הכנסת השלוש-עשרה

מוסב סני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 62

מיסיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שליסי. כ"ה בשבט התשנ"ג (16 בפברואר 1993). שעה 09:00

נפתו;

חברי הוועדת; ע' פרץ - היו"ר

ת' גוז'נסקי

ח' דיין

י' כץ

עי מאור

טי עמור

ח"כ י' גולדשטידט

ח"כ שי אביטל

ח"כ ר' נחמן

שי אורן - סגן החשב הכללי

בי רדאי - עוזר שר האוצר

שי שדיאור - המוסד לביטוח לאומי

אי צרפתי - המוסד לביטוח לאומי

חי מרגליות - משרד התעשיה והמסחר

צ' אנגל - משרד התעשיה והמסחר

שי בצון - סמנכ"ל שירות התעסוקה

צי אוחנה - מזכיר מועצת פועלי שדרות

מי שבי - מנכ"ל צ'אם

י' עציון - יועץ מנכ"ל צ'אם

עו"ד ג' הורנשטיין - נציגת העובדים

רו"ח שי זיו - עורך סקר כלכלי

ר' פרץ - ועד עובדי "דקו"

עי בן-דוד - ועד עובדי "דקו"

די חזן - ועד עובדי "דקו"

פי לעזוז - ועד עובדי "דקו"

י' כהן-אורגד - יו"ר מועצת המנהלים של "דקו"

די צמיר - מפעל "דקו"

מי קוזלובסקי - ראש מושבי הנגב

עו"ד וולובסקי - מפקח מטעם הבנקים

מזכירת תו ועדת! אי אדלר

קצרנית; צי ספרן

המשבר במפעל "דקו".

אני פותח את הישיבה.

המשבר במפעל "דקו"

זו ישיבה די מורכבת ואנחנו רוצים לעשות מאמץ לקיים אותה תוך כדי כך שאנחנו

שומרים על האופציות לעתיד ופחות יוצרים קרעים ומשברים נוספים על המצב, שהוא גם כך

מסובך מספיק. נשמע את כל הצדדים ואחר כך ננסה לבדוק מה הדרך הטובה ביותר שבה

נוכל לדרוש מהמדינה להתערב במשבר ב"דקו".

את הישיבה יפתח מזכיר מועצת הפועלים שדרות, שיתאר את השתלשלות הענינים

ב"דקו", גם בפרספקטיבה הסטורית, על מנת שיהיה לנו רקע.

צי אוחנה;

מדובר במפעל לייבוש ירקות שנמצא באזור קיבוץ ברור-חיל, בתחום השיפוט של מועצת

שדרות. הוא מעסיק באופן קבוע כ-60 עובדים. בעונות. לפי הירק, מתוספים עוד כ-100

עובדים. המפעל היה בבעלות קיבוץ ברור-חיל והתק"ם עד שנת 1989, בשנת 1989 ואה עבר

לקבוצת משקיעים בראשותו של יגאל כהן-אורגד. בהסכם שנעשה בינינו לבין התק"ם על

זכויות העובדים הגענו לפיצויים מוגדלים. עשינו טבלה, כשכל עובד יודע מה סכום

הפיצויים שעומד לרשותו מיום שהתחיל לעבוד במפעל ועד מאי 1989, המועד שבו המפעל

עבר לידי קבוצת המשקיעים. כיום, לפי בקשה של בנק ברקליס דיסקונט, הענין הגיע

למינוי מפרק או כונס למפעל. אחרי שהנושא בא לבית המשפט הוחלט, לאחר מספר דיונים,

לקבל הצעה להסדר נושים. זה מצד אחד.

מצד שני עדיין נמשכת בדיקת האפשרות למינוי מפרק שינסה לשקם את המפעל, להבריא

אותו, ואולי תוך כדי כך גם למצוא קונה או קבוצה של קונים שירצו לקחת את המפעל

ולהפעיל אותו גם בעתיד.

ברור לנו שבשתי האפשרויות שקיימות העובדים יצטרכו לשלם מחיר, ומחיר כבד מאד.

במקרה של הסדר הנושים ברור לנו שנצטרך לוותר על חלק מהפיצויים. ברור לנו שיפוטרו

עובדים מקרב העובדים הקבועים, מעל 50% מהעובדים יפוטרו, ולא כל כך ברור לנו באיזה

תנאים יועסקו העובדים שישארו במפעל, אם יועסקו בכלל. לא ברור מי יממן את פעולותיו

של המפרק המפעיל, וברור לגמרי שגם המפעיל יצטרך להבריא ולפטר עובדים קבועים.

צריך להבהיר, מבחינת העובדים, את השוני הקיים במצב של מפעל "דקו" לבין משאים

ומתנים שהתקיימו או מתקיימים במפעלים אחרים במצב דומה. בכל מפעל במצב כזה דנים עם

העובדים על גובה הפיצויים, דנים על תנאי הפרישה, באים לעובדים ואומרים: זה מה

שיש, זה מה שהצלחנו להשיג, ועם זה הולכים. המצב פה, שכל עובד קיבל לפני שלוש שנים

דף חשבון עם הזכויות שהצטברו לזכותו, כל עובד יודע שיש לו 20 אלף שקל, 30 אלף

שקל, 40 אלף שקל - יש כאלה שיש להם גם יותר - העובדים לקחו את דף ההשבון הזה, כל

חודש הוסיפו את שיעור עליית המדד לסכום הפיצויים והלכו בהרגשה שזה מה שיש להם. הם

המשיכו להתייצב לעבודה גם כשנדרשו לעבוד 12 שעות והמשיכו לייחל ליום הפרישה.

היו"ר ע' פרץ;

ליום הפרישה בגיל הפרישה.



צי אוחנה;

היום, כשכל העובדים יודעים מה הזכויות שצברו, ברור להם שיצטרכו לוותר על הלק

מהזכויות שהם צברו וברור להם שדווקא אלה שבמודע או שלא במודע תרמו למצבו של המפעל

או למצב שאליו הגיע המפעל, דווקא הם יינזקו פהות מהעובדים. אותם אנשים שמישהו

קרא להם ספקולנטים ועסקו באפשרויות להרוויח כסף בספקולציות, אלה יינזקו פחות. גם

הבנקים שהזרימו כסף למפעל בלי לדעת מה קורה עם המפעל ובלי לבדוק את האפשרויות -

המפעל הגיע למצב כזה שהוא לא יכול לפרוע את החובות שלו - גם הבנקים שתרמו למצב

הזה יינזקו פחות. העובדים הם אלה שישלמו את המחיר הגבוה ביותר.

ברור לגמרי שעם תחושה כזאת קשה שיש אצל העובדים היום כל הסדר שלא יבטיח את

הפיצויים של העובדים ואת מקום העבודה שלהם ייתקל בהתנגדות נ1אד קשה ומאד חריפה,

וצריכים לקרות את זה בחשבון כל הגורמים שהולכים להפעיל את המפעל או למכור אותו או

לקנות אותו. צריך לקחת בחשבון שהעובדים מונעים בתהושה קשה מאד של קיפוה. למשל,

המלאי שנמצא במפעל ושהעובדים עבדו כדי לייצר אותו ולהוסיף לו את הערך המוסף, כדי

שאפשר יהיה למכור אותו ושהוא שווה מה שהוא שווה, לא ייצא מהמפעל כדי לספק את

החובות של הבנקים, כי מי שעשה את המלאי הזה אלה העובדים.

הסכם העבודה הקיבוצי המיוהד שקיים במפעל הוא הסכם קיבוצי רשום כדת

וכדין. לדעתי גם מבחינה מוסרית וגם מבחינת החוק מעמדו לא נופל מכל ההסדרים שנעשו

בין הקונים או בין בעלי המפעל לבנקים, והוא מהייב וצריך לחייב באותה מידה

שמחייבים ההסדרים בין הבנקים לבין הקונים ובעלי החוב.

יי כהו-אורגד;

יש לי בקשה, בתחילת הדברים, מכל הנוכהים: הנכס העיקרי שיש למפעל, שוודאי נותר

לו, זה המוניטין שלו בקרב הקליינטורה שלו, שהיא בעיקרה בחוץ-לארץ. כ-85% מתוצרת

המפעל הולכת לפירמות מאד ידועות בענף המזון בחוץ-לארץ, כ-15% - לשוק המקומי,

לפירמות מרכזיות. עד היום הנושא לא פגע, או כמעט לא פגע, בשיווק של תוצרת המפעל

בחוץ-לארץ. כדי שיהיה קיום למפעל הזה בעתיד הדבר שהכי קל לחתוך בו זה צינור החמצן

השיווקי. מטבע הדברים יש תחרות בעולם, ופירסומים שליליים בקונוטציה של המפעל

משמשים את המתחרים. לכן אני מבקש מכולנו שמכסימום מתוך הדיון ישאר בחדר הזה.

כמה מלים להסטוריה הרחוקה, שיש לה השלכות גם לגבי העתיד, לפי הערכתי. בין

1987 ל-1989 המפעל נוהל על ידי כור, שלא רכשה אותו אלא היה לה הסכם הפעלה עם

התק"ם וברור-חיל. כתוצאה מכך בתקופה הזאת לא הושקע בציוד במפעל. מי שמפעיל את

המפעל עם אופציה לרכישה בלי שהוא בעלים, מטבע הדברים שהוא לא משקיע והמפעל התגלגל

ב-1989-1987 - אני לא הולך להסטוריה הקודמת - ככל הנראה הוא צבר הפסדים משמעותיים

עוד בתקופה שקדמה לו ולכן כור נכנסה לנעליים של ברור-חיל והתקיים. ב-1989-1987

נוהל המפעל על ידי כור, בתהילת 1989 הודיעה כור שהיא אינה מעונינת לממש את

אופציית הרכישה של המפעל ולמעשה המפעל דה-פקטו הושבת לפני שאנחנו רכשנו אותו. היו

לזה השלכות תורמות על הכשלון, שיותר מאוחר הביא למצב שבו אנחנו נמצאים היום.

כאשר אנחנו נכנסנו למפעל, בידי הבעלים הקודמים לא היו האמצעים או הנכונות

לשלם את אותו היקף פיצויים שהגיע לעובדים, שהזכיר קודם ציון אוחנה מדבריו, וכחלק

מלקייות חובות המפעל שלנו על עצמנו - כוונתי למפעל במתכונת המשפטית החדשה, "דקו

תעשיות מזון, 1989" - לקהנו על עצמנו בין השאר, במידה רבה, אותם חובות בגין

פיצויי העבר. מכיוון שסכום מסויים היה מעבר למה שהיינו מוכנים לשלם, התקיים, בחוזה

אתנו, לקחה על עצמה בחוזה נגדי לשלם לנו, אם אנחנו נשלם לעובדים סכום שהוא הלק

מאותו סכום, סכום של כ-200 אלף דולר מתוך סכום של 800 אלף דולר, ואני מדבר

במספרים עגולים כדי לפשט את הענין.



במהלך התקופה 1992-1989, למעט פיגור קטן יהסית, הפיצויים השוטפים הופרשו

לקופות המתאימות. אין שום ספק שבמהלך השנה האחרונה הסתמנה מגמה חיובית בשורה

ארוכה של תחומים במפעל. שאל אותי שלמה זיו אם אני מאמין בפוטנציאל של המפעל

כן. אני מאמין בזה גם היום, אחרי הכשלון או אי ההצלהה שלנו

בשנה האחרונה. אהד הדברים הבסיסיים שליוו את המפעל היה הערכה לא נכונה שלנו לגבי

כמות ההון הדרושה להשקעה במפעל הזה. המפעל הזה באופיו הוא עתיר הון, ככל שזה נשמע

משונה, בגלל העונתיות ובגלל שמדובר בשווקי יצוא שיש להם את הדרישות שלהם.

גם בגלל הומרי הגלם?

י' כהן-אורגד;

אתה קונה את המוצר פעם בעונה אחת, אתה מספק את המוצר על פני כל השנה

לקליינטים שהם טובים מאד, אבל בררנים מאד באופי הדרישות שלהם, ויש לזה השלכה.

המפעל הזה מהייב בשנים הקרובות השקעה בהידוש ציוד, מעבר להשקעות מסויימות

שאנהנו השקענו. הבעלים הקיימים השקיעו במפעל, מהכיס, סדר גודל של כמליון והצי

דולר, למרות שהם, בהצעה שנראית לי מבין האלטרנטיבות ההצעה הפהות גרועה, אמורים

להוסיף למעלה מ-600 אלף דולר לצרכי הסדר הנושים.

אפשרות אחת, שאילו התממשה, המפעל היה היום כבר מושבת

3.5- 4הודשים, וזה מינוי כונס נכסים על ידי בעלי השעבודים הקבועים והצפים, קרי

הבנקים הנושים. לפי הערכתי במצב כזה יהיו בעתיד שטהי איהסון במפעל הזה, אבל זה מה

שיהיה בו, מכיווון שבמהירות רבה ביותר המפעל יאבד את כל הקליינטורה שלו

בחוץ-לארץ.

היו"ר עי פרץ;

מי, לפי דעתך, מנע איזו שהיא מגמה בתהליך - האוצר? הבנקים? מי לפי דעתך מהווה

עקב אכילס? אני לא מכיר מערכת של עובדים שנהגה באהריות, בשיא המצוקה, בעידן של

הוסר ודאות, כפי שנהגו עובדי "דקו". הם נהגו באיפוק ובהתחשבות.

אני הד-משמעית מסכים לכל מלה שלך.

היו"ר ע' פרץ;

לכן תמקד במי הבעיה.

י' כהן-אורגד;

האפשרות האיות היא כונס נכסים, שזו הסכנה הקונקרטית ביותר. לדעתי התוצאה תהיה

שהמפעל הזה יהיה ברזלים פלוס שטהי איהסון ואובדן כל המוניטין שלו.

האפשרות השניה - מינוי מפרק מפעיל. כדי שיתקיים מפרק מפעיל צריך להתקיים

לפהות תנאי אהד, שיועמד לרשותו להון הו זר סדר גודל של 3-2 מליון דולר לתפעול

המפעל הזה. יש שורה של בעיות ספציפיות בזמן הקרוב, שהן לצערי קוניוקטוראליות -

שנת שמיטה וכדומה, שמהוות גורמים פוגעים ביכולת התפקוד, אבל הם איזוטריים - מתוך

תקווה שבעתיד אפשר יהיה למכור את המפעל במהיר גבוה יותר מהמהיר שמוצע היום על ידי

צ'אם לצורך קניה. יש בזה עוד מינוס גדול: מפרק מפעיל לא ישקיע בהידוש הציוד בפרק

הזמן שבו יתפעל את המפעל - סדר גודל של כשנתיים - דבר שיישן את המפעל עוד יותר.



האפשרות השלישית, ובה אני מתרכז, היא מכירת המפעל מתוך מטרה לתפעל אותו כעסק

חי. צ'אם היא חברה שמתמחה בתהליכי ייבוש ומיצוי, בעיקר של תבלינים וגם של ירקות,

יש לה מפעל במירון ומפעל בחדרה. צ'אם הודיעה בעבר שהיא מוכנה לקנות את המפעל רק

כעסק חי בגלל השיקולים המוניטיניים.

מדובר בהסדר נושים שהוגש לבית המשפט מתוך מטרה לקיים אותו ביום שישי לפני

כשבועיים. הסיבה שישיבות הנושים לא התקיימו היתה, כיוון שהבעלים עד שלושה ימים

לפני כן לא העבירו את הערבויות הבנקאיות שהיו צריכים להעביר לטובת הבנקים.

בינתיים הבעלים העבירו את הערבויות הבנקאיות, שהן חלק מאותם 600 אלף דולר פלוס

שהזכרתי קודם. אנחנו נמצאים, לפי הערכתי, בשלב מתקדם מאד של משא ומתן על הסכם

הרכישה עם הקונים. זו הערכה שלי שאני אחראי לה למרות קשיים שמטבע הדברים מתעוררים

בשלבים אחרונים של משא ומתן כזה.

