הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 347

מישיבת ועדת החינוך וועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד', כ"ג בסיוון תשנ"ה, 21.6.1995, בשעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; יו"ר י' כץ

ד' איציק

א' גור

א' דייו

י' ונינו

א' ורדיגר

א' זנדברג

ב' טמקיו

ש' יחלום

ל' לבנת

י' לס

ע' מאור

ש' עמור

י' שפי

שר הקליטה, י' צבן

מ' גולדמן, סגן שר החינוך

א' כהן, מנכ"ל משרד הקליטה

א' דדון, ראש מועצת בית דנן

י' שטראוס, מנהלת מחלקת תעסוקה, משרד הקליטה

ע' פוסטין, משרד הקליטה

מי גולדמן, סגן שר החינוך

גי בן עזר, יו"ר ועדת היגוי בנושא אתיופים, משרד החינוך

והתרבות

אי רדאה, מנחה יועץ עבודה לקידום החינוך, משרד החינוך

והתרבות

ני בן צבי, אחראית עולים - שירות התעסוקה, משרד העבודה

והרווחה

אי גפן, אגף התקציבים, משרד האוצר

מי שביב, אגף התקציבים, משרד האוצר

יי שוורץ, מנהל אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

מי גרזון, אגף האיכלוס, משרד הבינוי והשיכון

אי גנני, אחראי על אתיופים, משרד הבינוי והשיכון

די גלבוע, דייר, פסיכולוגית ארצית, משרד הבריאות

י' דוידזון, משרד הבריאות

יי לוטן, דייר, סגן ראש שירותי אשפוז, משרד הבריאות

א' רוגוניס, אל"מ, מפקד הבקו"מ, משרד הביטחון

מ' סמירה, אל"מ, רמ"ח נוער השכלה ומקא"ם, משרד הביטחון

ח' בורוכוב, רמ"ד אוכלוסיות מיוחדות (אזרח עובד מד"א)

א' גורי, סא"ל, רע"ן ת"ש חו"מ (חובה ומילואים), משרד

הביטחון

נ' שפירא, הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

ק' פלדמן

י' בן מאיר, ג'וינט

מ' זרה, ג'וינט

י' ערן, ג'וינט

א' עמיר, מנכ"ל עליית הנוער, הסוכנות היהודית

י' שילו, משנה למנכ"ל עליית הנוער, הסוכנות היהודית

ע' גרופר, סמנכ"ל עליית הנוער, הסוכנות היהודית

א' גורדון, מנהל מחלקת עלייה, הסוכנות היהודית

ש' דוקוב, הסוכנות היהודית

נ' וזלל, הסוכנות היהודית

מ' יעקב, הסוכנות היהודית

ד' ענבר, הסוכנות היהודית

י' קדמן, ד"ר, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

צ' מלקו, המועצה הלאומית לשלום הילד

ג' אבישי, מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות

א' מיכאלי, ההסתדרות

א.אדלר

חבר המתרגמים בע"מ

קליטת יהודי אתיופיה. מצוקותיהם והדרכים לשיפור מצבם - ח"כ יוסי כ"ץ



קליטת יהודי אתיופיה. מצוקותיהם והדרכים לשיפור מצבם - ח"כ יוסי כ"ץ

הישיבה משותפת לוועדת החינוך ווועדת

העבודה והרווחה. זימנו גם ועדות אחרות

שנוגעות לעניין, ועדת הכלכלה ומעל לכל הוועדה לקליטת עלייה. נמצאים כאן

גם חברים מהוועדות השונות. חשבנו לתומנו שהנושא של העלייה האתיופית

וקליטתה במדינת ישראל, על הבעיות, על המורכבות, נושא זה מחייב דיון

משותף, כולל, שבו יטלו חלק כל הגורמים הנוגעים בדבר, לא מתוך מגמה לשלם

מס שפתיים ולצאת ידי חובה, אלא להעלות את הבעיות האמיתיות שנוגעות

לקליטתם. נדמה לי שכל הנוכחים כאן אינם רוצים לחכות לרמטכ"ל אתיופי

ראשון. הם רוצים לראות פתרון, הם רוצים לראות קליטה טובה עוד לפני

שיתמנה רמטכ"ל אתיופי ראשון במדינת ישראל. סיפור העלייה האתיופית הוא

בעצם תמצית הציונות. כל אחד מאיתנו עקב בהתרגשות רבה אחר הדרך שבה

הגיעו עולי אתיופיה למדינת ישראל והגשימו את חלום הציונות. יחד עם זאת,

כולנו חיים בחשש מתמיד, בחשש שמא ההתלהבות שאפפה את העלייה האתיופית,

הפערים מסוגים שונים של חברה, סוגי תרבויות אחרים, מנהגים אחרים,

הריכוזיות, כל הגורמים האלה עלולים בהחלט לסכן את קליטתה של העדה

האתיופית במדינת ישראל, ושומה עלינו להיות רגישים לכל אותן בעיות, לאתר

אותן, לשים את האצבע על מוקדי הבעיה העיקריים, לא להסס למתוח ביקורת אם

צריך. מצד שני לא להתבייש לתת טפיחה על השכם כשנעשים מעשים טובים.

לראות את המציאות כמות שהיא.

אעביר את רשות הדיבור ליו"ר ועדת החינוך, ועדה שדנה תקופה ממושכת

בנושאים הקשורים לקליטת העדה האתיופית במדינת ישראל. בזמן הקצר שאני

עומד ברשות ועדת העובדה והרווחה למדתי שחלק גדול נוגע לקליטה במערכת

החינוך.

אדוני השר, בבית הזה שיודע הרבה מחלוקות

ושיודע להגיד בעיקר ביקורות ואולי זה

בעיקר גם תפקידנו, יו"ר ועדות, לבקר את פעילות הממשלה, אני רוצה להגיד

לך ולאנשיך מילה טובה. השידור של אתמול, שאני מאמינה שהוא משקף הלך רוח

ציבורי בכל מה שקורה לקליטת עלייה, מהניסיון שלי בוועדה במשך שלוש

השנים וכיו"ר ועדה בחודשים האחרונים, אני יכולה לומר שבפניות אליך

למשרד שלך הטיפול נעשה מהיר, מיידי, ההרגשה של באמת רצון לסייע ולדחוף,

ואני מקווה שאני פה מבטאה את דעת חברי הנוספים. תודה רבה לכם על כך

שאתם עושים את כל המאמצים, ובכל זאת, אנחנו התכנסנו כאן כל הארגונים

להגיד לך גם דברים מטבע הדברים שעדיין טעונים דחיפה, שטעונים לנקות את

הצינורות. חברי ח"כ י' כץ, יו"ר הוועדה לעבודה ולרווחה, נכון היה לכנס

את הדיון הזה, אף על פי שלפני כחודשיים אנחנו כאן התכנסנו יחד עם כל

הארגונים כדי לראות ראייה מערכתית, אינטגרטיבית את הדברים. צריך גם

להודות על האמת שריבוי מספר הארגונים, ואני משוכנעת שכל ארגון שיושב

כאן עושה כמיטב יכולתו ובא מתוך מניעים טהורים טובים, לא מעט פעמים

הריבוי גם מקשה על הטיפול.

היתה לנו ביקורת קשה, על הניסיון להפריד ילדים אתיופים במערכת החינוך,

ולא מעט פעמים ראינו בתי"ס על טהרת האתיופים. לקראת פתיחת שנת הלימודים

אנחנו עושים סריקה, לא נאפשר, אנחנו נעשה הכל שביה"ס כזה, על טהרת

הילדים האתיופים, לא ייפתח. אין שום סיבה שזה יקרה, זה לא קורה בשום

מערכת אחרת ולכן אסור שזה יקרה גם כאן. לאחר הדיון שהיה כאן פנינו לשר

החינוך, ואכן מספר בתי"ס פוזרו בארץ, מספר כיתות פוזרו, בעקבות כך



הוסעו ילדים למקומות אחרים, ועושה רושם שהתמונה הולכת ונעשית טובה

יותר. בכל זאת אני לא רוצה לצבוע רק בצבעים ורודים והבעיות עדיין קשות

ויש עוד הרבה מה לעשות, ובשביל זה אנהנו כאן כדי ללמוד יותר ויותר את

הסוגייה ולראות איפה אפשר יותר לסייע.

השר י' צבן; אני חושב שקלעת למטרה, אני חושב שזה בדיוק

מה שנדרש בכל דיון רציני. לא רק בגלל

הצורך לעשות צדק, אלא גם כדי להפיק את המסקנות הנכונות, כי מסקנות,

לקחים אפשר להפיק לא רק משגיאות, מחדלים, אלא בהחלט לא פחות מכך גם

מהצלחות. והצלחות מעודדות ללכת באותו כיוון ששם הפרי נקטף. אני חושב

שחברי משרד הקליטה ועובדיו משקיעים מאמצים בלתי רגילים בכלל, ובנושא של

קליטת עולי אתיופיה במיוחד. ראוי שנעמיד את הנורמה שכאשר אומרים

שלהישגים ולהצלחות יש אבות רבים, שהאבות יכירו הכרה משותפת באבהות. שום

דבר לא נעשה ע"י משרד אחד בלבד ולא יכול להעשות ע"י משרד אחד בלבד. יש

משרדים ששותפים להישג הזה, כל אחד בתחומו. קיימת הסוכנות, על מוסדותיה

השונים, אני חושב שחשוב מאוד לציין את השלטון המקומי. ללא השלטון

המקומי אי אפשר היה לעשות את מרבית הדברים שנעשו.

האתגר הלאומי הגדול שעומד בפני מדינת ישראל זה קליטת 560 אלף עולי

ברה"מ לשעבר. קליטת עולי אתיופיה שבשנים האלה מניינם הגיע ל-30 אלף, זה

בעיני מבחן הכבוד של החברה הישראלית. זה מבחן כבוד במובן הכי רחב והכי

עמוק של המושג הזה. להערכתי זה מבחן כבוד שילווה את החברה הישראלית עוד

זמן רב מאוד. זאת נקודת המוצא שמנחה אותי.

בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל הונהגה נורמה חדשה, שאילו היתה

מונהגת בשנות החמישים והשישים פניה החברתיים של מדינת ישראל היו נראים

היום אחרת. אני מתכוון למדיניות של העדפה מתקנת כלפי קבוצות שלגביהן

צריך להציב אתגר של סגירת פערים גדולים. אפשר להסתתר במידה מסוימת של

צדק, לא במידה מלאה, אחרי מצבה של המדינה באותן שנים. מדינה בחיתולים,

קשיים עצומים וכד'. היום אנחנו מדינה מבוססת, מדינה חזקה, אין אחרי מה

להסתתר. במקום שצריך לנהוג העדפה מתקנת צריך לנהוג העדפה מתקנת. לא

הממשלה הזאת התחילה במדיניות של העדפה מתקנת לגבי עולי אתיופיה. ממשלות

ישראל הקודמות התחילו בכך. אבל אני מאוד גאה בכך שאנחנו הבאנו את

מדיניות ההעדפה המתקנת למימדים ברוחב ובעומק שלא היה להם תקדים בעבר.

