הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 350

מישיבת ועדת העבידו; והרווחה

יום רביעי, לי בסיון התשנ"ה (28 ביוני 1995). שעה 00;09

נ כ ה ו -

דוברי הוועדה; י' לס - מ"מ היו"ר

ב ' טמקין

י' שפי

חבר הכנסת רן כהן

י י לוי - משנה למנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

אי שיבי - מנהל אגף תקינה ורישוי, משרד התיירות

ר' מנדל - מנהל אזור ירושלים, שירות התעסוקה

שי שהרבני - שירות התעסוקה

טי דולן - הכנסות המדינה, משרד האוצר

נ' זונא - אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

י' אללו - יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ירושלים

שי שילון - מרכזת האגף לאיגוד מקצועי, ירושלים

מי ליפמן - האגף לאיגוד מקצועי

שי צוריאלי - מזכיר מועצת פועלי ירושלים

אי סופר - מועצת פועלי ירושלים

די בן שטרית - מועצת פועלי ירושלים

מי ניצן - מנהל הרשות לפיתוח ירושלים

סי מסטרמן - מנהלת יחידה לפיתוח תעסוקה, עיריית ירושלים

אי בירנבאום - מזכ"ל ארגון סוחרי ירושלים

י י הרפז - מנכ"ל התאחדות בתי מלון

מי קלוגמן - יו"ר התאחדות בעלי המלאכה

י י קמחי - מנהל התאחדות התעשיינים

י' אלטוביה - יו"ר התאחדות התעשיינים, ירושלים

פי שרגא - או.אר.אס. הנהלת סניף ירושלים

ר' אבירן - נציג ארגון חברות כוח אדם

ג' אבישי - לשכת הקשר של ההסתדרות

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר היום; סגירת מפעלים בירושלים



סגירת מפעלים בירושלים

היו"ר י' לס;

בתור ממלא מקום יושב ראש הוועדה, שלא נמצא בארץ, אני פותח את ישיבת ועדת

סגירת מפעלים בירושלים, שהעלו אותו חבר הכנסת בני

טמקין וחבר הכנסת רן כהן.

ירושלים היא עיר שעומדת בעין הרבה מאוד סערות מדיניות אבל צריך לזכור שגם

גרים בה וחיים בה אנשים שמגיע שתהיה להם תעסוקה. לאחרונה היו בירושלים מספר

אירועים של סגירת מפעלים - תע"ש, מפעל נעלים שנדמה לי שביקרנו בו במועד אחר ועוד.

על פי הצעת שני חברי הכנסת הוועדה מתכנסת לדיון בנושא של תעסוקה בירושלים.

חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

אני רוצה להציג את הנושא בתמציתיות כי יש כאן אנשים שמצויים בנושא ירושלים

הרבה י ותר ממני.

אני מניח שיהיה מי שישאל את עצמו מדוע לעסוק בעניין ירושלים בנפרד מכל מקום

הוועדה הזאת עוסקת בנפרד גם בנושא של טייבה, היא עוסקת בנפרד

בנושא של דלית אל כרמל, והיא עוסקת בנפרד בנושא של ירוחם. אני חושב שלירושלים יש

הזכות המלאה שנטפל בה בנפרד. ירושלים היא עיר הבירה, היא קרובה ללבנו וחשוב שנטפל

בה.

והנימוק העיקרי והמהותי ביותר לטיפול נפרד בירושלים הוא שירושלים היא העיר

המורכבת ביותר מכל בחינה שהיא בארץ. אי שקט תעשייתי ואי דאגה למבנה תעסוקתי נכון

בירושלים עלול לגרום כאן נזק הרבה יותר חריף והרבה יותר בוטה מזה שיכול להיגרם

במקומות אחרים. לכן הדאגה לירושלים בעניין הזה היא קריטית מאוד בעינינו.

אני מבקש שלמרות הכותרת "סגירת מפעלים בירושלים" נרחיב את הדיון לכלל הנושא

של המבנה התעסוקתי בירושלים. מי שמדבר על סגירת מפעלים מבין שיש לדבר על כל המבנה

התעסוקתי בירושלים.

ההערכה היא שבארבע השנים האחרונות אבדו את מקום עבודתם בתעשייה בירושלים

למעלה מ-3,000 איש. הבעיה יכולה תיתה להיות משנית אילו אפשר היה להעביר מובטלים

מהתעשייה לתעסוקות אחרות שמזומנות להם. אני מניח שרמי מנדל יאמר ששיעור האבטלה

בירושלים אי ננו קריטי.

הוא הכי נמוך בארץ.

הבעיה הגדולה איננה שיעור האבטלה אלא הבעיה היא מה קורה לאותם מפוטרים שאין

להם תעסוקה חליפית מיידית.

בירושלים הבירה נמצאים משרדי הממשלה, המוסדות הלאומי ים והאוניברסיטה. צריך

שיהיה בה נתח תעסוקתי שייצב את התעסוקה שבה ואת הכלכלה שלה, זאת אומרת נתח

לתעסוקה בתעשייה, במלאכה, בעסקים זעירים וכוי. נדמה לי שתעסוקה בתעשייה בעיר

צריכה להיות גורם בין התעסוקות שבה, גורם שאמור לאזן ולייצב את התעסוקות שבעיר

ואסור שירושלים תשים על כל יהבה על שירותים ועל עיסוקים בתחומים ארורים, לדוגמה

תיירות.



היו"ר י' לס ;

תיירות זה שירותים?

אני מדבר על הרכב התעסוקה בירושלים. אם ההרכב התעסוקתי בירושלים יהיה מושיט;

על תיירות, שנת מפולת בתיירות בירושלים תהיה קטסטרופה. כי אין בה איזון תעסוקתי.

מי שרוצה לבנות משק יציב צריך לבנות אותו על כמה רגליים לא רק על רגל אחת .אני

בעד פיתוח מאסיבי של מפעלי תיירות בירושלים, אבל צריך שיהיה איזון, שיהיה באלנס.

העובדים שפוטרו ואבדו את מקום עבודתם, האם יש להם סיכוי לעשות הסבה מקצועית

ולמצוא מקום עבודה אחר? מי יעשה את ההסבה המקצועית? באיזה קצב? אני שומע שגם בהר

חוצבים יש בעיה, אזכיר את אי נטל ומקומות אחרים. האם יש תשובה? הדברים צריכים

להישמע כאן. גם כשמדובר על עסקים קטנים וזעירים או בינוניים - זה מחייב תשובה.

אני ממתין לדברים שיישמעו כאן.

אני מבקש להבהיר ולהדגיש שחבר הכנסת טמקין ואנכי מציעים לא להסתפק בישיבה

ספורדית ואחר כך להמתין חודשים או שנים לעוד ישיבה. אנחנו מצפים ומקווים שלישיבה

הזאת תהיה תכלית. אנחנו מציעים שיוקם מטה מקצועי לעניין התעסוקה בירושלים

והאפיונים שלה, מטה שיהיה משותף לעיריית ירושלים, לרשות לפיתוח ירושלים, למועצת

פועלי ירושלים, להתאחדות התעשיינים והמלונאים.

קריאה;

יש לשכת תיאום של הארגונים הכלכליים בירושלים.

קריאה;

לא כולם חברים בלשכה.

רו כהו ;

צריך למצוא פתרון. הכוונה היא לא לנדות אף אחד, להיפך, שכל הגורמים יהיו

שותפים. המטה הזה, לדעתי, צריך לעסוק גם במבנה התעסוקתי וגם בדאגה לתעסוקה ובמעקב

אחריה.

אני חושב שהמטה צריך לעמוד מול כל הגורמים בעיר ובעיקר מול משרדי הממשלה

שצריכים לתת מענה וסיוע לתכניות השונות, ומול ועדת העבודה והרווחה של הכנסת שאחת

לשלושה חודשים תקבל דיווח על פעילות המטה.

אני בטוח שכל הגורמים בעיר ישמחו על הקמת מטה משותף כזה והם ישתפו איתו

פעולה. אני חושב שמטה כזה יכול להיות גורם יעיל מאוד ומסייע מאוד.