כל יום שעובר פוגע במפעל, כולל ניצול היכולת לעבד ולשווק תוצרת חקלאית שנמצאת

ברגע זה בשדה, שיש לה קונים ושיש לה ביקוש, ושבלעדיה נפגע במוניטין של המפעל.

ההסדר הזה יש בו אלמנטים כואבים מאד לכל הצדדים המעונינים, בראש וראשונה לעובדים.

יחד עם זאת, בגלל הנכונות של ציאם בהסכם להוסיף לקרן מיוחדת 250 אלף דולר לצרכי

פיצויים לעבודים השכירים, בגלל האפשרות לממש את הסעיף בהתחייבויות החוזיות של

התק"ם של כ-200 אלף דולר, שהזכרתי קודם, ומקורות נוספים, לפי דעתי זה ההסדר שפחות

פוגע גם באינטרסים של העובדים וגם באינטרסים של הנושים הלא מובטחים.

אולי מלח אחת לגבי ההשתתפות של הבעלים: כשאמרתי השתתפות של הבעלים מעל 600

אלף דולר זה לא הבעלים פר-סה. לצערי הבעלים פר-סה יכולתם להוסיף להסדר הזה היא

הרבה יותר נמוכה מאותם 600 אלף דולר. למעשה גורמים שקרובים לבעלים הסכימו להוסיף

סכום כדי להקטין את הנזק לכל הגורמים הנוספים. זה נשמע משונה שאנשים שלא חייבים

ישירות מתנדבים להוסיף סכום לדבר שלא תהיה להם ממנו הנאה בעתיד, אבל זה חלק מאותה

תמונה. לכן, לדעתי הדבר הפחות גרוע הוא שכל הגורמים יעשו את המאמץ לאפשר להגיע

למימוש מהיר ככל האפשר של המכירה לצורך הפעלה של המפעל ושל הסדר הנושים. זה תנאי

הכרחי לאותו ענין. כמובן שהסדר הנושים הזה נעשה במסגרת בית המשפט בצורה מבוקרת

לחלוטין.

היו"ר עי פרא;

מתי זה יהיה?

י' כהן-אורגד;

במאמץ גדול מאד אפשר להשלים את הנושא בפרק זמן של שבועות בודדים. ל"השלים" -

אני מתכוון לגמור את כל התהליך; ו"בשביעות בודדים" - אני מתכוון לסדר גודל של

שבועיים-שלושה.

ישנה נכונות של ציאם, מיידית, לממן את נושא הגזר. אני מאמין

שבפרק זמן של יום-יומיים ניתן לפתור את הבעיה מהצד המשפטי שלה, מצד אחד, ומצד

שני, מהצד האופרטיבי, שהגזר יוכל להיות מעובד מיידית.

היו"ר עי פרץ;

כשאתה מדבר על כל הפרטים שנתת עכשיו, האם הסעיף של המלאים בחוץ-לארץ הוא סעיף

שקיים עדיין?



י' כח-אורגד;

בוודאי שהוא קיים, אבל המלאים האלה סומנו על ידי גורמים בארץ שמימנו את היצוא

הזה, והוא יצטרך ברובו הגדול ללכת למטרה הזאת.

זה מלאי אמיתי?

כן.

אני מייצג פה את חברת צ'אם, שאני אחד הבעלים שלה. לא משנה מי יקח את המפעל

הזה, אני מאחל שיהיה טוב לכל מי שיקה אותו. יש בעיות יסוד ולכן באתי הנה היום.

צריך ליצור איזה שהוא מצב שיהיה עתיד למפעל הזה, וזה תלוי בכס, בממשלה ובכנסת.

אני לא יותר הכס מהקיבוץ שניהל את המפעל, והס השאירו חוב של 5 או 8 מליון דולר;

לא יותר חכס מכור, לא יותר חכס מיגאל כהן-אורגד. אני חושב שהדבר היחידי שבגללו

אולי עוד לא השארתי אף חוב, זה שהסתכלתי קצת יותר קדימה וניסיתי להבין מה קורה.

חשוב שתבינו, שכל פתרון שלא תפתרו אס הוא לא יהיה נוהיסוד, עוד שנה או עוד שנתייס

תהיה לכס עוד בעיה.

מדינת ישראל היוס או בעשר השניס האחרונות לא מתאימה ליצוא,

ולא סתס המפעל נפל. אתן שתי דוגמאות: מפעל, שיהיה המפעל הכי הכס והכי יפה, אס אין

לו תשתית של שוק מקומי הוא לא יכול להתקייס. במקרה הזה של מוצריס חקלאיים, יש

יבוא לארץ, ויבוא מסובסד. עס הממשלה הקודמת, לצערי - אני לא רוצה להתקיף פוליטית

אף אחד, כי אני דווקא שייך לצד של הממשלה הקודמת מבחינת השקפה - היה לי ויכוח

גדול מאד בנושא החשיפות. יורם גבאי - שנכתב בעתונות שהוא יקיר הוועדה הזאת - הביא

אסון גדול בנושא החשיפה, שפגע קשות ב"דקו". כשבאיס לתת לכס עצות אלה עצות מספריס

אמריקאיס. גס אני בעוונותי למדתי באוניברסיטה ואני יודע שמה שנכון בספריס של

האמריקאים לא נכון למדינה שרוצה לקלוט 300 אלף או 400 אלף עוליס בשנה וצריכה איך

שהוא ליצור מקומות עבודה ולהגן עליהס. מדינה כזאת צריך לנהל עדיין כמו שניהל אותה

ספיר בזמנו, אס רוציס לקלוט עליה. אס לא אכפת שתהיה אבטלה כמו באמריקה, שיעשו

חשיפות; אבל אס ממשלה רוצה לקלוט אנשיס, רוצה ליצור מקומות עבודה, היא צריכה

להבין שאין דבר כזה בעולס שוק פתוה. פה זה קלאסי שוק פתוח. כל מי שרוצה לייבא

ב-13% מכס, שזה לא כלוס, עושה פה היצף ככל שהוא רוצה. אני אומר באחריות: יהיה קשה

ל"דקו" להזור ללקוחות בארץ מפני שיש מגמה לקנות תוצרת חוץ. זה גס יותר נעיס למי

שקונה, שהוא צריך פעס בשנה לנסוע לבקר את הספק שלו בחוץ-לארץ. במקוס לנסוע

לשדרות, הוא נוסע לצרפת או לספרד או למקוס איור. זה הטבע האנושי.

זה דבר שבער בעצמותי - אני מעסיק כ-240 איש, בשנתייס האחרונות עלינו מ-120

ל-240 ואנחנו משתדליס להחזיק את כל העסק בכבוד - ולכן לאחר שקמה הממשלה החדשה

פנינו לשר התעשיה החדש, בספטמבר, ואמרנו לו במכתב: אנחנו מתחייבים בזאת ליצור 100

מקומות עבודה במשק במשך תקופה קצרה ביותר. איך? הסברנו: מומחה לעניני מכס בדק את

הסטטיסטיקות של יבוא מוצריס, שבין היתר "דקו" מייצרת, ואס אתס לשנה, שנתייס, שלוש

- ואפשרי הדבר מבחינת ההסכמיס שלנו עס העולס - תאסרו יבוא, באופן אוטומטי למנהס

קוזלובסקי יהיה מה לגדל בשדות, לעובדיס יהיה מה לעבד במפעל, כל המערכת תסתובב

ולפחות 100 מקומות עבודה ייווצרו במערכת מפעליס קיימת. את זה הצענו עוד כשלא

ידעתי ש"דקו" עומדת לפני מצב כזה. למשל, יש יבוא גדול של בצל, שלא חייבים לייבא

אותו ממצריס. זה יכול לעלות פה עוד שקל ל"אוסם" או ל"תלמה" וזה בכלל לא ישפיע על

מחיר המוצר, כי זה אפס פסיק אפס אפס אפס פרומיל, ו"דקו" יודעיס לעשות בצל ועשו

הרבה שניס בצל. פתאוס הפסיקו לעשות בצל ב"דקו", כי היבוא שטף אותם, עובדי "דקו"

לא יכוליס להתחרות במחיר שמקבל פועל מצרי, וגס המגדליס לא יוכלו לעמוד בזה כי הס

משלמיס בעד המיס פי שלושה מאשר משלמיס בכל מקוס אחר.



רק לתת לכם דוגמה של התייחסות: פנינו לשר התעשיה והמסחר ב-13 בספטמבר,

קיבלנו ממנו תשובה בכתב המתייחסת לשבועיים אחרי זה, אבל המכתב יצא מירושלים

חודשיים אחרי זה - את זה ראינו בצילום המעטפה, דואר ירושלים מנובמבר - והוא מפנה

אותנו למנכ"ל משרדו. לפני שלושה ימים כתבתי למנכ"ל משרדו ואמרתי לו: פנינו

וקיבלנו פגישה ראשונה שנקבעה לסוף דצמבר. לפני הפגישה קיבלנו הודעה שהפגישה נדחית

ל-4 בינואר. גם פגישה זו נדחתה ל-11 בינואר. גם פגישה זו נדחתה ל-7 בפברואר וגם

פגישה זו נדחתה ל-17 בפברואר.

ענין החשיפה הוא מאבק בפני עצמו, אני בהחלט אהיה מוכן לקבל את כל הפרטים.

אין לגשת ל"דקו" בלי שתובטח מניעת יבוא מתחרה או הטלת מכסים יותר גבוהים

יש יבוא של מוצר מוגמר?

בו ודאי.

של 4.5מליון דולר.

אלה תנאי יסוד, שבלי זה יותר טוב לקחת את הכסף שהממשלה רוצה להשקיע ולתת אותו

לעובדים. אין טעם להמשיך אם זה לא יסתדר.

אם אתח אומר: אחד התנאים שלי להיכנס למפעל הוא שהנושא המוגדר הזה . בצל או

מוצר מוגמר אחר - יהיה עליו במקום 12% היטל יבוא, 50% היטל יבוא, ואז אני נכנס

ומוכן לתנאים כאלה ואחרים, זה באמת רלוונטי לדיון שלנו. השאלה אם זה תנאי לכניסה

שלך, כן או לא.

אגיע לתנאים.

סיפר לי יצרן מצרפת, שבצרפת, בשוק המשותף, המפעל מקבל החזר של 50% על חומר

הגלם שהוא קונה. אם טונה עולה 100 דולר, הוא מקבל 50 דולר. זה סבסוד של החקלאות.

אותו יצרן מוכר גם בארץ ואז איך יכול הבחור בארץ, שצריך לספק ל"דקו" את התוצרת,

לעמוד מול זה?

אדבר על עוד בעיה אחת שגם היא בעיית יסוד: המפעל הזה, בנוסף לכך שהוא צריך

למכור לפי דעתי ב-4 מליון דולר ל"אוסם" ול"תלמה" ולמפעלים בארץ, הוא מוכר גם

לארצות-הברית. החרדים שולטים בשוק המזון באמריקה. ההשגחה של החרדים היא על כל

המפעלים הגדולים בארצות-הברית, כל מפעלי הענק - "ג'נרל מילס", "ליפטון", "בורדן"

כל השמות הענקיים של מפעלים של 5 מליארד דולר מכירות. יש בארץ הסדר של שנת שמיטה,

שהרבנות הראשית עושה הסדר והיא רוכשת או מוכרת את הקרקעות, אבל החרדים



בארצות-הברית, שיש להם נציג בארץ, שהוא חרב רובין מרחובות, לא מכירים בהסדר הזה.

יש לי במפעלים שלי בעיה עם לקוח שקונה ממני בשנה ב-3 מליון דולר ואני לא אהיה

מסוגל בשנה הבאה למכור לו ואאבד אותו בגלל ענין שנת שמיטה.

יש פתרון לבעיה הזאת והם אמרו לי: אם תביא הסכם מכירה ספציפי טוטלי - אפילו

פיקטיבי, לא מענין אותנו - שמכרת את האדמה לנכרי, נכיר בתוצרת הזאת כאילו אין לה

בעיה של שמיטה.

די צמיר;

אפשר לגדל את זה בעונה הקודמת ולשמור.

מי שבי;

ומה תעשה שנה שלמה? אי אפשר לעשות את זה, אבל אפשר לפתור את הבעיה אם היתה

נכונות משלטונות מס רכוש או משלטונות מינהל מקרקעי ישראל ללכת לקראת העיסקות האלה

ולהגיד; בסדר, לא נגבה מס העברה ולא נגבה מס שבח ולא נגבה את כל הדברים האלה.

מי שלוקח היום את "דקו" צריך לשבת כמעט עד ספטמבר בלי לעשות כמעט דבר.

היו"ר עי פרא;

ואם אתה משכיר נכס זה לא מספיק?

מי שבי;

לא. הוא אמר לי; אני רוצה לראות העברה בטאבו. אפשר לעשות את זה, מבחינה

משפטית אפשר לעשות הכל, אבל אם היה אומר משרד האוצר; בסדר, אנחנו מסכימים שתעביר

ב-100 דולר דונם, אז הנושא הזה היה עולה לי 9 דולר, ואפשר לספוג את זה. אבל אם

הם יבואו ויעריכו לי את הקרקע ב-1,500 דולר או ב-2,000 דולר לדונם, אני צריך לשלם

200 דולר, ואז אין שום אפשרות לכסות ולהתקיים.

אני חוזר לנושא הגזר; אם כן ניקח את "דקו" או לא ניקח "דקו", כדי לתת תרומה

לענין אנחנו מוכנים לממן את זה. אם מחר בבוקר יעשו הסכם, אנחנו מוכנים את 2,000

טון הגזר לקחת על עצמנו.

די צמיר;

מי ימכור את הגזר?

יהיה הסכם של צ'אם. אם אתם תצליחו למכור, תבורכו; מי שימכור אותו, ימכור

אותו.

די צמיר;

כמו שהיה עם הסלק.

י' כהן-אורגד;

מדובר על עיבוד ב"דקו" לא בציאם.

מי שבי;

אני אגיד לך מה היה עם הסלק; אף אחד לא היה מוכן לתת לי דריסת רגל ב"דקו"

לעבד שם את הסלק.

די צמיר;

איש לא ביקש.

מי שבי;

תסלח לי, אדוני. אני ביקשתי מבעל העסק, והוא לא יכחיש את זה.

" כהן-אורגד;

ישנה נכונות לעבד מחר את הסלק ואת הגזר ב"דקו".

מי שבי;

מחר, אבל לא מחרתיים.

יש שני תנאים אלמנטריים בשביל לפתור את הבעיה של "דקו" ושל מפעלים דומים;

קודם כל הממשלה צריכה לנסות לעשות מאמץ ולמנוע יבוא או להקשות על יבוא ככל האפשר

ואז יש להם שוק מקומי. דבר שני, צריך לעשות פעולה בשביל שאפשר היה להתגבר על

הבעיה של שנת שמיטה, כי מי שיקח את המפעל הזה ולא יפתור את שתי הבעיות האלה, הוא

לא אחראי, הוא ישרוף עוד, כי שרפו כבר שלוש-ארבע פעמים כסף במפעל הזה.

היו"ר עי פרץ;

זה אומר שאתה בלי שני התנאים האלה לא לוקח אותו, כי אתה בן-אדם אחראי?

מי שבי;

כן. אם הממשלה או מישהו יבואו ויגידו לי: אנחנו מוכנים לממן לך את ההפסדים,

אני אקח אותו. אבל מראש הולכים פה להפסדים.

היו"ר עי פרץ;

במידה ששני התנאים האלה - שנת שמיטה פלוס הגבלת החשיפה - לא מתקיימים, אתה

לוקח או לא לוקח?



י' כחו-אורגד;

אתמול אחר הצהריים ישב עורך הדין מטעמו מתוך מגמה לחתום על תסכם רכישה.

אז שיגיד.

מי שבי;

אני לא אקח את זה. אני לא רוצה להפסיד.

