הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 170

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. י"ד באייר התשנ"ד (26 באפריל 1994). שעה 30;11

נכחו; חברי הוועדה; עי פרץ - היו"ר

טי אלסאנע

ת' גוזינסקי

שי חלפרט

בי טמקין

לי לבנת

ד' מנע

מוזמנים; שי גרניט - משרד האוצר, הממונה על השכר

אי פריהר - משרד העבודה והרווחה, משנה למנכ"ל

חי פוזנר - " " " , מנהל האגף

לשירותים חברתיים ואישיים

אי בן-גרא - מזכ"ל איגוד העובדים הסוציאליים

יי פרי " איגוד העובדים הסוציאליים

ע' רבי - " " "

י' רקנטי - " " "

מי שטפל - " " "

ב' שיפר - " " "

אי דדון - המרכז לשלטון מקומי

י' קדמן - המועצה לשלום הילד

א' אדלר

מי טבעון

סדר-היום; משבר העובדים הסוציאליים



משבר העובדים הסוציאליים

היו"ר עי פרץ;

אני פותח את הישיבה. על סדר היום - משבר העובדים הסוציאליים. העובדים

הסוציאליים שובתים כבר מספר ימים, ומצב בשטח הולך ומחמיר. הפניות על ההשלכות

של שביתת הסוציאליים מתרבות מיום ליום, ואין ספק שהנזק המצטבר יבוא לידי ביטוי

בעוד זמן מה. יש נושאים חמורים ביותר שמתרחשים היום, ומקרים קשים ביותר שאנחנו

שומעים עליהם, על פירוק כל המערכות וכל הנורמות - הכל מותר והכל במשבר שאי

אפשר לדעת לאן נגיע ממנו.

מצד אחד, אני יודע את המלכוד שבו נמצאים העובדים הסוציאליים, שהאפשרויות

שלהם להביא את השביתה שלהם לידי לחץ על נציגי הממשלה ועל ממשלת ישראל אינה

דומה לשום מערכת שבה שוברים את הכלים וחכל מושבת. ההיזון החוזר מהשטח של כל

אותן שכבות מצוקה בא לידי ביטוי מאוחר יותר. העובדה שהם הגיעו גם לידי אי

טיפול במקרה חירום ממדרגה ראשונה, כמו אונס של נערות, שלמשטרה אין סמכות

לחקור, אלא רק לחוקר נוער שנמצא במסגרת העובדים הסוציאליים, ומשברים משפחתיים,

שבלי שהעובדים הסוציאליים ייכנסו לעניין ופקידות סעד יחתמו על הוצאה ממשפחה,

למעשה אנחנו כמעט בבחינת פיקוח נפש.

אנחנו רוצים ללמוד את העניין, לדעת איפה הפערים, ולברר אם יש כוונה

להיכנס למשא ומתן שמתחילים אותו ויוצאים רק כשמסיימים ומגיעים לאיזשהו הסכם.

אני מציע ששלום גרניט יתאר לנו את מצב הדברים, יאמר לנו על מה עדיין המשבר,

ומה ההשלכות להסכם שגם עליו קיימנו דיון ארוך לפני כשנה וחצי.

המצב הוא שיש שביתה פראית. ארגון מצקועי החליט לשבות שביתה פראית בלתי

מאושרת על ידי ההסתדרות הכללית. היתה צריכה להיות פגישה ביום חמישי בשעה תשע,

אנחנו לא באים, למרות שסוכם על הפגישה בין הצדדים. התכוונו להביא

לשם את הסמנכ"לים של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על מנת שידווחו על ביצוע או

אי ביצוע, ולמה לא מבוצעות החלטות שהיו בעבר. הם פרצו בשיבתה עם מסיבת

עיתונאים מפוארת, הם מצפצפים על הנורמות המקובלות, ועכשיו רוצים שנדבר.

לא נדבר. ולא בגלל שאנחנו לא מדברים עם שובתים. לא מדברים עם שובתים

שאינם נוהגים כמוגדר בחוק. יש 14 יום צינון. תודיע על שביתה, תקבל אישור של

המוסדות המוסמכים, ננהל משא ומתן. יחזרו לעבודה, למחרת נשב. אין לנו שום בעיה.

יש לנו חילוקי דעות לגיטימיים, ומנהלים משא ומתן. הם מציגים 100% תוספת שכר,

אני אציג משהו. לא חשוב כרגע. ונגיע להסכם. אבל לא שפורצים החוצה. אז אם זאת

השיטה - השיטה האלימה, בבקשה. אז יהיה נתק, ואולי ננקוט צעדים אחרים. אפשר

לנקוט צעדים משפטיים. צעדים שיש בידי המעסיק. אז יבואו תלונות. אני מכיר את כל

הדברים. כל זה לא רלוונטי. חבל שזה קורה. אני בסך הכל חותם איתם על הסכמים

והסמנכ"לים מבצעים. יש פה סמנכ"ל של משרד העבודה והרווחה והוא יוכל לדווח על

ביצוע או אי ביצוע, למה לא בוצע, איך בוצע.

חלק מהדברים הם דיס-אינפורמציה מוחלטת שמוסרים בשטח, והנזק הוא עצום. גם

שם שוברים את הנורמות. אבל זה ברור, זה על ציר שבירת חנורמות. אם מותר לשבור

את הנורמה לגבי משא ומתן ולהתחיל להתפרע בלי לקבל אישורים, בלי לתת תקופת

צינון, אז גם מותר לא להיענות לקריאה של המשטרה בעניין ילדה בת 12 שנאנסת. גם

הרופאים לא עושים דברים כאלה. גם כשהם נטשו, הם השאירו רופאים בבתי החולים;



אותו הדבר האחיות. אבל זה מה שילחץ על האוצר. זה איכפת לילדה בת ה-12, אתה

מבין? האוצר לחוץ גם ככה והאוצר דואג גם ככה. לא צריך להפעיל עליו ילדה בת 12.

אם הם רוצים, בבקשה - נחזור למשא ומתן כשהם יחזרו. יחזרו לעבודה רגילה,

ננהל משא ומתן. ירצו לשבות - יכריזו על סכסוך עבודה כרגיל, יקבלו את האישור של

המוסדות של ההסתדרות, ואז יחליטו לנקוט בצעדים מסוימים - זו אופרה אחרת. אבל

במצב הזה לא. קודם שיחזרו לעבודה, אחרי זה נשב באופן רצוף. אני לא מבטייו שום

תוצאה. אבל אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו לקדם את המשא ומתן. יש בינינו ויכוח

תהומי על פערים אדירים - אז מה? ככה מתחיל משא ומתן.

תי גוזינסקי;

כלל הידוע לי, כשלא חתום הסכם עבודה - -

שי גרניט;

גם כן צריך להכריז על שביתה בצורה מסודרת.

ת' גוזינסקי;

אבל לא צריך לעמוד בכל הקריטריונים שאתה אומר

שי גרניט;

זה לא נכון. צריך להכריז על שביתה גם כשאין הסכם עבודה. יש תקופת צינון

של 14 יום ,וצריך לקבל את אישור המוסדות היציגים. וזו ההסתדרות הכללית.

ת' גוזינסקי;

אם הממשלה רוצה לפתור בעיות, היא יודעת לפתור בעיות באלף מקרים ואחד. הכל

עניין של החלטה פוליטית. זה בכלל לא שייך לחוק.

שי גרניט;

אני לא במסגרת של ההחלטות הפוליטיות.

ת' גוזינסקי;

אתה יודע שזו החלטה פוליטית של הממשלה.

די מנע;

אבל צריך לעבוד לפי חוק.

האם הבנתי נכון שמעכשיו והלאה לא יפעלו על פי הקריטריון שלא מנהלים משא

ומתן עם שובתים בכלל, האם כבר ירדו מהאבסורד הזה?

די מנע;

זה לא אבסורד.



ל' לבנת;

אתה מונע את זכות השביתה אם אתה לא מנהל משא ומתן עם שובתים.

בי טמקין;

אתה הסבר שלו שמעתי, שעם שובתים לא לגיטימים הוא מוכן לנהל. זה שינוי

שהשוב לרשום אותו. עד עכשיו היה טיעון של כל הממשלות בזמן האחרון שלא מנהלים

משא ומתן שובתים.

היו"ר ע' פרץ;

זה נכון שיש החלטת ממשלה, אבל תמיד ניהלו משא ומתן עם שובתים.

שי גרניט;

אנחנו נמצאים אחרי שביתה של 77 יום. לא ניהלו משא ומתן? יש הבדל עצום. אם

אתה מכריז על שביתה אתה עובד לפי החוק. לא הגעת בתקופת הצינון להסכם, ואתה

פורץ ומפעיל את נשק השביתה הלגיטימי של עובדים. אבל כשאתה לא עובד במסלול הזה,

ואתה שובר את הנורמה של 14 יום שבהן תגדיר את חילוקי הדעות על מנת לנסות

ולהגיע להסכם.

