הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת העבודה והרווחה, יום ב'.

כ"ח בטבת התשנ"ג - 18.1.93. בשעת 09:00

(ישיבת פתוחה)

נכחו; חברי הוועדה;

ע' פרץ - יו"ר

ת' גוז'נסקי

ח' דיין

שי חלפרט

? י כץ

י' לס

מוזמנים;

שר האוצר א' שוחט

ד' לפלר - מנכ"ל שרות התעסוקה

י' שפיר - סגן מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה

ש' בן-לולו - ראש מועצת בית-שאן

ב' שוורץ - אחראי על נושא פרוייקטים בשרות התעסוקה

ר' כהנא - הלשכה המשפטית. משרד העבודה והרווחה

ה' פרטוק - דובר שרותה תעסוקה

ג' חבילין - שרות התעסוקה

י' לוי - משנה למנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

י' כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר

א' גפן - אגף התקציבים, האוצר

י' ערד - סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

ש' שילח - כלכלן במרכז לשלטון מקומי

א' שלומי - יועץ כלכלי של שר האוצר בסוכנות באר-שבע

י' וייצמן - מ"מ ראש עירית בית-שאן

פ' קביליו - מזכיר מועצת פועלי בית-שאן

ש' פדידה - ראש עירית בית-שמש

א' אגמי - מזכיר מועצת פועלי חיפה

י' סביון - מנכ"ל עירית חיפה

מ' אבוקרט - מזכיר מועצת פועלי צפת

י' בליזובסקי - מנכ"ל התאחדות התעשיינים

י' גטניו - ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

ח' ישראל - התאחדות התעשיינים

י' שטרן - ראש מדור לקליטה ויזמות בלשכת המסחר

א' חס - המועצה הציונית



ש' סורק - יו"ר לשכת חמהנדסים והאדריכלים

צ' גורדון - לשכת המהנדסים והאדרכלים

א' סתו - דובר משרד האוצר

א' יוסופוף - עוזר מנכ"ל שרות התעסוקה

א' בוטון

מזכירת הוועדה;

א' אדלר

קצרנית;

טי קוטלר

סדר-היום;

יוזמות תעסוקת של גורמים שונים.



היו"ר ע' פרץ;

אני פותח את הישיבה.

אני מכריז שהישיבה הזו היא ישיבה פתוחה.

ביקשנו שהנושא של שטיחי כרמל יובא לבירור. לפני כמה ימים ביקשנו שנציב מס

הכנסה, שהוא יושב-ראש הוועדה לבדיקת המפעלים בשטחי כרמל ימסור לנו דיווח. חלפו

כמה ימים ועדיין לא קיבלנו דיווח. המצב לרגע זה הוא שחלק מהעובדים נמצאים

בחופשה מאונס. לאף אחד עוד לא ברור מה המצב. אני מקווה שאיננו חוזרים על

תקדים הביטוח הלאומי באירוע שטיחי כרמל מלפני כחמישה חודשים וההסתבכות שהיתה

בענין, כאשר בסופו של דבר לא היה מי שישלם שכר לעובדים. אני מאד מקווה שלקחי

הפרשה הקודמת יביאו לכך שבכל מקרה העובדים לא יהיו אלה שיפלו קרבן למצב המוזר

הזה.

אני מבין שמבחינת המעמד של החברה הזמנית שהוקמה להפעלת שטיחי כרמל עד

לסיום תכנית ההבראה, לא ברור אם החברה הזמנית היא עדיין האחריות המשפטית למה

שמתרחש שם, ואני מבקש שמשה גביש יתן לנו תשובות ברורות בענין, ובמידה שנראה

שיש הדרדרות, ניאלץ לזמן ישיבה נוספת.

אנחנו מבקשים שמזכירת הוועדה תודיע גם למנכ"ל משרד העבודה והרווחה וגם

לשרת העבודה והרווחה שלאחר שנענינו לפנייתה של השרה בענין דחיית הדיון בנושא

הפנימיות לילדים חרייגים - כיוון שאני יודע שהשרה גיבשה עמדה בענין והדיון

מתקיים ביום רביעי הקרוב - ואנחנו מבקשים המנכ"ל יגיע לכאן עם עמדה מסוכמת

ולא עם עמדת ביניים, ושביום רביעי לא תחיח כאן הודעה שאנחנו ממתינים שהמשרד

יגבש את עמדותיו.

ביקשנו משר האוצר להופיע בוועדה כדי לדווח לנו על התכנית שמשרד האוצר

הגיש ואישר בוועדת השרים לתעסוקה, שעיקרה יצירת מנוף חדש ליוזמות תעסוקה

במדינת ישראל. המתנו שבועיים לאחר דיוני התקציב. אנחנו מבקשים שאם למשרד האוצר

יש סימנים להתחלת תרגום היוזמות בשטח, הוא ישתף אותנו, כדי שנדע כיצד נושא

תכנית העבודה של שנת תקציב חדשה יוצאת מן הכוח אל הפועל.

הזמנו מספר נציגים של מגזרים שונים. לא הזמנו מוקדי משבר שנמצאים על סדר

היום. הזמנו נציגים שיכולים לשמוע ובמידה מסויימת יוכלו לסייע בתרגום הדברים

בשטח וכן יוכלו לעמוד על המשמר כדי לבדוק שלדברים יש בסיס והם אכן מתרחשים.

שר האוצר א' שוחט;

אדוני היושב-ראש וחברי הוועדה, אורחים נכבדים, אני רוצה להתייחס למכלול

ולדרך הכוללת שבה הולכת הממשלה, ותוך כדי כך אחזור לתכנית הספציפית. אני יודע,

ואני אומר זאת בפעם המי יודע כמה ואני קובע באופן ברור, שבתחום הכלכלי הממשלה

מודעת לכך שנושא האבטלה הוא הנושא שבו צריך לתת פתרון לשלוש אוכלוסיות, והוא

הנושא שבכותרת העליונה של המדיניות הכלכלית שלה.

כשאני אומר שלוש אוכלוסיות, אגיד בקיצור: אלה שמובטלים היום, אותם 200-

210 אך, בלתי-מועסקים, או 150-146 אלף, דורשי עבודה או 110 אלף מקבלי מענק

אבטלה, כל אחד בקבוצתו, זו אוכלוסיה אחת; אוכלוסיה שניה היא אותה אוכלוסיה

שהיא פוטנציאל להצטרף לשוק העבודה, והיא כוללת את משוחררי צה"ל ויוצאי

האונברסיטאות והמכללות למיניהן מדי שנה. אל זה מתווספים העולים שיוצאים מתהליך

האינקובציה, סל הקליטה, האולפנים, כל המסגרות שחלקן אינן במסגרות פורמליות,

אבל הן עטופות בסל קליטה שמאפשר להם להקלט בארץ. והאוכלוסיה השלישית היא כמובן

אוכלוסיה היא לא אתנו כאן והיא פוטנציאל לעליה לארץ.

t



אני טוען ואני בטוח בכך שכל מה שאנחנו עושים הוא כדי שיהיה מצב

שהאוכלוסיות האלה תוכלנה לקבל פתרון תעסוקתי יותר טוב. אבל, הדרך שבחרנו ללכת

בה, יתכן שבקטעים מסויימים היא שנויה במחלוקת. אני חושב שהיא לא שנויה במחלוקת

היו0. היום אנשי0 מבינים שהיא לא שנויה במחלוקת.

אני מאמין שהדרך האמיתית, הטובה, הברורה לעשות את הדברים האלה, זה דרך

גידול המשק. וכשאני אומר גידול המשק, אני אומר יצירת מקומות עבודה שהם ברי-

קיימא, הם לא חולפים, הם לא מלאכותיים, הם נותנים תשובה אמיתית לאורך זמן, הם

מגדילים את התוצר שלנו, הם נובעים מפעילות עסקים נכונה, ולממשלה יש תפקיד

בענין הזה. לממשלה יש תפקיד בענין זה, והוא, יצירת כלים ומערכות שיהיה כדאי

להשקיע, שיהיה כדאי להגדיל, כדי שהמשק הישראלי יתן את התשובה האמיתית והנכונה.

יחד עם זה, הממשלה צריכה לעשות מספר פעולות נוספות בתחום התעסוקה ובתחום

המשק. אנחנו נתנו לך זה ביטוי דרמטי בתקציב. בתקציב עצמו ובתכנית הנוספת אנחנו

הולכים בתחומים מסויימים להשקעות בתשתית במדינת ישראל בהיקפים אדירים, אדירים.

הלוואי שיהיה לנו את הכוח לעשות ולבצע את מה שיש לנו בתוך התקציב, וזה כולל

כבישים וזה כולל מסילות ברזל, וזה כולל מים וביוב, וזה כולל אזורי תעשיה וזה

כולל אזורי תיירות. ובאמצעות גופים שהם לא בתוך התקציב, אבל הם חברות

ממשלתיות, בזק וחברתה חשמל, שזה בתחום התקשורת ובתחום האנרגיה.

הציר השני הוא ציר החינוך. הוא מחולל תעסוקה גדול מאד. גם בתכנית שהוגשה

על ידנו לפעילות הגברת התעסוקה במשק בהיקף של 760 מיליון שקל מעבר למה שהיה

בתוך התקציב, אנחנו חוזרים על האלמנטים האלה, תוספות בתשתית - למשל, יש שם

קרוב ל-90 מיליון שקל תקציב פיתוח לרושיות המקומיות מעבר למה שיש בתקציב. מי

שמכיר את התקציב כולו יודע ש-90 מיליון שקל בתקציב פיתוח הזה הרבה כסף, כי כל

תקציב הפיתוח הוא 250 מיליון ומזה 100 מיליון "משועבד" למיגזר הערבי והדרוזי,

כלומר, כל המיגזר היחודי היה 140 מיליון שקל פיתוח ואנחנו הוספנו כ-90

מיליון. כלומר, זו תוספת משמעותית.

יש לנו שתי תכניות מרכזיות בחינוך, שבשיאן תהיה אפשרות להעסיק בהן כ-10

אלפים מורים בחינוך המשלים, 5000 באמצעות קרן קרב בתכנית מיוחדת שמופעלת היום

בקנה מידה קטן בחלק מהישובים. לא נגיע לזה השנה, וההנחות הן שבספטמבר אפשר

יהיה להגיע ל-3500 איש. אמרנו למנכ"ל משרד החינוך שבשיטה שבה אנחנו מדברים -

כשהמורים לא נכנסים למערכת הקביעות ולא עובדים בתנאים שאחרי זה אי-אפשר להוציא

אותם, בגמישות ובתשלום מכובד מאד פר-שעה - שיביא תכנית לעוד 5000 איש, במסגרות

של חינוך משלים וגיבוי במקומות חלשים וכל מה שכרוך, עם קצת השתתפות הורים, קצת

השתתפות רשויות, הרבה השתתפות הממשלה.

תוספת בכבישים, תוספת במפעלי מים, תוספת במחקר ופיתוח - זו מהות הדברים

שאנחנו מדברים עליהם.

אם ישאלו אותי האם יש ניצנים של שינוי - אני לא יכול להגיד את זה עדיין.

אני לא יכול להגיד את זה עדיין, אבל אני מקווה שהדברים יבוצעו ויהיה שינוי.

אמרתי בכמה מקומות ואני אומר גם כאן, יש לנו בעיה של ביצוע בתוך התקציב. יכול

להיות שכתוב תקציב פיתוח בסכום של 2 מיליארד שקל בתקציב המדינה, אבל אם יבוצע

חצי ונתנו השנה 4 מילאירד, זאת אומרת שנאחנו הולכים בהיקפים פי כמה יורת

גודלים. המבחן הוא מבחן הביצוע ואל מבחן התקציב. התקציב, ברגע שהוא רשום, הוא

רשום והוא כאילו קיים, אבל אם הוא לא מתבצע, הוא כאילו לא היה והוא לא משפיע

על המשק, לא יותר פעילות ולא מזרים כספים, הוא לא מחולל תעסוקה ולא עושה שום

דבר.

