הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 136

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ג' ז' בטבת התשנ"ד, 21.12.1993, בשעה 17:00

חברי הוועדה: היו"ר ע. פרץ

א. בן-מנחם

ת. גוז'נסקי

א. גולדשמידט

ח. דיין

י. כץ

ל. לבנת

ד. לוי

י. לס

ד. מנע

ד. לפלר, מנכ"ל שירות התעסוקה

י. לוי, מנוזל חטיבת המזון, משרד התעשייה והמסחר

ז. חג'בי, עוזר השר, משרד החקלאות

א. גפן, משרד האוצר

י. כהן, משרד האוצר

א. צרפתי, המוסד לביטוח לאומי

ש. בן-לולו, ראש מועצת בית שאן

פ. קבלו, מזכיר מועצת פועלי בית שאן

י. עידו, נציגת מועצת הפועלים

מ. גולדברג, מנכ"ל מפעל "עוף טוב"

נ. משיח, חשב המפעל "עוף טוב"

ע. גינח, מנכ"ל כוח אדם של מפעלים אזוריים

א. לוין, מנכ"ל המפעלים האזוריים

א. אברמיאן, חבר ועד

ב. אלטויל, חבר ועד

מ. ברוכוב, חבר ועד

א. אדלר

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

סגירת מפעל "עוף טוב'' בבית שאו



סגירת מפעל "עוף טוב" בבית שאן

אני פותח את הישיבה. על סדר היום סגירת מפעל

"עוף טוב" בבית שאן. אנחנו מקיימים היום

דיון, בעקבות האירועים במפעל עוף טוב. כפי שידוע, הוגשו מספר הצעות

לסדר, הצעות דחופות לסדר; אבל בגלל דיוני התקציב, ההצעות הדחופות לסדר,

שאושרו בנשיאות, בוטלו. לכן החלטתי לכנס ישיבת ועדה דחופה, ולקיים

אותה. כל מי שהגיש הצעות דחופות לסדר מוזמן להשתתף בישיבה, אף אם אינו

חבר ועדה; וכמובן מוזמנים חברי ועדת העבודה והרווחה. אני מציע שאנחנו

נקיים את הדיון בסדר המפורט. ניתן לנציג המפעלים, מי שהם יחליטו עליו,

להציג את הנושא ולהציג את הבעיה, אח"כ ניתן לנציג מועצות הפועלים

ולעובדים לדבר, וננסה להגיע לכיוון של סיכום. מי מהמפעלים רוצה להציג?

א. לויו; שלום. אני אמנון לוין. אני מנהל המפעלים

האזוריים. "עוף טוב" הוא אחד מהמפעלים

שמנוהלים בחצר המפעל בבית שאן. הוא שוחט פטמים והודים. המפעל נקלע בשנה

האחרונה להפסדים מאוד כבדים, הפסדים מתמשכים. במשך השנה הזאת התנהלו

הרבה מאוד מגעים עם העובדים, עם נציגות העובדים ועם מועצת הפועלים

בניסיון להסביר, שאם המפעל לא יתייעל ויעבוד על פי תנאי השוק, הוא לא

יוכל להמשיך. נציגות העובדים לא שעתה לאזהרות אלה ולהסברים, ובסופו של

דבר נקלענו למצב שלא היה מוצא אחר, והודענו על סגירת המפעל. צריך לדעת

שההודעה נעשתה על פי חוק.

היו"ר ע. פרץ; אין פה חובה של הסכמה בין הדוברים. הדובר

אחריו יאמר את כל מה שהוא רוצה, ואני מתכוון

להגן על כל דובר, גם אם יש מישהו בחדר כאן שדבריו של אחר לא מוצאים

בעיניו. אחד היתרונות של ועדת כנסת הוא, שהיא מסוגלת לכנס באותה קורת

גג את כולם. אבל אם יהיה פה מצב שמישהו מפריע לשני ולא מאפשר לו לומר

כל מה שהוא רוצה, אנחנו נפגע גם במהות הדיון וגם ביכולת שלנו לנהל

ועדות. אני בטוח מראש שהדיון מבוסס על זה שאין הסכמה בין אנשים. אחרת

לא היינו צריכים דיון. אבל אף אחד שלא ימנע ממישהו לומר את כל מה שיש

לו לומר. בבקשה.

א. לוין! אנחנו הודענו לעובדים, גם לנציגות העובדים

וגם לכל הרשויות המוסמכות הודעה מוקדמת

מראש, של חודש. על פי החוק, במהלך החודש הזה, כל העובדים יקבלו את שכרם

במלואו. אנחנו הבטחנו את זכויות הפרישה של העובדים, על פי חוק. בסוף

רחודש ייכנסו לחשבונות הבנקים של העובדים כל הכסף המגיע להם. גם את זה

הבטחנו. הדבר נעשה במאמץ גדול מאוד. אחד החששות היה שאם נמשיך ונעסיק

את המפעל למרות ההפסדים הצפויים, גם את הדבר הזה לא נוכל לעשות. אנחנו

יודעים את הקושי בפיטורים של מספר כה גדול של עובדים. לא לחינם ארכה

ההתלבטות הזאת, כולל הדיונים והביקורת ונסיונות ההידברות, שנה. לא

סגרנו אחרי חודשיים-שלושה, למרות שכבר אז הייתה הכתובת על הקיר. אבל

לכל מאמץ ולכל דבר יש גבול. אי אפשר להחזיק מפעל מפסיד, שאין לו גם

פרספקטיבה.

אני רוצה להדגיש מספר נקודות נוספות בקשר לזה, ואחרי זה אדבר על

המפעלים האחרים, כי הנושא נקשר. התפרסמו בעיתון הרבה מאוד מספרים, והם

אינם מדויקים, בלשון המעטה. מספר מכתבי הפיטורים שנשלחו הוא לא 400 ולא

300 .נשלחו 288. לא שזה מספר קטן, לא שזה מספר מבוטל לא שזה עושה את



העניין יותר פשוט, אבל גם בין 500 ובין 400 או 300 צריך להגיד את

הדברים בהווייתם. אינני מקל ראש בזה. לא בזה אני עושה את הדבר יותר קל.

שוב אני אומר, התלבטנו בזה שנה. לא בקלות עשינו את הדברים, אבל גם

למספרים יש משמעות.

דבר שני אני קורא בעיתונים על אלף עובדי המפעלים האזוריים. בסך הכל,

מלבד עובדים אלה, יש עוד כ-400. סך הכל המספר הוא כ-700. שוב, יכול

מישהו להתייחס למספר כן או אחרת, אבל חשוב לדעת את האמת. צריך עוד דבר

לדעת. זה לא עושה את הדבר יותר קל, אבל צריך לדעת את פירוט המספרים.

מתוך 288 עובדים שקיבלו מכתבי פיטורים, כנראה 160, פחות או יותר, הם

אנשי בית שאן. לא עושה את הדבר לקל או פשוט, אבל זה לא 400 עובדי בית

שאן שקיבלו הודעות פיטורים. ויש פה הבדל, לא רק סמנטי. 160 עובדים זה

קשה. ביניהם עובדים טובים ומסורים, שעובדים זמן רב. אני מכיר אותם.

הייתי יחד איתם זמן רב. יש אנשים ותיקים ממני בחצר, אבל חשוב לדעת גם

את המספרים כהווייתם, ולא לזרוק דברים. כפי שאמרתי, אחרי כל ההתלבטויות

והדברים, המפעל נסגר, והעובדים יקבלו את הזכויות המגיעות להם, במקרה זה

עם הודעה מוקדמת, כאמור, שבמהלכה יקבלו את השכר המגיע להם.

אמנון, אם אפשר, תאמר לנו בכל זאת, האם היו

אלטרנטיבות אחרות. מאיפה המרכיב העיקרי של

ההפסדים? זה בגלל מחיר הפטם? תסביר לנו את שורש המשבר הכלכלי. האם זו

עלות העבודה או בעיית שוק? מה הבעיה?

א. לוין; אעשה זאת ברצון, אבל תרשה לי להגיד מספר

מלים על מפעלים אחרים, כי הקטע הזה אינו

פחות חשוב.

היו"ר ע. פרץ; אמנון, אני רוצה שתבין. הזמנו לא רק את

העובדים, גם את החקלאות, את שירות התעסוקה

את האוצר, ואנחנו רוצים בסופו של דבר שתהיה לנו תכנית כוללת להקל.

א. לוין; אינני מנהל "עוף טוב", אבל אני אחראי על כל

הפעילות. אני רוצה להסביר בכמה מלים את

האחריות הכוללת שלי, שידעו במה דברים אמורים. מלבד "עוף טוב" יש

במפעלים האזוריים מספר גדול של פעילויות שמעסיקות כ-400 עובדים.

הצלחנו, אינני זוקף זאת רק לזכותי, הצלחנו במפעלים רבים אחרים להתקדם

יפה מאוד. יושבים פה אנשים שהם בוועד המפעלים האזוריים, שעובדים במפעל

שנקרא "דג-שאן". הם יכולים להגיד בכמה עלה מספר העובדים, בגלל העבודות

לפעילות משותפת. גם העובדים עזרו בעניין הזה. המפעל גדל, לפי דעתי,

בשנתיים האחרונות בערך מ-60 עובדים ל-120 עובדים. אם ימשיך בכיוון

שהתכוונו לו, הוא אמור לצאת לגיוס הון מהציבור בתחילת השנה הבאה,

ואנחנו כבר פנינו ביוזמתנו אל העובדים, והצענו להם להיות שותפים. זאת

אומרת, המפעלים האזוריים לא רק מקצצים כשאין ברירה, הם גם משתפים

פועלים בדברים שאפשר. אנחנו פתחנו עכשו פעילות לא גדולה. אנחנו מקווים

שהיא תתרחב לעיבוד תפוחי-אדמה. הצלחנו להביא לחצר מפעל לעיבוד דשנים,

שמעבד דשנים ומשווק אותם לחקלאים. שוב, זו תוספת תעסוקה. לפני קצת יותר

משנתיים הצלחנו להביא משרד גדול לראיית חשבון, שעובד בחצר. מה שאני

מנסה להגיד הוא שפנינו לא לסגירה. פנינו לפיתוח פעילות כלכלית על בסיס

כלכלי בריא. עובדי "עוף טוב", שקיבלו את הצו, וכאמור, הדבר לא פשוט,

בכעסם, אולי מה שהם עשו הוא, שהם סגרו את שערי חצר המפעלים האזוריים



והם מונעים כל פעילות בכל המפעלים האזוריים. אנחנו מבינים זאת. אנחנו

גס ביום הראשון והשני לא נקטו פעולות חריפות מדי, בשביל לגסות לפתוח.

אבל צריך להבין את המצב. כבר היום צלצל אלי מזכיר ארגון מגדלי דגים,

שהוא הבעלים של המפעל. לא רק אני יודע, גם אנשי "דג-שאן", היושבים פה

יודעים שלפני שנתיים העברנו את עיבוד הקרפיונים מחיפה לבית שאן, כחלק

מהגדלת הפעילות של המפעל. אין בעיה, כבר הודיע לי הבעלים, אם תוך יום

המפעל לא ייפתח, הוא יעביר חזרה את עיבוד האמנונים ואת עיבוד הקרפיונים

לחיפה. ארגון מגדלי דגים, שהוא הבעלים של המפעל, לא יינזק. לנו יהיה

קשה מאוד לשכנע את הדייגים ואת ארגון מגדלי דגים, בעלי המפעל, לחדש מחר

את הפעילות. אותו דבר בדברים אחרים. אנחנו כולם יודעים על השנה הקשה

שהייתה להדרים. אנחנו הגענו להסכם עם מהדרין פרי-אור, שהם המשווקים

שלנו בחו"ל, שהם יעבירו הדרים לאריזה מקבוצת מהדרין אלינו. אבל השבוע,

היה צריך לארוז הדרים ולשלוח ליפן. ההדרים נארזים במקום אחר. יש לנו

אפשרות לפעולה, כי יש לנו תשתית מסודרת ומקומות מסודרים, שאפשר להתחיל

לעבוד בהם. במלים אחרות, יחד עם זה שאני מבין את הרוגז של העובדים, אם

לא תהיה הפרדה בין מה שקורה ב"עוף טוב" לבין מה שקורה במפעלים האחרים,

אז עלול להתחיל להתגלגל כדור שלג, שהנזק גם לתעסוקה, שזה עניינה של

הוועדה הזו, יהיה חמור מאשר היום.

היו"ר ע. פרץ; תגיד לי בבקשה, האם אתם נקסתם בהליכים של

התרעה, או הודעה על כוונה לפסר עובדים,

בהיקף כזה, תוך כדי אפשרות לנהל משא ומתן לא רק על מספר העובדים, אלא

על שמות העובדים, כמקובל? כשאתה מודיע שיש בכוונתך לפסר מספר מסוים,

אחר כך אתה, על פי ההסכמים המקובלים, מחויב להעביר רשימה לוועד. יש

אפשרות להעביר לך רשימה נגדית, תוך פרק זמן, ומנהלים משא ומתן. האם

הליך זה קוים או שכפי שמתואר, באופן מפתיע לחלוסין, ביום שישי, הודיעו

על סגירה ועל העברת מפעלים?

א. לוין; לו הייתי מדבר על פיסורים חלקיים, הייתי

מעביר רשימה. מכיוון שדיברתי על סגירה של כל

המפעל, וזאת הפעולה שנעשתה, הודעתי על סגירה. הסברתי את זה. נתתי חודש

כמחויב בחוק, של הודעה מוקדמת.

היו"ר ע. פרץ; אז אם זה סגירה, אז זה לא פיטורים של 160.

א. לוין; לא אמרתי שזה 160, אמרתי ששלחתי 288 מכתבי

פיטורים. ומשחטת "עוף טוב" נסגרה. זה מה

שאמרתי, ואני חוזר על זה.

היו"ר ע. פרץ; זאת אומרת שכל מפעל עוף טוב זה 288 עובדים?

א. לוין; זה 288 עובדים, שקיבלו מכתבי פיטורים.

היו"ר ע. פרץ; זה סגירה? זה כל עובדי מפעל "עוף טוב"? אין

עובדים אחרים, לא קבלן ולא אחרים?

א. לוין; מלבד 288 עובדים שקיבלו מכתבי פיטורים יש

ב"עוף טוב" עובדי קבלן.

זה מבנה משפטי אחר. עזוב את ההסכם עם הקבלן.

עובדי הקבלן, האם הם מבנה משפטי אחר או אותו

מבנה משפטי, מבחינת המפעל?

ההסכם הוא עם הקבלן. והקבלן הודיע שהעבודה

שלו נפסקת. המפעל נסגר.

היו"ר ע. פרץ; מה היו האופציות בפניכם לא לסגור את המפעל!

