הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 13

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. כ"ט בתשרי התשנ"ג (26 באוקטובר 1992). שעה 09:00

נ כ ח ו -

ע' פרץ - היו"ר

נ' בלומנטל

ת' גוז 'נסקי

שי גוטמן

ח' דיין

בי טמקין

י' כץ

ל' לבנת

" לס

די מנע

ע' מאור

י' שפ'

מוזמנים; חבר- הכנסת ש' בוחובוט

די עברי - מנכ"ל משרד הבטחון

מ' פלד - יועץ שר הבטחון לתעשיות

אי אורן - ראש מנה"ר, משרד הבטחון

אי טוב - היועץ הכלכלי במשרד הבטחון

די ועיש - עוזר מנכ"ל משרד הבטחון

בי פפרמן - מנהל הרשות לפיתוח כוח-אדם,

- משרד העבודה והרווחה

נ' גלעד - סגן מנהל אגף התקציבים, משרד האוצר

ע' לוי - אגף התקציבים, משרד האוצר

א' אוריאן - אגף המתכת, משרד התעשיה והמסחר

ג' חביליו - שירות התעסוקה

נציגי התעשיה הצבאית;

י' דרומי - המשנח למנכ"ל התעשיה הצבאית

שי חבשוש - יושב ראש ועד עובדי התעשיה הצבאית

ע' שמעיה - ועד עובדי התעשיה הצבאית

ח' צווייג - ועד עובדי התעשיה הצבאית

ג' שפיצר - ועד עובדי התעשיה הצבאית

ש' עובדיה - ועד עובדי התעשיה הצבאית

מ' קרת - מנכ"ל התעשיה האווירית

ד"ר מ' דביר - המשנה למנכ"ל התעשיה האווירית

ח' כץ - משנה למזכיר ארגון עובדי

התעשיה האווירית

ר' חתם - יושב ראש מועצת העובדים

ח' בן-צבי - מ"מ מנכ"ל רפא"ל

א' המאירי - יושב-ראש המחלקה לאיגוד מקצועי.

מועצת פועלי חיפה

א' דרוקמן - נציג הוועד

מי חופר - נציג הוועד

ד' דוידי - נציג הוועד

א' וגנר - נציג הוועד

י' זיירמן - נציג הוועד

ר' סמילנסקי - נציג הוועד

מזכירת הוועדה; א' אדלר

קצרנית; מ' הלנברג

סדר-היום; השפעת הפיטורים בתעשיות הבטחוניות על הגברות האבטלה

בוקר טוב. למרות שאנחנו יודעים שיש שיבושים בתנועה וגם מי שהוזמנו לישיבה זו

וטרם הגיעו לכאן נובלים עכשיו בפקקים שנתקעו בהם בדרכם לכאן, אני פותח את הישיבה.

בראשית דברי אני רוצה להביע בשם חברי הוועדה צער על כד שבבוקרו של היום שבו

נפתחת הפעילות הדמוקרטית במדינת ישראל אנחנו מתבשרים על אירועים קשים שמעיבים על

כל השאלות האחרות. בשם הנוכחים אני רוצה להעביר תנחומים למשפחות האבלות ולאחל

החלמה לפצועים.

לפני פתיחת הדיון בנושא שלשמו מתכנסת הוועדה היום אני רוצה לומר שאנחנו

נמצאים בפתיחת מושב החורף, שבוודאי יתבע מהוועדה הזאת מאמץ גדול בהתמודדות שלה

בשאלות שיעמדו לפנינו בחודשים לקרובים.

במושב הקרוב נצטרך להיות הוועדה שתאמר את דבריה בכל השאלות הנוגעות לתעסוקה

ובהתמודדות בשאלת מעמדו של השקל לעומת מעמדו של האדם העובד במדינת ישראל. נצטרך

להיות המסגרת והמקום שבו העובדים במדינת ישראל יוכלו להציב את עבודתם כערך החשוב

ביותר למדינת ישראל.

היום נקיים דיון בשאלה מורכבת מאד, שיש לה השלכות לטווח קצר ולטווח ארוך. מאז

ומתמיד התעשיות הבטחוניות היו כאלה שפרט לעובדה שהן סיפקו תעסוקה ישירה לעובדים

רבים בהן, הן גם קבעו את יכולת ההתפתחות הטכנולוגית של כל המערכות במדינת ישראל,

בתחומים רבים מאד; הן קבעו כיצד תהיה מורכבת התעשיה והן נתנו תשובה להרבה מאד

שאלות לאומיות שלא נגזרות מתפקידן הישיר.

אנחנו מקיימים דיון בשאלה חשובה מאד ובשעה חשובה מאד.

אני רוצה להודות למנכ"ל משרד הבטחון שהתפנה והגיע אלינו להשתתף בישיבתנו

היום. באותה נשימה אני מביע ביקורת קשה מאד על האוצר, ללא כל קשר לביקורת שמתח

ראש הממשלה. אנחנו מכבדים מאד את הפקידים ואת הרפרנטים של משרד האוצר שנמצאים

כאן. עם זאת, כשמנכ"ל משרד הבטחון מתפנה כדי להיות איתנו, מן הראוי שכך ינהג גם

מנכ"ל האוצר. השאלה שאנחנו מבקשים לדון בה היא לא של משרד הבטחון בלבד אלא גם של

האוצר.

אני מבקש שיישלח מכתב למנכ"ל האוצר. לא נוכל להשלים עם כך שהפקידות הבכירה

ביותר באוצר תשלח לכאן פקידים, שאני מעריך אותם, אלא צריכים להיות כאן גם מקבלי

ההחלטות.

מכיוון שיכול להיות שבישיבה כזו נשמע דברים ולא נגיע למסקנות, אני מבקש

שנשתדל להתמקד בבעיות המרכזיות. אם יש הצעות - נשמה לשמוע אותן. בישיבתנו היום

נדון על כל התעשיות, שלא כמו בעבר שקיימנו ישיבה על כל תעשיה בנפרד.

בבקשה, אדוני מנכ"ל משרד הבטחון.

ד' עברי;

המצב בשוק הבטחון בכלל הוא אחת הסיבות העיקריות למצבן של התעשיות הבטחוניות

שלנו. בעולם יש ירידה בתקציבי הבטחון, התחרות בשוק גדולה והתחרות שלנו נעשית קשה

וצריכה להיות אטרקטיבית. יש מדינות שיש להן תעשיות שהאטרקטיביות שלהן נמוכה

והייצוא הבטחוני שלהן קטן. יש תעשיות שהן אטרקטיביות אבל לאור מלחמת המפרץ חל בהן

שינוי.

ואני מבקש לציין גס שיש ירידה בתקציב הבטחון שלנו. ב-1984/85 היתה ירידה

דרסטית. מאז השינויים לא היו כל כך גדולים.



אנחנו מדברים על תכנית 1993. כאן יש ירידה בתקציב הבטחון בסכום של 250

מיליון ש"ח. אני יכול להסתכן ולומר שעיקר הבעיה תהיה בייצוא הבטחוני. זו אחת

הבעיות העיקריות של התעשיות. הייצוא הבטחוני של תע"ש בשנת 1987 חיה בסכום של

כ-340 מיליון דולר, ובשנת 1990 היא ירד לכ-265 מיליון דולר. חתימות החוזים בתע"ש

בשנת 1987 היו 424 מיליון דולר ובשנת 1990 ירדו ל-208 מיליון, וב-1991. ל-204

מיליון. המגמה היא ירידה רצינית מאד במוצרים של התע"ש. המוצרים של תע"ש הם פחות

אטרקטיביים בחוץ.

בתעשייה האווירית אין ירידה בגודל כזה.

מעבר לזה, כדי להתחרות בשוק חייבים להתייעל. בשנות ה-80 הראשונות התעשיות

הבטחוניות שלנו, שמכרו 40-45 אלף דולר לעובד היו עדיין רווחיות. בשנים האחרונות

החל ,1989- 1990- תעשיות בטחוניות שלא מגיעות ל-90 אלי דילר לעובד הן לא רווחיות.

משמעות הדבר שאתה שצריך לקבל כפול הזמנות כדי להחזיק את העובדים.

ויש שינוים בתעשיות היי-טק. בשנות השמונים היתה עלייה בייצוא. בשנת 1987

הייצוא הבטהוני שלהן היה כ-1.3 מיליארד דולר. ב-1990 חוא עלה ל-1.6 מיליארד, אבל

זה לא הספיק כדי שהתעשיות האלה יוכלו להתמודד עם הבעיות שנוצרו.

יש היום מוצרים, תחמושת ומוצרים פשוטים אחרים, שאין להם ביקוש בשוק. לא אומר

שאין צורך בתחמושת אבל היות ויש ירידה בסדרי הכוחות ובחילות והמלאים שיש מתחלקים

בין כוחות אחרים, התחמושת שיש מספיקה ליהידות רבות יותר ולכן לא מוסיפים לקנות.

אם יש מערכות אלקטרוניות לכך וכד טייסות, הרי אם מפהיתים במספר הטייסות - צריד

פהות מערכות.

ויש הנושא של עלות העבודה. לשוק העולמי נכנסו הרבה מדינות שעלות העבודה

והשכר בהן נמוכים והן יכולות להיות יותר אטרקטיביות, ביהוד במוצרים לא מתורגמים.

ונכנסו לשוק גם תעשיות היי-טק שמוכרות במהיר העלות בלבד, כדי להחזיק את

האנשים. הן מתמודדות בכל מקום. אם בעבר לא היו מתחרים אמריקאים, היום הם נמצאים

בשוק, והם אטרקטיביים. האטרקטיביות של המוצרים ומהיריהם, אלה מהווים גורם עד כמה

נוכל להצליה בייצוא.

