הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 19

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. ו' בחשון התשנ"ג (2 בנובמבר 1992). שעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר א' בורג

א' יחזקאל

ש' יהלום

י' בא-גד

מוזמנים; ע' סלע - מ"מ מנהל המינהל הפדגוגי

נ' רז, ד' מורג, מ' בונופיל, ג' אביזוהר,

א' שושן - משרד החינוך והתרבות,

א' יונס - החשב הכללי

ר' פינצי, א' בלר - משרד האוצר

ז י דורות - הסתדרות המורים

ש' לחמו, ס' וול, ש' זולטי, גי קרמר -ארגון ההורים

הארצי,

ת' בן-דוד - מנכ"ל "ענבל"

אי כהן, סי בן- בסט, - חברות הביטוח

מ' זווצקי, י' שגיא - מרכז השלטון המקומי

ה' היימן, ק' אברמוביץ' - מועצת התלמידים הארצית

מזכיר/ת הוועדה; י י גידלי

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; ביטוח תלמידים



ביטוח תלמידים

היו"ר א' בורג;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. הנושא שלפנינו הוא ביטויו

תלמידים. מקריאת הפרוטוקולים של ישיבות ועדת החינוך והתרבות אשר עסקו בנושא,

מדי זמן נערכת ישיבה העוסקת בנושא הביטוח. תמיד

יקום מישהו, אם מוועד ההורים ואם מחברת הביטוח, ויתריע על-כך שהכסוי אינו מספיק,

שהעלות גבוהה מדי ושניתן למצוא מודלים אחרים. תמיד יהיה מי שיסכם את הישיבה ויאמר

כי זהו פתרון זמני לשנה-שנתיים, וכאשר מגיעה השנה השלישית הוועדה שוב מתכנסת

לדיון בנושא.

ע' סלע;

הפעם הדחיפות יותר גדולה.

היו"ר א' בורג;

יש לי הרגשה שעכשיו אנו נמצאים במסגרת הריטואל הקבוע של טיפול בביטוח ובבעיות

אחרות במערכת החינוך. זהו דיון חשוב במידה בלתי רגילה, ואני מקווה שהפעם נוכל

להתחיל לדבר לגופו של ענין.

אבקש מעקיבא סלע להציג את המצב, ולארור מכן מנציגי שלושה גופים; הרשויות

המקומיות, חברות הביטוח וועד ההורים.

ע' סלע;

איני חושב שאפשר להגזים בישיבות נושא ביטוח התלמידים. התקיימו מספר דיונים

בוועדה, בהם עמדנו על סף ביטול הביטוח, ובכל פעם נתבענו להמשיך בביטוח.

מכיוון שזוהי ועדה חדשה, אני מבקש שתסביר לי את נושא הביטוח.

אני מציע שאת התחום המקצועי יסבירו נציגי חברות הביטוח.

היו"ר א' בורג;

למה אתם צריכים לבטח, מי אחראי על הביטוח ומהן האופציות.

משרד החינוך והתרבות מבטח את תלמידי בתי-הספר בביטוח צד שלישי. התברר בעבר,

בעקבות פגיעות של תלמידים, כי ביטוח צד שלישי אינו מכסה את כל מקרי הפגיעה

בתלמידים בבית-הספר ובעת היותם בבתיהם בשעות אחר-הצהריים. היה צורך למצוא דרך

לבטה את התלמידים מפני פגיעות שביטוח צד שלישי אינו כולל.

האם תוכל לתת לי דוגמה, אלו מקרים אינם מכוסים על-ידי הביטוח?



ד' מורג;

ביטוח צד ג' מכסה את כל תחומי האחריות על-פי פקודת הנזיקין מי שנפגע בתוך

תחומי ביהייס, צריך להוכיח את אחריות ביה"ס. אם כתוצאה מדיון משפטי, לא מוכחת

אחריות ביה"ס או רשלנות עובדי ההוראה או הרשות המקומית---

היו"ר א' בורג;

מה קורה אם ילד נפל על האוזן ונחבל.

ר' מורג;

אם הוכח שביה"ס התרשל, על-פי החוק מגיע לו פיצוי.

היו"ר א' בורג;

אבל אם הילד טיפס על הגדר, כי רצה לקנות "בייגלע" מחוץ לשטח ביה"ס - זח כבר

ענינו?

די מורג;

במקרה כזה הוא ייצא ללא פיצוי.

היו"ר אי בורג;

אני מבקש דוגמה.

ת' בן-דוד;

אם הילד נפל בבית, ביה"ס אינו אשם.

היו"ר אי בורג;

זה ברור.

ת' בן-דוד;

גם במקרה זה רצו כסוי.

ג' אביזוהר;

אם ילד איבד עין מהוד של עפרון שהיה בידי חבר שלו.

ע' סלע;

הדוגמאות נוצרו ממספר דיונים משפטיים בהם ההורים מצאו את עצמם ללא כל כיסוי.

בעקבות זאת החליטו כל הגורמים למצוא דרך להרחיב את הביטוח. כדי להרחיב את הביטוח

מן הבחינה המשפטית, הכניסו את הנושא למסגרת חוק חינוך חובה חינם - שרותים נוספים

במערכת החינוך. כדי שניתן יהיה להרחיב את מסגרת הביטוח ואת התשלום, צריך היה

למצוא את המשבצת המתאימה בהוק, כך שניתן יהיה לגבות את התשלום, למרות חוק חינוך

חובה חינם.

היו"ר א' בורג;

למה להרחיב את מסגרת הביטוח?



ע' סלע;

משום שכפי ששמענו, ביטוח צד שלישי אינו מכסרז את כל המקרים.

היו"ר א' בורג;

אני רוצה להביו את הלוגיקה שעמדה מאחורי ההחלטה. אני מבין שביה"ס או מערכת

החינוך אחראית על מה שבתחום אחריותה; המתקן, המנהלים, המורים ופעילות במסגרת שעות

הלימודים. אך אם ילד הוציא עין לילד ארור, מדוע זו צריכה להיות אחריות המדינה?

מדוע המדינה צריכה להיות המבטלות?

ע' סלע;

היא לא צריכה להיות המבטחת, אך קרו מקרים בהם התברר שתלמידים נפגעו וההורים

לא קיבלו את הפיצוי. לפני מספר ישיבות עלה נושא רפוי השיניים; גם הוא עסקו הפרטי

של כל הורה, ונשאלה השאלה מדוע המדינה צריכה להיות מעורבת בו. מכיוון שראינו כי

זוהי מכת מדינה, ובמקרים רבים לא נמצא הפתרון המשפטי לפיצוי במסגרת ביטוח צד

שלישי - גם ההורים, גם מרכז השלטון המקומי וגם משרד החינוך מצאו לנכון לחפש דרך

לכסוי בטוחי לתלמידים, גם במקרים שאינם כלולים במסגרת בטוח צד שלישי. אין זו חובת

המדינה, אלא זהו שרות נוסף לתלמידים.

