הכנסת השלוש עשוה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פיוסוקול מס' 42

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ג', י''ב בטבת התשנ"ג, 5.1.1993, בשעה 9:30

חברי הוועדה: היו"ר א. בורג

י. בא-גד

ע. דראושח

א. הירשזון

ש. יחלום

ל. לבנת

מ. רפאלי, יועצת שרת החינוך וחתרנות לענייני תקשורת,

משרד חחינוך וחתרבות

ג. בינשטוק, רפרנט, אגף חתקציבים, משרד חאוצר

מ. אוחלי, עו"ד, יועץ משפטי, משרד חתקשורת

ד. לחמן-מסר, עו"ד, יועצת משפטית, משרד חמשפטים

ג. בו-אור, עו"ד, משרד חמשפטים

מ. ינון, יו"ר רשות חשידור

א. מקל, מנכ"ל רשות חשידור

נ. כחן, עו"ד, יועץ משפטי, רשות חשידור

א. דמביץ

י. גידלי

נרשם ע"י חבר חמתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) חוק רשות השידור (תיקון מס' 8). התשנ"ב-1992

(2) רדיו רקע וצמצום בתשדירים בשפות זרות



חוק רשות השידור (תיקון מס' 8). התשנ"ב-1992

היו"ר א. בורג; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת בנושא חוק רשות השידור

(תיקון מס' 8), התשנ"ב-1992.

אני רוצה לסכם את נקודת ההתחלה, שהגענו אליה במפגש הקודם. הגענו למיקוד

(1) האם אנחנו עוסקים בזכיין אחד או ביותר מאשר זכיין אחד, מה שצריך

להישאר להחלטת הוועדה.

(2) איזה דברים יהיו כפופים להסכמת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

(3) נושא שלישי שעלה תוך כדי הדיון ובדיון עצמו הוא, האם אנחנו מכניסים

כאן סעיף שעניינו הבעלות הצולבת. אותה סוגיה מורלית שאנחנו מתלבטים

בה בערוץ השני, האם אנחנו מכניסים תיקון נוסף לתוך הצעת החוק הזה,

שבה אנחנו מונעים פרסומת בשידור בעלות צולבת. משמע, מי שיש לו

אינטרס בהזמנה, בהכנה, בהפקה של תשדיר פרסומת, באמצעי אחר - קרי,

הוא תאגיד, הוא עתון יומי, הוא עתון אחר, לרבות ירחון, אדם או

תאגיד המחזיק במישרין או בעקיפין בכך וכך אחוזים על אמצעי שליטה

בתאגיד של עתון, לא יוכל להיות זכיין.

אני מבקש מהיועצים המשפטיים להציג את ההסכמה אליה הגעתם.

נ. כהן; חוק רשות השידור, כפי שהגענו שלושת היועצים

המשפטיים, בא לפתור את שתי הבעיות שהעלית

מבין השלוש. הבעיה השלישית משתלבת, אבל דידי תוסיף על כך. אינני אם

לצורך זה צריך לומר דברים מפורשים עוד יותר.

לגבי זוכה במיכרז אחד או מספר זוכים, מצאנו נוסחה, שעשויה לדעתי לענות

על מה שהוועדה הנחתה אותנו, ואני קורא;

סעיף (א)(1):

''הרשות רשאית לשדר ברדיו תשדירי פרסומת והודעות תמורת תשלום (להלן -

תשדירי פרסומת והודעות) וכן להזמינם, להכינם, או להפיקם בעצמה'' - כאן

התשובה המשולבת אומרת - "או באמצעות אדם אחר, אחד או יותר בדרך של

מיכרז".

משמע, הוועד המנהל בבואו להוציא את המיכרז, ישקול ויחליט אם יהיה זה

אדם אחר או יותר. הדרך תהיה פתוחה בפניו לצורך המיכרז, כשהוא יוכרז.

אם הנוסחה הזו נראית לכם, אני חושב שהיא באה לפתור את הבעיה, וזה על

דעת שלושת היועצים המשפטיים.

היו"ר א. בורג; שיקול הדעת של הרשות יקבע זכיין אחד או

שניים.



נ. כהן! נכון. או יותר אפילו, לא רק אחד.

ד. לחמו-מסר; חיו מקרים בעבר, שהפקת תשדירי הפרסומת יכולח

חיתח לחיעשות בידי גוף אחד, וחחזמנח וחקשר

עם הגופים המסחריים יכלו לחיעשות על-ידי גופים אחרים.

היו"ר א. בורג; מח תחיח עמדת המתנגד, יחיה מתנגד אשר יתנגד!

מה חוא יגיד, למה זה לא טוב?

ד. לחמו-מסר; המתנגד לתיקון חזה?

היו"ר א. בורג; לחרחבח חזאת.

ד. לחמו-מסר; חמתנגד להרחבה הזאת חיה אחד האיגודים. הוא

יכול לבוא בטיעון, שלמעשה חתיקון הזח מאפשר

לרשות להחליט בעצמח באופן בלעדי איך ישדרו פרסומות ברדיו, ואז תחיה

תשובת נגד, שפלח השוק של הפרסומת ברדיו איננו פלח כה מהותי לעומת מה

שקורה בטלביזיה, ובוודאי לא ברשות השניה, והרשות סבורה שמאחר שזח מקור

חהכנסות שלח ברדיו, חיא צריכה לעשות זאת בדרך היעילה ביותר לגביה, ואין

פירושו הענקת מונופולין דווקא למישהו אחר, או בשים לב לזח שיש בדרך

תחנות רדיו פרטיות.

היו"ר א. בורג; אני רוצה לשאול את היועצים המשפטיים, איך

ייעשה שיקול הדעת מבחינת חקריטריונים. ניגשו

עשרח אנשים למיכרז, שלושח חגישו אותה הצעה, בדיוק אותה הצעה, על אותו

תעריף ואותו הדבר. איך נעשה שיקול הדעת?

תמיד יש דבר כזה.

ד. לחמו-מסר; בכל המדינה יש חוק חובת מיכרזים.

כדי שיחיה ברור שזח יחיח בדרך של מיכרז,

אפשר לכתוב; לחכינם בעצמח או בדרך של התקשרות עם אדם אחר בדרך של

מיכרז. זאת כדי שלא יחיח ספק, שהקשר עם אותו אדם אחר, אחד או יותר,

חייב להיעשות בדרך של מיכרז.

א. דמביץ; קביעת האדם היא בדרך של מיכרז, הקשר הוא

אחרי שחמיכרז נמסר.

נ. כהי; אפשר להוסיף את המלה "שייקבע בדרך".

ד. לחמו-מסר; "שייקבע בדרך אחרת".

חיו"ר א. בורג; אנחנו דנים בעקרונות. את חליטוש הסופי תעשו

במסדרון, ותביאו את זה לכאן.

אני רוצה לעדכן את חברי חכנסת שנכנסו. בישיבה הקודמת עסקנו בשאלה האם

יהיה זכיין אחד או יותר מזכיין אחד לנושא הפרסום. ההצעה שהיועצים

המשפטיים חביאו אומרת כך; "הרשות רשאית וכוי, וכן להזמינם, להכינם

ולהפיקם בעצמה, או באמצעות אדם אחר, אחד או יותר, שייקבע בדרך של

מיכרז". העקרון הזח מקובל.

סעיף (2). הנושא עלח כאן בדיונים, והביקורת

היתה, ובצדק, על העבר, שהזכיון התחדש מדי 10

שנים באופן אוטומטי ללא הגבלה. ביקשו שבמסגרת זמן סבירה נציע הגבלה

מוחלטת.

סעיף (א)(2):

"התקשרות הרשות עם זוגה במינרז לא תעלה על תקופה של שבע שנים''.

היא יכולה להיות פחות, אבל לא תעלה על שבע שנים.

היו"ר א. בורג; האם ההחלטה היא של הרשות?

נ. כהו; ההחלטה של הרשות, עד שבע שנים.

היו"ר א. בורג; שבע שנים הן יותר מדי בשבילי. חמש שנים

מספיקות.

האם יש מקומות אחרים, שבהם יש זכיה שאתה אומר שאדם לא יכול לזכות יותר

מאשר שש פעמים באופן רצוף?

