הכנסת השלוש עשית

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 156

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד/ חי באדר תתשנ''ד, ?16.02.199; בשעת 9:05

חברי חוועדח: חיו"ר ע. פרץ

ט. אלסאנע

נ. בלומנטל

ת. גוז'נסקי

א. גולדפרב

ח. דייו

ב. טמקיו

ל. לבנת

ש. עמור

י. רונן, עו"ד, מתאם משפטי, תאגודת הבינלאומית

לזכויות הילד

א. בן-גרא, מזכ"ל, איגוד העובדים תסוציאליים

מ. זאבי, מפקחת, "אמונת"

י. קדמן, ד"ר, מנכ"ל, המועצת חלאומית לשלום חילד

ז. אחרוני, נצ"מ, ראש מדור עבריינות נוער, חמשטרח

א. גפן, אגף חתקציבים, משרד חאוצר

ח. ברנע, מפקחת על חינוך מיני וחיי משפחח, שירות



פסיכולוגי-ייעוצי, משרד החינוך וחתרנות

ר. כחן, סגן מנחל מינחל חברח ונוער, משרד חחינוך

וחתרנות

ד. איש-שלום, מנחלת חמחלקח חפלילית, משרד חמשפטים

א. בן שושן, חמנחל חכללי, משרד חענודח וחרווחח

מ. וגשל, אחראי על מעונות חסות לנוער, משרד חענודח

וחרווחח

מ. חוננ, ד"ר, מנחל אגף שרותי תקון, משרד חענודח

וחרווחח

ד. טנא, חאונינרסיטח חענרית

ח. שננל, סגן מנחל שירותי טיפול נשים ונערות, משרד

חענודח וחרווחח

י. וייס, מפקחת, שירות טיפול ננערח נמצוקח, משרד

חענודח וחרווחח

ר. לנ-ארי, מנחלת חמחלקח לטיפול ולמניעת אלימות

נמשפחח, נעמ"ת

ע. אנו חנלח, עונדת סוציאלית, עיריית טיינח

א. חופמן, חיחח-ח לטיפול ננערח, עיריית ירושלים

ר. ויינשטיין, מדריכח ומרכזת צוות, חיחידח לטיפול

ננערח, עיריית ירושלים

נ. קרמן, חיחידח לטיפול ננערות נמצוקח, עיריית

ירושלים

צ. לפלר, מנחלת מדור חשיקום, אגף חרווחח, עיריית

ירושלים

י. כחן, אגף לרווחת חפרט והמשפחח, עיריית נתניח

ר. מעוז-רנינוניץ, סגנית מנחל חאגף לשירותי רווחח,

עיריית תל אנינ

מ. נפתלי, מנחל עמותת על"ם

ר. נן שחר, ארגון נשי חרות

ש. נן שלמח, אחראית על מעון לנערות ומעונות יום,

ארגון נשים לינרליות

א. אדלר

חנר חמתרגמים נע"מ

נערות במצוקה



נערות במצוקה

אנחנו מקיימים את הדיון, ובחמשו ודאי יגיעו

שאר המוזמנים. אני מקווה שגם נערות תבאנה

להעיד על מה שקורה ואיך מגיעים למצב בו מגדירים אותך כנערה במצוקה. אני

רוצה לציין שהקמנו ועדת משנה לטיפול בנערים במצוקה בראשותו של חבר

הכנסת בני טמקין, ועדת המשנה עושה עבודה יסודית מעמיקה, שמנסה לקשור את

החלטות הועדה למתרחש בשטח. אני רוצה להזכיר, שהוועדה הוו, היא גם

הוועדה שטיפלה בתופעת ה"הומלסים", הנערים חסרי הבית שהיו בכיכר דיזנגוף

ובאזורים אחרים. עדיין לא נפתרו כל הבעיות, אבל לשמחתי הרבה. התקדמנו

יפה מאוד. גם המעון לנערים ונערות חסרי בית במצוקה, של שמשרד העבודה

נכנס לפעילות וקולט. מצבו של בית השנטי השתפר מאוד, והוא כבר נראה

כמוסד ראוי, למרות שעדיין לא קבל הכרה. היום, אנחנו רוצים למקד את

הדיון, במצבן של נערות במצוקה בישראל. מה מדינת ישראל, מסוגלת להציע

לאותן נערות. נציין גם באיזה שלב, אנחנו מציעים את עזרתנו, האם זה בשלב

שכבר אין לטיפול שום משמעות, והנערה כבר נכנסה למצב של חוסר יכולת

להחלץ מהמצוקה שהיא התדרדרה לתוכה או לא! אני מבקש מח"כ בני טמקין,

לתאר במעט את מצב הדברים, על פי התרשמותו.

ב. טמקיו; תודה ליו"ר, שנענה ליוזמה לקיים דיון המשך,

ולעלות מדרגה מוועדת המשנה לנוער במצוקה,

לוועדת העבודה והרווחה. הוא השתכנע כמוני, שהבעיה היא בעיה יחודית,

שדורשת טיפול דחוף ורציני. בחודש האחרון, קיימנו במסגרת הוועדה, וגם

מחוצה לה, מחקר, דיונים, מפגשים, וגם סיורים בשטח. במסגרתם הגענו, יחד

עם מספר חברי כנסת, למועדוניות בטאייבה, למקלט בצפון, למקלט לנערות

במצוקה, בירושלים, להוסטל אורנים, למעון מסילה ולמקומות אחרים. אני

רוצח קודם כל, לציין את העובדה, שפגשנו בשטח אנשים מסורים מאין כמוהם,

זה פשוט מחזיר לך את האמון בבני אדם. מצאנו אותם עובדים, לא תמיד

בתנאים הכי טובים, והם מסורים לעניין ומשוכנעים בצורך לעזור לנערות

במצוקה. אני גם רוצה לציין, שיש שינוי כיוון, מודעות יותר גבוהה, ורצון

לעזור, גם במשרד העבודה והרווחה, בדרגים הגבוהים.

אחרי שאמרתי את חדברים האלה אני רוצה לומר כך, אנחנו מוכרחים, בוועדה

הזאת, לשמש גם קטליזטור לטיפול יותר דחוף ויותר נמרץ בבעיה. מצאנו מצב,

שלפי דעתי, אפשר לתאר אותו, רק כתופעה כואבת ביותר, שהיא פרי הזנחה

פושעת, במשך שנים רבות, בטיפול בבעיה של נערות במצוקה. אני רוצה לומר

גם, שהופתעתי שהכנסת לא דנה בעבר, בנושא הזה באופן ממוקד. אני רוצה

לומר, שהבעיה הזאת של נערות במצוקה, חורגת, מהבעיה הכללית של מצוקה ושל

נוער במצוקה. היום קראתי בעתון למשל, שאחת התופעות, הנלוות למצוקה של

הנוער זה, למשל, אלימות. קוראים בעיתון שיש אלימות קשה בקרב הנוער.

עכשיו כולם מתעוררים, ורוצים לטפל בענין, אבל אני הושב שאם יגיעו לזה

דרך עניין הטיפול, באלימות בנוער, לא יגיעו בהכרח, לנושא של נערות

במצוקה. אחד המאפיינים היהודיים של התופעה זה, שהנערות במצוקה מפנות את

האלימות שקיימת, או התוקפנות שקיימת אצלן, דווקא כלפי עצמן, ולא כלפי

החברה החיצונית. לכאורה, הן מהוות, בעיה יותר קטנה מאשר הנערים, ואז

אפשר להתעלם. אנחנו מוצאים פה, עוד בסיס לאפלית נשים, גם כאשר הן

צעירות. על איזה מימדים של בעיה אנחנו מדברים? שמענו כבר בדיון הקודם,

על כ-5500 נערות במצוקה, שמטופלות בצורה זו או אחרת על ידי המערכת,

ועוד כמה אלפים לא מזוהות, כי לא. ידוע בדיוק מה המספר. הן לא מגיעות

בכלל לידי טיפול, בגלל הזנחה פושעת מצטברת במשך השנים. אותן נערות



במצוקה, מטופלות היום ויש תקנים מלאים המיועדים לעניין חזה של נערות

במצוקה. ב-1980 היו 110 תקנים כאלה, מספר הנערות במצוקה גדל באופן בלתי

רגיל, ומספר התקנים המטפלים בענין ירד באופן קיצוני. אנחנו מדברים גם

על בעיה מיוהדת למגזרים מסויימים, אם אנחנו מדברים למשל, על נערות

ערביות, יש 750 נערות ערביות. אגב, כאשר נערה ערביה מגיעה לטיפול, זה

אהרי שמצבה התדרדר ביותר, ויותר קשה לטפל בה. 750 כאלה מזוהות, כי הרבה

לא מגיעות בכלל לטיפול, וישנם 6 תקנים בכל הארץ לנושא הזה, לטיפול

ב-750 נערות ערביות שמגיעות לטיפול. אתן לך דוגמא, בטייבה שם היינו

וביקרנו, אגב, כל עובד סוציאלי בטייבה, מטפל ב-200 תיקים, והוץ מ-200

התיקים האלה, שכל אהד מהם מטפל, ישנם גם הצרכים המיוהדים, שכל אהד מהם

מטפל. למשל עיידה, שהעידה בפעם הקודמת, היא מטפלת ב-150 תיקים בעצמה,

ובנוסף, ברבע משרה, היא גם מטפלת בנערות במצוקה בטייבה, כולל המועדונית

שישנה בטייבה וכדומה. יוצא מכך, שבמקום מצב נורמלי ותקין, שעל פי כל

ההערכות המקצועיות, עובדת סוציאלית, יכולה לטפל בכ-25 נערות במצוקה,

באופן נכון, עובדת סוציאלית אהת מטפלת ב-45 תיקים, ובסקטור הערבי

בהשבון פשוט, מטפלת אהת מטפלת ב-120 נערות במצוקה על כל תקן. ישנו גם

מצב הדש, של כ-700 נערות עולות במצוקה, שלא ידוע לי, ולא קיבלתי עדיין

תשובות לבעיה הספציפית הזאת. כמה עובדות סוציאליות דוברות רוסית, או

כאלו שמסוגלות לתקשר עם הנערות העולות במצוקה, יתווספו למערכת בשנים

האהרונות. יש הרבה מקומות בארץ, שבהם אין בכלל עובדת שמטפלת בנערות

במצוקה. גבעתיים, נס ציונה, הוד השרון, ובסקטור הערבי הייתי בתמרה

והייתי בסכנין, אמרו לי שאין שם בעיה של נערות במצוקה. למה אין בעיה של

נערות במצוקה בתמרה ובסכניןו מכיוון שאין שם מטפלת בנערות במצוקה,

ומכיוון שכך, אפשר לשמור על הענינים בשקט. ושמענו גברים בטייבה במסגרת

ועדת המשנה, שאמרו, מה, יש גילוי עריות בטייבה? יש דבר כזה בטייבה! ואז

בתמרה וסכנין אין להם גילוי עריותז מכיוון ששם אין מטפלת בנערות

במצוקה. עכשיו אני רוצה לומר לך, מרגע שיש עובדת המטפלת בנערות במצוקה,

מיק- אתה מגלה את הבעיה, בכל חריפותה, בכל מקום.

