הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 390

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. כ"ט בתשרי התשנ"ו (23 באוקטובר 1995). שעה 10:00

נ כ ח ו -

י' כץ - היו"ר

נ' בלומנטל

ת' גוז'נסקי

ב' טמקין

י' לס

עי מאור

י' שפי

שרת העבודה והרווחה אי נמיר

אי בן-שושן - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

עו"ד י' ברק - היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

צי רוזן - דובר משרד העבודה והרווחה

שי אברהמי - עוזרת לשרת העבודה והרווחה

ד' זלינגר - יו"ר הסתדרות עובדים מכבי

ג' אבישי - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות

י י פנטרמולי - הסתדרות עובדים לאומית

ח י י שראל - התאחדות התעשיינים

מי בוטון

א' אדלר

מי הלנברג

סקירת שרת העבודה והרווחה על משרדה



סקירת שרת העבודה והרווחה על משרדה

בוקר טוב לכולם. חזרנו לכנסת בכוחות רעננים אחרי פגרה ממושכת ואני מקווה

שכולם מלאו את המצברים. אני מקווה שאת השנה האחרונה לכהונתה של הכנסת השלוש עשרה

נצליח להעביר גם ביוזמות רקיקה וגם בפעילות פורייה בוועדה הזאת,

לפי מיטב המסורת הנהוגה בוועדה, הישיבה הראשונה של הוועדה אחרי הפגרה מתקיימת

בהשתתפותה של שרת העבודה והרווחה. אנחנו נשמע בוודאי סקירה. אני בעוונותי הרבים

כבר שוחחתי עם השרה ונפגשתי איתה בחודש האחרון בכמה הזדמנויות, ואני יודע שהדברים

הם מרובים ומעניינים ולדידי אפילו מרתקים. אני משוכנע שאף שנעשה הרבה מאוד למען

אזרחי מדינת ישראל, לצמצום הפערים בחברה ולטיפול בבעיות הבוערות של החברה

הישראלית, יש עוד לעשות הרבה.

לא יכול להיות ספק שהרגישות של החברה הישראלית לנושאים כמו אלימות במשפחה,

אלימות נגד ילדים, לנושאים שנוגעים למצבן של השכבות החלשות, הרגישות בחברה

הישראלית גבוהה יותר מאשר היתה בשנים עברו. בכל זאת אני הייתי מבקש ממך, גברתי

השרה, שפרט לסקירה על פעולות המשרד, אלה שנעשו ובעיקר אלה שצפויות להיעשות בעתיד,

אולי תוכלי להתייחס גם לנושאים שאת חושבת שצריך לתת עליהם יותר דגש גם בוועדה

הזאת, ובכלל מה את חושבת אפשר היה לעשות ולא נעשה, היכן צריך לשפר, כדי שאנחנו

נוכל להפיק את התועלת שכרוכה בכך גם בפעילות הפרלמנטרית שלנו. בבקשה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

בוקר טוב, אדוני היושב ראש וחברי הכנסת. אני מברכת אותכם לפתיחת המושב.

כשאני מגיעה לחדר הזה אני תמיד מתרגשת. יש לי שני חדרים כאלה בכנסת. בחדר הזה

ישבתי הרבה הרבה שנים.

בתגובה לדבר הפתיחה שלך, אדוני היושב ראש, אני רוצה לומר שהצלחה בעבודה, את

זה אני לוקחת כדבר מובן מאליו. מה שמטריד אותי תמיד זה מה שעדיין לא הצלחתי

לעשות. בנושא הזה יש לי הרבה מאוד ויכוחים עם ראש הממשלה ותמיד אני אומר לו: אני

מצטערת, אני ממונה על חצי הכוס הריקה ואני מעלה על סדר היום את אותם הנושאים

שעדיין לא הצלחנו לטפל בהם.

פעמים רבות, בישיבות הממשלה, ראש הממשלה מסתכל עליי ואומר לי: אין לביטחון,

אין לזה ואין לזה כי הכל נותנים לרווחה. ביקשתי מראש הממשלה שפעם אחת ישמע

אותנו, מה עושים במשרדים שאני אחראית עליהם - למעשה אני אחראית על ארבעה משרדים

על המוסד לביטוח לאומי, על משרד העבודה והרווחה, על שירות התעסוקה ועל

המכון לפריון העבודה שלפני מספר חודשים מיניתי שם מנכ"ל חדש מצויין ואני מתחילה

להרגיש שהעניין מתחיל לצעוד קדימה - ונקבעה לנו פגישה שאמורה היתה להימשך שעה

וחצי. הוא ישב איתנו שלוש שעות ואפילו פעם אחת לא הסתכל על השעון. בסופה של השיחה

אם עושים דברים, למה לא יודעים? אמרתי לו: כשרוצחים אישה - אנחנו חייבים

לעשות הכל כדי למנוע זאת - זה תופס מקום בעמוד ראשון; כשמתעללים בילד - אנחנו

צריכים לעשות הכל כדי שזה לא יקרה - זה תופס מקום בעמוד ראשון; כשנהרגים חיילים -

אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שזה לא יקרה - זה תופס מקום בעמוד ראשון; אבל כשעושים

דברים שהם על סדר היום יום, קשה מאוד להביא אותם לתודעה חזקה של הציבור.

הרבה פעמים שקלתי אם ללכת בדרך שיש שרים שהולכים בה ולעשות תשדירי שירות -

אולי לא תהיה ברירה ונצטרך ללכת בדרך הזאת - אבל תמיד אני עושה את החשבון מה אני

יכולה לעשות בסכום העלות של חצי מיליון שקל לתשדיר שירות, מה אני יכולה לעשות

במשרד העבודה והרווחה בסכום כזה.



היושב ראש אמר לי שהישיבה הזאת מוקדשת רק למשרד העבודה והרו ויוה. אני מאוד

ממליצה לקיים ישיבה נפרדת על המוסד לביטוח לאומי וישיבה נפרדת על שירות התעסוקה,

ואולי אפשר להבר לזה גם דיון על המכון לפריון העבודה.

מה הם היעדים שאנחנו נטלנו על עצמנו, ואני מדברת על התקופה שבה אני משמשת

כשרת העבודה והרווחה. 1) הקטנת האבטלה במשק; 2) היה הרחבת והבטחת שירותי רווחה

לאוכלוסיות נזקקות; 3) קידום כוח מקצועי והתאמתו לצורכי המשק; 4) שמירת זכויות

העובדים. אני רוצה לומר כאן שהנושא של זכויות העובדים מחריף מיום ליום ולמעשה

אנחנו הופכים להיות ממלאי מקום של גוף אחר שצריך לעסוק בזה ולצערי הוא לא עוסק

בזה, לטעמי, במידה מספקת. ונושא נוסף: הפערים בין המגזר היהודי, הדרוזי, הערבי

והבדואי.

אני לא יכולה לפתוח מבלי לומר כמה מילים על הביטוח הלאומי, ואני חייבת לומר

אם לא היה לנו המוסד לביטוח לאומי, מימדי העוני והבעיות

החברתיות במדינת ישראל היו כל כך קשות, שאני לא מאמינה שהיינו יכולים לפתור אותן.

אני רוצה שנדע שבשנת 1995. מדי חודש אנחנו מחלקים קצבאות ל-1.7 אנשים, בסכום

כולל של 22 מיליארד שקל לשנה. 60% מתוך הסכום הזה הם כספי המדינה, חלק מהחברים

שיושבים כאן יודעים מדוע, זח נושא ששנוי מאוד במחלוקת. אני את דעתי בנושא הזה לא

שיניתי.

אני רוצה שנדע גם ששני העשירונים העליונים משלמים 50% של דמי הביטוח לביטוח

הלאומי ומקבלים רק 8% מהגמלאות ואילו שני העשירונים התחתונים מקבלים 47% מהגמלאות

ומשלמים 2% בלבד. כלומר, הביטוח הלאומי - אנחנו צריכים להזכיר זאת לעצמנו -

מווסת או מתקן עיוותים חברתיים בסיסיים של החברה הישראלית.

ברשותכם, אמסור כמה נתונים על הביטוח הלאומי. התקציב: כמה נכנס? הגבייה

מהציבור היא 29.8%. 22.5% מזה משלמים העובדים ו-7.3% - המעסיקים.

אני רוצה להזכיר כאן את הנושא של הורדת עלות העבודה למעסיקים - זה היה

בתקופו1ה של ממשלת אחדות לאומית - כשאני, אם אינני טועה, הייתי היחידה ממפלגתי

שניהלתי מאבק נורא נגד הנושא הזה.

כשאת אומרת שמעסיקים משלמים 7.3%. זה כולל עצמאים?

בוודאי. זה כולל את כל המעסיקים במשק, כולל עצמאים. אנחנו צריכים לדעת

שהגבייה מהעצמאים היא הרבה יותר קשה.

היום יש ירידה מאוד משמעותית באבטלה. מבחינה כלכלית חברתית זה הדבר החשוב

שעשתה הממשלה הזאת. אינני קונה את ההנחה שהירידה באבטלה או יצירת מקומות עבודה

חדשים או אי סגירת מפעלים נבעה מהורדת עלות העבודה למעסיקים.

