הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 184

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי. כ"ב בסיון תשנ"ד (1 ביוני 1994). שעה 09:00

נבחו;

חברי הוועדה; י' כץ - מ"מ היו"ר

עי פרץ - יו"ר הוועדה

ב' טמקין

לי לבנת (מ"מ)

י' לס

עי מאור

יי שפי

מוזמנים; ד"ר טובה הנדל - מנהלת בית-ספר לסיעוד, בילינסון

נימה עמית - מפקח ארצי לשירותי רפואה, משרד

הבריאות

ד-ר צלינה כהן - מנהלת בית ספר למקצועות בריאות

קהילתיים

דייר שרה לוי - מנהלת בית הספר לסעוד הדסה

נילי עדן - ראש אגף סעוד מרכז קופת חולים

אהובה רגב - יו"ר איגוד אחיות ראשיות

שושנה ריבא - אחות ראשית ארצית

ד"ר עדה שפיצר - מנהלת בי"ס סעוד רמב"ם בחיפה

פרופ' יעקב הרט - מנהל בית תולימ השרון, יו"ר איגוד

מנהלי בתי החולים

ד"ר איתן יניב - סגן מנהל בית חולים בילינסון

ד"ר מנואל כץ - סגן מנהל בית חולים סורוקה

פרופ' קפלינסקי - דיקן ביה"ס לרפואה בתל אביב

פרופ' אבינועם רכס - סגן דיקן ביה"ס לרפואה בירושלים

פרופ' שמעון מוזס - דיקן ביה"ס לרפואה בבאר שבע

אילנה כהן - הסתדרות האחיות

רון גלוססקי - יו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה בחיפה

יעל אסטרייכר - יו"ר אגודת הסטודנטים בתל אביב

ציפי ברקוביץ - אגודת הסטודנטים מחיפה

שיר דר - אגודת הסטודנטים לרפואה בירושלים

ישי לב - אגודת הסטודנטים לרפואה

שרון מור - אגודת הסטודנטים לרפואה בחיפה

נורית מילר - יו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה

אייל מרקדו - בית ספר לרפואה באר שבע

ירון נשר - אגודת הסטודנטים לרפואה בירושלים

דני קינג - בית ספר לרפואה בבאר שבע

מזכירת הוועדה; אי אדלר

רשמה; אי שלהבת

סדר היום; 1. שונות: פיטורים בבית חולים הלל יפה, במרכז להתפתחות הילד.

2. הפסקת העסקת סטודנטים לרפואה וסעוד בבתי-חולים כאחים ואחיות



פיטורים בבית החולים הלל יפה, במרכז להתפתחות הילד

היו"ר י' כץ;

אני רוצה להעלות לסדר היום נושא חדש ודחוף מאוד בנוגע לבית חולים הלל

יפה בחדרה. מזה שנים פועל שם מרכז להתפתחות הילד, שעושה עבודה יוצאת מן

הגלל. מטפלים באלפי משפחות באיזור השרון והשומרון. זה מרכז שמלווה את

המשפחות ונותן להן טיפול בכל הרמות: טיפול בילדים, אבחון וגם טיפול שוטף.

עובדי המרכז הזה קיבלו הודעה כאילו עומדים לסגור אותו. גם ההורים וגם עובדי

המרכז מכל מקצועות הרפואה והסיעוד פנו אלי. אני הגשתי שאילתא לסגן שר

הבריאות. הוא השיב לי לפני שבועיים שאין כוונה לסגור את המרכז ושהעובדים

יקבלו את מלוא זכויותיהם כעובדים. המרכז ימשיך בפעילותו באופן רציף וללא

הפסקה ויתן מענה לאוכלוסיה שמטופלת. ויותר מזה, הובטח לי שיימנעו צמצומים

הפוגמים בשרות ואפילו שני העובדים שבהם מדובר לא י ועזבו. אתמול קיבלו כל

העובדים לבתיהם מכתב על הפסקת עבודה. במכתב הזה נאמר להם שמסיבות ארגוניות

תופסק העסקתם במסגרת האגודה למען שרותי בריאות הציבור. היום האחרון להעסתקם

יהיה 30.6, גמר חשבון יערך בחודש יולי ו"אנו מודים על שרותך ומאחלים לך

הצלחה בהמשך דרכך בעתידי. זה מכתב שמנהלת כוח אדם של האגודה למען שרותי

בריאות הציבור במשרד הבריאות שיגרה אל כל אחד מהעובדים. זה עומד כמובן

בניגוד להבטחות שקיבלתי, גם בכתב וגם בעל פה וגם בתשובה.לשאילתא. אני מציע

שאנחנו נקבל החלטה ברורה שקוראת למשרד הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות לבטל

את מכתבי הפיטורים של העובדים ולהודיע באופן חד משמעי על המשך הפעלתו של

המרכז להתפתחות הילד במתכונת שנעשתה בעבר. להימנע מכל הפסקת עבודה טרם

שמסכמים את דרך המשך עבודתם של העובדים במסגרת כזו --או אחרת של משרד

הבריאות. אני מבין שיש כוונה להמשיך ולהעסיק אותם על ידי קרן מחקרים או

בדרך אחרת. זה צריך להיות מוסכם לפני ששולחים לעובדים הודעות על הפסקת

עבודה. אני מבקש ממנכ"ל המשרד לדווח עוד היום לוועדה על פעולותיו בנושא.

חה"כ עי מאור;

אתה מקבל גיבוי מלא.



הפסקת העסקת סטודנטים לרפואה ולסעוד בבתי-חולים כאחים ואחיות

היו"ר יי כץ;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום. הייתי מבקש מגברת שושנה ריבא, אחות

ראשית ארצית, שממונה על הנושא ומכירה אותו מקרוב, לסקור בפנינו מה היה המצב

ערב התקנת התקנות, מה קבעו התקנות, ומהי עמדת משרד הבריאות. אחר כך אנחנו

נשמע את כל הגורמים שנוגעים לנושא.

שי ריבא;

אני רוצה להתחיל ולומר שלא נקבעו שום תקנות חדשות, וזו הבהרה מאוד

חשובה. התקנות הן משנת 86 ובתקנות כתוב: לא יעסוק אדם ולא יועסק בסעוד או

ביילוד בבית חולים אלא אם כן הוא מורשה לעסוק בסעוד ובמי ילדות. זה מופיע

בדף הראשון של דברי ההסבר שלי.

בשנה האחרונה התרבו מקרי התלונות והתביעות כלפי משרד הבריאות שנוגעות

להעסקה של תלמידים משני הסוגים, תלמידים בסעוד ותלמידים ברפואה, שעסקו ליד

חולים ועשו טעויות חמורות. חלק מהטעויות מופיעות פה כדוגמאות. כמובן שאף

דוגמא לא מופיעה עם שמו של האדם שטופל.- אני רוצה רק להוסיף שפרט לטעויות

שמופיעות פה, בשנה האחרונה היו שתי טעויות נוספות של מתן מנות דם בשגגה

לחולים על ידי סטודנטים לרפואה. המצב הזה אילץ אותנו במשרד, ואני רוצה

להעיר שאני מייצגת את משרד הבריאות ואת מנכ"ל המשרד לצורר הדיון, לבדוק את

עצמנו ולבדוק את התקנות. מאחר שראינו שבעצם התקנות אוסרות על אנשים שהם לא

בעלי רישוי לעסוק בסעוד, הדבר היחידי שעשינו, ביקשנו לאכוף אותן. היחידות

שהיו רשאיות לעבוד בסעוד הן תלמידות סעוד שמתוקף לימודיהן מחוייבות לעבוד

ליד מיטת החולה. אנחנו חידדנו את התקנה וביקשנו שיהיה כתוב; במסגרת

לימודיהן. כל התקנות המקוריות מצורפות לחומר. אני מקריאה את סעיף 3: לא

יעסוק אדם ולא יועסק בסעוד או ביילוד בבית חולים אלא אם כן הוא מורשה לעסוק

בסעוד או מיילדות או הוא בעל היתר זמני לפי תקנה 15. אני מבקשת להבהיר,

תקנה 15 מדברת על עובדים זרים, קרי עולים חדשים, שעד אשר נקבע מעמדם

המקצועי הם מקבלים היתר זמני. הם מראים לפנינו את התעודות ואנחנו בודקים

אותן, אבל יש בכל זאת הליך ועל מנת שהם יוכלו להתפרנס בשלב ההכרעה הסופי,

הם מקבלים היתר זמני. הם בדרך כלל אנשים המורשים לעסוק בסעוד. כל אדם העוסק

בסעוד וביילוד עובד בהתאם למדור בו הוא רשום. זאת אומרת כל אדם שיש לו

רישוי לעסוק בסעוד רשום אצלנו במשרד, יש לו אחריות כלפי מה שהוא עושה והוא

נותן את הדין ברגע שהוא מועד.

אני רוצה לומר שבכל המקרים שהיו תלונות שנגעו לתלמידים לא ניתן היה

לעשות דבר. הדבר היחידי שאנחנו מסוגלים לעשות, בתור מנהיגות בסעוד, הוא

להשפיע על המשך לימודיו, למרות שזו אוניברסיטה ואנחנו לא יכולים להגיד

לאוניברסיטה שאדם שמעד ברשלנות אין מקומו איתנו. לגבי תלמידים לסעוד אנחנו

יכולים להשפיע. אנחנו בוודאי לא יכולים להשפיע על סטודנטים לרפואה שמעדו

בתוך המקצוע שלנו. אנחנו לא שינינו תקנה אלא אכפנו תקנה. הסטודנטים לרפואה

מעולם לא הורשו לעבוד בסעוד. מאיזשהי סיבה של מחסור בכוח אדם, של התפשרות

על סטנדרטים, של מצוקה, הם נכנסו למערכת ועבדו בתוכה והם נמצאו שם עד לרגע

שהחלטנו לאכוף את התקנה.