היו"ר עי פרץ;

למרות שני התנאים האלה אני מוכן לעשות מאמץ. אם

הוא מתאר תיאור כללי, שלפי דעתו המדינה טועה, ואם היתה עושה מהלכים אחרים היה לנו

יותר קל, כך אנחנו בקושי מתקיימים, חיים עם הראש מעל האדמה, ובכל זאת אני מוכן

ללכת מתוך תקווה שמדינת ישראל תתעשת ותשנה את הכללים - גם זה אני מוכן לקבל ממנו,

אין לי בעיה. אני לא מתכוון לתפוס אף אחד בשום משפט, בשום מלה. לכן אני מבקש:

נשתדל להימנע מכל מיני הערות שרק יכולות לפרק את העסק, שגם כך הוא רקמה עדינה ולא

ברורה.

לסכום: במצב שנוצר, שהענין הזה נדחה ונדחה, אין היום למפעל הזה חומר גלם,

חוץ מהגזר חזה ותפוחי אדמה, אם יהיו עודפים של תפוחי אדמה. מספטמבר מתחילה שנת

השמיטה, ומאחר ש-50% מהתפוקות שלו מיועדים לארצות-הברית, לא תהיה לו אפשרות

למכור. הוא גם לא יספיק להכין את כל זה.

מנין לך ש-50% מיועדים לארצות-הברית? זה דבר שאין לו רגליים.

אני יכול להגיד בצניעות, שבמשך כל הקריירה שלי לא הזר ציק שלי, לא היה לי הוב

אבוד, אף אחד לא הפסיד אצלי ולא איחרתי יום אחד בתשלום המשכורות לעובדים. כאשר

עזבתי את קרית-גת - היה לי מפעל עם 100 עובדים ונאלצנו לעזוב - עשו לנו, אלה שלא

יכלו לבוא אתנו למירון, נשף פרידה על חשבון העובדים. לא השארתי הפסדים של 8 מליון

דולר, אז אני יודע על מה אני מדבר, והלוואי ותתייחסו למה שאני אומר.

עם כל הכבוד ליגאל כהן-אורגד - אני רוצה לעזור לו, הוא עשה מאמצים עילאיים

לצאת מהענין הזח בכבוד, אני יודע כמה היה קשה לו - אני עדיין לא מתאבד. אם

הממשלה אומרת לי, כמו שהיא תגיד למפרק מפעיל: אנחנו מוכנים לתת לך את הגב, לדאוג

לך למימון, אם יהיו הפסדים, אני מוכן לקחת על עצמי את המפעל. אבל אם לא יווצרו

תנאים שאפשר להתגבר על השנתיים האלה - עוד שנה וחצי, עוד שנה, העסק הזה פושט רגל

עוד פעם.

מר שבי, אתה יכול אולי בכל זאת להגדיר לנו את התנאים שאתה רוצה כדי שהכניסה

שלך למפעל תהיה כניסה שמבטיחה גם את הפעילות של המפעל וגם את החובות הקודמים,

בעיקר את החובות לעובדים? יש עוד תנאים פרט לתנאים האלה שאמרת?



מ' שבי;

לא.

היו"ר עי פרץ;

זאת אומרת, ההגדרה שלך שהמדינה תעמוד מאחוריך היא הגדרה כללית?

כן.

היו"ר עי פרץ;

מה שלמה זיו, האם אתה יכול לתאר לנו את האלטרנטיבה שלך, מה היא שווה ומה

התנאים לקיומה?

שי זיו;

ראשית כל, זו לא אלטרנטיבה שלי, אני חושב שהדוברים שדיברו לפני כבר סקרו

בדבריהם את האלטרנטיבה, אבל בכל אופן אחזור, אולי בהדגש אוזר.

היו"ר עי פרץ;

אגיד לך מה הבעיה; אלינו הגיע מידע שאומר שהאלטרנטיבה של מפרק מפעיל יכולה

לעלות מליון דולר לשנתיים, ולעומת זה מהאוצר הודיעו לנו שהאלטרנטיבה עולה כ-5.6

מליון שקל לשנתיים. אפילו אם יש קצת בעיה במדד הדולר זה בכל זאת לא דומה. הייתי

מבקש ממך לומר לנו במפורש מה התנאים ומה ההתחייבויות שיתן המפרק המפעיל גם

לעובדים וגם לנושים למיניהם.

שי זיו;

אמנם הדיון לא נכנס לפרטי פרטים, אבל אני עשיתי עבודה לבקשה של צד אינטרסנטי

של כל הענין הזה, שאלה היו ההקלאים שביקשו ממני לבדוק עבורם אם קיימת אלטרנטיבה

אחרת ואני בדקתי אם קיימת אלטרנטיבה אוזרת. גם אני ניהלתי מפעל ייבוש ירקות,

תבלינים, שזה בערך בתחום דומה, כך שיש פחות או יותר רקע לדברים שאני אומר.

בדיקה לעומק של הענין אחרת משלי לא ראיתי. הבדיקה היחידה שנעשתח, שאני מצאתי

- אולי יש אחרות שלא גילו לי או שלא נתנו לי - גם היא לא מספיק עמוקה ולא כיסתה

את כל הנקודות. הדבר היחידי שהיא אומרת באופן מהותי, שישנח אלטרנטיבה אחרת.

האלטרנטיבה האחרת חיא להמשיך להפעיל את המפעל. כל הדברים שנאמרו כאן נאמרו נכון; י

צריך הקרבה מצד העובדים, צריך גם איזו שהיא הקרבה מצד החקלאים, כי בסופו של דבר

יש מחיר למוצר בחוץ-לארץ שמושפע מכל הדברים, יש גם מחיר סופי; וחדבר הנוסף שנאמר

כאן; צריך מישהו שיממן את הענין.

צריך לחסביר את ענין המימון; ענין המימון הנדרש על ידי מפרק מפעיל הוא הון

חוזר. מפרק מפעיל צריך להעמיד לרשותו הון חוזר, כשהיתרון של ההון החוזר הזה שהוא

הראשון במעלה לפרעון החובות. בסיטואציה שנוצרה כאן, בבדיקה הראשונית שעשינו,

בכפוף לתנאים כאלה, בכפוף לתנאים אחרים שניתן להשיג אותם - אחרת לא הייתי נותן את

שמי לענין, שבי לא חיה נותן את שמו לענין וגם כהן-אורגד לא היה נותן את שמו לענין

- בהחלט קיימת ייתכנות של המפעל הזה. כלומר, אם יעשו את כל הדברים הנכונים ותנאי

הסחר לא ישתנו ואלף דברים לא ישתנו, ניתן להפעיל את המפעל הזה. הקושי הגדול היא

כמובן העובדה שנכשלו בענין הזה מספר אנשים ויש סיכון גדול לקחת את זה.



אני בהחלט מסכים לענין; קיים סיכון בהפעלת המפעל הזה, כי מספר אנשים ניסו

להפעיל אותו ולא הצליחו. למרות זאת הבדיקה הכלכלית על פניה מראה שיש זכות קיום

למפעל. זה מוצר שצורכים אותו, עובדה שמייבאים אותו לארץ. קיימים חקלאים שמגדלים

את הירקות והטכנולוגיה קיימת, משוכללת פחות, משוכללת יותר.

דרך אגב, מפרק או כונס מפעיל יכול להפעיל את המפעל. אל-על מופעלת על ידי

מפרק מפעיל ומשקיעה כל הזמן.

היו"ר ע' פרץ;

מה יהיה גורל העובדים באלטרנטיבה שלך ומה יהיה גורל הפיצויים?

שי זיו;

אחד ההבדלים בין ההצעה, שאני לא מכיר אותה עד הסוף, לבין ההצעה שלי; אני

הצגתי אופציה של המשך הפעלה של המפעל הזה כמפעל עצמאי, כיחידה עצמאית במקום.

כלומר, המפעל הזה ימשיך לפעול ליד ברור-היל כיחידה עצמאית והוא יקנה והוא ימכור,

הוא יעשה את כל פעילות הסחר כיחידה עצמאית, בעוד שבאופציה של צ'אם, המפעל ישתלב.

אני לא אומר שזה חסרון, זה יכול להיות יתרון, אבל זה יכול להפחיד עובדים. הם

יכולים לפהד מכל מיני דברים, כמו מכך שיעתיקו חלק מהקווים או את כל הקווים זה פחד

שקיים בכל מקום שיש שילוב בין שני דברים כאלה. יכול להיות שבסוף היום יתברר שאין

דרך אחרת.. יכול להיות שבסוף היום, לאחר שייעשה נסיון נוסף על ידי או על ידי מישהו

אחר, יתברר שבאמת היחידה הזאת כיחידה עצמאית אין לה זכות קיום. אני מקווה שזאת

טעות ואכן יש לה זכות קיום.

העובדים ישבו אתי ושאלו אותי לפרטים. הם מודעים לזה שצריך

לצמצם את מספר העובדים וצריך לקבוע גמישות הרבה יותר גדולה בתוכניות העבודה. אני

זה צוות של עובדים, כפי שאני התרשמתי, עם נכונות גדולה מאד להתאים

את עצמם, ורצונם העז ביותר הוא שהמפעל שימשיך להיות מפעל שיעבוד. מפרק מפעיל

שיודע להפעיל את הענין הזה - וכמובן ישתמשו במי שיודע לעשות את זה, יודע לנהל משא

ומתן עם עובדים ויקיים את הסכמי העבודה ככל שניתן - יעסיק את מספר העובדים הכלכלי

הדרוש למפעל.

מהו המספר לפי התכנית שלך?

בערך 45 עובדים.



היו"ר עי פרץ;

אותו מספר כמו היום?

סי זיו;

זה מספר פחות מהמספר שיש היום.

אני מדבר בזכות האלטרנטיבה, והאלטרנטיבה היא במידה ויש מקורות מימון מיידיים.

היו"ר עי פרץ;

כמה מקורות מימון צריך?

שי זיו;

ההערכה שלנו היתה שצריך כ-2 מליון דולר.

היו"ר עי פרץ;

למשך כמה זמן?

2 מליון דולר זה מימון קבוע של הון חוזר שצריך להעמיד לרשות המפעל.

כאשר שוקלים מכירת מפעל או מימוש מפעל במצב שהוא נמצא, למה קיים הנושא הזה של

מפרק מפעיל או כונס מפעיל? כדי באופן מיידי למנות מפרק מפעיל ואחר כך למכור אותו.

דרך אגב, יכול לחיות שההחלטה הסופית תהיה שצריך לפרק אותו. אני לא רוצה להטעות

יכולה להיות סיטואציה שגם כשממנים מפרק מפעיל, כשהוא עושה תכנית, הוא

מופיע בפני בית המשפט, הוא מגיע להסכמה עם אנשים, הוא מגיע להסכמה עם המממנים -

יש מקרים שזה מצליח ואחר כך מוצאים רוכש אחר למפעל, ויש מקרים שהמפרק מגיע

למסקנה, אחרי פרק זמן שהוא קצב לעצמו באישור בית המשפט, שאין ייתכנות למפעל.

הסיטואציה היום היא מה שנקרא מצב תחת לחץ מכסימלי. הסלק, הגזר, העובדים, 250 אלף

- כולם היום לחוצים עד הסוף ומקבלים את ההחלטה תחת לחץ. אם יש מפרק מפעיל שיש לו

את המטריה של בית המשפט, הפעולות שלו נעשות בנחת רבה יותר ותחת שיקול דעת קר וקל

יותר, למרות שלפעמים מחליטים לחתוך את הענין.

היו"ר ע' פרץ;

ב-2 מליון דולר להון חוזר לקחת בחשבון גם פיצויים לעובדים?

2 מליון דולר לא שייכים לפיצויים לעובדים.

מאיפה תיקח את הפיצויים?

פיצויים לעובדים יש להם כסה מקורות. יש מה שקיים בקופות, ישנו ההסכם של

התק"ם, ככל שהוא קיים, וישנו הביטוה הלאומי. דרך אגב, המפרק מקל מאד את התהליך של

תשלומים לעובדים בצורה מסודרת.

מי שבי;

במקרה הזה שלנו, על מנת להבטיה את קיום המפעל, לעבור את המשברים של השנתיים -

600 אלף דולר זה הגיבוי שאני מדבר עליו.

לא הבנתי.

מי שבי;

אמרתי שמי שהיום יקח את המפעל עלול, להערכתי, להגיע להפסדים של כמליון והצי

במשך השנתיים הקרובות. אני צריך גיבוי בסדר גודל של 600 אלף דולר.

עו"ד גי הורנשטייו;

גם אם יהיה כינוס או פירוק בשלב יותר מאוהר נעמוד על כך שגם זה שירכוש את

הפעל במסגרת הפירוק או הכינוס יהיה הייב לחתום איתנו על הסכם קיבוצי מיוהד. למה

אני אומרת את זה? מכיוון שיש כאלה שהם קונים מציאה בזמן פירוק, ואז קורה שהתהליך

הוא כאילו קונים את המפעל בזול יותר ולכן לא מתייהסים לעובדים, אין הסכם. כבר

היו דברים מעולם ובגלל זה גם בהסדר נעמוד על זה, אם יהיה כונס או יהיה מפרק,

שההסכם שלנו עם הכונס עו המפרק יהיה הסכם קיבוצי מיוהד. יהיה כתוב, שכשיבוא הרגע

של ההצעה למכור או לרכוש לצורך הענין, אנהנו נעמוד על הדרישה להיכנס למשא ומתן עם

הרוכש ולחתום איתו על הסכם.

למה באנו לכאן? היתה הצעה. אלמלא הדהייה של 5 בפברואר, ההצעה היוגה נדונה כבר

לפני שבועיים. החשיפה או אי ההשיפה יכולה להיות בעיה שלי בתור אזרה, אבל ודאי זה

לא המקום לדון בענין, זה כרגע גם לא מעסיק את העובדים. יכול להיות שהעובדים

יכולים לעזור לך, אבל לא כרגע. כשאתה הצעת את ההצעה, מר שבי, גם לגבי ההצעה שהצעת

הזרת בך מההצעה. ההצעה הראשונה שלך היתה שחתום עם העובדים על הסכם קיבוצי.

אני רוצה להגיד ואמרתי את זה בשם העובדים! נכון שאחוז הפיצויים זה דבר שמאד

מטריד את העובדים. אלה אנשים שנתנו עשרים-שלושים שנה ויילכו בלי שקל הביתה או עם

30 שקל. אבל מה שמדריך אותנו זה מקום העבודה, ואם לא תחתום אתנו על הסכם קיבוצי, .

מר שבי, לא נוכל ללכת איתך. אני לא יודעת למה חזרת בך מההצעה שלך. הטיוטה

הראשונה של ההצעה שלך, שאני קיבלתי, היתה בפירוש חתימת ההסכם. הטיוטה האחרונה,

שלא הוראתה לי והוגשה לבית המשפט בלי ידיעתי, היתה חתימת חוזים אישיים. אני רוצה

שתבין את החשש, הטבעי והשכלתני, לא הרגשי, של העובדים שאומרים; אם אתה הצעת, מה

קרה?

אני גם לא מבינה מה ההשש שלך, כי אנחנו יודעים שאין כופין יחסי עובד ומעביד,

אתה יכול לפטר, ופיטורים חוקיים גם תופסים.

מי שבי;

אני לא רוצה בכלל לפטר.



עו"ד ג' הורגשטיין;

חחשש הוא מפיטורים.

אני כבר ילד גדול, לא התחייבתי לאף אחד שאני רוצה להיות מעביד. אני מצהיר פה

שמה שטוב לעובדים במפעל הזה אני מוכן לתת, שיעשו מה שטוב להם. אני קופץ על זה,

אין לי מלחמה נגד אף אחד. אני נתתי הצעה מתוך לקיחת סיכון גדול מאד.

היו"ר עי פרץ;

ההצעה שלך תקפה?

מי שבי;

ההצעה שלי תקפה בתנאים מסויימים, שאמרתי לך אותם, שמיום ליום הם משתנים בגלל

שהנסיבות משתנות. אם זה היה לפני חצי שנה או לפני שלושה חודשים זה היה אחרת, אבל

הענינים נסחבו.

