הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 346

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ג', כ"ב בסיוון תשג"ה, 20.6.1995, בשעה 10:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר י' כץ

nאלול

י' בא-גד

ני בלומנטל

ת' גוז'גסקי

ח' דייו

א' זנדברג

י' לס

ע' מאור

ד' מגן

יו"ר הכנסת, שי וייס

שי פרקש, מנהל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה

יי קורסייה, מנהל השירות לעיוור, משרד העבודה והרווחה

שי פינציי, מנהל אגף השיקום והסיעוד, המוסד לביטוח

לאומי

הי מוכתר

אי קירקניוס

בי מכלוף

די ביבס

יי שילה

קי שפורי

לי זילברמן

בי פוקס

ני זורק

מזכירת הוועדה; אי אדלר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

כנס בנושא העיוורים



כנס בנושא העיוורים

בוקר טוב לכולם, ברוכים חבאים. אנחנו

פותחים את ישיבת ועדת העבודה והרווחת

בנושא העיוור במדינת ישראל, זכויות העיוורים. בראש ובראשונה, אני מודה

לידידי וחברי הטוב ח"כ חיים דיין, שדוחף, מסייע, יוזם, רגיש ומודע

לבעיות האדם העיוור במדינת ישראל.

אין זה סוד, שנושא העיוור במדינת ישראל הוא נושא, שנמצא על סדר היום

הציבורי תקופה ארוכה. זה, ללא ספק, אחד הנושאים, שהכנסת צריכה לדחוף,

לשפר ולתקן; ויש הרבה מה לעשות. אני יכול לומר לכם, שאני באופן אישי

אינני רואה רק את הנושא החוקי. אני חושב, שצריך להגביר את המודעות של

אזרחי מדינת ישראל לבעיות האדם העיוור. צריך לשפר את תנאי תעסוקתם של

העיוורים, לדאוג לכך, שמפעלים מוגנים יוקמו, ישופצו ויאפשרו לעיוורים

לתרום את תרומתם לחברה. בצורה כזו גם נגדיל את הכנסתם. החברה במדינת

ישראל איננה מודעת תמיד ליכולתו הרבה של האדם העיוור. ולא פעם אנשים

שואלים את עצמם איך אדם עיוור, שנגזר עליו לאבד את מאור עיניו, מסוגל

לתפקד. עשיתי לי מנהג קבע לבקר במוסדות של עיוורים - ילדים ומבוגרים -

מאז שנכנסתי לתפקידי כיו"ר ועדת העבודה והרווחה. נדהמתי לראות ולהיווכח

לאיזה הישגים בלתי רגילים מסוגלים להגיע אנשים עיוורים בתחום התעסוקה.

לא רק בתעסוקה מיוחדת לעיוורים, בכלל בתחום התעסוקה, למשל, בתחום

הספורט. אלה הישגים, שאתה שואל את עצמך, איזה אומץ לב, איזה רמה גבוהה

נדרשת כדי להגיע אליהם; והעיוורים מצליחים לעשות זאת. אנחנו צריכים

להמשיד ולדרבן את משרדי הממשלה לתת כל מה שאפשר לטובת העיוור. בשנה

האחרונה, אני יכול לומר פה בנימה אישית, הכרתי ילד שבגיל שנה וחצי,

שנתיים, בגלל מחלת הסרטן, בגלל גידול ממאיר עקרו את עיניו. הוא היום בן

שמונה. הוא מתפקד כמו כל ילד בחברה. הוא עושה, אפשר לומר, את כל

הדברים. הוא משחק, הוא רץ, הוא מתקתק על המחשב. בעקבות המפגשים איתו

התחוור לי, שהדבר אולי החשוב יותר מכול, הוא לאפשר לילדים העיוורים,

ויש כמאה וחמישים ילדים עיוורים באופן מוחלט במדינת ישראל, להיקלט

במערכת החינוך הרגילה. מדינה שרוצח לתת שוויון מלא גם לאנשים המוגבלים,

לילדים המוגבלים, מדינה שרוצה לחסוך מעצמה - האינטרס שלה הוא לקלוט את

הילדים העיוורים בבתי הספר הרגילים; לתת להם מחשבים, שאפשר לתקתק עליהם

בכתב ברייל ולקבל כתב רגיל, ולהפך; לאפשר תקשורת בין המורה לבין הילד

בצורה הפוכה. אני רוצה לציין בסיפוק שגם ראשי ארגוני העיוורים, המרכז

לעיוור והארגונים האחרים הביעו הסכמה ונכונות, וסייעו לי לדחוף את ועדת

הכספים להקצות משאבים למטרה זו. אני מקווה, שהשנה נפתח במבצע תלת שנתי

לספק לכל ילד עיוור שלומד במערכת החינוך את האפשרות לעבוד עם מחשב כזה,

ולילדים אחרים, שהם כבדי ראייה נאפשר לעבוד עם מחשבים, שאינם מכפילים,

אלא מגדילים פי 16 את כתב היד, כדי שיוכלו להיקלט במערכת החינוך

הרגילה. זה בעיניי כמעט ערך עליון. אני משוכנע, שיש דברים רבים מאוד

שצריך לעשות אותם. לפני הפגרה נקיים דיון נוסף בזכויות העיוור. ביקשתי

בישיבה הקודמת ממשרדי הממשלה לגבש תוכנית ברורה, ואנחנו נבדוק אפשרות

של תיקונים בחקיקה. צריך לציין בסיפוק את ההעלאה בשיעור של 50%, שעשתה

בשנה שעברה או השנה. זה איננו מספיק, משום שלאדם העיוור יש צרכים,

שנוגעים גם לניידותו, לליוויו, לתנאי חייו השוטפים; ואי אפשר להתעלם

מזה. אני מקווה שהכנסת הזו, הכנסת ה-13, תירשם בתולדות האדם העיוור

וזכויותיו במדינת ישראל ככנסת שעשתה משהו, ולא רק דיברה. אני מאחל לנו

היום דיון פורה. אנחנו נאפשר גם לחברי הכנסת, וכמובן, גם לנציגי הממשלה

ולנציגי העיוורים להתבטא, להביע רעיונות, מחשבות, השקפות, הצעות.



ובישיבה הבאה של ועדת העבודה והרווחת ניישם חלק מהדברים האלה. אני

מקווה גם, שנגיע למצב של חקיקה, על מנת שזכויות האדם העיוור במדינת

ישראל תהיינה מעוגנות ותזכינה גם לגיבוי משפטי. מעל לכול, נדרש מכולנו

לספק משאבים בתחומים שהזכרתי מקודם, ללא כל קשר לחקיקה. אני מאחל לנו

דיון פורה ובוקר טוב. כל טוב.

ח' דיין; בוקר טוב לכולם. אני רוצה לברך את חברי

הוועדה, שבאו להשתתף בדיון ביום העיוור

למען העיוור במדינת ישראל. אני חושב, שזה יום מאוד מיוחד, גם בשבילי

וגם בשביל העיוור במדינת ישראל, מבחינת הנושאים שהוועדה רוצה לקדם על

מנת לשפר את רמת החיים, את אופן התפקוד, את הבעיות הכוללות שיש

לעיוורים במדינת ישראל. לפני שאני בכלל פותח את דבריי, אני רוצה לברך

את יו"ר ארגון העיוורים ואת מנכ"ל ארגון העיוורים, מר הרצל מוכתר, שעזר

לי להגיע ליום הזה, ואת מר איוון קינקריום, יו"ר הארגון, שדוחף ועושה

רבות למען קידום העיוורים במדינת ישראל. אני רוצה לברך את נציגות

הערבים שהגיעה לכאן. אני חושב שלנושא חברתי זה יש פן של אוכלוסיה

מגוונת, הן מקרב הילדים, הן מקרב העולים. דרושה התמודדות בבעיית הנשים

העיוורות והאנשים העיוורים במדינת ישראל, בנושא החינוך, בנושא התעסוקה;

ולכל נושא יש לו הבעיות שלו. היום במדינת ישראל על פי הנתונים שנמצאים

בידי ישנם קרוב ל-13 אלף עיוורים. 60% מהאוכלוסייה זו מעל גיל 55. 40%

נעים מגיל 30 ומטה. מתוכם יש 1,500 ילדים עיוורים, שצריכים לקבל חינוך

מיוחד, נשים שצריכות להתמודד בתור עקרות בית ועם גידול הילדים, גברים

שצריכים לדאוג לפרנסה ולהתמודדות היום-יומית. כשאתה נכנס לעומק העניין

ורוצה להבין בעצם מה המגבלה האמיתית של העיוור במדינת ישראל, אתה מוצא,

שיש כאן אכן בעיה שצריכה לקבל היבט ודחיפה משמעותית לקידום נושאים

מסוימים.

אתן לכם דוגמה. היום, למשל, דמי ליווי לעיוור, משולמים בסך הכול

לעיוורים שעובדים במגזר, הציבורי העסקי והפרטי. סך כול התשלום הזה הוא

475 ש"ח. זה אומר, שבסך הכול אוכלוסייה הזו עובדים היום 2,804 עיוורים.

כלומר, מתוך 13 אלף מי שנהנה מהתקציב הזה זה 18%-20%. מי שאינו עובד

מקבל רק מחצית. השאלה הנשאלת היא למה לא כולם מקבלים. אם מדובר ב60%-

מהאוכלוסייה הבוגרת, הרי ברור לנו, שהחלק העובד מהווה רק 2,800; אז

איפה עוד 7,000, שלא נהנים מהתקציב הזה?! ישנם חוקים, שחוקקו גם בכנסת

הקודמת וגם בכנסת הנוכחית. ואינני חושב, שיש מקום להגיש את אותם חוקים.

צריך להמשיך ולדחוף את החוקים הקיימים, ולהביא את החוק הזה לקריאה

שנייה ושלישית.

נושא החינוך בבתי הספר הוא נושא בעייתי כשלעצמו. ידוע שתלמידים זקוקים

לעזרים מיוחדים, וההוצאה לתלמיד הרבה יותר גדולה, כאשר צריך גם להתמודד

עם צמצום הזמן מבחינת הטכנולוגיה, עם מערכת המחשבים, עם העזרים. היום

מכונת הברייל מתחלפת במערכת מחשוב. כל תלמיד צריך ללמוד איך לשדר מאותה

מדפסת שקשורה למחשב, על מנת שיוכל לדעת לזהות, לקבל את השידור, על מנת

לדעת איך להעביר את הנתונים שהוא רוצה. היום אולי התנאים קצת השתנו.

בעבר מכתבי שנשלחו על ידי העיוורים במדינת ישראל נכתבו בכתב ברייל,

והלימוד העיקרי היה לימוד באמצעות מישוש. קיבלתי מכתב מידידה מאוד טובה

בכנסת, בת שבע, שהיא עיוורת. היא עובדת בכנסת, ואני לפעמים עומד ומסתכל

איך היא עובדת, ואני ממש נהנה. רציתי לבחון את זה. אמרתי - אני רוצה

לדעת אם את יודעת מה מספר הטלפון שלי במשרד. - היא פתחה ספר בכתב



ברייל, ותוך חמש דקות מצאח את כל הפרטים, כולל תכתובת שלי. חייתי חמום,

כי זח מרגש. אלח דברים לא שגרתיים בשבילנו, שלומדים בחינוך חרגיל.

נושא התעסוקה. אני חושב שיש מקום לדחוף ולהמליץ, או אפילו בחקיקח לבקש

מכל ארגוני המעסיקים בארץ, להקצות תעסוקה בשניים-שלושה מפעלים לפחות.

לנשים ולגברים, באמצעים שיאפשרו לעיוור לעבוד. אני רואה במועדוני

העיוור, שישנם מפעלים שנותנים הרכבות מסוימות למועדונים, על מנת

שהעיוורים יעבדו ויעבירו את היום בעשייה וברווח מינימלי. אולי זח חמקום

לקרוא לכל ראשי חערים, שבמקומותיחם אין מועדונים לעיוור, ולדרוש לפתוח

מועדונים לעיוור, על מנת שיוכלו לחיות בצוות, בחברותה. כי לפעמים

לעיוור, שנמצא בין ארבעה קירות, לא חשוב מה הוא יעשה, אם יתנו לו משהו

במועדון; העיקר בשבילו הוא לשבת עם חברים. חמגמה שלנו היא להצליח

לחוביל למצב של חקיקה.

ישנה הצעת חוק, שאני חנחתי חיום בכנסת. הצעת החוק מתייחסת לכל חנושאים,

שהצגתי כאן בפניכם חיום. חנושא חעיקרי, שאני רוצה להעלות פה היום, זה

שהמוסד לביטוח לאומי לא רק יכיר בעיוור כנכה, אלא ייתן לו את קצבת

הניידות המוגדרת לנכה בחוק. אם נכח הוגדר בחוק כנכה 100%, ונותנים לו

דמי ליווי, אני חושב שצריכים לחוריד את דמי הליווי ולתת לו קצבת

ניידות, כי הוא נכה שזקוק לזה, ואף אחד לא עושח לו טובח. אנחנו מדברים

בתנאים סוציאליים מינימליים לטובת חאנשים חאלה.

לסיום דבריי, אני רוצה לברך את כל האנשים שטרחו וחגיעו. אני מאחל לכל

חנציגים, כולל המשרדים הנוגעים בדבר ואני לא יודע אם כולם כאן יזכו,

להציג את ההישגים שלהם למען העיוורים. אני מקווה שתהיה אפשרות לכל

המגזרים שנמצאים כאן להציג את הבעיות שלהם; ואולי לאחר מכן, לא אולי,

אלא בטוח, נפשיל שרוולים ונלך עד סוף הכנסת ה-13 לחקיקה מלאה לטובת

העיוור. תודה רבה.

היו"ר י' כץ; תודה רבה לח"כ חיים דיין. אני מוכרח לשבח

שר חחינוך וחתרבות,

פרופ' אמנון רובינשטיין, ומי שאחראית על נושא העיוורים במשרד החינוך,

חגברת ברכח ברכח. בגלל תקלח טכנית חם לא הוזמנו לדיון, אבל חם עושים

עבודח יוצאת מן חכלל בכל מח שקשור לחינוך עיוורים. חם סייעו לי רבות

בנושא של חכנסת מחשבים לבתי חספר. אני יכול לומר לכם, שחשר אמנון

רובינשטיין נתן לי חבטחח, שעל כל שקל שיוקצב מוועדת חכספים, משרד

חחינוך יתקצב בשקל מטעמו רכישת מחשוב לעיוורים. אני חושב שמגיעה להם

תודה וברכה על כך.

