הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 453



מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, לי בשבט התשנ"ה (31 בינואר 1995), שעה 00;10

נכחו;

ג י גל - היו"ר

אי פורז - מ"מ היו"ר

חי אורון

שי בוחבוט

אי דיין

א"ח שאקי

מי שטרית

די תיכון

מ"מ

ר' אלול

מי איתן

אי ויינשטיין

עי עלי

ג י שגיא

חה"כ א' r נדברג

מי קירשנבאום - מנכ"ל רשות השידור

מי ינון - יו"ר רשות השידור

שי קור - מ"מ יו"ר רשות השידור

י י שטרן - מנהל הטלוויזיה, רשות השידור

אי נדב - מנהל הרדיו, רשות השידור

מי לוי, אי כ"ץ, עי שכטר, כי שלום - רשות השידור

אי שוורצשטיין, אי גבאי - אגף התקציבים, משרד האוצר

ר' צוונג - הרשות להגנת הצרכן.ההסתדרות

ח' שריר, ר' שלח, ע' צוקרמן - איגוד המפיקים

יועצת משפטית; א' ש נ י י דר

אי קרשנר

ת' שפנייר

סדר-היום; 1) תקציב רשות השידור לשנת 1995.

2) אגרת טלוויזיה לשנת .1995

3) חוק רשות השידור (ביטול אגרת הרדיו והטלוויזיה), התשנ"ג-1992 -

הצעת חוק של חה"כ אי זנדברג.

4) חוק רשות השידור (תיקון - פטור לגמלאים), התשנ"ג-1993 -

הצעת חוק של חה"כ מי שטרית.

5) שינויים בתקציב לשנת 1995-



תקציב רשות השידור לשנת 1995

אגרת טלוויזיה לשנת 1995

חוק רשות השידור (ביטול אגרת הרדיו והטלוויזיה), התשנ"ג-1992

חוק רשות השידור (תיקון - פטור לגמלאים). התשנייג-1993

אני פותח את הישיבה. לפנינו שורה מגוונת של נושאים, החל מתקציב רשות השידור

לשנת 1995. אגרות רשות השידור ל-95'. אני גם צירפתי לדיון הצעות חוק של חה"כ

זנדברג ושל חה"כ מאיר שטרית שקשורות לאגרות רשות השידור. ראוי שנזכור שהמבהן

העיקרי שעל פיו הייתי ממליץ לחבריי לבחון את כל הנושאים שאנחנו מדברים בהם, הוא

על פי המיקום שבו אנחנו רוצים לראות את רשות השידור במערכת הכוללת של התקשורת,

שהולכת ומתפתחת, הולכת ומשתנה בצורה דרמטית. אלו דברים שאני מניח שאיש מאיתנו לא

מציע לסגת בהם אחורנית, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו מושפעים היום באופן

דרמטי מהשילוב של רייטינג מצד אחד, של פריימריס מצד שני - שני דברים שהם חלק

מהחיים שלנו ואני לא מוצא טעם לערער עליהם ולשפוט אם הם טובים או רעים - אבל

כשעוסקים בנושאים של רשות השידור, אסור שלא לראות את רשות השידור על הרקע הזה ועל

העובדה שאמצעי התקשורת הולכים ומתרכזים בידיים בודדות, בידיים פרטיות. תמיד רצוי

שנשים לב האם בדברים שמשתנים אנחנו גורמים שיהיו גם האיזונים המתאימים.

בעוונותינו הרבים, בהרבה דברים שבהחלט מתקדמים בחיים שלנו, לא דאגנו לאיזונים

ואנחנו תמיד מגיעים מאוחר מדי למסקנה שצריך לאזן אותם.

אני אומר את הדברים כי יש חברים לא מעטים שחושבים שאולי העומס המוטל על

האזרחים בתשלום האגרה הוא כבד מדי. ועדת הכספים יכולה לבטל את האגרה, היא יכולה

גם להחליט להכניס את רשות השידור לתחום של התחרות החופשית, לתחום שרק הרייטינג

קובע, לתחום חמסחרי , אבל השאלה מה תהיה התוצאה. אני לא מציע לבטל את הפריימריס

ולא את הרייטינג, אני אף פעם לא מציע להסתכל על העבר בנוסטלגיה ולנסות לחזור

אחורה, אלא לראות את המציאות, להסתכל קדימה ולראות איך אפשר לשפר את הדברים; אבל

ברקע יש לראות את העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומם של שינויים דרמטיים ועם כל הצער

על אגרה נוספת, תמיד נזכור שהמחיר של שינוי יכול להיות הרבה יותר גבוה. אני

מדגיש, וחוזר ומדגיש, שיש דברים שהם לא הפיכים. אם ניקח את רשות השידור ו נזרוק

אותה לשוק, היא לא תחזור. בעבר תמיד היינו מודאגים שמא הממשלה תראה ברשות השידור

כלי שהיא יכולה לעשות בו שימוש וחיפשנו את הדרכים ליצור חייץ בין הדברים הללו.

היום, לפי דעתי, מה שעומד לנגד העיניים זו גם הממשלה מצד אחד וגם השוק המסחרי עם

הטוב ועם הרע שבו מצד שני. נדמה לי שאם יש טעם ברשות שידור, זה אם אנחנו נראה

אותה כמשהו אחר ולא עוד מערכת בתוך מה שקיים. דומני שהתפקיד של הנהלת רשות

השידור הוא לשכנע אותנו, בראש ובראשונה, שאנחנו מדברים על משהו אחר ולא עוד תחנת

רדיו או תחנת טלוויזיה. לדעתי זו המשימה החשובה ביותר של הרשות.

סדר הדיון יהיה כך - אנחנו נשמע סקירה של רשות השידור. אחר כך יש משלחות שרצו

להביע את דעתן, נשמע אותן. אחר כך כמובן נתחיל בדיון על התקציב, האגרה והצעות

החוק.

אנחנו נמצאים היום במצב שכל מדינות אירופה נמצאות בו - עידן ריבוי הערוצים

והמעמד שמנסים לשמור לערוץ הציבורי. ויכוחים סביב נושא האגרה, סביב נושא המימון

וסביב נושא הנחיצות של ערוץ ציבורי קיימים בכל המדינות המערביות. רובן, 95% מהן,

הגיעו למסקנה - דווקא בתקופה האחרונה - שיש להמשיך לקיים ערוצים ציבוריים בתוך

מפת התקשורת, שכוללת בעיקר ערוצי כבלים, ערוצים לווייניים וערוצים פרטיים

מסחריים; שיש כן להמשיך בערוצים ציבוריים שהפנייה שלהם לכיוון הפופולריות

והרייטינג היא פנייה חלקית בלבד, שיעדי השידור שלהם אינם בהכרח אותם היעדים של

הערוצים המסחריים. באותן מדינות שבהן דנו בפרלמנטים על חידוש הרישוי הציבורי -

הדבר נידון בהרחבה בעיקר בבריטניה - החליטו שדווקא בתקופה של ריבוי ערוצים

וערוצים מסחריים יש מקום לערוץ ציבורי ואישררו בהן את כל נושא האגרה. יחד עם

זאת, צריך לומר שישנן מדינה או שתיים שהפסיקו את האגרה והתירו בערוצים הציבוריים

שלהם את המעבר למימון באמצעות פרסומות. המדינות האלה - אנחנו יודעות לפחות על אחת



מהן, פורטוגל - מתחרטות על המעשה הזה והן מחפשות דרך לצאת מזה. כאשר אתה עובר

למימון על-ידי פרסום, ארגה בהכרח חייב להיאבק על תקציבי הפרסום. בשביל להיאבק על

תקציבי פרסום, אין מנוס אלא לשדר במכנים משותפים רחבים, שברוב המקרים הם גם מכנים

משותפים נמוכים. אתה לא יכול לבקש את הפרסומות אם תמשיך לשדר שידור שיש בו יומרה

אחרת, אפילו קצת אליטיסטית, ויחד עם זה לומר: אני יכול לממן את עצמי מתקציבי

הפרסום. המפרסם לא יפרסם אצלך, משום שהוא יפרסם במקום שהרייטינג הוא גבוה. אם

תחלק בהגרלה מכונית או מגרש או כסף מזומן, הסיכוי שתקבל רייטינג גבוה הוא סיכוי

גדול. בתוכניות האלה המפרסם ישמח לפרסם, וכך תשיג את המימון מהפרסום. זה מה

שקרה בפורטוגל, זה מה שקורה במידה מסויימת בצרפת וגם בגרמניה, שבה יש שילוב של

אגרה ושל פרסומות. הוויכוח הזה הוא לא ויכוח חדש.

לא הבנתי. האם הרשתות הציבוריות בגרמניה גובות אגרה?

חלק גובות אגרה וחלק עושות פרסומת.

די תיכון;

אבל לעומת זאת הכבלים שם לא גובים דמי מינוי.

אנחנו לא מייצגים את הכבלים.

אני מציין זאת כי צריך לקבל תמונה מלאה.

יכול להיות שבכבלים בגרמניה יש פרסומת ואז הם לא צריכים דמי מנוי.

בוודאי .

אני בטוח שאילו היו מציעים הסדר כזה גם לכבלים בארץ, יכול להיות שהם היו

מקבלים אותו. לכן חשוב לדעת שההתלבטות סביב הגורל של ערוצים ציבוריים במפת

התקשורת תימשך, ומי יודע מה יקרה בהמשך כשנכנסים עכשיו לווידיאו ולאפשרות

שהטלוויזיה תעבור דרך המחשב וכל אחד יהיה מנהל התוכניות של עצמו ויוכל לבחור

לעצמו מ-500 מקורות את התמונה שהוא מעוניין בה, כמו בארה"ב. מה יקרה בהתפתחות הזו

בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים? אני לא רוצה להיות נביא אבל אין לי ספק שכל הנושא

של קיום של ערוץ ציבורי יחזור ויעלה בהמשך.

אני רוצה לומר לכם שלדעתי כיום - אני יודע שיש הצעות אחרות והן ודאי יעלו

בדיון - אין תחליף למימון על-ידי אגרה, שהוא מימון על-ידי הציבור ולא על-ידי

הממשלה. ברגע שהציבור מממן, זה מה שמקנה לרשות השידור את חוזקה ועצמאותה, משום

שהיא לא נסמכת על קופת מדינה. זה כמובן יוצר פרובלמטיקה עצומה לערוץ ציבורי שפועל

בתחרות ולא במונופול, כיוון שהוא נמדד כל הזמן מול חומרים פופולריים והוא חייב

לספק גם צורכי מיעוט וצרכים אחרים. בתוך הקונסטלציה הזו, אין ספק שמערכת הלחצים

על רשות השידור הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית. רשות השידור הופכת להיות שק חבטות

של כל הגורמים מכל הכיוונים האפשריים, והיא מנסה בכל זאת לנווט את דרכה על פי

מדיניות שאציג אותה בכמה מילים והיא - רשות השידור חייבת לתת טלוויזיה אחרת מאשר

הערוצים המסחריים. כי אם היא עושה טלוויזיה כמו הערוצים המסחריים, אין שום סיבה

שהציבור יממן אורנה; אז היא באמת יכולה להתחרות על תקציבי הפרסום.

יחד עם זה, הטלוויזיה הישראלית - ואנחנו מדברים בעיקר על טלוויזיה, מבלי

לפגוע באמנון נדב, משום שזה הנושא שעומד על הפרק - לא יכולה להרשות לעצמה לומר:

'בשום שעת שידור לא מעניין אותי רייטינג'. אני אומר לכם בפירוש שיש שעות שידור



שבהן הרייטינג מעניין גם את רשות השידור, ואם אנחנו לא משיגים את הרייטינג באותן

שעות, אנחנו בהחלט נכשלים מבחינה מסויימת או עושים דברים לא נכונים. אבל לרשות

השידור יש את הלוקסוס, לעומת הערוצים המסחריים, שלא לרוץ אחרי רייטינג בכל חצי

שעה ושעה. הסיבה שיש שעות שאנחנו כן צריכים לשאוף לרייטינג, היא כי אנחנו אוספים

את האגרות מבית לבית. כשאנחנו הולכים אל הבתים ואוספים אגרות שידור, אנחנו לא

יכולים להופיע כערוץ אזוטרי שבכל שעות השידור שלו משדר לקהלי יעד מצומצמים, אלא

בחלק מהשידורים אנחנו בהחלט שואפים להגיע למכנים משותפים רחבים גם כדי להקל בנושא

של גביית האגרה ולתת תחושה לצופה שלנו שיש תמורה לאגרה. כיוון שכך, אנחנו בהחלט

שואפים לרייטינג.

אי ויינשטיין;

אתם צריכים רייטינג כדי שיראו את הפרסומת של "יש תמורה לאגרה"...

מי קירשנבאום;

לכן אנחנו לא יכולים להתייחס ביחס סנובי ולומר 'רייטינג בכלל לא מעניין

אותנו'. הוא מעניין אותנו אבל עד גבול מסויים. זאת אומרת, אין רדיפה אחרי

הרייטינג, משום שיש תכנים ויש חומרים שהערוץ הציבורי חייב להביא אותם, שבהגדרתם

לא יכולים להשיג רייטינג גבוה וכך זה צריך להיות. לדרמות שאנחנו עושים יש רייטינג

נמוך, לסרטים דוקומנטריים יש רייטינג נמוך עוד יותר, לתוכניות מוסיקה יותר

קלאסיות או לתוכניות פוקוס שעוסקות באמנים ונושאים כאלה יש רייטינג כמעט אפסי,

אבל לא יעלה על הדעת שהערוץ הציבורי לא ישקף את חיי התרבות, חיי היצירה וחיי

העשייה - אגב, גם לפי החוק אנחנו נדרשים לעשות זאת - גם כשהדברים שיוצרים ועושים

אותם הם לא ברי פופולריות רחבה; שלא לדבר על כך שהם משודרים בשעות שמולם מגרילים

מכונית או מגרש או מקבלים כסף. מול הפיתויים האלה אין ספק שהשאיפה להשיג קהלים

רחבים שנמדדים ברייטינג גבוה היא שאיפה פתטית, היא אפילו לא צריכה להיות שאיפה.

אם מסכימים שאין דרך אלא לממן את רשות השידור באמצעות אגרה, אני מוכרח להגיד

לכם שמצבה של האגרה במדינת ישראל הוא רעוע ביותר. מאז 1985 לא מעלים את אגרת רשות

השידור. מאז 1985 מפחיתים את אגרת רשות השידור ב-2% התייעלות בכל שנה. בסך הכל,

כ-32% כבר התכרסמו מאגרת רשות השידור מאז 1985. צריך להבין שהסוס הזה, שכל שנה

מאכילים אותו פחות, יום אחד פשוט לא יוכל להתקיים. בחוברת של הצעת התקציב שלנו,

בעמוד 77. הבאנו טבלה השוואתית של מצב האגרה במדינות אירופה. פה, שוב, צריך להבין

דבר אחד - אם מחליטים שאגרה היא הדרך לממן את הערוץ הציבורי, האגרה הזו צריכה

להיות אמיתית ולספק את כל הצרכים. צריך לזכור שבשעת שידור שלנו יש שישים דקות

בדיוק כמו שישים דקות שיש בשעת שידור בכל מדינה באירופה. הרמה שנדרשת היום מאיתנו

- רמת ההפקה, רמת היצירה והעשייה הטלוויזיונית - היא רמה לא פחותה מאירופה. אני

יכול להגיד לכם שבחלק גדול מהעשייה שלנו בערוץ הראשון בטלוויזיה, אנחנו מגיעים

לרמה גבוהה ביותר מבחינת היצירה הטלוויזיונית. היום אתם יכולים להשוות את זה -

לכל אחד יש כבלים ורצים לו שישים ערוצים; תדפדפו ותראו מה משדרים בערוצים אחרים.

