הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 55

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, כ"ד בשבט התשנ"ג (15 בפברואר 1993). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר א' בורג

מוזמנים; מנכ"ל רשות השידור א' מקל

יו"ר רשות השידור מ' ינון

מ' רפאלי - יועצת שרת החינוך והתרבות לתקשורת

א' נדב - מנהל הרדיו

י' פלדמן - סמנכ"ל איגוד המפרסמים

א' שהם - מנכ"ל שפ"ב

יי נעמן - איגוד ישראלי לפרסום

ע' שוקן - יו"ר "הארץ"

י י כפיר - מנכ"ל "מעריב"

ג' הראל - מועצת הנוער

י' אלתרמן- " "

מי אקריש - " "

מ' אוקון - " "

מזכיר/ת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; חוק רשות השידור (תיקון מס' 8) התשנ"ג-1993 -שפ"ב



חוק רשות השידור (תיקון מס' 8) התשנ"ג-1993 -שפ"ב

היו"ר א' בורג;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא חוק רשות השידור - תיקון

מסי 8 - שירותי פרסום בשידור. הדיון מתקיים במסגרת הצורך לשמור על הגינות. קיימנו

כאן דיון עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, בנושא החקיקה אשר נועדה להסדיר את הזכאות

לפרסומת ברדיו. בישיבות הקודמות קיימנו דיון על העקרונות, ובעת הניסוח הסופי

הובאו בפנינו עמדות משרדי המשפטים והחינוך, אשר מגמתן למנוע אפשרות של בעלות

צולבת אשר עלולה ליצור ניגוד אינטרסים. אנו מדברים עכשיו על סעיף 25א (ג) (1),

"לא יהיה רשאי להשתתף במכרז על-פי סעיף זה, מי שהוא עתון או בעל זכיון

או רשיון לשדר לצבור, או מי שמחזיק במישרין או בעקיפין בשעור כלשהו בסוג מסוים של

אמצעי שליטה..." וכולי. על-דעת כל חברי הוועדה פה-אחד, הנושא הזה אושר.

בנקודה זו הסבו את תשומת-לבי לבעיה של חוסר הגינות מסוימת, משום שנושא הבעלות

הצולבת הוא נושא חדש לחלוטין, ונציגי הפרסום על כל ענפיו לא שמעו על הסעיף הזה.

הם טענו שיש משום חוסר הגינות בהעלאת סעיף כל-כך דרקוני מבחינתם, מבלי שתישמע

עמדתם. ישיבה זו זומנה, על מנת שנשמע את דעתו של מי שיכול לראות את עצמו נפגע.

א' שחם;

אני מייצג את בעלי המניות שלי, שהם העתונים הגדולים. כאשר הכניסו לחקיקה

הראשית את נושא הבעלות הצולבת, שמו את הדגש על העתונות. לעתונים יש תחושה של

אפליה בתחום זה, משום שלא הוזכרו בעלי אינטרסים מנוגדים ארורים, כמו צינורות

פרסום אחרים; שלטי חוצות למשל.

היו"ר א' בורג;

אתה מתכוון לנור או עבודי, אבל האם שניהם לא ניקנו על-ידי העתונים?

א' שחם;

לא ידוע לי על-כך. יש גם אחרים המפרסמים שלטי חוצות. הדגש בחוק הושם על

העתונות.

מ' רפאלי;

כל צינור פרסום משמעותי ניקנה בסופו של דבר על-ידי העתונות.

א' שחם;

בקשתנו היא לתת לעתונות את אותה התרה אשר קיימת במסגרת החוק לרשות השניה

לרדיו וטלוויזיה. אנו לא רואים ניגוד משמעותי בין שתי המערכות האלה. להיפך, אם יש

האשמה של התערבות העתונות, בוודאי אין היא קיימת במערכת של שפ"ב, משום שלבעלי

העתונים אין כל נגיעה בשרות שאנו נותנים. זהו שרות שהוא טכני בעיקרו, ואין אנו

מתערבים אפילו בנושא שידורי הפרסומת. למרות שאנו שותפים לחלק מההפקה שלהם,

ההשתתפות שלנו היא טכנית טהורה.

עי שוקן;

בעלות צולבת הפכה לסיסמה שמשתמשים בה ללא הבחנה, מבלי לשים-לב לנזק אשר נגרם

כתוצאה מכך. כפי שאמר אבי שחם, מקרה הרדיו הוא חריג ואין לגביו בעלות צולבת.