היום מדינת ישראל משקיעה בקליטה של עולי אתיופיה פי שלושה עד פי ארבעה

מאשר בקליטת כל עולה אחר. זאת לא העדפה מתקנת של עוד 20% או 30%, וזה

בכל י5תחומים. וכך צריך להיות. יש לפעמים קושי להסביר את זה, והיתה

עתירה לבג"ץ של עולים מברה"מ לשעבר בנושא המשכנתאות, ואני מתכוון להגן

על המדיניות הזו בצורה החזקה ביותר. הלוואי והיינו יכולים לעשות יותר

במשאבים, כי לא הכל זה משאבים. בקצת לעשות יותר אנחנו צריכים ויכולים.

אבל תמיד יהיה אפשר להציג צרכים נוספים, וצריך לדעת שזו אינה רק שאלה

של המגבלות, של המשאבים, זו גם שאלה שאתה מנהל מדינית של העדפה מתקנת

עד כמה אתה פותח את המספרים, בין אותה קבוצה לקבוצות אחרות של עולים

ובין אותה קבוצה לוותיקים. יש כאן גבולות שצריך להזהר בהם. אני רוצה

שזה יהיה ברור שהמדיניות הזו היא לאורך כל הדרך, החל מהאולפן, שזוהי

תקופה כפולה מאשר עולה רגיל, דרך מבצע המשכנתאות ועד להשכלה הגבוהה,

שהקריטריונים שם הם פי שלושה-חמישה מאשר כל עולה אחר. כל צעיר אתיופי,

גם אם נולד בארץ או עלה לפני עשרים שנה, זכאי לסיוע של עולה חדש.



אנחנו מדברים בקהילה שמונה לגיוס 56 אלף נפש, מתוכם קצת יותר מ-30 אלף

עלו בחמש חשנים חאחרונות. רובם במבצע שלמה, אבל מבצע שלמין זה 14 אלף.

ההשיג בתחום הדיור הוא ללא תקדים בתולדות המדינה, מתוך 56 אלף בני העדה

46 אלף כבר בדיור קבע. מתוך 3,750 משפחות שהיו לפני שנתיים באתרי

הקרוונים, ל-75% יש כבר פתרונות לדיור קבע, רובם כבר בדירות, אחרים

מחכים שהדירה תושלם, אבל יש להם כבר חוזים על הדירות. לא חיה כדבר הזה

בתולדות המדינה לגבי שום קבוצה של עולים.

יש עדיין עולים שמעל חמש שנים במרכזי

קליטה לא נמצא להם דיור קבעי

ודאי שיש עולים, שבעיה של מרכזי קליטה היא

אחת הבעיות הקשות, לא רק לגבי עולי

אתיופיה. מבצע המשכנתאות היה פתוח, והוא פתוח לגבי עולי אתיופיה

שנמצאים במרכזי הקליטה. גם שם אחוז גבוה מאוד, נדמה לי סדר גודל של

70%, מימש את הזכות שלו ועבר לדיור קבע. אנחנו עיכבנו עד לפני כמה

חודשים את הטיפול בבעיות הדירות הסוציאלי של המשפחות שאינן יכולות

לרכוש משכנתאות, ועשינו את זה בכוונה מכוונת, היתה הכרעה קשה מאוד,

מפני שידענו, וזאת היתה גם הערכה של נציגים מקרב העדה שהיו שותפים למטה

מבצע המשכנתאות, שברגע שאנחנו נפתח את המסלול של דיור ציבורי קבוצה

גדולה מאוד של מאות ואולי אלפי משפחות, שהן כאילו גבוליות, תנטושנה את

המסלול של משכנתאות ותעמודנה בתור לדיור ציבורי. מכיוון שמלאי הדיור

הציבורי שלנו הוא ב-95% בפריפריה ובפריפריה הרחוקה, המשמעות היא להשיג

תוצאה שהיא בדיוק הפוכה לכל מה שאנחנו רצינו, והיא לכוון ולהמריץ את

בני העדה להגיע למרכז הארץ. אגב, זה גם רצונם בדרך כלל, אבל לסייע בכך

שהם יגיעו לאזורי מרכז הארץ, ששם הזמינות התעסוקתית היא יותר גבוהה

בעבורם והסיכוי של השירותים החברתיים בשבילם הוא רב יותר. אנחנו

מעריכים שאנחנו נעמוד בסוף השנה ביכולת לפנות 13-10 אתרי קרוונים מעולי

אתיופיה. יש לנו שתי בעיות רציניות בתחום הזה, בעיה אחת היא בעיה של

היחידים, ויחסרו לנו לגבי אתרי הקרוונים 300-200 פתרונות של דיור

ציבורי. אפשר לומר שלעומת 3,750 זה לא הרבה, אבל אנחנו עלולים להתקע עם

קבוצה כזאת, וזאת סכנה לא סימפטית והדבר הזה עומד להיות נדון בפגישה

שלי עם שר האוצר ושר השיכון. מרכזי הקליטה נשארו עכשיו 300 משפחות ללא

פתרון. מחציתן עם פוטנציאל רכישה. שיהיה ברור להם לגמרי שהם לא יוכלו

לקבל דיור ציבורי מפני שאין, יש קודמים להם, אנחנו מעריכים שגם הם ילכו

לרכישה.

יש לנו בעיה רצינית של היחידים. גם נושא זה בהדברות עם השרים. אנחנו

מנסים ללכת בכמה מסלולים לפתרון בעיית השיכון של היחידים. גם כאן נתנו

העדפות רבות בכל התחומים. יהיה ויכוח על שיפור המשכנתאות. מבצע

המשכנתאות מעניק לעולי אתיופיה משכנתאות בסדר גודל שנע בין 70 אלף דולר

ל-110 אלף דולר, תלוי בגודל המשפחה ובמקום רכישת הדירה, אלה שני תנאים

מתנים.

ההחזר החודשי המקסימלי הוא 150 שקל לחודש. המענק הגלום המותנה במשכנתא

לעולי אתיופיה נע בין 85% ל-90% מערך המשכנתא, לעומת 25% לעולים אחרים,

שאצלם המשכנתא היא לא 70 אלף ולא 110 אלף דולר אלא 32 אלף דולר. זה

הפער. צריך לדעת שבין העולים מרוסיה קשה לעמוד בפער הזה, במיוחד

הקבוצות החלשות של העולים. כל ניסיון להעביר את השיטה הזאת מעולי



אתיופיה לעולי רוסיה, כולל הקבוצות החלשות, זה עסק של מיליארדים רבים

של דולרים. זה לא היה אף פעם, אני לא מניח שאיזושהי ממשלה במדינת ישראל

תעשה את זה. הקריטריון למדיניות הזו אינו סוציו-אקונומי, אני לא נותן,

המלצתי על המדיניות הזו בגלל החולשה הכלכלית, כמובן שגלומה בעדה הזאת

גם חולשה כלכלית-חברתית. הנימוק הוא הקושי העצום של אינטגרציה שיש

לחברה הזאת בחברה הישראלית, שאין לשום קבוצה אחרת. אם אנחנו לא נגלה את

כל הרגישות בעניין הזה, אנחנו לא נשיג את המטרה שאנחנו הצבנו לפנינו.

מכיוון שבדיוק כשהתחלנו עם המבצע היתה עלייה במחירי דירות וכדי, לצערנו

הרב המטרה שרצינו להשיג, שעולים יוכלו להגיע ליישובים כמו בת ים, חולון

וכד' הושגה רק באופן חלקי. אם משווים את זה לגל א' של מבצע משה, הפיזור

הוא הרבה יותר טוב בין פריפריה למרכז הארץ. בתוך מרכז הארץ הפיזור שלהם

מתחלק בערך חצי חצי ליישובים פחות או יותר חזקים ויישובים פחות חזקים.

חלק מהעולים לא יכלו לרכוש במשכנתא דירות אלא בשכונות שהן שכונות מצוקה

או שכונות חלשות. עכשיו צריך יהיה ללא ספק להשקיע מאמץ בתגבור הטיפול

בהם, גם במובן של רווהה וגם בתחומים של חינוך וגם בתחומים אחרים.

בתחום התעסוקה, ההשיג, למעשה אני יכול לומר שיש כמעט תעסוקה מלאה בקרב

בני העדה. הרצון של בני העדה לעבוד הוכח בצורה מרשימה ביותר מיד

כשקיבלנו את האחריות לעדה בספטמבר 92', לאחר שהיו שנה באתרי הקרוונים

בטיפולה של הסוכנות היהודית והיו למעשה במסגרת אולפן. למעשה כשקיבלנו

בודדים עבדו, היו חלק בהכשרות מקצועיות. התהליך של ירידת האבטלה בקרב

בני העדה באתרי הקרוונים על הרקע של הנכונות שלהם ללכת לעבוד במיגוון

של עבודות פשוטות, הביא לכך שהירידה באבטלה היהת ירידה מאוד דרמטית.

היום פורמלית זה 11%. אנחנו מוכרחים לעשות הכל כדי להגדיל את מיגוון

העיסוקים שלהם. אי אפשר שהם יהיו במיגוון מאוד מוגבל של עיסוקים פשוטים

מאוד. זה דורש בייחוד בגילאים הצעירים, אבל לא רק בהם, הרבה השקעה

בהכשרות מקצועיות, זה נעשה, תמיד אפשר לעשות יותר, אתם תשמעו דיווח. יש

בעיה רצינית מאוד של עבודת נשים שקשורה בדפוס המשפחה של עולי אתיופיה.

יש בעניין זה פריצות דרך, אנחנו עכשיו הולכים לפיילוט של סדנאות

מיוחדות של 150 נשים. אם המודל יצליח אנחנו רוצים ללכת בשלב הבא להיקף

של אלף נשים. הדבר החשוב ביותר, כמובן, הוא השקעה בצעירים וניסיון לגבי

הצעירים לגוון את התעסוקה. אני חושב שיש גם הישגים, אבל יש גם בעיות

שנובעות מסוגיות שכבר דנתם בהן.

בתחום הקליטה ביישובי הקבע, שמדובר היום באלפי משפחות שעוברות את המעבר

השלישי או הרביעי שלהם, הם עברו מהכפרים לאדיס, חלק מהם עברו מאדיס

למלונות, מהמלונות לאתרי הקרוונים ועכשיו זה מעבר רביעי ליישובי הקבע.

