הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 153

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, ג' באדר התשנ"ד (14 בפברואר 1994). שעה 00;09

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; ע' פרץ - היו"ר

ת' גוז'ינסקי

מי טמקין

י' לס

צ' לוין - היועץ המשפטי, משרד הבריאות

י' סגן - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

ע' אבני - משרד הבריאות

טי לרר - משרד הבריאות

פרופ' מי גוטסמו - בית--החולים הדסה

פרופ' נ' טריינין - האגודה למלהמה בסרטן

מי זיו - האגודה למלחמה בסרטן

נ' ברנסון - יושב-ראש עמותת "יער"

ר' תורן - עמותת "יער"

עי האוזנר - האגודה למלחמה בעישון

בי ושיץ - יו"ר "הערים הבריאות"

יי לרמן -- מרכז רפואה תעסוקתית, מרכז קופת-חולים

י. ברנשטיין -המכון לבריאות העובד

אי וייסברג -המכון לבריאות העובד

הי צדוק - נציג חברת דובק

ג' בן-טל - חברת דובק

שי בן-שמחון - יו"ר המחלקה לבטיהות וגהות, ההסתדרות

חי ישראל - התאחדות התעשיינים

ד' זכות - יושב-ראש מועצת פועלי בני ברק

מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים

(שינוי התוספת לחוק), התשנ"ג-1993



צו הגבלת העישון במהומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק). התשנ"ג-1993

היו"ר ע' פרץ;

בוקר טוב. אנהנו פותחים את הישיבה. על סדר-היום שלנו, צו הגבלת העישון

במקומות ציבוריים. אנחנו דנים היום בצו להגבלת עישון במקומות עבודה.

לצערי הרב אין שר שיישב לימיני. אני מקווה שבקרוב יהיה שר בריאות שיוכל להציג

בפני הוועדה את הנושאים השונים.

אף על פי כן, מפני שבריאות אזרחי ישראל לא מותנית בשר, אנחנו נמשיך לעשות את

המוטל עלינו ולטפל ברקיקה על פי הנדרש מאיתנו ועל פי כל הכללים וניתן זכות להבאת

דעה לכל הגורמים.

קיימנו דיון שלא הסתיים בנושא הזה מאחר שצו שהוגש לנו על-ידי משרד הבריאות

בפעם הקודמת לא נראה מכובד. לקחו את נושא הברידג' והכניסו אותו להגבלות עישון

במקומות עבודה. חשבנו שאם משרד הבריאות רוצה לעסוק במקומות עבודה - יתן להם את

הכבוד הראוי. לא ייתכן שיקהו ברידגי ויכניסו אותו למקום זה. אני מכיר מקומות

בידור אפופי עשן יותר ממרכזי ברידג', שלא טיפלו בהם.

אנחנו עוסקים בצו הגבלת עישון כמו שהוא מונח לפנינו.

צ' לוין;

אנחנו מגישים את הנוסח בלי משוקי ברידג'. נאמר

בו: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(ג) לחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים,

התשמ"ג-1983 (להלן - החוק), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מצווה

1) בתוספת לחוק - (1) בפרט 14, במקום "או בית דואר" יבואר "בבית דואר או

בסוכנות דואר"; (2) אחרי פרט 14 יבוא: 15. מקום עבודה, למעט חלק ממנו שהוא חדר

או אולם שהעישון הותר בו במפורש על-ידי האחראי במקום (להלן - אזור עישון), לאחר

התייעצות עם העובדים, ובלבד שאין עובדים באזור העישון אנשים שהם או חלקם אינם

מעשנים; התרת העישון באזור העישון וזהא אם יש בו סידורי איוורור תקינים, ואם

העישון בו לא גורם למטרד בחלקים אחרים של מקום העבודה; חדר או אולם שעובדים בהם

רק עובדים שהם מעשנים, יחשבו כאזור עישון מבלי שיהיה צורך בהיתר מפורש של האחראי

במקום. לענין זה, "מקום עבודה" - כל מקום בבנין שעובדים בו אנשים ושאינו משמש

למגורים. אין בפרט זה כדי לפגוע באיסור עישון מכוח כל דין ואין בו כדי למנוע

ממעביד לאסור את העישון במקום העבודה".

אני סבור שעל פני הדברים נראה שהנוסח הזה לא כל כך בהיר, לא ברור מי נגד מי.

ניגש לבדוק איך זה יהיה בחיים. מה יהיה כשעובד יבוא לחבריו ויאמר, אני לא מעשן.

מי הארכאי במקום? מה סמכותו? מה זה חדר מאוורר? מה גודלו? האם יוכל מנהל מחלקה

לומר לבעל-הבית שלו, אני לא מוכן לחתום שפה מותר לעשן. האם זה יחייב אותם או

לבנות חדרים מיוחדים או להגדיל חדרים או אולמות?

מי בוטון;

אני מבקש להבהיר את המסגרת החוקית שעליה מדובר. בשנת 1983 קיבלה הכנסת חוק

הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983.היא קבעה שבכל אותם המקומות

שמצויינים בתוספת לחוק, שהם מקום ציבורי, שם יהיה העישון אסור. במשך הזמן הוספו

מספר מקומות בתוספת וכיום יש בתוספת רשימה של 14 מקומות שבהם העישון אסור. מי

שעובר על ההוראה הזאת עובר עבירה פלילית ודינו קנס 170 ש"ח.



אני מבקש להדגיש ששינוי התוספת לחוק, שינוי על-ידי צו של השר הוא וקיקת משנה

ולא חוק רגיל. אנחנו דנים בו בחקיקת משנה. הוועדה צריכה לינת את הדעת אם הנושא

סביר ולא סותר את החוק.

היו"ר עי פרץ;

בנוסח שיש לפנינו רב הנסתר על הנגלה.

מי בוטון;

אנחנו נשמע הסברים.

היו"ר עי פרץ;

מי ממשרד הבריאות הכין את הצו? דוקטור אבני, את הכנת אותו?

ע' אבני;

זה פרי עבודה משותפת של השירות לבריאות העובד, הלשכה משפטית, היועץ המשפטי של

האגודה למלחמה בעישון.

היו"ר עי פרץ;

אני מבקש שתתני דוגמה למקרה שעובד מצליח לממש את זכותו להיות במפעל נקי.