מאחר שאני מוריד את הסכום הזה, לא יהיה לביטוח הלאומי ממה

לשלם את הקצבאות. לכן, בגלל השיפוי על הורדת עלות העבודה המדינה מממנת ומשלמת

לביטוח הלאומי , במקום המעסיקים, כ-% 22 מכלל התקציב של הגמלאות, שהשנה זה 5.25

מיליאד שקל. אני מדברת על שנת 1995.



אני רוצה שנזכור: לפני שהקימו את הביטוח הלאומי היו לשכות סוציאליות. כל מה

שהן עשו הועבר לביטוח הלאומי. יש סעיף 200 שאותו מממן האוצר וזה מהווה 19.7%

מהגמלאות של הביטוח הלאומי. זה כולל הבטחת. הכנסה, דמי מזונות, קצבאות זקנה

ושאירים לעולם, גמלאות ניידות לנכים וקצבאות ילדים ליוצאי צבא. זה 4.7 מיליארד

שקל.

ויש גם סעיף 217 שלפיו האוצר משלם 18% שהם 4.3 מיליארד.

ויש לביטוח הלאומי 10.7 הכנסות מריבית, מהקרנות הגדולות שצריכות להיות

ברזרבה.

אני מבקשת להבהיר: ברגע ש-60% מכספי הביטוח הלאומי זה כספי מדינה, אני לא

בטוחה שיום אחד לא יבוא מישהו - ואני לא יודעת אפילו מאיזו מפלגה - ויאמר: נותנים

יותר מדי לרו ויוה, בבקשה נוריד את הסכומים האלה. זו הסכנה הכי גדולה בחלוקה הזאת

של 60% ו-40%.

מהי ההתפלגות של המקבלים? הקבוצה הכי גדולה זה קבוצת זקנה ושאירים שמקבלים

36.5% מכלל קצבאות המוסד לביטוח לאומי, 4.6% מהם מקבלים השלמת הכנסה. אני רוצה

שנדע: יש לנו היום 600 אלף גמלאים במדינה, 220 אלף חיים רק על קצבאות המוסד

לביטוח לאומי.

הקבוצה השנייה של המקבלים היא קבוצת הילדים - 20%; הקבוצה השלישית הם מקבלי

קצבת נכות כללית - 10.8%; הרביעית - נפגעי העבודה, החמישית - הבטחת הכנסה, השישית

- אימהות, השביעית - אבטלה וכן שירות המילואים.

כמה זה אבטלה?

באחוזים האבטלה מהווה 5.3%.

הוועדה הזאת, ועדת העבודה והרווחה עזרה לי מאוד בכל הנושאים ובעיקר במה שנוגע

לתכנית לצמצום מימדי העוני. מהשנה הזאת נעביר מדי שנה, במסגרת התכנית הזאת, כחצי

מיליארד שקל - 80 מיליון מזה נותן לנו האוצר - מהשכבות החזקות לשכבות החלשות.

למי ובכמה הגדלנו את הקצבה, והוועדה הזאת תרמה לכך תרומה משמעותית: לקשיש

יחיד הוספנו 7% שהם 73 שקל לחודש. מי שכל הכנסתו היא 1,100 שקל, זה כסף. זוג עם

שני ילדים, בנכות כללית, קיבל תוספת של 29.5% שהם תוספת של 585 שקל לחודש. משפרוה

חד הורית עם שני ילדים קבלה תוספת של 49.9% שהם 689 שקל לחודש. אלמנה עם שני

ילדים קבלה תוספת של 19.4% שהם 368 שקל. אלה לא סכומים שאפשר לזלזל בהם. על זה

עשינו תשדירי שירות כי רצינו גם שהאנשים יידעו על כך.

כל זה יתן את אותותיו בסטאטיסטיקה על העוני.

ב-1996. רק ב-1996. עד שהלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה אוספת את הנתונים. אנחנו

מאמינים שזה יפחית בשליש את מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני .



אני גאה על עוד דבר שהצלחתי לעשות: הנושא של ביטוח עקרת בית. אני חושבת

שאנהנו הופכים להיות אחת המדינות הבודדות בעולם שמעניקה את זה. הייתי מודעת

שמדובר בסכומים גדולים מאוד לאוצר והסכמתי לפשרה. עדיף לי ללכת לפשרה, להתחיל

במעט ואחר כך להגיע ליותר.

יש לנו היום בארץ 61 אלף נשים מעל גיל 60. תוחלת החיים של הנשים בארץ גבוהה.

הצעתי, בגלל המחיר, שנתחיל את תשלום הקצבה הזאת לנשים מגיל 65 שנה שמספרו היום 47

אלף. אילו היינו מדברים על כל הנשים האלה, אוטומטית לכולן, זה 125 מיליון שקלים.

לא היה שום סיכוי להעביר את זה. הלכנו להצעה שברגע שהחוק יכנס לתוקפו יתווספו

למעגל הזה 3,500 נשים. נתחיל ב-3,500. זה עולה 8 מיליון שקלים בשנה הראשונה.

הבשלה מלאה תהיה כעבור עשרים שנה ואז זה יעלה לקופת המדינה 115 מיליון שקל. אני

חייבת לומר שגם לזה התנגד שר האוצר בוועדת השרים לענייני חקיקה והצביע נגד. אבל

שני שרים, השר ליבאי, שהוא יושב ראש הוועדה, והשר ביילין היו איתי. שר האוצר ערער

בממשלה, אבל תודות לפעולת שכנוע שלי קודם הועברה הצעתי ונדחה ערעורו של שר האוצר.

נ' בלומנטל;

מה בדיוק אומרת עכשיו הצעת החוק?

כמה עקרות בית?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

כל שנה מתווספות 3,500 עקרות בית, רק עקרות בית.

ניקח לדוגמה בעל המקבל היום 673 קצבת זקנה. אם אשתו עקרת בית הוא מקבל עוד

מחצית הסכום הזה, עוד 336 שקלים.

אני עומדת להביא את הצעת החוק למליאת הכנסת ואין ספק שהיא תועבר אליכם להכנה.

אני מציעה שנלך בהדרגה מפני שאם נלך להצעה גורפת, האוצר ימשוך את החוק בחזרה

ואנחנו נפסיד את כל העניין. ברגע שהחוק יכנס לתוקפו, 3,500 עקרות בית שמגיעות

באותה שנה לגיל 65 תקבלנה את הסכום של 673 שקלים. הלכנו לפשרה אחראית.

אני רוצה לומר לכם כאן שבישיבת הממשלה היה עוד שר מהמפלגה שלי , לא רק שר

האוצר, שרצה שבהזדמנות הזאת נעלה את גיל הפנסיה לנשים ל-65. כל עוד אני שרת

העבודה והרווחה אני לא אתן יד לפגוע במשהו בהישגים שהישגנו לנשים.

נ' בלומנטל;

מה הדין לגבי עקרות בית שהיום הן בנות 67?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

הן לא מקבלות רטרואקטיבית.

נ' בלומנטל;

עקרות בית שהיום הן בגיל 67 יתחילו לקבל או לא?



שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

לא.

רק אלה שמתווספות בגיל 65.

שרת העבודה ויורו ויוה אי נמיר;

כן. אלה שמתווספות. לכן אמרתי שההבשלה של החוק תיקח עשרים שנה.

הי ו "ר י י כץ;

מי מממן את זה, האוצר או הביטוח הלאומי?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

האוצר. בוודאי. לביטוח הלאומי אין ממה. אלה דברים נוספים שהאוצר יצטרך

לממן.

אני מגיעה עכשיו למשרד העבודה והרווחה. התקציב הכולל של משרד העבודה והרווחה

בשנת 1995 היה 2 מיליארד ו-320, ואני לא נכנסת לכסף היותר קטן. סך כל התקציב

הכולל שהוגש השנה, ב-1995. על ידי הממשלה והרשויות המקומיות היה 2 מיליארד ו-975

מיליון שקל.

אני רוצה לציין שבכל השירותים החברתיים אנחנו משלמים 75% והרשויות המקומיות -

25%.

אנחנו מדברים היום בסך הכלל, כולל הרשויות המקומיות, על 2,953 תקנים, 352

ארעיים. שני הסעיפים שבהם סכומי הכסף הגבוהים ביותר הם השירותים האישיים

והחברתיים וההכשרה המקצועית. בתקציב המשרד יש 661 מיליון לשירותים האישי ים

והחברתיים, ויחד עם הרשויות המקומיות זה 993 מיליון. הכשרה מקצועית זה 528

מיליון, ועם התוספת של הרשויות שהיא קטנה מאוד, זה יחד מגיע ל-539.

היו"ר י' כץ;

אנחנו נוכל לקבל צילום של הנתונים?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

הכל תוכלו לקבל. אני אעביר לכם את החוברת שהבאנו לראש הממשלה. אנחנו נעשה

צילומים מהחוברת וניתן אותה לכל חברי הוועדה. כך נעשה גם לגבי הביטוח הלאומי, אם

יתקי ים כאן דיון.

אשר לאגף השירותים האישיים והחברתיים; אנחנו מטפלים היום באוכלוסיית רווחה

שמונה 500 אלף איש, כחצי מיליון איש בכל הארץ; מהם 140 אלף זקנים, 51 אלף ילדים

ונוער, 215 אלף משפחות ויחידים ו-40 אלף בתי אב של עולים חדשים. אני מעריכה

שהיום, לפי הדיווחים של 1995, המספר הזה גדל בלפחות עוד 5,000 משפחות.