העתו נים שונים בחברת שפ"ב שהיא חברת שיווק שאין לה כל השפעה על התכנים, או כל קשר

לאיררכיה בתוך רשות השידור. זוהי חברה המתמחה במכירת מודעות ברדיו. אפשר לומר שלא

צריך כלל חברה כזו, והרדיו יכול למכור מודעות בעצמו.



בשלב הראשון, כאשר שפ"ב החלה לפעול כחברה, מנהליה הומלצו על-ידי רשות השידור.

בחלק מהמקרים היה זה על מנת לפתור בעיות פרסונליות בתוך הרשות, וכך נראה הניהול.

בשלב שני מונו מנהלים שלא מתוך רשות השידור, אלא מנהלים מקצועיים מענף הפרסום.

הראשון שביניהם ניהל את החברה במשך 15 שנה, וגם רשות השידור ראתה את התוצאות

החיוביות. אני חושב שהחברה הצדיקה את עצמה, ונתנה אלמנט של שוק תחרותי פתוח אשר

הגדיל את הכנסות רשות השידור מפרסום. למועצת המנהלים של שפייב אין כל נגיעה למה

שקורה ברשות השידור, ואיני חושב שיש סיבה כלשהי למנוע מהעתונים להיות שותפים

בחברה בעתיד.

אני שם לב למגמה אשר מתפתחת בכנסת, להפוך את העתונים למצורעי המשק, ואני סבור

שזהו דבר מסוכן מאד. אני חושב שדי ברור שאין תחליף ממשי לעתונות היומית, בכל

הנוגע למסירת מידע לצבור. איני מזלזל ברדיו ובטלוויזיה, אך אני רואה צורך לחזור

על תפקידה של העתונות. הוא מוזכר גם בפסקי-דין של בית-המשפט העליון, וקשה לי

לראות כיצד יכולה להתקיים מדינה דמוקרטית בלי עתונות. המגמה המתפתחת בבית

המחוקקים היא לדחוק את העתונות למצב שיצמצם את יכולת הקיום שלה.

אנו מחזירים מלחמה שערה: איש מנסים לדחוק אותנו ואנו מנסים לדחוק אתכם.

זו הערה אשר מטרידה אותי. או5ם לא מענינים את העתונות, הצבור מענין את

העתונות. תפקידנו הוא לספק לצבור את האנפורמציה ולתת לו תמונה נכונה ככל האפשר של

המציאות, כדי שיוכל לקבל החלטות נכונות אחת לארבע שנים. אני מודע לצורך של חלק

מהעתונות למשוך את הקוראים בכותרות סנסציוניות או בהגרלות, אך ביסודו של דבר

תפקידה של העתונות הוא לתת שרות לצבור.

דבריך הם הרחבה גדולה מדי של הנאמר בתיקון מסי 8.

נשמעו בכנסת קולות שלך, של חה"כ דן מרידור ושל אחרים, שיש בהם "עליהום" על

העתונות, ולכן הגעתי לכאן. במציאות אשר נוצרה, אני מתלבט לגבי הצורך לגשת

למכרזים שמוציאה רשות ממלכתית, אבל לא נראה לי שניתן להוציא את העתונות מכלל

המשק, ונאמר כי מה שמותר לחברות אחרות אסור לעתונות. אני חושב שזוהי מגמה מסוכנת

ולא נכונה. חשוב למען האינטרס הצבורי שהעתונות תתקיים ותהיה כלכלית. שפ"ב אינו

אובייקט כלכלי יוצא מן הכלל עבור העתונות. חלקם של בעלי המניות ב-1992 בהכנסות

מפרסומת בשידור, היא 3 אחוז מסך כל ההכנסות, והעתונות מהווה רק חלק מבעלי המניות

- כ-40 אחוז. אני יכול לומר שבתקופות קשות מבחינה כלכלית, גם התוספת הקטנה הזו

עזרה לעתונים להתקיים. במתכונת הקשר הקיים בין הזכיין לבין רשות השידור, אין כל

סיבה למנוע זאת מן העתונות. אני יכול להבין, אם אומרים שלא רוצים כי העתונות תהיה

נוכחת בחברת החדשות של הערוץ השני בצורה מסיבית, אך איני מבין מדוע מטריד את

מישהו שהעתונות תהיה קשורה בשפ"ב.

