הכנסת השלוש עשרה

מושג רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 384

מישיבת ועדת הע3ודה והרווחה

שהתקיימה ביום ב', כ"ג באלול התשנ"ה, 18.9.1995, בשעה 10:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר י' כץ

ד' מנע

מוזמנים; עו"ד, י/ ברק, יועץ משפטי, משרד העבודה

והרווחה

עו"ד, ני מימון, סגן היועץ המשפטי לענייני

רווחה, משרד העבודה והרווחה

חי פוזנר, מנהל האגף לשרותים חברתיים ואישיים

משרד העבודה והרווחה

חי הרשקוביץ, עובדת סוציאלית, משרד הבריאוו

ד' אורנשטיין, לשכה משפטית, משרד המשפטים

א' בן-גרא, מזכ"ל, איגוד העובדים הסוציאליים

עו"ד, ד' אלכסנדר, אגודה לזכויות האזרח

קי פלדמן, קליטת עולים, המרכז לשלטון מקומי

פרופ' די שניט, אוניברסטית ת"א

דייר יי גירון, מ'ימ יו"ר מועצת העובדים

יי תזנר, עיריית חיפה

מי עמית, חברת הנהלה, ארגון חברות הסיעוד

מי הוכנר-הראל, עו"ד, משרד הבריאות

מזכירת הוועדה; אי אדלר

יועץ משפטי; מי בוטון

חבר המתרגמים בעיימ

סדר היום;

הצעת חוק העובדים הסוציאליים. התשנ"ה-1995



הצעת חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ה- 1995 היו"ר י' כץ; אנחנו עוברים לפרק שלפי דעתי הוא אחד הפרקים

החשובים בהצעת החוק הזו.

דווקא בתקופה האחרונה בחרו באופן לא חיובי עובדים סוציאליים שהיו

מעורבים במספר פרשיות. אנחנו אומנם לא בדקנו את הפרשיות האלה. אבל

אנחנו יכולים להביע דיעה לכאן או לכאן. כאן הדברים האלה הגיעו לידי

פסיקה משפטית כזו או אחרת.

נכון שמטרת החוק העקבית היא למסד את המקצוע, ולהכניס קצת סדר בתחום

הזה. מצד שני, לא פחות חשוב להבטיח שיהיה שיפוט משמעתי נאות, שיבטיח

בקרה משמעתית, אחר עובדים סוציאליים שיש להם סמכות רחבה מאוד, צריכים

לגלות מידה רבה של רגישות, של הגינות ושל יושר.

אוי לה לאותה מערכת של רווחה חברתית שהעקרונות האלה לא ינחו אותה לכל

פעולה שהן מבצעות, משום שגורלן של הנשים מסור לידי העובד הסוציאלי.

ולכן, חשוב מאוד שהשיפוט המשמעתי יהיה כזה שיהיה גם הולם, ויאפשר גם

הפעלת אחריות, וגם הפעלת עונשים, על מנת שלציבור תהיה תחושה שכאשר עובד

סוציאלי שהציבור סומך עליו, ומאמין בו, בעצם מפקיר את גורלו לא פעם

בידי העובד הסוציאלי, תהיה לו תחושה שאם הוא סרח, יש דין ויש דיין. אני

חושב שבנסיבות אחרות, יכול להיות מצב שהיינו הולכים לשמחה תקשורתית.

המטרה שלנו היא להעביר את החוק, ולא לעשות דברים אחרים. לא להיגרר אחרי

הודעות כאלה ואחרות של התקשורת. הנושא הוא חשוב, בפורום יותר מידי

אחראי וחשוב.

י' ברק; "פרק ה' - שפיטיז משמעתית

26. עובד סוציאלי שעשה אחת מאלה עבר עבירת

(1) התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, או עבר על כללי האתיקה המקצועית

שקבע השר בתקנות לאחר התייעצות עם המועצה;

(2) השיג את רישומו בפנקס במצג שווא,-

(3) גילה חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו;

(4) הורשע בעבירה שיש עמה קלון או שעולה ממנה כי הוא חסר האחריות

הדרושה לעסוק בעבודה סוציאלית;

(5) הפר הוראה לפי חוק זה".

מהניסיון שלנו, הנושא הזה של כללי האתיקה הוא

הרבה יותר כבד, וההסכמה עם המועצה, עם כל

הגורמים הוא הרבה יותר כבד לטעמינו, מהרבה מאוד דברים הכתובים כאן.

כלומר, ההסכמות מהם כללי האתיקה מניסיון שלנו לגבי הפסיכולוגים לקחו

לנו שבע שנים. וזה לא שלא עבדנו עליהם.



כלומר, כל עוד אין כללי אתיקה לא יוכלו להגיש קובלנות.

לפי דעתי, כדאי היה, עורך דין ברק, להפריד את

סעיף (1), התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע.

(2) עבר על כללי האתיקה המקצועית. זאת אומרת להפריד את זה.

יש בעיה עם זה. מהו המבחן לדרך שאינה הולמת את

המקצוע. אם אתה הופך את זה לסעיף עצמאי, ולא

מסמיך את זה לכללי האתיקה, עדיין הצירוף של שניהם יחד בדרך כלל לא מקשר

את זה.

זה עניין של אסתטיקה של החוק.