לכן, אחד הדברים שאני אעשה כשר האוצר - ואני אעשה את זה - הוא לעשות

כמיטב יכולתי שהתקציבים אכן ימומשו. שלא יהיה מצב שאם תקציב הכיתות הוא 1800

כיתות, באופן מעשי שולם בפועל דרך החשב הכללי 40% .או אם במים מ-450 מיליון



בוצעו 130 מיליון - אנחנו יודעי0 בדיוק שיש בעיה עם המים. ובביוב אותו דבר.

שיניתי את פני הביוב. במקום הלוואה של 5.5% הריבית של ההלוואה תהיה 3.5% ו-

25% יהיה מענק. זה הופך את זה לדבר שהאגרה יכולה לשלם את זה בקלות ומאד כדאי

לעשות את זה. הסכומים גדולים מאד בנפח. העברנו את כל מה שהיה בשנה שעברה

והוספנו לשנה.

בשנת 1992 המשק נתן תוצאות טובות כמעט בכל התחומי0. בתחום אחד היה כמעט

בשיווי משקל, וזה בתחום התעסוקה. נוצרו בערך 70 אלף מקומות עבודה. הם ענו כמעט

מלא לתוספת כוח אדם. אני מקווה שבשנת 1993 - וזו ההנחה שלנו - לראשונה אחרי

הרבה שנים הגראף יתהפך ותתחיל נטיח לכיוון ירידה באבטלה.

זה תלוי כמובן בשני דברים. אם נצליח לבצע את התשתית ואת התכנית שאני מדבר

עליה. כלומר, האם נצליה באמת להפעיל את התשתיות במדינת ישראל בהיקף של פי

שלושה מאשר בשנה שעברה - כי בשנה שעברה זה לא בוצע - ואם נצליח להעביר שיעבדו

על עשרה מחלפים, על שער הגיא, על כפר שמריחו, על חדרה, - - -

מה המשמעות מבחינת תעסוקה?

שר האוצר אי שוחט;

אני יודע שאי-אפשר למדוד במקומות האלה. אלה לא מפעלים שבהם עובדים

באריזות ויש הרבה עובדים. אבל אם מכניסים שניים-שלושה מיליארד שקל למשק, יש

לזה משמעות מבחינת תעסוקה, זה המודד והארכיטקט ומפעלי הבטון והאספלט והמהנדסים

ואחר כך הם הולכים למוסכים ומהמוסכים הולכים למסעדות - זו פעילות במשק. מי

שחושב שאפשר לעשות משוואה כסף ומספר עובדים, וכך הוא ינהל את המדינה - טועה.

אתה צריך להכניס את המדינה לפעילות נכונה, לפעילות אמיתית שיש בה היקף.

אתן דוגמא נוספת, המבחן שלי כשר אוצר יהיה לגמור את השנה כשהעסק הזה

נוצל. אני לא רוצה לגמור את השנה עם עודפים כאלה מתגלגלים משנה לשנה. אני

רוצה שמה שבתקציב יבוצע. אני חושב שה משמש שטיח אדום להשקעות. לא נגיע להשקעות

אם נשאר ברמת תשתיות כל כך נמוכה. אנחנו משלמים אדיר במשק בגלל התחבורה, אנחנו

משלמים מחיר חברתי על האקולוגיה שלנו. אנחנו משלמים הרבה מאד דברים שבכסף נכון

אפר לעשות אותם, והכסף ישנו בתקציב. הבעיה היא ביצוע ותכנון.

אני אישרתי מספר תכניות ספציפיות. אישרתי אותן עם הרבה מאד סימני שאלה.

והן שלוש תכניות, בתיאום עם מנכ"ל שירות התעסוקה,האחת,עובדים בפרדס; השניה,

עובדים לפרחים, והשלישית, עובדים בקרן הקיימת. אני לא מדבר על מה שיש בבית שאן

בנושא הארכיאולוגיה, שם אנחנו הולכים בהיקפים גדולים, לנורות שהעלות לעובד היא

גבוהה מאד, 50 אלף שקל. זו עלות ענקית. זה לא רק העובד שחופר, זה הצילום

והשרטוט והשימור והרישום המדעי. רשות העתיקות מסמנת לנו 50 אלף שקל לעובד אבל

הלכנו בזה. נתנו בבית שאן עוד 80 עובדים. בעכו נתנו כפי שיכולנו.

התכנית של הפרדס אומרת שהצלחנו להפוך את המשולש הציוני UP SIDE DOWN

והגנעו למצב שיהודים לא יודעים לקטוף תפוזים. מה שעשו אלה שהגיעו בעליה

הראשונה והשניה, כשהם הפכו את המעגל והפכו לעובדים בטוריות וקוטפי תפוזים,

התהפך חזרה. הגן היחודי יודע לקבל נובל ולעשותע סקים, לא יודע לקטוף תפוזים.

עובדה, לא קוטפים תפוזים.

וכדי שיקטפו תפוזים משלמים 40 שקל לפני שמתחילים להוריד את התפוז הראשון,

וכל השאר בא אחר כך כתוספת, אל מול הערבים. מתוך ה-1000 שאישרנו תוך חודש יש

לנו היום 600 עובדים שמצאו את העבודח הזאת. מ-200 אלף בלתי-מועסקים ו-150 אלף

דורשי עבודה תודה לאל הגענו לכך שיש 600 איש שמקבלים 40 שקל לפני שמתילים



לעבוד, ואחר כך מתחילי0 לקטוף. אני לא מאמין בדברי0 האלה, ואני גם חושב שאי-

אפשר לבנות על זה את החקלאות.

בפרחים היה סיפור דומה. ברצועת עזה היתה סגורה. באו ואמרו שבנגב המערבי

אין מי שיקטוף את הפרחים. נתנו 30 שקל. סיפרו לי שיומיים לאחר שנפתחה סגר שלחו

את כל היהודים הביתה והערבים מרצועת עזה עבדו בפרחים.

יש נושא אחד שנראה קצת יותר טוב, זה קרן קיימת לישראל. יש שם כ-500

עובדים. כל אחד מאתנו מבין שזה לא הפתרון לבעיות התעסוקה במדינת ישראל, אפילו

לא בטווח הקצר. בתכנית התעסוקה הסכמנו לעשות תכנית שמדברת על משתחררי צה"ל

ועולים חדשים צעירים. אמרנו בהיקף של בין 1000 ל-3000 איש לכל מקטע שבו המיגזר

העסקי קולט אותם בדרך מסויימת. אמרנו שנעשה נסיון, כי אנחנו לא בוחלים בשום

נסיון.

התשובה האמיתית היא רק במדיניות הכוללת ובדברים הגדולים. אם שואלים אותי

אם אני אופטימי או לא, אני מאד אופטימי. אני אופטימי כי בקצה האצבעות אני

מרגיש הרבה מאד דברים שעומדים לצאת לדרך. הם חשובים, הם משדרים משהו. קצב

הגידול בהשקעות בשנה שעברה היה 4% .בתעשיה אולי 10% אבל בסך הכל 4%. אנחנו

מדברים על קצב גידול של 20% בשנה הבאה.

כימיקלים לישראל - הייתי בסיור בכי"ל, בנגב ובים המלח ובדשנים ובפריקלס.

בשנה הבאה עומדים להשקיע בהן 450 מיליון דולר מול 180 מיליון דולר השנה. אלה

דברים גמורים וסגורים. יש ויכוח על מפעל מגנזיום. אני מקווה שיאשרו אותו. זו

השקעה של 300 מיליון בשלוש שנים, מזה 80 מיליון דולר השנה. במפעלי ים המלח

היה פעם אשלג על מרכיביו, לפני 12 שנים פרץ הברום, הברום חפך להיות המוביל.

המגנזיום יהיה המרכיב השלישי ולא יותר קטן.

בפריקלס עושים מגנזיום לא נקי. פה מדובר על התחלת יצור מגנזיום מתכתי.

כלומר, יעשו חלקי מכוניות ממגנזיום. כמות המגנזיום בים המלח היא אין-סופית.

מדובר על השקעה של 300 מיליון דולר עם 35 אלף טון מגנזיום. המחיר של טונה

מגנזיום בשוק העולמי הוא 3000 דולר. אם עיבדנו, המחיר הוא 10 אלפים דולר.

אנחנו מדברים על קפיצת מדרגה במפעלי ים המלח.

אינטל - אם הכל יהיה בסדר, ואני מניח שכן, הם החליטו להקים בירושלים

מפעלב השקעה של מילאירד דולר במשך שבע שנים. אין עדיין אישור סופי של מועצת

המנהלים. אם ההחלטה תתקבל, משמעות הדבר שישראל תהיה בשיא הטכנולוגיות בשנות ה-

2000.

זה לא הרבה מקומות עבודה, אבל זה יגדיל את המחזור של אינטל מרבע מיליארד

דולר לשלושת רבעי מילאירד דולר, על כל מה שמשתמע מזה, על האיתות למגיזר העסקי

שחברה רב-לאומית החליטה שעתיד היצור והפיתוח שלה הוא במדינת ישראל. לכן

המדינה תצטרך לשים שם הרבה כסף, 380 מיליון דולר.

אם שואלים אותי אם ההחלטה שקיבלנו נכונה, אני אומר לכם שהיא נכונה במאה

אחוז. אם אנחנו רוצים להיות מדינה שהיא בשיא הטכנולוגיה, עם יכולת אנושית וכל

מה שכרוך בענין זה, זו החלטה נכונה. תקבל את זה חזרה דרך המסים ודרך כל

הפעילות שתהיה. זו החלטה אסטרטגית ממדרגה ראשונה שאומרת איפה אנחנו רוצים

לחיות, האם נעסוק בדברים האלה או אל נעסוק בדברים האלה.

אני לא רוצה להכנס לפרטים, אבל אני מזכיר את הנושא של אזור יצור חופשי.

זה לא סוד שהוועדה הראשונה הביאה לי חוות דעת שלילית, חוות הדעת השלילית נשענה

בעיקר על דבר מרכזי מבחינתי שאותו ביקשתי לבדוק שוב, וזו העובדה שאם יקום אזור

כזה, תהיה לזה השפעה על ההסכמים הבינלאומיים שלנו בענין יצוא עם אירופה ועם

אמריקה. מבחינתי, אילו הדבר הזה היה קיים, ודאי שהענין היה נופל, כי לא נסכן



את היצוא שלנו בגלל מבנה מיוחד כזה או אחר .לשמחתי חרבה, בבדיקות שנעשו, כולל

על ידי אנשי0 בתוך חמשרד, כולל משפטנים במשרד, התשובה היתח אין בזה פגיעה

ואפשר לעשות את זה בדרך מסויימת. יש עוד הרבה בעיות בדרך.

קבעתי שלושה עקרונות לצורך אישור הענין. האחד, שזה יהיה אזור אחד בלבד.

דבר שני, שיהיה באזור פיתוח א', או בנגב או בגליל, כיוון שכל התחשיבים של

הדרישות של פטור ממט אל מול אי-וזשקעה בתתית ואי-קבלת מענק, התבססה על תנאי

אזור פיתוח א'. אני גם חושב שבנגב ובגליל יש בעית תעסוקה הרבה יותר גדולה מאשר

במרכז הארץ. ודבר שלישי, צריך לקיים שורה שלמה של דיונים בנושאים שמבחינתנו הם

קוים אדומים, ואם לא יוסכם, העסק לא ייצא לפועל.

היו"ר ע' פרץ;

אתה מדבר על יזמים ספציפיים, לא על תכנית פתוחה.