לחלק באמצע היה גם מרכז קליטה. מבחינה מסוימת צריך להתייחס אליהם כאל

עולים נקלטים מחדש. לכן אנחנו במסגרת של האגף לקליטה בקהילה של משרד

הקליטה, יחד עם היחידה שלנו לטיפול בעולי אתיופיה, מתוך שיתוף פעולה

הדוק עם הרשויות המקומיות הרלוונטיות, ובסיפוק רב אני רוצה לדווח לכם

ששיתוף הפעולה בין המשרד לרשויות המקומיות הוא טוב מאוד, והתייחסות

הדדית מאוד פרודוקטיבית, אנחנו מנסים לרכז מאמצים בטיפול בבעיות. יש

בעיות של רווחה, בייחוד בעיות של סיוע בהורות, יש בעיות של מועדוני

קשישים, יש בעיה של בתי כנסת לעולי אתיופיה. יש ישובים שיש שם חמישים

בתי כנסת לכל העדות שבעולם ואין בית כנסת אחד לעולי אתיופיה. היתרון

אצל עולי אתיופיה שהם יהיו מוכנים להפוך את בית הכנסת שלהם, אולי לא

כמו עדות אחרות, גם לפונקציות אחרות, תוך שמירת הקדושה שלו, למועדון

תרבותי לקשישים למשל, על יד זה, בתוך זה. הבעיה היא בכך שעד היום

המימסד הרבני לא הכיר ביהדות המלאה של ביתא ישראל.



ד' איציק; אתה לא התייחסת לקבוצה של הנוער המנותק

שהיא מתהווה היום. אתה יודע איפה הבעיה

שלנו עם בתי הכנסת, שאין לנו את מי להאשים.

אני חושב שהקביעה שלך שהרבנים לא הסכימו

ולא אישרו לא זאת הבעיה. הבעיה של בתי

הכנסת בכלל היא בירידה, אין בית כנסת שנבנה ע"י הממשלה, תמיד יש כמה

גופים, ולאתיופים התייחסו בכלל לא הרבנות ולא משרד הדתות אלא האוצר. לא

מקציבים. להם צריכים לבנות על חשבון הציבור כולו.

אתה יודע ששר הקליטה הקודם היה שר שומר

מצוות וירא שמיים, השר י' פרץ. הוא שלט

בכיפה עד יולי 92', שעה שאני נכנסתי לתפקידי בספטמבר בדרך כלל חלים

הימים הנוראים, הוא ידע שמשרד הקליטה מקבל בספטמבר 92' את האחריות על

אתרי הקרוונים. לא נעשתה שום פעולת הכנה להכין מקומות תפילה לימים

הנוראים באתרי הקרוונים. היה צריך השר של מרץ לבוא, ולגייס את הרמטכ"ל

ואת צה"ל ולהקים בכל אתרי הקרוונים בתי כנסת לימים הנוראים, אבל המערכת

הדתית כולה, לא הרבנות, לא משרד הקליטה בקדנציה הקודמת, איש לא דאג

לזה.

תחום נוסף שאני מחשיב אותו מאוד, זה התחום של שילוב צעירי העדה במוסדות

להשכלה גבוהה. אני רואה ביצירת האליטה ההשכלתית הזאת מקרב בני העדה יעד

לאומי חשוב ממדרגה ראשונה ויעד חברתי חשוב במגמה ליצור גורם שיוביל את

בני העדה לאינטגרציה בחברה הישראלית. הנתונים הכמותיים מעודדים מאוד.

אנחנו לוחצים על הדוושה, לעתים אני חושב שאולי קצת חזק מדי. כשנכנסתי

לתפקידי היו 148 סטודנטים, שנה אחר כך 245, שנה אח"כ 420, השנה 650,

ואני מקווה שהבשנה הבאה יהיו כבר 800 סטודנטים יוצאי העדה. בה בשעה

שעולים אחרים סטודנטים מקבלים כידוע רק סיוע בשכר לימוד, כאן יש גם

סיוע בשכר לימוד, גם בקיום, גם במגורים, מגבלות הגיל גמישות, מגבלות

אורך תקופת הסיוע גמישות יותר. נוסף לכך יש תגבור לימודי. אבל זה אף

פעם לא מספיק. צריך עוד וצריך לגייס גם גורמים מתנדבים וצריך לגייס

קרנות כדי שהכל יהיה בהיקף הטוב ביותר.

מגיעים כל כך מעט להשכלה גבוהה למרות

הנתונים שהזכרת של עלייה, משום שהבעיה היא

בחינוך מלכתחילה. בבגרות בתשנ"ד למדו 40 בבגרות מלאה.

אני מסכים איתך שבחינוך הדבר החשוב זה

התשתיות ההתחלתיות, אני אומר מה שיותר

בתחום המדיניות הישירה שלנו, כאן אנחנו ריכזנו מאמצים רבים מאוד. אנחנו

נצטרך להגביר את הבקרה כדי לא ליצור בומרנגים, כדי שתהיה בדיקה נכונה

לגבי ההתאמות של העולים החדשים הללו למוסדות הללו.

מחזור ההתגייסות של צעירי העדה לצה"ל הוא מהמובילים בחברה הישראלית. גם

שיעור הצעירים מקירבם שהולכים ליחידות קרביוונ. אני חושב שדבר זה הוא גם

תוצאה של תהליכים חיוביים שהיו בהתפתחות של העדה. אני ניסיתי בדברים

שלי להדגיש את עיקרי ההשגים ועיקרי הבעיות בתחומים שהתייחסתי אליהם,

בתחום החינוך לא נגעתי כי חיכיתי שיגיעו אנשי משרד החינוך. אני מקווה

שהדיון הזה באמת יועיל לקדם את המאמץ המשותף לכנסת, לממשלה, לארגונים

השונים בכלל ולארגונים של העדה. גם זה אני חושב שהוא ללא תקדים בתולדות



מדיניות הקליטה בארץ, אני נפגש באופן קבוע עם הפעילים מקרב העדה, דן

איתם על בעיות העדה ומשתף את הנציגים שלהם בגופים השונים שעניינם קליטת

עולי אתיופיה.

אני מאוד מברך את היוזמה של חברי הכנסת

והשר לקיים ישיבה כזו, על אף שבאופן טבעי

בישיבה כזו של כל כך הרבה משתתפים קשה מאוד לגשת לנקודות קונקרטיות,

ובלי ספק שיהיה צריך לשבת בפורום מצומצם על מנת לגשת גם לנקודה אחר

נקודה.

העדה האתיופית בישראל, לדעתי נקלטה הרבה יותר טוב ממה שחשבו האחראים על

קליטה בארץ, כשהחלה העלייה הזאת. כלומר, אני אומר לעצמנו שצריך לזכור

שהכוס היא לא חצי ריקה, היא יותר מחצי מלאה. לא שאין בעיות, לא שאין

קשיים, אבל ההישגים רבים ביותר בתחום קליטת העלייה, שבאה לארץ והגיעה

מיד לשפע של בעיות וקשיים. אני מלווה את העלייה האתיופית כבר כ-15 שנה,

כראש עליית הנוער, וכבר יותר מעשר שנים כראש מחלקת העלייה והקליטה. אני

זוכר את העולים שהגיעו במבצע משה, לאחר המסע המפרך במדבר, ואני עוד

זוכר כשהיינו שותפים כולנו לפני ארבע שנים למבצע שלמה. מבצע שלמה הצליח

מאחר שהיה שיתוף פעולה בלתי יאמן של כל הגופים. מצה"ל, ממשלה, רשויות

מקומיות, אגד, אל-על, מה לא. כשמשתפים פעולה ולא כל אחד שומר על היוקרה

שלו, האפשרויות להגיע להישגים הן מוחלטות. נכון שמגיעים שבחים גדולים

למשרד הקליטה, למשרדי ממשלה אחרים, לוועדת העלייה והקליטה, לג'וינט,

לצה"ל ולרשויות המקומיות, אבל צריך גם לרגע להבחין בבעיות עצמן.

גם אני מצטרף לעמדתו של השר, חשבתי מהתחלה שהעדפה המתקנת היא צודקת.

לפני שבועיים בבאר שבע תקפו אותי בפגישה עולים מארצות אחרות, וכמובן

אני שלם לגמרי עם כך שצריך היה להסביר להם, כמו שאנחנו מסבירים לכל

מיני ארגוני עולים אחרים שדורשים השוואת תנאים עם העלייה האתיופית,

מדוע ההעדפה המתקנת הזאת היא צודקת. הודות למוטיבציה הבלתי רגילה, לכוח

האינטלגנציה הטבעית שמצויה בעלייה האתיופית, צומח דור צעיר נפלא של

מנהיגות צעירה בעדה. עברית קולחת, הסתגלו והבינו גם את האפיקים

הפוליטיים של מדינת ישראל, ובעיקר שזה דור שלא עוסק בהתרסה אלא דור

שמעצב ומחנך את העדה, זה דור שנוהג באחריות גדולה. גם בצה"ל עושים

עבודה בלתי רגילה בקרב החיילים. לפני עשר שנים זו היתה אטרקציה

תקשורתית אם היינו רואים קצינים יוצאי אתיופיה, דבר שהיום לדבר

שבשיגרה. אבל אני רוצה לגעת בשתי בעיות, שהן מעניינות מבחינה היסטורית.

העדה האתיופית לא הצליחה להכנס להתיישבות העובדת. כדאי לראות את הדבר

הזה גם מבחינה היסטורית. אני גם לא רוצה כעת להכנס לפרטים, אני יודע

שההתיישבות העובדת היתה מוכנה לקבל אותם, ואילו העדה האתיופית בחרה

ללכת בדרך אחרת.

מר אורי גורדון, עם כל הכבוד, ואני מאוד

מעריך את עבודתך, אנחנו באנו לכאן לשמוע

כמה הקיצוץ בשנה הבאה בתקציב עליית הנוער, כמה ילדים יזרקו מהפנימיות

בגלל הקיצוץ הזה. לא לשמוע עכשיו סקירות היסטוריות.

מותר לי פעם אחת לחלוק על ח"כ ש' יהלום.

אנחנו עוסקים כל הזמן בתקציבים ובכל מיני

דברים, בזה עוד לא פותרים דברים.

אדוני היו"ר, מקצצים בעליית הנוער בשנה

הבאה.

ח"כ הוא איש רציני ואני מתייחס אליך כאיש

רציני, אני לא חושב שאת י5קיצוץ שאתה מדבר

עליו אפשר לפתור בפורום כזה. אם לא רוצים להיות דמגוגים אלא רוצים באמת

ללמוד את העניין, לעסוק בו, אז זה לא רק השאלה שמתקיפים את הסוכנות

היהודית. לכן כינסת ישיבה על עליית הנוער, בוא אלינו נדבר על העניין.

בוודאי שחלק מהעניין כאן זה זריקת הילדים

בשנה הבאה בגלל הקיצוץ. על מה אנחנו דנים

בהצלחות היסטוריות.

אורי גורדון, הנכון הוא שאין פסול בסקירה,

והסקירה שלך היא סקירה טובה מאוד, יחד עם

זאת, אם יש אכן כוונה לקצץ ספציפית תקציבים שנוגעים בעלייה מאתיופיה

לקליטה שלהם, לפעילות, אז אנא פרט בפנינו כדי שנוכל לדעת על מה אנחנו

מדברים. לא כולם מודעים לנושא.

חבל לי לרגע שאתם מוציאים אותי לסימטה.