ש. יהלום; אני מציע שאנחנו נקבע חמש שנים, ועוד חמש

שנים כאפשרות. בקדנציה השלישית, מנוחה.

ל. לבנת; שאלה אפיקורסית. למה צריך בכלל להגביל?

ש. יהלום; כל הענין הוא, שאנחנו כאן מנסים למצוא ברשות

השידור הממלכתית אמות מידה שתהיינה, הייתי

אומר, מוסר ציבורי לעילא ולעילא, גם מעבר לכל מוסר ציבורי רגיל. הרעיון

הוא, שברגע שזכיין עוסק בענין הזה שנים רבות, יש נקודות אולי לא של

הסתאבות, אבל של ירידה ברמת המוסר הציבורי.

ל. לבנת; על איזה מוסר ציבורי אתה מדבר בהקשר הזה?

ש. יהלום; ברגע שאת אומרת שיש מיכרז של החברה המפעילה,

אפשר להשאיר את שפ"ב.

ל. לבנת; שפ"ב היו ללא מיכרז.

ש. יהלום; זה לא משנה.

היו"ר א. בורג; הביקורת של מבקרת המדינה יצרה מצב שאנחנו

צריכים לתת לו תשובה בעלת משקל. היה 42 שנים

שפ"ב. אני בתחושה שאנחנו באים עכשיו למסד משהו חדש, שהוא אכן שיווי

משקל טוטלי למה שהיה עד עכשיו. פעמיים ואחר כך מנוחה, זה נראה סביר.

סה"כ מה שקורה כאן הוא, שאת נותנת מתנה לזכיין.

שאלת הבהרה. כשכתוב שההתקשרות לא תעלה על

תקופה של חמש שנים, נניח, המשמעות היא

שכעבור חמש שנים הוא צריך שוב לעמוד למיכרז. נדמה לי שזו גזרה שפשוט לא



נחוצה כאן, והיא קצת מופרזת. בניגוד למוז שהיה במשך 30 השנה האחרונות,

ששפ"ב חיו ללא מיכרז, וזח נמשך ונמשך, זח בחחלט חיח מצב בלתי תקין

לחלוטין לכל חדעות. כאן מדובר על זח שזכיין יוכל כל 5 שנים לגשת שוב

למיכרז, ויצטרך שוב לעמוד בגל אותם קריטריונים שייקבעו במיכרז, חוא

יצטרך שוב לחוכיח וכוי. דווקא כאן יש יתרון לנטיון, לעבודח. אינני רואח

למח צריך לחחמיר כל כך, ולחגזים כל כך, ולחגביל אותו לשתי קדנציות. זאת

לא משרח ציבורית. מדובר פח בעסק כלכלי. חוא עומד בתנאי חמיכרז, או שחוא

טוב, או שחוא לא טוב.

זח לא ענין כל כך עקרוני בעיני, אבל אני מתקשח לחבין למח צריך לחחמיר

כל כך. יש מיכרזים, ובכל פעם מחדש חוא צריך לעמוד במיכרז.

א. הירשזון; אני רוצח לטעון - ואף אחד לא יסתור - שגם מח

שקרח לפני איקס שנים עם תחילת חמיכרז שלא

חיח, חיח לא בחכרח ממניעים ענייניים. אני טוען שחיו כאן אלמנטים נוטפים

בזמן חחתקשרות, בתחילת שנות ח-50. אני אומר שחיו אחוזי שותפויות של

גורמים שונים ומשונים שלקחו נתח גדול וכסף גדול במשך 30 שנח, וחדברים

חיו בתגובת ראקציח של כאילו 5 ו-5, ואחר-כך פסק זמן.

לכן אני אומר שאז חיו שיקולים לא ענייניים, אינני יודע איזח זמן זח

צריך לחימשך, אבל בוודאי זח צריך לחיפסק.

היו"ר א. בורג; מח עמדתך לגבי שתי קדנציות וחפסקח?

א. חירשזון; אני חושב שגם לימור צודקת. חמבקרת אמרח

לחפסיק לחעסיק, ואף אחד לא חפסיק. קודם כל

צריך לחיות מיכרז תקין, ואחר-כך חייתי בוחר באלמנט של חמש שנים, מבלי

לדבר על מסגרת זמן. חבעיח אצלי חיא עצם חחתקשרות ועם מי מתקשרים.

כלומר, בוא נגדיר את חחתקשרות לעסוק בזח, ואחר-כך נמשיך חלאח.

לכן טובה חחצעח של לימור, לעסוק במדיניות חחתקשרות, למי, מסגרת חמש

שנים. וחיח וטוב, זח יימשך,- וחיח ולא טוב, לא יימשך. חחתקשרות בזמנח

חיתח רלוונטית מסיבות אחרות, ואני מקווח שאתח כיו"ר חוועדח, ואנחנו

כחברי חוועדח ניתן את חסיבות הענייניות.

היו"ר א. בורג; אם אדם זכח בשני מיכרזים, חוא חיח בתקופח של

10 שנים, אתח רוצח תקופת מנוחח כך שחוא לא

יוכל אחר-כך לחמשיך את זח עוד ל-10 שנים?

לא, אינני יודע. זח כמו שתוציא את חכנסת

לתקופת מנוחח.

א. מקל; אני רוצח לומר מנסיוננו בענין חזח. ראשית,

נכון שחביקורת של חמבקרת, וגם בג"ץ בשעתו

היו לו חסתייגויות משפ"ב בעבר, חיו במידח רבח בגלל משך חחתקשרות, וגם

שיתוף חעתונים ברווחים. אלח שתי חנקודות.

לא חפסיקו את חזכיון, כי בתנאים חקודמים רק אחת ל-10 שנים ניתן חיח

לחפסיק, ועובדח חיא שבשנת 1980 חיו ברשות חשידור כאלח שרצו לחפסיק,

ובראשם מר מיכח ינון, חמשנח ליו'יר דאז, אבל חוא נשאר במיעוט. נדרשו לנו



10 שנים עד ששוב באח ההזדמנות להפסיק. באותה תקופה אני כבר הייתי

מנכ"ל, והיו אחרים, ותמכו בהפסקה, והפסקנו. גם היו דו"ח המבקרת ובג"ץ.

כלומר, זה שורש הבעיה.

ל. לבנת; האם אז היתה חקיקה?

א. מקל; לא, לא היתה חקיקה.

ל. לבנת; כאן מדובר על חקיקה.

א. מקל; אז לא היתה חקיקה, היו הסדרים שקיבלו אישור

ממשלה. היתה הבעיה, שמשך הזמן היה ארוך מדי

ולא ניתן היה לקצר. לדעתי, יש אינטרס ציבורי שרשות השידור הממלכתית לא

תהיה לאורך זמן רב מדי בידי איזו שהיא חברה מסחרית כזאת או אחרת. לכן

אני מחייב את ההצעה שזה יוגבל לשתי תקופות קדנציה. 10 שנים הן זמן רב

מאוד בחיי רשות שידור, בחיי המסחר. לא מדובר כאן באיזה ענין שדורש

השקעות עתירות הון, עד שהזכיין יכול לומר שהוא השקיע 20 מיליון דולר.

אין כאן השקעות, ההשקעות כאן הן כמעט שוליות. צריך אולי להקים אולפן,

אולי לא, אבל אלה אינן השקעות מסיביות, שב-10 שנים לא יכניסו פי כמה

וכמה.

אני מחייב הגבלה. לדעתי, צריך בתנאי המיכרז להכניס סעיף שבהכרעה של שנה

- צריכים להיות הגיוניים - אפשר להפסיק את הזכיון. אני מציע להכניס

בתנאי המיכרז החמרה נוספת על ההגבלה הזאת, כדי שבהתראה של שנה, נאמר,

ניתן יהיה להפסיק את הזכיון, אם יתברר שהזכיין איננו משרת את האינטרסים

של הציבור בצורה נכונה. יכול להיות שמישהו זכה, ובפועל זה לא עובד טוב.

הציבור איננו צריך לחכות חמש שנים עד להחלפת הזכיין.

מ. רפאלי; האם אחרי חמש שנים יש אפשרות לתת זכות סירוב

ראשונה לאותה חברה שמפעילה?

