הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתיקו



פרוטוקול מס' 306

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי, י"ג באדר ב' התשנ"ה (15 במרץ 1995). שעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; י' כץ - היו"ר

ב' לוינזון - משרד העבודה והרווחה

ש' ורשבסקי - משרד התעשיה והמסחר

אי גנור - משרד התיירות

אי רייז - ההסתדרות

ג י אבישי - ההסתדרות

פי כתנא - הסוכנות היהודית

אי בר-צור - הסתדרות התעשיינים

נ' הרפז - יו"ר המועצה הציונית

אי הס - מנכ"ל המועצה הציונית

שי סורק - יו"ר לשכת המהנדסים

פי קריספיל - המועצה הציונית

ר' גולן - המועצה הציונית

שי פולק - המועצה הציונית

פ' רהב - המועצה הציונית

א' כהן - המועצה הציונית

י' שטיין - המועצה הציונית

ז י דובר - המועצה הציונית

ע' פרויינד - המועצה הציונית

ר' נצחון - המועצה הציונית

י י מוסטקי - המועצה הציונית

צי גורדון - המועצה הציונית

שי בוטסזן - המועצה הציונית

אי אגמי - המועצה הציונית

דייר אי ישראלי - המועצה הציונית

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צ' ספרן

סדר-היום; פרוייקט התשלובות - המועצה הציונית.



היו"ר י' כץ;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

פרוייקט התשלובות - המועצה הציונית

נ י הרפז;

אני מודה לידידנו חבר-הכנסת כץ שכינס את הוועדה, ואני רוצה להציג במספר מלים

את המועצה הציונית, שבה פנים רבות.

המועצה הציונית בישראל היא מעין תנועת ציונית בישראל. בעולם יש תנועות

ציוניות, ואנחנו מניחים מלכתחילה שכל מי שגר בארץ, יהודי, הוא ציוני, אבל בדיעבד

זה לא כך, ולכן קמה מעין תנועה ציונית, שנקראת "המועצה הציונית בישראל", שפועלת

כ-25 שנה, מקיפה אלפי מתנדבים, שרואים חלק מהם כאן בנושא הזה, ויש לי הזכות לעמוד

בראשה בשנים האחרונות ולאריה הס - להיות המנהל שלה.

המועצה הציונית התמקדה במרוצת השנים בהרבה תחומי עשייה: בהגברת התודעה

הציונית בישראל, בהפעלת מסגרת חינוכית גדולה לנוער, בהפעלת פורומים שונים במסגרות

שונות, שנועדו להגביר את התודעה הציונית בישראל. אבל נוכחנו שבכך לא די, וביזמתו

של אריה הס, מנהל המועצה הציונית, התמקדה המועצה הציונית בשנים האחרונות - היתה

בזה התפתחות הדרגתית - בנושאים חברתיים כלכליים, כשהמגמה הציונית היא ליצור יותר

מקורות תעסוקה למשוחררי צה"ל, לעולים, ולפתח פעילויות כלכליות, שהן אולי קצת

שונות בנוף הישראלי, שעוד לא מצאו את הגורם שיאמץ אותן ממש, למרות שיש לנושא

תמיכה רבה, גם מקצועית וגם ציבורית.

זו הסיבה שהגענו היום לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ולא רק במטרה להציג את

הענין, אלא לקבל החלטות ולגלגל אותן הלאה. אנחנו מייחסים חשיבות רבה לישיבה

הזאת, מודים לך, היושב-ראש, שהתפנית, ומקווים שבכך באמת יהיה צעד ראשון מעשי.

בעיניי המועצה הציונית היא גוף התנדבותי, מאד מסור, מאד נאמן - בתחום הזה פיתחו

אריה והחברים מיומנות מקצועית מעולה - אבל אנחנו גוף חלש מבחינה תקציבית להרים

נושא כזה. זה נושא שצריכים להרים הממשלה, הסוכנות, גורמים במשק, אנשי הון, ואנחנו

פה מעין מאיץ, קטליזטור, שנעמוד מאחורי זה, אבל מוכרח להימצא עכשיו הגורם שיישם

את זה. אני מקווה שמפה יהיה היום צעד ראשון ליישום הרעיון החשוב הזה, שמייד נשמע

אותו.

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, שאני מרגיש שהוא גם ידיד וחבר. אני במאמין שגם

בגלל זה אנחנו יושבים פה, אבל אני מקווה שאנחנו יושבים פה בעיקר בגלל הנושא

שאנחנו מעלים.

יושבים איתנו יזמי תשלובות, אנשים מתוך קבוצה של כ-30 אנשי כלכלה ועסקים,

שבדרך זו או אחרת נוצרו איתם קשרי עבודה והם בדרך לייזום תשלובות.

הגענו למסקנה, תוך כדי פעילות בנושא הזה, שהממשלה וגם

הסוכנות עושות מאמצים מאד גדולים, כולל השקעות עתק, במגזר של ערי ואזורי הפיתוח,

כולל מושבים, קיבוצים ומוקדים עתירי ידע כמו אוניברסיטאות, בתי חולים ומקומות

דומים. לצערי אני קובע בוודאות שהשקעות העתק האלה אינן מניבות את הצמיחה המצופה,

והאזורים האלה נשארים בצורה כמעט כרונית אזורים עתירי אבטלה ורמת הכנסה נמוכה.

מי שהולך לירוחם, לבית-שאן, לדימונה, מי שמסייר בכל המושבים, מספיק שיראה את

החזות החיצונית, את המרכז המסחרי, ויבין שרמת ההכנסה של התושבים נמוכה ואין צמייחה

במקומות האלה.



כאחד שצמח במקום כזה אני מכיר מאד את המטריה הזאת של ערי ואזורי פיתוח.

אנחנו גורסים בגישה העיקרית שלנו, שמדיניות ההשקעות והמדיניות הלאומית למשיכת

השקעות הון גדולות לפרוייקטים כלכליים גדולים בערי הפיתוח אינה עובדת, או שצריך

להוסיף לה עוד נדבכים, אולי אפיק תמיכה מיוחד, על ידי פרוייקט משקי לאומי מיוחד.

אני חושב שהממשלה עושה הרבה - כל הממשלות - יש לה רצון טוב, אבל מדיניות ההשקעות

של הממשלה לאזורי פיתוח, לערי פיתוח ומגזרים שהם מוקדים של אוצרות ידע מדעי

וטכנולוגי בישראל לא מניבה את התוצאות העסקיות והתעסוקתיות שניתן לצפות להן. זו

הקביעה שלנו בעקבות הפעילות שלנו. יכולים לקבל אווזה או לא, אבל עם עובדות בשטח

קשה מאד להתווכח.

אנחנו מציעים גישה שהיא קצת שונה מהמקובל. מדובר על מודל, שאני חושב שיש מקום

לבחון אותו כמודל כלכלי, שיכול להיות אפיק לעודד ולקדם צמיחה ותעסוקה באזורים

עתירי אבטלה ורמת הכנסה נמוכה, ובמוקדים עתירי ידע שהם בעייתיים מבחינה תקציבית,

כמו התעשיה האווירית, בתי חולים, אוניברסיטאות וגופים עתירי ידע נוספים, שאנחנו

מאתרים בכל הארץ.

כדרך להתמודד עם הבעיות יזמנו פרוייקט שאנחנו קוראים לו פרוייקט התשלובות,

תשלובות עתירות מדע וטכנולוגיה. בגדול אנחנו מדברים על פרוייקט כלכלי חברתי

שהמטרה שלו - משיכת השקעות הון לאזורים עתירי אבטלה ורמת הכנסה נמוכה. כל תשלובת

שאנחנו מציעים אמורה לכלול בין 50 ל-100 מפעלי ייצור, חברות שירותים, חברות מסיור

וחברות מו"פ בתחום מסויים, שהוא רלוונטי לתשלובת המוצעת, שאותה אנחנו מציעים

בהתאמה ליתרונות היחסיים באותו ישוב או באותו אזור.

אני רוצה לציין שאנחנו מאד זהירים בנתונים שלנו, אנחנו אפילו מינימליסטיים.

ישבנו עם מיטב המומחים בארץ, עם ראשי חברות גדולות, אישי אקדמיה בעלי מוניטין,

יועצים כלכליים מכל המגזרים, ובכל מקום אנחנו מקבלים פידבקים מאד טובים.

כל תשלובת שאנחנו מתכננים ליזום בירוחם, בבית-שאן, בדימונה, אמורה למשוך

למעלה מ-50 מליון דולר בהשקעות מהקהיליה העסקית, ותהיה בה מעורבות ממשלתית

מינימלית, פחות ממה שהיא היום. כל תשלובת כזאת, אם היא תקום בצורה נכונה, מובנית

ושיטתית, אמורה ליצור בסביבות 1,000 מקומות עבודה בכל רמות המיומנות והמצויינות.

זה אומר, ממדענים ומהנדסים עד לעובדי שירותים ומינהל בכל הרמות.

אנחנו מעריכים שמחזור מכירות של כל תשלובת, אם היא תצמח בצורה נכונה, אם היא

תעבוד ולא יפריעו לה, תיצור צפי מכירות של למעלה מ-50 מליון דולר, הרוב ליצוא, כי

המטרה של הפרוייקטים האלה היא - עם הפנים ליצוא.

אנחנו מדברים על פרוייקט שגיבשנו במשך ארבע שנים, על 50

תשלובות עתירות מדע, שאם נראה אותן כפרוייקט לאומי כולל - ואנחנו מציעים שיראו את

זה כפרוייקט משקי לאומי כוללני - אמורות למשוך למעלה מ-2 מליארד דולר השקעות הון

לאזורים עתירי אבטלה ורמת הכנסה נמוכה, שייצרו יחד כ-50 אלף מקומות עבודה, כאשר

הצפי הכולל הוא בסביבות 5,000 מפעלים ועסקים קטנים. כאמור, אנחנו מציינים 50

תשלובות, כל תשלובת תמשוך 50 מליון דולר בהשקעות ותיצור בין 50 ל-100 מפעלים

ועסקים קטנים - אלה הנתונים שאנחנו מציינים - אבל לדעתי המספרים יותר גדולים, אם

נלך על כך בצורה מובנית. כבר אמרתי שאנחנו מינימליסטים,

שואלים אותנו בכל מקום מאיפה הכסף, מאיפה ההשקעות. מתוך מגעים

שהתפתחו בצורה מאד מקרית בישיבה זו או אחרת מצאנו שהחברות הגדולות במשק, כמו

התעשיה האווירית, מפעלי ים המלח, רדבינת, התעשיין סטף ורטהיימר, חברת "שיכון

עובדים", בנקים גדולים - דיסקונט ואחרים, מגלים ענין רב בפרוייקטים האלה. מתי

התהילה להתגלות ההתענינות בפרוייקט? כאשר מצאנו את המודל איך מחברים קונצרן גדול

לתשלובת כזאת. ומה אנחנו מציעים? אנחנו מציעים להעמיד משבצות קרקע בגודל של בין

100 ל-200 דונם לרשות משקיעים גדולים שמבקשים ומוכנים להשקיע בהקמת מתחמי כל

תשלובת ומבניה. אחרי שהמתחמים יקומו, הצפי הוא - וזה המודל - שהמתירים אמורים

למשוך חברות, מפעלים ועסקים בענפי ההתמחות של כל תשלובת ותשלובת, ואני רוצה להביא

מספר דוגמאות.



