הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 48

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי. י"ט בטבת התשנ"ג (12 בינואר 1993). שעה 00;09

(ישיבה פתוחה)

נכחו;

ע' פרץ - היו"ר

ט' אלסאנע

נ' בלומנטל

ת' גוז'נסקי

ח' דיין

בי טמקין

י' כץ

ל' לבנת

עי מאור

א' לאון - מנהלת השירות לאימוץ,

משרד העבודה והרווחה

אי בלס - השירות לאימוץ, משרד העבודה

והרווחה

פי אלבק - מנהלת המחלקה האזרחית,

פרקליטות המדינה

י' טוב - סגן מנהל מינהל האוכלוסין,

משרד הפנים

אי קינן - מנהל מחלקת תביעות, משרד החוץ

ד"ר כ' שלו - משרד המשפטים

חי פוזנר - משרד העבודה והרווחה

ניצב אי איש-שלום- עוזר ראש אגף חקירות במשטרה

נצ"מ ז' אהרוני - רמ"ד תביעות במשטרה

ד"ר י י קדמו - מנכ"ל המועצה הלאמית לשלום הילד

דייר אי ונגוש - נציג הורים מאמצים מברזיל

עי ונגוש - נציגת הורים מאמצים מברזיל

לי בן-שך - נציגת הורים מאמצים מברזיל

עי גלבוע - נציגת הורים מאמצים מברזיל

ר' לבנברג - נציגת הורים מאמצים מברזיל

אי לב-ארי - הורה מאמץ

נ י לב-ארי - הורה מאמץ

יועץ משפטי; מי בוטון

א' אדלר

צי ספרן

אימוץ ילדים מחו"ל.



היו"ר עי פרץ;

אני פותח את הישיבה.

אימוץ ילדים מחו"ל

אבקש ממד, מד יצחק קדמן, לתת לנו תמונת מצב על פי הממצאים שבידך.

ד"ר י' קדמן;

הנושא איננו חדש, אם כי יש לו עכשיו היבטים חדשים. אני רוצה להפנות תשומת לב

חברי הכנסת שוועדת העבודה והרווחה דנה באותו נושא עצמו ב-5 ביוני 1989 וקיבלה

שורה של המלצות ומסקנות, שהייתי מוכו לשים עליהן את ידי גם היום. אפשר אולי לקחת

את ההמלצות מלפני שלוש וחצי שנים ולומר שאלה המלצותינו, מפני שרבים הדברים שנאמרו

אז והם נכונים גם היום. לצערי, חלק לא קטן מההמלצות שהתקבלו אז טרם בוצעו.

הדיונים שהיו בשעתו בוועדה היו בעקבות פרשת ברונה הידועה, שאז עלה לדיון

ציבורי כל הנושא של אימוץ, בעיקר מדרום אמריקה. הסיבה שהענין הזה עולה היום מחדש

היא: א. הבעיות טרם נפתרו; ב. נוצרה סיטואציה חדשה במספר מובנים. אחד הדברים

שגילינו לאחרונה, שנפתחה אופציה חדשה להורים שמבקשים לאמץ ילדים מחוץ-לארץ, שהיא

הרבה יותר נוחה, קלה וזמינה מאשר נסיעה לארצות דרום-אמריקה. אני מתכוון לארצות

מזרח אירופה. עם סיום המשטר הקומיניסטי שם נפתחו הגבולות, והיום ארצות

ברית-המועצות לשעבר, לא רק רוסיה, הן מצאי גדול מאד של ילדים לאנשים שמבקשים

לאמץ. בישראל, כמו בארצות אחרות, עלו על הענין הזה והוא הפך להיות נושא מאד

פופולרי. יחד עם זאת הנושא מאד בעייתי. נפגשנו לפני מספר שבועות עם נציגי

שגרירות רוסיה בארץ, לפי בקשתם. הם ביקשו להעלות את הענין בעקבות דרישות משרד

החוץ הרוסי, אחרי שהיו פה בארץ פירסומים על כך שנעצרו מתווכים שהציעו, תמורת כסף,

להביא ילדים מרוסיה. המשטרה יודעת על הענין, היא וקרה את הנושא. אגב היה קל,

יחסית, לאתר את הענין, כי האנשים האלה פירסמו מודעות בעתונות: אימוץ מהיר

מחוץ-לארץ, ונתנו מספר טלפון, שהתברר אחר כד כמשרד תיווך בנתניה שנתן למישהו שם

את מספר הטלפון.

משיחות שקיימנו עם אנשי השגרירות התברר לנו שברוסיה אין מדיניות, אין חוקים,

אין שום דבר מוסדר לגבי אימוץ. אנשי השגרירות אמרו לנו: עד לפני מספר שנים,

כשהיינו ברית-המועצות, אי אפשר היה להוציא אצבע של ילד מחוץ לגבולות

ברית-המועצות, ולכן אף אוזד לא חשב על זה. רוסיה לא חתומה על האמנה הבינלאומית

בנושא של אימוץ, אין לרום שום ידע ומדיניות בנושא הזה. אני אומר את זה מפני שיש

לא מעט אנשים שנסעו לברית-המועצות ואמרו; אימצנו שם ילד באופן חוקי והבאנו אותו

לארץ. יש סימן שאלה גדול מאד לגבי הענין הזה מאחר ולרוסים - לפי המקורות שלהם -

אין שום מדיניות בנושא של אימוץ ילדים.

אני רוצה מייד להדגיש, שאינני חושב שכל מי שנוסע להביא ילד מברית-המועצות או

מכל ארץ אחרת צריד להציג אותו באופן שלילי, זה לא יהיה נכון, אבל התופעה שאין

גבולות ואין מדיניות ברורה ואין סייגים ואין דרד מסודרת וחוקית להביא ילדים

מחוץ-לארץ פותחת פתח להרבה מאד שרלטנות. היא פותחת פתח למסחר בכסף, היא פותחת פתח

לכד שאנשים שלא היו צריכים לאמץ ילדים נוסעים ומאמצים ילדים, היא פותחת פתח לכד

שאנשים שמאמצים ילדים ואולי ראוי שיאמצו ילדים צריכים להיות בפחד שהם צריכים

להסתיר את הענין, הם צריכים להיות במעמד לא ברור מבחינה חוקית. היה מקרה של אימוץ

שהתגלה רק כאשר בקופת-חולים סרבו לתת לילד טיפול רפואי. כי הוא לא היה רשום

בתעודת הזהות של ההורים, וכשההורים המאמצים באו למשרד הפנים לרשום את הילד בתעודת

הזהות הסתבר שהתעודות שיש בידיהם קרוב לוודאי שהן מזוייפות.זה קרה עם ילד שאומץ

בגרוזיה - גם משם נוסעים להביא ילדים - והתוצאה היא פגיעה חמורה מאד גם בהורים

וגם בילדים שמביאים.



בסופו של דבר, אם נמשיך להעלים עין ונלך בשיטת "נסתדר", נגרום נזק למדינת

ישראל כמדינה. בשעתו היו ניצנים של האשמות קשות כלפי מדינת ישראל בנושא ברזיל,

ואני לא חושב שאנחנו צריכים לחכות עד שדברים דומים יקרו עם רוסיה או עם ארצות

אחרות.

איש לא יודע את המספר האמיתי, אבל המדובר - לפי כל מי שעוסק בעניו הזה -

באלפי ילדים. בשעתו, לפני שלוש וחצי שנים, כשקיימנו כאן את הדיון, הערכנו שמדובר

ב-7,000 ילדים. הגורמים הרשמיים, משרדי הממשלה, דיברו על מספר שנע בין 2,000

ל-3,000- בכל מקרה מדובר על אלפי ילדים, ובכל מקרה מאז 1989 נוספו ילדים, ובוודאי

שמדובר באלפים רבים של ילדים והורים.

אני חושב שלמען הילדים האלה ולמען ההורים האלה הגיע הזמן שננהג כפי שנוהגות

מדינות מתוקנות בעולם ונסדיר את הענין באיזו שהיא דרך, אם באמצעות המערכת הקיימת,

או בהקמת רשות מיוחדת, כפי שזה קרה בשבדיה. יש לי כאן חומר יוצא מהכלל על שבדיה,

שבה יש רשות לאימוץ בין-מדינתי.

לי לבנת;

רשות ממשלתית?

ד"ר י' קדמן;

כן, אבל עצמאית.

מדריכים את ההורים לאן לנסוע, איזה מסמכים הם צריכים לקבל, איזה אישורים הם

צריכים להביא, מה אומרת האמנה הבינלאומית, כיצד צריך לנהוג, כיצד יכירו בילדים

שלהם ברגע שהם יגיעו. הכל צריך להיעשות בצורה מסודרת.

אי אפשר לנהוג בצורה של "סמוך" ו"יהיה בסדר", מפני שזה לא עושה שום טובה. יש

אנשים שחושבים שלום עושים טובה להורים ברגע שלום אומרים: בואו לא נכביד עליהם, בואו

לא נחטט להם יותר מדי. לא עושים טובה להורים ולא עושים טובה לילדים, מפני שאחר כך

מתחילות להתגלות בעיות. הגיע הזמן שמדינת ישראל תסדיר את הנושא הזה בצורה חוקית.

אגב, כבר יותר משנתיים יש איזו שהיא טיוטה של הצעת חוק, שנועדה להסדיר את

הענין של אימוצים בין מדינתיים.

היו"ר עי פרץ;

הצעת חוק ממשלתית?

ד"ר י י קדמן;

כן, של משרד המשפטים. הגיע הזמן להסדיר את הנושא הזה, לקבוע כללים מכאן

ואילך, לקבוע איזו שהיא הוראת שעה לגבי כל הילדים שכבר נמצאים בארץ, כדי שמעמדם

לא יהיה בספק. למען ההורים, למען הילדים, אימוץ בין-מדינתי הוא לא דבר פסול. הוא

פסול כשהוא נעשה בצורה לא מסודרת, לא חוקית, עם אינטרסים כספיים, שרק מזיקים

לענין, ויש דוגמאות בעולם. אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת והבה נעשה את זה בצורה

כזאת.

היו"ר ע' פרץ;

אני מבקש להודיע שהישיבה פתוחה.

אנחנו מדברים על שתי אוכלוסיות: אנחנו מדברים על הילדים שבארץ, שענינם החוקי

טרם הוסדר ושהוריהם רבים חיים בהרגשה של אי בטחון. גם אם לכאורה יש ליזם מסמכים,

המסמכים לא תופסים בארץ. לגבי קבוצה זאת יש למצוא וקדר, לצאת בהודעה שניתן יהיה

לאמץ את הילדים בארץ. המשפחות לא צריכות ליטוש שמישהו ירצה לגעת בילדים שלהן, בין

אם עמדו בקריטריונים או לא עמדו בהם. אלה ההורים שלהם, אלה הם הילדים, להוציא

מקרים שהוק הנוער ממילא מתערב.

ל' לבנת;

בכמה ילדים כאלה מדובר לפי הערכתך?

א' לאון;

המספרים שונים. לאחרונה שוב עלה המספר של 10,000.

לי לבנת;

אני מתכוונת לילדים שנמצאים בארץ, שהגיעו מחוץ-לארץ ואינם רשומים.

א' לאון;

לאחרונה הגיעו מגרוזיה 5 ילדים שנרשמו כילדים ביולוגיים להוריהם המאמצים

הילדים האלה צריכים לעבור גיור. איד יכול להיות שילד ביולוגי של משפהח יהודית

צריד לעבור גיור? על פניו ברור שהילדים האלה מאומצים. משרד הפנים לא רושם אותם.

אנהנו לקחנו לטיפולנו את המשפחות והילדים כדי לראות איד ניתן, בתנאים הקיימים,

להגיע לידי הכרזתם כברי-אימוץ בארץ.

היו"ר עי פרץ;

איזה מדינות היום הן האזורים המרכזיים להורים המאמצים?

מייד אגיע למה שנעשה היום. אני מדברת על העבר.

לי לבנת;

יש לכם איזו שהיא הערכה על כמה ילדים מתוך ה-10,000-5,000 אנחנו לא יודעים?

אי לאון;

אני לא יודעת. אפשר היה לדעת אם היו יוצאים בפירסום ואומרים; כל הורה אל

יחשוש , יבוא עם מסמכיו ותהיה רשות שתבדוק את המסמכים.

לי לבנת;

אם תהיה רשות שתבדוק אף אחר לא יבוא.

אי לאון;

אני רוצה לומר, שכן באו.

בכל זאת תני לנו מספר רשמי.

אי לאוו;

אין מספר רשמי. משרד הפנים מדבר על מספר מאות, הציבור מדבר על אלפים, ואני

חושבת שמדובר על לפחות 3,000 ילדים שהיה חשוב להגיע להסדר ענינם, אבל אין נתונים,

משום שהם ודאי לא נרשמו.

ילד כזה, מה האפשרויות החוקיות שלו להיכנס לארץ? איזו אשרה וא מקבל? אשרת

תייר?

כדאי שמשרד הפנים יתייחס לזה.

אני רוצה לדבר על היום, על המחר,ולהדגיש דבר אחד; כל עוד המדינה לא תאפשר

למשפחות לאמץ בדרך חוקית ציבורית פורמלית, אנשים ישתמשו בדרכים ארורות.

