הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 622

מישיבת ועדת הכספים

יום חמישי. בי באדר התשנ"ו (22 בפברואר 1996). שעה 30;10

חברי הועדה: ג' גל - היו"ר

מ' שטרית - מ"מ היו"ר

פ' בדש

מ"מ: סי שלום

נושאים 2-1: גי אגרון - משרד האוצר

נושאים 4-3: א' מינקטביץ - יו"ר רשות ניירות ערך

ש' ברונפלד - מנכ"ל הבורסה לניירות ערך

א' פילוסוף - יו"ר (בפועל) של הבורסה לניירות ערך

שי וייס - רשות ניירות ערך

נ' ליבנה - רשות ניירות ערך

י' אורבך - הבורסה לניירות ערך

רו' נאמן - הבורסה לניירות ערך

נושא 5: ד' ברק - מנכ"ל איל"ה

נ' מאור - יו"ר איל"ח

ד' לחמן-מסר - משרד המשפטים

א' רון - משרד המשפטים

אי פז - משרד העבודה והרווחה

ר' אברמזון - איל"ח

קי בן-גור - איל"ח

שי הלוי - איל"ח

נ' מאיר - משרד האוצר, איל"ח

ר' קורן - איל"ח

י י שיף - איל"ח

מי אלדר - יועץ



מזכיר הוועדה; אי קרשנר

אי שניידר

ח' צנעני

סרר-היום; 1) תקנות מס הכנסה (סייג לשלילת הטבות בשינוי מבנה) (תיקון),

התשנ"ו-1996.

2) אישור מוסדות לענין תרומות ע"פ סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

מס הכנסה.

3) תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים) (תיקון),

התשנ"ו-1996.

4) תיקונים לתקנון הבורסה - סעיפים 15, 23, 51 (הלק ראשון).

5) הוק אזורים חופשיים לייצור בישראל.



תקנות מס הכנסה (סייג לשלילת הטבות בשינוי מבנה)

(תיקון). התשנ"ו-1996

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום תקנות מס הכנסה (סייג לשלילת הטבות

בשינוי מבנה) (תיקון), התשנ"ו-1996. דיברנו על זה בשבוע שעבר.

אי שניידר;

אלה התקנות. גרי אגרון, האם זה נראה לך תקין מבחינה משפטית?

כן.

למעשה, זו שאלה שנשארה פתוחה מהשבוע שעבר. האם השינוי הזה לא יביא טענה של

אפליה?

לא זו הבעיה. את זה כבר גמרנו.

גמרנו את זה, ואין עם זה בעיה.

סעיף 245 לפקודת מס הכנסה אומר, שאסור לתת פטורים והקלות אלא על פי חוק, אבל

יש לו סייג שאומר שהשר יכול לתת הקלות לשלושה חודשים, וזה מעין תקנות שעת חירום,

באישור ועדת הכספים, ולאחר מכן הוא יכול להאריך זאת עד סוף שנת המס, שוב, באישור

ועדת הכספים. בשבוע שעבר הוועדה אישרה הקלות לשלושה חודשים לגבי נושא המיזוג

וכו'. עתה, שבוע לאחר מכן, הם באים ואומרים: "עתה, נאריך עד סוף שנת המס".

מבחינה משפטית, זה אפשרי.

זה תקין. השאלה האם זה כשר אבל מסריח.

לא. היתה לנו מחלוקת עם אנה שניידר האם אפשר להביא זאת מלכתחילה לשנה. אם,

באופן עקרוני, אפשר לעשות זאת לשנה, אזי המועד חייב להיות לפני תום שלושת

החודשים.

לא.



גי אגרון;

אנו מכבדים זה את זה, ואף פעם לא התפרצתי לדברייך. במסגרת שלושת החודשים

חייבים להביא זאת. אחרת, ממילא התקנות פגות. אני סבור, שאפשר לעשות זאת מיידית

ושבמקרה הזח גם נכון לעשות זאת. אנו מדברים כאן על אקט שתעשה הממשלה בכל מקרה

למניעת פגיעה בציבור, במיעוט. אנו רוצים, שהדברים יהיו מוסדרים. ממילא יאריכו

זאת בשנה, ועדיף שהדברים יהיו ברורים, והבנקים לא יצטרכו לעשות הפרשות מיותרות.

לכן, הבאנו זאת. אני סברתי, שהיה אפשר להביא זאת כבר בסיבוב הראשון, כלומר מה

לשנה. היתה מחלוקת עם אנה שניידר, והעדפנו, אם כך, להביא זאת בפעם

הראשונה לשלושה חודשים ולאחר מכן אנו מדברים על ענין של מועד בתוך התקופה.

האם את אומרת, שיחכו שלושה חודשים ואז יביאו?

מבחינה משפטית, הכוונה של הסעיף היא, למעשה, לתת משהו שהוא מחוץ לחוק, כלומר

שלא בדרך חקיקה ראשית, ולכן הפרשנות צריכה להיות מאד מצמצמת. הכוונה של הסעיף

היתה: "נראה לשלושה חודשים. אם זה טוב ויש צורך להאריך עד סוף שנת המס, בסדר".

הם אומרים לך, מראש, שיש צורך.

אין ספק, שיש צורך.

בתוקף סמכותי, שניתנה לי, כיושב-ראש ועדת הכספים, אני מאשר את התקנות פה

אחד.



אישור מוסדות לעניו תרומות ע"פ סעיף 46 לפקודת מס הכנסת

ישנה כאן רשימה של 31 מוסדות, המבקשים אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

האם יש סיבה כלשהי להמנע מאישור הדבר הזה?

אי קרשנר;

לא. הכל עבר בדיקה של האוצר, כלומר של שר האוצר ושל המשנה לנציב מס הכנסה.

אם כך, אנו נותנים בזאת אישור לכל המוסדות המבוקשים על פי ההוק.

תודה רבה.



תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים)

(תיקון). התשנ"ו-1996

אני מצטער, שאנו מתחילים באיחור מסויים. לפנינו מונחות תקנות ניירות ערך

(דו"חות תקופתיים ומידיים) (תיקון), התשנ"ו-1996. אני מבקש להציג את הנושא ומה

אנו מתבקשים.

אי מינטקביץ;

למעשה, ישנם כאן מספר נושאים. אני מבקש לתקן, בפרוטוקול, את הבקשה שלנו

בסעיף 2(א), והבקשה היא על דעת שר האוצר.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

נאמר כאן "מארבעה חודשים לשלושה חודשים", ואתם רוצים להשאיר זאת ארבעה

חודשים.

אנו ביקשנו, שזה יהיה לשנה זו, כלומר להחיל את ההוראה של קיצור התקופה

מארבעה לשלושה חודשים הרול מהדו"חות הכספיים של 1996.

כלומר, צריך להכניס תיקון בנוסח, שלמעשה, יאמר שהתחולה של התקנה מה-1 בינואר

1997.

אי מינטקביץ;

מ-1996, כלומר מהדו"חות הכספיים של 1996. כתוב "1995", ואנו מבקשים להפוך

זאת ל-"1996". אנו חושבים, שבסוף פברואר לא ראוי לקצר את הדו"ח השנתי.

שי וייס;

בתקנה 8(ב} צריך להחליף את "1995" ב-"1996", וזה הכל.

אני מבקש להסביר מה הם הנושאים שעומדים לפנינו.

אי מינטקביץ;

קיצור המועדים לדו"חות מיידיים - היום, יש לנו בעיה קשה.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

נתחיל בסעיף אי, למרות ששינינו אותו ואנו למעשה מאשרים את התקנה החל מסוף

1996.

הרשות פנתה ב-PUBLIC HEARING- (שימוע ציבורי) לגבי מועדי הדירווח של הדו"חות

הכספיים בשני עניינים. נכון להיום, לדו"חות הכספיים יש שני מועדים: דו"ח שנתי

צריך להגיש תוך ארבעה חודשים מתום שנת המאזן, דהיינו עד 30 באפריל של כל שנה,

ואילו דו'יח רבעוני צריך להגיש תוך הודשיים. פנינו, בשני העניינים האלה, לשימוע,

כדי לשמוע את דעת העוסקים במקצוע. היתה תמיכה כמעט מקיר לקיר בקיצור המועדים

לדו"חות השנתיים מארבעה הודשים לשלושה הודשים, ואילו לגבי קיצור הדו"הות

הרבעוניים היתה הסתייגות לא מעטה. קיבלנו את הנימוקים של ההסתייגות לגבי קיצור

המועדים בענין הדו"חות הרבעוניים וסברנו שיש בהם ממש; בשימוע הזה בעצם שמענו את

הציבור, ואנו חושבים שהוא צודק. חזרנו בנו מהצעתנו, אבל, אין זה כך לגבי הדו"חות

השנתיים, שאז אנו באמת מבקשים לקצר את המועדים מארבעה לשלושה הודשים. סברנו,

באותה עת, שניתן יהיה לעשות זאת כבר לגבי הדו"חות הכספיים של 31 בדצמבר 1995.

משום שהבקשה התעכבה בין משרד האוצר לבינינו ולבין ועדת הכספים, ואינני יודע

בדיוק היכן, סברנו שכבר לא ניתן יהיה להחיל את המשאלה הזו לגבי הדו"הות

הנוכחיים, ואנו מבקשים לההיל זאת לדו"חות של שנת 1996, השנה המסתיימת ב-31

בדצמבר 1996. זהו תיקון הבקשה, וזה כמובן על דעת שר האוצר. לא שאלנו את הציבור,

ואני מניח שהיו מסכימים.

האם יש למישהו הערות לגבי סעיף אי?

נראה את הנוסח ואלו תקנות מתיחסות לזה.

תקנה 2 מתיחסת לזה.

מאה אחוז. אני שמח, שזה עולה בקנה אהד עם הדברים. אני מבקש לומר, שאיגוד

החברות הציבוריות הרשומות בבורסה פנה אלינו וביקש לא לקבל החלטה היום אלא לדהות

את הדיון בנושא זה למועד אחר. אחד הנימוקים שלהם, שהם מעלים לגבי תיקון סעיף 2,

הוא שהם באמת מבקשים להחיל את התקנה הזו לשנת 1996 ולא לשנת 1995 בשל קוצר הזמן

שיש להם להיערך בענין. בזאת, אנו נענים לבקשתם, ואנו נאשר את הסעיף הזה על פי

בקשתם.

אני הייתי- -

אינני מבין. האם אכפת לך להתחשב בבקשה של אנשים?

לא.

אתה יכול להיות גם טוב וגם להשיג את מטרתך. מדוע להיות רע ולהשיג את המטרה?

אפשר לומר: "על פי השימוע הציבורי". הם חלק מהשימוע הציבורי.

בסדר. אפשר לומר: על פי השימוע הציבורי.

שמענו ונענינו לפנייתם.

אין לי קושי.

מדובר על תקנה 2 ותקנה 8(ב).

הבקשה השניה היא לגבי קיצור המועדים להגשת דו"הות מיידיים. המשטר הקיים היום

לגבי הדו"חות המיידיים הוא, שיש להגיש מיד אך לא יאוחר משבעה ימים. מדובר על כל

דו"ח מיידי, כל דו"ח שחברה חייבת בו לגבי אירוע חריג שמתרחש.

אלו נושאים מחייבים זאת?

כל דבר שהוא שינוי מהותי המחייב דיווח.

האם ניהול משא ומתן על מניות או קניה או מכירה של מניות בחברה מחייבים דו"ח

מיידי?

זה תלוי בנסיבות. אני מתקשה לענות.

נניח, שחברת "אפריקה-ישראל" מנהלת משא ומתן עם לארי קיש. האם הבורסה קיבלה

דיווח מיידי על כך? אני יודע על כך מהעיתונים.

אני לא יודע על המקרה הספציפי, אך העקרון שלנו הוא שכל מידע--

--החשוב למשקיע סביר.



ש' ברונפלד;

-שיש בר להשפיע על מחיר המניה, חל לגביו מה שאריה מינטקביץ אמר.

האם, למשל, במקרה הספציפי הזה של ניהול משא ומתן בין "אפריקה-ישראל" ללארי

קיש בארצות-הברית על רכישת המניות של בנק לאומי שם הבורסה קיבלה דו"ח?

אני לא יודע.

לכן, שאלתי האם משא ומתן חייב בדו"ה.

שי וייס;

ברצוני להבהיר ולומר, שתקנה 33(א), שאיננה כאן, מבהירה שרק משא ומתן שאיננו

בהתאם לתנאי השוק עם בעל ענין בתאגיד הוא שטעון הודעה בצורת דו"ח מיידי.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

כלומר, חברה בבורסה לא חייבת להודיע על משא ומתן.

שי וייס;

אם המשא ומתן הוא בתנאי שוק והוא במהלך העסקים הרגיל, לפי התקנות, אין חובה

למסור דו"ח. וזאת, בלי להתיחס לדוגמא הקונקרטית.

אי מינטקביץ;

קשה להתיחס לדוגמא כזו ולדון בשאלה.

נניח, ואני אומר זאת סתם, שהמדינה מנהלת משא ומתן על מכירת מניות "בזק"

ל"כייבל אנד וירלס". האם זה מחייב מסירת דו"ח לבורסה?

אי מינטקביץ;

שוב, ברגע שהדברים הם במסגרת של ועדה וצריך להתיחס לשאלה היפותטית, אני

מתקשה לתת תשובה חדה דוקא לגבי "כייבל אנד וירלס". מה יהיה, אם זו לא תהיה

"כייבל אנד וירלס" אלא AT & T? בוא ונניח, לצורך הדיון לפחות, שכל ענין מהותי,

ויש הגדרות, ואין מחלוקת משפטית- - -

מה זה "מהותי" ומה זה "לא מהותי"?

אי מינטקביץ;

מה זה "מהותי"? השאלה יכולה להיות האם מקרה מסויים נופל או לא נופל בזה והיא

שאלה לגיטימית. לגבי מי שלא מדווח, אנו בוחנים את הדברים האלה בהיבט המינהלי או



בהיבט הפלילי, והיו דברים מעולם. השאלה איננה לגבי מה חייב בדיווח, אלא לגבי

המשטר הכרונולוגי שחל על הדיווח. נכון להיום, המשטר המשפטי הוא מעט פרובלמטי,

"מיד אך לא יאוחר משבעה ימים". פרק הזמן של שבעה ימים היה

מעין שסתום, וזה נוצל לרעה. היו הרבה מאד מצבים, בהם מיצו את מלוא שבעת הימים,

ונתקלנו בלא מעט בעיות אכיפה, ואני מדבר על אכיפה לא ברמה הפלילית אלא ברמה

האזרחית שבה אינפורמציה לא הגיעה לציבור--

-במועד.

-כשניתן היה. אם נאמר שאפשר למסור עד שבעה ימים, זה לא אומר שאי אפשר לעשות

זאת ביום הראשון, ביום השני או ביום השלישי. היו פירמות שניצלו אפשרות זו לרעה.

הפועל היוצא של אי דיווח מיידי הוא קטלני, ואולי משתמש במלה קיצונית מאד. הוא,

קודם כל, מאפשר שימוש במידע פנים. מידע לא זורם לציבור, ויש מי שמחזיק במידע

הזה. התקופות האלה הן חממה לגידולי פרא מסוג של שימוש במידע פנים ו/או כל מיני

צרות צרורות אחרות.

"מיד אך לא יאוחר..." ולתת את הביטוי היותר

ריאלי. מבדיקה עולה, שרוב האירועים החייבים בדיווח הם פרי או תולדה של תכנון

ממושך, למשל משא ומתן - משא ומתן לא קורה מיד - או חוזה שהמשא ומתן לכריתתו

מתנהל במשך זמן ארוך. כלומר, נחה דעתנו, שניתן לבוא ולהחיל גם את הדיווח לקראת

האירוע המחייב דיווח החל מהתפטרות של מנכ"ל, חוזה שנכרת, משא ומתן שמתקיים

וכיוצא באלה כל אותם אירועים חייבי דיווח. אנו מיד נאמר מהי ההתיחסות המשפטית

שלנו לגבי אירוע שקורה, כלומר שהוא לא פרי תכנון. אנו אומרים, שאירוע כזה ידווח

עד השעה 10:00 ביום המסחר שלמחרת, ולגבי אירוע שקורה ביום המסחר זה יהיה עד השעה

11:00. אנו, בהחלט, מנסים למקד את הדברים. אנו שיוינו לנגד עינינו, קודם כל, את

"עד השעה 10:00 זה עד תחילת המסחר בבורסה, ועד

13:00 זה עד תום המסחר בבורסה".

ברצוני לעבור על כל סעיף. בסעיף 30(ב), בתקנה 4, נאמר: "המועד להגשת דו"ח

מיידי - אם לא נקבע אחרת בתקנות: (1) משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע עד השעה

10:00 ביום מסחר כלשהו" הם חייבים לדווח עד השעה 13:00 באותו יום. בסעיף (2)

נאמר: "משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע במועד אחר - לא יאוחר משעה 10:00 ביום

המסחר שלאחריו".

כלומר, עד השעה 10:00 למחרת היום.

אינני מבין מה ההבדל בין סעיף (1) לבין סעיף (2). אתה כותב, שאם נודע לתאגיד

לראשונה על אירוע עד השעה 10:00 הוא חייב לדווח עד השעה 13:00 באותו יום.

נניח, בשעה 11:00.

אם לא נודע לו בשעה 11:00, אז זה למחרת.

האם במועד אחר זה יכול להיות כל שעה אחרת? זה יהיה לא יאוחר משעה 11:00 ביום

המסחר שלאחרי ו.

דרך אגב, גם לגבי הענין הזה, השאלה הזו, קיימנו שימוע, ומיד נמסור את

תוצאותיו. מה שהפתיע אותנו הוא מיעוט התגובות - מספר זעום יחסית. אין במספר

המועט של התגובות כדי להעיד על השיבות הנושא או על ההתיהסות אליו, אבל כעובדה

היה מספר מצומצם של תגובות.

זוהי הפניה השניה של איגוד החברות הציבוריות הרשומות בבורסה.

