הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 435

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ב', א' בשבט תשנ"ו, 22.1.1996, בשעה 10:00

חברי הוועדה; היו"ר יי כץ

מי שטרית

מוזמנים; די סגל, אגף התקציבים, משרד האוצר

די אורנשטייו, עו"ד, לשכה משפטית, משרד המשפטים

י' ערד, משנה למנכ"ל, המוסד לביטוח לאומי

יי בקל, ראש אגף גמלאות נכות, המוסד לביטוח לאומי

ח' קטן, ד"ר, יועצת רפואית, המוסד לביטוח לאומי

אי פלדמן, מחלקת נכות, המוסד לביטוח לאומי

ג' וסרמו, עו"ד, המוסד לביטוח לאומי

מנהלת הוועדה; א' אדלר

מי בוטון

חבר המתרגמים בע"מ

סדר ה י ו ם

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ילד חולה במחלה ממארת).

התשנ"ה-1995- ח"כ מאיר שיטרית



הצעת חוק הניסוח הלאומי (תיקון ילד חולה במחלה ממארת).

התשנ"ה-1995- ח"כ מאיר שטרית

רבותיי, בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת

ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום שלנו

בשלב הראשון הצעת חוק הביטוח הלאומי, תיקון-ילד חולה במחלה ממארת,

התשנ"ה-1995, של חבר הכנסת מאיר שטרית.

אבל לפני זה אני לא יכול שלא להתייחס למקרה עצוב מאוד שאירע, וקשור

במידה כזו או אחרת לעבודת הוועדה. אנחנו טיפלנו בשעתו בקבוצה של כמה

עשרות עובדים, שהועסקו על ידי המועצה לשיווק פרי הדר. בעקבות

רה-אורגניזציה שנערכה שם היו צמצומים בהיקף ניכר מאוד. כתוצאה מכך

נקראו העובדים לצאת לפרישה מוקדמת מספר שנים לפני הפרישה. הם חתמו על

חוזים אישיים, ובחוזים האישיים הובטחה להם פנסיה, עד שיגיעו לאותו גיל

שמזכה אותם בקצבה מקרן הפנסיה. העובדים שהו במשך שלוש שנים בפנסיה,

וקיבלו מדי חודש בחודשו את הפנסיה החודשית. אחרי שלוש שנים התעורר

הממונה על השכר, וטען שההסכמים שנעשו על ידם נעשו מתוך חריגה מחוק

יסודות התקציב, משום שלא היה אישור של הממונה על השכר. הפנסיה הופסקה

באופן חד-צדדי. אנשים בגיל 60, 61, 63, שקיבלו פנסיה מדי חודש בחודשו,

פתאום מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה. אין לנו סמכות חוקית בנושא,

העלינו אותו לדיון בוועדה. לצערי, משרד האוצר דחה את תביעתנו, והנושא

נמצא היום בבית הדין לעבודה. לפני מספר ימים נפטר האיש שהוביל אותם,

באמת משברון לב, רחמים כהן, ואני מוכרח להביע גם את צערי על מה שקרה,

וגם לפנות בשם הוועדה כולה, אני אבקש ממזכירת הוועדה לפנות בשמי לשר

האוצר ולשר החקלאות ולתבוע מהם התערבות פעילה בנושא, על מנת שגמלאים

אלה יקבלו את הפנסיה התקציבית המגיעה להם מאוצר המדינה עד גיל הפרישה,

הם או שאריהם. אסור בשום פנים ואופן להשלים עם מצב כזה, שבו עובדים

נמצאים במשך שלוש שנים בפנסיה תקציבית, ואז מישהו קובע באופן חד-צדדי

שאין מקום לשלם להם את הקצבה.

אנחנו עוברים לסדר היום.

אדוני היושב ראש, ראשית כל אני מברך אותך

על פנייתך, ואני כמובן מצטרף אליה. אבל

המתחיל במצווה אומרים לו גמור. אני מבקש להזכיר לך, אדוני היושב ראש,

שנמצאת על שולחן הוועדה הצעת חוק שלי, שעברה קריאה טרומית וקריאה

ראשונה, והוכנה לקריאה שנייה ושלישית, בדבר גמלאות עובדי רשות הדואר.