יש גם לומר שיש שני צדדים: זו לא רק הארץ הקולטת אלא גם הארץ המוסרת. עד

לפני זמן לא רב רוב בארצות שמהן הגיעו הילדים דורשות הציבורית הפורמלית לא יכלה

להגיע להסכמים אתנו. גמ בשבדיה, למשל, הם לא עבדו עמ ברזיל, והסדרים היו בין

משפחה ועורד-דין לבין משפחה ועורד-דין וזה לא יכול היה להיות בי ן רשות לרשות.

אחרי שאמנת האג עכשיו בדרך והיה דיון מוקדם, נראה שגם הארצות המוסרות ילדים

מתחילות לנקוט בצעדים שאפשר יהיה להגיע להסדרים.

מה אנחנו כו עושים? מדינת ישראל היא אחת מ-22 רשויות, מתוך 100, שרומניה

החליטה למסור לה ילדים, אבל מהרגע שרומניה החליטה לעבור למינהל חוקי אין אף ילד

שמגיע מרומניה, משום שהם נתקלים בקושי לשרורר את הילדים לאימוץ. הייתי שם עכשיו

שבועיים, לפי הזמנתם, כדי לעזור להם איך לטפל ולשחרר ילדים לאימוץ, ואנחנו קולטים

עכשיו, בחודש פברואר, לצורך הדרכה , 10 עובדים סוציאליים כדי להדריך אותם איך

לפעול ברומניה למען הילדים שלהם.

פולין לא באה בחשבון לישראל. זו ארץ קתולית,הכל נעשה באמצעות המנזרים,

הכמורה, ואין להניח שנקבל משם ילדים.

בי טמקין;

גם ברזיל היא ארץ קתולית.

היו"ר ע' פרץ;

למה ההחלטה החד-משמעית הזאת שלד, שזה לא ייעשה בפולין?



א' לאון;

אני רוצה לומר, בהתאם לסת שקורה היום בפולין, שלפי הערכתי הם לא יחתמו איתנו

עיסקה. זוז לא מונע שמשפחה תיסע לאמץ שם ילד, אבל אני מדברת על רשות שתוכל לחתום

איתנו על עיסקה.

לעומת זאת עם רומניה כו אפשר לחתום, ואנחנו נמצאים עכשיו על סף חתימת הסכם עם

סין. יש שם תינוקות-ילדות שמועמדות לאימוץ, משום שהחוק הסיני מאפשר זאת, ואנחנו

מאד מקווים שתוך זמן קצר אפשר יהיה להגיע להסדר אימוץ מסין לאותו משפחות שתבחרנה

לאמץ משם.

אלה הילדים שנולדים מעבר לילד אחד במשפחת?

נכוו, ילדות.

גם בהונגריה יש אימוץ שנעשה בין המשפחה והרשות, אבל הם לא מוכנים לחתום על

הסכם עם רשות ציבורית. הם ממתינים שמשפחה תגיע והמשפחה יוצרת את הקשר.

אותם מקומות דורשים מהמשפחות להצטייד בהמלצות של הרשות הישראלית. ציידנו

בשנה הזאת 80 משפחות בהמלצות לאימוץ באמצעות בתי משפט בברזיל, בקולומביה, בצ'ילי

ובהונגריה. יש לומר שגם האימוצים האלה נעשים על בסיס של התקשרות המשפחה, באמצעות

עורד-דין פרטי - מדובר בסכום של כ-15,000 דולר - ולא בין רשות לרשות. ייתכן מאד

שבעקבות אמנת האג נצליח ליצור קשרים עם ארצות אדרות, משום שהארצות האחרות מתחילות

היום להיות מעונינות לחתום על הסכמים עם רשויות ציבוריות, שהו יכולות לסמוך עליהן

ולדעת שהילדים שיגיעו לכאו יהיו מטופלים על ידי הורים מתאימים.

היו"ר עי פרץ;

עם איזה מדינות יש היום הסכם? עם איזה מדינות אתם מנסים לעשות יוסכם?

ההסכם הוא עם רומניה, ויש הסכם בעל-פה עם סין.

היו"ר עי פרץ;

עם מדינות מערביות יש הסכמים? עם ארצות-הברית יש הסכם?

ארצות-הברית קולטת ילדים מאומצים. אנחנו מתחרים עם אירופה, אנחנו מתחרים עם

ארצות-הברית על הילדים האלה.

היו"ר עי פרץ;

כמה הורים ממתינים אצלך היום בתור לאימוץ?



אי לאוו;

כרגע רשומים 800 זוגות. אם היה אימוץ חוקי ומהיר יותר, התור היה גדל ודאי

ל-2,000.

ל' לבנת;

מה משך ההמתנה היום?

אי לאוו;

משך ההמתנה לתינוק 6 שנים. השנה נמסרו 124 ילדים עם צרכים מיוחדים - מתוכם 42

תינוקות - ו-98 תינוקות רגילים.

לי לבנת;

בסד יוכל כ-200 ילדים נמסרו השנה לאימוץ?

כן.

ל' לבנת;

למה יש כל כך מעט ילדים?

אי לאוו;

מספר התינוקות לאימוץ בארץ עדייו יחסית גבוה מאשר בארצות מערב אחרות. נאמר

כבר שאמצעי מניעח והפסקות הריון מצמצמות את מספר הלידות חבלתי רצויות.

היו"ר עי פרץ;

כמח ילדים, שחיו יכולים לחיות פוטנציאל לאימוץ, חולכים לפנימיות חרדיות כאלח

ואחרות או סתם מוסדות?

יש חיום מאות ילדים שנמצאים בפנימיות - לאו דווקא דתיות - לגיל חרך, עד גיל

שש. חנושא חזח חוא מאד מורכב, והמשרד נערך לבדוק אותו עכשיו בצורח יותר רצינית,

כי יש ודאי עשרות רבות של תינוקות שיכלו לחגיע, עד גיל שנתיים, לבית חורים מאמצים

ולא לגדול בפנימיות.

חיו"ר עי פרץ;

אבקש לשמוע מנציג חחורים מח חתחליד שעובר חורח בארץ כשחוא מתחיל את חמפגשים

שלו בחוץ-לארץ, איד יוצרים את חמפגש, איד מגיעים, מח בדיוק קוו-ח, מח מדינת ישראל

יכולח לעשות ולא עשתח.

ד"ר אי ונגוש;

את עיקרי הדברים שאנחנו חושבים נתנו בדף שחולק לוועדה.

אנחנו קבוצת חורים שאימצנו ילדים בחוץ-לארץ. יש בינינו קשר וחתארגנו כדי לחגו

על חילדים שלנו, בעיקר מפני הקונוטוציות חשליליות שחתחילו לחתחוות מחפרסומים



בעתונות, בעיקר ממקרים בודדים, כמו המקרה של ברונה, שמתפרסמי ם בעתונות. יש בעיה

של הסטיגמה שנדבקת לאימוץ חוץ-לארץ, ואנחנו מנסים בכל דרך אפשרית למנוע אותה.

תינוקות ברזיל הם כבר לא תינוקות, הם גדלים ומתחילים להיות חשופים לפירסומים

שליליים. לכן אנחנו מתחילים להתריע ולשים את הדגש על הנקודה הזאת.

אנחנו בעד וקדרת אימוצים מחוץ-לארץ, אבל חייבת להיות הבנה

שהמערכת שקיימת היום בארץ - שש שנות המתנה לאימוץ ומערכת קשה מאד של בדיקת ההורה

האידיאלי על ידי שירותי האימוץ בארץ - מעוררת חששות כבדים בקרב הורים רבים. לכן

מצד אחד אנחנו רוצים שהעסק יעבוד בצורה לגיטימית, מצד

שני אנחנו לא רוצים שהתהליך הזה יתחסל בגלל רגישויות של מדינות קתוליות, כמו

ברזיל או מדינות אחרות, שבאופן רשמי יודעות שהילדים, בתשעים ותעשה פסיק תשעה

אחוזים, מתגיירים. זו נקודה שצריך לקחת אותה בחשבון ברגע שמקימים רשות ממלכתית

שמטפלת בנושא. לעומת זאת, יש אפשרות של וקמת גוף פרטי - שתהיה עליו בקרה מסויימת

של רשות ממשלתית - שיפעל לא בשם מדינת ישראל, ואז העסק יותר גמיש ויכול יותר

לעבוד.

כהורה מאמץ - אני מדבר על המקרה הפרטי שלנו - מראש ויתרנו על ההתעסקות עם

מערכת האימוץ בארץ. ההמתנה של שש שנים לאימוץ בארץ נראית לנו ארוכה, יקרת תקווה

ולא מתאימה לנו, לכו בדורנו באימוץ בחוץ-לארץ. יש לנו שני ילדים, ממכסיקו ומברזיל,

שניהם אומצו, למיטב ידיעתנו, בצורה חוקית ביותר. מה זה "חוקית"? בישראל יש נורמות

שונות לגמרי מאשר באותו מדינות העולם השלישי. לדוגמה, אם אתה מגיע לשופט ואתה

רוצה שהתיק שלד ייכנס לדיוו, אתה נותו למזכיר תשלום מראש כדי שיתייחס אליך. אם

בארץ היינו נותנים 200 שקל לכבוד השופט זה היה גורם זעזוע, אבל שם זה לגיטימי.

מדובר כאו באימוץ לא חוקי, אבל במכסיקו וברזיל

זה חוקי, כי זו הדרך שבה הם עובדים שם. מבחינת הרשויות שלנו עם מכסיקו ועם ברזיל

איו לנו שום בעיה, כל הניירות חוקיים לחלוטין.

הבעיה שלנו היא התמודדות פה, כשאנחנו חוזרים לארץ. צריך להבהיר שמרבית

קיבלו ניירות, הגיעו לארץ, דיווחו לשלטונות,

משרד הפנים קיבל את הילדים והם חלק מאזרחי מדינת ישראל.

קיימת כנראה קבוצה שלא עברה את השלב הזה, אבל אסור להשליך מאותה קבוצה אל

הילדים שכו רשומים במשרד הפנים, שכו עברו אתה התהליך. וכמעט כולם עברו את תהליך

הגיור. כלומר, הילדים מקובלים מבחינה חוקית במדינה.

לכם איו מידע?

לא.

היתה בזמנו בעיה של מספרי תעודות זהות לילדים מאומצים.

זה סודר.

בהערה מקדימה לעניו תעודות הזהגת, בצורה פורמלית: בעבר נהוג היה שילדים

שמאומצים בחוץ-לארץ יש להם רישום מיורוד בתעודות הזהות. זה בוטל.

זו התרשמות מוטעית. קיים מספר שונה לילד שקיבל את הרישום בהוץ-לארץ.

מכל מקום היום - וכך כנראה זה היה תמיד - ילדים מאומצים מקבלים מספר זהות

שונה, מסידרה אחרת, עם ספרה נוספת או סיפרה שונה שמקדימה את מהספר. זה נכון לגבי

כלל הילדים המאומצים וכדאי שנדע את זה. האמת היא שעל ידי זה ניתן לזהות כל ילד

מאומץ מייד, ובלבד שמי שרואה את המספר מכיר את יקוד הזה.

רציתי להתייחס לבעיה העקרונית והכללית. ביקשתי מיושב-ראש הוועדה, והוא הרשה

לי, לקהת כאן את רשות הדיבור לא דווקא אלא כאם מאמצת וכמי שמשך הרבה

מאד שנים מכירה את הנושא מאד מקרוב. הייתי במשך כמה שנים חברה בוועדה המייעצת

בשירות למען הילד ואני הושבת שאני מכירה את הבעייתיות כולה, גם של אימוץ הו"ל וגם

של אימוץ בארץ.

צריך לדעת שהבעיה מתחילה מזה שיש מעט מאד, באופן ירקי, ילדים שמועמדים לאימוץ

לעומת ביקוש גדול של משפהות רבות שרוצות לאמץ ילדים, והפער הזה, באופן טבעי

ומובן, הוא זה שגורם לכך שמשפהות רבות ירצו וינסו לאמץ בהוץ-לארץ.

יהד עם זה יש מאות ילדים בגיל הרך שיכולים היו להימסר לאימוץ, שנמצאים כרגע

או באומנה או במוסדות שונים, ומכל מיני סיבות, שיולקן סיבות משפטיות של הליכים

ארוכים מאד, של הליכים שנמשכים לפעמים שנים - כאשר אין הסכמת ההורים הביולוגיים

לאימוץ וכאשר המשרד רוצה לפתוה בהליכים משפטיים ויש הליכים שנמשכים שנתיים, שלוש

ויותר - הילדים מגיעים בינתיים לגיל שלוש ולגיל ארבע, הם זרוקים באיזה שהוא מוסד

ולא יכולים לקבל משפחה ימה. זו לא רק בעיה של הליכים משפטיים, ואני הושבת שכדאי

להרחיב את הדיון בסוגיה הזאת, שהיא סוגיה חשובה מאד, כי מדובר כאן בעצם, מעבר

לבעיית האימוץ, במאות ילדים שאין להם שום תקווה כמעט. ילד שמגיע לאימוץ בגיל אפס

או בגיל רוצי שנה או בגיל שנה אין דינו כדין ילד שהגיע לאימוץ בגיל חמש או בגיל שש

או בגיל מאוהר יותר. זה עולם ארור, זה עתיד אהר, זו תקווה אחרת, זה סיכוי אחר

בהיים, אי אפשר בכלל להשוות את שני הדברים. לכן אני חושבת שכדאי שהוועדה - אם לא

היום, אולי בדיון נפרד - תבחן את השאלה מדוע יש מאות ילדים שיכולים לקבל משפחה,

להיות הלק מתוך משפהה וחם אינם מגיעים לזה; מה הסיבות לזה ואיך אפשר לזרז, לקצר,

להביא לידי זה שאפשר למצוא להם משפהות. כך, מטבע הדברים, י יפוזר חלק מהבעיה של

האימוץ שקיימת כרגע.