א. הירשזון; אם אנחנו מקבלים את דבריו של מר מקל,

שבהתראה של שנה מראש אפשר להפסיק את הזכיון

גם בתוך חמש השנים, ומצד שני אנחנו מגבילים כל תקופה לחמש שנים, ולא

ל-10 שנים כפי שזה היום, ואחרי חמש שנים כל חברה יכולה להתחרות, מה

ההגיון שאחרי 10 שנים תפסול חברה מסויימת, שיכול להיות שהיתה טובה? אם

לא היתה טובה, אתה מטיל עליה את הסנקציה שתוך שנה אתה יכול להודיע על

הפסקה. בכל חמש שנים המיכרז פתוח מחדש. מדוע דווקא אחרי 10 שנים אומרים

די, זהו? ואם היא כן תהיה טובה?

א. מקל; התשובה היא בעצם שאי-הנוחות הציבורית, גם

בתוך רשות השידור, גם המשפטית וגם של מבקרת

המדינה היתה, מזה שהיינו בידי חברה אחת לאורך שנים.

ל. לבנת; לא חשוב מה שהיה. לא היה חוק, לא היתה

הגבלה, הם עבדו ללא מיכרז.

ד. לחמן-מסר; יסלח לי מנכ"ל רשות השידור, אבל לבוא ולכתוב

בחוק שהרשות רשאית להפסיק תוך שנה?



א. מקל; לא כך אמרתי. אמרתי בתנאי חמיכרז.

ד. לחמן-מסר; בתנאי חמיכרז או בהתקשרות הרשות תצטרך לשמור

ולהגן על עצמה, זה התפקיד הממלכתי שאותו היא

ממלאת גס בפונקציה של שידור תשדירים. הרעיון של המש שנים ולא שבע שנים

הוא, שכל המש שנים הרשות גם תבדוק את עצמה, האם זוהי באמת ההצעה הטובה

ביותר שיש לה, או שיש לה הצעה אחרת.

נדמה לי שלתת זכות סירוב או אופציה בנסיבות האלה לא כדאי. חמש שנים זו

תקופה מספיק ארוכה. הראיה, בערוץ השני הם מקבלים שש שנים זכיון פעם

ראשונה, עם אפשרות הארכה לארבע שנים, כשזה מדובר על שידור מלא.

נקודה אחרונה שאותה אני מבקשת לציין היא, שאין דין הפרסומת ברדיו כדין

זכיון לערוץ השני. לכן אנחנו צריכים לראות את זה באספקלריה של המטריה

שבה אנחנו עוסקים, ולא להכביד בסעיף אחד על כל המנגנונים שרוצים לעשות.

לכן אנחנו מציעים שזה יהיה חמש שנים.

נ. כהו; נדמה לי שלא צריך לפתוח את הפתח שוב להארכה

אפשרית אוטומטית. אבל לאור הדברים שכאן כמה

חברי כנסת אמרו, ואני מכיר את נסיון העבר, אני חוזר ומציע שזה לא יהיה

חמש שנים אלא שבע שנים, וזה יהיה סגור. כך יש מעין פשרה של זמן.

היו"ר א. בורג; אני חושב שחמש שנים זאת תקופה שמוסכמת על

חברי הוועדה, ואין לזה התנגדות. קבענו חמש

שנים.

יש כאן שתי אופציות. אופציה אחת אומרת כל חמש שנים ללא הגבלה, אופציה

שניה אומרת, חמש שנים פעם ראשונה, אפשרות לחמש שנים פעם שניה, אם הוא

זוכה, ולאחר מכן סבב מנוחה.

ש. יהלום; נכתוב; ובלבד שלא יהיו יותר משתי קדנציות.

ד. לחמו-מסר; אין הגבלה של מי שזכה פעמיים-שלוש, והוא לא

מנוע מלזכות פעם שלישית.

היו"ר א. בורג; יש כאן עמדות מאוד ברורות, גם הנימוקים בעד

ונגד מאוד ברורים. אני מציע שנקיים הצבעה.

מה שיהיה בעמדת מיעוט, יעלה למליאה בתור הסתייגות.

יש בפנינו שתי אופציות;

(1) הזכיין זוכה לחמש שנים, הוא ניגש שוב למיכרז וזוכה שוב, כך הוא

יכול לעבוד 30-40 שנה ללא הגבלה, אם הוא טוב והוא עומד

בקריטריונים.

(2) אפשרות שניה שמעלה ח"כ יהלום ואנוכי אומרת, שאדם זכה פעם ראשונה,

בסדר! פעם שניה, בסדר; אחרי כן אני רוצה מנוחה, הוא לא יגש שוב.

הוא יכול אחרי מנוחה של חמש שנים לגשת שוב למיכרז, כמו כל אחד

אחר.



אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד חמש שנים ללא הגבלת קדנציה? מי בעד חמש

שנים עם הגבלת קדנציה? אני מבקש לרשום כהסתייגות שתעלה למליאה את עמדתם

של חברי הכנסת לבנת והירשזוו.

נ. כהו; סעיף (ב) עוסק בכללים, והוועדה גילתה את

דעתה שהכללים שבתחום העקרוני יבואו לאישורה.

סעיף (ב)

"הוועד המנהל יקבע בהתייעצות עם המנהל הבללי כללים בדבר:

(1) סייגים להשתתפות של אדם במיכרז במטרת למנוע ניגוד עניינים ולקדם את

התחרות בתחום הפרסומת בשידורים.

זה אותו חלק שלפי הוועדה צריך לבוא לידי כך שיאושר בבוא הזמן.

(2) כל הנוגע לשידורם - אני מוסיף כאן את המלה, ולהגנתם - של תשדירי

פרסומת והודעות''.

לכן בסעיף (ג) אנחנו כותבים:

סעיף (ג):

"כללים לפי סעיף (ב)(1), יהיו באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת''.

זאת ביקשתם, ואכן הכנסנו זאת.

ש. יהלום; אני מבין שבנושא של תשדירי פרסומת והודעות

יש גם כמה דברים ערכיים, שאתם תקבעו.

אני אומר שיש כאן שלושה סוגים של סייגים, כפי שאני רואה.-

סוג אחד הוא סוג טכני, שנוגע לאופי התוכניות, ואני אפילו לא מציע זאת,

זה לא חידוש גדול, ברור שזה הוועד המנהל והמנכ"ל צריכים לבצע.

נשאר הדבר שמוסכם, כפי שאני מבין, וזה עניין ניגוד האינטרסים שבין

זכיינים. מוסכם שזה הוועד המנהל והמנכ"ל באישור ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

אני מציע את הדבר השלישי, שגם הוא באישור הוועדה, והדבר הזה נוגע לאופי

תשדירי הפרסומת. דהיינו, האם דברים מזיקים כמו סמים, כמו עישון.

א. מקל; זה בחוק אסור לי לעשות.

הרי ייקבעו כללים, ברור שחלקם יהיו לפי

החוק.



א. מקל; אתת מתכוון שיהיו סייגים, למשל, על פרסומת

שמקדמת מטרות פוליסיות.

נ. כהן; מונח לפני התקנון. אני מבין שחוץ מפרק אחד,

וגם חמנכ"ל רמז על כך, כל הדברים האחדים

אינם רלוונטיים, ואני אקרא לכם את הכותרות: הודעות פרסומת ציבור,

הודעות מוסרטות, תוכניות חסות, תנאים, הזמנת שידור פרסומת, נוחל

תשלומים, הנחות, עמלות לפרסומאים, ביטול תוכניות.

לעומת זאת יש פרק ראשון שהוא רלוונטי, ואפשר להכניס אותו לחוק, איסורים

ומגבלות. כאן יש רשימה ארוכה של דברים שאסור לעשות אותם: לא תתקבל הצעה

כלשהי הנוגדת את חוקי המדינה, כוללת דברי תעמולה מפלגתית, כוללת שמות

של אישי ציבור, אמנים וכוי, כוללת דברי תועבה וכוי.

היו"ר א. בורג; אם לוקחים את הפרק הזה, כהצעת ח"כ יהלום,

ומשתילים אותו לתוך החוק הזה, כל כמה זמן

הוועדה מקבלת את הליין של כל תשדירי הפרסומת?