יש שני מימדים לטיפול, המימד הקהילתי, איך מטפלים בקהילה, וזה טיפול

פרטני, והטיפול הקבוצתי, מועדוניות וכדומה. כבר אמרתי, שמחסור בכח אדם,

מקשה מאוד על העניין. המועדוניות הטיפוליות שידברו עליהן כאן, הן

מפעלים יפים ביותר, רק הבעיה היא, שיש רק 38 מועדוניות טיפוליות בכל

הארץ. ואני חישבתי שזה נותן תשובה בערך לכ-1000 נערות במצוקה, ומשאיר

עוד כ-4000 נערות ללא טיפול. באשר למה שנוגע לטיפול מחוץ לקהילה, יש

לנו בעיות קשות ביותר, עד יש צורך בטיפול מהוץ לקהילה, ידוע עד עכשיו

על כ-500 נערות במצוקה, המערכת מספקת אולי תשובה ל-200 נערות כאלה,

מחוץ לקהילה, יש מעונות, הוסטלים, מקלטים וכדומה.

קיים מעון פנימיה, במסילה, וקיים מעון במנוף, וישנו מעון סגור לאבחון

והתארגנות בצופיה, יש הוסטלים, 6 הוסטלים שמתוכם רק הוסטל אחד בסקטור

הערבי, ל-8 נערות, ויש מקלטים סגורים זמניים, אחד ערבי ואחד יהודי,

לגבי המקלט הקיים בסקטור הערבי, שביקרנו בו בצפון, הנערות אמרו לנו כך:

ואני מצטט, "אני לא ישנה בלילות, מפחד מה יקרה בעוד חודש כשיוצאו אותי

מפה. לאן ישלהו אותי, אין לאן לשלוח, אין הוסטל לנערות הערביות,

מחזירים אותן לאותו מקום שממנו באו. אם הן חוזרות למקום שממנו הן באו,

צריך להבין את המשמעות, כאשר מדובר על תרבות, שבמסגרתה, בריחת ילדה

מהבית, או עזיבת הבית וחזרתה מהווה בעיה רצינית ביותר, הכרוכה בסכנות,

שאני לא רוצה לפרט כאן. לנו אין לנו מסגרות המשך לנערות ערביות, וזאת

בעיה המורה ביותר. לא קיים מעון נעול לנערות שזקוקות לטיפול סגור,



לקביעת גבולות, ולהגנה, גס בית המשפט, גם פקידות הסעד, וגס העובדות

הסוציאליות חושבות שזח דחוף ביותר. חנערות לפעמיס מתגלגלות ברחוב, משוס

שלא קייס מעון נעול. וכאן, אס חיתח חזגחח פושעת בכלל חרי בטיפול פח,

חחזנחח חפושעת חיא גדולח יותר. שמענו על תוכניות, בשלוש חשניס חבאות

יתנו תשובח לכ-76 בנות. בדו"ח מופיע גידול בלתי רגיל, בתקציב לטיפול

בנערות במצוקח בשנח חאחרונח. לכאורח, יפח מאוד, אלא כאשר בדקתי את

פריטי חתקציב, חתברר, שחכניטו, דרך חטיפול בנערות במצוקח, את כל נושא

חנשיס חמוכות. ואז יוצא שלא חייתח בעצס שוס תוטפת, פרט לשתי תוטפות,

שאני רוצח לציין לחיוב. תוטפת אחת בטן 244,000 שקל לטיפול בנערות

עולות, ועוד תוטפת בטך של 380,000 שקל, לפתוח מקלט בטקטור חערבי, מקלט

שנותן תשובח ל-10 בנות, שגס אס אין לחן אחר כך חמשך, זו בכל זאת, עליח

ריאלית למשרד חעבודח וחרווחח. בדקתי את חמטפר, נערות במצוקח, בתוך משרד

חעבודח וחרווחח, פרופר, לא נשיס מוכות, לא קיבל אפילו את חחגדלח חזו

בתקציב שאנחנו מדבריס עליח. וכל זח שייך לעובדח שחבנות חאלח, אינן

מחוות בעיח כלפי חוץ, אלא עיקר חבעיח חיא קודס כל כלפי עצמן. לכן אפשר

לחתרכז בתחומיס אחריס, שאולי גס חס חשוביס באותח מידה. אני רוצח לטייס

את חעניין ולחגיד מח צריך לעשות. צריך לחעביר את מטפר חתקניס, בכלל לא

יכול לחיות ש-67 תקניס יחיו לכל חארץ. צריך לחגביר, באופן מיוחד

ומיידי, את חתקניס לטקטור חערבי. זאת בושח וחרפח למדינת ישראל. כל

חחוקיס שאנחנו כותביס נגד חאפליח, על בטיט לאומי וכדומח, יש פח אפליח

מובחקת שצריך לתקן אותח. צריך לזרז את חקמתו של מעון נעול. צריך למצוא

דרך לא לחכות שלוש שניס לפתיחתו. צריך לדאוג בדחיפות למטגרת חמשך

לנערות חערביות. אני חייב תשובח לאותן נערות, שמצאתי בנצרת, שלא ישנות

בלילות, כי חן לא יודעות מח יחיח גורלן, אחרי שחן תצאנח מחמעון. שלא

תחשוב שלנערות חיחודיות לכולן, יש תשובח לחמשך. יש תשובת חמשך לחלקן,

לגבי חערביות, אין תשובת חמשך כלל. אני מודח לאדוני חיו"ר.

רשות חדיבור למנכי'ל, חטר לי חקטע שבו, מעבר

לתקציב, ולטיפול חמטודר, נשאלת חשאלח, מח

חלקס של חמוטדות ביצירת המעמד חזח ששמו נערה במצוקה, זאת אומרת: מאיזה

רגע הופכת נערה להיות נערה במצוקה. האס זה בגלל המצב המשפחתי, האס נערה

במצוקה היא נערה שיש לה תיק פלילי, האס המשטרה היא גורס שמחזיר את

חנערות לחוף מבטחיס או גורס שמחזק את חטטיגמח. כל חן שאלות שצריך לעמוד

עליהן בהמשך.

המקורות למצוקה הן רבות, מצוקה כלכלית או

מצוקה חברתית, נערח במצוקח חיא בחורח

שמטיבות שונות, אלימות במשפחח, משפחות חרוטות, משפחות חד חוריות שלא

יכולות לתפקד באופן נורמטיבי ואין לחן כוחות לחתמודד עס חחייס. מצב של

גילוי עריות במשפחח, מצב של ניצול, חוטר יכולת ללמוד ולחיות במטגרת, הן

מתחילות לשוטט ולצאת מהמטגרת, זאת אומרת, יש לעניין הזה פניס רבות, אי

אפשר לציין רק מקור אחד של מצוקח, ובנוטף אס חחורח חוא אלכוחוליטט, או

חאס נרקומנית או אלף ואחד טיבות אחרות.

מנכ"ל משרד חעבודח וחרווחח בבקשח, אני רוצח

לחודיע, ששרת חעבודה והרווחח חיתח צריכח

לחופיע כאן, אבל בגלל ישיבת ממשלח, שלא מן חמנין, חשרח חודיעח שלא תוכל

לבוא. אנחנו חחלטנו, למרות זאת, ובגלל חשיבות חעניין, לקייס את חדיון,

חמנכ"ל מייצג את חשרח ואת המשרד, בבקשה, אדוני המנכ"ל.

תתת אדוני היו"ר, אני שמח לחיות כאן ולדון

בנושא זח. זח נושא שבאמת מטריד המשרד, יום

יום, ושעח שעח. אני שמח שיש מודעות גדולח עכשיו, ג0 בכנסת וגס בציבור.

לחערכתי, בשנים חאחרונות לא חיתח מתעות, וכתוצאח מכך חנושא נראח כפי

שחוא נראח. אני רק מציע לעצמינו, כשאנחנו מציגים את נתוני חיסוד, פשוט

לדייק במספרים. שמעתי פח דבר, שמקומם אותי. גידול תקציבי, בתקציבי

חמשרד ב-11%. אקח רק את חסעיף חזח, בשביל לחמחיש את חמציאות, שבח משרד

חעבודח וחרווחח מתפקד. אין שחר לאמירח חזאת, אני אומר זאת באחריות

מלאח. משרד חעבודח וחרווחח בשנת 94', קיבל תוספת תקציב למשרד, 165

מליון, על תקציב של 1.8 מליארד, וזח לא חכל. אני רוצח לחדגיש מח כולל

חתקציב חזח. 51 מליון חפרשי שכר, כלומר עליות שכר שמתוכננות לשנת 94',

זו לא תוספת תקציב. 40 מליון עבודות מידיות, זח לא תוספת תקציב, זח

לחימח באבטלח. ואני יכול לחמשיך חלאח, קבלנו בשנח שעברח לובי חברתי,

21.4 מליון. חלק מחם חושקעו גם בנערות ונשים במצוקח. חתקנים חאלח צריך

לממן אותם ב-94'. לטובת חעניין חזח קיבלנו 16 מליון, 6 מליון לשרות

חתעסוקח. מח נשאר נטו, לנושא רווחח לכלל חמשרד? 30 מליון. אני מבקש

תרשמו בפניכם את חסעיף חזח. 30 מליון תוספת לכלל חמשרד. עכשיו אני רוצח

לחמשיד חלאח. רק בשביל חמפגרים, חנכים וחילדים בסיכון, חממתינים בתור,

500 ילדים מפגרים ממתינים וכוי, נדרשים למשרד, כדי לכסות פער של שנים.