מבחינת רמת הדיווח והאקטואליה, אני יכול להגיד שבמדינת ישראל, בערוץ הראשון -

אגב, אני גס רוצה להחמיא לערוץ השני, אני חושב שמהדורת החדשות שלהם גם כן טובה

מאוד - הרמה של מבט לחדשות היום היא מהגבוהות ביותר שיש בכלל בעשייה טלוויזיונית

של חדשות באירופה, בארה"ב, במדינות הכי מתקדמות.

מ י שטרית;

ארנה יכול להשוות את העלות של ההדשות בערוץ השני לעומת עלות החדשות בערוץ

הראשון?

גם את זה אני אוכל להשוות. ראשית, אני מחמיא לערוץ השני, שלא תבין לא נכון.

מבחינת העלות, בערוץ השני בתקציב של 10 או 11 מיליון דולר, מפיקים חצי שעת חדשות.

אצלנו מפיקים מבט לחדשות של שעה, רואים עולם של שעה, יומן השבוע של שעה, מהדורת

11.30 בלילה של חצי שעה, מהדורת בוקר של שעה, יומן תרבות של שעה שגם הוא נכלל

בתקציב החדשות. אתה עדיין רוצה שנשווה את תקציב החדשות?

כמה זה עולה? פי ארבעה? פי חמישה? פי עשרה?

מי קירשנבאום;

הרבה פחות, אנחנו הרבה יותר קטנים.

אני טוען שיותר מ-50% של תקציב רשות השידור הוא חדשות.

קל מאוד לגונן על תקציב החדשות, אבל אני רוצה להסביר עוד בנושא האגרה. אנחנו

גובים אגרה מ-800 אלף בתי אב במדינת ישראל - 80% מהמיגזר היהודי וכמה אנחנו

גובים מהמיגזר הערבי, אבי כ"ץ?

אנחנו גובים מ-30% מהמיגזר הערבי, כאשר הגבייה ממיגזר זה מהווה 5% מההכנסות

שלנו.

בעבר גבינו רק מ-20% מהמיגזר הערבי ועלינו ל-30%.

לשעת שידור יש המחיר שלה, והמחיר שלה היום כבר לא כל כך רחוק - בגלל העלויות

והתחרות - משעת שידור בטלוויזיות בחוץ-לארץ, בוודאי במדיניות בי נו ניות, אני לא

מדבר על המדינות העשירות כמו גרמניה ואחרות, ששם זה כמובן הרבה יותר. אנחנו

גובים אגרות מ-800 אלף בתי אב. צרפת, למשל, גובה מכ-20 מיליון בתי אב, גרמניה -

מ-30 מיליון בתי אב, בריטניה - מ-20 מיליון בתי אב, כאשר גובה האגרה, גם בהשוואה

לשקלים -

לא הבנתי את המספרים. האם גם בארצות הללו לא כולם משלמים? גם שם יש גבייה של

30% במיגזרים מסויימים?

אני לא יודע את האחוזים. אני אומר כמה הם כן גובים.

מדובר על בתי אב, לא על אנשים.

צריך להדגיש שהשעה שלהם היא בדיוק אותן שישים דקות כמו השעה שלנו. אנחנו

גובים מ-787 אלף משפחות אגרה שהיא הנמוכה ביותר - במונחים שקליים - בהשוואה

לצרפת, בלגיה, גרמניה, בריטניה, שבדיה, נורבגיה ודנמרק, שבכולן פוטנציאל הגבייה

הוא הרבה יותר גדול. זאת אומרת, שם יש ממי לגבות, יש ממי לבקש את הכסף. המספרים

האלה צריכים ללמד דבר אחד - אולי צריכה להיות החלטה לבטל את האגרה, אולי לבטל את

הערוץ הציבורי , יכול להיות שיש נוסחה יותר טובה לתת את השירות שהערוץ הציבורי

נותן; יכולות להיות אלף דרכים אבל צריך להבין שאם מחליטים שכן מממנים את רשות

השידור על-ידי האגרה, אי אפשר להעניש את האגרה הזו בכל שנה יותר, משום שהצרכים

שלנו עולים, עלויות הייצור עלו במאות אחוזים. סרט קולנוע שאנחנו משדרים עכשיו,

שבשנה שעברה שילמנו עבורו 5,000 דולר, עולה לנו היום 40 או 45 אלף דולר, בגלל

התחרות. המפיצים יודעים שהכבלים קנו את רוב הסרטים, הערוץ השני ואנחנו מתחרים על



חלק מהסרטים והמחירים קפצו בצורה דרסטית. כל עלו י ות הי יצור, בלי יוצא מן הכלל,

עלו בהרבה. מה שקשור לכישרונות, לדברים ברי תחרות - למשל מנחים של תוכניות -

היונה עלייה של מאות אחוזים בשכר שלהם. אם פעם שילמנו למנחה 500 שקל לתוכנית

ואמרנו לו 'תגיד תודה שארנה מופיע בטלוויזיה' כי היינו מונופול, היום אתה צריך

לשלם לו 2,000 דולר על הנחיית התוכנית הזו. אנחנו מתחרים על המנחים עם הערוץ

השני, גם הוא "חוטף"; כל מנחה שהוא קצת יותר טוב - אתם קוראים בעיתונים ויודעים

זאת - חוטפים אותו. כאשר אנחנו מגלים כישרון, אין לנו אפילו דרך להחזיק אותו

אצלנו.

איך מסתדרים הפרשי השכר לעומת העובדים הקבועים?

זו שאלה נכונה, זה בהחלט יוצר אנטגוניזם גדול אצל העובדים. יש הסכמה עם ועדי

העובדים ועם האיגודים, שמה שקשור לכישרונות או למה שהם קוראים "כוכבים", יוצא מן

המשחק. אגב, לא מדובר על שכר קבוע, מדובר על שכר פר הופעה, פר תוכנית. אין ספק

שזה לא עומד בכלל בפרופורציה לשכר העבודה של העובדים הקבועים. אילו היינו שומרים

על פרופורציה בין העובדים, אי אפשר היה להעסיק אף אחד. יותר מזה, אנחנו היום חממה

וכאשר מישהו צומח ומתפתח אצלנו, מיד באים מהערוץ השני ומציעים לו סכומי כסף

גדולים. יש אפילו כאלה שאומרים להם: 'בינתיים תשתפשפו שם', וברגע שיש להם ערך

רייטינג, ערך של פופולריות גבוה יותר, מיד באים ומציעים להם את הכספים הגדולים.

איזה לא יכול להחתים אותם על הסכם שאוסר עליהם לעבור בזה הרגע, שתהיה תקופת

צינון? זה מקובל בתחומים רבים.

מי קירשנבאום;

לפי חוק יסוד כבוד האדם, אסור לנו אפילו לדבר איתם...

צינון זה דבר מקובל.

צריך להבין מה המצב של האגרה. נכון שהיו תקופות ברשות השידור שהאגרה לא רק

הספיקה אלא גם יצרה עודפים. היו תקופות שהיתה פחות יצירה מקורית משום שגם לא היתה

תחרות וגם לא היית צריך לייצר יותר תכנים שלך. הכל עלה יותר בזול - הסרטים

הקנויים, ה-BBC, סרטי הקולנוע. היום אנחנו הערוץ הציבורי היחיד במדינת ישראל

שמתחרה על אותו מוצר, על טלוויזיה, עם גורמים פרטיים שפועלים לפי חוקי שוק. ידינו

קשורות מאחור ואנחנו לא יכולים לפעול לפי חוקי שוק. מדי פעם אנחנו עושים פריצה

ומשלמים ל"טלנט" כי אחרת הוא פשוט לא יהיה אצלנו. צריך להבין שזה מעמד האגרה.

למען האיזון צריך להגיד שזה פועל לשני הכיוונים - אתה גם לא פועל בתוך תנאי

השוק על-ידי הבטחת התקציב כאן, בידי ועדת הכספים, כך שאינך צריך להתמודד בשוק.

זה מקנה איזשהו ביטחון לערוץ הציבורי, כלומר יש יתרונות וחסרונות במצב שלך.

חה"כ שגיא, אנחנו לא מחפשים ביטחון. הבעיה שלנו היא לא למצוא ביטחון.

מוטי קירשנבאום, הנושא ברור. עכשיו הייתי רוצה שתאמר כמה מילים על ההבדל - אם

יש הבדל, ואם כן באלו נושאים עיקריים - בין התקציב של השנה שעברה לבין התקציב

הזה.

מי קירשנבאום;

ההבדל הוא כזה - ראשית, בתקציב של השנה שעברה הגענו למצב, בגלל גורמים שאני

אפרט אותם בקצרה, שהפער בין ההוצאות להכנסות שלנו היה כ-50 מיליון שקל. הסיבות

ראשית, כפי שאמרתי עלויות הייצור שתפחו בפרופורציה שאי אפשר היה

לחזות אווזה; העלויות הגיעו לכך שהיום כאשר דנים איתנו על מנחה לתוכנית מיוחדת

לפורים, שצריך לעשות עוד כמה דברים וגם לכתוב משהו, סדרי הגודל הם 20 אלף דולר

עבור חלקו בתוכנית. אלו עלויות שבכלל לא הכרנו.

מנחה או מפיק?

מדובר על מנחה שעושה גם חלק מההפקה. העלויות של תוכניות דרמטיות שאנחנו עושים

הן מחצי מיליון שקל ומעלה לשעת שידור - אלו עלויות גבוהות. סרטים דוקומנטריים -

ההוצאות גם כן גדולות. חדשות - צריך להבין שבגלל האירועים הגדולים שהיו במרוצת

השנה האחרונה, הרחבנו את כל נושא החדשות והאקטואליה משום שנודע לזה צורך גדול.

כתוצאה מכך תקציב הפעולות של החדשות צמח מ-11 מיליון שקל לכ-22 מיליון שקל. זאת

אומרת, היתה הכפלה בגלל האירועים המיוחדים, השידורים המיוחדים, הלוויינים וכל מה

שקשור בנושא הזה. הסכמי השכר שנעשו במשק לא היו צפויים להיות במימדים האלה, גם זה

גרם לנו לחריגה תקציבית. המדד שלפיו ביססו את התקציב שלנו לשנה שעברה היה 8%,

בפועל המדד של 94' היה 14.5%. בגלל כל הגורמים הללו הגענו למצב שהיתה לנו חריגה

של 50 מיליון שקל. יתרה מכך, האגרה כל הזמן הולכת ומצטמקת, לא הולכת וגדלה.

מבחינת גביית האגרה, אני חושב שהיו השנה הישגים, כי ידענו שאנחנו נכנסים

למצוקה כספית אז השקענו יותר בגביית האגרה; אפילו הגענו השנה לשיאים שלא היו

בשנים קודמות. למרות שאנחנו במצב של ריבוי ערוצים ותחרות ויש ספקות אם צריך לשלם

אגרה, דווקא השנה הגענו לשיאים בנושא הגבייה.

מה היה הגידול באחוזים?

גבי נו ב-8% יותר מהצפי.

וזה בשנה הכי קשה, שבה נכנסנו לתחרות. נושא הרדיו ברכב, נושא שדנו בו בשנה

שעברה, הוכיח את עצמו בהתאם למה שצפינו. על כל פנים, אנחנו הגענו למצב שמצד אחד

לא רצו להעלות השנה את האגרה - היו1ה התנגדות באוצר להעלות את אגרת רשות השידור,

אני מבין שזה חלק ממדיניות שלא להעלות אגרות בכלל - וגם את המדד לא קיבלנו

במלואו; צימצמו לנו השנה גם כאחוז וחצי מתוך המדד עצמו, קיבלנו רק 13%. על מנת

לסתום את הגרעון שנוצר, הגענו להסכם עם האוצר. אתם צריכים להבין שישנם כספים של

רשות השידור שנמצאים בכל מיני מוסדות במדינת ישראל. הביטוח הלאומי שילם עד 1989

את הפטור של 50% שאנחנו נותנים למעוטי הכנסה; ב-1989. באופן שרירותי, הביטוח

הלאומי הפסיק לשלם את ה-50% הללו. כל זה נבע מתוך תחושה שברשות השידור יש בלאו

הכי קופה עם כסף ולא צריך להעשיר אותה יותר. אלה הם כספי אגרה שהפסיקו לשלם לנו -

בערכים של היום זה כ-28-27 לשנה.

מה הסכום הכולל שמגיע לכם מביטוח לאומי?

אי קירשנבאום;

מוטי לוי, האם עשינו חשבון לאהור כמה מגיע לנו?

מי לוי ;

אפשר להכפיל את זה במספר השנים, מ-89' עד היום.

זה כ-100 מיליון שקל, זה הרבה כסף. אתם אומרים לכל אהד שאם הוא לא ישלם את

האגרה תיקחו לו את הטלוויזיה. במקום זה תלכו לשם ותיקהו את הכסף.

זה מה שקשור לביטוח הלאומי. יש כספים אחרים שקשורים בשידורים לחוץ-לארץ - עד

1988-89 משרד החוץ והסוכנות היו מממנים בכ-24 מיליון שקל לשנה את השידורים

לחוץ-לארץ; מאז גם הסוכנות וגם משרד החוץ - אחד מהם הפסיק ב-88', אחד ב-89י -

הפסיקו את המימון, וכל הנטל הזה במלואו נפל על רשות השידור. זה עוד 24 מיליון

שקלים. רשת רק"ע שקמה בהוראת שעה (חירום) לצרכים של העלייה הגדולה שממשיכה

להתקיים, מחייבת תיקצוב של 5 מיליון שקל שנופל על רשות השידור.

כמה זמן אתה מתכוון להחזיק את רשת רק"ע?

השידורים מהכנסת שהתחילו כפרוייקט של מיליון שקל עם השתתפות של הכנסת, עולים

היום לרשות השידור 6 מיליון שקל בשנה בגלל השידורים לתוך הלילה, השעות הנוספות

וההרחבה של הדברים. כל הנושא הזה עולה לרשות השידור בין 5 ל-6 מיליון שקל.

אין שום בעיה. רק תגידו שאתם מוותרים, תוך דקה הכבלים לוקחים את זה והם עוד

ישלמו לכם.

זה נכון, אגיד לך גם למה הם יעשו את זה. הם רוצים לצלם אותך כדי שתתמוך

בפרסומת בכבלים.

אותי לא קונים בפרסומת, אם היו קונים אותי בפרסומת, הייתי שותק היום כמו דג.