משרד הבריאות בכלל עובר תהפוכה מאוד גדולה. הוא מנסה לבנות מערכות בקרה

ואבטחת איכות וזה חלק מהמערכות. המגמה לאכוף תקנות ולבדוק אותן מחדש היא

אך ורק כדי לשפר את המערכת ולהגיע לאבטחת איכות יותר גבוהה.

אני יודעת שיעלה פה העניין של מחסור באחיות. מראש אני רוצה לומר שאני

חולקת על ההגד הזה. אני חושבת שמי שממונה על ההחלטה אם יש אחיות או אין

אחיות זה בראש ובראשונה מנהיגות האחיות, שהן מעסיקות אחיות ויודעות אם

חסרות אחיות. יש מחסור בהקצאה חדשה של כוח אדם לסעוד. הרפואה מאוד התפתחה.

אנחנו מאוד משתדלים ללכת בעקבות ההתפתחות והתקינה הקיימת היום איננה עונה



על ההתפתחות. יחד עם זאת, איו מקום לשים סיכה באיוש כוח אדם לכתי חולים.

יושבת פה הגברת נילי עדן, שהיא ראש אגף לסעוד בקופת חולים, ונימה עמית שהיא

המפקחת על בתי החולים של משרד הבריאות. הן יכולות להעיד, שאיו היום מישרה

פנויה אחת של אחות בבתי חולים.

אני מבקשת להעיר את תשומח לבכם לדף השלישי מהסוף, שנותו תמונה לגבי מצב

העליה והכוח המקצועי שמגיע כעקבות העליה. יש שם נתון אחד שכתוב בהדגשה.

היום רשומים במערכת במשרד הבריאות 4931 אחיות שממתינות להשלמת הסמכה לקראת

תואר אחות מוסמכת מביו העולים ולפי מיטב ידיעתנו כרגע הו מובטלות. יתכו שהו

עובדות במוסדות פרטיים אבל לנו איו על זה דיווח ואנחנו לא יודעים. ברור שהם

לא עובדים במערכת המקובלת הציבורית או של קופת חולים. זה נתוו שאנחנו

חייבים להתמודד איתו. אלה אחיות טובות שצריכות לעבור תקופת הסתגלות

לאוריינטציה שלנו, אכל מאחר שהחלטנו לעשות לקליטה אנחנו עושים את זה. כמו

כו יש עליה גדולה מאוד של עולים בעלי רישוי לסיעוד. אני לא יודעת מה

הנתונים הכלליים של העליה אבל נתתי לכם פה מספרים. מינואר האחרוו, כ-5

חודשים האחרונים, פנו אלינו כבר 613 אחיות שמתוכו ככר 266 קיבלו היתרים

והשאר נמצאות בהמתנה.

הסטודנטיס לרפואה, עם כל הכבוד להם, ויהיו חכמים ככל שיהיו ומוכשרים ככל

שיהיו, לומדים את מקצוע הרפואה. אנחנו מתוך רצון להעלות איכות מנסים כעת

לחוקק חוק אחיות. לא יעלה על הדעת שמקצוע אחד יכפה את עצמו בכוחניות על

מקצוע שני. זה מקצוע אחיות, החוק הוא של האחיות, ההרשאה היא של האחיות. אני

חושבת שאף אחד בבית הזה לא יצפה מאיתנו לפנות תקני עבודה של אחיות על מנת

לתת לסטודנטים לרפואה עיסוק בזמו לימודיהם. יש הרבה סטודנטים במדינת ישראל

שמתמודדים עם בעיית תעסוקה בזמו הלימודים ואני מניחה שהפתרונות שהם מוצאים

טובים לכולם. לא צריכה להיות קבוצה אליטיסטית שצריכים לפנות עבורם את

התקנים האלה, ועוד מתור מקצוע אחר.

אני יודעת שיש טענה שאומרת שמי שעובד כסיעוד הוא

רופא יותר טוב. אני אפילו מניחה שזה נכוו. זה בוודאי לא המנדט שלי וקטונתי

מלייעץ לרופאים איך לחנך את הרופאים. אני בוודאי אתו את כל הייעוץ והעזרה

שאני אתבקש, בדיוק כמו שרופאים בכירים מלמדים כמערכת שלנו. אם הרופאים

ימצאו לנכון להכניס לתוך תכנית הלימודים שלהם מודולה שנקראת סיעוד אני

כטוחה שהס יפנו אלינו ואני בטוחה שהם יקבלו את מלוא העזרה. תודה רבה.

היו"ר יי כץ;

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לגורמים הנוגעים בדבר, האם יש לחברי

הכנסת שאלות?

חהייכ עי מאור;

לי יש שאלה לנוהל. האם היום גם יגיעו להחלטות?

היו"ר יי כץ;

אני מניח שהיום יתקיים דיוו יסודי בנושא. לא נקיים הצבעה.

חה"כ עי מאור;

אני מתנצלת שאני לא אוכל לשמוע את כל חוות הדעת.

חהייכ לי לבנת;

אני מבינה שהתקנה הזאת זו תקנה שרק עכשיו הוחלט לאכוף אותה. יש לי על כר

מספר שאלות. קודם כל מתי התקבלה ההחלטה לאכוף אותה? למה התקבלה דווקא

עכשיו? והאם ההחלטה לאכוף אותה נוגעת לתפקידך כממונה על הסיעוד במשרד



הבריאות? אמרח הערה אחה שנראתה לי מאוד מוזרה. אמרת שהעניין במחסור באחיות

הוא ענייו של מנהיגות האחיות. בעיני זה ענייו למשרד הבריאות ואת מייצגת פה

את משרד הבריאות ולא את האחיות. לדעתי היה לך באו איזשהו בלבול לא מכוון.

מכל מקום, השאלה היא האם ההחלטה הזאת נובעת מרצוו להגו על האחיות, וזה מה

שהבנתי מדברייך ומתוך המסמך הזה, או האם זה נובע מתוך הרצון להגו על הסיעוד

ועל הציבור. מה קרה פתאום עבשיו שהוחלט לאכוף תקנה ישנה נושנה?

היו"ר יי כץ;

אני מבקש שתעני בקצרה.

שי ריבא;

הסיבה לאכיפת התקנה נבעה מכל מהלכי הרפורמה במשרד הבריאות שהם מהלכים

רחבים מאוד, שחלקם הגדול מתמקד באבטחת איכות. ישנה תשומת לב רבה מאוד

לתלונות הציבור ולמעידות מקצועיות. ביו כל המעידות, ויש כל מיני, גם של

האחיות, גם של רופאים, התחלנו לגלות שחלק מהמעידות הו של תלמידים, תלמידים

בסעוד ותלמידים ברפואה. המעידות האלה מאוד מדאיגות. בי כאשר אחות מועדת,

ואסור שהיא תמעד, יש דרכי אכיפה ויש לה אחריות כלפי מה שהיא עושה ויש

אפשרות לטפל בזה. כאשר איש שאין לו שום מעמד מקצועי, סטודנט באשר הוא, מועד

למעשה איו לנו שום דרך, חוץ מאשר להפסיק את עבודתו, להשפיע על המשך עבודתו

בעתיד, והוא יכול להפסיק את עבודתו בבית חולים אחד וללכת לעבוד בבית חולים

אחר.

חה"כ לי לבנת;

כמה תביעות הגיש משרד הבריאות בשנים האחרונות נגד רופאים ואחיות שמעדו?

שי ריבא;

הרבה. אני לא יודעת בדיוק כמה.

היו"ר יי כץ;

אני אחדד את השאלה. את צירפת למסמך שלך 5 דוגמאות למקרים שבהם סטודנטים

עשו טעויות וגרמו לנזק כנראה. השאלה היא לאיזה תקופה זה מתייחס. כמו כו,

האם בתקופה הזאת היו תלונות גם כלפי אחיות ורופאים שעשו טעויות דומות

ובאיזה היקף.

חה"כ בי טמקין;

שאלה נוספת היא האם יש הבדל ביכולת הטיפול במקרים כאלה או במקרים כאלה.

שי ריבא;

אני לא רואה את הקשר ביו המעידות של אחיות ורופאים לביו המעידות של

סטודנטים. אני חושבת שכל איש מקצוע שעובד גם טועה לפעמים. מי שלא עובד לא

טועה. אבל שאלתך היא שאלה מאוד עניינית. כאשר איש מקצוע טועה יש לנו את כל

אמצעי האכיפה לטפל במעידה הזו. כאשר סטודנט טועה הוא איש ללא רשיון, אין לו

שום מעמד ואיו לנו שום נגיעה אליו. לחולה לא משנה מי מעד. האכיפה של התקנה

נבעה מזה שהתחילו להופיע תלונות ויש יותר עירנות במערכת ליידע אותנו. צריך

לזכור שמה שמגיע למשרד הבריאות הוא קצה קרחון. לא כל מה שקורה בבתי החולים

מגיע למשרד הבריאות. אני חושבת שהמודעות שלנו לנושא, גם אם זה 5 מקרים או

10 מקרים או 2 מקרים, היתה מאוד מאוד גדולה ואני מאוד מברכת על כך.

לא ענית על השאלה. מה היה היקף החלונות על רופאים ואחיות באותה תקופה

שהיו המקרים האלה?

שי ריבא;

אני לא יודעת לענות לך, אין לי את המידע הזה. המידע הזה רלוונטי לשנה

אחת בלבד, לרבות שני המקרים הנוספים שלא מופיעים פה, שזה טעות במתן דם, ובל

רופא שיושב פה יודע מה המשמעות של טעות במתן דם.