חסרים למשרד 57 מליון. זח כדי לתת לכם תמונת מצב תקציבית, אבל זח לא

חכל. חאם בתחומי חרווחח, יש למשרד, גמישות לחמיר כסף בתקנים, או תקנים

בכסף, או לחגדיל מכסותז שלילי. בין 97% בתחומים מסויימים כמו, חמפגר או

בתחומים אחרים 96% מחתקציב חוא קשיח. חפיות דורשים כל יום מזון וטיפול

ומוסד, ואין שום יכולת לתגבר או לחזיז מתקציב לתקציב. זאת אומרת, כל

חאמירח חגדולח חזאת, שמשרד חעבודח וחרווחח, קיבל ריאלית 11% ומשחו

תוספת, לדעתי אין לח אחיזח במציאות. אבל אני חרי לא באתי חנח לחציג את

מצוקות משרד חעבודח וחרווחח, באתי לחציג, מח עשינו חכי טוב שאפשר חיח

בשנת 93, ונעשו פעולות. יכול לחיות שמישחו אומר לא די, אני מסכים

חלוואי ויכולתי לחכפיל. אבל אגף חתקון, ואני אומר, אגף חתקון, כי חוא

מטפל בכלל חאוכלוסיות שנמצאות על סף עברינות או אחרי עברינות, או

בעברינות, קיבל 8 מליון תוספת תקציב חשנח, על תקציב של 34 מליון, זו

תוספת ראלית גדולח מאוד, אולי לא מספיקח, אבל גדולח מאוד, ולכן אני

חושב שכמשרד, ומדיניות חשרח ברורח, נושא נערות במצוקח, ונשים מוכות,

חוא נושא מועדף במשרד, אבל אני אגיד עוד סעיף, שחייב לחיות ברור

לכולנו. בשביל לטפל בנערות, ולחקים את חמערכת, צריך תשתיות. חתשתיות

עולות חרבח מאוד כסף, מעון נעול לנערות במסילח, 9 מליון, תקשיבו מח זח

עולח לנו, וזח לא על שנח אחת. חצלחנו עכשיו לגייס את חכסף ויקח שלוש

שנים לבנות את זח. אם חיינו מקבלים את ח-9 מליון לפני שלוש שנים חיינו

עושים את זח כבר מזמן, וזח רק דוגמא אחת למח שזח עולח לנו.

אני רוצח לחמשיך, חמועדונית, שכל כך מדוברת חיא טובח, אך עלות

מועדונית, וחפעלתח חיא כ-400,000 שקל. חכספים חאלח אינם בנמצא, צריך

קודם כל תקציב חקמח, ותקציב פעולח. בנושא חתקנים, אני מבקש לתקן סעיף

אחד, נאמר פח שכאילן, חייתח ירידח מ-80 תקנים ל-67. אני רוצח לומר,

שעשו פח משחו, חלק מצורת חטיפול בנערות אף חוא חשתנח. זאת אומרת, חלק

מחתקנים, ואני לא מומחח, אל תתפסו אותי במלח, חלק מחתקנים, נלקחו

לטיפול בקחילח. בסן חכל חמחסור בתקנים חוא אדיר. חוא בסידרי גודל, של

60 תקנים. אתם יודעים על מח אנחנו מדברים? מדובר על 60 תקנים, אני לא

קבלתי בשנת 94י תקן אחד נוסף. בנושא חעליח קיבלו שנים וחצי תקנים, שאלו

מח נעשח בנושא חעליח. שנים וחצי תקנים לנושא נערות במצוקח, נכון חוא



שהנערות במצוקה, בשנה הראשונה זה לא נראה, אבל עכשיו זה הולך והופך

להיות אקוטי. אני יודע שכולם יכולים לפנות למשרד העבודה, זה בסדר, אני

רק רוצה שתדעו, את הנתונים שאנהנו פועלים בהם.

השאלה השניה שצריד לענות עליה, האם יש לנו תוכניות אפקטיביות? אני גאה

לומר, שיש לנו תוכניות אפקטיביות. תכניות שהוכיהו, שאם נשקיע בהן

משאבים, פחות נערות תהיינה ברהוב ויותר נערות תגענה למסלול הנכון. אם

ניקה דוגמא קטנה של הנערות שמתגייסות לצה"ל. אני חושב שזה פרוייקט

יפיפה, עם תוצאות טובות מאוד, אז מתוך 500 נערות, הצלחנו לממן רק

ל-200, למה? כי אין כסף!

היו"ר ע. פרץ! אתה מוכן להגיד לי, מה זה נערה במצוקהז

מי מגדיר ומי קובע, העובד סוציאלי? עובד

מערכת חינוך? מי קובע במדינת ישראל מה זה?

נניח ילדה בת 12, שירדה לזנות, מה היא נחשבת, לקורבן לסמים, למה היא

נהשבתז

ח .שנבל; היא בפרוש נערה במצוקה, וברגע שהמערכת אחרת

של שרות לילד ולנוער לא יכולה להתמודד איתה

היא הופכת לנערה במצוקה. היא קולטת אותה לטיפול פרטני ולכל המערכת. זאת

ההגדרה הפורמלית, עד גיל 22 ובמגזר הערבי עד גיל 25. אנחנו רואים שיש

הבדל בין הגיל הכרונולוגי וההתפתחות הרגשית, לכן העלינו את הגיל עד גיל

22-21 בטיפול בנערות.

היו"ר ע. פרץ; נערה בתל אביב ונערה במושב אל מי הן פונות?

ח. שנבל; במשרד העבודה והרווחה לשירותים, יש לנו

תקנות, ושם מגדירים מה זו נערה במצוקה, מה

המאפיינים של נערה במצוקה, ומה האחריות של הרשות המקומית. אנחנו שרות

שמטפל באמצעות הרשויות המקומיות. ההגדרה, שאנחנו מגדירים נערות במצוקה,

אלה הן נערות שלא מתפקדות בבית, נערות שנמצאות בקונפליקט עם

ההורים, נערות שלא נמצאות במסגרת נורמטיבית, נערות עם דימוי עצמי נמוך

נערות עם ערך עצמי נמוך, נערות שסובלות והן קורבנות של פגיעה ואלימות

בתוך הבית, נערות שסובלות מתופעות של גילוי עריות, נערות שבורחות,

נערות שעושות ניסיונות התאבדות, הריונות, קיום יחסי מין בלתי

דיפרנציאלים, כל הקשת הרחבה הזו שייכת להגדרה שלנו, של נערה במצוקה.

היו"ר ע. פרץ! אני שואל שוב, תגידי לי מי מגדיר את זה? זה

לא מושג בשבילי משרד העבודה והרווחה, האם

עובדת הרווחה בלשכה המקומית מגדירה, או העובדת באגף מרכזי במחוז, אני

לא יודע מי, מי מגדיר את זה בסוף, מי קובע את התווית הזאת, כי לקביעה

הזאת יש משמעות של הצלת נפש, לקביעה הזאת יש משמעות של לקבור משהיא,

בהינף יד אפשר לקבוע תוית שאחר כך אתה מחוסל לכל ימי חייך. אני עומד על

כך ורוצה לדעת מי הסמכות שמגדירה את זה.

מ. חובב! אענה לך, השירותים ניתנים על ידי הרשויות

המקומיות, המחלקות לשירותים חברתיים. ההחלטה

בדרך כלל בידי ועדת החלטה של צווונ מקומית. יושבים שם אנשים שיש להם

היבט משפטי. למשל, נערה לא ממושמעת ויש צורך להוציא אותה מהבית לפי



חוק. יש לנו מערכת חוקית, אלה הם פקידי חסעד בחוק הנוער טיפול וחשגחח.

זאת אומרת אנחנו עובדים בנושא חוח, בשלושח חיבטים וחחיבט של חילדים

בסיכון, שבדרך כלל חם חצעירים יותר, לפני חחתבגרות חמינית. בחיבט של

תופעות אחרי ההתבגרות חמינית, ובחיבט חחוקי של חתערבות סמכותית בבית

משפט, לפי חוק חנוער טיפול וחשגחח, חחחלטח חיא, חחלטח ברשות חמקומית,

על ידי ועדח.

דייר חובב, חחגדרות שלן, חן חגדרות חשובות,

אבל זח נראח כאילו, אנחנו עושים פח, דיון על

ספר שיצא אתמול. זח דיון על אנשים. תגיד לי, חאם כשנערח רעבח, כשנערח

חיא בת לחורים מסוממים, כשחיא ירדח לזנות, כשחיא קורבן לסמים, תגדיר לי

דברים מוחשיים. אתח אומר עכשיו לפי חאבחון חגדרות מאוד יפות, זח חכל

בסדר, אבל אני רוצח לדעת מח זח אומר בחיים.

ת. גוז'נסקי; בשאלת חחגדרות רציתי לשאול חאם זח כולל

נערות שחועמדו תחת ביקורת של קצין מבחן?

נקודח שנייח, מח חם חצעדים חאקטיביים שאתם עושים לגלות נערות במצוקח,

זאת אומרת, אני מניחח שמעט מאוד נערות מודעות, שחן במצוקח, וחן עצמן

חגיעו לידיעח שחן במצוקח. אני מניחח שרוב חנערות, לא מודעות, מח חם

חצעדים חאקטיביים שאתם עושים לגלות את חנערות חאלח? איפח אתם מחפשים

אותן, איזח מערך יש לכם למצא אותן!

ל. לבנת; אני רוצח לחוסיף לשאלות חיוי'ר ושל ח"כ תמר

גוז'נסקי. אני מבינח שנערות במצוקח מוגדרות

על ידי ועדת חחלטח. כלומר, ועדות חחלטח מקומיות, חן אלח שמקבלות את

חחחלטח. חייתי רוצח לחבין את חענין חזח, איך זח בדיוק קורח? חאם מתבצע

תחלק- של איתור או של קבלת אינפורמציח מגורמים בשטח, ואז זח מובא

לוועדת חחלטחז חאם רק מי שעברח ועדת חחלטח זכאית לשירותי חאגף, או

חמחלקח לנערות במצוקח, במשרד חעבודח וחרווחח? ואיך מתבצעת עבודת ועדת

חחחלטח? איך נקבע חמספר 5,000, אולי יש יותר, ואתם לא יודעים! חייתי

רוצח לחבין קצת יותר לעומק.

אני אחדד את חשאלח, כמח אזורים יש, שאין בחם

ועדות חחלטחו אזורים שבחם אין שום סיכוי

לנערח לחגיע למסגרת כלשחיא, וכמח בממוצע, לחערכתך, חגיעו לוועדות חחלטח

אחרי שכבר חיו במשטרח!

על חלק אני אענח ועל חלק תענח חיותח שנבל.