ד' שניט; בשירות המדינה כתוב, "התנהג בדרך שאינה הולמת

עובד מדינה" בנפרד. אחר כך יש את כל הדברים

האחרים.

אבל לעובדים הסוציאליים יש פה כללי אתיקה

כתובים.

די שניט; מה שהציע היושב ראש זה לעשות פיסקה נפרדת.

תתנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, (1).

(2) עבר על כללי האתיקה המקצועית, זה בסדר.

מי בעד סעיף 26, כפי שתוקן, ירים את ידו. מי

נגדי אין מתנגדים. התקבל פה אחד.

סעיף 27.

"ועדת משמעת. 27. (א) השר ימנה ועדת משמעת בת

שלושה חברים שתפקידה לדון ולהחליט בעבירות

משמעת (להלן - ועדת משמעת).

(ב) חברי ועדת המשמעת יהיו -

(1) מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט השלום, שהציע שר המשפטים, והוא

יהיה יושב ראש הוועדה;

(2) עובד משרד העבודה והרווחה שיתמנה על ידי השר;

(3) עובד סוציאלי בעל ותק של חמש שנים לפחות שיתמנה על ידי השר על פי

המלצת המועצה; לא המליצה המועצה כאמור תוך 30 ימים מיום דרישת השר -

עובד סוציאלי כאמור שיקבע השר".

האם אין מקום לכתוב, שהעובד הסוציאלי שיתמנה על

ידי השר לפי המלצת המועצה, שזה לא יהיה עובד

משרד העבודה והרווחה, או בכלל משרד ממשלתי, זה לשיקול

דעת. אבל נדמה לי שצריכים להגביל פה באיזו שהיא צורה, במיוחד במקרה

שהשר מפעיל את סמכותו כשהמועצה לא ממליצה. נדמה לי שצריך לקבוע מגבלה

על האיש שיהיה הנציג, השופט, חבר ועדת משמעת, לפי פיסקה (3).



א' בן-גרא; אנחנו רצינו להציע שהוועדה תדון בבעיות שהן

מתחום האתיקה.

מ' בוטון; יש סכנה של שמור לי ואשמור לך.

ד' שניט; אנחנו צריכים לראות את הדברים באיזון, לא ללכת

מקיצוניות לקיצוניות. אין ספק שבלשכת עורכי

הדיו, ליו זה נתון לביקורת, זה למעשה גוף שכולו פנימי גילדאי. כאן זה

לא גוף גילדאי, הוא מלכתחילה ממונה על ידי האוצר, יש לשר פה סיף גדול

בשני שליש מהמינויים, אחד מהם הוא משפטן מחוץ למערכת. אני חושב שעדיין

במשמעת פנימית, זה לא דין פלילי, אם אתה לא מעמיד רוב למקצוע, אתה

למעשה הופך את זה לא לשאלה של אתיקה פנימית, אלא אתה הופך את זה לשאלה

פלילית רגילה. ולכן, להערכתי אתה משיג את האיזון די והותר מעל ומעבר

לצמוד בדרך כלל בשני הדברים האחרים, מינוי על ידי השר, ויושב ראש.

אם בפיסקה (2) יהיה כתוב, עובד משרד העבודה

שהוא עובד סוציאלי, זה בסדר, (3) עובד סוציאלי

שאינו עובד.

אני רוצה לומר לכם מדוע אני אינני מרוצה מזה.

בואו ניקח לדוגמה עובד סוציאלי, שעבר לכאורה

עבירה בנושא של אימוץ ילדים, או בנושא של מעבר ילדים מאבא לאמא, הוא

עבר עבירה, נחשד בביצוע עבירה. השופטים שלו, יהיה חשש לפחות בציבור,

יגידו עם כל הכבוד, שניים מתוך השלושה הם עובדים סוציאליים, אבל לא

סתם, אלא שני עובדים סוציאליים שהם עובדים של המערכת. אחד עובד

בעירייה, השני עובד ברשויות המקומיות נניח, פיסקה (3), ויגידו עם כל

הכבוד, זה לא משפט צדק, כי הם יתנו גיבוי וחיפוי לאנשים שלהם. ולכן,

אני מציע שאתם תציעו הצעה אחרת.

פי דעתי בפיסקה (2) לא צריך להיות עובד

סוציאלי.

היו"ר י' כץ; אנחנו מצביעים על סעיף 27, מי בעד? מי נגדל ללא

תיקונים. התקבל פה אחד.

י' ברק; "הפסקת כהונה. 29. כהונת חבר ועדת המשמעת תיפסק

(1) הוא התפטר מחברותו בוועדת המשמעת על ידי מסירת כתב התפטרות לשרן

(2) נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו ונמסרה לו הודעה על הפסקת חברותו

בוועדת המשמעת בשל כך על ידי השר,-

(3) הוא הועמד לדין משמעתי על-פי חוק זה או על-פי כל חוק אחר או הוגש

נגדו כתב אישום בשל עבירה שיש עמה קלון;

(4) הוא פשט את הרגל או נתמנה לו כונס לנכסיו מטעם בית משפט;

(5) לגבי חבר ועדת המשמעת שהוא עובד סוציאלי - אם חדל להיות עובד

סוציאלי או שרישומו בפנקס הותלה או הוגבל לפי חוק זה".



