הכנסת השלוש-עשרה
מושב חמישי
נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מסי 565
מישיבת ועדת הכספים
יום ראשון. כ"ו בחשון התשנ"ו (19 בנובמבר 1995). שעה 10:00
נכחו;
חברי הוועדה;
ג' גל - היו"ר
א' גולדשמידט
אי פורז
די תיכון
מוזמנים;
דורון לוי - נציב מס הכנסה
ה' קירש, אי ברזילי, י' ייטב,
ת' לומברוזו, י' פיריאן - נציבות מס הכנסה, משרד האוצר
לי בן-שושן - סגנית הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון, משרד האוצר
י' מזוז - יועצת משפטית, משרד האוצר
אי גרינבלט - דובר משרד האוצר
נ' גלעד, י' באומר, אי סגל, נ י רז, י' קסל, די רבינא, ג' הכהן,
די עוזר, יי דניאלי, אי ברקן, שי צמח, א' וייסמן, י י אנדורן,
ר' הראל, י' הבר, ז י י נו ן, אי דביר - אגף התקציבים, משרד האוצר
אי לחובסקי - משרד הבינוי והשיכון
מי שגיא - משרד החינוך והתרבות
מי נבון - ראש אגף תקציבים, משרד הביטחון
מי בן-צבי, מי בסר, די רדליך - צה"ל
ר' יוסף, ל' ענתבי - משרד הפנים
שי שילה - מרכז השלטון המקומי
די נתנזון - לשכת החשבונאים ויועצי המס
נ' הכהן - לשכת רואי חשבון
ני פריידקס - לחייב
ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 19/11/1995
חוק ההסדרים במשק המדינה - פרק המסים; שינויים בתקציב לשנת 1995; תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1996), התשנ"ו-1995
פרוטוקול
אי שניידר
1) חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) - פרק המיסים.
2) שינויים בתקציב לשנת 1995.
3) תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1996).
התשנ"ו-1995.
חוק ההסדרים במשק המדינה - פרק המסים
היו"ר ג.' ג.ל;
אנחנו ניגשים לפרק המסים בחוק ההסדרים, פרק גי בעמוד 137.
נמצא איתנו נציב מס הכנסה ויש גם משלחות. כדרכנו, נשמע את הנציב
ואני מבקש ממך - דורון, לא בלשון של אנשי מס, אלא בלשון של עמך,
תתאר לנו מה המצב, מה זה בא לשרת, ואחר-כך ניתן למשלחות להביע
את הערותיהן ובקשותיהן.
אני אחלק את ההצעה לשני רבדים עיקריים, האחד בתחום של
נקודות זיכוי והשני בתחום הטיפול בקרנות השתלמות, הן קרנות
השתלמות לעצמאים והן קרנות השתלמות לשכירים.
התחום הראשון שאני אאזכר כאן הוא נושא נקודות הזיכוי.
ההצעה כוללת כמה רכיבים והנקודה הראשונה שבה היא הענקת נקודת
זיכוי בגין כל ילד. נכון להיום, על-פי החוק, אשה עובדת זכאית
לקבל נקודת זיכוי על כל ילד פרדי, דהיינו על הילד הראשון היא
מקבלת, על השני לא מקבלת, על השלישי היא מקבלת, וכך הלאה.
ההצעה באה ואומרת לתת לאשה נקודת זיכוי בגין כל ילד, בלי
ההפרדה הזו של פרדי וזוגי.
ההסטוריה, אם אינני טועה, היתה הבאה. עד שנת 1975 ניתנו
נקודות זיכוי לנשים שיוצאות לעבודה, דהיינו מפיקות הכנסה. אחת
ההמלצות של ועדת בן-שחר באה ואמרה: אתה נותן לנשים נקודות זיכוי
שבחלק ניכר מהמקרים, הן לא יכולות לנצל אותן. תן לאשה בגין
הילדים נקודות קיצבה, דהיינו בעצם קצבאות על-פי חוק הביטוח
הלאומי, וכך כל אשה תקבל קיצבה בגין הילדים שלה מכח חוק הביטוח
הלאומי. בנוסף לכך, בפקודת מס הכנסה נותרה כמכשיר עידוד יציאה
לעבודה, ההכרה בנקודת זיכוי לאשה שעובדת.
לא. אז זה היה עבור כל ילד ובמהלך השנים, הנקודות האלה
בשלב מסוים בוטלו. לאחר מכן נקבע שניתן רק מילד שלישי. היו כל
מיני שינויים, כשהמצב החוקי, נכון להיום, לפני ההצעה האחרונה,
הוא שניתנת נקודת זיכוי בגין כל ילד פרדי.
אני מוכרח לומר לך שכאשר פרסמתם את ההחלטה הזו, אני לא כל
כך הבנתי וניסיתי לשאול כאן בוועדה מה ההסטוריה של כל הענין
הזה, וגם כאן התקשו. תפרט יותר מה אמר בן-שחר, למה הוא עשה זאת,
למה עכשיו חוזרים בחזרה לזה. הרי זה לא בוטל סתם. הקפריזה לא
היתה אחד, שלוש, חמש וכו'.
אני לא אבין. אני הרי מכיר את הצעת החוק. אני רק לא מבין
את ההסטוריה, ולכן אני לא עוקב אחר ההשתלשלות, ואני מוכרח לומר
שהתקשו כאן ותיקים ממני להסביר לי מה היה בדיוק המצב. מה היה
לפני בן-שחר?
לפני בן-שחר ניתנו נקודות זיכוי לנשים בגין ילדיהן. כדי
שאשה תוכל לנצל את נקודות הזיכוי, היא היתה צריכה לעבוד
ולהרוויח. אם אינני טועה, היה יחס הפוך, בזמנו, בין מספר הילדים
לבין ההכנסה, דהיינו ככל שלאשה היו יותר ילדים, הכנסתה בדרך כלל
היתה נמוכה יותר. בעצם, החוק נתן נקודות זיכוי שאינן אפקטיביות,
משום שאשה לא יכלה לנצל אותן.
"בואו ניתן את זה דרך הביטוח הלאומי לחשבון
האשה, על-פי מספר הילדים שלה", ואז עברנו בשנת 1975 לאפיק שנקרא
נקודות קיצבה בגין ילדים באמצעות המוסד לביטוח לאומי, וזה קיים.
עדיין נותר הרצון ליצור תמריץ לאשה לצאת לעבודה, ואז באו
ואמרו שכל אשה תקבל בגין ילדיה נקודות קיצבה.
כבר אז בשנת 1975. בנוסף, אשה עובדת תקבל גם בגין כל ילד
נקודת זיכוי, דהיינו קבעו אפיק אחד שכל הנשים תקבלנה אותו ואפיק
שני שהוא תמריץ לעבודה להקניית נקודת זיכוי בגין כל ילד. זה
אפיק שבעצם יכול היה להיות אפקטיבי אצל נשים עובדות.
מעל שכר שהוא מעל נקודות הזיכוי הרגילות שלהן ונקודות
זיכוי ליהודיות אחרות, במידה שהיו לה נקודות זיכוי ייחודיות
אחרות.
הסעיף הזה, בהקשר למתן נקודות זיכוי בגין ילדים, השתנה
והחוק נכון להיום, מקנה נקודת זיכוי אך ורק בגין כל ילד פרדי.
לא היתה אידיאולוגיה, אלא היה היבט תקציבי מאחורי זה, של
קיצוצים, של הוצאות מול הפחתות בגביית מסים. לא היה בזה הגיון
מס, כי מבחינת מדיניות מסים, או שאתה מחליט שזה חשוב וטוב לתת
נקודות זיכוי בגין ילדים כי זה מעודד עבודה ויציאת נשים לעבודה,
או שאתה מחליט שזה לא טוב ולא כדאי, אבל אין באמצע, שעבור ילד
ראשון כדאי והשני לא, כך שאין לי שום ספק שמדובר רק מהיבטים
תקציביים ולא מהיבטים של מדיניות מסים. אדרבה, דווקא אם הגישה
באה ואומרת תן נקודת זיכוי לאשה בגין ילדים, אז עדיף וראוי לתת
נקודת זיכוי לכל ילד ולא כפי שקיים היום, ילד כן וילד לא. זו
ההצעה שלנו מהיבט זה.
לנשים עובדות, ההיבט הזה כשלעצמו, לא עושה שום דבר לאשה
שיש לה ילד אחד בלבד, כי ממילא היא מקבלת. אשה שיש לה שני ילדים
תקבל בגין הסעיף הזה נקודת זיכוי נוספת, כי היום היא לא היתה
מקבלת נקודת זיכוי על הילד השני.
חבר-הכנסת תיכון, יש לי בקשה. יכול להיות שהמשלחות יחזרו
על הדברים, ואם בסוף תהיינה שאלות, נשאל.
אני צריך לטפל בכל נקודות הזיכוי כדי שאנל אוכל לתת לך
מספר או הערכה, פחות או יותר מה רמת ההכנסה החוקית שצריך שתהיה
לשם ניצול הסעיף הזה.
אני אתאר את המכלול. נקודה נוספת שקשורה לזה היא בקשה של
הנשים לטיפול שונה בתחום של הענקת נקודות זלכול לילדים היום.
היום המצב הוא כזה - בשנת המס בה נולד הילד כבר ניתנת לאם נקודת
זיכוי. אגב, גם אם הוא לוולד ב-31 בדצמבר, שנה מסוימת האם תקבל
בגין כל השנה.
לא, זה במונחים חודשיים, משהו כמו 130 שקלים. במונחים
עונתיים, נקודת זיכוי, על-פי פקודת מס הכנסה, שווה כ-1,500
שקלים.
די תיכון;
כל פעם משתמשים בנימוק הזה כפי שזה נוח. אתה אומר שנקודת
זיכוי ניתנת על בסיס שנתי. כשאנחנו באים ומטפלים בזיכוי המיוחד
לערי הפיתוח, אנחנו מאריכים זאת כל פעם ברבע שנה ואומרים לנו
שאז זה צריך להיות על בסיס חודשי.
בעצם, נקודת זיכוי ניתנת לאשה שהיו לה כך וכך ילדים בשנת
המס, שטרם מלאו להם 18 שנה. ב-31 בדצמבר נולד לה עוד ילד. מכיון
שהישוב המס הוא הישוב שנתי ולא חישוב חודשי, הרי מוענקת לה גם
נקודת זיכוי, שהיא נקודת זיכוי על כל השנה.
תרצה, תקרא לזה רטרואקטיבית, כאילו הילד, לצורך הענין,
נולד גם ב-1 בינואר. ההכנסה החייבת היא במונחים שנתיים. נקודת
זיכוי היא במונחים עונתיים.
זה שלאשה השכירה ננלח מנכים כל חודש משכרה, זה ענין אחר,
אבל היא יכולה להיות גם עצמאית שמגישה דו"ח שנתי.
די תיכון;
ואם היא שכירה? היא יכולה לפנות אחר-כך ולקבל החזר?
בשנה הבאה הוא מגיע לגיל 18. באותה שנה שבה הילד מגיע
לגיל 18, כבר לא ניתנת נקודת זיכוי לאשה, דהיינו אם יום הולדתו
ב-31 בדצמבר שנה מסויימת, כבר מתחילת השנה אימו לא תקבל נקודת
זיכוי. זאת אומרת יש כאן 18 שנים שבהן היא מקבלת נקודת זיכוי-
בשנה הראשונה, גם אם הוא נולד במהלך השנה, אפילו קרוב לסוף
השנה, והיא לא תקבל בשנה שבה הוא מגיע לגיל 18.
אומרות הנשים, ובצדק, את הדבר הבא. בשנה שבה הילד נולד,
רמת ההכנסה של האשה נמוכה יותר, בין אם מכיון שהיא אולי גם
מאריכה את חופשת הלידה שלה ולכן ההכנסה השנתית שלה נמוכה יותר,
ובין מכיון שבחלק ניכר של המקרים, היא רק נמצאת בתחילת דרכה
המקצועית ולכן רמת ההכנסה שלה נמוכה יותר. אז נותן לה המחוקק
נקודת זיכוי שבחלק מסוים מהמקרים, היא גם לא יכולה לנצל אותה,
כי היא לא מגיעה לרמת ההכנסה הנדרשת.
לעומת זאת, כאשר מלאו לילד 18 שנה, היא עובדת כל השנה,
היא לא יולדת, ויש כאלה שיולדות גם, אבל היא לדוגמא לא. שנית,
רמת ההכנסה שלה גבוהה יותר כי היא הספיקה כבר לעלות בסולם
הדרגות ולהרוויח סכומים יותר משמעותיים, ואז באותו מועד, כשהיא
כן יכולה לנצל את נקודת הזיכוי הזו, היא נשללת ממנה כבר מתחילת
השנה שבה מלאו לילד 18 שנה.
ההצעה היא בעצם לעשות מיצוע ולומר את הדבר הבא. ניתן לאשה
חצי נקודת זיכוי בשנה שבה הילד נולד וניתן לה חצי נקודת זיכוי
בשנה שבה הגיע הילד לגיל 18. בדרך הזו היא כן מקבלת זיכוי מסוים
בשנה שבה הוא נולד, והיא כן מקבלת זיכוי מסוים בשנה שבה מלאו לו
18 שנה.
קשה לנו לעשות חישוב מדויק בתחום ההיערכות המחשבית לצורך
זה, וזו הסיבה היחידה. זה נמשך הרבה זמן, בדקנו. לבוא ולחשב
לגבי כל ילד... אין בעיה לחשב מה החודש שבו הוא נולד, זה פשוט.
אני אומר שטכנית, למרות הרצון העז, לא הצלחנו לעשות זאת.
ההצעה בעצם אומרת שנה שבה הוא נולד תהיה חצי נקודת זיכוי,
17 שנים שלמות נקודת זיכוי שלמה ובשנה ה-18 שוב חצי נקודת
זיכוי.
הנקודה הבאה קשורה בתקנה שפג תוקפה ב-31 בדצמבר 1995,
ואנחנו מציעים לשנות אותה בהוראת חוק משנת 1996. היא מתייחסת
לנקודת זיכוי לאשה נשואה.
בשנת 1995 קבע שר האוצר, מתוקף סמכותו על-פי סעיף 245
לפקודה, מתן זיכוי לאשה נשואה, וכך בעצם נוצר פער. כל יחיד תושב
ישראל מקבל שתי נקודות זיכוי. יחיד שהוא אשח נשואה מקבלת שלוש
יחידות זיכוי בשנת חמס. היה מדובר בתקנה על-פי סעיף 245, שלאחר
מכן הוארכה באישור ועדת הכספים עד תום שנת חמס 1995 ובעצם לכל
חשנח. תוקפה פג ב-31 בדצמבר 1995 והצעת חחוק באה ואומרת בואו
ניתן חצי נקודת זיכוי לכל אשה, בין אם מדובר באשה נשואה, רווקה
וכן הלאה.
אלה למעשה שלושת הסעיפים שמתייחסים לנקודות זיכוי,
כשבהקשר לזה אציין עוד נקודה אחת והיא סעיף 64(ב) לפקודה, שדן
בחישוב נפרד וחישוב מאוחד. פקודת מס חכנסה בנויה בעצם על מיסוי
תא משפחתי, עם מתן אפשרות לחישוב מס נפרד לשני בני חזוג כאשר
מדובר בחכנסח מיגיעה אישית של כל אחד מהם.
בתיקון מספר 89 לפקודה נקבע לראשונה המונח "בן-זוג רשום",
דהיינו התיק לא בחכרח על שם הבעל, אלא על שם בן הזוג הרשום על-
פי הקביעות שקיימות בסעיף 64(ב) לפקודת מס הכנסה. סעיף 64(ב)
אומר: "פקיד השומה רשאי לקבוע בהודעה לכל שני בני זוג, כי אחד
מחם חוא בן זוג רשום לענין חוק זה ואשר הכנסתו החייבת בשנת המס
שקדמה בשנתיים לשנת המס הנדונה לראשונה לענין זח היתה למעלה מ-
50% מסך כל ההכנסה של שני בני הזוג", זאת אומרת הקביעה בעצם
מותנית בגובה ההכנסה החייבת של כל אחד מחם, אבל יש סייג שאומר,
שעל אף חאמור בסעיף קטן (א), זאת אומרת למרות שהקביעה היא בעצם
קביעה טכנית, על-פי אחוז ההכנסה החייבת של אחד מבני הזוג מתוך
ההכנסה של שניהם, רשאלם בני הזוג ביחד להודיע בכתב לפקיד השומה
כי הם בוחרים שבן חזוג האחר ייחשב כבן זוג רשום. כלומר יכול
להיות מצב טכני שעל-פי בחירה של בני חזוג, אם נניח הבעל עובד
ומפיק הכנסות והאשה לא עובדת, על-פי הודעה שלהם היא תיחשב בן
הזוג הרשום.
המשמעות של הפיכתה לבן הזוג הרשום איננה רק שאלה של שויון
זכויות בין בעל לאשה על-פי פקודת מס הכנסה או על-פי מערכת
היחסים בין בני הזוג, בינם לבין עצמם, אלא יש לזה היבט מס. היבט
המס הוא שבאמצעות מהלך כזה אפשר לקבל יותר נקודות זיכוי ממה
שבכלל התכוון המחוקק כאשר הוא קבע את הקביעה העקרונית שאומרת
שקביעתו תיעשה על-פי אחד מבני הזוג. שמחזיק בהכנסה הגבוהה ביותר.
מדובר גם במצב כפי שהיה קיים עד היום. זה רק מוסיף נפח
נוסף למה שציינו עד עתה.
ההצעה שלנו בהיבט זה קיימת בסעיף 64(ב) שאנחנו מציעים
לתקן אותו, והיא בעצם אומרת שהסעיף הזה יכול להמשיך לחול, אבל
עם סייג מסוים, שאומר שבסופו של אותו סעיף יבוא: "ובלבד שהכנסתו
בשנת המס שקדמה לשנת המס שבה ניתנה ההודעה, היא לפחות בגובה 25%
מהכנסת בן הזוג", דהיינו אם הסעיף שדן בסמכות ההודעה של פקיד
השומה מותנה בגובה ההכנסה של בני הזוג, גם הבחירה של בני הזוג
תהיה כזו שמותנית במידה מסוימת בכך שלפחות לבן הזוג שקובעים
אותו כבן זוג רשום, תהיה הכנסה 25% לפחות מההכנסה הכוללת שהם
מדווחים עליה.
כאן אנחנו סוגרים בעצם את חבילת הזיכויים ועוברים עוד
לפני קרן השתלמות להתייחסות לביטוח לאומי. התבקשתי גם לטפל כאן
בנושא התרת ההוצאה לביטוח לאומי.
סעיף 47א' רבתי לפקודת מס הכנסה דן בניכויים בשל תשלומים
לביטוח לאומי ומס מקביל, דהיינו התרה של ניכוי לביטוח לאומי
מתשלומים שמשלם אותו עצמאי לביטוח לאומי. הקביעה, נכון להיום
אנחנו מתירים לאותו עצמאי כהוצאה 64%
מהסכומים שהוא שילם לביטוח הלאומי, כשבעצם הקביעה של האחוז הזה,
שבעבר גם היה 75%.. .
חבר-הכנסת תיכון צודק במובן זה ששינינו בתחום חוק הביטוח
הלאומי את שאלת קביעת הבסיס של ההכנסה לצורך תשלום ביטוח לאומי
ואת שאלת תקרת ההכנסה ממנה גובים דמי ביטוח לאומי, אבל לא בוצע
בשנה שעברה תיקון מקביל לפקודת מס הכנסה, שבא לשקף את אחוז
ההוצאה המותרת, ואני אסביר גם ממה נובעים ה- 64% ומדוע אנחנו
מציעים לשנות זאת ל- 50% .
בעצם, הכוונה היא לבוא ולהשוות את מעמדו של העצמאי בפקודת
מס הכנסה למעמד שקיים בביטוח לאומי. בביטוח לאומי העצמאי הוא
למעשה המעביד של עצמו ולכן הוא משלם לביטוח לאומי תשלומים שהם
שווי ערך מבחינת אחוזים למה שמשלם המעביד והעובד ביחד. אם מדובר
במעביד ובעובד, הרי המעביד משלם 4.93% מההכנסה לצורך ביטוח
לאומי והעובד שלו מפרישים לו 4.9% . זאת אומרת היום המצב הוא
שהתשלום לביטוח הלאומי, שמורכב מחלק המעביד וחלק העובד,
פרופורציונאלית החלקים הם חלקים זהים. בעבר חלקו של המעביד היה
גבוה יותר מחלקו של העובד.
כיצד התייחסנו לזה מההיבט של מס הכנסה של סעיף 47א? אמרנו
שהואיל והעצמאי משלם בעצם סכום שמשקף הן את חלקו של המעביד והן
את חלקו של העובד, נתיר לו, כשם שמתירים למעביד, את חלק התשלום
שמשקף את התשלום המותר למעביד כהוצאה. בעבר היחס היה 75 מול 25,
הוא השתנה בשנת 1991 ליחס של 64 מול 36, וכיום, לאור העובדה
שחלקו של המעביד וחלקו של העובד זהים, אנחנו רוצים לשנות את
היחס גם בחלק המותר לעצמאי כהוצאה, ל- 50%, על מנת שישקף בדיוק
את החלק הפרופורציונאלי שמותר למעביד מתוך סך ההעברות לביטוח
הלאומי.
אגב, זה לפני ההשתתפות של הממשלה בתשלום של המעבידים. אם
אתה לוקח את ההשתתפות של הממשלה בביטוח הלאומי של המעבידים, אז
הם משלמים היום פחות מאשר חעובד.
הנושא הבא הוא קרנות ההשתלמות, ואת הפרק הזה אני אחלק
לשניים. החלק האחד חוא החלק החדש והוא קרן השתלמות לעצמאים
והחלק השני הוא תיקונים בקשר לקרנות השתלמות לשכלרלם, והתייחסות
אליהם בפקודת מס הכנסה.
מה שקיים היום בפקודת מס הכנסה זה בעצם קרן השתלמות
לשכירים, ומתייחסים אליה כמובן מהיבט ההפרשה של המעביד, שהיא
הרי נחשבת כהכנסה בידי העובד ובוחנים את ההתייחסות בפקודת מס
הכנסה לאותה הפרשה. המעביד מפריש כספים לקרן השתלמות והוא מפריש
כספים נניח בשיעור של 7.5% מהמשכורת הקובעת של העובד. במקביל
להפרשה של 7.5% המבוצעת על-ידי המעביד, מבוצעת גם הפרשה של 2.5%
על-ידי העובד, ובסך הכל מדי חודש בחודשו מופרשים 10% מהמשכורת
הקובעת של העובד, חלק על-ידי המעביד וחלק על-ידי העובד.
מבחינתו של העובד זו תכנית חיסכון ומבחינתו של המעביד הרי
לפנינו הפרשה, ובעצם הוצאת עבודה או הוצאת שכר. הוצאת השכר הזו
היא טובת הנאה שמקבל העובד, אבל קובעת פקודת מס הכנסה שטובת
ההנאה הזו לא תתחייב היום בתשלום מס על-ידי העובד, אלא היא
תתחייב בתשלום מס בשעה שהוא מושך את הכספים מקרן ההשתלמות. בעצם
אנחנו במהלך הזה מתקנים את בסיס הדיווח.
מה היה עד היום? כאשר הוא פדה את קרן ההשתלמות, הוא
התחייב לשלם מס?
דורון לוי;
כן. אני אפנה ללוח ואסביר זאת.
חשוב שאני אסביר את הלוגיקה של הפקודה, למרות שיש כאלה
שאומרים שאין בה הגיון. בעצם, זו היתה צריכה להיות הכנסה לפי
סעיף 2(2) לפקודה וזו טובת הנאה - 7.5% , בשלב ההפרשה לקופה. בא
"אני את טובת ההנאה הזו מתקן מבחינת בסיס
הדיווח ואני אומר שאני לא אקבע זאת כהכנסה בשנה שבה בוצעה
ההפרשה, אלא אני אקבע זאת כהכנסה על-פי סעיף 3(ה) לפקודה, וזו
הכנסה במועד המשיכה מקרן ההשתלמות.
זאת אומרת, כאן זו כבר לא הכנסה לפי סעיף 2(2), אלא אנחנו
מעתיקים את ההכנסה מבחינת המועד שלה למועד המשיכה מהקרן.
בואו נראה מה קרה במועד המשיכה מהקרן. אם המשיכה מהקרן
היא על-פי תנאים, והתנאים נניח הם שש שנים ממועד ההפקדה
הראשונה, או אם מדובר נניח באדם מעל גיל 65 אז זה שלוש שנים.
אז זה בסדר. אני מתכוון למועד שבו הוא הוציא את הכסף.
נקודה שלישית של התנאים היא משיכה לשם התשלמות, וכאן זה שלוש
שנים. אם הוא עומד בתנאים האלה בשעה שהוא מושך את הכספים, הם
פטורים. היה והוא לא עומד בתנאים האלה, אז הנה יש לנו הכנסה,
אין פטור לצידה כי הוא לא עומד בתנאים והוא נדרש לשלם מס.