הי ו "ר י י לס;

תודה לחבר הכנסת כהן.

אני מציע שיפתח את הדיון ראש מועצת פועלי ירושלים אשר מייצג את העובדים

בירושלים יכו את הנושאים הכלכליים, האנושיים והחברתיים הקשורים לכל הסוגיה הזאת

של אדם שמוצא את עצמו מהיום להיות כמעט מפוטר.

מר צוריאלי, בבקשה.



ש' צוריאל;

אני מודה לוועדה שמקיימת דיון בנושא שלדידנו הוא חשוב מאוד.

בראשית דבריי אני מבקש להבהיר כי בנושאים העקרוניים לא רק שאנחנו לא עומדים

נגד שייקה אלטוביה, אלא אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק איתו למען אותם אינטרסים.

ברשותכם, אני אקצר ואסתפק בציון כותרות, בהנחה שיושב ראש האגף לאיגוד מקצועי

י וסיף דברים.

נכון שירושלים איננה עיר מוכת אבטלה ומצבה התעסוקתי הוא אולי הטוב ביותר

בארץ, אבל צריך לציין ש-6,000 איש עוזבים כל שנה את ירושלים. והנתון הזה צריך

להדהד בראשו של כל אחד. יש הגירה שלילית מירושלים. אנשים עוזבים את ירושלים גם

בגלל התעסוקה וגם בגלל מחירי הדיור הגבוהים. מי שחושב על העיר ירושלים - כדאי

שיביא את זה בחשבון.

חלק מהאוכלוסייה שלא מועסקת בירושלים לא רשומה בין דורשי העבודה. יש בירושלים

מגזר יורדי ויש בה ערבים - הם לא מופיעים בנתונים הסטאטיסטיים של שירות התעסוקה.

קריאה;

הם מופיעים בנתונים של הלמ"ס.

שי צוריאלי;

לא, הם לא מופיעים בדו"ח של הלמ"ס, הם לא יכולים להופיע שם כמועסקים או כבלתי

מועסקים.

אנחנו נזדעקנו בגלל סגירת ארבעה מפעלים בירושלים בעת ובעונה אחת: שני מפעלים

של התעשייה הצבאית ושני מפעלים נוספים. המכנה המשותף, לגבי שלושה מתוך ארבעת

המפעלים, זה הרצון לנצל את הקרקע שעליה הם עומדים. מחיר הקרקע בירושלים הפך להיות

תמריץ גדול מאוד לסגירת מפעלים. התעשיינים, שלא בטובתם, הפכו להיות ספסרים בקרקע.

השבוע התבשרנו שמשרד התעשייה והמסחר מרחיב את אזור התעשייה בעטרות - עטרות זה

אזור תעשייה אי - ומשקיע שם. אני חושב שיש בכך ברכה גדולה מאוד. זו אולי הבשורה

הטובה ביותר שקיבלנו לפני הישיבה הזאת.

אני מוכרח לומר שיש כמה נתונים שהם בכייה לדורות; מהיום שהפריטו את החברה

הכלכלית לירושלים נעשה עוול גדול מאוד לעובדים ולמעסיקים בירושלים. לחברה

הכלכלית ניתנה רשות להעלות את המחירים כל שנה ב-6% ריאלית. לפני שלושה שבועות

התבשרנו שמפעל תכשיטים גדול עוקר מירושלים. הוא הודיע לנו; אני לא מסוגל לעמוד

בתשלומים שהחברה הכלכלית גובה ממני. אני מוכרח להסתלק מפה.

רוב המבנים של החברה הכלכלית, שהיו באזורי תעשייה, התעשייה היחידה שנשארה בהם

היא תעשיית החתונות. קחו לדוגמה את תלפיות - היום אין שם תעשייה כי אף אחד לא

מסוגל לעמוד בתשלום המחירים שגוף פרטי מבקש שלקבל.

אנחנו שומעים גם ממשרד האוצר וגם מחלק מפרנסי העיר, מראש העיר למשל, האומרים

לנו: אתם באים להגן על מפעלים שהם עתירי ידיים עובדות, מפעלים שאין להם עתיד בעיר

הזאת. אנחנו לא רוצים אותם בעיר. אנחנו רוצים מפעלי היי טק, מפעלים עתירי יידע,

מפעלים מתוחכמים, אין בירושלים מקום לתעשייה עתירת ידיים עובדות. אני מזהיר מפני

אמירות וסיסמאות כאלה. המפוטרים מבית חרושת "הדר" או "מגה" לא יעבדו בהיי טק, אין

להם אלטרנטיבה כזאת.



אי סוכר;

גס נכון גם לגבי הבלתי מקצועיים של תע"ש.

שי צוריאלי;

נכון. המפוטרים האלה לא ילכו לעבוד בהיי טק, על אלה אנחנו גוזרים גירוש מהעיר

או עבודות מזדמנות כגון שמירה לפעמים, כי האלטרנטיבות האחרות בירושלים הן כמעט

משפילות, הם יכולים אמנם ללכת לעבוד במפעל שאינני לא רוצה לומר את שמו - מפעל

שתמיד מבקש עובדים - שמי שהולך לעבוד שם בורה משם אהרי יומיים. אנחנו עושים הכל

כדי שהמפעל הזה לא יקבל אפילו עובד אחד. אנחנו חושבים שמצווה שבמפעל הזה לא יהיו

עובדים. לעומת המפעל הזה יש לנו מפעלים נהדרים שמעסיקים בלתי מקצועיים, למשל,

מפעל "וולה" שמעסיק עובדים באריזה, זו ברכה; מפעל "טבע" שמעסיק עובדים בלתי

מקצועיים, גם זו ברכה נהדרת, אבל אין הרבה מפעלים כאלה, אין לנו הרבה "וולה" ואין

לנו הרבה "טבע".

חשוב מאוד שתינתן תשומת לב גם לאותו מגזר שלא ייקלט בשירות הציבורי ובוודאי

לא ייקלט בתעשיות עתירות יידע. אנחנו צריכים לראות את התמונה הכוללת של ירושלים,

ובתמונה הכוללת של ירושלים הנושא הזה הוא בעייתי מאוד.

חשבנו על בית ספר טכנולוגי גבוה שיוקם ויתפתח בירושלים, כמו שיש כבר בנגב,

בית ספר טכנולוגי גבוה דוגמת הטכניון.

י י אלטוביה;

יש החלטה חיובית בעניין הזה. זה מתחיל בשנת הלימודים הבאה.

ש' צוריאלי;

יוצא מן הכלל. אפילו לא ידענו.

אני חושב שזה נושא רושוב מאוד לעיר הזאת ואנחנו נראה את הפירות בשנים הבאות.

היו"ר י י לס;

תודה רבה.

נשמע עכשיו את יושב ראש התאחדות התעשיינים בירושלים, שייקה אלטוביה.

הבעיה שלפנינו היא לא מה אחוז האבטלה בירושלים אלא ההגירה השלילית וחוזקה

הכלכלי של ירושלים.

ירושלים היא עיר שלטון וטבעי שהמגזר הציבורי יעסיק אחוז גבוה מקרב

המועסקים. 50% ואולי אפילו קצת יותר מהעובדים בעיר מועסקים במגזר הציבורי,

40%-42% מהם במשרדי הממשלה. בתעשייה בירושלים מועסקים 11%-12% בהשוואה ל-22%-23%

ממוצע ארצי. היינו רוצים להגיע ל-16%-17%.

אני מסכים שצריכה להיות תעסוקה משולבת. תעשייה עתירת יידע -כן, זה יעלה את

רמת השכר הממוצעת ואנחנו מעוניינים בכך. תעשיית היי טק מביאה סביבה תעשיות

נוספות. היא לא יכולה להיות רק בזכות עצמה. אנחנו רוצים שתהיה גם תעשייה בסיסית

בירושלים, במימדים נכונים.