נושא של הסבה למוצרים אזרחיים. שנתיים-שלוש, אולי יותר, מדברים על הסבה

למוצרים אזרחיים. יש תעשיות שמצבן קשה והן צריכות לפטר עובדים, זאת אומרת לשלם

פיצויים. לכן קשה להן לשריין כספים להשקעות כדי לפתה ולהיות אטרקטיבים.

כלומר, ההשקעות והסיכונים העסקיים יותר גדולים מראש כשמדברים על מאות מיליוני

דולרים מכירות, זאת אומרת מאות אלפי דולרים בהשקעות, וזה אין.

היתה הצעה להשקיע מיליארד והצי דולר להסבה למוצרים אזרחיים, בכוונה שמרכיב

המוצרים האזרחיים יתחיל לקבל סל יותר גדול. אין כוונה שכל התעשיה הצבאית תעבור

הסבה. יש כוונה לשמור תעשיות בטחוניות בהתאם לצורך.

כדי למנוע פיטורים נעשה נסיון לגייס למוצרים אזרחיים. אם היה אפשר להגיע

ל-30%- 20% מוצרים אזרחיים, אפשר היה לצמצם את הפיטורים בשיעור הזה.

השוק הבטחוני ימשיך להיות בעייתי. אנחנו שומרים על מכירות בייצוא הבטהוני כמו

לפני שנתיים. למעשה היינו צריכים לגדול כדי לשמור על העובדים.

יש לנו תכנית אסטרטגית להמש השנים הבאות, בנושא מערכת הבטחון. יש תכנית

רב-שנתית שאותה מעדכנים כל שנה.



אין מישהו שיכול לחזות מה יהיה לגבי השוק הבטחוני החיצוני ב-199/96. בשנים

האחרונות חלו שינויים קיצוניים. מי שחושב שתכנית אסטרטגית היא אמינה ומי שחשב

שבשנת 1987 ואה יכול היה להכין תכנית, אלה טועים. כשמדברים על תכנית אסטרטגית,

בנתח של תקציב הבטחון, יש מקדם של 10-20%. אשר לנושא של ייצוא בטחוני, לדעתי יהיה

קשה מאד לחזות לשנים הבאות.

מה שמדינת ישראל צריכה שיהיה לה למלחמה, מה שהיא צריכה בראיית הבטחון - זה מה

שמופיע בתכנית הבטחון. אם רוצים לשריין לקו אסטרטגי, צריך להוריד או לבטל משהו

אחר. אם רוצים קווים אסטרטגיים זאת אומר לבטל במקום אחר או להפחית במקום אחר.

תכנית 1993. התכנית עדיין לא מסוכמת, כי יש דיונים בתוך מערכת הבטחון.

לתעשיות הגדולות יש מושג יותר קרוב להיקפים מאשר לפרטים בפרוייקטים. תקציב הבטחון

קוצץ ריאלית לעומת 1992. ב-250 מיליון ש"ח. נוסף לכד מוטלות על הבטחון עוד כמה

מעמסות - הפעילות בלבנון ובשטחים - שגרמו שהקיצוץ בתעשיות הבטחוניות יהיה יותר

גדול. ויש מעמסה נוספת שלצערנו הרב גדלה כל שנה - נכים ושיקום. משפחת השכול גדלה

והולכת והעומס שנוצר מופהת מתקציב למעשיות הבטחוניות. להערכתנו, יהיה השנה קיצוץ

של 350 מיליון ש"ח.

היו"ר ע' פרץ;

כל הלחץ יוטל על התעשיות.

ד' עברי;

לצערי, כרגע, לפי התכניות זה הכיוון. המעמסה על התעשיות תהיה 350 מיליון

ש"ח.

הייתי אומר שכרגע יש מעטפה כללית בנוגע לקיצוץ. יש מושגים לא מדוייקים לגבי

כל תעשיה. הסיכום יהיה בסוף חודש דצמבר.

היו"ר ע' פרץ;

האם לכם, משרד הבטחון, יש הערכה לגבי המספר הכולל של הצמצום בעובדים? האם יש

הערכה שאתם מציגים אותה לתעשיות?

ד' עברי;

350 מיליון ש"ח, אפשר להעריך כמה זה שווה ערך לעובדים. בתעשיות יהיו קיצוצים

מעבר לכך.

לי לבנת;

יש לכם הערכות?

די עברי;

תכנית העבודה לא נסתיימה. עדיין לא נגמרו הדיונים. כל מספר שנאמר הוא רק

הערכה.

היו"ר עי פרץ;

תודה למנכ"ל משרד הבטחון. נשמע את דבריו של יוסף דרומי, המשנה למנכ"ל תע"ש.



י' דרומי;

מנכ"ל משרד הבטחון ציין בדבריו מה הם הקשיים שיש היום בשוק העולמי ומה רם

הקשיים בשוק הבטחוני בעיקר לגבי התעשיה הצבאית שלנו, שעיקר הייצוא שלה היה

תחמושת. הצריכה של השוק הזה קטנה ב-150 סיליון דולר בשנה, אני מדבר על ייצוא,

לעומת שנים קודמות.

לעונות זאת, הכמות המוצעת לשוק הזה היא גדולה ואם אנחנו רוצים להתחרות ולא

להפסיד, זה מחייב אותנו להתייעל, ובצורה דרסטית. חלק מהתכניות ומהציפיות שהיו לנו

לא התממשו וזה מחייב אותנו להיערכות מחדש. זה מחייב פיטורי עובדים, איחוד

פונקציות ואיחוד מפעלים כדי להקטין את ההוצאות. אנחנו נמצאים היום בעיצומה של

תכנית הבראה כדי להגיע למספר מועסקים נכון לפי הזמנות שתהיינה, וההזמנות קטנו.

היו"ר ע' פרץ;

קיבלתם הודעה מה היקף וקיצוץ?

י' דרומי;

כו.

ד' עברי;

לא מישהו מלמעלה מודיע כמה לקצץ.

היו"ר ע' פרץ;

בכמה משתתף משרד הבטחון, בתמיכה שלו בתעשיה, ברכישות, וכמה הוא מתכוון לקצץ?

ד' עברי;

תע"ש והתעשיה האווירית הן חברות בע"מ, חברות עצמאיות עם דריקטוריונים, הם

מיוליטים rv3יום צריכים לעשות בהתאם למצב השוק והמכירות.

היו"ר ע' פרץ;

האם יש תכנית לצמצם ברכישות מסויימות?

ד' עברי;

עכשיו עובדים על זה.

היו"ר ע' פרץ;

זה יבוא בחשבון בתכנית העבודה הצה"לית.

י י לה;

זה קניות.

לי לבנת;

השאלה כמה יקנו.

350 מיליון. זה קיצוץ ישיר בתעשיות.

לי לבנת;

כמה מתוך זה בתעשיה הצבאית?

עדיין אינני יודע. אנחנו לא יודעים חלוקה מדוייקת על תע"ש, התעשיה האווירית

ורפא"ל. אני מדבר על כל השלושה - 350 מיליון. זה מתוך סכום של 2 מיליארד ש"ח

הזמנות לשלושת הגופים.

עיקר וקיצוץ הוא בייצוא. עיקר לקיצוץ נובע מהזמנות חיצוניות ולא מהזמנות של

משרד הבטחון. עדיין אין פירוט של סוג המוצרים, שגם הם מכתיבים את מספר המועסקים.

תלוי מהו סל והזמנות.

וקיצוץ הזה יביא להיערכות מחודשות שתגרוס לצורך באיחוד מפעליס ואיחוד

פונקציות. ההערכה היא שהיקף המכירות יהיה קטן מזה שתוכנן לפני חצי שנה. כלומר

אותם דברים שתוכננו והיו ציפיות שיגיעו, לא התממשו

ניסינו להיכנס למספר מוצרים אזרחיים, לא בהצלחה רבה. הבעיה היא לא פשוטה.

בנינו מפעל לבתים מוכנים שבגלל עודף הבנייה שיש כיום נמצא למעשה בשיתוק ובחודש זה

הוא מסיים את ההזמנה האחרונה שלו, לא תהיינה הזמנות חדשות והמפעל יצטרך להיסגר.

במקום הזה מועסקים היום 125-120 איש שמחציתם הועברו אליו מקווי ייצור של תחמושת.

הפיטורים יקיפו, לצערי, כמעט את כל חלקי הארץ, גם את ירושלים וגם את מרכז

הארץ, גם אזור חיפה - מדובר על המפעל בטירה - וגם מקומות מרוחקים יותר כמו מעלות

וקרית-שמונה.

היו"ר עי פרץ;

כשמדובר על עובדים, אנחנו מבקשים לקבל פרטים ברורים ובהירים. בשבילנו זה ענין

מהותי.

י' דרומי;

התכנון המקורי לפני חצי שנה היה, צריך לדבר על 7,000 עובדים בתע"ש עד סוף

השנה. מספר העובדים היום כ-7,700.

שי בוחבוט;

יש לכם תכנון?

י' דרורי;

לפי התכנון שהיה לנו לפני חצי שנה היינו צריכים להגיע לכ-7,000 עיבדים. זה

אומר כ-700 עובדים פחות לעומת מצבת כוח אדם העכשווי. לאור השינויים המתוכננים

לשנת 1993. צמהצום צריך יהיה לחיות כפול. תכנון לא קיים. תכנית ההבראה הכוללת

תוגש כנראה בשבוע הבא.