כלומר, עמד בתנאים זו הכנסה שהיא פטורה סעיף 9(16א) ואם
הוא לא עמד בתנאים זו הכנסה, הן לגבל הפטור והיא חייבת בתשלום
מס.
זה המצב כפי שקיים היום, חלקו בחקיקה ראשית וחלקו בעצם
בתקנון קרנות ההשתלמות.
מכיון שזו תכנית חיסכון. גם תקנון הקרן יוצר קשיים במשיכה
לפני הזמן.
בעצם, אנחנו צריכים על-פי המודל הזה פחות או יותר לבנות
מודל מקביל לעצמאים. אצל עצמאים אין לנו מודל של מעביד עם דחיית
הכנסה. אנחנו צריכים לבנות בעצם את המודל שאומר שהעצמאי מפריש
כספים לקרן השתלמות. בואו נכיר לו בהפרשה הזו כהוצאה, ועוד מעט
נדון בסכומים ובאחוזים.
לכן, אני בשלב ראשון, מכיר לעצמאי בהפרשה כהוצאה בשנת
ההפרשה.
עוד מעט נגיע לסכומים. אני מנסה לבנות יחד איתכם את
המודל. בשלב ראשון אני מכיר לו בהפרשה כהוצאה. אנחנו באים
ואומרים שרק אם הוא יעמוד בתנאים מסוימים, הוא יוכל למשוך את
הכספים מהקרן כשהם פטורים מתשלום מס, אבל מה אם הוא לא עומד
בתנאים האלה? אז אנהנו צריכים לקבוע את זה כהכנסה והוא צריך
לשלם על זה מס.
ייבואו נקבע את זה כהוצאה".
קבענו זאת כהוצאה על-פי ההצעה שלנו בסעיף 17(5א) לפקודה, ועוד
מעט נגיע אל ההצעה עצמה. ברגע שהוא מושך את הכספים, במועד משיכת
הכספים זו הכנסה. אם כאן זה 3(ה), אז קבענו הכנסה במועד
המשיכה...
או מושך. הכנסה במועד המשיכה מהקרן. השלב השלישי, יכול
להיות שבתנאים מסויימים, וזה ברוב המקרים, המשיכה הזו תהיה
פטורה, אז נקבע כללי פטור והם יופיעו בסעיף 9(16ב), אם אינני
טועה, בהצעת החוק. יש כללי פטור, שבעצם מקבילים לכללי הפטור
לשכיר, דהיינו משך על-פי כללי הפטור, זו תהיה הכנסה והיא תהיה
פטורה. משך שלא על-פי כללי הפטור, זו תהיה הכנסה ולא יהיה פטור,
אז כמובן יהיה תשלום מס בגינה.
זו ההקבלה.
היו"ר גי גל;
יש סימטריה? זה זהה?
לא. עד כאן זה המודל. עכשיו אל האחוזים עצמם או אל הקביעה
עצמה. אם אנחנו באים לדון כמה ההוצאה, בין השאר צריך לבחון מה
קורה מבחינת הכרה בהשתלמויות לשכירים לעומת הכרה בהשתלמויות
לעצמאים.
כן, בסך הכל. התהליך, על-פי הצעת-החוק, הוא רב שנתי ובסוף
התהליך יהיה מצב שבו העצמאי יוכל לקבל כהוצאה 4.5% מאותה הכנסה
חקובעת. העצמאי יוכל להפריש סכומי כסף שמהם בהקבלה בין שכיר
לעצמאי, 2.5% ראשונים יהיו בעצם מתוך הנטו שלו, כמו ששכיר מפריש
מתוך הנטו שלו. הוא יוכל להפריש בסך הכולל גם עד 7%, שמתוך זה
2.5% זה החלק המקביל לשכיר ועוד 4.5% מתוך ההכנסה הקובעת הזו,
זח המקסימום שהוא לקבל כהוצאה על-פי ההצעה חזו.
זו אפליה מתקנת, מכיוו שהעצמאי, נכון להיום, מכירים לו
בהוצאות השתלמות כשלא מכירים לשכירים.
הקביעה של 4.5% או אי ההקבלה המלאה לשכיר נובעת מתוך כך
שבעצם לעצמאי יש גם הכרה בהוצאות השתלמות על-פי פקודת מס הכנסה,
על-פי סעיף 17 לפקודה, מה שאיו לשכיר.
סוף התהליך הוא הכרה ב- 4.5% מתוך ההכנסה הקובעת, כאשר
ההצעה שלנו בסעיף התהולה מדברת על שלושה שלבים. בשלב הראשון
שליש מתוך ה- 4.5%, בשלב השני שני שליש, ובשלב השלישי סכום מלא.
הוראת הקבע תאמר 2.5% ועוד 4.5%, סך הכל 7% על-פי הפרופורציות
האלה. בשנת 1996 שליש מתוך ה- 7% האלה.
כן. שליש מתוך ה- 7% האלה. יש לנו את זה בסעיף התחולה.
רשמנו שבשנת המס 1996 יחולו הפסקאות האלה, כאשר במקום 2.5% יבוא
0.8% ובמקום 4.5% יבוא 1.5%. זו בעצם קרן השתלמות לעצמאים.
כך. בשאלה של קרן השתלמות לשכירים יש נקודה אהת מאד
משמעותית ונקודה שניה שהיא יותר בתהום ההבהרה. הנקודה המשמעותית
מתייחסת לתקרת ההכנסה שעד אליה יכול המעביד להפריש כספים לקרן
השתלמות. בעצם יש לנו כאן מצב שהוא מאד מוזר. בעוד שבמס הכנסה
כל התקרות למיניהן - תקרה להפרשה לביטוה מנהלים, תקרה להפרשה
לפיצוילם, כל התקרות האלה הן תקרות שצמודות לפי שיעור עלית
המדד, על-פי מודל שקיים בפקודת מס הכנסה בסעיפים 120אי ו-
120בי , כאן ההכנסה המסוימת הזו היא הכנסה שהתקרה שלה צמודה
לתקרת תוספת היוקר כפי שנקבע מעת לעת בין ארגוני העצמאים לבין
ההסתדרות.
זה צמוד לתקרה לענין תשלום תוספת היוקר, כפי שהוא נקבע
מעת לעת בהסכם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל.
היא עד 6,500 שקל. נוצר מצב בעצם, שבעוד שנניח התקרה שעל-
פיה ניתנים הפיצויים הפטורים וכן הלאה, היא צמודה למדד, זו
התקרה לתשלום קרן השתלמות צמודה ככלל להסכם בין שני גופים שאינם
האוצר ואין לו שום דבר מבחינת ההשוואה נניח לתקרות אחרות.
אתן לכם דוגמא בשנה האחרונה. בשנת 1994 ההכנסה המזכה
לצורך תשלום הפרשות לקופות גמל וכן הלאה, עמדה על 6,100 שקלים.
באותה תקופה התקרה לקרן השתלמות עמדה בתהילת השנה על 6,600
שקלים ובסוף השנה על 8,600 שקלים. בשנת 1995 התקרה לצורך קופת
גמל עלתה ל- 6,900 והתקרה לצורך קרן השתלמות קפצה ל- 13,000,
מכיון שבין הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות נקבע שהתקרה לצורך
תשלום תוספת היוקר היא 6,500, ועל מה משולמת קרן השתלמות? על
פעמיים התקרה הזו. זאת אומרת שבעוד שלצורך קופות גמל, התקרה
עלתה ב- 13%, לצורך קרנות השתלמות התקרה עלתה ב- 96%.
אנחנו אומרים בואו נעביר את זה, כמו כל התקרות שבמס
הכנסה, לסעיף 120א' , זאת אומרת שהתיאום יעשה על-פי שיעור עלית
המדד, ולא יעשה על-פי הסכם בין הארגונים הכלכליים לבין
ההסתדרות.
אני לא נוגע אפילו בהחסרה אחורה, אלא אני אומר: היום זה
13,000. בואו נצמיד אותם כמו שמצמידים תקרות של קופות גמל וכן
הלאה.
"להב". אני הייתי רוצה להתייהס לשני סעיפים. ראשית, לענין
של ביטוח לאומי של הקטנת השיעור המותר לניכוי לעצמאים. אני הושב
שישנה כאו איזושהי טעות חישובית ולא הייתי רוצה להעסיק את
הוועדה הנכבדה בחישובים. אנחנו הגשנו חישוב לאוצר לפיו, אם
מתקנים את זה מ- 64%, זה צריך להיות מינימום 54% ולא 50%. אני
מבקש להגיש עוד פעם את החומר ואני מבקש שהוועדה אולי תכוון את
האוצר על מנת שיישבו איתנו.
אני רוצה לגשת לנושא של קרנות השתלמות, לסעיף קטן (6),
ואני מתייחס רק לקרנות השתימות לעצמאים. אני רוצה לציין שמה
שמוצג כאן כתיקון אפליה, אולי ניתן לקרוא לזה תיקון אפליה של
עצמאים לעומת השכירים. זה אולי איזשהו תיקון סמלי, אם לא פחות
מזה, וזה בוודאי איננו תיקון של אפליה.
כפי שהסביר הנציב, שכירים רשאים להפריש 7.5% פלוס 2.5%.
הנציב הזכיר כאן שלעצמאים יש, בנוסף להפרשה, דרך
אלטרנטיבית של הכרה ישירות בהוצאה בהשתלמות. זה נכון, אבל אותה
הדרך ישנה גם לגבי שכירים. גם אם המעסיק שולח את העובד שלו
להשתלמות כלשהי, לטובתו של המעסיק, הוא לא מחייב אותו למשוך את
הסכום מקרן ההשתלמות. דבר כזה לא קיים בפועל, אלא הוא פשוט משלם
לו עבור ההשתלמות הזו וההוצאה הזו היא הוצאה מוכרת אצל המעסיק,
כך ששני המסלולים האלה - אחד, כפי שהנציב קרא לו בצדק מסלול
שהפך להיות למעשה מסלול חיסכון, והמסלול האלטרנטיבי של כיסוי
ישירות של הוצאות השתלמות, קיים אצל השכירים והוא צריך להיות
אצל העצמאים באותה צורה.
כלומר, מה שאנחנו מבקשים כאן הוא שבסוף התהליך, ואני לא
אומר שזה מחר בבוקר, העצמאים צריכים לקבל את אותו שיעור הפרשה
כמו שמקבלים השכירים.
דבר שני הוא שאנחנו מדברים על תיקון לקראת תקציב לשנת מס
1996, אבל מדובר על כך שעצמאים יפרישו את הסכומים האלה בשנת מס
1996. כאשר מפרישים אצל עצמאים משהו, הוצאה שהופכת להיות הוצאה
מוכרת, איזשהו ניכוי בשנת 1996, זה משפיע על תקציב המדינה ב-
1997 ולא ב-1996, ואני אסביר.
עצמאים בדרך כלל משלמים מקדמות על בסיס של שנים קודמות,
של שנה קובעת וכך הלאה. ההפרשות מסוג כזה נעשות בדרך כלל בסוף
השנה או אפילו אם הן נעשות באמצע השנה, הן לא משמשות בסיס
לתיקון המקדמות. האוצר עובד על בסיס של תקבולים בפועל, זאת
אומרת ההפרשה הזו, כפי שהיא מוצגת, אפילו אותו חלק שהאוצר מציע
שיופרש בשנת 1996, ישפיע על הכנסות המדינה בשנת 1997.
לא מבקש להקטין. היום, נניח אם אנחנו רוצים, כפי שאני
מבין שזו הכוונה, שבתקציב של 1996 יקהו בחשבון את ההפרשות האלה,
צריכים להתיר אותן לסוף 1995, כי היום ודאי שאף אהד לא יקטין את
המקדמות. צריך להזיז את כל הסולם שנה אחורנית.
נקודה שלישית, בנוסף לכך שמציעים לנו כאן הפרשה בסכום
יותר נמוך, גם מנכים ממנה את ה- 2.5% כאילו הפרשה היתה מותרת
בשיעור של 7.5%.
אצל השכירים, המעסיק מפריש 7.5% והשכיר 2.5%. מציעים כאן
בסוף התהליך לגבי עצמאים, שהעצמאי יפריש רק 4.5% ולא 7.5% , אבל
גם כן יצטרך להפריש עוד את ה-2.5% שהם אינם מוכרים.
קודם כל 2,500 שקלים או 3,000 שקלים, והשקל הנוסף יתחיל
להיות מוכר, זאת אומרת מי שהכנסתו 100,000 שקל לשנה, אם הוא
הפריש 3,000 שקלים, לא יקבל שום ניכוי, כי הוא קודם כל חייב
להפריש את הגג מהנטו שלו כביכול.
נראה לי גם שלמעשה האוצר הכיר בכך שצריכה להיות איזושהי
הפחתה פרופורציונאלית. כאשר אנחנו עוברים אחר-כך להוראות המעבר,
אנחנו רואים ששם זה לא כך, וזה צריך ללכת לכל אורך החזית. נראה
לי שצריך לתקן את זה.
אני עובר לנושא של הוראות המעבר. אנחנו כבר התרגלנו לכך
שלפעמים החוק קובע לא רק שיעור המס ושיעור ההוצאות שיהיו בשנה
הבאה, אלא גם לשנים הבאות. כך היה למשל כדוגמא, בנושא של הפחתת
מסים בתאגידים, וכך אנחנו מבקשים כאן. אנחנו לא רוצים לזעזע
חלילה את התקציב של השנה הקרובה, אבל אנחנו מבקשים שהעקרון הזה
של השוויון יקבע לפחות בשנים הבאות.
אנחנו מוכנים לכך שהחוק יקבע את ההפרשה המלאה, כפי שאנחנו
מבקשים אותה, לא בשנת מס 1996, אלא באופן הדרגתי בשנים הבאות.
נקודה נוספת היא שאנחנו צירפנו בתזכיר שלנו שחולק כאן,
זכרון דברים חתום על-ידי כבוד היושב-ראש - חבר-הכנסת גל, סיכום
שלפיו מינהל הכנסות המדינה התחייב בזמנו להציע תיקונים נוספים
לחוק על מנת להשוות את הזכויות בין שכירים לעצמאים. אני מבין
שזה לא כרגע על סדר-היום. אנחנו רק מבקשים את כבוד הוועדה שתבוא
בדברים עם האוצר ותחייב את האוצר להגיש הצעות-חוק כפי שסוכם.
שמי נדב הכהן. אני למעשה הצטרפתי למר נחום פריידקס מטעם
"להב", אבל היות שאני גם שותף לתזכיר של לשכת רואי חשבון שהוגש,
אני אגיד מאד בקצרה דברים מהתזכיר. אני לא מייצג כאן את לשכת
רואי חשבון, אלא מדגיש את הדברים בתזכיר.
בהצעת-החוק, בעמוד 138 למעלה, יש לנו את הסעיף שבא ואומר
שהעצמאי או היחיד שיקבל החזר מקרן ההשתלמות, בסיפה, אם ההחזר
כולל סכומים שלא הותרו בניכוי מלכתחילה, הסכומים האלה לא
יחוייבו במס, זאת אומרת הסעיף אומר משכת לא כדין - שלם מס, למעט
סכומים שלא הותרו מלכתחילה, במובן שזה מוצדק, אבל זה נומינלי.
זאת אומרת בדוגמא שלנו, אותו עצמאי שיפקיד את אותם 3,000 שקלים
והוא ימשוך אותם אחרי עשר שנים, הוא עוד ישלם מס על כל הגידול
הנומינלי של ה-3,000, שזה דבר לא מתקבל על הדעת. אנחנו חייבים
לתת הגנה אינפלציונית לאי חיוב במס על סכומים שלא הותרו
מלכתחילה בעת משיכתם.
הערה שניה, בעמוד 138 להצעת החוק, בשולי העמוד, יש הגדרה
מה זה הכנסה קובעת, שבגינה היחיד יוכל לקבל את הניכוי עם כל
ההדרגתיות ועם כל אי השוויון לשכיר, אבל יש הגדרה. ההכנסה הזו
למעשה יכולה להיות רק הכנסה שמקורה בעסק או משלח-יד. נשמטה
אוכלוסיה מאד גדולה של בעלי שליטה, שהיום המעביד לא יכול לשלם
הוצאה מוכרת בשבילם בלאו הכי, מכיון שסעיף 32 (9), שבו אנחנו
כרגע לא דנים לצערי, מונע הכרה בהוצאה על תשלומים של מעביד
לשכיר בעל שליטה, גם אם הוא עובד מהבוקר עד הלילה. עכשיו אנחנו
לא דנים בזה ולכן לא נערבב שמחה בשמחה, אבל המצב החוקי מונע
הפקדה לקופות גמל בכלל, כולל קרן השתלמות, עבור שכיר בעל שליטה.
לפחות, שכיר בעל שליטה, מגיע לו מה שעכשיו יגיע לכל העצמאים.
בעל שליטה בחברה. מספיק שלך יש חברה, יש לך מעל ל- 10%
יחד עם קרובים, ומעל ל-5% עם אשתך, אם החברה מפקידה עבורך לקרן
השתלמות, לא יוכר, להבדיל משכיר רגיל. לפחות תנו לאותו אדם
להפקיד באופן פרטי לאותה קרן. זה קל מאד לעשות על-ידי תיקון
הגדרה מה זו הכנסה קובעת. אגב, זה גם שכירים שרוצים להפקיד ויש
מרכיבי שכר כמו בקופת גמל. זה טוב גם לשכירים רגילים.
אני רוצה להפנות תשומת-לב לעמוד 140 להצעת-החוק למעלה, יש
סעיף 64(ב) ודורון לוי הזכיר את זה. הנציבות מנסה למנוע מצב
קיים שאנחנו מסכימים שיש בו מצב לא רצוי, שעל-ידי בחירת בן-זוג
רשום, אפשר לקבל הנאת מס שהמחוקק לא התכוון. אלא מה? ההצעה לא
משיגה את המטרה.
לדעתנו היא מחטיאה את המטרה, מכירך שקביעה שרירותית של
25% היא בעייתית כי בשנת מס מסוימת המבחן הוא כאן לא הכנסה
חייבת רגילה, אלא המבחן הוא הכנסה בכלל. בהחלט יתכן שבשנת מס
מסוימת לבן הזוג השני יש רווחון או הכנסה פטורה ואז נוצר מצב
שהמבחן של 25% לא לענין. מצד שני, אנחנו גם לא רואים שזה
מונע...
יש לי הצעה יותר טובח. מצד שני, כאן מדובר רק על שנת
בסיס, זאת אומרת אם שנת הבסיס עמדת במבחן, אחר-כך תכנון המס
אפשרי, ולכך נדמה לי שצריך למצוא איזו טכניקה אחרת, טכניקה מאד
דומה שקיימת היום בחוק במקום אחר לגבי סעיף שמונע הנאת מס בלתי
מוצדקת, כאשר לבך-הזוג הבלתי רשום יש הכנסה קטנה מאד. צריך
למנוע את האפשרות שתהיה הנאת מס בלתי מוצדקת, במקום לנסות למצוא
דרך למל מותר להכריז בך זוג רשום ולמי לא. זה גם לא צודק, זה גם
מפלה וזה גם מונע תכנוני מס לעתיד.
הערה אחרונה על הארכת הפטור של השכרת דירות מגורים. זה
סעיף 9 בהצעת-החוק, עמוד 141 למעלה. קשה בהזדמנות זו לא לחזור
ולומר שהפטור הקיים...
כן. היא מתעדכנת. כפי שידוע, הפטור היום גורם למצב שאם
אדם משכיר דירה או דירות ומקבל שקל אחד יותר מאשר הפטור, הלך כל
הפטור. לא רק שזה דבר בלתי מתקבל על הדעת, זה גם מונע דברים
שאני מחוסר דמיון בכדי להבין אותם, ולכן בהזדמנות זו מין הדין
או מך הראוי למצוא מנגנוך יותר הגיוני, יותר כלכלי, לדוגמא כל
שקל עודף, כפל הסכום הזה יגרע מהפטור. גם השגנו את הצדק וגם
השגנו דבר כלכלי.
מעבר לדברים שנאמרו ואני לא אחזור עליהם, אנחנו כמובן
מסכימים איתם, יש לי שתי הערות. האחת נוגעת לנקודות הזיכוי
והשניה לנושא ביטוח לאומי. בקשר לנקודות הזיכוי, אולי להגיע
למצב של מספרים, אשה נשואה עם שני ילדים מגיעה לסף מס בסביבות
ה-35000 שקלים בחודש. אנחנו יודעים כולנו שחלק גדול מהנשים
העובדות נמצאות מתחת לרף הזה ומיעוטן נמצא מעבר לרף הזה, ולכן
נקודת זיכוי באופן שהוצע זה אולי קצת סטיה של הפתגם: "מתן
שיניים למי שאין לו אגוזים". אולי כדאי לקחת את התקציב הזה
ולהפנות אותו למקורות אחרים, אולי לריווח מדרגות המס או דברים
אחרים, ולאו דווקא למתן נקודות זיכוי לנשים.
הערה בנושא ביטוח לאומי. הגיש מר פריידקס מסמך שלפיו 54%
הוא האחוז שמשווה בין השכירים לעצמאים בנושא ביטוח לאומי, אלא
שהאחוזים חמופרשים על-ידי המעסיק לביטוח לאומי כוללים ביטוח
העובד שלו בפני אבטלה ופשיטות רגל, מה שהמוסד לביטוח לאומי
מתעקש לא להחיל על עצמאים, ולכן יכול להיות שאין כאן התאמה
אחוזית, אבל צריך להשאיר את אחוז הביטוח הלאומי גבוה יותר מ-54%
וליצור אולי מעין עתודה לרשות העצמאי לביטוח עצמו בפני אבטלה
ופשיטות רגל, מה שהמוסד לביטוח לאומי מסרב להתיר.
חברים, אני מאד מודה לכם שהייתם איתנו. רשמנו ולקחנו
בחשבון את ההערות שלכם.
דורון, כמה עולה השינוי הזה בשנה ראשונה, שניה?
נקודת הזיכוי זו בעצם חבילה סגורה לחלוטין. אמרתי שהתקנות
לגבי מתן נקודת זיכוי לכל אשה נשואה, הן תקנות שתוקפן יפוג ב-31
בדצמבר 1995.
נקודת זיכוי לאשה נשואה, ערכה מבחינה תקציבית או שוויה
מבחינה תקציבית הוא 350 מליון ואותה הפסקה של תשלום של 350
מליון לנשים נשואות באמצעות נקודת הזיכוי הזו בתום 1995, אותו
סכום ישמש אותנו החל משנת 1996 לשלוש המטרות שציינו, דהיינו
נקודת זיכוי לכל ילד ולא לילד אי זוגי, המשחק עם חצי נקודת
זיכוי...
אנחנו נמצאים בסעיף 6 פרק ג' בעמוד 137. סעיף 6(1) מתייחס
לסעיף 3 לפקודה. סעיף 3 לפקודה, בסעיף קטן (ה), מדובר על
סכומים ששילם מעביד לקרנות השתלמות בשביל עובדו בפעולות שנקבעו
בהסכם קיבוצי. בסעיף הזה ישנה הגדרה של משכורת קובעת, וההגדרה
"משכורת קובעת - הכנסת עבודה, למעט תשלומים שניתנו לעובד
לכיסוי הוצאותיו, שכר שעות נוספות ותשלומים בשל מאמץ מיוחד או
ארוע מסוים, אך לא יותר מכפל הסכום המהווה תקרה לענין תשלום
תוספת היוקר כפי שהוא יקבע מעת לעת בהסכם בין לשכת התיאום של
הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-
ישראל". מה שרוצים...
לא. במקום הסיפה המתחילה במילים "אך לא יותר מכפל הסכום",
יבוא: "אך לא יותר מ-13,000 שקלים חדשים לחודש", והמשמעות
תהיה...
בסעיף 6(9) מתקנים את סעיף 120א לפקודה "בהגדרת "הנחות
סוציאליות", לפני "הסכום הנקוב בסעיף 9(5)" יבוא "הסכום הנקוב
בסעיף 3(ה)", שזה הסכום שעכשיו דיברנו עליו, ואחרי "בסעיף
9א(ג)" יבוא הסכום הנקוב בסעיף 17(5א)"." זה הולך ביחד.
אני לא חושב שאפשר לדון בנושא הזה בלי לזמן לכאן את נציגי
ההסתדרות ואת נציגי המעסיקים. יש כאן הסכם שהיה קיים במשך שנים
ביו שני הגופים הייצוגיים ואני לא בטוח שבהזדמנות זו, וראינו
שהסולם הזה בעצם קפץ כל פעם קפיצת מדרגה גדולה כל שנה ובעצם
יוצא מן הענין הזה שהשכירים שהיו בתוך המשחק הזה, גובים להם
תקרה נמוכה יחסית לגבי השנים הבאות, אז אני הייתי מבקש שיראו לי
איך הגענו ל-13,000 מדי שנה בשנה. אני מניח שהסולם היה גדול ומה
קורה מעתה ואילך שהרי השכירים, לפחות ברמת השכר הזו, יפגעו מן
הענין הזה.
