הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 75

מישיבת ועדת העבודה והרוווחה

יום שני. כ"ט באדר התשנ"ג (22 במרץ 1993). שעה 08:30

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ע' פרץ

שי אביטל

ט' אלסענא

ת' גוז 'נסקי

שי גוטמן

ח' דיין

י' לס

ע' מאור

ר' מנע

י' שפי

מוזמנים; שרת העבודה והרווחה א' נמיר

ד' לפלר - מנכ"ל שירות בתעסוקה

צ' הנדל - ראש המועצה האזורית חבל עזוז

אי דרורי - תנועת המושבים

מג דורון - מישנח למנכ"ל עירית ת"א

אי עזריה - מזכיר מ"פ נתיבות

עי ברעם - מנכ"ל התאחדות הקבלנים

אי צימבליסטה - יו"ר ארגון מועצות אזוריות

נ' שני - ראש מי נהל הטכסטיל במש' התעשיה והמסחר

י' ערד - סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

ת' קן - אי)ראית על התעסוקה במשרד החקלאות

ש' תירוש - מנכ"ל מועצת הפרחים

י י כהן - אגף התקציבים באוצר

ר' הולנדר - המרכז למידע במשרד השיכון

נ' פלקוביץ - משרד השיכון

מ' דקל - " "

חי ישראל - התאחדות התעשיינים

ר' פרוכטמן - " "

ע' תמיר - יו"ר מטה התעסוקה בהסתדרות

ג' בן-ישראל - מנהל לשכת הקשר בכנסת של ההסתדרות

שי שמחון - מזכיר תנועת המושבים

ל' פיין - מחלקת המתנדבים בתנועת המושבים

אי גל - תנועת המושבים

ד' שטרן - התאחדות הקבלנים

אי קורה - התאחדות החקלאים

י' ארז - הסתדרות פועלי בנין

י י מיכאלי - מנכ"ל "מנפאואר"

י' גרשפלד - מנכ"ל "בל-ארט"

ע' אבן-חן - חברת כח-אדם

י' צבר - יועץ שרת העבודה והרווהה

אי טל - תנועת המושבים

אי יוסף - מועצת הפרחים

י י טוב - משרד הפנים

ק י פלדמן - שלטון מקומי

י י הכט - האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה



מזכיר/ת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; החלפת עובדי יש"ע בעובדים ישראליים

עובדים זרים (של ח"כ י' שפי)



החלפת עובדי יש"ע בעובדים ישראליים

עובדים זרים (של ח"כ י' שפי)

היו"ר ע' פרץ;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

אנו מודים לשרת העבודה והרווחה על המאמץ שעשתה לשנות את לוח הזמנים שלה, כדי

להשתתף אישית בישיבה זו. אנו עומדים עתה ערב פגרת הכנסת, וייתכן שניתקל בקשיים

בכינוס ישיבות ועדה בתקופת הפגרה, למרות ארועים ומשברים שונים שאינם מתחשבים

בפגרה.

לצערנו, בימים האחרונים חלו שיבושים ביחסי העבודה בקופת-חולים. האחיות הכריזו

על עיצומים, עובדי המשק אף הם הכריזו על עיצומים וכמוהם גם אחרים שוקלים לנקוט

בעיצומים. הרופאים עומדים עתה לפני דיון בבית-הדין לעבודה, בענין הפחתת השכר

החד-צדדית. אין ספק שקבלת החלטה חד-צדדית על הורדת שכר של 5 אחוז בקופת-חולים,

היא צעד חריג אשר עלול להוות תקדים קשה המסכן את הסכם המסגרת אשר נקבע בהתאם

להחלטת הממשלה. הצורך לבצע את תכנית ההבראה מובן, והורדה של 5 אחוז בשכר היא צעד

ראשון במאבק להבראת הקופה.

היינו עדים השנה לעומס גדול עלבתי-החולים של קופת-החולים, ויש לי הרגשה

שהציבור הישראלי ייאלץ לשקול איפה הוא ממשיך לקבל את שירותיו. החלטות מסוג ההחלטה

הזו שנתקבלה באופן חד-צדדי, גורמות לבריחה נוספת של חברים מהקופה. פירוש הדבר נזק

כספי ישיר לקופתה של קופת-החולים. הבריחה הזו של חברים גורמת לבריחה תקציבית ששום

כיסוי ממשלתי בעתיד לא יוכל להשלים.

אני קורא להנהלת קופת-החולים לבטל את ההחלטה החד-צדדית הזו, ולהגיע להידברות

עם העובדים כדי לשתפם בהחלטה ולמנוע נזק. אני רוצה להתייחס לנקודה נוספת: ייתכן

שבמבחן הממשלתי יתברר שקיצוץ בשכר משמעו הלנת שכר, ואנו עדיין מחכים לפרשנות

המשפטית בענין זה.

אנו נמצאים עתה בתקופה בה עומדות בפני המדינה שתי בעיות מרכזיות, שהטיפול בהן

התחושה היא שיש לטפל מיידית באבטלה. זוהי תחושה אשר מלווה

אותנו זמן רב, והיא מתגברת נוכח האווירה הקשה, המחריפה והולכת, בין ישראלים לבין

עובדי יש"ע ועובדים זרים. אני מקווה שהיום נצליח למצוא נוסחה משותפת, שיקחו בה

חלק כל המשתתפים בדיון.

עקב האבטלה הגואה וביודענו שיש בישראל הרבה מאד עובדים זרים - ברשיון או בלי

רשיון, ובמיוחד בחקלאות - מצאתי לנכון להעלות את הנושא לדיון, על מנת לחפש נוסחה

לשיבוץ עובדים ישראלים במקום עובדים זרים. גם אם אין זה דבר קל מבחינה כספית, זהו

צורך השעה, ואולי זהו והשלב הראשון בדרך למציאת פתרון כולל.

רבותי, בפתח דברי אני מבקשת למסור כי שני תלמידי "אורט קנדי" בירושלים נפגעו

הבוקר במעשה חבלה. המוסד - בפיקוה משרד העבודה והרוורוה. עדיין איננו יודעים מה

מצבם. בשם כולנו, נשלח להם מכאן ברכת החלמה.

כבר הספקתי היום לקרוא את כל עתוני הבוקר ודבריהם על המבצע שיזמתי. אני מקווה

שהמבצע שלי יצליח. באחד העתונים שלנו, ב"דבר", גם קראתי שזוהי "תכנית מנוולת".

כידוע, יש לי מדיניות יונית, אבל כל עוד גוש קטיף - נכון להיום - הוא דולק ממדינת

ישראל, חוק המדינה חל על כל מקום שהוא חלק ממדינת ישראל, ללא כל קשר עם הוויכוח

המדיני.



אין זה סוד שמאז כניסתי לתפקידי כשרת העבודה והרווחה, אמרתי כמה דברים: א.

שלא אעסוק בדברים "על-פי הספר"; ב. שאעסוק גם בדברים הקטנים; ג. נושא התעסוקה

הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה עבורי.

אני יודעת שנושא השטחים קשה מאד, אך כל עוד מדינת ישראל מחזיקה בשטחים, יש לה

מחוייבות לדאוג לעבודה לתושבי השטחים. זוהי מדיניותה של ממשלת ישראל. אנו עדים

ראשית, יש מספר גדול מאד של עובדים מן השטחים, כ-30-40 אלף אשר

עובדים ללא רשיון. אבל חלק מהפיגועים בתוככי ישראל נעשים על-ידי עובדי שטחים

ברשיון. אין אפשרות מבחינה זו להפריד בין בעלי לחסרי רשיון, ואנו חייבים להגן על

אזרחי המדינה. שנית, קיימת בעיה קשה מאד של אבטלה. איני חושבת שאנו צריכים או

יכולים להחליף את כל עובדי השטחים בעובדים ישראלים. אם מדובר בחקלאות, חלק

מהחקלאים אינם רוצים בעובדים יהודים או בערבים ישראלים, וזאת מהסיבה הפשוטה: הם

עובדים על-פי חוקי מדינת ישראל.

יש לי חלק בהסדר להעסקת עובדים תאילנדים בארץ. אם ועדת העבודה של הכנסת היתה

נחושה בהתנגדותה להבאת עובדים תאילנדים, לא היה היום אף עוד תאילנדי בישראל. זה

היה ההסכם אליו הגיעה ועדת העבודה עם שירות התעסוקה, משרד הפנים ותנועת המושבים.

תנועת המושבים יהד עם שירות התעסוקה ביצעו את ההלוקה בין המושבים. כאשר הגעתי

למשרד העבודה והרווחה התברר לי שהוסיפו עוד עובדים תאילנדים. הוועדה שעסקה בנושא

זה נתנה רשיון להביא עוד 260 תאילנדים. אילו יכולתי לבטל את העסקתם של אותם 260

באופן חוקי, הייתי עושה זאת. מסתבבר שאינני יכולה לעשות זאת, ובינתיים מתווספים

עובדים זרים לרשימה של תנועת המושבים. בסיור שערכתי בלילה למושב שקף נוכחתי

ואמרתי כי יש לתת להם עובדים תאילנדים, כי מצבם קשה מאד. אני רואה שהוספתם 62

עובדים לרשימה של 1460. לכפר רות הוספתם עוד 10 עובדים. אדוני מזכיר תנועת

בידיכם רשימה של 1460, ולא תקבלו אף אחד יותר. כל חלוקה תהיה חלוקה

פנימית.

ביקשתי לבדוק את כל סיפור העובדים הזרים,

לא רק התאילנדים - מלבד בענף הבנין - ואני כבר מודיעה שביום שיפוג תוקפו של

הרשיון לכל עובד תאילנדי, הוא יחזור לתאילנד. אני רוצה לומר דבר נוסף: מי שחושב

שהדבר נעשה רק בתום-לב, חי בטעות. יש חברות שעשו כסף רב מהבאת העובדים התאילנדים.

יש הרבה מאד אנשים אשר קשורים בייבוא העובדים התאילנדים. זה לא נעשה בתמימות או

בתום-לב, וגם על שכמם של המושבניקים ישנם אחרים שעושים כסף לא רע מייבוא

התאילנדים.

