הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 92

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום רביעי. כ' בסיון התשנ"ג - 9 ביוני. 1993. בשעה 00 ;09

נכחו; חברי הוועדה;

ע' פרץ - הי ו"ר

טי אלסאנע

ני בלומנטל

ר' אלול

חי דיין

י י ונונו

יי לוי

לי לבנת

עי מאור

מוזמנים;

אי בן שושן - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

אי ליאון - מנהלת השרות לילד במשרד העבודה והרווחה

אי בלס - משרד העבודה והרווחה

פרופ' ר' מוזס- יועץ השרות למען הילד, משרד העבודה והרווחה

נ' דרורי - עוזרת מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

נ' מימון - יועצת משפטית, משרד העבודה והרווחה

חי פוזנר - מנהל אגף שרותים חברתיים במשרד העבודה והרווחה

דרי שי ליטמן - מנהל המרכז לטיפול וייעוץ במשפחות מאמצות

דרי י' קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

שי שיין - המועצה הלאומית לשלום הילד

פרופ' א' יופה-

דר' כי שלו - משרד המשפטים

אי פלפל - נעמ"ת

יסקה - אמונה

אלה - מיח"ד

יונה - מיח"ד

לילי - מיח"ד

אי בל - מיח"ד

קבוצת נערים ונערות ממועצת תלמידים ונוער

מזכירת הוועדה; אי אדלר

קצרנית; שי צהר

סדר-היום; אימוץ ילדים.



אימוץ ילדים

היו"ר ע' פרץ;

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה. הנושא שעל סדר היום שלנו: אימוץ ילדים.

את ההצעה לסדר היום בנושא הזה העלו במליאה חברי הכנסת רפי אלול ויוסף ונונו,

אבל מאחר וטרם הגיעו לישיבה, אנחנו נפתח את הדיון שלא בנוכחותם.

אני מקדם בברכה קבוצת נערים ונערות ממועצת התלמידים והנוער, שעוברים

אצלנו היום נסיון מעשי בפרלמנטריזם הישראלי.

נושא האימוץ עולה על שולחננו אחת לתקופה בעקבות ארוע כזה או אחר. הנושא

מורכב, יש לו פנים רבות ויש לו מסלולים שונים. אין ספק שגם מפאת הרגישות סביב

הנושא הזה אנחנו מקיימים את הדיונים בדחילו ורחימו, אבל גם מנסים להגיע

לתוצאות.

בישיבה הקודמת דנו באימוץ ילדים מחוץ-לארץ, ואני מקווה כי מאז אותה ישיבה

השתנו מספר דברים ושהמשרד בודק מחדש מה עוד ניתן לעשות כדי להקל ולסייע על

מנת שהדברים יבוצעו במלוא מידת הרצינות ויעמדו בציפיות המשפחה המאמצת. כי בדרך

כלל יש פער בין הציפיות והתוצאה, דבר שיוצר לעתים תחושה שיתכן והמערכת לא עשתה

את כל האפשרי והדרוש.

אנחנו רוצים לשמוע היום גם על שלבי הביניים. מגיעות אלינו תללונות על

שבמסלול האימוץ קורה שילדים נשארים תקופה די ממושכת במוסדות-מעבר כאלה

ואחרים. אנחנו מבקשים לדעת אם יש ילדים שהוצא לגביהם צו המורה על הוצאתם

מביתם, והפיכתם למעשה לברי-אימוץ, והם נשארים במוסד שנה, שנתיים ואף שלוש

שנים, עד שהם מגיעים למשפחה מאמצת. אם יש ילדים כאלה, בכמה ילדים מדובר, ואיך

זה קורה שזמן רב כל כך עובר מרגע היותם ברי אימוץ ועד לרגע שבו מאמצים אותם?

אי בן-שושן;

אני רוצה להתייחס עדיין לאימוץ חו"ל. מאחר ולא מזמן היתה התכנסות ועידת

האג, אני מציע שהגברת מימון תספר לנו מה היה שם, מה הסטטוס של ועדת האג, ונשמע

מה קורה בתחום החקיקה הזאת.

ני מימון;

ועידת האג החליטה לפני מספר שנים לטפל בנושא הזה, לאחר שהיו הרבה בעיות

והרבה עבריינות סביב אימוץ חו"ל, כולל חטיפת ילדים והעברתם שלא כדין לארצות

שונות, וכמובן זיוף מסמכים.

במאי שנה זו התכנסה הועידה להכנת אמנה סופית, כאשר המטרה העיקרית היא

שהמדינות יעבדו בדרך של רשות מרכזית מול רשות מרכזית; שהרשות המרכזית של

המדינה שבה נמצאים המאמצים תבדוק את מידת התאמתם לקבלת ילד לאימוץ מחו"ל.

ומדינת המקור של הילדים תבדוק את הדברים השונים מצד הילד, תבדוק אם ניתנו

הסכמות הורים כדין וכו'. צו האימוץ יינתן או במדינה שבה נמצא הילד או במדינה

שבה נמצאים המאמצים לאחר תאום בין הרשויות.

המדינות החברות לאמנה יכירו באימוצים אלה כאימוצים שניתנו לפי התנאים

המקובלים במדינה, והילד יקבל מעמד של ילד לכל דבר של המאמצים. זה בעקרון מאד

כללי מה שהאמנה אומרת.



האמנה עומדת להישלח למדינות השונות בימים הקרובים, וכל מדינה צריכה

להחליט אם היא מצטרפת אליה. בתיקון של חוק האימוץ התייחסנו לטיוטת האמנה שהיתה

בידינו, ולמעשה אין שינויים מרשימים בין הדברים, ואני מקווה שהחוק שלנו יתאים

לאמנה הזאת.

לי לבנת;

אולי נשמע ממשרד המשפטים איפה עומדת החקיקה שלנו בנושא זה.

נ י מימון;

שר המשפטים הוא הממונה על חוק האימוצים, ולא שרת העבודה והרווחה. בישיבה

האחרונה של הוועדה בנושא זה דיווחנו כאן שאנחנו מכינים חקיקה שאמורה להתאים

לאמנה. בשלב זה סיימנו הכנה של טיוטא מקיפה בנושא, וזה נמצא עכשיו בפני שר

המשפטים ובפני שרת העבודה והרווחה, ואנחנו מקווים להפיץ את זה בקרוב כתזכיר

חוק בין משרדי הממשלה, ואחר כך נעביר את זה לכנסת לחקיקה.

אי בן-שושן;

שרת העבודה והרווחה נפגשת עכשיו עם שר החוץ על מנת לקבוע מי האיש במשרד

החוץ שירכז את כל הפעילות של המגעים הרשמיים עם המדינות, ומי מהמשרד שלנו יעשה

את העבודה. אמנת האג, החקיקה, ריכוז וקביעה מול משרד החוץ יאפשרו לנו לדעת עם

אילו מדינות, על פי איזה הסכמים ובאיזו צורה אנחנו צריכים לפעול.

אי ליאון;

זה מספר חודשים שילד אחד ממתין למשפחה מאמצת, והיא טרם נמצאה. בדרך כלל

קורה שביום בו ניתנת הכרזת בר-אימוץ לגבי ילד, נמצאת לו משפחה מאמצת. יחד עם

זאת יש לנו בעיה רצינית כשמדובר בילדים ברי אימוץ שאינם תינוקות, אלא גדולים

יותר. וככל שהם גדולים יותר, כך גדול גם הקושי למצוא להם משפחות מאמצות. כדי

להתגבר על הבעיה הזאת עומד המשרד לצאת למסע הסבר לגיוס משפחות כאלה, כי אנחנו

צופים שבדרך ישנם כ- 350 ילדים שממתינים במוסדות וטרם הוכרזו כברי אימוץ,

מסיבות שונות, ועניינם נמצא בטיפול.

אכן יש לנו בעיה. מצד אחד תור ההמתנה לתינוקות נמשך כ- 6,5 שנים. בדרך

כלל נעשית בחירת המשפחה לאימוץ ילד יותר גדול כמעט ללא בחירה, ועם קושי רב

לבדוק מידת התאמתה ויכולתה לעמוד בצרכי הילד, וזאת בגלל מחסור במשפחות מאמצות

המוכנות לאמץ ילד שאיננו תינוק, אלא בן כמה שנים.

א' בלס;

לולא היו נכנסים מחו"ל ילדים לאימוץ יש להניח שתור הממתינים לתינוקות

לאימוץ היה נמשך 15 שנה. במצב הטוב הוא נמשך בין 6 ל- 6,5 שנים. זוגות רבים

מקדימים את התור שלהם על ידי הבעת נכונות להתחיל את ההורות שלהם עם תינוק

המוגדר כתינוק עם צרכים מיוחדים. ואני רוצה להבהיר שתינוק עם צרכים מיוחדים

אין פירושו ילד מפגר, או ילד נכה קשה. זה יכול להיות תינוק שלגביו יש רק צו

ביניים של בית משפט, ואילו בני הזוג רוצים להיות הורים היום, ואינם רוצים

להמתין מספר שנים עד שהצו יהיה סופי, כאשר יש חשש - אמנם קלוש - שלא יהיה צו

סופי. מי שמוכן להמתין לצו הסופי יכול להתחיל את ההורות שלו מוקדם יותר.

אני רוצה לציין, כי לזוג המוכן להתחיל הורות מוקדם עם ילד גדול יותר,

יישמר התור לאימוץ תינוק, וכאשר יגיע תורו הוא יקבל גם תינוק לאימוץ. כאשר

משפחה באה להרשם לאימוץ נפתחות בפניה אופציות שונות. אני רוצה להסביר את

התהליך. כל משפחה שפונה מוזמנת לקבוצת מידע, ושם נמסר לה מי הם הילדים ומה

התהליך, וניתנת לה אפשרות לשאול שאלות הבהרה ולהחליט באיזה מסלול היא בוחרת.

להמתין לאימוץ תינוק. רבים מעדיפים היום להרשם בתור,

"לתפוס" תור, ובינתיים הם ממשיכים בטיפול בפוריות וכו'. במהלך ההמתנה יש

שאימצו ילד באופן פרטי בחו"ל, יש זוגות שנולד להם ילד אחרי הטיפולים שעברו.

אבל הם עדיין רשומים בתור לאימוץ תינוק. זוגות יכולים גם להחליט שלא להתחיל

את תהליך ההכרות עם השרות, אלא רק להרשם בו.

להתחיל מיד ברישום ובהכרות עם השרות כדי לדעת אם הם

מועמדים, או לא. ואז יכנסו לתהליך של הכרות, ואסביר אחר כך מה הוא.

אופציה נוספת לבני הזוג היא לבקש שיציידו אותם בחוות דעת על אימוץ בחו"ל.

כלומר, קשר עם גורם חוץ שמשרד החוץ בדק ומצא שהוא כשיר למסירת ילדים לאימוץ,

ויש מספר סוכניות כאלה בציילה, בגואטמלה, בקולומביה ובהונגריה. רומניה זו פרשה

אחרת. המשפחה שבוחרת באופציה זו עוברת את תהליך ההכרות, ומקבלת חוות דעת.

בחוות הדעת הנדרשת על ידי גורמי חוץ אנחנו מתחייבים כמדינה להכיר בילד שיאומץ

על ידי המשפחה כילד ישראלי על כל הזכויות שלו, ואם המדינה של הילד המאומץ

דורשת זאת הרשות מקבלת על עצמה לקיים מעקב אחר המשפחה והילד. יש מדינות

הדורשות מעקב של מספר חודשים, או של שנה או שנתיים עם דו"חות.

הזוג שבחר בדרך של אימוץ בחו"ל עדיין נשאר רשום בשרות לאימוץ תינוק. אגב,

אתמול קיבלתי מכתב מהודו האומר כי ישראלים ילידי הודו, או שאחד מבני הזוג הוא

יליד הודו, יוכלו לאמץ שם תינוקות ללא קושי. אותו הדבר לגבי הרומנים וגם

הרוסים. ובכן, זוג שמסיבות שונות לא הצליח לסיים את תהליך האימוץ שלו בחו"ל,

וחזר לארץ, הרי הוא עדיין רשום כאן לאימוץ. כלומר, הוא עדיין בקשר עם השרות,

ובכל שלב של הקשר הוא יכול לשנות את המסלול.

