הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 167

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, ז' באייר התשנ"ד (18 באפריל 1994) שעה 09:30

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; עי פרץ - היו"ר

ב' טמקין - מ"מ היו"ר

י י כץ

מוזמנים; מי פלד - עוזר שר הבטחון לתעשיה

עי תדמור - מנהל מפעל וגמ"א

י' חזן - מנהל משאבי אנוש בקבוצת התחמושת

שי קאופמן - סמנכ"ל תע"ש, ממונה על אגף משאבי אנוש

די גולדשטיין - מנהל קבוצת התחמושת בתע"ש

שי צוריאלי - מזכיר מועצת פועלי ירושלים

אי סופר - מרכז הסתדרות המתכת

חי צוייג - יו"ר ועד עובדי תע"ש

י' דנינו - יו"ר ועד עובדי תמ"א

י י ברכה - ועד עובדי תמ"א

י' גרינברג - ועד עובדי תמ"א

אי נג'רה - ועד עובדי תמ"א

חי קצב - ועד עובדי תמ"א

עי לוי - רפרנט, אגף התקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; סכנה לסגירת מפעל תמ"א (תע"ש - מישור אדומים)



היו"ר ע' פרץ;

בוקר טוב. אני שמח לפתוח את הישיבה הראשונה של הוועדה שלנו בכנס זה,

שאנחנו פותחים אותו בתקוה שהוועדה תצליח לבצע בו לפוזות אותו היקף של עבודה שעשתה

בכנס הקודם.

בכנס הקודם הוועדה הזאת סיימה תהליכים שאיש לא האמין שנצליח לסיי ם אותם. היא

הוקקה חוקים רבים ומסובכים וטיפלה בהרבה מאד נושאים. טיפלנו בנושא של מחוסרי-בית

ולשמהתנו הוועדה שולטת היום במתרחש. יש כבר בתים שקולטים בהם מחוסרי בית. חל

שיפור רב במצבן של המשפחות החד-הוריות. היה טיפול בנושא הקשישים. טיפלנו בנושא של

יחסי עבודה ואין ספק שהפעולה של חברי-הכנסת בני טמקין ומאיר שטרית בנושא גימלאי

התקשורת הביאה להסכם ביו האוצר להסתדרות ותוספת של 20% לכל גימלאי המדינה.

טיפלנו בחוק חיילים משוחררים ובחוקי בריאות.

חברים, אנחנו פותחים היום את הדיון על נושא תע"ש מישור אדומים. אני מודיע כבר

עכשיו שבשעה עשר אני אצטרך לעזוב את הישיבה וחבר-הכנסת בני טמקין יחליף אותי.

לצערי הרב, עברה יותר מחצי שעה שבה חיכינו למוזמנים. אין לי ספק שהישיבה תתנהל

כפי שצריך ויגיעו לסיכומים.

מי בשם ההנהלה יתאר את המצב?

שי קאופמן;

תכנית ההבראה שהגישה תע"ש לממשלת ישראל בנובמבר 1992 המליצה לסגור את מפעל

תמ"א - תע"ש מישור אדומים.

הממשלה החליטה בישיבה מ-16 בדצמבר 1992: הממשלה מנחה את החברה לבדוק ולהציג

בפני ועדת ההיגוי תוכניות חלופיות למפעלים בירושלים, במישור אדומים ובמעלות,

שמטרתן לאפשר המשך הפעלת המפעלים בכפוף ליעדי הרווחיות ושמירת כושר התחרות.

כל הנסיונות והבדיקות שעשינו לנסות לקיים את המפעל לא צלחו למרות שיש לציין

שהעובדים בהחלט שיתפו פעולה בתוכנית ההבראה, ירדו למחצית מכוח האדם שהיה ערב

תוכנית ההבראה שכרם הורד.

היו"ר עי פרץ;

כמה עובדים היו? בכמה ירד מספרם?

היו כ-240 עובדים. היום יש כ-120. היו הורדות שכר לכלל עובדי תע"ש וכמובן שזה

חל גם על העובדים במישור אדומים.

לכן התקבלה החלטה מחודשת לסגור את המפעל.

המפעל הפסיד בשנים 1991 עד 1994 הפסד תפעולי מצטבר של כ-22 מיליון דולר צבר

ההזמנות לשנת 1995 יהיה עד 4 מיליון דולר במקרה הטוב. נכון להיום יש פחות ממיליון

דולר הזמנות.

בשביל שהמפעל הזה יתאזן צריך שתהיינה מכירות של כ-15 מיליון דולר.

היו"ר עי פרץ;

מי קובע, מיהו הגורם המרכזי ביצירת מערכת הזמנות למפעל הזה? מה היכולת שלכם

בהנהלה להשיג הזמנות. האם ההנהלה המקומית היא הגורם שיוצר הזמנות?



ש' קאופמן;

גם ההנהלה המקומית, גם ההנהלה המרכזית וגם ההנהלה של הקבוצה.

יש כוונה לסגור את המפעל בסוף שנת 1994.

היו"ר עי פרץ;

לסגור אותו בסוף 1994?

ש' קאופמן;

כן.

ל-35, אולי קצת פחות, מתוך ה-120, אנחנו מציעים פנסיה, בתנאים הוגנים פלוס.

ליתר העובדים - פיצויים מוגדלים.

נכון להיום אנחנו לא יותר אפשרות שילוב במפעלי תע"ש אחרים ליותר מ-10 עובדים.

אין לנו, כהנהלת תע"ש, שום מנדט אלא לנהל את המפעלים על בסיס כלכלי. גם החלטת

הממשלה אומרת את זה. מסיבה זו בלבד אנחנו נאלצים, לצערנו, לסגור את המפעל.

היו"ר עי פרץ;

זו החלטה?

ש' קאופמן;

בהחלט כן.

היו"ר ע' פרץ;

של מי?

שי קאופמן;

של הנהלת תע"ש.

הי ו"ר עי פרץ;

החלטה שאושרה על-ידי הבעלים?

ש' קאופמן;

על-ידי הדירקטוריון.

היו"ר ע' פרץ;

והממשלה גם אישרה את ההחלטה?

שי קאופמן;

הממשלה לא צריכה לאשר. החלטת הממשלה היתה שוועדת ההיגוי, שמכונה ועדת ברודט,

היא לצורך הענין הזה.והיא בהחלט דיווחה על זה.



היו"ר ע' פרץ;

ועדת ברודט ישבה על זה?

ש' קאופמן;

בהחלט כן.

עי תדמור;

מספר העובדים היום בתמ"א 119 . שטח - 14 אלף מטר מרובע. המפעל קיים 15 שנה.

התכנית ל-1994 היתה 12 וחצי מיליון דולר מכירות. כמו שאנחנו רואים היום זה 8

מיליון דולר.

איפה נמצא המפעל?

עי תדמור;

במישור אדומים.

קריאה;

זה נקרא היום אזור פיתוח אי.

היו"ר ע' פרץ;

אתם בתעייש לא יכולים ליצור אלטרנטיבות באזור כזה?

קריאה;

זה העצוב בענין.

עי תדמור;

בשקף שלפניכם אתם יכולים לראות את תוכנית העבודה. על כל העסקות הוטל איסור

של מנכ"ל משרד הביטחון, כי מדובר כאן על יידע אמריקאי. לא ניתן למכור בחוץ-לארץ.

הוא ירד מתוכנית העבודה.

מ' פלד;

על כל העסקות מוטל איסור למכירה בחוץ-לארץ.

היו"ר עי פרץ;

אני מכיר מפעל מרעומים שמאד מתפתח.

ע' תדמור;

נכון. שם מדובר על מרעום אלקטרוני. אתה מדבר על מפעל רשף. הם פורשי תע"ש.

הם מצליחים.



היו"ר עי פרץ;

אני רוצה להבין, בתע"ש אין מישהו שעושה תחזית מה מחליף את מה, מה מתבטל, מה

הם המוצרים האלטרנטיביים?

ש' קאופמן;

יש החלטות בחברות. חלק מההחלטות, מה אתה קונה ומה אתה מייצר. אם יש תחרות

גם בישראל עצמה וגם במדינות אחרות באירופה, אם מדובר על מחירים מוזלים או היקפים

שונים, אז אתה מחליט שחלק מהדברים אתה לא קונה.

עי תדמור;

יש מוצרים שאנחנו לא נכנסים אליהם.

יש מרעום שהיינו צריכים לעשות 47 אלף יחידות ב-150 אלף דולר. עשינו

וסיפקנו. זו הזמנה משנה קודמת. יש מרעום שלגביו עשינו חלק ואת הנותר נעשה.