חה"ב לי לבנת;

אני מבקשת לצורך הפרוצדורה שנקבל ממשרד הבריאות נתונים רלוונטיים.

חהייב בי טמקין;

דרך אגב, הנתונים הרלוונטיים הם לא מספרים אבסולוטיים. הנתונים

הרלוונטיים הם מספרים יחסיים.

היו"ר יי בץ;

לאנשי משרד הבריאות יש עוד הערות בנושא? אין. אני מציע שנשמע דיעה של

פרופסורים.

קפלינסקי;

יבול מאוד להיות שבתוך הדיון הזה מאבדים קצת את הבוונה המרבזית של שרותי

הבריאות. האחריות על בריאותו של החולה מתחילה מהקודקוד, שהוא הרופא. זאת

אומרת הרופאים הם אלה שקובעים בדיוק איך ניתנת רפואה, מי ייתן אותה, איזה

סמבויות אפשר לתת לסטאזיר, איזה סמבויות לסטודנט, איזה סמבויות לרופא

מתמחה, איזה סמבויות לאחיות. בארצות הברית למשל הרופאים העניקו סמבות

לאחיות להתמחות בהרדמה ובהרבה בתי חולים בארצות הברית אחיות משמשות

במרדימות. אבל בסופו של דבר מי שאחראי על החולה ועל בל מעידה שקורית בו זה

הרופא שמטפל בו. אני רוצה להבהיר את זה. אם רוצים לדעת ורוצים להחליט מה

מותר לעשות לסקציה מסויימת ברפואה צריך לשאול את הרופאים. זו החלטה עקרונית

וצריך להיות ברור, בי אחרת יהיה באום במקצוע הזה.

הסטודנטים.שאנחנו מלמדים בשהם מגיעים לשנים הרביעית, החמישית והששית,

הידע שלהם ברפואה הוא מתקדם ביותר. אני רוצה להזביר שבארצות הברית מלמדים

רפואה 4 שנים ואילו אנחנו מעמיסים על הסטודנטים שלנו יותר ובשמגיעים לשנה

רביעית, חמישית וששית, יש להם בבר ידע רחב בפרמקולוגיה ובקליניקה והעבודה

שלהם בבתי החולים בבר מעוגנת ברקע מקצועי מתקדם.

אז למה מעמיסים עליהם עוד שנתיים? אולי שבבר יתחילו להתחרות עם הרופאים

ולא עם האחיות?

קפלינסקי;

יש חוק במדינה שמחייב 6 שנות לימוד.

חה"ב בי טמקין;

אבל החוק זה מעשה אדם.



קפלינסקי;

מאותה סיבה שלא נותנים לבוגר רפואה, אפילו שיש לו רשיון, בשנת הסטאז'

לעשות ניתוח מעקפים, מפני שהרפואה היא תהליך בלתי פוסק של לימוד והתקדמות.

בכל שבו אדם מתקדם בן מגדילים את הסמכויות שלו. לא יעלה על הדעת שסטאז'ר

יבצע ניתוח מעקפים אבל בן יעלה על הדעת שאחרי 3 חודשים בבירורגיה הוא ייבצע

ניתוח בריתת תוספתן,

היו"ר יי כץ;

אין שאלות אלא באישור יושב ראש הוועדה. אני מבקש שתענה על השאלה ממתי

מתאפשר לסטודנט לרפואה לעבוד בסיעוד.

קפלינסקי;

זה שונה במקומות שונים אבל בדרך כלל זה תוך כדי שנה רביעית.

הנושא של מחסור באחיות; אני הייתי מעדיף שהדיון הזה בכלל יתעלם מהעניין

הזה, זה לא רלוונטי. אם כי יכול מאוד להיות שהיו שיקולים פרופסיונליים

בעובדה שעכשיו הוחלט לאכוף את התקנה, אני מציע שזה לא יהיה נושא לדיון.

הסטודנטים עובדים בלילות, מפני שביום יש להם מה לעשות. אני חי בבתי החולים

וחי בכל המוסדות שדורשים את העזרה הזאת, בחדרי טיפול נמרץ, בחדרי מיון, בכל

המקומות שהעבודה היא קשה ביותר. אתה תמצא שפע של אחיות שעומדות בתור למישרת

בוקר בכל מקום שהוא אבל יהיה הרבה יותר קשה למצוא כוח עבודה שמובן לעבוד 8

ולפעמים 12 שעות בלילה במחלקות שבהן העבודה היא קשה ביותר. זו תשובה לנושא

של המחסור. אני לא בטוח שאכן יש עודף של אחיות 24 שעות ביום.

המעידות שמתרחשות; אני הייתי אומר שהמספרים שניתנו כאן דווקא מדברים

בכיוון הפוך. לעומת השפע של העסקת סטודנטים ותלמידות - ואני כולל כאן גם את

התלמידות מבית ספר לאחיות שגם הן עומדות להיות נפגעות על ידי הנסיון הזה

לאכוף עכשיו את התקנות - מספרן המועט של המעידות, כפי שהובאו באן, רק מעיד

לטובה. מה שנחוץ הוא לא להביא שתי בדיקות דם שהושמו על ידי סטודנט בטעות

אלא לראות בדיוק מתוך כך וכך סטודנטים כמה טעויות יש וכנזה טעויות יש מתוך

סך העבודה של אלה שיש להם רישוי לעסוק בסעוד. כשאדם עובד ומועד יש מערכת

שיכולה להעניש אותו. זה כלל לא קשור אם הוא ממשיך ללמוד רפואה או לא. אם

הוא יואשם ויימצא אשם אז בתי הספר לרפואה יסיקו את המסקנות הנחוצות.

אני רוצה לסיים בכך שאני עוקב אחרי עבודת סטודנטים בבתי חולים למעלה

משלושים שנים. אני עוקב אחרי עבודתם באחד המקומות שהוא מהקשים והסבוכים

ביותר ושבהם הסכנה של טעות היא גדולה מאוד ותוצאותיה עלולות להיות חמורות

ביותר, מדובר ביחידה לטיפול נמרץ. זה כולל נסיון גם בחוץ לארץ וגם בארץ.

אני אומר, ויעידו על כך מנהלי בתי חולים, מנהלי מתלקות ומנהלי יחידות

לטיפול נמרץ, שהסטודנטים לרפואה שבאים בלילות לעבוד ביחידות האלה בחדרי

מיון הם כוחות עבודה טובים, מסורים ואמינים ביותר. שזה יהיה רשום ושזה יהיה

ברור. אני מעיד על זה ועומד בכל חומרת הדין מאחורי המימרה הזאת. אנחנו ככר

מעסיקים אותם 40, 50 שנה, כל זמן שיש בתי ספר לרפואה בארץ. אין שום סיבה

להתעורר לפתע עבשיו ולהכות מכה קשה כזאת על חומר אנושי מעולה שתורם כל כך

הרבה לעבודת בתי החולים.

לבסוף, מעבר לכל יש גם פגיעה בציבור סטודנטים, במחייה שלו.

היו"ר יי כץ;

הסטודנטים יאמרו את זה. לי יש שאלה מקצועית אליך. האם מקובל במדינות

אחרות בעולם, גרמניה, ארצות הברית, שבדיה, שסטודנטים לרפואה מבצעים תפקידי

סיעוד?



קפלינסקי;

הסטודנטים עשו סקר ויכולים לענות על זה.

אני לא יכול להשתחרר מהרושם שהתקבל במשך השנים שאותם סטודנטים שעובדים

בלילות בבתי החולים הם גם רופאים יותר טובים וגם בני אדם יותר טובים.

היו" ר י' כץ;

למישהו מקבוצת הדיקנים יש הערות נוספות. אני מבקש לדבר בקצרה.

אי רכם;

התחלתי ללמוד רפואה ב-1962 עם חבר הכנסת יורם לם. במשר בל שנות לימודי

בירושלים עבדתי בבתי חולים. התחלתי בבוח עזר בביקור חולים, הגשתי אוכל

לחולים, נתתי להם סירי לילה ועסקתי בעבודרן סיעודית ברמה כזאת במשך 3 שנים.

בתקופה שאני למדתי רפואה בהדסה, בשנה הרביעית היה קורס שנקרא קורם טיפול

בחולה, שבו סטודנטים לרפואה בכניסה לשנים הקליניות למדו את עקרונות הסיעוד,

איר נגשים לחולה, איך מטפלים בו, איך מנהלים את הצד הסיעודי שלו. לאחר מכו

קיבלנו רשות להיכנס ולעבוד במחלקות. 4 שנים נוספות אני עבדתי באח בחדר

המיון. בית החולים הדסה מאז ומתמיד נשען על עבודה של סטודנטים. משנה רביעית

סטודנט יכל לעבוד בתפקידי סיעוד. בבית ספר לרפואה יש 3 שנים פרה-קליניות

ו-3 שנים קליניות. מדובר תמיד על השנים הקליניות. לדעתי דבר לא השתנה

במציאות הלאומית חוץ מזה שלצערי הרב בפעם הראשונה רופאים ואחיות מוצאים את

עצמם עומדים משני צידי המיתרם במקום להוות צוות אחד ורביס לדעתי על מקומות

עבודה. במציאות לא קרה שום דבר חדש. אני נדהם, דרך אגב, שהאחיות באות להגן

על הציבור מפני הסטודנטים לרפואה. זו דמגוגיה נוראית. זה מאוד פוגע ומעליב

ואני חושב שזה מוריד את הדיון לרמה שלא כדאי להישאר בה. אני חושב שמעידות

מקצועיות יש, כמו שהגברת ריבא אמרה, לכל מי שעוסק ברפואה. אני בטוח שאם

יבדקו את המעידות המקצועיות של אחיות או רופאים, כמו שכאן מתבקש, אז יתברר

לנו ששום דבר לא השתנה. עושים מאות אלפים ומליונים של פרוצדורות רפואיות

יום יום אז ב-0.0% יהיו תמיד טעויות, גם של סטודנטים לרפואה, גם של

סטודנטים לסיעוד, גם של אחיות ולצערי גם של רופאים.

