הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני, ג' בחשון התשנ"ד (18 באוקטובר 1993). שעה 09:00

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; עי פרץ -היו"ר

הי גוז'נסקי

ע' מאור

ט' אלסאנע

מוזמנים; שר התעשיה והמסחר מי חריש

נ' שרוני - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

אי אורנשטיין - מנכ"ל חטיבת הכימיה, משרד התעשיה והמסחר

אי חייק - יועץ כלכלי לשר התעשיה והמסחר

ח' פרי - דוברת משרד התעשיה והמסחר

ג' בן-ישראל - ראש לשכת הקשר של ההסתדרות הכללית

די גלנוס - מזכיר ארצי של חטיבת העץ, ההסתדרות הכללית

אי עוזר - מזכיר מועצת פועלי אשקלון

שי ששון - מזכיר איגוד מקצועי, מועצת פועלי פתח-תקוה

י' אלוני -מזכיראיגוד מקצועי , מועצת פועלי אשקלון

עי ליכט -סגן מנהל אגף כללי, התאחדות התעשיינים

שי בן-דוד - מפעל רגבה

י י ברג - מפעלי ברג

אי עמיאל - מפעלי עץ ערד

מי פיאלקוב - המנהל הכללי, מפעל לבידי אשקלון

מי דינמז - חברת ועד, מפעל לבידי אשקלון

אי נג'את אולה - הבר ועד, מפעל לבידי אשקלון

צי לוי - יושב- ראש הוועד, מפעל ספן

ר' מולקה - יושב-ראש הוועד, מפעל עץ לבוד

צ' פלדמן - חבר ועד, מפעל עץ לבוד

חי לוי - יושב-ראש מועצת המנהלים, מפעל קלת-אפיקים

פ' חבר - יושב-ראש הוועד, מפעל קלת אפיקים

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מי הלנברג

סדר-היום; סכנה לאבטלה עקב החשיפה בענף העץ



סכנה לאבטלה עקב החשיפה בענף העץ

היו"ר ע' פרץ;

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה. הנושא שעל-סדר היום שלנו - סכנה לאבטלה עקב

החשיפה בענף העץ, זאת אומרת סכנה שהחשיפה תשפיע לרעה ותגביר את האסלה במדינת

ישראל, את האבטלה בענף הענץ ובתעשיות העזר שמתקיימות מענף זה.

אנחנו גם קיימנו סיור באחד המפעלים ונמצאים בשלב שבו בעצם צריכים לגבש את

הפלטפורמה שסביבה הענף הזה מתקיים.

אחרי שהמנכ"ל היה כאן והגיש לנו, כפי שסוכם, דו"ח ביניים לגבי המחשבות

להסדרים המתגבשים בין הממשלה לבין יצרני העץ וההשלכות שיש לזה על תעשיות נוספות -

תעשיות הרהיטים - ביקשתי מהשר להשתתף בישיבה שלנו. השר רואה חשיבות רבה לענף הזה

והסכים להגיע אלינו ולומר לנו את דברו בענין. אדוני השר, אני מודה לך על

השתתפותך.

אני מבקש מכבוד השר להציג את התמונה הכוללת.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

תודה אדוני היושב-ראש.

קודם כל אני רוצה לרענן את הזיכרון, וכאשר מדברים על חשיפה אני רוצה להזכיר

על מה מדובר.

למדינת ישראל יש הסכמי סחר חופשי עם אירופה, הקהילה האירופית, E.F.T.Aועם

ארצות-הברית. כאשר דובר על מדיניות חשיפה דובר על החלטת ממשלה מספטמבר 1991 -

חשיפת המשק לא לארצות האלה אלא חשיפת המשק לייבוא מארצות שלישיות, שאינן כלולות

בהסכמי הסחר החופשי האלה.

תכנית החשיפה מספטמבר 1991 קבעה איזה שהם מסלולים של חשיפת המשק וקבעה שיש

שני ענפים רגישים, ענף הטקסטיל וענף העץ והרהיטים.

אני מדגיש עוד פעם, מדובר על ארצות שלישיות ולא על הקהילה האירופאית, לא על

E.F.T.Aולא על ארצות הברית, שהם נתונים בהסכמים בינלאומיים של מדינת ישראל,

הקהילה האירופאית מ-1975. ארצות-הברית מ-1980 ומשהו וE.F.T.A- מ-1992.

לכן, כשאנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת של ההשפעות שיש לחשיפה על ענפים שונים -

ועכשיו אנחנו מדברים על ענף העץ והרהיטים - צריך להבחין בין שני הדברים האלה.

מהבחינה המשפטית הבינלאומית אנחנו נמצאים בשני עולמות. לדוגמה, בהסכמים שיש לנו

עם ארצות-הברית, הסכמי הסחר החופשי, אנחנו מחוייבים למידה של הדדיות שלפעמים אין

לנו אותה עם ארץ שלישית ואנחנו יותר חופשיים לנהל מדיניות של החלטות עצמיות שלנו.

עם ארצות הברית, בגלל הסכם הסחר החופשי, בפירוש יש דרישה של הדדיות שבאה

לביטוי קונקרטי מול ענפים שאנחנו מעוניינים בהם. בשיחות שאנחנו מקיימים כמעט שבוע

שבוע אנחנו מנהלים קרב על מתן יתרונות לענפים ישראלים בארצות-הברית והאמריקאים

באים עם רשימה משלהם.

סיפרתי עכשיו ליושב-ראש על הקרב שהיה בנושא של ייבוא הצ'יפס למקדולנד'ס.

בסופו של דבר יקום מפעל בקריית-מלאכי ובעוד כמה חודשים יקנו משם את הצ'יפס.

מקדונלד'ס מכניסה כ-1,000 מקומות עבודה, ישירים. הם קונים היום, מסידרה של חברות

ישראליות, בשר, לחמניות, ירקות, דברי חלב וכו', ובעוד כמה חודשים, כפי שאמרתי, הם

יקנו בארץ גם את הצ'יפס, ממפעל חדש חדש שכבר בבנייה ועומד לקום בקריית מלאכי.



בשלב שהם דרשו את הייבוא קיבל ראש-הממשלה מכתב מארצות- הברית, מחברה אמריקאית

אשר מייבאת לארצות-הברית מוצרים חקלאיים ישראליים מעובדים, אמר אותו ג'נטלמן, אם

אתם לא יוצרים הדדיות, אני צריך לשקול אם אני יכול לייבא לכאן בתנאים שיש לי, כי

אני ספק של מקדולנד'ס בארצות-הברית ואם אין הדדיות, יש בפני לחץ שאינני יכול

לעמוד בו. חד וברור.

אותו דבר עם הקהילה האירופית. ואם נגעתי בנושא הצ'יפס, אני רוצה לספר שאני

עומד עכשיו לפני בג"צ, בעקבות תביעה של חברה ישראלית, כי התרתי את ייבוא הצייפס

למקדולנד'ס רק מארצות-הברית. מדוע? מפני שעם ארצות-הברית יש לנו בנושא החקלאי

הסכם של הדדיות שלמדינת ישראל הוא טוב יותר מאשר זה שיש עם אירופה ועם קנדה.

החברה שעתרה דורשת לייבא מקנדה מאירופה. אני אמרתי שבלי הדדיות אני לא מוכן לזה.

אינני יודע מה בית-המשפט יפסוק. אני מקווה שהוא יקבל את הנימוקים שלנו בנושא

ההדדיות.

חולק כאן מסמך שהוכן על-ידי המשרד. לפי המצויין בעמוד 3. סך-הכל ייבוא

פורמיקה בחודשים ינואר-ספטמבר 1993 - 4.4 מיליון דולר ייבוא. ויש חלוקה לפי

החברות. רוב הייבוא הוא מהשוק המשותף - 65% מאיטליה. איטליה היא מדינה של השוק

המשותף. יש לנו בעיה. איטליה עשתה פיחות של 35%. אנחנו בודקים אם אין היצף, כי

אנחנו יכולים להטיל היטלים נגד היצף. 35% פיחות, זה הפך את איטליה למדינה זולה

מאד ותחרותית מאד לייצור, ובגלל זה האיטלקים עשו את זה.

כ-50% של הייבוא זה על-ידי מפעלים בענף.

הייבוא משוחרר מהנמל לארור בדיקה אלא אם עמד באופן רציף בבדיקת מכון התקנים.

לפעמים יש טענה שהייבוא איננו עומד ברמת התקינה הנדרשת על-ידי מדינת ישראל ולכן

יש לו יתרון על פני הייצור המקומי, שכן נבדק בתקנים החמורים ביותר.

אנחנו התחלנו לעשות פעולה מאד נמרצת בענין הזה, כדי שלפחות מבחינת התקינה לא

תהיה עדיפות לייבוא, מה עוד שבמקרים מסויימים יש גם סכנה בריאותית בחומר שמיובא

לכאן, מדובר בעיקר בייבוא סיבית, זאת אומרת הבעיה היא לא רק האיכות של המוצר -

לפעמים יכולים להביא סוג בי ולצרכן הישראלי קשה לפעמים להבחין בכך - אלא שלפעמים

יש גם בעיה בריאותית. לכן אנחנו לוחצים על מכון התקנים להיוריף את הבדיקות.

אנחנו עוקבים באופן רצוף אחרי ההתפתחויות. נכון לרגע זה יש התייצבות בייבוא

הפורמיקה והגידול בייבוא כנראה נעצר.

בעמוד 3 יש פרטים גם על ייבוא סיבית. יש ייבוא מהשוק המשותף. המפעלים בענף

מייבאים 33% מהייבוא. כפי שהזכרתי קודם, בנושא הסיבית יש בעיה בריאותית, וכאן

צריך לעמוד על המשמר,

לבידים - סך הכל הייבוא לספטמבר - 2.4 מיליון דולר. 40% זה ייבוא

מארצות-הברית, היתר מהשוק המשותף וכ-20% מארצות שלישיות. פה חלה ירידה בייבוא -

כ-25% - לעומת 1992.

היו"ר עי פרץ;

הייבוא של לבידים זה 13.9?

