הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 35

מישיבת ועדו; העבודה (הרווחת

יום רביעי. י"ד בכסלו התשנ"ג (9 בדצמבר 1992), שעה 09:00

(ישיבה פתוחה לתקשורת)

נ כ ח ו -

חברי הוועדה; עי פרץ - היו"ר

ני בלומנטל

ת' גוז'נסקי

ב' טמקין

לי לבנת

י י לס

די מנע

משתתפים; חבר-הכנסת מי פרוש

חבר-הכנסת אי רביץ

מוזמנים; לסעיף 1;

אי שוורץ - מנכ"ל משרד חעבודח והרווחה

ד"ר י' קדמן - יושב-ראש המועצה הלאומית לשלום הילד

י' ברק - היועץ המשפטי, משרד חעבודה והרווחה

ח' פוזנר - מנחל חאגף לשירותים חברתיים ואישיים,

משרד חעבודח והרווחה

אי ברנד - חשירות למען הילד, משרד חעבודח וחרווחה

אי מור - מחלקת הרווחה, משרד הקליטה

לסעיף 2;

אי שוורץ - מנכ"ל משרד חעבודח והרווחה

י' ברק - היועץ חמשפטי, משרד חעבודח והרווחה

י' קרנות - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד חבריאות

י י שטי י נר - מנחלת השירות לנשים ונערות,

משרד חעבודח והרווחה

י' פוקס - מנחל מחוז הצפון, משרד חעבודח והרווחה

שי מדינח - מנחל השירות לרווחת חפרט וחמשפחח,

משרד חעבודח והרווחח

י י חרמל - פקידת סעד ראשית, משרד חעבודח וחרווחח

אי סלומון - סגן מנחל מחוז, משרד חעבודה והרווחה

בי ארטמן - סגן חיועץ חמשפט', משרד חעבודח וחרווחה

ע' פליאל-טרוסמן - אחראית מחוזית לנערות במצוקח,

משרד חעבודח וחרווחה

נ' אבו-חתום - מפקחת משרד הרווחה בנושא

נשים מוכות במיגזר חערב'

פ' עבד אל-חי - מנחל לשכת הרווחה בטירח

ונציג איגוד חעובדים חסוציאל"ם

רב-פקד מי סופר - עוזרת ראש מדור עבריינות במשטרח

י י כחן - אגף חתקציבים, משרד חאוצר

ח' חליאל - יושבת-ראש ועדת חמעקב לרווחה

לאוכלוסיח במיגזר חערב'

ר' לב-ארי - מנחלת המחלקה למניעת אלימות במשפחה, נעמ"ת

ר' רזניק - מנהלת המקלט בהרצליה

ר' ביאלר - מנהלת המקלט בירושלים

מ' גירון - מנהלת המקלט באשדוד (נציגת ויצ"ו)



סי גורן - ויצ"ו

ח' פתינא - יושבת ראש העמותה לנשים מוכות

עי תומא-סולימאן - העמותה לנשים מוכות

סי חורי -עמותת נשים

נ' מולכו - חברת עמידר

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; 1) דיווח בעניו העברת ילדי עולים לפנימיות חרדיות

2) נשים מוכות במיגזר הערבי



דיווח בענין העברת ילדי עולים לפנימיות חרדיות

היו"ר עי פרץ;

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה.

הסעיף הראשון על סדר-יומנו - דיווח בעניו חעברת ילדי עולים לפנימיות חרדיות.

דוקטור קדמן, בבקשה. אני מבקש להודיע שהישיבה פתוחה לתקשורת.

אנחנו מדברים על תופעה שבעינינו היא חמורה ביותר, על תופעה שלפי רעת המשפטנים

שלנו היא מנוגדת לחוק ולהוראות התע"ס של משרד העבודה והרווחה, שעיקרה הוצאת ילדים

קטנים מביתם והשמתם בפנימיות, שלא בדרך המקובלת.

אני מרבד על ילדים בגיל בית-ספר יסודי, לא על ילדים בגיל בית-ספד תיבוו,

בי בשמדברים על ילדים בגיל בית-ספר תיכוו, מקובל מאד להוציא ילדים לפנימיה. אני

מדבר על ילדים בגיל שש, שבע, ילדים בגיל בית-ספר יסודי. ניסו לעשות מהעניו הזה

מלחמה של חרדים נגד חרדים. התופעה הזאת, בעינינו היא חמורה, ולא חשוב מי מוציא

את הילדים. אם קיבוצי השומר הצעיר היו מחליטים שצריר להציל נפשות של ילדי ישראל

ולצורך זה היו ניגשים לבתי ילדים, מוציאים מביתם ילדים בגיל חמש שש ומעבירים

אותם לקיבוצים - הגישה שלנו למעשה הזה היתה אותה גישה.

לבו, לא מדובר על מיגזר מסויים. הבעיה היא עקרונית.

איש לא יודע מה המספר האמיתי. יש מאות או אלפי ילרים בגיל צעיר, שמוצאים

מביתם.

כאשר מדובר על עולים, שלושה או ארבעה ימים אחרי שהם הגיעו ארצה, הם לא

יודעים מי בא אליהם, מנצלים את התמימות שלהם ואת המצוקה שבה הם נתונים - צפיפות

דיור ובעיות בלבליות. אני רוצה לצאת מתור הנחה שלאיש שבא אליהם יש בוונות טובות

והוא אבו רוצה להקל עליהם. גם אם מניחים שחבוונות הו טובות - אני חושב שהדברים,

בפי שהם נעשים, הם חמורים ביותר.

בל איש מקצוע יאמר לן שילד בגיל בית-ספר יסודי וילד בגיל גו ילדים צריכים

לחיות בקרב משפחתם ולא בפנימיה מרוחקת. בחלק מהמקרים ההורים לא יודעים לאו לוקחים

את הילדים. גם באוכלוסיה ההררית עצמה לא מקובל לשלוח לפנימיה מחוץ לבית ילד בו

ארבע. זו לא הנורמה.

אנחנו מדברים על ילדים שעזבו את רוסיה, את בוכרה, את טדגיקיסטאו.

א' שוורץ;

או אתיופיה.

יי קדמו;

ילד כזה, כשהוא מגיע לארץ ולא מכיר לא את השפה ולא את התרבות ויש לו רק

משפחה קרובה - להעביר אותה לפנימיה מרוחקת, זה דבר נורא ביותר מבחינת הילדים.

בנושאים האלה יש למשרד העבודה והרווחה מדיניות שאני שלם איתה, מדיניות שאומרת

שילדים קטנים לא יוצאו מביתם אלא אם יש נסיבות יוצאות דופו - בית הרוס, משפחה

שעלולה לפגוע בילד, הורים נרקומנים. במקרים כאלה, ורק במקרים כאלה, אומר משרד

העבודה והרווחה, צריו להוציא את הילד מביתו.



אם מתגלה מקרה דופן מסוג המקרים שהזכרתי, אז יש וערה שבה יושבים אנשי

מקצוע - פסיכולוגים, פקירי סער וכוי- והיא מחליטה להעביר את הילר. יש פיקוח ויורעים

לאן הילר מועבר - למוסר שיש לו רשיון ויש עליו פיקוח. זו הדרך של משרר העבורה והרווחה.

אני מרבר על ילרים שמועברים מביתם בניגור למריניות של משרר העבורה והרווחה.

לרעתנו, לא רק שהרבר שנעשה מנוגר להוראות משרר העבורה והרווחה, הוא מנוגר

גם לחוק העונשין וגם לחוק הפיקוח על המעונות, וצריך למצוא דרך לשים קץ לתופעה

הזאת, שלא משרתת לא את הילרים ולא את העולים.

מי שרוצה לעזור לעולם, אם יש אנשים טובים שרוצים להתנרב ולעזור, שיסייעו

לילר לחיות בתוך ביתו.

אני רוצה לספר על ילרה בת ארבע, שמה נינה. שלושה ימים אחרי שהוריה הגיעו

ניקח את הילרה ונכניס אותה למוסר. אתם לא צריכים

לשלם פרוטה. לקחו את הילרה למוסר בירושלים.

ת' גוז'נסקי;

איפה ההורים?

י' קרמן;

בקריית-מלאכי.

ההורים לא ירעו לאן לקחו אותה.

יום אחר יצאה הילרה מן המוסר והלכה לאיבור. מצאה אותה אשה ושאלה אותה מה

היא עושה ברחוב. הילרה לא ירעה עברית. היא ירע רק שקוראים לה נינה. האשה טלפנה

למשטרה ושם אמרו לה, קחי את הילרה הביתה. אני חושב שהעצה הזאת היתה "פאשלה"

נוראה. למרות טלפונים חוזרים הילר היתה יום שלם אצל אותה אשה. רק בשעה שבע

בערב הגיעה עוברת סוציאלית. הילרה לא היתה יכולה להשיב לשאלות. רק תורות לתושיה

של העוברת הסוציאלית הגיעו לבית ויינגטן. שאלו את אם-הבית אם הילרה היא שלהם.

התשובה היתה שלילית. למרבה המזל, באותה שעה יצאו ילרות החוצה, ראו את הילרה וקראו

בשמה ואז היה ברור שהילרה שייכת לאותו מוסר. כששאלו איר קרה שעוברי המוסר לא

יש במקום 80 ילרות בגילאים האלה.

מי העביר את הילרה?

זה נעשה לא ביריעת משרר העבורה והרווחה ולא ביריעת מחלקת הרווחה של קריית-

מלאכי. איש לא ירע רבר. הענין התגלה במקרה.

כל יום מתגלים רברים חרשים, שעל חלק מהם משרר העבורה והרווחה לא יורע.

לפני יומיים התקשר אלי ארם שמצא במקרה במוסר בראש-העין 100 ילרות בנות שש. זה

מוסר פרטי שנקרא "יד מזל", מוסר פרטי לחלוטין, איש לא יורע עליו. הוא לא מפוקח.