א. לוין! בסיטואציה שנוצרה, לא הייתה לנו אופציה

אחרת, לפי מיטב הבנתנו והבדיקות שעשינו.

י. כץ; הגיעה אלי פנייה מהמשחטה הגדולה ברמת ישי.

השאלה שלי היא.- אילו היה עניין ברמת

ישי לסגור את העסק, האם נבדקה אפשרות להעביר את הפעילות? העובדים האלה

יישארו. הכוונה הייתה לדאוג לפרנסתם של העובדים האלה, להעביר את עסקי

המשחטה ברמת ישי, שיש עניין רב להעביר אותם, משום סיבות אקולוגיות,

להעביר אותם לבית שאן.

ראשית, אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת

ולאנשים שבאמת הזדהו איתנו. אני שמח על

הדיון, וטוב שאנחנו יושבים ומלבנים את הדברים, כי אמנון שכח שאנחנו

שלושים שנה, אני בתפקיד שלי עשרים שנה, במועצת הפועלים, תרמנו הרבה

מאוד למערכת היחסים באזור, ושיתפנו פעולה בנושאים כאובים רבים. כל דבר

עשינו סביב שולחן המשא ומתן, וניהלנו משא ומתן, והאמנו, והיה אמון אחד

בשני. לכן תמוהים בעיני כל הדברים שאמנון אומר, שניסינו והתרענו ולא

מצאנו. רבותי, אני חושב שאלה דברי שקר. עכשיו נכנס המזכיר הארצי למזון.

ביום שלישי הוא מסייר במפעלים האזוריים, ומקבל דיווח על מה שנעשה, יושב

עם ההנהלה, עם עמוס ומשה גורן, שאיננו כאן. דיווחים חיוביים, הכל משגשג

והכל טוב. לו הייתה לכם בעיה, לא הייתם מעלים אותה בפני המזכיר הארצי?

לכן רבותי, בקשר לצורה בה הסגירה נעשתה, אני לפחות מצפה מחברי, שאיי

שלושים שנה איתם, ומאנשים שעובדים, אני מצפה להתנהגות אחרת. כשרצית

לסגור את מפעל הבשר, ישבת במשא ומתן, והגענו להסדר. כשרצית לסגור את

"הזית", נתנו לך לסגור במשא ומתן. כשרצית את המנפטה, מצאנו את הפתרון.

הפעם לא יכולנו למצוא פתרון או להבריא יחד? על מה אתה מדבר? יושבים פה

אנשים החיים איתן יום-יום. מישהו קרא לנו ואמר לנו שב''עוף טוב"

מפסידים? אגיד לכם מה אתם רוצים - מאז שמוטי חזר ל"עוף טוב", הוא לא

מפסיק להגיד לכם שהוא רוצה קבלנים, שזה יוזיל את המחירים. יהיה לכם

יותר נוח להגיד - לכו לשבוע הביתה, וחזרו בעוד שבוע. אינכם רוצים תלוש

משכורת ותנאים סוציאליים, ואני מבין אתכם. כי למשחטות אחרות, לצערי,

חברים שלי לא הגיעו, ושם זה הפך להיות באמצעות קבלני כוח אדם. אני מבין

שהעלות שלך יותר גבוהה משל אחרים. ואני יודע שאתה רוצה לפתוח, ואתה

תפתח במתכונת אחרת, במתכונת של קבלנים. כי לקבלנים אמרת: תשבו, אנחנו

ניצור איתכם קשר. לא פיטרת אותם עדיין. הם באים לעבודה. לכן הסגירה

נעשתה ביום שישי. מתקשרים אלי קורה משהו, מתרחש. דוד יספר לכם שביום

שישי הוא מסייר בעמק עם ראש המועצה האזורית ושואל אותו, וראש המועצה

האזורית לא יודע. חברי הנהלת המפעלים שאליהם התקשרתי לא הבינו, לא

ידעו. הזמינו את ועד העובדים ב-12 להנהלה. התקשרתי לאיש האיגוד

המקצועי, ואמרתי - תלך גם אתה. היו שמועות. אחרי ישיבת הוועדה המרכזת,



אמרו לי "שמעתי משהו, אבל תהיה זהיר, שלא תיפול בפח, שלא תעשה אסיפה,

שמחר יגידו שאתה אשם או שיאשימו אותך שאתה סגרת את המפעל". ביום שישי

בשעה אחת מגיע אלי הוועד עם מכתב סגירת מפעל. ערב שבת, עקרות הבית

הכינו את השבת. אתם לא יודעים איזה גיהנום היה. זה ישר רץ החוצה. אנשים

שלא התקשרו בשבת חיללו שבת, כי חרדו לנושא. ביקשו אותי בשבת. היה לנו

גיהנום, ומאז אנהנו נמצאים בגיהנום הזה. כולנו רובצים שם, באותו מפעל.

רבותי, אנחנו שכנים, אנחנו משתפים קשרים. יש לנו הסכמים קיבוציים. יותר

מזה, מגיע מנכ"ל שירות התעסוקה ביום שני, בשליחות אורה נמיר, ושר האוצר

"תפגשו אותו. התחפרתם בבונקר בקיבוץ. לא ידענו איך להשיג

אתכם. כל פעם שליחים, עד שעקבתי אתמול אחרי הברפלד לאן הוא נוסע לפגוש

אתכם, כדי לדעת איפה אתם יושבים". האם אנחנו במלחמה?

רבותי מה שקורה זה שיש פה מפעל, שעובדים בו אנשים שלושים ועשרים ועשר

שנים. אנשים עובדים שם קשה מאוד. זה מפעל מזון שיש בו קור. ותאמינו לי,

הגיעו אלי אנשים רבים, שרים וחברי כנסת, שהסתובבו שם ולחשו לי אחרי כמה

דקות - "תוציא אותנו מכאן, במיליון שקל אינני מוכן לעבוד כאן". בקור,

במים, אנשים יוצאים בשש בבוקר בחשיכה, וחוזרים בחשיכה. מקבלים מחלות

ריאומטיזם, ולא מגיעים אפילו לפנסיה. ברעש, בריחות, בדם, עובדים קשה

מאוד. מה אתה רוצה להבריא? מה אתה רוצה לחתוך מהם? מה תיקח מהם? מצד

אחד, אתה רוצה שהפועל יבין, ומצד שני, אתה סגרת מפעל, שסיפרת לנו שלא

תפתח אותו. פתחת אותו עכשיו בשבעה מיליון דולר, גייסת הון. אנשים רואים

מפעל משוכלל, אנשים מחליפים מכוניות וקונים פלאפונים. איך אתה רוצה

שהפועל יגיב כשאתה מפסיד? הפועל יושב בחצר שלמה, ומסתכל סביבו מה קורה

איתו, ולא מבין זאת, לא מבין שב"דג שאן" יש פיתוח והשקעות. המפעל ששייך

ל"עוף טוב" מתפתח, ואתה מצפה שהוא יבין, שאנחנו נבין, שאתם מפסידים.

אני אומר כאן, בשולחן הזה, אנחנו מוכנים להיכנס להבראה, ואם יידרש,

ניכנס לזה; ותמיד אמרנו, ותמיד הבראנו. נתתי לך שורה ארוכה של מפעלים.

תאמין לי, זה היה יותר מדי מהר - שמונים איש בערב אחד, בישיבה אחת. לא

שהיתה ברירה אחרת, כי פשוט המפעל נשרף. גם סיפרו לי, ואמרתי: "למה אתה

סוגר, אם זה נשרף? הביטוח ישלם". ואמרתם: "לא, אנחנו כנראה

"אם זה ייפתח, אנשים יחזרו". פתחו אותו אחרי שנה.

"לא, אלה שעבדו לא ייכנסו. אנחנו רוצים משהו חדש, לקבל עובדים ל-5-4

חודשים ולפטר, שלא ייצרו קביעות, שלא יצריך הסכם ולא יצריך ועד

עובדים". רבותי, את התרגילים האלה אנחנו מבינים. יכול להיות שהבעיה

שלכם זה הרצון שהממשלה תעזור לכם. לכן אני מוכן להיכנס להבראה, כאשר

העובדים יחזרו לעבודה, ולהיכנס להבראה, גם אם תהיה כואבת. ומה שניתן

להוריד מאנשים העובדים עשרים שנה, אנחנו מוכנים לתת, מוכנים להקריב.

רבותי, בבית שאן יש לנו 200 בחפירה ארכיאולוגית, יש לנו 100 בקק"ל

בעבודות יזומות, יש 200 הנמצאים בקורסים, יש עוד 700 רשומים. אם מישהו

חישב שהעיירה יכולה להתקיים עם מספרים באוויר, עם עבודות יזומות, אז כל

ינהיג במדינת ישראל שיבוא, ינהיג אותנו. לכן המציאות קשה וכואבת פה.

הממשלה צריכה לעשות הכל, כדי שהמפעל לא ייסגר; ואם מפסידים, שהממשלה

תלך איתם לתכנית לחמש שנים, תעשה הכל. אני מקווה שהם ירצו לקבל, כי אני

יודע שהועברו אליהם מסרים, והם אינם, רוצים סיוע. יותר נוח להעסיק

קבלנים.

כל מספר הוא עולם בפני עצמו עם בעיה אחרת, היו יותר מ-400 עובדים

שעבדו. אני גם מחויב לאלה, לצערי, למרות שלא יכולתי, כי אתה הבאת אותם

באמצעות קבלן, שנותן לך חשבונית בסוף החודש. אתה נותן לו את הצ'ק, והוא

מחלק להם במזומן. האם יש תנאים או העלמת מס! אני גם חרד להם. האוכלוסיה



הזו גרה סביבנו בכפרים הערביים, ואינני חושב שצריך להתעלם מהם. לכן אני

נותן גם אותם בנתונים, ההסתדרות דואגת לכולם, והם חברי הסתדרות, תושבי

מדינת ישראל, לא ערביי השטחים, ואינם משלמים מס. לכן ציינתי פה שכל

המפעלים זה 800 עובדים. יש פה צו שקיבלנו, שהוא יוצא דופן. יש בית דין

לעבודה, יש ממונה על יחסי עבודה, שמשרד העבודה מממן אותה. התקשרה

"אני מוכנה לבוא ולנסות לתווך". יש כל מיני מערכות,

שאפשר להגיע. יש ועדות פריטסיות, הלכו לבית משפט השלום למקרקעין.

הכוונה היא שיש לי חזקה על השטח, וכל בית משפט ייתן לך צו כזה. אני

"מפאת כבוד השופט, אל תיתן שיהיה ביזיון בית

המשפט". אני יודע, כל החלטה שאני אביא לפני העובדים לא תתקבל, בגלל

הזעם. הוא לא מצפה ש-400 איש רובצים במפעל אחד, והשאר זורם, והמפעלים

האחרים לידו ממשיכים לעבוד. זה חלק מהמאבק. אנשים הבינו, ויו"ר הוועד

של המפעלים הבין שאם זה קורה היום אצלו, זה יקרה גם מחר. הוא הבין שהוא

בא להזדהות עם יתר העובדים. כשהעובדים באים, האחרים לא נותנים להם

להיכנס.

אני אתחיל ממה שאמר פיני. אנחנו שומעים פה

דברים בניגוד למה שבוצע בשטח. מה שאנחנו

שמענו מהעובדים ומהוועד זה שלא היה ניסיון, ולא היו שיחות, ולא תקשרו.

היום אנחנו שומעים דבר חדש. מה שהמנכ"ל אומר עכשיו זה לא מה ששמענו ולא

מה שבאמת היה בשטח. העובדים אמרו לנו שהם מוכנים ללכת להבראה. השיטה של

לבוא ולסגור במכה אחת את הכל וליצור בום לא תעבור בשקט. צריך להבין,

המפעלים קיבלו עזרה של המדינה, כדי להעסיק את תושבי בית שאן. לא יעלה

על הדעת שהקיבוצים יעשו שיקולים מה טוב להם כלכלית, יקחו את ההטבות

ויזרקו את תושבי בית שאן. הם מחזירים את המצב לסכנה שבין עיירות הפיתוח

והקיבוצים תהיה שוב שנאה. כמועצה, אני מזהיר מהתופעה. הגענו לשילוב

טוב, והגענו לאווירה טובה, וחלק מילדי הקיבוצים גם לומדים אצלנו. אני

חושש להגיע למצב שלאנשים לא יהיה מה לאכול. אנשים רבים ייזרקו החוצה

ולא ייקלטו באף מקום עבודה. שלא תהיה אשליה, אלה אנשים, שעבדו שלושים

שנה וייזרקו החוצה. איזה מפעל יקלוט אדם בן חמישים-שישים?

סכנה נוספת שעומדת פה היא שבית שאן לא תוכל לעמוד במעמסה של הפיטורים

האלה. אנחנו לא ניתן לעבור על זה בשקט. מחר בית שאן תהיה מושבתת

לחלוטין, גם החינוך. ואנחנו לא יודעים מה יקרה. אני אומר פה, אנשים לא

יודעים. אני מציע לוועדה לרדת לשטח. האנשים צריכים לדעת שמי שלא יהיה

בשטח לא יודע על מה הוא מדבר. אנשים מסוגלים לעבור את הקו האדום,

והאנשים האלה אין להם מה להפסיד. הדבר הנוסף שאני רוצה שיהיה ברור - הם

לא מתכוננים לסגור את המפעל, זה הצגות. הם השקיעו שם. המטרה שלהם היא

ללכת להיות בוסים. אנשים נתנו שלושים שנה, הם יזרקו אותם ויקחו קבלנים.

אולי גם אנחנו נתחיל להחליף את הקיבוצים באזור. ניקח את תושבי בית שאן,

יגורו בווילות, נפזר אותם בקיבוצים. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול

ללכת. אם המפעל לא היה מרוויח, הוא לא היה ניגש להשקעות נוספות, זה

שיהיה ברור. ואם המפעל לא מרוויח, לא הולכים לקבלנים, אלא עושים שיקול

כמה להרוויח יותר. הרסתם את המשפחות, הרסתם את האנשים האלה, אתם לא

יכולים לבוא היום ולהתנער מהכל. צריך קצת רגש, למרות שאני מבין שאתם

כבעלים, כמנהלים, שבאתם לקיבוצים, אינני יודע אם עבדתם פעם בחיים. שרק

יבינו אנשים במה מדובר.

, אני במקום יו"ר הוועד, אני חבר ועד. אני

אשיב על כל הדברים הכואבים.

ספר לנו בבקשה, ותגיד לנו האם ידעתם שהמפעל

עומד להיסגר, האם מישהו נתן לכם הצעה? זה

מאוד חשוב.