אחד הפרוייקטים שאני רואה בו ספינת דגל הוא יזום תשלובות רפואיות - קראנו לזה

"גנים טכנולוגיים רפואיים" - בשילוב עם בתי חולים. הפרוייקט המרכזי בנושא הזה הוא

"הדסה" עין-כרם, שבו נעשים 30% מהמחקר והפיתוח הרפואיים בישראל, כאשר בירושלים

מדובר על 50% . אנחנו יודעים היום שאם תוקצה משבצת קרקע או יוקצו מספר משבצות

קרקע בשילוב עם "הדשה" עין-כרם, תקום תשלובת של למעלה מ-100 מפעלי יצוא קטנים,

חברות מו"פ, שירותים, מסחר, בכל ענפי הרפואה, כולל הנושא של צמחי מרפא. חברה מאד

גדולה במשק נמצאת כבר במשא ומתן עם מושב אורה, משא ומתן שהסתיים בחיוב, וצריכים

לקבל אישור ממינהל מקרקעי ישראל. קבוצת משקיעים נוספת - רדבינת, מדברת על

פרוייקט של 4,000 מקומות עבודה באזור הזה, ויכול להעיד מנכ"ל הרשות לפיתוח

ירושלים, שנפגש כבר עם נשיא רדבינת, ביוזמה שלנו, לפי המודל הזה. כלומר, אם

יוקצו משבצות קרקע לחברות גדולות ולמשקיעים גדולים מהארץ והעולם, התשלובות

תוקמנה.

יושב פה אדם בשם פנחס קריספיל, שהוא יזם תשלובת, איש עסקים מקומי.

אנחנו מדברים בקרית-גת, שזה מקום - לפי הנתונים של משרד העבודה - עתיר אבטלה.

מבקשים להקים שם תשלובת למוצרים ושירותים למשק הרכב, ואנחנו רצים אחרי משבצת

הקרקע. הוא מוכן להשקיע, מוכן לקנות, מוכן לעשות הכל, ללוות את היזמים - תשלובת

אמיתית, איש עסקים מקומי. אנחנו רצים ומחזרים על הפתחים בכל מיני כיוונים ואנחנו

לא מצליחים.

לבית שאן, לעיר הרומית, באים כל שנה למעלה מ-300 אלף תיירים.

חוץ מפרוייקט של 150 מקומות עבודה בעבודות יזומות, ואלה עבודות דחק בשבילי, העיר

הזאת לא נהנית בשום דבר מהפרוייקט היפה הזה של העיר הרומית, שהממשלה משקיעה בו

עשרות מליוני שקלים. אנחנו מציעים תשלובת, בשילוב עם העיר הרומית, שבין 50 ל-100

מפעלים קטנים, כולל מוטלים, כולל בתי מלאכה למזכרות ואמנויות ואטרקציות נוספות,

שייצרו תעסוקה בבית שאן על בסיס של דבר שקיים בתוכה והוא בלתי מנוצל. יעיד פיני

רהב: המשקיעים ישנם, רק מבקשים משבצת קרקע בבית שאן. משבצת הקרקע קיימת - ישבו

עם אנשי בית-שאן - אבל אני יודע איפה ניתקל בבעיה: נתחיל לרוץ למשרד התיירות,

יגידו לנו לרוץ למינהל, לרוץ למרכז ההשקעות, לרוץ לסוכנות, והתוצאה היא המשך אותו

מחדל מבחינת בית-שאן, שהיא עתירת אבטלה ורמת הכנסה נמוכה, כאשר מסתובבים שם כל

שנה 300 אלף איש, שיכולים להשאיר במקום ממיטב כספם, דבר שיביא לתעסוקה וישנה את

בית-שאן.

יושב פה, למשל, יוסף מוסטקי, שהוא איש מוסיקה מאד ידוע ויזם תשלובת למוסיקה

ואמנויות בעיר כמו באר-שבע, שחיי התרבות שלה נמוכים, למרות שזאת עיר עם

אוניברסיטה, עם פריפריה של אנשים ברמות מיומנות גבוהה בנאד, עם מפעלי תעשיה

גדולים, כולל המפעלים שיקומו. איתרנו שם, גם באשדוד, למעלה מ-200 אמנים

שמתבזבזים, כולל יוסף מוסטקי. מה שמבקשים - משבצת קרקע, שתשולב עם משקיע

אסטרטגי. לגבי באר-שבע יש לנו כבר את המשקיע האסטרטגי ויש לנו תכנית מאד מובנית

ושיטתית. נקווה שכל הגורמים יעזרו קצת והתשלובת תקום. זו דוגמה למקום שאין לנו בו

בעיה.

המודל שלנו מציע לאתר מוקדים עתירי ידע, כמו האוניברסיטאות, כמו התעשיה

האווירית. בתעשיה האווירית יש פוטנציאל אדיר גם של יזמות וגם של יידע. דיברנו עם

אנשי התעשיה האווירית, עם מנכ"ל התעשיה האווירית, והם מאד התלהבו מהמודל הזה.

הכוונה להקים פארק גדול של מפעלים ועסקים והברות בענפי התעופה והחלל, בשילוב

וליווי התעשיה האווירית, כאשר אנחנו מחברים יזם נדל"ן עם התעשיה האווירית,

והמתרומים שייבנו על ידי היזם של הנדל"ן ימשכו בין 50 ל-100 מפעלים, חברות ועסקים

מקרב ישראלים, יורדים בחו"ל, עולים חדשים, חברות מהארץ ומהעולם, גם יזמים

מקומיים, שהפרוייקט יעודד אותם לצמוח.



הדוגמה של ירוחם. ירוחם היא אחת הערים הפהות מפותחות במדינת ישראל. בירוחם יש

קרמיקה נגב, פניציה, אגיס ואקרשטיין, אבל זו עיר

עתירת אבטלה ורמת הכנסה נמוכה. יש בה פוטנציאל תיירותי, יש לידה זמכון שדה בוקר

ליקר המדבר, שאין קשר ביניהם, ובצד השני ישנה והקריה למרקר גרעיני בדימונה. מה

לעודד צמיחה של עשרות חברות קטנות בשילוב עם ארבעת המפעלים

הגדולים, מרכז לאמנויות זכוכית וקרמיקה ודברים נוספים שקיימים באזור הזה, חוגים

לעידוד יזמות יחד עם המפעלים האלה, ומרכז עסקי מסחרי לתחומים האלה, שיניב עוד

אלמנט תיירותי בשילוב עם אגם ירוחם. הפרוייקט נמצא בשלב יזמות ראשוני.

מה שעוד פעם התבקש - משבצת קרקע בירורם, להעמיד אווזה לרשות משקיע גדול או

קבוצת משקיעים. אני מתחייב שזה ימשוך עשרות חברות קטנות ויעודד יזמות מקומית

בתחומים הרלוונטיים בירוחם.

בעצם מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים מעורבות יתר של הממשלה. אולי בגלל שאנחנו

המועצה הציונית ואנחנו לא מחלקת העליה ולא המחלקה להתחדשות של הסוכנות, לא באנו

מתוך משרד התמ"ס ולא באנו מתוך מינהל מקרקעי ישראל, יש לנו בעיה אמיתית. אנחנו

מעין בן חורג בתוך המערכות, ואנחנו מבקשים: תקבלו אותנו לא כבן חורג, כי יש לנו

מוצר אמיתי ביד, אנחנו גם גוף ציבורי שמבקש לתרום, שמבקש לתת. אנחנו פונים

בואו תשלבו אותנו בדברים האלה, בואו תעזרו לנו,

אפילו תתקצבו אותנו. אנחנו לא צריכים הרבה תקציב, התקציב שאנחנו צריכים הוא יותר

לתשתיות. מה שקורה היום, שאני וזאב דובר רצים בכל הארץ, נפגשים עם אנשים, מבקשים

מעט עזרה, קצת יותר תקציב, שיהיו לנו אנשי קשר באזורים שונים. אני אומר במלוא

בכל ישוב בארץ מבקשים את הפרוייקט הזה. החברות הגדולות מפעלי התעשיה,

אנשי אקדמיה, כולם מחייבים את הדבר הזה, ומה שאנחנו מבקשים הוא פשוט יותר שותפות.

אנחנו מבקשים שיוקם צוות בין-משרדי לפרוייקט התשלובות. אנחנו מבקשים שיוקצו

משבצות קרקע למשקיעים גדולים, לא למועצה הציונית. המשבצות לא יוקצו לנו, הם יוקצו

לרדבינת, הם יוקצו לסולל-בונה, הם יוקצו למפעלי ים המלח, לחברות הגדולות, שיוכיחו

שהן בעצם רוצות להקים את התשלובות, ולא יהיה ניצול לרעה. אנחנו מוכנים להעמיד את

תעמידו את הפרוייקט הזה למבחן. אם אנחנו טועים, תשלחו

אותנו הביתה, תנו לנו בעיטה. אם רצנו, לא הצלחנו, נכשלנו - נרים ידיים. תנו לנו

להעמיד את זה במבחן המציאות.

מה ההבדל בין הפעילות שלכם לבין הפעילות הממוסדת של הממשלה? אני מבקר באזורים

שונים ברחבי הארץ, אני יודע שמשרד התעשיה והמסחר בעצמו יוזם פעילויות כמעט דומות.

הזכרת לדו גבוה פארק תעשייתי או אזור שיהיו בו כמה עשרות מפעלים עם פעילות משולבת

כזאת או אחרת. יש לנו בחיפה את מת"ם - אזור תעשיות עתירות ידע, שפועל בצורה יוצאת

מהכלל תחת החסות של החברה הכלכלית העירונית של חיפה. הם מאורגנים ביחד, את

השירותים מספקת להם החברה הכלכלית והם משגשגים מאד. אולי תנסה להסביר מה ההבדל

ביו הפעילות שלכם לבין הפעילות של משרדי הממשלה, הפועלים באמצעות המדען הראשי של

משרד התעשיה והמסחר, באמצעות מרכז ההשקעות, והפעילוית של משרד התעשיה והמסחר? כי

אם הפעילות היא פעילות דומה,למה לעשות פעילות כפולה? מדוע

לא לפעול באמצעות גורם אחד ולהוזיל על ידי זה את העלויות?