כדי שהדברים יהיו ברורים, אני רוצה לסכם. על פי תכנית העבודה של השנה הקודמת

הייתם צריכים להגיע למספר של 7,000 עובדים. לא הגעתם למספר של 7,000 עובדים. היום

יש לכם 7,700 עובדים. אתה צופה שלאור הקיצוצים בשנה הבאה יהיה צמצום נוסף של עוד

800 עובדים. אני מבקש לשאול, כשאתה מדבר על מספר העובדים, האם כולם עובדי תע"ש?

האס זה כולל קבלנים או לא?

י' דרומי;

וזמספר של כ-7,700 עובדים כולל 250 עובדי קבלנים.

היו"ר עי פרץ;

נעבור לשאלות הבהרה בלבד, שישאלו חברי הכנסת.

1. יש לכם תכנית הבראה? 2. בעבר טענתם שהפיכת תע"ש להברה בע"מ תציל ותפתח

את התעשיה הצבאית.

י י כץ!

האם יש לכם חלוקה, אפילו גסה, של תכנית וקיצוצים ביו אזורי הארץ?

י י לס;

מה התפוקה לעובד בתע"ש היום, ומה היא תהיה לדעתכם לאחר תכנית ההבראה?

האם וזכנית ההבראה כוללת רק צמצום במספר העובדים או שיש בה גם מרכיבים איורים,

ואם יש כאלה - האם בעקבות זה לא יהיה צמצום נוסף במספר העובדים?

שי גוטמו;

רואם יש מדיניות ברורה את מי מפטרים? האם כשמפטרים אין הרס של התעשיות בגלל

פיטורי אנשים לא נכונים? צריך לתת על זה את הדעת ביהוד לגבי רפא"ל. האם יש מגבלות

בטחוניות שמערכת הבטחון מטילה על התעשיה הצבאית כשמדובר בייצוא?

ב' טמקין;

לאור נסיונכם להסבה לשוק האזרחי, האם יש לכם תכניות אחרות באותו כיווו של

הסבה לשוק האזרה' ?

י י דרומי;

הכנת תכנית ההבראה עומדת להסתיים. ראש הממשלה הקים ועדה מי ורודת בראשותו של מר

ברודט. התכנית צריכה להיות מוגשת עד סוף ההודש למועצת המנהלים כדי שהיא תאשר אותה

ואחר-כך היא תועבר לוועדה שהזכרתי. הוועדה, לאחר שתבדוק את התכנית, תגיש אותה

לוועדת השרים שתאשר אותה. בתכנית מדובר על השקעות שהתעשיה הצבאית מבקשת שייעשו

על-ידי הבעלים, זאת אומרת ממשלת ישראל, כדי לעבור לתהומים אחרים ולהבראת תע"ש.

לפני חצי שנה היתה תכנית אבל בגלל השינויים שחלו בשוק ואחרי בדיקה מחודשת הוכנסו

בה שינויים. הדרישה הימה שתהיה תכנית לכל מפעל ולא לכל המערכת. אני חושב שהתכנית

תביא לכד שיהיה צורך לסגור מפעלים שאיו בסיס שהם יגיעו לאיזו ו.



אשר לתפוקה לעובד. התכנית מדברת שתהיה תפוקה בין 90 ל-100 אלף לעובד. בהיום זה

פחות. אין הכללה. יש מפעלים שבהם התפוקה מגיעה ל-120 אלף.

יי לס;

כמה זה בממוצע?

י' דרומי;

60 אלף, לא יותר.

ד' עברי;

היום.

עד היום לא היו פיטורים מרצון אלא פיטורים בהתאם לצורכי העבודה. הפיטורים

היו רק בהסכמה ולא לפי רצון. כדי לא לאבד את הטובים לא איפשרנו פיטוריהם של אנשי

מפתח. זה בניגוד למה שנעשה ברפא"ל, ששם כל מי שרוצה יכול היה לצאת.

אוזר להסבה למוצרים אזרחיים, קו בנייה או תכניות אחרות. הגענו למסקנה שנלך רק

לתחומים שבהם במסגרת הטכנולוגיה שלנו. עזבנו את הדברים השוליים נשארנו בעיקר

בשני תחומים שאחד מהם הוא - למרות שזה עדייו לא מביא רווחים - אביזרים לתעופה

אזרחית בשטח של כימיה אזרחית שהיא דומה לכימיה צבאית. היום אנחנו עובדים על מיתקו

רב-תכליתי שמוקם, בהשקעה שקיבלנו ממשרד התעשיה והמסחר, כדי לפתח את התחום הזה של

הכימיה.

ד' עברי;

תכנית ההבראה בנויה על כך שיהיה סיוע ממשלתי מסיבי בסכומים גבוהים. עדייו לא

סוכם עליהם סופית. תכנית ההבראה אומרת שצריך להגיע לאיזוו כלכלי. תע"ש לא מפטרת

מפני שהיא רוצה. אם לא תגיע ל-90 אלף דולר לעובד היא תפסיד. זו הבעיה. אם לא

מכירות יותר גדולות לייצוא צריך לפטר אנשים.

בוודאי ששוקלים את מי מפטרים. צריך להיות ברור שאם לא מפטרים פה, מפטרים

במקום איור. יש כאו כלים שלובים. פחות עובד פה זה על-חשבון מישהו אחר.

שי בוחבוט;

איזה מפעלים סוגרים בתעשיה הצבאית?

ד' עברי;

יש צוות היגוי בעניו זה.

שי בוחבוט!

אני חבר בוועדת הכספים. שם אני שומע דברים אחרים מאלה שאני שומע פה. היה

סיור ברמת השרון. הוצגה תכנית הבראה. שאלנו שאלות וקיבלנו תשובות אחרות, לא כמו

אלה ששמענו כאו. מדאיג אותי שתכנית ההבראה היא לא תכנית הבראה. הפיטורים בתעשיה

הצבאית זה ריצת אמוק.

אני מתחייב שמה שנאמר פה זה הנכון. אני מבקש לא להטיל בזה ספק ולא להטיל בזה

דופי.

ש' בוחבוט;

אני לא מטיל דופי. אני אומר שהשתתפתי בישיבה של ועדת הכספים ברכות השרון ושם

נאסרו דברים אחרים. נאמר שם שלא יהיו קיצוצים ולא ייסגרו מפעלים. פה אני שוסע

מנגינה אחרת. כל יום משנים את המנגינה וזה מדאיג אותי.

היו"ר עי פרץ;

אחת הבעיות שאנחנו מכירים ונצטרך לעסוד עליה בוועדה הזאת, היא שבאים לכאן

מפעלים, מביאים תכנית הבראה הכוללת פיטורי עובדים ומתחייבים שזו תכנית הבראה

סופית, אלא שאחר-כך יש עוד תכנית ועוד תכנית ועוד פיטורים. התרעומת של חבר הכנסת

בוחבוט לא מטילה דופי בדברי המנכ"ל.

ד' עברי;

אני מוכרה לומר שמאז שהיו פיטורים היו שינויים, למשל התקציב שקוצץ ב-250

מיליון ש"ח. האם מישהו חושב שקיצוצים כאלה לא יבואו לביטוי בשטחי יש שינויים בשוק

ויש שינויים בתקציב. יהיה תקציב יותר גדול - אשמח להגדיל את התקציב לתעשיות.

היו"ר עי פרץ;

מנכ"ל התעשיה האווירית, בבקשה.

מי קרת;

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו על-ידי מנכ"ל משרד הבטחון לגבי מצב השוק. אני

חושב שידוע שהשוק הבטחוני בעולם הצטמצם בשנתיים-שלוש השנים האחרונות בצורה חריפה

מאד, וזה טרם הגיע לסיום. חלק מהשווקים של מדינת-ישראל, של מערכת הבטחון

הישראלית, שווקים מסורתיים שהיוו נדבך חשוב מאד בתעשיות הייצוא שלנו, הולכים

ונעלמים, גם בגלל קיצוצים באותן מדינות, גם מפני שהן עוברות תהליך של שינו י במערך

הבטחוני וגם מפני שיש להן אפשרות לרכוש במדינות אחרות שבהן הן לא היו יכולות

לקנות קודם.

המצב הזה גורם לתחרות חריפה מאד על כל פיסת עבודה מהשוק החיצוני. אם בעבר

היו מתחרות שתים-שלוש חברות בעולם על מכרזים, היום התחרות היא של שלושים-ארבעים.

מכיוון שהתעשיה באירופה ובארצות-הברית עוברת תהליך של קיצוצים חריפים, כושר

התחרות שלהם והרצון שלהם לשרוד לוחץ בצורה חריפה על מחירים, ובמקום שאנחנו זוכים,

המחיר שלנו הוא כזה שלא תמיד יש לנו רווח מספיק כדי להתקיים ולהתפתח ולהשקיע חלק

מהכספים. העלויות שלנו גדלות בדולרים וכתוצאה מזה כושר התחרות שלנו, אפילו מול

המתחרים המערביים, קשה, שלא לדבר על תחרות מול תעשיות במזרח. כושר התחרות שלנו

הולך ונשחק. לתעשיה בארץ יש כמה בעיות. היא נמצאת באזור לא בטוח ויש גם חרם

ערבי, אלה סיבות שלא מריצות את הקליינטים אלינו.

גם לאחרים יש מוצרים טובים. יש שאלה אם אנחנו יכולים להציע מחיר זול יותר

משמעותית, ב-%20-25. היום אנחנו לא במצב כזה. כשאנחנו מתחרים אחד על אחד מול

חברה אמריקאית, יש לה עוד יתרונות שלנו איו אותם. אותו דבר צרפת ומדינות אחרות שם

הממשלות תומכות למימוו ייצוא. לנו את את זה, וזה לוחץ.



