הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 373

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי. כ"ח בתמוז התשנ"ה (26 ביולי 1995). שעה 09:00

חברי הוועדה: י' כץ - היו"ר

עי מאור

שלמה פרקש - מנחל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה

שלומי אליישר - אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה

עו"ד אהרון אברמוביץ- יועץ משפטי, הסוכנות היהודית

גבי וייסמן - מחוז צפון, מינהל מקרקעי ישראל

עו"ד נטע זיו - יו"ר אגודת "בזכות"

עו"ד אריאלה אופיר - יועצת משפטית, אגודת "בזכות"

ד"ר גיורא פורמן - מזכיר הקיבוץ הארצי

מרטין בן-מורה - מנהל אגף צעירים, הקיבוץ הארצי

מיכאל קישון - מרכז מחלקת התיישבות, הקיבוץ הארצי

יהושע (שוקי) לוינגר- הנהלת "כישורית"

ד"ר תום גומפל - האוניברסיטה העברית

הלן סטון-לאור

ד"ר צפרא סיריק

דליה פלג

משה גרוס - מנהל מחלקת שירותי הרווחה, מועצה

איזורית "משגב"

גדי אוזן - משרד עורכי דין "שבולת"

עופר ליאור

תלמה דוכן

רחל לפניצקי

גיא לפניצקי

שירי לפניצקי

אי אדלר

רשמה: אי שלהבת

1. כישור - כפר לחריגים.



כישור - כפר לחריגים

על סדר היום שלנו הנושא של כפר לחריגים "כישור". מה שהביא אותי לזמן את

הדיון הוא מכתב שכתבה גברת רונית דולב, שהוזמנה לדיון אבל משום מה יושב ראש

הסוכנות היהודית החליט לשגר במקומה את עו"ד אברמוביץ. גברת רונית דולב,

מנכ"ל המחלקה לפיתוח ולהתיישבות, כתבה למר קישון מהקיבוץ הארצי: "משבצות

ההתיישבות לא ניתנו לנו על מנת להקים בהן כפרים לילדים חריגים. נושא זה,

שכבודו במקומו מונח, מטופל על-ידנו בדרכים אחרות לחלוטין. הפורום הוא פורום

מנכ"לים והמשאבים הם קרן החינוך". "משבצות התיישבות מיועדות למתיישבים

קבועים שבונים קהילה בריאה, יוזמת ומפתחת את האיזור. אם אין לכם הצעה כיצד

לעשות זאת - נירצח לבקש ממכם לאפשר לנו להקים שם ישוב. אם אינכם יכולים

להציע הקמת קיבוץ, נקים שם ישוב קהילתי". "בכל מקרה להקים קיבוץ שאינו קיים

סביב כפר חריגים ומכללה לא מקובל עלינו לחלוטין וראוי שתיגנזו הצעה זו

מייד. זה גם לא תפקידכם לעניות דעתי להקים כפרים לילדים חריגים".

אולי אינני מכיר את הפרשה מתחילתה ועד סופה ויכול להיות שיש קושיות

משפטיות כאלה או אחרות, אבל אני יודע שאסור היה שייכתב מכתב בנוסח הזה, גם

אם הכותב מתנגד להקמת כפר לחריגים באותה משבצת קרקע. בעיני צורת התבטאות זו

היא פגומה ביותר. היא מגלה חוסר רגישות להשקפות החברה בישראל לגבי מהות

קהילה, מהות חברה, ומי הם ילדים חריגים. אני גר בקרית טבעון שצמוד אליח

"כפר התקווה", שהוא כפר של חריגים. תושבי "כפר התקווה" מסתובבים ברחובות

קרית טבעון וחיים בתוכנו. אבי שהיה רופא שיניים היה מטפל בהם והם היו באים

אלינו הרבה מאוד פעמים. חלק מהם נקלט בצורה בלתי רגילה ויש מהם שאף עובדים

בקרית טבעון (אחד מהם מפעיל רכב להסעת נוסעים של האגודה למען הקשיש בקרית

טבעון). ההשקפה היום שונה משהיתה בעבר ומי שלא מבין את זה גם לא מבין את מה

שמתרחש בעולם הרווחה של שנות האלפיים. שמענו כאן בוועדה את דבריהן של

משפחות שגרות במקומות בהם יש דיור מוגן של חוסים, בעלי פיגור או נכויות,

והם אמרו שאלה הדיירים הטובים ביותר בבנין, הרגישים ביותר למה שמתרחש,

המשתפים פעולה ביותר בקהילה. נדהמתי כשראיתי את מכתבה של גברת דולב ואני

חושב שאסור היה לו להיכתב. אם כתב אותו אדם שנושא בתפקיד ציבורי וניזון

מכספי הציבור צריך "לתת לו על הראש". אני לא חושב שצריך לעשות מזה מסע צלב

נגד אותו אדם, מאחר שכל מי שעובד גם טועה, אבל טעות כזו אסור שתיקרה. ועדת

העבודה והרווחה לא יכולה להשלים או להתעלם מחוסר רגישות מובהק כזה, שאין לו

מקום בחברה הישראלית.

אני מבקש ממר שוקי לוינגר להציג את הנושא.

אני קצת נרגש לכן אקרא את דברי מן הכתב.

התאספנו כאן היום על מנת להביא בפניכם את חלומם של אנשים שעברו יחד כברת

דרך ארוכה ומפותלת במסדרונות הביורוקרטיה, עד שלעיתים היה נדמה לכולנו כי

אנו נמצאים בסרט מצחיק או בסרט אימה.

ובכן את סיפורנו התחלנו לפני יותר משנה, כאשר קבוצה חולמת ומאמינה של

אנשי מקצוע והורים החלה להיפגש בתחושה קשה שחייבים לעשות משהו עבור קבוצה

של אנשים בעלי צרכים מיוחדים שנופלת בין הכסאות. הפגיעה שממנה סובלים אותם

אנשים איננה ממש מוגדרת, היא לא פגיעה של פיגור או אוטיזם. מדובר על

אוכלוסים של ,Border-lineגבוליים, אשר סובלים גם מדיאגנוזה כפולה של

תת-נורמליות אינטלקטואלית ו/או הפרעה פסיכיאטרית גבולית. אוכלוסיה זו לא

טופלה עד השנים האחרונות. לא אחת בחיי המקצועיים פגשתי משפחות ששאלו אותי -

"מה יש לו בדיוק? לעיתים הוא נורמלי ולעיתים הוא חריג כל כך, לעיתים נדמה

שהוא יכול להסתדר בעצמו בקהילה ולדאוג לעצמו ולעיתים נדמה כי הוא זקוק



למערכת מוגנת המספקת לו את כל צרכיו". לשמחתנו בשנים האחרונות גדלה

המחוייבות של משרדי הממשלה לטיפול גם באוכלוסיה זו, שעד לפני שנים מספר לא

טופלה כלל ועיקר, לא על-ידי משרד הבריאות ולא על-ידי משרד העבודה והרווחה.