לגבי רעב וקציני מבחן. חרעב כשלעצמו, לדעתי,

לא מגדיר אם זאת נערח במצוקח או לא. יש משפחות, שמתפקדות יפח, אבל עצם

חעובדח, שיש עוני, זו עדיין לא מצוקח. לא אתן פח חרצאח שלמח על חחבדל

בין עוני ומצוקח. אני חושב, שגם על זח, אנחנו צריכים לדון. לא כל מי

שעברח עבירח, חיא נערח במצוקח, יש נערות שעברו עבירח וחם נערות במצוקח,

ויש כאלח שעברו עבירח וחן אינן נערות במצוקח. צריך לבדוק את זח לגופו

של עניין.

בחתיחס לשאלח של ח"כ תמר גוזעסקי, זח מתחבר

למח שנאמר על נערות במצוקח ככלל. יש חבדל

במאפיינים בין נערות לנערים, נערות במצוקח, חן בדרך כלל לא אלימות כלפי

חחברח. מח שקורח לגבי נערות במצוקח זח חרס עצמי. חן פוגעות בעצמן. או



שגורס אחר, ברוב המקרים בתוך חמשפחה, או בסביבה הקרובה פוגע בהן. נערה

במצוקה איננה נערה עבריינית. אני חושבת, שזה דבר, שחייבים לקבל, היא

איננה נערה עבריינית. היא נערה מתבגרת שלא מתפקדת במעגלי החיים שלה.

היום התפיסה התרהבה, וזה הרבה פחות סטיגמטי מאשר היה פעם. נכון, יש

נערות, שבשלב מסויים, העובדת הסוציאלית רואה שהנערה מזיקה לעצמה. היא

לא מוכנה לקבל את התהליך של שיתוף פעולה עם העובדת. המשפחה יכולה להזיק

לה, ואז יש לנו את הכלי, שנקרא חוק הנוער לטיפול והשגחה. באמצעות פקיד

סעד שהוא עובד סוציאלי, אפשר לפנות לבית חמשפט, ולבקש את הוראת שופט

הנוער, לקחת את אותה נערה, ולהורות לה, להיות ברשות כזו או אחרת וכל

אפשרות אחרת שקיימת. עכשיו, כיצד אנחנו מאתרים את הנערות במצוקה? כאשר

התחיל השירות להתפתח בסוף שנות השישים, הנערות במצוקה היו תופעה בארץ,

שאף אחד לא הכיר, נערות הסתובבו ליד חבורות רחוב, שהיו מוכרות במדינת

ישראל, ועובדי החבורות היו מספרים, שלח- הנערים מסתובבות נערות, חברות,

נערות שמצטרפות, קיימת תופעה כזאת וצריכים להתחיל לטפל בה. המודעות

עלתה, והתחילו לקיים דיונים על הנושא ועל כך, שיש צורך יחודי לטפל

בנערות בגיל ההתבגרות. עובדים סוציאלים עברו מיומנויות מיוחדות ולמדו

להכיר להבין ולקבל את הנערות המתבגרות וניסו לטפל בהן בעזרת שיקום

וטיפול, כדי להביא אותן למצב שתוכלנה לעמוד ברשות עצמן. העובדים

תסוציאלים באותה תקופה עשו "ריצ'ינג-אוט" הלכו ואיתרו נערות בכל

המקומות האפשריות. כיום אין לנו כוח אדם לעשות את הריצ'ינג אוט,

האוכלוסיה מגיעה מעצמה, היא נשפכת על עובדים הסוציאלים.

היו"ר ע. פרא; ועדת ההחלטה זוהי אותה ועדה שנמצאת בכל

לשכה?

ח. שנבל! זוהי החלטת ועדה, שנמצאת בכל לשכה, כאשר

צריך להוציא נערה מהבית.

אני רוצה להמשיך בנקודה שהפסקתי, כדי לומר

שיש לנו תוכניות, גם לטיפול בקהילה, תוכניות

טובות שהניבו תוצאות. ניתן להרחיב אותן. יש את כל התנאים להרחיב אותן.

אני רוצה לומר, שהיחס בין הטיפול בקהילה, 90% מהנערות מטופלות בקהילה,

ו-10% במעונות, נעולים ומוגנים, זה בערך יחסי הכוחות 5500 מול 500.

לעומת זאת, העלות הנדרשת להשקעות במעונות מוגנים, נעולים, היא הרבה

יותר גדולה. נתתי דוגמא את מסילה 9 מיליון. על מנת לפתח שרותים ל-1,000

לנערות, אני צריך תקציב הקמה של שני מליון, ותקציב הפעלה של עוד מליון

וחצי, אלה הם יחסי הכוחות. אלה הם הפרויקטים בהם אנחנו רוצים להשקיע.

מבחינת עדיפות המשרד, אנחנו חושבים שנכון להעדיף השקעה על פיתוח

שירותים בקהילה, אין בזה חדש. אנחנו חושבים שאם השנה נתמקד בקבוצות הכן

במגזר הערבי, בפרוייקט צה''ל, לנערות שיכולות להתגייס לצבא, במקלטים,

אלה יהיו הדברים המשמעותיים, שיתנו לנו מנוף גם להכשיר וגם לפתח

שירותים. מבחינת המעונות הנעולים, בעיקר במעונות מסילה וצופיה, לעשות

שם את כל הנדרש, על מנת שנוכל לתת מגוון שירותים כי זה חלק מהטיפול של

הנערה כשהיא זקוקה למעון נעול.

היו"ר ע. פרא! אני רוצה לעבור לניצב משנה זאבה אהרוני,

תגידי לנו בבקשה מה קורה במשטרה מבחינתכם.

ז. אחרוני! אני חושבת שאחד הדברים החשובים שנשמעו כאן

זו העובדה שהנערות במצוקה, לצורך ההגדרה



אינן עבריניות. מכיוון שאינן עבריניות, חן בעצם לא מטופלות על ידי

המשטרח. מח שאנחנו עושיס, הייתי אומרת, שאנחנו יותר, גוף מאתר ומפנה.

כלומר, כאשר אנחגו נתקלים בנערות כאלה, בעקבות תודעת על העדרות וכדי,

וזו בעצם לא בעיה משטרתית.

תיו"ר ע. פרץ; את יכולח לתאר לי מצב, שבו נערת, חגיעה

למשטרת. ניסיתם להחזיר אותה, דרך לשכת

הרווחת, מצאתם מצב שאין לח מעון, חיא חזרח אליכם ואחרי זמן מח מצאח את

עצמח בבית סוחר? אותי מעניין איפת אנחנו נכשלים.

ז. אחרוני} אני לא יודעת כרגע על מקרח כזח. אבל בחחלט,

יש לנו מקרים, שבחם בנות מופנות על ידינו

ליחידת לטיפול בנערח, מאחר שזח לא עניין משטרתי. אנחנו מוצאים אותן

שוב, ואנחנו שוב פונים ליחידת לנערח במצוקח.

אם סיור משטרתי חולד ברחוב או באזור, ורואח

נערח שנראית לו נערח כזאת מח חוא עושח איתח!

חאם חוא פונח, שואל שאלות, לא שואל שאלות שחניידת נוסעת חלאח. אולי

חושבים שאולי צריך לעצור, למרות שחיא לא עבריינית, אבל אולי חיא

מנוצלת. נכון, אם זח קורח בשעות חלילח, ונערח נמצאת במקום שחיא לא

צריכח לחמצא בו, בלי חסבר טוב, חפניח של חמשטרח בלילח תעשח לקצין סעד,

זאת חנחייח. אנחנו מתיחסים לנערח חזאת כאל נערח נזקקת. אבל תדבר שונח

אם חניידת פוגשת בח בעשר בבוקר. אז אפשר לחביא אותח ליחידת תנוער. אם

ביחידת תנוער יש קשר לטיפול בנערח יתקשרו. בלילח אנחנו נעזרים במקרים

כאלח בפקיד חסעד.

יפח כחן בבקשח, אגף לרווחת חפרט וחמשפחח,

אני רוצח שתגידי לי מח מספר חפעמים שאתם

מטפלים במקרים בסביבח, לא רק בנתניח, אבל דברי על נתניח קודם מח חמצב

שם?

אנחנו כשרותי רווחת אמורים לטפל רק בנתניח

רבתי. שרותי חרווחח של נתניח מטפלים בנתניח

ושכונותיח, רק נתניח. אנחנו יכולים לתת, ועשינו זאת כבר בעבר, ייעוץ

למי שפונח אלינו.

רבתי, זח משפט לראש חעיר שחולך לבחירות.

י. כחן; כיוון שקודם חוזכרו חגדרות, חרגשתי שאולי

חסרח חגדרח, קצת יותר חיח, מן חשטח, חגדרח

של מת זו נערח במצוקח.

ניקח למשל נערח, שבגלל חוק חינוך חובח, נרשמת לכיתח טי. עד כיתת ח' חיא

חייתח תלמידח חלשח, חיא נרשמת לבית ספר מוכר, אבל אחרי חחגים, מוצאת

שאינח מתאימח ונושרת. בסביבות פורים, פסח חיא או ברחוב או בבית, וזח

במקרח חקל כי חיח מקרח קשח מאוד של אונס נערח בנתניח על ידי 12 איש.

אנחנו מטפלים ב-200 נערות במצוקח, כמח נערות יש, אינני יודעת, וזח בגלל

שיש לי ארבעח וחצי תקנים ואינני יכולח .לעשות כלום.



האפשרויות להגיע אל תנערה במצוקת שונות, אנחנו מוכרים בנתניה כ-20 שנח,

אנחנו מוכרים ליחידת חנוער במשטרה. לאחיות בטיפת חלב, לאחיות בקופת

חולים, ליועצות בבתי הספר התיכוניים והמקצועיים הטכנולוגיים והעמליים.

בנתניה אנחנו שירות ותיק ומוכר אבל אינני בטוחה שהצלחתי להמחיש את

הנושאים, שאנחנו מטפלים בהם.

כמת נערות לא מטופלות בגלל חוסר תקנים!

י. כהו; משרד הרווחה עושה רשימת המתנה, אנחנו לא

עושים, אנחנו מקבלים את הנערות הקשות ביותר,

וכולן כרגע מטופלות. יש לנו בעיה כי אנחנו לא עשינו את האיתור. אם לא

עשיתי בעצמי סקר, אז אני לא יכולה לשלוף מספר. נתניה קלטה 37,000 ומשהו

עולים, מזה בני נוער כ-2682 מזה ידוע שבבתי הספר נמצאים 2,247, 75 מהם

עובדים, ו-309 אינם עובדים ואינם לומדים, נאמר שחצי חן נערות, מדובר

ב-150-100 נערות בערך.