אשר לאפשרות המכירה בחוץ. המהיר שלנו גבוה מהמחיר הבינלאומי בכ-40%. אי-אפשר

למכור אותו בחוץ. חוץ מזה, יש מוצרים שהיידע לגביהם הוא יידע זר ויש מגבלה בכל

הנוגע לייצוא.

יש בצה"ל מרעום שבקרוב מאד הוא יוחלף במרעום זמן אלקטרוני של חברת רשף.

קריאה;

שכולם יוצאי תע"ש.

היו"ר עי פרץ;

הוא הוקם בשדרות. טוב שהוא לא הוקם בלוס-אנג'לס: טוב שהוא הוקם בישראל. זו

חצי נחמה.

עי תדמור;

רימוני רובה. אנחנו עושים את המרעום ואת הזנב. יש לנו בתכנית 10 אלפים

יהידות, 700 אלף דולר.

ככל שאנחנו מוכרים יותר רימוני רובה יש לזה שם.

היו"ר עי פרץ;

תגיד לנו עכשיו מה ישאר? אני מבין שמדובר על הזמנות בסכום של מיליון דולר. מי

ייצר?

עי תדמור;

זה יפוזר במפעלי תע"ש.

היו"ר ע' פרץ;

היום אתם מייצרים, לפי מה שאמרת, ב-8 מיליון דולר. כמה אתם צריכים?



ע' תדמור;

15.

ובשנה הבאה יש הזמנות רק למיליון.

קריאה;

על בטוח מיליון.

עי תדמור;

יש כאן שקף המראה את ההיסטוריה של המפעל, כולל השנה הזאת. בשנת 1991 בוצעו

מכירות 6.6 מיליון דולר. ההפסד היה 5.22. בשנת 1992: מכירות, 14.9 הפסד של 5.35.

ב-1993 מכירות של 8.2 עם הפסד של 7.9. ב-1994 תכננו מכירות ל-12.3 בהפסד של 0.85

כאשר היום יהיו מכירות של 8 מיליון דולר עם הפסד של קרוב ל-4 מיליון דולר. עד

כאן השקפים.

זה המפעל.

ההרגשה שלנו היא שיש פה כשל ניהולי ממדרגה 9רשונה. אין פה תוכנית הבראה. יש

פה תוכנית הונאה.

מאז שההממשלה החליטה על תכנית ההבראה לא ניסו אלא דבר אחד; לסגור את את

המפעל בשיטת הסלאמי. ביקשו שיתוף פעולה של של מועצת פועלי ירושלים ושל ועד

העובדים בצמצום מספר העובדים גם פה וגם במפעל שבבית-הכרם בירושלים. קשרו את זה

ביחד. אמרו לשני המפעלים, תלכו לצמצום כוח אדם ואנחנו נלך לתוכנית הבראה.

למה אני אומר שיש פה כשל ניהולי ותוכנית הונאה? כשאני הייתי בביקור הראשון

הציגה לי הנהלת התע"ש מוצרים אזרחיים ואמרו לי: פה במפעל הזה אנחנו נעשה הסבה

למוצרים אזרחיים - טלפון ציבורי, מנעולים, מערכת אזעקה, איזה פלורסנט מתוחכם. אני

לא זוכר את כל הפריטים. באתי שוב אחרי חצי שנה או תשעה חודשים. אמרו לי: לא

עושים, התעשיה הצבאית לא מסוגלת לעשות הסבה למוצרים אזרחיים, חזרנו בנו.

אני אומר ששיקרו לנו. למה אני טוען ששיקרו לנו? נכון, לגבי חלק מהמוצרים הם

באמת חזרו בהם אבל את הטלפון העבירו למפעל אחר, כי הטלפון הכניס כסף. לא רצו

שהמפעל הזה ירוויח כסף, אותו צריך לסגור. העבירו את הייצור של הטלפון, בהונאה,

למפעל אחר וממשיכים לייצר אותו במפעל אחר למרות שהוא היה פרוייקט שלנו.

האחראי למה שקורה היא ממשלת ישראל. המפעל הזה נותק ממפעל-האם שלו בבית--הכרם

לפי החלטת הממשלה. שר הבטחון אז ביקש להעביר את זה למישור אדומים.

לא ידעתם שהעבירו את המוצרים למקום אחר?

לא בטח שלא. אנחנו האמנו שגורם רציני עומד מולנו. שיתפנו פעולה. הסכמנו

שיפטרו עובדים. הם הלכו בשקט. לא עשינו הפגנות לא עשינו. אמרו לנו: המפעל,

העיקר יישאר. העיקר זה תוכנית להשאיר. אבל לא עשו שום מאמץ. הכל נועד להונות

אותנו.



הממשלה צריכה להיות אחראית שהעובדים ימשיכו לעבוד. בירושלים אין תעשיה. אם

היה לי זמן הייתי נותן לכם נתונים. מספר המועסקים בירושלים בתעשיה זה פשוט

קטסטרופה. התעשיה בירושלים נגמרת. הממשלה אחראית לזה.

לפי דעתי, מי שצריך לשלם את המחיר של הכשלון זה ההנהלה ולא העובדים.

אני מציע שיובאו לכאן מוצרים אחרים - זו חובה של כל הנהלת מפעל - כדי שהמפעל

ימשיך להתקיים איפה שהוא נמצא.

אני אומר על דעת ועד העובדים: אנחנו לא רוצים להכביד. העובדים לא ידרשו שום

תוספת שכר מול המאמץ הזה. אנחנו מוכנים שיעבירו אותנו לחצר משותפת - היא לא חייבת

בהכרח להיות בבית הכרם, כי שם גם יש בעיה - העובדים מוכנים לשבת בחצר אחת עם

המפעל הירושלמי באתר שייקבע. הם לא ידרשו זמן נסיעה, לא ידרשו כלום ובלבד שיאיחדו

את שני המפעלים בצורה שהפועלים כולם יוכלו להמשיך ולהתפרנס מהתעשיה.

י י דנינו;

אני יושב-ראש ועד העובדים. ברשותכם, אחזור 20 שנה אחורה, להחלטת הממשלה משנת

1975- ראש הממשלה היה אז יצחק רבין. הוא החליט על הקמת היישוב מעלה אדומים. מעלה

החלוץ שהגיע למעלה אדומים הם אנחנו, אנשי תע"ש. אנחנו הקמנו את היישוב. היום זה

לתפארת מדינת ישראל. את התעשיה באזור מישור אדומים אנחנו הקמנו.

שמוליק, מנהל כוח אדם שלנו אומר, אנחנו בהפסד מ-1991 על 1994. הפסד של 20

מיליון דולר. ציוו עלינו להשקיע בפיתוח מוצרים אזרחיים.

היו"ר ע' פרץ;

זה אתם עשיתם.

י' דנינו;

כן. זה מיליונים.

היו"ר ע' פרץ;

זה פיתוח שלכם?

י' דנינו;

שלנו. כן. זה פרי עמלם של העובדים. יש פה פוטנציאל אדיר.

יש לנו פוטנציאל אדיר.

בשיא הייצור, ייצור של 30 -40 מיליון דולר , היינו 600 עובדים. היינו

רווחיים. שלא יספרו סיפורים, אנחנו רווחיים. אנחנו סיבסדנו מפעלים בתעשיה

הצבאית. אנחנו עבדנו לילות, ימים, בתשעה באב. אנחנו הקמנו את העסק הזה. אומרים

שאין לנו עבודה ל-1995- יש לי פה רשימת הזמנות שמוזמנות. זה נעשה בחשאיות

מוגברת. אינני רוצה לומר כאן מאיזה ארצות באות ההזמנות האלה. אלה מוצרים שלנו.

הם מוזמנים עכשיו.

לאחרונה נשלח במהנדס לגרמניה להזמין משם ב-2 מיליון דולר, מגרמניה, בשבוע

שאנחנו מציינים את יום הזכרון לשואה ולגבורה. אין להם טיפת דם?



היו"ר עי פרץ;

זה מוצר שלכם? אתם מייצרים אותו?

י' דנינו;

שלנו. עכשיו.

היו"ר עי פרץ;

אני שואל: האם כל מה שאומר מר דנינו נכון?

י דנינו;

הם לא יכולים לומר שלא.

היו"ר ע' פרץ;

העובדות נכונות?

ד' גולדשטיין;

העובדה שנסע כמהנדס - זה נכון. שהזמנו - זה לא נכוו.

י' דנינו;

הזמינו.

אי גולדשטיין;

אם יהיה זמן, אני אסביר.

היו"ר ע' פרץ;

האם גם אני הייתי יכול לנסוע לגרמניה במקום מי שנסע לשם, אם הוא לא הזמין

כלום?

