הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 265

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, הי בשבט התשנ"ה (9 בינואר 1995). שעה 30;09

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; י' לס - מ"מ היו"ר

נ י בלומנטל

בי טמקין

י' שפי

מוזמנים; חבר-הכנסת מ' שטרית

דייר א לבנטל - מנהל המחלקה לבריאות הציבור, משרד הבריאות

דייר פי סלייטר - אפידמיולוג, משרד הבריאות

עו"ד נ' מימון - סגן היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

מ' פבר - פקידת סעד ראשית לחוק הנוער,

משרד העבודה והרווחה

עו"ד די אורנשטיין - לשכה משפטית, משרד המשפטים

ד' איש-שלום - פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

פרופ' צ' בנטואיץ - מנהל מרכז האיידס בבית חולים קפלן

דייר שי מעיין - בית-החורלים הדסה עין-כרם

י' שנקר - העמותה למניעת איידס, פרוייקט האיידס

ק' ברודה - הוועד למלחמה באיידס

בי כהן - הוועד למלחמה באיידס

שי ניומן - הוועד למלחמה באיידס

ר' שניידר - הוועד למלחמה באיידס

די בריסקמן - האגודה לזכויות האזרח

חי ישראל - התאחדות התעשי י נים

ת' מורג - המועצה למען הילד

אי רובינשטיין - עובדת סוציאלית בבית-חולים הדסה עין-כרם

ג' אבישי - לשכת הקשר של ההסתדרות

די זלינגר - יושב-ראש הסתדרות עובדים מכבי

אי גולדשלגר - מזכ"ל איגוד הביוכימאים, ההסתדרות הכללית

אי אשכנזי - כוח אדם וארגון, הסתדרות עובדים לאומית

עי גור-אריה

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; הצעת חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנ"ד-1994 -

הצעת חוק אתרצ"ב מאת חבר הכנסת בי טמקין

הצעת חוק זכויות חולה מחלת האיידס, התשנ"ד-1993 -

הצעת חוק תתתכ"ח מאת חברת הכנסת נ' בלומנטל

הצעת חוק חולי איידס (איסור פיטורים), התשנ"ד-1993-

הצעת חוק תתתע"ג מאת חבר הכנסת מי שטרית



הצעת חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנ"ד-1994-

הצעת חוק אתרצ"ב מאת חבר-הכנסת ב' טמקין

הצעת חוק זכויות חולה מחלת האיידס, התשנ"ד-1993-

הצעת חוק תתתכ"ח מאת חברת הכנסת נ' בלומנטל

הצעת חוק חולי איידס (איסור פיטורים), התשנ"ד-1993 -

הצעת חוק תתתע"ג מאת דובר הכנסת מ' שטרית

היו "ר י' לס;

יושב ראש הוועדה ביקש ממני להחליף אותו. על סדר היום שלנו שלוש הצעות חוק

הצעת חוק של חבר הכנסת בני טמקין, הצעת חוק של הברת הכנסת

נעמי בלומנטל והצעת חוק של הבר הכנסת מאיר שטרית.

חבר-הכנסת בני טמקין יציג את הצעתו: הצעת חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים,

התשנ"ד-1994.

ב' טמקין;

הרעיון להצעת החוק שלי התעורר אצלי כשקראתי ביום מסו י ים בעיתון מסויים שצעיר

שניגש לאחד המעבדות המוכרות לבדיקת איידס, נאמר לו שם שהוא לא יכול לבצע את

הבדיקה אלא אם כן יביא אישור של הוריו לבדיקה. הצעיר סרב לעשות כך ונעלם לו

לדרכו. והמשמעויות של נעלם לו לדרכו ברורות מאוד.

התופעה הזאת שאני מדבר עליה מעוררת שאלות לגבי הסכנות שיכולות להתעורר בגלל

רתיעה של צעירים, מסיבות כאלה או ארורות, ללכת לבדיקה ולהודיע להורים על עצם קיום

הבדיקה.

אנחנו יודעים שיש שכבות מסויימות בציבור, משפחות מסוי ימות שבגלל הבדלים

תרבותיים כאלה או אחרים או תפיסות עולם כאלה ואחרות, התנהגויות מסויימות נראות

בעיניהם כמסוכנות ביותר או כשליליות ביותר ולהתנהגויות האלה - קיום יחסי מין או

אפילו מי שהוא קרבן לאונס - זה יכול להיות סיבה לנידוי ולעונשים וכו' מצד המשפחה

הקרובה או היותר רחוקה. אני סבור שאנחנו צריכים לעודד אנשים, ביחוד אנשים שמסיבה

זו או אחרת מפחדים, לבצע את הבדיקה ולא לברוח ממנה.

ומתוך כך הגעתי לקטינים. אני חושב שההתייחסות לקטינים צריכה להשתנות. צריך

להכיר בכך שהצעיר גם הוא אדם בעל זכויות וצריך לאפשר לו לבטא את רצונו בכל מיני

תחומים בחיים. מצד אחד רציתי לאפשר לו שיבצע את הבדיקה, אם הוא מרגיש צורך בכך

ללא ידיעת הוריו, אבל בעקבות הצעות שקיבלתי מיינון שנקר, שעזר לי מאוד בניסוח

החוק, צויינו בהצעה מספר צעדים מקדימים לביצוע הבדיקה, שהיא תיעשה אחרי התייעצות

ואחרי שהקטין הבין את משמעות הענין. יש תנאים לביצוע הבדיקה.

ויש שאלה לגבי מסירת תוצאות הבדיקה לנבדק. אם התשובה שלילית - אין בעיה. אבל

גם אז התשובה צריכה להימסר לנבדק בצורה אחראית ומוסכת. מתעוררת שאלה במקרה

שהתוצאה היא חיובית, האם למסור את המידע הזה להורי הנבדק או לא.

ניקח לדוגמה בחור או בחורה בגיל 17, זה עדיין קטין, שמסיבה זו או אהרת מעדיף

לא להודיע על כך להורים. לדעתי, צריכה להיות אפשרות לא להודיע על כך להורים.

כמובן שמתעוררות שאלות לגבי צעירים י והנר, לגבי נערים קטנים. אני מציע שתהיה ועדה

שתדון יהד עם הקטין ותהיה מסוגלת להחליט אם למסור את המידע הזה להורים או לא.

מי שטרית;

זה לא כתוב בטופס הכחול.