רק הסברתי לך למה הם מעוניינים בזה. לנו יש רק עניין אהד בשידור מהכנסת -

אתם נלחמתם כמו נמרים, אתם לא רוצים לוותר על זה. אתה עושה כאילו צרה צרורה

נפלה עליכם - השידורים מהכנסת...



מי קירשנבאום;

צריך להבין שלרשות השידור יש רק אינטרס אחד בשידורים מהכנסת. אגב, גם לפי

החוק הכבלים לא יכולים לשדר שידור ארצי. אבל מעבר לחוק - כמובן שגם אפשר לשנות

חוק - אנחנו חושבים שהשידורים מהכנסת צריכים לבוא מערוץ ציבורי שאין לו שום

פניות, שאין לו שום אפשרות לעשות משוא פנים בצילום השידורים האלה, שאין לו שום

עניין להרוויח מהדבר הזה. זו הסיבה היחידה שאנחנו עושים זאת, אין לכך שום סיבה

אחרת.

צי ו נות...

רק ציונות. לא שום סיבה אחרת. אין לנו רווח מהדבר, זה עולה 6 מיליון שקל.

בעקבות זה, כיוון שאנחנו זקוקים לכ-50 מיליון שקל -

אי ויינשטי י ן;

למה אתה מדגיש דווקא כמה עולים השידורים מהכנסת ולא כל העשרות הרבות של

השידורים האחרים?

מי קירשנבאום;

את השידורים מהכנסת שמתי בסוף הרשימה. אמרתי ביטוח לאומי, שידורים לחוץ-לארץ,

רק"ע. על כל פנים, מכיוון שהיינו זקוקים ל-50 מיליון שקל, כיוון שלא היו מוכנים

להעלות את האגרה, כיוון שהאוצר לא היה מוכן לעזור לנו ב-50 מיליון שקל - הגענו

להסכם עם האוצר שעל פיו ממקורות שהם כספי רשות השידור, כמו הביטוח הלאומי, כמו

השידורים לחוץ-לארץ, האוצר יעביר השנה 30 מיליון שקל לרשות השידור ו-20 מיליון

שקל הפער בין ה-30 ל-50 יהיה בהתייעלות של רשות השידור. ההתייעלות של רשות השידור

אחד, בתחום הפעולות כ-8-6 שקל והיתרה מכוח אדם, כאשר אנחנו

מגבשים יחד עם האוצר תוכנית פרישה ל-240 עובדים מרשות השידור, שאותם אנחנו נדרשים

להפריש במרוצת שנת 95' יחלק אולי ב-96י. כל מה שהאוצר מוכן לעשות בתמורה לכך, זה

לינת את ה-30 מיליון שקל בשנת 95' ו-20 מיליון שקל בשנת 96', כאשר המקור למימון

הוא כספי רשות השידור, לא כסף של הממשלה, אלא כסף אגרתי שקוזז מרשות השידור

במרוצת השנים האחרונות.

לא ברור לי משהו מבחינה עובדתית. בשוק מתרחב כזה, שיש בו ביקוש לכוחות - הרי

השוק מרנרחב בשנה-שנתיים האחרונות ללא תקדים - האם אין מאבק על כוח אדם?

היו"ר גי גל;

השאלה את מי הוא צריך. יש מאבק על הטובים ביותר.

חה"כ ויינשטיין, השאלה היא טובה. ראשית, האוצר מאשר לנו כך - אנחנו אמורים

להפריש 240; על 60 תקנים אנחנו יכולים לשמור ולהכניס אנשים חדשים. את שאר האנשים

אנחנו נעסיק ברשות השידור לא על בסיס של עובדים קבועים אלא על בסיס של עבודה

מזדמנת פר תוכנית או בכל מיני צורות אחרות, אבל לא כעובדים קבועים של רשות

השידור.

השאלה שלי היא כזאת - מדוע צריך לממן תוכנית פרישה? האם חשוק לא מקבל, אולי

בתנאים פחותים יותר, אנשים מקצועיים עם ותק? האם השוק לא כמה אליהם?

התשובה היא לא. שוק הטלוויזיה, ובעיקר הערוץ השני והכבלים, בונה בעיקר על

אנשים צעירים מאוד, שאפשר גם לשלם להם סכומים לא גדולים במיוחד; אנשים שגומרים

אוניברסיטאות, בתי ספר לקולנוע, אנשים מתחילים בשנות העשרים לחייהם. השוק גם לא

מוכן להעסיק אותם לטווחים ארוכים, מעסיקים את האנשים האלה בעיקר בטווחים קצרים -

לוקחים צלם או במאי , הוא עובד על הפרוייקט הזה השבוע, בשבוע הבא אין לו עבודה.

בכלל לא יוצרים איתם זיקה של עובד-מעביד.

זאת אומרת שברשות השידור אין תוכנית לקידום מקצועי של אנשים. אם אדם עובד שם

25-20 והוא לא מבוקש, יש לכם כשל מבחינת ניהול כוח אדם.

חה"כ ויינשטיין, זה יהיה חלק מהדברים שלך בדיון.

אי קירשנבאום;

אני סיימתי .

היו"ר ג י גל ;

יש שאלה אחת שאני מבקש שתענה עליה לפני שנמשיך.

הזכרת את ההשפעה של התחרות בטלוויזיה על השכר. עוד מעט יסתיימו מכרזי הרדיו

האזוריים. האם אתם צופים שגם בתחום הרדיו שדרים פופולריים יהיו יקרים יותר? איך

אתם נערכים לזה?

מי קירשנבאום;

ראשית, אנחנו צופים שיעזבו אותנו אנשים; שאנשים מרשות השידור ילכו למכרזים של

הרדיו האזורי. על חלק אנחנו כבר יודעים, כי הם פנו.

הבעיה היא שלא הולכים אלה שארנה רוצה שילכו.

מ' קירשנבאום;

אני לא רוצה, חלילה, לפגוע בשום עובד. בהחלט חלק יילכו לעבוד ברדיו האזורי.

מעבר לזה, אנחנו לא נידרש לעשות שינויים גדולים. לא יהיה מצב שנשלם לכוכבי רדיו

סכומים אדירים.

היו"ר גי גל;

שאלה אחרונה לגבי הסקירה שלך. הנושא שמטריד אותנו מדי שנה, ובצדק, זו הגבייה

שאיננה שלמה, גם במיגזר היהודי ובעיקר במיגזר הערבי.

א' ויינשטיין;

הביטוח הלאומי לא נכנס למיגזר הערבי, מס הכנסה לא נכנס לשם, מע"מ לא נכנס

לשם.

יש מחשבה שהועלתה על-ידי חברי-כנסת, שהגבייה תיעשה על-ידי הברת חשמל, למשל.

מה למדתם מהנסיון של גביית אגרת הרדיו ברכב במסגרת אגרת הרישוי? מה זה שינה?

הנסיון עם אגרת הרדיו ברכב הוא מצויין. כל ההערכות שלנו, וגם של האוצר ושל

משרד התחבורה, התממשו. זה הוכיח את עצמו, עם הפרובלמטיקה שיש בעצם הנושא, שאני

יודע שחלק מהאנשים ערים לכך ובצדק. זה בהחלט דבר פרובלמטי.

זה גם עומד בפני בגייץ.

רי אלול;

כמה גבו במסגרת אגרת הרכב?

חי אורון;

66 מיליוו שקל.

מי קירשנבאום;

אנחנו בהחלט בודקים בצורה רצינית גם את נושא ההצמדה של האגרה לבזק, לחשבון

הטלפון, וגם את ההצמדה להשמל. הבעיה עם החשמל היינה, שעד עכשיו בכלל לא רצו לדבר

איתנו; עכשיו התחלף מנכייל בחברת החשמל. המנכייל הקודם בכלל לא היה מוכן לשמוע על

הדבר הזה, גם לא היה מוכן להיפגש אתי בנושא. עכשיו אנהנו מקווים שיש סימנים שאפשר

יהיה לפתוח דיאלוג בנושא. בנושא בזק, עשינו כבר עבודה ראשונית. ישנה בעיה שמצד

אחד יש נטייה מאוד חיובית מצד בזק לעשות את זה, אבל לעומת זאת יש התנגדות להטיל

את הסנקציה של ניתוק הטלפון למי שלא משלם את החלק של אגרת הטלוויזיה. בלי

הסנקציה, זה הרי כאילו לא קיים. כל היתרון של ההצמדה הוא בכך שהסנקציה תוכל

לפעול. אבל לא סיימנו את הנושא הזה. כל דרך שיכולה להימצא כדי גם לייעל את הגבייה

מבחינת המי גזרים שבהם אנהנו גובים פהות וגם להקטין את הוצאות הגבייה שלנו, אנחנו

רק נשמח עליה.

אמרת שהיתה עלייה של 8% בגבייה. למה זה מתייחס?

העלייה היא במספר האנשים שגבינו מהם במיגזר היהודי.

יש לנו חמישה אורחים מאיגוד היוצרים. אתן לשניים מהם להציג את העמדה בקצרה.

אני חבר הנהלת איגוד המפיקים, י ו ייר האקדמיה הישראלית לקולנוע. אני מדבר בשמם

של הבמאים, השחקנים ושל כל יוצרי הטלוויזיה והקולנוע העצמאיים בארץ, בעצם כל מי

שיודע לעשות טלוויזיה או קולנוע בעברית ואיננו שכיר ברשות השידור או בגוף אחר.

קודם כל, אין לנו ניגוד אינטרסים עם רשות השידור לגבי הצורך שלהם גם להיות עצמאים

ובלתי תלויים בהשפעה פוליטית של שלטון כזה או אחר וגם להיות משוחררים מתחרות

במונחים של רייטינג. אנחנו חושבים שרשות השידור צריכה להיות גוף עצמאי, אבל בנוסף

לכך - ואולי אגיד פה דבר דרמטי - אנחנו חושבים שמתנהלת מלחמת תרבות, לא רק בארץ

אלא בכל העולם הלא אמריקאי. אנחנו רואים ברוב ארצות העולם כל מיני חוקים ותקנות

שמחייבים רשויות שידור ציבוריות וגם פרטיות לכמות מסויימת של הפקה מקורית, בגלל

ההתפשטות של הקולוניאליזם התרבותי האמריקאי. כל מי שרואה טלוויזיה, כל מי שיש לו

ילדים שרואים טלוויזיה, יודע שאם לא נעצור את זה בתוקף תקנות או חוקים, העסק הזה

ישתלט עלינו לגמרי. התשובה של הגופים המשדרים בארץ היא בעיקר תוכניות מלל, ספורט



וכו'. נוצר פער מאוד עמוק בין הצורך של הציבור, צורך שאנחנו רואים אותו בכל פעם

שמשדרים סרט קולנוע או טלוויזיה ישראלי או דרמה ישראלית ואפילו סרטים דוקומנטריים

טובים כמו קסטנר; אתה רואה את זה בהצבעה של הקהל ברגליים או בעיניים, אתה רואה

איזו תהודה זה יוצר ואיזה רעב של הציבור זה סיפק.

אבל אמרו שאחוזי הצפייה של קסטנר היו בסוף מאוד נמוכים.

זה לא חשוב. אנחנו חושבים שזו דוגמא לתוכנית שנתנה לציבור משהו שהציבור מאוד

רעב לו . הציבור לא היה הולך לקולנוע לראות את זה, רוב הציבור גם לא היה מתוודע

לכל הפרשה הזאת בשום דרך אחרת, לא בספר ולא בדבר אחר; אני מדבר על ציבור מבוגר

כצעיר. לכן אנחנו חושבים שצריכים לתת לרשות השידור את הכוח הזה, שהוא גם כוח

כלכלי - אנחנו מתכוונים לנושא האגרה וכל מה שהם צריכים. אך אנחנו חושבים שלא יכול

להיות שרשות השידור תיאלץ - אני מניח שאנחנו באינטרס אחד עם הפורום של רשות

השידור שיושב פה - בתוקף לחצים של העובדים לנהל את העסק היצירתי הזה (ומדובר פה

על עסק יצירתי-תרבותי, לא מדברים פה על רשות הדואר או רשות הנמלים והרכבות,

מדברים על תרבות) כמו שבזמנו מישהו ייסד עסק עם חמישים ציירים עולים מרוסיה ואמר

להם מה לצייר. למרות שיש לנו כל ההערכה לבמאים ותסריטאים שיושבים ברשות השידור,

יש שם אנשים שהם בהחלט בשורה הראשונה של היוצרים הישראלים - רם לוי וכו' או דברים

משותפים שעושים או אורי ברבש - אבל יש פה אלפי יוצרים נוספים, בכל הגילים, מכל

תחומי הקשת החברתית, שיש להם הרבה מה להגיד. אבל כתוצאה מהלחצים שמופעלים על

הנהלת רשות השידור, נוצר מצב אבסורדי - בערוץ 2 החברות הפרטיות מחוייבות מתוקף

החוק לשליש יצירה מקורית שמחצית ממנה חייבת לצאת החוצה, מחוץ להפקה העצמאית שלהם.

כתוצאה מזה אפשר לראות שם התחלות של כל מיני דברים שאחרת לא היו מגיעים לציבור.

הי ו"ר ג י גל;

האם ערוץ 2 עומדים בזה?

ח' שר י ר ;

הם לא עומדים ועל כך יש לנו טענות אחרות, אבל אני מניח שזה לא הפורום שכדאי

לדבר בו על כך.

מ י שטרית;

תן לנו דוגמאות של הפקה מקורית בערוץ השני.

ח י אורון ;

מה נחשב בקטגוריה הזאת? גם כל תוכניות ה"טוק שואו"?

מ' שר י ר ;

הם נאלצים גם לשדר דרמות בכמות מסויימת, לצערנו הם עדיין לא עומדים בזה אך

מוותרים להם מתוקף כך שהם רק התחילו, דבר שאיננו נכון לגבי רשות השידור. רשות

השידור היא גוף ותיק, יש לה הרבה נסיון בתחום הזה ואין עוררין על כך שיודעים שם

לעשות זאת. אך אנחנו חושבים שהם נאלצים, בגלל אילוצים תקציביים ואילוצים של

העובדים, לעשות הרבה תוכניות מלל וספורט; לא אפרט פה את כל הרשימה כי כולם יודעים

על מה אני מדבר.

לפיכך, למרות שאנחנו תומכים בדרישה של אנשי רשות השידור להשאיר אותם עצמאיים

על-ידי זה שהם יקבלו את הגיבוי הכלכלי, אנחנו רוצים לחייב אותם - ועל-ידי זה

לנטרל את הלחץ הפנימי של העובדים - שהכסף הזה יגיע בחזרה לציבור בצורת יצירה

מקורית, שברובה תצא החוצה. כך לא ייווצר מצב שמתוך תקציב של למעלה מ-500 מיליון

שקל, רק 5 מיליון שקל, דהיינו אחוז אחד, מוקצה לטובת הפקות מקור שיוצאות החוצה.



מ' שטרית;

לפי החשבון שלי לפחות 40 מיליון שקל מתוך התקציב הולכים להפקה מקורית.