הדיון הקודם שהתקיים בוועדה, לא התייחס כלל לכוחה של העתונות, ולא היתה בו כל

האשמה כלפי התקשורת. ייתכן שברקע הדיון הזה עדיין מורגשים שרידי הערוץ בחוק הערוץ

השני, וזוהי גם תחושתכם. הדיון כאן נסוב על הצורך לתת אפשרות גם לגופים קטנים

יותר להכנס לתחום זה. יכול להיות שהדרך לפתור את הבעיה היא לקבוע אחוזי השתתפות.



ע' שוקן;

לא קיימת כאן כל התייחסות לגופים קטנים יותר.

מ' רפאלי;

מה שחשוב לי הוא שתדעו שלא היה כאן כל "עליהום" על העתונות, בתוקף תפקידה

בחברה הדמוקרטית אלא אולי על החלק המסחרי של פעילותה.

א' שחם;

עובדה שמה שהותר במסגרת חוק הערוץ השני לרדיו וטלוויזיה, נאסר בחוק הזה.

היו"ר א' בורג;

זה ארגומנט שאינו מקובל עלי, משום שחוק הערוץ השני הוא חוק מעוות ולא נכון,

חוק שניבנה מלכתחילה על יסודות עקומים.. אני רוצה לדון לגופו של עניו, האם צריך

את התיקון בחוק רשות השידור או לא. הדברים שאמר עמוס שוקן מחייבים עיון יותר

עמוק ביחסים בין אלה שרוצים לשלוט מבלי להיבחר, ואלה שרוצים להיבחר אך לא מסוגלים

לשלוט, אך אין זה הנושא בו אנו עוסקים עתה.

אני רוצה לשאול את המפרסמים, האם יכול להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים או

השתלטות טוטאלית על אפיקי הפרסום. נאמר שקיים עתון אשר נקרא על-ידי 70 אחוז

מקוראי העתונות במדינת ישראל, שיש לו גם שליטה על פרסומת בכבלים ובערוץ השני והוא

מפרסם גדול בזכות עצמו - והוא אשר הביא לשפ"ב את המכרז האטרקטיבי ביותר, וכתוצאה

מכך הוא עלול להשתלט גם על הפרסומת בשידור. במסגרת זו, האם לא קיים חשש שהוא ימנע

כל אפשרות של פרסומת אשר יהיה בה ניגוד לאינטרסים שהוא מייצג? האם לא קיים כאן

חשש לבעלות צולבת, אשר תסגור בפני את כל אפיקי הפרסום?

י' פלדמן;

הטענה מצד המפרסמים לגבי הבעלות הצולבת, התייחסה לצד הכלכלי ולא הדמוקרטי .

הטענה שלנו היתה לגבי השתלטות גוף אחד על צינורות פרסום רבים. לא פעם שבעולם היו

ערים לנושא הבעלות הצולבת, ומצאו דרכים כדי למנוע אותה. באטליה למשל, מונעים מאיל

עתונות להיות בעלים של תחנות טלוויזיה, וזאת בדיוק מן הסיבה הזו ולא מתוך חשש

לדמוקרטיה.

א' מקל;

אנו צריכים לסגור מדוע באה החקיקה הזו לעולם. מזה 13 שנים אנו עוסקים בסוגיית

הפסקת החוזה עם שפ"ב. ב-1980 דן בכך הוועד המנהל של רשות השידור, אך מאז ועד עתה

לא הצלחנו לעשות את השינוי הזה. לאף אחד אין טענות בכל הנוגע לתפקודה של חברת

שפ"ב. זוהי חברה טובה ויעילה, אשר מכניסה לרשות השידור סכומים משמעותיים. אף אחד

גם אינו טוען שבעלי העתונים מקבלים סכומי עתק מתוך רווחי החברה. כל הענין עלה

בגלל ביקורת בבג"צ ואצל מבקר המדינה, על-כך שהעתונים שותפים בחברה והדבר יוצר

נגוד אינטרסים.

לשם-כך התכנסו הגורמים הנוגעים בדבר בתוך רשות השידור, וקבעו כי אין מנוס

משינוי זה בחוק. כך סבר גם שר המשפטים הקודם, מר דן מרידור. אילמלא כן, איש לא

היה רוצה להפסיק את ההסכם עם שפ"ב, אשר הכניסה לרשות 45 מליון שקל בשנה האחרונה.

לדעתי קיים ניגוד ענינים ברור, ומה שהיה נכון ב-1980 נכון שבעתיים ב-1993.

