הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 429

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. ט"ז בטבת החשנ"ו (8 בינואר 1996). שעה 11:10

חברי הוועדה: י' כץ - היו"ר

ני בלומנטל

ת' גוזינסקי

דני סגל - אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד דן אורנשטיין- לשכה משפטית, משרד המשפטים

שלמה כהן - סמנכ"ל מחקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי

בן-ציון ליפשיץ - מנהל אגף זקנה ושארים, המוסד לביטוח לאומי

שמואל בריצמן - יועץ משפטי, המוסד לביטוח לאומי

לאה רוזנברג - סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

רות הורן - הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד אבי ניסן-קורן-האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית

יהודית פלוטקין - מנהלת פעילות הרווחה, הסתדרות עובדים עמית

יעקב פונטרמולי - מזכיר ארצי, הסתדרות עובדים לאומית

עו"ד דלית רנרט - לשכה משפטית, נעמ"ת

עו"ד רחל בנזימן - יועצת משפטית, שדולת הנשים

מי בוטון

אי אדלר

רשמה: אי שלהבת

1. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מסי 6) (ביטוח עקרת בית לעת

זקנה), התשנ"ו-1995.

2. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח עקרת בית), התשנ"ג-1993

(של חה"כ עי פרץ וחה"כ די מגן).

3. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח לעקרת בית), התשנ"ג-1993

(של חה"כ אי סלמוביץ וחה"כ עי מאור).

4. הצעת חוק זכויות עקרת הבית, התשנ"ה-1994 (של חה"כ ני בלומנטל).

5. הצעת חוק הביטוח הלאומי (ביטוח לעקרת בית), התשנ"ה-1995

(של חה"כ מ' שטרית).



הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6) (ביטוח עקרת בית לעת זקנה), התשנ"ו-1995

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח עקרת בית), התשנ"ג-1993

(של חה"כ עי פרץ וחה"כ די מגן)

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח לעקרת בית), התשנ"ג-1993

(של חה"כ אי סלמוביץ וחה"כ עי מאור)

הצעת חוק זכויות עקרת הבית, התשנ"ה-1994 (של חה"כ ני בלומנטל)

הצעת חוק הביטוח הלאומי (ביטוח לעקרת בית). התשנ"ה-1995 (של חה"כ מי שטרית)

על סדר היום שלנו רוצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מסי 6) (ביטוח עקרת בית

לעת זקנה), התשנ"ו-1995 וכן הצעות חוק פרטיות שהגיעו אלינו בשבוע האחרון

מהמליאה. אנחנו מצביעים קודם כל פורמלית על סעיף 3.

הצבעה על סעיף 3. בכפוף לתיקונים שהוקראו .

בעד - 1.

נגד - 0.

סעיף 3 אושר עם התיקונים.

סעיף 4 אושר, כך רשום בפרוטוקול.

סעיף 5: "סעיפים 241 ו-242 לחוק העיקרי - בטלים". סעיף 241 קבע מיהי

בעצם אותה עקרת בית שאינה מבוטחת, כלומר "אשה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק

ביתה לא תהיה מבוטחת בפרק זיקנה ושארים", אך מצד שני מאפשר למוסד לקבוע

כללים לעניין ביטוח ברשות של עקרת הבית. סעיף 242 הוא הסעיף שמתייחס לאלמנה

בת-קיצבה.

סעיף 241 אומר שעקרת בית לא מבוטחת כיום "אולם המוסד רשאי אם נתבקש

לעשות כן לבטחה או להפסיק ביטוחה על-פי תנאים שייקבעו", כלומר הוא רשאי

לעשות ביטוח רשות לעקרת בית כזאת אם היא ביקשה, לפי תנאים ותקנות שקיימים.

היום מוחקים את האפשרות הזאת, זאת אומרת מיום שהחוק הזח ייכנס לתוקף לא

תהיה אופציה לעקרת בית לבטח את עצמה ביטוח ברשות, בגלל שהיא מבוטחת כבר.

אני מבין ש"עקרת בית ואלמנה בת-קיצבה שהיו מבוטחות ברשות ייראו את תקופת

היותן מבוטחות ברשות כמי שהיו מבוטחות כעובדות", זה בא לענות על מקרה של

אותן נשים שכבר רכשו זכויות.

יש פה עוד שאלה אחת, מה יהיה במקרה של אשה בת 59 לדוגמא שהיתה מבוטחת

בביטוח ברשות וחסרה לה עוד שנה אחת לרכישת תקופת הכשרה. מאחר שאנחנו מבטלים

את הביטוח ברשות, היא בשנה הזאת לא תוכל להמשיך להיות מבוטחת ברשות לפי

החוק והיא תוכל ליהנות מהתקופה שהיא כבר ביטחה את עצמה ברשות רק אם היא

תשלים את זה בדרך של עבודה למשל. מספר חברי כנסת עוררו בישיבה הקודמת את

השאלה האם לא כדאי לשקול לתת לעקרות בית שביטחו את עצמן ברשות להשלים את



הביטוח ברשות, בגדר הוראת מעבר. למה לא לתת להן למלא את תקופת ההכשרה? יש

כאן מעין פגיעה בזכות קניינית שהאשה רכשה לעצמה. אולי לא עכשיו המקום לדון

בזה אבל צריך לשקול את הדבר הזה.

אני מבקש שעד לסיום החקיקה תחשבו ותציעו איזשהי הצעה לפיתרון הבעית.

יכול להיות שהיא היתה רק חודש בביטוח ברשות.

אז תציעו למשל "שנותרה לה תקופה מסויימת, שנה או משהו כזה", תחשבו על

זה. מי שהתחילה לבטח את עצמה לפני שנה לדוגמא וביטחה את עצמה חודש, באמת

אין טעם לתת לה לעוד 5 שנים אבל יש מקום לתת למי שכבר עברה את מחצית התקופה

או 3/4 ממנה להשלים את תקופת ההכשרה. תחשבו אתם על נוסחה שלא תיפגע בנשים.

רק אם היא כבר מבוטחת ברשות.

אולי יש לזה תשובה בסעיף 17. אנחנו נבדוק את העניין הזה. אם אני מבין

נכון מדובר על מישהי שביום תחילת החוק היתה כבר מבוטחת ברשות וחסרה לה

תקופת הכשרה כדי לקבל קיצבת זיקנה בגיל 60. כמו שאמרה עו"ד הורן, אם היא

היתה מבוטחת רק חודש זה באמת בטל בשישים.