אני מתכוון להפקה מקורית שיוצאת החוצה, לא מה שנעשה בתוך רשות השידור. מה

שאתה אומר עוד מחמיר את המצב, כי אם אתה אומר שסך-כל היצירה מקורית ברשות השידור

היא 40 מיליון שקל, זאת אומרת ש-35 מיליון שקל נשארים בפנים ו-5 מיליון שקל

מתפזרים בין כל השאר. זה פשוט אבסורד, לא יתכן כדבר הזה. אם בתוך רשות השידור יש

חמישה או עשרה במאים שמסוגלים לעשות את הדברים ובחוץ יש 500 במאים וכל שנה

מצטרפים עוד אנשים צעירים שרוצים להתבטא, זאת אומרת שאתת מדבר על עיוות הרבה יותר

גדול ממה שהזכרתי קודם.

היו"ר ג' גל;

אם אני מבין נכון, אתם רוצים שהתקציב של ההפקות המקוריות שיוצאות החוצה יהיה

לא 5 מיליון אלא יותר, וככל שזה יהיה יותר הרי זה משובח. אני קצת מופתע, כי

בדיונים שהיו בעבר, לפני שנתיים ושלוש, היה פה איגוד היוצרים ואז חייבנו בכך.

בשנה שעברה דומני שאפילו אמרו שהדברים סבירים, אבל הבינותי מה שארגה אומר.

אני י ו"ר איגוד הבמאים. ראשית, אנחנו רוצים לחזק את ידיה של רשות השידור.

אנחנו חושבים שלרשות השידור צריכה להיות אגרה גבוהה יותר, אנחנו חושבים שרשות

השידור צריכה להיות עצמאית ולא להשתתף בתחרות הגדולה של הרייטינג. אני חושב שזאת

היתה שגיאה לקרוא לכם ערוץ 1, אתם הטלוויזיה הישראלית ולא ערוץ אחד מתוך שניים או

שלושה. לדעתי אתם בהחלט צריכים להיות עצמאים, אבל העצמאות הזאת צריכה לבוא לכלל

ביטוי בהפקה המקורית הישראלית בעברית. עם כל הכבוד לכמות היוצרים האולי לא כל כך

גדולה שנמצאת בתוך הטלוויזיה - מחוץ לטלוויזיה, באיגוד שאני מייצג יש לפחות 200

בימאים. 200 הבימאים האלה כמעט אינם באים, באופן יחסי, לכלל ביטוי בטלוויזיה.

נכון, כולנו גאים בברבש, הוא חבר אצלנו באיגוד, אבל ברבש הוא אחד ויש הרבה אחרים

שאינם באים לכלל ביטוי.

אנחנו באנו הנה בתור ארגון גג של כל היוצרים, אבל יש יוצרים אחרים -

תסריטאים, צלמים, טכנאים, מפיקים שאינם באים לכלל ביטוי. זה כוח שלעניות דעתי

יכול, מעבר לכל, לעזור לרשות השידור. זה הנושא בגדול ואני רוצה לציין פרט אחד קטן

שחיים שריר ידידי לא הזכיר - הקופרודוקציות. עד השנה הזאת רשות השידור השתתפה

בקופרודוקציות של סרטי עלילה. לפי מיטב האינפורמציה שיש בידי, בתקציב 95' הסעיף

הזה הולך ונעלם, אם לא נעלם באופן מוחלט. אני רוצה לומר לכם שההשתתפות של

הטלוויזיה שהיתה קיימת, קטנה ככל שתהיה, היא אולי האלמנט הכמעט יחיד שמאפשר לנו -

בימאי ומפיקי הסרטים הארוכים, סרטי עלילה -לעבוד; בלי ההשתתפות הזאת אי נ נו

יכולים לעשות סרטי עלילה. העניין הזה חייב להישאר בתקציב.

לגבי העלייה של האגרה - אנחנו מאוד רוצים להמליץ שהכסף הזה ילך להפקות מקור,

בחלקן הגדול החוצה, הפקות מקור על-ידי מפיקים, בימאים וטכנאים מחוץ לבניין רשות

השידור.

היו"ר ג' גל;

היות ודיברתם בקצרה, אתן לעוד אחד מכם לדבר.

ע' צוקרמן;

אני חבר הנהלת איגוד המפיקים.

היו"ר ג' גל;

מה ארגה עושה, עידו צוקרמן?



ע' צוקרמן;

אני מפיק סרטים דוקומנטריים. יותר נכון, הייתי מפיק סרטים דוקומנטריים כל עוד

היו סרטים כאלה...

כל מה שנאמר כאן בעצם מדבר על פתיחת דיאלוג. אנחנו חשים שאין פתיחת דיאלוג.

דיברו פה על הצמדה. אנחנו מחייבים הצמדה וחושבים שבמציאות הקיימת צריכים רשות

שידור הכי חזקה שיכולה להיות. אנחנו מדברים על פתיחת דיאלוג עם כל שכבות הגיל של

מפיקים ושל יוצרים שנמצאים היום מחוץ למערכת המבנית של רשות השידור. אנחנו גם

חושבים שאין שום ניגוד אינטרסים בינינו לבין הנהלת הרשות בנושא הזה. אנחנו חושבים

שזה אינטרס משותף מסיבות אמנותיות, מסיבות מאוד רחבות סביב כל העניין של שידור

ציבורי, בלי שום קשר לתחרות שצריכה או לא צריכה להיות לרשות השידור מול הערוצים

הפרטי ים.

עוד אורח אחד איתנו - רזיאל צוונג מהרשות להגנת והצרכן.

ר י צוונג;

אנחנו בהחלט בעד קיום ערוץ ממלכתי עצמאי. אנחנו בהחלט בעד ביטול האגרה. כבר

ב-92' פנינו ודרשנו את ביטול האגרה.

מ' שטרית;

ממה הם יחי ו?

היו"ר ג' גל;

חה"כ שטרית, את זה תשאל אחר כך.

ר י צוונג ;

אגב, באותה שנה גיבשה סיעת העבודה בכנסת אותה הצעה; אינני יודע מה הטעמים לכך

שהיא לא הוגשה בזמנו. הטעמים שלנו הם מאוד פשוטים - נכון שרשות השידור איננה

מונופול אבל אנחנו, ציבור הצרכנים, Captive audience משום שגם בתי האב שמחוברים

לכבלים וגם אלה שאינם מחוברים לכבלים, בעצם אין להם אופציה להתנתק משידורי רשות

השידור, אופציה שקיימת ביחס חברות הכבלים ויש הרבה מאוד צרכנים שמתנתקים מהכבלים.

חוק רשות השידור מ-1965 שקבע את האגרה הוא חוק מאוד מעניין - האגרה היא בכלל

לא עבור התוכניות, היא עבור החזקת מכשיר. אני יודע שלרשות השידור אין היום שום

נתון ברור לגבי כמות מחזיקי מכשירי הטלוויזיה במדינת ישראל, משום ש-800 אלף בתי

אב הם בסך-הכל כ-66% מ-1,400 אלף בתי אב במדינת ישראל וקשה לי להניח שבכ-30% מבתי

האב אין טלוויזיות. כלומר, יש פער גדול מאוד בין הדיווחים לרשות השידור לגבי מספר

המקלטים בפועל ולגבי תשלומי האגרה בכוח.

חי אורון;

יש גם פטורים - 300 אלף פטורים.

ר' צוונג;

כלומר, 300 אלף בתי אב בישראל (מתוך ה-600 אלף שלא משלמים) משתמטים מתשלום

האגרה. אני בדקתי מה קורה במדינות העולם. רבותיי, במדינות העולם הנאורות, במקומות

שקיימים בהם גם ערוצים ציבוריים, בארה"ב או בקנדה למשל, אין אגרות. אין אגרה

בארה"ב, אין אגרה בקנדה. מוטי קירשנבאום לא התייחס לזה, אולי בכוונה.

מי קירשנבאום;

אף פעם לא היו שם אגרות.

למרות הכל, יש שם ערוצים ציבוריים שממומנים כולם על-ידי תרומות והתוכניות הכי

טובות הן בערוצים הציבוריים. אגב, בסקר שאנהנו עשינו - גם אתם עושים אותם סקרים -

נמצא שרוב אוכלוסיית ישראל צופה בערוץ 1, 2 ו-3. לגבי ערוץ 3, ישנה בעיה, אנהנו

מקבלים הרבה תלונות על כך, משום שיש פה אפליה - רק מי שיש לו כבלים יכול לצפות

בערוץ 3; מי שאין לו כבלים, צריך להתקין צלהת ב-700-600 דולר. זו שוב הוצאה

נוספת לצרכן, ועוד לא דיברנו על תמלוגים שמגיעים גם מהכבלים -

מ' שטרית;

איזה תמלוגים? אין שום תמלוגים.

ג י שגיא;

חייבים להיות תמלוגים, אם יש או אין זו בעיה אהרת.

הי צוונג;

הי אורון ;

היו"ר ג' גל;

רבותיי, אני מאוד מודה לאורהים.

קריאה;

היים צוונג לא סיים.

היו"ר ג' גל;

מבחינתי הוא סיים. כשהוא התהיל לנהל שירד/ מקומית, הוא סיים. רזיאל צוונג,

תרשום שסיימת באשמתו של הה"כ אורון. לולא הוא, אולי היית מדבר. לא מנהלים באמצע

שיחות משנה.

ר' אלול;

אדוני היו"ר, זה לא יכול להיות. מי שמייצג גוף גדול, יש לו אפשרות לדבר כמה

שהוא רוצה ודווקא אדם שמייצג את האזרה הקטן וההלש, אתה לא נותן לו לדבר.

הי ו"ר ג' גל;

אני נותן לו לדבר אבל אתם הופכים את זה לשיחה מקומית. כאן לא "פופוליטיקה"...

אני מאוד מודה לאורחים. לקרונו לתשומת ליבנו את מה שאמרתם.

אנחנו שמענו מדוע צריך אגרה, ועכשיו נשמע את חה"כ ז נדברג שמציע לבטל את

האגרה. אם נהליט לבטל את האגרה, לא תהיה בעיה עם אישור האגרה. אחר כך נשמע את דעת

החברים. בשלב יותר מאוחר יש גם הצעת חוק של חה"כ שטרית, אבל הוא לא מציע לבטל

לגמרי את האגרה וזה כבר סיפור אחר. אנחנו נתחיל לחדד את העניין. חה"כ זנדברג,

בבקשה.

אי זנדברג;

בישיבה הקודמת שבה דנו בהצעת החוק הזאת, אני הסברתי למה לדעתי הדרך של מימון

השידורים של רשות השידור באמצעות אגרה היא לא סבירין ולא הוגנת. אמרתי שלדעתי

אנהנו עוסקים במס גולגולת שהוא לא פרוגרסיבי, שלוקח מכל אחד אותו סכום. לדעתי קשה

מאוד להסביר את המס הזה לציבור וכל שנה זה רק הולך ונעשה קשה יותר - יש כבלים,

אנשים לא מבינים למה הם צריכים לשלם גם לזה וגם לזה, יש תחושה קשה שמחטטים עמוק-

עמוק בכיס של האזרח ואני חושב שצריך לבחון דרכים אחרות.



כאן אני רוצה לחלק את דבריי לשניים. יש דרך אחת - ואני לא חושב שאפשר לדון בה

במסגרת דיון קצר - שמדברת על פרסומת, למשל; לתת אפשרות לרשות השידור לפרסם.

אם נעשה את זה, קודם כל צריך לבדוק את ההשפעה על שוק

הפרסום בישראל, האם לא נמוטט את השוק פולו ונגרום לכך שאף אחד לא יוכל להרוויח?

שנית, אנחנו רוצים לשמור על צביון מיוחד שיש לערוץ הראשון. לצורך ההצעה הזאת,

מבלי שאתייחס לעמדתי לגבי פרסום בכלל, אני רוצה לומר שלדעתי נבון יהיה אם אנחנו

כאן נבטל את האגרה. בסופו של דבר זה יגיע והכנסת תצטרך לעשות זאת, אם לא עכשיו אז

בעוד שנה-שנתיים; הכיוון ברור, אתה רואה את זה בכל מקום מבחינת היחס והגישה של

האנשים ואני מאמין שגם מבחינת העבודה של הפוליטיקאים. אני חושב שהיה הרבה יותר

נבון לו המימון היה נעשה באופן ישיר על-ידי כספים של המדינה.

בסך הכל אנחנו מדברים על אותו הדבר ואני רוצה להסביר מדוע. ראשית, שמענו כאן

שיש השתתפות של משרד האוצר. שמענו שיש כספים שהאוצר גובה כתמלוגים או זכויות

שידור של הכבלים ולא מעביר אותם לרשות השידור. שמענו כאן שיש כספים שממילא מגיעים

לרשות השידור מהמוסד לביטוח לאומי; איפה שוכב הכסף של המוסד לביטוח לאומי? בסופו

של דבר הכל מגיע מאותה קופה. אני חושב שיהיה הגון יותר וראוי יותר אם האגרה תמומן

במסגרת התקציב הכללי של מדינת ישראל, אינני חושב שהסכומים האלה בשמיים כך שהם לא

ישנו בצורה דרסטית. צריך לחפש ולמצוא את מקור המימון, אני בטוח שאפשר לעשות זאת.

מדובר על 500 מיליון שקל.

אבל אנחנו מדברים על חיסכון שיהיה מביטול של מנגנון גבייה כפול, אנחנו מדברים

לדעתי על יכולת לגבות יותר מבחינת היעילות. יש שתי טענות שעלו בפעם הקודמת ואני

רוצה להתייחס אליהן. טענה אחת היתה (והיא עלתה גם היום): 'אנחנו ערוץ ממלכתי

שאמור לשדר תוכניות רציניות יותר וכבדות יותר, אולי אליטיסטיות, בכל מקרה לא

תוכניות פופולריות'. אני חושב שבעניין הזה רשות השידור קצת מחטיאה, כי הרושם

שמתקבל הוא שיש תחרות עם הערוץ השני על הרייטינג. לדעתי לא צריך שתהיה תחרות כזאת

בכל מקרה, אף לא בתוכנית אחת. הרי מה המטרה של ערוץ ממלכתי? המטרה שלו היא לתת

תוכניות שאחרת לא תזכה לראות אותן בטלוויזיה, כי אין להן את מידת הפופופלריות

שתאפשר את הקרנתן ואין להן אפשרות למשוך פרסומת. לכן, לדעתי, הדרך שבה פועלת

הרשות בנושא הרייטינג איננה עולה בקנה אחד עם התפקיד הזה שכל כך מנפנפים בו.

הטענה השנייה היא חשש מהתערבות של פוליטיקאים והשפעה שלהם אם הכסף יעבור

באופן ישיר מתקציב המדינה, מהאוצר, אל רשות השידור. קודם כל, מה אנחנו עושים פה

היום? אנחנו יושבים בדיון על תקציב רשות השידור והפוליטיקאים הם אלה שבסופו של

דבר ירימו את היד ויחליטו אם לאשר או לאשר. מן הסתם - יש קואליציה, וכל עוד זה

מוסדר לפני כן בין הקואליציה לבין האוצר או אני לא יודע מי, בתיאומים שונים,

לרבות הנציגים הפוליטיים שישנם ברשות השידור - יעבירו את זה כאן. אם לא, יכול

להיות שתהיה בעיה. אבל לפוליטיקאים יש נגיעה ואי אפשר להתנתק מהנגיעה של

פוליטיקאים לתקציב של רשות השידור. אני מסכים עם הדברים שאמר מוטי קירשנבאום בפעם

הקודמת - צריך למנוע מצב שהפוליטיקאים ישפיעו באופן ישיר ויאמרו: 'לא הייתי עוד

חמש דקות בפופוליטיקה, אני מוריד לך כך וכך מיליוני שקלים מהתקציב י.