בי טמקין;

יש שתי הצעות חוק. משרד הבריאות הסכים להצעה שבטופס הלבן והיא הועברה לוועדה

באישורה של הממשלה. הממשלה התנגדה להצעה הראשונה שלי, שבטופס הכחול.

היו"ר י' לס;

אנהנו עדיין במישור העקרוני.

ב' טמקין;

בהצעה שמובאת לכן יש סעיף שנאמר בו שאם התוצאה חיובית יש ועדה שמורכבת ממנהל

מרפאת האיידס, פקיד סעד ועובד סוציאלי שביחד מחליטים אם למסור על תוצאות הבדיקה

ולמי. ההחלטה אם למסור להורים את תוצאות הבדיקה או לא למסור להם את תוצאות הבדיקה

היא החלטה משותפת של הוועדה והקטין ולא החלטה שמקבל הקטין לבדו. זה העיקרון.

אי גולדשלגר;

אנחנו כעובדים בכל מקרה לא מוסרים תשובות לקטין, אם היא שלילית או

חיובית.

היו"ר י י לס;

נשמע את הצעתה של חברת הכנסת נעמי בלומנטל - הצעת חוק זכויות חולה מחלת

האיידס, התשנ"ד-1993.

נ' בלומנטל;

הצעת החוק שלי באה אחרי שנודע לי שילדה שהיתה בגן ילדים סולקה מהגן אחרי

שנודע שאביה נפטר ממחלת האיידס ואמא שלה חולה במחלה. ויש סיפורים חוזרים על עצמם

בירק למטופלים במרפאות השיניים.

סיפר לי רופא שיניים אמריקאי, שבארצות הברית, כשאתה מדבר על נשאים ועל חולים

במחלת האיידס שואלים; בכמה אנשים מדובר? אם מדובר על 2,000 או אל 3,000 - ננסה

להרחיק אותם מאיתנו ופתרנו את הבעיה. זו תגובה ראשונית ואולי טבעית אבל היא לא

אנושית. בקובה למשל יש מחנות הסגר.

בארצות הברית נוכחו לדעת שהנידוי מביא לתוצאות הפוכות. אם נשא יידע שאם תתגלה

העובדה שהוא נשא הוא יהיה מנודה ולא יטופל - הוא לא יגלה את סודו זה לאיש. לעומת

זאת, אם אנחנו כחברה נתיירוס לזה בצורה פתוחה, נדע מה הסכנות ואיך להתגונן מפניהן

ונשאיר לחולים ולנשאים את זכויות האזרח הבסיסיות - זו גם הדרך הנכונה להילחם

במחלה. על רקע זה באה הצעת החוק שלי.

נדמה לי שאחרי שהתקבל חוק בריאות ממלכתי סעיפים 2 ו-3 בהצעתי אינם רלוונטיים.

אני מוכרחה לומר שמדיווחים ששמעתי מהשטח מתברר שגישתם של מעבידים, גם בלי

חוק, היתה מאוד פתוחה והם לא רצו לפטר נשאים.

לפי הנאמר בסעיף 1(א)(4) להצעת החוק הממשלתית, שמתקשרת להצעת החוק של חבר

הכנסת טמקין, אפשר לערוך בדיקה לקטין שטרם מלאו לו 14 שנה אם עורך הבדיקה "קיבל

אישור לעריכת הבדיקה לקטין ללא קבלת אישור נציגו, מצוות הכולל שני עובדים

סוציאליים ורופאיי. הייתי רוצה שהנושא הזה יועלה לדיון. הייתי רוצה שנדבר גם על

מי שאינם קטינים ונחיל אליהם את הנאמר בסעיף 2(ב) להצעת משרד המשפטים ומשרד

י'תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס תימסר

לקטין בידי צוות כאמור בסעיף 1(א)(4)", כי אפשר לתאר מה עובר על אדם שמקבל ידיעה

שתוצאת הבדיקה שלו היא הי ובית.



היו"ר י' לס;

הצעת החוק השלישית של חבר-הכנסת מאיר שטרית: הצעת חוק חולי איידס (איסור

פיטורים), התשנ"ד-1993.

מ' שטרית;

אדוני היושב ראש, הצעת החוק שלי מאוד קצרה, יש בה סעיף אחד שאומר; "לא יפטר

מעביד עובד מפאת היותו חולה במחלת האיידס".

נשא איננו חולה פעיל והוא יכול להמשיך ולעבוד עוד הרבה שנים. לא ייתכן שנוסף

למכה שקיבל הוא גם יפוטר מעבודתו.

מטרת החוק למנוע פיטוריו של מי שהתגלה שהוא נשא.

מי בוטון;

יש הבדל בין חולה לבין נשא. יש מקרים שמפטרים חולי לב.

מי שטרית;

אני מתכוון לשני המקרים. חולה, אם הוא לא יכול לעבוד - הוא לא יכול לעבוד.

אני מתכוון בעיקר לנשא. אם צריך לתקן - אני מקבל. נשא יכול להיות נשא תקופה ארוכה

מאוד ואין שום סיבה בעולם שיפטרו אותו. אני מצטער שיש בורות גדולה מאוד ביחס

לסכנת ההידבקות מנשא. אין שום סיבה בעולם שמי שעובד ליד שולחן ידביק אחרים.

י י קרנות;

אני מבקשת להתייחס להצעתו של חבר הכנסת טמקין, שעבדנו איתו במשותף והדאגה

הראשית שלנו היתה מה קורה כשהקטין מקבל את תוצאת הבדיקה. מה שנאמר בסעיף 2 בהצעתו

של חבר הכנסת טמקין, בטופס הלבן, מתקרב למה שביקשנו.

ולהצעתה של חברת הכנסת בלומנטל. גם אני חושבת שסעיפים 2 ו-3 בהצעתה מכוסים על

ידי חוק ביטוח בריאות. סעיף 2 אומר "כל חולה איידס במדינת ישראל זכאי לקבל

שרותים רפואיים במוסד רפואי על-ידי מטפליי. וסעיף 3 אומר ייכל חולה איידס המבוטח

בקופת חולים, זכאי להמשיך ולקבל את השרותים הרפואיים הנכללים במסגרת הביטוח".

היו"ר י י לס;

גם במוסד רפואי פרטי? רופא שיניים פרטי? זה מכוסה בחוק ביטוח בריאות?

י י קרנות;

רופא שי ני ים, זו בעיה.

היו"ר י י לס;

הואיל ואנחנו יודעים שזה לא מכוסה כדאי לא לפסול את הסעיפים האלה על הסף אלא

לחשוב.