היום יש ארבעה תחומים, ארבע אוכלוסיות יעד שמקבלות עדיפות בטיפולו של המשרד;

מפגרים,זקנים, אלימות במשפחה, ילדים בסיכון.



המדיניות שלנו לגבי הזקנים מכוונת עד כמה שאפשר לטיפול בתוך הקהילה ולכן

ההלטנו להרחיב מאוד גם את מרכזי היום לקשישים וגם את המועדונים לקשישים.

נכון שכשבאתי למשרד פתחו כל שנה רק 4 מרכזי יום לקשישים. ואני החלטתי על 8

אבל בפועל זה לא הגיע ל-8. בשנת 1994 פתחנו 5. השנה נפתח 6. לקחנו על עצמנו

להקים 33 מרכזי יום חדשים לקשישים, עד שנת 1997. אני שמחה שבשיחה שהיתה לי עם

כניסתי לתפקידי, עם יושב ראש מפעל הפיס וגם עם המנכ"ל, הפיס הגדיל ב-40% את

התקציב שלו למועדונים לקשישים שבמשרד העבודה והרווחה.

אנחנו מטפלים היום ב-70 אלף קשישים. אוכלוסיית היעד שלנו - 100 אלף תוך 5

שנים. יש היום בבנייה 22 מועדונים חדשים ושיפוץ של 60 מועדונים. היגענו להסכם עם

מפעל הפיס שרמת הבנייה תהיה כמו הרמה של מרכז יום לקשיש, שהיא גבוהה יותר. אנחנו

מציידים מחדש 300 מועדונים, כדי לתת למקום צורה יותר נעימה ויותר טובה.

עשינו גם נופשונים ל-8,000 קשישים. 72 אלף קשישים מקבלים ארוחות חמות. 18 אלף

קבלו חימום בחורף. טיפול אישי לקשיש - 25 אלף. ויש היום 55 אלף זכאים לפי חוק

ביטוח סיעוד.

אני מציעה שגם על חוק ביטוח סיעוד, שאנחנו הולכים לעשות שם שינויים מרחיקי

לכת, תתקיים ישיבה מיוחדת, אולי במסגרת הדיון על הביטוח הלאומי.

אם תשאלו אותי מהי הבעיה הכי קשה בתחום החברה,

כבר שנתיים אני טוענת שהבעיה הכי קשה היא בעיית הילדים בסיכון, גם התעללות פיסית

וגם התעללות מינית. הנושא הזה נחשף מאוד לתקשורת והוא גם גדל משמעותית מאוד בשטח.

אנחנו יודעים על אזורים מסויימים בארץ ששם המצב מאוד קשה. במסעדה בבאר שבע פגשתי

מלצרית, קיבוצניקית מכנרת, שלומדת עבודה סוציאלית, שאמרה לי: את לא יכולה לתאר לך

עד כמה עלי™ יוקרת המקצוע וכמה קשה היום להתקבל לבית ספר לעבודה סוציאלית. דבר

יותר טוב מזה לא יכולתי לשמוע באותו יום.

בבאר שבע, בנתיבות ובעוד יישובים בדרום, עובדות סוציאליות מסרבות להיות

פקידות סעד. בעיר כמו באר שבע, שם יש למעלה מ-90 עובדים סוציאליים, נדמה לי שיש

93, יש רק 3 פקידות סעד, כי פקידת סעד חייבת להיענות לקריאה ברגע שהיא מקבלת אותה

וכשמדובר במשפחות אלימות גדל הפחד להיכנס לאותן משפחות.

בדיונים שהיו לנו במשרד החלטנו לשפה בשכר ותנאים ואם יהיה צורך לקחת עובדות

חוץ לעשות את העבודה, כי בדרום יש יישובים שקשה לנו מאוד להשיג עובדות סוציאליות.

אם עובדת פוחדת, היא יכולה לבקש משוטר שיבוא איתה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

הכל אפשר, אבל כששוטרים צריכים לטפל בנושאים רבים אחרים כגון: טרור, סמים,

פריצות, גניבות רכב, אי אפשר להעמיד שוטר על יד כל אזרח. יש לנו שיתוף פעולה

מצויין עם משטרת ישראל אבל העובדת לא מחכה עד שיגיע השוטר, לפי החוק היא חייבת

להיכנס מיד לבית, זה תפקידה.

כשאני באתי למשרד לא היו מרכזי חירום לטיפול בילדים בסיכון. אנחנו הקמנו 6.

את המרכז שפתחנו בבאר שבע, שמיועד לטיפול יומי בילד, החזקתו השבועית, החזקה במשך

מספר חודשים, עבודה עם הורים וכו' מנהל רופא מקנדה שעלה ארצה. זה משהו בלתי רגיל.

פיתחנו מאוד את המועדוניות לילדים שבאים ממשפחות שקשה להן לחנך ולגדל את

הילדים. הילדים באים לשם ישר מבית הספר ומקבלים שם ארווחה חמה. קבוצה של 15 ילדים

עובדה עם מורה ועם עוזרת למורה. הם נעזרים בהכנת השיעורים ומקבלים העשרה.



השנה נפתחו 200 מועדוניות חדשות, י-ובו בערי הפיתוח, כולן מיועדות לילדים

בסיכון, ממשפחות שמצבן קשה, מקרים שמגיעים ללשכות הרווחה.

נ' בלומנטל;

איך שיתוף הפעולה?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אנחנו מאוד מוטרדים כשהנושא הזה, אצלי במשרד, בלשכתי, התקיימו ומתקייימים אין

ספור דיונים על הנושא הזה. הזמנתי את כל הצדדים הנוגעים בדבר, את כל המשרדים:

חינוך, משטרה, משפטים, בריאות, לדיונים יחד. החלטנו ללכת לניסוי של שיתוף פעולה

יותר חזק, בבאר שבע ובנתניה. אנחנו עושים מעקב אחרי הצוותים האלה. אנחנו נראה

ונלמד גם מן המעלות וגם מהדברים שאנחנו חושבים שאולי לא צריך לעשות אותם. נראה אך

לפשט את זה, איך לעשות את זה יותר מהר, איך להגיע יותר מהר לעזרה ראשונה לאותם

ילדים.

אני החלטתי להקים ועדה חיצונית שתבדוק את כל המערך של השירותים לילדים בסיכון

שנותן משרד העבודה והרווחה. אני רוצה גם לבדוק את עצמי, את עצמנו, לדעת אם אנחנו

עושים נכון, אם אנחנו עושים את המירב. בראש הצוות הזה עומד פרופסור דן שניט

וחברים בו - אחרי בירור לקחנו את הטובים ביותר - דוקטור יעל גירון מבית הספר

לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב; ניצב שלמה גל, ממשטרת ישראל, שאני זוכרת

אותו כמי שהיה פעם אחראי על עבריינות נוער במשטרת ישראל ויש לו גם חשיבה מאוד

מעניינת; שרה טוב, שהיא מנחלת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית כפר סבא; דוקטור

יוסף קולוטנר, מנהל שפ"י , השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך; מוטי וינטר, שהוא

היחיד ממשרד העבודה והרווחה, שהוא מנהל השירות לילד ולנוער; דוקטור יגאל שביל,

רופא ילדים מהדסה עין כרם שהתמחה בנושא של התעללות בילדים; גברת רבקה בורנשטיין

שהיא מנהלת המחלקה לילד ונוער באגף הרווחה בעיריית חיפה, שאומרים שהיא התמחתה

מאוד בתחום הזה; ודוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד.

עי מאור;

מאל"י אין מישהו?

לא, אני לא רוצה נציגי מוסדות. אני רוצה את האנשים הטובים ביותר שיש בנושא

הזה. זאת הוועדה. ב-31 בינואר הם צריכים להגיש לי מסקנות, ואם יהיה צורך שאנחנו

נערך אחרת, נעבוד אחרת - אנחנו נעשה את זה. זה בנושא של ילדים בסיכון.

ומכאן אני רוצה לעבור לנושא של אלימות במשפחה. כשבאתי למשרד, המגמה שלי היתה

לרכז את הנושא הזה תחת קורת גג אחת. אנחנו הקמנו 15 מרכזים למניעת אלימות במשפחה,

הפרוסים על פני כל הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד באר שבע בדרום. רובם עושים עבודת

יוצאת מן הכלל, עם שני תקנים או עם שלושה תקנים. לאחרונה החלטנו לפתוח עוד 3

בנצרת עלית, בראשון לציון וברמלה. אני רוצה שהמרכז ברמלה יהיה

משותף לאוכלוסיה הערבית של רמלה ושל לוד, אבל בין שתי הערים האלה יש מערכת יחסים

כזאת שקשה לעשות זאת. אני מקווה שאנחנו נצליח לעשות את זה.

נכון להיום יש לנו 8 מקלטים לנשים מוכות. מאז שנכנסתי למשרד הכפלנו את מספר

המקלטים שהיו. עד סוף השנה, זאת אומרת, תוך חודשיים ייפתחו עוד 2 מקלטים לנשים

מוכות.

יחדי עם משרד השיכון אנחנו הקימונו 37 דירות מעבר ודירות

קלט, לנשים בסיכון.



עד סוף השנה הזא אנחנו מסיימים הקמת 2 מוסדות טיפוליים לגברים אלימים.

אנחנו עוברים הרבה גיהנום במין שנוגע למקלט חשני במגזר הערבי. משני יישובים

שלחו אותנו החוצה. אף על פי כן, אני מקווה שנצליח לפתור את הנושא הזה.