מפעלים שמיוליטים, בהחלטה פנימית, שבהם לא מעשנים, הם לא צריכים אותנו. מה נותן

הצו המוצע למי שרוצה לממש את זכותו לפיו. תסבירי איך זה יעבוד בחיים. אני חושש

שלפי מה שמוצע כאן יצרנו אפשרות של טענות לכל הצדדים.

ע' אבני;

כשמדובר בעובד שלא מעשן - יש לו זכות.

איפה זה כתוב? איפה כתוב בצו שעובד שהתקבל לעבודה נכנס למחלקה שבה עובדים 10

איש, 5 מהם מעשנים ו-5 לא מעשנים, והוא יכול לומר: אני לא מסכים שיעשנו פה. איפה

זה כתוב? אני מבין שצווים באים לחזק את זכותו של הפרט.

זה מובלע בנוסח המשפטי. כתוב: "ובלבד שאין עובדים באזור העישון אנשים שהם

או חלקם אינם מעשנים".

הנושא של מניעת או הגבלת עישון במקומות עבודה נועד להבטיח את בריאותם של

העובדים שאינם מעשנים ולמנוע מהם מטרד. בישראל %70 מהאוכלוסיה אינם מעשנים. רק

%30 מעשנים.

בארצות-הברית, סך-כל הפטירות כתוצאה מעישון פאסיבי - 40 אלף מתוכן 3,000

פטירות מסרטן ריאה. בישראל, סך-כל הפטירות כתוצאה מעישון פאסיבי 800 - להשוואה,

- מתאונות דרכים נפטרים 500 בשנה - מתוכן 60 פטירות מסרטן ריאה.

אנחנו הזמנו את טובי המומחים, פרופסור טריינין מומחה לסרטן ופרופסור גוטסמן

מומחה למחלות לב, שמוכנים לדבר על הסיכון הזה.



רק לאחרונה עשינו סקרים וראינו, בישראל 70% אינם מעשנים. בסקרי דעת קהל

בשבועות האחרונים נמצא כי 90% מכלל הנשאלים תומכים בהגבלת העישון במקומות העבודה.

אפילו מקרב המעשנים היה שיעור התומכים כ-87%. מה שמראה שאפילו מעשנים מרגישים

בצורך הזה ואולי זה יקל עליהם להפסיק בעישון.

יום יום אנחנו במשרד הבריאות, באגודה למלחמה בסרטן ובאגודה למלחמה בעישון

מקבלים עשרות תלונות של עובדים שסובלים מעישון של המעשנים על-ידם. בדקנו את הנושא

של סכנת פיטורים או פגיעה בעובדים כתוצאה מהצו הזה.

היו"ר ע' פרץ;

מקבלים מעשנים בלבד.

קריאה;

כמו מקבלים לעבודה מי שלא משרת במילואים.

היו"ר עי פרץ;

מי יודע לאן הציניות עלולה להגיע.

ע' אבני;

לא הייתי רוצה להשוות אנשים שהולכים למילואים עם מעשנים.

היו"ר עי פרץ;

זה חמור יותר. מי שכותב "מתקבלים לעבודה מי שלא משרתים במילואים" יכול

לכתוב, מתקבלים רק מי שמעשנים או מתקבלים רק מי שלא מעשנים.

ע' אבני;

בדקנו את הענין הזה בצורה יסודית, לאחר ספקות שהועלו בדיון קודם. יש מפעלי

מזון שהעישון אסור בהם בגלל פגיעה בבריאות. לא היה ולו מקרה אחד של פגיעה בעובד

או פיטורי עובד כתוצאה מזה שהוא עישן.

מאחר והתמיכה הציבורית להגביל את העישון, גם של אנשי מקצוע גם של הציבור, היא

רחבה, לא תהיה בעיה לאכוף את החוק הזה.

היו"ר עי פרץ;

פרופסור טריינין, toיש לך לומר לנו?

נ' טריינין;

אני עובד במכון וייצמן 38 שנים, במחקר. יכולתי לומר שלו החוק הזה וחוקים

דומים שמגבילים עישון היו נכנסים לפעולה, השכיחות של מחלת הסרטן היתה יותר קטנה

מאשר היא היום. הסוכנות להגנה מגורמי הסביבה קבעה שלפהות 3,000 מקרי סרטן הם

מעישון פאסיבי, שיש הקוראים לו עישון משומש, יד שניה, זאת אומרת שאדם נאלץ לעשן

את הסיגריות של אחרים. במקום שבו % 50מעשנים ו- 50% אינם מעשנים - מצבם של מי

שאינם מעשנים כאילו עישנו בחייהם 10 סיגריות כל יום. זאת אומרת אחר-כך מצבם עלול

להיות חמור. נכון, זה עישון כפוי. אנחנו פוגעים בצורה דרמטית בזכות האלמנטרית

לבריאות. צריך להסיק מסקנות.



מי גוטסמן;

העישון, בתחום שאני עוסק בו, מחלות לב כליליות, הוא הסיבה העיקרית לתמותה.

38% מהאוכלוסיה היו מעשנים ב-1973 .ב-20 שנה הורדנו באופן אקטיבי את אחוז

המעשנים ל-32%. אותה תמונה רואים גם בארצות-הברית וגם באנגליה. בשני מקומות, גם

בקנדה וגם באוסטרליה יש פעולות מאד מאד רהבות כדי להוריד את השיעור של העישון.

כשמדברים על עישון מדובר על ניקוטין שנשפך לסביבה וזפת שיוצא החוצה. רואים את

זיהום האוויר בתוך החדרים. גם גזים יוצאים החוצה. מי שרוצה להרוג את עצמו - מותר

לו אבל להרוג את חברו שיושב באותו חדר- אני חושב שזה אסור לו.

אחד הדברים שלנו זה איכות הסביבה. יש לי מזכירה שמעשנת בחדר לא מאוורר. יש

בעיה. כשנכנסים לחדש רואים עשן. אם מישהו היה מעשן כאן - היינו רואים עשן.

בקליניקה "מאיר קליניק" בארצות הברית אסור לעשן. כשאתה יוצא החוצה אתה עובר

מסך של עשן, שש-שבע אחיות עומדות באחד החדרים ומעשנות. אתה צריך להיכנס מן

הקליניקה ולצאת ממנה דרך מסך עשן.

מחלת טרשת העורקים, שפוגעת גם בלב, גם במוח וגם ברגליים, זו בעיה קשה ביותר,

ביהוד אצל אוכלוסיה מבוגרת.