לא יעלה על הדעת שבמצב של אבטלה כל-כך קשה, אבטלה שכל-כך קשה לנו להתמודד

איתה וכאשר עדיין איננו רואים את תחילת התוצאה של ההעסקה בעבודות התשתית - נתיר

בחופשיות כזו ייבוא של עובדים תאילנדים. אני מודה היושב-ראש כי לא רק שהנחיתי שלא

להעסיק יותר תאילנדים, אלא זימנתי אלי את מזכיר תנועת המושבים. צר לי, אך באותו

יום הוא היה במילואים ובמקומו הגיעו לדיון אנשים שאיני בטוחה כי הם מייצגים את

תנועת המושבים. הם ייצגו מושבים אשר רוצים עובדים תאילנדים. היתה לנו פגישה קשה

מאד, אבל אינני נבהלת מקשיים, אני באה ממושב ואותנו לימדו לעבוד קשה ולהיות

עקשנים. בשיחה זו הושמעו גם איומים. לאחר-מכן צילצלו לעוזר שלי ואמרו לו: תגיד

לשרה שלך שתיפתח את הרדיו ותישמע על הרצח האחרון. היא רוצה שגם אצלנו זה יקרה? הם

פשוט לא מכירים אותי, עלי איומים לא עובדים. הזמנתי אותם לא כדי לומר להם שלא

יהיו עובדים תאילנדים, אלא כדי לומר להם: אנו רוצים ללכת לקראתכם ולמצוא פתרון

אחר. אני חייבת לומר שנציג גוש קטיף השתתף באותה ישיבה, והוא היה היחיד שהיה מוכן

ללכת להסדר על ניסוי, ניסוי קשה מאד שעדיין איננו יודעים אם יצליח. הוא היה היהיד

שהיה מוכן לדבר על הסדר של החלפת עובדים זרים ועובדי שטחים בעובדים יהודים

ובדואים.

ואז התחלנו להיערך למבצע. ביוזמתי ירדתי לחבל קטיף. היינו שם ביום קשה -

בכלל, הימים שם הם ימים קשים - והצעתי להם את ההסכם הבא: המושבניקים ישלמו את שכר

המינימום, כולל ההוצאות הנילוות. בענין זה אנו מקלים עליהם במקצת, אך הם ישלמו את

מה שהמעסיק צריך לשלם. אנו נשלם עבור כל עובד 30 ש"ח בברוטו, והוא יקבל כ-23 ש"ח

בנטו עבור כל יום. בנוסף לכך נדאג להסעות ונממן אותן. אני חייבת לציין את שיתוף

הפעולה היוצא מן הכלל של גוש קטיף. ביקשתי מיושב-ראש המועצה, צבי הנדל, אדם מי והד



שיהיה ממונה על המבצע. הבאנו לגוש קטיף מלבד את מנכ"ל שירות התעסוקה ומנכ"ל

הביטוח הלאומי שהיו איתי בסיור, את כל מנהלי שירות התעסוקה בדרום ובנגב, כדי

להיערך לכך ממש כלמבצע צבאי. אנו יודעים שאם המבצע הזה יצליח, נוכל לעשות זאת גם

ביישובים החקלאיים האחרים. אם הוא לא יצליח, תהיה לנו בעיה קשה מאד.

יושב-ראש המועצה האיזורית אירגן את האוטובוסים, ששה אוטובוסים מוגנים הפועלים

על-פי סידורי הבטחון של הצבא, והתחלנו אתמול במבצע. יושב-ראש הגוש ביקש מאתנו 500

עובדים בשני שלבים. לאתמול הוא ביקש רק 300, ותוך שבוע להוסיף להם עוד 200. הם

חששו מאד שהקליטה תהיה קשה. אתמול הגיעו בסביבות 260 עובדים, ואני חשבתי שאם

יגיעו 150 במקום 300, עדייו אראה בכך הישג. היום הגיעו לעבודה 305 עובדים. הגיוס

בלשכות התעסוקה בדרום הארץ היה ברוב המקרים מעולה, והנכונות לעבודה היתה גדולה.

בבאר-שבע היו בהמתנה למעלה מ-110 מובטלים שהיו מוכנים לצאת לעבודה. ברגע שאנשים

שמעו ברדיו על התכנית שלנו, עשרות טילפנו לשירות התעסוקה וביקשו להרשם. הייתי

בסיור בשכונת שפירא בתל-אביב ביום שישי, ואנשים ניגשו ושאלו אותי כיצד אפשר

להירשם לעבודה בגוש קטיף. שאלתי אותם למה להם לנסוע מתל-אביב, והתשובה הי תה אם

נותנים 30 שקלים יותר משכר המינימום ליום, כמה עובדים יכולים לקבל זאת היום?

עד שיסתיים השבוע הראשון, איני מוכנה לומר אם זה הצליח או לא. למושבים נתנו

הכשרה פנים מפעלית. אלה עובדים שצריך ללמד אותם כיצד לקטוף עגבניות

ופרהים. תמרצנו אותם בכל דרך אפשרית: בשכר ובהסעות, כולל 14 עובדים במשמרת שניה

שגם אותם אנו מסיעים מנתיבות למשתלה הגדולה באהד המושבים.

מליאת הממשלה החליטה ביום ראשון, על-פי הצעתי, לההליף 1000 עובדים בהקלאות

בעובדים ישראלים. ביקשתי ממנכ"ל שירות התעסוקה לדאוג לכך שגם בדואים מאיזור

באר-שבע ייכללו בתכנית היציאה לעבודה בהבל קטיף. לא הגבלנו את התכנית הזו לשום

הבל ארץ או יישוב בארץ, אבל קבענו שמתוך ה-1000 האלה הבל קטיף יקבל 500 עובדים.

כל ה-500 הנותרים עומדים לרשות כל האי זורים האהרים בארץ, לההלפת תאילנדים ועובדי

שטהים.

יש בפני רשימה של תנועת המושבים וברז כל המושבים ומספר העובדים הזרים בהם:

בערבה ובכיכר סדום - 760 עובדים תאילנדים, בבקעת הירדן - 400 ובהבל אשכול - 300.

אני רוצה שתדעו כי נכון להבוקר יצאו לגוש קטיף 100 עובדים משדירות, 50 מאשקלון,

50 מאופקים, 50 מנתיבות ו-50 מבאר-שבע, כאשר שם נשאר מאגר גדול של אנשים המוכנים

לצאת. ברגע שנשמע מחבל קטיף איך זה עובד, האם העובדים נקלטו כהלכה ומה מידת

הנשירה, נוסיף עובדים על-פי בקשתם עד שנגיע לאותם 500.

אני הייבת לומר כי אהד הוויכוהים הקשים שהיה לי באותה ישיבה בחדרי, היה עם

עזרא ממושב שדה יציק, הנמצא לא רהוק מהמושב שלי - כפר הוגלה. תיגברנו את שדה יצחק

פעמיים בכה עבודה ישראלי. בפעם הראשונה לא הצלחנו, כי הלק גדול מהעובדות ששלחנו

נרשמו בשירות התעסוקה שלא על מנת לעבוד אלא כדי לקבל דמי אבטלה. למחרת תיגברנו את

העובדים מחדש, ואמר לי מנכ"ל שירות התעסוקה שעזרא טילפן ואמר שהתכנית פועלת לא

רע.

מדובר על-כך שבארץ עובדים כ-10,000 עובדים זרים ללא

רשיון. אני מניחה שהמספר הזה גדול יותר באופן משמעותי. בסקטור הרפואי והפרטי, בו

עובדים בעיקר פיליפיניות, מועסקים 1780 עובדים. בתעשיה ושירותים - 2042, בחקלאות

- וכאן מדובר רק בתאילנדים - 1460. בבנין - כ-800. אני מדברת רק על אלה שעובדים

ברשיון. מדי יום מגיעים עובדים מדרום לבנון. נכון לחודש ינואר הגיעו משם 2300

עובדים, רובם בבנין, תעשיה ושירותים.

הוועדה הבינמשרדית הוסמכה לאשר עד 500 מומחים לבניה. מכיוון שהוועדה לא סיימה

את עבודתה בגלל בעיות אישיות באגף זה בשירות התעסוקה, הוסכם על דעת משרד הפנים לא

לפגוע בפועלים הזרים עד להחלטה הסופית. עד כה ידוע על 800 עובדים. אני רוצה

להודיע כי לא יהיו בארץ יותר מ-500 עובדי בנין ברשיון. אני רוצה להקריא לכם

נתונים מדף מחשב אחד, כדי שתדעו באיזה תחומים אושרו עובדים זרים: סתת, לטש, עוזר

טכני, מנהל מרכז מידע, מדריך מקצועי, עתונאי, אם בית, מנהל פרוייקט, מורה לשיאצו,

איש מכירות, ברוקר, חלפן, עורך לשוני, גרפיקאי, מפיק תכניות בטלוויזיה, נגן, מורה



למחול, מורה לבחינות פסיכומטריות, פיזיקאי, גנן, כורת עצים, מאבטח כספים, מהנדס

אלקטרוניקה, מהנדס תקשורת, מהנדס אזרחי, מהנדס בנין, מהנדס מכונות, אדריכל, מנהל

מחלקת תחזוקה, איש שירות ואחזקה, טכנאי מכשור ובקרה, כרסם, מבלטן, מפעיל ומכונן

מכונות, נגר רהיטים, דפס אופסט, טבח, אופה, צבע בתעשיה, מפעיל ציוד מכני, מזכירה,

מנהל חשבונות, פקיד קבלה, מלונאי, סוכן נסיעות, מנהל ומדריד חברתי, מדריך נוער

ומלצר. זה רק דף מקרי של עסוקים. יכול להיות שהיה חיוני להביא את מחציתם, אך ברגע

שנוציא את הנתונים על העובדות הפיליפיניות בארץ, תחשכנה עיניכם. למי אישרו, למה

אישרו וכמה אישרו.

אני מודיעה ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה: נשקיע בעובדים ישראלים כל מה

שצריך, ותאמינו לי שהיה קרב ומאבק עם שר האוצר ומשרד האוצר בענין זה. אך מרגע

שהתכנית אושרה בממשלה, קיים שיתוף פעולה מעולה ועובדים נהדר. אבל בדרג מקבלי

ההחלטות, כולל בישיבת הממשלה אתמול, קיימים ויכוחים נוקבים על סבסוד ישראלים

ובמיוחד יהודים העובדים בחקלאות או בבנין. אני אומרת זאת כאן שמי שהענין

הישראלי איכפת לה, אך גם כמי שהענין היהודי איכפת לה: אנו מוכרחים לחחזיר את

היהודים לעבודה בחקלאות ובבנין. אני יודעת שלקחנו על עצמנו משימה קשה מאד. לא קל

להחזיר ישראלים ובמיוחד יהודים לעבודה בחקלאות, בעיקר בגלל השכר הנמוך והתנאים.

