הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן-



פרוטוקול מס' 378

מישיבת וועדת העבודה והרווחה

יום שלישי. ה' באב התשנ"ה (1 באוגוסט 1995), שעה 10:00

חברי הועדה: י' כץ - יו"ר

ת גוז'נסקי

י' שפי

א' אורנשטיין - משרד העבודה והרווחה

ח' ארז - כימיקלים לישראל

ני קומפורטי - דשנים

א' וייזן - ההסתדרות

י' כהן - "

א' פורת - "

מי קידר - "

אי ברנדצקי - ועד עובדים תמי

ד' בדש

ר' גולדשטיין

א' וינטרוב

ר' מזרחי

ז' מרציאנו

אי נחום

שי סלומון

די סלומון

ר' שביב

א' אדלר

אי עצידה

המצב במפעל "דשנים"



המצב במפעל "דשנים"

לפני שאני מעלה את נושא דשנים לסדר היום, אני רוצה לבשר להברי הוועדה

שאתמול בערב קיבלתי הודעה מנציב שרות המדינה על כך שוועדת השירות החליטה

להיענות בחיוב לבקשה ברוח הסיכום ביני לבין נציב שירות המדינה, לתקן את הוראות

התקשי"ר כך שלגבי ניצולי רדיפות הנאצים לא תהיה מיגבלת גיל כלל וכלל, הם יהיו

זכאים להגדלה של 3% לעובדי המדינה ברשויות המקומיות בלי קשר לשאלה באיזה גיל

הם היו במחנות. התחולה היא על כל עובדי המדינה שנמצאים בשירות המדינה וכאלה

שנמצאים בגימלאות. אני אפנה בשם הוועדה ואדרוש להחיל את אותו עיקרון על מקבלי

עיטור "עלה". פנו אליי לוחמי לחייי ואצ"ל וטענו שגם הם שירתו את המולדת במאבק

להקמתה לפני שהם הגיעו לגיל 15. אני חושב שאותו עיקרון צריך להול גם על לוחמי

המחתרות ולהקנות להם את הזכויות בגין עיטור "עלה" ללא קשר לגיל, אבל זה כבר

נושא אחר.

רבותי, המצב בדשנים. זימנו את הדיון עקב הפניות של מועצת העובדים ועקב

הפירסומים בכלי התקשורת בנוגע למצב החמור שאליו נקלע מפעל דשנים. מפגישות

שקיימתי עם ועד העובדים ועם הנהלת המפעל נראה שהמשבר נוגע בעיקר לשלושה

אחד, היעדר תמיכה ממשלתית בהשקעות שנעשות, בעוד שבמפעל סמוך כרמל

אולפינים ניתן מענק של 12% על ההשקעות, הרי שבמפעל דשנים לא ניתנים מענקים עקב

השקעות, ונעשו השקעות משמעותיות. הדבר השני הוא דרישות לתשלום ארנונה מעיריית

קרית אתא, דרישות שזכו לדיון משפטי, עברו הליכים בבתי המשפט ולצערנו הנהלת

המפעל נאלצה לשלם סכומים גדולים ביותר כארנונה לעיריית קרית אתא, סכומים שאין

להם אח ורע, בוודאי לא באיזור שבו מדובר. הדבר השלישי שעליו שמעתי רק בפגישה

האחרונה עם וועד העובדים, תוכניות של הנהלת כימיקלים לישראל לבצע שינויים

מבניים במפעל, כולל צימצום של עבודת מיתקנים, העברות מיתקנים פנים מפעליות

וכדומה, שיש להם השלכות על היקף התעסוקה במפעל.

אי נחום;

כבוד היושב ראש, חברי הוועדה, אורחים נכבדים, אנחנו מודים ליושב ראש

הוועדה על כך שהסכים לקבל אותנו ולהעלות לדיון ציבורי את בעיית דשנים ועובדיה

כאחד. במסמך שנשלח אליך בשם מועצת העובדים תחת הכותרת מצב דשנים, יש התייחסות

למספר נושאים שאתה העלתה אותם בקצרה, ברשותך אני אלך לפי הסדר אבל זה לא בהכרח

לפי סדר החשיבות.