אני מבקש בהזדמנות זו להעלות נושא שלא קשור קשר ישיר אבל בכל זאת אני

רוצה לשמוע את עמדתכם בנושא. היום יש מצב שבו אלמנה זכאית לקיצבת שארים ללא

מבחן הכנסות. אני מקבל בתקופה האחרונה תלונות רבות של אלמנים שטוענים שאצלם

יש מבחן הכנסות שגורם לקיפוח ואפלייה של האלמן לעומת האלמנה בנוגע לקיצבת

שארים. הם שואלים אותי איך יתכן שאלמנה שהכנסותיה הן פי 4 או פי 5 מהשכר

הממוצע במשק מקבלת את קיצבת השארים במלואה ולעומת זאת אלמן שבקושי מקבל את

הפנסיה שלו מאבד את זכותו לקיצבת שארים. מה אני צריך לענות לאנשים האלה?

העובדות שהצגת הן נכונות. זה ידוע שאין שוויון מלא בין גבר לאשה במערכת

הביטוח הלאומי. כאשר נכנסנו לנושא של עקרת הבית הרעיון המרכזי היה לעשות

שוויון מלא במערכת, שוויון מלא גם בזכויות וגם בחובות. מסיבות שונות בשלב

זה ההצעה שמובאת כאן מטרתה להתחיל בצמצום אי-השוויון אבל לכלל שוויון מלא

לא הגענו עדיין. השוואת זכויות בין אלמן ואלמנה זה נושא שלא יורד מסדר היום

ועלו בנושא זה המון הצעות חוק פרטיות. בעיקר בגלל סיבה תקציבית הנושא הזה

לא עבר בפעמיים האחרונות אבל הבעיה עדיין קיימת.

אני מבקש ממכם במסגרת התיקון הזה לבחון את האפשרות לשנות את המצב הקיים

ולהביא ליותר צדק. אני לא רוצה לומר בלשון נחרצת שאני לא אביא לאישור את

הצעת החוק הזו אם העניין הזה לא יתוקן, אני לא רוצה להיות כל כך חריף. אבל

אני חושב שהמצב הקיים, לפיו הממשלה מבקשת להקנות זכויות, כולל קיצבת זיקנה,

לעקרות בית כל עוד גברים אלמנים מופלים לרעה בצורה חמורה מול נשים, הוא מצב

הזועק לפיתרון. אני מבקש ממכם לבדוק את הנושא ובישיבה הבאה לנסות לבוא עם



איזשהי הצעה, מתואמת עם האוצר. אולי צריך להעלות את רף ההכנסה המותרת

מבחינת הגבר, זאת אומרת לקבוע מבחן הכנסה שי יאפשר ליותר גברים לזכות בקיצבת

זיקנה, לפחות ליצור איזשהו צדק, פי 2 מהשכר הממוצע או משהו כגון זה, איזשהו

מרכיב יותר הוגן. אני לא יודע בדיוק על כמה עומד היום מבחן הכנסה.

היום זה 50% מהשכר הממוצע.

אולי צריך לקבוע את השכר הממוצע, לקבוע איזשהו מבחן הוגן כזה; או

לחילופין לקבוע איזשהו מבחן של הכנסה לאלמנה, גבוה ביותר, כדי שלא יווצר

מצב חט וחלילה שאנחנו נפגע ברבבות נשים. אני מבקש שתיבדקו את הנושא הזה

ותבואו אלינו עם איזשהי הצעה. אתם לא צריכים להשיב עכשיו.

כבר בדקנו את זה כמה וכמה פעמים. לעניות דעתי אי אפשר לכרוך את הדברים

זה בזה. במרבית המקרים כשהנשים נפטרות הבעלים הם בגיל זיקנה, כאשר ידוע לנו

מהי התפלגות ההכנסות של קשישים. זאת אומרת גם אם נקבע מבחן הכנסה של שכר

ממוצע במשק, או שכר וחצי, למעשה כמעט ולא נשאיר מחוץ למערכת אף אחד כי כמעט

כולם ייכללו בתוך המבחן הזה. המשמעות הכספית תהיה כ-100 מיליון ש"ח.

מה תהיה המשמעות אם ניקבע מבחן הכנסה לאלמנות של למשל פי 2 מהשכר

הממוצע? אם זה המחיר לשוויון עם גברים, אני עושה את זה בלי שום נקיפות

מצפון ואני מוכן להתייצב מול כל ארגוני הנשים, זה ענין של צדק. אני מבקש

לבדוק את זה. אני בעד לתת לגברים את מה שיש לנשים. בתוך עמי אני יושב ואני

חושב שלבוא לאוצר תמיד בדרישות רק לתת בלי לשאול מאיפה לקחת זה פשוט לא

הוגן וזה פופוליסטי. יכול להיות שלא צריך לעשות השוואה מלאה אבל צריך לצמצם

את הפער, לקבוע מבחן הכנסה של פי 2 מהשכר הממוצע לנשים ולקבוע מבחן הכנסה

של פעם וחצי או משהו כזה לגברים, זה דבר הגיוני.

אני מבין שאם נכתוב בחוק "דין אלמן כדין אלמנה" המשמעות של זה תהיה 100

מיליון שקל בשנה?

רק בעניין של השוואת הזכות לקיצבת שארים. במקרה של ילדים כמובן שאין

מבחן הכנסות.

אני מבקש לבדוק את זה. אני חושב שבהזדמנות חגיגית זו, כשעושים צעד כל כך

חיובי וחשוב להשוואת מצבן של נשים, צריך גם לחשוב על הגברים. אני מקבל

תלונות חוזרות ונישנות של גברים שאומרים "יש לי שכנה אלמנה עשירה מאוד

שמקבלת קיצבת שארים ואילו אני, בגלל שאני מקבל פנסיה מאיזשהי קרן פנסיה או

משרד ממשלתי, מאבד את כספי". אני מאוד בעד נשים, אני נותן לזה ביטוי בהצעות

חוק שעוברות בוועדה, אבל יש גבול.

בהמשך לדברים שאמר מר שלמה כהן, צריך לראות ברקע שגבר מבוטח מגיל 65-18

משלם דמי ביטוח. לעומת זה תקופת הכשרה בקיצבת שארים היא תקופה מאוד קצרה של



שנה בלבד או שנתיים מתוך 5, כלומר אשה שלא עבדיו אף פעם ולא שילמה דמי ביטוח

והיא במקרה יצאה לעבודה וכעבור שנה הלכה לעולמה אז היא מקנה זכות לקיצבת

שארים. זאת אומרת המימון כאן הוא בהחלט בשיעור לא גבוה.

שוק העבודה במדינת ישראל מזה שנים רבות הולך ונעשה מאוזן, זו דווקא עילה

טובה לארגוני הנשים להתקומם. מה אומרים, שאנחנו יושבות בבית? הלא זו מטרת

החוק בדיוק, לכן העליתי את זה במקרה הזה. מי שעובדת בבית מבחינתי זה במובן

מסויים בדיוק כמו שהיא עובדת בחוץ מכיוון שהיא ממלאה תפקיד, זה ענין של

שיקול שלה ושל בעלה, שלה ושל עצמה, האם לצאת לעבודה או לטפל בילדים, זו

זכותה המלאה. אני לא רוצה כרגע לנהל ויכוח מה יותר קשה. לכן אני לא מוכן

לקבל את הנימוק הזה, שהיא עובדת פחות זמן, עם כל הכבוד. היום הזכויות של

עקרת בית ושל אשה עובדת הן אותו דבר. בסעיף 18 גם עושים השוואה ברורה ונאמר

שדינן של מי שהיו מבוטחות בביטוח רשות כדין מבוטחות שהיו עובדות.