מסלול שלישי הוא לבדוק אפשרות להתחיל עם אימוץ של ילד גדול, כאשר התור

לאימוץ תינוק עדיין נשמר לזוג.

ללכת על אימוץ תינוק במצב מיוחד. והמצבים המיוחדים הם

שונים, ואינני יכולה להכנס עכשיו לפרטים. יש דברים שונים שמגדירים ילד מיוחד,

כולל תינוקות שנולדים עם תסמונת גמילה מסמים. אנחנו שותפים למחקר שערך

פרופסור אור נוי על תינוקות שנולדו עם תסמונת גמילה, ונמצא שהתינוקות האלה

מתפתחים בצורה תקינה וטובה אם בראשית דרכם מוצאים להם משפחה.

יש קבוצה של זוגות, שמראש מועמדים לאימוץ ילד גדול או ילד עם צרכים

מיוחדים.

האם את חושבת שהיינו יכולים לקבל את המידע הזה בכתב.

יש בידי חומר בכתב, וברצון אמסור לכם אותו.

אנחנו מואשמים לעתים בכך שתהליך האימוץ הוא ממושך מדי. לדעתנו התהליך קצר

מאד יחסית. תקופת ההמתנה היא הממושכת. מספר הפגישות עם בני הוזג הוא כדלקמן:

קבוצת מידה,ך מפגש עם שני בני הזוג ועם כל אחד בנפרד; בדיקה במכון חוץ

שרותי, ובכוונה בחרנו במכון חוץ, מתוך כוונה לאפשר לעובדים שלנו להיות עסוקים

יותר בשיתוף ובעזרה למשפחה ובהכנתה לאימוץ, מאשר בבדיקה ובבחינות.

על פי הנוהל מדובר בשלוש פגישות, ואחר כך בעוד שתיים או שלוש פגישות,

במידה ואין בעיות מיוחדות. שנח לפני קבלת הילד חוזרת המפשחה כדי שאפשר יהיה

לבדוק למי ולמה היא רוצה לכת.



לי לבנת;

אני רוצה לשאול שתי שאלות עקרוניות, אלא אם כן יגיד יושב ראש הוועדה שלא

זה הוא נושא הדיון, ואז אבקש שהוועדה תקיים ישיבה מיוחדת לנושא הזה.

שאלתי הראשונה מתייחסת לקריטריונים לזוגות המועמדים לאימוץ תיקונות. זו

שאלה מהותית בעיני, ובמיוחד שהקריטריונים אינם כתובים בשום מקום. הם לא

מופיעים בחקיקה וגם לא בתקנות, למרות שלמיטב ידיעתי בית המשפט המליץ בשעתו שהם

יהיו מעוגנים בחקיקה. מדובר למעשה בנוהל פנימי של השרות למען הילד, ואני הושבת

שצריך לשמוע מה הם הקריטריונים ולבדוק אותם.

השאלה הבאה מתייחסת להליך הפגישות עם המועמדים לאמץ. מה בעצם בודק השרות

למען הילד? האם הוא בודק את מידת היות הזוג כשיר לאמץ ילד, או שהמגמה היא

ללמוד מהבדיקה שאין סיבה לפסול את בני הזוג מלהיות הורים מאמצים? מה המדיניות

של הבדיקה, ומדוע נעשית בדיקה כל כך יסודית?

עי מאור;

בהנחה שאיננו אנשי מקצוע, ואנחנו יודעים שאתם עושים דברים מאד חיוביים,

אני מבקשת לשמוע מה תגובתכם לנאמר על הנושא הזה בדו"ח מבקרת המדינה מספר 43.

אם הגשתם את תגובתכם לדו"ח הזה בכתב, האם נוכל לקבל אותה? מה מהנאמר בדו"ח

נכון, ומה הם השינויים שאתם מתכוננים לעשות בעקבות דו"ח מקצועי כזה?

אני מבינה שחלק מצוואר הבקבוק אינו בגלל סירבול בתהליך, אלא בגלל העובדה

שאין אפיק מספיק לחו"ל. מה עושה הצוות שלכם על מנת לקדם את החקיקה בארץ כדי

לעודד את הדבר?

כבר דיברנו על זה.

עי מאור;

אני עוברת איפוא לשאלתי הבאה. כידוע, אנחנו מגישים היום הצעת חוק משותפת

של הלובי, בעזרתו הרצינית של הצוות המשפטי של המועצה לשלום הילד, שבאה לטפל

בבעיה של הכרזת ילד כבר-אימוץ, ולקצר את תהליך האימוץ שלו.

בישיבה הקודמת דיברנו על אימוץ ילדים על ידי משפחה חד הורית. מה עושה

הצוות שלכם בנדון?

הי דיין;

בתכנית "פופוליטיקה" בטלוויזיה העלו את נושא אימוץ ילדים, והתייחסו

לקריטריונים וגם למשפחות חד הוריות. יש נשים לא נשואות הטוענות שהן מסוגלות

לאמץ ולטפל בילד, שמצבן הכלכלי מרשה להן לעשות זאת וגם מכל הבחינות האחרות הן

מתאימות לאמץ ילד, והן חושבות שזה הדבר שיביא להן אושר.

אני מבקש לשאול אם יש לכם מעקב אחר המשפחות שקיבלו ילד או ילדים לאימוץ.

האם אתם יודעים מה מספר ההורים המאמצים שהתגרשו, ומה קרה לילדים בעקבות זה?

לי לבנת;

האם אתה יודע את מספר הילדים הלא מאומצים שהוריהם התגרשו?

הצעה שלי לסדר היום בנושא הזה באה בעקבות מקרים מאד חריגים שהתפרסמו, וגם

בעקבות מקרים שאני מכיר מקרוב ועקבתי אחריהם, ויכולתי לראות את דרך ההתייחסות

והטיפול של השרות לאימוץ הילד.

אני לא כל כך שותף למחמאות וברכות שחולקו במליאת הכנסת לשרות הזה. יש לי

הרושם הקשה, שההתייחסות של השרות היא טכנית וקרה, ולעתים אפילו אדישה. אני

רוצה למנות את הצעדים שמצביעים על כך שהמערכת הזאת לקויה מאד, וחסר בה הרבה.

ויכול להיות שצריך לעשות שינוי מהותי ויסודי במערכת, בנוסף למה שכתוב בחוק

שעוד לא קראתי. יתכן מאד שצריך לעשות שינוי מהותי בכל דרך הטיפול בנושא הזה.

המקרה של הזוג מאשדוד הוא מקרה קשה, אבל אני הכרתי מקרים נוספים דומים

שעקבתי אחריהם באופן ישיר, וראיתי איך השרות מתייחס אליהם ומטפל בהם.

אתחיל במקרה של חזוג מאשדוד. רק אחרי הופעת הכתבה נזכר השרות להודיע לזוג

שמותר לו לערער, והתאריך שעל המכתב הוא תאריך שאחרי הופעת הכתבה. במכתב נאמר

שיש לזוג אפשרות לערער על החלטת השרות שלא למסור לו תינוק לאימוץ. במשך 7

השנים שבהן נמצא הזוג בטיפול של השרות לא נערך אצלו ביקור בית מטעם השרות.

אני יכול אולי להבין שבשביל לקבל תשובה שלילית יש צורך בהרבה זמן, כי

צריך לבדוק ולבחון ולשקול לפני שמחליטים לתת לזוג ילד לאימוץ. אבל מדוע צריך

לעבור כל כך הרבה זמן כדי לתת תשובה שלילית? מדוע הם היו צריכים לחכות 7 שנים

כדי לקבל תשובה שלילית? ולא פחות מעצם התשובה השלילית זו הדרך שבה מודיעים להם

זאת אהרי 7 שנות המתנה; מזמינים אותם לשלוש שניות, ואומרים להם: אנחנו מצטערים

להודיעכם שמצאנו שאתם לא ראויים לאמץ. כך פשוט וקר, ישר בפנים, ללא הכנה

כלשהי לקראת תשובה כזאת.

לא יתכן שאחרי שהוועדה מצאה אותם בתחילת הדרך ראויים לאמץ, והם נרשמו

ועברו את הסנדה להורות, ונאמר לי שעברו אותה בהצלחה, עברו שנים רבות ופתאום

מודיעים להם שאינם ראויים להיות הורים מאמצים.

המסמכים הרפואיים שלהם נמצאו בסדר, כי אילו לא היו בסדר בתחילת הדרך הם

לא היו נמצאים מתאימים אז לאמוץ, ולא היו צריכים לחכות כל כך הרבה שנים כדי

לשמוע שאינם מתאימים לאמץ. הוועדה הרפואית של משרד הבטחון נתנה המלצה חמה

לאימוץ ילד על ידי הזוג הזה.

אגב, הזוג שבו אנו מדברים מרשה פירסום פרטי התיק שלו, בתקווה שזה יעזור

לזוגות אחרים שנמצאים במצוקה דומה, ויביא שינוי לדרך הטיפול בנושא מצד המערכת.

כי הדבר החמור הוא שהמקרה הזה איננו היחידי. אני אישית מכיר מקרים שטופלו

באותה צורה קרה, טכנית, כאשר ההתייחסות אל בני הזוג היתה כאל מספר בתור.

אינני חושב שאפשר להצביע על ליקוי כזה או אחר שצריך לתקנו, כי לדעתי כל

המערכת לקויה ביסודה, וחייבים לעשות שינוי יסודי בכל המערכת הזאת. אני חושב

שהוועדה ומשרד העבודה צריכים ליזום שינוי יסודי של כל דרכי הטיפול של המערכת

בנושא הזה, שינוי של הנוהלים והקריטריונים הקובעים מי כשיר ומי אינו כשיר לאמץ

ילדים, ושל היחס של המערכת אל הזוגות הנזקקים למערכת הזאת.

היו"ר ע' פרץ;

האם יכול להיות מצב שבגלל אורך הזמן מיום ההרשמה ועד לביצוע האימוץ,

כאשר אחד הקריטריונים לאימוץ הוא הגיל של בני הזוג המבקשים לאמץ, יימצא הזוג

לא כשיר לאמץ מפני שאחד מבני הזוג עבר בינתיים את הגיל? האם התאריך הקובע הוא

תאריך ההרשמה, או תאריך האימוץ?



י' לוי;

קודם לכל אני רוצת לחלוק על דבריו של חבר הכנסת ונונו. אני אפילו מתקומם

למשמע הדברים, כי הוא מתייחס לקטע מאד צר של השרות למען הילד, ולמקרים מועטים

בלבד, גם אם אינני יודע את מספרם. אני לא יודע אם אתה יודע בכמה הורים מטפל

השרות הזה ובכמה ילדים הוא מטפל. הגיע אליך מקרה אחד, ואתה מכיר אולי עוד

שלושה או ארבעה מקרים דומים, ואתה כבר קובע שצריך לעשות שינוי יסודי בשרות

הזה. זו קביעה מאד נמהרת.

אני מכיר היטב של השרות לאימוץ ואני עובד אתו הרבה מאד שנים, ואני לא

בטוח שיש עוד הרבה שרותים בארץ שעובדים כמו שעובד השרות הזה באחריות כל כך

גדולה ובמסירות כל כך גדולה.

אני חושב שצריך בהחלט לברר את המקרים שהזכיר כאן חבר הכנסת ונונו. אם יש

פה מקרה של חוסר יחס מתאים לאזרח, הרי זה בוודאי ראוי לבירור. אבל אם רוצים

להתייחס לבקשה של חבר הכנסת ונונו לשנות בצורה יסודית את תפקוד השרות, מפני

שהוא מתפקד בצורה לקויה, אני מציע ליושב ראש הוועדה להקים ועדת משנה חסויה,

ולשמוע בה את כל הפרטים, ולא להתרשם ממקרה אחד, שניים או שלושה מקרים.