היו"ר ע' פרא;

אבל מה שלא תלוי באף אחד קרה לפני שבועיים.

י' כהן-אורגד;

מה שאפשר היה לסיים לפני שבועיים אפשר לסיים גם עכשיו.

עו"ד ג' חורנשטיין;

אנחנו כנאד מעונינים להבין את השינוי בענין ההסכם הקיבוצי.

אני את עמדתי הסברתי לעובדים. ישבתי איתם ועם ציון אוחנה כשעתיים והסברתי

להם. אם הם לא מרוצים ממה שהסברתי אני מכבד את החלטתם, אין לי בכלל בעיה. אני

ממשיך בקו שלי.

אי גולדשמידט;

מה היתה התשובה שלך לעובדים?

מי שבי;

הדבר הגרוע ביותר במפעלים, במקומות עבודה, שמתחילים להתעסק במלחמות של בהירות

ועדים ובחירות אישיות ובחירות ובחירות. אצלי בבית בסלון ראיתי איך אליאנס הגיעה

לליל המכות - בגלל הנושא של הוועד, בגלל הנושא של הכבוד האישי.

ת' גוזינסקי;

לא הבנתי מה הקשר.



מי שבי;

אני הצעתי לעובדים שננסה להפעיל את המפעל עם 30 וכמה עובדים. הצעתי להם שאם

אנחנו ניקח את זה, כל אלה שנשארו להם שנתיים לפנסיה, נמשיך ונשלם את התנאים

הסוציאליים של "מבטחים" אפילו שהם לא יעבדו. הצעתי להם שהשכר של העובדים היומיים

יהיה לפחות טוב כמו שהיה, אולי קצת יותר טוב. הצעתי את כל התנאים הסוציאליים

שישנם בחוקי מדינת ישראל.

אתה לא מוכן לחתום על הסכם קיבוצי.

מי שבי;

לא.

די צמיר;

קוראיפ לזה - חוזים אישיים.

מ' שבי;

לחוזה אישי אני מוכן.

מר קוזלובסקי יאמר לנו מה עמדת החקלאים.

מי קוזלובסקי;

אני רוצה שתבינו דבר אחד; אני כרגע עומד עם תוצרת שצריכה היתה להתחיל להיות

מסופקת למפעל לפני שלושה שבועות.

היו"ר עי פרץ;

הגזר?

מי קוזלובסקי;

הגזר.

כל יום שעובר וכל דיון כזח וכל כוס תה נוספת ששותים על הענין הזה מביאים את

כל הענין לקראת אבדון מוחלט. הזכיר נכון כל מי שהזכיר פה, שאם המפעל הזה יימסר לא

כמפעל עובד - כהן-אורגד קורא לזה פגיעה במוניטין ומיכאל שבי קורא לזה פגיעה בשוק

- יקרה דבר פשוט; יימכרו שם ברזלים, וכשיבואו למכור ברזלים, לברזלים האלה אין

ערך, אפילו את ערך השוק שבו מוכרים היום ברזל.

לא אכנס פה לנושא של חשיפה ולא לנושא מה צריך לעשות בשוק או מה לא צריך לעשות

בשוק, בוודאי לא אכנס להסביר בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת מה זו ציונות. אני

חושב שאני צריך לשאוב ציונות מהכנסת ולא ההיפך. מה שעומד לקרות זה שתוך שבועיים,

שלושה שבועות, לא יהיה גזר. חלק ממנו יירקב, חלק ממנו יהפוך להיות עצי ולא מתאים

לשיווק, ואז המפעל הזה עומד. אם לא יוצאים היום מפה עם החלטה שמחר מחרתיים

מתחילים לעבד את הגזר, המפעל עומד בפני אבדון, ולא חשוב איך יכנו את זה - אם כונס

מפעיל או מפעיל כונס או כונס נכסים. מה שהולך לקרות פה זה פשוט אבדון, וסביב

האבדון הזה יש דיונים ומלים ושתיות קפה בלי סוף.



אני בא ואומר דבר אחד: צריך לעשות דבר פשוט: ממרור בבוקר צריך שיהיה גוף

שיבטיח את ההון החוזר למפעל הזה כדי שיוכל לשל0 לעובדים את המשכורת עבור מה שהם

עובדים, ולנו את התמורה עבור התוצרת שאנחנו עומדים לספק, ולהפעיל את המפעל ולמצוא

תוך שבועיים-שלושה שבועות האלה שעובדים את הפתרון איך משווקים את הענין הזה. אם

לא זה, להערכתי כל מה שנאמר פה וכל מה שנעשה פה היה מילים לריק ולא יותר.

אולי נסכם את ענין הגזר. מר שבי, האם את הענין של הגזר אתה מוכן לעשות?

אמרתי שאני מוכן.

מר קוזלובסקי, מה התנאים שלך כדי להעביר מרור את הגזר למפעל?

התנאים שלי, שאני צריך להיות מובטח שאני מקבל את התמורה עבור הגזר הזה. גם אם

אני הולך מחר להוציא את הגזר זה כבר עולה לי כסף. אני כבר גידלתי אותו תחת

הבטחות. המפעל עדיין חייב לי כסף.

אם מר שבי מוכן לממן את הגזר, האם אפשר לפחות את הקטע של הגזר להוציא מכל

הוויכוח, שאותו נמשיך בלעדיו? את עיסקת הגזר אתם יכולים לסגור?

סיפור הגזר מותנה בקידום העיסקה שלך?

זה לא מותנה בכלום.

אנחנו רוצים שהוויכוח על התנאים של העובדים יתקיים כשהמפעל עובד. אם המפעל, .

כמו שמתארים פה, יאבד את היכולת לקבל את הגזר, נתוני הפתיחה של התמודדות העובדים

יהיו עוד יותר קשים.

העובדים במפעל שלנו הם מציבור העובדים שצריך לתת להם לא רק סופר צל"ש, כי עד

היום הם עובדים בלי משכורת חודש תשיעי, ומאז שנכנס המפקח השאירו לנו בפיגור את

משכורת החודש תשיעי. העובדים האלה עובדים תחת התחזית שכל הסיכויים שהם יאבדו חלק

גדול מהפיצויים עם איבוד של משכורת החודש התשיעי, שהם לא קיבלו אותה, עם איבוד של

תנאים סוציאליים, והם עדיין לא שרפו שום צמיג, לא עשו שום שביתה, והם מצפים

ומקווים שלפחות ימצו את הפיצויים, הפיצויים שבהם אדון יגאל כהן-אורגד קנה חלק

גדול מהמפעל. למעשה, תיאורתית, אנחנו אלה שקנינו את המפעל.



א' גולדשמידט;

מה זאת אומרת שהוא קנה את המפעל על חשבון העובדים?

עי בן-דוד;

הפיצויים שלנו היו בסדר גודל של כמעט מליון דולר. אדון כהן-אורגד שילם

בפיצויים שלנו תמורת המפעל והוא לקח שטר חוב. תיאורתית, כמו שאני מכיר את ההסכם,

הוא לא שילם אגורה. היום באים למכור את המפעל במליון ו-200 אלף דולר בזמן

שהפיצויים שלנו למעשה נקנו במפעל. למה לא נקבל? כשנתנו אותן ערבויות לא בדקו את

כל הענינים האלה ומשאירים כל הזמן את העובדים כשעיר לעזאזל. מי שמשלם בעד זה בסך

הכל אלה העובדים ושום הגיון לא תופס בענין הזה. יגאל עשה תכסיסים. בסך הכל הוא

לקח אנשים תמימים עובדים, עשה דברים שהוא רוצה לעשות אותם, הביא את העובדים על

הפנים. זה דבר לא מוסרי ולא מתקבל על הדעת. יגאל לקח את מפפעל, הביא אותו למה

שהביא אותו, ומי שנפל זה העובדים. בכסף של העובדים הוא קנה את המפעל, היום הוא

מוכר אותו במליון ו-200 אלף בשביל לשלם חובות לבנקים, והכסף, כספם של העובדים שבו

נקנה המפעל, הולך לטמיון.

בענין הגזר: במידה והעובדים והחקלאים - אני מבין שגם הקיבוץ יהיה בענין -

יחתמו לי שהם מרוצים מזה, שהם מעונינים שאנחנו נעבד את הגזר על חשבוננו - במידה

שלא יימצא פתרון אחר - שהם מוכנים להפעיל את המפעל כמו שצריך על מנת שנעבד את

הגזר הזה, אנחנו מוכנים לממן את העיסקה הזאת.

די צמיר;

מי נשאר בעל הגזר המעובד?

מ' שבי;

צ'אם נשאר. מי יכול להישאר?

היו"ר עי פרא;

דב צמיר, יש מישהו אחר שסוכן לממן את הגזר, או שהוא יילך לאבדון?

ד' צמיר;

לא חשבנו שזה הנושא הקריטי.

היו"ר עי פרא;

זה לא הנושא, אבל מפעל שלא עובד זו בעיה.

די צמיר;

אני עוד לא שמעתי מהאוצר מה יש לו לומר בנושא.



ש' אורן;

למען הסדר, כדי לשים את הדברים במקום מבחינת האוצר: המעורבות של משרד האוצר,

של המדינה, במפעל "דקו" נובעת ישירות מערבות מדינה שקיבל המפעל במסגרת החוק

לעידוד השקעות הון (תיקון 39). מבלי שאכנס יותר מדי לביקורת על החוק הזה, שהוא

מאד בעייתי, המפעל קיבל ערבויות על פי החוק לעידוד השקעות הון, אבל 90% מהערבויות

שהוא קיבל הן להון חוזר, ו-10% - לציוד.

ת' גוז'נסקי;

באיזה תאריך הוא קיבל את הערבות?

שי אורו;

הוא קיבל את הערבות במהלך 1991-1990.

במסגרת אותו חוק, ההגנה שיש למדינה הם שיעבודים של הנכסים הממומנים, אבל

מכיוון שבעצם לא מומנו כאן נכסים אלא זה מימון של הון חוזר, ישנו שיעבוד בדרגה

אחרונה לאחר הבנקים, אבל לפני נושים לא מובטחים אחרים.

יי כהן-אורגד;

אחרי הבנקים, לפני כולם.

היו"ר עי פרץ;

באיזה גובה הערבויות?

שי אורו;

הערבויות בהיקף של 3 מליון שקל, כאשר 2 מליון ו-750 אלף שקל אלה ערבויות להון

חוזר, וכ-250 אלף - ערבויות להלוואה לציוד.

אני חייב להגיד קודם כל שהערבות של המדינה היא לא ישירה אלא דרך הבנק לפיתוח

התעשיה, אבל כשפרץ המשבר פנו אלינו כדי שנהיה מוכנים להגיע להסדר נושים. הכיוון

שאנחנו נטינו אליו הוא כינוס נכסים, כי גם עד עכשיו כמעט כל המפעלים שבמסגרת

תיקון 39 לחוק לעידוד השקעות הון - וכבר יש מספר מפעלים שקיבלו במסגרת החוק הזה

ערבויות מדינה ולא עומדים בתנאים מבחינת פרעון הלוואות - מגיעים למצב של כינוס

נכסים. במקרה הזה היו לנו דרישות מסויימות שלא הוצעו לנו בשלב ראשון במסגרת הסדר

הנושים ולכן הסדר הנושים לא היה מקובל עלינו. במהלך אותה תקופה גם היתה אלינו .

פנייה של דב צמיר, של אנשים נוספים, כאשר נתבקשנו לבדוק את האפשרות של כינוס

נכסים או של פירוק מפעיל. מסרנו שעקרונית אנחנו לא נתנגד לפירוק מפעיל ועקרונית

גם לא נתנגד להשתתף במימון פירוק מפעיל. דובר על הסדר בנוסח "הבונים", מפעל שהיה

בחצור - אותו מפעל מונה לו כונס נכסים, היה לו כונס נכסים מפעיל, המדינה השתתפה

במימונו והוא נמכר בהצלחה - אבל אחד הדברים שאמרנו, שאנחנו נהיה מוכנים לקחת את

זה במסגרת השתתפות כוללת של יתר הנושים. דהיינו, שיהיה מימון של יתר הנושים של

אותו הון חוזר, ששלמה זיו דיבר עליו, כי צריך גם לזכור שחובה של המדינה כאן הוא 3

מליון שקל וההון החוזר שצריך, לפחות לפי הדו"ח שיש לי כאן, או חשיא בצרכי מזומנים

הוא 6,6 מליון שקל במהלך השנתיים, פי שניים מהחוב שיש למדינה, ומבחינתנו לא בא

בחשבון שהמדינה תיכנס כגורם יחיד במפעל הזה רק בגלל שיש חוב. כי אחרת, אם זה

נכון, המדינה תצטרך להיכנס כגורם יחיד שיפעיל כל מפעל בארץ שנקלע לקשיים האלה,

וזה מצב בלתי אפשרי.



גם בתקופה שהיתה קיימת במשרד התעשיה והמסחר קרן סיוע בערבות המדינה, הערבות

היתה חלקית - 50% ערבות מדינה, הבעלים תמיד נדרשו להחזיר הון עצמי כדי לקבל את

הסיוע של המדינה, כך שמבחינתנו לא ייתכן פתרון שהמדינה היא זו שתממן את המפעל

במלואו ובעצם היא לוקחת על עצמה, כמעט כמנהג בעלים, על מפעל מסויים.

מהסיבה הזאת אני באופן אישי פניתי לכל הנושים, ויותר מפעם אחת, ולא הצלחתי

לקבל הסכמה של נושה אחד להזרים כסף למפעל. בשום מקרה הם לא רוצים להזרים, אבל גם

לא באמצעות כונס או מפרק מפעיל לא היתה הסכמה של אף אחד מהנושים להזרים כסף. לאור

זה לא ראינו שקיימת אופציה של כינוס שיפעיל.

היו"ר עי פרץ;

מה המדינה עושה עם החוב שלה?

שי אורו;

לצערי המדינה נתנה ערבויות לאשראים כשרמת הבטחונות היא מאד נמוכה. דהיינו,

בכל ההון החוזר, אותם 2 מליון ו-750 אלף שקל, למדינה יש בטחונות רק לאחר הבנקים.

ת' גוז'נסקי;

וכמה החוב לבנקים?

שי אורו;

החובות לבנקים הם כ-20 מליון שקל.

די צמיר;

7.5 מליון דולר.

שי אורו;

בתוך זה כלולים גם ה-3 מליון שקלים של המדינה, כי זה באמצעות בנק.

אני לא יודע אם יש כאן מקורות להחזר של 20 מליון שקל. אני מעריך שאין. בכל

מקרה צריך גם לזכור, שעם כל הצער בנושא העובדים מעמד החובות של העובדים, אותם 750

אלף דולר, אלה חובות שמשפטית אין עליהם זכות קדימה.

עו"ד ג' הורנשטיין;

זכות קדימח - כן, אבל לא שיעבוד ספציפי.

שי אורו;

אני מדבר על החובות הישנים.

שי שדיאור;

גם על הישנים יש.



שי אורן;

אותם חובות שהם בדין קדימה במקרה של פירוק - כאשר המפרק צריך לפעול על פי

החוק, גם אם הוא פועל על פי השיעבודים, והחזר הכספים הוא על פי השיעבודים - כל מי

שיש לו שיעבוד ספציפי כמובן קודם על פי דין לחובות המדינה, כולל חובות למס הכנסה.

רק לאחר מכן הנושים האלה יכולים לקבל.

שי זיו;

מת שאתה מתאר כאן הוא נכון, אבל בסיטואציה שנוצרת, מאחר והבנקים והנושים

רוצים לקבל את חלקם ומאחר שהעובדים הם אינסטרומנס מאד כבד בכל הענין הזה, בדרך

כלל יש מקרים שלמרות שלפי דין הקדימה העובדים דחויים בגלל השיעבודים הספציפיים

הרי שבהסכמת בית המשפט ובהסכמת הנושים לשיעבוד ספציפי מסכימים להפריש לפחות חלק

מאותם חובות דחויים לעובדים.