ת' גוזינסקי;

כמה זמן מתנהל המשא ומתן שרק ה-14 יום האלה היו חסרים לך?

זה לא רלוונטי.

מה זה לא רלוונטי? שנה וחצי אתם מנהלים משא ומתן איתם, אז 14 יום היו

חסרים לך כדי להבהיר את חילוקי הדעות? באמת, איזה הגזמות.

שי גרניט;

כדי לפעול לפי החוק. אבל אם את אומרת שלא חייבים.

ת' גוזינסקי;

אני בעד החוק. אבל אתה יודע שמבחינתן זה רק תירוץ.

שי גרניט;

יכול להיות. אבל אלה העובדות. אולי העובדות לא מעניינות, אבל אלה

העובדות.

היו"ר עי פרץ;

אז אתה תתייחס עכשיו לגופו של עניין או שאתה אומר שזאת העמדה?



ש' גרניט;

זאת העמדה ואין לי מה להתייחס לגופו של עניין. אני אתייחס לגופו של עניין

במשא ומתן.

היו"ר עי פרץ;

למה הגעתם לפני פרוץ השביתה.

ש' גרניט;

לשום דבר.

היו"ר עי פרץ;

בשנה וחצי, כמה ישיבות ישבתם?

שי גרניט;

היו החלטות ועדות מעקב ביולי 93, לפני ההסכם. שנה וחצי זה לא דבר חריג.

גם עם האיגודים המקצועיים הגדולים אני מנהל משא ומתן שנה וחצי, אז מה? הם

פורצים בשביתה? אז מה אם יש חילוקי דעות.

היו"ר עי פרץ;

במה התקדמתם?

שי גרניט;

בכלום. מיולי 93 יש החלטת ועדת מעקב, שיפרו ימינה ושמאלה. לא צריך להיכנס

עכשיו לעניין. נתנו תוספות כאלה או לא נתנו; הטעו ציבור. לא חשוב כרגע. חלק

מהחלטת ועדת המעקב בוצע, אולי חלק לא בוצע. יש פה מי שיכול לדווח על הביצוע.

אני חותם על החלטת המעקב. אם הם לא ביצעו באוגוסט, בספטמבר הם היו צריכים

להפעיל את מה שהם יודעים להפעיל באוגוסט.

מה שאנחנו רוצים לעשות עם כל האיגודים הוא שינוי טבלאות שכר. גם זאת

החלטה ממשלתית. כדי שלא תהיה יותר השלמת הכנסה בכל הציבור הזה. זו פרוצדורה

סופר-מסובכת. כשבאים לשנות טבלאות שכר צריך להסתכל לפחות על שני מרכיבים

מרכזיים. אחד זה הוותק, שבו מתקדמים אנשים תוך כדי מהלך עבודתם. יש להם טבלת

שכר שאין בשום מקום במשק. אני אומר את זה באחריות.

ת' גוזינסקי;

אתה יודע למה.

שי גרניט;

אין לי שום דבר נגד זה.



ת' גוז'נסקי;

אל תציג את זה כיתרון. זה היה אינטרס של משרד העבודה להשאיר בשטה עובדים

בעלי ותק ולא להעביר אותם לעבודה משרדית. לכן הגדילו להם את הוותק על חשבון

סעיפים אהרים.

שי גרניט;

את לא צודק. כי המש שנים הראשונות הם בין כה בשטה, ואחרי המש שנים הוותק

מתהיל לרדת. אולי הם היו צריכים לעשות את זה הפוך.

יש להם טבלת שכר. כשאתה בא לבנות טבלת שכר אתה צריך להשתמש בפרמטרים

השונים שכלולים בטבלה. שני דברים מרכזיים: 1. הוותק. לא אמרתי שצריך לשנות.

אבל צריך להתהשב בזה. 2. הפער בין הדרגות. עד היום היה פער בין הדרגות על

הנייר. כי היתה השלמת הכנסה. כולם קיבלו אותו דבר. אם אתה עולה בדרגה אתה לא

מקבל כלום. אז צריך לשנות. אבל יש פערים והם משפיעים על עלות סך הכל ההסכם.

על זה יש לנו ויכוחים. אף אחד לא סיכם משא ומתן. במשא ומתן מתהילים. ואז

באמצע פורצים בשביתה, 24 שעות לפני הפגישה שבה כל הסמנ"כלים של המשרדים

הנוגעים בדבר היו אמורים לדווח על הביצוע של החלטת ועדת המעקב.

היו"ר עי פרץ;

עדיין יש עובדים שמקבלים השלמת הכנסה?

שי גרניט;

אלה שלא חתמו על הסכם. כל מי שיחתום על הסכם - לא יהיה דבר כזה. במשא

ומתן נציג טבלאות, נתווכח, נעשה מה שרוצים.

היו"ר ע' פרץ;

אלי בן-גרא, תתייחס לטענה על המצב החוקי של הגדרת השביתה - שביתה פראית.

אחר כך תתייחס למצבם של העובדים הסוציאליים. לצערי הרב, זו אחת מהקבוצות

שהתגמול שלהן הוא קטן, והיא במעמד של מצוקה הרבה מאוד זמן. בכל אופן אם כולם

יעסקו עכשיו בשאלה אם השביתה היא חוקית או לא חוקית, לא יהיה לני אפשרות לעבור

למהות.

אי בן-גרא;

השביתה היא חוקית בהחלט, אני לא לא יודע מאיפה שלום מביא את הנתונים על

ההסתדרות. שההסתדרות תדבר. אין לי שום בעיה עם ההסתדרות. אנחנו חלק מההסתדרות.

ראש האגף לאיגוד מקצועי בתמונה, מזכ"ל ההסתדרות

ש' גרניט;

אישר לכם את השביתה?

א' בן-גרא;

אני לא צריך אישור



ת' גוז'נסקי;

הוא איגוד ארצי ,

אי בן-גרא;

אני מזכיר לך שיש לנו סכסוך עבודה מהשנה שעברה, שעדיין פתוה. הסכסוך פתוח

כבר שנה וארבעה חודשים. כאילו שגילו את אמריקה כרגע. כאילו שאתמול התחלנו את

המשא ומתן. חבר מדצמבר 92 אנחנו בלי הסכם.

היו"ר עי פרץ;

הכרזתם על סכסוך אז.

אז. שלום עמד על זה שאחרי השביתה של מאי 93 נחתום על סעיף שאין לנו יותר

תביעות, ואנחנו התנגדנו ולא חתמנו. והוא הסכים שלא נחתום.

אנחנו אחרי שנה וארבעה חודשים של סחבת, שאף פעם לא הופיעו כל המעסיקים

ביחד, ולא היו מזמינים אותם מראש - תלך תבוא, תלך תבוא. כמה אפשר? בסוף, כשהוא

הבין שהוא עבר את כל הגבולות, הביא הצעת טבלה שבעצם אנחנו נחזיר לו כסף. הנה

הטבלה. זה ניתוח של כלכלנים. ש-90% מהעובדים הסוציאליים לא יקבלו אפילו את ה-

20% שהוא מציע. אנחנו בדרגות הנמוכות. שם רוב הסוציאליים צריכים להחזיר לו כסף

ב-96. עושים מאיתנו צחוק? כמה אפשר? העובדים שלנו זורקים עלינו אבנים כשאנחנו

באים להיפגש איתם.

כל הזמן הוא בונה על זה שאנחנו נרחם, שאנחנו נעשה את העבודה. אתן דוגמא,

כוננויות לגנן של בית חולים - נותנים, למי שעושה דיאטה - נותנים, למי שעושה

ריפוי בעיסוק - נותנים; לעובדים הסוציאלים הוא לקח. והוא רוצה שנענה בלילה,

בשבת בחג ובמועד. כמה אפשר להתעלל בנו? והוא עושה עלינו מסע עונשים.

אומרים - תבוא למשא ומתן אחרי עשר שנים שאין משא ומתן בין האיגודים. שלום

החליט שיש הסכמי מסגרת. כולם חתמו על מזכר ההבנה של ה-19.2

ת' גוז'נסקי;

לא כולם.

האחיות לא. גם אנחנו לא חתמנו. באים אלי ואומרים לי: אתה תיכנס למשא ומתן

שיש תנאים מראש שאתה לא תקבל יותר מ-19.2. זאת אומרת, אחרי עשר שנים שאומים

לנו: תבוא למשא ומתן. זה מה שהוא אמר לנו גם בשביתה של מאי. אגב, מה ששיפרנו

במאי, רוב הכסף חזר אליו דרך השלמה לשכר המינימום. העובדים לא ראו מזה כלום.

להיפך, אולי בחלק מהמקומות מצבם נהיה יותר גרוע. עשינו בלוף על האנשים.

למה חתמת?



אי בן-גרא;

לפחות עכשיו אתה מודה שהם לא קיבלו כלום.

שי גרניט;

אני לא אומר. אבל אם אתה אומר, אז למה חתמת?

תי גוז'נסקי;

אנשים עושים שגיאות. מודה ועוזב ירוחם.