זה דחוף בעיקר נוכח המקרה הנורא שקרה בדלית אל כרמל.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אחרי התייעצות עם הרבה מומחים החלטתי להקים צוות פסיכולוגי שבראשו תעמוד

פסיכולוגית צעירה שחזרה מארצות הברית והיום היא באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע,

פסיכולוגית שמומחים חושבים שהיא כוח עולה ומבטיח וחדשני מאוד בתחום הזה.

הפסיכולוגית הזאת יצאה לארצות הברית לכמה שבועות וחזרה משם. אני עומדת להיפגש

איתה השבוע ולהקים את הצוות שימנה בין 3 ל-4 פסיכולוגים, מהשורה הכי בכירה של

הפסיכולוגים בארץ, לבדוק אם יש אפשרות להתמודד עם הנושא הנורא הזה, להתמודד עם

המכה והמחלה המדבקת הזאת.

אנחנו תרמנו הרבה בנושא של משפחות חד הוריות. יש לנו היום ברחבי הארץ 41

מרכזים שמשרתים אוכלוסייה המונה 8,200 משפחות.

ויש הנושא של דרי רחוב. הקימונו 6 מרכזים לטיפול ב-900 דרי רחוב ופתחנו בפתח

תקווה - עדיין לא רשמית אבל הוא כבר פועל - את המרכז לטיפול לטיפול באלכוהוליסטים

דרי רחוב, שמטפל בו זמנית ב-30 אנשים.

כפי שאמרתי, אני אעביר אליכם את החוברת ולכו לא אכנס לכל הפרטים.

ואני רוצה לומר כמה משפטים בנושא המפגרים. רמת המוסדות למפגרים עלתה. השקענו

בזה עשרות מיליוני שקלים. אנשים רבים שבעבר לא רצו לשלוח את הילדים שלהם

למוסדות, רוצים היום לשלוח אותם למוסדות. לפי התכנון שלי, עד סוף שנת 1995 נחסל

את תור הממתי נים.

בסידור המוסדי - כאן יחוסל התור -

ובאלה שנמצאים במועדוניות היום ובמשפחתונים. אני אומרת "משפחתונים" אם כי אלה לא

בדיוק משפחתונים- הילדים לומדים בחינוך המיוחד עד שעה שתים עשרה בצהריים ומשעה

שתים עשרה עד שעה שלוש וחצי מטפל בהם משרד הרווחה. החלטתי שאנחנו נאריך את זמן

השהות עד שעה שש.

500 מתוך 1,900 ילדים שנמצאים במסגרות האלה הצלחנו לכלול בתכנית של עד שעה

שש. התוספת של שכר עבודה היא גבוהה אבל אצלי יש מגמה, מטרה, משימה להגיע לכך שכל

הילדים האלה יהיו שם עד שעה שש, אבל בגלל העלות הכספית הגבוהה זה יקה כמה שנים.

ההערכה היא שהגידול הטבעי של ילדים שנולדים מפגרים ומוכרחים לסדר אותם

במוסדות הוא % 0.2. הצלחתי להשיג משר האוצר, מהאוצר, שהחל משנת 1996 הצרכים שלהם

יהיו בתשתית התקציב, לכן חיסול התור זה לסידור מוסדי הוא חיסול תמידי.

גם בתחום הפעולה בנכים אנחנו הולכים לשינויים מאוד גדולים. מיניתי עכשיו את

פרופסור ארי קרימרמן, שנחשב למומחה בתחום השיקום, אחד מהטובים ביותר שיש, לעמוד

בראש הקרן למפעלי שיקום - זו קרן שקשורה במשרד, שלא נוצלה כל כך, ויש בנושא

הזה כספים גם בביטוח הלאומי - והוא רצה והיה מעוניין לקחת חלק בתחום שהוא יכול

לתרום בו , להזיז דברים, ולא בתחום הייעוץ. אני רואה בזה הישג מאוד משמעותי.



אני מיניתי עכשיו את דוקטור אילנה דובדבני, שהיא גם כן מומחית גדולה בתחום

השיקום לעמוד בראש, והיא יושבת ראש המועצה העליונה לשיקום.

משנת 1993 עד שנת 1995 סידרנו 438 נכים.

היו"ר י' כץ;

זה כולל נכי נפש?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

לא. נכי נפש זה לא טיפול שלנו, זה טיפול של משרד הבריאות. יש לנו עכשיו בעיה

לא קלה כי חלק מהם משחררים לקהילה. אנחנו עובדים בתיאום עם משרד הבריאות, כי אם

יהיו כאלה שצריכים טיפול בקהילת - זה 'פול עלינו, ולא מדובר במספרים קטנים.

אנחנו מתחילים עכשיו להתמקד בנכים. בשנת 1993 סידרנו במעונות יום לילדים 590

ילדים נכים. בשנת 1995 - 890 ילדים נכים. אני מדברת על מעונות יום לילדים עם

נכויות קשות. במעונות רגילים סידרנו; בשנת 1993 - 60, ובשנת 1995 - 215. המגמה

והמטרה שלנו שהילדים הבריאים יתרגלו לחיות ולתפקד גם עם ילדים פגיעים.

ואנחנו עוסקים גם בנושא של שיקום מקצועי, בתעסוקה מוגנת. בשנת 1993 היו 51

מסגרות של תעסוקה מוגנת, ובשנת 1995 - 75- מוקמות עכשיו 15 מסגרות חדשים. כאן

אנחנו גם נעזרים מאוד בקרנות של המוסד לביטוח לאומי. במשך שנים לא נוצלו, במובן

החיובי של המילה, קרנות של הביטוח הלאומי כפי שאנחנו מנצלים אותן עכשיו.

ואנחנו הגדלנו גם את השכר. קצבת נכות ליחיד היא 1,126 שקל וזוג - 1,688. השכר

הממוצע במפעלים מוגנים היה 300 שקל. הגדלנו אותו ל-500 שקל. השכר הכי נמוך היה 50

שקל, הגדלנו אותו ל-170 שקל. אני רוצה שנזכור שיציאת הנכים למפעלים המוגנים

היא יותר להגן עליהם כבני אדם מאשר התרומה שהם נותנים לעבודה, אף כל פי שחלק מהם

עושים עבודה מאוד גדולה.

אנחנו בונים עכשיו מרכז שיקום גדול מאוד בבאר שבע. השנה, אני מדברת על שנת

1995. שיפצנו וציינו מחדש 5 מרכזי שיקום. רק לפיתוח המפעלים האלה אנחנו משקיעים

5 מיליוני שקלים.

אנחנו רוצים לתת תנופה לנושא של נערות במצוקה. אתם בוודאי יודעים שפתחנו מקלט

ראשון, שבינתיים הוא יחידי, לנערות ערביות במצוקה.

במעון "מסילה" לנערות מטפלים ב-32. בשנת 1993 היו שם 15 . אנחנו מגדילים מאוד

מחלקות שונות, תהיה חלוקה שונה ובסוף שנת 1996 יהיו שם 64 נערות.

יש לנו הרבה בעיות עם "צופיה". השקענו שם בשיפוצים. זה לא פשוט. זה לא קל.

אנחנו מקווים לשים יותר דגש בנושא של טיפול בנערות במצוקה.

וכמה מילים בנושא של צמצום פערים בין המגזר היהודי, הדרוזי הערבי והבדואי.

הנושא החשוב ביותר שעשתה הממשלה הזאת זה השוואת קצבאות 'וצאי צבא לכל האוכלוסייה.

אני חושבת שזה ישפיע גם על תוצאות הסקר על מימד' העוני, כי מהילד השלישי לילד

הרביעי המעבר הוא אדיר.

השנה הצלחתי לקבל מהאוצר 75 תקנים נוספים לאוכלוסייה הערבית. הייתי בדרום,

אצל הבדואים, ואמרתי להם; אם לא תא"שו - האוצר יקה ממכם את התקנים. אני רוצה

לומר לכם שמתוך 10 תקנים 8 הם יהודים ו-2 הם ערבים שבו מהצפון.



גם באוניברסיטת חיפה וגם באוניבסיטת בן גוריון פתחנו הסבה מקצועית לעבודה

סוציאלית, לבעלי תואר ראשון ערבים. אנחנו מעמידים לרשותם מלגות. זה קשה, כי אנחנו

עומדים על כך שהם יתחייבו שלפחות ארבע שנים הם יעבדו בקהילה. בכל זאת יש לנו היום

כמה עשרות לומדים.

הקמנו שני מרכזי יום לקשיש, אחד בשפרעם ואחד בנצרת. השנה נפתח גם בדלית אל

כרמל ואני מאמינה שגם בלוד רמלה, שיוכלו לשרת את האוכלוסייה. הבנייה ברהט כבר

התחילה ואני מקווה שבשנה הבאה אנחנו נפתח גם שם.

בדבוריה הקמנו, עם אש"ל, בית אבות יוצא מן הכלל.

אנחנו היום במצב שכל ילד ערבי מפגר שצריך סידור מוסדי - יש לו מקום. בקרב

האוכלוסייה הערבית אין תור של מפגרים לסידור מוסדי, ואנחנו בונים עכשיו בדרום עוד

מרכז יום נוסף למפגרים שבקרב האוכלוסייה הבדואית, שם מספרם גדול מאוד.