אישית אני חושב שאין צורך בכך, כי השרות למען הילד הוא למיטב ידיעתי אחד

השרותים הטובים בעולם, ואני עוסק כבר 5-6 שנים בנושא של זכויות ורווחת הילד.

השרות למען הילד דואג לילד, ואין זה שרות למען זוגות חסוכי ילדים. יכול

להיות שיש מקום להקים שרות כזה, אבל יהיה זה שרות בעל אינטרסים שונים מאלה של

השרות למען הילד. השרות למען הילד דואג לאינטרסים של הילדים בלבד ומחפש עבורם

את ההורים המאמצים הטובים והמתאימים ביותר. האינטרס של זוגות חשוכי הילדים הוא

למצוא לעצמם תינוק מהר ככל האפשר. אלה שני איטרסים שונים לחלוטין, שאינם

הולכים ביחד, ואפילו מתנגשים.

אני חושב שאפשר לפתור את האינטרסים השונים האלה בהבדל שבין אימוץ בארץ

לאימוץ בחו"ל. האימוץ בחו"ל הוא יותר מהאינטרס של ההורים. אנחנו לא צריכים

לדאוג לאימוץ ילדים בהודו, בגואטמלה או בסין, אלא לאימוץ הילדים הישראלים. וזה

עיקר דאגתו של השרות לילד.

ילדים ישראלים שבית המשפט הכריז עליהם כברי אימוץ, על המדינה לדאוג להם,

ולא כל כך להורים. אשתמש בביטוי אכזרי אם אומר שההורים כמעט ולא מעניינים

אותי, אלא הילדים הם המעניינים אותי, ואני רוצה שהילד יקבל את ההורים הכי

טובים. מההיבט הזה צריך לשקול גם את נושא אימוץ הילדים על ידי משפחה חד הורית,

כי משפחה חד הורית זה לא לטובת הילד. אין לרחם על החד הורי שיש לו את כל

הזכויות והוא גם יכול להקים משפחה חד הורית.

כאשר טובת הילד לנגד עיני אני שואף לכך שהילד יהיה במשפחה שלמה, ילדם של

בני זוג, של אבא ושל אמא, ולא ילד למשפחה חד הורית. לכן גם חשובים כל כך

הקריטריונים, ואין אלה קריטריונים על הנייר בלבד, אלא מתורגמים למציאות אחרי

בירור, בדיקה, סדנה והכרות.

אני חושב כי שאלתו של חבר הכנסת דיין על זוגות שאימצו ילדים והתגרשו לאחר

מכן, היא שאלה טובה מאד ובהחלט במקום. כאשר בני זוג מתחתנים, יולדים ילדים

ואחר כך מתגרשים, מובן שזה מצער, אבל אלה ילדים של בני הזוג והם מסתדרים

ביניהם ושמתדלים להיות הורים טובים לילדיהם למרות היותם מגורשים. כשמדובר

בזוגות שנרשמו לאמץ ילד, עברו בדיקות ובירורים, עברו גם סדנאות, ונמצא שהכל

אצלם בסדר וכשיר לאימוץ, אבל במהלך שנות ההמתנה התקלקל משהו ביחסים שבין בני

הזוג ויש להם בעיות, והם עלולים להתגרש, אז ברור שלא ניתן להם לאמץ ילד, גם אם

המתינו 7 שנים. כי הענין שלנו הוא בילדים, ולא כל כך בהורים.



י' ונינו;

אז אולי צריך באמת להקים שרות להורים.

יי לוי;

זה בלתי אפשרי, כי צריך להתאים את ההורים לילד, ולא את הילד להורים. אני

אמרתי את הדברים בצורה חדה מאד, אף שהדברים לא כל כך חדים. צריך לבדוק מה עם

ההורים, וצריך להתחשב בהם, ואסור שההתייחסות אליהם תהיה טכנית, קרה ואדישה.

אבל הדגש בשרות למען הילד צריך להיות על הילד. מובן שהדברים צריכים להעשות

בצורה מכובדת, וצריכים להיות קריטריונים. לדעתי צריך לשקול אם אפשר לחשוף את

הקריטריונים בפני הוועדה, או בפני ועדת משנה.

בית המשפט המליץ שהקריטריונים יהיו בחקיקה.

יי לוי;

אם בית המשפט המליץ שזה יהיה בחקיקה, אני מקבל את עמדת בית המפשט.

היו"ר ע' פרץ;

בהתייחס למקרה שהובא בפנינו, קבע השרות למען הילד שזוג פלוני אינו מתאים

להיות מאמץ, אחרי שעבר את ההליך הארוך והמייגע ונמצא לכאורה מתאים בהתחלה, הוא

חייב להודיע לו על כך תוך פרק זמן מתקבל על הדעת, כדי שבני הזוג יוכלו לחפש

לעצמם אלטרנטיבות אחרות, ולא ימתינו כל כך הרבה שנים לשוא.

יי לוי;

זה בוודאי מקובל עלי.

הדאגה לילד מפנה את האור על ילדים עם בעיות מיוחדים וילדים יותר גדולים.

עיקר עיסוק השרות למען הילד הוא לא למצוא הורים לתינוקות, כי יש הרבה הורים

שמבקשים לאמץ תינוקות ואין הרבה תינוקות שאפשר למסור לאימוץ. עיקר העיסוק

שלהשרות הוא איפוא למצוא הורים לילדים מיוחדים עם בעיות מיוחדות, או לילדים

יותר גדולים.

אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להעביר מסר שאנחנו רוצים למצוא פתרונות לילדים

האלה, לפני שאנחנו מוצאים פתרונות לתינוקות מהודו או מארצות אחרות. הבעיה היא

בכך שבמוסדות ישנם ילדים מעל ל-4 ו-5 ואפילו 6 שנים, וצריך למצוא להם הורים

מאמצים. מהוועדה הזאת צריך לצאת המסר שאנחנו אחריאם לילדי ישראל, ואנחנו

צריכים לעסוק בהסברה כדי לשדל את זוגות חשוכי ילדים לאמץ את הילדים הישראלים

האלה, גם אם יש להם בעיה מסויימת, וגם אם הם יותר גדולים, ולא לרוץ לחפש ילד

לאימוץ בחו"ל רק מפני ששם הם יכולים לאמץ תינוק.

יונה; (זוג חשוך ילדים)

אשתי ואני המתנו כחמש וחצי שנים לאימץ ילד, אחרי שעברנו בדיקות שונות

שנעשו בכדי שהרשות תכיר את בני הזוג המבקשים לאמץ ילד, והם באמת עלו עלינו

מהרבה בחינות שהיינו אולי מודעים להן, ולא כל כך הוצאנו את זה החוצה. אחרי

שמצאו אותנו מתאימים באה אלינו עובדת סוציאלית עם הצעה שנאמץ ילדה שעדיין

איננה ברת אימוץ מבחינה משפטית. כלומר, לא נאמץ רשמית את הילדה, אלא נחזיק

אותה כמשפחה אומנות, ואחרי שמבחינה משפטית היא תתאים לאימוץ, אנחנו נאמץ אותה.

במקום שהילדה תיזרק למוסד עד שתהיה מתאימה לאימוץ, עדיף שתגדל בקרב משפחה

אוהבת שאחר כך תאמץ אותה. מובן שלקחנו בחשבון גם את הסיכון הקשור בזה, שאולי

בית המשפט יחליט שהיא לא ברת-אימוץ, ואז תוחזר הילדה אל אמה הביולוגית,

ואנחנו חוזרים לקו ההתחלה.



הסכמנו לעשרת זאת, ואיננו מתחרטים אף לא לרגע על שעשינו זאת. הילדה בת

שנה וארבעה חודשים היום, ויש לנו כבר צו אימוץ.

כאשר הוצע לנו תחילה לאמץ ילד גדול, לא הסכמנו. אבל אם יתאפשר לנו עכשיו

לעשות זאת, אנחנו נאמץ ילד גדול.

דר' י' קדמן;

אני מבקש למקד את תשומת לבה של הוועדה לצד של הילדים בתמונה. אין ספק

שבנושא הזה יש שני צדדים, ולשניהם יש זכויות. זוגות חשוכי ילדים שרוצים משפחה

עם ילדים, זכותם שיסייעו להם במידת האפשר אם הם אינם מסוגלים ללדת בעצמם,

למצוא סידור מתאים שתהיה להם משפחה עם ילדים. זה מקובל בכל העולם, ואין סיבה

שזה לא יהיה מקובל גם אצלנו.

כפי שכבר נאמר פה, הסיכוי שיעזרו להורים האלה בארץ הוא קטן מאד, לשמחתנו,

כי אין אנו מדינה שיש בה היצע גדול של תינוקות המועמדים לאימוץ. המדינות שבהן

יש תינוקות המועמדים לאימוץ הן מדינות מפגרות, מדינות שלא יודעות לדאוג לילדים

שלהן, מדינות בהן הילדים מסתובבים ברהובות.

הפתרון לבעיה הזאת יגיע, ואני מקווה שיגיע מהר, דרך חקיקה שתעגן בתוכה

את אמנת האג, שבצורה מסודרת, מגובה על ידי המדינה, ובעזרת שלטונות המדינה, או

רשות שתוקם לענין זה, תאפשר להורים לאמץ ילדים מחו"ל; ולא בצורה פרטיזנית, ולא

בדרך של סחיטה של עשרות אלפי דולרים מהורים שרוצים לאמץ ילד מחו"ל. אבל אני

מדגיש שצריך לנקוט באמצעי זהירות גם כשמדובר באימוץ ילדים מחו"ל, גם כשמדובר

בילדים מהודו או מארץ אחרת, כי אף אחד לא ירצה שאנשים שהם חולי נפש, או שיש

להם רקע בהתעללות בילדים, יסעו להודו ויאמצו שם ילד.

עיקר הבעיה אינה זו של ההורים. היא תבוא על פתרונה על ידי אימוץ חו"ל.

עיקר הבעיה בכך שיש היום ילדים שאנהנו גורמים להם עינוי דין לא נורמלי. ישנם

ילדים שעניינם נסחב בלי סוף בבתי משפט, ילדים שמחכים לזוג הורים. ולילדים האלה

אין ארגון. שלא כמו ההורים שהיו כאן בישיבה הקודמת, וכל הכבוד לכם, הילדים

האלה לא יכולים להתארגן לטעון את טענותיהם ולשטוח את בעיותיהם.

כאשר ישנה ילדה בת ארבע, שיש לה צמיחה של ילדה בת שנה וחצי, ילדה שמיום

לידתה התעללו בה והתאכזרו אליה, וסוף סוף הוצאה מביתה אבל היא נמצאת במוסד

(מחכה שסוף סוף תהיה לה משפחה, ומשפחה כזו לא נמצאת, הרי זה מצב איום ונורא.

בעיקר שכל יום נוסף שעובר עליהבמוסד מקטין את הסיכויים שלה למצואלעצמה משפחה.

כי המשפחות רוצות תינוקות, ולא ילדה עם רקע של התעללות שנמצאת כבר שנים במוסד.

והמערכת שלנו כל כך מסורבלת בענין זה שהיא רק מכבידה, ולא מקלה.

היו"ר עי פרץ;

איפה זה תקוע?

זה תקוע לאורך כל הדרך.

הוזכר כאן דו"ח מבקר המדינה. אני רוצה לציין כי לצערי הרב התקשורת עסקה

בנקודות שוליות שבדו"ח הזה, ולא בעיקר. דו"ח מבקרת המדינה לא מדבר בנושא

האימוץ על השרות למען הילד. הוא מדבר על המחדלים של שרותי רווחה שונים,

המגיעים מאוחר מדי אל הילדים, מהססים בהחלטות, והמון זמן עובר עד שזה בכלל

מגיע לבית המשפט, ולפחות שלושה בתי משפט עוסקים באותו ילד ובאותו מקרה. בבית

משפט לנוער דנים בענין ועוברים את כל ההליכים המסובכים, ואחר כך זה עובר לבית



משפט. אגב, הילדה בת ארבע וחצי. שעליה דיברתי, עברה את בית המשפט לנוער כמה

פעמים, עם ערעורים, ואחר כך דרך בית המשפט המחוז ,יוקרוב לוודאי עוד תגיע לבית

המשפט העליון. ולא כל אחת מהאינסטנציות האלה היא אינסטנציית ערעור. אלה בתי

משפט שונים שעוסקים בנושא הזה.