ב. אלטויל; אני אגיד לכם הכל. את כל הדברים הכואבים כבר

אמר החבר פיני קבלו ויקי לוי, ואני מאמין

שדוד לוי גם יגיד. אני רוצה להשיב על כל הדברים שהחבר אמנון לוין אמר,

בקשר להפסדים של "עוף טוב" מהשנה. כל השנים הם הרוויחו. כל שנה הם

הרוויחו, מעולם לא הפסידו. יכול להיות שהשנה יש להם הפסדים. בקשר

לתכנית הבראה, אם יש להם היום תכנית הבראה, שהם אמרו לנו, אני מוכן

להתפטר. אין להם עד היום תכנית הבראה. עד היום הם אינם יודעים מה

לעשות. עוד לפני הבחירות למועצות הפועלים האחרונות, היינו אצלם. היינו

אצלם בישיבה של עובד מצטיין, ואמרו שהמצב של "עוף טוב" לא הכי טוב.

אנחנו רגילים לדברים האלה. לפני שהיינו לחלוקת עובד מצטיין, עם חבריה

שאחראים על מחלקות, אמרו שיש להם קשיים. הם יעשו תכנית מגירה, אחרי

הבחירות. אנחנו מכירים את זה כל שנה. אף אחד לא התייחס לזה. כל שנה הם

אומרים אותם דברים, ומהצד השני הכל מתפתח, ומתפתח בגדול, וגם לכיוונים

שלנו הם לא ירדו בכלום. הם כבר כשלושה חודשים כמו גנבים בלילה העבירו

סחורה בשיירות של משאיות. סימנו כלובים, לא הזמינו סחורה למחסנים,

בשביל לעבד את המוצרים. הביאו לנו תכנית עבודה. בדרך כלל יש תכניות

עבודה מה יהיה בשבוע הבא. הביאו לנו תכנית עבודה, ורשמו כמויות של

כלובים, ועוד ביניהם הם מתווכחים כמה כמויות של כלובים לשים בשביל

שייראה לעובדים שזה סביר. גמרו את כל הסחורה, המפעל התרוקן, החליפו

מנעולים, הורידו את השלטרים של החשמל, מזמינים אותנו לישיבה שחשבנו

אולי להבראה או למשהו - נותן לך מכתב פרידה בחיוך: "בבקשה, ארבעה מכתבי

פיטורים". וביקשו להוציא את הפועלים. עד היום אנחנו יושבים שם. כל זה,

כל האירוע הזה היה ביום שישי בערב. משכו אותנו עד יום שישי בערב. מבצע

צבאי. אין עוד דבר כזה. אנשים עובדים שלושים שנה. יש זוגות שעובדים שם.

הפועלים הולכים למוטי גולדברג, מנכ"ל "עוף טוב" - "תגיד, מה יהיה

איתם?". "אתם האחרונים שתלכו. מה פתאום?".

אני רוצה להגיד לכם שזה יעבור את הגבולות האדומים. אני קורא לכם לפתיחת

המפעל, עם ההודים, עם העופות, לעבוד יחד. תכינו תכנית הבראה מסודרת,

כמקובל אצל כל מפעל. יש שני צדדים. אנחנו יחד נבריא את המפעל. אם אתם

חושבים שאתם תלכו בצורה שאתם חושבים, לעבוד עם קבלנים, זה לא יהיה.

אנשים יעברו את הקווים האדומים. מי שעכשיו עוצר את כל האנשים למטה זה

מזכיר מועצת הפועלים עם הוועדים של המפעלים. אני מזמין את כולכם. אני

מעריך שחלק מכם יהיה מחר אצלנו בהזדהות עם היישוב שם, ואני אומר לכם,

חברי הוועדה, אם זה לא יעזור, אשאיר חלק מהאנשים שם, וחלק מהאנשים

אוריד לירדן, לגבול. יכול להיות ששם ישמעו את הזעקה שלנו. ואתם תראו,

אם אני אומר שאני אעשה, אני אעשה. זה לא יעזור, אין לנו אלטרנטיבה אחרת

בבית שאן. אין לנו מפעלים רבים. מפעל "עוף טוב" זה היום אחד הגדולים

שיש לנו בביר שאן, ומעבר למה שהם אומרים, זה 288. יש להם גם חוזים

אישיים, גם קבלנים ועוד מפעלים בבית שאן, שיש להם תעשיות זעירות, שמהם

מתפרנסים כל מיני מפעלים ומסגריות. זה לא בדיוק 288, זה הרה עולם, כמו

שאומרים.

בזה אני מסיים. אנחנו מוכנים להבראה, ושהמפעל ייפתח.



ת. נוז'נסקי; רציתי לשאול, מה מספר האנשים אצלכם במפעל,

ורציתי לשאול אם אתם יודעים מה בדיוק הפרש

השכר והתנאים ביניכם לבין עובדי קבלן.

לפני שנתיים היה מקום להעביר לקבלן. הם היו

שכירים ועבדו עבודה קבלנית. באתי אליו,

ושכנעתי אותו במיסוי וכל מיני תשלומים. זה קבלנים והבנו.

ת. גוז'נסקי; האם העברתם עובדים קבועים לקבלנים?

ביקשו מאיתנו. הצענו להם. יש אצלנו קבלנים

שלפעמים לא באים. הם משלמים מאה שקל עד מאה

חמישים שקל לעובד לקבלן. משכר מינימום הם מורידים 20% למפרע, מהפרמיה

ביסוד. היסוד הוא בערך 43 שקל. הם משלמים את שכר המינימום ביסוד,

ומורידים 20% פרמיה, כשאני אומר שגם לעובדי קבלן הם משלמים את שכר

המינימום.

היו"ר ע. פרץ; חג'בי זכריה ממשרד החקלאות, תגיד לנו בבקשה,

בשם משרד החקלאות, מה הולך בענף? איך

התנודות? מה קורה? כל אחד סוגר, או שזה הכל שוק פרוע לחלוטין?

ז. חגיבי; האמת היא שהבעיה של "עוף טוב" וכל האחרים

התחילה כבר לפני מספר שנים. מי שעוקב אחרי

המתרחש במשחטות האזוריות ובענף כולו יודע שמאז 1986, ואני אישית נמצא

בענף זה קצת יותר מ-12 שנים, נסגרו שמונה משחטות. הבעיה המרכזית היא

שקיימת תחרות לא מאוזנת בין המשחטות התעשייתיות לבין המשחטות

העירוניות. כאשר המשחטות התעשייתיות נושאות על גבן גם את נושא

הווטרינריה, בריאות הציבור, מיסוי, השגחה ושכר עבודה עם התנאים

הסוציאליים ועם התוספות הנגזרות מהסכמי העבודה הקיבוציים; לעומת שוק

פרוע, שנמצאות בו המשחטות העירוניות. הן מכות כהוגן בצורה אמיתית בשעת

השיווק את המשחטות התעשייתיות. הייתה תקופה, ויושב כאן גם כהן צבן,

שאנחנו ניסינו להעלות את העניין מנוקדת מבט אחרת לגמרי. ניסינו גם

בפורום. לא רק את הממשלה, אלא גם את ההסתדרות. ניסינו להקדים תרופה

למכה, אבל בימים ההם זה נפל על אזניים ערלות, ולא רצו להתייחס לעניין.

מבחינה חוקית, היום למעשה רשאי כל חקלאי להעביר את ההודים שלו לכל

משחטה שיבחר, מבלי יכולת כלשהי לאכוף עליו להעביר למשחטה שעובדת בצורה

מסודרת. נכון לכרגע, נשארו עוד 12 משחטות תעשייתיות, ומתוכן נמצאות

שמונה משחטות בלבד. "עוף טוב" היא אחת המשחטות הגדולות, ואני די מופתע,

כמי שבקיא בענף, מהסגירה של "עוף טוב". למעשה, ופה אני אומר זאת בצורה

מאוד אובייקטיבית, לא הייתה שום סיבה טובה, מעבר למשבר החריף של 1993.

צריך לדעת שב-1993 הפסידו המשחטות כסף רב מאוד. ב-92 'חלקן, אלה שעבדו

בתפוקה מלאה, יצאו מאוזנות למדי מבחינה טיפולית בלבד. חלק קטן אפילו

השיגו, אבל ב-1993 הייתה שורה של משברים חריפים, גם בשלוחת ההודים וגם

בשלוחת הפטמים. מי שזוכר, לפני כמה חודשים, ביולי-אוגוסט, היתה מהומה

גדולה שהקימו מגדלי ההודים והפטם, בעקבות ירידת מחירים משמעותית. הבעיה

המרכזית של "עוף טוב" היא שהיא משולבת גם במשרד התעשייה והמסחר, כי

המפעל הוא צריך להיות מטופל במסגרת משרד התעשייה והמסחר. אבל בגלל

הפטמים והדאגה בענף עצמו, הוא מתפקידו של משרד החלקאות. ובקטע הזה, לא

במקרה משרד החקלאות תומך ברפורמה בענף הפטמים. אתמול התקיים על זה דיון



בוועדת הכספים, על חוק ההסדרים במשק. והיה שם ויכוח גדול, כאשר משרד

החקלאות מבין גם את הצד התעשייתי של העניין, שמשחטה לא יכולה לעבוד

בצורה מסודרת, אם אין לה חומר.

היו"ר ע. פרץ; האם אתם יכולים לסייע לנו לפתוח את "עוף

טוב" בית שאן, ששם מוקד אבטלה קשה? מה משרד

החקלאות יכול לתרום לנו לעניין? אח"כ נעבור למשרד המסחר והתעשייה.

יכול לתרום בעצות. איננו יכול לתרום. אין

אכיפה, ולא ניתן לעשות אכיפה.

היו"ר ע. פרץ; יורם לוי, אתה יכול לספר לנו האם היו השקעות

מאושרות? אני רוצה לשמוע ממך איזה השקעות

היו במשחטה בתקופה האחרונה, לאיזה טווח של זמן נתתם השקעות. האם היו

השקעות במפעלים האזוריים, הקשורים בהשקעות הכוללות, מבחינתכם, כראייה

של מוקד אבטלה?

י. לוי; אין כמעט השקעה בבית שאן או באזור בית שאן,

שאיננה כרוכה במעמד של מפעל מאושר. אנחנו

במשך השנים האחרונות לא הלכנו בשום מקום לנושא של מפעל מאושר, וזה

מנימוקים שנאמרו כאן. כאשר הייתה תכנית בין שני משרדים שדיברה על

רה-אורגניזציה או סגירת משחטות, לא יעלה על הדעת שניתן מעמד של מפעל

מאושר. לא כן במקרה של בית שאן, שבה הלכנו להרחבה שהייתה קשורה גם עם

נושא של שריפה שהייתה קודם. הלכנו להשקעה יחסית גדולה. אני חושב

שהנציגים יגידו לנו. התשובה היא, נדמה לי, מיליון ו-600.

היו"ר ע. פרץ; כל אחד מחויב להגיד את כל מה שהוא יודע. תן

לי לנסות להבין את הדברים. מה קשורה המשחטה

בכל זאת?

יש לי מסמכים, אבל לא חשבתי שנתמקד בסגירה.

לפי מיטב זכרוני, לפני כשנה, ונדמה לי

שהסכום הוא כמיליון 600 אלף, שהושקע במפעל "עוף טוב".

אני מבין את הלחץ, ואני מבין אתכם, אבל

בשביל שנתקדם צריך שתהיה הסכמה על הפרטים.

אני מאוד מבקש חברי יורם לוי לדעת במפורש האם השקעה זו הייתה מכוונת

ל"עוף טוב".

לפי מיטב זכרוני, הייתה ההשקעה מאושרת למפעל

"עוף טוב". הייתה השקעה במפעל "עוף טוב"

במיכון של המפעל, בקווים.

היו"ר ע. פרץ; יורם לוי, אני מציע שתרים טלפון. חבל שלי

באת מוכן. אתם ידעתם שהדיון זה על "עוף

מ. גורו; יש כאן בעיה, וקל להסביר אותה. מפעל "עוף

טוב" נשרף לפני שנה וחצי. ב"עוף טוב" היו

אגף פטם, אגף הודים ואגף מוצרי בשר, שניסו עיבוד נוסף



למוצרים לשניצלים המוכנים. מפעל זה נשרף. שלושתם בבית שאן, במפעלים

האזוריים. מפעל הבשר של "עוף טוב" נשרף כתוצאה מקצר חשמלי, לא שייך

לעניין, נשרף שריפה כוללת, נשרף לפני שנה והצי, ביוני 92'. הייתה

התלבטות האם להקים מהדש. לא נתנו לנו אישור לשקם את המפעל הקיים,

והייתה התלבטות קשה. בשלב מסוים הוחלט להקים באזור הדש בשטח המפעלים

האזוריים. היה לזה כמובן ביטוח, וקיבלו כטף מהביטוח. בקשר למפעל החדש

שמדובר עליו, מגזימים קצת, כשאומרים שבעה מיליון דולר, אבל לא חשוב.

הוא לא הגיע לממדים כאלה, והוא עלה כמה מיליוני דולרים, והוא ממוקם

במפעלים אזוריים של בית שאן. באותה חצר.

היו"ר ע. פרץ; תענה לי על שאלה אחת. אותה חצרי

מ. גורו; באותה הצר יש גס "דג שאן". זה מפעל חדש

שנפתח בשותפות. זו חברה עם שותפות מוגבלת.

המפעל בשיתוף גורם חיצוני שהשקיע שם כסף רב, לעיבוד מוצרי בשר, והוא לא

נסגר. הוא ממשיך לעבוד. אין קשר בינו לבין האחרים. מפעל מאושר. זה

סיוע.

היו"ר ע. פרץ; אני מפסיק את הדיון. אני מודיע לכם, קודם

כל, שום דבר לא נרשם לפרוטוקול.

מפעל זה נפתה מהדש באוגוסט 93', והיום אינו

עובד, כי הוא סגור. מפעל זה קלט עובדים

חדשים והתחיל לעבוד, ואני גם מקווה שישגשג ויגיע ליותר עובדים מאשר

היום. הוא בתהליך קליטת עובדים, ולא בתהליך פליטה. אבל זה מפעל קטן

ממשחטת "עוף טוב". הוא לא דומה בהיקפים, מבחינת מספר העובדים. גם בעבר

לא היה באותם היקפים. גם כשנסגר, כתוצאה מהשריפה, ופיטרו עובדים, הייתה

לכולם אלטרנטיבה להקליט באותם זמנים במשחטה. חלקם ניצלו זאת, וחלקם לא.

אבל אין קשר בין שני המפעלים. צריך להבין זאת. "עוף טוב", בתור משחטה,

לא משקיעה בשנים האחרונות, כי משחטות לא משקיעות, כי הן בקושי מתקיימות

בשנים האחרונות. מעבר להשקעות ההכרחיות, לא השקיעו כסף.

האס זו אותה מסגרת משפטית?

מ. גורן; לא. שתי חברות נפרדות.