שי פרקש; אדוני היו"ר, ועדת העבודה והרווחח, ח"כ

יוסי כץ, ח"כ חיים דיין, חברי ועדת חעבודה

והרווחה, חבריי לעבודח וקחל נכבד. אני שמח מאוד על חכבוד שנפל בחלקי

לעמוד כאן במשכן הכנסת ולברך בשם משרד חעבודח וחרווחח. שרת חעבודח

והרווחה, גברת אורה נמיר, מתנצלת על שנבצר ממנה להשתתף בישיבתה של ועדת

העבודה והרווהה של הכנסת. היא ביקשה ממני להעביר אליכם את ברכתה החמה

לרגל יום העיוור בכנסת, לכם, לכלל ציבור העיוורים ולבני משפחותיהם בכל

רחבי המדינה.

מי שזוכר את ההיסטוריה יודע בוודאי, שאגף השיקום צמח וחחל את פעילותו

מן חשירות לעיוור. זוחי קבוצת חנכות הראשונה, שזכתה במשדרנו להכרה



בצרכים הייחודיים שלה, לשירות ספציפי משלה ולתנופת פיתוח בלתי פוסקת של

תוכניות ופרוייקטים במסגרות שונות. הפעילות נמשכת כל העת, ואני

מבטיחכם, שתימשך גם בעתיד. השירות לעיוור במשרדנו הוא ייחודי גם בכך,

שהוא מטפל באנשים עם עיוורון ובכבדי ראייה מגיל אפס עד 120, מינקות ועד

שיבה. הוא מספק רצף של שירותי שיקום וטיפול, המקיפים את כל מעגל חייו

של האדם העיוור. אנחנו במטח האגף ובפיקוח המחוזי נמצאים בקשר הדוק עם

רבים מהעיוורים, אותם אנו מלווים שנים רבות במסגרות החינוך וההכשרה,

במקומות העבודה ובצמתי חיים מכריעים אחרים. אכן, השירותים שפיתחנו הם

שירותים כוללניים. מטרתם לענות על מכלול צורכי האנשים עם עיוורון וכבדי

ראייה, בכל מעגלי החיים, ולהביא לשיפור בתפקוד בחיי היום-יום, בבית,

במשפחה, בקהילה ובחברה, כמו גם במסגרות החינוך והעבודה.

השיבות מיוחדת אנו מייחסים לתחום התעסוקתי, מתוך אמונה בחשיבות העבודה

בחייו של הפרט ובתרומתה ליכולתו של האדם לנהל חיים עצמאיים. אנו לא

חוסכים במאמצים ובאמצעים בתחומי ההכשרה וההשמה בעבודה, כולל אספקת

עזרים ומכשור מתאים, שיאפשרו לעיוור להשתלב בשוק העבודה הפתוח. יחד עם

זאת, אנו מודעים לכך, שלא כל הציבור מסוגל להשתלב בשוק הפתוח; ועבורם

פיתחנו גם מסגרות מוגנות. השירות שלנו הוא שירות החותר למצוינות, ולא

בכדי נבחר השירות לעיוור, היחיד והראשון מכל שירותי המשרד, לפתח את

אמנת איכות השירות, שבה התחייבנו לפעול באופן עקבי ומתמיד לשיפור איכות

השירותים ויעילות תהליכי העבודה. הרשו לי לצטט מתוך אותה אמנה. "אנו

מאמינים" כך הצהרנו, "כי תהליכי השיפור תלויים בראש ובראשונה בנכונותנו

לאמץ ערכי יסוד ולאמץ וליישם שיטות עבודה מוסכמות אשר תשפרנה את השירות

הניתן על ידינו". אמנם אמנת שירות זו היא רק בנושא אחד, הנושא הראשון

בתחום של מתן תעודות עיוור, אך בעתיד אנחנו נמשיך ונפתח את אמנת השירות

גם לנושאים רבים נוספים אחרים. התחייבנו במסגרת אמנת השירות לתת את

הסיוע החומרי והשיקומי, לו זכאי מקבל השירות, על פי חוק, באופן צודק

ועל פי קריטריונים גלויים וברורים. "הענקת יחס אדיב, נימוסי ומכובד

בתחנות השירות השונות, תוך הקפדה על הופעה הולמת, הקשבה ונכונות לסייע.

אנו מצדנו נצפה לקבל יחס דומה ממקבל השירות. נקפיד על שמירת כל ערכי

צנעת הפרט ועל חיסיון מידע הנתונים. נשמור על זכות מקבל השירות

להתלונן, אם ימצא לנכון, על כל שירות או יחס הניתן; ונתחייב לבדוק

ולטפל בתלונה באמינות ובקפדנות."

בהזדמנות זו אני מבקש לברך את כל הארגונים, שעוסקים בתחום הטיפול

בעיוור, החל מהמרכז לעיוור, דרך "הגשמה", דרך "ששת", דרך כל אגודות

העיוורים הפזורות בכל רחבי הארץ. בשם שרת העבודה והרווחה, בשם אגף

השיקום, שאו ברכה.

י' קורסיה; בוקר טוב לכולם. ראשית אני מברך את יו"ר

ועדת העבודה והרווחה, ח"כ יוסי כץ, אני

מברך את ח"כ חיים דיין, יוזם הכנס, אני מברך את חברי ועדת העבודה

והרווחה, שמשתתפים איתנו כאן בכנס. אני מבקש לברך את מר הרצל מוכתר,

מנהל המרכז לעיוור, את מר איוון קירקניוס יו"ר אגודת העיוורים, וכמובן

את חברי לעבודה, שלמה פרקש, ואת כל נציגי העיוורים שטרחו ובאו ליום זה,

גם את חברי האגודות למען העיוור.

רבותיי, אמר יו"ר הוועדה, שהכנסת הזו תצטייר כזו שלקחה על עצמה לקדם את

העיוורים. אנחנו נתבע ממנה את זה, ואנחנו צריכים לזכור, שהם לקחו עליהם

משימה. אנחנו צריכים לבקש את זה. ח"כ דיין ביקש שנתאר את כל ההישגים.



אני מנחל השירות לעיוור. יש לנו סדרה של הישגים, שמכירים אותם. לא אוכל

לתאר את כל ההישגים. אני רוצה לתאר רק חלק מההישגים, ואני מקווה שאתם

יודעים מה עושים ומה לא עושים. אנחנו לא עושים הכול, אני מודה, לא

יכולים לעשות הכול, אבל יש לנו הרבה הרבה הישגים.

תפקח- השירות לעיוור לאפשר לאדם העיוור ולקווי הראייה להגיע לתפקוד

אופטימלי בתחום האישי, התעסוקתי, החברתי, במטרה להקל את השתלבותו

בחברה. הטיפול באדם העיוור מתבצע לאורך כל מעגל החיים, כפי ששמענו, על

פי העיקרון שמנחה אותנו, הטיפול הכוללני, הטיפול ההוליטטי.

מטפר נתונים, בישראל מוכרים לנו 13 אלף בעלי תעודת עיוור. 10% ילדים,

30% בגילאי העבודה, 60% קשישים. מתוכם יש לנו 179 סטודנטים

באוניברסיטה. בשנה שעברה היו 145. זו קפיצה של למעלה מ-15%. לפני שנה

היתה עליה של 20%. יותר ויותר אנשים פונים לאוניברסיטה ומנסים למצוא

להם אפיק תעסוקתי, דרך תעסוקה אקדמית.

עובדים בתעסוקה מוגנת 650 עובדים בשירות הפתוח, וזו באמת בעיה.

תחומי הפעילות של השירות מתחלקים לשיקום רגשי, שיקום תפקודי, שיקום

חברתי, שיקום תעסוקתי, שירותים מיוחדים לילדים וסיוע חומרי. התקציב

העומד לרשות השירות הוא 33.7 מיליון. כל התקציב הזה מוצא בסוף השנה.

אגורה לא נשארת. בשיקום רגשי, אתם בטה יודעים, המטרה היא להביא את האדם

לשלמות נפשית, לאפשר לו התמודדות תקינה בכל תחומי החיים, על אף המגבלה.

בנושא זה עשינו כמה דברים, טוב שתדעו. אנחנו שואפים לשלב עובדים

מקצועיים בכל מיני יחידות, בכל יחידה שעוסקת בטיפול בעיוור, והקמנו את

מה שאני קורא "מרש"ל" - מרכז רב שירותים, שאמור לתת שירות כוללני לאדם

העיוור מהבוקר ועד הערב. מה שאולי לא הצליחו במסגרת בתי ספר ומתנ"ס

אנחנו קיפלנו תחת הרעיון של מתנ"ס במקום אחד: נותנים שירותי שיקום

משפטיים, שירותי רווחה, ואחר הצהריים - שירותי חברה. מרש"ל כאלה קיימים

בינתיים שניים, אחד בתל אביב, אחד בירושלים. אחד בדרך באום אל-פאחם

ומרכז נוסף יקום בקרוב ברחובות.

שיקום תפקודי כולנו יודעים מה זה, המטרה היא להקנות טכניקות תפקודיות

לאדם העיוור, כדי שיוכל לתפקד כמו כל אדם רגיל. בנושא הזה עשינו כמה

דברים. אנחנו רוצים לשנות את הקונספציה הקיימת, לפיה מורה שיקומית

מטפלת אחד לאחד. זה שירות יקר ביותר. אנחנו רוצים ליצור מרכזי יום, (זו

תוכנית, אני מודה), אליהם יבואו העיוורים, אליהם יבוא כוח האדם, ואז

נוכל להרחיב את השירות, נוכל להשתמש ביותר מתקנים, להשתמש בכוח אדם,

לתת ליותר אנשים, ובכך לשפר את השירות. כך אני מאמין. בנושא זה תוכנית

צפת היא דוגמה. תוכנית זו, לדעתי, גולת הכותרת בשירות לעיוור. זו

תוכנית, שמכנסת בתוכה שיקום רגשי, שיקום תפקודי וגם שיקום הברתי. אישה

בת שבעים, שגמרה את התוכנית, אמרה - אני נוסעת היום לחו"ל לבד, - כי

נתנו לה שיקום רגשי, נתנו לה שיקום תפקודי, נתנו לה כלים שתוכל להתמודד

בעזרתם.

שיקום חברתי הוא נושא, שמקבל תנופה בזמן האחרון. אנחנו יודעים שלאדם

העיוור יש שעות פנאי רבות. אנחנו מצווים לבנות מרכזים, מועדונים

חברתיים כדי לאפשר לאדם העיוור להשתמש במרכזים האלה ולנצל את שעות

הפנאי במגוון של חוגים. אנחנו עושים בעניין זה, אבל הקטע הזה לא מספיק

מטופח.



חתחוס הרביעי חוא התחום הקשה ביותר. זה שיקוס תעסוקתי. מובן, שהמטרה

היא לשלב את האדם העיוור בעבודה; כולנו שמענו את זה. בעניין זה עשינו

כמה פעולות. אני הייב לספר לכם, למרות שאני אומר מראש, התחום הזה לא

פתור. אני לא יודע אם הוא ניתן לפתרון, אבל נכון להיום הוא לוקה. אנחנו

צריכים להתגבר, אולי לבנות פתרונות יצירתיים מעולם אחר, אבל צריכים

להתמודד עם הסוגיה הזו של מקורות תעסוקה. אספר לכם, פנה אלי איש

הביטחון, איש ממחלקת אמ"ן, ואמר לי - אפשר להשתמש בעיוורים כמאזינים. -

אמרתי - נכון. - התקשרתי לראש אמיץ, כתבתי לו מכתב, לאורי שגיא, האלוף,

הצעתי לו את הרעיון הזה. קיבלתי ממנו טלפון, הוא אמר לי - אני מקבל,

אקבע לכם פגישה ואנחנו נקדם את העניין הזה. - זאת יזמה, זה לא אומר שיש

פתרון מחר, אבל זה אומר שאנחנו יושבים, חושבים, מנסים למצוא פתרונות.

על שירותים מיוחדים לילדים אני אדלג. סיוע חומרי: כולנו מודעים

לשינויים משמעותיים שחלו בנושא דמי הליווי בשנים 94' 95'. שינויים אלה

חינם פרי יזמתה ועבודתה המאומצת של שרת העבודה והרווחה, ח"כ אורה נמיר,

אשר התבטאה בהצעה לסדר היום בנושא העיוורים, הצעה מס' 33 של ח"כ מנע.

אנו מחויבים לסייע ככל שניתן לציבור העיוורים ולהקל ולו, במעט, על

המצוקה הנוראה ממנה סובלים מי שאינם רואים. אין להתעלם מכך שלצד

ההישגים יש קשיים, ויש עוד עשייה רבה לפנינו, למשל בתחום השיקום

התעסוקתי. על מנת להתמודד כהלכה ולהיערך בצורה יעילה לשיפור ולקידום

מערך השירותים לעיוורים לקראת שנות האלפיים נערך המשרד לביצוע סקר

צרכים בצורה מדעית ומסודרת. מדובר בסקר, שאמור להתבצע בחודשים הקרובים,

ויכלול מדגם של 3,000 איש מכלל ציבור העיוורים. מטרת הסקר היא לשמוע

מכלי ראשון על צורכי ומאווי ציבור העיוורים ובהתאמה לצרכים אלה להיערך

למגוון השירותים המיועדים. ברצוני להביא לידיעתכם, כי בתכנון הסקר על

פרטיו היה שותף פעיל מה הרצל מוכתר, חבר ועדת ההיגוי שלנו, כנציג ציבור

העיוורים. ובשיתופו של הרצל מוכתר אנחנו רואים חלק מהגשמת מדיניות

השירות שאימצנו, שעיקרה שיתוף הלקוחות בקביעת המדיניות. הרצל בשבילנו

הוא נציג של ציבור העיוורים. הוא גם עיוור, ובתור שכזה הוא נציג אותנטי

של ציבור העיוורים.

