הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, י"ג בכסלו התשנ"ג (8 בדמבר 1992), שעה 14:00

פרץ - היו"ר

עי מאיר

אי פרוש (מ"מ)

מוזמנים; י' שאנס - יו"ר המוצעה הקרואה בנתיבות

סי גביש - נציב מס-הכנסה

אי וייסמן - משרד האוצר

אי שומר - משרד התעשייה והמסחר, ממונה על חומרי גלם

ח' מרגלית -" " "

אי צרפתי - חביטוח חלאוסי

עו"ד שי שהיאור - " "

י' יהודה - ס"ס סזכ"ל הסתדרות פועלי הטקסטיל

ג' בן-ישראל - חוועד חפועל של ההסתדרות

ע' אדרי - ראש סועצת אור-עקיבא

די אוחנא - אור-עקיבע

אי שפירא - נציג הנהלת ספעלי קיסריח

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; סי טבעון

סדר-חיום! שביתות העובדים בספעלי שטיחי כרסל בנצרת-עלית, אור-עקיבא

ונתיבות, והשפעתו על היישובים.



שביתות העובדים במפעלי שטיחי כרמל בנצרת-עלית, אור-עקיבא

ונתיבות. והשפעתו על היישובים

היו"ר ע' פרץ;

אני פותח את הישיבה. התכוונו לכנס ישיבה בשבוע שעבר. פנו אלינו נציגים גם של

מפעלי שפירא וגם נציגים מהיישובים. ביקשו מאיתנו לדחות את הישיבה בשבוע, כי המשא

ומתן נמצא בעיצומו. ואכן נענינו. לצערי הרב, במערכת יחסים של הגינות עם מפעלים

ועם בעלי-בתים, העסק עובד רק בכיוון אחד. השבוע חיינו צריכים לקיים את הישיבה

בהרכב מלא. אין לי מושג מה המניעים של הגורמים השונים מתוך המפעלים שהם לא

מגיעים. אין לנו שום אפשרות, שום זכות ובוודאי גם לא מצאתי צורך, לאחר התייעצות

עם הגורמים לשונים, להמשיך ולדחות את הישיבה. לכן החלטתי לקיים אותה בכל הרכב.

מזכירי מועצות הפועלים לא הגיעו הנה היום, ואיו לי מושג למה. אני מקווה מאוד שזה

לא קשור בשום קשר עם הנהלות המפעלים. נקיים את הישיבה, כי בסופו של דבר האחריות

שלנו היא גם לעובדים וגם ליישובים, וראשי המועצות נמצאים כאן.

למרות התהושה, במידה מסוימת, של יחסים בלתי הוגנים במערכת שאנחנו יודעים שהיא

מאוד עדינה, אנהנו לא מתכוונים להוביל את הישיבה הזאת לשום כיווו שחלילה יזיק

למשא ומתו שמתקיים היום. לא נעשה שום מהלך, לא על גבם של העובדים, לא על גבם של

היישובים, ובוודאי שגם לא על גבם של הבעלים. כולם יושובים לנו, כי זה משולש שחייב

שיתקיים כדי שהמערכת כולה תתקיים. יחד עם זאת, אנהנו, כוועדת כנסת, לא נוכל

להרשות מצב שבוקר אחד נמצא את עצמנו שואלים מה קרה ומדוע לא קיימנו את הדיונים

בעת הנכונה ובזמו הנכוו. בהרכב הזה ננסה להגיע לפהות למצב שכל הצדדים יידעו כל

אהד איפה הוא עומד.

אני מבקש מנציב מס הכנסה, משה גביש, לפתוח בסקירה על המצב.

אני יושב פה לא כנציב מס הכנסה מבהינת גביית המס. מפעלי שפירא מעסיקים כמה

מאות עובדים בשלושה מקומות בארץ, ועל פי הערכות שיש בידינו - בדיקות שנעשו על ידי

כלכלנים חיצוניים, לא של משרד האוצר - למפעלים האלה יש פוטנציאל רווח ופוטנציאל

קיום. פוטנציאל טוב. כל זה אמור לגבי הייצור והשיווק השוטף. המפעלים צברו בשנים

האחרונות הובות בסכומים גבוהים מאוד - אני מעדיף שלא להיכנס למספרים, אני גם לא

הושב שזה הדבר החשוב. ההובות האלה לא מאפשרים להם תפקוד שוטף. הם לא מאפשרים להם

א. כי חובות כאלה יוצרים הוצאות מימוו גבוהות מאוד; ב. טבעי

שבמערכת חובות כאלה כל פעם יש נושה שרוצה את פרעוו ההוב שלו. יש שני סוגים של

נושים - כאלה שנתנו כסף, וכאלה שהיו צריכים לשלם להם ולא שילמו. בשני הסוגים של

הנושים, נושה רוצה שיהזירו את ההוב.

מסגרת החובות גדולה. החובות הם לשלושה גורמים עיקריים: 1. לממשלה, ושם עיקר

ההוב למס הכנסה, לביטוה לאומי ולמס ערך מוסף. 2. יש הובות לבנקים בסכומים גדולים.

בנקים מימנו. על הלק מהחובות יש ערבות של החברה לסיכוני. סחר חוץ, על חלק לא. .3

רמה שלישית של הובות, חלקם למשקיעים וחלקם לספקים. יש גם הובות לגופים נוספים -

למבטחים - - -

י' יהודה;

זכויות עובדים.

קריאות;

לרשויות המקומית.

השאלה שעמדה לנגד עינינו היתה פגישה של הנושים, שהם בעיקר הממשלה והבנקים.

בפגישה הזאת היו צריכות להתקבל החלטות, והן יכולות לחיות בכל מגוון, משחור לגמרי

ועד לבו לגמרי. צריך לזכור גם שנושים שיתבעו את החברה, לא צריכים אישור מאף אחד -

לא מהממשלה ולא מהבנקים. אני מזכיר שכשהיו חובות של מאות מיליוני דולר ב"כור", כל

הסיפור התפוצץ כאשר באנקרס טראסט תבעו על חוב של 20 מיליון דולר. הם דווקא היו

נושה קטן.