אבל אני חושבת שזו חובתנו.

אלה הדברים שרציתי למסור. נמצא כאן מנכ"ל שירות התעסוקה, ואפשר יהיה לשמוע

ממנו יותר פרטים. אנו עוסקים בכך אישית. עם צבי הנדל אני משוחחת טלפונית לפחות

פעמיים ביום, ודוד לפלר לפחות עשר פעמים ביום. אני מציעה שנשמע את דבריו של צבי

הנדל, כדי שנדע כיצד ההסדר החדש עובד בגוש קטיף.

אני רוצה שנקבל דיווח מנציגי התאחדות הקבלנים, כדי לדעת מה המצב ומה אתם

מתכוונים לעשות.

אנו נמצאים בקשר עם השרה, אבל שמעתי גם את דעת האוצר והמצב אבסורדי לחלוטין:

ברור שאנו נמצאים בתהליך של ירידה במספר העובדים מהשטחים. היום עובדים אצלנו

כ-140 אלף עובדי בנין, ואני מניח שאנו הולכים לקראת פיטורים של 20 אלף. יכולנו

לפטר כבר לפני שלושה חודשים, אך אנו מקווים שבקרוב עומדים לצאת עם הרבה עבודות

תשתית ועבודות צבוריות. הקבלנים מחזיקים היום במאגר כח העבודה, גם מבלי שכולם

יעבדו וזו הוצאה רצינית. אם נראה שהדברים תקועים, נצטרך להוציא מהענף כ-20 אלף.

מנגד, יש בעיה של עובדי השטחים שסכנה להביאם היום למבנים. אני כמנכ"ל

ההתאחדות, היכן אהיה אם יתברר שלא עשינו שום דבר כדי למנוע רצח של קבלן או עובד

ישראלי. לכן הנושא הזה חייב להיות מטופל. שואלים אותי, מדוע אנו מבקשים להכשיר 20

אלף עובדים כאשר אנו מצמצמים את מספר העובדים. במצב בטחוני כזה, אי אפשר להמשיך

יש לנו נזקים עצומים עקב אי הגעה לעבודה בגלל הרמאדן ובגלל עוצר.

האם הרמאדן הוא ענין חדש?

ביום כיפור הם מוכנים לעבוד, אבל אנחנו לא עובדים. כל יום זכרון לחלל זה או

אחר, הוא סיבה עבורם שלא לבוא לעבודה. יש לנו נזקים כלכליים קשים, אבל אין עובדים

ישראלים. ישראלים אינם רוצים לעבוד, אבל מי שרוצה - אינו יודע. עבודת הענין היא

עבודה מקצועית הדורשת הכשרה רצינית. הגענו לתכנית משותפת עם משרד העבודה, ואנו

יכולים לקלוט בעבודה 10,000 עובדים כבר מחר בבוקר, אם יכנסו לבתי-הספר.

כמה הכשרתם בשנה שעברה?

מ' ברעם;

במשך שנתיים הכשרנו 20 אלף עובדים. אני יכול להוכיח ש-30 אלף עובדים נקלטו

בענף. מתוך 140 אלף העובדים בענף, 30 אלף הם עובדים ישראלים. אני רוצה לקלוט

עכשיו עוד 20 אלף, אם יהיו מיומנים.

היו"ר ע' פרץ;

כמה מתוך ה-140 אלף הם עובדי יש"ע?

מ' ברעם;

אני מעריך את מספרם ב-60-70 אלף. יש בעיה של מחסור בעובדים בענף, אבל אנו

זקוקים לעובדים מיומנים והם אינם. איני רוצה להרגיז את השרה ולומר: תנו לנו

עובדים זרים. אנו מבינים את המצב, ולכן אני פונה ומבקש לאשר את תכנית השרה להכשרה

מיידית של 10 אלפים עובדים אותם נקלוט במשך השנה. אנו עושים כל מאמץ לשם-כך.

כמה מתוך ה-20 אלף שקיבלו הכשרה, אכן נקלטו בענף הבנין?

בערך 50 אחוז, לא בגלל שלא רצינו לקלוט אותם. הלקם באו להכשרה, היו ארבעה

חודשים ואחר-כך ביקשו לקבל דמי אבטלה. הם הגיעו להכשרה על מנת לקבל דמי אבטלה.

חלק מהם לא נקלטו משום שלא התאימו. לא כל אהד מתאים לעבודה. הפעם אנו רוצים לערוך

מיון הרבה יותר רציני של כח-האדם. 4 חודשי הכשרה אינם מספיקים. איני רוצה לומר

מה יהיה בעתיד, אם תכנית האוטונומיה תצא לפועל. אני חושש שגם אז לא נראה בענף זה

בואו נכשיר 20 אלף עובדים לענף, על מנת שנקלוט

אותם אחר-כך.

ב-1987 היו אצלנו כ-20 אלף עובדי יש"ע, ובעקבות מלחמת המפרץ ירדנו ל-7000.

נמשיך לרדת, במידה ונצליח לגייס כח-אדם. בתוך ה-7000 האלה, ישנם רבים שצברו נסיון

במפעלים, ויש אנשים שקשה מאד יהיה להחליפם, אך אנו נמצאים עתה במגמה של החלפה

ונשמח להחליפם, אם יהיה שיתוף-פעולה איתנו בקשר להכשרה.

היו"ר ע' פרץ;

יש לכם תכנית? האם הגשתם תכנית?

י' גרשפלד;

יש לנו תכניות.

היו"ר ע' פרץ;

האם הצגתם את התכנית בפני הממשלה?



י' גרשפלד;

כן.

היו"ר ע' פרץ;

האם אפשר לקבל העתק ממנה?

י' גרשפלד;

כן.

היו"ר ע' פרץ;

אנו עוברים עכשיו לחקלאות, נציג תנועת המושבים בבקשה. לשוק הפיליפיניות לא

נגיע היום. קיבלתי הודעה ששלושה עובדים במשקי עופות הוהלפו בעובדים זרים

קוריאנים.

ש' שמחון;

במוצאי-שבת קיבלתי הודעה מעובד שפוטר ובמקומו הכניסו קוריאני. הוא אמר לי

שפיטרו שלושה עובדים, ובמקומם הכניסו שלושה קוריאנים.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

מאין מביאים את הקוריאנים? איך הם מגיעים ארצה?

ש' שמחון;

הם קיבלו את אישור שירות התעסוקה, מאדם ששמו בצון. אותם עובדים שפוטרו,

עובדים כבר עשרים שנה במערכת. אם קיימת התנגדות לעבודתם של עובדים זרים, היא

צריכה להיות בכל התהומים.

אנו לא בעד יבוא עובדים זרים לתעסוקה בחקלאות. יהד עם זאת אנו בעד מציאת

פתרונות לחקלאים בעבודה חקלאית, ומצד שני בעד בטחון כלכלי לאנשים. אנו מעונינים

להכנס למהלך משותף עם שירות התעסוקה, על מנת למצוא פתרונות שבמסגרתם ניתן יהיה

לגייס עובדים לעבודה בחקלאות. אנו מציעים הקמת יחידה משותפת למשרד העבודה

והרווחה, לשירות התעסוקה ולתנועת המושבים, לגיוס כח-אדם לחקלאות. מאחר ויש רגישות

לייבוא כח-אדם באמצעות חברות פרטיות, אנו מוכנים לדאוג לייבוא העובדים באופן

ישיר.

אני רוצה להתייחס לנושא מיכסת העובדים הזרים: ייתכן שבעתיד הקרוב יידרשו

לתנועת המושבים פחות מ-1470 העובדים הזרים, ולא צריך יהיה להזיק במספר הזה. צריך

להתייחס אל הנתון הזה כאל נתון משתנה. בתיאום עם שירות התעסוקה, אפשר להגדיל או

לצמצם את המספר. אני מביא בחשבון שישנה הצעה של השרה לאשר לתנועת המושבים להחליט

על-פי סדר העדיפויות ובהתאם לנתונים המשתנים, להיכן להפנות את העובדים. אם תוטל

אחריות על תנועת המושבים, היא תיקח על עצמה את האחריות אך גם את הסמכות להחליט.

לא יעלה על הדעת שנחליט כאן כרגע, היכן יש צורך. החלוקה הזו אינה חלוקה מאוזנת,

ולכך גם אני מסכים. אני חושב שבתקופה זו קיימת בעיה אמיתית ביישובי קו התפר,

ואליה צריך להתייחס בנפרד. אני לא חושב שהפתרון המיידי לבעיה של ישובי קו התפר,

יכול להימצא במסגרת המיכסה הקיימת. קל ונוח לומר שתנועת המושבים תחלק את המכסה,

אך זה בלתי אפשרי אם קובעים שבערבה עובדים 760 זרים, ואת חלקם צריך להעביר

ליישובי קו התפר.

לכן אני מציע שהמיכסה לא תהיה סגורה, אלא אפשר יהיה להגדילה או להקטינה בהתאם

לצרכים, ואנו נשתדל מאד שלא תעבור את ה-1460. אני חושב שאין זה נכון להיצמד למספר

שבסביבות ה-1000. מה יקרה כאשר נעבור את ה-1000? אני חושב שלכך לא היתה כאן



התייחסות. אני מציע שנאמר כי המספר יכול לעלות או לרדת בהתאם לצורך. אני שמח

שנאמר כאן כי העובדים הזרים אינם מוגבלים רק לאי זורים מסוימים, אלא יכולים להשתבץ

בכל חלקי הארץ. אני שמח על שנעשה מאמץ אמיתי על-ידי השרה ועל-ידי שירות התעסוקה,

לתת פתרונות אמיתיים לעבודה בחקלאות. אף אחד לא יצליח לסכסך בין בת המושב לביו

תנועת המושבים, ונמשיך לעבוד בשיתוף פעולה.

לא אמיר ולא עזרא.

עי מאור;

לא מובו כמה עובדים זרים עובדים היום ללא אישור.

ד' לפלר;

אין כמעט עובדים זרים בחלאות ללא אישור.

שי תירוש;

אין בכלל.

היו"ר ע' פרץ;

אנו מקיימים את הדיוו כאו תחת הצל הכבד של הארוע בבית-הספר בירושלים. השרה

מקבלת דיווחים כל הזמו, והיא תוכל למסור לנו דיווח בסוף הישיבה.

אני רוצה לפנות אל מזכיר תנועת המושבים; אני רוצה לדעת ממך, איזה תנאים אתה

תובע מחקלאי אשר מקבל הטבה בצורת עובדים זרים העובדים באינטנסיביות שונה.

