הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי כ' באדר ב' התשנ"ה (22 במרץ 1995). שעה 09:00

י' כץ - היו"ר

ת' גוז'נסקי

י' לס

טי אלסאנע

ר' בוימל - משרד העבודה והרווחה

גי הכהן - אגף תקציבים, משרד האוצר

אי באומל - יו"ר ת.א המנהלים באיגוד העובדים הסוציאלים

חי כהן - מנהל לשכת הרווחה גבעת שמואל

שי פינצי - מנהל אגף שיקום וסיעוד

די צימר - אגף רווחה, עירית ת"א

ש' חרחס - "

לי שניידר - מנהלת אגף רווחה, עירית ירושלים

שי בנימין - סגנית מנהל אגף רווחה, עירית ירושלים

יי סמואל - סגנית מנהל אגף רווחה, עירית חיפה

הרב אי הגר - ראש אגף רווחה, בני ברק

י' קפלינסקי - ע.ראש עירית אילת לענייני שיקום שכונות

די עטר - ראש מועצת גלבוע

אי כרמי - גזבר מועצת גלבוע

א' אדלר

א' ראובני

מצוקת הרשויות המקומיות בתחום רווחה.



מצוקת הרשויות המקומיות בתחום רווחה

בוקר טוב, הנושא שבחרתי להעלות לדיון לדיון בוועדת העבודה והרווחה, נוגע

למצוקת הרשויות המקומיות בתחום הרווחה. לפי כל אמות המידה, לפי מחקרים שנעשו

בשנתיים האחרונות בתחום המשאבים החברתיים, אין ספק שמאז 92 קיים גידול משמעותי

בתחום הרווחה החברתית. זה בא לידי ביטוי גם בנושא הקיצבאות, וגם בתחומים

אחרים. יחד עם זאת, עם שיחות שהיו לי עם ראשי רשויות מקומיות במדינת ישראל,

ואני מעוניין שהוועדה תקבל התרשמות בשטח על מה שקורה במציאות.

נוצרה אצלי תחושה שהדברים אינם מגיעים לאזרח החלש. לא פעם הוא באמת מקבל

קיצבה יותר גדולה, הוא משלם פחות מס בריאות מאשר שילם בעבר. אבל, כשזה מגיע

לפעילות אגפי הרווחה, או מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, נוצר הרושם שיש

למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות מצוקה תקציבית משמעותית. אני אשמח להתבדות,

אבל זו התחושה שקיימת אצלי. בדיון הזה התכוונתי שננסה לראות האם כצעקתה, והאם

באמת מצד אחד יש הרבה יותר משאבים בתחום החברתי, ומצד שני הם אינם מגיעים

לפעילות של הרשויות המקומיות בתחום הרווחה.

אני רואה כחובה להביע את מחאתי על כך שמשרד העבודה והרווחה לא הופיע

לישיבה היום בדרג הבכיר ביותר. אני אומר זאת מבלי לפגוע בך באופן אישי, אני

חושב שכל אדם עובד מדינה ראוי לכל הכבוד, אבל גם ועדת העבודה והרווחה ראויה

לכבוד והערכה, וזה לא מתקבל על הדעת שמתקיים דיון, שלא התקיים הרבה מאד זמן

בוועדה הזו, בנושא מצוקת הרווחה של הרשויות המקומיות, זה איננו דיון תקציבי

טכני גרידא, זה דיון עקרוני הנוגע למדיניות של משרד עבודה והרווחה, שנוגע

להתיחסות של המשרד הממשלתי שמופקד על הרווחה לרשויות המקומיות, לציבור גדול

מאד במדינת ישראל, וזה לא מקובל עלי, שמשרד העבודה אינו מיוצג בדרג הבכיר

ביותר.

שוחחתי הבוקר עם מנכ"ל המשרד, הוא הודיע לי שההזמנה התקבלה אצלו לפני

שעה, כשהיא נשלחה לפני שבוע, סדר העבודה שלנו עם משרדי הממשלה, זה שההזמנות

נשלחות ללשכת השרה. אז אחת משניים: או שסדר הדברים איננו תקין, והוועדה צריכה

לשלוח ישירות את ההזמנות למנכ"ל המשרד, או לגורם שהיא מעוניינת שיופיע בפניה,

או שמשרד העבודה והרווחה, לשכת השרה, אינם מייחסים את החשיבות ההולמת לוועדה

הזו, או לנושא. אני מבקש להעביר בכתב את מחאתי, על כך שמשרד העבודה איננו

מיוצג בדרג הבכיר ביותר, ולהקפיד שתופעות כאלה לא ישנו.

בהקשר הזה, הוועדה לגיל הרך, שהיא ועדה משותפת של הוועדה שלנו, ושל

חינוך, קיימה בשבוע שעבר דיון על מצב הילדים שחיים בעוני, ומשרד העבודה

והרווחה לא שלח אלינו אפילו לא נציג אחד. עד הרגע האחרון הם ניהלו את המו"מ

בטלפון, והתשובה של לשכת השרה היתה, שהם לא יודעים את מי לשלוח.

אני אבקש לבדוק את הנהלים האלה. הבנתי מאד את המנכ"ל שהודיע לי שב-10

דקות הוא אינו מסוגל להכין את עצמו, הוא חושב שזה יהיה בלתי מכובד אם הוא יבוא

לא מוכן. את זה אני מוכן לקבל. גם לוועדה יש אפשרות להטיל סנקציות, ואני

בוודאי לא רוצה שזה יקרה. אני מאד מכבד את שרת העבודה והרווחה, אני מוקיר את

תרומתה לנושא הרווחה במדינת ישראל, אבל, אותו יחס של כבוד, צריך להיות כלפי

הוועדה הזו.



מצטער שפתחתי בנושא הזה, אבל אני חושב שמוטלת עלי החובה לשמור לא רק על

הכבוד של הוועדה, אלא גם על הדרך שבה היא צריכה לתפקד להעלות נושאים, ולגבש

ביקורת על המדיניות של הממשלה, אם צריך, ולמלא את תפקידה הפרלמנטרי. אנו

א' באומל: שמי איסר אומל, אני מייצג את הרשויות המקומיות, מנהל את המחלקה לשירותים

חברתיים בקרית אונו, ואני גם ראש ארגון מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים

ברשויות המקומיות. אני מודה ומעריך על הנושא שהועלה על ידך. לפני שאני אעיר,

אני חייב להדגיש משפט אחד, שחשוב לציין שבאמת אכן בשנתיים, שלוש האחרונות, חל

גידול משמעותי בתקציבים שמדינת ישראל מעניקה לרשות שירותי הרווחה, וזה דבר

שאסור לטאטא מתחת לשולחן, זו האמת וחשוב לדעת אותה.

את נושא המצוקה, אני רוצה לחלק לכמה חלקים, החלק הראשון, זה החלק של

הטיפול, אנחנו מחזיקים עובדים סוציאלים, שתפקידם לטפל. אתם המחוקקים בכנסת,

מחוקקים חוקים. אגב, נידמה לי החוקים הנאורים ביותר במדינות הרווחה. חוקים אלה

לא מלווים באמצעים. אני אתן שורה של דוגמאות שמכבידות עלינו, שמונעות מאיתנו

לת לאזרח הרגיל שירות כמו שצריך. חוק חסרי ישע, חוק אלימות במשפחה, אלה שני

חוקים חדשים שמכבידי עלינו לאחרונה, חוק המתיחס לחינוך מיוחד שמחייב ובדים

סוציאלים להשתתף בוועדות מסוימות. משרד הפנים מחייב אותנו בנושא של הנחה

לארנונה, ולהכניס עובדים סוציאלים, וכוי.

מה שקורה, באמצעות המחוקק אנחנו מקבלים אוכלוסיות יעד חדשות כאשר זה לא

מלווה באמצעים טיפוליים. מה עושים? איך מחלקים את העוגה? זו הכבדה שקשה מאד

להתמודד איתה, כאשר אחד הקשיים הגדולים ביותר, זה חוק סיעוד. המחוקק ניבא,

לפני 7,8 שנים, שיהיו x אנשים, ולהפתעתינו אנו מגיעים קרוב ל-55,000. אותו כח

שמדינת ישראל אישרה לנו לטפל ב-15,000 איש, צריך עכשיו לטפל באותם אנשים

שנזקקים לחוק הסיעוד. מדובר באוכלוסיה קשישה, הזקוקה לצרכים הבעייתים הגדולים

ביותר.

האמצעים אכן גדלו בשנים האחרונות, אבל אין בזה די. אפשר לעשות בדיקה

סטטיסטית מאד פשוטה, אם נבדוק את הממוצע של ההכנסות מול הוצאות בסוף כל שנה,

של רשויות מקומיות, הבסיס צריך להיות 25% רשות מקומית. 75% שלטון מרכזי.

הממוצע מתקרב ל-60%, יש רשויות שזה יותר. כלומר, השלטון המקומי, צריך להוסיף

מכספו בממוצע עוד כ-20%, דבר שמכביד על המצוקה שלו, גורם לגרעונות, ואני כמנהל

אגף בשירותים חברתיים בעיר לא גדולה, עובר על חוק התקציב.

מה אני צריך לעשות עם קשיש שבא אלי עם בעיות שיניים ואין לו כסף? אני

אגיד לו שלא יקבל טיפול? הגיע אלי אתמול מפגר, בן של עולים חדשים, שרצה הגורל

שתקופה מאד קצרה אחרי שהגיע לארץ, אימו נפטרה. בחור בן 45 נשאר לבד במדינת

ישראל, בלי אמא, בלי מי שיטפל בו. אני צריך על המקום לדאוג לו למסגרת, אני

כמובן דאגתי לו, אבל מי יממן את האחזקה שלו?

מה זת אומרת מי?

אין לי תקציב לממן את האחזקה שלו.



י' לס;

במשרדי העבודה והרווחה היום אין בעיה תקציבית בנושא הזה.