אי בן-גרא;

אתם תיכנסו למשא ומתן בתנאים האלה. אז

בשביל מה צריך משא ומתן? שיחתום עם הברפלד ויעזוב אותנו.

שי גרניט;

יכול להיות.

אי בן-גרא;

אם יש הסכמי מסגרת, שיעשה את זה. עוד ביום חמישי בערב חתמו עם הפארה-

רפואיים. בדבר כזה מעליבים, משפילים, מתעללים, מבזים אחרי שנה וארבעה חודשים.

70% מהעובדים לא רק שלא יקבלו, עוד יחזירו לו כסף. בשביל יש לשבת. שייגמרו

הארבע שנים? עוד מעט מאי, עוד מעט קיץ, לך תחפש אותם - נבוא אחרי החגים.

אני רוצה להגיד, במיוחד לחברי כנסת שהתקשרו ושאלו למה אנחנו כל כך נוקשים

הפעם. זאת העבודה השגרתית של העובדים הסוציאליים. זה מה שכולנו עושים יום יום.

וכל הזמן אנחנו במצבי חירום. ומנצלים את זה לרעה. סוחטים אותנו מצפונית כל

הזמן; למה אתם לא עונים; חבריה, אתם עובדים סוציאליים. וכך הגענו למצב שפקידים

היום מרוויחים יותר מעובדים סוציאליים. וזה מה שיובל רחלבסקי אומר. הוא לא

חושב שעובד סוציאלי צריך להרוויח יותר מפקיד. אלה האנשים שהוא רוצה? שצעירים

לא יצטרפו למקצוע? עובד סוציאלי אקדמאי 17 שנה מקבל ברוטו 2.400 שקל. אלה

נתונים של האוצר.

אי אפשר לגמור איתו שום דבר אם לא שובתים. זו הדרך היחידה לנהל משא ומתן

ענייני. אני מצטער, אנחנו לא אוהבים את זה. כמה פעמים שבתו העובדים

הסוציאליים? אולי פעם אחרונה ב-74.

שי גרניט;

מתי שבתו בפעם האחרונה?

די מנע;

ב-93.



אי בן-גרא;

כאילו שאנחנו שובתים כל יום.

שי גרניט;

מתי שבתת בפעם האחרונה?

אי בן-גרא;

שבתנו במאי 93 כדי להביא את הזעקה שלנו. חתמנו ועשינו טעות שהתמנו, כי

רימו אותנו, עבדו עלינו, והוא רוצה להמשיך לרמות אותנו כמו שהוא מרמה את כולם.

אנחנו לא מוכנים יותר.

היו"ר עי פרץ;

יש לכם רשימת תביעות?

אי בן-גרא;

הגשנו מסמך תביעות מסודר, עם טבלה, עם כל הבעיות שיש לנו, עם טענות

מקצועיות, שעיבדנו באמצעות הכלכלנים של ההסתדרות, ובעזרת לינדה עפרוני. שלא

יגידו שיש רק דעה אחת. אף פעם לא קיבלנו תשובה. זה כמו להתכתב עם הכותל. אתה

שם פתק בקיר, ומחכה שיענו לך. אף פעם לא קיבלנו הצעה. פעם ראשונה שקיבלנו

הצעה, זאת ההצעה הזאת. ככה מנהלים משא ומתן? כל פגישה שאנחנו באים - חוזרים

להתחלה. אי אפשר לנהל משא ומתן בצורה כזאת. אנחנו לא רגילים לדברים האלה.

ועוד מענישים אותנו. גם דברים שהיו, רוצים לקחת. ותק מואץ, שזה אחד

ההישגים הגדולים של איגוד העובדים הסוציאליים - זה הדבר הראשון שהוא רוצה

לקחת. פוגעים בזכויות קיימות שלנו. לא רק שלא נותנים תוספת, לוקחים את מה שיש.

היו"ר עי פרץ;

של מי ההצעה הזאת?

אי בן-גרא;

זאת הצעת האוצר. בינואר 96, זה יהיה השכר של העובדים הסוציאליים. תקהו

את הטור של 5 שנים, ותראו איך זה משתקף בשקלים. זה לעשות צחוק מאנשים. וזאת

הצעה רצינית... אחרי שנה וארבעה חודשים. הוא יודע שעד רמה הי זה 90% מהעובדים.

זה מסמך של האוצר?

אי בן-גרא;

זה עיבוד של הטבלה הגדולה.

לי לבנת;

אתה מתייחס לנתון הזה?



שי גרניט;

אני לא ראיתי אותו.

מה אתה אומר על זה?

שי גרניט;

זה לא שווה את הנייר שזה כתוב עליו. אי אפשר לנהל משא ומתן ולקבל פחות.

זו דמגוגיה.

היו"ר עי פרץ;

זה קרה.

שי גרניט;

זה לא קרה. אין הצעה בשום דרך שהיא שבתום ההסכם אנשים יקבלו פחות. יש

אנשים שיקבלו יותר ויש אנשים שיקבלו פחות במסגרת העובדים הסוציאליים, לפי דרגה

וותק.

לי לבנת;

יש כאלה שיקבלו פחות?

שי גרניט;

פחות מאחרים. לא יהיה אחד שיקבל פחות מהקיים. תמיד יקבל יותר מהקיים.

אני יכול לתת לכולם אותו הדבר. בדקה. אין לי שום בעיה. נשאיר את הטבלאות

הקיימות וניתן תוספת שכר. ככה נהגנו עשר שנים. נתנו בתלוש השכר תוספת שורה,

היה כתוב; תוספת שכר בגין הסכם 93 או 96 - כך וכך אחוזים. כולם יקבלו אותו

דבר. לא תהיינה טבלאות חדשות. תהיה השלמת הכנסה. הכל יהיה עולם כמינהגו נוהג.

זאת לא בעיה. אפשר לגמור את המשא ומתן הזה בכלום. אבל לא זאת הכוונה. אבל ברגע

שאתה נכנס לתוך טבלאות השכר, אתה בבעיה אדירה, כי שלושים שנה לא שינו את

טבלאות השכר. לכן, כשאתה מסתכל על העלות של הטבלה, ואתה לוקח בסך הכל כמה

עלתה הטבלה הזאת וכמה היא תעלה אחרי ההסכם, אתה רואה את העלות של ההסכם. הם

הגישו טבלה, שכשאתה משבץ פנימה את האנשים לפני ההסכם ואחרי מה שהם הגישו -

תוספת של מאה אחוזים. אני אומר את זה בלשון המעטה. מותר. לא אמרתי שאסור. רק

שנבין על מה מדברים. כי אי אפשר ללכת פרטני - -

ת' גוז'נסקי;

מה פרטני? אתה יודע שרוב העובדים בין עובדי המדינה נמצאים בדרגות הנמוכות

ולא בדרגות הגבוהות. והתוספת הגדולה של ה-19%, מה שאתה מציע, מתחילה רק בדרגה

הי.



שי גרניט;

את מסתמכת על מסמך שאני לא מכיר אותו.

ת' גוז'נסקי;

בתום שביתת עובדי המדינה אחרי כל ההבטחות, שר האוצר, מעל בימת הכנסת,

אמר: אני מודיע, העלאת השכר הריאלית תהיה אחוז אחד לשנה.

שי גרניט;

נכון.

ת' גוז'נסקי;

אז צריך להגיד לאנשים את האמת.

שי גרניט;

את לא יכולה להטעות. אם תקראי את הסטטיסטיקות של השנים האחרונות, ותבדקי

מה קורה במשק, במיוחד בתחום העסקי, תראי שאין שם עליית שכר ריאלית. יש ירידת

שכר ריאלית. רק בשירות הציבורי אנחנו שומרים מינימום ריאלי פלוס. אז אל תגידי

מספרים סתם. נכון, אנחנו הולכים למהלך שלא היינו מחויבים ללכת אליו. הכי נוח

לי לא לטפל בטבלאות שכר. כשאת מטפלת בטבלאות שכר, את בבעיה.

ת' גוז'נסקי;

אבל גם אחרי השביתה של עובדי המדינה אתם נתתם הרבה יותר לבעלי הדרגות

הגבוהות ומעט מאוד לדרגות הנמוכות.

ת' גוזינסקי;

גם זה איננו נכון.

לי לבנת;

אני רואה כאן מסמך של נציבות המדינה, ובטבלאות המוצגות כאן אני רואה

בדיוק את המספרים המופיעים במסמך שהגיש אלי בן-גרא, שעל פיו צריך להחזיר בדרגה

י"א 37 שקלים אחרי השיפור בשכר. אני מבקשת להבין איך יכול להיות שבמסמך שלכם

מופיעים אותם נתונים שמופיעים במסמך שהגיש אלי בן-גרא, ואתה אומר שזה לא נכון.

שי גרניט;

כשאת מסתכלת על המסמך שהגיש האיגוד, את מסתכלת על שכר קיים באפריל 94.