כידוע לך, היא נמשכה על ידי הוועדה חזרה. עבר זמן רב, והם גם כן הולכים

ונפטרים לאט לאט, לצערי הרב. אודה לך מאוד אם תוכל להחזיר את הנושא הזה

לקריאה שנייה ושלישית.

אני עומד לקיים פגישה בלשכת ראש הממשלה עם

כל הגורמים הממשלתיים הנוגעים בנושא.

הצעתי הצעות כדי לפתור את הבעיה מבלי שיהיו בכך השלכות על תקציב המדינה

ועל המשק כולו, על יחסי העבודה, ואני בהחלט לוקח לתשומת לבי את ההערה

שלך, ואני גם הודעתי לראש הממשלה שאתה עומד בתוקף על כך שהנושא ידון.

לא אכפת לי שתקבע שעת סגירה. אבל הבטיחו,

ורימו אותנו, לצערי. תקבע שעת סגירה, תגיד

עד תאריך זה וזה תבואו לפתרון.

תודה על ההערה. רבותיי, הצעת חוק הביטוח

הלאומי. הצעת החוק הזו הוגשה על ידי חבר

הכנסת מאיר שיטרית. אנא הצג את החוק.

אדוני היושב ראש, הצעה זו באה לתקן נקודה,

שהיום יוצרת מצוקה קשה מאוד לילדים חולי

סרטן ולמשפחות שלהם. במצב הנוכחי, ילד חולה במחלה ממארת, על פי התקנות

הקיימות, בזמן שהוא מקבל טיפול כימותרפי, הביטוח הלאומי מכיר בו כנכה,

ומשפחתו מקבלת קצבת נכות. אני חושב שזה מסייע למשפחה, כי משפחה שיש לה

ילד שחולה במחלה ממארת, מעבר למכה הנוראית, הם גם נכנסים למערכת גדולה

מאוד של הוצאות בגלל הצורך לקחת את הילד לטיפולים ולבדיקות מדי כמה

ימים, לפחות אחת לשבוע, וכשהוא נמצא בטיפול כימותרפי, הם חייבים להיות

איתו כל הזמן. מעבר למצב הטראומטי הנפשי, הם חייבים לעתים לרכוש

תרופות, שבית החולים לא מספק, כי הן תרופות יקרות מדי, לקנות ציוד שבית

החולים לא מספק. יש כל מיני הוצאות, שלצערי הרב, אין להן היום עדיין

פתרונות במערכת הרפואית, ואני מקווה שיום אחד נגיע לפתרונות, ושהביטוח

הרפואי יכסה הכול, וההורים האלה לא יצטרכו לכסות מכספם שום דבר לילדים

אלה.

הבעיה היא, שהיום קצבת הנכות שניתנת לילד ניתנת לו בזמן שהוא מקבל

טיפול כימותרפי. כשנגמר הטיפול הכימותרפי, הילד מפסיק לקבל את קצבת

הנכות. הצעת החוק אומרת, שילד שגמר לקבל טיפול כימותרפי עוד לא הבריא

מסרטן. על פי התקנות הרפואיות ילד שחלה נחשב בריא רק אם חמש שנים הוא

נקי ממחלת הסרטן, נקי מתאי סרטן בגופו. אז הצעת החוק המקורית שלי אמרה,

שהילד יקבל קצבת נכות לחמש שנים באופן אוטומטי, עד שהוא יהיה בריא חמש

שנים. במשא ומתן עם אנשי האוצר, עם אנשי הביטוח הלאומי שיושבים פה,

ותודות לסיוע שלהם, הגענו להבנה, שבעצם אפשר לפתור את הבעיה בדרך אחרת,

בלי ללכת מראש על חמש שנים, והצעת החוק הזו נותנת בעצם פתרון על פי

הצעת החוק שכתובה פה. הסכמתי מראש לשנות את ניסוח הצעת החוק, ולקבוע

בנוסח הצעת החוק, שברגע שילד חולה במחלה ממארת, הוא יקבל קצבת נכות

לתקופה של כל הטיפול הכימותרפי ועוד חצי שנה לאחר גמר הטיפול

הכימותרפי, במטרה שלא תיפסק קצבת הנכות, ויתחיל האב להתרוצץ לביטוח

הלאומי ולבדוק זכאות או לא זכאות.