התחום האזרחי. להתעשיה האויירית, בשונה למודל בתע"ש, יש סל אזרחי יותר נרחב.

אנחנו בעיצומה של תכנית רחבת היקף לעבור באופו מאסיבי עוד יותר לכיוון השוק שלנו

למוצרים אזרחיים. זה תהליך ממושך הדורש השקעות די כבדות.

אני רוצה לומר שהתעשיה האווירית החליטה החלטה אסטרטגית, שבנושא אזרחי הי

מתרכזת רק בדברים שנוגעים לטכנולוגיות שאנחנו מכירים אותן. יש לנו הצלחות

מסויימות גם בשוק האזרחי.

אני מבקש לציין שגם השוק שוק האזרחי עובר משבר דומה לזה שעובר השוק הצבאי.

אדגבר על שוק התעופה. אנחנו שומעים ורואים יותר שחברות תעופה מתרוששות. הזמנות

מיצרנים גדולים בעולם ירדו בצורה דרסטית בשנתיים האחרונות. אם קודם היה תור של

חמש-שש שנים לרכישת מטוס, התקופה הזאת כרותה וזה לוחץ על הזמנות. בסך הכל יש תקופה

קשה גם בשוק האזרחי. אנחנו מעריכים שזה יחלוף אבל איש לא יכול לומר מתי.

גם בשוק הזה התחרות היום היא אכזרית ביותר ויש עודף היצע בשוק העולמי. אנחנו

עוברים תקופה שמחייבת אותנו להתאים את גודל החברה למה שאנחנו חוזים לשוק אפשרי

לתעשיה האווירית בשנים הבאות.

עשינו תכנית שתתבסס על הערכות מסויימות גם לגבי היקף ההזמנות למערכת הבטחון.

אנה אנחנו לא יודעים ברגע זה אם חלק מאותם פרוייקטים לשנה הבאה יהיו או לא יהיו.

נדע בשבועות וקרובים.

המסקנה שלנו, לפי ההערכה די טובה, מביאה אותנו לכך שאנחנו צריכים להוציא

כ-()1,50 עובדים מתוך 17 אלף עובדי התעשיה האווירית. אנחנו מעריכים שהמספר הזה

יאפשר לנו לעבור בשלום את השנה הבאה ואולי גם שנה אחר-כך. האם זה סופי? איו חברת

ביטוח. זה מבוסס על הערכה שיש לנו ביד וחלק מהחוזים שאנהנו צריכים לקבל. הברז לא

"סגר סופית.

עלול לקרות שיהיה מצב שיחייב אותנו לומר, קרה כך וכך ועלינו לנהוג כך וכך.

ואם יקרו טובים, "תכו שבעתיד נוכל להגדיל את מספר העובדים שלנו.

יש לנו כמה תכניות שאנחנו לא יכולים לממש אותו בגלל חוסר בכספים. אני מקווה

שאולי-בכל זה, מתוך כל הדיבורים על הגברת התעסוקה, אם יהיה מקור, אולי אפשר יהיה

ליצור מצב שנוכל ליזשקיע משהו לשנים הבאות.

היו"ר ע' פרץ;

כשאתה אומר "אם יהיה מקור", מה זה אומר?

מ' קרת;

כדי לבצע תהליך של הוצאת עובדים אנהנו זקוקים לכספים לתשלום פיצויים.

ואם לא יהיה לך, לא תוציא עובדים? אולי נדאג שלא יהיה.

מי קרת;

זה יגרום להתמוטטותו של המפעל.

אם ניקה את הכספים האלה מכל מקום אפשרי, איו לנו כספים להשקעות, לפיתוח.



היו"ר ע' פרץ;

כשאתה מדבר על מקורות כספיים חדשים, אתה מדבר על השקעתם בפיתוח ולא כדי

להקטין את מספר האנשים שיוצאו.

יש במפעל מקומות שלאנשים שם איו תעסוקה. זו אבטלה גלויה ולא אבטלה סמויה.

אנהנו בנויים על ייצוא, ובתחום הייצוא יש קשיים גדולים.

די עברי;

יש אבטלה כי איו עבודה.

היו"ר ע' פרץ;

אפשר להצביע על אבטלה במקומות מסויימים או שזה הכלל לגבי כל המקומות?

מי קרת;

יש מקומות שבהם יש עומס עבודה ויש מקומות שבהם יש פחות תעסוקה. לא תמיד ניתן

להעביר אנשים ממקום למקום.

היו"ר עי פרץ;

שאלות הבהרה לחברי הכנסת.

שי גוטמן;

בראשית דברי אני רוצה לומר שאם לא משקיעים היום במחקר ופיתוח, לעוד עשר שנים

לפחות, נחזור ונעמור בפני אותך בעיות.

השאלה שלי היא; כמה משקיעה היום התעשיה האווירית במחקר ופיתוח לעומת חברה

מקבילה במערב, ומה היה המצב באותו נושא לפני עשר שנים.

חי דייו;

כשמדברים על פיטורי עובדים, באם מתחשבים באזורים מוכי אבטלה? מה קורה בבית-

שמש, נכוו להיום?

ת' גוזינסקי;

האם יש לכם במגירות תכניות פיתוח שפירושו הרחבה ולא צמצום, או שאתם מחכים

לראות מה יקרה.

אשר למפוטרים - מה ההרכב המקצועי שלהם?

האם בתכניות ההכראה יש קיצוצים גם כמנגנוו או שרק עובדי ייצור ייפגעו?

אנחנו חוששים שרווקה נשים תהיינה הנפגעות הראשונות. היינו רוצים שזה לא יקרה,

ואם יהיו חלילה פיטורים שלפחות תישמור פרופורציה ביו נשים לגברים.

האס יש נתונים ביחס לעובדים קבועים בתעשיה האווירית מול עובדי קבלנים?

ב' טמקין;

כשאתה מדבר על יותר מקומות במחקר ופיתוח, על איזה סכומים אתה מדבר? האם אתה

יכול לנקוב במספרים אבסולוטיים?

מקובל לחשוב שבמפעל כמו התעשיה האווירית ההשקעות במו"פ צריכות להיות 6% -5%

מהמחזור. אנחנו לא מגיעים לזה. אנחנו משקיעים בסביבות 50-60 מיליון דולר בשנתיים.

עם זאת צריך לומר שזה לא הכל, כי יש מו"פ מוזמן. יש מו"פ מוזמן על-ידי קליינטים חיצוניים ,

וזה לא מעט. ויש מו"פ עצמי, זאת אומרת השקעות בפרוייקטים שאנחנו יוזמים אותם עם

מערכות הבטחון, וצריך לפתח אותם.

לנו ברור שאם לא משקיעים בנושא מו"פ סכומים רציניים, בעוד שנתיים-שלוש קשה

יהיה למצוא סל מוצרים אטרקטיביים. השאלה היא אם להשקיע במו"פ לשנתיים-שלוש או

להוציא את הכסף, כי צריו אותו היום.

יש צורן בסכומי כסף שיאפשרו לנו לא רק להוציא עובדים אלא גם להתחיל בהשקעות

כדי שבעוד שנתיים-שלוש נפתח תכניות חדשות. יש לנו תכניות. כבר כמה פעמים פנינו

לממשלה בהצעה להזמין את התכניות האלה ולמצוא נוסחה שתאפשר לנו להשתמש בכספים כרי

ליצור מקומות לעתיד.

האם הפיטורים הם לפי אזורים? לא. התעשיה האווירית מרוכזת באזור המרכז. רוב

העובדים הם בגוש דן. הפיטורים הם לפי חתו כללי של כל השכבות בחברה. גם במנגנון יהיה

קיצוץ. עוברי המנגנון, גם הם עובדים. גם אנשי ההנהלה הם עובדים. כולם עובדים, מלמעלה

עד למטה. הנסיון שלנו הוא לקצץ במספר אותם עובדים שאין להם תרומה ישירה לתפוקות בחברה

וכאלה שאין להם עבודה, גברים ונשים כאחד.

בקרב 17 אלף עובדי החברה יש כ-2,000 עובדים זמניים. הפיטורים יהיו גם בקרב

העובדים הקבועים וגם בקדב העובדים הזמניים.

היו"ר ע' פרץ;

איפה נמצאים המפוטרים מהתכניות הקודמות?

ח' בן-צבי;

כרגע נראה שהייצוא של רפא"ל בשנת 1993 יהיה 25% מהייצור והמכירות בשוק האזרחי

כ-30 מיליון שקל, זה לעומת אפס בשנה הנוכחית. מדובר בעיקר על מוצרים שיש לנו בהם

יתרון יחסי, ללא השקעה כספית עולנו. עד היום יש גיוס של 25 מיליון דולר מחוץ-לארץ.

מכיוון שהתקציב עדיין לא סגור, יש לנו משא-ומתן עם מערכת הבטחון.

אין בידנו תשובה כמה אנשים מיותרים יצטרכו לפרוש. ההערכה היא שמדובר על מאות

עובדים, 200, 300, 500 - אנחנו לא יורעים. זה מותנה בתקציב.

היום יש לנו 5,200 עובדים לאחר ש-800 עזבו בשנתיים האחרונות.

שי גוטמן;

יש לי כמה שאלות. איו ייתכן שבחברה כמו רפא"ל שהיתה ועודנה פנינה בטהונית,

לא קולטים זה שנים אנשים צעירים והגיל הממוצע שם הוא 45.



קריאה;

42.

ש' גוטמן;

זה לא ממתיק את הגלולה.

איר ייתכן שזה ארבעה חודשים אין מנכ"ל לרפא"ל? מתי יהיה לה מנכ"ל?

האם נכון שלאהרונה נסגרים מוקדי יידע ברפא"ל, מסיבות בטחוניות?