התכנית נראית מאד יומרנית, מאד חיובית, אבל אלי פונים מדי פעם יזמים בתחום

התעשיה. פנה אלי בעל מפעל מוצרים יהודיים בתחום הנייר, הקרטון - היום בעולם כולו

יש מגמה לעזוב את שקיות הניילון ולעבור לשקיות קרטון - ואני יודע שהבעיה המרכזית

שלו היא משבצת קרקע. הוא רוצה לפתוח את המפעל ביקנעם, אזור שיש לו את העדיפות שלו

מבחינת מיסוי, אזור פיתוח, והוא נלחם בדיוק על אותו הדבר - על משבצת הקרקע. יש לו

תכנית, עשרות עובדים, פוטנציאל בלתי רגיל, מפעל שאיננו מזהם, אבל מה לעשות, ראש

הרשות המקומית רוצה לפתח רק את תעשיות האלקטרוניקה וגם הוא נלחם על משבצת קרקע.

אני מניח שכאלה יש רבים נוספים אחרים.



אני חייב להגיד שגם לא בחנתי עד הסוף את השאלה של חוק המכרזים תקנות המכרזים

לגבי האפשרות להקצות למישהו קרקעות מבלי להתמודד על כך בדרך של מכרז.

שי סורק;

הסיפור הזה, שנמשך שלוש שנים, יש לו יחוד שלא קיים בשום פרוייקט ממשלתי.

פרוייקט ממשלתי מחכה ליזם שיבוא אליו. היזם בא עם נושא מדוייק, יש לו מוצר ביד

והוא רוצה להקים מפעל, לייצר ולשווק את המוצר הזה ולמכור אותו. הוא בא למדען, הוא

מבקש את הכסף, במידה וזה עונה על הקריטריונים, וכן הלאה.

אוספים חבורה, בעיקר של עולים, מפתחים מוצר או טכנולוגיה או

תהליך ספציפי מדוייק, מסיימים את זה לאחר שנה-שנתיים, והיה והצליחו, יש איזה שהוא

תהליך של יציאה לעצמאות והורדת האחריות.

יש את המסלול של יזום עסקים קטנים. מסייעים ליזם שרוצה להקים עסק, אם

בהדרכה, עם בכסף, בשיתוף משרד התמ"ס בעיקר, וכמובן שמשולב בזה כל אחד מהמשרדים

בצורה זו או אחר?/.

התשובה לשאלת היושב-ראש ניתנה לשר האוצר לפני שנה וחצי, שנתיים, כשעוד קווינו

להוציא כסף ממשלתי להרמת הפרוייקט. הכוונה היתה תמיד שזה יהיה פרוייקט עסקי,

רווחי, אבל בסיכומו של דבר צריך היה להניע אותו, וכדי להניע אותו צריך היה גם

כסף. ההבדל הוא שהממשלה לכאורה - זאת היתה הכוונה הראשונית, היום זה קצת אחרת -

היתה אמורה לתת גיבוי לאיקס פרוייקטים, לכאורה מטעמה, ברמת התשלובת. תשלובת זו

תעסוקה להרבה אנשים ובהרבה מוצרים, בהרבה תהליכים, זה בבת אחת איזה שהוא קומפלכס,

שאמור היה לקבל איזו שהיא דחיפה, מכירה או שיווק על ידי גורמים ממשלתיים בהתחלה,

וזו למעשה התשובה לשאלת היושב-ראש, שניתנה גם לשר האוצר. איך אמר שר האוצר? אתה

הופך אותי פתאום למשווק, למוכר רעיונות ומוכר נושאים, במקום שיבואו אלי. אמרתי

לו: נכון, אז מה?

מוצר הוא דבר נקודתי, ואילו הרעיון פה הוא אחר לחלוטין. כשאינה בא למנכ"ל

בוא תתעסק גם בפיתוח ומחקר, בפיתוח מכשירים רפואיים, הוא

אומר: זה לא עסק שלי, אני עסוק בלרפא. זו התשובה שקיבלנו ממרבית האנשים שדובר

עליהם. כלומר, אם אתה בא למפעל תעשייתי, הוא נותן לך תשובה שהוא מעונין, כי זה

בנפשו למכור, לשווק, לייצר. אבל כשאתה בא לארגון שיש בו יידע ויכולת, אבל עיסוקו

איננו במסחר או בתעשיה, הוא אומר: זאת לא האחריות שלי. בעצם מה יותר טוב מלקחת

ארגון כמו "הדסה", להשתמש ביידע של הרופאים הקיימים, לשלב יידע של רופאים או

מדענים מחו"ל, כאשר הכוונה היא לא לעסוק במוייפ, אלא להקים, בסופו של דבר, מרכז

מבקרים. למשל, אם זה שיקום - שיבואו לראות כל מיני מוצרים בתחום השיקום. אתה

מלמד אנשים להפעיל את המכשירים, אתה מייד מקים במקום בית ספר לטכנאים שיתחזקו את

המכשירים שאתה מפתח. במידת הצורך אתה מקים בתי מלאכה שייצרו את החלקים שאתה רוצה

לצורך הפיתוח והייצור, וארזה יכול להקים מרכז מסחרי.

מדובר למשל על רעיון מאד ותיק ומאד קוסם - הנושא של כפר בריאות ליד יד המלח,

אבל לתיירות עממית, שבה אתה לוקח, לדוגמה, את הקראוונים ששוכבים בישראל כאבן שאין

לה הופכין, משקיע בהם קצת והופך אותך לחדרי מגורים. יש כ-35 מליון חולי פסוריאזיס

באירופה, אתה מביא אויש לפה, אתה מקים כפר כזה, ואתה מקים, במקביל, מעבדות למחקר

מה עושים קרינת השמש, המים, בתחום מחלות העור. ברגע שאתה מקים כפר כזה, שיעלה 30

דולר או 25 דולר לבן אדם ללילה, ואתה יוצר מסביב מערכת שלמה של שירותים, של מסחר,

של סופרמרקט, וכן הלאה, אתה יוצר קומפלכס. אתה בא מראש עם מערך שלם, אתה לא בא עם

מוצר אחד, אתה לא בא עם טכנולוגיה אחת, וזה ההבדל הבסיסי.

רעיון כזה הרבה יותר קשה למכור, כי יש לגביו ספק, אבל צריך להבין שהוא נועד

לפתור תעסוקה, וזה המקור. זה היה הרעיון המקורי, לפתור תעסוקה על בסיס רווחי

ולכולם - לנהג, לזבן, למדען, למהנדס, וכן הלאה.



א' אגמי;

עצם העובדה שבמשך שנה וחצי מתרוצץ רעיון ואף משרד ממשלתי לא מרים אותו היא

הבעיה שמטרידה לפחות אותנו. בצדק שואלים חברים את השאלה, שאתה כיושב -ראש שאלת,

ואני חושב שתפסת את השור בקרניו כאשר הצגת את השאלה שהצגת, כי על פי הסדר המקובל

יכול היה בל אחד מהיזמים פה ללכת למשרד התעשיה והמסחר או למשרד הבריאות ולהגיד:

יש לי יוזמה, בואו תעזרו לי להוציא אווזה מהרעיון אל הפועל. זוהי השאלה שאנחנו

צריכים לתת עליה תשובה, ואם יש ערך לבוא אל הוועדה הזאת ולבקש את עזרתה, זוהי

הבעיה, כי בעיית הקרקע היא הבעיה המשנית, כי לא נקבל תשובה לקרקע בגלל מכרזים וכל

מיני סיפורים. קודם כל לא נקבל שום תשובה, מפני שבעומק לבם חושבים אותם האנשים

שצריכים לתת לנו אישורים, שד"ר ישראלי יכול לבוא בסדר הציבורי ולא דרך המועצה

הציונית. אם הוא רוצה ללכת כעת בדרך עקיפין, שיילך וירוץ אחריהם. לכן כשאנחנו

באים לוועדה, אנחנו צריכים למקד בנה אנחנו רוצים מהוועדה.

קודם כל אני רוצה לומר באופן מאד גלוי, ואני יודע שקצת לא נעים לומר את זה:

במסגרת המחשבות שאולי הציונות זו לא רק דרך לעסוק בדברים שבתיאוריה, שהם חשובים

מאד כשלעצמם - אפילו איורי 45 שנות מדינה יש כאלה שעוד לא יודעים למה קמה מדינת

ישראל ומהי ציונות- אמרה המועצה הציונית: אולי גם נעשה משהו שימחיש את הציונות

ביצירת עבודה, ביצירת תעשיות שונות. זה כשלעצמו דבר מבורך, וצריך לראות מי נותן

יד כדי לעודד את המהלך הזה.

כבר הלכתי לכמה שרים, הקשבתי להם, ואני מוכרח לומר שלפעמים זו

הרגשה קצת לא טובה, שאחרי שדיברת ודיברת נדמה לך שבציניות עונים לך. לכן,

להערכתי, אולי במפגש בין ועדתי, או בין משרדי, צריכה הוועדה לבוא ולומר: יש

יוזמה, אנחנו רוצים שהיוזמה הזאת תקרום עור וגידים, מפני שיש חשיבות בעצם זה

שהיוזמה היא ציבורית, והיא בהחלט צריכה להפוך ליוזמה כלכלית, כשלא מבקשים תרומות

מאף אחד.

ליוזמה הזאת צריך שיהיו שני דברים: 1. צריך שיהיה משרד ממשלתי מוביל. יבוא שר

אני במשרדי אהיה כתובת לכם, והכתובת הזאת תהיה כתובת בין-משרדית.

זה יהיה יפה מאד, כי כך רצים כמו מטורפים, כמו עכברים. 2. אי אפשר ב-1996 לבוא עם

נייר סטנסיל ולומר - יש לי הפרוייקט הכי טוב בעולם, כי אף אחד לא יתייחס אלינו

ברצינות. צריך להעמיד באוצר לרשות היוזמה הציבורית הזאת - במסגרת שיתוף הפעולה

בין הממשלה והמועצה הציונית - איזה שהוא תקציב שיאפשר פעולה נכונה.

זה לא בא במקום העובדה שיש אנשים פרטיים שבדרך זו או אחרת מצליחים ליזום

ולקבל עידוד ממשלתי על פי כל צינורות העידוד, אבל יש יציבות רבה מאד, גם מבחינה

ענינית וגם מבחינת הצד הערכי, התנועתי ציוני, כשאומרים: התנועה הציונית, בשיתוף

עם הממשלה, יוזמת מערכות של תעשיות. המחשבה כשלעצמה היא יפה מאד, מענינת מאד, אבל

תהיו אתם הנשאים הראשונים. עם כל זה שאנחנו כולנו

מרגישים עכשיו חזקים מאד, זה לא מספיק, צריך לזה גם כמה שקלים ועוד כמה דברים.