שר האוצר אי שוחט!

בהחלט. אני נגד תכנית פתוחה. יש הרבה מאד סימני שאלה גם מסביב להחלטה

הזאת. אני הולך גם נגד מערכת השיקולים של חלק מהאנשים בתוך המשרד, שחושבים

שאסור לעשות את זה. אני חושב שלעת כזאת צריך לעשות את הנסיון בתנאים שאמרתי.

יש עוד דברים שצריך לסגור. התנאי הראשון הוא חוק שכר מינימום.אמרתי להם שאם זה

בשבילם תנאי, אז אין עסק. זה לא יעבור גם בכנסת. הדבר יצטרך לעבור תהליך

חקיקה.

אני פתחתי דלת. האם השיירה תעבור דרך הדלת, עדיין אינני יודע. צריך לעבור

את הדיונים ולהשלים את הפרטים. צריך לעבור את הכנסת בחקיקה, ולאחר מכן צריך

לראות אם מה שאמרו לגבי היקף ההשקעות, אכן יתקיים. אבל מה? אנחנו לא מסכנים

כלום, לא בתשתית - שכן הם עושים את התשתית, לא מסכנים בשום דבר כי איננו

נותנים מענקים. אם זה ייצא לפועל והם באמת יביאו כדבריהם ואפילו פחות, בין 500

ל-750 מיליון דולר עבודה ל-20 אלף עובדים, הפכנו את העולם. בעת כזאת צריך

לעשות מאמצים בלתי שיגרתיים גם מהסוג הזה.

התור במרכז ההשקעות הוא גדול. אנחנו יודעים המימוש רחוק ממאה אחוז לאורך

כל השנים. אבל אם הפניות כל כך רבות, משמעות הדבר שסביר להניח שאם יישמר אחוז

המימוש, יהיה לנו קצב השקעות גדול. בתוך עיר שאני עמדתי בראשה אין הרב

המפעלים, אבל יש כמה מפעלים וכמעט כולם בהגדלה. מפעל של מגבות ערד בהגדלה,

המפעל של כור מזון בהגדלה. פקר מקים מפעל מפעל צנרות. יש מפעל של מוטורולה

שהוא פורה כמו פטריות אחרי גשם. בשנה הקרובה הוא יקלוט 200-250 עובדים ויגיע

לסביבות 400 עובדים במחזורים של 80 מיליון דולר. אולי זה מקרה נקודתי, אבל

אני מרגיש שאנחנו הולכים לשנה טובה, אם לא יקרה משהו שיערער את כל המבנה.

מה שקרה בשנה שעברה ונותן לנו חיזוק וגיבוי להשקעות בשנה שתבוא, והחלטות

הממשלה בענין התשתית, בענין התכנית המשלימה בחינוך, ההשקעות של הקונצרנים

הגדולים, המחבות שמסתובבים בארץ הרבה מאד גורמים - לדעתי נותנים אופטימיות

שנוכל להתמודד עם הבעיות בקצב סביר ושנה הבאה תהיה שנה טובה גם מחינת גידול

המשק ואני מקווה גם מבחינת ירידה באבטלה.

היו"ר ע' פרץ;

סיכמתי את התחזית של שר האוצר לגבי מספר העובדים שיתווספו. כל הנושאים

שהועלו, חינוך ועבודות מיידיות והשפעתה השקעות, מביאים לתוספת 10 אלפים עובדים

באופן ישיר.



שר האוצר א' שוחט;

יש פה אי-הבנה. לא כך.

היו"ר ע' פרץ;

אני לא מדבר על הגידול הנובע בגין הצמיחה. הייתי רוצה לשמוע ממר יוחנן

לוי על היקף ההשקעות בצנרת.

שר האוצר א' שוחט;

המשק קולט פי כמה יותר מהתעשיה.

היו"ר ע' פרץ;

לא אמרת מלה על העסקים הקטנים. אני מעריך שאת0 רואים בזה מסלול חדש

ליצירת מקומות תעטוקה. נטיוננו בשנה שעברה היה לא טוב. מה התנאים החדשים

בנושא זה?

שר האוצר אי שוחט;

המסלול של עטקים קטנים הוא מטלול מצויין. המימוש של כטף היה מאה אחוז.

היינו צריכים לעשות מימוש ביניים של עוד 20 מיליון שקל. יצאנו עם קרן של 200

מיליון שקל, כי הביקושים היו גדולים וכל הקרן נאכלה. ניתנו כ-600 הלוואות.

הוצאנו מיכרז להדרכה, שכן הגוף הדריך עשה את זה באופן וולנטרי ויצא החוצה.

הוצאנו מיכרז לגוף מלווה.

קרן שניה היא קרן לחקלאים. היא באה לתת השלמת מימון לחקלאים שמקבלים

מענקים בגין השקעות שלהם שמיועדות ליצוא. זו קרן של 100 מיליון. חלק בערבות

מדינה וחלק טיכון שלה בנק. היום יעלה לדיון נושא הגדלת הערבויות ליצוא למזרח

אירופה. אנחנו מאשרים סיכון גדול מאד למדינה אחת. הנפח כולו כ- 400 מיליון דולר

ואנחנו מאשרים 150 מיליון לקזחסטאן. זה סיכון גדול מאד. אנחנו נותנים ערבות על

המרכיב הישראלי ביצוא. כלומר, אם ההשקעה שם היא 300 מיליון דולר ומזה קונים

100 מיליון דולר תוצרת ישראלית - בדרך כלל בתחומי ההשקייה והחקלאות - אנחנו

מבטחים 60%-50% מהקטע הישראלי, ומשמעות הענין שאנחנו יוצרים אפשרות לעבודה

בתוך המשק הישראלי וחיזוק התעשיה שמשווקת לשם. אני חושב שבתקופה כזאת, הממשלה

צריכה להיות מעורבת בטיכונים ולתת לסקטור העסקי אפרות לבצע פעולות השקעה שיש

להן משמעות של יצירת מקומות עבודה והגדלת היצור.

אנחנו עוסקים בהקמת קרן לעידוד השיווק. היא עדיין לא גמורה. כשאנחנו

מדברים על מכלול הדברים, במסגרת המדיניות, חוץ מנושא התקציב והחלטות בתחום

מיסוי, אנחנו מדברים בתחום של יצירת מערכת סיכונים שהממשלה לוקחת על עצמה כדי

לעודד את היצור והיצוא.

גם בתחום התיירות אנחנו עושים מספר דברים. שר התיירות ואנוכי קיבלנו

החלטה על פתרון בעית אתר התיירות בעין בוקק. מלון ראשון חתם כבר על הסכם

עבודה, היאט ים המלח. שם מדובר על 3000 חדרי מלון שחיכו לפתרון שהחלטנו עליו.

הודענו לבעלי המלון שזה על ראש הממשלה. אם במהלך השנה רובם ייכנסו לעבודה,

2500 חדרי מלון זו השקעה של 300 מיליון דולר וזה 3000 מקומות עבודה בהקמה ו-

2500 מקומות עבודה בהפעלה. זה ישיר ולכן- צריך להוסיף את מה שהולך מסביב.

היו"ר ע' פרץ;

האם יש לך מספר כמה עובדים נוספו בעסקים קטנים לאחר השקעה של 120 מיליון?



שר האוצר א' שוחט;

לא. אין לי מספר.

ממר יוחנן לוי חייי מבקש לדעת בעיקר מה המצב במרכז השהקעות.

י' לוי;

במרכז ההשקעות ההיקפים הם עצומים.

היו"ר ע' פרץ;

אני מבקש לשמוע מספרים. אני לא יודע מה זה עצומים.

אני מבקש להקדים בנושא התשתיות. היקף התקציב לתשתיות במשרד התעשיה

והמסחר גדל פי שבע בשלוש שנים, מ-30 מיליון שקל ל-210 מיליון שקל. בהיקף של 30

מיליון שקל היינו בתת-ביצוע של 40%, בהיקף של 200 מיליון שקל, הרושם שלנו

שנבצע 100%. המהפכה קרתה משום שעישנו מעין הפרטה מבחינת המבצעים. כל הזמן

עבדנו עם מבני תעשיה בלבד, והתלונות היו רבות.

היו"ר ע' פרץ;

למה עבדתם רק עם מבני תעשיה? אני מכיר גם עבודה אחרת.

י' לוי;

אני מדבר נוהג שהיה קיים. בשנה האחרונה יצאנו במיכרז. מינהל מקרקעי

ישראל, משרד השיכון בוחרים קבלן ועובדים אתו. פעם ראשונה שיצאנו למיכרז

וכתוצאה מזה נכנסו חבורת פרטיות מהמעולות ביותר בארץ וקצב הביצוע שלהם ללא שום

יחס. לכן הם הצליחו בתקופה קצרה מאד להגיע לביצועים. אני חושב שכדאי לאמץ את

השיטה האת וכך להתגבר על הבעיות של תת-ביצוע.

עסקים קטנים - אנחנו חושבים שזה נוא מרכזי מבחינת תעסוקה מידית. ההשקעות

הגדולות מצריכות זמן ותקופת הבשלה. זה ענין של שנים. עסקים קטנים מהווים תשתית

עצומה בכל ארץ מבחינת תעסוקת, ושנית, הם מקור מחיר יחסית לפעילות וביצוע.

שתי הקרנות, בבנק תעשיה ובנק דיסקונט, בהיקף של 200 מיליון שקל בשנה אחת,

מומשו במלואן.

היו"ר ע' פרץ;

זה לא אומר כלום.

י' לוי;

טיפלו ב-1400 מפעלים, כשהביצועים שם בהיקף של 60%. כלומר, לקיחת הכסף

והפעלתו בשטח. הדברים האלה נעשים מהר, ולכן אנחנו רואים חשיבות עצומה בענין

זה.



היו"ר ע' פרץ;

כמה עובדים נוספו לעסקים קטנים? אני חושש שהרבה בנקים פותרים את בעיות

האשראי של העסקים האלה.

י' לוי;

אשלח לך את הנתונים המדוייקים. אני יודע בעל פה אבל אני לא רוצה לשלוף

נתונים. נראה לי שהמספר הוא 3500, אבל אינני רוצה להגיד את זה.

היו"ר ע' פרץ;

אתה יכול לצאת לברר את הנתון?

י' לוי;

אצא ואומר לך. מסתבר שבנק גדול לא ערוך לטפל בעסק קטן עסק קטן הוא נושא

מיוחד שיש ללמוד אותו. קצב האשראי שלו מתפתח באופן מחיר. בנק גדול רגיל

למסגרות קבועות. לצורך זה הקמנו את חברת קלרינג', שהיא חברה חיצונית שערכה

ומגמתה ותפקידה היה לחנך את הפקידים בבנק דיסקונט אי מתייחסים לעסק קטן. הם

עשו את זה במהלך שנה. חל שיפור. אנחנו רוציס לבדוק כיוון שונה במקצת, וללכת

לבנקיס הקטנים. דיברנו כבר עם בנק אוצר החייל ובנק אמריקאי ישראלי, שישנו את

כל מגמתם ועיקר תפקידם יהיה לעסק קטן. שניהם מתלהבים כי הם מחפשים יחודיות

בתיפקוד שלהם. הגישה שלנו היא להוציא את מ-200 מיליון שקל שאושרו נתח של 50

מיליון וליעד אותו לבנקים הקטנים ולהוציא מיכרז ולדרוש מהם שייערכו בצורה

מלאה, החל מהסניף וכלה בהנהלה לטיפול בעסק קטן. נוסף לכך, שיתחרו גם על

הערבויות. ערבויות ממשלתיות מוצדקות רק בנשי תנאים, כשהעסק הוא וזדש לגמרי

וכשהוא קצת התפתח. אבל אין כל סיבה בועלם שניתן ערבות לעסקים קטנים מבוססים.