א' באומל;

זה נכון, אבל כדי שתכניס אדם למסגרת מתאימה, אתה חייב בראש ובראשונה

להכניס את אותו אדם ספציפי למסגרת שתחזיק אותו בנתיים, זה עולה המון. אם אני

מסכם את הדברים, המצוקה שלנו בתחלקת לשניים, עם כל ההתקדמות, ואני מעריך מאד

את הפעולה של משרד העבודה והרווחה. א. בנושא של אוכלוסיות חדשות שאנו מטפלים.

ב. אמצעים.

התראה אחרונה, שאותי מאד מטרידה. מדינת ישראל החליטה לקצץ בתקציבים

לאחרונה, ואני מאד מודאג שקיצוצים אלו יכבידו עלינו, הן בתקנים, והן במשאבים,

ואני מקווה מאד שהמשרד ימצא את הדרך להמעיט את הקיצוץ הזה.

הודיעו שהוסיפו עובדים סוציאלים בשנה שעברה, והשנה, הרגשתם את זה בלשכות?

השרה הודיעה שהיא הוסיפה עשרות רבות של עובדים סוציאלים.

במיגזר הערבי.

די צימר;

שמי דוד צימר, אני סגן מנהל אגף שירותי רווחה בעירית ת"א. אני רוצה

להתנצל על שמנהל האגף נמצא בחו"ל, ולכן הגעתי אני. אני רוצה קצת להמחיש

בנתונים את התמונה שהוצגה כרגע ע"י קודמי. בת"א היום יש לנו 23,000 תיקי

מטופלים, בס"ה כ-66,000 נפש מקבלים שירות. רק השנה היתה עליה של 8% במספר

המטופלים. משנת 90 עד היום יש גידול ריאלי של מטופלים של 74%.

מיהם סוגי המטופלים?

די צימר;

כל הסוגים. קשישים משפחות במצוקה מכל הסוגים, כל הקליינטורה של פליטי

רווחה.

ת' גוזינסקי;

האם העולים הם הסיבה לגידול?

די צימר;

לאו דווקא. הגידול המצטבר משנת 90 הוא 74% בת"א, זה גידול מדהים.

ת' גוזינסקי;

ומספר העובדים בכמה גדל?



ד' צימר;

אני מדבר על גידול ריאלי במובן שאני כרגע מציין את המשפחות החדשות

שהצטרפו למעגל, פחות התיקים שסגרנו. לעומת תקציבים, שס"ה נשארו מאז ועד היום

פחות או יותר באותו שיעור, יש גידול אמנם, אל הוא לא גידול ריאלי, הוא גידול

של התיקרויות שהאוצר מאשר משנה לשנה. ס"ה לא הרגשנו בגידול משמעותי. יש לי

ויכוח עם הקולגה שלי ממשרד העבודה והרווחה, ההשתתפות של המשרד בתקציב עירית

ת"א מונה כל שנה בסביבות 44%. טוען המשרד, שתקציב הרווחה בעירית ת"א כולל כל

מיני הוצאות שאנו לא מכירים בהם. אני לא יכול לקבל את הטענה הזו, מכיוון

שלמשל, מעוני קשישים, שזה שירות קהילתי ממדרגה ראשונה, יש לנו שירות לעומק,

שאנו קוראים לזה מרכזים רב שירותי ים לקשיש. שירות כזה, שעירית ת"א מוציאה בשנה

4 מליון שקל, אגורה אחת אנו לא מקבלים החזר ממשרד העבודה והרווחה. זו דוגמא של

סעיף אחד הממומן כולו על ידינו.

מה אתם נותנים במסגרת הסעיף הזה?

די צימר;

יש במרכזים האלה את כל פעילויות החברה והתרבות, וטיפול סוציאלי. למעשה,

המרכז הזה הופך להיות כתובת יחידה לקשיש, במקום שיסתובב ממקום למקום ויגיע

ללשכת הרווחה, יש במקום מגוריו, מקום שקיים מרכז לקשיש, שם נותנים לו את כל

השירותים. יש 21 מרכזים כאלה בת"א, הכל על חשבון עירית ת"א. זה חלק

מהפעילויות, שכביכול המשרד טוען שהוא לא מכיר בהם.

היו"ר י' כץ;

איך ניקבע התקציב שלכם?

די צימר;

אני יכול לומר מה קורה בת"א. התקציב שלנו השנה הוא 176 מליון שקל. השנה

אנחנו ניכנסים להליך בעייתי מאד, כיוון שמשתנה תקופה אצלינו בת"א ומדיניות ראש

העיריה היא ליישר קו עם מה שהמשרד מוכן לתת ולא להוסיף מעבר לזה, לכן השנה

למשל, קוצצנו ב-6 מליון שקל, מתוכם 20 תקנים של עובדים סוציאלים, וזו בעיה מאד

גדולה. כרגע בת"א ס"ה כל התקנים באגף, 476 תקנים. מתוכם, המשרד מכיר ומשותף

בשכרם של 258, ס"ה 44% מהתקציב.

היו"ר י' כץ;

איך זה מתבצע בפועל? איך מתבצעת בפועל, הטכניקה של השתתפות המשרדים?

די צימר;

יש מערכת שלמה בהתחשבנות, אני רוצה להמחיש לכם, שס"ה ממה שאמרתי כרגע

יוצר, שלמשל השנה, ב-95 עירית ת"א צריכה לספור 98 מליון שקל לצרכי רווחה על

חשבונה, דבר שלא יתכן.

נושא כוח האדם, חשוב מאד ואני רוצה לפרט בו, כשאמרתי שהמשרד מכיר רק ב-

258 מישרות, מתוך 476, רק הסעיף הזה מעמיס על עירית ת"א מעל 20 מליון שקל

בשנה. גם אז, בכח האדם הקיים היום, ממוצע התיקים לעובד, ממוצע של עובד סוציאלי

בתחום המשפחה זה טיפול ב-96 תקנים בממוצע, כאשר עובד אצלנו מטפל ב-309 תיקים

לעובד. זו עם התוספת של עירית ת"א. אם אני אתייחס למספרים כפי שהמשרד מכיר,



נגיע לקריסת שירותי הרווחה בת"א. אף פעם המשרד לא העיז עד היום ליצור סטנדרט

של טיפול כמה אנשים יכול עובד סוציאלי לטפל בו זמנית, שהטיפול יהיה טוב, בטח

לא 100 או 90 או 50. אנו עוסקים הרבה בכיבוי שרפות ולא בטיפול לעומק.

נושא נוסף להמחשה, זה שני סעיפי תקציב מאד משמעותיים בשל העזרה הישירה

שמקבל מטופל משירותי הרווחה, כל מה שקשור להוצאות רפואיות, ציוד בסיסי לבית

וכו', תקציב העיריה לשנת 95 הוא 6 מליון שקל, מתוך זה המשרד משתתף ב-1.2 מליון

ואלו הוצאות שהמשרד מכיר בהם. זו לא הטענה שנשמעה קודם שכביכול היו הוצאות

שהמשרד לא מכיר, הוא מכיר בהוצאה, אבל משתתף רק ב-40% מהתקציב. כל היתר יוצא

על חשבון עירית ת"א.

שוב להמחשה, אם התקציב שיש לעירית ת"א, שהוא פי 3 מאשר המשרד מאשר, אנחנו

מסוגלים היום לתת עזרה לתושב שלנו שמטופל אצלנו וצורך שירותים בכסף, אנחנו

יכולים לתת לו משהו בסדר גודל של 600 שקל לשנה. אילו היינו צריכים להסתמך רק

על הכספים שהמשרד מאשר, יכולנו לתת 235 שקלים לשנה למטופל.

השורה התחתונה היא שאם המגמה בת"א תמשיך בכיוון החדש, של קיצוצים כדי

ליישר קו עם המשרד, אנחנו נהיה בבעיה גדולה מאד. לא יכול לחיות מצב שבתאוריה

המשרד לא משתתף ב-75%, בפועל, בת"א, כל שנה לפחות מ-90 האחוז הוא 44%.

הייתי רוצה לבקש ברשותכם משושנה, שהיא מנהלת מחלקה אצלנו בת"א, שתמחיש

ש' חרחס;

כפי שדוד הציג, אני אחראית על שירותי הרווחח למרכז וצפון ת"א, שהשטח

מסתרע על כ-1/3 מהעיר ת"א, וזה בעצם לב העיר. הבעיות העיקריות שאנחנו צריכים

להתמודד איתם, הן להתמודד בו זמנית עם שני סוגי אוכלוסיה, אוכלוסיה ותיקה,

ואוכלוסיה חדשה מתחלפת וארעית שמגיעה למטרופולין, מתחלפת בקצב רב, ודורשת

מאיתנו השקעות מסיביות של הקצאות זמן של עובדים סוציאלים.

לגבי האוכלסיה הותיקה. איזור מרכז ת"א בלבד, מונה כ-54% מכלל אוכלוסית

הקשישים של העיר ת"א וכ-9% מכלל אוכלוסית הקשישים היהודיים במדינת ישראל. זה

אחוז עצום. האוכלוסיה הזו מאופיינת ע"י כך שחלקם הגדול בודדים וערירים,

מנותקים ממשפחה ומנותקים ממערכות חברתיות תומכות. כלומר, שירותי הרווחה מהווים

תחליף בעצם למשפחה הפורמלית וצריכים להוות במקום, גם את החלק הפורמלי, וגם את

החלק הלא פורמלי. קשיש המגיע לבית חולים, אין לו משפחה שתקבל את פניו ותסייע

לו. לולא העובד הסוציאלי שמיד דואג לכל השירותים, ויוצר איתו קשר, אותו אדם

נשאר בודד ומנותק. אנחנו כיום עושים מאמצים רבים לבנות מחדש רשת חברתית תומכת

בקהילה, בדוגמא שדוד ציין, להפוך את מרכזי היום, או המועדונים שלנו, למרכזים

רב שירותי ים שמהן תצא אספקה אל הבתים ומהבתים באופן שניבנה מעין שכונות

מלאכותיות כדי שאנשים לא ישארו ספונים בבתיהם ונשמע עליהם דקה מאוחר מידי.