אני מניח שמנכ"ל דשנים יתייחס לנושא הארנונה. אני יכול לומר שהמצב במפעל

הולך ומדרדר בין היתר עקב העיקולים שמוטלים על המפעל. המפעל לא יכול לתפקד

בצורה תקינה על אף העובדה שהמפעל שילם סדר גודל של 14 מיליון דולר בשש השנים

האחרונות. משום מה נוצר הרושם שמפעל דשנים הוא סרבן מיסים מובהק, על אף התשלום

של 14 מיליון דולר יש חוב של 24 מיליון שקל לטענת עיריית קרית אתא. אנחנו

כנציגי עובדים טוענים שתמיד צריך להמשיך ולהתדיין, צריך לעשות כל מאמץ ולנסות

להגיע להסדר. אין שום סיבה בעולם שבעיה משפטית בין שתי רשויות תיגרום לכך

בסופו של דבר להטלת עיקולים, תיגרום לכך שנושה זה או אחר יחשוש ממצב שמחר

המפעל יסגר וידרוש מפרק וכונס נכסים ושהעובדים שמסוגלים כלכלית לתפעל את המפעל

הזה יאלצו ללכת הביתה. החשש גובר עקב החלטת הדירקטוריון הן של דשנים והן של

כימיקלים לישראל האומרת במילים שלי, תנאי מוקדם לאי סגירת דשנים תוך העתקת

המפעל לדרום, מחייב הגעה להסדר בעניין הארנונה. יש לנו חשש גדול מאוד מפני

הנהלת כימיקלים לישראל שעלולה להגיד, יש בעיות עם הארנונה, יש בעיות בנושא של

השקעות, אם שני הדברים האלה לא יסתדרו אפשר להעתיק מיתקנים לדרום ולקבל עבורם

מענקי השקעה.



ברשותכם אתייחס לנושא ההשקעות. דשנים וחומרים כימיים כתוכנית עיסקית

השקיעה סדר גודל של כ-50 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות. מעניין לציין

שדשנים וחומרים כימיים הוא המפעל התעשייתי היחיד במדינת ישראל שבו ציבור

העובדים מרגיש שהוא אזרח ממדרגה שניה, ולמה?. יושב ראש הוועדה דיבר על מפעל

הפוליפרופילנט, זה לא רק המפעל הפוליפרופילנט, וועדת הכספים של הכנסת מנפיקה

אישורים לרשויות אלו ואחרות החל מהצפון- וכלה בדרום. כל מדינת ישראל זוכה

למענקי השקעה בסדר גודל שנע מ-10% ועד ל-38% כולל חברות האחיות שלנו, מפעלי

הדרום בכימיקלים לישראל. אבל דשנים היא נטע זר בתוך מפרץ חיפה, היא נטע זר

בתוך מדינת ישראל, כנראה שאין שום סיבה לתת לה מענקים ולאשר לה השקעות. כידוע

לכם לכל תוכנית השקעה לוקח זמן עד שהיא מתהילה לשאת פירות, בינתיים השקעה בסדר

גודל של 50 מיליון דולר גורמת להוצאה שכבר הוצאה ואז צריך לשלם מימון, מעבר

לעובדה שכימיקל,ים לישראל מאיימת עלינו שאם הממשלה לא תכיר בנו כמפעל מורשה

אפשר לקחת בסופו של דבר כל מיתקן הנמצא בתוך בדשנים ולהעבירו לדרום, ובסופו של

דבר מספר המובטלים ילך ויגדל. עקב שני נושאים אלה ולאחר שלא הצלחנו במאבק נגד

ההפרטה הגישה לנו החברה תוכנית שגובתה על ידי הדירקטוריון של דשנים וגובתה על

ידי הדירקטוריון של כימיקלים לישראל. התוכנית אומרת שמספרם של העובדים של

דשנים וחומרים כימיים יקטן תוך שנתיים וחצי ל-300 במקום 650 עובדים, זה כולל

עובדים קבועים, זמניים ועובדי הסכם.

אני אציג עכשיו מפה של המפעל. המפעל חולש על 600 דונם, יש אזור אחד שבו

המיתקנים אמורים להישאר. אזור אחר הולך להימחק טוטלית. אנו לא יודעים מה

המשמעויות של זה ומה הן התוכניות לעתיד של בעלי הבית, אנחנו רק יכולים לנחש.