מה שאנחנו מתבקשים לבדוק הוא מתן קיצבת שארים לאלמנים שאינם זכאים היום

לקיצבת שארים משום שאין להם ילדים וההכנסות שלהם עולות על המותר. צריך

לבדוק שינוי של מבחן הכנסות. ודבר נוסף, יושכ הראש מציע הנהגת מבחן הכנסות

לגבי אלמנות כך שנחפש אפשרות לאזן את ההוצאה.

לא דיברתי על איזון וגם האוצר מבין שאי אפשר לאזן את זה בדיוק ואי אפשר

לעשות שינוי לרעה בצורה דראסטית. אבל לפחות שתהיה איזשהי פרופורציה.

הרעיון שמציע יושב הראש, שרוצה להשוות דין אלמן ואלמנה ולהחיל על אלמנה

מבחן הכנסה, הוא בניגוד לכיוון שפעם הוא הציג בקשר לקיצבאות אוניברסליות.

אני לא אמרתי לאן אני הולך. אני ביקשתי שתביאו נתונים וניראה. קודם כל

ניראה מה העלות אם משנים את זה למבחן הכנסה של שכר ממוצע או לפעם וחצי שכר

ממוצע. צריך לבדוק את זה ותיבדקו באותה מידה לגבי הנשים.

אני לא מתכוונת לייצג כאן את ארגוני הנשים. אני מאוד שמחה שיושב הראש

העלה את השאלה הזאת משום שזו שאלה גדולה לגבי כל התפיסה של הביטוח הלאומי

את המשפחה. אני חושבת שכל אחד מהעיוותים שאנחנו מוצאים בחוק הביטוח הלאומי

הוא גם פרי של מצב נתון וגם של קונספציה של מיהם המפרנסים העיקריים ומיהם

המפרנסים הלא-עיקריים ומהן משפחות רגילות ומשפחות לא-רגילות. בישיבה

הקודמת, כאשר דובר על זכויות אלמנים ואלמנות וקרנות הפנסיה, אמרתי שלדעתי

זו לא אפליה של הגברים אלא אפליה של הנשים מאחר שהן אלה שמבטחות את בני

זוגן. זה לא בדיוק אותו דבר בביטוח הלאומי אבל זה נובע מאותה תפיסה.

בחוק הביטוח הלאומי יש תפיסה ארכאית, הוא נחקק לפני 30 שנה.

יש לנו תחושה כפולה לגבי התיקון שאנחנו דנים בו לחוק הביטוח הלאומי. מצד

אהד אנחנו שמחות שניתן כאן מעמד לנשים שלא עבדו עד היום והעבודה שלהן לא



נחשבה אבל מצד שני אנחנו עדיין מנציחים מעמדות שונים. בלי להתעלם מהמציאות

אני עדיין רואה בזה בעייתיות בתפיסה כוללת של שוויון ושל המטרה של החקיקה.

אני לא אומרת שאם תתקבל הצעת יושב הראש, עם מבחן הכנסה לנשים שיהיה כפול

מהשכר הממוצע, אנחנו בהכרח נצא על בריקדות נגד זה. אני רק מבקשת להזהיר את

עצמנו מפני חקיקה מאוד נלהבת כאשר בבסיסה יש תפיסה שגברים מופלים לרעה. אני

מסכימה שבתפיסה עממית יש כאן באמת גברים שמופלים לעומת הנשים אבל אני חושבת

שעלינו לנסות לתקן את זה, זו תפיסה שבה לא שואלים מי בעצם מבטה ומי בעצם

הוא הנפגע ושל מי הזכויות. אני מבקשת להזהיר את עצמנו מפני הורדת הרף.

כמה היא קיצבת השארים היום?

673 שקל. בחודש ינואר זה יעלה ב-5.6%. יש גם תוספת וותק מעבר ל-10 שנים

שמבוצעת בשלבים והיא 20%.

אבל הרוב מקבלים יותר, הרוב מקבלים 900. .

אולי צריך לבדוק לדוגמא מה היה קורה אם הגברים האלה היו מקבלים מחצית

מקיצבת השארים.

או אולי להעמיד את אותו מבחן הכנסה שיש לאלמנים גם על אלמנות, אז יהיה

שווי ון.

מיצינו את הרעיונות שלי, אתם תעבדו על זה.

בישיבה הקודמת דיברה עו"ד יהודית נחמן על עניין ביטוח הרשות ואני רוצה

לדעת האם זה ירד מהפרק. היא אמרה שעד היום הביטוח ברשות איפשר לנשים אכן

זכות יתר מסויימת להשלים תקופות הכשרה שלא היו להן. אשה שעבדה, במקום 12

שנים רק 11 שנים וחודש, יכלה בעזרת הביטוח ברשות להשלים את תקופת ההכשרה

שלה. ההצעה שהועלתה כאן קודם בעצם מתנה את השימוש בביטוח ברשות על-ידי זה

שהאשה היתה קודם מבוטחת. האם אנחנו מורידים את האופציה השניה מהפרק? אני

שואלת את עצמי למה.

מפני שלא רוצים יותר ללכת לביטוח ברשות. זו כל התפיסה של החוק, שעקרת

בית מבוטחת בזכות עצמה בביטוח לאומי.

אבל יש כאלה שייפלו בין הכסאות.

לא יהיו כאלה שייפלו בין הכסאות כי מהיום תינהג שיטה אחרת.

אנחנו נאשר את סעיף 5 כפי שהוא, בכפוף לכך שאתם תימצאו נוסח הולם,

שי יבטיח שכל מי שערב תחילתו של החוק היתה מבוטחת תקופה מסויימת בביטוח רשות

תוכל להשלים את תקופת ההכשרה.

לפני שאנחנו ממשיכים בסעיף 6 אני רוצה לנצל את המקום שהתפנה בסעיף 5

ולהוסיף סעיף שנועד להבהיר את העובדה שאנחנו שומרים על מצב הזכויות הקיים.

אני אקריא קודם ואסביר במה דברים אמורים.

אין- לך את זה בכתב? אולי נמשיך בסעיפים ותוסיפי את זה בסוף.