פה איו מה להוסיף.

היו"ר י' כץ;הסנקציה הזו שבסעיף קטן (3), הוא עוד לא נמצא

חייב, יכול להיות שהוא יהיה זכאי. אפשר להשהות

את פעילותו, זה תהליך שיכול להיות קצר מאוד. אגב, דין משמעתי על פי כל

חוק אחר.

בעיריית חיפה מעמידים לדין משמעתי מישהו, מתוך התנכלות, זה מפסיק את

כהונתו, או כל חוק אחר, מפסיק את חברותו, בבית הדין המשמעתי, בוועדת

המשמעת, ואחרי זמן קצר מאוד, ואני מדבר על דברים שקרו, התברר שאין נגדו

שוס דבר, אז מהל אני בעד זה שבמקרה הצורך ישהו את פעילותו בוועדת

המשמעת. אבל לא לשים אותו בקטגוריה של מי שהורשע כבר בעבירה שיש עמה

קלוו. השהיית כהונה זמנית, עד לבירור.

מה הוצע כאן?

י' ברק; באותם המקרים, למעשה, זו פיסקה לגבי פיסקה

(3).

מ' בוטון; אם הוא הועמד לדין משמעתי הוא לא יכול לשבת

בדיון, אבל הוא עדיין נמצא וצריך להישאר אולי

ברשימה.

היו"ר י' כץ; חסר פה משהו. אנחנו משהים את כהונתו של אדם כזה

באופן זמני. ההליך המשמעתי מסתיים. אם הוא

מזוכה אין בעיות. אם הוא מורשע בשל עבירה שיש עמה קלון, מה קורה איתו

אזל אין פה סעיף שאומר שכהונת חברי ועדת משמעת נפסקת. שיהיה ברור שאם

הוא הורשע בעבירה שיש עמה קלון, או הוא הורשע אפילו על פי החוק הזה,

הוא יכול להמשיך אולי להיות עובד סוציאלי, זה ועדת משמעת תחליט. אבל

ברור שהוא לא יכול להיות בוועדת משמעת.

י' ברק; הנושא הזה יחייב אותנו גם בתיקונים כאלה.

קריאה; לגבי סעיף (ב)(2), "עובד משרד העבודה והרווחה

שהתמנה על ידי השר", גם אם לא עובד סוציאלי,

אני מציע שלפחות יקבע אקדמאי או משהו אחר.

היו"ר י' כץ; עובד משרד העבודה והרווחה, בעל השכלה אקדמאית

שיתמנה על ידי השר.

סעיף 27 (ב)(2) תוקן על ידי תוספת המילים "בעל השכלה אקדמאית".

אנחנו מאשרים את סעיף 29 למעט פיסקה (3), שתועבר ותנוסח בנפרד.

28(א) "חבר ועדת המשמעת יתמנה לתקופה של שלוש

שנים, אך אפשר לחזור ולמנות מחדש לתקופה

נוספת", הכוונה היא אם זה לתקופה נוספת אחת. אחר כך, "וכן למנותו שוב

לאחר הפסקה של שלוש שנים...", לא ברור לי למה צריך להפסיק. אם הכוונה

היא ברישא אפשר לחזור למנותו מחדש לתקופה נוספת, שזה לתקופות נוספות,

כל פעם צריך מחדש למנות אותו. אבל עד לשש שנים?



היו"ר י' כץ; בוודאי.

אם כך אולי נכתוב מחדש לתקופה נוספת אחת, או

משהו.

אם לא רוצים התמחויות בעניין הזה, אפשר שופט. למה שתי קדנציות רק, ואחר

כך תצא החוצה?

ד' שניט; משום שזו משמעת פנימית, וזה ההבדל, קיבוע

בתפקיד יוצר עם הזמן התקרנפות מסויימת או

להיפך, אתה מרגיש שאין עליך מרות, תחזור לשדה, תראה איך החיים זורמים,

יש בזה אלמנט.

י' ברק; "30. במילוי תפקידו אין על חבר ועדת המשמעת

מרות זולת מרות הדין".

סעיף 30, מי בעד? מי נגד? הסעיף אושר.

סעיף 31. "ועדת המשמעת לא תדון בהרכב של פחות

משני חברים, ובהם היושב-ראש".

היו"ר י' כץ; סעיף 31, הסעיף אושר.

יי רוזני; לגבי הסעיף הזה אני מתייחס גם לסעיף 35. מה

יקרה אם מישהו פוסל את עצמו?

קריאה; יש פה אי הבנה. הרי הוועדה הזאת עובדת באופן

שוטף על מקרים שמגיעים בפניה. אדם פוסל את עצמו

לעניין מסויים, אז יש מאגר נוסף של אנשים. אבל זה לא יהיה מנוסח החוק.

יהיו הרבה ועדות משמעת. תהיה רשימה של יושבי

ראש, ותהיה רשימה של חברים לפי סעיף קטן (2).

יי ברק; סעיף 32. "תובע ותפקידיו. (א) התובע לפני ועדת

המשמעת יהיה היועץ המשפטי של משרד העבודה

והרווחה או עורך דין שהוסמך על ידי; היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו,

רשאי גם הוא לשמש תובע.

(ב) קובלנה על עבירת משמעת תוגש בידי תובע.

