הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 277

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שישי. י"ב בשבט התשנ"ה (31 בינואר 1995). שעה 00;09

נכחו;

הברי הוועדה; י' כץ - היו"ר

ב' טמקין

י' לס

ע' מאור

י' שפי

אי פארן - מנכ"ל שירות התעסוקה

א' בית-הלחמי - היועץ המשפטי של שירות התעסוקה

מי הירדני - ההסתדרות

אי חוטובלי - יו"ר ועד עובדים ארצי,

שירות התעסוקה

מי מנור - הברת ועד העובדים

אי נחמן - הממונה הראשי על ירקי העבודה,

משרד העבודה והרווהה

ר' דול - משרד האוצר

אי גפן - משרד האוצר

מי שביב - משרד האוצר

די אורנשטיין - משרד המשפטים

אי לין - איגוד הברות כוה אדם

ג' הבר - איגוד הברות כוה אדם

צי זכריה - איגוד הברות כוה אדם

אי הסין - איגוד הברות כוה אדם

ג י סבג - יו"ר או.אר.אס

ד' סבג - מנכ"ל או .אר.אס

פי מורוזוב - קו לעובד

י' זלוטניק - ההסתדרות

ג' אבישי - ההסתדרות

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צ' ספרן

סדר-היום; א. דיווה על העיצומים בשירות התעסוקה.

ב. הוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוה אדם, התשנ"ג-1993 - הצעת הוק

של הבר-הכנסת אי יהזקאל.



היו"ר י' כץ;

אני פותח את הישיבה.

א. דיווח על העיצומים בשירות התעסוקה

אתמול הוועדה התייחסה לנושא והביעה את מורת רוהה מכך שהעיצומים נמשכים ונגרם

סבל לציבור הפונים. אני מבקש ממנכ"ל שירות התעסוקה ונציגי ההסתדרות והעובדים

למסור דיווה על ירקי העבודה ומצב הענינים כפי שהוא היום.

א י פארן;

בשירות התעסוקה עברנו את שנת 1994 בדרישות של ועד העובדים לתוספות והטבות

שטופלו על ידינו ועל ידי אישית מול הוועד, ועברנו את שנת 1994 בצורה טובה עם אותה

מיכסת שעות נוספות ועם אותם נושאים של הטבות לעובדי השירות, שבהחלט נדרשו. הגענו

לסיכום של שנת 1994 תוך כדי כך שהעבודה השוטפת של עובדי שירות התעסוקה והלשכות לא

נפגעה ולא נפגמה. אני חייב לציין זאת מבחינת הטיפול של ועד העובדים מול ההנהלה

וההנהלה מול ועד העובדים בצורה אינטנסיבית וטובה.

לקראת שנת 1995. בתכנית העבודה, באה דרישה מציבור העובדים ומנציגי ו להסכם

שנתי בדבר שיפורי שכר. הסכמי השכר, לפי נציגי ההסתדרות, הינם סגורים, ולכן

העמידו בקשה - לאור עבודתם במשך שנת 1994 וגם 1995. המיועדת להיות שנה קשה בטיפול

בגרעין קשה של דורשי עבודה, על אף הירידה היפה בזכות העובדים של שירות התעסוקה -

בנושאים של שכר עידוד, של העשרה והדרכה של העובדים בשטח, וכן בנושא של ניידות

רכב, או תקני רכב ושעות נוספות. הנושא הזה טופל באינטנסיביות במשא ומתן שקיימתי

עם נציגות העובדים ואף בהתערבות גורמי ההסתדרות והגורמים הנוספים, כולל שרת

העבודה והרווחה, שנכנסה לעובי הקורה, ולא הגיע לסיומו. כיום אנחנו נמצאים לאיור

ארבעה ימים של עיצומים - והכוונה שהלשכות סגורות לקבלת קהל - לאחר משא ומתן

אינטנסיבי על סף הפתרון ופשרה מבחינת הדרישות והיכולת לתת לעובדים את התוספות

הנדרשות.

אני חייב לומר בסיפוק שאחד הנושאים שישפר את יעילות השירות זה שכר עידוד

לעובדים, עם כל המשמעויות של הנושא הזה. זה בהחלט מסוכם, ונצא לדרך במידה והיום

יהיה הסכם בינינו לבין ההסתדרות, וכמובן גמר העיצומים.

מי הירדני;

אין פלוגתא באשר לעובדה שההישגים של שירות התעסוקה בראשותה של שרת העבודה

והרווחה ובראשותו של מנכ"ל שירות התעסוקה היו פועל יוצא של עבודה מאומצת, אבל גם

נחרצת, של העובדים על כל דירוגיהם ותפקידיהם. התפיסה היתה שכלים שעמדו לרשותם

בשנת 1994 . שהיתה באמת שנה שדרשה מאמץ - כאשר לפנינו גם שנת 1995 היא כזאת

שתדרוש מאמץ רב לביעור האבטלה - אינם מספיקים ויוסרו לנו מלוא הכלים הנדרשים

לביצוע העבודה היעילה, לביצוע עבודה עקבית, לאיתור מקורות.

מה קורה מבחינת העיצומים?

מי הירדני;

אני שמח להודיע לכם שבמסגרת המשא ומתן שקיימנו שלשום ואמש עם השרה ועם המנכ"ל

הגענו לעמק השווה. אני נוטה להאמין שהיום נוכל לבשר על כך שאנחנו חוזרים לעבודה

תקינה ונגיע להסכם לשביעות רצון שני הצדדים. מקובל עלינו שדורשים יותר ויש פחות

ומגיעים לאיזו שהיא הסכמה. יש מערכת הבנה, ואני מקווה שזה יסתדר טוב.



אי חוטובלי ;

מאחר ואנחנו בשלב של סיום העיצומים, אפילו שזה לא עונה על כל הדרישות שהצבנו,

כי המטלה שמוטלת עלינו היא מטלה קשה מאד, כשאנחנו בחזית החברתית של מדינת ישראל

היום, אנחנו נוטים לא להקשות על המערכת יותר מדי ומנסים להתחשב בזה. אם נגיע

להסכם היום, נרד מן העיצומים, אבל לא בכל מחיר נרד מהעיצומים.

היו"ר י' כץ;

אני מקווה שנוכל לשמוע עוד היום על סיום העיצומים. אני רק מבקש מכם לדווח לנו

ברגע שנחתם הסכם.



חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ג-1993 -

הצעת חוק של חבר-הכנסת א' יחזקאל

היו"ר י' כץ;

דשנו ודנו בהצעת החוק הזאת לאורך ולרוחב. בפניכם מונחת טיוטה שהוכנה על ידי

היועץ המשפטי של הוועדה והיא מגבשת את הדברים שנאמרו בוועדה. בעקרון הצעת החוק

הזאת קובעת את הכללים שנוגעים לעבודת קבלני כוח אדם, קובעת את חובת הרישוי, והיא

קובעת את העניו החשוב יותר - איסור על קבלת תשלומים מהעובדים עבור שירותים

שנותנים משרדי כוח אדם, וכן היא קובעת חובת קבלת היתר לגבי שירותי כוח אדם

מחוץ-לארץ. סעיף 8 קובע שהוראות ההסכם הקיבוצי הדולות על העובדים המועסקים במקום

עבודה, יחולו גם על עובדי קבלן כוח אדם איורי שלושה חודשים, ויש סעיף שקובע סייג

בכל מקום שבו תנאי העבודה אצל קבלן כוח אדם מוסדרים

בהסכם קיבוצי, ממילא לא יחולו הוראות סעיף 8, כך שבחברת כוח אדם שמסדירה את יחסי

העבודה באמצעות הסכם קיבוצי , או לגבי עובדים המועסקים בעבודה זמנית, לא יחולו

ההוראות הקודמות שמדברות על החלת הסכמים קיבוציים. יתר סעיפי ההסכם ידועים

ומוכרים - איסור שביתה או השבתה, ומובן שהחוק הזה לא פוגע בזכויות שמוקנות מכוח

חוק ארור - הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.