במקום חלונות יש ריקטים. לילרות אין מה לאכול. אם היו כוונות טובות להוצאת ילרות

מהמצוקה - לא זה הפתרון.

יש חוק. יש מריניות שמשרר העבורה והרווחה קבע לגבי הוצאת ילרים מהבית.

אסור להוציא ילרים לפנימיות אלא לפי מה שנקבע במריניות של משרר העבורה והרווחה.



אי שוורץ;

מה אתה יודע על ילדי אתיופיה בגילאים האלה?

בי טמקין;

מאיפה ההערכה שלך על מאות או אלפי ילדים?

במקום כמו בית היתומות ויינגרטן יש 100, ב"יד מזל" בראש העין - כ-80, במוסד

בלומנטל - כמה עשדות.

יי לס;

המוסדות שידוע לר עליהם, האם הם עם כוונת רווח או שאלה אגודות פילנטרופיות

שונות.

האם יש גם כוונות רווח למוסדות האלה?

יי קדמו;

אני חושב שלא.

מי פדוש;

אני תמה שהזכרת לדוגמה את בית היתומות ויינגרטו, שהוא מוסד מהולל.

האם בררת ומצאת שהילד נמצאת שם בלי חתימת ההורים?

יי קדמו;

השאלה היא לא אם בית היתומות ויינגרטו הוא מוסד טוב או לא טוב.

היו"ר עי פרץ;

השאלה היא אם יש או איו חתימת ההורים.

יי קרמו;

אינני יודע. גם אם באו למשפחה וביקשו חתימה - זה לא משנה.

היו"ר ע' פרץ;

אתה לא יודע אם יש חתימה או איו חתימה.

שני השרים, שר הקליטה והשר הממונה על משרד העבודה והרווחה ביקשו למסור הודעות

בשמם.

אורית מור תמסור הודעה בשם שר הקליטה.

אי מור;

קיימנו דיוו במשדד. על דעת השר והמשתתפים בדיוו נקבע שזו תופעה חמורה. גם לנו

איו נתונים על היקר התופעה.



התופעה קיימת ואי-אפשר להתכחש לזה. מדובר על הוצאת ילדים בגיל 4, 5, 6, 7

מן הבית. בחלק גדול מן המקרים הוצאת הילדים מביתם נעשתה לא על פי ההליכים

המקובלים, לא דרו לשכות הסעד ולשכות הרווחה.

אנחנו בהחלט מסכימים שהנורמה המקובלת בחברה הישראלית לגבי כלל האוכלוסיה

צריכה לחול גם על העולים. אסור להפקיע מן העולים לטפל בילדיהם. אפילו הם במצוקה -

הפתרון הוא לא בהוצאתם מביתם, למעט באותם מקרים שהוחלט כר על-ידי לשכות הרווחה.

מצוקה וצפיפות דיור והמערכת החדשה שבח נמצאים העולים - אי-אפשר לראות אותם כסיבה

להוצאת ילדים מביתם.

אם יש מדיניות - היא צריכה לחול גם על העולים, אולי במיוחד על העולים, כי

דווקה אז נחוץ הקשר בין ההורים לילדים.

מה עמדת השר בעניו? מה הצעדים האופרטיביים? אנחנו לוקחים על עצמנו את נושא

ההסברה. אנחנו נפעל למערך הסברה משותף עם משרד העבודה והרווחה ועם הרשויות המקומיות,

בעיקר בקרב העולים.

בדיון שהתקיים אתמול התעוררו שאלות שונות גם לגבי הצד החוקי. השר צבן מציע

שתהיה חקיקה להסדרת הנושא הזה בצורה חד-משמעית, כדי שלשום גורם - ולא חשוב מה

מסלולו הפוליטי - לא תהיה אפשרות להוציא ילדים מהבית שלא לפי החוק.

עד לחקיקה יש כמה פעולות אופרטיביות שצריר לעשות: הסכמה ההורים - צריו לבדוק

אם המסמר שחותמים עליו הוא מסמר קביל.

היו"ר ע' פרץ;

אתם בדקתם?

אני לא בטוחה שזה ענין של משרד הקליטה.

העולים הם באחריות שלכם. בעניינים האלה אתם צריכים לנהוג בחמורה.

האחריות להוצאת ילדים מהבית, בדיקת הצורר להוציא ילדים מהבית, האחריות על

חוק הפיקוח על המעונות היא של משרד העבודה והרווחה. שר הקליטה ממליץ בפני משרד

העבודה והרווחה לבדוק מה המשמעות של המסמר שההורים חותמים עליו, אם הם מבינים

על מה הם חותמים.

נמסר לנו שחלק מהגופים נהנים מתמיכות ממשלתיות. השר מבקש שייבדק אם אכן

אותם גופים עומדים בקריטריונים בנקודה הזאת.

שני חוקים עוסקים בנושא שלפנינו, חוק הפיקוח על המעונות משנת 1965 ומספר

סעיפים בחוק העונשין. חוק הפיקוח על המעונות נועד להסדיר את המעונות, כלומר שמעונות

ומוסדות פנימייתיים יתנהלו בצורה מסודרת - שיש להם רשיון ויש עליהם פיקוח, על

תנאי המגורים וכוי. יש תקנות שבהן נאמר מה הם התנאים שמעון צריר לשמור עליהם כדי

לקבל ילד.



ברשותכם, אציין את התנאים העיקריים. קודם כל הסכמת ההורים או האפוטרופוס.

שתהיה תעודה רפואית, שייפתח תיק רפואי לילד כדי לוודא שאיננו חולה, שלא ידביק

ילדים אחרים. התנאים האלה נקבעו בתקנות.

ויש תנאי נוסף שלא כל כך רלוונטי לנושא הזה - שהילד מתאים לסוג המעון שאליו

הוא מתקבל. הכוונה היא שילד מפגר יהיה במעון למפגרים וילד בריא לא יהיה במעון כזה.

כפי שאמרתי, זה לא כל כר רלוונטי למקרה שלפנינו.

הנושא הבסיסי הרלוונטי לנושא שלפנינו - הסכמת ההורים.

ת' גוז'נסקי;

אתה מדבר על חוק או על תקנות?

יי ברק;

על תקנות.

יש חוק הפיקוח על המעונות שדן אר ורק ביחסים שבין המשרר לבין המעון.

בתקנות יש כללים. אחד מהם הוא ביחס לקבלת ילד למעון. נוסף לזה יש הוראות

פנימיות של משרד העבודה והרווחה - תע"ס, תקנות עבודה סוציאלית. אלה הודאות שהוציא

משרד העבודה והרווחה. הן אמנם לא פורסמו ב"רשומות" אבל הן ידועות לכל המחלקות

לשירותי רווחה בכל הרשויות המקומיות. ההוראות האלה מסדירות את דרכי העבודה של

העובדים הסוציאליים.

היו"ר ע' פרץ;

האם מקרים שידועים לן עומדים במבחן החוק או לא? אם יש לקונא - נבהיר אותה.

י' ברק;

בתקנות תע"ס מצוי סעיף ביחס לשירותי הרווחה. התקנון הפנימי של משרד העבודה

והרווחה מחייב גם ביחסים שבין משרד העבודה והרווחה לרשויות המקומיות.

לסיכום, אם ניתנת הסכמת ההורים ונפתח תיק רפואי לילד, מבחינת החוק והתקנות אין

הפרה. יכול להיות שלא נתקיימו הוראות מסויימות של תע"ס. אני לא עוסק בזה באופן

יומיומי ולכן לא אוכל לדבר באופן נחרץ.

סעיף 364 לחוק העונשין קובע כי אם מישהו מציע או נותן תמורה בעד ילד, אם

מישהו מוסר ילד לזולתו תמורת תשלום כסף או שווה כסף, זאת אומרת שמוסר הילד מקבל

תשלום עבור מסירת הילד - זו עבירה פלילית.

ועבירה שנייה - אם מישהו מוציא ילד מחזקתו, זאת אומרת הוא מתנער מחובותיו

כהורה. כלומר, עצם מסירת ילד לפנימיה זו לא עבורה. מרובר על אופן המסירה - יש

מקרים שזה מהווה עבירה.

היו"ר ע' פרץ;

וניצול מצוקה להוצאת ילדים? לפי מה שאתה אומר אני מבין צריך להעמיד לדין

את ההורים ולא את הפנימיה.

נראה שפרשת שנות ה-50 מתחדשת. האם אין אחריות מקצועית של מישהו שמקבל את הילד

ויודעים עליו?



י' ברק;

תשלום עבור מסירת הילד. במקרה כזה לא רק ההורים עוברים עבירה אלא גם מי שנותן

את הכסף עובר עבירה.

האם יש הוראת חוק שמונעת ניצול מצוקה של ילרים? איו הוראה כזאת. זו בעיה חברתית

ולא משפטית.

חי פוזנר;

אני רוצה להרגיש ולומר שהנושא שלפנינו הועלה גם על-ירי וערת בדיקה ורנו עליו

בו וערה. הדיון בלשכת שר הקליטה היה בהשתתפות נציג של המשרד שלנו.

הוראות תע"ס חלות על הרשויות המקומיות. כאשר משפחה פונה להוציא ילד או שמדובר

על ילד שאותר כילד בסיכון, זה עובר לוועדה.

לגבי עולים חדשים, יש כנראה מסלול אחר שאנחנו לא יודעים עליו.

כשמדברים על ילדים רכים - אנחנו הולכים לבצע במוסדות סריקה לגבי ילדי עולים

בגיל צעיר, שנמצאים במוסרות.

היו"ר ע' פרץ;

בתוקף מה?

ח' פוזנר;

לפי חוק הפיקוח על המעונות אנחנו יכולים לבקש פרטים על ילדים, ואולי להשתמש

בחוק אחר. אין החלטה גורפת להוציא את כל הילדים. מידיעות ספורדיות אנחנו יודעים

שלגבי חלק מהמקרים זה פתרון, אני מדבר על חלק מהמוסדות.