סעיף 6: "בסעיף 244 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג1) סעיף קטן (ב) לא יחול לגבי מי שמבוטח פי סימן גי בלבד." "

סעיף 244 מדבר על גובה קיצבת הזיקנה, כשהוא מפרט את הקיצבה הבסיסית שהיא

16% מהשכר הממוצע, ואחר כך הוא אומר מהי התוספת: "התוספת היא 8% מהשכר

הממוצע ובעד כל אחד משני הילדים הראשונים 5%". כשהצגנו את העקרונות של החוק

החדש אמרנו שעקרת בית, שלא צברה תקופת הכשרה בתקופת עבודה ואיננה משלמת דמי

ביטוח, תקבל את הקיצבה הבסיסית בלבד ולבן היא לא תהיה זכאית לקיצבת תלויים.

מה קורה בפועל היום אם יש עקרת בית שיש לה תלויים והיא לא זכאית?

היא לא מקבלת קיצבת ז יקנה בכלל. היא לא מקבלת כלום.

כשאנחנו מדברים על עקרת בית אנחנו מדברים, לפי הכללים שלנו, על אשה

נשואה, כך שיש תא משפחתי, ולא על משפחה חד-הורית.

אתם אומרים שמי שמבוטחת כעקרת בית, שמקבלת רק בגיל 65 זכויות קצת

פחותות, היא לא תקבל תוספת בעד תלויים, לא בעד הבעל ולא בעד הילדים.

במקרה תיאורטי, עקרת בית הגיעה לגיל 65, היא נישאה שנית ויש לה בעל

שתלוי בה אז היא תקבל רק את קיצבת הזיקנה שלה ולא שום דבר נוסף. העיקרון

הוא שגם אם היא תומכת בעוד מישהו היא תקבל רק את הקיצבה שלה.

אני חושבת שהדוגמא שאת רצית לתת היא אותה אשה שהיתה תמיד נשואה, שלא

עבדה מעולם מחוץ למשק ביתה והגיעה לגיל 65. היא זכאית לקיצבה בסיסית בלבד

למרות שיש לה בעל ויכול להיות שבנסיבות אחרות הוא היה תלוי בה אבל הוא

ממילא בדרך כלל זכאי לקיצבת ז יקנה.

יש כאן אחוז אחד של מקבלי קיצבאות זיקנת שיש להם ילדים מתחת לגיל 18.

נכד יכול להיות ילד במובן חזה.

"לא יחול לגבי מי שמבוטח לפי סימן גי בלבד" - סימן גי זה רק קיצבת ביטוח

זיקנה ומי שמבוטח רק לפי סימן גי זו עקרת הבית שלא צברה את תקופת ההכשרה

בהיותה עובדת. זה עיקבי עם כל הגישה של החוק.

הצבעה על סעיף 6

בעד - 2.

נגד - 0.

סעיף 6 אושר.

סעיף 7: "בסעיף 245 לחוק העיקרי, במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א) הגיל לקצבת זקנה הוא -

(1) בגבר - שבעים שנים ואם הכנסתו בשנת מס אינה עולה על

הכנסת המקסימום - ששים וחמש שנים;

(2) באשה - ששים וחמש שנים, ואם נתקיימו בה אחד מאלה - ששים

(א) נתמלאה לגביה כעובדת מבוטחת תקופת אכשרה המזכה בקצבת

זקנה לפי סעיף 246(א) והכנסתה בשנת מס אינה עולה על

הכנסת המקסימום;

(ב) קיבלה קצבת נכות לפי פרק טי, שנים עשר חודשים רצופים

לפחות בתכוף לפני שמלאו לה ששים שנים." "

סעיף קטן (א) פיסקאות (1) ו-(2) זהות לחוק הקיים. השוני הוא ב-(א) ו-(ב)

בפיסקה (2).

ו

עכשיו אנחנו קובעים כללים חדשים. זה סטיה מהעיקרון של גיל 65. העיקרון

היום הוא שגבר זכאי לקיצבה בגיל 70 אבל אם יש לו הכנסה נמוכה או אין לו

הכנסה כלל הוא יכול להתחיל לקבל מגיל 65. לגבי אשה היה כלל דומה, שהיא

זכאית לקבל מגיל 65, ואם אין הכנסה - מגיל 60. אנחנו עכשיו מנסים להסביר

מיהי זו אשר תקבל קיצבה רק בגיל 65 ולמי אנחנו שומרים על הזכויות הקיימות

כבר מגיל 60. אנחנו מפרטים שבגיל 60 תקבל אותה אשה שצברה תקופת הכשרה כמי

שהיא מבוטחת עובדת וגם אותה אשה שמקבלת קיצבת נכות שנה בתכוף לזה. התוספת

הזו, לגבי אשה שמקבלת קיצבת נכות בתכוף להגיעה לגיל, לא קיימת היום.

אז למה זה לא כתוב גם לגבי גברים?

זה תיקון לחוק שאנחנו מביאים בנפרד. אבל פה אנחנו כבר עיגנו את זה לגבי

האשה. הבעיה עם הקבוצה הזאת היא שביטוח הנכות חל לגבי נשים עד גיל 60 ולגבי

גברים עד גיל 65 ואין קיצבאות נכות אחרי הגיל הזה בעוד שהזכות לקיצבת זיקנה

עשוייה להגיע רק מאוחר יותר.

מאחר שקיצבת הנכות גבוהה יותר מקיצבת הזיקנה, למה שהיא לא תקבל קיצבת

נכות עד גיל 65 והגבר עד גיל 70? למה אתם רוצים לפגוע בהם?

קיצבת נכות היא כמו קיצבת הזיקנה עם השלמת הכנסה. היום היא 1,126 שקלים

ליחיד וזה ייעבור שינוי עכשיו בחודש ינואר.

אבל מי שלא זכאי אחר כך להשלמת הכנסה מקבל קיצבת נכות גבוהה יותר וקיצבת

זיקנה רגילה נמוכה יותר. אם אני מבינה נכון.,במצב המשפטי הקיים האשה יכולה

למשוך את קיצבת הנכות עד גיל 65.

היום הזכות לקבלת קיצבת נכות נפסקת לגבי אשה בגיל 60. אנחנו רוצים

להקנות לה קיצבת זיקנה מייד בגיל 60 ולא מבקשים שהיא תמתין עד גיל 65,

הואיל וגם הכרנו באשה שמקבלת גימלה כאילו היא מבוטחת.

היום אשה נכה בהגיעה לגיל 60 חדלה לקבל קיצבת נכות ומתחילה לקבל קי צבת

זיקנה. גם אם היא לא רכשה זכויות, עצם העובדה ששנה אחת היא קיבלה קיצבת

נכות כבר מזכה אותה בקיצבת זיקנה. השאלה שנשאלה כאן היא שאלה נכונה, מה

קורה כאשר אשה איננה זכאית לקבל קיצבת זיקנה עם השלמת הכנסה, אז לכאורה

קיצבתה תיקטן. אבל ההוראה אומרת שאשה שקיבלה קיצבת נכות בהגיעה לגיל 60

קיצבתה לא תיפחת מקיצבת הנכות שהיא קיבלה, כלומר היא תקבל קיצבת זיקנה

בגובה קיצבת נכות.