כאמור, את הצעת החוק הזאת גיבש היועץ המשפטי של הוועדה בעקבות הדיו נים

בוועדה, הדיונים היו ארוכים ומפורטים. לאחר שנשמע את הדוברים נצטרך לקבל החלטות

אם אנחנו ממשיכים ביזמת הרקיקה או לא.

אי לין;

מהו הנוסח שמונח כרגע לפני הוועדה? היו כמה נוסחים.

חיו"ר י י כץ;

הנוסח שמונח בפני הוועדה הוא הנוסח מ-15 במרס 1994. כששם החוק שמופיע בו הוא

"חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ג-1993".

ר' דול;

בשלב זה אני רוצה להעלות נקודה פרוצדוראלית: לפי מיטב ידיעתי, הנוסח של הצעת

החוק הזה מעולם לא הוגשה ליושב-ראש הכנסת, מעולם לא עברה קריאה כלשהי במליאה,

ומכל מקום לא הועברה לממשלה לצורך קבלת עמדת הממשלה. הצעה הזאת טרם נדונה בפני

הממשלה.

היו"ר י' כץ;

אם הצעת החוק הזאת תעבור היום, היא תגיע למליאה לקריאה ראשונה והיא תעבור

דיון במליאה. שנית, למיטב ידיעתי היועץ המשפטי של הוועדה - - -

ר י דול;

השאלה אם ההצעה הזאת עברה בכלל קריאה טרומית.

היו"ר י' כץ;

למיטב ידיעתי ההצעה, כפי שנוסחה כאן, הועברה על ידי היועץ המשפטי שלנו לנציגי

הממשלה, למשרד העבודה והרווחה.



מ' בוטון;

ההצעה של חבר-הכנסת אברהם יחזקאל - הוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 8), עברה

דיון טרומי והועברה לוועדה להכנה לקריאה ראשונה. תוך כדי הדיון בקריאה הראשונה

התבקשתי להכין הצעה לאור דולק מההערות שהושמעו כאן, והערות של נציגי קבלני כוה

האדם, שטענו שזה לא הוק שירות התעסוקה (תיקון) אלא צריך לתת לחוק הזה שם אחר, כי

הוא כבר לא עוסק בשירות התעסוקה. היתה בעיה שחוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 8)

עוסק גם בלשכות תיווך, ענין שהוסדר כבר. לכן, לפי בקשת הוועדה, הכנתי במרס 1994

נוסח אחר שנקרא "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם". זה חוק שהוכנסו בו

שינויים לאור ההערות שהושמעו כאן בוועדה, לא כל ההערות. הדיונים לא הסתיימו

מבחינה זו שקראו סעיף סעיף ודנו בכך, אלא כל גורם שהיה מעונין הביע את דעתו,

והצעת החוק מונחת כעת כדין על שולחן הוועדה להכנה לקריאה ראשונה.

אם מדובר בהצעת החוק המקורית של חבר-הכנסת אבי יחזקאל, הממשלה הביעה התנגדות

לזה, ולכך אנחנו יכולים להתייחס לזה יותר מאוחר. אבל לפי מה ששמעתי עכשיו נעשה פה

תיקון להצעת החוק המקורית. לדעתי זה תיקון שחורג מגדר הנושא בכלל, זו למעשה הצעת

חוק שונה לגמרי, זו הצעת חוק שהועתקה מתזכיר חוק שהוגש מטעם משרד העבודה והרוויח,

שעדיין תלוי ועומד בפני ועדת שרים לחקיקה. אם זה המצב, אנחנו מבקשים להעביר את

הענין להכרעה לוועדת הכנסת, לפי תקנון הכנסת, ולא לדון בזה היום.

מ' בוטון;

על פי תקנון הכנסת כל הצעה שעוברת אחרי דיון מוקדם בכנסת לוועדה להכנה לקריאה

ראשונה, הוועדה יכולה להכניס בה שינויים ככל שהיא תרצה - היא יכולה להחליף גם את

שם החוק - ואי אפשר בכלל בשלב הזה לטעון לנושא חדש, רק בקריאה שניה ושלישית. אני

קובע שעל פי תקנון הכנסת הצעת החוק מונחת כאן כדין.

ר' דול;

לפי סעיף 120 לתקנון הכנסת אין לוועדה בכלל שיקול דעת. כתוב "יביא יושב-ראש

הוועדה את הדבר לפני ועדת הכנסת".

אתה מתכוון, כשטוענים שזה נושא חדש?

כן.

מי בוטון;

טוענים שזה נושא חדש רק אחרי קריאה ראשונה.

ר' דול;

לא, אין התייחסות באיזו קריאה מדובר.

אי יחזקאל;

רק לקראת קריאה שניה ושלישית.



ר' דול;

אין שום התייחסות לקריאה כלשהי, שלא לדבר על זה שבכלל אנחנו לא יודעים לפני

איזה קריאה אנחנו עומדים.

מי בוטון;

למה לא יודעים? אנחנו יודעים. זה עבר קריאה טרומית ואנחנו מכינים את זה

לקריאה ראשונה.

ר' דול;

זו ההערכה שלך. את הטענה שלך אתה צריך לוועדת הכנסת. אני רשאי או נציגי

הממשלה רשאים גם כן להביא את הטענה שלנו לפני ועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט.

אין פה שיקול דעת ליועץ המשפטי של וועדת העבודה, עם כל הכבוד.

היו"ר י' כץ;

אנחנו ממשיכים בדיון.

י י לס;

אבל אנחנו לא יכולים לעבוד נגד התקנון. יש כאן חוות דעת של שני יועצים

משפטיים - אחד של הממשלה, אחד של הוועדה.

אי יחזקאל;

היועץ המשפטי של הוועדה קבע.

היו"ר י' כץ;

אנחנו ממשיכים. היועץ המשפטי של הוועדה יתן לי את התשובה המתאימה.

מ' בוטון;

נתתי תשובה. מבחינת הנוהלים שקבועים בכנסת חוות דעת היועץ המשפטי של הוועדה

היא הקובעת בענין הזה.

ר' דול;

אני בכל זאת מקווה שבפרוטוקול יירשם שאני טוען שזה נושא חדש, שלוועדה אין

שיקול דעת לדחות את הטענה הזאת והיא חייבת לבוא לפני ועדת הכנסת.

היו"ר י כץ;

זה נרשם.

אנחנו כמובן עובדים לפי המסורת שלנו ומכבדים את חוות דעת היועץ המשפטי של

הוועדה.

אשר לחוק עצמו; אני נמנה עם אלה שסבורים שחברות כוח האדם הן דבר חיובי

בעקרון. הפעילות של חברות כוח האדם, ככל שהיא נעשית בצורה טובה ותואמת את החוק,

תורמת למשק והיא חיונית. אני בהחלט מקבל הרבה מאד מהדברים שהעברתם בתזכיר שלכם,

התאחדות התעשיינים.