היו"ר א' בורג;

מי משלם עבורו?

ע' סלע;

ההורים.

היו"ר א' בורג;

כמה זה עולה?

ע' סלע;

השנה - 14 שקלים.

היו"ר א' בורג;

מי צריך לאשר את הסכום?

ע' סלע;

השרות הזה ניתן במסגרת אגרת שרותים נוספים שניתן לגבות במסגרת חוק חינוך חובה

חינם. שרת החינוך ממליצה על המחיר וועדת החינוך מאשרת אותו. הנושא הגיע לדיון

בוועדה לקראת פתיחת שנת הלימודים.

עד היום ביצעה את הביטוח חברת "ענבל" שהיא חברת-בת ממשלתית. כך היה הדבר במשך

5-6 השנים האחרונות. בישיבה האחרונה ביקשה החברה לשחרר אותה מן החובח הזו. לאחר

דיון בוועדה בו ביקשנו מן החברה להמשיך בהסדר לפחות במשך השנה הזו, והטלנו על

מרכז השלטון המקומי להוציא מכרז לחברות הביטוח, במטרה להשיג אותם תנאים שהיו

מקובלים בעבר.

הדברים התגלגלו בצורה הבאה; מצד אחד עירער ארגון ההורים על המחיר שנקבע,

בטענה שניתן היה לקבל בו הטבות נוספות, ומצד שני ביקשה "ענבל" פעם נוספת לשחררה.

בסופו של דבר הוציא מרכז השלטון המקומי מכרז בו זכה מי שזכה, וחברת "ענבל"

השתחררה מהענין. על-פי הדיווח של מרכז השלטון המקומי, המצב נכון להיום הוא שלמעלה



ממליון תלמידים מבוטחים על-פי המכרז שהוצע ובסכום שנקבע.

היו"ר א' בורג;

ביטוה צד גי הוא ביטויו שהמדינה עושה. עכשיו מחפשים את האפשרות להרחיבו גם על

תאונות אישיות. אני רוצה להביו את המכניזם: אגרת השירותים מאושרת על-ידנו ועל-פי

הצעתכם, והיא כוללת סכום גלובלי.

יש בה סכום עבור כל שרות.

אני רוצה להקריא באזניך דברים שאמר מר זבולון אורלב בישיבת הוועדה באוקטובר

1991: "משרד החינוך והתרבות מעולם לא הוציא הוראה ולא הכתיב איך ייעשה הביטוח.

ההוראה היחידה שהשר חתום עליה היא אגרת שירותים על סכום מסוים. ההסדרים איך ייעשו

הביטוחים, נעשו בין מרכז השלטון המקומי לבין ארגוני ההורים." משמע לא משרד החינוך

מחליט על סכום הביטוח הנוסף.

משרד החינוך אינו מחליט, אך כדי שניתן יהיה לגבות את סכום הביטוח הנוסף, הוא

בא לוועדה.

ברור לי שאנו מהווים חותמת גומי להסכם שנעשה במקום אחר.

משרד החינוך אינו צד בקביעת המחיר ותנאי הפוליסה.

זאת אומרת שמה שארגון ההורים והשלטון המקומי מסכמים לגבי מחיר הביטוח, מגיע

למשרד וממנו לכאן.

תאורטית כן. משרד החינוך היה מעורב בכך בעבר, מכיוון שחברת "ענבל" היתה

מעורבת בכל הנושא. דרך החשב הכללי והחשב שלנו, היינו מעורבים בנושא ודאגנו לכך

שחברת "ענבל" תקבל על עצמה את הבטוח ותיתן את המכסימום במסגרת הפוליסה.

אני רוצה להתייחס במילים ספורות להסטוריה של כל הנושא. הבטוח התחיל בתשמ"ו,

כתוצאה מיוזמה של ועד ההורים הארצי והרשויות המקומיות. הרעיון היה לתת לתלמיד

כסוי בטוחי. בבטוח הזה המוטב הוא התלמיד בלבד. אין כאן שאלה של אחריות של

הרשויות המקומיות או של התלמיד. הרעיון היה כלכלי: לרכז מספר רב של תלמידים ולתת

להם כסוי מורחב. מכיוון שמדובר במספר רב של תלמידים, הרעיון היה שהסכום פר-תלמיד

יהיה נמוך. כדי לגבות את הכסף- מכל תלמיד היה צורך במנגנון גבייה, והוחלט כי

הגבייה תיעשה באמצעות הרשויות המקומיות, דרך אגרת השירותים הנוספים. בשנה הראשונה

להסדר, מי שהפעיל אותו היה ארגון ההורים הארצי. באותה שנה העלות לתלמיד היתה 7

שקלים וההסדר חל על 300 אלף תלמידים. שנה לאחר-מכן, החברה למשק וכלכלה של מרכז

השלטון המקומי התבקשה לקחת על עצמה את ארגון ההסדר, משום שהתעוררו קשיים שונים

בהפעלת ההסדר.



ההגיון הכלכלי המשיך להיות אותו הגיון: לרכז מסה של מבוטחים, להוריד את

המחירים ולהגדיל את הכסוי הבטוחי. בשנה שלאחר-מכן עלה מספר המבוטחים ל-700 אלף,

והתשלום לתלמיד ירד ל-4 שקלים.

היו"ר א' בורג;

למה עלה היקף המבוטחים ל-700 אלף?

מ' זווצקי;

כי הצטרפו מבוטחים. ההצטרפות היא וולונטרית, והיא בידי הרשויות המקומיות.

היום כלולים בהסדר מליון ו-100 אלף.

היו"ר א' בורג;

כמה כסף הוצא בשנים האחרונות בגין הביטוח המורחב וכמה תביעות הוגשו?

ת' בן-דוד;

משנת 1985 ועד לשנת הלימודים הקודמת הוגשו 15,327 תביעות. במשך התקופה הזו

שולם סכום של 14.419 מליון דולר. ישנם עדיין תיקים פתוחים של מקרים יותר קשים,

שהערכת התשלום לגביהם מסתכמת בעוד 7.5 מליון דולר. בסך-הכל מדובר ב-22 מליון

דולר. מדובר בתקופה של שבע שנות ביטוה.

היו"ר א' בורג;

כמה כסף הצטבר בקופה במשך הזמן הזה?

ת' בן-דוד;

12 מליון דולר.

היו"ר א' בורג;

מי השלים את הסכום החסר?

א' יונס;

החסר מתחלק בין המדינה לבין חברות הביטוח.

היו"ר א' בורג;

אתם מבצעים ביטוח מישנה בחברות ביטוח אחרות?

א' יונס;

כן.

מ' זווצקי;

עד שנת תשנ"א היה מחיר הביטוח נמוך ירוסית. הוא הגיע ל-6 שקלים בשנת תשנ"א,

ותנאי הכסוי הורחבו במשך השנים. ראינו לעצמנו חובה לשפר את תנאי הכסוי לתלמידים.