ש' שמחון;

צריך להביא בחשבון שהעלות לחקלאי הרבה יותר גבוהה מהתשלום שמקבל העובד; מדובר

במגורים ברמה סבירה, מדובר בהוצאות כלכלה, חשמל, מים וביגוד. זוהי הוצאה נוספת של

300-400 דולר לחודש.

היו"ר ע' פרץ;

עובדה שהחקלאים רוצים בעובדים הזרים. האם אתה מתכוון לתבוע שכל משק אשר יקבל

עובדים זרים, יצטרך לקלוט גם עובדים ישראלים?

בוודאי. הגשנו לשירות התעסוקה הצעה שבמסגרתה אפשר יהיה לקלוט עולים וחיילים

משוחררים יחד עם העובדים הזרים. יש לנו כוונה אמיתית להיות שותפים למאמץ שנועד

לפתור את בעית האבטלה. התכנית הוגשה לדוד לפלר לפני כחודש, ובמסגרתה הבענו את

נכונותנו להשתתף במאמץ. צריך להביא בחשבו ו שבמשק החקלאי המשפחתי יש קליטה מתמדת

של עולים מרוסיה ומאתיופיה,בלי שום קשר למאמצים המושקעים כרגע על-ידי שירות

התעסוקה ומשרד העבודה והרו וידן.

היו"ר עי פרץ;

אני שואל אותך; האם זה יהיה תנאי לאפשרות העסקתם של עובדים זרים?



ש' שמחון;

כו.

היו"ר ע' פרץ;

שוק העבודה בישראל הופך לאט-לאט לג'ונגל, שיש לעשות בו סדר.

צי הנדל;

הקדמת ואמרת את מה שרציתי להגיד. בארץ שלנו שום דבר לא פשוט, ואין גם פתרונות

פשטניים. אנו עושים מאמץ גדול, בעזרה אדירה של השרה ושל לשבת התעסוקה, עד אחרון

העובדים בלשכות, ובעזרה של ההקלאים עצמם. לא קל לבצע את המעבר בהתייחסות

מ"בן-דוד" ל"אח", והדברים ידועים. יש לנו נסיון של יום אחד בהעסקת יהודים במקום

ערבים, ואני יכול לומר לכם שהיו אתמול כאלה שעבדו מצוין, אך היום לא הופיעו

לעבודה. אני מקווה שנתגבר על ה"פשלות" הקטנות שהתגלו.

כאזרח ישראלי אני רוצה לומר שאני חושש מהמצב, ואני סבור שאנו צריכים לנהוג

בזהירות. צריך להיזהר מהאמירה הסוחפת שערבים מיש"ע לא יעבדו אצלנו, ולא רק אצלנו

- בכל הארץ. רובם אינם רוצחים, אני חי איתם, מיעוט קטן מהם הוא כזה.

טי אלסאנע;

טוב ששומעים כאן משהו הגיוני.

צי הנדל;

שום הקשרים פוליטיים לא קיימים אצלנו בעניו הזה. הם בני-אדם. יש משקים בהם

יש עובדים ותיקים שאפשר לסמוך עליהם, ודרשתי מהם לא לפטר את העובדים. אני מקווה

שבעיות הבטחון תיפתרנה, כי לא ייתכן שמדינה שיש בה אזרחים מסוג מסוים, ונחליט לא

לתת להם עבודה. צריך לנקוט בזהירות; במקום בו יש עובדים מתחלפים שחוששים מהם בעת

הזו ובזמן הזה, צריך להיזהר מהם .אבל כאשר מדובר באלה שאנו מכירים, איני חושב

שהם יהפכו את עורם וישתמשו בסכין.

יש קטע אחד שהוא פרובלמטי, ואני שמח על שמזכ"ל תנועת המושבים התייחס אליו.

אצלנו בגוש יש לתנועת המושבים שני מושבים לא חקלאיים - איני מבין מדוע מזכירים רק

את תנועת המושבים - יש משק שיעסיק רק יהודים, ואין לי בעיה עם זה. יש משק שיעסיק

רק ערבים, ואין לי בעיה גם עם זה. משק שחייב להשאיר עובדים קבועים במשך שעות

רצופות, לא יוכל להעסיק עובדים יהודים לצד עובדים ערבים. אתמול קרה לי מקרה כזה,

והעובדים היהודים אמרו שאינם מוכנים לעבוד עם ערבים. אם רוצים להכניס עבודה עברית

למשק החקלאי, חייבים להביא בחשבון לתקופת מעבר גם העסקתם של עובדים תאילנדים. אם

אנו הולכים עכשיו לקראת עבודה עברית באיזור שלנו, צריך להביא בחשבון שבחלק

מהמשקים בהם קיימת עבודה מעורבת, לא נצליח בניתוח הזה אם לא יהיה גבוי של עובדים

תאילנדים לתקופת מעבר של עד שנה. לא צריך להיבהל מן הפתרון הזה, כי בזכותו יבואו

לעבוד גם יהודים.

שי תירוש;

ענף הפרחים הוא ענף שב-7-8 השנים האחרונות צמח מייצוא של 50 מליון דולר

לייצוא של כ-200 מליון דולר. עד לפני כחצי שנה העסקנו עובדים מהשטחים, ישראלים

ובדואים, מבלי להשתמש כלל בעובדים זרים. בכל בעיה אשר עולה, הענף מטפל במרוכז

ומנסה להגיע לפתרון. מדיניות הענף במשך כל השנים היתה להעסיק עובדים ישראלים.

לפני שנה באנו עם תכניות שונות לשירות התעסוקה, על מנת להכניס עוד עובדים ישראלים

ועולים חדשים לענף. עבדנו עם שירות התעסוקה במשך קרוב לשנה וחצי, במאמצים בלתי

נלאים, על מנת להכניס עובדים ישראלים לעבודה בענף, אך הנסיון הסתיים לצערי בכשלון

חרוץ.



לפני כארבעה-חמישה חודשים יצר איתנו הג'וינט קשר, ונתן לנו שלושה רכזים

איזוריים. בסיוע הג'וינט ועם 600-700 ש"ח של סבסוד ישיר לעובד, יש לנו היום

380-400 עולים חדשים העובדים בענף לשביעות רצונם ולשביעות רצונו של הענף.

באיזורים מסוימים, למרות רצוננו, איננו יכולים למצוא עוד עובדים באתרי הקרוואנים.

אנו משתדלים להשקיע את כל המאמצים ואת כל האמצעים, על מנת להפיק את מלוא

הפוטנציאל של העובדים הישראלים.

אני מוכרה לומר שאני מתלהב מאד מן המרץ שמשקיעה השרה בנושא ומן הנהישות, אד

לצערי אני ספקן. אני חושש שמהר מאד תיווכחו לראות שכל המאמצים האלה היו לריק.

למה מוכרחים להיות פסימים מראש? האם כדי להביא לפארן 118 עובדים זרים

ולעין-יהב - 188 עובדים?

שי תירוש;

יש לנו נסיון.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

בשביל זה באנו לארץ הזו? לעשות הקלאות עם תאילנדים.

ש' גוטמן;

גם לא עם ערבים.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

אשר לערביי יש"ע, כל עוד ממשלת ישראל מחזיקה בשטחים האלה, יש לה מחוייבות גם

לקיומם.

שי גוטמן;

עד לגבול מסוים. שיעבדו במקומותיהם.

שי תירוש;

אמרתי שאני מעריץ את נהישות הההלטה ואת הלהיטות של השרה ושל משרד העבודה. עד

לפני הצי שנה, לא היתה פניה של הענף לקבל עובדים זרים. השקענו מאמצים בהסברה

ובעבודה יזומה עם שירות התעסוקה ועם כל גורם שהיה מוכן לשתף איתנו פעולה, על מנת

להעסיק עובדים ישראלים. מעולם לא פנינו כדי לקבל עובד זר. הנסיון המצטבר שלנו -

שאי אפשר לבטלו - אומר שעובדים נוספים לא יבואו, גם אם ניתן להם 30 שקלים נוספים.

אם יהזיקו שלושה הודשים, זה יהיה נס.

מה שהוציא אותי משלוותי הוא הנושא הבטחוני. התאחדות הקבלנים אומרת שהנושא

הבטחוני באתרי הבניה הוא בעיה קשה. כאן אנו מדברים על משקים בהם עובד ישראלי עובד

יחד עם שלושה-ארבעה עובדים מהשטחים, וכאן מדובר בסכנת נפשות. ההקלאים פשוט מפהדים

פהד מוות. גם ערביות ישראליות פוהדות לעבוד עם ערבים מעזה. לנושא הבטחוני אין

פתרון, אלא אם ניצור מצב בו יעבוד החקלאי עם עובדים ישראלים ועם עובד זר. אנו

מעסיקים אלפי פועלים מהשטהים, ולא נוכל לבטל לחלוטין את עבודתם. אם מסכימים עם

בעית הבטחון בערבה, אני רוצה להזכיר כי לא רק בגוש קטיף היו רציחות.גם בכפר יעבץ

נרצח חקלאי על-ידי שני עובדיו, אשר גנבו את רכבו וברחו, ועד היום לא נתפסו. עמרם

קלעג'י ממשרד הפנים, התנגד בתוקף לתת רשיונות עבודה לתאילנדים, עד לרגע בו נרצה

אחד החקלאים במושב שלו. כאשר באה המשטרה לתענכים, הנחייתה לחקלאים היתה לצאת

בזוגות אל השדות. כיצד אפשר לומר לשני חקלאים ללכת ביחד לאותה חממה? אם אין

פתרון בטחוני, חייבים לרושוב על ההיבט הזה.



ענף הפרחים מייצא ב-200 מליון דולר. וקשרה ביקרה בבית האריזה במבועים, והזדמן

לה לפגוש שם את הפועלות. כולן שבעות-רצון ומקבלות שכר הוגן. ענף הפרחים לקח את

בית-האריזה הזה עוד לפני שלוש שנים כפרוייקט.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

אתם מסוגלים, אתם צריכים רק לרצות.

שי תירוש;

אנו מסוגלים, בתנאי שאף אחד לא יקבע אקסיומות. תוך שיתוף-פעולה אפשר.