י' קרנות;

כמו שהסעיפים האלה מנוסחים בהצעה, הם לא מתאימים למצב היום. שני הסעיפים

האלה צריכים להיות לפחות מותאמים למצב היום.



אם מדברים על שתי הצעות החוק, הצעת החוק של חבר הכנסת שטרית והצעת החוק של

חברת הכנסת בלומנטל, נראית לנו הצעתה של חברת הכנסת בלומנטל שנאמר בה " מעביד

המעסיק חולה איידס אינו רשאי לפטר את חולה האיידס בשבל מחלתו, למעט חריגים

שייקבעו בתקנות".

מי בוטון;

אנחנו יודעים שקורה שמפטרים אדם בגלל מחלה. יש ועדה רפואית שאליה נשלח מי

שאיננו מסוגל למלא תפקידו. הוועדה הרפואית הזאת קובעת את מידת התאמתו לעבודה. אם

הוא לא מתאים או לא מסוגל לבצע אותה עבודה היא אומרת זאת ומפטרים אותו. זה

לגיטימי.

הי ו "ר י' לס;

האם המשרד מוכן שתהיה הגדרה נפרדת למושג לנשא, זאת אומרת אדם שיש לו תוצאה של

בדיקת מעבדה אבל הוא שווה לכל נפש לבין אדם חולה. האם המשרד מוכן שבחקיקה ותהיה

הבחנה בין נשא לבין חולה?

אותנו מטרידה שאלת ההדבקה, שהאדם עלול להדביק מישהו שנזקק לעבודתו, לשרותיו.

כאן אני לא רואה שאפשר להבין בין חולה לבין נשא, כי גם הנשא עלול להדביק.

ב' טמקין;

אני מבקש לומר שגם כשהאדם חולה יש תקופות שהוא יכול לתפקד. אנחנו אומרים,

אסור להפלות אדם בגלל גילו אם זה איננו רלוונטי לעבודה שהוא מבצע. המהות של

הענין, שאסור לפטר אדם בגלל היותו נשא, חולה אם זה לא רלוונטי לעבודה שהוא צריך

לבצע. כמובן שאם הוא לא יכול לבצע את עבודתו בגלל מחלתו - זה ענין אחר.

האם היתה התייחסות של משרד הבריאות להצעה של משרד העבודה ומשרד המשפטים?

י י קרנות;

ראיתי אותה רק הבוקר.

נ י מימון;

ההצעה שלנו, של משרד המשפטים ושלנו מונחת לפני הוועדה.

על פי ההצעה של חבר הכנסת טמקין הופך פקיד הסעד להיות במעמד של הורה לקטין.

פקידי הסעד לא מסוגלים לעמוד במעמסה הזאת. הם לא רואים את עצמם תחליף להורים. יש

להם תפקיד אחר. התפקיד שלהם לטפל בילדים נזקקים במסגרת המשפחה ועם ההורים ורק אם

הקטין הוא קטין נזקק הם מטפלים ומביאים את עניינו לבית המשפט. על כל פנים הם לא

רואים את עצמם לשמש כתחליף הורים. הם גם יהיו פחות זמינים באותן מרפאות שעושים את

הבדיקות.

לכן ההצעה שלנו, כפי שהוצעה עם משרד המשפטים, שבמקום פקיד סעד יהיה צוות של

עובדים שנמצא בבית החולים - רופא ועובד סוציאלי. הצוות הזה יישב עם הקטין ויסביר

לו את משמעות הבדיקה, יפרוש לפניו יריעה רחבה יותר של הנושא וגם ינסה לשכנע אותו

לגלות להוריו. אנחנו חושבים שחשוב ביותר שהקטין יהיה יחד עם הוריו בכל הענין הזה.



יחד עם זה, כשהקטין מסרב בכל תוקף לגלות את הדבר להוריו, אם מדובר על קטין

שטרם מלאו לו 14 שנה, יוכל הצוות לאשר בדיקה ללא ידיעת ההורים. עורך הבדיקה יוכל

להיוועץ בצוות כזה לפני שהוא עושה את הבדיקה.

ההצעה שלנו מדברת גם על מסירת התוצאה. יכולים להיות קטינים שבאים מדי שבועיים

או הודש לעשות את הבדיקה. זה מצביע על כך שיש להם בעיה. הצוות יהיה רשאי להודיע

לפקיד הסעד שעומד לפניו קטין נזקק, כדי שפקיד הסעד ישקול אם הוא צריך להתערב

ולטפל באותו קטין. אם תוצאת הבדיקה היא הי ובית, אנחנו חושבים שלא ייתכן למסור

לקטין את התוצאה הזאת בלי שיהיה צוות מקצועי שיידע ויסביר לו את וגם יגלה את הדבר

או להוריו או לפקיד הסעד, כדי שהקטין לא ישאר לבדו.

להצעתה של חברת הכנסת בלומנטל. אם מדברים על זכותם של ילדים לבקר בבית ספר

למרות היותם נושאי המיולה, האם לא כדאי לדבר כאן גס על מחלת הצהבת הנגיפית?

היו"ר י י לס;

שהיא הרבה יותר מידבקת אבל אנחנו לא נרחיב. אנחנו מדברים פה על נושא מאוד

מוגדר - האיידס. אנחנו ממקדים את הדיון שלנו רק בנושא האיידס.

ני מימון;

להגדרת "בית ספר" בהצעתה של חברת הכנסת בלומנטל אני מציעה להוסיף מעון

כמשמעותו בחוק הפיקוח על המעונות.

צריך לחשוב על השאלה מי מקבל את הידיעה על היותו של אדם חולה, מהו הנוהל, מי

האנשים שמקבלים את הידיעה הזאת ומה עליהם לעשות. אני מניחה שזה ענין לתקנות. אני

מבינה שצוות המעון חייב לדעת שאדם זה או אחר הוא נשא, והוא הדין לגבי קטין בבית

ספר. השאלה היא אם צריך לומר זאת גם לילדים ארורים. אני מתייחסת בשאלתי זו לקטינים

ולחוסים במעונות. הייתי רוצה לשמוע מה דעתם של אנשי הרפואה.

ואשר להצעה של חבר הכנסת שטרית בדבר איסור פיטורים. אני חושבת שצריך לקבוע

הגבלות המתייחסות לעבודתו של האדם. אם מדובר על רופא - לחייב אותו להשתמש בכפפות

ובאמצעי זהירות אחרים. צוות במעון - חשוב לקבוע אמצעי זהירות שבהם ינקוט אותו

צוות.

