הכנסת השלוש עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 27

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג', כ''ח בחשון התשנ"ג, 24.11.1992, בשעה 9:30

חברי הוועדה; חיוי'ר א. בורג

י. בא-גד

ע. דראושה

ל. ליבנת

ע. מאור

א. קהלני

מ. ינון, יו"ר רשות השידור

א. מקל, מנכ"ל רשות השידור

א. נדב, מנוזל חרדיו, רשות השידור

נ. כהן, עוי'ד, יועץ משפטי, רשות השידור

מ. לוי, סמנכ"ל כספים, רשות השידור

ד. לחמן-מסר, עוי'ד, משרד המשפטים

י. פלדמן, סמנכ"ל איגוד המפרסמים

ר. בארי, חבר איגוד המפרסמים

מ. קידון, יו"ר איגוד המפרסמים

א. שחם, מנכ"ל שפ"ב

מ. רפאלי, יועצת השרה לתקשורת, משרד החינוך והתרבות

ב. נסים, משרד החינוך והתרבות

ק. אברמוביץ, מועצת תלמידים

ל. דורי, מועצת תלמידים

מ. בוטון

י. גידלי

המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק רשות השידור. שידורי פרסומת - תיקון מספר 8

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת, בנושא חוק רשות

השידור, פירסומת ברדיו. הונחה הצעת חוק ממשלתית על שולחן הכנסת בפברואר

1992. עם תחילת מושב הכנסת הנוכחית, בתחילת אוגוסט, קיבלתי מכתב מאריה

מקל, בו הוא מבקש מאתנו להשלים את החקיקה בנושא הזה. היום אנחנו

מתחילים את הליך הדיון בנושא.

אבקש תחילה את אנשי רשות השידור להציג את הצעת החוק, ולאחר מכן נתחיל

בדיון.

נ. כהו; הנושא התעורר משום שמאז 61 יש שידור זכיון

לחברה ושמה שירותי פרסומת, שהתחדש מאז מדי

10 שנים, וזאת לפי הזכיון. לפי הזכיון שניתן לה בידי ממשלת ישראל -

ובאותו זמן, מי שהיה אחראי לקול ישראל של אז היה משרד ראש-הממשלה - הוא

נתנו לשני משקיעים מצרפת, שהיום נקראים

חברה לנאמנות של בנק כללי, 49 אחוז. התפלגות המניות: הארץ - 18 אחוז,

ידיעות אחרונות -14 אחוז, מעריב - 10 אחוז, פירסומאים בשידור - 3

אחוזים, רשות השידור - 6 אחוזים. 6 האחוזים של רשות השידור אינם מרמזים

על כך שרשות השידור לפי תנאי הזכיון מקבלת 71 אחוז ועוד 125 פרומיל

מההכנסות ברוטו, פלוס 50 אחוז מהרווח על פעולות שאינן פרסומת, פלוס 6

אחוזים מהדיבידנדות. בשנת 1991 קיבלה הרשות בסה'יכ 35 מיליון שקל, ולגבי

שנת 1992 ההערכה היא שההכנסה תהיה כ-45 מיליון שקל.

פרסומת ברדיו היא סעיף חשוב בתקציב רשות השידור, המהווה 13 אחוז מתקציב

רשות השידור. בלי פרסומת ברדיו לוח השידורים שלנו עלול להיפגע. השיקול

של הוועד המנהל של רשות השידור לכל תקופותיו, חוץ מזה האחרון, היה

להאריך את הזכיון מדי 10 שנים. גם בבג"ץ, כשניסו דפי-זהב בשנות ה-70

לפרוץ את הסכר של הארכת הזכיון, פסק הבג"ץ שהוועד המנהל יכול לפי

שיקוליו שלא להוציא מיכרז. לעומת זאת, בשנתיים האחרונות היתה ביקורת של

מבקרת המדינה, שהביעה יותר ממשאלה לגמור עם המיכרז. זה היה בגדר הנחיה.

אמנם איננו חייבים, אבל בדרך כלל ממלאים את הנחיות המבקרת. גם שר

המשפטים הקורם וממשלת ישראל הביעו את רצונם שהזכיון ייגמר ונוציא את

הנושא למיכרז.

זה עסק מסריח.

מבחינת רשות השידור, היא עשתה כפי שמבקרת

המדינה הינחתה אותה, לרבות שר המשפטים

הקודם, לרבות הממשלה הקודמת, והזכיון הופסק בתאריך מסויים, לפני

כשנתיים. הוא הוארך מכוח סעיף בהסכם שלפיו במקרה שכל הפעילות נפסקת

בגלל סיבות כמו השבתות, שביתות, מלחמות, החוזה מוארך משפטית אוטומטית.

לכן גמר החוזה חל עכשיו סופית בפברואר 1993. לאחר התאריך הקובע הזה,

לאור הדוחק בזמן, החליטה שרת החינוך והתרבות, בעצה אחת עם הוועד המנהל,

וגם היועץ המשפטי לממשלה סמך את ידו על כך, גם מבקרת המדינה מודעת לכך,

והוארך החוזה שוב בחצי שנה, כדי לאפשר את החקיקה. התאריך הקובע הוא

פברואר 1993, ואם לא תהיה החקיקה שמאפשרת לרשות השידור לעשות פרסומת

ברדיו, הרי הפעילות הזאת תצטרך להיפסק מהיום בו פוקע תוקף הזכיון. כל

זאת מאחר שלפי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה שהיה בשנות 70-71, מי

שהיום נשיא בית-המשפט העליון, מאיר שמגר, אין לעשות פרסומת, בין ברדיו

ובין בטלביזיה, לפי חוק רשות השידור הקיים.



היו"ר א. בורג; ומתוקף מוז משדריס היום?

יש סעיף מעבר משנת 65, שאומר, שכל חוזה וכל

הסכם וכל התחייבות של ממשלת ישראל כלפי גורם

כלשהו, רשות השידור תבוא בנעליו, והוא ימשיך לעמוד בתוקפו. הזכיון הזה

ניתן ב-61, כפי שהצבעתי קודם לכן, על-ידי ממשלת ישראל. בשנת 65, בתוקף

סעיף המעבר הזה, הזכיון המשיך לרוץ מכוח החוק, בגלל סעיף המעבר. ברגע

שגומרים את הזכיון, או מפסיקים אותו לפי הפעילות שהוועד המנהל עשה לפני

שנתיים, הרי אין סמכות משפטית לעשות פרסומת ברדיו.

הצעת החוק המונחת בפניכם קיבלה את בירכתה של הממשלה הקודמת, והעבירה

אותה לוועדת שרים לחקיקה. היא הועלתה כבר לקריאה ראשונה כאן, והגיעה אל

יו"ר הוועדה הקודם, אבל הוא לא הספיק להעביר זאת לקריאה שניה ושלישית.

חוק הרציפות הוחל על-ידי הממשלה הזו על החוק הזה, הדבר הובא לידיעת

הכנסת, והיה מונח שבועיים על שולחן הכנסת.

לכן מבחינה משפסית היום הצעת החוק מונחת בפני הוועדה, ואם תאומץ, היא

יכולה לבוא למליאת הכנסת באמצעות היוי'ר לקריאה שניה ושלישית.

היו"ר א. בורג; כמה נקודות להבהרה. אני חושב שהמצב הקיים

הוא פשוט מצב מושחת. אני לא מבין איך זה

נגרר זמן רב כל כך. זה פשוט מצב בלתי אפשרי. האחד, הדרך שבה רשות

השידור משדרת פרסומות, הרדיו משדר פרסומות; שנית, מי היה זכיין

הפרסומות. זה פשוט היה לתת מתנות למקורבים. זה פשוט דבר שלא עולה על

הדעת. אולי לא למקורבים, אולי לנוגעים בענין.

ישנה שאלה עקרונית שאני שואל, ואני מבקש לקבל עליה תשובה בטרם חקיקה,

והיא - לשם מה בכלל צריך פרסומת ברדיו. מדובר על 13 אחוזים. אני מניח

ששאר הכסף הוא כסף שבא ממימון מדינה, אולי מאגרת הרדיו והטלביזיה, אני

מניח שלכן משלמים האזרחים אגרה. אינני מבין בשביל מה צריך פרסומת, מעבר

לזה שהפרסומת רק מפריעה להאזין לתוכניות ומקלקלת רצף שלם של שעה. אינני

מבין בשביל מה צריך אותה במובן שאם המדינה מממנת, הרי אני יכול לקבל

ערוץ שיהיה לפחות מבחינת האיכות, בדומה לגלי צה"ל, ערוץ שלא מפריעים לי

בו בשידורים.

על זה אני מבקש לקבל תשובה עוד לפני שניגשים בכלל לדיון בהצעת החוק

המונחת בפנינו.

א. מקל; מדינת שיראל איננה מממנת אפילו באגורה אחת

את שידורי הטלביזיה והרדיו הממלכתיים. מאז

1985 רשות השידור מממנת את עצמה באופן מוחלט.

היו"ר א. בורג; באמצעות האגרה.

א. מקל; כן, ומיד אסביר מה הם מקורות המימון

המדוייקים.

יתרה מזה, ממשלות ישראל לקחו מאתנו קרוב ל-100 מיליון שקל, הם הפקיעו

יותר, הם הפקיעו כ-150 מיליון שקל באמצעות חוק. כלומר, אנחנו עוד

מממנים את המדינה, והמדינה איננה מממנת אותנו.



לגבי מקורות המימון של השידורים האלה. כ-80 אחוזים מתקציב רשות השידור

בא מאגרת הטלביזיה ואגרת הרדיו ברכב, כ-13 אחוזים מן הפרסום ברדיו,

וכ-7 אחוזים מתשדירי שרות וחסות בטלביזיה.

השאלה שבאמת צריכה להישאל היא, האם יש מקום לפרסומת ברדיו, וגם אפשר

לשאול האם יש מקום לתשדירים בטלביזיה או אם אין מקום. לדעתי יש מקום,

והצורך הזה ילך ויגבר. כרגע, כפי שאמרתי, מקור המימון העיקרי הוא

האגרה, אבל מקור המימון הזה נמצא בסכנה גדולה. כבר עכשיו אזרחים רבים

שמתחברים לכבלים פונים אלינו וטוענים, שמאחר שהם כבר משלמים כ-1,000

שקלים לשנה עבור הכבלים, אין להם שום רצון לשלם עוד 300 שקל בשנה עבור

אגרת הטלביזיה.