שלא כמו בענין הראשון, בענין הזה ארשה לעצמי, במלוא הכבוד והצניעות, לחלוק

על עמדתם.

הם לא אומרים, שהם מתנגדים לדיווח מיידי. ברצוני להקריא את הסעיף שלהם כדי

שיהיה מונח לפנינו.

ודאי שלא. לדו"ח מיידי הם לא מתנגדים. הם רק מתנגדים לדיווח מיידי במועדים

אפקטיבי ים.

הם אומרים כך: "אין לנו הסתייגות עקרונית, שדיווה מיידי יהיה מיידי, אך סד

הזמנים המוצע כאן איננו נחוץ, לדעתנו, והוא עלול להכשיל את החברות ואת מנגנון...

בנושאים אלה ואחרים. אנו מבקשים הזדמנות נאותה להשמיע את דברינו בפני הוועדה,

לפני קבלת החלטות בנושא שבנידון". אני מבין, שהם קיבלו אתמול הודעה על הדיון.

הייתי אומר, שזהו ניסוח עדין מאד.

האם הם היו אצלכם לשימוע?

הם כתבו לנו.

הם כתבו לנו. אנו שמענו גם אותם וגם את היועץ המשפטי שלהם, נתי שילה.

גם אנו בעד שיהירה טוב, יפה ונחמד. אבל, אינני מבין את המלה "סד". אנו

סבורים, שמה שהם קוראים לו "סד" הוא לא סד, אלא גזירה שהציבור לא רק יכול לעמוד

בה אלא שלמען ציבור המשקיעים, למען מניעת ניצול לרעה של פערי מידע, ציבור

המדווחים חייב לעמוד בו. אנו מלמדים כאן ערך מול ערך. אנו מלמדים את ערך הדיווח

אל מול ההגנה על ציבור המשקיעים. אני חושב, שלית מאן דפליג שדיווח שלא במועדו

פגיעתו רעי;. אינני רוצה אולי להשתמש במלים כאלה - הוא לא אבי אבות הטומאה, אך

הוא בהחלט קרקע פוריה לשימוש בלתי תקין במידע. אנו מכירים את הדברים. אם אין

פערי מידע, אין שימוש במידע פנים. מידע פנים צומח רק במקום שיש פערי מידע: "אני

איש פנים ואני יודע, והוא לא יודע". אנו אומרים לכל אנשי הפנים בחברות לדווח

מיד, והשאלה הרלוונטית היחידה, לטעמנו, היא האם הנורמה המוצעת כאן מעשית או לא

מעשית, סבירה או לא סבירה. האם - אם מותר לי להשתמש בביטוי זה - לפעמים 'התחלקנו

על השכלי או שאפשר להציג מדוע אנו רוצים זאת ולהוכיח לוועדה שזה בר-ביצוע?

בסדר. אתם מגדירים כאן, בסעיף 30(ב)(3): '"נודע לתאגיד לראשונה על אירועי

נודע לראשונה על התרחשות האירוע ליושב-ראש הדירקטוריון של התאגיד, למנהל הכללי

שלו, למנהל העסקים הראשי שלו, לנשוא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים בתאגיד,

למזכיר התאגיד, או לממלא תפקיד כאמור בתאגיד אף אם תואר משרתו שונה".

נכון. אין מדובר כאן על כך, שזה נודע למזכירה. אנו אומרים זאת לקבוצה

מצומצמת מאד ברמה הבכירה ביותר של התאגיד. רוב הדיווחים, וזו בדיקה אמפירית

פשוטה מאד, הם פועל יוצא של דברים שהתחילו להתרחש לפני הרבה זמן: הסכמים,

התקשרויות, התפטרות והמון דברים. יחד עם ההסכם החברה צריכח להכין את נוסח הדיווח

המיידי.

מה עושים לגבי דבר דרמטי שקרה עכשיו ובאמת צריך להתייעץ עם עורכי-דין ועם

רואי חשבון מה לדווח? - גם לגבי זה אין בעיה. תואיל לדווח שקרה אירוע. אינך יודע

את השפעתו - תיתן דיווח מאוחר יותר - מה קרה? - ובלבד שלא תשב עם דיווח על

אירועים דרמטיים, כפי שנקרא להם לצורך חענין, חייבי דיווח כי הם מהותיים, ולא

תספר לאף אחד ותחכה עד שאינני יודע מה יקרה. הנסיון המצטבר שלנו, גם הפלילי ולא

רק האזרחי, הוא שמיצו י כל התקופה האפשרית שהיא שבעה ימים טמן בחובו לא מעט צרות.

נחה דעתנו, ושאלנו ולכן קיימנו גם שימוע, שהדרישה שלנו של דיווח עד השעה

10:00 לגבי אירוע שהתרחש אתמול או עד השעה 13:00 היא מעשית, חיונית לתקינות שוק

ההון ומחווה אלמנט ראשון במעלה בהגנה על ציבור המשקיעים בכך שאינפורמציה לא תשב

יותר בידי מעטים בעלי ענין אלא תהיה נחלת הכלל מהר ככל האפשר.

ברגע שדיווח כזה מגיע לבורסה עד השעה 13:00 באותו יום, האם אתם מפרסמים

בעיתון באותו יום? איך זה מגיע לידיעת הציבור מרגע שהדו"ח מגיע אליכם?

למעשה, אנו מדברים כאן על תחילת קידמה, ואבהיר זאת.

האם עושים זאת באינטרנט?

זה הרבה יותר משוכלל. אנו ר/ושבים, בשלב השני, על מהלך הרבה יותר מתקדם, שכבר

עובדים עליו ואצלנו הוא נמצא בשלב ניסוי - דיווח אלקטרוני. זה משהו מעין דוגמת

האינטרנט. לא עוד מצב שדיווח מיידי יגיע לבורסה, ועד שהבורסה תפיץ זאת בתאים רק

אלה שנמצאים קרוב מאד פיזית יודעים.

זה אכן נראה פשוט, ואינני צוחק.

נכון.

אפשר לעשות אתר של אינטרנט של הבורסה ושם לשים את כל ההודעות היומיות, וכל

מי שנכנס לאינטרנט מקבל את זה על המקום ובו-זמנית. כיום, אפשר לעשות זאת בעברית.

אנו נמצאים בשלב ראשון של ניסוי עם הענין הזה. עובדים על זה אצלנו. אנו

נמצאים בשלב מתקדם של ניסוי של דואר אלקטרוני. בענין הדיווח האלקטרוני, אני שמח

לבשר לוועדה, שאנו נהיה, כנראה, ראשונים בעולם. נכון, שהאמריקאים כבר מדוורים

דוייחות כספיים אלקטרונית, אך אין להם ולא יהיה להם עוד הרבה זמן את המשטר של

דיווח על דו"חות מיידיים, דהיינו הדיווח יגיע אלינו ויעבור במרכז הדיווחים שלנו;

אם הוא עונה לקריטריון של דיווח שהוא בסדר, משחררים אותו כי הוא לא ישתחרר לפני

שהוא קיבל אישור. ואז, הוא סימולטנית יהיה בכל המחשבים, ומי שירצה יוכל להתחבר

לאחת המערכות האלקטרוניות הקיימות. כלומר, לא יהיה שום יתרון או שום העדפה למי

שי ושב פי זית שם.

זה נותן תשובה למי שיש לו מסופים שקשורים לבורסה.

מי שלא ירצה לא צריך.

אבל, איך אתה נותן תשובה לציבור הרחב? אני אכן חושב, שאם אתם מכניסים את זה

- וזו הוצאה שולית - לאינטרנט, כל מי שירצה, כל אחד מהציבור שאיננו קשור לבורסה,

יוכל להכנס לאינטרנט ולראות זאת על המקום.

אנו אדישים לשאלה של האינטרנט. באינטרנט כל אחד יוכל לעשות את זה וזה בסדר.

אנו נדאג, שזה יהיה בדיוור אלקטרוני, אך זה לא היום.

איך בינתיים מדווחים? האם עושים זאת דרך העיתונות? האם מדווחים לעיתון?

אי מינקטביץ;

בינתיים, מדווחים פיזית, באמצעות פאקסים, לבורסה. זה מחולק מיד בתאים של

הבורסה, בתאי החברים של העיתונאים וכל הדברים האלה, ומשם זה מתפזר.

האם זה אומר שאם עיתון רוצה הוא יפרסם זאת ואם הוא לא רוצה הוא לא יפרסם

זאת?

אם עיתון לא רוצה, הוא לא מפרסם. זה שיקול דעתו של העיתון.

אריה מינטקביץ, אתה קצת מקטין בגודל האופרצים.

סליחה.

כשמגיעים הדיווחים לבורסה, דבר ראשון שקורההוא שאם אלה דברים של ממש, דהיינו

משפיעים על מחירי המניות, עושים הפסקת מסחר. הגברת אצלנו, שמקבלת את הדו"חות

מהחברות, דבר ראשון שהיא עושה על המקום זה הפסקת מסחר.

אם קיבלת הודעה בשעה 11:00, האם אתה מודיע על הפסקת המסחר באותה מניה?

על המקום. ישנן היום ארבע חברות שהן מפיצי המידע הבורסאי כמו "קו מנחה"

ו"בזק זהב". אנו מכניסים את תמצית ההודעה. לפעמים, ההודעה היא מסמך של ארבעה

משפטים. תמצית ההודעה מופצת בדואר אלקטרוני דרך המפיצים של המידע "קו מנחה" וכן

הלאה.

במקביל, בשעה 17:00 נוסח ההודעה מופץ בתיבות הדואר של כל העיתונים במדינת

ישראל, של כל חברי הבורסה וגופים מוסדיים שונים שיש להם תיבת דואר בבורסה.

הדברים, למשל, מופיעים בייגלובס" באותו ערב.

וזאת, אם עיתון "גלובס" רוצה זאת.

כן.

זו לא הודעה בתשלום.

שי ברונפלד;

לא. אבל, בדרך כלל, אם זו הודעה, שמשפיעה על המחירים של מניה יש לעיתון ענין

לפרסם. בנוסף, העיתון צריך למלא עמודים. המערכת פועלת היום באופן די משוכלל.

כשיכנס השלב, שאריה מינטקביץ דיבר עליו, אזי גם הכניסה של ההומר לבורסה תהיה

במדיה אלקטרונית. כיום, כניסת ההומר היא ע"י פאקס או ע"י שליח, מלאך, שרף וכל

מיני אמצעים מיושנים כאלה.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

היתרון הגדול של האינטרנט - אם מותר לי לומר כפריק מחשבים - הוא שעכשיו ניתן

לכתוב בעברית. אתה יכול להכין בקלות דף של HTML, למשל; אם אתה כותב דיווח על

חברת "גלובס", "טלגרף", "מעריב" או כל שם אחר, מופיעה המלה "מעריב", "טלגרף"

וכו' בצבע כחול. כשאתה לוחץ על הכחול, אתה מקבל מיד את הדיווח.

אי מינטקביץ;

על כל פנים, זהו, בהחלט, מעבר לקראת עידן חדש. הרי אנו באים לכאן בשמם של

המשקיעים.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

מעניין אותי לשמוע מה היה בשימוע עם איגוד החברות הרשומות בבורסה. מה הן

ביקשו?

ש' וייס;

הן ביקשו להזיז, קודם כל, את השעונים. הם טענו נגד הגזירה, שכביכול תוך שלוש

שעות צריך להגיש דוייה.

אם אכן מפסיקים את המסחר באותו רגע, אז מה אכפת לתת יותר זמן? לא בכל מקרה

מפסיקים את המסחר.

לא.

אי מינטקביץ;

לא מדובר על ההפסקה, אלא על כך שצריך שזה יגיע בזמן.

מ"מ היו"ר מ' שטרית;

שאול ברונפלד אמר קודם, שברגע שמגיעה הודעה לבורסה, הם מפסיקים את המסחר

באותו רגע.

כן, אך השאלה היא מתי ההודעה מגיעה.

הנקודה היא מתי החומר מגיע. מה שעשינו, בעקבות השימוע שלהן וגם של אחרים,

הוא שהגדרנו, בצורה קפדנית, מתי נודע לתאגיד לראשונה על האירוע. ואז, קבענו,

שידיעה של התאגיד היא לאותם נושאי משרה שמנינו בתקנה באופן ספציפי.

כלומר, כל אחד מהם שיודע זה מחייב אותו בדיווח,

שי ו י יס;

כל אחד מאלה שיודע מחייב את התאגיד בדיווח.

מה קורה אם המנכ"ל יודע ואף אחד אחר בתאגיד לא יודע?

התקנה באה ואומרת, שידיעת המנכ"ל כמוה כידיעת התאגיד.

האם זה מטיל אחריות אישית על מי מהאנשים האלה?

לא. הנטל הוא על התאגיד. מי שחייב בדיווח הוא התאגיד.

נניח, שאני מנכ"ל חברה, שיודע שעומדים לפטר אותי ונודע לי על אירוע. אינני

מודיע דבר לאף אחד. מחר כל אחד מגיש תביעה נגד החברה. אני סיבכתי אותה. מי עומד

לדין?

שוב, מה שאנו קבענו כאן, וזה דבר מקובל מאד גם בדין הפלילי וגם בדין האזרחי,

הוא שכאשר יש ידיעה של האורגן, קרי אחד הגופים המוסמכים של החברה, רואים זאת

כידיעה של החברה. כמובן, שאם תהיה הוכחה, במקרה קונקרטי ספציפי, שבו התאגיד

יאמר, שאותו מנכ"ל בדוגמא שלך בזדון לא העביר את המידע, זה משהו אחר.

נניח, שהוא מחזיק 15% ממניות החברה. הוא מחליט למכור אותן, מנהל משא ומתן

ולא אומר לאף אחד דבר, והתאגיד לא יודע.

אם יוכח שזה בזדון, זה משהו אחר.

שאלת ניסוח - האם ברור מהנוסח כאן שהכוונה היא לכל אחד מהאורגנים? כלומר האם



מספיק שאחד מהאורגנים יודע או שכולם צריכים לדעת?

די באחד.

אי שניידר;

אני לא בטוחה, שזח עולה מהנוסח.

אני חושב, שחנוסח אומר זאת ויש פסיקים: "ליושב-הראש, למנהל הכללי, למנהל

העסקים...".

אולי תוסיף את המלה "או".

אני מוכן להוסיף זאת.

לדעתי, גם בעברית זה מבטא זאת במאה אחוז.

לכאורה, יכול להתפרש שמדובר בכולם.

לא. אני התייעצתי עם עליזה, והיא אומרת שהנוסח אומר את זה.

אפשר להוסיף זאת בצורה הפשוטה: "נודע לראשונה על התרחשות חאירוע לאחד מאלה:

...", וגמרת ענין.

בסדר.

ברצוני לומר, שהקונצפציה, שמוצגת כאן, מבורכת ומקובלת מאד על הבורסה. האמת

היא, שהבורסה, מכוח תקנונה, שספק אם הוא כאן חוקי במאה אחוז, דרשה מחחברות

שתדווחנה מיד ולא תנצלנה את הניסוח הלא מוצלח בחוק, כלומר את שבעת הימים. אנו

מאד שמחים, שלדרישה הזו של המיידיות ינתן עכשיו תוקף משפטי, שאיננו שנוי במחלוקת

"אין לכם סמכות לדרוש את זה או כן יש סמכות". אני חושב, שזה צריך

להיות בתקנות האלה, וטוב שיש את זה בתקנות האלה.

ישנה כאן בעיה אחת עם השעות האלה, שמההלוקה כאן לא עולה מהי השעה האופטימלית

שראוי לדווח בה אם אפשר. נניח, שמשהו ארע בשעה 13:30 באותו יום.

אם כך, הוא חייב להודיע עד יום המסחר למחרת.

אם הוא מודיע בשעה 09:30 למחרת, זה משבש את המסחר ביום המחרת. אם הוא יודיע

עד השעה 16:00 או 16:30, אפשר יהיה להפיץ את ההודעה.

אתה צודק ברמה הפרקטית. כמעט שאי אפשר להתגבר על זה ברמת התקינה. אין לנו

דרך להתגבר על זה, אלא להכניס כאן עוד סבך אדיר נוסף של תקנות, ואמרנו: "בואו

ונעזוב את זה, ונכניס את זה ונראה מה הלאה". נבדוק זאת בעוד שנה.

חשבנו על זה.

זה לא שאינך צודק. מבחינה מקצועית, אתה צודק, ואין ויכוח על זה. נכון, שמי

שמדווח ב-09:59 גורם להפסקת מסחר. אין לנו כרגע דרך להתגבר על זה. נראה זאת בעוד

שנה.

מה הם רצו בשימוע?

הם רצו להזיז את השעה מהשעה 10:00 לשעה מאוחרת יותר, ודיברו על השעה 16:00

אחר הצהריים.

זה אחרי המסחר.

למעשה, הם רוצים לבטל את הדיווח בין השעות 10:00 ל-13:00. הם רוצים לבטל את

סעיף (ב)(1).

הם רוצים, שיהיה יום אחד.

הם רוצים יום אחד.

וזאת, בלשון בני אדם. זו היתה טענה אחת שלהם.



טענתם השניה היתה, שלצורך מסירת הדו"ח המיידי יש צורך להתייעץ עם עורכי-דין,

רואי-חשבון ואנשים חיצוניים בחברה, שלא תמיד זמינים, וזה לוקח זמן.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

האם זה אמיתי? האם יש צורך לגייס?

עם כל הכבוד, זה לא אמיתי, מפני שכאשר נעשית עיסקה, המציאות היא שעורכי-הדין

ורואי-החשבון שותפים להכנת המסמכים ושותפים למשא ומתן.

מהי ההגדרה בתקנות לגבי מה מחייב דו"ח מיידי?

להיפך. גם במשטר היום, כשעושים עיסקה גדולה, מכינים כבר את הדיווח. השאלה

היא מתי משחררים את הדיווח.

אי שניידר;

הדו"חות כבר קי ימים.

זה בתוך השבעה ימים. אתה מכין זאת באותה הזדמנות.