די איש-שלום;

למעשה אנהנו תומכים בדברים שאמרה נציגת משרד העבודה והרווחה. גיבשנו את

ההצעה במשותף.

אנחנו מתלבטים אם כשתוצאת הבדיקה היא שלילית חובה להודיע על כך לפקיד

סעד. אין לנו התלבטות כשמדובר בתוצאה היובית, כי אז צריך ללוות את הקטין.

ההתלבטות שלנו היא כשהתוצאה היא שלילית. אנחנו חושבים שבמקרה כזה עדיף לשמור על

סודיות רפואית.

שתי ההצעות האחרות קיבלו את תמיכת הממשלה, זאת אומרת ועדת שרים לענייני

חקיקה.

ב י טמקין;

הם קיבלו גם את ההצעה שלי. אני דיברתי מהמקרופון שבאולם ובדרך כלל זה סימן

שהממשלה מסכימה להצעה.



פ' אורנשטיין;

להצעות של חברת הכנסת בלומנטל ושל הבר הכנסת שטרית, שמדובר בהן על איסור

פיטורים ושאנחנו תומכים בהן, צריך לקבוע סייגים.

מי שטרית;

מקובל עלי.

ד' אורנשטיין;

הסייגים צריכים להיות לגבי ההתאמה לתפקיד, הכושר, סכנה לציבור, טעמי בריאות

ונוהלי העבודה. פיטורים צריכים להיות האמצעי האחרון וצריך לנקוט בצעדים אחרים

לפני שמשתמשים בצעד הדרסטי של פיטורים.

הייתי מציע שלקראת הדיון הבא היועצים המשפטיים יביאו הצעה בענין זה.

מי שטרית;

מקובל עלי. אני בהחלט חושב ומסכים שצריך לקבוע סייגים. לא יעלה על הדעת

לאפשר לרופא, כירורג למשל, אם הוא נשא, לנתח בלי שום סייג ובלי כללי זהירות. אני

מניח שכל סייג שהמערכת המקצועית תציע בענין זה נקבל אותו.

מטרת החוק שלי למנוע פיטורים שרירותיים. אם מישהו עובד בטוריה בקרן הקיימת,

הוא ידביק את העץ?

פרופ' צי בנטואיץ;

אני מדבר מהצד המקצועי ואומר, ההסתייגויות שצוי ינו כאן מקובלות. אני מבקש

להבהיר שבכל מרכזי האיידס ללא יוצא מן הכלל, אם מדובר על תוצאה חיובית ההודעה

לאדם לא נמסרת אף פעם ללא נוכחותם של רופא ועובד סוציאלי.

לנושא של קטינים; הייתי מעז לומר שעל פניה הבעיה הזאת כמעט לא קיימת. אפשר

לעגן את הענין הזה בתקנות. אנחנו משוכנעים שחייבים לעשות הכל, ביהוד אם התוצאה

היא חיובית, להביא את הדבר לידיעת ההורים. זה ענין שחשוב מאוד להגן עליו ולעגן

אותו.

את הנאמר בהצעתה של חברת הכנסת בלומנטל אני רואה כתמיכה נוספת במה שמופיע

היום כתקנות של משרד החינוך, שאין להפריד ואין להוציא ילד מבית ספר מפני שהוא

נשא. זה מבוסס על בטחון בדרגה מאוד גבוהה שסכנת הידבקות מילד לילד בבית ספר היא

למעשה זניחה. לכן הרעיון להוציא ילד מבית ספר מפני שהוא נשא או מפני שהוא חולה

הוא רעיון פסול. לא יעלה על הדעת שיוציאו ילד מבית ספר או יבודדו אותו מפני שהוא

נשא.

יתר על כן, משרד החינוך קבע בהוראות מנכ"ל את הנוהלים איך לטפל בילד שהוא

נשא.

אני מסכים לדעתו של הבר הכנסת שטרית שלא מתקבל על הדעת לפטר מעבודה אדם רק

מפני שהוא נשא. מאידך גיסא ברור להלוטין שצריך לקבוע כאן סייגים.

דייר שי מעיין;

קודם כל אני רוצה לומר שקטינים מגיעים כדי להיבדק. לכן אני חושב שההצעות

והסייגים לבדיקות של קטינים יעזרו לנו להמשיך לבדוק קטינים.



מהנסיון בשטח, לפחות מהעבודה היומיומית עם העובדים הסוציאליים שלנו נראה לי

שהאנשים שצריכים להמשיך ולעקוב איורי קטינים צריכים להיות עובדים סוציאליים שחיים

את נושא האיידס ומודעים לכל הבעייתיות סביב זה.

אני חושב שצריך להמשיך ולעודד אנשים להיבדק. חשוב שימשיכו להיבדק. אני

מסכים עם פרופסור בנטואיץ שהחשש להידבקות מקטין בבית הספר הוא קטן אבל לא הייתי

אומר שזה זניח. מדי פעם יש הפתעות. יחד עם זאת צריך לומר שההידבקות לא נגרמת

בגלל מגע יומיומי בין האנשים, היא לא עוברת באוויר, לא בנשיקות, לא בלחיצת יד ולא

בישיבה זה מול זה.

תוצאת הבדיקה, בין שהיא שלילית ובין שהיא חיובית, מועברת לרופא ולא נמסרת

לאיש על ידי העובדים במעבדה. זה לא תפקידם.

גם לגבי חוסים במעונות?

דייר ש' מעיין;

גם לגבי חוסים במעונות. אין העברה. אבל אם צריך לטפל בחולה שיש לו פצעים

פתוחים, הצוות הרפואי מודע לכך שצריך לנקוט במספר אמצעי זהירות כמו לבישת כפפות

וכו'. אינני רוצה שיישמע מכך שארורים צריכים לדעת שאיש זה או זה, שילד זה או זה

הוא נשא אלא רק שהמטפל באיש ינקוט באמצעי הזהירות הדרושים.

נ י מימון;

ואם האיש או הילד הנשא נפצע ומי שאומד לידו לא יודע על כך?

דייר ש' מעיין;

מישהו במוסד צריך לדעת. זה כמו שבבית ספר, בדרך כלל האחות יודעת ומנהל בית

הספר יודע.

ני מימון;

השאלה אם אין בזה סיכון, הרי אין כל הזמן איש צוות במקום. אני לא מדברת רק על

ילדים אלא גם על חוסים מבוגרים או מפגרים במעונות שיכולים לפצוע זה את זה. השאלה

הזאת אותי מטרידה אותי.