קיבלתי את החומר הזה, קראתי אותו, וכרגע לא אתייחס אליו, כי הוא מאד כוללני

ואין בו שום דבר ספציפי. עשיתי בירורים אצלנו במשרד, התקיימו הרבה מאד דיונים

בנושא הזה עם כל הגורמים המקצועיים אצלנו במשרד, שהם אנשי תכנון וכלכלה, אנשי

המסרור התיירותי, אנשים שעוסקים בהתיישבות כפרית, במגזרים, במיעוטים, עם הגברת

גפני ז"ל, בפורומים מאד רלוונטיים ומאד עניניים.

אולי תפרטי מה עושה משרד התיירות בתחום של פרוייקטים משולבים כאלה. היתה פה

דוגמה מצויינת של פרוייקט תיירותי בים המלח. מה אתם עושים לגבי ים המלח?



אי גנור;

קצת היה לי מוזר לשמוע דווקא על ים המלח, כי בים המלח אין כל כך הרבה תושבים

שהם חסרי תעסוקה, וזו הבעיה, אנחנו צריכים להביא את התושבים ממקום אחר, ולכן

הדוגמה הזאת אולי לא כל כך רלוונטית.

תני דוגמה בבית-שאן, בבאר-שבע.

אי גנור;

לא אסקור כאן את כל מה שהמשרד שלנו עושה, אתן דוגמה שכבר דיברו עליה - חממות

תיירותיות. המשרד שלנו התחיל בפרוייקט הזה לפני שנתיים, השקיע בזה תקציבי עתק.

במט"י, המרכז לטיפוח יזמות, המשרד שלנו שותף, באזור הגליל בעיקר, ובכל אזור שרק

ניתן לעשות, יחד עם הסוכנות היהודית. בצורה פרטנית אנחנו מטפלים בפרוייקטים

ספציפיים כאלה בכל מקום ומקום. ג'וחא הוא האדם שעושה את זה| רץ בשטח ומשקיע המון

מזמנו.

הי ו "ר י' כץ;

את יכולה לתת דוגמאות לפרוייקטים?

אי גנור;

החברה הממשלתית לתיירות גם היא מעורבת מתקציבה, וקיבלנו תקציבי פיתוח בדיוק

למטרה הזאת, כך שהמשרד שלנו משקיע ועושה. זה שההסתדרות הציונית לא יודעת, לא

מודעת ולא מעורבת, זה לא אומר שלא עושים. אני מאמינה שכמו שמשרד התיירות עושה

בתחום שלו, ודאי משרד התמ"ס עושה בתחום שלו. לבוא ולהגיד - לא עושים, זה קצת לא

נכון. קודם צריך לברר בנה עושים ואם נעשה. ואם לא עושים מספיק - זה ענין ארור.

בישיבות שישבנו עם האנשים אחרי דיונים רבים הגענו למסקנה שצריך לדבר על

פרוייקטים ספציפיים וביקשנו להביא לנו פרוייקט ספציפי. ונגה קרה? לא כלום, לא

קיבלנו. נכון, יש לנו את הדרך שלנו ואלה הליכים ביורוקרטיים - אין מה לעשות -- של

מכרזים, של הקצאת קרקעות עם מי נהל מקרקעי ישראל, עם מרכז ההשקעות. את הדרך הזאת

קצת לקצר אי אפשר. זאת הדרך, היזמים פונים אלינו, ועובדה היא שפרוייקטים

תירותיים קמים. זה לא שאין, יש, ועושים את זה בדרך הזאת. אולי היא קצת איטית,

אולי היא קצת לא מוצאת חן בעיני אחרים, אבל היא קיימת.

לפי דעתי האיש היהיד והמרכזי שוקר לנו כאן הוא הנציג של מינהל מקרקעי ישראל.

אתם רוצים משבצות קרקע, רבותי, ובזה לא משרד התיירות מטפל וגם לא התמ"ס, אלא אנשי

המינהל. איפה הם? למה הם לא כאן? אני חושבת שאנחנו קצת סוטים מעצם הענין.

ש' ורשבסקי;

אני משמש כמנהל מינהל התעשיות הטכנולוגיות במשרד התעשיה והמסחר.

כולם מדברים היום על המאה ה-21, על אוטוסטרדות המידע, על טכנולוגיות תעסוקה,

ואני אתן כמה ראשי פרקים, כמה נתונים כדי להבהיר. אני לא אומר שהיוזמה ברוכה או

לא ברוכה, אני מדבר על עובדות, ועם עובדות אי אפשר להתווכח, אפשר רק לפרש אותן.



לדעתי, הכלים שמשרד התעשיה והמסחר מעמיד לרשות יזמים הם דברים בלתי רגילים,

המדען הראשי - תקציב של מליארד שקל; מרכז ההשקעות - תקציב של

קרוב ל-2 מליארד שקל; נושא של רוממות טכנולוגיות - 28 חממות, 1,000 מדענים, כאשר

יש לך 280 פרוייקטים. מה זאת רוממה? חממה לוקחת את מיטב המוחות הרוסיים - להכשיר

שם מהנדס זה 200 אלף דולר - ולדעתי קיבלנו ממברית-המועצות מתנה ששווה מליארדים.

מה זה החממה? ברגע שאדם כזה מגיע בחממה לפיתוח, כמו שאתם מדברים עליו, הוא הולך

ומקים חברה בע"מ עם מישהו, הוא פורש כנף ועוזב את החמה. והיו כבר כמה הישגים.

אם אני אקח את החממות הטכנולוגיות, מט"י - פעילות מט"י בראשון לציון הניבה 350

עסקים חדשים. הקימו גם מט"י ברהט.

כמה חממות יש היום?

היום יש 28 חממות עם 1,000 מדענים עם 280 פרוייקטים, וזה דבר אדיר. ליד הכור

הגרעיני בדימונה גם כן יש חממות.

לגבי אזורי פיתוח אתן כמה דוגמאות על הישגים: מגדל העמק, עמק הסיליקון

הישראלי - אין אבטלה, ואני יכול להביא 20 מפעלים של היי-טק. נצרת עלית - הישג

אדיר. יקנעם, אחרי שסגרו את הנושא של התחמושת בסולתם, היום חסרים עובדים. דימונה

- אני טיפלתי אישית בהשקעה של זנדמן, וב"ווישיי" - 1,000 עובדים, מתוכם 800

רוסים. חסרים להם עובדים. לולא הרוסים לא היה שם מפעל והוא היה עוזב למקום אחר.

בעפולה הקמנו את ראדא, ויש מפעל של כבלים, שהקים בית ספר תעשייתי. יש שם שילוב

נדיר של סיוע ממשלתי.

עכשיו מדברים על ישראלים חוזרים. אני מודיע לכם שטיפלתי גם בכמה ישראלים

היה טייס שנפל בשבי הסורי, ירד לעמק הסיליקון

ובא אלי. טיפלנו בו והוא הקים ליד נתניה מרכז מסויים. יש עשרות ישראלים חוזרים.

יש לנו מערכת של אינפורמדיה, שיש בו מאות פרוייקטים שמחכים ליזמים. יש לי מאות

פרוייקטים בטלקומוניקציה, באלקטרואופטיקה, שמחכים ליזמים. יש לנו היום משקיעים,

הסכמים, יש היום שיתוף פעולה עם הודו, יש שיתוף פעולה עם קרן ברג, יש מאות

פרוייקטים. לדעתי יש היום אצלנו בצנרת פרוייקטים שיהיו הסאייטקס והאי נטל

והאלסינט של המאה הבאה. אולי אנשים לא יודעים כאן, אבל הזרעים כבר נזרעו.

אין יזם שלא מקבל סיוע והולך לאיבוד. יש לנו לפעמים תכניות, כשאחד רץ קדימה

מדי ונופל, כי זה סיכון גבוה. הרי לא כל פרוייקט מצליח. אני טענתי שאם מכל ארבעה

פרוייקטים של המדען הראשי אחד מצליח, זה הישג אדיר, כי אותו אחד שיביא הכנסות

יפצה על העשרה שלא הצליחו.

הקמנו עכשיו את הרשות לעסקים קטנים, ואתן רק דוגמה של 600 מליון שקל שאישרו.

כל הלוואה יוצרת 3.7 מקומות עבודה. ואם לדבר על הישגים: בשנתיים-שלוש האחרונות

תקציבי המו"פ , המדען הראשי והמרכז, התשתיות של משרד התעשיה בלבד, עלו ב-240%. זה

כבר הגיע ל-230 מליון, וועדת הכספים אולי תאשר מעל 300 מליון. זאת אומרת, בעצם

פרצתם לדלת פתוחה, לא המצאתם את הגלגל. יש אולי פרוייקט רפואי שיש מקום לתמוך

בו. בגדול, במלוא האחריות, noשנעשה כאן ישראל היא כבר במאה ה-21. דוגמאות,

האבטלה ירדה מ-11.4% ל-7.8% . אז לדבר על אבטלה? בתעשיות האלקטרו ניקה בלבד -

מדברים על היי-טק - יש מחזור של 5.6 מליארד דולר, כשמזה 4.6 מליארד דולר יצוא.

60% מכל המוצרים זה יצוא. אני לא רוצה לדבר על חברות רב-לאומיות - מוטורלה,

אינטל, קיי.אל .איי, וישיי, שעומדות בתור. האירופים עוד לא נכנסו מסיבות של חרם,

אבל גם הם באים. היפנים והקוריאנים שהחרימו אותנו באים. לא חסרים פרוייקטים.



המדען הראשי זועק לוועדת הכספים. אם נשיג לו עוד 400 מליון שקל, הוא בולע אותם

מייד. יש פרוייקטים שהוא לא יכול לממן והוא עושה כבר סינון. זאת אומרת, אם אני

מדבר בגדול - יש היום פרוייקטים אדירים. פיתחנו מרכזים ברהט. בספר התקציב יש

אזורים לדרוזים וצירקסים וחרדים וחילוניים. גם רוממות יש מקצרין - זו אחת החממות

הטובות - עד דימונה.

התל"ג של ישראל עלה ב6.5%-7.5% בשנתיים האיורונות, דבר ללא תקדים.

כמה עלה של יפן? כמה עלה של ארצות-הברית? תקציב מו"פ של המפעלים הישראלים כאחוז

מהמחזור שלהם הוא מהגדולים בעולם. תקציב המו "פ הלאומי כחלק מהתל"ג הוא גם כן

מהגדולים בעולם.