במפעל שהוא במצב כזה יש כמה אפשרויות. אפשרות אחת היא להביא אותו לכינוס

נכסים ולפירוק, והמשמעות היא פיטורי עובדים. לפיטורי עובדים יש משמעויות בכל מיני

תחומים - הוצאות של ביטוח לאומי, דמי אבטלה, עצם זה שאנשים לא עובדים. מצד שני,

איו אפשרות שהנושים ימשיכו לממו מפעל שלא מממו את עצמו; איו אפשרות שהבנקים או

משרדי הממשלה ישלמו משכורות לעובדים.

הבדיקות הכלכליות הראו שלמפעל' שפירא יש פוטנציאל, והנושים - בעיקר הממשלה

והבנקים - החליטו לנסות לקבל הצעות של משקיעים חיצוניים, שיבריאו את המפעל.

ההצעות שהיו עד עכשיו לא נראו לנו. אני לא נכנס לפרטים של משקיע מסוים. החלטנו

לתת עוד פסק זמן, כאשר צוות משותף לממשלה ולבנקים יבדוק אם יש הצעות רציניות של

משקיעים לקבל את הייצור במפעל, לשלם ובדרך שתהיה מקובלת על הנושים, גם להחזיר

חובות לנושים. כאשר העובדים הם בעדיפות ראשונה בתוך הנושים.

הגענו למסקנה שבתקופת הבדיקה לא טוב שהמפעלים לא יעבדו. אם המפעלים לא יעבדו

עכשיו - א. ודאי שכל משקיע פוטנציאלי יהיה מוכו להציע פחות למפעל שלא עובד; ב. זה

גם יכול לגרום לנזק מהותי, כי מפעל שלא מוכר מאבד שווקים. זה לא רק שהוא לא מכר

את ההזמנה המסוימת הזאת, מישהו אחר בינתיים ימכור, ואז ייווצרו קשרים עם מישהו

אחר.

לכו קיבלנו החלטה שלפרק זמו מוגבל, של מספר שבועות, יהיו מוכנים הנושים

הגדולים - הממשלה והבנקים - להזרים כספים להון חוזר למפעל, כדי שהוא ימשיך לעבוד,

לייצר ולמכור, בתקופה הקרובה, שבה "בדק אם אפשר להבריא אותו באיזושהי צורה,

בעיקר על ידי שילוב משקיעים. חשוב גם לומר שהנושים, בוודאי הבנקים, לא רואים

פתרון בדרך של כונס-מפעיל, למשל, כי מינוי של כונס-מפעיל זה אומר שמישהו צריך

להזרים לו הוו חוזר לתפעול. ואין הסכמה לזה.

כיוון שאנחנו לא מוכנים שכסף ילך למקום שבו עד עכשיו הוא הלך ונעלם, וגם לא

מוכנים שהכסף ילך אלא למטרות של "צור שוטף, הדרך שמצאנו היא שהכסף 'וזרם לא

לחברה של מפעלי שפירא, אלא לחברה שהוקמה במיוחד לצורך זה. לחברה הזאת יהיה מנהל

חיצוני, ששכרנו אותו. הוא יאשר את הוצאת הכספים, אם יופקדו, כדי לשלם משכורות

שוטפות של פועלים, לקנות חומר' גלים, למכור, לייצר, בתקופת הבדיקה.

צורת התשלום תהיה - קונים חומרי גלם - משלמים. התמורות מתקבלות לאותה חברה

שהקמנו. כי הכספים שניתנים הם לא על מנת לפתור חובות עבר, לא לנו - לממשלה, גם לא

לבנקים, וגם לא לעובדים. לעובדים הכוונה לשלם את המשכורת השוטפת, על כל מה שמשתמע

ממנה. אבל לא לשלם חובות קודמים. ולכו חכסף מוזרם באמצעות חברה אחרת, עם מנהל

אחר. בעצם אנחנו יוצרים מצב כאילו התשלובת תהיה קבלו משנה של החברה הזאת.

מה קורה עם המכירות?

מי גביש!

הכוונה היא שבשלב קניית חומרי הגלם יבטיחו את הכסף, כי על פי פקודת החברות גם

אם יש נושים קודמים, אם אתה קונה נכס חדש, לך יש זכות עדיפה. המכירות "כנסו

לחברה הזאת. המכירות של התקופה הזאת תהיינה משועבדות להון החוזר הזה. אם מפעלי

שפירא מכרו לפני שלושה חודשים, והיום מגיעה תמורה, איו לזה קשר להסדר שלנו. זה



הולך לאן שהלך עד היום. לאו זה הלך אתה יודע?... התמורות שיתקבלו על המכירות

בתקופה הזאת, שהחברה מממנת את חוסרי הגלם ואת הפועלים, ייכנסו לאותה חברה. בדרך

הזאת אנחנו נקווים שחסיכון לכסף החדש של ההון החוזר הוא מינימלי.

לגבי כספי הממשלה - הממשלה לא מוציאה כסף בהיחבא, היא מוציאה כסף על פי חוק

התקציב והעברה תקציבים. ועדת יוכספים תצטרך להחליט אם היא מאשרת או לא מאשרת

העברה. אני מקווה שהיא תאשר, כי אני חושב שהחסדר הזה נותו איזשהו סיכוי, יותר

מאשר בלי ההסדר.

היו"ר ע' פרץ;

איזה סכום ביקשתם?

מי גביש;

אני לא יודע, אגף התקציבים הגיש היום בבוקר. בין 300,000 ל-500,000 דולר. רק

לביצוע השוטף של מספר שבועות. כל הבדיקה אמורה להסתיים תוד כמה שבועות. אם היא לא

תסתיים תוד חודש עד שישה שבועות, אנחנו נצא מהסיפור. הממשלה, הבנקים ואחרים לא

ינהלו או יממנו את מפעלי שפירא במקום בעלי המפעל.

עשיתם פעם פנטנט כזה?

מי גביש;

היו בעבר, אני לא יודע אם לתקופות ארוכות או קצרות.

היו"ר עי פרץ;

תמיד הפעלנו את זה דרד ביטוח לאומי.

אם זה מצליח אולי כדאי להמשיד.

מי גביש;

ביטוח לאומי לא יכול למממו קניית סחורות. במקום לשלם דמי אבטלה בתנאים

מסוימים הוא יכול לשלם. אבל זה לא קונה חומרי גלם.

היו"ר עי פרץ;

עכשיו גיבשתם שיטה שבה ימומנו כל ההוצאות השוטפות של המפעל לחודש הזה.

מי גביש;

שמאובטחות בחומרי גלם או במכירות.