אני לא בדקתי, ואני לא יודע אם המספר הזה נכון. לדעתי, המספר הזה לא נכון.

השאלה מה הכניסו בפנים.

היו"ר עי פרץ;

פה רשום שדרגה י"א השכר הממוצא באפריל 94 הוא 2,191, ובינואר 96 יהיה

2,154.



שי גרניט;

אני אומר שלא יהיה עובד אחד שיחזיר.

תי גוז'נסקי;

אז לצורך העניין נתעלם מדרגה י"א ונתחיל מדרגה י"ד. כאן יש תוספת של

1.2%. אין ירידה, אבל התוספת היא 1.2%.

שי גרניט;

השכר הקיים הוא בעייתי. אין עובד שלא יקבל תוספת שכר. אין דבר כזה.

ת' גוזינסקי;

אבל כמה הוא יקבל?

מי שטפל;

26 שקל.

ש' גרניט;

קיימות שתי אפשרויות. אפשרות אהת - לשנות את טבלאות השכר. כשמשנים טבלאות

שכר, אני אומר מראש שלא כולם מקבלים אותו דבר. יש כאלה שמקבלים פחות, יש כאלה

שמקבלים יותר. כולם משפרים את מצבם לעומת המצב הקיים. כולם בלי יוצא מן הכלל.

האופציה השנייה היא לתת לכולם אותו הדבר בלי לגעת בטבלאות השכר. אני לא ממליץ

על זה, כי זה מנציח את מצב השלמת ההכנסה. לכן אנחנו פונים לכיוון השני. אם יש

בעיות של קבוצות עובדים בדרגות מסוימות, נטפל פרטנית בקבוצות, לא בעובדים. אבל

את הדברים האלה ניתן לבדוק ליד שולחן משא ומתן, כשהפערים מתיוילים להצטמצם. כי

גם בהצעה שהגיש האיגוד זה מוכרח להיות. הם לא עושים את זה בכוונה. אלה שנמצאים

בדרגות הגבוהות מקבלים יותר אחוזים. כי כשאתה משנה טבלאות זה מה שיוצא מהטבלה.

א' בן-גרא;

אחוז אחד מהעובדים.

משתנה מה שאתה משנה. שום דבר לא משתנה מעצמו. זה לא כוח עליון.

שי גרניט;

זה לא נכון.

זה תלוי בהנחיה שאתה נותן איך לשנות.



שי גרניט;

זה לא נכון.

ד' מנע;

עושים טבלה פיקטיבית, קוראים לה "הצעת משרד האוצר" - -

לי לבנת;

סלח לי, קח את המסמך של נציבות שירות המדינה ותראה.

בי טמקין;

נציג האוצר אומר לנו שהולכים לשנות טבלאות שכר, וכשהולכים לשנות - זה אקט

רצוני. אתה משנה על פי הקריטריונים שאתה קובע לשינוי.

האם יהיה מותר לנו כחברי כנסת לבקש ממשרד האוצר, ואפילו מהאיגוד, שאם

משנים את טבלאות השכר, ידאגו לכך שאלה שמקבלים פחות יהיו אלה שייהנו יותר

מהשינוי.

שי גרניט;

לא.

אם לא, אז אל תגעו בטבלאות השכר.

היו"ר עי פרץ;

ההיגיון פשוט מאוד. אם העובדים הסוציאליים, או כל גוף שיעמוד מול האוצר,

יגיד לו; אני מוכן לוותר בדרגה מסוימת, ימצאו את הדרך לסדר את זה. אל תהיה

בטוח שכל כך מהר כולם מסכימים על עלייה מודרגת ולא מודרגת. אני עוד לא יודע מה

בסיס המשא ומתן ביניהם. ההצעה של טבלאות הדשות לא משנה את הפערים.

שי גרניט;

למה זה בעייתי? בגלל המצב הנוכהי. בין חמש הדרגות הראשונות אין הבדל.

בגלל השלמות הכנסה. עכשיו אתה אתה רוצה לפתוח בין דרגה לדרגה אחוז אחד, אבל

אמיתי, לא פיקציה. אחוז אחד. אם יש לך טבלה של עשר דרגות, מי שבקצה זוכה לא

זוכה באחוז אחד, אלא בעשרה אחוזים. כי זה ריבית דריבית. ומי שמדורג בקצה זוכה

ביותר בלי שעשית כלום, אלא פתחת אחוז אחד בדרגה הראשונה.

ת' גוזינסקי;

שום דבר לא אוטומטי.

אם אנחנו רוצים לאזן, כדי שזה בקצה, שבלאו הכי נהנה יותר מהאחרים



א' בן-גרא;

אין לנו שם אנשים.

טי אלסאנע;

אפשר להיטיב את מצב המקופחים, שדווקא אלה יקבלו את התוספת.

היו"ר ע' פרץ;

העובדים הסוציאליים מרוכזים באמצע.

אנחנו רוצים לשמוע על מה שקורה בשטח בעקבות השביתה.

אני רוצה להתרכז רק בתוצאות. אתה אמרת שמדובר על ספק פיקוח נפש. אני

מודיע שמדובר על פיקוח נפש ודאי. אני רוצה להשמיע את הזעקה. אין מי שישמיע את

זעקתם של ילדים שמופקרים ואף אחד לא דואג לחם. אני מדבר על נער שפרץ לבית ספר

וצייר גראפיטי. זה לא מעשה יפה, אבל בכל זאת לא פשע שליו הולכים לעשר שנות

מאסר. הוא היה עצור ארבעה ימים באבו-כביר לשווא. היה אפשר לשחרר אותו למעצר

בית. ניסינו לדאוג. עורך דין לא היה לו. לא נתנו לא להיפגש עם ההורים שלו.

ניסינו לדאוג שלפחות קצין מבחן יתערב בעניין הזה. אין עם מי לדבר.

ילד בן עשר ברך אלי הביתה; הוא חוטף מכות

רצח מאבא שלו. אני אפילו לא יודעת אם מותר לי להמשיך להחזיק אותו אצלי בבית.

תגידו לי מה לעשות, למי למסור את הילד הזה. במקרה אחר צלצלו שכנים ודיברו על

שתי ילדות מתחת לגיל עשר שיש חשד מאוד רציני שאביהן החורג פוגע בהן מינית.

תגידו לנו מה לעשות.

אין לנו לאן להפנות את האנשים הללו. בתוך יומיים קיבלנו Z8פניות על סכנה

בלתי רגילה, פיקוח נפש של ממש. אין מה לענות לאנשים. הילדים האלה סובלים סבל

נוראי, שלא לדבר על מקרים אחרים, שאולי זה לא סכנת חיים. ילדים שאמא שלהם

נפטרה לפני שנה וחצי, אביהם נפטר לפני שבוע. הילדים יתומים מאב ומאם. פנו

פנתה אלינו היועצת של בית הספר וביקשה שנקלוט בקיבוץ

לפחות את אחת הילדות. פנה אלי מזכיר הקיבוץ ושאל: מותר לי, חוקית, לקחת את

הילדה הזאת אלי לקיבוץ? אני מוכן לעשות את זה. תגיד לי עם מי אני צריך לדבר,

ממי אני צריך לדבר הרשאה.

זה מצב נורא ואיום. קשה לי לתאר לכם על איזה מקרים מדובר. אין להם מענה,

אין מענה חירום, אין מענה כלשהו. אני זועק, אני מבקש מכל הצדדים - מוכרחים

למצוא למקרים האלה פתרונות. נכון, זה לא בזק, ואולי זה לא משהו שכל חבר כנסת

וכל אזרח במדינה מרגיש, אבל מישהו שירגיש מה קורה עם הילדים האלה, שאין להם

פתרון.

האיגוד החליט לא להתערב במקרה חירום, מהסיבה שמקרה חירום זה לא מקרה אחד

חריג, אלא שכל המקרים שמטפלים בהם הם מקרי חירום, אם מגדירים אותם נכון. אבל

תנו לי תשובה מה אנחנו עושים עם הילדים האלה.



בחלק מהמקרים המחוקק, חבית הזה, קבע שאסור לאף אחד אחר לעשות את העבודה.

המשטרה לא יכולה לחקור ילדים מתחת לגיל 14, כי אסור לה. רק פקידי סעד, רק הם

יכולים להוציא צווי חירום. אפילו אם אנחנו, כגוף וולונטרי, היינו רוצים

להתעורב, החוק קבע שיש פונקציות מסוימות שרק הם יכולים לעשות אותן. מישהו

מוכרח לתת את הפתרון.

עי רבי;

האיש שגרם לשביתה, חוץ מאשר שלום גרניט, שזו העבודה שלו, והוא עושה את זה

מצוין, הוא נציג אוצר מעולה, הוא סמנכ"ל משרד הבריאות. אחת הסיבות לכך שהשביתה

הזאת קיימת היא משרד הבריאות, שלא ביצע אפילו קוצו של יוד בהסכם של יולי. הוא

לא הופיע פה. כמו שלא הופיע לכל הישיבות.