כשאני רואה את פרוייקט התשלובות, אני לא מדבר נגדו. אני אומר: הכל כבר בעצם

נעשה בכלים מדהימים. היום באות כל חודש ארבע משלחות מחוץ-לארץ לישראל לשיתוף

פעולה. אין לנו כבר שטחים. דוגמה, אם אחד רוצה להקים מוסך בעפולה, הוא לא יקבל,

כי הקרקע יקרה. אנחנו ניתן את זה למפעל היי-טק או למפעל אחר. זיסאפן מרדבינת

מקים בירושלים מפעל והוא רצה שטח. לא אישרנו לו את השטח שהוא רוצה. לפי הפרמטרים

שלנו, לפי מטר מרובע למועסקים ולפי כל תכניות ההשקעה שאצלנו הוא קיבל תחום שטח

מסויים. הוא רצה יותר. אמרתי לו: כל הכבוד, אבל יש קריטריונים. כשבאים לחלק

פיסות קרקע במדינה קטנה כמו שלנו אנחנו צריכים לחשוב שאולי נהיה כמו סינגפור

ויצטרכו לבנות את התעשיות לגובה. אני לא נגד זה, אני רק אומר שמבחי נת העשייה

ומבחינת ירידת האבטלה והגידול ביצוא, הגידול בתל"ג, כל הפרמטרים הכלכליים האלה,

הדברים כבר נעשים. ההישגים והכלים שהעמידו הם מספיקים די והותר.

אני אומר: אם רוצים יזמות, להביא משקיעים - אין בעיה. הפריסה שלנו בעולם היא

עם 80 נציגים כלכליים, עם מערכת מולטימדיה, ואפשר לראות את כל תחומי שיתוף

הפעולה. אני יכול להראות חוברות של 280 פרוייקטים אדירים בתחום ההיי-טק, שאין מי

שיקח אויש.

הייתי עם המנכ"ל שלנו בכור בנחל שורק והם ביקשו

פרוייקט עם המדען הראשי. הוא אומר: אין לי יותר כסף להתחיל לממן את זה. אחד

הפרוייקטים שהם ביקשו מאתנו להתערב בו הוא פרוייקט של מצלמת גאמא, שעושה הדמייה

של כל הצרות שיש לך בגוף. בוועדה המשותפת לישראל וארצות-הברית, שאל-גור ומיכה

חריש הם הראשים שלה, נמצא גם הפרוייקט הזה שעבורו ביקשו סיוע כספי מהמדען שלנו.

את הפרוייקט הזה, שלנו לא היה כסף לממן, מצאה הוועדה המשותפת הזאת כראוי לסיוע,

ואנחנו תופסים טרמפ עליהם.

קראתי את פרוייקט התשלובות. אני הייתי מתמקד אולי בפרוייקטים נקודתיים שיש

בהם ממש ודוחף את היזמה. אם יש פרוייקט פה ושם, שהוא טוב וצריך סיוע בשילוב הכלים

הקיימים, אין בעיה לעזור. אבל ללכת בפרוייקט כזה גדול בכל האזורים - יש בעיה.

בנקודתי - כן; בגדול - לדעתי המדינה עושה היום בכלים שלה, עם התקציב שיש לה.

לנו כמשרד התמ"ס, שמוביל את המהלכים ויש לו הישגים בכל הפרמטרים

הכלכליים, לא נראה שצריך ללכת על כל הפרוייקט של התשלובות. צריך להתמקד נקודתית

ואז לעזור.

אני יודע שמשרדי הממשלה עושים הרבה, אני מכיר את מרבית הדרכים איך להגיע אל

אותם סיועים של משרדי הממשלה, והעבודה שנעשית במשרדי הממשלה, ברובם, היא עבודה

מצויינת. ההבדל בין העבודה של משרדי הממשלה לבין פרוייקט התשלובות, שפרוייקט

התשלובות, כאשר הוא מוגדר ספציפית ו נקודתית, הולך צעד אחד מעבר לצעדים של משרדי

הממשלה, מצרף לנושא של תשלובת גם יזמות וגם התחלה של משקיעים ובעצם יש כבר התחלה

של אותו קומפלכס שהולך לקום, ואז צריכים לבוא ולבקש ממקומות קטנים את מרכיבי

הסיוע ולקבל אותם.



אין שום רע בכך שיש פיתוח יפה מאד, ובאמת בשנתיים האחרונות יש פיתוח יוצא

מהכלל, ואין שום רע שאנחנו נתרום במסגרת פרוייקט התשלובות עוד פיתוח ופיתוח נוסף,

בעיקר במקומות פריפריאליים ששם זה קשה. המקום שבו יש המחסום העיקרי זה זה אותו

שילוב בין כל המערכות בצורה נכונה, שיתנו את הסיוע שמגיע - לא צריכים להמציא

מערכות סיוע חדשות - והמחסום הראשוני שהוא מחסום הקרקע. לא צריכים יותר ממה

שמגיע, לא צריכים מענקים נוספים מעבר למענקים של מרכז ההשקעות. להיפך, בחלק

מהמקרים, בפרוייקט שאני יוזם במסגרת התשלובת של תעשיות בניה, אפילו צריכים פחות.

אל תתנו לנו את הקרקע מפותיו, אנחנו נעשה את

הפיתוח. מודל הפיתוח של פארקים במשרד התעשיה והמסחר מתאים יותר לתעשיות היי-טק,

בצפיפות של עובדים פר-דונם גבוהה, ואילו בתעשיות בנייה צריכים הרבה שטח על מעט

שטח מבונה עם הרבה עובדים, אבל לא מסתובבים בשטח ולא נמצאים בדברים מבונים, ולכן

דמי הפיתוח שמשרד התעשיה והמסחר מסבסד, למודל הזה אינם מתאימים. מכאן, שצריכים

קצת חריגה, קצת שינוי, קצת התאמה כל פעם לדברים אחרים.

במקום כלשהו צריכים איזו שהיא כתובת מרכזת, כאשר אנחנו מצדנו, מצד פרוייקט

התשלובות, נבוא עם שיעורי בית מוכנים, נבוא עם דברים מוגדרים, ונקבל את כל מה

שצריך לקבל במרוכז גם במינהל מקרקעי ישראל, גם במשרד התעשיה והמסחר, גם במרכז

ההשקעות, גם במט"י. כל הדברים האלה באמת עוזרים, ועוזרים המון, אבל הם צריכים

להיות בשילוב הנכון, וזה יעזור מאד לקדם פרוייקטים נוספים באזורים פריפריאליים,

שקשה מאד להגיע אליהם.

פי כהנא;

יש כאן פרוייקט מעולה, ואני חושב שהביקורת מה עושים משרדי הממשלה אינה

רלוונטית להצגה של הפרוייקט הזה, כי המהות של הפרוייקט כאן, המיוחד שבו, זה

הנסיון לשלב בין המשרדים השונים ולהעלות רעיונות בשטח. הרבה מהכלים שישנם הם כלים

מצויינים שעובדים בפריפריה. ציינו כאן דברים שעובדים בבנגב ובגליל, ויצא אפילו

שהגליל, שהוא אזור פריפריאלי, מבחינה תיירותית הוא אזור טבעי . זאת אומרת, זה לא

כמו בתעשיה, שהתעשיה נמשכת למרכז ובכוח צריך להוציא אותה משם, אלא בתיירות

הפריפריה מושכת בצורה טבעית. הרעיון כאן הוא לשלב בין הדברים.

הסוכנות היהודית, בכלים שיש לה בנגב ובגליל וקצת באזור ירושלים, משולבת יפה

בהרבה כלים. הכלים שלנו הם יהודיים, כמו היהידות לפיתוח כלכלי, שזה התפקיד שלהן,

לבוא למקום כמו ירוחם ולהגיד מה המיוחד בירוחם ואיך אפשר להשתלב.

אני מוכרח לציין שיש כאן שני משרדים מאד קואופרטיביים, שמאד מנסים לשלב את

הגורמים השונים. לא צויין כאן הפרוייקט של כפרי התיירות. רק עכשיו גמרו עבודה של

אתר אירוח כפרי, וזה נסיון ראשון לקחת את משרד החקלאות, יחד עם הסוכנות, יחד עם

המי נהל, יחד עם הקרן הקיימת. הקושי הוא לפעמים בשילובים האלה, שקורים בשטה.

יש, למשל, תיירות תעשייתית. קיבוצים בצפון, או קיבוץ כמו נאות סמדר שנמצא

באזור הדרום, לא רחוק בערבה, באים ואומרים: ניזום יזמויות קטנות סביב איזה שהוא

מקום, וזה יהיה מוקד ביקור לאנשים, לתיירים. זה עבר גם דרך משרד התיירות וגם דרך

מרכז ההשקעות של משרך התמ"ס בנסיון לשלב את הדברים האלה.

הבעיה בדברים האלה, שצריך את הרעיונות, כי הכלים ישנם. הגישה לבוא ולבקש

קרקע, כרגע לא נראית לי. זאת אומרת, אם יש רעיון כמו בנושאים הרפואיים באזור

משגב, גם הסוכנות וגם האחרים נתנו כסף כדי לראות איך אפשר להיכנס לדברים. צריך

לדעת שבפריפריה יש גם שוני בשלטון המקומי. בזה לפחות התרומה שלנו, שנכנסנו לנישה

שאמרה שעד היום לא היתה בכלל כתובת כלכלית בשלטון המקומי בפריפריה. היתה מחלקת

חינוך, מחלקת רווחה, אבל בכל המקומות בנגב ובגליל, בעיריות, במועצות האזוריות, לא

היתה בכלל כתובת. היום יש כתובת, וזה היתרון. היושב-ראש הביא את הדוגמה של יזם

שרצה להקים ביקנעם מפעל למוצרי קרטון. אני יכול לספר שביקנעם יש מנהל יחידה

כלכלית, שהריץ שם אזורי תעשיה, כשהיום כבר אין מקום באזור תעשיה, ולכן הוא מייעד



אזור יער, שאפשר לעשות בו תיירות, והוא מריץ פרוייקט. אני חושב שזה יתרון. ואם

רגע, תעשיית נייר לא מתאים לי - כאן יכול לבוא הרעיון של

תשלובת. אתן לך לדוגמה; באופקים יש שני מפעלי נייר של שני יזמים שונים, אבל הם

משלימים אחד את השני - אחד ממחזר חומר וארח- מייצר נייר. אלה שני מפעלים שונים

שעושים עבודה יפה. יכול להיות שבמקרה כזה הרעיון של התשלובת הוא להגיד ליזם:

מכיוון שאופקים היא אזור מוכה, בוא נהפוך את אופקים לתעשיית נייר. אפשר לתת

בקורנינג בארצות-הברית, המקום שבו נכנסו לתעשיה של קרמיקה, הכל

יממה עסקית, עם מדענים של אוניברסיטת קורנינג, שחוקרים

בחממה ומפתחים מוצרים מיוחדים של קרמיקה. תעשיות קטנות מתלבשות על זה, כל האזור

נודע כאזור שכולו מתעסק בתעשיית קרמיקה קטנה, ממחקר ועד הכל, וכל שנה מבקרים שם

מליון איש.