אי אורנשטיין;

זה .MDF

היו"ר ע' פרץ;

כמה לבידים?



אי אורנשטיין

כ-2.5 מיליון דולר ב-9 חודשים.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

2.4 מיליון דולר עד ספטמבר.

אי אורנשטיין;

הירידה שחלה היא כנראה בגלל הנושא של הדלתות.

היו"ר עי פרץ;

2.4, כמה זה מסך הכל השוק?

סך הכל השוק של לבידים זה 70 מיליון דולר. מדובר כאן ען סוגים שלא מיוצרים

בארץ. זה בעיקר ליצרני דלתות. אבל אלה סוגים מיוחדים.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

חלק מהחששות שיש הם חששות לא על הדברים האקטואליים אלא על ההתפתחות העתידית.

אנחנו משתדלים להיות בקשר עם הענף ולראות מה ההתפתחות.

עשינו שינוי שלקח בחשבון את השינויים שבשער החליפין, שנראה היה לנו שהם

הגבירו את קצב החשיפה מעבר למדיניות המקורית. פעלנו כאן בתיאום עם משרד האוצר.

השינוי צריך לתת שיפוע קצת יותר ממותן, משהו דומה, לפחות מן הבחינה הכלכלית, למה

שעשינו בנושא הטכסטיל, למרות שבנושא הטכסטיל עמדנו בפני תחרות מול הארצות

השלישיות, תחרות יותר הריפה מזו שאנחנו עומדים בפניה במקרה זה.

אלה הנתונים שאני יכול לתת בשלב המוקדם.

אני מציע שהמנכ"ל יתן תיאור של הצעדים שכבר נקטנו בהם.

היו"ר עי פרץ;

המנכ"ל יודע מה הדרישות שהיו כאן בישיבה הקודמת.

נ' שרוני;

היתה בקשה לתקן את השחיקה במס הקצוב. אם היינו מעלים את המס במקום ליצור

איזה שהוא תהליך יורד של מיסוי, היינו מעלים את המכסים דרך המס הקצוב. הקטנו את

ההפרש מ-22% ל-11%, וזה העמיד את המס הקצוב במצב שכל החשיפה של 1 בסמפטמבר 1993

היתה פחות מ-5%. זה בסדר גודל של מכסים. זה משליך באופן דומה על יתר המוצרים, במה

שקשור למס קצוב.

היה הנושא של בדיקת התקנים. מדובר היום בבדיקת תקנים לא בתחום הלבידים אלא

בעיקר בתחום הפורמיקה, שם היתה הנקודה היותר חריפה. מדובר במפורש על היקפים יותר

גדולים של פורמיקה לבנה, ולא של פורמיקה לא-לבנה. הפורמיקה הלבנה היא הדבר שיצר

את האיום. מאחר שישנו ייבואן אחד שמייבא 60% מסך-כל הפורמיקה, בדקנו אותו באופן

סיסטמטי וראינו שהפורמאייקה עומדת בתקנים.



רבותי, אני רוצה לומר כאן, יש ניגוד אינטרסים בין 20 אלף איש - יש המעריכים

ש-15 אלף מהם הם רלוונטיים - המועסקים בענף ייצור הרהיטים, לבין 1,500 איש

העובדים בתעשיית הומרי הגלם. אנחנו לא נגד תעשיית הומרי הגלם. אנהנו רוצים

שתעשיית הומרי הגלם תמשיך להתקיים. היה פה דיון בין תעשיית חומרי הגלם לבין

המשרד. המשרד ביקש שהמפעלים המייצרים את חומרי הגלם ייערכו למצב סופי, זאת אומרת

כאשר המכסים באמת יירדו ואז תהיה בעיה אמיתית של קיום. וההיערכות יכולה להיות

ארגונית. ההיערכות יכולה להיות ייצורית-תעשייתית. ההיערכות יכולה להיות מסוגים

שונים.

עכשיו קורים בעולם הרחב דברים שמונעים חלק מירידת המחירים. למשל, בגלל בקרה

על כריתת העצים בכלל חומר הגלם הבסיסי, העץ, הפך להיות מוצר שגם מדינות שכורתות

את העצים בדרך-כלל לא מוכרות את העץ כחומר גלם אלא מנסות לייצר ממנו את המוצר

ונמנעות מלמכור לך את חומר הגלם. יש לנו כבר גם תופעות כאלה. היום אין ירידת

מחירים ממדינות שלישיות, מהמזרח הרחוק, כפי שאנחנו חזינו שיהיה. תאילנד שהיתה

מקור לעץ זול איננה מקור לעץ זול. סין, שהיתה לקוח קטן, הפכה להיות לקוח ענק.

מכל מקום, בינתיים אנחנו רואים שוק מאד דינמי. אין איום עכשווי, ואני חושב שאין

גם איום לטווח הקצר אבל יש איום בטווח של שלוש-ארבע שנים, ולזה צריך להיערך בתחום

מסויים של מוצרים, בצורה מסויימת של ייצור, בהתארגנות מסויים לתת אספקת חומרי גלם

לתעשיית הרהיטים.

עד כאן.

לא הבנתי שום דבר. מה התכל'ס? מה קורה? מה קורה אחרי שסיפרת את הסיפור הארוך

הזה.

נ' שרוני;

כרגע אין איום שמשמעותו האטת ייצור, שמשמעותו פיטורי עובדים, שמשמעותו ירידה

במחירים. בנקודת הזמן הנוכחית וגם בטווח הקצר אין איום כזה. את זה הסברתי.

אני רוצה להזכיר לך מה אמרה תעשיית הלבידים. הם אמרו, אם תתקן לנו את ה-22%

עזוב את כל היתר, לא צריך להאט את החשיפה, לא צריך לסדר שום דבר, הכל יהיה בסדר.

לא יכולנו להאט את ה- ,22%כי בזה היינו מעלים את המכסים. לכן תיקנו ל-11%.

בחנו את יחסי הגומלין בין תעשיית חומר הגלם לתעשיית הרהיטים וראינו, שקיים

ניגוד אינטרסים למרות שפה, בדיון בוועדה, הוצג שאין ניגוד אינטרסים. אנהנו ראינו

שיש מקום להביא לכך שהוזלת המוצר תהיה בכמה אחוזים. אני לא יכול להיכנס לנושא של

תמחור המוצר, כי כל מוצר הוא מחומרי גלם אחרים וכו', אבל בטווח הנראה לעין היינו

רוצים לראות בהוזלת המוצר - הרהיט - ואני לא מדבר על רהיט מעץ מלא, כי לא עליו

דיברנו כאן, כי לא עץ מלא מייצג את התעשיה הזאת כמורה דרך אלא לבידים, סיבית

ופורמיקה וכל הדברים האחרים שנכנסים כחומר גלם למוצר.

ת' גוז'נסקי;

אני רוצה להבין, בעוד חמש שנים או בעוד עשר שנים, יהיה ענף או לא יהיה ענף,

לפי הערכה שלך.

אני לא יכול לעשות הערכה. אין לנו ולא תהיה לנו לעולם בקיאות יותר טובה מאשר

לגורמים לענף באשר לסיכוייו להישרד. לכן ביקשנו מהענף לבוא עם הצעות ועם תכניות,

ונדמה לי שהם הולכים לקראת זה.



היו"ר עי פרץ;

הסיכום המהותי של הישיבה הקודמת היה שאתה דורש מהענף לבוא עם תכניות, ואם

יש שינויים שמחייבים השקעות כאלה ואחרות - אתה מוכן להיות שותף לזה. ממול אתה

מוכן לבדוק מה הטווח המקסימלי שאתה מוכן למתוח את הנושא של ההגנה בנסיון לעשות

משהו בדומה למה שעשיתם בטכסטיל. לא קיבלנו תשובה.

נ' שרוני;

השר ענה על זה.

היו"ר עי פרץ;

הוא לא ציין תאריך. על זה הוויכוה. כמה זה? שנה? שנתיים? שלוש? התעשיות

ביקשו שלוש שנים. הם אמרו, תוך שלוש שנים אנהנו גם נערך, נגיש תכניות ונתאים את

עצמנו.

נ' שרוני;

אדוני היושב-ראש, התעשיות דיברו על שבע שנים. שנת אלפיים זה עוד שבע שנים.

דיברו על חמש, דיברו על שבע, הדרישה המהותית היתה שתוך שלוש שנים הענף מתאים

את עצמו וצריך לתת לו את הטווח הזה כדי להיערך.

שר התעשיה והמסהר מי חריש;

אדוני היושב-ראש, לגבי תכנית החשיפה. בינתיים אין ייבוא מארצות שלישיות. אין

ייבוא. אני מזכיר את החלטת הממשלה מ-1991. בהחלטה זו מדובר על מעקב. אנחנו

עושים מעקב, בתיאום עם הענף. כפי שאמרתי, כרגע אין שום ייבוא מארצות שלישיות.

נוצרה בעיה אחרת לגמרי, שלא תכנית החשיפה יצרה אותה אלא המצב הכלכלי באירופה,

והיא הבעיה העיקרית, וסוג ההתמודדות מול הבעיה הזאת הוא אחר לגמרי, כי יש פה בעיה

מסוג אחר. אנחנו נמצאים כרגע במשא-ומתן עם הקהילה האירופית לשנות את תנאי הסחר

שם.

הבעיה שהתעוררה היתה הטכסטיל לגבי ארצות שלישיות, ארצות של המזרח התיכון.

בטכסטיל היתה התאמה על -פי התנאים שנקבעו בענף הטכסטיל. בענף שאנחנו מדברים

עכשיו, מהמזרח הרחוק, ביניים אין שום התפתחות. אם תהיה התפתחות, אנחנו יכולים,

על-ידי אותה החלטה, לנקוט בעמדה של התאמה, בדיוק כמו שנעשה עכשיו. עד עכשיו לקחו

את שער החליפין. על-פי החלטת הממשלה יש לנו סמכות לנקוט בצעדים של הגנה. אבל

בינתיים, כפי שאמרתי, אין תחרות מהמזרח הרהוק. אנחנו נמצאים בשנת 1993. שנתיים

עברו מאז ההלטת הממשלה ב-1991.