פירוש הדבר, שעובד סוציאלי בעירית ת"א, שכשמדברים על ממוצע תיקים של 300

ומשהו תיקים, זח גם לא שווה למעמסה בעיר אחרת, איפה שיש מערכת משפחתית ושכנים

וחברים תומכים. כלומר, המאמץ והמעמסה שמוטלת על העובד הסוציאלי היא כפולה

ומכופלת, והאחריות רבה יותר. אנחנו אומרים על עצמנו שאנחנו גם ההורים והילדים

של אותם הקשישים.

אוכלוסית הילדים. העיר ת"א היא אבן שואבת לאוכלוסיה צעירה שבאה לחפש את

מזלה בעיר הגדולה. אפשרויות התעסוקה טובות יותר, הדיור, הוא לא גבוה יותר מאשר

בפריפריה, משום שאלה דירות ישנות, שהקשישים שגרו בהם הלכו לעולמם, יורשיהם

משכירים אותם, אלו דירות די עלובות שצורכות הרבה מאד השקעות תחזוקה, צנרת,

הדירות האלה מושכרות לזוגות צעירים, הזוגות באים העירה למצוא את מזלם, ואז הם



ניקלעים לכל מיני משברים, הם וילדיהם. אנו מקבלים בלי סוף פניות מבתי ספר,

מגני ילדים על ילדים בסיכון, ילדים שמסתובבים ימים שלמים ללא הורים, גם

בלילות. יש תלונות רבות של שכנים, יש היום מודעות גדולה מאד לכל הנושא של

ילדים בסיכון ומודים לנו. המזכיה האוטומטית שלנו שאנחנו משאירים אותה בלילה,

בבוקר מלאה בהודעות אנונימיות של שכנים. זה מרתק לשמוע שמודיעים על ילד צורח

שמכים אותו, וכל זה דורש יציאה מיידית לשטח.

נושא חוק הנוער השתלט בצורה מסיווית על העבודה של העובדים, וכוח האדם

עומד חסר אונים. אני רואה את העובדות במצוקה כי הם לא יודעות לאן לרוץ קודם,

מה סדר העדיפות.

אני רוצה להוסיף לגבי אוכלוסיה נוספת, האוכלוסיה הניידת ומתחלפת, נעה

ונדה. שוכרים דירה לכמה חודשים, אנשים בודדים, זוגות. עד שאנו בונים להם איזה

תכנית התערבות, הם כבר אינם, ושוב אנשים חדשים מגיעים. אנחנו מקבלים בלי סוף

פניות מתושבים על אנשים תמהוניים במצבים שונים, הנמצאים ברחוב, גם ילדים.

במיקרים רבים מתברר שהם כלל לא תושבי העיר ת"א. הגיעו לעיר, ופתאום הם עומדים

מבולבלים ולא יודעים מיהם ומאיפה הם. כל זה דורש הקצאת כוח אדם של עובדים

סוציאלים. זה בא על חשבון הטיפול באוכלוסיה הקבועה שלנו. אנחנו חייבים לתת

מענה מיידי. הנושא של דיירי רחוב התפתח ראשון בעיר ת"א כיוון שזו הפכה להיות

בעיה רצינית שאנשים מכל רחבי הארץ מגיעים לעיר הגדולה ושירותי הרווחה הם אלה

שניקראים להתמודד עם הבעיה. הפתרונות חייבים להיות זמינים ומיידייים, והם אינם

כאלה.

ישנה עוד דוגמא של אישה, שהיא עדיין לא קשישה, שגרה במחסן, אישה כרותת פה

ולסת שחיה בתנאים נוראים, וכשניסינו למצוא עבורה סידור מתאים, התברר שהיא לא

מפגרת, והיא לא שייכת לשיקום, והיא לא שייכת לאף אחד, ובנתיים צריך למצוא

פתרון מיידי. אנחנו הוצאנו עד היום, במשך חודש אחד, 6,000 שקל רק לסידור

באיזשהו בית מלון, עד שיתברר מי קולט אותה ולאן היא הולכת. לכל זה קיבלתי רק

השבוע תשובה ממשרד הרווחה, אין החזר.

היו"ר י' כץ;

תודה. אני מעוניין לשמוע גם נציגים אחרים מהפריפריה.

יי קפלנסקי;

הבעיה שלנו באילת, שזו עיר תיירות, ועיר ניידת, ואף יצאה כותרת בעיתונות,

"טוב להיות הומלס באילת". הנוער, וכל תושבי הארץ נוהרים לאילת, וזה יוצר לנו

בעיות קשות. האוכלוסיה האילתית מתחלקת לתושבים קיימים, עולים חדשים, ואוכלוסיה

ניידת. עם עלית מספר חדרי המלון בעיר, נוצרה בעית רווחה קשה, כי הרבה חד

הוריות תופסות טרמפ על זה שאולי בית המלון יתן להם דירה, וגם עבודה, אז הם

יורדות לאילת. נוצר מצב כזה שהאמצעים הכספיים של בתי מלון הם רבים, ונוצרה

מצוקת דיור, שהיום, במקום הכי נחות באילת, להשכיר דירה זה בסביבות 450 דולר,

ובמקומות החדשים מגיע המחיר ל-800 דולר.

האוכלוסיה של העולים החדשים, כבר לא יכולה להתמודד עם זה, מאחר והם כולם

מחזיקים זכאויות לדירות, ואין לנו דירות באילת כי לא היתה בניה במשך 5 שנים.

אין לנו פתרונות, ואותה אוכלוסיה נופלת מעמסה על לשכת הרווחה שלנו. הם אומרים,

אם אני משלם 500 דולר שכר דירה, ואני מקבל Xשקלים מסל הקליטה, ממה נחיה? או

לדוגמא, כשבאה חד הורית ואומרת, ניגמר לי החוזה, זרקו אותי לרחוב, עכשיו תטפל

בי. כשמבקשים אישורים מהמפקח המחוזי, הוא אומר שהוא לא נותן כסף, תשברו את

הראש לבד.



קיימת גם בעית הניידות של התושבים. מאחר וראו את הכותרת "טוב להיו הומלס

באילת", כולם יורדים לאילת, זו לא בעיה להחליף כתובת במשרד הפנים, ואז הם באים

ללשכת הרווחה שתפתור להם את הבעיות. אתה מתמודד עם עשרות כאלה של יושני חוף.

ישנו גם בניין שעירית אילת לקחה והפכה למעין בית תמחוי, הנקרא בית אשל, אנו

נותנים לאנשים לישון שם, ובד"כ אלה אנשים אלכוהליסטים שגורמים בעיות הולכים

מכות וצריך לתת להם שירות.

יש את בית שנטל, תאגיד של מתנדבים עם התאחדות בתי מלון, שנותנים אוכל

תמורת שקל. אז אנשים כבר באוטובוס שואלים איפה אוכלים פה בשקל? הרבה עולים

באים לאכול שם, זה אוכל של בתי מלון התורמים את האוכל הזה.

יש מצוקה של סמים בעיר. לשכת הרווחה באילת מטפלת בבעיות סמים. אנחנו

מחזיקים את בית חוסן, שזה גם לאישפוז, וגם מרכז יום, והעובדות שלנו מטפלות

בנרקומנים. אין לנו פתרונות. אלו הוצאות כספיות, הם באים בתביעות, ומנהלת לשכת

הרווחה מתמרנת איך לא לחרוג מתקציבים, ומאיפה כן להשיג תקציבים.

הבעיות הקשות הם גם בגלל הריחוק, לא תמיד מקבלים את האישורים. ראש העיר,

עם מועצת העיר עושים כל מיני מניפולציות על מנת לפתור בעיות כי אנשים רוצים

פתרון מיידי.

היו"ר י' כץ;

תודה. אהרון כדורי, סגו ראש עירית טירת הכרמל.

אי כדורי;

אני רוצה להודות בשם ראש העיר שהזמנת אותו, ושהוועדה נענית למכתבים בצורה

מהירה וטובה. אני רואה שהבעיה דומה בכל המקומות. בת"א זה בגדול, באילת יותר

קטן, ואצלנו בטירת הכרמל, הבעיה מבחינה כספית יותר קטנה, אבל הבעיה האנושית,

והבעיות שמתעוררות עקב הקיצוצים בתקציב, היא כמעט אותו דבר בכל המקומות. בטירת

הכרמל יש כ-5,900 בתי אב. מתוכם 1,500 מטופלים בלשכת רווחה. מי שמכיר את טירת

הכרמל בעבר, זה היה ישוב קרוב לחיפה ורוב הבעיות הקשות נישארו בישוב, וכל מי

שידו היתה משגת עזב את טירת הכרמל, והלך לעיר הגדולה. היום המצב אמנם משתפר,

אבל הבעיות קיימות בטירת הכרמל.

הבעיה המרכזית שאני רואה, היא השתתפות העיריה בהוצאות בגין שירותי רווחה

צריכה להיות 25%, אולם בפועל היא מתקרבת ל-50%. הבעיה היא בגלל קיצוצי

תקציבים, ואי ההתאמה שלהם לצרכים של הישוב שלנו. המצב מחריף בשנתיים האחרונות,

עד אי יכול לתפקד בתחומים מסויימים, פגיעה קשה ביותר בעיקר בילדים קשישים

ומשפחות ניזקקות.

היו"ר י' כץ;

תן דוגמאות מהחיים למה אתה קורא ניזקקות.

אי כדורי;

כל נושא הסמים לא מתוקצב.

ת' גוז'נסקי;

מה עם הרשות למלחמה בסמים?



א' כדורי;

היא מתקצבת במעט כסף, אני לא רוצה להסביר ממה מורכב הישוב שלנו, היום הוא

פורץ קדימה, ואני מזמין את כולם לראות, אבל הבעיות הקשות נישארו, ובעית הסמים,

שהיא בעיה כלל ארצית בטירת הכרמל, האחוזים הם מעט יותר גבוהים.