היו"ר ע. פרץ; מנכ"ל שירות התעסוקה. מה אתם מוכנים לעשות

לטובת המפעל? אבי גפן, האם לך יש משהו

להוסיף על דברי משרד המסהר והתעשייה? האם למשרד האוצר יש מה לתרום

לעניין? הייתה הודעה בתקשורת, ששר האוצר מוכן לסייע. האם יש אמת

בהודעה? האם קיבלת הנחיות לפני הישיבה? כלום. בבקשה.

ד. לפלר; הבעיה העיקרית עם "עוף טוב" זה שלא הייתה

הזדמנות לדבר, ואינני רוצה להיכנס לשיקולי

ההנהלה. אבל אין ספק שזה אותו בעל בית בכל ההצר הזאת. וכמו שאומרים

לעובדים - "אל תשביתו את המפעלים האחרים, כדי שגם הם לא יינזקו", לדעתי

כך אפשר היה לבוא לעובדים גם לפני זה, במשא ומתן, ואולי להציע פתרונות,

לפני שמחליטים את ההחלטה. להלק מהעובדים אפשר היה לבוא, לפחות. ביום

ראשון בבוקר הגעתי למפעל, לפי הזמנת מזכיר מועצת הפועלים. לצערי הרב,

אחרי שתפסתי את מנכ"ל המפעלים, את אמנון לוין בטלפון, הוא אמר לי שבשעה



שלוש וחצי הוא ייתן לי תשובה אם הוא מוכן להיפגש בכלל. זה יום ראשון.

איתי או עם מישהו מהעובדים. אמרתי שלא אכפת לי אם זה יהיה איתי או עם

נציגות העובדים. לצערי הרב, בשלוש וחצי קיבלתי תשובה שלילית. עם כל

החיפזון של יום שישי בצהריים, ביום ראשון לא נמצא זמן ולא נמצאה מהירות

להיפגש ולדבר לפחות איתי או עם נציגי הפועלים.

היו"ר ע. פרץ; הדיון טעון גם ככה. אח"כ תעשו מה שאתם

רוצים. קודם אני רוצה לנסות לעשות ניסיון.

אם אצליח, הצלחתי; אם לא, כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. אין בעיה. אבל

בשלב זה, אני מתחנן לפניכם, נא לשמור. לכל אחד יש תכנית. אחד יש לו

תכנית על השני. עוד כמה דקות ניתן לכם אפשרות. בינתיים, תציע לי, במה

אתה מוכן לעזור? בשביל מה חיפשת אותו?

ביקשתי לבדוק האם יש אפשרות לעשות דבר שנעשה

ב"עוף הנגב". הייתה הידברות, וגם זה שייך

להתיישבות באזור הנגב המערבי. ולפי כל מה שאני יודע, היה המצב שם לא

פחות קשה מ"עוף טוב". הייתה הידברות, הייתה תכנית הבראה, יצאו עובדים

לחופשה ללא תשלום, כששירות התעסוקה משלם להם דמי אבטלה, עם התחייבות של

המפעל לקלוט את רוב העובדים בתום חודשיים. זה היה לפני מספר חודשים,

בספטמבר, זה התבצע. נקלטו חזרה עובדים. לא אגיד שמצב המשתטה היום הוא

מזהיר, אבל פתרון נמצא. אם היה ניסיון, אני יכול להבטיח שמשרד העבודה

והרווחה היה מנסה לסייע במה שניתן, על מנת לתת מספר חודשים להתארגנות

למפעל שאין לו עלות משכורות. העובדים היו נהנים מדמי אבטלה. אבל שום

ניסיון כזה לא נעשה.

היו"ר ע. פרץ; החבר צרפתי, אתה מוכן להגיד לי, כמומחה

לענייני סיבוכים משפטיים בנושא חל"תים

למיניהם, במידה ויהיה הסדר כזה, אתם תאשרו אותו?

א. צרפתי; עד לפני כשבוע, כל הנישה הזו, שהיא

פרובלמטית מאוד מבחינה משפטית, של מעמד

החל"ת, שהוא תשלום דמי אבטלה למי שהוצא במעמד של חל"ת, כלומר שלא

מתנתקים יחסי עובד-מעביד, היו לגבייה הוראות מסוימות, וניתן היה להפעיל

אותה. אני יודע שהשבוע, במוסד לביטוח לאומי, לאור חוזה שהוציא מנכ"ל

שירות התעסוקה, ואנחנו ידענו עליו רק היום (חוזר שהוצא בספטמבר השנה),

אנחנו אמורים להתכנס ולדון באותן הנחיות הכתובות בחוזר ושעל פיהן,

לכאורה, לפי מה שכתוב, אדם הנמצא בחופשה ללא תשלום, חופשה זמנית, איננו

זכאי לפסיקה לקבל אישור אבטלה.

היו"ר ע. פרץ; אני מציע שתתכנסו בעוד חודש. בינתיים תעזרו

לנו בעניין הזה. חיכיתם ארבעה חודשים. על פי

הכללים -זישנים, ובהתעלם ממכתבו של המנכ"ל, אפשר לאשר? תודה.

א. צרפתי; מנכ"ל משרד העבודה והרווחה מינה צוות.

היו"ר ע. פרץ; מאה אחוז. תעבדו בעוד חודשיים, אל תגישו,

עוד חודשיים יש לכם זמן.

א. צרפתי; יש הנחיות ברורות לדמי חל''ת, טוב, יש בעיות.

הצוות לא סיכם את עבודתו, אבל יש הנחיות.



היו"ר ע. פרץ; על פי ההנחיות הישנות, עד שיסכם הצוות

והמועצה, על פי מה שהיה על פי התקדימים

כרגע, עדיין ניתן. כשיהיו הנחיות חדשות, נדבר. עכשיו אני פונה אל חברי

הכנסת. אני מבין שאנשים יביעו עמדות והכל בסדר. בסוף, מי שיש לו הצעה

או רעיון כיצד לסייע להוציא את העניין מהבוץ אודה לו מאוד. חבר הכנסת

לוי בבקשה.

ד. לוי; עם כל הכבוד ליו"ר, הוא מכבד את הרגישות

שלך. הלוואי והיית במליאה. אני חושב שאנחנו

מקיימים דיון אקדמי. הסעיף הראשון וההצעה שלי היא שהוועדה תנזוף ותגנה

בחריפות את ההתנהגות המחפירה הזאת של ההנהלה הזאת, אשר התייחסותה

לאנשים היא מתחת לכל ביקורת, ושנהגה בהם כפי שלא נוהגים אפילו בבהמות.

היא צפצפה על החוק, צפצפה על הארגון המייצג של העובדים. נראה שהיא

מרגישה שהיא נמצאת במדינה אחרת. התנהגות זאת, מקומה לא יכירנה בחברה

שלנו. לא רק שלא תהיה תקדים, אלא תגונה כאן, ותגונה בבית שאן, ותגונה

במפעלים האזוריים. מה שעשיתם לא יסולח. הבאתם את האנשים ועניינם לבית

המשפט כפושעים. לא רק שזרקתם אותם בצורה אכזרית ביותר, אלא גם הלכתם

לתבוע אותם. ואתה עוד מעז פה בוועדה הזאת לומר שעדיין לא הפעלתם צעדים

מחמירים יותר. הייתי רוצה לדעת מה הם הצעדים המחמירים שאתה מתכוון

לעשות. אני חושב שהתנהגות זו היא מתחת לכל ביקורת. הגיע הזמן שתתעוררו.

אתם במדינה מתוקנת, גם אם אתם בעלי מפעלים. מרבית העזרה שקיבלו מהממשלה

היא כדי להעסיק את הפועלים האלה. זו זכותם של המפעלים האלה, ואתם

מתכחשים לזאת, ובעצם מתנשאים בצורה מחפירה ואכזרית, נגד העובדים, תוך

התעלמות ממועצת הפועלים. זו בעצם השתוללות לשמה. פועלים מקבלים תכנית

עבודה לשבוע זה, ואני רואה ביום שישי את יו"ר המועצה האזורית, מר יגאל

"הגיעו אלי שמועות שמשהו מתרחש, ואינני יודע

מה", והוא אומר לי! "אין שום דבר. אינני יודע כלום". יו"ר המועצה

האזורית. הוא בא בריצה במוצ"ש, ואומר לי: "דוד אני רוצה להיות כן איתך.

האמת היא שלא ידעתי. תכנית עבודה לפועלים, ובו במקום, באותו רגע, עושים

את הקנוניה הזאת. תרמית. וזורקים אותם כמו כלבים. לאחר מכן מגיעים ביום

ראשון, (כתושב בית שאן כל אחד מכם היה נוהג כך, רץ לראות מה קורה), אין

הנהלה. אנחנו מחפשים את ההנהלה ואת המנהל - אין אף אחד. הכל נעול, אין

עם מי לדבר. באיזו מדינה אנחנו?! איזו התנהגות היא זאתי! לכן אדוני

היו"ר, עצתי היא שברגע זה צריך לפתוח את המפעל, קודם כל, ושהפועלים

יחזרו לעבודתם. אין מצב שאין דין ואין דיין, ואתם אינכם מפעל פרטי, עם

כל הכבוד. ואם צריך לפתוח את זה, אנחנו נפתח את זה עד תום. בכל

התחומים. אם אתם מתחילים במלחמה, תהיה מלחמה. צר לי לדבר כך, אבל אתם

הבערתם עכשיו אש זרה. אינכם יודעים מה קורה בבית שאן. אינכם יודעים מה

שרפתם. לא ראיתם גברים בוכים. היו מצבים. נכנסים, דנים, מתחילים לצאונ

פועלים, הנה ועד העובדים, הנה הארגון היציג. הייתה פעם שאמרתם שיש בעיה

ולא ישבו? לא דנו? לא חיפשו יחד איך להבריא? פה המגמה היא אחרת. סוגרים

את המפעל. מפטרים באופן שרירותי. לאחר מכן אומרים "הבראה". איזו הבראה

היא זו? - תרמית. אתם רוצים דבר אחר לחלוטין. אתם רוצים לשלוח את

האנשים האלה למר נפשם, ואתם רוצים להרוויח יותר. ובמפעלים האזוריים

הרווח אינו של יחידה אחת, הוא כללי. אם אתה חבר קיבוץ, אדוני, אז עליך

לדעת את החובה שמוטלת על כל המועצה שלך כלפי בית שאן. אינכם חיים על

פלנטה אחרת, ואינכם יכולים להשתמש פה באנשים כבעבדים, ולאחר מכן לזרוק

אותם. גם לא אכפת לכם שתקפתם פעם. אימצתם אותו היום. כנראה שמשהו ניטל

מכם. אין בכלל לא רגישות, לא התחשבות, לא אידיאולוגיה. כלום. יש עיירה

שמספקת כוח אדם זול, חוטבי עצים ושואבי מים. לעת עכשיו לעשות את החגיגה



שלכם ולבעוט בחם. לא יהיה כדבר הזה! ולכן אדוני היו"ר, כמקובל, יש

ראשית כל לפתוח את המפעל כדי להוכיח שיש דין ויש דיין, ויש נוהלים ויש

נוהגים. יחזרו וישבו בתחום הזה יחד עם ההנהלה, וידונו. והוועדה, כפי

שליוותה משברים רבים במשק בתקופות הקשות ביותר וידעה ליצור בסבלנות,

בסיוע של כל ממשלה בישראל, כפי שהצעת עכשיו, תחפש כל דרך. אני חרד

מאוד. אני מדבר ממר לבי. אני יודע מה שיהיה מחר. צריך שהבשורה הזאת תצא

קודם כל לבית שאן; פותחים את המפעל. העיירה לא תושבת. האנשים והילדים

לא יהיו בחוץ. בתי ספר ייפתחו, ואז אפשר יהיה לדון במשבר הזה, בראש

בריא ובשיתוף פעולה של כל הגורמים. אם לא נעשה זאת, נמשיך בדיונים פה.

אפתיע אתכם אם אומר מתוך ניסיון גם את ההמלצה שלך לדחות את הכללים,

שאמורים לחול בביטוח לאומי, מתוך מגמה לעזור, תשמע שהם לא מקבלים. לכן

זה הרגע לקיים נוהל וחוק, כדי שידעו אחת ולתמיד. אני ראיתי גם את

הוועדים האחרים שם, כך יהיה. זה טסט. ברגע שפה ילך כך, בית שאן תהיה

בשבר, ותהיה במשבר חמור, והממשלה לא תוכל להתמודד. נפתח לה את כל

הכיסים, וזה לא יעזור. לכן קודם כל - סדר, ולשמור על הסדר הזה. ושיחשוב

כל אחד לפני שהוא עושה צעד, שמדובר בבני אדם ולא בחיות.

היו"ר ע. פרץ; אמנון, אני רוצה לפנות אליך. אני מגיע מאזור

שיש בו מרכיבים דומים של יחסי עבודה ויחסים

בין יישובים, ואני מודע לעובדה שהדיון הזה יכול לגלוש הרבה מעבר למה

שב"עוף טוב". השאלה היא האם אתה מוכן להיענות לפניית הוועדה, להקים

צוות מתוך הוועדה שיבוא וישקיע יום ולילה, אם יש צורך, כדי לסייע להגיע

לפתרון, אבל פתרון על בסיס מפעל עובד. אני יודע שזאת החלטה קשה, אבל מה

שזה אומר זה שהעסק פה מתחיל להתגלגל כמו כדור שלג, שימצא אותנו בסגירת

המפעלים כולם; במשבר, אולי, כפי שהגדירו פה, בשבר מחודש של יחסים בין

קיבוצים לעיירות פיתוח, אחרי ששנים עמלו על הפצע הנורא הזה וניסו לאחות

אותו, והצליחו, בהרבה מאוד מאמץ של כולם. ואני אומר - בוא. זו שעה

שאפשר ממנה לצאת. אינני יודע מה יקרה. יכול להיות שבעוד חודש יבואו

כולם ויגידו - אין מה לעשות, ואז תימצא הדרך גם לסגירה. יכול להיות

שנמצא להם אלטרנטיבות לאותם עובדים. יכול שנבדוק לאן כל אחד הולך. אי

אפשר מהיום למחר להודיע לאנשים שהבית שלהם, שהיה להם משך שלושים שנה,

נסגר. ואני אומר לך, אמי עבדה עשר שנים במשחטה דומה ועוד עשרים שנה

במכבסה אזורית, ואני מכיר זאת מכל הכיוונים. אני מכיר את הרגישויות,

ויחד עם זאת, אני רוצה שתדע, אמנון, יש לי גם שני אחים שהם חברים

בקיבוצים, מחנכים בני קיבוצים. אין פה בעיה כזאת, אבל יהיו מספיק אנשים

שייכנסו לקרע הזה. הוא ייפתח וייפער, ואינני יודע אם יהיה מישהו שאחר

כך יוכל לסגור אותו. במקום לתת לדיון להגיע לנקודות רתיחה שמהן לא נוכל

לצאת, אני מבקש הצעות לסדר של חברי הכנסת. אודה לכם מאוד. קודם כל

פתיחה, כי אחרת מחר אנחנו שובתים. אני רוצה תשובה מאמנון, אם אפשר לדבר

על זה. זה דיון קשה. זה דיון שיש בו הרבה מאוד. אינני רוצה להוסיף. תנו

לאמנון, גם אם למישהו קשה לשמוע. שמעו את דוד, עם כל מה שהוא אמר, איש

לא הוציא הגה.