אם כן, האם אתה יכול לעבור ולומר לי מה בתקנות אומר מה מחייב דו"ח מיידי ומה

מחי יב דו"ה מי ידי?

אין הוראה מה היקף הדו"ח המיידי או מה המלל. אין הוראה מחייבת לגבי מהו

המלל, מהו התוכן או מהו הפורמט של דו"ח מיידי.

אינני שואל מה הפורמט. מה מחייב הגשת דו"ח מיידי?

זה נמצא בתקנה 31. ישנה שורת נושאים: שינויים בהון של המנפיק, הקניית זכויות

לרכישת מניות, אחזקה בידי בעלי ענין, עיסקה עם בעלי ענין, חילופי נושאי משרה

בכירים, מינויים וחילופים של רואה-חשבון. אני יכול למנות עוד שורת נושאים.

נניח, שיש עיסקה עם בעלי ענין. מה מחייב דיווח מיידי? האם חתימה על העיסקה

ממש או ניהול משא ומתן על זה מחייבים דיווח מיידי?

תקנה 33(א} מחייבת דו"ח מיידי גם על משא ומתן, אך זה רק עם בעל ענין ורק אם

העסקה היא שלא בהתאם לתנאי שוק.

האם הנפקה פרטית למישהו אהר מהייבת דו"ח מיידי?

הקצאה פרטית מחייבת דו"ח מיידי.

האם משא ומתן על הנפקה פרטית מחייב זאת?

לא. זה רק עם בעל ענין.

דוגמא מצויינת - הקצאה פרטית היא לא דבר, שפתאום קרה לך עכשיו.

לא. השאלה היא אם אתה עושה משא ומתן האם זה מחייב דוייח.

מאה אחוז. זו דוגמא מצויינת. תכין יחד עם זה גם את הטיוטה של הדו"ח המיידי

שלך, וכשהוא נכנס תשחרר את זה.

בסדר, אתה אומר, שלהערכתם, אין צורך בזמן נוסף להתייעצות.

אין צורך בזה. זו לא הפרקטיקה העיסקית.

יש מקרה מהסוג הדרמטי שלא צפו מראש, למשל כשקרה אירוע כלשהו כמו פיצוץ

במפעל. תן דיווח מיידי שקרה אירוע, ולגבי תוצאותיו והשלכותיו תדווח בהמשך. ובלבד

שהמידע לא יהיה אצלך. זה בסדר גמור, ואין לנו בעיה עם זה.

בתקנות האלה אין שום תקנה שמחייבת את אותם בעלי תפקידים בחברה לדווח לאחרים.

לא.

האם לא כדאי להכניס זאת לצורך בטחון החברה?

ההנחה היא, שבדרך כלל, מנהל כללי ויושב-ראש הדירקטוריון --

-עובדים ביחד? הלוואי.

-- והמנהל הכספי גם ימסרו את הפרטים שהם יודעים.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

זו הנחה מאד תיאורטית.

אי מינטקביץ;

אם אתה רוצה לשנות את המשטר הקיים בחברות, תלך לפקודת החברות ולא לתקנות

האלה.

אי פילוסוף;

אני חושב, שכאשר באים להדק פיקוח, מן הסתם, בשוליים, יכול להיות שמישהו

genuinly פגע. ישנם אנשים, שכן עובדים ושכן צריכים את עורך-הדין, אך הפתרון שלהם

הוא מה שאמר יושב-ראש הרשות. מהפרקטיקה, רוב המקרים, 90% מהמקרים, הם כאלה שאצלם

מראש באמת ההודעה מוכנה ע"י עורכי-הדין, והויכוח הוא מתי זה נשלח. לשוליים האלה

יש גם מנגנון; תודיע מה קרה, ותן אחר כך.

אי מינקטביץ;

יש כלל גדול, שנאמר ע"י רבים וטובים, שגם תקנות כאלה אפשר להפעיל בשכל. מי

שתהיה לו בעיה, יש מרכז דיווחים שלם שעומד לרשותו גם בעצה וגם בתשובה.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

מה עוד העלו חוץ מזה?

שי וייס;

אלה הנקודות, שהעלו.

בסעיף 30(ג), בתקנה 4, נאמר; "על אף האמור בתקנות אלה, תאגיד ייחשב כמי

שהגיש דו"ח מיידי במועד הקבוע לכך אם נתקיימו בדו"ח המיידי שניים מאלה: (1) הוא

הגיע לרשות ולבורסה בה רשומים ניירות ערך של התאגיד למסחר תוך המועד הקבוע לכך

בתקנות אלה, לפי הענין, באמצעות פקסימיליה; (2) הוא הגיע, חתום במקור בידי

התאגיד, לרשות, לרשםם ולבורסה בה רשומים ניירות ערך של התאגיד... תוך 14 ימים

מהמועד הקבוע לכך בתקנות אלה, לפי הענין, ויצויינו בו היום והשעה בהם הועבר

לרשות ולבורסה בפקסימליה". סעיף (2) לא ברור לי. זה או 14 יום או יום המסחר



האחרון.

לא. דבר ראשון אנו אומרים כך: מותר להגיש בפקסימליה, ובלבד שאחר כך, תוך 14

ימים מגיע הHARD COPY-.

כלומר, סעיף (2) הוא המשך לסעיף (1).

הוא המשך בשני תנאים: בלבד שנתקיימו שני התנאים האלה. זח מצטבר. לכן, אנו

חייבים גם את ה- HARD COPY.

בכל מקרה יוגש הדו"ה המיידי על פי המידע הכלול בו. אלטרנטיבה אחרת היא, שהוא

יכול להביא כמובן את הדו"ח ביד לבורסה.

כמובן.

הבעיה בדיני ראיות היא, שפקסימליה היא לא מקור משפטי.

כשיכנסו האמצעים האלקטרוניים, האם הוא יוכל לדווח דרך המחשב?

כן. אנו נגיע גם לשלב הזה, אך נצטרך לעשות את התשתית החוקתית לזה.

מבחינה עניינית, אנו כבר נמצאים בעיצומו של ניסוי. ישנן כמה פירמות, שאנו

עובדים איתן ומפעילים לגביהן ניסוי שהן תדווחנה גם אלקטרונית וגם במסמכים.

בתקנה 5 נאמר: "במקום תקנה 36ב לתקנות העיקריות יבוא:...". מה אתם מבקשים

לשנות כאן?

נוסח התקנה הקיימת היום הוא: "אם זומנה אסיפה כללית של תאגיד, יצויין מועד

ומקום כינוסה ויפורט סדר יומה". הלשון הקצרה הזו גרמה לכך, שהדיווחים היו חלקיים

ומתחמקים; מי שרצה לשקול הופעה באסיפה כללית לא ידע מה הם הנושאים ומה הם

העניינים שיעמדו על סדר היום.

אין סדר יום.

אנו ביקשנו פירוט של סדר-היום, לפי הנוסח הקיים, אך מה שההברות עשו, לפי

הלשון שהיתה קיימת-

-כותבים: "שונות".

-הוא שהיו כותבות: "שונות", ותחת "השונות" הללו היו נושאים אלה ואחרים. אנו

היום מבקשים זאת, בצורה הרבה יותר מפורטת, ואני מפנה את תשומת לבכם לסעיף

36ב(א)(4).

סליחה שאני קוטע אותך. זו היתה אחת הבקשות, המשאלות, של אותם משקיעים

מוסדיים. למעשה, היוזמה הגיעה משם - לכפות על ההברות לתת פירוט יותר מלא של

הנושאים שעל סדר-היום, כדי שהם יוכלו לדעת האם להשתתף או לא באסיפות.

ברצוני להוסיף על זה, שלא קיבלנו הערות במסגרת השימוע הציבורי. זה מקובל גם

על החברות, שיש לתת פירוט נאות של הנושאים שעל סדר-היום. התקנה עצמה מפורטת

בצורה הרבה יותר נקיה ומדוייקת.

בסעיף 36ב(א)(4) כתבתם: ייפירוט הנושאים שעל סדר היום; לצד כל אחד מהנושאים

ינתן תיאור טבעו של הנושא, תוך פירוט העובדות העיקריות הדרושות כדי להבין לאשורו

כל ענין הטעון הצבעה באסיפה ויובא נוסח כל החלטה מוצעת או תיאור תמציתי של

עיקריה;". אני מבקש לשאול על כך באמצעות דוגמא. ידוע, ששכר יושב-ראש דירקטוריון

חייב אישור אסיפה כללית. כאשר נושא כזה עומד על סדר-היום, מה אתה מצפה שהחברה

תעשה? האם אתה מצפה, שהיא תכתוב שהנושא שעומד על סדר-היום הוא קביעת שכרו של

יושב-ראש הדירקטוריון? מה יפרסמו בסמוך לכך? האם יפרסמו מה היה השכר, מה השכר

הממוצע ומה השכר הקיים היום?

אם נדבר בלשון בני אדם, הרי שאם יש כוונה להעלות, אזי אני מצפה שיתנו את

הנתון של x אחוזים ודוגמא של השכר הנוכחי + האחוז המוצע.

היו משקיעים מוסדיים שהתמרמרו. כתוב "שכרו של יושב-הראש או של המנכ"ל",

והשאלה האם אתה רוצה להעלות או לא רוצה להעלות או האם אתה רוצה רק להצמיד למדד

או לא רוצה להצמיד למדד. ישנם מצבים, שאנו לא נבוא, כי אם מדובר בהצמדה למדד

סתם, זה לא מעניין אותי וזה בסדר גמור. אם אתה רוצה להעלות, תאמר: "העלאה בשיעור

של...". זהו סעיף, שבא למנוע התחכמויות. לגבי 90 וכמה אחוזים מהחברות, לא צריך

בתקנה הזו.

האם חייבים לפרסם, לפי תקנה זו, אם מביאים את העלאת שכרו של יושב-ראש, למשל

את פרטי הדיון או החלטות ועדת הביקורת של התאגיד, כלומר של החברה?

לא.

ועדת ביקורת חייבת לאשר את ההעלאה הזו לפני שהיא באה לאסיפה.

זה מובנה לתוך האישור.

לפעמים, ישנם חילוקי דעות. האם מישהו רוצה להוסיף משהו לגבי סעיף 36ב?

בסעיף 36ב, בתקנה 5, נאמר: "(ג) דו"ח מיידי לפי תקנה זו יוגש ביום שבו הוחלט

על מועד האסיפה וסדר יומה. (ד) נדחתה אסיפה, יוגש דו"ח מיידי ובו ציון העובדה

שהאסיפה נדחתה... (ה) הוראות תקנה זו לא יחולו אם הוגש דו"ח מיידי".

נעבור לתקנה 6, לגבי תיקון תקנה 39.

תקנה 39 הקיימת אומרת מהו המועד להגשת דו"חות כספיים ביניים, ומצויין בה

שהדו"ח צריך להיות מוגש תוך עשרה ימים מיום חתימת התאגיד על הדו"חות הכספיים

ביניים. אנו מציעים לכם לקצר את המועד לשלושה ימים.

מדוע חברה צריכה בכלל דו"חות ביניים מעבר לדו"ח הרבעוני?

דו"ח ביניים הוא דו"ח רבעוני. זהו המונח המשפטי.

מדוע אתם מקצרים את המועד?

עשרה ימים הם נצח.

כל הדברים האלה הם פועל יוצא של תקופה ארכאית. העשרה הימים האלה הם משנות ה-

60. היום, ישנם דברים מצחיקים. סתם כדוגמא: לגבי עריכת דו"חות כספיים, קיצרנו ל-

3 חודשים. ישנן חברות, שמסוגלות, בגלל אמצעי מיחשוב, להוציא דו"ח תוך 3 ימים.

אנו לא נמצאים באותו עידן.

וזאת, בתנאי שהכל מוזרם פנימה וזה נכון.

נכון.

מדברים על שלושה ימים מיום אישור הדירקטוריון.

אי פילוסוף;

כבר יש.

בסדר.

אנו היום באים ומקצרים מועדים או משנים נורמות, כי אנו מדברים על עידן אחר

לגמרי.

תיזהר מדבר אחד - צריך, שיתקבלו דו"הות באמת מסודרים בסוף.

כשאני הגעתי לרשות לניירות ערך, היתה פקסימליה.

האם מרגע שיש דו"ח התום, ישנם שלושה ימים עד שצריכים להגיש את זה?

אי מינטקביץ;

היו כאלה שאמרו; "באותו יום".

שי ו י יס;

תיאורטית, זה יכול להיות. יכול להיות, שכאן היינו בית הלל, אך המהשבה היתר;

שמא מישהו אולי גם לאחר אישור הדירקטוריון ירצה לבקש עוד משהו. שאול ברונפלד,

אני מציע כרגע שנעשה זאת שלושה ימים, ובסיבוב הבא נקצר זאת.

ש' ברונפלד;

התרככתם ונהייתם ילדים כאלה טובים.

אי מינטקביץ;

בוא ונגיד "שני ימי עסקים", וגמרנו את הענין.



שי וייס;

תנו לציבור שלושה ימים. אינני מציע, שעכשיו נשנה זאת.

האם בשימוע הם ידעו על שלושה ימים?

בשימוע הם ידעו על שלושה ימים.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

אם כך, אנו לא נשנה זאת. נעבור לתקנה 7 לגבי תיקון תקנה 46.

יושב-הראש, חברתי מזכירה לי, שאם אנו קוראים בעתון שאושרו דו"חות כספיים ואם

הם לא מגיעים לבורסה כהרף עין, אנו מפסיקים את המסחר עד שיהיו הדו"חות הכספיים.

אין חוכמות. זו זכותנו.

מ"מ היו"ר מי שטרית;

אף אחד לא מתערב בסמכויות הבורסה.

זה מקובל עלינו.

למעשה, תקנה 7 היא התיקון הקוסמטי גם של תקנה 1 וגם של תקנה 3. אנו הסדרנו

את כל הנושא של דו"חות דירקטוריון במסגרת תקנה 10, ואנו מבקשים לתקן את הסעיפים

ואת ההפניות. זהו תיקון טכני, וחבל להתעכב על זה.

בסדר.

בתקנה 8(א} נאמר: "תחילתן של תקנות 3, 4 ו-5 שלושים ימים מיום פירסומן ...".

שי וי יס;

כאן תיקנו את סעיף (ב).

בתקנה 8(ב) נאמר: "תקנה 2 תחול החל בדו"חות...". וייכתב "לשנת 1996" במקום

"לשנת 1995".

בתקנה 8(ג) נאמר, שתקנות 1, 6 ו-7 יחולו בדו"חות הכספיים ביניים לתקופה

המסתיימת... (31 במרץ 1996)".

האם למישהו יש הערות על הכתוב כאן? אם כן, לסיכום נושא זה, אני מבקש לומר,

אחרי קריאת מכתבו של איגוד החברות הציבוריות הרשומות בבורסה, שבהתחשב בכך שהם



הופיעו בפני רשות ניירות הערך ונשמעו טענותיהם ובהתחשב בכך שלגבי פניה א' שלהם,

הרשות נענתה לפנייתם והדו"הות התקופתיים נדחתה תחולתם לשנת 1996 כפי שהם ביקשו.

לגבי הנושא השני שהם ביקשו, אנו לא נענים לפניה. אני חושב, שיש אינטרס לציבור

הרחב לדעת מיידית ובהקדם האפשרי על כל עסקה מהותית שמתרהשת בבורסה. המטרה היא

למנוע ניצול לרעה של כל אינפורמציה פנימית נגד טובתו של הציבור. לכן, אני הושב,

שאנו מאשרים את התקנות, כפי שרשות ניירות ערך הגישה. אנו מברכים אותה על

התיקונים האלה. בזאת, אנו מאשרים את התקנות הללו.



תיקונים לתקנון הבורסה - סעיפים 16. 23. 51 (חלק ראשון)

הנושא הבא הוא: תיקונים לתקנון הבורסה - עבירות משמעת.

מונחת בפניכם בקשה עם המלצה לאשר אותה, כאשר מדובר בפרק תקנוני שנוגע

לעבירות משמעת על פי תקנון הבורסה. ישנם שלושה תיקונים, שמוצעים לפניכם. תיקון

אחד נוגע לסעיף 16 בתקנון, שמחייב את חברי הבורסה להמשיך ולקיים את כל תנאי

הכשירות ותנאי הקבלה גם מעבר לפרק הזמן של הכניסה, וזו חובה מתמשכת למלא בנאמנות

את כל הוראות תקנון הבורסה.

כלומר, צריך הוא לשמור את התקנון, גם לאחר שהוא נכנס לבורסה ולא רק לפני זה.

צריך להמשיך את החובה.

האם זה לא ברור מאליו? האם קביעת כישורי הכניסה לא מחייבים זאת אוטומטית.

המלצתי בפני חבריי לכתוב את הדברים ברחל בתך הקטנה, על מנת שלא יהיו שום

ספיקות אם מדובר בעבירת משמעת, ולא לומדים עבירת משמעת על פי גזירה אלא ברחל בתך

הקטנה יש לומר את הדברים. לכן, הנוסח הקפדני, הייתי אומר, ואפילו הנוקדני של

סעיף 16 בתקנון. אני חייב להדגיש, שהוא מרחיב בעוד נקודה: יש חובה גם לקיים את

החלטות דירקטוריון הבורסה החלות על חברי הבורסה, מפני שההחלטות של דירקטוריון

הבורסה הן חלק אינטגרלי מאותו משטר שהתקנון מקים ושחבר הבורסה חייב לכבד אותו. -

זו ההצעה לגבי סעיף 16 לתקנון.

ההצעה השניה נוגעת לתיקון סעיף 23 לתקנון, וכאן התוספת היא שחובה לנהוג

בהגינות וביושר.

האם אינכם מגזימים קצת: "בהגינות וביושר"? האם זה בבורסה? לפי זה, אפשר

להעמיד את כולם לדין. האם אתה מצפה שחבר בורסה ינהג בהגינות וביושר?

מדובר על דרישה מחברי חבורסה, ולא מהקליינטים של החברים.