אם אני חוזר לקרו ההשתלמות, לפני שהיא הופעלה על כל
העובדים, המטרה היתה לעודד השתלמות דווקא בקרב האוכלוסיה שנזקקת
להשתלמות ולא בקרב כאלה שזה בסך הכל הפך להיות תוספת שכר אצלם.
א' פורז;
מי נזקק להשתלמות בדיוק? הכל פיקציה מהיום הראשון.
נדמה לי שאנחנו נכנסים לתחום הסכמי השכר ולפחות עד כה, לא
נהגנו לעשות את זאת, אבל אני לא יודע. היום יש הסתדרות חדשה שבה
הם בכלל לא מבינים בין ימינם לביו שמאלם. אני לא מניח שהם
מסכימים לעניו הזה.
אם אני מביו נכוו, יש הסכמה כללית שהיה מקום לבטל בכלל את
כל הנושא של קרו ההשתלמות, אלא שיש ימים שאי-אפשר לבטל דברים,
אז במקום לבטל את קרו ההשתלמות לשכירים, הוסיפו את העצמאים.
אם אני מבין מה שאתם עושים כאן בין השאר, אתם באים
ואומרים שהיות שהמספר האחרון שנקבע בהסכמה בין הארגונים לבין
ההסתדרות היה 13,000 שקל, אז אתם מציעים שמהיום והלאה 13,000
שקל יהיו צמודים למדד ולא כתוצאה של החלטות בין הגופים האלה,
אני הבינותי נכון?
כן, כי בעצם המשמעות של קרן השתלמות היא הפיכה של ברוטו
לנטו. אם הופכים ברוטו לנטו, אז לא יכול להיות שלמשרד האוצר לא
יהיה מה לומר.
היות שזה הסכם שכר, כי קרן השתלמות משמעותה תוספת שכר,
הרי כל העסק הזה נולד על-ידי ההסתדרות, מן הדין היה להשיג. את
הסכמת ההסתדרות. אם תבוא ותאמר שההסתדרות מסכימה, אז יש מצב
הדש.
קרשנר, תשאל את הנציג של ההסתדרות אם יש להם השגות על
הענין הזה. אם אין להם השגות אז אנהנו הולכים הלאה ואם יש להם
השגות - נזמין אותם.
הסכום שיופרש לקרן השתלמות הוא באמת בין המעביד לעובד.
אין לזה שום קשר. רק החלק הפטור ממס. זה לא אומר שהפרשה תהיה רק
עד 13,000. המעביד יכול להפריש עד 100,000. אין לזה שום קשר.
הנקודה היא רק על הפטור.
אצל מעבידים מסוגים מסויימים יש גם גילום ואצל מעבידים
מסוגים אהרים אין גילום, ואז העובד יש לו זקיפת הכנסה. אני
חושבת שהקפיצה הזו של 13,000 היא כל כך גדולה לעומת...
אני מציע לא להתעכב על כך יותר מדי. אם יהיה להם מה
להגיד, הם יוזמנו ונקיים על כך דיון מחודש.
"סכומים שקיבל יחיד מקרן השתלמות כהגדרתה בסעיף 17(5א), לרבות
ריבית הפרשי הצמדה ורווחים אחרים ולמעט סכומים שהפקיד שלא הותרו
בניכוי לפי סעיף 17(5א), יראו אותם כהשתכרות או רווח מעסק או
משלח יד של היחיד בעת שקיבל אותם". את זה קובעים כהכנסה קודם
כל.
תראו כאן את המשפט: "לרבות סכומים שהפקיד שלא הותרו
בניכוי..." האם קרנות ההשתלמות יכולות לעשות לך את המיון הזה?
אני הייתי רוצה שמישהו יביך את זה בעוד שש שנים כל חודש.
יש חודשים שזה מעל התקרה ובחישוב השנתי זה לא מעל התקרה. כל שנה
אתה תעשה ממוצע חודשי?
זה קיים היום גם. אנחנו מקבלים כל שנה מחברת ביטוח פירוט
של הפרשות לפוליסת ביטוח או לקופת גמל, ששם יש פירוט של
הסכומים- אלה שמזכים בזיכוי על-פי סעיף 45 או מזכים בניכוי על-
פי סעיף 47, ואלה שמעל התקרה.
אני רוצה בכל זאת לנצל את העובדה שאנשי האוצר ישנם כאן
וזה לא אקט טכני פשוט. את שמת לב להגדרות שלו, שוודאי מקובלות
עלייך, שבעצם התאריך לתחילת כל העסק הזה הוא בעצם התשלום
הראשון. יוצא מזה שבתשלום האחרון זמן השהות הוא אפס. הוא זכאי
לקבל את כל הזיכויים והניכויים בענין הזה,
תיאורטית, מר פורז היה שכיר, יש לו קרן השתלמות מתקופת
היותו שכיר. לימים הוא הפך להיות עצמאי והוא היום חוסך מכח החוק
הזה ומפרלש. עכשיו הוא בא ואומר כעבור חודש: "אני רוצה לנצל את
הכסף הזה". יכול, לא יכול? מה יגידו לו?
מה פתאום? בפירוש לא. אני אתן לך דוגמא נוספת, והפעם
אנחנו בעלי ענין. נניח שכיר שהיה לפני הרבה שנים שכיר, יש לו
קרן השתלמות מלפני 25 שנים. חלק מהכסף הוא משך וחלק מהכסף עדיין
נמצא.
קרן השתלמות מלפני 25 שנים זה יצור שלא קיים כמעט. אם הוא
משך חלק מהכסף, בכל מקרה זה סגור להפקדות חדשות. זו לא דוגמא
טובה.
מה שלגבי דידך הוא סגור, עדיין לא נחשב לסגור והוא חזר
להיות שכיר. הוא היה עצמאי הרבה שנים, אז הוא לא יכול היה
להפריש עכשיו? למה הוא צריך להמתין שש שנים?
כיון שהנושא עכשיו בדיון, קבוצה של שכירים שעכשיו הם
עצמאים והם חוזרים להיות שכירים, יש להם הפקדות בקרן השתלמות,
ואני לא אביא את הדוגמא האישית, אני שאלתי את אנשי קופות הגמל
והם אמרו שאין שום בעיה להעביר.
זה לא להעביר. זה רצף. אין להם כעצמאים. הם היו שנתיים
שכירים ופתחו קרן השתלמות. הלכו להיות עצמאים, עצרו את ההפרשות
לקופה והם לא יכולים להפריש. חזרו שוב להיות שכירים, הם עדיין
במנין שש השנים וממשיכים להפריש.
השאלה היא זו. שכיר שהפך לעצמאי, האם הוותק נשאר או לא?
לדעתי, התשובה צריכה להיות שהוותק ייחשב לו ושיוכל להמשיך
להפריש כי בתום שש השנים הוא יכול למשוך מה שהוא שם כעצמאי
וכשכיר. רק כדי שלא יהיו משפטים וכדי שזה לא יהיה תוצאה של
פסיקה או אי בהירות, כדאי לדעתי להכניס את זה חד-משמעית, לנסח
את זה ולהגיש.
אני לא בטוח שאני בכלל מסוגל לענות על זה. אני חושב שזה
באחריות של אגף שוק ההון - שאלה של הפרדה בין סוגים של קרנות
השתלמות.
אני מדבר על הוותק. עצמאי שפתה קופה עכשיו לפי התיקון
לחוק, ומסתבר שיש לו ותק קודם בתור שכיר, לדעתי הוא יכול לצרף
את זה, מבחינתכם כמס. עזוב רגע את שוק ההון.
נכון. קופה נפרדת, אבל יש בה משהו בפנים שזה זכויות
הסטוריות. על מנת שלא תהיה אל בהירות, צריך לנסח את זה.
עדיין לסעיף (ה2), למילים "סכומים שהפקיד שלא הותרו
בניכוי", היתה הערה של נדב הכהן ואולי כדאי להתייחס לזה. זה
בסעיף (ב) למעלה בעמוד 138. הם העירו לגבי הגנה אינפלציונית.
אנחנו בעצם קובעים שכל זרם התקבולים שמגיע מקרן ההשתלמות
אל היחיד, נחשב כהכנסה, פרט לסכומים שלא הותרו בניכוי, הערך
הנומינלי של מה שלא הותר לו בניכוי, ובעצם נניח שחוא הפריש
אחוז יותר גבוה, הפריש נניח 10% במקום 7%, כל ה-10% האלה צברו
גם רו והים. עכשיו הסכומים האלה נחשבים אצלו כהכנסה ורשמנו שמה
שלא ייחשב כהכנסה זה חסכומים הנומינליים שהוא הפריש ולא אלה עם
הרווחים.
באנו ואמרנו את הדבר הבא. אנחנו נותנים תנאים לפטור והם
מצויינים בסעיף 9(16א) או (ב), לא משנה מה מהם. אם הוא עונה
לתנאי הפטור, גם כל הרווחים הופכים להיות פטורי מס, בין אם
מדובר ברווחים בגבולות המותר ובין אם מדובר ברווחים מעבר
לגבולות המותר. ההתייחסות כאן היא רק למקרים שבהם הוא מושך
כספים לא בדיוק שלא כדין, אבל שלא על-פי הכללים. אם הוא מושך את
הכספים שלא על-פי הכללים, סברנו שאנחנו לא צריכים לתת פטור על
הרווחים מחקרן, בשעה שהוא מושך את הרווחים שלא על-פי הכללים,
כשבעצם יש הפרדה. משך את הכספים על-פי הכללים - ממילא כל
הרווחים נחשבים כהכנסה, אבל בשעה שהוא מושך על-פי הכללים, ממילא
ההכנסה הזו פטורה.
לעומת זאת, הכספים נחשבים כולם כהכנסה שוב בכל מקרה, אבל
אם הוא מושך שלא על-פי הכללים, הרי הוא חייב בתשלום מס בגין כל
הרווחים. הוא משלם מס על הרווחים, הן הרווחים שנוצרו על ההפרשות
שלו המותרות, ועל ההפרשות שלו שאינן מותרות, כי בעצם אין נפקא
מינא בין שני הסוגים של הרווחים, אם מקורם חלק מותר או שאיננו
מותר.
נדמה ליי שמערבבים כאן בין שני מכשירי חיסכון ואני לא בטוח
שהכללים תקפים, הווי אומר מה שנכון לגבי קופת גמל, וגופת גמל
מדובר ב-15 שנים, אני לא בטורו שזה תקף גם לגבי קרנות השתלמות,
אלא אם כן יבוא מישהו ויאמר לי שהכללים הם זהים לחלוטין, אבל הם
לא יכולים להיות זהים לחלוטין. עכשיו אנחנו מנציחים ומרחיבים
פיקציה חסרת תקדים. בעצם קרן השתלמות זו פיקציה, זו תוספת שכר
וכך צריך לראות אותה, וכך ראו אותה בעת שהרחיבו את הענין הזה
בעצם על כלל העובדים.
תראו מה אנחנו יוצרים כאן. בעצם, דורון לוי, אני לא לחינם
שאלתי אותך שתגיד לי כמה אנשים שילמו מס בגין שבירת התכנית. אני
מניח שאם תעשה מאמץ גדול, תמצא כמה מקרים בודדים מבין מאות
האלפים שחוסכים. מה אתה עושה? אתה בעצם מרחיב את תעשיית
ההוצאות.
אתה מרחיב את הפיקציה הזו. אם אני עצמאי, כל נסיעה שלי,
בין אם תרצה או לא תרצה, לא אני אישית, מעתה ואילך היא תהיה
פיקציה. עכשיו תראה מי אתה רוצה שיאשר לי את זה. אתה רוצה
שהנהלת קרן השתלמות, שבדרך כלל זה מינוי פוליטי, היא תשב והיא
תאשר האם זה היה במסגרת נסיעת השתלמות או במסגרת שבירת תכנית.
לכן, אני מציע לכם לשבת בענין התקנון של קרן השתלמות
ולראות איך עושים את הענין הזה פשוט יותר, כי במצב הנוכחי זה
בלתי אפשרי, זה לא רציני, ואתה פשוט מרחיב את השערוריה הזו
ומחיל אותה על כולם במקום למצוא דרך להתמודד עם הענין הזה כך
שזה יהיה חיסכון לכל דבר עם תקופת מינימום, נניח תקבע שזה
שנתיים, וכוי, כמו שהיום יש תכנית חיסכון לשנתיים ימים.
פעם הרי חשבנו שזה טירוף שנתיים ימים, אלא לפחות חמש שנים
מינימום, אז כל העסק הזה עבר טלטלה עם מחשבה חדשה לגבי אורך
קופות החיסכון וצריך להתאים את זה גם לגבי קרן השתלמות, כי בסך
הכל, נכון מה שאמרת - זו תכנית חיסכון.
חבר-הכנסת תיכון כיוון לדעת קטנים. כתוב בהצעות שלנו:
"הנציב יהיה רשאי לקבוע כללים לענין הזכאות... לצורך השתלמות
ופטור ממס".
זה נכון, אבל זה לא מדויק. אני חושב שמה שהיה נכון לפני
עשר וחמש-עשרה שנים במסגרת תכניות החיסכון, לא נכון היום. היום
יש תכנית חיסכון אפילו לשנה. לינדה, יש כבר תכנית חיסכון לשנה?
אתה צריך להביא בחשבון שכשאנחנו קובעים לתת לקופות הגמל
את אותן ההטבות וההנאות שנותנים לקרנות הפנסיה, אז אנחנו מציעים
שם לבטל את ה-15 שנה וללכת על כך שהוא לא יכול להוציא לפני גיל
65.
אנחנו בכל זאת מחוקקים חוק ואנחנו לא יכולים לומר לעצמנו
שאנחנו מרוצים ממה שכאן שקורה היום. אנחנו לא מרוצים ואנחנו
מרחיבים את מה שאנחנו לא מרוצים ומחילים אותו על כל המשק ללא
יוצא מן הכלל.
אני בין המתנגדים החריפים לכל ענין קרן ההשתלמות. זו
פיקציה והיה צריך לקבור את זה, להרוג את זה. היתה כאן ועדת משנה
למסים, ואני באיזשהו שלב ניסיתי, בהסכמת האוצר, כאשר הם אמרו
שזה עולה להם 300 מליון בשנה, והם הסכימו לחלק את זה בין עצמאים
לשכירים. אז התחילו מכתבים של מזכירי מועצות פועלים ודיברתי גם
עם שר האוצר, והוא אמר לי: "אתה רוצה עכשיו לפתוח את מלחמת
העולם הבאה? אני את מלחמת העולם הבאה כרגע לא פותח".
בסופו של דבר זו הפשרה, שבמקום לא לתת לאף אחד, לתת
לכולם.
מה שאני מציע קודם כל זה לקבוע במפורש, כדי שלא יהיו
בעיות, ששכיר שהפך לעצמאי, יכול ליצור את הרצף. דבר שני, אני
רוצה בכל זאת תשובה. אני מבין שלגבי עצמאים מחילים את זה
בשלבים, לא בשנה אחת הכל. יגיעו לתקרה בעוד כמה שנים. אני רוצה
להבין את ההערה של סמדר אלחנני, שיש הפרש בשיעורים בין עצמאים.
היו"ר ג' גל;
נגיע לזה. אני שואל על סעיף (ב).
מי בעד לבטל את קרן ההשתלמות? איך כאן אף אחד נגד ובכך
גמרנו את הסעיף הזה.
די תיכון;
אני מבקש לקבל את התנאים שעל-פיהם פועלות קרנות ההשתלמות
בהשוואה לתנאים שעל-פיהם פועלות קופות הגמל ותכניות החיסכון.
לינדה, תני הרצאה של חמש דקות.
ל' בן-שושן;
ההתייחסות לקרנות ההשתלמות ולקופות גמל היא אותה התייחסות
בעיקר כיון שכל כללי ההשקעה שלהם זהים. כל הכללים
האדמינסטרטיביים כמו מעבר מקופה לקופה, משיכת כספים והפסקת
ההפקדות מחדש, כל הכללים האלה הם אותם כללים. הדבר היחיד ששונה
זה משך הזמן, זאת אומרת בקופת גמל לעצמאים זה 15 שנה, לשכירים
אם הוא מגיע לגיל 65, וצריכים לחול עוד מספר תנאים. זה ההבדל
ביניהם מהבחינה של המשיכה, והענין שאפשר למשוך את זה אחרי שלוש
שנים זה השתלמות, שאין אפשרות כזו בקופת גמל.
אלה ההבדלים באופן מאד כללי, והטבות המס. בקופת גמל
לתגמולים אתה מקבל הטבת מס גם בהפקדה של זיכוי וניכוי, בקרנות
השתלמות לא מקבלים. לעומת זאת, בשניהם יש את הפטור ממס גם על
רווחים, זאת אומרת זה מה ששווה ביניהם. תכניות חיסכון זה אפיק
חיסכון שונה לחלוטין, אפיק חיסכון עם משך חיסכון שונה, יש בו
הבטחת תשואה, מה שאין בקופות אחרות, הוא מנוהל רק על-ידי בנקים
ורק למי שמותר לתת פקדון יכול לנהל תכנית חיסכון, שזה שונה
לחלוטין ממי שמותר לו לנהל קופות גמל. כללי ההשקעה שלהם הם מאד
שונים, הם יכולים להשקיע במה שהם רוצים. הם רק צריכים הון
מינימלי לצורך כללים של בנק-ישראל. זה אפיק חיסכון שונה לגמרי.
עכשיו תראי מה שאת עושה. לאלה שיש להם אפשרות להשתמש בכסף
בתוך שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, את נותנת להם למשוך את הכסף.
דווקא המסכנים הקטנים, את מכריחה אותם להשאר שש שנים. זה מקובל
עלייך?
ההשתלמות זה אלה שאתה אומר המסכנים שלא יכולים למשוך שש
שנים. אני לא מבינה את השאלה.
די תיכון;
אני יכול למשוך את הכסף מתי שאני רוצה להשתלמות.
תמיד אעמוד בכללים. מי כמו הנציב יודע איך משתמשים בעסק
הזה. את לא מדגישה עם זה רע מאד?
היו"ר גי גל;
סעיף (ב) אושר. אנה, תרשמי לבדוק את ההערה שחבר-הכנסת
פורז ביקש.
סעיף (ג) מוסיף את סעיף קטן (ה3): "ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים
אחרים שקיבל יחיד מקרן השתלמות כהגדרתה בסעיף קטן (ה), יראו
אותם כהכנסת עבודה של היחיד בעת שקיבל אותם".
כן. הרי מה שקורה שאותו שכיר מקבל אליו את הכספים מקרן
ההשתלמות. מה כוללים הכספים מקרן ההשתלמות? הם כוללים כמה
רכיבים - רכיב ההפרשה הנומינלית של המעביד, רכיב הרווחים על
ההפרשה הנומינלית של המעביד, ורכיב הרווחים על ההפרשה של העובד.
כל אלה הם סך כל הקרנות פלוס הרווחים שנחשבים בידיו כהכנסה.
ברור שמה שהעובד הפריש זה חלק שהוא לא הכנסה בידיו, כי זה מתוך
הנטו שלו.
סעיף (ה3) מתייחס אך ורק אל הכספים הנומינליים של המעביד
ולא מתייחס אל הרווחים שנצברו מכל מין וסוג שהוא. בפועל,
ההתייחסות אל אותם כספים, בין אם מדובר בקרן ובין אם מדובר
ברווחים, היא אותה התייחסות, בין אם כולם פטורים באותה מידה
ובין אם משיכה שלא כדין מהקרן שלא במועדים, הופכת את ההכנסה הזו
להכנסה חייבת. בעצם מדובר במה שקיים ממילא בפועל ולא מעוגן
בחקיקה כפי שצריך בצורה מסודרת.
כולל אפילו, וכאן אני עובר למישור שאנחנו בתפיסה שהיא כבר
שונה היום, אבל אפילו כולל ההפרשות שלך.
אנחנו מנסים ליישר את הקוים בדרך הזו שאנחנו באים
ואומרים, צריך שיהיה איזשהו הגיון בענין, וההגיון אומר בוא נראה
את כל ההכנסה ואחר-כך, אם יוטל קנס, שהקנס לא יוטל על חלק
ההפרשה שלך.
אני לא מסכים, אבל אני לא הולך לעשות סדר בענין הזה. צריך
לעשות סדר בענין הזה כי זה אנכרוניסטי. פשוט לא חשבו על זה הרבה
שנים וגררו עיוותים מלפני הרבה שנים, כשבל המקרים האחרים עדכנו
את הענין.
למה אנשים מסיטים לקרנות השתלמות כסף שהוא לא פטור ממס?
הם חושבים שהתשואה שם תהיה יותר גבוהה?
בקופות גמל אנשים מפרישים גם מה שנותנים להם את ההגהה
במס, אבל הם גם מוסיפים סכום שאין בו שום הנאה, כי הם העריכו
שיקבלו תשואה יותר גבוהה. אותו דבר בקרנות השתלמות?
יש הפרדה בין כללי המס לבין תקנון קופות הגמל. בהפרדה
הזו, פקודת מס הכנסה צריכה לתת פתרונות לכל הסיטואציות
האפשריות, לרבות אפשרות של הפקדה או הפרשה של המעביד מעל התקרות
המותרות. זה שכללי קרנות ההשתלמות, תקנון הקופה לא מאפשר את זה,
זה ענין אהר. אנהנו בהוק צריכים לתת פתרונות לכל החלופות. לכן
כאן יש פתרון גם לחלופה של הפרשה מעל התקרה. תקנון קופת הגמל לא
מאפשר להפריש מעל התקרה.
קרן השתלמות לפי הסכם השכר בין העובד למעביד. השופטים
העליונים מפרישים 7.5% ממשכורת שהיא הרבה מעבר לתקרה הזו. עושים
להם זקיפת הכנסה ומשלמים מס הכנסה.
אנחנו עוברים לפסקה (2) שמתייחסת לסעיף 9 לפקודה, שזה
סעיף הפטורים. ב- (א) מוצע שפסקה (16) תימחק. פסקה (16) מתייחסת
לרווחי עובד מקרן השתלמות והיא קובעת: "ריבית, הפרשי הצמדה
ורווחים אחרים שקיבל עובד ושמקורם בתשלומי מעביד בקרן השתלמות
כאמור בסעיף (3ה)", שזה פטור, מציעים למחוק את זה.
המצב ההוקי היום הוא הפרדה בין הרווחים לבין כספי הקרן.
קחו תקופת אינפלציה למשל בשבות ה-80 וננסה על סמך תקופת
האינפלציה הזו, להראות מה המצב בדין. המצב בדיך היום אומר את
הדבר הבא. קרן ההפרשה של המעביד זה הסכום היחיד שמוגבל בתנאים
שמציינים כאן, לצורך הענין שש שנות חיסכון. הרווחים לא כפופים
לאותה מגבלה, דהיינו בכל הקשור לרווחים על כספי הקרן, אפשר
למשוך אותם על-פי הוראות סעיף 9(16) בפטור מתשלום מס, ללא קשר
גם אם החזקת בקרן רק שנתיים או שלוש שנים.
לעומת זאת, הקרן עצמה היא קרן שחייבת במס. נניח שמדובר
בקרן שכבר עמדח חמש שנים בתנאי אינפלציה.
קח דוגמא של עובד שהמעביד שלו הפריש לו בשנות ה-80
באינפלציה המטורפת ההיא סכומי כסף על-פי הכללים, במסגרת ה-
7.5%. עברו חמש שנים ואל תתייחסו לתקנון הקופה. נניח שאחרי חמש
"אני רוצה עכשיו למשוך את הכספים מהקופה". אם
הוא מושך את הכספים מהקופה אחרי חמש שנים, שנה לפני, הוא שובר.
על-פי הוראות סעיפים 9(16) ו-9(16א) רק הקרן נחשבת בידיו
כהכנסה. הרווחים לא נחשבים בידיו כהכנסה. הרווהים עדיין רווחים
פטורים. יש אנומליה.
אני עושה סדר ובא ואומר כל הסכומים הם בעצם חבילה אחת,
בין אם קוראים להם קרן ובין אם קוראים להם רווחים שנצברו על
הקרן. אותם כללים שחלים על הקרן, צריכים לחול גם על רווהים
שנצברו על הקרן. אני רואה אותם כהכנסה במועד השבירה, ואני קובע
להם את אותם כללי פטור בסעיף 9(16א).
זה נראה אבסורדי עד כדל כך שזה לא סביר ואני אתך דוגמא.