נושא הזרמת ההשקעות הוא חשוב מאוד. מתקן האמוניה הוא קומפלקס שמרכז ומעסיק

למעלה מ-100 עובדים. הנהלת החברה במסגרת תוכנית ההשקעה שלה, בתוכנית שהגישה

לנו לפני כשנתיים, הציעה להקים מיתקן המלמין בסמוך. מיתקן המלמין אמור לתת

פיתרון ל-002 ולעוד תחליפים שאמורים להיסגר בתוכנית העיסקית כפי שהנהלת המפעל

הגישה לנו. כלומר, אם המתקן הזה היה קם לתחייה, אם כימיקלים לישראל היתה

מזרימה השקעה למתקן הזה, אם משרדי התעשיה והמסחר ומשרד האוצר היו מאשרים לנו

קבלת השקעה, אפשר היה להציל את העובדים ולהעסיקם.

כעת אני מבקש לעמוד על היחס בין דרום הארץ לצפונה. מרבית התוצרת של מתקן

החומצה הגופרתית משרתת את המגורנים, גופרת אשלגן וכדי. לאחרונה מוקם במישור

רותם מתקן החומצה הגופרתית, צפוי שבעוד חצי שנה הוא יתחיל לעבוד. לנו נאמר

שעקב הסיבה שהוא הוקם כבר בדרום אנחנו צריכים לסגור. מי אמר שאנחנו צריכים

לסגור?. אם הוא משרת את הצרכים שלנו, את כל המתקנים האחרים שלנו, ובסך הכל יש

צורך להשביח אותו, לגרום לו שיעבוד עוד 10-15 שנה, אזי עוד 100 מקומות עבודה

יכולים להינצל, עוד 100 משפחות יכולות להינצל. לא מדובר בהשקעה של עשרות

מיליוני דולרים אלא בהשקעה של כמה מיליוני דולרים בודדים. אם שר המסחר והתעשיה

ומשרדו וכמו כן שר האוצר יכירו בצורך של המפעל הזה להמשיך לעבוד כמפעל תעשייתי

ואם ראש העיר יניח לנו בנושא הארנונה, אם שני נושאים אלו יפתרו, אנחנו נוכל

בראש מורם לבוא להנהלת כימיקלים לישראל, לבוא לאיזנברג. אף אחד לא יוכל לגרום

לזה שהמקרה של מפעל "אתא" יחזור שנית.

חי ארז;

כמובן שאנחנו נמצאים במצב מאוד קשה. הדברים שנאמרו פה הם נכונים מבחינת

המידע שניתן בהם. יש כמובן התייחסות אולי שונה לסיבות שהביאו את דשנים למצבה

הנוכחי.

צריך לזכור שדשנים היא בת 50 שנה, זאת חברה שברוב שנות פעילותה הפסידה.

ת' גוזנסקי;

אז איך היא החזיקה מעמד 50 שנה?



חי ארז;

זאת שאלה שגם היום הבעלים החדשים שואלים אותה. במהלך 10 שנים האחרונות

נעשו פעולות כדי להבריא את החברה, לעשות רה-אירגון. הסתבר שסך הכל התנאים

הפנימיים והחיצונים של החברה היו קשים יותר מהערכתנו. בשנת 87-88 נעשתה תוכנית

הבראה שבה צומצו חלק מהפעילויות, גם צומצם מספר העובדים וגם הוחלט להיכנס

לתחום פעילות חדש. בשנת 91 הוחלט לשנות את סל המוצרים של החברה ולייצר מוצרים

חדשים, בעקבות זאת כימיקלים לישראל השקיעה כ-30 מיליון דולר, חלק מההשקעות

נגמרו רק בתחילת השנה. מסתבר שהשוק השתנה, שהתנאים השתנו וגם ההשקעות האלה

הלכו לאיבוד. היה נסיון מתמשך במהלך כל השנים האלה גם מצד החברה עצמה וגם מצד

בעלי הבית שלה להבריא ולהשקיע כספים מתוך כוונה והערכה שזה יצליח. מה קרה?