היו"ר א. בורג; גם אם לא היו כבלים, אני טוען אותה טענה.

אתה מכיר אותה כבר שנים רבות.

אני אומר מה האזרחים טוענים.

היו"ר א. בורג; גם אני אזרח.

א. מקל; האזרחים תופסים את הערוץ הראשון כחלק מן

החבילה שהם מקבלים מן הכבלים. מאחר שהחוק

כידוע מחייב את זכייני הכבלים לכלול בתקן שלהם את שידורי הטלביזיה

הממלכתית, הרי האזרח הפשוט מקבל את זה כחבילה אחת, והוא איננו מבין למה ?

הוא צריך לשלם 1,000 שקל פה ועוד 300 שקל שם. גם אם הוא כן מבין, נוח

לו לטעון את הטענה הזאת, והטענה הולכת וגוברת.

במלים פשוטות, אנחנו צופים שככל שתתרחב פריסת הכבלים - וכרגע כבר כ-40

אחוזים מן האזרחים מחוברים לכבלים - הרצון הציבורי או הנכונות לשלם את

האגרה תפחת, וקיים איום גדול על מקור המימון הזה.

גם מקורות המימון האחרים נמצאים בסכנה, כלומר, הפרסומת ותשדירי השרות,

משום שברגע שיהיה ערוץ שני מסחרי - ויש אומרים שבמהלך שנת 1993 הוא

יהיה - אין לדעת איך עוגת הפרסום תתחלק, והאם אנחנו נמשיך לקבל אותו

חלק בעוגה, או שהערוץ השני יטול נתח כזה או אחר על-חשבוננו. כלומר,

הדברים האלה אינם ברורים.

כמובן, אפשר לטעון על פניו שמדינת ישראל, שתקציבה השנתי הוא כך וכך,

תוציא גם 400 מיליון שקל בשנה על שידור ממלכתי. למיטב ידיעתי זאת בהחלט

לא עמדת משרד האוצר, זאת לא היתה עמדת משרד האוצר, ואני לא מכיר משרד

אוצר שזאת עמדתו. משרד האוצר בהחלט מעדיף שהציבור ישא בנטל הכספי של

מימון השידורים הממלכתיים. מדינת ישראל לא תקציב את הסכומים האלה. אם

היא תקציב, היא תקציב אולי מחצית או רבע מזה.

כמה כסף אתם מגייסים מהאגרה?

א. מקל! יש שתי אגרות - אגרת טלביזיה ואגרת רדיו

ברכב. ביחד אנחנו השנה, בשנת 1992, נגייס

כ-262 מיליון שקל.



היו"ר א. בורג; מחו כל תקציב רשות השידור?

ישנס 262 מיליון, שחם כ-80 אחוזים, וחתקציב

כולו חוא 352 מיליון. יש בעיות גם בגביית

אגרת חרדיו ברכב, אבל לא אכנס לזח.

את 7 חאחוזים מאין אתח מביא?

א. מקל! כפי שאמרנו, 13 אחוזים מחרדיו, 7 מתשדירי

שרות וחסות בטלביזיח.

היו"ר א. בורג! באותח שנח מפורסמת, שבח חצטבר בקופח חסכום

חגדול של 123-127 מיליון ש"ח מן חאגרח, שחיח

ללא שימוש, זח חיח לפני 3 שנים, 4 שנים?

מ. לוי! זאת חצטברות של כמח שנים. מ-85 עד 89.

היו"ר א. בורג! חאם חמבנח חזח של 80, 13, 7 חוא מבנח שקיים

כבר שנים רבות, מבחינת מקורות חמימון?

מ. לוי! לא.

חיו"ר א. בורג! איך נוצר חפער חזחז איך נוצרח חקופח חזאתז

א. מקל! בשנים חאחרונות חצלחנו לחגביר מאוד את גביית

אגרת חטלביזיח. אם לפני כמח שנים רק כ-50

אחוזים מן חציבור חיחודי - אני אומר יחודי, כי בקרב חערבים אחוז חגביח

יותר נמוך - שילמו אגרת טלביזיח, וחיום משלמים כ-80 אחוז. כתוצאח מזח

בחדרגח גם תקציב רשות חשידור גדל, וגם חלקח של חאגרח גדל. לחשוואח,

במונחים דולריים, חתקציב חשנח גדול פי 3 מאשר חתקציב לפני 10 שנים. אבל

מובן, שחסיבות חן חרחבת השידורים בטלביזיח וברדיו, חעלאת חרמח, פיתוח

טכנולוגי וכיו"ב.

היו"ר א. בורג! מתוך תקציב רשות חשידור, מח חוא תקציב

חרדיוז

37 אחוזים. מדובר על רדיו בעברית ובערבית.

היו"ר א. בורגי. כמח באחוזים מגיע מאגרת חרדיו לרכב?

מ. לוי! חרבח פחות מחשיעור. לרדיו זח בערך 15 אחוז

מסח"כ איסוף חחכנסות של רשות חשידור.

א. מסל! כדי לשבר את חאוזן, 50 מיליון שקל מתקציב

חרדיו באים מאגרת חטלביזיח. חרדיו איננו

"מחזיק" את עצמו. 50 מיליון אגרת טלביזיח מממנים את שידורי חרדיו,

בנוסף למח שבא מאגרת חרדיו ברכב.

היו"ר א. בורג! כמח מאותם 37 אחוזים בא מפרסומת נטו, מהשפ"ב

למשלו



מ. לוי; אס נחבר את הפרסומת ברדיו ואת חאגרח, ביחד

זח כ-28 אחוזים. 13 ועוד 15 אחוזים מהכנסות

רשות השידור.

היו"ר א. בורג; כמה מתקציב הפעולה של הרדיו, מתקציב הפעולה

שמוקצב לרדיו, כמה ממומן מהאגרה ומהפרסומתו

מתקציב הרדיו זה בסביבות 75 אחוזים. 73

אחוזים.

רבע ממומן מאגרת הטלביזיה.

מ. לוי; מההכנסות האחרות, כן.

היו"ר א. בורג; האם יש לכם איזה שהוא הסכם עודפים עם האוצר

להעברת כספים של האגרה חזרה לאוצר, בהמשך

למה שהיה בעבר?

א. מסל; על-פי החוק, באישור ועדת הכספים של הכנסת,

האוצר קבע שאנחנו אמורים לחעביר 125 מיליון

שקל לאוצר המדינה. הם גם הצמידו את זה, וזה נשא ריבית וכדי. בסופו של

דבר העברנו כ-85 מיליון, עד שאזל הכסף. אתה זוכר את הנסיבות של השנה

שעברה, כאשר לא היה תקציב. מאז הפסקנו לשלם. האוצר טוען שאנחנו עדיין

חייבים לו סכומים די משמעותיים. הוא מצמיד את הסכום כל הזמן.

היו"ר א. בורג; כמה!

מ. לוי; משוערך להיום זה 85 מיליון שקל.

היו"ר א. בורג; האם זה על שנים נוספות, או על מה שלא העברתם

אז!

א. מקל; אותם 125 מיליון, אף שהעברנו 85 מיליון, הוא

לקח את ה-40 והפך אותם ל-85. אחת הדרישות

שלנו, ונדבר על זה גם בוועדת הכספים עם אישור התקציב, זה שיעבור חוק

שימחק אותו חוב שלעולם אי-אפשר לשלם אותו, הוא סתם תלוי ועומד שם, אבל

לפי השיעור הזה נהיה חייבים פעם מיליארד שקל.

היו"ר א. בורג; זה עוד איזה מס מטורף שמטילים על האזרח

בעקיפין. אתה משלם אותו לטלביזיה, ולבסוף

אתה מעביר אותו לטובת מימון של דברים אחרים. גם זאת שחיתות.

א. מסל; כך טענו.

היו"ר א. בורג; אנחנו לא יכולים כנראה לטפל בכל הדברים.

טוב, את התמונה קיבלנו.

החוק מונח בפנינו, ואני רוצה להקריא אותו, הוא די קצר.



"חוק רשות השידור, תיקון מספר 8, פרק רביעי, תשדירי פרסומת והודעות.

הרשות רשאית לשדר ברדיו תשדירי פרסומת והודעות תמורת תשלום (להלן -

תשדירי פרסומת והודעות) וכן להזמינם, להכינם ולהפיקם בעצמה או באמצעות

אדם אחר שייקבע בדרך של מכרז".

אני רוצח לראות אס אני מבין את החוק אל נכון.

(1) אנחנו באים לתקן את חמצב, שעד עכשיו אנחנו משדרים באמצעות פירצח,

ולעבור לשדר באמצעות חוק ראשי.

(2) מוצעות שתי אופציות: האחת, כי בתוך הרדיו, בתוך רשות השידור יקום

גוף פרסום שיעבוד בעצמו עם המינהלת שלו ועם המפרסמים שלו ועם כל מה

שכרוך בזה.

א. מסל; לפי החוק הזה, אם אני יכול להפנות את תשומת

"הרשות רשאית לשדר ברדיו תשדירי

פרסומת וכו' בעצמה או באמצעות אדם אחר שייקבע בדרך של מכרז".

מה זה "בעצמה"? איך נראה "בעצמה"ז

אם נקים מחלקה.

כמה אנשים יהיו במחלקה?

כ-20 איש.

"או באמצעות אדם אחר שייקבע בדרך של מכרז".

איך נעשה דבר כזה?

א. מקל; תקרא בבקשה גם את הסעיף השני.

היו"ר א. בורג; "הוועד המנהל יקבע בהתייעצות עם המנהל הכללי

סייגים להשתתפותו של אדם במכרז במסרה למנוע

ניגוד עניינים ולקדם את התהרות בתהום הפרסומת בשידורים.

הוועד המנהל יקבע כללים בגל הנוגע לתשדירי פרסומת והודעות בהתייעצות עם

המנהל הכללי".

שידורים ברדיו, פרסומת, גם היום נעשים

על-ידי גוף אחד, שחברים בו מספר אנשים.