ננלח שמר x חסך בקרן השתלמות שלו ובחודש האחרון לחיסכון שלו היה
מדד של 25.5%. בחודש האחרון לפני השבירה שלו, היה לו מדד כמו ב-
1985 של 25% או 27% . בעצם, מה שאתה אומר לנו עכשיו שאז, אם הוא
שבר את זה כעבור חודש, הוא היה מחוייב במס על הקרן והפרשי
ההצמדה לא היו חייבים. זה לא נראה הגיוני.
איר הגיוני חוק פסיקת רלבלת שהיה 4% נומלנלל בתקופה
שהאינפלציה היתה 25% לחודש? חוק פסלקת רלבלת, חלו שנלם שהוא היה
ללא הצמדה.
תרשה לי לתקן מונח אחד. המדד האחרון לא השפיע במישרין על
כספל הקרן, מכיון שאלן דבר כזה שנקרא הפרשי הצמדה על ההפרשות,
כי הקרן היא בעצם קרן שיוצרת את הרווחים, והוא מקבל את חלקו
ברו וחלם. זאת אומרת, מה שהוא לקבל מהקרן זה את חלקו ברווחי הקרן
ואולי הקרן עשתה יותר מאשר המדד שאתה מדבר עליו, ולכול להיות
שפחות. חוא מקבל לא חפרשל הצמדה, אלא הוא מקבל רווחים מהקרן.
אם אתה קורא את פקודת מס הכנסה כפשוטה, היא מאפשרת לך
למשוך רווחים שלא במועד בפטור ממס, והקרן הנומינלית היא תהיה
חייבת.
אם אני לא איישר את זה, אני אצטרך להציע לך הצעת חוק
לעצמאים מעוותת גם כן. בגלל שאני בא עכשיו עם הצעת חוק בקשר
לעצמאים, אני רוצה להביא אותה מיושרת, אז אני חייב אליה ליישר
גם את השכירים.
הרעיון של החוק הוא שפשוט משנים את ההגדרה של קופת הגמל
שבפקודת מס הכנסה, כך שהיא מתייחסת להגדרה שתהיה בחוק וכל
ההוראות הקיימות היום שתלות על קופות גמל, יתלבשו אוטומטית על
קופות הגמל שיעוגנו בחוק החדש.
אני לא אכניס אותם. מה שבפקודה, ישאר בפקודה. מה שבתקנות
מס הכנסה, כללים לאישור ניהול קופות גמל, יעוגן מחדש בתקנות מכח
החוק החדש.
הערה כללית. אנחנו חיים כאן במודל שחוזר על עצמו. מהבחינה
הלאומית צריך לחשוב, לא עכשיו, למה החשיבות של השש שנים בכלל.
מילא אם זה היה מושקע.
סעיף (2)(ב) מתייחס לפסקה (16א) רבתי לפקודה בתוך סעיף 9,
שמדבר על פטור על משיכת תשלומי מעביד מקרן השתלמות. סעיף
(16א)(א) כפי שהוא היום אומר כך: "כספים שמשך עובד מחשבונו בקרן
השתלמות ושמקורם בתשלומי מעביד לאותו חשבון, אם חלפו שש שנים
ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון, ולגבי עובד שהגיע לגיל 65
לגבר ו-60 שנים לאשה, ולגבי כספים שמשכו שאריו של עובד אם חלפו
שלוש שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון". בתנאים האלה יש
פטור.
עכשיו באים שני תיקונים לסעיף הזה. התיקונים הם: במקום
המילים "שמקורם בתשלומי מעביד לאותו חשבון" לבוא: "לרבות ריבית,
הפרשי הצמדה ורווחים אחרים", ובסופו של הסעיף יבוא: "ולגבי
כספלם ששימשו את העובד לצורך השתלמותו - אם חלפו שלוש שנים
ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון; הנציב יהיה רשאי לקבוע כללים
לענין הזכאות למשוך כספלם לצורך השתלמות בפטור ממס".
אדוני הנציב, אני פעם הייתי יועץ משפטי של גוף שהיה לו
קרן השתלמות, לפני הרבה שנים, ומדובר בגוף גדול מאד שמונה כמה
אלפי עובדים. ראיתי איך אחרי שלוש שנים יוצאים להשתלמות. היו
עושלם טיול לסין והיו פוגשים שם חצי יום כביכול איזה משהו וזה
היה נקרא השתלמות מקצועית.
זה הכל פיקציה וגם היום עושים אותו דבר, אז למה שנמשיך
להרחיב את הפיקציה? למה לא נאפשר נקודת יציאה בתום שלוש שנים
לכולם וגמרנו את הסיפור?
נשאיר את זה על הגבול, אבל למה לי הסיפור הזה? נעשה נקודת
יציאה אחרי שלוש שנים. רוצה לצאת איתה להשתלמות - יצא.
י' מזוז;
אולי אגב זה, צריך לשנות את הטבות המס.
אני לא מציע שהנציב לתן תשובה מיד. אני רוצה שיתייעץ
בעניו הזה. אני נגד הפיקציות, אז בואו נקטין קצת.
אם זה מתפרסם ויש מישהו שהושב שיש לזה ענין ציבורי, אז
הוא בא להברי-הכנסת דן תיכון או לאברהם פורז, או לגדליה גל. למה
לך לעשות כאן חריג?
סעיף (ג) מוסיף סעיף חדש (16ב) שמתייחס למשיכה מקרן
השתלמות לעצמאים ונותן עליו פטור.
"(א) כספים שמשך יחיד מחשבונו בקרן השתלמות לעצמאים כהגדרתה
בסעיף 17(5א), לרבות ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים -
אם חלפו 6 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון, ולגבי
יחיד שהגיע לגיל 65 ולגבי שאיריו של היחיד -
אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון, ולגבי כספים
ששימשו את היחיד לצורך השתלמותו - אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום
הראשון לאותו החשבון; הנציב יהיה רשאי לקבוע כללים לענין הזכאות
למשוך כספים לצורך השתלמות בפטור ממס",
על-פי החקיקה הזו אתה יכול לשנות. על-פי החקיקה הזו הוא
יכול כי לא כתוב שהוא כבול לאיזשהם כללים שהיו בעבר.
יש הערה אחת שקיבלנו והיא נכונה. בסעיף (16א) יש התייחסות
לגבי עובד שהגיע לגיל 65 שנים לגבר ו-60 שנים לאשה. כאן לא
התייחסנו לענין ואין לנו שום בעיה שההתייחסות תהיה זהה להלוטין.
צריך להוסלף את זה.
ד' תיכון;
אני רוצה להבין מה המשמעות לגבי 60 ו-65. מה נאמר בכללים?
מרגע שמלאו לו 65 הכסף חופשי?
נניח שאני חבר-כנסת בך 64 ופרשתי בגיל 65 מהכנסת. מדוע
אני צריך להמתין עוד שנתיים כדי להשתמש בקרן ההשתלמות?
מה שאני מציע שכל העסק של קרן השתלמות יבחן פעם נוספת, לא
במובן העקרוני, אבל כל הכללים שהיו קיימים. מתי שלנו לאחרונה את
הכללים, לפני 20 שנה?
בואו ניתן המלצה כללית שבשנת 1997, החל מינואר 1997 ועד
דצמבר 1997, יבדקו מחדש את הצורך בקיומה של קרן השתלמות ואם
יגיעו למסקנה שצריך, שיבדקו מהדש את המבנה ואת הכללים שלה.
אני מקבל את מה שאתה אומר אבל זה לא רלבנטי. אני אומר
לגבי הכללים, אני לא יודע מה יש בכללים האלה. הכללים האלה נהקקו
לפנ י 23 או 24 שנים.
אני בעד ואני עדיין מבקש שהנציב יבדוק את השלוש שנים.
לדעתי, גם מבחינה לאומית יש לנו ענין שאנשים יוציאו את הכסף
בארץ ולא ישתמשו בו לנסיעות לחוץ-לארץ, כשהכל פיקציה.
עדיף שלקחו את הכסף ויקנו במכולת מוצרים ישראליים, מאשר
יקחו את הכסף לנסיעה לסין ויוציאו את הכל בחוץ-לארץ.
הקניות בארץ מעלות את האינפלציה והקניות בחוץ-לארץ
מקטינות את האינפלציה.
היו"ר גי גל;
אני בשם הוועדה אכתוב את המכתב הזה, שאנחנו מציעים לבחון
מחדש על-ידל ועדה ציבורית.
א' שניידר;
בהקשר לסעיף הזה, (16ב), אולי צריך לדון בהערה של חבר-
הכנסת פורז בענין הרצף של הוותק ואם יש מקום, צריך כאן להכניס
את זה.
סעיף (ד) מתייחס לפסקה (18) לסעיף 9, עדיין בתחום
הפטורים. פסקה 18 מדברת על כספים אחרים מקופת גמל והיא קובעת:
ייריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים שאינם חייבים במס על-פי
סעיפים 3(ד) או 87, שקיבל יחיד ושמקורם בתשלומיו לקופת גמל,
פטורים ממס הכנסה".
התיקון אומר כך. "בסוף הפסקה הזו יבוא: "לענין פסקה זו,
"קופת גמל" - למעט קופת גמל שהיא קרן השתלמות"."
זה המקביל בעצם לסעיף 9(16). סעיף 9(16), שהצענו לבטל
אותו, והסכמתם, דן בעצם ברווחים שמקורם בהפקדות המעביד. צירפנו
את אותם רווחים אל תוך סעיף 9(16א).
סעיף 9(18) בעצם דך ברווחים שמקורם בתשלומי העובד, ושוב
אנחנו את הכל מכניסים לחבילה אחת, ל- 9(16א) וכך אנחנו בעצם
מרכזים את החבילה של קרנות ההשתלמות, הן בקשר לקרנות ההפרשה
עצמן והן בקשר לרווחים שנצברו עליהן, בין אם מדובר ברווחים
שנצברו על חלק הפרשות העובד ובין אם מדובר בחלק רווחים על הפרשת
המעביד.
הכל מאוחד כבר בתוך סעיף 9(16א), ואז אני לא צריך את
9(16) לחלוטין ואני לא צריך את 9(18) בהקשר של קרנות השתלמות.
עכשיו עוברים לפסקה (3), וזה מתייחס לסעיף 17 לפקודה,
ומוסיפים סעיף חדש. סעיף 17 זה ניכוי הוצאות, אם אני לא טועה.
מוסיפים סעיף חדש - סעיף (5א) רבתי, שמתייחס לתשלומים וקרן
"סכום ששילם יחיד לקרן השתלמות
לעצמאים, לאחר שהופחת ממנו סכום השווה ל- 2.5% מהכנסתו הקובעת;
סכום כאמור לא יעלה על 4.5% מהכנסתו הקובעת; לענין זה -
ייההכנסה הקובעתיי - הכנסתו החייבת של יחיד מעסק או ממשלח יד לפני
הניכוי לפי פסקה זו ועד לסכום של 156,000 שקלים חדשים בשנה;"
'יקרן השתלמות לעצמאים" - קרן השתלמות שהיא קופת גמל כמשמעותה
בסעיף 47 המיועדת ליחיד שהכנסתו מעסק או ממשלח יד".
כאן היו גם כמה הערות ל"להב" וללשכת רואי החשבון.
אולי תעשה לנו השוואה בין שכיר שהרוויח 165,000 שקל לבין
עצמאי שהרוויח סכומים כאלה, ואז תגיד לנו מה זהה ובמה יש הבדל.
יש לי שאלה לפני שאתה מסביר. נניח שאשתו של פורז עצמאית
והוא עצמאי. לימים, היא חדלה להיות עצמאית, הפסיקה לעבוד. מדוע
שבעלה לא יוכל להמשיך להפריש את קרן ההשתלמות עבורה?
היא לא שכירה בכלל, אבל מדוע לא? למשל יש לך היום סעיפים
שנותנים לך נקודת זיכוי אם אתה מפקיד בקופת גמל לאחד שקדוב לך,
למשל לאשתך, או לבן שלך.
אי פורז;
אתה יכול לשאול למה בעל לא יפריש עבור אשתו שהיא עקרת
בית?
דוררו לוי;
תרשה לי לתקן את השאלה. השאלה שלך לא צריכה להיות מדוע
הוא לא יוכל להמשיך ולהפריש, כי מלכתחילה הוא לא יוכל להפריש.
בעסק נפרד? אז היא לא עובדת, אז איך לה על מה להפריש קרן
השתלמות. לא צריך להפוך לה הכנסה ברוטו לנטו, כי אין לה הכנסה.
אותם כללים. הכללים הם כללים טכניים ונקודת המוצא היא
המעוותת, מכיון שאי-אפשר לבטל את הקרנות, אז אנחנו מיישרים קו,
אבל אין ספק שהכוונה היא בעצם להפוך ברוטו לנטו.
היו"ר גי גל;
מכל ההערות שהחברים העלו כאן, מה שמענין אותנו אם יש כאן
שוויון או שיש כאן זנבות.
הסכום 156,000 שקלים, כיון שעצמאי עובד במונחים שנתיים,
הוא שווה ערך ל-13,000 שקלים לחודש משכורת קובעת. 13,000 כפול
12 חודשים, כך שמבחינת הסכום, המשכורת קובעת וההכנסה הקובעת
המספרים זהים, זה דן במונחים חודשיים וכאן אנחנו דנים במונחים
שנתי ים.
לכן, לשם ההשוואה אנחנו נשווה בין שכיר שהמשכורת הקובעת
שלו היא 13,000 שקלים לחודש לבין עצמאי שמרוויח בחודש 13,000
שקלים. השכיר מקבל מהמעביד, ובעצם המעביד מפריש עבור אותו שכיר
7.5% מתוך אותו ברוטו של 13,000, כאילו מעל הברוטו של 13,000
שקלים, לקרן השתלמות. העובד, מתוך ה-13,000 שקלים משכורת
חודשית, משלם מס ומהנטו שלו מוציאים % 2.5 מ-13,000 שקלים
ומעבירים גם כן לקרן השתלמות, דהיינו ההפרשה לקרן השתלמות תסתכם
ב-10% מתוך 13,000 שקלים, דהיינו 1,300 שקלים לחודש.
מה קורה מבחינת העצמאי? העצמאי מרוויח 13,000 שקלים
וההצעה אומרת לאפשר לו להפריש 7% מתוך ה-13,000 שקלים האלה,
כשמתוך זה בעצם המצב יהיה המצב הבא. על% 2.5 הוא לא יקבל הוצאה
ועל 4.5% הוא יקבל את זה כהוצאה, דהיינו ההכנסה החייבת שלו תהיה
נמוכה מ-13,000 שקלים. היא תהיה 13,000 שקלים פחות 4.5% כפול
13,000.
מבחן ההשוואה בין ה-13,000 שקלים משכורת של השכיר ל-
13,000 שקלים רווח של חעצמא', הוא לא נכון מכיון שיש הבדל בהכרה
בהוצאות השתלמות. בעוד שלגבי העצמאי הוצאות ההשתלמות שלו
מוכרות, ולכן הוא בעצם מדבר על חלק הוצאות שהן כבר מותרות לפני
שהגענו לסכום של 13,000, דוגמא הוא הרוויח אולי 15,000 באותו
חודש, אבל הוא משתלם ב-2,000 שקלים ולכן הוא ברמה של 13,000.
לגבי השכיר, הוצאות ההשתלמות שלו לא מוכרות, אלא אם כן המעביד
שלו שולח אותו להשתלמויות.
לכן, הבסיס הוא בסיס שהוא שונה. לגבי השכיר, רמת ההכנסה
שלו היא 13,000 שקלים לחודש אבל הוא לא יכול ללכת להשתלמויות,
אלא אם כן המעביד שולח אותו. לגבי העצמאי, הרווח של 13,000
שקלים הוא רווח שנקבע אחרי שהוא כבר החליט לאיזה השתלמויות הוא
הולך.
כדי לפשט את הענין, נאמר את הדבר הבא. נניח שיש כנס בחוץ-
לארץ ולגבי חכנס הזה מתלבטים השכיר והעצמאי אם הם רוצים לנסוע.
העצמאי שמתלבט ויחליט אם הוא רוצה לנסוע, הוא 'סע ויתבע את
ההוצאות שלו לניכוי, ההוצאות האלה יוכרו והן אלה שאחרי שהן
יוכרו, הן יביאו אותו לרמת הכנסה של 13,000 שקלים.
לעומת זאת השכיר יפנה למעביד שלו ויבקש ממנו שישלח אותו
להשתלמות. אם המעביד שלו יחליט שההשתלמות לא נדרשת לו, ויחליט
אותו שכיר שהוא נוסע להשתלמות למרות הכל, הנסיעה הזו להשתלמות
של השכיר לא תוכר לו כהוצאה.
לכן, ההבדל הוא הבדל בסיסי שורשי בשאלה של הכרה בהוצאות
השתלמות לשכיר לעומת הכרה בהוצאות השתלמות לעצמאי. מה נעשה אם
ניתך לעצמאי עכשיו אותם תנאים,10%? אנחנו ניתך לו הרבה יותר
מאשר נתנו לשכיר, כי ניתן לו גם את -% 10 האלה וגם אפשרות לנסוע
להשתלמויות מכל מין וסוג שהוא שבעצם מוצא לנכון, להבדיל מהשכיר,
שלו אנחנו לא נותנים.
יש סקטורים שהם חברי אגורה שיתופית, כמו חברי "רן" או
חברי קיבוץ. איפה הם בתוך הקטגוריה הזו?
אני אפנה אתכם ליועץ המשפטי לממשלה. אם אתה שואל אותי,
אתה שכיר, אבל אם אתה שואל על המעמד המשפטי של חברי -כנסת, זו
שאלה קשה.
מעמד משפטי של נבחרים, אבל לענין זכאות להקלות מס, זה
במעמד של שכירים.
דורו ו לוי;
אני הפניתי את חבר-הכנסת פורז ליועץ המשפטי לממשלה.
בואו נעשה הפסקה של חמש דקות. אדוני הנציב, אנחנו עצרנו
איפה שעצרנו. אני מבקש בישיבה הבאה להגיד לנו מה קורה עם חברי
אגד, דן, קיבוצים וקואופרטיבים.
הגענו עד (3) ואישרנו.
הפסקה של חמש דקות (שעה 12:30).
אחרי כן ת.ש.
לפני כן רשמה - ט' רם.
הישיבה התחדשה בשעה 12:45.
שינויים בתקציב לשנת 1995
היו"ר גי גל;
אנהנו עוברים לשינויים בתקציב. לפנינו פנייה מספר 367 הקשורה במשרד
השיכון. מר איתן לחובסקי, בבקשה.
בשנים של הבנייה המאסיבית, בין 89' ל-93', בנינו כ-100 אלף יחידות דיור.
ההקצבות למוסדות הציבור היו מועטות מאוד-מאוד ביחד לשירותים שדרשה הבנייה
המאסיבית, בפרט לאחר האיכלוס. הפערים וההוסרים בנושא מוסדות ציבור בשכונות
שניבנו, הם פערים גדולים בלשון המעטה, הם פערים אדירים. בצד זה, בעקבות הסיכום
של ועדת המנכ"לים בראשות דוד ברודט, שקיבלה את אישור הממשלה, קיבלנו סעיף
תקציבי מאוד משמעותי השנה, אבל קיבלנו אותו רק לקראת סוף אוגוסט, אחרי
שהתדיינו עם האוצר על כל מיני הגמשות בקריטריונים. אנחנו ערכנו כבר פרוגרמה
חלקית של 180 מיליון שקל מתוך הסעיף שיש לנו, שבא לענות למסקנות של ועדת
ברודט. אבל לאור החוסרים הגדולים במוסדות ציבור עבור השכונות שבנינו לעשרות
ואולי אפילו למאות, אנחנו מבקשים להעביר 15 מיליון שקל מהסעיפים התקציביים שהם
פועל יוצא של החלטות ועדת ברודט לסעיף המדבר על מוסדות ציבור בשכונות שניבנו
עד 93'.
אנחנו מדברים על מרכזים של תרבות, נוער, ספורט, אולמות התעמלות. מוסדות
חינוך זה כמובן לא אצלנו.
בכל מה שקשור לוועדת ברודט, יש שם מקוואות ובתי-כנסת. מה שנוגע לכיסוי
ה"חוב" של מבני דת - מקוואות ובתי-כנסת - אנחנו לא אחראים יותר, האחריות היא
בידי משרד הפנים ומשרד הדתות.
אדוני היו"ר, אני עומד לומר דברים קשים. הסעיף הזה הוא שוחד בחירות -
לוקחים כסף שניתן למשרד על פי המלצות ועדת ציבורית ומעבירים אותו לצורך השלמה
והקמה של כל מיני מוסדות ציבור בשכונות כאשר איש לא יודע, איש לא קבע את אמות
המידה, אין כללים, והכלל היחיד שקיים הוא שהשר ו/או מנכ"לו מבקרים ומבטיחים.
כזה הוא הכסף. אם יראו לי את הכללים שעל פיהם מקצים את הכסף הזה, אני עשוי
להשתכנע אבל אני לא מאמין שיש כללים. סעיף כזה בשעתו שימש כבסיס לדו"ח ארוך
וקטלני שהמשכו בחקירת משטרה. בעקבות הדו"ח ההוא הוקמה ועדה שקבעה כללים, אבל
שום דבר לא יצא מהוועדה הזו. ועכשיו ממשיכים בשיטה הזו. יכול להיות שלקראת
הבחירות הכל מותר, הכסף הזה הועבר לסעיף הזה על פי המלצות של ועדה ממשלתית
שבאה להשלים את מה שחסר בשכונות ותיקות וחדשות. עכשיו לוקחים אותו ונותנים
אותו להשלמת כמה מוסדות ציבור בשכונות אחרות.
ראשית, אני מבקש לקבל את הפירוטים של ה-4 מיליון ושל ה-15 מיליון. אני
מבקש גם לא להוציא את הכסף הזה מן הסעיף שנקרא 7067 (פעולות פיתוח). אם לאיש
לא איכפת והכל מותר, קדימה. אין לי טענות אל איתן לחובסקי, אבל יש לי טענות
קשות למי שעושה את זה ושולח את איתן לחובסקי לוועדה לנסות להגן על דבר שאי
אפשר להגן עליו. אני מבקש לא לאשר את הפנייה הזאת עד שלפחות תישלח אלינו רשימה
מפורטת של כל הסכומים הללו, כולל הכללים שעל פיהם הוחלט להקצות את הכספים
לאותם הפרו י יקטים.
היו"ר ג' גל;
מר לחובסקי, מה תגובתך?
לגבי החוסרים הייתי רוצה להסביר שלפי ועדות ברודט - עכשיו אכנס יותר
לעובי הקורה - רק מנות שמתחילות ב-800 או 1,000 יחידות דיור מצדיקות להתחיל
לממן מוסדות ציבור. אנחנו מדברים על הרבה ישובים שהשיווקים החדשים של סוף
94', 95', היו יחסית מועטים, בעיקר ביישובי הפריפריה. לעומת זאת, ביישובי
הפריפריה בנינו את המנה הגדולה של יחידות דיור במהלך 1989-93. יוצא שכל
השכונות הגדולות האלה נמצאות בכל הערים, מכל הסוגים, מכל הגוונים הפוליטיים,
ויש שם חוסרים. ועדת ברודט התעלמה מהחוסרים של 1989-93, ואנחנו באים איכשהו
לתקן במקצת - כי הסעיף הוא גדול הרבה יותר - את החוסרים שעדיין ישנם ושאין
עליהם ויכוח מצד כל ראש עיר וכל ראש רשות שיישאל על כך.
היו"ר ג' גל;
לפי אלו קריטריונים?
אי לחובסקי;
שוב, אנחנו מדברים על מוסדות שהם איכשהו ברוח ועדת ברודט. זאת אומרת,
כאילו משליכים אחורנית את כללי המשחק שקבעה ועדת ברודט מבחינת אופי המבנים.
במסגרת ועדת ברודט יש תקן, ואם מחילים אותו אחרונית, בוודאי שזה לפי
התקן, כי את חמאסות הגדולות בנינו אז, ב-1989-93. כך שברוח הדברים אנחנו
נשארים במסגרת ועדת ברודט, אפילו שזו בעצם השלכה לאחור.
זאת אומרת שאין בעיה לקבל את הרשימה של חלוקת המבנים.
אי לחובסקי;
אם הוועדה תבקש, נעביר און הרשימה.
אני מוכרח להעיר. כמובן שכל העניין לא נוח לי, במיוחד כלפי מי שעומד
מולי. אני לא מקבל את ההערות שלך. את השלמת הפיתוח ל-1989-93 כבר גמרנו בכל
מיני העברות שנעשו במרוצת השנה שעברה ובשנה הזו, וכל פעם מוצאים סעיפים
נוספים. אם איתן לחובסקי יגיש לנו את הפירוט ונבדוק את הסעיפים ואת הפירוטים,
נראה שחלק מהכסף הזה הולך בכלל לשכונות שנבנו הרבה לפני כן.
היו"ר ג' גל;
הוא אומר שזה לא כך.