אני מוכרח לומר כאן לחברים המכובדים כאן שאנחנו , התאחדות התעשיינים, מנהלים

מלימה הורמה שאינני יודע מה יהיה בסופה, על 34 דונם באזור עטרות, מה שהיה פעם

"המשביר". אנהנו רוצים לשמור את אזור עטרות לתעשייה קונבנציונלית. אין לנו הרבה

קרקעות. זה האזור שמתאים לתעשייה הזאת. רוצים לקחת את השטח הזה של 34 דונם ולהקים

עליו בית סוהר. פנינו לבג"ץ. לא יוקם בית סוהר, אבל עשו "הבה נתחכמה" ואמרו:

אנחנו מדברים על אסירים בטחוניים, על שפוטים - אינני מכיר את ההגדרות המדוייקות -

וראש הממשלה חתם על פי ניירות שהוא קיבל משר המשטרה.

אני יודע שהעירייה מתנגדת, ראש העיר מתנגד והוא אמר במפורש: אנחנו זקוקים שטח

לתעשייה ואנחנו לא רוצים שיהיה בית סוהר באזור תעשייה.

אנחנו מנהלים מלחמת הורמה. אנחנו רוצים שיהיה איזון. אנחנו רוצים להגדיל את

התעסוקה בתעשייה. אנחנו רוצים ליגת אתגר לבני ירושלים ולעולים שמגיעים אליה. קלטנו

בתעשייה 2,500-2,200 עולים. אין לנו אפשרות לקלוט יותר. אנהנו צריכים ליצור

מקומות תעסוקה. אנחנו רוצים ליצור מקומות תעסוקה מכובדים שיובילו גם לחיזוקה

הכלכלי של ירושלים.

אני מברך על הרעיון להקמת מטה משותף. אולי לשכת התיאום תוביל את העניין,

אנחנו מוכנים לקבל את זה.

אני חושב שצריכה לצאת מפה קריאה בנושא של מענק דירה. צריך להתעלות מעל כל

הנושאים הפוליטיים ולא לחשוב מי מנהל היום את העיר ומי ינהל אותה מחר. ירושלים

היא לנצח. ראשי העיר מתחלפים, המועצות מתחלפות ואת ירושלים צריך לחזק, לחזק אותה

גם על ידי מענק דירה שיעזור לכל הארגונים הכלכליים ויחזק את כל הנושאים הכלכליים

ולא רק את התעשייה.

תודה רבה.

יוסף אללו, יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בירושלים, בבקשה.

כבוד היושב ראש, קודם כל אני מברך על היוזמה לקיום הישיבה הזאת.

אנחנו צריכים להסתכל על ירושלים כבירת ישראל שלצערנו איננה גם הבירה העסקית

של המדינה.

משנת 1992 נסגרו בירושלים כ-20 מפעלים שבתקופת השיא

שלהם העסיקו יותר מ-5,000 ובגלל סגירת המפעלים נפלטו מהם יותר מ-2,400 עובדים.

אלה מפעלים שהיו מאורגנים. ונוסף לזה יש לנו ידיעה על יותר מ-2,500 עובדים

שנפלטו ממקומות עבודה קטנים וכו'. ואם אנחנו אומרים שכל מובטל מביא אבטלה נוספת -

המימדים הם הרבה יותר גדולים.

יותר מזה. אנהנו רואים שבשנת 1995 יש גל נוסף של סגירת מפעלים: תע"ש בית

הכרם, תע"ש מעלה אדומים, "הדר", "מגה" ועוד. יש לנו ידיעה על מפעלים שנמצאים

במצוקה כלכלית - חרושת עץ, 50 עובדים, וכן מפעלי תכשיטנות שעומדים להיסגר בגלל

המצב הכלכלי, ואז עוד עובדים ייפלטו החוצה.

נזדמן לי להיפגש עם עובד ב"הדר", שמפוטר פעם שלישית. זאת אומרת, אנחנו מדברים

על מעגל מצומצם מאוד של עובדים שמפוטרים, עוברים למקום עבודה ארור, מפוטרים ממנו

ועוברים שוב למקום עבודה אחר, הם נודדים ממקום למקום. אלה עובדים בתעשיה

הקונבנציונלית.



ברור לנו, אנחנו יודעים שחלק מ-20 המפעלים שנסגרו, לפחות מחצית מהם נסגרו

בגלל ספקולציה בקרקע. פניתי לראש העיר בנושא "הדר" והוא כותב: אנחנו לא יכולים

לחייב בעל מפעל להעביר מפעל תעשייתי לתעסוקה אחרת.

אנחנו יודעים ששינוי יעוד, שאולי הוא מביא גם לתעסוקה נוספת, נותן רווחים

גדולים לעובדים ואילו העובדים יוצאים לרחוב במצב כלכלי גרוע.

הצעתי וכתבתי לכל וחברי הכנסת שיש צורך לפצות את העובדים שעבדו 40 שנה ולפעמים

44 שנה באותו מפעל. כפי שאמרתי, עקב שינוי היעוד של הקרקע מתעשר המעביד והעובדים

נשארים בחוץ.

ביו השנים 1992 ל-1994 חלה ירידה בהשקעות בתחום המסחר והתעשייה בירושלים.

בירושלים יש בעיית קרקעות. בקסטל יש 550 יינם שיכולים שאפשר לנצל אותם לצרכי

תעשייה. גם את אזור שער הגיא אפשר להפוך לפארק תעשייתי שיכול לתת תעסוקה לתושבי

ירושלים. צריך לדחוף את הנושא הזה.

אנחנו יודעים שירושלים לא משכה עולים. אחת הסיבות לכך היתה חוסר תעסוקה.

אנחנו לא מסתפקים בכך שאין אבטלה בירושלים. אנחנו רוצים שיהיו בה מקומות עבודה

כדי שעולים חדשים יוכלו לבוא ולהיקלט בירושלים.

קריאה;

המגורים יקרים.

י' אללו;

נכון. ירושלים היא אחת הערים העניות בארץ. יותר מ-25% מתושבי ירושלים נמצאים

מתחת לקו העוני. ל"מגה" היה מפעל בירושלים והיה מפעל בחיפה. השוואת המשכורות

מוכיחה שיש פער בין המשכורות ששילם המפעל בחיפה לבין אלה ששילם המפעל בירושלים.

זאת אומרת, יש פה פוטנציאל שצריך לנצל אותו.

אני חוזר ואומר: מפעלים נסגרים בגלל הספוקלציה בקרקע. ההשכרה היא יקרה, ואין

פיתוח של מקומות נוספים.

ויש הנושא של הארנונה. תעשיינים אומרים לנו: כדאי לנו ללכת לבית שמש או לפתח

תקווה מפני ששם המסים העירוניים פחותים מאלה שאנחנו צריכים לשלם בירושלים. אני

חושב שגם על זה צריך לתת את הדעת.

בוודאי שאנחנו רוצים שירושלים תהיה עיר של היי טק, אבל אנחנו יודעים שיש

עובדים שלא יוכלו להיקלט בתעשייה הזאת לכן אנחנו חייבים לפזר את התעשייה שתהיה גם

תעשייה קונבנציונלית שתספק עבודה.

נכון, רק 11% מהמועסקים בירושלים מועסקים בתעשייה, לעומת יותר מ-20% בחיפה

ו-22% בממוצע ארצי.

23%.

המספרים האלה מדאיגים אותנו.



כידוע, רוב משרדי הממשלה נמצאים בירושלים וטבעי שרבים מתושבי ירושלים מועסקים

בהם. לאחרונה שמענו על צמצומים במשרדי הממשלה. אם זה יקרה חלילה נראה ברהוב אנשים

רבים שלא יהיה להם איפה להיקלט.

אני חושב שכירושלמים לא עשינו מספיק בנושא "אי נטל". אני חושב שזה חטא שאנחנו

צריכים להזכיר אותו כל הזמן. מדובר על 800 עובדים שאנחנו לא רואים אותם בירושלים.

היו"ר י' לס;

הרי יש מפעל מפואר, משקיעים עכשיו בהרחבתו.

עדיין לא ברור.

קריאה;

משקיעים באירלנד.

היו"ר י י לס;

התכנית בוטלה?

הם כנראה עוברים לבית שמש.

היו"ר י י לס;

הבעיה היא בית שמש או אירלנד? אלה שני דברים שונים.

