הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום רביעי, י"ז באדר התשנ"ג 10(במרץ 1993). שעה 09:00

(ישיבה פתוחה}

נכחו;

חברי הוועדה; ע' פרץ - היו"ר

טי אלסאנע

נ י בלומנטל

ת' גוז'נסקי

חי דיין

בי טמקין

י י כץ

י י לס

עי מאור

י' שפי

שרת העבודה והרווחה א' נמיר

אי בן-שושן - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

די לפלר - מנכ"ל שירות התעסוקה

מי צפורי - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

אי דרורי - מנכ"ל רשות העתיקות

י י אלישיב - מנכ"ל קק"ל

מי בן-שניאור - מנהל אגף כוח אדם ומינהל, קק"ל

אי בר - מנהל המרכז לתכנון וכלכלה,

משרד התעשיה ו המסוקר

נ' בן-דוד - משרד התעשיה והמסרור

י' ערד - סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

שי כהן - סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

אי ז'ילוני - מ"מ יו"ר האגף לאיגוד מקצועי,

ההסתדרות

אי דותן - האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות

י י כהן - אגף התקציבים, האוצר

אי גפן - אגף התקציבים, האוצר

קי צבע - יועץ שרת העבודה והרווחה

צי רוזן - דובר משרד העבודה והרווחה

אי און - מרכז השלטון המקומי

הי פרטוק - דובר שירות התעסוקה

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; צי ספרן

סדר-היום; תכנית התעסוקה של שרת העבודה והרווחה.



היו"ר עי פרץ;

אני פותח את הישיבה.

אני מבקש למסור הודעה: על פי המידע שהתפרסם בתקשורת מסתבר שיש רופא כירורג

שנגוע באיידס ויוצר סכנה להדבקה. בצו בריאות העם, שיצא ב-31 ספטמבר 1987. הודיע

המנהל הכללי, כי כל הנשים החשופות להידבקות באיידס -הצו הזה יצא בעיקר לגבי

פרוצות - חובה עליהן לקיים בדיקה אחת לששה חודשים.

אני רוצה לפנות למנהל הכללי של משרד הבריאות שירחיב את רוצו ויחייב בדיקה של

עובדים שעוסקים ברפואה. אני חושב שמשרד הבריאות חייב להקים צוות שיבדוק בקפדנות

מי בעלי המקצועות שיצטרכו להיות מחוייבים בבדיקה תקופתית. להערכתי יש קבוצות

גדולות - כמו הקבוצה של רופאי שיניים, ששם הבעיה מורכבת ומסובכת מאד - ושמענו

לאחרונה על קבוצות ארורות שלא קשורות למקצועות הרפואיים, מספרות וכו י.

לאחר בדיקה שעשיתי אתמול התברר שאין בעיה בחוק. המנהל הכללי מוסמך לחתום בצו

ולהרחיב את הצורך בבדיקות תקופתיות לגילוי נוגדני האיידס על כל קבוצה וקבוצה

שירוליט. בעקבות ההודעות בתקשורת רציתי לבקש מחברי הוועדה שכוועדה ניזום הצעת חוק

שתחייב בדיקות רפואיות תקופתיות של קבוצות סיכון במגזרים השונים. היועץ המשפטי של

הוועדה בדק ואמר שמבחינת החוק אין שום בעיה, יש צו בריאות העם, ולכן נפנה למנכ"ל

משרד הבריאות שיקים מיידית ועדה שתפעל באופן דחוף. לא ועדה שתקום לכמה שנים אלא

ועדה שיוקצב לה זמן של שבועיים-שלושה לכל היותר והיא תרחיב ותקבע קבוצות סיכון

מיידיות, שיינחילו בבדיקות.

ב' טמקין;

אל תגיד "שתרחיב", אלא תאמר שהיא תקבע איזה קבוצות סיכון חייבות בבדיקה.

היו"ר עי פרץ;

צריך צוות שיבדוק מהי הדרך ואם מחייבים חיטוי של כלים וכו'. אני יודע שאפשר

מחר בבוקר להוציא צו שמחייב רופאים, אחיות, חובשים, אחת. לחצי שנה, לעשות בדיקת

דם. זה לא פוגע באף אחד, זה לא צריך לפגוע ביוקרה של אף אחד, ולא צריך לשחק שום

משיקים בענינים האלה. אני מפריד בין קבוצות שאפשר לאתר אותן באופן מיידי ולקבוע

לגביהן מייד בצו, לבין קבוצות שהזהירות לגביהן מחייבת בדיקה קצת יותר מעמיקה.

כוונתי להפריד בין המובן מאליו לבין מה שמחייב בדיקה.

תכנית התעסוקה של שרת העבודה והרווחה

היו"ר עי פרץ;

שרת העבודה והרוחה הסכימה להיענות לבקשתנו להגיע לישיבה דחופה ולהציג את

תכנית התעסוקה שהגישה לממשלה ולשרים הנוגעים בדבר. אנחנו מודים לך על היענותך.

משתתף אתנו גם בן-שושן, המנכ"ל של משרד העבודה והרווחה, ואני רוצה לנצל את

ההזדמנות הזאת ובשם כל החברים לאחל לך הצלחה בתפקידך. אנחנו נזמין אותך לישיבה

נפרדת, שבה תציג את תכניותיך, ובוודאי תהיה גם אורח הרבה יותר מזומן מאשר השרה,

וזאת בשל תפקידך, מאחר שהשרה יכולה להתפנות אלינו פחות. תראה בוועדה הזאת מקום

שבו חברי הוועדה, מתוך שיתוף פעולה עניני, רוצים הרבה מאד מידע מהמשרד וגם יעמדו

לצידך בהרבה מאד נושאים. אני מאחל לך הצלחה בשם כל חברי הוועדה.



הוויכוח המתקיים במדינת ישראל על הצורך לקיים עבודות מיידיות הוא ויכוח אמיתי

ואין חובה שהוא יחתוך בין שרים שהתפיסות הכלכליות שלהם שונות, כאשר הוא בעיקר

מדיר שינה מעיניהם של שרים שחושבים שאבטלה יכולה להפוך לאורח חיים ולאיור מכן גם

הכלכלה הטובה ביותר לא תוציא את המובטלים מאותו מעגל שאליו הם נכנסו. לכו אנחנו

בוודאי שותפים לתפיסה ולכוונות המוצגות בבסיס התכנית של שרת העבודה והרווחה

ובוודאי נשמח מאד לקבל היום נתונים שמצביעים על כך שכל הגורמים השותפים כבר

מרושתים ומוכנים לביצוע.

בבקשה, גברתי השרה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

זה לא סוד שבשבילי לבוא לוועדת העבודה והרווחה זה יום של חג ואני מאד שמחה

להיות כאן.

אני רוצה להעיר איזו שהיא הערה לך, יושב-ראש הוועדה, ואני חושבת שאמרת זאת

למנכ"ל משרד העבודה והרווחה אין שום תכניות. מנכ"ל משרד העבודה

והרווחה אמון רק על ביצוע תכניות השרה. אני רוצה שהדברים יהיו ברורים, כי אני

רוצה שלא תהייה בנושאים האלה שום אי הבנה. מדיניות, תכניות - זה תפקידו של שר.

המנכ"לים אמונים על הביצוע.

בהחלט ובשמחה מנכ"ל המשרד יבוא לוועדה, כפי שעושים את זה במהלך

השנים מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ומנכ"ל שירות התעסוקה, שעומדים לרשותכם בכל עת

ובכל ענין, אבל דבר אחד צריך להיות ברור: המדיניות שיציג כאן מנכ"ל שירות

התעסוקה, המדיניות שיציג כאן מנכ"ל משרד העבודה והרווחה והמדיניות שיציג כאן

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי זו מדיניות שנקבעת על ידי שרת העבודה והרווחה.

אני רוצה לתקן משהו לגבי העבודות בצה"ל, כי לפי ההודעה לעתונות של הוועדה

הזאת ראיתי דברים שאינם כהווייתם. אני לא רוצה שנתלה תילים של תקוות וציפיות

בנושאים שבשלב זה אין להם שום סיכוי. נכון להיום אין שום תכניות ושום סיכוי

להגביר או להחליף אנשי מילואים במובטלים. יש לנו שיח ושיג עם הצבא - נעשה מחקר,

מעקב, הוא לא חיובי, הוא לא מחמיא, אני לא מקבלת את המחקר הזה - ואני רוצה להמשיך

ולעבוד. אחרי שיחה עם ראש הממשלה, שהוא גם שר הבטחון, אני יודעת שראש אכ"א מתנגד

התנגדות קשה מאד לכל הענין. מצאתי לנכון למסור כאן את ההודעה כדי להעמיד את

הדברים על דיוקם, כי אני חושבת שאסור ליצור ציפיות בציבור, ביחוד בנושא כל כך

רגיש של אבטלה, שיש לנו כבר פתרונות רבים. אנחנו נעשה זאת במלוא זהירות.

אני רוצה שתדעי, גברתי, שצה"ל וכל הגורמים הודיעו חד-משמעית שמבחינתם

הפרוייקט הצליח. זה בבסיס הדיון, אבל לא נקיים את הוויכוח עכשיו.

אני מודיעה לך חד-משמעית: נכון להיום צה"ל, מנהיגות צה"ל, ראש אכ"א, מתנגדים

לכל תכנית. אני לא אומרת שזה סוף פסוק.

כפי שהשרה היא שקובעת את המדיניות למנכ"לים אנחנו רוצים שהשר יקבע את

המדיניות לצה"ל.



שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

יכול להיות שהיתה איזו שהיא טעות או אי דיוק בדיוורו שנמסר לוועדה. ראיתי את

ההודעה לעתונות והיא הימה מאד גורפת. אני אומרת את מה שאמרתי כדי למנוע ציפיות.

העניו בדיון, ואולי תהיינה תוצאות טובות לדיון. נכון לעכשיו אין שום מהלך לההלפת

אנשי מילואים, ומה שאני באה לומר כאן הוא על דעת שר הבטחון וראש הממשלה בהתאם

לשיחה האחרונה שהיתה לי אתו. אני לא באה לומר שראש הממשלה פוסל זאת, אבל ראש

אכ"א, נכון לרגע זה, תשובתו שלילית. כאמור, זה לא סוף פסוק.

לגבי הדברים שנתבקשתי להביא לכאן. אמרתי גם בישיבה הקודמת, כשהוזמנתי בפעם

זה לא תפקידו של משרד העבודה והרווחה ליצור

מקומות עבודה, אבל, כפי שאמרתי כאשר נכנסתי לעבודתי - אני לא אעבוד על פי הספר

ובשבילי הנושא של המלחמה באבטלה הוא היעד מספר אהוד של הממשלה והוא גם היעד מספר

אחד שלי כשרת העבודה והרווחה.

בדקתי את השטח, ואני מכירה אותו גם משמונה השנים שלי בוועדת העבודה והרווחה.

אין היום במדינה אף גוף שכאשר אתה בא ואומר לו שיש לך כסף ואתה רוצה שתוך

שבועיים, לכל המאוחר, תהיה יציאה לעבודה, אין אף גוף שמוכן לעשות זאת מלבד שני

הקרן הקיימת לישראל ורשות העתיקות. אני אומרת זאת בצער לא משום שאני לא

מכבדת את שני הגופים האלה, אלא משום שחבל שגם גופים אחרים, שאנחנו כל כך זקוקים

לסיוע שלהם, לעזרה שלהם ולעבודה שלהם, לא ערוכים לצאת מייד לעבודה. לאהוד אין

תכניות, לשני אין כלים. אין במדינה גופים אחרים בלעדי השניים הללו שמוכנים מייד

לצאת לעבודה.

אני רוצה לומר משפט מקדים נוסף: אני לא באה לעשות דבר וחצי דבר במקומם של

המשרדים שהם המשרדים המיועדים לטיפול בעבודות התשתית. התקציב של הממשלה הנוכחית

לעבודות תשתית הוא תקציב עתק של מליארדים רבים. מליארדים רבים לתעשיה, מליארדים

רבים לתשתית תחבורה, גם כבישים, גם רכבות. המסקנה שלי היא - כמי שיושבת כבר שבעה

חודשים בממשלה, כמי שממשיכה בסיורים השבועיים שלה מדי שבוע לכל המקומות המרוחקים

ביותר בקצווי הארץ - שאין עדיין באף אחד מהמקומות תחילת הניצנים של עבודות

התשתית. אין לי ספק שאת פירות ההתחלה נראה אולי בעוד שנה, אבל את התוצאות

שיתחילו לשאת פירות מבחינת מקומות עבודה נראה בעוד שנתיים-שלוש שנים. עד אז אי

אפשר לתת למובטלים להמתין.