היו"ר א. בורג; הוא אדם אחד, הוא אישיות משפטית אחת, הגוף

הזה.

ד. לחמו-מסר; כן. הכוונה בסעיף הזה, כפי שהתגבש הדבר

בוועדת השרים, לאור בקשתה של רשות השידור,

זה שהוועד המנהל יקבע כללים במטרה שהמכרז לא יאפשר לאדם, שהוא למשל

מתחרה גדול בתחום הפרסומת, לזכות במכרז הזה.



היו"ר א. בורג; תני לי דוגמא.

ד. לחמו-מסר; למשל זח יכול להיות עתון. בריבוי אפיקי

פרסומת המטרה היא לעודד תחרות. האפשרות לאדם

אחד לשלוט על פרסום מאוד נפוץ במדיח אחת ולחתחרות על מכרז לפרסום נפוץ

מאוד במדיח אחרת, למעשח מונעת את חתחרות בתחום חפרסומת. לפיכך חכוונה

חיא שחוועד המנהל יחיח מוסמך, בחתייעצות עם חמנחל חכללי, להגיד מי רשאי

לגשת למכרז. במקום שחחוק חזח יראח כמו חוק אחר, מי רשאי לגשת למכרז,

אמרו שרשות חשידור תתקין לעצמח כללים איך לגשת למכרז: ראשית, במטרח

למנוע ניגוד עניינים; ושנית, במטרח לקדם את התחרות בתחום חפרסומת

בשידורים.

חתחרות בשידורים נובעת מכך שיש מספר מדיות, שבכל אחת מחן יש פרסומת. יש

עתונים שיש בחם פרסום, יש עתון מקומי שיש בו פרסום. חתחרות אינח בתוך

הרשות, חתחרות חיא מדיח אחת מול מדיח שניח. אם תחיח פעם פרסומת בערוץ

השני לכשחוא יקום, יחיח לנו ערוץ שני פרסומת טלביזיח, מול רשות חשידור

רדיו. אלח חם כמובן אפיקי פרסומת אחרים, כמו שבוודאי יגידו לי, אבל

עדיין חכוונח חיא ששוק הפרסומת יחיו בו חרבח מאוד אמצעים.

היו"ר א. בורג; חאם זח חייב לחיות רק זוכח אחד, או שיכולים

לחיות מספר זוכים?

ד. לחמו-מסר; לפי חחוק חזח זח יכול לחיות אחד.

חיו"ר א. בורג; מי שעומד מולי, זח יחיד.

ד. לחמו-מסר; לא נכנסנו לשאלח מי יכול לחרכיב את חחברח

חזאת, כמו שבחוק אחר נכנסו אליח. לא נכנסנו

לשאלח מי יחיו חשותפים בעלי חמניות באותח חברח.

היו"ר א. בורג; זח לא מעניין אותי.

ד. לחמו-מסר; אני חושבת שרשות חשידור באח בצדק, ואמרח;

חיום יש שפי'ב, אדם רואח את כל חערוצים

ברדיו, ואם חוא זח שמשווק את חפרסומת עבור חרשות, חוא רואח מח חן

חאפשרויות חאחרות, ולכן קל יותר לתפעל את זח באמצעות חברח אחת. מחר

ערוצי חרדיו משתנים. אני חושבת שחעובדח שחיום זח נעשח באמצעות גוף אחד

אומרת, שבתחום כזח, כשיש רשות אחת, נוח יותר ויעיל יותר לעבוד כאשר יש

אדם אחד.

חשאלח חיא אם זח משרת את חמטרח.

חאם זח ריאלי, שבאמת יקומו כמח גופים כל כך

גדולים שירצו לגשת למיכרזו

א. מקל; לדעתנו, זח מאוד ריאלי. אין לנו שום ספק.

אני לא מדבר מבחינח משפטית, אלא מבחינח

מעשית.



הדבר הזה מתבצע מזה יותר מ-30 שנה על-ידי חברת שפ"ב. חברת שפ"ב. חייב

להאמר לפרוטוקול, עושה עבודה טובה. לנו אין שום טענות לחברת שפ"ב, זאת

חברה טובה, יעילה שעושה עבודה טובה, מביאה פרטומת כראוי. הטענה של מבקר

המדינה היתה, וגס שלנו, שהעתונים שותפים בזה. זאת היתה הטענה העיקרית,

אם לא היחידה. גם אנחנו סבורים שאין שום טיבה שהעתונים יהנו מפרי

פרטומת ברדיו. זהו הדבר הלא-תקין בעיני מבקר המדינה, בעיני בג"ץ וגם

בעינינו. את זה באים למעשה לפתור, פלוט זה שכל עניין הפרטום ברדיו לא

יהיה על-סמך איזו שהיא חוות דעת.

"לקדם את התחרות בתחום הפרטומת

בשידורים". אם אתה רוצה לקדם תחרות, למה אתה

רוצה תחרותו כי אתה רוצה להוריד מחירים.

א. מקל; כפי שנאמר, יש פה שתי אפשרויות. אם יוחלט

לעשות את זה בעצמנו, וגם בענין זה אנחנו

מנוטים, את כל נושא תשדירי השרות והחטות בטלביזיה, שגם הם מכניטים כטף

רב בשנה, אנחנו עושים בעצמנו. ומכניטים כ-25 מיליון שקל בשנה. כלומר,

הדבר אפשרי. אנחנו עושים זאת במנגנון קטן מאוד של 2-3 עובדים מקטימום.

אם יוחלט ללכת בדרך אחרת - ואני, אגב, תומך בדרך האחרת, אני חושב

שאיננו צריכים לקחת את זה על עצמנו, הענין יובא לדיון. אני אישית תומך

דווקא בהוצאת מכרז בין גופים. לדעתי, אין שום טפק שיתחרו מטפר חברות

ביניהן, ואחת מהן תזכה. יש פה גם אנשי פרטום, אפשר לשמוע מהם אם אני

טועה. אני טבור כך מתוך הכרותי את הנושא הזה. ברור שהחוזה לא יהיה ל-10

שנים כפי שחיה עד עכשיו, אלא לשנים אחדות, ואחרי שנים אחדות אפשר

להעביר את הזכיון למישהו אחר, אם החברה איננה עונה על הציפיות. זאת

הדרך הנכונה.

אתה מעריך שיהיו כמה חברות או כמה גופים

שיגשו למיכרז כזה.

בהחלט, אני משוכנע בכך.

היו"ר א. בורג! אבקש התייחטות לשאלה, האם ההוצאה החוצה

צריכה להיעשות לגוף אחד או למטפר גופים

במיכרז.

לגבי שפ"ב פנינו לממונה על הגבלים עטקיים

בגלל הבעייתיות של זכיין אחד ובעל מדיה אחד

בלבד, ביקשנו להכריז על שפ"ב כעל הגבל עטקי, וזה אכן ניתן במרץ 1991.

התקבל במרץ 1991 ששפ"ב הוא הגבל עטקי, ומחיריו בפיקוח במובן זה. אם

מדובר על זכיין אחד, אנחנו נפנה שנית גם לגבי הזכיין היחיד.

היו"ר א. בורג! יהיה הבדל אחד, זה יהיה על-פי חוק. אני שואל

לגופו של ענין, האם אתם בעד ניטוח של מטפר

זוכים ולא של זוכה אחד.

ר. בארי! כעקרון, אנחנו מעדיפים שתהיה תחרות ויהיו

מטפר זוכים.

בענין של שפ"ב, פח יושבים ומסתכלים ברמה של

הצדק הציבורי. אם צריך לחיות מיכרז, חתשובח

חיא כמובן שכן. צריך לחחליט מח חמטרות של חמיכרז חזח. אני חושב שחמטרות

של חמיכרז חן לחגיע למקסימום חכנסח לגבי רשות השידור. אנחנו רוצים

למקסם את חחכנסות לרשות חשידור. סוג של מיכרז צריך לחיות כזח שצריך

לעבוד לפי קוסט פלוס או לפי אחוזים, אבל לא יכול לחיווצר מצב, ואסור

לעשות כזח דבר - כפי שאנחנו רואים את זח חיום בצרפת - שיבוא מישחו עם

20 מיליון דולר, יקנח, ואחרי כן ילך למכור הלאה, ויעשח על זח כל מיני

ארביטראג'ים. אני חושב שלא חכנסת ולא רשות חשידור רוצות שמישחו יעשח

מניפולציות בסחורח שלח. זח צריך לחיות בנוי על שיטת קוסט פלוס. זאת

אומרת, אחוזים מתוך חמכירות שחם צריכים לחעביר.

היו"ר א. בורג! ואם יחיו שניים, חאם תתקבל חחצעח חיותר

גבוחח?

ההסדר קובע. חגוף שיזכח חופך לחיות מונופול

מעצם זח שיש רק גוף אחד, ששמו רשות חשידור.

זח לא יכול לחיות אחרת. כבר חוא מונופול. מאחר שחוא מונופול, חוא צריך

לחיות תחת פיקוח, חוא צריך לחיות תחת חגבלות מאוד רציניות, ואיננו יכול

לעשות כראות עיניו. יש סידרה של דברים שארצח אחר כך לחעיר לטובת

חענין.

בראש וראשונח, אני חושב שצריך לחיות אך ורק גוף אחד. אי-אפשר שאחד

ימכור רשת ב', ואחר ימכור רשת ג'. זח יכול לחיות גוף אחד, כי חחיקפים

חכספיים חם חיקפים נמוכים. אני מקווח שבימים חקרובים סוף סוף אולי יצא

חוק חערוץ חשני, שישנח בכלל את כל מפת חפרסום.

זו לא שאלה של ימים.

מ. קידוו; ברגע שיחיח פרסום בטלביזיח, חפרסום ברדיו

ייפגע גם חוא. חיברו על סכומים יותר נמוכים.

חמשמעות חיא שמדברים על סכומים קטנים. אם רוצים שגוף רציני יקח את זח,

לחערכתנו צריך לתת את זח לגוף אחד, ולא לתת ל-2-3.

ל. לבנת; חאם אתח מעריך, כמו חמנכ"ל, שיחיו באמת מספר

גופים שירצו לגשת למיכרז חזחז

מ. קידוו! כן.