ל. לבנת! מתוך 200 הנערות המטופלות בשרות שלכם

בנתניה, כמה מהן עולותז

י. כהו; אני חושבת ש-30.

אם את אומרת, ש-150 עולות להערכתך היו

צריכות להיות מוגדרות כנערות במצוקה, ורק

שלושים הגיעו לשרות, משמע, 120 נערות לא מקבלות טיפול.

ל. לבנת! את יכולה להגיד בערך כמה מתון 200 הנערות

המטופלות עכשיו, מטופלות בתוך הקהילה, כמה

מחוץ לבית, וכמה היו צריכות להיות מחוץ לבית?

אנחנו מסתבכים עם העניין הזה מכיוון שאף אחד

לא נותן מספרים בדוקים ורשמיים. אף אחד לא

אומר לי כמה נערות הוא פוגש ברחוב. זה דבר שמאלץ אותי לנסות לשנות

כיוון הדיון.

80 נערות ועובד סוציאלי אחד זה לא טיפול, זו

פקידות.

שמעתי רק תשבחות על מה שעושים בעיריית

נתניה, מבני טמקין ומאחרים, ובודאי היא עושה

את עבודתה אין לנו טענות. אבל היינו מעוניינים לדעת כמה נערות נמצאות

ברחוב, כמה נערות נמצאות בבית, במצוקה קשה ללא טיפול. זה מעניין

אותנו.

אני מבקש עכשיו לשמוע את עידה אבו-חבלה, מה תפקידך בטייבה?

אני עובדת סוציאלית שעובדת באופן כוללני.

גודל האוכלוסיה בטייבה עד 27,000.

היו"ר ע. פרא; מה גודל האוכלוסיה בנתניה? 160,000, אם

27,000 שווה רבע משרה לנערה במצוקה, אז



נתניה צריכה היתה לקבל משרה ורבע, אס היא מקבלת 4 וחצי, אז טייבה צריכה

לקבל לפחות 2, בבקשה, עידה.

ע. אבו חבלה; אני אדבר רק על הנערה כי היום אנחנו מדבריס

רק על בעיות הנערה.

איך את מחלקת את עצמך, כמה זמן זה הרבע משרה

שלך לנערה במצוקה?

שאלה קשה מאוד. אני עובדת כבר יום שלם

בלשכה, כדי שאוכל לעזור לכל האוכלוסיה שאני

מטפלת בה, ולעשות את התפקידים שלי. בדרך כלל עשיתי ככה, שיום ד' היה

מיועד לנערות, קבלת קהל וקיבול. כי אחרת אי אפשר. קיבלנו את רבע המשרה

לפני ארבע שנים, והרבע נשאר כמו שהוא - רבע משרה. לפני כן, לא הייתה

כלל התייחסות לבעיות הנערה במצוקה בטייבה. הנושא היה מאוד מוזנח, עד

שקיבלנו את הרבע משרה, והתחלנו לאתר את הנערות. התחלנו עם 10 נערות

שהגיעו ללשכה, היום יש לנו 60 נערות שמקבלות טיפול. אבל הן לא מקבלות

את הטיפול הנכון. כי רבע משרה ל-60 נערות זה כלל לא מספיק. זה מאוד

כואב, כי חלק מהן זקוקות לטיפול אינטנסיבי, שיינתן לפחות פעם בשבוע או

פעם בשבועיים. כדי שאני אוכל לטפל, הקמנו מועדון לנערה, והן נפגשות

במועדון שלוש פעמים בשבוע אחרי הצהריים. שם הן גם מקבלות טיפול קבוצתי,

הן גם עושות כל מיני פעילויות שעוזרות להן להעלות את הדימוי העצמי

שלהן.

ט. אלסאנע; מה התקציב שניתן לך על מנת להתמודד עם הבעיה

הזאת? ושאלה נוספת, לאן את שולחת נערה,

שצריכה טיפול מחוץ לבית, יש לך מוסדות או משהו, שאת יכולה לכוון אותה?

ע. אבו חבלה; בצער רב אני אומרת שאין לנו, ואני מנסה עד

כמה שאפשר לעשות טיפול בתוך הקהילה ולא

לשלוח נערה מחוץ לבית. היה לנו ניסיון קשה כשהיה לנערה קשה מאוד לחזור

הביתה, היא לא חזרה הביתה, להפך, היא הידרדרה. אז אין אפשרות בכלל

שאנחנו נוציא אותה מהבית. כל הזמן אנחנו מנסים לעשות את הטיפול, במשפחה

בתוך המשפחה, ובתוך הקהילה. גם זה דורש מאמץ והרבה כוחות. התקציב שלנו

ל-93', היה 10,000 שקלים, זה כולל טיפול בנערה וגם במועדון. השנה נקבל

12,000 שקלים כך שמעתי. רציתי להגיד לך שיש לנו עד 240 נערות שממש

זקוקות לטיפול ולא מגיעות אלינו וגם אנחנו לא יכולים להגיע אליהן.

ב. טמקין; הייתי במועדון הזה, נעשית שם עבודה. רואים

איך שהבנות נראות אחרי שנתיים או שלוש שנים

של פעילות במועדון. הן נראות נשים הבטוחות יותר בעצמן, וחזקות יותר.

ההבדל בינן לבין המתחילות הוא עצום. את פשוט מצילה נפשות.

י. קדמן; אני רוצה קודם להעיר שתי הערות, אחת, עוד

לפני שהנערה הופכת להיות נערה במצוקה, ואגב,

לפי הערכתי, נערה במצוקה הוא לא מושג משפטי, ספק אפילו אם הוא מושג

מקצועי. אני לא בא למתוח ביקורת, אבל הוא יותר מושג של נוחות של מערכות

אירגוניות. הרבה פעמים, אנחנו מוצאים, ילדות ונערות עם אותם סממנים

שחלק מהן מוגדרות כנערות במצוקה.. חלק מוגדרות בשמות אחרים, תלוי על

איזה שירות הן נפלו. אבל אני רוצה לדבר על מה שקורה לפני ומה שקורה



אחרי. אי, צריך לדעת, נערת במצוקת לא נולדת נערה במצוקה. נערות במצוקוז

הן בדרן כלל, ילדות במצוקת, שהטיפול בתו הוזנת. צריך לדעת זאת. כבר

בגיל 13 אנחנו מטפלים במקרים אבודים, לא בכולם. שמענו פת תיאור נכון

ותוא תיאור שחוזר על עצמו, בתרבת מאוד מקרים. על ילדת שמתחילת בבית

ספר, נושרת, בדרך כלל, או מוכשרת תחוצת, עוברת לחינוך מיוחד, אחר כך גם

בחינוך תמיוחד נזרקת תחוצת, או שתתורים, אינם רוצים שתיא תלך לחינוך

תמיוחד, ואז מתחיל תתליך תידרדרות תדרגתי. בגיל 13 או 14 תיא מוגדרת

כנערת במצוקת, מנוצלת מינית, מקיימת יתסי מין בלתי דפרנציאלים, עם כל

המאפיינים שתוזכרו פת, וזת לא תתתיל בגיל 13. תטיפול עד כמת שזת נשמע

בסיסי ביותר, תטיפול בנערות במצוקת, צריך לתתחיל בגן ילדים. אם אנחנו

לא נתחיל שם לעקוב אתרי תילדים תאלת, אז בגיל 13 נקים עוד מועדונית, עם

כל תכבוד לעבודת שנעשית במועדוניות, אבל אני חושב שאי אפשר לתתתיל לטפל

בנערות במצוקת בגיל 13.

דבר שני, ואגב, בדיוו כזת, מוכרתים לתיות אנשי משרד תתינוך, תם חלק

מתיצרנים של נערות במצוקת, לא במכוון, חלילת. אחר כך תדבר תשני תוא זת

שאנחנו שוב שוכחים, תנערות במצוקת תללו, תוך שנת שנתיים שלוש, תופכות

לתיות תאמתות של תמצוקת של תדור תבא, ובואו לא נשכח זאת.

תן לנו נתונים בבקשת.

י. קדמן; נתונים אין לאף אחד. אני רוצת לדבר על מגזר

אחד, בתוך תנערות במצוקת, וזת נערות

שמוגדרות, מקצועית ולא אכנס למאפייני תתגדרת, כנערות גבוליות. אני תושב

שתנערות תאלת תן תנערות תכי קשות, ותכי אומללות שיש לנו בתוך תקבוצת.

יש בזת גם תגדרת מקצועית, שאתן אותת עוד מעט, אבל גבוליות, זת שתן לא

מספיק מפגרות, כדי לתקרא מפגרות, ולא מספיק עבריניות כדי לתכנס תחת

תכותרת של עבריניות. תן קצת מכל דבר אבל בשום דבר תן לא נכנסות

לקטגורית רישמית. תן לא מספיק תולות נפש, לכן אומרים לתן אתן לא חולות

נפש, אתן לא צריכות לתיות מאושפזות, תן לא משום קטגורית מוגדרת, אבל יש

לתן קצת מכל דבר.

בשנת 1991, סוף 91' תחילת 92', עשינו סקר, בין שירותי תרווחת במקומות

שונים בארץ. תיו אז כ-500 נערות כאלת, שתוגדרו על ידי עובדי תשטת,

כנערות גבוליות. אלת תנערות תכי אומללות שיש. תן מסתובבות ברחוב,

ונתונות לניצול נוראי. אצל חלק מהן נעשו ניסיונות סידור, בכל מיני

מקומות, נסיונות, שאף פעם לא תצליחו, כי תן צריכות מסגרת קבועת, ברורת,

עם קווים ברורים של מותר ואסור. תנערות תאלת, שתן במצב תכי גרוע,

מקבלות את תכי פחות שרותים מאשר כלל תנערות במצוקת. מועדונית כבר לא

טובת לתן, עכשיו בענין תזת יש זעקת אדירת מתשטת. ב-91' תיו כ-500 בנות,

תיום אולי יש יותר. חלקן כבר לא גבוליות, חלקן כבר אבודות לגמרי. אין

מת לעשות איתן. זו תזעקת תכי גדולת שמניעת אלינו מתשטח. אלו נערות

שמכירים אותן ותשירותים אומרים, יש לי פת מכתב אחרי מכתב, מרשויות

שונות בארץ, תצילו אותן. אין לנו מת לעשות, לא נותנים לנו פתרונות. אין

לנו מת לעשות לתן, ואין לנו מת לתציע לתן. אנחנו רואים לנגד עינינו, את

תנערת תולכת לאיבוד. אז אולי 500 זת לא מספר מרשים, אבל בעיני, זת 500

אימתות לא מוצלחות, זת 500 משפתות אומללות, זת 500 נערות שמכירים אותם

פת. כבר דיברו על כאלת שלא מאתרים אותן. פח יש לנו נערות שיש לתן שמות,

וכתובות, כולם יודעים איפת תן, וכולם מרימים ידיים.