שיעור המעשנים שמגיעים אלינו עם התקפי לב עולה על 90%. ניתוחי לב פתוח, שכל

אחד עולה 30 אלף שקל למדינה, ב-95%- 99% מהמקרים הם לאנשים שעישנו. אחרי שנתיים רק

1% מהם מעשנים.

והנושא של עישון פאסיבי, גם הוא חשוב מאד.

%99 מאלה שעוברים ניתוח לב פתוח היו מעשנים?

כן. כמעט כולם היו מעשנים.

היו"ר ע' פרץ;

לדעתכם, העישון הוא גורם ישיר או שהוא גורם מאיץ?

מי גוטסמן;

מאיץ את המחלה.

היו"ר עי פרץ;

כלומר, אותו אדם היה מקבל את המחלה בכל מקרה.

מי גוטסמן;

אנחנו יודעים שאפשר להפסיק עישון. אנשים הולים מפסיקים לעשן. הבעיה היא שאלה

שמעשנים בסביבתם של איורים שאינם מעשנים - אלה שאינם מעשנים מקבלים גם הם את

העישון.



היה לנו כאן ראש ממשלה. אשתו היתה מאד חולה בגלל העישון. כאן לא מדובר על

מחלת לב אלא על ריאות, ברונכיטיס כרונית שנובעת מעישון. אתה מעשן, האבק נכנס,

במיוחד זפת שגורמת לגירוי של הסימפונות. העישון גורם לשיתוק של השערות הקטנות

שמוציאות את הזפת והחומר שנשאר גורם לזיהום בעיקר בחורף. במשטרה, שם מעשנים הרבה,

יש מחלה. אשתו של ראש הממשלה נפטרה מברונכיטיס כרונית.

גם מי שנמצא בסביבת מעשנים יקבל ברונכיטיס כרונית ואחרי זמן סרטן ריאה. עישון

הוא רע אם בגלל האצה של מחלת לב, ברונכיטיס כרונית או סרטן. אם זה לא גורם למוות,

זה מאיץ מוות. מי שיושב פאסיבי בתוך חדר שמעשנים בו, הוא לא רוצה לעשן אבל אחרים

כופים עליו. יש כאן יש ענין של חופש הפרט. מי שרוצה לעשן, שיעשן אבל לא יכפה את

זה על אחרים.

היו"ר עי פרץ;

עלול מישהו להגיד, אני נפגע מעשן של מכוניות. חופש הפרט של מעשנים שווה לחופש

הבחירה של לא-מעשנים. מי שלא מעשן עלול להיות בבחינת עושה צרות במקום העבודה

ושאלה אם הוא לא יינזק.

אם ארזה מדבר על מכוניות וכו', אני גר באמצע העיר ואני רואה את העשן. בהרבה

מקומות בעולם, כמו בגרמניה למשל, יש כבר חוק שכל אוטו צריך שיהיה בו קטליזטור.

בי טמקין;

זה נכון גם פה לגבי מכונית חדשה.

מי זיו;

עישון פאסיבי גורם לפי 30 סרטן ריאה מאשר כל הגורמים הסביבתיים, המזהמים.

כשמדברים על סרטן, הגורמים הסביבתיים גורמים ל-2% של המקרים. אם היינו מנטרלים את

הגורמים הסביבתיים היינו מפחיתים את שיעור החולים ב-%2. (אם מדברים על עישון - זה

30%.

בי טמקין;

אני לא מקבל שחופש הפרט של המעשנים ושל הלא-מעשנים צריך להיות שווה. חופש

הפרט של לא-מעשן לא מזיק לאיש אחר. לעומת זאת, לחופש הפרט של המעשן יש השלכה על

אחרים. לכן אין מקום להשוות בין שני אלה.

טי לרר;

לצורכי הפעולה שלנו אנחנו עושים הרבה סקרים בכל מיני מקומות בארץ, למשל

בבתי-חולים, מסעדות וכו'. לגבי המסעדות יש חוק, שצריך להיות שם אזור שבו העישון

מותר ואזור שבו העישון אסור. בעלי המסעדות חוששים שאם ינהגו -- כך אנשים לא יבואו

אליהם. ממחקרים שנעשו ברור שרוב הציבור בעד החוק הזה. 75% מהמעשנים רוצים שיהיו

פינו עישון, כי לא נעים להם לשבת במסעדה כשהיושבים בסביבתם טוענים טענות כגון:

אוף, איזה עשן, תזוז מפה.

הבנו את הרעיון.



ע' האוזנר;

אדם לא נולד מעשן. רבע מהישראלים הם לא מעשנים לשעבר. זאת אומרת, עישוו זה

לא מטבע האדם. ברגע שאדם עוזב את מקום עבודתו הוא יכול לעשן.

היו"ר ע' פרץ;

לכל מקום ארור הוא לא חייב ללכת. מה שלא נכון לגבי עבודה, לשם הוא מוכרח ללכת.

מי יסביר לנו, בשם משרד הבריאות, איפה עומדת זכותו של הפרט לתבוע שלא יעשנו

סביבו. לא ראיתי שמוטלת סנקציה. אני מצפה שמשרד הבריאות יביא לנו פרטים על גדלי

מינימום של פינות עישון ומרהב אוורור. מה זה? אם מישהו מעשן בפרוזדור, זה פינת

עישון או לא. אני לא מעשן, האם אני יכול לפנות ליושב-ראש הכנסת ולהגיד לו, אתה

הייב לבנות פינות עישון ומרהבי אוורור, או שהפרוזדור הוא פינת אוורור?

מה זכותו של מי שמעשן? האם יש לו זכות לקבל רשות לעשן, נניח כל שעתיים? מה

זכותו של המעשן לתבוע הפסקה של כמה דקות מעבודתו כדי שיוכל לצאת ולעשן. האם חובתו

של המעביד לאפשר לו זאת? החיים מכתיבים קצב ואילוצים. אווירה - זה ענין אר1ר. אולי

צריך להגיע לפשרות, שההתקדמות תהיה ברורה ולא תהיה נתונה לפרשנות.

ע' אבני;

הבאנו איש מהשטח, יעקב ברנשטיין, מאל-אופ, שיוכל להתייחס לשאלה איך הדברים

מתקיימים בפועל, למעשה.

היו"ר ע' פרץ;

זו לא דוגמה. אל-אופ, סאייטקס ואיורים זו תפיסת עולם שלהם, שהחדרים יהיו כפי

שהם. כשיהיה חוק, אני רוצה לדעת איך זה ישפיע על מפעלים שאינם רוצים בזה. צבי

לוין, תסביר לי מה כתוב בחוק.