אי גולדשטיין;

אני אסביר.

י' דנינו;

יש לד הצעה, תזמין את האיש שנסע.

היו"ר ע' פרץ;

מה הלך לעשות אותו מהנדס בגרמניה?

אי גולדשטיין;

הוא הלך למצוא אלטרנטיבה אם איזו שהיא שביתה.



היו"ר ע' פרץ;

אלטרנטיבה למה?

קריאה;

למוצרים.

היו"ר ע' פרץ;

למה?

אי גולדשטיין;

כי בא לקוח ורוצה אספקה לפי לוה זמנים קצר.

היו"ר עי פרץ;

אתה יודע מה אתה אומר? תאמין לי, מה שאמרת זה אחד הדברים הידורים ביותר. לבל

הברה ממשלתית במדינה תיצור אלטרנטיבה בהוץ לארץ כדי לדאוג שלא יהיו שביתות?

בישראל אין דמוקרטיה לשבות? בשם מי עשיתם את זה? יש לך החלטת הנהלה על זה? זה אהד

הדברים ההמורים ביותר ששמעתי מעובד מדינה. אתה מביו מה אינה אומר? אתה אומר

שהולכים ליצור כלי אלטרנטיבי בחוץ-לארץ כדי לשבור שביתה. אני לא מאמין למה שאני

שומע.

די גולדשטיין;

לא אמרתי לשבור שביתה.

היו"ר ע' פרץ;

מה שאתה אומר זה מפלצתי. זה מפלצתי. מה שאתה אומר זה פשוט מפלצתי. זה לא

יאומן.

ב"אוסם" אומרים, מתהרים בנו, ממוטטים אותנו, אנהנו קונים פסטה כדי ליצור

איזון בתחרות. אז אני אומר, טוב, לבדוק. אבל אתה אומר דבר נורא. עם כל הכבוד

ללקוה שלך, מדינת ישראל היא מדינה שהכלי היהיד שיש לעובדים הוא השביתה. אף אהד לא

ימנע זאת, בוודאי לא מפעל ממשלתי.

י' דנינו;

הם אומרים שאין עבודה. יש עבודה. האלטרנטיבה שלהם היא רק הוץ לארץ. גבי

קומסיר רוצה לשבת כשמשמאלו יש פקידות ומימינו יש אנשי שיווק וממולו טלוויזיה. הוא

רוצה להיות ברוקר, ברוקר. הוא מזמין בהוץ לארץ. יש לנו עבודה. מדברים על מיליון

דולר. זה שקר. רומניה הזמניה ב-50 מיליון דולר.

מ' פלד;

אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים האלה.

היו"ר ע' פרץ;

זה הכי משמעותי.



מ' פלד;

אבל לא אני צריך לא להגן על זה ולא לתקוף את זה.

היו"ר ע' פרץ;

אם מה ששמענו כאן נכון, אני אומר שצריך לפטר את ההנהלה הזאת.

אני שמעתי את זה. אני אבדוק את הדברים.

אני מבקש להסביר מה אמרתי.

היו"ר עי פרץ;

אמרת את האמת. אמרת את האמת. אדוני אין ממה להזור. האמת נרשמה. אם הייתי

הבעלים - אתם לא הייתם יושבים דקה אחת, לא אתה, לא גבי קומיסר ולא דן שומרון.

דקה לא הייתם נשארים. אתם רוצים להרוס את המדינה הזאת? מה זה? איזה דבר זה? לא

ראיתי דבר כזה.

מ' פלד;

תעשיה איננה משנה את צורתה תוך לילה. מה שנעשה היום בתע"ש נזרע לפני 10 שנים

ו-15 שנים והיום אנהנו אוכלים פירות באושים. זו האמת לאמיתה. ההנהלה שפה תוקפים

אווזה, כולה הנהלה הדשה.

היו"ר עי פרץ;

מי חדש? קומיסר הדש? דן שומרון הדש?

מי פלד;

אני אגיע לזה. דן שומרון הדש. הוא נכנס לפני שלוש שנים.

היו"ר עי פרץ;

שלוש שנים זה הדש?

מ' פלד;

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזור ולומר שגבי קומסיר כמנכ"ל הוא חדש יחסיית.

אני הושב שיכולים להאשים רק את המנהלים, כי ועד העובדים והעובדים עושים המיטב

יכולתם. אני לא מכיר אף מפעל שהעובדים שיתפו ככה פעולה עם ההנהלה. אני לא מכיר

אף הברה ממשלתית אהת שהעובדים בה נהגו כך. לא מכיר. זה לסמל ולמופת.

אבל לאהר שאומרים את הדברים האלה אני רוצה לומר כמשתמש במוצרים האלה ומכיר

אותם כולם, שקרתה פה טרגדיה אמיתית, ומותר לעובדים לדרוש הסברים מה קרה, שהמוצרים

האלה גמרו את ימיהם ויש היום מוצרים הדשים וטובים יותר תהתם. השכל של הפגז, השכל

של הכדור זח המרעום ומשום כך מתחרים על המרעומים כל אלה שיש להם יידע ושליטה

בטכנולוגיה.



המרעומים הכי טובים שיש היום, לדוגמה, לתחמושת של טנקים מסויים, התחמושת הכי

חכמה להם להם היא במדינת ישראל, אבל זה לא נעשה במפעל הזה והשוק ברח מהמפעל הזה.

זו האמת לאמיתה. יכולים לחפש את האשמים. העובדה היא ששוק המרעומים עבר לאיורים

ולא נמצא בידי המפעל הזה.

היו"ר ע' פרץ;

מוסה, זה בטח כישלון של ההנהלה ולא של העובדים.

מ' פלד;

אני לא באתי להגן על אף אחד. אני רציתי להגיד את הדברים לפני הוועדה,

והעובדים יודעים דעתי, אמרתי את זה לא פעם אחת. ביקרתי במפעל ואמרתי את זה בצורה

ברורה. אמרתי, במרעומים אין לכם קיום, המוצרים שלכם ברחו. האם זה מקום יחידי

בארץ שזה קרה? לא. זה קרה להם, זה קרה ב"סולתם" זה קרה בהרבה מקומות. הבעלים

וההנהלה צריכים לבדוק את עצמם, כי הם אחראים לזה, לא העובדים.

המוצרים האחרים, האזרחיים בתע"ש נכנסו לנישות שגרמו לתע"ש להפסדים הכי כבדים

שאני מכיר מתוך הפעילות של התע"ש.

היו"ר ע' פרץ;

אני מבקש, חבר-הכנסת טמקין, שתחליף אותי בניהול הישיבה.

אני מבקש שתירשם הודעה בשמי, שאם מדיניות התע"ש למצוא אלטרנטיבות בחוץ-לארץ

שיהיו גורם בפני מאבקים צודקים, כל הנהלת התע"ש צריכה ללכת הביתה, בראשם גבי

קומיסר ודן שומרון. זו הודעה בשמי. אם הוועדה תרצה - תרשום את זח כהודעת

הוועדה.

די גולדשטיין;

זה לא מה שאני אמרתי.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

מר יעקב גרינברג, בבקשה.

י י גרינברג;

לפני כחודש פנו מצה"ל, רוצים לשקם מרעומים ישנים. פנו אלינו למרעום מסויים,

חצי מיליון דולר. מנכ"ל המפעל אמר, סוגרים את המפעל, אין צורך, אנחנו לא עובדים.

אין הזמנות.

יש עוד מוצרים, יש עוד מרעומים שבצה"ל רוצים לשקם אותם. המנכ"ל אומר, סוגרים

מפעל, אין מה לדבר.

עוד נקודה איות. פה שמעתי נתונים, 20, 22, 24 מיליון דולר. לדעתי, זה זריקת

חול בעיניים, מדוע? בשנה שעברה רשמו לנו הפסדים. היום, השנה אנחנו מאותם הפסדים

כבר מוכרים. למשל מכרנו למשטרה ב-40 אלף דולר ויש עוד אבל זה נרשם כהפסדים, כי

רצו לנפח ולהראות כמה הפסדים יש.

כל הפיתוח שהיה במוצרים אזרחיים, הוזמנו חלקים, יש מלאי, הכל הקפיאו. לא צריך

לייצר. מה עשו? לקחו את כל המכונות, העבירו אותם במהירות לרמת השרון, בנו שם מפעל

חדש, ולנו רשמו הפסדים. המלאי שקיים אצלנו, זה נרשם כהפסדים.