בגלל המצב חזה שבו רק כ-200 ילדים נמסרו השנה לאימוץ - מתוכם פחות מ-100

ילדים שחם ללא צרכים מיוחדים, כלומר לא ילדים עם איזח שחן בעיות בריאותיות או

בעיות משפטיות ואחרות - ויש 800 חורים שמחכים בתור, מובן גואליו שחמשפחות עושות כל

מאמץ ומוכנות לעשות כל דבר, כולל למכור את רכושן ואת בתיהן אם צריך ולשלם כמה

עשרות אלפי דולרים לצורך חמסע חזח, לעזוב את העבודה ולנסוע לחודש או לחודשיים

לדרום אמריקח. אנשים מוכנים לעשות כל דבר, ונדמה לי לפעמים שרק מי שמכיר את זח

ממש מקרוב יכול להבין את הצורך חעז חזח שאין לו שום גבולות. לא מוכנים לחתחשב

בשום גבול, בשום מרוק, בשום גבול כספי, בשום מחסור כספי כדי להשיג את חמטרח של

אימוץ ילד. צריד לחבין את חמצוקח חזאת, את הצורך הזה, את התשוקה הבלתי ניתנת

להסבר, כדי להבין מדוע אנשים מדלגים קצת בדרך ומוכנים להגיד שזה אולי לא בדיוק

הוקי, אבל זח לגיטימי, ואולי זה הוקי על פי נורמות של מדינות ארורות.



האמת היא שיש בעיות קשית מאד במדינות רבות עם האימוץ. אני מכירה חלק מעורכי

הדין שעוסקים בארץ בתיווך בנושאים האלה, והייתי אומרת - כדי להיות זהירה - שהם

פועלים על גבול העבירות הפליליות. אני לא רוצה לומר מעבר לזה, כי אני לא מוסמכת

לומר את הדברים, אבל זה ודאי על גבול הפלילי. אני עצמי הייתי בשעתו אצל אחד

מעורכי הדין האלה כדי לבדוק את האפשרות לעצמי ולאחר שיחה החלטתי שאינני עובדת אתו

והמתנתי שש וחצי שנים עד שאימצתי ילד פה בארץ.

טי אלסאנע;

שש שנים זה הסטנדרט?

פחות או יותר. זה היה לפני כמה שנים, ייתכן שהיום התור התקצר בגלל שיש אימוצי

חוץ-לארץ.

מכל מקום בלי שום ספק מתקיימת פעילות - שלי, לפחות, נראית על פניה בלתי חוקית

- בנושא של התיווך והיא בעייתית מאד, אבל הרי אי אפשר להאשים אף אחד.

כבר באותה ישיבה שציין קודם יצחק קדמן, ב-1989 - נדמה לי שהייתי נוכחת באותה

ישיבה כמאמצת, לא כחברת-כנסת - דובר, ודובר גם לפני כן במשך שנים, שמדינת ישראל

לא נותנת שום פתרונות, אפילו לא הפתרונות המינימליים למשפחות שרוצות לאמץ ילדים,

אפילו לא את המינימום שהוא מידע, אינפורמציה: לדעת מה הם ההליכים החוקיים, באיזה

מדינה צריך לעשות מה כדי להגיע לאימוץ, איזה מסמכים דרושים, מה משך הזמן, איך

אפשר לפנות, לאן פונים, שזה המינימום. אני זוכרת את עצמי וחברים רבים שלי

מסתובבים בין עורכי דין ומנסים ללקט אינפורמציה על מערכות החוק בכל מיני מדינות

דרום אמריקאיות. אני זוכרת תקופות שבהן היו מתקשרות אלי משפחות שרצו לאמץ ילדים -

כי אספתי איזו שהיא אינפורמציה - והייתי יושבת שעות בערבים עם זוגות שרצו לאמץ

כדי לתת להם אינפורמציה. המדינה לא נותנת פיתרון לענין הזה, ואני חושבת שקודם כל

המדינה היתה צריכה לתת פתרון מינימלי של אינפורמציה והעמדת מידע לכל מי שרוצה

אותו.

השלב השני הוא להגיע לאיזה שהם הסדרים. גם על זה דובר שנים ושום דבר עוד לא

קרה. אינני בטוחה שהאחריות לענין הזה מוטלת דווקא על השירות למען הילד, שתפקידו

מאד מוגדר בחוק, מאד ברור. אני די בטוחה שזה לא תפקידו של השירות למען הילד, אבל

המדינה היתה צריכה להקים רשות או להטיל על איזה שהוא גוף שכן יעסוק בנושא הזה.

צריך להגיע למצב של הסכמים בין מדינות, ועל זה מדובר כבר שנים. אבל גם אם

לא, המידע כשלעצמו יפתור חלק מהבעיות, ולדעתי בוודאי יקל על אותם זוגות.

אי אפשר שמדינת ישראל, מצד אחד, לא תיתן שום פתרון, ומצד שני היא תציב

מחסומים אין סופיים בדרכם של ההורים המאמצים. אני כל כולי בעד ההורים המאמצים

שנוסעים לחוץ-לארץ, משום שהם לא יקבלו שום פתרון אחר וגם אי אפשר יהיה לעצור

אותם, כי אי אפשר לעצור דבר כזה. שום חוק, שום אכיפה, שום נסיון לא יעצרו. יש

דברים שאי אפשר למנוע אותם.



באשר לילדים שנמצאים בארץ, ילדי חוץ-לארץ, שמעמדם לא הוסדר עדיין: אני

יודעת שיש ילדים כאלה. אני עצמי. מהיכרות אישית, שומעת על דברים. קשה להעריך את

המספרים, אני לא חושבת שמדובר במספרים גדולים, אני מעריכה שלא מדובר ביותר מכמה

עשרות - אולי אני טועה, אולי מדובר במאות - שאומצו בחוץ-לארץ והובאו לארץ. אבל

אותם ילדים צריכים לקבל פתרון ומייד, רשמי, לגיטימי, ולא על ידי בדיקת המסמכים על

ידי מדינת ישראל. ברגע שהמדינה תודיע שהיא תבדוק את המסמכים, אף אהד לא ייגש. זו

ברכה לבטלה והבל על העבודה. צריך לעשות איזה שהוא הליך של "חנינה", לאיזו שהיא

תקופה, לכל אלה שהביאו את הילדים לארץ, שהם עדיין לא רשומים, שהרישום שלהם לא

הוסדר. צריכה להיות הקופת מעבר, ומאותו רגע הדברים צריכים להיות מוסדרים. אבל

ההורים צריכים לדעת שיש להם אפשרות לרשום את ילדיהם, אחרת נגיע למצב שבו באמת

ילדים יצטרכו ללכת לקופת הולים או להירשם לחינוך חובה או לעשות כל תהליך אחר

טבעי, נורמלי, שכל אזרה במדינה עובר, והם לא יהיו רשומים בשום מקום. לכו, לדעתי,

זה חיוני מאד.

עוד הערה לענין הצעת החוק של משרד המשפטים: פה תפקיד הוועדה הוא חשוב מאד.

משרד המשפטים כבר עובד מזה שנתיים או יותר על הצעת הוק שתסדיר את אימוצי

חוץ-לארץ, וביו חייטי, כמו שאני נובינה, תהיה התייחסות גם לאותם ילדים שמעמדם החוקי

בארץ לא הוסדר, אותה "חנינה" שאני מדברת עליה או משהו מהסוג הזה, שאני מבינה שזו

בעיה קשה. אני יודעת שבשעתו , עוד בקדנציה וקודמת של הכנסת, הועלו שאלתות לשר

המשפטים לגבי מה שקורה עם החוק וכל פעם חוא אמר שהנה עומדים לסיים את החקיקה

בנושא הזה. החקיקה לא הגיעה לכלל סיום, היא בעיצומה, אבל היא לא הסתיימה. אני

חושבת שתפקידה של הוועדה לפנות לשר המשפטים ולשרת העבודה והרווחה בענין חזח.

מעבר לתופעח של נסיעה למדינות שונות, שבהו האימוץ הוא בעייתי, יש תופעות

חמורות עוד יותר שהו אימוץ בהתכתבות ושליחת הילד לשדה התעופה. יש הורים שמקבלים

את ילדיהם המאומצים בשדה התעופה בלוד או בשדות תעופה אחרים באירופה, כאשר השיטה

היא שהם מראש משלמים לעורך דיו, שמבצע עבורם את התיווך. התינוק מגיע עם נציג של

אותו עורך דיו לשדה תעופה. בעבר היו הרבה מאד ילדים שהובאו לנתב"ג. אני לא יודעת

מה המצב כיום, אבל אני יודעת שזה ממשיך באירופה. התינוק מגיע עם מלווה מטעם

חעורך-דין הדין לשדה התעופה במינכו, למשל, וההורה מגיע לשם מהארץ. בשדה חתעופח

חוא לוקח את הילד, הוא לא יוצא בכלל מגבולות שדה התעופה, וחוזר לישראל. זה מסוג

הדברים שאני הושבת שהוא יותר בעייתי מזה שנוסעים לדרום אמריקה ועוברים שם את כל

ההליכים, שרום יותר הוקיים או פהות חוקיים. כאשר מדובר בשיטה כזאת של הבאת

תינוקות במטוסים לשדות תעופה ומסירתם למשפחות, אני חושבת שאנחנו בבעיה אמיתית.

מצאתי לנכון לחזכיר את הנושא הזה, שאף אחד לא הזכיר אותו, כדי למצוא איזה שהוא

פתרון.

היו"ר ע' פרץ;

נשמע עוד עדות אהת של משפחת לב-ארי, שאימצה שלושה ילדים: ילדה אחת מברזיל

ושני ילדים ממדינות אחרות.

רציתי לחזק את כל מה שחברת-הכנסת לבנת אמרה. אנחנו מסכימים לכל מלה.

היו"ר ע' פרץ;

דרך אגב, מי שרוצה, מההורים המאמצים, להשאיר את שמו חסוי בצורה כזאת או אחרת,

שיודיע על כך.

פ' אלבק;

זו עבירה פלילית לפרסם שם. אנהנו מבקשים לציין שהשמות צריכים להישאר לקויים.

שמות המאמצים חם סודיים ואסור לפרסם אותם.



היו"ר עי פרץ;

חוץ מהפרוטוקול.

א' לב ארי;

אנחנו רוצים לחזק כל מלה שאמרה חברת-הכנסת לבנת. בתור הורים שגם אימצו בחו"ל

וגם אימצו שני ילדים בארץ יש לנו פרספקטיבה לגבי האימוץ בחו"ל ובארץ. כיוון

שהאימוץ הראשוון היה בחו"ל ושני האימוצים שבאו אחר כך היו בארץ- כל התהליך קרה

בשש השנים האחרונות - אני יכול להגיד שאין מה להשוות בין האימוץ בחוץ-לארץ לאימוץ

בארץ. אני יודע שיש תדמית לא כל כך טובה לשירות למען הילד, יש סיפורי אלף לילה

ולילה, שנובעים מזה שאנשים לא מכירים את השירות, שאנשים מחכים בתור הרבה שנים,

שחושבים שהשירות עושה יותר מדי מבחנים לאנשים שמועמדים לאימוץ וזה לא מוצא חו

בעיניהם. אנחנו אישית נתקלנו בפנים אחרות בשירות למען הילד, שעזר לנו המון, וגם

הלכנו על שני מקרים שהם מקרים חריגים. פה נכנסנו לבעיה אחרת, שכבר דובר עליה, וזו

אם אתם רוצים לקחת את השאנס שהילד לא יהיה רשום במשרד

הפנים, וזה פרק זמן של שנים, בבקשה. אנחנו יודעים שיש לכם כבר שני ילדים מאומצים,

ולהכניס עוד ילד במשפחה, כשהנושא לא סגור, זה לא פשוט. אם אתם מסוגלים לעמוד

בזה? אמרנו שכן. אבל עדיין יש הבעיה, שהיא בעיה כללית של סחבת משפטית.

מה הבעיה?

אני לא מוסמך להיכנס לעובי הקורה ולבעיות המשפטיות.

הבעיה, כנראה, ההורים לא ויתרו.

אין הסכמה של ההורים ואז המדינה פונה לבקש חוות דעת פסיכולוגיות ועוד. כל

התהליך הזה לוקח שנים.

השופט יכול להורות להוציא את הילד מהמשפחה שלו, אבל זה אורך זמן.

הבעיות המשפטיות קיימות ואנחנו מרגישים בהן גם ביום יום. כיוו ן שהילד לא רשום

במשרד הפנים כילד שלנו ואנחנו עוברים עכשיו דירה, כשבאתי למועצה המקומית לרשום

אין לך מספר זהות של הילד?

למה שלא יהיה לו מספר?

הוא לא אומץ פורמלית.

א' לאוו

הוא מועמד לאימוץ, אבל עדיין לא אומץ.

היו"ר ע' פרץ;

אם אני מביא ילד מחוץ-לארץ וחומק אתו בשדה התעופה, בלי שאף אחד יידע, הוא לא

מקבל תעודת זהות. אבל ילד שנולד בארץ למה אין לו מספר זהות?