בעיניי, כל השנים, עבודות יזומות לא היו לא מלה גסה, לא חרפה ולא בושה. אני

יודעת שיש בעיה של קונוטציה למושג של עבודות יזומות והייתי מוכנה להתפשר: אם

הבעיה והוויכוח הם על יושם, נקרא לזה "עבודות מיידיות". אני חושבת שעבודה זה ערך

עליון, אני חושבת שכל עבודה עדיפה על פני ישיבה בבית וקבלת דמי אבטלה או הבטחת

הכנסה.

הגעתי למסקנה שכדי שנוכל להתחיל, צריך להתחיל בקטן ולא בגדול, וכדי שנוכל

להתחיל בצורה מאד מוצקה נלך לעיסקת חבילה. דיברתי בראש וראשונה עם אנשי המוסד

לביטוח לאומי, כאשר ישבתי על המרת דמי אבטלה בעבודות מיידיות. אני רוצה שלפני כן

נדע: נכון להיום 111,000 אנשים בארץ מקבלים דמי אבטלה; למעלה מ-25,000 אנשים

בארץ, לאחר שמיצו את כל זכויותיהם בדמי אבטלה, מקבלים הבטחת הכנסה. רציתי, פניתי,

ביקשתי שננסה להמיר את הכסף שאנחנו משלמים למובטלים שמקבלים דמי אבטלה במימון חלק

מהעלות של עובד בעבודה מיידית. אמרו לי אנשי המוסד לביטוח לאומי, שהמרת דמי אבטלה

מחייבת תיקון בחקיקה. תיקון בחקיקה, גם אם ייעשה מהר, זה הליך של חודשים אחדים

במקרה הטוב ביותר. ההליך של המרת הבטחת הכנסה, לעומת זאת, מחייב רק הסכמה בין שר

האוצר לבין שרת העבודה והרווחה. מאחר ולא קיבלתי את הסכמתו של שר האוצר, הרולטתי

ללכת אל ראש הממשלה, וכשבאתי לראש הממשלה, באתי לאחר שעשינו שיעורי בית במשרד

העבודה והרווחה.



המוסד לביטוח לאומי הכין לי את האפשרות של המרת הבטחת הכנסה, ואודה על האמת:

רציתי להתחיל ב-10,000 איש, אבל קיבלתי את עצתם של אנשי המוסד לביטוח לאומי,

בואי נתחיל ב-5,000. נצליח עם 5,000. נלך הלאה. קיבלתי את ההצעה.

גימלה ממוצעת של הבטחת הכנסה, שמהושבת למובטל, היא 840 שקל להודש. הלכתי על

תכנית של 5,000 עובדים, כאשר החלוקה שלי היתה מראש: 3,500 לקרן הקיימת, ו-1,500

לרשות העתיקות. עלות עובד לשנה שאנחנו צריכים לשלם לקרן הקיימת היא 25,000 שקל

לשנה. אני רוצה לשבח את הנכונות, את היעילות ואת צורת העבודה של הקרן הקיימת. כמי

שישבתי כאן כל כך הרבה שנים וכמי שיושבת היום במשרד העבודה והרווחה אני יודעת שעד

שמזיזים משהו עשר נשמות יוצאות. אצלם זה עובד כמו שעון שוויצרי. למדתי להכיר אותם

כשרה לאיכות הסביבה, כאשר עד אז חשבתי שהקרן הקיימת זה מה שאני זוכרת מבית הספר,

מיום שישי, שמביאים את הגרושים כדי לשים בקופסת הקרן הקיימת. לזכותם ייאמר שהם

משלמים לעובדים לחודש- והתחשיב שלהם הוא שכר מינימום - לפחות 150 שקל יותר מאשר

שכר המינימום. היום, כאשר שכר המינימום בברוטו - הוא עלה בחודש החולף - הוא

1,288 שקל ועוד כמה אגורות, ובנטו הוא לא מגיע ליותר מ-1,150 שקל, תוספת של 150

שקל לפחות שמוסיפה הקרן הקיימת זו תוספת של 10% בשכר, וזה איננו דבר של מה בכך.

באשר לרשות העתיקות יש לי עם אמיר דרורי ויכוה נוקב. ה"רומן" על האתר בבית

שאן התהיל עוד לפני שאתה, עמיר פרץ, נכנסת לכנסת. כל ערב פסח, כל ערב ראש השנה

היו מפטרים את העובדים המסכנים האלה והחדר הזה היה דן בבעייתם, עד שהצלחנו להפוך

את הנושא הזה לנושא מסודר. היום כל אחד בממשלה מספר על האתר בבית--שאן רק נסים

ונפלאות. המחיר שרשות העתיקות מבקשת לשנה בעד עובד הוא 55,000 אלף שקל לשנה.

הצעתי לאמיר דרורי 35,000 אלי שקל לשנה, ואני אומרת כאן בצורה הברורה ביותר וההדה

לא אגורה אחת יותר.

אני יודעת שלרשות העתיקות יש עלות נוספת, יש העלות של הארכיאולוגים, אבל לא

כל עובד שני הוא ארכיאולוג. אנחנו עזרנו להם בבית שאן בקורסים, במימונים שונים,

אבל אני שומעת - ואני אומרת זאת לך כאן, אמיר דרורי - שאתם עובדים גם דרך קבלני

משנה וקבלנים פרטיים. אשמח לשמוע שזה לא כך, אבל אני רוצה לקבוע חד-משמעית: אנחנו

לא נממן בתכנית הזאת אף קבלן משנה אחד כדי שיעשה בדרך, על עבודה שהיא עבודה

מיידית, עסקים ורווחים.

שנינו עקשנים, אתה עקשן, אני עקשנית, ואני לא מוותרת.

אני מציעה ואני מקווה שאנחנו נגיע לפשרה. מדוע אני אומרת זאת? אני רוצה שנדע:

הקרן הקיימת עושה עבודות מאד חשובות והם הולכים עכשיו להרחבת מגוון העבודות שהם

עושים ו ביעילות גדולה. אמרתי גם לאמיר דרורי: אני מאד מעונינת להגדיל את

העבודות ברשות העתיקות, כי זו השקעה אמיתית בתשתית תיירותית, גם תיירות חוץ וגם

תיירות פנים, מה גם שכל מדינת ישראל היא אתר ארכיאולוגי אחד גדול. אני מקווה

שנגיע להסכם. יש איזו שהיא תחילה של תזוזה, לא גדולה, ולכן החלטנו להתהיל מייד

עם 3,500 העבודות של הקרן הקיימת.

החישוב שעשה המוסד לביטוח לאומי בשקלול העלות של רשות העתיקות, שהיא 35,000

שקל, ושל הקרן הקיימת, שהיא 25,000, מראה שהמדינה צריכה להוסיף ל-840 שקל -

ואנחנו משלמים גם את כל הנלוות שבעלויות המעסיק - עוד 1,490 שקל לעובד.

למחרת סיכום הנושא ישבתי עם האוצר ועשינו את החישוב על פי המחיר של הקרן

הקיימת, של 3,500 עובדים לששה חודשים, והגענו לעלות של 44 מליון. הבטית ההכנסה

מכסה 18 מליון. נשארים לנו 26 מליון. התחלקנו חצי בחצי עם האוצר, כאשר גם אנחנו

נתנו את רולקנו, משרד העבודה והרווחה. אם כן, 18 מליון הבטיות הכנסה, 13 מליון

משרד העבודה והרווחה, 13 מליון משרד האוצר.



באשר לחלק השני. החברים בוועדה, גם חברת-הכנסת גוז'נסקי וגם היושב-ראש

חבר-הכנסת עמיר פרץ, יודעים את דעתי: אני חסידה גדולה מאד של חוק דמי אבטלה, אבל

הרבה עשבי פרא צמחו בתוך וסביב החוק הזה. יש היום מספר אלפים של אנשים שמנצלים

לרעה את חוק דמי אבטלה, גם מקרב בעלי השכלה גבוהה וגם מקרב חסרי השכלה ובעלי

השכלה ירודה. אם אנחנו רוצים שהחוק הזה אכן יהיה חוק חזק, צודק, שיעניק מקום

עבודה לאנשים שעושים הכל כדי לקבל מקום עבודה ולא מצליחים, אנחנו חייבים לעקור את

עשבי הפרא.

מיניתי צוות בתוך המשרד, שיבדוק ויביא לי הצעות לשינויים בחוק דמי אבטלה.

בצוות ישבו היועץ המשפטי של משרד העבודה והרו ורדו, היועץ המשפטי של המוסד לביטוח

לאומי, היועץ המשפטי של שירות התעסוקה, פרופ' רבקה בר-יוסף - שהיא היינה זו שהכינה

את חוק דמי האבטלה לשר המנוח יוסף אלמוגי - ופרופ' רות בן-ישראל שעכשיו עובדת אתי

בהתנדבות כיועצת לחקיקת עבודה במשרד העבודה והרווחה, והם הגישו לי את המסקנות

שלהם עם הכנה להצעת חוק, שאני כשרה צריכה להעביר אותה לחבריי השרים ולוועדת השרים

לעניני חקיקה ולאחר מכן היא תגיע לכנסת.

העיקרים של הההצעה - ומדובר בהוראת שעה, שתקופתה מה-1 במרס 1993 עד 31 בדצמבר

4199. כלומר 22 חודשים - הם: יבוטל רכיב השכר בהגדרה "עבודה מתאימה". כתוצאה מכך

יחוייב כל מובטל עד גיל 35 לקבל עבודה מוצעת אף אם השכר בה נמוך מדמי האבטלה שהיו

מגיעים לו. מובטל שיסרב לקבל עבודה שהציעה לו לשכת התעסוקה לא יהיה זכאי לדמי

אבטלה לתקופה של 30 ימים. ליתר דיוק, יפחיתו מדמי האבטלה שהוא זכאי להם תשלום בעד

30 ימים. כיום מובטל המסרב לקבל עבודה מוצעת, נדחה מועד תשלום דמי האבטלה ל-90

יום, אך הוא אינו מפסיד את התשלום לאחר 90 הימים. סנקציה זו של הפחתה בתשלום דמי

האבטלה היא חמורה יותר ולהערכתנו תפחית את מספר הסירובים לקבלת עבודה. מוצע לעגן

את וזקופת ההכשרה המקצועית אליה נשלח מובטל ולהעמידה על 12 חודשים. היום זו

קוסמטיקה, לוקחים אותו לחודש חודשיים, וזה לא מקצוע, זה לא שום דבר. עוד נאמר: אם

נדרשת מכינה לצורך ההכשרה, להעמידה על 18 חודשים. כנגד ההחמרה שבביטול רכיב השכר

בעבודה מתאימה, מי שיעבוד בעבודה שהשכר בה נמוך בה מדמי האבטלה, ישלים לו המוסד

לביטוח לאומי את ההפרש שבין שכרו לבין דמי האבטלה שהיו מגיעים לו. ההשלמה תיעשה

לתקופה של כשנה. כלומר, הוא לא ייצא מופסד מבחינת דמי האבטלה שהיו מגיעים לו

כחוק.

יש בעיה בסעיף הזה. אתם צריכים לקבוע אם ההשלמה מבטלת את זכאותו לדמי אבטלה,

אם הימים הם ימים צבורים או לא, כי כנה שיקרה הוא שהמובטל יעדיף לקבל 80% מהשכר

ולקבל זכאות נוספת לאחר שנה. זו לאקונה שאתם צריכים להחליט מה לעשות איתה.

את החוק הזה הכינו אנשי המוסד לביטוח לאומי.

אני צודק שיש לאקונה?

יש תשובה במסמך.



שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

מה שקראתי כאן זו לא הצעת החוק, אלה עיקרי הדברים מבחינת ההסבר, לא מבחינת

החוק.

אני רוצה לומר כאן ובהרבה סיפוק, ואני אומרת זאת כמי שהיתה יושבת-ראש ועדת

העבודה והרווחה, שרצינו לתקן את החוק בקדנציה לקודמת ומי שלא נתן לנו לתקן את

החוק היה המוסד לביטוח לאומי. אני שמרה שההצעה שאני מביאה היום היא הצעה שניסח

והכין המוסד לביטוח לאומי. כל מה שאני מביאה לכאן הוא על דעת המוסד לביטוח לאומי.

אם תתגלה בדיונים לאקונה, הלא החוק הזה יבוא לוועדה הזאת - צריך לשמור שהוא יבוא

לוועדה הזאת - ואז, כרגיל, כולם יעמדו לרשות הוועדה. זה החלק השני של עיסקת

החבילה.

בי טמקין;

מה הקשר בין זה לבין תכנית תעסוקתית?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אני לא רוצה רק להביא עבודות, אני רוצה גם לומר מהי דעתי על מה שקורה היום

בלשכות התעסוקה ובין המובטלים. הודעתי מראש שהבאתי עיסקת חבילה על פי תפיסת העולם

שלי.

