הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 359

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי. יג' בתמוז התשנ"ה(11 ביולי 1995). שעה 12:00

נכחו;

חברי הוועדה; י י כץ - יו"ר

ת' גוזינסקי

אי גפני

יי וענונו

בי טמקין

ד' מנע

טי סאנע

א' שפי

מוזמנים; ני אורי - משרד העבודה

פי קוציר - משרד התעשיה והמסחר

מ' רייס - תנובה

אי גורן - "

אי זליגמן - רשם האגודות השיתופיות

י' כהן - שרות התעסוקה

מ' אלימלך - ההסתדרות

מי סבן-כהן - "

גי אבוקסיס - מזכיר מועצת פועלים

י' מרציאנו - " יי "

גי אורנשטיין - ועד עובדים

מי אמסלם - " "

מי אברגיל - " "

חי אוקנין - " "

אי גרנאוי - " "

י י נ גר - " "

מזכיר הוועדה; א' אדלר

קצרנית; אי עצידה

סדר-היום; המשבר במפעל עוף-הנגב



המשבר במפעל עוף-הנגב

היו"ר י' כץ;

החלטנו לכנס את הדיון לאחר ששמענו על מדרדרות מערכת היחסים במקביל לרכישת

מפעל עוף-הנגב והעברת הבעלות. ח"כ יי וענונו הוזמן הנה, מכיוון שהוא הגיש הצעה

לסדר יום שנדונה במליאה, והוחלט להעביר אותה לועדת העבודה והרווחה. הישיבה

זומנה על ידי מתוך כוונה לאפשר לכם לנצל את הבמה של ועדת העבודה והרווחה ואת

הניסיון של אלה היושבים כאן, ביחסי עבודה. חשבנו שאחרי תקופה כל-כך ממושכת מין

הראוי לנסות להוציא את העגלה מן הבוץ, לשמוע את פירטי הסכסוך וגם להביע עמדה.

אך בראש וראשונה לנסות ולראות כיצד נוכל לקדם את פתרון הבעיה.

לצערנו, בשבועיים האחרונים חולקו מכתבי פיטורים לכל עובדי עוף-הנגב. זו

התמורה ההולמת שמקבלים העובדים עבור תרומתם להבראת המפעל. לפני שלוש שנים

פוטרו 50 עובדים והעובדים שנותרו ויתרו על חלק חשוב מתנאי השכר. לאחר שהמפעל

עומד על רגליו, שכר העובדים הוא מכתב הפיטורים. אומרים לעובדים שכל אחד מהם

יכול לבוא ולחתום על חוזה אישי אם בכוונתו להמשיך לעבוד. אני מצטער מאוד

שמנכ"ל תנובה לא מצא לנכון לבוא לועדה. כאשר מדובר בסכסוך כה חריף ובפיטורים

של 200 עובדים, מן הראוי היה שמנכ"ל תנובה, שהוא גוף ציבורי וחלק בלתי נפרד

מהסתדרות, חברת העובדים, דווקא הוא מזלזל בדיון ובמאמץ לפתור את בעית עוף-

הנגב. להבנתי תסריט זה התרחש גם במפעל עוף-ירושלים ועכשיו התור של עוף-הנגב.

אני מתרעם על כך שתנובה מזלזלת בועדה ובכנסת.

היו"ר י' כץ;

אני מבקש לדעת האם הנציגים שמופיעים כאן מטעם תנובה אכן מוסמכים לנהל משא

ומתן?.

מי רייס;

הצוות שמופיע כאן מטעם תנובה מוסמך לטפל בנושא.

היו"ר י י כץ;

פורמלית, ועדת העבודה והרווחה איננה מנהלת משא ומתן. הניסיון מלמד שמתוך

הכח המוסרי והידע המקצועי שלנו הצלחנו לפתור סכסוכים.