בתשנ"ב, בעקבות הערכה מחדש של נתוני התביעות, הסתבר שדמי ההשתתפות אינם מכסים את

התביעה פר-תלמיד. בעקבות זאת סוכם עם חברות הביטוח על העלאת דמי הביטוח ל-12

שקלים לתלמיד. זו היתה קפיצה גדולה, ואנו מכים על חטא משום שהיינו צריכים אולי

לצפות את התהליך קודם לכן, ולבצע את העליה בצורה הדרגתית. יחד עם זאת, אין ספק



שהתשלומים ששולמו פר-תלמיד נפגע הם הרבה יותר גבוהים מדמי ההשתתפות אשר שולמו.

צריך לזכור כי לביטוח הזה יש ,"LONG TALE"כלומר תביעות אשר מוגשות רק כעבור מספר

שנים. בתשנ"ב הוגשו יותר תביעות, כנראה עקב יתר מודעות לנושא הביטוח. איני חושב

שבאותה שנה התרבו הטענות. אלה שהיתה להם הזכות להגיש תביעה בשנים קודמות, לא

איבדו את זכותם. הביטוח הזה מרחיב מאד מבחינת תנאי הכיסוי שלו, ואנשים הגישו

תביעות בגין שנים קודמות.

נוצר מצב שחברות הביטוח טענו כי הן מפסידות כסף ומבקשות להעלות את תעריף

הביטוח. בו בזמן הסתמנה מגמה של צמצום הסבסוד. בתשנ"ג נמשכה אותה מגמה. דמי

הביטוח עלו מ-12 שקלים ל-14 שקלים, אך כתוצאה מהתרבות מספר התביעות, צומצמו תנאי

הכיסוי.

היו"ר א' בורג;

מה לא מכוסה בתשנ"ג?

מ' זווצקי;

הכל מכוסה. סכום הביטוח היה 100 אלף דולר לנכות מלאה, כאשר בנכות של למעלה

מ-80% קיים מענק חומרה של 120 אלף דולר. כך היה בתשנ"ב. בתשנ"ג סכום הביטוח

המכסימלי הוא 80 אלף דולר ועדיין קיים מענק החומרה של 120 אלף דולר. מה שהורחב

הוא כיסוי ביטוחי להורים המלווים פעילויות של בתי-ספר, וזאת על-פי דרישת ועד

ההורים הארצי. ההורים יהיו זכאים לפיצוי בשעור של 80 אלף דולר עבור נכות מלאה

ו-10 אלפים דולר במקרה מוות. זה היה התהליך, כאשר לקראת שנת הלימודים תשנ"ג

הודיעה לנו "ענבל" שהיתה מעונינת לא להמשיך בביטוח, וזאת מסיבות השמורות עימה. גם

בתשנ"ב שימשה "ענבל" כנותנת כיסוי ביטוחי, אך ביטחה עצמה בחברות-ביטוח ישראליות

אחרות. כאשר ביקשה "ענבל" לצאת מן ההסדר בתשנ"ג, הופעלה עליה מערכת של לחצים

באמצעות מנכ"ל משרד החינוך והיושב הכללי. ביקשנו ממנה לחזור ולהצטרף להסדר, מכיוון

שגם אנו וגם משרד החינוך חושבים שלצורך זה היא המבטח הטוב ביותר.

היו"ר א' בורג;

איפה אנו עומדים היום?

מ' זווצקי;

ההסדר שהיה קיים במשך שש השנים האחרונות הוא הסדר מעולה. עבור 14 שקלים

מקבלים כיסוי ביטוחי רחב מאד. יש תביעות ששולמו, הרבה משפחות ניצלו בגלל ההסדר

הזה. מוזר בעיני שהסדר כה מוצדק, שאין לו עוד דוגמה במסגרת אגרת שירותים נוספים,

יש מי שמערער עליו.

ש' לחמן;

אני מבקש להביע צער על-כך שהדיון מתקיים רק היום, ולא לפני חודש וחצי כפי

שביקשנו.

היו"ר א' בורג;

אנו שוקלים הארכת שבוע עבודה לעשרה ימים.

ש' לחמן;

במידה מסוימת אולי ניטל עוקצו של הדיון הזה, אך פנינו לשנת הלימודים הבאה.

ההסדר הזה קיים מזה שש שנים, בעיקר בגין פעילותם של ועדי הורים אזורים וארגון

ההורים הארצי, וכתוצאה משיתוף פעולה בין כל הגורמים במערכת; מרכז השלטון המקומי

ומשרדי הממשלה.



בתשנ"ב הוכפלה הפוליסה באופן שערורייתי, מ-6 שקלים ל-12 שקלים, דבר שלא היתה

לו כל הצדקה, וזאת כדי לכסות את הפסדי העבר של הברת "ענבל". הואיל ואנו רגילים

ליהנות מרווחיהן של חברות-ביטוח, באופן טבעי מצאנו את עצמנו נידונים לכסות את

הפסדי העבר שלהן. ועדת החינוך של הכנסת, בישיבתה מיום 8.10.91, התייחסה לנושא.

יו"ר הוועדה מיכאל בר-זוהר הוציא הודעה לעתונות ובה מתח ביקורת חריפה על מה שארע

ועל-כך שחברת "ענבל" כוללת בסכום הביטוה כיסוי הפסדים משנים עברו. נציגי מרכז

השלטון המקומי וחברת "ענבל" שנכחו בדיון, הודו שמתוך סכום של 12 שקלים כ-2.5

שקלים מיועדים בעצם לכיסוי עמלות. כלומר, עלות הביטוה בפועל היתה כ-9.5 שקלים

בלבד, ו-2.5 שקלים היו דמי טיפול וניהול של מרכז השלטון המקומי וחברת "ענבל".

היו"ר א' בורג;

מה הלך לשלטון המקומי ומה הלך ל"ענבל"?

ש' לחמן;

שקל אחד הלך למרכז השלטון המקומי. אם מדובר במליון וחצי תלמידים, מדובר

במליון וחצי שקלים. שקל ו-40 אגורות מתוך הפרמיה שולמו לחברת "ענבל" כדמי טיפול.

מתוך 12 שקלים מימנו 2.40 שקלים לחברת "ענבל" ולמרכז השלטון המקומי, עבור הוצאות

גבייה וטיפול. זוהי עמלה גבוהה מעל הסביר גם בשוק הביטוח. אנו בדעה שצבור ההורים

אינו צריך לשלם, אלא עבור הביטוח בלבד. השנה פרשה "ענבל" בגלל סכסוך עמלות בינה

לבין מרכז השלטון המקומי.

שי יהלום;

מי מבטח השנה?

ס' בסט;

מי שמבטח השנה אלו אותן חברות שביטחו בשמונה השנים האחרונות, ללא "ענבל".