או שפוליטיקאי יוסיף לתקציב, כדי שבפעם הבאה הוא כן יופיע.

הדוגמאות שהביאו בפעם הקודמת היו דוגמאות הפוכות, של התחשבנות לכיוון השלילי.

אני אומר שאפשר לבנות מכניזם חוקי שיסדיר את העניין הזה בצורה לא פחות טובה מהדרך

שבה זה מתנהל היום. יש תקציבים שהכנסת קובעת בוועדות הכנסת - למשל תקציב הכנסת,

תקציב מבקר המדינה. אם רואים רגישות כל כך עצומה באי-התלות של רשות השידור, אפשר

לדאוג לכך שתקציבה לא יועבר מתיקצוב שנקבע על-ידי האוצר. שנית, אפשר לקבוע תקציב

לפרק זמן ארוך יותר מאשר שנה אחת - חמש שנים או משהו כזה - כאשר כל שנה יש עידכון



אוטומטי . אם אתה עושה דבר כזה, למעשה אתה מונע התערבות שוטפת מדי שנה וזה מאפשר

איזשהו הופש יצירה.

הזכרתי את שני הדברים האלה - ואני רואה את הדיון הזה כדיון מקדמי - כי אפשר

להשוב על דרכים אחרות. היתרון שנשיג הוא כפול - גם חיסכון במידה מסויימת בעלויות

הגבייה, גם גבייה צודקת מהאזרחים, כי היום אנחנו גובים בצורה לא צודקת משום שזה

מס גולגולת; ניתן אפשרות לאזרחים להבין את זה יותר אבל מעבר לכל ניתן אפשרות

לאזרחים להשתחרר מדבר מעיק, וכולנו יודעים שזה מעיק ומטריד את האנשים. יש פה חוק

שמקנח סמכויות מאוד דרקוניות של חדירה אל תוך הבית שלך ומאפשר לעשות הרבה מאוד

דברים בשביל מעט מאוד כסף; על קנס אחר של 383 שקלים לא יגיעו אליך הביתה כל כך

מהר ולא יבצעו אותן פעולות של הוצאה לפועל כמו שרשות השידור מוסמכת לעשות.

לכן, לדעתי, כשאתה שוקל את כל הדברים כולם - ודיברתי בכוונה על ערוץ שאיננו

עוסק בפרסומת, כי זה תחום אחר לגמרי - נבון יותר, מבחינה ציבורית, לבנות מנגנון

אחר שלדעתי יהיה יעיל יותר וצודק יותר. זאת הסיבה שבגללה הגשתי את הצעת החוק

מלכתחילה.

אולי תבהיר מה המנגנון האחר שארנה מציע?

הסברתי כרגע. הצעתי, למשל, שהתקציב יבוא מהכספים של מדינת ישראל במסגרת

הכללית, שהמדינה תממן. יש, לדוגמא, יצירה של סרט ישראלי אתה יכול לומר שסרט

ישראלי הוא ערך שארנה רוצה להגן עליו, אתה מעוניין שתהיה יצירת קולנוע בישראל. את

זה מממנת המדינה באופן ישיר מתקציב המדינה.

ואתה לא חושש שמחר שר האוצר יגיד לטלוויזיה: 'אתם תשדרו א-ב-ג'?

לכן הסברתי לפני רגע שיכול להיות שמי יאשר את זה לא יהיה האוצר אלא הכנסת,

כמו שהיא מאשרת היום את האגרה. לכן הסברתי שלדעתי צריך תוכנית, למשל תקציב לחמש

שנים.

חכנסת מרימה פה ידיים ברוב נגד מיעוט ומאשרים.

חה"כ זנדברג, הרעיון שלך ברור. עכשיו חה"כ שגיא.

למען האמת, אני חשבתי שסיימנו את הדיון בנושא של עצמאות רשות השידור. הדברים

שנאמרו חוזרים על עצמם, ולי נדמה שהדברים ברורים. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר לא

על טלוויזיה ממלכתית אלא על טלוויזיה ציבורית. טלוויזיה ציבורית בעיקרון - מכל

הטעמים שהוזכרו, שחוזרים ומזכירים אותם כל שנה ואני יכול להוסיף עוד הרבה טעמים -

לא יכולה ולא צריכה להישען על תקציב המדינה. חה"כ זנדברג הרחיב את הדברים ולא

אחזור על העניין. הזכרת את נושא הפרסום - אם חטלוויזיה הציבורית תעבור לפרסום,

אנחנו נגלוש לטלוויזיה מסוג אחר. לכן האפשרות שנותרה היא מקור הכנסה ישיר, מעין

אגרה, והדרך שרמז עליה יו"ר הוועדה לפי דעתי פותרת את מרבית הבעיות שהעלית בנושא

היעילות, צמצום הבירוקרטיה וכיו"ב. לפני חודשיים היה כאן דיון בתקציב משרד

התקשורת, ואני העליתי את שאלת איחוד הגבייה של אגרת הטלוויזיה והבזק, ששניהם

קשורים במשרד של שרת התקשורת. היא התייחסה לנושא באופן עקרוני בחיוב, היא רק אמרה

שצריך להשיג הסכמה בין רשות השידור לבין הבזק. לי היתה שיחה עם הדובר שלכם, מצד

רשות השידור אין שום התנגדות, והיו לי מגעים גם עם יצחק קאול. לא נכנסנו לפרטי



הפרטים, אבל הוא אמר לי במפורש שאת שירות הגבייה הוא מוכן לעשות; הוא לא מוכן

לעשות את כל הבירורים ולהיכנס לכל הנושאים הפנימיים שכרוכים בנושא. אם הדבר הזה

ייעשה, אנהנו הוסכים את הוצאות הגבייה כפי שביקשת, אנחנו מונעים את הבירוקרטיה,

אנחנו מגיעים ליעילות מירבית כי הטלפון מגיע כמעט לכל בית אב והדאגה שהועלתה

כאן, שבשיטה אחרת איננו מגיעים לכולם, למעשה נפתרת.

ר' אלול;

אפשר לגבות את האגרה באמצעות חברות הכבלים.

ג י שגיא;

אני חושב שהטלפון יותר פופולרי, הוא מגיע כמעט לכל בית אב. אני הייתי מעדיף

שרשות השידור ונהיה קשורה במערכת ציבורית כמו הבזק.

אי זנדברג;

איך אתה מסדיר את זה מבחינה חוקית?

ג י שגיא;

אני לא חושב שיש בזה בעיה. צריך לתת פיתרון למי שאין לו טלוויזיה, שהוא יוכל

לבוא לאיזשהו מקום, לנמק ולבקש פטור. אפשר לעשות את הדברים. לפי הערכתי פשוט צריך

לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשה, כאשר אין התנגדות עקרונית לשום גורם, ולהחליט

שאנחנו עושים את כל הצעדים כדי לגמור את העניין. אם השרה איננה מתנגדת, רשות

השידור רואה בזה טעם, הנסיון עם אגרת הרדיו הוכיח שזה פיתרון נכון, מדוע לא לעשות

זאת? חה"כ זנדברג, אני רוצה להזכיר שבשנה שעברה התחלנו בנסיון לגבות את אגרת

הרדיו באמצעות אגרת רישוי הרכב.

היו"ר ג' גל;

אם כי תוך ויכוח עקרוני.

נכון. התוצאה היתה הורדה של מחיר האגרה ופריסת החיוב על כל מחזיקי הרדיו

ברכב. אני חושב שאם נלך על הפיתרון של גביית אגרת הטלוויזיה באמצעות הבזק, אנחנו

נוזיל את מחיר האגרה, נפטור את האנשים מהטירחה הבירוקרטית שכרוכה בתשלום נוסף

ומהבזיון שמאיימים עלינו מעל המסך שייקחו לנו את מקלט הטלוויזיה מהבית.

אי זנדברג;

זה לא פותר את הבעיה של מס הגולגולת.

מ' שטרית;

לא הבנתי , איך אינה מציע שי י גבו את אגרת הטלו ו יז יה?

ג י שגיא;

אני מציע לאחד את הגבייה ולגבות את האגרה באמצעות חשבונות הטלפון; לבטל או

לצמצם מאוד את מחלקת הגבייה של רשות השידור.

מ' שטרית;

ומי שלא ישלם, ייקחו לו את הטלפון?

ג י שגיא;

ינהגו כלפיו כמו שנוהגים כלפי מי שלא משלם היום את חשבון הטלפון.

מ' שטרית;

ואם אני רוצה לשלם רק את חשבון הטלפון ולא רוצה לשלם את אגרת הטלוויזיה?

לא תוכל, החשבון יהיה אחד.

ד י תיכון;

ואם יש לי עשרה קווי טלפון בבית, אני צריך לשלם עשר- אגרות?

כמובן שיש פה כמה סוגיות טכניות אך ניתן לפתור אותן, הן לא בלתי פתירות.

חה"כ שגיא, אני מדבר דווקא על הצד של הפרוגרסיביות - מי שמרוויח הרבה ומי

שמרוויח מעט, ישלם אותה אגרה.

אין לנו יומרה לפתור את בעיית הפרוגרסיביות דרך אגרת רשות השידור.

הפרוגרסיביות תיפתר במידה מסויימת מעצם העובדה שהחובה לשלם את האגרה תהול על כל

בתי האב ולא כמו היום שהתשלום חל רק על המתנדבים שמשלמים מחיר כפול כדי לממן חצי

מיליארד שקל (תקציב רשות השידור). ברגע שהדבר יחול על קבוצה הרבה יותר גדולה,

כפי שזה קורה היום באגרת הרדיו, המחיר יירד ומהבחינה הזאת התשלום יהיה הרבה יותר

צודק. אני חושב שצריך לעשות את הצעדים המעשיים בכיוון הזה, הרשויות מוכנות לעשות

את הדבר, זאת תהיה התייעלות גדולה, זה פותר בעיה מאוד רצינית, חוסך את הטירחה וכל

מה שכרוך בזה.

נושא אחר שמאוד מטריד אותי הוא רשת רק"ע. בהצעת התקציב שלפנינו, בעמוד 71

כתוב: רשת עולים ורשת נהגים - 3 מיליון שקל; אני לא יודע בדיוק מה זה נהגים ומה

זה עולים. יש פה סעיף נוסף: חו"ל ועולים - 8 מיליון שקל; זה לא עולים. התקציב של

רק"ע נבלע, אני לא יודע איזה תקציב יש לרק"ע, זה לא מוצג כאן.

זה כתוב בעמוד 57: רשת קליטת עליה (רק"ע) - 2.5 מיליון שקל.

חה"כ שגיא, תקבל תשובה מוסמכת.

אני לא רואה את הדבר הזה בתוך התקציב. אני חושב שזו רשת שיש לה חשיבות מאוד-

מאוד גדולה.

אלו לא כל הוצאות הרשת, זה רק השכר לעובדים. רק"ע עולה לנו 5.5 מיליון שקל.

רבותיי, גם פה, כפי שנאמר לגבי נושאים אחרים - רק תנו את זה לערוץ אחר,

לכבלים או לערוץ 2, הם יחטפו את העניין. זאת רשת שיש לה מאז י נים, זו רשת היונית

ביותר ואני מצטער שמדי פעם אתם לוחצים על התקציב בעניין הזה ואתם לא הופכים את

הרשת הזאת לאחת הרשתות שלכם, לערוץ כמו כל ערוץ אחר. יותר מזה, הייתי מציע שערוץ

3 בטלוויזיה יהיה ערוץ שישרת עולים - לימודי עברית, שיעורים בידע המדינה ושידורים

אחרים שצריכים להיות לעולים. לדעתי חייבים לחשוב על אפשרות שהרשת הזאת תשרת גם את

העולים; אני חושב שזה דבר חיוני כי הערוץ הוא ממלכתי ואתם צריכים להתגייס למשיכה

הזאת. אני יודע שיש תביעות הדדיות בי נכס לבין משרד הקליטה אבל זה לא משחרר את

רשות השידור מלהתחיל לטפל בנושא הזה.

יש פה שני מכלולים של שאלות שלפי דעתי מערבבים ביניהם והם לא יקדמו את הדיון.

מכלול אחד של השאלות הוא, האם הולכים היום לעשות שינוי במה שפחות או יותר התקבל

לגבי חלוקת המשאבים והקונססיות בנושא של השידור. בעצם היתה חלוקה שאומרת - יש

ערוץ אחד באגרה (ערוץ 1), יש ערוץ אחד בפרסומת (ערוץ 2) ויש ערוץ אחד במונופול

(הכבלים).

מ' שטרית;

מי קבע את הרציונל הזה?

די תיכון;

כך חשבו לפני שהבינו .

חי אורון;

אני מסוג האנשים שחושב כך גם אחרי שאני מבין או אחרי שאני יודע מה קרה.

די תיכון;

אתה חושב שהמבנה הוא נכון?

אני חושב כך, כי כל פעם אני יושב עם מישהו אחר. אנשי הערוץ השני מסבירים שאם

ייכנס עוד גורם לתחרות, לא ברור אם שלוש הרשתות יתקיימו עוד הרבה זמן אבל ברור

שמישהו ייפול, זאת אומרת, אם על אותו נתח שוק לא כל גדול יתחרה עוד גורם, מישהו

יקרוס. אנשי הכבלים מסבירים שאם ייכנס למונופול של הכבלים עוד גורם, מישהו

ייפול. יש פה בעיה, חה"כ תיכון, שאפילו אם אני לא צודק בה עד הסוף, הייתי רוצה

לבדוק אווזה עוד כמה שנים. זה תהליך שנמצא בהתהוותו, זו הרי לא המצאה ישראלית,

והייתי רוצה לראות מה קורה עוד תקופה נוספת. אחר כך יש שאלה שמעלה חה"כ זנדברג:

איך מממנים את החלק שהוא ציבורי? האם באמצעות אגרה? האם באמצעות תקציב? יש על כך

ויכוח.

יש דרך שלישית - באמצעות פרסומת.

חי אורון;

אם ארנה מציע מימון באמצעות פרסומת, אינה בעצם בא ואומר: בוא נקים שני ערוצי

פרסום שיפעלו על פי אותם עקרונות, על פי אותה מתכונת ובסופו של דבר יהיה בהם תוצר

דומה. אני לא רוצה את זה ופה מתחיל ויכוח אידיאולוגי. לכן, אגב, בכל שנותיי

באופוזיציה תמכתי באגרת רשות השידור; מעבר לוויכוח הפוליטי, כשהגיעה ההצבעה על

האגרה, אני הצבעתי בעדה כי ידעתי שהוויכוח הגדול על האגרה הוא לא ויכוח שיש לי עם

מנהל רשות שידור כזאת או אחרת, אלא ויכוח בין הגישה האומרת שלא צריכה להיות רשות

שידור ציבורית לבין הגישה האומרת שכן צריכה להיות רשות כזו. אני אומר: צריכה

להיות רשות שידור וטלוויזיה ציבורית, כי אם היא איננה זה סיפור לגמרי אחר. זאת

עמדתי, למרות ששמעתי פה היום שלהסתדרות ולמפלגת העבודה יש עמדה שונה, אז עכשיו

אני צריך לבדוק את עצמי בשני הכיוונים... בכל אופן, מי שמציע לקיים בארץ ערוץ

ציבורי מינרומות, מתכוון שזה לא יתקיים.