י י אללו ;

אני יודע שאם אנשי "אינטל" היו מקבלים את העזרה שהיו צריכים לקבל מעיריית

ירושלים - החלק השני כבר היה צריך להיות בפעולה. אבל עדיין אנחנו לא רואים שום

דבר. השיחות עדיין נמשכות. אינני יודע אם ההרחבה של "אינטל" תהיה בירושלים. אם

היא תהיה בירושלים - אני אברך על כך.

אני מברך את חבר הכנסת כאן על רוהצעה שלו . אנחנו צריכים לעקוב איורי מה שמתרחש

בירושלים.

היו"ר י' לס;

תודה רבה.

נשמע עכשיו מה יש לעירייה לומר על הדברים ששמענו פה.

מי ניצן;

אני מנהל הרשות לפיתוח ירושלים שהוקמה ב-1988. זה גוף ממשלתי שמטרתו לעסוק

בפיתוח הכלכלי והאורבני של העיר. הרשות עוסקת היום הן בפיתוח אזורי תעשייה, הן

בתכנון הגינון של העיר, נושא הדרכים, השכונות - למעשה כל הפיתוח האורבני של העיר

נעשה באמצעות הזרוע הזאת שהיא זרוע ממשלתית עירונית.



היו"ר י' לס;

לפי הבנתי, היא פועלת על פי חוק.

כן. יש חוק הרשות לפיתוח ירושלים.

היו"ר י' לס;

על פי חוק המדינה שהוא ספציפי לירושלים.

על פי רווק מדינה שהוא חוק הרשות לפיתוח ירושלים.

הרשות עובדת בכמה תחומים. התחום הרלוונטי ביותר לדברים שנאמרים כאן הוא

בשיתוף משרד התעשייה והמסחר.

אנחנו מדברים היום, בטווח של עוד שש או שבע שנים, על 8 אזורי תעשייה שתתמקד

בהם בעיקר תעשיית היי טק. הגענו למסקנה, נדמה לי שזה גם על דעת משרד

התעשייה והמסחר, שאין כל אפשרות לפתח תעשייה בירושלים אלא היי טק, בגלל בעיית

הקרקע וכן מפני שזו התעשייה היחידה הרלוונטית לאזורי מגורים. אתה לא יכול לפתח

את הר חוצבים, כשמצד אחד יש לך את סנהדריה ומצד שני יש את רמות, אלא בתעשיית היי

טק. והדבר הזה נכון גם לגבי גבעת שאול וגם לגבי תלפיות. לכן זה הנתיב המרכזי שבו

הולכת היום העירייה והרשות לפיתוח ירושלים, בשיתוף התמ"ס.

בצנרת היום יש פיתוח של כמעט 900 דונם, כולל שטחים שהם בעייתיים. אזכיר את

מעוז ציון.

מעוז ציון זה הקסטל.

בהר חוצבים יש 26-24 מפעלים שמועסקים בהם כ-2,700 עובדים, ויש ייצוא של 286

מיליון דולר בשנה. אני מבקש להסב את תשומת הלב לכך שסך כל הייצוא של התעשייות

השונות בירושלים הוא כ-700 מיליון דולר בשנה.

הרשות עוסקת היום בפיתוח אזורי תעשייה שנמצאים היום בעבודה בפסגת זאב, בהר

חוצבים, בגבעת שאול, בעטרות. יש תכנית לאזור תעשייה בתחום המוניציפלי של ירושלים,

מצפון לשדה התעופה עטרות, עוד כ-400 דונם לתעשייה בתחום התעופה והיי טק.

הרשות עוסקת היום בבניית שטח של 80 אלף ממ"ר גן טכנולוגי שהוא ברמה מהגבוהות

בארץ, גן טכנולוגי לירושלים. שלושה בניינים כבר הוקמו. תהליך השיווק של השטחים

לתעשיית ההי י טק הוא מאוד מאוד מהיר, הרבה יותר מהציפיות שלנו.

הממשלה עוזרת בתחום ההי י טק: העמדת קרקע ב-31% ממחיר השמאי הממשלתי, היזם

שמקבל מעמד של פיתוח מאושר משלם היום כ-40 אלף שקל לדונם לעומת ההוצאות הריאליות

שעולות על 250 אלף שקל לדונם. זאת אומרת, המאמץ הממשלתי, בשיתוף עם הרשות לפיתוח

ירושלים הוא קונקרטי מאוד. לפי התכנית, בשנת 2010 נגיע לפיתוח מלא של אזורי

התעשייה בתחום ההיי טק.



היו"ר י' לס;

השטח הזה עובר לבעלותו?

מי ניצן;

כן, הוא יכול לרכוש את הקרקע ולבנות עליה את המפעל שלו. והוא יכול לעשות דבר

אהר - לרכוש את הקרקע ולבנות עליה מפעל שי ושכר, שטחים שיושכרו אבל אך ורק למפעלי

היי טק. הוא מקבל את המענק של מפעל מאושר.

תוך כמה זמן יכול הבעלים למכור את זה ברווח גדול?

מי ניצן;

ההתחייבות היא לעשר שנים. אבל אני רוצה לומר שאנחנו לא מכירים תופעה של

הסתבכות בתחום ההיי טק. להיפך, יש כניסה של מפעלים, כילל מתל-אביב, בגלל העדיפות

שיש לאזור פיתוח אי. בעלי המפעלים מקבלים תשואה נאה. זו אולי סיבה נוספת לחזק

דווקא את תחום ההיי טק.

נחתם הסכם שיש לו גם גיבוי תקציבי, בין עיריית ירושלים לאוניברסיטה העברית

להקמת מכללה טכנולוגית. בסיכום שהיה אתמול ביו ראשי קהילת ניו יורק, במסגרת

שותפות 2000, לבין ראש העיר, סוכם גם על סיוע תקציבי לעניין.

אנחנו עוסקים גם בפיתוח שטחי מסחר בהיקפים גדולים מאוד: בכניסה לעיר, מתחם

הרכבת, מגרש הרוסים. מדובר על שטחי מסחר בגודל של '(הר מ-100 אלף ממ"ר, וזה מעבר

לקניון שהוקם בדרום מערב ועובד בהצלחה רבה, שגם זה פעילות של הרשות. מדובר היום

באיתור שטחי מסחר גם בצפון מזרח ירושלים.

ובתיאום עם רכבת ישראל, עם רשות הנמלים והרכבות, מדובר על שטחים למחסנים,

בהקשר לתהליך השלום, מחסני הפצה וכל הקשור בזה.

ציירתי תמונה אופטימית לגבי העתיד אבל יש גם כנגה בעיות. בשנת 1995. אאחרי ועדת

קו ברסקי , קיבלה ירושלים 15 אלף דונם בצד המערבי; זה שטח שיש בו שני מרכיבים.

עמק הארזים שמתוכנן לכביש מצומת מוצא לכיוון צפון מזרח, יחבר

את צומת מוצא עם רמות ויהיו שם שתי שכונות - אלונה ומצפה נפתוח. השימוש האחר -

השטח של 550 דונם, שהוזכר כבר, שם יש מחצבה של אבן וסיד.

מר עוזי וכסלר, קודמי בתפקיד, שהיום הוא מנהל המינהל, עושה מאמץ רציני מאוד

להוציא את המחצבה מהשטח הזה משום שאם היא תישאר במקום ברור חד משמעית שלא תהיה שם

תעשייה. אם יצליחו להוציא את אבן וסיד מהקסטל, ייפתח שטח של 550 דונם לתעשייה,

ומדובר על 75 עובדים פר דונם. אין ספק שזה מקור חשוב מאוד.

בירושלים פועל מט"י - מרכז לטיפוח יזמות - בהצלחה רבה מאוד. הוא השני בגודלו

בארץ. עד היום ניתנו ליזמים קטנים הלוואות בסכום של 30 מיליון שקל. שלשום התקיים

בירושלים טקס של 12 יזמים קטנים שמקבלים עזרה ממט"י, שמחזור שלהם עלה עלה מיליון

שקל.

קריאה;

מה הרווח שלהם?