אם אנו מייצאים ב-200 מליון דולר, ומכך מתפרנסים בכבוד 3000 חקלאים, ועוד

עובדים אשר עובדים בקטיף, על גב הייצוא הזה אנו מעסיקים צי שלם של מטוסים, חמישה

מטוסי ג'מבו, צי של בתי אריזה, בתי-חרושת לפוליאטילן, בתי-חרושת לקרטון וצי של

משאיות. זה מתחיל עם אותם אלף תאילנדים שאיננו רוצים, אך אם לא נמצא פתרון אחר

לעבודתם, הענף יצטמצם. פירוש הדבר שנוכל להעסיק פחות עובדים ישראלים. לכן אסור

לקבוע אקסיומות. צריך להיות את המצב ולמצוא לו פתרון.

הצעת היושב-ראש נראית לי מאד. זו הצעה שהעלינו אותה בכתב לפני ארבעה חודשים,

שעל כל עובד זר יהיה עובד ישראלי ועובד מהשטחים.

אתם רוצים 3000 עובדים תאילנדים. לא תקבלו אותם.

היו"ר עי פרץ;

אני מבקש לשמוע ממנכייל "מנפאואר"; האם כחברת כח-אדם אתם מייבאים עובדים זרים?

י' מיכאלי;

אנו לא מעסיקים כלל עובדים זרים. אנו מעסיקים רק ישראלים, למעט שלוש מזכירות

באנגלית בעונת הקייץ. אשר ליכולתנו להכניס מובטלים ישראלים אל תוך שוק העבודה,

במשכורת המשולמת היום אין הם מוכנים לעבוד.

היו"ר ע' פרץ;

בשום ענף? אני יודע שלתעשיה אתם מספקים הרבה מאד עובדים.

י' מיכאלי;

בשכר המינימום איננו מצליחים להשיג עובדים. שכר המינימום הוא 6.30 שקלים.

צריך להגיע ל-7-7.5 שקלים, כדי להוציא אנשים לעבודה. כאשר נותנים לעובדים האלה

סבסוד נוסף, המעלה אותם מעל לשכר המינימום, אפשר להוציא אותם לעבודה. ישראלים

יעבדו בעד 1800 שקלים לחודש, אך לא בעד 1200 שקלים. השאלה היא אם ניתן להחזיק

עובדים בשכר כזה למשך זמן ארוך. על-פי מה שנמסר כאן, 1500 שקלים משלמת המדינה

וכ-1000 שקלים משלם המעסיק. בתנאים אלה לא ניתן יהיה להמשיך לאורך זמן, לכן צריך

תיקון מעבר לכך, כדי שיוכלו לקבל את השכר הזה. המעסיקים עצמם לא יתנו שכר של 2500

שקלים לחודש.

היו"ר עי פרץ;

אבקש מנציג התאחדות האיכרים להוסיף כמה משפטים.

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, במשך עשרות שנים אנו משתפים פעולה עם שירות

התעסוקה בכל הנוגע להעסקת עובדים. ב-15-20 השנים האחרונות היתה זרימה של פועלים

מהשטחים, אך נכנסו למבצע של החלפת עובדים מהשטחים בעובדים ישראלים בבתי-האריזה

לפרי-הדר ולפירות נשירים. המבצע נמשד כשמונה שנים, ואני יכול לציין היום שכמעט

ואין עובדים מהשטחים בין 3500 העובדים בבתי האריזה, וזאת בזמן שבעבר הירק היה של

שני-שליש עובדים מהשטחים לעומת שליש ישראלים. הדבר היה כרוך בתרומה מצדנו גם

בנושא השכר והתנאים הנלווים, אבל אני הושב שהצלחנו בכך ואנו רואים בכך תרומה

מבהינה בטחונית ומבחינת טיב העבודה, ויש לזכור כי רוב הפרי הולך לייצוא.

הנסיון של שיתוף פעולה עם שירות התעסוקה היה חיובי משום שהוא היה הדדי. היתה

לנו ועדת תלונות משותפת, ובכל מקום: בפרדסים ובגני-הירק, אם היתה הפרה של חוק או

תקנה, התלונה הובאה לוועדה המשותפת. היוזה לנו גם ועדת תלונות משותפת מרכזית. בכל

שנה, עם תחילת עונת ההדרים, אנו מקימים מטה קטיף ארצי, המשותף לכל גורמי העבודה

בחקלאות ולמוסדות כמו ההסתדרות, התאחדות האיכרים ושירות התעסוקה, ובו אנו מלבנים

את כל הבעיות.

בתקופה קצרה יחסית, מדצמבר עד סוף אפריל,

אנו זקוקים לכ-30 אלף עובדים. איני אומר ששוק העבודה הישראלי אינו יכול לספק 30

אלף, אך עובדה היא שבכל השנים לא הצלהנו להתמודד עם הנושא ונאלצנו לגייס גם

עובדים מהשטחים ועובדים זרים. ראשית, אני סבור שכדאי להיעזר גם בנסיון של אחרים.

שנית, הייתי מציע שיוקם פורום משותף אשר יעקוב ארד מצב כח-האדם בחקלאות. אני חושב

שנוכל לתת לשרה אינדיקציות, מה ניתן לעשות בשטח.

האם אתם מעסיקים היום עובדים זרים?

אנו לא מעסיקים עובדים זרים, פרט לאלה אשר עובדים בחווה בדרום ובאילת. אלה

עובדים בודדים, כ-15 איש בסך-הכל. מסרבים להקצות לנו כח-אדם זר, ואנו מתמרמרים

על-כך כל השנים. חברות כח-אדם מקבלות היום עובדים מן השטחים, ואילו החקלאי הבודד

המבקש שניים-שלושה או המישה, מסרבים לתת לו. אני הושב שיש כאן התנהגות בלתי

מובנת.

אשר לשכר המינימום, אני מבקש להזכיר שהחקלאי נתפרנס מחקלאות. הוא צריך

להתקיים, אחרת לא יוכל לשלם שכר לאחרים. אם ייאלץ לשלם שכר מעבר לסף הרווחיות

שלו, הוא פשוט לא יעסיק עובדים.

אני מבקש לשמוע מנציג משרד הפנים, האם המספרים שהשרה הקריאה הם המספרים

הידועים לכם?

על-פי המספרים הרשומים אצלנו, יש 2000 עובדים זרים בבנין העובדים ברשיון. אנו

מנהלים מו"מ עם חברות הבניה על הוצאת חלק מהם. הוועדה שהתכנסה בשירות התעסוקה,

להארכת רשיונות שהייה של פועלי-בנין בארץ, עדיין לא קיבלה הרולטה לגבי ההמשך.

התעריך האחרון הקובה הוא 31 במרץ, עוד פחות מעשרה ימים. אם לא תתקבל החלטה,

האנשים ישארו בארץ. עד שלא תיפול החלטה, לא נוכל לפעול נגד הברות הבניה.

אשר לעובדות הפיליפיניות, הן מתחלקות לשתי קבוצות: אלו שעובדות בסיעוד או

במקצועות כעין סיעודיים, על-פי המלצת שירות התעסוקה, ואלו העובדות במשק בית -

החלק הארי שלהן ללא רשיון. הן עובדות לפעמים כבר שנים רבות, וטרם נעשתה פעולה כדי



להוציאן מן הארץ. חלק מהעובדות הפיליפיניות מובאות בדרכים שונות על-ידי חברות

כח-אדם, גם באלו שאינן רשאיות לעסוק בייבוא עובדים זרים.

ד' מנע;

על-פי איזה חוק?

י' טוב;

חוק שירות התעסוקה, אשר אומר כי אסור לחברות כח-אדם לעסוק בייבוא עובדים

זרים. על-פי הערכה שלנו יש בארץ כ-2000 פיליפיניות.

היו"ר ע' פרץ;

על-פי בדיקה שלי, אני יודע שיש בין 3500 ל-4000.

י' טוב;

מדובר גם על 10-20 אלף, אך ללא כל בסיס.

היו"ר ע' פרץ;

אין לך יכולת לעשות בדיקה?

י י טוב;

אין אפשרות לעשות בדיקה.

היו"ר ע' פרץ;

כלומר מרגע שעובדת פיליפינית נמצאת בבית, אין לך שליטה על-כך?

י י טוב;

על אלו שעובדות ברשיון יש לנו שליטה. עם מתן הרשיון לעבודה בסיעוד או

בשירותים, אנו מקבלים ערבות בנקאית.

היו"ר עי פרץ;

כמה עובדות ברשיון רשומות אצלכם?

י י טוב;

כ-5000, לא רק פיליפיניות.

ד' לפלר;

הבעיה היא בעית השכר, כמו שאמר מנכ"ל "מנפאואר". כל עוד אין מבטלים את חוק

ביטוח אבטלה וכל עוד לא דורשים מאנשים לחיות בתנאים שאינם מתאימים למדינת ישראל -

אי אפשר לכפות עליהם לעבוד עבודה פיזית קשה בשכר מינימום. הפתרון לאורך זמן יכול

להיות רק בהעלאת שכר באותם ענפים שרוצים לבססם על כח-אדם מקומי ישראלי. מה שעשינו

לתקופת ביניים הוא סבסוד מצויין. מדצמבר עובדת התכנית של סבסוד העבודה בחקלאות

ב-30 שקל לעובד. בנוסף. לעולי אתיופיה המועסקים בחממות, ישנם עוד 300 עובדים

באיזור הדרום, אשר מקבלים סבסוד מיוחד על-פי סיכום בין ראש הממשלה לשר האוצר. אם

עובד ישראלי ידע שהכנסתו תהיה 1500-1600 שקל לחודש, הוא יעבוד בחממה. אם יתנו לו

1200, הוא לא יבוא לחממה.



לגבי מושב שדה יצחק, אשר היה מהמיליטנטים ביותר בנושא התאילנדים, נתנו לו

טיפול מיוחד. סידרנו הסעות אשר יביאו את העובדים עד המושב, ועל-פי מה ששמעתי

אתמול הענין עובד פחות או יותר. הסעות וסבסוד שכר יכולים לפתור את הבעיה.

ביום ראשון לפני שבוע, היה כנס חירום של חקלאים בו השתתפו כמה מאות. אני

מייצג היום את אותם חקלאים, שלא באו באוטובוסים של ההסתדרות, ולא את החווה

בנס-ציונה. אני מייצג את החקלאים מגוש קטיף ומכפר ויתקין, שהם קורבן בכל מקום בו

החמאס יכול לתקוע סכין.

מדברים כאן על סבסוד העובדים ועל פתרונות איורים, אבל בינתיים הדם נשפך. כמה

מושבניקים נרצחו עד עכשיו? כבר איבדנו את הספירה. יושב כאן דוד מנע, והוא יודע

יותר טוב ממני את כל התכניות. עד היום, למעט היוזמה החדשה של השרה נמיר בגוש

קטיף, שום דבר לא קרה. אותם אנשים שרוצים עובדים זרים, הם אויש אנשים הרצים

ומחפשים גם עובדים ישראלים. אתמול בערב אמא של משה בר-סימן-טוב נגרמת מודיעין

התקשה לאשתי כדי לומר לה שבנה לא יבוא לעבודה בגלל התכווצות שרירים. לא באים

לעבודה, כי מפחדים.