מפעל עוף-הנגב קיים 15 שנים. לפני כחמש שנים בנק הפועלים, שהוא הנושה של

המפעל, ביקש למנות כונס כדי להבריא אותו. בחמש שנים האחרונות הכונס מנהל את

המפעל. לפני שנתיים בגלל קשיי ניהול גם של הכונס, ביקשו מהעובדים לנהל משא

ומתן להבראת המפעל. אכן היתה הבראה במפעל. העובדים הסכימו לפיטורי עובדים,

הסכימו לוותר על שכר עבור שעות נוספות, הסכימו לוותר על שכר עבודה, כדי לשמור

ולייעל את המפעל. אכן בשנתיים האחרונות המפעל מרוויח. רוב העובדים במפעל

עובדים בשכר מינימום, מקצת העובדים שהם ותיקים מקבלים שכר גבוה במקצת משכר

המינימום. עובדים אלו עשו מאמץ עילאי בתנאי עבודה קשים במיוחד להבראת המפעל.

אילמלא העובדה שהמפעל הרוויח תנובה לא היתה נכנסת למכרז. תנובה זכתה במכרז

ורכשה את המפעל. תנובה מפעילה את החברה דרך שותף שלהם בשם א".ת.". המפעיל נפגש

עם ועד העובדים של המפעל והוא הציע לעובדים חוזה משפיל שפירושו עבדות. זו ממש



התנהגות לא הולמת. העובדים החליטו שהם לא רוצים לעבוד בתנאי החוזה הזה, אלא

לפי חוזה קודם שהיה הסכם קיבוצי, שאמנם השכר בו נמוך, אך שמר על כמה זכויות

של עובדים. למשל, שאי אפשר לפטר עובד מהיום למחר. במדינת ישראל זכות התאגדות

היא זכות בסיסית של עובדים.

היו"ר י' כץ;

במאמר מוסגר אני רוצה להעיר, חברת פז חתמה עם עובדיה על חוזים אישיים

שבהם היה איסור על התארגנות של עובדים. אנחנו זימנו את חברת פז הנה, ואיימנו

לנקוט באמצעים באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. חברת פז הודיעה לי בכתב שהיא

שינתה את הסכמי העבודה לכל העובדים, כולל אלה שחתמו על ההסכם, וביטלה סעיפים

שאנחנו חשבנו שהם לא תואמים את אמנת העבודה הבינלאומית.

אנחנו כנציגי העובדים וגם העובדים עצמם ניסינו להידבר אישית עם מר

איצקוביץ, עם מר לנדסמן-מנכ"ל תנובה וגם עם מר עברי היושב כאן, בכל נושא כדי

להבריא את המפעל ולנהל עבודה סדירה. העובדים הגיעו למסקנה שהם מעוניינים בהסכם

קיבוצי כפי שהיה. לא יותר מזה.

מי רייס;

מפעל עוף הנגב עבר לניהול כונס נכסים בשנת 1990, אחר-כך נמכר במכרז בשנת

1994 לתנובה, שהצעתה היתה גבוהה בהרבה מכל הצעה אחרת. שוק המשחטות הוא שוק קשה

ולא פלא שעוף-הנגב נקלעה לקשיים ולא פלא שהכונס רצה למכור את הנכס. השוק הוא

מאוד תחרותי ורבים מבעלי המשחטות מפסידים כסף. צריך לדעת שכל עבודת הייצור

ברוב חמשחטות מאורגנת על ידי קבלנים. משחטה שלא פועלת בצורה הזאת פשוט נפלטת

מהשוק. זהו נתון שצריך לדעת אותו וגם ההסתדרות יודעת זאת. כשתנובה קנתה את

המשחטח היא התכוונה להפעיל אותה, היא התחייבה להפעיל אותה לטובת היצרנים

שבאיזור וגם לטובת העובדים, אבל בצורה שתאפשר לנו להתחרות בכל המשחטות האחרות.

