הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 104

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי. כ"ד בתמוז התשנ"ג (13 ביולי 1993). שעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; ע' פרץ - היו"ר

נ' בלומנטל

חי דיין

ב י טמקין

י' כץ

מוזמנים; נ' שרוני - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

שי בצון - סמנכ"ל שירות התעסוקה

די קרמרמן - מנכ"ל "עץ לבוד"

ז י פרנקל - מנכ"ל תע"ל

מי פיאלקוב - מנכ"ל "לבידי אשקלון"

ל' חופש - יו"ר מועצת המנהלים "קלת"אפיקים

י' אחימס - מנכ"ל "קלת" אפיקים

י' פרנקל - עמותת מפעלי חו"ג

א' עוזר - מזכיר מועצת פועלי אשקלון

ג' בן-יוסף - מזכיר מועצת פועלי טבריה

י' אלוני - מזכיר איגוד מקצועי, אשקלון

שי ששון - מזכיר איגוד מקצועי, פתח-תקוה

די גלנוס - מזכיר חטיבת העץ, ההסתדרות

מי דינמז - "לבידי אשקלון"

צי לוי - יו"ר ועד עובדי "ספן"

סי חבר - יו"ר ועד עובדי "קלת" אפיקים

מי רפאל - ועד עובדי מפעל "עץ לבוד"

צי פלדמן - ועד עובדי מפעל "עץ לבוד"

י' בר-לב - יו"ר ועד עובדי תעייל משמרות

אי אלפסי - חבר ועד העובדים בתע"ל

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צ' ספרן

א. מסקנות הוועדה בנושא "מצבם של הילדים המפגרים בקרב האוכלוסיה הבדואית"

- הצעה לסדר היום מאת חברי הכנסת ר' אלול, טי אלסאנע.

ב. סכנה לאבטלה עקב החשיפה בענף העץ.



היו"ר עי פרץ;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

א. מסקנות הוועדה בנושא "מצבם של הילדים המפגרים בקרב האוכלוסיה הבדואית" -

הצעה לסדר היום מאת חברי הכנסת ר' אלול, ט' אלסאנע

הוחלט; לאשר את המסקנות.

היו"ר עי פרץ;

המסקנות יונחו על שולחן המליאה.



ב. סכנת לאבטלה עקב החשיפה בענף העץ

היו"ר ע' פרץ;

אדוני מנכ"ל משרד התעשיה והמסרב, אנחנו מודים לך על כך שהגעת לישיבה למרות

העובדה שמשרדי הממשלה מושבתים לחלוטין.

אנחנו עוסקים היום בנושא שוועדת העבודה והרווחה עסקה בו כבר מספר פעמים בעבר

- גם ביקרה בכמה מפעלים בהזדמנויות שונות - והנושא הזה לא יורד מעל סדר היום.

נכון שיש תהליך חשיפה במדינת ישראל ונכוו שתהליך החשיפה הוא תהליך שיוצר שווקים

חדשים, באותה עת בה הוא עלול לצמצם שווקים, אבל יש תחומים ויש אזורים שעיקר

פרנסתם, ואולי כל פרנסתם, עומדת ותלויה סביב המפעל וסביב תעשיות העזר ושירותי

העזר הנוצרים בגין אותו מפעל ועבודתו.

לשמחתי, ענף העץ מצא עצמו מקים את מפעליו באזורים שהיו מוקדי אבטלה קשים

ובהחלט בהצלחה. היציבות של ענף העץ במשך הרבה מאד שנים והאנשים שהתפתחו והצליחו

לקיים את פרנסת משפחתם הם מו הידועות, כי אף פעם לא היו שם משברים, אבל עניו

החשיפה קם ועולה שוב.

בתהליך הדיונים שהתקיימו כאו על החשיפה, ברוב הדיונים, נאמר באופו חד משמעי

שענף העץ הוא ענף שיוגדר במעמד מועדף, כפי שהוגדר ענף הטכסטיל, וינתנו לו ההגנות

המתאימות, כשאנחנו יודעים מהי השיטה לקבוע את ההגנות המתאימות. הייתי מאד מבקש

שמנכ"ל משרד התעשיה והמסחר יתייחס בדבריו לשאלה המרכזית הזאת.

לפני שאתו את רשות הדיבור למנכ"ל כדי לתת לנו סקירה על הכוונות והתכניות של

המשרד אבקש משלושת נציגי הישובים לומר משפטי פתיחה על המצב הכולל.

ג' בן-יוסף;

תודה ליושב-ראש על ההזמנה ועל הדיוו.

זאת לי הפעם השלישית שאני מופיע בפני הוועדה הזאת באותו נושא. לצערי עד היום

לא השתנה ולא נעשה הרבה. חבל ששר התעשיה והמסחר איננו כאו, כי היה חשוב מאד לא רק

שיהיה כאו אלא שיגיע למפעלים כמו "ספן" ו"קלת", גם לשאר המפעלים, היות וטוב מראה

עיניים מאשר כל הסיפורים שאספר. אני מקווה שכבוד המנכ"ל יעביר את הבקשה הזאת, כי

אני כבר מזמו העברתי אותה בכתב ובעל-פה, ולא פעם ולא פעמיים, וכולנו נשמח אם השר

ימצא לנחוץ להגיע לטבריה ולעמוד על הבעיות הקשות שיש לנו במפעלים האלה ובעיר.

יש לנו שני מפעלים בטבריה שעוסקים בעץ - "ספו" ו"קלת". שני המפעלים האלה היו

מפעלים טובים, מפעלים רווחיים, שנשאו את עצמם. לצערי בתקופה האחרונה קיימת ירידה.

ב"ספן" המצב פחות חמור, אבל גם כו קיימת ירידה ויש חשש לפיטורים, וב"קלת" המצב

הרבה יותר חמור, בראש וראשונה בגלל החשיפה.

מבחינת טבריה, אם "ספו" ו "קלת" חלילה מצמצמים או גרוע יותר - נסגרים, אני

יכול לסגור את העיר. ב"ספן" וב"קלת" 500 משפחות מתפרנסות. אלה משפחות מצוקה, רובו

מטבריה עלית, משיכון ג' ו-ד', לרובו יש חמישה ילדים ומעלה, רובו למעלה מגיל 50.

ב"ספו" יש צעירים יותר, אבל ב"קלת" זה אומר גזר דין מוות לאותו משפחות, שבדרך כלל

האשה באותו משפחות לא עובדת, והו לא ימצאו את עצמו. חלק גדול מאד מהעובדים ייזרק

לרחובות, אם לא רובם. מבחינת טבריה לא ניתו לעשות את זה, כי אנהנו פשוט נשבית את

העיר, נסגור את העיר ונבוא לכאו להפגין מול הכנסת, כי מה שעומד להיעשות שם זו

פשוט מכת מוות לעיר.



בטבריה יש 13% אבטלה, 1,470 מובטלים. אם בכל הארץ אחוז האבטלה יורד, בטבריה

הוא עולה. אף לא מפעל אחד הוקם בעשר השנים האחרונות. מדובר בשני המפעלים הגדולים

היחידים שיש בעיר. שום ממשלה לא השקיעה ואינני יודע אם תשקיע ולו במפעל אחד. יש

לנו את שני המפעלים האלה, שהם מפעלים טובים שנותנים פרנסה ל-500 משפחות.

הדרישות שלנו הן לא גדולות. אנחנו לא באים ואומרים שלא תהיה חשיפה, אנחנו

מבינים את הכל, אבל אנחנו מבקשים מספר דברים: קודם כל, שיהיה כמו שכתוב, כמו

שהבטיחו לנו. יש הבטחות - שיקיימו את ההבטחות, לא יותר מזה.

אי עוזר;

גם אני מודה לחבר-הכנסת עמיר פרץ, יושב-ראש הוועדה, על היזמה ומקווה בבוא

היום גם להודות לממשלה ולמשרד התעשיה והמסחר, שיעשו איזה שהוא דבר בכיוון הזה.

באשקלון, בשנתיים האחרונות, גדלנו ב-20% מכלל התושבים, רובם עולים חדשים -

מ-60 אלף ל-72 אלף. מצב התעסוקה מאד קשה, בעיקר בתעשיה. למעשה לשום מקום עבודה

בתעשיה לא ניתן היום להכניס עובדים, אם כי יש קצת ירידה בדורשי העבודה, שהם כ-10%

מכלל המועסקים באשקלון, כשאלה מועסקים רק בעבודות יזומות, בתכנית הכללית של

הממשלה, ולאו דווקא בתעשיה, שם יש לנו בעיה מאד קשה.

מפעל "לבידי אשקלון" הוא השני בגודלו באשקלון. ב"לבידי אשקלון" יש כ-400

עובדים. המפעל הזה הוא הוותיק ביותר באשקלון, קרוב ל-37 שנות קיום. אוכלוסיית

העובדים מאד מורכבת, כשיש בתוכה ותיקים ומבוגרים, וכמובן גם צעירים ועולים חדשים.

אם חלילה וחס תיגזר הגזירה של סגירת המפעל זו תהיה מכה קשה מאד לעיר אשקלון כולה.

קודם כל בגלל שאין לאן להפנות בתעשיה, שנית - חלק לא קטן מאוכלוסיית העובדים הם

בגילאים שלא ניתן למצוא להם מקום עבודה.

צריך לציין לחייב ולזכות ההנהלה והקונצרן, שזה מקום עבודה מאורגן עם שכר הוגן

ותנאים סוציאליים. העבודה מאד קשה, במשמרות, אבל העובדים מוכנים, מתפשרים, כי כל

אחד מעדיף לעבוד ולזכות בשכר הוגן בזכות העבודה.

הייתי פה כבר לפני שבע-שמונה שנים וקיבלנו הבטחות שיעשו

הכל בכדי להגן על הענף. לא צריך להוסיף הרבה, שהעץ הוא חלק מאד מרכזי בכל הייצור,

בכל התעשיה, ואנחנו יודעים איזה יבוא מאסיבי של חומר גלם גרוע מאד, שלעתים אפילו

גורם למחלות מסוכנות, מגיע לארץ. אין על כך שליטה, בגלל התחרות, בגלל הרצון להיות

יותר יעילים, יותר טובים, יותר זולים, אבל את זה צריך לעשות לא בכל מחיר וללא

גבול.

המפעלים שלנו כולם עומדים בתקן, משפרים, משקיעים ומייעלים, וחבל מאד שמפעלים

כאלה במקומות הרגישים ביותר במדינת ישראל, בצפון ובדרום, יקבלו מכה כזאת. אנחנו

מאד מבקשים לעשות הכל לשמור על הענף, לשמור על העובדים.