בעוד כמה ימים את פותחת בזיסר אל זרקא.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

כו-

סי יענו משמעותית, הן כספית והן ברמה, לפתיחת שלושה מעונות פרטיים בלתי רגילים

בנצרת, בתמרה ובשפרעם. אני הייתי בפתיחה שלהם.

פתחנו מעונות בכספי יא, ברהט, ובנצרת.

במגזר הערבי והבדואי יש 53 הוסטלים, דירות למפגרים. ל-800 ביצענו אבחונים

חדשים. פתחנו ברהט מרכז שיקומי לתעסוקה מוגנת, שאנחנו רוצים לשפץ אותו.

והדבר שהוא אולי החשוב ביותר שעשינו במגזר הערבי, שבו לא היו משפחתונים, זה

בנושא המשפחתונים. אני חושבת שבחלק מהיישובים, בוודאי כשמדובר ביישוב קטן,

המשפחתונים מהווים תשובה יותר טובה מאשר מעונות מעונות לילדים.

בשנה האחרונה פתחנו 200 משפחתונים במגזר הערבי, בכל משפחתון 6-5 ילדים. מי

שפותחת את המשפחתון חייבת שיהיה לה בית שעומד בקריטריונים שלנו, גם בציוד, ושהיא

מקבלת הכשרה מקצועית. המשפחתון גם נותן פרנסה לאישה ערבייה וגם מאוד מסייע לחינוך

הילדים בגיל הרב. אני חושבת שכ-1,000 מתחנכים ב-200 המשפחתונים.

וכמה מילים על ההכשרה המקצועית, שם היה מעבר מאוד משמעותי. החלפנו את מי שעמד

בראש האגף ומי שעומד היום בראשו עושה עבודה נהדרת. כמובן שאת הכל מלווה המנכ"ל,

בדבקות ובמסירות עד שאין בפי מילים לציין ולשבח.

הגדלנו ב-30% את הקורסים הטכנולוגיים. צמצמנו משמעותית את הקורסים לספרות

ולתפירה. אנחנו מתחילים להתמקד הרבה יותר בנושא של הנשים, כי מה שקורה שם מאוד לא

משביע רצון. יש לנו צוות מיוחד שיעסוק בזה.

אתם יודעים שבעבר הכשרה מקצועית היתה דמי אבטלה בי ולא היה שום שיקול בקשר

לקורסים. היום אנחנו לא פותחים קורסים אם אנחנו לא יודעים שיש אחר כך עבודה.

בשנת 1995 יכשיר האגף 2,232 אנשי תוכנה, שבהם יש מחסור גדול. עד סוף שנת 1996

נכשיר 3,000. מספר הלומדים במכללות הטכנולוגיות, לתואר הנדסאי וטכנאי, שיש לזה

ביקוש גדול מאוד, הוגדל מ-13,800 בשנת 1992 ל-15,700 בשנה זו, גידול של קצת פחות

מ-2,000 תלמידים.



אנחנו משקיעים הרבה מאוד גם בנושא המלונאות. זה תחום שיש בו בו צורך בכל

הדרגים, בהשכלה יותר נמוכה ובהשכלה יותר גבוהה, זה תחום שהוא עתיר ידיים עובדות,

הוא מאוד מתפתח.- פתחנו מסגרות, חדשות. פתחנו בטבריה בית ספר חדש למלונאות,

ב"הולידיי איו", זה יוצא מן הכלל, הגדלנו את "דביר" ואת "תדמור", הכפלנו. אנחנו

פותחים הכשרה מקצועית למלונאות. פתחנו 9 מרכזי הכשרה מקצועית למלונאות.

הקמנו את היחידה שלנו לאכיפת חוקי עבודה. אני רוצה לומר לכם שהמטלות על

העובדים האלה הן אדירות והם עושים עבודה בלתי רגילה. זה התחיל עם 20 פקחים

ופקחיות. היום יש לנו 57.

משנת 1994 נפתחו 1,170 תיקים למעסיקים שעברו על חוק שכר מינימום. ל-5,600

שולמו הפרשים. היחידה עושה ביקוראי פתע והמעסיקים חוששים ופוחדים לחזור לסורם ולא

לשלם.

בעקבות בעקבות הביקורים של המחלקה גורשו למעלה מ-1,000 עובדים זרים שעבדו

בארץ שלא כחוק. נערכות בדיקות גם באתרי הלנה וגם בדברים האחרים.

מעונות הילדים. אני רוצה לומר לכם שארגוני הנשים משלמים היום, בשוטף, רק 5%

מעלות המעון, את כל היתר משלמים ההורים ומשלמת הממשלה. לארגוני הנשים יש בעיות

קשות מאוד בגיוס כספים, במיוחד בחוץ לארץ, וגם בארץ.

היום אנחנו מממנים, לפי החלטה שלי, כי אני מרגישה שההורים אינם יכולים לשאת

בנטל חזה, מעונות ומשפחתונים ב-200 מילין שקל, 160 מיליון מזה רק לנעמ"ת. החלטנו

שעד הדרגה העשירית, כלומר עד שכר של 1,800 שקל פר יחיד - לפי זה קובעים את שכר

השהות במעון - ניתן הנחה של 6%.

היום אנחנו מעודדים מאוד את הנושא של המשפחתונים, לא במקום המעונות במקומות

גדולים, אלא בעיקר במקומות קטנים ובייחוד במגזר הערבי ובמושבים.

ואשר לאבטלה. אני אומרת שההישג הכי גדול של הממשלה הזאת בתחום החברתי כלכלי

זה הפחתת האבטלה. ב-5 השנים האחרונות קלטנו 680 אלף עולים חדשים, הגדלנו את

אוכלוסיית המדינה בכ-13%. בשלוש שנים הצלחנו להוריד את האבטלה מ-% 11.2 ל-% 6.2.

השקענו הרבה מאוד בהכשרה מקצועית של צעירים למקצועות הבניין. יש לנו מבצע אדיר עם

הצבא. עד סוף השנה יהיו למעלה מ-1,000 חיילים שיסיימו את ההכשרה המקצועית שלהם.

הם מתחילים בזה שלושה חודשים לפני חשחרור. הם לומדים מקצועות שהשכר בהם הוא טוב.

. הלכנו גם לסבסוד שכר ברוקלאות.

אבל מה שהכי השפיע במדיניות משרד העבודה והרווחה על הורדת אחוזי האבטלה זה

החמרה מאוד משמעותית בתשלום דמי אבטלה. הכלל שלי הוא פשוט: מי שרוצה לעבוד ואנחנו

לא מסוגלים לספק לו עבודה, הוא יקבל בכבוד דמי אבטלה. אבל מי שבא ללשכת התעסוקה

אני לא אעבוד בעבודה זו וזו, אני אעבוד רק בעבודה זו, לו אנחנו

שב בבית, המדינה לא תממן לך דמי אבטלה.

אין אבטלה בירושלים. אין אבטלה בתל-אביב. מי שהשכלתו גבוהה והולך לעבודה שלא

במקצוע שלו, אחרי ארבעה חודשים הוא מקבל קפיצה אדירה בתשלום השכר שהוא מקבל,

אנחנו ממנים אותו, כולל רטרואקטיבי.

היתה תופעה שיוצאי צבא, רובם קבלו, במשך שישה חודשים אחרי שחרורם, דמי אבטלה.

אני חושבת שיש כאן גם אקט חינוכי מאוד חשוב. לעבוד זה דבר מכובד. נגמר הסיפור

של הפתקאות, שהאיש לא מתאים. אנשים היו באים למקום עבודה ומבקשים, תן לי פתק שאני

לא מתאים. אין. לא מכבדים פתקאות. אתה לא רוצה לעבוד - שב בבית. עדיין אנחנו

גובים פחות מ-200 מיליון שקל לחודש לדמי אבטלה ומשלמים מיליארד.



ל-15 יישובים שהיו מוקדי אבטלה - למעלה מ-10% - עשינו תכנית. הייתי בסיור

בקריית גת וביקרתי בכיתות. נתקלתי בתופעה שאי אפשר לתאר אותה. אומרים: "רק

התחלנו, תני לנו ללמוד עוד קצת". התוצאה מהטיפול הזה ההזרנו לעבודה 11,000 איש.

ב-9 יישובים הצלהנו להוריד משמעותית את האבטלה. היום נשארו 6 יישובים, כולם

בנגב, ביניהם אופקים וקריית גת. אני הושבת שהליכתה של "אי נטל" לקריית גת תעלה את

הרמה ותמשוך לשם עובדים ברמה גבוהה. זה אהד מסיפורי ההצלהה הגדולים.

המנכ"ל יהד עם הצוות שלנו, עם שמעון עמר שהוא בראש ההכשרה המקצועית ועם מנהלי

המחוזות בכל מקום, נכנסים לפרטים הכי קטנים. אני מאמינה בטיפול בפרטים. אם אתה לא

מטפל באדם עצמו - אתה לא מטפל בנושאים.

החלטנו ללכת אל אוכלוסיית העולים ובמהלך של שנתיים הגברנו, יותר מהכפלנו את

התקציב שלנו לרווחה שמיועדת לעולים, בכל היישובים בארץ. הגענו למסקנה שיש בישראל

23 יישובים שבהם אחוז העולים הוא למעלה מ-18%, ויש שם בעיות חברתיות מאוד מאוד

קשות.