ילד שנמסר לאימוץ בארץ, ברגע שהוא מוכרז כבר-אימוץ ונמסר למשפחה לששת החודשים

עד שהמשפחה יכולה לאמץ אותו, נושא עדיין את מספר הזהות הראשון.

לי לבנת;

יש לו תעודת זהות, אבל הבעיה שהוא לא רשום בתעודת הזהות של ההורים המאמצים.

היו"ר עי פרץ;

זה משהו אחר.

אי לב ארי;

בעיה נוספת שנתקלנו בה, שאני יודע שהיא קיימת גם לגבי הורים שמאמצים בחו"ל,

היא הבעיה של הגיור. אנחנו אימצנו ילדה מחוץ-לארץ שהיתה צריכ ה לעבור תהליך של

גיור וגם הילד הראשון שאימצנו במדינת ישראל היה ילד שהיה ספק לגבי יהדותו. הלכנו

לאיזה שהוא רב שקבע שיש בענין צדדים לחומרה וצריך לעשות גיור. בלי קשר לדעות

שלנו, הגיור הוא תהליך משפיל. עמדנו בפני בית דין רבני והיינו צריכים להצהיר

ולעבור חקירה שאנחנו באמת יהודים - לא משנה שביום יום אנחנו יהודים לכל דבר - וגם

לחתום על מסמכים שאנחנו מתחייבים שנשמור על אורח חיים יהודי, שהוא אורח חיים

יהודי מחמיר יותר; שלא ניסע בשבת, שהילדים יילכו לבתי ספר דתיים. בנושא הזה עברנו

תהליך מאד קשה עם שניים מהילדים שלנו, תהליך אפילו טראומטי ומשפיל. זה בהחלט לא

בסדר.

לגבי הנושא של תעודות הזהות; בפירוש נכוו מה שאמרה חברת-הכנסת לבנת.

כשאימצנו בחוץ-לארץ היתה התקופה שנתנו את הסיפרה 2, שהיתה קידומת מיוחדת לילדים

של ברזיל. גם לגבי הילד הראשון שאימצנו בארץ, שעבר תהליך של גיור, כשהגעתי למשרד

הפנים נתנו לי מספר מסידרה שונה. איך אני יודע? במקרה אחותי ילדה ילד ביולוגי

חודשיים לפני המקרה והיא קיבלה מספר מסידרה שונה. למה זה מגיע לנו, שכל פעם

שאנחנו צריכים לעבור דרך הרשויות, צריכים להישאל על המספר, שהוא נראה מוזר? זה לא

בסדר.

ת' גוז'נסקי;

מי מחליט - משרד פנים?

אי לב ארי;

כן, משרד הפנים.



היו"ר ע' פרץ;

מה המעמד שלכם כלפי הילד השלישי, האם מעמד של משפחה אומנת?

משפחה אומנת למטרת אימוץ.

הוא זכאי לקיצבת ילדים עבור שלושת הילדים האלה?

אי לאון;

כן, כיוון שזה על פי דין. היה צו ביניים של בית משפט ועל ידי כך חוק האימוץ

מסמיך פקיד סעד ראשי להיות האפוטרופוס של הילד ולמסור אותו לאימוץ. אם בית המשפט

לא יכריז על הילד כבר-אימוץ,המשפחה תצטרך להחזיר את הילד.

היו"ר ע' כרץ;

מתי התהליך הזה צריך לבוא לבית משפט? תוך כמה זמן? האם יש פרקי זמן קבועים?

א' לאון;

אין.

פ' אלבק;

הנושא של אורך ההליכים בבית המשפט מצריד זה דיון נפרד.

הייתי רוצה להתחיל מעניו המספרים שהוזכרו. גם אם מדובר - כפי שיצא לנו מכל

הסקירות - ב-1,000ולא 10:000 ילדים מאומצים בחוץ-לארץ, זו בעיה חמורה מאד והיא

מצדיקה כל התייחסות. כל ילד הוא בן-אדם, וברגע שהוא פה בארץ, המדינה, על כל

רשויותיה, על כל מוסדותיה, צריכה למצוא את הפתרונות. גם אם מדובר ב-500 ילדים,

זה דבר שמחייב שיהיה להם סידור משפטי חוקי. אם הילד לא יכול לקבל את כל הזכויות

והוא לא יכול לקבל הגנה משפטית מלאה, אסור לאפשר שיאמצו ויביאו אותו לארץ.

בזמנו, בעקבות המלצה של הוועדה הזאת, חכנו הצעת חוק.

היו"ר ע' פרץ;

מה המעמד של הורה מישראל שרוצה לתת ילד לאימוץ בחו"ל?

פ' אלבק;

המעמד הוא אותו מעמד של הורה שרוצה לאמץ ילד מחו"ל, כל עוד אין הסדר משפטי

לנושא של האימוץ הבינלאומי.

היו"ר ע' פרץ;

נניח שיש מישהו מארצות הברית שרוצה לאמץ ילד מישראל והמפחה בישראל מוכנה לתת

לו את הילד שלה. מה ההליך?

לפי החוק בארץ תדבר אסור. יש שני דברים שהם עבירה פלילית לפי החוק בארץ: 1.

למסור או לקבל ילד לצרכי אימוץ שלא על ידי פקיד סעד; 2. למסור או לקבל ילד או

לתווך באימוץ של ילד תמורת תשלום.

זאת אומרת, מי שרוצה למסור, חייב לעבור דרך פקידת האימוץ והיא תחליט למי לתת.

בדיוק.

ד"ר י' קדמן;

או שתוא נוסע לחוץ-לארץ ומוסר את הילד שם. זה נעשה בפועל עם רשתות מאד

מאורגנות.

לי לבנת;

אבל זה עדיין בלתי חוקי.

פ' אלבק;

זה חוקי לחלוטין, אלא אמ כו לאותה מדינה שבה הוא ימסור את הילד יש חוק כמו

בישראל, שאסור לקבל או למסור ילד לאימוץ אלא דרך פקיד סעד. א ם הוא נוסע למדינה

שבה אין חוק כזה, כשהוא נמצא שם הוא יכול לעשות את זה.

ילד נולד בארץ, ההורים שלו חיים בארץ והם נוסעים ומוסרים אותו וחוזרים להיות

בארץ. האם זה חוקי?

בוודאי, אם זה חוקי במדינה שבה זה נעשה.

אני חוזר מחוץ-לארץ בלי הילד. האם אף אחד לא ישאל אותי מה קרה ואיפה הילד

שהיה רשום אצלי פעם בתעודת הזהות? מה החוק אומר? האם ילד יכול להיעלם? כל הסיפור

של רשתות החינוך מחדש, כמו המקרה של יוסל'ה שוחמכר, הוא חוקי?

פליאה טועה, זה לא נכון. זו עבירה.



פ' אלבק;

אם חלק מהמעשה נעשה בישראל, למשל המתווך מפרסם מודעה בעתון, העברה נעשתה

יש לי ילד, אני רוצה לתת אותו למשפחה חרדית בחצר הרבי מלובביץ, כי מישהו שילם

לי פה 100 אלף דולר כדי לתת אותו. מה במקרה כזה?

אם הכסף שולם פה זו עבירה פלילית לפי החוק.

ואם נתתי אותו בלי תשלום לאימוץ לאחי בחוץ-לארץ

פ' אלבק;

כל עוד בחוק הישראלי אין הוראה שהחוק חל על ישראלי גם בחוץ-לארץ - ויש מספר

חוקים שבהם יש הוראות שהם חלים על ישראלים גם אם הם עושים משהו בחוץ-לארץ - החוק,

כמו כל החוקים הישראלים,חל רק בתחום שטח השיפוט של המדינה.

זאת אומרת, שיכולה להיות אפשרות תיאורתית שייגרע שמו של מישהו מתעודת הזהות

וממרשם התושבים וזה יהיה חוקי.

פ' אלבק;

הוא לא ייגרע מתעודת הזהות וממרשם התושבים בלי שבאותה מדינה, שבה נעשה

האימוץ, נרשם האימוץ, ואז יש צו של בית משפט שם, שאותו יביאו למרשם האוכלוסין כאו

ויראו שהוא אומץ.

לא צריך לאשר את הצו הזה בבית משפט בארץ?

היא אומרת שלא.

פ' אלבק;

אפשר להגיד, אולי, בדוחק רב, שהחוק הישראלי לא מכיר באימוץ שנעשה בחוץ-לארץ

ואז הילד אולי לא ייגרע ממרשם האוכלוסין - בוודאי לא תיגרע האזרחות הישראלית שלו

- אבל זה לא אומר שנעשתה עבירה פלילית, זה רק אומר שלצרכים אזרחיים המעמד של הילד

נשאר מעמד חוקי כבן של ההורים הישראלים.



צריך לזכור שאימוץ הוא דבר שנעשה בשביל חמישה אנשים במצוקה: הראשונים הם

ההורים הטבעיים של הילד, שאינם יכולים לגדל את הילד שאצלם. השלישי הוא הילד עצמו,

שאין לו ההורים שיכולים לגדל אותו ומוכנים לגדל אותו. הרביעי והחמישי הם המאמצים,

שאין להם ילד והם רוצים ילד. כל מערכת האימוץ, בכל דבר שחושבים מיו לעשות כדי

שהסידור יהיה חוקי. צריכה לקלות בחשבון את העובדה שאי אפשר להסתכל רק בעיניים של

האנשים שרוצים לאמץ.

נאמר פה שאולי אי אפשר להבין שאנשים עושים כל מיני דברים בשביל לאמץ, אבל אני

חושבת שבהחלט אפשר להבין. אימוץ בא לפתור בעיה של אנשים במצוקה, ואנשים שאין להם

ילד והם רוצים ילד, הם אנשים במצוקה. זו מצוקה אנושית קשה, וזה בהחלט מובן אם הם

רוצים לעשות כל דבר שרק אפשר כדי לאמץ ילד. הפתרון הסוציאלי איננו בזה שאומרים

שיעמידו אותם לדין כיוון שהם עשו עבירות, הפתרון הסוציאלי צריך להיות: למצוא איך

בדרך חוקית אפשר להסדיר אימוץ כך שהאנשים שזקוקים לילד יקבלו ילד שזקוק להורים.

בעקבות ההמלצה של הוועדה כאן בשנת 1989 ניסחנו בשנת 1990 הצעת חוק, שמבחינתנו

היא היתה גמורה ועל הכתב בקיץ 1990 . מאז היא הוקפאה. התזכורת האחרונה שלי היתה

בינואר 1991. אבל בינתיים, אחרי עוד תזכורות, החיינו את זה ויש לנו כיום דיונים.

הבעיה של הדיונים, שברגע שמתחילים לדון מחד, לכל אחד יש רעיונות טובים מה הוא

רוצה לשנות.

היו"ר עי פרץ;

אין שיקולים פוליטיים בהצעת החוק, של מאבק בין חרדים וכו'?

פ' אלבק;

בלשכתי לא היו.

אז מי מעכב? מה הבעיות?

פ' אלבק;

אלה שהיום מטפלים,יש להם רעיונות טובים איך לשפר.

היו"ר ע' פרץ;

מי הנשמות הטובות האלה?

פ' אלבק;

ד"ר שלו, ד"ר גולדווטר בעיקר.

היו"ר עי פרץ;

אנשי מקצוע.

פ' אלבק;

כן. ואמרתי; הכוונות הן טובות.

יש שינוי אחר עניני שמביא לזה שאפשר היום לעשות שינויים בהצעה; בשנים שחלפו

מאז יש הצעה של אמנה בינלאומית, שאמנם עוד איננה אמנה, אבל יש כבר דיונים בהצעה.

אם כבר יש הצעה כזאת, ואנחנו מאד מברכים עליה, אפשר גם את החוק שאנחנו הולכים

לחוקק להתאים לדרישות שיהיו באמנה.



היום המצב בעולם היא שאין אמנה, אלא רק הצעה של אמנה. זה לא כך שאפשר להצטרף

לאיזו שהיא אמנה ואז כל הפתרונות קיימים. יש אמנה אחת פן-אמריקאית טל ארצות

אמריקה על אימוץ בין-מדינתי, ובאמנה הזאת כתוב שיכולות להצטרף אליה גם מדינות שלא

מאמריקה, אבל למיטב ידיעתי מדינות שלא מאמריקה לא הצטרפו אליה ובוודאי לא מדינת

ישראל.

הגיור הוא אחד התנאים לרישום?

לא, הגיור איננו תנאי לא לרישום ולא לאימוץ, אבל כתוב שאימוץ של ילד צריך

להיעשות על ידי מאמצים בני דתו.

מי בוטון;

כתוב: אין המאמץ אלא בו דתו של המאומץ.

פ' אלבק;

אם עושים אימוץ בישראל, צריך לעשות את הגיור קודם, כיוון שילד שבא מחוץ-לארץ

הוא בדרך כלל לא בו הדת היהודית. אם עושים את האימוץ בחוץ-לארץ, התנאי הזה לא

קיים. יש בעיה אחרת, שהארצות לא רוצות לתת ילד בשביל להמיר את דתו.

תי גוז'נסקי;

פה היתה דוגמה של מי שאימץ לא בארץ. מדוע הוא חוייב לגייר את הילדה?

הוא רצה שהילד יירשם כיהודי.