היו"ר יי כץ;

נציגת האחיות, אחרי זה נציגי הסטודנטים, אני אתן

לאחד או שניים ואתם תצטרכו להחליט מי י ידבר, מנהלי בתי החולים, משרד האוצר

אם יש לו הערות וחברי הכנסת כמובן לסיום. בבקשה.

אי כהו;

אני די התלבטתי אם להגיע היום לפה בגלל מפרק הנכסים וכן הלאה. אני

מתפלאת שאני לא רואה פה את מר אורנשטיין, נציג הרופאים של האיגוד המקצועי.

אני מכבדת את כל הקבוצה שהגיעה. אני לא יודעת, האם אתם עושים את זה לקבוצה

אחרת? אני בדרך כלל לא מדברת על מקצוע נשי אבל אני מבטיחה לכם שלא הייתם

מעיזים לעשות את זה לא לחברת חשמל ולא לשום גורם אחר. אתם מנצלים את העובדה

שאנחנו ארגון של נשים.

תרשו לי לתאר קצת הסטוריה של העבר. בקום המדינה כשהמקצוע התפתח אז היה

מחסור באחיות. בהתחלה התייחסו למקצוע האחיות באל אחיות-נזירות, שלא צריבות

להרוויח כסף וכן הלאה. בעבר מורות ואחיות היו מקצועות שבעיקר נשים עסקו

בהם, והיה מחסור. לא היה מחסור באחיות בארץ. הרבה אחיות לא רצו לעסוק

במקצוע כי הוא היה קשה. אף אחד לא צריך לספר לי כמה קשות להיות אחות,

שצריכה גם להחזיק משפחה וילדים, ועובדת במשמרות ובחגים ושבתות וכן הלאה.

במקביל לזה לא ראיתי את העזרה מהכיוון השני. הרופאים התמחו ורצו לפתוח

מחלקה. הם לא דאגו לקבל יותר תקנים. הרופאים במקום לפנות למשרד הבריאות או



למרכז קופת חולים ולבקש וזקנים, הקימו מחלקה ביום בהיר אחד ואז לקחו אחות

מפה ואחות מפה ויצרו מצב של-40 חולים היתה אחות אחת. אחיות במקום להיכנס

למקצוע ברחו ממנו. אנחנו זוכרים את אוהל הצום ואת המאבק על התנאים הקשים של

האחיות. אני מגיעה למסקנה שבכלל צריך לסגור את בתי הספר לאחיות, יש מספיק

בתי ספר לרפואה, יש כאלו שגם לומדים בחוץ לארץ אז בבקשה, שיסגרו את בתי

הספר לאחיות ויחליטו שמשנה רביעית מי שיקיים את המקצוע זה הסטודנטים

לרפואה. הרי הם גם רצו להביא לנו אחיות פיליפיניות ולי היתה מלחמה עם הדסה

וכן הלאה וישבתי פה בוועדת העבודה והרווחה כשאורה נמיר היתה.

היו"ר יי כץ;

תתייחסי גם לטענה האם יש לך איזשהן טענות במישור הרפואי.

אי כהו!

סוף סוף הצלחנו להשיג תקנים, הצלחנו לשפר מעט את תנאי העבודה, החזרנו

אחיות למקצוע. זכותנו לבנות את המקצוע שלנו. אני מרגישה פה כמו בתחנת רכבת.

מישהו יעבור אלינו לשנתיים וילך למקצוע האחר שלו. אנחנו רוצים להכשיר אחיות

כמו שאמא מגדלת את הילד שלה, להכשיר אותו מגן ילדים, מטרום-חובה עד

האוניברסיטה. מטרתנו להכשיר אותן באופן מלא, וזה לא מתבטא רק בחומר

תיאורטי. אנחנו מדברים על אחות שצריכה לתת טיפול, שהוא היום מאוד מורכב.

כמו שבמקצוע הרפואה בהתחלה זו היתה רפואה מאוד כוללת שהלכה והתמחתה, כן

היום האחיות צריכות להתמחות ספציפית בכל טיפול, אם זה בטיפול נמרץ, אם

מיילדת, אם בחדר ניתוח וכן הלאה. נכון שהיה לנו קשה בעבר ונכון שכל מיני

גורמים נכנסו אלינו. זאת הסיבה שאנחנו ננציח מצב? הראשונים שעשו בקרה על

עצמם היו האחיות. אני אומרת לכם את זה בתור איגוד מקצועי. קשה לי פה, אני

יבולה לבוא ולהגיד שלא איכפת לי מי יעסוק בסעוד אבל אני אחראית. אני צילנה

כהן, למרות שמציגים אותי בתור איגוד מקצועי אני אחראית מחלקה בפנימית גי

באסף הרופא. אצלי לא מועסק אף סטודנט כי אני רוצה להכשיר אחיות ואני רוצה

שהן ידעו מה מצפה להן עכשיו ומה מצפה להן בעתיד. אני לא מעסיקה תלמידים.

אני רוצה להיות אחראית על מי שרשאית לעסוק כאחות ולא על תלמידות. גם לי יש

שני ילדים ושניהם סטודנטים והבן שלי מנקה מדרגות, למה לא? מי שרוצה לבוא

ללמוד בבית ספר לאחיות, הדלתות פתוחות בפניו. אני מתפלאת עליכס, אתם יושבים

למעלה ואתם יודעים בדיוק את עבודת האחות, ולמרות זאת אתם הולכים לבוא

ולהגיד למקצוע אחר שאתם תחליטו לגביו. אני חושבת שזאת עזות מצח. זכותנו

כאחיות להגיד מי יכול לטפל בחולים הכי טוב לאורך תקופה ארוכה. אנחנו לא

רוצים לעבוד כמו בתחנת רכבת בגלל הצרכים, שיכולים להיות לגיטימיים

והוגנים. אנחנו דואגים למקצוע שלנו. אני תוהה על פרופי יורם לס. אתה באמת

מציע לי פעם הבאה לרוץ כאחות לכנסת כדי לשמור על האחיות? אתה הרי היית

מנכ"ל משרד הבריאות ואהה ידעת, אתה היית באוהל הצום. מדוע אז לא באת ואמרת

שנביא סטודנטים, נביא משאיות עם סטודנטים ונפתור את הבעייה? עם תקנים לא

הולכים למכולת. אנחנו דאגנו לתקני כוח אדם בשביל שיהיה כוח אדם. ואני

מרגישה שזו חדירה למקצוע אחר בנסיון להשתלט עליו. תנו לאחיות להחליט מי

האנשים שיעבדו במקצוע שלנו. זאת זכות לגיטימית שלנו. אני לא רוצה לאיים,

אני רוצה להגיד לכם בתור איגוד מקצועי, שאף אחד פה לא יכול להכריח את

האחיות דרך חוק את מי להעסיק.

היו"ר יי כץ;

אני מבקש מנציג הסטודנטים להציג את עמדתכם.

יי נשר;

היו פה שני סבבים. אנחנו הצד הנפגע פה. פעמיים דיברו אחיות ורופאים. אני

חושב שלפחות שני סטודנטים צריכים להגיד את דבריהם.



היו"ר י' כץ;

אם הסטודנט הראשון ייקצר אז הטוני יוכל אף הוא לדבר.

יי לב;

הערה לגבי זה שסטודנטים לסלעוד הן בנוו1 בלבד. 90% מהסטודנטים לרפואה

בשנים האחרונות הן בנות ואותו דבר בסיעוד הם בנים. המקצועות קצת מתהפכים.

סטודנטים לרפואה הועסקו בבתי חולים מאז ומתמיד, מאז שהוקמו הפקולטות,

וגס במלחמות תמיד עמדנו לצד בית החולים. בתי חולים תמיד היו מעוניינים

בעיסוק שלנו כאחים ועדיין מעוניינים. הם לא הביעו התנגדות. קיבלנו תגובות

מהרבה מאוד מנהלי מחלקות ואחיות ראשיות בבתי חולים שאומרות שהסטודנטים

עושים עבודה נהדרת, שמתחרה באיכות העבודה של האחיות. אין שום סטטיסטיקה

שאומרת שסטודנטים עושים יותר או פחות טעויות, אף אחד לא טרח לעשות את

הסטטיסטיקה הזאת.

האוניברסיטאות טוענות שהדבר הזה רק מועיל לסטודנט, הן מבחינה מקצועית

והן מבחינה סיעודית, שזה תחום שלא זוכה לטיפוח במידה הנאותה במסגרח שעות

הלימודים של 8 עד 8 בלילה במשך 7 שנים. אנחנו יודעים שזה מקור התעסוקה

היחיד האפשרי לסטודנט מכיון שסטודנט מסיים את העבודה שלו במחלקה בשעות

מאוחרות בערב ולאחר מכן עוד צריך ללכת ללמוד ליום המחרת כי למחרת הוא נמצא

בניתוח או משהו כזה, אז רק בלילה בשעות מאוחרות הוא יכול להתחיל לעבוד. לכן

במקום לישון, בלילה הוא מגיע למחלקות ועושה את העבודה בצורה נהדרת ללא

טעויות. אנחנו לא מקבלים שכר יותר גבוה מהאחיות. מספר הסטודנטים לרפואה

שעובדים בסעוד הוא לא רב.

היו"ר י' כץ;

אתה מייצג את האוניברסיטה העברית בירושלים. כמה סטודנטים לרפואה בשנים

הרלוונטיות עוסקים בסעוד?