האם להערכתך רפא"ל בתור שכזו צריכה להיות מפעל עסקי רווחי?

האם משרד הבטחון וצה"ל מגבילים את הייצוא הבטחוני של רפא"ל? ואם כן - האם ניתן

לה פיצוי כלכלי?

נ' בלומנטל;

אני מכינה שבין החברות יש תחרות על אותם שווקים ועל אותם מוצרים. איר אפשר

למנוע את זה? אני מדברת על תחרות בין חברות ישראליות.

החברות יכולות היו לדעת מראש מה יהיה המצב עם סיום המלחמה הקרה ופירוק הנשק.

איר קורה שבמפעל כמו רפא"ל מגיעים רק עכשיו לייצור אזרחי בסכום של 30 מיליון ש"ח

מתור כל התקציב, כאשר זה שנתיים כל החברות בעולם נערכות לכך שהייצור האזרחי יהווה

50% מכלל הייצור.

אני לא מבינה איר שרי הבטחון הקודחים, בעיקר מר רבין, לא ראו את הנושא הזה.

קריאה;

בשנתיים האחרונות לא רבין היה שר הבטחון.

נ' בלומנטל;

גם רבין היה שר הבטחון. למה לא נערכו בזמן למעבר לייצור אזרחי?

ח' בן-צבי;

אנחנו קולטים מספר קטן של אנשים גם בימים האלה. בתקופות הכי קשות קלטנו עובדים

מצטיינים. מדובר בעשרות בודדות.

ד' עברי;

אני מגביל את רפא"ל בקליטת עובדים, בגלל התקציב.

עשרות, ברפא"ל זה אפס.

ח' בן-צבי;

עשרות, זה 20-30.



ברפא"ל יש מעל 200 עובדי יידע שמזוהים ככאלה. בשנתיים האחרונות נסגר מפעל של

מעגלים מודפסים. מתור 80 עובדים נשארו 10.

אישורים לייצוא - בעניו זה יש זהירות. בבל התעשיות התעשיות הבטחוניות, אם לא

מאשרים לייצא מוצר - לא מייצאים אותו.

התחום האזרחי ברפא"ל התחיל לפני עשר שנים. מפעל גלרם, המודל שונה. גלרם לא

היה סיפור הצלחה. מיליוני דולרים ירדו לטמיון. כיום המודל של התחום האזרחי שונה.

אנחנו נעזרים על-ידי חברות בארץ ובחוץ-לארץ. לא מדובר על בר שרפא"ל תממן.

היו"ר ע' פרץ;

מה המצב היום ביחס ללשם? יש הסדר חרש?

ח' בן-צבי;

יש הסדר עם חברת מבני תעשיה. הפחתת עלויות ביו 60 ל-70 מיליוו שקל ופריסת

התשלומים ל-18 שנה. זו. מהות ההסכם שהושג עם חברת מבני תעשיה.

ד' עברי;

קליטת צעירים - אני לא חושב שזו משימה של רפא"ל. קודם כל צריך להיכנס לתקציב.

אם צריר לפטר אנשים - צריר לפטר אותם כדי שיכנסו צעירים. אתם קובעים לי איך אני

אכנס לתקציב.

כפי שאמרתי, צריר להיכנס לתקציב. צריר לרדת בכוח אדם. כדי לקלוט צעירים צריר

לפטר אחרים, איו דרר אחרת.

אשר למנכ"ל. יש לנו התלבטות קשה איזה ארגוו ניהולי יהיה לרפא"ל. יש במה

אלטרנטיבות שרנים עליהו. כל זמן שלא תהיה החלטת ממשלה לא ייקבע מנכ"ל. ההחלטה לגבי

הארגוו היא שתקבע. המנב"ל ייקבע בהתאם. אם זה יהיה מפעל עסקי - יהיה מישהו מהמיגזר

העסקי. לא ייקבע מנכ"ל לפני שייקבע הארגוו הסופי על-ידי הממשלה.

ש' גוטמן;

אני מוחה על התשובה הזאת. לגלגל את זה על הממשלה, זו תשובת קש.

די עברי;

אני לא מגלגל על הממשלה.

ש' גוטמן;

אתה אומר, עד שהממשלה תהליט.

היו"ר עי פרץ;

חבר-הכנסת גוטמו, יש לר אמצעי לחייב את ראש הממשלה לענות לכך ההב . אתה יכול

להפנות לו שאילתא או להעלות הצעה לסדר-היום. המנכ"ל הציג לפנינו מציאות. אינני

רוצה לגרום לכר שמנכ"לים ימצאו את עצמם באו במצב לא נוכח. אם צריר להפנות שאלות

לשר הבטחון, נעשה זאת, איו בעיה.

די עברי;

אני חושב שאחת הבעיות הקשות היא להחליט על כיווו שבו תלר רפא"ל. לא נכוו

י להחליט על מנכ"ל לפני החלטה כזאת. בינתיים יש ממלא מקום מנכ"ל, שנמצא פה, ויש לו כל

הסמכויות.



יהיה המקור של סגירת מוקדי יידע. אס יש ארבעה מוקדי יידע, למה להחזיק את זה

רק ברפא"ל?

ש' גוטמן;

למה נוצר מצב סיס מוקדי יידע קרבים ביניהם?

ד' עברי;

הנושא של לוחמה אלקטרונית, ים, אוויר. פעם זה היה בנפרד. היום יש ערבוב ויש

חפיפות ביו אחד לשני.

משרד הבטחון מגביל ייצוא בטחוני. אני לא חושב שהיעוד של התעשיות לחשוף בל דבר.

יש התלבטות קשה מאד בשאלה מה אתה חושב ומה אתה לא חושף, מה אתה נותן לבטחון בדי שיהיה

חסוי. צריו להחליט מה רוצים לחשוף.

יש פרוייקטים שהחלטנו לפתח אותם ולא לחשוף אותם. יש החלטות מה חושפים ומה לא

חושפים. אנחנו רוצים בטחון למדינת ישראל, וזה חלק מהבעיה.

שי גוטמן;

זה לא הרושם שלי.

היו"ר ע' פרץ;

חבר-הכנסת גוטמן, אין ספק שתהיינה הרבה שאלות שלא תובהרנה עד הסוף. החשיפה,

זו שאלה מורכבת. תהיה לו הזדמנות נוספת לומר את דעתן.

שי גוטמן;

אני לא רוצה שנעשה את עבודתנו רמייה, שכל אחד יאמר משחו ולא נשאל.

היו"ר עי פרץ;

אני מבקש שלא תגרור אותי. לחשוף מוצר או לא לחשוף אותו, זה ויכוח שיש לו

השלכות. זח שייר למערכת הבטחון, מה היא שומרת לעצמה ומה לא. אולי צריר להקים

ועדת משנה שתיכנס לפרטי פרטים. אני לא חושב שמנכ"ל משרד חבטחון יכול לומר למה הוא

לא חושף מוצר כזה או אחר.

שי גוטמן;

הוא חושף.

היו"ר ע' פרץ;

אל נחפור את זה לנושא מרכזי.

ני גלעד;

היום, ככלל, עלות המוצר זה מרכיב מפתח.

ולמבנה השכר.ההפרש הבסיסי בין השכר בתעשיות הבטחוניות שאנחנו דנים

עליהן לבין זה שבתעשיות מקבילות - בנושאי אלקטרוניקה ומתכת - מגיע ל-%40-%30.

העלות למעסיק בתעשיה הבטחונית - 3,000-4,000 דולר לחודש.



אולי המנכ"לים של התעשיה האווירית ותע"ש יתארו כמה עסקאות הפסדנו בגלל זה.

אם נאים אל הממשלה ואומרים, אתם הממשלה, כבעלים של התעשיות האלה, צריכים

להסתכל ולהחליט איר מסייעים להן. אם זה בלי להתווכח על נושא השכר, כל הכסף שיושקע

יירד לטמיון.

סדרי הגודל שמדובר בהם, אני מדבר על סיוע לתעשיות הבטחוניות, כ-2.5 מיליארד ש"ח,

זאת אומרת כמיליארד דולר. זה כמעט שווה ערן לתעשיות אמריקאיות מקבילות.

ב' טמקיו;

אתה יכול לפרט את זה?

היות והתכניות של החברות נמצאות בהכנה, אני לא יכול לתת מספרים.

אני חוזר לנושא של מבנה השכר ותנאי ההעסקה. זו נקודה שצריכה לקבל התייחסות

נכונה ומבנה נכון, כרוגמה למה שקרה בתכנית ההבראה של תע"ש, שם נעשו שינויים מהותיים

במערכת יחסי העבודה, כדי שיוכלו להגיע לאיזון וליכולת להתחרות.

רמת המחירים ורמת התפוקה לעובד בתעשיות האלה צריכה היום להסתובב סביב 100-120 אלף

דולר כדי שאפשר יהיה לעמוד בתחרות. זה מרכיב מהותי ביכולת שלנו לפרוץ לייצוא.

המרכיב המהותי בהוצאות של התעשיות האלה הוא השכר. אם במפעל כמו רפא"ל, במבנה

הנוכחי שלו היום, יש 300 אנשים בשנת שבתון - צריו לחלק את זה על כלל העובדים, וזה

מייקר את מחיר המוצר. אם יש אבטלה גלויה של כמה מאות עובדים ועוד אבטלה סמויה -

המחיר עולה ומתייקר ואי-אפשר להתחרות.

אזרוח או הסבות של התעשיות האלה - הצלחות גדולות אין כאן. זה תהליך קשה ביותר.

כל התעשיות הבטחוניות הגדולות, התהליך הראשון שהן נוקטות בו זה פיטורי עובדים.