בשנים האחרונות אגף השיקום של משרד העבודה והרווחה, שאמון כל השנים על

טיפול באוכלוסיה זו, החל לטפל ולפתח מסגרות במקומות שונים בארץ. בתקופה

האחרונה אנו רואים במשרדי אגף השיקום כמעט את ביתנו. את התפיסה הטיפולית,

האמונה בייכולת האוכלוסיה להגיע לשיקום מלא, המטרות וצורת החיים תוכלו

למצוא בפרוגרמה שסימנו אותה כנספח מסי 1. אנו מאמינים כי רק על-ידי שילובם

של בעלי הצרכים המיוחדים בחברה ובמפעליה הלאומיים הם יוכלו לחוש כאחד האדם

ולהרגיש שייכות לחברה הישראלית. כמו כן אנו מאמינים כי לבני אדם בעלי צרכים

מיוחדים יש לספק מסגרת חיים המאפשרת להם לממש את זכויותיהם ומחוייבותם

כאזרחים שווי זכויות. אנו חייבים לספק להם רצף של שירותים על-פי תיפקודו של

האדם וגילו הכרונולוגי. תפיסתנו זו מבוססת על המודל של עקרון הנורמליזציה

וגישת האל-מיסוד.

עם סיום עריכת הפרוגרמה התחלנו בחיפוש אחר אתר שי יתאים לצרכינו. האמנו

כי אוכלוסיה זו תשמח להשתתף בקהילה מעורבת בה חיים אנשים "נורמליים" לצד

בעלי צרכים מיוחדים, לבנות חיי עבודה וקהילה משותפים ביישוב רב-רבדי

קיבוץ, המביע את הסכמתו לאופי החיים; כפר לבעלי צרכים מיוחדים;

ומדרשה להכשרת אנשי מקצוע. חיפשנו אתר מתאים שיוכל להכיל בתוכו של שלושת

היישויות השונות במרחב מחיה אחד וייאפשר קומוניקציה וקשר מאידך. חיפשנו אתר

צפוני וגלילי, שמספק גם אידיאולוגיה ציונית התיישבותית, קרוב למקומות ישוב

גדולים ורחוק מספיק, אתר שיהיה בנוי ושאפשר יהיה להשתלב בו באופן מהיר

יחסית. מצאנו את אתר "כישור", אתר הקשור בחוזה משולש בין הקיבוץ הארצי,

הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל. האתר נמצא ריק והובהר לנו כי יש לבצע

פנייה לסוכנות היהודית. התחלנו במגעים תכופים, החל מ-12.94. עם מר ישראל

שחר, מנהל חבל צפון של הסוכנות היהודית. מר שחר התלהב מהפרוייקט המשותף

והבטיח לנו הרים וגבעות, כמו למשל לחפש עבורנו תורמים בחוץ לארץ. הוא הפנה

אותנו להידבר עם הקיבוץ הארצי ועם ראש מועצת "משגב". ב"משגב" פגשנו בראש

מועצה מיוחד, נמרץ ומלהיב. כוס הקפה שקיבלנו שם לוותה בחיוך ובהרבה רצון

טוב והתלהבות. מועצת "משגב" כתבה חוות דעת ארוכה ובסיכומה כתב מר אריק רז,

"לסיכום דעתי האישית, "כישור" הוא פרוייקט מעשי וראוי להקמה.

הקמת הפרוייקט ב"כישורית" עשוייה לסייע בידינו להתחיל למלא את "תפן" חיים

ולתת לו תנופת פיתוח, כפי שאנו מסוגלים, יודעים ורוצים לעשות". את יתרת

חוות הדעת תוכלו למצוא בנספח מספר 2. למר אריק רז הצטרף גם ראש עירית

כרמיאל, שתומך בנו, וקיבוץ תובל. לדברי גברת סוזאן מקיבוץ תובל "האיזור

התנהג יותר כתחנת רכבת ולא כאיזור התיישבות" (ניתן למצוא זאת במכתבה).

אני זוכר בבירור רב את הפגישה הראשונה שהיתה לי, לאחר שהופניתי לקיבוץ

הארצי, עם מר גיורא פורמן. אני חייב להגיד שמצאתי אצלו חיוך ספקני אבל הוא

היה מוכן ללכת לחשיבה ולבדיקה של הנושא. הוא הציע לנו לפנות ל"אדמית"

ולמחלקת ההתיישבות הצעירה ולבדוק את הנושא. כשהגענו למחלקת ההתיישבות של

התנועה הקיבוצית מצאנו קבוצה של חברים חדורי אמונה. בהתחלה גם הם התלבטו

האם באמת יכולה להתקיים קהילה מעורבת של קיבוץ יחד עם כפר. לאט לאט, בהליכה

משותפת ושיחות אינסופיות, הצלחנו להגיע להסכמות מסויימות. פגשנו שם במיכאל,

מרטין ואהוד וניהלנו עם קבוצה זו משא ומתן שהשתרע לאורך מספר חודשים. הוקמו

ועדות משותפות לקיבוץ הארצי ול"כישורית", ועדות כמו "ועדת חלוקה לתכנון";

"קונספציה חברתית של קיבוץ שזורי"; "הקונספציה של חיים משותפים לרגילים

ובעלי צרכים מיוחדים". בדקנו ביחד עם המחלקה המשפטית את היבטי השזוריות ואת

הרווחים שכל צד יירוויח מההתחברות. ב-24.4.1995 העביר מר מיכאל קישון לגברת

רונית דולב, מנהלת המחלקה לפיתוח והתיישבות בסוכנות היהודית, מכתב בו הוא

מתאר את המשא ומתן שהתנהל בינינו (אפשר למצוא את זה בנספח מסי 3). הוא

"ברור לשני הצדדים כי קיים כאן פוטנציאל משמעותי לפיתוח

"כישור" ו"כישורית". אני תקווה כי הסוכנות היהודית תיראה בצורה חיובית את

הפעילות החדשה וביחד נוכל להמשיך לבנות מקום יפה באמצע הגליל". מכתבו של מר

קישון נשלח לסוכנות היהודית מספר ימים לפני שקיבלנו את טיוטת ההסכם מן

המחלקה המשפטית של הקיבוץ הארצי. מאחר שמחודש ינואר 1995 לא הצלחנו לפגוש

את גברת רונית דולב, אף שניהלנו עשרות שיחות טלפון ושלחנו פרוגרמות לא



נענינו, וכשנענינו זה היה בטריקה של טלפון, לפיכך זימנו פגישה אצל יושב ראש

הנהלת הסוכנות, מר אברהם בורג. כשבוע לפני אותה פגישה הוזמנו בבהילות אל מר

דיוויד גינסבורג, שהוא המשנה למנכ"ל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית.

באותה פגישה קיבלנו תמיכה רבה לפרוייקט והובעה התלהבות רבה. מר גינסבורג

העלה סייג אחד, שהוא איננו מבין מדוע אנו צריכים לפצות את התנועה הקיבוצית.