בחצי השנה הזו הביטוח הלאומי יבדוק את הזכאות של הילד מחדש. אם הוא

הבריא, והלוואי וכך יהיה, אז ההורים בשמחה רבה לא רק יהיו מוכנים לוותר

על הקצבה, אני חושב שהם יהיו מוכנים לשלם קצבה לביטוח הלאומי שיבוא.

אבל אם הוא לא הבריא, אז יחדשו מחדש את קצבת הנכות שלו לתקופה נוספת;

ובלבד שכל עוד שלא נבדקה זכאותו כאמור, קצבת הנכות לא תיפסק. כלומר

האחריות לבדיקה מוטלת על הביטוח הלאומי, ולא על ההורה. הביטוח הלאומי

צריך לעשות את בדיקת הזכאות בתקופה של חצי שנה.

אני הסכמתי עם הביטוח הלאומי ועם האוצר ועם הממשלה שלא לעשות את זה

בהצעת חוק שתעבור קריאות רלוונטיות בכנסת. אני הסכמתי שהחוק הזה יעבור

לתקנות, ובאמצעות התקנות של הביטוח הלאומי, אם הדברים שציינתי פה

יחוקקו כתקנות של ביטוח לאומי, אני חושב שאנחנו מביאים ברכה רבה

למשפחות רבות, שסובלות קשה מאוד, ויש להן בעיות קשות. משפחות רואות בי

כתובת לעניין הזה, ופונות אליי, וכך אני בעצם הגעתי לבעיה הזו. ואני

רוצה להודות לביטוח הלאומי על הסיוע שלו לגיבושה של ההצעה שקראתי

בפניכם, ואני מקווה שנוכל היום לגמור את ההצעה.

אני ריצה לומר כמה

דברים אישיים בנושא. אני במקביל להצעת

החוק הזו פניתי למוסד לביטוה לאומי עקב מקרה שהגיע אליי, ופורסם גם

בכלי התקשורת, נושא של ילדה בת 17-16, שחלתה במחלת הסרטן ועברה

טיפולים. הטיפולים הביאו לשורה ארוכה של תופעות, שנגרמות עקב טיפולים

כימותרפים, והם מעבר לתקופה שבה מדובר. יותר מזה, אני אינני בטוח וששת

החודשים הם תקופה מספיקה. הניסיון שלי מלמד, מהפניות שקיבלתי, שההשפעה

של הטיפולים הכימותרפיים, העובדה שהילדה חולה במחלה ממארת, משתרעת מעבר

לתקופה הזו ומעבר לדברים הטהורים שהם בריאות הגוף. מדובר גם על בריאות

הנפש ועל לחצים חברתיים ועל כל מיני דברים שסובבים את התא המשפחתי, את

בית הספר, את הכיתה, את כל הגורמים. אגב, בשבוע שעבר היה דיון מרתק

מאוד, יום השתלמות בבית חולים רמב"ם, שבו השתתפו מורים, מחנכים, עובדים

סוציאלים, אחיות ורופאים. סדר היום ביום ההשתלמות הזה היה בדיוק

איך מתמודדים אם מחלת הסרטן של הילד. אתם הגשתם לנו,

בוודאי תציגו את זה, הצעה לתקנות. בהצעת התקנות כתוב בין היתר, שילד

חולה במחלה ממארת, שמקבל טיפול אקטיבי, ייהנה מהקצבה בתקופת הטיפול

ושישה חודשים לאחריה. אני מבקש להרחיב את זה ל-12 חודשים, משום שהתקופה

של השישה חודשים נראית לי קצרה מדי. אני בהחלט חושב שהיא יכלה לחיות

ארוכה בהרבה, אבל נדמה לי ש-12 חודשים זה המינימום כדי לאפשר למשפחה

את ההשתלבות בתחום החברתי, ולא רק בתחום הבריאותי הטהור.