יי לב!

90 כפול 3. כ-90 סטודנטים מירושלים מועסקים בסעוד, לפי הרישום של בית

החולים. באוניברסיטאות אחרות מועסקים פחות סטודנטים כי הן יותר קטנות.

המספרים שלנו לא מאיימים. אנחנו רק משלימים את החסר למשמרות הקשות שאף אחד

לא מעוניין בהן. אנחנו נלחמים פה בעצם על פת לחם. זו ההזדמנות היחידה שלנו

להיות במחלקות ולראות את העבודה בצורה יותר קרובה ולתרום לבתי החולים, שזה

מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר לעשות. רוב הנקודות שהועלו פה הן לא כל כך

רלוונטיות. כל הכבוד שמשרד הבריאות רוצה לעשות רוויזיה של כל המערכת. אני

חושב שלא צריכים לעשות זאת על גב הסטודנטים.

שי מור;

אני רוצה להדגיש שאנחנו לא מהווים איום על מקומות התעסוקה של האחיות.

באיזור חיפה מדובר על כ-50 סטודנטים בכל רגע נתון שמועסקים בבית חולים

רמב"ס. הם מועסקים במשמרות לילה ובסופי שבוע, שהן משמרות שבדרך כלל צמאות

לכוח אדם.

דבר שני, אנחנו לא מבקשים לנשל אף אחד מעבודתו, אנחנו לא באים לדרוש

שיעדיפו אותנו על פני האחיות. אנחנו מבקשים לתת שיקול דעת לאנשים שמעסיקים

אותנו, למנהלי מחלקות, לאחיות ראשיות. שלא יאסרו עליהם בחוק להעסיק

סטודנטים בגלל שהם סטודנטים אלא יתאפשר להם להעסיק סטודנטים אם הם חושבים

שסטודנטים הם מספיק טובים. אנחנו עוברים קורס שמכשיר אותנו לעבוד בתפקידי

סיעוד. מתקבלים לעבודה רק הסטודנטים שנמצאים מספיק מוכשרים ועומדים בכל

המבחנים. מי שמלמד את הקורסים האלה הן אחיות שיכולות לדעת מי מספיק טוב.



בחומר שחילקנו בחוברת הכתומה יש לנו מכתבים של מנהל חדר מיון הנוכחי

בבית חולים רמב''ם, המשנה לדיקן בפקולטה שלנו, שהוא היה מנהל חדר מיון למעלה

מ-8 שנים. יש לנו חתימה של ראשי מחלקות, שכולם תומכים בעבודה של סטודנטים.

כולם ציינו את טיב העבודה שעושים הסטודנטים.

י' הרט;

איו לי ויכוח עם התקנות, אני מסכים איתן. אני קצת מופתע מהנתונים שהובאו

כאן היום אבל אני לא רוצה להתווכח עם הנתונים. הסטודנטים אינם באים במקום

תקנים של אחיות ולא מיועדים לתפוס תקנים של אחיות. הסטודנטים לרפואה

מתקבלים בבתי חולים כמחליפים בלבד באותם מקומות שחסרות אחיות, אם זה

במשמרות ואם זה בשעות כאלה שאיו אפשרות לקבל אחיות. הסטודנטים הם אחרי 3

שנות לימוד ואחרי שסיימו קורס בפרמקולוגיה. בעבר גם קיבלו הכשרה בנושא

סעוד. אני רוצה לצייו שבקיץ עבודתם של הסטודנטים היא ממש חיונית. בחופשות

ובחגים סטודנטים ממש מצילים אותנו כאשר אחיות יוצאות לחופשה. אני יודע על

מספר בתי תולים בהם אם לא תהיה אפשרות להעסיק סטודנטים תהיה התמוטטות של

מחלקות בתקופות האלה.

גם אם מסתכלים מבחינה כלכלית אז איו פה נטל כלכלי, ההיפך. שעת סטודנט

היא זולה יותר משעת אחות. זה מאוד משמעותי.

אני גם רוצה לצייו שיש חשיבות לכר שהסטודנט בזמו לימודיו ייחשף לעבודה

הסיעודית. רופא לא רק צריך להיות רופא אלא הוא צריך להביו גם את מקצוע

הסעוד. זוהי הזדמנות להיחשף לכך. אם אנחנו רוצים רופאים טובים, אנושיים,

שמבינים את הסעוד, אסור למנוע את זה מהם. אני רוצה להעיד על עצמי. אני

סיימתי רפואה בירושלים. משך כל שנות לימודי הועסקתי במסגרת שרותי הסעוד של

בתי החולים. 3 שנים עבדתי כסניטר ומשנה רביעית עבדתי כמחליף לאחיות

בחופשות, בקיץ, בסופי שבוע, בערבים, בלילות בעיקר. אני חייב לומר שלי אישית

זה נסיון שלא יסולה בפז. אני בא מהשטח ואני יודע, בניגוד למה שנאמר כאו, את

שביעות הרצון של האחיות הראשיות במשך כל השנים מעבודת הסטודנטים.

היו"ר יי כץ;

האם אתה חושב שצריך להתנות עבודת סטודנט כמחליף לאחות בקורס סעוד? אתה

התייחסת לנושא הזה קודם.

יי הרט;

בתקופה שעד לפני מספר שנים היו הסטודנטים מקבלים הכשרה של קורס של מספר

שבועות בנושא הסעוד.

שי מור;

גם כיום נערך קורס כזה.

אי יניב;

אני מצטער על הקיטוב שיש פה עם האחיות. בהנהלת בית התולים העבודה שלנו

עם האחיות היא צמודה ומלאה והקיטוב הוא מיותר לחלוטי ו. הנושא הוא טובת

מערכת הבריאות וטובת הפעלת בתי החולים. נאמר שתקני האחיות מלאים אך זה לא

נכוו בבית חולים בילינסוו. יש לנו אישור לפתוח שתי מחלקות נוספות ואנחנו לא

יכולים כי איו אחיות ומחכים לסיום בית ספר לאתיות שיהיה באוקטובר שאולי

נצליח לקבל אחיות ולפתוח חדר ניתוח נוסף.

הנסיון הזה טוב למערכת. פה הציגו כולם את טובת הרופא בהתנסות בעבודת

הסעוד. זה גם לטובת האחיות שרופא מתנסה ומכיר גם את הצד שלהו. כי אם הוא

מגיע ישר כרופא, כנותו ההוראות והפקודות, הוא מעולם לא התנסה בצד הזה והוא



עלול לא לדעת מה הבעייתיות במילוי הפקודות שלו. ולכו טובת האחיות שהרופא

ידע גם מה קורה אחרי שהפקודה ניתנת.

בסופו של דבר ההחלטה היא הרי בידי האחיות. גברת אילנה בהו לא רוצה

להעסיק סטודנטים והיא לא מעסיקה סטודנטים. אני רק מבקש לא למנוע את האופציה

הדאת.

אי רגב;

אני מייצגת את הצד של המעסיקים. על הסעוד בבתי החולים אחראיות מנהלות

הסעוד. זה מקצוע שפועל במסגרות משלו. יש הרבה מאוד שיתוף פעולה עם הרופאים

אבל דה עדיין מקצוע שנלמד 4 שנים באקדמיה או בבתי ספר של 3 שנים ולא בקורס

של 3 ימים, שזה מה שהיה מקובל, ואפילו לא של מספר שבועות. יש איזשהי אבחנה

בין שני המקצועות ואני מתייחסת מהביוון של האנשים שזקוקים לבות העבודה הזה.

אני מאוד מתפלאת שלא הוצג פה פן אחד בכלל. בתי החולים והקהילה היום הולבים

למצבים של יותר חולים קשים, מורכבים, שנכנסים ויוצאים תוך זמן קצר מבית

החולים, הולכים לקהילה ושם הם צריכים המשך טיפול. האנשים האלה זקוקים

למקצועיות שנלמדת לא רק בבית הספר לסעוד במשך 4 שנים אלא לקורסים מיוחדים

שמקנים תעודה לטיפול בטיפול נמרץ, בחדרי ניתוח וכוי. אנחנו רואים את השינוי

שחל במצב עם התרבות האחיות המוסמכות.

אנחנו קולטים עליה שמשמשת דוגמא לארץ ישראל ולעם ישראל. אני לא ראיתי

מקום שבו משקיעים בעולים כמו שמשקיעים בתי החולים על מנת להפוך אותם לאנשים

מקצועיים עם תפיסות מערביות ולא עם התפיסות שמהן הם באו. הם באמת באו ממקום

שאם הם לא יכלו להתקדם לרפואה הם גמרו סיעוד. אצלנו זה לא כך, אנחנו מדינה

מערבית. עם כל זה שהיו לנו קשיים והיו לנו התחבטויות, אנחנו התחלנו להוריד

את מספרי הסטודנטים עוד הרבה לפני כפיית התקנה הזאת. הורדנו אותם מכירן

שאנחנו זקוקים יותר ויותר לאחיות מוסמכות טובות שמסוגלות להפעיל החלטות

בשיקולי דעת ושיש להן את כל הנתונים. תלמיד סעוד לומד הרבה מאוד מדעי החברה

וההתנהגות והרופאים לא לומדים את זה מספיק. אני חושבת שלהגיד ששוס'דבר לא

השתנה בבתי החולים זו אמירה לשם אמירה. הכל השתנה בבתי החולים והרופאים

יודעים זאת. השתנה עם הD.R.G.- , יש שינוי בנסיונות להוריד את משך האשפוז.

אנחנו היום לא מטפלים במחלקה שיש בה איזשהו אחוז של חולים שמתהלכים ויכולים

לדאוג לעצמם. אנחנו מטפלים בחולים מאוד מורכבים ואנחנו זקוקים לאנשי מקצוע.