באותה פגישה נאבקנו על כך, כי חשנו מחוייבות כלפי התנועה הקיבוצית, שהלכה

איתנו כיברת דרך ארוכה. אמרנו למר גינסבורג שאנו תומכים בכך תמיכה מלאה

ומעוניינים לפצות את התנועה הקיבוצית, מאחר שזו קבוצה מיוחדת שמוכנה לחיות

איתנו בחיים שזוריים. נתבקשנו על-ידו לא לחתום על החוזה. על מנת לא לפגוע

בבקשתה של המחלקה להתיישבות החלטנו להמתין והעברנו את האינפורמציה למחלקת

ההתיישבות של התנועה הקיבוצית. ב-9.5.95 התקיימה פגישה אצל יו"ר הנהלת

הסוכנות היהודית, מר אברהם בורג, יחד עם הגברת דולב ונציגי "כישורית".

למרבה תדהמתנו נאמר לנו כי אין זה מתפקידה של הסוכנות היהודית לטפל באנשים

חריגים. מטרות הסוכנות שהוזכרו בפי מר אברהם בורג היו פיתוח בשלושה תחומים:

עלייה, עליית הנוער והתיישבות ופיתוח סביבתי. לדעתו של מר בורג, כפי שהוצגה

בפנינו, אין מטרות הקבוצה ורצונה ליישב אנשים בעלי צרכים מיוחדים בגליל

עולה בקנה אחד עם מטרות הארגון. את תשובת מכתבנו למר בורג ניסחנו עוד באותו

יום ושלחנו אליו, ותוכלו למצוא את זה בנספח מסי 7. גם בפגישה זו ניסו לשכנע

אותנו שהקיבוץ הארצי הוא לא בדיוק הפרטנר שכדאי לנו ללכת איתו. בחיוך אמרו

לנו שכבר מזמן לא קמו קיבוצים, המקומות נטושים, וששני גופים משותפים באתר

אחד בוודאי יובילו להרבה סכסוכים. אנו כקבוצה הרגשנו מחוייבות רבה כלפי

הקיבוץ הארצי וייצאנו להגנתו. למחרת, ב-10.5.95, נפגשו בקיבוצי השומר הצעיר

נציגי התנועה והסוכנות היהודית ונאמר להם, על-ידי גברת דולב מהסוכנות

היהודית, שהיא דורשת את הפסקת הקשר עם "כישורית" ומייד, וזאת מכיוון שאין

כאן כל קייס משפטי למתן חלק מ"כישור" ל"כישורית". היא הוסיפה ואמרה

ש"כישורית" איננה אופציה עוד. זה נאמר לי בשיחה שקיימתי עב מר אהוד מלניק

ביום 12.5.95. גברת דולב הפליגה לעשות עוד ושלחה מכתב לקיבוצי השומר הצעיר,

המופנה אל מר מיכאל קישון, אותו מכתב שחבר הכנסת יוסי כץ הקריא ואני לא

אחזור עליו. במכתבה של גברת דולב מופיעים אי-דיוקים רבים. אנו בהחלט כן

חברה לתועלת הציבור ושלא למטרות רווח וכמו כן אין בכוונתנו להקים כפר

לילדים כי אם כפר לאנשים בוגרים. הסוכנות היהודית בפועלה בסוגיה זו פעלה

מתוך מניעים פסולים ומפלים. אין זה תפקידה של הסוכנות היהודית, לעניות

דעתנו, בוודאי לא של גברת דולב ומר אברמוביץ הנותן לה גיבוי, להטיל סטיגמה

על קבוצת אזרחים. הסוכנות היהודית איננה ממונח על קריטריונים בריאותיים

ואין זה מסמכותה לקבוע מהם הקריטריונים לחברה בריאה. הסוכנות היהודית קיבלה

לידה קרקע ציבורית בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל במטרה לפתחה לטובת כלל תושבי

המדינה. הסוכנות היהודית פגעה קשות בפרוייקט זה ועד יום ו' האחרון עדיין

ניסתה במגעים שונים, בכל דרך אפשרית, לשכנע את הקיבוץ הארצי "לרדת" מן הקשר

עם "כישורית". יתרה מזו, התברר לנו שעוד אתמול היתה פניה של מר ישראל שחר,

מנהל חבל הצפון של הסוכנות היהודית, למועצת "משגב" "לרדת" מהקשר עם

"כישורית" ולהעלות לשם קבוצה של מתיישבים במהירות על מנת לקבוע עובדות.

הסוכנות היהודית לכל אורך הדרך פעלה משום מה בצורה מפלה, משפילה, חסרת

הגינות ציבורית ואנושית. עד אמש לא קיבלנו כל התייחסות של הסוכנות היהודית

וגם לא של העומד בראשה, מר אברהם בורג. אנו פנינו בינואר אך התשובה היחידה

שניתנה לנו מאז היתה של מר ישראל שחר, שתמך בנו, ושל מר גינסבורג, שגם הוא

תמך בנו. מאז, לפחות לפי דבריו של מר אברהם בורג, למעשה המתינו לחוות הדעת

של היועץ המשפטי, שהגיעה אתמול. המכתב הופנה לעורך הדין שלנו, לא אלינו,

ושלשום הופנה מכתב לארגון "בזכות". אתמול נאמר לי על-ידי חברי מהתנועה

הקיבוצית שהם מאמינים שאם לא היתה התנגדות של הסוכנות סביר מאוד להניח

שהיום היינו כבר משפצים יחד את האתר לקראת עלייה משותפת. בתקופה זו פנו

לקיבוץ הארצי קבוצות נוספות, שהיום הקיבוץ הארצי רואה בהן אופציה. מר

אברמוביץ, מי בדיוק ייפצה את אותן משפחות שעברו את כל כיברת הדרך הזאת ותלו

תקוות באותו נושא? מי בדיוק צריך לדאוג לפתרון הבעיה - האם הקיבוץ הארצי,

האם אנחנו, האם הסוכנות היהודית?

אני רוצה להקריא קטע ממכתב שכתבו לי שתי אמהות, שנמצאות איתנו פה בחדר:

"כעס, תדהמה, תיסכול, עלבון, אכזבה וייאוש הם חלק ממסכת רגשותינו. יום יום,

שנה שנה, אנו נאבקים למען קידומם של ילדינו החריגים ושילובם בתוך החברה,



שבדרך כלל דותה ומקיאה אותם מקירבה. הדאגה הבלתי פוסקת לעתידם, ובמיוחד

לאחר שאנו נעזוב את העולם, מדירה שינה מעינינו. ב-8 החודשים האחרונים עקבנו

בלב הולם, בהתרגשות ובתקווה אחרי הבשלתו של פרוייקט "כישור". לראשונה ראינו

אור בקצה המנהרה. התנגדות הסוכנות היהודית כיבתה את האור". מי יינחם את

ההורים האלה? מי יינחם את אותם חניכים שתכננו לעלות להתיישב במקום?

מעל הבמה הזאת שניתנה לי אני פונה לקיבוצי השומר הצעיר, אל מר פורמן, מר

בן-מורה וכל צוות ההתיישבות. אנא ממכם, אל תרדו מהפרוייקט. אני מאמין

שאנחנו בכוחות משותפים נצליח להקים ישוב לתפארת במדינת ישראל, ישוב פורח

ומשגשג שיהיה מודל. אמיתי להתיישבות ונר לרגלי הערכים, שכולנו גדלנו עליהם.

