הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני.כ"ט בתשרי התשנ"ג (26 באוקטובר 1992). שעה 30;12

(הישיבה פתוחה לעתונות)

3כחו;

חברי הוועדה; א' בורג -היו"ר

ד' איציק

ע' דראושה

ש' הלפרט

ש' יהלום

אי יחזקאל

לי לבנת

עי מאור

א' קהלני

י' שפי

מוזמנים; ש' להט - ראש עיריית תל-אביב

ב' אמיר - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות בפועל

י' באשי - מדען ראשי, משרד החינוך והתרבות

א' מרכוס - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

והתרבות

ע' סלע - מ"מ מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

והתרבות

י' לוי - מנהל מחוז המרכז, משרד החינוך והתרבות

ב' נסים - משרד החינוך והתרבות

דייר שי שושני - מנהל מחי החינוך, עיריית ת"א

שי דורפמן - מנהל האגף לחינוך יסודי, עיריית ת"א

אי אילן - עיריית ת"א

י י ולבר - מזכ"ל הסתדרות המורים

ג' רם - משנה למזכ"ל הסתדרות המורים

ש' אורן - יו"ר ארגון המורים

ש' לחמן - יו"ר ארגון ההורים הארצי

ח' מילצ'ן - ארגון ההורים הארצי

י' קראוס - " " "

פי שומר - מנהל המה' לחינוך בוועד הפועל, ההסתדרות

הכללית

די אברהם - מועצת התלמידים הארצית

מזכירת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; א' זכאי

סדר-היום; תכנית לימודים חדשה במערכת החינוך בתל-אביב -

של ד"ר שמשון שושני.



תכנית לימודים חדשה במערכת החינוך בתל-אביב -

של ד"ר שמשון שושני

היו"ר א' בורג;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מקדם בברכה את המנכ"לים בהווה, לשעבר ולעתיד

ואת האנשים המתפטרים ממשרד החינוך.

זו הפעם הראשונה, יכול שבקדנציה הזאת ויכול שמזה אלפיים שנה, שבישיבה של ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת התחילה השתתפות מסודרת של מועצת נוער ותלמידים ארצית.

אני רואה חשיבות רבה בכך שלחלק מהדינמיקה החינוכית שבאה לביטוי בוועדה הזאת,

ששותפים לה אנשים ממערכת החינוך, גורמים מן השטח, אנשי מעשה ממשרד החינוך, אנשים

מהרשות המחוקקת ומהרשות המבצעת - יהיו שותפים גם אלה שנהנים, או סובלים ממה שקורה

במערכת החינוך. רציתי להתחיל בכך עם פתיחת שנת הלימודים. קיבלתי תמיכה גדולה

בנושא הזה מד"ר אליעזר מרכוס, יושב-ראש המזכירות הפדגוגית שגם בה מתרחשת דינמיקה

דומה. דנה, אני מקווה שתביאי לידיעת החברים את כל הדברים שקורים כאן בוועדה.

נפל דבר במערכת ההינוך בישראל. תכנית שהוצעה למשרד החינוך והתרבות לפני כמה

שנים על-ידי מנכ"ל המשרד דאז, דייר שמשון שושני, שנתקבלה על-ידי המזכירות הפדגוגית

ונדחתה על-ידי השר, חוזרת ועולה עתה כתכנית ארוכת טווח להתחדשות מערכת החינוך

בתל-אביב-יפו על-ידי דייר שמשון שושני. זו תכנית אחרת מהמהלך המקובל של מערכת

החינוך, קונטרוברסאלית מבחינת התגובות, לחיוב ולשלילה. כמי שמאמין שמערכת החינוך

בנויה ביסודה על הרבה עבודה מקצועית ועל ניסוי ותהייה, אני מברך על טלטלות בתוכה.

אני מברך על אומץ הלב של עיריית תל-אביב לאחוז את בעיית החינוך שלה בקרניים ולחפש

אלטרנטיבות.

אומרים - יתקנו אותי המומחים - שמערכת החינוך היא כבדה ורפורמות בתוכה לוקחות

דור שלם, 20, 25 שנה. אנחנו נמצאים עכשיו בסוף הדור של הרפורמה בתוכה התחנכתי

ושילדי מתחכנם בה. מערכת החינוך שואלת: רפורמה? - מה הלאה. אחת התשובות הנועזות

היא התכנית של עיריית תל-אביב שנקראת: אפשר גם אחרת - תל-אביב-יפו מאמינה

בחינוך. מן הסתם יש בתכנית הזאת נקודות לחיוב ונקודות לבקורת. התכנית הזאת

משמשת את ועדת החינוך והתרבות כמסגרת לדיונים במדיניות החינוך של מדינת ישראל

לטווח רחוק.

בישיבה היום נשמע את התכנית של עיריית תל-אביב-יפו.

הישיבה הבאה בנושא הזה תוקדש למתנגדי התכנית כדי לשמוע את הצד האחר, אם מן

האקדמיה ואם מן השטח. בישיבה שלאחר-מכן נשמע את אנשי המקצוע והשטח התומכים

בנושא. הדיון יסוכם בעוד כחודש ביום עיון, באחד מימי חמישי, שיוקדש לנושא:

הרפורמה, האינטגרציה - מה הלאה.

הדיון היום נקבע מייד לאחר פרסום התכנית על-ידי עיריית תל-אביב-יפו. בה בשעה

קיבלתי פניות של חברי כנסת מכמה סיעות בוועדה לקיים דיון בכמה נושאים: על התכנית

עצמה, על הנהלים, על החוקיות, על הפרוצדורה של הדרך לאישור, קבלה והפעלה של תכנית

מסוג זה. נקיים דיון בנושאים אלה במהלך הישיבות שהזכרתי.

הדברים שלי צורפו לחומר שהוגש לחברי הוועדה לקראת הישיבה ובהם אני טוענת

שנוהל הדיון של הצגת ההצעה איננו נכון בעיני, לכן אני מבקשת דיון לגבי הנוהל.

מה את מציעה? הנוהל לפיו שומעים את מגישי ההצעה נראה לי הגיוני.



א' יחזקאל;

יחד עם חברות הכנסת ענת מאור ודליה איציק פניתי ליושב-ראש ושאלתי על זכותה של

רשות מונוציפלית, גדולה ככל שתהיה, להציג תכנית כזאת.

היו"ר א' בורג;

פרוצדורלית, הדיון נקבע. לאחר מכן הגיעו שלוש בקשות לקביעת הדיון.

א' יחזקאל;

ראשית, לכאורה הדברים ברורים ובשנה הבאה מתחילים ליישם את הנושא, ואני מבקש.

על כך הבהרה. שנית, שרת החינוך איננה נוכרות כאן, אלא אם היא עומדת מאחורי התכנית

של דייר שושני. מכל מקום, כל דיון כזה צריך להתקיים בנוכחות שרת החינוך שידועה

בתגובותיה המהירות ודווקא בנושא הזה היא משהה את תגובתה. שלישית, בפגישה הראשונה

שלנו עם שרת החינוך היא דיברה על השקעה מסיבית במערכת החינוך שלוקה במחסור

במשאבים והנה עכשיו באים לכאן עם תכנית כזאת. לכן כל עוד השרה איננה נוכחת כאן

אני מציע לדחות את הדיון.

שי יהלום;

אני מברך על היוזמה לדון בתכנית הזו, שקיימת עוד מזמן כהונתו של דייר שושני

במשרד החינוך. אני מניח ששרת החינוך הוזמנה אבל אם היא איננה מגיעה לכאן זו לא

סיבה לא לקיים דיון. ראוי שיבוא לכאן לדיון מה . שנעשה בעיר גדולה כמו

תל-אביב,נשמע את התכנית, נלמד אותה ונשליך ממנה לגבי מדיניות החינוך בכל הארץ.

די איציק;

יושבים פה פקידים בכירים של משרד החינוך לשעבר, ואולי לעתיד, ולא ברור לי בשם

מי הם ידברו היום כי השאלה הנדונה עכשיו היא שאלת מדיניות חינוך נטו. גם לי נראה

מוזר ששרת החינוך איננה כאן, אני מקווה שהיא הוזמנה.

עי מאור;

ראשית, אנחנו שוכחים את המאטריה בה אנו עוסקים. חינוך זה לא מערב פרוע

והעיסוק בו לא יכול להיות בשיטה של "שלוף". אני בעד יזמות ומחשבה פתוחה אבל ועדת

החינוך איננה צריכה למצוא עצמה נגררת לתגובה על הצעה כלשהי . אנחנו חברי ועדה

חדשים שרק עתה נבחרנו והיה מועיל אם הוועדה תקבל ממשרד החינוך פרוגרמה, יעדים,

מטרות, תכנית שנתית ותכנית רב-שנתית. הוועדה תקבע את המטרות ותקיים דיון, ואז כל

יזמה תועמד על סדר-היום.

שנית, מפרסמים במסיבת עתונאים תכנית שנדחתה על-ידי משרד החינוך ב-1989

והיוותה עילה להתפטרותו, הלגיטימית, של מגישה ד"ר שושני, ומייד אנחנו יושבים

ודנים בה.

שלישית, בדצמבר 1991 הגיש משרד החינוך והתרבות דו"ח ואימץ מסקנות לגבי הנושא

הנדון כאן היום. מתי משרד החינוך החליט להתפרק מהם.

אני מציעה להודות לאנשי עיריית תל-אביב - ואני מברכת על יוזמות. ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת צריכה להיכנס לנוהל עבודה מסודר לפיו תוזמן תכנית ממשרד החינוך

ויקויים עליה דיון. עלינו גם להגיע ליזמות של תכניות ולא רק להגיב עליהן.

כמו-כן עלינו להקים תת-ועדה בנושא האינטגרציה - נושא שהועלה בישיבה הקודמת על-ידי

חברת-הכנסת דליה איציק, חבר-הכנסת אבי יחזקאל ועל ידי - נבדוק את הנושא לעומקו,

נזמין את עיריית תל-אביב וגורמים אחרים, נלמד את הנושא ונעבוד כפי שעובדים

במאטריה של החינוך.