היו"ר י' כץ;

כמה אתם מקבלים לצורך זה?

אי כדורי;

אנחנו לא מקבלים כסף מהרווחה. העיריה הכניסה עובד לנושא הזה, והעלות שלו

היא בערך 45,000 שקל. אני לא ניכנס לפירוטים קטנים כי אני לא מקצוען בכל

הנושאים. זו בעיה קשה ולא מטופלת.

היו"ר י' כץ;

כמה עובדים סוציאלים, עיריה כמו טירת הכרמל מעסיקה?

א' כדורי;

אין לי נתון מדויק.

היו"ר יי כץ;

תודה. עירית ירושלים, לאורה שניידר;

לי שניידר;

הייתי רוצה לחלק את הבעיה לשניים בכל מה שקשור בתקצוב; החלק הראשון זה

התיקצוב של תכניות קיימות ומוכרות ע"י משרד הרווחה, בתוך זה ניכנסים כל

התחומים המוכרים לכולם שחלקם הוזכרו, טיפול בחוקים, טיפול בקשישים , ילדים, כל

התכניות שמשרד הרווחה מכיר ומתקצב בצורה שעונה על חלק מהצורך, לא על כולו. אני

רוצה להתמקד יותר על נישה לא מכוסה, שמבחנתנו בירושלים, היא מאד בעייתית, אלו

אותם התחומים, שאנו כרשות, מזהים צרכים בשטח, מתבקשים ומעוניינים לתת מענה,

וקיים פער בין מהירות זיהוי הצורך, ומתן המענה מבחינת שרד הרווחה.

אני אתן דוגמאות יותר מוחשיות להסביר למה אני מתכוונת; עירית ירושלים

מצאה לנכון להקים מרכז חירום, כלומר מרכז המטפל בכל מיקרה החירום החברתיים

שמתרחשים בעיר. מרכז זה מטפל בכ-3,000 פניות בשנה, ובמיקרים מאד קשים כשמדובר

על התערבויות קצרות, שהמטרה להוציא אדם ממצוקה אקוטית ואח"כ לטפל בו באמצעים

השיגרתיים של הלשכות לשירותים חברתיים להמשך הדרך. במהלך התערבות החירום אנו

מזהים צרכים שאין להם מענה תקציבי מבחינת התיקצוב שהרשות מקבלת. אני מדברת

למשל על צרכים מהסוג שנישרפה הדירה בירושלים ומשפחה נשארה ללא קורת גג היום.

אין שום תיקצוב של הסיוע שהעיריה נותנת במיקרה זה, כאשר קודם כל יש לפתור את

בעית החירום של אותה משפחה עם ילדיה, בהנחה שאין לה את האמצעים בשביל לפתור את

זה בעצמה.

דוגמא שניה, יוצא שבאופן שיגרתי המחלקות לשירותים חברתיים לא ניכנסים בו

זה סיוע בכל מה שקשור לקיום הבסיסי של האדם, כל הנושא של מזון ודברים בסיסיים

שמכוסים ע"י הבטחת הכנסה. ע"י התערבויות חירום אנו פוגשים מיקרים, שבהם, באותו

הרגע, זה הסיוע שיש לתת.



בעיות דיור, אני מתרחקת לרגע מנושא מרכז חירום, ועוברת לעניין של דיור,

כידוע משרד השיכון נותן את המענים בתחום זה, עדיין הפער קיים בין הצורך של

האזרח בסיוע, לבין הסיוע הקיים. אנו נמנעים מלהיכנס לפער הזה באופן סיסטמטי,

אבל נאלצים להיכנס לפער הזה במיקרים שמתווספים אהד על השני ויוצרים תמונה של

מצוקה תקציבית מאד משמעותית.

תחום נוסף של פער בין הסיוע הממלכתי למחלקות לשירותים חברתיים, זהו חוק

הבריאות החדש, בנושא של בריאות הנפש. גורלם של חולי נפש בקהילה, שזו נישה לא

מכוסה שטיפול על השירותים החברתיים, והם ידרשו לתת מענים במקום משרד, שזהו

תפקידו.

היו"ר י' כץ;

אנו נקיים דיון בנושא של בריאות הנפש בחוק ביטוח בריאות, אני מקווה עוד

לפני הפגרה. אני מאד מוטרד מהעובדה שהעברת הנושא לקופות החולים עלולה להביא

לפגיעה משמעותית ביותר מתוך רצון לשלוח אותם לקהילה. החיים בקהילה זה דבר

חיובי ואנו תומכים בזה, אבל אם יעשה בזה ניצול לרעה, ואנשים שלא צריכים להיות

בקהילה אלא מאושפזים כתוצאה מכך, יהיו נטל על הרשויות המקומיות, או נטל על

עצמם, לא יהיה להם טיפול הולם, לכן ביקשתי לזמן דיון בהשתתפות שר הבריאות

בנושא הזה.

לי שניידר;

עוד שתי דוגמאות לפער שדיברתי עליו בשני הקשרים: טיפול בגיל הרך, טיפול

בנושא התעסוקה. בנושא של תעסוקה, יש משרד שאמור לתת את המענים, זה לאו דווקא

מהתפקידים של המחלקות לשירותים חברתיים כתפקידים ראשונים, אבל אם אנחנו מכירים

במשמעות של השלכות נושא זה על כל תחומי התפקוד של המשפחה, אז ברור שגם בתחום

זה אנחנו נידרשים לתת מענים מסוימים ואנחנו צריכים לגייס כוח אדם או כספים כדי

לתגבר את הקיים בתחום זה, ואת התיקצוב הקיים בתחום זה.

בנושא של גיל רך, כל מה שקשור להתערבות מוקדמת שמטרתה למנוע התדרדרות של

מצבים משפחתיים בשלב יותר מאוחר. בתחומים אלה קיים פער גדול בין הנעשה אצלנו,

לבין התיקצוב שאנו זוכים לו.

היו"ר י' כץ;

תודה רבה. אני מוכן להגיד לכם, שרק בגלל טעות שלי, לא הוזמנו ראשי מועצות

איזוריות נוספות, חלק מהם קבלו על כך שאין תיקצוב תיקני לעובדים סוציאלים

בקיבוצים. האם אתה יכול להתיחס לנושא הזה, דני עטר, ראש מועצת גלבוע, בבקשה:

תודה רבה על ההזדמנות שניתנה לנו להציג את בעית המועצות האזוריות. בשונה

ממה שנאמר עד עכשיו, אני רוצה להתיחס למיכלול הבעיות שלנו כמועצה איזורית, על

כל מרכיביה, ולא לעסוק בתחומים הספציפיים שנגעו בהם עכשיו. מעמידים אותנו במצב

מאד מסוכן מבחינת האזור שלנו. הרכב האוכלוסיה של מועצה איזורית גלבוע בנויה מ-

1/3 תושבי כפרים ערביים, 1/3 מושבניקים, ו1/3 קיבוצים. לכל אורך המועצה היא

גובלת בתחום הקו הירוק, ואפשר ללמוד מזה על חלק גדול מאד מהבעיות של המועצה.

נתון רישמי הוא ש- 53% מבתי האב במועצה איזורית גלבוע מקבלים הנחות מארנונה,

שבחלקם הגדול מתקרב לבין 60% ל-80%. ביטוח לאומי דרג אותנו בתחתית הסולם של

המועצות האיזורים, משרד הפנים הכיר באיזור הזה, דרך דוח ועדת סוהרי, איזור

שצריך לטפל בו בצורה ספציפית, ולכן אני רוצה שההתיחסות לדברים שלי תהיה

התיחסות ספציפית לבעיה של מועצה איזורית גלבוע.



כתבתי לוועדה מכתב, וגם לך באופן אישי, ושמחתי לקבל תשובה, מה שלא קרה לי

עם אחרים בבית הזה, שקיבלו מיכתב ולא הגיבו עליו. לגבי המועצה האיזורית גלבוע,

ההתיחסות היא התיחסות ספציפית לבעיות האמיתיות לאיזור הזה. אני נמצא בס"ה 3

חודשים בתפקיד, נבחרתי בבחירות שלא קשורות לרשויות בכלל, מבחינת מועדי

הבחירות, נבחרתי בחירות אישיות. אני חי באיזור הזה 37 שנים, מאז שנולדתי.

עשיתי סיור במושב שכן בשבוע שעבר, וביקרתי אצל קשישים. גיליתי קשישה ללא

משפחה, חיה בחדר, גם חדר שינה וגם מטבחון, שהוא בס"ה 3 מטר על 2, ללא שירותים

וללא מקלחת, כבר 8 שנים. היא מתקלחת אצל השכנים פעם בשבוע, ומקיימת את הצרכים

שלה בתוך פח ושופכת לשדה. אני אומר את הדברים בהרבה כאב, כי אני לא רגיל להם,

אני חי שם הרבה מאד שנים ולא מודע למה שקורה מטר ממני. קשישה אחרת שוכבת בתוך

בית מלא זוהמה, אכולה כולה מחולדות שאוכלות אותה.

היו"ר י' כץ;

תן לנו הסבר מדוע אין טיפול של עובד סוציאלי באנשים אלה? אם הם מקבלים

קיצבאות מהמדינה, ומדוע הקיצבאות לא מנוצלות לשיפור רמת חיים. הקשישה, אני

מאמין, זכאית לביטוח סיעוד, עזרה וכו'.