(ג) התובע רשאי גם לחקור תלונות על עבירות משמעת של עובדים סוציאליים.

(ד) לצורך ביצוע סמכויותיו לפי חוק זה יהיו לתובע הסמכויות לפי סעיף 2

לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול בשינויים

המחויבים על חקירה שעשה תובע".

סעיף (2) לפרוצדורה הכללית, זה סמכויות חכירה, כמו לשוטר.

סעיף (3) משמעו שצריך לכתוב התעניינות בכתב, וצריך להחתים את הנחקר על

עדות.

מבחינת האסתטיקה ב-32, שכתוב שהוא יהיה התובע,

אולי בשביל המשמעת גם יכול להיות תובע. כאילו

מבחינה ההיררכיה של התפקידים אולי היועץ המשפטי לממשלה, יכול להיות

התובע.

אני מציע שנכתוב, שהתובעים בפני ועדת משפט יהיו היועץ המשפטי לממשלה,

או בא כוח היועץ של משרד העבודה, או מי שהוא מונה. אלו יהיו התובעים.

זה כמו בחוק שירות המדינה משמעת.

היו"ר י' כץ;מקובל.

מ' הוכנר-הראל; פה עומד יסוד הרעיון של 32(ג). התובע הוא בעצם

גם משטרה וגם פרקליטות.

נ' מימון; גם בנציבות שירות המדינה אותו דבר. התובע הוא

החוקר.

ד' שניט; מה החלופה? הרי אם זה לא עבירה פלילית?

מ' הוכנר-הראל; הסעיף אומר, שהתובע רשאי גם להגיש תלונות על

עבירות משמעת של עובדים סוציאליים. זאת אומרת

אדם מן הציבור יגיש תלונה לתובע, ואם התובע ימשיך, הוא יבדוק.

נ' מימון; ואם הוא יגיע למסקנה שיש עילה, אז הוא יגיש את

התביעה. זה בדיוק כמו המשטרה, גם המשטרה מופיעה

בבתי משפט, היא גם חוקרת, וגם תובעת.

יש פה סמכות מקבילה במובן מסויים, אבל זה טיבם

של הליכים משמעתיים שלפעמים יש להם אספקטים

פליליים מובהקים, ואז בהחלט יכול להיווצר מצב שיהיו שתי רשויות.

סעיף 32 אושר, בכפוף לתיקון שהוצע על ידי עו"ד בוטון.

י' 3רק; סעיף 33. "נמחק שמו של עובד סוציאלי מהפנקס, או

הותלה רישומו בפנקס -

(1) אין בכך כדי למנוע מתובע מלהגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת ובלבד

(2) רשאי תובע להחליט על הפסקה או ביטול של ההליך המשמעתי נגדו".

היו"ר י' כץ; "רשאי תובע להחליט על הפסקה או ביטול של ההליך

המשמעתי נגדו", נגד מי?

י' ברק; נגד מי שהורחק או הותלה.

צריך לרשום את זה. תחבירית, תשקלו את זה.

מ' בוטון; לא ברור לי בקונספציה, הועמד אדם בפני בית דין

למשמעת, והוא הותלה בינתיים, הוא עכשיו לא רשום



בפנקס. יושב בית הדין למשמעת ודן בעניין הזה, והכוונה היא שהתובע באמצע

המשפט יכול להגיד, אני מבקש להפסיק את ההליכים?

ברגע שנודע לתובע, שהאיש נמחק מהפנקס, הוא צריך

להחליט האם להמשיך בהליך הזה או לא.

זה לא בתנאי שזה התחיל לפני זה. כתוב, "איך

למנוע עד שהגיש קובלנה, בלבד שהקובלנה הוגשה

תוך שנה מיום המחיקה". במקרה רגיל שיש תלונה לבית דין למשמעת, הוא יכול

לבטל.

פיסקה (2) זה רק מקרה רגיל. ניקח שנמחק

שמו של עובד סוציאלי, והוגשה קובלנה, אז התובע

יחליט מראש שהוא לא צריך להפסיק את ההליך. הוא יחליט אם הוא רוצה להגיש

את ההליך. פיסקה (2) מיועדת למקרה שכבר יש הליך תלוי ועומד.

אבל לא רק בגלל מה שיש בפיסקה (1), באופן

כללי.

היו"ר י' כץ; ברור באופן כללי, זה סעיף כללי.

למקרה של עובד סוציאלי ששמו נמחק, או הותלה. זה

לא למקרה של מישהו שהוגשה נגדו.

למישהו נניח לא הותלה, יש הליך משמעת נגד עובד

סוציאלי, השאלה שאני שואל, האם אז יכול תובע

לבקש להפסיק...

זו סמכות רגילה, שאנחנו צריכים לכתוב פה.

1" שניט: זו סמכות רגילה, שאם נניח יתברר לתובע שאין

ראיות, במהלך הדיון, אז הוא אומר כמו בכל

משפט...

אז למה פיסקה (2)?

הסיטואציה היא שפוטה. אדם לקה בנפשו, ביצע

עבירת משמעת, מחקו אותו מהפנקס בגלל מצבו

הנפשי. נותנים שיקול דעת. הוא לא חולה נפש, יש לו בעיות. מחקו את שמו.