בפתח תקוה מפעל "עץ לבוד" הוא אחד המפעלים הגדולים בעיר. בזמנים כתיקונם

הועסקו שם כ-750 עובדים, רובם בעלי משפחות. העובדים הם מפתח-תקוה ומאזור רמלה

ולוד. שליש מן העובדים, כ-170, הם כיום עולים חדשים. במשך שלוש שנים ממספר עובדים

של 750 איש ירדנו ל-400-370 עובדים. לאחרונה נעשו פיטורים כתוצאה מצמצומים

בעקבות ירידה בייצור.

לא באנו לבקש סיוע כספי, אנחנו מבקשים לעבוד. זה אחד המפעלים המשגשגים בעיר -

תנו לנו לשמור על הקיים שם, אחרת זאת תהיה מכה קשה לאותן המשפחות.



היו "ר ע' פרץ;

האם 400-370 העובדים שהזכרת הם עובדים ישירים, בלי שירותי עזר?

ש' ששון;

עובדים ישירים.

זו תהיה מכה קשה אם לא נדע לשמור על הקיים, ולא נוכל להמשיך בצורה כזאת.

אנהנו מאד מבקשים לסייע לנו, כי זו לא פעם ראשונה אנהנו כאן. קיימנו סבב של

דיונים בקדנציה הקודמת של הכנסת, וכיום - בכל המישורים, והיו הבטחות. אנהנו

מבקשים שיותר אל תתנו לנו להגיע לכאן, תאפשרו לנו להמשיך לעבוד.

נ י שרוני;

אנסה להגיב באופן מסודר לטענות, כי הטענות מעורבבות וצריך להבחין ביניהן.

לפני פחות משבועיים נפגשנו עם נציגי המפעלים. הם באו

לשר התעשיה והמסחר - הייתי נוכח בחדר כשדנו - והטענות הועלו בהקשר ליבוא תוצרת

באיכות נמוכה ממדינות אירופה. לא דיברנו אז על העולם השלישי. העולם השלישי,

שכלפיו מדיניות החשיפה מדברת, עוד לא התחיל ליצור את האיום. התעשיה ראתה סכנה

בתאריך 1 בספטמבר 1993 כעיתוי שיפתח יבוא גם מהעולם השלישי, אבל עיקר טענותיה היו

על יבוא סחורה באיכות נמוכה מאירופה, שמתחרה בתוצרת באיכות גבוהה של התעשיה

המקומית.

ב' טמקין;

לאירופה המזרחית הכוונה?

נ' שרוני;

לא, לקהיליה האירופית, לאותן מדינות שיש לנו הסכם איתן ויש מיסוי, אבל לא

המיסוי שצריך להגן על תעשיית העץ בפני חשיפה, כי החשיפה כולה מיועדת למדינות

העולם השלישי - תאילנד, בורמה, כל מיני מדינות בעולם שיכולות לייבא מוצרי עץ

לארץ. הן עוד לא התחילו ליצור איום.

אנחנו ערניים לנושא הזה, כי ענף העץ הוגדר כענף רגיש, יחד עם ענף הטכסטיל,

לחשיפה בפני העולם השלישי, לא לאירופה. באירופה גם תעשיית הטכסטיל איננה מוגנת.

ההגנה שיש מול הקהיליה האירופית וארצות-הברית היא ההגנה של ההסכמים, אבל לגבי

העולם השלישי נוצרה החשיפה ולכן בנושא של 1 בספטמבר 1993 אנחנו יושבים על המדוכה.

החשיפה התחילה רק לפני כשנתיים, לכן דברים שקרו לפני שלוש וארבע

וחמש ושבע ושמונה שנים אינם רלוונטייים לנושא זה. היו תופעות אחרות בשוק, פרט

לנושא החשיפה. אחד הדברים שמגינים חזק מאד על תעשיית הלבידים - אני לא מדבר כרגע

על הפורמאייקה - הוא התקן לתעשיית הלבידים, שמביא את היבוא לארץ לאלמנט היקר

ביותר והחזק ביותר של הדיקט הטוב ביותר, בעובי הגדול ביותר ובשכבות החזקות ביותר,

דבר שגורם למחירים גבוהים מאד ולכן הוא מצמצם מאד את היבוא לארץ. הוא משליך, דרך

אגב על תעשיה אחרת, שקשורה לתעשיית העץ, כמו תעשיית הרהיטים, שהיא לא פחות חשובה.

יש פסיקה מתי התקנים האלה יורדים, יש לנו, נדמה לי, עוד שלוש שנים לחכות עד

שהתקנים האלה יבוטלו ולכן זה לא רלוונטי כרגע.



מה שאנחנו כן צריכים לעשות - אנחנו עכשיו בדיוק בעבודה, רק נתקלים כרגע

בקשיים, כי אנחנו לא עובדים היום בהיקף מלא בתוך המשרד ויקרים לנו אנשים כדי לבצע

חלק מהפעילות - הוא להפעיל את מכון התקנים בצורה אפקטיבית כדי להבטיח שסחורה לא

תיכנס לארץ בלי בדיקה שמצדיקה את כניסתה, זאת כדי שלא תיווצר איפה ואיפה בין יצרן

מקומי ו יבואן. על זה נשגיח.

דרך אגב, זה גם בנה שביקשו מאתנו היצרנים. היצרנים שישבו אצלנו ביקשו דבר אחד

להבטיח, שלא תיווצר איפה ואיפה. דהיינו, שיבואן לא יהנה מתנאים שיאפשרו לו להכניס

לכאן סחורה באיכות נמוכה יותר, שכתוצאה מזה מתחרה במחיר ומקטינה את המכירה לשוק

המקומי - ואני שם דגש על המלים "לשוק המקומי" - של תעשיית העץ.

לשמחתי הרבה, אנחנו רואים שהתעשיה שלנו, אפילו תעשיית הפורמאייקה, מתחרה

באופן יפה מאד בשווקי העולם, ואני מדבר על השווקים המערביים ולא על שווקי העולם

השלישי. היא מצליחה לייצא, ויפה. דהיינו, היא תחרותית, היא יעילה, היא יודעת

לעשות את העבודה, והפעילויות שהיא עשתה היו על מנת להגיע למצב שבו היא יכולה

להתחרות ולייצא.

ברור לי לגמרי שבכדי שהיא תוכל להמשיך ולייצא הייב להיות איזון בין נתח

המכירות לשוק המקומי לבין נתח המכירות לייצוא. יש איזו שהיא נוסחה משלימה בין שני

החלקים האלה בתעשיה הזאת. יש תעשיות שאין להן שום צורך בנתח של השוק המקומי בכדי

לייצא, כי סאייטקס, למשל, לא מוכר בשוק המקומי והוא מייצא את כל הסחורה שלו

החוצה, אבל אנחנו מדברים על תעשיית העץ, שהיא לא סאייטקס, כמו שאני מדבר בחלק

גדול של תעשיית הטכסטיל ובחלקים אחרים של התעשיה שזקוקים לשוק המקומי כמאזן.

בענין הזה התחייבנו לתעשיות שניכנס לעבודה. אנחנו באמצע התהליך, הוא נתקע,

ועכשיו נצטרך לפעול כרסה שלי בכדי לעבוד עם מכון התקנים ולהבטיח שהפעילות הזאת

תיכנס להילוך שימנע איפה ואיפה. נדמה לי שבזה אנחנו נותנים מענה לכניסה של סחורות

מאירופה המערבית, ממדינות הקהיליה, כי זה האיום שנוצר כרגע ביבוא, למיטב ידיעתי.

אנחנו ערניים לנושא הזה. התעשיה הזאת היא רגישה, ואת אותה מלחמה שניהלנו על

תעשיית הטכסטיל ננהל גם כאן. אם נגיע למצב שנראה איום אמיתי מהעולם השלישי -

כשדיברנו על הטכסטיל דיברנו על העולם השלישי - נבצע את אותה מלחמה פה. המשרד שלנו

ידע לעשות את זה בין אם השר ביקר בתעשיות או לא, אם כי אני מודה לכם מאד על

ההזמנה ואעביר אותה לשר. חברי לוי חופש לוחץ עלי כבר חצי שנה שאבקר אותו, ועוד

לא הייתי אצלו מסיבות שאני חושב שהן מוצדקות מבחינתי, אולי לא מוצדקות מבחינתו.

עד כאן לסיבוב ראשון, ואני לא רוצה להתייחס לנושאים נוספים שעלו, מפני שאנחנו

נמצאים בראיח של שטחי תעשיה באזור טבריה ובראיה של שטחי תעשיה באזור אשקלון.

אנחנו פועלים מספיק, ולשמחתי יש ביקושים לאשקלון דרום - היום יש שטחים מפותחים

באשקלון דרום - לתעשיות חדשות.

השטחים האלה לא פותרים את הבעיות שהועלו כאן.

נ' שרוני;

חס וחלילה, אבל אני רוצה לתת איזה שהוא איזון לתמונה שנוצרה פה ואני רוצה

לומר לכם שהערנות שלנו לאזורים מצומת לביא ופוריה, דרך אשקלון דרום וטיפוח אשקלון

צפון, הם דברים שאנחנו עושים. אני שמח שאנחנו עושים את זה ואני אומר מה שאני אומר

רק כדי לתת יותר פרופורציה לדברים שנאמרו כאן, כי ההרגשה היוגה לא טובה מהתיאור

שניתן כאן.



היו "ר ע' פרץ;

האם אחה יכול להוסיף מספרים כלליים - איך עומד יצוא ענף העץ בישראל מול

היבוא, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים?

נ' שרוני;

אתה מאמין לי, שבגלל שביתת עובדי המדינה, לא יכולתי להוציא היום מהמחשב ולו

גם דף אהד?

ד' קרמרמן;

אני מברך על הישיבה, חלק מהדברים שאמר המנכ"ל הם בהחלט דברים שאנחנו מבקשים

ויש בחינה רצינית של הדברים האלה. הבעיה היא שבתקנים יש הסכמה בינינו, שקיבלה

פסיקה של בית המשפט, אבל אנחנו מבקשים אכיפה מלאה ואני מקווה שזה מה שנאמר ייעשה.

בענף הפורמאייקה הגענו בחודשים האחרונים לזה ש25% ל-30% מהמכירות של

פורמאייקה בארץ הם מיבוא, בשעה שלפני שנים מספר היה מדובר באחוזים בודדים

לחלוטין. אנחנו חוששים שאם זה יילך ויגבר, הענף כולו יהיה בסכנה גמורה. יש בעיות

של היצף קשה מאד.

ב' טמקין;

איזה אחוז מהייצור שלכם הוא ליצוא?

אחוז זהה בערך לאהוז שציינתי.

היו"ר ע י פרץ;

כלומר, 25%.