אני מבקש לנצל הזדמנות זו שאני פה בכנסת ולקרוא לחברים לעזור לנו בתחום

החקיקה. הוק עידוד תעסוקת עיוורים קיים בכל העולם, לא ארחיב. חוק הפעלת

מזנונים ונקודות מכירה במשרדי ממשלה קיים בארה"ב, וזה עובד בהצלחה

מ-1936. זהו חוק, המחייב את משרד הממשלה והצבא לרכוש מוצרי צריכה

המיוצרים על ידי עיוורים במפעלי תעסוקה, והכול על פי תו תקן, לא פחות

מזה.

בוקר טוב. ברכותיי ותודתי לכל אלה שעשו

ועמלו לקיום כנס חשוב זה. נמצאים פה

300-250 עיוורים, שהגיעו מכל הארץ: יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים,

עולים חדשים וותיקים. דבר, שבוודאי מבטא את הצורך החשוב של כל

האוכלוסיה הזאת וגם שלנו לקיום הכנס החשוב.

לדעתי ולדעת המוסד לביטוח לאומי יש לעשות הכול כדי שהעיוור וכבד הראייה

יוכלו להשתתף בצורה פעילה ועד כמה שאפשר בתנאים רגילים ונורמליים, בכל

תחומי החיים; ללא הגבלות, ללא מכשולים. ואם הם קיימים - להקטין אותם

ככל האפשר; וזאת בכל תחומי החיים: דיור, עבודה, שעות פנאי. אלה בעצם 24

משעות החיים שלהם. לשם כך יש צורך במאמץ מוגבר ורציני של כל השירותים

שמופקדים על הטיפול באוכלוסיית העיוורים. הביטוח הלאומי מצדו דואג



להבטחת קיום של האוכלוסיה שזקוקה לכך. יש לנו גס אפשרות לפתח פרוייקטים

מיוחדים לקידום בעיות של אוכלוסיית העיוורים. אנחנו מעורבים כמעט בכל

פרוייקט אפשרי בכל רחבי הארץ. לדעתי, יש צורן גם במאמץ של חקיקה, אשר

צריכה להבטיח בצורה נאותה את זכויות העיוורים בישראל, דבר שיהיה כתוב,

מוגדר, ברור וידוע לכול. אני מקווה שכולנו נדע להפיק את המרב מהדברים

שייאמרו בכנט. בהצלחה.

היו"ר י' כץ; תודה רבה, כולנו רשמנו לפנינו את השטרות

עליהם חתמו נציגי הממשלה והביטוח הלאומי.

בישיבת ועדת העבודה והרווחה הבאה נדע אם אכן יהיה לזה גיבוי ממשלתי

מלא, ונוכל להעביר את התיקונים הרצויים והראויים ולהפוך אותם לחוק

מחייב במדינת ישראל. בכל מקרה, אני מקווה מאוד, שלהצהרות שנשמעו כאן

יהיה ביטוי מעשי בכל מה שנוגע לתמיכה ולסיוע מוגבר בפעילות של העיוורים

במועדונים, במוסדות, בבתי הספר ובכל מקום ומקום, שבו אנחנו זקוקים לכל

משאב כספי כדי לאפשר להם לתפקד, להיקלט ולשפר את הפעילות שלהם.

ת' גוז'נסקי; אני מברכת את כל הנוכחים בדיון החשוב הזה.

בכל פעם שוועדת העבודה והרווחה מקיימת

דיון עם ציבור, שיש לו בעיה משותפת, אנחנו מצליחים לקבל החלטות טובות

יותר. אני מבקשת לעמוד על כמה נקודות, נוסף לדברים שכבר שמעתם היום.

הנקודה הראשונה זה עניין התעסוקה. שמענו פה את נציג השירות לעיוור

במשרד העבודה מספר לנו על כד, שישנן דרכים להבטיח תעסוקת עיוורים.

העובדה שמספר העובדים בקרב אוכלוסיית העיוורים הוא כל כך נמוך זה לא רק

בושה למדינה, זה קודם כול מעשה נורא כלפי ציבור העיוורים. אני חושבת,

שדרך המלך לשיקום נכים בכלל ולשיקום העיוורים היא העבודה. העבודה צריכה

להיות עבודה מסודרת ובתשלום הולם. אני חושבת שהיום ישנן תעסוקות

לעיוורים בתשלום מחפיר, בתשלום שלא לכבוד, לא לעיוור ולא למדינה.

הנקודה השנייה, שאני מבקשת לעסוק בה, זה עניין הרווחה, עניין הדאגה

לאוכלוסיית העיוורים במדינת ישראל. אני חושבת שנעשו כמה צעדים, הייתי

שותפה לזה, כשהשרה נמיר היתה יו"ר ועדת העבודה והרווחה, בקשר לאפשרויות

מנוחה, הבראה וכוי. אבל אני חושבת, שכאשר המשרד קובע צעד חיובי כשלעצמו

של הבראה, צריך לאפשר לעיוורים, כמו לאזרחים בני חורין במדינת ישראל,

לבחור את המקום בו הם רוצים להבריא. אני חושבת, שלא צריך להתייחס

לעיוורים כלא יודעים ולא מכירים. הוא יודע טוב מאוד, הוא מכיר טוב מאוד

הוא חי במדינה הזאת. אני חושבת שעניין ההבראה זה רק דוגמה להתייחסות

לעיוור. צריך לחשוב עליו לא כמישהו שמובילים אותו, אלא כמישהו שיודע

ושמגיעות לו הזכויות האלה. אני חושבת, שאם יעשו טיפול יסודי בענייני

התעסוקה ובענייני הרווחה, ואם מעמדו של העיוור כאזרח במדינת ישראל,

כבעל זכויות וחובות, אבל קודם כל זכויות, יעוגן במלואו בחוק, אנחנו

נוכל לבוא לכינוס הבא עם הישגים נוספים יחד אתכם, ובהצלחה.

נ' בלומנטל; בוקר טוב וברוכים הבאים לכנסת. אנחנו

יושבים כאן במסגרת ועדת עבודה ורווחה, כפי

שאתם שומעים, ואני רוצה לברך את יוזם ההתכנסות הזאת, את ח"כ חיים דיין,

ולברך את יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ יוסי כץ, שנותן את ידו. ואני

בטוחה, שהחקיקה בעניין העיוורים נמצאת בידיים מאוד טובות, אם יוסי כץ

הוא יו"ר הוועדה. אני מאוד שמחה על שהגעתם לכאן, לכנסת. אתם בוודאי

שומעים אותנו די הרבה בערוץ 33, ולא תמיד רואים את הצד היפה שלנו. אז



רצינו להראות לכם פנים אחרות, אלה הפנים האמיתיות שלנו. לי יש קשר

אישי, משום שבעלי הוא רופא עיניים. אז מיום שהכרתי אותו התחלתי לחשוב

אם כואב לי משחו או איך הראייה שלי או דברים מסוג זה. רציתי למצוא דרך

אל לבו, וכפי שאתם רואים אמנם מצאתי. מאז שהכרתי, ואנחנו נשואים די

הרבה שנים, אני חשופה לכל הנושא. אתם מכירים את זה: תינוקות שנולדים

בלי יכולת ראייה, לעתים נולד תינוק שיש אפשרות לנתח אותו, והוא כן

יראה, אתם מכירים את הכול. יש גם מחלות. אני כבר יודעת, כשפונים אלי,

ופונים אלי לא אחת. כשאני שומעת את שם המחלח, אני כבר יודעת מה תצפי

להמשך החיים. כמובן, יש גם נכויות, פגיעה בצבא, אתם מכירים את

הפצועים. אני חושבת שחלה התקדמות מסוימת. אנחנו בין השאר נותנים לח יד:

גם שרת העבודה והרווחה, גם רשויות הרווחה, אגודות למיניהן, חברי הכנסת.

זאת התייחסות שונה לחלוטין מאשר לכל סוגי הנכויות. יש נכויות קשות יותר

או פחות. אי אפשר להעמיד זאת על כף המאזנים. מי שסובל הוא זה שיודע.

אבל הגישה היום והגישה שאנחנו מובילים אותה כוועדת העבודה והרווחה,

כחברי כנסת, היא גישה חדשה בחברה. משמע, לקבל כל אחד ואחד כחלק

אינטגרלי, ולא להתחיל לחשוב, כפי שאולי חשבנו בעבר, שיגיד תודה שאנחנו

נותנים לו לעבוד במרכזייה או שיגיד תודה, שהמדינה נותנת לו אפשרות

ללמוד. שיגיד תודה. לא. העידן הזה נגמר היום. אין יותר עידן של להגיד

תודה. אנחנו צריכים להגיד תודה, שאתם איתנו, ושהכמיהה שלכם היא כמיהה

עזה ביותר, ואנחנו שותפים לה, ויחד אתכם אנחנו במאבק הזה. הכמיהה שלכם

היא לתת לחברה, לתת למשפחה, לתת למדינה את כל מה שאתם יכולים. והזכות

שלכם היא, שאנחנו נעזור לכם למלא כמיהה זאת. אמר לי קודם ח"כ יוסי כץ -

אני לא יכול לפזר הבטחות מכאן ועד הודעה חדשה, כי אני חייב לעמוד

בהבטחות שאני מבטיח. - אבל אנחנו נסייע במידת יכולתנו לשנות את הגישה

הבסיסית ולחוקק בכוחות משותפים חוקים שיקלו. ומעבר להקלה התקציבית

שתהיה לכם, אני רוצה לקדם את הקו החדש, את הגישה החדשה, את הגישה

הנכונה יותר. אתם איתנו במאבק המשותף יחד לתרום לחברה ולעשות למענה

במיטב הכשרונות שיש לכם, וזאת המשימה שלנו. תודה רבה.

שלום לכולם, בוקר טוב לכולם, אני שמח מאוד

על הכנם הזה, ורוצה לברך בראש ובראשונה

אתכם, על שבאתם להתארח כאן בכנסת, ואת עמיתי, יו"ר הוועדה, ח"כ חיים

דיין, שיזם את הכנם. כחבר ועדת העבודה והרווחה מרבה מאוד לעסוק בנושאים

הקשורים למערכת הבריאות. אני ער ורגיש ויודע את הבעיות שלכם, ורוצה

להצביע על משימות, על דברים אמיתיים, שהוועדה תיקח על עצמה בתקופה

הקרובה. מונח לפני מכתבו של שלמה אלון בנושא של דמי הליווי. אנחנו

חייבים לעקור את הבעיה הזו אחת ולתמיד, לא בבג"צים ולא במכתבים. כמו

שהוועדה הזו, בראשותו של חברי יוסי כץ, יודעת, אנחנו יודעים גם לכופף

את ידה של הממשלה, במידה שהיא לא עונה לנו באמצעות חקיקה.

הנושא השני, שרשמתי לפני, הוא חשוב מאוד, שבעידן המודרני נדע להכניס את

חידושי הטכנולוגיה, שיכולים לעזור לעיוורים, חרף המחיר היקר שלהם. נדע

להחדיר ולהכניס אותם למערכת. אנחנו גם נציע אולי, במידה שדבר כזה לא

קיים, שמעתי פה את אחד החברים, שצמוד לרדיו, ואני יודע כמה חברים

צמודים לרשת הטלוויזיה ושומעים אותנו, שתהיה פינה מיוחדת ברדיו לבעיות

העיוורים, באופן שאפשר יהיה לשמוע ולהשמיע את כל הבעיות. היום בעידן

התקשורת מי כמוכם יודעים כמה דבר זה חשוב, נפנה לרשות השידור שתתקין

פינה כזאת לטובת העיוורים. חבריי הטובים, חברי ועדת העבודה והרווחה

יהיו לכם למשענת נאמנה בהמשך הדרך, עלו והצליחו.



ע' מאור; שלום לכם חברות, חברים יקרים, זהו מפגש

מרגש. אני מאוד רוצה להוקיר את מפעלו של

ח"כ דיין, שיזם, פעל וקידם את הנושא, ועכשיו הוא פועל להגשת הצעת חוק,

ואת יו"ר הוועדה, ח"כ יוסי כץ, אבל בראש ובראשונה אתכם. לראות אתכם פה

מביא לנו הרבה אור. תמיד. כמי שחינכה וליוותה ילד עיוור וכמנהלת בית

ספר דאגתי שהוא יהית בבית הספר שלי, והוא סיים עם בגרות ועם בגרות

מלאה. אני אומרת שהפעולה הראשונה צריכה להיות, שכל הילדים העיוורים

ישתלבו במערכת החינוך עם הילדים הרואים, שכן רק מאור עיניהם נגזל מהם,

אבל הם ילדים נבונים, רגישים, עם ציפיות, עם רצונות, ואני מתחייבת

לפעול בוועדת החינוך יחד עם רבים אחרים, כדי שילדים עיוורים יהיו

משולבים במערכת החינוך באופן מלא.

הדבר השני נוגע לתעסוקה. אני רוצה לחזק את הדברים שאמרו קודמותיי.

הנושא של תעסוקה - לא רק שזה לא טובה, אנחנו שומעים פעמים רבות ממשרדי

הממשלה, מכל הגוונים, מכל הממשלות, שאין תקציבים. התקציב של קצבות

הגמלאות הוא הגדול. כל נכה, כל עיוור מעדיף ויכול לתרום, להרוויח,

להביא את לחמו בכבוד, ולא לקבל את הגמלאות. צריך שהחברה תדע, שאמנם אתם

העיוורים לא רואים, אבל בעצם אתם מביאים את האור לחברה. צריך שהיא תהיה

יותר רגישה, יותר מלווה ויותר פעילה ביחד. אסור להוציא, להרחיק. צריך

לקרב. אני רוצה לסיים לגבי החקיקה, ח"כ יוסי כץ, יו"ר הוועדה, שפועלו

בנושא חקיקה רב, אני חושבת שהיום, דווקא עם חוק הנכים הכללי, חשוב

שנמצא איך קבוצת העיוורים, היושבת איתנו כאן, תבוא לידי ביטוי לא רק

בחוק מיוחד, אלא בחוק. אנחנו נפגשים בוועדה עם ארגוני נכים רבים מאוד;

עם ארגון החירשים נפגשנו, ועם נכי תאונות עבודה, ועכשיו אנחנו יושבים

בוועדת החינוך והתרבות בנושאי דיסלקטים. יש לפי דעתי 24 ארגונים. חצי

מיליון מהמדינה, 10%, אתם לא המיעוט, אתם לא בשולי הדרן, אתם חלק עיקרי

בלב החברה, אם נשים את הכוח יחד, אתם העיוורים עם כל ארגוני הנכים

ואיתנו חברי הכנסת, אני בטוחה שתדעו ימים טובים רבים. תודה רבה.