אם הוא יתן לנו את החומר בכתב, כולל הכללים שעל פיהם זה הוקצה, ואם הוא
יעשה את זה מהר, אני מציע שככל שהוא יעשה את זה יותר מהר אנחנו נצביע בעד זה.
אני לא מעלה על דעתי, אני יודע. אין לי שום דבר נגד איתן לחובסקי, הוא
אהד מחבריי הוותיקים, אני מדבר על העניין.
שמעתי מה שהוא אומר, הוא פשוט לא בקיא בעניין. גם עליו זה מונחת. אתה
רוצה שאני אגיד שהוא לא יודע על נגה הוא מדבר, שזה הונחת על-ידי השר והמנכייל
והוא חייב לבצע את זה. אני לא מכניס אותו לקונפליקט. אני אומר לו: תביא את
הרשימה ואת הכללים ואחר כך נדון בעניין. אם תעשה את זה היום, נדון בזה מחר.
בדרך כלל נהוג אצלנו שאנחנו מצביעים ומבקשים את הרשימה אחר כך. חיות
ונאמרו פה דברים קשים מאוד, ואני מקווה שהם לא נכונים-
אבל שלא יעבירו את זה דקה לפני שמביאים את הנושא לדיון. אני מבקש לתת לי
לעיין בחומר לפחות24 שעות.
לא צריך24 שעות. תדאג שמחר יהיה לנו החומר הזה, ניתן לחה"כ תיכון לעיין
בזה שעתי ים ואז נדון.
איתן לחובסקי, אם אפשר שהחומר יגיע היום, מה טוב.
אנחנו עוברים לפנייה מספר 393, בניינים ממשלתיים.
א י קסל;
הבקשה מורכבת משלושה חלקים. סעיף 1 - אנחנו מגדילים הרשאה להתחייב לצורך
התימת חוזים עם מתכננים של הקריה הממשלתית בבאר-שבע. מדובר בבניין של כ-20 אלף
מטר, זה נמצא עכשיו בשלב תכנון. לצורך זה אנהנו מקדימים את ההרשאה להתחייב.
סעיף 2 - תוספת של הרשאה להתחייב לצורך תוספת בינוי בבניין המשטרה בקריה בשיחי
ג'ראח בירושלים; בונים קומה נוספת. סעיף 3 - תיקצוב 9.5 מיליון שקל לצורך
רכישת מבנה במיתחם קרית הממשלה בחיפה עבור בית המשפט החדש. זה נמצא ליד החוף,
לא רחוק ממסילת הרכבת.
מדובר על ביצוע שינויים פנימיים בתקציב מינהל מקרקעי ישראל. סעיף 1 -
הגדלה של 100 מיליון שקל בסעיף היטל השבחה. המינהל, כאמור, מעביר % 10 מרוב
סעיפי התקבולים שלו לרשויות המקומיות כהיטל השבחה לפי הסכם משנת 73', אם אני
לא טועה. הביצוע בפועל של ההכנסות גבוה ממה שהיה צפוי בתקציב ולכן אנחנו
צריכים להגדיל את תקציב היטל השבחה.
אני רושם הגדלה של 100 מיליון שקל בהכנסות. בתקציב 95' נרשמו הכנסות בסדר
גודל של 2 מיליארד ונרשם היטל ההשבחה שנגזר מההכנסות האלה. אם מנכים מה-2
מיליארד את החלק שעליו לא משלמים היטל השבחה, הרי שעל 1.7 מיליארד צריך לשלם
היטל השבחח בגובח % 10.
המינהל לא גובה היטל השבחה. לגבי קרקע מדינה יש הסכם בנוגע להיטל השבחה.
כאשר המינהל משווק קרקע חדשה, הוא מעביר לרשות המקומית שבתחומה נמצאת הקרקע
% 10 מהתקבולים בגין שיווק הקרקע. ההיטל חל על המינהל ולא על החוכר, ההוכר לא
משלם שום היטל השבחה לרשויות. המינהל מעביר את היטל ההשבחה ישירות לרשות
המקומית.
אף אחד. לכאורה המינהל, אבל הפעולה החשבונאית-
היו"ר גי גל;
אם המינהל שיווק אדמה ברחובות, קבלן שילם עבור זה x שקלים.מה-x הזה
המינהל מעביר לעירייה את היטל ההשבחה.
אי שניידר;
אבל הקבלן משלם היטל השבחה.
די תיכון;
הקבלן משלם את זה במיכרז.
אי שניי דר;
בסדר, אז זאת הכנסה של המינהל. עכשיו המינהל מעביר חלק מזה לרשות
המקומית.
די תיכון;
אז איך אתה רושם את זה? זה מה שאני שואל. זאת אומרת, המינהל ביצע מכירת
קרקעות בכמות הרבה יותר גדולה, ומתוך הכסף שהוא קיבל חלק מזה הוא עבור היטל
השבחה.
נכון.
די תיכון;
עכשיו הוא לוקח את הכסף הזה, מגדיל את סעיף תמורת היטל ההשבחה. איך הוא
יוציא את זה?
לא. סעיף היטל השבחה הוא סעיף הוצאה. הצד השני של סעיף ההוצאה הוא סעיף
ההכנסה 98731404 - דמי חכירה מהוונים.
כי במינהל היו קיימות שתי שיטות של החכרת קרקע - שיטה אחת שבה היית משלם
כל שנה בתשלומים, במשך 49 שנה היית משלם כל שנה תשלום. השיטה הזאת היתה נהוגה
עד שנת 79' ומ-79 ע'ברו לתשלום חד-פעמי. אתה קונה קרקע, אתה משלם את כל
התשלום. זו המהות של ההיוון.
בדיוק.
די תיכון;
זאת אומרת, יהיה נכון לומר שהמינהל מכר או ימכור קרקעות השנה ב-669
מיליון שקלים (ההכנסה בסעיף 987314}?
לא, כי זה רק סעיף אחד מן ההכנסות. סעיפי ההכנסות מחולקים על פי
קריטריונים. יש סעיף הכנסות מקרקע שמוקצית במכרזים. זה לא ממכרזים.
אם הבינותי נכון, המינהל ההליט במקום כל שנה לגבות x דמי חכירה, לעשות
היוון ולגבות חיום בגין כך וכך שנים קדימה. זה לא קשור להכנסות.
אדוני היוייר, יכול להיות שאתה מתכוון לאותו הדבר אבל זה מוגדר כך - היות
ובמרוצת השנים הוחכרה קרקע בהסדרים שנתיים שונים, ומ-% 91 זח פטור מדמי חכירה
שנתיים עד 48% , פתח המינהל במבצע וקיבל הרבה יותר כסף ממה שצפה. למה זה מגיע
לרשויות המקומיות?
זה לא קשור לרשויות. כתוצאה מסעיפי הכנסות אחרים שאינם מופיעים בפנייה
הזאת-
די תיכון;
יש לך תוספת הכנסה של 100 מיליון.
בוא ניקח את סעיף987314, שהוא סעיף הכנסה. לפי זה היתה למינהל 100
מיליון שקלים הכנסה. איך הוא מוציא את זה?
בכל זאת, קשה לי להבין למה אתה מתכוון. אני מבין שהיתה הכנסה עודפת של
100 מיליון מדמי חכירה שנתיים כאשר פתחו בתוכנית הזאת. מה המינהל עושה עם
ה-100 מיליון האלה? למה הוא מעביר מהם % 10 לרשויות המקומיות ואיפה אתה רואה את
זה?
מה-100 מיליון הוא צריך לשלם 10 מיליון, % 10. אחרי שעשיתי אומדן לתקבולי
המינהל לשנת 95', הגעתי למסקנה שאני צריך להוסיף עוד 100 מיליון שקל בסעיף
היטל השבחה. לצורך מימון ה-100 מיליון הללו, כיוון שבמספר סעיפים-
אני לא מבין, אתה קופץ אתי מסעיף לסעיף. על היטל השבחה אני יודע שאתה
צריך להעביר חלק לרשות המקומית. אבל מה הקשר של דמי החכירה המהוונים ל-
אני אציג את זה אחרת - אם משיווק קרקע צריך לתת % 10 להשבחה, הרי כאשר אתה
צריך עוד 100 מיליון לעומת מה שהיה לך בתקציב המקורי, סימן ששיווק קרקע היה
במיליארד שקל נוספים. האמנם?
לפי מה שאתה אומר לכאורה הייתי צריך להגדיל במיליארד שקל את צד ההכנסות,
אבל מול זה אין לי הוצאה לרשום, אני גם לא צריך לרשום הוצאה, אני צריך בסך-הכל
להגדיל את ההוצאה ב-100 מיליון.
די תיכון;
אבל איך קיבלת את ה-100 מיליון האלה?
אי קסל;
הסכום של 100 מיליון נגזר מאומדן הכנסות 95', ביצוע בפועל מול תקציב 95'.
לאחר שעשיתי אומדן וגיליתי שהביצוע בפועל גבוה מהתקציב, ואני יודע שאני צריך
להעביר % 10 מההכנסות, הרי שאני צריך להעביר % 10 מהפער בין הביצוע בפועל לבין
תקציב 95'.
די תיכון;
אני מוכררו לומר לך שאני לא מבין, אבל נניח שאני מבין - איך אתה מחלק את
ה-100 מיליון בין הרשויות המקומיות? אתה מעביר את הכסף למשרד הפנים והוא מחלק?
אבל לא על כל קרקע יש היטל השבחה. אם אני מוכר קרקע ברחובות במרכז העיר,
שהיא קרקע לבנייה, איזה היטל השבחה יש שם?
זה נכון, אבל זה לא רק זה. אני רואה שיש לך כאן הכנסות של דמי חכירה
מחוונים. למה גם מהסכום הזה מגיע % 10 לרשות?
אי קסל;
ההסכם הוא הסכם כללי -
אי שניידר;
זה לא יכול להיות על פי הסכם, זה צריך להיות משהו בחוק.
אי קסל;
לא, אני חושב שזה הסכם.
אלון קסל, צריך לשים לב שבדרך כלל זה % 40. אם זח לא עובר דרך המינהל,
היטל ההשבחה הוא % 40. בגלל זה כאשר מדובר על המינהל אתה לוקח בסיס שהוא קצת
י ותר גדול.
אבל אני רוצה להבין - גם אם יש למינהל הכנסות שמקורן לא ברשויות
המקומיות, הוא משלם להן % 10? המינהל עשה מבצע; הוא אמר: 'למה לי להתעסק כל פעם
עם מר פלוני, כל שנה לשלוח לו השבון שעולה לי יותר כסף ממה שאני מקבל. אני
אהוון לו את הכל, אעלה את כולם ל-% ;91, אעשה מבצע ויש לי הכנסות ענקיות'. איפה
הרשות המקומית בעניין הזה? מה קרה כאן שמגיע לרשות לקבל כסף? אני מבין שזה על
פי חוק, אבל הייתי רוצה לדעת יותר.
זה לא רק זה. היטל השבחח נובע מאישורה של תוכנית חדשה שמקנה זכויות. לא
תמיד הכנסה היא גם ההשבחה של הקרקע. זה לא אחד לאחד. אם אני שיווקתי קרקע
חקלאית--
מה זה היטל השבחה ואיך מעבירים אותו לרשויות המקומיות - אני מבין. אבל
אני שואל - אם המינהל עשה מבצע שאין למבצע הזה כל קשר עם הרשות המקומית, למה
הוא צריך להעביר חלק מהתקבולים של המבצע הזה לרשויות המקומיות? זה נראה
אבסורד.
נתקדם הלאה.
אי קסל;
סעיף 3 - תיקצוב 4 מיליון שקל עבור תשלום חובות עבר בגין ארנונה. המינהל.
חייב כסף בגין ארנונה למספר רשויות מקומיות. למשל, המינהל מהזיק גם מספר נכסים
- נכסי רשות הפיתוח.
סעיף 4 - תיקצוב הגדלה של 3 מיליון שקל לתשלום פיצויים על פי חוק רכישת
מקרקעין (חר"מ). אלו אותן הפקעות שבוצעו על-ידי שר האוצר ב-1948-51 בעיקר
לאזורים שהוגדרו כאזורים-
סעיף 39-5 מיליון שקל הרשאה להתחייב לקדם מימון פיתוח אתרים. המינהל
מבצע עבודות קדם פיתוח באתרים שמיועדים לשיווק כדי לזרז את קצב השיווק. אם יש
אתר מסוים שאני הולך לשווק אותו, ויש שם 500 יחידות, אני צריך לבצע עבודות
פיתוח מסוימות. את הכסף עבור הפיתוח משלם היזם בשעת המכרז.
סעיף 6 - תיקצוב 3.7 מיליון שקל עבור סקרי ארכיאולוגיה בעיקר. באתרים
חדשים יש חשש שנמצאים בשטח מימצאים ארכיאולוגיים; מבצעים סקר ארכיאולוגיה,
צריך לשלם לרשות העתיקות שמבצעת את הסקר.
סעיף 7 - תיקצוב העברת 6 מיליון שקל מפינויים בקרית נחום לפינויים
כלכליים. עם ביצוע בסעיף פינויים מסוים-
סעיף 8 - תיקצוב 600 אלף שקל - המינהל יצא למיכרז לצורך קידום הרישום של
אותן יחידות דיור שעדיין לא רשומות בטאבו, שמספרן מוערך ב-250 אלף. המינהל
נערך לסיפור הזה. יצאנו גם-
אבל היה צריך השנה לגמור את הכל לפי דברי המנכ"ל הקודם כאן בוועדה. נתנו
לנו לוה זמנים לפני שלוש שנים. אמרו לנו שבעוד שלוש שנים לא תהיה בכלל בעיה
כזו.
אני חושב שרישומן של 250 אלף יחידות דיור בטאבו הוא תהליך קצת יותר ארוך.
התכוונו שלא תהיה בעיה, אולי, עם משתכנים חדשים אבל יש עדיין מלאי של יחידות
לא רשומות.
ה-600 אלף הללו מממנים חלק מהתשלום לחברה שכל תפקידה הוא לאתר את אותם
מקומות שבהם לא נרשמו הפרצלציות. צריך להבין שזה תהליך של-
המינהל לא מקצה כסף לרישום. פה המינהל מבקש שירותים לאיתור אותן יחידות
שעדיין לא נרשמו בטאבו, לסיוע ולקידום התהליך הזה. זה תהליך שדורש מכתבים
את ה-100 מיליון בסעיף 2 לא הבנתי, אבל לא משנה.
היו"ר גי גל;
מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה 394 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר421, הקשורה במשרד ההינוך.
מי שגיא;
הפנייה נועדה לערוך שינויים פנימיים מאוזנים בתקציב, בעיקרם שינויים
טכניים בסעיפי שכר, בהעברות מסעיף לסעיף. לגבי הפנייה בנוגע לסעיפי שכר, מדובר
על התאמת התקציב לביצוע.
די תיכון;
בוא נדבר על מה שאיננו שכר. מה לא שכר?
היו"ר גי גל;
סעיף 203011 - מענקים לפיתוה מבני תרבות, ספורט, מתנ"סים ונוער.
די תיכון;
יש לי שאלה אליך, אדוני היו"ר. אנחנו ביקשנו לקבל את כל מה שנקרא הכספים
הייחודיים לשעבר במשרד החינוך, את כל ההעברות. עוד לא קיבלנו את זה, ביקשנו
זאת לפני פחות משבוע. אני לא בטוח שהם הבינו שהם צריכים להעביר את זה.
בדיון הקודם קיבלנו את ההעברות מינואר עד אפריל 95'.
די תיכוו;
האם אפשר לראות את ההעברות במשך שנה?
היו"ר גי גל;
כן, הם שלחו. משה שגיא, מה זה סעיף 203011?
מי שגיא;
שיפוצים במבני תרבות, ספורט ונוער.
די תיכון;
איזו יחידה מבצעת את זה?
מי שגיא;
מינהל התרבות עם ייעוץ מקצועי של מינהל הפיתוח. מבחינה מקצועית אחראי על
זה מינהל הפיתוח, מי שמבצע את רוב ההעברות כאן זה מינהל התרבות ובקטעים
מסוימים שנוגעים לנוער - מינהל הנוער.
די תיכון;
איפה מפעל הפיס בעניין הזה?
אפשר לקבל את הפירוט של כל הסעיף הזה (203120), של כל ה-63 כגיליון שקל?
מה זה מוסדות להשכלה?
בוא נעבור לסעיף 203103 - תמיכות במוסדות תרבות אמנות ומחקר, יוצרים
ואמנים. אפשר לקבל את הפירוט של כל ה-270 מיליון בסעיף הזה? הרי בתקנות יש לך
פירוט של כל ה-270 מיליון.
הלאה. רשות העתיקות - הבנתי. מכללות - הבנתי. סעיף 2032 - רשות הספורט -
אפשר לקבל את הפירוט של ה-107 מיליון?
אנחנו פעם אחת רוצים לדעת כמה נתן משדד הספודט להפועל במסגרת הכנס. סעיף
2033 - טלוויזיה חינוכית - תסביד לי את העניין הזה. יש עוד טלוויזיה חינוכית?
היא לא עבדה לטלוויזיה הכללית?
מדובד על תיאגוד הטלוויזיה, לא על צידוף הטלוויזיה החינוכית לדשות
השידוד. הכוונה להפוך את הטלוויזיה החינוכית לתאגיד שיהיה רשות עצמאית ולא חלק
מתקציב משרד החינוך.
הכל במסגרת הטלוויזיה החינוכית. כל סעיף 2033 זה טלוויזיה חינוכית; סעיף
203302 הוא תחת אותה כותרת.
זה במסגרת שידורי הטלוויזיה החינוכית בערוץ השני. יש להם שם מסגרת של
שידורים והתקציב כאן הוא לצורך זח.
הפנייה נועדה להפשיר את הרזרבה להתייקרויות בתקציב הפיתוח של משרד החינוך
ולחלק אותו בין הסעיפים.
די תיכון;
זה מיועד לבניית כיתות?
כן.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 408 אושרה, אנחנו עוברים לפנייה מספר 364.
י י אנדורן ;
פה מדובר על הגדלת ההוצאה המותנית בהכנסה בעקבות גידול בהכנסות של מרכז
ההסברה ב-1.13 מיליון שקל.
די תיכון;
מניין יש למרכז ההסברה הכנסות?
למשל, על כל אירועי יום העצמאות יש למרכז ההסברה הכנסות ממשרדי ממשלה,
מוועדת הטקסים. הוא גובה את העלות של האירועים ממשרדי ממשלה אחרים.
זו פנייה להעביר 7.5 מיליון שקל לתמיכה בתיקצוב רשת הביטחון למסופי הגבול
היבשתיים לשם תיגבור מערך ביקורת הגבולות היבשתיים שבאחריות רשות שדות התעופה.
די תיכון;
אני לא מבין את כל הסעיף הזה. למה המשטרה פינתה את המסופים? למה היא חזרה
למסופים? למה הציבור נענש על רוילוקי דעות בין משטרה לבין רשות שדות התעופה?
ומה יהיה בסוף עם העסק הזה? למה אי אפשר להסדיר את העסק הזה אחת ולתמיד?
נ י רז;
לגבי העסק ששאלת לגביו, אני לא יודע. לא שמעתי על הסכסוך בין המשטרה לבין
רשות שדות התעופה.
צריך לשאול את משרד המשטרה.
די תיכון;
למה? צריך לשאול את רשות שדות התעופה. מה זה רשת הביטחון?
נחתם הסכם עם הממשלה שיש להם עלות הפעלת מסוימת של מעברי הגבול. מדובר
בכל מעברי הגבול שרשות שדות התעופה מפעילה - המעברים לירדן, המעברים למצרים.
רשות שדות התעופה מפעילה את המסופים לירדן ולמצרים? למה? יסבירני אדוני
מה לתעופה ולמעבר בבית שאן?
במקום להקים גוף שלישי שיהיה אחראי על מעברי הגבול היבשתיים, היו צריכים
להחליט אם לתת את זה לנמלים או לרשות שדות התעופה.
מכיוון שרשות שדות התעופה מתעסקת יותר עם מעבר האוכלוסיה, מעבר האנשים,
נתנו לה את האחריות על המעברים היבשתיים.
נניח ששיכנעת אותי, אז מה זה רשת הביטחון?
ני רז;
נעשה הסכם שאם ההוצאות גדלות מעבר לסף מסוים, הממשלה משתתפת ומכסה את זה.
עד לסף המסוים הזה, הרשות מממנת את ההוצאות מאגרות.
כלומר, האגרות לא מספיקות. כמה משלם אדם שבא מירדן לארץ?
ני רז;
אני לא יודע בדיוק את גובה האגרות היום.
די תיכון;
בכמה כסף מדובר כאן?
ני רז;
7.5 מיליון שקל.
די תיכון;
זה כבר מתחיל להיות סכום. לא הבנתי איך אתה רושם את זה - העברה לרשויות
תחבורתיות?
נ' רז;
זה עובר מסעיף הרזרבה לתמיכות בתחבורה לסעיף העברות לרשויות תחבורתיות.
זו העברה של 7.5 מיליון שקל להמשך תיקצוב איתור הנעדרים מהאוניה הטבועה
מינרל דמפייר. אלו שלוש העברות שונות שקשורות לנושא של המינרל דמפייר - כלומר,
זה עובר מתקציב תמיכות לתחבורה ותקציב הפיתוח של משרד התחבורה, דרך הרזרבה
הכללית, לתקציב הרגיל של משרד התחבורה.
היו"ר גי גל;
מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 375-376-377 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 380 הקשורה
במע"ץ.
נכון, אבל מכיוון שבמע"ץ עוסקים בפרוייקטים תחבורתיים ומדובר באותו ניתוח
ואותו טיפול, באגף התקציבים זה שייך לאותה מחלקה ואותו רפרנט.
בפנייה 380 מדובר בהעברה בתוך תקציב מע"ץ בין פרוייקטים על פי קצב
ההתקדמות של כל פרוייקט. יש פרוייקטים שאפשר להעביר מהם כסף כדי לקדם
פרוייקטים אחרים.
למשל מאירים את כביש ירושלים-תל אביב; למה יש קטעים שחעמודים מונחים? אני
רוצה להבין, מעבר לעבודה הזאת, מדוע בכל מדינה בעולם בכביש ארצי כזה יש עמוד
השמל באמצע הכביש שמאיר ימינה ושמאלה ולמה בארץ הזו, בכביש הזה, עשו את מה
שעשו, זאת אומרת שתי שורות של עמודי חשמל?
השאלה לא מה ההוצאה, אלא מה יקרה אם ירצו להרחיב את הכביש, להוסיף מסלול.
יצטרכו להזיז את העמודים.
יהיה פה דיון על מעייץ בעוד שבוע, ותוכל לשאול את זה. ובכן, מי בעד אישור
הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
זו גם פנייה להעביר לפי קצב ההתקדמות של הפרוייקטים. לפרוייקטים שאפשר
לקדם אותם אנחנו מעבירים כסף לקראת סוף השנה, כדי להמשיך את ההתקדמות. למשל,
אפשר לתת עוד כסף לקבלן על הוזה שנחתם באופקים-נתיבות.
מבחינת לוח זמנים, בספר התקציב מתפרסם תמיד אומדן לסיום הפרוייקטים. לגבי
כל פרוייקט כתוב כמה בוצע, מה הסכום שניתן השנה ומה האומדן לסיום.
די תיכון;
זה מופיע גם בחוברת של לפני שנה?
כן.
די תיכון;
מר קרשנר, כשיגיע האיש של מע"ץ תביא לנו את החוברת של מע"ץ מלפני שנה
ונראה מה גמרו ומה לא גמרו.
היו"ר ג' גל;
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 422 אושרה. אנהנו עוברים לפנייה מספר 361 - משרד התמ"ס.
י' באומר;
פנייה 361 עיקרה העברה מהרזרבה הכללית בסך 100 מיליון שקל ושינויים
פנימיים בסך 52.8 מיליון ש"ה, כדי לאפשר כיסוי התחייבויות בכל מה שקשור להוק
עידוד השקעות הון.
די תיכון;
אני לא כל כך מבין את הרישומים שלך. למה בסעיף 380108 - ביטוח משנה עבור
ביטוח שער - אתה מעביר יתרה?
י' באומר;
כי יש שם יתרה לא מנוצלת. ההסדר של ביטוח שער הורד, כידוע, לפני כשלוש
שנים. נותר שם סכום-
די תיכון;
אבל זה היה מתוקצב פרוייקט-פרוייקט.
י' באומר;
לא, זה תוקצב כעודף שמעבירים משנה לשנה, אבל השנה אנחנו רואים שלא נצטרך
את כל הסכום הזה.
די תיכון;
סעיף מענקים לפי חיק - זה בסדר. בסעיף ערבות מדינה (סעיף 380303) יש השנה
הפסדים של 191 מיליון שקלים?
י' באומר;
כפי שאתה רואה, יש ככל הנראה פחות. מורידים את הסעיף בתקציב הזה ב-10
מיליון שקל.