ישנן סיבות פנימיות וחיצוניות. הסיבות הפנימיות הן שהחברה היא בת 50 שנה, לפני

10 שנים הועסקו כ-1,200 עובדים, במהלך התקופה הזאת מספר העובדים הצטמצם, לחלק

גדול מהעובדים האלה עדיין משולמת פנסיה. בעבר נעשו טעויות שאת מחירן אנחנו

משלמים היום, יתכן שמה שעושים עכשיו אפשר היה לעשות לפני עשר שנים.

אני מבקש את התיחסותך לשתי שאלות. האחת, אילו מגעים היו לכם עם שר התעשיה

והמסחר ועם שר האוצר לגבי קבלת מענקים כמו שהשכנים שלכם, כרמל אולפינים

קיבלו?. השניה, מה התוכניות שלכם, מה איזנברג מתכנן?

חי ארז;

לפני שאתייחס לשאלות אני רוצה לחזור לסיבות החיצוניות שהובילו למצבו

הנוכחי של המפעל. קודם כל, מצבה הקשה של החקלאות. היו תקופות של מחסור גשם,

היתה תקופה של צמצומים במים. 70-80% מהתוצרת של דשנים מופנים לחקלאות. כמו כן

נושא המכסים. מכסים שהיו בעבר על דשנים הורדו, יש תחרות ומגיעים מוצרים זולים

מהים השחור, מוצרים שבעבר יוצרו בארץ. כיום גם ישנן דרישות אקלוגיות חדשות,

כדי למלא את הדרישות האקולוגיות הללו יש צורך להשקיע כספים רבים מאוד במתקנים

ישנים. עוד סיבה חיצונית היא עיריית קרית אתא. בחמש השנים האחרונות, משלמת

חברה כ-6 מיליון שקל בממוצע בשנה לעיריית קרית אתא. סכום זה גבוה בהרבה

מהסכומים שמשלמות חברות גדולות ועשירות כמו; ברום, מפעלי ים המלח, זה מאבק

ארוך וממושך שלא הצלחנו בו.

בעקבות המצב הזה בסוף שנת 94, לפני שהיתה הפרטה החלטנו לקבל יעוץ חיצוני

ביקשנו לעשות בדיקה יסודית על החברה מתוך הנחה שחשוב שתהיה עין נוספת שתבדוק.

הבדיקה הסתיימה לפני מספר חודשים וההמלצות היו די חמורות וקשות. במקביל עשינו

בדיקה גם בכימיקלים לישראל, בסופו של דבר היגענו לתוכנית זהה האומרת שלדשנים

וחומרים כימיים תהיה זכות קיום אם היא תעשה את הפעילויות הבאות; ראשית, תקטין

את פעילותה כמעט ב-50%, יועסקו פחות מ-300 עובדים בחברה, יישארו ארבעה מתקנים

בלבד שלדעת הבודקים יש להם זכות קיום, התברר שמתקנים אלו יכולים להחזיר 50%

מהחוב שקיים בדשנים, תוך זה יש חוב כבד מאוד לכימיקלים לישראל שעל פי התוכנית

הזאת הוא לא יוחזר. בתוכנית הכלכלית מופיע שארבעה המתקנים האלה ירויחו בין 3-4

מיליון דולר בשנה בעוד שהדרישות של עיריית קרית אתא הן שאנחנו נשלם 4 מליון

דולר בשנה, איפה כאן ההגיון?. לפיכך היגענו למסקנה שאם לא ימצא הסדר מתקבל על

הדעת עם העירייה לגבי חובות העבר שאנו טוענים שהם כמובן לא מוצדקים וגם לגבי

חובות העתיד, אזי אין זכות קיום לחברה בכלל, מפני שגם התוכנית המצומצת הזאת

היא לא תספיק לתשלום הארנונה. לכן, ההחלטות שהתקבלו בדירקטוריון דשנים והן

בדירקטוריון של כימיקלים לישראל קבעו שהתוכנית הכלכלית תוכל להתממש בתנאי

שיהיה הסכם עם העיריה שתשלום הארנונה יקבע לפי מה שמקובל בארץ. יש לציין שמצבה

של החברה כיום וגם בעבר לא היה משתנה גם אם הארנונה היתה מופחתת, אי אפשר היה

להשאיר את המצב כפי שהוא. כל נסיון לקשור את הנעשה פה עכשיו להפרטה ולבעלות

החדשה, הוא לא מדויק, פעולות אלו נעשו קודם, יש צורך לנקוט בפעולות דרסטיות.