ארגון עסקי לא קונה עסק אם הוא חושב שהוא לא יכול להרוויח בו. תנובה מבקשת

להבטיח לי יצרנים שהמשחטה תמשיך לפעול ובשביל זה היא צריכה להיות רווחית. תנובה

לא תעבור על החוק ותכבד את זכויות העובדים. במשחטת עוף-הנגב חלק קטן מהעובדים

קיבל נתח גדול מהעוגה, ועובדי היצור ברובם, קיבלו פחות מהעוגה. היתה השלמה של

המערכת. תנובה מציעה לחלק את העוגה קצת אחרת: לתת יותר לפועלי היצור ופחות

לפועלים שקיבלו יותר. זה לא קל, אף אחד לא מוכן לוותר על מה שיש לו. תנובה

החליטה להפעיל את המשהטה באמצעות מפעיל מטעמה כדי להתאים למצב בשוק. המפעיל

שנבחר על ידי תנובה הוא "א.ת.". זאת שותפות של תנובה, המשחטה היא של תנובה

ובמקרה זה תנובה מקבלת שרותי הפעלה מחברת בת שלה. המפעיל הלך לנהל משא ומתן עם

העובדים ועם ועד העובדים ועדיין לא הגיעו לשלב של גיבוש הסכמים. אנו מקוים שעד

אוגוסט נוכל לגבש הסכמה באיזה אופן תופעל המשחטה. הכוונה היא להמשיך ולהעסיק

את מרבית העובדים שעבדו במשהטה.

חוק במדינת ישראל לא יוצר זיקה למעביד פלוני אלא למקום עבודה. במקרה של

העברת בעלות של מפעל מיד ליד, ההסכם הקיבוצי ממשיך לחול על העובדים וממילא

נובע שהרציפות על חוקי העבודה נמשכת. לכן, דרך המלך היא לאו דוקא ניקוי

שולחן, פיצויים ופיטורי עובדים, זה אפשרי אבל לא מחויב המציאות. אני מבין

שנקודת המחלוקת הראשונה היא שתנובה מעוניינת להפעיל את המשחטה באמצעות מפעיל

שיעסיק את העובדים בהסכמים אישיים. אנחנו מבינים את הצרכים הכלכליים של תנובה.

לנו ברור שהיום לא קונים עסקים כדי להפעיל אותם בהפסד, לכן זה טבעי ולגיטימי

שתנובה רוצה לעבוד במטרה להרוויח. הניסיון שלי מלמד שאפשר להביא לרווח גם

באמצעות הסכם קיבוצי. היום העובדים וההסתדרות במיוחד, רגישים הרבה יותר לבעיות



כלכליות ומבינים שצריך לוותר במקרים מסוימים. אם יש נכונות מצד העובדים לוותר,

למה שתנובה לא תנסה לנהל משא ומתן באמצעות האיגוד המקצועי. במקרה ומשא ומתן

כזה יכשל תחליטו מה לעשות הילאה, אבל לפחות שתהיה נכונות מסוימת להתחיל במשא

ומתן ענייני. גם מבחינת תנובה הדבר עדיף ונוח מאשר לנהל משא ומתן עם כל עובד

ועובד ושהפרשיה תתפרסם גם בבלי התקשורת.

אי גירן;

המכרז היה על מכירת ציוד-נכס. בבית המשפט נשאל כל אחד מהמציעים שהתשתתפו

במכרז האם הוא מתכוון להפעיל את המשחטה. כל אחד מהמציעים השיב בחיוב. נוסף לכך

כל מציע חשב מהי הדרך שבה הוא מתכוון להפעיל. הודענו שאנחנו מוכנים להעסיק 80-

90% מהעובדים. יש ביידי רשימה של המשחטות המובילות במדינת ישראל. אני לא מדבר

על המשחטות הקטנות הפרטיות שהן רוב השוק, אני מדבר על משחטות מסודרות.

עוף-טוב, הוד-חפר, עוף-חיפה, עוף-העמק. בכל המשחטות האלה עבודת היצור

נעשית בקבלנות ומולם אנו מתחרים. המשא ומתן הוא על איזה סעיפים להוריד בהסכם

הקיבוצי. תנאי העבודה במשחטה הם תנאים קשים מאוד לדוגמא תנאי רטיבות. במשך

הזמן עובדים נחלשים, ומתחיל מסלול של התדיינות עם הסתדרות של הוצאת עובד שלא

יכול לעבוד במשחטה. צריך למצוא לאותו פועל עבודה חליפית ואין עבודה אחרת.