ד' קרמרמן;

אנחנו נתקלים בקשיים גדולים מאד, למרות שבחלק מהמקרים ידוע לנו על היצף

ומכירה במחירים שמתחת למחירים שבשווקים של אותן ארצות שמייצאות אלינו. קשה לנו

למצוא את ההוכחות לענין הזה ולהביא את הדבר לבית המשפט, כמו שהחוק מחייב, ואני

מקבל עזרה ממשרד התעשיה והמסחר לכיוון הזה.

בענף הלבידים אני חושב שהפתרון לכך שמהארצות השלישיות יתחילו להגיע לכאן

ביבוא כמויות מסוכנות לענף, הוא בזה שאנחנו מתכננים ורוצים לעשות פעולות שלזמן

ארוך יאפשרו לנו קיום בענף. הבעיה היא שבמצב של היום אנחנו רואים בההלט סכנה,

שתוך תקופה קצרה לא נוכל למכור בשוק המקומי בגלל התחרות שלנו עם ארצות המזרח

הרחוק, ובחלק גם ארצות ממזרח אירופה. בענף הסיבית, למשל, בין 50% ל-60% מהתצרוכת

המקומית מיובאים בגלל הסרה טוטאלית של התקנים והסרה של מכסים. בגלל המיתון

באירופה, בגלל המיתון בארצות אחרות מצב השווקים הוא כזה, ששולחים לפה סחורות

מעודפי הייצור שלהם בכל מחיר. תהליך הייצור בסיבית, למשל, הוא תהליך מתמשך,

שבשוליים עולה להם מעט מאד, ולכן מעדיפים לשלוח את זה לארץ כמו שלנו.

היו"ר ע' פרץ;

מאיפה זה מגיע בעיקר?



ד' קרמרמן;

הסיבית מגיעה מארצות שוק כמו פורטוגל, כמו ספרד,

לגבי הלבידים הבעיה המרכזית היא - וזאת הבקשה שלנו - למתן את מדרגות הירידה,

כמו שנעשה בענף הטכסטיל, כדי שנוכל לופט-: יש לנו תקופה שבה אנהנו יכולים

להתארגן, כדי שעם החשיפה נוכל להתחרות באותו יבוא מארצות שלישיות.

ז י פרנקל;

תודה על ההזדמנות לדבר.

אני רוצה למנוע קצת בלבול מאיור שעשו כאן איהוד של כל מיני נושאים שיבלבלו את

כולם. אני רוצה להתחיל לדבר דווקא על השוק המשותף ועל ארצות-הברית ורק אחר כך על

הארצות השלישיות.

אס יש לנו הסכמים עם השוק המשותף ועם ארצות-הברית אי אפשר להתעלם מהם ואנחנו

לא מבקשים לשנות את ההסכמים, אבל אנחנו מבקשים, למשל, שהתקן שמחייב אותנו יחייב

גם את הארצות האחרות. המנכ"ל אמר את זה ואני שמח על כך.

המפעלים היום ממש בקריסה. אם לפני שלוש-ארבע שנים היינו

נלחמים על כל חתיכת עץ מהקרן הקיימת כחומר גלם, היום תבואו לכל המפעלים -

לאפיקים, אלי, למקומות אחרים - ותראו ערימות של רסק, שלא רק שאני לא יודע מה

לעשות איתן, אלא אני צריך לשלם כסף כדי להיפטר מהן, כי אסור לשרוף, יש הנושא של

איכות הסביבה.

מאיפה באה התחרות מהשוק המשותף? מארצות שמסבסדות את העבודה, ובהתאם להסכמים

זה לא חוקי. אם בפורטוגל מסבסדים עבודה, אם בספרד מסבסדים עבודה ותנאים איורים,

שזה לא חוקי, אפשר לעצור את היבוא. אם זה עומד בתקן אין לי מה להגיד, אבל אין תקן

היום, היום מותר להביא כל דבר, ובמציאות זה קרה. נכון, זה הסכם שנלחצנו אליו ואני

לא יכול היום לחזור בי, אבל אם בפורטוגל מסבסדים את העבודה ואצלי לא מסבסדים, זו

לא תחרות הוגנת ואת זה אפשר למנוע.

היו"ר ע' פרץ;

אנחנו עוסקים בשלושה-ארבעה מפעלים ולכן אני מבקש שתמקד את הדיון.

ז י פרנקל;

בספרד ופורטוגל יש נושא של סבסוד העבודה ואני מבקש לבדוק אם אמנם זה נכון או

לא נכון.

נושא העולם השלישי; הענף שלנו מצטיין באי יציבות. בינואר השנה באתי למנכ"ל

ואמרתי; יש סכנה מ-1 בספטמבר 1993 מאינדונזיה, מלזיה, בגלל שהמהירים שם נמוכים.

הוכהנו במספרים ובעובדות שאם יופחת המכס ב-1 בספטמבר 1993 - גם הקצוב וגם זה

שאינו פחות ממינימום מסויים - אנחנו בסכנה של יבוא. קרה שבמשך שלושה-ארבעה

חודשים נוצר מחסור בלבידים באותן ארצות, המחירים שם עלו, ואין לי היום טענה. כן

יש לי טענה מול רוסיה, מול אוקראינה, ארצות כאלה שאיו שם תחשיב כלכלי כרגע, ואני

לא יכול לחיות היום עם האמירה; נבדוק את הבעיה כאשר היא תתעורר. כשתגיע האניה

זה כבר יחיה מאוחר מדי. כתעשיה, כמי שצריך היום להשקיע בציוד יעודי לבולים בקוטר

קטן, לבולים אחרים - כדי שאמנם נוכל להתחרות בעוד כמה שנים ביבוא - אני רוצה לדעת

מהי התכנית, על סמך מה אני הולך להשקיע עכשיו כמה מליוני דולרים. אם אני לא יודע

שב-1 בספטמבר 1993 זה נשאר בגובה מסויים ו ב-1 בספטמבר 1994 זה נשאר בגובה מסויים

וכן הלאה, אני לא יכול להשקיע כסף, כי אני שם כסף טוב על כסף רע. על זה תשובה לא

קיבלנו.



אין לי ספק שהמנכ"ל וכל אנשי המשרד לא רוצים ברעתנו-, אבל אין לנו תכנית. אני

לא יודע ב-1 בספטמבר 1994 מה יהיה. אני מבקש לדעת את זה כדי שעל סמך הידיעה הזאת

אני אקח את הסיכונים, אשקיע ואהיה מוכן לחשיפה בעוד שלוש שנים.

הי ו "ר ע י פרץ;

אני רוצה לסדר את טענותיך. אתה אומר שלענין השוק המשותף וארצות-הברית יש

להסדיר את נושא התקן והתקינות למיניהן פלוס חסימה או הטלת מכסים שיצמצו את הפער

הנוצר בגין סבסוד העבודה במדינה המתהרה, ואז ענין זה פתור מבהינתך. לגבי העולם

אני חי באי ודאות, אני רוצה שמישהו יבהיר לי לאן אני הולך, ואז

אדע אם יש לי על מה להתמודד או שאני מתחיל בתהליך צמצום. אני כתעשיין רוצה לדעת

מה פני המבנה הכלכלי שלי, קודם כל.

ז י פרנקל;

אמרת נכון, ואני רוצה להמשיך ולחזק את מה שאמרת.

כשהתחלנו הוא היה לא פחות מ-800 שקל, שערכם אז כ-330

ב-1 בספטמבר 1992 הסכום ירד ל-685 שקל. כלומר, זה

ירד נומינלית, אבל גם ירד דולרית, כי בינתיים היה פיחות בשקל ולא היה תיקון

לפיחות. זאת אומרת, היום מחלקים 685 שקל ב-2.80 דולר ורואים שזה ירד בסביבות

ה-200 ומשהו דולר, ועוד היד נטויה, כי ב-1 בספטמבר 1993 יפילו לנו עוד הפעם בסכום

דומה.

מה שהיה היה. יש היום סכום של 685 שקל, ששווה לערך דולרי מסויים, ואנחנו

מבקשים לשמור את הערך הזה לשלוש שנים ולתת לנו את ההגנה המינימלית הזאת. לא ללכת

אחורה, אבל ש-685 שקל, ששווים היום לכ-240 דולר, ישארו לשלוש שנים, ואז אני יודע

שזה הסיכון שלי. אני צריך להתייעל, אני צריך ללכת לקנות ציוד יעודי, כפי שאמרתי,

אבל אם לא, אני לא אעשה את זה. אם לא אעשה את זה, בעוד שנה בעוד שנתיים נגמר

הסיפור.

על כמה זה עומד היום?

על 685 שקל.

אני לא נציג העובדים. בפרדס הנה אנהנו מעסיקים כ-400 עובדים, למעלה מ-50%

מהם הם עולים חדשים. אני לא מכיר הרבה מפעלים אצלי באזור, חוץ מנייר חדרה

ואליאנס, ואני לא צריך להגיד מה המשמעות של 400 עובדים שנשארים ללא עבודה.

בשלב זה אני מצטרף לקודמיי בברכות וגם בטיעונים שלהם. הבקשה שלנו היא צנועה,

להצמיד אותנו לטכסטיל. מישהו במשרד התעשיה והמסחר צריך להחליט את ההחלטה ולצרף

אותנו.

לפי החלטת הממשלה אתה צמוד לטכסטיל.



מי פיאלקוב;

אנחנו מבקשים או פריסה לעוד שלוש שנים, שזה מה שקיבל ענף הטכסטיל - החשיפה

היתה לשש שנים, שיפרסו אותה לתשע שנים - או, כפי שביקש פרנקל, שזה משהו דומה:

להקפיא לשלוש שנים, אבל בסך הכל - פריסה לתשע שנים. אני חושב שזו החלטה שאיננה

מפריעה ליחסים הבינלאומיים של מדינת ישראל, כי ממילא לגבי אלה שמקיימים את

ההסכמים או אלה שחתמנו איתם הסכמים אין לנו שום טענות. אנחנו רושופים לשוק וליבוא

מארצות-הברית. לא הזכירו פה את יבוא הM.D.F- מארצות הברית, שגדל מחצי מליון דולר

לפני ארבע שנים לכמה מליוני דולרים היום, ולאמריקאים לא יכולות להיות טענות בנושא

הזה.

הזכירו פה את סיפור הסבסוד של פורטוגל. היתה מלחמה בין מפעלי צינורות ומצאו

שביטוח שער זה הסבסוד הגדול שהם סבסדו את התעשיה ומנעו יבוא. היבוא פתוח לגמרי.

ותדעו לכם, חודר זבל למדינה. אם ענף הריהוט חושב שהוא מוזיל את הריהוט, תדעו לכם

שהוא משתמש בזבל ויהיה ריהוט זבל פה במדינה.