לא. פעם אחת, כשאנחנו נקבע את הכללים האלה

מחדש לצורך המיכרז החדש, הפרק הזה בתוך

ההצעה של הכללים יבוא גם הוא לאישור.

היו"ר א. בורג; מה רע בזה?

אני מציע שזה ייקבע. אני רוצה לכתוב סייגים

להשתתפות של אדם במיכרז במטרה למנוע וכוי

וכוי, ואיסורים ומיגבלות.

בחוק הרשות השניה יש סעיפי מסגרת לגבי

פרסומת, סעיפי מסגרת אשר מאפשרים לקבוע את

הכללים.

השאלה על מה הכנסת רוצה לעבוד כרביזיה, על

איזה תכנים, על איזה סוגים של כללים. גם

בחוק הערוץ השנה - כך נדמה לי, אני בודקת את זה עכשיו - האם הכנסת

בודקת את הכללים של הרשות השניה על פרסומת? מזה אפשר להקיש. לפי דעתי,

היא איננה בודקת.

ש. יהלום; היא איננה בודקת, כי בחוק הרשות יש מסגרת של

פרסומת.

אתן לך דוגמא. אני רוצה לפרסם פרסומת מסויימת.

ד. לחמן-מסר; יש לי בעיה - אינני בטוחה אם זה נכון, אני

רק מעלה הרהור, אם מותר - האם נכון יהיה

שהכנסת תהיה מעורבת באישור תכני השידור. זה למעשה מה שקורה, ויש לי עם

זה בעיה מסויימת. רשות השידור עצמאית. יחד עם זה מקובל עלי הרצון שלך

לדעת מה קורה. יש דרך אחת נוספת שהיא מקובלת, והיא שמניחים את הכללים,

הרשות מוסמכת לקבוע כללים, והיא צריכה להביא אותם לידיעת ועדת החינוך



של הכנסת. ועדת החינוך של הכנסת, מיוזמתה, יכולה לעיין באותם כללים,

ולבקש דיון באותם נושאים שאינם נראים לה.

יש לי בעיה. אם הרשות תעשה שידורים של נערות ליווי, אתה תעלה את זה

לדיון בוועדה. אפשר לבוא ולדבר על כל סוגי הפרסומת ברדיו, כל הכללים,

אתם תעברו על כל כלל.

ש. יהלום! אתן לך דוגמא. עתוני מדינת ישראל מפרסמים

נערות ליווי ומכוני עיסוי, יש היום מדורים

מיוחדים לנושא הזה. אצלנו זה אסור. אף אדם לא פנה, ויכול להיות שהוא

יכשל בבית-המשפט, כשהוא יגיד שזה אסור לפי הוק פרסומת תועבה. זאת

אומרת, כאשר ועדת ההינוך תראה רק פירסומים כאלה, יכול להיות שהיא תגיד

שהיא רוצה לחדד את הסעיף הזה, כדי שגם דבר כזה יהיה אסור, והיא תפנה

אליך או אל היועץ המשפטי של רשות השידור, ותבקש סעיף מנוסח שאוסר פרסום

תועבה כזה בצורה יותר ברורה.

ד. לחמן-מסר; אני שואלת אותך איזה כלי אתה רוצה.

ש. יהלום! אישור.

ד. לחמן-מסר! הבעיה שלי היא אישור, שהכנסת מתחילה להיות

מעורבת בתוכן שידורי פרסומת. נראה לי

שבמדינה דמוקרטית יש גבולות מסויימים.

ש. יהלום! הכנסת יכולה רק לאשר, לא לקבוע.

ד. לחמן-מסר! אם ועדת הכספים איננה מאשרת, אין אפשרות

לשדר. ואם אין כללים, מה הדין?

ש. יהלום! אם ועדת הכספים איננה מאשרת, אין לך תקציב,

את משותקת. אבל אם אין לך כללים, הכל מותר.

לא טענו שהכל אסור. לכן אם ועדת החינוך לא תאשר, זה לא מגביל אותך מעבר

לחוקי המדינה.

ד. לחמו-מסר! רשות השידור צריכה כללים כדי לפעול. זה

שאינך מאשר ולא יהיו כללים, היא תעמוד חשופה

מול כל המשדרים. באין לך כללים, אנחנו לא מוגבלים. זח לא שרשות השידור

משדרת, היא רוצה להגביל את המשתמשים בכתבי העת, ולמטרות שידורי פרסומת.

לכן נראה לי שההנחה היא, שאתה רוצה 30 יום לפני התחלתח, ואפשר לעשות

דבר שאף פעם לא עשינו.

ש. יהלום! לא איכפת לי, ובלבד שוועדת החינוך תאשר זאת

תוך 30 יום. לזה אני מסכים.

ד. לחמו-מסר! אני הייתי מוכנה להביא לידיעת ועדת החינוך

של הכנסת 30 יום לפני תחילת הפעלתה.

א. דמביץ! אני רוצה להעלות רעיון מהנסיון של ועדת

הכספים, ויתכן שזה יתאים גם כאן. יש כמה

שינויי תקציב, יש גם תקנות מסויימות, שמניחים אותן - לפי החוק, או לפי



התקנות, זח לא חשוב - על שולחן חוועדח. תוך שבועיים מיום ההנחה יכול כל

חבר לומר שחוא מבקש שהוועדה תדון בזח. זה ייחשב כמאושר כעבור שבועיים.

אם יש חבר שמתנגד, הוא מעלה את זה לדיון, ואז הוועדה צריכה לאשר את מה

שהוא מתנגד לו.

זה כמו בקשה להעברה תקציבית של 21 יום. זה

הרעיון.

ד. לחמן-מסר! מה קורה אם הוועדה איננה מאשרת?

א. דמביץ. זה איננו מאושר.

כל הכללים? אולי באמת ההתנגדות תהיה לגבי

כלל ספציפי.

היו"ר א. בורג! אנחנו מדברים אך ורק על הפרק שעניינו

איסורים ומיגבלות. איננו מדברים על כל תקנון

שידור הפרסומת, אלא רק על הפרק שעניינו איסורים ומיגבלות. יכנס כאן

לגבי כללים בנושא איסורים ומיגבלות של זה וזה, יחול הנוסח

שימצאו היועצים המשפטיים, וזה יונח על שולחן הוועדה. אם לא יתנגד שום

חבר, זה יהיה מאושר תוך 21 יום. כך זה נעשה בוועדת הכספים. אני חושב

שכאן ריבענו את המעגל. הנקודה נכונה והפתרון סוב.

האם אפשר להצביע אף שאין נוסח מדוייקן

לדעתי כן, אבל זה תלוי בשיקול הדעת של

החברים.

היו"ר א. בורג! אני מבקש להצביע. העקרון ברור. אני רוצה

לחזור עליו לפרוסוקול.

אנחנו עכשיו מוסיפים כאן סעיף בסעיף (ב):

- סעיף (1) נשאר כמו שהוא.

- בסעיף (2), אני קובע את העקרון ולא את הניסוח. ייאמר, שמה שמובא כאן

היום בתקנון כפרק איסורים ומיגבלות, יונח על שולחן ועדת חחינוך

והתרבות של הכנסת. אם אין התנגדות בתוך 21 יום, הפרק הזה מאושר

אוטומסית. אם העלה חבר כנסת או קבוצת חברי כנסת התנגדות למכלול או

לסעיף מתוך הפרק הזה, יתקיים דיון שיסתיים בהצבעה. אם ההצבעה היא בעד

אישור הסעיף כפי שהוצע, הפרק מאושר. אם היא נגד, הנושא יוחזר לרשות

השידור, על-מנת להביא לנו את העקרון הזה מתוקן.

ד. לחמו-מסר! ומה קורה בינתיים?

היו"ר א. בורג! בינתיים זה איננו מאושר. בינתיים מה שנוקט

הוא הכלל הקיים, כל עוד איננו מתחלף.

בינתיים מה שנוקט הוא הכלל היוצא, כי לא נכנס אחר בכתב.



ד. לחמן-מסר; התקנון שלך הוא לגבי שפ"ב, הוא תקנון של

שפ"ב, הוא לא תקנון של רשות השידור, ולכן

איננו ממשיך להיות.

נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

לאחר מכן יבוא סעיף (2), שהופך להיות סעיף

(3). לאחר מכן יבוא סעיף (ג), כללים לפי סעיף (1).

נ. כהן; "כללים לפי סעיף (ב)(1) יהיו באישור ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת".

היו"ר א. בורג; האם הסעיף הזה מקובל? מקובל. תיכף נקיים

עליו הצבעה באופן גלובלי.

ד. לחמן-מסר; מר אוהלי מזכיר לי, וחוזר ומזכיר לי,

שבזמנו, בחוק ערוץ הרשות השניה חייבנו את

הרשות לקבוע כללים בנושאים מסויימים. פה למעשה חייבנו רק סייגים

ומיגבלות. השאלה היא אם אתם רוצים לקבוע מה עוד הרשות חייבת לקבוע, כמו

מתכונת, נושאי פרסום אסורים וכוי.

ש. יהלום; זה חל גם על רדיו.

היו"ר א. בורג; זה לא הנושא של הערוץ המרכזי.

יש עוד הנושא של הוראת מעבר.

נ. כהו; אנחנו היינו מצווים ב-3 בפברואר לגמור את

הזכיון הקיים. לפי אישור היועץ המשפטי

לממשלה, לפי בקשה והמלצה של שרת החינוך והתרבות הארכנו את הזכיון

הקיים, את החוזה הקיים, עוד לחצי שנה. אנחנו רוצים לקבוע בחוק שזהו זה,

ותו לא. הארכנו עד 31 באוגוסט 93.

סעיף 2. הודאת מעבר:

"הוזה בענין שידורי פרסומת ברדיו שנקשר לפני תחילתו של חוק זה, לא

יוארך לאחר י"ד באלול התשנ"ג (31 באוגוסט 1993)".

היו"ר א. בורג; בקיצור, שפ"ב גומרים את ההתקשרות הנוכחית

שלהם ב-31 באוגוסט, ואין הארכה נוספת. כך

החוק נכנס לתוקף.

ש. יהלום; אם שפ"ב רוצה לגשת למיכרז, האם חל לגביו,

לפי כל מה שסוכם כאן, שהוא כבר לא יכול לגשת

למיכרזו

נ. כהן; לדעתי, לא תהיה אפשרות - אני מדבר על

העתונים. אבל אנשים שהיו בשפ"ב, נניח שני

המשקיעים לשעבר, יכולים לגשת. איש לא יכול לאסור זאת עליהם.

הם אינם מנועים מלהקים חברה בשם אחר.

נ. כהו; עם אנשים אחרים, עם שותפים אחרים.

היו"ר א. בורג; יש כאן אלמנט לא הוגן.

איך אתה מונע את הענין של עשר שנים שקיבלנו

כאן?

היו"ר א. בורג; זה מתחיל בסיבוב הבא. עד היום לא היה חוק,

ואתה חייב להתחיל מהתחלה.

ש. יהלום; אחרי 10 שנים אותם אנשים יקימו חברה בשם

אחר.

א. מקל; יכול להיות שהנימוק הזה יהיה לנגד חברי ועדת

המיכרזים. אם זה ייחשב בעיניהם למינוס

טוטלי, הם יפעלו בהתאם, אבל את זה צריך להשאיר לוועדת המיכרזים.

ש. יהלום; לא. אני מבקש להוסיף שדיברנו על שתי קדנציות

רצופות, ויעלה גם נושא בעלי המניות. זאת

אומרת, לא שם החברה, חתולי וציפורי, אלא מדובר גם בבעלי המניות. ההגבלה

צריכה לחול עליהם.

א. מקל; אני מתנגד לזה.

ג. בינשטוק; אני חושב שאי-אפשר לאסור על יזם להקים חברה

אחרת, עם ישות משפטית אחרת, ולגשת שוב

למיכרז.

נ. כהן; קודם כל, אני רוצה לנוחיות חברי הכנסת להגיד

לכם, ועשיתי זאת בישיבה הקודמת, מה הרכב

החברה הנוכחית. יש בה ארבעה עתונים, יש בה פירסום ויש בה שני משקיעים,

שהם גם אזרחי ישראל וגם אזרחי צרפת. היום 73 אחוזים מרווחיה של החברה

הזו עוברים לרשות השידור, מה שנשאר אינו רב, אלא שהעקרון הוא הקובע.

העתונים היום, לא בדיעבד, גם להלכה, הם המתחרים הגדולים שלנו, גם בערוץ

השני, גם בפרסומת בעתונים, והם יוצאים נגדנו. אין כל הגיון, לא כלכלי,

לא ענייני ולא ציבורי, שהם יהיו שותפים בחברה שעוסקת בפרסומת שלנו, והם

יגישו בו בזמן בג"ץ נגד תוכניות החסות שלנו בטלביזיה.

הרעיון המרכזי הוא ליצור גוף כלשהו, שיזכה במיכרז שהעתונים לא יהיו

בו.

אנחנו בבעיה אחרת לגמרי.

נ. כהן; לא, אתה תראח שזו אותה בעיה. המשקיעים האלה,

לדעתי, לא צריך לאסור עליהם היום בתקנה

מיוחדת בחוק הכנסת שהם לא יוכלו לגשת למיכרז. העתונים לא יוכלו, אבל הם

יוכלו לגשת בעצמם או עם 3-4 שותפים אחרים. הם יגישו את הצעתם, ועדת



המיכרז, הוועד המנהל שישב כוועדת מיכרז, או מי שרק ישב, יקבע אם חם

מתאימים או שאינם בהתאם לסייגים שהכנסת תקבע.

אני רוצה להביע דעה בענין זה. בהחלט את

העתונים צריך לפסול על הסף, וזה בעצם נעשה

כבר. זאת גם דעת מבקרת המדינה, בג'יץ וכולם. בענין זה אנחנו תמימי

דעים.

לגבי שני המשקיעים. מדובר על שני אנשים ספציפיים, שהם ידועים: מר ג'ק

פריזמה וליאו קליין. אני חושב שלא צריך לעשות חוק מיוחד כדי לפסול שני

בני אדם ספציפיים, ששמותיהם ידועים. אני חושב שאם הם ימצאו לנכון להקים

חברה בלי העתונים, או אחד מהם אם ירצה עם שותפים לגשת למיכרז, לא יהיה

נכון לפסול אותם בחוק או בתקנה.

מצד שני, ועדת המיכרזים צריכה לראות את כל השיקולים לנגד עיניה. אם

הוותק שלחם בנושא בוועדת חמיכרזים ייחשב כמינוס, ועדת המיכרזים תוכל

להחליט שמישהו אחר עדיף על-פניהם. אבל לעשות חוק לשני אנשים, או לתקן

לגביהם תקנה ספציפית, לא נראה לי שזה סביר.

מ. אוהלי; חוק הפרסומים איננו מתקבל על הדעת, אבל אני

חושב שאנחנו מכוסים בזה שאנחנו אומרים

שהסייגים במיכרז, גם בענין של ניגוד אינטרסים, זה העתונים, וגם בענין

קידום התחרות בתחום הפרסומת בשידורים. לכן כל הדברים האלה ממילא יחזרו

לוועדה, כחלק מהכללים שאנחנו צריכים לאישור הוועדה. לכן לא צריך להכניס

את זה בחוק. אנחנו נביא תקנון כזה, שאם הוא לא ייראה לכם שהוא אכן פותר

את הבעיה, נתקן אותו.

ל. לבנת; הצעה אולי לנתן כהן. אני מבינה את ההסתייגות

מההשתתפות של העתונים, בגלל הבעיה של ניגוד

האינטרסים, שדיברת עליה קודם. אני רוצה לשאול, האם שני האדונים האחרים

ששותפים כרגע בשפ"ב, אין להם אינטרסים בתקשורת. השאלה שלי לא נגעה

לעתונים, היא נגעה לתקשורת.