היו"ר עי פרץ;

מאיר פיאלקוב, תתאר לנו את תמונת המצב, מבחינתכם.



מ' פיאלקוב;

אומרים שכרגע אין סכנה. מחירו של לביד מהמזרח הרחוק עלה במשך כחצי שנה בשוק

העולמי ב-50%. עלייה זו הפחיתה את הסכנה של ייבוא מיידי מהמזרח הרחוק. להביא

לביילם מהמזרח הרחוק זה להביא אניה אחת או שתי אניות ולסגור ארבעה או חמישה

מפעלים פה בארץ. זה לא קרה היום אבל זה עלול לקרות מרור. אנחנו דנים כאן על מה

שעלול לקרות מחר. לפי ידיעות שיש כרגע - שוחחתי השבוע עם אחד הסוכנים שלנו

בהולנד, שהיא ארץ היעד העיקרית של הייצוא שלנו - והוא אמר לי שמצב המחירים במזרח

הרחוק התחיל להשתנות בכיוון הפוך מזה שציינתי קודם. וכפי שאמרתי, אנחנו מדברים על

המרור.

בישיבה הקודמת של הוועדה לא הופיעו פה נציגי יצרני הרהיטים.

קריאה;

לא הוזמנו.

מי פיאלקוב;

לא אני המזמין.

היו"ר עי פרץ;

אני המזמין.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אתם אמרתם לי שאין ניגוד אינטרסים. במוצאי החג הייתי בתערוכת הרהיטים ואמרתי,

אומרים לי שאין ניגודי אינטרסים. אמרו לי, יש ניגודי אינטרסים. אמרתי ליושב-ראש

הוועדה, לפי דעתי הוועדה צריכה לשמוע את התמונה הכוללת של הענף, כי האחריות שלנו

היא אחריות כוללת לענף וצריך למצוא את נקודת האיזון שהיא גם לטובת יצרני חומרי

הגלם וגם לטובת ענף הרהיטים. רציתי שתהיה תמונה כוללת.

מי פיאלקוב;

בסך-הכל, אנחנו יצרני חומרי הגלם חיים מיצרני הרהיטים. אנחנו בהחלט עובדים

בשיתוף פעולה איתם במשך עשרות שנים ואנחנו ניזונים מהם כמו שהם ניזונים מאיתנו.

תמיד אנחנו מזהירים אותם שייבוא מאסיבי יכול להרוס גם את הענף שלהם, ויש לנו כבר

דוגמאות של ייבוא חומר מסוג נמוך.

שמיותי לשמוע פה משר התעשיה והמסחר על אפשרות של החמרה באכיפת הכללים. אני לא

רואה את יצרני הרהיטים מהצד השני של המתרס. אני שמח שהם נמצאים פה.

אני מסכים שאין לנו מה לעשות כשמדובר על מדינות שיש לנו הסכמים איתן. לא

האמנתי וגם כרגע אני לא מאמין שאפשר לעצור משם ייבוא. יש למדינת ישראל הסכמים

חתומים עם השוק האירופי. אותו דבר עם ארצות-הברית ואותו דבר עם מדינות E.F.T.A.

החשש שלנו הוא ממדינות שלישיות, המזרח הרחוק וזה יכול להיות גם מדינות מזרח

אירופה.

אני שמח לשמוע על ההתקדמות שלנו, על הפתיחות ועל יחסים עם מדינות אחרות.

אנחנו שמחים שיהיו קשרים עם אינדונזיה, אבל מרור זו מדינה שמאיימת עלינו במשלוח

לבידים לכאן. זו יצרנית הלבידים הגדולה בעולם. אנחנו מייצרים פה 100 אלף קוב

דיקטים. באינדונזיה מייצרים מעל ל-10 מיליון קוב דיקטים בשנה. לכן ביקשנו לעכב

את מדיניות החשיפה, לעצור את זה לשלוש שנים, לתת לנו להתארגן ולהיות מוכנים.

אנחנו פועלים בנדון ומקווים להיות מוכנים. תודה רבה.



היו"ר ע' פרץ;

מזכיר מועצת פועלי אשקלון, נציג המזכירים כאן, מה עמדתך?

אי עוזר;

כולנו יצאנו מעודדים מהפגישה הקודמת. ואכן, מאז הפגישה הקודמת עד היום נעשו

שינויים. אלא, כמו שאמר ידידי פיאלקוב, אנחנו דואגים מה יהיה בעתיד. בשוק כה

פרוע ובמערכת יחסים בינלאומית כל כך מסובכת ומורכבת, כולנו חייבים להיות זהירים

ולדעת לכלכל את צעדינו.

אנחנו מדברים על הרבה עובדים. המפעל באשקלון - אני לא יכול לתת נתונים לגבי

הערים האחרות שבהן יש מפעלים כאלה - מעסיק 400 איש. זה מפעל שיש בו שילוב מאד מאד

מעניין וחיובי של צעירים, עולים חדשים ועובדים ותיקים. בתהליכים המתקיימים היום

וביחסים הבינלאומיים אין לאיש מאיתנו שום ביטחון לאן זה יוביל. יש אמנם תקוה,

אבל הכל עלול להתהפך ולהשתנות, ולכן אנחנו חייבים שיהיה איזה שהוא מינימום הכרחי

מבחינת חומרי הגלם, בייצור המקומי בכלל ולא רק בענף הזה, כדי להבטיח את עתידנו.

צריך לבדוק ולראות מה יקרה בעוד שנתיים-שלוש, מה הצעדים שינקטו בהם המפעלים,

ומה תהיה ההיערכות של המשרד להגנה שלנו.

היו"ר ע' פרץ;

תודה.

חי לוי;

אני מבקש להרחיב קצת ואולי גם למקד את הבעיה שאנחנו, התעשיינים נמצאים בה.

היו"ר ע' פרץ;

אני מבקש שתמקדו גם את הדרישה. יש לי הרגשה שאפשר להגיע לסיכום. לא נראה

לי שיש פה עימות חריף.

ת' גוז'נסק';

זאת הבעיה.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אין כרגע בעיה, זאת הבעיה. חוששים שבעתיד תהיה בעיה, וזה חשש שיש לו רגליים.

כרגע אין בעיה מיידית. , לפני כמה חודשים, כשהתחיל הדיון, היתה תחושה של בעיה

מיידית. השינוי שדובר, עליו, במזרח הרחוק, שינה את התנאים שבהם התחיל הדיון, גם

אצלנו, גם פה.

היו"ר עי פרץ;

אני מבקש שנשמע גם הצעות, הצעות קונקרטיות.

חי לוי;

אני רוצה לומר, שכתעשי"נים אנחנו לא יכולים לחשוב בטווח של חודשים אלא אנחנו

חייבים לחשוב בטווח של שנים. ציוד, השקעות, קליטת כוח אדם, הכשרה, פיתוח, אלה

דברים שנמדדים בשנים.



אני נורא מצטער לומר, שגם אם נכון לרגע זה תנאי הסחר העולמי הם לטובתנו,

בכל זאת לא ברור מה יקרה ולכן אני לא יכול לבנות תכנית השקעות.

אנהנו נמצאים במצב שברור לגמרי שאם לא נעשה כלום - המערכת הזאת איות דינה,

להיגמר. כל מה שאנחנו מבקשים ממקבלי ההחלטות זה להבין שיש ציר זמן מינימלי שבו

הדברים צריכים להתבשל, להיערך ולהתבצע, ואת הטווח הזה אנחנו רוצים. זאת אומרת,

הדבר היחידי שאנחנו יכולים היום לבקש, בידיעה שאנחנו לא נשנה את החלטת הממשלה

ואנחנו יודעים את המגמה הכללית, הדבר היחידי שאנחנו רוצים היום זה לקבל בטחון על

זמן ולא על מודלים כלכליים. כתעשיין, שצריך היום לבנות תכנית וללכת ולהשקיע

כספים, אני חייב לדעת מה טווח הזמן שיש לי על בטוח, שהוא המינימום, שאחריו אני

נחשף לתנאים. המנכ"ל צודק, מי שיידע הכי טוב את התנאים זה אנחנו ולא המשרד,

ואנחנו נלמד להתמודד איתם. אנחנו מבקשים רק דבר אחד, ודאות לטווח סביר, שבתוך

הטווח הזה אנחנו גם נתמודד.

היו"ר ע' פרץ;

מה זה "סביר"?

ת' גוז 'נסקי;

ודאות כלפי העולם השלישי?

חי לוי;

ודאי.

ת' גוז'נסקי;

היו הבטחות מפורשות, זה לא מספיק?

ח' לוי;

אין הבטחות. אין.

היו"ר ע' פרץ;

יש הבטחה להיות עם האצבע על הדופק.

חי לוי;

אנחנו רוצים לדעת טווח זמן מינימלי שבו אנחנו יודעים שלמשרד יש כלים להגן

עלינו. ואנחנו רוצים שהמשרד יהיה פתוח תפיסתית, מחשבתית וארגונית לתכניות שאנחנו

נביא לו, כדי להתארגן לקראת השלב הבא. נרצה מאד את עזרת המשרד בנושא הזה.

היו"ר עי פרץ;

הטווח הסביר מבחינתכם, מהו.

חי לוי;

אמרנו, שלוש שנים.

לא אמרת, עכשיו איזה אומר. אני דיברתי בשמכם על שלוש שנים, כי זה היה הסיכום

בישיבה הקודמת. בדבריו של המנכ"ל ניכרה תחושה שהוא לא בטוח מה עמדתכם .לכן רציתי

שהדבר יהיה ברור. שלוש שנים, זה נראה סביר.

רפאל מולקה, חשוב שהשר ישמע אותך.

ר' מולקה;

זו לא הישיבה הראשונה. ישבנו בהרבה ישיבות ושמענו הבטהות. את התוצאות

אנהנו רואים במפעל, שממשיך לרדת בכוה אדם. זו התוצאה. היינו 700 עובדים.