ל. לבנת! לפחות חבעיח שלי בחבנת חנקרא נובעת מזח

שבעצם בחוק אין כמעט פרטים על חאופן שזח

יתקיים, איך זח יתנחל, ולפחות מזח אינני יכולח לחבין.

הכי עם זה רגע. עכשיו מדברים על אדם אחד או

על כמח זוכים.

י. בא-גד! אני תומך בכך שיחיו כמח זוכים, כדי לאפשר

תחרות, ובתנאי שתמצא חאפשרות לחלק את זח

בצורת ערוצים, אולי בצורת ימים, אף שזח לא נראח לי כרגע, אבל זח חומר



למחשבה, ואולי בצורת נושאים. צריך לחשוב על אפשרות של כמת גופים, ולא

של אדם אחד.

ל. לבנת! אוסיף לענין חזה של אדם אחד או מספר זוכים.

אילו חייתי מבינח איך רוצים להפעיל את החוק,

איזה תקנות רוצים לתקן, איזח החלטות הוועד המנהל יקבע בהתייעצות וכו'

ואיזה סייגים הוא יקבע, כי אז היה לי קל יותר לנקוט עמדה.

לגבי המשמעות של זוכה אחד, הרי צריכים לחול עליו כל מיני סייגים ותנאים

שהוא חייב לאפשר כך וכך, וחוא חייב להיות מורכב אולי. יכול להיות

שהזוכה האחד הזה צריך להיות קבוצה, שמורכבת מכמה שותפים, ולא מגורם אחד

בשוק. הרי יכול להיות שקוקה-קולה או חברה מסחרית שמפרסמת, שיהיה לה

אינטרס, והיא תזכה בזכיון, והיא יכולה אולי במסגרת אותו זכיון לעשות

דברים שאנחנו לא מעוניינים בחם פה בוועדה, ודאי ברשות איש אינו מעוניין

בהם.

לדעתי חסרים כאן איזה שהם נתונים, ויכול להיות שמבחינה זאת החוק חסר.

אינני בטוחה שבין הצמצום שמופיע פה בהצעת החוק לבין המקסימליזם שמופיע

בחוק אחר שדידי דיברה עליו קודם, אין משהו באמצע שמאפשר קצת יותר לפרט,

כדי שבאמת אפשר יהיה לדעת על מה מדובר. וכך אין לי בעיה אולי גם עם

זוכה אחד, ובלבד שהסייגים והתנאים ברורים לחלוטין מהחוק עצמו, ולא

משאירים את זה רק לשיקול דעתו של הוועד המנהל בהתייעצות.

תיכף נרד לשאלה איזה פרוט צריך להיות על

המכרז והשוואה של הסעיף הזה, כי צריכה להיות

איזו הרמוניה בחוק בין מה שאומר על ערוץ אחד ומה שאומר על ערוץ אחר.

אני חושב, שלא תחיה מחלוקת בוועדח על-כך, שבסופו של כל החוק כפי

שיגובש, ייאמר שכל הכללים והתקנות וכוי יהיו באישור ועדת החינוך של

חכנסת. חשוב שלא יהיה דבר שאנחנו מוציאים אותו מכאן, ואחר כך לך תדע

לאן זה מגיע.

ד. לחמו-מסר; לגבי הנושא של זכיין אחד או שניים. אני מאוד

חובבת פרסום, לכן אני מנסה להתעמק בתחום

הזה. נראה לי שחלוקת הנושא למספר אנשים, בעניין הפרסום ברדיו, חייבת

לחיות באיזה שהן חבילות - רשת בי עם רשת אי, התייחסות לרשתות אחרות, קח

את זה בזול וקבל את זה ביוקר.

זה דבר לא טוב, זה המוות של רשת אי.

ד. לחמן-מסר; אם אתה רוצה להתיר מוצר, שלכאורה יש לו פחות

האזנה, אתה צריך לממן אותו באמצעות ההכנסות

שלך. הפירסום הוא חלק מהכלים האלה, ויכול לשמש לנושא הזה. אינני יודעת

איך רשות השידור תפעל, אבל נראה לי שסובסידיה צולבת דווקא בתחום הזה

בהחלט יכול להיות רעיון יעיל.

מה לגבי זוכה אחד או שני זוכים?

ד. לחמו-מסר; לכן עדיף זוכה אחד. אנחנו רוצים לאפשר לאותו

זוכה שיהיה כפוף להגבלים העסקיים, אם זה

יחול עליו, להראות את מפת ערוצי הרדיו ברשות השידור, ולשווק בהתאם



למספר הערוצים האלה את הפרסומת ברדיו. אני רוצה להזכיר להברי מאיגוד

המפרסמים שעוד מעט יהיו לנו תהנות רדיו איזוריות פרטיות, טלביזיה

בכבלים איזורית עם פרסומת, ערוץ שני אולי עם פרסומת, וסה"כ הרדיו באמת

כבר לא יהיה המונופול על הפרסום במדינת ישראל. הוא יהיה אהד ממספר

מדיות, פלוס העתונים והמקומונים. לכן נראה לי שזה הרבה יותר יעיל, ואף

ישרת ויקדם את המטרה של הפרסומת בשידורים, שיהיה זוכה אהד, ותיכף נעבור

לענין הקריטריונים וההששות של ח"כ לבנת.

לגבי הנושא השני של ההגבלות והתכנים של הנושא. הוק רשות השידור, בניגוד

להוק הערוץ השני, הוא הוק מאוד מתומצת. הנושא שאנהנו עוסקים בו איננו

זכיונות לשידור, ששם באמת היה צריך הרבה מאוד פרוט, כי אלה זכיונות

לשידורי טלביזיה, שבין היתר כוללים גם שידורי פרסומת. פה זה רק מיכרז

לפרסום ברדיו.

יש לן פרק ו' מחוק הערוץ השני, שהוא פרק שלם

בענייני פרסומת.

חוק רשות השידור כולו מורכב מ-30 סעיפים.

לבוא ולשים עוד 10 סעיפים לתוך ההוק על כללי

הפרסומת ברדיו של רשות השידור, לנו נראה היה לא טוב. היום שפ"ב פועלת

לפי תקנון, תקנון של אתיקה. לאיגוד הישראלי לפרסום יש מספר הערות. ישנם

הכללים שהוועד המנהל קובע במכרז, ואפשר לעיין בזה, אף שזה די הריג

שהרשות המחוקקת מעיינת בכללי ביצוע למכרז. מכל מקום, בוודאי הכללים

לפיהם ישודרו השידורים- יכולים להיות טעוני אישור ועדת החינוך של הכנסת.

כך הסדרת תחום הפרסום ברדיו תהיה תחת עיניכם.

היו"ר א. בורג; כמה פרסומת תהיה בשעה? בתחילת השעה, באמצע

השעה, בסוף השעה?

ד. לחמו-מסר; הכל קבוע בכללים. כל פרק ו' למעשה יצטרך

להיות מעובד לכללי פרסומת ושידורים ברדיו,

והוא יובא לאישורכם כתקנות או ככללים על-פי החוק. אפשר יהיה להוסיף שזה

באישור ועדת החינוך של הכנסת. הוועד המנהל יקבע כללים בכל הנוגע

בהתייעצות וכוי, באישור ועדת החינוך של הכנסת.

היו"ר א. בורג; זה הוסכם כבר ללא הצבעה.

ד. לחמו-מסר! לגבי המכרז. נראה לנו שלכתוב פה מי רשאי

לגשת למכרז ומי אינו רשאי לגשת למכרז, לדון

בשאלה אם אנחנו כן פוגעים בעתונות והעתונות כן תפסיד, זה יחזיר את כל

הוויכוח שכנראה מתנהל או לא מתנהל בימים אלה. חשבנו שהוועד המנחל, שהוא

הוועד המנהל של רשות השידור, יקבע כללים וסייגים להשתתפותו של אדם

במכרז. ברור שזה האינטרס של הרשות.

אני חייב להבין איזה שהוא מכניזם של קבלת

החלטות עכשיו. מה אומרים לנו, מה הבעיה עם

הערוץ השני? אומרים לנו שיבוא נוני מוזס, ויאיים על חברי הכנסת,

וילחיץ. על הליך החקיקה היום אומרים שהלק מהאינטרסנטים, שיש להם ניגוד

עניינים, משפיעים על הליך החקיקה, שלא לדבר על זה שכאשר כבר יהיה

הערוץ, הם יקבעו מונופול 1, 2, 3 בשידור, ואני לא מדבר על הפרסומת. את



אומרת לי עכשיו שאת הלחצים האלה של ניגרר אינטרסים אני אעביר לחדר סגור

ברשות השידור. למה הם יותר חסינים ממני?

ד. לחמו-מסר; אני חושבת שחם אינם יותר חסינים, אני חושבת

שגם אתח חסין. שנית, לרשות חשידור יש אינטרס

לחתחרות בתחום חזה. חאינטרס שלח חוא באמת למנוע ניגוד עניינים, כי חיא

זאת שמשדרת.

רשות חשידור רוצח לקבל מקסימום חכנסות בפרסומת.

זה אחד האינטרסים שלה, יש לח עוד חרבח מאוד

אינטרסים. אגיד לך אינטרסים של רשות חשידור

למשל, שיכול שיחיח בחם ניגוד אינטרסים לצורך חענין. וניקח מקרח קיצוני,

שאינני מאמין שחוא יכול לקרות. ניקח באמת עתון כלשחו שמתמודד כזכיין.

לפחות לחלק מקברניטי רשות חשידור - אני לא מדבר כרגע על חעובד או על

חטכנאי שצריך לחבר את חפלג - יש אינטרס גדול מאוד לקבל כיסוי אוחד

בתקשורת חכתובח, כי יש לו אינטרסים אחרים במקומות אחרים, וחוא יושב

בחדר ויחליט כן או לא חעתון חזח, או חבנק חזח.

חשבתי שרשות השידור חסינח. אם אתם רוצים כאן

סעיף קרוס אונר-שיפ, אפשר לחוסיף.

לא. אני רוצח שתעלי כאן רעיון אליבא דשיטתך.

אני רוצח לדעת למח בחדר חסגור ברשות חשידור

זח יותר טוב מאשר בחדר סגור במקום אחר.

אין זח יותר טוב. לכן יכול לחיות שאתח צודק.