היו"ר ע' פרץ;

הוא לא הוזמן. אילו הוזמן היה מופיע.

לי לבנת;

מה הבעיה עם משרד הבריאות?

עי רבי;

בחודש יולי נחתם הסכם הבנה בין איגוד העובדים הסוציאליים ובין האוצר.

משרד העבודה והרווחה, ברוב המקרים, לא בכולם, ביצע את הסכם ההבנה. משרד

הבריאות לא ביצע כלום. זו אחת הסיבות העיקריות שהרמנו ידיים. מיולי עד היום

הזה לא מתייחסים אלינו. אנחנו לא קיימים.

מי שטפל;

ניסו להוליך אותנו שולל כל הזמן. הצוות של שלום גרניט. ואנחנו אמרנו;

שוברים את הכלים. ואז הוזמנו לשיחה באופן דחוף ביותר עם שלום גרניט וז'ילונ'

מההסתדרות. הובטח לנו שנקבל טבלה. לפי מחקרים שאנחנו עשינו, אם מורידים אחוז

אחד מהו ותק לעובדים בהתחלת הדרך, הוא מקבל 8%, אחרי כל כך הרבה זמן, כשמקבלים

טבלה כזאת, זה לא נקרא לדבר במשא ומתן. למשל, אם ניקח טבלה אחרונה של האחיות,

כדי שנרגיש טוב - הורידו פחות אלף שקל לפי הטבלה שקיימת. למה? זה לא נקרא לנהל

משא ומתן.

היו"ר עי פרץ;

משה פריהר, איך המשרד מתפקד?

מי פריהר;

יש קשיים, וכל יום הקשיים גדלים. ביום הראשון זה היה מורגש פחות. גם

כתוצאה מזה שחלק מהעובדים עוד לא ידעו איך "אוכלים" את השביתה בדברים דחופים.

ביום הראשון העובדים הסוציאליים פתרו את הבעיות. העסק מורגש בשטח. יש לנו

קשיים. אנחנו לוקחים בחשבון מחיר של שביתה. אבל יש קשיים בנושא ילדים, ילדים

בסיכון, חבורות ילדים, תזכירים של קציני מבחן. כל הדברים האלה מצטברים ולא

תלויים ביוזמות שלנו. יש גם נזקים לטווח ארוך בדברים שמצטברים, וגם אם הנזק

הוא לא היום הוא יהיה מחרתיים.



הבאנו את הדברים לשרת העבודה והרווחה. היא דיברה עם שלום גרניט ועדכנה

אותו. היא דיברה גם עם שר האוצר, שיטיל את משקלו בעניין. שרת העבודה רואה את

עצמה כקולו של אותו עולם מצוקה, שבדרך כלל יודע לאן לפנות, בשלב זה היא

החליטה, למרות שהועמדה לפניה הדילמה, לא להוציא צווי ריתוק.

לי לבנת;

גם לא למקרי חירום?

מי פריהר;

בשלב זה היא עדיין לא מוציאה צווי ריתוק.

אנחנו פנינו לאיגוד, שאולי ישחררו אותנו במקרי חירום, כמו שהגענו להסכמים

בשביתות קודמות, גם עם איגוד העובדים הסוציאליים. בשלב זה לא הגענו לפתרון

מוסכם. המצב מבחינת תחושתם של העובדים שעומדים מול המקרה. הוא בעייתי גם

מבחינת המשרד שרגיש אחריות לאותה אוכלוסייה שאין לה פתרון. חלק מהמקרים שהציג

פה דייר קדמן הגיעו גם אלינו.

לי לבנת;

כמה עובדים סוצאיליים יש?

שי גרניט;

9,000.

לי לבנת;

כמה עובדים סוציאליים צריך למקרי חירום?

חי פזנר;

אני רוצה להביא דוגמאות לקושי. אם חסר חוקר כדי לגבות עדות, העדות אובדת.

יש לנו כבר מספר מקרים כאלה, כמו אונס של נערה, אם אין מייד גביית עדות

ובדיקות, הדברים האלה לא חוזרים על עצמם.

ת' גוזינסקי;

בשביל בדיקות לא צריך עובד סוציאלי. כל אחד יכול ללכת לעשות בדיקה

רפואית.

חי פוזנר;

יש חובה שעובד סוציאלי יהיה נוכח בעת חקירה של קטין.

תהליכי אימוץ מושהים. הרבה דברים מושהים, אנשים לא מופיעים בבתי משפט.

וההשלכות יחריפו ככל שנתקרב לקראת שנת הלימודים.

קשה לענות על השאלה כמה עובדים סוציאליים צריך. יש מקרי חירום של היום,

יש מקרי חירום של מהר, ויש דברים שמצטברים.



היו"ר עי פרץ;

המרכז לשלטון מקומי, בבקשה.

א' דדון;

אני מצטרף למה שאמרו דייר קדמן ונציגי המשרד. הבוקר שוחחתי עם יו"ר המכרז

לשלטון מקומי וגם עם ממלא מקומו. העסק באמת מתחיל לצבור תאוצה. יש תחושה

שדברים לא מטופלים, וככל שהזמן יעבור והשביתה לא תיפסק, אין ספק שהדברים

הכאובים האלה ילכו ויתגברו.

בדעה שגיבשנו היום בשיחות טלפוניות, אנחנו מודעים, כמעסיקים, שרמת השכר

של העובדים הסוציאליים היא מהנמוכות בכל המגזרים ברשויות המקומיות. יחד עם זה

אנחנו פונים לעובדים הסוציאליים לחזור לעבודה, כי הנושאים שהם מטפלים בהם הם

רגישים וחשובים לנו. אנחנו פונים גם לנציגי האוצר לתת דעתם לשכר של העובדים

הסוציאליים.

לי לבנת;

כמה עובדים סוציאליים היה צריך להעמיד כדי שיוכלו לתת מענה למקרי החירום.

אני לא מדברת כרגע על פגיעה נמשכת, שמן הסתם תהיה בכל מקרה. הרי אנחנו לא

מציעים לאסור שביתות במשק. אבל כדי לתת מענה לאותם 28 מקרים שקדמן מדבר עליהם,

כמה עובדים סוציאליים צריכים לעמוד לרשות המקרים האלה?

ניסינו לעשות הערכות, אבל מאחר שזה די מורכב, צריך לכסות שדות שונים -

מדובר במאות.

לי לבנת;

אני מדברת על חירום, אני לא מדברת על טיפול שוטף.

זה תלוי איפה את מעבירה את הקו האדום של מקסימום חירום.

לי לבנת;

איך משרד העבודה והרווחה עשה את זה? זה התפקיד שלכם.

בי טמקין;

גם האחיות בבית חולים מחליטות מה זח חירום ומה זה לא חירום. אז כנראה

שיש אפשרות לקבוע.

אי בן-גרא;

עשר שנים אנחנו מחכים. בגלל הסכמי המסגרת שהיו במשק קיפחו את העובדים

הסוציאליים באופן קבוע. שום תוספת שכר לא קיבלנו בגלל הסכמי המסגרת. הכל נבלעה



בהשלמת שכר המינימום. אפילו גמולי השתלמות, קידום בדרגה. דורכים במקום. מגיע

הזמן שסוף סוף אפשר לנהל משא ומתן ענייני, מקוצועי, אז אומרים לך: לא. אנחנו

לא נהזור לעבודה עד שלא יהיה לנו הסכם ביד. רימו אותנו פעם, לא ניתן שירמו

אותנו פעם שנייה. הסכם פשוט, לקה כמעט שנה ליישם אותו, ועד היום היא לא גמור.

אם יוציאו לנו צווי ריתוק, אנחנו הולכים לבית סוהר. נאסוף את כל המינויים,

נביא אותם לשרים - שהם יטפלו. זו הההלטה שלנו. זה המהיר שהשביתה הזאת גובה.

המקצוע הזה הוהלט כמקצוע מועדף עוד בשנת 74. לפני האהיות. ואין לשלום

בעיה לשבת איתנו ולמצוא דרך לחרוג מהמספר המקודש - 19.2. אני מעביר לו את תיק

פניות החירום - שהוא יטפל בהן.

לי לבנת;

אתם באמת לא מתכוונים להעמיד איזשהו מוקד הירום?

אי בן-גרא;

יש לנו מוקד חירום. אנחנו נותנים מענה רק למצבים של קיפוה נפש. רק מצבי

סכנת חיים - ניסיון התאבדות, והפסקות הריון של קטינות, או של בוגרים שיש שם

בעיה של סכנת חיים, או תינוק שעלול למות אם לא נעשה משהו.

בי טמקין;

ואונס של ילדה לא מוכר אצלך כמקרה הירום.

היא לא תמות מזה. היא סתם לא תמשיך לחיות.

שישלחו את הגנן של בית חולים. לו הוא נותן כוננות, ולעובד הסוציאלי הוא

לא רוצה לתת כוננות.