די תיכון;
מה זה מענק הון (סעיף 380304)?
י' באומר;
אלו מענקים על פי החלטת הממשלה על מענק מינהלי - ,/'8 ו-% 5.
די תיכון;
זה מה שנקרא ביטול הלוואות פיתוה ותוספת המענק מ-% 30 ל-% 38?
יי באומר;
כן, מ-% 30 ל-% 38 ומ-% 15 ל-% 20 באיזור פיתוח בי.
די תיכון;
מה זה מענקים להשקעות ביו"ש ועזה (סעיף 380305)?
יי באומר;
כידוע החוק לעידוד השקעות הון לא חל שם. הסדר דומה חל לגבי יו"ש ועזה,
ועל פי הביצוע השנה אנחנו רואים שלא נצטרך שם 10 מיליון שקל.
די תיכון;
בקצב כזה הרזרבה הכללית כבר לא קיימת עוד פעם, כבר פעם שלישית.
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 361 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 407.
י' באומר;
מדובר כאן על תוספת הרשאה להתחייב בסך 98.383 מיליון שקל, בשינוי פנימי
בסך72.842 מיליון שקל בהוצאה וב-63.769 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. אנחנו
מקציבים הרשאה להתחייב לטובת מענקי מחקר ופיתוח השנה שיבואו לידי ביטוי בהוצאה
שמתוקצבת במזומן בשנה הבאה.
די תיכון;
כמה כסף יחסר לך השנה?
יי באומר;
השנה, לאחר שינוי זה, לא יחסר כסף.
די תיכון;
כמה הוצאת השנה למחקר ופיתוח?
השנה נוציא למחקר ופיתוח בסך-הכל סכום מזומן של 758 אלפי שקלים. לאהר
השינויים הפנימיים בהרשאה להתחייב, אנחנו נוציא 1.048 מיליארד שקל בכלל
הסעיפים השונים של תקציב המדען הראשי.
די תיכון;
זה מה שתי קצבת בהרשאה להתחייב?
לא. כפי שאתה רואה, השינוי התקציבי - התוספת של 98.383 אלפי שקלים בהרשאה
להתחייב - מביא את ההרשאה להתחייב בתקציבי המדען הראשי ל-1.048מיליארד שקלים.
זה בדיוק הסכום שדיברתי עליו.
כיום אין יתרה של ההרשאה להתחייב. כל תקציב ההרשאה להתחייב מנוצל כולו.
אנחנו מעריכים שהתוספת שאנהנו נותנים תביא את תקציב המדען הראשי בדיוק לניצול
מלא השנה.
פנייה מספר407אושרה. יזהר באומר, מה התקציב הכולל של משרד התעשייה
והמסחר במענקים לפי חוק עידוד השקעות הון? כמה הוציאו השנה?
1.817 מיליארד בהרשאה להתחייב ו-1.410 במזומן על הכל. זה כולל גם מענקים
למפעלים, כמובן, למשל המענק לוישי.
ד' תיכון;
מה זה הרשאה להתחייב? איך אתה רושם הרשאה להתחייב במענקים?
ההתחייבות שמינהלת ההשקעות נותנת היא התחייבות עד שבע שנים. ההרשאה
להתחייב בעצם מגלמת את ההתחייבות הרב-שנתית של מרכז ההשקעות. אם פרוייקט אושר
במרכז ההשקעות בסך כולל של 100 מיליון שקל השקעה, זה יירשם בהרשאה להתחייב
כניצול של 100 מיליון שקל.
לאחר ניסיון עתיר שנים עם מענקי מרכז ההשקעות, הוצב מודל התנהגותי כיצד
המענקים מתנהגים בפריסה על פני השנים - כ-% 10 בשנה הראשונה, % 20-
אחר כך עושים התחשבנות מול המזומן.
היו"ר גי גל;
יזהר באומר, אני חושב שהמספרים שנתת לגבי מענקים לא היו מדויקים. אני
רואה פה שהסכום למענקים לפי החוק הוא 908 מיליון; מענק הון - 248 מיליון; יחד
זה 1.148 מיליארד; נוסיף לזה את המדען הראשי - 758 מיליון - ואנחנו מגיעים
כמעט ל-2 מיליארד שקל.
י י באומר;
אבל שאלת על מענקים לפי חוק עידוד השקעות הון.
היו"ר גי גל;
לא, סך-הכל המענקים של משרד התמ"ס.
י' באומר;
סך-הכל המענקים - אם אנחנו יכולים להוסיף גם את הכשרת אזורי תעשייה, שזה
עוד 250 מיליון שקל, אנחנו כמובן מגיעים ליותר. סך-הכל תקציב משרד התעשייה
והמסחר בהרשאה להתחייב מגיע לכמעט 3 מיליארד שקל.
די תיכון;
ההרשאה להתחייב זה שום דבר. אין קשר בין ההרשאה להתחייב לבין מה שהוא
יוציא.
י' באומר;
יש קשר. ההרשאה להתחייב זה כלי שמאפשר גמישות תקציבית על פני שנים.
די תיכון;
אתה יודע כמה מן התוכניות שמאושרות לא מתבצעות?
היוייר גי גל;
מי בעד אישור הפנ י יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היוייר גי גל;
פנייה מספר 407 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 362.
אי קרשנר;
זו פנייה הקשורה למשרד ראש הממשלה. מדובר על העברת מיליון שקל עבור טיסות
ראש-הממשלה לחוץ לארץ.
היוייר גי גל;
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היוייר גי גל;
פנייה מספר 362 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 368 הקשורה במשרד
השיכון.
ש י צמח;
מדובר על העברה של 15 מיליון שקל מהרזרבה הכללית, הגדלת הרשאה להתחייב
לביצוע תיקוני בנייה מהפרוגרמה של 1989-92. זה כולל כל הניהול של הנכסים שנבנו
בזמנו ועדיין לא נמכרו, כולל גם ארנונה, שמירה וכל הדברים מסביב.
די תיכון;
בזה גומרים את העניין?
היו"ר גי גל;
איך אפשר לגמור בזה? כל שנה שלא ימכרו את הדירות, יצטרכו עוד פעם לתקן.
מה עוד לא מכרו? אני מבין שבאופקים מכרו את הכל. מה בערד?
שי צמח;
באופקים עוד לא מכרו הכל.
די תיכון;
זה לא נכון מה שאתה אומר, אדוני היו"ר. הוא מממן כאן גם מבנים שהוא מכר
וגרים בהם ו יש בעיות.
היו"ר גי גל;
אבל על אחת כמה וכמה הדירות שלא מכרו ולא גרים בהן. יש דירות כאלה
בנתיבות, בערד. כמה דירות עדיין לא נמכרו?
שי צמח;
כמה מאות.
היו"ר גי גל;
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 368 אושרה.
אי קרשנר;
יש פה הודעה מספר 70070 שחה"כ נחמן ביקש הסברים לגביה. אני מבין שזה
באותו נושא.
די תיכון;
חה"כ נחמן שואל מתי ישלמו את הארנונה בגין המבנים שלא נמכרו באריאל.
שי צמח;
הפנייה והבקשה הן באותו נושא. פנייה 368 מדברת על ההרשאה להתחייב ובקשה
70070 על המימון. מצד אחד הבאנו את ההרשאה להתחייב מהרזרבה הכללית ומצד שני את
המימון מעודפים של משרד שיכון.
די תיכון;
בכל זאת, למה יש שתי בקשות?
אחת זה המימון של ההרשאה להתחייב על סמך סכום שהבאנו מהרזרבה הכללית,
והשנייה - המימון של ההרשאה להתחייב בא מעודפי המשרד. אין פה כפל הוצאה
אני מבקש לדעת באלו מקומות משלמים ארנונה, ואם באריאל לא משלמים, אז למה
באריאל לא משלמים? אם בכל מקום לא משלמים, זה סיפור אחר. בקשה 70070 אושרה.
אנחנו עוברים לפנייה מספר 371. יש פה טעות בדברי ההסבר, זה צריך להיות מרכז
המיפוי. אלו פשוט הכנסות נוספות של המרכז למיפוי.
זה המשלים של הפנייה שאושרה לפני רגע - העברת תקציב מדידות בסך 5.6
מיליון שקל להשתתפות באגף המדידות.
מבוקשת העברת 1.8 מיליון שקל כדי להפעיל העסקת יועצים הנדסיים. מדובר על
יועצים שהם חלק מתהליך התכנון - מהנדסי קרקע, ביסוס ודברים מן הסוג הזה.
ליד המשרד?
ש' צמח;
לא ליד המשרד, הם יועצים חיצוניים, הם לא מועסקים של המשרד.
די תיכון;
מדוע משרד השיכון צריך אותם? הוא מפקח?
הוא לא מפקח. הם יועצים למינהל לתכנון והנדסה לגבי כל פרוייקט באופן
נפרד. רצינו להפריד את זה מתקנת התכנון באופן כללי, כדי שהיועצים האלה ימומנו
וישולמו מהתקציב הרגיל במסגרת ועדת השירותים של המשרד, זאת אומרת שהם יעברו את
המכרזים.
היו"ר ג' גל;
מי בעד אישור הפנ י יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר ג' גל;
פנייה מספר 392 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 369 - משרד התיירות.
אי סגל;
מדובר בהגדלת של הוצאה מותנית בהכנסה בסך 460 אלף שקל עבור הכנסות
מהלשכות שמוכרות חומר פרסומי באירופה.
די תיכון;
מה זה חומר פרסומי? אתם מוכרים פלקטים?
אי סגל;
לא, אבל אם מפרסמים את ישראל ועל הברושור של ישראל שמים שם של חברה או
מוצר, מקבלים מזה הכנסות. אם הלשכה מזמינה עבור כנס מפה או פרסום על ישראל
והיא רושמת בצד "טוס אל-על" או פרסומת של חברה אחרת, מקבלים הכנסות מהחברה
הזו.
היו"ר ג' גל;
האם אתה עוסק בחומר של מכון היצוא?
אי סגל;
זה לא קשור אלי, אלא למשרד התמ"ס.
היו"ר גי גל;
האם החומר של מכון היצוא מופץ בשגרירויות?
אולי בשגרירויות אבל לא בלשכות.
היו"ר ג' גלי.
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 369 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 378-379.
מדובר בהעברה של 3.6 מיליון שקל מתקציב רשויות לתקציב משרד התיירות דרך
הרזרבה הכללית בהרשאה להתחייב. התקציב הזה משלים את ההעברה של 3.6 מיליון שקל
במזומן עבור הפרוייקט בעכו העתיקה ומאפשר, על-ידי ההעברה של ההרשאה להתהייב,
לעבוד בפרו י יקט הזה.
הפרוייקט בעכו מתבסס על מעורבות של כמה וכמה משרדים, ביניהם גם משרד
הפנים, משרד השיכון, משרד התיירות, משרד התחבורה, מינהל מקרקעי ישראל. לכולם
יש תוכנית רב-שנתית שמתגלגלת מזה מספר שנים שהיקפה 260 מיליון שקל. זה הלקו של
משרד הפנים.
החברה לפיתוח תיירות בעכו היא זו שמבצעת. הכסף עובר למשרד התיירות וממנו
עובר לחברה לפיתוח תיירות בעכו.
מדובר על הפשרה של 3.1 מיליון שקל מהרזרבה שבתקציב הרגיל של משרד התיירות
לשני נושאים - אחד, 2.8 מיליון שקל לשכר בארץ ולשכר של השליחים בחו"ל, וכן 300
אלף שקל לתיגבור תקציבי המינהלה של הלשכות בחו"ל. שניים, העברה פנים-תקציבית
של 135 אלף שקל מתקציב פעולות כלכלה ומימון לתוכנית פעולות תכנון ופיתוח.
בנוסף לזה, העברה של 150 אלף שקל מתוכנית ייעוץ שיווקי לתוכנית פעולות שיווק
תיירות. שתי ההעברות האחרונות הן על מנת להתאים את ההוצאה מבחינה חשבית למה
שצריך להתאים.
אלו שינויים פנימיים בתקציב הפיתוח של המשרד שכוללים העברה של 1.5 מיליון
שקל מהמינהלה לפיתוח התיירות בנגב לתקציב החברי; הממשלתית לתיירות עבור פיתוח
הסולריום בעין בוקק; זו ההשתתפות של המינהלה לפיתוח התיירות בנגב. כמו כן יש
פה 2.053 מיליון שקל הפשרה מהעתודה שבפיתוח לתקציב הפרוייקטים של החברה
הממשלתית לתיירות. בנוסף לכך, העברה של 200 אלף שקל בהרשאה להתחייב מהעתודה
שבפיתוח לתוכנית פיתוח התיירות בחוף דור, מכיוון שעבר לשם מזומן ולא העברנו
הרשאה כנגד זה.
מי שמפתח שם זה מושב וקיבוץ - נחשולים ודור. מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
מדובר על העברה של 200 מיליון שקל מהרזרבה הכללית בהרשאה להתחייב עבור
התמיכה בפרוייקטים תיירותיים - 126 מיליון מענקים לפרוייקטים שלא על פי חוק
עידוד השקעות הון, 74 מיליון שקל מענקים במסגרת חחוק לעידוד השקעות הון.
המענקים מתחלקים לשני סוגים - מענק על פי חוק, שמוגדר על פי חוק עידוד
השקעות הון באחוזים לפי איזור פיתוח; וישנו מענק על פי החלטת הממשלה שמשלים את
זה למענקים בפועל שמקבלים האיזורים האלה.
בנוסף לחוק, יש מענקים על פי החלטת ממשלה בהתאם לאזורי עדיפות. הסכום
הכולל של המענקים מורכב בחלקו על פי חוק, שזה מה שקבוע בחוק-
תן לי דוגמא.
אי סגל;
למשל, מלונות באיזור פיתוח אי, מלונות מסוג ארבעין כוכבים - הם מקבלים
כיום באזור פיתוח אי % 25 מענק. מתוך זה רק % 18 הם על פי חוק והשאר על פי החלטת
ממשלה. יכול להיות שאני טועה ב-% 18 וזה רק % 16.
נדמה לי שאתה טועה בכל הסעיף.
אי סגל;
בכל הסעיף אני לא טועה.
די תיכון;
מה זה מענקים לפרוייקטים של על פי חוק. למי? יש החלטת ממשלה שאומרת
שנותנים למקום מסוים תוספת מענקים, או שזה הולך לפי הפנים?
אי סגל;
זה לכל אזורי העדיפות. יש בארץ 22 אזורי עדיפות לאומית בתיירות, לכל אזור
כזה יש מענק בחוק.
די תיכון;
שלח לי את הפירוט של הסעיף הזה.
היו"ר גי גל;
מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר ג' גל;
פנייה מספר 415 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 390.
י' דניאלי;
מדובר בהעברת 1.19 מיליון שקל בהוצאה ממפעל כרם רמת הגולן להטמנת קווים
ביו"ש ולהלוואה למאגר תרצה. כמו כן העברת 700 אלף שקל בהוצאה מהתפלת מים
מליחים באילת להטמנת קווים ביו"ש.
היו"ר גי גל;
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 390 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 391 - משרד הפנים.
ג י הכהן;
מדובר על הרשאה להתחייב בסך 11.9 מיליון שקל לשני נושאים - הנושא הראשון;
2.2 מיליון שקל עבור רכישת דרכונים. התקציב יהיה בשנה הבאה, ההזמנה של הנייר
לפנקסים נעשית השנה ולכן צריך הרשאה להתחייב.
די תיכון;
מה קרה? האם השנה הוציאו דרכונים ולא תיקצבת את זה?
מדובר פה על העברה של כ-5.5 מיליון שקל לרשויות המקומיות. יש העלאה
אוטומטית של מחירי המים שהרשויות המקומיות קונות ממקורות. עליית מחירי המים
הזאת נעשית בהתאם לסל התשומות פעם בחצי שנה או כל שלושה חודשים.
אני רוצה להסביר שהעלאת המים האוטומטית היא נכונה לגבי התשלום למקורות,
היא לא הולכת אוטומטית לאזרחים ונוצר פער. מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
השירותים הווטרינריים מבקשים להקים מעבדה לאיבחון מחלת הפה והטלפיים,
ולצורך זה מבוקשת העברה של 5 מיליון ש"ח בהוצאה מותנית בהכנסה ו-15 מיליון ש"ח
בהרשאה לחתחייב.
פה עשינו גיוס כללי של מקורות כדי להתמודד עם שלוש בעיות שנתקלנו בהן
באמצע השנה - אחת, תשלומי ארנונה בעקבות השינוי של חוק הארנונה (שעבר בינואר
95') שמחייב משרדי ממשלה לשלם ארנונה. שתיים - שכר חוקרים.
פנייה מספר 385-384-383אושרה. אנחנו עוברים לפנייה מספר 386. אני רואה
שמדובר פה על העברה פנימית בסך 378 אלף שקל מתשתיות בחבל בקעת הירדן לתשתיות
בהבל גולן על מנת להתאים את תקציב החטיבה להתיישבות לצרכיה, ועל העברת 1.5
מיליון שקל מעתודה להתייקרויות לטובת כיסויי גרעון שכר. מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. 1 בעד. 1 נמנע.
יש משבר שנמשך כבר שנתיים. מדובר פה על טיפול נקודתי לתמיכה שנמשך על פני
שנתיים (1995-96), בסך 1.2 מיליון שקל. הסכום נלקח מענף הלול, מהתמיכה בהודים.
הפנייה אושרה בקולו של היושב-ראש ובהימנעותי. אני מתנגד עקרונית לכבד
אווז. זה צער בעלי-חיים, מאכילים בעלי-חיים תוך גרימת סבל, זה דבר נורא. לדעתי
צריך בכלל להפסיק עם זה.
האם כבד אווז זה ענף כלכלי? הרי ההונגרים שוברים את השוק של כבד אווז, הם
בכלל לא נותנים להיכנס לתחרות הזאת.
אנחנו עוברים לפנייה מספר 395 - מימון מבצע לביעור מחלת הטריסטזה בהדרים.
זו מחלה קשה מאוד. מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
לא יותר מ-100 אלף?
אי ברקן;
יש לי שתי הסתייגויות - אחת, משרד החקלאות נאלץ להרים את תרומתו לכיסוי
בעיות שכר עקב הסכם חוקרים. זה דבר שמלווה אותנו כל השנה - כל כמה חודשים עולה
שכרם. החוקרים במשרד החקלאות צמודים לשכר החוקרים באוניברסיטה ובכל מיני
מקומות, וכל כמה חודשים יש עוד % 3, עוד % 4.
זו בקשה להעביר 3.2 מיליון שקל מהרזרבה הכללית לסעיף 33 - משרד החקלאות -
לשתי מטרות. אחת, לסעיף שעות נוספות בגלל הסיבות שאמרתי קודם. שתיים, לסעיפי
החזקת רכב; יש שם בעיה עם מינהל המחקר שאני מקווה שלקראת השנה הבאה נפתור
אותה. בעבר היה למינהל המחקר כסף רב שהתקבל ממחקרים בחו"ל, ועל סמך הכסף הזה
חילקו שם תקני רכב שהיום אין להם איך לממן אותם. בגלל שמדובר ביחסי עבודה, את
האנשים לא מעניין איך שילמו, הם צריכים לקבל את זה במשכורת.
אנחנו מבקשים להעביר 2 מיליון שקל לשירות למערכות מידע במשרד החקלאות
לצורך מיחשוב. החלק הארי של התקציב - 1.5 מיליון שקל - הוא לצורך המשך הקמתו
של פרוייקט ממ"ג (מרכז מיחשוב גיאוגרפי). באמצעות תוכנת מחשב אחת נוכל לתת
חתכים שונים של קרקע, של מים, של תכסית וכל מי; שקשור בנושא החקלאי. זה יעזור
גם למקבלי ההחלטות במשרד ואנחנו מקווים שבהמשך גם לחקלאים פרטיים ולמועצות
הייצור.
היו"ר ג' גל;
מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
אז לא נצביע על זה היום, זה יהיה מחר. אנחנו עוברים לפנייה מספר 307 -
גידול בתקציב גמלאות צבא קבע.
התקציב המקורי של גמלאות של צבא קבע לשנת 1995 הועמד על 1.2 מיליארד שקל.
תחזית הביצוע של התקציב - 1.55 מיליארד שקל. היא נובעת משתי סיבות עיקריות -
אחת, גידול בעלויות השכר או השוואה והצמדה לגידולי השכר שהיו במערכת; הסיבה
השנייה - כמויות של פורשים. מתוך הגידול הגשנו כאן בקשה של 150 מיליון שקל,
שמשקפת בשלב הזה את תוספת המקורות שאנחנו מציעים להוסיף לסעיף.
הפנייה הזאת כמובן מתהייבת מהמצב, וזה כנראה דבר שאין להימנע מאישורו.
אבל אני חוזר ואומר כבר כמה שנים - ולדעתי סתם אני מדבר כי אף אחד לא מתייחס
לזה - אני מאוד מודאג מכל מה שקורה עם הגמלאות של אנשי צבא קבע. קודם כל, אני
חושב שזה רע מאוד שאנשים פורשים בגיל כל כך צעיר באופן יחסי. אני חושב שבמדינה
מתוקנת הרמטכייל צריך להיות בגיל 60-55, לא פחות מזה; האלופים צריכים להיות בין
גיל 53-52 ל-60. המצב שלפיו אדם פורש משירות קבע בגיל 42 ואחר כך במשך 40 שנה
מקבל פנסיה הוא פשוט בלתי נסבל; לפעמים הוא מקבל פנסיה יותר מ-40 שנה אם הוא
מאריך ימים. אני גם לא מסוגל להבין מדוע בסדנה צבאית האזרח עובד צהייל, שהוא
מכונאי, עובד עד גיל 65 ואילו הנגד שעובד איתו בתפקיד מקביל פורש לגמלאות בגיל
ארבעים וכמה. אני לא מסוגל להבין למה רופאים צבאיים, משפטנים, כל המערך
הלוגיסטי, פורשים בגילאים כל כך צעירים. זה בלתי סביר לחלוטין. לגבי חלק
מהאנשים אני יכול להבין - זה בכלל לא רע להיות רופא בגיל 42, אחרי שרוב הזמן
עשית עבודה רפואית, ובגיל הזה להתחיל לקבל גם פנסיה וגם משכורת לעוד כ-30 שנה.
אבל מבחינת הקופה הציבורית אלו מצבים בלתי נסבלים, והגיעה העת שייעשה מעשה
בעניין הזה. נכון שיש כנראה זחילה כלפי מעלה של האלופים; אם אנחנו משווים
לעומת המצב בשנות ה-50, אנחנו רואים שהיום מגיעים לדרגת אלוף ולרמטכייל בגיל
יותר מבוגר מאשר הגיעו פעם, אבל עדיין זה לא מספיק. אני מסתכל על גנרלים ועל
קולונלים בצבאות אחרים - אני לא מוצא אותם בגילאים כל כך צעירים כמו אצלנו.
נכון שיש כנראה בצבא כמה משימות שמחייבות כושר פיזי מיוחד, אני מבין שעד דרגה
של מג"דים צריכים להיות צעירים באופן יחסי, בעיקר בחיל רגלים. מעבר לזה,
הקידום חייב להיות יותר איטי. אני הייתי מצפה ממערכת הביטחון שתגיש לנו תוכנית
איך היא פותרת את הבעיה הזאת לטווח יותר רחוק. המצב הנוכחי הוא בלתי סביר
לחלוטין. לגבי הפנייה שלפנינו זה ברור - זח מתחייב מחקיקה, מהסכמים קיימים
ומדברים שנעשו, אז אין ברירה; למי שפרש צריך לתת כסף, אבל צריך לעשות פה שינוי
דרסטי.
אני שומע את חה"כ פורז חוזר על הפזמון הזה, על הריטואל הזה, פעמיים בשנה,
אבל הוא חבר-כנסת צעיר יחסית והוא עוד לא התעייף. אני רוצה להשלים את הדברים
שלו. מרכיב השכר כחלק מההוצאה לביטחון הולך וגדל והיחס הוא לא טוב. כולם
'היחס הוא לא טוב, היחס הוא מופרז', והממשלה
מקיימת דיון ונסוגה ברגע האחרון מכל הנושא, ואנחנו חוזרים ומאשרים כמו תוכי את
הסעיפים הללו מבלי שאנחנו מתייחסים ברצינות לנושאים. יכול להיות שכבר איחרנו
את המועד ואין מה לעשות - כל פעם שהנושא הזה מגיע, בסוף אומרים 'ואין מה
לעשות' ומאשרים. אני חושב שיש מה לעשות וצריך ליזום כמה פעולות בעניין הזה
מעבר להצהרות. השאלה אם יש נכונות בין חברי-הכנסת להיכנס לעניין הזה, אולי
למנות ועדת משנה, כי אם לא לוחצים על הצבא הוא יעשה את מה שעשה עד עכשיו.