היו"ר ע' פרץ;

אני מודיע שהישיבה פתוחה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

החלק השלישי של עיסקת החבילה. ההחלטה שלי היא לא על 5,000 מקומות עבודה, כאשר

בשלב זה נותנים 3,500 מקומות עבודה ל"פול" כללי ומחלקים אותם איך שרוצים, אלא

הטיפול של המשרד יהיה מהיום טיפול נקודתי. לקחתי משירות התעסוקה את רשימת 28

מוקדי האבטלה, מהם 16 ערי פיתוח, 8 ישובים ערבים, בדואים ודרוזים, הוספתי ל-28

הללו את שפרעם, את קרית-שמונה ואת חיפה. לכל הישובים נתנו 100 מקומות עבודה.

לחיפה - 500 מקומות עבודה.

אני מבקשת להדגיש דבר אחד; בתכנית הזאת נדייק על מה שאמרנו. בנתוני שירות

התעסוקה יש שני נתונים שבעיניי הם המדהימים והקשים ביותר: תובעי הבטחת הכנסה מסך

כל דורשי העבודה - 24%. כלומר, יש לנו בעיה של אבטלה בנאד עמוקה. ואיפה היא

ממוקדת? בערי הפיתוח, שתושביה מהווים 15% מכלל דורשי העבודה בארץ ו-11% מכלל

האוכלוסיה. שם תובעי הבטחת הכנסה מהווים 31% מדורשי העבודה. כלומר, שליש.

כשאנחנו הולכים כאן לטיפול נקודתי אני רוצה שתדעו; יש כמה מקומות שהיום אחרי

הצהריים, בפגישת העבודה השבועית שלי עם מנכ"ל שירות התעסוקה, אנחנו עומדים לתת

להם קצת פחות, כי כל מספר המובטלים או דורשי העבודה שם הוא 150 או 171 ישם לא

יהיו 100 מקבלי הבטחת הכנסה. כלומר, נשנה, אבל מדובר ב-שניים-שלושה ישובים. ברוב

הישובים, שהם מוקדי האבטלה הקשים, מספר מקבלי הבטחת הכנסה הוא גבוה מאד, כי שם

האבטלה מאד עמוקה, היא קיימת שנים. לכן פשוט יהיה קיזוז; מי שקיבל הבטחת הכנסה,

מקבל במקום הבטחת הכנסה עבודה מיידית. זוהי העיסקה כפי שהגשתי אווזה.

היו"ר עי פרץ;

כלומר, תינתן עדיפות להבטחת הכנסה?



שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

רק לאלה. זה ההסדר ואני רוצה לעמוד בהסדר הזה.

היו"ר ע' פרץ;

זאת אומרת, מקבל דמי אבטלה רגיל לא?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

עוד לא. בשביל מקבל דמי אבטלה רגיל צריך לשנות את ההוקים בכנסת. אי אפשר

להמיר דמי אבטלה בעבודה מיידית בלי שינוי הקיקה.

אבל הוא לא יעבור מאבטלה להבטחת הכנסה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

נכון. אם הוא היום מקבל דמי אבטלה והוא מועמד לעבור להבטחת הכנסה הוא ייכנס

לקטיגוריה הזאת.

היו "ר י' פרץ;

העולים החדשים שעוברים עכשיו, יוכלו ללכת.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

בוודאי. אם הם מיצו את מלוא הזכות שלהם בדמי אבטלה והם כבר במעבר לקבלת

הבטחת הכנסה, הם יהיו בקטיגוריה הזאת.

יודע מנכ"ל שירות התעסוקה וכל שירות התעסוקה, אמרנו להם את זה בכנס של מנהלי

לשכות התעסוקה שלשום; המבחן שלנו הוא בהצלחת הפרוייקט הזה. אנחנו נעשה מעקב

בפורום אצלי, אחת לחודש, איך זה עובד, ואגיד לכם מדוע; לא רק מפני שאני חושבת שמה

שמחליטים צריכים לבצע, אלא משום שאני חוששת שאנחנו לא הולכים בתקופה הקרובה

לירידה במספר המובטלים. זה המבחן. אם נצליח בזה, ההערכה שלי היא - ואני רוצה

להיות מאד זהירה - שנוכל ללכת ליותר עבודות מיידיות. אם נצליח בזה, בתקופה הזאת

גם נחשוב על כיוונים אחרים, על דברים נוספים.

כבר בחדר היושב-ראש החלפתי כמה מלים עם הקרן הקיימת על עוד איזה שהוא כיוון

של דברים, שהיום בהרבה מאד ישובים מוכי אבטלה זקוקים להם, ולנו טוב לעשות את זה

בזרוע שהיא לא הזרוע השלטונית המקומית, כי זה מאד בעייתי. אני חושבת שההצלחה

בביצוע היא המפתח לכך שנוכל, עד שיהיו פתרונות, להכפיל את מספר האנשים.

י י אלישיב;

הקרן הקיימת, כגוף ציוני, ראתה לעצמה חובה כבר לפני כשנה להיכנס לנושא של

פתרון בעיות האבטלה, ועוד לפני שהממשלה החלה לדון בכך קלטנו כ-500 עובדים על פי

דרישות מקומיות של ראשי רשויות, כשלגביי ראשי הרשויות הם אלה שמבטאים את רצון

הישובים. זאת אומרת, לא הלכתי להתעסק עם שום גוף אדור, גם לא עם לשכות התעסוקה,

אלא פנו אלי ראשי רשויות מכל הזרמים, מכל הגופים, וקלטנו על חשבוננו כ-500 איש

לעבודות שממילא היינו צריכים לעשות אותן, רק צמצמנו את הפער.



לאחר מכן היתה הפנייה של שר האוצר ושל דוד לפלר, מנכ"ל שירות התעסוקה, ועשינו

איתם הסדר על עוד 1,000 איש, כאשר התשלום עבורם היה בערך 18,000 שקל לשנה וכאשר

לקחנו על עצמנו גם את ההסעות שלהם, גם כלי העבודה וכל המערכת הלוגיסטית, שאני לא

רוצה להלאות אתכם בה. אבל התנאי היה - בעקבות הטראומה שהיתה לנו משנות החמישים,

שטענו שזרקו את העולים החדשים ליערות להפור בורות ולנטוע עצים - שאנהנו מצמידים

את הקבוצות לפרוייקטים לתיירות. כלומר, בנינו תיקים של קרוב ל-120 פרוייקטים

ביערות ובמקומות ארורים, שנמצאים בתהום השיפוט שלנו, והצמדנו קבוצות קבוצות

לפרוייקט. הם ההלו שם בעבודה הבסיסית של ניקוי השטה והם סיימו בבניין הביתן או

המצפור או הספסל או כל הדברים וראו את התמונה בשלמותה. בנוסף לכך לקהנו אותם יום

בחודש לטיול בארץ, כל פעם ליעד אהר, גם לימדנו אותם באותה הזדמנות על תולדות הקרן

הקיימת בשפות שהם דיברו, והיתה הצלהה יוצאת מהכלל. אמנם לא הגענו ל-1,000, הגענו

רק ל-500, כי יותר לא באו. בסך הכל, כאשר אתה עובר לעבוד בקרן הקיימת, אני יודע

מדוד לפלר, שלא כולם רצים לעבודה הזאת.

עכשיו, בעקבות הפנייה של השרה, החלטנו להיכנס למשימה הגדולה של ה-3,500. היה

לנו ויכוה קשה על הסכום, כי לצורך העסקת ה-1,000 הראשונים הקרן הקיימת תיקצבה

מתקציבה 15 מליון שקל, וכאשר השרה באה אלינו עם מספר כזה גדול וזה לא מתוקצב

אצלנו בתקציב, אני לא בטוה שיש לנו מקורות מאיפה לכסות את ההפרשים. השרה הלכה

לקראתנו, לא כמו שאנהנו רצינו, כי לפי התחשיב שלנו עלות של עובד בקרן הקיימת היא

בסביבות 30,000 שקל, אבל השרה ביקשה מאתנו לעשות מאמץ יוצא מהכלל ויושב-ראש

הדירקטוריון שלנו גם התחייב שהוא יעשה איזה שהוא מבצע מיוהד בנושא של גיוס כספים

מחוץ-לארץ כדי שנוכל להשלים את הפער. אנחנו מוכנים לפרוייקט הגדול הזה, כאשר מראש

אני לא יכול להעסיק 3,500 עובדים בפרוייקטיים

תיירותיים, כפי שהיה בעבר. כלומר, תהיינה היום תופעות שאנשים יוכנסו ליערות כדי

לעבוד בכל מיני עבודות עונתיות, שאין ביניהן לבין פרוייקט קשר ישיר. הם יהיו

עובדי הקרן הקיימת, אבל הדבר היפה שהיה בחלק הקודם של פרוייקטים מושלמים, לא יהיה

יותר עכשיו. ייכנסו אנשים ליערות ויצטרכו לעסוק בגיזום, בשתילה ובעבודות אחרות,

אבל לא יהיה קשר ישיר ביניהם לבין תיירות. השרה אכן נענתה לבקשתנו והסכימה להוריד

את המגבלה של הפרוייקטים התיירותיים.

אנהנו מוכנים לעבודה. הבעיות הכספיות לא נפתרו לגמרי, למרות שאני סומך על

השרה שאמרה שנפתור את הבעיה בינינו. קשה לנו מאד בסכום שהשרה אמרה, יש לנו בעיות

של ניוד עובדים מהמקומות שדוד לפלר מרכז אותם בעיירות השונות, להביא אותם ליערות

או לשאר המקומות שלנו, ולשם כך צריך לשכור אוטובוסים.

היו"ר ע' פרץ;

הניוד הוא על חשבונך?

י' אלישיב;

עד היום הוא היה על חשבוני. ביקשתי מהשרה השתתפות בענין. מנכ"ל שירות התעסוקה

אמר שהוא והשרה יחפשו. אני מאמין שימצאו איזה שהוא פתרון, כי אתה לא לוקח את

האוטובוס, ממלא אותו באנשים, הוא מביא אותם ונוסע לעבודתו, אלא הוא מחכה יום שלם

לעובדים כדי לקרות אותם בחזרה, והמחיר כבד עלינו. אני מקווה שאנהנו לא נאכזב ואכן

נצליח לעמוד במשימה. בכל אופן נערכנו בקרן הקיימת בלי להוסיף כוח אדם במערכת

האנושית הקיימת אצלנו.

קיימתי אסיפה עם כל ראשי האגפים, עם כל האנשים שנוגעים לנושא של כוה אדם,

כולל מנהל כוח אדם שיושב כאן, משה בן-שניאור, ואנחנו היום ערוכים לקלוט 3,500

עובדים נוספים. רק שיבואו.

היו"ר עי פרץ;

תוך כמה זמן אתה מסוגל להוציא אותם לעבודה? מייד?



י' אלישיב;

תוך שבוע.

אי דרורי;

היום, בפרוייקטים של מה שאנחנו קוראים פיתוח אחרי עתיקות כאתרי תיירות,

מועסקים כ-430 מובטלים באופן ישיר ועוד כ-200 באופן עקיף. הפרוייקטים שעובדים בהם

כגע הם בית-שאן - 170 אנשים בחפירה; קיסריה - אנשים שבאים מאור-עקיבא - 100,

והתכנית היא ב-13 באפריל להגדיל ב-45 נוספים בתקציב המיוחד. 45 במרישה

בבית-גוברין, כ-50 בירוחם. בנוסף לכך יש שלושה קורסים של שימור עתיקות, שנמצאים

בהם 60 אנשים, גם כן מהתקציב המיוחד: 20 אנשים בעכו, 20 באור-עקיבא ו-20 בירוחם.

סך הכל 60.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

לאיזה אתר ארכיאולוגי הולכים מירוחם?

אי דרורי;

גם בירוחם עצמה יש אתר ארכיאולוגי, בסביבה. היתרון שלנו שיש 15,000 אתרים

עתיקים. הצלנו 96 אתרי עתיקות לפיתוח תיירותי.

אחד העקרונות של התכנית שהצגנו הוא, שברדיוס של 10-5 קילומטרים מכל מוקד

אבטלה גדול יש אתר עתיקות חשוב שאפשר לפתח אותו כאתר עתיקות שיבואו לבקר בו

תיירים, כך שזה משחק דווקא לטובתנו. מבחינה זו הארץ שלנו היא ארץ יוצאת דופן שיש

לה בהחלט מה למכור בתחום הזה.

הצלנו 96 פרוייקטים כאלה. כרגע עובדים ב-4, בשנה שעברה עבדנו ב-11. אנחנו

מקווים שנגיע לסדר גודל דומה של 15-10 כאשר ועדת התקציב המיוחד, שעובדת בעצלתיים,

תסיים את עבודתה. למה בעצלתיים? כי אנחנו כבר בחודש מרס, וגם ב-4 האתרים שאנחנו

עובדים, אנחנו עובדים על סמך מקדמות והתחייבויות בעל-פה, לא על סמך חוזים חתומים,

כמו שאנחנו נוהגים לעבוד בדרך כלל.