אבל, חבר הבורסה לא מייצג קליינטים כלשהם.

הוא משרת קליינטים.

אפשר לעשות זאת כמו שבני בצבא היה אומר: "בשאיפה".

זוז נראה לי קצת מוגזם. מרז זה "בהגינות וביושר"? האם אתה יכול לומר למישהו

למשל: "אתה ניצלת את מעמדך לטובת החברה, שאתה מייצגה, לרעה. אתה נהגת לא

בהגינות" ולהעמידו לדין על זה? אם כך, אפשר לעשות חוק במדינה: "כל האזרחים ינהגו י

בהגינות וביושר", וגמרנו.

המצב הקיים הוא, שיש חובה לנהוג בהגינות וביושר כלפי החברים, והתיקון המוצע

הוא שזה יהיה גם כלפי הבורסה.

הניסוח נראה לי כוללני מאד.

אם יורשה לי להסביר זאת, רק כדי להפיס את המראה הראשוני. ניתן לקבוע בהנחיות

כללי התנהגות לגבי היחסים בין חבר לבין חברים אחרים, כלומר זו לא תהיה איזו שהיא

הצהרת בלפור, אלא אפשר גם לתת קונקרטיזציה.

מי יתן לה קונקרטיזציה?

זה יהיה באמצעות ההנחיות. ההנחיות הן: החלטת דירקטוריון הבורסה באישור רשות

ניירות ערך. דרך אגב, ישנם דברים כאלה.

התיקון השלישי, שנמצא בפניכם, הוא לקבוע כעבירת משמעת את המעשים או המחדלים

שבוצעו בידי החבר ועובדיו הבכירים ככל שמתיחסים לחפרת התקנון וגם החלטות

הדירקטוריון וגם התנהגות שאיננה הולמת חבר.

קראתי במקום כלשהו בנייר, שאתם מחייבים את חבר הבורסה לדווח, אם הוא חושב

שיש הפרת תקנון - סעיף 16(ג) אומר: "חבר ידווח לבורסה את כל הידוע לו על הפרות

של הוראות תקנון זה ההנחיות לפיו והחלטות דירקטוריון הבורסה על ידי מנהליו

הבכירים ועובדיו העוסקים בעסקי ניירות ערך, ועל הצעדים שנקט עקב כך".

הרעיון הוא, שהוא יקבע משטר שיבטיח שגם עובדיו בתחום ניירות ערך יכבדו את

הוראות התקנון והחלטות הדירקטוריון.



מ"מ הי ו"ר מ' שטרית;

הוא לא חייב דיווח, אם מדובר בחבר בורסה אחר.

שי ו י יס;

ודאי, שלא. זה רק עובדיו שלו, כלומר הוא עצמו.

ישנם מעט מאד חוקים, בהם יש חובת דיווח.

כלפי העובד שלך אתה יבול להפעיל אמצעים.

אני רק רוצה לשים את הדגש ולומר, שהסעיפים האלה כאן, שאתה הצבעת עליהם, הם

סעיפים שבתיקונים היתה הוספה של שני דברים: דבר אחד הוא הרחבה של הפרת משמעת גם

על החלטת הדירקטוריון בנוסף לתקנון שקיים היום. הדבר השני הוא עבירת משמעת, שזו

התנהגות שאיננה הולמת חבר. למעשה, כל התיקונים נגזרים משני הדברים העיקריים

האלה. הבסיס של כל זה קיים כבר בתקנון הבורסה. למעשה, זה החידוד של שני הנושאים

האלה.

האם יש לכם מה להוסיף לתקנות הללו?

אם כן, בזאת אנו מאשרים את התיקונים לתקנון הבורסה - עבירות משמעת - על פי

מכתבו של שר האוצר. אנו מאשרים זאת פה אחד.

עתה, נצא להפסקה בת כרבע שעה.

(הישיבה הופסקה בשעה 11:45.)



(הישיבה חודשה בשעה 12:20.)

חוק אזורים חופשיים לייצור בישראל (תיקון).

התשנ"ו-1996

אני מהדש את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו: הוק אזורים חופשיים לייצור בישראל

(תיקון), התשנ"ו-1996.

למעשה, הגענו עד סעיף 22. עדיין לא גמרנו עם ענין המועצה, אך קודם אולי

נגמור את הדברים האהרים.

נושא הרכב המועצה נשאר פתוה.

את ענין המועצה אנו משאירים בינתיים. יושב-הראש, אעבור לפי סדר הדברים ואומר

מה נשאר פתוה. ראשית, יש להצביע על חלופה.

זה לא פה. זה בסוף. הלאה.

בסדר. אני רק אומרת מה נשאר פתוה.

האם זה תיקון 22 או הסעיף העיקרי?

אלה החלופות.

לא. קודם, דיברתי על כך, שצריכים להצביע על שתי החלופות של הגדרת "שירותים

נילווים".

לגבי סעיף 6 להצעת החוק, שמתיחס לסעיף 9(א) בענין פיזור המועצה, אמרנו,

שאולי כשנחליט על המועצה, על המינוי של המועצה, נחליט גם לגבי זה.

נשאר פתוח גם סעיף 12, שמתיחס לסעיף 22א, שמדבר על ועדת הזכיונות.

ועדת הזכיונות תיפול, אם הרכב המועצה ישתנה.

נכון. סעיף 13 עוסק בתיקונים טכניים ששייכים לוועדת הזכיונות, ואם היא נופלת

אזי גם סעיף 13 נופל. סעיף 14 אושר.

מזה אני למד, שצריך לגשת לעסוק בנושא המועצה.

לא. עדיין יש לנו משהו לפני זה. סעיף 19 כפוף לתוצאות ההצבעה, ואז נדע את

האחוזים של השירותים הנילווים.

אם תהיה מועצה, כמו שאנו דיברנו, אזי נושא האהוזים או נושא המסחר יהיה רגוע

יותר.

עתה, אנו מגיעים לסעיף 22 בהצעה, שלמעשה, מתיחס לסעיף 29 לחוק העיקרי ומדבר

האם עסק באזור יפעל בישראל או לא יפעל בישראל? יש לנו כאן ארבע

חלופות, וכאן נעצרנו. למעשה, זה לא הוחלט.

זהו הנושא האחרון הגדול שנשאר.

נכון.

הסעיף הזה אומר, שהם הוא רוצה לפתוח שלוחה הוא צריך להעביר את הכל - נכון?

ישנן כמה אפשרויות.

ברצוני לרענן שוב את זכרוננו. באזור הזה כל מפעל, שייצא, המדינה לא מתעסקת

איתו. לגבי כל מפעל שיכניס לתוך מדינת ישראל, מי שמקבל זאת במדינת ישראל כאילו

היה יבואן כלומר כאילו קיבל זאת מחוץ-לארץ. באזור הזה יהיו מפעלים ויהיו שירותים

אך ורק לצרכי האזור.

וכן גם שירותי י יצוא.

אני אומר, שיהיו שירותי לצרכי האזור: מסעדה ודברים כאליו. עולה השאלה האם

יכול בעל מפעל, לדוגמא, "קמפל" בעפולה, לסגור את המפעל בעפולה ולהעבירו לכאן, או

האם יכול מי שיש לו מפעל אהר לא לסגור אותו אך להקים עוד מפעל. התאחדות

"עיזבו אותנו מכל הדברים האלה. אל תפלו בין מי שיש לו

לבין מי שאין לו. תהיו ליברלים וכו'". אני מודה ומתוודה, שהייתי אהוד מאלה שהשבתי

שלא צריך לתת זאת ושיכול להיות שם מי שרק זה המפעל היחידי שלו בארץ. מאז עברו

כמה חודשים טובים, ולי יש קצת הרהור אם אכן צריך למנוע זאת ולהתחיל בכלל להתעסק

עם הדבר הזה.

לא הבנתי.

נתתי כדוגמא את מפעל "מקפל" בעפולה, בו עובדות הרבה מאד נשים ערביות.

הסיור הראשון של ועדת הכספים היה שם.

היינו שם פעמיים, ולאחר מכן הלכנו לראות מה קרה שם. זהו מפעל, שנמצא כל הזמן

על גבול הריווחיות וגם מתקיים על עבודה זולה. מישהו אמר: "יקה איש כזה את המפעל

משם ויעבירו לכאן מסיבות כאלה ואחרות או שהוא יקים מפעל כאן וכאן ותהיה בעיה

ביצוא וכיוצא באלה דברים". ואז, גישתנו היתה, שמי שיש לו מפעל בארץ לא יכול

להקים מפעל נוסף שם. שם יקים רק מי שהוא חדש ונקי, כלומר מי שבא לישראל כדי

להקים שם.

הוא לא חייב לבוא לישראל. הוא יכול לבוא מתוך ישראל.

כן. אבל, מי שיקים שם לא יכול להקים מפעל נוסף במקום אחר.

עתה, ישנן כאן חלופות. יש מי שאומר להמשיך במצב הזה, ויש מי שאומר: "עיזבו

את הדברים האלה. תנו לכל אחד לעבוד היכן שהוא רוצה. מה שהוא מקים שם זה כאילו

שהוא הקים במצרים". אני הייתי בדעה לא לתת, וקצת התערערה דעתי. קיבלתי מכתב

ממנכ"ל התאחדות התעשיינים, והם אומרים, שלפי דעתם זה עומד בניגוד גמור לחוק

יסוד: חופש העיסוק. לדעתם, צריך לתת לכל אחד לבנות איפה שהוא רק רוצה.

אני מוכרה לומר כפתיחה, שאני מתנגד בעקרון בכלל לכל החוק הזה ואני חושב שהוא

חוק רע וגרוע.

החוק הזה, לפי מתכונתו היום הקימו אזור תעשיה בארץ. זה כבר לא איל"ח.

זה הרבה יותר חמור. בין השבוע שעבר לשבוע הזה קיבלתי תזכיר, שסמדר אלחנני

העבירה לי, שהוועדה, שהקים שר האוצר לבדיקת אזורי יצוא חופשיים בראשות יורם

גבאי, התנגדה. אני מוכן להעביר את התזכיר הזה לכל חברי הוועדה, ואני מציע

לקוראו. זהו תזכיר ממש רצחני, שכל ראשי האוצר טוענים מה שטענתי קודם בלי לקרוא

את התזכיר, שהדבר הזה יהיה הרסני למשק הישראלי ולתעשיה באזור הפיתוח וכן שזה לא

מתאים לארץ. זה מתאים למדינת בננות. את כל החסרונות האפשריים בעולם כותבים

בתזכיר הזה, ואינני מדבר עלי אלא על כל ראשי האוצר.

פקידי האוצר, ולא ראשי האוצר.

אדוני, הם ראשי האוצר.

הם המומחים.

אני מתפלא איך מישהו, אחרי חוות דעת כזו, מעז לקבל החלטה בניגוד גמור לכל

המומחים שמתריעים על סכנות גדולות ביותר לתעשיה במדינת ישראל, אם יוקמו אזורי

יצור חופשי ים.

לגופו של ענין, היה והחוק יעבור, בודאי ובודאי שצריך להתנגד לכך, בתיקון,

שאפשר יהיה שתעשין יקים מפעל אחד במקום אחר בארץ ומפעל באזור יצור חופשי. יושב-

הראש, זו עשיית בדיחה מהחוק. למה החוק הזה נועד? מי שיזם את החוק הזה אמר: "אם

תתנו לנו אזור יצור חופשי פטור מביורוקרטיות, יבואו משקיעים מחוץ-לארץ ויביאו

ויצרו 20 אלף מקומות עבודה חדשים וזה יביא השקעות זרות. אחרת, הם לא יבואו

לארץ". אדוני, מי שנמצא בארץ כבר נמצא.

אין לו ברירה. הוא כבר בארץ.

בדיוק. הוא כבר פה. אני מציע לא לחרוג מהעני ן הזה ולא ללכת רוורס. אזור יצור

חופשי צריך לשמור על הכוונה המקורית של החוק, שאכן תבואנה השקעות זרות לחלוטין,

שלא קיימות בארץ. אחרת, אתם חוטאים לבסיס החוק הזה, גם אם הוא יתקיים ויקרה, מה

שאינני מאמין שיקרה.

לכן, לדעתי, לא צריך לאפשר לאף אדם, שיש לו מפעל בארץ, להקים מפעל באזור

יצור חופשי. אני אומר לכם, שאם תעשו זאת, במו ידיכם אתם שוחטים את המפעלים

באזורי הפיתוח, כי מדוע שאחד שיש לו מפעל במקום אחר לא יעבור לאזור יצור חופשי?

הרי הוא יתפטר מכל הצרות של כל האנשים ומכל הביורוקרטיה מסביב.

זה לא רק זה. זה פלוס 20 שנה פטור.



מי שטרית;

בנוסף, אם יהיה לו מפעל בעפולה ומפעל באזור יצור חופשי, האם מישהו באמת יכול

לפקח עליו ועל מה שהוא עושה עם חלקים: האם הוא מעביר לכאן או לשם או מזמין חומר

גלם לפה או לשם? רבותי, תהיו רציניים. לכן, אני מציע לשמור מאד strict. אדם לא

יכול להקים מפעל בארץ וגם באזור יצור חופשי. זה היפכא מסתברא.

זה כבר שינוי של כל התיקון.

חשוב, שנזכור שבהתאחדות התעשיינים התנגדו לחוק, כל עוד הם לא יכלו להיות

בפנים. אז, כל הנושא של חופש העיסוק הוא על הכיפאק, אם הם יוכלו להיות שם.

בואו ונסתכל על זה מבחינה עניינית. אין ספק, שההתחייבות היתה, שמדובר

במשקיעים שהם מחוץ למשק הישראלי ולמעשה לא תהיה נגיעה או הפרעה למשק הישראלי

כתוצאה מקיומו של האזור הזה. משמעות ההצעה היום היא, למעשה, לבנות מסלול נוסף של

חוק עידוד השקעות הון בלי שום יכולת של בדיקה אמיתית של מה שקורה שם, כאשר יש

לזכור שאותם אנשים שמציעים זאת לא חוסכים מעצמם את הביורוקרטיה של מרכז ההשקעות,

כי את מסלול המענקים שלהם הם יקבלו במקום אהר בארץ ואת המסלול החילופי ל-20 שנה,

מה שלא קיים בשום מקום באזור הזה, יקבלו באזור ואף באופן מורחב. זה לא רק 20

שנה. זה לגבי כלל הכנסות החברה, ולא רק לגבי הכנסות המפעל.

אני לא יכול כרגע לבוא ולהגיד, באופן מוחלט, שהחוק הזה גרוע. אינטואיטיבית,

אינני חושב שהוא מפאר היצירה, אך אם החוק הזה קיים, אני חושב שצריך קודם כל ללכת

להליך נסיוני לגבי אותם משקיעים שהם אמרו שיום יוכלו להביא ולראות אם החוק הזה

עובד. אם הוא יעבוד, תמיד יהיה אפשר להרחיב את זה. אני חושב, שאי אפשר יהיה

לחזור אחורה.

אני מבקש לומר את הדברים בקצרה.

רציתי רק להדגיש, שבחוק הקיים היום זהו המצב שישנו. היום, כתוב, שעסק באזור

יפעל באזור החופשי בלבד, ולא יעסוק, בין במישרין ובין בעקיפין, בעסק מחוץ לאזור,

כלומר במקום אחר בישראל. כל מה שעשו כאן בהצעת החוק הוא, שהבהירו זאת. כלומר,

אחת החלופות, חלופה אי, היא למעשה הבהרת המצב הקיים, ואומרים ש"עסק באזור יפעל

בישראל באזור החופשי בלבד ולא יהיה, במישרין או בעקיפין, בעל שליטה בעסקים

נוספים". כלומר, למעשה, ישנה כאן הבהרה.

דרך אגב, זה עבר כבר בסיבוב הקודם.

זה מה שיש בהצעת החוק הכחולה.

הלופה נוספת, שישנה, היא לא לגעת בהוק ולמעשה להשאיר בגדול את אותו מצב

שהיה, אלא שלא כל כך ברור מה עם ענין של שליטה.



החלופה השלישית היא החלופה החדשה, שלמעשה היא חלופה של גברת ברק ועכשיו גם

של התאחדות התעשיינים.

יש חלופה נוספת, שהיא פתרון ביניים.

היתה ועדת גבאי, ובאותו זמן שועדת גבאי הגישה את הדו"ח שלה, גם משה גביש

הגיש דו"ח מקביל וגם אני הגשתי דו"ח מקביל לשר האוצר. הוכחנו, שוועדת גבאי איבדה

את הידיים ורגליים מבחינה כלכלית. - זה דבר אחד.

משה גביש לא הגיש דו"ח.

משה גביש לא הגיש דו"ח. שר האוצר הטיל על מר גביש לרכז את הוועדה.

אתן לך את הדו"ח. לא יכול להיות מצב, שאם תכנס לשם חברה כמו "אוטם", היא לא

יכולה להגיד שהיא רוצה להקים חברה עכשיו ליצור במבה או כל דבר אחר, כאשר אנו לא

מאמינים לחברה כמו "אוסם" או לחברה כמו "כור" שהן תעשינה עסקים- - -

אני לא מאמין.

כל ראשי חברות הביטוח עשו קרטל. אז מה?

האם יתכן, שירמו את מס הכנסה בהעברת עסקים או הפסדים בין מפעל למפעל? לא

יתכן דבר כזה.

זה לא יתכן.

גרי אגרון המום ממה שאתה אומר.

אפשר להקים חברות גם באזור החופשי וגם מחוץ לאזור החופשי, ואין לחשוש מהדבר

הזה.

סדר הדיון - אתן לכל אנשי המקצוע לדבר, ובזה ייגמרו כל הסיבובים. לאחר מכן,

נשמע את חברי-הכנסת ואת הסיכום ובזה נגמור את הענין.

אבל, רציתי לומר משהו.

בסוף נצביע איש איש על-פי אמונתו. גרי אגרון, גמרנו.

די ברק;

תחילה, אולי אומר משהו לחבר-הכנסת מאיר שטרית; אין תחרות בין זה לבין מה

שנקרא אזור פיתוח.