ל' לבנת;

חברת-הכנסת מאור, ההצעה שלך היא טובה ואיננה עומדת בסתירה להתחיל כאן בדיון

עם הצגת התכנית של דייר שושני. אי-אפשר לעבוד כאן בוועדה במנותק מהמציאות. אני

אזרחית של תל-אביב ואני שמחה שעיריית תל-אביב חושבת על תכנית חדשנית - טובה או

לא, על כך נדון. אנחנו לא צריכים להחליט כאן שאסור לרשות כלשהי להגיש הצעה

זו או אחרת. נשמע את ההצעה, את אנשי משרד החינוך וחזקה עלינו שנוכל לקיים דיון

חופשי.

היו"ר א' בורג;

1. לפרוצדורה, האם הישיבה הזאת צריכה להתקיים או לא.

2. לגבי נוכחות שרת החינוך. 3. ללגיטימיות של הגשת ההצעה בתוך המערכת.

התשובה לשאלה השלישית היא שזה חלק מן הדיון. התשובה לשתי השאלות הראשונות;

קבעתי את הישיבה. פנו אלי שרת החינוך, מר אורלב ומר אמיר וביקשו ממני לדחות את

הישיבה כי הפגישה בין שרת החינוך ובין נציגי עיריית תל-אביב תתקיים כנראה ביום

חמישי הקרוב. אמרתי שאינני מוכן לכך כי אינני צריך לעמוד בלוח זמנים של משרד

החינוך. יש נושא מרכזי של שינויים במערכת החינוך שעלה מאז תחילת הקדנציה של הבית

הזה, להוציא את הרטוריקה והפוליטיקה, מבחינה חינוכית זו רעידת האדמה שהיתה. כרגע

אנחנו שומעים את ההצעה ובמסגרת תהליך הדיונים שהזכרתי המשרד יביע את דעתו.

הוועדה שלנו היא בעלת אופי פרלמנטרי, מהירה בתגובותיה, יש לה את הזכות והחובה

להתערב במהירות במצבים שמתעוררים, אם אחכה למשרד החינוך אצטרך לחכות עד לפתיחת

שנת הלימודים הבאה, לכן נקיים את הדיון.

לגבי נוכחותה של שרת החינוך. היום השרה היתה צריכה להשתתף כאן בדיון על

קיצור שבוע הלימודים לחמישה ימי לימודים במסגרת תכניות המקרו של מערכת החינוך.

בגלל בעיות של לוח זמנים בתוך המשרד ביקשו ממני לא לקיים היום את הדיון. היתה לי

אפשרות לא לקיים כלל ישיבה או לקיים ישיבה בנושא הכי חשוב, מבחינתי, בסדר-היום

החינוכי. לא ויתרתי. השרה תגיע והדיון הזה מתקיים ונפתח זה עתה.

אדוני ראש עיריית תל-אביב, בבקשה.

ש' להט;

אחת הסיבות שבגללן ביקשתי מד"ר שושני לחזור לעיריית תל-אביב היתה התכנית הזאת

כי אני מאמין שצריך לבוא עם יוזמות וחידושים. מצאנו פגמים במערכת החינוך שלנו

ומטרת התכנית היא לתקן את הליקויים.

בעיריית תל-אביב-יפו אנחנו עוסקים בחינוך הרבה מעבר למה שמקובל בדרך כלל,

מתוך הכרה בחשיבות של הנושא, במיוחד בגלל הבעיות שיש לנו באזורים טעוני-הטיפוח.

אדוני היושב-ראש, פניתי אליך וביקשתי לדחות את הדיון עד לאחר המפגש שלנו עם

שרת החינוך והתרבות שעומד להתקיים ביום חמישי. כפי שכבר אמרת הדיון אמנם מתקיים

ולכן אנחנו כאן.

אני מקווה שכל מי שרוצה להתייחס בדבריו אל התכנית, המופיעה בשתי חוברות

שהעברנו לכם, קרא אותה. שאבנו עידוד מאלה שהיו בעד התכנית ומאלה שהיו נגדה. ד"ר

שושני יציג את התכנית.

היו"ר א' בורג;

בבקשה, ד"ר שמשון שושני.



ד"ר ש' שושני;

שלחנו לכאן את התכנית כדי שכל אחד יוכל לקרוא אותה ולא יהיה ניזון מסקירות.

בין חברי הוועדה יש גם אנשי חינוך ונשמח לקבל הערות שונות לגביה.

זו איננה אותה תכנית שהוגשה למשרד החינוך והתרבות על-ידי צוות בכיר של המשרד.

העקרונות שלה דומים ושווים, התכנית איננה זהה. מה שאפשר לעשות כמדינה, כמנכ"ל

וכצוות מוביל במשרד, אי-אפשר לעשות ברשות מקומית. אינני הושב שמישהו צריך ללמד את

עיריית תל-אביב דברים בנושאים של תקנות ומשפט הקשורים בחינוך ואינני חושב שיש

חילוקי דעות עם משרד החינוך והתרבות בנושא זה.

אינני רוצה להלאות את הנוכחים. אתייחס לשני פרקים: 1. הפרק המדבר על הגדרת

מושגים רגישים במערכת החינוך כמו אינטגרציה. מי שיש לו הגדרה יותר טובה של הנושא

הזה יאמר לנו. עבדנו על הנושא הזה, אנחנו מכירים אותו, הגדרנו את המושג

מצויינות, הסברנו את מה שקשור ברפורמה ובעיות עקרוניות הקיימות במערכת החינוך

במדינת ישראל.

2. עברנו לפרק מיוחד שדן בבעיות ספציפיות הקשורות בעיר תל-אביב-יפו ובעיקר

במערכת החינוך העל-יסודי. תל-אביב-יפו היא העיר הגדולה הראשונה שביקשו ממנה לבצע

את הרפורמה במערכת החינוך במדינת ישראל. התהליך היה ממושך ומכאיב, השביתו

בתי-ספר מול עיריית תל-אביב שרצתה לבצע את מדיניות הכנסת ומשרד החינוך והתרבות,

המאבקים היו בלתי פוסקים והעיר ביצעה את הרפורמה. כפי שהעיר יושב-ראש הוועדה,

מה הצעד הבא שיש לעשות בתל-אביב-יפו אחרי 25 שנה. ראש העיר כבר

אמר שתל-אביב-יפו העמידה את החינוך בסדר העדיפות הראשון שלה והיא רוצה לשמוע

מאנשי החינוך כיצד הם יכולים לתרום לשיפור המצב ולקראת הצעד הבא.

פרטנו עקרונות שאנחנו חושבים שצריכים להיות ביסודה של התכנית. רוב העקרונות

האלה אינם חדשים, מדינת ישראל דנה בהם עשור שנים ומעלה, רובם הוגשו כניירות עמדה

למזכירות הפדגוגית. היו אנשים שהיו בעדם, היו אנשים שהיו נגדם חלק, מהעקרונות

אימצנו, חלק לא אימצנו. בחרנו אותם עקרונות שיכולים לתרום לתל-אביב-יפו, הם

מפורטים אחד לאחד, מבוססים ובנויים על ניירות עמדח שהוגשו למשרד החינוך והתרבות

על-ידי גופים אקדמאי ים בארץ, על-ידי אנשי המשרד ועוד.

בנינו שורה של המלצות שאת חלקן אנחנו רוצים לבצע החל משנת הלימודים תשנ"ד -

חלקן, משום שאיננו מסוגלים לבצע את כולן.

יש אפשרות להכין מסמך כזה על-ידי הקמת ועדות היגוי, צוותים שעובדים כמה שנים

עם דיונים וכדומה. תהליך כזה התרחש במשך ארבע שנים, כאשר במשרד החינוך והתרבות

הוכן על-ידי ד"ר אלעד פלד מסמך כזה, שלצערי שכב שנים רבות כאבן שאין לה הופכין.

אספנו את כל החומר הידוע והכנו מסמך שבחלקו הגדול

הוא ספציפי לתל-אביב. אמרנו שלאחר מכן נביא את המסמך לדיון, נקים את צוותי

ההיגוי שידונו בשינוי, יוציאו טיוטה מסי 1 וטיוטה מס' 2 ויעסקו בביצוע כי עיריית

תל-אביב מתכוונת לבצע חלק גדול ממה שיש במסמך.

הקרדיט לגבי התכנית הזאת מגיע לא רק לי אלא גם לחבר שמואל דורפמן מנהל האגף

לחינוך יסודי בעיריית תל-אביב הנמצא כאן, לחבר יצחק כהן וחברים אחרים שעזרו לנו

בעבודה.

המלצנו המלצות בכמה נושאים, הראשון קשור לגיל הרך. כבר היום קיימת מסגרת

שמשרד החינוך המליץ על החלתה בשנת 1972 בזמן כהונתם של השר יגאל אלון והמנכ"ל

אלעד פלד, שנקראת החטיבה הצעירה. יצאה חוברת על החטיבה הצעירה בה יש המלצה לבנות

מסגרת גן בתוך בית-הספר ולהצמיד את מסגרת גילאי 7-5 כמסגרת אוטונומית לבית-הספר

עצמו. ב-1972 חשבו המומחים שיש ילדים שניתן ללמד אותם קרוא, כתוב, חשבון

ומיומנויות אחרות מגיל 5 וכל אחד עשוי להתקדם לפי יכולתו והקצב שלו. המסמך של

המשרד מתאר את דרכי ההפעלה של המסגרת ואת יתרונותיה. התנסינו במסגרת כזאת, יש

לנו 6 חטיבות צעירות צמודות לבית-הספר היסודי. אני מכיר את המסגרת הזאת ותומך בה

מחשבתית, חינוכית, קונספטואלית וברחבי הארץ קיימות כ-69 חטיבות צעירות.



המסוגרת הזאת לא התפתחה משום שיש מחלוקות בין סקטורים בתוך מערכת החינוך. משרד

החינוך לא קבע - והוא צדק מפני שלא בכל מקום ניתן להקים מסגרת כזאת - שהמסגרת

הזאת צריכה להיות צמודה רק לבית-הספר היסודי. בחוזר מיוחד שיצא בשנה האחרונה הוא

קבע שיש אלטרנטיבות אחרות להפעלתה של המסגרת גם כשהיא צמודה לגן הילדים, כלומר,

מסגרת של גילאי7,6,5 צמודה לגן הילדים.