התזכיר שלנו ממצה את הבעייתיות שאנהנו רואים מצד המעסיקים, מצד התעשיה, לאו

דווקא מצד חברות כוח האדם. חברות כוח האדם הן ענף כלכלי חשוב במשק. הרבה מעסיקים

- לאו דווקא פרטיים, גם משרדי ממשלה, מוסדות ציבור - מעסיקים עובדים באמצעות

חברות כוח האדם. ההנחה שהעובדים האלה מקופחים היא פשוט הנחה לא נכונה. למיטב

לוקחים עובדים בצורה כזאת דווקא כדי לתת להם

פעמים תנאים יותר טובים, שכר יותר גבוה במקום דברים אחרים. זו פשוט צורת העסקה

שונה. לא פעם התרשמתי בדיונים שהיו בוועדת העבודה, שהיה מעין "עליהום" על הענף

הזה, שכביכול מנצל עובדים. "סחר בעובדים" התבטא אהד מחברי הכנסת שהיום הוא שר,

נתן לזה אופי שלילי מאד, כביכול צריך להפסיק עם התופעה הזאת, להקטין אותה ולחסל

אותה. זה ענף חשוב.

איו לנו התנגדות שהדבר הזה יוסדר, הוא צריך לקבל איזה שהוא פיקוח, רשיונות,

אבל הבעיה הגדולה שלנו - וזה לב לבו של החוק, זה הנושא של סעיף 8 כפי שהוא מופיע

בהצעה היום - היא שהחוק רוצה לקבוע שעל עובדי הברת כוח האדם יחול ההסכם הקיבוצי

על כל מרכיביו, אותו הסכם שחל. באותו מקום עבודה שבו מועסק עובד חברת כוח האדם.

זה דבר בלתי אפשרי ולא נכון, זה דבר בעייתי ולא ניתן ליישום לחלוטין, כי חברות

כוח אדם מטבען מעסיקות את העובדים מדי תקופה במקומות עבודה שונים, ובכל מקום יש

הסכם עבודה אחר, הסכם שנותן יותר בנקודה אחת, שנותן פחות בנקודה שניה. לא

יכול להיות מצב שהמעסיק באותו מקום עבודה - וזאת הבעיה - יוכל להיות אחראי, וחברת

כוח אדם תצטרך לבדוק בדיוק כמה מקבל כל עובד של אותו מקום עבודה ואיזה הסכם

קיבוצי חל בדיוק על אותו סוג עובדים. לפעמים במקום עבודה מסויים חלים מספר הסכמים

קיבוציים על סוגי עובדים מסויימים. פה ניתנת איזו שהיא סמכות למשרד העבודה, שאני

לא יודע איך הוא יוכל לבצע אותה.

לא ברור על מי תחול החובה לשלם את התשלומים האלה אם יחול הסכם העבודה, שחל

בין מקום העבודה לבין עובדיו, גם על עובד של חברת כוח האדם. אין פה פתרון בסיסי

בהצעת החוק, לשאלה על מי תחול החובה הזאת - האם על אותו מקום עבודה, כשאותו עובד

הוא לא העובד של אותו מקום עבודה, או אולי על קבלן כוח האדם, ובלי התשובה הזאת אי

אפשר לזוז קדימה. זה דבר שהוא בלתי ניתן ליישום, ואנחנו מבקשים את הסעיף הזה

להוריד מסדר היום.

חתמנו עם ההסתדרות לפני שבועיים על יוסכם מסגרת ארוך ומקיף בהרבה מאד נושאים,

הסכם מסגרת לשלוש השנים הקרובות. אחד הסעיפים באותו הסכם אומר שיש לנו עניו להגיע

עם הברות כוח האדם או לשכת המסחר שמייצגת את חברות כוח האדם להסכם קיבוצי שיסדיר

את תנאי העבודה של חברות כוח האדם. זה יקה זמן, זה לא דבר שאפשר לעשות אותו תוך

שבועיים שלושה, אבל אז, לאחר שיהיה הסכם, יוצא צו הרחבה וההסכם יחול על כל

העובדים.

דבר נוסף שרציתי להעיר הוא בנושא השביתה. אין לנו התנגדות לעקרון הזה שחברות

כוח האדם לא צריכות לשבור שביתה ולא לשלוח עובדים, הרעיון הזה מקובל עלינו גם

כמעסיקים, אבל בתנאי שמדובר בשביתה שמוכרזת כדין, לא בשביתות פראיות שמוכרזות

בניגוד לעמדת ההסתדרות, בניגוד לחוק, בניגוד לסדר. שיהיה ברור שמדובר בשביתות

חוקיות בלבד.

ד' סבג;

אני מברך את כבוד היושב-ראש על דבריו ועמדתו. אני רוצה לגעת בשתי נקודות

חשובות. הדבר הראשון הוא נושא הרשיון. בסמכותו של שר העבודה והרווחה לבטל את

הרשיון. לפי דעתי זו סמכות מעל ומעבר שמוקנית לשר, והייתי ממליץ שאולי תהיה ועדה

ציבורית בראשות שופט, שהיא תקבע.



הנקודה השניה היא הנושא של תנאי העסקה, ואני מדבר על סעיף 8. גם היום מפעלים,

חברות, מעסיקים עובדים זמניים ולא דרך חברות כוח אדם, וגם אז העובד הזמני שעובד

במפעל כזה או אחר לא נהנה מתנאי ההסכם הקיבוצי, הוא נחשב למין עובד זמני לשנה.

אס אנחנו רוצים לעשות סדר, בואו נעשה סדר ונחיל צו הרחבה על כל העובדים המועסקים

במשק. לא ייתכן שדרך חברת כוח אדם ידרשו ממני שאצלי, אחרי שלושה חודשים, יחול

ההסכם, ואצל אחרים לא. היום בכלל בונים במפעלים מה שנקרא דור אי, דור בי, ודור

גי. לפי התפיסה הסוציאלית שלי - ולא באתי לכאו להטיף מוסר חלילח - זה דבר פסול

מעיקרו שבמפעל יהיה דור אי ודור בי. זה עוד יותר גרוע מאשר בחברת כוח אדם. בחברה

כוח אדם העובד ממילא יודע שזו תקופה זמנית. אם כבר מחילים את זה, שיחילו גם על

המפעלים. כלומר, עובד שיעבוד, אם דרך חברת כוח אדם או דרך המפעל ישירות, יחולו

עליו ההסכמים אחרי שלושה חודשים.

אני חושב שתקופה של שלושה חודשים היא תקופה קצרה מדי. אני טוען שעד 11.5 חודש

יש להשאיר את המצב כפי שהוא היום, ובתום 11.5 חודש - להחיל את התנאים.

אי לין;

אני מופיע כאחד הנציגים של ארגון החברות לכוח אדם שבלשכות המסחר. אני רוצה

להקדים ולומר, אדוני היושב-ראש, שעם כל הכבוד לוועדה אנחנו לא באים לכאן בחסד

ואנחנו לא נשמעים כאן בחסד. זכותנו להישמע, ואני רוצה להסביר למה אני אני אומר את

זה: אנחנו מעסיקים, אנחנו עדיין פועלים במשק חופשי, ואם רוצים להעביר חוק שפוגע

בצורה מאד מאד מהותית במעסיקים בישראל, אני חושב שזכוו1ם להישמע כפי שצריך.

אני אומר מיד: בחמש דקות אינני יכול לנתח את הצעת החוק כאן בפני הוועדה.

עם כל הכבוד, עיינתי בפרוטוקולים עיין היטב, וגם אתם וגם כל הגורמים האיורים

קיבלו את מלוא זכות הביטוי בקשר לסעיפים הללו.

זה היה בעבר. היתה הפסקה של שנה שלמה.

אבל כל אחד מאתנו עיין היטב בפרוטוקול ומכיר את הנושא לצדדיו.

אני בכל זאת רוצה להביע את דעתי. לא אוכל לנתח את סעיפי החוק בחמש דקות.

