הכנסת השלוש עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 112

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ה', כ"ה באב התשנ"ג, 12.8.1993, בשעה 12:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ע. פרץ

נ. בלומנטל

ת. גוז'נסקי

ש. גוטמן

א. יחזקאל

י. כץ

ל. לבנת

ע. מאור

ד. מנע

ש. עמור

י. שפי

מוזמנים; נ. גלעד, ס' ר' אגף תקציבים באוצר

א. טוב, היועץ הכלכלי למערכת הבטחון

מ. קרת, תע"א

א. פנסו, תע"א

מ. פלד, תע"א

ב. ויניש, תע"א

ש. וייס, יו"ר ועד המהנדסים תע"א

ש. קלדרון,

ע. גלבוע, יו"ר ועד הממש"ים, תע"א

ש. אסולין, יו"ר סקטור הפקידים בתעשיה

י. אלמז, מזכיר ועד אלתא אשדוד

ש. אוזן, הבר ועד סקטור היצור

ר. וחתם, יו"ר המועצה

י. ביטליץ, חבר ועד סקטור היצור

ש. גלצר, חבר ועד סקטור היצור

ח. איזנברג, חבר ועד סקטור היצור

א. שגיא, נציג מהנדסי בדק מטוסים

י. מייזלס, נציג מהנדסים מבת חטי אלקטרוניקה

א. מועלם, נציג היצור חטיבת בדק

ר. סיטבון, נציג הפקידים מטה החברה

ב. ציונוב, נציג הטכנאים מפעל תמ"מ

צ. גיטוטר, נציג מהנדסים מפעל מל"מ

ר. חלפון, נציג סקטור היצור

ס. בית הלחמי, ממונה על תקשות ישראלית

א. אהרון, ס. סמנכ"ל למשאבי אנוש



המשך מוזמנים; ע. לוי, אגף תקציבים

א. פנסר, סמנכ"ל משאבי אנוש - תעשיה אוירית

מ. פלד, משר שר הבטחון לתעשיות, דירקטור בתע"א

ד. סוסליק, ר' מינהל תקשורת, תעשיה אוירית

א. טוב, היועץ הכלכלי למעהב"ט

מזכיר הוועדה; א. אדלר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

תוכנית ביקור בתע"א של משלחת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת



היו"ר ע. פרץ; טוב, חברים, אנו פותחים את הישיבה. אנחנו

למעשה ממשיכים את הישיבה שהתחלנו בה בכנסת

על מצבה של התעשיה האוירית ובישיבה הקודמת הציגו את העמדות גם המנכ"ל

וגם נציג מועצת העובדים. מה שאני מציע, שאנחנו נאפשר למנכ"ל להשלים לנו

קצת מהמידע, בעקבות ההתרחשויות בשבועיים מאז שקיימנו את הישיבה. אני

רוצה להודיע לחברי הוודעה, שאני קיימתי הבוקר שיחה עם שר האוצר ורציתי

לשמוע ממנו את עמדת האוצר הרשמית כדי להציג אותה בפני חברי הוועדה.

העמדה הרשמית של האוצר אומרת, שהנהלת התעשיה האווירית הגישה בקשה לסיוע

בהיקף של 400 מליון דולר. האוצר הודיע שהעברת הסיוע מותנה בביצוע

1. צימצום צוות העובדים. 2. הקטנת עלות השכר

של העובדים. הם לא נכנסו לפרטים, אבל ההנחיה הכללית, שאנחנו תיכף נשמע

מנציגי האוצר, המדברים על תביעה של 15%, נדמה לי, שאלה שני הסעיפים

העיקריים, יש עוד שני סעיפים, שאני לא רוצה לומר את המינוח המדויק, אבל

תיכף ניתן לניר גלעד שהוא יציג את העניין בצורה, שהעסק ירשם כאן ויוצג

בפני החברים, כדי שכולנו נדע בפני מה אנחנו עומדים. אז ניתן אולי

למנכ"ל לדווח ולהשלים את המידע שהצגנו.

מ. קרת; אנחנו קיבלנו החלטה בדירקטוריון התעשיה

האווירית בסוף חודש יולי, לפני כשבועיים,

לגבי שורה של צעדים כדי להעלות את התעשיה אווירית חזרה על דרך המלך.

בין היתר, דובר שמה בכמה תנאים שהעקרון שבהם הוא גמישות. אני חושב

שאמרתי את זה גם בפעם הקודמת כשדיברתי בוועדה. גמישות תפעולית, כאשר

בגמישות תפעולית הכוונה היא וויסות מהיר של כוח אדם ברמות של המפעלים

הבודדים. במלים אחרות, אם יש עודפי כוח אדם באחד ממפעלי התעשיה

האווירית, שניתן יהיה להוציא את כוח האדם הזה על פי צורכי העבודה

ותנאיה במקום. לאחר שמוצו, נניח, התהליכים של וויסות אפשרי בתוך התעשיה

האווירית, אבל אם הוויסות הזה הוא בלתי אפשרי, כלומר במפעלים אחרים אין

דרישות ואין צרכים מסוג כזה של כוח אדם, העובדים האלה חייבים לעזוב את

החברה. גם אם יש זרם אחר של קליטת עובדים אחרים בחברה במקומות נחוצים

ובמקצועות דרושים. זה פן אחד של גמישות תפעולית, הפן האחר הוא גם נושא

של הוצאות השכר, כאשר המפעל חייב להיות מנותק מסולמות השכר במגזר

הציבורי, אנחנו לא חלק מהמגזר הציבורי, אנחנו מפעל עיסקי, ומה שחל

במשרדים הממשלתיים אין לו שום מקום לחול במפעל תעשייתי, כמו תעשיה

אווירית, החייב להתקיים באופן כלכלי על בסיס של העסקים, שהוא עושה, על

בסיס של הרווחים שהוא יכול להפיק. ואם הוא מפסיד - הוא מפסיד, ואם הוא

מפסיד הוא לא יכול להעלות שכר והוא לא יכול להיות נתון לדרישות של

שינויים בשכר מגורמים אקסוגנים במפעל. וגם בתוך המפעל, כאשר המפעל

ירוויח כסף, הוא יתגמל את העובדים בהתאם, אבל בוודאי, לא שכשמפעל מפסיד

כסף. פה מדובר ברמה, אני חוזר שוב, לא ברמת הקונצרל, אלא ברמה של

המפעלים, בתוך החברה. כאשר יש פה 17 מפעלים, יחידות עסקיות בתוך החברה,

וכל אחת מהיחידות האלה חייבת להיות לאחר התהליך הזה, שאנחנו צריכים

לעבור אותו, חייבת להיות מסוגלת לעמוד ולשאת את עצמה על רגליה מבחינה

עסקית.

כל הדברים האלה, שמניתי, הם בעצם נקודות, שצריך למעשה לשנות אותם בהסכם

העבודה הקיבוצי, על מנת לאפשר ביצוע של הפעולות האלה, והסכם העבודה

הקיבוצי, עליו אנחנו חתומים, איננו מאפשר את הגמישות התפעולית הזאת

הנחוצה. אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא הכרחי, משום שהתנאים משתנים

במהירות. בתעשיה שלנו יש שינויים די מהירים בתחומים האלה, אם אנחנו לא

מגיבים בצורה מספיק מהירה, מה שקורה זה שאנחנו מתחילים לצבור הפסדים,



כי יש לנו כוח אדם מיותר בסדר גודל רציני ביותר. כוח האדם הזה היום

מובטל, איננו רושם אפילו פקודות עבודה וגם נושא השכר, לא יכול לעבוד

לפי תנאים כאלו, שעולם כמינהגו נוהג.

כל זה מחייב הכנסה של שינויים בפרטים שונים בתוך ההסכם וחייבים להגיע

לאיזושהי הסכמה עם ארגון העובדים וההסתדרות, כדי ליצור תשתית שתאפשר

לפעול בצורה יותר מהירה. כי ההפסד הזה יוצר לחץ כבד מאוד גם על התזרים

וגם על הקופה, ומביא למצבים כמו שהיינו עדים להם בתחילת השבוע הזה.

למו''מ הזה קצובים לדירקטוריון 30 יום. כשבתוך 30 יום אנחנו נחזור ונציג

עד כמה התקדמנו עם ארגון העובדים במו"מ עם הנקודות האלה. אני יכול

לומר, שנכון להיום, 11 לחודש אוגוסט, כמעט שלא התקדמנו בכלל. הספירה

התחילה מה-29 או ה-30 ליולי. עד היום לא היה מפגש רציני. אולי היום היה

מפגש רציני, ואני שמח, שהתחילו את המו''מ.

המצב במפעל לא רק שאינו משתפר אלא מחמיר. גם מאז שהיינו לאחרונה

בוועדה. הוא מחמיר משום שכל יום שעובר ואנחנו לא מצליחים להתקדם

בנקודות המרכזיות האלה, כמו שאמרתי, חלק מהכספים שאמורים לבוא במסגרת

תוכנית הסיוע, אינם מגיעים, הקופה מתרוכנת, הבנקים שיש להם פה הלוואות

בהיקפים גדולים מאוד, עצבנים ביותר וכתוצאה מזה התחילו להפעיל לחצים

גדולים מאוד על קופת החברה. דבר זה מביא לכך, שהקופה ריקה למעשה.

במסגרת רותם אחד, הוא היה צריך להסדיר הלוואה בערבות מדינה של מאה

מליון דולר - הסדיר. היה צריך להסדיר המרות של שטרי הון ודברים כאלה,

להון מניות - עשה. היה צריך לתת, דובר על מענק לפיתוח מוצרים אזרחיים,

העביר על החשבון בהיקף של 35 מליון דולר בכל אחת משנות התקציב 93',

94', העביר 3 מליון דולר על החשבון. היה תהליך של אישור הפרוייקטים

בתוך התעשיה האווירית ואחר כך, איך האוצר, באיזה טכניקה האוצר העביר את

הכסף וסוכם שזה יעשה דרך המדען הראשי, בתחילת השבוע, ביום ראשון השבוע

הדברים האלה סוכמו, מונו ועדות על ידי המדען הראשי לבדיקה ספציפית של

הפרוייקטים, ותוך 3, 4 שבועות העסק הזה הסתיים. אנחנו מעריכים, הובטח

לנו, שמרגע שהדו"חות המקצועיים יאושרו, תתחיל הזרמת כספים לפרוייקטים

האלה. אני מניח, שבמשך השנה עוד יגיע כסף על הקטע הזה.

בין לבין, למרות שהיתה דילמה עקרונית בנושא הזה, הועלתה תוכנית אסטרה

4, שהיתה תוכנית מאוד השובה למפעל בימים אלה, בגלל עצם הפרוייקט. זה

דרך אגב, גם חלק מתוכנית ההבראה, שההנהלה הציע לבעלים שלה. והם קיבלו

אותה וכשאמרנו שלא מספיק רק לפטר ולקצץ וכל זה, אנחנו צריכים להזרים

עבודה ופרוייקטים חדשים בחברה. בתחומים אזרחיים ושיהיו עתירי תעסוקה

וזה בדיוק מה שתוכנית אסטרה 4 אמורה לעשות. והתוכנית הזאת קיבלה אישור

סופי על ידי השרים. וכרגע היא נמצאת עוד בבדיקה ספציפית על ידי המדען,

אבל אני מניח, שלא צריכה להיות בעיה עקרונית בתחום הזה.

סכום כסף נוסף, שהיה צריך לעבור, היה השתתפות של הממשלה בדרישות

עובדים בהיקף של 50 מיליון דולר, וקיבלנו על חשבון זה 15 מיליון דולר

בתחילת השנה ואמורים להגיע במשך החודשים הקרובים סכומים בהיקפים בערך

של 20 מיליון דולר עבור פרישות שמתבצעות בפועל. פה היה אותו ויכוח,

שאני חושב שכבר דיברנו עליו כבר בוועדה, על 400 כן או לא. חלק כזה

כרגע, אני חושב, שיש בעיה עקרונית בנקודה הזאת, אבל אין לפי דעתנו בעיה

קונקרטית בהעברת הכסף כנגד עובדים שיצאו. זאת אומרת, עד כה מומנו כמעט

רוב הדברים שהאוצר התחייב לגביהם, חוץ מהשלמת ה-50 מיליון דולר לנושא



של פיצויי פרישה, שצריכים לגמור את זה עכשיו בימים אלה. ואני מקווה,

שזה יגמר. מה שלא הועבר כמובן, זה מה שצריך לעשות בהמשך.

אותם 400 מיליון דולר, שהזכיר יו"ר הוועדה, מורכבים למעשה משני סכומים,

שחלקם זה רותם 2 וחלקם זה רותם 1. אמרנו שלרותם 2 ידרש סכום של

כ-140-150 מיליון דולר לפרישות. מה שאנחנו רוצים הגדלת הון המניות

ב-150 מליון או סופי זה 300 מיליון דולר. 70 מיליון דולר נספרים פה על

הקטע של המרה לפרוייקטים אזרחיים. היתרה של ה-35 מיליון דולר, כאילו

מרוב אנחה, מביאה את זה בערך לסכום שדובר עליו, קרוב ל-400 מיליון

דולר.

הלחץ המופעל על הקופה, דרך הבנקים, דרך ספקים, דרך כל מיני גורמים, גרם

לכך שבעצם אנחנו חיים כמעט מיום ליום. זאת אומרת, כסף שנכנס לקופה מוצא

באותו יום והדבר הזה גם גרם לכך, שבראשית השבוע, לא יכולנו לשלם את כל

השכר, שהיה אמור להיות בתשעה בחודש, והודענו, שאנחנו נוכל לשלם רק

מקדמות על חשבון שכר יולי ושאנחנו נשלים אותו עד לשכר המלא לפני היציאה

לחופשה, דהיינו היום. אמנם היום הכסף נמצא בבנק, כולל מקדמה על חשבון

הבראה. דמי ההבראה, שאמרנו שנשלם 1/3 עד סוף השבוע שילמנו את ה-1/3

למו"מ בתחילת השבוע. כאשר נודע הדבר למועצת העובדים עשו פה מהומה.

א. יחזקאל; האם אמרתם לפני זה למועצת העובדים להמתין

יום יומיים!

מ. קרת; לא אמרתי יום יומיים. אמרתי לחברים במועצת

העובדים, שביום חמישי אני אשלם את יתרת

המשמרת.

א. יחזקאל; מה זה חברים. האם מועצת העובדים ברמה

פורמלית, קיבלה הודעה?

מ. קרת; ביום ראשון בצהריים וביום ראשון בלילה, לפני

יום שני. יום שני היה היום, שהכסף היה צריך

להיות בבנק, הודעתי אנחנו לא יכולים לשלם מקדמות לפי סדר מסויים, אלא

עד 1500 שקל ועד 2000 שקל וביום חמישי לשלם את היתרה. וביקשתי משפי-כי

הוא הודיע לי שבלילה מכנסים את ועד הפעולה, אני לא יודע אם זה פורום

כזה, כדי לעשות מה שעשו למחרת בבוקר - אמרתי לו, אני רוצה שתאמר דברים

בשם אמרם ותגיד לחברים שמה בשמי, שבסוף השבוע הזה אנחנו נשלים את השכר.

אנחנו לא יכולים לשלם היום ובמשך הימים הקרובים צריכים לקבל רסיבר

בשביל כל מיני מקומות ונשלים את השכר.

התוצאה היתה, שדברי כנראה, לא התקבלו, או שאינני יודע, אולי היו סיבות

אחרות למה שקרה אחר כך, אבל אני יכול להגיד לכם, שמה שקרה אחר כך היה

דבר, שלא היה מעולם, ואני מקווה שלא יהיה לעולם יותר בתעשיה האווירית.

כי מה שקרה פה קשה לתאר. הבניין הזה היה נראה כמו אחרי שנפל עליו סקאד.

כל השמשות מנופצות, כל העציצים, כל התמונות, הכל רמוס, תלשו פה מחשבים,

ניתקו את החשמל, תלשו את כל שעוני הנוכחות, רמסו אותם על הרצפה

בוונדליזם, שאני לא מבין אותו. לא מתאים לתעשיה האווירית דבר כזה.

אני מוכרח לומר, שאני תוהה מאז יום שני, מה בדיוק קרה פה. ממה נפשך, אם

נכון מה שנאמר, בעיתון למחרת היום על ידי שפי, שאמר, "שלטנו במצב כל



זמן" אז אני צריך להבין, שכל ההשתוללות הזאת היתה בשליטה. ואם היא היתה

בשליטה אז לפי דעתי המצב חמור פי כמה וכמה. ואם לא שלטו במצב אז זה גם

כן גרוע, מכיוון שזה כאילו שהוציאו שד מבקבוק ולא יודעים איך להחזיר

אותו לשם.