אני פונה לסוכנות היהודית. אתמול שמעתי את מר בורג ב"גלי-צה"ל" ושמחתי

לשמוע שיש מצידו פתיחות רבה ואני מקווה שהוא באמת הבין את העוול שנעשה

ומתכוון לעזור לנו. אם אומנם כך, הרי הוא צריך לקחת את קיבוצי השומר הצעיר,

את "כישורית", את מינהל מקרקעי ישראל ולא לשלוח אותנו למינהל מקרקעי ישראל

לבקש שינוי מטרה. איזו מטרה אנחנו משנים פה? הסוכנות היהודית דרשה שני פנה

למינהל מקרקעי ישראל לקבלת שינוי מטרה. אומנם מצד אחד יש התיישבות קיבוצית

של אנשים שמוגדרים כ"נורמליים" ומצד שני אוכלוסיה של אנשים עם חריגות

מסויימת. האם מספר הנקודות ב-I.Q או הפרעה נפשית צריכים להיות שונים בנושא

של התיישבות? האם הם לא אזרחים שווי זכויות בנושאי התיישבות? אנחנו פונים

לסוכנות היהודית, דרך מר אברמוביץ, ומבקשים - אנא ממכם, תצטרפו אלינו. אנו

נחושים במאבקנו ואנחנו חושבים שהוא צודק.

אנו מבקשים מוועדת הכנסת להתערב ככל יכולתה ולעזור לנו לעלות ולפתח ישוב

טוב בגליל.

תודה רבח על הדברים המאוד נרגשים ומאוד כואבים. נציג הקיבוץ הארצי,

אתחיל שתי הערות מקדימות. ראשית, אני כמזכיר הקיבוץ הארצי לא אובייקטיבי

בנושא הזה בגלל שמשפחתי מעורבת בעמותה הזו ואני תומך בה מכל לב ורוצה

להתגייס ולעזור באופן אישי וגם לגייס את תנועתי. אבל לא זה מה שהשפיע על

ההחלטה, כי ההחלטה לא היתה שלי אישית אלא של צוות של מזכירות הקיבוץ הארצי.

שלחנו את מיטב חברינו לנהל שיחות ועבודת מטה לגבי אפשרות הקמת קיבוץ מעורב,

שיש לו שליחות ומשימה, עם כפר כזה. הערתי זו אינה קשורה למיקום של "כישור",

שלגביו יש עוד מערכות שיקולים.

שנית, אני עובד במשך תקופה ארוכה עם הסוכנות ואינני חושב שפעולה משותפת

עם הסוכנות תוכל להצליח בדרך של מלחמות. אני לא מגן על המכתב, שבו נכשלה

גברת דולב, אבל אני בהחלט מגן על כבודה של אשה, שעושה בכישרון בלתי רגיל

פעולה בלתי רגילה בסוכנות לאורך זמן, בתקופה שבה המימסד הסוכנותי מתנער

מהרבה תפקידים בסיסיים, כולל מההתיישבות.

הקיבוץ הארצי רואה באתר "כישור" בעדיפות ראשונה מקום שהוקצה לקיבוץ.

ניסינו מספר פעמים ליישב שם אנשים בגרעינים כאלו או אחרים. היום יש מעט

אנשים במקום, שמוחזק יפה, והוא בנוי לקיבוץ, עם כל משבצת הקרקע שמסביב, עם

תכנון כזה או אחר. אנחנו ראינו במקום הזה אחת מהאופציות, בלי להתחייב לאורך

כל הדרך, לפרוייקט המשותף. אם היוזמה לא תקום במקום זה אזי המודל יוכל

לעבור למקום אחר, שאליו נלך ביחד. זאת רק אחת מהאופציות, יש כל מיני

שיקולים אצלנו, וייתכן שהיא לא תהיה החלופה המועדפת. אנחנו נקבל על כך

החלטה רק בעוד מספר חודשים ובינתיים אנחנו דואגים לחפש חלופות אחרות.

האם אתם פוסלים את האפשרות שזה יוקם, אם תהיה הסכמה של הסוכנות, במקום



הזה?

בסדר ההעדפות שלנו יש לנו עוד אופציות ונצטרך לקבל החלטה, ואת זה אמרנו

מהרגע הראשון ואנו אומרים זאת לאורך כל הדרך. לכן לא נכנסנו לשום התחייבות

אלא רק לעבודה משותפת, עם רצון טוב. זאת אופציה מאוד ריאלית אבל היא רק אחת

מהאפשרויות וייתכן מאוד שבסופו של דבר, בגלל שיקולים שונים, אנחנו נעדיף

אופציה אחרת במקומה. אני רוצה לציין שיש לנו מעט מאוד אתרים זמינים להקמת

קיבוצים. לא רחוק מהמקום נמצא אתר "פלך". אני מזמין את כל הנוכחים לבקר

במקום. אתר זה מוגבל להתפתחות של קיבוץ ובו קרה אחד מהפלאים של השנים

האחרונות, שבמשך 4 שנים חי בו גרעין - שיוכל לגדול אם יהיו לו מקורות

לשיכון (וזה ויכוח עם משרדים אחרים) - של עולים מחבר העמים שהתארגנו כקיבוץ

בלי אף ישראלי אחד, עם עזרה שלנו והדרכה. זה אחד מהדברים היפים ביותר שקרו,

גם לתנועה הקיבוצית וגם לקליטת העלייה, ושם אין משבצת מתאימה. ב"כישור" יש

משבצת מתאימה, למשל. אחת מהחלופות האפשריות הוא קיבוץ "תובל", שפה הוקרא

מכתב של מזכירו, שאומר שהם מוכנים לכך, אבל על-ידו נבנה בכלל ישוב קהילתי.

אז יכול להיות שהפיתרון יהיה ב"תובל" או במקום אחר. זאת אומרת אנחנו מאוד

תומכים אבל אנחנו זהירים מאוד ולא רוצים לעורר ציפיות-יתר לגבי האתר של

"כישור" ממש. אני יכול להגיד שיש חברים רבים משני הקיבוצים שלנו בגולן שזה

האתר המועדף עליהם ואין הרבה אלטרנטיבות אחרות.

אילו הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל היו נותנים את הסכמתם לנושא,

האם שיקול זה היה משפיע על החלטתכם?

בלי זה אי אפשר יהיה להתקדם. אני מניח שאנחנו ננהל דיאלוג ואם לא כאן אז

נמצא מקום אחר, ביחד עם הסוכנות. ברגע שהוסרה, למיטב ידיעתי, ההתנגדות

העקרונית של הסוכנות לשילוב כזה נוצר פה פתח למיגוון רחב מאוד.

תודה. אנחנו נעבור לסוכנות ואחר כך נשמע גורמים נוספים.