לגבי הילדים במוסדות: הבעיה היא בהליכים המשפטיים. כאשר ההורים הטבעיים אינם

מסכימים שהילד יימסר לאימוץ, ורשויות הרווחה בכל זאת סבורות שהוא לא יכול לגדול

בבית ההורים האלה, לפי החוק יש סמכות לבא כוח היועץ המשפטי לממשלה להגיש הליכים

לבית המשפט ולהכריז על הילד כבר-אימוץ, למרות שהוריו אינם מסכימים. ההליך הזה,

לצערנו, הוא ארוך - הוא לא היה מיועד להיות ארוך - וגם הפסיקה של בתי המשפט, אם

להכריז על ילד כבר-אימוץ, היא מאד מחמירה. בסופו של ההליך הארוך גם לא בכל המקרים

מכריזים על ילד כבר-אימוץ.

כמה בממוצע לוקח הליך כזה?

הוא יכול לקחת שלוש שנים.

חצי שנה בירושלים ובאר-שבע, שנה וחצי בתל-אביב. בעקבות בדיקת מבקר המדינה

התחיל בית המשפט בתל-אביב לעשות הליך מזורז.



פ' אלבק;

אם בית המשפט מחליט שהילד הוא בר-אימוץ, למרות ההתנגדות של ההורים, יש ערעור

לבית המשפט העליון וזה עוד פעם חצי שנה, בנוקרה הטוב. יש מקרים שזה לקה גם ארבע

שנים, ויש מקרים, כמו זה שנדון היום בבית המשפט העליון, שזה לוקה שבע שנים. מה גם

שיכול לקרות שאחרי כל השנים האלה יפסוק בית המשפט שהילד אינו בר-אימוץ.

אני מבקש מנציג משרד הפנים להתייחס לנושא וגם לעניו האימוץ מברית-המועצות.

אנחנו רוצים ללמוד מה האופציה הזאת יצרה.

י' טוב;

אני רוצה להעיר בקשר למספר הזהות של ילד מאומץ. אין מספר מיוחד בתעודת הזהות

לילד מאומץ מחוץ-לארץ. גם בשעתו הכחשנו והוכחנו שזה לא היה. אלא מה? כל נציגות

ישראל בחוץ-לארץ בקבלת סידרת מספרים, פנקס, באופן שוטף, כי חובת רישום האוכלוסין

קיימת גם לגבי ישראלי שנמצא בחוץ-לארץ. אם לנציגות נכנסים שני הורים, ילד שאומץ

ואיוריו בא ילד שנולד באותה ארץ, כי הוריו נמצאים שם, מספרי הזהות של שני הילדים

האלה יהיו שוטפים.זאת אומרת, אי אפשר להצביע על ילד מאומץ בעקבות המספר בתעודת

הזהות. לאחר הביקורת שהיתה עשינו דבר נוסף: ערבבנו את כל המספרים, גם אצלנו,

ואי אפשר לדעת שום דבר.

אגב, תמיד אפשר לדעת את מקום הלידה של הילד לפי מספר הזהות. קיימת חלוקת

מספרים לבתי החולים ואפשר לדעת אם הילד נולד בהדסה ירושלים או שנולד בבית החולים

יוספטל באילת. זה דבר טכני של חלוקת מספרים, אבל אין מספר קבוע שמצביע שהילד

אומץ.

אין מספר קבוע שקובע שהילד אומץ בארץ?

לא.

אני חושבת שהאינפורמציה הזאת לא מדוייקת.

אפשר לבדוק.

לגבי הנוהל של כניסת ילדים ואימוץ בחוץ-לארץ: יש נוהל שהוסדר גם על דעת

המשטרה. כאשר הורה מגיע מחוץ-לארץ עם ילד, הוא בדרך כלל מגיע עם מסמך, עם דרכון

של אותו הילד. אם יש לו מסמכים של אימוץ, הנוהל הוא שמכניסים את הילד ומפנים את

ההורים לפקיד הסעד כדי להסדיר את הענין של ר1רישום. אם מביאים ילד לא על ידי ההורה

שלו, אלא בא שליח - הילד לא מוכנס מייד, אלא , על פי תיאום, אנחנו מזעיקים את

פקיד הסעד לשדה התעופה. פקיד הסעד בודק מה הענינים ורק על פי החלטת שלו מרוליטים

אם להכניס את הילד או לא, ואז יש תיק מעקב בנושא.

ברור שיש הרבה מאד מקרים של ילדים שנכנסים עם מסמך נסיעה של ההורים, הדרכון

מצביע על כל השמות, ואם אין בעיות ואין הוכחות או אין חשדות, נותנים להם להיכנס.

אני חושב שלא מדובר כאן במספרים גדולים.



ל' לבנת;

אין אלפים שאומצו בחוץ-לארץ? אני מכירה אלפיים.

י' טוב;

אפשר להגיד שאומצו ואנחנו לא יודעים עליהם.

ב-1992 רשמנו 101 מקרים של אימוץ מחוץ-לארץ; 68 מקרים מברזיל; 16 מקרים

מגוואטמלה; 4 מקרים מארצות-הברית; 3 מקרים מברית-המועצות; 2 מקרים מבולגריה; 2

מקרים מקולומביה; ועוד 6 מקרים. סך הכל 101 בשנת 1992 .

היו "ר עי פרץ;

מה היה ב-1991?

לא הבאתי מספרים אלא לגבי השנה האחרונה. אני יכול להביא גם את הנתונים לשנת

1991.

חיו"ר ע' פרץ;

מח לפי הערכתך מספרם של אלח שלא רשומים אצלכם? מח הדרך האפשרית להיכנס ולא

לחירשם בכלל?

י י טוב;

יכול להיות שההורים מביאים דרכון ובו רשום חילד עם שם חמשפי ה של ההורה. הם

טוענים שהאשה ילדה בחוץ-לארץ, אין ראיות לחוכיח שלא, ואז נותנים לחם להיכנס.

ד"ר י י קדמן;

חיח מקרח שאשה נסעה אחרי שמונה שנות עקרות לחוץ-לארץ ובתוך שבועיים 'לדח שני

ילדים.

" טוב;

יש איש לשכח שלנו בשדה התעופה וחוא בודק את חנ"רות.

מר קדמו, לי אין התנגדות שחם יאמינו לח. מח אכפת לד שיאמינו לה?

ד"ר י י קדמן;

אתה יודע מח חיח לקוף של הסיפור? הסוף של הסיפור חיח שהיא באמת נכנסה ולא

בדקו בשדח יותעופח. אגב, אני אישית בדקתי בשדח התעופה. יש חוראות, אבל ביו הביצוע

לבין חחוראות יש פער עצום. מספר פעמים בשנח שעברח חייתי בשדח התעופה ודיברתי עם

חשוטרות במשטרת חגבולות ושאלתי את חאנשים שניצבים שם, וברוב חמקרים לא בודקים

ברצינות ולא מזעיקים ולא יודעים שיש חשד.



היו"ר עי פרץ;

אבל למה אתה מתנגד?

ד"ר י' קדמן;

כי הסוף של הסיפור הזה, כמו סיפורים אחרים, הוא רע וסר גם מבחינת הילדים.

הילדים האלה, בסופו של דבר, הגיעו בשלב מאוחר יותר לנסיון רישום במשרד הפנים ודחו

אותם במשרד הפנים. לא היה להם ביטוח רפואי ולא רצו לרשום אותם לגן חובה וכל מיני

דברים אחרים מן הסוג הזה, בגלל שהם לא נרשמו במשרד הפנים.

לי לבנת!

זה לא סוף רע ומר. זו בדיוק הבעיה: המדינה לא ערוכה לזה, לא מטפלת בזה כמו

שצריך.

ד"ר י' קדמן;

מבחינתי זו טרגדיה שלילדים האלה אין ביטוח רפואי.

לי לבנת;

נכו(, אבל המדינה צריכה לרשום אותם.

יש הנחיות ברורות בשדה התעופה, שניתנות לשוטרי משטרת הגבולות ולעובדי

משרד הפנים בשדה התעופה. קיבלתי קודם הערה מד"ר קדמו על איז ה שינוי באיזה נוהל,

ואנחנו נבדוק.

אנחנו בעד זה שהילדים שנמצאים פה ולא נרשמו, יירשמו.

הייתי רק מבקש שאיש משרד החוץ יתייחס לעניו הזה, כי צריכים להיות גמישים בצורת

הפירסום של החנינה, שלא תהיה השלכה לגבי נציגויות זרות, שתתערבנה.

אני מבקש מאיש המשטרה להתייחס לנקודה שפחות התייחסו אליה, לענין הניצול של

עורכי דיו וגורמים כלכליים כאלה ואחרים את המצוקה, שכולם מסכימים שצריך להתמודד

איתה.

טיפול המשטרה מתרכז בשניים: א. בכניסה לשדה התעופה. היה די אצל גבי פליאה

אלבק בהשתתפות המשרדים השונים ויצאו הנחיות שדובר עליהן, כאשר התפקיד של המשטרה

מתרכז בכך שאם יש בעיה, מוזעק פקיד הסעד, שבודק את הדברים. אנחנו משמשים כסיוע

בענין הזה. ב. תפקיד נוסף - תפקיד של חקירת חשד לעבירות פליליות. בגלל מורכבות

הבעיה ובגלל הפרובלמטיקה הטלנו את החקירות במקרים האלה על היחידה הארצית לחקירת

פשעים - יח"פ, והיא חוקרת את החשד לעבירות.



טיפול המשטרה מתרכז בעיקר באלת שמתווכים לעבירה. לכאורה אתה יכול לבוא ולהגיד

שההורים עברו ג0 כן עבירת. אבל מכיוון שגם לשוטרים יש לב, ברור לך שכל הטיפול

בעסק הזה הוא לא טיפול בהורים ואנחנו לא ממליצים להעמיד אותם לדין. הבעיה היא

בתיווך. אני רוצה לציין פה קושי משפטי מסויים. כשהגענו לאחד מעורכי דין מסויימים

אני נותן יעוץ משפטי, אני לא מתווך. היינו בקשר עם

הפרקליטות, ולהגיד שיש פתרון משפטי? אין פתרון משפטי. יש לנו תיק נגד עורך דין,

שנסגר, כי לא הצלחנו להוכיח.

ת' גוז 'נסקי;

זה משום שהמדינה לא מספקת את השירותים של המידע הזה. אם היא היתה מספקת,

העורך-דין לא היה פועל.

ניצב אי איש שלום;

אני לא נכנס לכל הבעיות הסובייקטיביות, אבל כפי שציינתי גם לשוטרים יש לב,

וברור שאנחנו מודעים לכל וקשיים והבעיות.

קושי נוסף הוא קושי של מה שקורה בחוץ-לארץ. לגבי ברזיל למשל היו ויכוחים לא

מעטים עם הגב' אלבק, איך אתה מוכיח שילד בברזיל נחטף שלא כדין, טובת מי עדיפה,

טובת ההורים שהצליחו סוף סוף להביא ילד לאחר כל הקשיים, או טובת אותו ילד שנחטף

בברזיל, ששם יש תופעה, לפחות לפי העתונות, שילדים נחטפים, נרצחים וכו'. אנחנו לא

מסוגלים לדקור. אני לא יכול לנסוע לברזיל ולהגיד: יש לי פה ילד, האם נחטף ילד?

האם אני יכול להוכיח את העבירה בברזיל? זה לא הולך. היינו בקשר, העסק לא הולך, הם

לא יכולים להתמקד על עבירה מסויימת. אני לא רוצה לחוות דעה אישית, אבל ללכת

ולהתחיל, אני לא יודע אם אני לא פוגע אחר כך בילד, כמו באותו מקרה של הילדה

שהוחזרה לברזיל.

אגב - בתחילה חלקתי על גב' אלבק, אבל בסוף התיישרנו - גם לגבי הוצאת ילד

זה כמו בכל עבירה שמתחילה בארץ ונמשכת בחוץ-לארץ. אם בארץ אשה בהריון

מקבלת כסף והכל מתחיל כאן, שלא דרך פקיד הסעד, והיא נוסעת לחוץ-לארץ ויולדת שם,

לטעמנו זו עבירה פלילית.

מבחינת סטטיסטיקה מדובר בשנתיים האחרונות על 6 חקירות שמתייחסות ל-23 תיקי

אימוץ. עובדת בזה היחידה הארצית. לחקירת פשעים, ועובדים עם הפרקליטות.

זה לגבי ילדים שמובאים לארץ.

ילדים שמובאים לארץ, והיתה לנו אותה חקירה שטיפלנו בעמותת "יד לאחים" לגבי

ילדים שמוצאים.

מה מטרת החקירה?

מטרת החקירה להעמיד לדין את המתווכים. אין שום התייחסות פלילית לגבי ההורים.

באיזה סוג של מתווכים מדובר חוץ מעורכי דןו? כמה עורד דין מקבל על תיק כזה?

לי לבנת;

בין 20 אלף ל-40 אלף דולר. יש מחירון, וזה תלוי בצבע הילד, במדינה.

ר' לבנברג;

הסכום הזה כולל הכל. העורך דין לוקח 4,000-3,000 דולר.

לי לבנת;

את הסכום הזה משלמים לעורך הדין.

ר' לבנברג;

לא, אלא בדרום אמריקה.

ניצב אי איש שלום;

המקרה האחרון שטיפלנו בו היה המקרה של עורכת דין סלומון, שטיפלה ונעצרה.