היו"ר עי פרץ;

הוועדה של מי? איזו ועדה?

אי דרורי;

הוועדה לתקציב המיוחד לפיתוח הזה - התקציב מנותב דרך התיירות - ויושבים בה

נציגי האוצר ונציגים אחרים. עד היום ישבו על 4 אתרים, אני מניח שנגיע ל-15-10-

אני אומר; זה נעשה בעצלתיים, כי חלק אולי נגמור קודם.

לגבי המחיר בפעולה הזאת. המחיר שלנו הוא אכן 55,000 לשקל - למעשה 47,000 בשנה

הראשונה - בפרוייקטים האלה, והסיבה היא שזה כולל, מבחינת כוח אדם, את

העובד-המובטל שבא לעבוד, עוד שני שלישים עובד, שהוא בשובל אחר, כך ש-55,000 או

47,000 אלף זה אדם ושני שלישים, והיתרה הולכת לכל מיני הוצאות ארורות. שני שלישים

עובד זה הארכיאולוג, מנהל השטח, מפעיל הטרקטור, המעבדות ומי שמטפל במימצאים, שזה

רפאות, מודדים ופירסומים. כל הדברים האלה הם שני שלישים עובד נוסף. כלומר, על כל

מובטל יש עוד שני שלישים בחלקיות מישרה של אנשים אחרים, שהם עושים את המחיר, ועל

פי החוק אי אפשר אחרת.



על המחיר שלנו ישבו אתנו כלכלני האוצר, עם קבלות ועם תחשיבים. זה נבדק על ידי

אנשים של האוצר, שנטו לעשות את זה, כמובן, יותר זול, והם הגיעו למסקנה שזה המהיר.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אף אחד מהם לא הגיע לכך. אני ישבתי עם כל הרפרנטים של האוצר.

קיימנו כאו ישיבה מיוהדת עם הקרן הקיימת, עם מנכ"ל רשות העתיקות, וגם אז, עם

כל ההסברים, פנינו וביקשנו שהרשות תמצא דרך להוזיל את המהיר.

א' דרורי;

אני דיברתי על הפירה כהלכתה, שהיא הפירה רגילה. ישבנו עם נציגי האוצר, ישבנו

על קבלות ועל מהירים. בסופן של אותן ישיבות לא קצרות נחתם הסכם, שחתום עליו דוד

ברודט המהונה על התקציבים באוצר, מנכ"ל משרד התיירות ואנוכי. אני אומר עוד פעם:

זה אהרי בדיקה של הכלכלנים.

התקציב הזה משולם בשלוש שנים, כי הלק מהטיפול במימצאים, ביהוד ההומר, נפרש על

שנה בי ושנה גי. יש % 12שהולכים לשנים שלאחר מכן. זה לגבי הפרוייקטים היזומים

כאתרי תיירות.

אשר להערה לגבי קבלנים או לא קבלנים: אנהנו מקיימים הרבה מאד הפירות הצלה

כתוצאה מפעולות פיתוח. בשנה שעברה עשינו כ-200 כאלה. כאשר אנהנו עושים חפירת

הצלה, המפתח הוא המממן את הפעולה הזאת. קודם כל, הוא שבויור לעבוד אתנו. הוא יכול

לקחת ארכיאולוגים מהאוניברסיטה, ויש כאלה שעושים את זה. כלומר, רשות העתיקות עושה

את זה כשירות יותר מאשר מרצון לעשות את העבודה הזאת. כשבא המפתה - ועשינו את

החישוב - יש שכר פועלים, יש שכר טרקטור, יש הוצאות כאלה ואחרות. אם הוא בא ואומר

שהוא מביא את הפועלים, זה נמהק לו מהתחשיב, ואולי פה שורש ההערה בקשר לקבלנים.

כלומר, אם אנהנו עושים הפירת הצלה באיזה שהוא מקום ויש פועלים, לפעמים המפתח מביא

איתו את הפועלים ואז אנהנו מוחקים את זה מהישוב ההוצאות. אנחנו לא עובדים באמצעות

קבלנים. כלומר, הפירות הצלה זה סיפור אהר, כי התהשיב הוא אהר.

מאין אתם לוקחים את העובדים שלכם?

מלשכת התעסוקה. הולכים ללשכה ולוקהים פועלים. כך בבית-שאן, כך בקיסריה, כך

בירוחם, כך בכל מקום, למעט חפירות הצלה. בהפירות הצלה גם לקבלן, למי שמפתח, יש

מה להגיד. אנחנו לא הצד היוזם בענין הזה, אנחנו גם לא הצד היהידי שיכול לעשות את

העבודה הזאת.

נהזור לנושא של עבודות יותר גדולות. מבחינתנו יש לעסוק בתחום הזה בשני

1. יש עבודות ארכיאולוגיות שאינן הפירה כהלכה, אלא פעולות שהן עתירות

עבודה ובהן ה OVER HEAD-הארכיאולוגי הוא יותר קטן. על זה השרה דיברה אתנו, על זה

ישבנו לאהרונה ואנהנו מהפשים איך לגלגל את הענין. אנחנו רוצים לקוות שאפשר יהיה

להגיע לסדר גודל של כ-500 מועסקים בתהום הזה במהיר שהשרה דיברה עליו קודם, ששם

השובל הארכיאולוגי הוא יותר קל. למשל, יש לנו אמת מים בקיסריה, יש לנו את טבריה,

ששם אפשר לנקות את ההומות, יש מערכת מים ויש דברים אחרים. שם על כל 25-20 אנשים

אפשר להביא ארכיאולוג אהד, הטיפול במימצאים ועיבוד החומר הוא יותר פשוט, הוא יותר

זול. דיברנו על כ-500 אנשים, ואני מקווה שעד יום שישי נוכל להציג תכנית למשרד

העבודה והרווחה בנושא הזה, כאשר האנשים יוצאו להצי שנה.



הנושא השני שאפשר יהיה להעסיק בו מובטלים - אם כי זה יחייב עבודה מטה בהמשך,

אם תהיה הרולטה בנושא הזה - אלה חפירות יזומות שנעשות בארץ מסיבות מדעיות-

אקדמיות. יש כאלה כ-50-40 שנערכות מדי שנה ביזמה של אוניברסיטאות שונות מו הארץ

ומן העולם, שהן המממנות את העבודה הזאת. אורכן בדרך כלל בין ששה שבועות לחודשיים

והצי. אפשר בכל מקום כזה להעסיק 30, 40, 50 פועלים. כל ה OVER HEAD-הארכיאולוגי

של המשלהת קיים ממילא במשלחת, כך שהעלות שלהם זו עלות הפועלים, הסעה וכיוצא באלה.

כמה כאלה יש לך?

אי דרורי;

כבר שלוש שנים אנהנו מגלגלים את זה. בשנה שעברה קיבלנו את האישור אחרי שהעונה

נגמרה. התחלנו בפברואר, גמרנו בנובמבר, וקיבלנו את האישור אחרי שהחפירות כבר

נגמרו. כשהצלחנו להסתדר בסידור מקומי עם לשכת התעסוקה, היינו מקבלים עובדים.

בשתיים-שלוש נקודות הצלחנו להסתדר עם האיש המקומי. בצורה ממלכתית לא קיבלנו. אם

נצליח השנה לגלגל את זה לפני החפירות - החפירות מתחילות במאי עד אוגוסט - בהחלט

גם פה יכול להיות פתח, בעלות נמוכה של כ-25,000 שקל בחישוב שנתי, כי זה ענין של

חודשיים.

יש תכניות אחרות לגבי פיתוח אתרי תיירות, שנמצאות במשרד התיירות. הלכו בענין

זה למשרד האוצר - אנחנו לא יודעים באיזה שלב נמצאות התכניות - וייתכן שגם משם

אפשר לגייס מקומות.

היו"ר ע' פרץ;

כאשר אתה מדבר על 55,000 שקל עלות, אתה מדבר על שני שלישים איש מקצוע אל מול

עובד אחד שנקלט? שני השלישים האלה זו קליטה בפועל? אם אחה עכשיו מקבל 1,000

מובטלים, זה אומר שיש לך עוד 600 בעלי מקצוע ארכיאולוגים וצלמים? מאיפה אתה מביא

אותם? הם מובטלים היום?

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

הוא גם לא צריך 600.

אי דרורי;

בסך הכל זה מתחלק על שלוש שנים, והתשובה היא; כן.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

סטודנטים לא מקבלים שכר גבוה, הם מקבלים שכר מינימום בקושי.

אי דרורי;

אמרתי; אנחנו יכולים להעסיק בסך הכל, במנין המובטלים, סדר גודל של 3,000

אנשים. היום אנחנו מעסיקים 430, אני מדבר על ה-500 הנוספים, ומדברים להגיע

ל-1,000. היכולת בארץ של ארכיאולוגים, אנשי מקצוע, אנשי מדע וכיוצא באלה היא

להעסיק כ-3,000 בחפירות הצלה אנחנו מעסיקים לפעמים עד כ-1,000 איש במקביל. ברגע

שמתקבלת החלטה על חפירת הצלה, זה לוקח בין שבוע לשבועיים להתחיל. לפעמים כשיש

הפירת הצלה וזה דחוף, מהיום למחר אנחנו מתחילים את העבודה. אנחנו בנויים לעשות את

הדברים האלה.

זאת אומרת, פרט ל-500, המחיר השלך הוא 55,000 ואתה לא יורד מזה.

אי דרורי;

כו.

היו"ר עי פרץ;

חבל. לפי הערכתי רשות העתיקות מפספסת הזדמנות אדירה לפתח את האתרים שלה. מי

'תן לד יקציב כזה בעוד שנה-שנתיים? אף אחד לא יתן לך. המדינה מוכנה לתת לך פה

עשרות מליונים לטובתך אתה. יש בעיה בעלות של 55,000 שקל. אני לא מכיר גורם

שיסכים להשלים עם מחיר כזה, עם כל העניו של תחשיב. אני חושב שהייתם צריכים לעשות

בדיקה מחדש.

אי דרורי;

הלוואי שהיה לי תקציב אחר. גם בתקציב הרגיל שלי אני מסבסד את המדינה השנה

ב-3.5 מליון שקל לפעולות השוטפות של חשמל, מים וכדומה. המדינה משתתפת בתקציב רשות

העתיקות השנה ב-25%. כשהיינו אגף היא השתתפה ב-100%. אני אוסף היום כסף מתורמים

בשביל הוצאות שוטפות של הרשות, בשביל פעולות שוטפות של פיתוח ואייקון המימצאים

ושימור, כך שאיו לי הכנסה של 100 מליון או 170 מליון דולר לשנה מכל מיני מקומות

ארורים. הלוואי שהייתי במצב שהייתי יכול להגיד לכם; יש לי 15-10 מליוו. במקרה כזה

הייתי יכול להזיז את הכל.

מה שאני עושה בהוצאות התחשיב זה מה שדורש ממני החוק. בין היתר שינינו ברשות

תופעה חמורה מאד שהיתה; כ-80% מהחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארץ עד לפני מספר

שנים לא פורסמו לפי מה שדורש החוק. החוק דורש שיהיה טיפול מדעי במימצאים, ובסוף

דיווח מדעי. אני מציע לכם לקרוא את מבקר המדינה בענין הזח, מצב שאנחנו הפכנו

אותו. בין השאר זה קרה, כי לא היה כסף להשלים את החפירות. היום כשחפירה מתחילה

היא נגמרת, גם לפי החוק, עם דו"ח מדעי. לעבור על החוק אנחנו לא יכולים.

היו"ר עי פרץ;

אני מאד מקווה שמשהו יתקדם. אם תגמרו את ה-500, אולי תמצאו מקום לעבודות של

50-40 יום. זו גם בעיה להשיג מובטלים ל-60-50 יום.

שרת העבודה והרוויח א' נמיר;

אנחנו לא נעשה את זה. אנחנו לא נתעסק עם עבודות ל-40 יום. שירות התעסוקה

יהיה כמו קופת חולים.

ד' לפלר;

אנחנו עובדים עם הקרן הקיימת החל מחודש דצמבר. הנסיון הוא טוב. אני חדש

בשירות, אבל לפי מה שאני שומע מעובדי השירות, כנראה עקב מצוקת האבטלה ואולי גם

עקב התארגנות יותר נכונה של הקרו הקיימת, היחס של המובטלים עצמם לנושא הקרו

הקיימת הרבה יותר חיובי ממה ששמעתי מהעבר. לכן אני חושב - ואני אומר את זה אמנם

בזהירות - שאפשר יהיה למלא את המיכסה הזאת בהצלחה. לא שאין בעיות, אבל צריך לזכור

עוד דבר; כאשר מביאים למקום קטן 100 מקומות, רואים שמקרב אותם אנשים שדיברה

עליהם השרה קודם - שהם מתחזים או שבאים להירשם כי אין מה להציע להם ולכן מה אכפת

להם לבוא להירשם ולקבל כסף - יש ירידה במספר האנשים, שרואים את התור לעבודות,

ונמנעים מלהגיע. במקומות שעשינו מבצעים כאלה ירד מאד שיעור המובטלים, לפעמים

בשיעור הרבה יותר גדול ממספר העבודות שהצענו.