א. לויו; קודם כל, לא יהיה קשה לשמוע. אינני רוצה

להתחרות עם הביטויים היפים שנשמעו פה. אני

רוצה להצהיר לגופו של עניין. לפי דעתי, הניסיון להוציא כאילו זו מלחמה

בין קיבוצים לעיר בית שאן, זה דבר לא נכון. מי שבא לבית שאן יכול לראות

מהקיבוץ שלי, קיבוץ מסילות, ממרחק של פחות מק"מ, על אדמה שהועברה

ממינהל מקרקעי ישראל, את הבתים. אחרי זה הוא מוזמן אלי הביתה, ולראות

באיזה בית גרים האנשים של בית שאן. אינני מוכרח להגיד את מה שאני רוצה



להגיד. לא רציתי להביע בזה התנשאות. רציתי להגיד שלפי דעתי התקופה של

"מלחמה", שהיה מי שרצה ללבות אותה, אולי הזמן הזה עבר. כל אחד מודע

לבעיות של השני. זה לא הזמן לנהל את בעיות התנועה הקיבוצית. יש בעיות

גם בעיר בית שאן, ואני, ביכולתי הצנועה, אינני משתדל שיהיו יותר בעיות

בבית שאן. אבל אני מנהל מפעלים אזוריים על בסיס כלכלי. אני מקבל תמיכה

מהמדינה, שפה הוצגה לפי דעתי בצורה מאוד מוגזמת, אבל אין לי זמן להיכנס

לכל הפרטים. אז אני מקבל אותה על בסיס כללי מקובל, ולא מעבר לזה. את זה

צריך לדעת. אני מכבד את חבר הכנסת דוד לוי וגם אנשים אחרים שדיברו במר

לבם. אינני בטוח שהיה הכרח לכנות אותנו בביטויים כאלה, אבל כל אחד

וסגנונו הוא. ואינני האיש שצריך למתוח ביקורת על חבר כנסת.

אני חייב להגיד עוד דעה אחת. הבעיה שמפעל "עוף טוב" הוא רק חלק ממנה

אינה בעיה פשוטה. היא לא נולדה בשנה אחת. אנחנו לא המצאנו את התחרות

בין המשחטות. אנחנו ניהלנו בשנים האחרונות, ונוכל להוכיח זאת במספרים,

אם יהיה צורך. אולי לא כרגע, אבל כל איש שיבוא, אני מוכן לשבת איתו

בשקט ולהראות לו את זה.

היו"ר ע. פרץ; הניסיון של הוועדה הוא לא לתת לדיון להתגלגל

ככדור שלג ולהפוך טרף בידי כל. זו תהיה

מדורה שאנשים רבים יתחממו בה, אם הם שייכים או לא שייכים לעניין. מי

שיבער בתוכה זה העובדים והמפעלים, לכן אני מנסה למנוע זאת.

אתה התחלת את הדיון בקיבוצים, בזה שהזכרת את

האונס בשמרת. אתם כל הזמן מסיטים בנושא

הקיבוצים.

משחטת "עוף טוב" ניהלה בשנים האחרונות, באחריות ההנהלה הזאת, מדיניות

השקעות קמצנית ביותר, והשקיעה רק מה שהכרחי בשביל להמשיך את הייצור

ולהמשיך להתקיים. כתוצאה מזה, אין היום מעמסה גדולה על "עוף טוב". גם

התמיכה הממשלתית הייתה טובה, כי ההשקעות היו מינימליות. משחטת "עוף

טוב" שילמה בשנה האחרונה למגדלים, עבור העופות שהם הביאו ל"עוף טוב",

בגלל הדרישה שלנו לנאמנות, פחות ממה משחטות אחרות שילמו למגדלים. כל

המגדלים שקיבלו פחות הם מגדלים שלמרות הכל המשיכו לעבוד עם "עוף טוב".

הם עשו זאת כי הם קיוו שבמהלך השנה יהיה פתרון. אז גם זאת איננה הבעיה.

הבעיה של "עוף טוב" היא עלויות העבודה, שאינן עומדות במבחן אל מול

משחטות אחרות. דבר זה איננו יכול להסתדר על ידי פתרון של חודשיים.

חודשיים יהיו כיבוי אש, ואחרי זה המצב יחזור לקדמותו. אנחנו מתלבטים

בדבר הזה שנה שלמה. דיברנו עם מועצת הפועלים, למרות מה שפה נאמר. אני

קובע באחריות. יכולים להגיד אחרי זה, כפי שכבר אמרו, שזה לא נכון. מה

אני יכול לעשות? הנהלת "עוף טוב" וגם אני דיברנו מספיק פעמים. אני

בעצמי דיברתי עם פיני אישית על העניין הזה. כל ניסיון שלנו להציג תכנית

התייעלות נדחתה על הסף, כי גם עכשיו, צר לי להגיד זאת, עדיין העובדים

ונציגיהם אינם מבינים ש"עוף טוב", כפי שמתנהל, לא יכול להתנהל. אין לו

זכות קיום, ולא משנה אם משרד האוצר יגלה נדיבות וישפוך 6-5 מיליון שקל.

אז היינו סוחבים את זה חצי שנה, ואח"כ היינו מגיעים לאותו מצב. אז

היינו באים שובו אז היינו אומרים קיבלתם שישה מיליון, אז תמשיכו

להפסיד. העסק הזה לא הולך. לכן ההצעה שפה לפתוח את זה ללא הסדר היא

הצעה בלתי אפשרית מבחינתי.



מה אני מציע כהצעה אלטרנטיבית? הצעתי גס אתמול לנציגי העובדים ולנציגי

ההסתדרות שבאו לראות האם אפשר לעזור, שאנחנו נדחה את ההודעה על הסגירה

למספר שבועות. השבתי - שבועיים, אבל אמרתי מייד, אם העסק הזה יצטרך עוד

שבועיים, לא אעשה זאת. ניכנס לדיון מה אפשר לעשות. לדחות הודעה על

סגירה, זאת אומרת שאנחנו יושבים ומדברים. הרי למה אני סגרתי? בניגוד

לרושם שמנסים ליצור פה אנשים, שאני עוכר בית שאן או שאני מתנשא או שלא

מעניין אותי, המציאות הפוכה. אני סגרתי, כי לא מצאתי מוצא. עכשיו

"אנחנו מוכנים לתרום הרבה, אנחנו מוכנים להתייעל".

בבקשה, אני מוכן בתנאים מסוימים ששאר המפעלים יהיו פתוחים, כי אינני

רוצה להיות במצב שבעוד חצי שנה יזמין אותי אבשלום ויפה עידו ויגידו לי

"היו לד כל כך הרבה תכניות ל"דג שאן", אנחנו מופתעים שאתה סוגר". אבל

היום צלצל אלי אחה"צ מזכיר ארגון מגדלי דגים, ואמר לי: "שמע, אני ביום

חמישי אעביר את עיבוד הדגים לחיפה, כי יש לי פה בחיפה, והם מוכנים

לקבל אותנו היום". אז המפעלים האחרים צריכים להיות פתוחים, ואני מוכן

לדחות את הודעת הסגירה. זה אומר שנשב ממחר או מיום חמישי, מתי שיחליטו.

מחר רוצים להביע את המחאה. אני מבין, אינני רוצה להתערב בהחלטות. אני

יודע שהכאב שלך הוא כאב אמיתי. אני מכיר בזה. בניגוד לך, שאתה כל הזמן

חושב שאני רמאי, אני יודע שהכאב שלך הוא אמיתי. אבל גם כשהכאב הוא

אמיתי, צריך לעמוד מול העובדות. והעובדות הן ש"עוף טוב" במתכונת של

מפעל כזה, לפי השיטה הקיימת, הוא כבר היחיד בארץ. אף אחד לא עובד כך,

וכולם עברו משברים או נסגרו. המשכנו זמן רב, והרווחנו שנה בזכות זה

ששנת 92', בגלל יחסי סחר שיכולים לקרות, הייתה טובה. אבל סיפור זה

נגמר. ניסינו כל השנה להידבר, ולא הצלחנו. בבקשה, אני מוכן לשבת ממחר.

יש לכם רעיונות? לעמיר פרץ יהיו רעיונות.

היו"ר ע. פרץ! אני אומר לך, אני יודע שזה קשה. אני אומר

שזה לא פשוט להעביר חומר גלם וסחורה מהיום

למחר. אבל זה שווה את העניין. מחר יתחיל כדור שלג של התחפרויות, שאיש

לא יודע כיצד יסתיים. אני מוכן הלילה לעסוק בזה כמה שאתה רוצה, יחד

איתך. נלך לאוצר. ננסה לבדוק מה הנזקים העלולים להיגרם לך בגין שינוי

החלטה בתקופת הביניים הזאת, ושהמשא ומתן יתנהל כשהמפעל עובד. זה משא

ומתן בריא, שהתוצאות ממנו תמיד יותר טובות. ואני מוכן להיות חלק מהמשא

ומתן הזה ולהיות שותף מלא. מוכן מחר להגיע לבית שאן, כמה שאתה רוצה.

אחרת סגירת המפעל מתפרשת כטקטיקה. אם אתם לא

מפעילים עכשיו, זה יתפרש כטקטיקה לצורך.

תראו חברים, אחרי הדברים של דוד לוי אינני

רוצה להוסיף שום דבר. סך הכל אנחנו פה

בוועדה רוצים לפתור את הבעיה. אם הבעיה שלכם היא עלות העבודה, אין שום

סיכוי שמבחינת עלות עבודה המפעל הזה יעבוד, כי בסופו של דבר העובדים

מקבלים שכר מינימום. מה אפשר עוד להוריד מתחת לעלות עבודה של שכר

מינימום? אם עלות עבודה היא הבעיה שלכם, אז אין שום סיכוי שהמפעל הזה

יעבוד. אבל אומר לכם משהו, ואני מציע לכם הצעה. אם אינכם מסוגלים לנהל

את המפעל במתכונת הזו, אולי יבוא מישהו אחר וינהל אותו במתכונת הזו,

באותה משכורת ובאותו שכר לעובדים. הרי בבאר שבע היה לנו מקרה דומה לפני

שנתיים. המפעל לא יכול היה לעבוד, באו העובדים ולקחו את המפעל וניהלו

אותו, "חסין אש". אותו דבר ב"עוף טוב". יבואו העובדים. אינכם מסוגלים?

בואו, אנחנו מנהלים את המפעל. אבל בסופו של דבר, זה איננו מפעל שמישהו

מתל-אביב סוגר ומפטר עובדים. זה מפעל באזור שקיבלתם הרבה כסף עבורו.



ההצעה שלי היא כזו, וזה על סמך הניסיון שלי, שהיה לי במפעל "סולתם". גס

סולתם עמד לפני פשיטת רגל, אתם זוכרים. אנחנו בשירות התעסוקה, כשאני

הייתי מנכ"ל שירות התעסוקה, הגעתי ל"הסדר סולתם" ואת "הסדר סולתם" אני

רוצה להציע לכם לאמץ. ההסדר אומר כך: המפעל לא נסגר. בשישה החודשים

קרובים העובדים מקבלים דמי אבטלה, שזה 80% מהשכר, פחות או יותר, עם

השלמות. במשך שישה חודשים אלה אתם מתייעלים, מכינים תכנית התייעלות.

העובדים לא יושבים בבית ומובטלים, אלא יושבים בתוך המפעל, ועושים

קורסים להכשרה מקצועית בתוך המפעל, בין אם זח קורסים שוליים כמו שהיה

ב"סולתם" או זה בדיוק אותו דבר. אינכם יכולים לפי החוק לקבל דמי אבטלה

ולעבוד. אז ב"סולתם" מצאו את הפתרון בשכלול קווי ייצור. מי שמבין את

הדברים שאמרתי מבין אותם. מי שצריך להבין מבין. שכלול קווי ייצור,

ייעול עבודה, הכנסת שיטות עבודה חדשות וכדומה. יש לנו שישה חודשים זמן.

הם עוברים לאבטלה, לא חל"ת, דוד. מבקר המדינה ביקר אותנו. ב"אליאנס"

ממשיכים לקבל דמי אבטלה שישה חודשים. במשך שישה חודשים אלה אתם מגיעים

עם תכנית עבודה, תכנית הבראה, יחד עם מזכיר מועצת הפועלים ועם המועצה

המקומית. מה שהיה ב"סולתם", היה גם ב"אליאנס". הדבר הזה הצליח מעבר

למשוער. תוך חצי שנה יהיה לכם הסדר. קבלו את הרעיון הזה, על פי ההסדר

עם "סולתם".

י. שפי; נתחיל מזה שיש לנו פה חבר כנסת שהוא חבר

קיבוץ. כשאחרים מדברים, יכולים אמנון וחבריו

לחשוב שיש פה משהו נגד הקיבוצים. לי אין. אני יליד קיבוץ, אבל אני לא

חבר קיבוץ. אני אוהב קיבוצים, אבל אני חושב שכאן נעשה דבר שלא ייעשה,

כי לא סגרתם מפעל, סגרתם עיירה או יישוב. בית שאן זה לא עוד סתם יישוב.

זה יישוב ספר. זו עיר פיתוח, וכל אחד מאיתנו מבין. שמעת מה אמר חבר

הכנסת לוי, שמעת מה אמר החבר פיני קבלו. אנחנו סגרנו כאן עיר, מבחינת

המפעלים האחרים, וצריך קצת רגישות לעניין הזה. בתעשיה האווירית נקלעני

לקשיים הרבה יותר חמורים, והדברים שנאמרו פה, שאולי יש מגמה, אמרנו

אותם לממשלה. אתם לא שונים מהממשלה בעניין זה. רוצים להחליף את העובדים

הקבועים בעובדי קבלן, רוצים להוריד את עלות חעבודח לשכר מינימום, בדיוק

אותם דברים. אבל בסופו של תהליך לא סגרו שום מפעל, לא אצלנו, לא בתע"ש,

לא במקומות אחרים, כי הבינו מה זה במדינת ישראל לסגור מפעל, וחיפשו כל

דרך, תוך המשך עבודה במפעל, להגיע להבראה. אני קראתי פה את שני

המסמכים. גם את המסמך שהההלה נתנה. היא לא פיזרה את זה יותר מדי. כי לא

היה להם. קראתי גם את המסמך שפיני כתב, ואני בכלל רואה הבדלים של יום

ולילה. לטענתכם, אתם כבר מתריעים תקופה ארוכה ומתחננים לעובדים: "בואו,

לכו לקראתנו בתכנית הבראה", והעובדים לא רק שאינם רוצים תכנית הבראה,

אלא הם מחבלים. כך כתוב, הם מחבלים במאמצי ההבראה. קשח לי להאמין

שהעובדים אטומים עד כדי כך שהם (כשאני אומר - העובדים - זה אותם אנשי

העיר והוועדים) אומרים "מה אכפת לנו?! בואו נמשוך, הם לא יסגרו".