הפסיכולוגים והמחנכים תמכו בשנת 1972 במסגרת הזאת ובתכניה. אצטט קטע אחד

"המימצאים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי מסגרת זו קובעים כי השלב הגילאי

שבין 5 ל-7 הוא ייחודי מבחינה התפתחותית. שלב זה שונה בצרכיו הן מגיל הילדות

המוקדמת והן מגיל בית-הספר, זוהי תקופה בה מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו

קריאה, כתיבה וחשבון וכן הסתכלות פיזית וחברתית

בבית-הספר". לא אני כתבתי זאת, אלא המומחים של משרד החינוך והתרבות. בעמודים 27

ו-28 של החוברת כתבנו את הדברים האלה על המסגרת הזאת שלדעתי היא מסגרת מוצלחת.

אני מצטט מעמוד 28 של החוברת: "החטיבה הצעירה באה לענות על הבעיות הנ"ל.

היא מציעה מסגרת שתהיה דומה באופיה לגן מבחינת תנאי החיים, ארגון הסביבה והזמן

ותאפשר למידתן של מיומנויות יסוד הנדרשות מתלמידי כיתה א' באופן מודרג, לכל ילד

עם בשלותו ומוכנותו."

אנחנו מציעים להרחיב את מסגרת החטיבה הצעירה ולצרף אליה גילאי טרום-חובה,

גילאי 4. כלומר, אנחנו מציעים להחיל היום על גילאי 4 את מה שהיה טוב בשנת 1972

לגילאי 5 .אחת האלטרנטיבות שהמשרד ממליץ עליהן היא לבנות מסגרת של חטיבה צעירה

מגילאי 4 עד 7. טרום-חובה, חובה וכיתה א', ובמקרים מסויימים ממליצים לצרף גם את

כיתות ב' - ידונו בכך לגופו של ענין וזה קשור בכל בית-ספר ובכל אזור.

ילד בשל בן 4 יכול לרכוש מיומנות יסוד כמו ילד בשל בן 6 באותה חטיבה ואין

הפרדה גילית בתוך החטיבה?

נכון, חטיבות בלתי מדורגות שהחינוך בהן הוא בלתי מודרג NON GRADATE SCHOOL.

בית-הספר הבלתי מדורג שהיה קיים במדינת ישראל איננו דפוס חדש, הוא היה קיים

בתנועה הקיבוצית הרבה שנים וכאלטרנטיבה חינוכית הוא מצוין. אינני מומחה, כדאי

לשאול את המומחים לגיל הרך, אפשר להתחיל לא רק בגיל 4 אלא בגיל נמוך יותר.

נקודה נוספת. גילאי 4 הם גילאי טרום-חובה. עיריית תל-אביב היתה העיר

הראשונה שהחליטה לצרף לגני-הילדים את גילאי 4 על חשבונה. כולם התנגדו, אף אחד לא

נתן לעיריית תל-אביב תקציב לכך והעיריה בנתה את גני-הילדים מתקציבה לפני כ-12

שנה. 90% מגילאי 4 במדינת ישראל מבקרים היום בגני-ילדים.

אנחנו לא התנגדנו.

אתם כוללים גם את גילאי 4 באוכלוסיה הערבית? הם אינם כלולים.

אבדוק זאת.



צריך לקרוא היטב את ההמלצות שלנו ולא להאזין לכל מיני שמועות, כשאומרים

שכיתה א' תתחיל בגיל 4 זו הטעיה וזה לא מה שכתוב כאן, כאן כתוב דבר אחר.

אנהנו רוצים להשקיע יהד עם משרד החינוך כספים בבניית ערכות - אני מקווה שזו

תהיה השקעה משותפת. קיבלתי מראש עיריית תל-אביב הבטחה שאם ההשקעה לא תהיה

משותפת, עיריית תל-אביב תעשה זאת. נפתח ערכות לגילאי 4 באמצעות גורמים

מקצועיים שונים שמאמינים במה שאנחנו עושים.

במקומות בהם לא נוכל להקים חטיבות צעירות יש המלצה להקים מרכזי למידה של מקבץ

של גנים באיזור רישום מסויים של בתי-הספר כשהם יבואו ליום-יומיים לחדרים בתוך

בתי-הספר, או בגנים מסויימים, ויקבלו שם העשרה.

לנושא של החינוך המיוחד. אנחנו רוצים ליישם את מה שהחליטה הכנסת, בהמלצת

הוועדה הזאת, לגבי חוק החינוך המיוחד 1988. כיוון אחד יהיה הפעלת מסגרות

חינוכיות לתלמידים עד גיל 21, כפי שמוגדר בחוק, ולשם כך לבנות מוסד חינוכי מיוחד.

אנחנו רוצים לשלב עד כמה שיותר תלמידים בגילאי 21-3 בתוך מסגרות הלימוד הקיימות.

התחלנו כבר בתהליך הזה, עם הרבה בעיות, אבל אנחנו מקווים לעמוד בכך. אנחנו

חושבים שמבחינה חינוכית השילוב במסגרת החינוך הרגיל הוא חשוב.

היו"ר א' בורג;

הכוונה שלכם להשאיר את הילד המיוחד בכיתת-האם הרגילה?

ד"ר ש' שושני;

כן. משרד החינוך והתרבות מקציב לכך מורה נוספת. התהליך הוא קשה ויש טענות

רבות של הורים ומורים, אבל זו האינטגרציה האמיתית, כדאי להיאבק על העקרון הזה

ולהגשים אותו ברוח החוק.

לנושא של החינוך העל-יסודי, שם עומד להתחולל שינוי גדול. יש בתל-אביב בעיה

חריפה - בוודאי גם במקומות ארורים בארץ - ש-50% מהתלמידים שמתחילים את חטיבת

הביניים אינם מסיימים את לימודיהם באותו בית-ספר בגלל הוסר אפשרות למצוא מגמה

מתאימה או בגלל סיבות אחרות ונאלצים לנדוד בשלב מסויים של לימודיהם, בסיום כיתה

ח' או ט', לחפש בתי-ספר אלטרנטיביים. אנחנו רוצים להגיע למצב שכאשר תלמיד מתחיל

לימודיו בכיתה ז' בבית-ספר על-יסודי, תהיה לו אפשרות להשלים את לימודיו בכיתה י"ב

באותו בית-ספר. בית-הספר יקבל על עצמו את האחריות ללימודיו של התלמיד ויתאים את

מסגרותיו לתלמידים ולא כפי שהיום התלמיד חייב להתאים את עצמו למסגרת ואם הוא

איננו מוצא את מקומו במסגרת אחת, הוא חייב למצוא מסגרת אחרת.

לשם כך צריך צריך להעמיד לרשות בית-הספר את הכלים המתאימים. אנחנו מדברים על

פתיחת מגמות אין-ספור באמצעות העמדת כל האפשרויות הקיימות בקהילה לרכישה של

שירותים וקנייתם על-ידי בית-הספר. בכל מקרה שתתארגן קבוצה סבירה של תלמידים

ויצטרכו להתאים לה מגמה, בית-הספר יתקשר התקשרות חוזית עם בית-ספר אחר, רשת

חינוכית אחרת, מפעל או מוסד תרבותי או אחר הקיים ברחבי העיר תל-אביב, ויקנה בו

שירותים. חלק מן השירותים יינתנו בבית-הספר וחלק אחר מחוץ לבית-הספר. המטרה היא

שהתלמיד יקבל את תעודת הסיום באותו בית-הספר בו הוא התחיל ללמוד.

בוגרי כיתות ו' של בית-הספר היסודי יוכלו לבחור בית-ספר על-יסודי בבחירה

מבוקרת. הייתי יותר ליברלי אבל בהתייעצויות מקצועיות שקיימנו החלטנו ללכת בנושא

הזה צעד אחר צעד. בשלב ראשון יוכלו התלמידים לבהור בתשנ"ג את בית-הספר שבית-הספר

היסודי שלהם היה קשור אליו ובעוד אלטרנטיבה אחת, במקרים מסויימים בשתי אלטרנטיבות

לפי האינטרס של התלמיד והאינטרס העירוני, שהוא האינטרס של האינטגרציה החברתית.

לא עיינתי בכל קטעי העתונות, אבל אני יודע שיש כמה עתונאים שמאשימים את

עיריית תל-אביב באי-ביצוע האינטגרציה ובנסיגה מהאינטגרציה. אני אומר כי העיר

תל-אביב היא היחידה המתמודדת מזה 25 שנה עם אינטגרציה אמיתית וקשה כי היא אחת

הערים המורכבות ביותר מבחינה חברתית.



הכוונה שלנו היא לשפר את המציאות הנוכחית, כפי שהיא מוצגת בחוברת שלפניכם.

במציאות זו לא הצלחנו להסיע תלמידים מצפון תל-אביב לדרומה, ולא נעשה זאת בכוח.

הצלחתם לעשות את ההיפך?

ד"ר ש' שושני;

כן. כאשר ביצענו את הרפורמה, אלה המדברים בשם האינטגרציה היקשו עלינו את

ביצוע הרפורמה.

אנחנו מצרפים שלושה בתי-ספר טכנולוגיים במסגרת הרפורמה; בית-הספר העל-יסודי

הולץ - הממוקם בדרום העיר - שנמזג אותו עם בית-ספר רוגוזין של רשת עמל. יש בו

מקצועות ייחודיים ואנחנו מאמינים שניתן להפוך אותו לבית-ספר מגנטי לתלמידים בעיר

ונעזור בכך. נקים רוטיבה ליד בית-ספר יד-סינגלובסקי בדרום העיר, נצרף אותו

לרפורמה, אנחנו חושבים שיקח לנו שנים רבות להקים בית-ספר מגנטי כמו

יד-סינגלובסקי. בית-ספר שלישי הוא בית-ספר טכנולוגי ויצ"ו-צרפת בצפון העיר,

בית-ספר משותף לנו ולרשת של ויצ"ו.

אנחנו מנסים לשבור את המחיצות בין החינוך הטכנולוגי והחינוך העיוני. ננסה

לעודד את המגמה שכל תלמיד במגמה העיונית יקה לפחות מקצוע טכנולוגי אחד מתוך 62

המקצועות הקיימים לבחינות הבגרות. אנחנו מקווים שנצליח בכך בעיקר בגלל פתיחת

האפשרות לקניית שירותים.