אני חושב שצריך לבוא מרכז רעיונות של שילובים, צריך להושיב קבוצה של אנשים

שתכתוב את הרעיון של השלובת, כי יזם פרטי לא חושב אלא אם כן אומרים לו" באופקים

כבר יש שניים-שלושה שעוסקים בנייר, אולי תלך לשם. אנחנו מממנים תוכניות עסקיות,

תוכניות כלכליות אסטרטגיות כאלה ברוב הישובים, זה חלק מהתפקיד של מנהל היחידה

הכלכלית לצאת עם דבר כזה, אבל יכול להיות שכאן חסרה איזו שהיא מערכת שתגבש את

הרעיון הזה לרעיון אחד.

אני מוכרח להגיד אפילו על מו"פ ים המלח: זו פעם הראשונה שהקימו מו"פ לפני שנה

בים המלח, שהוא שילוב של משרד התיירות, ששם כסף, של משרד הבריאות, המדען הראשי,

ששם כסף, של הסוכנות היהודית, ששמה כסף, של המלונאים ששמו הון של כסף, וזו פעם

ראשונה - עכשיו יש כבר תוצאות - של מחקר ראשון שהוא באמת רב-תחומי, כי הנסיון

לעשות מרקר לבד לא שווה שום דבר. לשווק את האזור הזה מבחינה תיירותית זה ענין של

משרד התיירות, לעלות את הכלכלה של האזור, זה ענין של המועצה האזורית, ואז נוצר

פרוי יקט.

אני יזם תשלובת בבקעת הירדן שרוצה לנצל אבן טבעית שנמצאת שם. אני מקבל את כל

מה שאמרו הנציגים הנכבדים של משרדי הממשלה, אני גם יכול להגיד שמשרד התמ"ס תמך בי

ותומך בי, אבל בעובדה אני מתרוצץ במשך שלוש וחצי שנים ולא מצליח להזיז שום דבר.

צריך לראות מתוך הסיפור שלי שקיימת בעיה, צריך לראות איפה הבעיה קיימת, וצריך

נקודתית לפתור אותה.

יש בעיות בהנהות ביורוקרטיות מסויימות, בתפיסות קפואות, מטומטמות לפעמים,

שארגה פשוט נדהם. אתה בא עם פרוייקט, שצריך להביא פרנסה לאזור שהוא במרכז של מאבק

מדיני, שהוא חשוב לכולנו, ואתה מוצא את האנשים שנמצאים במקום עושים הכל בשביל

להפריע. אין לי אפשרות להתייחס לכל נגה שנאמר פה בגדול, הכל נכון, אבל התוצאה

צריכה להיות עשייה, ולא "ברברת". במקרה שלי אני עומד שלוש וחצי שנים. זו העובדה

הקיימת, עם עובדות אי אפשר להתווכח.

אני עוסק בתשלובות רפואיות. הייתי יזם של תעשיות בתחום הרפואה ואני פרופי

באוניברסיטת תל-אביב.

הנושא של תשלובות הוא למעשה ניצול כל המשאבים האפשריים כדי לעבוד איתם. מה

שעושה משרד התעשיה והמסחר מאד מבורך, זו אבן מאד חשובה גם לפיתוח תשלובות, כי כל

הפרטים בתוך התשלובות ודאי ידרשו את השיתוף של הכלים במשרד התעשיה והמסחר, אבל

לתשלובת יש האופי המיוחד שלה, שזה מכלול שעוסק בתחום אחד, והדוגמה היפה היא

כל המשאבים האינטלקטואליים, המדעיים,

היצירתיים והתעסוקתיים שיש למוח היהודי, לעולם היהודי, יקבלו תנופה במקום אחד

ויקימו מנוף עוד יותר גדול לפיתוח במדינת ישראל.



היו "ר י ' כץ;

אולי תהיה יותר קונקרטי לגבי הנושא שאתה מייצג?

ד"ר א' ישראלי;

אני פועל להקים ארבע תשלובות מהסוג הזה במדינת ישראל: איות בצפון, אחת באזור

ירושלים, אחת באזור המרכז, אחת בדרום, כאשר לכל מקום ומקום יש פוטנציאל עצום

בצפון יש בית ההולים העמק, יש בית החולים בצפת, שיש להם

יכולת מאד גדולה, אבל אין בסביבה שלהם איזה שהוא גרעין תומך מבהינה טכנולוגית

ותעשייתית. אנשים נמצאים שם, הם כותבים מאמרים, עושים דו"ח, ואיורי זה הם מגיעים

לירושלים ועוזבים לתל-אביב, כי במקום עצמו אין תעשיה שתקום. אני לא רוצה ליצור

תעשיה מהאוניברסיטאות, אני רוצה שהתעשיה תתמוך בבתי ההולים.

דוגמה של פרוייקט שעומדים להקים באזור ירושלים: דובר על תשלובת שתקום על מעל

100 אלף מטרים מרובעים. זאת אומרת, תעשיות בין-לאומיות מכל העולם, והכוונה להביא

אותן לארץ, שיתנו פה את התעשיות האלה. לבית הולים, למשל, יש מחקרים, אפילו ברמה

של יוממות, שזה דבר מאד וחשוב, אבל לא פעם הדברים האלה הולכים לחוץ-לארץ, חברה זרה

מקבלת אותם ומפעילה אותם, ואין כאן המשך, כי התחום הזה משווע למענקי מחקר. אם יש

תעשיות גדולות, כמו וכסל ואיורים, שיש להם תעשיות פה בירושלים, הן ירוצו לבית

ההולים לתת תקציבים, ובית החולים יהפוך ליותר עצמאי. בלי לדבר על כך שמדובר פה על

המון עולים שלא יכולים לעסוק במקצוע שלהם, שלא יכולים לעסוק ברפואה, אבל בתעשיה

רפואית הם יכולים לעסוק.

מי מונע היום ייזום פרוייקט כזה?

היזמה צריכה לבוא במימון לא ממלכתי , אבל שלב היזמות הוא שלב יקר. זה לא יקר

לגופים גדולים, אבל יקר לאדם הפרטי. אדם פרטי צריך לחזור למקום עבודתו ולהשקיע

בזה מאמץ, וזה דורש המון עבודה. להביא את השוק, להביא את הגורמים המשקיעים זו

עודה שדורשת השקעה כספית, ובזה אין לו תמיכה. אני חושב שזו כל ההשקעה הכספית

שנדרשת מן הרשויות, לא יותר מזה, שמבחינת הרשויות היא לא גבוהה, אבל מבחינת האדם

הפרטי זה המון.

היום יש כבר התחייבות להשקעה של מעל 50 מליון דולר בהקמת הפארק הזה באזור

ירושלים. הנושא השני הוא הנושא של המקום, שהוא שלב ביורוקרטי. אני רוצה את מירב

התמיכה של כל הגורמים הממכלתיים לפתור את הבעיה הזאת. ברגע שזה ישנו, אנחנו רצים

קדימה, כי הכסף מחכה, יש התחייבות. במקומות אחרים עוד לא הגענו לכך.

בעפולה.

בעפולה אנחנו נמצאים היום במצב של משא ומתן. בצפון אנחנו נמצאים במשא ומתן

מאד קונקרטי עם גופים שכבר הודיעו על נכונות, גם גופים אסטרטגיים. בדרום, למשל,

אנחנו רואים את התשתית, אבל זה גם כן דבר שדורש את הסיוע.

מה שאתם אומרים, אם נתרגם לשפת המעשה: אתם רוצים תמיכה של המדינה בשלבים

היותר ראשוניים של ארגון קשירת החוטים להכנת תוכניות. אחר כך, אתם אומרים, אתם

יכולים ללכת למסלול הרגיל שקיים היום במדינה.



ד"ר אי ישראלי;

ההשקעה בהקמת התשלובת צריכה לבוא מגופים עסקיים, אבל הסיוע לתשתית, להתיזלה,

צריך לבוא מהמדי נה.

י י מוסטקי;

אני יושב-ראש עמותת קפריס, שהיא עמותה שדואגת לאמנים עולים בעיקר ולאמנים

בכלל. אני יושב בבאר-שבע כבר 45 שנה, ההורים הגיעו לשם כשהייתי בן 7. כשהיו שם

30 משפחות בסך הכל וטבלנו בתוך ההול הטובעני. העיר העתיקה, שנשארה עד היום, אף על

פי שהולכים ומהסלים אותה, היא עיר יחידה במינה, שנבנתה על ידי הגרמנים בנוסח

התורכי. זו באמת עיר מיוחדת במינה, פנינה, שהולכת ומתחסלת לנגד עינינו, מה גם

שזאת עיר מעבר לכל הדעות, תמיד היתה כזאת. היא היתה עיר מעבר וזרתי משמע. הווה

אומר, כשמשרד הבטחון עשה את הכור, באו אליה אנשים, גמרו את מה שהיו צריכים לעשות,

הלכו להם. הגיעה האוניברסיטה, שסגורה בדלת אמותיה, ויוצרת מין עיר בתוך עיר,

לצערי הרב., וקיימת כל הפריפריה מסביב, שזה עומר, להבים ומיתר, שאיכות החיים שלהם

עלתה בזכות זה שבאר-שבע קיימת, ואילו באר-שבע בעצם נמקה כשהיא עיר המחוז של מדינת

ישראל בדרום. זו עיר שבעצם אפשר היה לעשות שם פרוייקט גיאנטי, אבל במשך ארבעים

וחמש שנים שמדינת ישראל קיימת - לא כלום, אפס אפסים. הפרוייקט הוא לקחת עיר כזאת

ולהפוך אווזה למוקד תיירותי רציני מאד, עיר של אברהם אבינו. אתם מבינים מה הכוונה

שלי? להביא את כל אמני ישראל. אתם יודעים שמרכז הארץ פקוק כבר, אין מקום להכניס

יותר, אבל בבאר-שבע יש מרחבים. אתם מדברים על משבצות? יש שם מאות משבצות. תרוצו

לכיוון הדרום, בואו לכיוון הדרום, אנחנו נקבל אתכם בשמחה, בגאווה. אני מדבר על

פרוייקט תיירותי ממדרגה ראשונה. בגלל זה רציתי לומר לכנסת שלא צריך להתנצל, אתם

עושים המון, אתם עושים יוצאים מהכלל, אבל קחו את כל הכוח שלכם, את כל הכובד

ותביאו את הדברים לדרום. יש לנו חצי ארץ ואין שם אנשים, ריק.

ז' דובר;

אני מברך על הכינוס הזה, הוא חשוב מאד. אני גם רוצה להודות לנציגי משרדי

הממשלה שהציגו את הדברים היפים האלה. אני רק רוצה שלא ישתמע מהדברים שחברי אריה

הס דיבר פה קודם כאילו אנחנו באים במקום מישהו. שלא תהיה איזו שהיא אי הבנה,

אנחנו רוצים לשתף פעולה עם כולם, כולל עם הסוכנות היהודית והמחלקות שלה. בלי

שיתוף פעולה אחנו לא שווים. אני את ורשבסקי מכיר הרבה זמן, הוא רץ על הקו,

והדברים שהוא אמר חשובים מאד.