הסוכנות היהודית, כפי שאמר מר גיורא פורמן, רק אתמול השיבה תשובה בעניין

של "כישורית". יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מר אברהם בורג כתב לארגון

"תוכן מכתבה והתבטאויותיה של הגברת

רונית דולב אל מר מיכאל קישון ממחלקת ההתישבות של הקיבוץ הארצי על

"כישורית" אינם מקובלים עלי כלל ועיקר. הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ואני

אישית, רואים חשיבות רבה בשילובם של אנשים בעלי צרכים מיוחדים בקהילה.

שוחחתי בענין זה עם גברת רונית דולב והיא התנצלה מעומק ליבה על האמור במכתב

הנ"ל. לסוכנות היהודית אין התנגדות עקרונית לשילובו של פרוייקט "כישורית"

בקיבוץ "כישור" אך ישנם מספר הליכים אשר יש לקיימם קודם לקיום פרוייקט אשר

במהותו שונה מן המטרה שהוגדרה.

א) הקיבוץ הארצי לא הביע בפנינו עמדה התומכת בפרוייקט "כישורית". לפי

דברי נציגי הקיבוץ הארצי הם בוחנים מספר אפשרויות באשר לעתידו של קיבוץ

"כישור". אם נקבל מהקיבוץ הארצי עמדה חיובית באשר לשילוב של "כישורית"

בקיבוץ "כישור" נוכל להמשיך בטיפולנו בפרוייקט.

ב) שילוב של פרוייקט "כישורית" בקיבוץ "כישור", מחייב, על-פי עמדת הלשכה

המשפטית של הסוכנות היהודית, קבלת הסכמה מראש של מינהל מקרקעי ישראל

לפרויקט וזאת מאחר ויש בפרוייקט זה משום שינוי מהמטרה, אשר עבורה החכיר



מינהל מקרקעי ישראל את הקרקע לסוכנות היהודית בפטור ממכרז."

אני רואה את המכתב הזה לראשונה. את הזימון לישיבה הוצאנו לפני שבוע וגם

שוחחתי עם יושב ראש הנהלת הסוכנות. אני שמח מאוד שהדברים שאמרתי בפתח

הישיבה זכו כאן לביטוי הולם מצידו של יושב ראש הסוכנות. אם כך, הייתי אומר

שיש התקדמות. ציפיתי ממר אברהם בורג שיהיה רגיש וייבין את צורכי החברה

הישראלית בשנות האלפיים והדרך שבה היא רואה את השתלבותם של חריגים בקהילה

ואת הצדדים החיוביים שבנושא הזה. אני שמח מאוד על המכתב הזה באופן עקרוני.

אנחנו מבקשים שלא רק שההתנגדות תוסר אלא שהסוכנות היהודית תתמוך. אני

אומר את זה כי עוד אתמול היתה פנייה למועצת "משגב" להעלות קבוצה אחרת לאתר,

זאת אומרת לנו מספרים סיפור ופועלים בניגוד לכך מאחורי גבנו.

אנחנו מהישיבה הזו נצא עם המלצה ברורה של ועדת העבודה והרווחה בנושא

הזה. אנחנו נדאג לזמן את 4-3 הגופים שעוסקים בנושא לשולחן הזה כדי לראות

איך לקדם אותו בתמיכה של כולם. לא ייעלה על הדעת שהסוכנות היהודית, שהיא

גוף נבחר של העם היהודי כולו, לא תיתמוך בפרוייקט כזה. אני משוכנע שגם

הסוכנות היהודית מבינה שקליטה של ילדים ושל אזרחים חריגים היא נכס למדינת

ישראל כולה. אין שום אפשרות להגשים את מטרות התנועה הציונית אם לא נצליח

לקלוט חריגים בקהילה שלנו. לא עולה על דעתי שלא נסיים את הישיבה הזו בהחלטה

על זימון כל אלה שיכולים לקבל החלטות לשולחן משותף מצומצם על מנת לקדם את

הנושא ולהביא בסופו של דבר לפתרון הבעיה.

במקביל היתה אלינו פניה של עורכי הדין של "כישורית" שפנו אלי בבעיות

משפטיות ואני עניתי להם והצגתי בפניהם את חלק מהבעיות המשפטיות. הם טענו

בפני במכתב שיש הסכם עם הקיבוץ הארצי אולם בדקתי את זה עם הקיבוץ הארצי

ומצאתי שאין הסכם כזה. אני גם העליתי בפניהם באופן חד-משמעי וחריף את הצורך

לקבל אישור ממינהל מקרקעי ישראל, כמו שנעשה בכל פרוייקט משותף ממין זה.

אמרנו שאנחנו מקבלים את הקרקע מן המינהל בתנאים מסויימים ויש לנו מחוייבות

מסויימת למינהל. אנחנו לא יכולים לפעול מאחרי גבו של המינהל והוא חייב

לחיות שותף בכל דבר.

אני מבין שהיום העמדה של הסוכנות באה לידי ביטוי במסמך הזה ושאתם תשתפו

פעולה להקמת הכפר הזה, בכפוף להסכמת המינהל וכל הפרוצדורות המשפטיות שצריך.

הפרוצדורה של הסוכנות היהודית היא קודם כל שהקיבוץ הארצי יאמר לנו שהוא

רוצה בכך.

הקיבוץ הארצי אמר שהוא רוצה להקצות משבצת התיישבות למטרה הזו והם בוחנים

את קיבוץ "כישור" כאחת האופציות, לא כאופציה הבלעדית. יכול מאוד להיות שהם

ייבקשו החלפה בין "פלך" ל"כישור", או אופציות אחרות שנמצאות באותו איזור.

שאלתי לסוכנות היהודית היא האם אתם מבינים את הצרכים הללו והאם תשתפו פעולה

בהקמת הכפר הזה. אם תאמר לי שאתם משתפים פעולה, בכך תיפתח דרך.



אני מוחה על כך שהסוכנות היהודית מוצגת כאילו היא לא מבינה את חשיבות

הדבר. שמעתי גם אילו קונוטציות לגבי ההתנהגות שלי בעניין. אני מצטער מאוד,

מר לוינגר לא שמע אותי מעולם מדבר בעניין הזה, הוא לא דיבר איתי מעולם. אני

חושב שאין זה הוגן לומר שאני עוסק בייצירת סטיגמות.

זה יימחק מהפרוטוקול. כיועץ משפטי אתה הרי ממלא את תפקידך. נוריד את זה

מסדר היום שלנו. העמדה הפוליטית-ציבורית כבר באה לידי ביטוי במסמך של מר

אברהם בורג. אני מבין שמבחינתכם יש רצון לשתף פעולה.

נציגי מועצת משגב, האם יש לכם הערות בעניין?

קודם כל המבחן של כל הפרוייקט הזה הוא בביצוע. המועצה האיזורית "משגב"

תברך על הקמת "כישור", שיהיה קיבוץ פורח, ישוב קהילתי, עוגן תיירותי.