אחרי טיפול כימותרפי הילד נמצא במצב נפשי

ופיזי מאוד מאוד קשה, ואז התקופה שלוקח לו

להתאושש היא ארוכה.

כפי שאמר חבר הכנסת שטרית, הצעת החוק

שמונחת כאן לפני הוועדה זה תיקון לחוק

הביטוח הלאומי בסעיפים המתייחסים לגמלה לילד נכה. דבר פורמלי, ועדת

שרים לענייני חקיקה לא התנגדה להצעת החוק, בתנאי, כפי שאמר חבר הכנסת

שטרית, שחבר הכנסת שטרית יבוא בדברים עם המוסד לביטוח לאומי ועם משרד

האוצר באשר להיקף הגמלה, שיש לשלם לאותו ילד נכה, וכפי שחבר הכנסת

שטרית אמר, ההסכמה שהושגה הן עם אוצר המדינה והן עם המוסד לביטוח

לאומי היא שהילד הנכה יקבל גמלת ילד נכה לא רק בתקופה שהוא מקבל טיפול

אקטיבי, אלא גם שישה חודשים לאחריו.

לפני שאכנס לתיקון לנוסח התקנות שמונחות בפניכם, אני רוצה להסביר במספר

מילים, שגם היום ילד נכה שמקבל טיפול אקטיבי, זאת אומרת טיפול כימותרפי

או טיפול בהקרנות או כל טיפול קשה ומרוכז אחר זכאי לגמלת ילד נכה. מה

שחבר הכנסת שטרית מבקש לעשות בהצעת החוק או אנחנו בתיקון התקנות הוא

להרחיב את הזכאות גם לתקופה שמתום הטיפול מסיבות רפואיות, שד"ר קטן

צריכה להסביר לנו עוד מעט. מצאנו לנכון להציע, וזה התקבל כאמור על דעת

כל הגורמים, תקופה של שישה חודשים מתוך הטיפול הרפואי, אבל בהחלט ניתן

לדון בהצעתו של אדוני.

אשר לגבי הבדיקה המחודשת של ילד נכה, לפי התקנות ישנה אפשרות כל שישה

חודשים לבדוק מחדש את הילד, אם יש החמרה וכוי.

בכמה מקרים מדובר?

מדובר ב-380 ילדים, שבו זמנית מקבלים גמלה

לפי העילה הזאת, ילדים שחולים במחלות

ממאירות וזכאים לגמלה. אם אנחנו מדברים על תוספת של שישה חודשים, העלות

היא 2.6 מיליון לשנה.

ההצעה שלנו היא לעשות את התיקון בתקנות, כי בחוק יש לנו רק סעיפי

מסגרת, סעיפי הסמכה כלליים. כל הכללים בדבר פירוט המחלות ושיעורי הגמלה

וכו' קבועים בתקנות, ולכן המקום המתאים לעשות את התיקון הוא בתקנות,

ולא בחוק. גם בעבר, כשעשינו תיקונים לגבי אוכלוסיות שונות, הם נעשו

בתקנות, ולא בחוק.

היו"ר י' כץ.- בשעתו, כשדיברתי עם אנשים מהמוסד לביטוח

לאומי, דובר על אפשרות של שנתיים אחרי

סיום הטיפול הכימותרפי. אני מבין שיש כנראה בעיה של האוצר.

יש פה גם בעיה תקציבית, זה נכון, אבל שישה

חודשים מוסכמים על ידי גורמים מקצועיים

כתקופה המתאימה, מעבר לבעיה התקציבית.

כאשר אנחנו מדברים באוכלוסיות אחרות של

ילדים בדרך כלל אנחנו בודקים את התפקוד

שלהם בפעולות היום-יום, בפעולות היסוד. לפעמים מדובר בילדים עם מחלות

קשות, שלא נכנסים למסגרת התקנות. לכן מצאנו לנכון במקרה הזה לא לבדוק

את התפקוד, ועצם קיום המחלה הוא המזכה. אבל שוב אנחנו צריכים לקחת את

זה בפרופורציה לגבי האוכלוסיות הנוספות בשאלה האם יש הצדקה מבחינה

רפואית להמשיך לשלם את הגמלה לתקופה הרבה יותר ארוכה אחרי תום הטיפול.