אני מסכימח אתך. אני סברתי בתמימותי

חאופיינית שלרשות חשידור יש אינטרס לחתחרות בין חמדיח חשונים, ולכן די

בכך שיש לח סמכות לקבוע כללים במטרח לקבוע ניגוד עניינים וקידום

חתחרות, כדי שחיא תמנע אותח. אתח מעלח עכשיו נקודח שאני לתומי לא חשבתי

עליח.

וזח בתמימותי אני מעלח את חנקודח חזאת. אני

לא מאמין שדבר כזח יכול לקרות, וזח לא יעלח

על חדעת.

כמו שחסברתי, אין לי בעיח לנסח כל סעיף קרוס

אונר-שיפ, אם אתם מסכימים בעקרון.

לא לנסח. בכללים שתביאו לאישור חוועדח, שם

יחיו חניסוחים.

לא, יש חבדל. אני חושבת שיש חבדל בין זח

לבין שחכללים של חמכרז יבואו לוועדח. עם זח

יש לי בעיח, ואני רוצח לחסביר מדוע.

אני מדבר על הסייגים. הוועד המנהל יקבע

בחתייעצות את חסייגים לחשתתפות של אדם

במכרז.



ד. לחמן-מסר; אינני חושבת שמכרז צריך לבוא לאישור ועדת

החינוך.

לא, הסייגים להשתתפות יהיו באישור הוועדה.

אולי אתם רוצים באישור השר! אני מציעה שתי

אפשר לשים סעיף קרוס אונר-שיפ ללא

בעיה, ואפשר להגיד שהכללים טעונים אישור השר. אם אתם רוצים סעיף קרוס

אונר-שיפ, והרשות תהיה חסינה בפני כל לחץ היפוטטי, וכולם יהיו חסינים,

אנחנו פשוט נכתוב את זה. תאגיד שיזכה במכרז לא יהיה זכאי להשתתף, כגון

עתון או בעלים של עתון. כל הסעיף הזה מוכן. נראה לי שזה חשוב אם זה

באמת עובר ואנחנו מקבלים את זה. כתוצאה מהחששות שאתה הבעת, ושאני אולי

לא חשבתי עליהם, יכול להיות שהמצב יהיה הרבה יותר טוב בתחום הזה שנקרא

מכרז לשידורי פרסומת ברדיו.

נ. כהו; אני רוצה לתמוך בדברי דידי. אני חושב

שהנקודה שהעלית יכולה לבוא לפתרון כשרמות

האישור לגבי שני הדברים תהיינה שונות. המכרז וכל הקשור בו יהיה באישור

השר הממונה, ואילו התקנון וכל מה שקשור בו יהיה באישור ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת.

חוץ מזה אני מצטרף לדידי ברצון להוסיף ולכתוב את זה, מפני שבהצעה

המקורית שאני ניסחתי עם היועץ המשפטי של משרד החינוך, הסעיף הזה אכן

היה. אחר כך חשבנו שכדאי להשאיר את זה פתוח. ענין של הוצאת בעלי עתון

מתוך המערכת שיכולה לזכות במכרז, היא בהחלט דבר רצוי וכדאי להכניס אותו

לחוק.

זאת אומרת, ההצעה שעכשיו אנחנו אומרים היא

שאת הסייגים להשתתפות במכרז, אחרי כל

ההתייעצויות הפנימיות, ייקבעו באישור השר. הכללים בנושא הודעות הפרסומת

וכו' יהיו באישור ועדת החינוך של הכנסת.

ד. לחמו-מסר! השר ישגיח על הרשות, שאם חס וחלילה היא שמה

סעיף קרוס אונר-שיפ, הוא ישונה או ישאר או

יבוטל, או אולי הוא יכניס, אם הרשות לא תכניס.

לשר איכפת מה כותבים עליו בעתון ידיעות

אחרונות לא פחות מאשר למישהו ברשות השידור.

אינני מדבר על שר ספציפי, אלא כל שר או חבר כנסת.

ד. לחמו-מסר! אפשר להכניס כאן סעיף שיאמר: "אשר יקבע בדרך

כל מיכרז. לא יהיה זכאי להשתתף במיכרז מי

שיש לו יותר מ-5 אחוזים בעתון או במקומון או בכל דבר אחר".

היו"ר א. בורג! אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת.

לא צריך את זה בחוק. זה יהיה בכללים.

אני חושב שאולי היתה נפתרת הבעיה, ואני לא

יודע למה יש התנגדות. בס"ק (ב) אפשר לומר: "הוועד המנהל יקבע בהתייעצות



עם המנהל הכללי - יכול לחיות ובאישור חשר - ובאישור ועדת החינוך של

חכנסת סייגים לחשתתפות של אדם במיכרז".

ד. לחמן-מסר; חסייגים חם חלק מחמיכרז. חוא קובע סייגים.

כתוב סייגים לחשתתפות של אדם במיכרז. אם

בכללים יחיח כתוב שמקורבים וכו' לא יוכלו,

אפשר לעשות זאת כך.

ואז יבואו לכאן עם חסעיף של חקרוס אונר-שיפ,

שעכשיו אנחנו חולכים דרך חקיקח ראשית.

מ. בוטון; נכון. בחקיקח חראשית לא תגמרו את חחוק חזח.

אם את מעבירח את זח לכללים, יותר קל בכללים

לעשות זאת.

ד. לחמו-מסר; רשמתי. "הוועד חמנחל יקבע בחתייעצות עם

חמנחל כללים בענין סייגים לחשתתפותו של אדם

במיכרז".

מ. בוטוו! במטרח למנוע ניגוד עניינים וכו' וכוי.

חכללים יובאו לאישור ועדת חחינוך וחתרבות.

בסופו של דבר, כל אדם שעוסק בחומרים חאלח

נגוע בחשש חלחצים. ילחצו על פלוני, ילחצו על

אלמוני. חשאלח חיא, חאם תחיינח די מסננות בדרך, עד שכאשר זח יגיע

לאישור חסופי אפשר יחיח לחפעיל את זח, תוך שנגן על עצמנו ככל שאפשר.

ניקח את ניגוד חאינטרסים חבולט ביותר בענין, בלי לחזכיר שמות, וחוא

יוסכם ברמח חראשונית של חחתקשרות לצורך חענין. זח יעלח למעלח לוועד

חמנחל יחד עם חמנחל חכללי, גם אותם זח עבר כי חם נלחצו וחם חחליטו, ואז

יבוא חשר ויגיד אולי כן ואולי לא. אני חושב שדי פילטרים יש כאן בדרך.

תיכף נקבע אם אין כאן יותר מדי פילטרים, תיכף נבדוק איך יעבוד ההליך

חזח. אם יש לי די פילטרים בדרך, אני יכול להגיד שאינני מכניס את חקרוס

אונר-שיפ לחקיקח חראשית, כי אין לזח סוף, כך לא נצא מזח, ואני לא רוצח

לחיכנס בחוק חזח שכולו פרסומת בשידור. אבל אם זח יחיח ברמח של אישור

כללים שמביאים כללים, מתקיים עליחם דיון, חכנסת מוודאת, חציבוריות

מוודאת שאכן זח סביר מבחינת חחגיינח חציבורית, חרי שאפשר לפעול כך.

מ. ינון! כל זח כפוף גם לביקורת בג"ץ, וחרי ידוע

שרשות חשידור מבוג"צת די חרבח.

יש חרבח מאוד דברים שיכולים לעבור את בג"ץ,

ועדיין ריחם יידוף.

ד. לחמן-מסר! אינני יודעת איזח חוא מנטרל חלחצים חטוב

ביותר. חאם מנטרל חלחצים חטוב ביותר חוא לא

שחרשות יושבת ואומרת מח חאינטרסים שיש לח? עם כל זח שחוועד חמנחל חוא

חסיד חתקשורת חאוחדת, יש לו גם אינטרסים לקידום ענייני חרשות, חוא חב

חובת אמונים לרשות, וחוא קובע את חסייגים על-פי מח שנראח לו חשוב



לרשות. או שאני לוקחת את הכללים שיצאו מהוועד המנהל, ומעבירה את זה

לשר, ולוהצת בוועדת החינוך של הכנסת. אני מעלה זאת באמת כשאלה.

את רוצה את הדברים על השולחן. מדובר כאן בכל

שלוש האינסטנציות שהזכרת, מדובר באינסטנציות

פוליטיות.

ד. לחמו-מסר; האם גם הוועד המנהלז

כן. על אחת כמה וכמה, כי הם לא הפוליטיקאי

עצמו, אלא הם שלוחיו של פוליטיקאי. לא מדובר

על ה-בי.בי.סי., בתוך עמנו אנחנו יושבים.

לאמנון, שתי שאלות. שאלה אחת היא שאלה טכנית, ושאלה שניה מהותית. לשאלה

מהותית, תן עמדה כאזרח; לשאלה טכנית, תן עמדה כמפעיל המערכת הזאת. האם

ניתן להפעיל את מערכת הפרסום על-ידי זכיין, שהוא יותר מאשר גוף משפטי

אחדז

א. נדב! רצוי שזה יהיה אחד. יש גם הטכניקה של מה

שנקרא פיזור הענין. יש הענין של משרדי

הפרסום, שהרי הזכיין האחד הזה עובד באמצעות תחרות בין משרדי פרסום, או

משהו בדומה לזה, על-ידי מתן עמלות וכוי. אולי תשמעו מהם איך זה מתבצע

היום, ומזה אפשר לינוק גם לגבי הביצוע של הזכיין האחד. זאת אומרת,

הטכניקה שמתקיימת היום בשפ"ב היא טובה, אלא שישנן שתי בעיות, ואני משער

ראשית, ישנו הסיפור שזה נמשך 10 שנים ללא מכרז,

דבר שלא מתקבל על הדעת. שנית, אם אינני טועה, זה היה 4 אחוזים, וזה

נקבע באופן שרירותי. אולי זה גבוה מדי, והמכרז יאפשר לרדת ל-2 אחוז או

לאחוז.

כאן לא כתוב ולא כלום.

זה יהיה בתקנות. אני מניח שתלקח המתכונת של

הפעלת שפ"ב היום. אולי באמת כדאי להסביר את

הטכניקה של שפ"ב, שהיא בעצם זו שתהיה, אבל יוכנסו בה שיפורים שימנעו את

הדברים, כפי שמבקרת המדינה ציינה.