הפרוייקט הזה של "כישורית" נמצא היום בעדיפות מאוד גבוהה אצלנו. המועצה

האיזורית "משגב" היא הגוף השייך לוועדה המקומית לתכנון ובניה, שאם היא רוצה

היא גם יכולה לעשות קשיים, אבל היא לא רוצה, וכן היא מספקת שירותים, כמו

חינוך, פינוי האשפה, ביוב וכל מה שקשור בזה. המועצה האיזורית "משגב"

מעוניינת לראות את האוכלוסיה הזאת בתוכה כחלק מאיכלוס האיזור והמבחן הוא

בביצוע. אם גורמים אחרים סטטוטוריים לא ייעמידו מיכשולים, הפרוייקט הזה

ייקום ואנחנו נברך עלי ו.

אף אחד מאיתנו לא ידע כלום עד שלא הגיעה הזמנה לישיבה הזו, אף אחד לא

דיבר איתנו, אף שאנחנו, כבעלי הקרקע, המחותנים הראשיים. אתם עושים עסקים,

וראיתי פה איזה חוזה שכבר חתמתם, וזה לא עובד ככה. רק עכשיו תוך כדי הדיון

מצטיירת לי התמונה ואני מתחיל להבין על מה מדברים. התקשרתי אל מר משה גרוס

מ"משגב" ועם מחוז צפון של הסוכנות ושאלתי על מה מדובר אך קיבלתי מעט מאוד

אינפורמציה. אני רוצה לציין שהחוזה של הסוכנות לגבי "כישור" הוא ל-5 שנים,

חוזה שמתחדש למטרה אחת בלבד, ואם תהיה הפרה של החוזה הזה הקרקע תחזור

למינהל. באופן אישי אני תומך בכפר כזה, אני חושב שזה חשוב, אבל אני מייצג

כרגע משרד ממשלתי שיש בו ביורוקרטיה ונוהלים משלו. "כישור" הוא ישוב שיש

עכשיו כוונה - של הסוכנות ושל המינהל - לשנות את הסטטוס שלו ליישוב קהילתי.

הוא נמצא באיזור שבו המלחמה על אדמות הלאום היא תשובה.

אני מוחה על הדברים האלה. הכוונה היא להקים שם קיבוץ. לא ברור אם יהיה

קיבוץ משולב עם פרוייקט כזה או לא, אבל אין כוונה ליישוב קהילתי. למינהל

מקרקעי ישראל גם אין זכות לעשות את זה.

המינהל יכול לעשות כל מיני דברים. היום נמצאים ב"כישור" בקושי 8 אנשים

שמחזיקים את המקום, וכמו שמישהו כבר ציין, זו "תחנת רכבת". חשוב שתהיה שם

נקודה חזקה מאוד, כי היישוב נמצא בין כפרים לא-יהודיים. היישוב הזה הוקם

למטרת יהוד הגליל ואני לא יודע אם הכפר הזה, בהיקף שלו, יוכל להחזיק את כל

השטחים, כי יש שם רזרבה קרקעית גדולה. כמו שציין מר גיורא פורמן, לקיבוץ

"פלך" אין אופציה להתפתחות בגלל בעלויות פרטיות, לכן אנחנו לא יכולים לפתח

שם ישוב גדול. אני חושב שבאיזור "אדמית" אין בעיה של מלחמה על אדמות הלאום

כמו שיש באיזור "כישור". אם תיפנו למינהל, לדיון עם נציגים מוסמכים

בירושלים, תתקבל תמונה ואם יוחלט שאכן כך, המינהל ייפעל לפי הנוהלים. אבל



כרגע זה משהו מינהלי מבחינתנו.

כוונתנו היתה, יחד עם הקיבוץ הארצי, להקים ישוב רב-רבדי, שכולל קיבוץ

וכפר וכמובן גם לפתח אמצעי יצור, חקלאיים ואחרים. הקיבוץ הארצי הביע את

הסכמתו שנתיישב ב"אדמית", מר גיורא פורמן שלח אותי לשם בפגישתנו הראשונה,

אך ישוב זה קרוב מאוד לגבול ולכן תהיה לאוכלוסיה שלנו, שהיא אוכלוסיה עם

מגבלות של חרדות ופחדים, בעיה לחיות באיזור הזה. מר ישראל שחר, שהנחה אותי

בתהליך, לא ציין בפנינו את מינהל מקרקעי ישראל. במהלך המשא ומתן שניהלנו עם

התנועה הקיבוצית הבנו שאנו צריכים להכניס סעיף שזה נעשה בהסכמת מינהל

מקרקעי ישראל. בוודאי שאני חושב שהמינהל צריך להביע הסכמתו אולם אינני חושב

שאנו צריכים להכניס שינוי מטרה של קרקע.

אני מעריך את מה שנאמר על-ידך וחושב שזה בהחלט יכול לשרת את המטרה. אני

חושב שאם יהיה שולחן משותף, מינהל מקרקעי ישראל יהיה חלק הכרחי ממנו. זה

המצב לפהות מהבחינה המשפטית, השליטה על קרקעות הלאום שלנו היא בידי מינהל

מקרקעי ישראל. לכן נדמה לי ששולחן משותף כזה - של המועצה האיזורית "משגב",

שיש לה את סמכויות התכנון והבניה; של מינהל מקרקעי ישראל; של הקיבוץ הארצי;

של הסוכנות היהודית; ושלכם - יוכל לקדם פתרון מהיר לבעיה הזאת.

הנושא הראשון הוא בנושא הייחס לחריגים וקליטתם בקהילה. אוי קודם כל רוצה

לברך מאוד את עמדת יושב ראש הוועדה, את עמדת הכנסת כולה, את אגודת "בזכות".

אני חושבת שאנחנו שוכחים את המהפך האדיר בכל התפיסה שעשינו רק ב-3-2 השנים

האחרונות. אני רוצה להדגיש שהקניית הגישה הזו עדיין לא הושלמה. ראשית, משרד

הממשלה אומנם מצהירים על שינוי אך בפועל, בהקצבות, התפיסה הקהילתית עדיין

לא זוכה לגיבוי מספיק, לא ברמת משרד העבודה והרווחה ולא במשרד החינוך,

ואנחנו יודעים שזה מאבק. שנית, עוד לא כל העם איתנו, זאת אומרת זו ממש גישה

חדשה. לכן אני רואה בהחלט כטעם לפגם את ההתבטאות של גברת רונית דולב. אני

מבקשת להעיר ליושב ראש הסוכנות על שיקול דעתו שהוא מנע ממנה להשתתף בישיבה.

אני מצטערת מאוד שהיא לא יושבת פה איתנו ואין לה את הזכות להשמיע את דבריה

ולהתנצל. אני מבקשת שהוועדה תקבל את התנצלותה בפני מר בורג ושלא ניהפך

לרודפי אנשים בסוגיה הזו.