תישלל ממני הזכות כמעסיק לנתח סעיפים שמשפיעים באופן מהותי על עיסוקי כחברה. אני

חושב שאם מחדשים דיון לארור תקופה של שנה, מן הראוי שיהיה דיון מעמיק ויסודי. אי

אפשר פה להסתמך על פרוטוקולים, בוודאי ובוודאי לא לצורך הצבעה.

אני רוצה לבקש שבכל אופן תינתן ההזדמנות להעיר הערות ספציפיות לכל סעיף וסעיף

ואני רוצה לבקש שלא תהיה היום הצבעה. אם תהיה היום הצבעה, לעניות דעתי זו תהיה

הצבעה חפוזה ולא במקומה. אני חושב שצריכים לפחות לאפשר היום למעסיקים מסגרת של

חצי שעה, לכל המעסיקים, כדי להביע את הערותיהם על כל אחד ואחד מסעיפי החוק, ויש

הערות רבות.

מספר הערות כלליות. ההוק במתכונתו הנוכחית הוא חוק דספוטי, אין לו מקום היום

במדינת ישראל, הוא נותן סמכויות לשר העבודה לקבוע לשבט ולחסד קיומם של מעסיקים

בישראל. אני חושב שמספר מהסמכויות האלה, בפרט מה שמופיע בסעיפים 2, 3, 4, לא

צריכות להיקבע בחוק. אנחנו כבר עברנו את התקופה ששרים יכולים להפיל או להקים

מפעלים וחברות, ואני חושב שהמתכונת הזאת היא פסולה.



נוסף על כך, כל חוק שיפגע היום בעקרון של חופש ניידות עובדים במשק מנוגד

למטרות האמיתיות של המשק. כל חוק שיצור מצב של קשיחות עובדים במקומות העבודח הוא

מנוגד לתכליות הכי מרכזיות של התפתחות המשק הישראל, וכאן אני רואה בעיה מאד מאד

גדולה מבחינת הכיוון של המשק. היום בשביל שמפעלים יוכלו לשרוד, להתקיים במשק

תחרותי, הם חייבים שתהיה להם מידה גבוהה של ניידות כפי שמקובל בעולם הגדול.

יתר על כו, אני רוצה להטעים: החוק הזה לא נועד להגן על העובדים כלל. החוק הזה

נועד לחזק את המנגנונים השולטים על ירקי העבודה, משום שאם היו רוצים להגן על

העובדים, היו מעניקים זכויות, היו מגדילים את סל ההטבות הסוציאליות לכלל העובדים

במשק. אבל מה עושים היום? מאפשרים - אלה שמופקדים על האינטרסים של העובדים -

להרבה מאד חברות במשק לקבל עובדים זמניים ישירות, מבלי שלעובדים הזמניים תהיינה

זכויות איזה שהן. אבל כשמדובר בצינור של חברה לשירותי כוח אדם, אומרים: אתם

מפלים, כאן יחולו אוטומטית כל תנאי העבודה באותו מקום שאליו הפניתם את העובד.

משמעות הדבר, מפעל לא יקבל יותר שירותים מחברת כוח אדם בהפרשי עלות כל כך גבוהים

והוא יילך לקבל את העובדים הזמניים. מה אנחנו עושים כאן? אנחנו, מצד אחד, כאילו

מגינים על העובדים, אבל מצד שני פוגעים קשה בכל העובדים הזמניים, מוציאים את

חברות כוח האדם מהעבודה ואומרים להם: אתם היום חייבים לנהל הסכם עבודה קיבוצי.

חברות כוח האדם מוכנות לנהל הסכם עבודה קיבוצי, אבל לא בתנאי כפייה, ומנהלות הסכם

עבודה קיבוצי, אבל לא בתנאי כפייה. לחברות כוח האדם יש היום גישה מאד חיובית

להצעת החוק. הן מוכנות לתנאים רציניים ביותר שיקבעו את תנאי הרישיון שחברה יכולה

לעסוק בשירותי כוח אדם, הן מוכנות לדרישות כפי שמקובל לגבי חברות אחרות בישראל,

שיוכיחו איתנות פיננסית וכושר מקצועי ואמינות של הבעלים והמנהלים על מנת שי ובטחו

באמת הזכויות של העובדים. בכל הדברים האלה - כן. ברגע שבא החוק ואומר: אני רוצה

להכתיב לך תנאי עבודה, לזה אנחנו מתנגדים.

לעניות דעתי זה גם נוגד את חוק יסוד: הופש העיסוק.

המחוקק הרגיל לא יכול להכתיב למעסיקים תנאי עבודה. בדרך הזאת שבה יילכו היום,

משמעות הדבר מאבק, לא הבנה, ולפי דעתי הליכה בדרך הלא נכונה, בעוד שאפשר היה

להגיע לעמק השווה בהרבה דברים חיוביים.

אני מודה לך על ההערות המועילות. הדברים שאמרת מחייבים התייחסות רצינית גם

עכשיו. הייתי מצפה מנציג ההסתדרות להתייחס אליהם. אני מניח שגם אם הצעת החוק

הזאת תעבור ותגיע למליאה, היא עוד תעבור שיפוצים והדברים שאמרת ילקהו בחשבון.

אנחנו כבר הצענו בעבר שאנחנו מוכנים לחוק שידבר על נושא רישוי, פיקוח, בקרה,

אבל לא להיכנס לנושאי תנאים, הסכמים קיבוציים וכדומה. אני מזכיר עוד פעם לוועדה:

מדינת ישראל נמצאת היום בשנת 1995 . ההצעה הזאת היא משנת 1994 ויש כאן הסתכלות -

מתוך פגישותינו בוועדה - על החברות לכוח אדם כאיזה שהוא דבר לא רציני, וכבר נשמעו

פה דברים כ"סוחרי עבדים" וכדומה. צריך להבין, כל פעם שהועלו כאן דוגמאות ושלפו

תלושים ודיברו על מאות חברות כוח אדם שמעסיקות עובדים, דיברו על הרבה מאד חברות

שלא מקיימות את חוקי העבודה של מדינת ישראל. אם יש חברות שלא מקיימות את חוקי

העבודה של מדינת ישראל נכון להיום -חוק שכר מינימום ועוד - הם לא יקיימו גם את

הדברים האלה, ואז כל מה שהוועדה תנסה לעשות, היא תימצא מפסידה, כי לא נצליח להשיג

את המטרה. אם רוצים לדאוג שחברות לכוח אדם יקיימו את כל מה שצריך, יש לנו את

מסגרת חוקי העבודה של מדינת ישראל ואותם צריך לדאוג ליישם.



אנחנו קיבלנו את ההצעה הזאת רק בדקות הארורונות ולכן לא נתחיל להתייחס לסעיף

סעיף, אבל דיברנו על הנושא של תקופת הרשיון, ששנה nrמעט מדי. אין שום אפשרות

להתארגן, לעשות הישובים וכדומה, כשאתה מקבל רשיון לשנה. קיבלת אותו, לא הספקת

לנשום וכבר השנה עברה. לא יכול להיות שאם מהליטים לא להדש רשיון של הברה, שלא

תהיה זכות ערעור. התייחסנו לעוד הרבה דברים בישיבות הקודמות והערנו הערות לסעיפי

ההוק, שלא באות כאן לידי ביטוי בתיקון.

לסיכום הייתי רוצה עוד פעם להבהיר את עמדתנו: אנחנו מוכנים לנושא של רישוי,

איננו מסכימים להתייחסות לגבי נושא של יחסי עבודה.

