הכנסת השלוש עשרת

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 155

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום גי, גי באדר התשנ"ד, 15.2.1994 בשעה 12:10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ע. פרץ

ש. בוחבוט

נ. בלומנטל

ת. גוזעסקי

ט. טאריף

ב. טמקין

. א. חררי, תא'יל, ראש להק ציוד בחיל האויר,

משרד הבטחון

י. עצמון, טגן, ראש מנה"ר לרכש אויר, משרד

חבטחון

ט. נוימן, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד. מאיר, משרד התעשייה והמטחר

ג. גורן, המנהל הכללי, הנהלת מפעל ציקלון

ד. קרמרמן, יו"ר מועצת מנהלי ציקלון

ש. כהן, מזכירת מועצת פועלי כרמיאל

י. קליין, מזכיר איגוד מקצועי, מועצת פועלי

כרמיאל

י. רז, רכז האיגוד המקצועי, מועצת פועלי

כרמיאל

י. רוטנשטיין, יו"ר, ועד עובדי מפעל ציקלון

א. אדלר

חברת המתרגמים בע"מ

פיטורי עובדים במפעל ציקלון



פיטורי עובדים במפעל ציקלון

אני פותח את חישיבה. אנחנו מקיימים את הישיבה

לאחר שהיתה פניה של מועצת הפועלים, ופניה של

עירית כרמיאל, לקיים את הישיבה. החלטנו לא לקיים את הישיבה בשבוע שעבר,

כי חשבנו שדברים יסתדרו, לצערנו הרב, פרץ משבר ואנחנו נמצאים בעיצומו.

נחפש דרך לתרום לקידום פתרון המשבר הזה. במקביל מתקיים דיון בועדת

הכספים על הקף הסיוע.

מפעל ציקלון, זה מפעל, שעוסק ביצור חלקי מבנה

של מטוסים ויצור ואחזקה של מסוקים וחלקי

מטוסים, עבור חיל האויר. זה המפעל הפרטי היחידי מסוגו בארץ והוא מתחרה

בתעשייה האוירית, בתעשייה הצבאית, וביחידת האחזקה של חיל האויר, מבחינת

תחום הפעילויות שלו. כידוע לכם, הוא ממוקם בגליל, על יד כרמיאל, ומעסיק

440 עובדים. מתוכם כ-40% מכרמיאל, 20% מנהריה ועכו, 10% מיישובים

יהודיים בגליל, 10% מכפרים דרוזיים בגליל והיתר ממקומות אחרים. ציקלון

רכשה לפני שלושה חודשים, את מפעל מתל"מ מכור, חברה שעמדה בפני פשיטת

רגל, ועוסקת בתחומים דומים. משרד הביטחון, עוד לפני הרכישה, התחייב

לפנינו, שזה לא יפגע בציקלון, כתוצאה מהרכישה. ציקלון הוא יצואן

מצטיין. הוא מיצא למעלה ממחצית מהמוצרים שלו, לחברות המטוסים הגדולות

בארה"ב, ולחיל האניר האמריקאי. הוא ספק מצטיין ברמת זהב, לחברה מקדונלד

דגלס, המפעל הראשון בעולם, מחוץ לארה"ב, שקיבל את התואר הזה וגם לחברות

אחרות. יכולת היצוא נבנתה בשנים האחרונות, על בסיס הנסיון, שנרכש

מעבודות, עבור משרד הביטחון. שני הלקוחות הגדולים שלנו, זה חיל האויר,

באמצעות משרד הביטחון, וחברת לוקית אפסט, עבור מטוס ה .F-16- שני

הלקוחות האלה היוו עד עכשיו כשני שליש מההזמנות עבור פעילות המפעל.

אנחנו אחד המפעלים המתקדמים בארץ ביישום ניהול, באיכות כוללת T.Q.M.

והגענו לשלב הגמר, בתחרות על פרס האיכות הלאומי, שהתקיים השנה

לראשונה.

לגבי חיל האויר. בעשר השנים האחרונות, חיל האויר צמצם בהדרגה, את היקף

העבודה במפעל ב-60%. בשלוש השנים האחרונות בלבד, הצטמצם הקף ההזמנות

ב-30%. לגבי 94, הודיעו לנו, שמקצצים לנו מציקלון ומתל"מ ביחד 75% ביחס

לשנה שעברה. אחרי כל הקיצוצים שהזכרתי, או בערכים כספים קיצוץ של 15

מיליון שקלים.

חיל האויר זקוק לעבודה של ציקלון ומתל"מ, אנחנו לא מבקשים תמיכה

בעבודות דחק, ואנחנו לא מבקשים כסף. אנחנו מבקשים תיקצוב עבור עבודות,

שחיל האויר זקוק להם. בנוסף לקשיים שיש לנו מול חיל האויר, יש לנו

קשיים גם בתחום היצוא. יש היום משבר עמוק ומתמשך בשוק התעופתי

הבינלאומי, אני מניח שהועדה הזאת כבר שמעה על כך. חיל האויר החליט

לבחור את F-15כמטוס הקרב העתידי, במקום ה- ,f-16שקנו עד עכשיו.