בשנת 1993 התקציב שלנו לנושא של רווחה לעולים חדשים היה 31 מיליון וב-1995 -

76 מיליון, למעלה מכפול.

בתכנית הזאת כלולים חלק מהיישובים שכלולים גם בתכנית של מוקדי האבטלה וגם

אור עקיבא, חדרה, יקנעם עלית, כרמיאל, מגדל העמק, נצרת, מעלות, נשר,

עפולה, קצרין, קריית ים, שלומי, אריאל - את שומעת חברת הכנסת בלומנטל, אין אצלי

שום חלוקה - רמלה, אופקים, אשדוד, אשקלון, באר שבע, מצפה רמון, ערד, קריית גת,

קריית מלאכי ושדרות.

אני מבקשת להבהיר. אנחנו לא מעבירים אגורה לרשות מקומית. אנחנו מממנים את

הפעילות. בסך הכל יהיה טיפול נוסף ב-1,570 זקים, ב-3,000 ילדים ונוער בסיכון,

וב-2,300 משפחות חד הוריות.

יש תיקון לחוק הביטוח הלאומי - צמצום מימדי העוני, שבו הוועדה עזרה

מאוד; חוק העובדים הסוציאליים; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שעם כל הביקורת זו

פריצת דרך, צעד קדימה; חוק עובדים זרים (החמרת העונשים); תיקונים בחוק עבודת

נשים; תיקונים בחוק הפיקוח על המעונות (מוסדות לגמילה מסמים); תיקון לחוק הנוער

(טיפול והשגחה); ויש לנו עוד מספר חוקים.

אני מצרה מאוד על כך שלא הצלחתי להעביר בשום צורה את חוק פנסיה ממלכתית,

שהיה מיועד לאלה שאין להם שום פנסיה. לפי הדיווחים יש במדינת ישראל חצי מיליון

אנשים שאין להם שום פנסיה. כאן אני רוצה לומר, חברים יקרים, מי שאין לו פנסיה

יירד אחר כך אוטומטית לחיות מתחת לקו העוני.

לא את נושא הבטיחות בעבודה; לא את נושא כוח עבודה בשעת

חירום; לא את נושא המחשוב; האגודות השיתופויות; הסכמי עבודה; שירות לאומי ;

שירות לאימוץ; גמילה מסמים; נפגעי סמים ובכל זאת דיברתי הרבה. אני מתנצלת, אבל

אדוני היושב ראש, אתה ביקשת שאני אפרוס יריעה רחבה.

אני רוצה להשתמש בהזדמנות זו ולהודות מאוד לצוות משרד העבודה והרווחה בראשות

מנכ"ל המשרד שטורח ועובד קשה ומאוד וברצינות, יחד עם כל עובדי המשרד. ואני רוצה

להודות לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת וליושב ראש הוועדה על הסיוע, על העזרה ועל

העבודה המשותפת שאנחנו עושים.

תודה רבה. אני חושב שהסקירה היתה מאוד מעניינת. את לא צריכה להתנצל על אורכה.

אני חושב שזו חובתנו הציבורית, לדעת, ללמוד את הנתונים.



שמחתי לראות שבתכנית שלכם גם למוקדי האבטלה וגם למוקדי העלייה ניכרת מגמה

א-פוליטית טהורה, באמת פשוט רווחה לשמה. אני בהחלט הושב שמרגישים את זה גם בשטה.

אהד הדברים שלפי דעתי אפשר להבחין בו וכל מי שעוסק בנושאי רווחה רואה אותו,

זה המהפכה שהלה בתהום הטיפול במפגרים. לא בכדי שאלתי לגבי נכי הנפש בקהילה, משום

שאהד החששות שלי מפני המעבר של נושא בריאות הנפש מהמדינה לקהילה , שבעיקרון הוא

מבורך, נובע מכך שהקהילה איננה ערוכה לכך. נסיון החיים שלי מלמד שנכי הנפש אינם

מקבלים את הטיפול הראוי להם בנושאים של תעסוקה, דיור וכו'. נדמה לי שזה נכון גם

לנושא של נפגעי סמים. אני הושב ששני הנושאים האלה, כמובן כל אהד מהם בנפרד,

צריכים להיות מרוכזים תחת קורת גג אחת.

הייתי רוצה לשמוע אם יש בכוונתך לבוא בדברים עם השרים האחרים הנוגעים בדבר,

רשויות אהרות, כדי לנסות לראות אם יש אפשרות לייעל יותר את המערכת כדי לשפר

הטיפול.

אם כי לא דנו בנושא הביטוח הלאומי אני מבקש לשאול: האם את שבעת רצון מן

העובדה שנושא הניידות אינו מוסדר בחקיקה, רשימת המחלות היא אנכרונסטית ויש הרבה

מאוד פגמים שראויים לשיפור?

ועוד נושא שמעניין אותי זה הנושא של העוורים ושל החרשים. האם יש לך איזו שהיא

בשורה לציבור הזה שעניינו נדון כאן בוועדה תקופה ממושכת ואנהנו צריכים לקבל

החלטות. יש לפנינו הצעת חוק שנוגעת לחרשים ויש הצעת הוק שנוגעת לעוורים ודי קשה

לנו. אני משוכנע שבשנה הזאת תרבינה במשכן הכנסת ההפגנות של הקבוצות האלה מתוך

מגמה לשפר את מצבם.

קודם כל אני מבקש סליהה על כך שמיד אחרי שאסיים לשאול את השאלות אני מוכרח

לרוץ לוועדת הקליטה, שם יש לי התחייבות קודמת. אני אקרא את הפרוטוקול.

קודם כל אני רוצה לברך. אני עובד הרבה בקשר עם משרד העבודה והרווחה ותמיד

אני מוצא כתובת לפניות ומקבל תשובות גם מהצוות וגם מהשרה, אם כי לא תמיד התשובות

שהי יתי רוצה לשמוע.

גם זה יסתדר. אני מבטיחה לך שבשיחה בינינו זה יסתדר.

ובקיצור, כמה נקודות: מעון נעול לנערים ערביים. זה עבר כבר בית משפט עליון

וזה עומד להזור לבית משפט עליון. נאמר לי שמתקרבים לאיזו שהיא פשרה. בינתיים אין

מעון נעול לנערים ערביים.

מעון נעול לנערות. התשובה שנתנה השרה לא סיפקה אותי. אני רואה את הדבר כזה

כדחוף ביותר. אני חושש מאסונות מפני שאין לנו פתרון לנושא הזה.

אנחנו שמחים על פתיחת המקלט לנערות ערביות בצפון אבל אין מסגרת המשך.

הבחורות שיוצאות מו המקלט, אהרי שבילו שם תקופה כזו או אחרת, אין להן לאן ללכת.

כפי שידוע לנו, במגזר הערבי והדרוזי, לצערי הרב, הזרה לבית היא לא תמיד הפיתרון

ולפעמים יש בזה אפילו סכנות נוספות. אני יודע שיש כבר מנהלת, יש תקציב, יש הכל,

אבל אתם לא מסוגלים לפתוח את המסגרת הזאת.



הייתי רוצה לבקש את עזרתך לשנות את עמדת הממשלה בנושא הטיפול באנשים במעצר

בגלל אלימות במשפהה. כידוע לך, כשהם יוצאים להופש או כאשר הם מסיימים את התקופה

הם חוזרים ומפעילים אלימות ולפעמים הם יותר אלימים מאשר היו קודם. הצעתי שיהיה

טיפול מיוהד באנשים האלה ותהיה הפרדה ביניהם לבין אחרים. לצערי הרב, הממשלה

ממשיכה להתנגד לכך.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

זו הצעת חוק?

ב' טמקין;

זו הצעת חוק.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

תיתן לי את זה.

בי טמקין;

כדאי שתדעי שכל הגורמים המקצועיים בעד, אפילו המשטרה. אני מבקש את עזרתך.

הייתי בבית ספר מגן בבאר שבע. העובדות הסוציאליות שעובדות שם עושות נסים

ונפלאות בלא כלום. המצב חמור מאוד. אני מבקש שתתעניינו במקום הזה, שאין לו אמצעים

מינימליים כדי לתפקיד. המצב שם חמור מאוד.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

זה בית ספר מי וחד?

ב' טמקין;

זה בית ספר מיוחד לילדים עם הבעיות הכי קשות מבחינה תפקודית שאפשר

לחשוב עליהן.

האם יש לכם נגיעה לעניין של מרכזי נוער של עליית הנוער, שעלולים להיסגר וכל

בני הנוער י יפלטו משם? האם אתם יכולים לעשות משהו? האם אתם חושבים בכלל להיכנס

לתמונה במקום הזה?

ואשר לסקטור הערבי, המוסדות שדיברת עליהם. האם הקריטריונים הם תשלום פר ילד?

אני רואה שיש הבדלים בין מקום למקום. אולי הגיע הזמן שתהיה בדיקה של הקריטריונים

האלה וקביעת קריטריונים אחידים לכל המקומות, כי יש תחושות של קיפוח על בסיס של

הבדלים דתיים ואחרים בין אזור לאזור.

ת' גוז 'נסקי;

אני מעריכה מאוד את השינויים שחלו בשנים האחרונות בגישת המשרד, הייתי אומרת

בעיקר בנסיון לאבחן, אם אפשר להגיד כך, את המחלות החברתיות ולקבוע את התרופות.