י' זלוטניק;

הנושא לא היה חוזר ועולה אלמלא המציאות שאנחנו וידידי מקו לעובד נתקלים בה -

ניצול מחפיר של עובדים. בהיעדר הסדר לענין זה, תופעות הניצול של העובדים מתרבות

והולכות. התייחסות לעובד קבלן כאל סחורה זה הפרמטר, שעה שכוח הקניה הוא בעצם מסחר

- מי מגיש את ההצעה הזולה יותר, וזכויות העובד אינן נחשבות בעיני מזמין העבודה.

זו פירצה שקוראת לגנב. אנחנו מצדדים בחוק הזה, כמובן שיש לנו הערות לגופו של

ענין - גם עכשיו אני רואה מספר דברים בניסוח שמחייבים שינוי - ואיני רואה שום

בעיה בהמשך תהליך הרקיקה, הגם שאני רואה כתוב במפורש שהוראות סעיף 8, שהוא

הבעייתי - סעיף המתייחס לזכויות העובדים על פי הסכם העבודה - לא יחולו במקום שבו

קיים הסכם קיבוצי. אדרבא, אני רואה בזה עידוד של תהליך המשא ומתן עם חברות כוח

אדם.

אני רוצה לציין עוד דבר אחד: לפני כשנה פנינו אל המעסיק הגדול ביותר, וזו

מדינת ישראל, בבקשה להסדיר את תנאי העבודה של העובדים, עובדי חברות כוח אדם,

במדינה בדרך שונה לחלוטין. אמרנו למדינה כמודל: בואו ננהל משא ומתן לגבי תנאי

העבודה של עובדי חברות כוח אדם המועסקים אצלכם באמצעות החברות, נקבע את אותו סל,

מה זכאי לקבל עובד מהמדינה או מהקבלן, נוציא את הנושא של תנאי עבודה מכלל המשא

ומתן, והתחרות תהיה על השירות. עד לרגע זה, חוץ מאשר תשובות לא מחייבות מטעם נציב

שירות המדינה ואנשים מטעמו, לא קיבלנו דבר. אני מודיע לכם: יש לי ונחושה שמוליכים

אותנו בלך ושוב, ועל כן אצלי לפחות זה מחדד את התחושה שאין נסיון אמיתי לפתור את

הבעיה של עובדי חברות כוח אדם. על כן אני מאד מבקש להמשיך בתהליכי החקיקה.

מה ההתיידדות שלך לטענה שהצעת החוק הזאת תיצור אפליה ותגרום לכך שמי שבא

באמצעות חברת כוח אדם, אחרי שלושה חודשים מקבל את תנאי ההסכם הקיבוצי - אגב, גם

המציע היה מוכן שבמקום שלושה חודשים תהיה שנה - אבל לעומת זאת עובדים זמניים

שבאים למעסיק באופן ישיר יכולים עד חמש שנים להיות מחוץ להסכם הקיבוצי?

אני חוש שיש פה אי הבנה טוטאלי. נעשה הבחנה: לענין של תקופת הנסיון בוודאי

שאנחנו לא רוצים שתקופת הנסיון תהיה שונה במפעל בין עובד של חברת כוח אדם לבין

עובד של החברה עצמה. אבל לענין הזכויות, אין קשר בין הזמניות לענין הזכויות

האחרות. אם עובד במקום העבודה זכאי להבראה או לביגוד אחרי חצי שנה, אין קשר בין

הדברים.

אתה לא נותן תשובה לשאלה.



י' זלוטניק;

אולי לא הבנתי.

היו"ר י' כץ;

ניקח לדוגמה את בתי הזיקוק. לפי ההסכם שאתם חתמתם עם בתי

הזיקוק, העובד יכול להיות זמני במשך שנתיים. הוא מקבל זכויות, יש לו תנאים

שנקובים בהסכם, אבל אלה לא תנאים של עובד קבוע, לכן הוא נהנה מזכויות מופחתות.

האם עובד בחברת כוח אדם, שמועסק, יקבל את אותם תנאי עובד זמני במפעל

לפרק הזמן שבו מדובר, או שהוא יקבל את תנאי ההסכם הקיבוצי הרגיל שניתן לעובדים

קבועים?

אני חוזר: אין זכויות מופחתות לעובד זמני של בתי הזיקוק, למעט ענין הזמניות.

ההסכם הקיבוצי חל עליו.

זה לא נכון. ההסכם הקיבוצי לא חל עליו.

צריך להיות מוסכם וצריך להיות ברור שאין שום כוונה להקנות עדיפות לחברות

המעסיקות עובדים זמניים, שהזמניות שלחם בעת ובעונה אחת קשורה באי קבלת זכויות לפי

ההסכם הקיבוצי, לעומת עובדי חברות כוח אדם. ההערה של מר סבג היתה בעקרון הערה

נכונה. לכן, אם במקום עבודה מסויים יש הסכם שעל עובד זמני לא חל ההסכם הקיבוצי

לפרק זמן מסויים, יש פה איזו שהיא אנומליה.

אני מסכים שלא צריך לתת יתרון, אבל אני לא מכיר הסכמים מהסוג הזה, שלא נותנים

לעובדים זכויות.

אנחנו איננו מתכוונים לתקן עוול מסויים על ידי יצירת עוול אחר. אנחנו לקחנו

לתשומת הלב את ההערה הזאת, ובמהלך החקיקה ניתן לזה ביטוי.

אני מסכים עם דברי הקודמים ואני תומך במה שנאמר. אני רוצה רק להדגיש ולציין

כמה דוגמאות של עובדים שמועסקים על ידי חברות כוח אדם, ומן הדוגמאות הללו עולה כי

כיום נוצרה שכבה של עובדים המועסקים על ידי חברות כוח אדם שאין להם שום זכות

ליהנות מכל הזכויות של עובדים שמועסקים באותו מקום עבודה באופן ישיר, ואין לזה

שום הצדקה. בין הדוגמאות שלנו יש הדוגמה של הקלדניות שמועסקות בבתי משפט על ידי

חברות כוח אדם, ויש פה רשימה די ארוכה ומאד מפורטת על זכויות שנשללות מהן.



בנוסף לכך ברצוני להדגיש שאין כל הצדקה להתייחס לעובדים שמועסקים באותו מקום

עבודה, שמבצעים אותו סוג עבודה, כעובדים שנשללת מהם זכות בהתאם להסכם שחל על אותו

מקום עבודה. אנהנו נתקלים הרבה מאד פעמים במקרים שעובדים שמועסקים על ידי הברות

כוה אדם נשללת מהם האפשרות לתבוע את אותן הברות כוח אדם, כי במצב המשפטי הקיים

רוב ההברות חן בערבון מוגבל, ואם הברה נסגרת מסיבה כלשהי, במצב המשפטי הקיים

לעובד אין שום אפשרות לתבוע ולקבל את זכותו.

די אורנשטיין;

אני רוצה להתייהס בעיקר לנושא של הוקי יסוד. להצעת ההוק ההשובה הזאת, שהיא

בעלת השלכות רבות על המשק, יש כמובן אספקטים שונים, אבל יש אספקט השוב של הוקי

יסוד. אני רוצה לחלק את ההערות שלי לשני אלמנטים בחקיקה המוצעת: אלמנט ראשון של

רישוי קבלני כוה אדם, ואלמנט שני של התערבות בתנאי עבודה, בעיקר בגלל שיש

קונסנסוס רחב לגבי הענין של הרישוי, ואילו לגבי הענין של התערבות בתנאי העבודה

אין כנראה הסכמה, מבחינת חברות כוח האדם לפהות.