צי לוין;

הצו הזה יצא מתוך הנחה שיש אידיאולוגיה לאסור עישון במקום עבודה, שפוגע באלה

שאינם מעשנים.

היו"ר עי פרץ;

שני אנשים במפעל, אחד מעשן ואחד לא-מעשן, מה קורה מבחינת החוק? מי שלא-מעשן

לא רוצה שיעשנו על ידו, מה הוא עושה?

צ' לוין;

אני מפנה את תשומת הלב לחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, סעיף 1, שם נאמר;

לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת. ברגע שאני מכניס פרט מסויים לתוספת, החוק אומר

שהעישון במקום זה אסור. החוק אוסר את העישון באותו מקום. אם העישון במקום העבודה

יהיה אסור, מי שאיננו מעשן לא יצטרך להתווכח ולהתמקח לא עם המעביד ולא עם חברו

המעשן. ברגע שצו זה יהיה בתוקף, יחול איסור אוטומטי. הצו יהיה חלק מהתוספת, כפוף

לסעיף שבחוק, האוסר עישון במקומות שמפורטים בתוספת.



אבל בצו המוצע אין איסור גורף אלא הוא מדבר גם על חריגים. הצו אומר, "מקום

עבודה, למעט חלק ממנו שהוא הדר או אולם שהעישוון הותר בו במפורש על-ידי האוחראי

במקום לאהר התייעצות עם העובדים". יש כאן ענין של יחסי עבודה, בהתחשב בעובדים

וברצונם ובהלך הרוחות במקום, ובלבד שאין עובדים באזור העישון אנשים שהם או הלקם

אינם מעשנים. כלומר, משאירים למקום העבודה לקבוע מקומות שבהם אפשר לעשן. ההיתר

לא יכול להיות במפורש אם באותו מקום תהיה כפייה על מי שלא מעשנים.

העישון יהיה מותר באזור עישון שיהיו בו סידורי אוורור. על פי הצו יהיה מקום

שייקבע לגביו במפורש שהעישון בו מותר אבל יש כאן סייג נוסף, שהמקום מאוורר

והעישון בו לא גורם למטרד בחלקים אהרים של מקום העבודה.

עוד נאמר בצו, חדר או אולם שעובדים בהם עובדים שהם מעשנים, ייחשבו כאזור

עישון בלי צורך בהיתר מפורש של האחראי במקום. נניח ש שהעובדים בפס ייצור מסויים

כולם מעשנים - על-פי הצו הזה אין צורך בהיתר מפורש שהעישון במקום הזה מותר. מאיור

שזה מקום שכל העובדים בו מעשנים - העישון בו מותר.

היו"ר ע' פרץ!

נניח שמדובר על מי שמעשן, מתי הוא יכול לעשן? איפה? מה זכותו?

י י לס;

הצו המוצע הוא צו טריטוריאלי, הוא לא עוסק ביחסי עובד מעביד. בשום צו לא

כתוב כמה פעמים עובד יכול לצאת לשירותים. החוק מגדיר אזורים עם גבולות, עם

מקומות. השאלות הן שאלות אבל אני לא חושב שבמסגרת החוק הזה אפשר לתת תשובות

לשאלות אלה.

היו"ר ע' פרץ;

עובד, מעשן כבד, שנמצא במקום סגור במשך ארבע שעות ולא יכול לעשן, יש חשש שהוא

לא יהיה מרוכז ואתה לא תהיה אחראי אם ידו תיקטע בגלל מתח שהוא נמצא בו.

י י לס;

זה לא במסגרת החוק הזה.

היו"ר ע' פרץ;

אין פה הגדרה לשום דבר. אילו היו מדברים על גודל מפעל, על מפעל המעסיק מ-25

אנשים, שתהיה בו פינת עישון. אבל אין.

ת' גוז 'נסקי;

השאלה שאתה מציג נוגעת למהות של החוק ולא להרחבה של סעיף 15. כפי שמוצע בצו.

בסעיף 2 לתוספת מדובר על בית-חולים או מרפאה, חוץ מן המקומות שהוקצו בידי הנהלת

בית החולים או המרפאה שבהם יהיה העישון מותר. לא כתוב מה יהיה הסידור אם אחות

שעובדת במקום רוצה לעשן, מי יחליף אותה. אותה שאלה ו1תעורר כשמדובר במפעל.

הטענה שלי היא שאנחנו לא מוסיפים סעיף שהוא הורג מכל יתר הסעיפים. בסעיף 2

לתוספת נאמר; "כל מקום בבנין של בית-הולים או מרפאה, חוץ מן המקומות שהוקצו בידי

הנהלת בית- החולים או המרפאה שבהם יהיה העישון מותר, ובלבד שהם אינם חדרים

המיועדים לאשפוז, לטיפול או לבדיקות"?



היו"ר עי פרץ;

לא כתוב שאם כל המחלקה מעשנת, מותר לי לעשן.

ת' גוז'נסקי

מה שאני רוצה לומר, שכמו כל הוק, שאלת הביצוע היא שאלה קשה. היא תלויה בבעלים

של המפעל או מנהל העבודה. היא תלויה אם תהיה תהרות על מקום נקי מעישון. אני רואה

את הבעיה במעבידים שמשיקולים כלכליים ינסו להגביל את העובדים. אבל זו לא סיבה

לעכב את הצו.

היו"ר עי פרץ;

איש לא רוצה לעכב את הצו. לדעתי הצו הוא בלי שיניים. אם מדברים על אווירה -

אנחנו בעד אווירה.

ברגע שיש דרך להתיר בהסכמה - אי-אפשר להגביל. הייתי מביו, מפעל שיש בו 1,000

מטר - צריך שתהיה בו בו פינת עישון, כמו שנקבע שצריכים להיות הדרי שירותים במסעדה

או הדר המתנה אצל רופא שיניים. הייתי שמה אם היו קובעים לפהות תנאי מינימום.

נשמע את המתנגדים לצו.

הי ישראל;

נושא העישון הוא הלק מכללי ההתנהגות שצריך להשאיר אותם להסכמה בין נציגי

העובדים וההנהלות. לדעתנו לא צריכה להיות סנקציה פלילית אלא להשאיר את זה במסגרת

היהסים. משמעות הצו הזה היא הכנסת מפקהים, לפי ההוק.

היו"ר עי פרץ;

הם לא יגיעו.