תמהתי כל השבוע, האם כן שלטנו במצב או לא שלטנו במצב. מפני שבשתי

הצורות, אם שלטנו או לא שלטנו, זו תופעה חמורה מאין כמוה. בכלל, אני

רוצה להגיד לכם, נשמעו פה ביטויים שאני לא מבין, התל במלחמת עולם

שלישית וגמור בזה, שישפך דם, נשרוף, יש בנזין, יש פה אלות, יש פה נזק,

יש כל מיני דברים, יהיה פה חם, נשרוף, נהרוג, ישפך דם. אתם יכולים לתאר

לעצמכם, שאומרים מספיק פעמים נשרוף ומספיק פעמים דם, אז יהיה גם דם

ויהיו גם שריפות. אני מאוד מצטער על הדבר הזה. אני חושב, שזו היתה

התפרצות שלא במקומה. אני חושב שבתעשיה האווירית אין דברים ספונטנים

ולכן יש לי הרהורים לגבי האירוע הזה כולו, מתחילתו ועד סופו.

אם נחזור לעניננו בכל אופן, הדבר, שעובר עלינו עכשיו הוא דבר אמיתי,

הוא משבר אמיתי, זה לא משחק ילדים, אמרנו את זה ואני חזרתי ואמרתי את

זה גם למועצה כולה, לפני כעשרה ימים. חזרתי ואמרתי בכל פגישה שהיתה

לנו, בכל פורום אפשרי עם הוועד המצומצם, עם הוועד המאוחד, עם הוועד

הזה, והוועד ההוא, שאנחנו עומדים בפני, אנחנו כבר מעבר לדקה התשעים.

ובמצבנו - אם לא נתחיל להתישב ולגהץ את העניינים בינינו, בין ההנהלה

ובין הוועד, לא במערכות הפוליטיות ולא במערכות הממשליות, לא בשום מקום,

המקום היחידי שבו אפשר לנהל מו"מ זה בין ההנהלה לעובדים, רק שמה הדברים

יפתרו - אם לא נעשה את זה מהר, אנחנו יכולים להגיע למצב, שבחלומתי

הגרועים ביותר, לא הייתי רוצה לחשוב עליו.

נ, גלעד; טוב, אני אחלק את הדברים לשני חלקים, אחד,

אני חושב, שהסיטואציה, או המצב שבו נמצאת

התעשיה האווירית, הוזכרה בהרחבה על ידי המנכ"ל בישיבה הקודמת ואני חושב

שזה כל הזמן צריך לשבת איפה שהוא מאחור בראש, כי בסופו של דבר, מה שלא

נעשה ישפיע על דמות התעשיה האווירית בעשור הקרוב. זאת אומרת, הנקודה,

שצריכה להיות ברורה, היא לפחות ברורה לנו, היא שהמהלך שיעשה בתקופה

הקרובה בתעשיה האוירית, עשוי בעתיד להשפיע על התעשיה האוירית לעשור

הקרוב.

ועוד מה שאנחנו למדים ממה שקורה בעולם וממה שקורה בכלל בתעשית הנשק

ותעשית התעופה, הוא שמה שהיה עד עכשיו לא יכול להמשך להיות עוד. זאת

לדעתי אחת מנקודות המפתח, לראות, אם אפשר להמשיך במנגנונים הקיימים,

להמשיך בתהליכים כאלה ואחרים מתקופת הלביא ועד עכשיו. המצב הזה לא יכול

להמשך. זאת אומרת, המערכת הכוללת של שיטות העבודה, של הסכמי העבודה,

מבנה הניהול ומבנה הקשר בין המפעלים והערבויות ההדדיות, מצב כל אלה לא

תואם יותר את השוק. ואנחנו יכולים להחליט אם אנחנו רוצים חברה עסקית,

שעומדת באתגרים או שאנחנו רוצים איזשהו מפעל שילך וידמם לאורך השנים,

עד שלמעשה יתחסל מאליו.

העמדה של הממשלה, או העמדה של שני השרים, סוכמה בצורה ברורה לפני

כשלושה שבועות, כאשר נקבעו עקרונות ברורים, איך הממשלה חושבת, שהתעשיה

האווירית צריכה להראות ומהם העקרונות אני אגיד אותם עכשיו: הבאת החברה

וכל אחד ממפעליה לאיזון ב-94', התאמת מצבת העובדים על בסיס מפעלי להיקף

המכירות, הורדת שכר והגמשת הסכם העבודה בחברה ובמפעליה על מנת לשפר את



כושר התחרות בשוקי העולם. זו ההחלטה שאושרה על ידי שר האוצר וראש

הממשלה. זה כבעלים, הם פונים אל האנשים האלה, כבעלים וכקובעי מדיניות,

תגידו, מה אתם רוצים? כי מאחורי זה גם שומעים: רגע, אתם רוצים את זה,

תשלמו כסף! אז גם אנחנו רוצים להגיד איך אנחנו חושבים שתמורת אותם

כספים שהם כספי ציבור שנזרמו לפה, מה אנחנו רוצים לראות בשביל שיהיה

עתיד לעסק הזה, לא הזרמה לחינם. אז אני אקריא מההתחלה, את המשפט שרציתי

להגיד בסוף, אני אגיד את זה כבר לפי הסדר.- "התעשיה האוירית מצויה במשבר

עיסקי קשה, יחד עם זאת ועם חשיבות והמשך תיפקודה כגוף עיסקי, לצורך כך

תכין הנהלת החברה תוכנית הבראה מקיפה ובזה תקרא תוכנית ההבראה של התע"ש

שתאפשר יציאה מן המשבר הנוכחי ומעבר לצמיחה ורווחיות. התוכנית תובא

לאישור מועצת המנהלים תוך יישום העקרונות הבאים", שהם אותם שלושה

"הבאת החברה וכל אחד ממפעליה לאיזון ב-94',

התאמת מצבת העובדים על בסיס מפעלי להיקף המכירות, הורדת שכר והגמשת

הסכם העבודה בחברה ובמפעליה על מנת לשפר את כושר התחרות בשוקי העולם".

אחת הבעיות הגדולות היא, וזה גם נזכר בוועדה, שחלוקת עומס העבודה

במפעלי החברה לא זהה. זאת אומרת, יש מפעלים שצריכים לקלוט אנשים ויש

מפעלים שצריכים לפלוט אנשים. לכן, כשאומרים התאמת מצבת העובדים על בסיס

מפעלי, אני לא מכחיש שיש בזה אלמנט של פיטורין, אבל יש בזה גם אלמנט של

התאמות, שחייבות להעשות, וזה חלק מן הבעיה של חוסר יכולת גמישות

וניידות במקצועות וכדומה. עכשיו לבעלים יש עוד צד, ותמיד נשאלת השאלה,

בסדר, אז איפה התרומה שלכם? התרומה שלנו היא בעיקר כספית לכל התהליך

הזה. והסימון של כיוון הסיוע היה ברור ואני אומר גם לתעשיה האווירית,

אנחנו רוצים לראות, שהכספים שאנחנו מסייעים, מעבר לנושא של הוצאת

עובדים, שזו פרשיה בפני עצמה, שהכספים האלה יזרמו לכיוון האזרחי. זאת

אומרת, לחזק את אותה רגל שלישית, אם אפשר לכנות את זה כך, שזה בטחוני

ויצוא בגדול, אבל מחולק לבטחוני, אזרחי ויצוא. אתה לא מחלק עכשיו

ביניהם. ואת הרגל האזרחית שנמצאת היום בפן של 30%-25% מהפעילות של

החברה, להביא אותה לרמה בהתאם לאותן תוכניות אסטרטגיות של החברה

להיקפים של 50%. ולזה הממשלה אמרה, תציבו תוכניות.

אותם 35 מיליון דולר, שנאמר כאילו הם סוכמו באופן אחד, הם לא סוכמו

באופן אחד, מה שסוכם באופן אחד, שאנחנו ניתן 3 מיליון דולר, שהחברה

תעשה, תשב, תכין תוכניות עסקיות, תביא את התוכניות האלה לאישור, וברגע,

שהתוכניות האלה יאושרו יעומדו גם הכספים, וזה מה שנעשה בתקופה מרותם 1

עד עכשיו. הוכנו התוכניות העיסקיות. התוכניות האלה כוללות 4 תוכניות

עסקיות, שהמרכזית שביניהן היא אסטרה, זה מנוע ועוד איזה שני נושאים, הם

הועברו לאוצר, האוצר העביר את זה לבדיקת המדען הראשי, כאשר המרכיב הכבד

בכל העסק הזה היה, במקביל להחלטה של ראש הממשלה ושר הבטחון בנושא

האסטרה וקבלת ההחלטה של שר האוצר, שאכן זה כיוון שהולכים עליו. זו

ההחלטה שנפלה בימים האחרונים והעסק הזה זורם במישור.

זאת אומרת כממשלה וכריבון, אנחנו רוצים לראות את החברה מעכשיו, בעוד 5

שנים או בעוד 6 שנים, כאשר היא נמצאת באותם תחומים המוגדרים בתוכנית

ההבראה העסקית, כאשר יש לה יכולת גמישות וניהול כזאת, שהיא יכולה

להתאים את עצמה לגלים האלה, שאומרים שהם באים והולכים כמו הגל בתעופה,

שאומרים שהוא גל, הנמצא כרגע בשפל, ועתיד לעלות חזרה כדומה. זאת אומרת,

יש פה שני מרכיבים עיקריים, שכבעלים אנחנו אומרים להם: ראשית - אנחנו

רוצים לראות את החברה הזאת מתנהלת כגוש עסקי לכל דבר, עם יכולת הגמישות

והניהול המתאימה שנית - הטרנט של הכיוון האזרחי על בסיס מה שקיים



בפועל, לא להתחיל לקיים דברים, לא להכנס לנושאים חדשים. אם זה בקו

מטוסים, אם זה בקוי מנועים, אם זה בקוי חלה - זה מה שנקבע לעתיד.

מה שהיה עד היום לא יכול להמשך. זאת אומרת, המשך המצב, של מה שהיה עד

היום, יביא את החברה בצורה כזו או אחרת לידי סגירה. והמסר הזה, אני

חושב, הקברניטים רואים אותו. בתקופה, שבה התעשיה האווירית ובכלל התעשיה

הבטחונית, היתה עם לקוח מרכזי, קרי, משרד הבטחון, אפשר היה להתנהג

בצורה אי. מה שקרה, שבמהלך השנים המקטע של בטחון הלך וירד, המקטע של

חוזי היצוא בתעשיות האלה הלך וגדל, לא היתה התאמה מבנית של התעשיות.

אתה אומר התאמה של מצב ואתם מקימים עוד

תעשיה מתחרה בתעשיה האוירית!

נ. גלעד; היות והשם של "אלביט" עלה על השולחן והסוגיא

הזאת עלתה על השולחן, זה בדיוק התהליך שעליו

אני מדבר. כלומר, אם הגוף הזה לא יתאים את עצמו לכללי משחק חדשים.

הסוגיא היא ברורה. יכולת הגמישות הניהולית של הקמת מצבת עובדים, של

הקמת רמות שכר, של יכולת מיון, יכולת גדילה וקטינה, זה יכול להיות של

החברות, אם מסתכלים אל חברות אמריקאיות, בארה"ב, מה קורה, בחברות

אחרות, העסק הזה הוא עסק כלכלי. בסוגיא הזאת אני רק רוצה להעיר, שאם

אנחנו מדברים על נושא של תעסוקה, ועל נושא של היקף תעסוקה בתחום הזה -

התחום הבטחוני, כמדיניות או כראיית מקרו, אין צבע, או אין דין עובדי

התעשיה האווירית יותר חשוב מדין עובדי "אלביט" או עובדי "רפאל" או עובד

התע"ש, מבחינתנו כל המערכת הזאת עובדת למען מטרה אחת. ולכן הסוגיא

הזאת, סוגיית התעסוקה היא סוגיא שמטרידה אותנו לא פחות ממה שמטרידה

גופים אחרים, ואני חושב, שהפתרונות, הנסיונות לתת פתרונות, הם פתרונות

אמיתיים.

בנושא של התע"ש, שזו דוגמא של נסיון לאיזשהו פתרון, צריך לדעת, היקף

הסכומים שהועברו עד היום לתע"ש, מסתכם ב-760 מיליון שקל. זה לא איזשהם

סכומים, שבאים ואומרים, אתה בוועדה מכיר את זה שמדברים על מיליון שקל

לאיזשהו מוסד כזה או אחר, או 3 מיליון שקל למוסד כזה או אחר וכל העסק

קם ורוגש, אם זה מוסד או זה פתרון לבעיית סמים של 6 מליון שקל.

אנחנו רוצים שהתע"ש תהיה חברה עסקית וכלכלית שמרכיב היצוא שלה ילך

ויגדל ומרכיב התחומים האזרחיים שלה, ילכו ויגדלו, ולכן הממשלה, כשראתה

שיש תוכנית הבראה, שחשבה אותה כתוכנית הבראה אמיתית, היתה נכונה להעמיד

סכומים בהיקפים אדירים. אני מזכיר עוד פעם את הסכומים, תוכנית המאה של

התע"ש היא 800 מיליון שקל. סכומים כאלה הם כבר ברמה מקרו כלכלית. זאת

אומרת, כשהיום בא מצד שני הרמטכ"ל ואומר, חסר לי 500 מיליון או 200

מיליון, ואני צריך לרדת במספר המטוסים או במספר הסד"קים, הוא עומד מול

תוכנית ההבראה של התעשיה. צריך להיות ברור זאת אומרת, בסדר העדיפות

הלאומי, או במקום שאנחנו מנסים לפתור את הבעיה. דיבר פה המנכ"ל, אני לא

יודע אם זה יהיה 400 מיליון דולר או 300 מיליון דולר, אבל זה במאות

מיליון דולרים. זה איזשהם סכומים שאפשר לבוא ולהגיד, אוקי.

ש. גוטמן; אני רוצה לחזור על שאלה, ששאלתי גם אותך

בישיבה בירושלים, והיא מאוד מעסיקה אותי. כי

אתה דיברת, וגם המנכ"ל דיבר, על מה שנקרא הגמשת הסכם השכר. אני רוצה

להבין, פעם אחת ולתמיד, מי אחראי להסכם השכר הזה? מי חתם עליו? מה

הכללים בכלל המשק? והאם, כאשר פתאום יש "ברוך" בתעשיות כאלה ואחרות,



צריך פתאום לשנות את הסכמי השכר? ואני כאן, במאמר מוסגר, מודה ומתוודה,

שאני חושב, שהסכמי השכר, בשירות הציבורי ובמפעלים הציבוריים בכלל, הם

שערוריה שאין כדוגמתא. אבל יש מי שאחראי לדבר הזה - היא ממשלת ישראל,

והיא היחידה שאחראית לכך. אני איש מקצוע, לא פחות מאשר אני חבר כנסת,

אני עובד התעשיה האווירית, עובד "רפאל" לשעבר, עובד סוכנות החלל

האמריקאית לשעבר, אני פרופ' בטכניון, ואת רוצה עכשיו סביב השולחן הזה

להכניס קונוטציות פוליטיות, זכותך, אבל אני דוחה את הדבר הזה על הסף.

אני מסכים שיש בעיות אבל ממשלות ישראל, גם מודעי, ואני לא שייך

למפלגתו, כל ממשלות ישראל פעלו בכיוון מסוים אבל לאחרונה יש פתאום

תפיסת עולם חדשה. בכל העולם תעשיות בטחוניות קורסות, אבל אנחנו לא

עובדים בשיטה כזאת, בשיטה כלכלית. אנחנו לוקחים אחד נקודה כמה 6 מיליון

דולר, כסף חינם, סיוע בטחוני. כיוון שממשלות ישראל תמיד, והיום ממשלת

ישראל, אחראיות להסכמי השכר האלה, האם ממשלת ישראל חושבת באופן גלובלי,

או רק על התעשיה האווירית? האם ממשלת ישראל הולכת לשנות בכלל, לקראת

שנות אלפיים, את הסכמי השכר בכל המגזרים הקשורים בה, או שעכשיו יתנו

מכה לתעשיה הצבאית, אחר כך לתעשיה האווירית, אחר כך לרפאל? אנחנו נעמוד

על הברכיים לפני האמריקאים וכל העולם. אגב, כל הפקידות במדינת ישראל

תחגוג, יהיו יותר פקידים, והם כלכליים, דרך אגב, מאוד כלכליים. ואני

רוצה לדעת, האם מדובר כאן בהרס טוטאלי של התעשיות הבטחוניות, או

שהולכים לחשוב מחשבה כוללת לגבי כל המגזר הציבורי, ואני רוצה לשמוע את

זה.

ל. לבנת; שאלה קצרה. קודם כל אני רוצה לשאול, אם זה

כלכלי, לדעת האוצר, לפטר אנשים בתעשיה

האווירית, לשלם להם פיצויי פיטורין, ושהם יעברו לעבוד ב"אלביט", מה

ההגיון הכלכלי בזה? שניים, אני רוצה לחזור לשאלתו של היו"ר, שלא נענתה

לפי דעתי, לפחות אני לא הבנתי ממנה תשובה, ולחבר לה עוד תוספת, מהי

המדיניות? האם המדיניות היא להפריד את התעשיה האווירית והתעשיות

הבטחוניות בכלל? והאיום במפרק מה הוא אומר, האם הוא איום אמיתי, או הוא

סתם איום על העובדים, האם יש כוונה כזאת? מהי באמת הכוונה מעבר למלים

היפות של קיצוץ פה וקיצוץ שם, שינוי מבני וגמישות מבנית וכל הדברים

האלה?