אז למה אתם מטרידים אותנו עם הסעיף הזה? מה החידוש פה?

עד היום זח לא היה מעוגן בחוק, זה היה מעוגן בתקנות ביטוח ברשות.

האם יש הבדל לגבי אלמן אם אשתו היתה נכה במשך 12 חודשים לפני פטירתה או

לא?

אני מבין שאתה שואל על מקרה של זוג שבו האשה היתה נכה ונפטרה, האם יש

לבעל במקרה כזה זכויות-יתר לקיצבת שארים יותר מאשר במקרה רגיל. התשובה היא

- לא. בכל מקרה בודקים את הזכאות לקיצבת שארים לפי הכללים הרגילים. אם

לאותו זוג יש ילדים והאשה היתה נכה לפחות שנה, י יקבלו קיצבת שארים גם הבעל



וגם הילדים. אם האשה היתה נכת אפילו חודש אחד ויש ילדים, יישלמו קיצבת

שארים רק לילדים ולא יישלמו קיצבת שארים לבעל. אבל אם האשה היתה נכה ויש

בעל ואין ילדים ויש לו הכנסות, הוא לא ייקבל קיצבת שארים.

בסעיף 7(א}(ו) נאמר "הכנסת המקסימום" ויש לומר "ההכנסה המירבית".

כמה זה היום "הכנסה מירבית"?

זה 57% מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע במשך עד עכשיו היה 4,207, זה

ייעלה עכשיו ל-4,400.

באיזה סעיף פה מצויין "ההכנסה המירבית"?

ההכנסה המירבית מופיעה בתוספת בלוח טי. כמו כן זה מופיע שוב בסעיף

7(א)(2}(א), גם שם צריך לשנות את המילים ל"הכנסה מירבית".

מהותית לא שיניתם כלום.

דבר נוסף, כדי להבהיר שאנחנו לא פוגעים באיזשהי זכות, אנחנו רוצים

להוסיף בפיסקה (2), בין פיסקת-משנה (א) ל-(ב), פיסקת-משנה נוספת שבה ייאמר:

"(ב) פטורה מתקופת הכשרה לפי סעיף 246(ב} והכנסתה בשנת מס אינה עולה על

ההכנסה המירבית". להזכירכם, אנחנו כאן מדברים על אותה אשה שתהיה זכאית בגיל

60. מנינו ראשית את אותה אשה שיש לה תקופת הכשרה כעובדת ומנינו את האשה

שקיבלה קיצבת נכות שנה לפני הגיעה לגיל 60. צריך גם לזכור את אותה אשה

שפטורה בכלל מתקופת הכשרה לפי סעיף 246(ב) - זוהי אשה שהיא גרושה, אלמנה או

עגונה (שגם היום היא היתה זכאית לקיצבה), אשה שלא נשואה ונעשתה תושבת ישראל

ובאותו זמן היתה בת 55, או אשה שבן זוגה אינו מבוטח. אשה כזאת עד היום היתה

זכאית ואנחנו לא רוצים לפגוע בזכויותיה ולכן צריך להוסיף את ההבהרה הזו.

ומה עם הגבר שמקבל קיצבת נכות? האם אתם לא רוצים להוסיף שאם הגבר קיבל

קיצבת נכות הוא יוכל לקבל מוקדם יותר, כמו שכתבתם על האשה, לפי פרק טי 12

חודשים רצופים? למה לא להשוות את הגימלאות של הגבר?

אני מבין שכבר הכנתם הצעת חוק כזו? חבל שלא תשלבו אותה.

אנחנו ניראה איך זה משתלב.

הצבעה על סעיף 7, עם התיקונים

בעד - 3.

נגד - 0.

הסעיף אושר.

סעיף 8: "בסעיף 246 לחוק העיקרי -

(1) בסעיף קטן (א), במקום פסקה (3) יבוא:

"(3) לא פוזות מ-60 חודשים, אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם

עובד מבוטח או עובדת מבוטחת ובלבד שמספר חודשים אלה אינו פחות

(א) ממספר החודשים שבהם לא היה מבוטח מחמת שחדל להיות תושב

ישראל;

(ב) ממספר החודשים שבהם לא היה עובד מבוטח או עובדת מבוטחת."

(2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא:

"(4) היא קיבלה קצבת נכות לפי פרק טי במשך 12 חודשים לפחות,

בתכוף לפני שמלאו לה ששים שנים." "

סעיף 246 דן בתקופת ההכשרה לקי צבת ז יקנה.

למעשה פיסקאות-משנה (א) ו-(ב) שאתם מציעים הן אותו נוסח הקיים היום. אין

פה איזה שינוי מהפכני.

זה דומה למה שקיים היום אלא שהיום אנחנו צריכים להבהיר לגבי מה שנוגע

לעקרת הבית. מר ליפשיץ העיר לי שאנחנו רוצים להבהיר את הנוסח מעט יותר

ולומר בפיסקה (3) "לא פחות מששים חודשים, אף אם אינם רצופים, בהם היה אדם

עובד מבוטח או עובדת מבוטחת, ובלבד שמספר חודשים אלה אינו פחות ממספר

החודשים הכולל שבהם התקיים בו האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)", פיסקה (3)

הקיימת אומרת שאחת האופציות של תקופות ההכשרה היא ביטוח במשך 60 חודשים, אף

אם אינם רצופים, שבהם אדם היה מבוטח ובלבד שמספר החודשים האלה, 60 או יותר,

אינו פחות ממספר החודשים שבהם הוא לא היה מבוטח. היום יש שתי אפשרויות לא

1) שאדם הוא עקרת בית; 2) האדם איננו תושב ישראל. אומרים שאם

אדם צבר בסך הכל 60 חודשי ביטוח, שאינם רצופים, זה יכול להקנות לו קי צבת

זיקנה רק אם מספר חודשי הביטוח אינו נמוך מאותם חודשים שבהם הוא לא היה

מבוטח. אלה הכללים הקיימים היום.

למה זה כל כך חשוב?