התיק נגמר ונשלח לפרקליטות. התיק האחרון שנחקר הוא כתוצאה מפירסום בעתון על אותו

משרד בנתניה. הגענו לרופא רוסי, תפסנו אותו בדרך ליציאה והכנסנו אותו למעצר בשדה

התעופה לוד. התיק נגמר ונשלח לפרקליטות. בסך הכל זה סוג תיקים מאד קשה, מבחינה

רגשית, לא מבחינת הוכחה, כי איו בעיה לחקור מבחינת הראיות, אבל הקושי הוא רגשי,

עם כל הפרובלמטיקה שעלתה פה בדיון.

מה הסיפור של משטרת הגבולות?

אי איש שלום;

אני לא יודע. אני יודע שישבנו, הוצאנו את ההנחיות ולא שמעתי על בעיות. אם

תהיה בעיה, אנחנו נבדוק.

לפני מספר שבועות היינו בפגישה שבה השתתף מפכ"ל המשטרה וראש אגף החקירות, שם

העלינו את הענין הזה והתפלאתי מאד לשמוע גם מפי המפכ"ל וגם מפי ניצב ברגר הצהרה

חד-משמעית. הם אמרו לנו; תעזבו אותנו, אנחנו לא רוצים להיות האנשים שבודקים בנמל

התעופה אלא אם כו יש תלונה שהילד נחטף או יש תלונה אחרת על תיווך. אנחנו לא רוצים

להיות אלה שמחטטים להורים שבאים.

אתה מתנגד?

ד"ר י י קדמן;

אני מציין את העובדה. זה לא תואם אותו נוהל שאתה הזכרת.

צריך להבהיר; תינוק שלווה לא על ידי הורה שלו, מעכבים בשדה התעופה לבירורים.

בשעתו היה קשה להשיג הסכמה של המשטרה לדבר כזה והלכנו עד לדרג שרים לקבל את

האישורים. קיבלנו את האישורים ומאז הנוהל הזה עובד.

לי לבנת;

ומאז מביאים אותו לפרנקפורט.

פ' אלבק;

נכון, מאז מביאים אותם לפרקנפורט, כי הם יודעים שפה לא יתנו להם להיכנס. זאת

אומרת שהנוהל כן הוכיח את עצמו. אולי הוא לא מוכיח את עצמו במטרה לטווח ארוך, כי

אין פתרון ארור, אבל הוא בוודאי מבוצע באופן יעיל כאן, כיוון שעובדה שהעבירו את

המסגרת לפרנקפורט.

במה זה הוכיח את עצמו? ההוכיחה היא במניעת כניסה?

פ' אלבק;

אני מתכוונת - מוכיח את עצמו מבחינה זו שהוא מתבצע. לא שאני אומרת שהוא

רעיון טוב, אלא שהוא כן מתבצע. אם אמר ד"ר קדמן שהנוהל לא מתבצע, העובדה שהעבירו

את מסירת הילדים לפרנקפורט מראה שמנעו את מסירת הילדים פה בנתב"ג, כך שהנוהל

מתבצע. אנחנו לא חושבים שזה הפתרון לנושא האימוץ הבינלאומי, הפתרון צריך להיות

בחקיקה מיוחדת לנושא הזה.

ר' לבנברג;

אלי בן-גרא, מזכ"ל איגוד העובדים הסוציאליים, ביקש שאני אשתתף. אני עצמי

עובדת סוציאלית ואם לא נשואה. רציתי להביע קצת את הצד של האמהות החד-הוריות שאין

להן שום מענה מטעם השירות למען הילד. לראיה; כשאני פניתי - אני כבר מעבר לגיל

שמוצהר שאני יכולה לאמץ ילד, מעל גיל 42 וגם אם חד-הורית - נגזר עלי עונש; אסור

לי לאמץ ילד. אסיר לי גם לאמץ בחו"ל, כי לפי השירות למען הילד אני לא זכאית לקבל.

נאלצתי להשיג בכוחות עצמי את כל הניירת ולסדר לי את האימוץ לבד בברזיל. אני לא

מבינה למה אסור לאמהות חד-הוריות לאמץ ילדים בארץ, ואין לזה שום מענה.

היו "ר עי פרץ;

זה באמת פן שלא חשבנו עליו.

ר' לבנברג;

הבוקר הודיעו ברדיו שהקימו עמותה של רווקות שרוצות לאמץ ואין באפשרותן, כי זה

עולה הרבה מאד כסף - 20 אלף דולר - וגם אין להן שום מענה בארץ. אין אף אחד שמסוגל

לעשות את התיווך, לתת דו"ח סוציאלי ולהמליץ שהן כשרות להיות אמהות.



היו"ר ע' פרץ;

הבעיה מאד מסובכת. אני לא מציע להיכנס עכשיו לוויכוח הזה, כי השאלה היא מי

קבע את הזכות להחליט שאותו ילד לא רוצה להיות בו למשפחת חד-הורית, וקיימת גם

השאלה למה מדובר רק באמא ולא גם באבא.

לי בן-שד;

החוק הברזילאי מאפשר גם לאבא.

היו"ר ע' פרץ;

יכול להיות שאנחנו צריכים לקיים דיון מיוחד על התנאים שבהם פועל השירות

לאימוץ בכלל. אז נקבע את הקריטריונים, נראה מה בדיוק קורה ומה לא קורה ונביא את

החלק שלכן.

אי קינו;

אין לי הרבה להוסיף אחרי מה שנאמר. אנחנו כעקרון שותפים לכל שאר המשרדים

שעוסקים בעניו. אנחנו נמצאים בקשר יומיומי כמעט עם השירות למען הילד, ולא רק

בעניו של הסכמים אלא בכל הענינים והבעיות שמתעוררים לפני ואחרי האימוצים. עזרנו

בעניו של רומניה, עזרנו בעניו של סין, ויש עוד מדינה או שתיים שעלה הרעיון לעבוד

איתו. אנחנו מוכנים להמשיך ולהיות מעורבים בכל עזרה שתידרש, והשירות למעו היולד

יודע זאת.

כל מדינה רוצה לעשות רושם כלפי חוץ שהיא דואגת לילדים

שלה גם אם היא לא דואגת, כך שברגע שמסתבר שהאימוץ בחו"ל הוא בלתי חוקי, או כשיש

פירסומים - כמו הפירסום האחרון, לפני חודשיים, על רשת בפרגוואי שגונבת ילדים,

והדמיון תמיד עולה על המציאות - הדבר משפיע בשני מישורים: ראשית, במישור שמעני ו

אותנו בתוקף תפקידנו - יש איזו פגיעה ביחסים ומייד זה עולה לספירות רגשיות, שהו

לא פרופורציונליות. הברזילאים לא מוכנים להודות שיש סדר בעניננו. דבר שני: כל

פירסום כזה פוגע באותם מאות או אלפים של זוגות שנוסעים לברזיל ורוצים לאמץ, כי

מייד מקפיאים את האימוצים. יש זוגות שעשו את כל הדרך, מחכים במלוו בברזיל,

רק רגע.

אנחנו עובדים כבר כחצי שנה בצורה די שוטפת ואינטנסיבית על הצעת חקיקה שתואמת,

בעקרו ו, את הקווים שמסתמנים באמנה שמתגבשת בנושא הזה, שיש שם איזו טיוטה כמעט

סופית. ראינו לנכוו, שאם אנחנו כבר מחולקים בנושא של אימוץ חו"ל, לעשות וקדר

שמתאים להסדר של תאמנה, שהוא באמת קובע כעקרוו מנגנון של אימוץ באמצעות רשויות של

ומדינות - של המדינה המוסרת ושל המדינה וקולטת. הטיוטה שלנו בשלבים מאד מתקדים,

לדעתי.

למה היא שונה ממה שכבר גובש, כביכול, בעבר?

משום שהטיוטה הקודמת לא תאמה את ההסדר של האמנה. מאותו מועד שהוגשה ההצעה

המקורית לביו המועד שהיא הגיעה לטיפולי היו התפתחויות באמנה ולכו אמרנו: איו טעם

לחוקק את הטיוטה המקורית ולאחר מכו נצטרך לשנות אותה ברגע שנחתום על האמנה, אלא

מלכתחילה נחוקק וקדר שתואם את האמנה.



יש, לדעתי, שלוש שאלות קשות שאנחנו צריכים להתמודד איתו במסגרת החקיקה הזאת,

ואחת מהן זאת השאלה של דרישת הגיור, כי קשה מאד להגיד שאין מאמץ אלא בן דתו של

המאומץ כשאנחנו יודעים מלכתחילה שהילד אינו בו דתו של המאמץ.

השאלה השניה היא הקריטריון של המצב המשפחתי. כאשר בישרא ל יש מחסור בילדים

עדיף שתהיה משפחה דו-הורית על משפחה חד-הורית. אבל אם מדובר

בחוץ-לארץ. אם זה נכון שמסתובבים אלפי ילדים שניתן לאמץ אותם במדינות ארורות,

השאלה אם באמת צריך להגביל למשפחות רק דו-הוריות.

השאלה האחרונה היא באמת מה לעשות עם הילדים שכבר פה. לדעתי אנחנו נמצאים קרוב

מאד לגיבוש של טיוטה, שנוכל להפיץ כתזכיר בין משרדי הממשלה. לאחר- שמשרדי הממשלה

הנוגעים בדבר, רובם שותפים לדיונים שלנו, נדמה לי שברגע שהצוות שלנו יסיים את

הדיונים, נפיץ את זה כתזכיר וזה יוגש כטיוטת חוק לממשלה. לדעתי אנחנו מתקדמים

בעבודה שלנו.

כמה זמן, את מעריכה, זה יקח?

הערכה של חצי שנה נראית לי ריאלית.

פ' אלבק;

אנחנו נשמח על המלצה של הכנסת לזרז את זה, זה יקל עלינו.

ד"ר כי שלו;

עוד הערה אחת שלא קשורה לחקיקה שלנו, אבל זו הערה לגבי הדברים שנאמרו פה על

עד כמה שאני מבינה את מה שקיים היום, הסיבה של הסימון של תעודות

הזהות היא כדי לעקוב אחר מניעות חיתון. חוק אימוץ ילדים שלנו הי ה מאד מתקדם כשהוא

נחקק ב-1960. היינו המדינה היחידה בעולם שהיה בה פנקס אימוצים עם זכות המאומץ

לעייו בפנקס. והסיבה שהיינו כל כך מתקדמים - משום שרשם הנישואין היה צריך את פנקס

האימוצים כדי למנוע פסולי חיתון.

אנחנו היינו המתקדמים, אבל היום גם המדינות האחרות בעולם מבינות שצריך את זה.

הם העתיקו את הדברים האלה מאתנו, רק לקח להו עוד כמה זמו להגיע לזה.

בי טמקין;

האם אפשר לקבל טיוטות של החוק כפי שהוא הולד ומתפתח וגם את הצעת

האמנה?

ד"ר כי שלו;

את האמנה - בוודאי. מבחינת הטיוטות של החוק זה לא מקובל. אנחנו אוהבים לעבוד

בצורה פנימית. ברגע שזה מודפס כתזכיר, החוק מופץ בין משרדי הממשלה. אחר כד זה

מופיע כטיוטת חוק בפני ועדת השרים אחר כד זה מתפרסם בכחול. זה הנוהל המקובל.



ב' טמקין;

האם הסידור הזה מקובל עליך, אדוני היושב-ראש?

היו"ר ע' פרץ;

אם אתה רוצה ליזום משהו, תלך אליהם ויזם יגידו לך מה הם מעבדים ואיור כד,

במקביל, כדי לגרום לממשלה להזדרז קצת, תגיש הצעת חוק פרטית הצהרתית ולא תהיה שום

בעיה. פרט להחלטה לבקש לזרז אנחנו יכולים להגיש, כל חברי הוועדה, גם הצעת חוק

פרטית שתהיה בבחינת זרז, ונשיג את החומר. זו לא בעיה.

אנחנו מקווים שדברים יסתדרו מבחינה חוקית ולא היינו רוצים לתת לגיטימציה

לדברים לא חוקיים. עשינו את הדברים מתוד מחשבה שמה שעשינו הוא חוקי ונשמח מאד אם

הדברים יסתדרו לגבי אנשים שלא עשו את הדברים באופו חוקי, אבל אני רוצה להעלות את

האספקט של החסיון. עד היום אני שואלת את עצמי איך יכול היה לקרות מקרה שהסיפור

של קרולין ברונה פורסם בעתונות בלי שחל עליו חוק החסיון. לא עולה על הדעת שסיפור

של מאמצים ישראלים יגיע לעתונות, ואתם רואים, הנושא הוא פיקנטי בצורה בלתי רגילה.

אחד הסופרים המובילים שלנו, א.ב.יהושע, לקח ועשה מזה מטעמים במחזה עם השם המעורר

פלצות "תינוקות לילה". קראנו את הטכסט, דיברנו איתו, נפגשנו איתו, הוא הבטיח

לשנות, הוא לא שינה דבר. גם אנשי מקצוע נתנו את ידם וגיבו אותו. הפסיכולוג שטיפול

בקרולין ברונו אמר דברים מאד קשים על ההורים המאמצים ועל חוסר היכולת של הורה

ביולוגי או אם ביולוגית אחרי שבעה חודשי הריון להתחרט, כאשר הורה מאמץ יכול

להתחרט עד הרגע האחרון.אני חושבת שאף אחד לא נפגש לעומק עם ההורים המאמצים ועבר

את התהליך של ההריון שבלב, כפי שאנחנו נוהגים לספר את זה לילדים שלנו. גם פקידים

בכירים בשירותים, שקשורים לנושא, הזכירו דברים מזעזעים. אני מניחה שבין ההורים

הביולוגיים ודאי יש מקרים קשים. אנחנו יודעים על התעללויות ואנחנו גם קוראים את

זה בעתונים, אבל מכל ההורים המאמצים לציין מקרה של אמא שהביאה ילד מברזיל ושברה

לו את הגפיים, או הורים של חולי נפש שהביאו לזוג חולי הנפש ילד כדי לשקם אותם? זה

נראה לי ממש לא אנושי, לא מקצועי.