היו"ר עי פרא;

צריך לזכור שהעובדים הם שיקבעו אם המפעל הזה יהיה ברזלים או מפעל. כל היושבים

כאן צריכים לקחת בחשבון שמי שיקבע אם הם יקבלו אגורה זה העובדים, כי העובדים

יכולים בחוסר אחריות של דקה להפוך את המפעל הזה לגל של ברזלים וגרוטאות.

שי אורן;

צריך להבין שיש מספר נושים שרמת הבטחונות שלהם היא כזאת שלהם לא אכפת שזה

יהפוך לגל גרוטאות.

ת' גוז'נסקי;

למה?

שי אורו;

יש נושים שיש להם שיעבודים ספציפיים על ציודים, אז גם את הציודים אתה יכול

למכור, ויש להם בטחונות אישיים של צדדים מסו י ימים.

החוק לעידוד השקעות הון קבע שלא תילקח ערבות אישית ולכן למדינה אין שום

ערבויות אישיות. הדבר היחיד שיש למדינה זה אותם שיעבודים שאמרתי. לכן, מכיוון

שכך, אני לא רואה את הדרך שהמדינה תוכל לקבל את כספה בחזרה.

ת' גיז'נסקי;

בשום מקרה - אם המפעל עובד או לא עובד?

שי אורו;

בשום מקרה המדינה לא תוכל לקבל את כספה בחזרה, את אותם 3 מליון שקל. המדינה

אולי תוכל לקבל חלקים קטנים מאותו חוב. בהסדר הנושים הוצע ממקור חיצוני שהמדינה

תקבל סכום כלשהו כנגד הציוד שעליו יש לנו גם שיעבוד ספציפי, ציוד שמומן ב-250 אלף

שקל ואני בספק אם אפשר למכור אותו במחיר הזה, ועל היתרה הסכמנו שנקבל - אם נושים

לא מובטחים אחרים יקבלו - כחלקנו, וזה גם מתוך ראיה שההסדר הזה יאפשר את הפעלתו

של המפעל.

ת' גוזינסקי;

אם אונם מוותרים על 3 מליון שקל, זה מסייע להפעיל את המפעל?



י' כהן-אורגד;

זה סאפשר את קיומו של הסדר הנושים.

שי אורו;

האוצר תודיע פורמלית לבנק לפיתוח תעשיה, שהוא תבנק שמייצג אותנו, שאנחנו נהיה

מוכנים להסדר נושים.

עו"ד גי תורנשטייו;

בבית משפט היתה הכרזת שאתם מוותרים על מליון דולר.

שי אורו;

ההכרזה שהיתה - גם בענין הזה הגבתי לבנק לפיתוח תעשיה - היתה על ידי עורך-דין

וולובסקי, שאינו נציגה של המדינהץ הוא לא מונה על ידי המדינה, המדינה מעולם לא

הסמיכה אותו לייצג אותה ולהודיע בשמה הודעות כלשהן. יכול להיות שהתוצאה הסופית

היא, גם בכינוס נכסים וגם בהסדר נושים, שהמדינה לא תצליח לראות את כל כספה, אבל

המדינה לא אומרת שהיא מוותרת על כספיה. במסגרת הסדר הנושים, שדרכו אמורים להימכר

מלאים ודרכו אמורות להיכנס תמורות מסוי ימות, המדינה תקבל את חלקה כיתר הנושים הלא

מובטחים. אותו הדבר גם בכינוס נכסים,

יי כהו-אורגד;

המדינה מוותרת על מעמדה כנושה מובטה.

עו"ד גי הורנשטייו;

היא גם לא יכולה לוותר.

שי אורו;

מהדברים שנאמרו כאן אני בספק אם בכלל קיים דבר כזה של הסדר נושים.

היו"ר עי פרץ;

האם משרד האוצר מודע לעובדה שמדובר במוקד אבטלה קשה ביותר במדינה? מה האוצר

מתכוון לעשות כדי לתת סיכוי אמיתי להפעלת המפעל מתוך בטחון של עבודה בטווח נראה

לעין?

שי אורו;

משרד האוצר, במידה וזו תהיה האופציה הרלוונטית, יהיה מוכן לקהת חלק במימון

כינוס מפעיל.

היו"ר עי פרץ;

מה זה חלק? לפי החלק היחסי שלה בחוב?



ש' אורן;

אולי אפילו מעבר לחלקנו היחסי בחוב, אבל בסוס מקרת משרד האוצר לא יהיח זוז

שיממן את מלוא הכינוס. מצב כזה לא יקרה והסברתי גם מדוע, כי העובדה שיש חוב, שהוא

כ-10% מכלל חובות "דקו", שקשור אל הממשלה, שקשור למשרד האוצר, זה לא יכול להסביר

את זה שהמדינה תיקח על עצמה את המפעל הזה, כי אחרת אנחנו צריכים לקחת כל מפעל

במדינת שנקלע לקשיים.

היו"ר ע' פרץ;

אתה לא לוקח אותו.

שי אורו;

לממן כונס נכסים זה לקחת את האחריות על המפעל, כי מול הכונס אתה צריך להחליט

אם אתה מעביר 5 מליון דולר או אם במקרה שנת השמיטה גורמת לכך שאולי צריכים תזרים

קצת יותר גבוה ממה שצפו לפני כן, או אולי מגלים פתאום שמלאים בחוץ-לארץ שחושבים

שהם בסדר נרקבו במחסנים בחוץ-לארץ ולכן צריך קצת יותר כסף. אלה החלטות שצריך לקבל

מי שמממן את כונס הנכסים.

היו"ר עי פרץ;

מה עשית במודל "הבונים"?

שי אורו;

במודל "הבונים" המדינת לא היתה היחידה שהשתתפה בסיכון. היה בנק שלקח על עצמו

50% מהסיכון. מכיוון שכך, ברגע שיש בנק שלוקח על עצמו 50% מהסיכון, המדינה משתתפת

איתו, והוא גם זה שיכול לקבוע את הדברים ואין את המעורבות הישירה של הממשלה

בניהולו של המפעל.

היו"ר עי פרץ;

מה אתה יכול לסכם? מה עמדת האוצר עכשיו? הכל נראה פתוח, ומרוב שזח פתוח הכל

ימות בדרך.

שי אורו;

אני מאד מקווה שזה לא ימות בדרך. האמת היא שלפי מה ששמעתי כאן אני בספק אם

קיימת ההצעה של מר שבי, כי זו פעם ראשונה ששמעתי שיש כל מיני התניות של עצירת .

היבוא, שהמדינת תפתור את נושא שנת השמיטה - אולי יהיו גם דרישות נוספות לסבסוד -

ואז באמת המפעל יהיה מוצלח. במצב הענינים הנוכחי, מבחינתנו, האפשרות לכונס מפעיל

קיימת. אני אמליץ לשר האוצר לקחת חלק במימון כונס נכסים מפעיל ובתנאי שאנחנו לא

נהיה המממנים היחידים.

די צמיר;

לשוקי אורן; א. היה נדמה לי שבאיזה שהוא מקום היה סיכום עם שר האוצר, שאחרי

שיוגש הניסוח של ההצעה של זיו אתה או יוניס תזמנו אותנו לפגישה כדי לבחון את

הענין. הקטע הזה לא תתקיים והשאלה מי צריך ליזום את הפגישה.

היו"ר עי פרץ;

הוא מתכוון לפגישה עם הבנקים, שהיתה מתוכננת.



ד' צמיר;

ב. אני מאד מודח לך על ההבהרה בענין ההצהרה על מליון הדולר בבית המשפט.

סי אורן;

הוצאה על זה גם הבהרה בכתב.

עו"ד גי הורנשטיין;

הערבות שהמדינה נותנת באמצעות הבנק נכנסת למסגרת הוצאות הפירוק. זאת אומרת,

הכסף הזה לא הולך לאיבוד. ה-3 מליון שכבר נחתמו זה בלי ערבויות אישיות, בלי

שיעבודיס ספציפיים, וזה כבר בסדר עדיפות כל כך נמוך שהמדינה - וזה אתה אמרת - או

ויתרה או בפוטנציה מוותרת. לפיכך זה כסף שהלך לאיבוד, לצערי הרב.

אני ייצגתי את העובדים ב"הבונים" והייתי רוצה לבדוק אם הבנקים השתתפו בזה.

אני יודעת שהעובדים תרמו הרבה, זה קלאסי מה שהיה ב"הבונים", לכן אם המדינה יכולה

לתת ערבות, אם יהיה הסדר ואם הוא יהיה טוב לנו, נלך להסדר. אנחנו נלך למה שיהיה

הכי טוב לעובדים. ההוצאות של הערבות זה הוצאות פירוק, זה הדבר הראשון לפני

שיעבודים ספציפיים. זאת אומרת, זה לא כסף שהולך לאיבוד. אם תהיה מניעה בהזרמת

ערבות, אז אין בעיה, זה ברור שזה בהוצאות פירוק, זה הדבר הראשון, בהנחה שכולם

יודעים מה הכוונה. כשיש פירוק ויש הוצאות אונורים: שכר טרי™ זה דבר ראשון ואחר כך

מתחילים לבוא דברים אוזרים. במקרה הזה זו ההוצאה הראשונה שהמפרק מוציא ומהזיר את

ההוב הזה. עם הכספים האלה הוא בעצם ממשיך לממן, לכן לא צריכה להיות הגבלה של

יחסיות בכלל, כי אם בנק דיסקונט או ברקליס לא ירצה להיכנס לעיסקה הזאת, גם אי

אפשר לחייב אותו.

היו"ר ע' פרץ;

נשמע את עמדת הביטוח הלאומי.

ש' שדיאור;

לנו אין ענין כזה או אחר בהסדר מבחינה כללית וכלכלית וכדומה. הנתח שלנו הוא

נתח מאד ספציפי, הוא השלמה של זכויות העובדים שלא נשמרו. חוק הביטוח הלאומי משלם

לעובדים רק כאשר יש פירוק של בית משפט. לא פירוק זמני, לא כינוס נכסים ולא כל

הסדר אחר, אלא רק כאשר יש פירוק סופי של בית המשפט ומונה מפרק, רק אז המוסד

לביטוח לאומי רשאי לשלם על פי החוק.

בחסדר שהוגש יש שני שלבים; השלב הראשון הוא איזה שהוא הסדר; השלב השני,

האופציונלי, הוא פירוק, והעובדים מוגבלים להגיש את הפירוק רק 12 חודש אחרי כניסת

ההסדר לתוקף.

אף אחד לא הזכיר את וזה לא מתפקידי, אבל אני בכל זאת מזכירה את זה משני

טעמים; א. בגלל שהמוסד לביטוח לאומי, לכשייעשה אחר כך הפירוק, הופך להיות נושא של

הפירוק. בהסדר הזה נוצר מצב שההסדר עצמו יכול להוציא את כל הנכסים. אנחנו נשלם

לעובדים את זכויותיהם גם אם המוסד לביטוח לאומי לא ימשוך שכר וחסכון, אבל אני

מבקשת להבהיר שאם וכאשר יוגש פירוק בדיעבד, המוסד לביטוה לאומי ישלם לעובדים רק

אחרי שישלמו לעובדים מכל המקורות האחרים, זאת אומרת מהחובות של התקיים, מה-250 אלף

דולר של ציאם, אם יכניסו.

אנחנו מכירים בהסכם הקיבוצי, אנחנו חושבים שהוא תקף - הוא באמת נרשם כדין

והוא בסדר גם באחוזים הגדולים שלו - ונהיה מוכנים להשלים מעבר ל-100%. אבל אני

רוצה שיהיה ברור, שכספים אחרים שישולמו, יקוזזו ממה שיתן המוסד לביטוח לאומי.



עו"ד גי הורנטטיין;

מה יקוזז?

ש' שדיאור;

מח שישולם על חשבון זכויות העבר שלהם.

עו"ד גי הורנשטיין;

אם ישולם. אבל מה יקוזז?

שי שדיאור;

בהסדר יש מקורות כספיים שונים שאמורים לשלם לעובדים על חשבון זכויותיהם

בעבר. אני רוצה להעיר בהערת אגב, שבהסדר לא מוזכרים הסכומים שעומדים לרשותם

ב"מבטחים", שום סכומים.

עו"ד גי הורנשטיין;

זה יקוזז?

אני מבקש שתבהירי את הענין ובסוף תודיעי שהביטוה הלאומי יעשה הכל לפי בית הלל

בגלל מצוקתם של העובדים.

שי שדיאור;

אדוני מכיר את המוסד לביטוח לאומי לא מהיום ובנושא של זכויות עובדים בפשיטת

רגל אנחנו תמיד הולכים לפי בית הלל. אבל חוק הביטוח הלאומי הוא הוק ואנהנו לא

יכולים לתת יותר ממה שהחוק מאפשר. יש חקיקח ויש פסיקח. החקיקה והפסיקה אומרות

שהמוסד לביטוח לאומי נכנס ומשלם לעובדים רק אחרי שקופת הפירוק שילמה לעובדים מכל

המקורות שעמדו לרשותה, בין אם זה כסף שהפקיד הכונס, בין אם זה כסף שעמד לזכותם

מקופת התק"ם ,בין אם זה כסף שעומד לזכותם מאיזה שהוא מלאי שנמצא במקום כלשהו. רק

אחרי שכל הסכומים האלה ישולמו על חשבון הפיצויים, רק אז נכנס המוסד לביטוח לאומי

ומשלים. אמרתי שאנחנו נשלים לפי ההסכם הקיבוצי, זאת אומרת לא ל-0% ,10אלא כל אחד

לפי זכויותיו, ובזאת אנהנו מוכנים לעמוד. זה על פי החוק וזה תקין.

היו"ר עי פרא;

מר אנגל, האם תוכל להגיד לי מה קרה עם הבצל בענין החשיפה?

לא.

היו"ר עי פרץ;

האם מהר אתה יכול להטיל מס שיגביל כניסת מוצרים מושלמים של בצל?

הוא יכול לאסור יבוא.



היו"ר ע' פרץ;

אני לא רוצה שהוא יאסור, אני רוצה שהוא יגביל כדי לאזן. אחד המרכיבים

המרכזיים בגובה ההיטל, אם זה חומר גלם או מוצר מושלם. זה שכר העובדים במדינה

המתחרה.

צ' אנגל;

זו לא בעיה של חשיפה פה. חבל יהיה להיתלות בענין של החשיפה ואני לא נכנס לכל

הענין של החשיפה. כל היבוא הרלוונטי היה מליון דולר. 50% מזה ארצות השוק המשותף,

זאת אומרת חצי מליון דולר מצרפת, מספרד, כשהמפעל הזה מתעתד לייצר 4, 5, 6 מליון

דולר. אז יש בעיה להטיל הגבלות על חצי מליון דולר יבוא, כאשר אגי מתעתד אותו מוצר

לייצא לאותן ארצות שאני מתבקש להעביר ב-6-5 מליון דולר. היבוא הוא אמנם חופשי,

אבל במכס די גבוה יחסית - הוזכרו פה 13%, זה לא 13%, זה 12% - כשהערך המוסף נותן

הגנה מאד גבוהה.

אני רוצה גם להזכיר שבהטלת מכס או בהעלאת המחיר, חלק הולך לצרכנים - ואני לא

רוצה להתווכח אם צריך לייקר את המוצר או לא - אבל קונה גדול הם מפעלי תעשיה. כאשר

אתה מייקר להם את העלות אתה פוגע באותו "אוסם" שנמצא, מבחינה פיסית, לא רחוק

מהמפעל הנדון ואנשים מאותה עיירה באים לעבוד בו.

היו"ר ע' פרץ;

אתה מוכן לעשות לנו בדיקה ספציפית של כל אותם מוצרים שמדובר עליהם, שלושה

ארבעה מרכזיים, כמו בצל פלפל וגזר?