אנחנו מעוניינים בפיתוח הייחודיות הבית-ספרית וה"אני מאמין" חבית-ספרי, שהיא

מדיניות משרד החינוך והתרבות, ונקדיש לכך הרבה משאבים.

כדי לחזק את מקצועות ההוראה ודרכי ההוראה בחטיבות הביניים, שם ההוראה נעשית

בכיתה הטרוגנית וזו עיקר הבעיה, נמנה מרכז מקצוע לשלושה מקצועות היסוד במישרה

מלאה לכל מקצוע בכל בית-ספר.

הוא יהיה עובד עיריה? למי הוא כפוף?

ד"ר ש' שושני;

הוא עובד עיריה והוא יהיה כפוף למנהל בית-הספר. המרכז הזה ידאג לקידום

המקצועות ולדרכי הוראה אלטרנטיביות.

אנחנו מציעים לפתח בבית-הספר העל-יסודי מסלול מואץ לתלמידים המעוניינים

במסלול הזה. בהבדל מן התכנית המקורית שהיתה בזמנו במשרד החינוך לפיה כל התלמידים

במדינת ישראל יסיימו את לימודיהם התיכוניים בגיל 16 - כשהמסגרת החינוכית היא מגיל

4 עד גיל 18 או 19 - אנחנו מציעים בתל-אביב את המסלול המואץ כאלטרנטיבה. הלוואי

וכל התלמידים יבחרו במסלול המואץ. מי שלומד בנתיב הטכנולוגי איננו מסוגל לסיים

לימודיו בגיל 16, גם אם הוא בוחר במסלול המואץ הוא יצטרך לסיים בגיל 17 ולהמשיך

בכיתות של טכנאים והנדסאים. המסלול המואץ איננו לתלמידים טובים בלבד, הוא מסלול

לכל אחד. אין ספק שהוא דורש מאמץ והשקעה ונועד לתלמידים שמוכנים לעשות זאת.

יצטרכו ללמוד במסלול הזה יום לימודים ארוך, שנת לימודים מוארכת והמאמץ יהיה יותר

אינטנסיבי.



היו"ר א' בורג;

המסגרת היא בתוך אותו בית-ספר?

כן, באותו בית-ספר. מוצעות שתי אלטרנטיבות: האחת - לשמור בחלק מן המקצועות

על כיתות האם ובחלק אחר על .NON GRADATE SCHOOLהחל מכיתה ח' תלמיד שבחר במסלול

מואץ במתימטיקה יוכל ללמוד עם כיתה י"א או י"ב את המקצוע. השניה - שיטת הקרדיט,

שיטת ההתקדמות האישית.

שי יהלום;

איך הוא יסיים את בית-הספר בגיל 16 כשהוא לוקח מסלול מואץ במתימטיקה אבל

היסטוריה הוא יגמור בגיל 18?

יש כאן נספח המתאר את דרך לימודיו, ימי הלימוד ושנות הלימוד. מעיינים בתכנית

הזאת בבתי-הספר ובונים את הנושא.

היו"ר א' בורג;

באזור קרית-שמונה לומדים 35 ילדים במסלול מואץ מן הסוג הזה כשהם משולבים

במכללה האזורית כבר בלימודים אקדמיים, תוך כדי הלימוד בתיכון. הדבר אפשרי.

ד"ר ש' שושני;

אנהנו מדברים על כל תלמיד שמסוגל ורוצה, התלמיד הבוחר, התלמיד תמיד יכול

להתהיל ולחזור בו. העירו כאן הערה נכונה שיהיו תלמידים שירצו לסיים את התיכון

בגיל 19 ולא בגיל 16, וצריך לאפשר להם לעשות זאת.

אנהנו מציעים להפוך את בתי-הספר העל-יסודיים בתל-אביב למשק כספים סגור.

ראיתי ברשת עמל דגם טוב שהופעל על-ידי חבר-הכנסת קהלני לפני כשנתיים.

די איציק;

שם יש משק סגור? אתה הרי יודע שבאים אחר-כך ומבקשים לכסות את הגרעון.

א' קהלני;

חד-משמעית זה משק סגור.

ד"ר ש' שושני;

אנחנו רוצים לעסוק בתכנים שנראים לנו חשובים. אנחנו רוצים לפתח, יחד עם משרד

החינוך, תכנית בנושא של כישורי חיים כדי להתמודד עם הבעיות החברתיות בתל-אביב-יפו

שנחשפו בתחומי הסמים, האלימות ובנושאים נוספים.

אנחנו רוצים לפתח יחד עם האגודה הישראלית לתרבות הדיון, עם היחידה לדמוקרטיה

במשרד החינוך והתרבות, תכניות הקשורות ביכולת הביטוי של תלמידים ובכושרם להתבטא

בעל-פה ובכתב.

אנחנו מבקשים ליישם את דו"ח ועדות הררי ופלד בנושאים של המדע והטכנולוגיה

בתל-אביב-יפו.

1



אנחנו רוצים לתגבר את לימודי האנגלית בחינוך העל-יסודי בצורה משמעותית.

ההצעה שלנו מדברת על הבאת מורים יהודים מחוץ-לארץ לתקופת הקיץ או לתקופת הלימודים

כדי שיעזרו בלימוד האנגלית בבתי-הספר העל-יסודיים. אנהנו מבקשים להתחיל את

לימודי האנגלית בכיתה אי. אישית, אני יודע שיש ויכוח קשה בין אנשי המקצוע. פעם

אמרו שגם בכיתה ד' א'-אפשר להתחיל בלימוד שפה זרה, אבל היום לומדים בכיתה ד'

ונעשים ניסויים להתחיל ללמד אנגלית גם בכיתה גי. אנחנו טוענים שנוכל להתחיל זאת

בכיתה אי, נהיה מוכנים להתפשר על כיתה בי, לדעתי יש להתחיל מוקדם ככל האפשר. ראש

העיריה ביקר בהולנד ומצא כי הילדים לומדים שם מספר שפות החל מכיתה אי.

אנחנו רוצים לפתח את מערכת המשוב שאנחנו מאמינים גדולים בה, לדעתנו, אי-אפשר

לקיים מערכת חינוך בלי מערכת משוב בית-ספרית, בלי מערכת משוב עירונית ובלי מערכת

משוב ארצית. קיימנו בתל-אביב מערכת משוב עצמאית, עירונית, בחנו את התלמידים לפני

עשר שנים בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב, ערכנו מבחנים, הפעלנו פרוייקטים והנתונים

של מערכת משוב זו מצויים כיום במערכת המשוב הארצית בואן-ליר. מערכת המשוב לימדה

אותנו היכן כיסי המצוקה ומה יהיו סדרי העדיפויות שלנו וביצעו אותה בזמנו פרופ'

אריה לוי ודוד נבו.

נקודה נוספת. אנחנו מעבירים את המוקד אל בית-הספר, כלומר האחריות לביצוע כל

העקרונות נופלת על בית-הספר. זו מעמסה כבדה שבתי-הספר יצטרכו לעמוד בה ואנחנו

נרצה לסייע. ראש עיריית תל-אביב אומר לי: אני יכול לדאוג לך לכסף ולתמוך אבל

אתה תעסוק בתחום המקצועי. נכון, יש תחומים עליהם אנחנו אחראים אבל לתהליך ההוראה

והלמידה אחראי בית-הספר כי שם הוא מתרחש.

אנחנו רוצים לתגמל בתי-ספר ומורים מצטיינים בשלוש דרכים: 1. לאותם

גני-ילדים, בתי-ספר יסודיים ובתי-ספר על-יסודיים שייבחרו על-ידי קריטריונים, נקצה

10% מסך כל תקן השעות, שיהיו מגולמות לערכים כספיים כש-50% נחלק כבונוס בין

המורים ו-50% יוקצו על-ידי בית-הספר לשיפור תהליכי הוראה ולמידה. 2. נמליץ על 15

מורים מצטיינים שיזכו לפרס ראש העיריה, משכורת 13. כמענק.3.באותה שנה אנחנו

רוצים להמליץ על 15 מורים שיקבלו היקף של 4 מישרות הוראה ליזמות בית-ספרית לשיפור

התהליכים בתוך בית-הספר שלהם, וכנגד 4 מישרות אלה גם 4 מישרות מגולמות לכסף כדי

שיוכלו לפתח פרוייקטים בית-ספריים בזמנם הפנוי.

מה עם המורים הכושלים?

אין ויכוח על מורים כושלים, השאלה היא שאלה של כסף. מנסיוני, מגיעים להסכמה

שמורים כושלים אינם צריכים להיות במערכת וזה איננו באינטרס של הסתדרויות המורים.

במלים אחרות, כל מורי תל-אביב הם מורים טובים.

את שמעת זאת מפי?

אתה שם את מרכז הכובד של התכנית שלך על אישיותו של המורה, זה נכון וחשוב. יש

ארגוני מורים ויש פחד מסויים, אני מכירה את הצד הזה ומבינה זאת. נתת תשובה לצד

של המשיגים אבל לא השבת לצד של הכושלים.



ד"ר ש' שושני;

כשאת היית מזכירה של הסתדרות המורים האם היתה בעיה של מורים כושלים והוצאתם

מן המערכת?

די איציק;

בוודאי.

ד"ר ש' שושני;

אנחנו רוצים להכניס שיטת ניהול חדשה בה נוקטים בארגונים מתקדמים שיטת

ה.T.Q.M.-אנהנו רוצים לקרוא לה T.Q.E.והיא תתייחס לחינוך.

נקודה נוספת. ליד כל בית-ספר אנחנו מציעים להקים צוות משימה ליישום

העקרונות. יש לנו כבר ועדה אקדמית מלווה, בשיתוף אנשי משרד החינוך וארורים, ואחרי

הפגישה עם שרת החינוך והתרבות נפרסם את שמות חבריה. אנחנו רוצים להקים צוותי

משימה על יד כל בית-ספר, ירח- עם צוות מקצועי שיעזור ביישום התכנית. צוות המשימה

יכלול תלמיד, מורים, מנהל, הורים וכל מי שקשור בתהליך החינוכי.