זה יהרוג אותם.

הרשה לי לומר את דבריי. אני באה מאזור פיתוח.

גם אני.

די ברק;

אני יודעת, ולכן אני אומרת זאת. מפעלים עתירי הון ומפעלים שצריכים מענק

לעולם לא יגיעו לאזור הזה, פי הם ילכו למענק של 38% או 34% היום. יבואו מפעלים,

שבאמת הנושא של "מפעל מאושר" לא משך אותם עד היום וגם הנושא הביורוקרטי הכרוך

ב"מפעל מאושר" לא הביאם לארץ. זו אכן היתה כוונה - ליצור סוג מסויים חדש של

INCENTIVE. הוא לא מתחרה. הוא לא יותר טוב והוא לא פחות טוב. הוא מתאים לסוג אחד

של מפעלים, ו"מפעל מאושר" מתאים לסוג אחר של מפעלים.

לידיעתך, יש הרבה מאד אזורים כאלה בעולם - אזורי יצור - מעבר לאזורי סחר,

שהם מאד מצליחים, מאד כלכליים ומשכו הרבה מאד תעשיות גדולות לאותם אזורים. וזאת,

מבדיקה שערכנו וגם מפגישות עם אנשים שמטפלים באזורים מהסוג הזה.

אם אנו נשאיר את זה פתוח לכולם, אזי חברה כמו "מוטורולה" יכולה היום לבוא

ולהכניס גם מפעל חדש שלה לאזור שם, וזו זכותה. גם החוק לעידוד השקעות הון לא

אומר שאם מישהו קיבל בבאר-שבע או במגדל העמק אסור לו לעשות בנתניה; הוא יכול

להקים מפעל אחד בנתניה ואין לו שום הטבות, ואת המפעל השני שלו הוא יכול להקים

היום בבאר-שבע. אף אחד לא מונע זאת ממנו. אם כך, מדוע כאן אתם רוצים למנוע דבר

שלא נמנע במסגרת החוק לעידוד השקעות הון? מדוע מותר לעשות את זה כך?

את אומרת דבר והיפוכו. את אומרת, שהאזור ימשוך משקיעים שאין להם השקעות בארץ

ושלא באו בגלל מענק. תחליטי; או חדשים או ישנים.

די ברק;

אני רק נותנת לך דוגמא. מדוע אתה רוצה להפלות? אם מס הכנסה פוחד מהנושא של

הshifting- מדוע הוא לא פוחד מהנושא - - -

את רוצה למשוך חברות חדשות, שלא קיימות בארץ.

די ברק;

תראה מה קורה. אם אנו נגיד שאנו מגבילים את זה, למה זה יביא? הברת

"מוטורולה", שנניח את מפעלה השני רוצה להקים בטימבוקטו אבל תשמע שיש אזור יצור

חופשי תבוא אלינו, וחשוב שהיא תבוא לכאן. יש לה כבר מפעל אחד בארץ. אני חושבת על

מפעלים מהסוג הזה. היא לא תוכל להקימו, כי יש לה כבר "מוטורולה" בערד

ו"מוטורולה" בתל-אביב.

טוב מאד.

די ברק;

זה לא טוב. הבר-הכנסת מאיר שטרית, אתה אדם, שהקים אזור תעשיה. למה זה יגרום?

מי שטרית;

אני יודע על מה אני מדבר.

די ברק;

זה יביא למצב - וניקח את באר-שבע לדוגמא - שכל בעל נגריה, מסגריה וכל דבר

אחר, ותמיד אומרים "נגריה" וזה לא יפה, אך הכוונה היא לעסקים קטנים, יסגור את

העסק שלו בן חמישה האנשים בבאר-שבע ויעבור לשם, כי אז לא יהיה לו עסק בארץ, או

שבעל עסק בעומר יסגור את העסק שלו ויקימו באזור הזה. אתה מביא לדבר מגוחך,

שמפעלים גדולים יסגרו את העסק שלהם ויעברו.

זה לא נכון גם.

אבל, אם הם ירצו להקים עוד מפעל, לא תהיה להם אפשרות. וכאן, אתה, מראש, מוחק

זאת.

מי שטרית;

אמת.

די ברק;

לא. לעומת זאת, אתה מביא לשם את כל החושות הקטנות, שיכולות ביום אחד לסגור

את העסק ולעבור לשם. לדעתי, זה יגרום למצב מגוחך ולא רצוי. אני חושבת, שצריך לתת

אפשרות לכולם להכנס לענין הזה. אם מפעל אהד נמצא במגדל העמק, השני בבאר-שבע

והשלישי שם, אני לא רואה שום מניעה שזה יהיה. אני חושבת, שהחישוב, שייעשה ע"י

המפעלים, יהיה פרופר כלכלי לטובת הענין. אם הם צריכים את החוק לעידוד השקעות

הון, כפי שאמרתי, הם לא ילכו לאזור ליצור חופשי, ולהיפך בכיוון ההפוך.

גרי אגרון, אל תרים ידיים. גמרת את דבריך. כבר קיבלת רשות דיבור. חברי-הכנסת

לא מבקשים שינסרו אותם. כל הזמן אנו חוזרים אחד על דברי האחר. אנו לא בנגריה,

ואיננו רוצים שינסרו אותנו. אם מישהו רוצה להוסיף ארגיומנט שאנו לא חשבנו עליו,

בסדר.

אשתדל לא לחזור על דברים ואחדד יותר. ברצוני לציין את הרציו מאחורי מכתב

התאחדות התעשיינים, ואני, כמובן, לא מייצג אותם. כמו שגרי אגרון אמר, תחילה,

התאחדות התעשיינים התנגדה לחוק. מה שמדאיג אותם הוא, שלא יכלו לשמור על תחרות לא

הוגנת של מפעלים מתוך איל"ח לישראל. זה שזה ייבוא זה נכון למעט הקירבה

הגיאוגרפית, למעט היתרון הגיאורפי העצום שקשה לחתום אותו וקשה למנוע אותו. לכן,

אומרת לעצמה התאחדות התעשיינים, שרואה לאן הענין מתגלגל: "אם יש כאן חגיגה, אנו

רוצים להיות חלק מהחגיגה". ברצוני להפנות את תשומת לבכם למה שעלול לקרות אם זה

יהיה לגמרי פתוה, ולדעתי זהו אסון. אתם צריכים לדעת, בעיניים פקוחות, לאן

הולכים. תהיה נהירה גדולה לאזור. זו הטבה אדירה של 20 שנים--

--פטור.

ועוד 20 שנים, שמחולקות ע"י גורם שהוא לא בדיוק- - -

זהו עוד שלב בחוק לעידוד השקעות הון - מה שאין באופקים ובבאר-שבע.

זה הרבה יותר טוב מזה. ואז, לדעתי, לא תעמדו בלחצים, וכשתהיה נהירה כזו זה

י יפתח בעוד אזורים.

חבר-הכנסת סילבן שלום, האם אתה הולך? אם אתה רוצה להביע דעתך, בוא ואמור

אותה.

עלי ללכת. זה בסדר.

אני אייצג אותו. אני מחליף אותו.

חבר-הכנסת סילבן שלום, האם אתה בדעתו של חבר-הכנסת מאיר שטרית?

אני תמיד בדעתו של חבר-הכנסת מאיר שטרית.

תעמדו בפני לחצים לפתוח את זה בעוד אזורים. יכול להיות, שהתוצאה תהיה, בלי

להגיד אם זה טוב או רע, הנהגת איל"ה בכל אזורי המדינה, ולא עוד איל"חים אלא מצב

שכל המדינה היא איל"ח. זה קרה באירלנד, כאשר בעקבות שנון כל אירלנד נמצאת באותה

דרגת הטבות. זה מוביל לסגירה ההרמטית. מצד שני, אני חושב, שישנם חסרונות בסגירה

ההרמטית, והדוגמא של "מוטורולה" היא דוגמא טובה. לדעתי, לא מתקבל על הדעת שתבוא

חברה כמו "מוטורולה" ותרצה להקים עוד מפעל במסגרת איל"ח.

כמו שהיא אומרת, אחרי שהיא משקיעה כל כך הרבה, היא לא תלך לשם.

די ברק;

עוד מפעל.

עוד מפעל. אבל, את סותרת את עצמך.

לדעתי, צריך למצוא את הדרך לתת לה לעשות זאת.

מי שטרית;

מדוע צריך לחפש דרך לתת לה לעשות את זה? מדוע לשים את כל הביצים בסל אחד?

אפשר, שיבוא מפעל אחר.

לכן, נדמה לי, שהפתרון של מסמך הפשרה, למעשה, סוגר אך משאיר מנגנון של ועדה

מסויימת שיכולה, במקרים מסויימים, לסנן פנימה מפעלים שמגיע להם, ואז ועדה כזו

תמנע הסתננות של קטנים, כמו שאמרה דפנה ברק נכון, למשל שמוסכים בבאר-שבע יעברו

לשם. מצד שני, היא תאפשר לקונצרנים גדולים כן להכנס. אני חושב, שזה פתרון שהוא

הרע במיעוטו.

לא ארחיב מעבר למה שאמר שלמה הלוי, כי, למעשה, שלמה הלוי, בדבריו, מייצג את

דעתי. אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב לחלופה די, שנוסחה בתיאום עם גרי אגרון,

דהיינו בתיאום עם מס הכנסה. למעשה, היא מאפשרת לנו, במקרים שהמפעל הולך לפעול

בתחום פעילות שונה מתחום פעילותו הקיים היום בישראל, להקים את המפעל באזור

אילייח. אנו מדברים כאן, בפירוש, על תחום פעילות שונה.

מי שטרית;

מה זח יישונהיי?

אם מפעל "אוסם", שמייצר במבה--

--ייצר ביסלי, אז מותר לו.

בפירוש, לא. אם מפעל "אוסם" ירצה ללכת ליצר רכיבי תקשורת, הוא יוכל לעשות

זאת באיל"ח. אבל, אם מפעל "אוסם" ירצה ליצר בתחום המזון, הוא לא יוכל ליצר שם.

תחליטו האם אתם מאמינים באיל"ח הזה שיביא השקעות זרות או שאינכם מאמינים.

נראה לי, שאינכם מאמינים בזה.

תיכף תשמע אותי ותקבל סיכום על הענין.

יי בן-צור;

אם אנו הולכים למשקיעי החוץ, אזי אזכיר מה שאמרתי באחת הישיבות הקודמות, בה

לא היית נוכח, שאם "מוטורולה" או "סמי קונדקטור" או גורמים בסדר גודל כזה שהיום

מחזיקים מרכזי תכנון בישראל שכולם במרכז הארץ, ומרכזי התכנון האלה מעסיקים בין

10 ל-20 עובדים יחפשו להקים מפעל של מאות עובדים באיל"ח, בואו ולא נחסום אותם

בגלל שיש להם היום פעילות אחרת בתחום שונה בתוך ישראל.

פ' בדש;

אבל, לפני רגע אמרתם שבגלל שזהו מפעל עתיר השקעה הם לא יבואו לשם.

ד' ברק;

אבל, אם הוא ירצה להקים שם?

מה זה "אם"? עכשיו, כדאי לו.

מטרת החוק הראשונית היתה להביא השקעות מחוץ-לארץ לארץ. זה כמו מה שהיה עם

אייזנברג - מכרו לו את מפעלי ים המלח ואת הכל, ומהיכן הוא לקח את הכסף? מהבנקים

של המדינה. הוא לקח את ההלוואה מהבנקים, וקנה בזול את כי"ל. מה שהיה בתכנון

המקורי הוא להביא כסף מחוץ-לארץ ולהשקיע בארץ וכן שהכל הולך ליצוא כדי להקטין את

הגרעון המסחרי וכן ליצור מקומות עבודה. אלה שלושת הדברים, עליהם דיבר חוק

האיל"ח. יושב-הראש, היום, אני חושב שלא צריך לקרוא לזה חוק האיל"ח. איל"ח הוא

אזור יצור ליצוא חופשי. אין יצור חופשי ואין יבטיח'. למעשה, היום, זהו אזור

תעשיה נוסף, שהמדינה מקימה, עם תוספת לחוק עידוד השקעות הון לעשרים שנה.

אמת.

פ' בדש;

אני אומר: אם כך, שהמדינה תבנה אותו, כלומר שהמדינה תעשה את הכל ותעשה אזור

תעשיה כמו שהיא עושה אצלי ובכל מקום באזור אי. המדינה תבנה הכל ותגיד: "בבקשה,

כל מי שרוצה להקים מפעל, נקצה לו שטח, ויקים". - אינני מתנגד לזה. לזה הביאו את

זה. זה מה שנוצר עכשיו. כל העסק הזה בא ליצור תהרות באזור הכי קשה - בדרום. אולי

בשוליים יבוא עוד מפעל שיסגור בצפון ויבוא לדרום, אך לא עשיתם בזה כלום. אז מה?

האם הבאנו עוד מפעל לדרום, ו'דפקנו' את הגליל? אין לי מטרה 'לדפוק' את הגליל.

רבותי היקרים, אם ברצונכם להגיד עוד דברים לפרוטוקול, אולי נמצא דרך לעשות

זאת. ממילא תהיה הצבעה, ובהצבעה ישנם ודאי עוד 12 חברים שלא נמצאים כאן. אנו כבר

הבינונו מה חושבים אלה שהם בעד ומה חושבים אלה שהם נגד. אנו מסכמים בזאת את

הדיון. אני אביא את ארבע החלופות להצבעה בשבוע הבא. אם נגמור היום, אביא זאת

ביום שני ונצביע.

מדוע לא מצביעים היום על הכל?

יש לנו נוהג בענין.

בפעם שעברה היינו שלושה חברים, והצבענו על כל הסעיפים.

וזאת, במקרה שיש הסכמה.

היו דברים בפעם הקודמת, לגביהם לא היתה הסכמה.

האם אינך מסכים לזה?

אני מסכים, אבל אני לא חושב שחבר-הכנסת מיכאל איתן מסכים.

האם חבר-הכנסת מיכאל איתן מסכים?

לא. זו הבעיה. חבר-הכנסת מיכאל איתן לא בדעתנו.

אשכנע אותו.

האם לגבי הרכב הוועדה הוא השתכנע?

יש לי הצעה. האם הלופה אי מבהירה את זה?

בדיוק.

פ י בדש;

מה זו חלופה אי? אני כבר מבולבל מכל הרולופות האלה.

חבר-הכנסת בדש, זה בסדר. חלופה אי היא החלופה הטובה.

ברצוני להסביר את הדעה, כי מדובר כאן בשאלה משפטית, שאחר כך יכולה לעלות

מיהו בעל הזכיון שתהיה לו זכות ומי יהיו העסקים שהוא יכול להכניס לאזור?

חלופה אי מבהירה את מה שהיתה הכוונה של ועדת הכספים בחוק המקורי.

נכון.

כן. אבל, זה לא מבהיר את הסעיף הקיים, כי הסעיף הקיים, כמו שהוא, אם מנתחים

אותו משפטית, אומר שהעסק לא יוכל לעבוד בישראל במישרין או בעקיפין. כלומר, זה

הולך מהעסק למטה - עסק וחברות-הבנות שלו. אם זה תאגיד שיהיה בעסק, הוא לא יוכל

לעבוד וכל החברות-הבנות שלו לא יוכלו לעבוד בישראל.

וכך גם לא "מוטורולה" העולמית.

אבל, לפי הפרשנות הזו, זה לא חל על חברת-האמא. אם, למשל, "כלל", שיש לה היום

חברה בישראל, מקימה תאגיד נפרד - "כלל בי" - באיל"ח, "כלל" תוכל לעבוד בישראל

ו"כלל בי" תוכל לעבוד באזור. חלופה אי שלנו, חלופה אי שזו ההצעה המקורית של

הממשלה, מבהירה את מה שהכנסת התכוונה אליו בחוק המקורי - גם חברת-האם לא תוכל



לעבוד בשני המקומות.

מי שטרית;

כלומר, זה יחיה בלתי אפשרי.

יש הבדל משפטי בין שתי החלופות.

אבל, זו הכוונה.

האם על-פי חלופה א' "כלל" תוכל להקים מפעלים באזור הזה?

על-פי חלופה אי, לא. אבל, כך גם יימוטורולהיי, ומכאן התחילה הבעיה; אם

"מוטורולה" העולמית, שעושה כאן נניח "סמי קונדקטורס", מחר רוצה לבוא ולעשות משהו

אחר לגמרי, וליימוטורולהיי אכן יש תחומים רחבים מאד שהיא פועלת בהם, היא לא תוכל

לעשות זאת מאותו רציו. כאן היתה לנו הבעיה, כי לא יכולנו לעשות אבחנה בין

מייצרים ישראלים לבין מייצרים מחו"ל.

נכון.

אי אפשר היה לעשות את זה. וכאן, באה המועצה.

בגלל ההשקעה הגדולה של יימוטורולהיי בתחום, היא לא תלך לתחום של ה-20 שנה אלא

ל-34%. אם יבטלו את החוק לעידוד השקעות הון, ה-34%, כולם ילכו לאזור הזה. אף אחד

לא ילך לשום מקום.

דפנה ברק, מה השתנה מאז חוקקנו את החוק?

לא השתנה כלום. עדיין לא הוציאו את המכרז.

עשינו חוק. לפעמים, אחרי חוק משתנה משהו במשק או משתנים דברים מהותיים

ומתברר שעשו טעות כלשהי שלא חשבו עליה. הנושא הזה דוסקס. יותר מזה - כמו חבר-

הכנסת מאיר שטרית, וודאי בפרוטוקולים זה רשום, ונדמה לי שעוד חברי-כנסת אמרו

זאת, חשבנו שאם זה טוב אז כל מדינת ישראל צריכה להיות. אבל, באו ואמרו: יימצב

האבטלה, העוני. מוכרחים לעשות משהו" וגם באים ואומרים: ייבואו וננסה משהו. מה



אתה? האם אתה מיושן?". הרי על זה היה ויכוח אדיר כבר אז. אני שואל מה השתנה.