נכון שאנחנו צריכים לכבד על מה שחתמנו, אבל לא ייתכן שרק אנחנו נהיה יפי-נפש.

אני יודע שהצרפתים מקשים על הייבוא עליהם ועושים כל מיני תרגילים. אני חושב שגם

פה יכולים להקשות.

דיברתי בזמנו על העובדים. נפלטו עובדים מהמפעל שלנו, "עץ לבוד". יש שהתגרשו,

יש שהלכו לעולמם, יש שמסתובבים עד היום וחיים על חשבון המדינה, ויש שהתדרדרו.

אנחנו לא רוצים לדאוג למדינות אחרות במקום לדאוג לעצמנו.

ת' גוז'נסקי;

היו פיטורים בשנה האחרונה?

ר' מולקה;

כן.

ת' גוז'נסקי;

כמה עובדים?

ר' מולקה;

50 עובדים.

כמה עובדים יש עכשיו? כמה עובדים יש היום?

ר' מולקה;

היום יש לנו קרוב ל-400. לפני שנתיים וחצי-שלוש שנים בערך היינו יותר.

התייעלנו והבאנו ציוד יותר משוכלל.

כל הזמן מדברים על העולם השלישי. זה לא בדיוק ככה. צריך דבר על הכל ביחד,

כדי לא להזיק לנו. כמו שאחרים מוצאים דרכים להקשות, גם אנחנו יכולים למצוא דרכים

איך להקשות.

בצרפת, לדוגמה, יש להם איזה נמל בסוף העולם, יש שם אדם מבוגר שצריך לתת

רשיונות. הוא בא לשם פעם בשבוע. אף אחד לא הולך לשם. לא מוצאים את הזקן הזה.

גם פה יכולים להקשות. יכולים לצאת לחופשה, יכולים להפעיל בנושא הזה, לא בנושאים

אחרים, קצת ביורוקרטיה, הכל בשביל לתת תעסוקה לעובדים במדינה.



אני הרגשתי מה פירוש פיטורים. ישבתי עם ההנהלה ואני רואה את המפוטרים. עד

היום פונים אלי אלה שפיטרנו אותם. אין להם פת להם. אני צריך לעשות מגבית מהעובדים

בשביל לתת להם. זו בושה וכלימה, שאני צריך לגבות מהעובדים כמה גרושים בשביל לתת

להם. זה לא מקובל עלי. בשביל מה יש ממשלה? בשביל מה יש נבהרים?

אני מקווה שתעזרו בנושא זה, ושיהיה לכם בהצלחה. הצלחה שלכם היא הצלחה של כל

עם ישראל.

היו"ר עי פרץ;

תודה.

ציון לוי, בבקשה.

צי לוי;

בראשית דברי אני רוצה לספר, שבחודש מרס סיירו השר וצמרת המשרד במפעל "ספן".

הם ראו מפעל לתפארת, מפעל שבמשך חמש השנים האחרונות הוא רק מתייעל. ההתייעלות היא

לא רק לפטר אנשים, למרות שפיטרו שם הרבה אנשים, אלא נעשו שינויים טכנולוגיים

מרחיקי לכת.

התפוקות עלו בצורה ממש מדהימה. אם "ספן" מייצר היום מיליון ממ"ר ויותר מזה

לחודש, פעם הוא ייצר עם מספר גדול יותר של עובדים כ-400 אלף מטר. כפי שאמרתי,

הטכנולוגיות השתנו, אנחנו התייעלנו, ואנחנו ממשיכים לעשות את זה יום יום.

אומרים שאין בעיה מיידית. הבעיה המיידית, אדוני השר, היא האכיפה של התקן

בנמלים. נכון שבודקים, נכון שלוקחים דגימה מסויימת, אבל צריך להגדיל את הדגימות,

צריך להקשות קצת על הי יבואנים. מה לעשות, אנחנו צריכים להתפרנס פה. אנחנו לא

צריכים להתפרנס באיטליה או במקום אחר. לכן צריך להגדיל את מספר הדגימות.

נכון שיש ניגוד אינטרסים. אם הרהיט יעלה קצת יותר, אף אחד לא יינזק, אבל אם

לא נייצר במפעלים, יינזקו 2,500 משפחות.

היו"ר ע' פרץ;

תודה.

א' עמיאל;

אני לא מבין על מה מדברים .שלוש שנים? זה גזר-דין מוות לענף. בתעשיה יש כלל,

מי שלא מתקדם הוא לא מפגר, הוא נעלם.

אנחנו יושבים היום נגד מפעלים שמייצרים לבידים בעזה. בכל בוקר נכנסת דרך

מחסום ארז משאית עם לבידים, בלי תקן, בלי שום דבר. אנחנו לא יכולים לשלוט על

הענין הזה. מכון תקנים לא בודק שום דבר.

השאלה מה המגמה ומה הצעדים. אם רוצים שנסגור - אז מה זה משנה שלוש שנים, שנה

או שנתיים? כולם הולכים הביתה. סגרנו את הלבידים.

היו"ר ע' פרץ;

כמה עובדים יש בערד?



אי עמיאל;

בערד, במפעל שלי יש 70. 30 יושבים בתל-אביב.

היו"ר ע' פרץ;

מה תפקידך בערד?

אי עמיאל;

אין לי מנכ"ל.

היו"ר ע' פרץ;

אתה מנכ"ל המפעל?

כן.

נגריות קטנות אינן מייבאות. מייבאים רק הגדולים. בל השנים יכלו לייבא סיבית.

היתה מגמה לגדוע את כל הענף שנקרא חומרי גלם.

העולם, כמו שאומר רבין, הוא פתוח. פרס אומר, רבותי , תפקחו את העיניים, העולם

השתנה, יהיה שלום. אינדונזיה, אתמול היא היתה אויב. היום היא ידידה גדולה שלנו.

הייתי בסיור בטיוואן. טיוואן היא מדינה שקנתה את חומרי הגלם שלה מאינדוזיה. נשיא

אינדונזיה אמר, אני רוצה שאינדונזיה תהיה מעצמה בשנת אלפיים. מה הוא עשה? עצר את

ייצוא חומרי הגלם ואמר, התעשיה בארץ שלי תמכור דיקטים. העולם יישב בצד ויחכה, אני

דואג ל-200 מיליון מוסלמים שלי. אנחנו עושים את ההיפך.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אני רוצה לשאול שאלתה אינפורמטיבית, ממתי אתה מנכ"ל?

אי עמיאל;

משנת 1985.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

תכנית ההשיפה הוגשה מתי? ב-1991?

אי עמיאל;

ב-1991.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אחרי כן היו לך תכניות להשקעות?

אי עמיאל;

יש לי היום. משנת 1972 אני מפעל מאושר עם אפשרות להשקיע. עצרתי. עצרתי את

הייבוא של המכונות. אני לא יודע איפה אני עומד.



שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

מתי הכנת את תכניות ההשקעות האהרונות שלך, שהיגשת אותן.

אי עמיאל;

לפני שנתיים וחצי.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

איזו שנה?

אי עמיאל;

1991.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אחרי תכנית החשיפה?

אי עמיאל;

כן.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אחרי זה עשית תכנית השקעות.

אי עמיאל;

כו.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

על בסיס התכנית הקיימת שאתה ידעת אותה ב-1991.

אי עמיאל;

כן.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

תודה.

היו"ר ע' פרץ;

הוויכוח הזה, אין לו סוף. אנחנו לא יכולים לתבוע ממדינות שעומדות מולנו לפתוח

שוק לייצואנים שלנו ומצד שני לומר להם, אנחנו סוגרים. אין כללי משחק כאלה. יש לנו

מפעלים רבים שמעסיקים אלפי עובדים, בנושאים אחרים. תפקידנו ליצור תהליך הגיוני

שיתן למפעלים בארץ זמן ויכולת להתארגן. לכן קבענו, שיהיה נסיון לתת לכל ענף וענף

את הזמן שהוא צריך. שנית, משרד התעשיה והמסחר מהזיק קרן או סכום כסף מיוחד עבור

מפעלים שעלולים להיפגע מהחשיפה, מחוץ לתקציבים האחרים שקשורים להשקעות הרגילות,

שאמורים לתת תשובה יותר גמישה, יותר מיידית, למפעלים מסוג המפעל שלך.



אי עמיאל;

צריך לסגור.

היו"ר עי פרץ;

אם לסגור, אני מצטער מאד. אם אתה אומר שהדבר היחיד שיכול לקיים אותך זה לסגור

את מדינת ישראל, אני מצטער מאד, זה בלתי אפשרי. יש לנו הסכמי סחר עם ארצות-הברית,

עם אירופה.

אי עמיאל;

המזרח הרחוק.

היו"ר עי פרץ;

ואם אם יהיה הסכם עם המזרח הרחוק, שפותח אותם בפני כל המפעלים הי יצואנים

שלנו?

אי עמיאל;

אז צריך לסגור את התעשיה בארץ.

היו"ר עי פרץ;

אני לא בטוח. אני חושב שאם תאמר מה התנאים שאתה מבקש שיהיו למפעל שלך כדי

שתהיה לך יכולת התחרות, אז אנחנו יכולים להיות פרטנרים להציג תביעות ברורות, מה

התנאים שאתה דורש כדי להתחרות.

אני אחד נגאלה שתובע ששכר עבודה יהיה חלק מהחישוב של מימדי חשיפה. שכר העבודה

הוא מרכיב חשוב בעלותו של המוצר.

אני חושב שהחברים שלך בענף ניסו לגבש תביעות לגיטימיות, שאנחנו יכולים להיות

שותפים להן, שהמשרד מסוגל לעמוד בהן, כדי לתת לך גם זמן וגם אמצעים להתאים את

עצמך. אני מציע לקיים חשיבה מהסוג הזה, אחרת אנחנו עובדים על שווא. הדיון יהיה

עקר, אם כל אחד יחזיק בעמדתו הוא בלי רצון לנסות לבדוק מה הוא מסוגל לעשות, יש

לנו בעיה.