מפעל דשנים וחומרים כימיים תמך כ-50 שנה בחקלאות הישראלית, החקלאות בארץ

השתמשה בדשנים שאנו יצרנו. ברגע שהמדינה בחרה לעצמה נתיב שבו יבוא עדיף על פני

יצור מקומי, מצבנו הורע. בחמש השנים האחרונות רמת המחירים שלנו נשחקה בלמעלה

מ125%- בדולרים שוטפים, עלויות היצור שלנו נשמרו פחות או יותר באותה מתכונת.

אנחנו היום מתמודדים מול בעיית היבוא, יש גודל מינימלי של מפעל שצריך להתקיים

כדי לקיים מערכת יצור, מצבו של הגודל הזה מעורער לחלוטין.

נקודה נוספת היא הדרישות האקולוגיות החדשות. בזמנו הוקמו מערכות

בסטנדרטים מסוימים שהיום הם שונים. כאשר מפעל ממוקם באיזור פיתוח הוא מסוגל

להתמודד מול סטגדרטים אלו בצורה שונה מאיתנו.

הועלה רעיון להקמת מועצה תעשייתית, המועצה התעשייתית נגמרת בגדר של

דשנים, היא כוללת את כל הרצועה של הפטרוכימיה, למעט דשנים. נדבך זה מוסיף

להרגשתנו כבנים חורגים. מלחמתנו כיום היא להשאיר במפעל פעילות של 300 עובדים

כשההנחה היא שתוכנית זו זולה יותר מאשר חיסול.

אני פונה אל נציג משרד התעשיה והמסחר, אוהד אורנשטיין, שמעת את הדברים.

אני אומר לעובדים אל תהיו תמימים, הדיון שמתקיים בוועדה הוא חשוב כדי לקבל

מידע יותר רחב וכדי להעלות את הנושא לתודעה הציבורית. אבל, לכם העובדים צריך

להיות ברור שבלי מאבק מצידכם אני בספק אם תוכלו לקדם את הנושאים ככל שהם

נוגעים במישור הממלכתי. אני מצטער שאני אומר זאת, אבל אני לא רוצה שתהיו

באשליה שאם הגעתם לוועדת העבודה והרווחה בזה נפתרו בעיותיכם, זהו צעד אחד אבל

תוכלו להגיע להשגים אך ורק אם תשנסו מותניים ותצאו למאבק. אני חושב שאסור לי

ליצור אצלכם אשליות.

אי אורנשטיין;

אני רוצה להתייחס לנושא ההשקעות. ההשקעות במדינת ישראל כפופים לשני

אחד, מדיניות שתומכת באיזורי פיתוח, והשני, מגבלות תקציב. מגבלות

תקציב הביאו לידי כך שלפני שבוע נדחו השקעות של מפעלי ים המלח בסדר גודל של 75

מיליון דולר. אני לא יודע אם חיים ארז יודע על כך, אבל המדיניות כיום היא

שמרכז ההשקעות לא מאשר השקעות גם באיזורי פיתוח. במרכז הארץ ככלל לא מאשרים

השקעות, לגבי הפטרוכימיה נקבע לפני שנתיים כלל יוצא מן הכלל, אחרי הרבה שנים

של הפסדים לפטרוכימיה נקבע שמפעלים שקשורים ישירות בצינור לבתי הזיקוק יכולים

לקבל מענק של 12.5%, וכיוון שמפעלים אלו לא יכולים לעבור לאזורי פיתוח גם לא

היתה פה הטיה של כסף לאזורי פיתוח, זה לא תקציב מרכז ההשקעות זו החלטה ממשלה

לתקציב מיוחד. מדובר היה בהשקעות של מיליוני דולרים מתוכניות מגירה שלא מומשו

גם בגלל ההיקף הגדול, גם בגלל שזה חייב פעולה של כמה מפעלים יחד וגם על רקע

ההפסדים. מדובר בהיקפים אדירים שבלי סיוע ממשלתי בוודאי לא יתבצעו ולא יכולים

להיות אלא סביב בתי הזיקוק, אי אפשר למשוך צנרת עד לנגב. כלומר, אין פה הטיה

של מרכז הארץ לעומת הנגב. דשנים הגישו שתי תוכניות והם טענו שהם פטרוכימיה,

אבל הם לא כל כך תאמו להגדרה של פטרוכימיה כפי שאנו רואים זאת וכן נושא הצנרת.