אחרון חביב, אנחנו רוצים להקים מכללה ביפו בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב.

יפו נמצאת אצלנו בסדר עדיפות מרכזי וכאן המקום להזכיר את החינוך במגזר הערבי.

אנחנו שמים דגש מיוחד על המגזר הערבי, ובעיריה דורשים מאתנו דגש עוד יותר חזק.

בתי-הספר ביפו קולטים אוכלוסיה משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ואנחנו מוכרחים לחולל

בהם מפנה. התלמידים המבוססים יותר הולכים לבתי-ספר כניסייתיים יוקרתיים אבל אנחנו

חייבים להראות שאנהנו מצליחים בעבודתנו במגזר הזה. במסגרת התכנית דיברנו על הקמת

גן יהודי-ערבי, המשכו של גן שהקימה נעמ"ת, הטיבה צעירה ביפו על בסיס וולונטרי.

בסיכומו של דבר, אנחנו רוצים להיות מערכת חינוך הכי טובה במדינת ישראל. אני

בטוח שעיריית תל-אביב תקצה את המשאבים המתאימים כדי להתקדם בתהליך. אינני חושב

שיש בעיה כלשהי בינינו ובין משרד החינוך והתרבות ואנחנו נעבוד אתו בשיתוף פעולה.

היו"ר א' בורג;

בהצלחה. אנחנו פותחים את הדיון.

די איציק;

דייר שושני, הקשבתי לך בענין רב. אני מכירה את עמוד השדרה של התכנית עוד

מתקופת היותך מנכ"ל משרד החינוך והתרבות. אני חושבת שאתה אחד האנשים המוכשרים

במערכת החינוך ואני שמחה שלפחות עיריית תל-אביב תיהנה מהכישורים שלך.

חלק מהתכנית מטריד אותי, אף-על-פי שעם חלק מהדברים יכולתי להיות. אני קוראת

כאן קטע מתוך דיון ב-19 בפברואר על בית-ספר רוגוזין בתל-אביב. ראש העיריה שלמה

להט - שאני משבחת אותו על הכסף שהוא מקצה לנושא - אמר, ואני מצטטת: "אני אחראי

למה שאני אומר, אני עוסק בזה" - באינטגרציה - "באופן מהותי למעלה מ-16 שנים שאני

מכהן ראש עיר. אם לא היתה לנו אינטגרציה במערכת החינוך, היו קמות שתי חברות לעם

היהודי עם שנאה ועם איבה שהיתה רק הולכת ומתפתחת. האינטגרציה לדעתי לא רק

שהצליחה" - בניגוד למה שאמרת במסיבת העתונאים דייר שושני - "אלא הצילה את מדינת

ישראל מקיטוב".

מה אמרתי במסיבת העתונאים?



ד' איציק;

אני מודה שלא הייתי במסיבת העתונאים אבל ברוב העתונים נאמר- בציטוט מדבריך כי

אמרת שהאינטגרציה נכשלה. אם אתה אומר שהאינטגרציה נכשלה, הרי ארנה מהפש משהו אחר

ויכול להיות שאתה רוצה לשפר או להשביח אותה. יש לי חששות כבדים שהתכנית שלך מגיל

4 ועד גיל 18, עד גיל הצבא, היא ממויינת לכל אורך הדרך: הטובים יהיו להוד, מי הם

הטובים? - אלה שירצו ויוכלו והם תלמידים מאוד מסויימים משכבה מאוד מסויימת,

לצערי, ואני פורודת מזה פהד מוות. יכול להיות שתבוא לכאן בעוד 50 שנה ואז מדינת

ישראל תהיה עם מצב חברתי פחות עדין, זו לא תהיה מדינה בדרך על כל צרותיה, ואולי

אז נוכל להרשות לעצמנו את הלוכסוס של בתי-ספר חלשים ובתי-ספר לעשירים. מאז

שמדינת ישראל קמה מדברים על הנושא הזה, אבל מה לעשות, הבעיה עוד לא נפתרה. אנחנו

מדינה צעירה שעדיין מתמודדת עם הבעיה החברתית הקשה שלה.

נתנו את הדעת על הבעיה החברתית אבל לא נתנו די את הדעת על הבעיה ההישגית.

בתכנית שלך אתה רוצה לתת תשובה אבל בצורה זו אתה מחטיא, לדעתי, את הענין המרכזי

ואתה עומד להרוס במחי יחד את האינטגרציה, שהיא חוט השדרה המרכזי שלנו.

דבר נוסף. היכן זה נעשה בעולם. נסעתי לפני כמה זמן לאנגליה כדי לבדוק את

הנושא של אזורי רישום. קיבלתי אישור מחודש שפתיחה של אזורי הרישום תביא עלינו

דבר שאנחנו כל כך חוששים ממנו והוא בתי-ספר לעניים. היו שם אנשים שאמרו לי שזה

איננו מפריע להם אבל כל אנשי החינוך אמרו שפתיחת אזורי הרישום הביאה לפתיחה של

בתי-ספר לעשירים ובתי-ספר לעניים.

אני פוחדת שבעוד 16 שנה יבוא לכאן ראש עיריית תל-אביב ויגיד, כפי שאמר כאן,

אני מצטער, אני מודה, לא ידעתי.

על מה אמרתי זאת?

על כך שהאינטגרציה בבית-הספר שלגביו אני מצטטת לא נעשתה כפי שהיתה צריכה

להיעשות עד שבא אליך יאיר לוין והתריע על כך. אמרת: "ברגע שבא אלי יאיר לוין

והתריע על כך אמרתי לו מייד לשנות".

אני בין אלה החושבים שצריך להעביר יותר סמכויות לרשויות המקומיות. יש לי

אני לא רואה איך בתוך חודש אפשר ליישם תכנית כל כך מהפכנית

ונוגדת את המדיניות הלאומית של מדינת ישראל בלי מחקרים ובלי ניסוי. קח שכונה

קטנה ותעשה שם פרוייקט, תגיד לחברי הוועדה: לכו אתי. בעוד שנה אולי נסיר בפניך

את הכובע. מה שנעשה כאן נראה לי מסוכן, מהיר ולא די מחושב.

בבקשה, גב' חני מילצין, מוועד ההורים המרכזי בתל-אביב.

אני שומרת לעצמי את הזכות להגיב על כל הדברים בישיבה הבאה אבל יש לי כמה

שאלות.

ראשית, מאין יבוא הכסף משום שידוע כי העיריה בגרעון. אנחנו יודעים שהתשובה

של ראש העיריה לכל בקשותינו היא שאין כסף.

מדוע ועד ההורים של תל-אביב, על כל חבריו, לא קיבל עותק של התכנית, כשלמעשה

אנחנו החלק העיקרי שמעורב בתכנית, כלומר ילדינו.



ד"ר ש' שושני;

שמחה ראנד, היושב-ראש, קיבל את התכנית.

ח' מילצ'ן;

מי יהיה בצוותי ההיגוי העירוניים לתכנית עצמה ואיזה משקל יהיה שם להורים.

לגבי יישום האינטגרציה. התוצאות מוכיחות שההורים צדקו ולא הרשויות כי

האינטגרציה איננה קיימת ויש על כך הרבה מחקרים. הילדים העוברים מכיתות ט' ל-י'

משכונות הדרום הם מועטים מאוד בכל בית-ספר.

לענין החטיבה הצעירה. אמרת שזו תהיה חטיבה פתורה שתיתן לכל ילד אפשרות

להתקדם לפי הקצב שלו. מה יקרה לאותם ילדים שעדיין אינם בשלים נפשית להיכנס

לבית-הספר אפילו בגיל 6 ורק בגיל 7 מתעוררת אצלם הפריחה. למה שתהיה עליהם סטיגמה

כבר מגיל 4 כילדים איטיים עם קשיי למידה.

לגבי החינוך העל-יסודי. עיינתי בחלק מאפשרויות הבחירה שפתחתם בצורה מבוקרת.

זה נראה לי כאחיזת עיניים ואסביר. מי יסע מהצפון לדרום? אני גרה בצפון ואני לא

רואה את בתי נוסעת לדרום. מהדרום לצפון כן מסיעים, ובכוח, בכוח זה שהם שייכים

לאזור רישום זה או אחר, דבר שמעולם לא עשו אותו בצפון. גם לאלה המעוניינים לא

ניתנה האפשרות ללכת לקרית-חינוך או לתיכון חדש. יש אפשרות בחירה בין בית-ספר

ליידי-דייוויס, שהוא בית-ספר מקצועי, לבין בית-ספר מקצועי אחר ויצ"ו-צרפת, כלומר

אין אפשרות בחירה בין בית-ספר עיוני לבין בית-ספר מקצועי. בויצ"ו-צרפת הלימודים

מתחילים מכיתה ט', בליידי-דייוויס מתחילים מכיתה ז', גם אם תוקם חטיבה צעירה זה

דבר שאיננו קיים כעת בשטח. אפשרות הבחירה בטלה משום שאינני יודעת איזו חטיבה

צעירה תהיה שם ולכן אשלח ילד למקום שאני כבר מכירה אותו.

דובר על מרכז מקצוע במישרה מלאה - אני מקווה שעם הכשרה פדגוגית מתאימה.

להצעה של הבאת מורים יהודים לאנגלית מחוץ-לארץ. האם נערכה על-ידכם בדיקה מה

יעילותם של מורים מחוץ-לארץ שעומדים ללמד את הילדים שלנו? במקצועי אני מורה

לאנגלית במשך 16 שנה. אני יודעת שמורים שהגיעו מהוץ-לארץ, גם כאלה שהגיעו כעולים

חדשים, ונכנסו לכיתות ללמד את הילדים שלנו נכשלו בגדול, במיוחד בהתחלה, משום שהם

צריכים להכיר את המנטליות, לדעת כי הכתיבה משמאל לימין היא בעייתית וכן הלאה.

מורים אלה אינם לומדים את הדברים שלומדים המורים בסמינרים שלנו מבחינת ההקנייה

הפדגוגית כי אין להם שם צורך בכך. אולי התכנית יפה לקליטת העלייה, אבל אינני

בטוחה ביעילותה לגבי קידום הילדים שלנו.

ש' להט;

איפה לימדת?