לכן הצעתי היא ברוח הדברים שנאמרו פה על ידי חבר הכנסת לוי, ואולי גם

לבטל מייד את מכתבי הפיטורין, לחזור לעבודה, כי

זה בעצם הבסיס. כל פתרון אחר שלא חוזרים לעבודה, כל אחד מאיתנו מבין

שזה למרוח את הבעיה, ולא נגמור עניין. צריך לחזור לעבודה, להתחיל לייצר

ולהיכנס למשא ומתן אינטנסיבי לפתרון, על ידי תכנית הבראה, תוך בקשות,

(וזו לא בושה, במדינת ישראל זו לא בושה) למתן סיוע של הגורמים

הרלוונטיים. יש היום רשויות הנותנות סיוע למפעלים בקשיים. שפירא קיבל.

אנחנו היינו שם. מדוע שאתם לא תקבלו, אם זה מציל 400 עובדים, אותם 288

ועובדי הקבלן, שגם הם בני אדם. הם גם צריכים להתפרנס. אני מאמין



שאמנון, אם אתה תודיע בסוף הישיבה, בתנאי שיש לך הסמכות, ואני מקווה

שיש לך, שהמפעל מחר בבוקר חוזר לעבודה, כל אלה היושבים פה יתרמו, על

מנת להגיע לתכנית הבראה מוסכמת, וכדי שהמפעל ישגשג, וכל הצדדים יהיו

מרוצים.

ח. דייו! לאחר הדברים שנאמרו כאן, אינני רוצה לבוא

ולזרוע עוד מלח על הפצעים. ביקנעם חוויתי את

ליל הכלבים ב"סולתם". המטרה שלנו היא לבוא ולשפר ולקחת רעיונות ולשפר

אותם, כי אני רואה זאת כמו שחברי כאן בוועדה רואים זאת, ואני מאמין

שהקרע ילד ויעמיק לא רק על ידי השביתה אלא על ידי השבתת כל המפעלים,

וזה יגרום נזק בל יתואר גם לקיבוצים. אם מפעלים אחרים ייסגרו, זה יהיה

דבר שאחד יתפוס את השני. בואו אל תסתכלו רק על האינטרס שלכם. תסתכלו על

האינטרס הכולל, גם אם קיבוצי הסביבה יפסידו. כי אני חושב שהשילוב בין

בית שאן לבין הקיבוצים הוא שילוב של אחד התלוי בשני. זה אחד מהגורמים

שהוא המתנשא, והשני תלוי בו. אז קחו את הנזק כנזק בלתי הפיך, העלול

להביא למצב שלא יתוקן גם בעתיד ועלול לגרום לפערים עמוקים הרבה יותר.

יש לי הערה קטנה, והצעה לסדר. בוודאי שהכל

מתגמד סביב הדברים הנרגשים והכואבים שהשמיע

פה דוד לוי. אני חייב להעיר הערה חברית לידידי הטוב אלי גולדשמידט. אתה

תהיה מיטיב עם דוד לוי בעניין מסוכן לחברה הישראלית בזמן הקרוב ביותר.

ההתנהגות של ההנהלה, שלפי דעתי יכלה להתנהג אחרת ולמנוע את השבר הזה,

תמשיך. בגלל שמפלגת העבודה בשלטון יש תופעה של מגזר, שיכול לחשוב

ולהתנהג איך שהוא רוצה. אף אחד במדינה הזאת לא יכול לחשוד בי כמי שלא

חי הכי טוב עם הקיבוצים. כולכם יודעים זאת. שלשום ביקרתי אצל ראש

הממשלה, ודיברתי על המפעל הזה. עומד לבוא מפעל שקוראים לו "בישה", חברה

בשם "בישה", ואישר אותו המרכז להשקעות ועובדים. נשיא החברה, משה שמיר

קוראים לו, שהוא ידיד של רבין והנשיאות בסן-פרנציסקו, רוצה להקים את

המפעל בארץ, ועושים את הכל, ואיכות הסביבה אישרה את המפעל. אני מקבל

טלפון. מתקשר אלי נשיא החברה, מולה כהן, שהיה בישיבה עם רבין אצלי

שלשום במגדל העמק. ובמגדל העמק אין יותר קרקע, לא למגורים ולא לתעשייה,

בכלל. ומנסים עם רבין לפתור את הבעיה. יש אפשרות חילופי קרקעות עם

הקיבוצים או עם הכפרים סביב. ורבין שואל את מולה כהן, ראש המועצה

"מה אתה אומר מולה? אתה מוכן להתגייס?, והוא מתנגד, ממש

פטרון, מתנגד. יוסי שריד, זה הטלפון שקיבלתי עכשיו, מתקשר היום בשעה 2,

אחרי שאיכות הסביבה פתרה את הבעיה של המפעל שעומד לקום באזור שלנו,

מתקשר לאותו משה שמיר, ואומר לו: "פתרתי לך את המפעל, שלא יקום בעיר

פיתוח, במגדל העמק". מה הבעיה? - אותו אזור שאנחנו רוצים להציע לך, של

מולה כהן, בשבוע הבא יהפוך מאזור ב' ל-א'. תראו איזו מגמה, שיכולה, כפי

שדוד לוי אמר, ממש להדליק שריפה. זה עשרים מטר מהמועצה האזורית למגדל

העמק. אני שנתיים נלחם להביא את המפעל, מביא אותו, ועושים כל מיני

קומבינציות שהוא יזוז לאזור התנועה המושבית או הקיבוצית. אני חושב שאתם

צריכים להילחם בתופעה הזאת. בפגישה הזאת שכאילו אני בשלטון, אני יכול

לעשות מה שאני רוצה. אני מציע הערב לסדר שנציגות של ועדת העבודה עם

יו"ר הוועדה יחד עם נציגי הוועדים ומזכירות תנועות הפועלים וההנהלה,

עוד הלילה, ישבו לנסות להגיע לפתרון.

מה שבמיוחד מעורר אצלי שאלה גדולה זה מה

שאמר פה מנהל שאינו סוגר את המפעל בכלל. הוא

לא אמר שהמפעל הזה נידון לסגירה, ברמה ששמענו, שזרקו על כל מיני



מפעלים, שטענו שהציוד מימי הביניים ואין לו שום עתיד וחבל על הזמן

וכוי. גם לא נשמעה טענה שאין שום שוק ואי אפשר למכור מוצרים בכלל והכל

סגור. הטענה הייתה שאי אפשר לעבוד עם הפועלים האלה בתנאים האלה. זו

הייתה הטענה. זאת אומרת ההנהלה תופסת את הפועלים, ובעצם את העיירה

כולה, בגרון, חונקת, ואומרת שהיא תעזוב את החנק הזה רק כאשר תהיה הסכמה

של הגורמים הנוגעים בדבר לתנאי עבודה אחרים. כי אם יהיו תנאי עבודה

אחרים, כך הבנתי, אפשר לפתוח את המפעל. אם זה נכון, אם הקשבתי והבנתי

נכון ולא טעיתי, הרי שבעצם זה מתבקש לבוא לוועדה, למשרדים ולהציג את

"יש לנו את הבעיה הזו, אלו ההוצאות שלנו, אלה הדברים, מי

יכול לעזור בתנאים האלה, כדי שהפועלים האלה יוכלו לעבוד?" אם הבנתי

נכון, בעצם אם אותם פועלים מחר יסכימו לעבוד בתנאים אחרים, אז המפעל

מחר בבוקר כן ייפתח. הקרב בעצם הוא על תנאי עבודה ועל היכולת לעשות

מפעל שהוא נותן מינימום של תנאים. בסופו של דבר, מה שאתם מציעים פה הוא

לסגור את המפעל ובעוד איקס זמן, לא ברור מתי, לפתוח אותו מחדש, אבל לא

עם פועלי בית שאן או לא עם פועלי בית שאן האלה, או לקחת עובדים חדשים

שלא צברו שום ותק ושום דבר. עכשיו אני אומרת, אדוני היו"ר, אם המקרה

הזה פה לא ייעצר, הדבר יתחיל להיות הרבה יותר גרוע.

להנהלה, אני משוכנעת, יש תוכנית לפתיחתו מחדש של המפעל. אני מבקשת

שההנהלה תשלוף את התכנית הזו, תאמר לנו זאת עכשיו ביושר ושיהיה דיון

אמיתי על מה ההנהלה הזו רוצה לעשות. זה דבר ראשון.

דבר שני בקשר לפתיחת המפעל ומה שיקרה. אם לא תהיה פתיחת מפעל, כאילו

סגרנו אותו. זאת אומרת כאילו פיטרנו את העובדים ולא יימצא שום פתרון.

לכן אינני רואה שום נזק למפעל, אם מדובר בהפסדים שנתיים של שישה

מיליון. אפשר לעשות חשבון מה יכול לקרות בשבועיים הקרובים. לכן אני

חושבת שעניין הפתיחה הוא באמת עניין קריטי, אבל לא מספיקה פתיחה. פתיחה

עם תכניות ההנהלה.

היו"ר ע. פרץ; אחרי שלימור לבנת תדבר, היא ביקשה משפט קצר,

סגן השר בן-מנחם, נעשה הפסקה של שעה או שעה

וחצי. מה תעשה במליאה? תכריז מחר על מאבק. אני מוכן בשעה הזאת לנסות

למצוא נוסחה, לדבר עם כל מי שצריך.

ועוד התוספת שחוקקנו בסעיף, כולל השלמת השכלה, אתם מסוגלים לשלם מהיום

הראשון, כי אני מבין שאתה מוכרח להיות חודש מחוץ למפעל כדי לקבל חל"ת,

לפחות חודש.

סעיף הכשרה מקצועית, אין פרק זמן מהיום הראשון. מי צריך לאשר את זה? זה

ועדה של בן-שושן!

ל. לבנת; אני רוצה באמת לומר משפט אחד, כי אחרי

הדברים שנאמרו כאן מדוד לוי... וגם אם אני

מבינה נכון, הייתה אמירה, אולי, של הגעה להבנה, גם אם היא זמנית, לצורך

כניסה למשא ומתן. אני רוצה להעיר שתי הערות לעניין זה והצעה אחת.

אני מניחה שכולם שמו לב שהתחושה הקשה שישנה חוצה את המפלגות. היא איננה

נחלת מפלגה זו או אחרת. היא איננה נובעת מתוך מניעים פוליטיים, ואני

אומרת זאת גם בהקשר למה שנאמר כאן קודם בקשר לחילופי הדברים שהיו כאן

לעניין הקיבוצים. אני חושבת שנושאי הדיון קודם היו מיותרים, מצד כולנו.



זה אינו מוסיף או תורם כלום. אבל דווקא בגין זה שבאמת התחושה משותפת

כאן לחברי כנסת מכל המפלגות, ללא קשר למוצא הפוליטי שלהם או להשקפות

המדיניות שלהם או אחרות, אני חושבת שזה חשוב בפני עצמו, חשוב לקחת את

זה לתשומת לב ולהדגיש את הנקודה שזה משותף לכולנו.

דווקא בגלל זה שברתי את הראש מה קרה כאן. איך קרה שאנשים, שאני מניחה

שאינם אנשים שרוצים לגרום נזק, ואני מניחה שלא מתוך רוע לב או לא בגלל

שרצו לפגוע בעובדים או באנשי בית שאן, בכל זאת קמו בוקר אחד, סגרו את

המפעל, ללא הודעה מסודרת ומשא ומתן מסודר קודם; ועוד עשו זאת, וזו

התוספת היחידה שיש לי לדברים של דוד לוי, בערב שבת, שזה לא רק לא

אנושי, אלא זה אפילו לא יהודי. אנשים בערב שבת עם המשפחות שלהם. אני

באמת שברתי את הראש למה זה קרה. איך קרה חוסר רגישות כזה אטימות

למצוקות, לתחושות, לאנשים, לדברים האנושיים? ויש לי שתי תשובות

אפשריות. או שבאמת יש כאן אטימות נוראה או שיש כאן תהליך וניסיון לפתוח

את המפעל מחדש, בתנאים אחרים, עם עובדים אחרים, עובדי קבלן בסגנון אחר,

בצורה אחרת; וסגירת המפעל לא נועדה אלא לצורך העניין הזה. בשני המקרים

איני יודעת מה התשובה הנכונה עכשיו, אבל בשני המקרים האלה הפנייה שלי

קחו בחשבון שאתם מתעסקים כאן באנשים, שהם בעלי

משפחות, שהם צריכים לפרנס. אולי אתם צריכים להקדיש לוח עוד דקה למחשבה,

ואני מקווה שמהישיבה הזו היא תצא.

אם לא נגיע כאן הערב להסכם, ואם המועצה לא מבטלת את ההשבתה של בית שאן

מחר, אני מקווה שכן, אבל אס לא, אני רוצה להציע שאם תהיה מחר שביתה

בג ת שאן, הוועדה כולה תצא מחר בבוקר לבית שאן. זו הצעתי, אבל אני

אומרת שוב, אני לוקחת את ההצעה חזרה, אם אפשר להגיע לעמק השווה.

א. בו מנחם! אני חוויתי על בשרי מה זה לעבוד תחת שוט

סגירת מפעל, בישיבת ועד עובדים, כשהנהגתי

אלפי עובדים באל-על. אתה זוכר את התקופה הזו טוב. דוד לוי נשאר אותו

דבר, איש עם רגישות, ואני מעריך ומוקיר, אני אומר זה לא פוליטי, זה

אמיתי. אין פה פוליטיקה, כי הנושא הזה מוכר. גם כשאנחנו היינו במצב קשה

הוא בא ועמד לצדנו בכל הכוח. לא שוכחים את זה גם היום. אני רוצה מלת

הוקרה למנכ"ל לשכת התעסוקה. אז זה לא היה. אני שמעתי מאנשים שראו את

לפלר בשעה שמונה-תשע בבוקר, עומד כבר ליד המפעל, כשהמפעל סגור. זה לא

היה בעבר, ואני מאחל לך שתמשיך להיות לפלר. אתה הפתעה טובה באמת.