כידוע, המבנה של הוקי היסוד הוא מבנה של זכויות יסוד שאינן

מוחלטות, אבל הן כמובן ניתנות למבחנים של פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם

חופש העיסוק. הזכות שנפגעת כאן מבחינת הרישוי היא בראש

וראשונה הזכות של הופש העיסוק. כל הגבלה על כניסה למקצוע היא פגיעה בחופש

העיסוק, כאשר סעיף 3 לחוק יסוד: הופש העיסוק, קובע שכל אזרה או תושב של המדינה

זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע ומשלח יד.

פיסקת ההגבלה קובעת שאין פוגעים בהופש העיסוק

אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה

על הנדרש, או לפי חוק, כאמור, מכוח הסמכה מפורשת בו.

קודם כל, הדרישה שהפגיעה בחופש העיסוק

תהיה בחוק או לפי חוק כאמור מכוה הסמכה מפורשת בו. לאחר התיקון שבחוק יסוד: הופש

כבוד האדם וחרותו, יש סמכות לפגוע בחופש העיסוק או בכבוד

האדם גם בתקנות, אבל ההסמכה צריכה להיות מפורשת, כך שלגבי הענין הזה - ופה אני

מתייחס בעיקר לדבריו של מר אוריאל לין - יש מקום באמת להרהיב את הקריטריונים למתן

הרשיון ואפשר להגיע לניסוח שירחיב את הקריטריונים, קריטריונים לא רק של תנאים

פיסיים וסביבתיים של מקום מתן השירות, אלא גם של שירות מקצועי וחוסן פיננסי.

אפשר לקבוע תנאים גם בחוק עצמו.

אפשר, זה לא מתהייב היום מהוק יסוד: חופש העיסוק. מה שמתחייב זה לקבוע את

הקריטריונים הכוללים. זה נובע מהפניה לפסק דין מיטרני בדברי ההסבר לתיקון להוק

יסוד: הופש העיסוק. בנושא כל כך מרכזי, אם הדבר ייקבע בתקנות, לדעתי מן הראוי

שהתקנות תהיינה באישור ועדת העבודה והרווחה.

לגבי המבחנים האיורים בפיסקת ההגבלה - ערכיה של מדינת ישראל, קודם כל. הביטוי

"ערכיה של מדינת ישראל" בעצם נשלט על ידי סעיף המטרה בחוק יסוד: חופש העיסוק,

כבוד האדם וחרותו. סעיף המטרה קובע שמטרתו של חוק יסוד:

חופש העיסוק, להגן על חופש העיסוק כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל

כמדינה יהודית ודמוקרטית. זאת אומרת, שמדובר בערכים של מדינת ישראל, מדובר

בערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית. כמובן שבכל הנושא של חוקי יסוד, ובעיקר במבחן

של ערכיה של מדינת ישראל אין בהירות בגלל שהפסיקה עדייו במצב אמבריוני. זה נכון

שהערכים האלה לא מחייבים - ואמר זאת השופט ברק - תיאוריה כלכלית זו או אחרת. מה



שאפשר לקבוע, וזה יותר רלוונטי לנושא של תנאי עבודה והתערבות בתנאי עבודה:

שבמאזן הערכים שישקול בית המשפט כשיבוא לשקול את ערכיה של מדינת ישראל, ישקול את

המעמד המועדף הניתן היום לזכויות הפרט, כמו הופש העיסוק וחופש הקנין, לעומת

זכויות יסוד הברתיות. כמובן שזכויות יסוד הברתיות מוכרות בפסיקה של בית הדין

הארצי לעבודה ובפסיקה של בית המשפט העליון - השביתה, הופש ההתאגדות וכו' - אבל הן

לא מוכרות עלי ספר מבהינת חוקי היסוד החדשים .אפשר אולי לפרש את כבוד האדם כך,

אבל הן לא מוכרות מפורשות, וזה עלול להשפיע במאזן השיקולים לגבי ערכיה של מדינת

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לענין הרישוי והפן הדמוקרטי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: יש

להביא בהשבון שכמעט בכל מדינה מערב אירופאית יש שיטה של רישוי הברות קבלני כוה

אדם, ולכן גם מבהינת הברות קבלני כוה אדם וגם מבהינת המצב בעולם הנושא פהות שנוי

במהלוקת. מבהינת התכלית הראויה יש לשים לב לניתוה המאלף של השופט ברק לגבי הוק

יסוד: הופש העיסוק, ובכלל לגבי תכלית ראויה. כאשר מדובר בהגבלה על כניסה למקצוע

לעומת הגבלה על תנאים לביצוע המקצוע, צריכה להיות מטרה שהיא מטרה לוהצת, מטרה

שהיא חיונית, ולא רק שיקולים הברתי ים רגילים. זאת נקודה חשובה לוועדה אם היא

מחליטה על החלת רישוי על קבלני כוה אדם.

והמבחן האחרון בפיסקה ההגבלה היא המידה הנדרשת. זאת אומרת, שהפגיעה בהופש

העיסוק היא רק במידה נדרשת. לפי והשופט ברק המבחן הזה הוא מבחן מרכזי ואולי בבוא

הזמן יהיה המבחן החשוב ביותר. זאת אומרת, שאם אפשר לוקשי ג את אורנה מטרה בלי לפגוע

בחופש העיסוק, צריך לבדוק את הדרכים האלה, ורק אם אחרי בדיקת הדרכים האלה מגיעים

למסקנה שזאת הדרך היחידה, כי אז ניתן לפגוע בהופש העיסוק.

האלמנט היותר שנוי במחלוקת - תנאי עבודה, התערבות בתנאי עבודה. פה מוצעת

השוואה אוטומטית של תנאי העבודה, זאת אומרת בין עובדי קבלני כוח אדם לבין עובדים

באותו מקום עבודה. הפגיעות לכאורה הן רק פגיעות לכאורה, אבל חשובות בכל מקרה, והן

פגיעות בזכות המעביד לנהל את מפעלו כרצונו הוא. הזכות הזאת נתפסת כזכות שנכללת

בזכות הקנין, היא גם נתפסת, לפחות אליבא דהשופט ברק, כחלק מכבוד האדם, וכפי שנאמר

על ידי עורך-דין לין יש כאן פגיעה בחופש העיסוק, כי כל פגיעה בביצוע העיסוק היא

פגיעה בהופש העיסוק וזה כולל חופש החוזים, חופש ההתקשרות שנכנס גם לענין כבוד

האדם, לפהות על ידי והשופט ברק.

מה דינו של צו הרחבה?

תלוי מה תוכנו.

צו הרהבה שמכיל את תנאי העבודה בענף הבורסקאות.

צו הרחבה מהווה פגיעה לכאורה בזכויות שעמדתי עליהן. כל השאלה היא אם צו כזה

יעמוד במבחנים.

צריך להביא בחשבון שכשאנחנו מגיעים לערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית

ודמוקרטית הדברים לא ברורים, אבל יש שני דברים שהם יותר ברורים: א. מה הם אותם

ערכים הכוללים את זכויות היסוד. ברור מה הן הזכויות שיש להן היום מעמד מועדף, כפי

שאמרת י, ואם יושם אל לב לדבריו של השופט ברק - אני לא נוקט פה עמדה, אני פשוט

מצביע על עמדה השובה של המשנה לנשיא בית המשפט העליון - הרי הוא קובע ש"חופש



העיסוק אינו משתרע על החופש להיות מועסק. הזכות לעבודה אינה נגזרת מחופש העיסוק,

אם כי הזכות לקיום בסיסי בכבוד עשויה להיגזר מכבוד האדם וחרותו. קביעות בעבודה

אינה נגזרת מהעקרון של חופש העיסוק אלא מהעקרון של חופש החוזים המעוגן בכבוד האדם

וחרותו". על הפרשנות המרחיבה לגבי כבוד האדם וחרותו יש חולקים. אין כל כך הרבה

חולקים לגבי הפרשנות של חופש העיסוק. זאת אומרת, שיש היום אי-איזון בין זכויות

הפרט, מצד אחד, חופש העיסוק, לביו זכויות חברתיות, וזה עלול להשפיע על מאזן

השיקולים לגבי ערכיה של מדינת ישראל.