הם היציבים ביותר. לכן, אנחנו רוצים להתמקד בערבויות רק בשלב המתחילים ובשלב

הנוסף.

בשנה שעברה הרצנו גם חונכות שיווקות. במסגרת קרן השיווק המופעלת היום

בהיקף של 100 מיליון שקל, הקצבנו תוכם 120 מיליון שקל, הקצינו לשני מגיזרים,

יציאן מתחיל ויצואן קטן. היה חשוב ביותר לחנך את שני המיגזרים האלה לעריכת

תכנית שיווקית. עד היום יצואנים כאלה לא הבינו בין ימינם לשמאלם. היו הולכים

לתערוכות בלי להתכונן מראש, בלי להכין את עצמם לא מבחינת המוצר ולא מבחינת

תמחיר. היום הגישה שלנו היא לחנך אותם. כוונה שלנו היא לתת להם יעוץ בנושא

שיווקי.

בשנה שעברה טיפלו ב-1300 יצואנים מתחילים. כיוון שיש הרבה שרלטנים במיגזר

של יועצים שיווקיים, לכן התחלנו עם 140 יועצים וסיימנו עם 30. היה חשוב ביותר

לנפות את היועצים. כשאנחנו מקבלים היום קשה לקרן השיווק, זה כאילו עולם אחר.

יש כאן שינוי דרסטי.

יש נושא נוסף חשוב ביותר במיוחד לעיירות הפיתוח, וזה הנושא של חונכות

עיסקית וניהולית. לאט לאט קלטו מה זה. הגיעו אלינו מכתבים מראש מועצת מעלות

ובית שמש וכרמיאל, והם טוענים שהדבר חשוב ביותר.

קרה דבר מעניין, הרבה מאד מפעלים נפתחו בעיירות הפיתוח. מבחינה זו החוק

לעידוד השקעות הון השיג את המטרה שלו. המפעלים קמו, אבל כעבור זמן קצר הם מתו.

זה קרה עם מאות מפעלים. הולכים לשם יזמים בלי הבנה ניהולית מתאימה, ויש כשל

ניהולי רציני ונסגרים כעבור זמן קצר.



עשינו פרוייקט מצליח ביותר. ב0קו0 לתת ערבות מדינה למפעל קטן, מצמידים

למפעל מנהל מעולה ל-200 שעות. 30 שעות ראשונות הוא מאבחן צווארי בקבוק, ו-170

שעות הוא מלווה את המפעל. במשך שנה וחצי עד היום טיפלו ב-250 מפעלים בעיירות

הפיתוח. הפרוייקט הזה עצמו הוסיף 700 עובדים. המטרה לא היתה להוסיף עובדים אלא

לבסס מפעלים.

הגשנו הצעה להרחיב את הפרוייקט הזה בשני מישורים. בעיירות הפיתוח בכל

סוגי ההעסקים, במרכז הארץ לתעשיה זעירה, כשהמנגנון שלנו יכול לטפל היום ב-1000

עיקם קטנים. יש צורך רק ב-20 מיליון שקל כדי שנוכל לטפל ב-1000 עסקים קטנים

בשנה. האוצר הקצה לנו רק 5 מיליון. אני חושב שצריך להכפיל את זה.

יש נושא חשוב ביותר שאנחנו עושים עם מפעלים. לא די באשראים. מפעלים

שמקבלים אשראי יכולים גם להסתבך.חשוב מאד שמשקיעים יכניסו הון. אנחנו יודעים

שיש מאות ויותר ממאות מפעלים קטנים שעברו את שלב היזמות, הגיעו לשלב ההמראה

והם תקועים. מה שהם זקוקים זה להון וניהול. זה שלב שצריך בשבילו חברות השקעה.

חברות השקעה לא ששות לטפל במפעל קטן.

המנכ"ל שלנו זימן קבוצת מומחים בתחום הזה. הערכתם שאין יזמים. המשקיעים

הגדולים לא מאתרים את היזמים הקטנים. אנחנו מעודדים משני כיוונים, גם חברות

השקעה בכיוונים שונים וגם דרכים לאיתור את היזמים האלה כדי ליצור מיפגש בין

הון לבין המפעל.

מה הזמן הממוצע מיום הגשת הבקשה עד קבלת הכסף? מה החלוקה של סוג הבדיקות

שלכם מבחינת היקף הבקשה? נניח שיזם קטן מבקש 25 אלף שקל, האם אתם מעבירים אותו

את אותו מסלול של חינוך וכל מה אמרת כמו שאתה מעביר את מי שמבקש 500 אלף שקל?

זה אותו מסלול?

" לוי;

קצב הזמן הוא בין חודש לחודשיים מיום הגשת הבקשה עד קבלת הכסף.

מעונ"נים לתת למפעלים יציבים ולא לזרוק כסף לכל מפעל. לטובת המקום שיקומו

עסקים טובים. מבחינת התהליך באופן נורמלי קורה שיש הבדל בין בקשה לסכום קטן

לבין בקשה לסכום גדול. כשהעסק קטן וההלוואה קטנה, ההתייחסות מהירה. כשהעסק

גדול וההלוואה יותר גדולה, זה מצריך קצת יותר זמן.

היו"ר ע' פרץ;

לכל הלוואה אתם מצמידים מלווה?

" לוי;

בשום פנים ואופן לא. החונכות הזו הצליחה משומש היא לא קשורה במתן

הלוואות. מי שלוקח אותה לוקח אותה תורה לשמה, לא כדי לקבל משהו. זה לא תנאי.

היו"ר ע' פרץ;

התייחס בבקשה למרכז ההשקעות.

" לוי;

על כך אמציא לך נתונים כי לא באתי עם נתונים מדוייקים לעכשיו. אתמול אחרי

הצהרים הודיעו לי על קיום הישיבה.

אני מבקש שתצא ותברר את הנתונים.

אין ספק ששנת 1992 הסתיימה עם מספר קריטריונים כלכליים מאד חייביים, גם

מבחינת הצמיחה וגם מבחינת הגידול ביצוא. שני קריטריונים בסיסיים לא הצלחנו בהם

זה נושא השקעות שהשר התייחס אליו, וצימצום היקף האבטלה.

המערכת התעשייתית עברה בשניםה אחרונות מדרגה ופועלת היום על פי אמות-מידה

כלכליות. כלומר, קשה היום למצוא מפעל תעשייתי ששיקולי השקעה, שיקולי תעסוקה,

הם לא על בסיס כלכלי. ולכן, כשבאים יום לבחון תכניות שצריכות פתרון לבעיות

המשק, בעיות של צמיחה, בעיות של יצירת מקומות תעסוקה, לא ניתן לדבר על תכניות

שהן לא על בסיס כלכלי.

הנסיונות של העבר הוכיחו שהיתה זו טעות כאשר שיקולים כלכליים לא היו אלה

שהנחו את תכניות ההשקעה, תכניות הפיתוח וקליטת עובדים. לכן, כל גישה וכל תכנית

והתייחסות חייבות להיות היושב אמות-מידה כלכליות.

זה כמובן מביא אותי מיד לדבר על טווח קצר וטווח ארוך. בטווח ארוך אני

מסכים עם השר, שרק תנאים מקרו-כלכליים יבטיחו, אבל תכניות של טווח ארוך לא

עונות לבעיות של טווח קצר ולא עונות על הדיון שהיושב-רא שמוביל אותו, מה יקרה

מחר מבחינת תעסוקה ויצירת מקומות תעסוק הנוספים.

לכן, כשמדובר היום על התעשיה - אני עוזב ברגע זה את כל תכניות ההשקעה

ארוכות הטווח. אני מדבר כרגע מה ניתן לעשות מבחינת התעשיה בטווח הקצר-בינוני.

כשמדובר על תעשיה אפשר לדבר על הקדמת תכניות וקידום תכניות מגרה בקונטכס

הכולל של כדאיות כלכלית. אי-אפר להתעלם מזה המשק זורם היום על מסלול נכון.

השאלה היא, האם הקצב מתאים לצרכים של המשק. אני חושב שגם שר האוצר אמר וגם

אנחנו אומרים שהקצבים לא נותנים פתרונות שהמשק זקוק להם. ולכן אין ברירה אלא

להעזר בהתערבות ממשלתית. הייתי אומר התערבות ממשלתית הן בתחום המקרו והן בתחום

המיקרו כשלמעשה המטרה של ההתערבות הממשלתית היא להגביר את קצב העשיה. לא

לשנות את אופי העשיה אלא להגביר את הקצב שלה.

מה ניתן לעשות בטווח הקצר שיש בו אלמנטים להשפיע על יצירת מקומות תעסוקה

חדשים. הכנתי כמה נקודות שנדמה לי שקיימת אליהן התייחסות, אבל אם ההתייחסות

תהיה בעוצמה גדולה יותר, זה יוכל לתרום יותר.

הנושא הראשון הוא נושא המו"פ, המחקר והפיתוח. אני לא רוצה לחזור על

האינצידנט שהיה, בהצעת התקציב שהוגש על ידי האוצר ואושר על ידי הממשלה, היתה

הרעה בתנאים של מחקר ופיתוח, בשעה שכולם מכירים בעובדה שמחקר ופיתוח זה אחד

הנושאים שמבחינה כלכלית מוצדק, ואחד הנושאים שמבחינת תעסוקה יש לו השפעה

מיידית. עצרו אתה החלטה וישנה ועדה שמוביל מנכ"ל משרד התשיה והמסחר ושאנחנו

שותפים לה, לכן לא אתייחס לקטע הזה.

אילו אפשר היה היום - וזה נושא שיש לו השלכות תקציביות - להגדיל את

התמיכה הממשלתית למחקר ופיתוח, אין לנו ספק שניתן לקלוט גואות ואולי אלפי

עובדים בטווח קצר. מכל דולר שמושקע היום במחקר ופיתוח, כ-80 סנט מוצא לשכר,

לתעסוקת. בנושא מחקר ופיתוח זו תעסוקה של קבוצה מיוחדת. שרת העבודה הביאה

סטטיסטיקה לגבי הרכב האבטלה. היום שיעור האבטלה בין האקדמאים הוא הרבה יותר

גבוה מאשר שיעור האבטלה במקצועות אחרים.



כלומר, אם ניתן היה להגדיל היו0 את סך הכל היקף ההקצבה למו"פ - ויש היו0

תכניות גמרה במפעלי התעשיה בתחום המחקר - ניתן היה להגדיל מיד באלפים בודדים

את מספר העובדים במחקר ופיתוה. זו נקודה שגם עונה על נקודת המוצא הכלכלית וגם

על בסיס של יכולת ליצור מקומות עבודה בטווח קצר.

נושא נוסף הוא נושא השיווק. היום יש קשר ישיר בין ההוצאה בתחום השיווק

בחוץ לארץ לבין יכולת הגדלת היצור. כשמדברים היום על יכולת הגדלת היצוא,

מדובר מיד על תוספת של משווקים. שר האוצר הזכיר את היקף ההשקעה במשק ב-1992.

כדאי לציין שבמשך שלוש השנים האחרונות התפוקה התעשייתית גדלה ב-24% בעוד

שההשקעות בתעשיה גדלו בפחות. כלומר, היה ניצול יתר של מלאי ההון.

כיוון שבשנים האחרונות לא השקיעו בתעשיה, ובכל זאת התפוקה גדלה, איך

הצליחו להגדיל את התפוקה ללא תוספת השקעות? פשוט ניצלו טוב יותר את המלאי

הקיים. אבל זה לימון שנסחט כבר. כדי להגדיל היום את התפוקה, אתה מוכרה להשקיע

ולתרום תרומות נוספות.