כשהתעשיינים וכולם מתהילים להגיד שיותר טוב לפתוח זאת, אני מתחיל לחשוב שאולי

טעיתי. תסבירו מה השתנה מאז.

לא נעים לפגוע בוועדת הכספים, אך אמרו לנו אז דבר אהד וכתבו דבר אחר.

כשישבנו לנתח זאת ולהכין למכרז, התברר שאנו לא כתבנו מה שהוצג לוועדת הכספים.

תפתח את הפרוטוקול של ועדת הכספים ותראה שנאמר אז, במפורש, שלא יהיה עסק בארץ

אזור בשום אופן. היום, באים האנשים, המשפטנים, ואומרים: "פתחנו את זה כך, שדרך

חברת-האם אפשר להכניס הכל".

פירשנו את זה.

פירשנו. זה הפירוש המשפטי לדעת מרבית המשפטנים.

לכן, סוגרים את זה.

אנו לא רוצים לסגור לגמרי.

ישנם הרבה חוקים, בהם אנו חושבים דבר אחד ומנסחים כך, ובית-המשפט מבין זאת

אחרת.

איננו משפטנים.

אנו לא משפטנים. כל משפטן שראה זאת אמר: יצא דבר שלא לזה אנו התכוונו. אנו

"אז, נתקן, אבל לא נעשה סגירה הרמטית, אלא סגירה הכמה יותר", וזה מה

שאנו מציעים לכם כעת.

האם זה בסעיף (א}?

אנו מציעים את סעיף די עכשיו, אחרי שזוז נעשה.

חלופה די היא פתרון הביניים.

מדובר על סגירה, עכשיו, אחרי שהרבה מומחים ישבו על זה, שזו הסגירה הכי חכמה

ויכולה להתאים לענין.

זו עקיפה.

זה סגור ופתוח.

קודם כל, אתם השארתם פתוח.

לא השארנו פתוח. כוונתנו היתה שלא יכנס אף אחד אחר. "מוטורולה" - שלא יעשו

טובות ולא יבואו. מדוע הוא צריך לבוא? יש עוד מאה אלף מפעלים אחרים בעולם.

חבר-הכנסת מאיר שטרית, תן לאנשים לדבר. הם לא מתפרצים לדבריך.

לא התפרצתי. הוא גמר לדבר. נתן מאיר, האם התפרצתי לדבריך?

לא. גמרתי.

נשאלתי, וברצוני לענות יותר מהכיוון של הדרום. כשבאר-שבע קיבלה "אזור פיתוח

אי", עיר שעשרים שנה לא היה לה דבר קיבלה מעל 500 מליון דולר השקעות ב-3-2 שנים;

INCENTIVE מביא השקעות. אבל, עדיין זה לא מה שיציל את הדרום. נעשה מהפך רציני,

ואני מוכרחה לומר שהמצב הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם.

וזאת, בזכות הפארק של עומר.

כבודו של הפארק של עומר במקומו מונח, ובאות אליו תעשיות יפות מאד היום, ואם

הם ירצו נוכל להביא עוד תעשיות יפות לשם. בכל אופן, ההתחלה של באר-שבע היא עדיין

רק התחלה. אם באמת ממשלת ישראל - ואני אומרת זאת כאדם שבא מהשטח - בגדול רוצה

היום ללכת ולפתח את הנגב, כמו שהיא מדברת כבר הרבה מאד שנים, אני חושבת שפרוייקט

מסוג כזה יכול לתת לאזור את הייבום" הרציני מאד לו הוא זקוק. אינני מדברת רק על

השאלה האם יש אבטלה או אין אבטלה. נכון, שהמצב היום מבחינת אבטלה הוא הרבה יותר

טוב, כי אכן נפתחו תעשיות חדשות ועסקים חדשים בבאר-שבע ובסביבה, אך רוצים לחזיז

אוכלוסיה לכיוון דרום ורוצים לפתח.

הדרום הוא עדיין מקום מספר אחד בשיעור האבטלה.

ד' ברק;

בדיוק.

בבאר-שבע היום יש 6% אבטלה ובאופקים - 14%. זה לא בא לפתור את הבעיה של

אופקים.

חבר-הכנסת גל, אם המדינה בגדול - וסלח לי שאני מדברת כך, אך כך אני מרגישה -

אכן רוצה לפתח היום את הדרום, היא צריכה להביא את הפרוייקט הזה כמה שיותר מהר

לנגב. כמו שאמרתי, זה היה צעד ראשון בבאר-שבע וזה היה צעד חשוב מאד, אך זה לא

מספיק. דבר כזה הוכח בעולם, וזה בדוק, ומדובר על פרוייקטים מצליחים מאד במדינות

אחרות שהגיעו למסקנה והפעילו אותם. מדובר על תעשיות גדולות מארצות-הברית ועל

תעשיות יפניות. אני הושבת, שאנו צריכים לתת את הציאנס ולפחות את האזור הראשון

כדי לראות איך הוא עובד. מדובר על חו' "אזורי יצור" ולא על אזור אחד, ויכול

להיות שאם יראו שהאזור הראשון עובד וזה טוב אולי ישימו את השני בצפון וכו'.

אל תקראי לזה: איל"ח.

הממשלה יכולה להחליט על הקמת עוד אזורים.

יושב-הראש, סעיף (ד) נראה לי בסדר, אך לא סעיף (ה) שזה בענין ה-15 יום. - זה

נמצא בחלופה ד'.

מהי הצעת הממשלה?

הצעת הממשלה היא חלופה אי. זה בדיוק מה שהיה בוועדת הכספים בסיבוב הקודם.

חיתה לנו בעיה עם הניסוח.

אבל, הממשלה מציעה גם את חלופה די.

אני לא מציע את חלופה די.

מי מציע את חלופה די?

חלופה די היא המוצעת.

אין הצעת ממשלה אחרת מההצעה הכחולה.

חבר-הכנסת פיני בדש, יש לי הצעה. יושב-ראש ועדת המשנה היה חבר-הכנסת מיכאל

איתן, והוא איננו.

ממילא הי ינו רק שנינו.

אני מציע, שאנו נאשר את אי. אם חבר-הכנסת מיכאל איתן ירצה שנקיים הצבעה על

חלופות- - -

פ' בדש;

רביזיה.

לא רביזיה.

הוא יבקש הצבעה חוזרת. יש לו זכות לכך.

אפילו שתי הצבעות. זה יהיה כאילו לא הצבענו, ונצביע על אי ו-ב' כמו שצריך.

מקובל.

ברצוני לומר, לפרוטוקול, מלה אחת לגבי ההבדל בין הצעה אי לבין הצעה די.

לא מקובל לדבר, אחרי מה שאמרתי. זה נעשה בלי הצבעה.

גמרנו. זה מקובל עלינו.

אם כך, אישרנו את חלופה אי. אם חבר-הכנסת מיכאל איתן יבוא ויגיד שהוא רוצה

שתהיה על זה הצבעה, תהיה הצבעה.

הוא יבקש.

אם כך, תהיה הצבעה. איננו פוחדים מהצבעות.

האם אתם הולכים על די? צריך לשנות את ענין ה-15 יום. מה זה ענין ה-15 יום

בסעיף (ה)? במקום 15 יום, שים 30 יום. אין לי התנגדות ל-ד', בתנאי שישנו זאת מ-

15 יום ל-30 יום.

חבר-הכנסת פיני בדש, אל תתפתה.

רבותי, מה קרה? האם אנו סיכמנו?

גמרנו. מה הסיפור?

תהיה הצבעה.

טוב. הבה נדבר על הרכב המועצה, כי שאר הדברים תלויים בהרכב המועצה.

האם נדבר גם על נעמי וייל ועל זה?

לא.

ברצוני לגמור את הדברים האלה, ואז ישאר נושא המועצה וזהו.



פ' בדש;

למשל: הנושא: האם יהיו עסקים - כן או לא, תלוי בהרכב המועצה.

בסדר. לא אכפת לי. דוידה לחמן-מסר רוצה, שנעשה עכשיו את ענין המועצה.

אני מקבל את הצעתה. לאלו הלופות הגענו בנושא?

אני זוכר הלופה אחת - 7 אנשים בועדת ולנשטיין.

זה היה ג', ועכשי ו -זה א'.

ענין ולנשטיין מתהלק לשני הלקים, כלומר היתה הסכמה שאנשי המגזר העסקי ייבחרו

ע"י ולנשטיין, והיו שתי חלופות לגבי הגשת הרשימות. הלופה אחת היתה, שבעל הזכיון

יגיש רשימה לולנשטיין והיא גם תוכל לקהת מאיפה שהיא רוצה.

זו אפילו לא חלופה. אל תזכירי זאת.

הלופה שניה היתה, שולנשטיין חופשית לבהור ממי שהיא רוצה. - זה מה שהיה.

האם יש הערות?

יש נוסח של רונית אברמזון.

נגיע לזה. בואו ונשמע את המומחים.

אני רק אומר, שאם החלופה של ולנשטיין תקל עלי בהרבה מאד סעיפים, אני מוכן

להתפשר איתם.

במסמך בן הדף האחד, שנמצא כאן, כתוב: "חלופה ראשונה". היתרון הגדול של חלופת

ולנשטיין הוא, שלמעשה, אין שום זיקה בין בעל הזכיון מכל וכל לבין המועצה.

זה היופי שבחלופה.

זה היופי שבזה. לזה יש יתרון נוסף, מעבר לדבר הזה: מה שקודם היו יכולים

לחשוב שאנשי עסקים היו רואים בצורה שלילית קשר חזק מדי בין בעל הזכיון והמועצה -

א. לבעל הזכיון יהיה אמון במועצה, וזה מה שאנו רצינו.

ב. גם לאנשי עסקים יהיה אמון במועצה.

אני הוספתי תוספת: "מאחר ואין זיקה בין בעל הזכיון והמועצה, חברי המועצה

הנבחרים יצטרפו מיד למועצה וישתתפו בבחירת בעל הזכיון. באופן כזה, מתבטלת ועדת

המכרזים מכל וכל.

דרך אגב, זה פותר את הבעיה גם לגבי פתיחת מקומות אחרים, כלומר איל"חים

נוספים.

את שתי החלופות, בדף התוספת, צריך לקרוא בקונטקסט אחד רחב עם הנייר הזה -

הנייר היותר ארוך - שהוא בעצם אומר איך מתמנה הוועדה וכו' ואיך מתמנה הוועד

הציבורי. זה מחליף את שתי ההלופות, שנמצאות בדף הזה. מה שכתוב בדף כתוב.

ברצוני לחתיחס להצעתו של מאיר אלדר לגבי מינוי מוקדם. לכאורה, זה נראה די

מפתה ולא רע. יהיו לנו שלושה-עשר הברים, כולל נציגי ציבור, שיצטרכו לבחור זכיין.

אבל, אני חושבת, שצפויות להיות פה כמה בעיות.

רענני את זכרוננו ואימרי איך נבחרת המועצה לפני שיהיה זכיין.

המועצה היום היא רק אנשי האוצר, אנשי הממשלה - שישה. זח פחות אובייקטיבי.

ברצוני לומר מהו המצב היום בחוק ומהו המצב שהוצע. כיום, המועצה מורכבת משישה

נציגי ממשלה בלבד. החוק אומר היום, ששלושים יום לאחר שנבחר בעל זכיון צריכים

להכנס למועצה עוד שבעה הברים--

--שהוא ימנה.

-שהוא ממליץ לשר האוצר ושר האוצר ממנה.

נכון.

זה נעשה שלושים יום לארור שהוא נבחר, כי מטבע הדברים אין בעל זכיון קודם לכן.

מה שאנו מציעים היום זו ההלופה, שאני קוראת לה: "חלופת דידי", שאומרת שאותם

שבעה נציגי ציבור ייבחרו לא על-פי הצעת בעל הזכיון ו ימונו ע"י שר האוצר על-פי

הצעה. כלומר, אין לשר האוצר שיקול דעת. זה יהיה על פי הצעת ועדת ולנשטיין - ועד

ציבורי. הוועד הציבורי פונה לציבור ומבקש שמות, והוא יכול לבקש לקבל שמות גם

מבעל הזכיון.

כלומר, יש כבר בעל זכיון והוא כבר נבחר. אז, זה לא מסתדר.

אם אנו רוצים לעשות זאת, גם כדי ללכת, כדברי יושב-הראש בישיבה הקודמת, קצת

לקראת חבר-הכנסת איתן ולנסות להגמיש את שתי ההצעות, אני חושבת, שראשית, יכולה

מדובר כאן בשבעה נציגים שיהיו אנשי משק. בהנחה שיגש

יותר מאשר מתמודד אחד למכרז, וכל מתמודד יהיה מורכב מלפחות 3, 4 או 5 קבוצות,

שחלקן יכולות להיות מהמשק הישראלי, סביר להניח שבין השבעה האלה אנו נמצא הרבה

אנשים שיש להם ניגודי עניינים.

האם הם לא צריכים להודיע על זה על-פי חוק?

הם צריכים.

הם לא יידעו.

הם כבר בפנים.

אם כך, יפסלו את עצמם.

אבל, אז צריך למנות חדשים, וזה בלאגן.

מדובר באנשים, שמכינים את עצמם למכרז ועדיין לא יודעים זאת. אנו עדיין לא

יודעים אפילו שהם ניגשים, כי מי שקונה את המכרז הוא לא בהכרח הקבוצה שתיגש. אנו



יכולים למצוא את עצמנו בסבך מאד גדול של ניגוד העניינים. לכן, אני חושבת, שהלכנו

כבר בדרך הזו, ויש לנו 120 יום עד שייבהר הזכיין, והמכרז, בשעה טובה, ייצא יחסית

מהר לאחר שייגמרו תיקוני החקיקח. ששת נציגי הממשלה יבחרו את הזוכה הראשון, ותוך

שלושים יום, בלי לשנות את מה שכתוב היום, ייבחרו שבעת הנציגים האחרים, כאשר כבר

יהיה ברור מי הוא בעל הזכיון.

אפשר יהיה לבדוק אותם.

ר' אברמזון;

אפשר יהיה לבדוק אותם. על פניו, אני גם חשבתי על הרעיון של מאיר אלדר, אבל

זה נראה לי בעייתי לישום.

יש לזה יתרונות וחסרונות. החסרון הוא, ששישה נציגי ממשלה רואים פן אחד, ולא

רואים את הפן הרחב.

אתה מדבר על משהו אחר.

האם היום, מי שיבחר את בעל הזכיון, בכל מקרה, הם השישה האלה?

כן.

נכון להיום ולפי החוק של היום, כן.

האם בכל מקרה מדובר על השישה האלה או שגם אחרים?

זה בזכיון הראשון.

אי שניידר;

היום, מי שיבחר זה ועדת המכרזים, שמורכבת אך ורק מנציגי הממשלה. ההצעה,

שמסתמנת כאן, היא להוסיף לאותה ועדה את כל המועצה, כך שהמועצה כולה תבחר, כאשר

חלק נוסף של המועצה יהיו - אם נקרא לזה כך - "נבחרי ולנשטיין". רונית אברמזון

באה ואומרת, במידה רבה של צדק, שנבחרי ולנשטיין יהיו קשורים- - -

אני מבין.



פ' בדש;

הוא הבין מה שרונית ולנשטיין אמרה.

מה שאומרת רונית אברמזון הוא, שהיא משאירה את המצב הקיים, למעשה,--

אי שניידר;

--לענין המכרז.

--שבו יש מינוי של חברי מועצה מהמשרדים השונים וכוי. אין עוד אנשי ציבור.

המועצה הזו, "החצי מועצה", ממנה את הזכיין ואחרי כך וכך זמן ולנשטיין תביא ותצרף

עוד.

אני חושבת, שאם ועדת ולנשטיין תפעל באמת, זה בסדר. הם יקחו את הנציגים

שהזכיין מציע. כלומר, זה לא יהיה סתם. אבל, אותם אנשים יודעים, שהמינוי שלהם לא

תלוי בזכיין. לכן, יש להם עמדה כלשהי.

לדעתי, יש אולי חלופה שלישית. התפקיד המרכזי של המועצה הזו הוא לפקח על

הזכיין, שינהל את האזור הזה, לפי הכללים שהממשלה קבעה.

החוק קבע.

זה לפי החוק.

ודאי.

עד לפני כמה זמן, הזכיין היה ריבון שם.

הכנסת קבעה.

הממשלה קובעת באמצעות חוק. זהו תפקידה המרכזי של המועצה. לדעתי, צריך לנתק

בין התפקיד הזה של המועצה לבין המכרז. אני חושב, שלגבי המכרז שר האוצר יכול

למנות לוועדת מכרזים את מי שהוא רוצה. הוא יקה את רשות החברות, ימנה חמישה

עובדים של האוצר, שהם יחליטו במכרז במנותק מהמועצה. אלה תפקידים אחרים, וזה

תפקיד אחר. מדוע אתם מערבבים ביניהם? לכן, מועצה יכולה להיות מועצה שנבחרת כולה

ע"י ולנשטיין, כלומר אנשי ציבור שאין להם שום נגיעה לשום דבר והם ינהלו.



אי פז;

הצעה מבריקה.

הם לא יכולים להיות רק אנשי ציבור.

מי שולנשטיין תקבע. ולנשטיין תקבע את הרכב המועצה ואת תפקידה.

ר' אברמזון;

אתה צודק, אך עברנו כל כך גלגולים מאז הרעיון הזה.

לא הייתי בדיונים שלכם. אני צועק: "המלך הוא אולי עירום".

פ' בדש;

מה שקורה הוא, שהדש שמצטרף מתהיל את כל הסיבוב מהדש.

מה רע בזה?

אין בזה שום רע. זה יותר טוב. נציגי האוצר, שנמצאים היום בממשלה, כבר ישבו

עם זכיין אחד מאה פעמים והוא שיגע אותם. הם כבר מכירים את הזכיין מכל הכיוונים.

אבל, אין זכיין. יש מכרז. מה זה "זכיין"?

עזוב! אינני צריך לספר לך איך זה עובד היום.