הממשלה תכניס סכום שהוא כחלקה בסד הכל החוב; הבנקים יכניסו סכום שהוא כחלקם

בסד הכל החוב. הכי חשוב, שבעלי המפעל - ויש משקיעי חו"ל שמשקיעים במפעל - יכניסו

כחלקם במפעל. עד שבעלי המפעל ומשקיעי החוץ שלהם לא יכניסו את הכסף לחברה החדשה

שהקמנו לצורד ההון החוזר אף גוף אחר לא יזרים גרוש.



מבחינתנו זח תלוי באישור ועדת חכספים. בנקים - החחלטות שלהם חן עקרונית בעד,

אבל הם ירצו לראות ,שאנחנו עושים, ובעלי המפעל יכניסו את הסכום - בסביבות 2 מיליון

דולר - הסכום הזה יאפשר הפעלה שוטפת לתקופת של מספר שבועות. אין שום כוונת ושם

רצון להפוך את מפעלי שפירא לחברה ממשלתית בתקופה שכולם מדברים על הפרטה. אם

המפעלים האלה לא יכולים לעמוד על הרגליים, איו שום כוונת שהפועלים שליום במקום

לבוא לבעלי המפעל, יבואו לממשלה. זו לא חברה של הממשלה. הממשלה הולכה על מהלך -

והוא בעיקר בגלל העובדים. אם חמפעלים ייסגרו עכשיו, ספק גדול אם יום ייפתחו. אני

אומר שוב - הנתונים שיש לנו אומרים שלמפעל יש סיכוי, אחרת גם ה-2 מיליוו דולר זח

כסף טוב שהולך אחרי כסף רע. אם למפעלים יש סיכוי, המטרה היא לנסות ולמצוא פתרון

טווח הזמו חזח - מה שלא יימצא תוך חודש, חודש וחצי, לא יימצא בכלל. איו כוונה

להפעיל לאורך זמן, אנחנו רוצים למכור חברות ממשלתיות ולא להלאים חברות פרטיות.

אי שפירא;

מזה כמה חודשים התחלנו במגעים עם משקיע בשם קבוצת פישמן. זה התפרסם הרבה

פעמים בעיתונות. הקבוצה הזאת רכשה לאחרונה הרבה חברות בארץ, ביו חיתר גם חברות

ממשלתיות. לאחר דיו ודברים ארוך איך לבנות את העסקה, הגענו לאיזשהו מודל. המודל

הזה היה צריך לעבור קודם כל את אישור הנושים המובטחים, דהיינו, חבנקים, והסדר היה

שבמקביל, או מייד לאחר מכו, נעביר את חכדור למערכת השלטונית, לרשויות - דהיינו,

למשרד האוצר, שהיא תרכז עבור כולם.

ניסינו להוציא את הכי טוב, כי יש לנו ענייו שהחברה תקבל מה שיותר כסף

ושיחזירו מה שיותר חובות, ושיובטח המשך העבודה עם העובדים בצורה הכי טובה. הוא

היה מוכו לסובב את המפתח ברגע שיש לו הסכמה עם הבנקים ועם רשויות השלטון. הוא

אמר: אני לא מחכה לנושים הקטנים, את זה אני בטוח שאתם תגמרו. הוא רצה להקים בשלב

ראשון חברת הפעלה להמש עד שש שנים, לאחר שעשה בדיקות שתי וערב והגיע למסקנה

שפוטנציאל הרווחיות - לפי מאזנים, לפי דוח"ות כלכליים - גבוח מאוד. בתקופת ההפעלה

הוא התכווו להעביר לחברת "קיסריה", החברה הנוכחית, 50% מהרווח, ו-50% מהרווח

להשאיר לעצמו. כי אם יש הפסד הוא כולו שלו. בתום חמש השנים הוא קונה את כל

הנכסים.

היו"ר עי פרץ;

"קיסריה" זה גם נתיבות?

אי שפירא;

כו.

הבנקים כבר היו פחות או יותר בהסכמה, ואז על פי בקשת משרד האוצר, אחרי שזה

הוטל על מר גביש, נציב מס הכנסה, התכנסנו לפני שבועיים בירושלים, על מנת להציג את

פרטי העסקה שמציע מר פישמו ולקבל את ההסכמה. ביו הגורמים נמצאת החברה לביטוח

סיכוני סחר חוץ. מר קמיר אמר: אתם לא צריכים להציג נתונים על רווחיות, כי אני

בדקתי אותה. אני יודע שהעסק הוא עסק בריא מבחינה השוטף, אם אתה מנתק אותו מהעבר.

ואני חושב שבתנאים שאדוו פישמו לוקח אותו, חוא קונה בנזיד עדשים.

הוא חושב שאפשר להביא הצעות יותר טובות. לאחר אותה פגישה טענו אנחנו, החברה,

שאנחנו לא מסוגלים להתגלגל עוד יום אחד קדימה; בגלל מחסור חריף בחומרי גלם, אנחנו

נפסיד את העונות - הכריסמס. הלקוחות בחוץ לארץ עצבניים, מרוגזים עלינו שאנחנו לא

מספקים. 70% מהתוצרת הולכים ליצוא. עוד מעט גם לא יהיה לו מה לקנות. כי הנכס

העיקרי שלנו הם הלקוחות.

אז הוצע שיעשו דבר שהוא זמני, לחודש ימים, על מנת לבדוק אם אפשר לקבל הצעות

יותר טובות. יש היום ישיבת של הגורמים השונים, גם מטעם האוצר גם מטעם הבנקים, אני

מקווה מאוד לגמור את שלב הביניים, אני מקווה הוא ייגמר היום, מחר, אחרת באמת

נעצרים.



הדבר הזה היה צריך להיעשות במקביל - לבחון אפשרויות נוספות וההפעלה. עברו

כבר שבועיים מאותה ישיבה, והגופים שהיו צריכיס למצוא משקיעים יותר טובים, שעוו

חחול הולך ואוזל

כבר איתרתם את הגורם הסרכזי להפסדים שנוצרו?

אי שפירא;

גורם להפסדים העיקרי בשלוש-ארבע השנים האחרונות, חוסר בחומרי גלם, שלא יכולנו

לייצר את מה שהיה לנו הזמנות, וזה גרם לנו את הנזק העיקרי. כל מיני נושים קטנים

להצו פה ושם - - -

מי גביש;

למה היה חוסר, ממה נבעו החובות? אם המפעל רווחי בשוטף.