אנחנו דנים בנושא כל כן חשוב, אבל עוד לא

שמעתי מישחו שיגיד לי, להערכתי צריך לנושא

חזה 10 מיליון, 20 מיליון, 30 מיליון שקלים, או 50 מיליון שקלים.

אני לא רוצח לדבר על מספרים. בחוברת

שחוצאנו, לפני שנתיים, חלקכם מכירים אותח.

אגב, מאז לא קרח חרבח, זח לא רק בכי על חמצב, יש שורח שלמח של חמלצות

מעשיות, בחוברת שחוצאנו לפני שנתיים.

אז מח אם יש לך חמלצות? עם כל חכבוד למועצח,

אני שואל חאם חחמלצות שלך חתקבלו על ידי

מישחו? אתח צריך לחציג אותם בפני פורום שיקבל אותם. תציגו לנו חמלצות.

בשביל זח אנחנו מביאים אותך. תציגו לנו חמלצות כך שאולי נצליח לשכנע את

חמשרדים לקבל אותם. עכשיו, אני פונח לאבי גפן, ונשמע אותו, מח חוא

אומר.

מכיוון שמישחו חעיר לגבי חנתון שנתתי, וזח

נתון שאני קיבלתי, גידול של 11% ראלי,

בתקציב משרד חעבודח ורווחח, מ-93' ל-94. אני מבקש קודם כל לדעת אם

חנתון חזח מדויק.

חיו"ר ע. פרץ; חוא שמע אותך, חושבתי אותו מאחור ואילצתי

אותו לקדם עמדח, כדי שיאמר את דבריו.

קודם כל, אתייחס לשאלח של ח"כ ב. טמקין.

חגידול, בתקציב של משרד חעבודח וחרווחח,

מבסיס של שנת 93, לבסיס חתקציב של שנת 94', גדל ב-165 מיליון שקלים.

במחירים של 1993, ובמחירים של 1994, חתוספת חזאת חיא בערך 188 מליון

שקלים. זח אומר קצת יותר מ-11% גידול ריאלי, זח חגידול. בתוך חגידול

חזח, יש נושאים שקבלו תוספות, שחם נושאים קשיחים לחלוטין ואין למשרד

יכולת לחפנות את חתקציבים חללו לנושאים אחרים, כגון: חסכם חמורים, ו-40

מליון שקל בחתאם לחחלטת חממשלח, לנושא עבודות יזומות. פרוט נוסף של

חתוספות שקבל חמשרד, נמצא בחצעת חתקציב של משרד חעבודח וחרווחח, לשנת

94', שאושר בכנסת. יש שם פרוט, לא ברמת של תקנות, אלא ברמח של נושאים.

מי שרוצח, יכול לעיין ולראות את מבנח כל חתוספות. במסגרת חתוספות חאלו,

יש שני דברים למשל, בסכומים גדולים. יש פרוט גם לנושאים אחרים בחצעת

חתקציב. חייתח למשל תוספת של כ-21 מיליון שקלים במחירי 93' שניתנו

במחלד שנת 93', ואשר נכנסו לבסיס חתקציב של 94'. זח אומר, בחשוואח חבין

בסיסית, זו תוספת לבסיס. מעבר לזח כ-16 מיליון שקלים לנושאים שונים

בתחום חרווחח, שלא ניתנו במשך 93', אלא זח ניתן לקראת שנת 94'.

חיו"ר ע. פרץ; מח-16 מיליוו חאלח, חאם ילך משחו לנערות

במצוקחז

א. בו שושן; יש לנו מגוון נושאים, אינני יודע לחגיד כרגע

מספר, אני אסביר.

חיו"ר ע. פרץ; לפני שאתח מסביר, אבי גפן, חמנכ"ל טען קודם,

שאין לו יכולת לחעביר מסעיף לסעיף, ואין לו



יכולת לתרגם את הכסף הזה לתקנים. תענה על זח, אחר כך, נראח מח חוא עושח

עם 16 המיליון.

א. גפן; 16 המיליון כבר נמצאים בתקציב, וכבר הוקצו.

עכשיו, לגבי היכולת, להעביר מסעיף לסעיף,

צריך להפריד. היכולת קיימת, השאלה היא אחרת, האם המשרד גמיש להוציא

מתקנות אהרות, כסף להעביר אותו לתקנות שונות, או לנושא כזה או אחר?

תמיד קיימת היכולת לעשות את השינויים התקציביים. במהלך השנה, במסגרת

התקציב המאושר. מה שהמנכ"ל טען, שהתקציב שלו מאוד קשיה, ואין לו

אפשרות, והוא לא יכול להיות גמיש בנושאים מסויימים, להוציא מהם כסף

ולהפנות אותם לנושאים אחרים. זה פשוס, כדי שאנחנו נבין, במה מדובר,

כשאנהנו מדברים על העברות בין סעיפים. המרת תקציב פרופר, והוצאה לתקנים

הוא דבר בעיתי, כי תקנים מוקצים כתקנים, משרד האוצר מקצה את התקנים.

היו"ר ע. פרץ! כרגע חסרים באופן דחוף, בלי המגזר הערבי, 32

תקנים לטיפול. כלומר עם המגזר הערבי, זה

כ-50 תקנים. מה אנחנו עושים כדי לקבל אישור לתקנים? אחר כך נדבר על

כסף, אי אפשר לטפל בנערות במצוקה בדרך אחרת, אלא בטיפול פרטני, אין

ברירה, עובדת סוציאלית צריכה לטפל בהם.

א. גפו; בנושא התקנים, שיהיה ברור, אנהנו כמשרד

האוצר, לא מתערבים בהקצאה התקנים לנושאים

השונים במשרד. יש תקנים שהם בשיא כח אדם של המשרד, אלו תקנים ממשלתיים

לחלוטין. פה מדובר על התקנים שניתנים לרשויות המקומיות. יש מעל 2700

תקנים כאלה במשרד. הפרוט של ההקצאות לנושאים השונים במשרד, הוא מאוד

מצומצם, כפי שהוא מופיע בספר התקציב. מעבר לזה אנחנו לא מתערבים בהקצאה

של התקנים.

היו"ר ע. פרץ; חברי הכנסת, כל אחד יקבל כמה דקות כדי להביע

את עמדתו. ח"כ שאול עמור אתה רוצה לפתוח?

ש. עמור; הוויכוח הוא מצויין, אך הוא לא אפקטיבי. זאת

אומרת, אנחנו חברי הוועדה הסרי אונים.

התקציב כבר עבר, והדבר המרכזי הוא סדרי העדיפות. אולי אם היו עושים

כביש אחד פחות, או צומת. מי שמכיר אותי, יודע, שתקפתי את הנושא גם

בעבר, גם בממשלות הקודמות, וגם בממשלה הנוכחית, זה לא נושא פוליטי, זה

נושא לאומי כואב ביותר. התקציב כבר עבר, ואנחנו שומעים את התשובות

האופיניות של האוצר. אנחנו רגילים כבר לתשובות האלה. אין תשובה

לאוכלוסיה של נערות ונערים במצוקה. לא למדנו, כמעט שום דבר משנות ה-50

זה מפחיד, וזה טראגי, לא רק במגזר הערבי, בכל המגזרים. אז אני אומר

לאנשי האוצר, ריבונו של עולם, הרי נערה כזאת כשהיא כבר מגיעה למצב

כל-כך חמור, הרי עולה למשק המדינה פי כמה וכמה. אין מודעות לענין הזה.

ט. אלסאנע; אני חושב שהמדינה איננה חוסכת מאומה בכך

שהיא לא מוציאה תקציבים מועטים לעניין

הרווחה. כי מה שקורה לאחר מכן, נערות אלה מידרדרות או לשימוש בסמים, או

לעבירות רכוש, ואהר כך גם יש צורך בטיפול רפואי, זה עולה למדינה הון

תועפות. לכן, אני לא מבין את ההגיון הכלכלי, העומד מאחורי הקמצנות של

משרד האוצר. אין נתונים מדוייקים. לגבי המגזר הערבי, אך לאור המצוקה

הכלכלית, ולא אחת קורה שההידרדרות מתחילה ממצב כלכלי קשה, ולאחר מכן,



מצוקת שגורמת להתפוררות משפחת, ותילדים לא מוצאים את עצמם במסגרת

נאותת. אני יכול לתאר לעצמי שתמצב תרבת יותר חמור מאשר חמצב במגזר

תיתודי. תמצב תנתון, שאנחנו שומעים כי בשירותי תרווחת, מחלקת תרווחת יש

רבע תקן. עם 60 מטופלות אין לת כלים לתתמודד עם תעניין. צריך לתת לתם

כלים לתתמודד עם הבעית תקיימת. צריך להקצות יותר משאבים, ויותר תשומת

לב. לדעתי, צריך לעשות זאת בסדר עדיפות יותר גבותת ממת שקיים תיום.

שמעתי ממשרד תאוצר, שמקציבים 16 מיליון לנושאים שונים ברווחת, תאם יש

אולי אפשרות לגמישות במשבצת תתחומים תשונים?

אני רוצת לתוסיף לדברים של קודמי ולומר,

שכאשר נער או נערת לצורך תענין שלנו, עוברים

עבירת, תמדינת נתבעת לטפל בתם בצורת תמקובלת לפי תחוק במדינת ישראל.