אנחנו רוצים עובדים שנשארים בעבודה ולא עושים מעבר מפה לשם. הסטודנטים

שעבדו בבתי החולים התחילו לעבוד אחרי שנה שלישית, עוד לפני שבכלל היה להם

איזשהו נסיון בקליניקה. הם מחפשים וחיפשו עבודות רופא. הם רוצים ללכת

למקומות שבהם הם יודעים שאולי יתנו להם לעשות פעילויות רפואיות. ובכן אין

לנו התנגדות, אנחנו חושבים בהחלט שהסטודנטים צריכים ללמוד סיעוד. הם צריכים

להכיר יותר טוב את המקצוע, מכל המנהלים המכובדים שיושבים פה ואומרים שזה

היינו הך, ואנחנו גם מוכנים לעזור בזה. שיהיו קורסי חובה לסעוד, לא רק

לאותם סטודנטים שעובדים בבית חולים, קורס חובה בבית ספר לרפואה שיחייב אותם

להכיר את הסעוד.

חהייכ לי לבנת;

ואז תסכימו שהם יעבדו במחלקות?

אי רגב;

לא.

שי לוי;

בנוסף לדברים שנאמרו אני רוצה להדגיש שתי נקודות. לא קיים בעולם מקצוע

שעוסקים בו לפני שגמרו ללמוד אותו ועשו בו את הכשירות המתאימה. זה הסדר

שאנחנו מנסים לעשות במקצוע האחיות. על אחת כמה וכמה לא קיים מצב שמקצוע אחר



עוסק בו. אני חושבת שהעמיתים שלי פה לתחום והעמיתים העתידיים שיושבים.

הסטודנטים לרפואה, כולנו נרצה בסופו של דבר את טובת הציבור. אם רוצים לקדם

משהו בנושא של הבטחת איכות טיפול צריכים לברך על הדרך הזאת.

אני חושבת שזה באמת חשוב שהסטודנטים לרפואה ייחשפו לנושאים מסויימים. יש

להם ועדות הוראה. שיידונו האם ועדות ההוראה בבתי הספר השונים לרפואה כוללים

את כל המקצועות שייעשו רופאים יותר טובים וייעשו בדק עצמי. אם צריך להוסיף

את אותם אלמנטים, בבקשה. אבל זה עדיין לא נותן להם את הכשירות לעסוק במקצוע

אחר.

ני עדו;

אני מבינה בהחלט את התביעה של הסטודנטים. הם מנסים לשמור על הדרך

המסורתית להשתכרות בזמן לימודיהם. זה לגיטימי לחלוטין. אני מתפלאה על

הדיקנים מבית הספר לרפואה שמוכנים לקבל את מה שהיה נכון למדינת ישראל לפני

40 שנה ו-30 שנה ו-20 שנה, כשאנשים בלתי מקצועיים הועסקו בכל מיני תחומים

בגלל מחסור באנשים מקצועיים. לא ברפואה, בוודאי שלא ברפואה. אני משערת שאתם

יוצאים מתוך הנחה שיש חפיפה בתכנית הלימודים בין בית ספר לרפואה לבית ספר

לסיעוד, כי אחרת אני לא מבינה איך אדם שלמד רפואה יכול לעסוק בסיעוד, כי

הרי אלה שני מקצועות שונים. נשאלת השאלה האס אתם מוכנים להכניס בהצעת החוק

שסטודנטים לרפואה יעסקו בפיזיותרפיה או בריפוי בעיסוק או בקלינאות תקשורת.

האס אתם מוכנים שהם יעסקו גם בפסיכולוגיה, בגלל שיש להם שיעור אחד שקוראים

לו פסיכולוגיה של הבריאות? הרי ברור לחלוטין ששיעור אחד בתחום מסויים אינו

מכסה מקצוע, כי אחרת, אין לנו אחריות ציבורית בזה שאנחנו מאפשרים לבתי ספר

לסיעוד ללמוד 4 שנים במסגרת אוניברסיטאית.

הנקודה השניה נוגעת לטיפוח. היום בבית חולים בילינסון מועסקים 7

סטודנטים בגובה של 7 תקנים מתוך למעלה מ-1000 תקני סיעוד. האם רק 7

סטודנטים צריכים לזכות בטיפוח הזה? אם הם זקוקים לטיפוח הזה ולהכרת הסעוד

בתכנית הלימודים, בבקשה דיקנים, שפרו את תכנית הלימודים כך שהם ייחשפו

לסעוד והאחיות תיהנינה מזה שהם יכירו את הצד השני במסגרת תכנית הלימודים.

חה"כ בי טמקיו;

כמה מהסטודנטים לרפואה עושים את העבודות האלה שעליהן מדובר? איזה אחוז

של הסטודנטים?

היו"ר יי כץ;

השאלה הזאת נשאלה על ידי. קיבלנו תשובה חלקית מהסטודנטים. אין ריכוז

נתונים. לקראת הישיבה הבאה אנחנו נבקש נתונים.

הנקודה האחרונה שרציתי להדגיש לחברי הרופאים, מאחר ואני מצוייה בקופת

חולים בנושא תקינה באיוש. כל המערכת שלנו חורגת באיוש כוח אדם. אין לנו

תקנים אבל יש לנו overאיוש. אין לנו תקן אחד, אם תביא היום אחות כדי

להעסיק אותה, אין לנו מקום אחד פנוי.

למי יש תשובה לשאלה שנשאלה על ידי חברי הכנסת?

אני וגברת אהובה רגב נוכל לענות תשובה בקלות. ב-3 השנים הקליניות בהדסה



יש 90 סטודנטים כפול 3 פעמים, זאת אומרת יעו 270 סטודנטים בשנים הקליניות,

בירושלים בלבד, למיטב ידיעתי.

חה"ב לי לבנת;

אבל מה עם נתונים בבל הארץ? אני רוצה להבהיר שמדובר בירושלים בלבד.

בהדסה רשומים ביו 15-18 היום.

אי רבס;

זאת אומרת שמתוך 270 בהדסה. הדסה לצערי הרב עברה תהליך קשה מאוד בשנתיים

האחרונות שהורידו את מספר הסטודנטים בעבודה. לפני שנתיים עבדו בהדסה ב-90

סטודנטים.

חה"כ בי טמקין;

מתוך 270 סטודנטים בערך 20%. זאת אומרת ש-80% מהסטודנטים לא מקבלים את

אותו הדבר החשוב ביותר, לא מסוגלים לקבל אותו. זאת אומרת 80% מרופאי ישראל

שהיום מסיימים אין להם את הקטע הזה.

היו"ר יי בץ;

אני רוצה לשמוע את חברי הכנסת אם יש להם הערות בנושא.

יי נשר;

שוב רשות הדיבור לא ניתנת לסטודנטים.

חה"כ יי שפי;

בתושב פתח תקווה, בה מרוכזים הרבה בתי חולים, עד היום לא נתקלתי בבעייה

הזאת. היתה איזשהי הבנה. בעצם בדבריו של סגן מנהל בית חולים בילינסון הוא

נתן את הפתרון. הוא אמר לאחיות; הכדור בידיכן בסופו של דבר, מה שתחליטו.

אבל כאן יש התנגשות בין חביעתכן לגבי איגוד מקצועי (אני איש איגוד מקצועי

ואני מבין שזו הבעיה שלכן. איגוד מקצועי, הפרנסה של האחיות) ובין דרישתם,

שנראית מאוד צודקת, של הסטודנטים, שנתמכת על ידי מנהלי בתי החולים, הדיקנים

וכוי. צריך למצוא את הפתרון איך מצד אחד לא לפגוע בסטודנטים ומצד אחר לא

לקפח את הפרנסה של האחיות. צריך למצוא איזשהו שביל ביניים.

גברת אילנה כהן אמרה שהבן שלה מנקה חדרי מדרגות. גם ילדי הם סטודנטים

שלומדים תקשורת, מדעי המדינה וביולוגיה, הם לא יכולים למצוא עבודה והם

עובדים בעבודות דומות לילדים שלך. למה למנוע מהסטודנטים לרפואה את האפשרות

לשפר את הידע שלהם ולהשתכר, מה גם שזה יעזור להם כאשר הם יקבלו את התעודה?

ואפילו אם הם, על פי חבר הכנסת טמקין, 20% למה למנוע גם מהם? לכן אני ממליץ

לא למנוע ולא לקבוע בחוק שהם לא יוכלו לעסוק בסעוד. יחד עם זאת בהתאם לצורך

כל בית חולים יצטרך למצוא את דרך המלך להעסקתם. אני בטוח שגם עשוי להיווצר

מצב שאתן תבקשו את עזרתם אם יהיה מצב שלא תוכלו לעמוד בעומס. יש לכן תפקיד

מאוד חשוב, ואני יודע שזה מעבר לסתם עבודה שבאים ב-7 בבוקר והולכים ב-4.

יבול להיות שאתן תלחצו להביא כוח עזר. לכן אני מציע לא לבטל את זה ולחפש את

הדרך איך להשיג את המקסימום.