כל התעשיות הבטחוניות הגדולות בארצות-הברית, למחרת ההחלטה על מטוס הקרב העתידי עשו

פיטורים בחטיבות אחרות.

יש בעיה להסב לשוק האזרחי. קשה להסב ראש שחושב צבאית לראש שחושב אזרחית. בשוק

הבטחוני הלקוח מגדיר עד לפרטים מה הוא רוצח ואילו חשוק האזרחי עובד להיפך, אתה צריך

לאתר מה השוק הזה צריך, ולהביא דבר מתאים בזמן הנכון.

היו"ר עי פרץ;

האוצר, במסגרת תכניות התעסוקה שלו, האם הוא רואח בתעשיות חבטחוניות כלי שאפשר

להשתמש בו? אני רוצה להדגיש שפרט לך איש מהמנכ"לים לא אמר שעלות העבודה לעובד מהווה

בעיה. מנכ"ל התעשיה האווירית לא אמר שאם יפחיתו את עלות העבודה יצמצמו פחות.

ני גלעד;

הוא לא יוכל לעמוד בתחרות.

סוגיית התעסוקה בתעשיות הבטחוניות עלתה לדיון בקשר לתקציב 1922 והממשלה הקודמת

החליטה על 500 מיליון שקל שיינתנו לתקציב הבטחון לצורך עידוד או רכישה של פרוייקטים

מהתעשיות הבטחוניות. היקף כוח האדם המשיך לרדת.

עלות השכר ביחס פר-יחידת תקציב בתעשיות האלה גבוהה ביותר.



בסכום של כמיליארד שקל אפשר להעסיק בתעשיות הבטחוניות פחות עובדים מאשר

במקומות אחרים; אפשר להעסיק בהן 300-400 עובדים לעומת כ-2,000 במקומות אחרים.

לכו צריו לשקול היכן לשים את השקל השולי.

היו"ר ע' פרץ;

בישיבה הבאה יהיה כאן או שר האוצר או מנכ"ל האוצר. לכן תרשמו את השאלות.

נציג האוצר שם את האצבע על השכר. זה לא רלוונטי לדיון שלנו.

נעבור לשמוע את נציג העובדים. מר חבשוש, בבקשה.

אני רוצה להודות לחברי הוועדה שבאו לישיבה זו. אחרי שהייתי כמה פעמים

בישיבות של הוועדה הזאת, זכינו היום להשתתפות יותר גדולה של חברי הוועדה בהשוואה

לישיבות קודמות שלה.

אולי זה מקרה עיוור שהוועדה פותחת את המושב הראשון שלה בדיון על התעשיות

הבטחוניות.

אם התעשיות הבטחוניות וממשלת ישראל מתכוונים לבצע מה שהם אומרים - שר האוצר

מדבר על 6,000, אני מעריו שבשנת 1993 10,000 איש ייזרקו החוצה - אני מבטיח זה

יהיה חורף חם.

ואחר-כך, קיץ קר.

אני רוצה לומר - אני לא יודע אם זו הכתובת - התהליך האמיתי הוא לחיסולן של

התעשיות הבטחונית.

אנחנו כעובדים הקדשנו למפעל את מיטב הזמן, הבוהות והמשאבים שלנו במש ך עשרות

שנים. הענקנו לישראל בטחוו וחוסן יחנה אנחנו צריכים להתנצל שאנחנו עובדים בתעשיות

הבטחוניות. אנחנו חטוטרת על גבה וגם על גבו של התקציב. אנחנו צריכים להתנצל על כך

שאנחנו משתכרים יפה. היום אנחנו צריכים להתנצל שעבדנו ימים ולילות. אנחנו צריכים

להתנצל על כך שעובדי התעשיות הבטחוניות הישירות העניקו למדינת ישראל, ללא כל תנאים,

כל מה שהיא דרשה מאיתנו.

כל חיינו בתעשיות הבטחוניות הקדמנו נעשה לנשמע. לא התנינו שום תנאי, שבזה

נעבוד ובזה.לא נעבוד. אנחנו עובדים מסביב לשעוו. יש מקרים שאתה לא יודע אם אתה

יוצא בשלום, והארועים האחרונים מוכיחים את חומרת הדברים.

עם ישראל השקיע מיטב מרצו ואונו כדי לשבח את העובד בתעשיות הבטחוניות. מי

יכול לקחת על עצמו אחריות שמשאב אדיר זה נזרק לכלבים?

אילו העובד היה נקלט בתעשיות אחרות, זה אמנם כואב אבל ניחא. לאו הם יילכו?

מה הם יעשו?

ו



אנחנו מכירים בעובדה שיש תהליך אחר בעולם. אנחנו לא אטומים. אנחנו לא סתומים.

אנחנו לא אומרים, שום דבר לא קרה. אני מאשים באשמה חמורה את צה"ל - אני מבחין ביו

צה"ל לביו משרד הבטחוו, ובהזדמנות זו אני רוצה להביע הוקרה למנכ"ל משרד הבטחוו על

מה שהוא עושה לתעשיות הבטחוניות - אני מפנה אצבע מאשימה לצה"ל שמעריף לקנות את

הצרכים שלו מזרים ולפורר ולהרוס את התעשיות הבטחוניות. אני מוכו לתת רשימה של

מוצרים שאילו צה"ל היה מזמין אותם מהתעשיות הצבאיות הוא היה גורם לכך שאלפי עובדים

לא ייזרקו לרחוב. יש בידנו מכתב שראש מנה"ר הגיש לתעשיה הצבאית, שבו הוא מודיע

שקווים אלה ואלה, ששיכיים לארטילריה, איו בכוונת צה"ל להזמיו בשנים הבאות. אפשר

לסגור את הקווים עם כל המשתמע מכך.

איו קווים אסטרטגיים למדינת ישראל, וזה מחדל בטחוני. התעשיה הצבאית מייצרת חומר נפץ

והדף למדינת ישראל. מעדיפים לקנות את זה בחוץ-לארץ ולא יהיה מי שייצר את זה פה.

הוקם כאו מפעל לתחמושת קלה, מפעל יצחק בנצרת, שהוא הרביעי בעולם מבחינת הייצור

שלו. הוא הוקם כדי לספק לצה"ל תחמושת קלה. אולי אני לא מביו בצה"ל אבל אני מרשה לעצמי לומר

שיש לי יושב-ראש, רמטכ"ל לשעבר, שלא מביו בתעשיה. מעדיפים מקורות זרים. מסתפקים וסומכים

על המחסנים שיש בארץ, שהאמריקאים שמו בארץ. התכנית לפטר בשנת 1993 170 איש, זה גזר דיו מות

אם יש סיכוי למדינת ישראל מבחינת התעסוקה, זה הסיוע לתעשיות הבטחוניות. מבחינת

המחיר, אנחנו לא יותר יקרים. יש לי מכתב של מר אורן שמעיד שהמחיר לתחמושת קלה של

התעשיה הצבאית הוא אטרקטיבי ביחס למחיר של האמריקאים. למה לא מזמינים? במה משתמשים?

אפילו "מדינת בננה" לא יכולה להרשות לעצמה שלא יהיה לה מפעל לתחמושת קלה ונשק

קל.אנחנו התבשרנו שאת מפעל הנזק הולכים לסגור. ייצור שסוגרים אותו - קשה לחזור אליו.

היה קו ייצור של פצצות מצרר, הטוב ביותר בעולם. הוא בגסיסה. מיליוו פצצות

בחודש סיפקנו. ייצאנו לנאט"ו. הקו הזה ייסגר.

לאיש לא איכפת שמייבשים את התעשיות הבטחוניות? מישהו צריך לתת את הדיו על כך.

מישהו צריך לתת הסבר.

שמעוו פרס אמר בשנים הטובות, שיש מפעל אחד שמספק את הצרכים הבטחוניים של מדינת

ישראל ללא כל שיקולים פוליטיים. זה לא יהיה ומדינת ישראל תחיה תלויה ברצונו הטוב

של הדוד סם, כי בעל המאה הוא גם בעל הדעה.

גם בעיצומם של הימים האלה מוטל עלינו אמברגו. כשמבקשים מהאמריקאים לספק

לנו מערבל את פריט אחר הם שואלים בשביל מה זה, והם יודעים ובמקום 7 קילוגרמים הם

נותנים 1.5 קילוגרם. גם הגרמנים לא מספקים. אני יכול לתת לכם רשימה. לא מספקים לנו

נשק.

אני תובע שצה"ל יתייצב, אם בוועדת החוץ והבטחוו ואם בוועדה אחרת, ויפרוש רשימה

של מה שהוא מזמיו מחוץ-לארץ, פריטים שהתעשיה הצבאית והתעשיה האווירית יכולים לספק

אותם באותו טיב.

אם הרצל ובן-גוריון היו פונים לכלכלנים ושואלים אותם אם להקים את מדינת

היהודים בארץ-ישראל, הכלכלים היו בוודאי לוקחים מחשב, עושים מודל כלכלי ותשובתם

היתה שזה לא כלכלי. מדינת ישראל היא לא כלכלית. הציונית היא לא כלכלית. גם צה"ל

לא כלכלי. האם הכלכלה תגרום לאיבוד הדמות והצלם של האדם במדינת ישראל? בצורה הזאת

המגמה היא הונג-קונגניזציה של מדינת ישראל.

יש היום בישראל תעשיה המשלמת שכר רעב. את זה אתם רוצים? האם במצב כזה ישארו

יהודים במדינת ישראל? האם יש מי שמשלה את עצמו שישארו פה יהודים?