לעתונים יש בהחלט ניגוד ענינים עם רשות השידור הממלכתית. ראשית, יש להם באופן

לגיטימי מה לומר על רשות השידור. הם כותבים והם מבקרים.



היו"ר א' בורג;

זה לא רק ענין לגיטימי אלא גם מהותי.

א' מקל;

לפעמים יש לי חשש כבד שתקלה או תקלה כביכול ברשות השידור, מנוצלת על-ידי

עתונים מסוימים למטרות המשרתות אותם. איני מתכוון לעתון שמייצג מר שוקן, אך בכמה

עתונים אני רואה שימחה לאיד על כל תקלה, ואני שואל את עצמי; האם אין לכך נגיעה

בעובדה שאותם עתונים הם בעלי עניו בכבלים, והאם אין כאן קריאה לצבור לרוץ אל

הכבלים. היום העתונים הם מתרורים ברורים של רשות השידור, בתוקף היותם מפעילי

הטלוויזיה בכבלים. בוודאי גם הערוץ השני יהיה מתרורה בטלוויזיה הממלכתית, ואיני

יודע מה יהיה חלקם של העתונים בערוצים המסחריים, אם וכאשר יפעלו. התחרות תהיה גם

בתחום הפרסומת, אלא אם מישהו יאמר לי שמתכוונים להוציא את העתונים מהרדיו המסחרי.

י י כפיר;

התיקון שהתקבל בנובמבר אומר שלעתונות אסור לגשת למכרז על זכיונות בתחנות

הרדיו המקומיות.

א' מקל;

אם תהיה לעתונים נגיע בתחנות הרדיו המקומיות, תהיה להם תחרות עם הרדיו

הממלכתי גם בתחום התכנים וגם בתחום הפרסומת. ניגוד הענינים נראה לי כאן ברור

וחד-משמעי.

היו"ר א' בורג;

האם יכול להיות זכיין בשפ"ב, אשר ימנע מאלמנט מסוים את היכולת לפרסם ברדיו?

א' מקל;

אני חושב שאין לא היום, ואין לו גם שליטה על התוכן. הוויכוח הוא לא עם אבי

שחם אלא עם העתונים. חברת שפ"ב לכאורה לא תהיה מנועה מלגשת למכרז כמו כל חברה

אחרת.

היו"ר א' בורג;

אם יעקב כפיר יזכה במכרז, האם הוא יכול למנוע מעמוס שוקן את האפשרות לפרסם,

משום שהם מתחרים?

א' מקל;

ספק אם יוכל לעשות זאת מבחי נה חוקית. איני יודע אם זה יכול להתרחש מאחורי

הקלעים. ניגוד הענינים גלוי לעין, בגלל הנושאים אשר מניתי. בגלל כל הבעיות האלה,

אני נוטה לחשוב שרשות השידור צריכה לנהל לבד את עניני הפרסום ברדיו, והחוק הזה

מאפשר גם זאת. אנו מנהלים את תשדירי וקשירות והחסות בעצמנו, באמצעות שלושה

עובדים, ואנו מכניסים לקופה 25 מליון שקל בשנה. אמנם שפ"ב מכניסה 45 מליון, אך

עם 18 עובדים. ייתכן מאד שעוגת הפרסום תהיה בקרוב כל-כך גדולה, שהנתח של הרדיו

יהיה בלתי משמעותי מבחינה כספית.

מי ינון;

הוויכוח שהתעורר ב-1980, היה לאחר עשרים שנות זכיון, כאשר חברות פרטיות באו

בטענות. כתוצאה מכך התקבל פסק-הדין המפורסם בנושא דפי-זהב נגד רשות השידור,

ועל-כך כתב פרופסור ברק את התזה שלו. הוא אמר שלמרות שאולי היה מקבל החלטה אחרת

בנושא זה, היות וההחלטה שהתקבלה היתה במיתחם הסבירות, אין הוא מוצא לנכון להתערב.



אז עדיין לא דובר על בעלות צולבת, אלא נשאלה השאלה האם יכול להיות זכיון מבלי

שניתנה אפשרות לחברות אהרות לפעול אף הן. כנראה שהגענו היום לאותו נושא גם בהקשר

להתפתחות הטלוויזיה בכבלים.