היו"ר י' כץ;

ואתה בדעה שהזכויות שנוגעות לחופש העיסוק, הואיל והן מעוגנות בחוק יסוד,

עדיפות מבחינת המעמד?

ד' אורנשטיין;

אין פה ערובות.

היו"ר י' כץ;

ההערכה שלך שהן עדיפות על הזכויות החברתיות, כי אלה אינן מעוגנות בחוקי יסוד

וזה נותן ביטוי מסויים ליחס של המחוקק. זה רק ממריץ אותי להניח על שולחן הכנסת

ולהביא לדיון טרומי את הצעת החוק הפרטית שהנחתי עם קבוצה גדולה של חברים - חוק

יסוד; זכויות חברתיות. לא יעלה על הדעת שלא יהיה לפחות שוויון ברמת הזכויות הללו.

די אורנשטיין;

מה שאני אומר הם דברים טנטטיבי ים, כי יש כאלה שאומרים שהזכויות החברתיות הן

כל כך חלק מערכיה של מדינת ישראל שאין צורך בעיגון מסויים.

לגבי השוואת התנאים; אמרתי לגבי ערכיה של מדינת ישראל, שיש את הענין של מאזן

הזכויות ויש גם המצב במדינות דמוקרטיות ארורות. לפי המצב הזח אין שלילה של התערבות

בתנאי עבודה, וזה הרבה תלוי במצב הפוליטי באותה מדינה. אבל מה שחשוב הוא שאין

דוגמה, למיטב ידיעתי, להשוואה אבסולוטית של תנאי העבודה. בצרפת היה חוק - אני

חושב שחלו שינויים - וגם בבלגיה שקבע שעובדי קבלני כוח אדם צריכים לקבל אותו שכר

באותו מקום עבודה, אבל לא היתה קביעה של השוואה מוחלטת ואבסולטית של תנאי העבודה.

וזה דבר - לענין מדינה יהודית ודמוקרטית בחוקי היסוד - שמן הראוי להביא בחשבון

לגבי אותו סעיף של השוואת תנאים.

היו"ר י י כץ;

אמנת העבודה הבין-לאומית, שחלה על מדינת ישראל מזח עשרות שנים, בין היתר

קובעת החלת זכויות לעובדים שמועסקים על ידי קבלנים בשירות המדינה לפי הוראות

הסכמים קיבוציים ענפיים כאלה או ארורים.

מי בוטון;

דן אורנשטיין, אם אני מבין נכון את הניתוח שלך, אתה למעשה לא קבעת עמדה או לא

הבעת דעה של היועץ המשפטי לגבי החוק. למעשה אמרת איזה שיקולים הוועדה צריכה להביא

בחשבון בבואה להחליט אם לקבל את החוק או איזה תיקונים להכניס בו.

די אורנשטיין;

אני חושב שזה מחובתי.



מי בוטון;

אחה גם מסכים שבענין של "יתכלית ראויה" ו"במידה שאי נה עולה על הנדרש" בעצם

הכנסת מהליטה, כפוף כמובן לביקורת שיפוטית.

ד' אורנשטיין;

כן, אבל אני רוצה לי ידע את הו ועדה.

מי בוטון;

אני אומר את זה בחיוב: אתה הדרכת אותנו, ולא שמעתי דעה שאומרת שזה נוגד או לא

נוגד.

די אורנשטיין;

אני הייתי אומר שהשוואה אבסולוטים ואוטומטית של תנאי העבודה היא בסיכון

מבחינת הוקי היסוד הקיימים.

אי גפן;

לגופה של ההצעה שמונחת כאן יש עוד כמה הערות בעניני פרוצדורה שנרצה לפרט לארור

מכן.

אתחיל מזה שהענף הזה של העסקה דרך חברות כוח אדם התפתח בעולם ובישראל משתי

האחד - שיקולים ניהוליים; השני - שיקולים של עלות עבודה.

בהקשר של שיקולים ניהוליים של המעסיקים, העסקה באמצעות הברות כוח אדם מעניקה

גמישות ניהולית לאותו מעביד שרוצה להעסיק עובדים חדשים והוא רוצה לעשות את זה

באמצעים שהם שונים מהסכמי עבודה שקיימים אצלו או מהסדרים אחרים שקיימים אצלו ולכו

הוא פונה לאפיק הזה של העסקה באמצעות חברות כוח אדם. באשר לשיקולים של עלות

עבודה במידה מסויימת, וזה לא גורף וזה לא תמיד קורה, יש למעסיקים אפשרות להעסיק

באמצעות חברות כוח אדם ועל ידי כך להקטין, במידה מסויימת, עלויות עבודה. זה לא

בהכרה תמיד כך. לפעמים העסקה באמצעות חברות כוח אדם היא יותר יקרה למעסיק, אבל

הוא מעדיף את זה מאותם שיקולים ניהוליים שציינתי קודם, שהוא לא רוצה לכבול את

עצמו מבחינת אורך תקופת העסקה, האפשרויות להפסיק את ההעסקה וכדומה. שני השיקולים

האלה הם חשובים, להערכתנו, למשק הישראלי ככלל, ובפרט בימים אלה שאנחנו מתמודדים,

ובהצלחה, עם הורדת שיעורי האבטלה במשק. כל כלי נוסף שקיים במשק, שנועד להגמיש את

שוק העבודה, רק יכול להיות חיובי בהקשר הזה, ולכו אנחנו רואים חשיבות מאד רבה

בקיום המערכת, כמובן בצורה תקינה. אני לא רוצה להתייהס כרגע לנושא פיקוח וכדומה,

אבל יש למערכת הזאת של העסקה דרך חברות כוח אדם משמעות מאד גדולה מבחינתנו.

הצעת החוק שמונחת לפנינו פוגעת בשני העקרונות שציינתי קודם,

קודם כל ובעיקר בגלל כל מה שקשור לסעיף 8, השוואת תנאי עבודה, החלת הסכם קיבוצי

וכדומה, וזה גם מתקשר עם ההגדרות של עבודה זמנית. שנית, היא מהווה התערבות מרחיקת

לכת בכל מה שקשור ליחסי עבודה או לקיום של מערכת יחסי עבודה, תנאי עבודה וכדומה,

גם בגלל הקביעה שיש לסעיף 8 וגם בגלל סיבוכים אדמיניסטרטיביים, נטל ביורוקרטי

שמוטל כאן, סמכויות שמוענקות לממשלה להכתיב בעצם לחברות קבלניות תנאי עבודה, תנאי

רשיון וכדומה בצורה מאד כנאד גורפת ויוריפה, גם לעניו סעיף 10 בדבר התיאומים ששרת

העבודה והרווחה צריכה ליטול על עצמה בגלל החוק הזה, כשהיא תחליט איזה הסכם יחול

איפה וכיצד, למה ומתי. אלה דברים שפוגעים בשני העקרונות המאד חשובים שציינתי

בהתחלה.



להערכתי יש פה גם השפעות נוספות על שוק העבודה, שברגע שייכנסו הדברים שמונחים

כאן לחקיקה או יוטלו בצורה כזאת או אחרת על חברות הקבלניות, עלולים להיות פיטורים

של עובדים שכיום מועסקים דרך חברות כוח אדם. שנית, משימות חדשות שמעסיקים היו

נוטלים על עצמם, כשהשיקול שלהם לקרות או לבצע את אותה משימה או עבודה חדשה היוגה

כרוכה בזה שקיימת אפשרות להעסיק את העובדים הנוספים דרך חברות קבלניות, עלולות

להידחות או לא להתבצע כלל, ובכך תהיה פגיעה נוספת בשוק העבודה בהקשר של יצירת

מקומות עבודה חדשים וכדומה.