ש' לחמן;

נראה לי שיש הרבה פערים במה שנאמר כאן. כתוצאה ממאבקם של ועדי עובדים

מקומיים בפתח--תקווה, בירושלים ובמקומות אחרים, הושגו הסכמים אחרים עם חברות

הביטוח. בפתח-תקווה הושגה הצעה טובה יותר של אחת מחברות הביטוח. כתוצאה מן

הפולמוס הצבורי, ועדת החינוך של הכנסת וגם משרד החינוך, איפשרו לוועדי הורים בכל

רחבי הארץ להתקשר עם חברות ביטוח פרטיות ולקבל כיסוי ביטוחי טוב יותר עבור אותה

פרמיה, וכך הדבר נעשה.

היו"ר א' בורג;

זה לא כולל ביטוח צד ג', שעדיין מתבצע על-ידי "ענבל".

ש' לחמן;

כן.

היו"ר א' בורג;

כלומר היום יש שני ביטוחים שונים.

א' יונס;

תמיד היו שני ביטוחים שונים.



ש' לחמן;

לקראת שנת הלימודים תשנ"ג הוחלט על הליך של מכרז וקבלת הצעות מחברות הביטוח.

המכרז הוגש להברות הביטוח לקראת סוף שנת הלימודים. יש כאן ריטואל קבוע: תמיד

לקראת פתירות שנת הלימודים, הענינים מסתדרים שלא לשביעות רצוננו, ויש לנו תהושה של

משחק מכור לפחות מצד חלק מהגורמים, כאשר ארגון ההורים הארצי מועמד בפני עובדות

מוגמרות. התקיים מכרז, היתה פניה לארבע חברות הביטוח הגדולות במדינה והתקבלו שתי

הצעות. אחת מהן ירדה מן הפרק וזו שנותרה היתה של חברת "כלל" ביטוח. זו גם ההצעה

שזכתה.

בהצעה של "כלל" יש מספר הרעות לעומת השנה שעברה: הפרמיה עלתה מ-12 ל-14

שקלים, כלומר עליה של כ-17%, אך בפועל קיבלנו פוליסה נחותה בהשוואה לזו של השנה

שעברה. סכום הפיצוי המירבי לנכות שעמד על 100 אלף דולר, הופחת ל-80 אלף דולר.

אך זה אינו ענינה של המדינה. זבשכיים. אם היית אומר שביטוח צד ג' אינו מכסה

מקרים אלה או איורים, הייתי צריך לבדוק מה הכיסוי שהמדינה נותנת. אני מבין

שהכיסוי של המדינה באמצעות חברת "ענבלי' הוא בסדר. במו"מ ביניכם לבין הרשויות, אני

מבין שיש "לקונות".

מדובר על אחריות המדינה לפציעה במתקני המדינה. קיים כיסוי במשך 365 ימים

בשנה, 24 שעות ביממה.

ההסדר הזה הוא בעצם הסדר קלנדרי. התלמידים מבוטחים במשך 365 ימים בשנה, יום

ולילה, במסגרת פעילות בית-ספרית ומחוץ לביהייס, גם בתקופת החופש הגדול. ההסדר כולל

גם תלמידים אשר יוצאים עם המורה לחו"ל. אם הם נפגעים בחו"ל, הביטוח מכסה גם אותם.

זהו ביטוח מקיף וארצי שנאבקנו רבות למענו. אנו רוצים לראותו נמשך, אך לא תוך-כדי

הרעה ונסיגה משנה לשנה, ולא תוך קפיצה שערורייתית במהיר הפרמיה.

לו הדיון הזה היה מתקיים ביום הראשון של שנת-הלימודים, והיית מעלה אותם

נמוקים ומבקש אותה בקשה, גם אז הייתי אומר לך כי זהו שוק הופשי. המדינה תסמוך את

ידה על כל מה שתצליח להשיג מחברות הביטוח.

מה שאנו רוצים הוא שוק חופשי. היתה הצעה של ייכלל" המארגנת "פול" של עשר חברות

ביטוח המתחלקות בעוגה, כאשר חלקה של ייכלל" הוא 29%. איני רוצה לדבר במונחים של

קרטל, אבל אם הייתי מדבר במונחים האלה, זוהי בפירוש התחושה שלנו. ברגע שהתפרסם

המכרז, פנינו בפניות נמרצות לכל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל שרי האוצר והחינוך,

המפקח על הביטוח ויו"ר ועדת החינוך של הכנסת, לאפשר לארגון ההורים הארצי לפנות אל

מבטחים אחרים ולקבל מהם הצעות טובות יותר.

מי מונע בעדך לעשות זאת היום?

1



ש' לחמן;

יש בידינו הצעה כזו מחברת ביטוח אחרת.

היו"ר א' בורג;

מי מפריע לך להתקשר איתה?

ש' לחמן;

מה שמפריע לנו הוא, שכתוצאה מהיווצרות ה"פול" הזה של חברות הביטוח, אותן

חברות ביטוח אשר עמדו איתנו בקשר ואפילו הגישו לנו הצעות בכתב, חוששות שאם תצאנה

בפומבי עם הצעה אחרת, הן תקוממנה נגדן את ה"פול" של חברות הביטוח.

היו"ר א' בורג;

אני לא מבין מה הבעיה. מה ענינה של ועדת החינוך במו"מ המסחרי בינך לבין חברת

הביטוח. אם אתה חושב שנוצר כאן קרטל, כתוב מכתב לממונה על ההגבלים העסקיים. אם

הוא יאמר לך שלא קיים כאן הגבל עסקי, הרי שאתה יכול להשיג מה שאתה רוצה בהתאם

לתנאים בשוק. אם הוא יאמר לך שיש כאן הגבל עסקי, כל הענין יתפרק. מה הוועדה יכולה

לומר? האם היא יכולה לומר שהביטוח הוא הגבל עסקי?

ש' לחמן;

הוועדה סמכה ידיה ואישרה תשלום מירבי של 14 שקלים, ועל סמך האישור שלה הושג

ההסדר הזה. לא היינו שותפים למכרז שהוצא על-ידי מרכז השלטון המקומי, בחודש יולי

נודעו לנו תוצאות המכרז והסתבר לנו שעבור פרמיה של 14 שקלים, אנו משלמים %20

עמלות לחברת "ענבל" ולמרכז השלטון המקומי. זאת אומרת שמסכום של 14 שקלים, עלות

הביטוח בפועל היא 11.40 שקלים, ואילו 2.80 שקלים מתחלקים בין חברת "ענבל" (היום

חברת "כלל") לבין מרכז השלטון המקומי. כלומר, אותו ריטואל חוזר על עצמו. עוד

מצאנו כי בהצעת "כלל" יש הרעה בתנאים; הפחתת סכום הביטוח מ-100 ל-80 אלף דולר.

תבענו כל הזמן שיהיה כיסוי מירבי של ביטוח גם להורים הפעילים במסגרת בית-ספרית.

היו"ר א' בורג;

תנאי הפוליסה לא מעניינים אותי. איני רוצה להכנס על-כך למו"מ. שמעתי את

פנייתכם בתחילת השנה, אני שומע אותה גם עכשיו, ואני חייב לומר שקצרה בינתי מלהבין

את טענתכם. יש לך כמה טענות; או שיש קונספירציה בין מרכז השלטון המקומי לחברות

הביטוח---

ש' לחמן;

זה מונח שאתה משתמש בו.