אני חוזר על הבקשה: עוד שלוש שנים פריסה, עוד שלוש שנים הקפאה.

ל' חופש;

אני רוצה שנבין: ברגע שנגיע לשלב החשיפה, לפי הערכתי בגדול זה גזר דין מוות

על הענף הזה. אנחנו לא נוכל להתמודד בכל מה שנעשה עם הצפת לבידים מהמזרח הרחוק

ולדעתי הפתרון המשלים לענין הזה, כפי שנוהגות כל המדינות בעולם, הוא הנושא של

קווטות. זאת אומרת, יצטרכו, מעבר לחשיפה, למצוא איזו שהיא מסגרת של מיכסות והגנה

בכדי להבטיח לתעשיה הזאת להמשיך להתקיים, אחרת לפי הערכתי - וצריך להסתכל על

הדברים בעיניים פקוחות - לא נעמוד בזה. אנחנו עובדים בתעשיה ששם המשיק בה הוא

נסיון לצפות קדימה, לתכנן את העתיד ולהיערך בהרנאם. זה כרוך בהשקעות, בגיוס כוח

אדם, בהעשרת כוח אדם בתהליכים לטווח של מספר שנים קדימה. אם היום לא נוכל, לעצמנו

לפחות, לתת מתווה של תעשיה לעשור הקרוב, תהיה לנו בעיה, בנתונים של היום אף בר

דעת לא יכול לשבת ולתכנן את התעשיה. לדעתי, אם כבר יושבים ברצינות על הנושא הזה,

צריך לנסות לאפיין את התעשיה לעשור הקרוב ועל בסיס זה בעלי המפעלים יוכלו לפעול.

ז ' פרנקל;

אני רוצה לתקן איזה שהוא משפט שהמנכ"ל אמר, שתעשיית הרהיטים נפגעת בענף

הלבידים. תעשיית הרהיטים לא משתמשת בלבידים. היא משתמשת בסיבית, היא משתמשת

ב.M.D.F-הלבידים כמעט לא מגיעים לתעשיה הזאת, כך שההשפעה היא לא כמו שאמר

המנכ"ל.

צי לוי;

אני רוצה קודם כל לברך על זה שהתכנסנו תוך חודש פעמיים. זה מראה על

הרצינות שבה לוקחת הוועדה את הענין.

הי ו "ר ע' פרץ;

תגיד לנו דברים שמעני נים אותנו: מה המשכורות? איך אתם מסתדרים? כמה אינם

תורמים מעצמכם? כמה תרמתם כדי להחזיק מעמד במפעל? איזה ממוצע גילאים יש? המנכייל

צודק, יש אזורים שבהם תעשיות שהולכות ומוקמות, אם כי, לצערי, הן לא יהיו פתרון

בשום מקרה.

נ' שרוני;

זה לא תחליף וזה לא צריך להיות תחליף.



היו "ר ע' פרץ;

לצעירים אולי כן, אבל לא למבוגרים.

נ י שרוני ;

גם זה לא צריך להיות כתחליף.

צי לוי;

היום אני בא להגן על מה שנשאר - הפורמאייקה. בטבריה קיימים היום שני מפעלים -

"קלת" ו"ספן". אנהנו המעסיק הכי גדול, 600 משפחות של עובדים ישירים מתפרנסות

מאתנו, ויש לנו עוד לפהות 150 משפהות בתוך טבריה, שמתפרנסות סביב "ספן" בהכנת כל

מיני דוגמאות, דפוס ועוד הרבה דברים. היום סגירה או נסיון לסגור את המפעלים האלה

בגלל הקטנת המכסים או ההגנות, זה לעשות עוול לעיר טבריה.

איורי שהמנכ"ל סיים היום את דבריו לרגע חשבתי שכולנו קמים ויוצאים מפני

שקיבלנו את הפתרונות. אלוהים אדירים, שלוש שנים אנחנו מופיעים במשרד התעשיה

והמסיור, בוועדה הזאת ובכל ועדה אחרת, ואנחנו מקבלים את אותן תשובות כל הזמן.

אנחנו הולכים תמיד שבעים עם תשובות שמספקות אותנו, אבל אני מקווה שזה לא יהפוך

למלל. אני מקווה שעכשיו כבר לוקחים את הדברים יותר ברצינות. לפני לא הרבה זמן

קיבלנו הבטחות שאנחנו מקבילים לטכסטיל, אבל עובדה שאנחנו פה בכדי להגן על עצמנו.

אם אנחנו כל כך דואגים וכל כך חוששים, סימן שקורה משהו. מה שאמר ידידי פרנקל זה

דבר אחד. תנו לנו תכנית לארבע-חמש שנים שנדע מה קורה, כדי שנוכל לבוא בדרישות.

בשנים האחרונות אנחנו פוחדים לדרוש שכר, כי כל פעם שאנחנו מגישים איזו שהיא דרישה

הגיע עוד קונטיינר יבוא, בחור מפרדס חנה הביא עוד

קונטיינר. הקונטיינרים שנכנסים ללא תקן, ללא בדיקה, מאד מדאיגים אותנו. אנחנו עם

נאור כזה, שאוהב לדאוג לאחרים, אבל הגיע הזמן שנדאג לעצמנו.

כל המפעלים מוקמים בערי מצוקה, מוקמים במקומות שאין בהם חלופות. היום אם נסגר

"ספן", בעיקר "קלת" - שם יש אנשים מעל גיל 50, אנשים ללא שום מקצוע, ללא שום

יידע, בגיל שהם לא יוכלו לבסס את המשפחות שלהם. היום יש בטבריה עזיבה של צעירים,

העזיבה בטבריה היא כמעט של 80% צעירים, וזאת עיר שלא גדלה מבחי נת האוכלוסיה

המקומית.

את כל הדברים האלה חייבים לקרות ברצינות, ואם צריך להשקיע יותר מאמצים במכון

התקנים להגן על המפעלים האלה, לא צריך לחכות שנגיע לפה. צריך לעשות את זה בהקדם.

מי דינמז;

תודה על ההזדמנות שהרשיתם לנו לבוא ולכאן ולהביע את כאבנו.

אנחנו אמנם המפעל השני באשקלון שמעסיק אוכלוסיה מעורבת, ברובה אוכלוסיה של

אנשים מבוגרים, חלק גדול מהם עולים חדשים שנקלטו בצורה מאד יפה. היבוא מורגש

אצלנו במפעל בצורה בולטת לעין. איך שאתה נכנס לשערי המפעל אתה רואה ליד מפעל

הסיבית שלנו - שעד היום ייצר ומכר בצורה יפה ושמר בכבוד על מה שאנחנו מייצרים -

ערימות של סיבית, שאין להן קונה, וזה שוב מסיבות שמייבאים סיבית מחוץ-לארץ והיא

מתחרה בסיבית שלנו.



היו "ר ע' פרץ;

מה שכר העבודה שלנו לעומת פורטוגל המתחרה?

מ' דינמז;

במפעל אצלנו השכר הוא לא מן הגבוהים ביותר. יש פועלים שמגיעים לסביבות

2,000-1.500 שקל להודש.

היו"ר עי פרץ;

אני שואל את השאלה, כי יכול מחר משרד האוצר להגיד שהבעיה היא עלות

העבודה שלכם ואם תרדו אולי תצליחו להתחרות. אני רוצה שתדגישו מה המשכורות כדי

שיהיה ברור שלא מדובר פה באיזו השתוללות וחגיגה של משכורות.

השכר אצלנו הוא לא מן הגבוהים, הוא מן הבינוניים - לא אומר שמן הנמוכים - אבל

ידידי פרץ חי במדינת ישראל ויודע שמשפחה עם שלושה-ארבעה ילדים לא יכולה להתקיים

מ-2,000-1,800 שקל נטו, כשהנשים, ברוב המקרים, לא עובדות.

בימים אלה יש מלחמה עם הנהלת המפעל, שבאמת פוחדים

לגשת ולבקש משהו מחשש שבעל המפעל יבוא ויגיד; אני יכול להפוך ליבואן, כי אתם

רואים מה קורה. לשמחתי יש באמת הרמוניה בינינו לבין הנהלת המפעל והקונצרן, אין

רצון לסגור את "לבידי אשקלון", אלא להיפך - יש רצון להמשיך ולייצר ולהמשיך לבנות

את המפעל לטובת העיר, לטובת כולנו.

מה שכולנו מבקשים, וחזרנו על כך גם בישיבות קודמות: תנו לנו לעבוד, תנו לנו

לחיות באשקלון בכבוד. אנחנו לא באים לבקש לא נדבות, לא עזרה, לא שום דבר. תנו לנו

לעבוד ולחיות בכבוד.

השכר במפעלים שלנו הוא לא 100 דולר. אם בפורטוגל זה 100 דולר, אצלנו זה לא

100 דולר, אבל אצלנו גם אי אפשר לחיות מ-500 דולר.

היו"ר ע' פרץ;

אם היה מצב שהיו מרוויחים אצלך 10,000 שקל, היתה בעיה, כי יכול המנכ"ל לבוא

גם אם נעשה הגנה של 500 דולר לכל עובד פורטוגלי, בכל זאת לא תצליחו

להתרורות. לכן רציתי שיודגש פה שמדובר פה בעובדים שאחרי עשרים שנה משתכרים

3,000-2,500 שקל. ועובדים מתחילים, בכניסה שלהם מקבלים 1,800-1.500 שקל.

מ' דינמז;

שכר מינימום.

זה מה שרציתי שיודגש, כדי שלאף אחד פה לא תהיה זכות להגיד שיש להוריד את שכר

המינימום. יש מפעלים שאנחנו בודקים תחרות ומסתבר שועדי העובדים, בצדק, הגיעו

להישגים גדולים, אבל בשעת משבר יש בעיה עם הענין, יש גם ימים שצריכים לצמצם קצת,

ובהרבה מאד מקרים הוועדים הלכו לקראת ההנהלות. פה, מהסיבות שלך, רציתי שיודגש

שזאת לא הבעיה ויש עובדים שמשתכרים משכורות סבירות.

גם אם יש התייעלות, מפטרים אנשים ולא מביאים במקומם אחרים. אותו צוות ממשיך

לעבוד עם פחות אנשים.

אני מזדהה עם הברכות, מזדהה עם מזכיר מועצת הפועלים שלנו, אבל יש לי כמה

שאלות אליך, עמיר. אמרת כמה מרוויחים בפורטוגל וכמה פה. קח בחשבוו את המשכנתא,

את המילואים שאני עושה ואת הילדים, ואתה רוצה שהילדים יהיו מחונכים על מנת לשרת

את המדינה, שאנחנו גאים לשרת אותה.