אני רוצה לדעת, האם לשני האדונים האלה או לאחד משניהם יש אינטרסים

דומים בתקשורת, כמו שיש לעתונים. זה לא חייב לחיות בעתונים. אני

מתכוונת לאינטרסים כאלה, שיתכן שפוסלים אותם מלהשתתף, בדיוק כמו שאנחנו

פוסלים את העתונים מלהשתתף בגלל בעיה של ניגוד אינטרסים.

ד. לחמו-מסר; למעשה אפשר היה לעשות סעיף. הרעיון של ניגוד

אינטרסים מחייב, שגס מי שיש לו אחוזים

בכבלים, וגם מי שיש לו אחוזים בערוץ השני, גם מי שיש לו אחוזים

בעתונות, כל אחד מהם לא יהיה מעורב בחברה. אבל כך יצא לנו סעיף גדול

בשביל סוגיה לא גדולה.

ח"כ לבנת רומזת על כך, שבראש אחת הקבוצות המתמודדות על הערוץ השני עומד

מר פרידמן, קבוצת גלובס.

ל. לבנת; לכן שאלתי את השאלה, ואני מודה ליועצת

המשפטית שהבינה את דברי.

בחוק הערוץ השני בוודאי לא נפסול זאת. גם

החוק שיגיע לאן שיגיע, אם מישהו יגיע, לא

נתחיל לכתוב סעיפים נגד אנשים. לכן נדמה לי, שלבוא ולומר, שמי שעסק

בעבר אי-פעם כבעל מניות בחברה שעסקה בשידור הודעות ברדיו יהיה פסול

מלהשתתף במיכרז, זה יגרום לי לבעיה גדולה מבחינת החוק.

לעומת זאת, אני מאוד מבקשת את רשותכם להוסיף בצורה מפורשת, שמי שהוא

בעלים של 25 אחוזים בעתון או בכלי תקשורת אחר על-פי כל חוק, לא יוכל

להשתתף באותה חברה, אם וכאשר הרשות תחליט.

ל. לבנת; למה 25 אחוזים?

זה המספר עכשיו, ואני הולכת לפיו.

היו"ר א. בורג! למה בכלל? מה מעניין אותי הערוץ השני ואם יש

לו איזה שהוא ענין בערוץ אחר?

ד. לחמו-מסר! רבותי, בואו לא נרחיק לכת. אני מדברת

בפירוש, אף שיש פרוטוקול. אם אותו איש שאותו

אינכם רוצים לראות יותר ישאר בתחום התקשורת, הוא יהיה מנוע. אם הוא לא

ישאר בתחום התקשורת, ולא יהיו לו אחוזים ובעל זכיון בכלי תקשורת, נדמה

לי שזה יהיה מאוד לא הוגן לבוא ולומר, שהאיש הזה כבן-אדם פסול מלהיות

בעל אחוזים כלשהם בחברה שתתמודד במיכרז על שידורי הפרסומת ברדיו.

הצעת החוק הממשלתית האורגינלית היתה 10

אחוזים.

נכון. הצעת החוק האורגינלית אמרה, שמי שיש

לו 10 אחוזים בעתון, פסול מלהשתתף בערוץ

השני. זה עלה ל-24 אחוזים, ואחר-כך עלה ל-25 אחוזים, ל-49 אחוזים

וכוי.

וזה עוד עולה.

עו"ד לחמן מסבירה לי משהו שלא שאלתי עליו

ולא אליו התכוונתי. אנחנו מדברים כאן על

שלוש סוגיות נפרדות.

השאלה הראשונה היא, האם אנחנו מגבילים במיכרז שיצא אחרי אוגוסט את

מישהו ממשקיעי שפ"ב. זאת השאלה הראשונה. על זה ניסית להסביר, על זה לא

הצעתי דבר.

אמרתי לך שאני מתנגדת.

גם אני מתנגד, ולא הצעתי דבר בענין הזה,

ולכן אין צורך בהסברים. אינני מציע להגביל.

אפילו שפ"ב בעצמו תיגש למיכרז, סיכמנו שלשני המיכרזים הראשונים אין

צורך להגביל.



נקודה שניה היא לגבי מעורבות בעלי חמניות בנושא של התקשורת. לפי סעיף

(1) אתם צריכים להציע, הוועד המנהל, וקרוב לוודאי שאנחנו נאשר. מדוע

צריכים לקבוע בחוק 25 אחוזים? אתם תקבעו את זה, וזה כתוב. מה תקבעו

בסעיף (1) אם לא את האחוזים? לכן, גם זה לא שייך לכאן. קרוב לוודאי,

שאס באמת תגבילו, כפי שכאן כמה אנשים מנסים לומר, ודאי נאשר, הרי אנחנו

לא נהיה יותר גרועים מכם בענין הזה.

היו"ר א. בורג; האם אתה נגד תוספת הסעיף הזה, של הבעלות

הצולבת?

ש. יהלום; לא. אני נגד הוספה בחוק.

אני מדבר על דבר שלישי. כזכור לכם, בהצבעה

הוספנו היום סעיף חדש לחוק, והוא מדבר על זה שלא יזכה זכיין ביותר משתי

קדנציות רצופות. על זה אני מדבר. אולי לגבי פרידמן זה יהיה בעוד 10

שנים. כשאני מדבר על שתי קדנציות רצופות, אינני מדבר על הענין הפורמלי,

אלא על הענין המהותי של בעלי המניות. זאת אומרת, שלא יזכה אחרי-כן

לקדנציה שלישית, אין הכוונה לכותרת אלא הכוונה לבעלי המניות.

מ. אוהלי; זה יכול להיות כתוב בתקנות, ולא בחוק.

ש. יהלום; אותו סעיף שאומר שלא יהיה שתי קדנציות

רצופות, למי? אני מבקש שיהיה כתוב בעלי

המניות או בעל השליטה בו.

היו"ר א. בורג; צריך קודם להבהיר במה מדובר. הסעיף הראשון

שמעלה שאול הוא, האם אנחנו מגבילים את

הטריק. זאת אומרת, אחרי שפרקתי חברה אחת אחרי 10 שנים, אני בהרכב דומה,

או הרכב של אותם אנשים, מקים חברה אחרת, ומתמודד על אותו דבר. האם אני

מגביל את זה בחוק, כן או לא.

א. אוהלי; למעשה מה שרוצים כאן הוא הגבלת העיסוק של

בעלי מניות. נדמה לי שבדין נאמר, שאם אכן

מגבילים, זה צריך להיות מטעמים ענייניים, וזה צריך להיות בחקיקה ראשית

ולא בחקיקת משנה. לכן לא נשאיר זאת לכללים, אלא נאמר זאת במפורש בחוק.

ש. יהלום; תגישו לנו את ההצעה, ואנחנו נציע אותה

בחוק.

היו"ר א. בורג; לפי חוק חופש העיסוק, האם יש שם סעיף שמדבר

על כך, שכאשר אני ניגש למיכרז פעם ראשונה

ופעם שניה ויש לי מיגבלה, אסור לי לגשת פעם שלישית. אני מפרק עכשיו את

החברה, ומרכיב אותה בקונסטרוקציה אחרת, וניגש עם אותם אנשים בשם אחר.

זאת שאלת ההגבלה שמעלה ח"כ יהלום.

ד. לחמן-מסר; אין הגבלה על השתתפות פעם נוספת.

היו"ר א. בורג; הבנו. אני רוצה להביע בקצרה את עמדתי, ולאחר

מכן להעמיד את זה להצבעה.



אף שאני בעד הגבלה של שתי קדנציות, אני חושב שאין מקום בחקיקה הראשית

לדבר על כל. מיני קומבינציות שעניינן השוק החופשי. יבוא לשוק כפי שהוא

רוצה. שיקול הדעת של הרשות, אס מאחזים את עיניה או שאין מאחזים את

עיניה, הוא שיקול דעת שנראה לי מספיק ראוי.

ש. יהלום; זה לא שיקול דעת. אסור להם להפעיל שיקול

דעת.

למה: היום מותר להם.

ש. יהלום; זאת לא תחרות.

היו"ר א. בורג; נקיים הצבעה.

ש. יהלום; אגיש זאת כהסתייגות שלי.