מי צפורי;

כל התכניות שהציגה השרה נעשו במשותף. המפתח להצלחת התכנית: היום איך אדם מקבל

הבטחת הכנסה? פעם בחודש הוא צריך להתייצב אצלנו עם פתק משירות התעסוקה. אם הוא

לא יקבל פתק, הוא יצטרך ללכת לעבודה ונקטין את העלות של הבטחת הכנסה. מעבר לזה זה

יהיה גורם חיובי גדול ביחוד לגבי אלה שהם על סף גמר דמי האבטלה שלהם. דהיינו,

אנשים שיודעים שהם עומדים בפני מעבר, שפעם היה קל, להבטיח הכנסה, יתחילו ללכת לכל

עבודה.

היו"ר ע' פרץ;

האם איש הבטחת הכנסה שיוצא לעבודה בקרן קיימת צובר זכויות לדמי אבטלה בגין

עבודתו בששת החודשים?

מי צפורי;

אם הוא עובד ומקבל שכר, הוא יצבור. הוא עובד שמקבל שכר, ולנו לא אכפת מאיפה

השכר בא, למרות שאנחנו שותפים.

למה הלכנו לרעיון של הבטחת. הכנסה? דמי אבטלה זה כסף שהעובד או המעסיק משלמים

לנו בתשלומים. הבטחת הכנסה, לעומת זאת, זה הכל כסף טהור של האוצר. לכן אמרנו

אולי במשך הזמן נקטין את הסכום הזה בהרבה. היום יש פוטנציאל של 25,000

איש שמקבלים דמי אבטלה עקב כך שלא נמצאה להם עבודה, ואני חושבת שלא צריכה להיות

בעיה להזרים אותם לשוק העבודה שאמרנו, לשני הדברים.

נניח שבירוחם יש רק 10 אנשים מקבלי הבטחת הכנסה. את

מקומות העבודה הנותרים יעבירו לדימונה, יעבירו לבאר-שבע. זאת לא בעיה.

אני רוצה ללכת בעקבות הדברים שאמרה שרת העבודה והרווחה. אני בהחלט סבור

שהמאמץ שהמשרד עושה - ואני מקווה שיעשו גם משרדים אחרים - אכן ייצור מקומות

עבודה, אבל אני חושב שהנסיון לכרוך את כל הדברים בעיסקת חבילה באה בעצם להחמיר את

תנאי הזכאות עם המובטלים. אין לי ויכוח עם כך שיש ודאי, מתוך אותם אלפי אנשים, גם

אחוז מסויים, אבל הוא קטן, שעושים שימוש לרעה בחוק הקיים, כפי שזה קיים גם לגבי

חוקים איורים, אבל שמנסים כאן לעשות הוא שבמקום להיאבק באבטלה, מנסים להיאבק

במובטלים.

אבקש ממך לא לגרור אותנו לוויכוח על התיקון לחוק דמי אבטלה שמציעה השרה, כי

היא אמרה את זה כנתון כללי.

לא, אמרו שזאת עיסקת חבילה.

לא, בשום פנים ואופן.

כך אני שמעתי.



היו"ר עי פרץ;

היא אמרה שהעסק מתהלק לשניים. כרגע תכנית ה-3,500 המוצעת כאן נוגעת למקבלי

הבטהת הכנסה בלבד. בנוסף לכך היא אמרה: כאשר יהיו תיקונים במנגנון של דמי אבטלה,

שייצרו לה את היכולת להביא תכנית להקטנת האבטלה באמצעות עבודות מיידיות, היא תביא

זאת כעיסקת חבילה. העיסקה הזאת לא תידון היום, ואני מבקש להתמקד בדיון על התכנית

של 3,500 מקבלי הבטחת הכנסה אל מול הקרן רוקיימת, אל מול רשות העתיקות, כי בוודאי

הדיון על התיקונים בדמי אבטלה יהיה דיון שיהיו לו היבטים שונים, ואז ההסתדרות

תהיה כאן, ואתה מר ז'ילוני תקבל את כל הזמן הדרוש להביע את דעתך.

אי ז יילוני;

אם אתה רוצה שאני אברך על ה-3,500. תקבל את הברכה. כל מי שיכול, מסוגל ורוצה

להוסיף מקום עבודה בצורה זו או בצורה אחרת, אני מברך אותו. אבל אם זה דיון רק על

הקטע הזה, אני לא יודע בשביל מה קראו לנו.

היו"ר עי פרץ;

אנחנו קוראים לכם, כי אתם מוזמנים הנה.

אי ז'ילוני;

אני מברך את ידידי וחברי יציק אלישיב על המאמץ ועל הרצון הטוב לקלוט עובדים,

וכמו כן אני מברך את אמיר דרורי על כל עובד חדש שייקלט.

היו"ר עי פרץ;

בסדר גמור, גם זה חשוב.

שרת העבודה והרוויח אי נמיר;

אני רוצה שתדע, אדוני היושב-ראש, שההסתדרות הקימה חברת כוח אדם פרטית. אולי

בהזדמנות שלא מברכים היה כדאי לומר את זה. יש גם לחברי הסתדרות אחרים משהו להגיד.

אתה זוכר מי עומד בראש המאבק נגד חברות קבלניות.

בי טמקין;

כבר הערנו להם בפעם הקודמת.

אי ז'ילוני;

אם רוצים לקיים דיון על חברות כוח אדם, נקיים. כמו שלא נתת קודם, אדוני

היושב-ראש, לקיים דיון על הענין של דמי אבטלה, אי אפשר לקיים כאן דיון על הענין

של חברת כוח אדם.

היו"ר ע' פרץ;

קיימנו כאן דיון עם מזכ"ל ההסתדרות, כולל מר ז'ילוני, כולל המנהלת של חברת

"יעדים" הגברת עליזה ונמיר. רוב חברי הוועדה הביעו את מחאתם ואת התנגדותם לעובדה

שההסתדרות מצאה - גם בגלל צורך כזה או אחר, שהסבירו אותו כאן - להקים חברת כוח

אדם, כי זה מנטרל את כל היכולת שלנו לנהל את המאבק כנגד הברות כוח האדם והפעילות

שלהן במשק וזה הופך אותנו לכמעט בעלי מוסר כפול. הדיון הזה היה קשה, נוקב, והוא

עוד יתקיים. ביקשנו הבהרות לגבי הענין של חברת כוח האדם של ההסתדרות, אני מקווה

שיעבירו לנו.



אני מבקש מכל הגורמים: אני רוצה שנצא מהחדר הזה ביריבה ש-3,500 המובטלים

ייקלטו בעוד שבוע-שבועיים, וכמובן שניתן עוד הרבה אפשרויות לדון על נושאים

שעומדים במהלוקת. אם יש נושא שהשרה מביאה וכולם מסכימים אתו, זה בהחלט דבר חיובי

ולא פסול.

ע' מאור;

ארבע הערות בקצרה. הראשונה - אני מאד מברכת על המדיניות של עבודות מיידיות או

עבודות זמניות. בוודאי אסור לנקוב בשם "עבודות יזומות", וכוועדה אני חושבת

שאנחנו צריכים לתמוך במדיניות של משרד העבודה והרווחה בניגוד לעמדה של שר האוצר

ועמדות אחרות בתוך הממשלה.

מבחינת הכמות הייתי מאד רוצה שזה יהיה לפי עמדת השרה, שנגיע

ל-10,000, ואם אפשר ליותר, לא להסתפק ב-5,000.

חשוב מאד להרחיב את קשת הארגונים שאיתם עובדים, גם מבחינה

פסיכולוגית. עם כל ההערכה שלי לקרן הקיימת ולרשות העתיקות, חשוב מאד,

פסיכולוגית, שלא נופיע היום, איורי ארבעים שנה, עם אותו סט, וגם מבחינה מהותית אני

רואה בהשקעה בתשתית חברתית חלק מאד חשוב מן חיעד, גם בעבודות מיידיות. לכן אני

מבקשת את המשרד לבדוק שניים-שלושה מישורים נוספים: בחינוך, ובחינוך אני מדברת על

קייץ. נכון שאלה פרוייקטים קצרים, אבל אם להיות ריאליים היום, אם הרשויות

המקומיות תוכלנה לעשות פרוייקטים של קיץ בקייטנות, בהעשרה, לחודשיים, אפילו

חודשיים וחצי, לתיכון, זה נראה לי דבר שווה שכדאי לבדוק אותו, לרבות מספטמבר, גם

לקראת שנת הלימודים תשנ"ד. התחום השני הוא הבריאות והסיעוד, כל נושא הקשישים

וכו'. התחום השלישי - לא להרפות מהצבא, כפי שהשרה אמרה, כמעסיק הגדול.

הערה אחרונה בנושא הנשים. כל ההשקעה בתחום החברתי חשובה גם על מנת ליצור

מקומות עבודה לנשים, שהן אחוז המובטלות הגבוה ביותר.

הערה שהיא לא מהענין, אבל מאחר שהעליתם את הנושא, אני מתייחסת אליו: אני

מברכת על שינוי בחוק האבטלה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים למכור את זה כעסקת

חבילה. הבעיה העיקרית היא אבטלה במשק ולא אלה שמנצלים לרעה את החוק. לכן אני

מסכימה עם ההערה של חבר-הכנסת טמקין: לא צריך לעשות עיסקת חבילה.



ת' גוז'נסקי;

אנחנו מקיימים דיונים, לפעמים כלליים, לפעמים יותר קונקרטיים, בענין האבטלה.

מה שמטריד אותי זה שבעוד את, שרת העבודה והרווחה, משקיעה מאמצים כל כך גדולים

במאמץ למצוא עוד 100 מקומות עבודה ועוד 500 מקומות עבודה, אנחנו שומעים על

הפיטורים האדירים במשק. ואני פונה אליך בהקשר הזה כחברה בממשלה: אני יודעת שלא את

ממונה על תע"ש, לא את ממונה על קופת חולים, אבל אם אני שומעת איזה פיטורים צפויים

בתע"ש ואיזה פיטורים צפויים בקופת חולים עכשיו - וזה רק להזכיר שתי דוגמאות, אפשר

להביא עוד דברים - נראה לי לפעמים שהמאמצים שלך הם כמו נסיון לעצור שטפון בכלים

שלא עומדים מול השטפון הזה, וזה בעצם הנושא שכל כך מטריד אותי.

הייתי מאד שמחה לשמוע על עוד שרים שכמוך עושים מאמץ, כי בעצם זה לא התפקיד

שלך להפש מקומות עבודה, זה תפקיד של כל שר בתחומו, אבל לצערי הרב, כשבאים שרים

אחרים, אנחנו שומעים פה הרצאות עם הרבה מאד שקופיות על יעילות ורווחים וכל מיני

ולכן נפטר 500, 1,000, 7,000 עובדים. מכאן אני מרגישה

שעדיין יש בעיה, לא עם התפיסה שלך, גברתי וקשרה, אלא עם התפיסה של הממשלה בראייה

של אספקת עבודה או מתן אפשרויות עבודה כקריטריון מרכזי במדיניות, שאינו נופל

מקריטריונים ארורים, אם כי אין לזלזל בכל יתר הקריטריונים, שהם מאד חשובים:

תחרות, שווקים לייצור ואינטרסים כאלה או אחרים.

דבר שני שרציתי להעיר בנושא הזה הוא חוסר התיאום שקיים בין צרכים ידועים

בהרבה מאד משרדים, כולל משרדך, לבין ההצעות שמגיעות. אנחנו יודעים שהרבה מאד

רשויות מקומיות נמצאות במצב כספי כזה שרמת השירותים שלהן לאזרחים גרועה מאד. אני

תוהה מדוע אי אפשר ליזום פרוייקטים שמטרתם להביא תושבי ישוב מסויים לעבודה בתוך

ישובם כדי לשפר את החיים בתוך הישוב עצמו. בסיורים בכמה מקומות סיפרו לי ראשי

רשויות שבעבר היו פרוייקטים כאלה.

איזה פרוייקטים?

פרוייקטים של העסקת עובדים ה בצורה מסובסדת על ידי הרשות המקומית לצורך פיתוח

שירותים או פיתוח המדרכות או איזה שהם דברים שהם נחוצים. להערכתי, כאשר המובטל או

מקבל הבטחת הכנסה עושה את זה לא ביער רחוק אלא אצלו בישוב, אולי זה אפילו יכול

לגייס על יד זה התנדבות של תלמידי תיכון לעשות איזה שהוא פרוייקט. כלומר, אתה

לוקח כמה עובדים, מגייס לידם מתנדבים, ועושים דברים. זה תחום אחד.