אם על ידי הגדלת היקף ההוצאה לשיווק יש לנו אפשרות לקבל יותר הזמנות

ליצוא, הזמנות שיחייבו תוספת עובדים - יש לנו את התשובה בטווח הקצר לפעולה

שיסודה היא כלכלית ויכולה לתת מקומות עבודה נוספים.

נושא שלישי הוא ניצול כוח הקניה הממשלתית ליצירת תעסוקה. צר לי לומר

שאנחנו מדברים בצורה אחת ופועלים בשטח בצורה שניה. ביום ששי התפרסם מאמר שקרי

של נחמיה שטרסלר. הממשלה וחברות ממשלתיות מחזיקות בידן כוח קניה עצום של

מיליארדי שקלים בשנה. אילו הממשלה והחברות הממשלתיות היו מעדיפות רכישת תוצרת

הארץ, על בסיס כלכלי, על פני יבוא - זה בלבד יכול בטווח הקצר ליצור מאות ואלפי

מקומות תעסוקה. לצערי, בפועל זה לא קיים.

אנהנו עובדים על חוק המכרזים, שבו הנושא של תוצרת הארץ נמחק. מחר בשעה 11

מנסים לשפר משהו על ידי הצעת חוק של חבר הכנסת דיין. חודשים עובדים על

הקריטירונים והתקנות של החוק. אנחנו יורקים שם דם כדי להחדיר את הצורך. ובשטח

אנחנו רואים, למשל, שבשבוע שעבר חברת החשמל פנתה לוועדת הכספים לאשר ערבויות

של 400 מיליון מרקים גרמניים לקניות מחברת סימנס וא.א.ג, ציוד לחברת החשמל.

רבותי, אלה דברים כל ממשלה נוקטת בהם צעדים. היה אצלנו השגריר הבלגי. הוא

סיפר שממשלת בלגיה, בקניות ממשלתיות דורשת קניה חוזרת של 130%. המכשיר של

העדפת תוצרת הארץ והניצול של קניה חוזרת, לדעתנו הוא כוח קניה עצום שיש בו

השלכות ישירות על יצירת מקומות עבודה.

אדוני שר האוצר, במשרדך אנשים רואים את זה כדבר שנוגד את נושא ההשיפה.

כשמדברים על ההשיפה, זו מלת קודש והפתיחות וחופש הסחר מקובל גם עלינו. גם

אנחנו בעד זה. אבל במצבים כמו אלה שלהמשק הישראלי נמצא, וכשיש בעיות כה המורות

בתחום התעסוקה, אפשר לדחות רפורמות נכונות. אני חושב שנושא זה יכול היה לתרום

שינוי מהותי בהיקפים גדולים בנושא התעסוקה.

שר האוצר א' שוחט;

אם הן נכונות אז למה לדחות?

שר האוצר אי שוחט;

יש רפורמות שבטווח קצר יש להן השלכה על תעסוקה. בטווח של בעיות תעסוקה,

יש מקום להכניס שיקול נוסף, לפרוס את זה לתקופה יותר ארוכה.



נושא נוסף בטווח קצר שהוא סמי-תעישיתי הוא קידום תיכנון. א0 הממשלה היתה

מכריזה היום שתכניות של עשר שנים הבאות - ואני מדבר על תכניות שיעשו אותן, לא

עבודה יזומה - זה היה מעסיק מאות אנשי מקצוע.

נושא נוסף הוא תכניות פרטניות שעליהן אנחנו עובדים היום עם משרד הקליטה

ושירות התעסוקה. תכניות שיש בהן אופי של הקדמת העסקת עובדים על בסיס תכניות

שקיימות באמצעות ההשתתפות בשכר, באמצעות הכשרת עובדים, שבטווח הקצר והבינוני

יש בהן כדי לקבל עוד מאות עובדים לתעשיה.

בנושא מפעלים קטנים, אנחנו מייחסים חשיבות רבה לפעילות במפעלים קטנים.

אבל הקריטריונים שקבעו מה זה מפעל קטן,יצרו מצב שאוכלוסיה שאפשר היה לעזור לה,

יצאה מחוץ למערכת. בכל הפעילות שלנו הגדרנו מפעל קטן כמפעל שמעסיק 100 עובדים.

בקרן של בנק דיסקונט קבעתם קריטריון של 40 עובדים. כלומר, מפעל מעל 40 עובדים

לא יכול לקבל. לאחר מכן שיניתם את זה והעליתם ל-70.

אילו הייתם קובעים את הרף ל-100 עובדים. אין ספק שאפשר היה לעזור. משום

שיש הצלחה בקרנות ששר האוצר דיבר עליהן, ההגיון אומר - - -

זה הופך מרכז השקעות אלטרנטיבי.

י' בליזובסקי;

הקריטריונים אלה הם לאו דווקא השקעה. זה גם להון חוזר. אילו היו מדגישים

את היחס בין מה שנדרש כהשקעה בנכסים קבועים להשקע בהון חוזר והיו נותנים יותר

להון חזור, היום יש הרבה מאד מפעלים יכולים להתפתח ללא השקעה בציוד, אילו היו

נכנסים למסגרת. יש פה שני דברים, להגדיל את האוכלוסיה על ידי העלאת מספר

העובדים ולשנות את הפרופורציות בין השקעות בנכסים קבועים להשקעות בהון חוזר.

היו"ר ע' פרץ;

אדוני השר האוצר, התחושה היא של אמונה, יש נחישות גדולה בגישה שלך למאבק

על יצירת מקורות תעסוקה, ואנחנו מברכים אותך על כך. אבל יש פער עצום בין

התחושה של מה שאנחנו מקבלים בחדר הזה ובפגישות אחרות, לבין תרגום התחושה בשטח

עצמו. יש הרגשה ששוב מדברים על תכניות גדולות מאד וחשובות מאד, אבל כנראה

שבסופו של דבר המובטל הבודד, ראש המשפחה, ימצא את עצמו שוב בסטטיסטיקה של

האחוזים שנותרו מובטלים.

יש דחיפה קשה של השכר כלפי מטה. יש הבדל בין הנתונים שמגיעים אליכם לבין

השכר שמשולם בשטח, יש ניצול האבטלה כדי לנצל עובידם, יש מקומות שעוברים על

חוקי שכר המינימום במיני פטנטים ושיטות. גם אני מאמין שהתעשיה היא הכתובת

המרכזית. אבל אתה צריך לתבוע מהתעשיינים, שכל אחד יבוא עם תכנית הגדלה של מספר

אחוזים במפעלים שלהם. שיעשו חושבים מחדש. צריך להכריז על שנת חירום, כשאתה, שר

האוצר, מקצה משאבים מסויימים לצורך הגדלת מספר עובדים על פי מפעל ומפעל. לעשות

מבצע הגדלה. אין מפעל אתה מבקר בו שלא יאמר, שבתנאי כזה או אחר הוא מסוגל

להוסיף עוד עשרה, עוד עשרים, עוד מאה עובדים.

יתכן מאד שצריך לעשות בדיקה יסודית עם התעשיינים. יש להכניס את התעשיינים

כשותפים לשעת חירום, עד שהתכניות החשובות מאד שמשרד האוצר מתכנן, יבוצעו

וישפיעו את ההשפעה שלהם על המשק כולו ועל המובטלים בשטח.

ו

אני רוצה לציין שבבית-שמש יש תנועה ואנחנו חשים בה בנושא הפיתוח

התעשייתי. אלה עובדות. בשלושת החודשי0 האחרוני0 הוקמו בבית-שמש ארבעה מפעלי0.

בנוסף יש בניה מאד רצינית של חברות שבונות מבני תעשיה. ג0 חברת מבני תעשיה

בתמינה וכן חבררת אחרות. צריך להמשיך לעודד את התנופה הזאת. עושים ש0 מלאכה

טובה.

אני רוצה להתייחס לנושא האבטלה וחוקי האבטלה. בלי שי יפוזרו הבעיות הכרוכות

בנושא האבטלה, באותם סדקים שמנוצלים על ידי כל מיני אנשים שלא מובטלים אלא

מעדיפים להיות בטלנים, אתם תמשיכו לקרוא סטטיסטיקות של אבטלה. הרבה אנשים

מחפשים עבודה, וכשאני מפנה אותם למפעלים החדשים, לא רוצים ללכת לעבוד בהם.

חברי הכנסת, לנורות שזה לא פופולרי ולמרות שיותר נחמד לדבר על המובטלים

המסכנים וכמה צריך לעזור להם, אני מציע שיקום חבר כנסת ויתפוס יוזמה וינסה

לבדוק זאת, ויריץ תיקון שימנע מאנשים שמובטחת להם עבודה ואין להם סיבות

מוצדקות לא לקבל אותה, לקבל דמי אבטלה. זה לא פופולרי אבל אני מציע שתנקטו

יוזמה ותתחילו לפעול בנושא.

שר האוצר א' שוחט;

בוועדת שרים לתעסוקה הוחלט להקים ועדה בראשותו של דוד לפלר ונציגי כל

המיגזרים, התאחדות התעשיינים וההסתדרות, לבדוק את כל הנושא אתה מדבר עליו

ולהציע הצעות מה צריך לעשות לעת הזאת. אני מקווה שהוועדה תבוא עם הצעות שיטפלו

בנקודה שעליה דיברת.

כשמנתחים אתה סטטיסטיקה של המובטלים במדינת שירלא, מוצאים שאחוז ניכר הוא

נשים. במיגזר הזה יש בעיה אמיתית. צריך לפתח ענפים לתעסוקת נשים. פעם היה מפעל

להב בבית שמש שהיום הופך לקניון. המפעל הזה העסיק כ-500 נשים. המקצוע שלהן הוא

תפירה. היום אין כמעט טכסטיל בבית שמש. אני חושב שצריך למצוא פתרון לנשים שהן

או חסרות מקצוע או שיש להן מקצוע מאד מגודר שבלעדיו הן לא יכולות לעסוק בשום

דבר אחר.

במקומות כמו ערי פיתוח, האשה יכולה לחזק את המשפחה כמפרנסת שניה ולסייע

לפרנסת המשפחה. אני חסיד הגישה שלא רק היי-טק הוא מה שצריך לעשות. כולם מדברים

על היי-טק. זה נשמע יפה ורציני. כשפוליטיקאי מדבר על היי-טק, כולם אומרים: הו,

תראה איזה פוליטיקאי זה, מדבר על טכנולוגיות של שנות ה-2000. צריך לשלב מפעלים

שנותנים פרנסה גם לחסרי מקצוע. צריך ללכת גם להיי-טק, אבל בזה תאחז ומזה אל

תנח ידך.תמשיך לחתור למפעלים מתקדמים, אבל אל תזניח מפעלים שיכולים לפרנס

אולכוסיות שיש להן בעיית מקצוע.

נקודה אחרונה - לגבי ביצוע פרוייקטים של תשתית. השר הזכיר את מחלף שער

הגיא. אני רוצה להעיר תשומת לב הוועדה ושר האוצר. ביקשתי לדעת לוח זמנים.

הציעו לי לחסום את הכביש, ואני חשבתי שאין צורך, הוא נחסם מאליו. בשעות

מסויימות יש שם סכנה רבה. השר העלה נימוק כלכלי והגיוני, שככל שנזרז את פיתוח

התשתיות נביא ליותר השקעות. לוח הזמנים שנמסר לי הוא לגמר העבודה הוא שנתיים

וחצי. עד שהרופא יגמור לנתח, החולה ימות.

שר האוצר צריך להטיל את מלוא כובד משקלו בענין זה. כדי שהתשתיות הפיסיות

האלה יגרמו למשיכת תשתיות ובמהירות, צריך לעשות הכל כדי שהעבודה תסתיים במהרה

תוך פחות משנה, ואז גם בית שמש עם ההתפתחות האורבנית שלה וההתפתחות התעשייתית

שבתנופה, תתגבר על בעיותיה.