די עטר;

אני לא מספיק בקי בפרטים כדי לתת סקירה מקצועית מה בדיוק מגיע להם ומה לא

מגיע. מה שהספקתי ללמוד בסיור, הוא שמגיע לה 12 שעות עזרה בשבוע, וכשאני מדבר

עם אותה אחת שנותנת את העזרה, היא אומרת, מה נעשה? אני קונה לה מזון בקיצבה

שהיא מקבלת, והחולדות ניכנסות לתוך המקרר ואוכלות את המזון. היא באה פעמים

בשבוע קצת לנקות ולטפל בה, אז היא מוצאת אותה רעבה, יומיים, שלושה. זו דוגמא

אחת מתוך הרבה, אני יכול להגיד לך שבמסגרת אותו סיור בכפר ערבי, כפר טמרה,

גיליתי אישה זקנה מעל 70 שגרה בתוך חושה מאבנים וטיט, על הריצפה אין מזרונים

אין מיטות בלי חשמל ובלי מים.

היו"ר י' כץ;

כמה עובדים סוציאלים עובדים אצלך במועצה האיזורית?

די עטר;

שישה עובדים סוציאלים. הבעיה היא לא בהם, הבעיה יותר כוללת, אם הבעיה

תמשיך ותתרחב כפי שהיא כרגע, שהאולוסיה הולכת ומתבגרת, כמות הקשישים גדלה,

כמות הניזקקים לטיפול באחוזים הם גבוהים מאד, והאמצעים שלנו דלים. צריך גם

לזכור שמדובר בס"ה ב-20,000 תושבים, אבל שפרוסים על 250,000 דונם. 32 נקודות

ישוב, שהמרחק מאחד לשני מגיע גם ל-30 ק"מ. כך שגם להגיע לטפל בהם זו בעיה, וגם

לנייד אנשים זו בעיה.

בחמשת הכפרים הערביים, שבהם גרים 7,000 תושבים, אין מידרכות, אין

מועדונים, אין שום מיבנה ציבור בכל הישובים, ומזה אפשר להבין שאין פעילות של

אחה"צ, ואין אפשרות לטפל בילדים, וילדים שנושרים ממערכת החינוך, אין דרך לטפל

בהם, ולאן זה מוביל, כל אחד מאיתנו יודע, והבעיה הולכת ומחריפה מיום ליום.

במושבים הגובלים בג'נין, האדמות נינטשות, אנשים לא יוצאים לעבד את האדמות

מהפחד, מול זה קיימת המצוקה הנפשית, שהיא בעיה קשה מאד באיום הזה של חוק גל,

שיבואו ויוציאו את האנשים מהבתים, שהיהודים יממשו את הנכסים שלהם, ואלו אנשים

שבקושי חיים מקיצבה. הבעיה היא בעיה כוללת, ואני יכול להמשיך ולהרחיב, אך אין

צורך בזה.



אני מבקש מהוועדה, כמו שהתייחסה אלינו וזימנה אותנו לכאן, אני רוצה

להזמין את הוועדה לביקור אצלנו, כי כל מה שאתאר לא יתקרב כהוא זה למציאות

המרה. אני מאד מבקש את עזרת הוועדה, להציג את בעית המועצה האיזורית גלבוע,

לשים אותה על השולחן, ולהביא תכנית לטפל בבעיה הספציפית של המועצה הזו, שלא

דומה למועצות אחרות.

הרב אי הגר;

כששומעים על בני ברק מבינים את מצב העוני בעיר. בעיר יש 48% ילדים, 10%

קשישים. המשפחות ברוכות ילדים וגרים בתת תנאים. 10 ילדים גרים בדירה של 3 ,2.5

חדרים, זה הממוצע בעיר. זה מביא אותנו לכל מיני בעיות נוספות, אני יכול לפרט

אבל זה לא מה שמבקשים ממני, אני רוצה לנגוע בנקודות מאד ספציפיות, שאני רואה

כנציג ציבור, שהציבור מגיע ואני צריך לומר לו שאין לי אפשרות לעזור.

צרכים מיוחדים. אצלנו לא רק התושבים עניים, גם העיריה עניה, לכן היא לא

מאפשרת לנו לעבור את התקציב. במצב כזה, אנחנו בתקציב של 400+, ועכשיו הוצאנו

מליון מאתים על צרכים מיוחדים, כשהעיריה לא נותנת לנו לעבור. אנחנו מאשרים

עזרה, וכל חודש יש סיפורים של מחיקות וביטולים, והאדם מקבל מכתב שאין

באפשרותינו לשלם.

בשבוע שעבר היו אצלי שני מיקרים של 6 ילדים תחת גיל 3, אם למשפחות האלו

אין בעיות במשפחה, אלימות וכוי, הם אינם צריכים מבחינתנו לשום עזרה, כשאנחנו

מאמינים שאם יש משפחה ברוכת ילדים, ולא נעזור לאם, היא תתמוטט, ואם היא תתמוטת

תיפול עלינו העזרה לכל המשפחה. היום לצערי אנו פותחים מעל ל-100 תיקים לחודש

בממוצע. אם לא נטפל בזה יבואו לנו מיקרים רבים, ואנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

בקשר לחוק ילדים בסיכון, נתנו אפשרות למי שיש מ-8 ילדים ומעלה, כשמתוכם 3

תחת גיל 3, זכאות לקבל מעון או משפחתון לילד אחד בלבד, ז"א שניים ישארו בבית

לפני הצהרים, והאם משתגעת כי היא לא יכולה. יש לנו היום כ-500 משפחתונים

מאושרים, עם 15,000 ילדים מתחת גיל 3. אם בשנה האחרונה היה לנו בסביבות 6,7

אלף לידות, כל אחד מבין מה קורה במשפחה, כשנוסף עוד אחד למישפחה.

נקודה נוספת היא הנושא של אוכל. היו אצלי אתמול אבא עם 2 ילדים, שהילדים

נמצאים אצל האמא, והאבא בא הביתה רק בלילה. שאלתי את הילדים מה אכלתם? יש ביצה

בבית? אין. אנו שולחים עובדות סוציאליות לפתוח את המקרר, והן מוצאות שאין

אוכל. יש לנו יוזמה של כל מיני אגודות, שפשוט שמים אוכל מאחורי דלתות של אנשים

כדי שלא ירעבו ללחם.

הנושא של עזרה ביתית. בשנה האחרונה, לא מאפשרים לנו להוציא תשלום למישפחה

שתיקח עזרה, החשבון פשוט, ואני מבין אותו, במקום שהמשפחה הזו תיקיו את הכסף ולא

תיקח את העזרה, לפי הנסיון שלי, הרבה אומרים שבמקום ה-10% שהם משלמים, הם יקחו

את הכסף, ולא יקחו עזרה. לפני שבועיים הגיעה אלי גברת עם 12 ילדים, כשהגדול בן

12. אישרנו לה 12 שעות שבועיות לעזרה, כי היא חזרה הביתה אחרי ניתוח, היא

מצלצלת אלי ומבקשת לבטל את העזרה. העוזרת לא תמיד באה, והיא שילמה את ה-10%.

אנחנו משלמים 20 שקל, העובדת מקבלת 10 שקלים, ו-10 שקלים , אני לא יודע לאן

הלכו.

היו"ר י' כץ;

אין לכם אגודה למען הקשיש?

הרב אי הגר;

אלו לא קשישים, אני מדבר על משפחות מרובות ילדים, נזקקים, עם בעיוץ



שצריכים עזרה בבית. אם אנו נותנים להם את הכסף, והם ישלמו 20 שקל לשעה לעוזרת,

היא תעשה להם את העבודה. היא גם אומרת להם לחתום לה על יותר שעות.

יש בעיות של סמים בבני ברק? האם יש בעיות של ילדים מוכים?

לצערי הרב, בשנים האחרונות חלה התדרדרות גדולה מאד, עקב כל הסיפורים האלה

נוצר מצב של נוער שוליים. לא כ"כ נעים לדבר על זה, אבל זו המציאות. בבני ברק,

במחלקת החינוך, יש טיפול לנוער שוליים. בציבור החרדי, עד היום לא היה קיים

הנושא הזה. זה לא בנוי לחוג החרדי. לצערינו, כל המצב הזה מביא אותנו

להתדרדרות, ואנחנו היום מנסים דרך שיקום שכונות, לעבוד בשכונות, וזה עובד טוב

ויש לנו הצלחה בזה, ועכשיו מנסים להתגבר על זה. אנחנו עומדים חסרי אונים

מבחינה תקציבית. בנושא הסמים יכולנו עד היום להגיד שידינו נקייה, לצערי, זה

כבר לא כך, אם לא נתפוס את זה ברגע הנכון, וניתן את השירות הנכון, אני מאד

מפחד שנגיע למצב שנגיד גם אנחנו שותפים.

המאות האלה חרדים, או שהתפקרו? אותם נוער שוליים מקיים אורח חיים חרדי,

או שנטשו גם את הדת?

אוטומטית, בחור שעוזב את כל המסגרות עוזב גם את הדת. לא יכול להיות שהוא

שומר דת ועושה דברים נגד הדת. לו כך היה הדבר, שהבחור נהיה חילוני, עוזב את

הדת והולך לעיר אחרת, אז זו לא היתה בעיה עירונית, אלא בעיה של יחידים. זו

בעיה עירונית כי הם מתפקרים בהתנהגות שלהם ויש משוטטי רחוב, מחלה שמתפשטת מהר

מאד.

אתם מעסיקים עובדים סוציאלים לטיפול בחבורות רחוב כאלה?

מה שאנחנו מעסיקים לציבור שלנו, כולם מבינים שאלה נושאים כ"כ עדינים

שצריכים להיכנס למישפחה ולתת טיפול, צריך שיהיה אמון מסויים. זה דבר מאד קשה,

מסובך, וצריך הרבה עזרה.

אני מודה לך על הדברים הכנים והמעניינים, ושצריכים להדליק אור אדום. גברת

יי סמואל: שמי יעל סמואל, סגנית מנהל אגף הרווחה בעירית חיפה. אנחנו מקבלים למעלה

מ-11,000 משפחות, יש לנו חיום 185 עובדים. יש מאמץ להשוות את החלק של העיריה

לחלק שמקבלים ממשרד הרווחה, אבל חל גם קיצוץ בכוח אדם. אני אקדיש כמה נקודות

שאולי לא הועלו פה.