א' נג'רה;

אנחנו הסכמנו, יחד עם ההנהלה, לוות לחברה כלכלית אפשרות שתבדוק את הפוטנציאל

של המפעל. הגיעה חברה ניטרלית ובדקה ניטרלית. זה היה מוסכם על ידי ההנהלה וועד

העובדים. היא הגיע להחלטה שחייב להיות בית-מלאכה למרעומים לתעשיה צבאית. כל איזד

יודע מה המשמעות שאתה תהיה ביד של הגויים.

חברת רשף היא חברת-בת אמריקאית. התברר לה שזה עסק כדאי, זאת אומרת זה עסק

כדאי בשביל חברת-בת אמריקאית. ברוך השם, אני שמח שאלה י וצאי תע"ש ואני שמח שיש

להם פרנסה. אבל כיום אני דואג יותר לפרנסה שלי. אני דואג לפרנסה שלי יותר ממה

שאני דואג לפרנסה של חברת-בת אמריקאית. זאת אומרת, אם ראו שזה טוב וכדאי

לחברת-בת אמריקאית, למה זה לא כדאי לנו? זה לא ברור לי.

אנחנו נכנסנו כן למרעומים אלקטרוניים. איפה היתה ההנהלה כשאנחנו לפני ארבע

שנים עשינו הכנת עבודה? דן לא היה שם. ואנחנו נתנו פוזרו נ ות לגבי פרוייקטים

עתידיים. אף אחד לא התייחס לפתרונות שלנו, לא היה יחס ענייני, לא לקחו את זה

ברצינות. עשו עבודה ביורורקטית, תפסו את זה ודחפו את זה לאיזו שהיא מגירה.

אשר לפרוייקטים האזרחיים. עם שיווק נכון - זו פרנסה טובה. אבל יש החלטה, לא

משווקים שום דבר.

מ-600 עובדים ירדנו ל-120 אנשים בשקט, בשלווה. אמרנו, אנחנו חושבים על העתיד

של המפעל. ומה יצא מזה?

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

מישהו מההנהלה יכול להתייחס לאותו קטע של הנסיון של שיווק או ייצור של מוצרים

אלטרנטיביים ומה קרה עם זה? אני לא שמעתי שום דבר בקטע הזה.

די גולדשטיין;

לא הייתי רוצה להיכנס עכשיו לכל ההיסטוריה. אני לא מכיר את ההיסטוריה של

המוצרים האזרחיים. אני רק יודע שהשקיעו בזה הרבה כסף. לא כל הפיתוח היה במפעל

במעלה אדומים. קנו. לגבי חלק מהמוצרים נקנה יידע מכל מיני גורמי פיתוח. ניסו

לשווק אותם ולא הצליחו, בגלל מחיר וקשיי תחרות בשוק.

י י דנינו;

אל תגיד לא הצליחו, לא הצלחתם. אנחנו הצלחנו, אתם לא הצלחתם. אתם ההנהלה, לא

אנחנו.

די גולדשטיין;

לא הצליחו.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

זו התשובה שלך בענין הזה?

די גולדשטיין;

לא. אני מציע שמעבר לזה תהיה גם התייחסות מסודרת של ההנהלה. רשמנו ואנחנו

נתייחס לזה בצורה מסודרת.



אי נגירה;

אני רוצה להוסיף עוד משפט. יש פטנט ישראלי, כחול לבן, של רימוני רובה, שלא

קיים בעולם. זה פטנט שלנו, עם מערכת אבטחה, שאין בשום מקום בעולם. דיברנו עם

ההנהלה ואמרנו, זה פטנט אוריגינלי. יש עתיד בזה. הם אמרו, כל העתיד שאתם רואים

הוא שאולי נמכור את זה לאמריקאים. זה הורס את המוח. זאת אומרת שמוח של יהוסי

ימכור לגויים שתהיה להם עבודה. זה כואב.

מה שאנחנו מבקשים ומה שאנחנו מצפים, שתהיה ראייה קדימה של הענין. מדובר על

התעשיה הצבאית. אם אין רצון בכל משק ובכל עסק, בטח שלא יהיה שום דבר. אם זו

התייחסות של ההנהלה אלינו, זה כואב לנו. צריך לפעול בר)כמה ועם גישה ציונית

ולהסתכל על העניו קדימה. זאת אומרת, אם אנחנו צריכים - יש לנו פתרונות ואנחנו

מוכנים לפתרונות. לבוא להנהלה - כמו שתמיד היינו מוכרים אבל לא התייחסו לזה כמו

שצריך - לבוא להנהלה ולומר, הנה הנקודות, אנחנו מוכנים, בואו נלך קדימה.

י י כץ;

קודם כל אני רוצה להביע צער גדול על הדמגוגיה של ידידי וחברי י ושב-ראש

הוועדה. לקחת משפט אחד ולהסיט אותו מהנושא עצמו, זה יחטיא את המטרה. אני מציע

להעביר את הדברים האלה שאמרתי ליושב-ראש הוועדה, בתקרה שהוא יקה בחזרה את הדברים

שלו ושההודעה שתצא מטעם הוועדה תהיה הודעה קונסטרוקטיבית שתוביל לפתרון במפעל ולא

לכותרות בעיתונים.

ב-10 בפברואר, איורי שנפגשתי עם נציגות ועד העובדים, באותו יום פניתי אל

יושב-ראש הוועדה ואמרתי לו, שנודע לי שהנהלת החברה מתכננת לסגור את המפעל ועל-מנת

למנוע מצב בו נמצא עצמנו בפני שער נעול ולחוצים בלוח זמנים ביקשתי לזמו לדיו ו את

ההנהלת תע"ש והעובדים כדי ללבו את הנושא ולמצוא דרכים לפתרון המצב.

לנו, חברי הוועדה, איו מספיק כלים כדי לדעת האם באמת יש עתיד כלכלי למפעל או

לא. אני חושב שהדבר הטוב ביותר שיכול לצאת מהוועדה הזאת הוא לקרוא להסתדרות, שיש

לה כלים כלכליים, לבדוק את העניו. יש בה כלכלנים ורואי חשבון והיא יכולה לקחת גם

מומחים חיצוניים, תואיל בטובה ההסתדרות הכללית, ביחד עם נציגות העובדים ועם הנהלת

המפעל, ותוך שלושים יום תעשה בדיקה ותחזור לוועדה ותגיד אם יש סיכוי להצעות

אלטרנטיביות. זה לא יתו כותרות, זה לא יתו חדשות מחר בבוקר אבל זה יהיה איזה שהוא

פתח לפתרוו קונסטרוקטיבי.

יפה שעה אחת קודם. נבדוק את העניו הזה בצורה כלכלית רצינית. העובדים צודקים

בדבר אחד, לא ייתכן שלא נתייחס בצורה רצינית למפעל שקם במקום חיוני שמבטא את

ההתייחסות שלנו לירושלים רבתי. עובדים שהם חלוצים הקימו יישוב, הקימו תעשיה ולא

ייתכו שבמחי יד, בלי לבדוק בצורה רצינית את העניו, למחוק את זה.

אני לא רוצה להבטיח הבטחות. אבל בדיקה רצינית צריכה להיות.

תודה רבה.

אנחנו נמצאים בפרק של סיום תכנית ההבראה. אני שואל את עצמי, בשביל מה אנחנו

יושבים פה? אם תכנית ההבראה היא הבראה, בשביל מה אנחנו יושבים פה? האם זה לא

מיותר לשבת פה?

לדעתי, מה שקורה, שתכנית ההבראה היא לא תכנית הבראה. תכנית הבראה נתנה כסף

בשביל לשחרר את ציבור העובדים בשקט, באלגנטיות בלי לעשות רעש. היא לא נתנה אגורה

אחת למפעל הזה בשביל לפתח איזה שהוא מוצר כדי להיכנס לשוק. היא לא נתנה שום כסף

בשביל לשפר את רמת איכות העובדים או להכניס ציוד חדש.



בחודש דצמבר 1992 נפלה החלטה של ממשלת ישראל, שבה ממשלת ישראל קוראת להנהלת

התעשיה הצבאית למצוא חלופות לקיום, או אלטרנטיבה או הצעה או תכנית להמשך קיום

המפעל. זו רוח ההחלטה. מה עשתה ההנהלה מאז? שקל אחד היא השקיעה במפעל? לו השקיעה

שקל אחד במפעל, לו הביאה איזה שהוא ציוד יותר מודרני, לו הביאה איזו שהיא

טכנולוגיה, הייתי אומר שההנהלה מבצעת את רוח החלטת הממשלה. אבל לא כך. נהפוך הוא.

כל הזמן מושכים החוצה את הדברים היותר חיובים ובאים ומחפשים אלטרנטיבה או ביטחון

בחו"ל.