א' אגמי;

אני שמח למה ששמעתי מהשר. אבל יש כנראה כמה דברים שטובים לצפון, למרכז

ולדרום. אני רוצה לסתור שתי הערות של שלום פדידה. האחת, הסטטיסטיקה שלנו מלמדת

שמספר הסרבנים יורד ולא עולת. יכול להיות שצריך לבדוק כמה סעיפים בחוק, אבל

להתלות בזה ולומר שזו הבעיה של חוסר עבודה, אין לזה מקום.

מספר הצעות העבודה יורד ולא עולה. יש לנו בעיה שאנחנו עוסקים בה הרבה

זמן, וזה העברת מפעלים מאזור לאזור. אין בזה שוס הגיון ושום טעם. עכשיו יש

מפעל חדש שעובר מהמפרץ לאור עקיבא. זה כדאי לו. הממשלה מממנת אתה העברה ואת

הכל, את ההסעות וכן הלאה. אין שום הגיון בחכמולוגיה של העברת מפעלים. זה מפעל

גומי. הוא נוסע 20 ק"מ ומקבל את כל ההטבות והוא מרוצה.

אני רוצה לחזק בכל כוחי את נציג התעשיינים. הנושא של תוצרת הארץ והנושא

של בדיקה מחודשת של החשיפה, זה הרבה מאד אלפי מקומות עבודה. זה דבר שלא

יישמע. יש לנו גם טענות אל עצמנו, אבל בארץ צריכה להווצר אוירה. הכל מביאים

מחוץ לארץ.

בכל מדינות העולם יש חקיקה לענין רכישת תוצרת העבודה העצמית. אילו חוקקו

חוק, במשך חודשים זה היה יוצר אלפי מקומות עבודה. זו לא תכנית לשנים.

אני מקווה מאד שהתכנית זו שמטפלים בה היום באוצר בנושא פיתוח הפטרוכימיה

באזור שלנו תעלה ותצליח. באזור שלנו יש נמל, בתי-זיקוק ומפעלים פטרוכימיים.

אין תכניות אחרות. אני רוצה להביא כמה דוגמאות של קידום תכניות שיכולות ליצור

מיד עבודה.

זה לא סוד שאלפי פועלי בנין מחוסרי עבודה. אם הממשלה תדחוף שלושה

פרוייקטים של בניה - בנין המשרדים המרכזי של חברת החשמל; בנין המשרדים המרכזי

של הבזק; בנין המשרדים המרכזי של רשויות המסים - זה יוצר אלפים רבים של מקומות

עבודה. זה גם בניה, ובניה זה גם מתכת וגם עץ והרבה מאד תעשיות. זה ענין של

ארבעה-חמישה-ששה חודשים ונוצרים אלפי מקומות עבודה.

פיתוח חברת החשמל. אין ספק היום שחברת החשמל צריכה להקדים

את תכניות הפיתוח שלה על פי התחזית של ניצול החשמל. צריך היום להקים את אשקלון

במקביל לחדרה. זה מסוכם. צריך להתחיל היום לתכנן ולהקים את תחנת הכוח בחיפה

ואת מזה הפחם בחיפה.

תחילת עבודת הפיתוח והתיכנון של חברת החשמל בחיפה, תספק מאות מקורות

עבודה למהנדסים וטכנאים וכן הלאה. בידי הממשלה להחליט להגדיל תכניות.

עירית חיפה מטפלת במה שנקרא פרוייקט הקישון. מדובר במאות רבות של מקומות

עבודה. זה לא בניגיד להנחת תשתית לטווח ארוך ליצירת תעשיות שונות. הנושאים

שאני קראתי אומרים יצירת 10 אלפים או יותר מקומות עבודה תוך שנה-שנתיים. אני

מדבר על אזור שיש בו 30-24 אלף מחוסרי עבודה מכל הסוגים.

אין ספק שכאשר מדברים על חיפה, צריך לדבר על איזור הצפון וחיפה. אי-אפשר

לפתח את הצפון בלי זה. לכן, התכניות של השר הן חלק מהענין. כשמדברים על

פיתוח צריך לדבר מהצפון עד חדרה. קחו את פניציה שבסופו של דבר הסכמנו להעביר

אותה והיא יוצרת מיד עוד 200 מקומות עבודה.

ש' בן-לולו;

שמעתי את דבריו של השר והתרשמתי מאד מרצונו העז לעשות לפתרון הבעיות.

אני יודע שהוא עצמו יוצא ערי פיתוח. הוא ודאי היה רוצה לעשות הרבה כדי לפתור



בעיות בערי חפיתוח. אבל בכל מה ששמעתי פה אני שומע בוועדות רבות, מדברים על

נסיונות לפתרון. דבריו של השר התרכזו בעיקר בפתרון חמקרו- כלכלי שבו הוא רואת

התקדמות חשנח זו ולא על פתרון מיידי. שוב אני רואה לנגד עיני את הפתרונות

שמעולם לא השיבו תשובת לערי הפיתוח. מאז קום חמדינה שורת בערי תפיתוח אבטלה

של פי שניים-שלושת מהממוצע הארצי. וזה נמשך עד היום.

אני יכול לספר על בית שאן והתקדמותה בחינוך והסביבה והתיירות

והארכיאולוגיה, אבל במהות, דברים יסודיים מאד מתרחשים בערי הפיתוח והם ממשיכים

להיות מונצחים - וזו האבטלה הקשה, העוני, הדלות הקיימת בקרב התושבים עם הכנסה

מאד נמוכה לנפש.

אני לא רואה נסיון בסיסי ויסודי שמשיב תשובה לא רק לבעיות מרכז המדינה

אלא לבעיות הנגב והצפון, כשהוא מנסה לתת תשובה לערי הפיתוח באופן שישתנה בהן

משהו מהותי. אם לא תהיה השקעה של מחשבה ואם לא יהי מאמץ גדול בתחום זה, לא

נתקדם. אני יודע שיש תכניות בתחום התשתית, כמו כביש חוצה ישראל שסביבו אולי

יקומו כמה פרקים גדולים והם ישיבו תשובה של מיגוון יותר גדול של אפשרויות

ואנשים יחזרו לערי הפיתוח וירצו להמשיך לחיות בהן. אבל נכון להיום, בכל

התשובות ששמעתי, לא מצאתי פתרון לבעיות שלנו. אין לי סיבות להיות אופטימי כמו

חברי שלום פדידה.

היו"ר ע' פרץ;

יש השקעות תקועות בבית-שאן?

שי בו לולו;

לא. בשנה האחרונה אני לא שומע מפעלים שרוצים להגיע לבית שאן. יש מפעלים

שאם ההזמנות אצלם יגדלו, מספר העובדים יגדל. למשל, מפעל "רבא" שעבד מול משרד

הבטחון שהפסיד את ההזמנות שלו והקטין אותם למינימום. כך גם בכבלים, אם משרד

התקשורת יגדיל את ההזמנות, ייקלטו יותר עובדים. וכך ברמטקס. אבל האבטלה לדעתי

נשמרת באותם אחוזים. יש לנו 780 מובטלים באזור כולו מקבלים דמי אבטלה. זה

למעלה מ-12% אבטלה בקרב הישוב.4500 בתי אב. קשה לבל נתון של בית שאן בלבד.

בנושא החפירות נעשה מאמץ. בסך הכל נוספו רק 50 עובדים למפעל הזה. אפשר

להגדיל יותר.

שר האוצר אי שוחט;

רשות העתיקות קיבלה אישור ל-100 עובדים.

שי בו-לולו;

המפעל הזה יקר מאד פר-עובד. אבל יש לו ערך מוסף מאד גדול. זה עסק גדול.

בתחום זה אפשר היה להגדיל קצת יותר.

שר האוצר א' שוחט;

לענין חברת החשמל - אני לוחץ עליהם, אבל החברה צריכה להחליט אם היא בונה

ואיך היא מקדמת השקעות. ישבתי עם כל ראשי החברות הממשלתיות הגדולות, גם בזק,

גם חשמל, גם כימיקלים לישראל, גם עם כור, גם עם כלל - דרשתי מכולם לקדם את

ההשקעות. ישבתי עם כל אחד. יתרה מזאת, בחברת החשמל יש פרוייקט של הורדת הרשתות

מהאויר והכנסתן מתחת לקרקע, פרוייקט מאד עתיר עבודה. אמרו שלא יכולים לעשות

מעבר שהם עושים. הם מקדמים כל מה שאפשר לקדם. בנושא בנין המשרדים יש שם ויכוח

שהוא לא לטעמי. ביקשתי מהיושב-ראש שיכין את האלטרנטיבות. יש ויכוח אם זה בתחום



השיפוט של חיפה או לא. בתחום השיפוט של חיפה זה עולה כנראה עוד כמה עשרות

מיליוני שקלים. אמרתי שיכינו תכניות ונראה על מה מדובר. חברת החשמל תחליט לפי

השיקולים שלה.

לא הזכרתי את מנהרת הכרמל. בכל חודש אני מקבל דו"ח על התקדמות העבודה. אם

הכל יהיה בסדר, במרס יקחו הצעות מיזמים. ביולי ייצא מכרז. זה פרוייקט של 100

מיליון דולר. יש בו עבודה, יש כריה וכן הלאה. אני דוחף את זה בכל הכוח.

לענין מו"פ, גם בתכנית התעסוקה יש תוספת למו"פ. בשנה שעברה מו"פ כוסה אני

במלואו. מניח שאפשר לתת מו"פ בדברים שהם בתכניות אמיתיות. לכן הגדלנו במידה

מסויימת את התקציב. אני מקווה שינוצל מה שישנו.

לענין החשיפה, החשיפה היא לאורך זמן ואנחנו יודעים מה התמורות נאמיתיות

למשק והרפורמה שהמשק עובר כתוצאה מכך. נוח זו חשיפה? אתה אומר: אני מוריד

אנשים שעובדים בשכר מינימום ומתחרים בסינים ובמזרח הרחוק. הרי החשיפה לא פוגעת

בטכסטיל הטוב והיקר והיא לא פוגעת במיליארד דולר טכסטיל ואל במיליארד דולר

מכירות. היא פוגעת באותם דברים שמתנהלים ברמת שכר מאד מאד נמוכה שמנציחה במשק

הישראלי דברים שכולם נלחמים בהם.

אני מסכים שיש בעיה עם הטכסטיל. כענף ספציפי יש בעיה. מהלך החשיפה הוא

ארוך, הוא בריא למשק. אסור למשק הישראלי להתבסס על שכר של 1000 שקל בחודש, על

אנשים שעובדים במקומות שהם לא מקומות ומייצרים מוצרים זולים במזרח תמיד ייצרו

אותם יותר בזול.

בנושא קניות גומלין ותוצרת הארץ, יש החלטת ממשלה שאומרת שמשרדי הממשלה

חייבות לקנות תוצרת הארץ. אגב, הברות ממשלתיות שהן 95% בידי הממשלה, אחרת

השיקול הוא עסקי. קראתי לכל ראשי החברות הממשלתיות ואמרתי: איך אתם מתנהגים?

מה מוסר ההתנהגות שלכם בקניה מקומית ובקניות גומלין?

אני חושב שיש הגזמה גדולה מאד בענין זה. יש החלטת ממשלה שאומרת שעד 15%

יותר יקר צריך לקנות בארץ. זו היתה הצעת חוק פרטית שעברה בכנסת. התקנות של חוק

המיכרזים נדחו לחצי שנה.

יש נושא של קניות גומלין. שאלתי את אנשי חברת החשמל איך הם נוהגים. היתה

עליהם ביקורת שהם קונים בארץ וקונים ביוקר.

עכשיו הם קונים בחוץ לארץ כבלים ב-50 מיליון דולר.