אני גם לא יודע אם ההשקעות האלה היו מעלות את המפעל לדרגה אחת גבוהה יותר כי

היה מדובר על שתי השקעות לא גדולות, לא מהותיות. כפי שאני רואה הבעיה הבסיסית

של המפעל הוא מתקן האמוניה. מתקן האמוניה הוא לא מתאים למדינת ישראל ולא מתאים

למציאות היום. מאז שנת 91 ועד היום יש מציאות של חשיפה, המפעל קיבל הגנה מאוד

גבוהה יחסית לשאר הדברים בכימיה, לכימיה בכלל לא היה הגנה על מכס, מוצרים

חשופים לחלוטין. מוצרי החנקן של דשנים זכו גם להגנה ארוכה של שבע שנים וגם

שיעורי מכס גבוהים יחסית וזה במטרה להגן עליהם.

עד מתי זה נמשך?.

בספטמבר יש עוד ירידה ולאחר מכן עוד שנתיים. בסופו של תהליך הם יהיו עם

12% מכס. כלומר לא מכס 0 אבל מכס נמוך יחסית למצב שהיה כאשר ההגנה היתה בעיקר

דרך מכס קצוב. דהיינו, מכס בשקלים, כדי למנוע יבוא מארצות זולות מאוד ששיעור

המכס לא היה מגן בפניהם. אנחנו ידענו שבעתיד המציאות תהיה גרועה, וכבר ב-91

המפעל ידע שהוא הולך לקראת מציאות של מכס נמוך, כאשר עד 91 מנענו יבוא. מניעת

יבוא פירושה שפגענו בחקלאי הישראלי שמצבו לא היה כל כך טוב וכן פגענו במפעלי

תעשיה כי חלק מהמוצרים המוגנים הם לתשומות התעשיה. כלומר, ביודעין הלכנו לטובת

מפעל אחד ואני לא יודע את גודל הנזק, אני לא משוכנע שאם היו מכמתים את גודל

הנזק לתעשיה הישראלית ולחקלאי הישראלי,זה לא יותר גדול מההפסדים שהמפעל צבר,

אני חושש שהוא הרבה יותר. צריך להסתכל על התמונה הכללית, אי אפשר להגיד אני

מגן על מפעל אחד ושוכח מהיתר, מפעל זה בראש וראשונה מספק תשומות וחקלאי זה גם

תשומות.

האם המשמעות של דבריך היא שעדיף שחם יתחילו להערך היום, יקימו את מה

שהקימו בחוצות המפרץ?.

מתקן האמוניה הוא מתקן מאוד מיושן עם הוצאות החזקה, כל זה לא מתאים

למציאות של חשיפה, הוא היה מתאים עד לפני חמש שנים בהגנה.

מה אתם ממליצים?.

אנחנו בפירוש ממליצים לסגור. לא חייבים לייצר כל דבר ולא חייבים לתמוך

בכל דבר. טענתי שיש לסגור את המתקן הזה כבר לפני 6-7 שנים ואולי אפילו יותר,

הטענה לא השתנתה, אז טענתי שצריך לסגור אותו והיום אני משוכנע שכן.

היו"ר י י כץ;

מה האלטרנטיבות של המפעל?.

אי אורנשטיין;

האלטרנטיבות לסגור חלקי פעולות היצור. מה שמפסיד בטווח הקצר, ישאר בטווח

הקצר ומה שלא יכול לעמוד בטווח הבינוני, שיסגר . יתכן והסגירה לא תהיה מהיום

למחר דרוש תהליך מסוים, זה פשוט לא יכול לעמוד בטווח ארוך.