אני מודה שהרבה יותר קשה לי להגן על האגרה. אם הייתי בטוח שיש רוב בכנסת

להשקפותיי, הייתי מציע לקבל את ההצעה של חה"כ זנדברג. אבל יש לי הרגשה שהשלב הבא

של הצעתו יהיה מה שהציע הנציג מהרשות להגנת הצרכן [מימון באמצעות תרומות] כי ממה

מס הבריאות הוא לא מספיק פרוגרסיבי. מה עושה אותו פרוגרסיבי

מאוד? נכניס אותו למס הכנסה.



מי איתן;

אבל אנשים שאומרים את זה גם מוסיפים ואומרים שצריך להוריד את המס השולי.

בדיוק כך, ומחר יהיו במליאה שתי הצעות לסדר היום - הצעה של חה"כ

ויינשטיין לבטל את מס הבורסה ויש גם הצעה להקטין את נטל המס. איך יממנו את כל

הדברים? מצמצמים את בסיס המס בכל התחומים וגם אסור להעלות את שיעורי המס יותר

גבוה.

צריך להוריד גם את צד ההוצאות.

חי אורון;

עכשיו יש גם הצעה לצמצם בהוצאות וכשמגיע הדיון על צמצום בהוצאות, יש פה

חברי כנסת עקביים. אז נגיד שכבר הורדנו את התמיכה בקיבוצים ובקופת חולים. מה

מורידים אחרי כן?

השתתפות בעלות העבודה למעסיקים - 6.2 מיליארד שקל.

אני תמיד התנגדתי להשתתפות הזו אך הייתי במיעוט ויש לי תחושה שגם בעתיד

אני אהיה במיעוט בנושא הזה. גם בכנסת הקודמת אני הייתי נגד והקואליציה דאז

היתה בעד.

לכן אני אומר, חהייכ זנדברג, האגרה לא נוחה לאף אחד. אתה בעצם משלם היום

אגרה על קופסת פלסטיק גם אם לא פתחת אף פעם את הערוץ הראשון. גם אם צפית רק

בשידורים ברוסית שמגיעים ישירות מרוסיה או בשידורים בערבית מארצות ערב, אתה

חייב לשלם את האגרה. אני לא אוהב את זה. אך כל האלטרנטיבות האחרות גורמות לי

בעיה בשני תחומים. ראשית, התחום שדיברתי עליו עכשיו, שכל פעם שמסבירים לי

שצריך לרכז את הכל במס אחד, מיד אומרים - ונדמה לי שאתה באותה גישה - שצריך גם

להוריד את נטל המס. אני לא יודע איך מחברים את זה. שנית, שאלת העצמאות - למרות

שפוליטיקאים מחליטים פה על גובה האגרה, בזה נגמרת היכולת שלהם להשפיע. זה לא

דומה בכלל לתקציב שרפרנט של האוצר יושב ומחליט עליו.

זה מה שנעשה היום לגבי 30 מיליון שקל.

אסור גם שההחלטה על התקציב הזה תהיה כמו על תקציב הסדר ההימורים בספורט,

כי זה התקציב שמחולק באופן הכי לא בסדר; חילקו פה 200 מיליון שקל וראיתי איך

זה נראה. אני חושב שהדבר האחרון שצריך לעשות זה לחלק פה את תקציב רשות השידור.

לאור כל ההתלבטות הזאת - ולא בהתלהבות - אני בעד המשך גביית האגרה. יש לי עמדה

מאוד ברורה וחד-משמעית לגבי הצורך לקיים את הערוץ הציבורי, מהסיבות שנאמרו

ואני לא רוצה לחזור עליהן, והיום יותר מאשר בעבר. לכן יש לתבוע היום מרשות

השידור להקצות יותר ליצירה מקורית וגם להקצות יותר ליצירה מקורית שנעשית מחוץ

למסגרת של רשות השידור, כי זה התקציב הלאומי היחיד שהוא יותר צודק מאשר בעבר.

אני הושב שצריך לתמוך בתביעה הזאת - לא במכה אחת, זה לא יהיה מה שהמפיקים

העצמאיים רוצים, אבל זה הכיוון שצריך להיות והוא לא יכול להיגמר ב-5 מיליון

שקל.



כל הרעיונות של ביטול האגרה, אני בטוח שהם יתגלגלו בתוך שנה-שנתיים לאחת

מן השתיים - או למחלקה בממשלה, דבר שאנחנו לא רוצים, או לטלוויזיה לא ציבורית;

זאת האופציה היותר סבירה ואני נגדה, כי אני חושב שמכל הנימוקים - התרבותיים,

הלאומיים, האזרחיים - אם יהיו ארבעה זכיינים בתוך הערוץ השני, אוי ואבוי לנו

וזה עוד לפני שהגל הגדול, שעוד יגדל, ישטוף אותנו.

כמה הערות לגבי התקציב עצמו - אם אני מבין נכון את המספרים, יש פה בכל

זאת גידול של 19% בתקציב לעומת רק 10% באגרה. המשקל - זה בעקבות הערת ביניים

של חה"כ תיכון - של תקציבים ישירים מן האוצר הולך וגדל, ואני לא אוהב את זה.

מי שמסתכל בעמוד 54 של הצעת תקציב רשות השידור, יכול לראות שסך-הכל התקציב גדל

ב-19%, האגרה גדלה ב-13%, המדד היה 14.5%, כלומר יש פה גידול ריאלי בסך-הכל

ההוצאות. המרכיב של האגרה היה בשנה שעברה 63.6%, בהנחה שהתקציב המאושר בוצע

ב-100%, ועכשיו מרכיב האגרה הוא 59%; זאת אומרת שיש ירידה במשקל האגרה. נכון

שחלק מתקזז על-ידי אגרת הרדיו ברכב שגבייתו עלתה, אבל ההשתתפות בסך 30 מיליון

שקל של האוצר הופכת את רשות השידור עוד פעם להיות -

זו השתתפות חד-פעמית.

מה זה חד-פעמית? תקציב הפיתוח כבר עבר לאוצר, הערוץ השלישי -

זה לא חד-פעמי. תמיד מתחילים מחד-פעמי.

מי שטרית;

ההשתתפות הזו מותנית בהוצאת עובדים והתייעלות.

התקציבים שעברו למשרד התקשורת בעצם עוברים עכשיו דרך התקציב הזה. הערוץ

השלישי ממומן בקומבינציה שאני לא אוהב אותה כשמדובר על הכנסת ואני לא אוהב

אותה כשמדובר על הממשלה.

הכנסת משלמת סכום קבוע.

בסדר. אני אומר שכל הקומבינציה הזאת מתחילה להיות מין דבר שבעוד שלוש

שנים לא יבינו מניין כל דבר צמח, כי חלק עובר בגלל הוצאות פיתוח שעברו למשרד

חתקשורת, חלק זה בגלל השתתפות הכנסת בערוץ השלישי, חלק מהתקציב מגיע ישירות

מהאוצר. כל זמן שזה היה 3 מיליון שקל מתוך 448 מיליון, זה עוד איכשהו בסדר, אך

היום כבר מדובר על 33 מיליון שקל מתוך 535 מיליון ואני חושב שהנתון הזה מגלגל

אותנו למשהו שצריך לעצור אותו עכשיו.

אולי הפיתרון הוא להגדיל את האגרה?

חה"כ אורון, אם נקרא ל-33 מיליון החזר כספי רשות השידור - כי אם אתה זוכר

לקחנו מהם כ-150 מיליון שקל (תקציב ההשקעות) - היית מרוצה יותר?



חי אורון;

היית קודם כל מרוצה מכך שנשים סוף -

כי השתתפות הממשלה מריחה לא טוב.

בעמוד 3 בחוברת שהוגשה לנו על-ידי רשות השידור כתוב שיש חוב של הרשות

לאוצר בסף 125 מיליון ושולמו רק 84 מיליון, זאת אומרת שיש חוב פתוח של ב-40

מיליון שקל. צריך לקבל החלטה, אי אפשר להשאיר את החוב הפתוח הזה עם הצמדה

וריבית מצד אחד ומצד שני -

אתה הרי זוכר שלקחנו את זה מהרשות.

לא רק שאני זוכר, אלא אני זוכר שגם אז הייתי במיעוט כי התנגדתי, אך הרוב

חשב אחרת ותמך בכך. אבל אני אומר שעכשיו צריך להפסיק את המצב שיש חוב מתגלגל

עם האוצר, חוב שאני מבין שהאוצר כבר מבין שהוא לא יגבה אותו אף פעם. אני מסכים

להצטרף אליך לעניין הזה, אבל הדבר העיקרי שאני אומר - המגמה שמופיעה פה,

שמתחיל להיות מרכיב יותר מדי גדול של כספי אוצר, היא לדעתי מגמה לא טובה. כל

המגמה של הגנה על רשות ציבורית וההנמקות הלא חזקות בהגנה על האגרה קשורה ברצון

שסעיף כזה לא יגדל.

חה"כ אורון, אין לאן לברוח. אם אתה, בצדק, חושב שיש פער בין ההכנסות

מהאגרה לבין ההוצאות והפער הזה נסגר על-ידי תקציב - אם אתה לא סוגר את הפער

דרך העלאת האגרה אלא בהצעה כמו שמציע חה"כ תיכון שטובה לשנתיים, ובינתיים הפער

ילך ויגדל ונסגור אותו על-ידי העלאת האגרה בעוד שנתיים, זה יהיה יותר חריף.

לכן אין לאן לברוח - או שהכסף בא מהתקציב בווריאציה כזו או אחרת, אבל אם אתה

מודאג מזה הפיתרון היחידי הוא העלאת האגרה.

או העמקת הגבי יה.

אמת, אבל זו עדיין אגרה.

נקודת המוצא שלי היא, שצריכה להיות רשות ממלכתית כמשמעותה - דהיינו,

תוכניות שאינן תלויות ברייטינג וכדומה. מצד שני אני חושב שרשות השידור

הממלכתית לא תוכל להתעלם מההתפתחות שתאלץ אותה, ברצונה או שלא ברצונה, להתנתק

מהאגרה. אי אפשר להמשיך באותה שיטת גבייה במצב שיש תחרות על כוח אדם ועל

אמצעים, ואתה כבר רואה שאתה משלם לחלק מהעובדים יותר מאשר לאחרים, במצב שהצרכן

'פעם שילמתי אגרה וקיבלתי 100% תקשורת אלקטרונית בעד האגרה, כי

היו לי רדיו וטלוויזיה, ערוץ ראשון ורדיו ממלכתי, היום אני משלם 100% אגרה

וצורך 30% מהרדיו והטלוויזיה הזאת. מדוע אשלם?'; השאלה תעלה אם לא היום אז

בעוד שנה או בעוד שנתיים ומול זה צריך להיאבק כי לא תחזיקו מעמד. נכון מה שאתה

אומר, מוטי קירשנבאום, אסור בשום פנים ואופן להיות תלוי בתקציב ממלכתי. אבל אם

אנחנו מבטלים את האגרה, מה כן? יש אולי עוד דרך - אתה יכול לומר שרשות השידור



הממלכתית תקבל תקציב לתוכניות איכותיות ממקור קבוע, אבל לא רק הערוץ הממלכתי

אלא גם האחרים. כשם שרשות מקומית מקבלת היום חלק מדמי היטל ההשבחה שגובה מינהל

מקרקעי ישראל.

זה נעשה כדי לרמות את הרשויות. נותנים להן לגבות מס השבחה ונותנים להן

10%.

אי ויינשטיין;

חה"כ שטרית, תן לי לדבר. יכול להיות מקור קבוע שלא מותנה בשום רצון של

מישהו, אחוז קבוע שהולך למערכת הזאת.

אין דבר כזה.

יש דבר כזה, פעם הרשויות המקומיות קיבלו אחוז קבוע ממס רכוש ואפשר לקבוע

משהו על פי אותה קונספציה לגבי רשות השידור. נקודת המוצא שלי היא, שהרשות

הממלכתית לא תוכל להימנע מהבעיה. הציבור לא יבין מדוע הוא צורך 20% תקשורת

כשהוא משלם 100% אגרה ולעומת זאת הוא משלם לאחרים שליש מהאגרה וצורך שם 80%

משירותי התקשורת שלו. אם זה המצב בעיני האזרח, איך נערכים לכך כשאתה צריך רשות

ממלכתית ואתה צריך תוכניות איכותיות? אני אומר שיכול להיקבע מנגנון שעבור

תוכניות איכות יהיה תיקצוב שאיננו מותנה ברצונה של ממשלה זו או אחרת, משהו

קבוע מתוך משהו אחר קבוע - למשל אחוז ממס הכנסה.

השתגעת?

ואז מי שמחלק את הכסף זח לא ועד מנהל פוליטי ולא רשות פוליטית, אלא אפשר

לקבוע בחוק שתהיה רשות ציבורית, כמשמעותה, שתקצה את הכספים האלה. כך אתה יוצר

מצב שהציבור מקבל תוכניות איכותיות, הוא מקבל זאת בדרך שמבטיחה אי-תלות,

והצרכן מקבל את סיפוקו. אז אתח מנותק ואתה יכול להתחרות בשכר, באמצעים ובכל

דבר אחר; כך אתה מתחרה בתחרות אמיתית עם המערכות האחרות. כיום האגרה לא יכולה

להחזיק מעמד, היא תחזיק מעמד עוד שנה או עוד שנתיים, וההצעות צריכות לבוא מכם.

אתם צריכים, לדעתי, להקים ועדת היגוי שתחשוב מה עושים בעוד שלוש-ארבע שנים,

איך ההיערכות שלכם. מוטי קירשנבאום, אתה אומר שיש אגרה או רשות תלויה; אני

אומר שיש גם דרך נוספת וצריך לבחון אותה.

חהייכ ויינשטיין, אתה היית מציע חיום לבטל את האגרה על-פי החוק של חהייכ

זנדברג?

לא, היום זה לא ניתן מפני שאין אלטרנטיבה. אבל אני אומר לאנשי רשות

השידור - אם אתם תתמידו בעיקשות שלכם ללכת בקונספציה שיאנחנו גובים אגרה'

ובאגרה הזאת הצרכן מקבל את ה-20%, 30% או 40% שירות, זה לא יעמוד וגם לא

תוכלו להתחרות. אתם צריכים להיערך למציאות החדשה, שהיא ביזור גדול של כלי



התקשורת - יש עכשיו רדיו אזורי שייכנס, הערוץ השני קיים והכבלים קיימים. אי

'יש לנו קונספציה - אגרה - ואם לא כן יש לנו רשות

תלויה', צריך לבחון דרך אהרת ויש דרכים לכך, תקימו ועדת היגוי ותביאו הצעה. זו

לא צריכה להיות הצעה של הכנסת, לכנסת אין כלים להכין חוקים מורכבים או רפורמה

מורכבת; היא יכולה להוש את המצב, לדבר על החולי ולבקש פיתרון מאלה שיש להם את

הכלים לבחון את זה, ולכם ישנם הכלים.