המשמעות היא שאנחנו מפסיקים לעבוד על קוי יצור קיימים למטוס ה- F-16,

נוצר חלל בפעילות עד כניסת הרובוט של .F-15כתוצאה מהירידה בעבודות

ליצוא, בעיקר הפרויקט שהזכרתי. (ואנחנו עדיין בתחילת השנה). בחודש

שעבר, הודענו על פיטורים מידיים של 40 עובדים. במשך השנתיים האחרונות,

כבר פיטרנו 100 עובדים, כתוצאה מהצטמצמות בשוק שלנו, ומחיל האויר.

אנחנו מתחרים כמפעל פרטי מול תעשיות ממשלתיות. התעשייה האוירית ותע"ש,

מסובסדות למעשה, על ידי ממשלת ישראל, בצורה זו או אחרת. לנו יש קושי,

להתמודד נגד התעשיות האלה, משום שהן רוצות -עבודה בכל מחיר. למרות



שאנחנו מפעל יותר זול, עם שכר חרבח יותר נמוך, קשרן לנו להתחרות. אנחנו

מניחים שהסיבה, לקושי בתחרות הוא, בסבסוד שהממשלה נותנת, לתעשיות

הממשלתיות. אנחנו מתמודדים עם יחידת האחזקה הפנימית של חיל האויר, כי

לחיל האויר, יותר זול, לבצע עבודות בתוך הבית, מאשר לתת לנו.

משמעות הקיצוץ היום, של אותם 15 מיליון שקלים, שחיל האויר מדבר עליהם,

שאיו לו בתקציב, משמעותו, שבנוסף ל-40 עובדים שכבר קיבלו הודעות

פיטורים, אנחנו נפטר עוד 125 עובדים. מעבר לפיטורים של עוד 125 עובדים,

אנחנו לא בטוחים שציקלון תצליח לעבור את המשבר הזה ולשרוד. אנחנו ממש

חוששים לקיומנו בעתיד.

רמת המכירות לעובד נמוכה, משום שכשאנחנו עובדים עם חיל האויר, חיל

האויר מספק לנו את כל החומרים. מדובר פה על עבודה נטו. חומר הגלם אינו

נכנס לספרים של החברה. יש לנו מחסן חיל האויר במפעל.

הזמנים אצלנו קשים מאוד, הבעיה היא, שכתוצאה מהפיטורים של 40 העובדים.

יש ויכוחים על רשימות המפוטרים ועל סכומי הפיצויים למפוטרים, נכנסו

למצב שהמפעל סגור ולא מתפקד. זה כאין וכאפס לעומת מה שיקרה, אם נפטר

125 עובדים נוספים.

ת. גוז'נסקי; לגבי הרכישה של המפעל מתל"מ, האם הרכישה הזאת,

היתה שיקול כלכלי מתחזית, או המלצה של הרשויות

במדינה, שהיה להם ענין או קשר כלשהו? כי עכשיו, הגעתם לקושי ויש לכם על

הגב עוד מפעל. לגבי המעבר מה- F-15ל- F-16בתקופה הזאת, האם אתה צופה,

עוד שנה או עוד שנה וחצי או יותר שמעגל היצור חוזר ומתאושש או, שיש לך

סימן שאלה, לא רק על מה יקרה בחודש הקרוב, אלא גם מה יקרה בשנה הקרובה.

לפי האופן בו הצגת את הדברים, אתה אומר שאתה צריך סיוע לתקופת מעבר.

הצפי שלי הוא, שאולי בעוד שנתיים, תצטרך להוסיף 100 עובדים.

היו"ר ע. פרץ; האם הרכישה הזאת כוללת גם הזמנות קבועות?

לגבי הרכישה של מתל"מ, השיקול היה שיקול

כלכלי, אבל מתל"מ עבד בעיקר, ועובד בעיקר, מול

משרד הביטחון. משרד הביטחון מעדיף, להתעסק, עם פחות מפעלים, בשעה הקשה

הזאת שיש פחות עבודה. יש לנו את זה בכתב, הם רואים את זה בחיוב.

כששאלנו, האם כתוצאה מהאיחוד לא יקצצו לנו, והתשובה היתה: לא, כתוצאה

מהאיחוד, לא נפגע לא בציקלון ולא במתל"מ. אלא אם כן, יהיה צמצום

בהזמנות בתקציב חיל האויר ואז יהיו הקיצוצים בהתאם. אני לא חושב שחיל

האויר קיצץ את התקציב שלו ב-75%. רכשנו את מתל"מ בהנחות מסוימות, יכול

להיות, שבסופו של דבר, מבחינה משפטית, משרד הבטחון הבטיח לנו הבטחה,

שהוא לא עומד בה. אנחנו עדיין לא בדקנו את הנושא.

לגבי הצפי, אנחנו החלטנו על פיטורים של 40 עובדים, אחרי שעשינו את

התחזית הכי טובה שאנחנו יכולים לעשות, לגבי השנתיים הבאות 94-95. אנחנו

כל הזמן מתחרים על עבודות נוספות, בארץ ובחו"ל. זה לא אומר שלא נזכה

מחר בהזמנה גדולה, אבל צריכים להיות סבירים, מנהלים עסק מתוך תחזית שיש

לה סבירות מסויימת, ורק אחרי שראינו שבשנתיים הבאות ובהנחה שגם אם לא

נעבוד במפעל, יומיים בחודש, ב-94, נצטרך לפטר 40 עובדים. אם היינו

עובדים שבוע מלא, היינו צריכים לפטר עוד 10% מהעובדים. אנחנו חוזים

שב-95 נוכל לחזור לעבודה מלאה.