קידם כל, אני המום מדברי נציג הממשלה. אנחנו נמצאים בתהליך של משא ומתן

עם הנהלת דשנים, תהליך הבראה מס' 50-60 בדשנים. בשנת 98 אנחנו אמורים להגיע

להעסקת 300 עובדים במקום 680 עובדים המועסקים כיום. המשא ומתן מתנהל ימים רבים

בין נציגי ההנהלה, העובדים וההסתדרות. אנחנו כמעט ומגיעים להבנה, הפערים ביננו

הם מאוד קטנים. המשא ומתן מתנהל על סמך זה שאנו מאמינים בהמשך קיומו של המפעל

ובהעסקת העובדים שבו.

אני רוצה להבהיר כאן שמדובר בחברה שהיא 50% בבעלות הממשלה, זה אומר

שהממשלה חייבת לעובדים את מה שהיא נתנה להם להרגיש במשך השנים, מקור עבודה,

עתיד והמשך קיום המפעל. מפעל זה עבר הרבה תהליכים של רה-אירגון שבכל אחד נאמר

שהמפעל הגיע לנהלה ועכשיו צריך לעבוד עוד 10 שנים בשקט. בשנת 91 עובדי המפעל

הורידו משכרם אחוזים גדולים, בתנאי אחד שרק כך המפעל יכול להמשיך לחיות. והנה

אנו רואים שהממשלה החליטה להפריט את המפעל ולמכור אותו לאיזנברג מבלי להביא את

הנתונים לידיעת ועדות הכספים והרווחה. אני לא חושב שרק לערי פיתוח מגיע

מענקים, גם ערים גדולות בעלות שיעורי אבטלה גבוהים, מגיע מענקים. במפרץ חיפה

למשל שיעור האבטלה מגיע ל-4.5% זה לא פתרון להעתיק מפעל לאיזורי פיתוח ועל

ידי כך להגביה את שיעורי האבטלה בעיר גדולה.

נושא הארנונה, אני חושב שהפער בין החוב שקיים לפי דעת העירייה לבין החוב

שקיים לפי דשנים יגיע לפתרון, זאת לא הבעיה. הבעיה היא משרד הפנים, ראש עיר לא

יכול להוזיל ארנונה מבלי לקבל אישור ממשרד הפנים. אני חושב שמפה צריכה לצאת

קריאה למשרד הפנים להוריד את הארנונה לסכום שמתקבל על הדעת, סכום שיכול להחזיק

גם את המפעל וגם את העובדים. אנחנו דואגים לכך שיהיה לעובדים הסכם במידה

ויוחלט לסגור את המפעל.

ח' ארז;

אנחנו פנינו לשר האוצר, לשר התעשיה והמסחר ולשר הפנים וביקשנו מהם להיפגש

איתם, עד היום אין כל תגובה מצידם.

הפגישה הבאה שלנו תהיה במפעל עצמו, שם נלמד מקרוב את הבעיות, המועד יתואם

עם הנהלת המפעל וועד העובדים. מפעל דשנים הינו אחד המפעל הותיקים והחשובים

באיזור המפרץ, למפעל ולעובדי ו כאחד יש זכויות שאי אפשר לקחת אותם במחי יד אחת.

התמונה שצוירה כאן היא תמונה עגומה מאוד, אני רוצה להזהיר אתכם מפני העתיד

החמור שצפוי למפעל אם לא ינקטו צעדים, ויפה שעה אחת קודם.