אעיר לשאלה שלך מבחינת כמויות זכיינים.

מהנסיון שלנו במשך 30 שנה בשוק, לא קיימת

מערכת ששניים ימכרו אותה סחורה. אי-אפשר לעבוד ככה במערכת הזאת. אנחנו

מיצרים על הענין כולו, אבל אם, כבר עולה השאלה, הרי לדעתי צריך רק

זכיין אחד.

שיטת המכירה היא ששפ"ב עומדת כנגד כל משרדי הפרסום. היום שפ"ב נהנית

מעמלה של 8,8 אחוזים, כאשר בעצם 90 אחוז מההכנסות שלה מועברות היום

לרשות השידור.

זה סביר, לשם כך היא הוקמה. זה לא שאינכם

נותנים צדקה.



א. שחם; נכון.

היו"ר א. בורג; כמח זה 8.8 אחוזים?

א. שחס; 8.8 אחוזים מהברוטו. זה הרבה, אבל מזה מקבלת

רשות השידור 50 אחוזים מהרווח התפעולי של

החברה, ואחר כך מקבלת עוד 6 אחוזים דיבידנד. כך שבעצם שפ"ב נהנית מרווח

שנע בין 5.4 ל-5 אחוזים.

היו"ר א. בורג; מהו הסכום?

א. שחם; השנה זה יהיה 3 מיליוני שקל.

הייתי רוצה להעיר לנקודות שהועלו כאן דברים

שמתחברים, בין מיקסום הרווח של רשות השידור,

' לבין מסירת המכירה או הזכיון והמונופול. לצרוף של שניהם יש משמעות אחת

והיא, העלאת המחירים. העלאת המחירים פירושה מצד המפרסמים הגדלת

העלויות. אם רוצים לראות את זה בהיבט הציבורי, הרי שזה של הצרכן.

כאן לא נענתה, עם כל הכבוד, השאלה מדוע אי-אפשר לעשות את המכירה על-ידי

כמה גופים. משום שזה לא נעשה 30 שנה? לא נעשו גם דברים אחרים 30 שנה,

אבל זה לא אומר שאי-אפשר למכור את המוצר הזה על-ידי כמה מוכרים.

היו"ר א. בורג; איך זה ייעשה?

י. פלדמו; אני חושב שאם יש מערכת שידורים, או שיש זמן

שידור ויש קדימות במכירה, אדם קונה ראשון,

הוא זה שקיבל את המשבצת הזאת, את הזמן הזה, את החוזה הזה.

היו"ר א. בורג; הוא יבוא ב-6 בבוקר להלני המלכה?

י. פלדמן; לא. נניח שהזמן עומד למכירה במסגרות של חצאי

דקות, והוא יוצר חוזה מהיום לחודשים הבאים

שבהם הוא משריין לעצמו זמנים מסויימים.

מ. לוי; כך זה גם היום באמצעות שפ"ב.

הנושא הוא, שאם נניח מפרסם רוצה לפרסם חצי

דקה לפני 7 בערב, אם זה זכיין אחד, אין בעיה, הוא יקבל את מה שהוא רוצה

אם זה פנוי. אם מדובר על שני זכיינים, תהיה בעיה קשה מאוד של תיאומים

בין שני הזכיינים. אם זה מכר והשני עדיין לא מכר, או ההוא מכר, יש כאן

בעיה מאוד קשה. ניסינו זאת באיזה שהוא שילוב עם שפ"ב לגבי מכירת משדרי

חסות לטלביזיה, ונכשלנו. אחרי תקופה קצרה הרמנו ידיים שני הצדדים,

והגענו למסקנה שאי-אפשר לתאם. אתה לא יכול למכור אותה סחורה לאותן

משבצות שידור על-ידי שני אנשים שונים. זה דורש תיאום שלא יכול להתקיים

על-ידי שני גופים שונים.

א. שחם; אני רוצה לסדר את המערכת הטכנית של הענין.

מפרסם איננו קונה תשדיר, אלא הוא קונה עשרות

ומאות תשדירים. אינך יכול ליצור מערכת שתתן לו מספר בעלי זכיון או לחלק

את תמונות התשדירים שהוא רוכש למספר זכיונות.

לא אתה הוא זח שדוחף את חקלטת. אתח מקבל

מחרדיו את חנתחים שבחם אתה עומד לשדר.

אומרים לך שיש לך בשעח שבין 7 ל-8 שלושח ספוטים, בין 8 ל-9 חמישה

טפוטים, ואז אתח בא ואתח פונח ל-30 אנשים שרוצים לפרטם, או שחם פונים

אליך, אין זח משנח איך זה נעשח. אתח מפרטם את חוגלח בראשון, אתח מתאם

שאת חוגלח אתח שם בראשון, ואת לילי בשני, ואת מישחו אחר בשלישי. אתח

עושח תיאום בין עשרות גופים על חטפוטים שאתח מקבל. נכון?

נכון.

חיו"ר א. בורג; ומח תחיח חבעיח לצורך חענין? ממילא צריך כאן

קואורדינציח. אינך עובד מול אמנון, יש כאן

מערכת שבטופו של דבר עומדת מול כל חמפרטמים. כך יחיח עוד צינור, מודי

יחיח צינור, או מישחו אחר יחיח צינור, לא איכפת לי כרגע, אבל לבטוף אתח

אכן מגיע למיליונים שבשטח. מח איכפת לי אם אבוא ואגיד שאתח, לצורך

חענין, מקבל מ-6 עד 12 בצחרים, ואתח מקבל מ-12 עד 6 בערב, אחר מקבל מ-6

בערב עד 12 בלילח, ואחרי כן תתאם מולך, מול חמיליונים.

כשמודי יבוא לקנות אצלי, חוא יצטרך לקנות

נתח עבור אחד חלקוחות שלו, חוא יצטרך לבוא

אלי לקנות את חנתח שלו אצלי ולכל זכיין וזכיין בנפרד.

חיו"ר א. בורג; ומח יקרח? מודי יבוא עם מוצר, שנניח שמודי

רוצח למכור את כטאות כתר. חוא בא אליך, אתח

עכשיו עצמאי. אתח אומר לו שחוא צריך לשלם 600 שקל על חטפוט חזח, אבל אם

יש שניים? חוא יגיד לך שחוא משלם רק 550, וכך מודי חרוויח.

רשות חשידור תפטיד.

בתחליך של רכישת מדיח זח לא שאתח קונח משעח

עד שעח. חתחליך חרבח יותר מקצועי. על-טמך

טקרים אתח יודע מח חמטרח שלך. למשל לגבי כתר פלטטיק, אתח חושב שעקרות

בית בגילאים כאלח וכאלח חן בחאזנח. ואז מטתבר לך, שלפי חרעיון פח מדובר

בשלוש חברות אחרות. אתח מתחיל לרוץ, ואתח רואח שבכלל לא כדאי לך. במקום

זח אתח תלך לטלביזיה, שם זח יחיח מול גוף אחד, ושם אתח קונח. אתח מטרבל

את חמערכת. אם תתן שני זכיינים, אמנון יצטרך בטוף אצלו גוף תיאום שיתאם

בין שניחם. תן לגוף אחד שימכור.

חשיטח שצריך לדון בח חיא מח חזכות של חזכיין לחוריד מחירים. לפי מח

שאני מבין, חיום חזכות מאת מוגבלת על-ידי רשות חשידור.

חיום יש מחירון, וחוא בכלל לא בר-ויכוח. מצד אחד חוא מחירון שאיננו

בר-ויכוח, אבל יש לו יתרונות. שכן, אם אתח בא שנח מראש, ואתח אומר כמח

יחיח, חם אומרים לך איזו חנחח תקבל. זח לפחות חוגן ברמח חכוללת, ואתח

יודע שלא עושים לך דברים מתחת לשולחן.

מח שחועלח חוא, שכל טפוט יחיח שוק פתוח, ינחלו לגביו משא ומתן. אבל זח

יכול לחיות גם עם גורם אחד. אינני בטוח שחרשות רוצח לתת את חדבר חזח,

כי חרשות רוצח למקטם את חמחיר. גם הם, אף שזו רשות, מנטים לחגיע

למקטימום כטף, וחם רואים מולם איזו שחיא עקומת ביקוש. אני בטוח שחם חיו



רוצים לקבל 900 שקל, אבל חם יודעים ש-900 חם לא יצליחו לקבל. לבסוף יש

איזח שחוא מחיר שיווי משקל בשוק, אף שחוא איזח שחוא מונופול. כל חרדיו

חזח חוא 5 אחוזים משוק חפרסום, כשתחיח פרסומת בטלביזיח חוא יחיח 3 ו-2

אחוזים. באותו זמן חם יחיו מאוד קטנים, ולא יחיו כל-כך גיבורים. גם

חיום חם לא גיבורים.

כשאני מחוקק חוק, לא מעניין אותי לצורך

חענין גודלו של חרווח, מעניין אותי קודם כל

חעקרון, חאם אני מחוקק עקרון נכון.

י. פלדמו; אני חושב שזח לא נכון לצייר גבנון ולבנות

על-פיו תיאוריח שלמח. גם בתקשורת חקיימת בין

מערכות מחשבים אין כל קושי טכני לדעת, שאם יש שלושח זכיינים, חמפרסם או

חפרסומאי לצורך חזח מעלח אפילו על מסך מחשב ורואח מח קורח בחצי חשנח

חקרובח. כך שאין עם זח קושי. זח מתבצע חיום בעולם, אלח לא דברים שאנחנו

ממציאים.

א. נדב; חענין של 10 שנים, חענין של 8 אחוזים חפריע

לי, כי אפשר לעשות יותר טוב מזח מבחינת רשות

השידור. מח שעוד חפריע לי חוא, שלי כמנחל רדיו, במידה מסויימת אם זח

זכיין אחד, זו בעיח. וזאת משום שמבחינתי חוא לא רץ די טוב כדי לשווק

אותי שיווק אגרסיבי, ולחשיג בשבילי פרסום.