יש מגמה בשנים האחרונות ללכת יותר לפעילות קהילתית על חשבון המוסדות, גם

בתחום הבריאותי, וגם בתחום ילדים. דווקא בתחום הרגיש של ילדים בסיכון, יש

קיצוץ בתקציבים וטיפול בילדים בקהילה. אצלנו באופן ספציפי נוצר מחסור, ואנחנו

עובדים כבר יותר משנה על תכנית אב לילד ונוער בעיר חיפה. התכניות שנירקמות שם

הן מאד יפות, אבל הרוח של ההתלהבות של להכין את התכניות האלו הולכת ופוחתת ככל

שאנו רואים שהסיכוי בשביל לקבל תקציבים למימוש התכניות האלה קטן מאד.

הנושא של ילדים בסיכון הושם בראש סדר העדיפות בשנים האחרונות, ואת מספר

פקידי הסעד שלנו, בחוק נוער, שמטפלים בילדים ניפגעי אלימות, העלנו משניים ל-

12, בגלל שהמספרים עלו והשנה טופלו יותר מ-1,000 ילדים בסיכון ע"י פקידי סעד.

זה שהעלנו את מספר העובדים משניים ל-12, זה אומר שלקחנו 10 עובדים סוציאלים

שעסקו בדברים אחרים, ואותם טיפולים נשארו חשופים. זו פשוט הסתה של מרכז הכובד

שהשאיר חשוף נושאים אחרים.

נושא הקשישים. יש לנו חוק ביטוח סיעוד, והמספרים עצומים מעבר למה שתוכנן,

הבעיה ידועה והיא נטל. נשארו לנו נידחי חוק סיעוד, אלה שלא עוברים את הסף, אבל

הם על יד, ומבחינת השירותים שהם ניזקקים להם, הם דומים מאד לשירותים שניזקקים

אלה שמקבלים. זה נטל עצום על התקציבים וכוח האדם. אם יש היום 3,000 אנשים שהם

נידחי חוק סיעוד, חוץ מעבודה של עובדים סוציאלים, שגם מתנהלת חלקית, עזרה ממש

של שירות מטפלות בית, אוכל, עזרה ביתית, אנחנו נותנים ל-750, שזח ממש פער לא

נעים.

קבוצה נוספת היא החד הוריות, זו קבוצה, שנכון שהחוק שונה לאחרונה, ויש לה

סיוע, אבל זו בכל זאת קבוצה בסיכון, זו קבוצה שאנו יודעים שהילדים שגדלים

בבתים של משפחות חד הוריות הם ילדים עם פוטנציאל לבעיות, והאוכלוסיה הזו לא

מקבלת עזרה מיוחדת במסגרת השירותים שלנו. בחיפה הקמנו מרכז לטיפול בחד הוריות,

אנחנו רוצים להקים סניפים בשכונות, אבל אין לכך תקציבים.

קבוצה אחרת שאופינית לחיפה היא המיגזר הערבי. יש שם כמה משפחות במצוקה

קשה, ובהחלט אין לנו מספיק כיסוי כדי להוציא אותם ממצב זח.

היו"ר י' כץ;

תודה רבה. ראובן בוימל, אתה יכול לתת לנו סקירה קצרה על הדרך שבה אתם

מתעמתים עם התופעה הזו, שכחוט השני חזרה ועלתה כל הזמן, על הקיצוץ שלכם

באמצעים וכו. אני חושב שזו אחת הישיבות הטובות של הוועדה, אני משתדל להיות

אובייקטיווי, אבל זו ישיבה שמציגה פן שאולי פחות מוכר בתחום הרווחה. אנו נידאג

להעביר את הפרוטוקול לשרת העבודה והרווחה, לבקש את ההתייחסות שלה, אנו נקיים

כאן דיון נוסף, בהשתתפות ראשי הרשויות המקומיות, משרד הפנים, משרד הבריאות,

שרת העבודה והרווחה, כדי ללבן בצורה יותר רצינית את הנושאים שעלו כאן. לנסות

לראות אם אנחנו יכולים לתרום, אם לא לשנת התקציב הזו, לפחות לשנת חתקציב הבאה,

כדי להבין את המציאות לצרכים, ואני מבקש ממך, להעביר את התחושות בדיון זה,

להנהלת המשרד.

ר' בוימל;

המשרד פועל על פי חוק התקציב ותקנותיו, המשרד מחלק את התקציב לרשויות

המקומיות בתחילת שנה, אולי בסוף שנת התקציב לקראת השנה החדשה, מחלק את בתקציב

בעיקר על פי קריטריונים. דהיינו, התקציב מחולק לרשויות המקומיות למילוי

תפקידים שבהם יש נתונים על אוכלוסיה על מטופלים, מקדם למועצות איזוריות, מעמד

חברתי כלכלי על פי הדוח המשותף של משרד הפנים ומשרד השיכון, איזורי עדיפות

לאומית, מוקדי אבטלה, שהוא פרוייקט של המשרד, ומספר המטופלים הוא גם הבסיס

לחלוקת תקני כוח האדם לרשויות המקומיות.



אנו מחלקים את העוגה שיש לנו, אני רוצה לחלק יותר אבל אין. תקציב משרד

העבודה והרווחה היום, עבר לרשויות המקומיות, ואני ארצה לדייק ולומר, ולהשתמש

במושג שתבעה מבקרת המדינה שניקרא, תקן השירות. מבקרת המדינה ערכה ביקורת 9

חודשים על ההחלטה התיקצובית רשויות המקומיות של משרד העבודה והרווחה, והחליט

לא לפרסם את הדו"ח מחוסר עניין לציבור. הדו"ח היה מאד מעניין מבחינתינו,

והמושג תקן השירות אומר שאנו מעבירים את תקן השירות לכל רשות מקומית בסעיפי

התקציב השונים, בפעולות השונות. ממנו הוא משתתף ב-75%.

רשאית הרשות המקומית, אם יש לה את האמצעים לידי כך, לחרוג מתקן השירות.

חריגה מתקן השירות תממן ב-100%.

היו"ר י' כץ;

יש לך את התקן הזה? אתה יכול להפיץ אותו בכתב?

ר' בוימל;

אני יכול לתת אותו כרגע. איפה הדברים עומדים היום.

י י לס;

תן תרגום מעשי לתקן שירות.

רי בוימל;

תקן השירות, הוא ההקצבה לרשות המקומית ב100%, כשאנו משתתפים ב-75%. זהו

תקן השירות. הוא לא אומר מהם הסעיפים התקציביים, ומהם הנושאים המתוקצבים, אלא

הוא אומר מה שמגיע למשרד השרות המקומית, ואומר, זה התקציב שעומד לרשותך, זהו

תקן השירות. פברואר 95, סך כל תקן השירות לרשויות המקומיות, עומד על 1.4

מליארד שקל. תקן השירות לדצמבר 94, 1.15 מליארד שקל, דהיינו עליה ריאלית של

21.3% בתקציב. לפי נתונים אלה אי אפשר לדבר על קיצוץ, המילה נאמרה פה כמה

פעמים, אין קיצוץ בתקציבי משרד העבודה והרווחה.

נאמר בהערת אגב, שהעידכונים התקציביים הם עידכונים נומינאלים על פי

מנגנון של האוצר, ולא ריאלים. העדכונים הם עידכונים ריאלים. ב-92,93, 4.6% ב-

93,94, 7.2%.

היו"ר י' כץ;

מה היה קצב גידול האוכלוסיה בתקופה זו. אני מבקש שתכין לנו טבלא שכוללת

גם את קצב גידול האוכלוסיה. שאתה מדבר על התקן, איך אתה מחלק אותו בין הרשויות

השונות? איך ניקבעת החלוקה, לפי מספר המטופלים? לפי היקף הבעיה? אין דין

מטופל אחד, כדין מטופל שני. האם אתם לוקחים בחשון את בעיות המצוקה, שהם בעיות

חירום? יש מיקרים לא צפויים כמו בית שנישרף וצריך למצוא למשפחה פתרון. האם יש

סעיף בתקציבים שממנה מקצים משאבים כספיים לפתרונות מידיים שלא כתובים בשום

ספר, ובשום דבר. אלה דברים שהייתי רוצה שתיכלול בסקירה שלך, ושתגיע אלינו

בכתב.

ר' בוימל;

התקציב ככלל מתחלק ל-82% תקציב לפי מיכסות, דהיינו אנו לא אומרים לרשות

מקומית מהו התקציב העומד לרשותה לאחזקת מפגרים בפנימיות, אלא עומדים לרשותך כך

וכך מיכסות לסידור מפגרים, נכים וכו'.



היו"ר י' כץ;

לפי גודל האוכלוסיה?

ר' בוימל;

בגלל שאנו נמצאים במצב שיש לנו נתונים, אני רוצה לומר שבשלושת השנים

האחרונות לא היתה רשות מקומית אחת במדינת ישראל שלא קיבלה כיסוי מלא לסעיפים

הכמותיים, דהיינו לאחזקת ילדים זקנים מפגרים נכים, ילדים במעונות יום. לפי

הביצוע שלהם בפועל. אמרתי בתחילת דבריי, שאנחנו נותנים את תקן השירות, ורשאית

רשות מקומית להחליט שהיא חורגת, אם יש לה את האמצעים לכך. אנחנו לא שולטים על

ההחלטות הפנימיות של הרשות המקומית.

ת' גוז'נסקי;

טענת שאתה מכסה את כל הגרעון.

ר' בוימל;

בדיעבד, על פי הביצוע בשלושת השנים האחרונות, זה מה שהיה בפועל. אינני

יכול לקבוע את הדבר הזה לגבי שנת 95. בשלושת השנים האחרונות ניתן לזה כיסוי.

אנחנו מנצלים את התקציב, מעבירים מרשות שאינה מנצלת, לרשות שמנצלת. עירית ת"א

לדוגמא, קיבלה כיסוי של 75%. ילד בפנימיה בשלושת השנים האחרונות, או מפגר

במוסד, או נכה במוסד, שהמשרד לא נתן בדיעבד בדצמבר את הכיסוי.