ד' מנע; צהריים טובים לכולם. ידידי יו"ר הוועדה,

אני רואה פה חברה רבים מרמת גן ומכל מיני

מקומות. רבותיי, אני רוצה להודות לחיים דיין על ארגון המפגש הזה, שהוא

מפגש חשוב מאוד. אני מצטרף לכל היזמה של ועדת העבודה לקחת באופן אישי

יותר ובצמוד יותר את הטיפול בעיוורים. אני טיפלתי בכמה נושאים, הקשורים

למכתב שהעביר אלי מר מוכתר. עד היום נושאים אלה לא טופלו. דעו דבר אחד

רבותיי, שלפעמים, כשיש שינויים תקציביים, פוגעים באוכלוסיות החלשות. זה

לא קשור כרגע אם זה נכים או זקנים או משפחות חד-הוריות וכד'. כפי שאתם

רואים בוועדת העבודה והרווחה מימין ומשמאל, אין פה עניין של מפלגות.

כולנו מאוחדים בתמיכה לסייע לשכבות החלשות. אני רוצה לומר לכם, שאנחנו

כולנו יחד נפעל על מנת לסייע לכם. יש דברים אלמנטריים, שהדעת לא תסבול

אותם, אם לא יתקנו מה- את החוק הזה. לכנסת הזו יש עוד שנה וחצי עד

לבחירות החדשות לכנסת. אנחנו חברי ועדת העבודה מכל הסיעות ומכל המפלגות

חייבים לקחת את הנושאים של תיקוני החקיקה, הקשורים לציבור העיוורים,

באופן אישי ומחיר, על מנת שלא תחלוף שנת 95', מבלי שיהיו תיקונים

משמעותיים בכל הקשור להטבות לעולים החדשים. הביטוח הלאומי חייב להתייחס

אליכם לא רק כאוכלוסיה שבאה אליו כל יום, אלא כאוכלוסיה מיוחדת. עם

צרכים מיוחדים, עם דרישות מיוחדות. אם הדברים האלה לא ישתנו במהירות,

הציבור הזה ילך וייחלש. הציבור הזה מתבגר ונזקק ליותר ויותר עזרה. אם

בעבר משפחה יכולה היתה לעזור, המשפחה גם התבגרה. אנחנו מבינים לצרכיכם.

אני מבקש מכם, אל תרפו מאיתנו. נסייע כמה שנוכל, אתם אל תרפו מאיתנו.



התקשרו אלינו מדי שבוע ושאלו מוז התקדם, מה נגמר, מין היה. אל תהססו ואל

תתביישו. אנחנו פה בשביל לשרת אתכם, ואנחנו נשרת אתכם בזכות, ולא בחסד.

אנחנו לא עושים לכם טובו; בכך, שאנחנו משרתים אתכם. זכותכם שאנחנו נשרת

אתכם, ואל תניחו לנו עד שנגמור את החקיקה הזו ונסייע אחת ולתמיד לציבור

העיוורים בישראל. תודה רבה.

כבוד חברי ועדת העבודה והרווחה, מר יוסי

כץ, חברי כנסת, אדוני וחברי מר חיים דיין,

חבר הכנסת. ברצוננו להביע לך את תודתנו והוקרתנו, על שהצלחת לארגן כנס,

אשר קול העיוור יישמע בו. אני מקווה שמכנס זה כולנו נצא מחוזקים, וגם

נקבל זכויות. בישראל חיים כ-14 אלף עיוורים בעלי תעודת עיוור. 1,600

מבין העיוורים האלה הם תלמידים. מגיל אפס עד לאוניברסיטה. כ-600

עיוורים עובדים בשוק הפתוח. כ-800 עיוורים עובדים במפעלים המוגנים.

היתר, אתם יכולים לעשות חשבון, הם קשישים, מגיל 55 והלאה. בישראל,

לצערי, מתווספים כמעט 1,600 עיוורים לשנה, כך שאין זו בעיה של קומץ. זו

בעיה של ציבור גדול ורחב, שלא משמיע את קולו, לא יוצא לרחובות, לא

מפגין. אני רוצה לציין שבזכות פועלה המבורך של הגברת אורה נמיר, שרת

העבודה והרווחה, הצלחנו בשנה האחרונה להגדיל את דמי הליווי. הצלחנו

להביא לכך שיכירו פעם אחת ולתמיד בזכותו של האיש הקשיש לקבל 125 שקלים.

רבותיי, אתם יודעים מה זה קשיש עיוור, שהוא זקוק למישהו שילך איתו,

מישהו שיסעד אותו, מישהו שיהווה לו לחברה, וזאת הצלחה. לא הצלחנו,

לצערי הרב, להביא לכך, שלאנשים שמקבלים שירותים מיוחדים עבור זה שאינם

מסתדרים בביתם יתנו גם את דמי הליווי, מכיוון שמשרד העבודה והרווחה

הוציא פסיקה, שאדם שמקבל שירותים מיוחדים אינו זקוק לדמי ליווי. מה

באמת שייך פה? אדם מקבל שירותים מיוחדים על שאינו מסתדר בבית, אדם מקבל

דמי ליווי על שאינו מסתדר בחוץ. לכן אני רוצה לומר שעדיין המערכה

ניטשת. אנחנו לא נרפה, עד שישוו את קצבאות דמי הליווי לביטוח לאומי, עד

שיעבירו את כל הנושא של דמי הליווי לביטוח לאומי. זאת הדרך, וזה לא

חסד, רבותיי, זה באמת לא חסד. דעו לכם, בכל נושא דמי הליווי יש תקציב

של 160 מיליון שקל לנכים האחרים, שאני חושב, שמספרית הם לא רבים

מאיתנו. ולגבי עיוורים, היום מגיע התקציב בקושי ל-8 מיליון.

בתחילה, כשדיברו על מפעלים מוגנים, התכוונו לאותם עיוורים, שאינם

יכולים להסתדר בשוק הפתוח. היום הרבה מפעלים מוגנים מאוכלסים בעיוורים,

שיכולת העבודה שלהם להשתקם בשוק הפתוח היא גדולה. אבל, מה לעשות, אין

עבודה לעיוורים, מכיוון שבמשך עשרים שנה לא יזמו שום תחום חדש

לעיוורים. אז מה אתם מתפלאים עכשיו שזה מגיע לכך? ואתם יכולים להבין את

הקשישים _העיוורים, שהיום זרוקים בביתם. היום מצב התעסוקה הוא בכי רע

לגבי עיוורים. אתם יודעים שמחסלים מרכזיות טלפוניות בגלל האלקטרוניקה.

עיוורים בני ארבעים וחמישים זרוקים בבית. אנחנו ביקשנו ממנכ"ל משרד

העבודה והרווחה להקים ועדה, שתאפשר ליצור מקומות תעסוקה לכל העיוורים

האלה, כדי שלא יהיו זרוקים בבית. חלק מהם מכניסים למפעלים מוגנים. יש

מפעלים מוגנים. רבותיי, שאני מתבייש, העיוור מרוויח בהם 150 שקל לחודש.

אתם יכולים לבדוק את זה.

יש כ-1,600 תלמידים עיוורים. יש כ-500 עיוורים בעלי תעודת עיוור. חלקם

בעלי שרידי ראייה. אם לא יתנו להם את המכשור המתאים, ולא יאפשרו להם את

הציוד המיוחד, את המחשב, את הטלוויזיה במעגל סגור, הם יפלו לנטל,

ויצטרפו לאותה קבוצה של קשישים עיוורים. החברה אך ורק תרוויח מזה,



שתיתן להם אפשרות, ולא צריך לחסון בזין. כי אס יחסכו, אם יתנו להם

חמישה-שישה מיליון לרכישת הציוד, אני חושב שהחברה תצא ברווח.

אני רוצה לציין, שפעם היה שירות לעיוור. המפקחים היו מטפלים בציבור

העיוורים. היום השאירו לנו אדם יקר, את יוסי קורסיה כמנהל השירות

לעיוור, אבל לקחו את כל המפקחים, והמליכו אותם על כל הנכים. לכן אני

חושב, שצריך לשקול מחדש להחזיר את המפקחים, שיטפלו בעיוורים ולא בנכים

אחרים. לא שעיננו צרה בזה שיטפלו בנכים אחרים. אבל לעיוורים יש בעיות

ספציפיות אחרות. שירות התעסוקה לא מוכן לקבל אותם לעבודות. לכן חייבים

להחזיר את השירות לעיוור.

יש מקום שנקרא "מגדלור". זה מקום, שמשקם את העיוור. אנחנו מכירים אותו.

בשנים שעברו "מגדלור" שירת אך ורק עיוורים. היום התקציב הולך למגדלור,

אבל 90% מהיושבים שם הם נכים אחרים. התקציב מגיע משיקום. כשאומרים לנו,

שמוציאים כך וכך עשרות מיליונים לשיקום עיוורים, אל תאמינו. זה הולך

לנכים אחרים. לכן אנחנו חייבים לדאוג ולדרוש, שבוועדות האלה, שמחליטות,

ישבו עיוורים. כי, רבותיי, העיוורים יודעים יותר טוב. ואילו הייתם

דואגים לפני מספר שנים לחושיב עיוורים בוועדות אלה, לא היה קורה שבמשך

עשרים שנה לא יזמתם אפילו תחום אחד למקצוע חדש לעיוורים. אנחנו חיינו

עדים לפני מספר שנים לכך, שדאגו להקים כל מיני מרכזי שיקום. בכל מקום

הקימו מרכז שיקום. רוב מרכזי השיקום האלה נשארו מיותמים. היום, אדוני

יוסי קורסיה, אתה מקים לנו מרש"לים. מה יהיה מצבם, אם יהיו מאוישים

בעובדים סוציאליים, והם העובדים הסוציאליים, יודעים יותר טוב מאשר האדם

העיוור?! העיוור רוצה להגיע ולבלות את שעות הפנאי במועדון חברתי. הוא

לא רוצה להגיע למקום, שיושבים בו עובדים סוציאליים. הוא לא זקוק

לסטיגמה. לכן, אנא, רדו מהעניין הזה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. גם אם יש בדברים ביקורת, אני

מאמין שזו ביקרות בונה. אני מאמין, שאנחנו

חברי הכנסת צריכים להיות קשובים גם להערות אלה, וללא ספק ניקח אותן

בחשבון בישיבת העבודה הבאה שלנו בנושא זה. המטרה שלנו היתה לשתף אתכם

בבעיות, לשתף אתכם בהשקפות השונות, גם של נציגי משרדי הממשלה, גם של

חברי הכנסת. אבל בסופו של דבר נערבל את כל הדברים האלה. ואני מקווה,

שנגיע גם להחלטות נכונות, צודקות, שישפרו את המצב ויהיו בבחינת גזרה,

שגם הממשלה תוכל לעמוד בה, אבל שיהיה בהס משום קידום אמיתי של בעיות

העיוורים. אני מזמין את איוון קירקניוס לשאת את דברו.

ח"כ יוסי כץ, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של

הכנסת, חברי כנסת נכבדים, גבירותיי

ורבותיי, גם אני בתורי רוצה לברך ולהודות לח"כ חיים דיין על יזמתו

חברוכה לכנס הזה, ועל שהעמיד לרשותנו את הבמה הזאת, כדי שנוכל להשמיע

את בעיות העיוורים ואת כל הנושאים שמטרידים אותנו.

היום שמענו מנציגי הממשלה, שהם דואגים לעיוורים, הם פותרים את הבעיות.

מי שלא נמצא בעניינים בטח ישאל - אם כל כך טוב, מה בעצם לא טוב? אם כל

כך טוב, מה עושים העיוורים היום בכנסת? - הדברים ששמענו הם לא הדברים

הנכונים, מפני שכל התקדמות, שאנחנו מגיעים אליה, מצריכה מאבק ממושך של

שנים. אנחנו נציגי העיוורים נאבקים מאז שנת 87', כשקיימנו את ההפגנה

הגדולה עם אלף עיוורים פה בירושלים כדי להגדיל את דמי הליווי. אחרי

ההפגנה הזאת קיימנו גם ישיבת שבת מול משרד ראש הממשלה. בסך הכול השגנו



תוספת של מיליון שקל לשנה כדי להגגדיל את דמי הליווי. גס היום. כשאנחנו

שמענו שציבור העיוורים קיבל תוספת של 50% על דמי הליווי, זה לא הלך קל.

היו עשרות עשרות ישיבות במרוצת השנים עס כל המוסדות וכל הגורמים

משרד העבודה והרווחה, ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, שרי

העבודה וביטוח לאומי וגם נציגי האוצר. לא השגנו את התוספת הזאת אלא

לאחר שאיימנו בהפגנה. ולא ו-ק איימנו, אלא קיבלנו רישיון להפגין

בירושלים, אלפי עיוורים עלו להפגנה הזאת. כל זה מראה לכם, שכל תזוזה,

כל התקדמות קטנה, מצריכה מאיתנו מאבק מתמיד וישיבות וריצות. מאז שגברת

נמיר, שרת העבודה והרווחה, קיבלה את התפקיד, יש תזוזה, ויש התקדמות.

אבל גם התקדמות זו היא התקדמות איטית, והיא מלווה במאבק מתמיד. בחודש

מאי 95' סוכמו דברים עם ביטוח לאומי על דעתה של שרת העבודה והרווחה ועל

1. גדהלת דמי הליווי לגובה של שירותים מיוחדים

2. ניתוק הזיקה בין דמי הליווי לדמי שירותים מיוחדים

אחד הדברים האבסורדיים ביותר הוא, שעיוור ברגע שהוא מקבל שירותים

מיוחדים, דהיינו עזרה ביתית, עטים עליו, ומפסיקים לו את דמי הליווי.

אני עד עכשיו לא יודע מה הקשר בין דמי הליווי, שאדם נעזר בהם ברחוב

בהליכה לקופת חולים, לעבודה וכו' לבין עזרה ביתית, שהוא זקוק לעיניים

רואות בבית במאה ואחת בעיות שהוא נתקל בהן. בכל זאת, לקרוב ל-900

עיוורים, שקיבלו שירותים מיוחדים, הפסיקו את דמי הליווי. זה עוול

משווע.