אם זה עובד כך, זה רע.

לכן, זה טוב מה שאתה אומר, שועדת מכרזים שונה לחלוטין.

האם כבר יש מועצה?

יש מועצה.

האם אני יכול לדעת פעם איות מי הם חברי המועצה?

מי היא ועדת המכרזים?

אותם ששת חברי המועצה + נציג המינהל.

בסדר. חבר-הכנסת מאיר שטרית, -זה כבר קיים וכבר עובדים.

מאה אחוז. תקבע, שאלה הם ועדת המכרזים.

זה כתוב. זהו הרכב ועדת המכרזים.

אבל, אתם דנים בהרכב המועצה, ולא בוועדת מכרזים.

המצב היום הוא, שיש לנו מועצה, שיש בה כבר את הנציגים שהממשלה ממנה. היא

קי ימת.

הם לא דרומי ים.

בואו ונקבל את ההצעה האומרת, שהמועצה היא שבוחרת את הזכיין, שזכה על-פי

החוק. לאחר שיהיה זכיין, ומדובר על פרק זמן שנדרש, ועדת ולנשטיין תביא את

המועמדים שיכולים להיות גם מומלצים שלו וגם מומלצים של- - -

כל אחד יכול.

מדובר על כל מי שרוצה.

זו תהיה המועצה. האם זה מקובל?

כן.

מצוי ין.

מה עם ועדת מכרזים?

הוא אומר, שהוועדה קיימת היום.

בזה לא נוגעים.

הממשלה תמנה.

זה לא מה שאתה רצית. אתה רצית, שלא הנציגים האלה יהיו בוועדת המכרזים-

מצידי, מי שרוצה רוצה.

-אלא תהיה ועדת מכרזים נפרדת. זו היתה ההברקה בענין. אינך יודע עד כמה זו

היתה הברקה.

זה (א) מדוידה לחמן-מסר + ההמשך שלי.

מינינו מועצה, ועכשיו באים לקבל סטירת לחי. מדוע אתם עושים זאת? הבר-הכנסת

מאיר שטרית, לא לזה התכוונת. האם יש לנו הצעה?

כן. לא אכפת לי את מי האוצר ימנה.

מה אם שר האוצר ימנה אותה בכובע אחר? אז, חבר-הכנסת מאיר שטרית, האם זה

מקובל עלינו? אל תגידו לחבר-הכנסת מאיר שטרית, שהוא לא התכוון למה שאני אומר.

הוא בחור אינטלגנטי. הוא הצטרף לתיקון שאני אמרתי. המועצה הנוכחית - תעשו את

החוק כך, שהיא בוחרת את הזכיין.

היא ועדת המכרזים.

אי שניידר;

זה על-פי חלופה אי בנייר של רונית אברמזון.

בסדר. לאחר מכן, תהיה גברת ולנשטיין, אחרי שיהיה זכיין, שתשלים את המנין

ושלום על ישראל. זה כבר מופיע באיזו שהיא חלופה.

כן. אנו מסודרים עם אנה שניידר.

מדברים עדיין על ההרכב. האם מישהו יכול לומר לי האם בהצעה הזו של הרכב

המועצה הקיימת היום הם מרגישים מחוייבות כלשהי כלפי זכיין כלשהו?

לא.

אין זכיין.

יכול להיות, שיהיה שם מישהו שלא מצא חן בעיניו, והוא רק לא יודע שבייגה ימנה

אחר כך שניים שלא מוצאים חן בעיניו.

האם שאלת על עובדי המדינה?

לא. אינני יודע על מה מדובר. אין לי מושג מי זו המועצה. האם בועדת המכרזים

היום יש רק עובדי מדינה?

כן.

בסדר. אם מישהו מתפטר, שר האוצר יכול למנות במקומות מישהו אחר.

לא שר האוצר. כל אחד עושה זאת במשרדו.

אני מעמיד להצבעה את דרך בחירת הרכב המועצה, כפי שאני הצגתי במשפטיי

האחרונים.

ולנשטיין.

הצבעה

דרך בחירת הרכב המועצה, כפי שהציג יו"ר הוועדה, התקבלה.

זה אושר. גמרנו.

יש לנו עוד בעיות. החוק הקיים לא מפרט מה הן סמכויות המועצה. הוא לא קובע,

למשל, שתפקיד המועצה זה מה שברור - לפקח על בעל זכיון. סעיף 4 לחוק הקיים אומר:

לאתר שטחים, לקבוע כללים, למנות ועדת מכרזים, לבדוק בקשות, לרכז את הליכי מתן

האישורים וכוי.

את מבקשת להוסיף סעיף שהוא מפקח.

אני מבקשת סעיף בנוסח שקיים, שרצו להעניק לועדת הזכיונות שביטלנו אותה,

לפיו: למועצה יהיו הסמכויות לדון ולהחליט בכל ענין הקשור בזכיון, בכלל זה היא

תפקח על בעל הזכיון, היא תהיה רשאית לשנות את תנאיו, להתלותו, להגבילו וכל

הסמכויות. אני רוצה, שתהיה מועצה עם שיניים רציניות.

אם אני מבין את מה שהצעת, הרי שהצעת להוסיף: "לפקח".

לא. זה "לפקח" וכל מה שנילווה, כלומר זה גם להוסיף תנאים. זה כמו מה שהיה

אתמול בנושא החשמל. אנו רוצים, שאם יתברר שכתבתי רק חמישה תנאים וישנם עוד שני

תנאים שהם חשובים ואז צריך להוסיפם, אז צריך לתת לו הזדמנות ולשמוע את טענותיו,

אך לא יכול להיות שסמכויות של 49 שנה ייסגרו ביום מתן המכרז ויותר אי אפשר יהיה

להגיד לו כלום. לכן, אנו מבקשים, ברשותך, להוסיף זאת, מבחינת הניסוח, ואני אומרת



את המהות,

בסדר. את אמרת.

דוידה לחמן-מסר צודקת.

חבר-הכנסת מאיר שטרית, האם אני מאשר זאת?

כן.

אישרנו את התוספת, את התיקון, שהציעה דוידה להמן-מסר.

עכשיו, לאחר שההלטנו על הרכב המועצה, אני כבר מוכן להתפשר קצת במסהר.

אני רוצה לומר דבר אהד, שקשור לזה. יכולה להיות כאן טעות.

אתן לך לומר את הדברים אחר כך.

אנה שניידר, האם גמרנו את סעיף 23(2)?

כן. גרי אגרון, לא מסומן לי שסעיף 23(2) נגמר. מה היה בסעיף 23(2)?

זה אושר.

גם אני חושבת, שהוא אושר. סעיף 23(2), בתחתית עמוד 16 בהצעת החוק, מדבר על

מהיר הנכס עם רווח הון. זה אושר.

אצלי רשום שאושר נוסח רק בסעיף (1). גם אצלי לא רשום, שאושר סעיף קטן (2).

תסתכלו על זה שוב.

אסבירו שוב. מה שקורה הוא, שבעת מכירת השקעה באזור יש חבות מס בשיעור של

15%. ניתנה האפשרות, במידה ומבוצעת השקעה חוזרת באזור, לפי החוק היום, שאם תבוצע

השקעה חוזרת לא ייגבה מס רווח הון. במצב הנוכחי: לצורך הענין, אם שקניתי השקעה

ב-100 ומכרתי אותה ב-200, ואני משקיע את ה-200 באזור, אהיה פטור לחלוטין ממס גם

אם למחרת היום אממש את ההשקעה ב-200. למעשה, הסעיף הזה אקוויולנטי לסעיפים אחרים

הקיימים בפקודת מס הכנסה, בהם ברגע שיש השקעה חוזרת ניתנת דחיית מס ולא פטור

אם ההשקעה החדשה היא בגובה התמורה שהתקבלה בקשר

למכירה הקודמת או עולה עליה, כל רווח ההון נדחה עד לשלב המחיר הסופי. לעומת זאת,

אם ההשקעה החדשה נמוכה מהתמורה שהתקבלה בקשר להשקעה הישנה, אזי על ההפרש ישולם

מס ויתרת רווח ההון תידחה לסיבוב הבא. אין כאן כוונה לתת פטור טוטאלי ממס רווח

הון.

גם בחוק העיקרי זה כך.

אושר.

אין בעיה עם זה.

עתה, עוברים לסעיף 26 בעמוד 17 בהצעת החוק. רונית אברמזון, האם את יכולה

להסבירו?

בדפים האלה יש את כל תיקונים - נכון?

זה מאסטר מ-22/1.

אבל, היו דברים שהיו בהסכמה.

הכל קיים כאן. את מה שהיה בהסכמה סימנו ולכן אני עוברת על זה.

ישנם דברים, שלא עברנו עליהם. בוועדת המשנה חבר-הכנסת מיכאל איתן קיבל את

הנושא של 15%.

כן.

אני אומר, שלגבי מה שוועדת המשנה קיבלה והרוליטה, אני לא צריך דיון נוסף.

לכן, אני שואל מה היה הסיכום בוועדת המשנה על סעיף 26.

זה סוכם.

לא.

אי קרשנר;

חבר-הכנסת מיכאל איתן, שזהו תיקון טכני וניתן לחיות בלעדיו.

אפשר לחיות בלעדיו. זהו אכן תיקון טכני.

זו פרשנות משפטית.

האם אפשר בלעדיו או שגם אפשר איתו?

הוא לא מתנגד. אפשר בלעדיו.

פרשנות משפטית - הוא אומר, שאם זה מבהיר את המצב בחוק הקיים, אין לו התנגדות

לסעיף הזה.

סעיף 26 אושר.

עתה, עוברים לסעיף 28 בהצעת החוק.

הוא כתב על סעיף 28: זהו תיקון טכני להבהרה. ניתן לוותר.

אבל, אפשר גם להשאר עם זה.



אי קרשנר;

אפשר גם להשאר.

עמדתו היתה, שאם רוצים לצמצם, אפשר לעבור את הרווק בלי התיקון הזה.

לא.

אבל, הוא חשוב.

יי שיף;

רבותי, זה נוגע למשהו אהר. הסעיף הזה הוא תיקון, שנובע מהתיקון שאישרתם לגבי

"שירותים נילווים". זהו תיקון, שמתחייב בגלל התיקון של "השירותים הנילווים", על

מנת שאותן הטבות, שמוזכרות בסעיפים האלה, 38 ו-43(א), לא ינתנו לספק שירותים

נילווים. אם היו מוותרים על זה, אז ניתן לוותר עליו. אבל, מכיון שאישרתם את נושא

"השירותים הנילווים", זה נדרש.

סעיף 28 אושר.

לסעיף 29 אנו קוראים: תיקון נעמי וייל. היתה ישיבה בוועדת המשנה עם עורכת-

הדין נעמי וייל בקשר לנושא תכנון ובניה באזור. הסעיף הזה הוסכם על דעת הבר-הכנסת

מיכאל איתן, אך הוא סעיף חדש, ולכן הוא הובא כאן לצורך הרולטה.

האם היתה או יש פשרה?

ישנה כאן פשרה.

האם הפשרה הושגה עם נעמי וייל?

במלה "פשרה" הכוונה היא פשרה במשפט - נכון? אין פשרה.

זה לא שייך למשפט. האם התיקון הזה מספק את נעמי וייל?

כן.

האם בוועדת המשנה סעיף 29 היה מקובל?

אי שניידר;

לפי הסימון אצלי, כן. הסימון הוא שזה סעיף ששונה וישנה הסכמה לגביו.

כן. בהחלט. ישבו אנשי עומר עם נעמי וייל וסיכמו את כל הנושא.

ברצוני רק להסביר, שמדובר כאן בהליך, שלא קיים בכלל במדינת ישראל. ישנה כאן

חובה לפרסם תסקיר השפעה על הסביבה, מה שאין היום כלל, וישנה כאן החמרה די רצינית

בענין.

מה עמדת הממשלה בענין זה?

זהו סעיף חדש. אנו לא התנגדנו. אנו חושבים, שממילא זו תהיה הסיטואציה בפועל,

כי מדובר כאן באזור תעשיה וממילא יצטרכו לעשות תסקיר השפעה על הסביבה.

האם במפעל אחר עושים תסקיר?

בעקרון, צריך לעשות תסקיר, כאשר יש תכנית, אך לא מפרסמים אותו. בתסקיר

יכולים להיות הרבה מאד דברים, שהם סודיים. לכן, גם ישנה כאן הסתייגות כלשהי. לא

מפרסמים את התסקירים, ואין היום חובה לפרסם תסקיר. יש גם בתוך הממשלה דעות שונות

לגבי הסיפור הזה. אנו לא הבאנו זאת אף פעם לממשלה לדיון מעמיק, משום שזהו סעיף

חדש.

לא הבנתי. מה זאת אומרת "לא מפרסמים"? כאשר מגישים היום תכנית מחוזית רצינית

לוועדה מחוזית, מצרפים אליה תסקיר סביבה וכל אדם רשאי לעיין בו.

מפרסמים חלקים מהתסקיר, ואין חובה לפרסם.

מה זאת אומרת "מפרסמים"? התסקיר מונח בוועדה.

לא. אין היום חובה סטטוטורית לצרף תסקיר השפעה לתוך תכנית שאתה מפקיד, ועל

זה ישנן אכן מלחמות. היום, למשל, בכביש הוצה ישראל, לגבי חלקים מסויימים אמרו

שצריך להפקיד את התסקיר. אבל, אין חובה סטטוטורית.

אינני מדבר על ההפקדה. יש חובה היום, כשעושים תכנית רצינית, לעשות תסקיר

סביבה, ואתה מגישו לוועדות הבניה המקומיות או המחוזיות.

אבל, אתה לא חושף אותו לציבור.

מי שרוצה לעיין בו רשאי לעיין בו.

לא.

זה לא יעמוד בשום מבחן משפטי.

האם יש כוונה של הממשלה לתקן את זה גם במקומות אחרים?

לי לא ידוע. אני יודעת, שישנן היום כל מיני דעות בתוך הממשלה.

מדובר על תסקיר סביבה, ואני מציע שזה יהיה פתוח לעיון הציבור. אין שום סיבה

שזה לא יחיה כך. זה לא סודי.

ברצוני להסביר מה הבעיה הגדולה. אחת הדרכים לעצור תכנית היא להגיש

התנגדויות.

נכון.

התסקיר מספק את הקרקע הכי רצינית להגשת התנגדות, כאשר המדובר באמת בכך שאם

מישהו אכן רוצה להיות trouble-maker הוא יכול לקחת את התסקיר ודרכו להכניס

התנגדויות. זה יכול להיות, כמו שאולי חבר-הכנסת שטרית ואחרים אומרים: "בסדר. זה

יבוא לוועדות, ויתווכחו שם". לכן, זה גם נכנס כאן. אני רק רוצה להסביר מה

המשמעות של מה שכתוב פה, כי זה לא קיים בשום מקום אחר.

מדובר על הגשת התסקיר בהתהלה.

הבעיה היא ההפקדה.

טובת הציבור היא הדבר הקובע בענין הזה. לא יעלה על הדעת, שמישהו יקים במדינה

מפעל, שעלולה להיות בו סכנה כלשהי בריאותית, אקולוגית, קרינתית וכל סכנה אהרת,

שהציבור לא יהיה מודע לה ולא יוכל להתנגד לה.

ני מאיר;

חבר-הכנסת מאיר שטרית, אצל הבר-הכנסת פיני בדש אין סעיף כזה, כלומר אין את

הכלי הזה.

יש את זה בתקנון שלי.

ני מאיר;

כן, אך את הכלי הזה בר1וק.

בתקנון שלי יש ועדה מיוהדת של שבעה אנשי ציבור, שסטף ורטהיימר מילל מהבוקר

עד הערב לעבור אותה.

ני מאיר;

במקום אחר זה עם ההוק - זה דבר הדש.

פי בדש;

בתקנון שלי כתוב, שהם הייבים לעבור את הוועדה הציבורית הזו.

באזור שלך יש הרבה trouble-makers.

פ' בדש;

אצלי לא מצליחים לשים זאת. האמיני לי, שהיתה לי התנגדות לפארק שאני הקמתי

יותר מאשר לאיל"ח. זה קם, ותראי איזה יופי. צריך לדעת איך עושים זאת, ולא לעשות

זאת במהירות.

לפני שנה ורבע ביקשתי, שיתנו לי שבועיים לבדוק את הנושא, ואמרו; "אין זמן של

שבועיים. יוצאים למכרז". על זה הלכו לבית-משפט. - האם את זוכרת זאת?

ברצוני לומר לך דבר, שאולי ירגיז. כשהקימו את עומר, אמרתי לבצלאל גבר, חברי,

שהיה ממקימי עומר, שאם הייתי ראש עירית באר-שבע בחיים לא היתה קמה עומר אלא

כשכונה בבאר-שבע. הקמת עומר הבריחה את כל האנשים הטובים מבאר-שבע ומהסביבה, ולא

היתה שום הצדקה להקים את הישוב לבד.

אם כך, מה עשה מר נאוי? הוא הקים את להבים את מיתר. ראש עירית באר-שבע דחף

זאת.

זה אותו דבר. להבים, מיתר וגם עומר צריכות להיות שכונות של באר-שבע.

הבר-הכנסת מאיר שטרית, אם לא היו עומר, להבים או מיתר, כל האנשים האלה היו

בתל-אביב.

לא נכון.

אל תגיד לי: "לא נכון". אני אומר לך, שלולא זאת, הם היו היום בתל-אביב ולא

בבאר-שבע.

עכשיו, עושים שם רכבת ערים.

חוץ מזה, היו ארבע בקשות לספח את באר-שבע לעומר, ודחינו אותן.

בסופו של דבר, באר-שבע תגיע כמעט עד עומר. אנשי עומר גרו בבאר-שבע חלק

מהזמן, וזה יסתדר.

בפתיחת הכביש שר השיכון אמר מעל הבמה למר רגר: "מדוע אינך מספח את עומר?"