ד. קרמרמן; במסגרת הצימצום של 75% מעבודות משרד הבטחון,

עצם הקיום של חלק מהמחלקות הוא בסימן שאלה. אי

אפשר לקיים מחלקות במסגרת כזאת מצומצת. כבר כמה שנים שירדנו כמעט

ב-50%, בהשוואה לכמות העבודה שהיתה לפני 6-7 שנים. כל הדברים שאנחנו

נערכנו אליהם, זה על מנת לשמור על קיום המפעל. הצמצומים היו על מנת

לשמור על קיום המפעל. אנחנו רואים בהחלט אפשרות ריאלית, שעוד שנתיים

נחזר למסגרת קרובה, או בדיוק כמו זאת, שקיימת היום. המקורות שלנו

מצומצמים, זה מפעל פרטי, שעומד בפני עצמו, שצריך להתמודד עם הלוואות,

עם בנקים, עם מסגרת אשראי וכולי, אין לנו מקורות. בשעה שחלק גדול

מהמתחרים שלנו בשוק, על אותם מסגרות עבודות הם חברות ממשלתיות, שכשהמצב

מגיע לקשיים, אז יש להם תמיכה ממשלתית ועובדה, שכמעט במקביל, הקיצוץ

שלנו ב-15 מיליון שקל בתקציב, היה תוספות של מיליארד ומשהו לתעשייה

האוירית. הפרופורציה של קיצוץ עבודות לציקלון לא דומות לשום מסגרת

אחרת.

א. הררי! חיל האויר הציג השנה או בסוף שנה שעברה פערים

מאוד גדולים בתקציב, במטבע ישראלי, מול הצורך

ומול התכניות הרב-שנתיות. מפקד חיל האויר אישית, עבר את כל הדרגים, עד

לדיון אצל שר הביטחון, ואחרי זה גם הציג את הבעיה של חיל האויר בקבינט.

בישיבה מיוחדת בקבינט שנערכה בתחילת ינואר, ואני מצטט ממה שמפקד חיל

האויר עדכן אותנו, ראש הממשלה אמר לו, שהוא לוקח על עצמו, פרק זמן, של

שלושה חודשים, שבו הוא ינסה לפתור את הבעיה של חיל האויר, כפי שהוצגה

לפניו. את הבעיה של חיל האויר, אפשר לסכם, בכמות המטוסים שיטיס חיל

האויר. למפקד חיל האויר יש תפיסה מסויימת שאומרת: חיל-האויר חייב להיות

בגודל מסוים, והוא גם אומר שחיל האויר, הוא ערך אסטרטגי ולא ייתכן

שבגלל, שיש לנו קשיים תקציביים, כאלה ואחרים אז אנחנו בעצמנו נחליט

להוריד את הסד"כ. הממשלה צריכה להחליט לגבי הורדת הסד"כ ואז נתכנס לתת

תקציב מתאים. כשפורטים את התכנית הזאת, בהיקף קבוע של 400 מליון שקל

לתקציב חיל האויר. יש את הרציונאל לזה, נאמר שב-94, מה שיחסר, כדי

להפעיל את חיל האויר בהקף הנכון, זה 200 מיליון שקל. כשחלק מזה, זה

ציקלון. כשאני פורט את תקציב חיל האויר, ומגיע לתקציב התחזוקה, כאשר

בתוך תקציב התחזוקה, אנחנו כוללים בין היתר, את ציקלון, תמונת המצב היא

כזאת: כשתכננתי תכנית עבודה של 94, תכננתי תכנית בהקף של 570 מיליון

ש"ח, שכולו יוצא לתעשייה. בסוף מול 570 מיליון אלה, קיבלתי ב-84 מיליון

פחות. כשאני מקבל 570, אז חלק מהתקציב הוא מאוד קשיח. החלק הראשון, זה

193 מיליון, שזה ציוד שכבר הזרמנו למפעלים בשנה שעברה, וצריך להתקבל

השנה. אז ה-570 הופך להיות 370. בתוך התקציב הזה גם חבוי נתח של כ-115

מיליון ש"ח, שהולך לנתח של תפעול קנס התובלה וקנס ההדרכה בחיל האויר,

ברמת התפעול שזה מבוצע על ידי התעשייה אוירית, לא ברמה של תחזוקה, אלא

ברמה של תפעול שוטף. במקום שחיילים יתפעלו את שני הארגונים האלה,

מתפעלים אותם אנשי התעשיה האוירית, גוף אחד בבסיס חיל האויר בחצרים,

וגוף אחד בבדק. זה שוב יורד מהתקציב. ובסוף, כשמסתכלים על הקיצוץ של

ה-80, מול מה שנשאר לכאורה גמיש, יוצא 30%. זה לא 75%. גם בתוך מה

שנקרא גמיש, יש שם דברים מחוזח אחזקה שבשיטת ביטוח, הנתח הגמיש האמיתי

בסופו של דבר, מתבטא, ברכש חלקי חילוף למלאי מינימום שצריך להטיס אותנו

בשוטף ובחירום, ובעבודות החזקה שאנחנו עושים בתעשיות. לכן, התעשיות,

מהסוג של ציקלון, נפגעו פגיעה גדולה יותר מאשר אותם 80 חלקי 570, באופן

חד משמעי. גם התעשייה האווירית עומדת על סדר גודל של 50% מההזמנות של

שנה שעברה. מצב קשה מאוד באותה מידה. גזרה שווה על התעשייה האווירית.