לדעתי, הכתובת היתה כבר על הקיר ב-1992 מפני שאף אהד לא התכוון באמת ובתמים

לבצע ולא הוקצו משאבים למה שכתוב בהחלטת הממשלה. לא עשו שום דבר. מרחו אותנו

ואנהנו כמו ילדים טובים הלכנו עם הראש קדימה ונתנו אותו.

יש לי ביקורת קשה מאד על אופן ניהול הדברים. הדברים מעולם לא הובאו

לידיעתנו. ועדת ברודט? מישהו פה ראה פעם איזה שהוא דו"ח של ועדת ברודט? אני רק

שומע את השם כשאני יושב בירושלים. מי זה ועדת ברודט? מי החברים בוועדת ברודט? מה

הם הם צריכים לעשות? אני לא יודע.

אני מסיר את הכובע בפני כל אחד מחברי הדירקטיוריון, כאדם, כאזרח. אבל, חברים

יקרים, החלטה לסגור מפעל שמעסיק 300 עובדים או 250 בירושלים נפלה בשעה, בשעה אחת

סיכמו את הענין. רציתי לראות בעיניים על מה מדובר. ידידי מוסה ביקר במפעלים

בירושלים. כמה מחברי הדירקטוריון ביקרו בירושלים?

אני אומר לכם, שאם אנחנו נלך לבית-המשפט ונתבע את הדירקטוריון על אחריותו,

שהוא לא ממלא את תפקידו, הדברים ימצאו אוזן קשבת, מפני שהם לא אחראים. ואני יכול

להוכיח את זה גם בפרוטוקולים, שמה שנאמר יום נסתר מחר. אני רוצה להציג לכל עם

ישראל את השאלות שנשאלו בדירקטוריון. אני דורש שהפרוטוקולים יימסרו לוועדה,

שתראה ותדע מה קורה. מי שאשם בזה זה היושב-ראש, הוא המנהיג. לדעתי הוא לא יכול

להסתפק בזה שהוא מחליט לסגור מפעל על סמך זה שמבקר התעשיה הצבאית בא ואומר כך

וכך. צריכה להיות בדיקה יותר לעומק בענין הזה. אני מצטער שאני נאלץ לומר את

הדברים הכואבים האלה.

חברים יקרים, מה שקורה זה מגיפה. עוד לא סגרנו פה כבר אנחנו נדרשים לסגור שם.

אני לא מספיק לזוז ממקום למקום בקצב הזה. אני לא עומד בקצב. מדברים על קרית-

שמונה והנה כבר מדברים על שותף אסטרטגי באיזה מקום אחר שיביא כסף לפיצויים

לעובדים, לא בשביל לשווק אלא פיצויים לעובדים, זו מילת הקסם בניהול המודרני של

מפעלי תעשיה במדינת ישראל, בחברות הממשלתיות, פיצויים לעובדים.

אנחנו צריכים להתעסק עם שמאים. ועד העובדים? מה לי ולשניים. מה אני בשין בזה.

תנו לי לייצר. תנו לי את הציוד. תנו לי את הטכנולוגיה ותראו איזה פלאים אני

מחולל.

הברים יקרים, אמרו שעבודה זולה, זה הפתרון. אם כך הודו היתה צריכה להיות

המדינה העשירה ביותר בעולם. אני יודע שעבודה זולה זה לא היה הפתרון. אנהנו

מכירים מקרה שנשארו מעט עובדים, רוצים לשלם להם פיצויים, פיצויים מוגדלים, ולשלוח

אותם הבית. חברים יקרים, לנו נמאס לקבל פיצויים. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם

הכסף. אנחנו לא רוצים כסף. אני אומר, לא ייסגר מפעל בקלות כמו שמישהו הושב. לא

ייסגר. אנחנו את הטעות הזה, את הדרך הזאת ניסינו. לא הצלחנו. לא הצלהנו בה.

יכול מאד להיות שאין מקום ליחסי עבודה כפי שהיה נהוג עד כה. יכול להיות שאין

יותר מקום למערכת יחסי עבודה כזאת אלא צריך להיות ועד עובדים מיליטנטי שמקי ז את

הדם של ההנהלה. יכול להיות. אני לא יודע. אם לא, תראו לי דרך אחרת בדרך של

להושיט יד ולחתום על הסכמי הבראה, מה קיבלנו? איזו הבראה? מה יש לנו מזה?



אני רוצה לומר שאני נופה לקבל את דבריו של חבר-הכנסת כץ. צריך להיות ענייני.

אנחנו אנשים פרקטיים אבל מישהו באמת ירים את הכפפה. לנו, ארגון העובדים אין כסף

לכל כך הרבה יועצים. אין לנו כסף. אם מישהו ירים את הכפפה ואכן ילך לבדוק, אני

קודם כל חושב שצריך ללכת לזה בידיים נקיות. זה אומר, שההנהלה מפסיקה כל פעילות

שיש לה קשר לסגירה עד שמסיימים את הבדיקה, אחרת חבל על הזמן.

תודה.

עי לוי;

ברשותכם, קצת נתונים לגבי סיוע של המדינה. עד היום משנת 1992, המדינה השקיעה

כ-330 מיליון דולר בתכניות ההבראה של תע"ש.

אשר לוועדת ברודט. ועדת ברודט מורכבת למעשה מנציגי הבעלים, שמונו עוד בשנת

1992 לראות מה אפשר לעשות בנוגהע למשבר בתע"ש. בראשה של ועדת ברודט יושב מר דוד

ברודט וחבריה הם דוד עברי, מנכ"ל משרד הבטחון, חשב משרד הבטחון, יועץ ראש הממשלה

לכלכלה, נציב רשות החברות, היושב הכללי ויוסי ורדי.

מ"מ היו"ר בי טמקין;

לא עולה על דעתכם אף פעם לצרף נציגים של העובדים, מה עוד שמדובר על עובדים

שמאד מעורבים בייצור, ברעיונות וכו'. האם לא שקלתם דבר כזה?

ע' לוי;

ועדת היגוי למעשה מונתה בידי הבעלים כדי לפקח על פעולות ההבראה ועל זרימת

הכספים שהבעלים היקצו לתכנית ההבראה. מי שמחליט על מינוי הוועדה הם השרים

האחראים. ראש הממשלה ושר הבטחון וכן שר האוצר הם השרים האחראים מטעם המדינה,

שהיא הבעלים של התע"ש. הם ממונים על החברה הממשלתית הזאת.

אולי צריך גם להזכיר מאיפה הגיעה תע"ש ולמה הושקעו כל כך הרבה סכומים.

חי צוייג;

ולאן היא הולכת.

זו שאלה מאד מאד כבדה, לאן תע"ש הולכת ובכלל לאן הולכת התעשיה הבטחונית.

כדאי אולי לזכור כאן שהתעשיה הבטחונית מנתה בשנת 1986 למעלה מ-40 אלף. אני מדבר

על התעשיה הבטחונית בישראל, על התעשיה הגדולה, התעשיה הממשלתית שמורכבת משתי

חברות ויחידת סמך אחת. אני מדבר על התעשיה האווירית, תע"ש ורפא"ל. אני לא מדבר על

כל המפעלים הבטחוניים שעובדים בישראל. התעשיה הזאת מנתה בשנת 1986 כ-44 אלף

עובדים ובשנת 1993 ירד מספרם לסדר גודל של 25 אלף עובדים.

תע"ש הפכה לחברה בשנת 1990 יחיש קל הגיעה לתוצאות עסקיות מאד מאד קשות,

הפסדים תפעוליים של למעלה מ--200 מיליון דולר בשנים 1991. 1992 .ב-1993. לאחר

ביצוע תכנית ההבראה, ההפסד התפעולי הגיע ל-79 מיליון דולר ולמעשה זה שהצדיק ביצוע

של תכנית הבראה. אלה הנתונים של התע"ש כחברה. אין ספק שהיה פה צורך בביצוע תכנית

הבראה שהתקדמה ביולקים הראשונים שלה, לפחות לדעת ועדת ההיגוי, בקצב שאמרתי. ההפסד

התפעולי ירד בעשרות אחוזים ולמעשה זו פעם ראשונה שתע"ש מציגה ברבעון האחרון,

ב-1993. רווה גולמי אחרי תקופה ארוכה שלא היה רווח גולמי.

זה כל מה שאני יכול לומר בצד הזה.



מ"מ היו"ר ב' טמקין;

ולגבי המפעל הספציפי הזה?