בבקשה דוקטור קטן, תנסי לשכנע אותי ששישה

חודשים מספיקים.

התייעצנו עם הרופאים המטפלים בילדים האלה,

הילדים החולים במחלות ממאירות. זאת לא

שאלה רפואית טהורה, מפני שמדובר כאן בילדים, שסיימו את תקופת הסיפ.ול

האקטיבי, ונמצאים במעקב. תקופת המעקב יכולה להימשך שנים רבות. בסך הכול

אנחנו עוקבים אחריהם. בתום הטיפול האקטיבי בתקופה הראשונה הם נזקקים

לבדיקות תכופות, פעם בשבוע-שבועיים, פעם בחודש, פעם בשלושה חודשים. לאט

לאט מרחיבים את טווח הזמנים בין הבדיקות. מבחינה רפואית זה יכול להיות

גם עניין של שנה. שוב, השאלה אינה שאלה רפואית טהורה, כי הילד מבחינתנו

גמר את הטיפול האקטיבי וזקוק להישאר במעקב.

אבל לא רק העניין של המעקב. במקרים.

שאני ראיתי, במהלך הטיפול נשרו השיניים,

ונפגעו כל מיני אברים, כתוצאה מהטיפול; וקשה לומר, שברגע שנסתיימו

הטיפולים זהו זה. הילד לפעמים סובל כתוצאה מהטיפולים. אני כבר אינני

מדבר על הצד החברתי-נפשי וכדומה. לכן לי נראה ש-12 חודשים זה זמן סביר,

ופחות ממה שצריך.

חילקנו את זה לשני חלקים: ילד שגמר את

הטיפול ואין לו בעיות נוספות, אין. לו



תופעות לוואי, כמו שאתה מתאר, וגמר את הטיפול האקטיבי, במשך חצי שנה

ימשיך לקבל. בהצעה נוספת שיש לנו כאן אנחנו מדברים על מחלה משנית או

מצב רפואי כתוצאה מאותם טיפולים. אנחנו יודעים שאותן תרופות כימותרפיות

וההקרנה גורמות לנזקים גם באברים תקינים אחרים. למשל יכולה להיות פגיעה

בלב, פגיעה בעצבים או במערכת העיכול כתוצאה מאותן תרופות. כל אותם

מקרים שיש להם מחלה משנית נכללים בהצעה אחרת. בחצי שנה אנחנו מדברים על

כלל הילדים שקיבלו טיפול אקטיבי, ואינם בעלי תופעות לוואי, אלא רק

נמצאים במעקב. הילדים האחרים שמראים סימני מחלה משנית, סיבוכים מאוחרים

של אותם תרופות וטיפולים, נכללים בקבוצה השנייה שאנחנו הצענו.

היו"ר י' כץ.- איפה זה כתובז

בהצעה שאנחנו הגשנו, בתום הגמלה, כאשר

לילד יש מחלה משנית ותופעות קשות כמו

ששמענו פה. מבחינה מקצועית אמנם זו הייתה המחשבה שלנו, אבל מאחר

שהתקנות האלה הן בהתייעצות, הן באישור שר האוצר, ואין הסכמה של שר

האוצר לנושא של המחלה המשנית, זה לא בא לידי ביטוי בתקנות שנמצאות אצל

אדוני. בהנחה שהוועדה תחליט, שאמנם יש להוסיף את הילד שנגרמה לו מחלה

משנית, אנחנו נוכל במקום לתקן את התקנות.

איך את מציעה להגדיר את זה?

יש אפשרות, יש לי נוסח. אבל אולי נשמע

קודם את האוצר בקשר לזה.