אי שפירא;

ברגע שהיה למפעל כסף, ובמקום להשתמש בשוטף שילם לכל מיני נודניקים - -

היו"ר עי פרץ;

אלה נושים.

מי גביש;

אנשים שנתנו לך כסף.

אי שפירא;

סליחה. התכוונתי לאלה שלחצו, והיה צריך לשלם, במקום שהכסף ילד למימון השוטף

לעוד חומרי גלם.

הרבה כלכלנים עברו על הדו"חות האלה. אנשים יותר חכמים ויותר מנוסים ממני.

המספרים מדברים בעד עצמם. אם אתה לוקח מה עלות חומר גלם, מה עלות שכר העבודה, מה

עלות הוצאות חרושת, ומה התמורה שאתה מקבל, ואתה עושה אחד ועוד אחד, אתה מגיע

לתוצאה שנותנת רווחיות יפה מאוד.

היו"ר ע' פרץ;

גם בשנים הקודמות? אתה יכול להגיד; השנה קיצצנו בהוצאות כד וכד והגענו

לרווחיות? אנחנו צריכים להבטיח לעצמנו שאחרי ההסדר, לא נעמוד בפני "ברוך" חדש.

אי שפירא;

ההסדר היה ב-1989. עד 1985 מפהעל היה סופר-בריא, וגם הרוויח כסף. הוא היה על

הרגליים. מ-1985 עד 1989 קרו שתי בעיות. המטבעות האירופאים ירדו, המרק הגיע

ל-3.60 ועיקר היצוא שלנו בנוי על אירופה. הגיע מצב שהריבית במשק ב-1985 בדולרים

הגיע ל-100%, יוה 15%-20% ריבית לחודש, כאשר הדולר לא זז, היתה הקפאה, זו היתה

המדיניות של ממשלת האהדות הלאומית שקמה. בגלל הריבית, פלוס הוצאות מיותרות, פלוס

מוצרים לא רווהיים שנפגעו בגלל בעיות מטבע וכדומה, הגענו להפסד שוטף.

ב-1989 כשפתחנו את מחדש, והיה משקיע אמריקאי שחזרים כסף, קיצצנו בצורה

רצחנית את ההוצאות. איחדנו מפעלים. קיצצנו במיליוני דולרים, ויש נתונים ואפשר

לראות את זה.



בתקופה הזאת נכנסנו לפיתוחים של מוצרים חדשים. אנחנו כבר יותר מ-30 שנה באור

עקיבא, ובכל זאת, עד 1989-1988 לא היו לא שביתות. כמעט 30 שנה שלא היתה אף בעיה

אחת. בימים הכי טובים של המפעל בהיסטוריה לא הגענו למצב שאנחנו נמצאים בו היום

מבחינת צפי הזמנות. אבל אנחנו לא מסוגלים לספק את זה - כמעט 50 מיליון דולר

ליצוא. זה לא טנקים וזה לא יהלומים. אתם יודעים כמה סחורה צריך לייצר בטקסטיל?

יש לנו ערך מוסף של מעל 70%על המוצרים האלה. את רוב הדברים עושים בבית. זה לא

שאנחנו מייבאים ו-5% יש ערד מוסף. מה שקרה בפועל, כשהקיצוץ נעשה, נעשו פיתוח

השיווק וההיערכות החדשח. לו היה לנו עכשיו הון חוזר לחומרי גלם חיינו נוסקים, לא

רק ממריאים.

בהתחלה היו דיונים עם האוצר - באפריל, מאי, יוני, דיברו על כל מיני אפשרויות.

בסוף לא יצא מזה כלום. אמר שר האוצר הנוכחי: תשתדלו להביא משקיע אחר. ניסינו עם

זה ועם זה, ופגשנו את קבוצת פישמן, שמאחוריה עומד ביל סטרן, החברה האמריאקאית

אני שם הון חוזר בלתי מוגבל. כי מה שהרג את חעסק חוא ההון

החוזר. אתם צריכים 15, 20 מיליון דולר? אני רוצה להוציא מהמכונות את המיץ,

שיוציאו מה שיותר. והוא בדק וראה שהדבר הזה הוא סופר-רווחי. הוא אדם זר. הוא הרי

לא היה רוצה להיכנס סתם למיטה חולה אם הדבר הזה לא היה כדאי לו. הוא לא עושה את

זה לשם שמים.

היום צריך להפעיל מייד את החברח הזמנית - - -

היו"ר ע' פרץ;

א' שפירא;

כן.

אנחנו לא נהיה אינטרסנטים. יש לנו אינטרס אחד, שלעובדים ימשיך להיות מקור

תעסוקה בטוח, שהנושים יקבלו מקסימום שהם יכולים, ושהקליינטים יהיו מרוצים. כי בכל

זה מפעל בן 30 וכמה שנים. צריך לסכם את העסקה. מי שיביא יותר - תבוא עליו

הברכה. עם זה או עם אחר. נגמור את זה בזמן הקרוב ואת החברה הזמנית להפעיל מייד.

היו"ר עי פרץ;

כמה כסף אתה חייב היום לעובדים?

אי שפירא;

משכורת אוקטובר שולמה להם. יהיו חייבים להם משכורת נובמבר, שזה עוד יום, ויש

תנאים סוציאליים שחייבים להם, למבטחים. אני חושב שזה כ-3 מיליון שקל.

היו"ר עי פרץ;

אני מבין שמס אחיד זה עוד כמה מאות אלפי שקלים. בערך כ-4 מיליון. אתה מדבר גם

על נתיבות?

אי שפירא;

כל הקבוצה - נצרת, נתיבות, אור-עקביא.



י' אדרי;

האינטרס של אור עקיבא, של הרשות חמקומית, הוא שהמפעלים ימשיכו ויתקיימו.

האינטרס הראשוני שלנו הוא העובדים, ואנהנו סופגים ומתאפקים הרבה מאוד. גם אנהנו

נושים, אבל אנהנו בסוף סדר העדיפויות, למרות שלא אחת אני שואל את עצמי אם אני

צריך לממו גם מים ועוד כנוח דברים. אבל אנחנו עושים את זה, כאשר לנגד עינינו

העובדים.

מר גביש, אני שמה שהגבלתם את עצמכם לתקופת ביניים, כדי שהנושא ייבחן וייחתך.