אני חולק על הנושא כפי שנוסח, "השפעת הפיטורים בתעשיות הבטחוניות על התגברות

האבטלה בישראל". אנחנו באנו לכאו כדי לומר שלא ניתן לפטר.



לא ניתן לפטר עובדים משום שאנחנו יכולים לתרום לבטחונה ולכלכלתה של ישראל לא

פחות מהאמריקאים או ממישהו מהמזרח הרחוק. מי שרוצה שיהיה כאן עם עבדים ומזה רעב,

שיתנדב ויבוא לכאן, יעבוד בשכר מינימום ונראה מי יכול להתקיים בשכר של 1,200 ש"ח

לחודש. כד רוצים לקלוט במדינת ישראל? זו החברה שאנחנו רוצים ליקים כאו? האם על

הציונות מסתכלים דרך החור שבגרוש?

תבדקו לאן הלכו מיטב הכוחות, 7,000 איש, שנשלחו הביתה. איש מהם לא נקלט במקום

עבודה יצרני. מישהו לקח על על עצמו את האחריות הזאת? יצטרך לתת דין וחשבון.

אנחנו כנציגי עובדים לא ניתן לפטר.

רק לפני שלושה שבועות או חודש אנחנו בתעשיה הצבאית חתמנו על קיצוץ בשכר בשעור

של %16. סיכמנו שמצבת העובדים תעמוד על 7,000 איש כאשר ב-19874/85 היינו 14,500

איש.

ומה מבשרים לי עכשיו - והרי יש שיטות איך הופכים את השמועה לעובדה - שבתכנית

שמכינים מדובר על כד שהתעשיה הצבאית תעוד על 4.500-5.000 איש.

אני רוצה שתדעו על מה מדובר: צמצום דרסטי של המפעל בקרית-שמונה ודומני אפילו

סגירתו; סגירת המפעל במעלות; סגירת המפעל והשלוחה בירושלים - בבית-הכרם ובמעלה

אדומים; סגירת המפעל לנשק קל בדרד השלום וצמצום דרסטי במה שנותר.

אני חייב לומר שפה תהיה מלחמה חורמה, פה יפגשו בציבור עובדים שונה מזה שהיה

עד היום. מי שמשלה את עצמו, מי שמשתעשע באשליות יש לו טעות. ציבור עובדים שהסכים

לצמצם את מספר העובדים מ-14.500 ל-7.000 איש , כוס התרעלה שהוא שחה עוברת על

גדותיה. עד כאן. לא מעבר לזה.

יש הרבה עבודות, יש הרבה מוצרים שדורשות האזרחית, הממשלה היתה צריכה להטיל

מרות ולהכריע שזה ייעשה במדינת היהודים ולא במקומות אחרים.

לא כל יום אנחנו מופיעים לפניכם. אל תגידו שלא אמרנו.

כמעט כל המפעלים בעיירות הפיתוח ייסגרו. אני רוצה להזכיר שהם הוקמו כמשימה

לאומית. אני רוצה לדעת מה אומרת הממשלה על הענין הזה.

גם בעולם המערבי, שאנחנו מנסים לקחת דוגמה ממנו, יש מדיניות של שמירה על

קווים אסטרטגיים, יש שם מדיניות מכוונת. אצלנו מנסים לחשוף את הכל וביום פקודה

יעמדו בפני שוקת שבורה, ואני יודע רק מעט.

אנחנו מתחילים להיכנס למוצרים אזרחיים ולשוק האזרחי. זה לא מהיום למחר. שלא

תהיינה אשליות. שלא ימכרו לכם לוקשים. זה תהליך שיימשך שנים. אנחנו מכירים

בעובדה שאנחנו צריכים גם לעשות הסבה מקצועית. זה לא מהיום למחר.

חובתה של הממשלה, חובתן של התעשיות להקציב תקציבים כדי שבעוד חמש-שש שנים

תהיה עבודה. צריד לשמר את הפוטנציאל הבטחוני הזה.

כפי שאמרתי, אנחנו מתחילים להיכנס למוצרים אזרחיים. נכנסנו למפעל הבתים.

חברים יקרים, זה סימפטום. במקום לעודד את התעשיה המקומית ולתת תעסוקה לעובדים

יהודים הביאו מה שהביאו בהיקף של קרוב למיליארד דולר, וזה עומד כאבן שאין לה

הופכין. בסכום הזה אפשר היה לתת זריקת חיים לתעשיה הצבאית וגם לתעשיות אזרחיות

אחרות.

אני רוצה לומר באוזני הוועדה ואני רוצה לקוות שלדיון פה יהיה הד אצל מקבלי

ההחלטות שלא יושבים פה. אנחנו מדברים. עדיין נותנים לנו לדבר ובמקום אחר מחליטים

ומכינים תכניות חנק. אני רוצה להזהיר שלא ישתעשעו באשליה שאפשר לחסל אותנו בשיטת

הסלמי.



אנחנו פונים לחברי הכנסת, לאלה שיושבים פה ולאלה שאינם יושבים פה ואוסר -

סליחה על שאני אומר דברים שאצל אוזרים יישמעו לא מהעולם הזה - אנחנו, מאז קום

המדינה, לא הסתכלנו על התעשיות הבטחוניות דרך החור שבגרוש. אני לא אוסר שלא צריד

להתייעל, ובתחום הזה אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, גם על-ידי שכר.

המפעל בנצרת או המפעל בקרית-שמונה, האם הם הוקמו רק כמפעלים כלכליים או שזה

חלק מהציונות? המפעל בירושלים הוא לא חלק מהציונות? אם לא צריך את זה - תגידו

לנו. אני מסכים שאילו היינו באוגנדה, אולי לא היו לנו שום בעיות. אנחנו וקמנו את

ביתנו פה ואנחנו רוצים שיעלו עוד יהודים.

אני חוזר ואומר: שלא יהיו אשליות שאפשר להמשיך ולנהוג איתנו על פי המודלים

של העבר. אל תמתחו את החבל מעבר למותר. אם תביאו אותנו לנקודה שאין לנו מה להפסיד

יהיה רע ומר.

אני מביו שיהיה המשך לדיון. אני מקווה שזה יהיה אחרי סיור שלכם בתעשיה

האווירית כדי שחברי הכנסת יידעו על noמדובר, על איזה שכר, על איזה טכנולוגיות.

בואו לתעשיה האווירית, תסיירו שם ותקיימו שם דיוו.

אנחנו כבר עברנו משבר כזה פעם אחת. היינו בסיפור של ה"לביא". הממשלה החליטה

שייצאו 6,000 עובדים, 6,000 בתי אב. לאן הם הלכו? צריך לשאול מה התאבדו; כמה

התגרשו; כמה קיבלו התקפי לב; כמה עזבו את הארץ, ולא כמה נשים וכמה גברים יפוטרו.

היינו כ-22 אלף. 6,000 לכהו. היום אנחנו 15 אלף עובדים קבועים ועוד כ-2,500

עובדים גמישים, עובדים שלא מתייחסים אליהם, עובדים ללא זכויות. עובדים שיכולים

לעבוד חמש- שש ואחר-כך מפטרים אותם. כל יום האנשים האלה מקבלים הודעות שהם

הולכים הביתה, והם הולכים. העובדים האלה יום עובדי קבלו. יקבלו מקבל ים של כסף

ואילו הם מקבלים 8 ש"ח לשעה, וזה לא טקסטיל אלא אלה טכנולוגיות מתקדמות.

לשמחתנו, המשכורות בתעשיות הבטחוניות אינו נמוכות. אחת הסיבות לכד היא שהגיל

הממוצע של העובדים הוא 45 שנה והוותק 25-22 שנה.

מדברים על הוצאת עובדים בני 55 . אין להם מה לסגור בחוץ. הם יכולים רק לחכות

למות.

אנחנו מבקשים וחוזרים ומבקשים נתונים. אומרים, שום דבר. תפטרו עובדים. תורידו

שכר. בקלות מפטרים עובדים במדינת ישראל.

כל יום מתפרסמות הודעות בעתונות. יום אחד נאמר ש-6,000 עובדים יפוטרו

בתעשיות הבטחוניות, 1,500 בתעשיה האווירית. לא עוברים ארבעה-חמישה ימים - 4,000

יפוטרו בתעשיה האווירית. על מה אנחנו מדברים? על מספרים? אנחנו מדברים על אנשים,

על משפחות.

מדברים על עבודות יזומות. שיעבירו כספים למפעלים, שישקיעו במו"פ ואז יהיו 300

איש שיעבדו בעבודות יזומות ולא 3,000.

אנחנו לא מסתמכים על מה שנכתב בעתונות.

יש לכם הצעות אלטרנטיביות?

ו



ח' כץ;

אנחנו מבקשים שמשלת ישראל השקיע במו"פ, תעביר את דמי האבטלה לספעל ושאת

העבודות היזומות יתנו לנו כדי שנעשה הסבות מקצוע.

אנחנו מכירים את הסיפור של השוק העולמי. יש תנאימ אובייקטיביים. האמריקאים לא

בקלות מוציאים עבודה החוצח. אל-על העבירה עכשיו לארצות-הברית מטוס בואינג, 22 אלף

דולר. אי-אפשר היה להשאיר את זה כאן? ויש עוד כהנה וכהנה.

מי הופר;

אנחנו קוראים בעתונות שהממשלה מציעה תכניות שונות ומשונות ליצירת מקומות

עבודה, בשעה שמקומות עבודות שבהם השקיעו מאות מיליוני דולרים, אם לא מיליארדים,

מפעלים מפוארים שבהם נמצאים אנשים שכל מדינה היתה מתברכת בהם, את המפעלים האלה

הולכים לסגור.