חברת-הכנסת ענת מאור וחברי-כנסת אחרים הגישו הצעת חוק לקיצור ההליכים

המשפטיים. מבחינה משפטית אפשר לעשות את זה. אבל לצערי הרב, ועדת שרים לענייני

חקיקה של מדינת ישראל התנגדה לדבר הזה. אני פשוט לא מסוגל להבין את סיבת הדבר.

האמנם רק מפני שחברי-כנסת הגישו את זה כהצעת חוק פרטית? איך אפשר בכלל להתנגד

להצעה שמבטיחה קיצור הליכים משפטיים לגבי ילדים המתאימים לאימוץ? והרי לא

אומרים לשופטיםמה להחליט, אלא רק מבקשים מהם להחיש את קבלת ההחלטה.

הי ו"ר ע' פרץ;

על ועדת השרים לענייני חקיקה אחראי שר המשפטים.

דר' י' קדמן;

אני מאד מקווה שמעבר לשיקולים של סיעות וקואליציה ואופוזיציה הכנסת

תעביר בענין זה מסר ברור לממשלה ולוועדת השרים לענייני חקיקה, שהכנסת בעד

קיצור ההליכים בקשר לאימוץ.

כמה ילדים נמצאים בשלבים כאלה, לפי הערכתך?

דר' י' קדמן;

להערכתנו מדובר במאות רבות של ילדם. הגברת ליאון הזכירה 350 ילד. המספר

גדול יותר, כי יש שבכלל לא מגיעים להתחלת התהליך הזה.

אני יכול להביא בפניכם בלי סוף דוגמאות של ילדים שהוצאומן הבית, לא חיים

יותר במשפחה שלהם, והם מתגלגלים בכל מיני מוסדות. יש ילדה שגדלה במשך שלוש

השנים האחרונות בבית חולים. והרי ברור לכולם שבית חולים אינו מקום מתאים

לגידולה של ילדה שלא זקוקה לטיפול רפואי. ובכל זאת היא גדלה שם, כי לא התאפשר

להעביר אותה לאימוץ, ולפנימיה לא רצו לשלוח אותה, ובצדק, בהיותה בת שלוש,

ומשפחה אומנת לא רצתה לקחת אותה. אסור שמצב כזה יהיה, כי זה בנפשם של הילדים.

לא למען ההורים, שאת זכותם אינני מבטל חלילה, אלא למען הילדים, וזה עיקרו

של הדו"ח האחרון של מבקרת המדינה, חייבים למצוא את הדרך לקצר את ההליכים האלה.

את הילדים שלא יכולים לגדול בחיק משפחתם חייבים להעביר מהר ככל האפשר לתחליף

משפחתי, למשפחה מאמצת, כי כאשר איננו עושים זאת אנחנוהורסים נפשות. מדובר פה

בחיי ילדים. אנחנו הורסים אותם בזה שאנחנו מכריחים אותם להמתין, וכשהם מגיעים

לגיל 5, 6 או - 7 כבר קשה למצוא להם הורים מאמצים.-

אני מבקש מחברי הוועדה; אנא, עשו ככל שאתם יכולים גם בפיקוח על המערכת

שרותי הרווחה, גם לחקיקה מתאימה שתחייב תא בתי המשפט לא למשוך

שנתיים, שלוש שנים וארבע שנים דיונים בנושא הזה. אפשר ואפשר לקצר את ההליכים,

וחייבים לעשות זאת.

היו"ר עי פרץ;

קיצור ההליכים נשמע כנושא שהוועדה תקבל החלטה לגביו. הייתי רוצה לשמוע את

עמדת המועצה לשלום הילד על אימוץ ילדים על ידי משפחה חד הורית.



דר' י' קדמן;

כדאי אולי לציין שהמשפחות חד הוריות שהעלו את הנושא הזה מוכנות לאמץ גם

ילדים יותר גדולים, ולאו דווקה תינוקות. האינטרס שלנו הוא טובת הילד. אנחנו

רוצים לאפשר לילד לגדול במשפחה הטובה ביותר שישנה. וזה אומר משפחה שתוכל לתת

לו כל מה שילד צריך, ואני לא מדבר על הצד הכלכלי, כי זה הצד הפחות חשוב

בעינינו, אלא כל מה שילד צריך בכדי לגדול ולהתפתח.

אני לא חושב שצריך לפסול על הסף משפחות חד הוריות. אנחנו אולי שבויים

עדיין באידיאה שמשפחה חד הורית זה דבר שלילי, דבר שצריך להטיל עליו סטיגמה

מסויימת. אני לא חושב שזה נכון. יש משפחות חד הוריות מצויינות. לכן אני לא

חושב שצריך לפסול על הסף משפחה חד הורית, ובוודאי לא כאשר מדובר באימוץ חוץ-

לארץ. אין לקבוע מראש שמשפחה חד הורית פסולה לאימוץ.

יחד עם זאת, כאשר יש משפחות שלמות טובות הרוצות לאמץ ילד, אין סיבה שילד

מאומץ יקבל פחות ממה שמקבל כל ילד אחר, כולל הילדים שלנו, ולא יגדל ויתפתח

במשפחה שלמה הכי טובה שיש.

פרופ' אי יופה;

עתיד האימוץ הוא באימוץ ילדים מחו"ל. מדברים על ממוצע שנתי של 80

תינוקות לאימוץ בארץ, ועוד מספר ילדים במוסדות ובמקומות אחרים, ולתוך הצלחת

הזאת מכניסים גם משפחות חד הוריות. עתיד האימוץ בכל הארצות המערביות, ולא רק

בישראל, הוא באימוץ מחו"ל.

שמחתי מאד לראות את הצעת החוק לתיקון הקיים הקיים. אמנת האג לא רק מאפשרת

אלא גם נותנת מקוםמאד מכובד לעמותות שיש להן רישוי מהשלטון המרכזי לעסוק

באימוץ בארץ המקור ובחו"ל. בידי ספר ובו רשימה של אלפי סוכניות לאימוץ ילדים

במדינות השונות, איפה שעובדים סוציאליים מקצועים מטפלים בזה ולא בשביל בצע

כסף. בארצות הברית, באישור הממשלה הפדרלית, יש המון ארגונים של הורים

שאימצו ילדים בחו"ל, יש רשימה של ירחונים שלהם ופירוט הפעולות שהם עושים, והכל

בכיוון חו"ל.

בשבתון שלי ביקרתי בדרום אמריקה וברוסיה ובעוד מספר ארצות שמהן באים

ילדים, וראיתי במדינות האלה קנדים, אמריקאים, איטלקים, שוודים, נורבגים ועוד,

ולא ישראלים. כי החוק שלנו בנוי רק על אותם 80 ילדים שנמסרים מדי שנה לאימוץ,

ומספרם יילך ויצטמצם בגלל ההפלות הנהוגות בארץ ומפני שנשים שילדו נוטות להחזיק

בילדיהן ולא למסור אותם לאימוץ.

העתיד של האימוץ הוא איפוא אימוץ בין-ארצי. אין לי שום טענות כלפי

השירות המעולה של השרות למען הילד. הוא מטפל רק באימוץ בארץ. בארץ יש אלף

זוגות המחכים לילדים, ויש למעלה מ-3,000 שהיו רוצים לאמץ. ההמתנה בארץ נמשכת 6

שנים, והם לא יחכו שש שנים. ואם בכל זאת יכנסו לתור וימתינו שש שנים, הרי הם

עשויים לעבור את הגיל שבו הם רשאים לאמץ ילד, ואז הם יהיו לגמרי מחוץ למסגרת.

משום שלא תיקנו את החוק, אנחנו למעשה דוחפים אנשים לחו"ל, ושם הם נופלים

לידיהם של פושעים וגנבים, ויוצא שמדינת ישראל דוחפת את המבקשים לאמץ ילד בחו"ל

לבצע מעשה פשע. ואת הדבר הזה חייבים לךתקן.

לא אכנס לכל הוויכוח סביב ענין הזוגות המחכים לילדים. אני רואה אותם גם

כקליינטים וגם כבני אדם וגם כיהודים שרוצים להשלים משפחה. אני חושב שיש להם

הזכות לעשות זאת, וזה גם דחף טבעי, אישי ודתי, ויש לעזור להם למלא את משאלתם

זו. מדינת ישראל חייבת לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לסייע להם שלא להיות

עבריינים כשהם יוצאים לחו"ל לאמץ תינוק.



היו"ר ע' פרץ;

אני מבין שהצעת החוק מדברת גם על אימוץ חו"ל, ולא רק על קיצור הליכים

שעליו דיבר דרי קדמן.

עי מאור;

יש לנו שלושה חוקים. היום יועלה על שולחן הכנסת החוק לקיצור הליכים.

אתמול הנחנו את חוק אימוץ חו"ל.

פרופ' אי יופה;

זה החוק החשוב ביותר. זה 30 שנה שמחכים בארץ להסדרת אימוץ חו"ל בצורה

משפטית. העובדה שאתם דנים בזה היום זו סיבה לחגיגה.

השרות למען הילד בארץ הוא בסדר גמור. הבעיה היא שצריך לאפשר הקמת עמותה

נוספת של אנשים מקצועיים, בפיקוח ובתעריפים מתקבלים על הדעת.

עי מאור;

באמנה הבינלאומית יש פירוט על איך שמקימים עמותה מקצועית לאימוץ בחו"ל.

פרופ' אי יופה;

הלוואי והמחלקה למען הילד תפתח שלוחות בארצות מסויימות, ושם יישבו אנשי

מקצוע מובהקים, טובים ומעולים ביותר לשיישבו בחו"ל. אני ראיתי אותם. השרותים

האלה מקבלים את הבקשות ואת הפניות, ואת ה- HOME STUDYעושים כאן בארץ אנשי

מקצוע, ואז מעבירים את המידע המתורגם לבתי המשפט בחו"ל, ונעזרים בעורכי דין

מקובלים. הכל מוכן. הזוג מגיע למקום ומוצא בו נציגים שלהם, והכל נעשה בדרך

חוקית ותמורת תשלום מתקבל על הדעת.

הממשלה הפדרלית בארצות הברית לא רק שמאפשרת את הדבר הזה, אלא גם מעודדת

זאת, כי יודעים שיש אלפי אלפי זוגות שורצים להיות הורים. 30 אלף ילדי רחוב

מסתובבים בסאופאולו לבד, ילדים במצוקה קשה מאד מאד. אם בתי המשפט של סאופאולו,

של ברזיל ושל מדינות אחרות לא היו מעוניינם שהילדים יוצאו אל מחוץ למדינה, הם

לא היו מרשים אימוץ בינלאומי, והם כן מרשים את הוצאתם אל מחוץ למדינה.

חבל מאד שמדינת ישראל אינה קיימת בכל הסיפור הזה של אימוץ בינלאומי. אתה

יכול לראות שם את הזוגות הישראלים מסתובבים שם ומחפשים מתווכים לאימוץ ילדים,

ועל פי רוב נופלים בפח.

דרי שי ליטמן;

הדיון המתקיים כאן היום הוא דיון מאד חשוב. צדק פרופ' יופה כשאמר שעיקר

האימוץ הוא בחו"ל. לפני שש שנים קם המרכז לטיפול בהורים מאמצים וילדים

מאומצים, ואנחנו עוסקים בכל התהליך הקשור בנושא האימוץ. המרכז הוקם בתמיכה

ובעידוד של שרותי אימוץ, כיחידה נפרדת שפועלת באופן אוטונומי תחת חסות העמותה

בית-לכל-ילד.