היו"ר י' כץ;

מה לגבי הטיעון בנושא ההשתתפות שיורד מ-50%?

ר' בוימל;

אני אגיע לזה. 18% מהתקציב הם תקציבי פעולה שאינם מתוקצבים ע"פ מיכסה יש

רק כסף שאנו אומרים לעיריה שעומד ברשותה כסף מסויים והיא יכולה להוציא רק

אותו, חרגת ממנו, תממני ב-100%, הגעת עד אליו, אנו נשתתף ב-75%. אנו דורשים

ממחלקות לשירותים חברתיים לדווח לנו על כל פונה שנירשם, ואם עירית בני ברק יש

לה 100 תיקים חדשים בחודש, ההנחיה היא ברורה, להעביר לנו את כל התיקים האלה,

כי אנחנו מתחשבים אח"כ בקביעת התקציב, בנתונים האלה.

אנחנו אומרים, דווח לנו על כל הוצאה שאתה מוציא כדי שלא תוכל אח"כ לבוא

ולטעון שלא דווחנו לך על הוצאות. מבקרת המדינה תבעה את המושג "הוצאות מדווחות

ומפוקחות", כשאנחנו מסתכלים על 94, בהוצאות המדווחות והמבוקרות שהגיעו למשרד

העבודה והרווחה, היתה הוצאה מעבר לתקן השירות של 24 מליון ש"ח. גרעונות

ברשויות המקומיות המדווחות והמבוקרות למשרד העבודה והרווחה, היו 24 מליון ש"ח,

מ 1.15 מליארד שקל. אלה הנתונים.

נשאלת השאלה מהיכן נובעים המספרים שעירית ת"א מציגה למשל 44% מהתקציב,

הכיצד? לקחתי את תקציב 94 של ת"א עשיתי ניתוח כדי לבדוק כיצד קורים הדברים,

ויש לי את התשובות המלאות. נתון בסיסי אחד, ההוצאה הציבורית הכוללת לשנת 9k

היא 1.24 מליארד שקל. מתוכם השתתפו הפונים ב-101 מליון ש"ח. זקנים הולכים

למוסדות, יש השתתפות עצמית מקיצבת זיקנה. נכים, ילדים בפנימיות, יש השתתפות

עצמית. אנחנו אומרים שחלקנו 75% לאחר הפחתת ההשתתפות העצמית. אם אנו מדברים על

זה, כבר מתוך התקציב שעירית ת"א מוסרת יש צורך להפחית את השתתפות הפונים כפי

שאנו מקבלים. בעירית ת"א רשום שיש 10 מליון ש"ח שהשתתפו מהפונים בעירית ת"א.



שכר. משרד העבודה והרווחה, יודע היטב שהרשויות המקומיות חורגות פעמיים:

א. במספר התקנים ב. ברמת השכר. אנחנו משלמים את השתתפותינו ללא קבלת דיווח על

ההוצאה הכספית בפועל. יש לנו קובץ ממחושב שמקבל כל עובד ועובד מכל רשות מקומית

ניכנס בתוך מאגר המידע שלנו, ואנו לא שואלים כמה שילמתם לו שכר, אנחנו משלמים

על פי הסכמי השכר. איננו חורגים מהסכמי השכר.

היו"ר י' כץ;

אתם לוקחים בחשבון תקנים.

ר' בוימל;

ושעות נוספות, ורכב, ושיקלול של מרכיב הפנסיונים, ומעבירים את זה לרשויות

המקומיות. הייתי רוצה לקחת את המספרים ולקרוא אותם לעירית ת"א, כי ציירו פה

נתון מדהים של 44%. סך כל פער השכר של עירית ת"א שנובע גם מהכמות וגם מהרמה

23.3 מליון שקל. אין נותנים הנחות מארנונה, שזה דבר לגיטימי, אין לנו שום

נגיעה לזה. לדוגמא, אתמול הייתי בקרית שמונה, 6.9 מליון זהו פחות או יותר

תקציב הרווחה בקרית שמונה. הם זוקפים את זה לזכות התקציב שלהם, זה מופיע ב

6.9, תפעול חשמל מים נקיון במינהל הגדול של עירית ת"א ובסניפים השונים, 7.1

מליון ש"ח.

יי לס;

אצל הזקנים או במשרדים.

ר' בוימל;

גם וגם. אנחנו לא חולקים על הנתון, אנחנו רק אומרים שאין לנו את האמצעים

לשלם.

ת' גוז'נסקי;

לפי החשבונות שלכם, אתם משלמים שכר, ולא משלמים את השולחן שהוא צריך לשבת

לידו?

יי לס;

לא מכירים בזה. החלש מקבל בפועל שני דברים, דקורה של המוסד, ושירותים

לבני אדם.

ר' בוימל;

לאחר הפחתה של המרכיבים, כפי שציינתי אותם בגדול, השתתפות המשרד מתקן

השרות המוכר על ידנו הוא 72%, לאחר הפחתת השתתפות הפנים 72%. אכן לא הגענו

לידי 75% כי ישנם 24 מליון ש"ח של גרעונות, ובמיוחד בנושא של הצרכים המיוחדים.

זהו המקום בו צריך לתת את הסיוע לבית שנישרף, למשפחה שצריך לתת לה טיפול

מיידי, יש מקורות הם אינם מספקים, זו החלטה של תקציב, התקציב עומד לרשותינו,

אנו מחלקים אותו ברשויות המקומיות, שם מגיעים ל-24 מליון גרעון.

היו"ר י' כץ;

אין לי ספק שמי שמתעלם ממצוקת הרווחה ברשויות המקומיות, מטפח ביודעין

פצצת זמן חברתית. אני חושב שהדיון הזה הוא רק התחלה של דיון, נידמה לי שלמדנו

הרבה על הבעיתיות, קודם כל מבחינת התיקצוב של המשרד, והמדיניות של המשרד. נכון



שהיה גידול ריאלי, אבל אני אינני בטוח שהגידול הריאלי הזה נוותן ביטוי לשתי

בעיות עיקריות. אחת היא, קצב גידול האוכלוסיה, הוא לוקח בחשבון גם קצב גידול

טיבעי, וגם קצב גידול שנובע מעליה. הדבר השני, יש במדינת ישראל היום יותר

בעיות חברתיות, למשל סמים, איידס, יש בעיות חברתיות חדשות שלא כולם זוכות

לפתרון, לא רק של המחוקק, גם מבחינת יישום מדיניות הרווחה. לכן אסור בשום פנים

ואופן להיתלות בכך שהתקציבים גדלים והקצבאות גדלות והתמיכות באוכלוסיות אלו

גדלות, ויש יותר פתרונות לדיור של מפגרים ועוד נושאים המטופלים בצורה נימרצת

ע"י משרד העבודה והרווחה, ובכל זאת הבעיות הן- בהיקף הרבה יותר ניכר, גם

המודעות החברתית לבעיות היא הרבה יותר גבוהה.

הזכרנו קודם את נושא מצוקת ילדים וילדים בסיכון, זה נושא שהחביאו אותו

מתחת לשטיח הרבה מאד שנים. היום יש מודעות הרבה יותר רחבה, ודברים שהתעלמנו

מהם ושמנו אותם בצד, היום יש להם הרבה יותר מודעות ולא פלא שבמזכירה שלכם יש

הרבה יותר תלונות על מצוקות של ילדים שנמצאים בסיכון. אלה דברים שלא תמיד

מוצאים את הפתרון שלהם בקיצבה כזו או אחרת, אבל מחייבים התייחסות של עובדים

סוציאלים ושל נושא הרווחה. לכן, לפי דעתי, מצוקת הרווחה ברשויות המקומיות היא

פצצת זמן, שאנחנו נצטרך לתת יותר ויותר את הדעת עליה, וזו רק תחילתו של דיון.

חברי הכנסת בבקשה.

ת' גוז'נסקי;

אנו ניקראים לנושא זה בשני תחומים. התחום של החוקים המחייבים את לשכות

הרווחה להגיש סיוע, ועם כל חשיבות החוקים, אני חושבת שיסכימו איתי, גם נציגי

משרד העבודה, גם משרד האוצר, שהם לא תוקצבו באופן ריאלי. החוקים האלו לא

תוקצבו באופן ריאלי. נשאלת השאלה, מה הזכות של הממשלה לא לתקצב חוק שאושר ע"י

הכנסת. באיזה זכות הממשלה יכולה לא לתקצב את החוקים האלו? היא יכולה באופן די

שרירותי לפעמים להחמיר קריטריונים כדי לסלק אנשים שהיו צריכים להיות קודם לכן.

אנו יודעים שהיו קריטריונים לחוק הסיעוד, אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שהיו

צריכים לקבל את חוק הסיעוד, ולא מקבלים רק בגלל הצורה המסויימת של הקריטריון,

מסוגלת להגיש לעצמה כוס תה, או לא מסוגלת להגיש לעצמה כוס תה. אז יכול להיות

שהקשישה שגרה עכשיו בחושה יכולה להגיש לעצמה כוס תה, אז מה, היא כבר לא שייכת

לחוק הסיעוד? היא לא אישה במצוקה קשה? היא לא קשישה שצריך לעזור לה?

הדוגמא השניה הם ילדי רווחה. אני לא יודעת על הגידולים הריאלים, אבל ככל

הידוע לי, בשנים האחרונות מספר ילדי הרווחה, אם אני אוציא את הגידול הזמני

שהיה עם ילדי העולים, שנתנו להם בשנתיים הראשונות לשהותם בארץ את האפשרות

להכניס ילדים למעונות בדרגה 1,2, כולל ילדים אתיופים שלהם הוסיפו עוד שנה,

בסופו של דבר, השנים עברו, המשפחות יצאו מגדר הזכאות, ומספר הילדים חזר פחות

או יותר למספר שהיה קודם לכן. אין גידול מהותי, 11,000.