אני עם חברי מייצגים פן אנושי שאם הוא לא היה במדינה היא לא היתה קיימת.

אני בא ממפעל בצפון שאם הוא לא היה שם, כל אזור הצפון היה נראה אחרת.

יושבים כאן אנשים שמבינים מהו בטחון ויודעים מה רפא"ל וזרמה לבטחון לומדינה. הם

יודעים שכשמטוסים לא נפלו במלחמת יום הכיפורים, לא מפני שהסורים ירו פחות טוב.

יום יודעים שכשאניות חיל ים שטות בבטחון, זה לא מפני שהערבים לא יודעים לירות

עליהן. אלא יש במדינת ישראל רשות פיתוח אמצעי לחימה, שהבעלים שלה הוא משרד

הבטחון וכל מה שמעניין אווזה רשות זה לתת לצה"ל ולמדינה את הבטחון.

היום יש שיקול חדש - רווחיות. רוצים שנהיה רווחיים. כאן אני מבקש לומר שכל

הפרוייקטים הגדולים יום אותם פרוייקטים שעבדו עלייום ברפא"ל מתחת לשולחן ולא כתוצאה

מבקשה של רומערכת הבטחונית. עבדו מוזהת לשולחן וכשהגיעו לצה"ל והראו את המוצר, אז

וירא כי טוב.

האמריקאים מוכרים לנו מוצרים מתוחכמים רק אחרי שמוכח הכושר שלנו לפתח את זה.

אני כמו חברי מזמין אתכם ואומר, וזבקרו ברפא"ל, תראו על מה מדברים, מה עלול

להיות גודל האסון אם ממוטטים את רפא"ל.

שליש מהעובדים ברפא"ל נשלחו הביתה. רבים מהם יצאו לחוץ-לארץ ושם הם מפוחים

אמצעי לחימה עבור ארצות אחרות.

אם מדברים איתי על עלויות שכר, זה קשקוש. רק עכשיו סיימנו תהליך פרישה

ולעובדים שלנו, שהלכו למקום אחר, הציעו אותו שכר. זו דמגוגיה.

תבניות אסטרטגיות - אין מושג כזה. רפא"ל עבדה על פרוייקט. לא עברה שנה

ועוצרים אותם. הרמטכ"ל מודיע שעוצרים פרוייקטים כדי להגדיל שכר לצבא הקבע. לאן

הגענו?

אותם אמצעי לחימה שלא עובדים על פיתוחם היום לא יהיו לצה"ל בעתיד. וצה"ל זה

אנחנו. אנחנו מגוייסים למלחמה. אנחנו מדברים על ילדינו. מלחמות הוכרעו אך ורק

בזכות מה שנעשה. מוקדי יידע נהרסים ברפא"ל יום יום ושעה שעה.

איפה נשמע שרשות פיתוח כזו מתנהלת ארבעה הודשים ללא מנכ"ל? איפה אפשרי דבר

כזה?

בואו לרפא"ל. תסתובבו במחלקות, תדברו עם העובדים, עם המנהלים. כל אחד עושה מה

שהוא רוצה.



יש בעיות בסיסיות שלא מטופלות. בנו בגליל את אתר לשם. יש מפעל שהוא פנינה

תעשייתית, מהמפוארים ביותר במזרח-התיכון. אנחנו אמרנו שזה פיל לבן. היינו במכון

דוד במפרץ - 7,500. חיים ש0 ובלשם ביית- יש 5,200 עובדים. באנו למשרד הבטחון

ואמרנו, תחזירו את העובדים מלשם הביתה. איש שלא עושה את זה. אומרים, הגענו להסדר

תשלומים. מי צריך את זה? אומרים, יהוד הגליל. אנחנו בעד אבל לא על גבם של

העובדים.

עובדי רפא"ל יושבים בכל המצפים בגליל. הם יושבים בכרמיאל, ביובלים, בכפר

הוורדים. אם תהיה קריסה של המפעלים -הגליל יהפוך להיות ערבה. אומרים, בלשם

אי-אפשר לנגוע. באוצר איו עם מי לדבר, שם מבינים רק בשינוי מבנה השכר. מוסה הגיע

בזמנו לאוצר ואסור, תטפלו בבעיה. נעשתה טעות. אבל איש לא מביו בנושא של כשל

ניהולי. רק העובדים אשמים. מי אשם בנושא לשם?

אנחנו לא מתחמקים מלהודות שיש משבר עולמי. עם זאת צריך להבין על איזה שמאב

אנושי אתם מדברים. אתם מדברים על אליטח של עם ישראל, אותם זורקים לרחוב -

מהנדסים, חוקרים, אנשי טכנולוגיה מהמעלה הראשונה שמפתחים את מיטב הטכנולוגי של

העם, אותם זורקים.

רוצים ליצור מקומות עבודות, לוקחים ממשרד אחד ונותנים למשרד אחר כדי לסלול

כבישים, לחפור מנהרות ולייבש שטחים. אני מדבר על מדינת ישראל, על מפעלים מפוארים

קיימים שעומדים להיסגר. איפה נמצא את עצמנו בעוד חמש-10 שנים? מה אני אומר לבו

שלי אם חלילה תהיה מלחמה בעוד חמש-עשרים שנים? מפתחים היום פחות אמצעי לחימה,

פחות מאשר לפני שנה. בעוד עשר שנים צה"ל יהיה פחות מאשר הוא היום.

אם מישהו חושב שניתו יד לפיטורים הוא טועה. הגעתם עד קצה הגבול. כשלעובדים

אין מה לעשות הם עלולים לעשות שטויות וזה עלול להיות הרסני. כל מה שנשאר לאדם

בבית שלו זה מקום העבודה שלו.

אני צעיר יחסית. כשהגעתי לרפא"ל הייתי גאה על כד. היום, כשאנחנו מסתובבים

באזור חיפה ואני אומר שאני עובד רפא"ל אני נשאל: אתה עדייו עובד? לומר היום,

אני עובד ברפא"ל, זה הפך להיות מלת גנאי.

היום רפא"ל היא הארגוו הגדול ביותר באזור הצפוו שהוא מוכה אבטלה. פיטורים

פירושם סגירת הארגון. זה אומר שהאנשים יעזבו את האזור והמצפים יתרוקנו. מעלות,

כרמיאל, יובלים, כל הקריות וגם חיפה ייראו אחרת. ומה יקרה בתעשיה האווירית

ובצה"ל? מה יהיה במדינה?

קריאה!

תהיינה הרבה ישיבות.

קריאה;

גם ועדות חקירה.

מדינת ישראל משופעת בוועדות חקירה. היו ולצערי כנראה יהיו עוד ועדות חקירה.

הכנתו של צה"ל. ניסים לא קורים כל יום. אם תעשיות הבטחון לא

יפעלו במלוא הקיטור למרות שיחות השלום, אם לא יתנו לנו לפתח את מיטב הטכנולוגיות,

אנחנו עלולים לשלם מחיר דמים תרתי משמע.

אני קורה לחברי הוועדה לערוך סיור ולראות על מה מדברים, ולישיבה הבאה להזמין

את שר הבטחוו. תקופה ארוכה אנחנו מנסים לקבוע פגישה עם שר הבטחון.



נ' בלומנטל;

אין שר בטחון.

מי הופר;

אני שומע שיש בעיות ורוצים לפתור אותן. אני קורא שלרפא"ל יש עודף בכוח אדם,

אחרי ששליש מהעובדים פוטרו. הוקם צוות היגוי שיהפוך אותה לארגון עסקי, והבטחון

בצד. ביקשנו להיפגש. אמרו, לא. רק כשיחליטו יקראו לנו. אם יקראו לנו רק אחרי

שיחליטו - ההחלטה לא שווה את הנייר שהיא נכתבת עליו.

רוצים להחליט - שישמעו אותנו. אולי גם לנו יש הצעות.

היו"ר ע' פרץ;

אני רוצה לומר למנכ"ל. קיימנו הרבה דיונים בנושא התעשיות הבטחוניות. נציגי

הוועדים מעולם לא התבטאו כפי שהם התבטאו היום. נציגי העובדים תמיד, כמעט בכל

תכניות ההבראה - והייתי שותף בחלק גדול מהן - דיברו על שיתוף פעולה. וזדברים

ששמענו היום, זה נראה לי הרבה הרבה מעבר למה שהיינו רגילים.

אני מודיע לחברים שלא נקיים סיורים, כי אנחנו מוקרבים לתקציב. אם נקיים

סיורים לפני הדיון הבא נמצא את עצמנו פוגעים במטרה שקבענו לעצמנו. עם זאת, אני

מקווה שבמושב הזה נמצא זמן לקיים סיורים בתע"ש, בתעשיה האווירית וברפא"ל.

הדיון הבא יתקיים בעוד כשבועיים. ננסח מספר שאלות ונעביר אותן למועצות

העובדים. היינו רוצים שהעובדים יביאו הצעות נגדיות ולא יסתפקו בהצהרות.

קריאה;

אין תכניות.

היו"ר עי פרץ;

אנחנו נרצה לדעת ולקבל נתונים בירק להשפעה שיש לירידת הנושא הטכנולוגי. נרצה

לדעת פרטים על בריחת המוחות בעקבות הפיטורים בתעשיות הבטחון. יש מספר דברים שנברר

גם עם האוצר וגם עם משרד הבטחון.

אני מקווה שבדיון הבא, שיהיה כפי שאמרתי בעוד שבועיים, נוכל להגיע לראייה

משותפת, עם כל חילוקי הדעות שיש.

קריאה;

שעד הדיון הבא לא יהיה שום צעד.

היו"ר עי פרץ;

עד סוף חודש דצמבר לא יגבשו דבר.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.