הואיל והסמכות הזו כאן קיימת רק כאשר נמחק שמו מהפנקס, או הותלה

רישומו, מהפיסקה הזו אפשר ללמוד, שלתובע אין סמכות אחרי שהוא התחיל

במשפט, אחרי שהוא הגיש תביעה, אין לו סמכות להורות על הפסקה או ביטול

ההליך המשמעתי לגבי מקרה אחר.

אתה רוצה לשקול או למחוק את זה, יצחק? בוא

נכתוב לשקול-למחוק רק את פיסקה (2). לדעתי אם

אתה מוחק את פיסקה (2/ תמיד תובע יכול לבקש להפסיק את ההליכים.

סעיף 34. "(א) ועדת המשמעת תדון בדלתיים

סגורות.



(ב) דיון משמעתי יתנהל לפני התובע ומי שהוגשה נגדו קובלנה (להלן -

נקבל) אך ראית ועדת המשמעת לנהל דיון שלא בפני נקבל אס סניגורו מתייצב

במקומו או אם נעדר הנקבל מהישיבה ללא סיבה מספקת, לאחר שהוזהר שאס

ייעדר ללא סיבה מספקת רשאית הוועדה לדון בעניין שלא בפניו".

מ' בוטון; מה זה מתנהל בפני תובע?

שתובע חייב להיות, שלא יכול לנהל את זה בלי

תובע.

מ' בוטון; לא לפניו?

י' ברק; לא.

מ' בוטון; לדעתי לא צריך לכתוב את זה. בדיון משמעתי, ודאי

שהתובע תמיד נמצא. דיון משמעתי יתנהל בפני

מישהו שאפשר לקבוע קובלנה.

את זה עשו לצורך דיון, שבמקרה שהנקבל לא מופיע,

ובתנאים מסויימים הוא הוזהר, הרי אתה יכול

לקיים שלא בנוכחות מי מהאנשים. פה אומרים את זה למען הסר ספק.

אני אומר שאף דיון משמעתי לא יכול להתנהל אס

אין תובע.

היו"ר י' כץ; הכוונה ברורה, שאין אפשרות לנהל משפט ללא תובע,

והכוונה פה היתה שגם מי שנגדו הוגשה הקובלנה

חייב להיות בדיון אלא בשני מקרים, אחד במקרה שהוא מיוצג על ידי סניגור,

והאפשרות השנייה שהוא נעדר מסיבה לא מוצדקת וקיבל אזהרה. זאת אומרת אס

בפעם הראשונה הוא נעדר ללא סיבה מוצדקת, אז לא מקיימים את הדיון הזה,

שולחים לו אזהרה.

מ' בוטון; אז אולי הסר ספק, לכתוב פה שהדיון המשמעתי

יתנהל בנוכחות התובע. עד לפני, אתה מנהל דיון

בפני השופט, לא לפני תובע. כאשר קראתי את הדברים שהדיון יהיה לפני

התובע.

היו"ר י' כץ; בנוכחות, בדיוק.

34, מי בעד? מי נגד? הסעיף אושר בכפוף לתיקון

במקום לפני, בנוכחות.

סעיף 35. "(א) נקבל בהליך משמעתי רשאי לבקש

שחבר ועדת המשמעת יפסול עצמו מלישב בדיון אס

קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי מהטיית הדין בבירור

הקובלנה.

(ב) נטענה טענת פסלות נגד חבר ועדת המשמעת, תחליט בה ועדת המשמעת לאלתר

ולפני שתיתן כל החלטה אחרת".

אין התנגדות. הסעיף אושר.

י' ברק; סעיף 36. "שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר",

השר, זה שר העבודה והרווחה, "יקבע בתקנות את

סדרי הדין לפני ועדת המשמעת; כל עוד לא הותקנו תקנות כאמור או בעניין

שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הוועדה בדרך הנראית לה כמועילה

ביותר".

ד' שניט; אין השהיה של פעולת הוועדה בהעדר תקנות במקרה

הזה. יש נושאים שבהעדר תקנות, אתה לא יכול

לפעול.

היו"ר י' כץ; הסעיף אושר.

סעיף 37. "ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות

אלא במידה שהדבר נקבע בתקנות שהתקין שר המשפטים

בהתייעצות עם השר".

היו"ר י' כץ; בעד? נגדי סעיף 37, אושר.

סעיף 38. "מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת

משמעת רשאית היא לנקוט נגדו אחד או יותר

(1) התראה,-

(2) נזיפה;

(3) קנס על 10,000 שקלים חדשים; שר המשפטים רשאי בצו לשנות את הסכום

האמור לפי שינויים שחלו במדד המחירים לצרכן, בדרך הקבועה בסעיף 64 לחוק

העונשין, התשל"ז-1977;

(4) התליית הרישום בפנקס לתקופה של עד 5 שנים, כולל תקופת התליה לפי

סעיף 42, אם היתה כזו;

(5) מחיקה מהרישום; מי ששמו נמחק מהרישום לפי סעיף זה רשאי בתום 5 שנים

ממתן ההחלטה על כך להגיש לרשם בקשה לרישום מחדש ואם שוכנע הרשם לאחר

התייעצות בוועדת הרישום כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא לחדש

את הרישום".