למה אתם חוכרים קרקע קיימת במדינת ישראל, בשביל לעשות עליה

משאים ומתנים? אז יקצו עוד קרקעות. לא יילד, יבטלו. הרי הכל במסגרת פרוייקט

התשלובות. תוקם תשלובת, תבוא ברכה. אנחנו שליחים של משרדי הממשלה, אנחנו לא באים

במקומכם. אנחנו רוצים להמריץ. אני מסתובב בשטח - אין עיר ואין מועצה ואין רשות

שלא ישבתי איתה ועם מנהל היחידה הכלכלית שלה. הם לא מספרים לי את הסיפורים האלה,

ורשבסקי, לא מספרים לי את מה שארגה אומר. אולי את זה אתם יודעים במשרדים. שם לא

תראו איזה פריחה, תראו מה קורה, תראו איזה פרוייקטים, אלא

יונקים את מה שאני אומר ואומרים לי: אנחנו מודים לאלוהים שהגעתם אלינו לאזור. אני

אומר לך את זה, מבלי שאני בא להקניט אף אחד. זאת אומרת, יש מקום גם לפרוייקט

התשלובות, והלוואי שיצמחו עוד אנשים שיש להם יוזמות ויבואו. תפקידכם לשתף פעולה

כי אתם עוזרים לעצמכם, זו דעתי.

אני פונה ליוסי כץ ואומר לו שוב פעם, שידאג שתהיה פה הצעת החלטה שתעזור

לפרוייקט התשלובות לעזור לכם, לעזור לכל משרדי הממשלה. הבאנו פה יזמים, לא באנו

לפה עם רעיונות פורחים באוויר. פשוט אי אפשר לעשות את הכל בבת אחת. אצלנו יש

שלושה פרוייקטים שמתקדמים בצורה לא רגילה, וזה אומר שפרוייקט התשלובות כבר רץ.

היינו באזור חיפה, אזור המפרץ מוכה הזיהום, בפרוייקט ענק של איכות הסביבה, בשיתוף

עם מכללת הגליל והבאנו יזם, שמאחוריו עומדת חברה עם 6 מליארד דולר. אין קרקע, 25

דונם, שהוא רוצה לקנות בכסף, וזו הבעיה.

לא זה השולחן שיחליט.

זה השולחן שאנחנו רוצים לכסות בו את כל מה שהפרוייקט הזה, בבסיס שלו, צריך.

אנחנו שליחים של כולכם. לכן אנחנו מבקשים מהוועדה שתעזור לנו גם לעזור לכם.

אני היזם של כפר הנופש מרפא בים המלח לחולי פסוריאזיס. לערבים יש נפט,

לאפריקאים יש זהב, והם עושים מזה כסף. לנו יש את ים המלח. ים המלח זה המקום היחיד

בעולם כולו שמרפא חלקית את המחלה הזאת. אחרי 28 ימים ששורצים שם על החול, מתנקים

חלקית מהמחלה. באירופה המערבית יש כ-35-30 מליון חולי פסוריאזיס - בארץ יש 70 אלף

מדוע הם לא באים לכאן? נוכחתי לדעת שהסיבה מאד פשוטה: אנחנו

יקרנים מאד.

זאת לא הסיבה היחידה. הם מקבלים כיסוי על ההוצאות הרפואיות.

הם מקבלים חלק, מקבלים כ-110 מרק ביום, וזה לא מספיק.

באנגליה לא.



ר' נצחין;

בגרמניה כן.

הבעיה היא קרקעות. הייתי במשא ומתן של כשלוש שנים עם קיבוץ עין-גדי. לפני

וקשיחות עם הפלשתיניים הייתי בישיבה עם אריה כהן במועצת תמר ואז שלחו אותנו לאזור

עין-גדי, כשהרעיון שלי היה צפון ים המלח. אמרו לי: עוזי ברעם לא מסכים לצפון ים

המלח. ירדנו מצפון ים המלח והתחלנו לחפש באזור עין-גדי. בעין גדי מצאתי מקום לא

נורמלי. היו לי שיחות ומשא ומתן מתקדם מאד, עד שבסוף הם דחו אותי. המשכתי את

המשא ונותן עם הצפון, עם שלושת הקיבוצים שנמצאים שם - אלמוג, קליה ומצפה שלם. בד

בבד אני כבר במשא ומתן עם הירדנים.

ההשקעה על כל כפר נופש כזה היא כ-10 מליון דולר, הכל, וזה כולל 500 חדרים.

יש לי התחייבויות ויש לי הבטחות של הסוכנות אם נבנה את הכפרים האלה במחיר של

50-40 דולר ליום, חצי פנסיון. יש לי הבטחה של מר יהלום, שהוא אחד הסוכנים הכי

גדולים בארץ, שעובד 23 שנה בים המלח, ומעסיק את רוב חדרי המלונות שהם מעל עממיים

- יקרים הם לא יכולים להרשות לעצמם - והוא גם מוכן להיות שותף.

אני מבקש - על הנושא הזה אני כבר עובד כמה שנים טובות - לעזור לי על מנת

שיהיו לי קרקעות. אני אמצא את המשקיעים, אני אמצא את היזמים, אני אנהל את

הפרוייקט - לאמיתו של דבר הבעיה היא לא רק לבנות אותו הבעיה היא להפעיל אותו,

ובזה אני טוב - אבל שיסייעו לי בענין הקרקעות.

גם חברת ארקיע מוכנה לתרום ואפילו לבנות. אני במשא ומתן עם חברת ארקיע. היא

מוכנה לבנות אפילו שדה תעופה.

אני רוצה להודות לנציגי הממשלה, ואני בוודאי לא אסתור את הנתונים שלהם, אבל

אני רק רוצה לומר את הדברים מההיבט שלנו. העובדה שירדנו מ-11% פסיק משהו ל-7.8%

בשיעורי האבטלה היא יפה מאד, אבל יש עוד 7.8% אבטלה, ואי אפשר להתנחם בזה שירדנו

ב-4%. צריך לזכור גם את ה-7.8%, והשולחן הזה של ועדת העבודה הוא לפי דעתי המקום

לומר: המאמץ היה יפה מאד, אבל אסור להפסיק אותו. מוכרחים להבין שגם כאן יש בעיה.

יש ציבורים מסויימים שהם עומדים עכשיו לפתור בעיות קשות מאד

בגלל השתנות התנאים הסביבתיים. אנחנו מדברים על מושבים, מדברים על קיבוצים. אנחנו

יודעים שמה שהם עשו בחמישים השנים האחרונות צריך יהיה להשתנות באופן משמעותי אם

נרצה להמשיך את הפריסה הגיאוגרפית של הישוב בארץ ולתת להם מקורות פרנסה. במהלך

הזה של מערך ההסבה צריך לחשוב במאמץ לאומי כללי איך עושים אותו כדי שלא נאבד כאן

דברים.

נקודה שלישית שצריך לזכור היא, שיש לנו בכל זאת ציבור גדול של צעירים, יוצאי

צבא, ונקודת התורפה שלנו אולי לא מתבטאת בסטטיסטיקה של אחוז המובטלים אלא ביכולת

למשוך גם אותם לתוך המעגל הזה, שישארו כאן ולא יטיילו וי ידבקו בכל מיני דברים

אחרים חוץ מהציונות, שזה הנושא שהמועצה שהגיעה לשולחן הזה עוסקת בו.

אני לא רוצה להתייחס לצורה, אם פרוייקט תשלובות הוא טוב או לא טוב, אם זה טוב

שהוא קשר את עצמו למשקיע אחד או שזה מכשול. אני לא חושב שבשולחן הזה צריך לקיים

על זה את הדיון, אם כי ודאי שזה צריך לחת למישהו מחשבה אם זה כבר מגובש דיו. אני

עוד לא נגמרה העליה, והעובדה שעשינו 28 חממות ושהועדנו אותן

בעיקר לנושא של קליטת מדענים עולים היא חשובה מאד, אבל יש לנו היום גם בעיה של

המדענים הישראלים שמתפתחים, שגם להם אנחנו צריכים לתת את הכלים, ובצדק. זה לא

מתיישב בדיוק עם הקריטריונים שיש היום במשרד התמ"ס, ולכן צריך לחשוב צעד אחד



קדימה ולראות איך עושים את זה משולב בכל הגורמים שעוסקים בזה. אני מעריך שמעבר

להצגת הנושא בוועדת העבודה נהפש את ר?שותפים לפרוייקט התשלובות גם מחוץ לשולהן הזה

וננסה לגבש תכנית יותר מלאה. חשוב מאד אם ועדת העבודה תתמוך בכל עניו המחסור

בקרקע, אבל נדמה לי שצריך לקבל את היעוץ של היושב-ראש, באיזה מקום צריך לשים אותו

לדיון , כדי שאפשר יהיה לעבור את אבן הנגף הזאת.

אני יזמת של תשלובת מוצרים ושירותים לעולם היהודי בגוש עציון.

התשלובת שאני מייצגת היא אולי הדוגמה ההפוכה לתשלובת מהסוג שאביעזר מייצג,

שהיא מאד ריכוזית, שהמיוחד בו שהוא הולך בגדול על נושא מסויים. כאן אני יצאתי

במקום קיימים הרבה עסקים בתחום של יודאיקה, קיים שם פוטנציאל

גדול גם של שירותים וגם של מוצרים, כשהעולם היהודי הוא שוק היעד, וזו היוגה נקודת

המוצא לתחילת בניית התשלובת.

הכוח שהתשלובת נותנת לכל אחד מהפרטים הוא בכך שכגוף מרכזי היא נותנת לו את

שירותי השיווק, הפירסום, היא נותנת לו רעיונות חדשים. אנחנו משמשים כמט"י ,

משתמשים בכל הכלים שהמשרד נותן, כולל חממה טכנולוגית, כולל חונכות. סיכמנו עכשיו

עם גו'תא על הקמת חממה תיירותית. זאת אומרת, אנחנו משכילים לקחת את כל הכלים

שמשרדי הממשלה מעמידים לרשותנו ולעשות בהם שימוש מושכל לקדם את הפרוייקט.