עי לוי;

אני לא רוצה להתייחס למפעל הספציפי. יש הנהלה. יש דירקטוריון. בהחלטת

הממשלה, שקיבלה את תכנית ההבראה, יש התייחסות נפרדת לשלושה מפעלים - ירושלים,

מעלות ומעלה אדומים. צריך לזכור שהממשלה קיבלה את העיקרון שהמפעלים, כל אהד

בנפרד והתע'יש בכלל, צריכים להגיע לאיזון תפעולי ולרווח. יהד עם זה, היא התנחתה

את התע"ש לבדוק תכניות חלופיות בהקשר למפעלים האלה במסגרת העקרונות של רווח

ואיזון.

חי צוייג;

ועדת ברודט קיבלה את התכניות החלופיות?

ועדת ברודט דנה מספר פעמים. מספר פעמים הוצגו בפני הוועדה תוצאות בדיקה

שעשתה ההנהלה ולאיור תקופה של מספר חודשים הגיעו בהנהלה למסקנה שאין צדקת קיום

למפעל הספציפי הזה.

חי צוייג;

אפשר לראות תכניות חלופיות אחת?

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

אני רוצה להבין, ועדה כזאת שבודקת את העניינים, היא הרי ועדה של הממשלה.

עי לוי;

נכון.

האם היא בודקת את ההשלכות האחרות, את העלויות שכרוכות בסגירת מפעל כזה

וביצירת מקומות עבודה אחרים, בתשלומי אבטלה ופיצויים ובכל המערכות האחרות שמלוות

מעשה מהסוג הזה או שהיא מקבלת כהנחה רק את המיקרו, את תוצאות המיקרו לגבי המפעל

או לגבי החברה?

ועדת ברודט עובדת בתוך ההנחיות של החלטת הממשלה. ההנחיות של הרולטת הממשלה

קבעו כמה עקרונות לגבי תכנית ההבראה של תע"ש: שהמפעלים, כל אחד בנפרד והתע"ש

בכלל, צריכים להגיע לאיזון תפעולי ורווח. הנושא נבדק כנושא כלכלי. במקרה שמפעל

מסויים לא מצליח להתאזן או להביא רווחים - ההנהלה מחליטה.

הקו המנחה של תכנית ההבראה התפעולית של תע"ש, אפשר להציג אותו בשתי מלים:

למכור ביזנס. החברה צריכה לעשות מה שהיא יודעת לעשות ומה שהיא מסוגלת לעשות, מה

שיש לה בו יתרון יחסי כלפי המתחרים שלה ומה שהיא מסוגלת למכור בעולם.



מ"מ היו"ר ב' טמקין;

אם אלה ההנחיות, המסקנה היא ברורה ביותר. זאת אומרת, יש רק מסקנה אחת.

קריאה;

לסגור את התע"ש. לסגור את המדינה.

מי פלד;

אני רוצה לכם, לא היתה חברה אחת בארץ, שנמצאת בשוק הבטחוני, מאז 1985. שלא

עברה משבר כזה. אלא מה? "אלביט" כדוגמה, ב-1987 הגיעה למשבר, היא לא היתה צריכה

לקבל אישור של הממשלה, היא פיטרה שליש מהעובדים והורידה את השכר וכעבור שנתיים

היא היתה עוד הפעם רווחית. גם" תדיראן עברה משבר.

חי צוייג;

החליפו את ההנהלה.

מ' פלד;

ב"תדיראן" פיטרו הרבה עובדים. אם נבדוק מה קרה בכל החברות בעולם שהגיעו

למשברים ויצאו מהם, נראה כמה דברים. אחד מהם הוא שהעובדים, צר לי לומר את זה,

שילמו מחיר כבד מאד. תמיד העובדים משלמים, הם משלמים גם בזה שמפטרים רבים מהם וגם

בתחום השכר. זה הכאב הכי גדול.

הדבר השני, שמחליפים הנהלות.

והדבר השלישי שהבעלים מזרימים לשם כסף. ועוד, מפעלים שהבריאו הם מפעלים שהיו

להם מוצרים. במקום שאין מוצרים - אי-אפשר להבריא.

מ"מ היו"ר בי טמקין;

מוצרים לא נופלים רק מהשמיים.

מ' פלד;

בוודאי שלא. אתה צודק במאה אחוזים. ב"תדיראן" יש הים אמנם פחות עובדים אבל

המכירה של "תדיראן" עלתה במידה רבה לעומת מה שהיה לפני המשבר שלה. אותו דבר קרה

גם ב"אלביט".

אני רוצה לחזור לתעשיה הצבאית. אני חושב שזה לא מכובד שהתעשיה הצבאית לא

מיוצגת כאן על-ידי חברים מההנהלה שיודעים את פרטי הפרטים ויכולים לתת תשובה. זה

לא מכובד. אילו ידיעתי שכך זה יהיה, אני לא יודע אם אני הייתי מטריח את עצמי. למה

אני צריך לעשות את זה?

ואני רוצה לתת כמה מספרים כדי שנדע. התעשיה הצבאית משקיעה השנה במחקר ופיתוח

הרבה יותר מאשר אי-פעם בעבר. היא נוכחה לדעת שמוצרים שלה גמרו את חייהם, זה עוד

אחד ועוד אחד ועוד אחד, למרות העובדה שיש.להם הצלחות יפות מאד. התותח 120 מ"מ, של

הטנק מרכבה, אני מקווה שבקרוב מדינה זרה תקנה אותו כי הוא התותח ה-120 הכי טוב

שקיים על פני כדור הארץ, זה נעשה בתוך התע"ש. יש להם הצלחות אבל בסך הכל יש להם

בעיה של מוצרים. לכן קיבלו החלטה בדירקטוריון ובהנהלה והגדילו את התקציב של מחקר

ופיתוח בשביל שיהיו מוצרים, כי אם לא יהיו מוצרים - לא יעזור כלום.



דורשים פה כל כך הרבה דברים מההנהלה ומטיחים בה כל כך הרבה האשמות. אני רוצה

לומר למען היושר האיטלקטואלי של כולנו, צריך לזכור גם את ההצלחות הגדולות שהיו

לתעשיה הצבאית. המכירות בשנת 1993 היו יותר גדולות ממה שהם האמינו שהם יצליחו

לעשות, מעבר לתכנית. גם ב-1994 תכנית המכירות היא בעלייה יותר ממה שמכרו בעבר.

לתע"ש, בשנת 1986 היו רזרבות של 350 מיליון דולר בבנק. לפי דעתי זה היה מעבר

ל-350 מיליון דולר אבל המספר המוצהר, שאני לא נוטה לקבל אותו, הוא 350 מיליון

דולר. הכספים האלה נאכלו מבלי שהצהירו על הצרה החולה שנמצאת בה תע"ש. ולאחר

שנגמרו ה-350 מיליון דולר הגענו לסיפור החל מ-1990 . כלומר, הבעיה היא בעיה עמוקה

שצריך להוסיף עליה גם את הבעיה של השוק בעולם, כל החברות בעולם. התהליך הזה נמצא

בכל החברות בעולם.

נלקחו שתי חברות כלכליות פרטיות שנחשבות לטובות בארץ, חברה של דוקטור יוסי

ריין וחברה של דוקטור יעקב שיינין, שתי החברות שכל הבנקים פונים אליהן. שתי

החברות האלה, בהמלצות שלהם לפני הדירקטוריון היו באותה דעה.

אני רוצה לומר לכם, לנסות להבריא משהו כשמגיעים כבר מעבר לגבול מסויים, זה

יעלה הרבה יותר ואין לו סיכוי. בתחום שהציגו אותו פה - המרעומים -אין היום

לתע"ש סיכוי להוציא את רשף מהשוק. אין סיכוי. אצלם המוצרים הכי מתקדמים של

מרעומים. לפי דעתי היתה שגיאה שנעשתה בעבר. היום אי-אפשר, בהחלטה של ועדה כל כך

חשובה כמו ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לשנות את העובדות. זה פשוט לא מסתדר.

לפתח מוצר זה לוקח עשר שנים. הצבא לא רוצה את המוצרים שיש. לכן יש פה בעיה בסיסית

מאד.

עי תדמור;

תע"ש שכרה את חברת S.B.Dשעשתה עבודה מקפת בתחום המרעומים, לפי המלצה של מפעל

תמ"א. המסקנה של S.B.Dהיינה - 1} שתחום המרעומים חשוב שיהיה בתע"ש. 2) אין מקום

למפעל מרעומים בצה"ל.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

לא הבנתי. אתה יכול לחזור על זה?

עי תדמור;

לכאורה יש סתירה בין שני הדברים.

מ"מ היו"ר בי טמקין;

כך היה לי רושם. לכן לא הבנתי.

עי תדמור;

צריך שיהיה תהום של מרעומים. חייבים שיהיו בזה אנשים שמבינים.