חה"כ ויינשטיין, אם אני מבין, אתה אומר שכדי שתהיה עצמאות גם בעתיד, ואתה

בעד זה, אתה מציע שיחפשו כלים שיבטיחו שנושא מימון רשות השידור לא יהיה על סדר

היום כל שנה מחדש.

אני אומר שנקודת המוצא היא שהציבור משלם אגרה של 380 שקל ואומר: 'בשביל

ה-380 שקל האלה פעם הייתי צופה ב-100% תוכניות, היום אני צופה ב-20%-30%-40%.

זה לא יכול להימשך. השאלה כבר נשאלת, אתה קורא אותה במכתבים למערכת, אתה שומע

אותה בשיחות שאתה מקיים. הצעתי לרשות השידור - תקימו ועדת היגוי ותבחנו את זה.

נקודה שנייה - אני יודע שעומדים להקים בית שידור בירושלים ומתכוננים

להעביר אליו את המשרדים שמפוזרים היום ב-16 מקומות. אפשר להקים שני סוגים של

א) בית שידור שמרכז משרדים, אדמיניסטרציה; ב) בית שידור שהופך את

ירושלים למרכז תקשורתי. כוונתי היא לבית שידור שרשתות זרות יוכלו לקבל בו

אולפנים, שירותים להשכרת ציוד; מגיע צוות שרוצה לשכור ציוד, הוא יעשה את זה

בבית השידור בירושלים. כמו כן, בית השידור ישמש כבית אירוח - אם רשת CNN רוצה

שירותים, היא תקבל אותם כאן; אם היא רוצח משרד, הוא יחיה קרוב, לא בתל-אביב.

זה התפקיד של רשות השידור הממלכתית?

זה יהיה על חשבון האגרה?

לא, יש תקציב פיתוח.

אתה רוצה שהממשלה תיכנס לעסקים פרטיים?

אפשר להקים בית שידור ולקבל הכנסות ממתן שירותים.

אתה רוצה שהממשלה תתעסק בעסקים פרטיים?

חה"כ איתן, אתה יודע איזו חשיבות יש לכך שבית שידור הוא מרכז למתן

שירותים? זה קיים בכמה מקומות בעולם.

לשם כך יש עסק פרטי - אולפני ג"ג ברמת אילן. למה הממשלה צריכה לעשות את

העסקים האלה? אנחנו רוצים להפריט, רוצים להשתחרר.



א' ויינשטיין;

הממשלה לא תעשה את העסקים האלה, אבל אפשר לבנות בית שידור שבו אתה מתכנן

מתן שירותים מהסוג הזה. אתה גם מקים לפעמים, בכסף ממלכתי, ערכים פוליטיים

בירושלים. ירושלים זקוקה לחיזוק. ודאי גם שמעת שיש מערכת שמקימה משהו וגובה את

התמורה. אפשר להקים בית שידור שייתן שירותים ולקבל את התמורה בגינם על-ידי זה

שאתה מוכר את מה שבנית ולוקה את הערך שלו, או שאתה משכיר ומקבל הכנסות.

כך בדיוק עשו בהברה הכלכלית לירושלים ואהר כך מכרו אותה לפישמן. האם כל

ההרפתקה הזאת היתה שווה?

אי ויינשטיין;

הממשלה בונה כאן קריה ממלכתית למשרדים. הממשלה יכולה לבנות, להשקיע ולקבל

את החזר ההון פלוס ריבית פלוס רווה, אם עושים את זה נכון. במצבה של ירושלים,

רשות שידור ממלכתית שתקים כאן כמה משרדים, תהטא. יושבים כאן נציגי האוצר,

יושבת כאן הכנסת והיא יכולה להביע את דעתה. לא כל דבר צריך לעשות בשלומיאליות.

אתה יכול לבנות נכס ולהחזיר לך את כל ההוצאה. לכן יש מקומות בעולם שבבית שידור

יש גם הדרי אירוח שנותנים הכנסה, יש בו שירותים להשכרת ציוד, יש בו אולפנים

שמשכירים אותם לגורמים שונים, וזה צריך להיעשות גם בירושלים. כמו כן, בבית

שידור כזה צריך להקים אולם שאפשר לעשות בו מסיבות עיתונאים ולא לרוץ למקומות

אחרים. אנהנו יודעים שלפעמים עלות הקמת מרכז תקשורת לבואם של אורחים עולה כסף

רב; אפשר לתכנן את זה ולההזיר את כל ההוצאה. זאת הצעתי, ואני רוצה לשמוע מכם

אם יש לכם מחשבות כאלה.

מי איתן;

נתת להם רעיון.

תדע לך, הה"כ איתן, שהרעיון לריכוז משרדי רשות השידור הועלה ברשות לפיתוח

ירושלים, שבמשך זמן קצר הייתי היושב-ראש שלה וזה עלה בזמני (התפטרתי בגלל

חוקים שאתה הוקקת על ניגודי אינטרסים). הרעיון הזה זכה לתמיכה רחבה גם מצד

בעלי השקפות ליברליות כמוך, מתוך ההנהה שאפשר לקבל הכנסות. בדקנו את העניין,

זה קיים בעולם, ואני מעלה את זה היום כי אני רוצה לשמוע מה קרה מאז.

נקודה נוספת - הייתי רוצה לקבל מידע איך משפיע ריבוי כלי התקשורת, המהפכה

בתקשורת, על התעסוקה בענף כולו? כמה מועסקים זה הוסיף למערכת הזאת - מפיקים,

בימאים וכוי.

אני בדרך כלל חבר טוב של הה"כ ויינשטיין, אני לא רוצה לבקר את הרעיון

שלו, אבל אני חושב שזה לא התפקיד של גוף ממלכתי, כשיש ויכוח אם בכלל יש צורך

לגבות את האגרה. יש לכך דוגמא בבאר שבע: יש שם מבנה של רשות השידור שהושקע בו

הון עתק - אגב, מבנה יפהפה - והוא לא מנוצל.

בנייתו עוד לא הסתיימה.

אבל כבר חיפשתם שוכרים.

למה גוף ממלכתי בונה מרכז קונגרסים?

זה לא בסדר.

למה גוף ממלכתי תומך במוזיאון? כדי לתת ערכים, כדי לבנות ערכים.

ר' אלול;

אני ישבתי פעם ברשות השידור וישבתי גם בערוץ 2 (הייתי שם יו"ר ועדת

הכספים). כל הזמן באו אלינו בטענות - אני אומר זאת דווקא לך, מוטי קירשנבאום,

כי מעבר לעניין הניהולי עסקת גם בעניין היצירתי - שאין הפקה מקורית. טענו שאם

ייפתרו ערוץ נוסף, אם יהיו כבלים, זה ייתן תעסוקה ל-5,000 עובדים נוספים. אף

פעם לא קיבלתי מספרים מה קרה בשוק הזה. אגב, ממשיכות להישמע אותן טענות -

היוצרים הקיימים טוענים שאין להם מספיק תעסוקה. הבוקר ישבנו בוועדת כנסת לדון

בטענות של המפיקים על חוסר התייחסות אליהם, כאשר אני יודע שבחוק הרשות השנייה

חייבים בשליש הפקה מקורית. אולי מישהו יכול להגיד לנו, בכל הבלגן הזה, איפה

העניין עומד - מי עושה מה? כמה עובדים יש בשוק הזה? כמה התווספו למערכת הזו?

ואולי פעם אחת תהיה תשובה לאותה טענה בלתי פוסקת. אני אומר לך שבשבוע הבא שוב

יעלו את זה בכנסת.

אני חרד כמוך בעניין של הרייטינג. אני מסכים לאגרה, ואני חושב שטוב שתהיה

אגרה, על מנת שהחשש לרייטינג לא יעמוד מול עינינו; כדי שיהיה מישהו עם אחריות

'רבותי, חשוב להעלות נושא כזה או אחר או להראות מה קרה באושוויץ, בלי

לחשוב על הרייטינג'. לכן אני לא מוטרד מהרייטינג. אולי יש תוכניות יוקרתיות של

יום שישי בערב, שיש בעיה שאתם משקיעים בהן כסף ולא רואים אותן. יחד עם זאת,

צריך למצוא דרך -

אני רוצה להעיר הערה קטנה לגבי ההצמדה של רייטינג ואושוויץ - שלא תהיה אי

הבנה בעסק הזה.

העניין כאב לי כמוך.

אין שום קשר בין זה לבין רייטינג. אנחנו משדרים את נושא השואה - ולא רק

נושא השואה, גם נושאים אחרים - בכמויות גדולות בלי שום שיקולי רייטינג. פה

היתה גם הסתבכות של "יד ושם" שפנו אלינו וביקשו שלא נשדר, היתה הסתבכות סביב

כל הנושא של טקס שהיה שנוי במחלוקת עד הרגע האחרון. זה כל הסיפור. אבל להגיד

כאילו הטלוויזיה לא שידרה את זה בגלל שיקולי רייטינג? איזה רייטינג יש ביום

שישי בבוקר?

אני צריך ללכת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. חה"כ פורז ימלא את מקומי.

מיכה ינון זוכר את דעותי במליאת רשות השידור - לחמתי לתת לכל אדם שמייצר

משהו את חופש הפעולה שלו. בשבילי אדם שבא עם סרט, או כתב טלוויזיה, הוא אמן



ואני לא רוצה להתערב ביצירתו. אני רוצה לשמור על חופש הפעולה שלכם, שתוכלו

לשדר מה שאתם חושבים שיש צורך לשדר, כי זה ערוץ ממלכתי. שתוכלו ללכת לצלם

דווקא באושוויץ, למרות שזה בניגוד לדעתו של מר שלו. כמו שבעניין הזה יש חופש

פעולה, כך צריך להיות גם בדברים אחרים. על נושא כזה יותר קל לי לדבר; יותר קשה

לדבר בזכות חופש הפעולה כאשר מדובר בנושאים פוליטיים, אך גם בנושאים אלה אני

רוצה להגן, באותו להט, על חופש הפעולה. זו המגמה.

נושא נוסף שצריך למצוא לו פיתרון, ואני לא יודע אם חשבתם עליו - אני, כמו

כל הבר-כנסת שיושב כאן, מקבל עשרות בקשות של כל מיני גופים לתת הנחות כאלה או

קשישים מעל גיל 80, אנשים שמקבלים הטבה סוציאלית ועוד. אני מציע לקיים

דיון על כל הפטורים - איך אתם מחליטים עליהם, מי מציע לכם?

אתם מחליטים על הפטורים.

הכוונה היא לכל מיני גופים. אני מבין שבישיבה מחר בבוקר אנחנו ממשיכים

בדיון הזה, אולי כדאי שנקיים שיחה על כל העניין הזה - נגיש הצעות, אני מתאר

לעצמי שגם לכם יש הצעות.

נושא העובדים - אני לא מאמין שתצליחו לעמוד בפיטורים העובדים שרשמתם

בהצעת התקציב. כל שנה זה נגמר בכך שבשנה הבאה אתם הולכים לפטר עובדים כי יש

מצבת עובדים גדולה מאוד ברשות השידור. אגב, אני אף פעם לא מבין מדוע יש אצלכם

כל כך הרבה שעות נוספות. יש מצבת עובדים כל כך גדולה ויש מעל 100 אלף שעות

נוספות, אם אינני טועה. זה מדהים. אם זה חלק מהסכמי השכר ואלו שעות "על הנייר"

כדי לתת תוספת שכר, בוא ניתן תוספת שכר בלי לכתוב שעות נוספות. כמו שמצאת

פיתרון לשכר "כוכבים", אפשר למצוא פיתרון גם לעניין הזה. אני חושב שהרמאות

המשותפת הזו צריכה להיפסק. אם אדם לא עובד שעות נוספת, תגדיל את המשכורת שלו

בצורה אחרת ולא בשעות פיקטיביות, כי 100 אלף שעות בגוף כמו שלכם זה הרבה מאוד.

בזמנו המדינה לקחה כסף מרשות השידור - זה היה סכום חד-פעמי שמיכה ינון

ואני התנגדנו לו בתוקף. זאת היתה טעות. נשמעה פה היום טענה: מדוע המדינה צריכה

להשתתף במימון תוכנית ההבראה או הפיטורים של העובדים? אני אומר: המדינה לא

תשתתף, שתחזיר מה שלקחה אז. לי יש בעיה כאשר מדברים על התערבות של המדינה - גם

לוקחים אגרה וגם מבקשים מהמדינה כסף לתשלום פיצויים. אני מציע דבר פשוט -

שהמדינה תהזיר כל מה שלקחה ואז תישמר העצמאות של רשות השידור ונוכל להמשיך

באותה מתכונת. זה כסף של רשות השידור, הוא נגבה מאזרחים לטובת רשות השידור

והוא צריך לחזור לרשות השידור.

עם הצמדה וריבית.

הוא נגבה שלא כחוק.

הוא נגבה על פי החוק.

זה נקבע פה בחוק ההסדרים.



מי איתן;

באו הנה, ישבו כאן אידיוטים והסכימו להרים יד עבור תשלומי אגרה שנשארו

מהם עודפים גדולים, אישרו לגבות אגרות מעל ומעבר למה שהיה צריך.

חה"כ איתן, אם תראה באיזה ציוד משתמשים לפעמים השדרים, תהיה המום!

אבל הם לא אישרו ציוד לשדרים. אם הם היו מאשרים ציוד לשדרים, זה משהו

אחר.

בזמנו התעוררנו קצת מאוחר בנושא של ערוץ 2. כל אחד הדליק לכם נורות

ישימו לב, הולך להיות ערוץ 2, תתכוננו. זה הולך להכות בכם חזק'.

והתוצאה היא, באמת, שזה מכה ברשות השידור. אגב, אני שמח שההיערכות לגבי הרדיו,

לקראת פתיחת הרדיו האזורי, היא שונה. אני שם לב שנפתחו ערוצים חדשים ונעשו כל

מיני סידורים, שלדעתי אולי מכינים את הרדיו בצורה טובה מול התחרות של הרדיו

האזורי.

שידורי חוץ-לארץ - מוטי קירשנבאום, קודם ציינת שזה עולה כסף. אני קיבלתי

העתקים של מכתבים שאתה קיבלת מחוץ-לארץ, האומרים שיש גורמים שמוכנים לממן את

השידורים הללו.

הם לא מוכנים לממן את שידורי הרדיו, אלא את שידורי הטלוויזיה באמריקה.

קיבלת מכתבים מאנגליה שהם מוכנים לממן את שידורי הרדיו בגלים קצרים. יש

עם זה בעיה, כי קיצרתם את זה באופן משמעותי ואתה ואני מקבלים לא מעט מכתבים

בעניין הזה. יש אנשים שהקשר היחידי שלהם למדינת ישראל ולמה שקורה כאן הוא

באמצעות אותם שידורים בגלים קצרים. מאחר וזה כלי ממלכתי, אני חושב שחלק

מהתפקידים של כלי ממלכתי הוא גם לטפל ביהודים בגולה.