ח' מילצ'ן;

בתל-אביב בויצ"ו-צרפת ובתיכון חדש.

היו"ר א' בורג;

נשמע את מר יעקב קראוס, סגן יושב-ראש ארגון ההורים הארצי.

אני מברך על היוזמה של עיריית תל-אביב לבצע שינויים במערכת החינוך, ואינני

מתייחס כרגע לשאלה אם התכנית טובה או לא.



יחד עם זאת, חבל לרוץ קדימה עם התכנית כפי שהוצגה כאן, מבלי לשלב בה את

ההורים, מה גם שצריך לשתף בה עוד גורמים. בתקופה בה ההורים שותפים מלאים לנעשה

בבתי-הספר, יש מקום לשלב את ההורים בתכנון המוקדם ולא רק להציג להם בסוף התכנית

את האפשרויות העומדות בפניהם.

אני שואל האם בתכנית של תל-אביב יש פתרונות לאלה המבקשים את המסלול

הישיבתי-התורני במסגרת של חינוך טכנולוגי, או שניאלץ להמשיך לחפש מקומות מחוץ

לעיר.

היו"ר א' בורג;

נשמע את מזכיר הסתדרות המורים.

י י ולבר;

אני שומר לעצמי זכות להביע עמדתי באחת הישיבות הבאות. ראש עיריית תל-אביב,

מהעוגה הקטנה שלו, הוא מהמשקיעים הלאומיים הכי גדולים במערכת החינוך והדבר בדוק

על-ידינו. אבל יש לי כמה הערות.

1. אני מבקש לקבל שמות של חוקרים, או אנשי אקדמיה, שתומכים בתכנית שלכם לגיל

הרך, או חוקרים בעל שם עולמי, משום שגם אנחנו רוצים לדבר אתם.

היו"ר א' בורג;

אני מוסיף לבקשתך; אני מבקש גם לראות מחקרים בנושא הזה.

י' ולבר;

2. לא ידוע לנו שקיימת בעולם המערבי מערכת כזאת - אולי בעולם המזרחי יש

מערכת כזאת שלא ידוע לנו עליה. אנחנו רוצים לדעת אם זה קיים במקום כלשהו בעולם

ואינני אומר כרגע את זה טוב או לא, ייתכן שזו המצאת המאה ואינני אומר זאת

בציניות.

3. חברת-הכנסת דליה איציק אמרה זאת במלים אחרות. אני אומר שיצטרכו מבחנים

פסיכומטריים כבר בגיל 5 ויקומו מכונים פרטיים לשם כך.

בעקבות כתבות בעתונות שאל אותי מישהו; בשביל מה צריך אינטגרציה? באמצעות

החוברות העבות אתם אומרים שמבטלים את האינטגרציה - כי זו המשמעות של החוברות האלה

- אבל אין אומץ להגיד זאת. על השאלה הזאת עניתי בצורה כזאת; גם בציונות יש משבר

אבל אף אחד לא מציע להגיד שאין ציונות. מבחינה חברתית יש לאינטגרציה אותו משקל

אידיאולוגי והיא בקונסנסוס מלא. עמדתי הפרטית היא שלהקנות לילד ערך של הושטת יד

לחלש איננו פחות מאשר הערך להשיג 10 במתימטיקה. זה הוויכוח שלי גם לגבי

המצויינות.

תדעו שזה חומר נפץ חברתי ואני לא מפסיק לדבר על זה. אסור לעשות זאת. אנחנו

יודעים מי ילך למסלולים שלפיהם יסיימו את הלימודים בגיל 16, אלה יהיו הסופר-סופר

עיוניים, שאנחנו יודעים מאיפה הם באים. יכול להיות שימצאו ילד דרומי אחד כדי

להראות בטלביזיה שיש ילד אחד כזה. זה מה שיהיה.

למה צריך להתחיל את המירוץ הזה בגיל 4? להיות ילד זה לא חשוב? יש על כך

מיקרים פסיכולוגיים.

לענין המורים המצטיינים. אני מציע שתשמעו היטב את ארגוני המורים בישראל

ובעולם בענין של בחירת מורה מצויין במובן הכספי. לכו בזהירות בענין זה.



היו"ר א' בורג;

נשמע את יושבת-ראש ארגון המורים.

ש' אורן;

אדבר כללית, לאו-דווקא על עיריית תל-אביב. מערכת החינוך היא כזאת בה הכל

מותר, אין חוקים ואנשים לא מתייחסים אליה די ברצינות. כשעורכים ניסויים במעבדות

ולא מצליחים בהם, אפשר לחקת את החומר ולהשליך אותו לפה, אבל לא ניתן לעשות

זאת כאשר מנסים דברים במערכת החינוך על ילדים. האם אין חוקים כמה זמן תכנית

צריכה להיות בנסיון, ללמוד את הקשיים ורק אחר-כך ליישם אותה על בני-אדם?

אני מצטערת שנערך כאן היום הדיון הזה. אם יש החלטה של משרד החינוך והתרבות -

אין זה חשוב לאיזו מפלגה הוא שייך - שהתכנית הזו איננה מקובלת, לא יכול להיות שכל

ראש עיר ינהג בעירו כבמדינה בתוך מדינה. אני רואה זאת לא רק בתל-אביב, אני רואה

זאת ברמת-גן כאשר החליטו לפתוח שם בית-ספר לשיעורי עזר ולשיעורים אכסטרניים,

כשמכניסים את הגורם הכלכלי לתוך מערכת החינוך ומלחיצים את המנהלים לספק את

הסחורה, כלומר, לשלוח את הילדים לבתי-הספר אחר-הצהרים. אני לא צריכה לספר לכם מי

יכול להרשות לעצמו לשלוח את הילדים לשיעורי עזר אחר-הצהרים, בוודאי לא האוכלוסיה

של דרום תל-אביב.

בגלל הבעיות הקשות של אינטגרציה, עלייה, של שנאה, אלימות וחוסר סובלנות ממשלת

ישראל צריכה לקבוע גבולות ונוהלים ובתוכם לאפשר ייחודיות לכל אחד. היא צריכה

לקבוע מה תפקידו של המנהל, מה יעשה הפוליטיקאי בכספים שהוא מקבל למערכת החינוך.

יש אנרכיה כאשר כל הורה, כל פוליטיקאי וכל מי שיש לו מעט השפעה מרשה לעצמו לעשות

במערכת החינוך כבתוך שלו.

העלאת התכנית של דייר שושני - שנלמד אותה ונדון עליה - נתנה לי הזדמנות לשאלות

את השאלות החשובות האלה.

היו"ר א' בורג;

אני מבקש לשמוע את גבי גילה רם מהסתדרות המורים.

ג' רם;

אני שומרת לעצמי את הזכות להתייחס לנושא באחת הישיבות הבאות, ובתור מומחית

במיוחד לנושא של הגיל הרך. כאשר היה במשרד החינוך דיון בתכנית של ד"ר שושני,

הייתי בין אלה שקיימו אז דיון עם השר והדברים שלנו שיכנעו את שר החינוך דאז לא

לקבל את התכנית בכל מה שנוגע לגני-הילדים כי חשבתי שהתכנית הזאת מסוכנת.

אני חושבת שנשארתי היחידה מהסתדרות המורים, מהרשויות המקומיות וממשרד החינוך

מבין חברי הוועדה שמינה השר אלון ז"ל לנושא הניסויי של החטיבות הצעירות וכפעילה

ליוויתי את הוועדה במשך שלוש שנים. המימצאים שיש לנו הם שונים מאלה שהביא ד"ר

שושני ואביא אותם עמי בפעם הבאה.

אחד הדברים שייזקף לזכותו של השר אלון ז"ל הוא הנושא של גילאי 3 .עד לתקופתו

כמעט שלא היו בגני-ילדים גילאי 3 ומעטים מגילאי 4, לכן התכנית התייחסה רק לגילאי

5 ולא התייחסה למיומנויות של קריאה וכתיבה. התכנית של ד"ר שושני מתייחסת לילדים

מגיל 4 והרגשתי היא שזו מיתת-נשיקה לגני-הילדים הציבוריים לגילאי 3. ילדים

שנכנסים בגיל 3 לגני-הילדים באים עם פער גדול מבחינת המטען שהם מביאים אתם מביתם

וזו ההזדמנות הראשונה לקדם ילדים. אני שואלת את עיריית תל-אביב מה היא מתכוונת

לעשות עם גילאי 3 לאיר התכנית שהוצגה כאן על-ידי ד"ר שושני.



היו"ר א' בורג;

נשמע את דנה אברהם, נציגת מועצת התלמידים והנוער.

ד' אברהם;

אני שמחה שהזמנתם אותנו להצטרף לדיון הזה כי אם תעבדו בצמוד לתלמידים ולנוער

תוכלו להגיע למרחקים גדולים.

הקשבתי לדברים שלכם ויש לי כמה הערות.

1. אני לא מבינה מה המשותף לילד בגיל 4 ולילד בגיל 7. עשיתי קייטנה בקיץ

וההורים בשום פנים לא היו מוכנים לערב את הגילאים האלה בגלל בעיות חברתיות.

2. התכנית אמורה להיות בתל-אביב ולכן צריך לשבת עם נוער ותלמידים הלומדים

בעיר ובמרכז.

3. אני שואלת איך זה ישפיע על השירות הצבאי אם יסיימו את הלימודים בגיל 16,

האם זה ידחה את השירות או יקדים אותו.

4. האם התכנית למסלול המואץ תיתן לאחר מכן זכויות לימודיות לתלמיד.

בארצות-הברית יש זכויות וקרדיטים לתלמיד באוניברסיטה על-פי עבודות שנעשו. עד

עכשיו לא שמעתי על תכניות כאלה בארץ.

5. בקשר ללימוד אנגלית. אני באה מארצות-הברית ונמצאת כאן ארבע שנים. ראיתי

תכנית לימודים באנגלית מזעזעת ביותר. למדתי בכיתה של דוברי אנגלית אבל ראיתי דפי

שיעור אנגלית של חברות דוברות עברית והזדעזעתי מטעויות הכתיב של המורות לאנגלית.

הרעיון לייבא מורות מחוץ-לארץ הוא טוב כי צריך להעלות את הרמה של לימוד האנגלית.