מבחינת הביזנס שבענין, בסטאטוס שתע"ש נמצא עם המרעומים שיש לו ביד ובהשוואה

לבוה שהשוק דורש, בהשוואה למחירי השוק, תע"ש ייצא מתחום המרעומים. ולכן הוא חייב

ללכת לשיתוף פעולה אסטרטגי.

י י כץ;

חשוב שמישהו אחר יבדוק.



מי פלד;

לפני שאתם הולכים לוועדה בקשו מהסמנכ"ל למחקר ופיתוח, תת-אלוף במילואים

שמוליק קרן, שיבוא ויסביר. הוא מומחה לא רק ברמה ישראלית. תחליטו להשקיע, לעשות

על זה מחקר משלכם - לפני זה תבדקו, תשמעו.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

מר גולדשטיין, יש לך מה לומר?

די גולדשטיין;

אני מבקש להתייחס לטענה שהיתה לגבי הנסיעה לגרמניה והבדיקה של קניית מרעומים

בגרמניה. קודם כל, לא נקנו מרעומים בגרמניה ולא יצאה הזמנה לגרמניה. אנחנו עובדים

מול לקוחות וכשבא לקוח ומציע עיסקה, הוא בא לתעשיה הצבאית ואומר: אני רוצה לקנות

מוצר, מוצר מושלם ואני רוצה אספקה בתאריך זה וזה. אם אתה מסוגל לעמוד בתנאים -

יש לד עיסקה. אם אתה לא מסוגל לעמוד בתנאי העיסקה - אין לך עיסקה.

לפי מה שאנחנו יודעים כיום על הזמנות, אנחנו לא מצליחים לעמוד במוצרים שיש

בידי המפעל לספק, לא לא מצליחים לעמוד בלוחות הזמנים מול ההזמנות שיש כרגע

במערכת, מול ההתחייבויות ללקוחות. לא עומדים בזה.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

למה, לא הבנתי. למה?

די גולדשטיין;

המפעל לא מצליח לעמוד בלוחות הזמנים. פשוט בנאד, לא מצליח לעומד. חסר לו כוח

אדם. חסרים לו חלקים. חסרה לו התארגנות.

שי צוריאלי;

מי פיטר את העובדים? לא פוטרו עובדים במפעל הזה?

די גולדשטיין;

המפעל לא עומד בלוחות הזמנים.

אנחנו ביקשנו לבדוק. באה עיסקה נוספת.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

ארגה אומר "המפעל לא עומד בלוחות הזמנים". אתה חייב להסביר מדוע הוא לא עומד.

אמרת, בגלל חוסר כוח אדם. זה לא מסתדר עם העובדה שאתם רוצים בכל זאת לפטר עובדים.

די גולדשטיין;

ניתן להגביר את הייצור ולהגדיל אותו על-ידי שעות נוספות ומשמרות. כבר כמה

פעמים דיברתי על הנושא הזה וביקשתי להגביר את מאמצי הייצור.

י י דנינו;

אתה רוצה להביא עוד חברות. אל תשקר.



די גולדשטיין;

ביקשתי להגביר את יכולת הייצור. כרגע לא מצליחים להגביר את יכולת הייצור.

בסך-הכל הלכנו לבדוק אם יש אפשרות נוספת לקבל מרעומים, אם נזדקק לזה. הלכנו לבדוק

אפשרות. זה לגיטימי. לא נעשה שום אקט של הזמנה. לא היתה הזמנה. כל שעשינו, שלהנו

אדם לבדוק את הנושא, לראות כנוה זה עולה, לראות מתי אפשר לקבל. זה הכל. רצינו לקבל

אינפורמציה נוספת. אני הושב שלקבל אינפורמציה, זח דבר לגיטימי בכל מערכת. זה כל

מה שנעשה. בדקנו אפשרויות נוספות. שעושים מזה מטעמים, אני הושב שזה לא לעניו.

ח' קצב;

בשנת 1-992 הוחלט על בדיקת מצב תמ"א, אחד המפעלים שי יסגרו זה מפעל תמ"א.

החלטת ההנהלה לסגור את המפעל הזה היתה כבר קיימת. הראיה לכך, בדצמבר 1993 ההנהלה

קראה וזימנה את ועד המפעל וכבר ב-1993 בחודש דצמבר, הודיעה לו שעומדים לסגור את

המפעל. לא היתה שום כוונה להבריא את המפעל הזה. לא היתה שום מגמה כזו. המגמה של

ההנהלה היוגה לסגור את המפעל הזה ולא לבדוק אפשרות של העמדת המפעל הזה על הרגליים.

במהלך הזמו הזה נלקחו מכונות. נתנו לנו להשקיע בפיתוח של מוצרים, דבר עלה לנו

הוו תועפות, אבל כשזה התחיל להיות חי הוציאו את זה. תע"ש יפשוט את הרגל אם ימשיך

בצורה הזאת.

במהלך 1993. נלקחו מהפעל הזה גם מכונות וגם טכנולוגיות, הועברו ממנו מוצרים

חיים, מוצרים שיכלו להביא כסף, והם הועברו למפעלים אחרים. המפעל שלנו הלך ואיבד

את כושר הייצור שלו, את כושר התחרות והיכולת לעמוד בלוח הזמנים. מ-600 עובדים

ירדנו ל-300, מ-300 ל-240, מ-240 עברנו את קו האיזוו שאנחנו מסוגלים לייצר ולעמוד

בתחרות. זה קו מגמתי של ההנהלה. אני טועו שזה מגמתי ולכו אין שום מקום לטענה

שאנחנו לא מסוגלים לייצר.

היום הולכים ומקצצים לנו הזמנות שנתנו לנו בנובמ-:ר ואמרו לנו, תעשו את זה

במאי. ברור שבקצב כזה אנחנו לא מסוגלים לייצר עם מה שיש לנו. אנחנו לא יכולים

להתחרות בדברים כאלה כאשר מקצרים לנו זמנים. אם נותנים לנו לוח זמנים ואנחנו

היינו נערכים, אם יש לוח זמנים מתואם מראש, אנחנו הוכחנו שאנחנו מסוגלים לעמוד

בלוח זמנים.

אני לא מכיר מפעל אחד בעולם שאומרים לעובדים, המפעל שלכם ייסגר, אתם הולכים

הביתה והעובדים בכל זאת ממשיכים לעבוד כאילו כלום לא קרה. העובדים האלה ממשיכים

לעבוד שעות נוספות, בניגוד למה שדני אומר. העובדים האלה עובדים. כל יום שישי הם

באים לעבודה, בניגוד למה שדני אומר. העובדים האלה, אם נדרש מהם, יעבדו משמרות.

מה שדני אומר, זה לא נכון.

אנחנו מייצרים חמישה מתוך שלושה פריטים ואיו שום סיבה שלא יביאו את המוצר

כולו אלינו, כולל ההרכבה. זה מוצר שיביא לנו הכנסות ויעמיד את המפעל הזה על

הרגליים. איו שום סיבה שזה יהיה ברמת-השרון.

ולנושא של רשף. רשף זה עובדי תע"ש. רשף, אלה אנשים של תע"ש. בזמנו הושקע 21

מיליוו דולר בפיתוח. אם זו תהיה הדרך, המוצרים שיפותחו יועברו לייצור במפעלים

אחרים ומפעלים אחרים יקצרנו את הפירות.

העובדים שנמצאים היום אצלנו הם עובדים ייחודיים. איו בתעשיה הצבאית אנשים

כאלה. אף אחד לא מסוגל להפעיל את המכונות שיש לנו היום. המכונות האלה יעברו למקום

אחר. המכונות האלה ייחודיות, שאין בשום מקום בתעשיה הצבאית ולא אגזים אם אומר

שאפילו במזרח התיכון אין מכונות כאלה. אלה מכונות ייחודיות ומי שעושה אותו

ייחודיות הם העובדים. המכונות בלי העובדים לא שוות כלום.



שי צוריאלי;

אני שמח שהדברים נרשמו, שהיתה קודם כל החלטה לסגור ואחר-כך בא הסבר. קודם

החליטו לסגור ואחר-כך ניסו לכופף את העובדות לזה.

אני מבקש לשאול שאלה אחת ואני חושב שהוועדה צריכה לשאול אותה. אם באמת יש

צבר של הזמנות שאי-אפשר לספק אותו בארץ - לפי ההסבר של דני - למה לא לדאוג שהמפעל

ימשיך וייצר ויהיו הזמנות גם בהמשך? מה שנעשה לא מתיישב עם השכל הישר. אם יש

הזמנות למפעל - יש לו זכות קיום, סימן שרוצים את המוצר הזה.

כל הזמן אמרו לנו, אין עבודה למפעל, הוא צריך להיסגר. פיטרו עובדים בטענה

שרוצים להבריא את המפעל. מסתבר ששיקרו לנו.