אני מבקש שנשמע עכשיו את תעשיית הרהיטים. ישראל ברג, אני מבקש שתאמר לנו גם

האם התייקרות מוצרי הגלם השפיעה על הביקוש בארץ. יכול להיות שאני, כדי לחיות

ברמת שכר ממוצעת, צריך לשלם עבור הרהיטים שלי יותר כסף מאשר משלם מישהו אחר

במדינה איורת, כי אני רוצה שגם העובדים האחרים יחיו ברמה מקבילה. כולנו משלמים אחד

בשביל השני. השאלה אם זה הוריד ברמת הביקושים. זו השאלה.

י י ברג;

השאלה עבור מה נשלם, עבור תוצרת מקומית או עבור ייבוא.

אני רוצה לציין, אנחנו לא צריכים להיות בניגוד אינטרסים, אבל מאחר שאנחנו

כיצרני רהיטים עומדים מול יצרני חומרי גלם, שהם ספקים שלנו, אם נרצה או לא נרצה

זה יוצר איזה שהוא ניגוד אינטרסים. אפשר להיות חברים, אבל בעסקים סופרים בסוף

השנה מה התוצאות.



בענף שלנו, כיצרני רהיטים, אנחנו יכולים לשאול, מה הסיכויים של יצרני חומרי

הגלם או של יצרני הרהיטים להישרד, ומה הסיכויים שמספר המועסקים אצל יצרני

הרהיטים שיישרדו, ישאר לעומת יצרני חומרי הגלם.

לפי המספרים שהוצגו פה, אני חושב שההשוואה היא אחד לעשר. לכן אני חושב שיצרני

הרהיטים הם אלה שצריכים להוביל את כל הנושא שעומד מול חשיפה או מול בעיות בעולם

הרחב.

אנחנו כיצרני רהיטים לא מבקשים הגנות. אני לא חושב שצריך להאמין בשיטה של

הגנות. אנחנו צריכים להאמין בתהרות החופשית, בתחרות שיש בעולם, ביכולת שלנו לעמוד

מולה.

אני לא רוצה להציע פה הצעות. אני לא מאמין שאפשר להתגבר על בעיות של ייבוא

רהיטים דרך תקינה או בכל דרך שמהווה מגבלה כזו או אחרת, שבה נצטרך לנסות להשתמש.

אין ספק שיש בעיה בנושא של חומרי גלם.

ת' גוז'נסקי;

מה שיעור הרהיטים המיובאים הנמכרים בארץ?

קריאה;

סדרי גודל של 10% בערך.

י' ברג;

אשר לחומרי הגלם. אין ספק שהייתי מאד שמח, גם כיצרן, לקבל את התצרוכת שלי, גם

במפעל שלי, מהספק המקומי שישנו בארץ. עם זאת אני רוצה שתדעו שיש הרבה סיבות

היסטוריות לכך שאנחנו מפעל מייבא. אשמים בכך הם יצרני חומרי הגלם.

אני חושב שאין ברירה. אם אנחנו, כענף, רוצים לעשות את הפעולות המתאימות לענף,

אנחנו יודעים מראש ולוקחים בחשבון שאנחנו צריכים לעמוד מול תחרות מסויימת שתהיה

מולנו, שנגדה אנחנו פועלים ושמולה אנחנו צריכים להתמודד ושלשם כך אנחנו צריכים את

חומרי הגלם הכי זולים שאנחנו יכולים לקנות, באיכות הכי טובה שכל מפעל קובע לעצמו.

אני לא רוצה ואני לא חושב שהמדינה או יצרני חומרי הגלם צריכים לקבוע את

האיכות שאני רוצה לייצר. הצרכן יקבע.

היו"ר ע' פרץ;

איך? אני מסוגל לדעת איזה רהיט אני קונה? אני צריך לסמוך על הממשלה שהיא תגן

עלי שאתה לא מרמה אותי. אני כאזרח, אני לא מבחין בין שולחן לשולחן. בכל נושא אני

צריך שהמדינה תגן עלי.

י י ברג;

הרי היום יש ייבוא של רהיטים. אין על זה שום ביקורת. יש איכות נמוכה. זה נמכר

בארץ. יש לזה קונים. יש צרכן שאומר, אני קונה רהיט זול ואני יודע שבעוד שנה אחליף

אותו. לעומתו, יש מי שיש לו יותר אמצעים, הוא קונה רהיט יותר יקר, לאורך זמן,

ומשלם יותר. הצרכן יקבע. אנחנו, באיגוד, מצאנו פתרונות איך בהתארגנות פנימית

שלנו אנחנו רוצים לפקח על הנושא של שירות ללקוח, שזה קשור גם לאיכות של המוצר.

אפשר. אנחנו חיפשנו פתרונות לעצמנו. אני לא חושב שיש ברירה אחרת אלא צריך לדעת

איך להתמודד עם זה.





אנחנו נוכל להתמודד, ולדעתי גם נתמודד אם נדע לייצר מה שהצרכן צריך, מה

שהצרכן רוצה. אם הצרכן הישראלי, לדוגמה, ירצה בריהוט זול, ברמת איכות נמוכה, וזה

מה שאפשר למכור, בשביל צריך לייצר ריהוט באיכות?

המצב הוא לא כזה. המצב הוא שיש גם זה וגם זה. לשמחתנו יש הרבה מאד לקוחות

שרוצים איכות, ולכך המפעל צריך לשאוף להגיע בדרכים שלו, ביכולת שלו, בציוד שיש

לו, בהשקעות שהוא עושה.

בעמוד 4 בחומר שקיבלנו כתוב, "ייצוא זעום". אולי לא אנחנו אשמים בכך. אולי

זה בגלל חומרי הגלם שאנחנו מקבלים? אולי בגלל שאני מייבא את חומרי הגלם שלי אני

ייצואן?

מי פיאלקוב;

אני מוכרח להפריע. אני מצטער. מר ברג לא משתמש בכלל בלבידים. שיתייחס

ללבידים ולסיבית בנפרד. זה טיח בעיני כל הנוכחים. הוא לא משתמש בלבידים.

היו"ר ע' פרץ;

מאיר פיאלקוב, תבקש להעיר, אני אתן לך. לך אף אחד לא אמר מה לומר. בוודאי

שגם ישראל ברג יכול לומר rraשהוא רוצה. זה אחד הכללים בישיבות של ועדות הכנסת.

היתרון הגדול של הוועדה כאן הוא שכל אחד פה אומר מה שהוא רוצה.

שיפריד בין לבידים לסיבית.

י' ברג;

רבותי, אני לא התייחסתי כרגע לסוג חומרי הגלם. אני חושב שקודם כל צריך להבין

את המכלול כולו ואחר-כך לראות אם כדאי ואם צריך, לצורך מפעל מסויים, לרדת לפרט של

חומר גלם ספציפי.

ת' גוז'נסקי;

אתה מייבא חומרי גלם רק לעצמך, רק למפעל שלך?

גם למכירה, זה העסק הכי טוב.

היו"ר ע' פרץ;

מר ברג, בחומר הגלם שאתה מייבא, עם החומר גלם הזה, במחירים שלו, ארנה מצליח

לעמוד בתחרות בייצוא?

י' ברג;

כן. אני רוצה להגיד לך יותר מזה, בגלל הייבוא הזה של חומרי גלם, גם המחיר

המקומי של מלמין, שאותו אני מייבא, ירד, ירד לטובת המפעלים בארץ. זה בסדר. הם

עושים תחרות מול הייבוא. זה בסדר. הם רוצים למכור יותר בזול ממה שהי יבואן מוכר.

היו"ר ע' פרץ;

שאלתי שאלה אחרת, האם עם החומר גלם שלך אתה מצליח לייצא יותר.



י' ברג;

אנחנו מפעל שמייצא כבר הרבה מאד שנים, ואני חושב די בהצלחה. אני חושב שאנחנו

מובילים בענין הזה, ואני אישית די דוחף את הנושא מבחינה ענפית.

אני רוצה לומר פה כמה מלים על הייצוא. אם אנחנו רוצים באמת לעמוד מול תחרות

בעולם, אנחנו צריכים חומר גלם שיהיה במחיר מתחרה, באיכות מתאימה ובאספקה בזמן. כל

זה יכול לאפשר לנו לעמוד בתחרות. את היתר אנחנו נעשה. אם נעשה מוצר שלנו

באיכות, או נעשה עיצוב מתאים, או כל דרישה אדדה. לשוק היעד, זה תפקידנו כיצרני

רהיטים ועם זה אנחנו יכולים להצליח. אנחנו עושים היום הרבה השקעות.

היו"ר ע' פרץ;

כמה עובדים יש במפעלים שלך.

י' ברג;

אצלי יש כ-80 עובדים.

אנחנו עושים היום בענף הרבה מאד השקעות, כדי להגדיל את היקף הייצוא. אני

רוצה לציין, שהיום יש הזדמנות אדירה לענף הזה. המחירים באירופה, בריהוט המוגמר,

הם יקרים. חומרי הגלם הם תחרותיים יותר, ואפשר היום לעשות פעולות להגדלת הייצוא.

זה נושא שאנחנו נעמוד בו בקרוב עם משרד התעשיה והמסחר, בשיחות די מעמיקות.

לא יכול להיות שיעצרו אותנו, כיצרנים, במגבלות כאלה או אחרות.

לסיכום, אם יוחלט לינת איזו שהיא הגנה, אני מבקש לא לשכוח שאותה הגנה צריכה

להתייחס גם ליצרני הרהיטים.

תודה.

שי בן-דוד;

ראשית, אני רוצה להגיד לפורום הנכבד שאני מאד תמה, אולי אפילו המום ממה

שקורה. אני שומע שזו ישיבה שנייה, אולי שלישית, שמתנהלת על נושא שאני חי ממנו

יום-יום, ואף אחד לא טרח להזמין אותנו, פרט לכבוד השר שביקר בתערוכה וראה את

המוצרים שעושים היצרנים, 130 יצרנים חברי האיגוד, ונענה לבקשתנו להופיע כאן.