זו אפשרות נוספת לקבל לתקופת הכשרה מעבר לשתי האופציות הראשונות. כיום

מצויינות בחוק באופן כללי שתי תקופות הכשרה: אחת אומרת 144 חודשים לאורך



החיים, גם אם לא רצופים; והשניה אומרת 60 חודשים, גם אם לא רצופים בין

השנים 65-55 לגבי גבר או 60-50 לגבי אשה, כלומר בעשר השנים האחרונות לפני

הפרישה. סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי אומר: "תקופת הכשרה המזכה לקיצבת

(1) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בהם היה

אדם מבוטח תוך 10 השנים האחרונות שקדמו לקבלתו את קיצבת הזיקנה; (2) 144

חודשים ...". כאן יש לנו עוד אופציה לתקופת הכשרה שתזכה בקיצבת זיקנה. נניח

שגבר או אשה עלו בגיל 45 ארצה. נניח שאשה בת 45 עלתה לישראל כשהיא איננה

נשואה והיא נישאה 5 שנים לאחר מכן. לאשה הזו לכאורה אין תקופת הכשרה לפי

שתי החלופות הראשונות, משום שאין לה 5 שנים מתוך 10 השנים האחרונות, כי היא

עלתה בת 45, ואם אני לוקח 5 שנים שהיא לא היתה נשואה והיא היתה מבוטחת אין

לה 60 חודשים ב-10 השנים האחרונות.

את פיסקה (3) אין בעיה להבין אבל אני לא מבינה את הסתייגויות (א) ו-(ב).

נכתב פה "מספר החודשים אינו פחות". מה הקשר בין ה-60 חודשים הלא רצופים

לבין זה שהוא חדל להיות תושב ישראל?

נניח שאדם כל שנה לדוגמא היה בחוץ לארץ 10. חודשים ובא חודשיים לארץ, וכך

הוא צבר 60 חודשים, אז הוא לא יהיה זכאי. נותנים לו פה אופציה נוספת על

הקודמות - אם הוא היה 5 שנים לא רצופות - אבל כל זה בתנאי שהוא היה לפחות 5

שנים בארץ. אם התקופה שהוא היה בארץ היא יותר גדולה מהתקופה שהוא לא היה

בארץ אז לא ייתנו לו את האופציה הזאת להביא בחשבון 5 שנים מפוזרות על 40

שנה. הוא צריך להיות לפחות אותה תקופה גם בארץ. זה בא להוסיף על התנאים

האחרים, על 5 מתוך 10 ראשנים האחרונות שהיתה מבוטחת.

האם פיסקה (3) המוצעת משפרת את זכויות המבוטחים?

זה משקף את החוק הקיים, לא משפר ולא מקלקל את זכויותיהם.

אם אתם אומרים שאתם מצלמים את המצב הקיים אז אני מבקש שתסבירו את זה.

אני מבין שבגלל הכנסת הנושא של עקרת הבית אז עשיתם התאמה רלוונטית. במקום

לכתוב את זה בצורה רצופה פיצלתם את זה ל-(א) ו-(ב). יכולתם לעשות את זה

ברציפות כפי שזה מופיע בפיסקה (3) הנוכהית.

זה נכון אלא שהיום יש מינוחים יותר ארוכים, "עובד מבוטח ועובדת מבוטחת",

והמשפטים מסתבכים. זה אסתטיקה של ניסוח.

אנחנו נאשר את זה בכפוף לכך שלא יהיה שום שינוי של המצב הקיים.

אבל קיבלנו שתי תשובות. קודם כששאלת האם הסעיף הזה משנה את המצב קיבלנו

תשובה במקהלה שזה משפר את המצב ואחרי שתי שניות שמענו שזה לא משנה את המצב.

אמרתי שיש שתי תקופות הכשרה שמופיעות בחוק, אחת היא 60 חודש והשניה 144

חודש. האפשרות השלישית הזו, שמופיעה גם היום בחוק, נותנת אופציה נוספת שלא

נכללת בשתיים הראשונות לרכישת תקופת הכשרה לקיצבת ז יקנה, זה הכל. זה מרחיב

ועכשיו בא החוק הזה ועושה את ההתאמות כתוצאה מהכנסת עקרת הבית.

האם 60 החודשים המורחבים הם לא יותר טובים מ-144 חודשים? מי צריך את

הסעיף המדבר על 144 חודשים?

אני רוצה לתת דוגמא. ניקח אשה שעלתה בגיל 48 ארצה, היא עבדה 6 שנים ואחר

כן 6 שנים לא עבדה. אם נבחן אותה לפי המצב החוקי הקיים היום, בשתי האופציות

הראשונות, היא לא רכשה תקופת הכשרה כי אין לה 60 חודשים מגיל 50 עד גיל 60.

אין לה גם את ה-144 חודשים. לפי האפשרות השלישית היא זכאית לקיצבת זיקנה

משום שיש לה תקופת הכשרה של יותר מ-60 חודש ובתקופה המקבילה היא לא היתה

מבוטחת משום שהיא היתה עקרת בית. יש לנו סיטואציה של אשה שלא מבוטחת לפי

שתי האופציות הראשונות וזה נותן לה את האפשרות להיכנס ולקבל קיצבת זיקנה.

וזה צילום מצב קיים. תודה. אני מבין שהשיפור כאן חל בפיסקה (2), שזה היה

בתקנות ועכשיו הוכנס לחוק.

גם פה אנחנו רוצים שדין גבר יהיה כדין אשה לעניינים האלה.

אנחנו נחפש מקום מתאים להכניס את זה. הבנו את העיקרון.

תחפשי ותימצאי ותבואי לישיבה הבאה גם עם התשובות לשאלות שאני ביקשתי.

הצבעה על סעיף 8

בעד - 2.

נגד - 0.

סעיף 8 אושר בכפוף להערות של עו"ד רות הורן.

סעיף 9: "בסעיף 248 לחוק העיקרי, במקום "היה אדם מבוטח" יבוא "מי שהיה

מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת". יי

זה כדי לא לכלול את עקרת הבית, זה אומר שלעקרת הבית לא היו זכויות וותק.

סעיף 248 מדבר על 2% לתוספת וותק וזה לא ייחול על עקרת בית בגלל ששינו את

המינוח. סעיף 248 אומר ככה: "היה אדם מבוטח יותר מ-10 שנים לפני היום שבו

הגיעה לו לראשונה קיצבת זיקנה, תוגדל הקיצבה ב-2% לכל שנת ביטוח שלמעלה

מ-10 שנות הביטוח הראשונות אך לא ... מכוח סעיף זה ביותר מ-50%". התיקון בא

להבהיר שהסעיף הזה של הוותק יחול על עובד מבוטח ועל עובדת מבוטחת ולא ייחול



על עקרת בית מבוטחת.

הצבעת על סעיף 9

בעד - 2.

נגד - 0.

סעיף 9 אושר.

סעיף 10: "בסעיף 253(א) לחוק העיקרי, במקום "היא אחת מאלה" יבוא "היא

תקופה שבה היה אדם מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת באחת מתקופות אלה:".