מה שאנחנו זכאים לו ללא ספק הוא הנושא של החסיון. כמו שאמרה גב' פליאה אלבק:

שהדברים לא ייצאו החוצה. זה נושא שצריך לטפל בו. אולי הוא קיים ואנחנו לא יודעים,

אולי עורכי העתונים צריכים תזכורת בנושא הזה, אני לא יודעת, אולי הנושא צריך לבוא

לוועדת העורכים, אבל ברור שהחסיון הוא זכות אלמנטרית שלנו.

אני רוצה להתייחס לדברי האחרונים ששמענו, שהם חשובים מאד: מנסיוני האישי אני

יודעת שעורכי עתונים ועורכי תכניות בטלוויזיה מבקשים מהורים מאמצים שיתראיינו -

פנו אלי אישית כמה פעמים שאני איחשף כאם מאמצת וסירבתי - כאשר עצם הפניה היא בלתי

חוקית, אבל הם ממשיכים לפנות ואומרים: זה יהיה בקדר, היועץ המשפטי אמר שזה בסדר.

רק לאחרונה, בהקשר להצגת "תינוקות לילה", היתה תכנית בטלוויזיה. פניתי ליועץ

המשפטי לממשלה בענין זה ולא קיבלתי ממנו תשובה.היתה תכנית בטלוויזיה, שבה הביאו

אשה שאומצה בארץ. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וקיבלתי ממנו תשובה שבגלל שלא שלחתי

לו את הקלטת הוא לא יכול לבדוק את הענין. זה דבר חמור ביותר. עכשיו פניתי

לטלוויזיה כדי שהטלוויזיה תשלח את הקלטת, שאוכל להעביר אותה ליועץ המשפטי לממשלה.

באותה תכנית הביאו אשה בת שלושים ומשהו שאומצה בילדותה בארץ, פירסמו מספר טלפון

וקראו לאם הביולוגית שלה להתקשר. זה אסור על פי החוק, זו עבירה חמורה על החוק,

ועשתה את זה הטלוויזיה. הטלוויזיה קיבלה לפני כן התראה מסגנית מנהלת השירות למען

הילד, אלה בלס, בשיחה עם היועץ המשפטי של הטלוויזיה, ולמרות זה היא עברה על החוק.

יוסי סיאס פועל כשירות פרטי לאיתור ילדים.

למה לא פונים למשטרה? אם פונים למשטרה, היא פיתחת בחקירה? אם השירות למען

הילד יתלונן כנגד יוסי סיאס, אתה תפתח בחקירה, ניצב איש שלום?

פ' אלבק;

כשפניתי נגד העתון, ננזפתי. בשלושים שנות שירות יש לי נזיפה אחת בתיק האישי

שלי וזו הנזיפה על זה שפניתי נגד עתון שפירסם שמות של ששה ילדים.

אביבה לאון, אתם פניתם בענין הזה למשטרה?

אי לאון;

כו, פנינו וחזרנו ופנינו.

את אמרת פה, כאחת הפקידות הבכירות במדינת ישראל, שיוסי סיאס עוסק באיתור

הורים ביולוגיים באופו גלוי. את התלוננת במשטרה?

אי לאוו;

התלוננתי על יוסי סיאס.

היו"ר עי פרא;

במשטרה?

אי לאוו;

לא, בפרקליטות. אני פונה לפרקליטות.

היו"ר עי פרץ;

פנית לפרקליטות?

א' לאון;

כו.

מי יבדוק מה קרה בפרקליטות עם המכתב של אביבה לאון? אולי ד"ר כרמל שלו?



ד"ר י' קדמן;

יש לפנות למשטרה, לא לפרקליטות. בכל פעם שאנחנו פונים למשטרה, המשטרה מטפלת

יוצאת מהכלל.

מר קדמן, אתרו לא קובע נוהלים במדינה הזאת. אתה, כמועצה ציבורית, רשאי לפנות

למשטרה. היא פקידה במדינה, אמנם פקידה בכירה מאד, אבל היא חייבת לפנות דרך

הפרקליטות, זה הנורול.

אני חושבת שלפליאה אלבק, שמנהלת מחלקה בפרקליטות, יהיה יותר קל לבדוק מה קרה

עם התלונה של אביבה לאון.

היו"ר עי פרץ;

גב' אלבק, תהיי מוכנה לבדוק לנו אם בכלל היתה פניה אליכם ומה עשיתם עם הפניה,

אם העברתם אותה למשטרה?

פ' אלבק;

בסדר.

ניצב אי איש שלום;

אנחנו לא קיבלנו פניה.

ל' לבנת;

אני רוצה להציע הצעת סיכום בכמה נקודות, שנראות לי חשובות, אחרי כל הדיון

שעלה פה היום, למרות שהן לא נוגעות בכל הדברים שצצו פה, כי הנושא מאד מורכב.

קודם כל אני מציעה שהוועדה תמליץ על כד שהמדינה תספק את כל המידע לכל האזרחים

באשר לכל הליכי האימוץ במדינות שונות וגם לבחון את היכולת לקשור קשרים רשמיים עם

מדינות שונות לגבי אימוץ ילדים.

הצעת חוק פרטית שיחתמו עליה דוברי הוועדה, ובוודאי צריך לפנות למשרד

המשפטים ולמשרד העבודה והרווחה בבקשה שיזרזו את הטיפול בהצעת החוק של הממשלה,

בכלל זה גם נושא החנינה, ואז אולי לא צריך לטפל בעניו זה בנפרד, כי הוא יהיה בתוך

הצעת החוק.

הייתי מציעה לקיים לפחות עוד שני דיונים בוועדה הזאת בנושא

האחד - שייגע בסוגיה של אותם מאות ילדים שלא מצליחים להביא אותם לאימוץ

מסיבות משפטיות כאלה וארורות. השני - דיון על לקריטריונים לקביעת כשירות או

מסוגלות הורים, שיכולים, רשאים וכשירים לאמץ ילדים - זה נוגע גם למשפחות

חד-הוריות, ולא רק להן - וזה גם על פי המלצת בית המשפט העליון, שצריכים להיקבע

קריטריונים כאלה, דבר שעד היום גם הוא לא נעשה.

זה נמצא ברוצעת החוק שהוגשה לפני שנתיים.



עי מאור;

קודם כל, ברכות רבות ליושב-ראש הוועדה על שהביא את הדיון. אני קיבלתי בתקופה

הקצרה שאני בכנסת כבר עשרות פניות של משפחות, גם חד-הוריות, של אנשים שמרגישים את

עצמם פגועים ונפגעים.

אני מברכת על התארגנות ההורים ועל ההזמנה שלהם לכאו. להורים המאמצים יש הד

וקול שאנחנו חייבים לשמוע ולהיות קשובים אליו.

אני מאד מברכת על הטיפול של משרד המשפטים, תוך תיאום עם האמנה הבינלאומית.

אני מצטרפת להמלצה של חברת-הכנסת לבנת ולדבריך היושב-ראש שאנחנו פונים לזרז

את החוק. בשיחות בלתי רשמיות שהיו לי הבנתי שהוא יובא תוך חודש-חודשיים. אני מאד

מצפה שזה יהיה תוך פחות מחצי שנה.

דבר שני. המשרד צריך להתחיל להיערך לאימוץ חו"ל ולא שרק אחרי אישור החקיקה

תתחיל ההתארגנות. צריך לדעת מה קורה במדינות השונות, מה הם החוקים במדינות

השונות, איזה סיוע משפטי ייעשה.

אני מאד מצדדת בדיון בוועדה על נוהלי האימוץ בארץ והתיפקוד של

מחלקת האימוץ. לא היו לי הכלים לבדוק את המידע, אבל בהחלט יש לי מידע שהבעיה היא

לא רק משפטית ולא רק קריטריונים אלא של רוח התיפקוד, אופי התיפקוד - אני לא אומרת

את זה ברוח מאשימה - ואנחנו צריכים לבדוק את זה.

לגבי משפחות חד-הוריות. אני מאד משבחת את גב' רעיה לבנברג. אני

חשבתי שזה מובו מאליו ב-1993.

שום דבר לא מובו מאליו. יש זוגות הורים שלא עוברים את הקריטריונים.

עי מאור;

יצאה עכשיו על ידי נעמ"ת חוברת על משפחות חד-הוריות, נשים כגברים.

היו"ר ע' פרץ;

למשפחות חד-הוריות יש כבר ילד.

עי מאור;

אם זה נושא לדיון, אני מבקשת מאד לזרז את הדיון, כי הבנתי את המגבלות פה בארץ

בגלל הפער בין ההיצע והביקוש. אני לא מעלה בדעתי שננסה עכשיו קריטריונים לאימוץ

בחו"ל בנושא המשפחות החד-הוריות.

היו"ר ע' פרץ;

אנחנו צריכים להיות הגונים. אנחנו לא משנים את הקריטריונים כאן וכאן.

קריטריון של הורה מאמץ של ילד מחו"ל או מאמץ של ילד מהארץ צריד להיות אותו

קריטריון.

לי בו-שד;

זה לא יכול להיות.



היו"ר ע' פרץ;

אני מדבר על הקריטריונים הישראלים. זכותנו לבחון את כל הקריטריונים מחדש,

לפתוח את הכל ולהגיד מה לא בסדר, זכותנו להגיד שגם זכותו של משפחות חד-הוריות

להיכנס לתור, זכותנו לקבוע מסלולים נוספים לאותן משפחות חד-הוריות. אבל אני לא

מכיוון שפה זה מין שוק, לכן יכול לבוא רווק ולומר

שעבור 100 אלף דולר הוא משיג ילד, והמשפחה, זוג שאין לו, לא משיגה. לא צריך לפתוח

פתח כזה בצורה שעדיין לא נבחנה לעומק. אנחנו צריכים לפתוח את כל הענין. שלי בכל

אופן, שאם משפחה לא מתאימה לאמץ ילד ישראלי או מישהו חד הורי לא מתאים לאמץ ילד

ישראלי, הוא לא מתאים לאמץ גם ילד מחוץ-לארץ, כי מה ההבדל בין שני הילדים? צריכים

להיות אותם קריטריונים לאימוץ שניהם.

עי מאור;

השתמשתי בביטוי שראיתי שהגבת ואולי הוא לא טוב. זה לא ענין של שוק, בוודאי

כשאנחנו מדברים על ילדים, אבל יש ענין של כמה משפחות שממתינות בתור. בגלל ההמתנה

של כל כד הרבה משפחות מטרד העבודה והרווחה החמיר עם הקריטריונים. בוא ניקח דוגמה

של גיל המשפחות. אני מבינה לשיטתם שאם יש תור כל כך גדול, קובעים גיל מאד נמוך.

אני מתנגד באופן מוחלט שקריטריונים לאימוץ ילד יהיו נושא שקשור לתור. אני בעד

קריטריונים רק לטובת הילד. מחר יהיה תור של שמונה שנים, אז נגיד -רק משפחה שיש

לה הכנסה מ-6,000 שקל ומעלה?

לי לבנת;

תעשה על זה דיון נפרד.

היו"ר עי פרץ;

זה היבט חשוב, אני לא מקל ראש בזה שרווק רוצה ילד, אני לא שולל את הצורד הזה,

אבל מזה עד לכד שאנחנו מכניסים את זה כחלק מההודעות שלנו? אני מתנגד. אני חושב

שזה נושא רגיש ואנחנו צריכים לנהוג בו בזהירות. אם את רוצה לומר מה שאת רוצה,

תאמרי בשמד בענין הזה. לכן בואו נחליט כפשרה שמקיימים על זה דיון, פותחים את כל

הקריטריונים. יכול להיות שיסתבר לד שיש קבוצות נפגעות יותר מהרווקות. נפתח ונראה

הכל.

ע' מאור;

אני מסכימה.

אני מציע שנקבל כמה המלצות. המלצה ראשונה, שאנחנו פונים למשרד המשפטים

ומבקשים לזרז את החקיקה, תוד התאמה וחפיפה לכל אמנה שאתם מוצאים לנכון, שכמובן

תקל אחר כד על מערכת היחסים עם מדינות שהן בבחינת מדינות שנבחנו כמדינות שהן

אופציה לקשרים באימוץ. כמובן עם כל הזהירות, כפי שציינו, כי ברגע שפירסמו שעם

רומניה יש הסכם, האימוץ בוטל. אני מבין שלא רק לנו יש בעיות, אלא יש גם מדינות

ארורות שברגע שהן יצטרכו לתת הכרה חוקית לכד שהמדינה שליום משמשת מקור להעברת ילדים

לדת אחרת, הם לא יתנו. העובדה היא עובדה ואני מציע לבחון את זה עם כל הזהירות

הדרושה.



דבר נוסף - נושא החנינה. אני מבין שמוסד החנינות הוא עדיין בידי הנשיא.