אני שואלת, איך במדינת ישראל, למשפחות כאלה, כפי שתוארו פה, עם 12 ילדים,

שבתוכם 3 ילדים עד גיל 3, איך יכול להיות שמשפחה כזו לא מוכרת בלשכת רווחה

כזכאית להכניס את הילדים בדרגה 1 למעונות יום. את שלושת הילדים, למה רק ילד

אחד? מה אתם חושבים יהיה גורלם של הילדים האלה? אני כבר לא מדברת על גורלה של

האמא, איזה סיכוי התפתחות יש להם אם הם ישארו בבית וכמה זה יעלה למדינה אח"כ

לטפל בילדים האלה שגדלו במצוקה כזו. זו העובדה.

הבאת מספרים על גידול ריאלי, ואני יודעת, שבשנים האחרונות, גם בחינוך,

וגם ברווחה, גידול התקציב הוא יותר מעליית המחירים הממוצעת שישנה במשק, אבל

אין לזה קשר לשאלות האלה. למה מדינת ישראל לא הגבילה את מספר ילדי הרווחה

האלה, ילדי המצוקה האלה? אני יודעת על רשויות מקומיות, שיש קרב איתנים על עוד

משפחתון, על עוד 5 ילדים, אחרי 3 חודשים, מודיעים לך במשרד, מצטערים אין

תיקצוב ל-5 ילדים היום.



אני חושבת שיש במערכת הזו, מצד אחד חוקים שלא מתבצעים, ומצד שני,

זכאויות, שניראות על פניהם זכאיות מינימליות, שלא מוגדרות בחוק. אז השוט הוא

בצד השני, נכון שהילד מסכן, אבל באיזה סעיף בחוק חייבים להכניס אותו למעון.

אין סל שירותים בסיסי לא לילדים, לא למשפחות, אין הגדרות ברורות. אני לא מדברת

על המוסד לביטוח לאומי שנותן קיצבאות. אבל אם למשל, משרד העבודה והרווחה ומשרד

האוצר, היו לוקחים אפילו את הקריטריונים של הביטוח הלאומי, שהם לא נדיבים

במיוחד, מה שניקרא קו העוני הוא לא מי יודע מה, אבל נניח שהיו לוקחים את זה,

והיו אומרים שכל משפחה שחיה מתהת לקו העוני זכאית להיכנס לסטטיסטיקה, אלא היא

זכאית ל 1,2,3,4, אוטומטית היא זכאית ומתוקצבת לדברים אלו. היתה מערכת שהיא גם

צודקת יותר, וגם פחות מניפולטיווית.

מה שקורה בפועל הוא, שאם יש רשות מקומית יותר מניפולטיווית, ואם יש ראש

עיר, ואם יש התחקמויות, אח"כ סדר עדיפויות של אותה מועצה עירונית, מה יותר

חשוב, אולם ספורט חדש, או לפתוח את המוסד לקשישים. אין חוק במדינה שאומר

שקשישים יותר חשובים מספורט, ובאמת אי אפשר לדעת זאת. לדעתי, בלי סל שירותים

כזה ברור, יהיה קשה לעשות.

אני רוצה להביא דוגמא, ביקרתי בעמותה שעוזרת לניזקקים בבת ים, גיליתי

לתדהמתי שעובדים סוציאלים חסרי אונים במצוקות שקיימות פונים לעמותה שתטפל

במשפחות שהם לא יכולים לטפל בהם. יש לי שני מיקרים כאלה שבהם מדובר במשפחות

שראש המשפחה גולש לסמים, צריך לעצור את הגלישה שלו לסמים, האם יש לה בעיות ויש

ילד קטן. אלו משפחות צעירות, בשנות ה-20 לחייהם, עם ילד אחד. מה שהעובדים

הסוציאלים יכולים לעשות, אני לא מאשימה אותם, זה לפנות לעמותה שמחלקת אוכל

ביום חמישי. ביצים סוכר וקמח, וגם קצת בגדים וצעצועים. אני חושבת שזו לא צורה

מכובדת לאנשים שהולכים לבקש נדבה. איך מדינת ישראל חושבת, שהיא צריכה להציל את

המשפחות האלה, שאחי'כ יעלו למדינה הון תועפות אם לא יצילו אותם עכשיו, כשהם עוד

צעירים, ושאולי יש להם עוד סיכוי להשתקם.

יש לי משפטים קצרים שכולם מכוונים לממשלה. אני לא אדבר במיקרו, רק אתמול

פתחנו בחולון מוסד חדש לילדים מפגרים, ששרת העבודה היתה שם, והמשרד קיבל המון

תשבוחות. יש לממשלה, מליארד ו-240 מליון שקל לנושא הזה. הממשלה בעצמה לא היתה

מסוגלת להוציא שקל אחד, אפילו אם היה לה. היא לא היתה מסוגלת לעשות כלום בלי

כל החברים שיושבים כאן. אלה הזרוע שלכם, שעושים את העבודה, אין להם תחליף, יש

רק השלטון המקומי, גם במועצה איזורית, וגם אם זה מטרופולין, זה הזרוע, וצריך

את האנשים האלה, לחזק, ולראות אותם כשותפים, ולא כמי שרק באים לבקש.

מה הם בעצם מבקשים? אנו שומעים גידול ריאלי. אני גם שמעתי, שמאז 1990

הגיעו 640,000 עולים חדשים, גם את זה שמעתי, הרי זה לא איזה עניין שאח"כ

הולכים לכלי שהתקציב גדל מעבר לאינפלציה, זה הכי קל. אבל, הרכב האוכלוסיה

במדינת ישראל עבר זעזוע בתקופה הזו, וצריך את הדברים האלה לקחת בחשבון מעבר

למספרים, ולתת להם תשובות. אני אביא את עניין קליטת העליה, מה זה 600,000 אש

מוזנחים מבחינה רפואית, וחברתית.

יורשה לי רק לעניין המשפחות ברוכות הילדים. אני יודע את הרגישות של

העניין, אני אומר את זה גם במיגזר הערבי, ואתה אמרת, ואני מצטט, משפחה, שבמשך

12 שנה עשתה 12 ילדים. ז"א ילד כל שנה בלי חוכמות ובלי עין הרע. צריך גם בזה

לטפל, אני יודע שיש לזה התנגדות אידיאולוגית מאד קשה, ואני לא אומר את זה כדי

שתעשה עם זה משהו, כי אני יודע שאתה לא תעשה עם זה שום דבר, אז אני אומר

לכולם, גם לערבים וגם לכם.



היו"ר י' כץ;

נידמה לי שאצל הערבים חלה ירידה בנושא זה.

י' לס;

אבל הנושא של תכנון המשפחה חשוב. צריך גם רפואה מונעת, לא רק לבוא עם

המחלה. נושא תכנון המשפחה, שהוא נושא רגיש אידיאולוגית, צריך להתמודד איתו,

במיוחד במיגזרים בהם זה רגיש, מפני שנושא זה יכול לעשות רפואה מונעת להרבה מאד

מצוקות, ולתת סיכוי לילדים שישנם באמת לצאת ולהגיע לאן שצריך.

ת' גוז'נסקי;

בבת ים יש ילד אחד והם במצוקה נוראית.

אני רוצה לציין שאני סבור שמכל זווית שלא רוצים, אם לוקחים את העניין של

שירותי רווחה, לדעתי, מה שלא תשקיע המדינה בתחום הזה, היא רק תרוויח. כי המחיר

שהמדינה משלמת לאחר מכן בצורה זו או אחרת, הוא הרבה יותר גדול. אם זה מבחינה

כלכלית, על מנת לממן כל מיני שוטרים, אסירים, בתי משפט, ועוד, והן אח"כ

מבחינת התוצאות החברתיות שיש לדבר הזה. לכן לדעתי, לא יעלה על הדעת שגם הכנסת

תחוקק חוקים, תטיל את המעמסה על הרשויות המקומיות, שהם יעמדו חסרי אונים בפני

המשימה המוטלת עליהם. החוק מחייב אותם לתת את השירות, המדינה לא דואגת לתת את

הגיבוי התקציבי הדרוש על מנת למלא את המשימה המוטלת על פי החוק.

אני רוצה לציין שקיימת בעיה רצינית במיוחד במיגזר הערבי בתחום של תקציב

שירותי הרווחה, יש את העניין הזה שזה קיים אך לא בצורה מספקת, אבל גם התיצוב

השוטף של שירותי רווחה במשרד העבודה והרווחה הוא כמעט אפסי. אם מדובר על

המועצות המקומיות שיש להם הוצאות של עשרות אלפים במיקרי סעד. צריך לדעתי

להקצות תקציבים ולפתור את הבעיה הזו בצורה הראויה לשמה.

ש' פינצי;

אני רוצה רק לתקן מידע שנמסר ע"י חברת הכנסת לגבי קיצוצים בקריטריונים.

הדוגמא היתה קיצוץ בקריטריונים של חוק סיעוד. מאז 88 לא נגעו בקריטריונים של

הוק הסיעוד, היה נסיון כזה, וקיצוץ בקירטריונים היה חוסר כסף רב , אנחנו

שומרים על הקירטריונים, וזו דוגמא לא טובה.

ת' גוז'נסקי;

אז נעביר את זה לילדים בסיכון.

היו"ר י' כץ;

תודה רבה על ההערה. רבותי, הדיון הזה היה דיון ראשוני, אנחנו נעביר את

הדברים ששמענו כאן לתשומת לב קובעי המדיניות בממשלה, שרת העבודה והרווחה,

ושרים אחרים. אנחנו נמשיך בדיון הזה, נדרוש התיחסות הולמת של הממשלה לבעיות

שהוצבו כאן, ואני מקווה שהדיון הרציני ששמענו פה הבוקר יתרום גם לחיזוק

המודעות גם בקרב חברי הכנסת, גם לחיזוק המודעות בקרב חברי הממשלה, ואני מקווה

שיהיו לו תוצאות מעשיות בשלבים מאוהרים יותר. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11