הצד הדמוקרטי אינו מהווה בעיה בכל הנוגע לפרסומת ברדיו. מה שמפריע הוא שקיימת

תחרות אמיתית בין הכבלים, ועוד מעט גם הערוץ השני, לבין הטלוויזיה, ועוד מעט תהיה

תחרות כזו גם בין הרדיו לבין תחנות מקומיות. נוצרות כאן הכלאות מוזרות, כמו

הפעלת הטלוויזיה החינוכית גם בערוץ הראשון וגם בערוץ השני. לכן, אם הולכים בדרך

של רקיקה, צריך למנוע את התופעות האלו. גם אנו סבורים שרשות השידור יכולה לקרות

את שפ"ב ולהפעילה כגוף אשר יבצע את העבודה עבורה, כיחידת סמך או במסגרת אחרת.

היו"ר א' בורג;

אתה ואריה מקל אומרים כי ישנם משאבים מסוימים למימון התקשורת בישראל, ונתח

מסוים מהוצאות רשות השידור ממומן על-ידי פרסומת. לכן קיימת בעיה של ניגוד

אינטרסים כלכלי, כאשר הגוף אשר הולך לנגוס בתקציב רשות השידור, הוא הגוף שיחיה

קבלן המישנה של הרשות לנושא פרסום.

מי ינון;

גם אם היית איש פרטי, לא היית לוקח קבלן מתחרה והופך אותו לשותף שלך.

י' כפיר;

גישת ה"עליהום" כנגד העתונות קיימת בתחומים שונים. כל עיסוקח של העתונות הוא

בתקשורת. נציגי המפרסמים היושבים כאן יכולים לומר לכם שתקציב הפרסום במדינת ישראל

אינו משתנה ואינו גדל כתוצאה מתוספת אמצעי שידור. ככל שתמנע מהעתונות את האפשרות

לחיות שותפה בחלק זה או אחר במדיות הפרסומיות, אתה מקטין את הבסיס הכלכלי שלה. אם

אתה מעונין להישאר אם עתון אחד או שניים בישראל, תחוקק את החוק הזה. אתה עלול

להגיע למצב בו ירחונים, שבועונים וכן עתונות מקומית לא תוכל לחחזיק מעמד. אם

תקציב הפרסום במדינת ישראל הוא 300 מליון דולר, והוא מתחלק בין כל אמצעי חתקשורת,

אותם עתונים שאינם יכולים לחיות שותפים למכרז של שפ"ב, ואולי מחר גם לא במכרזי

תחנות הרדיו המקומיות, לא יוכלו להתקיים. במצב כזה ישארו רק עתון אחד או שניים.

לכן חייבים להביא בחשבון את ההיבט הכלכלי. אם לא תהיה לי אפשרות לשמור על חלקי

בעוגת הפרסום, אם אשאר במדיח המצומצמת שלי כאשר שאר אמצעי חתקשורת יתרחבו,

העתונות תהיה נטולת כח ומי שישלוט בה הוא מי שישלוט באמצעים הכלכליים. אם החקיקה

הזו תימשך, אתם עלולים לצמצם את העתונות בישראל.

מ' ינון;

האם רשות השידור יכולה להיות שותפה ב"מעריב" או ב"הארץ"?

י' כפיר;

למה לא? אתם יכולים לתקן את החוק.

י י נעמן;

בכל מקרה בו התעוררה בעית בעלות צולבת, בערוץ השני, בכבלים ובתחומים אחרים,

הוחלט לבסוף לשתף את העתונים, ודווקא בשפ"ב בה יש לנו נסיון של שלושים שנה, אשר

מוכיח כי לא נגרם כל נזק כתוצאה מבעלות העתונים, דווקא כאן מבקשים לעשות את הצדק

במרכאות.



י' פלדמן;

למעט העובדה ש-30 השנים האלה עברו מבלי שתהיה לעתונים בעלות על שלטי חוצות או

על ערוץ 2. אם כבר רוצים לשנות את המצב בדרך של חקיקה, ייתכן שצריך להתייחס לכך

באופן רדיקלי.

י' נעמן;

אני חושב שיש כאן יותר ענין של יוקרה. כאשר נוסדה שפ"ב, ניתנה גם למשרדי

הפרסום אפשרות לרכוש בהמניות. היו כאלה שקנו וכאשר התברר כי אחד העתונים רוצה שגם

לו יהיה ר)לק בהברה, פנו אל הפרסומאים בבקשה שיוותרו על חלק מהאחוזים שלהם לטובת

אותו עתון, והם ויתרו ברצון משום שלא ראו בכך ענין כלכלי אלא ענין של יוקרה

ואיזון בין הגורמים הפועלים בשטח.