ההתיישבות העובדת זה לא סימטה, זה דרך

המלך, אבל מאחר שיש לנו קיצוץ שילדים לא

יהיו בפנימיות בגלל שהסוכנות מקצצת בתקציבים שלה, והפנימיות שלה זאת

סימטה.

אני מבקש לא לעטוף את הנושא בעטיפות של

נייר או בונבוניירה, אם יש דברים שהם

בעייתיים שימו אותם על השולחן, אל תהססו.

הבעיה של הסוכנות היהודית היא שההכנסות

מחו"ל הולכות ופוחתות, ובהבדל מממשלת

ישראל אנחנו לא מדפיסים כסף, והבעיה היא לא רק הבעיה האתיופית, שאגב,

בפרופורציה זו הבעיה המרכזית של קליטת יהדות אתיופיה.

אתם עושים עבודה נפלאה, אבל פחות ילדים

יהיו אצלכם.

אני חושב שהסקירה שמסר השר מחייבת, והיא

סקירה יסודית שישב לאחר מכן צוות מצומצם

שיהיו בו כל משרדי הממשלה, על מנת לראות איך מתקדמים בנושא של קליטת

יהדות אתיופיה. יש אלף בעיות. לא אחזור, לא אדבר על מעמד הקייסים, ואיך

הרבנות מתייחסת לעניין. אגב, גם יש בעיות שמשפיעות מאתיופיה עד כאן.

אני לא רוצה להכנס לכל הדברים האלה. יש גם סטיגמות שזרקו על העולים.

כשמדברים על חולים באיידס וקהילה שלמה נדבקת לעניין, זה הרבה יותר

רציני מכל העניין של עליית הנוער. אני כרגע לא מופקד על עליית הנוער.

אני מסכים איתך, אם השרה אי נמיר אומרת

לעשות סלקציה בעלייה זה הכי גרוע. הבעיה

שלא פיטרו אותה.

הסטיגמות נעלמות לאט לאט והחברה הישראלית

קיבלה באהבה את עליית יהודי אתיופיה. כל

מה שאני רוצה הוא שנשמור על הפרופורציה. לא שאין בעיות. הציונות הדתית

עשתה המון בעבודה בלתי רגילה בקהילת יהדות אתיופיה. היום זה החברה

הישראלית כולה. הודות לכך שמשרד הקליטה ניהל את העניין הזה פתוח גם

לחברה הישראלית, לדעתי עם קיצוצים גם ההרגשה של עולי אתיופיה שונה

לחלוטין מאשר אותה הרגשה קשה שהיתה להם לפני חמש שנים.

אני רוצה בתחילה לפתוח ולהתייחס לעשייה של

מערכת החינוך בכל מה שקשור לקליטת העלייה

האתיופית. המערכת קלטה אלפי ילדים בימים שמחוץ לאותה התלהבות של

השבועות הראשונים לח- אתרי הקרוונים, ובאותם ימים שהיתה הקליטה למרכזי

קליטה בשלב הראשון, אני חושב שלחמ"ד מגיעה מילה של תודה. חמ"ד זה

החינוך הממלכתי-דתי. אי אפשר להתעלם מדברים שקרו ושצריכים לקבל טיפול

לשינוי, ואני פה בכוונת רוצה להתייחס לאותם דברים שבהם צריך לעשות את

הטיפול, משום שלבוא ולספר עכשיו רק על הדברים החיוביים זה לא יהיה

להעביר את הדברים בוועדה שבה יושבים חברי כנסת, וודאי שהנוגעים בדבר

באופן ישיר, משרד הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה שמלווה את העניין

בראשות שר הקליטה. זה מחייב אותי לומר ולהדגיש דווקא את אותם דברים

שאנחנו נותנים להם היום תשובות כתוצאה מהמציאות שמצאנו לאחר מספר שנים,

שלא נעשה דבר בכיוונים שהביאו לכך שאנחנו נצטרך לעשות גם פעולות

נקודתיות, פעולות מיוחדות, לכן המשרד נערך בצורה אחרת. גייסנו למשרד את

יוצאי העדה שיהיו שותפים לשינויים ולפעילות המחייבת לעשות את הדבר

בשטח. הקמנו צוות היגוי, ללוות את הבעיות המיוחדות, נמצא פה גבי בן

עזר, שעומד בראש צוות ההיגוי יחד עם צוות גדול של יוצאי העדה, בוגרי

האוניברסיטאות במדינת ישראל, שהגיעו לפני עשר ושמונה שנים והגיעו לפני

חמש שנים, והשתלבו במערכת החינוך להיות שותפים יחד עם ראשי העדה, עם

המערכות החינוכיות, עם משרד הקליטה, הסוכנות היהודית ואי אפשר להתעלם

מהגורם המוביל והמרכזי, הרשויות המקומיות והעיריות. אנחנו נמצאים

במציאות שישנה בעיה של פיזור נכון יותר של הילדים, משום שאנחנו מוצאים

לא מעט בתי ספר שיש שם מעל 25% ילדים יוצאי אתיופיה. אבל כתוצאה

מהמציאות הקשה, אנחנו יודעים שזה מספר קטן מאוד היום, כדוגמת המקרה

שקרה בחדרה. לקראת הראשון בספטמבר, איש לא התחייב, והיתה אמירה כאילו

התחייבו שזה הולך להתפזר. זה לא דבר שאתה באו ואומר רבותי עלו על

אוטובוס אתם נוסעים לבי"ס ביישוב אחר או עובדים לבי"ס בשכונה אחרת. זה

תהליך שצריך לעשות בתיאום, עם הבנה, משום שישנן גם בעיות מקומיות שישנם

ילדים שבשנה אחת עברו מקרוון ליישוב קבע, לפני שהם הגיעו ליישוב הקבע

הסיעו אותם מהקרוונים לבתי"ס אזוריים או מרוחקים. וצריכים לראות כאן גם

את הבעיה האמיתית שהילד צריך להתמודד עם חברה חדשה, עם מציאות חדשה, עם

סביבה אחרת. לכן התהליכים הם לא תהליכים שאנחנו יכולים להגיד זבנג

וגמרנו. אלה תהליכים מלווים, וצריך לעשות אותם בצורה נכונה. אנחנו

נערכנו, ובמסגרת ההערכות שלנו קבענו כבר לפני כשנתיים שאנחנו קודם כל

עושים את המאמץ כדי לפזר ולבטל את מה שקראו לזה פעם כיתות קלט, כיתות

נפרדות.

ח"כ ל' לבנת, מה שאת אומרת זה נכון, אנחנו עשינו כמה פעולות בשלבים.

השלב הראשון, לפני כשנתיים סיכמתי עם חמ"ד יחד עם הרשויות המקומיות,

שקודם כל אנחנו יותר לא פותחים כתות נפרדות. כתות הקלט הן כתות לשנה

הראשונה שהעולה החדש מגיע מאתיופיה. בשנה השנייה אנחנו עושים את המאמץ

לפזר. נשארנו עם כמת עשרות כתות שאיתן אנחנו צריכים להתמודד, לכן הכנו



פה ניסוי חדש לראשון בספטמבר תשנ"ו, עם חלוקה אחרת, ואני אתן לך את זה

ביד כדי שתראי שמה שאמרת זה נכון וזה מחייב אותנו לראשון בספטמבר להערך

אחרת, וזה נעשה בתיאום עם הרשויות המקומיות, עם המחוז ועם כל הגורמים

השותפים כדי להביא לשינוי הזה.

ישנה פה בעיה שאסור לי להתעלם ממנה, והוויכוח הגדול יחזור על עצמו גם

ב-1 בספטמבר. כתוצאה ממדיניות של שר הקליטה, שר הבינוי והשיכון

וההתחייבות לפזר את הקרוונים, ישנה רשימה של 54 ישובים שאליהם מכוונים

את המשפחות האתיופיות. במדינת ישראל זה לא משנה מי יעמוד בראש המדינה

הזאת. ממשלת ישראל לא תוכל לרכוש דירות בצפון תל אביב.

אדוני סגן השר, זאת אומרת שאם עולה בעל

יכולת החזר משכנתא רוצה לקבל משכנתא לאותם

54 ישובים בפריפריה, הוא יקבל משכנתא יותר גדולה מאשר אם הוא ירצה

לעבור ליישוב במרכז הארץ.

גם לזה משרד השיכון יצטרך לתת את התשובה.

אם משפחה מקבלת היום סיוע לעבור ליישוב

קבע, באופן טבעי למשפחות יש משיכה לאותם ישובים שבהם ישנה הקהילה

הקרובה להם. אם ניקח ישובים כמו קריית מלאכי, קריית גת, חדרה, עפולה,

באר שבע, יבנה, ביישובים אלה קודם כל נתנו משכנתאות מקסימליות, למעשה

ההחזרים שם הם נמוכים. כתוצאה מדבר זה המשפחה לא תוכל להגיע לנתניה,

היא יכולה להגיע לנתניה לאותה שכונה ששם ישנה צפיפות, היא לא יכולה

להגיע לתל אביב, היא לא יכולה להגיע לירושלים, משום שדירה בירושלים היא

300 אלף דולר, גם כשאתה נותן משכנתא של מאה אלף דולר, שזאת משכנתא

גבוהה מאוד לגבי ערי פיתוח, ששם זה מיד הקפיץ את מחירי הדירות כתוצאה

מכך. מאחר שאנחנו נמצאים במציאות של 54 ישובים, לא כולם חלשים, מרביתם

חזקים, יבנה וה ישוב חזק, קריית גת זה ישוב חזק, בואו לא נגיד שאלה

ישובים חלשים. אנחנו הכסנו פרישה מתואמת עם מוטי סמט, שהוא הרפרנט של

החמ"ד במטה קליטת עלייה של משרד החינוך, הכנו פרישה שמתייחסת לשני

מסלולים, מסלול אחד גם הכוונה לילדים לממלכתי, באותם ישובים צפופי

אוכלוסיה כמו קריית מלאכי. ישנן פזורות כמו נתניה ואשדוד ששם יש לנו

12-10 בתי"ס של ממלכתי-דתי וגם שם ישנה בעיה אמיתית. האוכלוסיה החזקה

של החינוך הדתי גם היא לא רוצה לראות אחוזים גבוהים של תלמידים

אתיופים. לפעמים היא גם לא רוצה לראות אחוזים בכלל. לכן פניתי באופן

אישי לראשי הערים, לראשי המועצות, על דעתם של אנשי החמ"ד, אנחנו הולכים

לפזר ילדים בתוך היישובים. קודם כל שלא יצא מצב שיישוב כמו רעננה, שאין

בו אף תלמיד אתיופי, יקלוט ילדים אתיופים מחדרה ואנחנו נשתתף בהסעות,

כדי שחדרה לא תהיה צפיפות של 40% ולא 35% אלא נרד לרמה של צפיפות של

25%. אותו דבר אנחנו נעשה ביישובים אחרים. הכנו מיפוי, החמ"ד הכין את

המיפוי בעבורי, כדי שנוכל לעבוד בתיאום. לעומת לפני כשנתיים יש לנו

היום קרוב ל-2,000 תלמידים שלומדים בממלכתי, לעומת החמ"ד שאנחנו מגיעים

ל-21,000 תלמידים, כולל בני הארץ האתיופים. 7,000 מתוכם הם כבר ילידי

הארץ שגדלו כאן, יוצאי משפחות אתיופיות. משימה חשובה, נפגשתי עם ראשי

הישיבות והאולפנות. הישיבות והאולפנות לפני שנתיים קלטו כ-200 תלמידים.