מבחינתו זה הכי קל, לא צריך להתמודד, זה אוטומטי, זה פועל יוצא של מדיניות
הצבא. אני, שלא כמו חה"כ פורז, אינני טוען שהגנרלים צריכים להיות מבוגרים יותר
אבל בסך-הכל מדיניות השכר, שמרבים לעסוק בה וממעטים לשנות אותה, דורשת טיפול
יותר לעומק. אם לא ועדת הכספים, אז מי? הממשלה נכשלה כישלון חרוץ בעניין הזה
בעת הדיון בחוק התקציב וזה לא משנה למה.
אני סיימתי ארבע שנים כחבר ועדת הכספים (בקדנציה הקודמת) שהשתתף כמעט בכל
הישיבות על תקציב מערכת הביטחון. כאשר התמניתי ליו"ר הוועדה, חשבתי שאני חייב
לעשות כמה דברים. כולם יודעים שהעסק הוא קשה מאוד משום שיש הרגלים ויש מסורת.
אני חושב שבכמה דברים התקדמנו, כמו בהרשאה להתחייב - עוד לא מספיק, אבל היתה
התקדמות; אנחנו לא התקדמנו מספיק בנושא של הסיעוף. אם אתם זוכרים, ביקשנו כבר
לפני שנתיים שנקבל את התקציב על פי סעיפים של תגמולים, מהקר ופיתוח, בינוי,
הצטיידות ושכר. אני חייב לומר שהיתה כאן התקדמות לפחות בכך שהנושא מוצג בפנינו
בדברי ההסבר על פי הפרמטרים האלה, והחומר נמצא גם בוועדה ואפשר לקבל אותו. בכל
הנושאים האלה יש התקדמות אבל לא מספיק. הנושא השלישי הוא עלות כוח האדם בצבא,
שזה לאו דווקא תלוש המשכורת אלא המכלול כולו. כולנו ראינו שהמספריים הולכות
ונפתחות, התקציב של עלות כוח אדם הולך וגדל, לעומת זאת התקציב האחר הולך וקטן
כאחוז מהתקציב הכולל. אני חייב לומר שבעניין הזה היתה גם מעורבות של ראש-
הממשלה המנוח בחודשיים האחרונים, ואנחנו בעיצומה של הכנת דיון בנושא בוועדת
הכספים או בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. אני מניח שתוך חודש, חודש וחצי,
נוכל לקיים דיון רציני ומעמיק, ואני מקווה שבזה תהיה תרומתנו לנסות לקדם במשהו
את הנושא. אני מודה שאנשים שעוסקים שנים בעניין לא כל כך אוהבים לעסוק בזה,
אני אפילו עשיתי כמה עיכובים כדי להביא אותם לכך שנשב. אני מקווה שבימים
הקרובים אפשר יהיה לרכז את החומר כך שיהיה דיון אינטליגנטי ולא דיון עם
סיסמאות שהתלוש הוא כזה או אחר, אלא שבאמת נעסוק במכלול של גיל פרישה, מפקדות,
מספר תקנים, דרגות, מועד פרישה ואולי גם שכר ותנאים נלווים. על כן אני מציע
לאשר את הבקשה הזו תוך הודעה שלי שהדיון הזה יתקיים תוך חודשיים, אני מקווה.
אנחנו הגשנו את הפנייה. הסוגיה של הגמלאות עלתה לדיון גם אצל ראש-הממשלה,
הן לגבי גמלאות 95' והן לגבי היקף הפרישה בשנת 1996. ההיקף שמבוקש פה עדיין לא
מכסה את כל הפערים שנוצרו השנה. בין המערכות אנחנו עדיין בדיון על מנגנוני
פיקוח ובקרה כי יש פה בעיה - למעשה הביצוע או הסמכות לאשר יציאה של גימלאי
לפנסיה מוקדמת נתון בידי הרמטכ"ל, והמחויבות לכסות את העלות התקציבית נמצאת
בחצר של האוצר בצורה כזו או אחרת. כל הסוגיה של הגמלאות היא סוגיה כבדה
שהיושב-ראש דיבר עליה. אנחנו הפנינו גם את תשומת ליבו וגם העברנו לוועדה סקירה
מפורטת בעניין הזה. רק בשביל לסבר לכם את האוזן - מעל גיל 45 יש בכל המערכת
הצבאית בין 500 ל-1,000 איש.
אי פורז;
מפני שכולם פורשים מתחת לגיל 45.
לכן הסוגיה הזאת היא סוגיה כבדה, ולא דווקא הפנייה הזאת היא הפנייה
שצריכה להאיץ את הטיפול בה.
אלו שינויים פנימיים לפי סדרי עדיפויות במשרד הבריאות. כל הפנייה היא
בסדר גודל של 3 מיליון שקלים.
על פי החלטות ממשלה היינו צריכים לקצץ % 2 בשיא כוח אדם של משרד הבריאות.
הגענו לסיכום עם משרד הבריאות על קיצוץ של 1% ופריסתו לשלוש שנים, וקשרנו את
זה גם להסכם הרופאים. פה יש ביטול של הקיצוץ, ואני מקווה שמחר תגיע לוועדה
הפנייה של הקיצוץ המתוקן.
זו התאמת ההרשאה להתחייב בתקציב הפיתוח של משרד הבריאות בסדר גודל של 193
מיליון שקלים שאנחנו מושכים מהרזרבה הכללית. בשנת 92' אושרה למשרד תוכנית
לבניית 1,200 מיטות וב-93 ה'וא התחיל לבצע אותה. אנחנו תיקצבנו את ההרשאה
להתחייב כמלוא גודל ההתחייבות של בניית 1,200 מיטות. חשב משרד הבריאות לא
הפעיל את כל ההרשאה אלא רק מה שבוצע בשנת 93', שזה המעט שבמעט, זה רק התכנון -
זה רק התכנון של פרוייקטים החדשים, וזה היה ממש מעט. זה לא הפעיל את כל
ההרשאה להתחייב. ההרשאה להתחייב פשוט לא הופעלה והיא גם לא חודשה.
ההרשאה להתחייב לא עוברת משנה לשנה כי אין עודפים בהרשאה להתחייב. לכן
נוצר צורך לבצע התאמה של ההרשאה הזאת לפרוייקטים הקיימים שמסתיימים ב-96'
די תיכון;
אתה תספיק לנצל את זה?
התקציב אומר שכדי לפקח על פרוייקט רב-שנתי, לדוגמא בנייה של 1,200 מיטות,
צריך לתת לחשב משרד הבריאות את סך הכל ההתחייבויות שהוא יכול לעשות על פיהן
חוזים.
בפועל אני כבר חורג מההרשאה להתחייב שחשב משרד הבריאות אישר, כי הוא אישר
רק את ההרשאה לפי ביצוע. הוא עשה פשוט טעות טכנית ב-93י וב-94י - במקום להפעיל
את כל ההרשאה של כל הפרוייקטים, הוא הפעיל רק את מה שבוצע, לכן אנחנו כבר
חורגים שם. מדובר פשוט על טעות טכנית ותיקון של טעות טכנית.
לא. ראשית, רוב הפרוייקטים מסתיימים בתחילת או באמצע 96', כך שהרוב הגדול
אכן מסתיים בתחילת 96'. אבל זה לא משנה כי -
כל התקציב של 1994-5-6 היה צריך להופיע בהרשאה להתחייב שניתנה ב-93י.
הבעיה שהיא לא הופעלה; חשב משרד הבריאות לא הפעיל את ההרשאה להתחייב, זה אקט
טכני שהוא צריך להוסיף. הביצוע של התקציב ב-94י ו-95י כבר חורג מההרשאה
להתחייב שחשב משרד הבריאות הפעיל. לכן אנחנו מבקשים עכשיו לתקן את הטעות.
היו"ר ג' גל;
מי בעד אישור הפנייה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
פנייה מספר 403 אושרה. אנחנו עוברים לפנייה404 - תשלום פיצויים לנפגעי
הקרנות על פי פסיקת בית המשפט.
ד' עוזר;
מדובר על ההקרנות של הגזזת.
היו"ר ג' גל;
מי בעד אישור הפני יה?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
היו"ר גי גל;
פנייה מספר 404אושרה. תודה רבה.
תקנות הסדרים במשק המדינה
(ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1996). התשנ"ו1995
אנחנו עוברים לארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1996.
די תיכון;
אני נגד ההעלאה של % 12. במיגזר העסקי לא איכפת לי לאשר העלאה של % 12, כי
שם זו הוצאה מוכרת.
את זח הם טוענים כל שנה, ובינתיים הפער הולך וגדל. כל שנה עלויות השכר
גדלות, זה פזמון קבוע. השאלה איזה תוקף מוסרי יש להחלטה שלנו לאשר העלאה מעבר
לאינפלציה. תאשר לכם אחוז אחד מעבר לאינפלציה, אני מבין, אבל לא טירוף כזה.
המדד עלה רק ב-% 8.7 ופה רוצים להעלות את הארנונה ב-% 12. זו תוספת של % 38.
מול זה צריך להסתכל על דבר אחר. בהנחה שבנקודה מסוימת לקחו את התקציב
ואיזנו - מה שבפירוש לא נכון - השאיפה היא לשמור על מצב האיזון. בסופו של דבר
הרכב ההוצאות של הרשויות המקומיות הוא לא צמוד למדד, כך שברגע שתיקח את המרכיב
של ההכנסות העצמיות ותצמיד אותו למדד, הרי אתה יוצר גרעון בגין הוצאות השכר.
הם לא ידעו זאת, כי אלו החריגות שאנחנו מתמודדים איתן. סל ההוצאות תלוי
גם במרכיב עלויות חשמל.
הציבור לא מקבל את ההשתוללות הזאת.
אי וייסמן;
איך הציבור מקבל את ההתייקרות בחשמל?
די תיכון;
אי אפשר להסביר % 12 לעומת % 8.7.
בוא נתחיל מלמעלה - ראשי הרשויות כל הזמן באים וטוענים פה: 'אנחנו נבחרים
על-ידי הציבור, הציבור ישפוט אותנו, אל תתערבו לנו בעניינים. אנחנו לעומת זאת
טוענים את הטיעונים שלנו, הם ידועים ואני לא רוצה לחזור עליהם. אני מציע
שההעלאה של % 12 תהיה אופציה של ראש הרשות.
לו היינו אומרים את זה על עסקים, הם היו מעלים. כשמדובר על הבוחרים,
מרבית ראשי הרשויות לא יעלו. אז אני שם לפתחם את הכדור של % 12. בוא נראה עכשיו
מה החובה - אני הצעתי % 11, אם נציגי משרד הפנים לא היו הורגים אותי הייתי הולך
על % 10.5 שזה האמצע בין מה שהם רצו לבין ה-% 8.7.
אני חושבת שחשוב לקבוע שהאחוז הנוסף יהיה על כולם, כדי שלא יהיה מצב
שיעלו לתעשייה ולעסקים ואילו למגורים לא יעלו, לא ישתמשו באופציה. מה שיכול
לקרות בהצעה הזאת הוא שלמגורים לא יעלו את האחוז הנוסף כי אלה הבוחרים וכן
יעלו לתעשייה ולעסקים. את זה צריך למנוע. כלומר, אם מעלים את האחוז, שיעלו פלט
לכל המי גזרים.
רות יוסף, תסבירי בבקשה עוד פעם מה שאמרת.
ר' יוסף;
ברגע שיש לך אופציה להעלאה, חשוב לציין שאם משתמשים באופציה, שישתמשו בה
לכלל המיגזרים. כי יכול להיווצר מצב שהם יתלבשו רק על בנקים, יעלו רק לבנקים
את השיעור הנוסף, ולכל הסקטורים האהרים לא יעלו.
היו"ר גי גל;
אם ניתן אופציה לכל הסקטורים האהרים, זה יהיה כך. אבל בינתיים אני מדבר
רק על מגורים. אתם מדברים על כולם?
רות יוסף אומרת דבר אחר - שיש ליצור זיקה בין מגורים לבין עסקים. קרי, אם
מעלים לעסקים באחוז אחד, יעלו גם למגורים באחוז אחד. זו מין התניה על מנת
למנוע מצב שיתלבשו רק על סקטור אהד ויעלו רק לו.
גי הכהן;
זה בעצם מה שאתה אמרת קודם, אדוני היוייר - שהם יכולים להעלות את זה רק
לעסקים ואילו למגורים הם לא יעלו.
הי וייר גי גל;
מה זה מפריע לנו?
די תיכון;
אני מתנגד. אני אומר - % 10 למגורים ללא אופציה.
הי וייר גי גל;
זו כבר חגיגה.
רי יוסף;
הבעיה היא שהאחוז שהורדת יגרום לגרעונות ו יכוסה מתקציב המדינה.
די תיכון;
זה בדיוק מה שאסור לך לומר. מדוע זה לא יכוסה בהתייעלות?
רי יוסף;
כי כבר יש להם התייעלות - קיצוץ של 4% בכוח אדם ועוד קיצוץ בפעולות
במסגרת תקציב המדינה הנוכחי. להתייעלות יש גבול כלשהו גם בשלטון המקומי.
די תיכון;
את מבינה שזה סעיף שמשפיע על המדד?
רי יוסף;
בוודאי שאני מבינה.
אי וייסמן;
ההעלאה של 3% ריאלית תשפיע על המדד השנתי ב-% 0.06, כך שהחשש של התייקרות
המדד הוא לא מוצדק.
היו"ר גי גל;
חה"כ תיכון, נלך על % 10.5 עם אופציה, ותשאיר להם את המאבק עם הציבור
שלהם.
הם יצפצפו עליך, הם לא לפני בחירות.
היו"ר גי גל;
הם לא מצפצפים.
די תיכון;
הם מצפצפים. אתה עובד עלי, זאת אומרת אני עובד על עצמי. יש כבר עיריות
שאישרו העלאה של % 12, למשל ירושלים. אני צודק?
הם כפופים לחוק.
די תיכון;
כולם כפופים לחוק חוץ מאלה שלא כפופים. בעיריית ירושלים כבר קיבלו החלטה
על ,/'12.
לי ענתבי;
מועצת העירייה עוד לא התכנסה, אולי ההחלטה התקבלה בוועדת כספים או משהו
כזה. המועצה מחכה לאישור התקנות.
די תיכון;
אני אומר לך שהם קיבלו החלטה, הם אפילו שאלו אותי.
אי אפשר לאשר במועצה כל עוד אין תקנות של ועדת כספים של הכנסת.
די תיכון;
בסדר, הם החליטו והם ימתינו לוועדת הכספים. מה איכפת להם?
היו"ר ג' גל;
אם המועצה תדע שזו רק אופציה ולא חובה, יכול להיות שהיא תחליט אחרת.
לפי דעתי אין הצדקה לאופציה של % 12 כאשר עליית המדד היא % 8.7. בכל השנים
האחרונות אנחנו מעלים את הארנונה ביותר מהמדד. אתם יכולים לומר לי כמה לפני
שנה העלינו ביותר מהמדד?
ג' הכהן;
בשנה שעברה העלינו בדיוק מדד. היתה אופציה של % 4 למגורים בלבד.
די תיכון;
נתנו אופציה של 4% יותר למגורים. בכמה העלינו שנה קודם לכן?
ג' הכהן;
בסכום עליית המדד.
בשנים שאני עוד הייתי נותן טון כאן, תמיד הקפדנו על המדד. המדד גם הוא
כבר היה מוטה כלפי מעלה.
אפשר לחשוב שאני אשם בהסכמי השכר, כאילו הסכמי השכר זו גזירה משמיים. הרי
עשו אותם בני אדם. את רוצה לומר לי שחתמו על הסכמי שכר וידעו שיעלו את הארנונה
בי ותר?
אני מבקש לתת סקירה קצרה על העידכונים שקיימים כאן. יש שלושה עידכונים -
יש עידכון לתעריף המינימלי, יש עידכון לתעריף המקסימלי ויש עידכון לתעריף
שנמצא בין לבין. אנחנו רוצים להגיע למצב שהפערים בין המינימום למקסימום
ייסגרו, לא לאפשר לעדכן שיעורים-
אנחנו מדברים על% 11 לכל הסיווגים, עידכון שנגזר מעליית מדד והעלאת שכר
צפויה ועוד % 1 העמדת אפשרות לעדכן את התעריפים. רות יוסף אמרה פה משהו שכדאי
להתייחס אליו - האם לא ליצור זיקה בין העידכונים. כלומר, האם לתת לרשות יד
חופשית לתת את האחוז הזה לכל סיווג כרצונה או ליצור זיקה, שאם מעדכנים לעסקים
מעדכנים גם למגורים.
זאת אומרת, או שהרשות משתמש באופציה או שהיא לא משתמשת. אם היא משתמשת
באופציה, היא צריכה להשתמש בה לגבי כל הסיווגים.
אם אנחנו לא מדברים על התעריף המינימלי ולא מדברים על המקסימלי, הרי
ההעלאה לפי בקשתכם היא % 11.
אסביר את הסיבה לאופציה של ה-% 1. בסופו של דבר אפשר לטעון כלפי הרשויות
ביחס לגרעונות שהן יוצרות ואפשר לדרוש מהן מקדמי התייעלות; נדמה לי שגם דורשים
מהן מקדמי התייעלות, אולי לא דורשים מהן מספיק לגבי האיזון התקציבי ואנחנו
עלולים להיכנס שוב למשבר גרעונות ברשויות המקומיות. אבל מצד שני אנחנו צריכים
להעמיד לרשות המקומית את הכלים המינימלים לפעול בצורה יעילה. סל התשומות של
הרשויות המקומיות הוא % 60 שכר ו-% 40 פעולות; אולי הוא יגדל עם השנים כתוצאה
מפריצת הסכמי שכר וממרכיבים פנסיוניים שאנחנו ערים להם. יש פה בעיה שצריך לתת
עליה את הדעת - אפשר לדרוש מהרשויות לקצץ אך זה לא יקרה; אפשר לדרוש מהן
להעלות את הארנונה, אך גם עם זה יש בעיה. אנחנו מבקשים לתת להם את האפשרות של
אחוז נוסף. אם אנחנו מסתכלים על גופים דומים - בזק, חברת חשמל, מקורות - המחיר
נגזר מסל העלויות, כולל מקדמי התייעלות שיש בהברת חשמל ואין עדיין במקורות. אי
אפשר להתעלם מזה, זו בעיה, במיוחד עכשיו עם הסכמי השכר האחרונים.
אני יודע כמה זה חצי אהוז. בגלל זה הממשלה באה עם % 12 ואני מוריד להם
אחוז, למרות שזה לא מי יודע מה הרבה כסף אבל זה מסמל-
אז אני מציע % 11 בלי אופציה וגמרנו. הורדתי את האופציה ואני מציע שזו
תהיה הצעה של שנינו.
בסדר, תהיינה שתי הצעות - אחת של % 10.5 ואחת של % 11 ונצביע עליהן באחת
הישיבות הקרובות.
לא, על הכל.
ג י הכהן;
מבחינת משרד האוצר עדיף שתישאר אופציה לרשויות המקומיות. זה יאפשר
לרשויות לאזן את התקציב שלהן - אני לא יודע אם לכולן או לחלקן, אבל לפחות רשות
שתרצה שהתקציב שלה יהיה מאוזן, תהיה לה האפשרות הזאת. היא תצטרך לדעת שזה בא
על חשבון הבוחר.
היו"ר גי גל;
עזוב את הבוחר. אני נמצא כאן 15 שנים וכל שנה אני שומע את הפזמון: 'השנה
אנחנו מאוזנים'. רות יוסף, שנמצאת בעסק הזה כבר 12 שנה, אומרת כל שנה: 'יש לנו
שיטה, עכשיו יותר לא יהיו גרעונות'.
אני אומרת גם שההשפעה המקרו-כלכלית של הזרמת תקציב מדינה היא יותר חמורה
מאשר להעלות בחצי אחוז את גביית הארנונה.
הבעיה שאתה צריך לפצות את הרשויות אחר כך במענק ישיר או בכיסוי הגרעון.
אתה יודע - כי אתה יושב פה 15 שנה - שאחת לכמה שנים מגיעות לכאן הרשויות
המקומיות-
מה פתאום אחת לשנה? שלוש פעמים בשנה! האם אני לא יודע עם מי יש לי עסק?
אילו הייתי רואה מניסיוני שיש הקטנה בגרעונות, זה משהו אחר. אני זוכר את נאומו
הראשון של אריה דרעי כשר פנים: 'שיטה חדשה, מימון חדש, בכלל לא יבואו לממשלה
י ותר'.
צר לי להגיד את זה, אבל בשיטה הקיימת יש לרשויות המקומיות אינטרס להיכנס
לגרעונות, כי הן יודעות שמשרד האוצר - ובעקיפין גם אתה - יכסה את הגרעונות.
אני מקווה שעם החוק שחה"כ גדליה גל עומד שהוא יגיע לכנסת ושאנחנו לוחצים שהוא
יגיע לכנסת, האפשרות להיכנס לגרעונות תהיה מינימלית.
אתה צודק, היום לרשויות יש אינטרס להוציא כמה שיותר כסף. אם אתה מעלה את
הארנונה, אז יש להן אפשרות להוציא יותר כסף והגרעון יישאר אותו הדבר.
לאו דווקא. למה שהגרעון יהיה אותו הדבר?
אי וייסמן;
אני אומר שאת ה-% 12 צריך להעמיד כיעד, כחסם עליון, החסם התחתון הוא % 8.7,
או % 9 לצורך העניין. באנו בהצעה אחת שאמרה: העלאה של % 12 חובה. ועדת הכספים
התנגדה לזה ואמרה שצריך לעשות שינוי. באנו בהצעה שנייה שאומרת: % 11 חובה + % 1
אופציה. ה-% 12 צריך להיות כיעד גם במחיר שמגבילים לרשות את חופש הפעולה.
נאמר פה שזה לא נכון. אגיד לך אלו רשויות יגיעו לזה - תל-אביב, היפה,
ירושלים, רמת גן, גבעתיים.
לא, יעלו באותו מקום שבו הרשויות נתונות לחסדים שלהם ולא מקבלות תקציבי
מדינה. אתה לא יכול לא לתת לאותן רשויות לפחות את האפשרות; אני לא אומר
שתדרוש, אבל יש לתת להן את האפשרות להגיע לסכום הזה.
אני חושב שההפרש בין ה-% 12 ל-% 14 או למה שהן היו רוצות, זה מקדם
ההתייעלות שאנחנו דורשים מהן.
אדוני היו"ר, אתה תציע הצעה, אני אציע הצעה, תקיים הצבעה, הצעתך תתקבל
וגמרנו. אני את שלי עשיתי. כפי שאמרתי, אני מציע% 10.5.
בלי אופציה. אופציה זה אצלכם.
אי וייסמן;
אדוני היו"ר, אם אתה רוצה לתת חופש פעולה, כאן חופש הפעולה הוא בשוליים.
היו"ר גי גל;
אם כך אני מציע% 9 עד % 12, אבל לכל הרוחב, שאי אפשר יהיה לעשות את זה רק
לחלק מהסקטור ים,
ר' יוסף;
יש בעיה אחת עם ההצעה הזאת - שהרשויות שאנחנו רוצים שיגבו סכום גבוה
יותר, הן בדרך כלל הרשויות עם האוכלוסיות החלשות יותר והן אלה שלא משתמשות
באופציה. תל אביב, חיפה וכו' כן ישתמשו באופציה, אבל נתיבות, ירוחם, דימונה
ושאר ערי הפיתוח פחות ישתמשו פחות באופציה ואז אנחנו נשלם את המחיר, דבר
שאנחנו רוצים למנוע. אז בעצם יצא שכרו בהפסדו. עדיף ללכת אפילו להצעה של
תיכון, שלפחות ה-% 10.5 הוא "על בטוח". בהצעה האחרונה של היושב-ראש יש אחוז
וחצי שנפסיד אותו דווקא במענקים לרשויות החלשות, ולכן זו הצעה פחות טובה.
די תיכון;
את הרשויות החלשות תחליש עוד יותר ואת הרשויות החזקות תחזק עוד יותר.
אהוד אולמרט לא יחכה דקה ורוני מילוא לא יחכה דקה, אבל במעלות, נתיבות ואופקים
יבואו האנשים לראש העיר ויגידו; 'שלטונך בסכנה'. הוא יוריד את הארנונה, מה
איכפת לו?
היו"ר ג' גל;
אז את מציעה ללכת פלט על כולם?
רי יוסף;
אני הייתי מעדיפה % 11 פלט וזה היה פותר את הבעיה.
היו"ר ג' גל;
אז יש לנו הצעה של % 10.5 והצעה של % 11.
שי שילה;
כל אחוז בארנונה הוא 55 מיליון שקל.
ר' יוסף;
אז חצי אחוז זה 27.5 מיליון שקל. אני חושבת שכדאי ללכת על % 11 בלי
אופציה, כי אחרת נפגע דווקא ברשויות שאנחנו לא רוצים לפגוע בהן.
די תיכון;
יש שתי הצעות בלי אופציה - % 10.5 ו-% 11.