מי ניצן;

אינני יודע מה הרווח. אני יודע מה המחזור.

קריאה;

הם יכולים גם להפסיד.

לא. לפי החיוכים שלהם לא עושה רושם ההם מפסידים.

המרכז לטיפוח יזמון עובד בהצלחה בירושלים. בסך הכל יש 2,2000 מועסקים במסגרת

המרכז לטיפוח יזמות.

רן כהן;

כמה עסקים?

י' לוי;

כ-960 עסקים אושרו.

רן כהן;

הוקמו?

י' לוי ;

כן, מדובר על הקמה. בתחום העסקים הקטנים יש מהפיכה.

בצנרת במרכז ההשקעות במשרד התעשייה והמסחר יש בקשות למפעלים מאושרים, בסכום

של 250 מיליון דולר. הבעיה היא שטחים. יש ביקוש גדול מאוד מצד ההיי טק, גם ביקוש

בין-לאומי וגם ביקוש מהארץ.

היו"ר י י לס;

אם איזה מפתח אזור תעשייה מעבר לקו הירוק, האם אתה נתקל בבעיה?

מי ניצן;

לא. למעשה אזורי התעשייה היום בירושלים, מעבר לקו הירוק, הם שניים, אחד מהם

בעטרות. סכום הייצוא מעטרות מסתכם בכ-35 מיליון דולר. מדובר על העברת המכון

הגיאולוגי והמכון ההידרולוגי ופעילות נוספת, לעטרות. האזור השני הוא פסגת זאב,

שעדיין איננו עובד. בשיתוף עם משרד התעשייה והמסחר אנחנו מכשירים עכשיו את השטח

והתחלנו בהקצאת שטחים למפעלים.

הנושא הנוסף זה חממות טכנולוגיות. מכלל 28 החממות שיש בארץ יש בירושלים

בירושלים ארבע; בתחום המדע, הטכנולוגיה והתוכנה, פלוס חממה נוספת בבית הספר

הגבוה לטכנולוגיה, במה שנקרא מכון לב, או בית ספר לב בבית וגן, לאוכלוסייה הדתית.



הרוממות הטכנולוגיות הן בשיתוף המדען הראשי, הסוכנות היהודית והרשות לפיתוח

ירושלים. הפעילות שם היא בהיקף של תוכנה. זאת אומרת. בכל הממה טכנולוגית יש בין

שמונה לעשרה ליזמים. באמצעות סיוע המדען הראשי, במסגרת התמ"ס, זה מאפשר ליזמים

בתהום ההי י טק, שחיים בתנאי הממה הן מבחינת ההוצאות והן מבחינת השיווק וכל העזרה

הנוספת שניתנת להם, להגיע אחרי שנתיים לנקודת המראה. זה ראוי לציון.

ולנושא התיירות. היום יש בירושלים כ-7,000 חדרי מלון. בשיתוף עם משרד התיירות

הוכנה פרוגמה לתוספת 10 אלפים הדרי מלון עד שנת 2000. יש בירושלים קושי שלא קיים

הרבה מאוד בעלויות פרטיות על קרקעות. לדוגמה: על שטח של 160 דונם

במתחם הרכבת, לאורך דרך חברון, יש 13 בעלויות פרטיות. ובמרכז העיר - קוקיה

וזיזה, שמות שכל ירושלמי מכיר אותם. היכולת להתמודד בשיטת הרנמריצים והסנקציות מול

הבעלים הפרטיים ובעלי הזכויות היא מורכבת מאוד מאוד. וככל שעוברות השנים ויש

יורשים - העסק הולך ומסתבך.

רן כהן ;

הדרי מלון - מה החלוקה בין מזרח ומערב?

מי ניצן;

אני מניה שמר הרפז יתייחס לזה. אומר רק שיש תופעה די מעודדת: כמה יזמים, בין

היתר נאששיבי ואחרים, פנו לרשות בבקשה לקדם את נושא המלונות, בעיקר מול שער שכם.

ולבעיה של בית סוהר בעטרות. אבסורד הוא שהממשלה משקיעה כסף לנושא הזה בתוך

אזור תעשייה. הממשלה משלמת 300-200 אלף שקל לדונם ומשווקת את זה ב-40 אלף שקל.

זה נשמע שיגעון. אי אפשר למצוא הר טרשים? יש אזור הנגב.

הם צריכים באזור ירושלים.

בסדר, אבל לא בלב אזור תעשייה מפותח.

הוצעו למשטרה כמה אוזרים בדרום מזרח ירושלים.

אני פונה ליושב הוועדה ולחברי הוועדה לסייע בענין הזה.

נגה האלטרניטיבה?

הבעיה היא שהמשטרה רכשה כבר את המבנה ששימש את המשביר המרכזי. משרד המשטרה,

שילם 18 מיליון שקל. הבניין הוא שלהם. הוצעו להם אלטרנטיבות בדרום מזרח. הרשות

הגישה למשרד המשטרה תכנית שבה סומנו שלושה אוזרים בדרום מזרה ירושלים.



אני חוזר ופונה לוועדה לסייע לנו בנושא זה, לפנות למשרד המשרד, לעשות כל מאמץ

כדי להשאיר את עטרות אזור תעשייה לצרכים של ירושלים.

אי נטל. אתמול היתה פגישה בין ראש העיר, דב פרומן וביני. יש להם עוד 80 דו נם

בהר חוצבים והם מתכוונים לפתח אותם. התוספת לאינטל, מה שנקרא שלב כי, זה לא

במקום שלב אי. הם דיברו על שטח נוסף. נעשה מאמץ לאתר שטח. בין היתר היינו

בסיור, יחד עם דב, באזור אבן וסיד.

בקסטל?

מי ניצן;

בקסטל.

הוא מחפש להיות בתחום ירושלים כדי לקבל הטבות. על השקעה של מיליארד דולר הוא

מקבל בחזרה 380 מיליון דולר.

בירושלים יש אוכלוסייה רלוונטית להיי טק: האוניברסיטאות, המכללה שתקום

והמרכזים הרפואיים כגון הדסה, שערי צדק וכך הלאה. הם מאוד מעוניינים להיות

בירושלים. הם צריכים שטח של 300-250 דונם. הם צריכים את זה בקומה אחת. בקסטל

ומעוז ציון יש קושי טכני אבל אפשר ליישר את השטח. אנחנו מוכנים ללכת לקראתם. הם

מוכנים לבדוק את האפשרות.

בהר חוצבים יש 80 דונם שמוקצים להם על פי החלטה. יש להם זמן של 18 חודשים

לעשות את תזכיר איכות הסביבה. הם מעוניינים להתפתח בהר חוצבים. הם לא מתכוונים

לצאת מהר חוצבים.

י י אללו ;

למפעל השני היה מקום בהר חוצבים.

מי ניצן;

לא.

היו"ר י' לס;

תודה רבה.

אברהם בירנבאום, מזכ"ל ארגון סוחרי ירושלים, בבקשה.

לבי לבי על פועלי התעשייה הוותיקים בני גילי שנזרקים ממעגל העבודה. זו לא

תופעה חדשה. לא מדובר רק בתעשייה הצבאית, ב"הדר" וב"מגה". אני זוכר עדיין את

פועלי בית חרושת פרידמן ואת מחאותיהם כאשר נסגר המפעל שבו עבדו.

יש אשמים לדבר הזה. האשמים הם אלה שנאמו נאומים חוצבי להבות שצריך להקים

תעשייה קונבנציונלית בירושלים. התוצעה היתה שמפעלים נפתחים ומפעלים נסגרים. אני

חוזר ומתריע עשרים וחמש שנים שנה ואומר: לירושלים אין יתרון ירקי בתעשייה

קונבנצינלית. לעומת זה, אני מסכים שצריך לעודד ולפתח תעשיית היי טק בעיר. כל מי

שמעודד הקמת תעשייה קונבנציונלית בירושלים, להוציא תעשייה יוצאת מן הכלל,

גורם לכך שבעוד 25-20 שנה יהיו מפוטרים נוספים.