השנה החולפת הגיעו ל-700, ולפי המסמך החדש לקראת 1 בספטמבר תשנ"ו יגיעו

ל-1,500. עליית הנוער, בפנימיות אנחנו על פי מדיניות משרד החינוך, ואני

פה רוצה להעיר לח"כ ש' יהלום, זאת פנייה של משרד החינוך לעליית הנוער,

ולא עליית הנוער למשרד החינוך, כתוצאה מהמעבר מהקרוונים ליישובי הקבע,

אנחנו רוצים לעודד ילדים להשאר ביישובים. לא להוציא אותם כבר בגיל 12



לפנימיות, כשם שאמר אלי עמיר ביום הראשון שהגעתי למשרד, אל תנתק את

הילד כבר בגיל 12, תן לו אפשרות להיות עד הצבא בבית, ליד המשפיוה. כל

זמן שהיו קרוונים. יש לנו תוכנית, גדי בן עזר, רחלה שיפר, מוטי סמט,

הקמנו טיפול נקודתי, העברנו לנושא הזה תקציבים, היה עיכוב בתקציב

ובימים אלה זה יוצא לדרך.

כתוצאה מהמדיניות, אנהנו שולחים פחות ילדים לפנימיות בשנה הבאה תלמידי

כיתה ז' ותלמידי כיתה ט', משום שבחמ"ד ישנם כאלה שעברו חטיבות ביניים

ומרביתם לא עבור לחטיבות ביניים. לכן אנחנו עושים מאמץ להשאיר אותם כבר

היום ביישובים. קיימנו כבר ניסיונות. אנחנו הודענו השנה לעליית הנוער

שאנחנו רוצים לצמצם את מספר הילדים לפנימיות ב-500 מתוך 800 שמדי שנה

הצטרפו, אנחנו רוצים להוציא השנה לא יותר מ-300, 400 ואת ה-500 האחרים

להשאיר. אני רוצה להביא שתי דוגמאות שאנחנו עושים בהם פיילוט ניסיוני

להביא ליישובים שהם לא בעלי משפחות אתיופיות, חולון וקריית ביאליק.

לקריית ביאליק השנה יגיעו מאה ילדים אתיופים שעברו מחצרות יסף, מהגליל

המערבי, וייקלטו אותם בביה"ס השונים, כדי להביא לשם ישוב שנכנס ורוצה

להיות שותף בקליטת תלמידים אתיופים. אותו דבר בחולון. בחולון יש לנו

קרוב לשבעים ילדים, כשבעבר לא היה אף אחד. בתל אביב אין אפילו תלמיד

אתיופי אחד, משום שבתל אביב לא קנו דירות. קשה מאוד לקנות. הקרוונים

מרוחקים ובגלל פקקי התנועה מאזור ראשון להכנס לתל אביב בבוקר זה יותר

משעה וחצי, אותו דבר מאזור חדרה, ישנם תנאים אובייקטיבים שהיו קשים.

אני מקווה שישלימו את המחלפים, חיכינו לזה 17 שנה, ואז הכניסות לתל

אביב דרומה וצפונה יהיו שונות מהעבר. ישנה בעייתיות של הנגישות גם

להגיע. אני לא רוצה שילד יעזוב את הבית בשעה חמש וחצי בבוקר כדי שיוכל

להגיע לתל אביב או לרעננה.

אנחנו ביקשנו לפני כשנה, שילדים לפנימיות יגיעו גם לתנועה הקיבוצית.

באמצעות האגודה לקידום החינוך התחלנו בשלב אי ביוזמה משותפת גם של שר

הקליטה וגם שלי והאגודה לקידום החינוך, ואנחנו השנה כבר קלטנו ילדים

במספר קיבוצים, ולקראת השנה הבאה אנחנו עושים את זה יחד בתיאום עם

עליית הנוער, כדי שגם הילדים האלה יגיעו. כך שאנחנו רואים את כולם

כשותפים. כמו שהזכרתי את האולפנות, את הישיבות התיכוניות, כמו שאני

רואה שאת המעבר לממלכתי כחלק מהעניין, כמו שאני רואה את הדילול בתוך

היישובים עצמם, ששם לא היה דילול משום שאי אפשר להתעלם. כתוצאה מכך

שהיו אחוזים גבוהים של תלמידים אתיופים, אמרתי את זה לח"כ ש' יהלום

בסיעת המפד"ל, אתם לבד צריכים להיות שותפים ולעודד את העניין של

הפיזור, גם לממלכתי, משום שהמשפחות הוותיקות שלומדות בממלכתי הדתי עזבו

את בתיה"ס, הם הוציאו ילדים מקריית מלאכי לחפץ חיים, הוציאו ילדים

מעפולה לאזורים מרוחקים כרעננה, לכן הבעיה אינה פוליטית, הבעיה היא

בעיה אמיתית חינוכית, איך לעזור לילד שיקבל תנאים יותר טובים, שיקבל

אפשרות גדולה יותר.

אני מציע שנדאג לעולי אתיופיה ולא למשפחות

החזקות של החינוך הממלכתי-דתי.

אני רואה את זה כדבר חיובי, לכן כדי לעודד

ילדים להשאר ביישובים ולא לצאת לפנימיות,

אנחנו מעודדים את הרשויות בתקציבים מיוחדים כדי לתת להם יותר

מועדוניות, כדי לתת ארוחת צהריים חמה כדוגמת הפנימיות שנותנות, כדי

לאפשר להם להרגיש שיש להם בית חם, בית אוהב. ואני רוצה להאמין שתשנ"ו



ותשנ"ז, השנתיים הבאות, יהיו שנתיים של השלמת המפנה והשינוי של קליטת

העלייה האתיופית, משום שבתוצאות הבגרות אנחנו רואים כבר שינוי מלפני

שנתיים לשנה הנוכחית, ואני בטוה שלקראת השנה הבאה התוצאה היא אותו דבר.

אותו דבר מספר התלמידים שיצאו ללמוד בהשכלה גבוהה. בתשנ"ה 200 תלמידים,

העברתי לוועדת החינוך את הנתונים.

אני חושב שבחינוך בכלל אין תוצאות מהיום למחר, זה תהליך ארוך, אבל אם

אני עושה את מאזן שלוש השנים, ואם אני עושה את מה שאנחנו עומדים לעשות

בשנתיים הבאות, זאת מהפיכה אמיתית. זה יהיה דור אחר, זה לא שנות

החמישים והשישים, זה שנות האלפיים.

אנחנו מברכים על הדיון הזה בנושא של קליטת

עולי אתיופיה, וזה מאוד חשוב. אני רוצה

לברך בהזדמנות זו על המאמצים שנעשים ע"י משרד השיכון, משרד הקליטה

וגופים נוטפים, לפנות את אתרי הקרוונים לדיור קבע. מדינת ישראל נתנה

משכנתא ללא תקדים לבני העדה, ועם המשכנתא המועדפת הזו לא ישארו בני

העדה שלנו באתרי הקרוונים לעוד מספר שנים. על כך יש לברך את הממשלה וגם

את אותם הגופים שעוסקים בקליטת עולי אתיופיה. יחד עם זאת, העניין של

הבודדים הוא בעיה אמיתית. היום אותם בודדים שנשארו באתרי קרוונים או

בדיור זמני הם אומללים, הם נמצאים באי-ודאות מטוימת ובמצבים קשים.

מדינת ישראל לא ערוכה בכלל לתת פתרונות ליחידים. הבעיה הזאת היא בעיה

אמיתית, הצעירים האלה הבודדים הם צריכים לעבוד לפרנס את עצמם באותם

היישובים, בעיקר באתרי הקרוונים, אתרים מבודדים, ללא שום אינטגרציה עם

הצעירים האלה. לא יוצרים היום אינטגרציה בחברה הישראלית, אז מתי? לכן

הבעיה שלהם היא מאוד מוזנחת, כשאנחנו פונים למשרד הקליטה, למשרד

השיכון, כמעט אין פתרון כלשהוא לבעיות שלהם. מדובר פה באלפים, 1,000

יחידים בדיור זמני, מרכזי קליטה, אתרי קרוונים, ועוד בודדים נוספים,

יחידים נוספים שכביכול אינם זכאים לדיור ואנחנו רואים אותם היום

בשוליים ללא פתרון של דיור. אנחנו שומעים במשרד השיכון בני עולים.

המשפחות לא יכולות להתערב ולתת מציאת פתרונות לילדים שלהם כדי שתהיה

להם קורת גג. אותן משפחות שנשארו ולא רצו דירות באמצעות משכנתא מועדפת

יש להם סיבות משלחם. אנחנו כארגון עשינו מאמצים רבים לשיתוף פעולה מלא

עם משרד הקליטה, משרד השיכון ובהסברה כמה שהמשכנתא הזאת חשובה, אבל בכל

זאת אותן משפחות שנשארו עדיין הן משפחות חלשות כמו משפחות חד-הוריות,

קשישים, חולים, ואני לא מאמין שאותו מספר משפחות שנשאר, 50% ילכו ויקנו

באמצעות משכנתא דיור קבע. והמדיניות הזאת של אז, רק לדחוף אותם

למשכנתא, היא לא רלוונטית היום ויש לתת דיור ציבורי גם למשפחות שגרות

במרכזי קליטה. אני מקבל גם על מרכזי קליטה, דיור ציבורי במרכז הארץ.

שמענו דיווחים מאותם גורמים שבמרכז הארץ אין דירות ציבוריות. אני חושב

משרד השיכון צריך לקנות דירות כדי להוציא את המשפחות החלשות מאתרי

הקרוונים. אם החלשים ישארו לבד מצבם יהיה הרבה יותר קשה.

מבחינת הקליטה החברתית, העולים שהלכו לדיור קבע, המבחן האמיתי היום, גם

לנו לבני העדה, גם לחברה הישראלית, הוא מבחן קשה ביותר. עד עכשיו כולם

אמרו לנו אתם האתיופים נחמדים, אתם טובים לעומת הרוסים. אני היום

הפסקתי להאמין באמירה הזאת. בני העדה שלנו רוצים שיכבדו אותם. אנחנו לא

מחפשים אהבה. האהבה היתה כאשר היינו באתרי קרוונים, מרחוק. כשאנחנו

באים לגור לידם, המבחן הוא מאוד קשה. יש תופעות לא נעימות. לכן זאת

ההזדמנות לקרוא גם לראשי הערים, גם לחברה הישראלית לגלות סובלנות

ולקלוט את בני העדה הכי טוב שיכול להיות מבחינת ההתנהגות ומכל הבחינות,



כי העדה מוכנה ושואפת להשתלב ולחיות חלק אינטגרלי בחברח הישראלית. לכן

גס הרשויות, גם חמימסד, לחלק דירות כמו לחמניות או לתת משכנתא זה לא

מספיק. לתת פה מספרים כמה משפחות יצאו זה לא מספיק. המבחן האמיתי,

העשייה האמיתית היא הקליטה החברתית. מבחינה זו יש המון בעיות, ומחוסר

זמן אני לא יכול להכנס ולהסביר את הבעיות שיש בשטח.