לא אחת התווכחנו על הנושא של המאבק בעוני והמערכה שהמשרד מנהל, נראה לי שהרבה

פעמים המשרד עומד כמי שמרים ידיים ומנסה לעצור שיטפון שהולך בכיוון אהר בכלל.

אני לא מזלזלת, אם אפשר לעצור משהו. אבל השיטפון הוא גדול. גברתי בוודאי מכירה

טוב ממני את הנתונים הנתונים על הלוקת ההכנסות בין העשירונים, שפורסמו לא מכבר,

והפער שגדל בהכנסות, רק בשנה אחת, בין העשירונים העליונים לעשירונים הנמוכים.

אני חוששת שזה יבלע הרבה מן המאמצים שהמשרד עושה. לכן נראה לי שבצד כל הטיפול

בנושאים החשובים שצויינו פה, אלה נושאים בסיסיים שקובעים את דמותה החברתי של

המדינה.

אני יודעת שגם בתחום השירותים אנחנו מגיעים למצב שבו יש שירותים נפרדים לבעלי

אמצעים. במקרה של אלימות הם לא באים לבקש את הסיוע, כי יש להם את הפתרון שלהם.

ויש פערים גם בתהום השירותים, שלא לדבר על מוסדות כגון בתי אבות, שלא ייאמן

עד כמה מחיר הכניסה למקום כזה גבוה בהשוואה למה שהמשרד יכול לתת.

ההרגשה שלי, ואני חושבת שהיא מבוססת על המציאות, שכחל מגיל הילדות ועד לגיל

הזקנה, למרות כל המאמצים, הפערים החברתיים הבסיסיים הולכים ומעמיקים בשנים

האחרונות, ואפילו בצורה מואצת, בגלל המדיניות הכלכלית הכוללת.

לכן אני חושבת שהקרב הזה על המדיניות הוא ביסודו של דבר הקרב הגדול על דמותה

של החברה.

אני לא רוצה להיכנס לוויכוח על היתרונות והחסרונות של המשפחתונים וכו' אבל

אני חושבת שעם כל הכבוד למשפחתונים, הפיתוח והקידום של ילדים, תלויים במידה רבה

ברמת הנשים שעובדות שם. אני לא חושבת שיש איזה שהוא הגיון מדעי לכך שמי שמטפל

בילדים שמלאו להם שלוש שנים צריך להיות אדם משכיל וכו' ומי שמטפל בילדים שטרם

מלאו להם שלוש שנים לא זקוק לזה. זו גישה מאוד מיושנת. אני חושבת שכל נושא חינוך

ילדים, בעיקר בגיל הרך, צריך לקבל תמריץ אחר לגמרי.

ולנושא הילדים שמתגלים אצלם ליקויים פיסיים, נפשיים ואחרים. אני יודעת שזה

נמצא בקו התפר בין משרד העבודה והרווחה למשרד הבריאות. אני חושבת שצריך שלנושא

הזה צריך להיות מוקד, איזה שהוא צוות בין משרדי, שילדים עד גיל שלוש יקבלו את

הטיפול הראוי, כי בסופו של דבר החברה כולה תשלם את המחיר של אי פיתוח ילדים

בגילים הקריטיים האלה.

הירידה באבטלה, זה הישג חשוב. עם זאת, יש אבטלת נשים. לכן אני חושבת שצריך

להקדיש תשומת לב לנושא ההכשרה המקצועית לנשים, להכין קורסים מתאימים ומתקדמים.

בנושא האלימות במשפחה והקמת מקלטים. אני רוצה להזכיר שבזמנו קבלה הכנסת החלטה

חגיגית על 12 מקלטים.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

איפה היתה החלטה?

ת' גוז'נסקי;

לפני ארבע שנים היתה החלטה של הכנסת, החלטה חגיגית.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אם לכלול אם את שני המקלטים לגברים, יש לנו 12.



ת' גוז'נסקי;

אני חושבת שהבעיה שלנו - אני מדברת על נשים מוכות, לא על אלה שאוזרות עוז,

מגיעות למקלט ודופקות בדלת, אלא על אלה שעדיין לא דופקות בדלת - הבעיה שלנו היא

איך אנחנו מטפלים בזה, מעודדים, מלמדים, יוצרים מערכת שנשים יגיעו לכך וידפקו על

הדלת.

אני חושבת שהתמיכה הממשלתית במערך של המרכזים לטיפול בנפגעי אלימות במשפיוה,

נפגעי אלימות מינית וכוי, איננה מספקת. אני יודעת שנשים רבות פונות קודם כל

למרכזים האלה, בהיותם מרכזים פתוחים לא ממוסדים, לפני שהן פונות למשטרה. אני

חושבת שהמרכזים האלה ראויים לתמיכה רחבה ביותר, לסיוע רחב ביותר, כי הם הכתובת

הכללית שיש, וכפי שאמרתי נשים פונות אליהן, גם לייעוץ, לפני שהן פונות למשטרה.

אני מצטערת כמוך, גברתי השרה, שלא חלה שום התקדמות בנושא חוק הפנסיה. אני

חושבת שאלה שהם היום בני 20, 30 או 40 הם פחות מבוטחים פנסיונית מאלה שהם היום

בני 30 או 60. יש היום שכבות שלמות של אנשים צעירים שאיו להם ביטוח פנסיוני

כלשהו. יש מה שקוראים "ביטוח מנהלים" או ביטוח אחר, אבל הם בעצם חסכונות שלא כולם

נותים ביטוח פנסיוני.

לכן, עניו הפנסיה נוגע לא רק לאלה שנמצאים היום על סף הפנסיה. אני דואגת

מאוד לאנשים הצעירים. אם מדינת ישראל לא תקבע איזה שהם כללים מאוד ברורים, אני

חוששת שמי שיישב בוועדה הזאת בעוד 20 שנה ומי שינהל אז את המשרד יצטרך להתמודד עם

בעיה שתהיה אולי קשה יותר משהיא היום.

מי שחושב שכאשר מדברים על ביטוח פנסיוני מתייחסים רק לעולים חדשים שהגיעו ללא

ביטוח ואולי לעוד כמה אנשים, לדעתי לא רואה את המציאות החברתית במדינת ישראל.

תודה.

השרה פרסה לפנינו יריעה מאוד רחבה של פעילות ואני מרגיש שהמשרד הזה קיבל שרה

וסגל שעושה את עבודתו יומם ולילה, נכנס לפרטים - כל פרט זה בן אדם - ואני מאוד

מברך את השרה על העבודה הנעשית ועל הסקירה שנתנה לנו.

אני מבקש להעלות כמה נושאים; אם לא נוכל לקבל עליהם תשובה היום, נמתין

לישיבות הבאות.

כידוע, המוסד לביטוח לאומי גובה גם מס בריאות. בקרב רוב הציבור יש תחושה

שמשלמים יותר. כדאי שנקבל סקירה מדוייקת בענייו זה ונתונים כגון: כמה גבו וממי

גבו, הכל בהשוואה לשנה קודמת. הייתי שמח אם בישיבה מיוחדת שבוודאי תהיה בנושא

הביטוח הלאומי נקבל נתונים מסודרים בנושא זה.

השרה נגעה בדבריה בנושא הכאוב של עלות העבודה, שבתקציב המדינה מוגדר כשירותים

חברתיים, ולפי זה נראה שלשירותים ההברתיים הוסיפו עוד 2 מיליארד שקלים. זו

שערורייה. אני מבין שסכום המליארדים גדל ומגיע ל-7 מיליארד. אין הוכחה, כך אמרה

השרה, שיש קורלציה בין זה לבין הירידה באבטלה.

אם כך, למה שהמשרד לא יזום מחקר בנושא זה? מדוע לא תוקם ועדה של אנשי מקצוע

שתעשה מחקר, עם גושפנקא ממשלתית, על היעילות שבה האוצר משתמש בכסף הזה, למי ומה

הוא נותן בכסף הזה? קודם כל תיבדק היעילות שבה האוצר משתמש בכספים האלה וייבדק גם

האם יש קורלציה וקשר בין הנושא הזה של הפחתת עלות העבודה לבין הירידה באבטלה.

האם נכון שההקצבות לשירותים החברתיים אכן גדלו בשיעורים שהאוצר

אומר?



ולנושא האשפוז הסיעודי. אני פונה למשרד, שממונה על הנושא של הבאת עובדים

זרים לארץ, לנסות לפתור את הבעיה הזאת באמצעות עובדים זרים לנושא זה. העלות כאן

תהיה נמוכה יותר מאשפוז סיעודי. במשרד הבריאות יש תכנית מאוד מפורטת. אני יודע,

יש כאן בעיה אידיאולוגית, אני מעלה אותה על השולהן בנוכהותה של שרת העבודה

והרווחה הממונה על הבאת עובדים זרים. אני מבקש מהשרה לתת את דעתה בעניין -זה. אני

אישית תומך בכך וגם מבהי נת היעילות וגם מבחינת הפתרון, אם יש בעיה בתקציב המדינה.

האשפוז הסיעודי זה בעיה. עובדים זרים, זה יכול להיות אחד הפתרונות, זה יכול

לעזור.