אני עובד באפיקים משנת 1951 . אנחנו אנשי המעברה שעלינו ארצה הגענו

לתעסוקה ראשונה במפעל הראשון שהיה בסביבת טבריה - "קלת" אפיקים. יש לי מזל:

המפעל נמצא בתוך קיבוץ אפיקים, קיבוץ אפיקים הוא לא גוף פרטי, אלה אנשים שמתחשבים

אם האנשים האלה ייזרקו לרחוב, אין להם תעסוקה, בפרט בטבריה.

אני רוצה לשאול אותך: אם אני עובד משנת 1951 במפעל, לאן אני הולך? והיום אני

אין לי תכנית עבודה. כשאנחנו רוצים תוספות ותקנים,

קודם כל תדאגו למשכורת, ואנחנו היום עושים הכל כדי שתהיה לכם משכורת

בזמן.

הממשלה הזאת שקמה, הסעיף הראשון שלה היה: תעסוקה מלאה. לאן אני הולך? אני

היום בגיל 60, שירתתי שלושים וחמש שנות מילואים, צבא סדיר, גבעתי מהתחלה ועד

היום, ויש המון כמוני במפעל. לאן אני אלך? תן לי תשובה. בטחון יש לי? היום אני

מפחד לקנות אפילו משהו הביתה. אני אומר: מחר המפעל הזה ייסגר, מחר יזרקו אותי. מה

אני אעשה?

עמיר, אני זוכר שהבטחת תעסוקה מלאה. אמרת: אנחנו נגד אבטלה.

ומה אנחנו עושים פה?

אם ייסגר "קלת" אפיקים מה ישאר לה לטבריה? מה יעשה מזכיר מועצת פועלי טבריה?

כל יומיים-שלושה - הפגנות, ויש לו שם 1,200 עובדים. אני לא אומר שמחר אפיקים

תזרוק אותנו הבייתה, אבל יכולים להגיע למצב הזה. לכן מאד הייתי מבקש: תגיד לי לאן

אני הולך, תבטיח לי לפחות קיום. אני לא רוצה לא עזרה, לא סבסוד, לא מענק, לא

הלוואות, אלא רק שתתנו לנו לחיות. מה אתה רוצה מאתנו? תענה לי בבקשה, תגיד לי.

אני לא רותצה שתיתן לי מימון, לא הלוואה, תן לי בטחון שלא יקרה חלילה משהו.

אם מחר אני חוזר למפעל ושואלים אותי: מה עשיתם? מה אני אגיד?- שישבו ואמרו -

פורטוגל; שאמרו - חשיפה; שאמרו - דיקטים; שאמרו - שער הדולר? יש לך "עמך" שהוא

רוצה שתבטיח לו את המשכורת על מנת שהבן שלו יילך לצבא. כל הילדים שחוזרים מהצבא

אינם בטבריה. טבריה זה הגליל, צריך לשמור על הגליל.



מי רפאל;

39 שנות עבודה ב"עץ לבוד" פתח תקוח. 750 עובדים עד לפני כשלוש שנים, חיום

אנחנו עומדים על 400. שנים רבות אנחנו מדברים על חנושא של הרדיפה, זח לא מהיום.

ישבנו מספר פעמים גם במשרד התעשיה והמסחר, ישבנו פה הרבה פעמים. הובטח לנו הרבה

פעמים, שום הבטחה לא קויימה ומספר העובדים הולך ויורד.

היום חלק גדול מהעובדים הם עולים חדשים. כולם מנגנים על עולים חדשים, ואני

אומר: גם לעולים ותיקים מגיע לחיות. מה הזכות שיש לעולה חדש יותר מאשר לעולה

ותיק? אולי הוא עוד לא נכנס לחובות כמו שאני נכנסתי אליהם. כולנו עם ישראל

וכולנו צריכים להמשיך ולעבוד בארץ. בפעם שעברה דיברנו על ציונות וגם היום אדבר על

עם ישראל מאבד את הכיוון. אתה משווה את מדינת ישראל, מדינה

קטנה, למערב אירופה? כמו שהם מקשים עלינו לייצא מפה אליהם, גם אנחנו יכולים

להקשות עליהם לייבא לארץ, ולתת ל"עמך" לעבוד, להתפרנס.

אני מקווה שהתעשיה תמשיך לעבוד, כי אם יורדים מהתעשיה, הולכים לרחוב, ומה

ייצא מהרחוב? פשע, חשיש. כשזה קורה, מתחילים לשבת בוועדה ולדאוג. לאלה יש זכויות,

אבל לעובדים אני לא רואה שמישהו דואג. אני משלם חובות לעם ישראל: מסים אני משלם,

בצבא הייתי , הילדים היו בצבא. למה לא מגיעה לי זכות? למה אני צריך לבוא להתחנן

בשביל לקבל זכות מעם ישראל? איפה זה נעשה בעולם? אני צריך לדאוג למדינות שהן

מפותחות וקיימות אלפי שנים? אנחנו קיימים בסך הכל 50 שנה כמדינה.

אני לא רוצה להגיד כמו שאמרו ועדים אחרים: על גוויתי המתה יסגרו את המפעל.

זכותו של בעל הבית. אני עובד אצל בעל בית פרטי, אם הוא לא מרוויח, הוא לא יחזיק

אותי, הוא יבוא מדור ויאמר לי: אדוני, אני לא יכול להחזיק את המפעל, אני סוגר את

המפעל. אני לא יכול לעשות הפגנה נגדו. זה לא מפעל הסתדרותי שיכולים לקבל הוראה

תמשיך לעבוד ותשלם; או מפעל ממשלתי שאפשר להגיד לו: תמשיך לעבוד ואנחנו

נשלם. זה מפעל פרטי. אם הוא לא מרוויח הוא אומר: לך הביתה. אני לא יכול לעשות

לו כלום - לא להפגין ולא לעשות שום דבר. זו זכותו, הוא לא רוצה להפסיד את ההון

שלו ואת הכסף שלו. הוא משקיע בשביל להרוויח, וזה לגיטימי. אני חושב שאנחנו צריכים

לקחת את חנקודח הזאת ברצינות ולדאוג ל"עמך" לפני שדואגים לאחרים. אם בעל הבית שלי

יהפוך ליבואן - במקום 400 עובדים הוא יחזיק 10 עובדים. הוא יחזיק שניים-שלושה

מזלגנים, עוד ארבעה עובדים ואיזה פקיד, ו-300 איש יופקרו לרחוב. כך לעודד יבואנים

בארץ? תבואו תגידו שאתם לא רוצים תעשיה בארץ, אז אין בעיה, אז זו בעיה של ממשלת

ישראל, לא שלי .

היצוא של התעשיה הזאת - 7 מליון דולר; היצוא

של תעשיית חומר הגלם - 50 מליון דולר. אני רוצה שתראו את הפרופורציה של הדברים

האלה.

מיבאים רהיטים מחוץ-לארץ. מישהו בודק איזה רהיטים מייבאים? זו גם כן בעיה.

פועל, עובד תעשיה, שהולך לקנות רהיט, מחפש את הרהיט הכי זול. כעבור חודשיים הוא

צריך לזרוק אותו. אז איזה עזרה אתם נותנים לעם ישראל? זו בעיה של הממשלה או שלי?

אני מבקש מכם: תקחו את הדברים האלה ברצינות. אחרי ארבעים שנות עבודה ב"עץ

לבוד" אני לא אצא להפגנה. מי שרוצה להפגין, שיילך להפגין. אם יבוא מרור בעל הבית

אין לי עבודה. אני אגיד: תודה רבה, תן לי את מה שמגיע לי ושלום על

זה לא בשבילי, אלא בשביל ה"עמך". יש בחורים צעירים שעובדים

אצלנו, שרק היום נכנסו לעבודה, וצריך להחזיק אותם.



י' בר-לב;

אני מדבר בשם ועד עובדי תע"ל פרדס חנה ואני מאד מצטער שלא הגיע לכאן מזכיר

מועצת פועלי פרדס חנה.

המפעל שלנו מונה כ-204 עובדים, ביניהם ממקומות שהאבטלה בהם גואה, כמו

אור-עקיבא, כל הסביבה הזאת, ולמעלה מ-50% מביניהם הם עולים חדשים.

אני רוצה להדגיש דברים שאמרו לפניי בקשר להשפעת החשיפה עלינו: בעלי הבתים

שלנו, אם לא יקבלו את מה שהם מבקשים פה, מחר יהפכו ליבואנים. זה פחות השקעה, כי

את כל התשתית יש להם. מה יהיה אתנו? אנחנו ניפלט לרחוב, נחפש עבודה, ובגילאים

שלנו אני לא יודע אם נמצא. נשאלת השאלה: האם רק למהנדסים או לאנשים שיש להם כוח,

לאנשי חברת הרושמל, יש זכות קיום במדינה? לנו אין שום כוח. אני יודע שהיתה החלטת

ממשלה שהכירה בענף הלבידים והטכסטיל כענפים רגישים, ואני יודע שלאחרונה נשיא

התעשיינים דב לאוטמן קיבל מתנה פרידה - לתעשיה שלו, לא אישית - ואותנו והשאירו

בצד, אנחנו בכלל לא בתמונה.

אני רוצה להתייחס לתו תקן: אני יודע שמייבאים לארץ כל מיני דברים שאתה לא

יודע מאיפה הם בכלל. כשאנחנו מייצרים לחוץ לארץ - על כל לוח מחתימים כדי שיידעו

מאיפה זה בא, איזה סוג לוח זה, מי ייצר אותו. הייתי במחסנים של חומרי גלם: אתה

רואה חומר גלם שאתה לא יודע מאיפה הוא בכלל, מי האבא ומי האמא שלו, אתה לא יודע

איזה סוג זה - אי, בי, ג, כלום. השוק פרוע, ולא ייתכן שזה ימשיך בצורה כזאת.

אותנו עומדים בענין של התקן וזה דורש מהמפעלים לעבוד, להשקיע. אותנו בודקים ומחוץ

לארץ מייבאים סחורה בלי לעמוד בתקן ובלי לבדוק אותה.

במדינות אחרות בעולם הממשלה דואגת להגן על התוצרת המקומית בכל מיני דרכים

מקובלות, ואילו אצלנו כל הדרכים המקובלות פועלות להגן על היבוא.

ההבדל בין כל אלה שיושבים פה לביני הוא בזה שאני מטפל בכל ענף העץ, זאת אומרת

גם ברהיטים וגם בלבידים וחומרי הגלם, ואני יודע שמבחינת הייצוא ההבדל הוא עצום,

כמו שנאמר פה - פי עשרה, פי שנים-עשר.

כמה עובדים בתעשיית הרהיטים?

הרבה יותר מאשר בלבידים.