אני רוצה לברך מאוד את מאמציו של מר שוקי וייסמן ושאר אנשי העמותה,

ובמיוחד גם לדבר אל ההורים. אני לא קשורה אישית לנושא הזה עצמו אבל כמי

שעסקה בחינוך הרבה שנים, והיתה לי כיתה מיוחדת בבית הספר אותו ניהלתי, אני

מאוד מברכת. אני רק רוצה להסב את תשומת הלב לנושא לוח הזמנים. מר שוקי

לוינגר אמר שהוא התחיל לטפל בזה בדצמבר 1994. אני לא מבינה כיצד ציפית

שביולי-אוגוסט 1995 תהיה כבר החלטה, ככה לא עובדים. כשאני רציתי להקים 4-3

כיתות זה ארך שנתיים ומשרד החינוך דרש שאני אכין פרוגרמה ודברים נוספים;

כשהקמתי מרכז לקליטת חברות נוער בבית הספר שניהלתי זה היה פרוייקט ל-4

שנים. אני מבקשת שעם כל החשיבות אנחנו נדע שהנושא מאוד מורכב, קושר הרבה

רשויות, ובצדק, וייארך זמן מה. במיוחד חשוב לי להגיד את זה להורים. מישהו

נתן להורים תקווה שאם ייתחילו לטפל בה ב-12.94 כבר יהיה האור בקצה המנהרה

בקיץ הקרוב. אני מציעה שביחד נראה כיצד לפעול, במובן האמיתי של המילה,

בביורוקרטיה הקיימת וכיצד לזרז את הדברים.

לגבי עמדת הקיבוץ הארצי, אני רוצה להסב את תשומת ליבו של מר, לוינגר,

שבמכתב שציטטת, של מר מיכאל קישון מ-24.4, שמופיע בנספח 4, נאמר גם "לאחר

שייתקבל אישור עקרוני במזכירות הקיבוץ הארצי להמשך בדיקת שיתוף הפעולה".

אני מציע לא להתנצח. אנחנו רוצים לקדם את הדברים. אני מציע לך לא להופיע

כפרקליטת הקיבוץ הארצי. הם ייצגו את עצמם יוצא מן הכלל והביעו עמדה ברורה.

אני מציע שאת עמדת הקיבוץ הארצי הם י יביאו ולא אנחנו.

לפי הבנתי צריך לאפשר את המשך בדיקת הנושא. אין ספק שצריך להשיג גם את

הסכמת המתיישבים שיושבים במקום.

איזה מתיישב יושב שם היום?

קיבלתי את פניית יושב ראש הוועדה, שאת הדברים האלה אני אשאיר לנציגי

הקיבוץ הארצי להביא בפניכם. לכן לא אני אענה לך. אני גם מקבלת את יוזמתו של

יושב ראש הוועדה לגבש את כל הנוגעים בדבר. אני מבקשת שתשומת הלב תהיה לא רק

בזירוז הפרוייקט אלא גם לבדיקת כל ההיבטים ותוך ניסיון למציאת מכנה משותף

לגבי המיקום, לוח הזמנים, וכלל הדברים שעומדים על הפרק.

אין לי הרבה מה להוסיף אחרי המכתב האחרון של יושב ראש. הסוכנות. בתור

צופה מן הצד, חוקר של מדיניות לגבי אנשים עם צרכים מיוחדים, השאלה היא פה

איזו המלצה תבוא - אם ההמלצה היא לשים את החריגות לפני האנשים או לשים את

האנשים לפני החריגות שלהם. לי נראה, עם כל הכבוד למר שוקי לוינגר, שזה אולי

לא המקום הנכון לדון על הנושא הזה אלא ועדת הפנים, כי נראה לי שמדובר פה על

אזרחים שהם אזרחי המדינה ואחר-כך, הרבה אחר-כך, מדובר על אזרחים שיש להם

צרכים מיוחדים. לכן לדעתי הסוגיה אינה שינוי בעמדת האתר אלא האם אתה רוצה

להחזיק את העוגה ולאכול אותה באותו זמן.

אני רוצה קודם לברך על הישיבה. אתחיל בכמה הערות לנציג המכובד ממינהל

מקרקעי ישראל ולחברי מהסוכנות. דייר גיורא פרומן, מזכיר הקיבוץ הארצי, אמר

באופן ברור שהקיבוץ הארצי לא מתכוון לוותר על "כישור" כקיבוץ. חשוב שייאמר

באופן ברור שאנחנו פועלים לפי כל התקנונים, לפי כל החוקים, לפי יעוד של

קרקע. הקיבוץ הארצי היום לא מתכוון, אולי בניגוד לגופים אחרים, לסגת

מההתיישבות קיבוצית ליישוב קהילתי. אנחנו גם לא יכולים לעבוד עם סטופר,

משום שמדובר בבני אדם, וכבר שוחחנו על זה לא מעט.

מר לוינגר ומר קישון ניהלו משא ומתן בתום לב ובאופן הענייני ביותר.

אנחנו אומרים כל הזמן שהגורם המשמעותי ביותר להקמת קיבוץ זה איכלוס המקום.

אנחנו מתכוונים שקודם כל ייקום קיבוץ ואחרי זה נלך למודל, וזה נאמר מהיום

הראשון, עם כל האהדה לפרוייקט. אנחנו כל הזמן שוקלים איפה למקם את הפרוייקט

- אולי ב"פלך", אולי ב"כישור", אולי ב"צבעון", יכולנו גם להזכיר מקומות

נוספים. אני רוצה שיהיה ברור ליושב ראש הוועדה שאנחנו פועלים תחת מדיניות

ברורה. אנחנו יודעים שבתוך התנועה הקיבוצית יתכן שמידי פעם תהיה חולשת דעת

לגבי עתיד הקיבוצים. לגבי הנהלת הקיבוץ הארצי אין חולשת-דעת, אנחנו

מתכוונים להמשיך להיאבק על הקמת קיבוצים. בחודשים האחרונים עולים רעיונות

שונים לאיכלוס המקום ואנחנו נחליט איזו קבוצה מסוגלת להקים את הקיבוץ.

בהתיישבות הצעירה קיימנו ועדות שונות לבחון את המודל של "כישורית", מה

המשמעויות של שתי ישויות ומה המשמעויות של קשר כזה או אחר. השאלה העיקרית

היום ב-1995 בקיבוצים היא מהם אמצעי הייצור שייביאו אנשים לחיות בקיבוץ



המודרני, שתהיה בו השכלה, תעשייה וכולי. אני רוצה להבהיר שאנחנו אוהדים את

המודל של "מישורית" ונבחן אותו במקומות שונים.

יש לי הערה להברת הכנסת ענת מאור לגבי אורך הזמן. לא מקובל עלי שחברת

כנסת תברך על 4 שנים במקרים דחופים כאלה, שזה לא פחות חשוב ממקרה מחלה. 4

שנים זו הצלחה עלובה מאוד. גם ההתיישבות הרוסית היתה חריגה אצלנו, והצליחה,

וכך גם ההתיישבות המרוקאית, שהיתה חריגה, והצליחו איתם. אין הצדקה שלא

ייצליחו עם הילדים והמשפחות שלנו. אני בוגרת קיבוץ וכעת אני גרה במושב.

אנחנו הורים חזקים בעלי רצון עז והילדים האלה יקרים לנו לא פחות מבן שגמר

אוניברסיטה בהצטיינות. אני אחות ובעלת עסק של בית אבות לנכים סיעודיים.