בסעיף 64 לחוק העונשין, זה נוהל ששר המשפטים רשאי לשנות בצו את שיעורי

ההכנסות הקבועים בכל חוק, על פי השינויים שחלו במדד. חייבים לעבור שישה

חודשים בין הגדלה אחת לשנייה.

מ' בוטון; אני מציע בפיסקה 5 פשוט להפריד, "מחיקה

מהרישום", אחר כך לעשות סעיף נפרד, "מי ששמו

נמחק מהרישום", שזה לא עונש.

היו"ר י' כץ; איגוד העובדים הסוציאליים, אפשר להסתפק בהתראה,

נזיפה, התליה, קנס.



מ' בוטון; התראה, זה גם על תנאי. אני נוזף בך שאם עוד פעם

תעשה, אני אשלול ממך.

היו"ר י' כץ; באופן טבעי, מי שעבר עבירה כבר פעם אחת, והותרה

או ננזף או נקנס, בפעם הבאה שהוא יבוא...

ד' שמט; יש הבדל מהותי כשאתה מטיל עונש ספציפי, אתה

מבטא באיזה שהוא מקום, משדר לאדם שייזהר, בפעם

הבאה אין חוכמות.

אתה מנסה להדגיש שזה אחד או יותר מימצאים, אפשר

לתת גם התראה, וגם התליה. זאת אומרת זה לא

במקום. אתה לא מסתפק רק בהתראה.

א'^ בן-גרא; עמדתינו היא טובה, כי זה מאפשר עוד וריאציות.

היו"ר י' כץ; סעיף 38 אושר, בכפוף לתיקון הנ"ל שיובא

בפנינו.

ד' שניט; יש לי הצעה להשוואה, לגבי חולי נפש, שוב הערעור

הוא לדן יחיד במחוזי.

היו"ר י' כץ; זה גם עניין של ניהול בתי המשפט, משרד המשפטים

יבדוק את זה. אני מבקש שיהיה כתוב, לא תוך 30

יום אלא תוך 45 יום.

אני מציע שתשקול להוסיף בסיפא ששר המשפטים רשאי

לקבוע דברי דין לגבי הגשת הערעור, כך תמיד

כותבים.

יי ברק; סעיף 40. "היה לוועדת המשמעת חשש סביר שמחמת

מחלת נפש אין הנקבל מסוגל לעמוד בדין או שאינו

אחראי למעשה או למחדל נושא הקובלנה, רשאית היא לבקש מהרשם לנהוג לפי

הוראות פרק די; אולם אם לא נמחק או הותלה רישומו של הנקבל בפנקס לפי

הוראת פרק ד' תמשיך ועדת המשמעת בהליך המשמעתי".

סתירה מסויימת לסעיף הקודם. בסעיף הקודם

כתבנו שאם נמחק שמו או הותלה, אין בכך כדי

למנוע מהתובע להגיש, והוא רשאי אחרי זה להפסיק וכוי. פה כתוב, "אם לא

נמחק או הותלה רישומו, תמשיך ועדת המשמעת בהליך המשמעתי".

יי ברק; זה לא סתירה. אם מופיע בבית המשפט, ומתברר שהוא

חולה נפש והוא לא מסוגל לעמוד בדין, אז מערכת

בתי המשפט שולחים אותו לבדיקה פסיכיאטרית, ואחר כך על פי הבדיקה

הפסיכיאטרית מחליטים אם הוא יכול לעמוד למשפט או לא. פה יש לנו הליך של

בדיקה רפואית.

היו"ר יי כץ; ולמה כתבתם אם לא נמחק? הלא מובן מאליו שכל עוד

לא נמחק.



ד' אורנשטיין; שלא יקרה שזה יפול בין הכיסאות. מה שיכול

לקרות, ששלחת אותו לוועדה זו, אין לו אילו, ואז

יוצא שמצד ארוד האדם כאילו אחראי לצורך ביצוע המשך עבודתיו, ומצד שני

אתה חששת והפסקת הליך.

מ' בוטון; אני מבין את זה אחרת, אני מבין כך. ועדת משמעת

דנה, היא רואה שהוא חולה נפש, היא פונה בבקשה

לרשם למחוק אותו. אם הרשם מסרב, אז היא תמשיך לדון. אם הוא מתלה, ושולל

ממנו, אז היא לא נותנת שחרור. היא מבקשת ממנו, לא מחייבת אותו. אז אם

הוא לא מוחק, אז תמשיכו איתו. ואם הוא מחק, אז היא יכולה לא לשנות את

זה.

מ' הוכנר-הראל; הוועדה רשאית לקבוע בהרכב עובדים סוציאליים

שאדם הוא חולה נפש?

נ' מימון; שולחים אותו לוועדה רפואית. זה סעיף בפרק (ד).

פרק (ד) זה ועדה רפואית של רופאים.

היו"ר י' כץ; המנסחים יצאו מנקודת הנחה שהעובדים הסוציאליים

מיועדים לפורענות.

סעיף 40, מי בעדי מי נגד? הסעיף אושר.

סעיף 41 ."ועדת המשמעת רשאית, לאחר ששמעה את

התובע ואת הנקבל, להורות על פרסום החלטתה או

מקצתה, עם או בלי שמו של הנקבל, בדרך שתקבע".

היו"ר י' כץ; סעיף 41, סעיף טוב, אושר.