כי לפני שלושה הודשים היתה ועדת העבודה והרווחה באור עקיבא, וסברנו לתומנו שהנה

יש פתרון ביד, ואני זוכר איד הדברים נאמרו. לצערי הרב זה לא כך.

אני מקווה מאוד שהעסק הזה יעבוד. אור עקיבא לא יכולה לספוג אבטלה בממדים של

35%-40% מהתושבים שלה. כבר היום אנהנו מובילים במקום ראשון.

מה אהוז האבטלה הקיים?

י' אדרי!

19% כמובן שתוספת של 400 מובטלים באור עקיבא מקפיצה אותו ל-30% אבטלה. אני

הושב שזה ללא תקדים בארץ, ואי אפשר לעמוד בזה, כאשר במקביל ממשיכים עולים לזרום

לתוך אור עקיבא.

אני מקווה שההסדר הזה ייצא לפועל. חשוב מאוד, לטובת כולם - גם לטובת משפרה

שפירא, שהשקיעה הרבה מאוד בנושא הזה. לטובתכם שהעסק הזה ייגמר לכאן או לכאן. זה

כבר גורם לרזרבה עגמת נפש לכולנו. העובדים מתוסכלים; הלקם משו1כר משכורות עלובות

מאוד.

כאן אני פונה לנציב מס הכנסה לשקול אפשרות להקל על העובדים של שפירא בתקופה

הקשה הזאת.

מי גביש;

לרובם אין בעיית מס הכנסה. היום, אם אתה נשוי, ואשתך לא עובדת, עד 2,000 שקל

אתה לא משלם גרוש מס. זה מכסה את מרבית העובדים. העלינו את סף המס ככה, שהיום

רווק, עד כ-1.500 לא משלם גרוש מס.

י י אדרי!

חשוב לנו עתיד המפעל. אני מקווה שההסדר הזה, שהוא הסדר ביניים יסתיים מהר

מאוד, ועל הצד הטוב.

הנושא הנוסף, והחשוב לנו, הוא זכויות העובדים. אלה עובדים שכל גרוש חשוב להם.

לא יכול להיות שהם יהיו ללא נושא של קופת הולים ומבטהים. אני מקווה שגם לזה יימצא

פתרון מהר מאוד.

לגבי השאלה למה זה הגיע למה שזה הגיע, אפשר לשבת על זה יום שלם ולהוסיף

נימוקים כהנה וכהנה. אני הושב שזה לא רק בגלל ה"נודניקים", שאלי שפירא דיבר

עליהם. הסיבות שמנית הן סיבות רושובות, אבל לדעתי גם היה ניהול -ואני אומר

בזהירות רבה - לא סביר. אני משתמש בלשון נקייה ועדינה. היה ניהול לא נכון. אני לא

רוצה לנתה את המערכת, זה לא מולפקידי. אני הושב שגם הם הסיקו מסקנות. אבל היו הרבה

דברים שאפשר להסוך גם בנושא של הניהול. אני רוצה להצטרף לתקוות, שהעסק הזה יעמוד

על הרגליים ומהר.



י' שאנס;

אני סומך ידי על כל מה שנאמר כאן. אני רוצה להוסיף כמה דברים. קודם כל, אני

מברך מאוד על ההסדר. הוא טוב מאוד. אני ממליץ שלא ללכת על חודש מראש; לא להיכנס

באופו קטגורי לקביעה שאין ממנה מוצא. אני מסכים שצריך לקבוע תקופת מעבר קצרה, אבל

לא להכניס את עצמנו לסד של חודש. אם זה ייקח חודשיים או שלושה, אני לא חושב

שיפול כאן משהו.

הנושא השני הוא מקור תעסוקה. בנתיבות מועסקים כ-280 עובדים, וזה מקור התעסוקה

הגדול ביותר, יותר מן המועצה. המועצה במקום שני. אין צורך להרחיב כאן את הדיבור

על החשיבות העצומה. רובם תושבי נתיבות. לשמחתי, אחוזי האבטלה אצלנו נמוכים.

הפרסומים בעיתונים כפולים ממה שיש, וזה טוב. אבל זה מקפיץ לנו ב-5%-6%.

לפי מה שנמסר לי אצלנו זה %95 ליצוא. אני מבין שמתוך ה-70% של כלל המפעליס.

המועצה עושה הכל כדי להקל. אנחנו לא לוחצים, לא מנדנדים. והביטוי מיותר לגמרי.

מי שמגיע לו, צריך לקבל. אנחנו משאירים את עצמנו בסוף, עם כל הקשיים.

הדבר הכי חשוב - זכויות העובדים. זכויות סוציאליות, זכויות פנסיה. האנשים

האלה מסכנים מאוד, עם הכנסות מינימליות. תנאים סוציאליים, ביטוח רפואי, וכן הלאה

- לא לשכוח אותם.

עניין נוסף - אני מבקש שלא תהיה שביתה או השבתה. כל יום של שביתה או השבתה

מכל צד גורם לעגמת נפש, לאבדן כספים ולנזקים אדירים.

העובדים חשובים ביותר בתוך המערכת הזאת. לא היו ועיבה שביתות אצל שפירא, בגלל

שהעובדים ראו אחריות כפולה, אפילו מהנחלת המפעל. אני יודע שהיום חלק מהעובדים

נמצא בלחצים, בלחצי דם, בכל מיני מתחים, וזה יגרום להם אולי למחלות. חשתי את

העובדים האלה בכל מיני ישיבות. הבעיה שלהם היתה, שרחשו כבוד לשפירא ולא נקטו

בצעדים כמו כל מפעל אחר, שעשה פעולה מונעת וחשבית. אני יודע שבתקופה האחרונה

ההשבתה באה עקב זה שלא שילמו משכורות בזמן, למרות שהיו התחייבות.

לגבי החודש וחצי - זו מיטת סדום לאלה שעובדים - - -

היו"ר עי פרץ;

זה לא לעובדים, זה לבעלים.

י' יהודה;

אם העובדים לא יקבלו היום את הזכויות שלהם, המוטיבציה שלהם להפעיל את המפעל

ירודה. לכן אני אומר שאסור לתחום את העניין הזה בחודש וחצי.

אי שפירא;

אני מבקש להעיר שבאופן פורמלי לא קוראים לזה "מפעלי שפירא", אלא "מפעלי

קיסריה".