אני מדבר פה כאלי בן מנחם, יו"ר ועד עובדים לשעבר, שהרגיש את זה על

בשרו. התקדים הזה של סגירת מפעל תחת שוט, לשבת עם עובדים, זה הדבר הכי

חמור שיש. כי סך הכל זו סנקציה על עובדים. הם תחת לחץ. הם מפרנסי

משפחות, ואז הרבה יותר קל "לקפל" אותם. מה שצריך לעשות, אם יש בעיות,

צריך לשבת לפתור את הבעיות. אני כבר שמעתי שמגיעים לשפל של פתרונות.

דבר כזה לא ייעשה ביום שישי. צריך להוכיח פה רגישות. זה חוצה קווים של

כל המפלגות. זה נושא של בני אדם, שמטפלים בילדים שלהם, וצריך להסתכל

להם בעיניים. אני הייתי מובטל. אני יודע מה זה. אני יודע מה זה להסתכל

לילדים בעיניים. הייתי אז רווק, אבל אני מתאר לעצמי מה זה אבא שמסתכל

, כשאין לו מקור פרנסה. המפעלים קמו לא על בסיס רווח. יש

מפעלים שהפסידו. אחרים ירוויחו, אבל זה פתרון אנושי לבעיות הדמוגרפיות

של מדינת ישראל; ואם נצטרך עזרה מהמדינה, אני מעריך שהיא תעזור גם

במקרים אלה, והיא עוזרת במקרים פחות חמורים מהסוג הזה. אז אפשר ללכת

קדימה ולפתור את זה בדרך הוגנת וצודקת.



עמיר, אני מציע הצעה פשוטה. אני שמעתי פה איומים וכוי. רבותי, כדי שזה

לא יהיה תקדים לגבי מה שיקרה מהר במפעלים אחרים, מה שאני מציע הוא

שהמפעל ייפתה. תסעו מייד לוועד העובדים, תגיעו לסיכום שחלק רוצים

להכשרה וחלק רוצים לחופש, אבל המפעל צריך להיפתח כמפעל מלא. מה שאתם

רוצים לעשות, אולי תעשו אחרי השלב הראשון של השעה הראשונה של ה-24 שעות

הראשונות, כדי שלא לעשות לזה תקדים למקומות אחרים. אז פה אפשר למצוא

פתרון. יבואו אחרים, בעלי מפעלים פרטיים, יראו בזה דוגמה, ומזה פחדנו

אז. הנושא הזה צריך להיפתר. אני מקבל פה את העמדה של כל האנשים. תפתחו

ומייד. אחרי זה תיכנסו למשא ומתן, אבל כשהמפעל נפתח מלא.

א. גולדשמידט! כמוך, זו פעם ראשונה שאני נמצא בוועדת

העבודה והרווחה, ואני לא במקרה פה. יש לי

כובע בסיפור הזה. אני מציע לכולנו להכניס מהר מאוד את השד שיצא

מהבקבוק. יצא פה שד מהבקבוק, ומייד להכניס אותו ולאטום אותו חזק. אני

חושב מכמה השיחות שניהלתי עם שני הצדדים, שאין פה אף צד שיש לו כוונה

רעה, ואין פה שום נושא של התחכמות או ניסיון לעשות רווח כזה או אחר. יש

פה מצוקה קשה משני הצדדים. יש פה מצוקה קשה מאוד של המפעל ושל הענף

הזה. מצד שני יש מצוקה קשה מאוד של עובדים. אני חושב שבעניין זה כל אחד

מאיתנו צריך להוכיח בגרות ולהקריב. ממה ששמעתי עד עכשיו מאמנון, ואני

גם דיברתי עם פיני, אני חושב שיש מקום להגיע להבנה בין הצדדים. אם

אנחנו נעשה את זה, אנחנו הרווחנו את הלחם שלנו היום. אני מציע מעכשיו

להוריד את הפרופיל של הסיפור הזה, ונשמע תיכף את אמנון ואת הכלכלן של

המפעל.

נאמרו פה דברים רבים. מעמד עיר עומד ותלוי.

יש כל מיני עיכובים. אני מקווה שבסוף זה

יסתדר. בעניין "עוף טוב", כאן הוציאו את העוקץ מהזעם והתסכול שהיה בנו,

בעיקר דוד לוי ביטא את זה בצורה לא רגילה, ואליו הצטרפו כל חברי הכנסת

והחברים האחרים. אני רוצה להעלות כמה דברים שאני מבקש מהוועדה לאמץ

אותם, כדי לסייע לבית שאן שעולה שוב על שולחן הדיונים כעיר עם בעיות

אבטלה. הבעיה היא גם בעיית תעסוקה לעיירות פיתוח בישראל, שסובלות

ממצוקה של אבטלה. לא נמצא לה פתרון בידי כל ממשלות ישראל שהיו עד היום.

הפתרון הוא פתרון אמיתי, לחפש דרכים איך מעודדים השקעות שתבואנה אל

הערים האלה. ההתייחסות היום היא כאילו ארץ ישראל היא ארץ ענקית, ובית

שאן במרחק שנות אור מירושלים, ובסך הכל עם קצת תבונה, ניתן היה לפתור

את בעיית התעסוקה של ערי הפיתוח. הכאב הוא באמת כאב גדול. אלמנה עם

מספר ילדים, שמשתכרת 1,400 שקל, עד עכשיו עוד איכשהו חיה והשתדלה

להסתדר עם זה, פתאום היא מפוטרת, גם בלי הודעה מראש וללא הכנה מראש. אז

הכאב באמת זועק לשמים, והתדהמה היא גדולה. אני מבין שמתבשל פתרון, לכן

אינני רוצה עכשיו להוסיף מלים רבות בכיוון זה, אלא רק לקרוא לוועדה

ולבקש ממנה לסייע לבית שאן, אם כבר עלתה בעיית האבטלה, לסייע לה בשני

תחומים, שני צירים, ולרשום את זה בפרוטוקול, שיובא לשני המשרדים שאליהם

אני מבקש להגיע. ואני חייב לציין כבר מראש ששני משרדים אלה מטפלים בבית

שאן בצורה לא רגילה, לטובה, לחיוב - משרד התיירות ומשרד המסחר

והתעשייה, שעושה מאמץ אדיר בבית שאן, שאין לו תקדים. זה מתחיל במשרד

התיירות, במאמץ תשתיתי אדיר. השנה השקיעו 17 מיליון שקל החל באתר

ובחיבור בין העיר לאתר, וכלה בכך שאנחנו עומדים לצאת עכשיו עם עשרה

פרויקטים עם המינהל לפיתוח תיירותי. ואני רוצה לבקש, על אף המאמץ הגדול

שהמשרד משקיע, לדרבן אותו ולעודד אותו ולקרוא לו ללכת השנה למאמץ הרבה



יותר מוגבר, כדי שיקבל את זח טוב יותר. אנחנו מאמינים במלונאות, וגם על

זה צריך ללכת. אני קורא ליו"ר להציע ולבקש ממשרד התיירות.

הנושא השני זה התעשייה. אמר שאול על הבעיות שעולות לו היום בנושא

התעשייה, כאשר איו לו מטר אחד לבניית תעשייה. וצריך להודות, נבנו בשנים

האחרונות עשרות אלפי מטרים מרובעים לבנייה תעשייתית, וגמרנו היום את כל

אזור התעשייה הקיים, באופן כזה שגם אם יבוא מפעל, אין לנו איפה להציב

אותו. זו בעיה קשה. מה קרה? לבית שאן יש זכויות רבות לשטח, שהיום מיועד

להיות שטחה של בית שאן. לבית שאן הייתה בעיה של נגישות לשטח, במרחק של

3-2 ק"מ. ומשרד התעשייה, בבדיקות כלכליות, מצא שיש בעיות של העברת

"תניחו את זה כך, ותנו לנו שטח יותר נגיש". כפי

שצייו שאול, עם התחלפות הממשלה, פתאום אנחנו מגלים שהקיבוצים מזדרזים

ומתכננים את האזור הזה. לתדהמתנו, כאשר לנו יש זכויות רבות בו, ואיו

לנו בעצם רזרבה לפיתוח תעשייה, להוציא שטח זה. כאן אנחנו במאמץ גדול עם

שר התעשייה שמכיר בזכותנו. בעוד שבועיים הוא ילך איתנו לשותפות. יש לנו

חיכוך בנושא זה, ואני קורא שוב לאמץ את ידי משרד המסחר והתעשייה במאמץ

הזה לשותפות על האזור הזה. נחזור לימים שבהם בעצם נעביר את השליטה

המוחלטת על התעשייה של העיר בית שאן, לידי הקיבוצים. שותפות זה "פיר",

זה הוגו, אני עומד על כך. זה נמשך שנתיים.

מ. גורי; במסגרת הביקורים והסיורים שלי במקומות עבודה

ביישובים, ביקרתי ביום שלישי בבית שאו ביקור

רגיל. ביום ראשון נושא בית שאו עלה בוועדה מרכזת. יום ראשון-שני,

מזכירי חטיבה של הסתדרות עובדי המזון היו עם הפועלים בבית שאן. אתמול

היו הברפלד ושילוני, והיום אני יחד עם הפועלים. במסגרת הביקור שלי ביום

שלישי בבית שאו התארחתי יפה במפעלים האזוריים. היה מזכיר המפעלים

האזוריים, יחד עם עמוס, שהוא מנהל כוח אדם ראשי. פיני קבלו שאל כמה

פעמים האם יש אמינות ויש נכונות ואמת בכך שרוצים לסגור את מפעל "עוף

טוב". אמר- "בשום אופו. לא דובים ולא יער". לכו אני מתפלא על התמימות

של החברים והצורה בה פיטרו וסגרו את המפעל. עצה אחת, כדי לרכוש את אמון

הפועלים וההנהלה. לא מדובר בנהלה של מפעל שגרה רחוק, אלא נגזר, לטוב

ולרע, על שני הצדדים לחיות יחד. אני אומר - לקבל את מכתבי הפיטורין

בחזרה, להתחיל את העבודה המיידית ולשבת על תכנית הבראה.

נ. משיח! אני אתן בקצרה נתונים. תנאי הסחר בארבע שנים

האחרונות גרועים מאוד לכל המשחטות. לאורך

ארבע השנים האחרונות, כל מה שאפשר לעשות על מנת להגיע למצב שתעבוד

בצורה שתוכל להבריא באופן כלכלי את המפעל,זה כמובן לפטר את כל העובדים

במפעל, כמה נתונים כדי לסבר את האוזן: הירידה בתנאי השכר בפטם זה בסדר

גודל של 20% ובהודים בסדר גודל של 30% .אם אנחנו מתרגמים את זה לרמה

שנתית, הירידה בתנאי הסחר בקו הפטם זה 1.6 מיליוו שקל ובקו ההודו זה

6.5 מיליוו שקל בשנה. מפעל שבתנאי הסחר ירד בקו ההודים ב-6.5 מיליון

שקל בשנה, יש לו בעיה. אינני נכנס לכל התחום.

אני מוכן להסביר. זה לא הפורום, אבל מי כמוכם יודעים שתנאי הסחר משתנים

בעולם. גם במזון וגם בתובלה וגם בתיירות. 6.5 מיליון שקל זה הרבה מאוד.

אני חייב לציין שהמשחטה עצמה בשלוש השנים האחרונות הגדילה את היקף

הקליטה שלה. זאת אתם יודעים, גם בפטם וגם בהודים, כדי לנסות לפתור חלק

מהבעיות של תנאי הסחר. בנוסף לזה, גם ההוצאות הקבועות ירדו בצורה

משמעותית. זאת אומרת שהמפעל עשה את כל המהלכים העסקיים, הכלכליים



האיסטרטגים, כדי להגיע למצב שתהיה המשכיות למפעל. בסך הכל אין פה אף

אחד שרוצה לסגור מפעל. זו נקודה מאוד חשובה, שאני חייב להדגיש אותה.

למרות הגידול בהיקף הקליטה בפטם ב-20% ובהודו ב-44%, הרי המצב של הרווח

התפעולי בהודים ירד מ-80 אגורות ל-20 אגורות. זאת אומרת שכל ק"ג של

הודים שקלט המפעל בשנה האחרונה הגיע להפסד תפעולי. מצב זה במשך השנה,

הביא בעצם למצב שאם אנחנו סוקרים את התפתחות ההפסד במפעל במשך רבעונים,

אז ברבעון הראשון זה היה מיליון 300 הפסד, אח"כ שני מיליון שקל. לאורך

כל השנה המפעל הזה הפסיד. והבעיה של ההפסד זה תנאי הסחר ועוד דברים

אחרים. צריך להבין את הבעיה הכלכלית של המפעל הזה, ובניתוחים שעשינו

לאורך כל השנה ובזמן האחרון, לקראת השנה הבאה, בתנאי הסחר הקיימים, אם

אין בהם פתאום נס, אינני רואה כל שינוי, שמה-20 אגורות הפסד זה יעלה

ל-80 אגורות. דבר כזה לא קורה, לצערנו בכלכלה. בשנה הבאה ההפסד שצפוי

למפעל הוא 5 מיליון שקל. אני מסכים איתך שהיו שנים טובות בעופות, אבל

המצב נכון להיום, שנת 93', המצב נכון להיום ב-94' הוא בעיקר תנאי הסחר

והפסד של 5 מיליון שקל. גם בשנה הבאה. אינני רוצה לתרגם את כל

המשמעויות של המספרים שאמרתי. אני חושב שכל מי שיושב כאן, מעבר לכל

הידע והכלים המקצועיים שיש לכל הפורום כאן, חייב להיות מצויד במספרים

היבשים האלה.

למרות המלים הקשות של בובילה, אינני חושב

שאפשר לקבל אותן אולי אפשר להבין אותן, אבל

לקבל אי אפשר. העובדים מכירים אותי. מה שאני אומר אני עושה. את הדבר

הזה אפשר לבדוק.

היו"ר ע. פרץ; אינני מוכן שיגלשו כאן לפסים אישיים, אבל

זכותו של עובד מהמפעל להניח הנחות מה גרם

להפסדים. יכול להיות שהן אינן נכונות, אבל כבר ראינו עובדים שתסבירו

דברים בעלויות, תקורה ובסוף הסתבר שהם צדקו. זו לא מציאות שלא היתה

בשום מקום.

א. לויו; זכותו של העובד להגיד את זה. התייחסתי לזה

שעובד צועק בקריאת ביניים לניר משיח "שקרן".