מ' בוטון; בחוקי משמעת אחרים, אחת מאמצעי הענישה זה אי

פרסום השם.

נ' מימון; פה, זה לא אמצעי ענישה.

ד' שניט; זה עדיין לא ימנע ממועצת העיתונות להגיש מחר

בג"צ נגדם, למה הם לא יצרו פרסום. הם כפופים

לביקורת.

היו"ר י' כץ;סעיף 41, אושר.

סעיף 42. "(א) ועדת המשמעת רשאית, לפי בקשת

תובע, להורות לרשם להתלות את רישומו בפנקס של

הנקבל עד למתן החלטה סופית בוועדת המשמעת או בבית המשפט, כפי שתקבע.

(ב) על החלטת ההתליה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 39". זאת אומרת

הערעור.

מ' בוטון; לגבי סעיף 41, היושב ראש. יש פה עניין כזה,

חשוב מאוד לפרסם את ההחלטות של ועדת המשמעת,

אפשר בלי שם, אפשר עם שם. אבל לא ראיתי שהפרסום אומר שהיא רשאית

להחליט אם בכלל לפרסם או לא לפרסם. אני הייתי חושב, אולי כל מקרה שנקטו



בהליך משמעת נגד מישהו, שזה יפורסם. ואז יגידו פלוני זה, הוא עשה עבירה

כך וכך התרשל, ואז זה משמש מן קוד גם בהתנהגות של פסקי הדין של בתי דין

משמעת.

נ' מימון; יש פרטים מזהים מאוד, אז יצטרכו לתת את דעתם

לזה.

וכל פסקי דין שאחר כך הוא בא להבטיח ובא לשמש

כל התנהגות. גם בית משמעת של עובדי המדינה

מפרסם את כל פסקי הדין. אני רוצה לתת שיקול דעת אם לפרסם או לא.

ד' שניט; אתה לא לומד מכאן, שיש איסור פרסום. כל

עיתונאות יכולה לפרסם. שיקול הדעת האם לעשות

צעד אקטיבי. ההחלטה שלהם לא לפרסם עדיין לא אומרת שזה מוצנע.

מ' בוטון; אני לא מקבל את הפרשנות שלך. אם כתוב פה, לאחר

שהיא רשאית להורות על פרסום ההחלטה או מקצתה,

זאת אומרת אם היא לא תורה, אני חושב שאסור לפרסם.

מטעמים מיוחדים שייקבעו, זאת אומרת לא הייתי

נותן לה מרחב מחיה כזה. יש איזון אינטרסים,

זכות הציבור לדעת, הוא ערך חשוב.

מ' בוטון; תראה לי עוד גוף שיש חובת פרסום.

ד' אורנשטיין; יש פה שני עניינים. יש פה את העניין של פרסום

ההחלטה, ויש גם העניין של אותו נקבל לדעת, יש

פה הוראה שאנחנו איך שהוא יישמנו בה בנוסח הכחול, והיא הוראה שנמצאת

בחוק הפסיכולוגים, ושם כתוב שבכל מקרה שהואשם פסיכולוג בעקבות תלונה,

תודיע ועדת התלונות. פה אין ועדת תלונות, פה יש רק תובע. תודיע ועדת

התלונות למתלונן על החלטת ועדת המשמעת. כי פה אין שום בטוחה שאותו נקבל

יקבל את ההחלטה.

לכן, הייתי מציע להשאיר שיקול דעת לגבי הפרסום. אבל לגבי הודעה לנקבל

שהוא הורשע, הייתי מציע חובה להודיע לו.

לא ברור שצריך להודיע לנקבל מה נהיה איתול

נעזוב את זה כמו שזה.

מ' הוכנר-הראל; אנחנו מדברים על הנקבל כל הזמן, זה עובד

סוציאלי על הפרסום. הרי ברוב רובם של המקרים,

לפחות ממה שאני הבינותי, יש פה איזו תלונה, איזה שהוא קטין, איזה שהוא

בגיר, יש פה איזו שהיא מעורבות של אדם שבגינו הוגשה התלונה, ובגינה

היתה ועדת המשמעת. זה איזו שהיא תלונה של אדם שפגעו או בבנו, או בו

בעצמו, ולא אחת כפי שאני מבינה, אם כי היו דברים שדווקא הייתי רוצה

למנוע מהציבור לדעת, בגלל מי שהוא נשוא התלונה. אני לא מדברת על העובד

הסוציאלי שהוא הנקבל.



כלומר, לפי עניות דעתי פה צריכה להיות הבחנה ברורה, בין זכות הציבור

לדעת, מיהו אותו עובד סוציאלי שסרח. מהם כללי האתיקה והקוד האתי. אבל

בלי שום צל של ספק צריך לשמור פה על אותו צד שהוא נשוא התלונה, ונשוא

הקובלנה. וזה בכלל לא בא לביטוי בסעיף הזה.

כתוב, "פרסום החלטתה או מקצתה". זאת אומרת

במקרה הזה היא תקדים את השמות. התשובה היא

שהמילה היא מקצתה. מקצתה יכול להיות לא לכלול פרטים מזהים, ופרטים

אחרים על הנקבל, וזהו מקצתה.