הי ישראל;

מונהים על השולהן שני צווים. אני לא יודע לאיזה מהם להתיירוס.

צי לוין;

לזה שהוקרא על-ידי.

הי ישראל;

גם בהסכם שלנו יש התייעצות עם העובדים, לפי תקנון העבודה.

היו"ר עי פרץ;

מה מפריע לכם?

חי ישראל;

הכפייה.



היו"ר ע' פרץ;

חלק מבריאות האדם מוטלת עלינו.

ח' ישראל;

גם לנו יש ענין בבריאות העובדים. הוכחה לכך, שבתקון קבענו איסורים.

היו"ר עי פרץ;

מה אדע-/ מציע? איפה אחה רואה פלונטר. אם זה היה תלוי בי, הייתי קובע תנאים

מחמירים יותר. מה אתה רוצה?

חי ישראל;

אני הושב שלא צריך להיות צו.

היו"ר ע' פרץ;

אתה נגד הצו? הצו יהיה אפילו רק כדי ליצור אווירה. אני בשביל הצו. יש לך מה

להציע? אין לך.

אני מניח שהוועדה תחליט, איורי שנוסף על מה שהיא שמעה תשמע את נציגי הארגונים

של בעלי המפעלים ושל העובדים שזה נוגע להם. אני, תרומתי הצנועה אולי יכולה להיות

בתחום המשפטי, על-ידי נסיון לפענח את הצו הזה מעבר למלים הכתובות בו.

בסיבוב הקודם נתבקש משרד הבריאות לשים לב להערות שהושמעו באותו דיון ולהגיש

נוסח חדש. ואמנם הוא הוגש. עשיתי מאמץ לבחון אם בנוסח החדש הוכנסו שינויים לעומת

הנוסח הקודם. מצאתי רק הבדלים ניסוחיים ולא שינויים משמעותים.

אני רוצה להעיר הערה לצד המשפטי. החוק שלפיו מוצא הצו שמו הגבלת העישון

במקומות ציבוריים. אם רואים את רשימת 14 המקומות שסווגו כמקומות ציבוריים, יש להם

שמדובר במקומות שהם פתוחים לציבור.

יש פסק-דין של בג"צ בנקודה זו.

חי צדוק;

אני לא מתיימר לפסוק הלכה בענין זה. אני חושב שראוי שהוועדה תהיה מודעת לזה,

שזו הפעם הראשונה שמוצע להטיל את הצו על מקומות שהם אינם מקומות שהם פתוהים

לציבור, כמו מקומות עבודה שעכשיו יוטל עליהם צו הגבלה.

יש פה הגדרה של מקום עבודה. מקום עבודה הוא כל מקום שעובדים בו אנשים ושאינו

משמש למגורים. כלומר, אין פה שום הגבלה לגבי גודל המקום, מספר העובדים בו, מקום

שעובדים בו שלושה אנשים ומקום שעובדים בו 2,000 איש - כולם נכנסים להגדרה של מקום

עבודה ועל כולם באופן שווה מוטל אותו איסור.

למשל, בסעיף שכבר קיים היום, במסעדות ובתי אוכל, לגביהם נאמר, מקום שיש בו

לפחות 20 מקומות ישיבה. בצו שלפנינו הדבר הזה לא קיים. התוצאה היא שהצו הזה יחול

על מפעלי תעשיה גדולים, על בתי-מלאכה קטנים, על משרדים בכל גודל שהוא - נניח

משרדים של עורכי דין - בין שזה משרד של 30 עורכי-דין או משרד של 3 עורכי-דין. הוא

יחול על משרדי ממשלה, הוא יחול על צה"ל, הוא יחול על בתי-עסק, הכל לפי אותו קנה



מידה בלי נסיון לאיזה שהוא סיווג.

על צה"ל הוא לא יחול.

על הכנסת הוא יחול.

צ' לוין;

על הממשלה, לא.

היו"ר ע' פרץ;

למה לא יחול על צה"ל? אזרה עובד צה"ל, זה לא יחול עליו?

בפקודת הפרשנות נאמר שכל זמן שלא נאמר במפורש שזה הל על המדינה, זה לא רול על

המדינה. לא יחול.

מי בוטון;

על משרדי הממשלה יהול.

הכלל שנקבע בצו הזה הוא שעם כניסתו של הצו לתוקפו העישון אסור. אם יקבעו מקום

מוגדר שבו העישון מותר - אז באותו מקום הוא יהיה מותר. זאת אומרת, לא נאמר

שבמקומות עבודה צריך לקבוע מקומות מותרים בעישון ובכל יתר ההלקים של המפעל העישון

אסור אלא באופן אוטומטי, עם כניסת הצו לתוקפו חל האיסור על כל המפעל, על כל מקום

עבודה למעט אם יקבעו. כלומר אין פה שום הובה לקבוע את המקומות המותרים לעישון.

אם יקבעו - המקום יהיה מותר. אם לא יקבעו - יהול האיסור על כל מקום עבודה.

איזה משמעות יש לצו הזה לגבי בית מלאכה שכולו אולם ארח- שעובדים בו 7-5 אנשים.

האם יקבעו בו הדר או אולם לעישון? איזה משמעות יש לצו הזה לגבי משרד של שני הדרים

או הדר אהד שבו עובדים 3-2 אנשים? מה המשמעות של הצו הזה לגבי בתי מסהר? האם

האיסור של העישון הל רק על העובדים הוא הוא רול גם על הלקוהות שבאים לשם? זה מקום

עבודה שאנשים עובדים בו אבל יש בו לא רק עובדים אלא גם אנשים שבאים לשם.

הוק נוסף שמטיל הובות ואיסורים, כשבצידו של האיסור הזה יש סנקציה פלילית, הוק

כזה חייב להיות ברור.

ואשר למבחן הסבירות. אני הושב שהצו המוצע, שמנסה לקבוע דין אחד לכל מקומות

העבודה, בלי כל נסיון להתיושב בטיבם של סוגים שונים של מקומות עבודה, אני הושב שצו

כזה הוא לא סביר. הוא מוכרה לענות על הצרכים המי והדים.

היו"ר עי פרץ;

יש לך הצעה?



חי צדוק;

אם יורשה לי, לקראת הישיבה הבאה אני אגיש הצעה שתהיה מבוססת על דברים שאמרתי.