האלמנט שיקר במבנה הזה, שהוא באמת מבנה נהדר - את התמ"ס אני מכירה לפחות 30

שנה, ובאמת הכלים העכשוויים הם כלים יוצאים מהכלל, אין מחלוקת - הוא כלי נוסף,

שיהיה גמיש יותר ויענה לצורך של הו1שלובות במובן זה, שבתמ"ס אם אתה לא נופל לתוך

קטיגוריה מובנית מראש, אתה פשוט לא מוצא את עצמך. לכן צריך את האפשרות, למשל,

שיתנו למנהל תשלובת את הנגישות להשתמש באותם מכשירים, וגם כשהוא לא יכול לשים אל

מול המשרד או אל מול אותה קרן את הדברים בדיוק בקריטריונים שלהם, שהוא יוכל

להשתמש בכלים שלהם על מנת לקדם את כל התשלובת. אתן דוגמה קטנה: בקרן לעסקים

קטנים ניתנו עיקר ההלוואות לעסקים גדולים או בינוניים. אם יזם צריך סדר גודל של

10,000 דולר, לא כדאי לו בכלל למלא את הטפסים, ובסופו של דבר הסיכוי הוא שמנהל

הבנק יבוא ויגיד לו, עם הוא ביחסים טובים איתו: בוא נראה, אולי אפשר לעזור לך

לסדר משהו. ולא, הוא לא יעבור את כל המכשלות. זאת אומרת, הקרן לעסקים קטנים גם

לא פותרת את הבעיות של העסקים הקטנים, היא הפכה להיות כלי נוסף בידי העסקים

הבינוניים למימון יותר נוח מהמימון המוצע בבנקים. מה שאני רוצה להגיד: התשלובת,

אם היא תקבל הכרה כגוף - וכל אחת מן התשלובות תישפט לפי הקריטריונים - תצטרך

לעמוד במטלות.

היינו מבקשים לקבל הכרה במשרדי הממשלה השונים כגוף לגיטימי שיכול לעמוד בתור

יחד עם כל הגופים מסוג היוממות והעסקים קטנים כדי להיעזר במסלולים השונים.

היחוד ברעיון התשלובות, ולכן הוא היה בעייתי בהיקפו ובמכלול שלו, שאין כאן

התמודדות עם מוצר ספציפי. הקמנו בלשכה צוותי מתנדבים שעברו על הרעיונות, רעיונות

הבוסר, סיווגו ושפטו מה יש בו סיכוי הצלחה ריאלי הגיוני גם לשיווק, לפחות מבחינה

טכנולוגית תעשייתית, ומה לא. חלק מהדברים פסלנו, ובחלק התקדמנו.

חשוב להבין שאם לא תהיה מינהלת של פרוייקט תשלובות ממשלתית שמרכזת, שהיא

הכתובת האחת והיחידה - בכל אחד ממשרדי הממשלה מינו מישהו, אבל הוא תמיד מצא לו

עיסוקים אחרים ואף פעם לא דיבר עם שכנו במשרד חאחר - אם לא תהיה מינהלת שתתייחס

לענין, כולל הנושא של הקרקע, שתעמיד את הכלים שעומדים לרשות כולם ותוכל לחבר את

כל הגורמים הרלוונטיים, ואם צריך לשים גם כסף, קשה יהיה להזיז את העניו. בכל

פרוייקט התשלובות מדובר אולי במליון דולר, לכל הרעיונות, כי אף אחד במדינת ישראל

לא שם כסף ברעיונות. שום קרן הוו סיכון ושום בנק לא שם כסף בשלב הראשוני שנקרא

,SEED MONEYלמעט כמה משוגעים שתופסים מישהו ומשהו.



אני מסכים למה שנאמר פה: מגיעים עדיין 80-70 אלף עולים, בתוכם מדענים, רופאים

ומהנדסים. גומרים פה באוניברסיטאות כל שנה עוד 1,500 מהנדסים וכדומה. צריך ליצור

להם מקומות תעסוקה. האבטלה מתחילה לגדול, חלק מהבעיה זה גם יבוא עובדים זרים בענף

הבניה. עם כל הכבוד, המאזן המסחרי מאירופה השנה הולך לגדול במליארד עד 2 מליארד

דולר, ומדובר בגרעון מסיורי רק מול אירופה. הרעיון הזה הוא נכון, הוא חדשני

בתפיסה, הוא מחייב מענה לא שגרתי, והוא עדיין יכול לבוא במסגרת כל הדברים הנפלאים

הארורים שנעשים במדינה.

א' הס;

קודם כל אני רוצה להודות ליוסי כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, לאסתר ולכל

המזכירות. רציתי להודות גם ליזמי התשלובת, לאנשים שעובדים איתנו, משום שבלעדיהם

לא היינו יכולים לשבת פה. אתם שמעתם אותם, ובסך הכל הדברים נאמרו על קצה המזלג.

אני מודה גם לניסן י ו "ר המועצה, לאורי אגמי, זאב דובר ואחרים וגם לנציגי המשרדים.

אני רואה בזה דיון אחד מיני רבים שאנחנו מקיימים. אני בטוח שנקיים עוד הרבה

דיונים. יש לנו בעיה אמיתית ושמענו את זה גם בדברים של אהובה וגס בדברי ורשבסקי.

אנחנו קטונו מכם, אנחנו לא באים להתווכח איתכם. אנחנו קוראים עתונים, אנחנו

יודעים בדיוק על החממות, כולל התיירות, וכל המפעלים, אנחנו מכירים את הדברים

האלה. אין ספק, יש התחלות של סיוע, גם הסוכנות היהודית, היחידות הכלכליות הן כלי

אדיר שקם בכל הארץ והוא לעזר לנו בכל מקום. זה קיים, אנחנו מקבלים את סיוע פה

ושם, אבל זה סיוע קטן לפרוייקטים קטנים.

אתה מדבר, ורשבסקי, על פרוייקטים קטנים, על כלים קטנים, הם לא נותנים תשובה

לירוחם. בוא נהיה פתוחים לבעיה של ירוחם, בוא לא נמרח את ירוחם - חבל, אנחנו

עושים לה עוול - בוא לא נמרח את בית-שאן, היינו שם. כואב הלב לראות את העיר הזאת.

מה שנעשה זה לא כלום. לנגה לרמות את עצמנו? למה לרמות את קרית שמונה, את הצור

הגלילית, את אופקים? אנחנו לא דיברנו על מרכז הארץ, לא דיברנו על פארק וייצמן

למדע ברחובות, שם לא צריכים אותנו. לא צריכים אותנו בחולון, לא בבת ים, אנחנו לא

באים למודיעין. אנחנו בקושי באים לירושלים. ביקנעם לא צריך אותנו, לפי דעתי,

יקנעם מתמלאת, וזה לא בגלל משרדי הממשלה, זה בגלל הקרבה לטכניון, בגלל שזה עשר

דקות מחיפה, בגלל שזה פרבר של חיפה.

אי גנור;

בגלל אזור פיתוח א'.

א' הס;

אבל איך תסבירו שאור-עקיבא זה אזור עתיר אבטלה עם רמת הכנסה נמוכה?

לנו יש תשובה, אנחנו מנסים לתת תשובה איך מושכים 50 מליון דולר לירוחם - זה

פרוייקט שירים את העיר הזאת - איך מושכים 50 מליון דולר לבית-שאן. דווקא בגלל

ההישגים שארגה מציין, בואו תצטרפו לאותו פרוייקט, תובילו את הפרוייקט הזה. אנחנו

רוצים שהממשלה תוביל את הפרוייקט. תגידו; ממשלת ישראל יזמה את הפרוייקט.

אין לנו ויכוח, אנחנו משבחים את מה שנעשה, אבל מאחר שזווית הראיה שלנו זו

העליה, מניעת ירידה, יצירת תעסוקה באזורי פיתוח וערי פיתוח, לכן מה שמתבקש זה

יותר פתיחות, יותר הקשבה, גם ויכוחים אם צריך, אבל שנפסיק להיות בן חורג. כמו

שגורמים אחרים באים אליכם, גם אנחנו נבוא, הדלת תהיה פתוחה ונעבוד ביחד.



היו"ר י' כץ;

נדמה לי שהרעיון של פרוייקט התשלובות הוא רעיון שנועד בראש וראשונה לפתח

תעשיה ותיירות דווקא במקומות מרוחקים, דווקא במקומות שאליהם אולי יש פחות משיכה

באופן טבעי. לא יכול להיות ספק שהממשלה הזאת - ולא וחשוב כרגע לאיזה צד של המפה

הפוליטית אני משתייך - עשתה רבות, והדברים מדברים בעד עצמם כשאנחנו מסיירים

במקומות. הזכרתם אזורים בגליל, בנגב, יש אזור יוצא מהכלל שקם במרר, נדמה לי,

אזור תעשיה, יש אזורי תעשיה בכל רחבי הארץ, וניכרת תנופה של פיתוח וצמיחה. אכן,

נראה לי שהיתרון היחודי של רעיון פרוייקט התשלובות הוא בנסיון לבנות איזה שהוא

דבר משולב, לנסות למכור אותו בשלב של תוכנית כוללת יותר, ולא רק כפרוייקט נקודתי

של מפעל כזה או מפעל ארור.

אני לא רגמים לחשוב שוועדת העבודה והרווחה יכולה להרים איזה שהוא פרוייקט כזה,

אתם יודעים שלוועדת העבודה והרווחה אין שיניים בתחום הזה. מה שכן אנחנו יכולים

לעשות זה לנסות ולקדם דיון במקומות שבהם יכולים לקבל החלטות משמעותיות. אני מאד

זהיר, אני לא רוצה להשלות אתכם, אבל אני רוצה לקדם את הנושא ולסכם אותו בצורה

1. ועדת העבודה והרווחה מברכת את המועצה הציונית על פרוייקט התשלובות ורואה

בו מנוף לקידום ופיתוח מפעלים בתחום התעשיה והתיירות, בפרט באזורים מרוחקים.

2. הוועדה קוראת לממשלה לבחון את שילובה של המועצה הציונית בתוכניות הממשלה

"שותפות 2000", בתוכנית "מפנה 1997". אני מבין שאלה הן תוכניות שעובדים עליהן

עכשיו.

3. הוועדה קוראת לוועדת השרים לעניני כלכלה לקיים דיון יסודי בנושא פרוייקט

התשלובות.

המטרה שלי היא לפנות לשר האוצר ושר התעשיה והמסחר לקיים במסגרת ועדת השרים

לעניני כלכלה דיון בהשתתפותכם ולהזמין אליו את מנכ"ל החברה לפיתוח מפעלי תיירות,

את השר לאיכות הסביבה או את מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, שגם שם יש פרוייקטים

שקשורים לנושא, את מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, את שר הבינוי והשיכון, שמוסמך לטפל

בנושא הזה מבחינה מיניסטריאלית, את שר התעשיה והמסחר, את מנהל מרכז ההשקעות, את

כל הגורמים שכן מבצעים, כן קובעים בתחום הזה, כדי שישמעו אתכם, כדי שנראה איך

אפשר ליצור פעולה משולבת שלכם עם הממשלה, כדי לפתור בעיות מהסוג שהתעוררו כאן,

שלי בוודאי אין את הכלים להתמודד איתם באופן פרטני . אם נצליח להביא לכך שהדיון

יעלה כיתה מהרמה של ועדת העבודה והרווחה לרמה של וועדת השרים לעניני כלכלה ולפחות

תהיה אוזן קשבת, שישמעו אתכם, אני חושב שעשינו משהו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:55)