אי יחזקאל;

למה אחה כל-כך זהיר.

היו"ר א' בורג;

או שיש קשר בין חברת הביטוח לבין מרכז השלטון המקומי, או שבמקרה הפחות גרוע -

מרכז השלטון ניהל מו"מ גרוע, וטענה שלישית; אנהנו רוצים חופש התקשרות, בלי מרכז

השלטון המקומי. אני רוצח לדעת מדוע נגבים אותם 2.80 שקלים שהוזכרו כאן. תנאי

הביטוח לא מעניינים את הוועדה. הם מעניינים אותה רק באופן כללי, כדי לדעת מה

תלמידי מדינת ישראל מקבלים או לא מקבלים. אנו סומכים ידינו על ארגון ההורים ועל

משרד החינוך, שהביטוח הוא סביר. לא נהפוך כאן לוועדת מישנה לעניני ביטוח.



אני רוצה לשאול, האם נגבים 2.80 מעבר לעלות הביטוח?

מ' זווצקי;

התשובה שלילית, במסגרת עלויות הביטוה כלולות גם הוצאות הגבייה, הטיפול

בתביעות והוצאות כח-אדם.

היו"ר א' בורג;

11.80 מוקדשים לביטוה "ריסק"?

ת' בן-דוד;

כן.

מ' זווצקי;

מרכז השלטון המקומי משלם לחברת הביטוח 13 שקלים.

מה אתה עושה עם השקל הנוסף?

מ' זווצקי;

יש לי עלויות על הוצאות גבייה.

היו"ר א' בורג;

מהן הוצאות הגבייה בפועל?

מ' זווצקי;

אני חושש שהשנה גם השקל לא יספיק. דבר ידוע הוא שהרשויות המקומיות מסבסדות

בערך 40% מעלויות האגרה. במסגרת זו אנו מסבסדים גם 40% מעלויות הביטוח. אני לא

מבין על מה הצעקה הגדולה. קצה נפשו של מרכז השלטון המקומי מכל הענין. לא ייתכן

שנעבוד ונסבסד, ואחר-כך נשמע את הדברים שנאמרו כאן.

היו"ר א' בורג;

היית מוכן שהמו"מ ייעשה במישרין בין ארגון ההורים לבין חברות הביטוח?

אני מוכן.

היו"ר א' בורג;

צא מזה החוצה.

היו"ר א' בורג;

האם ארגון ההורים מוכן לכך שהשלטון המקומי לא יהיה מעורב, ואתם תתקשרו עם

חברות הביטוח?



ש' לחמן;

אנו רוצים ליטול חלק פעיל במו"מ ולקבוע את תנאי הפוליסה. יש לנו בעיח לגבות

את הכספים. מכאן ועד לעמלה של 20% מהפרמיה, עדיין המרחק רב.

היו"ר א' בורג;

אני לא יודע מה הבעיה של ארגון ההורים.

א' יונס;

אני רוצה לתקו את הדברים שנאמרו כאן על הסיבות לפרישתה של חברת "ענבל". למען

הסדר--הטוב, לא חברת "ענבל" פרשה אלא יזקרו הפנימית. "ענבל" היא ה"אופרטור" של הקרו

הפנימית, מכיוון שנוח לנו יותר לפעול באמצעותה כלפי מבטחי מישנה בחו"ל -

כחברת-ביטוח ולא כממשלה באופן ישיר. המבטלות במקרה זה היא בעצם ממשלת ישראל

באמצעות הקרן הפנימית. " ענבל" פרשה כי הממשלה לא חשבה שהיא צריכה להיות מעורבת

בתחום עסקי טהור. אני רוצה להזכיר לוועד ההורים הארצי, בהרכבו הנוכחי וגם בהרכבו

הקודם, כי הוא הקים צעקה גדולה על המעורבות של "ענבל", מדוע החברה פוגעת בתחרות

החופשית בתוך שוק הביטוח. כאשר הקמתם את הצעקה הזו ופניתם לוועדה לביקורת המדינה,

לוועדת החינוך, למבקרת המדינה ולשר האוצר, הלנתם על-כך ש"ענבל" מפריעה לכם,

ושאלתם מדוע היא נמצאת בענין. התשובה שקיבלתם היא ש"ענבל" אינה רוצה להתחרות

בשוק הביטוח.

אני מבקש לקבוע שמעולם לא התלוננו על-כך ש"ענבל" מפריעה לנו.

א' יונס;

"ענבל" לא רוצה להתחרות בשוק הביטוח, לא לשם-כך הוקמה ולא לשם-כך קיימת הקרו

הפנימית. היא קיימת כדי לטפל במשרדי הממשלה וברכוש ממשלתי ולא בשום תחום ביטוח

אחר. "ענבל" לא רוצה להכנס לנעלי חברות-הביטוח ואינה רוצה להתחרות או להפריע לשוק

הביטוח החופשי. כך הודענו לוועדת החינוך בהרכבה הקודם, וכך אנו מודיעים גם עתה.

יושנה, ועד ההורים המרכזי יחד עם מנכ"ל משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי, כפו

עלינו הר כגיגית, כדי ש"ענבל" תשתתף בביטוח, לפחות כנותנת שירות. הודענו כי אם

נקבל בחזרה את מה שעולה לנו מתו השירות, נהיה מוכנים להמשיך לספקו. אם לא נקבל -

לא ניתן את רזשירות. כמעט מחצית כח-האדם של "ענבל" עסקה במתן השירות הזה. אין לנו

את היכולת לכך ואת סיבה שנעשה זאת. אין זה שירות שהוא מענינה של המדינה. ענינה של

המדינה הוא אחד; לפעול באמצעות המפקח על הביטוח והממונה על הגבלים עסקיים, במידה

ויש מקום להתערבותם. שוק הביטוח צריך למכור את הביטוח, בהנחה שזהו שירות ביטוחי

מתקבל על הדעת. לכו "ענבל" כלומר הקרו הפנימית בחוץ. היא לא נועדה לתת סובסידיה

חבויה באמצעות הצבירה בקרו, אלא לשלם עבור ארועים ביטוחיים בתוך מתקני הממשלה,

ביטוחי רכוש וכדי. אם הקרו הפנימית אינה בפנים, גם ל"ענבל" איו מה לחפש שם. לא

חשבנו שמו הראוי הוא שהמדינה תהיה פעילה בתחום זה. זהו תחום השייך כולו לחברות

הביטוח.

שי יהלום;

יש לי שאלת הבהרה; עד תשנ"ב סיבסדה הממשלה במשהו את הגרעון שנוצר. אם הצטבר

בקופה סכום של 12 מליון וההוצאה היתה 20 מליון, את ה-8 מליון שהם כ-40% בסופו של

דבר סיבסדה "ענבל" כלומר הממשלה. אם אתה מדבר על שוק הופשי, פירוש הדבר שהסבסוד

של המדינה מפסיק. מי יכסה את ה-40% האלה?