אני מדי פעם שומעת שמשרד החינוך אומר שיש לו תכניות מגירה, הוא

מייד יכול לשלוף אותה ולעשות. חברת-הכנסת מאור הזכירה את הקיץ, אבל אפשר לעשות

גם בתחומים ארורים. תחום אחד שאני יודעת שהתחיל בתל-אביב: להפוך את חצרות בתי

הספר ממקומות מדכאים, נוראים ועלובים מבחינת המראה החיצוני, בהשקעה יחסית קטנה,

למקומות כנאד יפים. שם אפשר אולי להעסיק אנשים שלא מתאימים לקרן הקיימת. כל מיני

בוגרי "בצלאל" ובוגרי כל מיני מכונים לאמנות וכאלה שלא יילכו לקרן הקיימת לשתול

עצים, אבל גם הם מובטלים, גם הם מחפשים תעסוקה, במיוחד שהצורה הזאת של הדברים,

שאני מהרהרת עליהם, תאפשר גם תעסוקת נשים. כי בכל זאת התעסוקה של קרן קיימת

והחפירות, אני מעריכה שיחסית היא פחות לנשים ומבוגרים.

בהקשר זה רציתי גם להדגיש את הענין של הכשרה מקצועית. בענין זה עדיין מבחר

הקורסים לנשים הוא קטן ועדיין אפשרויות של נשים להגיע לקורסים, וביחוד לקורסים

שיש אחריהם איזו שהיא תעסוקה, הוא מאד מצומצם.



אני לא רוצה להיכנס פה, כפי שביקש היושב-ראש, לעניו החוק, כי אני מניחה שנדון

עליו כשהוא יבוא, רק רציתי בהערה כללית לומר, פשוט בקשה לשרה וגם למנכ"ל המוסד

נניח היום, מישיבת הוועדה, תצא הודעה. אני לא רוצה להיות נביאה,

אבל אני חוששת שמחר עתונאים יקחו רק את המשפט על המנצלים לרעה את החוק ויעשו ממנו

כותרת גדולה. יש איזו שהיא נטיה לקרות את האמירות האלה ולהפוך אותן לאיזה שהוא

איום ונסיון להוקיע את המובטלים. אני רק מבקשת לנהוג זהירות בדברים האלה.

ול3,500, שעליהם מדובר, אני מקווה שתמצאו תעסוקות יותר מגוונות.

י י כץ;

אני, במידה רבה, חולק על הדעה שהושמעה כאן גם על ידי חברת-הכנסת מאור וגם

בדברי הסיכום. אני חושב שהרצינות והדאגה לעתיד המדינה והחברה מחייבים אותנו לקשור

את השניים. דהיינו, בד בבד עם הפעילות המבורכת של מציאת פתרונות מסוג זה - וזו

הזדמנות לברך גם את הקרן הקיימת, גם את השרה על היזמה, גם את שירות התעסוקה וכל

העוסקים בכך - חייבים בכל מחיר לקיים פיקוח יותר הדוק על נושא מקבלי דמי אבטלה,

משום שאותו אחוז אנשים שמנצלים לרעה את דמי האבטלה גורמים נזק בראש וראשונה לאלה

שזכאים לכך באמת. אם היינו מתלבשים על אותו אחוז שמנצלים לרעה - וזה בוודאי לא בא

לפגוע בכל אלה שאכן זכאים לדמי אבטלה וממלאים את כל התנאים - אפשר היה לפתוח

בתכנית הרבה יותר רחבה ולפתח אותה באופן משמעותי. ויש קשר, כי תקציב יש אחד ואי

אפשר להדפיס כסף.

אני חושב שהממשלה צריכה להיות הרבה יותר רגישה - ואני פונה פה גם

לביטוח הלאומי וגם למס הכנסה - לקיים מעקב איורי מפעלים שנקלעים למשבר. ראינו את

הדוגמה של מפעלי שפירא. אני מעריך שיש במשק מפעלים שנמצאים היום באיזון תפעולי

ואפילו ברווח תפעולי, אבל הם סוחבים על גבם חובות של העבר. מפעלים כאלה אין הצדקה

לסגור וצריך לאתר את המשבר בשלבים מוקדמים.

גם אני ראיתי את הסרט "סלאח שבתי" והוא נחרת בזכרוני, כי ראיתי

אותו הרבה פעמים, אבל מצד שני כל המשפחה של אשתי הגיעה הנה בשנות הרומישים ממרוקו,

ואני חי כנאד את הנושא. אני מודיע לכם: לפחות בחוגים שאני נתקל בהם אין טרוניה על

העבודות שביצעו. אז קראו לזה "פועל דחק" והם ביצעו את העבודות האלה, אבל אני יודע

שבליבם אין טרוניה. הבעיה שבהחלט צריך להתמודד איתה, כששולחים אנשים לעבודות

כאלה, שבהרולט לא מספיק באופן אוטומטי לומר - מקבלי הבטחת הכנסה. צריכה להיות איזו

שהיא התאמה. יש פה שני דברים: 1. אתה אינך שולח לעבודות יותר מדי קשות אנשים

מבוגרים מדי, וזה דבר הגיוני; 2. יש תופעה טבעית של אנשים שרכשו השכלה והקדישו

הרבה שנים ללימוד וצריכים לעשות עבודה. הנושא הזה הוא רגיש, אני מעריך שגם הוא

יבוא על פתרונו, וצריך לברך על היזמה הזאת, משום שאני חושב שזה יהיה מנוף בהמשך

הדרך.

גם אני מברך על היוזמות האלה של השרה, על המדיניות הזאת של עבודות מיידיות.

שמעתי שאמרת שיש רק שני גופים שמצאת שבאופן מידי יכולים לייצר מקומות עבודה

במספרים גדולים. אני משתגע, כי כל פעם כשאני פוגש שר מסויים או גורם מסויים, הם

אומרים לי שאם היה להם התקציב הם היו יכולים לעשות כך וכך. בתחום החינוך אני

בוודאי שומע.

נדמה לי שהם קיבלו תקציב ל-5,000 מורים, והם נערכים כבר מספטמבר לעשות את זה.

5,000 מורים זה המון.



בי טמקין;

אני בכל זאת חושב שאפשר לפעול ברמת הרשות המקומית. היינו בעכו במקום שמטפל

בזקנים. כולנו התרשמנו ממה אפשר לעשות שם. אני חושב שבתחום הרווחה ובתחום התשתית

החינוכית אפשר לעשות דברים נהדרים, ואני לא מציע להסתפק בזה ולומר שרק אלה שני

הגופים. אני בטוח שבדיקה נוספת תגלה גורמים נוספים.

עם זאת, אני רוצה להגיד לך משהו חברת-הכנסת גוז'נסקי, וזה חשוב לי, כי את

יודעת גם את התפיסות החברתיות שלי: אין ניגוד ביו שני הדברים, ביו החיפוש הזה

שעושה השרה ושצריכים לעשות שרים נוספים בתחומים נוספים, לביו המשך סבסוד דבר שאין

לו אולי תוחלת לטווח ארוך, שעולה למשק הרבה מאד ושגם מצריך מצב של ביורוקרטיה

מיותרת וכדומה. אסור לוותר על המאבק למען יעילותו, למעו תוחלת לטווח ארוך וכדומה

על מנת להציל מקומות תעסוקה שיכולים להיות מאד מאד יקרים והם רק מנציחים מצב שאחר

כך להציל אותו יהיה הרבה יותר יקר. אני לא מציע שנעמיד דבר אחד אל מול השני.

אני לא חושב, אגב, שהקריטריון היחידי הוא קריטריון של רווח מיידי, אבל אני

חושב שהקריטריון צריך להיות - אם ההשקעה תורמת למשק לטווח ארוך. אני חושב שהשקעה

בחינוך והשקעה בתשתית, גם תשתית רווחה, תורמת למשק לטווח ארוך, אבל זה צריך להיות

אחד המבחנים ולא רק המבחו של התעסוקה בכל מחיר. יש תעשיות שבהו התעסוקה היא יקרה

מאד בלי תוחלת עתידית, והאחראים צריכים לקחת את זה בחשבו ו.

אני רוצה להגיד לך משהו, גברתי וקשרה, אתם בודקים, למשל, את חוק האבטלה. יפה

שאתם בודקים אותו. יש חוק הרבה יותר יקר מחוק האבטלה והוא החוק לעידוד השקעות הוו

במשק, שאמור לייצר מקומות עבודה.

שרת העבודה והרווחה א' נמיר;

אתה מדבר על חוק גל?

ב' טמקין;

לא, אני מדבר על החוק לעידוד השקעות הון, כל התמיכות שהממשלה מעבירה לגורמים

פרטיים על מנת לייצר מקומות עבודה, לעודד את הצמיחה וכדומה. מליארדים על מליארדים

על מליארדים הועברו. אם מדברים על ניצול לרעה של חוק האבטלה, אז יש פה ניצול

לרעה הרבה יותר מרחיק לכת, הרבה יותר יקר. אם אני הייתי שר העבודה והרווחה -

ומדובר על כסף שניתן להכשרה מקצועית וסבסוד עלויות השכר וסבסוד ישיר על מנת ליצור

מקומות עבודה - הייתי מקים ועדה מטעמי שמסתכלת על העניו הזה מנקודת הראות של

התעסוקה.

אם עיירות הפיתוח כבר לא היו עיירות פיתוח, הייתי אומר: כנראה שהשקעות ההוו

מילאו את תפקידן. אבל העובדה היא ששנים על שנים על שנים אנחנו ממשיכים לדבר על

עיירות פיתוח. מתי הן כבר יהיו עיירות מפותחות? וזה קשור. אני, בכל מקרה, הייתי

עושה את זה כדי לבדוק מה באמת האימפקט של הכשרה מקצועית, של סבסוד ישיר להון

וכדומה על התעסוקה, על מנת לבדוק מה אנחנו עושים בעתיד.

אני קודם כל רוצה לברך את שרת העבודה והרווחה על החוק שהיא עומדת להגיש. אני

חושב שצריך לעשות כמה שינויים בקטע הזה, שיקיפו גם את הנושא של ניצול לרעה של

אותם אנשים שמקבלים אבטלה ועובדים במקומות אחרים ומקבלים בשני כיוונים. לנושא הזה

את לא התייחסת.



אני רוצה לברך גם את יצחק אלישיב בנושא של הקרן הקיימת. אני חושב שהדרך

להשרשת הציונות והחינוך בעם היהודי שלנו היא בנושא של שתילת העצים במדינה, כי היא

וקבע יוד משמעית את התיחום של הבניה הבלתי חוקית וההתרחבות של כל מי שלא צריך

להתרחב באזורים האלה.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

זה יותר ציונות מתאילנדים.

חי דיין;

אני חושב שהציונות והמסר שאנחנו מעבירים לאותם מבוטלים זה הוא חינוך לעבודה.

בקטע הזה, אם לא נשנה את תפיסת העולם בנושא חינוך לעבודה, לא נצליח להתגבר על

בעיית האבטלה. אתן תמונת מצב איות, דוגמה: אני נוטה, לפחות פעם בשבוע, לבקר בלשכת

העבודה במגדל העמק. אני אוהב לקבל את הנתונים, להיות מעורה, לראות מה מספר

המובטלים במדינה, לחפש כל מיני פתרונות באופן אישי, וגם הנחתי השבוע הצעת חוק על

שולחן הכנסת, שבאה לעודד יזמים פרטיים לבוא ולהשקיע באזורים מוכי אבטלה, גם

בהתחשב בעובדה שאם הם באים לעיר יותר מוכת אבטלה עד 10%, שהעיריה תשתתף בנושא ולא

תגבה מהם ארנונה לתקופה מסויימת, אם הם יעסיקו רומישים עובדים, ובתנאי שזה יהיה

70% מאותו ישוב שהוא מוכה אבטלה. אני חושב שצעדים כאלה יכולים לתת פתרון לעידוד

משקיעים לבוא למקומות ולהשקיע - ולא משנה אם זה יהיה אזור פיתוח אי, גי, די או

הי, כי בסך הכל כשאנחנו רואים מפעל מצליח, אנחנו מסתכלים בזכוכית מגדלת שהוא נשען

על גב העובדים, אבל לא מסתכלים על האפשרות שאותו נתמך שעובד בו הופך ממקבל הבטחת

הכנסה להיות תומך. במקום שקופת האוצר תוציא ותשלם לו, הוא משלם לקופת האוצר דרך

המס, הוא לא נכלל בקו העוני, הוא לא נכלל בקו האבטלה. חשוב שנמצא את הדרך המתאימה

לעודד את אותם היזמים.