אני מייבא רק פרזולים שלא עושים בארץ. אבל אם יכריחו אותנו לעמוד בתקנים, אם

יכריחו אותנו לעמוד בתנאים שונים, גם מפעל "רגבה" יתחיל לייבא. ותאמינו לי, זה

הרבה יותר קל. לא יכול להיות שאנחנו נעמוד בתחרות מול רהיטים מיובאים שלא חל

עליהם שום חוק, שום תקן, שום דבר. מי מגן על רהיטים שזורמים הנה וכל שנה הקצב של

הייבוא הזה שלהם עולה? אף אחד לא מגן.

לעומת זאת, לוה פורמיקה - על זה צריך להיות תו תקן. אבל אם אותה פורמיקה

מודבקת על סיבית בתור חלקים או בתור ארון - אין שום תקן. זה מצחיק. לכן, אם

מדברים על העתיד, היצרנים יעשו ייבוא.

אני בא ואומר, תפסיקו להיות אנכרוניסטים. אני חושב שכל יחסי הכוחות הם

מעוותים. מי שהיה צריך לבוא בתביעות להגנה זה אנחנו ולא יצרני חומרי הגלם. בכלל,

צריך לשים קץ וסוף להגנות. מי שעשה פעם הגנה והמציא את התקן, שיבושם לו. זה לא

יעמוד בימים הבאים עלינו לטובה, כשהכל נפתה. אי-אפשר להיות אנכרוניסט.

הצרכן הוא הקובע. רגבה טובים - יקנו אותה. ברג טובים - יקנו אותו. אם ספן

יהיו טובים, אני אקנה אותו. אם לא יהיו טובים - אני לא אקנה אותו.



ת' גוז'נסקי;

אתה רוצה ביטול התקן?

שי בן-דוד;

ודאי שאני רוצה ביטול התקן. מי צריך את זה? כשמישהו מביא נייר בודקים אותו

בתקן? מה כל הצחוק הזה? היה פה סיפור הצ'יפס, האם מישהו הולך לעשות תקן לצ'יפס?

רהיטים, אתה בודק, רוצה - תקנה, לא רוצה - אל תקנה. בשביל מרן תקן?

ההגנות האלה, ימיהן ספורים. ימיהן של כל ההגנות מכל הסוגים ספורים.

ר' מולקה;

הכוונה שלך לחסל את המפעלים.

שי בן-דוד;

סליחה, לא אמרתי את זה.

ר' מולקה;

אתה רוצה לחסל את הענף, את המפעלים.

שי בן-דוד;

אני לקוח. אני לקוח טוב ואני אמשיך להיות לקוח טוב שלכם, כי המוצרים שלכם

טובים מאד, ואם תעמדו במחירים.

אין צורך בהגנות. ההגנות האלה ייגמרו וילכו מן העולם. תפסיקו לקחת אוויר

לעוד שלוש שנים. בעוד שלוש שנים יהיה סיפור אחר. תקדימו ותערכו לתחרות. לא

תעזור שום הגנה. תרדו מזה. תערכו כמו שצריך ברמה המסחרית, ברמת הטיב.

מה עם המועסקים? האם אתם יורדים במספר המועסקים?

שי בן-דוד;

לא, רק עולים.

אני מבקש, לא לעשות הגנות. כל החישוקים - זה לא יעמוד במבחן המציאות. אני

מבקש לרדת מזה.

אי נג'את אולה;

תנו לנו לעבוד. אנחנו לא רוצים עזרה. ההנהלה שלנו טובה, משקיעה, המפעל טוב.

אני מדבר למען העולים הרוסים והאתיופים. 40% מהפועלים ב"לבידי אשקלון" הם

אתיופים ורוסים. אם יש ייבוא - אין להם מה לעשות.

ויש פועלים העובדים 33 שנים ב"לבידי אשקלון". האם יש באשקלון מפעל אחר? תנו

לנו לעבוד, אחרת אל תביאו אלינו עולים, אל תביאו אתיופים.



לפני שנה פיטרנו 70. עכשיו קולטים פועלים. זה קשה. זה קשה מאד. אתם לא יודעים

מרז זה באשקלון, אין מפעלים ארורים. עולה מרוסיה מחפש ומוצא מקום עבודה, כמה שמח

לקבל 1,200-1,000 שקל. בבקשה. תעזרו לנו. תנו לעבוד. לא רוצים ממכם כלום, רק תנו

לעבוד.

היו"ר ע' פרץ;

תודה.

בבקשה מא גלנוס.

די גלנוס;

רבותי, לומר שפיטרו בגלל חשיפה? זה לא נכון.

שר התעשיה והמסרור מי חריש;

זאת הנקודה. אם היו פיטורים - זה לא בגלל ייבוא מארצות שלישיות.

ר' מולקה;

יש מי שרוצה לפטר ולא לייצר?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

לא בגלל ייבוא, לא בגלל ייבוא.

די גלנוס;

אני כל הזמן מסייר, לפחות פעמיים בשבוע, שלוש פעמים בשבוע. קיימנו יום עיון

בתערוכת הרהיטים. תעשייני הרהיטים ארחו אותנו וראינו מה זה רהיטים.

אנחנו אחראים על כל פיטורי עובד ועובד. אם בערד יש מפעל - במקרה הייתי שם

בשבוע. שעבר - שרוצה להשקיע ורוצה לקלוט עובדים, הוא לא יכול להשקיע אם אין

מדיניות לתקופה הקרובה.

היו"ר עי פרץ;

כשאומרים להשקיע, הכוונה היא שבתוך תהליך ההשקעה נוצר מצב שעלות הייצור עומדת

בתחרות. זאת אומרת, אנחנו נותנים טווח זמן להתארגן כדי שבעוד שלוש שנים הוא יהיה

מסוגל להתחרות, כמובן אם הוא משפר בתוך המפעל ועושה מה שהוא צריך וחושב שצריך

לעשות. בהשקעות.

די גלנוס;

מדברים על כל מיני תווי תקן. מדברים על אלפי שקלים בשנה שמשלמים על תו תקן.

כבוד השר, אם יש אפשרות להפחית גם בנושא הזה, זה אולי יהיה לטובה. מפעל שחייב

לעמוד בתו תקן - זה מייקר לו את עלות המוצר שלו. אם תו תקן למפעל קטן עולה 60 אלף

שקל בשנה, זה לא כדאי לו. אם מדברים על תחרות כללית, בגלל חשיפה כלפי כל העולם,

אז שהכל יהיה פתוח ואז התחרות תהיה יותר הוגנת.

ר' מולקה;

תסלח לי, על מה אתה מדבר? אני מתפלא עליך, איך אתה מדבר. המפעלים לוחצים על

תו תקן בשביל להתחרות על החומרים.



היו"ר ע' פרץ;

אנחנו רוצים לדעת מה עמדת ההסתדרות.

די גלנוס;

עמדת ההסתדרות והאיגוד המקצועי - לדאוג לכל עובד ועובד, ולא משנה אם זה

בנגריות או במפעלים; להפהית בנושא של תו תקן, כדי שהמפעלים יוכלו להתמודד בעולם;

ויחד עם זה לתת אורכה של שלוש שנים, כמו שהטכסטיל קיבל אורכה להמשיך להתמודד.

אני מקווה לשיתוף פעולה בין תעשיית הרהיטים לחומרי הגלם.

היו"ר ע' פרץ;

אני מודה לך.

אני רוצה להתנצל בפני החברים שהגיעו מפתח-תקוה. ששון ששון, אולי אתה תוותר

לנו, כי אנחנו צריכים לסכם. אני יודע שטובת העובדים נגד עיניך ועדיף שישאר לנו

זמן לשמוע את עמדת המנכ"ל.

חברת-הכנסת גוז'נסקי, בבקשה.

ת' גוז'נסקי;

כששמעתי את הדיון נזכרתי באדון שביט שהיה פעם ראש התעשיינים, נשיא התעשיינים,

והטיף מוסר לכל העולם על חשיבות הייצור כחול-לבן אלא שבסוף הוא התחיל לייבא

תנורים. הסוף ידוע לגמרי, אין מפעל ואין שום דבר. העסק נגמר. אני לא יודעת מה

הוא עושה עכשיו, אבל שהוא עכשיו לא תעשיין, אני חושבת שזה ידוע. אני אומרת את זה

כדי לומר שהוויכוח הזה לא חדש.

אבל בנימוקים שהועלו פה דובר כל הזמן על הראייה העולמית וכו'. נכון שצריך

היום לראות את המרחקים המתקצרים ואת הסיכויים ליותר ויותר קשרים כלכליים עם יותר

ויותר ארצות, כולל באזור שלנו, לכן יש איזו שהיא פרספקטיבה נפלאה של שיתוף פעולה

כלכלי, צמיחה כלכלית וכו'. אבל מצד שני אי-אפשר להתעלם מכך שבעולם הזה, הגדול,

הפתוח והמופלא הזה, מדינות עוסקות ומקדישות הרבה מחשבה להגנה עצמית. לחשוב שזה

לא קיים, זה פשוט מוזר.

אומרים לבטל את תו התקן הישראלי. מה, בארצות אחרות אין תווי תקן?

אין.

ת' גוז'נסקי;

בשום ארץ איו תווי תקן?

די גלנוס;

יש, לא רשמיים.

ת' גוז'נסקי;

מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שיש בה תו תקן?



די גלנוס;

כן. יש מדינות שיש בהן תו תקן אבל זה לא מחייב.

ת' גוז'נסקי;

ענין תווי התקן זו דוגמה איות. דוגמה שנייה זה כל מיני התארגנויות שקיימות

ומקימות סביב עצמן כל מיני חומות.

ואפשר להביא דוגמאות של שיקולים נוספים, כאלה ואחרים.

נדמה לי שהכיוון צריך לתת איזו שהיא ראייה לטווח ארוך. המסר של שר ושל

המנכ"ל היה שהם חושבים שכרגע הסכנה לא אקטואלית. זאת אומרת, מאחר שהסכנה לא

אקטואלית לא צריך לעשות.