דייר שי מעי י ן;

מגע של דם עם עור, עד כנגה שאנחנו יודעים - אין סכנה.

ב' טמקין;

אני רוצה לדעת איך נוהגים היום כאשר תוצאת הבדיקה היא חיובית. האם

מודיעים על כך אוטומטית להורים?

פרופ' צי בנטואיץ;

אני מוכרח להודות שאני לא זוכר.

דייר שי מעיין;

אני גם לא זוכר.



פרופ' צי בנטואיץ;

אני לא זוכר מקרה כזה שהייתי מעורב בו. אם היית שואל אותי תיאורטית,

הייתי אומר שאני הייתי עושה כל מאמץ לערב את המשפחה או את האפוטרופוס. זה רציני.

דייר ש' מעיין;

אנהנו אמנם לא אנשי חינוך אבל הרבה פעמים פרופסור בנטואיץ, אני וארורים

מוזמנים לתת הרצאות בבתי ספר בנושא איידס ותמיד ינמיד עולה השאלה, ומה עם הבדיקות?

איד אני יכול לומר להם, אתם לא יכולים להיבדק אם ההורים שלכם לא יודעים. כמובן

שאני אומר להם, תבואו להיבדק. זה חלק מהמכלול של ההסברה.

י י שנקר;

אני חושב שלוועדה הזאת ולחברי הכנסת המציעים מגיע זר שושנים, כי זו הפעם

הראשונה, כך נדמה לי, שבכנסת נערך דיון מאוד ענייני ורציני בכיוון של חקיקה בנושא

חאיידס מעבר ליוזמה אחת של הממשלה לפיצוי אותם נפגעים שקבלו עירויי דם, אני מניח

כדי לכסות על תביעות עתידיות.

ב' טמקין;

אני רוצה לתקן אותך. זו לא היתה יוזמה של הממשלה. זו היתה יוזמה של חברי כנסת

בוועדת העבודה והרווחה בקדנציה הקודמת. אנחנו קיבלנו את היוזמה הזאת בוועדת

העבודה והרווחה והמשכנו את הטיפול.

י י שנקר;

לדעתי, צריך להבדיל ביא נשא לבין חולה. ההבדלה בין נשא לבין חולה חייבת להאמר

בצורה הברורה ביותר והחדה ביותר. חשוב להבין שנשא הוא בעצם איש בריא בכל דבר

וענין.

היו"ר י י לס;

אתה בעד הגדרה נפרדת בחוק, של נשא מול חולה? שהמלה נשא תהיה מוגדרת בחוק.

י י שנקר;

בהחלט.

ההצעות של חברי הכנסת בלומנטל ושטרית מדברות על איסור אפליה. החוקים האלה

חשובים יחד עם הצורך למצוא את הדרך להכין מקומות עבודה לקליטתם של נשאים כחלק

מהמלחמה באפליה החברתית.

הכל מבינים שבדיקת איידס איננה כדין בדיקה לגילוי רמת כולסטרול או סוכר בדם.

מדובר כאן על בדיקה שלתוצאותיה יש השלכות חברתיות חשובות ביותר ומשמעותיות ביותר.

לדעתי, לא ניתן לעשות את הבדיקה הזאת כפי שהיא נעשית היום, בלי ייעוץ, כי יש פה

תהליך חינוכי הסברתי חשוב ביותר. 100 אלף בני אדם - כך דווח בישיבה הקודמת -

עוברים בדיקות איידס מדי שנה. האיש מגיע לבדיקה מאינטרס שלו. יש כאן תהליך חינוכי

שיש לו השפעה עצומה גם על המניעה של HIVבעתיד.

במלים אהרות, ההסברה גם למי שתוצאת בדיקתו היא שלילית השובה ביותר. לכן

הבדיקה חייבת להיות מלווה בתהליך חינוכי הסברתי, גם לפני ביצוע הבדיקה וגם אחריה.



אשר לסודיות הבדיקה. אנחנו שעוסקים בבתי הספר בתהום של הינוך למניעת איידס

נתקלים בעובדה שצעירים רבים מאוד הולכים היום לבצע בדיקות איידס, אבל מכיוון שלא

תמיד הם מאמינים למערכת הרפואית המסודרת מאוד שקיימת ב-9-8 מרכזי איידס הם הולכים

למעבדות פרטיות. השאלה ההשובה ביותר היא מה קורה באותן מסגרות פרטיות שאין בהן

עובדים סוציאליים ואין בהן בהכרה רופא ולעתים או הטכנאית או פקידת הקבלה מוסרת את

התוצאה ולעתים קרובות אפילו בטלפון.

מהבחינה הזאת נדרשת הררובת היריעה של ההגדרות שבהצעת משרד המשפטים ומשרד

העבודה והרווחה, שראיתי אותה רק הבוקר, בהשוואה להצעה של חבר הכנסת טמקין שבה

מדובר על רופא במרפאה מוכרת. כשמדובר על בתי חולים נכון יהיה להרחיב את ההגדרה גם

למרפאות פרטיות בכל הארץ.

אי גולדשלגר;

אני מבקש להבהיר שאנחנו פועלים על פי החוק. הרופא שמעביר לבדיקה לא מציין מהו

גילו של הנבדק. אנחנו יודעים שיש רופא שמפנה לבדיקה.

מי בוטון;

את התשובה אתם מוסרים לרופא שביקש את הבדיקה?

אי גולדשלגר;

בוודאי. בעיקרון. אנחנו לא מתעסקים עם קטין. אין לנו ענין עם קטין.

פרופ' צי בנטואיץ;

באיזה מקום אוזה עובד?

אי גולדשלגר;

בקופת חולים הכללית.

פרופ' צי בנטואיץ;

הרוב המכריע של התוצאות, לפי מיטב ידיעתי, מועבר למערכת הרפואית.

אי גולדשלגר;

פרופסור בנטואיץ צודק. זה חוזר לרופא או למערכת הכללית. הרופא שביקש את

הבדיקה - הוא מקבל את התשובה.

הי ו "ר י י לס;

אנחנו מברכים על זה.

אי גולדשלגר;

אני חוזר ואומר, אנחנו לא מתעסקים לא עם קטין ולא עם כל ציבור אוזר. אנחנו

פועלים על פי חוק.

חבר הכנסת טמקין מדבר בהצעתו על ילד עד גיל 14, שהוא יכול לעשות את הבדיקה

ללא ידיעת הוריו. החלק הזה עדיין בסדר בעיני. אתה גם מציע שתוצאת הבדיקה תימסר

לקטין בעצם ללא ידיעת הוריו, באמצעות ועדה שתוקם, אני נגד זה.