אותו דבר גם לגבי מבוגרים, אז נמצאים תאמצעים, ונמצאים תמוסדות, קרי

בתי תסותר, לשכן בתם את תעבריינים. אבל כאשר מדובר בפעולת מתקנת, לא

נמצאים תמוסדות, וזת בעצם תוויכוח תגדול שלנו. אנחנו מדברים לא על סתם

פעולת מתקנת. כמו למשל חוסר בקציני ביקור סדיר, אבל אנחנו מדברים

בנערות. מדובר בנערות שתן לא לטיפולת של עובדת אחת על כל 25 נערות. זת

טיפול לעובדת אחת על שתי נערות, או שלוש. מדובר בנערות, שאין לתם

תרגלים, לא רק תרגלי עבודת ולימודים, אין לתם גם תרגלי קיום בחברת, תן

מנוכרות לגמרי לחברת, ולא יכולות לתשתלב בה כלל. אלא דברים שצריך ללמד

אותן, כמו שמלמדים ילד קטן להשתלב בחברת. לכן, פת מדובר בשירות נוסף,

בנוסף לעובדים תסוציאלים שכל כך חסרים, פסיכולוגים, עובדי תמיכה,

ומורים, שילמדו את הנערות האלה, ויסייעו להן להשיג את כל מה שהן

החסירו. בלי המערך המשולב הזה, זה לא ילך. וזה מחייב חשיבה אחרת על

הנושא.

עלינו לצאת מכאן עם פתרון, פתרון לעובדים

בשטח, מדריכות ונשים שנמצאות בקשר ישיר עם

הנערות במצוקה. עלינו לתת להם תשובות מתאימות ואלטרנטיבה לנערות.

כשאני מסתכל בנתונים אני רואה, שמתוך 5,000 נערות רק 198 נמצאות

בהוסטלים. דהיינו, 3.5% סך הכל. וכשאני מסתכל על המגזר הערבי, שם אני

מוצא 13 נערות מטופלות ועוד 46 המטופלות במסגרת יום. אני חושב, שבמסגרת

התקציב אפשר היה להרחיב ולתגדיל את תטיפול בנערות תאלו. אני תמת, ושואל

איך מחולק תתקציב תזתז

תבעית שלנו היא בעית יסודית. זותי בעית קו תעוני במשפחות. אני מקווה

שהוועדה תעביר גם את נושא החוק שהעברתי. לסייע למפשחות חד הוריות בנושא

סל החינוך. אולי זה יביא לפתרון התחלתי, וימנע ניכול ממשפחות שקשה להן,

אף לממן, את תחילת שנת הלימודים של ילדיהן.

הייתי רוצה לברך את כל מי שעוסקים במלאכה.

אנו עוסקים בבעיה שנראית לי כבור ללא תחתית.

אולי נותנים מענה ל-5% מן הבעיה. לדעתי, יש לשתף פעולה עם השלטון

המקומי. ידוע לי, שהשלטון המקומי היה מוכן להתמודד עם הבעיה אך עליו

לקבל כלים וצריכה להיות חלוקה נכונה ונבונה בין המרכז לפריפריה. יש

להקצות עובדי רווחה ועובדי הינוך ופסיכולוגים.

יש גם את הנושא שקשור להכנת הנעלה לקראת גיוס לצה"ל. הייתי רוצת שנפנת

לצת"ל בעניי סף תגיוס. בכל פעם צת"ל מוריד את סף תגיוס כי תוא אינו



רוצה להתמודד עם הבעיה. אנחנו רוצים שתהיה התייחסות מיוחדת כלפי הנשים

כפי שזה קרה עם הגברים. וכך נוכל להביא לכך שיותר נערות תתגייסנה

לצה"ל.

בנוסף, אני רוצה לפנות אל כל עם ישראל בקשר למשפחות מתנדבות. משפחות

מתנדבות לטיפול בנערה במצוקה. אני בטוחה שיש משפחות בארץ שהיו מוכנות

לעסוק בזה ולתת בית חם לנערות האלה אבל צריך לקשר בין הנערות לבין

המשפחות.

ל. לבנת; אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה על שהעלה את

הנושא ואת ח"כ ב. טמקין שעוסק בזה זמן רב,

בשנה האחרונה, במסירות בלתי רגילה.

הבעיה המרכזית כפי שאני רואה אותה, היא בעית האיתור.

בעית האיתור היא בעיה מאוד קשה וצריך להקדיש לה תשומת לב מרובה.

אני גם מציעה שנשקול, הצעת חקיקה של הוועדה כולה. אני אומרת במתכוון

הוועדה כולה, כי אינני רוצה שזה יבוא בתור הצעת חוק פרטית, אלא כהצעה

ביוזמת הוועדה, כאשר חברי הוועדה חתומים עליה. אני רוצה שנגדיר בצורה

ברורה מי הן נערות במצוקה ומהו הטיפול שהמדינה מחויבת להן. חקיקה בנושא

זה גם תאלץ את הגורמים שצריכים להקצות תקציבים, לאחריות כלפיהם וגם

תאלץ אותם לתת פתרונות לחלק מהבעיה כדי שלא יווצר מצב של נפילה בין

הכסאות.

אני בת 28 היום, והסיפור שלנו, הוא סיפור

מאוד עצוב. פקידת הסעד שלנו והעובדת

הסוציאלית, היו איתנו לאורך כל הדרך. התקדמנו יפה מאוד, אני רוצה

שמישהו ישאל שאלות כדי שאוכל להתמקד יותר.

אגיד לך מה אנחנו רוצים לדעת. אנחנו רוצים

לדעת איפה הבעיה המרכזית של המערכת. את שמעת

את חברי הכנסת, גם ח"כ ליבנת בסוף דבריה אמרה, שהיא חוששת שהבעיה

המרכזית של טיפול בנערות במצוקה, זה קודם כל איתורן, איך אנחנו מגלים

אותן. ספרי לנו באיזה שלב נוצר המגע בינך לבין המוסד המטפל, בינך לבין

העובדת הסוציאלית. האם קודם היית במצב שנתקלת במשטרה, האם המשפחה שלך

הפנתה אותך, האם משהו הגיע אליך, פנית ביוזמתך, ומה קרה אחר כך? ספרי

לנו איך המוסד מטפל, אנחנו רוצים לדעת. מדברים על מליונים, שמעת מה

שאומרים פה, שלושים מיליון, שישים מיליון, שבעים מיליון, בסוף נראה אם

מישהו עושה משהו עם הכסף, תגידי לנו.

רונית; אבא שלי עכשיו יושב בכלא, מאחר ונחשפה פרשה

של גילוי עריות. אני אספר איך ברוריה

ועופרה, ברוריה זוהי פקידת סעד שלנו, איך הן הגיעו אלינו, ואיך הן

איתרו את הבעיה. אתי, זאת האחות הצעירה, שם שיושבת, הן סידרו אותה

בפנימיה. בגלל שהיא התאפרה ושמה קצת אודם, וכל הדברים האלה, שכל נערה

מתבגרת עושה. אז אבא שלי, הוציא אותה מהפנימיה והחליט שהיא לא תהיה

בשום מסגרת, והיא היתה בת 14.5 קצת לפני 15. ואתי היתה שנה שלמה בבית

בלי לעשות שום דבר, ממש הילדה הזאת היתה סגורה, בית סוהר, אפילו למכולת

הוא לא היה נותן לה ללכת. אני הייתי אז אצל הפסיכולוגית, היום כבר



סיימתי אצלח ועברתי לטיפול אחר. וכשהייתי אצלח, חתחלתי לספר לח קצת,

ועד שחיא עלתה על זח, ותוך כדי כך אני סיפרתי לח. חיא אמרח לי, שחיא

קצת פוחדת לגבי אחותי חקטנח. שמח שקורח איתי ועם אבא יכול לחיות שזח גם

עם אתי, ואתי פוחדת לחגיד. אז שאני אשאל אותח.

מי חביא אותן לפסיכולוגית? אין חתחלת בכללז

איך מישחו פגש אותך מחמוסדות? מי איתר אותך?

חאם בבית חספר חפנו אותן!

רונית; אני חייתי מסודרת במקום עבודח, ושם חיו לי

חרבח קשיים. אמרו לי, שאני צריכח לחיות

בייעוץ, שיש לי בעיות. ולפי דעתם חבעיות שלי יכולות לחפתר אם אני אחיח

באיזח יעוץ מקצועי. חייתי אז בת 22-21 וחרגשתי שקשח לי מאוד, ואין לי

למי לפנות. פניתי לעופרח, שחיא חעובדת חסוציאלית שלנו, וחיום של אתי

אחותי. עופרח לקחח אותי כל שבוע לשיחח, חיא לא רצתח שאני אפול בין

חכסאות, חיא ניסתח לחפנות אותי לכל מיני מקומות, אבל אני לא רציתי, כמו

מעמד חיץ ודברים כאלח, שאחר כך ישאר תיק או משחו. רציתי משחו פרטי. אבל

חיא עזרח לי מאת בשיחות עצמן. אני חושבת, שאם אני לא חייתי מקבלת אז,

את חשיחות איתח, אני לא חייתי יודעת מח לעשות. כי פשוט חייתי במצב מאוד

לא טוב. בעצם חרגשתי שאני במצוקח ואני לא ידעתי מח לעשות איתח.

קודם כל לגבי חנתונים שעולים, אני רוצח

לציין ולחדגיש את חעובדות. רונית חלכח

לעופרח בלישכח ואחרי שעפרח חתחילח לעזור לרונית, רונית חתחילח לחעלות

את חנושא של אחותח שחיתח אז לפני 15. זאת אומרת, לא נעשתח כאן פעולח של

איתור, שבגינח מצאנו את חמשפחח. אז חתברר, שחמשפחח חיתח רתומח, וחלשכח

מטפלת במשפחח בחקשרים כספיים. חלישכח לא מצאח במקרח חזח לנכון, לחפנות

את חנערות לטיפולינו. זח לא מקרח חראשון ולא אחרון שלא מפנים, אנחנו

מאוד מבקשים שיפנו.

ת. גוז'נסקי; אין חנחיח, שאם יש משפחח, שיש לח תיק ויש בח

נערות בגיל חחתבגרות, צריך לבדוק מח אומרות

חנערותז

חן בודקות, אם חן מחליטות שכן, חן מפנות,

ואם חן מחליטות שלא, חן לא מפנות, אין לי

פיקוח על חעניין חזח.

חיו"ר ע. פרץ; חאם לדעתך, חגורם שמחליט על חעברח לטיפולך,

חוא גורם מספיק מקצועי, או לחערכתך, צריך

לשים בעל מקצוע אחר, אולי צריך, לא עובד סוציאלי רגיל, אלא עובד

סוציאלי שחיתח לו חכשרח אחרת, או אולי פסיכולוג. למח את מחדדת את חבעיח

חזו?