נקודה נוספת - הקשישים. ביקשנו, נלחמנו, כדי שגם הקשישים יקבלו דמי

ליווי. הם זקוקים לכך לא פחות מהצעירים, לפחות מגיל 65 כדי ללכת לקופת

חולים, לרופא, לחנות ולכל מקום אחר. נכון שיש תזוזה, אבל התזוזה היא

בסך הכול 125 שקל לחודש למספר קטן של קשישים, ולא לכל

הקשישים.

נקודה נוספת היא להשוות בדמי הליווי בין עובדים ולא עובדים. גם על זה

המאבק ממשיך. האוצר היום מתנגד. קיבלנו תשובה מנציגי ביטוח לאומי,

שמשרד האוצר מתנגד להעביר תקציב. אינני יודע מדוע אנחנו העיוורים

צריכים להיאבק על כל הטבח קטנה, על כל שקל. ומתי מקבלים, מתי מזיזים את

הדברים? אן ורק כאשר אנחנו עומדים לקיים הפגנות גדולות. מכאן אנחנו

רק חוק זכויות העיוור, רק חוק

שיעגן את כל הזכויות ויוסיף את התיקונים הדרושים יעזור. אז נוכל אחת

ולתמיד להתקיים בצורה מכובדת, ולא להתדפק על הדלתות כל שני וחמישי על

כל שקל נוסף.

ישנה אבטלה, ישנם פיטורים, ישנם מפעלים מוגנים

מוזנחים. "המשקם" משלם פי שלושה על שעת נוכחות מאשר מה שהעיוור מקבל

במפעל המוגן. כל הדברים האלה טעונים תיקון. ואני מקווה, שוועדת העבודה

והרווחה של הכנסת תיתן את דעתה על כל הנושאים.

ישנו נושא, שאנחנו כעשר שנים נאבקים עליו, שלא הגיע לפתרונו. הנושא הזה

הוא שחיקת שכרו של העובד העיוור. אנחנו כבר כעשר שנים קיימנו עשרות

ישיבות עם כל המוסדות וכל הגורמים הנוגעים בדבר. אותם גורמים הודו

בסופו של דבר, שישנה שחיקה, אבל אין דרך לפצות את העיוור העובד. אני



אפרט את זח כדי לחבחיר את דבריי. בשנת 1985, באפריל, משרד האוצר אימץ

לעצמו דרך חדשה לתשלום תוספת יוקר: במקום שישלם את כל תוספת היוקר

בתשלום ישיר לעובד, למשכורת, הוא התחיל לתת הלק מהתוספת בתשלום ישיר

והלק על ידי עדכון מדרגות המס או זיכוי במס הכנסה. דהיינו, להקטין את

מס הכנסה באחוזים הקבועים, ואז להגדיל את הכנסתו הפנויה של העובד, ואז

ישווה בזה את אחוזי התוספת. לדוגמה, אם האוצר קבע שהתוספת תהיה למשל 4%

לעובדים במשק, אז 2% הוא שילם בתשלום ישיר במשכורת, 2% דרך עדכון

מדרגות המס. מה קורה עם העובד העיוור שאינו משלם מס הכנסהז במקום לקבל

100% תוספת יוקר, הוא היה מקבל 2% , אפילו בפברואר 95', כשהיתה תוספת

יוקר לעובדים, גם 2.6% נתנו דרך עדכון מדרגות המס, דבר שעובדים עיוורים

לא קיבלו, ו-2.6% היה תשלום ישיר. זאת אומרת, במרוצת כל השנים האלה

משכורתו של העובד העיוור נשחקה באחוזים גבוהים מאוד. לפני ארבע שנים

הבקש משרד העבודה והרווחה לבדוק את הנושא ולראות כמה נשחקה משכורתו של

העובד העיוור. אם כן, לפני כארבע שנים, אחרי בדיקה, באו למסקנה,

שמשכורתו של העובד העיוור נשחקה .זה דוח שקיים במשרד העבודה

והרווחה. מאז עד ימינו אלה שיטה זאת ממשיכה. העובד העיוור נשהק, וישועה

אין. בדרישות שלנו באוצר, בביטוח לאומי, בכל מקום, אמרו לנו - אתם

צודקים, אבל אין דרך לפצות אתכם. - העלינו מספר הצעות, אבל הצעות אלה

נפלו, מפני שלא ניתן לממשן. לכן, רבותיי, יש לתת את הדעת לנקודה החשובה

הזאת, ואני מקווה שמר כץ ששומע את הדברים - גם אותם יקח בחשבון.

יש עוד נקודות רבות אבל יש לצמצם בגלל קוצר זמן. על כל פנים, אנחנו

נמשיך את הלחצים לחקיקה, כדי שיהיה חוק, שיעגן את הזכויות שלנו, וישפר

את מעמדו של העיוור. תודה.

נמצא כאן נציג האוצר, אנחנו מבקשים להעביר

אלינו יחד עם אנשי המוסד לביטוח לאומי

פירוט בכתב של כל העלויות של הנקודות, שהדובר הקודם ציין אותן, על מנת

שנוכל להתייחס גם לנושא העלויות וגם לקבוע סדרי עדיפויות. ח"כ רפי

אלול, היו"ר הפורש של הלובי החברתי.

ר' אלול; ידידי יו"ר הוועדה, ח"כ יוסי כץ, ח"כ

דיין, מודי, ציבור יקר. אני רוצה להגיד

לכם, שאני מלא התפעלות מהעבודה שלך, ח"כ דיין, לאסוף כזה ציבור גדול עם

בעיה, שלדעתי, רוב רובנו בבית הזה מאוחדים ברצון לעזור ולפתור אותה.

האמת היא, שלא תמיד אנחנו מצליחים. זה מגיע לנושא כספים, ויש ויכוחים

כאלה ואחרים. אבל אני חייב לציין, ישנה הצעת חוק, שאני מניח, שחלק גדול

מחברי הבית הזה יחתמו עליה, למען שיפור מעמדו ומצבו של העיוור בישראל.

אין גבול לרצון שלנו לתת ולעזור, אבל מי כמוכם יודע, שתמיד ישנו סד

תקציבי, ושצריך לעשות דברים נוספים. אמר פה קודם מישהו, שיכול להיות,

אי אפשר לשים את כל האנשים הנכים והעיוורים יחד

תחת אותו סד תקציבי. צריך להפריד. הצעת חוק זו, והיה ותאושר, באה לתקן

עוול של שנים רבות מאוד. אני מקווה, שאולי זה יפתור חלק ניכר מהבעיות

שלכם. ברור לי, שכל מה שנעשה זה עדיין מעט לעומת מה שמגיע לכם, במיוחד

לאור מצבכם הבריאותי. לנו מפריע, שכל אחד מכם צריך להילחם על זה, שיהיה

לו מלווה בתוך הבית, מלווה בחוץ, ולהגיע לכל משרד ממשלתי ואין מי שיבין

אותו. כי לא כל נייר הוא יכול להבין, וצריך לקרוא לו אותו, ובחשבון

הבנק שלו צריך לטפל. אני מניח, שכל היושבים כאן יעשו הכול על מנת להקל

עליכם את החיים בקטעים האלה לפחות. אני שוב מודה למארגני הכנס. אני

מקווה, שיחד נצליח להוביל את החוק הזה. תודה.



היו"ר י' כ"ץ ; ח"כ חיים דיין אמנם יזם את האירוע, אבל

אני חושב, שמגיעה תודה גס למזכירת הוועדה,

גברת אסתר אדלר, ןליתר החברות שעובדות איתנו בוועדה, לעוזרות

הפרלמנטריות שלי ושל ח"כ דיין, שעסקו בארגון האירוע, וגם על זה מגיעה

להן תודה.

שלום, בוקר טוב, וברוכים הבאים. עזבתי

ישיבה של ועדת החינוך, בה אני משתתף, על

מנת לבוא לכאן. אינני חבר מן המניין בוועדת העבודה והרווחה, אבל היה לי

חשוב לבוא ולחזק אתכם, לברך אתכם על הגיעכם לכאן ולומר לכם להעביר את

המסר, שיש בכנסת אנשים שדואגים, שפועלים למען האינטרסים של העיוורים

בישראל, ודואגים לכך, שהמצב של העיוורים בישראל ככל שזה תלוי ברשות

ובתמיכה, ישתפר. הכנס הזה הוא הוכחה לכך, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות

לברך את מארגני הכנס בראשות ח"כ חיים דיין, חברי לסיעה. אני רוצה לומר

לכם, שהאירוע הוא אירוע חשוב מאוד, אבל העבודה של חיים דיין בעניין

העיוורים היא עבודה יום-יומית. אני יו"ר סיעת צומת. מדי יום שני יש

בישיבת הסיעה דיון על הצעות חוק שעולות. אין שבוע שלא עולה בו הצעת חוק

של ח"כ חיים דיין. הוא מניח אותה לאחר מכן כהצעת חוק פרטית, שנוגעת

לבעיות חברתיות. נושא העיוורים לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש וארבע פעמים

עלה במסגרת הצעות ויוזמות שונות שלו. ועל כך אני רוצה לתת לו את הברכה

עכשיו, ולומר לו - יישר כוה, - וגם לכל חברי הוועדה, וגם ליו"ר הוועדה,

שנתן את ההסכמה לקיום האירוע הזה. אני מקווה, שמכאן תצא תוצאה טובה לא

רק מבחינת אלה שבאו לכינוס הזה, אלא לכל העיוורים בישראל, ושבאמת

החקיקה הנדרשת תקרום עור וגידים לרווחת כולכם. תודה.

אני קצת מתרגש לעמוד בפני הבית הזה. חברי

הכנסת, חברי ועדת העבודה והרווחה וביחוד

מר חיים דיין, חבר הכנסת יוסי כץ, אנהנו מודים לכם מאוד על הכנס הנכבד

הזה, ואנחנו מקווים, שאולי סוף סוף מן הכנס הזה תצא הישועה לציבור

העיוורים. אנחנו למעשה שומעים דברים, שבהחלט נוגעים ללב, שמדברים

עלינו. כולם מסכימים, שציבור העיוורים נמצא במצוקה נוראה: להיות עיוור

- קשה מנשוא, וכל הדברים האלה. בכל אופן זה לא מאבק של היום, אלא אנחנו

כבר כמה שנים מחכים. במדינה נאורה ומתקדמת כמדינת ישראל אני חושב,

שצריך להיות סוף סוף פתרון לבעיות של ציבור העיוורים. צריכה להיות

מדיניות וצעדים אמיצים. צריך לשפר באופן מהותי את המצב הכלכלי הקשה של

העיוור. למעשה, שמענו כמה דברים, ואני רוצה כרגע להתייחס ולעמוד על כך,

שמספר העיוורים העובדים אחרי כמה שנים שהמדינה קיימת, ציבור העיוורים

גדל, הגיע ליותר מ-13 אלף. וסך כול ציבור העיוורים שעובד בשוק החופשי

הוא כמה מאות ועוד כמה מאות, שמועסקים במפעלים מוגנים. אולי זאת נקודת

המוצא. השאלה הנשאלת היא האם העיוורים הם סרבני עבודה. זה לא נכון.

העיוורים רוצים להתפרנס בכברד, ורוצים לקיים את המשפחה שלהם ולחנך את

הילדים שלהם. על זה שאינם עובדים הם צריכים לקבל עונש נוסף?! איש לא

התייחס לנקודה, שדאגו יותר (ותמיד, לצערי הרב, דואגים יותר) לציבור

העיוורים שעובד, ולא לציבור העיוורים שאינו עובד. האם ציבור זה, בגלל

שאינו עובד, צריך להיענש?! צריך לקבל רק מחצית מקיצבת דמי הליווי?! האם

גוף כמרכז לעיוור צריך לסמוך את ידו על הסכם זה?! האם אפשר להתפשר על

חשבונו של ציבור העיוורים?! מדוע לא פותחים פה? מדוע משתפים פעולה

בעניין זה? אני מותח ביקורת. האמת היא שהביקורת בונה, אבל זה ממש כואב.

אנהנו סבורים, שלכל העיוורים מגיעה קצבת ניידות אחידה. רבותיי, זו גם

היתה הכוונה בתחילת דבריה של השרה אורה נמיר. ואני רוצה להזכיר שהיא



אמרה במפורש שהיא גם מרחיבה את מעגל מקבלי קצבת הניידות מ-3,000 אן

2,000, לא זכורים לי המספרים, ליותר מ-8,000. כלומר, היתה כוונה לקדם

את הנושא. ציבור העיוורים, נציגי העיוורים, אנשים שמכנים את עצמם "גוף

גג של ארגוני העיוורים" היו צריכים לתת יד. אני רוצה לציין דבר אחר.

אנחנו אגודת הגשמה. אנחנו לא נתנו יד לדבר זה. היינו עקביים, ודאגנו

לציבור העיוורים. אפילו הפגנו למענו. היינו בקור וברוח בחורף, בימים

חכי קרים, באוהל מחאה, ומחינו והתרענו מפני מצב זה. לא יכולנו לקבל את

העיוות הזה. אנחנו לא יכולים לקבל את המדיניות, את ההנצחה, הם ניסו

להנציח את המצב הזה. אנא מכם, שפרו את המצב.