ע' שוקן;

אפשר להעלות על הדעת ניגוד אינטרסים בין עתון לשיבן שפ"ב, אם העתון רוצה

שההכנסות מפרסום יגיעו אליו ולא לרדיו. ייתכן שהוא יכול לפגוע ביכולת החברה להשיג

פרסומות, אך דווקא בגלל שהדברים נעשים מסובכים יותר ולחלק מהעתונים יש בעלות

בכבלים ואולי תהיה גם בערוץ השני, צריך להביא בחשבון שזוהי בעלות של שברים:

"מעריב" מחזיק ב-15 ממניות כבלים ו"ידיעות אחרונות" ב-50 אחוז באזורים מסוימים,

אך מחזיקי מניות אחרים, כמו דנקנר, לא יתנו לעתונים לעשות את מה שהם רוצים. אילו

היתה מתקבלת גישה אשר מגבילה את אחוזי השליטה של העתונות, היה לנו יותר קשה

להתווכח איתה. אני חושב שהעתונות השותפה בשפ"ב, עשתה עד כה הכל כדי להגדיל את

הכנסות החברה. יכולה להיות גישה מגבילה, כדי למנוע השתלטות מונופוליסטית של גורם

אחד על כל ערוצי הפרסום. זה לא קרה במסגרת הבעלות הנוכחית על שפ"ב, אבל הייתי

מבין אילו אמרו שלעתונות לא יכול להיות יותר מאחוז מוגבל של מניות.

אני יכול לומר לכם כמו"ל של מספר גדול של עתונים, כי המדיניות היא תחרות של

כל אחד מהעתונים על כל השוק, גם אם הוא מתחרה בעתונים אחדים שלנו. כל עתון מתנהל

כאילו הוא העסק היהיד. לא קיים ניהול מרכזי של התחרות, משום שהגענו למסקנה שזוהי

הדרך היעילה ביותר לנהל את העסק. כל יהידה אשר צריכה להביא הכנסות, עושה מאמץ

מכסימלי כדי להעלות את הכנסותיה. אילו אמרו שיש להגביל את חלקה של העתונות בשפ"ב

באחוז מסוים, הייתי רואה בכך דבר הגיוני, אך איני מסכים לכך שהעתונים יהפכו

למצורעי החברה.

מי אקריש;

אני מייצג את מועצת הנוער הארצית. אני חושב שיש חשיבות לשליטה מסוימת של

העתונים על שרותי הפרסומת ברדיו, אך לא שליטה מונופוליסטית. אני מאמין שזה יכול

להגדיל את הפרסומת בעתונות וברדיו ולמשוך יותר כסף.

מ' רפאלי;

אפשר לפרסם ברדיו גם לא דרך העתונות.

י י כפיר;

אני רוצה להתייחס לנושא ההגבלים העסקיים. הממונה על ההגבלים העסקיים מונע

מיזוגים שונים, וזהו תפקידו. נדמה לי שכל חוק אשר בא למנוע מהעתונות להיות שותפה

באיזה שהוא תחום תקשורתי, שם את עצמו מעל לממונה על ההגבלים העסקיים.

היו"ר א' בורג;

גם הוא פועל מכח החוק.

בוודאי, אך הוא הסמכות. אני חושב שמיצינו את הדיון בנושא. הדיון התנהל ברמה

העקרונית, בין עתונות לאמצעי תקשורת אחרים, כולל ההיבטים הכלכליים. הרמה השניה

היתה רמת ההוק. לגופו של החוק כמעט ולא דיברנו, להוציא ההצעה של עמוס שוקן, אשר

אמרה כי אם ההשש הוא מפני יצירת מונופול, צריך להציע הגבלת המונופול ולא שלילה

מוהלטת.

איני יכול להתחמק מההרגשה שיש בדבריכם גם נימה של "הקוזק הנגזל". אינם לא

כל--כך מסכנים, שצריך עוד מעט לדאוג לכם שמא ישאר רק "ידיעות אחרונות" אני מכיר

את הארגומנטים האלה גם מדיוני ועדת זנבר בשנות השמונים. אני יכול להעיד על כל

חברי הכנסת, שהמוטיבציה שלהם אינה של "עליהום" על העתונות, אלא הכרה בכך שמתרחש

משהו עצום בתחום התקשורת. הגל הראשון היה הופעת המקומונים, אחר-כך הופעת הכבלים

ועכשיו הערוץ השני ובהמשך תקומנה גם תחנות הרדיו המקומיות. קיים שינוי טוטאלי

בתחום חופש המידע, ואי אפשר עוד להתייחס לנושא באמות מידה של שנות השמונים.