הדבר המשמעותי הוא שבשש שנים אלה אנחנו מטפלים במאות משפחות. רוב המשפחות

רזן משפחות שאימצו ילדים בחו"ל, אבל אנחנו מטפלים גם בהורים שאימצו בארץ. לא

אחת פונים אלינו הורים מאמצים לקבלת יעוץ והדרכה בכל הקשור לאימוץ חו"ל, על אף

קיומו של השרות למען. הרושם הוא שבכל הקשור לאימוץ בחו"ל, גם בחלק של הכנה וגם

בחלק של הסידורים והקשר עםהמסגרות המתאימות שם, הוא לוקה בחסר.



המשפחות המאמצות יודעות שקיים שרות כזה, אבל היינו צריכים הרבה יותר

משאבים על מנת לפרסם זאת ברבים, והתקציב שלנו הוא מאד מצומצם. אנחנו עוסקים את

הפרסום במסגרות כמו טיפת חלב, בתי ספר, יועצים פסיכולוגיים, מרפאות לבריאות

הנפש וכן הלאה. עובדה היא שבשש השנים לקיומנו עברו אלפי משפחות את היעוץ ואת

הטיפול הזה.

יש דבר חשוב מאד, ואני שומע הדים לו גםפה,וזה הצורך בהערכת המסוגלות

להיות הורים. הדבר חשוב לא רק לאימוץ בארץ, שהוא פחות בעייתי בארץ, משום

שהמערכת בנוייה בצורה כזו שיש קבוצות הכנה, בדיקה אישית וכן הלאה, אלא גם

בשביל אימוץ בחו"ל. אני חושב שהצורך הזה הוא גם צורך מוסרי, בעיקר בקשר למה

שנאמר כאן על ידי דר' קדמן על הצורך לשמור על טובת הילד, בין שנולד בארץ ובין

שנולד בחו"ל.

מהצד השני, מקדישים פחות מדי תשומת לב לילדים עם צרכים מיוחדים. העמותה

עוסקת בטיפול במשפחות שאימצו ילדים בגילאים יותר מבוגרים. המשפחות האלה

מתמודדות עם בעיות מאד מאד קשות. אין לכם מושג מה זה לקלוט ילדים שעברו כבר את

התהליכים הקשים של להיות במוסדות או במשפחות אומנות, על כל הקשור בזה.

ועוד מלה בענין משפחות חד הוריות. אנחנו טיפלנו גם באופן קבוצה במשפחות

חד הוריות, רובן ככולן אימצו ילדים בחו"ל. הנושא מאד רגיש. עקרונית אני לא

מתנגד לדבר הזה, אלא דווקה בעדו. אבל אני חושב שזה דורש בדיקה מדוקדקת של כל

מקרה לגופו, ואין דבר שבגללו אנחנו יכולים להגיד באופן חד משמעי שצריך לאסור

אאימוץ ילד על ידי משפחה חד הורית. נכון שהמשפחות האלה מתמודדות אם קשיים יותר

גדולים, וגם הילדים במשפחה כזו נמצאים בסיכון יותר גדול מזה שבו נמצא ילד שגדל

אצל זוג הורים מאמצים.

דרי כ' שלו;

אני רוצה לגעת במספר נושאים: 1) הצורך בקיצור הליכים; 2) הערכת

המסוגלות של ההורים המאמצים; 3) דברים הקשורים באימוץ חוץ.

אתחיל בראשון, ואסביר את עמדת הממשלה בנדון. הנושא הזה לא במקרה נמצא

בסמכותו של שר המשפטים, ולא בסמכות שרת העבודה והרווחה. כי נכון שיש לנו בעיות

של ילדים בסיכון, ונכון גם שיש לנו אינטרסים של אנשים חשוכי ילדים, אבל יש

בנוסף לזה גם צורך לאזן את הזכויות של ההורים הטבעיים. ועם כל הכבוד, אנחנו

צריכים להיזהר מאד ממצב בו המדינה מתערבת יתר על המידה בהורות,

כעקרון אנחנו לא בוחרים הורות, וכעקרון להורה יש זכות לאפוטרופסות טבעית

על הילדים שלו, והמדינה צריכה להיזהר מלהכנס יותר מדי לענינים הפרטיים של

ההורים. צריך לעשות את האיזונים. כעקרון הזכות של הורים לאוטונומיה ולהיות

חסינים מפני התערבות המדינה ומפני התערבות החברה והביקורת שלה על איך הם

מגדלים את הילדים, הוכרה בארצות הברית כזכות חוקתית, כזכות לפרטיות. וגם

אצלנו מעוגנת הזכות לפרטיות בחוק יסוד: כבוד אדם.

האם היא עולה על זכותו לש הילד שמתעללים ופוגעים בו?

בוודאי שלא. אבל צריך לזכור שיש פה נושא של איזונים. וזו הסיבה שזה נמצא

בסמכות שר המשפטים.



אשר לקיצור ההליכים, גם הדו"ח האחרון של מבקרת המדינה הצביע על הנושא,

ועוד לפני שפורסם הדו"ח קיבלנו אותו לעיוננו, ובעקבות זה התקיימה ישיבה אצל שר

המשפטים ביחד עם השופטים בבתי המשפט המחוזיים שעוסקים באימוץ, ובהשתתפות אנשי

משרד העבודה והרווחה.

לידיעת חברי הוועדה, לוחות זמנים בענין קיום הדיונים בהליכי אימוץ קיימים

כבר היום בתקנות. אבל לשופטים יש קושי להקפיד על לוחות הזמנים. הם צריכים

למנות עורכי-דין להורים שמהם מבקשים ליטול את הילד. יכול להיות שהילד נמצא

באמת בסיכון, ויכול להיות שהוציאו אותו מהמסגרת המסכנת, אבל יכול להיות שמדובר

דווקה בהורים שלא מסוגלים להגן על עצמם מפני שלילת הזכות שמתכננים כלפיהם,

וצריך למנות להם עורך דין שייצג את האינטרסים שלהם בבית המשפט. אז קשה למצוא

עורך דין, כי עורכי הדין לא מעוניינים לקבל תיקים כאלה, ולא משלמים להם כל כך

טוב, וסיבות שונות נוספות.

אחר כך צריך לחפש עדים מומחים, פסיכולוגים. אחרי זה יכול להיות שתהיה

בקשה לדחייהמצד עורך דין זה או אחר, או בקשה לדחייה מפקיד הסעד. והשופט שצריך

לאזן את כל השיקולים לא יכול להתעלם מהקשיים הטכניים האלה. לכן ההליכים

מתמשכים.

לי לבנת;

את צודקת, אבל ההליכים נמשכים שנתיים, שלוש וארבע שנים. זה מצב בלתי

נסבל.

מהנתונים שקיבלנו מסתבר שבחלק מבתי המשפט זה נמשך חצי שנה, ובמקרים

קיצוניים זה יכול להגיע לשנה וחצי, ואנימסכימה שזה לא צריך להיות כך. בערעור

בוחנים לפעמים את הדברים מחדש,ך ומבקשים חוות דעת חדשות. כי השופטים מאד

זהירים.

צריך גם להבין שההחלטה שהשופט מקבל היא החלטה מאד מאד קשה, החלטה גורלית

גם להורים וגם לילד. ושהכנסת תקצוב לשופטים מועדים לקבלת החלטות זה תקדים

שאנחנו לא מכירים אותו. לא ידוע על מצב בו אומרת הכנסת לשופט שהוא צריך לקבל

החלטה תוך כך וכך זמן, במיוחד בהחלטה שהיא כל כך רגישה כמו ההחלטות במקרים

האלה.

עי מאור;

את אומרת שגם בתקנות הקיימות היום יש הקצבת זמן, אז הטענה היא שהתקנות

כנראה אינן מספיק חזקות כדי לאכוף זאת על השופטים, ואנחנו ורצים להתערב בענין

זה באמצעות החוק.

דרי כי שלו;

אנחנו סבורים שאין זה ראוי שהרשות המחוקקת תקצוב לשופטים זמן למתן החלטה.

דר' י' קדמן;

הרשות המחוקקת כבר עשתה זאת בתקנות, כך שאין בזה דבר חדש.

היו"ר ע' פרץ;

נשמח אם הרשות השופטת תעשה מאמץ ותפעל בעצמה לצמצום הזמן.

יש כפילות בין המערכות לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, לבין המערכות של חוק

אימוץילדים, ואחתך ההצעות שבדקת היום במשרד המשפטים היא ההצעה לרכז את הסמכויות

בנושא הזה בידי בית משפט אחד. זה ישפר במידה ניכרת ת המצב. אני מדברת על הנוער,

טיפול והשגחה, הכרזה על קטין נזקק, וחוק אימוץ ילדים. יכול להיות שיש גם מקום

לקיצור ההליכים מבחינה המינהלית במסגרת משרד העבודה והרווחה, אבל את זה אני אומרת

מתוך הערות דו"ח מבקרת המדינה. אנחנו לא בדקנו את זה.

נושא נוסף שחסר מבחינת החקיקה הוא נושא האומנה. משום שאם ילד נמצא בטיפול

בתוך המשפחה שלו אפשר להוציאו למסגרת למוסדרת בחוק של אומנה, שתפתור לפחות באופן

זמני את המצוקה החריפה שבה הוא נמצא. כרגע אין לנו הצעה בנושא הזה, אבל אני יודעת

שבמועצה לשלום הילד מתייחסים אל הנושא הזה כבר די הרבה זמן, אבל עד היום אין

חקיקה בנדון.

אשר להערכת המסוגלות, שקשור למשפחות החד הוריות. בענין זה יכולות להיות שתי

גישות. האחת - לעשות הערכה של מסוגלות; השניה - לפסול הורים רק במקרים מאד

קיצוניים.

אנחנו לא רוצים חברה חד-גונית. המדינה לא צריכה לקבוע מי הם האנשים שכן

מתאימים להיות הורים, ומי האנשים שלא מתאימים להיות הורים. החברה מעוניינת

בגיוון. לכן אני מציעה לוועדה לחשוב על שתי אפשרויות. או להגיד: אלה מבחנים

חיוביים שהאנשים צריכים לענות להם; או להגיד: במקרים מסויימים אלה אנחנו פוסלים

אנשים מכל וכל.

כאשר מדובר באימוץ חוץ אין לנו בעיה של מספר מוגבל של ילדים לאימוץ, ואז

צריכות להיות לנו סיבות טובות מאד להגיד לאדם שאנחנו לא נותנים לו חוות דעת שהוא

צריך בשביל אימוץ בחו"ץ.

בנושא אימוץ חוץ אנחנו מציעים לאפשר מספר מסלולים שיאפשרו אימוץ חוקי מחו"ל,

בהתאם לאמנה. ומי שיבחר לעשות זאת שלא בדרך החוקית צריך לדעת שהוא נוטל על עצמו

סיכון וישא בתוצאות. אנחנו כמאמינים שאםיהיו מסלולים מסודרים וחוקיים האנשים יפעלו

באופן חוקי.

ההצעה שגיבשנו בנושא ביחד עם משרד העבודה והרווחה מציגה מספר מסלולים

שיאפשרו לאנשים לאמץ באופן חוקי.

הערה אחרונה בנושא הרשות המוסמכת. הועלו כאן הצעות לגבי רישוי של עמותות

פרטיות. אנחנו מציעים שלשרים שלנו תהיה האפשרות להסמיך רשות ממלכתית לטיפול

בנושא של אימוץ חוץ. עד שלא תוסמך רשות כזאת נמשיך לפעול במסגרת פקידי הסעד

ובמסגרת הרשות למען הילד. אבל תהיה לשרים האפשרות להסמיך רשות ממלכתית לטפל

בנושא של אימוץ חוץ.

מה שמוצע כאן זה לעשות הסדר של רישוי, כך הבנתי, שיהיו עמותות פרטיות, ואם

העמותה תעמוד בקריטריונים היא תעבור את מבחן הרישוי.

זו גם ההצעה באמנה הבינלאומית.

לא בהכרח. האמנה מדברת על רשות מרכזית. תלוי במדינה למי היא תיתן את הרשות

לעסוק בזה.