חיל אויר צריך את העבודה הזאת. אני, על פי מדיניות ההחזקה של מסוקים

שציקלון מטפל בהם, הייתי אמור השנה, להכניס לביקורות, שמונה מסוקים

מסוג אנפה ועוד שמונת מסוקי סייפן. זה לא שאני לא מוסר אותם לציקלון,

המשמעות היא שהם יגמרו את השעות, מסוק, אם הוא גומר את מה שמדיניות

האחזקה מתירה לו, מקרקעים אותו. והשנה יעמדו מסוקים מהסוג הזה, אם לא

נמצא פתרון בתוך הבית או מחוץ לבית לכסות את הפערים האלה, הם פשוט

יעמדו. את השיקולים שלי, אני עושה על בסיס מבצעי ומתלבט בסוגיה, באיזה

מטוסים לפגוע יותר, האם מטוסי F-15ו- F46ויסעורים או אנפות

וסייפנים, יצא שהערכיות המבצעית שלהם היא לטובת , F-15ו- 16-Fכי בסוף

זה מה שמנצח את המלחמה ולא המסוקים. ציקלון נפגעה יותר מהתעשיה האוירית

כי ככה יצא שהם מתחזקים נושאים מאוד חשובים, אבל כשאני עומד עם גרזן על

הצואר אז אני חייב לעשות את השיקול המבצעי.

אנחנו דאגנו שבשתי החברות המחויובות תהיה זהה.

צודקים ציקלון שאומרים שעד שמקדונלד דגלס

יכניסו את העבודות, זה יקח קצת זמן. בהתחיבות שנתנו להם על מתל"מ,

אמרנו שזה תלוי, אם לא יהיו קיצוצים, בתקציב מערכת הבטחון.

מתל"מ עושה הרבה מאוד עבודה על מטוסי פנטום.

כל התהליכים שחיל האויר עובר, כשהוא מקבל F-15

ו-16-F מועדפים, יגרמו לזה שנוציא את הפנטומים. התעשייה האווירית עושה

מאמצים יוצאי דופן, למכור את הפנטומים, בכל מיני ארצות, אבל יש עודפים

של פנטומים במאות, וקשה למכור אותם.

י. עצמון; מפעל מקדונלד דגלס היו פה בתחילת החודש,

בסיור, בתעשייה וגם בציקלון, ובסוף החודש

עומדת להגיע משלחת מורחבת נוספת שלהם, על מנת לראות, איך לממש תכנית

במהירות האפשרית. הם צריכים לממש את ההתחיבות שלהם בתמורה לרכישה.

בהתייחס לדברי נציג חיל האויר ומשרד הביטחון.

תקציב משרד הבטחון לא קוצץ, הוא שמר על ערכו

הריאלי ועם ההצגות שהין לנו עם שר האוצר, הראינו שהמצב אפילו יותר טוב,

מערכת הביטחון שיפרה את מצבה. בכל מקרה, לא היה קיצוץ בתקציב משרד

הבטחון. תקציב הבטחון הוא תקציב מסגרת, משרד הבטחון מקבל תקציב והוא

מחליט איך לחלק את הכסף. אם הוא יחליט שהעדיפות שלו היא התעשיות

הבטחוניות, הוא יכול להגדיל את התקציב שם, זה שיקול שלו, בשונה ממשרדים

אחרים. בנוסף לזה, הממשלה מ-92, 93 וגם 94, החליטה לתת תוספות יעודיות

למשרד הביטחון, עבור התעשיות הבטחוניות, שהסתכמו ב-600 מיליון שקל

לשנה.

לכן, כשנציג חיל האויר מציג, שהיה קיצוץ בענין הזה, זה בגלל שמשרד

הבטחון החליטו לקצץ, כי היה להם נוח לקצץ בענין הזה ולהראות פתאום שאם

לא יתנו להם את ה-200 מיליון עבור התעשיות, ייגרמו פיטורין. הם בחרו

לקצץ בדברים פנימיים בתוך המערכת, זה שיקול של סדר עדיפויות פנימי, של

הצבא ושל חיל האויר.

כל הצגת הנושא, כאילו חסר וכאילו קוצץ, אינה במקומה. חיל האויר קיצץ

בסעיף ההזמנות מהתעשיות הבטחוניות, כי זה היה השיקול שלו. תקציב מערכת

הבטחון לא קוצץ. מצבם שופר.



כרגע יושבת ועדת סדן, שתפקידה להחליט מה יעשה ברכש בתעשיות, מול ייצוא

עצמי. אני מקווה שעוד כחודש חודשיים יצאו ההמלצות הראשונות, הם מתחרים,

חלק מהתחרות שלהם, היא מול היצור העצמי של הצבא, ואני מקווה שעד אז

שעבודות לא ישארו בצבא, אלא יצאו החוצה.