אפילו במושב בית יצחק, שמכיל תושבים "יקים" רבים, הסכימו לקבל נכים וחולים

סיעודיים. יש לנו הרבה ילדים חריגים שהולכים לקבוצה הזאת, שהולכים לבנות

משהו. איפה נשמע דיבורים כאלה? אם זה ייבנה תוך 4 שנים זה אינו כבוד לנו.

צריך לקטוע את כל הסחבת הזאת, בייחוד שהסוכנות לא נתנה תשובה לא בגלל שלא

זימנו את האנשים אלא בגלל דברים אחרים. כשיש רצון פוגשים את האנשים מהר

מאוד, זה רק עניין של רצון, וזה לא מקובל עלי הדברים האלה ובטח לא מגברת

מכובדת כמו חברת הכנסת מאור.

אני מודה לך על דברייך. אני משוכנע שהנושא הזה קשה מאוד עבור ההורים

והילדים החריגים, נערים ומבוגרים. חייבים להבין שעבור משפחה זה נטל

יומיומי, נפשי ופיסי, שעה שעה, ואני מדבר ממקור ראשון. אני משוכנע שכל אלה

שיישבו כאן בישיבה, וכן גם יושב ראש הסוכנות ומנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל,

ייבינו שאם רוצים לקדם את הנושא הזה צריך להיפגש. אנחנו ניקבע לוחות זמנים

ונבקש ממכם לדווח לוועדה. אנחנו לא נשאיר פינה אחת בלתי בהירה או סתומה.

קודם כל אני לא רוצה להכניס את ראשי בין כל המוסדות והגופים. אנחנו

משתדלים עד כמה שאפשר לייצג את המשפחות ולייצג את האוכלוסיה שאמורה ליהנות

מהשירותים- אלו אנשים שאנחנו מגדירים אותם כ"נופלים בין הכסאות", שאין להם

אבחנה ברורה ובמשך שנים רבות טולטלו ממשרד למשנהו, מגוף לגוף אחר. אנחנו

החלטנו, באגף השיקום של משרד העבודה והרווחה, לפני מספר שנים להרים את

הכפפה ולהכריז שאנו נטפל באוכלוסיה הזו וניתן לה את השירותים המתאימים, וכך

פעלנו. נכון להיות קרוב ל-200 אנשים חוסים בדיור קהילתי, בהוסטלים ובדיור

מוגן. אני מוכרח לציין בפני חברת הכנסת ענת מאור ששרת העבודה והרווחה

הכריזה שיותר ויותר תקציבים בשנת הכספים 95 ו-96 יוקצו לצורך פתרון בקהילה

לאותן אוכלוסיות של מוגבלים. שרת העבודה והרווחה הקצתה לנושא הזה בשנים

96-95 מיכסות ותקציבים. יצאנו במיכרז ואחד הגופים שענה למיכרז היה

"כישורית". אנחנו מאוד התלהבנו מהתוכנית.

איזה תקציב מיועד לזה בשנה הבאה?

אותו תקציב שמוקצה לכל גוף אחר שמתפעיל תוכניות דומות. הכוונה היא לדמי

אהזקה חודשיים עבור כל חניך שנמצא במקום וכן תקציב עבור שיפוצים והצטיידות

וכל מה שמסגרת כזאת צריכה כדי להפעיל שירות מסוג כזה. יש לנו היום את

התקציבים ואנחנו יכולים מחר בבוקר להתחיל בפרוייקט. עשינו מיון של

המועמדים, יחד עם הרשויות המקומיות. אני חושב שכמעט בכל מקום מצאנו אוזן

קשבת. פנו אלינו גם גופים נוספים במיכרז, אך אנחנו ראינו ב"כישורית" גוף

רציני, ביקרנו במקום והתלהבנו. אני תומך בגישה שאפשר להקים כמה דברים זה

בצד זה, יכול להיות שם קיבוץ בצד מסגרת כזו למוגבלים ויכולה להיות שם גם



מסגרת תיירותית, כמו שמישהו הזכיר. יושב ראש הוועדה הזכיר דבר חשוב ביותר,

זה הנושא של התעסוקה. דווקא אמצעי יצור שיהיו לקיבוץ ואולי לענף התיירות

ואולי לענפים אחרים, יכולים להיות דבר חשוב ביותר עבור האוכלוסיה הזאת,

שבהחלט בחלקה הגדול יכולה לעבוד ולתפקד כמו כל אהד אחר.

אני חבר בקבוצת חברותא שמזה כשנתיים נמצאת בדיאלוג עם הקיבוץ הארצי

ומחפשת מקום התיישבות. תוך כדי הדיונים הגענו למר שוקי לוינגר וגיבשנו ביחד

דרכים לישוב שזורי, קהילה של קבוצות שונות המאוחדות סביב בסיס מוסכם של

כבוד ואהבת הבריות. אנו מאמינים שלאנשים בעלי צרכים מיוחדים יש זכות לחיות

בכל מקום ולא רק במסגרות סגורות ומבודדות. עם זאת, ברור שהם זקוקים לסביבה

תומכת. לפיכן לא רק שאנו מוכנים אלא אנו מאמינים ורוצים בחיים משותפים

בקהילה שזורית לצד אוכלוסיית "כישורית".

העם נמדד בגישתו לחלש, לא שהכל חזק וייפה.

אסכם את החלטות הוועדה כדלקמן: 1) הוועדה מדגישה את חשיבות קליטתם של חריגים בקהילה.

2) פרוייקט "כישורית" והשילוב בין קהילה קיבוצית לכפר חריגים מהווה

פתרון אידיאלי, שיש לקדם אותו, גם מהבחינה החברתית וגם מהבחינה התעסוקתית.

3) יש לדחות כל נסיון לתאר כפר חריגים כנטל על החברה וכגורם שלילי

בהתיישבות הציונית.

4) הוועדה רושמת לפניה את הדברים שכתב יושב ראש הנהלת הסוכנות ומברכת

אותו על כך.

5) הוועדה קוראת לצדדים - דהיינו למינהל מקרקעי ישראל, לקיבוץ הארצי,

למועצה האיזורית "משגב", לסוכנות היהודית ולאנשי "כישורית" - לפתוח בדיונים

לגבי מימוש התוכנית של "כישורית". הוועדה מבקשת מנציג המועצה האיזורית

"משגב", מר משה גרוס, לקחת על עצמו את תיאום הפגישה הראשונה בנושא הזה

ולדווח לוועדה תוך 30 ימים על הדיונים ביניכם.

6) הוועדה תמשיך ותעקוב מקרוב אחר הנעשה.

קיימנו את הדיון הזה לא על מנת לקבל כותרות אלא כדי לקדם את הנושא. נדמה

לי שאפשר היה לעשות הרבה מאוד "מטעמים" מהדברים שנאמרו כאן אבל אני חושב

שבתקופה כזו צריך לגלות איפוק וצריך לראות כיצד אנו, כחברי ועדת כנסת,

שעוסקת בנושא הזה, יכולים לקדם את הנושא. אם ניתרום בכך את תרומתנו הצנועה

אני חושב שנבצע את תפקידנו הציבורי.

תודה רבה למשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15