עי מאור;

האמנה מדברת על כך בצורה מאד ברורה ומובהקת.

אנחנו לא הצענו שיטה של רישוי, אלא הצענו שיטה של רשות מוסמכת, ולא רישוי

של עמותות פרטיות.

לי לבנת;

מהדיון כאן עולה דבר שכולנו יודעים. יש כאן שני צדדים לאותה טבע. הצד של

הילדים, והצד של ההורים, ולכולם יש זכויות. לילדים יש בוודאי זכויות, והם גם

חסרי האונים יותר והם לא יכולים להתארגן, אבל גם למי שרוצים להיות הורים יש

זכויות, ולא חשוב אם אלה משפחות של בני זוג או משפחות חד הוריות שרוצים לאמץ

ילדים.

יש אנורמליה בעובדה שיש שרות ממשלתי שתפקידו לדאוג לטובת הילד, ואת זה עושה

השרות בצורה טובה ביותר. בהזדמנות זו אני רוצה להסתייג בצורה החריפה ביותר

מהדברים שאמר כאן חבר הכנסת ונונו בענין זה, כאשר יירק לשרות הזה אדישות או

זלזול, דברים שאין להם מקום, כי השרות עושה עבודה מצויינת בתחום של טובת הילד.

אבל יש אנומליה בעובדה ששרות ממשלתי שמטפל בטובתהילד צריך גם לתת מענה להורים

ולמשפחות שרוצים לאמץ ילדים.

טוב תעשה הוועה אם תקדיש דיון נפרד לנושא את המועמדים לאמץ. אני בהחלט בעד

הפרדה, ואיננימתכוננת להכנס עכשיו לפרטים. בדיוןשיתקיים בנושא אסביר מדוע

ישלדעתיאנומליה כזו. בוודאי שצריכה להיות הפרה מוחלטת. יש מי שממונה על טובת

הילדים, וצריך להיות מי שיש לורשות וסמכות לתת מענה להורים המעוניינים באימוץ,

בין אם זה אימוץ בארץ ובין אם ה אימוץ בחו"ל, ואני תומכת מאד בכל ההצעות שהעלה

כאן פרופסור יופה בענין אימוץ חו"ל, כי זו אכן המציאות, שבארץ יש מעט מאד ילדים

לאימוץ, ובחוייל יש הרבה מאד ילדים לאימוץ, וצריך שהאימוץ בחוייל ייעשה בצורה

חוקית.

אני מציעה שהוועדה תקיים דיון בפנרד בנושא המועמדים לארץ. ואני רוצה להציע

שעד שתבוא חקיקה שונה או עד שיימצאו פתרונות איורים, יקה על עצמו משרד המשפטים

לספק את מלוא האינפורמציה לאנשים שנוסעים לחוייל לאמץ ילדים. כי היום אין

להםמספיק מידע. אנשים עוברים על החוק ולא בהכרח ביודעין, ובוודא לא משום שהם

רוצים להיות עבריינים, וברוב המקרים גם אינם יודעים שהם עבריינים. הם פונים אל

מתווכים למיניהם, אנשים שמתיימרים למסור להם את המידע הדרוש וגובים מהם עשרות

אלפי דולרים, וגורמים להם לעבור על החוק שלא ביודעין.

אולי משרד המשפטים הוא זה שצריך לתת לציבור את מלוא המידע על חוקי האימוץ

במדינות השונות, ומה קורה שם בתחום הזה, מה מותר ומה אסור לעשות שם בנושא זה.

אשר לטובת הילד, מדובר במאות ילדים שנמצאים במוסדות או במשפחות אמנה או

שהםנמצאים עדיין בבתיהם מפני שאי אפשר היה עדיין להוציאם משם. אניתומכת בדברים

שהציג בפנינו דרי קדמן.

אני מציעה שהוועדה תצא לסיור ותראה במו עיניהאת הילדים האלה, כמו את אותה

ילדה בת ארבע וחצי הנמצאת עדיין במעון. זהדבר שפשוט קשה להבינו, ובוודאי שאי אפשר

להשלים אתו. וקשוב שחברי הוועדה יסיירו במקומות האלה.



הנושא האחרון שאני רוצה לגעת בו הוא זה של מערכת המשפט, על אף הדברים שאמרה

כאן דרי שלו בשם משרד המשפטים, שהרי מייצגת אותו ואת שר המשפטים, אין ספק שצריך

להגן גם על הזכויות של ההורים הטבעיים, ובכל זאת אין זה הגיוני, ולמעשה זה בלתי

נסבל שההליכים האלה נמשכים שנים. אני הושבת שבענין זה משרד המשפטים, אולי ביהד עם

הוועדה, ואולי כדאי שנקיים ישיבה בנושא הזה בהשתתפות שר המשפטים, ידאג לכך שמערכת

בתי המשפט תהיה מודעת למצב. אני בטוהה שהשופטים מודעים למצב, אבל אולי לא מספיק

מודעים.

אנרונו חייבים לחשוב על משהו יותר דרמטי בנושא הזה. אני מציעה שנקיים ישיבה עם

שר המשפטים בנושא זה, כדי לבדוק את הנושא במלוא היקפו.

עו"ד אי פלפל;

אני רוצה לציין בחיוב את עמדת הוועדה לענין החד-הוריות. אנהנו מטפלים באמהות

לא נשואות מ- 1982, וכבר אז התחילו האימוצים מחו"ל. ידוע לי על אנשים שאימצו

ילדים מברזיל, והן מגלות ילדים לתפארת. ואם תרצו, תוכלו לשמוע על כך היום מכלי

ראשון.

לאחרונה, במסגרת ארגון משפחות חד הוריות, פנו אלינו נשים שרוצות לאמץ ילד.

נשים בנות 40, רציניות ואחריות ובמצב כלכלי טוב, שעשו שיעורי בית והבינו שהן

צריכות לנסוע לחו"ל בדרכים לא כל כך חוקיות ולשים את כספן על קרן הצבי ולהסתכן,

כדי שתוכלנה לקבל ילד לאימוץ. מובן שזה איננו הנמצב האידיאלי. סין מוכנה למסור

למשפחות חד הוריות בנות לאימוץ, ואם אינני טועה אין שם הגבלה באשר למספר הבנות

שיכולות להימסר לאימוץ, ומצב דומה גם בהודו. פנינו בענין זה אל כל המדינות שנראו

לנו מתאימות לדבר, ובינתיים קיבלנו תשובה רק מקולומביה, אבל אנחנו רק בתחילת

הדרך.

אנחנו מכירים את העבודה הקשה והמסובכת שאושה השרות למען הילד, ואנחנו יודעים

שגם השופטים מכירים את הבעיות השונות שקשורות בנושא הזה, ולא פעם אנחנו שומעים

שופט אומר שהוא יודע שכל יום שעובד פועל לרעת הילד, ועדיין השרות למען הילד סגר

אתהדרך בפני חד הוריות לאמץ ילד בחו>ל בצורה חוקית וישרה. ואני פשוט לא מבינה

מדוע. בסין זה היה כבר קרוב מאד לאימוץ חוקי וכשר, והנה קיבלו הוראה שללא אישור

השרות למען הילד לא יינתן לרווקה ילד לאימוץ.

אני מבין שאתם תובעים שמשפחות חד הוריות יכנסו למסלול אימוץ ילדים בחו"ל,

ואינכם תובעים לאפשר למשפחות חד הוריות להכנס למסלול האימוץ בארץ.

עו"ר אי פלפל;

אי אפשר להגיד לחד הורית; את נהדרת בשביל לטפל בילד חריג עם תסמונת דאון. יש

לך כישורים, יש לך משפחה תומכת, את מאד מוכשרת לעשות זאת, אבל לא לטפל בילד רגיל.

בשביל זה אינך מספיק טובה. איך אפשר להגיד דבר כזה לחד הורית, ואת זה הרי בעצם

אומרים לה.

היו"ר ע' פרץ;

הוויכוח הוא ויכוח. אני שואל מה עמדתכם בענין. ההיבטים לכאן ולכאן ידועים

לנו. האם לאור העובדה שאתן יודעות מה מצב התור והתנאים אתן אומרות שאתן מוכנות

להתדיין על אימוץ ילדים בחו"לללללל, וזה הופך את הבעיה ליותר פשוטה.

עו"ד א' פלפל;

אנחנו רוצות גם אימוץ בארץ, כמו למשל של ילדים יותר גדולים. השרות למען הילד

משאיר אותם במוסדות, ולא מוסר אותם לאימוץ לחד הורית, וזה לא מובן לנו.



היו"ר ע' פרץ;

אנחנו נשמע עכשיו מכלי ראשון, חד הוריץ שאימצה ילד.

חנה; (אם חד הורית)

אני אימצתי ילד בן שלוש בברזיל. תולדות חיי, מחלתם של הורי וסיבות נוספות

גרמו לכך שהגעתי לבשלות ולמצב כלכלי טוב וכו' ורציתי בילד כאשר הייתי בת 40 פלוס

וללא בן זוג לעשות זאת. העובדה הזאת לא יכלה למנוע את רצוני להיות הורה. וכיוון

שזה כך ולא יכולתי להשיג זאת בארץ, וכיוון שהשרות למען הילד לא יכול לתמוך בי,

בטענה שהוא דואג לילד ורוצה בטובתו מעל לכל ובראש וראשונה, לא יכולתי לאמץ כאן

ילד.

אני חושבת שהמדינה צריכה לדאוג גם לאנשים כמוני, משלמי מסים, משרתים בצבא

וממלאים את חובותיהם האזרחיות, שרוצים לקיים את הדחף הראשוני של הורות. אני על כל

פנים מבקשת שלפחות לא יפריעו לי להגיע למטרה הזאת. להפריע פירושו שהשרות למען

הילד מונע דרך השגרירויות שלנו בחו"ל אימוץ על ידי חד הורית.

השרות למען הילד אומר שאני לא עומדת בקריטריונים לאימוץ ילד כי אני חד הורית,

ולכן אני מבשת לשנות את ההוק בנושא זה כדי שהחוק יכיר בחד הורית בארץ, ואז באופן

אוטומטי האימוץ על ידי חד הורית יהיה מותר גם בחוץ-לארץ. הקריטריונים צריכים

להיות מצב נפשי, מצב רפואי תקין, אפשרות כלכלית מתאימה ועוד דברים מהסוג הזה שהם

סבירים לחלוטין, כדי שלא יימנע מחד הוריות לאצץ ילדים בחו"ל.

האימוץ בחו"ל זו דרך יסורים קשה ביותר, שעולה הרבה פעמים על הדרך של הריון

רגיל, וצריך הרבה נחישות ורצון בשביל להגיע למטרה.

אם החוק ירשה לחד הוריות לאמץ ילדים, אחרי שתעמודה באותם קריטריונים כלכליים

וארורים סבירים, יוזאפשר להן לאמץ ילדים באופן חוקי בחו"ל. אם לא יעשו כן, חד-

הוריות ימשיכו לאמץ ילדים, על כל הקשיים הכרוכים בזה. כל מה שנדרש זה שיסדירו את

הענין בדי שהאימוץ יעלה פחות ויימצא בידיים מהימנות, ולא בידי נוכלים.

דרי י י מילר;

מדובר ב- 40 עובדים, 33 תקנים, שעושים עבודת קודש, ונמצאים בלחץ בין הפטיש

והסדן, כאשר הדגש והמוקד מרוכזים בטובת הילד, וזה לא תמיד כל כך מובן בציבור,

כאשר המשפחות הן רק ענין של היצע שנמצא כדי לתת את הפתרון הטוב לילד המחכה

לאימוץ.

עינויי הדין שעוברים בבתי המשפט זה לא רק בגלל הרקיקה, ובישיבה הקודמת דנו

כאן בחוק הנוער וחוקרי נוער ובנושא האלימות במשפחה וכלפי ילדים. יש חוסר במשאבים

בסיסיים כדי שהאנשים יעשו את העבודה ויגישו אותה לבית המשפט. יש צורך במשרד מסודר

שבו אפשר יהיה לקבל את האנשים האלה-

היו"ר ע' פרץ;

זה לא הועלה כאן אף פעם, דרי מילר.