י. רוטנשטיין; בשנתיים האחרונות עברנו כבר כמה גלי פיטורים,

כמו שהמנכ"ל אמר, הגענו ל-100 עובדים. בכל גלי

הפיטורין היתה הבנה בינינו לבין ההנהלה לגבי מספר האנשים ההולכים, מי

שרצה הלך, מי שלא רצה, השארנו אותו, לא היתה לנו שום בעיה. מה עוד שרוב

העובדים במפעל, תרמו את חלקם לטובת העניין, בויתורים על תנאי רווחה,

ביגוד, אוכל וכיוצ"ב, כדי להבריא את המפעל. לפני כשבועיים שלושה,

ביוזמתנו, ירדנו לכביש וחסמנו את כביש עכו-צפת, כדי לעורר דעת הקהל,

והתקשורת לטובת הענין. העובדים באו לקראת ההנהלה בכל מה שהם יכולים

לבוא לקראתה. הגענו למצב כזה שהיום, כשההנהלה רצתה לפטר את ה-40 עובדים

האחרונים בלי לתת להם שום פיצוי. זאת אומרת, לתת להם את הקופות שלהם +

צידה קטנה לדרך של שבועיים אוכל. ברשימות מופיעים אנשים בני 55 ו-40

שעובדים 22-23 שנים. היום לפטר אדם בן 55, באזור הצפון מוכה האבטלה, זה

נורא, לאן יש לו ללכת? אם אתה נותן לו להוציא את הקופות שלו ועוד סכום

מיזערי שאפילו שבועיים אין לו מחיה ממנו, מה הוא יעשהז יש לי פה

רשימות, של אנשים קיבלו בשנים האחרונות את הפיצויים שלהם, ולא היתה להם

בעיה. חשבנו שגם עכשיו, אחרי שהגענו למצב שהוא באמת קשה, וההנהלה חייבת

לפטר עובדים, אמרנו, בואו לקראתנו, לא נכנס לשום מאבק, מה עוד שהמנכ"ל

הצהיר שהוא יפטר עוד 125 עובדים. זה יוצא כאילו הוא הולך לפטר חצי

מפעל, אז לכל העובדים אין ביטחון, הם יודעים שמחר או מחרתיים, כל אחד

יכול להופיע ברשימה. אנשים איבדו את האמון. היום האנשים כולם במאבק פה

אחד, אף פעם לא היה דבר כזה, והמפעל שלנו עבר הרבה זעזועים, הרבה

מאבקים, אף פעם לא היינו במצב, כמו שאנחנו נמצאים היום. האנשים שיודעים

שבסופו של דבר, מה שלא נצליח עכשיו, לא נצליח אף פעם.

1. מה הולד לקרות עם 40 העובדים? ושנוסחת הפיצויים שלהם תהיה כמו

הנוסחה שהיתה בשנים האחרונות.

2. אנחנו רוצים הבטחה עתידית, שלעניות דעתי, היא גם טובת המפעל, כי

לאנשים אין בטחון כבר, והם לא מוכנים לעבוד בצורה כזאת. והיה

וההנהלה תמשיך לפטר עובדים, שיתנו להם את אותה נוסחה, זאת אומרת

הקופות ומאח אחוז.

מה גם שבאמת אלו הן תביעות סבירות יחסית, למה שהולך בחוץ.

מתחילת 94 לא נכנסה כמעט עבודה מחיל האויר, הם

לא סיימו את התקציב. אנחנו מחזיקים אנשים

באבטלה, ולא מפטרים אותם, כי אנחנו מחכים לתוצאות הדיונים ולהחלטות, אם

נקבל או לא נקבל, את הכסף.

ש. כה1: המצב מאוד קשה. בכרמיאל יש 9% אבטלה, התושבים

האלה שמועסקים בציקלון שבאים מעכו נהריה,

קריות וישובים דרוזיים, שייכים לאזור מוכה אבטלה שיש בו 11% אבטלה.

מדובר על עובדים במקצועות יהודיים, אלה לא עובדים, שאפשר לשלוח מחר



לעבודות קרן קיימת או לעתיקות. אלו; אנשים שעוסקים בבנית מטוסים, עבודות

יחודיות, ועבודות, שבחלקן, המפעל הכשיר אותם לעבודות האלה, לקה אותם

לקורסים, השקיע בהם כסף והכשיר אותם למטרה הזאת. לאנשים האלה לא יהיה

לאן ללכת, במיוהד שיש ביניהם אנשים בגילאים מתקדמים. כבר היום יודעים

שבגיל 40 יש בעיה למצוא עבודה. מערכת היחסים במפעל ציקלון ענינית מאוד,

ואנחנו בעד לסייע בשעות העבודה למפעל, כי שעות העבודה זה עבודה

לעובדים. יש לנו ויכוח עם ההנהלה, והויכוח הוא מה אתם ממהרים לפטרו תנו

למוסדות המדינה לבדוק עד כמה הם יכולים לסייע לכם, איזה היקף הזמנות

יתנו לכם? ואז נשב לשולחן הדיונים לפיטורים עצמם. אותם מענינים מקומות

העבודה. ההנהלה ממהרת לפטר את ה-40 עובדים האלה, ששמונה מהם הם ממתל"מ,

מהמפעל החדש, 32 הם מציקלון, היא מתעקשת ולא מוכנה להתעכב יותר. יחד עם

זאת, עוד לא היתה אוירה כזאת בגליל. כל ראשי הערים, כל מזכירי מועצות

הפועלים, כל חברי הכנסת של הגליל, כולם מאוחדים, שהדבר הזה יביא אותנו

למשבר מאוד קשה שלא נוכל להתגבר עליו, כי מדובר בעובדים מיוחדים. בשנה

שעברה, סיירתי עם שרת העבודה, במפעל ציקלון והיא סייעה למפעל. אני לא

חושבת שזה פתרון, שכל שנה נבוא הנה ונבקש סיוע. אם זה מפעל פרטי, הוא

צריך להציב תכנית, הוא צריך להגיד איך הוא מתקיים בשנים הקרובות ולא כל

פעם לרוץ. אז אתם אומרים שאתם מפעל פרטי, רבותי הבעלים, רבותי

המנכ"לים, אז אתם לא יכולים לשלוח אותו כל הזמן לעשות את המלחמות שלכם

עם הממשלה. אנחנו עושים את זה באהבה רבה, כי אנחנו רוצים מקומות עבודה,

אבל יש להעניק ביטחון לעובדים, שבעוד חצי שנה לא חוזרים לתשדיר הזה.