דבר אחד נוסף אני חייב לציין, אנחנו במדינה דמוקרטית, מתוקף חוקי היסוד

של מדינה זו, מתוקף הדבר הכי דמוקרטי במדינה זו וגם הכנסת הדמוקרטית,

יש לנו הזכות להתארגנות. היא מוענקת ומעוגנת בכל חוקי היסוד של משטר

הדמוקרטי. הקבוצה הזו, שאנחנו מתיימרים ומבקשים לייצג, היא קבוצה חלשה

ותלותית. יש גוף אחד, שאינו מייצג את כלל העיוורים. הוא מייצג חלקים

מציבור העיוורים. זו מציאות, זו כתובת על הקיר. תרצו או לא, חבריי

העיוורים לקבל את זה, זו מציאות. במשטר דמוקרטי ובמדינה דמוקרטית

צריכים לקבל את זה באהבה. אנחנו גם עדים לכך, שבכנסת קורים מקרים,

שמפלגות מתפרקות. כלומר, לא המפלגה מתפרקת, אלא חברי כנסת עוברים

מהמפלגה הזו למפלגה ההיא. לא שמעתי אף מילת ביקורת על כך, משום שאנחנו

חיים ונמצאים במדינה דמוקרטית. אנא, קודם כול, שוויוניות בטיפול בנושא

העיוורים. לצערי הרב, ואני חייב עוד לומר את זח, השירות לעיוור מעורב

יותר מדי בנושא העיוורים. לעתים הוא מכתיב לעיוורים דברים, שלא הם

יעודו ותפקידו. אפילו לעתים תקציבי מדינה מחולקים לא על פי מרכיב

התנאים הקשים הכלליים, הסוציאלים, יש עוד מרכיבים. לדעתנו אסור בהחלט

להתעסק בזה, והם צריכים לראות את ציבור העיוורים ואת מייצגיו כאנשים

שיש להם את הזכות לעשות כן.

אני רוצה להיכנס קצת לנושא מפעלים מוגנים. המפעלים המוגנים, לצערנו, לא

מנוהלים באופן מקצועי. אני חושב, שהגיעה העת לפתח מפעלים מוגנים, וגם

לדאוג לכך, שינוהלו באופן מקצועי, ושהמדריכים בהם יחפשו עבודה

לעיוורים. לא יתכן, שהמדריכים, ברגע שאין עבודה, ישבו ויחכו שהעבודה

תגיע אליהם. יש כמובן להגדיל את שכרו הסמלי, המזערי של העיוור. היו גם

ניסיונות אפילו את הסכום של 150 שקל להוריד ל-80 שקל, כי רצו לחסוך

כסף. חברי הכנסת, דעו מה קורה בשטח הזה, ותעקבו אחרי כל הצעדים של משרד

העבודה והרווחה ושל השירות לעיוור. כולנו רוצים לקדם את רווחתו של

העיוור. אני מודה לכם מאוד.

מ"מ היו"ר ח' דיין; זה בקשר להתמודדות הסטודנטים העיוורים

במדינת ישראל והמערכת העומדת לרשותם.

י' שילה; שלום לכולכם, ראש וראשון אני מבקש לברך את

ח"כ חיים דיין ואת כל חברי הכנסת שהגיעו.

לא אכנס לפירוטים תקציביים, כי דיברו על זה הרבה, ולא אכנס לפירוטי

תחיקה, כי דיברו על זה הרבה. אני מעדיף לעסוק במספר נקודות, שנראות לי

חשובות. נקודת ההסתכלות שלי היום היא לכיוון העתיד. בראש ובראשונה, אני

מבקש לפנות אל חברי הכנסת, ולומר לכם, שעם כל החשיבות לנושאים המרכזיים

שבהם אנחנו מתמודדים, נושאי החוץ והביטחון, במשך השנים הקרובות הנושאים

החברתיים והכלכליים יתפסו מקום נרחב יותר בסדר היום הציבורי. שילוב

הנכים בחברה יצטרך להיות מואץ, מכיוון שעד היום באמת עסקנו הרבה



בנושאים המדיניים. אני מקוות, שבעתיד הנושאים החברתיים יתפסו מקום חשוב

יותר. לכן אני פונה אליכם, שכשם שטרחתם ובאתם, וחלקכם גם עזבתם ישיבות

אחרות של ועדת אחרות ומצאתם לנכון לבוא לכנס חשוב כזה ולפגוש כאן מאות

נציגים של ציבור העיוורים מכל הארץ על כל ארגוניהם ועל כל קבוצותיהם,

תמצאו לנכון להצטרף ללובי, שאני מקווה, שילך ויתרחב של חברי כנסת, של

אישי ציבור, אנשי משק וכלכלה, שיעזרו לנו, לנציגי ציבור העיוורים,

לדחוף את ענייננו, לקדם את ענייננו לטובת כלל ציבור העיוורים.

לנציג הממסד אני רוצה לומר, מר הרצל מוכתר הזכיר למשל את נושא

המרכזיות; נדע כולנו את המציאות, המרכזיות הן תסמונת, הן רק סימן, צורה

מסוימת ומאוד נפוצה ומקובלת של תעסוקת עיוורים. המרכזיות האלה ילכו

ויפנו את מקומן. התעשייה, העבודה, השירותים הולכים ומתמחשבים. הפיתוח

של מקצועות הולך ומואץ לכיוון של טכנולוגיה מתקדמת, לכיוון של היי-טק.

אני חושב, שנציגי הממסד צריכים ליטול על עצמם שתי משימות חשובות וקשות.

דבר ראשון, צריך שינוי כיוון חשיבה. לא עוד שתדלנות, לא עוד פקידי

השמה, שהולכים ומתחננים - אנא קלטו את העיוור הזה, אנא העסיקו את

העיוור הזה, - אלא יותר כיוון של עבודה, שכנוע, שהאדם העיוור שיבוא

לעבוד ירצה להוכיח את עצמו וירצה להיות טוב לפחות כמו כל העובדים, שלא

לומר טוב יותר משאר העובדים. חושבים, שבגלל שהוא עיוור, הוא אינו יכול

לעבוד. הסטיגמה הזאת מוטעית. צריך לשכנע, שהסטיגמה הזאת מוטעית.

אל נעסוק בהמצאת תחומים. המצאות לא לנו הן, ואין לנו צורך בהן. אנחנו

צריכים לקחת מקצועות קיימים בשוק ולנסות לפתח אותם ולהתאים אותם

לעיוורים. את זה ניתן לעשות.

דבר שלישי, אני יודע שחלק מחבריי לא יסכימו איתי, אבל ברגע שהכניסו אדם

עיוור לוועדה, שעוסקת בחלוקת ציוד, ונתנו לוועדה זו סמכויות אמיתיות

לחלק ציוד, הרי שגדל מספר מקבלי הציוד. הבה נמשיך קדימה בדרך הזאת. לא

ניתן ציוד לעיוורים כטובה, ובמהלך כל התהליך הפרוצדורלי נקשה עליהם את

החיים ונמרר להם את החיים. ניתן להם ציוד, כי הם צריכים ציוד לא רק

לצורך עבודה, כי אם גם לצורך חיים. אם אדם עובד התקבל למקום עבודה,

וחלילה התעכב בגלל שאין לו ציוד, הרי שהוא עלול להפסיד מקומות עבודה,

והיו דברים מעולם. עכשיו מדברים על אינטגרציה. הכנסת מחשבים לבתי הספר

- אין דבר ברוך ממנה. הבה נלמד את כל הילדים העיוורים להשתמש במחשב, כי

זח העתיד של העיוורים. אני קורא לכל אלה שיודעים לחשוב קדימה לקחת את

האבחון ולהוציא אותו מ"מגדלור", צריך לעשות אבחון רגיל. גם אלה שרוצים

ללמוד באוניברסיטה הולכים ועוברים בחינות פסיכומטריות עם כולם, ומי

שמצליח נקלט באוניברסיטה.

דבר אחרון, אני פונה אל כלל ציבור העיוורים, מותר וצריך להיות חופשיים

ולהתאגד, אבל צריך עוד דבר, צריך לחשוב קדימח, צריך להשתחרר מדפוסי

מחשבה עתיקים, להשתחרר מדפוסי מחשבה ישנים, לחשוב קדימה לכיוון העתיד,

לחשוב בכיוון של פיתוח טכנולוגי, לחשוב בכיוון של פיתוח מקצועות

נוספים, לחשוב לכיוון של שיווק יותר נכון שלנו, הסברה לציבור, הסברה

לכל אלה שאינם משוכנעים שהעיוורים יכולים. הם יכולים.

לסיום דבריי, אני פונה אליכם, חברי הכנסת. יש חוקים טובים, ויש חוקים

פחות טובים. שלבו בכל מקרה ובכל מצב ובכל מקום את נציגי ציבור

העיוורים. האמינו לי, שיש להם מה לומר, ולא תפסידו מלשמוע אותם

ולהתייחס לדבריהם. תודה לכולכם.

אני רוצה להזמין איש שדוחף, את בכור.

ואולי זאת ההזדמנות לספר, שכל הארוע התחיל

מבכור. הוא פנה אלי בבקשה לערוך מסיבת פורים לעיוורים בירושלים. לקחתי

את הפרוייקס הזה, ועשינו מסיבה ל-150 עיוורים בירושלים, בתלפיות. ואני

שם פשוט הבטחתי לעשות קמפיין כזה בכנסת. זה התחיל ממנו, מהפנייה שלו.

אני רוצה להזמין אותך לומר כמה דברים. בבקשה.

למעשה אמרו כאן המון דברים, דברים יפים,

דברים חשובים, ואני רוצה לקוות שהדברים לא

יישארו בחזקת ססמאות, אלא באמת יצאו לפועל. אני רוצה להתרכז בנושא של

החוקים וקצת אולי להרחיב בעניין הזה. לפני כן דיבר מר ביבס, אני רוצה

להתייחס גם לדבריו. אני חושב שההאשמות שהוא הטיח פה בנציגים של המרכז

לעיוור ואגודת העיוורים שניהלו את המו"מ, הן האשמות שווא. אגודה זו,

שנקראת "אגודת הגשמח", קיימת כבר עשרות שנים. לא נראה שום דבר שאגודה

זו השיגה, חוץ מאשר פלגנות ופירוד. על זה אנחנו מצטערים. החוק הראשון

והבסיסי, שהוזכר אולי כבדרך אגב, הוא הנושא של הכרה בעיוורון כנכות.

במידה שהחוק הזה יצא לאור יש לנו סיכוי טוב לפתור שרשרת רצינית ביותר

של בעיות נלוות לחוק הזה. אני רואה את גולת הכותרת של החוקים בהכרה

בעיוורון כנכות. ואני חושב, שיש לתת על זה את הדעת בראש ובראשונה.

בנושא תעסוקה דיברו רבות. ציינו את חשיבות התעסוקה. אין בעצם תחליף

לתעסוקה. אומרים, שהבטלה היא אם כל חטאת. מתוך כ-14 אלף עיוורים

הדגישו, שיש 600 עיוורים, שעובדים בשוק החופשי בלבד. זה לא מעיד על

תנופה בלתי נלאית של השירות לעיוור. היום רבים המובטלים, שיכולים

להיכנס לעבודה, ולצערי, לא נכנסים. יש צורך לחוקק חוק תעסוקה מתאים.

צריך לאפשר קליטה של אחוז קבוע מקרב ציבור זה, כמו שנהגו לגבי נכים של

משרד הביטחון. על החוק להתייחס לשלוש נקודות: קליטת אחוז קבוע של

עובדים עיוורים במקומות העבודה, אבחון נכון שיתקיים סמוך לביתו של

המושקם, והשמה נכונה, שתהלום את הנטיות, את היכולת, את הכישורים של

האדם העיוור. החוק חייב להתייחס לנקודות אלה.

בנושא של ניידות, אני רוצה להדגיש, הבעיות אינן רק קבלת דמי ניידות.

הרחוב הופך להיות סואן מאוד, קשה מאוד. ויש צורך לכפות כמה דברים על

הרשויות, כדי שלעיוור יהיה קל להלך בארץ הזאת. יש לאכוף את חוק כלבי

נחייה. המון עיוורים עולים למוניות ומורדים מהן, מפני שהם מביאים כלב

נחייה. חייבים למצוא דרך. ישנו חוק, החוק לא מיושם. לא ניתן ליישם

אותו. ורבים העיוורים שסובלים מעניין זה. צריך לדאוג לרמזורים מצפצפים,

שיאפשרו לעיוור הליכה חופשית, צריך לאפשר גם הליכה חופשית על מדרכות.

שיקום עיוורים צריך לעבור לביטוח לאומי. עד כמה שראינו, השירות לעיוור

לא הצדיק עד עכשיו את קיומו. שאולי מנסים קצת לחדש פה ושם, אבל שיקום

עיוורים חייב לעבור לביטוח לאומי. השיקום לדעתי, יכול להיעשות אפילו

דרך לשכת התעסוקה הרגילה. כמו כל תושב, מן הראוי, שנוכל אנחנו לגשת

ללשכת התעסוקה, ולקבל שם עבודה. אני יכול לתת לכם דוגמה אישית. לאחרונה

הזדמן לי כעובד סוציאלי להיות עם פונה בלשכת עבודה. בעצם הייתי עם

הפונה, כיוון שלא ידעו שאני עובד סוציאלי. שאלו אם אני מחפש עבודה. אני

חושב, שאם יוכשר צוות מתאים בלשכת התעסוקה, שילמד את הדברים ממשרד

הרווחה ויכשיר את עצמו לטיפול ספציפי בנושא של עיוורים, נוכל גם אנחנו

להתקבל לשם.



היישום של הדברים האלה, של הטיפול בעיוורים בכלל, מותנה בעוד משהו.

בארצות חוץ העיוורים שותפים באחור מלא לשיקום שלהם. הם שותפים כמנהלים,

כמובילים בכל דבר. בארץ הזאת מנסים לעבוד מעל לראשינו, והרבה פעמים

עוקפים אותנו בעניין זה. אני חושב, שחשוב לדעת, שעיוורים יכולים לסייע

בשיקום עצמם. צריך לקלוט עיוורים כעובדים במשרד הרווחה, שיוכלו לקדם את

נושא השיקום. עיוורים יוכלו להוביל בכל מיני מקומות, כדי שיוכלו לשרת

אותנו. צריך לדאוג שהכספים שמגיעים לעיוורים יזרמו באמת לעיוורים.

פעמים רבות, כשאנחנו באים בטענות לפני הממשל פה, אומרים - אתם יודעים

על מה הולכים הכספים - אנחנו לא כל כך יודעים. יש המון כספים, ואנחנו

לא יודעים לאן הם הולכים. יש שני פרויקטים: "מגדלור" שמיועד לאבחון

ופרויקט ענק, שבנה מרכז הספורט בירושלים, שנבנה בבית חינוך עיוורים,

מקום שכיום הפך להיות מרכז שכונתי על חשבונם של העיוורים. "מגדלור" זה

מקום, שאמור היה לתת אבחון לעיוורים. את זה הדגישו גם לפניי. "מגדלור"

היום משרת ציבור אחר, נכים אחרים, וכל זה מתקציבים שלנו.