נ י אורי;

אני מצטער שאני צריך לחלוק על נציג האוצר. אין זה מקובל שנציגי הממשלה

מתווכחים ביניהם, על כל פנים אין זה רצוי, ויש הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לא

לעשות זאת. יחד עם זאת, אי אפשר שתובא עמדה שהיא עמדה לגיטימית של משרד האוצר,

כשאין הרולטה ממשלתית על העמדה הזאת, מבלי שאני אגיב רק מפני שהוא דיבר ראשון,

במקרה. אמנם ועדת השרים לעניני חקיקה החליטה בזמנו להתנגד להצעתו המקורית של

חבר-הכנסת אבי יחזקאל, אבל זו לא ההצעה הזאת. זו הצעה בתוכן שונה.

אי לין;

היא הובאה בפני ועדת השרים?

נ י אורי;

להצעה כפי שהיתה בזמנו היתה החלטה להתנגד. ההצעה הזאת, כפי שמונחת בפנינו

עכשיו - ואני לא נכנס להערות הפרוצדוראליות של חברי רון דול, יכול להיות שהוא

צודק, אני מדבר לצד העניני - זהה להצעה ששרת העבודה והרווחה הניחה בפני הוועדה

והיא עומדת על סדר היום של ועדת וקשרים. אין החלטה שלילית ואין החלטה חיובית ולכן

עמדה שלילית לגביה, שהובעה על ידי חבריי ממשרד האוצר, לגיטימית באותה מידה,

מנקודת מבט הממשלה, כמו העמדה החיובית שאני רוצה להביע.

אני רוצה לומר שהשוואת תנאי העבודה בכפוף לכל הסייגים שיש כאן היא דבר

לגיטימי. היא לא פוגעת בגמישות שוק העבודה במשק אלא במידה שהיא מונעת ניצול

עובדים על ידי תרגיל של העסקתם בחברות כוח אדם, כי אם המדובר בחברה שיש לה הסכם

קיבוצי, זה לא יחול. א0 מדובר בעבודה זמנית אמיתית - וזאת התכלית האמיתית של

חברות כוח אדם, להעסיק עובדים בעבודה בעלת אופי זמני, ויכול להיות ויכוח אם זה

שלושה חודשים או כפי שכאן כבר הסכימו, שנה, ואינני נוקב במספר - אני חושב שצריך

להיות מוסכם על כולם שאחרי תקופה מסויימת אין משמעות יותר לטענה שעובד הוא זמני.

הוא יכול עשרים שנה לעבוד באותו מפעל תחת כותרת של חברת כוח אדם זו או אחרת

ושעלות העבודה של המעסיק תהיה יותר קטנה. זה לא לגיטימי. אם לזה קוראים גמישות

שוק העבודה, אז יש בין משרדי הממשלה מחלוקת בענין הזה.

אני פתחתי בזה שאני מביע צער שאני נאלץ לחלוק על עמדת נציגי האוצר וזו תופעה

לא רצויה. אנחנו אמורים לתאם עמדות ולא להתווכה בוועדת הכנסת. אני יודע שאסור

לממשלה לדבר בשני קולות, אבל הקול שלי הוא לגיטימי לא פחות מהקול של נציגי האוצר,

כל עוד אין החלטה של ועדת שרים לגבי התוכן העניני של ההצעות הנדונות כאן.

במהלך החקיקה בהחלט צריך יהיה להכניס שינויים בהצעת החוק.

אי יחזקאל;

בוודאי.



היו"ר י' כץ;

אני חושב שמן הראוי, קודם כל, להכניס בסעיף 8(א) תיקון במקום "שלושה חודשים"

"12 חודשים". כמו כו בסעיף 2(א) להוסיף בסיפה: "התנאים למתן הרשיון ייקבעו בתקנות

באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת" כאשר אני כשלעצמי אינני בטוח שאין מקום

לקבוע את הקריטריונים בחוק, אבל יש לנו זמן להחליט. בשלב זה התנאים למתן הרשיון

ייקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אלה שני תיקונים שאני מקווה

שהם בהסכמת המציע.

אי יחזקאל;

כן.

אני רוצה להביע הערכה לחבר-הכנסת אבי יחזקאל לעובדה שהכניס תיקו נים. אני

מבינה את המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה שעל הממשלה לנקוט עמדה אחת לפחות בנקודה

מהותית עקרונית. אני תומכת בעמדה של חבר-הכנסת יחזקאל, לפיכך אתמוך בהעברת החוק

לקריאה ראשונה, תוך הכנסת תיקונים לקראת הקריאה השניה והשלישית.

אי יחזקאל;

אני מצטער שנתלו על הענין של השנה, כי דווקא בשנה הזאת ניתנה האפשרות לכולם

ללכת על הסכם קיבוצי. אני מודה לכל החברות, בעיקר לקבוצה מסויימת, שלאורך כל

אנחנו מכירים בצורך לתיקון הקטע שקשור בקבלני כוח

אדם, מתוך הנחה שגם חברי הכנסת יודעים על תפקידן של החברות, אבל הגישה היתה

פוזיטיבית ואני מתכוון בעיקר לחברים מאו.אר.אס ומנפאואר.

אני מצטער על כך שהממשלה נשמעה בשני קולות. אני מודיע לפני הקריאה הראשונה,

כיוזם החוק, שלא נזוז מילימטר - אמרתי את זה גם לפני שנה וגם לפני שנתיים - בלי

הסכמה מלאה של חברות כוח האדם, כי ההנחה היא שכולם מכירים בצורך.

היו"ר י' כץ;

אתה יכול להצהיר מה שאתה רוצה. מאותו רגע שהחוק יעבור בקריאה ראשונה הוועדה

תעשה את מה שהיא חושבת לנכון.

במהלך השנתיים באמת גילינו רצון טוב. נדמה לי שהפעם זו העת להעביר את הצעת

החוק לפחות בקריאה ראשונה ונמשיך להתדיין.

אני יודע שהחוק הזה מעורר מחלוקת, יחד עם זאת אני חושב שהתיקונים שהובאו לחוק

הם תיקונים משמעותיים שיוצרים מערכת של בלמים ואיזון, ואני מקווה שעד הקריאה

השניה והשלישית נוכל לקבל את כל התיקונים הנדרשים כדי שהחוק הזה, בסופו של דבר,

יהיה גם לרוורות העובדים במדינת ישראל, גם יתרום לשיפור בשוק העבודה, לא יפגע

בגמישות בניהול, ביחסי העבודה ובמערכות הכלכליות, וגם יהיה תואם על פי ניסוחו

הסופי לחוקי היסוד, כי כולנו צריכים לשמור על חוקי היסוד, גם על חוקי היסוד שכבר

קיימים וגם על זכויות היסוד שבית המשפט העליון זה מזמן הכיר בהן.



הצבעה

הוחלט; לאשר את הצעת החוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוה אדם,

התשנ"ג-1993. בתיקונים הבאים:

בסיפא של סעיף 2(א} יבוא: "התנאים למתן הרשיון ייקבעו

בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת"

בסעיף 8(א} במקום "שלושה חודשים" יבוא "שנים-עשר חודש"

היו"ר י י כץ;

הצעת החוק אושרה והיא עוברת לקריאה ראשונה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:30}