אי צרפתי;

המוסד לביטוח לאומי, בסיוע למפעלים שהגיעו למשבר זמני, בעצם לא פועל בחלל

ריק. אנחנו פועלים לפי אחת משתי אפשרויות, ושתיהן קיימות בחוק ובתקנות שלנו.

האפשרות האחת היא כאשר המפעל נסגר, והעובדים נאלצים להישאר ללא תעסוקה, אם הם



מתייצבים כדין בשירות חתעסוקח, אנחנו משלמים להם דמי אבטלה, כדת וכדין. האפשרות

השנייה, שמופעלת במקרים נדירים מאוד - ועל פי קריטריונים שהממשלה אישרה בזמנו,

בוועדה בין-משרדית שקיימת במשרד העבודה - היא סיוע למפעל כאשר יש זיקה בין הכשרה

מקצועית במפעל לחלק מהעובדים.

היו"ר ע' פרץ;

מה המצב כרגע? גמרתם את כל ההתחשבנות איתם?

ההתחשבנות שלנו עם העובדים לגבי אותם חודשים שבהם הם היום בחופשה ללא תשלום

הסתיימה לגבי העובדים בנתיבות. לגבי העובדים בקיסריה, להערכתי הם קיבלו מעל למגיע

לרום. ההתחשבנות הסופית רק תפחית, או נצטרך לדרוש תשלומים מחלק מהעובדים. מאחר

שבמהלך תקופת החל"ת שולמו לעובדים תשלומים שעל פי חוק צריך לנכות אותם מדמי

אבטלה. בענייו הזה עוד לא נסגרה ההתחשבנות.

אני מביו שזה הוויכוח הידוע על הרישום ואי הרישום.

לא. מדובר על תשלומים שלפי החוק, אם אדם הוא גם מובטל אבל גם מקבל הכנסות

מעבודה, או ממשלה יד, מנכים אותם מדמי האבטלה. באותה תקופה הנהלת המפעל שילמה

לעובדים חלק מהתשלומים.

שי שדיאור;

לגבי הבחירה בין הפירוק והפעלת ביניים עד למציאת רוכש פוטנציאלי, המוסד, מתוך

הניסיון של פירוקים ופשיטות רגל אוחרות, חושב שזה הפתרון הנכון. אבל לוח הזמנים

המוגבל שהממשלה הכניסה את עצמה לתוכו תלוי גם בזה שתלויה ועומדת הבקשה של מבטחים

בבית המשפט המחוזי. הקוץ שבאליה הוא

שהסכום הזה הוא הסכום האמיתי שצריך להבטיח את זכויות

העובדים. ההפרשות הפנסיניות. כי גם אם יקרה ה"ברוך" אחרי זמן, וגם אם יגיעו

למוסד ויקבלו גימלה, היא לא תכסה את כל ההתחייבויות שאמורות היו להיות מכוסות

במבטחים.

אני חושבת שזו נקודה חשובה שצריך לשים לב אליה. זכויות לשנים שעברו. כי

הפתרון של המוסד הוא בסכום מוגבל ולזמו מוגבל. גם אם חס ושלום העסק מגיע לידי

הידרדרות, ולא נמצא איזשהו פתרוו קונקרטי, יש לנו פה איזשהו סכום שהוא אולי לא כל

כך גדול מבחינת החובות הכלליים שעומדים למול הבנקים. מצד שני הוא חוב שבעניין של

זכויות עובדים הוא הכי אקוטי והכי קריטי, ולא נתנו עליו את הדעת כאן.

היום שיא הגמלה הוא 30,020 שקל. זה סכום לא גבוה למי שעובד 20 שנה ויקר לו

דולק מהזכויות. לכן, גם אם יהיו פוזרונות של המוסד, בדיעבד, הקטע של מבטחים תלוי

ועומד היום בערכאות. אמנם הוגשה בקשת דחייה, אבל לא התקבל עליה אישור, לפי מה

שאני יודעת מהיום.

אי שפירא;

עם מבטחים הגיעו לסיכום. הם הגישו בקשה לדחייה לחודשיים. הבעיה ברגע זה היא

שרשות הנמלים הצטרפה לבקשה שלהם; היא עדיין לא מוכנה לדחייה. רשות הנמלים שייכת

למשרד התחבורה.



בענייו הרחבת זמן ההפעלה הזמנית מעבר לחודש, איו בעיה. אבל החברה הזמנית באה

לפתור בעיות עתיד ולא עבר. הומרי גלם ושכר עבודה. אם לא יהיה פתרון לנושים, כפי

שבעסקה עם פישמו, שבה יש פתרוו, או עם גורם אחר, הם יגישו בקשות לעיקולים

ופירוקים וכינוסים למיניהם. אם זה ענייו של כמה שבועות, נוכל למשוך אותם, אבל לא

מעבר לזה. יש סיכון גדול שהלאה יגישו בקשות, ואז, כפי שביטוח לאומי הציג בלשכתו

של מר גביש. כשהתקיימה הישיבה, הסיפור של הסגירה יעלה לקופת ביטוה לאומי סדרי

גודל של 20 מיליוו דולר - דמי אבטלה, וזכויות העובדים.

אי שומר;

כל עוד העניין הולך לכיוון, שלא משרד התעשייה והמסחר, הוא זה שצריך להמציא

קרנות חדשות וכדומה, אז איו לנו מה לומר. אנחנו שותפים לדעה שאפשר להחיות את

המפעל, אבל לא קרנות ממשלתיות.

למרות שאני מעורה בחיים הפוליטיים, אבל אני תמיד מעדיף לקרוא את המדורים

הכלכליים. אדוני היושב ראש, אני מעריך מאוד שאתה כו מקיים את הישיבה הזאת. חשוב

מאוד לדו ו על נושאים אלה לא כשחרב חדה מונחת על הצוואר.

מר גביש, כל הכבוד לך על המאמצים שעשית עד עכשיו. מה שיש צורך לעשות היום

ייעשה אתמול אם ניתו, אבל שלפהות ייעשה היום.