בקיצור, אני רוצה לומר, אני רוצה מאוד לקוות, שהיום הזה יניב תוצאות

טובות, יניב לא רק מלים, אלא גם מעשים. אשמח אם ישתפו אותנו בביצוע, אם

יבחרו נציגים שלנו כדי לבצע את כל אותם דברים יפים, שנאמרו היום.

תודה.

היו"ר י' מי; נאום זה נכתב בכתב ברייל. ראינו כיצד אחרי

הדברים קרא בכור מכלוף את הדברים באמצעות

כתב ברייל. הציבור צריך להבין את זה, לדעת זה. אפשר לתפקד, אפשר לשפר

דברים. ואם היום מסתייעים במחשבים מתוחכמים, אפשר לעשות נפלאות. אנחנו

צריכים בסך הכול להגיע לזה, שגם הממשלה ונבין, שבאמצעות הקצאת משאבים

לתחום הזה, לילדים רכים, כדי שיוכלו להיקלט בבתי ספר רגילים. נוכל

לעשות הרבה מאוד כדי לשפר את הקליטה של האדם העיוור בחברה. כל חברה

שמכבדת את עצמה חייבת לשלב את האדם העיוור בחייה הרגילים. לכן אני

מתחייב להביא את חוק זכויות העיוור לחקיקה בכנסת הזו. אני רוצה לומר גם

בשם כל אלה שנמצאים כאן, ח"כ חיים דיין, שדחף, ארגן ויזם את האירוע

הזה, ראוי לתמיכה ציבורית שלכם על החשיבות שהוא רואה בשילובן של

הקבוצות החלשות באוכלוסייה, ובראשן העיוורים, והוא ראוי לכל ברכה ולכל

תמיכה. אני מעביר אליו את המשך ניהול הדיון. תודה רבה גם לאמצעי

התקשורת, ששיתפו איתנו פעולה. ערוץ 33 סקר בהרחבה את האירוע הזה. אני

מקווה, שזה יוסיף ממד חדש. אני נאלץ להיפרד כדי להמשיך בפעילות שלי,

חיים דיין, בבקשה.

תודה רבה ליו"ר ועדת העבודה והרווחה. אני

חושב, שיש מקום לפרגן לא רק לפרגן לי, אלא

גם לו. כי אנחנו עושים בעצם את אותה עבודה לטובת האוכלוסיות החלשות. כל

הישג שאנחנו מצליחים להביא בוועדה, והגיע להסכמים עם האוצר, נותן לנו

נחת. זה יכול לבוא רק בשיתוף פעולה מלא.

קריאה; חברי הוועדה וחברים יקרים, לצערי הוזכר

נושא כלבי הנחייה רק על קצה המזלג. זה

בעצם אחד הנושאים המרכזיים, היות ומה יותר חשוב לאדם מאשר הניידות!!

במאי 93' ח"כ אברהם יחזקאל דאג לחקיקה של חוק אי אפליית עיוורים. עשו

שם שתי טעויות, ואני פניתי על כך בכתב למי שצריך לדעת במה מדובר. ישנה

אגודה של עיוורים, הנעזרים בכלבי נחייה. מקומה המרכזי הוא בתל אביב.

האגודה הוקמה בשנות החמישים, ושמה לעצמה מטרות חשובות כגון בניית בתי



ספר, שאכן קיימים בארץ. אני מבקש מחברי הוועדה לקחת לתשומת לבם את כל

הנושאים שקשורים לכלבי נחייה, כפי שציינתי בכתב, והדפים יחולקו, ולנסות

לסייע גם בתחום הזה. כי אני מניח, שכולם מבינים, שזה נושא חשוב ממעלה

ראשונה. תודה רבה.

מ"מ היו"ר ח' דיין; אני רוצה להזמין את נציגות הנשים, את

יוספה, שתסביר קצת על בעיות הנשים במדינת

ישראל ומה הוועדה צריכה לעשות כדי לקדם את פתרונן, כי אנחנו יודעים,

שאישה זה עמוד התווך בכל בית. היא צריכה גם להתמודד עם בעיות כעקרת בית

ובחינוך ובבעיה האישית שלה. למרות שאני לא מרגיש שעיוורון זה בעיה

אישית.

האמת היא, שלא התכוננתי לזה, כי לא ידעתי

שאני צריכה לדבר. אבל אין כאן מה להתכונן.

הבעיות קיימות לגבי נשים עיוורות. לכן אני חושבת כאן לחזק את כל הדברים

שאמרו קודמיי בקשר לניידות ובקשר לשירותים מיוחדים. כאשר אמא עייוורת

יולדת, היא זקוקה, לכל הדעות, לעזרה בבית. כשהיא לבד, היא יכולה ללכת

עם מקל או עם כלב, ולקבל את הסכנה על עצמה. אבל כאשר היא אחראית על

ילדים רכים, שעדיין לא יודעים ללכת, זו אחריות. בלית בררה הולכים עם

עגלה. בתוך הבית, כמו כל אישה עיוורת וכמו כל אמא רגילה האישה העיוורת

צריכה לחנך את הילדים שלה, לעזור להם בשיעורים, לעזור להם להגיע

להישגים טובים, בבית הספר לא פחות מאשר אמא רואה, להפך. אני חושבת שהיא

רוצה תמיד להוכיח את עצמה. כאשר הילד מקבל את החינוך הנכון, את העזרה

הנכונה, הוא יכול להחזיר להוריו. אני חושבת, שכהורים עיוורים אנחנו

צריכים להיות גאים בילדינו. הילדים שלנו נאמנים, מלווים אותנו לכל

מקום, עוזרים לנו בחיים היומיומיים, אבל זה לא מספיק. צריך לעזור לילד

בשיעורים. לא כולם מוכשרים, לא כולם מחוננים. יש ביניהם חלשים. לעיוור

שלא עובד אין האמצעים, 40-35 שקל, עבור שיעור. לכן זה לא מספיק. פעם

אמרו - תגשו ללשכת הרווחה, יש 5-4 שעות של עזרה לשיעורי בית. ' לא

דובים ולא יער. הרבה דברים כתובים על הנייר, במעשים הם מעס. הרבה נשים

עיוורות למדו פסיכולוגיה, למדו להיות מורות, למדו דברים באוניברסיטה,

ובכלל לא יכולות לממש אותם היום. אני מכירה אישה, שחזרה להיות טלפנית.

היא פסיכולוגית או עובדת סוציאלית. האם אחרי כל הזמן שהיא השקיעה,

העבודה הרבה, המאמצים וכל הקשיים היא תחזור להיות טלפנית?! איפה חברי

הכנסת?! איפה האנשים?! איפה שירות הרווחה?! אני מכירה מורה. ברגע

שיודעים שהיא עיוורת - נכתוב לך, נתקשר אליך. - התשובות האלה מוכרות.

אין שום תכלית. במציאות הדברים האלה לא התגשמו. רבותיי, אנא מכם, חשבו

עלינו, כי אנחנו יכולים לתרום הרבה לחברה. לא רוצים להיות לנטל על

החברה. להפך, אנחנו נלחמים על מנת להיות כמו כל אדם ואדם, לתרום, לא

להיות לעול. בזה אתם צריכים לסייע לנו. תודה.

שלום, בתחילת דבריי הרשו לי להודות

למארגני הכנס הזה, למר חיים דיין, למר

יוסף חקק, לכל חברי ועדת העבודה והרווחה. מילת תודה לאנשי שירות העזר,

שגם הם משתתפים. אני רוצה לברך את כל מי שדואג לעיוורים. אנחנו

מרגישים, שאנשים רבים רוצים לעזור לנו, מנסים לעזור לנו, עושים מאמץ די

גדול. אני גם רוצה לזכור את מר יוסף ז'בר, שעוזר לנו הרבה הרבה בכל

התחומים. הוא האיש שעומד בראש כל התקדמות במגזר הערבי של העיוור. אנחנו

לא רואים שום אפליה בין עיוור יהודי לערבי. לשמחתנו אנחנו, רואים,

שהמדיניות מכאן היא לעזור לכל עיוור. אבל עדיין יש דברים רבים שאנחנו



חייבים לדאוג שהעיוור יקבל אותם. שמענו, שחוק זכויות חעיוור קרוב

להתגשם. אבל אני רוצה להגיד שחוק זכויות העיוור יתחיל בהגדרת העיוורון,

שעדיין במחלוקת. אנשיס מוגדרים כעיוורים, יש להם תעודת עיוור, והם לא

מקבלים מלוא זכותם. אני מדבר על זה, שהגדרת העיוורון במדינות שונות היא

שונה. בארה"ב זה שש חלקי שישים או חמש חלקי שישים. בארץ שלנו זה שלוש

חלקי שישים. מה זה שלוש חלקי שישים? אני בתור רופא יכול להגיד לכם, שזה

פחות מ 5%-ראייה. למרות שהעיוור איבד יותר מ-95% ראייה, הוא עדיין לא

מקבל את מלוא הזכויות כעיוור, לא מקבל דמי ליווי. השרה הבטיחה בתשובה

לח"כ דוד מנע, שמספר מקבלי דמי הליווי יהיה 8,500; פירוש הדבר: כל

עיוור, שמחזיק בתעודת עיוור. אני מבקש מכולכם, שכל עיוור, שמחזיק

בתעודת עיוור ומוגדר כעיוור, יקבל את דמי הליווי ואת כל הזכויות, בין

אם הוא עובד ובין אם הוא לא עובד, בין אם הוא זקן ובין אם לא. נוסף

לזה, אנחנו מבקשים לא לקשור בין שירותים מיוחדים לדמי ליווי. גם חוק

הניידות צריך לכלול אותנו. אני גם רוצה, שהגישה והטיפול בענייני

העיוורים יהיו ממלכתיים, יהיו ללא שום קשר לשאלה אם העיוור בצד זה או

אחר. ואני פונה בעצם לכל עיוור עובד או לכל עיוור שיכול להשפיע, שישכח

כשהוא מטפל בעיוור אחר האם זה שייך לו, שיין לעבודה שלו או לא. אני

רוצה שכולנו נדע, שכולנו עוזרים לכולנו. אני עובד במפעל בכפר קנא,

שהקמנו בזכות השירות לעיוור, והתודה לכל פקידי משרד העבודה והרווחה:

למר יוסי קורסיה, לאפרים חוגיה, ליוסף ג'אבר, למר פרקש וכולם. אצלנו

אין הבדל בין עיוור לעיוור, ואם הוא שייך לאגודה זו או אחרת. אני רוצה

שכל העיוורים יתאחדו. אם נתאחד, גם נשיג יותר. תודה לכם ושלום.

תודה רבה לחברי ח"כ חיים דיין. מוריי

ורבותיי, בשם הכנסת כולה אני רוצה לברך

אתכם על בואכם אלינו. הבית הזה הוא ביתם של כל אזרחי ישראל. באותה מידה

הוא גם ביתכם. אני רוצה להעלות על נס את היזמה האנושית הברוכה של חברי

ח"כ חיים דיין. אפשר ורצוי לומר דברים אלה, מאז כניסתו לכנסת לפני

כשלוש שנים, הוא מתבלט ומצטיין ביזמות האנושיות. אין כמעט חודש שאיננו

מעלה על סדר יומנו בעיות, שנוגעות לאנשים שנקלעו למצב קשה. אני רוצה

לומר לו, שאני חושב, שאין אנשים נחותים. כל בני האדם הם שווים. יש

אנשים, שנקלעים לפעמים למצב נחות. תפקידנו לתת כתף ככל האפשר דווקא

לאנשים, שצריך לשפר את מצבם על רקע המצב שאליו נקלעו. אני מאוד שמח,

שוועדת העבודה והרווחה, ובראשה ח"כ יוסי כץ, מתגייסים ליזמה זאת. כל

עוד זה תלוי בנו, בנשיאות הכנסת, אנחנו ניתן כתף לכל יזמה ברוכה. אני

שוב מסיים בברכה חמה לכולכם, לבני המשפחות שלכם, ובעיקר ליזמים, שעשו

את המעשה האנושי והמבורך הזה. ברוכים הבאים וברוכים השוכנים בביתנו -

ביתכם.

מ"מ היו"ר ח' דיין; כבן ישוב מגדל העמק, יליד המקום, אני רוצה

לומר לכם, שהוא אינו חוסך לא מזמני ולא

מזמנו להביא בעיות חברתיות יום יום. ואני גם שמח לעזור בכך, בבקשה..

שלום, אני רוצה להודות ליו"ר העבודה

והרווחה, יוסף כץ ולחברי, ח"כ חיים דיין.

יש לי בעיות רבות, שצריכים כבר לפתור אותן. מספיק מכות שנותנים לי מכל

הצדדים. כשאני עולה לאוטובוס, מביישים אותי בתוך הציבור. תנו לי כבר

תעודה עם שתי מילים לצמיתות. אולי אני אשתפר אחר כך. בשביל מה צריכים

לבייש אותין! המועדון של מגדל העמק, הלכתי ברחוב ותפס אותי חיים דיין,

- ליאון, מה נשמע? - יש לי בעיות מלפני שנתיים עם המועדון. מה אני עושה



ע0 העיוורים? זו התעסוקה שלהם, הם באים למועדון, היתר, שמקבלים תשלום,

נהנים בחופשים ובכל מקום. לנו אין נופש. המרכז שולח לנו נופש, כמה קצבה

אני מקבל? אני עיוור, הילדים שלי משרתים בצה"ל. או שאני אתן לחייל, כדי

שלא ייקח טרמפ, ושיחזור לאבא הביתה, או שנלך לנופש. אני חושב שבנופש

הזה אי אפשר להתחשב לאדם עיוור.