היו"ר ע' פרץ;

איזה מוסדות?

ח' פוזנר;

יש לנו רשימת מוסדות.

היו"ר ע' פרץ;

המוסד בראש העין מוכר לכם?

ח' פוזנר;

המדיניות של המשרד היא נגד הוצאת ילדים בגיל חרר מביתם. אבל יש סיטואציה

של גליו עלייה ומצוקות, שהמערכת לא נותנת להם פתרון. במקום לקבל החלטה גורפת אנחנו

חולבים לבדיקה של כל ענין לגופו. נבדקת שיטה לבדיקה שיטתית של כל מקרה. אס יתברר

שמוציאים ילד בן 3 מביתו כשההורים לא יודעים מה קורה ויש להם אפשרות לגדל את הילד,

נשתמש קודם כל בהסברה ואחר-כר, אם יהיה צורך, גם בחוק.

לי לבנת;

איר המשרד עדור ומתכוון, מבחינת המדיניות שלו, למנוע מקרים כאלה בעתיד?



אולי נוסף למעון בראש העין, שאנימבינה שאתם לא יודעים מהו, יש עוד עשרות

מוסדות?

אני מספל בנושא הרישוי למעונות עד גיל 14. השם "יד מזל" מוכר לי.

היו"ר עי פרץ;

יש לו רשיון?

קריאה;

לא.

היו"ר עי פרץ;

מר ברנד, תברר עכשיו ותן לנו תשובה.

ת' גוז'נסקי;

התופעה כפי שהוצגה לפנינו היום קיבלה כנראה מימדים חורגים ממה שהיה מקובל

בשנים האהרונות, ומדובר גם בילדים קטנים יותר.

גם בשנים קודמות, ללא קשר לעלייה, נוצרה פרקטיקה מסויימת כרי לעקוף את

הוראות תע"ס. נציגים של מוסרות הרריים היו באים להורים ומשכנעים אותם למסור

את הילד. ההורים היו הותמים. נציג המוסד היה הולך לעובד הסוציאלי שהיה חותם

בדיעבד, ללא בדיקה.יש מסורת גרועה כזאת במשרד העבודה והדווחה.

אני מוכנה להאמין שמי שעושה את זה דואג לשלום הילד. לא על זה הוויכוח. לא

יכול להיות שמישהו יוציא ילד מביתו בלי בדיקה ובלי שהרשויות ניסו לשקם את המשפחה.

עכשיו מנצלים את העובדה שהורים לא יודעים עברית ולא מכירים את החוק. לכן התופעה

יותר חמורה.

מספיק שהמשפחה נתקלת בבעיות. אסור שהיא תאבד את התהוטה שהיא יכולה לגרל את הילד

ותחשוש שמא הוא לא יכולה לגדל אותו.

לי לבנת;

אני מעריכה שיש לקונא בחוק, שצריר לתקן אותה. אם לא תהיה יוזמה של המשרד -

תהיה יוזמה של הוועדה.

ברור שיש נושאים שלא באו לקלל מיצוי או ביטוי, כי הסכמת ההורים לבדה אין

בה די כדי להעביר ילד מביתו.

כדי למנוע שילד יוכל להיות מועבר סתם בר לאיזה שהוא מוסד, ולא משנה איזה

מוסד זה, בוודאי צריר להיות הליו כפי שנקבע בתע"ס.

מה שמטריד אותי זה המדיניות של משרד העבודה והרווחה כרגע, ובענין זה אני רוצה

לשאול כמה שאלות. ההתרשמות שלי, אולי אני טועה, אני מבינה שהיתה ועדת בדיקה של משרד

העבודה והרווחת. אני מבינה שזה היה לפני זמן רב. לפי הפרסום שהיה בעיתונות, לא היה ריון

משמעותי במשרד ולא היה דיון במימצאים של אותה ועדת בדיקה, שאינני יודעת מה הם היו.

אני רוצה לשמוע מה היו המימצאים של אותה ועדת בדיקה. כפי שהבנתי מדבריו של מר

פוזנר, היה דיון בעקבות אותה ועדה. הייתי רוצה שנקבל תשובה מה עשה משרד העבודה והרווחה,



אתם מתכוונים לבדוק את כל המוסדות, אלה שיש להם רישוי ואלה שאין לחם רישוי.

תבואו על הברכה. הבעיה היא המדיניות שלכם לגבי מניעת מקרים כאלה בעתיד, כשעדיין

איו חקיקה מתאימה. האם המשרד מתכוון לטפל רק בכיבוי שריפות, כשמתגלה לכם מקרה

לבדוק אותו מקרה? איר אתם מתכוונים למנוע תופעה של לקיחת ילדים מביתם והעברתם

לפנימיות חרדיות, ביחוד ילדים ממשפחות שלא מכירות את החוק בארץ. לא הבנתי שהמשרד

מתכוון לפעול כדי למנוע תופעות כאלה בעתיד.

י' לס;

אנחנו עוסקים בנושא אנושי. אנחנו שומעים דברים שאנחנו מכירים אותם. חוזרים

ואומרים, המשרד ייערך, יש היערכות. זה כמו האמירה לא יעלה על הדעת, לא ייתכן וכוי.

אלה מילים. ממנכ"ל שמגיע לדיון כזה אני מבקש לקבל נתונים. אני מבקש לדעת איזה

הוראות יש. כשבאים לדיון צריף להניח נתונים על השולחן.

אני סטודנט של החיים. אני לומד. אני לא יודע כמה מוסדות יש, כמה תביעות

היגשתם נגד מוסדות שפעלו ללא רשיון. אם יש חוק שמישהו מפר אותו, האם היגשתם נגדו

תביעה משפטית? האם יש רישום של הילדים מלבד תיקי קרטון שאיש לא מוצא אותם? האם

יש רישום של כל ילד, רישום שמתעדכן ואומר איפה נמצא הילד?

אם באים רק לדבר, הפרוטוקול סובל הכל. קודם כל צריכים להיות נתונים, כמה

ילדים יש במוסדות, 100? 1,000? אחרת זה לא דיון. זה סתם דיבור באוויר. אולי זה

הוצאת קיטור.

שמענו את דבריו של יושב-ראש המועצה הלאומית לשלום הילד. אנחנו יודעים את פועלו.

הוא דיבר על ילדים בגיל רן. הוא ציין שנתון ומסר נתונים. איפה המשרד? 3,000

פקידים, בשביל מה אתם מקבלים משכורת?

אני מבקש, ברשות היושב-ראש, שאם מתקיים דיון - שיהיו על השולחן נתונים שאפשר

לדפדף בהם ולא להסתפק באמירה, אנחנו נערכים.

שמעתי בקשב רב את הדברים שנאמרו.נאמר, אל תדון את חברו עד שתעמוד במקומו.

כשאנחנו רוצים לדון, נדע מה קורה בשדה. אנחנו צריכים לדעת מה זאת אומרת ילדים

בשכבות מצוקה. צריו לדעת מה המצב בקרב משפחות ברוכות ילדים, שההורים לא מסוגלים,

לא יכולים ולכן לא רוצים לטפל בילדים. זו העובדה בשכבות מצוקה.

ת' גוזינסקי!

השאלה מי קובע.

מי פרוט;

אני חושב שלמי שמצוי בנושאים האלה ידוע על העזרה שנתתי לכל הארגונים

הוולונטריים שפועלים עם ילדים. אני חושב שאם יש מישהו שיכול להציל את המצב, שלא

נהיה צועקים ולא נענים, צדיר לעודד את המוסדות הפנימייתיים שמצילים את העתיד

שלנו.

מסיורים שלי אני יודע שהורים היו באים לבית-הספר ומתלוננים על כר שהילדות

באות הביתה ומבזבזות נייר - מחברות. הם לא ידעו שהן צריכות להכין שיעורי בית.

במשרד העבודה והרווחה יש תקנות ויש סדרים אבל במציאות העגומה שאנחנו חיים

בה יש משברים ואם רוצים להציל - אי-אפשר לעמוד במסגרת הסגורה.



מפעס לפעם מתבטאים ביחס למוסדות חרדיים. הייתי רוצה שתבדקו מהו היחס ביו

מספר מוסדות החסד, ©עושים עבודת קודש, בקרב החרדים בהשוואה לאחרים. בפרופורציה

זה הרבה יותר מאשר בקרב קבוצות אחרות, כי המציל נפש אחת בישראל באילו קיים עולם

מלא. זו התפיסה שלנו.

מוסד ויינגרטן קיים כבר לפני 90 שנה. הם הצילו כמה אלפי ילדות. הם מקפידים

הקפדה שלא נוכל לתאר עד שהם מקבלים ילדה. בלי חתימת ההורים, בלי שיידעו מאיו באה

הילדה, הם לא מקבלים.

נהיה מעשיים. המצב שלנו קשה מאד. יש מאות אלפי ילדים שאם לא נדאג להם לתנאי

פנימיה, מי יודע מה יהיה עתידם.

האם המוסדות האלה הם לשם רווח? הם לא יכולים להיות לשם רווח. הם נושאים בעול

כדי לקיים את עצמם.

המושג היסודי הוא לתת לילד אפשרות להתקיים, כי יש בתים רבים שלא יכולים להתקיים.

אדוני היושב-ראש, איו ספק שצריך לתת לחברי הוועדה את כל החומר הדרוש. זה לא

כר שאם נותנים לילד כוס חלב הוא מקלקל את החלב. הוא יכול לשתות את החלב.

אדוני היושב-דאש, תו דעתך, אני חושב שעלינו, על הוועדה, לעודד ולחזק אותם

מוסדות ועסקנים הפעילים בשטח זה.

בי טמקין;

איו שום ספק שבחברה שנמצאת במצוקה אפשר לחשוב שמאות אלפי ילדים עלולים להיות

במצב שמישהו יחליט שילד זה או אחר לא יכול להיות בביתו. יש מאות אלפי ילדים מתחת

לקו העוני, ילדים בשכונות ובעיירות פיתוח.