השבוע התקשרתי לשרת העבודה והרווחה. בא אלי בחור קבלן, בעל חברת כוח אדם,

אני מחפש כבר קרוב לחצי שנה 200 עובדים לנושא המלונאות. אמרתי לו: מה

הבעיה? אני עכשיו מרים טלפון לשרת העבודה והרווחה, ננסה לקדם את זה. לאחר ששוחחתי

עם שרת העבודה והרווחה השתנה אצלי משהו בתפיסת הענין. הנה, חברת כוח אדם ממשיכה

להרוויח על גב העובדים.

לא סיפרת שהוא רצה לקחת את העובדים משירות התעסוקה, ששירות התעסוקה יתן לו את

העובדים.

נכון.

חברת כוח אדם יש לה מקומות עבודה למלונאות, היא

מחפשת עובדים ולא מגיעים אליה. אם נחשב את ההוצאה הכספית השנתית כמה המדינה

משלמת לנתמך לעומת מה שהוא יחזיר לקופת האוצר מנגד, כאשר מדובר ב-200 מקומות

עבודה, זה רווח. אבל לכאורה, אנחנו צריכים לשנות את התפיסה של כל מנגנוני כוח

האדם. העובדה היום אומרת שכל בית מלון או כל מפעל מסויים לא ירצה להכין לו איזה

איגוד עובדים שמחר ישבית לו את כל המפעל. יותר קל לו לקחת 20-10 עובדים ולהגיד

להם: לך חזרה למנהל כוח אדם ששלח אותך ואל תשבית לי כאן את המערכת. גם על הדבר

הזה כדאי להסתכל בזכוכית המגדלת המתאימה.



י' שפי;

אני מצטרף למברכים. אני מברך את השרה ואת צוות העובדים שלה על ההסדר. 3,500

מקומות עבודה הם אמנם טיפה בים, אבל זה בכל זאת משהו, כמו הפתגם הסיני העתיק

האומר, שמצעד גדול מתחיל בצעד אחד, וטוב שהתחלנו, למרות הקשיים שהיו בתוך הממשלה,

שהיו שרים או שר שהתנגדו.

אני הושב שלפני שאנהנו ממשיכים הלאה אנחנו צריכים לגעת, והזכירה חברת-הכנסת

גוז'נסקי, בנושא הפיטורים. נראה לי שיש גורמים בממשלה שמדברים בשתי שפות. מצד

אחד, מנסים לעזור לעבודות מיידיות וזה עולה כסף; מצד שני מדברים על מפעלים - ואני

לא מדבר רק על התעשיה האווירית - ויש איזו שהיא מגמה לפטר בכל מחיר, מתוך כך שאתה

צריך להיות עסקי. מצד ארוד מסבסדים עובדים, מחפשים תחת האדמה למצוא מקומות,

לוחצים על אמיר דרורי ולוחצים על יצחק אלישיב, ומצד שני במפעל אחר באותה מדינה,

אולי בנושאים חשובים לא פחות, אומרים: הוא לא השכיל להתייעל, הוא צריך ללכת

הביתה. למה ששם לא יעזרו? שם המקום כבר קיים. אני חושב שבד בבד עם פיתוח היוזמות

ששמענו עליהן צריך לטפל גם בנושא הזה, כי אם יוסיפו פה 3,500 ויפטרו שם 7,000,

נשב פה בעוד שבועיים במצב הרבה יותר גרוע, אבל לא נוכל לתקן את המצב.

אני חושב שבצד נושא הקק"ל ורשות העתיקות יש להוסיף נושאים אחרים

להסדר. העליתי בכנסת לפני שבועיים הצעה לדוגמה בנושא הבטחון. קפץ שר האוצר ואמר:

זו הנצרות תקנים. מדוע? מדוע אי אפשר בהסדרים האלה להרחיב את נושא הבטחון - אם זה

משטרה, אם זה צבא, אם זה שמירה, לא דרך הצבא, בערים או במקומות ישוב שסמוכים לקו

הגבול? מדוע שם לא נעשה את זה? מה זאת אומרת שמנציחים תקנים? ופה לא מנציחים

תקנים בקרן קיימת? אם פה לא, למה שם כן?

אני חושב שאפשר להוסיף הרבה מאד. דיברתי עם קציני משטרה בכירים: הם משוועים

לכוח אדם בנושא סמים, תאונות דרכים, עבריינות הנוער, ואין להם כוח אדם, כי

אין לנו תקציבים. ופה מדברים אתנו על תקנים.

בנושא החינוך חייבים גם כן להיכנס לזה, ולאו דווקא בנושא מורים והעשרה, אלא

גם בעבודות תשתית מסביב, אם זה הכנת תשתיות לקראת הקיץ והחורף, בנושא חשמל וכו',

בנושא הבטיחות בדרכים. אני מסתובב קצת בתוקף תפקידי כחבר ועדת החינוך והתרבות

בבתי ספר ואני שומע את ועדי ההורים והמורים, על מה הם מדברים. הם מדברים על הסעות

תלמידים, במיוחד במקומות שבהם יש הרבה עולים ושכונות מצוקה. מתברר שאין פיקוח על

האוטובוסים, אין מי שישמור במעברי חציה. יש מקומות שיש מתנדבים פה ושם, אבל אלה

מקומות שאפשר להוסיף להסדר הזה.

הנושא האחרון, נושאה תחבורה. אני חושב שנושא התחבורה היום במדינת ישראל הוא

נושא שגובה את המס הכבד ביותר בקטל בדרכים. מוכרחים שם לתת את הדעת ולהוסיף כוח

אדם, אם בכבישים אדומים, אם בכבישים עירוניים, על מנת שלא נעצור ב-3,500 ולא

ב-5,000 איש, אלא אולי פי שלושה, פי ארבעה.

גם אנים מצטרף למברכים ואני רוצה להגיד שהצעד אשר נעשה כאן, המטרה שלו אולי

ליצור דינמיקה כלשהי. אבל כמו ברכב: מניעים את הרכב עם הסוויטש, אבל אחר כך, אם

המנוע לא עובד, אנחנו לא משיגים שום דבר. באיזה שהוא מקום יש לי תחושה שאנחנו

מחליפים אבטלה גלויה באבטלה סמויה ויוצרים מקומות עבודה כשהמטרה אך ורק ליצור

הנה עשינו. כי מהצד השני יש מפעלים שמפטרים עובדים- שמעתי שמפעל

ברחובות נסגר ופיטרו עובדים - אז אם אנחנו מפנים את הזרקורים בכיוון ארוד של

התעסוקה ומתעלמים מהצד השני של סגירת מפעלים ושל פליטה של עובדים למעגל האבטלה,

לא מתקדמים. צריך להביא בחשבון שבאותם מפעלים שנסגרים לכל עובד שהיה שם יש את

המקום שלו, יש את התקן שלו ויש את התרומה שלו. במקומות עבודה הדשים שאנחנו

יוצרים, צריך להביא בחשבון באיזו מידה כל עובד דרוש ומה התרומה של כל עובד ועובד.

מדוע המרכזיות הזאת של משרד העבודה והרווחה, שהוא השולט,

שהוא הלוקה על עצמו את היזמה? אני יודע שזה נטל, אני יודע שזו אחריות קשה, אבל

למה לא לפזר את האחריות ולהטיל אותה גם על הרשויות המקומיות? גם להן יש ענין

להילחם באבטלה בישובים, גם להן יש את היכולת, אולי יותר מהמשרדים הנמצאים

בירושלים. למה לא לתת למועצות המקומיות תקציבים מי ורודים כדי להילחם באבטלה באותם

ישובים? ואז אם יצטרכו עובדים חדשים, בין בתשתית, בין בניקוי רהובות, בין בסיעוד,

בין במוסדות גמילה. הם יודעים את הצרכים המקומיים וקל להם יותר, כי הם לא

מסתכלים על כל המדינה כיחידה כלכלית אחת.

לא שמעתי כאן התייחסות גם לגבי האבטלה בישובים הערביים.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אתה פשוט איי)רת. דיברתי על 8 ישובים ערביים, בדואים ודרוזים שכלולים בתכנית.

אתה גם יודע בנושא של הטיפול המיידי שהיה במפגרים הבדואים בדרום מה המשרד שלנו

עשה.

ט' אלסאנע;

נכון מאד.

באותם ישובים יש בעיה. יש הרבה אנשים שמתפרנסים מגידול עדרי צאן וכדומה והיום

באים וקוצצים להם. האנשים האלה, ללא תעסוקה, הופכים להיות נטל על החברה או הולכים

להיות סוחרי סמים. מדוע לא מפתחים את מוקדי התעסוקה האלה, שהם מסורתיים, בישובי

הבדואים בנגב? למשל, שכונות רועים, שכונות חקלאיות - לפתח את התחומים האלה. יכול

להיות שזה מחייב מימון, אבל צריך לקרות את הנתיב הנכון, כשאנחנו מדברים בהשקעה

בטווח ארוך שיש תועלת בצידה. יוצרים מקומות תעסוקה, אנשים מתפרנסים בכבוד וגם

פותרים בעיות של מספר אנשים צעירים שנזקקים לאותם משקים.

י י לס;

אני מצטרף לכל הברכות.

במשק אצלנו יש היום 11.2% אבטלה ועל זה, בסופו של דבר, תיבחן הממשלה בעוד

ארבע שנים. עם כל הכבוד - ואני באמת מלא הערכה לכל המאמץ שאנחנו עדים לו ושומעים

עליו כאן - היא תיבחן על המספר הזה של 220,000 מובטלים. 3,000 שיעבדו בקרן

הקיימת ועוד כ-2,000 שיעבדו ברשות העתיקות, זה לא מה שפה יהפוך את הענין, במיוהד

שהיום מפטרים 1,200 איש בקופת חולים ועוד 1.500 בתעשיה האווירית. הדברים שצריך

לעשות הם בהיקף הרבה יותר גדול מהדברים שאנחנו שומעים עליהם כאן, מפני שהישוב קטן

הראה לי שכל המאמץ העצום מוריד את האבטלה בשבריר אחוז, ב-0.2%. מבחינת הציבור

בישראל אם זה 11.2% או 11% זה לא משנה. זה משנה לכל בן אדם, כי כל בן-אדם זה עולם

ומלואו, אבל מבחינת הבעיה זה לא משנה.

אני רוצה להציג נושא אחד שלא נאמר פה, נושא שיש לו גם משמעות מדינית, והוא

הנושא של החלפת עובדי השטחים.

ת' גוז'נסקי;

ומה הם יעשו?

י י לס;

אני מביע את דעתי.



ט' אלסאנע;

אתה פותר בעיה על חשביו בעיה אחרת.

י' שפי;

אולי העובד מרהט יקבל עבודה במקום העובד מעזה.

היו"ר ע' פרץ;

הנושא הוא לא החלפת עובדי יש"ע בעובדים ישראלים. הנושא הוא תכנית להחלפת

מקבלי הבטחת הכנסה בעבודות מיידיות בקרן הקיימת וברשות העתיקות. מותר לך,

חבר-הכנסת לס, להביע את עמדתך, אבל אני מוכן להעלות את הנושא לדיון בצורה

רהבה ביותר, במסגרת הדיונים שלנו על שירות התעסוקה.

אני מקבל את בקשת היושבת-ראש ואני מבקש להעלות את הנושא הזה לדיון, כי

משמעותו הרבה יותר רהבה ועמוקה מאשר הדיון שאנחנו עושים כאן.

בכל זאת, אם יורשה לי והוו-שה לאיורים, הנקודה האחרונה היא בירק לחברות כוח

האדם. חברות כוח האדם צצו בגלל ואקום, בגלל אימפוטנציה, ואני זורק כפפה לשירות

למה אתם לא עוסקים פה בסיעוד? צריך מישהו לחבר בין 30,000-25,000 נשים

בישראל לאותם החולים הסיעודיים? מדוע לא נגעתם בזה היום? עשר פעמים פניתי אליכם

והבאתי את כל הנתונים. מאות מליונים מחזיקות חברות כוח האדם האלה בקופה שלהן.

מדוע אתם לא עושים שום דבר בענין הזה? בגלל האימפוטנציה שלכם קמו חברות כוח אדם

כמו פטריות לאחר הגשם, עושות מאות מליונים מהענין הזה של חוק הסיעוד. זה לא נוצר

מעצמו. זו דוגמה אחת לנגה יש חברות כוח אדם.

הסכמים קיבוציים הם בעיקרם הסכמי פנסיה. כל הענין הזה של ההגנה

המקצועית והדגל האדום והילדים שעבדו במכרות - הם רוצים פנסיה. היום בחור בן 25

משלם לקרן פנסיה וכספו הולך לחינם, הוא זורה את כספו לרוח, כי הוא מתחיל לקבל את

הפנסיה שלושים וחמש שנים איורי שהוא מתחיל לשלם. יש בחורים שרוצים את כל הכסף

בכיס. בשבילם חברות כוח אדם זה פתרון מסויים.

אף אחד לא רוצה חברת כוח אדם, פשוט אין לו ברירה.

הוא מקבל יותר כסף.