היו"ר א. בורג; נצביע נגד, ותגיש את זה כהסתייגות. ההצעה של

ח"כ יהלום היא לכלול בסעיף שאנחנו עוד

אמורים לנסח אותו עוד מיגבלה. מי בעד הצעתו של ח"כ יהלום? מי נגדה? האם

אתה מבקש להגיש זאת כהסתייגות? נרשם.

מ. רפאלי; אני מציעה שנושא הבעלות הצולבת יהיה בחוק

הראשי ולא בכללי.

היו"ר א. בורג; מונחת בפנינו הצעה כפי שנוסחה.

ד. לחמו-מסר; "בלי לגווע מסמכויות הוועד המנתל לפי ס"ק

(ב), לא יהיה רשאי להשתתף במיכרז שתפרסם

הרשות בענין הזמנתם, הכנתם או הרחקתם של תשדירי פרסומת מי שהינו תאגיד

שהוא עתון יומי או עתון אחו, לובות ירחון, לסעיף זה עתון, או אדם או

תאגיד אחו המחזיק במישוין או בעקיפין ב-25 או איקס אחוזים או יותו,

מסוג מסויים של אמצעי שליטה בתאגיד שהוא עתון, או ביכולת לכוון את

פעולתו של עתון בדוך אחות.

בסעיף זה אחזקה במישוין ובעקיפין באמצעי שליטה כמשמעותם בחוק הושות

השניה או בחוק נייוות ערך, כפי שתחליט הוועדה בנסיבות הענין"

ראשית, האם זה צריך להיות עתון

או בכל אמצעי תקשורת; שנית, מספר האחוזים.

מי בעד ההצעה שנכתוב "כל אמצעי תקשורת" ולא להגביל את זה לעתון? מי

נגד? שינינו את הניסוח, ואומרים; "כל אמצעי תקשורת".

ש. יהלום; מה זה אמצעי תקשורת? האם עלון בית-ספר הוא

אמצעי תקשורת? אני עורך עתון ועד הבית.

ד. לחמן-מסר; כל בעל זכיון לשידורים.

תני לנו את הניסוח.

ד. לחמו-מסר; מי שהוא בעל זכיון לשידורים על-פי כל דין.

מי שרשאי על-פי כל דין לשדר שידורים לציבור.

אני מוכרחת סעיף שיגיד את חמלת עתוו.

א. מסל; אני מציע "עתון וכלי תקשורת אלקטרוני".

ד. לחמו-מסר; אם מר מקל ירצח לחיות נסח, חוא יוכל לחחליף

אותנו.

היו"ר א. בורג; עתון או מי שחוא זכאי לשדר.

ד. לחמו-מסר; עתוו או מי שזכאי לשדר לציבור על-פי כל דיו,

למעט רשות חשידור. זח לא כולל את ערוץ 7, כי

ערוץ 7 איננו על-פי דין.

היו"ר א. בורג; דידי, תנסחי את חנושא, ותעבירי לנו אותו

כשזח יחיח מנוסח. אנחנו מחפשים עכשיו את

חעקרון. כשיחיח לנו חעקרון, על חניסוח יסכימו חיועצים חמשפטיים.

לגבי 25 אחוזים. אני חושב ש-25 אחוזים זאת טעות. ראשית, זח נכנס כבר

לשבלונח של חתיקון של שחל, שעוד לא אושר. אינני יודע למח 24 אחוזים

שאני חושב שזח יותר מדי, ואינני חייב שום דבר לחוק חערוץ חשני. יבוא

חוק חערוץ חשני, אם וכאשר, אני אטפל בו על קלקוליו.

מגיע חחוק חזח, ואני שואל את עצמי למח בכלל אני צריך אותם בפנים. אני

מלכתחילח בעמדח שאומרת, שלא צריך שום אדם שיש לו אינטרס נוגד.

ד. לחמו-מסר; בכל חתאגידים שמתחרים לחתחרות על חערוץ חשני

נמצאים גופים פיננסיים כגון פועלים חשקעות,

לאומי ושות', דיסקונט חשקעות. אלח גופים פיננסיים. בחחלט יכול לחיות,

שאם מחר ירצו לעשות תשדירי פרסומת בבנקים, יכול לחיות שבנק אכן ירצח

לחיות מעורב. לכן אינני מתעקשת על 25 אחוזים, אני יכולח לרדת ל-15

אחוזים, אבל לא לבוא ולומר, שמי שיש לו 5 אחוזים או אפס אחוזים, או

אחוז אחד באמצעי תקשורת אחר, יחיח פסול מלחיות שותף.

היו"ר א. בורג; אני חושב שמבחינת חוק חערוץ חשני, חבנקים

מסוכנים יותר מעתונים.

ד. לחמו-מסר; אני מבינח שאתח אומר את זח על רקע זח שעכשיו

שני בנקאים לשעבר מקימים עתון.

חיו"ר א. בורג; לא. אני ראיתי מח קורח כשעתון מריץ מניח. מח

יחיח כשבנק יריץ מניח?

ד. לחמו-מסר; אתה מדבר בלשון עתיד, אבל זח משחו אחר.

היו"ר א. בורג; ראיתי זאת בעבר. אינני יודע מח קורה חיום.

לכן אינני יודע, בכבשת חרש חקטנח חזאת, שכל



כולה 10 אגורות, אינני בטוח שאני רוצה בפנים את בנק הפועלים, שיש לו

ערוץ שני, ויש לו כבליס. פעם ראשונה יש לי הזדמנות להוציא דבר חקיקה

שאינני מחוייב בו לשום כבל. אינני רוצה אותם בפנים. השאלה היא, אם יש

עמדה אלטרנטיבית.

כאן מדובר בעסק קטן, בהשקעה קטנה. ברור

לחלוטין מי יתמודד. כל משרד פרסום קטן

בתל-אביב יכול לא רק להתמודד, אלא גם להרים את זה היטב. לצורך זה לא

צריך בנקים.

ש. יהלום; גב' רפאלי, האם השרה נקבה גם במספר

האחוזים?

מ. רפאלי; לא.

היו"ר א. בורג; האם העמדה שהצגתי מקובלת? מקובלת.

אני רוצה לסכם את מה שהושג כהסכמה בסעיף

הזה.

"מבלי לגרוע מסמכויות הוועד המנהל לפי ס"ק וכוי, לא יהיה רשאי להשתתף

במיכרז שתפרסם הרשות לענין הזמנתם, הכנתם או הפקתם של תשדירי פרסומת מי

שהינו תאגיד שהוא עתון יומי וכו' וכו' וכוי, או - כאן ימצאו היועצים

המשפטיים את הניסוח המדוייק - מי שהוא בעל שליטה או בעלות, מי שזכאי

לשדר".

ד. לחמו-מסר; זכאי לשדר על-פי כל דין.

היו"ר א. בורג! זה העקרון. הניסוח ייקבע. "בלי 25 אחוזים,

או ביכולת לכוון פעולתו של עתון בדרך אחרת".

בלי 25 אחוזים. האם על הסעיף הזה יש הסכמה? אני מבקש להצביע גם על

התוספת הזאת, שתבוא לאחר פיסקה (ג), כפי שבהצעה שלפניכם. מי בעד? תודה.

מי נגד? אין. אישרנו את כל סעיפי החוק.

כדי להסיר ספק, אני רוצה להצביע על כל ההצעות שהגענו להסכמה לגביהן. מי

בעד הצעת החוק, להוציא את הסתייגות לימור והירשזון על סעיף הגבלת

קדנציות, והסתייגות יהלום על הגבלת השתתפות? תודה.

רדיו רקע וצימצום בתשדירים בשפות זרות

ח"כ הירשזון רוצה להעלות כאן נקודה, שהעליתי אותה גם אני בפני מר ינון

וגם בפני מר מקל. אני חושב שזאת נקודה חשובה ביותר.

א. הירשזוו; אני מבין שלפני שנה היתה מגמה לצמצם את שעות

השידור של רדיו רקע. המגמה הזאת, מכל מקום,

לא באה לידי ביטוי. אני מבין שבתקופה האחרונה ישנה שוב כוונה לצמצם את

שעות השידור של רדיו רקע. אני יודע שעולים חדשים מבריה"מ יושבים צמודים

אליו, ולפעמים זה אחד מכלי התקשורת היחידים שמגיעים אליהם.