20 אלף זה מספר מתקבל על הדעת?

יכול להיות. אבל אני רוצה להגיד לך: על נושא ה M.D.F-יש בזמן האחרון המון

פירסומים, שהוא רעיל, שאסור להכניס אותו לחדרי ילדים. ומי מרשה לעצמו לעשות את

זה? דווקא יבואני הריהוט. אני מסייר במפעלים של ריהוט, אני רואה איך העובדים

נמצאים על הפנים, איזה משכורות הם מקבלים לעומת המשכורות של עובדי הלבידים. ומה

ההבדל? שם היבואנים עושים הרבה כסף רק למטרת כסף, ופה התעשיינים נותנים פרנסה

לאזורי פיתוח, נותנים פרנסה למקומות. הם היו החלוצים הרבה שנים לפני שהתחיל כל

העסק הזה.



ואני רוצה לבוא קצת בביקורת, לא אישית: לדעתי זה זלזול גדול מאד ממשרד התעשיה

והמסחר. מאשה לובלסקי היתה לפני מספר חודשים באזור טבריה ושום דבר לא נעשה מאז.

היתה ישיבה ב-6 ביוני פה ונאמר שתוך שבועיים בערך יוזמן שר התעשיה והמסיור. אנחנו

חודש וחצי אחרי, ובסופו של דבר - ואני לא מזלזלל - המנכ"ל הגיע. אם אנחנו פה

לדבר, הרי כל אחד דיבר, גם התעשיינים נפגשו איתכם, גם העובדים, גם מסמכים, גם

העתונות דיברה על זה, בתכלית לא נעשה שום דבר. יכול להיות

היו"ר עי פרץ;

למה ארנה אומר את זה? עד לרגע זה מישיבה לישיבה אנחנו בכל זאת מצליחים ליצור

איזונים שהתעשיה מתקיימת. צריך גם לומר את הדולק היותר חיובי. העובדה שאתם עובדים.

די גלנוס;

בעץ לבוד פיטרו לפני מספר חודשים כ-50 עולים חדשים בגלל כל מה שקורה, אבל אז

היתה יזמה של מזכיר מועצת פועלי פתח תקווה והיתה פגישה איתך, עמיר, עם הוועדה.

אנחנו לא מזכירים בינתיים את ליר רמלה, ששם כ-1,000 איש, 200 משפחות. המפעל

נסגר, יש מפרק. אפילו נציג שביקשנו שיגיע לא הגיע, כי אין לו כבר מה לדבר.

היו"ר ע' פרץ;

אולי הוא נסגר לא בגלל בעיית הרושיפה אלא בגלל בעיות אחרות?

די גלנוס;

גם בגלל בעיות אחרות. הרי פה מדברים על חשיפה, אבל יש בעיות אחרות שכל יום יש

לנו.

היו"ר עי פרץ;

אבל אנחנו כרגע דנים בחשיפה, ואם יש למישהו בעיות אשראי או בעיות פיתוח או

בעיות מימון או חידוש ציוד, זה סיפור אחר. כרגע אנחנו מדברים ספציפית, ממוקדים

מאד, רוצים להתמקד מאד, לא רוצים להיפתח, כי תפסת מרובה, לא תפסת. תן לנו להישאר

במסלול שאנחנו נמצאים בו.

די גלוס;

אני אומר; אתמול זה היתה "אתא" מחר זה יכול להיות אתה ובהחלט אנחנו יכולים

להיפגע בצורה רצינית מאד בנושא הזה. אם אנחנו נראה ששום דבר לא יזוזד בכיוון, נצא

למאבק משותף עם התעשיינים והעובדים כדי לדאוג לעובדים ולמשפחות שלהם.



שי בצון;

אני סמנכ"ל שירות התעסוקה ובמקרה נציג התעשיינים. אני רוצה לציין את

המעסיקים ואת ועד העובדים ששומרים על הקיים, פיטורים הרבה איו, להיפך, הם קלטו

הרבה עולים חדשים דווקא בזמן האהרון וממשיכים לקלוט, ואני תקווה שהממשלה תשמור על

המפעלים האלה ועל העובדים האלה קיימים.

היו"ר ע' פרץ;

מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר, איך אתה רואה את כניסת הקרן להגנת החשיפה, שהוקמה

גם לצורך מצבים מהסוג הזה? איפה אתה רואה את המעורבות שלה בתהליך במידה שיש לך

יכולת לתת לנו תהזית לתהליך כזה?

אנהנו מדברים על תכנית של שש שנים לחשיפה. תכנית החשיפה לא התהילה היום

בבוקר. זאת אומרת, ההיערכות התעשייתית לקראת התמודדות עם השוק כפעילות מונעת

היתה צריכה להתהיל, מבחינת החשיבה, כבר ברגע שהחשיפה סוכמה. יש כבר שנתיים וחצי

מאחורינו מהרגע שהיא סוכמה ואחר כך היא התחילה להיכנס לפועל. זאת אומרת, אי אפשר

להתחיל את תהליך החשיבה מהיום. מי שמוביל את תהליך החשיבה מהיום חוטא. זה לא עומד

בסתירה לרצון להאריך את תקופת ההגנה, לעשות את הפריסה בצורה כזאת או בצורה אחרת.

כשישבנו עם הטכסטיל בדקנו אותם בכל אחד מהמגוונים של התעשיה, החל מחומרי הגלם,

דרך תעשיית הבד ודרך תעשיית ההלבשה. עברנו ובדקנו כל אחד מהם, את הסכנות שבפניהן

הוא עומד, ועל הרקע הזה נאבקנו כפי נאבקנו. נעשה את זה גם פה.

גם לא התכוונתי לדבר על הורדת שכר. מעולם המשרד שלנו לא דרש הורדת שכר, למיטב

ידיעתי, ואני גם לא חושב שאנחנו צריכים להיות אלה שדורשים הורדת שכר. זה לא

תפקידנו, אנחנו גם לא חושבים במונחים כאלה אף פעם. אנחנו חושבים שהמפעל מאזן את

עצמו. ברגע שהוא מצליח לייצא הוא יודע לאזן את עצמו גם בתשומות עבודה, כמו שהוא

יודע לאזן את עצמו בתשומות האחרות. לכן אני מכבד את התופעה של היצוא כאינדיקטור

שיש כאן חשיבה תעשייתית-עסקית בריאה, וזה אחד האינדיקטורים הטובים של התעשיה

הזאת. אני לא מדבר על הורדת שכר בכלל, לא באתי לבקש הורדת שכר, מעולם זה לא היה

בקו החשיבה שלי.

דבר שני - יש נטיה לבוא ולומר: שום הבטחה לא קויימה. תאמינו לי, את ההבטחות

שעליהן מדברים פה נתנו אנשים שישבו במשרד התעשיה והמסחר לפני שאנחנו הגענו למשרד

אנחנו יושבים פה שלוש שנים ואף הבטחה לא

קויימה, אני מודיע לכם שאם היה לי יבוא בהיקף של 5% באחד המוצרים, זה היה מפני

שקויימו הבטחות, כי אם לא היו מקויימות ההבטחות האלה, היה יבוא הרבה יותר גדול,

בשלבים הרבה יותר מוקדמים, בלי חשיפה. לכן אני מאמין שחלק גדול מהדברים שהובטה

קויים ולכן המשק הזה להתקיים כתעשיה שמעסיקה היום קרוב ל-2,000 עובדים,

אם אני לא טועה, 2,500. אני פשוט רוצה שתהיה איזו שהיא גישה עם פרספקטיבה גם לאלה

שהבטיחו לפנינו. לא אני הבטחתי ולא השר שלי הבטיח, אבל הבטיחו וקיימו. בין אם

אני מסכים עם ההבטחות ובין אם אני מתנגד להבטחות, אני רק רוצה שנהיה קורקטיים

לאלה שהבטיחו ולאלה שקיימו.

בואו נזכור תמיד - פתיחת השוק לאירופה מאפשרת יצוא במליארדי

דולרים לאירופה. אם לא היינו עושים את זה לא היינו יכולים למכור לשם. אם אנחנו

היום מוכרים לשם, זה מה שמאפשר להרבה עשרות אלפי עובדים להתקיים בתעשיות אחרות

שאינן תעשיית הלבידים. הפועלים ההם והעובדים ההם, כשם שהמפעלים ההם, יקרים לנו

כמו כל מפעל איור. אם אסור לנו לעשות איפה ואיפה בין יבואן ויצרן, בואו לא נעשה

גם איפה ואיפה בין מפעל למפעל. יכול להיות שתעשיית האלקטרוניקה ותעשיית המזון -

ואני סתם נותן דוגמה - כן נהנית מזה, תעשיית הטכסטיל נהנית מזה, ותעשיית הלבידים

לא נהנית מזה, היא דווקא הסובלת. יש עוד תעשיות שסובלות. יבוא בקבוקים מפורטוגל

גורם לסגירת קו בפניציה ירוחם, ואנחנו נאבקים עם הנושא של סגירת הקו בפניציה

ירוחם, תאמין לי, כל שבוע. בדקנו אם יש שם היצף - אין היצף. בדקנו הכל.

רבותי, באור-עקיבא האבטלה יורדת. בואו נהיה שמחים עם הענין

הזה. אם יש בעיה בענף הלבידים לא צריך לעשות עכשיו באור עקיבא אבטלה גואה לצורך

הוויכוה, מספיקה לי האבטלה שקיימת שם. היא יורדת לשמחתי, אז בואו נשמח בעובדה

שבאור עקיבא האבטלה יורדת ולא נשתמש בארגומנטים האלה, כי אנחנו מדברים פה בציבור

של אנשים שחיים את התופעה.

כל אחד מהמפעלים שיושב פה, ברגע שהוא צריך להיערך על

ידי השקעה על מנת למצוא כושר תחרות יותר טוב, הוא מתאים לסיוע מקרן החשיפה. אם

אני יודע היום להתמודד עם הבעיה של "נעמו" בעכו בנושא של קרן החשיפה ועם הבעיה של

"נעלי מגה" בנושא קרו החשיפה, אני אדע להתמודד גם עם נושא הלבידים, אם צריך.

שיבואו עם תכנית ויציגו תכנית ויאמרו: אני נפגע מהרדיפה ולאור זה אני צריך להשקיע

כך וכך. במקרה כזה אנחנו נסייע. לזה יש כסף עדייו.

בינתיים יש ניירות, עוד לא ראינו כסף.

הניירות האלה, תאמין לי, מחזיקים מספיק מעמד אצלנו בכדי להפוך לדיקט, אבל אני

אומר לך שאנחנו מנסים ללכת על הדברים האלה ומגמישים את הקריטריונים בתהליך דינאמי

במגמה לפגוש את הצרכים.