עי תדמור;

מפעל תמ"א מבצע בזמן את התכנית שלו.

שי צוריאלי;

דני אמר משהו אחר.

ע' תדמור;

המפעל יעשה את מה שהוא מתחייב לעשות ובזמן. בגלל ההיקף שלו קשה לו להיענות

לבקשות של מפעל ארור להוסיף בצורה משמעותית כמות נוספת של מרעומים בזמן קצר.

י י דנינו;

יש כאן תיקון למה שדני טען. תשימו לב לסתירה, אחד אומר שמאל ואחד אומר ימין.

מח אתם רוצים? אנחנו עשינו את הבדיקה. אומרים כאן, נבדוק עוד הפעם. תאמין

לי, בדקו את המפעל הזה כבר עשר פעמים. צריך לדרוש ועדת חקירה שתבדוק את אלה

שיושבים פה. נותנים לכדור השלג הזה להתגלגל ואף אחד לא עוצר אותו.

מוסה אומר, אנחנו צריכים לחשוב על העתיד, על פיתוח. אנחנו השקענו בפיתוח.

היום זה הפסד, זה הפסד שלנו. חשבנו. השקענו. רצינו עתיד. צמצמנו שכר, 20%. ירדנו

במספר העובדים. איפה נשמע דבר כזה? ושקט. בקופת-חולים אתה יכול לפטר ולסגור איזו

מרפאה אחת? ישרפו לך את המדינה. חברת חשמל, תוריד 10 עובדים - אתם יודעים מה הם

עושים. אותו דבר בייבזקיי. לנו אין טילים.

מ' פלד;

המפעלים שמתחרים בכם ינצחו אתכם במוצרים. זו בדיוק הסיבה.

י י דנינו;

לא נכון. הפיתוח הוא שלנו. שף קם מתעייש, למה לא היה בתע"ש?

מי פלד;

הועברו עובדים.

יי דנינו;

. לא הועברו עובדים.



חי קצב;

הם פוטרו. הם הקימו מפעל מתחרה.

אני רוצה לומר, יש לנו דוגמאות במשק הישראלי שחברות ממשלתיות שעשו ניתוח שהיה

ברוך בצעדים כוללים, לא רק פיטורי עובדים אלא הגדלת מאמצי השיווק, החברות האלה

הבריאו. זאת אומרת, אסור בשום פנים ואופן לפסול את האפשרות של צמצומים, של פיטורי

עובדים, של הגדלת מאמצי שיווק כתכנית כוללת להבראה של מפעלים. יש חברות, כולל

"בזק", ואפילו היום, שכן עושות ניתוח וכן מצמצמות וכן מפטרות עובדים ומצליחות

להבריא את עצמן. אי-אפשר לפסול את זה לחלוטין.

מ"מ היו"ר בי טמקין;

אני חושב שבמקרה הזה, לגבי העובדים הספציפיים האלה, הם הוכיחו במעשה.

י' כץ;

אני חוזר על הצעתי להטיל את צוות של ההסתדרות, העובדים וההנהלה, שיגישו לנו

תוך 30 יום את המסקנות שלהם, ואז ייבדקו הדו"חות של החברות הפרטיות. תהיה עוד עין

אובייקטיבית, שיש לה הכלים, לבדוק.

מ' פלד;

כשההסתדרות סגרה את המפעלים שלה ועשתה שמה פיטורי ייעול וסגרה מפעל אחרי

מפעל, אתם ישבתם ודנתם בזה?

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

כל פעם היו פה דיונים.

י י כץ;

אני לא הייתי חבר ועדה.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

אנחנו שנינו חברי כנסת חדשים. אבל ועדת העבודה והרווחה, עד כמה שידוע לי,

מיצתה את כל התהליכים האלה.

מ' פלד;

בזכות העובדה שההסתדרות עשתה מה שעשתה, יש היום "כור" יש היום "סולל בונה"

ויש היום "תדיראן" וזה גאווה לעם ישראל.

מ"מ היו"ר בי טמקין;

אני חושב שאנחנו מתמודדים פה עם בעיה שהיא גם בעיה ספציפית אבל היא גם בעיה

כללית.

אני חושב שמדינת ישראל צריכה לקבל הרולטה כללית מכרעת והיא; האם יש מקום לתע"ש

במדינת ישראל.



מי פלד;

יש החלטת ממשלח שיח מקום לתע"ש. יש חחלטת ממשלח שכל מפעל יתקיים במידח שהוא

מסוגל לקיים את עצמו ויש לכך חצדקח.

ח' קצב;

עם ע?רח.

מי פלד;

זאת היתה ההחלטה.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

מכיוון שמדובר על חברה שיש לה זרועות וזה כלים שלובים והחלטה אחת משפיעה על

מקום אחר, ולפעמים הבראה של מקום אחד נעשית באופן מוחלט על חשבון מקום אחר, אני

חושב שוועדת העבודה והרווחה עומדת מול הצורך להתמודד עם בעיות ספציפיות שנוצרות

בתהליך הזה אבל עם זה אנחנו לא יכולים להיות אדישים למה שמתרחש בכלל.

כל פעם מחדש באים לפה מעיירות פיתוח כאלה ואחרות. אני רוצה לומר, שכאשר

מתמודדים עם הבעיות האנושיות שנוצרות ועם המחירים החברתיים של ענין זח או זה,

פתאום מתברר שוועדת העבודה והרווחה לא יכולה להצטמצם רק בשיקול של מה שקורה במפעל

ספציפי ברגע ספציפי. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו לא הנהלת חברה. אנחנו

בכל-זאת מייצגים פח את האינטרס הציבורי הכולל ואת המחירים החברתיים הכוללים של מה

שנעשה ובגלל זה אנחנו צריכים להתייחס לעניינים באיזון.

חי צוייג;

כמה יעלו הפיצויים לעובדים.

מ"מ היו"ר ב' טמקין;

אני רוצה לומר בעקבות הדברים שאמר חבר-הכנסת כץ. אנחנו מודעים לענין של

הייעול, בצורך בייעול ובצורך של הבראת התע"ש ואם אפשר גם המפעל הספציפי שאנדונו

מדברים עליו.

אנחנו מודעים למאמצים שנעשו על-ידי העובדים ושיתוף הפעולה של העובדים בתהליך.

ומכיוון שכך אני חושב שמגיע לוועד הזה שאנחנו ניתן את תשומת הלב המירבית ונעשה את

והמאמץ הגדול ביותר להציל את המפעל הזה, אם אפשר במסגרת הבראה כללית של התע"ש.

אני חושב שצריך לציין שאנחנו רואים בחומרה את העובדה שלא היו פה לא מר קומיסר

ולא דן שומרון. אולי הם היו יכולים לתרום לדיון שלנו ואולי לפתרון הענין.

מהדברים ששמענו כאן אני לא מרגיש את עצמי אחראי לומר עכשיו להנהלה בשום פנים

ואופן אל תסגרו אף פעם את המפעל הזה ואל תעשו פעולה כזו או אחרת.

אני חושב שחבר-הכנסת כץ צודק בכך שחוא קורא לכך שתהיה לנו יותר אינפורמציה

בנושא, גם אינפורמציה ישירה מן ההנהלה וגם בדיקה נוספת. אני לא מרגיש שקיבלנו את

האינפורמציה, אפילו לא החומר הכתוב של אותן החברות שבדקו את הענין. אנחנו לא

קיבלנו אותו. קיבלנו גירסאות קצת שונות.

אני רוצה להקריא לכם את ההצעות שלנו, את המסקנות:

1} ועדת העבודה והרווחה קוראת להנהלת התע"ש ולממשלה לעשות כל מאמץ למנוע

סגירת מפעל תמ"א במישור אדומים.



2) הוועדה קוראת להסתדרות העובדים ולהנהלה להקים צוות משותף שיבדוק מבחינה

כלכלית את האפשרויות להמשך הפעלת המפעל, לרבות הסבת מוצריו.

3) הצוות ידווח לוועדה על מסקנותיו תוך 30 יום.

אני גם אני מבקש מן ההנהלה לא לנקוט בצעדים ~ וזה חלק מן המסקנות - לא לנקוט

בצעדים שמשמעותם היא הפעלת תכנית לסגירת המפעל. אני מציע שההנהלה תשקיע מאמץ,

ביחד עם העובדים, לבדוק איך אפשר לספק את ההזמנות שישנם, במקום להשקיע מאמץ לראות

איפה אפשר להשיג את המוצרים האלה במקום אחר בעולם, גרמניה או בל מקום אחר.

בזה אנחנו מסיימים. תודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.