לא שמעתי כאן שרוצים לבטל את דמי האבטלה, וזו הבעיה. תבטלו את דמי האבטלה,

ולא יהיה צורך בתאילנדים.

ת' גוז 'נסקי;

נהפוך את כולנו לתאילנדים.

א' דרורי;

תבטלו את חוק דמי האבטלה, ויהודים וערבים יעבדו ביחד.

נשמעו כאן מספר הצעות, הן של חברי הוועדה והן של דוברים מכל הכיוונים. ההצעה

הסבירה שנשמעה כאן היא שיש לעבוד במשותף. יכול להיות שצריך להתחיל לחפש פתרון

לשאלה, כיצד יכולים ישראלים ומעט הזרים העובדים ברשיון, לעבוד ביחד תוך שמירה

על-כך שהחקלאות לא תיפגע. אם מישהו יצטרך לסגור חממה, בגלל שאין לו עובדים זרים

והישראלים חוששים לעבוד עם ערבים, אני חושב שאי אפשר להשאיר את המצב כך.

יחד עם זאת, צריך לחפש כל דרך כדי לשלב כמה שיותר ישראלים בעבודות חקלאות.

אבל יש כאן בעיה של שכר. ההצעה של דרורי לבטל את דמי האבטלה, אינה מקובלת עלי. יש

עוד מאות אלפים שאין להם אפשרות לעבוד, וגם הם צריכים להתקיים. השרה כבר הציעה

באחד הדיונים הקודמים לצמצם ואף לבטל את הבטחת ההכנסה, ותמורת זאת לערוך תכניות

אחרות. הדרך היחידה הנראית לי היא לשלב עובד זר באותה מכסה שהשרה דיברה עליה.

ייתכן שלא צריך לקבוע מספר של עובדים זרים, בבחינת כזה קדש וראה. אם יהיה לחץ,

אפשר להוסיף מעט, אך צריך להשתדל תמיד להוריד את העובדים הזרים ולשבץ ישראלים

במקומם.

די מנע;

את נושא העובדים הזרים אני רוצה לחלק למספר סעיפים שצריך להבין מיסודם:

ראשית, בסופו של דבר מי שנותן את הרשיון לייבא עובד זר ארצה הוא משרד הפנים.

שירות התעסוקה רק נותן המלצה, ומשרד הפנים יכול גם לדחותה או לתת רשיון גם ללא

המלצה של שירות התעסוקה - והיו מקרים כאלה בעבר.



ת' גוז'נסקי;

החוק אינו מחייב אישור על-פי המלצה?

די מנע;

החוק אינו מחייב את שירות התעסוקה לתת המלצה. יש אמנה בין שירות התעסוקה

למשרד הפנים. זוהי אמנה ולא חוק, והיא אומרת שהרשיון בפספורט יינתן על-פי המלצה

של שירות התעסוקה. משרד הפנים יכול לקבל או לא לקבל את ההמלצה. היו מקרים שלא

קיבלו את ההמלצה, ונתנו רשיון ללא שירות התעסוקה. רק חוק אהד נוגע לכך: חוק

הכניסה והיציאה ממדינת ישראל. כאשר באה פיליפינית לשדה-התעופה בלי רשיון עבודה,

שואלים אותה מה היא מתכוונת לעשות בארץ. אם היא אומרת שבאה כתיירת, שואלים לכמה

זמן ואפשר גם לאסור את כניסתה ארצה. אם תיקחו את מספר האשרות שנחתם לפיליפיניות

בשנים האחרונות, לעומת מספר היוצאות מהארץ, תמצאו את מספר הפיליפיניות הנמצאות

בארץ. מאז שעזבתי את שירות התעסוקה ועד היום, על-פי הנתונים שבידי, עלה מספר

הפיליפיניות השוהות בארץ ברשיון ב-30 אחוז. הקריטריון היחיד לאישור עובדת

פיליפינית במקרה סיעודי הוא, שאותו אדם אינו יכול לשרת את עצמו ונזקק לעזרת

הזולת. צריך לבדוק לכמה אנשים ניתנו רשיונות על-פי קריטריון זה, ומה קרה לאחר שפג

תוקף רשיון השהייה בארץ.

יש החלטת ממשלה הקובעת כי ב-1.1.93 תופסק עבודתם של כל העובדים הזרים בבנין.

בזמנו התנגדנו להביא אותם ארצה, ועל-פי ההחלטה הזו היו 8000 עובדים זרים צריכים

לעזוב את הענף. למרות זאת, הם עדיין שוהים בארץ, בניגוד לחוק, לתקנות ולרשיון.

מדוע לא מוציאים אותם מהארץ? עובד שירות התעסוקה יכול להכנס למפעל ולחפש עובדים

זרים. אין הוא יכול להכנס לבית פרטי, אך הוא יכול להכנס למפעל. אפשר לעשות מבצעים

משולבים למשטרת ישראל, משרד הפנים ושירות התעסוקה, כדי לאתר את הפיליפיניות

השוהות בארץ ללא רשיון. אפשר למצוא אותן בכל מרכז מסיורי.

כפי שאמרתי, מסתובבים היום בארץ אלפי עובדים זרים ללא רשיון. בנתיבי איילון

שומעים רק רומנית, בדרך-כלל עובדים ללא רשיון התופסים מקומם של עובדים ישראלים.

ישנם ישראלים הרוצים לעבוד בבנין , ראינו זאת בתחנה המרכזית בתל-אביב. אשר לעובדים

התאילנדים, השרה הצהירה כי ברגע שיפוג תוקף רשיונם, הם יעזבו את הארץ. אני אומר

לכם, ואתם כולכם תהיו עדים, כי ברגע שיסתיים תוקף רשיונם - הוא יוארך כבמטה קסם

והם לא יוצאו מהארץ. אין סכוי שיוציאו אותם מהערבה ומבקעת הירדן.

אשר לעובדי יש"ע, רבים מהם מסתובבים ללא רשיון. רול דין אחר מאשר לגבי עובדים

זרים, וצריך לנקוט לגביהם אמצעי אכיפה שונים. צריך להחמיר את הענישה כלפי מעסיקים

המשתמשים בעובדים זרים ללא רשיון.

צריך לבטל את דמי האבטלה. אדם שילם כל חייו כדי להבטיח את

דמי האבטלה שלו. בתוך הביטוח הלאומי יש מרכיב של דמי אבטלה. זהו כספם של אנשים

ולא כספה של המדינה. אפשר להחמיר את הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, אך אי אפשר

לבטל.

אני רוצה להתייחס לנושא הכשרת עובדי בנין: כפי שציינתי, יש הרבה עובדים זרים

בבנין, אשר עובדים שלא באמצעות ארגון הקבלנים וללא רשיון. אני יודע שהתאחדות

הקבלנים פנתה למשרד האוצר בהצעה לפרוייקט במתכונת הקטיף, עם השתתפות בשכר וכדומה.

אני סבור שאפשר יהיה לאמץ את המלצות התאחדות הקבלנים ולגייס כמה אלפי ישראלים,

במקום עובדים זרים.

אני רוצה לומר שהמפעל הציוני הולך ופושט את הרגל. לא רק 120 אלף ערביי יש"ע

שאינם אזרחי המדינה מהזיקים את המדינה, אלא בחבל אשכול 80 אחוז מהמשקים נמכרים

דמן לערביי רצועת עזה, ומדינת ישראל מסבסדת את מכסות הקרקע והמים עבור ערביי

רצועת עזה.

מאיפה הנתונים האלה?

שי גוטמן;

הנתונים נמצאים אצל שר החקלאות, כולל שמות.

מדינת ישראל מסבסדת היום את האינתיפדה ביותר ממליארד ש"ח. אני מאמין שיהודים

וערבים ישראלים יכולים להרים את המפעל הזה ויכולים לעבוד ביהד. הכל תלוי במדיניות

הממשלה, ואין לי אף מילה רעה על מדיניות הממשלה הזו לעומת הממשלה הקודמת. כל

ממשלות ישראל בעשור האחרון חטאו ופשעו בנושא זה. אם הממשלה תחליט שכאן תהיה עבודה

ישראלית - תהיה עבודה ישראלית.

אני נגד ביטול דמי אבטלה. אני חושב שצריך להמשיך לתת את דמי האבטלה, ולתמרץ

את השכר באותם ענפים שהם בנפשנו - בנין וחקלאות. לא צריך לעשות זאת כנסיון, אלא

יש לתת תקציבים גם להכשרת עובדים. התוספת מעל שכר המינימום צריכה להיות עד לשכר

שהשוק דורש. לעניות דעתי, אנו יכולים להיפטר תוך מספר שנים מכל ערביי יש"ע - וכאן

איני מסכים עם ידידי צבי הנדל - ומכל הפועלים הזרים. הייתי רוצה שלא ונהיה בארץ

שום עבודה זרה, ובעיני ערביי יש"ע הם זרים, מכיוון שאינם מחזיקים תעודת זהות

ישראלית.

בשלב ראשון, אשר יוגדר על-ידי משרד העבודה כשנה, איני מתנגד לכך שבחממה של

שמונה דונם יעבוד תאילנדי אחד ולידו עוד שלושה ישראלים. אבל זה חייב להיות

בפיקוח אמיתי, תוך מתן רשיונות אך ורק בתנאים האלה ולזמן מוגבל.

ת' גוז'נסקי;

כולנו מודאגים מבעיות הבטחון האישי במדינת ישראל, וכל קורבן גורם לכאב שאי

אפשר לתארו. אבל אני רוצה לחזק את הדברים שכבר אמרה כאן יושרה; מעבר למחוייבותה של

מדינת ישראל לקיומם של קרוב ל-2 מליון אנשים שהיא מחזיקה בהם, מי שחושב שאנשים

רעבים יתרמו לבטחונה של מדינת ישראל, חי כנראה בעולם דמיוני. האם מישהו חושב

שנוכל לסגור את השטחים כמחנה מעצר, ולהגיד להם להתבשל בתוך המיץ של עצמם? אני

קוראת ושומעת מה אומרים אלה שביצעו את הפיגועים, אלה הנקראים סכינאים. אלה הסברים

המעידים על מצוקה של תנאי חיים נוראים ואיומים. שמעתי גם הצעות לגבי גיל האיסור

על יציאה לעבודה. יש כאלה שאומרים כי עד גיל 29 לא ניתן להם לעבוד בישראל. בגיל

זה, כמקובל בשטחים, בדרך-כלל בחור הוא נשוי ויש לו כמה ילדים. במושגים ישראלים

הוא עדיין בחור צעיר שלעיתים קרובות טרם התחתן. מדובר כאן בסיר רותח של מצוקה.