אין בעיית תעסוקה בירושלים. יש אבטלה חיכוכית, 1.6% בסך הכל, הנמוכה בערי

ישראל. לירושלים יש יתרון יחסי בתיירות, אולי במסחר. בפורום של הרשות לפיתוח

ירושלים הצעתי שמשרד התעשייה והמסחר יעשה מחקר רציני ויבדוק לאיזה ענפים ולאיזה

ענפי משנה יש יתרון יחסי בירושלים ואותם ורק אויש לעודד.

שמענו כאן שהתעשיה בירושלים מעסיקה 11.3%. זה לא מדוייק. הנתון הזה כולל גם

בתי מלאכה שכל אחד נוהם מעסיק 5 עובדים, 10 עובדים. זה תעשייה? בתעשיה מועסקים

פחות מ-6%.

לדעתי, עוול ייעשה לירושלים ולמועסקים בה אם נמשיך לעודד תעשייה קונבנציונלית

בירושלים. צריך לעודד את מי שיש לו סיכוי להצליח, להישרד, להתפתח.

רוצים לפתח שטחי מסחר בירושלים. לא בודקים אם יש צורך בכך. אני טוען שיש

רוויה בשטחי מסחר בירושלים. יש עודף של שטחי מספר בירושלים. יש בתי מסחר סגורים

מכיוון שלא מוצאים להם קונה או שוכר. לכנה לפתח שטחי מספר נוספים? צריך לפתח את

שטחי המסחר בהתיושב בגידול הטבעי של האוכלוסייה בעיר. בשנים האחרונות יש ירידה

עצומה בהכנסה לנפש במסחר, בגלל הגידול העצום של שטחי המסחר. קודם כל ונבדקו מה הם

הצרכים, מה כדאי לפתח ומה צריך לפתח ואת זה תעודדו.

ה י ו "ר י' לס ;

תודה רבה.

נעבור לגורמי תיירות ומלונאות. אני מדבר על תעשיית המלונאות, זו תעשייה לכל

דבר ועניין, זה בוודאי לא שירותים. אני שואל אם תעשיית המלונאות יכולה לקלוט

עובדים שאינם יכולים להיקלט בתעשיית ההיי טק, ובכלל לאן הולכת התעשייה הזאת

בירושלים.

י י הרפז ;

קודם כל אני רוצה להודות על כך שהוזמנו לישיבה הזאת.

התשובה לשאלה שלך, אדוני היושב ראש, היא בפירוש כן. המלונאות יכולה להעסיק הן

עובדים מקצועיים והן עובדים לא מקצועיים. המלונאות היא תעשי יה שירותית עתירת

עבודה. נוסף לכך היא גם משענת, לפי ההערכה לעוד 20 אלף עובדים, 20 אלף מפרנסים

בתחומים שאינם בהכרה מקצועיים מאוד.

ברשותכם, אתן כמה נתונים שאולי יתקנו קצת את הנתונים ששמענו כאן. כיום יש

בירושלים כ-8,000 חדרי מלון, במלונות רשומים מומלצים, חברים בהתאחדות או לא חברים

בה, מזרח ומערב, ש-6,000 מהם נמצאים במערב העיר וכ-2,000 במזרח.

היו"ר י' לס;

הייאט, זה מזרח או מערב?

י י הרפז;

מערב.

הי ו "ר י' לס;

מה זה מזרח? זה ערבי ?



י' הרפז;

כן, המלונות הערביים.

בעלות יהודית ובעלות ערבית.

מי ניצן;

יש בארץ כ-250 בתי מלון, כ-75 מהם בירושלים.

יש בארץ קרוב ל-300 בתי מלון, כ-65 בירושלים.

משרד התיירות מאשר את מה שיונתן הרפז אומר.

י י הרפז;

נוסף לנתונים האלה יש בירושלים עוד כ-2,000 הדרי אכסון שאינם רשומים בהכרח

במשרד התיירות או בהתאחדות המלונות, חדררים באכסניות נוער ובמלונות קטנים מאוד

וכיוצא בזה, שאינם מומלצים, שאינם מעסיקים הרבה כוח אדם אבל יש בהם מועסקים.

רו כהן;

כמה חדרים יוספו בשנה-שנתיים הקרובות?

התחזית, לפי תכנית של ועדת היגוי משותפת לעירייה ולמשרד התיירות, להקים עד

שנת 2000 עוד 11 אלף חדרים. ראש העיר היה רוצה להגיע ל-20 אלף חדרים, כלומר,

שתהיה תוספת של 12 אלף חדרים.

בטווח הקצר זה יהיה 500-400 חדר.

י' הרפז;

אם אנחנו מדברים על ממוצע של 0.6 או 0.7 עובדים לחדר, זאת אומרת שאנחנו

מדברים על תוספת של 9,000-8,000 עובדים בשנים הקרובות. במצב הנוכחי אנחנו חיים כל

הזמו במחסור קבוע של כ-300 עובדים במלונות במערב העיר, שאנחנו לא יכולים למלא

אותי, בעיקר בתחומים המקצועיים מאוד כגון טבחים וקונדיטורים אבל גם בתחומים הפחות

מקצועיים כגון פקידי קבלה וגם בתחומים הלא מקצועיים: חדרניות ועובדי ניקיון.

אנחנו לא מסוגלים למצוא את העובדים האלה בירושלים מפני, כמו שנאמר, אין בה

אבטלה. הלכנו לפריפריות, לבית שמש ולכפרים הערביים מסביב שהם בתחומי ישראל - אני

לא מדבר על השטחים - ואנחנו מסיעים את העובדים ומלינים אותן. חסר כוח אדם.

בית הספר למלונאות הפועל בירושלים זה מספר שנים איננו אטרקטיבי

מספיק ולא מצליה למשוך כוח אדם ללימודים בירושלים. בגלל היעדר פנימייה הוא לא

מצליין למשוך כוח אדם שהיה מגיע אליו מפני שהוא לא מגיע לבית ספר "תדמור" או לבתי

ספר אחרים. ב"תדמור", למשל, יש כ-500-400 מועדים בשנה והוא קולט רק כי/ 80 ל-100.

אותם תלמידים היו יכולים לבוא לירושלים ואולי אפילו להישאר בה אילו היה לנו איפה

לאכסן אותם בתקופת הלימודים. אין. העלינו את הנושא הזה עם הרשות. אנחנו מקדישים

לזה מחשבה בתקווה שיימצא פתרון.

אני מברך על ההצעה להקים ועדת תיאום בנושא הזה. לנו יהיו בוודאי מספר הצעות.

כרגע אנחנו מחפשים פתרונות בנושא של עובדים זרים שעדיין לא נפוץ בירושלים, אבל

כנראה שלא תהיה לנו ברירה.

אני פונה למשרד התיירות לפעול להעלאת קרנם של מקצועות המלונאות כדי שייקלטו

בהם עובדים.

היו"ר י י לס;

התאחדות בעלי המלאכה. בור קלוגמן, בבקשה.

מ' קלוגמן ;

בירושלים יש כ-3,000ושת אלפים מעסיקים בשטח המלאכה ותעשייה זעירה, שכל אחד

מהם מעסיק בממוצע 6-5 עובדים. הם מוענים לקלוט אנשים שאין להם תעסוקה. כמה פעמים

הצעתי לפתוח בתי ספר בשיתוף עם שירות התעסוקה. צריך לעזור לאנשים האלה לפתח את

העסקים שלהם ולשפר את התנאים שבהם הם נתונים כדי שלא ייאלצו לעזוב את ירושלים.

אני מקווה שוועדת התיאום שתוקם תצליח לפתור את הבעיה. תודה.

נציגת חברת או.אר.אס. בבקשה.

אני מזדהה עם כל מה שנאמר כאן . עובדים רבים שמפוטרים מעבודתם נשלחים

להשתלמויות ועושים הסבה מקצועית, העובדים היצרניים עושים הסבה מקצועית לתחום

השירותים. בתחום הטכני יש מחסור גדול מאוד בכוח אדם. לארורונה בכלל לא היו הכשרות

מקצועיות בתחום הזה. יש לנו דרישה לכ-200 עובדים בכל מקצועות המשק.