גם לנושא הזה אפשר למצוא פתרון בהסכם הקיבוצי. אני מכיר הסכמים קיבוציים

שבנושא פיטורים הלכו מאוד לקראת המעביד. ההסתדרות הבינה שנושא מסוים הוא נושא

חשוב ומקשה על הגמישות לכן היא ויתרה. תנובה צריכה לשבת ולנהל משא ומתן.

ניהלנו משא ומתן באמצעות המפעיל והוא הציע הצעות לועד העובדים. מדובר

בשני הסכמים קיבוציים. יש קבוצה של 30 עובדים שמועסקים לפי תנאי "עוצם" -

עובדי ציבור במושבים - זאת קבוצת העובדים שמובילה את המשא ומתן, את המגעים ואת

השכר, ויש הסכם קיבוצי ליתר העובדים. זה נכון שיש עובדים שמועסקים בתנאים מאוד

נמוכים. תנובה הודיעה בפתיחה שהיא מוכנה לשלם יותר לקבוצת עובדי היצור, זו לא

דמגוגיה. הבעיה היא הקבוצה של עובדי "עוצם", תנובה הודיעה כבר שהיא מוכנה

להעסיק 80-90% מהעובדים -ו10% החסרים זה מתוכם.

הבעיה המרכזית היא אחת ויחידה. המפעל מושבת זה שמונה ימים ועד לרגע זה הם

לא מעוניינים לשבת איתנו. אני אישית דיברתי עם מר לנדסמן ומר איצקוביץ'

ובפירוש אפשר לומר שלהם אין עניין בפיתרון הבעיה. אנחנו נשמח מאוד להיפגש עם

תנובה. אני ביחד עם חבר ועד העובדים מוטי אמסלם הורדנו שכר, ימי הבראה וחופשה,

לטובת המפעל. אני מציע לחברי הועדה לבוא ולראות את עוף-הנגב ובאיזה חוזה

מדובר. זו סכנה לחברה. אני רוצה שחברי הוועדה ידעו את האמת, תנובה לא התכוונה

בכלל לקנות את המפעל, היא עשירה, היא רצתה לבלום את כור.

לגבי עובדי "עוצם" שהוזכרו על ידי מר גורן. אנחנו רוצים הסכם קיבוצי.

בעבר היו 70-80, כיום יש בסך הכל 20 עובדי "עוצם". עובדים אלו הם בני מושבים

שיש להם תפקידים בכירים. אבל לא זאת הבעיה. לסיכום, נציגות העובדים פתוחה

להידברות עם תנובה, יש לני עניין להפעיל את המפעל ושהעובדים יעבדו. אנא,

שיעזרו לנו לעשות זאת, אנחנו נשמח מאוד.



מי אמסלס;