אני מציע לכם מספר עקרונות לחזור מהשביתה. אבל קודם אני רוצה לציין דבר

אהד - בשביתה הזאת שלכם אתם לא תצליחו לקבל את אהדת הציבור, אפילו אם תצדקו

בכל הטענות שלכם. משום שאם אתם חושבים שלא תטפלו בילדה נאנסת, או בדברים שהציג

קודם קדמן, זה יגרום לציבור לרצות שתחזרו מייד מהשביתה, לא תשיגו את זה. סתם

תעוררו את זעמם של האנשים. ילדה בת עשר שנאנסת, או שנפגעת מינית על ידי אביה,

זה לא פחות פיקוח נפש מאשר הדברים האחרים שהזכרת. במוקדי החירום שלכם אני מציע

לכם לטפל בזה מייד. אני גם פניתי ליועץ המשפטי לממשלה כדי לבדוק אם בזה שאתם

לא עושים את הדברים האלה אין איזו עבירה פלילית. אני קורא לשרת העבודה והרווחה

להוציא מדי צווי ריתוק לחוקרי נוער, לפחות מקרב העובדים הסוציאליים, שיטפלו

במקרים הדחופים. את זה צריך לעשות מיידית.

אני מציע לכם חמישה עקרונות. 1. אני מציע לעובדים הסוציאליים לחזור מייד

לעבודה. משום שהשביתה שלכם היא שביתה פירטית. היא לא על פי החוק. לכן כל

הצעדים המשפטים שתהשבו לנקוט בעתיד, לא תצליחו בהם, כי השביתה שלכם היא

פירטית.



2. במקביל לחזרה לעבודה היום אני מציע לכם להכריז על סכסוך עבודה. על פי

חוק, אם תוך שבועיים לא תגיעו להסכם, יש לכם זכות לשבות.

לי לבנת;

זה יהיה אחרי הבחירות להסתדרות.

די מנע;

3. לאוצר אני מציע להיכנס מייד למשא ומתן מזורז.

4. לאיגוד אני מציע לקבוע שבוותק לא פוגעים. כל השנים לפחות הישג אחד

השיגו העובדים הסוציאליים - הפערים בוותק, התוספות בגין הוותק.

5. עיקרון אחרון - כל התוספות שניתנו בעבר בהסכמי המסגרת, יינתנו גם

לעובדים הסוציאליים. כי לא ייתכן, כפי שאמר אלי, שיתנו תוספת כוננות לגנן בבית

חולים, ולא יתנו לעובדים הסוציאליים.

לדעתי, אלה חמישה עקרונות שמאפשרים לחזור לעבודה.

ת' גוזינסקי;

אני רוצה להזכיר דיונים קודמים שהיו פה על הקיפוח בשכרם של העובדים

הסוציאליים ועל הסחבת בהתייחסות של האוצר. זו לא הפעם הראשונה שאני רואה דברים

מהסוג הזה. גם בהסכם שאליו הגיעו עובדי המדינה לאחר השביתה הממושכת, חלק ניכר

מהתוספת ניתן לדרגות הגבוהות על חשבון הדרגות הנמוכות, בצורות שונות ומשונות.

בעניין ביטול השלמת הכנסה. ראינו כל השנים בהשלמת ההכנסה תופעה שלילית,

מהרבה סיבות. במשא ומתן שהיה בין העובדים לאוצר, מאחר שידעו שיש השלמת הכנסה,

הוציאו במסגרת השלמת הכנסה לתוספות השכר בהסכמי השכר. לכן תוספות השכר שהיו

בגין הסכמי השכר החל מ-88 היו מחוץ לתוספות השלמת הכנסה. אבל כאן נוצרה סתירה

פנימית, שאני חושבת שנצטרך לדון בה, כי אני חושבת שזה יחזור לשולחן שלנו.

נכון שזו תופעה לא טובה שיש השלמת שכר, אבל כל מי שקיבל השלמת שכר נחשב

כמקבל שכר מינימום. מקבלי שכר מינימום, יש להם עדכון אחת לשנתיים לפי עליית

המדד, ואחת לשנתיים לפי 45% לפי השכר הממוצע. ברגע שאתה מבטל את המצב הזה,

העדכון הזה בטל ומבוטל, אתה חוזר רק לעדכונים לפי הסכמים עם האוצר. למעשה, אחת

התוצאות של כל המהלך הזה הביאה לכך שכאשר עשו חשבון עם עובדי המדינה, הסתבר

שכעבור שנתיים, שלוש, שכרם בעצם יישחק, אולי אפילו השנה.

אז כאשר מחוללים את השינוי הזה, שיש בו יתרונות מסוימים שלו, צריך להקפיד

שהתוספות והעדכונים יהיו כאלה שלא יגרמו לכך שהעובדים האלה יפסידו לטווח של

שנה, שנתיים או שלוש מאותו הסכם.

הדבר השני שאני רוצה להדגיש הוא עניין הוותק של העובדים הסוציאליים. זה

היה אינטרס מקצועי. כי בדרך כלל, ברוב המקצועות, אנחנו בעלי ותק יוצאים מעבודת

השטח ונכנסים להיות מארגנים, מנהלים, וככה עולים למעלה. אחת המטרות היתה

איכשהו לשמור את העובדים עם הוותק במקום, בשדה, במגע היומיומי עם הלקוחות

שלהם. לשם כך נקבעה דרגה ייחודית של ותק. כל דבר שיפגע בדרגה הייחודית הזאת,

היא פגיעה בהישג סוציאלי, אבל מעבר לזה, זו פגיעה בהרכב העובדים הסוציאליים,

שנמצאים בשטח. לא רק הפקידים. כל דבר שיש בו פגיעה בוותק, הוא פסול.



דבר שלישי, בקשר לעניין הכואב של המקרים שהובאו לידיעתנו. כל מקרה הוא

עולם ומלואו של סבל. וזה תפיקדם של העובדים הסוצאיליים. כמעט אין להם רגעים

שמחים, וכל עבודתם, מהבוקר עד הערב, מורכבת משורה ארוכה של מקרים קשים, בעיות

חברתיות, מצוקות נוראות. לכן ברור שהשביתה של העובדים הסוציאליים, כמו גם

המהסור בעובדים סוציאליים, גורמים לכאב רב למשפהות ולפרטים. מצד שני, אני לא

מכירה שביתה בשירותים ציבוריים - והיינו עדים לשביתות ממושכות מאוד, למשל,

בתהום הבריאות - שלא היו פגיעות, ולא היה סבל. יש כאלה שרוושבים, כמו עמיתי

מנע, שבעצם לא צריך לשבות. שיחזרו מהשביתה, ויטילו עליהם צווי ריתוק, וכל מיני

הצעות שאתה הצעת, וגם יעמידו אותם לדין על עבירה פלילית.

די מנע;

לא אמרתי.

ת' גוז'נסקי;

אמרת שפנית ליועץ המשפטי.

אני הושבת שזאת גישה שבאה למנוע מהעובדים הסוציאליים מאבק של איגוד

מקצועי. אם מישהו כואב לו הסבל הזה, הכתובת היא משרד האוצר ומר גרניט. נא

להפנות אליו את כל הטענות לסבל. מי שלא מצליח להגיע למשא ומתן שנמשך מאז

דצמבר, כשפג תוקפו של הסכם העבודה הקודם, שלא יזרוק את הסבל הזה לפתחם של

העובדים הסוציאליים.

אני לא נכנסת כרגע לטיפול החירום, כי אני לא במקצוע, ואני לא יודעת מה

ההגדרה המדויקת של חירום, סכנת חיים. אם העובדים הסוציאליים יגיעו להסדר, זו

זכותם.

אני לא יודעת איך קבע ידידי, חבר-הכנסת מנע, שהשביתה היא בלתי חוקית.

השביתה היא חוקית אם יש מצב של סכסוך עבודה.

די מנע;

צריך לחכות 14 יום. הם חתמו על הסכם.

ת' גוזינסקי;

הם לא חתמו על הסכם שמוותרים.

אני מציע למשרד האוצר שייכנס מייד היום אחרי הצהריים לפגישה עם העובדים

הסוציאליים, ויציע הצעות שעליהן אפשר לדבר. שימשוך בחזרה את ההצעות האלה, שהם

רואים אותן כהצעות משפילות, ויקבע תקופה של משא ומתן אינטנסיבי של שבועיים.

תציע לעובדים הסוציאליים הצעה כזאת היום, ואני בטוחה שאתה תשמע מהם תגובה

שתהיה לטובת כולנו. אבל לשגת היום ולהציע היום.