אני חושבת שענף שלא מתפתח לא יכול להחזיק מעמד. השקעות בציוד ובשכלולים הן

היום גבוהות מאד. לכן אני חושבת שזה אינטרס שלנו, כן לעזור, אם העזרה היא בתו תקן

או בצורה אחרת. לכן נראה לי שהקריאה לחיסול כל התערבות ממשלתית היא לא במקומה.

אני חושבת שכאשר, למשל, התחרות מצד י יבואני הרהיטים תגדל, אז נשמע פה זמירות

אחרות. הכל תלוי במצב. כרגע אתם לא כל כך מאויימים ולכן אתם בעד פתיחות מוחלטת.

מחר תהיו יותר מאויימים - תבואו אלינו ותגידו לנו, יש 20 אלף 20 אלף בענף הזה של

הרהיטים, מצבנו גרוע.

לכן אני חושבת שהתייחסות, בעיקר של המשרד, צריכה להיות שהוא לא מייצג אינטרס

של יצרן זה או אחר, אלא למצוא את הדרך של הגנה שלא עומדת בסתירה לפתיחות אבל

בכל-זאת נותנת לעובדים תקוה להמשיך להיות מועסקים.

היו"ר ע' פרץ;

תודה.

אני מבקש להעיר.

היו"ר ע' פרץ;

בבקשה, משפט אחד. אני רוצה שישאר זמן כדי שהשר יסכם את הענין.

ג' בן-ישראל;

אנחנו מייחסים לדיון הזה, משמעות הרבה יותר רחבה מאשר ביחס לנושא החשיפה, כי

אנחנו עומדים עכשיו גם בפני הסדרים שקשורים עם השלום וכן הלאה.

יש חשיבות עליונה איך נערכים, בהדרגה, כדי להתמודד מול התחרות הבינלאומית,

שלא ייווצר מצב שבגלל חוסר זהירות מספקת תיגרם אבטלה בענפים שונים. עכשיו מדברים

רק על נושא אחד אבל בעתיד יהיו עוד כמה נושאים. לכן אנחנו מעריכים מאד את המאמץ

שהמשרד עושה כדי להתמודד עם הבעיה. לדעתי צריך להשקיע עכשיו מאמץ חשיבה מירבי

איך מתמודדים עם הנושא.

היו"ר עי פרץ;

תודה גדעון.



אני רוצה לומר ליצרני הרהיטים, אין לנו שום כוונה לבודד גורם זה או אחר ולא

לשמוע מה עמדתו. להיפך, אני בעד הזמנתם של מזכירים, של ועדים וכו', גורמים רבים

ככל שצריך. אין שום כוונה ליצור מצב שגורם מסויים מנוטרל כביכול ולא קיים.

כשהשר אמר לי שהוא חושב שיש טעם להזמין גם את יצרני הרהיטים, כדי לראות את

התמונה הכוללת, אני חשבתי שלא. אמרתי לשר, ואני אומר את זה גם פה, שאני מעדיף

לנסות להגיע לסיכום בנוגע לנושא של ייצור חומרי הגלם, אחר- כך להזמין את היצרנים

ולראות מה ההשלכות, לטווח של שלוש שנים.

צריך לזכור שמדובר פה על טווח ביניים. מה שמעניין אותי יותר מאחרים הם

האזרחים. עדיין אינני בטוח שאזרח במדינח ישראל החליט כבר שהוא מסכים איתך או איתי

או שהוא לא מוכן לשלם קצת יותר תמורת מוצר, כדי שיהיו פחות חיילים משוחררים

מובטלים ופחות מפעלים סגורים.

אנחנו יודעים שיש החלטה. יש שווקים בעולם. יש הסכמים עם העולם. אנחנו רוצים

שכל הצדדים יעמדו בהסכמים האלה. מדברים על פתיחות, אל נעשה מזה ג'ונגל. גם

בפתיחות יש צורך שתהיה איזו שהיא הדרגתיות, צריך שיהיה איזה שהוא נסיון לשלוט

בתהליכים ולא לעשות מזה גיונגל, כי הג'ונגל עלול לפגוע בסוף גם באלה שבהתחלה

הניפו את הדגל. אני לא רוצה לנבא מה יקרה מרור אם יהיה שוק פרוע לחלוטין, ואז

פתאום יתברר לכם שהשוק הפרוע הזה משרת כל מיני יצרנים חאפרים, שלא משלמים עבור

תנאים סוציאליים לעובדים, שהרהיטים שלהם פתאום הרבה יותר זולים מפני שאין תקן

ואין שום דבר. לכן, אם כי אני מקבל את הגישה הכללית, אני אומר, בואו ננסה גם

לשלוט במה שמתרחש.

אני חוזר ומציע, אני מוכן לקיים אחר-כך פגישה נפרדת, לבחון מה הולך לקרות

אצלכם. זה דבר חשוב, 20 אלף איש, ואני בטוח שיש תעשיות עזר שמספקות לכם חומרים

נוספים וזה מעבר לזה. בהחלט שווה לבדוק מה מתרחש אצלכם.

אמרתי לשר, אני אהיה מוכן להתוודע אל הענף בצורה הרבה יותר טובה. אנחנו

טיפלנו במשך הרבה זמן בתעשיה הזאת שראינו בה תעשיה חשובה. אני מקווה שאתם גם כן

לא רוצים בשום פנים ואופן שמדינת ישראל תהיה בכלל בלי ייצור חומרי גלם שאתם

זקוקים לו. גם לכם חשוב מאד לשמור שמדינת ישראל תהיה עם יכולת ליצור איזונים כלפי

הייבוא שמגיע.

אני מאד מקווה שהשר יציע לנו הצעה סיכום. אני יודע שלשר יש הצעה. אני לא

רוצה לנסח אותה במקומו.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

תודה אדוני היושב-ראש.

חברת-הכנסת גוז'נסקי, אני מסכים עם חלק מהסיכום שלך. רק על דבר אחד אני רוצה,

ברשותך, לעשות תיקון. אנחנו באנו לדיון הזה אחרי שעשינו את התיקון שציין אותו

המנכ"ל, שערכו לא מבוטל, הנושא של 11% לגבי המס הקצוב. זה דבר משמעותי וזה חלק

מהמגמה של מדיניות המשרד, שמשמעותו האטה.

ויש הנושא של התקינה, גם כדי לעמוד בתחרות, ויש בה גם אלמנט של הגנה על הצרכן

הישראלי מבחינת בטיחות, מבחינת בריאות וכו'. צריך ליצור איזון עדין בין הדברים,

כי יש פה גם בעיה של הדדיות.

ויש הנושא של התעסוקה והאבטלה במדינת ישראל. בשנת 1993 חלה ירידה באבטלה

- היא אמנם לא מספקת אבל היא מצביעה על שינוי מגמה - מ-11.7% ל-10.2%. נוצרו כ-45

אלף מקומות עבודה נוספים, קבועים ולא יזומים, בתעשיה, בתחומים של ייצוא לעולם, שם

מדובר על פוטנציאל של מאות מיליונים צרכנים לעומת שוק ישראלי של 5 מיליון.



הייצוא הישראלי עלה בשנת 1992 ב-10.9%. ב-1993 הוא יגיע לסדר גודל של 10.5%

זין יוצר תעסוקה. אני יכול לתת לכם את רשימת המפעלים שקולטים. יש מפעלים שקולטים

וזה בשנה אחת, את מספר העובדים שיש בכל המפעלים האלה שאנחנו מדברים עליהם.

כשאני מתמודד עם בעיית התעסוקה המתייחסת ליותר מ-100 אלף איש - רק בהיפה

וסביבתה מדובר על סדר גודל של כ-20 אלף איש - אני מוכרה לתת פתרונות בקנה מידה

גדול. אין מדינות שמוכנות לעשות את זה בכיוון אחד. אני מרבה להביא את "כור"

לדוגמה לגבי ההסכם עם סין, אם כי יש בעיות בנוגע ל"נעמן". נתנו מקרן החשיפה

יכולת להתמודד עם הענין הזה. יש כאן פריצה לסין ולמזרח הרהוק.

ב-1993 הייצוא הישראלי גדל בעיקר למזרח רחוק, שלא תהיה אי-הבנה.

ביהלומים?

שר התעשיה והמסרור מ' חריש;

לא, לא. תעשיה.

נ' שרוני;

אלקטרוניקה ומתכת בעיקר.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

תעשיה נטו. עם מקומות עבודה שנוצרו בתחום הזה.

הפוטנציאל של סין ושל מקומות דומים, תודות לזה ייווצרו לנו עיקר הפתרונות

בשנים הקרובות, כי שם המשקים גדלים ומתהזקים עכשיו. אירופה נמצאת בבעיה. לכן

אני מציע, אל נשווה את עצמנו ואל נחפש את ההשוואה עם המדיניות באירופה. בגלל

הסגר וכו' אנחנו לא משיגים את היעד שהצבנו לעצמנו לצמיחה. הישגנו רק 5%. בתעשיה

זה יהיה השנה כ-8%. באירופה יורד התל"ג. צרפת, זו הדוגמה האחרונה שאני אקח אותה

למדיניות. ממשלה הפסידה שם, כמעט נעלמה בגלל כישלון שלה, והממשלה הנוכחית עומדת

ליפול בגלל אורנה בעיה. היא נכשלת במדיניות הכלכלית שלה.

יש מקומות שבהם אנהנו מתמודדים קשה עם בעיות האבטלה. בנגב יש כמה מקומות ששם

המספרים, באחוזים, מדאיגים מאד. למשל אופקים, גם בגלל אסון שמפעל אחד נשרף.

אנחנו עושים פרוייקט מיוחד כדי לדחוף את הנושא של אופקים. אנחנו לוקחים נקודתית

מקומות שבהם יש אבטלה יותר רצינית ומתחילים לטפל בזה - אני מדבר על אזורים שונים

בארץ - כדי " להתלבש" על נושא האבטלה. הנגב מבחינה זו נמצא במצב יותר קשה ולכן

גם התכניות בנגב, שעומדות ליצור מקומות עבודה, יותר מרחיקות לכת יותר מאשר

במקומות אחרים. הפירות יהיו בעוד שנה, כי לוקח שנה או שנה וחצי עד שמתחילים

להפעיל מפעל חדש.