אני יודעת שהוועדה הזו אינה עוסקת בפתרונות מדיניים, אך אין לי ספק שנוכחותם של

המתנחלים מגוש קטיף שם והניגוד בין תנאי החיים של הפלשתינים לבין תנאי החיים

בהתנרולויות, הוא לא דבר מבוטל. אנו במו ידינו יוצרים את הבעיה ובמו ידינו אנו

צריכים לפתור אותה.

אשר לשכר, אני מבינה היטב את רצונך, גברתי שרת העבודה, למנוע את המצב האיום

בעיקר של מקבלי הבטחת הכנסה שהם בעצם נתמכי סעד. מי שמגיע למצב כזה, כבר עבר דרך

ארוכה. אני מבינה את רצונך להתשמש בכספים ממשלתיים, כדי לעודד אנשים לצאת לעבודה,

ואיני מתנגדת לכך עקרונית, אבל אני שואלת; האם איננו יוצרים בכך אנשים מסובסדים

ואנשים שאינם מסובסדים. איני יודעת מה הנתונים שבידיך על מספר מקבלי שכר מינימום

במדינת ישראל, אך אני חושבת שלא תהיה זו הגזמה לומר שמספרם מגיע לחצי מליון או

600 אלף, בדרך כלל נשים. ההצעה ששמעתי מפי השרה לגבי העלאת שכר המינימום, היא

למעשה הפתרון היותר מעשי.

כדי להתחמק מהחוק או להסתדר במסגרת החוק, לא פעם אפשר למצוא כי משלמים

לתאילנדים או לפיליפיניות את שכר המינימום. מה בכל זאת הטריק, ומדוע כדי להעסיקם?

כי יום העבודה שלהם 11-12 שעות, משום שאין הם מקבלים חופשה שנתית ותנאים אחרים

ואפשר גם להעסיקם שבעה ימים בשבוע. הבעיה היא בכך שנוצרת נורמה אשר מועתקת גם

לעולים. משלמים להם שכר מינימום, אך למעשה תמורת שתי מישרות. הכריחו אותם לעבוד



הרבה יותר שעות. כאן יש תפקיד לפיקוח. גברתי השרה, אם התאילנדים יעבדו כמו עובד

ישראלי ---

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אותי את לא צריכה לשכנע, אני יודעת שלא יעבוד כאן אף תאילנדי אחד, אם יעבדו

באותם תנאים שעובדים ישראלים עובדים. אני מוכנה לקנות 12 שעות עבודה ליום.

ת' גוז'נסקי;

לכן אחת הבעיות היא הפיקוח בתחום זה. ברגע שיהיה פיקוח אמיתי וברגע שיהיו

חייבים לעבוד על-פי חוקי העבודה, הם לא היו משתלמים למעסיקים.

ט' אלסאנע;

אני מבין שהשיקול הכלכלי עומד בראש מעייניהם של המעסיקים, אבל כאשר המדינה

אומרת כי צריך להחליף את העובדים הערבים מהגדה המערבית ורצועת עזה בעובדים

ישראלים, לדעתי זה דבר נורא וזה אסון. אני אומר זאת משום שמכניסים שיקולים זרים

לענין. לא צריך לערב את נושא הבטחון כאשר מדובר בעבודה. מקרה מסוים יכול לקרות

בחממה כמו באוטובוס או בכל מקום איור, זה מקרי לחלוטין. חלק מאנשים אלה עובדים

שנים רבות, ואם אחד מ-70 או 50 אלף עשה מה שעשה, למרות שזהו מעשה מתועב שאסור

שיקרה, בגללו אסור להעניש את כל יושאר באופן קולקטיבי. את מי שביצע את המעשה, צריך

להעמיד לדין ולשפוט, אך לא להעניש אנשים אשר עובדים שנים רבות. יש להם ילדים

ומשפחה, ואין הם מקבלים את דמי הביטוח-הלאומי, דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. יש

להביא בחשבון שלשכת התעסוקה ומדור התשלומים גבו מעובדים אלה עבור הביטוח

הלאומי, אותו אחוז מההכנסה שמשלם כל עובד ישראלי, אך הם נשארים ללא דמי אבטלה

והבטחת הכנסה.

מי שקורא להפסקת העסקתם, קורא להרעבת אנשים. אם נסגור אותם ונרעיב אותם, למה

נצפה מהם אחר-כך? אם רוצים להכניס לכאן את השיקול המדיני והבטחוני, אז צריך לומר

להם: תהיה לכם מדינה, אנחנו לא יכולים להעסיק אתכם, לא יכולים לספק לכם את הזכות

הבסיסית לעבודה ולהכנסה. תדאגו שיהיה לכם מישהו אחר שיספק לכם את הזכות הבסיסית

הזו. זה הפתרון, אבל אם רוצים לשקול את שיקוליו של המשק הישראלי, צריך להביא

בחשבון שלכל מעסיק יהודי וישראלי מעדיפים להעסיק יהודי, הוא מעסיק את תושבי הגדה

בגלל שיקולים כלכליים של תפוקה. כל התערבות שלנו תהיה מלאכותית ותגרום

לתוהו-ובוהו במשק. גם אם יקהו עובדים יהודים לגוש קטיף, הם לא יוכלו לעמוד בלוח

הזמנים. הם מפונקים, צריך כל היום ללטף אותם ולהודות להם על-כך שהגיעו לעבודה.

יש כאלה שמנסים לנצל את הארועים הטרגיים ואת האווירה, על מנת לפטר עובדים

בצורה בלתי חוקית ולשלול מהם את הזכות היסודית לפרנסה.

צי הנדל;

תעזור לראש הממשלה לבצע גירוש של המסיתים, ואז כולם יוכלו לחזור לעבודה.

טי אלסאנע;

היום מתייחסים לעובדים מהגדה המערבית ורצועת עזה כאילו היו עובדים מתאילנד,

כאילו יש להם מדינה אשר צריכה לדאוג להם לעבודה ואינה דואגת להם, כאילו הם באים

ממדינה אחרת. הפתרון הוא שתהיה מדינה פלשתינאית עצמאית אשר תדאג להם.

י' לס;

אני חושב שהמשרד צריך לצאת ביוזמה ולהגיש חוק עבודה זרה, על מנת להסדיר את

ענינן של חברות כה-האדם. היושב-ראש קרא ג'ונגל למה שקורה שם, והמצב הוא על גבול

טוהר המידות.

צריך להבדיל כי: איזור כמו הערבה, שאין בסביבתה עיירות פיתוח

ומוקדי אבטלה, ואי אפשר להסיע לשם עובדים משדירות, לבין איזורים הסמוכים למוקדי

אבטלה. בוודאי שליישובים במרכז ספיר צריך לתת פתרון אחד, ולחממה באיזור אשר קרוב

לאופקים ונתיבות צריך לתת פתרון אחר.

נעביר לערבה אתר קרוואנים.

לעבוד בחקלאות, זו לא קריירה לכל החיים. יש כאן ענין של גיוס כח-אדם, ואני

מקווה שהפעולות הטובות של השרה, התוספת לשכר והסובסידיות, יעזרו לפתור חלק

מהבעיה. אבל ישנם צעירים שאינם מתגייסים לצה"ל, ישנם כאלה שמתנדבים לשירות לאומי

או לנח"ל - אשר איבד את משמעותו - ואני מנסה להצביע על תכנית לגיוס אנשים שאינם

ניתנים לגיוס במסגרות אהרות, לשנה-שנתיים.

הייתי בקלנסוואה, וראיתי שם יממה יוצאת-מן-הכלל שעובדים בה ערביי ישראל. אני

חושב שהמדינה צריכה לקרות את מדריכי משרד החקלאות שלנו, את ההון שאין לו מה לעשות

היום והוא סתם תקוע בבורסה, את המיומנות והמדע שלנו, ולבנות חממות בשטחים, כדי

שהעובדים הערבים יעבדו שם. אין להם נמל ומערכת שיווק לבורסת הפרחים בהולנד. את צי

מטוסי הגימבו והמשאיות, אפשר יהיה להעמיד לרשותם, אחרי שגוש קטיף יפורק - והוא לא

ישאר שם. שהחממות ישארו שם ושהערבים מעזה יעבדו שם בחממות, כאשר אנו נספק את כל

שירותי הון, מדע ועוד. צריך לחשוב גם בכיוון הזה.

שי אביטל;

אני מצטער על שאיחרתי לדיון. כאשר יבוא שלום על ישראל, בעזרת-השם, אני מקווה

שהמצב ישתנה. אני רוצה להתמקד בעיקר בקטע המושבי שהוא טעון מאד: הבעיה העיקרית

בעיסוק בתחומי החקלאות והבנין היא, שהוא עבר לידיים ערביות. לפעמים אני מפנטז

אפשרות שכל בחור אשר מסיים את שירותו הצבאי, יעבוד במשך שנה בחקלאות. צדק

חבר-הכנסת לס כאשר אמר שזוהי עבודה זמנית ולא דרך חיים. לכן, צריך לרושוב כיצד

משנים את התדמית שיש לענפים האלה. בשנים האחרונות החלה תופעה של עבודה בחקלאות

של אנשים צעירים מיישובי הערבה, אשר עושה את העבודה הזו במשך מספר חודשים.

ת' גוז'נסקי;

ואחרי שנת עבודה הם מקבלים כרטיס נסיעה מסביב לעולם.

שי אביטל;

אני לא מציע שבעקבות הארועים הקשים של השבועות האחרונים, נהפוך את המוות

בחממות למשהו שצריך להסיק ממנו מסקנות. אני הושב שזה מהוריד, אם באמצעות הארועים

הקשים האלה ננסה לתת תשובות. הבעיה של תאילנדים אינה קשורה בארועים הבטחוניים. יש

צורך לתת תשובה אמיתית לבעיה בחקלאות. במשך פרק זמן ארוך מאד לא הצלחנו ליצור

יציבות בהעסקת כח-אדם. אני מקבל את העקרון בדבריו של שלמה תירוש. יש לנו מזכיר

תנועת מושבים חדש, אשר עסק במשך שנים רבות בחינוך נוער. אני מציע שבקטע הספציפי

הזה של העסקת תאילנדים במושבים, השרה תידבר עם נציגי המושבים ותנסה לתת תשובה

ספציפית. איני מציע לחברי במושבים לדבר במושגים של העסקת אלפי תאילנדים, אבל אני

חושב שצריך לקבוע סידור עבודה. מעבר לכך ששורשי השרה במושב, אני חושב שאפשר

להתמודד ענינית עם הבעיה, מבלי שהבעיה תתגלגל לרחוב.