לי לבנת;

למרות שאני לא מתלהבת מהמוסד שנקרא או"ם, אני אהיה עכשיו "מהאו"ם", לאחר

דברי שני עמיתי שדיברו לפני. אני לא רוצה להיכנס לסוגיה אם השביתה היא פראית

או לא. אני מניחה שאם הוכרז סכסוך עבודה, כפי שנאמר כאן, ולא נחתמה הסכמה לכל



הסעיפים בהבנה שהוסכם עליה, אני מניחה שהשביתה היא חוקית. בשאלת החוקיות, זה

לא העניין שלנו. אין פה אף אחד מההסתדרות שאמר אחרת. מכל מקום, השביתה

לגיטימית, ואני מציע לא להציע לדחות לעוד שבועיים. אני חושבת שגם לגיטימי

שחעובדים הסוציאליים החליטו שבועיים לפני הבחירות להסתדרות לקיים שביתה. זה

כלי לגיטימי במאבק של איגוד מקצועי על תנאי שכר. אני לא יכולה למצוא אפילו צל

של טענה על העיתוי הזה, ואולי צריך לשבח אותם, שכדי להשיג תנאים טובים יותר

לעובדים הסוציאליים - ועל דעת הכל מקובל שתנאי העובדים הסוציאליים הם מן

הנמוכים שיש במשק - הם מצאו לנכון, דווקא בעיתוי הזה לעשות את הדברים.

אני גם לא רוצה להיכנס כרגע לפרטי המשא ומתן. אני רוצה לפנות בשלוש פניות

לשלושה גורמים שיושבים סביב השולחן הזה.

1. לאוצר, לגרניט. אני לא יודעת למה אתם לא נכנסים איתם למשא ומתן. אני

חושבת שזה חמור וזה לא נכון. הרי בסופו של דבר תשבו איתם. התנאים וההתניות

שמציגים כרגע לכך שלא יושבים למשא ומתן לא מקובלים עלי. אני קוראת לך לשבת

איתם למשא ומתן כדי לצמצם את נזק. שבו יחד למשא ומתן. אנחנו לא מתערבים במחות

המשא ומתן, בפרטים שלו. שבו יחד ונסו להגיע למה שאתם יכולים להגיע. אבל לא

מקובל עלי שלא יושבים איתם בגלל שהשביתה הזאת לא הוכרזה.

2. אני רוצה לפנות לאיגוד. אני חושבת שהשביתה לגיטימית. אבל אני רוצה

להזהיר אתכם. אף אחד בציבור לא יוכל לקבל את הידיעות היומיומיות שמופיעות. אתם

תאבדו גובה, תאבדו אהדה ציבורית, וגם תפעלו בצורה בלתי מוסרית, לטעמי.

תמר, אני מצטערת, להגיד שיפנו את הטענות האלה לאוצר, או שתמיד יש נזקים,

זה כאילו שזה כוח עליון. זה לא כוח עליון. נזקים ייגרמו ממילא. קשיים יהיו

בלאו הכי. עיכובים וצרות צרורות ומצוקות יהיו בכל מקרה. אבל לגבי המצוקות הכי

נוראיות, הכי קריטיות, אלה שהדעת לא יכולה לסבול אותן, אני פונה אליכם בקריאה.

אם השביתה תימשך - וכמו שנראה לי כרגע היא תימשך, ועוד יהיו דיונים

בוועדת העבודה והרווחה, ועוד יהיו דיונים במליאת הכנסת ובמקומות אחרים - אתם

לא תזכו לקבל אהדה של רוב חברי הוועדה הזאת אפילו, ורוב חברי הכנסת, אם לא

תשכילו לפתור את המצוקות האלה על ידי הקמת מוקד חירום, שיאפשר לפתור מצוקות

חמורות ביותר. תחליטו עם משרד העבודה והרווחה מהם הקריטריונים.

א' בן-גרא;

יש לנו מוקד חירום.

לי לבנת;

מוקד חירום כזה שלא יהיה רק למקרה שתופסים מישהו עם חרב על צווארו, ועובד

סוציאלי מגיע להציל אותו, אלא גם במקרים שתוארו קודם. צריך לקבוע פה קו אדום

גמיש מהקו האדום שאתם קבעתם.

3. פנייה אחרונה שלי היא למשרד העבודה והרווחה. אני נדהמתי מהתשובה של מר

פריהר. אני לא יכולה להבין איך משרד העבודה והרווחה, אחרי 5 ימי שביתה,

כשברור שמדובר במצוקות, לא יכול לתת היום לוועדה הזאת תשובה על השאלות: כמה

אנשים צריך להעמיד? מה הוא הקו האדום של החירום? כמה עובדים סוציאליים צריך

להעמיד לרשות הציבור?



היו"ר ע' פרץ;

אם השרה תחליט מחר להוציא צווי ריתוק, כמה היא תוציא?

לי לבנת;

מה קורה בשבתות ובחגים? מה קורה בראש השנה? אין מתכונת לשעת חירום.

מי פריהר;

אין מתכונת לשעת חירום. יש מתכונת לשעת חירום למקרים מסוימים של חקירות

נוער. אבל חלק מהאירועים של חירום, למשל, בטיפול במעשה אונס, נדחה למוצאי שבת.

לי לבנת;

אבל פה הוא נדחה עד סיום השביתה של העובדים הסוציאליים.

מי פריהר;

לסדרי הגודל האלה, הקו האדום הזה יכול להיות די עבה. זה דבר שמצטבר. סדר

הגודל שחשבנו עליו, אם נצטרך להוציא צווי חירום נע בין 100 ל-150.

לי לבנת;

אז זה לא כמה מאות, כמו שזרקת לי קודם. 100 זה לא מאות. זה הבדל גדול

מאוד. אם משרד העבודה והרווחה מעריך שמדובר ב-100 עד 150, משמעות הדבר -

תוציאו צווי ריתוק למי שצריך. חובתכם, חובת השרה, לתת את המענה לאותן

מצוקות כל כך קריטיות ואקוטיות, שאין להן מענה אחר, אם הפנייה לאיגוד העובדים ה

סוציאליים לא תיענה.

כיוון שנאמרו הדברים המרכזיים, אני רוצה להגיד רק כמה דברים עקרוניים.

שמענו ממר גרניט שכבר לא קיימת המדיניות שלא מנהלים משא ומתן עם שובתים. אני

שמח על כך. מכיוון שנראה לי שהשובתים האלה לא קפצו פתאום מאיזה מקום בלתי

נודע, אלא שמתנהל משא ומתן ממושך, עם קבוצה שלכל הדעות היא אחת המקופחות בחברה

הישראלית. אין ספק שכלי השביתה במקרה הזה הוא לגיטימי לחלוטין. אני מציע לאוצר

לא לעלות עכשיו על עץ שהם יצטרכו לרדת ממנו. ברור לי כשמש שזה מה שיקרה, על פי

תפיסתי. כיוון שכך אני מציע לחדש מייד את המשא ומתן באופן דחוף ומזורז.

אני גם רוצה לחזק את הפנייה אל העובדים הסוציאליים. אני שומע אותם

מגדירים ילד בסיכון וילד במצוקה - זאת אומרת שהם כנראה מסוגלים להגדיר מה זה

חירום. כי אם לא, אני אזכור אחר כך, וכולנו נזכור, שהם לא ידעו מה זה חירום.

לא יכול להיות שנקרא ידיעות כמו שאנחנו קוראים בעיתונות. לא תחיה תמיכה בשביתה

כזאת, לא תהיה תמיכה בתביעות כאלה, אם הציבור הזה לא ישכיל לעשות מה שעושה כל

ציבור שמנהל משא ומתן שיש לו פוטנציאל לפגוע בבני אדם באופן חמור. זה קורה

בבתי חולים, יש ועד של אחיות והן מקבלות החלטות לגבי העניין. בקונטקסט של

שביתה של עובדים סוציאליים לא יכול להיות שילדה בת עשר שנאנסת לא מקבלת את

הטיפול. יש חשוב, ואני בטוח שכל העבודה של העובדים הסוציאליים היא חשובה מאוד,

ויש דחוף וחירום. וכל אדם סביר יכול להבדיל בין שני המצבים.



אני רוצה לפנות לאוצר. אני לא יודע בדיוק את הפרטים של המשא ומתן במשך

השנה וארבעה חודשים. יכול להיות שהם דרשו 100%, כמו שאתם טוענים. אני רק שמעתי

על משא ומתן קודם עם שובתים, שאלה טענו שרוצים לתת להם רק 10% ואלה טענו שאלה

מבקשים 180% ,וגרמו לשביתה משני הצדדים שהיתה מיותרת באורכה. היו מגיעים בדיוק

לאותה תוצאה בחצי הזמן לפחות. זה קרה עם המרצים. סבל מיותר לחלוטין. לפי דעתי

שני הצדדים הוכיחו פה חוסר יכולת וחוסר הגיון בניהול המשא ומתן. אם יקרה אותו

הדבר עם העובדים הסוציאליים, אנחנו בצרה צרורה. אם העובדים הסוציאליים אמנם

דרשו 100% העלאת שכר, כפי שטוען האוצר, זה לא מתקבל על הדעת. אבל לא נכנסנו

לכל העניין הזה, כי התרכזנו בשאלה אם זו שביתה חוקית או לא חוקית. אני מציע

שתנהלו משא ומתן מזורז, ואנחנו נשמע תוך שבוע מקסימום דיווח מה בדיוק חילוקי

הדעות לגופו של עניין, על מנת שנוכל לחוות דעת.