בגרמניה או בבלגיה, במדינות הסמוכות למדינות אחרות שגם הן דוברות אותה שפה, אפשר

לחשוף את הצבור לידע ממקורות מגוונים. במציאות כזו, לא היה אכפת לי להשאיר את

החוק כפי שהוא. אבל אנו מדברים על מדינה שיש בה 4 מליון דוברי עברית וצרכני

עברית. זוהי חברה כל-כך מוגבלת, שכל השתלטות על אמצעי תקשורת שלה יש בו כדי להפר

את האיזון.

אתם צריכים לראות גם את התפקיד שלנו. איני צריך לספר לכם כי היחסים בין

פוליטיקה לתקשורת מסובכים ביותר, והם מלווים הזדקקות וחששות. לא הייתי רוצה להטיל

את כל הסבך הזה על הנושא שאנו עוסקים בו חיום. אנו צריכים להתייחס לשאלת המונופול

בכלל. ישנה אפשרות שאחד העתונים יציע את ההצעה האטרקטיבית ביותר לשפ"ב, וכך ישלוט

על כל הפרסומת ברדיו. ברור שיש כאן בעיה. בעיה אחרת היא ניגוד אינטרסים. אני

כיושב-ראש הוועדה, ממונה על האינטרסים של רשות השידור מצד הרקיקה, ואני צריך

לשאול את עצמי, האם אתן לעמוס שוקן שחוא מתחרה של רשות השידור, איזה שהוא נתח

ברשות השידור. מכיוון שלרשות השידור אין מועצת מנהלים, אני צריך לחשוב גם כמועצת

מנהלים בכל הנוגע לחקיקה.

אבקש מנתן כהן לרכז את הקשר עם משרדי החינוך והמשפטים. יש כאן שתי סוגיות:

הגבלת המונופול על-פי הצעת עמוס שוקן. אם ניגש עתון למכרז , הוא יהיה מוגבל על-פי

הקריטריונים של ערוץ 2 או קריטריונים אחרים אשר ייקבעו, או שנשאיר את המצב

הנוכחי . הצעה שניה, לקבל את עמדת הממשלה - שלא נשמעה כאן - באשר לשאלה האם נוצר

ניגוד אינטרסים, כאשר רשות השידור נותנת זכויות למי שהוא מתחרה שלה.

ע' שוקן;

אותו ניגוד אינטרסים קיים גם אם דפי-זהב או שלטי עבודי יקבלו את הזכיון.

היו"ר א' בורג;

לצורך הענין, אנו מדברים על שעור כלשהו של שליטה בתאגיד. אינני יועץ משפטי

ולא ניסחתי את הסעיף הזה. אני יודע שהמוטיבציה המרכזית היא בנושא התקשורתי של

רשות השידור.

דווקא לנושא הזה אין כל השפעה על התחום התקשורתי הנוגע ברשות השידור. לשפ"ב

אין מה לומר בתחום התקשורתי.

אני רוצה לשאול את עמוס שוקן: כיצד אתה רואה את העובדה שאיגוד המו "לים שאתה

חבר בו, הגיש תביעה לבג"צ נגד רשות השידור על חסויות ותשדירי שירות, מאחר וראו

בכך פרסומת. מצד אהד אתם יושבים בשפ"ב ואחראים לפרסומת ברדיו, ומצד שני אתם



מגישים תביעה לבג"צ. זוהי שאלה רטורית, אבל אני רואה בכך ניגוד אינטרסים.

א' מקל;

כתוצאה מכך פסק בג"צ לטובת איגוד העתונים היומיים, וכתוצאה מכך נגרמו לרשות

השידור נזקים כבדים. אגף תשדירי ההסות כמעט וחוסל למשך שנה שלמה, וההפסדים נאמדים

במליונים. לאן הלך הכסף? הוא הלך למתחרים, כלומר לעתונים.

ע' שוקן;

אין זה סוד שהעתונות חששה מכל התפתחות של אמצעי פרסום ממלכתיים. העתונות

התנגדה בשנות השישים להכנסת פרסומות לרדיו, ו"הארץ" גורש מאיגוד המו"לים משום

שיום אחד הוא כתב מאמר מערכת נגד הפרסומת ברדיו, וביום שני הוא הצטרף לשפ"ב. זה

מוכיח שאין קשר בין מה שמערכת "הארץ" כותבת למה שהנהלת "הארץ" עושה.