אני רוצה לומר לך, בשעתו אני ניהלתי משא

ומתן בנושא זה ללא קשר להצעת החוק. ידעתי

שעומדת להיות מונחת הצעה על שולחן הכנסת, ואני דיברתי בשעתו עם הנוגעים

בדבר על סדר גודל של שנתיים. הרעיון היה עד לגיל 18, אבל בסופו של ידבר

אני קיבלתי את ההנחה שמדובר בסדר גודל של שנתיים. לכן אני לא מבין מדוע

ההתעקשות הזו. אני בהחלט מכבד את ההסכמה של חבר הכנסת שטרית, שהנושא

יוסדר בתקנות. אני רואה בזה בהחלט תופעה חיובית, חבר כנסת רוצה לפתור

בעיה, ולא רק שתירשם על שמו הצעת חוק. אני בהחלט רוצה לעודד את התופעה

הזו. אבל מצד שני, נראה לי שהתקופה היא תקופה קצרה מדי. אני מעדיף

לבחור באחת משתי החלופות, להוסיף סעיף שנוגע למחלה משנית או להאריך את

זי! ל-12 חודשים. מה האפשרות הנראית לכם יותרו

כידוע לך ניהלנו מגעים גם עם המוסד לביטוח

לאומי וגם עם חבר הכנסת מאיר שטרית בנוגע

להצעת החוק הזו. מעבר לכך, גם הוסכם, כמו שדוקטור קטן אמרה, על ידי

הגורמים המקצועיים, שחצי שנה זו התקופה המתאימה, ואנחנו מקבלים את חוות

הדעת של הגורמים המקצועיים, והושגה הסכמה, אז אנחנו באמת חושבים שיש

לתקן את זה לשישה חודשים.

עכשיו, לגבי מחלות משניות.

אתה ראית את הנוסח המוצע לגבי מחלה

משנית?

לא ראיתי עדיין את הנוסח.

כתוב פה כך:

"ילד כאמור בסעיף 2 אשר פיתח מחלה משנית

קבועה וקשה כתוצאה מהטיפולים האקטיביים."

נשאלות פה כמה שאלות, שהתשובה עליהן לא כל

כך ברורה לי. האם ילד כזה שפיתח מחלה

משנית שכזו כבר לא זכאי להמשך הגמלה? האם רק בגלל שהוא מפתח את המחלה

המשנית הוא לא זכאי כיוס, במצב הנוכחי? אם הוא לא זכאי, איך יבדילו בין

ילד שלא פיתח את זה כתוצאה ממחלה משנית?

אני מבקש לומר שאני בהחלט שמח לגישה של

נציג האוצר לקבל את חוות דעת הגורמים

המקצועיים, וזה מה שאנחנו בעצם עושים. הטענה של החצי שנה בהחלט לוקחת

בחשבון, שיש נסיבות כתוצאה מדברים, שגם אתה אדוני תיארת כאן, ולכן ישנה

הצעה משלימה, שהיא חלק ממה שהמליצו לנו הגורמים המקצועיים, וזה גם מה

שאמרנו בפגישות עם חבר הכנסת שטרית יחד עם האוצר. השיקולים המקצועיים -

דוקטור קטן תסביר אותם, וכדאי לקבל את זה כמקשה אחת, כי זה בעצם מה

שהמליצו הגורמים המקצועיים. אז אולי דוקטור קטן תשלים ותסביר בדיוק. מה

היא המליצה.

אז אם הנושא המקצועי הוא הרלוונטי, נדמה

לי שעדיף לבחור באמת בדרך שתבחן את העניין

המקצועי, דהיינו, מחלה משנית קבועה וקשה, זאת אומרת יש פה שני תנאים

המחלה המשנית היא גם קבועה וגם קשה.

אני בכל מקרה הייתי מבקש לדון במחלה

המשנית וללמוד את הנושא יותר לעומק, כדי

שנוכל להביע את דעתנו בנושא זה.

חבר הכנסת שטרית ביקש להעביר את הצעת

החוק לקריאה ראשונה, ואז זה יתגלגל וזה

יגיע כחוק. אם רוצים תקנות, אז צריכים לגמור את זה עכשיו.

עד כמה שידוע לי, המחלה המשנית לא הייתה

כרוכה בהצעת החוק. בהצעת החוק היה כרוך

המשך תשלום הגמלה.

מר סגל, הנקודה היא פשוטה. אנחנו רוצים

לפתור בעיה, וגם לכם יש אינטרס למנוע מצב

שבו מחר בבוקר יבוא חבר כנסת שוב, ויגיש הצעת חוק כדי לפתור בעיה

קונקרטית. אני אומר לך, בלי שיהיה הביטוי הזה של "מחלה משנית קבועה

וקשה", אנחנו לא נפתור את הבעיה של האולוכסייה הזאת, ונעשה מלאכתנו,

הייתי אומר, רמייה, משום שאנחנו לא פותרים בזה את הבעיה באופן מלא.