אני מבקש שיהיה דיון על הנושא הזה של החלפת תושבי השטחים בעובדים ישראלים.

אין ספק שהמבחן של וועדת העבודה והרווחה ביכולת שלה ליצור אווירה ציבורית

שהעבודה היא ערך עליון, עומד מעל לכל מבחן אחר. זה המבחן המרכזי שלנו ואנחו

צריכים לעשות הכל כדי התעסוקה תהיה תשובה לקו העוני ולבעיות בירידת האקטואריה של

קרן דמי אבטלה ואלף ואיות צרות שנוצרות בגין האבטלה.



אבל אני רוצה לומר לך, גברתי השרה, במשפט אחד: את הולכת עכשיו לפרוייקט של

3,500 מקבלי הבטחת הכנסה, שאמורים להיות מופעלים על ידי הקרן הקיימת. אם הפרוייקט

יצליה ובתוך הודש ימים אכו 3,500 איש יהיו ביערות, זו תהיה התשובה אולי הטובה

ביותר, שאם הצלחנו עם מקבלי הבטחת הכנסה, מדינת ישראל יכולה להצליח עם כולם. אם

ניכשל, רולילה, התפיסה של כבוד השקל תנצח, וכבוד האדם עלול למצוא את עצמו בתחתית

סולם העדיפויות. לכן אני רואה בפרוייקט הזה לא רק פרוייקט שייבחן כפרוייקט אלא

פרוייקט שיהיה בבחינת הדגל שלנו להוכיח שאם עם מקבלי הבטחת הכנסה הצלחנו, אין שום

סיבה שבעולם שלא נצליח עם קבוצות אחרות יותר חזקות, עם יכולת עבודה יותר טובה.

אני מציע גברתי השרה, שתדרשי, אם את יכולה, דיווח באופן אישי, יום יום, שעה

שעה, איך הענין יוצא, כי אני פוחד מאד שבעוד חודש יגידו: נו, הנה נתנו לכם, בסוף

לא הצלחתם להוציא אף אחד, או הצלחתם להוציא בסך הכל 500 או 700 איש.

אני פונה גם למנכ"ל שירות התעסוקה, גם למנכ"ל קרן קיימת, לכל המעורבים, לעשות

כל מאמץ כדי שזה יצליח. כי אם נצליח בזה, נוכל להיאבק גם על הדברים הארורים.

שרת העבודה והרווחה אי נמיר;

אני מצטערת שחלק מהחברים - ואני בטוחה שהם היו עסוקים במקומות אחרים - איחרו,

לא שמעו את דברי והתווכחו עם דברים שכלל לא אמרתי.

הייתי ביום שישי החולף אורית של הוועדה המרכזית של

ההסתדרות, ובסיכמה של הישיבה אמר מזכ"ל ההסתדרות שגם ההסתדרות תומכת בשינויים

בחוק דמי אבטלה כדי לבער מן השורש, לעקור ככל הניתן, את התופעה של ניצול לרעה של

דמי אבטלה. אמרתי כאן בפתח דבריי ואני חוזרת: אני רוסידה גדולה מאד של חוק דמי

אבטלה, אבל אותם מספר אלפים, שמנצלים לרעה את החוק, מכפישים את שמם של כל אלה

שאין להם ברירה, שרוצים לעבוד בכל מאודם, אבל אם אין להם עבודה, אין להם לחם

לקנות לילדיהם, הם צריכים לקבל דמי אבטלה. לכן, כל מי שערך העבודה מקודש בעיניו

צריך לא לתת גיבוי לפרזיטיות בחברה הישראלית.

אני חוזרת, חבר-הכנסת לס, על מה שאמרתי בפתח הדברים: אין זאת תכנית להתמודדות

עם האבטלה. זו עזרה ראשונה היום ל-31 ישובים שהם מוקדי האבטלה הגדולים והקשים

ביותר, כאשר זה דבר נסיוני. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: כאן היוקרה

האישית שלי - לא של שירות התעסוקה, לא של אף אחד אחר - עומדת במבחן. אני אבחן.

הבחינה כאן היא בביצוע, כי אני תשה שיהיה גידול במספר המובטלים, ואי אפשר יום יום

לספר למובטלים על תשתית ותשתית ותשתית, ועד שיראו את התוצאות לא יהיה מה לאכול

בבית. לכן לזה אגדיש 60%. 70%.80%. 90%. מזמני. יום יום ידווחו לי מה קורה, כי זה

טיפול נקודתי.

ומה שאמרתי עכשיו אמרתי בפתח הישיבה: זו התחלה ,אם זה יצליח. לכן קראתי לזה

עיסקת חבילה, כי זה הולך במקום הבטחת הכנסה. זה כל הפרוייקט, זה לא שום דבר אחר.

אני מאד מקווה, אני מאמינה, שאגיע להסכם גם עם אמיר דרורי. המבחן שלנו הוא

ההצלחה בדבר הקטן הזה ובטיפול הנקודתי.

אנחנו לא נעבוד דרך הרשויות המקומיות. היה נסיון בקדנציה הקודמת. הוא התחיל

יפה, הוא נגמר בדו"ח מבקרת המדינה. יש רשויות מקומיות שארזה משוכנע ובטוח שכשאתה

תעביר את התקציבים זה אכן יילך למה שאתה מעביר. מה לעשות, בתוך עמנו כולנו חיים:

ברגע שאתה מעביר את הכסף אין לך שום בטחון אם זה אכן יילך לפתרון בעיית מובטלים.

אני רוצה שלא נשכח, שאנחנו גם מצויים בשנת בחירות, ואף אחת מהמפלגות לא משוחררת

מהנושא הזה. זה מקשה עלינו, לא מקל. לו אפשר היה לעשות את זה דרך הרשויות

המקומיות, זה היה הרבה יותר קל.



יש נושא שהוא היום מאד על הפרק גם בממשלה, בפורום של השרים חברי המפלגה שאני

מייצגת אותה. מפלגת העבודה, ב"שרינו", זה נדון הרבה מאד פעמים: יש סיפור השיפוצים

במבני ציבור, ביחוד בבתי ספר. יכול להיות שנמצא דרך גס את זה לעשות. אנחנו ניבחן

בהצלחת הפרוייקט יקטן והצנוע הזה. אם זה 'צליח, אפשר יהיה ללכת לדברים נוספים.

זה לא משאת נפשי שכל עבודה במדינת ישראל תהיה בקרן קיימת וברשות העתיקות, אבל אלה

היום הביצועיסטים היחידים שאם יש כסף, מייד אפשר להתארגן לעבודה.

בנושא של הכשרה מקצועית אני מציעה דיון נפרד. אני זוכרת מה דרשתי תמיד ממשרד

העבודה והרווחה בנושא הזה. הלא אנחנו אמרנו: יותר טוב ללכת להכשרה מקצועית מאשר

להסתובב מובטלים. אנחנו הטבענו את המונח "מובטלים עם תעודות". מתוך 140,000

שלמדו בקורסים של הכשרה מקצועית בשנה החולפת, 55% מובטלים. לרובם זה פתרון

לאבטלה, זה לא לימוד מקצוע. אבל זה לדיון נפרד. אני היום שוקדת על זה מאד

מוכרח שיהיה גוף, אדם, שיעסוק בחיזוי של צרכי המשק בעוד שנה, בעוד חמש

שנים, בעוד עשר שנים, למה צריך להכין כוח אדם. לא יודעים.

לא ראיתי בזה דבר ארור.

לגבי בחינת מפעלים במצב קשה על ידי הביטוח הלאומי: אני לא חושבת שזה תפקיד

המוסד לביטוח לאומי.

הוא ביקש שמס הכנסה יבדוק.

אנחנו גם לא מס הכנסה. יש עלינו הרבה תפקידים והרבה מעמסות.

רק הבוקר, חבר-הכנסת לס, בישיבה השבועית שלי עם מנכ"ל

המוסד לביטוח לאומי העליתי בפניו את כל מה שמתחולל עכשיו בנושא של ביצוע חוק

ביטוח סיעוד. יש היום 400 חברות קבלניות פרטיות שמנצלות עובדים. יש עובדים -

והראו לי תלושים - שבעד עבודה כמעט מלאה מקבלים 300 שקל לחודש. חלק מהעובדים

שנשלחים לעזור לקשישים - שעל פי הקריטריונים שאנחנו חוקקנו כאן בוועדה, זכאים

לעזרה - עוסקים בעבודות נקיון בבית. הם לא עוסקים בנקיונו האישי של הזקן, אלא

הופכים לעובדי נקיון. הבוקר סיכמנו שנקיים אצלי בלשכה דיון מיוחד בכל הנושא הזה,

אם זה יצריך אפילו שינוי ברקיקה או בתקנות, אנחנו

חייבים לתת את הדעת, כי היום הגענו ל-41,000 זקנים שמקבלים ביטוח סיעוד. הוועדה

כאן החליטה לא לתת כסף. אני מתנגדת גדולה מאד לתת כסף מזומן, כי אני יודעת שבחלק

גדול מהמקרים לא הזקנים יקבלו את שווה הכסף. אבל זה מחייב בדיקה מאד יסודית, מאד

רצינית, ואם יהיה צורך ברוויזיה, תהיה רוויזיה.

יש גם ענין מעמד מט"ב.

זה שייך לאותו ענין, והענין הזה ייבדק.



אני מודעת כאשה לעובדה שמה שאני מציעה כאן היום איננו עונה אלא במעט מאד

לנושא תעסוקת נשים. כל נושא תעסוקת נשים מחייב בדיקה רצינית מאד. גם הסיפור של

ההכשרה המקצועית של שלושת המקצועות הטיפוסיים - של הספרות, של התפירה, של הבישול,

ולא משנה איך קוראים להם - לאהד קוראים "תדמיתנות", יש להם שמות כל כך יפים בשפה

העברית - נשאר בדיוק אותו הדבר. יש בעיה של פער בשכר, אבל זה יקה לי קצת זמן, אני

מודה, כי זה תלוי בעוד כמה דברים במשרד, וזה ייפתר.

אני רק רוצה דבר אחד לומר לכם: כשהגעתי למשרד העבודה והרוהה הגשתי שתי הצעות

האחד - חוק הקבלנים; השני - חוק שכר שווה בעד עבודה שוות ערך.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר כאן: יש לנו בעיה קשה מאד של אכיפת הוקי העבודה.

קודמי, השר בן-אליעזר, הצליח לקבל מהאוצר 30 תקנים לפיקוח, אבל מה שאני מצאתי

במשרד שיש חמש מחלקות שונות - ואני מדברת על חוקי עבודה בלבד - באגפים שונים,

שבכל אחד מישהו אחראי על חוק אחר: אחד אחראי על אכיפת חוק שכר מינימום, השני - על

חוק שעות עבודה ומנוחה, השלישי - על עבודת לילה ועוד. יש עשרות חוקי עבודה.

מיומי הראשון במשרד יושב עכשיו צוות עם פרופ' רות בן-ישראל לבדוק את כל חוקי

העבודה. יש כאלה שצריך לשנות, שצריך לתקו, שאולי אבד עליהם כלה, ולהגיש מה שצריך

לתיקונים. והנושא השני שהוא עכשיו בביצוע: אני עומדת לכפוף את כל אכיפת חוקי

העבודה תחת איש או רשות אחת ולא יהיה יותר שיום אחד יסע מפקח לבדוק חוק שכר

מינימום, יום שני יסע מפקח איור לבדוק את חוק שעות עבודה ומנוחה. אנחנו ננצל את

מסגרת ההכשרה המקצועית של משרד העבודה והרווחה כדי להכשיר את אותם המפקהים. אותו

מפקח הוא יאכוף בכל מפעל ובכל מקום את חוקי העבודה.

למה אני אומרת זאת? אנחנו נוכל להיות ממונעים יותר, נוכל לעשות יותר ביקורי

פתע, יותר לבדוק, יותר לראות. אתם הושבים שרק ב"נרגילה" עובדים בלי כסף? ובבית

חולים איכילוב לא עובדים בלי כסף דרך יע"ל? זה לא יאומן, מידת התיחכום שהמדינה

הזאת הגיעה אליה. כל חוקי העובדים נרמסו לאבק אדם, אבל את זה נשאיר להזדמנות

אחרת, ואני מאד מודה לכם.

אני מודה לשרה ולחברים שהשתתפו.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו מברכים את משרד העבודה והרווחה ואת שרת

העבודה והרווחה על ההחלטה לפקח באופן אישי על ביצוע הפרוייקט. אנחנו מבקשים שבעוד

חודש נקבל דיווח על הביצוע. אנחנו פונים למנכ"ל רשות העתיקות לבדוק שוב מחדש את

האפשרות להוריד את עלות העובדים כדי שנצליח לגייס עובדים נוספים. והענין השלישי:

אני מודיע שאנהנו נקיים ישיבה על הענין של תעסוקת עובדים מיש"ע אל מול עבודה

ישראלית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:15)