המאבק של העובדים הסוציאליים הוא מאבק צודק. הגישה שהופכת אותם לאט לאט

למקרים סוציאליים בעצמם צריך לשים לה איזשהו גבול. לא צריך לבוא אליהם בטענות

בגלל שהם הכריזו על הסכסוך ואפילו הגיעו למצב של שביתה, כי עם תנאי שכר כאלה,

אני חושב שהגיע הזמן למאבק צודק ולפתרון. אם יש מי שצריך להאשים אותו, זו

הגישה הנוקשה והבלתי מתפשרת של האוצר. אין סיבה שלא לנהל משא ומתן. צריך

להיכנס איתם למשא ומתן באופן מיידי אם דואגים למקרים הקשים ששמענו עליהם ממר

קדמן.

אין סיבה לא להתחיל את המשא ומתן. השאלה אם השביתה כן חוקית או לא חוקית

מיותרת לחלוטין.

היו"ר עי פרץ;

לצערי הרב לא הצלחתי להביא להבנה על בסיס שבו אפשר לצאת מהשביתה היום

ולומר שהולכים לנהל משא ומתן.

קיימנו דיון, וב-29 ביוני הנחנו מסקנות על שולחן הכנסת. אחת המסקנות

המרכזיות על דעת כל הצדדים כאן, היתה ש"הוועדה סומכת ידיה על ההסכם שנחתם על

ידי הצדדים - הממונה על השכר באוצר, מ"מ ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות,

המשנה למנכ"ל המרכז לשלטון מקומי, מזכ"ל איגוד העובדים הסוציאליים ... - בכל

הנוגע לקידם עובדים בלוח התפקוד, גמול השתלמות, מסלול נמרץ בי לעובדים במערכת

הבריאות, עובדים סוציאליים בביטוח הלאומי, עובדים סוציאליים במרכזי השיקום

(הקרן למפעלי שיקום), והמחלקות לשירותים חבריתיים ברשויות המקומיות".

למעשה, היה בסיס למשא ומתן, והיה הסכם שיצר את המסגרת. תמוה מאוד ששנה

מאז המסקנות, אבל שנה וחצי מאז הדיונים, אנחנו במצב שאיש לא יכול לומר איפה

הפערים במשא ומתן. אתה טוען שהם תובעים 100% והוא טוען שאתה לא רק שלא נותן

כלום, במקרים מסוימים אתה נותן מינוס. בכך חזרנו לא שנה וחצי אחורה, אלא

שנתי ים אחורה.

לצערי הרב עוד אין הוק עובדים סוציאליים. אולי אהד הסעיפים הנוספים

שנוסיף לחוק העובדים הסוציאליים. במקביל להגנה ולייצוג המעמד שלך

אי בן-גרא;

שלא משביתים.



היו"ר עי פרץ;

חס וחלילה. לא לשבות - לא יעלה על הדעת. אני בעד לאפשר לעובדים לנצל את

הזכות הלגיטימית הבסיסית שלהם, לממש את כוחם הארגוני בכל דרך. אבל במקביל

לשבועת הרופא שמחייבת אותו לטפל באדם פצוע בדרך, עובד סוציאלי, אפילו אם הוא

עבר במקרה ליד תחנת המשטרה שבה נמצאת אותה נאנסת, על פי תפיסתי היה צריך

להיכנס ולמלא את הדו"ח, כדי לשחרר אותה. ולא להשאיר אותה שם עם סימני האונס,

עם סימני זרע על גופה, עד שמישהו יחליט שהעובד לא מגיע. וזה המצב. המשטרה

מחזיקה אותך עד שמישהו יבוא.

אלי בן-גרא, אתם אחת הקבוצות שניצלו אותן לרעה, וניצלו את המצב שהם

עומדים מול אוכלוסייה שאי אפשר לענות לה בשלילה, והביאו אתכם כמעט למצב בלתי

אפשרי. יחד עם זאת, תיזהר שלא לאבד את עולמך בבת אחת. היזהר מאוד. כיוון שמול

ילדה אחת, כל מה שכולנו נטען, כל הטיעונים האלה לא יעמדו לנו. גרניט, אחרי

הכל הוא ממונה על השכר, אבל גם הוא מבין שבמאבקים מהסוג הזה הדימוי הציבורי

מכריע בסופו של דבר איך תסתיים השביתה.

מר גרניט, הגיע הזמן להפסיק לרמוס את העובדים הסוציאליים. זה לא יכול

להיות. אחת הקבוצות שנמצאות ברמות השכר הנמוכות ביותר. לפעמים הם באמת מקרים

סוציאליים. כל פעם מחדש אנחנו פותרים פתרון של כיבוי שריפות, כולם הולכים

ונותנים לעסק לצמוח מעצמו, עד שמגיעים לידי התנגשות.

אני מבקש שהוועדה תסמוך את ידיה על ההצעה שאני מציע. אנחנו תובעים שייפתח

משא ומתן מיידי. במקביל, אנחנו תובעים פתיחת מוקדי חירום מייד. לשבת עם משרד

העבודה ורווחה ומשרד הבריאות ולהחליט מה הם מוקדי החירום.

אין לי ספק שהעובדים הסוציאליים צודקים, אני לא זוכר שהם הודיעו על ביטול

סכסוך העבודה. הם השאירו אותו פתוח מלפני שנה וחצי. לכן מבחינת מצב העניינים

החוקי סכסוך העבודה עומד בעינו. אבל אם מר גרניט נטפל עכשיו לעניין של האקט

החוקי - אם סכסוך העבודה עומד בעינו, ועל זה יקום או יפול כל העניין - אני

מציע שבמשך 48 שעות בהסכמת הגורמים, יבדקו מה מעמדו החוקי של סכסוך העבודה.

ת' גוזינסקי;

בשביל מה? זה יעכב את המשא ומתן.

היו"ר ע' פרץ;

פותחים משא ומתן מיידי.

ת' גוזינסקי;

שיסתדרו ביניהם.

היו"ר ע' פרץ;

אני צריך לתת חבל לכולם. אנחנו יודעים מה זה סכסוכי עבודה ומה זה משברים.

אני צריך שמחר יתחילו לדבר. שיתחילו לדבר בעוד חמש דקות.

ת' גוזינסקי;

שיבררו במקביל.



היו"ר ע' פרץ;

ברגע שיתחיל המשא ומתן, לא יהיה צורך בבירור. אבל אני מציע שגרשום את זה

כההלטה, שאנחנו מסכימים שיקימו צוות של ההסתדרות, של האוצר, שיבדקו

ההסכמה שלנו לא נחוצה. אנחנו יכולים להמליץ.

היו"ר עי פרץ;

אנחנו מאשרים את זה כהחלטה שכולם צריכים לקבל אותה. בכל זאת המאבק חוא

מאבק ציבורי. לכן, במשך 48 שעות ייבדק מעמדו של סכסוך העובדה על ידי נציג

ההסתדרות הכללית - -

אין בעיה.

היו"ר עי פרץ;

אני יודע. גם הוא אומר שאין בעיה.

אבל שני הסעיפים המרכזיים בהחלטה שלנו הם; א. ייפתח משא ומתן מיידי; ב.

ייפתחו מוקדי חירום מיידיים בתיאום עם משרד העבודה והרווחה ומשרד הבריאות.

במקביל ייבדק המעמד החוקי של השביתה הזאת. בכל אופן, עד כמה שאני זוכר מהסכסוך

הקודם, לא היה שום ביטול של סכסוך העבודה.

אני מאוד מקווה שאני פונה ללבבות פתוחים, ולא הגענו למצב שבו כולם

מתחפרים ואף אחר לא רוצה לצאת מזה.

אי בן-גרא;

אנחנו מוכנים לשבת למשא ומתן מייד.

אי בן-גרא;

עם פתיחת מוקדי חירום.

א' בן-גרא;

יש מוקדי חירום.

היו"ר עי פרץ;

מוקדי חירום לפי הסכם.

אי בן-גרא;

בלי להפסיק את השביתה.



היו"ר ע' פרץ;

לא אמרתי שביתה. אמרתי מוקדי חירום ופתיחת משא ומתן. לפי האיזונים

שקבענו.

אני פונה אליך, שלום. בסוף תגיע לאותה תוצאה. לא משנה מי מדבר על מאבק על

אווירה ציבורית. בטוח שזה על גבם של האנשים במצב הקשה ביותר, של השכבות החלשות

ביותר. ולא חשוב מי יימצא בסוף שהיה הציני מכולם.

ש' גרניט;

צריך לסיים את השביתה קודם.

היו"ר עי פרץ;

יש פה הצעה טובה, שנותנת לכולם חבל מספיק ארוך. אף אחד לא מתכופף פה.

תודיעו לנו שאתם פותחים במשא ומתן. שר האוצר בפריז, אבל אין לי ספק שאם אתה

רוצה, אתה מתחיל את המשא ומתן, ומייד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:05)