הדוגמה שנתן כהן הביא מראה שלמרות שלעתונות יש אינטרס בשפ"ב, הם יכולים לחבוש

כובעים שונים במקומות שונים ולפעול להגדלת ההכנסות מפרסומת בשפ"ב.

היו"ר א' בורג;

העתון שלך מנהל קמפיין נגדי ונגד חבר-הכנסת דן תיכון בנושא סימון מחירים,

מאבק צרכני ממדרגה ראשונה. תאר לך שהעתון שלך יוצא בקמפיין כנגד האפקטיביות של

פרסום ברדיו, האם בכך אתה משרת את האינטרס של שפ"ב?

עי שוקן;

אם קיימת סכנה שאעשה דבר כזה, ארגה צריך להיות מעונין שאהיה שותף בשפ"ב.

א' מקל;

אתמול פורסם בעמודים הכלכליים של עתון "הארץ" מאמר מערכת אשר טוען בלהט,

שצריך לבטל את אגרת הטלוויזיה ואגרת הרדיו ברכב. המאמר הזה בא ליצור דעת קהל

לערעור כל המבנה התקציבי של רשות השידור. אם זה יקרה, יהיו שינויים מופלגים. האם

מישהו אינו יכול לטעון שיש קשר בין מאמר זה לבין סוגיית ההכנסות האחרות של רשות

השידור, כולל ההכנסות מפרסומת? אלה דברים מסובכים מאד. איני חושד ב"הארץ", לדעתי

זהו העתון הכי הגון במדינת ישראל, וזאת אני אומר גם מנסיון אישי. אבל לכאורה

יכולות להיות טענות לא קלות בענין זה.

היו"ר א' בורג;

אני מבקש מנתן כהן לבוא בדברים עם משרדי החינוך והמשפטים, עם מיכל ועם דידי.

ישנם שני נושאים שאתם צריכים להתיירוס אליהם; במידה ונווט- סעיף של הגבלת מונופול,

השאלה היא האם העתונות מנועה לחלוטין מלהשתתף בשפ"ב, או שאנו מחילים גם כאן את

תנאי הגבלת המונופול כמו בערוץ השני, כלומר הגבלה באחוזים מסוימים.

מ' רפאלי;

נדמה לי שזו העמדה של דידי.

היו"ר א' בורג;

אני מבקש לבדוק זאת עוד היום. הנושא השני; האם יש ניגוד אינטרסים כלכלי, כאשר

מי שמתחרה ברשות השידור במסגרת ערוצי שידור אחרים, יש לו חלק במערך הכלכלי של

רשות השידור באמצעות שפ"ב.



אבקש לקבל עוד היום את תשובתכם המסודרת והמנומקת, על מנת שנוכל להצביע על

הנושא.

נ' כהן;

יוחלט אשר יוחלט, בקשתנו היא שהחוק יועבר כבר בשבועיים הקרובים. הזכיון

מסתיים ב-30 לאוגוסט, ואנו צריכים להיערך לכך.

תעבירו אלי את חוות-דעתכם הכתובה, על מנת שאוכל להעביר אותה לחברי הוועדה

ולהצביע על-כך.

י ' נעמן;

אני מבקש להתייחס גם לאספקט אחר של התיקון בחוק: יהיה הזכיין אשר יהיה, שפ"ב

או מישהו אחר האינטרס של הפרסומאים ולא רק שלהם הוא, שהחוק יבטיח שלא תהיה מכירת

פרסום מרוכזת לתאגידים כלשהם.

אין סעיף כזה, ואיני מתכוון לפתוח את הדיון בנושא הזה. עד היום הנושא היה

מוגן?

עד היום נמכר הפרסום לנושאים ספציפיים.

הכללים להפעלת הזכיינות הזו, יהיו באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אם

תיווכח שהכללים הקיימים אינם מספיקים, תוכל לומר לנו. אין צורך לתקן זאת בחוק

הראשי.

עובדה שזה תוקן בחוק הערוץ השני.

איני רוצה לחזור ולומר את דעתי על חוק הערוץ השני. הנושא יידון במסגרת

הכללים.אם הכללים לא יהיו על דעת ועדת החינוך, הם לא יעברו. הנושא הזה מופיע

בסעיף די לחוק.

תודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:05}