די צמיר;

הקונים הגדולים שלנו בארץ הם "אוסם", "תלמה" ו"ויטה". הם קראו לנו ואמרו לנו,

יחד עם אנשי משרד התעשיה והמסחר; אתם לא יכולים לעשות לנו את זה. אתם רוצים

שאנחנו נקנה מכם, נקנה מכם. אם אתם תלכו עכשיו לדרוש הסימות אדמיניסטרטיביות

בענין מכסים, יש לכם בעיה אתנו כקונים שלכם. החלטנו שזה בתבונה לא לשחק את המשחק

הזה.

היו"ר ע' פרץ;

אני מבקש ממך, מר אנגל, תביא לי את הבדיקה.

ש' אביטל;

אנחנו מתעסקים עם הענין הזה כבר חודשים רבים מכמה זוויות. באיזה שהוא מקום זה

דיון על החקלאות בישראל, כי אל נשכח שמדובר פה במערכת שלמה שמתחילה בעבודה של

החקלאי. כדאי שנדע, גם כשמדברים על תעסוקה, לא מדברים רק על העובדים במפעל, אלא

יש כמה מאות אנשים, שמתגלגלים דקה אחרי שהחקלאי גומר לייצר את המוצרים שלו.

החוב לחקלאים הוא 2 מליון שקל, מתוכם לשתי מערכות אזוריות; החברה של מושבי

הנגב - כ-400 אלף שקל, ועוד כ-650 אלף שקל, 700 אלף שקל לישובים בלכיש. אלה שתי

חברות שאיך שהוא הצילו את עורן והן מתפקדות בצורה מעולה. אפילו המערכת הקיבוצית

שיש לה כמה וכמה מערכות כאלה, יש לה מה ללמוד משתי החברות האלה.

מאחורי הענין הזה הרבה מאד וזקלאים קטנים. במושבי הנגב ומושבי לכיש הכסף הזה

הוא רנטה שבחלק מן המקרים אמורה להגיע לתשלום לקופת-חולים ולכל מיני דברים

שהם בתחום הרווחה במושבים כמו עוצם.



אני בכוונת מחדד את זה ואני מאד שמח את נענועי הראש להסכמה של מי כהן-אורגד.

כי חייבים להבחין פה בצורה מסודרת: יש את הקטע של העובדים. אלה לא אנשים ע0

אמצעים גדולים, אלה אנשים שחיים על הפרנסה שלהם. אותו הדבר החקלאים. מדובר פה

בלחם הראשון. אני ישבתי עם מר כהן-אורגד, הוא פנה אלי בזמנו, לפני מספר חודשים

טובים, ויש לי פה בכיס מכתב בכתב ידו. נסינו לעשות פעולה כזאת או אחרת. לצערי

הרב, אני היום מרגיש לא רק מרומה אלא יותר גרוע מזה.

ת' גוזינסקי;

למה אתה מרגיש מרומה?

שי אביטל;

באותם ימים, כשהוא ידע שהעסק מת ומתמוטט וכשהוא אמר למישהו - אני לוקח ממך

סחורה, הוא ידע לא רק שהוא לא ישלם, אלא יותר חמור מזה; הוא לקח תוצרת מהקלאים

שהוא ידע שיש בעיות, והתוצרת הזאת היתה במאגרים, אסופה ומוכנה, ובימים שהעסק

התחיל ליפול ולהתמוטט הוא עוד מכר סיפורים. אני רוצה מאד לדעת מה מעמדו של מר

כהן-אורגד נכון לעכשיו. האם יש לו איזו שהיא אפשרות להשפיע באיזו שהיא דרך על מה

שקורה היום?

את הקטע של שוקי אורן אני מכיר. אני יודע שהיו פה גם ערבויות אישיות. איפה

עומד הענין הזה? פה שמעתי ממר כהן-אורגד, אלא אם כן הפסדתי משהו בשלב הפתיחה, שעל

אף שהיכולת היא כזאת או אחרת או מצומצמת יש טובי לב שאמורים לתת איזה שהוא סיוע

נוסף כדי לקדם את בעיית העובדים או ייצוב המפעל, שיילך לאחת מהאלטרנטיבות המוצעות

פה. ואשר למה ששוקי אורן הציג פה; קודם כל, אני לא דורש ששוקי יהיה קטיגורי

וחותך. מה, הוא יוותר מראש על כספי מדינה? אבל התמונה היום די ברורה, והשאלה אם

כל המעורבים מוכן להיכנס לאיזה שהוא מאמץ, כל אחד לפי יכולתו. לפי הערכתי צריך

ללכת פה על כונס מפעיל. אין שום אלטרנטיבה אחרת.

היו"ר עי פרץ;

דרך אגב, במקרה של מפרק מפעיל, המוסד לביטוח לאומי מתחייב על אותו הסדר?

שי שדיאור;

רק כשיש פירוק סופי, זאת אומרת כשיש מפרק מפעיל. הוא משתמש בביטוי "כונס

מפעיל" וזה משהו אחר. כשיש צו פירוק על ידי בית משפט, צו פירוק סופי לא זמני, רק

אז אנחנו נכנסים לתמונה. לא לפני שיש צו פירוק סופי.

אני מבקשת לציין, שבהסדר אחד התנאים של הרוכש הוא שלא יהיה פירוק. זה מופיע .

בתצהיר של מר כהן-אורגד, שאחד התנאים של הרוכש זה שיהיה הסדר ולא פירוק, כנראה

בגלל המוניטין.

י י כהן-אורגד;

אלא כעבור 12 חודש.

שי שדיאור;

אתם מושכים את החבל בשני קצוותיו.



היו"ר ע' פרץ;

האם מפרק מפעיל מבטיח את ההצהרה שאת הצהרת שאת מכירה בהסכמים

הקיבוציים? נניח שבמקרה של מפרק מפעיל ייכנס לעובדים כסף רק מגורם כלשהו. זה יהיה

באותו מעמד, כפי שיהיה בקנייה, מבחינת ההשלמה של כספי הפיצויים?

ש' שדיאור;

בפירוק סופי בצו שניתן על ידי בית משפט, אם הוא בא יחד עם הפעלה, אנחנו רואים

מה מקופת הפירוק ניתן לעובדים, מקזזים מה שיש לעובדים ואחר כך אנחנו משלמים. זה

על פי החוק. אבל מה שאמרו פה הם שני דברים שונים. הוא הזכיר כינוס מפעיל וזה

משהו איור לגמרי. אני גם מבקשת לציין שבהסדר עצמו הפירוק הוא רק שלב מאוחר יותר

שבא בהגבלה של לפחות 12 חודש אחרי רכישה והסדר. תנאי הרכישה - וזה חלק מההסדר -

שבכלל לא יהיה פירוק עד תום 12 חודש מיום הרכישה. מבחינתנו המשמעות היא: או

שהעסק יעמוד על הרגליים ואז לא יצטרכו אותנו ואנחנו נשמח מאד, או שאם העסק יתדרדר

עוד יותר, אחרי 12 חודש יגיעו אלינו. לנו יש באופן אישי הסתייגות לגבי ההגבלה של

העובדים להגיע רק אחרי 12 חודש, אבל אנחנו לא מתערבים בקטע הזה.

לנו אין הסתייגות בענין.

האם ההערכה היא שהעובדים יכולים, בהפעלה של מפרק מפעיל, להבטיח תנאים של הגנה

על העובדים?

כשהאוצר, המדינה, נכנסים לעסק זה מטיל עליהם אחריות. זה כמו שרשם האגודות שם

איזה ועד ממונה לאיזו אגודה. הוא בעל הבית, הוא מקור הסמכות.

לפי דעתי שתי החברות שמושקעות פה במליון ו-100 אלף שקל, מליון ו-200 אלף שקל,

יצטרכו, לגבי הקטע ששוקי אורן העלה פה וגם שלמה זיו, לשים הון חוזר. אני חושב

שגם שתי החברות האלה - אותן חברות שמספקות חלק נכבד מחומר הגלם - יצטרכו לשבת עם

מי שצריך.

זה במקום הבנקים?

כן.

אלה שתי חברות, זה מירב החקלאים מבחינת ההיקפים. הרי הם צרכנים של חלק מההון

הזה, ולהערכתי בסדר גודל של כמליון וחצי שקל. צריך לשבת ולראות איך עושים סידור

כזה שהם מקילים על הנושא של ההון החוזר. ההלפתי כמה משפטים ולגבי ההברה השניה אני

יכול להגיד את הדברים הרבה יותר קטיגורית, אבל גם אם ההיקפים הם קצת יותר או הרבה

פחות, בהחלט ניתן יהיה פה להקל בבניה של ההון החוזר, כי ההון החוזר הזה אמור ללכת

לגידול. יכול להיות שזה ידרוש מהגורמים האלה, אבל זה לא צריך להקשות על הממשלה,

כאילו שאין אלטרנטיבה למה שיש לעשות בשדות האלה או במקום הגידולים האלה.



מאחר ובדיון הזה, לפחות כל אימת שעמיר פרץ עוסק בו, הנושא של העובדים זה

הנושא המרכזי וחקרדינלי - עמיר הוא נציג אמיתי של עובדים - אני בכוונה מחדד את

הזווית הזאת, שלא נשכח שאת העסק הזה מגדלים מי שמגדלים אותו. הם לקחו להם מהכיס

למעלה ממליון שקל. הרי צריכה להיות איזו שהיא תמורה. אני אומר שהתמורה צריכה

להיות בזה שיהיה ברור איך בסופו של דבר, מה בטווח הנראה לעיין ובהתאם להתפתחויות

בעתיד, החקלאים האלה ושתי החברות האלה רואות את הכסף בחזרה, בתוך כל המכלול הזה.

אני לא יודע איך, אבל כל לירח שבורחת לפחות משתי המערכות האלה הן משלמות אותה

במקום אחר. הם לא בורחים מזה, אז שלא יהיו חכמים הבנקים פה, כי אני לא יודע מי

ניהל מול הבנקים את הענין הזה ואיזה מערכת של לחץ הפעילו עליהם. לפי דעתי הדבר

הקריטי - וזה מה ששמעתי תוך כדי הדיון פה - הוא העסק של הפעלת הגזר.

היו"ר עי פרץ;

אתם יכולים להפעיל את ענין הגזר בלי שבי?

מישהו צריך להבטיח שהוא נותן לי את הכסף.

היו"ר עי פרץ;

אבל זה חלק מההשתתפות העתידית שלך.

די צמיר!

אתה כבר מפרש את הדברים שלי.

אני לא מפרש, אני רוצה שמחר בבוקר יתחיל להגיע גזר, וזה משנה את כל האווירה.

שי אביטל;

אם העסק של ההפעלה לא ייגמר, העובדים יכולים לסגור את השלטר ונגמר הענין.

היו"ר ע' פרץ;

אפילו אם נניח שהאוצר יחליט שהוא משנה כיוון ובודק בצורה אינטנסיבית את נושא

המפרק המפעיל, גם זה יקח שבועיים-שלושה.

שי אביטל;

זה לא צריך לקחת שבועיים-שלושה. לפי דעתי שוקי אורן יכול לגמור את זה עד יום

שני הבא.

היו"ר עי פרץ;

כרגע הצו של בית המשפט קובע שיש להם אפשרות לנהל את עניניהם. אם הם יגיעו

להסדר שמקובל על כל הצדדים אף אחד לא טוען, אבל אנחנו חוששים לאור העובדה שההסדר

שהיה אמור להיגמר לפני שבועיים בכינוס נושים לא נגמר, כי חכינוס לא התקיים, ומצד

שני תוך כדי בדיקת האלטרנטיבה האחרת הענין הופך יותר ויותר מסובך בגלל אובדן חומר

הגלם שנמצא בקרקע. זה שהוא רשאי עכשיו ללכת לשבת ולגמור, מצידי ב-12 בלילה,

להודיע שיצא עשן, זו זכותו המלאה, אבל אי אפשר להמשיך ולהמתין. אני חושב שהמתנו,

אני חושב שכל הצדדים היו חוגנים מאד, בעיקר העובדים. עוד לא ראיתי עובדים כאלה,

שישבו בלי משכורת של חודש ספטמבר עם תשלומים של חודשים אחרים בצורה מזדמנת והם

מחכים כל יום שיגיע חומר גלם.



אני בא ופונה עכשיו לאוצר: יש פה דברים חדשים, יש פה הודעה של חברות שאומרות

שהן מוכנות לשקול להיות תחליף לשותף במקום הבנקים שאתה מחפש.

מי קוזלובסקי;

המפעל הופעל בחודשיים האחרונים על ברוקולי בצורה מסויימת והיתה איזו שהיא

קרן, שאינני יודע מהי, כשהסכום הזה היה צריך להיות מיועד להמשך הפעלת המפעל

ולרכישת הגזר. משום מה לא הגיעו אתנו אפילו לדברים, שלא לדבר כבר על סיכומים.

אני שומע שמדברים על וולובסקי ואני לא יודע אפילו מי זה. אדם מפעיל את המפעל במשך

חודשים וכיש לי רכוש שגידלתי עבור המפעל הזה, לבקשת מפעל. יכולים לבוא ולהגיד לי

שאני לא קיים. אם אני לא קיים, אז אנא - יגידו לי שאני לא קיים.

אני חייב לחזק את דברי חבר-הכנסת שמואל אביטל. בכל מערכת כל אחד חשוב במערכת.

אי אפשר לנסוע במכונית בלי גלגל, כמו שאי אפשר לנסוע בלי קרבורטור. אתם

הקרבורטור, אני הגלגל. אם אני לא אייצר מחר, לא ימצאו מישהו שייצר, לכן חייבים

להתחיל עכשיו מאיזה שהוא מקום. פה פונים לרשויות המדינה, שהן יתנו את הפתרון

לענין הזה, כי אם אני מחר לא מתחיל להוציא גזר, המפעל הזה משותק. ואם הוא משותק,

כל הנושא שדנו ודשו בו עכשיו ודשים בו כבר חודשים אינו אלא בזבוז זמן לריק.

די צמיר;

משפט אחד לגבי מהותו של ההסדר: מר כהן-אורגד מכר את הסלק לצ'אם. הסלק הזה

נמכר ללקוחות "דקו". יש עוד נסיון למכור עכשיו את הגזר לציאם כאשר הוא יגיע

ללקוחות "דקו". לא דאגו להזמין גרם של ירקות, ויש להם טבע לירקות שאם לא זורעים

אותם הם לא גדלים. יש לי חשד סביר שכל הקומבינציה הזאת תביא את "דקו" להיות סגורה

כל שנת 1993, וכל ההבטחות הן "קלאם פאדי".

היו"ר ע' פרץ;

האם יש לך פתרון להפעלה?

די צמיר;

יש לי. פנינו לשר האוצר, מר שוקי אורן היה שם, והזהרתי מפני הסכנה הזאת.

הדרך היחידה היא מפרק פעיל מפעיל, שיכול עכשיו להתחיל לשבת לא רק על הגזר שיש,

אלא על הירקות שצריך לגדל.

יש לך פתרון לזה שמחר בבוקר המפעל יעבוד?

שמעתי היום בפעם הראשונה את ההצעה של חבר-הכנסת שמואל אביטל. נצא החוצה, נשב,

ואלך לדבר עם גורמים חקלאים אחרים כדי לנסות לפתור את הבעיה.



עי גו-דיד!

רציתי להוסיף בקשר להסדר הנושים. מדובר על מלאים, 14% מהמלאים שהם לא

מוגדרים. ביקשתי מיגאל שיגיד לנו כמה עולים 14% מהמלאים, והוא אמר שבין 130 אלף

ל-140 אלף דולר. אמרתי לו שאני מוכן לתת את זה לכל בנק שהוא ירצה בעד 130 אלף

דולר ושיתן לנו תמורת זה רק 100 אלף דולר. הוא לא הסכים. הנקודה הזאת אומרת

דרשני, אני מבקש מיגאל שיסביר לנו את הענין. אנהנו מוכנים לתת בסכום מתקבל על

הדעת. בלי לנקוב באחוזים ובלי להיכנס למלכודת.