הם עשו טוב מאד עם הכבלים כי הוריד את המחיר בארץ ב-30%. קנו את הכל בארץ

והורידו את המחירים ב-30%. מה זה טוב? זה טוב שבסך הכל אתה צריך להגיע לכך

שמחיר החשמל יהיה יותר נמוך. יהיה יותר נמוך, יהיה טוב לתעשיה ולצרכנים.

חברת החשמל אמרה לי שהם עושים קניות גומלין של 30% בערך. אם הם יילכו מעל

זה, משלמים על זה קנס של 15%. הספק בחוץ לארץ אומר: אם אתה רוצה קניית גומלין,

המחיר יותר גבוה. אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה. אבל צריך להביא בחשבון

צריך להביא בחשבון שלדברים האלה יש קנס, קנס למשק, למחיר, בעלויות. ואז יאמרו

שאנחנו לא יכולים להתחרות כי העליויות אצלנו יקרות. נדע למה חלק מהעלויות

יקרות.



בהחלט אשמור ככל האפשר על נושא תוצרת הארץ, כולל 15%. אני נגד שזה יהיה

בחקיקה. גם באמדיקה מדובר על משרדי ממשלה ולא על חברות עסקיות. אני גם בעמדה

שענין הרשות לפיתוח קניות גומלין יהיה חזק יותר, אבל לא בחקיקה. בחקיקה משמעות

הענין שאתה מופיע במצב לא טוב כלפי כל ההסכמים שלך.

נציגים ממשרד האוצר, ממשרד המסחר והתעשיה וממשרד ראש הממשלה, ידונו

בסוגיה ויחליטו האם להעביר את זה בחוק או איך לנהוג בענין. זה מקובל עלי.

בתוך התקציב יש הרבה קידום תיכנון, אמנם בתחומי תשתיות בעיקר ובתחומי

מבני תעשיה. אמרתי לשרים שכמעט אין הגבלה לקצב תיכנון. קצב תיכנון הוא מחולל

תעסוקה, שכן זה מאה אחוז שכר עבודה ופותח אפשרות לעשות דברים שהיום איננו

יכולים לעשות אותם כי אין תכנון.

שמעתי את כור שלמה בן-לולו. אני מבין את הדאגה שלך ומכיר את הבעייתיות

שבענין. אני לא יכול ליגת תשובה מיידית מה עושים עם 780 דורשי עבודה ו-585

מקבלי מענק אבטלה בבית-שאן. התשובה היא שאם המשק יגדל, יהיו יותר מקומות

עבודה.

שי בו-לולו;

המשק תמיד גדל ובעיירות הפיתוח המצב נשאר כמו שהיה.

שר האוצר אי שוחט!

אפשר ליצור תנאים שיהיה כדאי לבוא ולנסות לדחוף השקעות. גם היזם מחליט

לאן הוא הולך, לא רק הממשלה. אם הממשלה יצרה תנאי פיתוח אי בנצרת עלית ובבית-

שאן וחצור וכרמיאל, היזם מחליט. אני אבדוק את מה אמרת בענין התיירות.

אני מתנצל שאני חייב ללכת ולא אשמע את כולם, אבל מחכים לי במשרד.

יי לוי;

ב-1992 אושרו 729 תכניות בהשוואה ל-458 ב-1991 .מהן 353 מפעלים חדשים, ו-

376 הרחבות מפעלים קיימים. בהשוואה ל-184 מפעלים חדשים ב-1991 ו-274 הרחבות ב-

1991.

תוספת מועמסים צפויה בתוך שנתיים כ-23 אלף עובדים. הפריסה היא אזורי

פיתוח א' - 62%, אזור פיתוח ב' - 18.2%. במרכז הארץ - 19.8%. מדובר רק על

תעשיה.

ביצועים - ב-1992 קיבלו מענקים ובוצע בשטח - 971 מיליון דולר בתעשיה

ותיירות, לעומת 731 ב-1991. ב-1992 קרה כך, שמפעלים שאושרו בשנים קודמות

מבצעים. ספרנו את הביצועים שלהם ב-1992 והגענו ל-971 מיליון. בו זמנית אושרו

מפעלים חדשים ובוצעו הרחבות.

לגבי הקרן לעסקים קטנים - יש שתי קרנות. קרן אחת של בנק לפיתוח תעשיה,

משותפת לנו ולבנק. במהלך שנה וחצי היא אישרה 700 בקשות בהיקף כספי של 700

מיליון שקל. זה לאו דווקא לתעשיה. התעשיה מהווה 35%. 40% הם באזור פיתוח א'.

יי וייצמו;

מעניין מאד. את כל אלה ביקשו את בית שאן דחו.



י' לוי;

יש כאלה שהתשובות יותר חזקות ויש כאלה שהתשובות יותר חלשות. אין פה חלוקה

זהה, זה נכון. בנק לפיתוח תעשיה אישר 700 בקשות בהיקף של 100 מיליון.

אתה יכול להעביר לנו רשימה מפורטת לפי ישובים ממש? ההערה של וייצמן היא

התחושה הכללית של הרבה מאד יזמים קטנים באזורי פיתוח. אני אמרתי את זה בגלוי

לבנק דיסקונט. אמרתי להם שנראה לי שהקרן הזאת פתרה בעיקר בעיות אשראי לכל מיני

יזמים שנמצאים אתם בקשרי עסקים הרבה מאד שנים, בעיקר באזור המרכז.

י' וייצמן;

בגלל מה שאמרת הקמנו את הקרן בבנק לפיתוח התעשיה שאין לו לקוחות ישנים,

והראיה שהוא נתן יותר. בדיסקונט אושרו 550 בקשות גם כן בהיקף של 100 מיליון

שקל. תוספת מועסקים בערך 2000. המימושים של ההשקעות האלה בשניהם בערך 50%,

כלומר, כבר לקחו את הכסף.

עי תמיר;

לצערי, כאשר אתה שומע את התכניות, ובעיקר ארוכות-הטווח, יש לך הרגשה

שבאמת כל כך טוב, אבל אתה מיד מתעשת ושואל את עצמך; אז למה כל כך רע? מספר

מקבלי הבטחת הכנסה עלה ב-9%. זה מעיד על עומק האבטלה, שאנשים כבר סיימו את

זכאותם לביטוח אבטלה ועדיין לא מצאו עבודה.

יי ערד;

זה לא מוקדי אבטלה. זה עולים חדשים.

עי תמיר;

זה נתון שמעיד על עומק האבטלה. אני לא קונה את התיזה של ראש העיר בית-

שמש, תיזה על בטלה. המחקר של הביטוח הלאומי, של שתי חוקרות מאד רציניות,

גורדון וטולדנו, יעיד שרמת הסרבנות נמוח ביותר. ביותר אפילו להדאיג. אני חושבת

שזה ממש דמגוגיה של כשל ליצור תעסוקה, לתלות בקרבן את האשם. אני יותר מדי

שומעת את הטיעון הזה. אני חושבת שהוא לא מכובד בכל אמות מידה. יש פה ושם.

לשירות התעסוקה יש כל האמצעים, על פי חוק, בלי צורך להכניס שינויים, לכפות

תעסוקה על פי החוק. אם יש בעיות, זו בעיה של שירות התעסוקה. אבל לא לומר שזו

הבעיח של בית-שמש.

יזמות בעיני איננה מלה גסה. אני מתייחסת ליזמות לטווח הקצר. על תכניות

תשתית אנחנו שומעים. מדברים על מיליארדים. אנחנו שומעים את זה הרבה שנים

מהמעסיקים. לנושא אחד בלבד - יצירת תעסוקה - מ-1985 עד 1992 המעסיקים קיבלו 22

מיליארד שקל. כמה מקומות עבודה יצרו ב-22 מילאירד שקל? זו השאלה הרלוונטית. כל

היתר איננו רלוונטי.

אנחנו מתכסים בתכניות. הלוח עובר, מה לעשות? עוד שנה ועוד שנה ואנחנו

רואים מה כל זה הניב.

בנושאים כמו עבודה לטווח המיידי - תקראו לזה פרוייקטים מיוחדים - מוכרחים

ליצור. כל פרוייקט מיוחד, שלא חייב להיות דווקא תיירות, צריך לבצע אותו. מדוע

נדבקו רק לתיירות? חודש עבודה לפרוייקט מיוחד לתיירות ארכיאולוגית עולה לאוצר



5000 שקל, ובפרוייק0י0 אחרים עולת 1800 שקל. צריך לעשות חשבון כמה מקומות

עבודה מניב התקציב.

חגשתי חצעה לעובדי חעשרח בחינוך, אתלטיקה, אנגלית, מתמטיקה וכו'. זה

עדיין בתכנית. התחלתי לראות איך זה יעבוד. אם באמת דבר כזה יעבוד נכון, בכל

אתרי הקרוונים אנחנו יכולים לתת מקורות עבודה. באתרי הקרוונים הקמנו עכשיו

פיילוט יחד עם שירות התעסוקה - מתפרה לאתיופיות. קיבלנו עבודה כקבלן משנה

מאחד המעסיקים.

מקום עבודה באתר קרוונים ל-50 אתיופיות הוא אקוויולנט ל-500 במרכז הארץ.

אף מערכת ממשלתית לא נתנה עד רגע זה אגורה אחת למקום כזה. הכל בשנור ותרומות.

הקמת מתפרה כזאת, אפילו אם אני משלמת 1000 שקל פלוס מע"מ לעמידר - זוה אחרי

שראש הממשלה התערב, כי הם דרשו ממני 3000 שקל למבנה של 120 ממ"ר באתר קרוונים.

אפשר לכתוב ספר על המשא ומתן שלי על קבלת המבנה.

ליצירת 50 מקומות עבודה, כפול 1800 שקל למקום

עבודה לחודש שנה, הקצאה של כך וכך. אתה צריך להוכיח שאכן זה הלך רק ליצירת

מקום עבודה ולא ביי פרודקט לארכיאולוגיה וכן הלאה.

השר הזכיר את ים המלח ומלונותיו. פיתוח מלונות, 3000 מקומות עבודה. האם

חועודה ידועת שכל מובטל שרוצה ללכת היום להכרה כדי שיוכל לעבוד בבית מיליון,

צריך גם קורס להכרה מקצועית? אבל כמובטל הוא צריך לשלוף מכיסו 4000 שקל

מינימום, די להששתף בקורס לטבחות, מלצרות וכן הלאה. לא יעלה על הדעת דבר כזה.

מה זאת אומרת שלא נותנים למובטל הכשרה מקצועית שיש בגינה צפי לעבודה?

הכשרה מקצועית במלונאות עולה למובטל בכסף. למה? ככה. בכל מקום שאנחנו

באים אנחנו רואים שעל ידי הכשרה מקצועית ותכניות מיידיות, אפשר לתת פתרון ל-

200-300 מובטלים, עד אשר היתר יניב ונוכל לראות קצת אור בקצה המינהרה.

היו"ר ע' פרץ;

מר שפיר, בכמה הגדלתם את ההכשרה המקצועית השנה?

י י שפיר;

השנה נקבל עוד 70-8- מיליון שקל תוספת להכשרה מקצועית.

היו"ר ע' פרץ;

אני מקווה שתצליחו למצוא תשובות למה עליזה תמיר העלתה. אם יש בעיה

ביורוקרטית, תביאו את זה לכאן.

י' סביון;

שמענו דברים מאלפים מאד. זה לא מוסיף לנו ולו מקום עבודה אחד באזור

חיפה. בחודש אוקטובר נדרשנו להגיש תכנית חירום לתעסוקה. בחיפה והקריות יש כ-15

אלף מובטלים. הצעות העבודה שהוזכרו כאן יכולות להגיע ל-500 עובדים. מנין ימצאו

פתרון לאותם 15 אלף מובטלים?