אנחנו מוכנים לפתוח את המפעל לחודש ימים, בתנאים הבאים, והתנאים הם חלק

אנחנו יכולים החל מיום ראשון לפתוח את קו הפטם. בקו הפטם

יעבוד מי שיהיה ברשימה שתוכן על ידי המפעל, לפי צרכי המפעל. במקביל

נהיה מוכנים להיכנס להוצאות על הפעלה מלאה, בכל מתכונת שיציעו, ואני

מוכן לקבל את הצעות דוד לפלר, מהאוצר, בוודאי מנציגות העובדים, מכל מי

שרוצה.

דבר שני בתקופה הזאת, של החודש הזה, כל אלה שלא עובדים ימומנו ע"י גורם

שלילי, שהוא שירות התעסוקה. אינני מגדיר את זה כרגע טכנית, רק מבחינת

העניין המהותי, זה הכל.

היו"ר ע. פרץ; ההצעה שלי היא שהוועדה תקבל את הודעת מנכ"ל

המפעל על פתיחת המפעל וביטול מכתבי

הפיטורין. הנהלת המפעל ונציגות העובדים ייכנסו למשא ומתן על תכנית

הבראה, שתסוכם עד 1 בפברואר 1994. הוועדה תקים צוות שילווה את המשא

ומתן, ויהיו חברים בו חבר הכנסת דוד מנע, חבר הכנסת אלי גולדשמידט וחבר

הכנסת עמיר פרץ. בתקופת המשא ומתן ייעשה מאמץ להפעיל את המפעל בתפוקה

מלאה, כאשר העובדים מקבלים שכר מלא, תוך הפעלת תכנית. חלק מהעובדים



יקבלו מימון שכר באמצעות הפעלת תכנית הכשרה מקצועית והשלמת השכלה. אני

מציין זאת, אדוני מביטוח לאומי. אנחנו נבדוק. הס אינם יכולים להציע

הצעות ואח"כ לחזור בהם מזה. אנחנו צריכים תשובה הלילה. חל"ת לא הולך.

חל"ת אתה יכול מ-1 לחודש. אני מוכן, אבל אם לא, אז תלך על - אם אין להם

פטם, שישבו וילמדו אנגלית בחודש הזה, עד שיסכמו את תכנית ההבראה. יש לך

תכנית השלמת השכלה, תעשה להם תכנית השלמת השכלה בחודש הקרוב, במסגרת

הכשרה מקצועית, עד שנראה מה מסכמים עם הצד השני. פיני, אם יש לך עסקה

יותר טובה, תגיד לנו. חברים, אני רוצה שתבינו. העניין של ניסוח חל"ת או

הכשרה, זה כדי לתת לתשלום מעמד חוקי.

אני רוצה להזהיר מפני דבר שנראה תמים על

פניו, אבל הוא יגרום לקרע נורא ואיום בין

העובדים עצמם. והנציגים האלה היושבים כאן יחזרו הביתה ולא יצאו מבתיהם.

אס אתה רוצה לעזור, ואתה מחפש משבצת תקציבית, אשר תקרא לה בכל שם שאתה

רוצה, בבקשה, כולם בעד שיסייעו למפעל לעמוד באותו הפסד. אבל אל תעשה את

הסלקציה בין עובד לעובד. קרי, יהיו עובדים שבתקופה זו לא יעבדו ויקבלו

מאותה קרן ומאותו סעיף - פרזיטים. כך הם ייראו בעיני עצמם ובעיני

אחרים. הם יהיו מפוטרים בכוח, ומקבלים סעד בתוך מפעל. זה חמור, ואסור

ללכת לזה. ברגע שאתה שם את החותמת על מצחו של פלוני או אלמוני, הוא

בטוח בעיני עצמו ובעיני חבריו, שהוא בחוץ והוא הקורבן. דבר זה ביחסי

עבודה אסור לעשות. זה גורם לתופעות שליליות חמורות. אני בעד כן ללכת

להסדר הזה שאמרת, אבל לא להכניס בסלקציה של פועלים, אחד עובד ואחד ישב

"אתה בהכשרה מקצועית".

לצערי הרב עשינו תכנית חל"ת במפעלים של

שפירא, ואז הסתבר שהתכנית לא עומדת במעמד

חוקי, וכל העובדים נאלצו להחזיר את השכר. לכן אני מנסה קודם כל שפה

ניתן מעמד חוקי. אינני רוצה להיות במקום אלה המנהלים משא ומתן עם

המפעל. את המשא ומתן צריכה לנהל נציגות העובדים. אני צריך לתת גיבוי

לפקידים היושבים כאן, כי אחרת הם יגידו: "סליחה, עם כל הכבוד, אל תזרקו

אותנו". אני ציינתי בהודעה, הוועדה מקבלת את הודעת המנכ"ל על פתיחת

המפעל וביטול צווי הפיטורין. אמרתי זאת בנשימה אחת. העניין של קו

ההודים, הם לא הסתירו שהוא מפסיד, אבל הם הסכימו, לפעמים במעמד מול

עובדים, אין ברירה, צריך לקבל החלטות קשות. קבענו איתם שהם מסכימים

לוועדה של ועדת העבודה. לא סתם קבעתי צוות שחבר בו חבר ליכוד, שאיש לא

יחשוד שעושים עסקה של תנועת העבודה. לקחתי חבר כנסת מהתק"ם, כדי

שהעניין יהיה יותר נוח לקידום. אנחנו ניכנס לבדוק ממה נובעים אותם

הפסדים בקו ההודים. ייתכן שנצליח לכפות על האוצר סבסוד. ייתכן שנצליח

"קו ההודים, בשום דרך". אבל הם

מתחייבים לפתוח בפנינו את העניין, גם בפניך. העניין של גיוס ההודים

מיידית, זו המחלוקת שנשארה בינינו. הסכמנו לניסוח של פתיחת המפעל, ולא

מה שהציאו בתחילה - דחיית סגירת המפעל. הרי אתה זוכר שיצאו מפה עם

נוסחה האומרת "דוחים את סגירת המפעל". איננו מקבלים את הניסוח הזה.

אנחנו מקבלים - פתיחת המפעל. יכול להיות שבשלושת הימים, עד יום ראשון,

נגמור את עניין ההודים. יכול להיות שלא. אני מציע שניקח את שלושת

החברים. אם יש פה חשש, אז נקבע ששלושת חברי הכנסת יקימו את הצוות

כוועדה.



ד. מנע; אנחנו למעשה סיכמנו את כל הדברים. המפעל

ייפתח כולו, ואמנון אומר "ההודים לא יכולים

להיפתח". זה סלע המחלוקת.

ב. אלטויל; במתכונת שהם אומרים עכשיו, לא יהיו יותר

מעשרים בצוות שיעבדו שם. הם יודעים זאת.

עשרים אנשים לא יעבדו במפעל.

י. שפי; אני חושב שמאחר וקו ההודים הוא בערך 60%

מעובדי המפעל, אם תפתח ל-40%, לא תגמור לגבי

ה-60%. אני מציע שיפתחו את כל המפעל, ותוך חודש ההפסד לא יהיה גדול

מדי, כי אנשים יתנו את הנשמה כדי שלא יהיה שם הפסד. הם יוציאו תוצרת,

אני בטוח. הם ירצו להוכיח שיש כדאיות לקו הזה. ואם תוך חודש יראו

שלא...

ד. מנע; יש לי שאלה אליך, אמנון. אם אתה פותח את

מסלול ההודים, כמה סבסוד אתה צריך לפתוח

לחודש לעובדים?

אמרתי לעמיר במסדרון שתנאי לכל דבר הוא

שהמפעלים האחרים בחצר מחר יעבדו. זה מובן

מאליו. אני מבקש את זה. בסיכום לא הזכרת זאת, ברשותך. דבר שני, אני

אומר היום - אני הגעתי עם קו ההודים לסוף הדרך. לו היה לי פתרון חלקי

למשחטה, לא הייתי מביא לסגירה. הגעתי למסקנה שהמסלול של קו ההודים,

בגלל שאין לן פתרון, זה גורר אותי לסגירה של הכל. ובאתי בתום לב

ובידיים נקיות - אין לי ברירה, אני סוגר, באתם אתם, ובאו אנשים

מההסתדרות, אמרו; "בוא תנסה". אני אומר שוב - אני מוכן לפתוח. אני מוכן

מחר בבוקר לדון ולראות. כל ההצעות הטובות שלך ושל דוד מנע, נוכל לשבת

בשקט ולשמוע אותן. אי אפשר בפורום הזה. אם נגיע לנוסחה משותפת שאפשר

לפתוח את ההודים - נפתח אותם. לא נגיע לנוסחה משותפת - סימן שאין נוסחה

כזו, וזה יישאר סגור. אנחנו מדברים בערך על חצי, מתוך 288. בערך 140

יכולים להמשיך לעבוד.

היו"ר ע. פרץ; ברור שבמידה שנגיע להסכמה על נוסחה לגבי קו

ההודים, חלק מהעניין הוא שמחר יפתחו את כל

החצר. מחר בבוקר נמנע את השביתה. בית שאן לא יעמדו ויזעקו זעקות

מיותרות, שיזכירו לנו ימים שחשבנו שכבר אינם יותר. אנחנו צריכים שמחר

ילדי בית שאן יהיו בהפגנה נגד הקיבוצים? הרי זו תהפוך להפגנה שאינה

קשורה למפעל "עוף טוב". יכולתי לסכם את הישיבה לפני שעתיים, ועשינו

ישיבות כאלה, וסיכמנו מסגרת, והלכנו. אבל פה אני חרד, ולא רוצה לתת

לפתיל הזה להידלק מחדש. כמה סבלנו עד שהכנסנו את מערכות היחסים הלאה

לנורמליות, ופה הולך להידרדר כדור שלג על עקשנות של ניסוחים. חברים,

הצוות שקבעתי; חבר הכנסת גולדשמידט, חבר הכנסת דוד מנע. פרט להודעות

בשאר הנושאים, שיש עליהם הסכמה, אנחנו נשב וננסה לקבוע נוסחה לגבי קו

ההודים. אם נגיע לזה - הגענו, אם לא - אינני יודע מה הולך להיות. אני

מזהיר את כולם. אף אחד לא ירוויח מהעניין הזה. זו לא סגירה של מפעעל

פשוט. פה עומדת רקמה עדינה, שבמשך שנים טוו אותה, להתפרק לרסיסים. רקמת

יחסים עדינה הולכת להיקרע לגזרים. לא מדובר בהשלכות של תעסוקה. זה הרבה

מעבר לזה. אני פונה לכולם לגשת לעויין בחרדה המתאימה.



אני נועל את הישיבה. אני מבקש, בואו נשב, הצוות שקבעתי. פיני יקבע יחד

עם שלמה ועוד שני עובדים. נשב וננסה לגבש את הנוסחה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 21:00



ד. מנע; אנחנו למעשה סיכמנו את כל הדברים. המפעל

ייפתח כולו, ואמנון אומר "ההודים לא יכולים

להיפתח". זה סלע המחלוקת.

ב. אלטויל; במתכונת שהם אומרים עכשיו, לא יהיו יותר

מעשרים בצוות שיעבדו שם. הם יודעים זאת.

עשרים אנשים לא יעבדו במפעל.

י. שפי; אני חושב שמאחר וקו ההודים הוא בערך 60%

מעובדי המפעל, אם תפתח ל-40%, לא תגמור לגבי

ה-60%. אני מציע שיפתחו את כל המפעל, ותוך חודש ההפסד לא יהיה גדול

מדי, כי אנשים יתנו את הנשמה כדי שלא יהיה שם הפסד. הם יוציאו תוצרת,

אני בטוח. הם ירצו להוכיח שיש כדאיות לקו הזה. ואם תוך חודש יראו

שלא...

ד. מנע; יש לי שאלה אליך, אמנון. אם אתה פותח את

מסלול ההודים, כמה סבסוד אתה צריך לפתוח

לחודש לעובדים?

אמרתי לעמיר במסדרון שתנאי לכל דבר הוא

שהמפעלים האחרים בחצר מחר יעבדו. זה מובן

מאליו. אני מבקש את זה. בסיכום לא הזכרת זאת, ברשותך. דבר שני, אני

אומר היום - אני הגעתי עם קו ההודים לסוף הדרך. לו היה לי פתרון חלקי

למשחטה, לא הייתי מביא לסגירה. הגעתי למסקנה שהמסלול של קו ההודים,

בגלל שאין לו פתרון, זה גורר אותי לסגירה של הכל. ובאתי בתום לב

ובידיים נקיות - אין לי ברירה, אני סוגר. באתם אתם, ובאו אנשים

מההסתדרות, אמרו; "בוא תנסה". אני אומר שוב - אני מוכן לפתוח. אני מוכן

מחר בבוקר לדון ולראות. כל ההצעות הטובות שלך ושל דוד מנע, נוכל לשבת

בשקט ולשמוע אותן. אי אפשר בפורום הזה. אם נגיע לנוסחה משותפת שאפשר

לפתוח את ההודים - נפתח אותם. לא נגיע לנוסחה משותפת - סימן שאין נוסחה

כזו, וזה יישאר סגור. אנחנו מדברים בערך על חצי, מתוך 288. בערך 140

יכולים להמשיך לעבוד.

היו"ר ע. פרץ! ברור שבמידה שנגיע להסכמה על נוסחה לגבי קו

ההודים, חלק מהעניין הוא שמחר יפתחו את כל

החצר. מחר בבוקר נמנע את השביתה. בית שאן לא יעמדו ויזעקו זעקות

מיותרות, שיזכירו לנו ימים שחשבנן שכבר אינם יותר. אנחנו צריכים שמחר

ילדי בית שאן יהיו בהפגנה נגד הקיבוצים? הרי זו תהפוך להפגנה שאינה

קשורה למפעל "עוף טוב". יכולתי לסכם את הישיבה לפני שעתיים, ועשינו

ישיבות כאלה, וסיכמנו מסגרת, והלכנו. אבל פה אני חרד, ולא רוצה לתת

לפתיל הזה להידלק מחדש. כמה סבלנו עד שהכנסנו את מערכות היחסים הלאה

לנורמליות, ופח הולך להידרדר כדור שלג על עקשנות של ניסוחים. חברים,

הצוות שקבעתי; חבר הכנסת גולדשמידט, חבר הכנסת דוד מנע. פרט להודעות

בשאר הנושאים, שיש עליהם הסכמה, אנחנו נשב וננסה לקבוע נוסחה לגבי קו

ההודים. אם נגיע לזה - הגענו, אם לא - אינני יודע מה הולך להיות. אני

מזהיר את כולם. אף אחד לא ירוויח מהעניין הזה. זו לא סגירה של מפעעל

פשוט. פה עומדת רקמה עדינה, שבמשך שנים טוו אותה, להתפרק לרסיסים. רקמת

יחסים עדינה הולכת להיקרע לגזרים. לא מדובר בהשלכות של תעסוקה. זה הרבה

מעבר לזה. אני פונה לכולם לגשת לעניין בחרדה המתאימה.