אני הושב שהמשקל לפני הוועדה צריך להיות בדברים שהוועדה שמעה ותשמע מנציני

העובדים ובעלי המפעלים. אני יכול רק לסייע בזה שאני מצביע על בעיות משפטיות

שמתעוררות מתוך הניסוח הזה. אני יכול לנסות להציע הצעה שעונה על הדברים האלה.

יש פה סעיף שאומר, אין בפרט זה כדי לפגוע באיסור עישון מכוח כל דין

ואין בו כדי למנוע ממעביד לאסור את העישון במקום העבודה. זאת אומרת, שמעביד יכול,

בלי לקבוע כל סידורים בשביל מעשנים, לאסור לחלוטין את העישון. התעוררה פה השאלה

אם מעביד יכול לקבוע כלל שהוא מקבל רק מעשנים. השאלה אם הוא יכול לקבוע כלל שהוא

מקבל רק לא מעשנים. מבחינה זו אולי יש מקום לתהות על השאלה של זכויות הפרט של

המעשן, לא זכויות הפרט שלו לעשן ולהזיק לאחרים, זכות כזאת אין לו, אבל יש לו זכות

לעבוד, ואסור לקבוע בחוק דברים. שתוצאה שלהם יכולה להיות שמעביד יגיד, מה לי

לבלבל את המוח עם מעשנים. לא אקבל אותם לעבודה.

די זכות;

אני לא נכנס לנושא הבריאות. על זה אין מחלוקת.

אני נמצא באזור מרכז שבו יש מפעלים רבים. אני לא רואה כל זעקה של ועדי עובדים

בנושא הזה. להיפך, ועדי עובדים אומרים לי, זו נראית להם הצעת חוק תמוהה.

אתמול דיברתי במקרה עם חברי הכנסת שפי ולס. אמרתי, אם מדובר על מפעלים גדולים

עם אלפי עובדים - זה קיים. לדעתי תקנה כזו תביא לאנדרלמוסיה במקומות העבודה.

החוק הוצע לא תמיד לגופו של ענין אלא לגופו של עישון. מפעל זה לא בנק. מפעל -

כל אחד התנאים הפיסיים שלו. באיגוד המקצועי אנחנו נלחמים על שירותים טובים, חדרי

אוכל, משכורת הבטלות פנסיה. אני לא רואה ועדי עובדים שעולים ופועלים וטוענים בנושא

העישון, ואני מדבר מתוך נסיון של עשרות שנים כמי שמסתובב במפעלים באזור המרכז.

אנשים שמעשנים וזכותם לעבוד, בשבילם זה סם חיים. הם לא יוכלו לעמוד בגזירה

הזאת. כל מפעל והתנאים הפיסיים שלו. לא בכל מקום יש אפשרות למצוא סידור. אם הצו

יתקבל, נצטרך לטפל בחיכוכים ובתלונות בין העובדים.

כמובן שלא יהיה פקח בכל מקום.

הנושא הזה עלול להפחית מוטיבציה לעבודה ולהעביר במקומות העבודה ויכוחים לפסים

ארורים, אם איש זה או ארור מעשן או לא מעשן.

יש נושאים שללא כפייה מתבצעים הרבה יותר טוב. יש הבנות בין העובדים. אם הצו

הזה יתקבל, יהיו שישאלו כמה פעמים אנשים יוצאים לעשן. אם תחליטו על קבלת הצו, יש

לי חשש שבעוד תקופה לעתיד תתחרטו. העישון, זה צריך להיות בשיקול פנימי של אנשים.

אם יש הצעות - להביא הצעות.

שי בן-שמחון;

יש ירידה מועמדת ונמשכת בהרגלי העישון. זה דבר חשוב. זה נעשה הודות להסברה.

אני חושב שבלי החוק נעשתה פעולה חשובה של הסברה שהגבירה את המודעות ונתנה תוצאות.

על זה צריך לברך.

אני חושב שלגורמים שהתחילו בפעולת הסברה בקרב הציבור לראות בצו המוצע תחליף

להמשך ההסברה והחדרת המודעות בנושא זה.



היו"ר עי פרץ;

בוודאי לא.

שי בן-שמחון;

צריך להמשיך בזה. צריך להמשיך בפעולות הסברה ובהחדרת המודעות, כי זה נתן

תוצאות טובה. אני אומר את הדברים גם מהטיפול בנושא הבטיחות. יש חוקים רבים, יש

מפקחי עבודה ויש רופאים וגם שם לא מצליחים לאכוף את החוק אלא מצליחים להגיע

להישגים באמצעות פעולת הסברה.

היו"ר ע' פרץ;

מה עמדת ההסתדרות לגבי הצו הספציפי?

עמדת ההסתדרות הבסיסית, לתת לנו אפשרות להמשיך בלי חוק אלא בהתדיינות

והידברות בין המעסיקים לבין העובדים.

היו"ר ע' פרץ;

לצו הזה אתם מתנגדים.

ש' בן-שמחון;

אנחנו בעד הידברות עם מעסיקים, להגיע להסכם.

מהדיון הקודם לדיון הזה הוסף משפט, אזור עישון ייקבע לאחר התייעצות עם

העובדים.

חי צדוק;

זה היה גם בצו הקודם. זה לא הוסף.

שי בן-שמחון;

בראשית הצו נאמר 'יחדר או אולם שהעישון הותר בו במפורש על-ידי האחראי לאחר

התייעצות עם העובדים". בסופו של הצו נאמר "אין בו כדי למנוע ממעביד לאסור את

העישון במקום העבודה". זה דבר והיפוכו.

היו"ר ע' פרץ;

מעביד רשאי גם היום. נניח שאני בעל המקום, אני לא רוצה שאצלי במפעל יעשנו.

י' לס;

לא כתוב בשום מקום.

מצדי, אפשר למחוק את השורה הזאת, שלא תהיה שרירות לב. מעביד חייב לאפשר לעובד

לעשן בפינה שלו.



ש' בן-שמחון;

אני חוזר ומתריע על דבר והיפוכו שיש בצו המוצע, מצד אחד מדובר בו על פינת

עישון ומצד שני אין כל חובה בענין זה, להיפך, אין בו כדי למנוע ממעביד לאסור את

העישון במקום העבודה.

היו"ר ע' פרץ;

הם מבחינתם נוקטים באותו קו לכל האורך ומבחינתם זה בשדר. אומרים, רשאי אחראי

במקום עבודה להתיר עישון רק לאיור התייעצות. אם העובדים לא מסכימים הוא אינו רשאי.