חינוך. בתקופה האחרונה יש שיפור רב, יאמר לזכותו של השר ושל סגן השר,

וגם אותם הצעירים שנקלטו במשרד החינוך מבני העדה, ועושים באמת עבודה

מאוד טובה. יחד עם זאת עדיין השיפור שנעשה אינו מספיק, הוא חלקי מאוד.

כיתות קלט, אדוני סגן השר, קיימות בכל היישובים. אתמול הייתי ביישוב

מסוים. ילדים בכיתות קלט, גטאות של ילדים שחורים. לזה אנחנו וגם החברה

הישרלאית לא מסכימה. יש פער של השכלה, את הפער הזה בכיתות קלט לא נסגור

אלא במאמצים, במשאבים, בלי זה הפער הזה ילך ויגדל וננציח אותו. כיתות

הקלט מחזקות את הדעות הקדומות כלפי החברה הישראלית. אותו ילד שנמצא

בכיתות ילד, כשהוא יוצא לשחק והוא משחק עם אותם חברי מכיתות הקלט, אחרת

אחרים לא יקבלו אותו. שמו על בתיה"ס תווית לא נעימה, שהילד מבחינה

חברתית לא נקלט ולא מסוגל להקלט בעתיד. המערכת החינוכית לא רוצה

להתמודד מול הבעיות. פעמים רבות מדברים פה על הצלחות, כמה ילדים

מחוננים, קידום החינוך, לזה אנחנו לא מתכוונים. הקליטה האמיתית זה

להתמודד מול הילדים הבעייתיים. זה המבחן. ילדים מצליחים ממילא יצליחו

עם קצת דחיפה. בעניין הזה צריך לשלב אותם, סגן השר אמר לשנה הראשונה.

מבצע שלמה היה לפני ארבע שנים, ואני רואה ילדים ממבצע שלמה בכיתות קלט.

לכן יש לשלב אותם בכיתות אינטגרטיביות.

יש אחוז גדול של ילדים אתיופים בבתיה"ס, למעלה מ 70%-60%-ילדים

אתיופים. אתה לא רואה אינטגרציה חברתית. אתה לא רואה שום דינמיקה

חינוכית השכלתית. ילדים יושבים שם ולכן גם לזה אנחנו לא מסכימים.

בעניין ביה"ס בחדרה, שום דבר לא נעשה. זה נשאר בכותרת של התקשורת.

איפה ראית ילדים אחרי ארבע שנים בכיתת

קלט?

בכל המקומות, בכל היישובים. יש להוריד את

המונופול של הדתיים. צריך לחתור לשלוח את

הילדים לממלכתי-כללי. אני עניינית לא נגד הזרם הדתי, אין לי בעיה עם

הזרם הדתי, אבל הזרם הדתי לא יכול לשאת את כל המעמסה הזאת ולתת משאבים

כדי לקדם ילדים אתיופים. מספיק מאז מבצע, משה במשך עשר שנים, ראינו את

הנחשלות שלהם. לכן המדיניות הזו היתה מגמתית. בני העדה לא היו מעורבים.

ביישובים שיש בהם שליטה של המפד"ל עדיין לא נותנים לנו לפזר בפיזור

נכון את הילדים בממלכתי-כללי.

אני מצטרף לאדיסו להביע בהזדמנות זו תודה

לכל המוסדות שעושים בקליטת העלייה, שבאמת

נעשית מאמצים גדולים, על מנת להקל את הקליטה.

כבוד השר, ציינת את הנושא של הדיור, ואני רוצה לציין נקודה שאתה הזכרת

בבית הזה, בדיון שהיה לפני שנה, וזו בעיה שעדיין מרכזי קליטה שהיו בעבר

מרכזי קליטה הפכו לדיור קבע ועדיין לא טופלו, אם כי הנקודה עלתה לפני

שנה ואני יכול לציין כאן מרכז קליטה אחד כזה, בשאול המלך בבאר שבע,



שכונה גדולה מאוד, להערכתי 250-200 משפהות, שנמצאות בדיור קבע שבעבר

היה מרכז קליטה.

נקודה שנייה השר, ציינת לגבי בעיה אמיתית של תעסוקת נשים. לפני כשלושה

שבועות שרת העבודה והרווהה ביקרה בבאר שבע ואנהנו הצגנו דגם בבאר שבע

בנושא של תעסוקת נשים, שאני מציע ללמוד אותו, איך הנשים משולבות ואיך

הן התקדמו, והשיגו גם תעודות בעיקר בתהום העבודה בגיל הרך.

נקודה שלישית, אתה ואהרים ציינתם לגבי ההשכלה הגבוהה. צייינת את מניין

הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות, 650 סטודנטים, ויהד עם זה את שיעור

המתגייסים לצה"ל, שיעור גבוה, וגם התנדבות ליהידות הקרביות. באשר

לסטודנטים בהשכלה הגבוהה, אני הושב שזו פעולה מבורכת, אבל אני הושב

שיחד עם זאת אסור לדלג פה על מהלכים, ואסור לקצר דרכים. ישנה דרך כדי

להגדיל את מניין הסטודנטים בהשכלה גבוהה, שאותם מסיימי י"ב ילכו ישירות

לאוניברסיטה כדי שישתלבו באוניברסיטאות. אני פוגש תלמידים בסוף הדרך

שלהם במערכת החינוך שכבר רוצים ללכת למכינות קדם-אקדמיות האלה ומדלגים

על הצבא. אני הושב שהצבא עם ההשכלה הוא מכשיר שילוב הברתי, אז הצבא

גדול יותר פי כמה וכמה ואסור לדלג על זה ואסור לעודד כזה דבר לדעתי.

אפשר להפנות לפי המסלולים המקובלים של אלה שנכנסים לעתודה האקדמאית,

אבל לא בשיעורים כאלה גבוהים, כיוון שהצבא השוב מאוד, אני חושב שהצבא

נותן לאנשים להשתלב הברתית וגם נותן את הניסיון לאותם אנשים שהוזרים

בוגרים יותר להברה ולהשכלה עצמה. המספר עצמו קצת מטעה, כיוון שישנן

מכינות שבעצם הן מכינות מיוהדות לעולי אתיופיה, ואנהנו יודעים שבעצם

המסלולים שאה"כ פתוהים לפני אותם סטודנטים אלה מסלולים במדעי הרוה, כמו

בעיקר עבודה סוציאלית, שוודאי לא לזה את כולם צריכים לכוון. צריך לפתוה

מכינות מהסוג הזה גם למדעי הטבע וגם לדברים אהרים, כיוון שאני יכול

לציין לגבי האוניברסיטה בבאר שבע שמה שהאפשרות היהידה שכרגע עומדת

לאותם סטודנטים זה המהלקה לעבודה סוציאלית, שעושה פעולות מאוד מבורכות

כדי להזק את אותם סטודנטים, אבל צריך לפתוה גם את המהלקות האחרות,

כיוון שגם אותם 650 תלמידים שנמצאים במכינות לא יסיימו, כי גם לא כולם

מתקבלים.

עבודה סוציאלית 5%, יש פיזור לא למדעי

הטבע, אתה צודק, אבל יש פיזור יותר גדול.

דיברו פה גם לגבי נושא הרשויות המקומיות,

אבל יהד עם זאת שכהנו לדבר על נושא ההורים

ואיד משלבים אותם. אם רוצים לטפל בנושא ההורים מלבד המוסדות צריך לשלב

את הארגונים הקהילתיים שיעשו את העבודה בנושא של ההורים, ובכלל כל

הפעילות אחה"צ שהיא לא מטופלת ע"י הרשות המקומית ולא ע"י שום מוסד אחר,

שהילדים מסתובבים אהה"צ ואת הפעולות האלה מי שיכול לעשות אותם זה

הקהילה למען עצמה. את זה צריך להזק, ושוב אני מציע ללמוד את הדגם בבאר

שבע, כיוון שהוא מפתה והוא כרגע מופץ בעוד ישובים רבים.

אני חושב שאנחנו יותר מדי טופהים על השכם.

אנהנו צריכים לעלות על הבעיות. מבהינתנו

אנחנו רואים את כל העניין הזה של כל מה שדיברו היום כבעיה אחת מרכזית.

הבעיה היא שאין פה תיאום. כל אחד עושה על מנת לטפוח על השכם שלו, על

מנת להגיד כן אני עשיתי, הנה עליית הנוער עשתה, הנה משרד החינוך עשה.

אני מצטער שה"כ ש' יהלום וסגן שר החינוך מ' גולדמן, שניהם שותפים פתאום



על תקציב של עליית הנוער. אתם הפניתס ילדים, שמתס אותם בביה"ס, מישהו

בעליית הנוער בדק מי המורים של הילדים האלה? מה עובר על הילדים האלה?

אתם יודעים שיש קרוב ל-600 ילדים מנותקים שמסתובבים ברחוב ושאנחנו לא

יודעים מה לעשות עם העברית הקולחת, עם הדמות המנהיגותית, נוצרת נם בעיה

אחרת של פשע.

יש לי מה להגיד על הסטודנטים, 400 במכינות, 89 באוניברסיטאות, 11

בטכניון. אז לנופף 650 סטודנטים, נכון שיש סטודנטים. 270 סטודנטים

במכללות, אני לא יכול להגיד סטונדט במובן הרגיל של המילה, מי שלומדת

עכשיו מכינה את עצמה לתעודת בגרות. לכן אני אני אומר שזה מבורך, הכל

טוב ויפה, מתחילים לעשות, אבל יש לנו עוד הרבה מה לעשות, זה לא הכל.

המטרה שלנו היא לקרוא לוועדה ולכל הוועדות המתכנסות היום ולהגיד צריך

להקים ועדה שתפקח ותכוון ותתאם בין כל הוועדות, בין כל הגורמים,

הג'וינט, הסוכנות היהודית, הממשלה, משרד החינוך. משרד החינוך מנסה

להתעלם מהנושא של חינוך ילדים. עד עכשיו זרקו את הילדים לפנימיות ושכחו

מהם, הכל היה טוב ויפה. תקציבים לא הוזרמו לרשויות מקומיות כמו שצריך

על מנת שהילדים יקבלו חינוך בבית. הכסף שהגיע נתקע בתוך הגרעונות של

הרשויות המקומיות. היכן תפקידו של משרד החינוך! איפה משרד החינוך בכל

העניין הזה? מספיק שאנחנו כל הזמן מבקרים את עליית הנוער, איפה אתם

נמצאים.