אני חושב שלא יכול לעלות על הדעת שילד עד גיל 14 הוא חולה באיידס והוריו לא

יידעו על כך. אני הייתי מחייב להזמין את הוריו של הילד ולהודיע להם על מחלתו.

אני מבקש לחזור ולהבהיר שנשא איננו חולה. ילד נשא הוא כמו כל ילד אחר.

מי שטרית;

והוריו לא צריכים לדעת מה מצבו? מוצע כאן שלא יודיעו על כך להוריו.

ב' טמקין;

חבר הכנסת שטרית, לא הייתי רוצה לפגוע באיש, אני שואל: מה לגבי משפחות שבהן

הענין כרוך בכבוד המשפחה? אם האדם הוא נשא ארבע שנים והוועדה החליטה שהסכנה

להודיע למשפחה גדולה יותר מאשר אם לא יודיעו לה - יש פה משהו.

אני חושב שמספר המקרים שאתה יכול להצביע עליהם שבהם יש סכנה בכבוד המשפחה, זה

לא הכלל. הכלל לדעתי הוא שלא יכול להיות שילד מקבל תשובה על תוצאה חיובית של

בדיקת איידס ושהוריו לא יידעו על כך. עליי זה לא מקובל, בעיקר כשמדובר על ילד

בגיל 14. אתה מדבר על ילד קטן. אני לא חושב שדבר כזה יכול להתקבל על דעת. אני

מתנגד לדבר הזה.

אני מברך על פעולת ההסברה שנעשית בבתי הספר. אי אפשר לוותר על התהליך הזה.

ברור שצריך להסביר גם כשתוצאת הבדיקה היא שלילית. אבל אני הייתי מעדיף להשקיע

בעיקר כשהתוצאה היא חיובית, אז צריך להשקיע את מלוא האנרגיה בטיפול במשפחה ובילד

עצמו, זה עדיף בעיני על פני טקס למסירת הודעה על תוצאה שלילית. כל נבדק ישמח לקבל

בדקנו, אתה בריא.

שפקיד סעד יתן רשות לבדיקה, זה לא נראה לי בעייתי. עם זאת צריך לדעת שפקידי

סעד לא פועלים ללא בית משפט אלא במקרים מיוחדים של סיכון. כל תהליך מתמשך בנוגע

לאחריות לילד הם עושים באמצעות בית משפט ופנייה לבית משפט פירושה שיתוף ההורים.

לבן העברת ענין לפקיד סעד אין זה אומר שפקיד הסעד לא ישתף את ההורים. על פי חיזוק

הוא חייב לשתף את ההורים. זאת אומרת, אם הוא פונה לבית משפט לנוער - המשיבים הם

ההורים. יש לו אמנם אפשרות לפנות לבית משפט לנוער ולבקש שהתזכיר יהיה חסוי מפני

המשיבים אבל עושים את זה לעתים מאוד נדירות. זאת אומרת, אחת האופציות היא שהוא

יפנה לבית המשפט אבל העילה לפנייה תהיה רוסויה מפני ההורים. זה מסובך. זה כרוך

בתיקון חוק הנוער. יש הצעה כזאת, הצעה שאומרת שבמקרים מיוחדים אפשר יהיה לפנות

לבית משפט לנוער בלי המשיבים ורק במעמד צד אחד. זה מאוד קשה. מאוד מפהיד שניתן

יהיה לפנות לבית משפט לנוער ללא המשיבים, ללא ההורים. יש הצעה כזאת. זה צריך

להיות דבר מאוד נדיר.

אני מתנגדת להעברת אפוטרופוסות ללא דיון משפטי.

אני לא חושבת שיש רופא שמוכן לקרות על עצמו אחריות על קטין בלי לשתף אחראי

עליו.

פקיד סעד יכול לקחת איוריות כזאת?



מי פבר;

אני חושבת שהעברה לפקיד סעד משמעותה העברה לבית משפט לנוער. זה בסדר אלא צריך

לעשות תיקון בהוק הנוער, שייאמר בו שיש מקרים שבהם אפשר יהיה לפנות לבית משפט

לנוער ללא המשיבים, במעמד צד אחד.

שי ניומן;

בהמשך לדבריו של מר "נון שנקר אני מבקשת לומר שכבר לפני כמה שנים ביקשתי

לסגור את הבדיקות של מרכזי הרפואה הפרטיים, אחרי שאני קיבלתי מ"הרצליה מדיקל

סנטר" את התוצאה בטלפון. אני חושבת שצריכה להיות הצעה גם לגבי המכונים הפרטיים

האלה שהכסף הוא הגורם המכריע והקובע אצלם ולא האדם. יש דברים שצריך לחול עליהם

איסור מוחלט וברור שאסור לעשות מעשה ללא "עוץ.

ר' שנ"דר;

ברשותכם, כמה הערות לחוקים המוצעים.

אנחנו מציעים שבהצעתה של חברת הכנסת נעמי בלומנטל, בהגדרת "מטפל" "אמר

במפורש שזה גם רופא שיניים.

אנחנו מבקשים שהגדרת "בית-ספר" תכלול גם מעונות יום וגם משפחתון.

היינו מאוד רוצים שאנשים יקבלו "עוץ בנושא הבדיקות וכן כל מוסד רפואי שעושה

בדיקות, שיקבל "עוץ גם לפני וגם אחרי, ביחוד כשמדובר על תוצאה חיובית. צריך

שיהיה מישהו שיסביר את כל הענין, לא רק רופא אלא גם עובד סוציאלי.

יש בארץ בעיה. בכל מדינת ישראל יש עובדת סוציאלית ארת, בחצי משרה, אסתל

שנמצאת איתנו כאן, שעוסקת אך ורק בנושא הא"דס. בשום מוסד רפואי אין תקן של

עובדות סוציאליות שמטפלות בנשאים וחולים.

לפי המוצע ילד זכאי להמשיך בלימודיו בבית הספר. אני שואל מה לגבי קבלה לבית

הספר? צריך להיות ברור שאסור לעשות בעיות גם כשמדובר בקבלה לבית הספר.