דר' י' מילר;

זה חלק בלתי נפרד מהעבודה.

הי ו "ר ע' פרץ;

אם הגברת אביבה לאון או המנכ"ל יגידו לנו שתוספת של ארבעה או של חמישה תקנים

תקצר את התור ותקל על מצוקת האמהות, אנחנו נאבק להשגת התקנים האלה. אתם העלתם את

נושא ההפרדה של חוקרי נוער, ועד כנגה שאני מבין הענין נסגר, ויש היום חוקרי נוער



ביפרים וכל שאר הדברים שהובטחו כאן. והיום לא יכול לקרות שחוקר נוער לא יגיע

תוך מספר שעות אל ילדה שנאנסה.

דרי י' מילר;

נכון. אבל מאידך, לגבי ילדה שנשארת ולא עשו את החקירה, ולא בדקו ולא

קיצרו, נמשכים התהליך של עינוי דין ושל התעללות.

אני רוצה לשמוע כאן שחסרים להם תקנים בשרות למען הילד.

חי פוזנר;

בעקבות דו"ח מבקר המדינה קבע המשרד שחלופת האימוץ תישקל מהשלב המקדמי

בוועדות החלטה. דא עקא, שאותה בעיה, אותו קושי ואותה מורכבות העומדים בפני

השופטים עומדים גם בפני העובדים הסוציאליים בוועדות ההחלטה, ויש ויכוחים קשים

האם יש עדיין סיכוי לילד לחזור למשפחתו הטבעית ולהשתלב

בה, שזה הפתרון הטוב ביותר; או שכבר ברור שאין סיכוי לכך, והילד מועמד לאימוץ.

לגבי כל מקרה ומקרה מתעוררים ויכוחים כאלה, והעיכובים הם לא אחת תוצאה של

הוויכוחים האלהף, שבדיעבד מסתבר ש- אי צדק, או כי בי צדק, ויש חוכמה שלאחר

מעשה, אבל מאד קשה לקבל החלטות.

המשרד קבע שהחלו פה הזאת תוצא מהשלב הראשון, בהתאם לרוח החוק של כל

החוקים שלנו הקשורים בשלומו ובטובתו של הילד.

אנחנו איתרנו את כל הילדים בגילאי 0 עד 6 שבמוסדות. אנחנו מדברים על 450

ילדים שנמצאים במוסדות, כאשר למעלה מ- 300 מהם נמצאים באיזה שהוא שלב של

הליכי אימוץ. זאת אומרת שיש החלטה לגביהם, אבל הם נמצאים בקטע במערכת הזאת,

בשלב הקדם משפטי או משפטי וכוי.

אני רוצה לציין עוד, כי צוואר הבקבוק הוא לא רק במערכת המשפטית. יש לנו

גם יעוץ משפטי שלנו שכורע תחת נטל שצריך להכין את תיקים האלה, על הבעיות

והמורכבות שלהם.

אתמול אושר משפטן נוסף.

לגבי כל הנוהלים והקריטריונים וכיו"ב, במשרד פועלת עכשיו ועדה משותפת

המטפלת בילדים במטרה להוציא נוהלים לכל המחלקות לשרותים חברתיים בכל מדינת

ישראל, והם יהיו גלויים לכל מי שיהיה מעוניין לדעת אותם. במשרד יש לנו ועדה

משותפת למקרים מאד חריגים, המורכבת מפקידי סעד שעוסקים בילדים, גם בחוק הנוער

וגם באימוץ, גם בסדרי דין וגם בדיני היעוץ המשפטי, והיא מטפלת בכל מקרה

שמתלבטים לגביו.



נ' מימין;

לגבי הרשות המרכזית, כפי שעולה באמנה וגם בחוק המוצע, המדינה יכולה לקבוע

לעצמה מי הרשות המרכזית. אני רק לא בטוחה שאנחנו יכולים ללמוד מארצות הברית

דווקה, כי שם גם האימוץ הפנימי נעשה על ידי שרותים פרטיים. אני לא יודעת אם זה

מתאים לנו. המספרים שם הרבה יותר גדולים, ואני לא בטוחה שצריך ללמוד משם.

פרופ' אי יופה;

כך זה גם בנורבגיה, שוודיה וקנדה.

ני מימון;

במדינות שהזכרת כמעט כל האימוץ הם מחו"ל.

אני רוצה לציין עוד כי בית המשפט המליץ על הקמת ועדת ערר בחקיקה, ולא

לקבוע קריטריונים בחקיקה. ואכן בחוק המוצע אנחנו מציעים שוועדת הערר תהיה

מעוגנת בתוך החוק.

ואשר לקיצור ההליכים, אני הייתי בפגישה עם שר המשפטים, כרמלה שלו ושופטים

שנוגעים בדבר ועוסקים באימוץ, ואני יודעת שהם לקחו לתשומת לבם את הענין. אני

גם יודעת שיש כבר תזוזה בשטח בענין הזה. נמסר לי שנשיא בית המשפט העליון יוציא

הנחיות לשופטים לזרז את הדיון בנושא הזה.

משפחות חד-הוריות. החוק מאפשר מתן צו אימוץ בארץ למשפחה חד הורית, אבל הדגש

הוא על טובת הילד, כידוע.

אי ליאון;

אני מצטפרת לדבריו לש יצחק קדמות. במשך כל השנים היינו המתריעים בשאר,

ושמחנו שיש היום הרבה יותר שותפים לקידום עניינם של ילדים ללא הורים. זה היה

המאבק של השרות למען הילד בכל שנים. אנחנו שמחים שהיום זה כבר מקבל תפנית

אחרת. אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה, שבחדר הזה ישבנו כאשר הותקפנו קשות על

ידי יד לאחים, והדביקו לנו סטיגמות של חוטפי-ילדים. ואני שמחה שפניהדבירם

שונים עכשיו.

הילדים הם החשובים, ולבו של נושא האימוץ. אבל ההורים הם השותפים הגדולים

שלנו. קשה לי לשמוע שאומרים עלינו שאנחנו מגלים אדישות, קור ומרחק. אדרבה,

אני מזמינה אתכם לבוא ולראות אותנו בעבודתנו. אם יש טעות, נבדוק אותה. ואם יש

מי שמרגיש עצמו מקופח, נבדוק זאת. אנחנו הקמנו ועדת ערר, גם כאשר המשפטנים

אמרו לנו שזה לא סטטוטורי, שיש בה פסיכיאטר, פסיכולוג וכוי, ובראש הוועדה עמד

השופט בדימוס וייס, ומעכשיו יעמוד בראשה השופט אלוני, שכבר נתן הסכמתו.

אנחנו רואים את השיתוף עם ההורים המאמצים כדבר החשוב ביותר, כי הם הם

הנותנים בית לילדים האלה, ולא מתוך רגש פילנטרופי אלא בשל הצורך לספק צרכים

הקיימים גם אצל אלה וגם אצל אלה הילדים זקוקים להורים האלה, וההורים צריכים את

הילדים המאומצים.

היו"ר עי פרץ;

האם יש לסכם בעיות של תקנים, הגורמות לבירוקרטיה נוספת?

אי ליאון;

אמסור על כך למנכ"ל שלי. עוד לא עשיתי ספירת מלאי.



היו"ר ע' פרץ;

עם כל הכבוד לך ולמנכ"ל המשרד שלך, הישוב פה אתנו, את חייבת לומר

בנוכחותו אם בגלל מחסור בתקנים יש עיכובים. את חייבת לומר לנו זאת.

אי ליאון;

עד היום לא היה ילד שלא הגיע לטיפול משפטי תוך תקופה קצרה בגלל הוסר

בעובדים.

אני לא יכול לקבל זאת. אנחנו לא מקבלים תשובה. סוגרים את הפה.

היו"ר עי פרץ;

חבר הכנסת אלול, בפני הוועדה הזאת לא נשארים דברים סמויים ולא ברורים.

אנחנו רוצים לשמוע אאת הדברים מפי הגברת ליאון. ואחרי שאמרה מה שאמרה והדברים

נרשמו בפרוטוקול לא תהיה לה שום הצדקה לטעון בעתיד שטיפול בילד זה או אחר

התעכב בגלל מחסור בעובד כלשהו.

אי ליאון;

אני אומרת שהיום, כאשר נפתחו הצינורות בוועדות ההחלטה ועל הפרק נמצאים

כבר 450 ילדים, אנחנו לא נעמוד בממעסה עם כל הדברים שאנחנו עושים ובעיקר משום

שהטיפול בילדים גדולים דורש הרבה יותר זמן.

בענין הקריטריונים. מתוך 460 משפחות שפונות נדחות במשך שנה בין 8 ל- 10.

פירוש הדבר שאנחנו דוחים רק אנשים שיש קונטראינדיקציה לאימוץ. אנחנו לא

מחפשים את האנשים המצויינים והמעולים ביותר, אלא כל אדם שיכול להתייחס אל ילד

זר, המתפקד באופן תקין והוא בריא בנפשו - והקריטריונים פתוחים - מתאים למטרה

זו.

משפחות חד הוריות מאמצות בישראל לא רק ילדים עם דאון-סינדרום. שי לנו חבר

קיבוץ שאימץ ילד בן 9; יש לנו אשה גרושה בתל אביב שיש לה בן בן 16, והיא אימצה

בהצלחה רבה ילד ובשמחה ילד בן 12. אנחנו פותחים את האפשרות הזאת לילדים שקשה

לנו למצוא להם שני הורים.

אני מניחה שכאשר נצטרך לסדר את 450 הילדים שהוזכרו כאן נזדקק גם למשפחות

חד הוריות.

עי מאור;

מאחר ויש לפנינו 4 נושאים, ואני עוסקת בהם מזה מספר חודשים בכנסת, ועוד

שנים לפני כן, אני לא יכולה שלא להתייחס לזה עכשיו, גם כשאני יודעת שהזמן קצר

ביותר.

הנושא הראשון שבגללו זומנה הישיבה הזאת, הוא התפקוד של השרות למען הילד.

אני לא מתמצאת בנושא הזה, אבל אני רוצה לציין שקלטנו כאן היום עמדות מאד

קיצוניות; החל מחוות דעת מפליגה מאד לחיוב, וכלה בביקורות.



אני מציעה לקבל את המלצתו לש חבר הכנסת יצחק לוי בדבר הקמת מסגרת מצומצמת

של הוועדה לטיפול בנושא. אני חושבת שהצעתו נכונה, אני בעד המשך בדיקת התפקוד

של השרות למען הילד, אבל במסגרת מצומצת של הוועדה.

אני רוצה להגיד לכרמלה שלו, שאת עבודתה אני מאד מעריכה, שבגלל גודלהבעיה

שתוארה כאן התשובה שקיבלנו אינה מספקת. וההצעה שלנו אינה עומדת בניגוד להגיון

המשפטי בדבר תקנות המחייבות זירוז הדין. יש עוד מספר שעות עד להעלאת החוק

במליאת הכנסת, ואני רוצה לפנות אליך מיד עם תום הישיבה הזאת בענין זה. כי אני

חושבת שעמדה שלילית של ועדת השרים לענין החקיקה בענין הזה אינה מכובדת. יש גם

דרכי-ביניים, שוועדת השרים לענייני חקיקה תבקש לדחות את ההצעה בחוק הזה. וזו

פנייתי אליך. ואז אפשר יהיה להציג את הצעת החוק במליאת הכנסת במשך דקה או

שתיים, ולהמתין שבועיים להצבעה.

אני מבקשת שסיכום הדיון בנושא יהיה ברוח זו. ואז נדע שיש באמת מחוייבות

לקדם את הענין.