אני מצטרף לאותם דברים שנאמרו עד עתה. אבל

בתהליך הקליטה מתגלים מדי יום ביומו קשיים

רבים בתחומים השונים. נאמרו כאן מבחינה תעסוקתית, חברתית וחינוכית. אני

אולי אתחיל מבחינה תעסוקתית. אדוני שר הקליטה אמר שמבחינה תעסוקתית

האתיופים, בעיקר הגברים, נקלטיםנ יפה. נכון מאוד, הם נקלטים יפה, יש

מוטיבציה ברוכה מאוד בעבודה, אבל אני שואל כאן האם התעסוקה התעשייתית

היא זמינה לאורך הזמן, קולטת את העולה ולא משאירה, דוחקת אותו החוצה.

זה מראה שהעולים נקלטים, אבל באיזה תחום הכשרה שניתן להכשיר ולהפנות

אותם למקום עבודה זה או אחר. כמובן, כפי שנאמר כאן, מבחינה תעסוקתית

אנחנו בבעיה עם נשים. בעיקר בחד-הוריות, שזה מהווה מכשול מבחינה

חינוכית וחברתית. זה ניתן למחשבה איך להתגבר על הבעיה הזאת.

מבחינה חברתית זה מובן, אולי בלית ברירה הריכוז של העולים ביישוב

מסוים, שזה מלכד את העולים בתוכם ולא נותן להשתלב עם החברה הקולטת. אז

הגדר שנשארים בתוכה, מהווה מכשול לקראת השתלבות מבחינה חברתית. יש מאמץ

להוציא את הילדים ולשלב אותם. מי עושה מאמץ למבוגרים? האם המבוגרים תם

זמנם? האם בלי לקדם את המבוגרים ניתן לקדם את הילדים, איפה השורש?

היום אנחנו רואים שבכל התחומים ובכל היישובים יש ילדים בגילאים 5-3 ללא

מסגרת, מדוע ולמה? חד-הוריות אינן יכולות להשתתף בהוצאות מינימליות.

הילדים ברגע שמגיעים לכיתה א' אין כיתת קלט תתקיימנה כיתת קלט אם לא

נטפל בבעיה מוקדם. יותר מאוחר דבר זה יתקיים.

נכון, יש התייחסות רבה מאוד לילדים, אבל בתחום הסביבתי והמשפחתי אם אתה

לא משלב את ההורה בחינוכו של הילד איפה ההשקעה. האם הילד לא חוזר

הביתה. ברגע שהוא חוזר הביתה ומתקבל לסביבתו הפסדת אותו למקום אחר. האם

השגת את המטרה, מה עושים לזה?



לסיכום, נאמר כאן שבכל הכיוונים יש להוציא ולפזר את הילדים לכמה בתי

ספר. יש בעיה, הבעיה היא נכון לעכשיו שהנער מתאים לביה"ס ממלכתי-דתי,

אבל הממלכתי-דתי היוקרתיים עדיין לא קולטים את האתיופים. שוחחתי עם כמה

מנהלי ביה"ס שמציינים את בעיית הרמה בלימודים. הם צודקים, כי לא

התייהסו קודם בכיתות הקודמות, אז ולקליטה לכיתות המתקדמות היא קשה מאוד.

יתרה מזה, האם למורים הקולטים את הילדים שעומדים שאנהנו נפזר אותם יש

להם הכנה על עדה אתיופית, על הילדים מאיפה הם באים, מאיזה רקע, האם

מתייחסים לשורש שבאו מהם. אם הדברים האלה לא נזכרים אז עדיין אנחנו

בבעיה.

אני לא מדבר על ביה"ס תיכון, זו בעיה בפני עצמה. אילו היה לי זמן הייתי

מספר על נוער מנותק, כמה מתמודדים איתו בשטח. בביה"ס יסודי יש נשירה

ויש אלימות. מאיפה נובעת בביה"ס אלימות? ואומרים לאתיופים, האם אתם

יודעים לחנך את הילדים שלכם? התשובה שאני אתן היא, כן יודעים לחנך את

הילדים, ישנן ציפיות רבות עם ילדים, אז לא לומר שההורים האתיופים אינם

יודעים במסגרת החינוך, הם יודעים אבל יש קושי להתייחס אליהם.

השאלות שעוררו כאן הדוברים האחרונים הן

שאלות נוקבות מאוד. אסור בשום פנים ואופן

להתעלם מהן, מי שמתעלם מהן מטאטא את הדברים מתחת לשטיח, הוא פשוט מתעלם

מהבעיות האמיתיות של קליטת העדה האתיופית והוא עלול לגרום בסופו של דבר

לנזק בקליטה שלהם. לכן אני מצפה שתהיה התייחסות לנושא זה. אני רק יכול

להצטער על כך שהדיון שלנו הוא כל כן קצר, כי בשעתיים אי אפשר להקיף את

הבעיות האלה ואנחנו נצטרך להמשיך את הדיון.

זה לא רציני שגוף שחינך 10 אלפי ילדים

מבני אתיופיה לא יקבל רשות דיבור כאן. אני

חושב שזאת שערוריה.

אני נתתי לשני נציגים של הסוכנות, חלוקת

הזמן היא עניינכם.

אני מדבר בשם ארגון שקלט 90% מהילדים של

בני אתיופיה בעשר השנים האחרונות, שאם הוא

לא היה קולט אותם, ילדים אלת היו מסתובבים ברחוב, ואני חושב שלארגון

הזה יותר מכל מישהו אחר יש לו זכות לומר את שלו כאן. לדון בגורלה של

קהילה שלמה מכל האספקטים במשך שעתיים זה משעשע. אני רוצה לומר חמישה

משפטים כאיש שעסק עשרים שנה בקליטת עלייה ובעלייה, שנוגעים באופן כללי

גם לקהילה האתיופית. קודם כל לדעתי הדבר המרכזי הוא המשך קליטת הקבע של

עולי אתיופיה ביישובים חזקים ובריאים שיכולים לקלוט אותם מבחינה

חברתית, כלכלית, תעסוקתית. הדבר השני, חינוך במקומות המגורים של הילדים

בכל המערכות הבית ספריות. זאת אומרת לנהוג בילדי אתיופיה כמו ילדים

מברה"מ, כמו ילדים בכל ארץ אחרת. לקלוט אותם למסגרות חינוכיות רגילות,

ולא כפי שנעשה בהחלטות פוליטיות שרירותיות בעבר, להפנות את בל הילדים

לחינוך הפנימייתי. מפני שאיש לא רצה לקלוט אותם וגם היום אותו דבר.

צריך לטפל באם האתיופית, בנערה האתיופית ולשתף אותה במערך הכולל של

הקליטה. החטא הגדול ביותר שאפשר לעשות הוא להתייחס לדור ההורים של בני

אתיופיה כאל דור המדבר ולהזניח אותם, וזה מה שנעשה עד עכשיו. אי אפשר

לחנך דור של בני נוער בלי שמטפלים בהורים שלהם, ובעדה הזאת זה דבר

קדוש.



בנושא טיפול בצעירים לדוגמה שחם יהוו דוגמה לעדה. שתי החלטות פוליטיות

מדיניות התקבלו בנושא של עולי אתיופיה, האחד לשלוח אותם אוטומטית

לפנימיות. אם זה היה מוצדק במבצע משה, לדבר זה לא היתה הצדקה במבצע

שלמה, כאשר המשפחות הגיעו לכאן. אנחנו יזמנו שני דיונים, לקבינט הקליטה

הקודם ולקבינט העכשווי וגם להנהלת משרד החינוך, שהילדים מאתיופיה יקלטו

במסגרות הרגילות. מי שייקלט בפנימיות בעליית הנוער הוא רק מי שזקוק

לפנימייה. הן כדי לא לפורר את המשפחה, הן כי אין צורך להפלות אותם

בצורה אחרת משאר ילדי ישראל. השנה בעליית הנוער יחד עם משרד החינוך יש

לנו מסלול מוגבר ל-400 ילדים במסלול מוגבר מיוחד לבני הקהילה הזאת.

מרבית אלה שגמרו בגרות הם בוגרי עליית הנוער וישיבותיה. בפעם הראשונה

הצלחנו לקלוט 600 בני נוער מאתיופיה בפנימיות כלליות, לא רק במסגרת

הדתית. אני אומר את זה על אף דברי השבה וההלל שיש לי לפנימיות הדתיות,

מפני שמשמעות הדבר שפתחנו מסלולים נוספים לבני הקהילה של עדת אתיופיה.

איו לי צל של ספק שהשנתיים האחרונות והשנתיים הבאות יהיו מנוף גדול

להישג הרבה יותר גדול. התמונה הכוללת של קליטת הילדים ובני נוער היא

קליטה מרנינה. היא סיפור הצלחה אדיר, רק עיוורים לא רואים אותו. קיבלנו

ילדים מגיל 3 עד גיל 17, עם מחלות, עם אובדן, עם צער, עם כאב, 90% מהם,

לא באשמתם, לא נכנסו לביה"ס ובטווח של עשר שנים מדינת ישראל ועליית

הנוער הביאה אותם להשגים מפוארים, על כך צריך לברך ומזה צריך לשאוב מרץ

הולאה להמשיך.

ישיבה זו אינה מסיבת עיתונאים של הקולטים,

וזה מה שזה הפך עם כמה הערות של הנקלטים.

אנחנו באמת ובתמים רוצים לעסוק בבעיות האמיתיות ואין לנו אפשרות לדון.

יש לכם אתר קרוונים נווה כרמל, ששם אתם מרכזים את עולי הפלאשמורה

והופכים את זה ל"סלאמס" של מדינת ישראל, ושם יש כל הדברים הרעים שאתם

יכולים, במקום לפזר אותם בכל מדינת ישראל אתם קולטים שם, ושם יש באמת

800 שנמצאים יחד בביה"ס אחד ולא יצא שום טוב מזה, רק חממת הפשע של

מדינת ישראל, ואתם במודע הולכים לזה.

מצד שני, יש מקום שקיבל אצלכם את פרס סאלד, וזה חצרות יסף, ושם קמה

עמותה מעורבת של רוסיה ואתיופיה. במקום שקיבל פרס סאלד היו צריכים לטפח

אותו והם רוצים להפוך את המקום ליישוב הקבע שלהם, ואתם ממניעים פוליטיס

של מועצה אזורית שכנה נכנעים למועצה האזורית ולא נותנים לעשות את

העניין הזה.

לגבי נווה כרמל זה סותר את מה שאתה אומר.

אתם לא מאוחדים, אתם הולכים באותה גישה.

חצרות יסף ונווה כרמל זה לא אותו דבר.