השאלה אם אינה רואה בקרן מרכיב שיכול להקל על המצב כולו, או שאתה אומר: הקרו

באה רק בשלב השני.

הקרן היא חלק מהדברים שהאנשים אמרו פה: אנחנו צריכים זמן להתארגנות, תפרוש לי

את החשיפה. החשיפה היא לעולם השלישי, אני אומר עוד פעם, החשיפה היא לא לאירופה.

תשובתך העקרונית בענין הזה היתה חיובית לענין הפריסה?

תיכף אגיע לפריסה.

יש סתירה בין מה שאמר לוי חופש לבין מה שאמרו הארורים -

אני מקווה שאני מזהה סתירה לא נכונה - ואקח את דברי חזרה אם אין סתירה. לוי אמר:

הענף נדון לכליה ברגע שיהיה יבוא מהעולם השלישי. רבותי, גם אם אפרוש את זה לעוד

שלוש שנים יום אחד יהיה יבוא מהעולם השלישי. כל המטרה שלנו היא - בתעשיה שמסוגלת

לייצא לחוץ לארץ ובהצליוה, בתעשיה שהיא רווחית ביצוא - לא להגיע למצב שהעולם

השלישי יביא לכליון התעשיה הזאת. לכן ההיערכות על ציר הזמן צריכה לתת מענה לחלק

מהדברים האלה. אולי שינוי מוצר, אולי שינוי שוק, אולי היערכות לתשומות ישירות

נמוכות יותר דרך התייעלות לאו דווקא מסוג אי, אלא מסוג בי, אבל אני לא נכנס כרגע

לפתרון התעשייתי. מאד לא אהבתי את מה שלוי אמר, כי זה משפט לא טוב, והוא עמד

בסתירה למה שנאמר כאן. אני מאמין במה שנאמר כאן, שצריך לתת זמן להיערכות על מנת

להיות מסוגלים להתמודד עם הענין, ואנחנו מטפלים בעסק הזה.



יש שני נושאים שצריך לטפל בהם: האחד - הנושא של ניתוח היבוא. אמרתי: אנחנו

יושבים לנתח את היבוא בכדי לעשות פעולה מונעת. דרך אגב, כל מה שדובר כאן זה לא

פעולה מול קטסטרופות, זו פעולה מונעת. היות והיבוא גדל בחודשים האחרונים בצורה

יותר רצינית ממה שחזינו, צריכים לשבת מייד על המדוכה. יש באמת דיון של ועדת

מנכ"לים, שעוקבת אחרי זה, ואנחנו זימנו אותה על זה לשבת.

שנית, צריך להקדים תרופה למכה. זאת אומרת, לא צריך להוכיח נזק, מספיק שאתה

יכול לשער נזק. אם אנחנו נצליח לשער נזק, יחד איתכם נשער את הנזק הזה, משרדנו

יפעל כמו שהוא פעל בתחום הטכסטיל. אני לא יכול להבטיח לכם יותר מזה, כי זו לא

החלטה שלי, אבל משרדנו יפעל כמו שהוא פעל בתחום הטכסטיל. גם בטכסטיל לא קיבלנו את

מה שביקשנו, אבל פעלנו בתחום הטכסטיל וקיבלנו איזו שהיא הגנה.

האחת - פריסת הרושיפה; השניה - איכות היבוא.

ונקודה שלישית - מדד השער.

זה אותו הדבר, מפני שסה שנאמר כאן: או שתעדכן לי את הערך הדולרי לנכס הקצוב,

או שתפרוס לי את זה על פני שנים . החלק הראשון יביא את היבוא בחזרה ל-5%.

תסביר את הקשר בין שתי הנקודות האלה.

השארת פרק הזמן לשש שנים ועדכון הערך הדולרי של מה שהיה שווה 620 וכמה שקל

בתקופה שזה נקבע, אליו שני דברים שונים שמשיגים את אותה מטרה. המטרה היא למעשה, או

להאריך את תקופת המכס, או להגביל את המכס בתקופה הנוכחית. זה דומה, זה לא משיג את

אותה מטרה, כי פה יש לך יותר זמן ופה יש לך פחות זמן, אבל בעקרון זה נותן מתח

הגנה הרבה יותר גבוה בטווח הקצר. יכול להיות שהסידור יהיה קומבינציה בין שני

המרכיבים, לא כל דבר צריך להיות אחד לאחד.

כפי שציינתי בפתח דברי בהתחלה היה מפגש. אנחנו עובדים על הנושא מאז המפגש

הזה. קרו כמה פינצ'ורים, שמונה ימים לא עובדים, אנחנו עובדים במקוטע, אבל אלה הם

האחד - שלא תהיה איפה ואיפה בין יבוא ויצרן מקומי אלא בין

איכות היבוא לארץ ובדיקת התקן בכניסה לנמלים לבין הייצור המקומי. אני שמח שיש לכם

תו תקו וטוב שיש לכם תו תקן ולדעתי התקן הזה, בטווח היותר ארוך, יהפוך את מדינת

ישראל לצרכנים שהולכים רק לתו תקן. אני מוכן גם לומר, שאם תשאלו את המפעלים אם הם

מוכנים לוותר על תו התקן, תראו שההנהלות לא תסכמנה לוותר על תו התקן, למיטב

הערכתי.



הנקודה האחרונה - נושא השכר בפורטוגל, ספרד, מדינות אירופה. רבותי, יש הבדל

ביו מחירי היצף לבי ן סבסוד שכר. יש גם סבסוד קמין באירופה והם אומרים לנו: גם אתם

מסבסדים, והם נותנים לנו רשימות שונות של דברים שאנהנו עושים. עזבו את ביטוה שער,

לא ר7/ ביטוה שער. איש רוצים שאגיד לכם מה עוד מסבסדים? הוק גל זה סבסוד מבהינתם,

ואכן זה סבסוד. איזה ערך יש לזה אצלך במפעל זה לא רלוונטי, אבל כשאתה מתהיל

להתווכה עם הקהיליה האירופית, את זה זורקים לך בפנים. יש לנו בעיה אמיתית איך

להתמודד עם הסבסוד הזה. יותר קל לנו במקומות שבהם הקהיליה מכריזה על גובה הסבסוד,

וזה קורה רק בחקלאות. בחקלאות היא אומרת מה גובה הסבסוד שהיא תיתן, היא אומרת

למדינות מה לתת, זה מוגדר, ואז אנחנו יודעים על מה מדובר. קל לנו יותר להתמודד

עם היצף, שקשה מאד להוכחה, אבל אם מוכרים אצלנו במחיר זול יותר מאשר אצלם בבית,

עם זה אני יודע להתמודד מצויין, את זה אני מוכן גם לעצור או לשים על זה צורך

בהיטל, שלא יהיה כדאי לייבא. אבל את הסבסוד קשה מאד להוכיה, והחבר'ה צודקים: קשה

מאד להוכיח את זה, כי ארגה צריך לבוא עם הוכחות ששופט בראשות ועדה יקבל אותן. אני

רוצה לומר לכם, שעם נושא הפסטה היום נכשלנו. לא הצלחנו להביא לסבסוד יותר גבוה

מההיטל שאנחנו נותנים היום, שזה 22 סנט לקילו, מפני שכמה ש"אוסם" לא ניסה להוכיח,

זה לא הלך. לעומת זה, אם מר אלקו לא היה מושך את התביעה שלו - שם, בענין השנאים,

היה קל להוכיח. אבל מר אלקו, לדאבוני , משך את התביעה לאור הפשרה שהוא הגיע אליה

עם חברת החשמל. יש מקומות שקל, יש מקומות שקשה. בתחום שלכם אני באמת לא יודע,

אבל אם אתם אומרים שקשה, כנראה קשה.

שני הדברים שעלו כאן באופן ממוקד יטופלו, ואני לא מדבר על

הבטחות שלפני שלוש שנים, שגם הן קויימו. תאמין לי, תקן הדיקט כתקן רשמי לא נפל

מעץ תפוחי זהב, זה היה משא ומתן שבו התקבלה החלטה במשרד התעשיה והמסחר. זה לא דבר

דמיוני. לכן, הבטחות קויימו וגם היום אנהנו אומרים שלא ניתן לקי ים מצב של איפה

ואיפה ואפעיל את מכון התקנים לבדיקות האלה. זה דבר אחד.

הדבר השני הוא הנושא של התמודדות עם החשיפה. לזה נזמן את התעשיינים אלינו, כי

אנחנו צריכים לשמוע מכם את התפתחות היבוא החזויה על ידכם לאור ירידת המכסים

הצפויה, כשזה מבוסס על בסיס היבוא שכבר נכנס, ועם זה נוכל להתקדם.

הי ו "ר ע' פרץ;

אני הולך לקבוע איזה שהוא תהליך שבו המשימה שלכם, של התעשיינים, תהיה לנסות

להביא הוכחות כאלה ואחרות לענין של כניסה בלי תו תקן וכו'. המשימה הנוספת שלכם,

אם תצליחו, לקבוע הוכחות כאלה שיכולות לשמש למנכ"ל דרך להיאחז בענין של הפרשי שכר

והיצף.

יש דבר נוסף שלא שמנו כולנו לב אליו: סך הכל היבוא של ,M.D.Fשהוא הומר מתחרה

בנו, הוא בסדר גודל של 70 אלף קוב בשנה, כאשר התעשיה המקומית - לבידים וסיבית -

מגיעה מכסימום ל-160-150 אלף קוב. זאת אומרת, כבר היום, בלי היצפים, 70 אלף מול

150 אלף או 160 - אם טעיתי ב-10,000 קוב יסלחו לי - וזה דבר נורא.

תזכיר רק משפט שאמרת, שזה תוצאתי להסכם שאתם קיבלתם.

המנכ"ל שאל כמה מעסיק ענף הריהוט. אני רוצה להגיד לך: אנחנו באים להילחם על

הלבידים והפורמאייקה. ענף הריהוט והמפעלים לא נוגעים בלבידים. 7 מליון דולר יצוא

שהם עושים, לא תמצא שם קוב אחד של לבידים. שום קוב לבידים לא מפריע להם לייצא

יצוא זול. הזכירו 70 אלף וזה מגיע כבר ל-100 אלף מטר קוב יבוא M.D.Fלארץ. מי

שמועסק בלבידים זה 2,000 עובדי נגריות קטנות ולא תעשיית הרהיטים, לכן בהשוואה של

2,500 ל-20 אלף אני הושב שהמשרד עושה קצת עוול, כי בלבידים לא משתמשים ליצוא.



נ' שרוני;

לא התכוונתי לעשות לך עוול.