אני טוען שיש פה מכשלה אחת גדולה עד שבכלל אי-אפשר לקיים את הצו.

שי בן-שמחון;

כאן מדובר על אחראי, מה זה אחראי? בחוק הפיקוח על עבודה יודעים מי זה מחזיק

המפעל ולא אחראי. צריך להגדיר מה זה אחראי, אחרת לא נדע. מה זה עובדים? נציגות

העובדים? ועד העובדים? חייבת להיות הגדרה מה זה העובדים.

היו"ר ע' פרץ;

העובדים באותו חדר.

שי בן-שמחון;

אין להם נציגות? מי קובע את ההתייעצות איתם?

שמעתי את הערותיו של מר חיים צדוק. יש עשרות אלפי מקומות עבודה, מבתי מסחר

קטנים עד מפעלים גדולים כמו אל-אופ. כל המפעלים זה כמו אל-אופ?

היו"ר ע' פרץ;

מה ההצעה שלך?

שי בן-שמחון;

בקהילה האירופית, המדינה היחידה שעשתה חקיקה ספציפית נגד עישון במקומות עבודה

זה צרפת.

עי האוזנר;

גם בלגיה.

שי בן-שמחון;

לא. שם זה בהסכמה.

אני מציע שנאמץ את התחיקה של הקהילה האירופית.

יש עובדי משמרות שעובדים בהם חייבים לעשן כדי להתעורר. תלכו למפעלים קטנים

בטקסטיל, במשמרות שמעשנים איקס שנים, תגיד לאו - יהיה מתח בין עובדים אחרים. זו

הרולטה גורפת. יש מציאות. בהסברה הקטנו את מספר המעשנים.



בחוק שקיים בצרפת מדובר על זרימת אוויר מינימלית. הם קובעים מה זה חדר

איוורור. מה זה איוורור. יש תקנות. בהצעה שלנו מדברים על מקום מתאים. מה זה מקום

מתאים? מה זה מתאים? מי קובע אותו? לקבל החלטה כל כך גורפת? אני מדבר על מציאות,

עלך אנשים שמעשנים לא מהיום אלא הרבה שנים וצריך להתחשב בחם.

אי וייסברג;

המכון לבריאות העובד ושיקומו ממומן ב-1% ממס מקביל. זה מכון שניזון מכספי

ציבור. אין לנו שום אינטרס בנושא הזה אלא אינטרס ציבורי. זאת אומרת אין אינטרס

כלכלי או איור. היחידה עושה את הפעולה למניעת עישון במקומות עבודה. חמש-שש שנים

אני מסתובבת במקומות עבודה ושומעת את ההיפך ממה ששמע מר זכות. אני שומעת בעיות,

בכי ובקשה של עזרה מצד עובדים וועדי עובדים.

אנחנו עובדים בתעשיה זעירה. נכנסנו למקומות עבודה קטנים שם אנשים מבקשים אותו

דבר. אנשים מבקשים שנתערב גם בתעשיה זעירה.

צריך לדבר על גודל, על מספר המעשנים ועל פיזור.

היו"ר עי פרץ;

אני בעד שבמקום שיש בו 20 איש - אסור לעשן. נקודה.

אי וייסברג;

בפועל, כשיש קבוצה קטנה של אנשים אזור העישון הוא בחוץ. זה הקובע.

היו"ר עי פרץ;

זה מה שאת מקווה. זה לא כתוב. אנחנו דנים במה שכתוב. אני בעד מה שאומרים

המעסיקים, שהם רוצים הגדרות. אני בעד יותר מזה, חיוב ברור, שלא יהיו דילים. הצו

מאפשר משחק.

אני אומר, אם יהיה הצו הזה, נעשה צעד קדימה לפחות בנגה ששייך לאווירה. זה לא

צו שנותן הגנה. הצו מלא פרצות.

אי וייסברג;

החשיבות היא בפעולת הסברה בשטח.

היו"ר עי פרץ;

מר ברנשטיין, מה עמדתך?

י י ברנשטיין;

במפעל אל --אופ יש פינות עישון. בהיעדר חוק אי-אפשר לחייב את כל העובדים

המעשנים ללכת לשם.

היו"ר ע' פרץ;

אנחנו מודעים שפרצתם את הדרך. בסוף הכל מתורגם בחיי יום יום. איך אתה פותר

בעיה אצלך במפעל. האם יש כללים כמה פעמים מותר לעשן? מה גודלה של פינת עישון? מה

המרחקים מפינה לפינה? מה המצב בחדר האוכל? תן דוגמאות מהחיים.



י' ברנשטיין;

בחדר האוכל אסגר לעשן למרות שהאולם גדול וממוזג. באולמות עבודה איפשרנו

לעובדים לגשת לפינת עישון בצורה חופשית, כל זמן שהם רוצים.

היו"ר עי פרץ;

האם זה מהווה בעיה? האם עובד מנצל את זכותו לעשן? האם היה מישהו שנמצא כל

הזמו בפינת עישון?

י' ברנשטיין;

היה עובד שעישן בשרשרת, מסיגריה לסיגריה, סיגריה מתוך סיגריה, הוא אמר: אם

אני צריך לעשן בפינת עישון - אין לי מתי לעבוד. בנו לו חדר נפרד. זה איש שרצינו

בו. אנחנו איפשרנו לאנשים לפנות למקומות עישון, איפשרנו לאנשים לעבור קורס גמילה.

עשינו כל מה שאפשר כדי לעזור למעשים ולסובלים מעישון פסיבי.

כדי להחיל את החוק אצלנו אנחנו זקוקים לצו, כדי שמעט האנשים שעדיין מעשנים

ילכו לפינות עישון.

ע' האוזנר;

בתקשי"ר נאמר שבאולם שיש בו יותר מ--3 עובדים אסור לעשן.

היו"ר ע' פרץ;

אני לא מדבר על שירות המדינה. אני מדבר על מי שנמצא במקום קטן וזניח, שם אני

רוצה לפתור את הבעיה.

אני רוצה שיהיה ברור; צו להגבלת עישון במקומות עבודה יהיה. זו נקודת הנחה. זה

צו חיים שלנו, שהוא יהיה. אני מצטער שהצו המוצע שהוא מלא פרצות אבל אולי הוא טוב

כדי להמשיך וליצור אווירה. הלוואי שכולם כמו אל-אופ. תפקידנו להגן על עובדים

במקומות עבודה קטנים, שם יש בעיות.