יש סטאטיסטיקה שאומרת שיש קשר ביו עוני לביו פשע. אפשר להחליט החלטות מרחיקות

לכת, שכל אחד ינהג על פי הבנתו ותפיסתו. זה פותח פתח לאנרכיה וחוסר פיקוח.

מהרברים ששמעתי אני חושב שיש צורר בחקיקה, כי לא שמעתי תשובה ברורה איר מונעים

את התופעה הזאת.

היום זה יום זכויות האדם, זכויות האדם, לא זכויות אנשים, אפילו אדם אחד. אם

יש מקרה של ילד אחד בגיל שלוש שמוצא מביתו, ילד אחד שמוציאים אותו וההורים לא יודעים

ולא מבינים, אם יש אפילו מקרה אחד כזה - זה מצדיק שיהיה פיקוח על העניו ולא שכל

אחד יעשה ככל העולה על דעתו.

חבר-הכנסת פרוש דיבר על משפחות ברוכות ילדים. אם אלה משפחות ברוכות ילדים,

למה לא נותנים להם ליהנות מהילדים, לגדל אותם, לטפל בהם? אולי חושבים שאלה לא

משפחות בדוכות ואז באים לפתור כאילו את הבעיה וקובעים בשבילם אם המשפחה מתאימה

או לא מתאימה לגדל את הילד. בשביל זה יש אנשי מקצוע, יש פיקוח וצריר לשמוע מהאחראים

לעניו איר מתכוונים למצנוע מצב כזה. צריר להיות פיקוח על פי החוק. אם החוק לא מספיק -

שיציעו מה אפשר לעשות בחקיקה.

עולים מאתיפיה. אני לא מכיר את המקרים של ילדים קטנים. אולי יש גם מקדים של

ילדים קטנים. אני יודע שמשרד החינוך, בקדנציה הקודמת, נקט לצערי במדיניות מעניינת,

שכמעט כל הילדים של העלייה האתיופית נשלחו באופו סיטוני למסגרות של עליית הנוער,

בניגוד לעמדה של עליית הנוער, כי עליית הנוער היתה מיועדת לאוכלוסיות מצוקה. במקרה

הזה הגדירו אוכלוסיה שלמה ולקחו את כל הילדים האתיופים. היו גורמים מעוניינים

שהילדים האלה יגיעו למקומות מסויימים במסגרת של עליית הנוער. עכשיו בודקים את זה.



ואשר לעולים. כשאתה מוציא מהמשפחה ילד בגיל יותר צעיר או בגיל יותר מבוגר,

אתה מנתק את המשפחה מיכולתה להיקלט בארץ, כי הילדים הם הגשר להיקלטותה. כשאתה

מוציא את הילד מביתו - אתה מנתק את המשפחה מאפשרויות של קליטה.

אי שוורץ;

הנושא שהוזמנו אליו היה דיווח בעניו העברת ילדי עולים לפנימיות חרדיות. היוזמה

לדיון הזה היא של היושב-ראש. את הדיווח היה אמור למסור מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום

הילד, דוקטור קדמו. עי לרגע זה לא שמעתי נתונים. שמעתי פחות מהערכות.

לנו במשרד איו נתונים בנושא הזה של העברת ילדי עולים לפנימיות חרדיות. אנחנו

יכולים למסור על ילדים שעברו ועדות השמה מקצועיות מסודרות והושמו במוסדות שמפוקחים

על ידנו לא רק במסגרת הפיקוח על המעונות. ילד שאנחנו משלמים עבורו - אנחנו נכנסים

לקרביים של המוסד בגיו אותו ילד שנמצא במוסד. נשמח להציג נתונים מסודרים לגבי הפנימיות

במדינת ישראל. נשמח להציג דרכי פיקוח, השמה וכוי.

האם אנחנו יודעים מה קורה עם כל ילדי ישראל? לא. אנחנו לא יודעים. זה לא מנדט

שלנו לדעת מהי מערכת התנועה של כל ילד מיום היוולדו. אנחנו יכולים לדווח על ילדים

שבמוסדות שבאחריותנו.

ועדת בדיקה, זה היה נוהל מסודר במשרד. כשילד באחד המוסדות שלנו טבע במסגדת

של קייטנת קיץ קבענו ועדת בדיקה שתבדוק כיצד זה קרה. 95% מהמימצאים של הוועדה

מתייחסים לנושא הטביעה ולנוהלים. הוצאנו לכל המוסדות חוזר לרענון.

לי לבנת;

אפשר לקבל את הדו"ח?

אי שוורץ;

בדו"ח הזה מצויינים שמות ולכו הוא חסוי. אם היועץ המשפטי יאשר - אני מוכו

להעבירו.

ת' גוזינסקי;

היו מסקנות כלליות?

אי שוורץ;

צוייו שהילד הגיע בשעה תשע בערב, חמישה ימים אחרי שהגיע ארצה. האמא שלו חתמה

על טופס.

ת' גויזנסקי;

האמא הגיעה עם הילד?

אי שוורץ;

עם רשם.

לי לבנת;

מה זה רשם?

כר כתוב כאן.

היו"ר עי פרץ;

נצטרך לחזור לנושא, ואתם צריכים לבוא עם פרטים. נתבע לקבל את הרו"ח. אם

בגלל זח הישיבה תהיה חייבת להיות סגורה - היא תהיה סגורה.

אתם לא רוצים למסור את הרו"ח.

אי שוורץ;

הרו"ח נמסר לאחר מחברי הכנסת ואני ננזפתי על כך.

מה שהיה נוגע לריני נפשות - פורסמו הוראות.

כפי שאמרתי קורם, האמא חתמה. היא אמרה, אני חתמתי. זה היה בהסכמה מלאה.

הילר היה חוזר הביתה מרוצה.

יש הערה האומרת שיש בהחלט צורן לברוק מה קורה שמגיעים רשמים בשעות כאלה.

לי לבנת;

מהי הפונקציה של רשם?

אי שוורץ;

רשם, כף מצויין ברו"ח.

יי קרמו;

הילר לא סורר על-ירי וערת השמה.

לי לבנת;

אתה לא יורע מה זה רשם?

היו"ר ע' פרץ;

מר שוורץ, אנחנו מבקשים תשובתן, מה זה רשם. נקיים ישיבה נוספת, אולי בשבוע

הבא. אנחנו לא יכולים להאריך היום, כי יש לנו אורחים לנושא השנה שעל סרר היום שלנו.

כשאנחנו פותחים פתח פורצת תיבת פנרורה.

אני מציע שבעור שבועיים נקיים דיון נוסף. אנחנו מבקשים לרעת מה זה רשם.

אי שוורץ;

ער כמה שאני מביו, רשם זה ארם שעוסק ברישומם של ילרים למוסר, כנראה מטעם המוסר.

ת' גוזינסקי;

גם בצבא התורכי היה אחר כזה שמסתובב.



א' שוורץ;

רבותי, האמצעים היחידים שיש ברשותנו במסגרת החוק הקיים היום הם במסגרת חוק

הפיקוח על המעונות, אז אפשר לאתר את הבעיה כאשר מוצאים במוסד ילד שלפי דעת פקיד

הסעד, המפקח, מקומו איננו באותו מוסד. אז מפעילים את המערכות של פקידי הסעד, להוצאת

הילד.

אני חוזר, הכלי היחיד שעומד לרשותנו הוא באמצעות חוק הפיקוח על המעונות.

כאשר אנחנו מסיירים במוסדות ומוצאים ילד כזה, אנחנו חייבים לעשות מבצע יותר מאסיבי

כדי לאתר ילדים.

אנחנו נדון לגופו של כל מקרה ברמה פרטנית ונבדוק כל מקרה של הילד, אם הוא מתאים

למקום שבו הוא נמצא, האם יש סיבה להימצאותו שם. אם אין סיבה - נפעל במסגרת החוק

להוציא אותו משם, ואם יש סיבה - נפעל שהעניו יוסדר.

היו"ר ע' פרץ;

השר הממונה על תיק העבודה והרווחה, לא ראש הממשלה, ביקש ממני למסור שהוא רואה

בחומרה את התופעה והוא מתכוון להגיש נתונים לוועדת העבודה והרווחה ולקיים דיון כדי

למנוע כל לקונות שיש בחוק.

לפני שאני מסכם את הדיון, אני שואל את אשר ברנד, מה הצלחת לברר ביחס ל"יד מזל"?

אי ברנד;

יש להם רשיון לשנה.

היו"ר עי פרץ;

אנחנו מדברים על תופעה שהיא חמורה ביותר. לפי הערכתי יש פה מצב של ניצול מצוקה,

בעיקר ניצול של חוסר מודעות של הורים שאינם יודעים לאן יגיעו ילדיהם. מצב כזה היה

גם בשנות ה-50י. כנראה שכשמגיעים גלי עלייה, הענין הזה מגיע למימדים גדולים ואחר-

כר עלולות להיות תופעות של ילדים תועים ברחוב ואיש לא יודע מאיפה הם.

אני חושב שהמשפט שאמר חבר-הכנסת טמקין, שהילדים יכולים להיות גשר להיקלטות

והתחברות בין משפחת העולים למדינת ישראל ולעם ישראל ולהיותם חלק מאזרחי ישראל, זה

חשוב ביותר ובנקודה זו צריך לעשות כל מאמץ כדי שהילדים ישארו במשפחה. את זה צריו

לעשות משרד העבודה והרווחה.

כולנו זוכרים את הוויכוח שהיה בזמנו ואת הטענות נגד התנועות החקלאיות, שכאילו

חטפו ילדים והפכו אותם למשומדים מפני שלקחו אותם לקיבוצים, אם כי אותם ילדים עברו

תהליך של בדיקה ומיון על-ידי כל המוסדות.