ב' טמקין;

אני רוצה לומר לעובדים שדיברו כאן: אני בהחלט מבין את דאגתם ואני חושב שאנחנו

צריכים לעזור במה שהוועדה הזאת יכולה לעזור. אני רק רוצה להזכיר את התמונה

עד כמה שאני מבין היצוא של מדינת ישראל גדל השנה הרבה יותר מאשר גדל

היצוא בכלל בעולם. זאת אומרת, בסך הכל מכל הפתיחות שיש בעולם היום המשק הישראלי

יוצא בינתיים נשכר כמשק וכעובדים בכל הענפים. כמובן שיש ענפים שיוצאים לפעמים

נפגעים מהפתיחות הזאת, אבל בסך הכל גם העובדים נהנים מהעובדה של עליית היצוא

בישראל.

אין שום ספק שמדובר פה על ענף שהוא לא רק נפגע מהענין. ממה שאני שומע יש

קטעים שבהם 25% ייצוא. כלומר, יש בענף הזה פוטנציאל של התחרות. צריך לעזור לו

להתייצב ולהיות מסוגל להתאים את עצמו למצבים החדשים. אני מבין שאתם לומדים את

הענין, ושאלתי אותך, אדוני המנכ"ל, אם התשובה העקרונית לענין של הפריסה היא תשובה

חיובית.

מבחינת עמדת המשרד התשובה היא כפי שנתתי אותה. אני אמרתי רק: אנחנו לא משרד

בודד שמחליט.

אני חושב שאנחנו צריכים ליצור מצב, ואני לא מומחה לענין, על ידי פריסה או

בצורה אחרת, להגביר את הוודאות על מנת לאפשר למפעלים להתאים את עצמם למצב החדש

שיווצר עם החשיפה המלאה.

אני שמעתי תשובות שאני מקווה שיקיימו אותן - שערים לענין

והולכים להפעיל את אכיפת התקן באופן מלא ככל האפשר.

המנכ"ל צודק בתשובתו. אמנם ברוב המקרים משרד התעשיה והמסחר עומד בראש הוועדה,

אבל זו עדיין ועדה שמורכבת מכמה משרדים והוא יכול להתחייב שזו תהיה עמדת המשרד

בלבד.

אין לי ספק שהענף הזה הוא ענף ותיק מאד, אולי מקום המדינה, ויש שם עובדים

מיומנים. ביקרתי באחד המפעלים לפני שנה, זה היה בתע"ל בפרדס חנה, אבל לא ביקור

רשמי, אלא ביקור שהלכתי לקנות שם. עמדתי ליד בולי העץ הגדולים האלה וראיתי את

העבודה המיומנת הזאת ומאד נהניתי לראות.

אין ספק שאם הענף הזה ייפגע זו תהיה מכה קשה, אבל אני קצת מסתכל לאחור ואני

אומר: ריבונו של עולם, הרי מדינת ישראל היתה לה קליטת עליה יוצאת מהכלל ובנתונים

האלה הענף הזה צריך להתרחב ולגדול ולהתפתח. אבל לא תיארתי לעצמי שהוא מתפתח דווקא

לכיוון היבוא, בו בזמן שאנחנו במדינת ישראל יכולים להגיע להישגים די גדולים בנושא

של היצוא והרחבת עוד ענפים אחרים שיש להם השלכות על הענף הזה.



אותי המדאיג מכל זה לא היבוא והיצוא, אותי המדאיג מכל הוא מה יגידו מחר

ל"עמך" בבית, ע0 איזו תשובה נצא מכאן מוועדת העבודה והרווחה לאותו עובד שמהכה לנו

כדי לדעת אם תהיה לו פרנסה או לא. אני כאן בישיבה כתבתי פתק שאני מתהייב לבוא

לבקר בטבריה ומקווה שגם הוועדה באופן רשמי תבוא לביקור. אם הוועדה תצא בצורה

מאורגנת, אגיע עם הוועדה, ואם הוועדה לא תצליח בגלל העומס, אקח את זה ליזמתי

ואגיע לשם כי חשוב לי לראות את הבעיה הקשה שבאזור טבריה. את שיכון די אני מכיר די

טוב עם המצוקה הכלכלית, עם המשפחות ברוכות הילדים, עם סח שקורה שם.

אני מפנה את הדברים אל המנכ"ל: אני שמח מאד על אותן נקודות שהתייחסת אליהן

במטרה לבוא ולשפר, אבל אני חושב שצריך לבוא ולשמור על הקיים, לשמר את הקיים, כדי

שמחר המדינה לא תצטרך לתת תשובות של הבטחת הכנסה. בוא נחשוב איך לשמר את הדברים

האלה באותם סדרי עדיפויות, שבמקום להביא את היבוא לארץ אולי נשמר לנו את הקיים,

כי אנחנו מסוגלים להרבה יותר, וכך אולי נציל משפחות ברוכות ילדים מלהיכנס גם הן

למעגל העוני.

היו"ר עי פרץ;

אני רואה את הענין בהחלט ברוח הדברים שאמר החבר רפאל מלכה, שהוא לא רואה

בתעשיין שלו את היריב. אולי זו מלת המפתח. אנחנו לא רוצים תעשיות עניות. אנחנו,

כנציגי העובדים וכמי שאמונים לדאוג לרווחתו של העובד ולוודא שיש לו פרנסה שמכבדת

את בעליה, רוצים תעשיין חזק כדי שיהיה לנו ממי לתבוע. תעשיין חלש הוא תעשיין

שאנחנו יכולים רק לבכות יחד אתו, אבל לא לתבוע ממנו. אין ספק שהאווירה המתקיימת

כאן בין הוועדים לבין התעשיינים, יחד עם ארגוני העובדים, עם מועצות הפועלים, היא

אווירה של יחסי גומלין כאלה שהלוואי והיינו רואים אותם בכל מקום.

ועדת העבודה והרווחה רואה בענף העץ מקור תעסוקה חשוב

המעסיק 2,500 עובדים באופן ישיר ועוד מספר דומה בתעשיות העזר. ועדת העבודה

והרווחה רואה בחוסר הוודאות בתעשיה בכלל ובענף העץ המוגדר כענף רגיש בעיה מרכזית

בחוסר יכולת ההנהלות להכין תכניות לטווח ארוך ולהיערך בהתאם. ועדת העבודה והרווחה

מברכת את כל הגורמים - התעשיינים, עובדים וארגוני העובדים ומועצות הפועלים - על

המאמץ המשותף המתקיים להגן על המפעלים ועל קיומם ומעריכה את הרמה המקצועית של

העובדים.

בהחלטות הוועדה אני רוצה להכניס את ענין הפרישה. תן לנו התחייבות גם להגדרה

של הדיון וגם ללוח זמנים.

נ' שרוני;

אני יכול לתת התחייבות לנושא הדיון וללוח הזמנים ולא לפתרון. אנחנו מחליטים

שאנחנו בודקים את נושא פריסת החשיפה בדומה לפתרון שניתן לטכסטיל. אני אומר

"בדומה", כי לא דין הענף הזה בדיוק כדין ענף הטכסטיל.

היו"ר עי פרץ;

תוך כמה זמן יסתיימו הדיונים?

אנהנו חייבים לגמור אותם כך שתוך חודש ימים מהיום נהיה איורי זה, כי אחרת

אנחנו מפספסים את 1 בספטמבר.



היו"ר ע' פרץ;

כלומר, משרד התעשיה והמסחר מתחייב להעביר תשובות עד ה-25 באוגוסט שנה זו.

נושא נוסף הוא הנושא של הפעלת בדיקת התקן במגמה שלא תיווצר איפה ואיפה בין

משרד התעשיה והמסהר יפעיל את מכון התקנים לצורך

אכיפת התקן הרשמי.

היו"ר עי פרץ;

אני רוצה להוסיף; ויקבע החמרות שיגנו על התוצרת המקומית.

אני לא אקבע אפילו ההמרה אהת. לא ביקשו ממני לההמיר.

הי ו "ר ע' פרץ;

להחמיר, במידה שיש פער שלילי לטובת היבוא.

נ י שרוני;

במקרה כזה אנהנו מונעים, כי התקן הוא תקן רשמי. אם יש פער, לתקן הרשמי אי

אפשר להכניס. בכדי לדעת אם יש פער או אין פער, צריך לבדוק, ואם אתה עושה את

הבדיקה, ארגה מבטיה שלא ייכנס לכאן מוצר שלא עומד בתקן הרשמי. זאת היינה הבקשה של

הענף והבקשה היא צודקת.

נכתוב; משרד התעשיה והמסהר יפעל לאכיפת התקן הרשמי בענף העץ.

אני מבקש מהתעשיינים; מתפקידכם לדווח לנו אם יש פריצה, בכל מיני טריקים,

שעושים יבואנים כאלה ואחרים. אתם תקבעו לאקונות איפה מישהו מוצא את הפירצה. אם יש

פרצות כאלה תביאו לנו כדי שיהד עם המשרד נוכל לסגור אותן.

נכתוב; התעשיינים יערכו בדיקות משלהם כדי לנסות להוכיה קיום היצף, או כל

מרכיב המשנה את יכולת התחרות שלהם.

דבר רביעי; התעשיינים יכינו תכניות פיתוה ויגישו בקשות למשרד התעשיה והמסרור

לקראת ההתמודדות עם הרושיפה. התעשיינים ידווחו על תקופת האישור, במידה ויש

עיכובים, לוועדת העבודה והרווחה. מי שטוען שהוא תקוע שנתיים במשרדים, שיעביר לנו

את זה. שר התעשיה והמסחר והמנכ"ל הבטיחו שבמשרד התעשיה והמסהר תהיה תשובה. גם אם

תעשיין מקבל תשובה שלילית, טוב שיקבל אותה בזמן. אם התשובה השלילית מתקבלת שנה

איורי כן, היא תשובה שעולה יותר כסף מאשר אם הוא מקבל אותה איורי חודש הודשיים.

המשרד התהייב שבכל התכניות של הקמת מפעלים המשרד נותן תשובה תוך הודש ימים. הוא

לא התהייב לאותו לוה זמנים לגבי קרנות אחרות, אבל לגבי זמן סביר לתשובה הוא



התחייב. זמן סביר בשבילי זה שלושה-ארבעה חודשים, לא שנה ולא שנתיים. לכן תעשיין

שמרגיש שלא באשמתו מתקיימת ביורוקרטיה שמעכבת את יכולת קיום התכניות שלו, אנחנו

מבקשים להיות מעורבים בעני נו.

אני מודה לכולם. אני קובע שבעוד כשלושה חודשים, מייד עם תום הפגרה, נקיים

ישיבה כדי לבדוק ולסכם, אחרי שיהיו לנו גם סיכומי הוועדות, וגם אתם תבדקו את

עצמכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:05}