א' יונס;



המספרים שדיברה עליהם גבי בן-דוד מתייחסים לכלל חברות-הביטוח ולא לקרן

הפנימית. זהו המספר הכולל של תביעות מול פרמיות. באופן טבעי ספגה הקרן הפנימית את

חלקה. כחשב כללי וכיו"ר מועצת המנהלים של "ענבל", החלטתי שיש כאן ארוע ביטוחי

שאף אחד לא החליט עליו. כלומר המדינה לקחה על עצמה הוצאה שאינה מגובה בתקציב. היו

האחת, לדאוג לכך שהכסוי יהיה מלא והשניה - ש"ענבל" תבצע את מה

שנקרא "CUT THE LOSSES"ותצאה החוצה. באופן טבעי, חלקנו יותר נמוך ממה ששמעתם

כאן. נספוג את ההפסדים שנגרמו ונפסיק להפסיד הלאה. אנו לא אמורים להפסיד כסף, אנו

לא אמורים להגיע לחוסר איזון. הההחלטה שלי נועדה למנוע תשלומים שאין להם כסוי.

שי יהלום;

כלומר אתה מאשר את מה שאני אומר, שאת תקופה מסוימת מדינת ישראל באמצעות

"ענבל" סיבסדה את ביטוח התלמידים.

א' יונס;

אני אומר את הדבר ההפוך; עד לנקודת זמן מסויימת, התחושה היתה שהפרמיות

הנקבעות מספיקות ועל-פני זמן הקרן תתאזן כמו חברות הביטוח. בגלל עומס תביעות

בעקבות פסיקות של בתי-המשפט, גדל הגרעון. תראו מה קורה בתחום התביעות הרפואיות,

גם זהו נושא שיהלום בנו משום שהרופאים יגיעו למצב בו לא יוכלו לבטח את עצמם כנגד

תביעות, כמו בארה"ב. גם מה שקורה בתחום ביטוח תלמידים הוא בבועה של אותה מגמה:

פסיקות בהיקפים גדולים יותר וגידול בתביעות.

באנו לוועדה זו ואמרנו שאיננו יכולים להמשיך כך. אנו חייבים להגיע לסידור

שהפסדי העבר בקרן הפנימית יכוסו. אנו לא יכולים להגיע למצב של גרעון שוטף בקרן,

וודאי לא בניהול הקרן ואם אנו לא יכולים לכסות את ההוצאות השוטפות, אנו לא משחקים

יותר.

שי יהלום;

יכול להיות גם הגיון הפוך; אם הקרן הפנימית היתה ממשיכה להיות שותפה, אולי

בעתיד ההפסד היה מכוסה.

היו"ר א' בורג;

במסגרת הדיון בוועדה הפרדנו בין כסוי צד ג' שהמדינה מכסה לבין תאונות אישיות.

א' יונס;

העמלות והפרמיות נקבעו בהסדר שוועד ההורים הארצי היה צד לו. הדיון היה בחדרי

על-פי בקשה של ועד ההורים הארצי ומנכ"ל משרד החינוך. באותו דיון נקבע גובה

הפרמיות. אנחנו הסכמנו לכך שייצא מכרז על-פי אותו מפתח של חלוקת פרמיות. מכיוון

שבסופו של דבר היתה חלוקת הפרמיות והעמלות שונה, מה שנבע מכך הוא לא אי הפסד שוטף

וכסוי כלשהו לחוב העבר, אלא המשך הפסדים בשוטף. אין לנו מנדט לכך, ולכן משכנו

ידנו מהענין.

שי יהלום;

בשבע השנים האחרונות מדינת ישראל הפסידה או סיבסדה את ביטוח התלמידים, ומרגע

זה ואילך היא תפסיק להפסיד, או תפסיק לסבסד כפי שאני רואה את הדברים.

א' יונס;

מה פתאום?

C



ש' יהלום;

אתה יכול לטעון שאף אחד לא החליט על מתן סובסידיה.

א' יונס;

האם אפשר להתייחס לעובדה שהוועדה לא עידכנה תעריפים כאל מתן סובסידיה?

ס' בסט;

התשובה הרבה יותר פשוטה, והיא נמצאת בתחום ההסכם החוזי. נתנו גיבוי ל"ענבל"

בשנת 1986 לעיסקה שהיא עיסקה סוציאלית. דרשנו שהיא תהיה מאוזנת. לאורך כל הדרך

חברות הביטוח שהן כידוע "שיילוקים" שאינם רוצים להפסיד כסף, הציעו לחברה למשק

וכלכלה ולוועדי ההורים שהתחלפו כל הזמן, שדמי הביטוח ייקבעו על-ידי אקטואר

שישאיר לנו איזה שהוא מרווח של רווח. "ענבל" וחברות הביטוח ערכו הסכם לחמש שנים,

ואנו איננו נוהגים להפר הסכמים. נכנסנו לעסקה שלא ידענו את תנאיה, אד ביקשנו שהיא

תהיה מאוזנת. ההסכם החל לפעול בשנת 1986 ותוקפו פג ב-1991. רק ב-1987-1988

התחלנו לראות לאיזה "ברוך" נכנסנו. ניסינו לצאת מן ההסכם,אך הודיעו לנו שאיננו

יכולים כי ההסכם הוא לחמש שנים. זוהי גם הסיבה לכך שהפרמיה לא עלתה במשך אותה

תקופה.

בשנת 1991 נגמר ההסכם בפעם הראשונה, ואז אמרנו שאנו רוצים שהפרמיה ודמי

הביטוח ייקבעו שנית על-ידי אקטואר. בגלל לחצים של החברה למשק וכלכלה וועדי

ההורים, הגענו לעליה ל-12 שקלים בלבד, למרות שרצינו 20 שקלים. באותו שלב פרשה

"ענבל", ואז חברות הביטוח שקיוו להגיע לאיזון בעתיד ואף לפיצוי מסוים על הפסדי

העבר - אמרו כי הן מוכנות בכל זאת להשאר במסגרת ההסכם, גם בלי הקרן הממשלתית.

קודם קובעים את הפרמיה, ואחר-כך רוצים כסוי. אף פעם אין

כאן משחק חופשי. במקום להגן על הילדים, באים ומכניסים גם את ההורים לביטוח, למרות

שלהורים יש גם פתרונות ארורים. מישהו הרי צריך לשלם עבור זה.

שי יהלום;

האם יש ילד במדינת ישראל שאיננו מבוטח?

איני יודע. אני יודע שאני מקבל רשימת מבוטחים.

כלומר, אם יש מועצה מקומית שאינה שווה דבר, הילדים בה לא יהיו מבוטחים.

התשובה היא כן. יש כאן איזו היתממות מעצבנת: גם השנה אין כפיה של תשלום

הביטוח. החברות השותפות לענין הן אותן חברות שספגו בעבר את ההפסדים. מדוע אז לא

התלונן ועד ההורים הארצית על התארגנות במסגרת קרטל?