זה ברור. לגבי הערה אחרת שלך, בסעיף אחר,

34(ב), "דיון משמעתי יתנהל בנוכחות תובע ומישהו

והנקבל". רשאית לנהל את הדיון לא בפני הנתבע, בתנאים מסויימים. שאלה

שלי מה קורה עם המתלונן עצמו, זה שהתלונן. הסמכות להזמין אותו כעד, היא

סמכות...

ד' שניט; זה כמו כל הליך במדינה.

היו"ר יי כץ; דווקא פה הייתי משתמש בביטוי, מטעמים מיוחדים

שיירשמו, רשאית ועדת המשמעת להתיר נוכחותו של

אדם אחר, מלבד התובע.

מ' בוטון; הכלל יהיה, בדלתיים סגורות, מטעמים מיוחדים.

לא לעשות את זה דרך המלך, אבל מטעמים מיוחדים

אם יש נסיבות מיוחדות.

מ' בוטון; אגב, בחוק בתי משפט יש הוראה כזאת, דלתיים

סגורות, אבל בית המשפט רשאי להרשות נוכחות.

א' בן-גרא; יש פה שאלה לגבי המתלונן שיקבל את החלטת

הוועדה.

נ' מימון; אולי מספיק שהוא יקבל רק את הפסיקתא, תמצית

ההחלטה.

מ' הוכנר-הראל; רק את ההחלטה של הוועדה.

היו"ר י' כץ;אדם מתלונן שהעובד הסוציאלי סרח, והתנהג

בהתנהגות שאינה הולמת, התובע החליט לאמץ קביעתו

הגיש תלונה לוועדת המשמעת. ועדת המשמעת דנה, והחליטה לזכות, או החליטה

להרשיע.

מה המשמעות מבחינת הנזיקין, כדי לתבוע נזיקין של הרשעה

כזו?

נ' מימון; אפשר לתבוע על רשלנות, בוודאי.

אם אתה אומר שזו התנהגות שאינה הולמת, ולסעיף

35 לפקודת הנזיקין נוסח חדש, הנורמה היא אדם,

איש מקצוע סביר לפי העניין, זה שותל אותו.

השאלה שאנחנו צריכים להכריע בה היא, האם פסק

הדין של ועדת המשמעת אימצה למתלונן...

נ' מימון; חייבים לתת לו שיקול דעת.

אין לו כל הגדרה. לנושא של מתלונן אין הגדרה

בחוק. יש תובע, ויש נקבל, ואין מתלונן. אין

סעיף שאומר מתי הוא רשאי לפתוח בחקירה.

ד' אורנשטיין; יש בסעיף 32(ג), "התובע רשאי גם לחקור תלונות

על עבירות...". זה אומר שיש תלונות.

היו"ר י' כץ; אז אפשר לכתוב, "העתק החלטת ועדת המשמעת, היא

אומצה למתלונן לפי סעיף..."

מה אם ועדת משמעת תחליט לא לפרסם, והוא כן

יקבל, והמתלונן מפרסם?

קריאה; אני חוזר לחוק הפסיכולוגים. זאת אומרת יש פרסום

של ההחלטה, ויש הודעה על ההחלטה. זאת אומרת שיש

חובה לפי חוק הפסיכולוגים להודיע על החלטה. לא ממציאים החלטה, אבל

מודיעים על החלטה, למתלונן.

כל מקרה שהואשם עובד סוציאלי בעקבות תלונה, להודיע לתובע למתלונן על

החלטת ועדת המשנה.

היו"ר י' כץ; סעיף 41, אושר. סעיף 42, בסדר.

סעיף 43. "ענישה או זיכוי בפלילים אינם מונעים

נקיטת אמצעים על עבירת משמעת על ידי ועדת

המשמעת נגד מי שרשום בפנקס בשל אותו מעשה או מחדל, ונקיטת אמצעים או

זיכוי על ידי ועדת המשמעת אינם מונעים אישומו בפלילים".

סעיף 43, אושר.

סעיף 44. "מי שרשום בפנקס והוא כפוף גם לפי

חיקוק אחר לשיפוט משמעתי מותר לשפוט אותו על

עבירה משמעתית לפי חוק זה, אפילו נשפט כבר בשל אותו מעשה או מחדל לפי

החיקוק האחר, וכן מותר לשפוט אותו כאמור לפי חיקוק אחר אפילו נשפט כבר

על עבירה משמעתית לפי חוק זה, ובלבד שלא יחוייב בקנס יותר מפעם אחת על

אותו מעשה או מחדל".

היו"ר י' כץ; סעיף 44, אושר.



י' ברק; סעיף 45. "הממצאים והמסקנות בהכרעת הדיו שבפסק

דיו חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם; יראו

אותם כמוכחים בהליך המשמעתי נגד אותו נאשם".

צריך להיות נקבל במקום נאשם.

יש הערות? איו הערות. סעיף 45, אושר פה אחד.

אני מבקש מעורך דיו ברק, לישיבה שנקבעה ל-2.10

בשעה 10.00, להכיו נוסח מעודכן עד סעיף 45, לאיגוד העובדים הסוציאליים,

ולנציגי משרד העבודה, ובהרכב המועצה שבסעיף 46, איו ולו נציג אחד מקרב

העובדים הסוציאליים העצמאיים. אני מאוד מבקש שתתקנו את זה, ולפחות אחד

מביו כל חברי המועצה יהיה עובד סוציאלי עצמאי.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45