ת. גוז'נסקי; הנקודה של מה שאמרת - חיזוק הפלח האזרחי.

נדמה לי שחברת אל-על היא חברה אזרחית והיא

גם חברה ממשלתית, נכון לרגע זה, אז אם אנחנו מדברים על חיזוק הפלח

האזרחי של התעשיה האווירית, מדוע לא לעשות את כל המאמץ המיירבי, מצד

הממשלה, שהיא הבעלים של שתי החברות האלה כדי שהחברה האזרחית, ששמה

אל-על, תעבור לחברה הזאת, ואז חלקה של העבודה האזרחית בחברה הזאת ילך

ויגדל, ויהיה לה הרבה עבודה וכוי. אני שמעתי בסיור שמדובר על איזה מכרז

בינלאומי עכשיו לשיפוץ מנועים מהסוג הזה, אז איפה ההגיון, אתם מתקשים

לתת כסף, אבל להזרים, לפחות, עבודות מחברת אל-על, זה תלוי בכם ולא

במישהו אחר. אז אם אתם הולכים לאל-על ואומרים להם - תשמעו רק שיקול

עסקי, ואתם באים לתעשיה האווירית ואומרים להם רק שיקול עסקי - התוצאה

הסופית תהיה, שיהיו פחות מקומות עבודה בישראל.

י. כץ; השאלה שלי היא זו, היא מבוססת על נסיון שהיה

בחברה קטנה יותר, כמובן, אבל חברה ממשלתית -

חברת תה"ל. לפני 5 שנים היא נקלעה למשבר עמוק, והיו צמצומים והעובדים

באו במו"מ עם ההנהלה והגיעו להסכמה, שבמשך תקופה מסויימת לא יקבלו את



תוספות השכר בשירות הציבורי, או יותר נכון, שזח ידחה לפרק זמן ממושך.

עברו 5 שנים, תח"ל התאוששה, תה"ל רווחית, והיום העובדים מקבלים את כל

תוספות השכר. מדוע להעמיד בפני העובדים ניתוק מוחלט של סולמות השכר

בשירות הציבורי. מדוע לא לקבוע אותם לאותו פרק זמן, אגב, שם קבעו את

זה, כל שנה במו"מ והעובדים היו מספיק חכמים ומבינים כדי להבין, כשתמה

שנה, והחברה עדיין נמצאה במשבר - והאריכו את תוקף ההסכם לעוד שנה.

לכן מדוע ללכת ב''הכל או לא כלום" ולא להגיע לאיזשהו הסדר, שישהה את זה

אולי לתקופה מוגבלת.

א. יחזקאל; אני הייתי בדיון שאתה נכחת בו, ואני חייב

לומר לך, שאתה עושה את עבודתך נאמנה, אבל

נדמה לי שאתה כבר "קטן" על הבעיה, לא במובן האישי, מה קורה איתך? ואני

עכשיו אומר גם אם המנכ"ל, ואני אציין את זה בשאלה, קובע מה שקובע, אותם

בעלים הפכו להיות בועלי התעשיה האווירית. הם כבר בועלים אותה, הם לא

הבעלים. ואתה בא ומנסה להסביר דבר, אתה אולי מסכים לו או לא, זה כרגע

לא משנה לי, ואני טוען, שהנושא הזה, אני אומר לך אדוני המנכ"ל, אתם

היום צריכים להביא לדיון בתעשיה האווירית את שני הבעלים, את בייגה

ורבין. והם צריכים להבין, שהבעיות האחרונות בתעשיה האווירית, אינן

עיסקיות בהכרח, כי ההגדרה אם זה היסוד, מה זה מודל עסקיי עד גיל 35, לא

היה עובד מאורגן אחד בתעשיה האווירית. זו גמישות כוח העבודה, גמישות

כינוס נכסים, זה לא אומר שההנהלה תעוף! מה אכפת

לו. ההנהלה תעוף והעובדים יעופו. ואני אסיים בשאלה מה זה כינוס נכסים

מנקודת מבט תעשיה אווירית? זו נקודה אחת. ואני גם הייתי מאוד רוצה

שתגדיר לי את המספר, שכל הזמן מתחמקים ממנו, כי לי נמאס מה"סלמי", על

כמה עובדים מדובר בסוף! פעם אחת שיגידו לי בסוף, כי אני לא מוכן להתחמק

מהמספר הזה. בואו נשב פה עם האנשים ותגידו לי. שיטת הסלמי צריכה להפסק.

תודה.

ר. חתם; אתה פה דיברת, למרות ניגוד האינטרסים המוכח,

אתה יושב פה עכשיו, אתה גם דירקטור התעשיה

האווירית וגם מייצג את האוצר. אתה באת ואמרת, צריך להתאים את כמות מצבת

כוח אדם לכמות המכירות. אתה יכול להגיד לי כדירקטור עכשיו, רק כדירקטור

לא כאוצר, מה המכירות של 94'? מכאן הם יבינו כמה אנשים אתה רוצה לפטר,

כי רק אתה רוצה לפטר. אתה יכול לענות לי! בבקשה ממך!

נ, גלעד; אנסה לענות. יש כמה שאלות שאפשר לענות עליהן

ישירות, זה הנושא של ההפרטה, זו מדיניות

נוצרת, זה לא איזשהו דבר מסתתר. יש מדיניות מצבת, של החלטה של

חברות ממשלתיות כולל החברות הבטחוניות. יש דיון ארוך בנושא של הפרטת

"אלתה" והכוונה היא כן להפריט את החברות האלה. התשובה היא ברורה וחד

משמעית.

חברים יקרים, אני מאוד מבקש מכם, הרי הדיון

פה גם אפשר להשתמש בו להוצאת המטענים השונים

בסדר. אבל בסוף גם אנחנו צריכים להגיע לאיזשהם סיכומים. עכשיו תראו,

ניר נמצא כאן הכי הכי לא נוח ומסובך. הוא דירקטור, הוא נציג האוצר והוא

חייב להציג בפניכם עמדות האוצר, גם אם תהיות ליבו הן שונות, אין לו

זכות ואנחנו לא מוכנים שיציג אותן פה. אין לנו רצון לשמוע תהיות של אף

אחד. אנחנו רוצים לשמוע דעה רשמית. ניר יושב כאן מבחינת הוועדה כנציג

האוצר. אני רוצה שהוא יתן לי את התשובות הרשמיות של האוצר. ואפילו אם



כדירקטור, הוא חושב, שלא צריך להפריט, אני מבקש שיתן לי את עמדת האוצר,

זו ההבהרה. עכשיו, אם מישהו חושב שיש כאן ניגוד אינטרסים, אפשר א'

להעלות את זה, ב', לפי דעתי יש מספיק מרחב למה עושים במקרה כזה.

נ. גלעד; השאלה השניה שנשאלה על ידי ח"כ גוטמן, היא

באמת לב ליבו של העניין. זאת אומרת אי אפשר

באמת להתחמק מזה. הנושא של חוסר הגמישות, והתאמת ניבוני השכר, הוא

בעיית יסוד, היות ואתה ציינת את הבעיה של רפאל, אני ציינתי בוועדה

הקודמת את הנושאים של מספרים, של חוסר התאמה בין רמות שכר במקצועות

מסויימים למה שקורה. ובמקצועות אחרים, יכול להיות, שהשכר אפילו יהיה

נמוך.

ניר איתנו מדבר הפוך ועם אחרים הוא מדבר

הפוך. אין לו אומץ להגיד את האמת.

נ. גלעד; זה שממשלת ישראל, או ממשלות ישראל, והנהלות

התעשיה האווירית והנהלות רפאל, והנהלות

התע"ש חתמו במהלך השנים, הסכמים כאלה ואחרים על זה אין ויכוח. ואף אחד

לא מתחמק מזה. השאלה אם זה משרת את המטרה לקדש אותם הסכמים שהיו בעבר,

שהיו יכולים להיות מתאימים לתקופות זמן שונות, או לבוא ולהגיד, רגע, כל

מה שנעשה עד היום, יכול להיות שלא מביא אותנו לפתרון. זאת אומרת - אם

היו באים ואומרים, תראו, במערכת הזאת, אנחנו יודעים לתת פתרונות כאלה

ואחרים, שבאמת תואמים את זה, שהשוק העולמי משתנה והמדיניות בכלל העולם

משתנה ואנחנו יודעים לעשות התאמה של הגוף הזה למצב קיים באורגן הקיים,

אז לא היתה בעיה. אבל אני ואתה יודעים את האמת, שזה בלתי אפשרי, וזה

בלתי אפשרי להמשיך עם אותם הסכמים ונוהלים קודמים במצב משתנה. אנחנו

פה, דובר על בטחון וכדומה, ברגע שמתגלה איום חדש בזירה פה, אנשים

יודעים שצריך לתת פתרון אחר, לא את הפתרון שהיה אלא פתרון חדש. כי זאת

המערכת, היא מגיבה למצבים משתנים. המערכת כיום, לא מסוגלת במבנה שלה,

להגיב למצבים כאלה. עכשיו אני לא אחראי לשכר בכלל בסקטור הציבורי

והתחום שלי הוא מספיק בעייתי, התחום של התעשיות הבטחוניות. הסוגיא הזאת

של השכר עוברת כחוט השני, לא רק בתעשיה הבטחונית הישראלית, אלא בתעשיה

הבטחונית הישראלית, היא מוכפלת פי כמה וכמה, בגלל הכוכב הזוהר הזה של

הבטחון. הבעיה היא, אנחנו לא אנגליה ולא ארה"ב. שיש לנו בעיית בטחון

שונה והיא מוחמרת פי כמה, אבל לבוא ולהגיד שלא צריך להתמודד עמה - יהיה

מטעה. אני חושב, שצריך להתמודד עם זה.

ש. גוטמן; החברות הבטחוניות האמריקאיות מסבסדות את

עצמן על ידי המתנות הניתנות לנו, כי אם לא

היינו מקבלים את ה-1.8 אם לא היינו יכולים לקנות שם והייתי חייב לבוא

לתעשיה האווירית ולבנות. האם זה נכון או לאל והאם אנחנו לא מוכרים את

נשמתנו לשטן האמריקאי?

ת. גוז'נסקי; אתה יודע שבקופ"ח רצו לעשות הבראה והורידו

את השכר לאחיות. זה לא שייך לבטחון בכלל, גם

שם רצו להוריד שכר. תמיד זו התרופה.

נ. גלעד; אני אעבור מהר על שלוש נקודות בסוגיא הזאת,

הסיוע הבטחוני, אם הוא טוב למדינת ישראל או

רע למדינת ישראל, איך אמר הרב יחזקאל, ח"כ יחזקאל, זה גדול כדי שאענה,



זה בכלל לא ב"סקוטש" שלי. הנושא של העברת עבודות בין חברות ישראליות

כאלה ואחרות, אנחנו את הקריטריונים של הכדאיות הכלכלית רוצים לראות בכל

המקומות. יש עם זה בעיה. נעשה מאמץ גדול בהעברת המטוס ופה המנכ''ל

ואחרים יגידו, המטוס שראיתם, שכבר יושב, זה לא היה מהלך פשוט, זה לקח

די הרבה זמן ודי הרבה מאמצים, גם ברמות המיניסטריאליות, כך שנעשים

מאמצים. אבל זה לא טרוויאלי, שאתה יכול לבוא ולהגיד לחברת אל-על את כל

המנועים את מורידה פה. זה לא טרוויאלי?

היו"ר ע. פרץ; ניר, הסיפור הזה של העמדת מספר העובדים לפי

היקף המהירות, מה ההגיון בזה?

נ. גלעד; הסוגיה של מעורבות ראש ממשלה ושר בטחון ושר

האוצר, שהועלתה על ידי ח"כ יחזקאל, אינני

חושב, שיש לה מקום, כי גם הוועדים וגם הנהלת התעשיה האווירית יכולים

להעיד על היקף השעות ועל היקף הזמן, שהקדישו שני הקברניטים לסוגיא

הזאת. זה היקף, אני אומר לא רק של שעות, כי זה לא נמדד רק בשעות, אלא

הנחיה שלהם למערכות לשבת, ללמוד וכדומה. הייתי מבין, לו היו אומרים,

היינו" רוצים לראות אותם בוועדה, משקיעים את הזמן כבעלים וכקובעי

מדיניות. אני חושב, שפה לא יכולה אפילו לעלות טענה כזו, כי גם העובדים

יודעים את היקף השעות שיושבים גם איתם וגם עם ההנהלה,

עכשיו יש פה נקודה, שאני רוצה לגעת בה שניה, וזה הנושא של ניגוד

אינטרסים שעולה כאן כחוט השני, הסוגיא הזאת של ניגוד האינטרסים אינה

בעצם הישיבה של נציג ממשלה כזה או אחר, אלא היא מובנית בעצם היותה של

המדינה בעלים של חברה. ומי שלא מבין את זה, אז אני לא מצליח להבין כיצד

הוא יכול לבוא ולהגיד, רגע, אתם הבעלים בואו תשלמו. אז אם מצד אחד באים

לבעלים ואומרים, תשלמו כי אתם הבעלים, על בסיס היותכם בעלים תשלמו

בשביל להבריא את החברה, אז לבעלים יש זכות למנות נציג. ניגוד האינטרסים

מובנה בעצם היותנו בעלים, כממשלה. ולכן זה מתחבר לשאלה, האם הממשלה

רואה את עצמה כמפריטה את החברה! התשובה היא כן, ברגע שהממשלה מפריטה

את החברה, אז היא כבר לא בעלים שלה, אז יש מישהו אחר שיהיה הבעלים.

ולכן הסוגיא הזאת, אני אומר עוד פעם, אינה בעיה אישית, האם אתה חבר

דירקטוריון ונציג הבעלים כן או לא ואם אתה מייצג. היות ואני הבעלים,

אני כממשלה, לא כניר גלעד, אני כממשלה בעלים, לכן עצם ישיבתי פה היא

מובנית בניגוד אינטרסים.

הסוגיא של היקף כוח האדם שפה נשאלה. אני אמרתי את זה גם בוועדה ואני

אומר את זה גם פה. אם נציג מנכ"ל התעשיה האווירית ועל פי כל הנתונים

שמותרים על פי כל הניתוחים שנעשים, קובע שהיקף הירידה בתעשיות

הבטחוניות ובתעשיות התעופה בעולם, שממנו אנחנו ניזונים הוא בין

50%-30%. עכשיו, כל הרצון שלנו בעניין של התאמה, זה לא לבוא ולהגיד,

שהתעשיה האווירית שנמצאת היום ב-16,000 עובדים, אם היא לא תעשה שום

דבר, היא תגיע למספרים האלה של צימצום של 500/0. כל המטרה וכל המשימה של

תוכנית ההבראה, וכל הנושא של הסבה לנושאים אזרחיים, אם זה בנושא של

המוס, שלא הוזכר פה, שניתנה התחייבות רכישה של ממשלה על מיליון דולר

ערבות מדינה, ואם זה בנושא של אותם פרוייקטים אזרחיים שזה עוד 70

מיליון דולר. בסה"כ 170 מיליון דולר - כל זה בשביל למנוע את הצורך לרדת

ולהתאים את הגודל של התעשיה למה שהיא היתה צריכה לעשות אם לא היה

התערבות של הממשלה. זה הכיוון.



עכשיו אפשר להתווכח על המינוי. לבוא ולהגיד לכם שהיום אנחנו יודעים,

לשאלה של יו"ר המזכירות, אם אנחנו יודעים היום שיש מליארד חמש מאות,

מליארד ארבע מאות, אנחנו לא יודעים, אבל אני יכול להגיד בוודאות שאם לא

נשפר את רמת הרווחיות, אנחנו לא נהיה לא במליארד ארבע מאוד, ואחר כך

נעבור למליארד שלוש מאוד ואחר כך נבוא למליארד מאתיים, ואתם יודעים

לעשות את החשבון. לכן אמרנו שיש פה שתי רגליים-. אחת, התאמה באותם

מקומות שברור לנו וברור לחברה, כחברה, שאין לה יכולת להביא לשם עבודות

התאמה של העובדים; ובאותם מקומות שאפשר להביא עבודות, אבל יש לנו בעיה

של תחרות להתאים את רמת שכר כך שאפשר יהיה להביא את העבודה. כי המצב

היום, שאמרו פה, מציעים עבודה לגרמניה. אני רוצה להביא דוגמא מהתעשיה

האווירית, אבל אני אביא דוגמא מתעשיה אחרת - מהתע"ש. התע"ש ייצרה,

מייצרת אקדחים, עכשיו באקדחים יש עבודה של עיבוד שבבים. מחיר שעת עבודה

בתעשיה הצבאית, על אותו עיבוד שבבי, היה משהו בסביבות 38-40 דולר לשעת

עבודה. מעבר לגדר של התעשיה הצבאית בפתח תקוה בקרית אריה, זה היה 18-19

דולר לשעת עבודה. מעבר לגדר של מדינת ישראל אפשר גם לקבל את זה ב-8

דולר שעת עבודה. עכשיו האקדח הזה צריך בסופו של דבר להמכר, ולכן אם

הסוגיא הזאת של התאמה גם בנושא של השכר וגם בצוות העובדים כך שאפשר

יהיה לשמר את רמת המחירות על 1.5 או על 1.6 או להתרומם מזה, זה המפתח.