זכותה של כל מערכת להטיף לאידיאולוגיה שהיא דוגלת בה, אבל קטיף של נשמות של

ילדים, זה דבר שאסור לעשותו. אם יש מוסד שהוא במצוקה, הוא מפסיד, אם הוא בכל זאת

מחליט לקחת ילדים במצוקה ולהמשיך להפסיד - איש לא אישר אותו כמוסד קולט.

אנחנו מוכרחים לבדוק איך אנחנו מחייבים כל גורם במדינת ישראל, גם אם יש הסכמת

המשפחח, שיש בידו אישור של מערכת סוציאלית שנגדיר אותה, לפני שיש ביצוע של ההסכמה.

ואחרי שכל התהליך מסתיים צריך להיות רשום לאן הילד נשלח ומי קולט אותו.

אנחנו לא יכולים לומר שלנו יש כל הפתרונות האלטרנטיביים. אם מחר כל הפנימיות

יחליטו להוציא את הילדים מהפנימיות - אנחנו בצרה גדולה. עם זאת, לא ייתכן שהדברים

יתבצעו במחטף, בשיתוף עם פנימיות חרדיות. אם מישהו חושב שהוא עושה מעשה חשוב - שיעשה

אותו לאור היום, בצורה מסודרת, בידיעת המוסדות. אם המוסדות חושבים שהם צודקים - שיקבלו

עליהם את הדין שקובע החוק ושקובעות ההוראות, אז גם מצבם ישתפר ותהיה להם לגיטימציה

לבקש סיוע.



ביום שהעולה מגיע ארצה הוא צריו לקבל הסבר כדי שיידע את הדברים לפני שהוא

מקבל החלטה, ואנשי המקצוע צריכים להיות בטוחים שאין ברירה. הם צריכים להיות

בטוחים שהפנימיה תיתן לילד תשובה יותר טובה משהוא מקבל בביתו.

ביום רביעי בעוד שבועיים נקיים דיון נוסף. אני מבקש שעד אז יושלם דו"ח

הוועדה. אני מבקש שתהיה סריקה שתקיף את כל המוסדות כדי שנדע מה מספר המוסדות

שיש להם רשיון ולכמה מוסדות אין רשיון. אנחנו רוצים לדעת מה מספר הילדים שנמצאים

במוסדות בגלל תמימות הוריהם וחוסר ידיעתם, שאינם יודעים על מה הם חתמו. אנחנו

רוצים לדעת מה האפשרות להחזיר את הילדים האלה למשפחתם. אני יודע שיש משפחות

שכאשר הן מתחרטות על חתימתן ורוצות להחזיר אליהן את הילד, זו דרך יסורים ואתה

צריר להתנצל על כר שאתה מבקש שיחזירו לר את הילד שלך.



נשים מוכות במיגזר הערבי

אנחנו עוברים לסעיף הבא: נשים מוכות במיגזר הערבי. לפני כן, הודעה לחבר-

הכנסת טמקין.

אנחנו היינו במפעל בקריית-שמונה. היום אני קורא בעיתון על ענישה סינית באותו

מפעל. העוברות במפעל הועמרו בגשם, כל היום, כעונש על שסרבו לעבור שעות נוספות, כרי

שכל העוברות יראו מה קורה לארם שמסרב לעבור שעות נוספות.

אני מציע שנחזור לשם.

היתר למפעל להעסיק אנשים בשעות נוספות מצוי בירנו. אני מוכן להסיר את ההיתר.

האיש הזה צריו ללכת לבית-סוהר.

חבר-הכנסת טמביו, אני מציע שתברוק מה קרה שם בריוק. אולי יש מקום לפנות למשטרה.

אם תעשה בריקה יותר מעמיקה, נשמח לשמוע ריווח שלך ביום שני, עם פתיחת הישיבה.

אנחנו עוברים לנושא שלנו. נשמע את רבריה של הגברת סלומון, סגן מנהל מחוז הצפון

במשרר העבודה והרווחה.

בצפון יש כ-560 אלף נפש מהסקטור הערבי, הררוזי, המוסלמי והנוצרי. תופעת האלימות

נגר נשים וילרים בצפון הולכת ומתרחבת. ומצר שני, מאז חקיקת החוק נגר אלימות במשפחה

מתרחבת והולכת גם המורעות לנושא. יש פניות רבות, וזה מחייב אותנו לתת להן מענה.

צריו להביא בחשבון שאנחנו מרברים על המשפחה הערבית, התרבות שלה, על הערכים

שלה ועל מבנה המשפחה שלה. פתרונות ותכניות שהם טובים אולי לאשה המוכה היהורית לא

תמיר מתאימים לאשה המוכה בסקטור הערבי. לכן, בבואנו לתת מענה לבעיה הזאת בסקטור

הערבי, אנחנו מוכרחים להביא בחשבון את ריני האישות של המשפחה הערבית, תרבותה, ריני

המשפחה וההשפעות שיהיו לתכנית על ריני המשפחה והתרבות הערביים. ניסינו ואנחנו

ממשיכים לנסות למצוא פתרונות.

בזמנו באנו בהצעה קונקרטית למבנה. הענין נברק וירר מהפרק כי התברר שהמבנה

נדון להריסה ולא כראי להשקיע בו. חיפשנו, בעזרתה של חברת-הכנסת גוזינסקי, משהו

אחר מתאים. ראש המועצה המקומית פקיעין מוכן לתת לנו לצורך הקמת מקלט לנשים מוכות

בסקטור הערבי שטח של 3 רונמים, במקום נגיש, במקום שלכל הרעות יכול לתת מענה רציני

ומתאים לטווח ארור יותר.

בעזרתו האדיבה והגדולה של מנהל השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרר העבורה והרווחה,

מר שלמה מרינה, הוצע לנו בימים האחרונים מורל שלרעתי שווה לגשת מיר ולמצותו.

מרובר על ריור מוגן לנשים מוכות עם ילרים. כמובן שבאותו ריור מוגן נאפשר לאשה עם

הילר למצות את עצמה ולראוג לעצמה, עם ראגה של אם-בית, שומר, עוברים סוציאליים ובעזרת

חברות העמותה.



היו"ר עי פרץ;

אני מבקש שנקבל נתונים, סדרי גודל של התופעה, כמה נקלטו במקלט לנשים מוכות

ערביות.

ת' גוז'נסקי;

איו מקלט לנשים מוכות ערביות.

כמה פנו?

מספר הפניות של נשים מוכות במיגזר הערבי הוא כ-300 לשנה.

לפנינו תופעה קשה. טוב שכבר מסתמנת מודעות והכרה בבעיה הזאת במיגזר הערבי

בכלל.

אנחנו עושים בנושא זה מאמצים יומיומיים. לצערי, איו מידע אמיו, בדוק על

היקף התופעה במיגזר הערבי. הנתוו שניתו כאו איננו משקף, להערכתי, את היקף הבעיה.

הוא רחוק מלשקף אותה, אבל זה הנתוו שיש. הדבר הזה מאפייו לא רק את המיגזר הערבי.

אנחנו גם לא יודעים מה היקף הבעיה במיגזר היהורי. להערכתנו, יש כאו בעיה ציבורית.

כשמדברים על המיגזר הערבי, אני מציע לא לקחת את המרשמים ואת המודלים שיש

לאנשי מקצוע ולא להתייחס לתופעה הזאת כאילו זו בעיה של נשים בלבד. יש בעיה של

אלימות במשפחה. היום זה נסים וילדים ומחר זה עלול להיות זקנים.

אני מציע לפתח מענים לצדכים של האוכלוסיה במיגזר הערבי. טוב שהבעיות עולות

על פני השטח, כדי שאפשר יהיה לתת להו מענה.

אפשר לקבל נתונים?

סדר גודל של כ-300 פניות, זה רחוק מלשקף את כל הפוטנציאל. כדי לגשת לבעיה

הזאת, על כל הגורמים לחבור יחד. התשובה לבעיה הזאת לא יכולה להינתו רק על-ידי

העובדים הסוציאליים ויהיו טובים ככל שיהיו, או על-ידי ארגוני הנשים בלבד.

כמה מעונות, כמה מקלטים יש לנשים ערביות?

נכוו לרגע זה איו מעוו מיוחד, איו מקלט מיוחד לנשים מוכות ערביות.

כמה מתור הנשים המוכות שבמקלטים הו נשים מוכות ערביות?



ש' מדינה;

אני רוצה להציג את התפיסה החדשה ואת הכיוונים שלנו קדימה. כפי שאמרתי, כל

הגופים צריכים לחכור יחד, זאת אומרת כל המערכת הרחכה סל שירותי הרווחה כמונו הרחב -

השירותים הסוציאליים, שירותי כריאות הנפש, שירות תעסוקה, כיסוח לאומי, חינור,

ארגוני נשים, מערכת האכיפה של החוק, כתי המשפט - שיחכרו כל הגופים האלה, הממשלתיים

ושל הרשויות המקומיות, מנהיגויות מקומיות וארגונים וולונטריים, כי כל צעד שייעשה

על-ידי צד מן הצדדים כלי מאמץ מתואם ומתוכנן, זה לא יתן תשוכה נכונה, אחראית

ורצינית.

אנחנו מודאגים מאד מן הדממה שיש לא רק כציכור הערבי אלא גם כציכור היהודי

סכיכ התופעה הזאת, שעדייו שומרים שלא תפרוץ את הגכולות של דלת אמות. לא רק המשפחות

לא מתלוננות. האינפורמציה נמצאת אצל כל הגופים אכל זה לא עולה כצורה מרוכזת ולא

מטופל כצורה מסודרת.

אני רוצה לצייו שהתחלנו כתכנוו מרכז ייעוץ לכעיות המשפחה כמיגזר הערכי. אנחנו

מתחילים, כאזור הצפוני, בנצרת. האוצר נענה לכקשות המשרד ואנחנו מתוקצבים להקמת מרכז

לכעיות במשפחה, במיגזר הערבי.

ת' גוזינסקי;

כמה עוכרים יהיו שם?

שי מדינה;

4 תקנים. אנחנו נרצה ככוחות מתנרכים כדי לעבות את כוחו של המרכז הזה.