זאת לא חנינה מהסוג הזה.

ל' לבנת;

זו לא עבירה פלילית שצריך לתת עליה חנינה.

מי יכריז על חנינה כזאת?

צריכה להיות הוראת מעבר.

ד"ר כי שלו;

הוראת מעבר בחקיקה שלנו, שתיתן במידת זו או אחרת לגיטימציה.

ל' לבנת;

משרד הפנים צרך! לעשות את זה.

פ' אלבק;

כבר עשינו פעם אחת שמשרד הפנים פנח אישית לכל זוג שיש לו ילד, שבא הנה באופן

תבוא, תירשם, לא יעמידו אותך לדין. תגיש את המסמכים.

איך הודעתם על זה?

פ' אלבק;

אישית כתבו לאנשים.

אבל איך אתם יודעים על האנשים? הרי יש אנשים שאתם לא יודעים עליהם.

פ' אלבק;

אנחנו מדברים על אלה שיש להם ילד ואין מסמך אימוץ.

איך אתם יודעים שיש ילד כזה? אתם לא יודעים.

פ' אלבק;

יש להם מספר זהות.



היו"ר עי פרץ;

הרי אתם מדברים על 1,000 ילדים, ומר קדמו מדבר על מינמום 5.000.

לי לבנת;

אבל רובם רשומים. יש אחוז קטן של ילדים שלא רשומים.

היו"ר עי פרץ;

האם בחוק זו תהיה חוראת שערו?

ד"ר כ' שלו;

אם אתם רוצים לאמץ ילד בחו"ל, מהיום ואילת תפעלו לפי החוק.

לגבי אנשים שהביאו את הילדים לפני תחילת החוק, נצטרך לבדוק. חלק מהם רשומים כבר

כדת וכדין.

יראו אותם כאילו אומצו לפי חחוק חזח.

ד"ר כי שלו;

אנחנו עוד צריכים לדבר על זח, אבל הרעיון חוא שתהיה חוראת מעבר.

היו"ר ע' פרץ;

אם כן, פותחים בהליך שסיכמנו עליו, שאתם מכינים רוצעת חוק שכוללת חוראת מעבר.

חנושא השלישי מבחינתנו חוא נושא החסיון. נכון שאנחנו בעד שחנושא חזח יטופל

בדרך שכולם מדברים עליה, אבל לפעמים אין ברירה, כי בשביל לעסוק בנושא אתה חייב

לטפל בו באופו פתוח וציבורי, אם כי בצורח מאד זהירה.

עי גלבוע;

אני יכולה להפנות אתכם ל"סגנון" של שבוע שעבר ולראות איך פקידת האימוץ אלח

בלס התבטאח בעתון חזח.

פ' אלבק;

ככל שיש פחות פירסום בנושא חזח, יותר טוב.

היו"ר ע' פרץ;

את לא יכולה להגביל עמדח ציבורית של מישהו בנושא האימוץ. אם מישהו חושב

שמדינת ישראל יכולה לחפוד לגורם מדרבו לכל מיני כנופיות שחוטפות ילדים בחוץ-לארץ

ויש לו חצי מידע, את לא יכולה להגביל עמדח ציבורית כזאת.

ע' גלבוע;

אני לא מדברת על עמדח ציבורית, אני מדברת על עמדת אנשי מקצוע, שאני בטוחה שלא

חיו מעלים בדעתם לחעלות על נס פאשלות שקרו באימוץ בתוך חארץ, ובקלות רבח משחררים

אינפורמציות - לא בדקתי אם חו שקריות או לא שקריות, אני יוצאת מתוך חנחח שחן לא



שקריות - כאלת שקובעות את הסטיגמה.על זה אנחנו מדברים, על אשרו בת 60 שמאמצת ילד .

כדי להשתעשע בו, או כל מיני הכרזות כאלה, שאני פשוט התפלצתי, בתור הורה מאמץ,

כשקראתי אותו בעתון.

היו"ר ע' פרץ;

מה את רוצה, שיפקירו אותם?

ע' גלבוע;

אני לא חושבת שזה בכלל תפקידה של פקידת אימוץ. בעתון "סגנון" של "מעריב"

בן-אדם מקצועי - לא סתם מקצועי אלא שעוסד בראש ההירארכיה המקצועית בעניני אימוץ -

מתבטא בצורה כל כך צהובה וכל כד קנטרנית וכל כד חסרת אחריות, וזה מה שהעתונאים

מחפשים. אני לא באה בטענות לעתונות, יכול להיות שהיא אמרה עוד דברים מאד טובים

שלא פורסמו, אבל לא ייתכן שבן-אדם ישלח את לשונו. ובמידה רבה אני לא יכולה להיות

נקיה מהרגשה שלגבי הדבר הזה יש יחס אחר מאשר לגבי משהו שאתה עשית לבד ואתה מגו

עליו בחירוף נפש. לגבי פאשלות באימוצים בארץ אני בטוחה שאף פקיד אימוץ לא היה

מתבטא כמו שהוא התבטא לגבי אימוצים בחוץ-לארץ, שהוא לא רק מסיר אחריות אלא שהוא

רואה אולי במידה מסויימת, בלי להרגיש אפילו, באיזו תחרות או פגיעה במונופול שלו.

לא ייתכן שיהיו פירסומים כאלה, והפירסומים האלה היו לא אחד ולא שניים, בלשוו

צהובה, שערורייתית, שאין לה מקום.

עי מאור;

ומקורה במשרד?

עי גלבוע;

מקורה בפקידת אימוץ.

נ' לב ארי;

לא הייתי רוצה שנצא מהדיון הזה ע0 האשמות לגבי השירות שהם עושים דברים כאלה.

היו "ר עי פרץ;

דיבר קודם אפרים לב-ארי ואמר מה דעתו על השירות. חוץ מזה אנחנו בעד הורים

שעמדתם לא נוחה משירות ממשלתי. אנחנו מחפשים דווקא את האזרחים שלא מרוצים ולא את

מי שמרוצה. מי שמרוצה שיבושם לו. אני מחפש את אלה שלא מרוצים, כי זה תפקידנו

לבדוק איפה אנשים לא קיבלו את השירות מכל סיבה שהיא. השירות הוא לא הנושא המרכזי

עכשיו, אבל נושא החסיון הוא נושא לא פשוט, מאד בעייתי.

גבי בלס, את יכולה להבהיר לנו את פשר הפירסום שיצא ממד בנושאים שקשורים

לאימוצים כאלה ואחרים שבוצעו בחו"ל?

ממני לא יצא פירסום. לאחרונה היתה כתבת ב"מעריב" ב"סגנון" בעקבות הצגת

"תינוקות לילה". הם עשו סימפוזיון ולקראת זה עשו כתבה וביקשו ממני מידע מרו קורת

היום לגבי אימוץ חוץ-לארץ וציטטו קרוב לאמת את הדברים שאמרתי. אני לא יודעת למה

התייחסו כאן.

היו "ר עי פרץ;

ההתייחסות היא, שכאשר פקידת סעד או מנהלת שירות לאימוץ במשרד ממשלתי מצהירה

הצהרה, היא יכולה לגרוס לדינמיקה של אווירה שיוצרת פסילה כמעט מוחלטת מבחינת

הדוגמאות שניתנו בכתבה, כביכול בשמד, על אשה שאימצה ילד מחו "ל כדי להשתעשע בו

וכו'. זה יכול ליצור מצב שכל המאמצים בחו"ל הם חולי נפש או קבוצות כאלה ואחרות.

אי בלס;

זה לא מה שאני אמרתי וזה ג0 לא מה שמופיע בכתבה. אני דיברתי על הצורך לפעול

במדינת ישראל, כמו בכל המדינות המתוקנות, כאשר זוג מקבל את ההכנה, את ההערכה,

ונתתי שלושה מקרים של דוגמאות קיצוניות, כאשר משפחות נסעו והביאו ילדים בלי בקרה

כדוגמאות יוצאות דופן. דיברתי בשבוע שעבר ברדיו וגס בסימפוזיון ב"הבימה" ובהחלט

אמרתי שאלה לא מדגמיס מייצגים ושרוב ההוריס הס אנשיס שכמהי ם לילד ונותנים לילדיס

בתיס יוצאים מהכלל. זה בהחלט הובא כדוגמה יוצאת דופן לקיצוניות.

היו"ר ע' פרץ;

בכל זאת יש רגישות מיוחדת לפירסומים אחרים וגס אס לא צויינו שמות אני מציע

להיות הרבה יוגט- זהירים בפירסומיס מהסוג הזה, בעיקר כשהס יוצאיס ממוסד שהוא מוסד

שמצהיר על מדיניות והוא הרבה יותר אמין. זה לא דומה לסופר או לאיש אחר שמביע

עמדה. ההודעות שלד הן לא עמדה, ההודעות שלד הן בבחינת קביעת עובדות, כי בוודאי לא

תסתמכי על נתונים שהס לא עובדות.

נקיים דיון על כל הקריטריונים, וכשנקיים את הדיון הזה נדבר גס על החסיון.

אני מציע שנקבל את ההמלצות ברוח הדבריס שנאמרו כאן בוועדה. ההמלצה העיקרית

שלנו היא לזרז את הנושא של החקיקה, כולל הוראת המעבר.

הסיכוס השני שלנו שאנחנו מקיימים דיון בתוד זמן סביר על כל נושא הקריטריונים.

המלצה שלישית שלנו, שאנחנו פונים לכל הרשויות לבדוק איד מונעיס ניצול מצוקה

של משפחות על ידי עורכי דין וגורמים אחריס.

אני רוצה לומר את עמדתי; במרכז השיקוליס שלנו צריכה לעמוד טובת הילד. אחרי

שבחנו את הצורד ואת הכמיהה של המשפחה ושל רווק ושל כל איש אחר לילד, במרכז

ההחלטות שלנו אנחנו צריכיס לחפש את הדרד להגן על הילד לטווח קצר ולטווח ארוד.

יחד עס זאת אני חושב שמסלול האימוץ מחו"ל לא חייב להפוד למסלול מכשוליס. הוא

מסלול לא פשוט, הוא מסלול מורכב, אבל לא מוכרחיס להפוד אותו למסלול מכשוליס. ולכן

אני מאד מקווה שנמצא הסדר, שנותן לגיטימציה לענין של גיור ולא גיור, שהופך אותו

לקריטריון גס אם אתם לא מתייחסים אליו באופן ברור. אני לא יודע איד אתס הולכיס

להתמודד. נראה לי שזאת בעיה שמבחינתכם לא יהיה פשוט להציג אותה במסגרת חוק. הרי

תהליד האימוץ בארץ לא דומה לתהליד האימוץ בחוץ-לארץ. אני מאד מקווה שתמצאו לזה

פתרון. אני חושב שאסור לנו שהנושא הזה יהפוד נושא מכריע בשאלת הרישום. אחרי

שהילדיס כבר כאן, אחרי שהם חלק מחמדי נה הזאת, הס חלק מהמשפחות, מוכרחיס למצוא

פתרון שחס יירשמו כדין ויוכלו לקבל את זכויותיהם כדין. כשמשפחה הגיעה לידי כד



שיש לה ילד וכולם מסכימים שהם מטפלים בילד ומגדלים אותו באהבה רבה, עם כל הכבוד

לכל השיקולים הנוספים, איו שום צורך להעביר אותה מחדש חקירה נוספת ותהליד כזה או

אחר. שבעצם יוצר לה תקופות נוראות לא פחות. להיות במצב שבו אתה נמצא עם ילד

מאומץ בביתך ואתה לא בטוח שבסופו של דבר הוא ישאר בביתך, זו גם כו תחושה נוראה.

פ' אלבק;

קיים נושא שגם עליו צריך להיות דיון: נושא של ילדים שהם מחוץ לבית ולא

מצליחים למסור אותם לאימוץ.

אז אני מבקש שבדיון שנסיים על אימוץ ילדים בארץ נדון גם בתהליך השיפוטי עד

לרגע שבו מכריז שופט שילד הופך להיות מאומץ משלב של בר-אימוץ.

פ' אלבק;

הכוונה, עד שבית המשפט פוסק שהוא בר-אימוץ.

היו "ר עי פרץ;

מהו שלב הביניים שהוא נמצא במשפחה?

פ' אלבק;

במקרים יוצאי דופן בית המשפט מרשה שילד ייסמר למשפחה למרות שהוא לא הוכרז

בר-אימוץ.

אני מקווה שכל הנושא הזה יגיע אלינו כשיש איזו שהיא הגבלה בזמן, שגם מגבילה

את בית המשפט, שייקבע איזה שהוא לוח זמנים שבמסגרתו הדבר חייב להגיע לידי הכרעה,

כי לפי מה שאתם אומרים אין שום הגבלה. יכול להיות שמרגע שתכריזו על ילד כמועמד

להיות בר-אימוץ ועד שהוא יגיע לאימוץ, תיאורתית הוא יהיה כבר בגיל שלוש,

שמונה-תשע, ואז כל ענין ואימוץ הופך בעייתי, מסובך. יש הבדל גדול בהצלחת האימוץ

בין אימוץ ילד כשהוא בן מספר חודשים או בן שנה לבין אימוץ ילד כשהוא בן

שמונה-תשע.

אנחנו מבקשים לקיים על זה דיון בנפרד ולא לערבב את ענין האימוצים מחו"ל.

היו"ר עי פרץ;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 30;11)