ועל זה המאבק.

ר. חתם; אנחנו כארגון עובדים לא יודעים כמה אנשים

אתה מבקש מאיתנו לפטר, אתה יכול לענות לנו?

לא כוועדה, כארגון עובדים.

לי מפריעים שני דברים. אחד, החבר שיושב

לידי, קרי, הפקיד בהתנדבות. למה הוא לא הולך

הביתה. למה הוא מוכר את התעשיה האווירית, אני הייתי מעוניין, שיסביר לי

איך מרגיש בן אדם ששוחט אנשים, שיושב כגייס חמישי בתוך מגרש, שאוכל

בכיף, איך הוא מרגיש כשהוא שוחט את האנשים, ואיך יש לו עוז, איך לבן

אדם יש כבד לבן ואין לו דם. שיסתכל והוא יודע מה שהוא עושה לחברה הזאת,

אם הוא הסתובב סביב לבניין, אם הוא ראה מה קרה פה, ואם הוא יודע שהוא

אחד הגורמים לזה. ואיזה נזק הוא עשה לתעשיה האווירית, ואם יתגלגל כל

החיים שלו, אם הוא יגרום הכנסה למדינה מהנזק שהוא גרם למדינת ישראל.

אנחנו באמצע תקופה של הסכם חתום. אנחנו שמונה חודשים אחרי שחתמנו הסכם

עם הנהלת התעשיה האווירית, הסכם שהיו שותפים לו גם הממשלה, קרי,

הבעלים, גם ההנהלה וגם אנחנו. הסכם שנציגי הבעלים יושבים פה, ולדעתנו

לא כובד. הסכם, שהחליטו לשנות אותו, כאשר ראו את הסכם תע"ש. הסכם תע"ש

זה האור לעיני הגויים. זהו. זה המודל. בהסכם תע"ש יש אפשרות לכמה

דברים. קודם כל לחסל את המערכת של התעשיות הבטחוניות באלגנטיות, לאט,

לפרק את זה לחתיכות חתיכות וכל דבר בעיתו. מפעל הפסיק להרוויח, מפטרים

את האנשים. זה דבר אחד. דבר נוסף, אפשר לעשות את מה שניר גלעד חולם,

להביא את השכר לשכר מינימום. אנחנו נתחרה נגד השוק הרומני. עכשיו זה 8

דולר שעה נצטרך להוריד מ-8 דולר שעה. ומה נרוויח! נרוויח את "איר"

קנדה. תעשיית "איירוספייס" משגשגת על גב הממשלה. על הלביא.

מחפשים היום את התעשיות הבטחוניות, התחילו עם תע"ש. עברו לרפאל ועברו

לתעשיה האווירית, לא התאים להם, לא היה מספיק זמן לחכות עד דצמבר 93'.

מה עשו, ישבו נציגי הדירקטוריון, והחליטו איך מיבשים את התעשיה

האווירית. אז ישב כב' הרב, והעביר את הפרוייקט המרכזי, קרי, 500 עובדים



ל"אלביט", ואני לא יודע, אם הוא עשה את זה בנקיון כפיים. לא יודע. אני

לא יודע מי מימן את חץ חכסף בהתחלה. אבל אלה ספקולציות. הכל ספקולציות.

יכול להיות, שאני מפקשש לגמרי. זה מחד גיסא, אבל מאידך גיסא, יכול

להיות, שאני צודק, והפרוייקט המרכזי הלך ל"אלביט". גם לא נראה לי

ש"אלביט" היו יושבים בשקט אם התעשיה האווירית היו זוכים, שהם היו

אומרים, שניים מהמחליטים הם חברי דירקטוריון בתעשיה האווירית. אז המשחק

לא היה מכור מההתחלה?! והוא ממשיך לשבת. אבל בכנסת הוא נעלב. רצה ללכת.

500 איש התחננו, 500? 500 אוויראים לפיטוריו אבל המפעל התחנן, שתעזוב,

תלך, אתה לא רצוי פה ולא נעלבת. השארת סנדוויצ'ים טעימים בכיף.

אחרי זה יש לנו עוד דירקטור והוא אומר, אני מגיע לי משרד האוצר. אני

צריך לעשות את רצון הבעלים. אז מה רצון הבעלים, לחסל את התעשיה

האווירית, ניר? לאט לאט או מהר? אין לכם אומץ לעשות את זה מחר? אז אם

אתה רוצה לחסל ויש לך מצפון, אז תבוא ותגיד, חבר'ה אני רוצה לחסל, אין

לי ברירה. ודיברנו אחרי זה ויש בעיה של כלל החברות וכלל הבעלים, אבל

תתפטר מזה. אתה בחור מוכשר, אתה בחור צעיר, היית בסיירת, היית חקלאי,

הכל, אתה תותה. אתה יש לך אופציות, לנו אין אופציות, ניר. לנו התעשיה

האווירית זה מקור הפרנסה היחידי. אנחנו לא מוכשרים כמוך. זה הבית שלנו

ועליו אנחנו צריכים לשמור. ואם אתה רוצה לחסל אותנו אז עדיף שתקום ותלך

שעה אחת קודם. אין לנו ברירות וכדוגמא הקטנה, קטנה, אני אומר לך, זה

היה רק אות, ראו פה השבוע. אות. זה היה רק, אתה יודע מה, הסימן הקטן,

הסנונית שמבשרת את מה שיקרה, ויקרה, ולא יהיה מספיק כוח למנוע את זה.

למה? לאנשים פה אין ברירה. אין להם לאן ללכת. אתם מסודרים. אתם חכמים.

אבל שיהיה ברור לך, המפעל הזה לא יעבוד בשכר מינימום, למה "הייטק" אין

בשכר מינימום, ואנחנו בישראל ולא ברומניה, ולרשום פה ילד לגן עולה פה

יותר מאשר ברומניה והגיע זמן אני לא יודע אם זה אתה או הבוס שלך,

שתפסיקו למדוד את הבטחון של המדינה דרך החור של הגרוש. למה? אין בטחון

דרך חור של גרוש. אין! לא יעזור כלום.

רפי שאל אותך מקודם. מה תחזית המכירות, ואיך המכירות, זה 100 אלף דולר

לעובד? אז מי הבאים בתור. אולי זה לא מעניין אותנו, רפאל, אז בחשבון גס

מ-5,000 יורדים ל-3,600 מיידית. מ-80,000 דולר מכירות לעובד ועלות שכר

של 65%, אם אתה רוצה להוריד, מיידית הבאים בתור זה רפאל, ומי הבא בתור

אחרי זה? קמ"ג? בואו שימו הכל על השולחן. תבואו תגידו, אנחנו רוצים

לחסל את המערכת הבטחונית במדינת ישראל, ואתה שותף לזה? אתה בחור מוכשר,

אתה יכול ללכת למקום אחר, תגיד לבוס שלך אני לא רוצה להיות שותף,

לחיסול המערכת הבטחונית בישראל, ואני חוזר לחקלאות, אתה לא מפחד משמש.

ההוא, אני לא יודע אם הוא מוכשר. אבל אתה מוכשר. הוא אין לו ברירה, הוא

בהתנדבות, הוא אף אחד לא רוצה אותו, הוא בהתנדבות.

היו"ר ע. פרץ; ההנהלה הודיעה כאן לפני שנכנסת, הוקצבו 30

יום למו"מ, כדי שהם יבואו וידווחו שוב

לדירקטוריון. חלפו 12 ימים.

ח. כץ; הנהלת התעשיה האווירית, אמרה שתוך 30 יום

יחתם מו"מ. אני לא יודע מי אמר. לדעתי,

ולדעת מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, אי אפשר לעשות תוכניות הבראה למפעל

כזה ב-30 יום, אין, אי אפשר, זה פקט. 12 יום עברו. אפשר לעשות משהו

אחר, אפשר לעשות תוכנית פיטורין, ותוכנית הורדת שכר, או לעבוד בחינם,



אז בטח שיהיה ריווחי, אס נעבוד בחינם, לא נקבל משכורת, הכל יהיה

ריווחי. "אלביט" אולי יהיה לה יותר עבודה. אני לא יודע.

אנחנו מצידנו, נשב ונדון עם הנהלת התעשיה האווירית על כל דבר. אנחנו

חושבים, שההסכם במיגזר הציבורי צריך לחול עלינו על שיעוריו ועל

מועדיו. אני לא חושב, שאנחנו פחות טובים מעובדים אחרים במדינת ישראל.

הן מיחידות סמך למיניהם והן מעובדים בשירותים ציבוריים. שהמפעל הרוויח

אמרו לנו, אתם במיגזר הציבורי, תקבלו את ההסכם מהמיגזר הציבורי, לא

נתנו לנו ללכת למו"מ. מה קרה, היום התהפך? לא. אנחנו חלק מההטתדרויות

המקצועיות, טכנאים, מהנדסים, אקדמאים, שייכים למיגזר הציבורי ועובדים

לפי טבלאות השכר. ואני אומר לך שאנחנו נתחיל לדון על ההסכם במיגזר

הציבורי, שעל חלקו ויתרנו בהסכם האחרון, תוספת שחיקה של 4% באוקטובר,

תשלמו לנו. אני חושב, שאנחנו נוסעים כל יום שעה לעבודה. מגיע לנו שעה

נוספת על הנסיעות. אנחנו נדון לכל יום, שישלמו לנו שעה נוספת. ואת

פרוייקט הלביא הרסו באופן שיטתי, הרסו את התעשיה האווירית, שיטתי. למה

זה גרם? שיש פה 2 אנשים עד גיל 25 ו-30 אנשים עד גיל 35 וכולם עובדים

של רייסי, עובדי קבלן, עובדי חוזה וכדומה. אנחנו נדון על חיסול עובדי

הקבלן ועובדי החוזה בתעשיה האווירית. אם צריך לגמור את זה ב-30 יום. 12

עברו, וביום ראשון, אנחנו יוצאים ל-14 ימי חופש. אז האם ניתן ביומיים

לגמור את התוכנית הזאת? אנחנו לא מסוגלים ואנחנו מחכים להנהלה.

היו"ר ע. פרץ; אני דיברתי עם המנכ"ל, שאלתי אותו, האם

מתכוונים לקיים איזשהם דיונים במהלך החופשה,

הוא אומר שכן, השאלה היא, מה עמדת העובדים?

ח, כץ; אנחנו מקיימים דיונים בתקופת החופשה, אבל

אנחנו עובדים פה כמו שהמנכ"ל עובד פה.

ממוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה סביב לשעון כל השנח, ולא רואים אותנו כל

כך המשפחות שלנו, ואם מישהו קבע תוכניות לחופש, אז הוא יצא לחופש. הוא

לא יצא לכל החופש, אז הדיונים אולי ישתבשו קצת, זה לא יהיה כמו ביום

עבודה רגיל, אבל אנחנו, לפני שנכנסים לדיונים, צריכים לראות תוכנית

חומש, צריכים לראות סדר הזמנות. צריך לראות תוכניות עבודה, צריכים

לראות חלוקה של עבודח בכל מפעלי התעשיה האווירית, צריכים לראות את

המחר. אם התוכנית, היא לבוא ולפטר עובדים, לא ניתן יד. אני אומר לך

במפורש לא ניתן יד. בשום אופן לא ניתן יד להפרת ההסכם הקיבוצי. ההסכם

הקיבוצי שלנו, אנחנו אורגן של ההסתדרות. אנחנו גם לא ניתן להברפילד

להפר את הסכם העבודה הקיבוצי שלנו. אנחנו לא נחזור 40 שנה אחורה.

והסיבה שלא נחזור 40 שנה אחורה, למה? זו עוד דרך לחסל את התעשיה

האווירית. הם מדברים על 30 יום, עד כמה שאני מבין הבחירות הם בעוד 3

חודשים.

יש שתי דרכים לחיסול התעשיה האווירית. אחת, זה לא להגיע להסכם, אז אולי

ילכו למפרק. הדרך השניה, לקחת את ההסכם כמו שהוא. למה? אם אנחנו ניקח

את ההסכם כמו שהוא, לא ישארו פה אנשים. כל מי ששווה משהו, ילך. למה?

ב"אלביט" וב"סייטקס" וכדומה, הוא יקבל יותר. המשכורות פה לא גבוהות.

ב-3 השנים האחרונות השכר שלנו נשחק בצורה קטסטרופאלית. הסכם 88'-90'

שמנו 50 מיליון דולר. תרומה לתעשיה האווירית. הסכם 92' שמנו 20 מיליון

דולר, תרומה לתעשיה האווירית. הסכם 92'-93' שמנו, אנחנו אומרים 100 -

ההנהלה אומרת 80 מיליון דולר מהעובדים. אני חושב, זה הסכם שחיקה, זה

כבר לא הסכם שכר, הסכם שחיקה 4% של השנה שעברה עוד לא קיבלנו. אז אנחנו



מפגרים בפזה, על ה-4%, עכשיו מדברים על הסכם 4.5 ועוד 4.5 זה 9, ניקח

את זה, אז זה 13, ויתרו 110/0 מהשכר, זה 24, ועכשיו אומרים לנו תנו עוד

15. זאת אומרת אנהנו יורדים 40%. אלביט זה לא ככה ו"סייטקס" זה לא ככה

ומפעל קופסאות הפח ליד פתח תקווה זה גם כבר לא ככה. אז אם הם רוצים

לסגור את התעשיה האווירית בדרך זו, למה? אם דרך אחת לא הולכת נבוא

בדרך, "הבה נתחכמה לו", אז גם זה לא ניתן.

אנחנו לא רוצים שיסגרו את התעשיה האווירית, אבל אנחנו רוצים, שיהיה

מספיק אומץ לבעלים, אם הם רוצים לסגור, לבוא ולהגיד, חבריה אנחנו לא

רוצים תעשיה אווירית, סגרנו, ויעלה מה שיעלה. לא לחפש "חוכמולוגיות".

לא שיחפש לי זה, 500 איש לפטר, הוא יפטר אותם, אנחנו לא נעשה עבודה

מלוכלכת של אף אחד. יש 20 חברי דירקטוריון, 1500 איש, כל אחד יקבל

רשימה של 75 אנשים, יפגש איתם בבית עם האשה עם הילדים, יתמודד איתם.

יראה בן אדם, איך הוא מוציא, מוריד את החולצה שם סכין על הבטן ואומר,

אני מתאבד, יראה. מה זה קל לשבת פה להגיד 500 איש, הוא שיתמודד, הוא

יראה איך מפטרים אנשים אצלו בבית, ואז הוא יאכל איתם אבטיח.

נוצר מצב שיש דיונים, אבל אם מישהו חושב, שתוך חודש או חודשיים יגמר

ההסכם - הוא שוגה. אי אפשר. ומנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, ניצני, יודע

שאי אפשר, הוא יודע. והוא אמר לנו את זה שאי אפשר, זה לא הולך. אז

מהוועדה הזאת אנחנו מצפים, שלפני שיושבים בכלל, אתם תגידו להנהלה, תנו

לנו תוכנית. תנו לנו לראות את סדר ההזמנות שלכם. תנו לנו לראות את

חלוקת העבודה שלכם. תנו לנו לראות, איך אתם עוברים לשיווק אגרסיבי. תנו

לנו לראות איפה הצלחתם. תנו לנו לראות, את מי שלחתם הביתה מהסמנכ"לים

שנכשלו. פה אנשים נכשלו, ונכשלו בגדול. ויש הרבה מאוד אנשים, שצריכים

ללכת הביתה, אבל אף אחד לא זז. זו התורפה גיל 59 בחיתוך, שם הלכו כולם.

במי שפגע הגיל, בגדול הלכו, אבל מעבר לזה. מי שהוא פישל בפרוייקט

המרכזי, אחרת הוא לא היה מעביר אותו סתם. ואם הוא לא מעביר אותו סתם,

מישהו פישל. ואם מישהו פישל, הוא היה צריך ללכת הביתה. אף אחד לא שילם

את המחיר אז. ואם נפל עוד פרוייקט, ג'מבו, קבעו מחיר ולא עמדו במחיר,

מישהו היה צריך ללכת הביתה. אף אחד לא הלך הביתה. אז מה? הקטנים?

העובדים הקטנים? ומה מבקשים שנעבור למפעל עסקי. אנחנו רוצים שמפעלי

התעשיה האווירית ירוויחו, עד האחרון שבהם. לא שיהיו מאוזנים ב-94', שכל

אחד ירוויח ואנחנו, הנה אני אומר לך, לא נשבית את החברה, ואנחנו נעבוד

קשה, ואם צריך לעבוד, נעבוד עוד יותר קשה, ואנחנו עובדים כבר שנה ומשהו

שעות נוספות חינם ולא מקבלים פה כסף. אני אומר לך, לא מקבלים פה כסף.

וזה בעשרות רבות של מליוני דולרים. בעשרות אלפי שעות, ואף אחד לא פוצה

פה.