באיזה רמות שכר?

אני לא מדברת על שכר מינימום.

תודה. מנהל שירות התעסוקה בירושלים, בבקשה.



ר' מנדל;

אדוני היושב ראש, הנחתי לפניכם דו"ח תעסוקה לאזור ירושלים. אנחנו מדברים על

כניסתם של כמעט 14 אלף עובדים מדי יום לתחומי ירושלים, הן עובדים מיש"ע והן

עובדים זרים, מול 8,000-6,000 דורשי עבודה. אני מבקש להבהיר שדורש עבודה איננו

בהכרח מובטל. יכול להיות שהאיש התייצב פעם איות בלשכת התעסוקה ולא יותר, כי הוא

מצא מקום עבודה. יש גם אנשים, יורדים למשל, שלא מופיעים בשירות התעסוקה. מכל מקום,

אפשר לומר שאין אבטלה בירושלים.

יש בירושלים 2,000 דורשי עבודה אקדמאים, כולל עולים חדשים, שלא מצאו מקומם

בתעשיית ההיי טק והם נאלצים לעבוד במסגרת אחרות, בלואו טק.

ללואו טק יש כ-3,000 הזמנות עבודה, שאינני יכול להיענות להן. אלה עבודת נקיון

בבתי מלות, טבחות, מלצרות, רתכות וכו'. כל בוקר אני מקבל טלפונים ממעסיקים

השואלים למה האנשים מקבלים דמי אבטלה ואינם באים לעבוד.

ויש מפוטרי תע"ש, מדובר על אנשים בני 50-45 שנה שעבדו 15-20 שנה. אם העובדים

האלה היו רוצים לעבוד במקצועם שבו הם עבדו בתע"ש - יש פיתרון. הם אינם רוצים

לעבוד במקצוע שלהם. הם מבקשים לעבור קורס הנהלת חשבונות, הם רוצים לעבוד בניהול,

הם מסרבים לקבל עבודות מתכת. אין רתכים ולכן אני צריך להציע למפעלי מתכת עובדים

זרים.

העיר ירושלים נותנת פתרונות תעסוקה לערי הפריפריה: למעלה אדומים ולבית שמש.

לפני שבע שנים היתה בבית שמש אבטלה גבוהה, כ-13%. היום אין בה אבטלה כי העובדים

של בית שמש מובאים בהסעות לעבודה בירושלים. אין אבטלה בקריית ארבע. אין אבטלה

במעלה אדומים. לעומת זאת יש בעיה במעלה אפרים, שהיא באזור ירושלים. יש בעיה של

נסיעות, 40 שקל נסיעה לעובד. יש 70-40 איש שאין לי פתרונות בשבילם.

אני חוזר ואומר: בעיר ירושלים אין אבטלה, ולא רק שאין בה אבטלה אלא אין לי

פתרונות עבור המעסיקים שדורשים מדי יום פועלים פשוטים, בלתי מקצועיים.

רמי, למה עוזבים את העיר 6,000 איש כל שנה?

לדעתי מדובר באקדמאים שמחפשים לעבוד בנושא ההיי טק.

מדי יום נכנסים לירושלים כ-14 אלף עובדים, 7,000 עובדי שטחים ו-7,000

עובדים זרים. 6,000 בענף הבנייה. אם ננכה מן המספרים האלה את המספר של 6,000 איש

שאתה מדבר עליהם עדיין יש מקומות עבודה שמבקשים עובדים.

איפה? בעפרונות ירושלים?

אני לא מדבר על עפרונות ירושלים. דיברנו על הייאט, היום אני יכול להכניס

להאייט 50 עובדים. אני יכול להפנות לים המלח 500 עובדים.



רן כהן ;

במשך שנים רבות רצינו שתהיה עבודה. היום המצב שונה. היום צריך לדאוג לרמות

הכנסה ולתנאי עבודה נאותים לעובדים.

ר' מנדל;

אני שותף לזה . אנחנו לוחצים על המעסיקים בענין זה. הם נענים לנו.

האם נכון לומר שאלמלא היתה עלייה מסויימת בשכר לא היית מגיע לאחוזי אבטלה כל

כך נמוכים?

ר' מנדל;

זה נכון .

י י הרפז;

השכר הממוצע במלונות במערב ירושלים הוא למעלה מ-3,000 שקל, ואם נוסיף את ה-5%

שקיבלו לאחרונה ותוספות יוקר הוא יכול להגיע ל-3.200 שקל אם לא יותר. זה הממוצע

של כ-6,000 עובדים.

אי שיבי;

בראשית דבריי אני רוצה לומר שהשר קבע את ירושלים בראש סדרי העדיפויות של

המשרד והוא מקצה לזה מאמצים ומשאבים כספיים גדולים מאוד של המשרד. לדוגמה אני

יכול לומר שכבר אושרו פרוייקטים בסכום של 300 מיליון ש"ח. וכפי שנאמר קודם,

לקראת שנת אלפיים מתוכננים עוד 10 אלפים עד 11 אלף הדרים בירושלים. בטווה הקצר,

עד סוף 1996 כבר מאושרים וכנראה שתהיה תוספת של כ-500 חדרים.

צריך לציין שאנחנו עומדים בפני, כמה אירועים גדולים מאוד בירושלים: 3,000

לעיר דוד, 50 שנה למדינה ו-2,000 שנה להולדת ישו. הוותיקן כבר הכריז שהאפיפיור

עומד להגיע ביחד עם מאות אלפי צליינים קתולים מכל רחבי העולם. כבר בתחילת שנת

1996, בחודש פברואר צפוי להתקיים הכנס הגדול ביותר שנערך אי פעם בירושלים; כ-10

אלפים צליינים פרוטסטנים, קוריאנים, אסיתיים, אירופים ואמריקאים, ואני חושש שמא

תהיה קריסה של התשתית בירושלים. לכן צריך להקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא האכסון

בירושלים.

ככל שתגדל תנועת התיירות בירושלים, זה ישפיע על כל הענפים הנלוים ואין ספק

שיידרשו עוד ועוד עובדים.

רן כהן ;

יש לך אומדן, ככזה מקומות עבודה על כל חדר יש מחוץ לבית המלון? כי זה חייב

להיות בשיעור משמעותי מאוד. התייר מייצר עבודה.

אי שיבי ;

ללא ספק. הוא מייצר יותר שירותים, יותר מוניות, יותר תחבורה, יותר שירותי

בריאות יותר שירותי מזון.

כל מיליון תיירים זה 50 אלי מקומות עבודה.

אי שיבי;

על פי נתוני שירות התעסוקה, כ-15% מכלל המועסקים בירושלים מועסקים בתיירות.

ענף התיירות הוא הענף השני בגודלו. אני משוכנע שככל שתגדל התנועה לירושלים אנחנו

נזדקק ליותר עובדים בתיירות בירושלים.

אין ספק שגם אותם בתי מלון שנבנים כיום בים המלח ידרשו תוספות של כוח אדם

ואני בטוח שעובדים ירושלמיים יגלשו ויגיעו בצורה זו או אחרת גם לאזור ים המלח

וצפון ים המלח, לכל אותם פרוייקטים תיירותיים ובתי המלון שנבנים. אין ספק שזה יתן

מענה ללואו טק.

אני מצטרף לרעיון של חבר הכנסת רן כהן להקמת פורום. נציג משרד התיירות ישמח

להשתתף באותו פורום ולסייע ככל שניתן לקידום נושא התעסוקה.

הי ו "ר י' לס;

מה קורה עם תע"ש שנסגרה? האם גם זה בגלל ספקולציה?

י י שניר;

ספקולציה - זה מצוץ מן האצבע.

קריאה;

ערך הקרקע 50 מיליון דולר.

י י שניר;

הקרקע היא לא שלנו. רק חלק קטן מהקרקע בבית הכרם שייך לתעשייה הצבאית. השיקול

לסגירה לא היה בגלל ספקולציה.