אני רוצה לומר שהשתתפתי בכמה דיונים בנושא, למשל על רופאים עולים,



ושמעתי אח נציגי ההסתדרות הרפואיים מסבירים לי כמה העניין של הרפואה זה

מקצוע חשוב, מקצוע שצריך הרבה ידע, וצריך לעשות מבחנים וצריך לבדוק ולבדוק

עוד פעם, מכיוון שזה מקצוע. אי אפשר להתווכח שזה מקצוע, זה בטח מקצוע. בא

פרופ' קפלינסקי ומסביר לנו שהרופא הוא בסופו של דבר אחראי על הבריאות. אם

אני שואל רופא אחד לגבי מה טוב לבריאות הוא אומר לי תשובה אחת, שואל רופא

אחר, אומר לי תשובה שניה. כל רופא חושב שיש אסטרטגיה אחת שטובה יותר

לבריאות. אנחנו אכן צריכים לשאול רופאים אבל הדברים האלו הם כל כך חשובים

עד שאסור לתת אותם למומחים כי גם המומחים הם אינטרסנטים למיניהם וכל אחד

רואה את הדבר מנקודת השקפה אחרת. אנחנו דנים בבריאות כבר כמה חודשים ועוד

לא שמעתי שני רופאים שמסכימים ביניהם, מה עוד שפה מדובר על דבר שנוגע גם

למקצוע אחר. אומר פרופ' קפלינסקי, הרפואה זה דבר מתפתח וזה משתנה ובגלל זה

צריך 6 שנות לימוד, בניגוד לארצות הברית. בארצות הברית הרפואה לא מתפתחת?

אני יכול להסכים איתך שצריך 6 שנים אבל מה שאתה לא מכיר כנראה זה שגם מקצוע

הסיעוד מתפתח.

חה"כ י' לס;

הוא איש מקצוע, דיקן בית הספר לרפואה. אחה אומר לו שהוא לא מכיר? הוא

מכיר הרבה יותר טוב ממך.

חה"כ בי טמקין;

אתה לא שמעת בכלל מה שאמרתי. השאלה אם מכירים במקצוע הסיעוד כמקצוע או

לא. לא אמרתי שפרופ' קפלינסקי לא מכיר מה עושות אחיות. אבל אמרתי שיש הבדל

בין עמדה שאומרת, שיש כאן מקצוע שעומד בפני עצמו, לבין הגישה שאומרת שסעוד

אינו מקצוע אלא איזה משהו עזר לרופא, שהרופא יכול להחליט לגביו כאילו שזה

משהו משני למקצוע הרפואה. כשאתה מכיר בשיפוט כמקצוע אתה מבין שיש שם כל

מיני כללים שהם קובעים לעצמם. הם יכולים לקבוע לעמם בחינות. הרופאים קובעים

לעצמם כללים ללמוד 6 שנים ולא 4, מבחנים כאלה שכוללים ככה וככה. למשל

מכניסים בן אדם שעבד 20 שנה באופטמיולוגיה בבריה"מ ללמוד כל מיני דברים

אחרים שהם לא יעסקו בהם. למה? בי אתם חושבים שמקצוע הרפואה כולל ידע כללי

בכל מיני תחומים. שמעתי את הרופאים עומדים על זה כאשר מדובר על מקצועם

שלהם. פה מדובר על מקצוע אחר. אם מישהו יאמר לי שזה לא מקצוע, אז יהיה לי

יחם אחר. אם אתה אומר לי שזה מקצוע אז האנשים המקצועיים העוסקים בזה יש להם

משקל יותר גדול מאשר לרופאים להגיד מה צריך.

יש פה עוד אספקט, שהוא לגיטימי לחלוטין, האספקט המקצועי (גם בתור איגוד

מקצועי במובן של השכר וגם באספקט של כבוד המקצוע). אני לא חושב שזה רק

עניין טיל מערכת הבריאות מבחינת טובת החולה אלא יש גס העניין של האיגוד

המקצועי, וזה לגיטימי לחלוטין. אני עוד לא שמעתי איגוד מקצועי שבא לפה או

ארגון מקצועי או הסתדרות רופאים שוויתר על הקטע הזה של עניינו. אמר פרופ'

הרט והבליע זאת ש"חוץ מזה המחיר של הסטודנט הוא יותר נמוך".

ני עדן;

זה לא נכון.

חה"כ בי טמקין;

ככה הוא אמר, אני רק מצטט. המחיר של הסטודנט הוא יותר נמוך. אם מחיר

הסטודנט הוא יותר נמוך אני חושב שיכול להיות שמנהל בית החולים לא רואה את

החולה בראש אלא השיקול הכלכלי 'בהעסקת סטודנטים משפיע עליו. אם היו מנהלי

בתי החולים באים והיו אומרים לנו: מכיוון שזה כל כך חשוב לנו ומכיוון

שאנחנו דואגים לטובת הרופא ולטובת מערכת הבריאות, אנחנו מציעים לשלם את

ההפרש שבין שכר האחיות לשכר הסטודנט לקרן לאחיות, למקצוע הסעוד, לא יודע

מה, על מנת לבטל את החשד שאולי מדובר פה על חיפוש תחליפים שיורידו את מחיר

כוח העבודה של האחיות, הייתי חושב שהשיקולים הם רק הכנת הרופא. למה שאלתי



אח השאלה של ה-20% ולא 80%? אם העבודה בסעוד היתה הכרחית לסטודנטים הייתי

שומע על כך. אני שמעתי מחמאות לעניין, כמה שזה חשוב. אנחנו הרי נמשיך לדון

בכך, אני לא בשל להחלטה עכשיו.

היו"ר יי כץ;

אז אולי תאמר איזה שאלות עוד מטרידות אותך.

חה"כ בי טמקין;

למה לא שמענו מההסתדרויות הרפואיות איזה תביעה מהממשלה, מכל גורם אחר,

לממן מצב שבו הסטודנטים יכולים, שלא על חשבון האחיות, לקבל את אותה הכשרה

שהיא כל כך חשובה וכל כך חיונית וכל כך מרכזית? אס הייתי שומע את התביעה

הזאת והייתי שומע את הנכונות לשלם אותו מחיר על סטודנט כמו שמשלמים על

אחיות הייתי חושב שזה לא מכוון דווקא כתחרות לאחיות. אני בטוח שאם אנחנו

מחפשים את הדרך, אפשר למצוא את הדרך אבל רק שבולם ייהנו מזה. למה שרק 15%

ייהנו מזה?

אני רק רציתי להתנצל בפני החברים שהגיעו על כך שאני לא משתתף בישיבה.

אני משמש גם כיו"ר הוועדה הזאת וגם כיו"ר הוועדה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי

שהן שתי ועדות שונות לחלוטין מבחינת המעמד בכנסת. מובן שהנושאים של הבריאות

לאחר שחוק ביטוח בריאות ממלכתי יחוקק יעברו שוב לוועדת.. העבודה והרווחה,

שהיא הוועדה העוסקת בענייני בריאות באופן שוטף. עמדו בפ-ני שתי אפשרויות:

לעשות מה שעשיתי הבוקר או לבטל את הישיבה הזו. החלטתי לבקש מחברי, חבר .

הכנסת יוסי כץ, למלא את מקומי ולהמשיך את הישיבה. אני בטוח שאתם עושים

עבודה מעמיקה ואני מקווה שהתוצאות יהיו טובות. תודה. אני מתנצל.

אני רוצה לאמץ את הכיוון שחידד חבר הכנסת בנימין טמקין, למרות שאני לא

בטוחה שאני יכולה להתחרות עם הטמפרמנט. אני מבינה שמדובר בסכסוך בין

איגודים מקצועיים ומדובר פה בהגנה על אינטרסים מקצועיים של איגוד מקצועי.

אמר את זה גם חבר הכנסת יעקב שפי. אני חושבת שחשוב שאנחנו נבין שזה באמת

מוקד הדיון. אנחנו לא עוסקים פה בתכנית הלימודים של בית הספר לרפואה. אני

מציעה שאם יש סוגיות, שאלות, קושיות, הצעות בקשר לתכנית הלימודים של

סטודנטים לרפואה אני חושבת שיש מקום לדון בזה, אפילו בוועדה הזאת בעתיד.

אני לא חושבת שאנחנו מומחים לזה או שיש לנו איזשהו מנדט לזה כרגע. אני

מעירה את ההערה הזאת מפני שאני מופתעת מאוד, אני יכולה לומר אפילו שאני

רואה בעין רעה את עמדת משרד הבריאות כפי שהובאה כאן בידי מנהלת אגף הסיעוד,

גברת שושנה ריבא. אם משרד הבריאות רוצה לייצג את האחיות אז כדאי שהוא יגיד

את זה. אם משרד הבריאות רוצה לייצג את טובת החולה ואת טובת הסעוד זה עניין

אחר לגמרי. אני חושבת שמה שעושה הסתדרות האחיות הוא בסדר גמור, הם מייצגים

אינטרסים של איגוד מקצועי. אני ביושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האשה חושבת

שאכן יש מקצועות נשיים שבהם השכר הוא נמוך במיוחד, ומקצוע האחיות הוא אחד

מהם. אבל אין לזה דבר או חצי דבר עם הדיון היום. הוא היה נמוך והוא אחד

מאותם מקצועות שבגין היותם מקצועות נשיים או עתירי עבודת נשים בהחלט סבלו

משכר נמוך במיוחד. יש מקצועות אחרים כאלה. לכן כשגברת אילנה כהן אמרה מקודם

שלא הין עושים את זה לארגונים אחרים או לעובדי חברת חשמל אני חושבת שאין

לזה שום קשר לעניין. עדיין אני חושבת שהמאבק שלכן הוא מאבק לגיטימי כאיגוד

מקצועי. מותר לכן להיאבק כארגון מקצועי. אני חושבת שלא לגיטימי שמשרד

הבריאות לוקח כאן צד של איגוד מקצועי או של חלק מתוך זה ונוקט עמדות כאלה

כפי שהוא מביא אותן כאן במסמכים. יכול להיות שהגברת שושנה ריבא היתה קודם

אחות או עם איזשהו קשר לאיגוד המקצועי הזה. אני חושבת שזה לא נכון, זה לא

הוגן שמשרד הבריאות כך ינהג. אני חושבת שזה גם לא עניינו.