ר' פרץ;

השוב שיידעו, שהעובדים היו אמורים לקבל שיעבוד. חלק מהמפעל אמור היה להיות

משועבד לעובדים.

היו"ר עי פרץ;

עשיתם טעות שלא הלכתם ושיעבדתם את זה יום אוזרי.

עי בן-דוד;

ההסכם היה שהמפעל צריך לדאוג לזה והמפעל לא דאג לזה.

היו"ר עי פרץ;

מבהינה משפטית עומדת בפניכם אופציה לתבוע את המנהלים על זה שהם לא קיימו את

הלקם בכך שלא שיעבדו את מה שהיה מגיע לכם לשיעבוד.

היו"ר עי פרץ;

נשמע את עורך-דין וולובסקי, שהוא עכשיו המפעיל בפועל של המפעל. מה קרה עם

סיפור ההפעלה של הקרן שהיתה אמורה לקלוט את הגזר?

עו"ד וולובסקי;

אני שותף מלא לביקורת של העובדים ביהס לזכויות שלהם בעבר, עד 1989, שלא

הובטהו, כי לא יועדו כספים על ידי הבעלים שנכנסו ב-1989 כפי שהם התהייבו לעשות,

אבל זה הלב שגלש. זה לא נעשה בעבר, שלוש שנים. אילו היו עושים והיו מקבלים

שיעבוד או מבצעים את אותה הפרשה מייד בתחילה, המצב של העובדים היה אחר.

נדמה לי שננקטה פעולה אחראית מאד ב-30 בספטמבר בעצם הפניה לבית המשפט. עובדה .

היא שהמצב היה עד כדי כך קשה שההברה לא שילמה משכורת ספטמבר לעובדים. הפניה שלנו

לבית המשפט היתה ב-30 בספטמבר 1992 ואז בפעם הראשונה הכל התחיל לקבל איזו שהיא

מסגרת.

נתמניתי לתפקידי על ידי בית המשפט, אני כאן על תקן של פקיד בית המשפט והמגרש

שלי הוא שם, אבל משום כבוד המוסד הזה באתי כדי לומר דברים שיש להם השיבות. ב-4

באוקטובר, כאשר נתמניתי לתפקידי, הדבר הראשון שדאגתי לו - שיהיה רצף של תפעול,

מפני שאם המפעל היה כבר אז קורס זה היה גרוע לעובדים וזה היה גרוע גם לכל הנושים.

דעתי בענין זה נתקבלה והוסכם שהבנקים יממנו במימון ביניים את התפעול כדי לראות אם

ניתן להגיע להסדר נושים שבבסיסו היה, כפי שמר כהן-אורגד אמר אז - רכישה על ידי

שבי עם מעבר רצוף בלי שתהיה הפסקת פעילות אפילו יום אחד לקונה הספציפי הזה.



היה שיקול די מכריע בענין הזה, ספני שהציגו לנו את צ'אם, וזוז נכון, כחברת

שעוסקת בתחום המזון, כחברת שיש לה סניפים וקשרים, מערכת שיווק בעולם וכו'. בכל

מהלך המשא ומתן הזה, שהקציבו לו שבועיים מלכתחילת והתארך בסבלנות אין קץ של

הבנקים לארבעת וחצי חודשים, מעולם לא השמיעו לנו את הדברים ששמענו חיום ממר שבי,

שתנאי להסכם הרכישה הוא שיפתרו את בעיית שנת השמיטה, שיפתרו את בעיית החשיפה,

שיתנו גיבוי ב-600 אלף דולר. אני מרשה לעצמי לומר שאלה דברים שלא צריכים להדאיג

את השולחן הזה, מפני שהם מעולם לא הוצגו כתנאי. אינני יודע משום איזה שיקולים הם

הובאו עכשיו. ואם הם היו עומדים או יועמדו לשנייה אחת כתנאי, באותו רגע המשא ומתן

עם מר שבי הגיע לסיומו.

עוד אתמול אחר הצהריים ישבנו, עם נציגי הבנקים, עם עורך דינו של מר שבי על

תנאי ההסכם. גם הוא לא העלה בחצי מלה תנאים כאלה, והם גם לא באו לידי ביטוי

בטיוטת הסכם שהוא הגיש ושדחינו אותה כשהגשנו טיוטה נגדית. הייתי מציע להוריד את

הנושא מסדר היום.

מה שהצלחתי לעשות, שבארבעת וחצי חודשים של תפעול העובדים קיבלו

את כל המשכורת, ולא ב-10 לחודש הבא אלא פעמיים במשך אותו חודש כדי להקל על המצוקה

הקשה מאד.

היו"ר ע' פרץ;

את משכורת ספטמבר הם לא קיבלו.

עו"ד וולובסקי!

לא, זח שייך לחובות העבר. אני מדבר מיום התפעול.

היו"ר ע' פרא;

במכולת אף אחד לא מבין מי שייך למה.

עו"ד וולובסקי;

נכון. כולנו למדנו בנעורינו "לא תלין פעולת שכיר עד בוקר" וזח בעינינו ציווי

שבקדושת, אבל הדבר היחידי שמפעיל לא יכול לעשות זה להדפיס כסף במחשב שלו. מה שכן

חצלחתי לעשות - שישולם לעובדים סכום על חשבון משכורת ספטמבר 1992, בערך כרבע

מהסכום שהגיע, כולל ניכויים, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם ולא להעביר

ניכויים, כפי שנעשה גם כאן. העברנו את חניכויים ושילמנו סכום נכבד.

חיו"ר ע' פרץ;

מה קרה עם הקרן שהיתה מיועדת להפעיל את המפעל?

עו"ד וולובסקי;

לא היתה שום קרן ולא הקימו שום קרן. כל מה שאני קיבלתי זו הסכמת הבנקים לממן

במימון ביניים, אשר יקבל עדיפות ראשונה בהשבתו, את ההוצאות של התפעול. מלכתחילה

דובר על שבועיים, וזה הוארך מפעם לפעם, כי המשא ומתן התפרס. זה היה משא ומתן מאד

מסובך ומורכב, וחבנקים, בסבלנות ובנכונות בלתי רגילה, כדי ללכת לקראת חגיבוש של

חצעת הסדר, הביאו בסופו של דבר למצב שהמפעל פעל והצעת הסדר בנוסח מוסכם הוגשה

לבית המשפט. היו בה תנאים מוקדמים שצריך היה למלא. אף אחד מהם לא נתממש על ידי

מר יגאל כהן-אורגד וקבוצתו. היינו, לא נתנו ערבויות בנקאיות באותם מועדים שהיו

צריכים לתת, נתנו אותן רק ביום ראשון האחרון; לא נתנו ערבויות מתאימות לבעלי

ההצעה לרכישת, לצ'אם, לפישמן, כפי שהתחייבו לתת לתשלומים שונים.



לפי הוראות בית המשפט המחוזי מ-25 בינואר הצעת ההסדר בטלה ומבוטלת.

עו"ד ג' חורשנטיין;

היתה החלטה?

עו"ד וולובסקי;

לא. בהוראות שניתנו על ידי כבוד הנשיא נאסר שבקרות אחד מהסקרים הבאים הצעת

ההסדר תהיה בטלה ומבוטלת. וזה המצב הנוכחי: הואיל והתנאים המוקדמים האלה לא

נתמלאו, הצעת ההסדר היום בטלה ומבוטלת. עדיין ניתן לההיות את ההצעה אס אותם תנאים

מוקדמים יסתיימו היום - ואני מתכוון להיום - כאשר הגורם העיקרי בכך הוא הסכם

רכישה מוסכם שתנאיו מוסכמים עם הקונה. אם הוא יבוא בכל מיני דרישות נוספות כמו

אלה ששמענו כאן היום, או אם הוא לא יקבל את תנאי הטיוטה הנגדית שהוגשה לו אתסול,

הענין קרס והתיצאה תהיה כינוס נכסים.

עוד הערה אחת ביחס למפרק מפעיל: נתנו כאן כדוגמה את אל-על. צריך לזכור

שבאל-על יש משפרק זמני ולא מפרק קבוע. ברגע שיש מפרק קבוע אין יותר הפעלה, תפקידו

לחסל את העסק. אם יש מפרק זמני אין אפשרות לעובדים לקבל אגורה אחת של תגמולים

מהמוסד לביטוח לאומי מפני שרק כאשר ניתן צו פירוק ורק כאשר בעקבותיו מתמנה מפרק

קבוע, רק המפרק הקבוע יכול לאשר את התגמולים.

אני מאד מכבד את העמדה הגלויה של נציגת המוסד לביטוה לאומי, אבל אני רוצה

להבהיר לעובדים, שיידעו ושלא יעמדו, חס ושלום, בפני שוקת ריקה כמו שהם עמדו ביהס

הביטוח הלאומי זכאי לקזז מהגימלאות שהוא חייב בתשלומן כל קרן

שישנה לעובדים - למשל, כמו ב"מבטחים" - כדי שהעובדים לא יקבלו פעמיים. אבל אני

שמעתי כאן דבר נוסף. הביטוה הלאומי אומר: כאשר יפנו אלינו בבקשה לשלם גימלאות,

ננכה כל זכות שמגיעה לעובדים מהתק"ם או מכל מקור אחר.

זה לא כך, אני מוכרי™ לתקן: ההסכם בין החברה לבין התקיים על סכום הכסף שמדובר

עליו הוא כלפי החברה, לא כלפי העובדים. אם יהיה הסדר, אנחנו נכניס להסדר את הזכות

שלנו, באישור כל הנושים ובאישור בית המשפט. הזכות שלנו, אס התק"ס לא יתן לנו,

לתבוע את התק"ם עבור הכספים.

ה-250 אלף שמדובר עליהס זה סכוס אחר. יש לעובדיס הסכס קיבוצי מיוחד

לפיצויים מוגדליס, מעבר ל-100%.

בזה המוסד לביטוח לאומי מוכן להכיר.

היתה לנו בעיה. למרות שחוק הביטוח הלאומי אומר גם הסכם קיבוצי מיוחד, הלכנו

לשמוע. הודיע היום הביטוח הלאומי שהוא ישלים לא רק ל-100%, הוא ישליס גם

קודס תקבלו סזה ומזה ואחר כך תקבלו מאתנו.

אין לנו בעיה. כולנו יודעיס שאת הגיסלה מקבליס אחרי צו הפירוק.

אני כמובן מעונין שהעובדיס יקבלו כמה שאפשר יותר, לכן קבענו אסיפה מיוהדת של

העובדיס ואסיפה מיוחדת של הביטוח הלאוסי.



אני חייב תשובה למר צמיר גם בענין הגזר. עמדנו בפני מצב דומה גם ביחס

לברוקולי, זה היה לפני כחודש וחצי, חודשיים, ואז בא יגאל כהן-אורגד ואמו-: אין

בעיה, יש פה נדיב גדול - לא באמריקה, בארץ - מר שבי, הוא מוכן לשלם בשביל

הברוקולי, שיעבדו אותו, כדי שהעובדים יוכלו לעבוד. אבל בפגישה שנתקיימה לענין זה

הסתבר מפי מר שבי, בהגינות רבה, שהוא מתנה את התשלום עבור הברוקולי בכך שהבנקים

יבטיחו לו שהוא אכן ירכוש את המפעל בתנאים שהוא רצה בהם. על זה כמובן ענו לו: לא.

היום אנחנו שושמעים דבר אחר, אנחנו שומעים שהוא יהיה מוכן לשל0 לחקלאים בשביל

הגזר, אבל הגזר הזה יהיה שלו. כלומר, צריך לחפש איזה נדיב מאמריקה שיממן את הדלק,

את העובדים, את החשמל, את השמירה, את הביטוח ועוד - סכומים נכבדים מאד, זה הכל

סדרי גודל של מאות אלפים - על מנת שלאחר מכן הוא יאסוף את הגזר המיובש. רבותי,

כבר היינו בכל האופרות האלה. אין נדיב כזה מאמריקה ואפילו כאן אמר לנו האוצר

בצורה הברורה ביותר שגם הוא לא מוכן לשאת במלוא האחריות.

בדברי הפתיחה שלי בבית המשפט לגבי הצגת הצעת ההסדר אכן מופיעה בפרוטוקול שורה

וחצי, שעליה התרעם שוקי אורן לגבי השאלה מה תעשה מדינת ישראל עם החוב המגיע לה.

לא התייגורתי לדבר בשם מדינת ישראל ולא ייצגתי אותה. באותו דיון היא היתה מיוצגת

על ידי עו"ד רוטנברג. היה ידוע לי שמדינת ישראל הודיעה בכתב שהיא מוכנה להסתפק

בתשלום של 50 אלף דולר, ולגבי מליון דולר להפוך מנושה מובטח לנושה רגיל. האס אני

צודק עד כאן?

נכון. אבל הודעת לבית המשפט שמדינת ישראל, בגלל המבט לכיוון העובדים, מסכימה

לוותר על כמליון דולר.

מסכימה לוותר על מעמדה כנושה מובטח ולהפוך לנושה רגיל.

אני טענתי שהמדינה מוותרת על מליון דולר.

אני עוד לא רואה את ההבדל הגדול, אבל אם ישנו, שום דבר לא קרה. כתבתי מכתב

תשובה לעו"ד רוטנברג, שבכל עת המדינה חופשית לומר שהיא לא מוותרת על המעמד של

נושה מובטח, או היא לא מוותרת על אגורה, או היא דורשת את כל הריבית. שום דבר לא

נעשה ושום עוול לא נגרם ולא צריך היה לעשות מהעני הזה מהומה בלי שום פרופורציה ,

לענין.

בכל אופן כולם, כל הנושים, כולל מדינת ישראל, כולל העובדים, כולל כל מיני

אינטרסנטים אחרים וכולל החקלאים והנושים הרגילים, שליבי איתם, כל אלה חופשיים

להחליט מה שהם ירצו, ואם תהיינה אסיפות נושים, זה יבוא לידי ביטוי באסיפות

הנושים. אם לא תהיינה אסיפות הנושים - בבית המשפט, וגם אם תהיינה אסיפות נושים,

ממילא הענין עובר לאהר מכן דיון בבית משפט. יבואו לבית המשפט ויגידו אם מתנגדים

להסדר או מצדדים בו. ברגע זה אני מאד פסימי אם ההסדר הזה, שהיה טוב אילו היה יוצא

לפועל, אכן יתממש.

לא קיבלנו תשובה בקשר לגזר.



היו"ר עי פרץ;

עו"ד וולובסקי אמר שהוא לא מתכוון לעשות הסדר דומה להסדר שהוא עשה קודם עם

צ'יא0 אוזה אומר שאין לו פתרון.

עו"ד וולובסקי;

לא עשיתי אז הסדר מאותם נימוקים ואני לא אעשה גם היום הסדר מאותם נימוקים.

היו"ר ע' פרץ;

יש לך אלטרנטיבה או אין לך?

עו"ד וולובסקי;

אני לא אומר שאין לי, אבל צריך לזכור שאני לא המדפיס של הכסף. תהיה אלטרנטיבה

א0 אני אצליה לשכנע מי שלא יהיה לממן את ייצור הגזר.

היו"ר ע' פרץ;

כמה אתה צריך בשביל לממן את ייצור הגזר?

עו"ד וולובסקי;

בערך 450 אלף שקל.

היו"ר עי פרץ;

ה"אם" הזה מתי הוא יסתיים? אני מבקש שתהיה איתי בקשר: אם ה"אם" הזה הופך

ל"כן" בתוך 24 שעות, תודיע לי, ואם הוא הופך ל"לא" בתוך 24 שעות גם כן תודיע לי.

שנדע מה אנהנו עושים.

עו"ד וולובסקי;

היו לנו ימים גשומים וממילא אי אפשר להוציא את הגזר מהשדות, לכן הלהץ של

תשובה היום לא קיים. אם השמש תמשיך לזרוח, יכול מאד להיות שהדבר הופך לאקוטי.