ת. גוז'נסקי; זה נכון שיש אלף עובדים שמסתובבים ואיש לא

רוצה לתת להם עבודה?

ח. פא זה במסגרת של הממשלה, הם החליטו ליבש את

התעשיה האווירית. אז הם בוקר אחד קמים לבן

אדם, שעד עכשיו עובד בפועל, עוד יומיים יוצא לחופש, אומרים לו, עזוב את

העבודה, אתה יוצא לחופש עכשיו. הוא אומר, אבל אני גומר עוד יומיים.

אומרים לו, עכשיו אתה יוצא, אם לא תדפוק ג'וקר, אל תעבוד, תקרא עיתון,

תשחק שש בש, תשחק קלפים, תעשה מה שאתה רוצה, אל תעבוד. צריך להכין את

האווירה שהיא ככה לבבית ועליזה, צריך לעשות פה פיקניקים, להביא את

שרהל'ה שרון, במקום לשבור.



אנחנו מבקשים מהוועדה, שתגיש תוכנית הבראה. שהוועדה תפנה לבעלים ותדחה,

תפרוס את הזמן. שהוועדה תבקש מהבעלים, שלא יווצר מצב, שלא תהיה פה

משכורת, וזה היה מצב מכוון. משרד האוצר, בכוונה תחילה לא העביר את כל

הכסף לפה שלא תהיה משכורת. ושיבדקו בבנק הפועלים, למה עצרו כספים ואני

לא שולט בבנק הפועלים. זה מהצד השני שידאגו להזרים לכאן עבודות, שהמדען

הראשי יאשר פרוייקטים, שהאסטרה לא יהיה רק על הנייר, בשביל שיוכלו

להגיד פה נתנו את האסטרה. לא רק על הנייר, שיעבירו כספים. ואז אנחנו

נשב. למה אמרתי מקודם שאין לנו כלום חוץ מהתעשיה האווירית? פה כולם,

הגיל הממוצע 45, ותקופת הוותק הממוצעת 22-23 שנה, כולנו זה הבית שלנו,

פה נתנו את הנשמה ופה אנחנו רוצים להגיע לפנסיה ולא לפנסיה מוקדמת.

לפנסיה על אמת. בגיל 65. אז מהוועדה אנחנו מצפים, שתגיד להנהלה ותפנה

אל הממשלה, 1, 2, 3, 4, ואז אנחנו נשב בצורה רצינית ונדון. ומההתחלה

אני אומר לך, לא יהיה שום שינוי בהסכם העבודה הקיבוצי לאף עובד קבוע

שנמצא פה היום. אנחנו לא נהיה שותפים לזה, שיעלה מה יעלה. תודה רבה

לד.

ר. חתם; אנחנו בסרט הזה היינו. בדצמבר המנכ"ל עמד

מול מועצת עובדים. כינסתי מועצת עובדים 5

שעות. ואמרת את הדברים הבאים, יש פרוטוקולים על העניין. אני אנסה לדייק

במה שהוא אמר. תביאו לי 1500 עובדים, תנו לי הורדה בשכר, 10%, אני

ב-94' ממריא. אנחנו מתוך אחריות, כל החברים שיושבים פה, חשבנו שדיבר

מתוך אחריות לחברה הזאת ולעובדים של החברה הזאת האמנו לו. וראו זה פלא,

אמרנו קחו 7%, שלדעתנו, קחו 1100 גבוהים עד להיום. דהיינו הוציאו עוד

400 גמישים הגענו ל-1500 ובאחד לראשון של 93' הם חוזרים אלינו ואומרים,

הצילו. מה קרה, ההסכם חתום עד דצמבר 93', קיבלתם את כל מה שרציתם

מהמיליון דולר, כספי עובדים, קיבלתם 1500 עובדים, קיבלתם כל מת

שביקשתם. האם הנהלה שמגלגלת מליארד וחצי דולר, ניר, כדירקטור, תקשיב

היטב, מגלגל מליארד וחצי דולר, אין לו הערכות, רק ל-3 חודשים, אחרי 3

חודשים הבעלים החכמים האלה חוזרים אלינו ואומרים, אנחנו רוצים עוד, מה

זה שיטת הסלמי?

את הסרט הזה כבר ראינו. אז אתה אומר, איך פה אתם כחברי הוועדה מצפים

מאיתנו, שאנחנו נאמין להם, שבהסכם אם בכלל יהיה הסכם, נאמין להם, כאשר

את רותם 1 הם לא כיבדו. איך אתה מצפה מאיתנו, שאני אבוא, אעמוד מול

ציבור עובדים, שראית אותו היום, ואני אגיד, חבר'ה לטובת התעשיה

האווירית בואו ניתן להם עוד. אתה חושב שזה יעבור באמת? אני בדצמבר נתתי

להם את הצ'אנס. נתנו, אני וחברי נתנו להם בדיוק את מה שביקשו, ולא סתם

שאלתי אותו מה היקף המכירות של 94', כי אם יש לו ב-93' מליארד וחצי

דולר, והמפתח הוא 100,000 דולר לבן אדם, פה, בן אדם, צריכים להיות

בחברה הזאת 15,000 עובדים. ואם ב-94' נעשה רק מליארד דולר מכירות, כמה,

עמיר פרץ, ישארו? 10,000 ואם נעשה ב-96' רק חצי מליארד דולר כמה עובדים

ישארו? 5,000. זאת אומרת, אם אתה רוצה להתאים את מצבת כוח אדם לכמות

המכירות, אין לך פרטנר, לא אתה, לא הבעלים, לא אף אחד. כי מה שיקרה,

אנחנו מוכנים, כמו שחיים אמר, אנחנו באים פה לעבוד ועובדים מאוד קשה,

והחברה הזאת באמת עושה מליארד וחצי דולר. אתה מכיר כדירקטור, ואם היא

עושה כמות כזאת, מגיע לה בדין, להמשיך להשאר פה לפחות 15,000 עובדים.

המספרים שאתם שולפים לנו זה 14,800, להזכיר לך אנחנו 16,100, אז אם

המפתח הוא 100,000 דולר, אז אני מבין שצריך להיות 15,000, זאת אומרת

הבעיה שלכם, היא 1,000, זאת אומרת, המספרים הם לא מדוייקים גם לפי

המפתח שלכם. אני, עמיר, ברשותך, לא יעלה על הדעת, ההנהלה הזאת, יחד עם



הבעלים, קיבלו את מה שרצו בדצמבר, מתוך אחריות. אנחנו כמועצת עובדים

וכיו"ר מועצת העובדים, לא ניתן להם להגיע להסכם נוסף אם כל הדברים

האלה, שחיים אמר, לא יתממשו. לא רק תוכנית, כל דבר, אנחנו רוצים לדעת

את כל העוברת שלהם, שיושב פה ויושבים פה, ואני אעביר אותך בין כל

הדלתות שיש כאן, הם לא יבואו אולי מפני שראית אותו עם ה-2,000 שקל

והראו לכם תלושים. לא יראו. תפתחו להם את הספרים ותראו את הדברים

האמיתיים שקורים כאן. העובדים האלה עושים את המליארד וחצי ולא אלה

שיושבים סביב השולחן הזה. שאם אתם הולכים לפטר אותם, לא תקבלו כמו

שחיים אמר את ההפגנה הזאתי. אנחנו נלך ואנחנו לא מאיימים. אנחנו ניסינו

חצי שנה להגיע איתם בדרך טובה. היינו אצלך, היינו אצל ראש הממשלה,

היינו אצל בייגה, היינו אצל ניר, היינו אצל כל העולם ברוח טובה.

ניסינו, חבריה תבינו. ואני רוצה ברשותך, לסיים רק בקטע של ההפגנה. משה,

אנחנו הזהרנו אתכם. אנחנו לא אמרנו ביטויים של דם, אנחנו לא אמרנו

מלחמת עולם שלישית סתם. אנחנו הזהרנו אתכם, רק רציתם לראות אם אנחנו

באמת מסוגלים לעשות את זה. ואתה יודע היום, שאנחנו מסוגלים לעשות. לא

תבדקו אותנו יותר. ואני מבקש מכם, אל תבדקו אותנו יותר. תודה רבה.

י. אלמז; אחד הדברים שאני רוצה להזכיר לכולנו, לכל מי

שיושב פה. התעשיה האווירית עם כל מה שפה

צועקים, היא התעשיה מספר 1 במדינת ישראל. 1.2 מליארד דולר יצוא. זה

הולך ברגל! אם רוצים לשחוט את התרנגולת הזאת, כנראה ששוחטים את כל

הכלכלה הישראלית. כי גם הכלכלה הישראלית אומרת שלתעשיה אווירית יש

ספיחים של 500 חברות, שמתפרנסות מאיתנו. אם פה יהיה "ברוך", אז גם שם

יהיה "ברוך". המפעל הזה בסך הכל, ואני לא שולל את זה, ואני לא אומר את

זה לגנאי, אבל כל המפעל הזה היום נמצא לפי הודעת מנכ"ל התעשיה עם

המועצה ב-3.2 או 3.3 אחוז גרעון ממחירותיו. לא שמעתי על מפעל אחד בעולם

שנמצא בגרעון זעיר כזה, שעושה קטסטרופה כזאת כמו המפעל הזה, לא במדינה

הקפיטליסטית ארה"ב, ותיכף ארחיב את הדיבור עליה, על מפעל שמתחרה בנו,

ולא בשום מקום אחר. 55 מיליון דולר גרעון על 1.5 מליארד מכירות ושומו

שמים, מפרט כונס ולאתמול אחה"צ.

מר קרת מכיר את זה יותר טוב ממני. כבר שתי לקוחות במזרח הרחוק, לא

רוצות לשבת עם נציגינו במקום, מאחר והאוצר של מדינת ישראל הודיע, כי

התעשיה האווירית, לפני כונס נכסים. אתמול אחה"צ קיבלנו את ההודעה

הזאתי. ששני לקוחות הפסיקו את המו"מ איתנו. אז תקחו את זה בחשבון, על

אחריות שלכם גם כדיקרטוריונים. לא יכול להיות דבר כזה, שיוציאו דבר

כזה, כונס נכסים, וזה לא מהיום, ההודעה הזאת, הראשונה, היתה בבית החיל

בתל-אביב כבר לפני שנה. סמנכ"ל הכספים של התעשיה האווירית הודיע זאת

לפני תוכנית ההבראה הראשונה של רותם א'. שתעשיה אווירית, אם לא תוריד

את השכר, תהיה בפני כונס נכסים. זה לא תורם אף לאחד מאיתנו, לא לעובדים

ולא למדינה. לעובד במדינת ישראל.

תוכנית ההבראה, מדברת לצערי, על שלושה סעיפים בלבד. פיטורי עובדים,

הורדת שכר והסכם עבודה. אני על פיטורי עובדים לא אדבר בכוונה. חיים

הרחיב את הדיבור, רפי, ואת זה כולם מכירים. הורדת שכר. במשך 7 שנים

אחרונות לא קיבלו בתעשיה האווירית עובד קבוע אחד. כל העובדים שעובדים

בתעשיה האווירית, עובדי חוזה ועובדי קבלן. עובדי החוזה, אף אחד מהם, לא

מוגן לצערנו על ידי ארגון העובדים המילטנתי הזה, לקבל דרגות. כי ניר

גלעד טוען שהשכר שלנו גבוה. ההנהלה טוענת, שאנחנו הורסים את המפעל, בזה

שהוועד מאלץ את המנהלים להמליץ על דרגות לעובדים. אז ראה זה פלא ויש לי



פה רשימה קטנה מאוד, של עובדים. פקידת חשבונאות, בחוזה, שתאריך העבדתה,

1987 יושבת בדרגה 19א' פקידים. אבל פקידת חשבונאות, שעובדת 8 שנים יותר

ממנה, שהיא כן קבועה, ב-79' התחילה לעבוד, באותה דרגה בדיוק. עובד

חשבונאות, שב-86' התחיל לעבוד בחוזה, 20 פקידים, עובדת שעובדת בחברה

מ-78' 20 פקידים. באותו מקצוע, באותה מחלקה הכל. וזאת שאלה

לדירקטוריון, לא להנהלה, הדירקטוריון אף פעם לא העיז לשאול את ההנהלה,

איך הוא מקדם את אותם עובדי חוזה, שהוועד לא לוחם עליהם הרי. בפי 3

מהירות מהעובדים הקבועים. מזכירה כתבנית, התחילה לעבוד ב-91', ילדונת,

שנת לידה 68', 18 פקידים. חוזה כמובן, קבועה, שהתחילה לעבוד ב-82', 9

שנים לפני כן, ילידת 61', 18 פקידים, אותה מחלקה בדיוק. נעבור

למהנדסים, אמרו שמהנדסים צריכים להיות הרבה. מהנדס, יליד 59', עובד

בתעשיה אווירית משנת 90', 10 מהנדסים, חוזה כמובן. מי שעובד 5 שנים

יותר ממנו, 85' ויותר מבוגר ממנו ב-7 שנים, 10 מהנדסים. נעבור לטכנאים,

הערפדים. טכנאי זיבוד, שעובד בחברה, חוזה, משנת 90', יליד שנת 60', 11

טכנאים. טכנאי קבוע, שעובד משנת 78', 12 שנה יותר, מבוגר ב-8 שנים גם

יותר, כנראה קצת יותר נסיון, באותה מחלקה, אותו דרגה של טכנאים.

מי פה השיכור, וועד העובדים, שלוחץ עם אקדח לרכה להנהלה לקדם עובדים

פרועים, או ההנהלה, שמקדמת, עובדי חוזה, שאין עליהם שום הגנה של ועד

העובדים, במהירות גדולה פי 3. אני לא מבין את זה וכחבר דירקטוריון,

תשאל את זה.

לא רק זאת, לגבי פתיחת הסכם העבודה, מה דרשו מאיתנו בפתיחת הסכם

העבודה. מינינו פה בתוכנית רותם א' ועדת גמישים, מטעם ההנהלה, מנכ"ל

לכוח אדם, אברהם אהרון שהוא רב החדר. מטעם הוועד מינו אותי, ישבנו

בנושא, איך לבדוק את הבעיה של עובדי החוזה והקבלן, בעיקר של עובדי

הקבלן, שה"ראיסים" לוקחים עליהם שכר עתק. עולים לחברה הרבה יותר יקר

מהעובדים הפרועים ולמרות זאת נמצאים פה בחברה.

הסעיף הראשון שהוזכר לנו. אין על מה לדבר, כל עוד שלא תתנו לגיטימציה

להנהלה, להנהלה בלבד בלי דיון עם ועד עובדים, בלי אפשרות ערעור של ועד

עובדים לפטר מדי שנה בשנה 20% מהעובדים הקבועים, ללא זכות ערעור. זכות

הערעור לוועד העובדים, תהיה על 10% מתוך העובדים הנ"ל. הוי אומר, בכל

שנה 18% מכלל העובדים הקבועים, שהיו בחברה באותה שנה. בטור חשבוני

מתכנס, תוך 6 שנים ישארו פה 8%-7% עובדים קבועים. זה מה שההנהלה באמת

רוצה.

הורדת שכר - ראינו, בינתיים, בלי הורדת שכר, ב"אלתה" לדוגמא, והמשכורות

האלה הן מ"אלתה", של העובדים, עוזבים עובדים לחיפה, ובישראל לא רגילים

לעבור מרחקים גדולים. "אלביט" מציעה דירות בשכירות לעובדי "אלתה", כדי

שיבואו לפרוייקט המרכזי ב"אלביט". "סייטקס" כבר חטפה לו את העובדים של

הפרוייקט המרכזי. את המומחים למצלמות ווידאו.

הפרטת אלתה, דיברו פה על הפרטת "אלתה". רוצים לגמור מו"מ תוך 30 יום,

אנחנו, בדיוק לפני 31 יום, ב-11.7.1993, הגשנו נייר עמדה להנהלת החברה

לפי בקשתה. מה הם תנאי ועד העובדים של הפרטת "אלתה". ועד העובדים, הגיש

נייר, העביר אותו לצד המוביל של הארגון, חלק מהארגון, מתי קיבלנו

תשובה? ביום חמישי שעבר, ואתמול בא יו"ר הדירקטוריון של התעשיה

האווירית של "אלתה", לשוחח עם ועד העובדים על איך אפשר לעשות הפרטה.

ההפרטה צריכה להיות מנובמבר 93'. ניצני, שהוזכר מקודם, אמר, שחייבים

לגמור את העניין עד ספטמבר, אחרת אי אפשר לרוץ לבורסה ב-93'. אנחנו



לפני חודש, הגשנו נייר עמדת. קיבלנו תשובת ביום חמישי, שניתן לגיטימציח

ל"אררט אלתה" לאותו מפעל, שכאילו מרוויח, לפטר מדי שנה בשנה ללא זכות

ערעור של ועד עובדים. לגיטימציה למנכ"ל, בלי להכנס למו"מ, לפטר עובדים.

הוי אומר הנהלת התעשיה האווירית רוצה שלא יהיה פה ועד עובדים.