לגבי הדוגמאות שהובאו כאן. יש כאן 5 דוגמאות על 5 סטודנטים לרפואה

שמעדו. אני מסתכלת כאן ב-5 הדוגמאות האלה ואני מוצאת ככה: מתוך ה-5 בשני

מקרים מדובר בתלמידים שבכלל הופסקו לימודיהם או לא היו תלמידים בכלל. אני

אגב קוראת מפעם לפעם בעיתון על אנשים שנתפסו מתחזים לרופאים. הרי אלה הן

עבירות פליליות שאין להן שום קשר. יכול להיות שיש גם סטודנטים לרפואה שהם

גנבים או שקרנים, אולי יש כאלה שהם כל מיני דברים אחרים, יכול להיות. במקרה

השלישי מדובר בזה שתלמידה במחצית שנה שניה הועסקה כאחראית משמרת. היא אשמה

שהיא הועסקה כאחראית משמרת? אשם מי שהעסיק אותה כאחראית משמרת. אבל זו

מעידה של תלמיד? מתוך 5 מקרים מדובר פה בשני מקרים שבהם באחד המקרים תלמיד

הזריק משהו שאני לא יודעת לקרוא אותו במקום משהו אחר, שאני מניחה שזה חמור

מאוד וזה בוודאי דבר שדורש טיפול. במקרה אחר תלמיד קשר חולה על מנת

להרגיעו, שגם זה דבר חמור מאוד. זו הסיבה? לא נראה לי נכון. נראה לי שאתם

רציתם פה להגן על האיגוד המקצועי.

אני רוצה להציע. אנחנו לא קיבלנו נתונים, נדמה לי שלסטודנטים יש אותם אבל

אם אין אותם עכשיו אפשר לקבל את זה לישיבה הבאה. לפי מה שנזכר כאן בצורה

מאוד כללית אני הבנתי ש-7 מתוך 1000 סטודנטים לרפואה נכון להיום עוסקים

בסעוד. אני לא מבינה על מה הקפיצה הגדולה. בירושלים מדובר על 18-15 מתוך

270. אני רציתי לשאול קודם במהלך הדיון, האם תלמידים לסיעוד גם הם עובדים

במהלך לימודיהם במחלקות? אני לא קיבלתי תשובה על השאלה הדאת.

אי כהן;

ביטלו גם לתלמידי סעוד. לפני אכיפת התקנות גם הם עבדו.

חה"כ ל' לבנת;

גם תלמידי סעוד עבדו בעניין הזה. לכן אני מבקשת שנקבל נתונים. שנית, אני

מציעה שנמתין לשר בריאות חדש. אינני בטוחה שעמדתה של הגברת שושנה ריבא

תייצג את עמדתו. אני חושבת שבנסיבות האלה אין טעם עכשיו לקבל החלטה כשב-5

אחר הצהרים ישביעו שר בריאות. אני חושבת שחשוב שנשמע את עמדת משרד הבריאות

כי עמדת משרד הבריאות נראית לי בלשון המעטה מאוד מוזרה. אני לא מבינה על מה

כל הקצף כי מדובר במספרים כל כך קטנים. אני חושבת שהוועדה הזאת תצטרך

להמליץ בסופו של דבר לא לאכוף את הפקודות האלה ותצטרך להמליץ בסופו של דבר,

אם לא תהיה ברירה, לאמץ את הצעת החוק של חבר הכנסת יורם לס. אני קוראת לך

להעלות אותה למליאה לקריאה טרומית, אנחנו נתמוך בה. לכן אני חושבת שבמסגרת

המשך הדיון בנושא הזה אולי כדאי לשלב את זה עם הצעת החוק של חבר הכנסת יורם

לס.

אי כהו;

רק הערה קטנה.

היו"ר י' כץ;

אני מאוד מצטער, יהיה עוד דיון. את יכולה להעביר אלי פתק.

חה"כ יי לם;

אני רוצה להתנצל על כך שאיחרתי, בגלל שהכנסת עוסקת היום באופן מאוד

אינטנסיבי בנושאים של בריאות, לא רק בנושאים של אחיות מול סטודנטים לרפואה,

והיה לי עיסוק במקום אחר.

אני עברתי מסלול של סטודנטים לרפואה ולא של אחיות. אני אומר זאת ואני

מאוד ער לכך ומצווה בעצמי על האובייקטיביות המקסימלית. עשיתי כל מאמץ

בעניין הזה, נפגשתי עם הסטודנטים לרפואה ונפגשתי גם עם מנהלת בית הספר

לסיעוד שהביעה עמדה אחרת. יצרתי קשר עם היועצים המשפטיים במשרד הבריאות,



במרכז קופח חולים. מונח לפני מסמך מאוד מפורט מטעמו של יושב ראש מועצה

המנהלים של קופת חולים. אני מנסה להתייחס לנושא הזה באופן פורמלי.

הכנסת מסוגלת לעשות רק דבר אחד, וזה לחוקק חוקים. זה מה שהיא יודעת

לעשות. בשביל זה אנחנו מקבלים משכורת. השאלה המרכזית נוגעת לחוק האחיות.

מקצוע במדינת ישראל מוגדר בחוק. יש פקודת הרופאים, יש חוק הרוקחים. השאלה

שאנחנו עומדים עליה כמחוקקים ברגע זה היא חקיקת חוק האחיות. בפורום הזה זאת

נראית לי השאלה האמיתית. ידוע לי שבמשרד הבריאות מונחת כבר בתזכיר הצעת חוק

האחיות. החוק הזה הוא זה שייקבע את המצב במדינה שלנו לגבי העתיד. החוק הזה

עלול להביא למצב שאלפים של עובדים בבתי החולים הפסיכיאטריים, הגריאטריים,

שמוכרים כמטפלים, החוק הזה עלול בכלל להוציא אותם מהעבודה. הניסוחים יהיו

כל כך גורפים בייחס למי שמותר לו לגעת בחולה בכלל, שאי אפשר יהיה. אני אומר

את זה לא על סמך דעתי אלא על סמך דעת אנטים מכובדים, שזה עלול לקרות.

חוק שחבר כנסת מעלה בקריאה טרומית זה הצהרת חוק, לא הצעת חוק אלא הצהרת

חוק. לעתונות זה טוב אבל אני מנסה לדבר במישור הרציני. אני מביע עמדה ואני

מקווה שהאחיות י יקבלו אותה, אם כי עלול להיות להן קושי בזה. העמדה היא: או

נחוקק חוק אחד שיקרא בשם חוק מקצועות הסיעוד. למלים יש משמעות רבה מאוד. או

אם יש להם קושי בזה, לחוקק את חוק האחיות שמגדיר מה זה אחות וביחד עם זה

לחוקק את חוק מקצועות הסעוד. עם כל הכבוד למושג אחות יש טכנאי של מכונת

לב-ריאה ויש מטפל ויש פרמדיק ויש עוד אלף מקצועות, שלא עכשיו הזמן לדבר

עליהם, ויש סטודנט לרפואה, שאינו אחות. הרי הסטודנטים לרפואה לא רוצים

שיתנו להם את תעודת האחות. אני מקווה שיש הסכמה שמשרד הבריאות יביא שני

חוקים שלא יסתרו אחד את השני. חוק האחיות עלול להביא למצב שאף אחד לא יוכל

לגעת בחולה מלבד אחות מוסמכת.

שי ריבא;

יש כבר תיקון להצעת החוק.

חה"כ יי לס;

הצעתי היא שמשרד הבריאות יביא שני חוקים לוועדת העבודה והרווחה. חוק

שמגדיר מה זה אחות וחוק שמגדיר מה זה מקצועות סעוד. במקצועות הסעוד תהיה

רשימה ארוכה שזה לא המקום לפרט אותה, כולל סטודנטים לרפואה. ברגע שתהיה

הסכמה רחבה לשני החוקים האלה זה יפתור את בעיית האחיות, שמגיע להן הגדרת

מקצוע בחוק כמו שמגיע לרוקח. וחוק נוסף שיפתור את הבעייה הזאת ויגדיר מי

יכול לגעת בחולה. זו לא תהיה רק אחות, אני אומר את זה כבר עכשיו. אני

מתכוון ברצינות למה שאני אומר. אני שואל האם יש הסכמה להביא שני חוקים.

הדיון בנושא יימשך בישיבה הבאה.

1) הוועדה תזמין את שר הבריאות החדש, לכשהוא ייבחר, לישיבתה הקרובה.

הוועדה קוראת למשרד להמנע בינתיים משינוי המצב הקיים בבתי החולים, טרם דיון

נוסף וממצה בסוגיה בהשתתפותו של שר הבריאות.

2) הוועדה מבקשת נתונים ממשרד הבריאות, מבתי החולים ומאגודות הסטודנטים

לגבי היקף העסקתם של סטודנטים בבתי החולים. .

3) משרד הבריאות מתבקש לתת לנו פירוט של מספר התלונות בשלוש השנים

האחרונות נגד הסטודנטים שעבדו בסיעוד בבתי החולים מחד ונגד אחיות ורופאים

מצד שני, תוך ציון ההיקף המספרי של העוסקים בכל ענף.

נדמה לי שההתרשמות של כל חברי הוועדה היא שבסך הכל הסטודנטים לרפואה

מבצעים את תפקידם במסירות, בנאמנות ושמקצוע הסיעוד הוא מקצוע ייחודי וחשוב



מאוד. מצד שני נדמה לי שגם אחרי ששמענו אח האחיות יצאנו תחת הרושם שחשוב

ביותר לשלב את מקצוע הסיעוד בצורה רצינית, אם זה לא נעשה, בהשכלה רפואית.

זה דבר שרק יכול לתרום לתפקוד של הרופאים הצעירים כשהם מסיימים את

לימודיהם. אני משוכנע שעל הדברים האלה נשמע ביתר הרחבה בדיון הקרוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00