אני מבקשת שכל סיוע של הזמנות שינתן למפעל הזה, שיוגבל בבניית פיתוחים,

אחרת בשביל מהו

הוויכוח הוא נכון, ארבעה גלי פיטורים. היתה נוסחת פיטורים, לא התווכחו,

לא התקוטטו, לא עשינו סכסוך עבודה, לא סגרנו שערים, אנשים הלכנו, לא

היתה ברירה. היום אומרת ההנהלה, אין לנו כסף לשלם את הפיצויים ששלמנו

עד היום. אני לא מאמינה להנהלה. מדברים על סיוע של 5 מיליון דולר, ואין

להם 300-400 אלף שקל לתת לעובדים האלה פיצויים? על מה מדובר, על עובדים

שהמשכורות שלהם 2000 שקלו על מה מדוברו ועל זה נכנסנו לסכסוך עבודה,

סגרנו שערים, מפעל עומד, מקבלים מכתבים מעורך הדין שלהם. המצב בלתי

נסבל. צריכים להחליט. אם נגיע למסקנה, שאין ברירה וה-40 האלה צריכים

ללכת, אז צריכים לתת להם פיצויים, כפי שהיה נהוג עד היום בציקלון, ועד

היום היתה נוסחה.

ד. קרמרמן; התשובה של אנשי חיל האויר. נאמר שחלק מהתקציב

שחסר לה, שמכירה של שנה שעברה, עברה לתקציב

שנה זו. אני בהחלט חושב שאפשר לחסוך את התקציב של ה-15 מיליון שקל

ולהכניס את זה לתקציב של שנה הבאה.

לגבי דברי שולמית כהן ויחזקאל רוטשטיין, דבר ראשון, לגבי המצב במפעל,

היה משא ומתן לגבי גודל הפיצויים לאותם 40 עובדים. המשא ומתן הזה הופסק

באמצע, לאחר השתלטות העובדים על המפעל.

אנחנו, לפי החוק ולפי הסכמי העבודה, אנחנו ממלאים את כל המחויבויות

שלנו ויותר, אם אמרנו שניהלו משא ומתן, אז היינו מוכנים, במסגרת

מסוימת, מעבר למחויבויות וההתחייבויות שלנו. יש מקום שאנחנו מוכנים

להיענות מתוך הכרה את הבעיתיות של הנושא, ולכן היה משא ומתן. המפעל לא

יכול, יש לנו מגבלות. ברגע שנקבל שזו נורמה והיא המחייבת, חלק משמעותי

של ההון של המפעל צריך להיות מוקדש לאמצעים האלה, אולי אפילו כל הון



שלו ואז אין לו זכות קיום. גס בהסתתדרות היו נורמות מסוימות שהלכו

וירדו.

כשתחשב את הנזק המצטבר של המפעל, בימי השביתה

והשם שלך, אני לא יודע אם זה שווה לך. אתה

צריך היום את העובדים יותר מאשר הם צריכים אותך. כי היום המפעל, במצב

לא ברור, ועתידו לא ברור. העובדים הם הבטחה שלך, יותר מאותם 300,000

שקל. אני לא הושב שאתה צריך בגלל סיבה כזו או אהרת להפוך את האינטרסים

לאינטרסים שונים. אתה צריך לעשות מאמץ להחזיר את האינטרס ולהפוך אותו

לאינטרס זהה, דרך האוצר או אולי דרך משרד העבודה והרווחה, נוכל למצוא

איזה סידור, ננסה לאסוף את הכסף ונמשיך הלאה. נציג הועד אומר לך, שאם

אין הסדר, הם לא חוזרים.

אני רוצה להביא לידיעתך, שוועדת הכספים התכנסה

לפני שבועיים ביום חמישי, וביום חמישי זה,

חייב יו"ר הוועדה, להביא תשובה, על המגעים שלו, עם האוצר והבטחון בנושא

חידוש ההזמנות. כאשר שם מדובר, על היקף ההזמנות שהם מבקשים. אני כבר

מציע שתיצור קשר עם ועדת הכספים כדי שתראו איך אפשר לשתף פעולה. יש עוד

תקציבים שיכולים לסייע. אני לא רוצה לחזור ולהגיד שזה אזור מוכה אבטלה,

משום שיש לנו בעיה אמיתית קשה ביותר, באזור שהוא בעל עדיפות לאומית

עליונה ולא נוכל -להתעלם מכך, שאנחנו נתנו 380 מיליון דולר לתעשייה

האווירית, בהסכם שלישי רצוף, כשכל עובד יקבל שם 400,000 שקל. אותו עובד

מעכו, שהשכן שלו עובד ברפא"ל, יקבל את ה-400,000 שקל ואותו עובד שלכם

לא יהיה לו ממה לחיות ואיפה לעבוד, כי כך מדינת ישראל מחליטה.