אנחנו כאים כדכרים עם מערכת השיכוו, אגף האכלוס, כדי לפתח כאזור מודל של

מסגרת מגינה למתו עזרה לפרק זמו לאמהות ולילדים שנמצאים במצבים קשים של אלימות

במשפחה.

היו"ר עי פרץ;

מקלט?

זה לא מקלט אלא מסגרת מגינה לאמהות ולילדיהו.

טי אלסאנע?

על איזה סוג טל תמיכה והגנה אתה מדבר?

היו"ר עי פרץ;

אני מציע שנשמע קודם כל מה קורה כשטח.

יי שטיינר;

בראשית דברי אני רוצה להגדיר את הבעיה; אלימות נגד נשים, נערות, אונס וגילוי

עריות, וכאו יש סכנה נפשות, כי מדוכר כפגיעה בככוד המשפחה.

כ-60% מהנשים הערכיות שפונות ללשכות סובלות מתקיפה או אלימות. אנחנו יודעים

שכ-30% מן המטופלות סוכלות מאלימות כתור המשפחח. כמיגזר הערבי יש סכנת מוות ממש.

כ15%-מהפונות סובלות מגילוי עריות.



09/12/92

היו"ר ע' פרץ;

על כמה מקרים מדובר?

15% ממה?

י' שטיינר;

15% מתוך 600 פניות.

נשים מוכות בסקטור הערבי - יש סכנה לחייהן והיו גם נסיונות לאתר נהגי מוניות

שסייעו להן. יש מקרים שמישהו נשלה לפגוע באשה או בנערה, קטין שעונשו לא יהיה כבד,

ויש גם מקרים שמציירים את הרצחה של האשה כמעשה התאבדות שלה.

מכיוון שמדובר על סכנת היים, יש צורך במסגרות שמורות מאד ומוגנות מאד. כוה

העבודה בנוי על נשים מהסקטור הערבי, גם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומשפטנים

שיצרו עמותה. חברת-הכנסת תמר גוז'נסקי עזרה לנו בזה.

ח' חליחל;

אני רוצה להודות לכבוד יושב-ראש הוועדה על הענותו להזמיננו לישיבה זו כוועדת

מעקב.

נצרת העיר מונה כ-60-55 אלף נפש. בשנה שעברה טופלו על-ידי מחלקת הרווחה

כ-1,800 תיקים. אנהנו מדברים על אלימות בכלל, לא רק מכות אלא גם על אלימות נפשית,

אלימות מינית וכוי. במיון היו כ-30 מקרים. 274 נשים שפנו למחלקה התלוננו על

אלימות גופנית אבל לא העזו לתת לעובדת הסוציאלית לטפל בזה. עד היום רק 4 נשים

מימשו את זכותן, באמצעות בית-המשפט בנצרת, להוצאת הבעלים האלימים.

יש לנו רק שליש מכוה האדם המקובל בארץ. העובד הסוציאלי מוצף בבעיות ולא יכול

לטפל בהן. אם מבקשים תקן אומרים; תיקה מהתקנים של הלשכה. אנהנו סובלים מהוסר

תקנים.

היו"ר עי פרץ;

האם יש מקרים שנשים מוכות לא מצאו מקום מקלט, לא היה להן לאן ללכת?

ח' חליחל;

כן.

חשוב שיהיה מעון מוגן.

אני לא יודעת על מה מדבר מר שלמה מדינה, על איזה דיור מוגן הוא מדבר. דיור

מוגן זה מסוכן.

אי שוורץ;

הוא דיבר על דיור.

הי הליהל;

העובד במיגזר הערבי - יש איום על חייו אם הוא מסייע לאשה או לנערה. אני אומרת

את זה מתוך נסיון שעבר עלי אישית. היה נסיון להתנקש בי.



אני חושבת שההיערכות צריכה להיות בכמה נקודות. נשים סוכות, יש להן מניעה

רצינית לצאת מחבית.

היו"ר ע' פרץ;

האם קרה שאשה חגיעח למשטרה או אליכם והחזרתם אותה לבית האלים?

כן. אחרי טיפול.

אי שוורץ;

לא קרח שהרמתם ידיים?

חי חלירול;

לא.

אני רוצה להתייחס לנושא של תשלום מזונות לנשים שיוצאות מהבית ולומר, אשה מוכה

לא תצא מהבית כי אז אין לה כסף לקנות לעצמה אוכל.

די מנע;

הביטוח הלאומי חייב לשלם לה.

ח' חליחל;

בית-הדין השרעי לא מטפל במקרים כאלח, הוא לא בנוי לקבלת חוות דעת של עובד

סוציאלי.

אשר לאחזקת חילדים. האמא חוששת ומפחדת שמא יקחו ממנח את חילדים.

לדעתי צריכים להיות מרכזים טיפוליים שיהיה להם תקציב וכוח אדם. מרכזים

טיפוליים זה דבר שאנחנו שואפים אליו, מרכזים שיחיח בהם טיפול מונע.

קיבלנו תוספת של רבע משרח לערים ורשויות מקומיות גדולות. בגלל נקודת הזינוק

הנמוכה שלנו אנחנו לא יכולים לתפקד.

היו"ר ע' פרץ!

האם קורה שהבעל לוקח את הקיצבה מהאשה?

חי חילחל;

הרבה.

אשה מוכה שיש לה צו מזונות, עוברים הרבה חודשים עד שזה הוזר מירושלים. איד

היא יכולה להתמודד?

רב-פקד מי סופר!

הטיפול בנושא אלימות במשפחה, אלימות נגד נשים ונערות וכן הנושא של גילוי

עריות נמצא בתוך המשטרה, וזה כולל נשים ערביות. אנחנו מדברים על אכיפת חוק ולא

מנסים לעשות מה שמוטל על מסגרות ארורות.



בנוחלים שלנו אין הבדל בין נשים יהודיות לנשים ערביות. ההנחיות מכוונות לאלה

ולאלה.

לצערי, איו לי נתונים. אנחנו נמצאים בשלב של מיחשוב והיערכות.

שלוש שנים שומעים את זה.

רב-פקד מי סופר;

יש צורד בהיערכות כדי שנוכל לטפל בתופעה הזאת במיגזר הערבי. יש השתלמויות

לשוטרים בנושא תופעת אלימות במשפחה. היו שתי השתלמויות ל-60 שוטריםש, על המיגזר

הערבי.

היו"ר עי פרץ;

מה מספרת המרצה אם אין נתונים?

אני מבקש שתבדקו ותתנו לנו נתונים. אתם בוודאי פותהים תיקים.

רב-פקד אי סופר;

המחשב המשטרתי לא עושה סיווג של קבוצות.

מ' בוטון;

אפשר להזין את המחשב.

אי איראני;

אני עובדת במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

היו"ר ע' פרץ;

ערביות?

אי איראני;

לא רק. אנהנו מטפלות גם בנשים ובנערות ערביות שהותקפו מינית.

הכאת נשים על-ידי בו הזוג, זה אהד הביטויים לאלימות. יש נשים ונערות שנאנסות

על-ידי בו הזוג או על-ידי אהר, ואז הו בסכנת חייהן, בגלל כבוד המשפחה.

אני הושבת שצריך לקיים דיון הרבה יותר רהב מהשאלה של כו מקלט או לא מקלט.

יש ארגוני נשים שעובדים בשטה.

ת' גוז'נסקי;

לא הרבה.

אי איראני;

נכון, אבל יש.



אני לא מפיחתה מערכם של הארגונים שעובדים ומסכנים את עצם. אני חושבת שחשוב

לסייע לארגונים האלה.

במרכז שלנו אנחנו מקבלים פניות. אנחנו לא מקלט. אנחנו מסייעות, מלוות

ומפנות.

מתחילת השנה עד אמש קיבלנו 97 פניות של נשים ונערות ערביות שהותקפו מינית.

המספר גדל כל שנה, מפני שנשים מתחילות לדעת שיש להן לאן לפנות ושכדאי לפנות. אני

הושבת שצריך לאפשר להן לפנות.

ומה נשה בהמשך? הן פונות למשטרה?

אי איראני;

האשה פונה אלינו לסיוע נפשי.

תודה שהזמנתם אותנו לדיון הזה.

העמותה שלנו הוקמה לפני 10 שנים על-ידי התארגנות וולונטרית של נשים עובדות

בתחומים שונים - עובדות סוציאליות, עורכות-דין, פסיכולוגיות. העמותה נוסדה במטרה

לעורר מודעות לתופעת האלימות במיגזר הערבי.

היו"ר עי פרץ;

האם את יכולה לתת לנו נתונים, אם יש בידכם, על התופעה?

הי פתינא;

אין לנו.

היו"ר עי פרץ;

מה אתם יודעים? כמה פנו אליכם?

ח' פתינא;

אני גם מנהלת מחלקה לשירותים חברתיים. יום יום אני פוגשת נשים מוכות. אין לחן

כתובת. אם הן הולכות לבית ההורים, הן מוהזרות לבעל המכה. יש נשים שלא מגיעות

למחלקות לשירותים חברתיים. הן לא רואות את הכתובת.

התופעה של האשה המוכה קיימת. יום יום אנהנו פוגשים את הנשים.

אי רביץ;

זו תופעה חדשה?

ח' פתינא;

המודעות היא ההדשה. אם לפני מאה שנים היא היתה אולי מקובלת, היום היא לא

מקובלת.



ר' רזניק;

אנחנו מציינים חיום את יום זכויות חאדם. אשה היא אדם. אשה ערביה גם היא אדם.

אם אנחנו כאזרחים, תושבים וחברי הכנסת זוכרים את זח אולי נצא מנקודת ראות שלא

חמשפחה חיא חעיקר אלא חאדם, וכל המציל נפש אחת כאילו חציל עולם מלא. לא כל מי

ששומר על נורמות משפחתיות תואם את חנורמות ואת חערכים של שנת 1993.