אני מציע שנשקול אם כדאי להיכנס עכשיו לפרטי הצו. מה הגודל המינימלי של

המפעל, מה מספר העובדים המינימלי שמחייב פינות עישון. אני הייתי רוצה שממפעל

בגודל מסויים תהיה ועדה משותפת לעובדים ולהנהלה שחייבת להכין תכנית, כמו תכנית

בטיחות שאומרת, הבנין בנוי כך ויש פינת עישון פה ושם, מותר להם לצאת כל שעה, כל

שעתיים, שיהיה מפקח ממשרד הבריאות שיוכל להטיל קנסות וסנקציות.

אם אנחנו מסוגלים להגיע להסכמה שתוך שבוע-עשרה ימים מביאים הצעות להצבעה, הצו

הזה מבחינתני יוצר לדרך כדי לאפשר חיים נורמליים במפעלים.

אני חושש שהצו שלפנינו לא ימנע מבעלי מפעלים להתחמק. שנית, עלולים להיות

מקומות עבודה שאנשים העובדים בהם ימתמו שהם מעשנים כדי להמשיך לעבוד. מכיוון

שבצו כתוב שאם כל אנשים מעשנים מותר לעשן באותו מקום, אם יש כמה אנשים שאינם

מעשנים - הם יחששו לאבד את מקום העבודה שלהם. לכן, מי שהוא לא עובד מדינה ולא

עובד באל-אופ, יחתום. אני רוצה להגן עליו שיחיה במקום נקי מעשן ולא יסבול את העשן

הפאסיבי שאתם אומרים שהוא מסוכן. עם זאת, צריך לוודא שהעובד המעשן יוכל להמשיך

לעבוד.

אם משרד הבריאות חושב שאפשר להגיע לנוסחה מה טוב, אם לא ניתן לחיים לעשות את

שלהם ובעוד שנה נראה מה קרה.



ח' צדוק;

ברוח הדברים האלי; אני מוכן להציע הצעה תוך עשרה ימים.

היו"ר ע' פרץ;

מה עם משרד הבריאות? צבי, האם ניסתם להביא נוסחה?

צ' לוין;

אנחנו חושבים שהצו הזה בשלב הזה הוא הצו שהיינו רוצים להעביר אותו.

היו"ר ע' פרץ;

תתייחס להצעה שלי.

צי לוין;

אני כמשרד הבריאות הייתי מעוניין מהר בקבלת הצו.

מ' גוטסמן;

אני מאד מברך אותך, אדוני היושב-ראש, שאתה חושב על עובד במקום קטן. אם אנחנו

מסתכלים על השכיחות של התקפי לב היום - הירידה בתמותה בקרב העובדים במי גזר המוגדר

כ"צווארון לבן" היא גבוהה. לעומת זאת בקרב עובדי "הצווארון הכחול" שכיחות המחלה

הולכת ועולה וגם שכיחות העישון גבוהה יותר-. צריך להגן על אלה שלא רוצים לעשן. יש

להם זכות לא לנשום אוויר לא-טוב.

מי זיו;

אני מברכת על הדברים של היושב-ראש, בגלל הדאגה לאדם במקומות הקטנים. זו הסיבה

שהסכמנו לניסוח של משרד הבריאות.

בארצות הברית העישון אסור ואנשים יוצאים החוצה. אני מקווה שיהיה לחץ על

העובדים בענין הזה. נדאג לבריאות העובד.

י' לרמן;

אני חושב שצריך לסייע למי שרוצה לסייע להגבלת העישון. ניפגש בעוד שנה.

טי לרר;

אני מבקש שהצו יתקבל. אותו ויכוח היה ב-1987 בוועדה הזאת. זו פשרה.

ע' אבני;

כמי שאחראית מטעם משרד הבריאות על בריאות העובד אני מבקשת לקבל את הצו כמו

שהוא. בעוד שנה נדון על הבעיות שיתעוררו.

היו"ר עי פרץ;

נאשר את הצו לשנה ונקיים דיון בעוד שנה.

נאשר אותו עכשיו ולא נחכה. זה צו מוגדר שאומר שאסור לעשן במקום עבודה.

מדובר בו על מקום עבודה ויש פירוט. אם באותו מקום עבודה אין הסדר - העובד יאלץ

לצאת החוצה. אני רוצה לספר כאן שהרחוב בקנדה נראה כמו בית זונות. המזכירות, שלא

מרשים להן לעשן במשרד, יוצאות ומעשנות בחוץ.

אם מדובר על צו לשנה ואחר-כך לבחון - בסדר.

אני לא רואה בעיה עם מה שכתוב, שאסור לעשן במקומות עבודה. הייתי מבקש שתהיה

הצבעה היום. מי שמציל נפש איות כאילו הציל עולם ומלואו. הייתי מציע שנצביע היום

על אישור הצו לשנה.

היו"ר ע' פרץ;

יש פה הרבה כנאד היבטים. הייתי רוצה להגיע לנוסחה משותפת שתובא למשרד

הבריאות.

אני מבקש שנאשר את הצו לשנה. אני מבקש שמשרד הבריאות, נציגי התעשיינים המכון

וההסתדרות יקימו צוות שיגבש הצעה כוללת ותיקונים שמתחייבים בחקיקה. אני רוצה

שתהיה ועדה לכללי עישון במפעל במעמד דומה לוועדת בטיחות. זה מה שאני רוצה שיובא

לפנינו בעוד 11 חודשים או בעוד שנה.

לא תהיה הארכת צו אוטומטית של הצו אם תטענו שלא התכוננתם. אם טובת בריאות

העובדים לנגד עיניכם תתחילו לעבוד עכשיו ולא שבעוד תשעה חודשים מישהו ייזכר שצריך

להכין צו ומפני שהוא עדיין לא מוכן אנחנו נאלצים לאשר הארכת תוקף של צו קיים עד

שיובאו הצעות שאליהן אנחנו רוצים להגיע.

אני מבקש לקבל דיווח תוך שלושה חודשים, שהוקם צוות ומתחילים לעבוד ובזמן

ראוי, בהתייעצות עם כל הגורמים, תוגש לנו הצעה שגובשה לאחר שצברו נסיון מסו יים

לאור הבעיות שהועלו כאן.

אנחנו מצביעים בעד אישור הצו לשנה.

הצבעה

צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק), התשנ"ג-1993. התקבל

היו"ר ע' פרץ;

הצו אושר לשנה. תודה רבה. אני מאחר בריאות לעם ישראל. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11.