ר' יוסף;
יש עוד דבר חשוב - הזמן. הרשויות הן כבר לא בדקה ה-90 אלא בדקה ה-100. אם
אפשר יהיה להחליט, זה יכול מאוד לעזור לרשויות להיערך כי עד סוף החודש הן
צריכות לקבוע את הסכומים.
הרשויות המקומיות אמורות להחליט עד סוף החודש. ב-20 לנובמבר - 10 ימים
קודם - על פי החוק אמורים להוציא את החומר למועצות. נדמה לי שאנחנו מאוד
גבוליים בעניין הזה. אם תתקבל פה החלטה, נוכל להוציא את החומר בפקסים עוד הערב
ומחר בבוקר כל הרשויות המקומיות יקבלו את העידכון ואת ההחלטה של ועדת הכספים
כיצד לפעול. זה בהחלט יוכל לעזור להן.
ג י הכהן;
לא יקרה שום דבר אם נחכה עוד יום.
בעניין ההחלטה, כל אחוז פה הוא מאוד משמעותי, ועניין אופציונלי יבוא
דווקא לרעת הרשויות המקומיות החלשות, אלה שממילא גובות פחות וגם שיעורי הגבייה
אצלן נמוכים יותר. הזכרתם את עיירות הפיתוח, אבל גם המיגזר הערבי רובו ככולו
נמצא בשיעורים המינימליים גם בשיעורי הגבייה. לכן אם מותר לי לחזור לפשרה
השנייה שהושגה - אם מדברים על % 11, יש לתת את האופציה של האחוז הנוסף לפחות
לאותן רשויות מקומיות נטולות המענק, אלה שלא נסמכות על שולחן הממשלה; יש לאפשר
להן להעלות את האחוז הנוסף על מנת שיגיעו לתקציב מאוזן.
במכתב של שר האוצר לוועדה כתוב: "שיעורי הסכומים המירביים, המפורטים
בתקנה 6 לתקנות, יועלו בשיעור של % 8" מה זה?
השיעור המקסימלי יהיה % 8 בלבד. יש סכומים מינימליים וסכומים מקסימליים,
והמטרה היא לצמצם את הפער ביניהם.
באמצע יש הוויכוח שהיה עכשיו בינך לבין היושב-ראש. העלאת הסכומים
המזעריים תהיה ב-% 12 למגורים ו-% 15 ליתר הנכסים, והעלאת הסכומים המירביים תהיה
ב-% 8. המטרה היא לצמצם את השונות.
אדוני היו"ר, אתה מבין מה יצרנו כאן? השיעורים המירביים יעלו ב-% 8
מקסימום, השיעורים המזעריים יעלו ב-% 12 למגורים וב-% 15 לתעשיה ולעסקים. בין
לבין תחיה העלאה של % 10.5 או % 11. לא יבינו את זה, כי במקסימום אין כמעט
ובמינימום יש. אתם משוגעים על כל הראש.
היו"ר גי גל;
לכן אני מציע, היות והמקסימום הוא % 8, נעלה מלמטה עד התקרה ב-% 11.
תהזור שוב על הצעתך.
היו"ר גי גל;
בוא ניקח מבני מגורים. המינימום - % 11, המקסימום - % 8, ולכל האורך עד
למקסימום - % 11.
רי יוסף;
מה לגבי הסקטורים האחרים?
היו"ר גי גל;
תיכף נגיע לסקטורים האחרים. אם המקסימום הוא 100 שקל, אפשר להעלות ל-108.
אם המינימום הוא 20 שקל, אפשר להעלות אותו ב-% 11. בין שניהם, עד ל-100 שקל,
מעלים ב-% 11.
די תיכון;
יש עוד מחירי מינימום?
ג' הכהן;
יש עוד הרבה מאוד מינימום - בסקטור הערבי.
אי וייסמן;
גם בערי פיתוח.
ג' הכהן;
דווקא במגורים כדאי ללכת ל-% 12 במינימום.
א' וייסמן;
המינימום הוא בעייתי. רשויות מקומיות בוחרות ללכת למינימום, וכתוצאה מזה
שהן במינימום-
די תיכון;
אדוני היו"ר, תראה מה אתה מציע. ההעלאה המוצעת של המינימום היא % 12, זה
יורד ל-% 11. ההצעה לגבי המקסימום היתה% 8 ונשארה % 8. בין לבין הוצע % 12 והורדת
ל-% 11.
אי וייסמן;
בלי שום קשר להחלטה אם זה % 11 או % 12, צריך להמשיך במגמה שהתחלנו בה לפני
השנה שעברה - לצמצם פערים בין המינימום למקסימום.
היו"ר גי גל;
לכן את המינימום מעלים ב-% 11 ואת המקסימום ב-% 8.
אני חושב ש-% 11 במינימום זה כמעט לשמור על הקיים, בעוד שהשאיפה היא לצמצם
את הפערים במינימום ולא לאפשר לרשויות להתכנס לכיוון הזה.
די תיכון;
אז נצמצם את זרז במשך כמה שנים.
נמשיך הלאה - משרדים שירותים ומסחר. כאן שיעור ההעלאה של הסכום המזערי
הוא % 15. למה % 15?
כן. במשרדים שירותים ומסחר המינימום הוא 34.5 שקלים והמקסימום 204.1.
במבני מגורים המינימום הוא 17.8 והמקסימום 63.7. בסקטורים שאינם מגורים - רובם
לא נמצאים במינימום, רק כמה שנתקעו באיזשהו שלב.
אם מישהו לא הגיע לסכום המינימלי, המינימום תופס אפילו שזאת תהיה העלאה
יותר גדולה מהאחו ז שנקבע?
במגורים באמת הולכים לסכום המזערי או לסכום החדש (הסכום הקודם + שיעור
ההעלאה), לפי הגבוה ביניהם. אבל בשאר הנכסים - אפשר להעלות לסכום המזערי רק אם
הסכום החדש פחת ב-% 20 או פחות מן הסכום המזערי. תסתכלי בתקנה 8(3) - אם הסכום
החדש נמוך ב-% 20 או פחות מן הסכום המזערי, מעלים עד השיעור המזערי. אם הסכום
החדש נמוך ביותר מ-% 20 מן המזערי, מעלים רק ב-% 20.
על משרדים, שירותים ומסחר - בין המקסימום למינימום, אני מציע להעלות
ב-% 11. אני מבין שהמינימום שם הוא נמוך.
כמות העסקים שמשלמים מחיר מינימום, היא יחסית קטנה. זה לא כמו המצב
במגורים, כמות מבני המגורים שמשלמים מהיר מינימום, היא יחסית גדולה. אבל הפער
בעסקים הוא הרבה יותר משמעותי, שם הפער הוא בין ,34 ל-204 שקלים לעומת הפער
במגורים שחוא בין 17 ל-63 שקלים.
אדוני היו"ר, אם תרצה לראות נתונים של תעריפי מינימום ומקסימום ברשויות,
יש לי פה נתונים של כל הרשויות המקומיות.
ובכן, במשרדים שירותים ומסהר: שיעור ההעלאה של הסכום המזערי - % 15, שיעור
ההעלאה של סכום המירבי - % 8, בין לבין אני מציע % 11.
בכל הסיווגים האחרים, מעבה למגורים, ההעלאה של הסכום המזערי תהיה ב-15% .
במגורים ההעלאה של הסכום המזערי תהיה ב-% 12.
הסכום המזערי המוצע ל-96י הוא 34.5 שקלים. בפועל בשנת 95' הסכום הכי נמוך
היה בגוש חלב שגבתה 11.38 שקלים, ועוד סדרה של רשויות מקומיות בעיקר במיגזר
הערבי.
אני אסביר. נניח שהתעריף המינימלי הוא 34 שקלים. למי שמשלם היום 34
שקלים, אתה מעלה בשיעור של % 11 (או % 12, בשיעור העידכון שיאושר). מי שנמצא
מתחת ל-34 שקלים, אם הוא נמצא בטווח של עד % 11, מעלים לו ב-% 11. יש בתקנות
אפשרות - למשל לגוש חלב שנמצאת בשיעור מאוד קיצוני כלפי מטה - להעלות את
הארנונה בשיעור יותר גבוה.
אני מבין כך: נניח שהסכום המזערי הוא 100 והסכום המירבי הוא 200. אם אדם
משלם 100 יעלו לו ב-% 11, אם הוא משלם פחות מ-100, אפשר להעלות לו עד % 15-
אדוני היו"ר, אם הוא משלם 102 או 103, יעלו לו ב-% 11. אם הוא משלם 100,
יעלו לו עד המינימום - ל-115 שקלים.
ד' תיכון;
אני מבין שעכשיו אתם מדברים על כל הנכסים חוץ ממגורים. אמרתם שאת השיעור
המזערי מעלים ב-% 15, את השיעור המירבי ב-% 8, ובין לבין - 11%. מה המשמעות של
זה?
אני אסביר את העיקרון של המינימום והמקסימום. נניח שהמינימום בתקנות של
96' הוא 100 והמקסימום 200. עכשיו, לוקחים את תעריפי 95'. אם יש מישהו שמשלם
200 ב-95', מקפיאים את התעריף שלו ולא מעלים אותו. אם הוא משלם 199, רשאים
להעלות לו בשקל אחד, עד 200 שקל בלבד. אם הוא משלם 201, גם מקפיאים לו את
הסכום, לא מורידים לו כלפי 200.
אבל זה לא מה שאנחנו אומרים.
ג' הכהן;
ששי שילה, תיתן דוגמא שבה ב-95י תעריף המקסימום הוא 200 וב-96י מעלים
אותו ב-% 8 - ל-216, ותראה מה קורה, כי זו ההצעה.
ש' שילה;
אם ב-95י תעריף המקסימום הוא 200, אז תעריף המקסימום ב-96י יהיה 216
(תוספת של % 8). אם ב-95י תעריף המקסימום ברשות מסוימת חיה 200 והיום לפי
התקנות מותר להעלות בעוד % 8, היא תעלה במקסימום ל-216 שקל, היא לא יכולה
להעלות ביותר. אם אותה רשות נמצאת היום ב-210, היא לא תעלה אפילו ב-8% אלא רק
עד 216. אם היא נמצא ב-216 או ב-217, היא תקפיא את שיעור הארנונה, היא תישאר
נומינלית באותה רמה. זה התהליך שנעשה במשך מספר שנים ומצמצם את הפערים.
עכשיו לגבי מחיר המינימום - נניח שב-95י תעריף המינימום היה 100 והיום
אתם מאשרים עוד % 15, כלומר להעלות את זה ל-115 שקלים. אותן רשויות שתעריף
המינימום שלהן היה 100 חייבות להעלות ב-96י ל-115. רשות שגבתה מחיר מינימום של
98 שקל, התקנות מאפשרות לה להעלות ב-% 15 פלוס מירווח של עד % 20 בסך-הכל ולהגיע
ל-115 שקלים, לא יותר מזה. אם רשות נמצאת ב-110, היא רשאית להעלות רק בשיעור
של % 11 - ל-122 שקל.
די תיכון;
כלומר, כל מר. שהוא בין 100 ל-200 עולה ב-% 11.
אי וייסמן;
לא, יש נקודה מסוימת (בין 101 ל-103} שזה יעלה פחות מ-% 15 אבל יותר
מ-"% 11.
היו"ר גי גל;
העלייה הנורמלית היא % 11 (אתם הצעתם % 12 ואני מציע % 11). עכשיו יש לנו
שני מגזרים - מיגזר אחר שהוא במקסימום ומיגזר שני שהוא מתחת למינימום. כדי
לסגור פערים, בלי קשר למדד ובלי קשר להתייקרויות, באים ואומרים; מה שמתחת
למינימום יכול לעלות עד % 15 (ובמקרים מסוימים, אם הסכום החדש מתקרב למינימום,
ביותר מ-15% ואילו במקסימום אפשר להעלות רק % 8.
אני רוצה להבין בכל זאת מה זה מקסימום ומינימום. יש הבדל בין רשויות
מקומיות שונות - המקסימום בתל-אביב הוא 200 והמקסימום בירושלים הוא 180.
אי וייסמן;
כשעשו את תקנות הארנונה, בדקו איפה נמצא המירווח הזה ובאיזשהו מקום חתכו
- מלמעלה חתכו קצת יותר. בעצם תעריף המקסימום הוא גבול טכני שהממשלה קובעת,
והוא חל על כל הרשויות המקומיות.
אבל ברור שמרבית הרשויות לא הגיעו למקסימום - 200 שקל בדוגמא שלנו.
לי ענתבי;
אז הן יעלו ב-% 11.
ג י הכהן;
אם המקסימום של תל-אביב, למשל, הוא לא 200 אלא 170, היא תוכל להעלות אך
ורק ב-% 11. אם המינימום של תל-אביב הוא לא 100 אלא 130, היא תוכל להעלות רק
ב-% 11. מה שחשוב להדגיש הוא, שהמינימום והמקסימים שקבענו כאן הוא לכלל
הרשויות.
היו"ר גי גל;
חה"כ תיכון, תסתכל עכשיו בדף של סמדר אלחנני על משרדים, שירותים ומסחר.
הסכום המינימלי של34 הוא ארצי, הוא לא שייך למקום ספציפי, והסכום המקסימלי
בסך 204 הוא ארצי, לא במקום ספציפי. עכשיו, בכל מקום יכולים להיות מחירים מתחת
ל-34 ומעל ל-204. הם באים ואומרים: אם ברשות מסוימת גובים היום 20 שקל, אפשר
להעלות את זה ב-% 15.
לי ענתבי;
כדי להגיע למינימום אפשר להעלות גם ב-% 20. זה היה גם בשנה שעברה ולפני
שנתי ים.
יש. למשל רחובות, מגילות, כפר סבא, תל-אביב, באר שבע, אבל מדובר רק על
סוגי נכסים באזורים מסוימים. אני מדבר על משרדים שירותים ומסחר, ואפשר לראות
פה (ברשימה שבידי) את תעריף המקסימום השולי שגובה רשות מסוימת. אם תעריף
המקסימום שמוצע היום הוא 204, כל הרשויות ברשימה שגובות 204 שקל ויותר -
ומדובר על 22 רשויות מקומיות - מקפיאות את תעריף המקסימום לאותו סקטור. אני
חוזר שוב - מדובר על סוגי נכסים באזורים מסוימים, לא על כל הנכסים.
מה קורה בתעריף המינימום? יש הרבה מאוד רשויות מקומיות שנמצאות מתחת
למינימום המוצע (שהוא 34 שקל). יש פה רשימה של רשויות שגובות היום 30 שקל למטר
מרובע, ונותנים להם את האפשרות לצמצם את הפער ולהעלות ביותר, כלומר להעלות
ב-% 15 ואפילו עד % 20.
די תיכון;
בואו ננסה להתקדם הלאה - נעבור לבנקים.
היו"ר ג' גל;
בבנקים אני מציע שמי שהגיע לתקרה של 735 (המחיר המקסימלי בשנה שעברה), לא
להעלות לו. כלומר, להקפיא את המקסימום. זה סכום אדיר.
אי וייסמן;
כלומר, אתה מציע % 0 עידכון במקסימום, % 15 עידכון במינימום ו-% 11 בין
לבין.
ומה עם חברות ביטוח?
חיו"ר ג' גל;
חברות ביטוח - כמו בנקים, ובתנאי שמדובר על אלה ששילמו עד עכשיו את
התעריף המקסימלי. כלומר, שמדובר על חברות ולא על סניפים.
די תיכון;
מה אתה מציע בתעשייה?
אי וייסמן;
אותו הדבר - % 15 במינימום, % 8 במקסימום ו-% 11 בין לבין.
די תיכון;
ובתי מלון?
אי וייסמן;
אותו הדבר. לגבי כל הנכסים שאינם מגורים אנחנו מציעים העלאה של % 15
במינימום, % 8 במקסימום ו-% 11 בין לבין.
די תיכון;
אבל בבתי מלון המינימום הוא גבוה מאוד - 19.6.
היו"ר ג' גל;
זה לא גבוה, זה כמעט כמו מגורים.
די תיכון;
אני שוב רוצה להבין, כי אנחנו עושים את זה בחופזה - ניקח לדוגמא את
הבנקים - את מחיר המינימום שהיה ב-95 -' 205 שקלים - אפשר להעלות ב-% 15. לגבי
תעשייה, אפשר להעלות את מחיר המינימום של 95' - 11 שקלים - ב-% 15.
היו"ר גי גל;
כן. ומה קורה אם מפעל תעשייתי משלם היום (ב-95) '12 שקלים?
ג י הכהן;
אז אפשר להעלות לו רק % 11, כי זה בין לבין.
ר' יוסף;
% 95 מהנכסים הם בין לבין.
במלאכה אני רואה שהתעריפים גבוהים יותר מאשר בתעשייה. למה המלאכה שונה
מתעשייה? זה נקבע כבר בשנה שעברה?
שאלה טובה. יש בעיה בכלל, והשנה אנחנו לא נותנים לזה תשובות כי ועדת גפני
לא סיימה את עבודתה.
אבל אני רואה בטבלה שסמדר אלהנני הכינה שלפעמים שיעור ההעלאה של המינימום
הוא % 15.3 או % 15.2.
% 15 במינימום, % 8 במקסימום ו-% 11 בין לבין.
די תיכון;
אז למה, לפי הטבלה של סמדר אלחנני, ההעלאה של המינימום בחניונים היא
% 16.7? אני גם רואה שבתעשייה ההעלאה של המינימום יוצאת % 15.5 ובבתי מלון
% 15.3. זאת אומרת שבמינימום עברנו את ה-% 15.
ש' שילה;
גם פה זה בגלל עיגול מספרים.
אנחנו אמרנו שבתי אבות יהיו כמו בתי מגורים. הרי בבתי מגורים, בכל אזור
יש מחיר אחר. חם רצו שבתי אבות יהיו לפי הסיווג הגבוה, ואנחנו אמרנו שזה ילך
לפי סיווג של אותו אזור שבו נמצא בית האבות.
בואו נדבר על מה שאנחנו רוצים ואנה שניידר תנסח את זה איתכם. אנחנו
אומרים שבתי אבות יהיו כמו בתי מגורים על פי האזור שבו בית האבות נמצא.
אבל לפעמים יש בתי אבות הכי מפוארים שבעולם שנמצאים בשכונות שהתעריף בהן
זול, ויש גם מקרים הפוכים. הנה בקרית יובל - שהיא שכונה שלא נחשבת כל כך -
נמצאים בתי האבות המפוארים ביותר בירושלים. אני לא יודעת אם יש סיבה להכניס
אותם לסיווג בי או ג'.
אני מציע לך לא להיכנס לזה. בית אבות זה בדיוק כמו וילה. צריך ללכת לפי
אזורים. אם את הולכת לפי אזורים, אל תעשי מובלעות.
לגבי ההנחות - אמרנו שמי שמשלם ארנונה בתשלום אחד, יקבל הנחה של 4%
ואנחנו נעודד תשלום בהוראת קבע דרך התקנות של שר הפנים (שנתן הנחות בארנונה),
ושם ניתן % 5.
זו היתה ההערה של ועדת הכספים בדיון הראשון, וזה מה שעשינו. כלומר - % 4
הנחה על תשלום מראש, ונכניס בתקנות של שר הפנים % 5 הנחה על תשלום בהוראת קבע.
אבל פה אתם כותבים (בסעיף 13 )ששיעור ההנחה לא יעלה על 4% אז יש עיריות
שיכולות לתת הנחה של % 1.
אני מציע לקבוע על תשלום מראש חנחה של 4% , לא להתחיל לתת לכל אחד לנוע,
והנחה על הסדר תשלומים - % 5.
בדיון הקודם בוועדת הכספים דיברנו על4% ואמרנו שאפשר גם פחות כי אנחנו,
בממשלה, לא מעודדים תשלום מראש, משום שאז הרשויות לוקחות כמות כסף אדירה
בתחילת השנה ובסוף השנה מגיעות לממשלה לבקש כסף. החלטנו שלא נעודד זאת, ולכן
אני חושבת שאין טעם לקבוע 4% פיקס אלא לתת את האופציה של עד כ4% כי בכל מקרה זו
לא העדפה מבחינתנו.
בהוראת קבע, הסדר תשלומים, ההנחה של 5% היא קבועה? את מסכימה שההנחה על
תשלום אחד מראש תהיה עד 4%, אבל שבהוראת קבע ניתן 5% פיקס?
אתם מאוד מעודדים הוראות קבע, כדי שיהיה זרם תשלומים אחיד. אז אפשר שכאשר
מגיעים התשלומים מראש, הם ייכנסו לפיקדון והעיריות יקבלו ממנו זרם תשלומים
אחיד.
הסיכום שלנו הוא כדלקמן: 1) בתי אבות - לפי אזורים. 2) בין המחיר המירבי
למחיר המזערי - ההעלאה היא % 11 תמיד, בכל המיגזרים. במבני מגורים שיעור ההעלאה
של הסכום המזערי הוא % 11; בכל שאר המגזרים - % 15, ובמקום שיש צורך מעגלים כלפי
מטה.
בואו נלך מיגזר-מיגזר. מבני מגורים - ההעלאה של המינימום % 11, ההעלאה של
המקסימום % 8, בין לבין % 11. משרדים - מינימום % 15, מקסימום % 8, בין לבין % 11.
בנקים - מינימום % 15, מקסימום 0%, בין לבין % 11. רוברות ביטוח - כמו הבנקים.
תעשיה - מינימום % 15, מקסימום % 8, בין לבין % 11. בתי מלון - כנ"ל. מלאכה -
מינימום % 11, מקסימום % 8, בין לבין % 11. אדמה חקלאית - פה מדובר על סכומים
קטנים מאוד של מאיות שקלים, אני מציע להשאיר את זה כמו בטבלה של סמדר אלחנני
(זה יוצא העלאה של % 19 במינימום ו-% 9 במקסימום). קרקע תפוסה וקרקע תפוסה במפעל
עתיר שטח - גם פה מדובר בסכומים קטנים מאוד (0.006 שקל) ונשאיר את זה כמו שזה.
חניונים - מינימום % 15, מקסימום % 8, בין לבין % 11. מבנה חקלאי - מינימום
% 15, מקסימום % 8, בין לבין % 11. נכסים אחרים - הסכום שהגיע כדין בתוספת % 11.
בחוק ההסדרים שממנו שואבת הוועדה את התקנות, מדובר על שיעור הנחה מירבי.
זאת אומרת שאנחנו חייבים לכתוב "עד" גם לגבי ה- 4% וגם לגבי ה-% 5.
לגבי ה-% 5, זה צריך להיות % 5 ולא עד % 5, כי אתם לא יכולים לומר לנו
'אנחנו רוצים לעודד הסדר תשלומים' ואחר כך להגיד יעד % 5'. אם נכתוב יעד % 5',
אף רשות לא תיתן 5% הנחה, ואז אנשים יעדיפו תשלום אחד והעיריות יקבלו סכום
גדול בתחילת השנה, מה שאתם לא רוצים.
ובכן, סיכמנו - תהיה הנחה של % 5 על הוראת קבע ועד 4% על תשלום אחד
במזומן. בתי אבות - לפי אזורים.
עכשיו אתם מנסחים לפי הרוח של הדברים שנאמרו כאן, ואין צורך לחזור
לוועדה. מי בעד לאשר את תקנות הארנונה תחת התיקונים שעליהם הודענו עכשיו?
הצבעה. כולם בעד. אין נגד.
אושרו תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת
1996), התשנ"ו-1995.
אני רוצח להוסיף עוד משהו לפרוטוקול - כזכור אני הודעתי שעד שלא יהיה
החוק של שכר ועונש שעל פיו אפשר יהיה להעביר מתפקידו ראש רשות שחרג מתקציבו
ללא הסדר מניח את הדעת, אני לא אביא לאישור את תקנות הארנונה. בשבוע שעבר פנה
אלי שר המשפטים, דוד ליבאי, בבקשה לתת לו שהות של שבועיים משום שהתברר שבחוק
המוצע יש כמה דברים שיתכן והם סותרים את חוק היסוד. הוא מתחייב אישית תוך
שבועיים-שלושה להניח את החוק על שולחן הכנסת. עמדו בפני שתי אפשרויות - להביא
את ההוק לקריאה ראשונה ולהודיע שבמהלך החקיקה יבדקו באיזו מידה הדברים פוגעים
בחוק היסוד, או לקבל את בקשת השר ליבאי שהוא יעשה את התיקון לפני הקריאה
הראשונה תוך התחייבות שבעוד שבועיים-שלושה הוא יביא את החוק לאישור. אני
נעניתי להתחייבות האישית שלו, ובהיכרותי אותו אין לי ספק שתוך שבועיים-שלושה
החוק יונח על שולחן הכנסת ולא תהיה פה סחבת כפי שהיתה עד עכשיו. לכן החלטתי
לאשר את התקנות.
הישיבה ננעלה בשעה 15:33.