לצערי הרב, הנושא הזה של סגירת המפעל נמשך מעבר למה שהיה צריך וזה גרם נזקים

כבדים לתעשיה הצבאית. היום אנחנו משלמים על זה ביוקר. הספקים, הלקוחות שלנו, חלקם

כבר עזבו אותנו, לצערנו הרב. והנזק שנגרם הוא גדול מאוד. המפעל היה צריך להיסגר

לפני שנתיים.

לאחרונה הגענו להסכם עם העובדים ותהליך הסגירה נעשה בצורה מסודרת. העובדים

שיוצאים בירושלים מתוגמלים היטיב.

איזה דולק מהם עוברים לעבוד במקום ארור?

י י שניר;

מעט מאוד יעברו למפעלים אחרים שלנו, זה על פי רצונם.

מי ניצן;

שני מפעלים יעברו לחיפה, גם מפעל חץ וגם תמ"א עוברים לחיפה.

לא. ההזמנות עוברות, לא כולן. מפעל תמ"א הוא מפעל פשוט, רוב הפעילות שלו

נמוגה. זה דברים ישנים שכבר לא עושים אותם. לכן רק הלק קטן מאוד מהפעילות עובר

לחיפה, הלק קטן מאוד עובר לרמת השרון. לא כן הדבר במפעל הץ שהלק מקווי הייצור

שלו עוברים לחיפה ומתאהדים עם המפעל בחיפה.

מעט מאוד אנשים יעברו. התהליך הזה מבוצע. אנהנו לא יכולים להצביע על מספר

האנשים, אנהנו מניחים שזה יגיע ל-20, לא יותר.

אלה שיעברו לרמת השרון, יסופקו להם אמצעי הסעה מסודרים ואולי הם לא יעזבו את

ירושלים.

לצערנו הרב, התמהנו בשנים האחרונות בהקטנת כוח האדם שלנו ויצרנו מנגנון מסודר

לטיפול בנושא הפרישה וסיוע לאנשים שעוזבים.

במפעלים האלה יש בעלי מקצוע מעולים. הבל שחם לא מוצאים את מקומם במקומות שבהם

יש צורך בבעלי מקצוע כאלה. אם נוכל להשפיע עליהם - נעשה כל מה שאפשר.

הי ו "ר י' לס;

משרד התעשייה והמסרור. יוחנן לוי.

י' לוי ;

במשך ארבע השנים האחרונות פותחו כלים ושונו כמה חוקים שהשפיעו על נושא

התעסוקה בירושלים. 3% איננה אבטלה, זו אבטלה היכוכית. בעצם יקרים עובדים

בירושלים.

המשרד עסק בשנים האלה בשלושה תהומים מרכזיים: תשתיות, השקעות ופיתוח כלים

לנושא לעסקים. בזה הוא התמקד.

המשרד "עד השנה לירושלים, בנושא תשתיות, 15 מיליון שקל, כשכל תקציב התשתיות

הכלל ארצי עמד בשעתו על 25 מיליון. ירושלים מקבלת עכשיו 15 מיליון. הבעיה היא

שאין שטחים.

כשניסינו לעודד את ההשקעות אמרנו שצריך לשנות את הסטטוס של ירושלים לאזור

פיתוח אי. נקבעו סדרי עדיפויות. אמרנו, מכיוון שיש מחסור בקרקעות - נתמקד בנושאים

שבהם יש יתרונות 'יקיים לירושלים, נתמקד בנושאי תהי' טק.

לתחום הלואו טק יעדנו את עטרות שהיא אזור פיתוה אי, שלא לדבר על אזורים

שמסביב - מעלה אדומים ובית שמש.

בתהום העסקים הקטנים נעשתה מהפיכה עצומה. בספטמבר 1993 הוקמה קרן עסקים

קטנים, בסכום של 200 מיליון שקל ותוך זמן קצר היא הגיעה ל-600 מיליון שקל. היא

נתנה הלוואות ל-2,200 עסקים בכל הארץ, בסכום של 450 מיליון, מתוכם 186 אישורים

בתוך ירושלים, בהיקף של 35 מיחליון, ומדובר על תעסוקה של 850 איש.

עד כה הוקמו ברהב' הארץ 20 מט"ים והולכים להקים עוד 10 מט"ים שיקיפו כל נקודה

בארץ. מט"' בירושלים בלבד טיפל בכ-4,000 בקשות ואיש להם הלוואות. הבעיה הניהולית

היא מרכזית. פיתחנו כלים איך מומחים ניהוליים מלווים עסק, תומכים בו ובססים אותו.

יצרנו כלים שנותנים פתרונות. אנחנו רואים שהכיוון הוא נכון.

לא הייתי מתנגד שיקום עכשיו פורום אבל אינני רואה שהוא 'תן את הפתרונות לכל

הבעיות, לא הייתי רואה את זה כך.



ביומיים האחרונים בדקתי שני מפעלים. אחד מהם מושך גרעונות במשך תקופה ארוכה

מאוד. לא תמיד מדובר על ספוקלציה קרקעית. בהקשר לזה אני רוצה לומר. אם מפעל אכן

נמצא על קרקע יקרה מאוד, לא יזיק אם הוא יעבור למקום יותר זה וינצל את הכספים

שיקבל כדי לשפר את הבעיות הפיננסיות התזרימיות שלו כדי להתעייל. אם הוא יכול לנצל

את המשאב שיש לו, אני לא הייתי רואה בזה ספקולציה.

בסך הכל הכיוונים שהלכנו בהם עד עכשיו הם נכונים.

רן כהן ;

אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לך על זימון הישיבה הזאת ועל ניהולה. אני

רוצה להודות לכל האורחים שבאו לכאן.

בעיני העניין העיקרי הוא להעלות את ירושלים לרמה הרבה יותר גבוהה מבחינת

הצרכים התעסוקתי ים שגם יתנו מענה למפוטרים ושגם יקטינו את מימדי הירידה מירושלים,

את עזיבת העיר. זו עזיבה של אנשים איכותיים, עזיבה שיש לה השלכות רבות ארורות על

פני העיר, הרכב האוכלוסייה וכו'.

יש השיבות עצומה לכך שרמות ההכנסה ותנאי העבודה בירושלים יהיו טובים

ואיכותי ים.

הערבתי ליושב ראש הצעת סיכום שאקרא אותה ואני מציע שהוועדה תאמץ אותה:

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מחליטה על הקמת מטה מקצועי לעניין התעסוקה

עיריית ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים, לשכת התיאום של

הארגונים הכלכלים ומועצת פועלי ירושלים. אגב, כל מי שירצה להתלווות לעניין הזה

ולהצטרף אליו יבורך.

לדאוג לתעסוקה בירושלים, היקפה הרכבה ורמות ההכנסה של

המועסקים.

אני מציע להוסיף כאן גם את הנושא של תנאי פרישה למפוטרים ונושא של הסבה

מקצועית.

בהחלט. אני מקבל את זה. אני מבקש מהמזכירה להוסיף את זה.

לפעול מול משרדי הממשלה השונים בכל הנוגע להשקעות, הכשרה

והשכלה מקצועית, הקמת עסקים קטנים, בינוניים ואחרים, וכאן תבוא התוספת שהציע

היושב ראש.

המטה ידווח בכתב ועל פי דרישה גם בעל פה, אחת לשלושה חודשים לוועדת העבודה

והרווחה ולוועדת הפנים של הכנסת, אולי גם לוועדת הקליטה, על ההתפתהויות בכל הנוגע

לתעסוקה בירושלים.

את המטה ירכזו במשותף נציג לשכת התיאום ונציג מועצת הפועלים, ממש ביחד כדי

שי נהלו את העניין הזה.



היו"ר י' לס;

תודה לחבר הכנסת כהן. אני מציע שזו תהיה הרולטה של הוועדה. אנחנו נוסיף עוד

בגלל המצוקה בשטחי תעשייה - המצוקה הזאת נשמעה כאן בצורה מאוד ברור מכל

הכיוונים - תפנה הוועדה לשר המשטרה בבקשה שנושא הבית סוהר, שהוא חשוב לכשעצמו, לא

יפגע בשטחי התעשייה המצומצמים בירושלים זאת אומרת שיימצא לו פיתרון באזור אחר.

בכך אני מסיים את הישיבה. תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.