"עוד עשרים שנה נחשוב על זה, ולא עכשיו". מה רע בהקמת עוד עשרה

ישובים כמו עומר בנגב? הלוואי והיו עוד עשרים ישובים כאלה בנגב.

פעם, ניסיתי להביא פרופסור מהטכניון, מומחה לתכנון, שיחזק את חבר-הכנסת

מיכאל איתן ואותי בתפישה שצריך לעשות את הכוכבים לאורך הקו הירוק. הוא אמר לי,

והוא אמר זאת גם לחבר-הכנסת מיכאל איתן: "אני לא מקבל את דעתכם. אם הממשלה היתה

צריכה לעשות משהו - זה למלא את בקעת הירדן במאות אלפי אנשים. לאחר מכן, מה שבין



לבין היה נסגר".

זה הפרופסור, שעושה את הכביש הכפול.

כן.

זה נכון.

אני חושב, שכאשר הולכים להקים אזור ליצור הופשי, so called-

בלתי ידוע.

--שמהות הקמתו היא, למעשה, להסיר את הפיקוה של המדינה ממה שמתרחש שם, האזור

הזה פתוח להרבה יותר סכנות סביבתיות הרבה יותר חמורות מאשר כל אזור תעשיה אחר

בארץ, עליו יש פיקוח של איגוד ערים ואיכות סביבה.

גם פה, בחוק הזה, יש את זה.

לא. יש פיקוח של המועצה הזו.

לא. יש לך כאן ועדת תכנון.

בדיוק. יש לך ועדת תכנון, ויש את המשרד לאיכות הסביבה.

אם מה שאתם אומרים נכון, אזי מה זה "חופשי"? מה חופשי כאן?

חופשי ממסים.

זה חופשי ממסים, ויש חופש פעולה כלכלי.

מהו "חופש פעולה כלכלי"? נניח, שיש מפגע. האם הרשות המקומית באותו מקום

יכולה לסגור את המפעל?

קריאה;

לא.

מי שטרית;

אם כך, מה אתה רוצה? האיש מזרים ביוב מסרטן לאדמה. האם אפשר לסגור? מי יעשה

זאת?

ר' אברמזון;

כן. המועצה.

פ' בדש;

עכשיו, זו מועצה ציבורית.

רונית אברמזון, המועצה מורכבת מ-6 או 7 עובדי ממשלה, שלכל אהד יש אלף

תפקידים אחרים--

--ואף אחד מהם לא גר בדרום.

מ' שטרית;

--ועוד שבעה אנשי ציבור שבכלל רחוקים משם ולא מריחים את הריח ממרחק 20 ק"מ.

איזה אינטרס יהיה להם באותו מקום?

אתה לא קראת את החוק.

היכן אני יכול להכניס בהרכב המועצה את נציג האזור?

על כן, אני חושב, שבאזור הזה אנו מחוייבים לזהירות יתר כפולה ומכופלת בנושא

הסביבה. לדעתי, לא יעלה על הדעת, שיקום משהו באזור, שגרים בו אנשים,

והאינפורמציה לגבי הסכנות באותו אזור תהיה סגורה בפניהם. הרי זה תפקיד תסקיר

לתת התרעה לאנשים מה עלול או עשוי לקרות באזורם כתוצאה מהקמת אזור

תעשיה. זכותם של אנשים לעשות זאת, לקבל את האינפורמציה הזו ולהיאבק עליה,

והוועדות תחלטנה. לכן, אני חושב, שכן צריך להכניס זאת לחוק: לחייב אותם לחשוף את

התסקיר ושהתסקיר כן יופקד בוועדה המחוזית. לגבי כל אזור תעשיה אחר בארץ אומנם לא

כתוב בחוק, רונית אברמזון, אבל גם אם לא כתוב בחוק אני אומר לך שאין אדם בארץ

שיש לו נגיעה לתכנית בסביבה שלו שלא יכול לעיין בתסקיר הסביבה שנמצא בוועדה



המחוזית, וזאת גם אם הוא לא מופקד סטטוטורית.

חבר-הכנסת מאיר שטרית, קראת את הפרוטוקול הראשון - זה מה שאני אמרתי.

מר קרשנר, מבחינה פרלמנטרית, אם הכנסת מתפזרת מתי שהיא מתפזרת, האם ישנה

בעיה לכנס אותה ליום אחד?

אפשר לכנס ישיבה מיוחדת על-פי דרישת הממשלה או לפי מספר מסויים של ח"כים -

נדמה לי 25 או 30 חברי-כנסת.

אבל, זו לא פגרה. זה פיזור כנסת.

זה לא חשוב. הכנסת קיימת, כל עוד לא נכנסה כנסת חדשה.

הכנסת קיימת עד הכנסת הבאה.

נכון. כנסת בתוקף.

אבל, היא בפגרה.

לא נגמור לפני הפיזור. אני מגיש 5,000 הסתייגויות, ואני לא צוחק.

בסך הכל, שאלתי שאלה, ולא העמדתי זאת כנושא לדיון.

זה עבר קריאה ראשונה.

מה זה חשוב? יש קריאה שניה ושלישית.

לא יהיה מכרז.

זהו האיתות לכם לדבר פחות, כי אני רוצה שנגמור היום. דפנה ברק, כמנהיגת

האזור, האם הסעיף הזה יוצר איזה שהוא מצב שהוא יכול לשבש את הבהירה שם?

זהו הCOMPROMIZE-, כדי שיתנו לנו להיות טוב באזור ולהתקיים. אני הושבת, שאנו

צריכים זאת.

פ י בדש;

אי אפשר להתעלם מהסביבה.

בסדר.

למיטב הכרתי, ועדת הכספים והכנסת לא היות על-פי פשרות בין ארגונים כאלה

ואהרים. היא מהוקקת הוק, והיא מביאה בהשבון פשרות, הידברויות ואלף ואהד דברים.

אני לא מאשר פשרה. דפנה ברק, אני שואל אותך: מבהינתך, האם את הושבת שזה דבר ראוי

ודבר שיאפשר לבצע את האזור יותר טוב? האם זה ימנע התנגדויות מיותרות וכוי?

כן, אני הושבת, שזה ימנע התנגדויות מיותרות.

כלומר, לא לפתוה את התסקיר?

כן לפתוח.

מדובר על פתיהת התסקיר.

לא. זה כמו שזה.

מדובר על סעיף 29 כמו שהוא.

מי בעד לאשר את סעיף 29? מי נגד?



הצבעה

סעיף 29 אושר.

מ' שטרית;

אנו בעד.

סעיף 29 אושר.

א' שניידר;

סעיף 30 הוא סעיף "שירותים נילווים", והוא אושר.

פ' בדש;

אין בעיה.

א' שניידר;

נשאר לנו סעיף 31, שיש עליו הסכמה בוועדת המשנה, שמדבר על העובדים הזרים.

פ' בדש;

מדובר על הסרת ה-3% בבניה בלבד, ולאחר מכן נשארו עוד 3% בשוטף.

אי שניידר;

נכון.

פי בדש;

אין בעיה.

אי קרשנר;

על כך כתוב; ייהקיקה חיונית".

פי בדש;

נשאר לנו ענין העסקים.

אינני מבין את סעיף 31.

א' שניידר;

סעיף 31 מדבר על עובדים זרים לשם בניה ותשתית.

את זה אישרנו.

בסדר. לגבי זה, אין בעיה.

לא אישרנו.

אישרנו.

עדיין לא אמרנו במה מדובר.

חבר-הכנסת מאיר שטרית, בשוטף אסור לאזור הזה להעסיק יותר מ-3% עובדים זרים,

בבניה אמרנו רק 3%--

-כולל פלשתינאים.

-כולל פלשתינאים. בבניה זו בעיה אם יצטרכו אולי יותר עובדים זרים כדי

לבנות, ולכן אמרו, כמו בכל מקום: "לפי אישור משרד העבודה והרווחה". זה יהיה כמו

בכל מקום - אם יאשרו להם, יתנו להם. לא צריך להקשות עליהם יותר ממה שקיים במקום

אחר. אין לך בעיה כאן.

ענין ה-3% הוא הבעיה.

זה הוסכם בוועדת המשנה.

אם זה הוסכם, אז רשום לי שהוסכם.

זה הוסכם.

נשאר לנו סעיף 33.

לגבי סעיף 33, יש אצלי סימון "וי".

וזאת, מפני שזה הוסכם בוועדת המשנה, אלא שהוא סעיף חדש. לפחות צריך שתהיה

הסכמה.

יש לנו נוהג, שאנו ממנים ועדת משנה, ומה שהיא מחליטה בהסכמה מוסכם, ומה שלא

מוסכם מגיעה למליאה.

הוסכם.

מה עם סעיפים 12 ,13 ו-1(4}?

סעיף 1(4) מדבר על ההצבעה. סעיפים 12 ו-13 הם הסעיפיים המדברים על המועצה.

אלה החדשים.

נשאר עוד דבר אחד: האם כן יהיו עסקים או לא יהיו עסקים ומה האחוז? הם רוצים

להקים שם עסקים - חנויות. אני אמרתי: "רק מסעדות ושירותי בנק, כדי שיוכלו

"גם עסקים". מדובר על סעיף 1.

זו הגדרת "שירותים נילווים", וישנן חלופות.

מה ההבדל בין חלופה בי לחלופה גי?

אני אמרתי: כתוצאה מולנשטיין אני מוכן שיהיו עסקים, אך להגביל את זה ל-3%

מהבניה.

אם אתה מסכים לנוסח של חבר-הכנסת מיכאל איתן, אזי יכולים לאשר אותו. תחשוב

רגע.

בסדר. אני רוצה, שגם חבר-הכנסת מאיר שטרית ישמע זאתת. חבר-הכנסת מיכאל איתן

אומר, שאפשר להקים חנויות והכל, ואני אמרתי, שאפשר שתהיינה מסעדות כדי שלעובדים



יהיה היכן לאכול ולא שישמשו לחתונות ואירועי בר-מצוה. כמו כן, יהיו שירותי בנק.

אתר; צודק. אני איתך.

עכשיו, אמרו: לא להגביל, ותהיינה חנויות.

למשל, עשיית קאזינו.

לא. לגבי קאזינו, זה אישור מיוחד.

חבר-הכנסת מאיר שטרית, אל תמהר.

ועדת ולנשטין זו המועצה הציבורית. כשהיתה מועצה, שהרוב היה של היזם והוא היה

ריבון, הייתי מוטרד מהסעיף הזה. עכשיו, לא אכפת לי שיקומו כמה עסקים שם, בתנאי

שהם מוגבלים.

האם אולם חתונות יוכל לקום שם?

הוא לא יכול לקום.

אם כך, אנו אומרים: 3%, כלומר עד 3%.

אם אתת מסכים לחלופה של חבר-הכנסת מיכאל איתן, אז זו תהיה חלופה בי עם ה-3%,

והחלופה שלך יורדת.

מדובר על 3% מהשטח.

מהו השטח שמותר לבנות שם?

מליון מ"ר.

3% ממליון מ"ר זה הרבה.

זה 30 אלף מ"ר בניה, כולל מסעדות וכולל הכל.

חלופה בי אומרת, שאפשר יהיה להקים שירותים, כפי שהמועצה תחשוב שראוי לתת

באזור לצרכי אנשי האזור לשהותם שם ולא כשהם שוהים בבית. כלומר, אי אפשר יהיה

לעשות קאזינו רק לעובדים, כדי שיבואו בלילה.

עזוב זאת. אל תגביל, כי אי אפשר לפקח על זה.

אם כך, האם אתה בעד חלופה בי או לא?

לא. אני אומר: להגביל. אם אנו מגבילים ל-3%, זה 30 אלף מ"ר.

אם כך, אתה, אוטומטית, בעד חלופה בי.

בסדר. מדובר על 30 אלף מ"ר.

בקצה.

היכן מופיעים ה-3%?

זה נמצא בסעיף 19(ג).

זה נמצא בסעיף 19(ג). בחלופה של חבר-הכנסת מיכאל איתן זה 3%.

זה בהתאמה, כדי שלא יבנו, קודם כל, 30 אלף מ"ר מסחר.

זה כתוב.

היו"ר ג' גל;

חבר-הכנסת פיני בדש, את זה כבר החלטנו.

ר' אברמזון;

כתוב; בכל עת.

פי בדש;

לא. אמרנו; בהתאם לחלופה שנקבל.

אי שניידר;

נכון. בחלופה של חבר-הכנסת מיכאל איתן זה 3% ובחלופה שלך - 1%.

החלטנו, שבחלופת חבר-הכנסת מיכאל איתן זה 3%, בחלופת חבר-הכנסת בדש - 1%

ובחלופת חבר-הכנסת מאיר שטרית - 1.5%. חבר-הכנסת פיני בדש, תחשוב על זה.

פי בדש;

בסדר. בוא ו נתפשר על חלופת חבר-הכנסת מאיר שטרית. שלמה הציע 10%, שזה בכלל

100 אלף מ"ר.

לא יכולים לשנות.

בסדר. עזוב! ברגע שזה ועדת ולנשטיין, אני הולך על זה. אין בעיה.

היו"ר גי גל;

יש הסכמה של כולנו. זו חלופת חבר-חכנסת מיכאל איתן. אם כך, זה 3%.

אי שניידר;

אם כך, זו חלופה ב'.

מי שטרית;

אל תגידו, שאינני מוותר. ויתרתי.



א' שניידר;

שכחנו את סעיף 6. לדעתי, למעשה, על סעיף 6 הוסכם, כי אצלי כתוב, שזהו סעיף

שמדבר על פיזור המועצה ושפיזור המועצה יהיה באישור ועדת ולנשטיין. למעשה, עכשיו,

אנו צריכים אישור פורמלי.

מדוע צריך את אישור ועדת ולנשטיין?

א' שניידר;

מדוע לא?

ד' לחמן-מסר;

אין קשר. הנושא של סמכות פיזור המועצה הוא של שר האוצר.

זו סמכות של שר האוצר.

ד' לחמן-מסר;

כתוב אצלי בצד; "התראה תוך ציון המחדל, קבלת עמדת המועצה, ואז פיזור".

פ' בדש;

"אין עילה".

א' שניידר;

מדוע אצלי כתוב; "באישור ולנשטיין"?

ד' לחמן-מסר;

אני לא יודעת. זו היתה אחת ההצעות של חבר-הכנסת מיכאל איתן.

מי שטרית;

היא ממנה את חברי המועצה, אך היא לא מחליטה על קיומה של המועצה.

היו"ר ג' גל;

יש כאן בעיה.

פ' בדש;

אי אפשר שזה יהיה באישור ולנשטיין, כי אז היא תודה שהיא נכשלה בבחירה.

ד' לחמן-מסר;

לא. אין קשר בין א' ל-ב'.



פ' בדש;

איך היא תפזר את זה, כשהיא תודה שהיא נכשלה בבחירה?

האם זה באישור ולנשטיין?

לא. חבר-הכנסת גל, ברצוני להסביר את הסוגיה. שאלת סמכות שר האוצר לפיזור

המועצה נועדה אך ורק כדי להבטיה שהמועצה אכן תמלא את תפקידיה. את התשובה לשאלה

האם המועצה אכן מבצעת את תפקידיה או לא לא יכולה לדעת ולנשטיין. ולנשטיין יושבת

במשרד ועוסקת במינויים.

מי שטרית;

נכון.

ד' לחמן-מסר;

אם המועצה לא מתפקדת, למשל היא לא עוזרת לבעל זכיון או שהיא לא מפקחת עליו

או כל הדברים האלה - - -

נדמה לי, שבישיבה הקודמת העלינו רעיון שזה יהיה באישור הממשלה.

ד' לחמן-מסר;

"באישור הממשלה" מקובל עלינו. זה, מראש, מקובל עלינו.

פי בדש;

כן. אמרנו; "שר האוצר באישור הממשלה".

ד' לחמן-מסר;

אני רציתי להוסיף עוד אפשרות, ששר האוצר, כדי שהדבר הזה לא ייראה שרירותי,

צריך להתרות במועצה שהיא לא מבצעת את תפקידיה ולציין מה הדרישה שלו.

לא. אם כך, יש כאן תיקון. כתוב; "פיזור המועצה - ראה השר באישור הממשלה...".

פי בדש;

יש חלופה כזו; "באישור הממשלה".

לא. זה יהיה בחלופה ב'.

היא ממלאת את עיקר תפקידיה - דיברנו על הוספת המלה "עיקר", וכיוצב"ז, וכן

שמוצע לעשות זאת באישור הממשלה.

מאה אחוז.

דוידה לחמן-מסר, מה קורה אז?

הוא מפזר אותה.

היא מתפזרת, וולנשטיין צריכה למנות מועצה חדשה לאחר הפיזור.

בינתיים, האם היזם יכול לחגוג באמצע?

לא. תוך 60 יום או תוך 30 יום מיום פיזור המועצה ימונו נציגי המדינה.

האם זה כתוב?

נוסיף זאת.

זה כתוב. יש את זה בחלופה.

טוב. רבותי, אנו אישרנו, אלא אם כן חבר-הכנסת מיכאל איתן ירצה להצביע על

משהו.

ישנן הסתייגויות, שצריך להגיש.

ישנה נקודה, שלא דיברנו עליה. אני מבקשת את האפשרות לסמכות נוספת לכל שר או

לשר האוצר לגבי נציגי הציבור לאחר התייעצות בוועדת ולנשטיין, שאם חבר מועצה נבצר

ממנו וכו' אפשר יהיה להפסיק את כהונתו אחרי התייעצות עם ועדת ולנשטיין כדי שיהיה



איזה הוא בלם ציבורי.

פ' בדש;

כן.

בסדר. מר קרשנר או אנה שניידר, תודיעו לחבר-הכנסת מיכאל איתן מהו המצב.

אי קרשנר;

אני מציע, שניתן לו את הנוסח הסופי, והוא יגיד לנו מה הוא הושב.

אני מבקש לקבל נוסה סופי, כי אין לנו אותו.

פ' בדש;

נדמה לי, שהוא הסכים לוועדת ולנשטיין - נכון?

אני נועל את ישיבת הוועדה.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55. י