תעשיה אווירית, טוענת על שכר גבוה, מנכ"ל תעשיה אווירית מכיר מצויין את

אבי קרן, אבי קרן הוא מנכ"ל חברה אמריקאית, שנקראת "ג'נרל אטומיקט".

הוא סידר אותנו לפני חודשיים בטורכיה בחוזה של 15 מליון. הוא עובד

תעשיה אווירית לשעבר, שתבינו. אני לא מזלזל. מי שגמר את המו"מ ולפני

שבועיים היה בארץ ורציתי להפגיש אותו פה שישמעו, אבי יחזקאל, לא אבי

יחזקאל ח"כ, אלא עובד "אלתה", ניהל את המו"מ מטעם "ג'נרל דינמיקט"

ומשכורתו כטכנאי "אלתה" לא היתה מגיעה למשכורת שלו היום בחברה

האמריקאית. שאלתי אותו, איך המשכורת אצלכם, פי 2.5 מעובדי "אלתה"

ולמרות זאת, ההצעה שלהם היתה יותר זולה. אבל לא בגלל זה הם זכו, הם זכו

בגלל שצוות המו"מ של התעשיה האווירית ידע להעליב את הלקוח. לא להלהיב

אותו לתוצרת הטובה שלנו אלא להעליב אותו.

מו"מ בדרום אמריקה, כשהיינו נוכח תעשיה אווירית הגישה הצעת מחיר פי 2

מהמתחרה שלנו הצרפתי. הבאתי את המחיר, כי הלקוח רצה שתעשיה אווירית

תיקח את הפרוייקט. הבאתי את המכרז, הלקוח עזב את החדר ונתן לי לפתוח את

המגירה ולראות את ההצעה. הבאתי אותה לתעשיה האווירית והתחילו להוריד

ולהוריד ולהוריד מחיר עד שהשוו את המחיר לזה של הצרפתים. התשובה של

הלקוח היתה, מאין הצליחו להוריד כל כך הרבה כטף בלי להוריד אפילו נגד

בפרוייקט.

מכרז אחר, 3 חברות ישראליות הופיעו במדינה אחרת בדרום אמריקה ואף חברה

אחרת משום מקום בעולם לא הופיעה. שלושתם כתשו האחד את חברו. הורידו

מחירים והלמו בראשם של נבחריהם, ו"אלביט" ותעשיה אווירית, רפאל עם

"אלביט" ביחד ותדיראן עם אלטרה - גרשו את שלושתם משם ונתנו את העבודה

בלי מכרז לחברה אמריקאית. קחו את זה בחשבון ותבינו מה שקורה פה. תודה

רבה.

היו"ר ע, פרא; טוב חברים, אנחנו מוכרחים לעבור לחברי

הכנטת. אני מוכן לתת לעוד נציג מועצת עובדים

אחד בלבד. חיים יחליט עליו.

אנחנו נמצאים פה בשני מעגלים. מערכת התעשיה

האוירית והמיקרו. בפגישה שהיתה לנו עם חלק

מהיושבים פה בתחילת השבוע. ציטטתי מטפר "משלי" "באין חזון יפרע עם"

ומחוייבות שלכם בתור חברי כנטת, בתור ועדת העבודה והרווחה, זה קצת

להחזיר את ממשלת ישראל לצד של החזון. הוא חטר, הוא חטר בשנה זאת, והיה

חטר גם בקודמת. אבל בלי זה אנחנו לא נצעד לשום מקום. תעשו חשבון פשוט

וקטן. צה"ל מוציא לפנטיה בגיל 40. תע"ש היום מוציאה לפנטיה בגיל 40

והחזון הגדול של נציגי ערוצי הכוח שהתעשיה האווירית תוציא לפנטיה בגיל

40. עכשיו, מבחינת האוצר, אני מאוד מבין. זה מתוחכם. זאת אבטלה שלא

נטפרת. אחד כזה שמקבל 1500 שקל בחודש, לא מקבל דמי אבטלה, הוא לא רשום

כמובטל, בטטטיטטיקה, אפשר להראות, האבטלה לא גדלה. בדיזינגוף היא גדלה.

אני הרבה פעמים תוהה, כשאני יוצא למפעלים מטיבות של העבודה לעבור שמה

באמצע היום, איך הכל מלא שם אנשים. אני בשבועות האחרונים התחלתי להבין.



אנחנו מדינה צעירה, שחזון העתיד שלה כנראה, זה לחזור לגן הילדים בגיל

40. להתחיל להסתובב, לבלות, לכיף. זה מה שמציעים לנו.

אני רוצה הערה קצרה בנושא הזה של ניגוד האינטרסים. כשהוצג פה, שכביכול,

זה נוגע חד משמעית מתוך זה שהמדינה היא הבעלים. אני אתן דוגמא, אני

נציג המהנדסים של מפעל מל"ם. זה מפעל בתעסוקה מלאה. אין שמה עובד אחד

מיותר, חסר. אבל יחד עם זה, הפלא ופלא גם מפסיד כסף. איך זה קורה. זה

קורה מכמה אספקטים. אחד, זה דיברו פה קודם על מחיר שעת עבודה. אז אני

אשאל אותך, ניר גלעד, שעת עבודה של פועל ושעת עבודה של מהנדס בתחשיב,

זה אותם 50 דולר או לא אותם 50 דולר. עכשיו, כשזה נקבע, זה נקבע בתקופה

שבה עבדו ב"קוסטפלוס", זה היה נוח לתעשיה האווירית, אבל זה היה נוח גם

לכם. ואז במקום לדייק בקביעת שעות העבודה בפרוייקט מסויים, אז נניח

שזרקו שעות בתעשיה האווירית ונניח גם, שאתם, אנשי משרד האוצר והבטחון,

נשארתם לפי אותן שעות. כי בחשבון של הגלובל, זה הסתדר. והפרוייקטים

התקבלו. איכשהו החלטתם, שאתם עוצרים את העסק ומתחילים להסתכל עליו

בעיניים אחרות ואז כך, אם היום מגישים לכם באיזשהו עניין הצעה, שאתם

יכולים למצוא בחוץ יותר בזול, אתם באים ואומרים מעבר לגדר זה יותר זול.

נוציא את זה לשם. אם מגישים לכם היום איזשהי הצעה שהיא מעודכנת והיא

יותר יקרה, אתם באים ואומרים, חבריה אבל בספרים של פעם תימכרתם את זה

בפחות. אז אם אתם רוצים לשנות את כללי המשחק, תשנו אותם. תושיבו ליד

השולחן את אנשי התעשיה האווירית ואת עצמכם ותתמכרו את הכל מחדש

מההתחלה. אבל אל תעבדו על החברה שלכם בעיניים. מה שאתם מנסים לעשות זה

להרוויח את העסק משני הקצוות. במקום, שאתם יכולים להוריד את המחירים

אתם מורידים אותם. במקום שאתם לא יכולים, אז כלכלית אתם מורידים גם אם

זה למעלה וגם אם למטה. לפתוח את העסק מחדש לתמכור מחדש ונכון ואמיתי,

אתם לא עושים. ואחר כך באים בתור הבעלים שכמשרד בטחון, אוצר, שחטו את

התרנגולת ושואלים למה החברה שלי לא מרוויחה. לדבר הזה אתם צריכים לתת

תשובה לוועדה הזאת.

זה דבר אחד. עכשיו בקטע הזה של תעסוקה, תארו לעצמכם שתתפרסם מודעה

בטכניון על לוח המודעות בניסוח הבא: "סטודנטים צעירים מוזהרים שלא

ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה ומכונות, שכן הממשלה לא רוצה בכם, מוגש

כשירות לדור הצעיר על ידי כאלה שנכוו".

ש. עמוד; שתי הערות בקצרה. ושתי שאלות. קודם כל אני

חושב שהאזהרה של ישי אלמז, היא חמורה

ורצינית ביותר וזה נושא התקשורת. התקשורת עלולה להפיל את כל נושא

התעשיה האווירית. לגבי השווקים בעולם בכלל. וכבר אמרת שיש ניצנים

ראשונים. ואני מפנה את זה לכולנו. הדבר השני, אני מוחה על הדברים של

ניר, שהפרוייקט הזה, כבר אמרו את זה חברי, הוא רק כלכלי, וזה חמור

ביותר. אני נחשב נאמן מפלגה שדוגלת כביכול במשק חופשי, כל הדברים

היפים. זהו פרוייקט לאומי בטחוני ותעסוקתי. גם תעסוקתי, מה יש פה

לדבר, איפה אנחנו נמצאים, אנחנו חיים בחלל?

עכשיו לשאלות שלי, וזה למשה קרת. שתי שאלות: האם היה ניתן סופית לזכות,

או מה הסיבה האמיתית לכשלון בנושא של המכרז שיהיה הפרוייקט המרכזי.

אנחנו רוצים לשמוע באמת מה קרה פה. והדבר השני, לא הבנתי בדיוק, קודם

כל אנחנו עוד לא קיבלנו תשובה, כולם שואלים, כמה אתם רוצים לפטר, אף

אחד מאיתנו עוד לא קיבל תשובה. אני יושב מתוסכל. אני לא יודע מה קורה

פה, ברצינות, אולי אין תוכנית לפיטורין, אז אולי השאלה מיותרת. אני



רוצה לדעת, אני זכאי כח"כ, כחבר ועדת העבודה, לדעת, מה מספר המפוטרים.

והשאלה האחרונה היא לגבי התחזית, לא ברור לי באמת, אם יש תקווה, אם יש

אור לעתיד, באמת להבריא את העסק הזה, למנוע פיטורין. הצעתי בכל מקרה

לדחות את המועד הזה, לשים את הסכין עד היום של ה-30 יום, קודם כל,

ושיהיה מועד מתואם עם מועצת העובדים, בלי מועצת העובדים אני לא רואה

אפשרות להתקדם.

קודם כל אני שמחה להיות כאן, כי ביום ראשון

יוצאים מחוץ לגדר, יחד עם עוד כמה חברי כנסת

מהליכוד ואני לא רוצה להתעסק בעניין הזה יותר, אלא רק לנצל את ההזדמנות

הזאת כדי למחות על הסגנון, שבו לא התאפשר לח"כ מהליכוד, שבאו לכאן,

להכנס לתעשיה האווירית ביום ראשון.

שמענו כאן דברים וגם ביום ראשון כשדיברנו עם העובדים והדברים בסך הכל

הם באמת ידועים, הם דברים קשים, הם דברים מפורטים, אבל נדמה לי, שהבעיה

כולה, מתחילה ונגמרת במדיניות ובתפיסת עולם. וכאשר שאלתי את השאלה על

הפרטה וקיבלתי את התשובה, שאכן הממשלה מתכוונת להפרטה ואמר כאן כבר

קודם, חברי שאול עמור, שהליכוד תומך בהפרטה, זו המדיניות המותרת של

הליכוד, אבל לא בהפרטת התעשיות הבטחוניות. זה צריך להיות ברור. אין

מדיניות של הליכוד להפרטת התעשיות הבטחוניות, בשום פנים ואופן. הפרטה

של מפעלים אחרים כן, של חברות ממשלתיות אחרות כן. וכאשר באה ממשלה

ואומרת קודם כל שהיא מעוניינת להפריט את התעשיות הבטחוניות, ודבר שני

לא עושה שום דבר, או עושה את כל הדברים העקומים וההפוכים, כדי שלא תגיע

עבודה לתעשיה האווירית. וכאשר ראש ממשלה מתבטא בהתבטאות כמו, הייתי

נותן את התעשיה האוויירת במתנה. מה אפשר לצפות כבר, זה לא התקשורת שי,

מה התקשורת אשמה, התקשורת מעבירה הלאה מה שראש הממשלה אומר.

אז אנחנו יכולים לשבת לדבר ארוכות על המשבר העולמי שישנו ועל הירידה

בכל העולם בכמות ההזמנות ובתעשיה הבטחונית וכו' וזה נכון, אין על זה

מחלוקת. ואפשר לשבת ולדבר כאן שעות על דרכי הניהול ועל דרכי העבודה,

ועל המבנים, גם זה נכון, גם זה צריך לעשות. ובהחלט צריך להתאים מדי פעם

מבנים ניהוליים כאלה ואחרים, ואולי צריך באמת להגיע לכל מיני מסקנות

שונות קצת בדרכי ניהול, אין שום בעיה, מקובל עלי לגמרי. זאת לא הבעיה.

יש משבר עולמי אבל מעבירים מטוסים לרומניה. יש משבר עולמי אבל מעבירים

חלק מהעבודות לחוץ לארץ, לארה"ב. דיבר על זה קודם שאול גוטמן. אני לא

רוצה לחזור על כל הדברים כרגע. על הסיוע הבטחוני, שמותנה בהעברת עבודות

למפעלים בארה'יב ועוד ועוד, ועוד דיברו והזכירו, "אלביט" וכל הדברים

האחרים. התפיסה הזאת, המדיניות הזאת, שאנחנו לא צריכים בעצם תעשיה

בטחונית ממלכתית, אלא מה שיהיה יהיה. עם חברות פרטיות. ישי הזכיר כאן,

שלא כל כך מזמן, התעשיה האווירית היתה צריכה לקנות את המזל"ט של

תדיראן. למה היא היתה צריכה לקנות את המזל"ט של תדיראן אם זה כל כך טוב

להפריט. מה רע בזה, שלתדיראן היה מזל"ט עם תעשיה אווירית, היה מזל"ט

ובסופו של דבר לא היתה ברירה והמזל"ט הזה חזר לכאן. מה ההגיון בזה? הרי

זה בדיוק מה שיקרה בכל נושא אחר, משום שמדינת ישראל, לא בנויה ליותר

מתשתית ממלכתית אחת של תעשיה בטחונית מכל סוג שהוא. לכן, ואני לא רוצה

כאן להתחיל בעניינים ציוניים, אמר את זה קודם כאן גולדווסר, הוא דיבר

על החזון, ודיברו אחרים, לא היום, דיברו ביום ראשון על הנושא של בטחון

ישראל. על התרומה הבטחונית בכל מלחמות ישראל עד היום.



אז אם חושבים, שיותר חשוב לעסוק בכל מיני נושאים אחרים. אם חושבים

שאנחנו הולכים לאיזון ממשלון כזה, שבו לא צריך בכלל יותר תעשיות

בטחוניות, מי צריך את זה, וכשנצטרך פעם נוכל לקנות בכל מיני מקומות.

אני מבינה, שיש המון צרות לרבין, באמת יש בעיות. שמעתם אתמול בערב,

צרות צרורות, המון בעיות קשות. מה הוא צריך עוד כאב ראש, תעשיה

אווירית, מי צריך את זה. התפיסה הזאת היא יסוד הבעיה. ואני מציעה, כדי

לגרום לשינוי במדיניות, כדי לגרום לשינוי באותה תפיסת עולם מאוד חמורה,

מאוד מוזרה ומאוד מסוכנת, לא רק לעובדי התעשיה האווירית, עם כל הכבוד

לכם, אלא לעם ישראל. קודם כל אני מצטרפת להצעתו של שאול עמור, שידחה

באמת המועד, זה באמת לא נראה אפשרי, זה נראה אפילו קנטרני הנסיון לטעון

בכלל, שאפשר להגיע להסכם תוך 30 יום, האיום הזה בכלל, כל סגנון האיומים

הזה לא מקובל. קודם כל, באמת, לדחות את המועד הזה ולהכנס למו"מ רציני.

אבל אני הייתי מציעה גם, שאנחנו בעניין הזה, נבקש להפגש גם עם שר

הבטחון וגם עם שר האוצר, העניין הזה של המדיניות הוא הדבר הקריטי

והקובע ובכל יתר העניינים, אני מאמינה, שאם המדיניות והתפיסה תשתנה, כל

יתר הדברים אפשר יהיה לפתור אותם בצורה מסודרת לדעתי.

ת, גוז'נסקי; מה שמטריד אותי בשיחה ליד השולחן הארוך הזה,

זה דיממת האלחוט של ההנהלה. מטרידה אותי

דיממת האלחוט הזאת, לא משום שאני מפקפקת בכך, שכל חברי ההנהלה הם אנשים

מאוד מחונכים והם לא מתפרצים והם שומרים על פסון. אלא משום, שכבר

עברנו, ועמיר פרץ יכול להעיד, עברנו כבר פגישות מהסוג הזה בכל מיני

מפעלים קודמים, ובדרך כלל התנהגות כזאת של ההנהלה היתה סימן לכך, שכל

העסק גמור, סגור, ידוע, להנהלה כמובן, ובעצם כל היתר, זה כבר להרוויח

זמן, באיזשהם דיבורים, בלי לנסות באמת להגיע לאיזשהו הסדר. אפשר,

כמובן, לעשות פה הרצאות ארוכות על ההבראות למיניהם. אני זוכרת, שהיינו

במפעל תע"ש בקרית שמונה. גם כן מפעל שהבריאו אותו. כל פעם פיטרו ופיטרו

ופיטרו, ואחרי הכל הגענו לשלב, שבו גם כן ישבנו בחדר, יחד עם ההנהלה

ונציגי העובדים והראו לנו, שהם הולכים לפתור את בעיית המפעל על ידי זה

שהם ייצרו, אופני כושר. זה היה כל כך לא רציני, שלא ידענו אם לצחוק או

אם לבכות. למה אני מזכירה את קרית שמונה. כי בקרית שמונה, נוסף לכל

המשימות הלאומיות האחרות, כל אחד יודע כמה קשה להזיז מפעל לקרית שמונה,

וכל אחד יודע שאם הממשלה לא תקים ותקיים בצורה זאת או אחרת מפעלים

בקרית שמונה, לא יהיו מפעלים בקרית שמונה. זה לא גוש דן, ולמרות זה

נתנו למפעל בקרית שמונה ליפול.