אני לא אומר שאני נגד הפתרון, ואני לא

אומר שאני לא רוצה לפתור את הבעיה. מה

שאני אומר זה דבר כזה, לגבי התקופה שלאחר הטיפולים הכימותרפיים - בחצי



שנה אנחנו תומכים. אבל לגבי המחלות המשניות, אני הייתי מבקש ללמוד את

הנושא.

דוקטור קטן נותנת לנו סקירה קצרצרה על

הסוגיה הזו, ואחריה יש לי פתרון.

מחלת סרטן יכולה להיות מטופלת בכמה דרכים.

ניתוח להוצאת הגידול,

תרופות כימיות רעילות, שתפקידן להרוג את תאי הגידול, והקרנות -

בשילובים שונים. הטיפול הכימותרפי והטיפול בעזרת הקרנות פוגעים גם

ברקמות בריאות, ולא רק ברקמות החולות. המטרה באמת בטיפול זה היא למצוא

איזשהו כלי נשק שיפגע אך ורק בתאים הסרטניים. לצערנו, היום תוך כדי

הטיפול בתאים הסרטניים עלולים להיפגע ונפגעים גם תאים בריאים בגוף.

הרוב הגדול של הילדים לא מפתחים באופן קבוע את הנזק כתוצאה מאותו

טיפול. הנזק הוא זמני וחולף. ישנן תרופות להקטין את תופעות הלוואי. רק

פחות מ-10% מאותם ילדים שמטופלים בכימותרפיה ובהקרנות נשארים עם נזק

קשה וקבוע. זאת אומרת, מספרם מועט. אנחנו מדברים בעיקר על פגיעה קשה

בלב כתוצאה מתרופות כימותרפיות, בהפרעות במערכת העיכול כתוצאה

מכימותרפיה והקרנות ובהפרעות עצביות קשות בשמיעה. הילדים עם השמיעה

ייכנסו בין כה וכה לקטגוריה הזו בגלל הירידה בשמיעה. אנחנו מתכוונים

לאותן קבוצות של ילדים שעקב הליקוי הנוסף הזה לא ייכנסו אלינו כי זה לא

פוגע בתפקודם במידה כל כן קשה.

אני מודה לך על הסקירה. יש לנו ישיבה

נוספת, שאמורה להיפתח בעשר וחצי, ולכן

אנחנו קצת בלוח זמנים צפוף. מחכים לנו עשרות אנשים מבחוץ.

רבותיי, אנחנו נאשר את התקנות כפי שהן, לרבות הנושא של מחלה משנית.

האישור שלנו ייכנס לתוקף בעוד שבוע ימים. אם יש לכם השגות, ואתם רוצים

לקיים בעוד שבוע דיון חוזר בסוגיה של מחלה משנית, אני אאפשר לכם. אני

מציע לא לעשות את זה, אחרי ששמעתם את ההבהרות. אתם תדברו עם אנשי המוסד

לביטוח לאומי. יתברר לכם שמדובר יחסית במתי מספר, אבל אני בהחלט משאיר

לכם את שיקול הדעת, ואני מעמיד את הדברים להצבעה.

אדוני היושב ראש, רציתי להעלות עוד נושא

שלא עלה כאן. היו אלינו פניות למקרים של

ילדים שהם חולים במחלת סרטן או במחלה ממארת אחרת, והמשפחה לא מתפנית

להגיש את התביעה מיד, אלא הם מטבע הדברים עסוקים באמת בטיפול בילד, והם

מגישים את התביעה כמה חודשים או אחרי שעברה שנה. אני סבור שיש צורך ויש

מקום לשקול לתת להם את הקצבה הזאת למפרע מיום שהילד נזקק לטיפול

ושהתגלתה אצלו המחלה. אני לא יודע לאיזה תקופה, אבל שאנשי הביטוח

הלאומי ידונו גם על זה לקראת אולי עוד שבוע, וכשיביאו את העניין, אז

נחליט גם לגבי זה.