במהלך 15 שנים שהמפעל קיים לא היה סכסוך עבודה, המפעל לא הושבת לא ליום

ואפילו לא לשעה. כשתנובה קנתה את המפעל, ניסיתי לדבר ע0 מנכ"ל תנובה-מר לנדסמן

אבל ללא הצלחה, הופניתי למר גורן היושב פה. הוא אמר שתנובה מעבירה את הפעלת

המפעל למר איצקיביץ', וזה ברגר למה תנובה עושה זאת. תנובה רוצה להראות יפה

בציבור ושמישהוא אחר ילכלך את ידיו. החוזה שערכו לנו הוא גרוע ומשפיל. למעשה,

אין בו כלום, מחזירים את העובדים 15 שנה אחורנית. נותנים לעובדים שכר מינימום,

כמה ימי הבראה וחופש, ותו לא. כמו כן לא שוכחים לציין שאפשר לפטר את העובדים

מהיום להיום. בסך הכל היתה פגישה אחת. עם מר איצקוביץ'. נציגי תנובה היושבים

כאן אינם יודעים מה התנהל בפגישה ביננו לבין מר איצקוביץ'. זה נכון שבמפעל יש

עובדי "עוצם" שמספרם 20, הם הבכירים המרוויחים בערך 3,000 ש"ח,

ועובדי יצור. יש הסכם עבודה שחל על כל המפעל ויש כל מיני הסכמים קטנים שחלים

על מגזר מצומצם. יש 5 חברי ועד שמתוכם 4 חברי עוצם ו-1 עובד יצור. אנחנו בראש

וראשונה מייצגים את עובדי היצור. לעובדי עוצם לא היתה בעיה לחתום עם מר

איצקוביץ'. הוא הציע לעובדי עוצם תנאים יותר טובים מהתנאים הקיימים. המאבק

שלנו הוא לגבי עובדי היצור שלהם הוצעו תנאים גרועים.

מי סבו;

ועד העובדים כולל 4 עובדי "עוצם" ו-1 עובד יצור בגלל ההרכב החברתי המיוחד

של הפועלים הכולל עולים חדשים ואלמנות. אנחנו קוראים לתנובה להיכנס איתנו למשא

ומתן בידיים נקיות, אנחנו לא מבקשים משכורות גבוהות, אלא שכר מינימום וביטחון

מינמל' לפועלים. כמו כן מדובר כאן על חופש התארגנות של עובדים.

ני אורי;

אנחנו ניסינו לתווך בסיכסוך הזה. סגני התקשר עם הצדדים, התגובה שהוא קיבל

תנובה היא הכתובת לנכסים הפיזיים, תנובה קנתה את המכונות והציוד.

לצורך נושא סכסוך העבודה, צריך לדבר עם הנציג "א.ת.". "א.ת." הודיע שהוא מסרב

להופיע לפגישת תיווך, כי הוא איננו רוצה להגיע להסדר ברמה הקיבוצית עם

העובדים. הם גם הוסיפו שהם לא יגיעו לדיון בועדת העבודה והרווחה. אנחנו נשמח

אם נציגי תנובה היושבים כאן יהיו מוכנים לשתף פעולה בשיחה רצינית על הבטחת

זכויות העובדים.

קל מאוד לקבל החלטות נגד המעשה שנעשה פה. אני חושב שזה טוב בשביל כותרת

ופחות טוב בשביל 200 עובדים שמתבצרים במפעל ומחכים ליום עבודה. השאלה שלי היא,

במקרה ונחליט לפזר את הישיבה, ונישאר צוות מצומצם הכולל את הממונה על יחסי

העבודה, נציגי תנובה ונציגי העובדים, האם נוכל לבדוק אפשרות של השגת הסכם בין

תנובה לבין העובדים וההסתדרות בצורה שתאפשר הפעלת המפעל בדרך של הסכם קיבוצי

עם זכויות כפי שמתחייב מהמצב המיוחד של המפעל, שהופעל עד כה על ידי כונס

נכסים ונקנה על ידי תנובה. אני חוזר ושואל את נציגי תנובה האם אתם מוסמכים

להשתתף בישיבה כזאת?. אנחנו רוצים לפתור את הסכסוך למען משפחות הפועלים וגם

למען תנובה. לכן אני מציע שאחרי שנשמע את חברי הכנסת נפסיק את הישיבה כדי

שנציגי תנובה יקבלו אישור מהממונים שלהם לנהל משא ומתן עקרוני עם העובדים.

בשנית החמישים והשישים היתה מציאות של יזמים ומשקיעים שבאו לנגב. הם

קיבלו כסף והטבות מהממשלה, העסיקו עובדים מתחת לשכר מינימום וניצלו את

העובדים. לאחר כמה שנים אותם משקיעים הלכו הביתה והשאירו את האנשים מובטלים.