מכאן אני חוזרת לדגם של תע"ש.

א. טוב; גם למפעל שלנו ב"תעשיות גולן" נתנו ליפול

והעובדים קנו את שכרם ושילמו את המשכורות של

עובדי תעשיות גולן למשך שנה, כדי שהמפעל הזה יוכל להמשיך להיות. ולא

נתנו לו ליפול. העובדים מימנו את זה.

ת. גוז'נסקי; עכשיו, הדוברים פה של הוועדים השונים, תיארו

את המצב כל כך בצורה ברורה, שנשאר לי רק

לחזור באמת ולהדגיש את הנקודה, שנראית לי ברורה על פניה. וזה שכל

תוכניות ההבראה, באשר הן, לאו דווקא במפעלים ממשלתיים, גם במפעלים

פרטיים וגם במפעלים הסתדרותיים, נגמרו בכך, שהחליפו את העובדים

הקבועים, שהיו מועסקים בהסכמי עבודה מוגנים, שרכשו זכויות, בעובדים

חסרי זכויות, בחוזים אישיים ועובדי קבלן. היה מפעל גדול של מתכת כור

בחולון, המפעל הזה, כור מכרה אותו, כי היא לא יכלה להסתדר איתו. רכש



אותו בעל עסקים פרטי, כמובן הסכם העבודה בוטל. קיבלו את העובדים מחדש,

לפי התנאים החדשים, בשכר הרבה יותר נמוך. אני יכולה, ופעם אפשר לשבת

ולתהות איך הצליחו לשכנע ועדי עובדים, גם בתעשיה אווירית, גם בים המלח,

גם במקומות אחרים, שיסכימו וישלימו עם עובדי קבלן ועם עובדים בחוזים

אישיים בשיעורים כל כך גדולים. אפשר לשאול איך זה קרה, אבל זה קרה.

וכאשר הסרטן הזה נכנס, קשה מאוד, כפי שאנחנו רואים, להוציא אותו, ומה

שהכי חמור, הוא הופך להיות הדגם. עובדים, שאין להם בטחון בעתיד, זה

הדגם. עובדים, כמו שראינו היום עם 1,700 שקל, הבחור הזה שישב שם למעלה,

זה הדגם. והדגם, כמובן הוא כזה, כל זמן שאתה צעיר, ואתה מוכן להחזיק

מעמד ב-1,700 שקל, אז תעבוד, התעייפת, אתה לא יכול לפרנס משפחה ב-1,700

שקל, אתה יכול ללכת. לכן המגמה הזאת, עולה בקנה אחד, עם מה שנאמר פה,

שצריך לפטר 20% כל שנה, אבל בעצם לחסל את הנושא הזה. ואז אתה בא ואתה

רואה את זה גם במקומות אחרים, שזה לאו דווקא תעשיות ולאו דווקא יצוא

וכוי.

כפי שאתם יכולים לנחש, אני מאוד מתלהבת מכך, בניגוד אולי לח"כ ליבנת,

שדיברה לפני, אני מאוד מתלהבת מכך, שהתעשיה האווירית תהיה יותר ויותר

תעשיה אזרחית. ואני מאוד מקווה, שיהיה שלום, וצריך יהיה הרבה מאוד

ייצור אזרחי. אין לי ויכוח על זה, אני חושבת, שזה דבר טוב, ויכול להיות

שכמה מפעלים, וכמה חברות בארץ אולי התחילו את התהליך הזה קצת יותר

מוקדם. אולי "אלסינט" התחילה את זה קצת יותר מוקדם מאשר התעשיה

האווירית ואולי היא תפסה איזה פלח שוק, שאולי התעשיה האווירית לא יכלה.

אולי משהו אחר. אבל נכון להיום, אין לי ויכוח, אם הכוונה להגיע לתעשיה

אזרחית. אבל כששאלתי מה קרה עם אל-על ולמה אל-על לא תפרנס את התעשיה

האווירית, אז, ניר אתה לא הסברת, אמרת יש שם חברה ופה יש חברה. נכון.

שם יש חברה ופה יש חברה. אבל מה יותר טוב, שפה תגיע עבודה אזרחית לטווח

ארוך, שיעשו הסכם לטווח של שנים, וכשעושים הסכם לטווח של שנים, נותנים

גם תנאים יותר טובים וכו' וכוי, או, שיצאו מפה 5,000 עובדים ללשכות

העבודה. אני פשוט לא מבינה את זה. איפה ההגיון. או שיש משהו, מה שאמרת

ח"כ גוטמן, שבעצם מעמדה של חברה, מבחינת משרד האוצר, נקבע בכך מי הם

הבעלים. אם הבעלים הם ישראלים, ולצורך זה לא חשוב לי אם זה ממשלה לא

ממשלה, אז הם נחותים. אם הבעלים הם לא ישראלים אז מעמדם טוב יותר. אם

זאת התשובה, אז זה פשוט מוציא מהדעת. כי אני בעד זה שיהיה ייצור ישראלי

ויהיו חברות ישראליות ושחברות ישראליות יעזרו זו לזו ומה שסופר פה על

ההתחרות המטורפת הזאת, ראינו את זה גם בפרי הדר, ראינו את זה גם בדברים

אהרים. כאשר אין מחשבה אין חשיבה לאומית, ארצית כוללת, לאן רוצים

להגיע, אחר כך גם תבוא שרת העבודה, שאני מאוד מעריכה אותה, "תגרד"

עבודה, איכשהו לתת עבודות למובטלים, והיא "תגרד" להם עבודות לא נחוצות.

לצבוע עצים, בסדר, לנסר ענפים, זה יפה מאוד, אבל זה אתה יכול לפטר פה

ולשלוח ללשכה, שכל מה שהיא תוכל להציע, זה עבודות ביערות?

ש. יעקוב; לפני שבוע, פורסם בידיעות איזשהו מאמר: "ועד

יקר קחתי לכם בהנהלה" אני לא אקריא לכם עכשיו

את כל המאמר, אבל אני חושב, שכדאי, שכל אחד יצלם לעצמו, יש שם דברים

מאוד מעניינים. העיתונאית הגר אנוש. סעיף אחד אומר, קודם כל, "אל תכנס

ללחץ, ההנהלה הישראלית, בייחוד הציבורית מאוהבת בשיטה של ניהול משברים.

היא לא מחפשת ועד אחראי, שאפשר להסתדר איתו, היא מחפשת ועד נוקשה ותנסה

לשבור אותו". אז בדיוק מה שקורה פה. ועוד סעיף. סעיף 9: "האם ויתורי

העובדים יבריאו את החברה?" פיטורי העובדים, שימו לב. "לפעמים כן, לרוב

לא. הממשלה מוותרת השנה על חמישה מליארד" לא חשוב, נעזוב את זה.



מה שאני רוצה לומר, זה כך, מתנהלת נגד עובדי התעשיה האווירית מלחמה

פסיכולוגית בתקשורת. מזה תקופה ארוכה, מתפרסמים מאמרים, שמקורם בטח

ובטח לא מוועד העובדים, ואני אציין מספר דברים שנכתבים בתקשורת והם

בעצם אלה שמובילים את כל המאבק הזה. כי נשמעו פה דברים, כונס נכסים או

דברים מהסוג הזה, אני לא בטוח, שמישהו כאן אמר אותם ליד השולחן, אבל זה

מופיע כל כמה ימים, וגם אנחנו יודעים מאין זה בא, מאיזה משרדים זה

מגיע. למשל בעיתון גלובס, נדמה לי שזה היה בגלובס, לפני מספר ימים היה

כתוב, שדירקטור בכיר בתעשיה האווירית, אני לא יודע מה זה בכיר, מה לא,

ניר נקרא בכיר אני חושב, אבל אני לא אומר, שזה אתה. אמר, "העובדים

יבינו את המצב רק אם יפגעו בכיסם" וראה זה פלא, תוך כמה ימים, פגעו

בכיסם, ואיך פגעו בכיסם, חצי יום לפני תשלום המשכורת, וחצי יום אחרי

שכבר התלושים היו צריכים להיות בידי העובדים, יש כאן לפעמים נוהג שהוא

יותר מחוק, במערכת יחסי עבודה, עו"ד יוסי כץ, יוכל להסביר לכם.

את התלושים היינו מקבלים יום קודם ומשום מה לא קיבלנו אותם. ובבוקר

מאסף חפץ, המפכ"ל, כרגע המפכ"ל, כי המפכ"ל היה בחו"ל, את כל מפקדי

האזור במשטרה והם מאוד דאגו מה הולך להיות פה, הרימו אלי טלפון ולחצו

עלי לדעת אם תהיה משכורת. מעניין מאוד את המשטרה אם תהיה משכורת. אני

שלחתי אותם למנכ"ל ולסמנכ"ל, שישאלו אותם, כי אני מזכיר הארגון, כמה

שעות לפני תשלום המשכורת עוד לא יודע, לא חשוב שאלפי עובדים צילצלו

והטרידו את חברי הוועד וחברי הוועד אותנו ואז אומרים, תהיה משכורת. וגם

צילצלתי להנהלה לשאול והם אמרו, אנחנו מנסים, אבל עדיין אי אפשר. ואז

בצהריים הם קראו לנו, כשעתיים לפני שהולכים הביתה.

זה היה ביום ראשון, יום לפני המשכורת, ההנהלה קראה לנו בשעה 13:00

לרפי, חיים ולי, ואמרה, לא הצלחנו לגייס משכורת, אנחנו יכולים לתת רק

מקדמה ותוך, שהם דיברו איתנו, הם הודיעו את זה לעובדים, דרך תלושים

באוטובוסים, טוב אנחנו לא ידענו. כלומר, ההנהלה מתכתבת עם העובדים בלי

הוועד, הוועד כאן לא חשוב, לתוכנית ההבראה, הוא חשוב מאוד, אבל בדברים

האלה, הם כבר הודיעו לעובדים, אין משכורות, אנחנו ניתן לכם מקדמה.

ואנחנו שאלנו, כמה חסר לכם למשכורת, כי הרי מקדמה אתם נותנים. אמרה לנו

ההנהלה 10 מליון דולר. ואנחנו באנו ושאלנו, האם חברה, שמגלגלת מליארד

וחצי דולר מכירות, לא יכולה לגייס, והיא ידעה על זה כמה ימים טובים

קודם, עשרה מליון דולר, על מנת לא לגרום למשבר אמון, שכמותו לא היה

בתעשיה האווירית 40 שנה?

אמרנו להם גם אני וגם חברי, שהמשמעות של 10 מיליון דולר, לחברה כמו

התעשיה האווירית, לי עשרה מליון דולר, זה המון, נדמה לי לכל אחד בשולחן

הזה, אבל לחברה גדולה כזו, 10 מיליון דולר, היא כמו לכל אחד מאיתנו,

ועשיתי חשבון, כמה כל אחד מאיתנו מרוויח לשנה וכמה זה 0.7% מזה, זה

יוצא לנו בערך 800-700 שקל. שאלתי כל אחד, אם היתה לך באמת בעיה קשה של

800-700 שקל, היית יכול לגייס, להסתדר בבנקים, או בדרך אחרת כולם אמרו,

כן. זה בדיוק אותו יחס אצל אזרח רגיל מן השורה העשרה מיליון זה כמו

700-800 והם לא יכלו לגייס. והם בכוונה, ואני אומר את זה בכוונה, דחו

לנו את זה בשלושה ימים, על מנת, שאנחנו נעשה שטויות, על מנת שתהיה כאן

תסיסה ועל מנת שאולי הם גם יוכלו להגיב.

אמר חיים - לא נשבות, ואנחנו לא נשבות. קראנו לעובדים לצאת להפגנה

ותיכננו אותה, אני מדבר כחבר כנסת, ומאחר שאני נמצא פה, אני יכול לספר

פרטים מידע אישי, לא ממה שאמרו לי. מנכ"ל התעשיה האווירית שאל אותי,



אמרתם, שאתם שולטים במצב, ולפי מה שראיתי, אני לא בטוח ששלטתם במצב.

אמרתי לו, טעינו, חשבנו שהעובדים מתוסכלים, אבל לא ידענו עד

כמה הם ממורמרים, שיומיים לפני יציאה לחופשה שנתית, שמחכים לה הרבה

מאוד זמן, שנה שלמה, ולאחר ששיכנענו את העובדים לוותר על כ-40%-30%

מדמי הבראה בתוכנית ההבראה הראשונה והיה נהוג לתת את ההבראה בשנים

באוגוסט - באה הנהלת התעשיה האווירית ואמרה, אין לנו לתת גם דמי הבראה,

חוץ מהמשכורת גם לא דמי הבראה. ואם זה לא הפרה של הסכם העבודה ואם זה

לא הפרת החוק, אני כבר לא יודע מה זה הפרה.

באה כאן ההנהלה ואמרה, איך הוועד מתבטא, אני רשמתי לי, מלחמת עולם

שלישית, ישפך דם, נשרוף, אלות, נשק חם. עכשיו מה אמרה ההנהלה, מה אמר

הצד השני, ואני לא אומר רק ההנהלה - ההנהלה, האוצר, מפלגת הבטחון וכמו

שאמרתי בהתחלה, זה לא בא ממקורות הוועד. תשמעו מה הדברים שנאמרו ואחר

כך תתפלאו, אם צריך להגיב או לא להגיב, תחליטו לבד. שמעו את הדברים:

"העובדים יבינו רק אם ירגישו בכיסם" "הוועד מחבל ולא משתף פעולה

בתוכנית ההבראה" "אנחנו נבטל חד צדדית את ההסכם הקיבוצי" "אנחנו נגרום

לפיטוריו חד צדדיים" "אנחנו נביא כונס נכסים" - אלה הדברים, לדעתי, זו

בדיוק אותה אלימות כמו שהיתה בהפגנה רק היא מילולית, ונדמה לי שאלימות

מילולית, גוררת אלימות פיסית, נדמה לי שזה דבר ברור וכל אחד מאיתנו

מבין את זה.

עכשיו תוכנית ההבראה. קבעו לנו דיון של 30 יום בתוכנית ההבראה וכבר

דיברו. היום נכנסנו, אני נכנסתי להנהלה פעם ראשונה לדיון בתוכנית

ההבראה ולא שמענו מההנהלה על תוכנית כזו. לא היתה תוכנית הבראה. אל

תתפלאו שלא שמעתם את מספר המפוטרים, כי גם בסעיפים האחרים, אין תוכנית,

אבל אנחנו גילינו רצון טוב, ואמרנו, שאנחנו נבטל את כל התוכניות שלנו,

ונשאר כאן בחופש ונשב כמה שצריך ומתי שצריך. אבל, אי אפשר לעשות תוכנית

רצינית ב-30 יום, מה עוד, שעברו 12 יום, ואם מישהו רוצה בכל זאת לעשות

תוכנית ב-30 יום, הוא, כנראה, לא רוצה תוכנית הבראה. הוא לא רוצה. כי

תוכנית הבראה אי אפשר לעשות ב-30 יום. ואני אקצר, יש לי הרבה מה להגיד,

אולי יהיו לנו עוד הזדמנויות, אבל אני אגיד עוד משפט אחד, ואני אודיע

איזושהי הצעה לוועדה.

אמר כאן הדירקטור שלנו, ניר גלעד, שתע"ש קיבלה למען תוכנית ההבראה 760

מיליון שקל, רשמתי מה שהוא אמר. חשבתי 800 הוא אמר 760. מאחר שבתוכנית

הבראה מתחשבים גם בגודל האוכלוסיה, כי לא יתנו למפעל 100 מיליון דולר,

אם יש לו עשרה עובדים, ולמפעל עם 1000 עובדים אולי כן יתנו לו. ומאחר

שהתעשיה האווירית גדולה, פי שלושה בדיוק, וקצת יותר אפילו מתע"ש, בין

אם לפני התחלת התוכנית ובין אם נהיה בסוף התוכנית לפי התוכניות של תע"ש

ולפי התוכניות שלנו. אז בחשבון פשוט, אין לי כאן מחשב, יצא לי 2

מיליארד ו-280 מיליון. ואתם פרסמתם, אני אומר אתם, כי אני לא יודע

בדיוק מי, נדמה לי משרד האוצר, רק לפני כמה ימים, ודיברתי על זה עם

המנכ"ל, ונדמה לי גם הוא כעט, הוא לא אמר את זה פה, אבל גם הוא כעס,

שעוד לא היה מפעל במדינת ישראל שקיבל כל כך הרבה כסף מהמדינה ואני אומר

זה שקר גס של מי שפרסם את זה. אני מוכן שתבוא התעשיה האווירית ואני כאן

קורא למנכ"ל ותפרסם ב-40 השנה, כמה התעשיה האווירית נתנה מהרווחים שלה

וכמה היא קבלה. אם נותנים לפיתוח מוצר, זה לא קבלה, זה לא מתנה, מפתחים

על זה מוצר. ערבויות גם הן לא כסף, שאתם נותנים, כי התעשיה האווירית

משלמת. אני רוצה לדעת כמה מענקים התעשיה האווירית קיבלה, אבל לעומת

זאת, כמה היא החזירה. ולבוא ולפרסם את זה בעיתון, אני חושב, שאתם עושים



עוול וגורמים לכך, שהציבור חושב שיושבת כאן איזה חבורה של 16,000

פרזיטים, האוכלים את כספי המדינה ולא תורמים כלום.