חולה או נשא, אטור לפטר אותו. רוב האנשים, ברגע שהם מרגישים שאינם מסוגלים

להמשיך לתפקד הם מפסיקים את עבודתם בעצמם. אני חושב שצריך לקבוע תנאים שהמעביד

יהיה חייב לעמוד בהם. זאת אומרת, יכול מעסיק לומר, לפי החוק אמנם אסור לי לפטר את

האיש, אני לא אפטר אותו אבל אעשה לו את המוות כדי שהוא ילך מפה. צריך להיות ברור

שאסור להפלות את האדם. אסור למנוע ממנו, למשל, להשתמש בשרותים, אסור למנוע ממנו

להשתמש בחדר האוכל וכו'. זה צריך להיות מוגדר וברור.

אי רובי נשטיין;

אין ספק שקטינים מקיימים ירקי מין ומגיעים למרפאות לבדיקות א"דס. אין ספק

שאנחנו צריכים להסביר. אני לא נתקלתי בקטין שתוצאת הבדיקה שלו היתה חיובית. נכון

שקטינים פונים למרפאות פרטיות ושם אין שום הת"חסות לכל הסכנות שהועלו פה. לכן

אין ספק שהחוק חייב לכלול גם את המרפאות הפרטיות, כי אחרת זו סכנת חיים, סכנת

התאבדות.

המגמה צריכה להיות ליידע את ההורים אבל יש מקרים שזה בלתי אפשרי. יכול להיות

שה"דוע הזה יגרום מבחינת הנער פירוק המסגרת המשפרותית ולהגנתו של אותו נער מוטב

שההורים לא "דעו על התנהגויות שלו בעבר. לכן, המגמה צריכה להיות ליידע את ההורים

אבל עם אפשרות לשמור במקרה הצורך על הנער מפני משפחתו.

אני מקבלת את ההצעה שתהיה בענין זה ועדה מקצועית שמורכבת מרופא, אחות ועובדת

סוציאלית. יכול להיות שצריך לצרף לוועדה כזאת גם פקיד סעד של בית חולים.



נ י מימון;

אנחנו, יחד עם משרד המשפטים, מציעים תיקונים לרווק הנוער (טיפול והשגחה). ביו

היתד אנחנו מציעים שבמקרים יוריגים, אם עלול להיגרם נזק לילד, אפשר יהיה לבוא לבית

משפט לנוער ללא ידיעת ההורים. חשבנו למשל על בדואיות שנכנסות להיריון וכאן יש

ענין של כבוד המשפחה והן עלולות להירצח.

אי רובינשטיין;

אני חושבת שכל טיפול רפואי צריך לכלול טיפול פסיכוסוציאלי.

ת' מורג;

אני מבקשת להגיב על דבריו של חבר-הכנסת שטרית ולומר לו שאם נקבע שבכל מקרה

תהיה הסכמה של ההורים, אנחנו עוצמים עיניים מתופעה חברתית שקיימת היום ויש חשש

שנערים וילדים לא יגיעו למרפאות איידס לבדיקה. אנחנו צריכים להתמודד עם תופעה

קיימת ועם מצב שמא ילדים זקוקים לא יגיעו למרפאות. אני לא ארחיב בענין זה. אני

מניחה שעוד יתקיים דיון על כך,

אנחנו היינו שותפים להצעת החוק של משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה

ובעיקרון אנחנו מקבלים אותה.

חשוב שלא יהיה מצב שהוועדה שתיתן את התשובה, ביחוד כשמדובר בתוצאה חיובית, לא

תצא מן התמונה אחר כך אלא יהיה גורם טיפולי שימשיך במעקב אחרי אותו נער גם בהמשך

הטיפול. כאן יש יתרון לפקיד סעד, כי קשה לראות את הוועדות פועלות בענין זה.

ח' ישראל;

בהתייחס להצעתו של חבר הכנסת שטרית אני רוצה לומר: ככלל אנחנו מתנגדים

לפיטורים שרירותיים. יחד עם זאת, צריך להתחשב במצבו הגופני והנפשי של החולה ואמר

ואלה עלולים להשפיע על סביבתו ועל יכולתו לעבוד. לכן אנחנו חושבים שוועדה רפואית

או רופא תעסוקתי, יחד או לחוד, צריכים לקבוע מה יכולתו של האיש לעבוד. אנחנו

חושבים שצריך לסייג את הסעיף הנוגע לפיטורים ולהתאים אותו למציאות בשטח.

אי אשכנזי;

אני מסכים עם נציג התעשיינים שאין לפטר עובדים בצורה שרירותית ואי-אפשר לפטר.

בהחלט נכון שרופא תעסוקתי יבדוק את האיש ואם הוא יחליט שאותו אדם לא מסוגל לעבוד

- או שהוא יחייב להוציא אותו לפנסיה, אם יש פנסיה, או, אם אין דרך אחרת והוא מסכן

את עובדי המפעל - ברור שזה יחייב פיטורים.

די זלינגר;

אנחנו מאוד מקבלים את הצעות החוק כולל ההסתייגות מטעם התעשיינים. אגיד אפילו

מעבר לזה; יש אצלנו החלטה עקרונית להעמיד את הלשכות המשפטיות שלנו לשרותם של

אותם אנשים שייפגעו, מתוך מטרה ברורה למנוע פיטורים שרירותיים.

אני חושב שאחת הבעיות המהותיות היא חוסר הי ידע והבורות בקרב הציבור. לכן צריך

להשקיע משאבים - אולי צריך לעשות את זה דווקא משרד הבריאות - בהסברה ואז אפשר

אולי למנוע ולסלק את כל הדעות הקדומות שיש במפעלי תעשיה ובארגונים שונים לגבי

הסיכון שבהעסקת חולי איידס. הסברה אינטנסיבית בנושא תחסוך חלק ניכר מן הבעיות

שאנחנו רואים ונתקלים בהן בחיי היומיום. אני מציע שמשרד הבריאות יקה את זה על

עצמו.



ג י אבישי;

גם אני מסכימה שאסור לפטר באופן שרירותי. הבנתי גם ממשרד המשפטים וגם ממשרד

העבודה והרווחה שהם רוצים להקים ועדה שתגבש קריטריונים ראשוניים מתי צריך לפטר או

ניתן לפטר עובד ומתי לא. מדובר על קריטריוניים בסיסיים כי מדובר פה במקרה ייחודי

שדורש ומהייב קריטריונים כאלה. שבזה מדובר.

היו"ר י' לס;

נמצאת איתנו ענבל. שאני מבין שאת קשורה לנושא. תסבירי את הענין לפי מיטב

רצונך. בבקשה.