אגיד לך למח אני מחדדת את חבעיח, משום שקודם

נדמח לי, אם אני לא טועח, שח"כ לימור לבנת

ציינח את חעניין של חאיתור, אני רוצח לחגיד לכם, שאני מפחדת פחד מוות

מחנושא חזח של איתור. משום שברגע שאני מאתרת נערח, יש לי מחוייבות

כלפיח, ובמצב שלי חיום, אני פשוט לא מעזח. אני לא בטוחח שאני אעמוד

במחוייבות חזו. בקושי חיום אני עומדת במעמסח של חפניות של נערות



ליחידה. ואת זח אני מציינת, כדי שכולם ידעו שיש יהיה לטיפול בנערת,

ומטפלים בהן, ואתי היתת חייבת טיפול.

ל. לבנת; את חיית בת 22, עד גיל 22 לא נפגשת עם עובדת

סוציאלית? האם היית במסגרת המשפחה?

רונית; לא, אני הייתי מסודרת בפנימיות, כל השנים

חשדו ולא עלו, וזה מה שמכעיס אותי עד היום.

שהיה קיים חשד ולא עשו עם זה כלום. עד שהגענו לעופרה ובזכותה התפוצץ

הסיפור הזה שממש ממש קידם אותנו יפה.

אתי, כשהיית בת 14 וחצי, היית בבית, אף אחד

לא ידע, שאת לא מגיעח, לא לבית חספר לא לשום

מסגרתז

מנהלת הפנימיה, ידעה, וידעו עוד גורמים,

שהאבא הוציא אותה מהפנימיה. זאת אומרת הם

היו מודעים. עכשיו רק אני ואחותי בבית. יש לי אח שבכלל המצב שלו מאוד

לא טוב. גם כן אני הושבת שלא עשו איתו כלום, ובינתיים לראות אותו זה

לבכות. הוא קרוב לשלושים היום, והוא לא יוצר קשר עם אנשים ולא כלום. יש

לו דירה שכורה בשכונת שפירא, הדירה מאוד רעועה, ושום דבר. שום גורם לא

פונה אליו ולא כלום, יש לי אמא חולה מבחינח נפשית, היא נמצאת בבית. אני

עובדת במעון, אבא שלנו בכלא מלפני שנתיים וחצי, קיבל 6 שנים.

היו"ר ע. פרץ; את בתוכנית לגיוס של משרד העבודה והרווחח!

בת כמח את אתיז

אתי; 17 וחצי.

א. הופמו; הבעיה קשה לגבי הנערות שרוצים לגייס, קודם

כל אין מספיק מסגרות, אין גם מספיק משאבים

לתוכנית הזאת. זאת תוכנית מצויינת אבל לא מספיק.

היו"ר ע. פרץ; אתי, אם את רוצה להתגייס לצח"ל, אחד מהחברי

הכנסת כאן, מוכן להיות הכתובת שלך לעניין,

ללות אותך עד ליום שבו תגיעי לבקו"ם.

רונית; עכשיו השאלה שלי, היום הגעתי לגיל שכבר

איבדתי את כל הזכויות שלי שהיו מגיעים לי,

כשהייתי בגיל של אתי. השאלה שלי אם לא מגיע לי איזשהו פיצוי. היום אני

נמצאת בטיפול נפשי שאני משלמת קרוב ל-500 שקל כל חודש. וזה מאוד קשה

לי, אני לא מרוויחה הרבה כסף. יש איזה גורם שאני יכולה לפנות אליו!

רציתי לשכור דירה, ואני לא יודעת איפה לשים את הכסף, אני לא יכולה

לשכור דירח וגם טיפול, אני לא יכולח להשאר בלי כלום בכיס, אז בגלל זה

אני עדיין בבית, עם האחים ועם כל חמצב.

ר. כהן! אני רוצה לומר מספר דברים על העבר, ומהם

אגיע למה שקורה היום. לפני כ-14 שנה, משרד

החינוך והתרבות טיפל בבנים ובבנות כאחד. כאשר משרד חעבודח וחרווחח אף

הוא טיפל בנערות ובנערים. במשך שנים הייתה הדעה במשרד העבודה והרווחח,



שמכיוון שמדריכי חבורות הרחוב, חיו בניס, חם חסרים את חכישורים לטפל

בבעיות של נערח במצוקה. על כן יש לחפריד ומשרד חעבודח והרווחה יהיה

הגורם הבלעדי המטפל בנערות במצוקה. היו דיונים בהנהלות המשרדים, כתוצאה

מכד הועברו כל תקציבי משרד החינוך והתרבות עם התקנים למשרד העבודה

והרווחה. משרד החינוך והתרבות התרכז בטיפול בנערים במצוקה, ומשרד

העבודה והרווחה מטפל בנערות במצוקה. המדיניות כיום היא שמשרד החינוך

והתרבות מטפל ב-5,000 בני נוער. מדריכי קידום נוער, מטפלים גם בנערות,

ולרשותם כל הרפרטואר שאנחנו מציעים לכל נערה ונערה במצוקה. זו תוכנית

הכנה לצהי'ל, תוכנית להכנה לעבודת, מניעת שימוש בסמים, כל אותם כלים שיש

גם באופן פרטני וגם באופן קהילתי.

היו"ר ע. פחי; כמה תקנים יש לכם?

במשרד החינוך וחתרבות אנחנו לא מחזיקים

תקנים של מדריכים אנחנו נותנים לרשויות

המקומיות תקציב קרוב ל-350 הלקי משרות, את היתר הרשות המקומית משלימה.

אנחנו נותנים את חהנחיה המקצועית, את הוזשתלמויות, את ההכשרה, והרשות

המקומית מעסיקה את העובדים, במסגרת התוכנית, קרוב ל14% מקבוצת

המטופלים היא אוכלוסיה של נערות.

עוד שתי הערות, בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה הקמנו שני כפרי נוער

שמטפלים גם בנערים וגם בנערות במצוקה. האחד זה בקדמה, והשני זה במנוף,

שם חברו כולם יחד. כל השירותים הטיפוליים, שם נעשית עבודה טובה. בנושא

של נערים ונערות במצוקה.

ת. גוז'נסקי; כמה נמצאים שם?

ר. כהו! במנוף, בין 32 ל-36 בנות, בקדמה בין 20 ל-25

בנות, כאשר סך-כל האוכלוסיה במנוף, זה 100

עד 110. יש לי עוד משהו להעיר, גם כאשר אנחנו מאתרים בנות או בנים,

ומביאים אותם לכפר הנוער, ואנחנו משוכנעים שהם צריכים להיות שם. יש

רבים שלא רוצים להשאר בכפרים, למרות שהשירותים משוכנעים, שטוב להם שם,

מכיוון שאין חוק.

י. רונו; אגביל את עצמי לעניין אחד, שיש לו הרבה

תקציבים, מדברים פה כל הזמן על פנימיות ועל

הוצאה מהבית, אנחנו יודעים שבהרבה מקרים יותר נכון להרחיק את ההורה

הפוגע מהבית. או את בן המשפחח הפוגע, יש היום חוק גם בענין הזה. חוק

למניעת אלימות. אבל עולם כמנהגו נוהג.

אני מבקש שמנכ"ל האוצר יאמר משפט אחד.

אנצל את ההזדמנות לומר שח"כ טמקין אמר

שהתקציב גדל ב 11%-ראלית, על ה-11% אין

ויכוח, על הריאלי יש ויכוח. חצגתי פח את המספרים, ואני מבקש שמר גפן

יאשר.

היו"ר ע. פרץ; הבנו את העמדות, הראלי הוא ריאלי, מספר מול

מספר, הריאלי הוא לא ריאלי כשיש משימות

נוספות.



א. בן שושן; זח הסכמי שכר, חדבר השגי הוא אמר, שתקנים חס

ענייו בעייתי. זה לא בעייתי, זח לא קייס.

חדבר חשלישי, כשאומריס ניתן לשנות סידרי עדיפויות, אני אומר לכס שלא

ניתן. חשנח עס 21.6 חמיליון שקיבלתי, מחלובי חחברתי ומכס. סדרנו 325

ילדיס מפגריס במוסדות, פתחנו מעונות נוספיס לילדיס ואני לא יכול עכשיו

לחגיד שב-94' אני לא אעשח את זח. לכן כל מי שמציג את חאפשרות לשנות

עדיפויות אומר מליס בעלמא. ומשפט אחרון, אני ממליץ לוועדח לחקצות את

חתקניס חנדרשיס בשביל חפעילות הזאת, ולחקצות את תקציבי חפעולח. שמעתס

מח חס חסכומיס חנדרשיס.

חיו"ר ע. פרץ; אני מציע שתי נקודות לסיכוס, 1) אני מבקש,

שמנכ"ל משרד חעבודח יקיס צוות בין משרדי,

שיגדיר מחי נערח במצוקח. ויחלק את תחומי חאחריות לפי חלוקח בין

חמשרדיס. אני מבקש שפעס אחת, ישב צוות, ויגיד מח זח, מי זח, מי אחראי,

מאיזח שלב עד איזח שלב, ומי פונח למי.

דבר שני, חוועדח מבקשת שנושא חנערח במצוקח יקבל תוספת תקציבית של 5

מיליון שקליס. אנחנו מטיליס על ועדת חמשנח לבוא בדבריס עס חאוצר, עס

משרד חעבודח וחרווחח ועס כל חגורמיס. חחלוקח חיא צריכח לחיות 2.5

מיליון שקליס תוספת תקניס, שזח כ-50 תקניס. ו-2.5 מיליון שקליס, צריכח

לחיות תוספת תקציבית לתקציבי פעולח ותקציבי בינוי, ושזח יכלול בתוכו גס

סיוע לתוספת מוסדות ואחריס. צריכח לחיות נקודת חיעד שלנו. לאן נגיע אני

לא יודע. אני מציע את שתי חחמלצות חאלח. חסכוס איננו סכוס פנטסטי

מבחיל, אבל זח פותר חלק גדול מאד מחבעיח. אדוני חמנכ"ל, אתח חייב

מחיוס וחלאח, בכל דרישח, לקחת בחשבון גס את חאוכלוסיח חערבית. שס יש לך

צורך, גס לצמצס את חפער חקייס וגס להדביק את חיעד שאתח מציב לעצמך. אני

מציע שוועדת חמשנח תבוא עס חאוצר למשא ומתן, ויביאו גס את משרד חעבודח

למשא ומתן. תוך 3 חודשיס מקסימוס, אני רוצח שיביאו לנו תוצאות. מח

חצליחו לחשיג, מח חסיכומיס, ואז אנחנו בוועדח נחליט מח חצעדיס חבאיס

שלנו, תודח רבח חישיבח נעולח.

תישיבה ננעלת בשעת 11:02