אני מבקש לקיים דיון בכל הנושא הזה כאן בוועדה.

היו"ר א. בורג! או שהבעיה תיפתר.

מדובר עכשיו טכנית בצימצום של 3 שעות מרקע,

וקיצוץ בתשדירים בשפות זרות. אינני מבקש לשמוע למה זה קרה, אלא לשמוע

עמדה מה יהיה.

מ. ינוו; ישנה תוכנית בשלבי ביצוע, ומטרתה לקיים את

השידורים כפי שהיו ברשת אחרת, גם באנגלית

וגם בצרפתית. אני מקווה שזה עוד השבוע יוסדר. דיברתי אתמול עם מנכ"ל

הרשות, והבוקר גם עם מנהל הרדיו, והענין נמצא בטיפול. אני מדבר על רבע

שעה באנגלית וצרפתית. אינני נכנס לכל הסיבות ולכל ההיסטוריה.

הדבר השני, גם הוא כתוצאה מפינוי רשת א' מהשפות והעברתן לרקע: יש שלב

ביניים שגם הוא, אני מקווה, שיסתדר, כך הבנתי מהמנכ"ל לאחר פגישה שלו

עם מנהל הרדיו. זה אולי כרוך גם בשאלה תקציבית, אבל אנחנו מטפלים בכך

ששידורי רקע יוארכו עד לשעה 12, ובכך תיפתר הבעיה, ונוכל גם לאכול את

העוגה וגם להשאירה שלמה.

אני רוצה להוסיף לענין הזה. שידורי רקע

אנחנו מקיימים כבר שנה וחצי בסדר גודל של 14

שעות ביממה, אבל למעשה היינו אחד הגופים שנרתמו לנושא העליה בצורה

הנחרצת שאפשר. הדבר הזה נמשך ויימשך.

אני רוצה לציין בסוגריים, שלמרות כל בקשותינו אין אף גוף שמסייע במימון

הפעילויות האלה, לא משרד הקליטה ולא הסוכנות, ואף לא אחד אחר. זאת בעיה

כשלעצמה, שמהווה מדי פעם בעיה. העלינו את זה גם בקבינט העליה והקליטה.

ידוע לנו שמהשנה שעברה נותרו עודפים גדולים בסעיף הקליטה, כי פשוט לא

הגיעו עולים, ולא היה נגרם דבר אם היו מסייעים בענין הזה.

מעבר לכל זה, בנושא שלפנינו ישנה אצלנו מגמה מסויימת לחזק את רשת א'

ולשפר אותה, זה ענין נפרד. תוך כדי זה היתה כוונה להעביר את שידורים

לעולים, שישנם ברשת אי, לרשת לרקע, כדי שתהיה רשת אחת של עולים, ולא

שתי רשתות.

לדעתי היתה פה איזו נחפזות מסויימת בביצוע. עוד לא סיימנו לראות מה

לעשות עם רשת אי, ומיד העבירו ללא שיקול דעת מעמיק, ומבלי לבחון את כל

מה שכרוך בה מבחינה תקציבית, מבחינת עובדים, מבחינת שעות שידור וכד'.

הענין של הקיצוץ בוודאי חסר כל הסבר, לא שמעתי שום הסבר, וגם ביקשתי

ממנהל הרדיו שלא לבצע זאת. ראיתי שגם ציבורית אנשים מתחילים להתנגד

לזה. משום מה זה בוצע. בכל אופן, היום קבעתי פגישה עם מנהל הרדיו, כדי

לנסות להתגבר על כל הבעיות האלה. אני מסכים עם מה שנאמר פה, שאין שום

סיבה וצורך לפגוע באינטרסים הללו.

בעקרון אין שום סיבה לקצץ בשידורים בצרפתית, אין שום סיבה לקצץ

בשידורים ברוסית. הבעיות קיימות, משום שלמשל תוספת של 3 שעות שידור כל

יום ברקע, פירושו עוד הרבה מאוד מאות אלפי שקלים בשנה לבזק. בזק רוצה

על זה סכום מסויים, אינני רוצה לנקוב במספרים, כי אין לי המספר

המדוייק. זאת כאשר יש מאות אלפי שקלים שכרגע אינם מתוקצבים בשום מקום.

אם אמורים לגמור את רקע ב-12 בלילה ולא ב-9 בלילה, פירושו עוד 3 שעות



שידור ביום, וזה 21 שעות בשבוע. בזק על זה גובח חרבח מאוד כסף, שכרגע

איו לנו, וזח לא מתוקצב. זח סוג חבעיות.

חתוכנית איננח בדיוק על-דעתי, אבל אינני מחפש כאן מאבקים פנימיים, אלא

אני מחפש דרך לפתור את חבעיח, ואני מקווח שחיום נפתור אותח.

ש. יחלום; לחבנתנו יכולות לחיות כאן שתי אלטרנטיבות:

או שהשידורים חאחרים - אנגלית, ספרדית,

צרפתית וכו' - מועברים לרקע, ומוסיפים לרקע 3 שעות, ואז לא נפגע חדבר,

מעבר למעבר לרשת א', או שחמצב חוזר לקדמותו.

באופן עקרוני, אלח חאלטתטיבות.

אתמול חתקיים דיון אצל שרת חחינוך, לאחר

פניות באותו ענין. אני חושבת שצריכח לצאת

מכאן איזו שחיא קריאח למשרד חקליטח, לסוכנות, למשרד חחינוך, שכל

חגופים שבעבר חשתתפו בשידורים האלה, יחזרו וישתתפו בחם באיזו שחיא

צורח.

מבחינח תקציבית, אם לרשות חשידור אין תקציב,

וחמשימח חיא משימח לאומית, כפי שאתם מציגים

אותח, צריך לשאול מי יתקצב את זח. אבל לבוא ולחטיל את זח על תקציב רשות

חשידור, זח אומר שמשחו אחר שרשות חשידור מבצעת, חיא לא תוכל לבצע.

אני רוצח לחביא לידיעתכם שבאנגליח, שם יש ח-בי.בי.סי., שבוודאי משמש

תפקיד אחר, אבל חשוב גם חוא, מי שמממן את חשידורים חאלח, זח משרד חחוץ

ולא ח-בי.בי.סי. אף__ששיעור חאגרח שגובח ח-בי.בי.סי. כפול מספר חתושבים

של אנגליח חוא פי כמח וכמח מאשר חסכום שנגבח כאן.

ל-בי.בי.סי. אני מקשיב ואת מקשיבח, אבל כאן

מדובר על חתושבים של חמדינח עצמח.

לכן חמדינח צריכח לממן.

חוויכוח חוא עקר. לפי עמדת חוועדח יש שני

חסעיף חאחד מבחינתנו, אין זח משנח

לנו איד שלא תעשו את זח, אם תשאירו את זח במתכונת חישנח או במתכונת

חדשח, חעיקר שלא לפגוע ב-3 שעות של שידורי רקע, ולא לפגוע ברבע שעח

חיומית ובמצטבר חשבועי של חשידורים בשפות זרות. יש לזח משמעות גם

בחו'יל, וגם לאנשים שמאזינים לזח בארץ. זאת עמדח לגבי חמצב עכשיו.

חוץ מזח, אני חושב שאנחנו צריכים בימים חקרובים או בשבועות חקרובים

לקיים דיון על רקע, וזאת ללא שום קשר. יש לחביא לכאן את אנשי משרד

חקליטח, לחביא את אנשי משרד חחינוך, את אנשי רשות חשידור, ולשמוע מחיכן

זח ממומן. יגידו מח חם עושים.

זח מימון שחיח, וחופסק.

אני מפריד. בנושאים חאלח אל תעשו לי רפורמח

לפני שאתם יודעים מח מקור חמימון. אל תתחילו



להכניס לי כאן רשתות ולקצץ באנשים. חרבע שעת הזאת בצרפתית באח כדי לדעת

מה קורה בארץ.

זאת עמדה שאנחנו נוציא אותח כמו שחיא במכתב לשרים ובמכתב לרשות חשידור,

אלא אם כן היא תקבל את הפתרון כפי שהובטח לנו, לפני שהעלה את זה ח"כ

הירשזון.

הישיבה ננעלת בשעת 11:30