שי יהלום;

אני מבקש לדעת, האם היו מקרים בהם ילדים לא היו מבוטחים, או ש"ענבל" כחברה

ממשלתית ביטחה את כל הילדים?

א' יונס;

C



לא, המצב היה אותו דבר. השתמשו ב"ענבל" לדבר שאינו מתפקידה.

ג' קרמר;

הנושא נדון בהרהבה בוועדת החינוך בקדנציה הקודמת. לדעתי, גביית 14 ש"ה עבור

הביטוה, היא גבייה שלא כהוק ובניגוד לההלטת ועדת החינוך והתרבות שאישרה את התקרה

של 14 ש"ה תוך קביעת מגבלות מוגדרות. הוועדה שללה את שעורי העמלות, הפרמיה, ההזר

ההוצאות - תקרא לזה איך שאתה רוצה. הפרמיה הוכפלה לפני שנתיים מ-6 ל-12 ש"ה, אך

היא לא העלתה על דעתה כי מדובר בשעור פרמיה של 2.3 ש"ח עבור השלטון המקומי 0.6

ש"ה עבור דמי טיפול ל"ענבל". מה שנטען בפניה הוא שיש הפסדים, והשעור השוטף של

עלות הפוליסה הוא 12 ש"ה.

נקודה שניה שאני רוצה להתייחס אליה היא שמהיר הביטוה בשוק החופשי, היה נמוך

יותר, כאשר הכסוי הביטוהי שווה.

היו"ר א' בורג;

מי יהיה הגובה?

ג' קרמר;

הרשויות המקומיות. בשנה שעברה יצאנו במכר: בפתח-תקווה, קיבלנו הצעה של

הברת-בת של חברת ה"פניקס", וקיבלנו תמורת אותה פרמיה כסוי ביטוהי שווה. היה כאן

מר אלכס פלד, סמנכ"ל הב' בידרמן, שגם הוא נתן הצעה.

הביטוה הזה בא לשרת מטרה חשובה מאד. במקרה של תביעות צד ג' קיים קושי לקבוע

את האהריות. הובת ההוכחה היא על ההורים, שהיונה רשלנות מצד ביה"ס. לכן הרגשנו

צורך לתת פתרון להוריו של ילד שנפגע. לא לכל הורה יש עו"ד צמוד שי יאפשר לו לתבוע

את הרשות המקומית. הצורך הוא לעזור דווקא להלשים.

הוועדה צריכה לבקש את רשימת המבוטהים ורשימת התשלומים של כל רשות מקומית,

ולראות שאין היום מהיר שווה לביטוח. קיים מקח וממכר בין הרשויות המקומיות לבין

מרכז השלטון המקומי.

היו"ר א' בורג;

אתה רוצה לומר שיש רשויות מקומיות שאינן משלמות את 12 השקלים?

ג' קרמר;

יש יסוד לטענה שמאחר ומדובר בביטוח קולקטיבי ומכיוון שאין זה ביטוח אישי של

כל תלמיד והתלמיד אינו מקבל פוליסה, אי אפשר לדעת מי שילם ומי לא שילם, וכל תלמיד

שנפגע יכול לתבוע תוך שבע שנים. כל התחום הזה פרוץ להלוטין. יש רשויות מקומיות

שכנראה משלמות פחות לשלטון המקומי. אם יש בהן 20 אלף תלמידים, הן משלמות עבור 10

אלפים תלמידים.

בשנה שעברה, כאשר עליתי על הנושא, פניתי למי שהיה מרכז האופוזיציה בוועדת

הכספים והיום הוא שר האוצר. ידעתי שהוא מצוי בעניני השלטון המקומי, ושאלתי אותו

לגבי נושא העמלות של חברות-הביטוח, והוא אמר לי שזוהי שערוריה ואני צודק במאה

אחוז. והשלטון המקומי ממומן על חשבון ההורים.

ש' לחמן;

אני רוצה להעיר לדבריו של מר יונס; מעולם לא תבענו את פרישתה של הברת "ענבל"

מההסדר הארצי. ערערנו על העמלה.



א' יונס;

אתם חתומים על הפרוטוקול.

ש' לחמן;

כיו"ר ועד ההורים בירושלים לפני חמש שנים, אני האיש שהכניס את "ענבל" לבטוח.

אני רוצה להביא דוגמה לגבי גובה הפרמיה: בחיפה ובקריות, אחת מחברות הביטוח גובה

על אותה פוליסה על-פי התנאים של השנה שעברה 12.5 שקלים, בירושלים משלמים 13 שקלים

צבור ההורים מממן עמלות והוצאות של חברת ייכללי'

ושל מרכז השלטון המקומי, הרבה מעבר למה שמקובל וסביר בשוק הביטוח. עלות הביטוח

היום היא לא יותר מ-10 או 11 שקלים.

אין מחירים שווים לרשויות שונות. איני יודע מה קורה בחיפה, כי היא אינה פועלת

דרכנו. זוהי הוכחה לכך שהשוק חופשי.

יש לנו הצעה של חברת-ביטוח, אך היא מפחדת לפעול לבדה.

ענינה של הוועדה הוא להגיע למבנה הביטוח הנכון ביותר לשנה זו ולשנה הבאה. אם

נצליח ליצור תהליך, שלקראת פתירות שנת הלימודים הבאה לא נצטרך להידרש לאשר את

ההסכם באופן חפוז , נשיג את מטרתנו.

מועצת ההורים בפתח-תקוה עשתה עבודה נפלאה, שברה את המונופול שהיה קיים

והוכיחה שניתן להשיג את הבטוח יותר טוב ויותר זול. אני חושב שתפקידה של ועדת

החינוך של הכנסת לעודד את הנסוי הזה ולהפיק ממנו לקחים לגבי כל הארץ. אני מציע

שוועד ההורים הארצי יגיש לנו נתונים בכתב: כולל מספרים, על מנת שנקבל התייחסות לכך

מצד הגורמים האחרים, ונלמד מה ניתן לעשות כדי למנוע הווצרות מונופול.

יש לי שאלה לחשב הכללי או לעקיבא סלע: האם המדינה רואה עצמה אחראית ומעורבת

בנושא תאונות אישיות של תלמידים?

לא.

אני מלווה את הנושא מאז 1985. אף אחד מאתנו לא רצה לעסוק בכך, כולנו פוחדים

מזה. זהו בטוח כבד ומסוכן. אני חושש שעודף ייהצלחהי' וויכוחים על חצי שקל יותר או

פחות, עלולים להרוג את הביטוח הזה. ברגע שהביטוח יתפזר בין חברות שכל אחת מהן

תצטרך לספוג את ההפסדים לבד, הן לא תעמודנה בכך.

בשביל זה קיים הממונה על הביטוח.