היו"ר א. בורג; חוא יבוא ויגיד שחוא נותן לך 15 אחוזים

לרשות חשידור, וחוא מצמצם מחרווחים שלו. אחר

יגיד לך שנותן 17 אחוזים לרשות חשידור. כך חרשות איננח נפגעת על-ידי

חתחרות, וגם חמחירים ירדו מול חמפרסם.

ד. לחמן-מסר; זח שלב חמיכרז.

א. נדב; אמרתי, שזח תלוי במידח לא פחותח במצבים שבחם

אין לי מספיק פרסומת, כשזח כרגע בגדר גוף

אחד שמביא לי את חפרסומת. חוא גם לא די אגרסיבי, כי ממילא אין לו שום

תחרות עם מישחו אחר.

חיום כשיש לי גוף אחד, יש לי בעיות אתו, מח שאני קורא לזח לכלוך שנועד

למכירת פרסומת. כלומר, יש חרבח מאוד פרסומות שמוגנבות לי מכאן ומכאן,

ולמרות כל חמנגנונים ואמצעי חבקרח שישנם - ושאולי אינם מספיקים -

מחדירים לי פרסומת מפעם לפעם, כפי שקרח לי עם חסיפור של חחתחכמות חזאת

של תפוחי חגולן, שלא שמו לב לזח. זאת חיתח פרסומת פוליטית, שאני מנוע

ממנח על-פי כללי חאתיקח. וכן איזח שחוא דבר אחר שחפרקליטות, כל מיני

גופי סינון חיצונים, שמים לי בחתחכמות, ואומרים שיש רמיזח לסמים בענין

של "אם אבקח, אז רק לבן", שזאת בעצם פרסומת לאלומיניום.

אני, כגוף ציבורי, חושש שתחרות תגדיל את כמות חחתחכמויות בגלל חתחרות.

חיא תגדיל לי את כמויות חחתחכמויות בעוד שאני לא גוף פרסומי נטו בענין

חזח. אני גוף ציבורי עם כל חבעיות שבדבר, כמו זו שעלי לזרוק לפעמים 20

ו-30 אחוזים מכמויות חפרסומות שמציעים לי.



היו"ר א. בורג; מדברים על קואורדינציה. מה יקרה אם אני אקח

את המודל ואגיד שאתה זכיין לראשון, שני,

שלישי; ואתה זכיין לרביעי, חמישי, ששי. אין לך בעיה של קואורדינציה,

אין לך בעיה של זמן יותר טוב או פחות טוב, כי הרייטינג על הימים די

דומה, חוץ מששי-שבת שזה רייטינג אחר לגמרי. אם חילקת את זה ככה, כמעט

פתרת את בעיית הקואורדינציה בין המתחרים, ואיפשרת בכל-זאת להגיע להורדת

מחיר.

ד. לחמן-מסר; הרדיו מבוסס הרבה על סדרות. יש תסכיתים.

היו"ר א. בורג; איזה תסכית משדרים עכשיו ברדיו? חדשות זאת

לא סידרה.

ד. לחמן-מסר! יש רצף בשידורים שבועיים. איננו יודעים מה

יהיה הרדיו בעידן הרדיו המקומי, בעידן

הטלביזיה בכבלים ובעידן הערוץ השני לכשיקום. הנישה שהוא יצטרך לקבל על

עצמו היא נישה מאוד מוגדרת. אתה בא ואומר לי מראש בחוק, שאגרום לכך

שהנישה הזאת תחולק ליומיים, יומיים, יומיים. אני בקושי יודעת איך זה

יעבוד במקום אחר, ואתה רוצה שאת המודל הזה נעביר לרדיו?

צריך להחליט מה רוצים. האם רוצים מקסימום

מחיר לרשות השידור?

היו"ר א. בורג; אם אתה שואל אותי, אני רוצה מינימום פרסומת

ברדיו. אני רוצה להגיע לאיזה שהוא איזון בין

כמה וכמה אינטרסים. אנקוב בשלושה אינטרסים;

(1) אני רוצה למצוא עוד מימון לשידורי הרדיו, כי אני מבין שיש כאן חור

תקציבי.

(2) אני רוצה ליצור מצב של הורדת מחירים. אני יודע שזה רק תיאורטית, כי

אף פעם לא מורידים מחירים לצרכן, תמיד המחירים נשארים ברמה

מסויימת, אף פעם הם אינם יורדים. אבל אני יודע גם מה עלות פרסום

במחירו של מוצר. יכול להיות שאני רוצה להוריד את זה. תגיד לי שזה

לא משמעותי, אבל עקרונית זה אכן משמעותי.

(3) אני רוצה גם לשמור על איכותה של תוכנית, שלא תקטע לי בכל שתי דקות

עם איזה שטות.

מ. קידון; המפרסמים רוצים מחירי מינימום. כדי להגיע

למחירי מינימום חייבת להיות תחרות חופשית.

התחרות החופשית בריאה וטובה לכל דבר, והיא גם גורמת למקסימום רווח

לרשות השידור. לכן פה יש שני קצוות ששואפים לאותו דבר, ולכן המכרז צריך

להיות מאוד פשוט. מה גובה האחוז שישלם אותו גוף שיפעיל, והסדר שאותו

גוף שימכור הוא יכול למכור בכל מחיר. כך הוא יעשה כל הזמן בידינג, כך

יש תחרות חופשית מול המפרסמים, וביניהם לבין עצמם יגיעו למחיר הזול

ביותר, ולרשות השידור יש אחוזים מתוך הדבר הזה.



ז. לחמן-מסר; הוא יכול לעשות בידינג כלפי חוץ.

מ. ינון; אמרת שאתה לוקח בחשבון את האינטרס של חורדת

המחיר, כדי שלא לפגוע בצרכן שבסופו של דבר

צריך לשלם את הפרסומת. הצרכן הוא ג0 זח שמשלם אגרת רדיו ברכב ואגרת

טלביזיה. אס אתה תוריד מהמחיר, במקום 50 מיליון יהיו לנו 30 מיליון, זה

יחזור שוב אל הצרכן, ותצטרך להעלות לו את האגרה.

היו"ר א. בורג! זה לא יאושר בשום ועדה.

כל הזמן מדברים על אינטרסים גם של רשות

השידור, גם של המפרסמים, ודאי של הצרכנים,

אשר מיוצגים על-ידי המפרסמים כאן. בסה"כ, ככל שהתחרות תגבר בסייגים של

תחרות בריאה, היא תגרום לכך שאותו מחיר יהיח לעתים ממוקסם על-ידי זה

שיהיה מחיר יותר גבוה ורשות השידור תיהנה, ובמקרים אחרים המפרסם יהנה

כאשר המחיר יהיה נמוך יותר.

אבל יש עוד דברים, שחוסר התחרות היום גורם, והראינו זאת בתזכיר. למשל,

הנושא הקלטות באולפנים של שפ"ב. אם אנחנו מביאים את הקריין שמשמיע את

הפרסום עצמו, אנחנו צריכים לשלם דמי ויתור עבור הקריין של רשות השידור.

אלה דברים שהיום, כמו מונופוליסט, אין לנו שום אלטרנטיבה. נכון שיהיו

תחנות רדיו איזוריות, אבל הן באות לתת תשובה לאותו מפרסם איזורי, לא

למפרסם הארצי.

א. נדב! בענין המחיר. כאן המחיר למפרסם הוא הדבר

האחרון שצריך לעניין אותי. ככל שהמחיר

למפרסם יהיה נמוך יותר, כך כמות ההצפה בתוך הרדיו מבחינת פרסומת תהיה

גדולה יותר. כלומר, האינטרס שלי הוא מחיר גבוה לפרסומות. זה סוגר את

החור התקציבי, זה ממעיט לי את הפרסומת.

היו"ר א. בורג! בדיון הזה נגענו בשלוש נקודות, כאשר בנקודה

אחת טרם נגענו. נעלה את הנקודה הבאה, מיגבלת

זמן. לא מוזכר כאן לאיזה זמן המיכרז. זה יכול להיות שוב ל-30 שנה.

נ. כהו! המיכרז הוא תוצאה של החקיקה שלכם.

היו"ר א. בורג! אבל בהצעה שלכם, לאיזה זמן הואן

נ. כהן! לנו יש מיגבלה אחת, והיא - שהזכיון נגמר.

היו"ר א. בורג! לא זאת השאלה שלי. עכשיו יהיה מיכרז, ופלוני

זכה. לאיזה זמן זה יהיה, ל-30 שנה?

נ. כהו! לזה רצינו לעשות סייגים. זה יהיה במסגרת

הסייגים.

היו"ר א. בורג! למה זה לא יכול להיות בחקיקה ראשית!

נ. כהו! יכול, הכל יכול.



ד. לחמן-מסר; הכל יכול לחיות. חשבנו שזח נושא לא כל כך

כבד שצריך לבזבז עליו זמן.

נ. כחו! לא רצינו לחיכנס לפרטים. בחצעה חמקורית אכן

עשינו זאת.

ד. לחמו-מסר; אין לנו בעיח עם זח שתקופת חזכיון תקבע

בחוק.

אפשר לכתוב בסעיף (א) שייקבע המיכרז, ובלבד שלא יחיח מיכרז יותר מ-5

שנים, לא יינתן זכיון ליותר מ-5 שנים.

עד כמח שאני מתחילח לחכיר את חוק רשות

השידור, אין לו כללים בשום סעיף.

ד. לחמן-מסר; לבסוף יש שחוועד חמנחל רשאי לקבוע כללים לכל

הנושא הזה.

היו"ר א. בורג; לגבי סעיף חזמן, לא נראח לי יותר מדי מסורבל

להכליל אותו בחקיקח. אני רוצח שחוא יחיח

בחקיקח. 5 שנים נשמע לי פרק זמן סביר. אם יחיו לחם עניינים אחרים,

תבואו, תבקשו שינוי חקיקח.

נ. כחן; זאת חקיקח ראשית, וזאת בעיח.

היו"ר א. בורג; אני רוצה לעבור על כל חסעיפים שעלו כאן

חיום, אחד אחד.