אנחנו מדברים על מפעל שמעסיק אלף עובדים בשלוש עיירות חפיתוח. עשיתי פעם

חשבון - 300 מובטלים בעיירות הפיתוח, כ-3,000 במרכז הארץ. מדובר כאו על כ-1,000

עובדים, אשר חלילה לנו לתת להם ליפול. המדינה תצטרך להשקיע בזה הרבה יותר ממה

שהיא צריכה להשקיע כעת במה שיש להשקיע. צריך ללהוץ שהזרמת הכספים לחברה החדשה

תתבצע מייד. אם לא, הדבר עלול להתמוטט. אם הדבר כפי ששמעתי שמר שפירא אמר - שזה

יצוא של 50 מיליוו דולר לשנה, בעצם 70% מהתוצרת הוא ליצוא - עלינו להתייחס לזה

ברצינות הגדולה ביותר. אני מעריך תכניות, הלוואי שהיינו מקבלים תכניות רבות

ושונות. שמעתי שעומדים ליושקיע בכימיקלים בהיפה כ-70 מיליוו דולר, אבל זה יעסיק

בסך הכל 150 עובדים.

החובות הלוהצים, אשר הם מגבירים את הדאגה, הם הובות למדינה. בצדק או שלא בצדק

- אבל הם הובות. איך מגיעים לחובות כאלה? הייתי מכריע בזמו האחרון בענייו מפעל

שעולה בערך 5 מיליון דולר, ורצו לקחת הלוואה של 560,000 דולר. עשיתי להם חשבון

שבמשך 5 שנים, מקסימום 7. אם הריבית וההצמדה, הם יפסידו את המפעל.

כל הדראמה בנושא הזה של המפעל שהוא כעת מבקש את העזרה של המדינה, היא בגלל

המדיניות הבסיסית של הריבית בבנקים. זה אחד הדברים שאם לא נרפא אותם, מי יודע לאו

נגיע.

אני שמח על האווירה כאו, בהשמעת הדברים. החברה הזמנית לתפעול, כפי שהציג כאו

הנציב, שהיא תופעל ממחר. וזה צריך להיות לתקופה של עד חודש, ולא מעבר לזה. כי

אחרת האנשים יחשבו שכאילו יש אלטרנטיבה יותר טובה לפירוק. אלטרנטיבה לפירוק היא

אסון, לא רק לבעל המפעל, אסון למדינה, אסון לעובדים.

אני רוצה להגיד לך, מר גביש, קצת שבחך בפניך. יש לך קרדיט גדול בביצוע של

דברים גדולים במדינה. הנושא של קבוצת פישמו, או אולי מופיע בינתיים גורם אחר שיתו

תנאים יותר טובים - לעשות את כל הלחצים המקסימליים שיעשו את זה בהקדם. אני רואה

בהומרה רבה אם לא נעשה את כל המאמצים להזק את המפעלים האלה, כי זה בנפשנו, בנפש

אותם אלף העובדים בעיירות הפיתוה.



עי מאיר;

אני רוצה לברך על הכיוון המסתמן לפתרון, כולל אם היה צורך גם להיעזר במדינה.

אנחנו מקימים ועדת שרים למניעת אבטלה, והתפקיד הראשון הוא למנוע את הגדלת האבטלה.

זה יעד מאוד מרכזי בכל המדיניות הכלכלית-חברתית לקראת הבאות.

אין לי ספק שבכל מכירה, בכל מצב. צריכה להיות הדאגה לזכויות העובדים, לתנאים

שלהם. קיבלתי מאוד בחומרה שבסוף הם לא קיבלו שכר של חודש אוקטובר, והם היו

צריכים לשבות עוד פעם. יצא לי אישית לייצג את הוועדה באור עקיבא, אצל הפועלים.

צריך למנוע את כל המצבים האלה, גם אם הם בלחץ. אני מאוד מסכימה שהעובדים זה גורם

הייצור לא מספר 2, אלא הראשון. המשאב האנושי הוא הכוח הכי חשוב שלנו.

לא קיבלתי תשובה משביעת רצון לגבי התביעה העומדת. הנקודה הזאת חשובה לא לגבי

חעבר אלא לגבי העתיד, בהבטחת הפרנסה, הזכויות, לרבות זכויות העבר, אם המעבר - או

מה שלא יקרה בעתיד - לא יעלה יפה.

אני מקווה שבזה יהיה העיסוק האחרון שלנו בסוגיה של המפעלים. אבל נראה את

עצמנו הלאה מחויבים מאוד לכל המאמצים למנוע אבטלה בכל מקום, ולהבטחת הזכויות.

מי גביש!

אני רוצה להדגיש שוב מה שאמרתי בתחילת דברי: אין שום כוונה לממשלה לחזרים

כספים כדי לסייע למפעלי קיסריה. אין לנו שום כוונה לסייע למפעלים האלה, לתת להם

סובסידיות ומענקים, ובמידת האפשר לא למחוק להם חובות. יש הרבה מפעלים במדינת

ישראל, ולהרבה מהם יש חובות, והרבה מהם בקשיים. יש כאלה שיוצאיה מהקשיים, יש כאלה

שלא. אין אפשרות שהמדינה תנהל מפעלים, שחמדינה תסבסד אותם. המדינה נמצאת בתהליך

של הוצאת חברות ממשלתיות, לא בהצלחה בולטת מדי אולי, אבל עם הרבה רצון להפריט

חברות ולא לקחת חברות. אני אומר את זה בשביל לא ליצור ציפיות.

לכן גם נקבע תחום זמן קצר, ובתחום הזה אנחנו מעריכים שאם לא נמצא הצעות

רלוונטיות, אז אין הצעות רלוונטיות. אז נצטרך לחזור לשולחינו - אנחנו לממשלה,

ואנשי הבנקים שבצוות יחזרו להנהלות הבנקים, והם יגידו: מצאנו הצעה מקובלת; או:

אין הצעה מקובלת. זה דבר שצריך להיות חרוט לכל אחד בזיכרון, כי אין פה שום מטה

קסמים שמישהו חושב שבחודש, או חודש וחצי, יש איזו ערובה להצלחה. אין ערובה לשום

הכספים שנכנסים עכשיו מובטחים בסחורות. כך אנחנו מקווים, אם לא יהיה איזה

כישלון בביצוע. אבל בעיקרון הם מובטחים בסחורות, מובטחים בתמורות יצוא, ואין שום

כוונה שהם יעברו להנהלה הקיימת של המפעלים.

כשאומרים שצריך לזרז את העניין. אמרתי איפה אנהנו עומדים. האוצר היה צריך

להעביר אתמול או היום בקשה לוועדת הכספים. אתם, חברי הכנסת, תנסו לאשר את הבקשה

מחר ככל האפשר ברגע שהיא מגיעה. אם לא היינו חושבים שהבקשה היא טובה לא היינו

מגישים אותה. בוועדת הכספים, כמו בכנסת בכלל, יש אנשי פוליטיקה שיש להם אינטרסים

שונים ומגוונים. צריך גם בזה לעזור ואת זה לעשות.