לכן, הפתרון של חידוש ההזמנות בהיקף של 10-15 מיליון שקל הוא לא

מציאותי, חייבים לפתור את הבעיה הזאת, אם באמצעות תזוזה כזו או אהרת של

חיל האויר, על ידי תשלום ההזמנות ואם על ידי האוצר.

יש לבוא להנהלה ולהגיד, שמוכרחים למצוא, הסדר נאות גם לעובדים.

ש. נוחנוט! אני רוצה לחדד את הדברים של ח"כ ס. טאריף. אין

שום סיבה שאנחנו לא נחזק את המפעלים בגליל.

כאן לא מדובר במתן סיוע סוציאלי, כאן מדובר בהמשך החזקתם של עוד 40

עובדים נוספים. אני מצטער שהייתה כאן אי הבנה. כשדיברו על 15 מיליון

שקל, מדברים רק על המשך הפעלתו של המפעל, קבלת הזמנות מהתעשיה האוירית,

אבל באשר ל-40 עובדים בכלל לא מדברים, אומרים שהם חייבים ללכת. היתה לי

שיחה עם מנהל המפעל ביום חמישי שעבר, והוא התחייב, שאם חיל האויר ייתן

לו הזמנה נוספת, בשישה מיליון דולר, הוא יוכל לקבל בחזרה את 40

העובדים. מדינת ישראל, תצטרך לשלם ל-40 העובדים האלה, הרבה יותר משישה

מיליון דולר. ברור, שועדת העבודה לא הולכת לפתור את כל הבעיות, אנהנו

צריכים עוד היום, לפגוש את ראש הממשלה שהוא כשר הביטחון, יורה לחיל

האויר לתת הזמנות. לא מקובל עלי, שכל הזמן אומרים שיש קיצוץ במערכת

הביטחון, זה לא נכון. משרד הבטחון קיבל את אותה ההקצבה +, שקיבל בשנה

שעברה, וכשמדברים על נושאים חברתיים ונושאי תעסוקה, אומרים לנו: קיצצו

במערכת הבטחון, זה לא נכון. לא מקצצים. כאן מדובר במערכת מאוד חשובה,

זה מפעל רציני, שמייצר דברים מאוד חשובים למערכת הבטחון המקומית והוא

גם מייצא. אין שום סיבה שהוא לא יקצץ, אני פונה גם לבעלי המפעל עצמו.

לא לחתוך בצורה עיוורית, כאן יש מפעל שחשוב מאוד לכם וגם לנו, בואו



ביחד, נמצא פתרונות. אני תצרו ש-40 העובדים האלה שפותרו יחזרו

לעבודתם.

זח לא חמפעל חראשון וכנראח גם לא המפעל

האחרון, שיגיע לפה לבקש סיוע. והרבה פעמים אני

חושבת שחועדה שלנו כבר שכחה, פעם אחרונה, דנו במשבר, או מאבק, או

מערכה, שפועלים ניהלו, להעלאת שכרם ושיפור תנאיהם והם נתקלו בחומה של

המעביד. לצערי הרב, בשנים האחרונות אנחנו עוסקים בדיוק בנושאים האלה,

פעם במפעל הזה, פעם במפעל אהר. השאלה כאן היא גם במובן של הגליל, וגם

במובן של התעסוקה. התעסוקה בגליל ובאזורים דומים, לא תהיה רק בתעשיות

מיושנות. ועד כמה זה חשוב, שבאזורים האלה, יהיו מפעלים מתוחכמים, כדי

שכוח העבודה הצעיר שלומד יקלס, כדי לשפר את איכות החיים באזורים האלה.

וכדי להראות לאנשים האלה שיש עתיד. צריך להיות פה מהלך משולב ויש

אינטרס שהוא מעבר לשיקולים הרלוונטיים שלך, אתה עשית פה את החשבון,

אנחנו לא יכולים להתווכח עם החשבון הפרטי שלך, אבל השיקולים הם כלל

מערכתיים וממלכתיים. אני חושבת שהקריאה שלנו, צריכה לפנות אל שר האוצר,

ואל שר הביטחון. לגבי העתיד שיש למפעל. אני חושבת שזה מקרה קלאסי של

סיוע. כי זה מפעל עם עתיד. אנחנו עזרנו למפעלים. זה לא אומר, שמפעל

חשוב כזה, יכול לחשוב אולי על פרופילים נוספים, ואולי לנצל את הפסק זמן

הזה, לחפש מקורות אחרים. כבר ראינו כמה מפעלים צבאיים שהשכילו למצוא

מקום בתחום הלא צבאי.

לגבי ענין זכויות העובדים, אני בעד שתהיה הידברות ושלא תגיעו למצב כזה,

אני לא יודעת, איזה מחיר יקר יותר.

נ. בלומנטל; לא שמעתי את כל הדיון, אני מבינה שיש בהחלט על

מה לדבר. בוועדה הזאת, אנחנו מעונינים, שתמצא

דרך ושיימנעו פיטורי עובדים, כאן אנחנו מדברים על מוצרים שהם מוצרי

העתיד שלנו, אני חושבת שהממשלה, מוכרחה למצוא דרך, על מנת לגשר על

הפער, אני אתן את ידי, לכל מה שניתן. לעשות, במסגרת הועדה הזאת, כדי

שנוכל למנוע את הצמצומים שאמורים להיות ולפעול לכך שתהיינה הזמנות.

היו"ר ע. פרץ; אני פונה להנהלת המפעל: מה היכולת להגיע למצב

שבו המפעל יחזור לעבודה תקינה?