בכרמיאל היתה לפני שנה אבטלה בשעור של 12%. היום זה 6%. בנצרת עלית היו

2,200 מובטלים. היום יש 800. ביקנעם אנחנו מריצים פרוייקט בסדר גודל של כ-800

מקומות עבודה, בשנה הזאת. המפעלים בבנייה. אני יכול לתת לכם את הרשימה הזאת.

הבעיה היא לפעמים גם אזורית. בחלקה היא ענפית בחלקה אזורית. יש ענפים שבהם יש

היום ביקוש לעובדים ואי-אפשר לספק את העובדים. בגוש דן יש בעיה בתחומים מסויימים.

בתעשיית התוכנה, באלקטרוניקה, בתחומים האלה אנחנו מחפשים עובדים. יש בעיה של

הכשרת עובדים. אנחנו הולכים להיכנס לענין הזה, כי לא מצליחים לספק את מה שאפשר

לספק מבחינת מקומות העבודה. זאת אומרת, יש פה איזו שהיא בעיה של איזון.



יחד עם זאת, אנחנו בפירוש חושבים שלא צריך לתת, במסגרת ההסכמים האלה, שיהיה

ייבוא חופשי ללא שיקול דעת של האיזונים האלה שאנחנו מדברים עליהם. אביא דוגמה.

בטונה נוצרה השנה בעיה בלתי צפויה. היא נוצרה מכיוון שהייצוא של הטונה מתאילנד

נתקל בבעיה בכמה שווקים והתחילו להפנות אותה אלינו. ולא לקח לנו הרבה זמן כדי

להטיל את ההיטל ולעצור אל הייבוא. לא נפטרנו מהענין הזה.

ודוגמה יותר מרחיקת לכת. אני מעכב את הסכם הסחר עם רוסיה, ולא בשמחה, זה קרוב

לשנה. יש לנו אינטרס מדיני לחתום איתם הסכם סחר, ובכל זאת המדינה הזאת עדיין

נשארה ללא הסכם. כשאני רואה את המפה, אני נבהל כל פעם מחדש - מה הפוטנציאל של

המדינה הזאת. אנחנו שוכחים לפעמים שאם כי היא עוברת רגע של חולשה, היא עדיין

נשארת מעצמה גדולה. אני מונע לחתום הסכם סיור שם רק בגלל הנושא של סעיף ביטחה

שאני דורש אותו למדינת ישראל, לממשלת ישראל, כדי שנוכל להשיג ביטחה. זה סעיף שאני

אוכל להפעיל אותו אם אני רואה סכנה לענף מסויים, שאני אוכל להפעיל הגנה לענף הזה.

הם מתעקשים ואני מתעקש. אני לא חותם, כי אני רוצה שתהיה לנו יכולת להפעיל

מדיניות מגינה על ענפים בישראל, למרות אינטרס של ראש הממשלה, של שר החוץ וכוי.

אני דורש את סעיף הביטחה הזה, שבהסכם עם סין יש לנו אותו.

גישתי אומרת, תנו לעניינים ללכת באופן חופשי. אנחנו עם היד על הדופק. עשינו

את התיקון, שהוא משמעותי יותר מזה שעשינו בטכסטיל, מבחינת ההיקף שלו, משום שחשנו

אז שיש סכנה.

אני גם חושב שבראייה של הטווח הארוך, אין ניגוד בין שני הענפים האלה. צריך

להגיע לאיזון הנכון כיצד שני הענפים מתפתחים, ולא לעשות דברים שהם מכה אחד על

חשבון השני.

האבטלה בערד מגיעה היום לשיעור של כ-5%. יש תכניות. אם המפעל שיש היום בערד

לא יוכל לספק תעסוקה בשכר גבוה - הוא לא יחזיק מעמד. אני לא יודע מה השכר שאתה

משלם.

קריאה;

מעל שכר מי נימום.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אני לא יודע אם יש לך עובדים ישראלים או יש לך עובדי שטחים וכמה. אני רק

אומר לך לפי מה שאני יודע לגבי ההתפתחות בערד - הייתי שם רק השבוע - לדוגמה,

מוטורולה גדלה ל-500. מתחילים לבנות את מנחת המטוסים. זה ימשוך לשם חברות. ערד

. קיבלה איזו שהיא פריצה לכיוון מסויים. אחה צריך לדעת שאתה מתחרה בערד עם הענין

הזה.

הענין האזורי, אני מציע שתקחו אותו בחשבון. אני הזהרתי גם את יצרני הטונה,

שיקחו בחשבון מה תהיה ההתפתחות בעוד שנתיים שלוש.

ואני מגיע לענין המרכזי. אני חושב שהגישה של חופש לוי, הגישה בבסיס היא

הנכונה. אנחנו, משרד התעשיה והמסחר, צריכים לקבל ממכם את התכנית כיצד תתמודדו -

נניח שיש לכם שלוש שנים נוספות - כדי שלא נעמוד בפני מצב שנתנו לכם עוד שלוש שנים

כדי להחזיק על פני המים ובעוד שלוש שנים נעמוד עוד פעם בפני בעיה. אני אומר, אם

אתם תבואו עם תכנית ותאמרו, אהרי כן נעמוד בתחרות לפי ההחלטה המקורית - יש לנו על

מה לדבר, כי אז אנחנו יודעים שבתנאים האלה יש עתיד לענף, לטווח ארוך.

אבל אם תבואו ותגידו, תן לנו עוד שלוש שנים ואנחנו לא יודעים יקרה בעוד שלוש

שנים, זאת אומרת זה יהיה רווח של עוד קצת זמן ולא יותר, אני אומר שהענף עושה דבר

לא נכון, ואז מוטב שהענף יתחיל לחשוב על אלטרנטיבות.



הדוגמה של "ספן" היא אחת הדוגמאות הטובות מבחינת שינויי כיוון והתייעלות.

מפעלים שהיו על הפנים, דברים שנראו בלתי אפשריים לפני שנתיים - אתה רואה שמאמץ

משותף - ספן היתה דוגמה של מאמץ משותף של ההנהלה ושל העובדים - עלו על פרוייקטים

חדשים, על שיטות עבודה חדשות וכו'.

למה לנו ללכת רחוק? התעשיה הצבאית, לפני שנה חשבנו שהיא נופלת. אני רואה

שבמעלות כבר עומדים לייצר כספות וכל מיני דברים כאלה. מתחילים להיכנס עם דברים על

בסיס של אותם עובדים עם אותה מיומנות ועומדים לייצר דברים שיש להם שוק. זו

החשיבה הנכונה.

לכן הגישה שאומרת, אנחנו רוצים לבוא עם תכניות, זו גישה נכונה. אם יש דבר

כזה, קל לי לקחת את התכנית של הענף וללכת איתה לאוצר, ואם צריך גם לראש הממשלה

ולומר, הנה אנחנו הולכים לתכנית הזאת.

כ-10% של האבטלה במדינת ישראל היא באזור חיפה. מצאתי שיש שם שתי בעיות

מיוחדות. האחת - חיפה היתה העיר התעשייתית הראשונה. יש בה היום תעשיות ישנות

מזהמות ואין פתרונות אלטרנטייבים. והבעיה השניה - בסביבה, במרחק של 20 ק"מ יש

אזור עדיפות אי, וכל מי שמחפש פתרון אלטרנטיבי יוצא מחיפה.

הלכנו על פרוייקט שמתאים לחיפה, שמבוסס חלקו על נמל, חלקו על בתי הזיקוק

וחלקו על זה שיש כבר - אזור תעשייתי וטכנולוגי מפותח, מתאים לכוח האדם שבחיפה.

אנחנו עושים פרוייקט מיוחד.

אני מציע שנעבוד על הצעת תכנית שתבואו איתה, ויחד עם המשרד ניכנס לתכנית. אם

יידרשו תיקונים, על-פי החלטת הממשלה המקורית מ-1991. יש לנו סמכות להיכנס לזה.

מה שאני יודע על המגמות בסין, הם רק יגבירו את הביקוש שלהם. יש שם, בצמיחה של

המדינה הזאת, גידול של J2/בשנה. רק הטייוואנים, למרות הסכסוך המדיני, משקיעים

30 מיליארד דולר בסין. אני לא רואה שהביקושים של הסינים י ירדו. להיפך. הבעיה

שלהם היתה הון, והיום הם משיגים הון.

אני חוזר ומציע שאנחנו נשב יחד עם הענף על תכנית, ואם במסגרת התכנית הזאת

נצטרך לקבל החלטות, נעשה זאת, כולל מתן הזמן הנדרש כדי להביא להתאמה, בתנאי

שאנחנו יודעים שהתכנית הזאת מעמידה על הרגליים, כי אז יש לזה הגיון.

קריאה;

גם עם נציגי העובדים, כבוד השר.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

גם בביקורים איתי אתה יודע שזה כך.

היו"ר ע' פרץ;

חברים, אני מציע שההחלטה תהיה, שהוועדה מקבלת את הודעת השר שבה הוא פונה

לי יצרני חומרי הגלם להציג בפני המשרד תכניות המפעלים לפיתוח והתאמה לקראת החשיפה.

המשרד יצור תנאים שיאפשרו לתכנית להתבצע.

ת' גוז'נסקי;

תוסיף גם את העניין של התעסוקה בענף.



היו"ר ע' פרץ;

אני רושם לפני, שיושב-ראש הוועדה ייפגש עם יצרני הרהיטים וידווח לוועדה על

הפגישה. לאהר מכן נחליט אם צריך לקיים ישיבת ועדה בפורום מלא.

תוך כמה זמן ידווחו?

היו"ר עי פרץ;

תלוי בהם. הכדור אצלם. אנחנו פונים ליצרנים וליצרני חומר הגלם.

שלושה חודשים, אתם מסוגלים להגיש תכנית למשרד?

קריאה;

אין בעיה.

היו"ר עי פרץ;

טוב. אז רשמנו, תוך שלושה חודשים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.