אני מציע 4 הצעות לוועדה, שהוועדה תצא בקריאה:

1. לא לתחום את סיום המו"מ בחודש. צריך לשבת ולהחליט כמה זמן זה יקח.

2. על כל הצדדים למלא את ההתחייבויות של תוכנית ההבראה "רותם 1", מאחר

שהתוכנית מסתיימת ב-31 בדצמבר, צריך עוד להוציא עובדים, אבל מצד שני

צריך להעביר עוד כספים מהמדינה, ומצד שלישי צריך לשלם תשלומים לעובדים,

שהסכימו לדחות.

3. לא לעכב יותר תשלומים, שמגיעים כחוק. אני מתכוון למשכורות הקרובות.

כי כבר היום ההנהלה אומרת לנו, שימו לב, אולי חברי הוועד עוד לא שמעו,

שאנחנו לא יודעים מה יהיה ב-9 בספטמבר. ואם חושבים שיביאו אותנו לאותו

סרט גם ב-9 בספטמבר, אני - יכול להיות שאני הקו הקיצוני, יכול להיות,

חיים אמר שלא כל כך - אני לא אעמוד ואני לא אשמור, ושיהיה מה יהיה, אני

לא אוכל עוד פעם להגיד לעובד, ההנהלה אמרה אין כסף.

4. לא לבצע שום צעד חד צדדי, משלושת הצדדים, גם מצד הממשלה, גם מצד

ההנהלה וגם מצד ארגון העובדים. אני גם לוקח על עצמנו את ההתחייבות הזו,

שוועד העובדים לא יצא לשביתות וההנהלה לא תפטר באופן חד צדדי. והממשלה

לא תחליט על כל מיני הפרטות חד צדדיות, אלא הכל בתאום בתחום מסגרת

ההבראה.

נ. בלומנטל; ממה שמסתמן פה, אני מוכרחה לומר, שקודם כל

ברור לחלוטין, שיש משבר אמון עמוק מאוד בין

ההנהלה, בין בעל הבית לבין העובדים. ואני מוכרחה לומר, שהסיור הזה, נתן

לנו בהחלט דוגמא, הן למה, שנעשה כאן מבחינת ההישגים שהיו, ואני מקווה

שעוד יהיו בעתיד, והן מבחינת העובדים, המרגישים מרומים. ואי אפשר

להתעלם מזה. העובדים מרגישים מרומים מבחינת מה שאומרים להם, מה האמת

שמסתתרת מאחורי תוכנית ההבראה, אבל לא רק מאחוריה אלא הם מרגישים

מרומים גם מבחינת מה שהממשלה עושה מצד אחד, ומה שהיא אומרת מן הצד

השני. כאשר הם מרגישים שהפרוייקטים ממש נגזלו מהם, ממש מאחורי גבם, זה

מה שהם מרגישים.

אני רוצה לציין את העובדה הזאת, יש היום משבר אמון קשה ביותר בין

עובדי התעשיה האווירית לבין ההנהלה ובעל הבית. הדבר השני, שאני רוצה

לציין הוא, שאנחנו לא יושבים פה עם בעל הבית, ואני רוצה לומר לך, יו"ר

הוועדה שלי, להודיע לך, שאני רואה את זה בחומרה, אני רואה בזה זילזול,

לא יושב בעל הבית האמיתי של התעשיה האווירית. ההנהלה לא קובעת היום,

אלא ראש הממשלה, שהוא גם שר הבטחון ושר האוצר, הם היום בעלי הבית והם

לא יושבים פה ואני לא יודעת, אנחנו בעצם מבזבזים את זמננו. משום

שההנהלה מקבלת את ההוראות שלה לגבי כמעט כל צעד, מלמעלה והם לא אחראים

למה שנעשה כאן. ולכן אני פונה אליך ואני דורשת את זה, שבעלי הבית

האמיתיים של התעשיה האווירית יבואו וישבו עם חברי הכנסת, עם ועדת

העבודה והרווחה.

דבר נוסף, אני רוצה לומר, שבעל הבית, ואני לא מתכוונת להנהלה שיושבת

כאן, נכשל בתפקידו. וכשאני אומרת, נכשל, זה לא אומר שהעובדים נכשלו. יש



כאן תעשיה לתפארת, תעשיה, שבמשך עשרות שנים מכרה במליארדים ועדיין

מוכרת במליארדים, והם לא אשמים שלא מקבלים מכרזים, והם לא אשמים שלא

עומדים בתחרויות, והם לא אשמים על התמחירים שמוציאים, הם עובדים, והם

עושים עבודה טובה. אבל מי שצריך למכור, ומי שצריך לעמוד על המקח, ומי

שצריך לדבר עם הממשל האמריקאי, מה שהממשל האמריקאי צריך לתת לנו כתמורה

למה שאנחנו מעניקים לו. הם נותנים לנו כספים, ויש להם גם דרישות, אבל

יכולות להיות גם דרישות שלנו כלפיהם. איפה הדרישות שלנו? וזה לא ברמה

של העובדים, זה ברמה של הממשל. זה ברמה של שר הבטחון. הם אלה שצריכים

לעמוד על הדברים האלה במשאים ומתנים, גם שר החוץ עם ממשלות אחרות. מה

נותנים ומה מקבלים, למה אנחנו מיבאים, למה הם לא קונים את היצוא שלנו.

כל הדברים האלה, בזה לא העובדים אשמים, זה לא ברמה שלהם. אם אתם באים

ואומרים לנו, אם הממשלה באה ואומרת, טקסטיל, אפשר להשיג יותר טוב, כוח

עבודה של טקסטיל אפשר להשיג יותר זול במזרח הרחוק, אפשר להבין את זה,

אבל "הייטק"?! אם הגענו למצב, שעובדים מיומנים כפי שנמצאים בתעשיה

האווירית כאן, העובדים הטובים ביותר ברמות מקצועיות מהגבוהות שיש

בעולם, אם באים ואומרים, שהם לא יכולים לעמוד בתחרות, אז במה תעמוד

מדינת ישראל בתחרות, במה? טקסטיל לא? מזון לא? חקלאות? אז במה נעמוד

בתחרות? הממשלה, המדינה, צריכה לבוא ולומר, בזה, אנחנו יכולים לעמוד

בתחרות, והיא צריכה לתת את כל הכלים, לא רק הכסף, לא רק את המשכורת של

ספטמבר, שאנחנו לא יודעים אם היא תהיה או לא תהיה. היא צריכה לתת כלים

הרבה יותר עמוקים, צריכה להיות כאן מדיניות הרבה יותר רצינית, זה לא

חודש. זה צחוק. מה - עושים צחוק כאן? זו עבודה רצינית ביותר, זה לא

1,000 עובדים ואנחנו יודעים שלא מדובר על אלף עובדים ומופיע בעיתונים

1,500 עובדים, זה שקר. ואתה לא אומר את המספרים, כי אתה יודע שזה שקר,

ואני לא רוצה לתקוף אותך אישית, אתה מייצג מישהו. אתם מדברים על אלפי

עובדים, וזאת רק ההתחלה, והיתה כבר התחלה ואין המשך. אין המשך, מבחינת

ההתחייבויות שלכם. אבל אני רואה בחומרה את זה שהממשלה הזאת, לא עומדת

בצורה רצינית, עם צוות רציני, זה לא עניין כאן של בין עובדים להנהלה,

זה עניין הרבה יותר עמוק. לא יתכן, שמדינת ישראל באה ואומרת התעשיה

הטובה ביותר שיש לי, וזאת התעשיה האווירית, צריכה להתחסל. אז כולם

צריכים להתחסל. כפי שאמרתי קודם לכן. בוודאי שהטקסטיל צריך להתחסל,

בוודאי שהפירות והירקות צריכים להתחסל. אז מה? אז מה נייצא? אם גם

"הייטק" אנחנו לא יכולים ליצא. זו לא בעיה של העובדים, זו בעיה של

מדיניות הרבה יותר רצינית ועמוקה.

ומשפט נוסף, וזה לא קשור לעובדים. אני רוצה בכל זאת, אני מצטערת, אני

רק רוצה לומר, חשבתי היום לבוא וללכת בהפגנתיות וזה לא שייך לוועדת

העבודה והרווחה, אבל אני גם ח"כ ואין כאן ניגודי אינטרסים של מפלגה

וזאת תנועת הליכוד. אנחנו היינו כאן בתעשיה האווירית ביום ראשון, ואני

שוב אומרת זאת לא ההנהלה שחסמה את השערים בפנינו, זה שר הבטחון, ולא

שמעתי על תקדים כזה, שחוסמים בפני חברי כנסת כניסה למפעל כמו התעשיה

האווירית, לא היה כדבר הזה. ואני רואה בזה פוליטיזציה של המערכת והיא

מכוונת. זה לא בחירות, זכותנו לבוא ולראות מה מעיק עליכם. זכותנו לבוא

לראות את המצב האמיתי לשם כך נבחרנו. ואני רואה בזה צעד חמור ביותר

ואני רק רוצה לומר לעובדים, שמפאת כבודכם לא עזבתי בתחילת הביקור, משום

שחשבתי שאני צריכה להשאר על מנת ללמוד את הבעיה ולייצג אתכם. אבל

מבחינת מה שהעליבו אותנו, אנחנו היינו צריכים לעזוב בתחילת הסיור.

ע. מאוו; קודם המפגש היה מאוד חשוב, עצם המפגש אתכם,

וכעת אני מציעה רק להזכיר לכולם שאנחנו



נמצאים במצב אובייקטיבי מאוד קשה, ובזה אף ממשלה, לא קודמת ולא אחרת,

ואגב, אני שמחת גם לשמוע מהעובדים, המסכימים, שחלק מהסיבה הוא חיובי

כמו שאמרה ח"כ גוז'נסקי, שסך הכל, זה שכל מרוץ החימוש העולמי ירד,

בוודאי אנחנו מצפים שזה גם יהיה באזור שלנו, זה חלק מהמשבר. יחד עם זה,

אני כחברה בקואליציה מצטרפת מאוד לדברים וזה עגום, שבמצב הקריטי הקשה

הזה, דרך הפתרון של הממשלה נעשית בלי חזון ובלי פילוסופיה שלמה. וזה

שורש הבעיה. אני רוצה להציע 4 הצעות לגבי הממשלה, אחת לעצמנו ואחת

לעובדים.

לגבי הממשלה. אני מציעה לאחר ששמענו את ההצעה, לדחות אותה על המבוא שלה

ועל שלושת סעיפיה. ההצעה שהובאה אלינו בשם ראש הממשלה ושר האוצר. אני

אגיד מאוד בקיצור. שמענו הצעות לפתרון במבוא ובשלוש הצעות. אני מציעה

את כל המכלול הזה לדחות, על המבוא, שדיבר שהפילוסופיה של הממשלה היא

להפוך את התעשיה האווירית למודל עסקי. אני מציעה שוועדת העבודה

והרווחה, תתנגד לפילוסופיה זו, ותגיד שהתעשיה האווירית היא גם, היא

קודם כל, מקור תעסוקה, היא אינטרס בטחוני, היא אינטרס ציוני, וצריכה

להתנהל גם בכיוון כלכלי. על זה אין ויכוח. אני מציעה גם לעמיתי שאול

עמור ולאחרים, גם לא להיות בעד ההפרטה הכללית, לא רק בגלל העניין

הבטחוני, אנחנו בעד הפרטה מבוקרת בוודאי עם כל השיקולים האחרים. זה

סעיף אחר. לסעיף אחד שדיבר שהתעשיה האווירית צריכה להתאזן ב-94', זה

קוצר ראות כלכלי, וכל מי שמכיר את התעשיות ביפן ובארה"ב, יעלה בדעתו,

שמשבר עולמי כזה יוכל להתאזן תוך שנה, אני פשוט המומה מקוצר הראות

הכלכלי של שר האוצר שלי. ואני מציעה שהוועדה תדחה את זה על הסף.

תוכנית הבראה במקרה הטוב היא ל-3-4 שנים. זה פשוט חיסול בפילוסופיה

כלכלית, קיצרת ראות מנקודת ראות כלכלית מובהקת.

לסעיף השני והשלישי, שדיבר על התאמת מצבת העובדים ועל השכר. וח"כ

גוזעסקי, אני לא יודעת, למה ההנהלה לא היתה מובנת לך, ההנהלה היא פרץ

של הממשלה בעניין הזה. והוא אמר את זה מאוד ברור, יו"ר ההנהלה. אני

מציעה שהוועדה תדחה את זה על הסף, גם את העניין. רבותי, זה שאין משטר,

זה הרי חלק מהפילוסופיה. הרי הם אמרו במפורש בסעיף 2, "התאמת מצבת

העובדים לבסיס הרווחים", זאת אומרת, צימצום הדרגתי ותוך שנה לפי

הרווחים. אז אני מציעה לדחות את ההצעה וכנ"ל להגמשת השכר, שהמשמעות היא

נגד שכר מאורגן, נגד ועד עובדים וכוי.

סעיף חמישי לממשלה, אני מציעה להוסיף, שאנחנו פונים לממשלה במפגיע

להפסיק מיידית את הפגיעה במוניטין של התעשיה האווירית. יש לה אחריות

כבעלת הבית לא לפגוע במוניטין, וליצור את הייזמות העסקית כלכלית. והיא

עושה בדיוק את ההיפך. הסעיף הבא - לממשלה, אני מחזקת את מה שאמרו

קודמי, לדחות את העניין של ה-30 יום, זאת אומרת להכנס לתוכנית הבראה

מאוד רצינית. והסעיף הבא, יו"ר, זה לנו לוועדה, עלינו לתבוע, כמו שאמרו

קודמי, מראש הממשלה ומשר האוצר, אני מציעה לוועדה משותפת, שלנו זה ועדת

הכספים, ועם תביעה לקבל נתונים בכתב, לקבל את הנתונים בהתחלת הישיבה של

40 שנות התעשיה האווירית, ואת המאזנים של 40 שנה. שיהיה לנו נתון על מה

יש לדבר. כי זה חלק מהפגיעה במוניטין של העובדים. עוד סעיף להנהלה, אני

מצטרפת למה שאמר שפי, זה קודם כל תביעה להשלים מיידית את כל הסכם "רותם

1" לרבות העברת הכספים לפיטורי העובדים, שכבר פוטרו, ממה ששמעתי בישיבה

של הקודמת הוועדה. הויכוח בין ה-700 ל-1,100, ה-50 מיליון המעוכבים

לגבי העובדים. מאחר שאני חושבת שהמשבר הוא איממנטי, וזה באמת, וזה לא

ממשלה ולא גישה זו או אחרת, מה שאמר ח"כ יוסי כץ על תה"ל כשאלה, נראה



לי נכון, גס פניה שלנו לעובדים, זאת אומרת לראות באיזה מצב אפשרית

תוכנית הבראה אמיתית, כמובן לא תוכנית חיסול. וגם אי אפשר להתחייב, כי

זה דבר שתלוי בשוק ותלוי ביכולת לעבור לתעשיה עסקית. איפה העובדים יהיו

מעורבים, אני רוצה לשמוע מכם, אני לא רוצה להציע לכם. אלא ההנהלה,

כבוגרת לימודי עבודה וניהול, אני רוצה לדעת, האם ההנהלה, יש לה כוח

ניהול, ואני לא מדברת פה אליך אישית, כי אני לא מכירה אותך. אני מבקשת

לקבל אינפורמציה מאותה ישיבה.

קריאת; מישהו חושב, ששר הבטחון ושר האוצר הם שיביאו

מכירות לתעשיה האווירית. אף אחד לא. לא נגד

זה ולא זה ולא נגד זה, אי אפשר להיות נגד אף אחד.

אם רוצים לתבוע מהממשלה, שהיא תנהל את המכירות ואת הקניות בתעשיה

האוירית, בבקשה, זה סיפור אחר, אבל שיאמרו את זה במפורש. אי אפשר לומר

כל הזמן אלף דברים, כשאני יכול לגלות לך סתירות בדברי מי שאתה רוצה.

תסמן בסוף, אתה לא יכול להצביע בעד הפרטה ונגד הפרטה, בעד זה ונגד זה

אי אפשר. אני לא מדבר על ענת מאור.

(עשר דקות אחרונות של הישיבה לא הודפסו בשל הפסקת חשמל)

הישיבה ננעלה נשעה 15.15