עוד דבר צריך לזכור. ההצעה של כל מציע, פישמן או ארד, יכולה להיות מקובלת על

חלק גדול של הנושים. אם היא לא תהיה מקובלת על כולם, היא לא תעמוד. לא כל הבנקים

שותפים בהסדר הזה. יש בנקים שלא הסכימו להיות שותפים בהסדר ולחזרים הון חוזר

נוסף. אני לא רוצה להגיד שמות, זה לא מעניין כרגע. הבנקים האלה הם כרגע בהסכמה

שבשתיקה. הם מוכנים ליגות עם פרעון החובות שלהם ולראות אם העסק עובד. אבל הם לא

נכנסו להסדר. כל בנק כזה יכול לטרפד מהר כל עסק. לא רק בנק - כל נושה אחר.



מי פרוש;

אין אפשרות ללחוץ על הבנקים?

מ' גביש;

הבנק הוא מוסד עסקי. אחת הסיבות שהבנקים חיום כושלים היא שהממשלה לחצה עליהם

לתת לחקלאים, לתת לאלה ולאלה. מרבית הבנקים בהסדר. מי שלא בהסדר,

הוא בהסכם שבשתיקה. אבל אם הממשלה תתחיל לנוזל את הבנקים, שגם את זה היא עושה,

לצערי, וגם את חברת שפירא, וגם את "כור", וגם את הקיבוצים - לא נצא מזה.

בענייו מבטחים. אמרתי למזכ"ל ההסתדרות שההסתדרות צריכה לתת את חלקה בדיוק כמו

יושאר. ובמבטחים זה של ההסתדרות. הברפלד קיבל את הבקשה. הם הגישו בקשה לדחייה. אני

פונה עכשיו לחבר-הכנסת עמיר פרץ, יושב ראש הוועדה, ומציע שאתה תפנה לשר הממונה על

רשות הנמלים. אם מדובר בדחייה לחודשיים, שמבטחים הסכימה, והיא נושה הרבה יותר

קשה, כי זה באמת זכויות העובדים, אז רשות הנמלים, בכל הכבוד, על מס הנמלים

שחייבים לה, יכולה להסכים לא לביטול, אלא לבקשת הדחייח. אם תיקח את זה על עצמך,

תהיה בזה תרומה, ואז אנחנו נתנו, והבנקים נתנו, וההסתדרות ושפירא וכולם, וגם יושב

ראש ועדת העבודה והרוורה נתן את שלו.

היו"ר עי פרץ;

חשוב מאוד היה לקיים את הישיבה. אני בטוח שיש פה הרבה גורמים שהיו וקרים להם

פרטים. איו לי ספק שכל אחד יחזור היום למקום מושבו ולשולחיו ויוכל להתייצב

אלה הדברים, אלה הנושאים, זה מה שניתו לצפות ומה

שאפשר לעשות.

אני רוצה לברך את הממשלה על המודל החדש שהולך ומתפתח, של מסגרת זמנית מפעילה,

שאולי נותנת סיכוי למפעלים. לפעמים החודש וקריטי הזה שמתווכחים בו הוא חודש

שמפיל את העניין כולו. עד היום הצלחנו להכניס רק את ביטוח הלאומי כגורם שסייע

במקצת להחזיק את העובדים בצורה זו או אחרת. הוצאנו לחופשות ללא תשלום. יוסדרים שלא

חייבו מערך של פיטורים וניתוק ביחסי עובד-מעביד. איך זה משתקף בדו"חות של הביטוח

הלאומי, זה ענייו אחר. בטוח שזה היה גורם מסייע. זה נתו איזשהו אורך נשימה.

המסגרת החדשה נראית הרבה יותר רצינית, היא מסגרת כלכלית מוגדרת, ברורה, עם משימות

ברורות ליולוטין, עם לוח זמנים קצוב, וזה חשוב מאוד.

גם אני חושב שאין טעם ללחוץ ולבקש את הארכת רותוקף. הארכת תוקף יוצרת תחושה

קשה אצל הנושים, ואי אפשר לדעת מאיזה מקום ייצא איזה קבלו ומחר תמצא אותו עם

100,000 שקל מעמיד את כל העניין בבית משפט. חודש ימים זה לוח זמנים שכל הצדדים

צריכים לדעת מה עתיד המפעלים, מה עתיד העובדים.

אני רוצה לבקש בקשה אחת; בימים שבהם המסגתר תתחיל לפעול תהיה בכל זאת כניסה

של כסף נוסף, שמגיע ממכירות שנתבצעו קודם.

אי שפירא;

יש סחורה בתהליך. שעוד לא גמרו אותה.

היו"ר עי פרץ;

למרות שהמסגרת פועלת כמסגרת של הכנסות מול הוצאות, ופועלת על פי ה חודש הנתון

שבו היא פועלת, יש כניסה של כסף, וכדאי מאוד לצמצם את ההובות לעובדים. שלא יתברר

פתאום שמצד אחד המסגרת מפעילה את המפעלים, ומצד שני, בגלל הענייו המשפטי, ההכנסות

בורהות להן.



א' שפירא;

בהפעלה הזמנית הזו יהיה חייב להיות ברור שמה שנכנס נכנס לחברה הזמנית.

אבל מה שמכרת לפני חודש, אתה מקבל את התשלומים כבר היום.

מי גביש;

דולק גדול משועבד לחברה לסיכוני סיור חוץ. מה שלא משועבד צריך ללכת בעדיפות

ראשונה למבטחים.

שי שדיאור;

נניח שבשלב יותר מאוחר תהיה קניה של איזשהו משקיע, אחד הדברים של רוב

המשקיעים, לפחות מהניסיון שלנו, הוא שהם רוצים לקרות את המפעל "נקי" - זכויות

העובדים, זה לא העסק שלהם. לכו, כמה שינקו את העניין הזה, המכירה תהיה יותר

מוצלחת.

היו"ר עי פרץ;

מר שפירא, אנחנו מבקשים מאוד, שחלק מההכנסות שמגיעות היום בגין מכירות בתקופה

קודמת יועבר לטובת זכויות העובדים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;15)