אני רוצה לסכם את הדיון כדלהלן; ראשית, וועדת העבודה והרווחה קוראת לשר

האוצר ולשר התעשיה והמסחר לבחון את הדרכים לסיוע כספי במענקים למפעל דשנים

בגין תוכניות הפיתוח שלו. שנית, הוועדה קוראת לשר הפנים להתערב בנושא הארנונה

המוטלת על המפעל שאיננה עומדת בשום פרופורציה למפעל תעשייתי ולבחון את הדרכים

להשגת הסדר הולם עם עיריית קרית אתא לגבי שיעור הארנונה וגבייתה. שלישית,

אנו קוראים להנהלת כימיקלים לישראל להמשיך ולהשקיע במפעל החשוב הזה שנמצא היום

במשבר, אבל צריך לבחון גם את הדרכים להגדלת ההשקעות ולבחינת אפשרות של הסבה של

מתקנים כאלו ואהרים בתוך המפעל. לא הייתי רוצה לראות את מפעל דשנים מגיע למצבם

של מפעלי מגה ופניציה. דבר אחרון, אני מבין שכרגע אין בעיה עם זכויות העובדים,

אני משוכנע שהנהלת הקונצרן תמשיך לשמור את זכויות העובדים. אם ינקטו צעדים

מתאימים לא יהיה צורך לדבר לא על פיצויים מוגדלים ולא על פנסיה מוקדמת. לכן,

אני מציע שאת הדיון בנושא זכויות העובדים נדחה לשעה קשה אם היא תבוא. בשלב זה

כולם צריכים לשנס מותניים, אל תירדמו, אתם הגעתם הנה אבל אם אתם רוצים להצליח

אתם צריכים להגיע לשרים, אתם צריכים להגיע למשרדי הממשלה ולתודעה הציבורית.

הדיון נשמע קצת מוזר משום שגם נציגי העובדים וגם ההנהלה אומרים את אותם

דברים, השאלה היא מה עושים עם בעל הבית. אני חושב שהקריאה שלהם צריכה להיות

מופנית כלפי בעל הבית, משרדי הממשלה הרלוונטים, ולא כאן לוועדה.

לגבי נושא הארנונה, בימים האהרונים פניתי אל שר הפנים החדש בנושא דומה.

אני חושב שהוועדה צריכה לקחת על עצמה את חיפוש הפתרון, כי כנראה זו תופעה

שתלך ותיגבר בעקבות מצוקה של מפעלים באי זורים מסוימים. נכון אמר מר יגאל כהן

שזה לא תלוי בעירייה, יש חוק והם לא יכולים לשנות.

אני לא מסכים לדבריו של נציג משרד התעשיה והמסחר שטען שצריך לסגור את

המפעל. דווקא בימים אלו שמצוקת האבטלה היא קשה כל כך ובמשרד העבודה והרווחה

נעשים מאמצים גדולים לפתור את הבעיה, היה כדאי שמשרד התעשיה והמסחר יחד עם

משרד העבודה יחפש דרכים איך לפתור את הבעיה.

כעת אני רוצה לשאול את יושב ראש הוועדה שאלה, מה הלאה?, על מה נדון בדיון

הבא, הרי כבר הפנינו קריאה לכל הגופים?

אני מעונין לראות מקרוב את התוכניות של ההנהלה ואת האפשרויות של הסבה

בתוך המפעל.

ת' גוזינסקי;

המידע שהובא בפנינו הוא לא מספיק, זאת אומרת שלבי המשבר וכן באיזה מידה

העברת הבעלות השפיעה או לא השפיעה על מצבו של המפעל, לכן אני יכולה להסתמך על

קטעי עיתונים. השאלה היא לאן הולכים?, אם שר התעשיה והמסחר חושב שצריך לסגור

את מתקן האמוניה שמעסיק 100 עובדים צריך לדעת מה בא במקום, מה אפשר לעשות עם

התשתית, הידע והכח המקצועי של המפעל. לכן אני מצפה שהנהלת כימיקלים לישראל

והנהלת המפעל יעבדו תוכנית שבה יראו שאם מתקן כזה או אחר לא פועל, יש תוכנית

אלטרנטבית, אחרת נגיע למצב שבחיפה לא תהיה שום תשתית תעשיתית. אני משוכנעת שיש

דברים שכדאי לייצר ויש דברים שכדאי לייבא, לא קיבלתי רושם מכל הגורמים שהולכים

לעשות מהמפעל משהו אחר, התחושה כאן היא שלאחר שכמה תוכניות הבראה לא הצליחו

אין יותר מה לעשות, תחושה של רפיון ידיים. למרות שיושב ראש אמר שאנו לא דנים

בזכויות העובדים, אני חושבת שהעובדים צריכים להיות מאוד מאוד מודאגים.

אנחנו נתאם סיור במפעל לשבוע הבא, לאחריו נמשיך את הדיון. אני חושב

שקבלנו קריאות כיוון גם אם הן לא אופטימיות. לכן אני מבקש מההנהלה של המפעל

להציג בפנינו תוכנית אלטרנטיבית.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10