אני חושבת שכאשר מדברים על כבוד חמשפחה חייבים לחכניס את זח תמיד למרכאות

כפולות. אי-אפשר לדבר על כבוד חמשפחה ולחתיר את דמח של אשח שחושדים בח כאילו

חיללח את כבוד חמשפיה ואז חאשח חערביח נמצאת במילכוד נורא.

אני יצאתי לכפרים ערביים - כפר קאסם וטייבה - כדי ליקים שם קווי חירום. למדתי

לחכיר את חנשים חערביות ולחעריך אותן על אומץ ליבן שחורג מסח שכולנו יודעים

ומכירים. כל אחת כוחן שעושח את פריצת חדרך עומדת בסכנח לחייה.

חבעיח של חאשח חוא לא רק חבעל שלעתים משיאים אותח לו בניגוד לרצונה, אלא

לפעמים גם האב וחאחים. יושבת אצלי במקלט אשח מטירח, בת טייבה, שנישאח לבן דודח

מטירח בניגוד לרצונח. משפחח מכובדת. חיא חיתח מאורסת לו שבע שנים. חיא נשואח

לגבר שחוא עבריין ו נרקומן. כפי שאמרתי, חיא יושבת אצלי במקלט.

כמח יש?

ר' רזניק;

אחת מ-14 נשים חיא ערבייה. מחוסר מקום אנחנו נאלצות לדחות נשים יחודיות.

היו"ר עי פרץ;

כמח נשים ערביות דחית?

ר' רזניק;

אנחנו לא מסווגות אבל בגלל הסיכון שיש לגבי נשים ערביות, אנחנו משתדלות לא

לדחות ערביות, כי יש חשש לחייהן, כפי שאמרתי, לא רק מחבעל אלא גם מחאחים ולעיתים

גם מחחורים. וכשמדברים על

וכשמדברים על מקלט, אני רוצח לומר שלא אחת קרח ששלחו לרצוח אשח ערביח

או דרוזית שחיתח במקלט. ארבו לאשח מחוץ למקלט. בסופו של דבר נרצחח נערח רווקה. זח

חמור. צריך לחקים קול זעקח. מדובר על אזרחיות של מדינת ישראל. חלקן קטינות. נשים

ערביות רבות חיות בפחד מטרור מצד חאחים שלהן.

היו"ר ע' פרץ;

חאם יש מצב שחוסר מקום גורם לכך שחן לא מגיעות?

רי רזניק;

ניקח לדוגמח אשח ערבייח שמגיעח למקלט. אם עושים סולחח וחאשח חוזרת לחוריח

ולא לבעלח, חיא תוכח על-ידי אחיח. את זח צריך לבלום.

25% מהפונות למקלט לנשים מוכות נדחות בגלל חוסר מקום. כשיש אלינו פניות של

נשים ערביות, אנחנו שוקלות קבלתו לפני שאנחנו מקבלות נשים יחודיות, כי תמיד אנחנו

חוששות ממעשה רצח.

אני חושבת שיש צורך בחקמת מקלטים במיגזר חערבי.

היו"ר ע' פרץ;

כמין נשים ערביות יש?

מי גירון;

יש אצלנו 30 מקומות. אין אשח ערבייה.

יש לנו קווי חירום. 10% מחפניות חן מצד נשים ערביות דוברות עברית. זח לא

מצביע על כך שאיו יותר נשים. זח מצביע על חוסר מודעות. חנשים חערביות חפונות

סובלות מאותו מצוקות כמו נשים יהודית אבל נוסף לזה יש כאו גם העניו של כבוד

חמשפחה.

ר' ביאלר;

יש לנו במקלט 12 נשים על ילדיהן. אנחנו דוחות לפחות 4 נשים ליום בממוצע בהו

ערביות. גם אני אישית חרדה בעין זה, בגלל הסכנה לחייהן של נשים ערביות. נכוו

להיום אין אצלנו אף ערבייה.

אנחנו מתקצבות את עצמנו מתרומות. רק 20% מהתקציב הוא של משרד העבודה והרווחה

והמדינה. להשגת 60Xאנחנו צריכים לפשוט יד.

ר' לב-ארי;

כבוד היושב-ראש, ברשותך, אני אעביר בכתב את מה שיש לי לומר. עכשיו אני מבקשת

להסתפק ולומר ש-5% מ-25 פניות ליום שמגיעות לנעמ"ת הו של נשים ערביות. זו בעיה

כללית ולכו כל הגורמים צריכים לשבת יחד עם חחברות מהמיגזר חערבי ולתכנן את חדברים

בצורה מסודרת, לחשוב אם יש צורך במוסדות מיוחדים למיגזר הערבי. כבר 15 שנים

עוסקים בנושא. יש נסיוו. נשתמש ביידע ובנסיון כדי לקדם את חנושא בצורח מסודרת.

נ' אבו-חתום;

הבאת נתונים, זו בעיה של כולנו. אני יכולה לציין נתון אחד: בשנה האחרונה

נרצחו 3 נשים. לגבי שתיים מהן זה הוצג כהתאבדות. יכול להיות ששמאלצים את האשה

להתאבד. מאלצים אותה לקחת רעל ובמקום לומר שהיה מעשה רצח אומרים שזח חיח מעשח

התאבדות.

היו"ר ע' פרץ;

זה קרה אחרי שהעני ו הוצא החוצח.

נ' אבו-חתום;

בסופו של דבר חיא חזרה הביתה ונרצחה. עשר דקות אחרי שהיא חזרה למשפהה היא

נרצחה.

רצח כמעשה אלימות זו תופעה חדשה שצריכה להדליק אור אדום בקרב המטפלים שצריכים

להתייחס לתופעה זו בכל החומרה.



כשאני מקבלת אשה או נערה לטיפול אני חושבת מאח פעמים אס להעביר אותה למקלט

לנשים מוכות יהודיות או לא.

יש בעיה של אשה ערבייה. ילדים ערביים עם יהודים, זו בעיה חריפה. אני לא

יכולה להרשות לאשה לשהות במקלט 4-3 הודשים שמא אהר-כד יגידו שקלקלו אותה.

היו"ר ע' פרץ;

את מציעה מעון לנשים מוכות ערביות?

נ' אבו-חתום;

כן. לטיפול בבעיות שלהן.

היו מקרים שאני נאלצתי להביא את האשה אלי הביתה. היה מקרה שהחזרתי נערה הביתה

- זה היה פני 6-5 שנים - והיא נרצחה. אני לא מדברת על נתונים. אני מדברת על בעיה

כאובה, שאני אני מתרוצצת בלילה עם נערה בלילה ומחפשת איפה לסדר אווזה.

בתקופה האחרונה חלה עליה של 20% במספר התלונות למשטרה, תלונות של נשים נגד

בעליהן, והיום יש במשטרה מודעות יותר גדולה לפתוח תיקים. אנחנו נמצאים בהתחלה של

התעוררות מקיפה מאד. כל שבוע אתה קורא בעיתונות הערבית ידיעה על מקרה רצה.

אנחנו לא יכולים למסור נתונים אלא להצביע על חומרת הבעיה. אנחנו יכולים לספר על

אשה שקושרים אותה ומרביצים לה ולילדים שלה. המטפלים לא יודעים איד לנהוג, כי הם

לא הוכשרו לטפל במקרים כאלה.

ס' חורי;

אני נפגשת עם הרבה נשים סובלות. עודדתי אותן לגשת למשרד הסעד. גם אני לא

יכולה לתת נתונים אלא נתון אחד, שהקו החם שהוקם בנצרת בתקופה האחרונה הוא רק מאד.

במשך חודש פנו 12 נשים לקו הזה. הנתון הזה מראה עד כמה המצב חמור.

גם אני כאשה משתדלת לההדיר לנשים את המודעות כדי שיפנו. לוקח זמן כדי לשכנע

אותן.

פ' עבד-אל-חי;

הדיון הזה וקשוב ביותר. קבוצת הנשים שאנהנו מדברים עליה היא יקרת ישע. כך

צריד להתייחס אליהן.

מאז קום המדינה, במשך 45 שנים חלו שינויים אדירים בהברה הערבית, גם כתוצאה

מהשינויים של החיים במדינת ישראל.

אני הושב שוועדת העבודה והרוויח צריכה להקים ועדת משנה לעניני רווחה במיגזר

הערבי ולבדוק מה קורה. הבעיות לא מטופלות.

נשים רבות יפנו אם "דעו שיש עזרה. בהקשר לזה אני רוצה לספר על טירה. ילדים

הרטיבו. וי ילדים קיבלו טיפול. זה הופץ ביישוב והרשימה גדלה ל-30 ילדים. אני יודע

על מאות. לכן, יש צורך בשינוי ההיערכות כדי שהנשים יוכלו לפנות. זה לא נעשה מספיק

במיגזר הערבי.

כולנו יודעים מהו מצב כוה האדם בלשכות הרווהה. אין מספיק כוה אדם. צריך לתגבר

את הנושא של עובדים קהילתיים שידאגו להקים מרכזים לייעוץ וטיפול.



ע' פליאל-טרוסמן;

אני מבקשת לומר שהתופעה שאנחנו דנים עליח כלפי נשים ונערות במיגזר הערבי מאד

מאד מורכבת. אנחנו רואים עכשיו קצהו של סרחון שמתחיל להפשיר, ונראה דברים יותר

מורכבים שנצטרך לטפל בהם.

קודם כל צריך לועזים מסגרת להגנה פיסית על נשים. חייבים להקים שני מקלטים

לנשים מוכות בסקטור הערבי ומקלט לנערות. אנהנו לא מתוקצבים לזה.

מקלט ראשון נמצא כבר בדרך, מחפשים מקום. תקציב לעבודה של יום יום - אנהנו לא

מתוקצבים.

אי שוורץ;

מאיפה את יודעת שלא מתקצבים?

ע' פליאל-טרוסמן;

ממה שראיתי. לא ראיתי את זה.