הדבר הנוסף זה עליית הנוער. יש ילדים שצריכים פנימייה, ורק הפנימייה

תציל אותם. אם היה קיצוץ של אלה שלא ראויים ולא צריכים ויהיו בבית

במשפחה חזקה, מילא, לא זה הקיצוץ. הקיצוץ הוא קיצוץ בסכין מספרי,

תקציבי, שאומר שמאות ילדים שכן צריכים פנימייה יסתובבו ברחובות בגלל

קיצוץ תקציבי. לכן אני אומר שלא דנו כאן בבעיות האמיתיות, יש המון

בעיות אמיתיות, רוצים להעלים אותן אולי מתחת לשטיח. מה שהיה כאן היום

זו אולי מסיבת עיתונאים, אבל בשום אופן לא דיון בבעיות הקריטיות.

אני מוחה על הביטוי מסיבת עיתונאים.

כשמדובר על קליטה, כל קליטה וכל תהליך,

אבל בוודאי קליטה כל כך מורכבת וכל כך חיונית, וכפי שהשר י' צבן אמר

היא לכבוד, היא תהיה נייר הלקמוס, אי אפשר שלא לשמוע את העובדות ואת

המידע. אני פגשתי מאות ואלפי עולים ואני רוצה להגיד שלעולי ברה"מ לשעבר

יש רק טענות כבדות משקל למדיניות ההעדפה המתקנת, ואם אנחנו לא נזכור את

מדיניות ההעדפה המתקנת ואת המשקל ואת היתרונות הגדולים שלה, זאת ההחלטה

החשובה ביותר שנעשתה, ואני חושבת שעליה צריך לברך ולשבח. לפני שבוע

הייתי עם יו"ר השלטון המקומי, עדי אלדר, הוא ציין שצורת קליטה ואיכות

כזו הוא לא זוכר כראש עיר לאורך שנים רבות.

אין ספק שכל ילד וכל נקלט אתיופי חשוב לו מה קורה איתו. שתי התביעות

שלי הן אחת בנושאי המשך הפיזור, אני מבקשת אדוני שר הקליטה שכל הדיור

הציבורי ינתן רק בערים תל אביב, ירושלים וחיפה. אני באה מקריית מלאכי,

ואם האחוז של העולים האתיופים יגדל במקומות הללו אנחנו עושים רק

במקומות הללו, ושלא ישבו אנשי תל אביב ולא יקלטו אף אתיופי וידברו על

אחרים.

לטגן שר החינוך, אני מבקשת שהוועדה שלנו תקבל החלטה לקראת 1 באוגוסט

שבאף כיתה לא יהיו יותר מ-25% אתיופים, וכל רעיון כיתות הקלט לא יהיה

מהשנה הקרובה בלימודים.

לי לבנת! אנחנו מדברים כאן כולנו מתוך רצון עז

לנסות לשפר ולעשות את הדברים בצורה שונה,

ואני רוצה לראות איך מתקדמים הלאה. סגן השר מ' גולדמן אמר את הדברים,

אבל לא קיבלתי עדיין תשובות, הוועדה לא קיבלה תשובות, ואני חושבת שהדבר

נשאר פתוח. צריך לדעת שהיום יש למעלה משבעים בתי"ס, לא כיתות שבהם יש

למעלה מ 25%-עולים מאתיופיה, יש בתי"ס שבהם האחוזים מגיעים ל-50%

ול-60% ואפילו ל-80%. ביה"ס בילו בחדרה, אני עוד לא רואה את הפתרון,

אני מבינה שכבר היתה -הרשמה, כל נושא ההרשמה כל נושא אזורי הרישום יוצר

בעיות קשות ביותר לגבי התלמידים העולים מאתיופיה, היה צריך לפתוח את

עניין אזורי הרישום לחלוטין בערים השונות, מפני שאני עוד לא רואה את

הפתרון לגבי ביה"ס בילו ואני לא רואה איך ב-1 בספטמבר הבעיה נפתרת

בלמעלה משבעים בתי"ס וכמה עשרות כיתות הומוגניות או כמעט הומוגניות,

ומשרד החינוך עדיין לא נתן תשובה ברורה, למרות הצהרת כוונות מבורכת.

אני שומעת שיש כיתות גן כמו בקריית מלאכי, ששם יש כיתת גן רק של ילדים

אתיופים ובעוד מקומות אחרים. דבר שלא עולה על הדעת. אי אפשר בכלל להבין

לקלוט ולקבל שילדים בני חמש יהיו בכיתה אחת רק יוצאי אתיופיה.

הנושא של הנוער המנותק הוזכר כאן, מדובר ב-600-500 בני נוער מנותק

שמסתובבים, נשרו מהמסגרות, לא דיברנו על זה כאן מספיק, לא ניתן לזה

פתרון.

חינוך מיוחד גם הוא לא הוזכר כאן בישיבה היום, הוזכר בישיבות קודמות.

יש נתונים שונים או הערכות שונות לגבי מספר בני הנוער או התלמידים

שנמצאים בחינוך מיוחד, יש הסכמה היום שכלי האבחון שעומדים לרשות

המאבחנים לגבי החינוך המיוחד שנכונים לגבי תלמידים ותיקים אינם נכונים

לגבי תלמידים של יוצאי אתיופיה מסיבות של רקע שונה וכד'. ישנו פרופ'

פויירשטיין, שהתמחה בעניין זה. אני יודעת שהוא עושה עבודה בתוך משרד

החינוך, אבל עדיין אין לנו נתונים כמה בני נוער נמצאים במסגרות החינוך



המיוחד, ממשיכים להפנות בני נוער למסגרות החינוך המיוחד. מצד אחד פרופ'

פויירשטיין עושה את האבחונים החדשים ומצד שני ממשיכים להפנות בני נוער

לחינוך המיוחד. זו בעיי! קשה ביותר.

לעניין הפנימיות. אני מברכת מאוד על כך, לא צריך היום יותר לקלוט בני

נוער יוצאי אתיופיה בפנימיות בכלל, חוץ מאשר במקרים בהם באמת יש משפחות

הרוסות או בני נוער שאין להם משפחה בארץ. צריך להמנע לחלוטין מזה, זה

אסון.

עניין הבגרויות, הערתי קודם בקריאת ביניים שרק ארבעים בני נוער קיבלו

בתשנ"ד בגרות מלאה, אני טעיתי בנתון. 97 בני נוער על פי נתונים של משרד

החינוך קיבלו בגרות מלאה בתשנ"ד ועוד ארבעים חניכים של עליית הנוער.

זאת אומרת מדובר כאן במספרים באמת מינימלים, מצומצמים, לא מתקבלים על

הדעת.

עוד מאתיים קבלו בגרות במכינות, וזה 300,

זה שליש מהאוכלוסיה.

עוד 11 לפי נתוני משרד החינוך נמצאים בי"ג

בהזדמנות שנייה. זה מבורך. אלה עדיין

מספרים קטנים. מספר התלמידים שקבלו תעודת בגרות מלאה בתשנ"ד הוא 97

ממשרד החינוך, ועוד 40 מעליית הנוער.

זה מוביל אותנו לעניין ההשכלה הגבוהה, כי הרי זה מתחיל מלמטה וזה מגיע

לבסוף לעניין ההשכלה הגבוהה. אני מאוד מבקשת לקבל נתונים. לפי הנתונים

שבידי מדובר כרגע רק ב-250 תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה, ולא 650 כפי

שאמר השר י' צבן. אני רואה שאלי עמיר מאשר את הנתון.

יש עוד כ-300 במכינות ויש עוד 300 בכל מיני מסגרות שמסונפות למוסדות

להשכלה גבוהה, וזה חשוב ביותר.

אני חושבת שצריך להעביר לרשויות המקומיות ע"י משרד החינוך כסף מסומן

לחינוך האתיופים. רק כך אנחנו נדע שהוא לא יטבע בים הגרעונות של

הרשויות המקומיות.

אני מדבר מהשטח, קלטתי כ-400 משפחות בעשר

השנים האחרונות במגדל העמק. אני חושב

שהקליטה היתה מוצלחת מאוד מכל הבחינות, יש קשיים, בואו לא נתהדר בכל כך

הרבה נוצות. נכון שיש התקדמות בנושא זה, אני וודאי יכול להגיד כבוגר

עליית הנוער למדתי עם בנו של שר האוצר של אתיופיה לפני כעשרים וחמש שנה

בתיכון בכפר בתיה, אני מלווה את הקהילה הנפלאה הזאת, בהחלט הרשויות

עושות בנושא זה.

אני רוצה למחות על זה שבנייר עמדה שהוגש ע"י עובדת סוציאלית, אני גם

עובד סוציאלי במקצועי, שבאחד הנקודות היא מציינת שמדובר באוכלוסיה

דיסקו, שם כתוב שחם אנאלפבתים. אני מוחה מאוד על המונח אוכלוסיה

אנאלפבתית. זאת אוכלוסיה של תרבות עם השכלה תורנית. יש פה נייר עמדה של

כנסת ישראל.



סבלתי מזה כיוצא צפון אפריקה שקראו גם לנו אנאלפבתים, אין יהודי אחד

בתרבות שהוא אנאלפבית, היא לא יכולה לכתוב דבר כזה. ליהדות האתיופית יש

תרבות והשכלה תורנית ואחרת, אז אי אפשר לכתוב דבר כזה במסמך שכתוב עליו

כנסת ישראל.

אין לכנסת ולא למשרד החינוך סמכות לקבוע לאיזה זרם ממלכתי או דתי ילך

התלמיד. זו החלטת המשפחה. נכון שלצערי הרב האוכלוסיות החלשות נמצאות גם

בבתי"ס חלשים לרוב, כאן אני פונה לסגן השר מ' גולדמן, משרד החינוך לא

נותן מספיק את כל הכלים הדרושים לבתיה"ס האלה, ולילדים האלה. אני רוצה

לסיים בבקשה ממשרד החינוך, שתהיה הקצאה בהוק של אחוז מסוים של ילדים

עולי אתיופיה שיחייבו בתי"ס יוקרתיים לקבל אותם.

אני מודיע בזאת שאנחנו נמשיך את הדיון,

אני חושב שאסור בשום פנים ואופן לטאטא את

הבעיות מתחת לשטיח. הנושא של פיזור התחום החינוכי, הנושא של אכלוס

ביישובים חזקים, הנושא של נוער מנותק שמסתובב בתחנה המרכזית, הנושא של

גיוון בתעסוקה, למנוע מצב שבו עובדים רק במקצועות של חוטבי עצים ושואבי

מים, הנושא של בודדים, בעיות של בודדים שאין להם בינתיים פתרון תקציבי,

כל הדברים האלה מחייבים התייחסות. אני ארכז את הנתונים, אעביר מסמך

נוסף בין חברי הכנסת. אני מצפה מכל הארגונים שהופיעו, בין אם דיברו

ובין אם לא הגיעו לזכות דיבור, להעביר אלינו. אמרתי קודם, אין לנו

כוונה לחכות שיתמנה רמטכ"ל אתיופי, אנחנו רוצים לטפל בבעיות ויפה שעה

אחת קודם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20