הרשויות המקומיות מוכנות להיות מעורבות בכל תהליך הביטוח, אם יש להן גם

מעורבות מלאה בתהליך הבחירה של המבטח. הן לא יכולות להיות אחראית כלפי הצבור

ממנו הן גובות את הכספים, אלא אם כן הן משתתפות. לא ייתכן שמישהו יבחר את המבטח,

ומישהו יהיה אחראי כלפי הצבור.

ש' יהלום;

אני חושב כי למרות שאין המדינה אשמה בפגיעה בילד בתחום ביה"ס, בכל זאת היא

אחראית מתוקף חינוך חובה חינם.

א' יונס;

על בית-הספר המדינה אחראית.

שי יהלום;

אם ילד הוציא עין לילד אחר, המדינה לא אחראית, אך בעצם היא כן אחראית.

א' יונס;

אך לא על-כך מדובר.

שי יהלום;

ילד נשאר לשחק בחצר בית-ספר לאחר שעות חלימודים, וקרה לו משהו לא בגלל רשלנות

של בית-הספר אלא חבר הוציא לו עין.

ת' בן-דוד;

במקרים האלה נקבע הרבה פעמים שמשרד החנוך ומבטחיו אחראים כצד ג', על שלא נעלו

את השער ולא הקימו גדרות גבוהות וכו'.

א' יונס;

אין לכך גבול. ילדים יכולים לשחק בגן הוורדים שבקרית הממשלה, אם מישהו מהם

ייפצע , האם המדינה תצטרך לשלם?

שי יהלום;

אני לא אומר שהמדינה צריכה לשלם. המדינה יצאה מן הענין, כי לא היתה יכולה

לכסות את דמי הביטוח לאורך זמן. המדינה החליטה שהיא צריכה לסבסד את הביטוח בין

1985-1991. והיא הפסידה על-כך. אני טוען שזהו חלק ממתן שירות של המדינה, לא בכסף

אלא באחריות. אני לא אומר שהמדינה צריכה להפסיד אפילו אגורה שחוקה, אך היא צריכה

להיות מעורבת בקביעת גובה הביטוח, מי החברה המבטחת, האם הביטוח סביר והאם הרשויות

המקומיות משלמות או שצריך לנקוט נגדן בצעדים. מישהו צריך להיות אחראי להובלת

הנושא, ואי אפשר לומר שזהו שוק חופשי וכל רשות מקומית יכולה לשבור את הראש. מאחר

ומדובר בחוק חינוך חובה ובילדים עד גיל 18, המדינה צריכה להיות אחראית. אני חושב

שזוהי טעות שאתם מתנערים מהענין.

היו"ר א' בורג;

נקים ועדת מישנה, כפי שהקמנו ועדת מישנה לענין השמירה. חלק מישיבותיה היא

תקיים עם ועדת המישנה של ועדת הכספים לעניני ביטוח. נבקש מוועדת המישנה שלנו

לבדוק שני דברים; א. מהי מדיניות הביטוח לתלמידים של מערכת החינוך במדינת

ישראל. האם הביטוח הזה צריך או לא צריך לכלול תאונות אישיות? עד כמה צריכה



הממשלה להיות מעורבת. אני באופן אישי יכול לומר שאני מברך על-כך ש"ענבל" בחוץ, גם

מן הבחינה הכלכלית וגם מבחינת אחרות.

צריך לחיות ביטוח תאונות אישיות. ייתכנו שלושה מודלים אפשריים להרחבת חביטוח

1. חמצב הקיים; 2. תחרות מלאה בשוק - כל ועד הורים בכל מקום ישיג מה

שישיג, והמפקח על הביטוח צריך יחיה להחליט אם כסוי ביטוחי של 20-25 מליון דולר

על-פני חמש שנים, ממוטט או לא ממוטט חברה; 3. במקום תחרות בכל מקום ומקום, ועד

ההורים הארצי יילך לתחרות בין כל חברות חביטוח ויגיע לחסכם כזח או ארור. מבין שלוש

חאפשרויות, זו נראית לי החזקח ביותר. ועד ההורים הארצי יוכל להגיע להסדר גבייה

תוך הסכמה על עלויות. שקל אחד של עמלה לרשויות המקומיות מזכיר לי את 4.5 האחוזים

של חברות השמירה.

מרגע שוועדת החינוך נכנסת לכך, האינטרס שלח הוא

להגיע למצב שכל תלמיד במדינת ישראל יזכה להרחבה הביטוחית. לא יחיח מצב בו אחרון

הילדים לא ייהנה מהביטוח, בגלל שוועד ההורים לא פעל או בגלל שהמועצה המקומית לא

תיפקדה.

בקשה אחרונה מארבעה גורמים, לקראת דיוני ועדת המישנה: אני מבקש מחברות הביטוח

את הניתוח האקטוארי. אני מבקש לדעת גם מחברות חביטוח וגם מ"ענבל", מה היו

העלויות, כמה תביעות הוגשו, כמה נענו, איזה סכום שולם. אם אפשר, גם פרופיל של

סוגי התביעות (תלמידים, מתקנים וכו'). אני מבקש מהרשויות המקומיות לקבל ניתוח

עלויות, מה נעשה בשקל שניגבה מכל תלמיד. אני מבקש מוועד ההורים נתונים על

הדיפרנציאציה במחירים בין רשות לרשות. זוהי טענה שוועד ההורים הארצי העלה, ומרכז

השלטון המקומי טען להד"מ. אני רוצה לקבל את הנתונים.

אני רוצה להתייחס לדבריך, שבכל מקרה הביטוח חייב להקיף את כל ילדי ישראל.

נראה לי שעמדתנו בוודאי תומכת בכך, אך במצב המשפטי של היום, כאשר הביטוח נעשה

במסגרת אגרת השירותים הנוספים שלפיה הדברים נתונים בידי הרשות המקומית - רוצה,

תפעיל, לא רוצה, לא תפעיל - אין שום אפשרות למשרד החינוך לכפות על השלטון המקומי

הפרדת השירות.

אני מוכן שנציע הצעת תיקון משפטי, שיפתור את הבעיה הזו.

אני מודה לך על התיקון. חלק ממה שוועדת המישנה תצטרך לבדוק, הוא בדיוק הנקודה

הזו. ועדת המישנה תצטרך לבוא עם המלצות לוועדת החינוך. בהזדמנות זו אני רוצה

עלתה כאן טענה המוצאת בטויה בשלושה מקורות - בפרוטוקול, בדברי ועד ההורים

וגם מהשלטון המקומי - שתחשיב ה-12 ואחר-כך 14 שקלים, יש לגביו סימן שאלה מסוים.

אלה טוענים שצריך היה לקבוע גבייה מדורגת, אלה טוענים שזהו סכום גבוה מדי. אני

מבקש לקבל פירוט עד לאגורה, על--פי כל סעיף וסעיף, לבוה הולך הכסף במסגרת אגרת

השירותים הנוספים. כל זה ישמש לנו גם בעת הדיון באגרת השירותים הנוספים, לקראת

פתיי1ת שנת הלימודים הבאה.

תודה רבה לכל המשתתפים.

( הישיבה ננעלה בשעה 10:30)

t