אני הייתי מעוניין לקבל את אישור הוועדה

לתקנות היום. השאלה היא רק אם אנחנו

יכולים להוסיף, אם יש הגדרה, אם עולה בדעתכם רעיון להגדיר את זה בצורה

ברורה.

היום לפי התקנות תשולם גמלה רק בעד התקופה

המתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה התביעה

לגמלה. ב-1 לחודש שבו הוגשה התביעה מתחיל התשלום.

אם לעשות תיקון, המקום הוא כנראה בתקנה 6. כך אני חושבת.

אדוני היושב ראש, אני חושב שהבעיה שמעלה

היועץ המשפטי היא במקומה, ואני אסביר

מדוע. תחשבו על זה מה קורה למשפחה שמגלה אצל הילד שלה גידול ממאיר.

הראש שלה בביטוח לאומי? בחיים לא. הם הולכים לבתי חולים, הם בכלל

שוכחים מהחיים שלהם. איפה הראש שלהם להגיש תביעה?! זה בכלל לא על

השולחן. בדרך כלל, אחרי שעוברים את החודש הראשון, הטראומה עוברת,

מתחילים בטיפול כימותרפי, העובדת הסוציאלית של בית החולים ניגשת אליהם,

עוברים חודש-חודשיים עד שמגישים את התביעה, אבל לדעתי אין שום סיבה

בעולם לא להכיר בזה מיום גילוי המחלה. זה הגיוני ביותר בעיניי. לא

מדובר פה על שנים.

אנחנו מבקשים, אם אפשר שהוועדה תאשר את

התקנות בלי הנושא הזה. אנחנו נבדוק את זה

בנפרד. אי אפשר לעשות זאת דרך אגב. זה מחייב דיון, צריך את הסכמת שר

האוצר לזה.

אנחנו נאשר את התקנות.

אם העיקרון לתת קצבת נכות מאושר על ידי

השר, למה לא לאשר מיום המחלה? אני לא רואה

את הסתירה.

אדוני, אם כבר, לא מיום המחלה, אלא מיום

תחילת הטיפול האקטיבי, כי אנחנו מדברים

בתקנות על טיפול אקטיבי ולא על ימי מחלה.

הפערים בין תחילת טיפול אקטיבי ותחילת

המחלה הם כמעט אפס. ברור שמי שמגלים אצלו

לא ישב בבית.

הפתרון הוא כדלקמן: אנחנו מאשרים את

התקנות בכפוף לשני תיקונים, אחד נוגע

למחלה המשנית, השני נוגע לתשלום הקצבה מיום תחילת הטיפול האקטיבי.

לאוצר יש אפשרות לבוא אלינו תוך שבוע ימים ולדרוש העלאת הנושא לדיון

חוזר. אנחנו נקיים דיון חוזר. אני רוצה להיות הוגן כלפיכם. אני לא רוצה

שיהיה מצב, שבו אנחנו מקפיאים אתכם. מדובר באמת במשפחות מועטות,

שסובלות סבל, שלא הייתי רוצה שמישהו מאיתנו יגיע למצב כזה, לכן צריך

ללכת לקראתם. לצערי, חבר הכנסת שטרית חווה את הדבר הנורא הזה על בשרו.

ו

לכן הייתי מבקש מכם להסכים לאישור התקנות בצורה הזאת. הוועדה מאשרת את

התקנות בכפוף לתיקונים. האישור שלנו ייכנס לתוקף תוך שבוע ימים, אלא אם

האוצר ידרוש כינוס הוועדה ודיון בנושא.

אדוני, בהנחה שהאוצר יסכים, והתקנות לא

יובאו לדיון נוסף, אני מבקשת מאדוני

להסמיך את היועץ המשפטי לאפשר תיקונים במידה והם יידרשו.

בבהחלט, היועץ המשפטי של הוועדה יחד איתך

ינסחו את הניסוח של התקנה הזו. אני מודה

לכל המשתתפים. אנחנו עושים הפסקה של שתי דקות.

הישיבה ננעלה בשעה 36 ;10