הנהלת המפעל משקיעה הרבה מאוד מאמצים בשביל

להכנס לתחומים חדשים. שום מפעל לא יכול

להתמודד עם קיצוץ פתאומי של 75% אצל הלקוח העיקרי. אנחנו חיים עם

צמצומים הדרגתיים בעבודות ממשרד הבטחון, ואנחנו מתמודדים עם זה, ולא

הגענו לפה אף פעם. יש לנו תחליפים. אנחנו נכנסים לשוק הרכבות, בעזרת

חברת בת בארהי'ב.

נניח שמישהו יקציב לנו תקציב, ונבוא בשנה הבאה שוב אז לא עשינו שום

דבר, אנחנו צריכים לבנות תכנית. אם חיל האויר צריך עבודה בציקלון

ב-75%, אז שיפרוש את זה על פני 5 שנים ולא בבת אחת, כך שנוכל להתמודד

עם שינוי המצב הזה.

אנחנו לא אמרנו לעובדים שאנחנו לא מוכנים לתת להם פיצויים. נתנו נוסחה,

שהיא לא מקובלת עליהם, אמרנו עד 5% 2מהעובדים הוותיקים. זה לא מקובל

עליהם, הם רוצים 100%. לא אנחנו סגרנו את המפעל, העובדים, ביום חמישי



האחרון, סגרו את השערים, השתלטו עליהם, לא נתנו להנהלה לשאת ולתת ומאז

הם שולטים על המפעל. כך שאת הבקשה הזאת לא צריך להפנות אלינו. ברגע

שהעובדים ירצו ויהזרו לעבודה האמיתית, אבל לא שיעבדו ולא יעבדו, כי

אנהנו מכירים את התרגילים האלה, של שביתות איטלקיות. ברגע שיפנו את כל

הלכלוך שנעשה שם במפעל, יפתחו את השערים, ויאפשרו להנהלה לנהל את

המפעל, אז המפעל יחזור לעבוד ואפשר יהיה לנהל משא ומתן במקביל, אבל ללא

עיצומים וללא הפרעות בעבודה.

אני חושב שיש לך תמונה חלקית. יש לנו ויכוח גם על שבוע עבודה מקוצר.

אמנם לא שובתים על זה היום, אבל מחר ישבתו, או עוד שבועיים. העובדים לא

מבינים שנוצר מצב חדש. הם חושבים שעולם כמנהגו נוהג. עד שלא נדע איפה

אנחנו עומדים מבחינת מערכת הבטחון, שום דבר לא יכול להסגר. אולי יתנו

לנו יותר כסף, ממה שביקשנו, ונוכל להחזיר חלק מהמפוטרים בחזרה.

המציאות במפעל היא כרגע, שאם לא נתקדם במשא

ומתן, לא נוכל להרגיע את העובדים ואי אפשר

תחזרו לעבודה ונדבר, כי כבר היו לנו שלושה

שבועות של הידברות ולא התקדמנו. העובדים ראו שלא הייתה שום התקדמות

במשא ומתן ולכן פרצה השביתה. בואו נתקדם.

. ישבנו אתמול, ואנחנו הולכים לשבת עוד פעם

וקבענו פגישה גם לשבוע הבא. אנחנו קודם כל

מדברים כדי שלא יווצר מצב של נתק מוחלט.

ד. קרקרמן; אם העובדים ישתלטו על המפעל זה מאוד יקשה על

המהלך.

ברגע שהמפעל סגור ואנשים מתחפרים מתפקידו

להחזיר את האנשים לעבודה, כי הנזק שנגרם גם

יוצר קשיים גדולים בפתרון הבעיה בהמשך.

אנחנו רוצים לעמוד בלב שלם לצידך, כי זה מפעל עם עתיד. אנחנו גם רוצים

שהמפעל לא ידבר על פיטורים, אלא על צמיחה. תנו לנו את היכולת לעזור

לכם.

תקחו את הדברים בפרופורציה מתאימה. תפקידנו לבקש מכם לחזור למשא ומתן.

אני מאוד מקווה שהפניה שלנו תיענה ולא תשאר תלוייה בחלל האויר.

1. הוועדה רואה בהמשך קיומו והתפתחותו של מפעל ציקלון בגליל, צורך

לאומי הן ליצירת מקורות תעסוקה והן לחיזוק איכות התעסוקה באזור.

2. הוועדה פונה לראש הממשלה ושר הביטחון, לפנות לחיל האויר ולמנה"ר

ולבדוק מחדש מה עם היקף ההזמנות שייענו על צרכי המפעל ולהכין

תכנית עבודה מוסכמת.

3. הוועדה פונה לשר האוצר, לקבוע תוספת תקציבית, באמצעות משרד

הביטחון, להמשך הפעלת ציקלון והתפתחותו.



4. הוועדה פונה למנכ"ל משרד העבודה, לערוך בדיקת אפשרות, לסיוע

למפעל.

5. הוועדה פונה להנהלה ולעובדים, להגיע להסכם מידי, שבו המפעל יחזור

לפעילות שוטפת, עם אבטחת זכויות העובדים הן הפעילים והן הפורשים.

הועדה מטילה על יו"ר הוועדה, לקיים פגישות, עם יו"ר ועדת

הכספים, לקביעת תאום המשך הטיפול במפעל.

הישיבה ננעלת בשעה 13;17