את האימוץ בחו"ל יש לראות כאפיק המרכזי. אני מאד מצטערת שלא ראו את זה כך

לפני 10 ו- 20, ואפילו 30 שנה. אבל צריך להיות מובן לכל שהיום צריך לראות את

זה כיעד העיקרי של האימוץ בעתיד. אוי לנו אם נסכם את הישיבה בהסתפקות במסירת

100 תינוקות לאימוץ בארץ בשנה, מפני שאין יותר תינוקות בארץ. טוב שאין יותר

תינוקות לאימוץ בארץ, והלוואי שהמספר הזה לא יגדל, אבל הרי צריך בכל זאת לתת

פתרון למשפחות המבקשות לאמץ ילדים, ולשם כך יש לטפל ברצינות באימוץ חו"ל,

ולראות בחו"ל את היעד העיקרי לאימוץ ילדים.

הוויכוח בנושא טובת הילד או טובת ההורה, הוא ויכוח מעוות ומדומה. מה עוד

שאם נעשה את לפריצת הדרך לחו"ל אז גם לא תהיה בעיה באשר למספר הילדים שאפשר

לאמץ, כך שאפשר יהיה להוריד את זה מהפרק.

שמחתי לשמוע שהקריטריון לאימוץ הוא רק על דרך השלילה, מי אינו מתאים

לאמץ; וכל היתר מתאימים.

אני שמחה מאד שהגשנו הצעת חוק פרטית בגלל העיכוב במשרד המשפטים. אני מאד

מעריכה את העבודה הנעשית שם בתחום הזה, וטוב מאד שתהיה הצעת חוק ממשלתית בענין

הזה. יחד עם זאת, צריך לקדם את שתי ההצעות. אנחנו צריכים להוות זרוע פוליטית

מאיצה בממשלה. יש כמה דברים בהצעה שלנו שאינם מופיעים בהצעת הממשלה, כמו ענין

העמותות. עמותות פועלות בצורה טובה מאד בכמה מדינות, וזה צריך להיות גם אצלנו.

הערתי האחרונה מתייחסת למשפחה החד הורית. משיקול של טובת הילד אני יכולה

להגיד במלוא האחריות שיש המון משפחות חד הוריות מצו יינות לילדים מאומצים. יש

במדינה 60 אלף משפחות חד הוריות. והרי יש לזכור שאלמנות הן חד הוריות שלא על

פי בחירתן, וגם הגרושות הן משפחות חד הוריות לא תמיד על פי בחירתן.

אני לא מציעה לחד הוריות להאבק על אימוץ בארץ דווקה, כי אני רואה את

הפתרון של בעי יתכן באימוץ חו"ל. הוא מביא בשורה אדירה לכל החד הוריות. ועד אז

צריך השרות למען הילד לתת מכתבי המלצה לחד הוריות המבקשות לאמץ ילד בחו"ל.

רי אלול;

ראשית, אני מבקש להתנצל על שהגעתי באיחור. אני העלתי את הנושא מכמה

היבטים. האחד, דו"ח מבקרת המדינה שלצערי לא חילק שווחים לשרות. ההתפרצות שלי

נבעה מהרגשה שיש כאן מין מעטה של סודיות שלא מאפשר לאף פקיד סעד ועובד רווחה

לדעת מה אתם עושים שם. וזה לא מקובל עלי.



אני חושב שצריך להקים מערכת חיצונית בתפקיד ועדה מייעצת, שתמונה על ידי

שר העבודה והרווחה, ותוחלף אחת לשנתיים. הנושא שבו אנחנו דנים כאן היום טעון

הרבה רגשות ולחצים רבים, והדבר מובן לכולנול. כי כל מה שקשור בהורות, בגידול

ילדים ובאהבה טעון חומר רגשי אדיר. אגב, המערכת הקיימת מפוצלת בטיפול שלה.

שני גופים נמצאים במרד, אבל האחד אינו יודע את שעושה השני. וצריך לעשות בדיקה

כדי לראות את זה עובד. יכול להיות שצריך לרכז יותר משאבים ויותר אנשים בגוף

אחד. את זה אמרה גם מבקרת המדינה בדו"ח שלה.

גם אני מספר מספר זוגות חורצים לאמץ ילד, וגם אני יודע שהדרך לאימוץ ילד

היא מאד ארוכה וקשה ומלאת חתחתים, ולא אחת קורה שאדם מגיע לסף יאוש כאשר כל

רצונו הוא להיות הורה, ואין הוא יכול לממש זאת. חייבים למצוא דרך לאפשר את

הדבר לזוגות חורצים בזאת. אני מבין שהדיון בנושא אינו מסתיים היום. אולי כדאי

להזמין לישיבה שלנובנדון את שרת העבודה והרווחה, את מנכ"ל המשרד עם הצעות בדבר

פישוט הליכים, לבל יצטרכו זוגות להמתין 7 שנים עד שיוכלו לאמץ ילד, כי לא אחת

קורה שהמבקשים עוברים תוך כדי המתנה לילד את הגיל שבו נותנים ילד מאומץ להורים

מאמצים.

אי בן-שושן;

קיבלנו את דו"ח מבקרת המדינה מס' 43 ועברנו על סעיפיו. חלק מהממצאים

שהוצגו כאן על ידי מר פוזנר והגברת ליאון הם תוצאה מזה. בעקבות זה החלטנו

לבדוק את הנוהלים על פיהם אנחנו עובדים, את הקריטריונים ואיך הוועדות משתפות

פעולה, לבדוק את ועדת חחחלטה, את ישום ההחלטות, ואת עבודת ועדת הערר, שהיא

הוועדה העליונה, והיא תחליט אם מקרה חריג מובא לשיפוטו של מישהו.

אחר כך צריך לבדוק אם נדרשים משאשבים נוספים כדי לעמוד בדרישות החוק.

ועוד החלטנו שצריך לבדוק את הנמצאים היום במערכת כדי לראות מי מהם ראוי

וצריך לקבל אימוץ מוקדם ככל האפשר.

באשר לנושא כוח האדם, היה מדובר ביועץ משפטי נוסף לגברת נילי מימון,

ואתמול אכן אושר מינויו של יועץ משפטי לנושא זה בלבד. במידה ותהיינה דרישות

נוספות, לא תהיה בעיה. אנחנו נענה לדרישה. נכון שאני מתחייב כאן בפניכם, אבל

זה לא אומר שכל התקנים ייפתחו עכשיו.

אנחנו חייבים לעצמנו לעשות את הבדיקה, וכבר קיימנו עם שרת העבודה והרווחה

שלושה דיונים בנושא הבדיקה בתוך עצמנו, ואלה הן ההנחיות שהתקבלול.

התחום חשני הוא תחום של אימוץ חו"ל, ושמעתם מהגברת מימון על הסטטוס לש

ועדת האגד, והקשרים עם המדיניות. ציינתי שאנחנו עומדים עכשיו מול משרד החוץ על

מנת למסד את הקשרים עם כל מדינות חו"ל הקשורות לנושא, כמו צ'ילה, קולמוביה,

סין ועוד. אנחנו ורצים שהענין יהיה ממוסד כל עוד הוא באחריותנו, והיום הוא

באחריותנו.

דובר כאן גם על משפחות חד הוריות, ואני רוצה להזכירכם שהיתה כבר חקיקה

בתחום הזה, ולפי מיטב ידיעתי היה זה ביוזמתה של שרת העבודה והורוחה בתפקידה

הקודם.

היו"ר ע' פרץ;

על זכויותיהן, אבל לאו דווקה בענין האימוץ.



אי בן שושן;

קודם כל יש -כרה במשפחות חד הוריות, וזה כבר דבר חשוב. אשר לכלללים החלים

עליהן, אנחנו אומרים שהקריטריונים של האימוץ בארץ ובחו"ל יהיו אותם

קריטריונים. והוא הדין לגבי הכללים שאנחנו מפעילים.

היו"ר ע' פרץ;

יש לכם המלצות כאלה?

אי בן-שושן;

אנחנו עובדים על זה. זה הכיוון, אבל אנחנו עובדים מול משרד המשפטים.

מאחר ולא איפשרת לגבתר מימון להציג את היריעה, אדוני יושבת ראש הוועדה, היא לא

הספיקה למסור את כל הפרטים.

נקיים דיון נפרד בנושא המשפחות החד הוריות.

אי בן-שושן;

מישהו אמר כאן שבדו"ח מבקרת המדינה לא היו דברי שבח לדרך הטיפול בנושא

הזה. רציתי רק לציין כי מעולם לא קראתי בדו"ח מבקר המדינה דברי שבח לאיזה משרד

שהוא. אני מוצא לנכון לציין שהשרות כן עושה את עבודתו נאמנה, גם אם יש ליקויים

בעבודתו, שאותם צריך כמובן לבדוק ולתקן.

אני מבין שהוועדה חייבת לסיים את ישיבתה, ולכן אאלץ גם אני להסתפק בדברים

שאמרתי, ולא אוסיף עליהם הפעם.

היו"ר עי פרץ;

אני מצטער על שאנחנו נתונים בלחץ של זמן, אבל אנחנו באמת חייבים לסיים את

הישיבה, ואני מבקש לסכמה.

אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שהנושא של קיצור הליכים, והעובדה ש- 450 ילדים

נמצאים בלהיכים שונים והנזק שנגרם להם הוא בלתי הפיך, מחייבת את הוועדה לעשות

פעולה מיוחדת.

אני מודיע שלא תוקם ועדת משנה לנושא, אבל נקים צוות של מספר חברי וועדה

שייצא לסיור, ייפגש עם שר המשפטים, ואם יהיה צורך ייפגש גם עם נשיא בית המשפט

העליון, או כל גורם ששר המשפטים ימליץ עליו, כדי להביא בפניו את התחושה הקשה

של המצוקה שבה נתונה ועדת העבודה והרווחה בגלל המצאותם של ילדים רבים כל כך

שגורלם טרם הוכרע.

אנחנו מבקשים שהגברת כרמל שלו תפנה בשמנו אל שר המשפטים בבקשה לאמץ את

ההצעה לדחות את ההצבעה על ההצעות העומדות היום להצבעה במליאה, ולאפשר קיום

בנדון דיון גם במסגרות הפוליטיות השונות. אני לפחות אמליץ להעלות את הנושא

לדיון בסיעת העבודה, ואני מעריך שכך ינהגו גם סיעות אחרות.

אנחנו מבקשים שסיעות הקואליציה והממשלה לא יעמדו על כך שההצבעה תתקיים

היום. דחיית ההצבעה בשבועיים תאפשר לנו לדון בנושא, ואולי לשנות גם מספר

סעיפים לפי תביעת הממשלה.



באשר למשפחות חד הוריות, אני השתכנעתי מהדיון היום, ואני חושב שטובת

הילדים יבולה בהחלט לעמוד בקנה אחד עם האינטרסים של משפחות חד הוריות המבקשות

לאמץ ילדים. אין זה אומר שאני חושב שצריך לפתוח את הכל ולקבוע דין שווה לכולם,

אבל ראוי ענין המשפחות החד הוריות לדיון מיוחד, אותו אכן נקיים.

עי מאור;

אני מציעה להוסיף בסיכום, כי עד שענין החד הוריות יתקדם, הרשות לאימוץ

תיתן להן את מכתבי ההמלצה הדרושים לאימוץ בהו"ל.

היו"ר עי פרץ;

כפי שאמרתי, אנחנו נקיים דיון בנושא הזה, אבל ברגע זה איננו מוכן להוסיף

זאת לסיכום הדיון הנוכחי. את הצעת זאת כחברת כנסת חברה בוועדה. אבל אני לא

מכיר מספיק את הבעיות המשפטיות שסביב ההצעה הזו, ולכן הוועדה לא תחליט עכשיו

בענין זה, מה גם שזו הצעה גורפת מדי, ואנחנו צריכים לנהוג במידת הזהירות,

ולפחות לתת איזה שהוא קרדיט לשרות. יתכן שבדיון שנקיים בנושא הזה נגיע להחלטה

כזאת, אבל לא היום.

אני מקווה שהאורחים שלנו התרשמו שיש גם כנסת אחרת מזו שרואים

בטלוויזיה...

אני מודה לכולכם. ישיבה זו סגורה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;11)