סעיף 253 קובע מהי תקופת ההכשרה לקיצבת שארים - קודם דיברנו על קיצבת

זיקנה ועכשיו אנחנו בתקופות ההכשרה של קיצבת שארים. שם נאמר שתקופת הכשרה

המזכה לגימלת שארים היא או 12 החודשים האחרונים שלפני תאריך הפטירה או 24

החודשים, גם אם אינם רצופים, ב-5 השנים האחרונות. תקופת הכשרה לקיצבת זיקנה

גם היא נחשבת כתקופת הכשרה לקיצבת שארים. החלק השני של הסעיף אומר מי פטור

מתקופת הכשרה. אנו אומרים שתקופת הכשרה שמזכה בקיצבת שארים יכולה להיות רק

תקופה שהאשה היתה עובדת, משום שאמרנו קודם שאנחנו מקנים לעקרות הבית רק

זכות לקיצבת זיקנה ולא נקנה בשלב זה זכויות לקיצבאות שארים. אנחנו מבהירים

כאן שתקופות ההכשרה המזכות בקיצבאות שארים לא יכולות להיות תקופות שבהן אשה

היתה עקרת בית.

היא לא תזכה את שאריה בקיצבת שארים, גם אם הבעל זכאי על-פי מבחן הכנסות.

כלומר שלאשה יש פחות זכויות מהגבר משום שהיא לא מקנה לו זכות שארים.

המצב הבסיסי היום הוא שנשים מזכות את שאריהן בקיצבת שארים רק כאשר הן

היו מבוטחות מכוח היותן עובדות או שהן עקרות בית המבוטחות ברשות, אחרת

ממילא הן לא היו יכולות לזכות בזכויות של שארים. לצערנו אנחנו לא יכולים

היום לשנות את העניין הזה. כמו שכבר נאמר, אולי רצוי להשוות באופן מלא את

זכויותיהם של גברים ונשים אבל העלויות שכרוכות בכך הן מאוד גבוהות.

את אומרת שכשאדם נותר אלמן הוא לא זכאי לקיצבת שארים עכור רעייתו שהלכה

לבית עולמה אלא אם היא היתה מבוטחת כעובדת או ברשות ויש לה תקופת הכשרה,

ובכפוף למבחן הכנסות. לגבי האלמן יש גם את מבחן ההכנסה. לגבי האשה אין- את

מבחן ההכנסה, אבל האם יש את מבחן תקופת ההכשרה שלו כעובד?

לגבר תמיד יש תקופת הכשרה מגיל 18 מעצם היותו תושב ישראל.

די בזה שגבר הוא תושב ישראל ובזה הוא מתחיל לצבור תקופת הכשרה, הוא לא

צריך לעשות יותר מזה. כדי שלא ניפגע במצב קיים אנחנו צריכים הבהרה בסעיף

"בסעיף 253 לחוק העיקרי - (1) במקום "מאחד מאלה"



יבוא ..." (מה שכתבנו כאן); ותיקון נוסף לסעיף קטן (ב) אנחנו רוצים לומר:

"(2) בסעיף קטן (ב) אחרי המילים "אם הנפטר היה" יבוא "עובד מבוטח או עובדת

מבוטחת והוא"." בסעיף קטן (ב) נאמר מתי מי שמזכה בקיצבת שארים פטור מתקופת

הכשרה. כאן נימנו מי שעדיין לא מלאו לו 19 שנים, גרושה או אלמנה שנפטרה תוך

שנה מיום שנתגרשה או נתאלמנה, ומבוטח שהניח אחריו ילד לגבי אותו ילד. אם

אנחנו לא נבהיר ברישא שאנחנו מדברים על עובד מבוטח או עובדת מבוטחת אנו

עשויים לפגוע בזכותה של אשה שקיבלה למשל קיצבת נכות לזכות בקיצבת שארים את

ילדיה, ולכן ההבהרה הזו דרושה שלנו.

בסעיף קטן (ב) כתוב "הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו" וזה לא כל כך ברור

שלא צריך תקופת ההכשרה. כתוב "תקופת הכשרה וגימלת שארים היא אחת מאלה",

כתוב "הוראות סעיף קטן (א)", זאת אומרת לא יהיה צורך בתקופת הכשרה במקרים

הבאים. אולי צריך לכתוב ש"לא צריך תקופת הכשרה באחד מאלה", כלומר לכתוב את

זה בצורה ישירה? כרגע זח לא ברור.

אפשר לעשות את זה כך.

הצבעה על סעיף 10. בכפוף להערה של עו"ד בוטוו

בעד - 2.

נגד - 0.

סעיף 10 אושר.

סעיף 11: "בסעיף 257 לחוק העיקרי, במקום "מבוטח" יבוא "עובד מבוטח או

עובדת מבוטחת". "

סעיף 257 מקביל לסעיף שעוסק בקיצבת זיקנה, מדובר בו על תוספת וותק

לקיצבת שארים. שוב אנחנו צריכים להבהיר שאשה שלא צברה תקופת הכשרה כעובדת

לא רק לא מעניקה זכות לשארים, גם לא זכות לתוספת וותק על קיצבת השארים.

בזה שסייגתם את זח וקבעתם בכל מקום "עובד מבוטח" ו"עובדת מבוטחת", האם

אין סוגי מבוטחים אחרים, שהם לא עובדים, שמזכים בזכויות הללו?

יש פה בעיה שגם אני התלבטתי בה רבות. כתוב פה בהגדרה "עובד מבוטח או

עובדת מבוטחת" ואחר כך "מבוטח לפי פרק זה". "מבוטח לפי פרק זה" הוא "תושב

ישראל שמלאו לו 18" ולא חשוב אם הוא עובד או לא עובד. הביטוי "עובד מבוטח"

הוא מטעה כאן. אולי נחפש מינוח אחר. יש הרי בביטוח הלאומי סוג שלישי, גם

גבר שכלל לא עובד הוא מבוטח. לצורך החוק הזה גבר כזה ייקרא "עובד מבוטח"

וזה קצת צורם.

אנחנו, שעוסקים בזה באופן קבוע, מתקשים להבין את הניסוח.

קשה להסביר את זה לציבור. זו בעיה.

הצבעה על סעיף 11

בעד - 2.

נגד - 0.

סעיף 11 אושר.

אנחנו נעשה הפסקה ונשלים את החקיקה בישיבה הבאה.

אני מבקשת להעיר הערה אחת. יש בעיה רצינית עם הגדרה של עקרת בית, צרין

ליצור אחידות. אני מציעה שבסעיף 238 החדש, שבו ייקבע הנוסח "מי שעובדת במשק

ביתה בלבד או שאינה עובדת ...", שזה יהיה גם בכותרת. במקום "ביטוח עקרת

בית", שיהיה כתוב "עובדת משק ביתה בלבד או שאינה עובדת". התיקון רלוונטי

בסעיפים 14 ו-5ו לתיקון, שבהם רוצים לתקן את סעיפים 335 ו-351.

דבר שני, סוגיה שכבר העלתה עו"ד בנזימן. אני רוצה להבהיר שייווצר מצב

שיהיו נשים עובדות שיהיו להן 143 חודשי ביטוח והם לא ייקנו להן זכאות.