בתקופת הפגרה יצא לי להיות במעון לנשים מוכות בהרצליה, במעון הראשון,

ההיסטורי. ראיתי שם כוכים קטנים שבכל אחד מהם 5-4 מיטות. לבי נחמץ. ראיתי תמונה

קשה. נשים וילדים הצטופפו בחדר אחד קטן כמעט מזרון על מזרון, במעון שהיה אוניית

הדגל.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

היה.

י י לס;

המראה שראיתי היה קשה מאוד.

די זלינגר;

אני רוצה לברך על הסקירה שהנהניתי לשמוע אורנה.

בסקירה ששמענו לא נאמר דבר לגבי הנושא של חוקי עבודה. אני חושב שיש מקום לטפל

בהרבה חוקים שהם אנכרוניסטיים, ישנים, שאינם מרנאימים להוויה החדשה שנוצרה בשטח.

האם יש כוונה להקים איזו שהוא צוות שזה יהיה הפרוייקט שלו?

י' ברק;

יש.

גברתי השרה, בבקשה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

קודם כל בנושא נפגעי הנפש. היתה לנו פגישה עם שר הבריאות ואנשי משרדו. אנחנו

מאוד מאוד מודאגים, כי במשרד הבריאות נתקבלה החלטה בלי לדבר איתנו ובלי לשתף

אותנו. נדמה לי שגם המנכ"לים קיימו פגישה.

אי בן שושן

קיימנו פגישה שבה הועלתה הבעיה שהועלתה פה. אנשים מתחילים להיכנס לקהילה אבל

נושא הטיפול בהם לא סגור. למרות ההבטחות החד משמעויות של משרד הבריאות שאומר "אני

אחראי" נוצר בשטח מצב מסויים והאנשים האלה זקוקים לטיפול. אנחנו מוטרדים. הערנו

על כך. עדיין אין סיכומים.



שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

רשמתי לעצמי לקיים שוב פגישה עם שר הבריאות, בנושא זה. אנחנו מוכרחים למצוא

בעניין זה פתרון משולב כדי שלא יקרה מה שאני חוששת ממנו, שהאנשים יפלו בין

הכסאות.

נפגעי סמים. אני רוצה שנזכור שאנחנו לא הגוף המרכזי שמטפל בנושא של נפגעי

סמים. כשהקימו את הרשות למלחמה בסמים לקחו מאיתנו כמעט את כל התקציב ונשאר סכום

של מיליון. אחרי שעשינו סקנדל קיבלנו, נכון להיום, 5 . בין המנכ"ל שלנו למנכ"ל

הרשות למלחמה בסמים יש שיתוף פעולה מצויין.

מר זלינגר, אנחנו הולכים לחדש חוק חוק, ופרופסור רות בן ישראל עושה זאת. היא

הגיעה למסקנה שהחוק הראשון שדחוף לטפל בו הוא חוק חופשה שנתית. היא עוסקת בזה

עכשיו ועומדת לפני סיום העבודה. אחר כך אנחנו נבדוק חוק אחר חוק.

הבעיה היא לא קיומם או אי קיומם של חוקים. הבעיה היא באיכפת החוקים. אם יש

חוקים שקשה לחוקק אותם - לאכוף אותם עוד יומר קשה. אנחנו מנסים לרענן את החקיקה.

הסכם הניידות לא מוסדר בחקיקה. הפרטנר שלנו זה משרד האוצר. אני לא מאמינה

שמשרד האוצר יסכים שהסכם הניידות יהיה מעוגן בחקיקה.

אני חוזרת ומציעה שעל הנושאים ששייכים לביטוח הלאומי יהיה דיון עם המוסד

לביטוח לאומי.

יש דירת מעבר לנערות ערביות. יש שש דירות, אחת לערביות.

אנחנו עומדים לפני כמה שינויים ארגוניים במשרד, גם בנושא של הטיפול באלימות

במשפחה ולכן אינני רוצה להתעכב עכשיו בנושא זה.

ויש הנושא של מעון נעול לנערים ערביים. זה אותו הסיפור של עכו. כבר שלוש

פעמים נתתי הנחיות להוציא את זה מעכו ולעבור למקום אחר, אבל זה מסתבך. יש לנו

בעיה עם עיריית עכו, ולא רק בנושא הזה. אינני רוצה להיכנס לזה עכשיו. אני אישית

דיברתי עם ראש העיר וגם המנכ"ל ניסה כמה פעמים.

אותו דבר יש לנו עם מועדונים לקשישים ערביים. יש הכסף, יש הכל וזה לא זז.

ת' גוז'נסקי;

זו שערורייה אמיתית.

בית ספר מגן. אני אבקש מדינה לוין, המפקחת שלנו לאזור ירושלים והדרום, לגשת

לשם ולראות במה מדובר.

אין לנו שום קשר בנושא מרכזי הנוער של הסוכנות, שי יסגרו. זה לא שייך למשרד

העבודה והרווחה. זה משרד החינוך.

המנכ"ל הקדיש הרבה מאוד זמן לנושא הקריטריונים. ההנחיה שלי היתה לקבוע סל חדש

לגבי המוסדות למפגרים. יש רמות שונות של מפגרים. לכל רמה יש סל אחר. בוודאי

שהקריטריונים שנקבעו לכפר עידוד שונים מהקריטריונים שנקבעו למפגרים ששוכבים על

הרצפה או על המיטה ואינם יכולים לקום וללכת. אין כאן אוטומטיות.



אתם יודעים שאני אינני מאמינה - -זו תפיסת עולמי - שההתמודדות עם העוני זה רק

בכסף, בהגדלת הציק. עם זאת, במסגרת המדיניות של הביטוה הלאומי יכולתי לקחת

מהחזקים ולתת לחלשים. בכלל, בנושאים האלה קולי הוא קול יחיד בממשלה. פעם היינו

שלושה, היום אני כמעט לבד. צריך להבין באיזו חברה אנחנו חיים, כמו בכל העולם. הכל

זה הפרטה. ובתנועה הקיבוצית לא הולכים להפרטה?

ועוד איך.

את הכל מפריטים. אני יושבת במשרד למען החלשים, זה התפקיד שלי, לטפל

באוכלוסיות החלשות. אני אעשה כל מה שאוכל לעשות. יש לי ויכוח עם הממשלה. אומרים

לי: אין לביטחון כי נותנים לרווחה.

אבטלת נשים. מונח לפני הנתון האחרון שלנו שהתפרסם אינמול. בחודש ספטמבר חלה

ירידה באבטלה. עד גיל 35 יש 17 אלף איש בריאים שאינם עובדים, לעומת 18,800 בחודש

הקודם. החלוקה היא 5,400 גברים ו-11,600 נשים. לכן, אין ספק שאנהנו צריכים להתמקד

יותר בנושא של אבטלת הנשים. רוב המובטלות הן נשים ערביות, בדואיות ודרוזיות, שלהן

יש גם מגבלות דתיות.

בנושא הילדים הנכים הזכרתי את שמו של פרופסור קרימרמן ודיברתי על הקמת ועדה

עליונה.

אלימות מינית. ביקשתי לקבוע לי פגישה. נדמה לי שביום שישי אפגש עם הנשים

שעומדות בראש הגוף הזה. אנחנו מוכרחים לעבוד יחד עם המרכזים למניעת אלימות

במשפחה.

אנחנו נותנים למקלטים, 60% במקום 50% . המקלט בהרצליה זה בית ישן. המקלטים

לנשים מוכות שאנחנו הקמנו נראים אחרת. המקלט בהרצליה זה בית ישן שקולט יותר משהוא

יכול לקלוט.

נכון, הרבה צעירים אינם מבוטחים. זו בעיה. הצעירים בטוחים שלעולם לא יהיו

זקנים כשהם שבריאים בטוחים שלעולם לא יהיו חולים. לכן רציתי בחוק פנסיה ממלכתית.

אני מבקשת את עזרתכם.

אני חוזרת ומציעה שיהיה דיון על הביטוח הלאומי ואז נביא את כל הנתונים, גם

אלה שמבקש חבר הכנסת לס.

ובעניין עלות העבודה, אני אלך לעשות סקר שיבדוק את התפקוד של האוצר?

י י לס;

האבטלה, זה בתחום האחריות שלך, גברתי השרה. זה בהחלט בתחום האחריות שלך.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אני צריכה גם לעשות איזה שהם שיקולים, אם זה דבר שיועיל.

אני לא אמליץ על הבאת עובדות פיליפיניות לחולים סיעודיים. אני רוצה שתדעו; יש

לנו היום במדינת ישראל 73 אלף אישורים לעובדים זרים. בפועל יש קרוב ל-72 אלף - זו

חרפה למדינת ישראל - ש-4,741 מהם מטפלים בסיעודיים. זה הפך להיות נורמה, הרופאים

נותנים המלצה.



אני לא חושבת שהפתרון לאנשים זקנים זה לייבא עובדות פיליפיניות מחוץ לארץ.

אני לא אתן יד לזח. זה בניגוד לתפיסת עולמי.

קשה לי לראות מה קורה במושבים, בחקלאות, אינני מדברת על הבניין. בחקלאות יש

תופעה שהבנים והבנות אינם עוזרים, יש תאיילנדים. אם לא יהיה טרור, אני מעדיפה

עובדים פלסטינים על פני עובדים זרים.

יותר מדי בנים ובנות לא נותנים כתף לסייע להוריהם

הזקנים, זורקים הכל על הביטוח הלאומי. אני לא אתמוך בייבוא עובדים זרים שיטפלו

בחולים סיעודיים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12-15.