האבטלה בנגב היא מהקשות בותר שיש בארץ. כיום, המצב חמור לאין ערוך אפילו יותר



מהמצב בעבר. אין ספק שתנובה קנתה את המשחטה כי היה לה ענין מסחרי, ולא בגלל

שהיא רצתה לפתור את בעיות האבטלה בנגב. היו לה סיבות עיסקיות ברורות. אבל

תנובה היא חברה ציבורית והיא צריכה את הכנסת ואת דעת הקהל בשביל שאר המפעלים

שלה, לכן היא מעדיפה לנהל את עוף הנגב על ידי מפעיל שאליו היא מפנה את

הפועלים.

ביקרתי במשחטה וראיתי אנשים קשי יום, בעלי משפחות ברוכות ילדים, ואלמנות.

לוקחים את הפועלים המסכנים האלה שעובדים בתנאים של שוק עבדים, ואומרים להם:

אתם עכשיו משרתים אותנו טוב, אבל במקרה ומחר העסקתכם לא תשרת אותנו בגלל

סיבות כלכליות, כולכם הביתה. במידה והמהלך שיו"ר הועדה יזם לא יצליח, אני מאוד

מבקש ללכת על תנובה בכל הכוח. לעובדה שמנכ"ל תנובה ומר איצקוביץ' לא הופיעו

היום בועדה יש לכך סיבה. הסיבה היא שהם לא רוצים שהעניין יעלה על סדר היום

הציבורי, אבל אנחנו כן נעלה אותו.

טי א-סאנע;

העובדים לא צריכים להיות הקורבן של הרצון להתחרות עם משחטות אחרות. אני

סבור שהאחריות של תנובה היא הרבה יותר גבוהה מהאחריות של המעביד הקודם, שדאג

לתנאים סוציאליים יותר טובים מאלה המוצעים כאן. עם כל הרצון הטוב לאפשר למפעל

להרוויח, אבל לא בכל תנאי ובוודאי שלא בתנאי החוזה הנוכחי ששולל את הזכויות

הבסיסיות והתנאים הסוציאלים המינימלים של העובדים.

ת' גוזינסקי;

אני רוצה לומר לנציגי תנובה, לכל בעל עסק יש שיקולים כאלה ואחרים. לפי

החוק הקיים תנאי העבודה במפעל שבעליו מעסיק קבלן כח-אדם, האחראים לקיום תנאי

העבודה הם הבעלים ולא הקבלן. אני אומרת זאת כדי לחזק את דברי היו"ר שחברת

תנובה היא זו שקובעת את המדיניות של העסקת העובדים. שנית, אנחנו יודעים שעובדי

היצור בענף המשחטות מקבלים שכר מינימום. לכן כאשר תבוא תנובה-המפעיל החדש, גם

היא צריכה לשלם לפי ההוק שכר מינימום. מדוע חברת תנובה לא מוכנה ללכת להסכם

קיבוצי עם שכר מינימום, ומוכנה לשלם שכר מינימום לפי החוק, בלי הסכם קיבוצי?.

כל ההבדל הוא במידת הזכות הבסיסית של העובדים להיות עובדים קבועים במקום

העבודה, ופיטורים יהיו רק בניהול משא ומתן עם ועד העובדים. כלומר, הקרב לגבי

עובדי היצור הוא לא קרב על הוזלה, אתם לא תרויחו כסף מכך, אלא תרויחו את זכות

המיקוח האיגוד המקצועי של עובדים. הקרב הוא לא כלכלי אלא חברתי. זכות

ההתארגנות האיגוד המיקצועי שמורה לכל קבוצת עובדים במדינת ישראל. אנחנו

מתערבים לא משום שאנחנו מסוגלים להעלות את שכר העובדים אלא בגלל שהועדה מחויבת

להגן על חופש ההתארגנות והאיגוד המקצועי של העובדים.

לגבי התחרות בשוק, מסתבר שמפעלים כמו מתפרות שבהם יש עבודה מאורגנת,

מצליחים לעמוד יפה מאוד בתחרות כי יש יתרונות אירגוניים לעבודה מאורגנת. לכן,

ההגנה שלנו לעבודה מאורגנת לא מנוגדת בכלל לשיקולים כלכליים.