חשוב להכניס עובדים מתמחים בנושא של נערות ונשים. ככל שיש מטפל הבעיה הולכת

ונחשפת. ברגע שיש מטפל הנשים יגיעו יותר ויותר.

כפי שאסרתי צריך להקים לפחות שני מקלטים לנשים מוכות ומקלט לנערות במצוקה.

ת' גוז'נסקי;

אנחנו מגיעים לדיון הזה לאחר איזה שהוא מאמץ שנעשה בשטה ועכשיו נעשה נסיון

להסיר מכשולים מכשולים באותם כיוונים שידועים פחות או יותר וגובשו על-ידי אנשי

מקצוע. של משרד העבודה והרווחה ופעילים בשטה.

נראה לי שצריך למצוא אפשרות מיידית בתוך משרד העבודה והרווחה כדי שהשירות

לנערה ולאשה במצוקה לא יהיה משמעותי כדי שבכל לשכות הרווחה הקטנות יהיה עובד

סוציאלי monoהמטפל בנושא. בלי זה אי-אפשר לדבר על חשיפת הבעיה.

יש נשים שבאות לעזור לנשים. אני אומרת שצריך לעזור לאשה לעזור לעצמה.

מרכז, זה אולי רעיון נפלא אבל זה יימשך רזרבה זמן. כרגע יש מטרה קונקרטית -

להקים מעון לנשים מוכות בעכו, לנשים בצפון. איפה זה תקוע? הכל תקוע בחברת עמידר

שלא מצליחה למצוא דירה, בית, מקום שבו אפשר ללוקים את המקלט הזה. אני מצטערת

שבעמידר ובמשרד שהשיכון אני מוצאת גישה פורמליסטית ולא מבינים שמדובר בפיקוה נפש.

צריך למצוא מקום בשביל המקלט הזה.

ובמקביל - זה לא מפריע למקלט איור. הנושא של נערות זה דבר דחוף. מקלט לנערות

זה פחות מסובך ממקלט לנשים. גם כאן קרה דבר מדהים, אין כסף למעון נעול. אין כסף.

קו מצוקה, זה יחסית זול. אבל יש פה דילמה. אתה פותח קו מצוקה, מה אתה אומר

לאשה? זה אמנם יותר זול אבל זה לא יפתור את הבעיה.

אני יודע שיש מעורבות של השייהים. לא פעם לשכות רווחה לוקהים את הנשים

ומעבירים אותן לחסותם של השייחים שמחזיקים בהן גם כדי להשיג מטרה כספית או

כלכלית. והיה מקרה ששייח עשה נישואים.



קריאה;

או לנכה או לזקן.

טי אלסאנע;

השייח חשב שהוא פתר בעיה ולא ידע שתוא יצר בעיח.

חבעיח שאנחנו דנים בה קיימת. יש זעקה. איו טיפול. יש רק זעקה. אין תכנית

טיפולית. איו גורם מוסמך שלוקח יוזמח לטפל בסוגיח חזאת במיגזר חערבי וחבידואי.

יש מעורבות וולונטרית. מקבלים שיחות, נותנים אולי תמיכה נפשית או אחרת אבל איו

טיפול יסודי מקצועי.

מקלט. זה קו הגנה אחרון שצריך לחציע אותו בהתחשב בתפיסת העולם של המיגזר

הערבי. אני חושב שצריכים להיות מוסדות מטפלים, עובדים סוציאליים שיטפלו בתוך

המשפחה. מקלט זה חשוב אבל כפי שאמרתי, זה הקו האחרון לבעיית הנשים המוכות במיגזר

הערבי.

נ' בלומנטל;

ישיבת המליאה התחילה לפני כמעט רוצי שעח ויושב-ראש הוועדה החליט להמשיך את

ישיבת הוועדה מעבר לזמן. צריך להודות לו על כך. אם במיגזר היהודי איו נתונים,

בגלל טאבו שיש על הנושא הזה ובגלל מורכבותו, על אחת כמה וכמה במיגזר הערבי.

אני מציעה שננסה לפתור את עניו המקלט ונקיים ישיבה נוספת כדי לקדם את הנושאים

האחרים.

נ' מולכו;

לנו איו מבנים בעכו. משרד העבודה והרווחה צריך היה לדאוג לפתרוו ולא חברת

עמידר. לנו איו מבנים. היתה הצעה של ראש העיר לגבי מוסד עתידות.

ת' גוז'נסקי;

מוסד עתידות זה מוסד למפגרים.

היו"ר ע' פרץ;

דבר בשם חברת עמידר ולא בשם ראש העיר. מה עמדת חברת עמידר, האם היא מסוגלת

לעשות מאמץ במסגרת שלה ולהעמיד, משהו, אולי לא בעכו אלא במקום אחר בצפון? אנחנו

פונים להברת עמידר לעשות מאמץ בכיווו זה עד שיהיה מבנה ראוי. יש לכם הרבה בתים

חד-קומתיים. תפנה נא למנכ"ל עמידר. גם אני אפנה אליו. אנחנו כוועדח מבקשים פתרון

לתקופת מה. כרגע יש מצוקה קשה. אנהנו מבקשים מחברת עמידר שתבדוק אם היא יכולה

להיענות לבקשתנו ולמצוא מבנה. אני אפנה גם לראש עיריית עכו.

אי שוורץ!

אני מבקש לציין שבמשך ארבע שנים נוספו 90 תקנים. בשנה הבאה עוד 20.

כמה מתוך זה לנערות במצוקה?

אני מברך על התוספת. אני מודיע שאנחנו לא מתכוונים להסתפק בתוספת הזאת של 90

תקנים בארבע שנים. 20 תקנים לשנה, זה מעט. הפער יהיה 120-100 תקנים.

קריאה!

אלה תוספות ללשכות.

היו"ר עי פרץ!

אנהנו יודעים שזה שלא רק לעובדים סוציאליים. אולי מנהל הלשכה יקצה משהו גם

לנושא של נשים מוכות.

אני מביו שיש ההלטה לפרק את הלשכות המקובצות.

אי שוורץ!

בעזרת התקנים האלה. אנהנו לוקהים את הלשכה המקובצת של נצרת, מוסיפים 20

תקנים ובזה מאיישים קבוצת לשכות. זה יקל על הלשכה בנצרת.

היו"ר עי פרץ!

אני פונה למשרד העבודה והרווחה. אני הושב שאתם צריכים לראות בעמותות שותפים

שלכם.

אי שוורץ!

שותפים מלאים.

היו"ר ע' פרץ!

לא רק שותפים מלאים אלא גם שותפים מתוקצבים.

אני מבקש לבדוק אפשרות איך מייעדים תקציב מיוחד לנושא של הגברת מודעות במי גזר

הערבי. זו אהת הבעיות המרכזיות. מודעות תלויה במידת התחושה שיש לפונה, כמה טיפול

היא תקבל. אם איורי שהיא פונה למשטרה מחזירים אותה הביתה - היא תעדיף לא לפנות.

לכן השאלה היא מה הסיוע שתקבל האשה הפונה.

אני מבין שרוב הארגונים תומכים שיוקמו מקלטים לנשים ערביות, למרות שיש בזה

וקרונות, כי כל גבר יידע איפה זה נמצא.

אנחנו חייבים לתת פתרון למצב שבו נשים במיגזר הערבי יודעות שאיו להו לאו

לפנות והן מתמודדות עם העניו בעצמו. לכו אני הושב שאנחנו חייבים לקבל הרולטה

שהצורך במקלט לנשים ערביות הוא דהוף . ההחלטה אם זה מעון רק לנשים ערביות או משהו

איור, זו החלטה שאני לא רוצה לקבל אותה. מי שצריך לקבל אותה הם אנשי מקצוע בשטה.

אדוני המנכ"ל, אנהנו מבקשים טיפול שלכם כדי שנוכל לקבל דיווח שיש התחלה. אם

יש בעיות בעכו, מנכ"ל המשרד צריך לבדוק כדי להתיר את הסבך שאליו נקלעו הגורמים

ולא מצליהים להתקדם.

קו יום. אני יודע שזו בעיה. לאחר שהפנייה מגיעה אי-אפשר להתעלם מהצורך בהמשך

הטיפול. צריך לעודד את הנושא הזה, כי אשה לא מודעת לסכנה שבה היא נתונה. צריך

לעודד את המודעות לנושא.



הקמת עמותות, העובדה הזאת מוכיחה שיש צורך בהן, והצורך מכתיב את קצב הרקמה של

העמותות, אותם ארגונים וולונטריים שלשמחתי הרבה מספרם הולך וגדל. אין ספק

שהמודעות גדלה במיגזר הערבי. לצערי הרב, אנחנו לא ערוכים לתת אותן תשובות מול

אווזה מודעות.

אני מבקש שמנכ"ל המשרד יחשוב על הקמת צוות שיתמודד מול להצעות שהועלו כאן

על-ידי מר מדינה וההצעות והרעיונות שהועלו על-ידי הארגונים העוסקים בנושא זה יום

יום, ושהם יעבירו אותם אליכם.

כשאשה מגישה תלונה למשטרה, צריך ללכת עם זה עד לקוף. אשה במיגזר הערבי,

שנוקטת בצעד כזה ראויה לציון לשבה. היא עושה את זה למרות שהיא יודעת שהיא בסכנה,

למרות זאת היא נושאת את הדגל ויוצאת להתמודדות. ובמיגזר הערבי זו תופעה הי ובית.

צריך לעודד את זה.

יש שוטרים שחושבים לפעמים שהם רבנים ועובדים סוציאליים. שוטר הוא לא עובד

סוציאלי.

אני מבקש שההנחיות לתחנות המשטרה, בכל מקום, גם במיגזר הערבי יהיו חד-

משמעיות. אין לשוטר שום סמכות לפרש שאת תפקידו. שוטר לא צריך לדאוג לשלום בית,

דבר שעלול להיות מסר לגברים שהכל מותר.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45

ו