עי גור אריה;

אני ענבל. אני בת 21. אני נשאית. עבודה ופיטורים, זה לא נוגע רק לנשאים אלא

זה נוגע גם לבני משפחה. מסיפורי האישי שלי אני יכולה לספר כי כשנודע שאני נשאית

פטרו מהעבודה לא רק אותי אלא גם אמא שלי ואת ואחותי. לכן, כשמדובר על פיטורים

בוודאי צריך להתייחס גם לבני משפחה. אסור להתעלם מזה. זה קיים. אמא שלי פוטרה

מעבודתה מפני שאני נשאית. צריך למצוא לזה פתרון.

י י קרנות;

אני חושבת שהרכב הוועדה צריך להיות גמיש ואולי אחות יכולה לבוא במקום העובד

הסוציאלי.

י י שנקר;

הדגש הוא על הכשרה, מי שעבר הכשרה נכונה.

קי ברודה;

כשמדברים על בית ספר או מעון, אני חושבת שלא צריך ליידע את כל הצוות המטפל אם

ילד ספציפי הוא נשא או לא. הצוות במקום חייב לנקוט תמיד בכל אמצעי הזהירות כאילו

כל ילד הוא נשא.

דייר י י לבנטל;

אני מסכים. אמצעי המיגון האוניברסליים, זה צריך להיות לחם חוקם היומיומי של

כולם.

מטרידה אותי המרושבה שמדברים על תקנות מיוהדות בנושא זה בהקשר לעבודה. חולה

סרטן טרמינלי מאוד מאוד דומה לחולה איידס טרמינלי, וכמו שזה לא יכול לעבוד גם זה

לא יכול לעבוד. קצת מפחיד אותי שתהיינה תקנות מיוחדות למחלות מסוי ימות. אני חושב

שהשיקול העיקרי צריך להיות לגבי כשירותו של אדם לעבוד.

היו"ר י י לס;

יש לפנינו שלוש הצעות חוק ששתיים מהן אפשר למזג להצעה איות. לא נקרא היום את

החוקים שלפנינו. הועלה כאן מכלול עצום של בעיות שדורשות ליבון מעמיק יותר. אני

מציע, אחרי שקיבלתי את הסכמתו של חבר-הכנסת טמקין לכך -אני מעלה זאת לדיון

ולמחשבה בשיתוף עם יושב ראש הוועדה שלא נמצא כאן עכשיו - שהוועדה תהשוב על הקמת

ועדת משנה - יש לוועדה ועדת משנה שעוסקת בנושא אשפוז ובריאות - שתתמסר לכתוב הצעת

חוק איידס כוללני לטיפול במכלול הבעיות שהועלו כאן.



הייתי עכשיו בפריס בכנס של רופאים חברי פרלמנט. ישבנו יומיים ודנו בנושאים

האלה. אין שום ספק שהמהלה הזאת והמצב הזה ישאר איתנו גם במדינת ישראל ובוודאי

במדינות העולם מהיום לתמיד. מהיום לתמיד. המחלה הזאת מעלה מכלול שאלות. אפשר

להעלות בהקשר לזה, למשל, גם את חוק שרות הביטחון, כי מדובר לא רק בבית ספר או

במקום עבודה אלא גם בשרות בצבא.

לכן אני חוזר ומציע שוועדת העבודה והרווחה ואולי מוטב שתוקם ועדת משנה מטעמה,

תדון ברצינות על חוק איידס, שיהיה מורה נבוכים לכל מצב אפשרי ולכל שאלה שהמחלה

הזאת מעמידה בפני החברה. אני יודע שיש עוד הצעות שמונחות על שולחן הכנסת. כל חברי

הכנסת שמתעניינים בנושא הזה יהיו היזמים לחוק איידס כולל שיחייב עבודה מאומצת גם

של הוועדה וגם של הממשלה, אנשי ציבור ומומחים, ואולי תוך שנה נוכל לבוא עם הצעת

חוק שתיתן ככל האפשר תשובה לכל מצב, לכל שאלה, הצעה שתגדיר את המחלה הזאת ותיתן

תשובה לשאלות המשתמעות ממנה.

זו הצעתי. כמובן שלא נצביע עליה. נמשיך בדיון בישיבה הבאה.

נ' בלומנטל;

אני מתנגדת נחרצות להצעתו של חבר הכנסת לס. אני חושבת שהיא תגרום עוול גדול

לאנשים שחיים במדינה שהם נשאים וחולים. מתוך נסיון הרקיקה בנושא איידס, שהיה

בארצות הברית, ידוע לי שהחוקים בנושא זה נחקקו שם טיפין טיפול. אם ננסה לגבש עמדה

מקיפה לגבי מכלול הבעיות - לא נצא מזה במשך שנים ובינתיים ניתקל בעוד ועוד בעיות

ובעוד ועוד עוולות.

לכן אני מבקשת לא לקבל החלטה בענין זה.

הי ו "ר י י לס;

שום החלטה. הרי אמרתי, נמתין לדיון עם יושב ראש הוועדה בענין הזה. העליתי

הצעה לדיון. בוודאי שלא יהיו עכשיו שום החלטות ושום הצבעות, לא על הצעתי ולא על

החוקים הרושובים שמונחים לפנינו.

נ' בלומנטל;

ההצעה של חבר-הכנסת שטרית וההצעה שלי מובלעות זו בזו ואולי אפשר לאחד אותן.

לעומת זאת, על ההצעה של חבר-הכנסת טמקין צריך לדון בנפרד.

י י שנקר;

רצוי שבוועדת המשנה ישתתפו אנשים שתחום המומחיות שלהם הוא האיידס, כפי שנעשה

למשל בוועדת הסמים, כדי ללוות את העשייה.

מכיוון שיש הצעה כוללנית יותר שתועלה בקרוב לדיון ולהצבעה במליאת הכנסת, אין

זה אלא טבעי שהיא תגיע לדיון כעוד הצעה בין ההצעות שעומדות על הפרק. אני מניח שזה

יגביר את המודעות לנושא האיידס, תהיה אש תבערה לנושא האיידס ויהיה סיכוי להעביר

את הסוגיות שהן בהחלט בוערות ולא לחכות שנה.

שי נוימן;

אני מסכימה עם כל מה שאמרה חברת הכנסת נעמי בלומנטל.

אנחנו מהוועד למלחמה באיידס נמצאים כאן היום כדי לדחוף את הצעות החוק האלה.

למה? אנחנו חושבים שזה רק שלב ראשון. אנחנו לא גומרים בזה.

היו"ר י י לס;

בכך אנחנו נועלים את הישיבה. תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:30).