בתחילת הישיבה כבר דנו על זה. אמרנו שייתנו לה את האפשרות להשלים. מי

שהיתה ערב תחילת החוק מבוטחת בביטוח רשות, תוכל להמשיך. החוק הזה לא מבטל

את הביטוח ברשות.

יש פה טענה לגבי אשה בת 59 שהיתה מבוטחת כעובדת לכל דבר 143 חודשים. יש

לה אפשרות לפי המצב הקיים לבטח את עצמה בביטוח רשות חודש אחד והיא תהיה

זכאית לקיצבת זיקנה בגיל 60. אנחנו לא רוצים לשלול את האפשרות הזאת.

ומה אם יש לה עוד 5 חודשים? עוד 6 חודשים? עוד 7 חודשים?

אבל היא נכנסת אז לקטגוריה של 70 חודש ב-5 שנים.

היא יכולה לצבור את 144 חודשים עד שהיא מגיעה לגיל 50. אם יש לה את ה-60

חודשים בעשר השנים האחרונות לא מתעוררת בעיה. הבעיה שהן מעלות היא סוגיה

שעולה מידי פעם בפעם והיא שמישהו לא צבר תקופת הכשרה מלאה. התשובה היא

תשובתו של עו"ד משה בוטון. מוצע פה שאנחנו נאפשר המשך ביטוח ברשות. אני

סבור שאם אנחנו מבטלים את הביטוח ברשות, אז מבטלים אותו. אפשר להשאיר את זה

רק לגבי מי שהתחיל להיות בביטוח ברשות לפני החלת החוק הזה. לפי הצעת יושב

ראש הוועדה, מי שנכנס למסגרת של ביטוח ברשות, אנחנו לא נוציא אותו באמצע

התהליך ונרשה לו להשלים.

החוק הזה ייכנס לתוקף רטרואקטיבית ב-1.1. האם אפשר להבטיח שתהיה לפחות

איזשהי תקופת מעבר שתאפשר לאשה מהסוג הזה

אני רוצה למסור שגם שגבר, שחסר לו בדיוק חודש אחד של תושבות בישראל, גם

הוא לא נכלל. כשעושים כללים כאלה תמיד בשוליים יש איזשהי בעיה. אנחנו נעשה

צדק בצד אחד ואי-צדק בצד השני.

השאלה היא האם זה בשוליים.

אבל הביטוח ברשות היה קיים עד היום אף שמעט מאוד נשים ניצלו אותו. אז מה

הבעיה? אפילו העלות הכלכלית לא תהיה כאן גבוהה.

לגבי מי שהיתה בביטוח ברשות ניתן כאן פיתרון.

יש נשים שלא ביטתו את עצמן דווקא בשנה שהיא השנה הקריטית מתום העבודה

והן תהיינה מבוטחות 143 ודחשים ותפסדנה את קיצבת הזיקנה.

אם משאירים את ביטוח הרשות זה פותר את הבעיה.

עם כל הכבוד, זוהי עיסקת חבילה.

אדוני יושב הראש, אפשר להגיד שאנחנו מבטלים בכלל את תקופות ההכשרה

ובמקום 144 נעשה 120, ואז תבוא הגברת ותגיד שיש נשים שיש להן 119, אני ער

לזה שהקביעות שישנן בחוק לפעמים הן שרירותיות אבל הן באות לחתוך. המחוקק

אמר את דברו, שצריך למלא את תקופת ההכשרה. נכון שיש מקרים כאלה אבל אני שוב

אומר, אפשר לבוא ולהגיד שיהיה 59 ו-57 ו-43, כל זה עולה כסף, ותמיד יהיה

מישהו שייחסר לו חודש. אז איפה נעצור בעניין הזה? ב-10% מתקופת ההכשרה?

ב 2%- מתקופת ההכשרה? בגלל זה שהאשה לא הלכה בזמן לבטח את עצמה כשהיתה לה

אפשרות אנחנו נגרור אחרינו גבנון של ביטוח ברשות שנים רבות כשאנחנו באים

לשנות את השיטה? נדמה לי שזה קצת מרחיק לכת.

מה שמפריע לי יותר זה העיקרון. הרי כל הזמן טענו שאשה, כולל עקרת בית,

צריכה להיות מבוטחת כמו גבר ולא צריכה לחיות אפליה. עכשיו בא המחוקק,

הממשלה, והחליטו ללכת בשלבים. בשלב ראשון אנחנו אומרים שהאשה היא מבוטחת

מכוח עצמה, היא לא צריכה ביטוח באישור, ועם מגבלות מסויימות היא תקבל בגיל

65. כך שלמעשה כל ההוק הזה נועד לבטל את הנושא הזה של ביטוח ברשות ואי אפשר

מבחינה עקרונית גם לקבל את החוק הזה וגם להשאיר את הביטוח ברשות בתוקף.

אני לא מקבלת את הטענה הזו משום שהמערכת הזו כבר היתה קיימת. נכון שהיום

עקרות הבית לא יזדקקו לה משום שהן ממילא תהיינה מבוטחות במסגרת החוק. אבל

אם המערכת הזאת של ביטוח ברשות כבר קיימת ואשה צברה זכויות, אי אפשר לבטל

את זה. רוב הנשים גם לא יודעות אם יש להן תקופת הכשרה מספיקה.

אם אשה לא יודעת ומגיעה לגיל 59 ממילא היא לא יכולה לבטח את עצמה ברשות,

כי ברשות אפשר לבטח רק עד שנה מיום שהיא הפסיקה לעבוד.

יש לי שאלה על הכסף, נניח שאשה עבדה 140 חודשים, מה גובה קיצבת הזיקנה

שלה בשקלים לעומת עקרת הבית?

אשה כזאת תקבל קיצבת זיקנה בגיל 60. על כל שנה שהיא מבוטחת מעל ל-0ו

שנים היא תקבל תוספת על וותק של 2%. התוספת הי.א 4%.

אם אנחנו מדברים על האשה הגבולית הזאת, היא עבדה 145 חודש לצורך העניין,

מה ההבדל בינה לבין עקרת הבית?

ההבדל הוא 160 שקל לחודש בערך, 4%.

4% זה לא 160 שקל.

הקיצבה היום היא 673 שקלים, 4% מזה זה 26 שקלים.

על מה אנחנו מתווכחים, על 24 שקלים? זה לא רציני. אם אנחנו רוצים לערער

על הצורך בתקופת הכשרה לאשה, זה דבר אחר, אז בואו נערער על זה. אם אנחנו

רוצים לערער למה זה 140 ולא 120 ולא 12, זה ויכוח אחר. אבל אתם מבינים

שאנחנו פה מתווכחים באמת על השוליים. מדובר על 600 נשים מבוטחות.

רבותי וגבירותי, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 12:30