- סעיף ראשון, זוכח אחד או מספר זוכים. נשמעו כאן שתי עמדות. אני חושב

שבפורום חזח של חברי חוועדח איננו יכולים לחכריע כך. אני מבקש משני

חצדדים - יש כאן חעמדח שלכם, ויש כאן חעמדח של אבי, לצורך חענין כל

מי ששותף - לחכין נייר עמדח למח צריך לחיות זוכח אחד, למח צריכים

לחיות יותר מאשר זוכח אחד, מח מספר חזוכים חאופטימלי אם בכלל, איך זח

יופעל מבחינת חקואורדינציח של הליין-אפ השידורי והליין-אפ הפרסומי.

כאשר יתקיים חדיון חבא במליאת חוועדח, בדברים חאלח ננסח לחכריע

בחצבעח. אינני מסוגל לחכריע בעצמי לכאן או לכאן. יש אמת עם שני

חצדדים, ולכן אני רוצח לראות את זח כתוב ומנומק.

- לגבי חובת חחתייעצות. יש לנו שתי רמות של חתייעצות: חתייעצות אחת

לגבי ניגוד חאינטרסים של חשתתפות במיכרז, וחתייעצות שניח לגבי

חכללים.

מוסכם, לפחות לפי כל חברי חוועדח שחיו כאן, אלא אם כן ח"כ קהלני יגיד

אחרת, שלגבי סעיף 25(ב) חאומר כי "הוועד חמנחל יקבע כללים בכל חנוגע

לתשדירי פרסומת וחודעות בחתייעצות עם חמנחל חכללי" - צריך למצוא את

חנוסח חמדוייק - יחיח כאן סעיף שיאמר "באישור ועדת חחינוך של חכנסת".

איפח זח יכנס בדיוק, אינני יודע.

- לגבי סעיף 24(ב) - "חוועד חמנחל יקבע בחתייעצות עם חמנחל חכללי

סייגים לחשתתפותו של אדם במיכרז במטרח למנוע ניגוד עניינים ולקדם את

חתחרות בתחום חפרסומת בשידורים" - עלו כאן שתי הצעות, ואינני יודע אם

האחת, באישור השר; השניה, באישור ועדת החינוך של

הכנסת.

לי יש אינטרס גדול שכל העסק חזה יהיה באישור ועדת החינוך, אלא שיש

כאן איזו שהיא בעיה. אני צריך לקבל מכם תשובה לשאלה, האם יש חוקים

אחרים, או האם זה יהיה החוק היחיד שבו נושא מן הסוג הזה, מיכרז, מקבל

אישור של ועדה.

אני חושב שבמפורש כן יש חקיקה - והערוץ השני

הוא חקיקה כזאת, חקיקה ראשית. בס"ק (ב)

אנחנו הרי מורידים את זה מהרמה של חקיקה ראשית לרמה של תקנות, כך שזה

יהיה יותר קל.

אינני רוצה לאשר או לפסול בתור ועדה פלוני

שניגש או לא ניגש. אני רוצה לדעת, האם

העקרונות שעל-פיהם פלוני אינו יכול לגשת למיכרז, כי יהיו ניגודי

אינטרסים, יכולים להיות באישור ועדת הכנסת.

על זה מדובר.

ד. לחמו-מסר; אני עדיין חושבת שאפשר להביא מידיעה. כתוב

לנו בכללים, גם בערוץ השני, "הסייגים יובאו

לידיעת ועדת החינוך".

היו"ר א. בורג; ידיעה זה לא מעניין אותי. הנה אני יודע,

ומה?

ד. לחמו-מסר! אני חושבת שרשות השידור תקבע רשימה של

סייגים מאוד קשוחה, והכנסת תחשוב, מסיבות

כלשהן. למה הכנסת מתערבת בכללים שקובעת רשות השידור כתאגיד עצמאי בשאלה

מי יהיה זכאי לגשת למיכרז בפרסום?

זאת משום שהנושא הזה הוא הנושא המרכזי

באתיקה של השידור בישראל בשנים האחרונות

בגלל בעיות הערוץ השני. אין זה נושא חדש, זה סעיף משנה של פרק אחר

וראשי, ואני חושב שהעניין הזה הוא עניין שראוי להתייחס אליו.

ד. לחמו-מסר! האם אינך סומך על רשות השידור?

היו"ר א. בורג! לא, אמרתי לך זאת כבר קודם. ספק אם אני סומך

על עצמי בתור חבר כנסת, אבל אינני סומך על

רשות השידור כמות שהיא. נקודה. תבוא ועדת לבני ותקבע חוק חדש, והכל

יראה אחרת. זהו ספק, אולי, אינני יודע. במצב הנוכחי, אינני סומך.

את הצעת קודם איזה שהוא נוסח.

"הוועד המנהל יקבע בהתייעצות עם המנהל הכללי

כללים לענין הסייגים להשתתפותו של המיכרז",

ואז גם הכללים האלה מגיעים לאישור הוועדה.



היו"ר א. בורג; אני מבקש שעל הסעיף חזה תובא כאן הסכמה

לאיזה שהוא נוסה. נעלה את השאלה האס זה צריך

להישאר ברמת רשות השידור או שצריך לבוא לאישור הכנסת. זה מתייחס רק

לכללים והסייגים, לא לעצם ההשתתפות. אני רוצה שגם הדבר הזה יעלה באותה

ישיבה במליאה של הברי כנסת.

י. לחמן-מסר; אם אתה באמת מוטרד, לי יש איזה קושי, ואני

מדברת בצורה כנה ואומרת מה מטריד אותי. אם

אתה באמת סבור שיש בעיה של קרוס אונר-שיפ, בבקשה, בוא נשים סעיף. האם

אתה סבור שיש בעיה, ואינך רוצה לדון בזה בהוק הזה, ויהיה לך יותר נוח

לדון בזה לכשיבואו הכללים של רשות השידור, ונוכל לשבת בשקט ולגמור את

זה?

באחת הוורסיות הקודמות הצענו שתהיה עוד

אופציה אחת, והיא - שהדרך של הפרסום תעשה

בין על-ידי רשות השידור, או על-ידי זכיין אחר במיכרז, או על-ידי

חברת-בת שרשות השידור תקים לצורך זה.

היו"ר א. בורג; עוד חברה ממשלתית? אחרי 10 שנים נרצה להפריט

את הבת הזאת.

מ. לוי; אולי זה יקטין את החששות לגבי רשות השידור.

היו"ר א. בורג; אם תעשה לובי אצל חברי הוועדה, אולי זה

יעבוד. אני אצביע נגד.

מ. בוטון; משפטית אי-אפשר להקים חברת בת של ונאגיד.

היו"ר א. בורג; עקרונית אני מתנגד, אינני רוצה להקים עוד

חברה ממשלתית. האם אקים חברת בת ממשלתית,

כשיש לי בעיות עם האמא הממשלתית?

מ. בוטון; מה שהם התכוונו בסעיף 25(א)(ב) הוא, שהוועד

המנהל יקבע בהתייעצות סייגים להשתתפות של

אדם אחד, זה לא של אדם פלוני. מדובר על עקרונות של השתתפות. אם הוועדה

מאשרת את העקרונות, היא איננה מתערבת בזה שאם פלוני זכה במיכרז, או

אלמוני לא זכה במיכרז. היא קובעת את העקרונות, ובעקרונות יהיה סעיף

שיקבע אפשרות למנוע.

היו"ר א. בורג; אני מבקש שתגיעו להסכמה על הנוסח. הנוסח

שדידי הציעה כאן נראה לי, אלא שרצינו לבדוק

איזה בעיות משפטיות יש בו. אביא זאת להכרעת חברי הוועדה כשיהיה פורום

יותר רחב. זה לא שאני חלילה לא סומך על ח"כ קהלני, אבל נראה לי

שהנושאים האלה קצת יותר מסובכים.

אוסיף מלה לגבי הקרוס אונר-שיפ. מלכתחילה לא הייתי רוצה - ואני מדבר

עכשיו על הערוץ השני - שיחיו עתונים בתוך איזה שהוא אלמנט של רשות

השידור בישראל. אינני רוצה אותם. לו הייתי היום מתחיל את הליך החקיקה,

לא הייתי רוצה אותם בפנים, נקודה. מרגע שהם נכנסו פנימה, אינני רוצה

להשתמש כאן בביטויים פוגעים, אבל כך השתנתה כל המערכת. עכשיו אני צריך



את כל המערכת ליישר לפי הגבנון הזה. אם את שואלת אותי חאם מה שעשיתם

בחוק הערוץ תשני הוא טוב, הרי את יודעת את עמדתי.

לכן אינני רוצח להיכנס לכל חסוגיח, אני חושב שזח לא ריאלי בחכירי את

חשוק של מי יתמודד על חדברים חאלח. אני חושב שזח לא ריאלי שנגיע כאן

לאותם מצבים שחגענו שם. אני גם מבחין חבחנח ברורח בין קרוס אונר-שיפ

לנושא שידור לבין קרוס אונר-שיפ לנושא פירסום, אלח דברים אחרים לגמרי.

כאן זח אלמנט כלכלי, כאן זח אלמנט שחוא יותר תוכני מבחינת חבעיות

חאתיות שלו. עם כל חחבחנות חאלח, אני חושב שכאן אין זח מן חראוי לחחיל

בדיוק אותם פרמטרים שחלים שם. חאם אני צריך לחיזחר? תשובתי חיא שכן.

איד חדרך שאני רוצח לחיזחרז אחת חדרכים זאת חדרך שאליח חגענו עכשיו.

חאם אני שלם עם זה ? תשובתי חיא שלא. זח חרע במיעוטו.

יש חסכמח על סעיף 25(ב). אנחנו צריכים לקבל נייר עמדח על

סעיף 25(א), לגבי זכיין אחד או יותר. אנחנו צריכים לקבל מדידי וממשח

בוטון נוסח לגבי 15(2), ולהביא את זח למליאת הוועדה.

בסעיף 2 של חצעת חחוק כתוב "חוזח בענין

שידורי פרסומת שנקשר לפני תחילתו של חוק זח,

יפקע לא יאוחר מחתאריך 10 בפברואר". נשאלת חשאלח אם אנחנו על-ידי

חחקיקח כאן פוגעים למעשח בכל חוזח שחיח לרשות חשידור עם מישחו שמשדר

פרסומת. אני רוצח לחיות שקט בנושא חזח.

צריך להאריך את זח לאותח חצי שנח של

חתקשרויות.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00