דבר אהד הבטחתי לחקלאים, שהם לא יכניסו ברוקולי אהד או גזר אחד בתקופת הפיקוה בלי

שהם יקבלו עבורו תשלום. עד היום, במשך ארבעה והצי חודשים, זה קויים. אני לא

אגרום לכך שהם יספקו גזר ואחרי כן יצטרכו לרשום על הקרה את התמורה.

ש' עמור;

מי הם בעלי המניות של המפעל הזה?

י' כהן-אורגד;

בעלי המניות; כ-60% קבוצת אלוקונט; כ-20% קבוצת אברהם ג'מאל; כ-20% קבוצת

ספרדה, קבוצה שוויצרית.

יש לי שורה ארוכה של דברים לענות, פשוט נאמרו פה דברים לא מבוססים. יש משפט

אחד שחשוב לי מוסרית להציג אותו בצורה ברורה מאד; כאשר אנחנו נכנסנו למפעל לא היה

ברשות הבעלים מקור לממן את ההתחייבות לאותו הסכם פיצויים מוגדלים. אנחנו מראש

אמרנו לעובדים, בגין העבר, לא בגין התקופה שלנו; אין לנו ואיננו מתכוננים לייעד

לנושאים האלה כספים. הדברים נאמרו בעל-פה ונאמרו בכתב בצורה ברורה.



צי אוחנה;

זח לא נכון.

יש הסכם קיבוצי.

י' כהן-אורגד;

נכון, יש הסכם קיבוצי. בחסכם הקיבוצי כתובים דברים ברורים מאד וכל מי שיקרא

אותו יראה אם דברים שהתחייבנו לעשות עשינו או לא עשינו. נאמר במפורש בהסכם

הקיבוצי מה גובה הסכום לעומת הערכת השמאי של הציוד והמקרקעין, שניתנו באותה

תקופה, שלא ישמש לקבלת הלוואות. כל זה כתוב.

עו"ד גי הורנשטייו;

לשיעבוד אתה מדבר, אבל מדברים על הזכות.

י' כהו-אורגד;

אני השקעתי מעל מליון והצי דולר, מעל לסדר גודל שלמעלה מ-600 אלף דולר

שעומדים להיות מוכנסים לצורך הסכם הנושים, שגם כן נכנסו בצורה של ערבויות, שנכנסו

באיהור ובגלל האסיפות לא התקיימו.

היו"ר עי פרא;

א. כמה זמן תיתנו לנו תשובה אם יש הסדר נושים או אין הסדר נושים?

ב. גוה גורל ההפעלה עכשיו, מהר בבוקר?

צי אוהנה;

השאלה עד כמה רלוונטיים הדברים שאמר מיכאל שבי.

היו"ר עי פרא;

זה לא מענין אותי. אני רוצה לקבל ההלטה של זמן. אם העובדים יפוצצו את הסדר

הנושים - אין הסדר נושים; אם שבי יפוצץ את הסדר הנושים - אין הסדר הנושים ואנחנו

יודעים בפני מח אנהנו עומדים. אני בכלל לא נכנס עכשיו לשאלה מי יהיה הגורם שהוא .

זה שיביא לידי כך שההסדר ימומש או לא. אני רוצה התחייבות, כי אי אפשר למשוך את זה

יותר; מתי נקבל הודעה אם יש הסדר נושים או אין הסדר נושים? אם יש הסדר נושים, זאת

אומרת שכולם מרוצים - פחות מרוצים, יותר מרוצים - כולם בפנים. אם אין הסדר

נושים, מתחילים ללכת בצורה רצינית מאד לאופציות ההדשות.

יי כהו-אורגד;

אני מאד מקווה שביומיים-שלושה הקרובים ייחתם הסכם רכישה עם שבי. אם הוא לא

ייחתם באופן מעשי, לא יהיה הסדר נושים. ולכן אם קודם המאמץ היה לאפשר את מימוש

הערבויות לבנקים שבלעדן הם לא היו מוכנים לשבת על הוזה הרכישה עם שבי, כרגע המאמץ

הוא, ביומיים-שלושה הקרובים, להגיע להסכם רכישה עם שבי.

אין יומיים שלושה.

י' כהן-אורגד;

אז יום אחד.

היומיים-שלושה האלה נמשכו כבר ארבעה וחצי חודשים.

י' כהן-אורגד;

יש שורה ארוכה של דברים שנאסרו, שאני נמנע מלענות עליהם, משום שאני חושב

שהמאמץ להגיע להסדר ולמכירה מחייב כל אחד מאתנו להתאפק גם אם הוא מרגיש פגוע מאד

מדברים שנאמרו, ואני כך מרגיש לגבי חלק מהדברים שנאמרו כאן. רשמתי לעצמי להגיב,

ואני לא מגיב רק מסיבה אחת, שזה לא יתרום.

בתוך שלושה ימים נדע מה גורל הסדר הנושים.

תוך שלושה ימים נדע שיש הסכם רכישה שהוא תנאי הכרחי ואז אפשר יהיה לקרוא

לאסיפות הנושים.

לשאלה השניה! לפי מיטב ידיעתי שבי מדבר לא רק על מימון רכישת הגזר אלא על

מימון כל הפעולות שכרוכות בייצור הגזר. הקליינטים שיקנו את הגזר הם הקליינטים של

"דקו", ושבי מוכן ש"דקו" תהיה המוכרת. אין כאן בעיה של מישהו שמנסה לחטוף.

די צמיר!

הוא אמר לי על זה במפורש: לא.

במאמץ של פתרון משפטי - ואני לא אומר שזה טריוויאלי - ניתן להביא לכך שינתן

מימון מלא של שבי לייצור הגזר. אני אשמח מאד אם יימצא מקור ארור, אבל אני אומר .

באופן מעשי ששבי מוכן לתת את המימון המלא. גם בנושא הזה אני מסכים לחלוטין עם

אי אפשר לסחוב יותר מאשר יום-יומיים בודדים.

שי אורו!

כפי שעו"ד הורנשטיין הציגה, מינוי כונס נכסים זה בעצם הדבר הכי בטוה בעולם כי

אתה נהנה ממעין חסינות שאתה מקבל דרך בית המשפט, אתה הראשון שמקבל את הכספים. אם

זה דבר כל כך בטוח, אני משוכנע שאין בעיה למצוא כאלה שירצו את הכינוס המפעיל ואת

הפירוק המפעיל, אבל עובדה שלא כך הדבר. עובדה שרואים בזה סכנה גדולה, עובדה

ש"דקו" הפסידה תפעולית, וגם על פי הדו"חות שערך רואה חשבון שלמה זיו בשנה הראשונה

צפויים הפסדים תפעוליים, ובהפסדים תפעוליים אתה לא מקבל כסף בחזרה בשלב הראשון,

בהפסדים תפעוליים אתה רק משלם כסף ואתה לא מקבל שום דבר, כך שהפעלה היא בסיכון.

אני אומר שהיא בסיכון על סמך הנתונים הידועים, ואני לא מדבר על דברים אחרים שלא

יודעים - מה יקרה עם שנת השמיטה ונגה יקרה עם המלאים בחוץ-לארץ ועוד דברים שאנחנו

לא יודעים מה הם. צריך להבין שבמידה ונכנסים לכינוס מפעיל יש סכנות גדולות, ומי

שנכנס צריך לקחת את זה בחשבון.



הועלתה כאן אפשרות שיהיו גופים כלשהם שיממנו. אם תוגש הצעה כזאת, אני מצהיר

משרד האוצר יהיה מוכן לשקול השתתפות בכינוס. אנחנו לא נהיה

מוכנים שיגררו אותנו פנימה ונישאר לבד. אם יש גופים שרוצים ויש להם את האינטרס

לממן, הם יצטרכו להוכיח מראש את היכולת שלהם, את ההיקף שהם יממנו, כך שצריך להכין

תכנית מימון שלמה ולראות מה חסר בתכנית המימון הזאת כדי שהממשלה היא זו שתוסיף

ואפשר יהיה להפעיל. במידה שתוגש לנו תכנית שאנחנו נצטרך להשלים סכום להון חוזר,

אנחנו נבדוק אותה בזמן הקצר ביותר האפשרי ונתייחס אליה. אני לא פוסל את זה על

מי שחושב שלהפעיל כינוס זה הדבר הכי בטוח בעולם, שיפעיל

כינוס ואז לא צריך אותנו.

הסיכונים הם לאורך כל הדרך, גם כשנתתם בהתחלה, המדינה, את ה-3 מליון שקל.

שי אורן;

כשנתנו כהתהלה את ה-3 מליון שקל אמרתי שיש לי ביקורת קשה מאד על החוק לעידוד

השקעות הון ועל דרך מתן הערבויות שניתנות על פי החוק. לצערי החוק איפשר את מתן

הערבויות האלה, כמעט ללא בקרה, למפעלים שחלק נמצאים עם גרעון בהון העצמי. אם יש

מקרים שמפעל של זהב מקבל ערבויות של המדינה במליוני דולרים להון חוזר לרכישת מלאי

זהב, שמחר בבוקר כבר לא נמצא, זו הבעיה שלנו, אני לא יכול להתייחס לזה. זה החוק,

והערבויות האלה ניתנו על פי החוק. אבל ברגע שהגיע מצב שהערבויות האלה לא נפרעות,

אנחנו צריכים לפעול כמיטב יכולתנו לגבות את החוב הזה. ואם עכשיו צריכים להיכנס

לסיכון חדש שעליו את מדברת, גם כן צריך, על פי מיטב שיקולי נו, לראות - בהתייחס

לנושא העובדים ולכל הנושאים האחרים - אם הסיכון הזה הוא סיכון שצריך לקחת, ואם

כן, מי עוד לוקח את הסיכון הזה. אמרתי: הממשלה לא תהיה מוכנה לקחת על אחריותה את

המפעל.

אני מנסה להגיע לסיכום עם כל הרגישויות הקיימות כאן.

אני מודיע: א. הוועדה פונה לשר האוצר להתערב בגורל מפעל "דקו", וזאת במסגרת

המאבק באבטלה, בעיקר כאשר מדובר במיקד האבטלה הגדול ביותר בארץ. אנחנו רוצים

לנציג את זנ במלוא החומרה מבחינת הענין, כי אני לא רוצה להיכנס עכשיו לנימה

שנשמעה בדבריה של גלילה הורנשטיין, אבל בהחלט זה פשוט מצער שבכל פעם שמגיעים

להסדר רק עם בעלי הענין, שהם בעלי המפעלים, הדברים הולכים הרבה יותר מהר, וכאשר

מדובר בהצלת עובדים, פתאום כל אגורה נמדדת. מאד מציק לנו הענין הזה, כי היתה חוסר

אחריות בדרך שהעבירו כספים, ולא בגלל החוק. גם החוק התיר מספיק מרווח לבדוק איך

יהיו בטוחות לאוצר, שהן קצת יותר טובות מהבטוחות שהוא לקח לעצמו.

ב. הוועדה דורשת כי בתוך שלושה ימים תימסר לה הודעה על גורל הסדר הנושים.

מצב חוסר הוודאות הינו המצב הקשה ביותר למפעל והוא יכול להפוך בבחינת גזר דין

מוות למפעל. לכן אנחנו דורשים -כן או לא. אם המפתח הוא שבי, אם המפתח הוא בידי

המפתח בידי. אם המפתח לא בידך, תודיע: המפתח אינו בידי.

תוך שלושה ימים תקבל ממני הודעה.



חיו"ר עי פרץ;

ג. באותח עת פונח הוועדה לשר חאוצר לחירות על בדיקה מיידית ואיגטגסיבית של

אפשרות הפעלת המפעל במתכונת של מפרק מפעיל. אני מקווה שאני לא עושה מכניס פה שום

משפט שאהר כך יכול להקשות על המשא ומתן עם הביטוח הלאומי.

זה לא בסמכותו של שר האוצר, זה בסמכותו של בית המשפט. הסמכות לתת את הצו היא

של בית המשפט, ההמלצה היא של האוצר.

היו"ר עי פרץ;

אם מדור שר האוצר עושה מסמך שהוא שותף לזה, אני מבטיח לך שגם השופט וינוגרד

נותן לזה גיבוי. בית משפט הוא בית משפט, אבל אלה גם בני אדם.

יי כהו-אורגד;

אם שר האוצר שולה ביהד עם ההודעה הזאת גם ציק - בוודאי.

היו"ר עי פרץ;

נכון מאד.

עו"ד וולובסקי;

זה נקרא כונס מפעיל ולא מפרק במקרה הזה.

שי אורו;

אבל אפשר גם להגיש בקשה לפירוק.

עו"ד וולובסקי;

בקשה כזאת ישנה.

עו"ד גי הורנשטייו;

תכתוב; כונס או מפרק.

היו"ר עי פרץ;

אני אכתוב בהודעה; כונס או מפרק מפעיל.

יי כהו-אורגד;

אני מאד מקווה שזו הודעה שמגיעה לשר האוצר ולא לעתונות, וזאת מתוך הזיקה

שדיברתי קודם על הקונים בהוץ-לארץ.

היו"ר עי פרץ;

מה הבעיח עם העתונות? כולם יודעים שיש בקשיו כזאת.



י' כהן-אורגד;

אותם קליינטים שהזכרתי והזכיר רב צמיר ואחרים יודעים היום שמדובר על מכירה של

המפעל. הנושא של הסדר נושים לא קיבל כותרות. אני חושב שכל דיון ברמה עתונאית,

ברמה של מפרק ומפרק מפעיל וכדומה, רק פוגעת ביכולת התחרותית של המפעל, פוגעת

בצורה חמורה מאד, וזה מה שביקשתי בתחילת דברי, שכולנו נתאפק.

היו"ר עי פרץ;

גם אתם חושבים כך?

די צמיר;

לא. מבחינתי זה בסדר גמור.

היו"ר עי פרץ;

נשקול מה לעשות. קודם כל יש החלטות ועדה.

די צמיר;

יגאל כהן-אורגד כבר הודיע לכל הקליינטים שהמפעל בפשיטת רגל.

יי כהן-אורגד;

זה פשוט לא נכון.

היו"ר עי פרץ;

כאמור, נכתוב שאנחנו פונים לאוצר להורות על בדיקה מיידית של אפשרות הפעלת

המפעל במתכונת של כונס ו/או מפרק מפעיל, וזאת לאור הודעת החקלאים על נכונותם

להשתתף במימון ההפעלה על ידי כונס ו/או מפרק.

ד. אנחנו פונים לאוצר לקיים אותה פגישה עם הגורמים השותפים הנוספים או עם

הנושים ולבדוק אפשרות שגם הם יקחו חלק בענין.

ה. הוועדה פונה למשרד התעשיה והמסחר לערוך בדיקה ולהעביר לידיעת הוועדה מה

האפשרות ליצירת עדיפות למוצרי "דקו" אל מול יבוא מתחרה.

יי כהן-אורגד;

תדבר על מוצרים מקומיים.

היו"ר עי פרץ;

אני רוצה לדבר על מוצרי "דקו", אני לא רוצה לדבר על מוצרים אהרים. אנהנו

קיבלנו החלטה ב"נעמן" עכו בגלל עכו לא בגלל "נעמן". לא חשבנו שהפורצלן של "נעמן"

יותר טוב מהפורצלן של סין. ביקשנו החלטה ספציפית לשנה הזאת וקיבלנו החלטה ב"מגה"

ירושלים ספציפית ל"מגה".

יי כהן-אורגד;

אתה יכול לדבר על תוצרת מקומית.



היו"ר ע' פרא;

אני לא רוצה לדון עכשיו על חשיפה, אני רוצה לדון על מוצרים מוגדרים של "דקו".

ה. הוועדה פונה לרשויות הנוגעות לזכויות מקרקעין בישראל לבדוק כללים והנחיות

שיבטיהו הפעלת מפעלים יצרניים ושטחים מעובדים גם בשנת שמיטה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:00)