אני חושבת שבאמת צריך להתחיל ללמד אנגלית בגיל יותר מוקדם.

5. איך התכנית תהיה לגבי בתי-הספר הדתיים.

6. מה הכוונה שלכם באינטגרציה? דתיים וחילוניים, או יהודים וערבים?

היו"ר א' בורג;

נשמע את יושב-ראש ארגון ההורים הארצי.

ש' לחמן;

קיבלנו את התכנית רק ביומיים האחרונים ולא הספקנו לעיין בה ביסודיות. דברי

עכשיו אינם משקפים את העמדה הסופית של ארגון ההורים הארצי.

כארגון מייצג של ההורים בארץ אנחנו מקדמים בברכה כל יוזמה, כל תכנית וכל

חשיבה חינוכית חדשה שיש בה כדי לרענן ולקדם את מערכת החינוך במדינה. לתכנית הזו

יש פנים לכאן ולכאן. ממה שפורסם עד כה יש דברים שיש להתיירוס אליהם באהדה ועידוד.

על-פי הבנתנו חלק מהעקרונות הנטועים ביסוד התכנית הזאת תואמים את צורכי

החינוך כמו ההכרה בעקרון חופש הבחירה של ההורים לבור את החינוך הרצוי לילדיהם

וביטויו המעשי באמצעות פתיחה של אזורי רישום.

נושא נוסף הוא הרחבת האוטונומיה והעברת האחריות לבתי-הספר.

מהפכה בחינוך איננה רק תוספת של אותם אלפי שעות שנגזלו ממערכת החינוך בעשור

החולף, אלא פעולה נמרצת להעלאת רמת ההוראה במוסדות החינוך ובבתי-הספר, בין השאר

על-ידי הגברת התחרות ותימרוץ של מורים ומנהלים ותגמולם.



נקודה נוספת. התכנית המוצעת כאן מעלה בפעם הראשונה לדיון נוקב את הצורך

בבחינה והערכה מחדש של תוצאות הרפורמה והאינטגרציה. לדעתי יש קונסנסוס לאומי

לגבי היעדים החברתיים והלאומיים של האינטגרציה במדינת ישראל. אני חושב שאין כאן

חילוקי דעות על כך. דא עקא - אני מדבר לא רק בשם הורים, אני שומע זאת גם אצל

מורים ומנהלים - יש תחושה של חוסר נחת מתוצאות יישום הרפורמה ודרכי הגשמתה בדור

האחרון. דרך הביצוע של מטרות האינטגרציה במדינת ישראל הכזיבה בהרבה תחומים.

הקימו חטיבות ביניים ולא העמידו לרשותן את המשאבים והאמצעים הדרושים.

אני שואל האם ניתן להמשיך לאורך ימים ללמד בכיתות צפופות בהן ממוצע התלמידים

מוקרב ל-40 בשיטה הפרונטלית המסורתית. על-פי מחקר של משרד החינוך מלפני מספר

שנים, בשיטת ההוראה הקיימת מורה בבית-הספר היסודי, ובעיקר בחטיבות הביניים, איננה

יוצרת קשר לימודי עם לפחות שליש מהתלמידים.

האינטגרציה והרפורמה החלו על-פי החלטת ממשלה בשנת 1969 .היום, 25 שנה אחרי

התחלת הרפורמה, על-פי נתוני משרד החינוך, רק 58% מהתלמידים במדינה מאורגנים

במסגרת הרפורמה. זאת אומרת, שבמדינת ישראל מתקיימות היום בפועל זו לצד זו שתי

באחת מתקיימת רפורמה ואינטגרציה באמצעות חטיבות ביניים;

באחרת אין זכר לאינטגרציה.

בקצב יישום של 1.5% לשנה, הרפורמה, שרצינו להתברך בה אך לצערנו איננו יכולים

לעשות זאת לגבי הרבה תחומים, תושלם רק ברבע הראשון של המאה ה-21. אני סבור שזה

אבסורד. התכנית של דייר שושני העלתה את הנושא לראש סדר העדיפויות החינוכי ובאמת

הגיע הזמן לקיים דיון ברפורמה, בדרכי יישומה, תוצאותיה והדרך להתאימה למציאות

המשתנה.

שי יהלום;

מעבר למה שנאמר כאן על שתי מערכות, במקום שהאינטגרציה הצליחה, ההצלחה היא

חברתית ולא לימודית. לא נשלה את עצמנו שבכל מקום יש אלף הקבצות, מסלולים ומגמות.

כאשר האינטגרציה היא חברתית זה בסדר, אבל יש מיון בנושא הלימודי. מאחדים אזורים

בחטיבות ביניים שבתוכן יש סלקציה לפי מגמות והקבצות.

די איציק;

אתם אף פעם לא השקעתם בזה, זה נושא כאוב.

שי יהלום;

המיון ההישגי הלימודי קיים. כאשר מדובר על הגדלת אזורי רישום הרי האינטגרציה

החברתית תישמר והמיון שיהיה -ייעשה לפי ההישגים ולפי המסלולים שהתלמיד יבחר - יתנו

אפשרויות לתלמידים מכל מקום, מהדרום מהצפון, לתלמידים החלשים או לתלמידים החזקים.

בנוסף לכך אני מברך על הנמכת הגיל של החטיבה הצעירה לגילאי 4. תכנית אתגר

שנעשתה היתה בצורה הפוכה ואז אמרו: אם רוצים להביא ילדים משכבות סוציו-אקונומיות

נמוכות לכך שיתמודדו עם האינטגרציה, לא החברתית שזה שטויות--

זה שטויות?

--אלא האינטגרציה הלימודית, הרי ככל שנתחיל בגיל יותר נמוך יש סיכוי שאותו

ילד יהיה בהקבצה א' ו-ב' ולא בהקבצה יותר נמוכה, ויהיה במגמה הגבוהה ולא במגמת

שרברבות. יש כאן נסיונות טובים להביא לכך שלבני נוער הבאים ממשפחות ברמה יותר

נמוכה תהיינה יותר אפשרויות להגיע להישגים יותר גבוהים.



לכן באופן עקרוני אני מברך על כל רעיון שבא לחדש דברים במערכת החינוך, דבר

שהיא זקוקה לו ביותר.

לי לבנת;

לא הספקתי לקרוא את החומר, שמעתי את הדברים היום בפעם הראשונה ולכן אינני

נכנסת לפרטים. יהיו דיונים ונשמע תשובות לשאלות רציניות שהועלו כאן.

במצב בו נמצאת כרגע מערכת החינוך כל יוזמה היא מהפכה, ודרושה מהפכה כדי לנער

את המערכת הזאת, אין זה אומר שכל פרט בתכנית צריך להישאר בצורתו הנוכחית, יש

דברים שצריך בוודאי לתקן. אני מברכת את ראש העיריה ואת כל מי שיוזם מהפכה בחינוך

בישראל. צעדים קטנים שנעשו במערכת החינוך לא צלחו ולכן הכיוון הכללי נכון. עצם

המחשבה היא פריצת דרך.

היו"ר א' בורג;

אני מוסיף כמה שאלות: 1. האם כאשר אתם מדברים על בחירה זה כולל את כל חטיבות

הביניים בתל-אביב, גם את המדעים והאמנויות? 2. מי ערב לכך שמי שגמר מסלול מואץ

המסיים בגיל 16 ואיננו רוצה ללכת ללימודים אקדמיים לא ישב על הברזלים? 3 .מה יעדי

הצפיפות בכיתות בתל-אביב, אתה רוצה להגיע ל-25 תלמידים בכיתה, או ל-23, או ל-18,

משום שביצוע של תכנית כזאת בכיתה של 45 תלמידים איננו אותו הדבר כמו בכיתה עם 20

ילדים.

ש' להט;

גבי מילצין, ההיפך ממה שאמרת הוא הנכון ויש בידי נתונים המוכיחים זאת.

איפשרנו פתיחת אזורי רישום לנסיון ולפני שלוש שנים אמרנו להורים של בית-ספר שזר

בנווה-עופר, תל-כביר; אתם חופשיים ללכת לבית-ספר רוגוזין או לבית-ספר תיכון

עירוני ד'. כ-70% הלכו לתיכון עירוני ד' ובשנה השלישית זה הגיע ל-100% שהלכו

לתיכון עירוני ד' שהוא בית-ספר יוקרתי וקשה להתמודד בו - אף אחד לא רצה ללכת

לבית-ספר רוגוזין - והם מצליחים שם, 3 מתוך 8 מצטיינים הם מבית-ספר שזר.

לדברי מר ולבר. לו הייתי חושש בפרומיל אחד שהתכנית של דייר שושני לא תקדם את

האינטגרציה - לא שלא תפגע בה - לא הייתי מאשר אורגה ולא הייתי נותן לה יד.

בשלוש השנים האחרונות יש תביעה של הורים בשכונות הדרום לאי-אינטגרציה והבקשה

שלהם היא להמשיך את בתי-הספר היסודיים לכיתות ח' וגם ל-ט', אם אין ברירה, ורק

לאחר מכן ללכת לגימנסיה.

במסיבת עתונאים בה הצגנו את התכנית אמר ד"ר שושני שלומר כי האינטגרציה נכשלה

זו בדיחה. בעתון כתבו; האינטגרציה זו בדיחה.

היו"ר א' בורג;

דייר שושני, אתה רוצה להגיב?

ד"ר ש' שושני;

אני מרחיב את דבריו של מר לחמן בקשר לאינטגרציה כדי שעמדתי תהיה ברורה. מושג

האינטגרציה, שיש עליה קונסנסוס מלא, מוגדר בחוברת. ראש העיר ואנוכי קיבלנו מכות,

בפועל, על ביצוע האינטגרציה ובקביעות ביצענו על גופנו אינטגרציה. לכל אלה

ש"מדברים על" האינטגרציה; אין בחינוך היסודי אינטגרציה, כל בתי-הספר הם אזוריים

וכל הגנים הם גני-ילדים שכונתיים ועד היום לא שמעתי תביעה של הסתדרות המורים

להחיל את האינטגרציה בבית-הספר היסודי.