חברת תנובה היא חברה הסתדרותית ולא חברה פרטית שעובדת במקום בעולם

השלישי, אני מצפה מחברה כזאת שהיא תהיה מודעת לכך שמעבר לענייניה הכלכליים יש

לה מחויבות חברתית כלפי העובדים, במיוחד כלפי ציבור עובדים שהוא כרגע מאורגן

ועובד בהסכם עבודה קיבוצי.

מר גורן הסביר שהעבודה במשחטות היא עבודה קשה, העובדים נחלשים, וברגע

מסוים יש צורך לפטר את העובדים ויש קושי בכך. היושב ראש ענה בצדק שאפשר לטפל

בנושא כאוב זה במסגרת ההסכם הקיבוצי וכך אפשר להשיג גמישות שהיא צו השעה.

להשתמש בכך בשביל למנוע ציבור מאורגן של עובדים, נראה לי כדבר איום ונורא



ואנחנו לא יכולים להסכים לו. לא יכול להיות שכאשר באים לנהל משא ומתן עס אנשי0

אחרים שוכחים את אותם ערכים שבשמם מבקשים עזרה. תנובה היא הברה ציבורית שפועלת

לפי ערכי תנועת העבודה, היא לא כמו כל חברה אחרת. במקרה הזה תנובה כן מסתתרת

מאווררי גבו של מר איצקוביץ' שהוא אדם אנונימי שאין לו התחייבות. אם תנובה לא

מסתתרת היא צריכה לשבת היום ולנהל משא ומתן על תנאי העבודה של הפועלים. אני

נותן אמון ביו"ר הועדה שהוא יעשה מאמץ גדול לטפל בסכסוך ולתווך בין הצדדים.

אבל, אם התיווך לא ישא פרי אנחנו לא ניתן לתנובה להסתתר אלא נחשוף את העניין

הזה על כל המשמעויות שבו בכל מקום אפשרי.

במהלך שלוש השנים של עבודתנו בועדת העבודה והרווחה נתקלנו לעיתים

בנסיונות דומים של מפעלים להפוך הסכמים קיבוצים לחוזים אישיים, עובדי קבלן

וכוי. כנראה שזו מגמה שלא פוסיות גם על תנובה. המגמה הזו קיימת אפילו

בהסתתדרות, במוסדות ציבוריים, ובמוסדות ממשלתיים. יתכן שאי אפשר לגמרי למנוע

את התופעה אלא צריך לשפר את תנאי העסקתם של אותם עובדים. לא נתקלתי בתופעה כמו

שאני נתקל כאן שרוצים להפוך את כל הקערה על פיה. כלומר, לקרות את כל המפעל

בתירוץ שהמפעל לא יעמוד בכושר התחרות, ולהפוך את כל העובדים לעובדי חוזה או

קבלן. הציעו לעובדים חוזה שלא ראיתי כמותו. זאת אומרת שאין לעובדים מרגע שהם

חותמים על החוזה אפילו את ההגנה המינימלית שבמינימלית. אומרים להם תוך חודש

אפקיר להפסיק את העסקתכם ואפילו אפשר לפטר מהיום להיום. כלומר אותו עובד,

שבמילא גר באיזור מוכה אבטלה, לא מקבל זכויות מינימליות. אני חושב שזו פגיעה

בכל עובד במדינת ישראל. לכן, אני מצטרף לבקשתו של היושב ראש לאפשר להגיע דרך

הסכם קיבוצי גם לתנאי הבראה שישמרו על המפעל שהוא יתקיים לטובת העובדים

שיתפרנסו מהמפעל, והן לטובת ההנהלה. אני חושב שההצעה של היושב ראש עשויה להיות

ברכה לכל הצדדים.

הוחלט;

הנהלת תנובה הביעה נכונות להמשיך את הישיבה במסגרת צוות מצומצם שינהל משא ומתן

וינסה לגבש הסכם קיבוצי שיאפשר את הפעלת המפעל. ההרכב יכלול את נציגי הנהלת

תנובה, נציגי ועד-העובדים, נציג ההסתדרות, מזכיר מועצת הפועלים והממונה על

יחסי העבודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45.