דבר שני, יש ילד, שאני הבאתי אותו הנה. יש לו משקפיים כמו תחתית של

כוס. הוא עומד להידרדר. תופסת אותי אמא שלו, אומרת לי - קח את הספרים

לבן שלי מבית הספר. - ליאון הלן עם הכלב למנהל בית הספר, ואמרתי לו -

מה אתם עושים? הילד ממשיך לראות קצת. הוא עומד להידרדר. - לפני שבוע

באה גברת, שצריכה לקבל אבטלה, לבית חולים העמק. גם אני ניתוח של

כירורגי וטיפלתי. חברי הכנסת, רבותיי, אני רוצה להודות לח"כ חיים דיין,

שהעלה אותנו לבמה הזאת. ואני לא רוצה לקבל את המילים האחרות ממפקח

הצפון, קוראים לו שלמה גרוס. הוא אמר לי שאני מלוכלך. את כל זר! אני

עושה בהתנדבות. אדם אחר בא אלי, ואומר לי - ליאון, מספיק. בתורה כתוב

אדם עיוור הוא מת. - זה לא נכון. אני הולך עם שני כלבים ברחוב. יש לי

עיוור שנפטר. אז חתכו לו את שתי הרגליים. אני רוצה את החוק: שיפתרו את

זה כבר; שנקבל את זה כבר.

מ"מ היו"ר ח' דיין; אני מבין את הבעיות האישיות, אבל הנושא

העיקרי הוא להעלות על נס את נושא החקיקה,

את נושא הכלל, גם את נושא הפרט. אני מבקש להימנע קצת מדברים אלה לא

מפאת פגיעה בכבוד האדם.

שלום לכולם, שלום לח"כ חיים דיין. יש כמה

דברים שאני רוצה להעלות, דברים קטנים, אבל

בשבילנו זה דברים גדולים מאוד. כל אחד מאיתנו עולה לאוטובוס ומציג

תעודה. יש מספר חברות במדינת ישראל: בתל אביב יש שתיים, בבאר שבע יש

אחת, בנצרת עילית יש שלוש. אם אני עולה לאוטובוס, אני צריך לשאול את

הנהג - איזו חברה אתה. - לנו נתנו את תעודת העיוור. אם אני עולה

לאוטובוס עם תעודת עיוור, שיכירו בזה בכל חברה ולא נצטרך לשאול איזו

חברה זו.

לגבי עבודה ותעסוקה לעיוורים. העלו פה את הנושא של שחיקת השכר לעובדים

ובפרט למרכזנים. לא פעם אנחנו באים ואומרים, ואני מבקש פה, בדקתי את

זה, פה בבית הזה, שיכניסו מרכזן עיוור, שישמעו אותנו פה. יש

שניים-שלושה מרכזנים. מרכזן עיוור יהיה ייצוג. אותו מרכזן שיעבוד פה

יוכיח, שהוא טוב מכולם. נמשיך הלאה לגבי שירות עובדי המדינה. הוציאו

חוק איך לקבל עובדים במרכז השלטון המקומי. אלה מקומות מוכרים, הם

מקבלים את התקציב ממדינת ישראל. אני מודה שוב, ואני בתקווה שגם בוועדת

העבודה והרווחה יהיה ייצוג שלנו, שאחד העיוורים ישב במקום, שתמיד באחת

הישיבות, אם יש בעיה זאת או אחרת, אותו נציג שלנו יוכל לפתור אותה

במקום, ותודה רבה לכולם.

ב' פוקס; תודה רבה על האירוע ועל היום הזה. אני שמח

וגאה להיות מבוגרי חטיבת הסטודנטים

העיוורים פה באוניברסיטה העברית בירושלים, חבורה טובה ונמרצת של

תלמידים, של מקבלי שירותים, של עובדים ושל מתנדבים עיוורים ורואים. אחת

מתפיסות העולם הבסיסיות של חטיבת הסטודנטים העיוורים בהר הצופים,

ובזמנו זה היה באמת די אוונגרדי, היא שהעיוורים יוצאים מנקודת זינוק,



צריך להביא אותנו לנקודת זינוק זרזו; לחלוטין. ומשם הם, ככל חאדם וככל

הסטודנטים, מסוגלים כמובן לכול, אם רק יאפשרו לחם את ההתאמה הטכנית

והטכנולוגית. הרבה מאוד סטודנטים עיוורים מצליחים מאוד: לומדים לתואר

ראשון, לומדים לתואר שני ואפילו הלאה. נוצרת לחלק גדול מהם אהר כך בעיה

רצינית במציאת תעסוקה נאותה וביישום מה שהם למדו. החבורה שלנו, של

בוגרי החטיבה, עסקה הרבה והתלבטה הרבה מאוד בעניין של שילוב תעסוקתי

לעיוורים, ולעיוורים מוכשרים תרתי משמע: בעלי כישרון ובעלי הכשרה טובה

מאוד בשוק העבודה. אנחנו בדעה, שעיוורים יכולים להשתלב שילוב מוחלט

בשוק העבודה הפרטי. ולפיכך ניסינו גם לבדוק את הנושא החקיקתי בשיתוף

פעולה (ועוד נשתף פעולה ביתר שאת) עם חברי הכנסת, ואולי עם חיים דיין

באופן ספציפי. אנחנו ניסחנו למשל את חוק שוויון הזדמנויות לעיוורים

ולכבדי ראייה בשדה התעסוקה הציבורי. אני רוצה לצטט כמה משפטים מתוך

דברי ההסבר, שכתבנו להצעת החוק של שילוב תעסוקתי. אנחנו כתבנו כך:

"מתון שאנחנו מכירים את כל החומרים הללו מהעבודה שלנו, שהיא מאוד

צעירה, מאוד נמרצת, עם רוח מאוד צעירה בחטיבה באוניברסיטה. אנחנו

יודעים, שבשני העשורים האחרונים אירעה ומתערה פריצת דרך מדעית

וטכנולוגית עצומה ומלהיבה המאופיינת בהישגים רבים וברמה גבוהה מאוד,

שהושגה ביצירת תשתית טכנית אמיתית, אמינה ורחבה. כל זה מאפשר לנו כיום

לפתור באמצעים מדעיים וטכניים ובאופן אמין, מוכח ושיטתי בעיות רבות

מאוד, אשר עמדו בפנינו בעבר, בפני ציבור העיוורים, ולהנמיך ואף להסיר

משוכות רבות, שהיו בלתי עבירות בדרכם של העיוורים להשתלבות במקצועות

מקובלים ונורמליים, ובחלק גדול משוק העבודה החופשי והפתוח לכול".

עיוורים וכבדי ראייה רבים מאוד מסיימים לימודים ולימודים מתקדמים

באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים להשכלה גבוהה. עיוורים רבים מאוד הם בעלי

הכשרה מקצועית מעולה. כיום באמצעות מחשבים, מחשבים מדברים, מחשבים עם

צגי ברייל ועוד כהנה וכהנה עזרי מחשב ומכשור אלקטרוני אחר, סורקים

אופטיים וכל מיני, רובכם ודאי מכירים את המכשור הזה, באמצעות המכשור

חזה והטכנולוגיה הזו, ההולכת ונפוצה ברחבי העולם, ניתן בהחלט כיום

להתאים, להנגיש (מלשון נגישות) ולהשמיש ציוד ומכשור רב מאוד, המשמש

בעיסוקים ובמקצועות מגוונים באופן המאפשר גם לעיוור וכבד ראייה לעסוק

ולהשתלב באותו תחום מנקודת פתיחה שווה וככל האדם.

לכן אנחנו קוראים ומטיפים להביא את ציבור העיוורים, שהוכשרו לכך,

לנקודת מוצא וזינוק אחידה ושווה, להתחלה אפשרית, ולהביא אותם מבחינה

טכנית ליכולת להתחיל מקו זינוק אפס, במקום מינוס מאה.

דברים נוספים שבדקנו ושאנחנו נעסוק בהם אלה דברים, שנדמה לי, שלא

הוזכרו פה היום. אחד זה חופש המידע. בהחלט כמו שלנכי גפיים יש ומוכר

בחוק חופש הנגישות למקומות ולאתרים, יש לאפשר לעיוורים חופש נגישות

למידע. הגיע הזמן אולי לחשוב על זה, שבעצם אין סיבה שעיוור לא יוכל

לקרוא את חשבון הבנק, שמגיע אליו הביתה, או את המכתבים הרשמיים,

שמגיעים ממשרדי הממשלה ומהעירייה ומגופים שונים ומשונים. המידע הזה

נמנע ממנו, ויש פה בעיה עם חופש המידע וגם עם הגנת הפרטיות. אנחנו נטפל

בעניין של חופש המידע, וצריך באמת לבדוק את זה.

החברים שלנו הציעו אפשרות שאנחנו חושבים שראוי לבדוק אותה, שבחוק תינתן

אפשרות בחירה וגמישות בין דמי הליווי, דמי הניידות, לבין אפשרות של

עיוור להמיר את דמי הניידות הללו בפטור חד פעמי ממסים לרכב. אם יש לו

חבר או בן זוג או בת זוג רואים, נוהגים, יכול להיות שצריך לאפשר לו



לרכוש רכב כמו נכי גפיים, בפטור ממסים, ולבחור את הבחירה הזאת בין דמי

ליווי לבין הפטור ממסים על רכב.

דבר נוסף, שאנחנו נגענו בו וטיפלנו בו, הוא הצורך, ועל זה כבר דיברו,

לאפשר לכל עיוור, ואולי צריך לפרוס את זה על פני כמה שנים, וזה עולה

כסף רב, נכון אבל זה לא המון, שהמדינה בסופו של דבר תאפשר לכל עיוור

שיהיה לו, ואולי בייחוד כרגע, לעיוורים צעירים שלומדים, שיהיה להם מחשב

מדבר בבית ו/או סורק אופטי. זה לא כל כך יקר. זה קיים היום, זה נגיש.

זה מאוד בתמצית.

תודה רבה. לסיכום הדברים, הנה הצעת החוק

שמונחת פה לפניי, שעומדת להיות מונחת היום

במזכירות הכנסת, ואני אקרא אותה בפניכם. היא מתייחסת לכ-90% מכלל

הבעיות. ואולי זה המקום שתדעו על איזה סעיפים ועל מה אנחנו יוצאים

למאבק לטובת העיוורים. וכמובן שלא רק ח"כ יחידי צריך להילחם למען החוק,

אלא אתם גם בשטח צריכים לדעת לפני שחוק עולה כדי לפנות לכל חברי הכנסת,

לחברים קרובים, וללחוץ שיצביעו עבור הצעת החוק.

הצעת חוק זכויות העיוור תשנ"ה-1995. גדהרות: עיוור מי שמחזיק או זכאי

להחזיק בתעודת עיוור על פי חוק שירות הסעד תשי"ח-1958. ילד עיוור,

לרבות ילד חורג וילד מאומץ, שטרם מלאו לו 18 שנים. שר העבודה והרווחה

קיצבת ניידות, הוראות חסכם בדבר גמלת ניידות, שנערך בין ממשלת ישראל

ובין המוסד לביטוח לאומי, ביום 1.6.1977, נוהגעות לתשלום קצבת ניידות

למוגבלים וניידות לחסרי רכב, יחולו בשינויים המיוחדים גם על העיוורים.

דמי ליווי לעיוורים. 3אי, על אף האמור בכל הסדר או הוראה מטעם משרד

העבודה והרווחה, ישולמו דמי הליווי לכל ציבור העיוורים בשיעור אחיד לפי

השיעור הגבוה ביותר, בלא קשר להיותם עובדים או שאינם עובדים. עיוור

הזכאי לקצבת ניידות לפי סעיף 2 לא יהיה זכאי לדמי ליווי כאמור בסעיף

קטו א'.

כלומר אם הוא יבחר את דמי הליווי, אם את דמי הניידות, זה יחייב אותו

להחזיק רכב.

תיקון בחוק החינוך, אחרי סעיף 7 לחוק חינוך מיוחד תשמ"ח-1988 יבוא

"שיעורי עזר". ילד עיוור משמעותו בחוק זכויות העיוור תשנ"ח-1995, שטרם

מלאו לו 18 שנה, יהא זכאי לעזרה בלימודים בהיקף, שלא יפחת משמונה שעות

שבועיות. משרד החינוך ירכוש עבור כל ילד עיוור מכונות כתיבה מסוג ברייל

או סורק אופטי.

פטור ממסים עקיפים. מסים עקיפים, מכס, מס קנייה או מס ערך מוסף. עיוור

יהיה זכאי להחזר מסים עקיפים ברכישת מוצרים המפורטים כמו פקסימיליות או

מכונות ברייל, סורק אופטי או עזרים, היכולים לשרת אותו לצורך תפקודו.

שר האוצר יקבע תקנות וכללים בדבר קבלת החזר מסים עקיפים.

הנחה ברכישת כרטיסים. עיוור ואדם המתלווה אלין זכאים לרכוש כרטיסים

לבתי קולנוע ואולמות קונצרטים ותיאטרון בהנחה של 50% מהמוצע לציבור

הרחב. שר החינוך והתרבות והספורט רשאי להתקין תקנות לביצוע של סעיף זה

בחוק.



תדפיסים בבנקים. בנק ייתן תדפיס חודשי מודפס בכתב ברייל לפי דרישת

הלקוח העיוור. תדפיס כאמור בסעיף קטן יחיח פטור מתשלום.

עיוורונו של אדם לא ישמש כעילה לאי העסקתו בתפקיד כלשהוא, אלא אם

עיוורנו שולל ממנו היכולת לבצע תפקיד זה. המעסיק אשר מעסיק אצלו למעלה

מ-200 עובדים יקצה שתי משרות לעיוורים בתפקידים אותם יוכלו לבצע. השר

רשאי לקבוע תקנות להוראות וכללים בדבר ביצוע של סעיף זה.

שיכון. עיוורים בבתי אבות. עיוורים, אשר יקבע לגביהם לפי מבחנים שיהיו

בתקנות שיתקין השר, כי הם זקוקים לשיכון בבית אבות, תשלם המדינה את

הוצאות שיכונם, והם יזכו לעדיפות בשיכון בבית אבות. ביצוע תקנות, השר

הממונה על ביצוע חוק זה רשאי להתקין תקנות בכל הנושא.

הצעת החוק הזו תונח היום במזכירות הכנסת, בתקווה שהיא תגיע לאחר הפגרה

לקריאה טרומית ולדיון בוועדה. אני יודע שהאוצר בחלק מהסעיפים האלה

יתנגד, כי מדובר בהוצאה כספית רחבת היקף; אבל אם לא לכם, השאלה היא

למי. אם המדינה הזאת לא תיתן אור לעיוור, אז אנחנו כולנו נהיה בחושך.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלת בשעה 12:43