אמרתי שבחטיבה העליונה אין אינטגרציה ואני חוזר ואומר זאת שמונה שנים. כפי

שאמר מר לרומן, רק בחלק מחטיבות הביניים הללו מתקיימת אינטגרציה כש-58% משכבת הגיל

של התלמידים משתתפים בה, וקצב הגידול הוא 1.5% לשנה. איך אפשר לבוא בטענות אל

עיריית תל-אביב שמציגה תמונה מלאה על מה שהיא הצלייה לבצע ברפורמה כמטרה לאומית

חשובה שיש עליה קונסנסוס, והיא האינטגרציה. העיריה מציעה תכנית אלטרנטיבית לשיפור

חטיבות הביניים והרפורמה, היא איננה מציעה ביטול הרפורמה עליה החליטה הכנסת משום

שזו תהיה שגיאה לעשות זאת כרגע. ההצעה היא לעשות את הצעד המהפכני הבא בתוך

בית-הספר השש-שנתי לשיפור הרפורמה. יש לנו צוות אקדמי שילווה את התכנית ויתמוך

בה גם מבחינת השינויים וגם מבחינת ההערכה כי איננו הכי חכמים ואיננו אומרים שזו

האמת האבסולוטית היחידה. אם יש למישהו אמת אלטרנטיבית אוזרת, בבקשה שיבוא ויציע

אותה.

הערה עקרונית לנושא של הגיל הרך. בשנת 1972. כאשר הקימו את החטיבה הצעירה

ואמרו שילדים בגיל 5 יכולים להתמודד עם מיומנויות יסוד לא שמענו דרישה להביא

מומחים. אותם המומחים שתמכו ב-1972 בחטיבה הצעירה תומכים גם היום בחטיבה הצעירה.

התכנית היתה מתבצעת בכל מדינת ישראל לולא המחלוקת הפנימית בתוך הסתדרות המורים

ביו הגננות לבין המורים היסודיים.

ג' רם;

זה לא נכון.

ד"ר ש' שושני;

זו האמת והתנסיתי בכך. כאשר רצינו להקים בתל-אביב את אשכול הגנים הראשון

הייתי עד למחלוקת החריפה שהיתה, הסכמתם לכך כאשר העמדנו את הענין בתור עובדה.

ראש העיריה ואני מאמינים שמבחינות מסויימות הגיעו מים עד נפש בתחום החינוך ואנחנו

חייבים לעשות משהו.

בעקבות הערה שנאמרה כאן אני אומר כי להורים צריך להיות משקל מרכזי כמו

למורים. כל אחד כועס עלינו שלא שיתפנו אותו. הדינמיקה היא כזו שקודם כל רצינו

להגיש מסמך ורק אחר-כך לשמוע את ההערות והתגובות של הגופים הנוגעים בדבר, להוציא

טיוטה מס' 2 ומס' 3. לא בהצהרות אלא לומר מה לא בסדר בתכנית, מה ואיך לשנות

ולהשקיע עבודה.

לשאלות יושב-ראש הוועדה. מדובר בכל חטיבות הביניים בתל-אביב-יפו בתשנ"ד.

באשר למדעים ולאמנויות, אנחנו דנים האם להמשיך את בתי-הספר האלה עד כיתה י"ב

ובסיום כיתה ו' לאפשר לתלמידים לבחור בבתי-הספר ולצרף עוד שתי כיתות. הנושא

בדיון, נבחן ואם יש צורך נשנה. יש הרבה דברים שאיננו בטוחים לגביהם ואנחנו

בודקים אותם.

הצפיפות בכיתות בישראל בממוצע ארצי היא נמוכה, אבל כאשר מתייחסים לבעיה בצורה

נקודתית הבעיה היא קשה וחריפה. בבתי-ספר מסויימים יש כיתות עם 40 תלמידים בכיתה

והדבר בלתי נסבל. אנחנו יושבים עם מנהל המחוז במשרד החינוך והתרבות, מנהל מינהל

החינוך הפדגוגי ומתווכחים על הוספת כיתות ותקנים. המדינה מוגבלת בנושא זה

ועיריית תל-אביב מתייחסת נקודתית לכל מקום ועוזרת לא פעם.

אני מחזק את דבריו של חבר-הכנסת יהלום. פנה אלי אדם מגבעת התמרים ביפו ושאל:

כיתות לגילאי 4 יתחילו בשנה הבאה? אמרתי שאני מקווה כך. הוא אמר לי: אנחנו

זוכרים את תכנית-אתגר איפה היא, זה היה דבר טוב. הוא שאל: אם מערכת המשוב לא

תהיה במדינת ישראל היא תמשיך להיות בתל-אביב? שאלתי אותו למה והוא אמר כי הם

רוצים לדעת איפה בית-הספר שלהם- עומד ביחס לבתי-הספר האחרים. ההורים בשכונות

תל-אביב לכל סוגיהן רוצים בחירה ומערכת משוב. אחד העקרונות של התכנית הוא

שהלקוחות הם התלמידים וההורים והם חשובים לנו ביותר.



אני רוצה לענות לנציגת התלמידים, דנה, שאמרה כמה דברים נכונים. יש קבוצות של

ילדים בגילים 4 עד 7 שיש להם מן המשותף. יש לנו היום גם קבוצות של גילאי 3 עד 5

ושואלים מה משותף להם. צריך לבדוק זאת, יכול להיות שאם לא הכל משותף כדאי יהיה

להפריד ביניהם, איננו בטוחים עדיין בנושא הזה.

את צודקת בדרישה שלך שבכל צוות משימה בבית-הספר יהיו קבוצות של תלמידים שיהיו

שותפים לעניו. זה כתוב בתכנית.

אשר לשירות הצבאי, תלמידים יקבלו דחייה של השירות הצבאי. מדיונים מוקדמים

נראה שצה"ל יהיה שבע-רצון מזה שיגיעו אליו אנשים בעלי כישורים יותר גבוהים.

לגבי בתי-הספר הממלכתיים-דתיים. מבחינה מסויימת המסלול המואץ יאפשר לתלמידים

שבחלקם הגדול עוזבים את בתי-הספר העל-יסודיים ועוברים לישיבות להישאר במסגרת

בית-הספר העל-יסודי ולחזק את האינטגרציה בחינוך הממלכתי-דתי.

היו"ר א' בורג;

אני מסכם בשלב זה את הדיון. אני רוצה לפתוח בגנות ולסיים בשבח. מבחינת

הדימוי הציבורי של התכנית, עם כל האגרסיביות הנדרשת כדי ליישם אותה, נכון לעכשיו

יש שתי בעיות שניתן להתגבר עליהן: האחת - הידברות מוקדמת, צריך להרחיב את מעגלי

ההידברות עד שהטיוטה תהפוך לתכנית; השניה - אין זו עמדתי אבל אני מביע אותה -

עיריית תל-אביב-יפו, ברצונה לקדם את התכנית, ניצלה חולשה מסויימת של מערכת החינוך

המרכזית של מדינת ישראל.

ש' להט;

חס וחלילה.

עד כאן אמרתי דברים בגנות.

אין לי ספק שלאינטגרציה יש כשלונות עמוקים וגם הישגים גדולים, אי-אפשר להבין

את מדינת ישראל של 25 השנים האחרונות בלי האינטגרציה. האלימות או אי-האלימות

במדינת ישראל הם תלויי-אינטגרציה, תמהיל של מוצא אין די בו כדי להביא לשילוב.

בשלב הבא שלה האינטגרציה מחפשת דרך בה הילדים יוכלו להשתלב על בסיס של זהות

לימודית ותכנים לימודיים. אני יכול לחלוק על פלוני אבל אם אני לומד אתו תורה

מסויימת, יש לי אתו תעודת זהות תכנית ואת זה בתי-הספר עדיין לא הצליחו לפתח.

אסור שהתכנית הזאת תפגע במאומה בהישגי האינטגרציה עד כאן - אהבתי כל מלה

שאמרת - היא צריכה לשאוף לתיקון הפגמים הקיימים. במבוא שלכם העוסק בשוויון,

במצויינות, באינטגרציה, מקופלים המון שדים. כאשר אדם אומר מצויינות הוא מתכוון

לאליטיזם; כשאדם אחר אומר שוויוניות הוא מתכוון למשהו אחר; אבל כאשר אתה בודק את

המלים לגופן יש לכם אתגר לעשות בית-ספר שוויוני, קרי, הישג לכל אחד אבל מצוין,

משמעו, שלא כל ילד יהיה איינשטיין אלא שבכל תא חינוכי יוציאו מכל ילד את המירב

שבו. לא כל פועל שוויצרי הוא מייצר שעונים אבל הפועל השוויצרי מסוגל להבריג את

הבורג האלף באותה איכות בה הוא מבריג את הבורג הראשון. השאלה היא אם תוכלו

לייצר מוצר חינוכי - הביטוי הוא קשה - שהאיכות שלו היא מיצוי הטוב שבכל אדם מבלי

ליצור אליטיזם וניכור. זה האתגר שלכם.

קראתי את התכנית מ-א' ועד ת', כולל הנספחים. אני לא שלם עדיין עם ההגנות

מפני הסגרגציה במהלך הדרך בתוך המערכת על אף שאתם נוגעים בנקודה הזאת. התכנית

תופעל לעשר או לשתים-עשרה שנים וצריך לבדוק מחזור שעבר את כל הדרך כדי לתת תמונה

נכונה. אינני בטוח שיש די שסתומים בדרך ואחרי שלוש שנים תוכלו להגיד שבדקתם נושא

זה וזה, מה גבולות הטעות ומה יש לתקן.



לקראת הדיונים הבאים נצטרך לקבל את עמדת משרד החינוך והתרבות לגבי סמכותה של

רשות מקומית ליזום, לקדם ולבצע דבר מסויים.

אודה לאנשי עיריית תל-אביב אם לפני הישיבה הבאה יביאו לשולחן הוועדה כל מרקר

אפשרי שישמש אותנו בעיון ומחקרים שעליהם מתבססת התכנית. חלק מהמחקרים מוזכר כאן,

חלקם מהקרים ארוכי-טווח, חלקם ניירות עמדה. מר ולבר ביקש לקבל שמות של מומחים

ומחקרים לגבי מיומנויות יסוד בגילאים צעירים ואני מבקש למלא את בקשתו.

בהצלחה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45