היו"ר עי פרץ;

לא התכוונתי בהצעתי לפתוח פתח לייבוא עובדים זרים נוספים. לאור הודעתך שאין

בכוונתך להאריך את תוקף הרשיון לאותם 1400 עובדים זרים, הצעתי כי לתקופה של שנה

שבסופה נבחן את הענין, נאשר את המשך העסקתם - בתנאי שיהד איתם יועסקו גם עובדים



ישראלים. אני מציע לעשות זאת במסגרת של יחידת עבודה שתהיה שונה ממקום למקום. אין

דין הערבה כדין לכיש. אם בערבה נקבע כי על כל תאילנדי ייקלט ישראלי אחד, בלכיש

אפשר לקלוט שני ישראלים על כל עובד זר. גם השרה ציינה שקיימת בעיה חוקית, ואיני

מציע בשום אופן שהמיכסה תיגדל. המיכסה נתונה, משק הפרחים והמשק החקלאי נמצאים

במצב בו הם מצליחים לתפקד, העסק לא מתמוטט. אם נצליח להיווכח כי המשקים קלטו

עובדים ישראלים נוספים, יכול להיות שצריך יהיה לשקול את המשך העסקתם של הזרים

לאחר תקופת נסיון שתיקבע על-ידי השרה. אני מקווה שהחקלאים לא התכוונו לנצל את

הסיטואציה כדי להביא עובדים נוספים.

אף עובד זר נוסף לא יהיה.

היו"ר ע' פרץ;

אניח לא מציע לדבר על מכסה נוספת. אני מציע לבדוק מה עושים במצב הקיים. אני

מציע לשקול הגשת תיקון לחוק דמי אבטלה. אפשר אולי לקבוע תשלום גבוה יותר לחיילים

משוחררים אשר יעבדו במשך תקופה מסוימת. יש בעיה גם לגבי הסבסוד בגובה 30 שקלים.

גם כאשר נותנים אותו, יכול העובד לקום וללכת לאחר כמה ימים. אני מציע לבדוק אם

ניתן לקבוע כי מי שילך לעבוד בערבה או במקום אחר, יקבל סבסוד מעט יותר גבוה

ומרוכז. אם קיימת אפשרות שהעובד יעזוב לארור שבוע-שבועיים, גם המוטיבציה של החקלאי

להעסיק אותו יורדת. אם נקבע שהסבסוד יינתן במרוכז לעובד הישראלי שמגיע, אך רק

בתום עונה של שלושה-ארבעה חודשים, אני מניח שתהיה מוטיבציה הדדית, ומי שייכנס

לתהליך - לא ירצה להפסיד את הסבסוד שצבר לזכותו בגין הימים שעבד.

אני מתנצל בפני התעשיינים, נציגי התאחדות הקבלנים ועירית תל-אביב, שהגיעו

לכאן על מנת לבחון לפרטי-פרטים את השלכות העבודה הזרה. היום התמקדנו בנושא התוצרת

החקלאית והתמודדות המשק החקלאי עם מצב התעסוקה. נקיים דיונים נוספים בהמשך.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

בשנה שעברה עלה פרוייקט הכשרת עובדים 80 מליון שקל. השנה

הגישו הקבלנים הצעה להכשרה מקצועית ל-10,000 עובדים. פרוייקט זה צריך לעלות 157

מליון שקל. זה לא סכום של מה בכך, הקבלנים אינם שותפים להוצאה והיא נעשית כולה

במימון ממשלתי. החלק של משרד העבודה והרווחה הוא חלק יותר קטן; סכום אחד עומד על

16 מליון וסכום שני על 10 מליון. הסכום הגדול הוא הסכום שחייבים להקצות לשכר עבור

אותם תלמידים, והוא שולם בשנה שעברה וצריך להיות משולם גם השנה על-ידי האוצר. כאן

מדובר ב-130 מליון שקל. הוויכוח הוא עם האוצר, אשר טוען כי מאחר ויש הקפאה

משמעותית מאד בענף הבניה, זוהי השקעה שאין הוא משוכנע כי היא צריכה להיעשות.

אני מציעה שתקיימו דיון נפרד על הנושא הזה. ליוויתי הלק מהפרוייקטים בשנה

שעברה, חלקם היו מוצלחים מאד ולגבי חלק אחר איני בטוחה בכך, אבל אף אחד מאתנו

איננו קבלן להצלחות.

כל התכנית מדברת על אלף עובדים לחקלאות במסגרת נסיונית. אם היא תצליח -

והלוואי שתצליח - נלך לעוד אלף. הוויכוח עם שר האוצר הוא קשה מאד. שר האוצר אמר

אתמול בישיבת הממשלה - והמושבניקים יאהבו אולי לשמוע את זאת - שבנסיבות מסויימות

הוא בעד העסקת יותר תאילנדים. הוויכוח עם האוצר הוא על העלאת שכר המינימום. זה

הבסיס לכל הסיפור. מי רוצה לעבוד עבודה פיזית כל-כך קשה? בואו נשאל את הבנים

והבנות של היושבים כאן. עבור חלק לא קטן מהם, זו יכולה להיות עבודה לכל החיים,

עבור 1150 שקל לחודש, שלא לדבר על התעשיה שבה בסכום הזה נכללת גם פרמיה של 30

אחוז. האם כך ניבנה את העתיד שלנו? אמרתי בוועדה כי 28 אהוז מהמשפהות ההיות מתחת

לקו העוני הן משפחות של שכירים. הוויכוח העקרוני הוא על רמת השכר. עם רוצים לבנות

חברה על עבודה, כאשר העבודה היא המרכיב המרכזי, כפי שההורים שלי בכפר הוגלה חינכו

אותי - צריך גם להיות שכר בצידה. גם היום, רק לגבי חלק מהמושבניקים אפשר לומר

שמצבם טוב יותר. מצבו של החלק הגדול קשה מאד.



קודם כל, אנו צריכים לדעת היכן אנו עומדים. אני חייבת לומר דבר לחבר-הכנסת

מנע: יכול להיות שזה לא מעוגן בחוק, אבל עד היום גם אתה אמרת שהיה זה חריג, שמשרד

הפנים נתן אישור בלי המלצה של שירות התעסוקה. לכן איני רואה שום בעיה בנושא

האישורים של משרד הפנים.

המגמה שלי תהיה להגיע עד סוף השנה ל-1200 עובדים תאילנדים ולא מעבר לכך. איו

מה לדבר על תוספת מעבר ל-1460 העובדים היום. אפילו לא אחד. קיימתי את הדיון

בלשכתי, כדי לראות כיצד אנו יכולים לעזור לכם, לא על חשבונכם. אני יודעת שהחקלאים

אינם יכולים לשאת היום במטלה של תוספת שכר, הסעות ובטחון. זו היתה הגישה שלי. אני

יודעת מה מצב החקלאות, ואני רוצה מאד שתהיה חקלאות במדינת ישראל. אתם זוכרים את

התקופה בה הביאו עגבניות מחוץ-לארץ, כדי שהמדד לא יעלה. הכלכלנים יבואו ויגידו

שלא צריך חקלאות, יותר זול לייבא תוצרת חקלאית מחו"ל.

היום יהיו אצלי מזכירי תנועת המושבים ומגדלי הפרהים. בביקורי במבועים היה לי

הרבה נחת, וזה סימן שאתם יכולים. ראיתי במועצה האזורית מרחבים מושבים שהלב נקרע

לראותם. איזה מצב כלכלי קשה ושימוש בסמים. המצב בחלק מהמושבים נורא, כך כאשר

ביקרתי בבית האריזה, ראיתי נשים מחייכות. משלמים להן גם פרמיות, מעבר לשכר

המינימום. אלו אמהות לילדים אשר באות לעבוד. נעזור לכם, גם במאבקים קשים עם

האוצר. אם הצלחתם במבועים, אפשר לעשות זאת גם במקומות אחרים. אני מבקשת שינתנו לנו

את האפשרות לנסות להצליח, ולא להרים ידיים מראש. מי שמרים ידיים מראש, אין לו

עתיד במדינת ישראל. עכשיו מנסים לעשות זאת בשדה יצחק, ואומרים שהנסיון מצליח לא

רע. אם כך, נעשה זאת גם במקומות אחרים. חד, חלק ופשוט: לא יהיו עוד אישורים

לעובדים תאילנדים.

גם בתנועת המושבים נמצאות תנועות התיישבותיות שונות, והן תקבלנה עובדים על-פי

הפרופורציה המתאימה. אתם תחלקו את העובדים. הגעתי למסקנה שצריך לתת יותר ליישובי

הערבה, ובעין-יהב עובדים היום 188 עובדים מתאילנד.

ובנוסף להם עוד 300 ישראלים.

סימן שאפשר. אני מודיעה באופן חד-משמעי שלא יהיו עוד עובדים מתאילנד. נעזור

לכם בכל הדרכים.

אז אפשר עובדים מקוריאה?

נבהלתי כשאמרו לי שאישרו שלושה עובדים מקוריאה. אני אומרת לחברים מהמושבים רק

נעזור לכם במימון ובהבאת העובדים. אני יודעת כמה קשה להביא עובדים לגוש

קטיף, אך לא נוותר. לא נוכל להרשות לעצמנו את המותרות האלו, לא במצב כזה של בטחון

ולא במצב כזה של אבטלה, אפגש היום עם מזכיר תנועת המושבים וגם עם מזכיר מועצת

הפרחים. אנו נלך לקראתכם, זה לא יהיה על כתפי החקלאות. עליכם אי אפשר להטיל את

זה. אם צריך יהיה בטחון, יתנו בטחון, כמו שהצבא התגייס מיד לעזרת גוש קטיף. במקום

שנהיה חייבים לעשות זאת, נעשה זאת.

הברים יקרים, למרות חילוקי הדעות, מכיוון שזה היום הראשון של האביב, אני

מקווה שנמצא את המסגרת בה כולם יפרחו על בסיס עבודה ישראלית.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)