אנחנו כרשות מקומית הגשנו תכנית בתחום החברתי, להעסקת עובדים מיידית בלי

הכשרה מיוחדת, ל-1500 מובטלים בתחום התשתית הפיסית של הקיום, בתחום איכות

הסביבה, הגנת הטבע, תשתיות מים וביוב ,פרה-רפואי, רווחה, טיפול בילד ובנוער,

טיפול בקשיש, קליטת עליה. אם היינו מקבלים אור ירוק לזה, היינו קולטים 1500

עובדים ארעיים. הוא יכול להיות ארעי כמה שנים, עד שהתכניות הלאומיות אכן ישאו

פרי.



נעבור לתשתית יותר בריאה, מפעלי0 שבסופי של דבר יעסיקו עובדים קבועים.

הגשנו תכניות של 16 פרויקטים שברובם פרוייקטים זמינים שיכולים להעסיק כמה מאות

עובדים בשלב הקמה, ולאחר מכן בתעסוקה. לדוגמא, בתי המשפט. משרדי בזק, בנין

האוצר, מרכז שיקמונה, מלון לקיט ונופש, תכנית בנין עיר מאושרת, מלון בפרק נופש

וגם זו תכנית בנין עיר מאושרת, עוד פרוייקט במערב חיפה של 20 אלף ממ"ר. אני

מונה כמה וכמה פרוייקטים של תיירות שכולם קשורים במינהל מקרקעי ישראל. ניתן

היום לצאת במיכרזים ולהריץ את הפרוייקטים האלה.

אני עובר למנהרת הכרמל. עד שהבולדוזר הראשון עולה לשטח, יעברו שנתיים. יש

תקווה שביולי יוכלו לגשת להגיש את המכרז. נכון שבשלב זה מתכניים ומשרדים

מועסקים. אני יכול לתת דוגמא של המרינה, תחנתה כוח, חברת חשמל. אנחנו מדברים

על עוד 8000 מקומות עבודה בשלב ההקמה.

תעביר לנו את רשימה. מה עלות התכנית של ה-1500 הראשונים? זה שכר מינימום?

אתה יכול ללכת קצת מעל שכר מינימום. זה אומר להוציא אנשים מהבית. הרשות

לא תוכל להשתתף בזה. אין לה מקורות לכך. כשמדברים על פתרונות תעסוקה, יש עוד

היבט אחד. איש לא מטיל ספק שהיי-טק הוא העדיפות הראשונה. אבל יש ענפים כמו

מסגרות, אינסטלציה, חשמלאים וצבעים, פקידים והנהלת חשבונות, תפירה, מקצועות

בלתי מוגדרים, מלונאות, נשים בלתי מקצועיות. הרי כל אחד יודע שמשפחה לא יכולה

להתקיים בלי עבודת נשים. אני מדבר על כ-15 אלף מובטלים. אם לא יילכו

לפרוייקטים מגוונים בתחומים שונים, זה לא יוקל. אני מדבר על הרשויות המקומיות,

שהן היחידות שיכולות להזיז את הדברים. כל היתר זה זריית חול עיניים. יש תכניות

מגרה גם בתחום הפיסי וגם בתחום החברתי.

מ' אבוקרט;

צפת אמנם נמצאת על הר, אבל זו עיר הולכת ושוקעת. עוד מעט לא יראו אותה.

אני חייב להביא את דבר העיר הזאת. התקנתי על מה שאמר שר האוצר על ערד ומה שאמר

שלום פדידה על בית שמש. המצב בערים כמו צפת ובית שאן הוא מתחת לכל ביקורת.

כל אדם שנפלט מסיבה כלשהי משוק העבודה, אין לו כל סיכוי למצוא מקום עבודה

תוך שנה-שנתיים. זו אחת הבעיות החמורות ביותר. המפעל האחרון שנבנה בצפת היה

בית החרושת לשוקולד. הוא מגרד את שכר המינימום. מזה עשר שנים לא הוקם שום מקום

עבודה נורמלי.

אין לי ברירה אלא להצטרף לרעיון של עליזה תמיר שמדברת על יוזמות. אני

רוצה לברך את דוד לפלר על הרעיון של יעור וקרן קיימת ויעור ואדי עמוד וכן

הלאה. צפת מנותקת לגמרי ממרכז הארץ. כדי להגיע אליה מכל כיוון הוא, אתה צריך

לבזבז שלושת רבעי שעה לפחות רק בגלל הכבישים עם הפיתולים והבורות.

אם לא יקחו את צפת כמשימה לאומית, לא יהיה לה משקל. אני מבקש, אדוני

היושב-ראש, שתיקח זאת על עצמך. חייבים לעשות משהו. אם דיברו על אזור יצור

חופשי, אני מבקש שהגליל יהיה המקום. גם מבחינה דמוגרפית הגליל בעייתי.

יי לס;

לסדר הייתי מציע כל הזמן יהיה קו שהר יוכל לשמוע גם את חברי הוועדה. אני

מדבר אל השר בהעדרו. אני מסכים עם דבריו בקשר לנושא התשתית. התשתית היא הבסיס

לשירותים החברתיים. בשנה האחרונה התל"ג עלה ב-6%. וכאשר זה קורה, במדינח



מסודרת מוסיפים 6% לשירותים החברתיים. הכי קרוב הוא דיבר על שירותים חברתיים,

היה על חינוך. על בריאות הוא לא דיבר אף מלה. אני אומר את כלה דברים האלה

במסגרת דיון על תעסוקה, כי נושא של שירותים חברתיים הוא נושא עתיר עבודה,

בעיקר עבודת נשים.

לכן התביעה שלי אליו היא לקיים את מה שהוא אומר, וכאשר התל"ג עולה ב-6%,

שגם תקציבים של השירותים החברתיים יעלו בשיעור דומה, מה שלא קרה בתקציב

המדינה השנה.

ד' לפלר;

יש שני כיוונים לגמרי שונים וצריך ללכת אליהם במקביל. כיוון אחד הוא

הדברים ששר האוצר דיבר עליהם, אני מאד מאמין בהם, אבל אי-אפשר לבוא למובטל

אדוני, תשב בבית שנה, תקבל דמי אבטלה ובעוד שנה תהיה

צמיחה, כן או לא. אני מודיע במלוא האחריות ,כל מי שהולך לקטיף, כל מי שהולך

לקרן הקיימת, זה לא במקום ללכת להיי-טק ואפילו לא במקום ללכת למפעל טכסטיל. זה

במקום לשבת בבית ולקבל דמי אבטלה. זו האלטרנטיבה. ההוצאה של ממשלת ישראל על

קטיף ועל קרן קיימת כמעט זהה לדמי אבטלה.

צריך רגישות לאותם פרטים שנמצאים בעצם בתחתית ובמצב הקשה ביותר. אתמול

היתה לי ישיבה עם נציגי הפרדסנים והופעתי לטובה. הם לא קיטרו על העובדים

הישראלים אלא להיפך. הם אמרו שיחסית לשנים קודמות הנסיון מצליח, וזה בזכות

חסיבסוד של 40 שקל, ששר האוצר אישית אישר את זה ואני מקווה מאד שהוא ישתכנע

להמשיך בכך. הוא נתן ל-700 איש סיבה לקום בבוקר ולעבוד שלושה-ארבעה חודשים. אם

כעבור כמה חודשים יהיה מפעל שהם יוכלו להקלט בו, הם לא יבואו מאבטלה אלא

מעבודה בקטיף. אני חושב שכולם ירויחו מזה. לכן צריך להרחיב את הקטיף ולתת לכמה

שיורת עובדים ישראלים להקלט ולהרחיב את מספר עובדי הקרן הקיימת מ-500 ל-2000

ולהתחיל את הענין של מחנות צה"ל. עם כל הדברים הה אחרים אפשר להגיע ל-10 אלפים

פתרונות מידיים, אלא שצריך להסיר את ההתנגדות האידיאולוגית ולזכור שתמיד עדיף

ללכת לעבודה מכל סוג שהוא מאר לקבל דמי אבטלה.

היו"ר ע' פרץ;

מבחינתנו הישיבה נועדה לתת מסגרת לישיבות הבאות שבהן נתחיל לדון ביוזמות

ממוקדות של גורמים מסויימים. אני מבקש גם מגבי עליזה תמיר, גם ממר יורי שטרן,

גם מאריה האס, מכל אחד שמבקש תכנית, כולל התכנית של חיפה, להגיש את התכניות

שלהם. בישיבות הבאות נעבור לשלב של הדיונים על תכנית אחת או שתיים בכל ישיבה.

כפי שקיימנו את הדיון על קרן הקיימת, על רשות עתיקות, נקיים דיונים בכל

יוזמה. אנחנו מוכנים לחיות מקדמי פרוייקטים. אם ישיבה תסתיים בעשרה-עשרים-

שלושה-ארבעים מקומות עבודה, מבחינתי זו הצלחה גדולה. לא נעסוק רק בדיוני

המקרו.

גם אני חי בתחושה שמתחת למאבק על מקומות האבטלה, יש גם מאבק אידיאולוגי.

לא אתן להסיט את הויכוח על יצירת מקורות תעסוקה, סביב הענין של בדיקת ניצול או

אי-ניצול דמי אבטלה. יש תפיסה כזו ותפיסה אחרת. אני שמח שחוקרי הביטוח הלאומי

הפילו את התאוריה שכל הבעיה היא בניצול לרעה של דמי אבטלה. אני בעד בדיקה איך

להגדיל את הפיקוח ואני בעד תפיסת החריגים. אבל אני נגד שהממשלה תיתלה בזה

ותאמר שבעצם אין בעית אבטלה אלא בעיה של בטלה. ראינו ממשלות שחיו עם התיזה

הזאת, ובסופו לד בר האבטלה הלכה וגברה.

צריך לטפל בניצול דמי אבטלה. יש צורך לבדוק את הפרצות ולסגור אותן. יחד

עם זאת, הנתון האמיתי הוא שיש היום 10-2קרוב ל-30 אלף הזמנות בכל הלשכות -

זאת אומרת חסרים 170 אלף, מקומות עבודה. צריך להאבק על זה.



עבודה, אפילו אם היא עבודה לא יצרנית, עבודת שמחליפה את תשלום דמי

האבטלה, צריך לממש אותה. מי שמודאג מניצול דמי אבטלה, אסור לו לטפח דרך חיים

של אבטלה. אסור לו להרגיל את העם הזה, שאבטלה היא חלק מהנורמות שלנו. צריך

להרגיל את העם, אנחנו נחפש כל דרך להפוך את דמי האבטלה לגורם מאיץ ליציאה

לעבודה.פרדסים זה טוב, יעור זה טוב, גם מתפרה זה טוב, בתנאי שכולנו יודעים

שזו לא עבודה שהופכת למפעל חיים אלא עבודה זמנית שהיא בבחינת תחנת מעבר עד

היום שהצמיחה תתחיל לתת אותות בשטח.

אנחנו צריכים לקיים דיון דחוף בהצעת התעשיינים לקדם תכניות. זה משפט

מפתח. התעשיינים יכולים להיות בני-ברית יוצאים מן הכלל. מאז ומתמיד הם היו

בני-הברית שלנו בקידום התעשיה תוך כדי מאבק על השכר.

עם בני הברית שלנו בקידום ויצירת מקומות תעסוקות, יש לנו ויכוח שיימשך

בנושא של מרכיבי השכר וגורלו של שכר המינימום. אלה שתי שאלות שונות שלא צריכות

להתנגש אחת בשניה.

אני מסכם את הישיבה בכך שאני מברך את הממשלה על התכניות שלה לטווח ארוך.

אנחנו דורשים שמימוש התכניות לטווח הקצר יהיה בהיקפים יותר גודלים ובקצב יותר

מואץ. תודה רבה.

- הישיבה ננעלה בשעה 11.20 -