זה נאמר גם בחוק.

אבל אתם קיצצתם בעניין הזה באופן משמעותי.

החוק לא מדבר על הכמות. החוק אומר שאנחנו צריכים לשדר לחוץ-לארץ.

אבל קיצצתם בזה באופן משמעותי. אני מקווה שנקבל הסבר מניח את הדעת למה זה

קוצץ והאם אין דרך אחרת.

אני מבקש תשובה גם לגבי הבניין בבאר שבע.

רשות הדיבור לחה"כ מאיר שטרית. אני מבין שיש לך גם הצעת חוק שאתה צריך

לדבר עליה.

אני רוצה להתייחס קודם כל לתקציב רשות השידור. אין לי שום ספק - ואני

חושב שגם ברשות השידור איש לא מערער על כך - שהאגרה היא מעוותת במידה מסויימת.

היא מעוותת בגלל העובדה שהיא נגבית פר גולגולת, היא איננה פרוגרסיבית, היא

אפילו רגרסיבית מכיוון שאדם שמרוויח מעט מאוד משלם אותה אגרה בדיוק כמו אדם

עשיר. גם אנשי רשות השידור לא חולקים על כך שהיום המנגנון של האגרה הוא כזה

שאיננו יוצר די צדק בגבייתו. אבל הבעיה שעומדת מנגד ומטרידה אותי מאוד, זו

הבעיה של עצמאות רשות השידור. לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן שהממשלה תהיה זו

שתקבע את תקציב רשות השידור כחלק מתקציבה. אם הממשלה תקבע את תקציב רשות

השידור, המשמעות הפוליטית תהיה "ברצותו יתיר וברצותו יאסוריי - כאשר רשות

השידור תהיה נוחה לממשלה, היא תזרים לה תקציב, והיו דברים מעולם. וכאשר היא

תהיה לא נוחה, הממשלה תחנוק אותה, וגם היו דברים מעולם.

אי זנדברג;

אין הצעה שהממשלה תתקצב את רשות השידור.

זו המשמעות של ביטול האגרה, כי מה האלטרנטיבה? אתה מציע לבטל את האגרה

ולהשאיר את הרשות ללא תקציב.

כנראה לא הקשבת לדברים שלי, ההצעה שלי היא אחרת לגמרי. ההצעה שלי אומרת

שייקבע סכום כמו שהדבר נעשה לגבי תקציב הכנסת או משרד מבקר המדינה; אלו כספים

שהממשלה לא מתערבת בהם בגלל אותו עיקרון שאתה מדבר עליו. מה עומד מאחורי זה?

הרעיון שהממשלה לא תחליט על התקציב.

מי יחליט על התקציב של רשות השידור?

מי מחליט היום על תקציבה?

במצב הקיים היום, כשהאגרה מהווה את הנתח המרכזי של הכנסת הרשות -

מי מחליט על זה? ועדת הכספים.

ועדת הכספים מחליטה רק על גובה האגרה.

בפועל ועדת הכספים היא רק חותמת גומי, היא אף פעם לא שינתה חצי אגורה

בתקציב רשות השידור.

חה"כ זנדברג, כבר ב-1981, בפעם הראשונה שנבחרתי לכנסת, העליתי את ההצעה

שאתה מציע - לבטל את אגרת רשות השידור. אז הייתי גם חבר הוועד המנהל של רשות

השידור ויו"ר ועדת הכספים של רשות השידור. העליתי את ההצעה הזו, אבל עם הצעה

אלטרנטיבית שלצערי לא התקבלה על-ידי הממשלה דאז ואני מניח שהיא לא תתקבל גם

היום. ההצעה היתה לממן את אגרת רשות השידור באמצעות אחוז מסויים מהביטוח

הלאומי שהוא מס שלממשלה אין שליטה עליו, שאפשר לגבות אותו כחלק מההכנסה של

העובד, שזה יהיה באמת פרוגרסיבי. אחוז מסויים מהביטוח הלאומי היה יוצר צדק

חברתי, הוא היה נגבה באופן אוטומטי מכלל העובדים במשק. נכון שזה לא היה מכסה

את מי שאיננו עובד ולא משלם ביטוח לאומי, אבל מבין העובדים - מי שמרוויח יותר,

ישלם יותר. לצערי בזמנו הממשלה לא קיבלה את הצעתי והיא נפלה. בעיניי זו נראית

דרך לממן את רשות השידור בלי התערבות של הממשלה בכלל. הרשות היתה מקבלת את

תקציבה ישירות מהביטוח הלאומי כאחוז מהגבייה, הדבר גם היה פותר אוטומטית את

בעיית הגבייה של האגרה, שהיום עולה לרשות השידור כ-51 מיליון שקל מהתקציב, אם

אני לא טועה.

51 מיליון אלו הוצאות מינהל, כספים, משק וגבייה. מתוך זה הוצאות הגבייה

הן 21.7 מיליון שקל.

זה כתוב בעמוד 68 להצעת התקציב. גם 21 מיליון הוא סכום מכובד.

זה היה חוסך לרשות השידור 21 מיליון שקל, היה פוטר את הרשות מהצורך

להתעסק עם האגרה ולדעתי גם היו גובים, כמובן, הרבה יותר כסף מאשר גובים היום.

אבל ההצעה הזו נפלה. לכן, חה"כ זנדברג, כאשר אתה מציע לבטל את האגרה ומשאיר את

זה באוויר, שהממשלה תחליט, אני לא תומך בעניין. אני חושב שבנתונים והקיימים, כל

עוד אין החלטה אלטרנטיבית שמבטיחה את עצמאותה של רשות השידור, אינני יכול

לתמוך בביטול האגרה לחלוטין.

עכשיו אני עובר להצעת החוק שלי. להבדיל מהצעת החוק של חה"כ זנדברג, אני

מציע רק דבר אחר - לבטל את האגרה לגמלאים, לתת פטור לכל גמלאי במשק. אני מוכן,

כמובן, שתהיה תקרה; אני לא רוצה לפטור את הגמלאים העשירים מתשלום האגרה. יש

לקבוע תקרה שתיתן תשובה לגמלאים; אני מוכרח לומר שבעקבות הצעת החוק שכבר עברה

בקריאה טרומית בכנסת, קיבלתי פניות מהמון אזרחים שסובלים מהעניין הזה, אנשים

שלצערי באמת אין להם יכולת לשלם את האגרה. אני חושב שטלוויזיה היא מכשיר חשוב

ביותר עבורם והם בוודאי לא יכולים לוותר עליה. לכן לדעתי צריך לבוא לקראת

הגמלאים ולפטור אותם מהאגרה. זה לא הפסד הכנסה כל כך גדול, מכמילא יש היום

אנשים מסויימים שפטורים מאגרה, לצערי היום הנכים לא כלולים בהם וגם חלק מהם

נמצאים במצוקות די קשות. הייתי מוכן שתיקבע תקרה של הכנסה כתנאי לפטור, ולדעתי

צריך לפטור מאגרה את הגמלאים שאינם מגיעים לתקרה זו. אין לעשות פטור כללי בלי

אלטרנטיבה הגיונית שתשמור על עצמאותה של רשות השידור. חה"כ זנדברג, הייתי שמח

אם בהצעת החוק שלך היתה אלטרנטיבה כזאת ואז הייתי תומך בה.

ההצעה שלי מאוד פשוטה. אני חוזר שוב על שאלתי: מי קובע היום את אגרת

השידור?

חה"כ שטרית, אני מבין שאתה לא תומך בהצעתו של חה"כ זנדברג.

כמו שהיא עומדת היום, לא.

עכשיו אני רוצה לחזור לתקציב רשות השידור ולהתייחס לכמה פרטים בתוך

התקציב. אחד הדברים שמאוד מפריעים לי בתקציב רשות השידור, זה החלק המוקצה

למינהל, ארגון ומשק. בתקציב הרדיו, החלק המוקצה לסעיף מינהל, ארגון ומשק הוא

46.2 מיליון שקל. בתקציב הטלוויזיה, החלק המוקצה לאותו סעיף הוא 53 מיליון

שקל. ביחד זה 99.5 מיליון שקל, כלומר מינהל, ארגון ומשק מהווה קצת יותר מ-20%

מתקציב רשות השידור, כאשר זה לא כולל את הוצאות ההנהלה שבעצם גם הן שייכות

למינהל, ארגון ומשק; זה לא כולל הוצאות אחרות שנכנסות בסעיפים אחרים בתקציב,

אני מדבר רק על הסעיפים הרלוונטיים בתחום הזה. אם אני מוסיף לזה את החלק של

מינהל, כספים ומשק ללא גבייה מתוך ה-51.8 מיליון שקל - 30.1 מיליון שקל - אני

מגיע להוצאה של 130 מיליון שקל על ארגון, מינהל ומשק, מתוך תקציב כולל של

כ-530 מיליון שקל. אין לי שום ספק שזו הוצאה מוגזמת ביותר בהשוואה לתקציב. האם

צריך להוציא כל כך הרבה על מינהל, ארגון ומשק - 130 מיליון שקל - בלי הוצאות

הנהלה, בלי שעות נוספות ובלי כל מיני הוצאות אחרות? אני חושב שזו הגזמה פראית.

אני לא מכיר שום ארגון שהיחסים בין הוצאותיו לארגון מינהל ומשק לבין התקציב הם

כאלה. אני גם לא חושב שזה מוצדק. לדעתי אם רשות השידור רוצה שיהיה לה כושר

תחרות הרבה יותר גדול וכסף חופשי בכמות יותר גדולה, עליה לצמצם הרבה מאוד

פונקציות בתחום של ארגון, מינהל ומשק, לפטר הרבה מאוד עובדים ולהשתמש בקניית

שירותים בחוץ, כמו שעושים היום בערוץ השני בהצלחה לא מועטה.

זה נכון לגבי הרבה מאוד מיגזרים בשירות הציבורי, אבל האם מישהו יכול

לעשות את זה?

לדעתי אפשר לעשות את זה.

לא צריך להרים ידי ים.

אבל חלק מהסכום של ארגון, מינהל ומשק הולך לשירותים קנויים בחוץ כמו

ביטחון ונקיון. הכל כלול בסכום הזה. חלק גדול מההפרטה הזאת כבר נמצא בתוך

התקציב.

אדוני יו"ר רשות השידור, אני הרי מכיר את תקציב רשות השידור. כמי שהיה

יו"ר ועדת הכספים, ניסיתי בזמנו להעביר החלטה שנעשה תמחיר ברשות השידור על מנת

שנדע כמה עולה מה, כדי שנדע כמה באמת עולה מה שהטלוויזיה מפיקה. אני חושב

שצריך לבדוק את התקציב. אני לא חושב שצריך להוציא 130 מיליון שקל על מינהל,

ארגון ומשק. אפילו אם תקצץ מזה רק חצי, זה הישג אדיר כי כך תשחרר 70 מיליון

שקל לפעולות, להפקה או לכל דבר אחר.

אדוני המנכ"ל, הערתי קודם לגבי היקף עלות החדשות בטלוויזיה. אמרתי

שלהערכתי, בלי להגזים, לפחות 50% מהתקציב של הטלוויזיה משועבד לחדשות, אני

חושב שאפילו יותר. אתה אמרת שזה עולה כמו בערוץ השני -

לא אמרתי את זה. אמרתי שאנחנו מפיקים שידור של חדשות ואקטואליה פי עשרה

מהערוץ השני.

מי שטרית;

אמת, אני מדבר על עלות פר שעה. לכן לקחתי מתוך התקציב של הטלוויזיה את

המספרים הבאים - לפי מה שכתוב פה, לחדשות בעברית מוקצבים 35.6 מיליון שקל;

לחדשות בערבית וחדשות כללי (כולל גם אנגלית) מוקצבים 12.8 מיליון, סך הכל כ-48

מיליון. לזה אני מוסיף חלק ניכר מההוצאות בתחומים הבאים - שירותי הפקה: 41.8

23.8 מיליון; מינהל, ארגון ומשק: 53 מיליון; הפצה

4.9 מיליון. מתוך הסכומים האלה אני חושב שאחוזים גדולים מאוד הולכים

לחדשות; אם ניקה רק 50% מתוך הסכומים האלה (ואני חושב שזה לא מוגזם) ונוסיף

אותם לסכום הקודם - 48 מיליון - אנחנו מגיעים לסדר גודל של מעל 100 מיליון

שקל. בזמנו, כאשר הייתי יו"ר ועדת הכספים של רשות השידור, בדקתי את זה לעומק

ואני חושב שהיה טוב לו אתה, אדוני המנכ"ל, היית משנה את מבנה תקציב רשות

השידור ועושה תמחיר מדוייק לכל מה שעושים ברשות. אני לא מציע שעבאדי או מי

שמחליף אותו היום יכתיב למנהל המדיה מה לעשות; להיפך, אני הייתי נותן עצמאות

מוחלטת למנהל המדיה, שיעשה בתקציבו מה שהוא רוצה, אבל הייתי מתמחר כל מה שהוא

'אתה רוצה להשתמש חמש שעות באולפן? תדע לך ששעת אולפן עולה X

שקלים, אני מחייב את תקציבך לפי ה-X הזה ואבחן אותך לפי היעילות שלך בהפקה,

כמה הפקת פר כסף. מה הפקת, האם הפקת טוב וכמה הפקת?'. היום מה איכפת למנהל

מדיה בטלוויזיה להשתמש באולפן הטלוויזיה, שלכאורה הוא לא משלם עליו כסף, כל

היום וכל הלילה? הוא יכול להשתמש בכל שירותי הטלוויזיה כמעט ללא עלות כספית,

כי איש לא מתמחר את זה; אינני חושב שיש לך בדיקה של עלות מול תועלת בתוך

הרשות.

חשוב לי שרשות השידור תמשיך להתקיים ואני חושב שברשות השידור יש אנשים

מאוד מוכשרים, עובדה שכל האנשים שעושים את העבודה בערוץ השני באים מהערוץ

הראשון, ואני חושב שגם אלה שנשארו בערוץ הראשון הם לא פחות טובים מאשר אלה

שנמצאים בערוץ השני, אך לצערי ידיהם כבולות בגין המצב שאתם כלואים בו מתוך

סטגנציה. בעצם אין לכם חופש תימרון בכלל, כי אם אני מנתח את תקציבך כפי שהוא

כעת, אני רואה ש-97% מהתקציב משועבדים מראש ואין לך יכולת להזיז שקל מפה לפה.

אני מציע לך ליצור חופש פעולה יותר גדול במסגרת התקציב שלך. אני מסכים שזה לא

קל, צריך לפטר הרבה מאוד אנשים ולצמצם את המינהל, הארגון ומשק, אבל אז יהיה

בידך כושר תחרות בלתי רגיל לעשות מה שאנחנו מצפים שהערוץ הראשון יעשה - הפקות

מקוריות, הפקות של איכות, אפילו אם הם לא יהיו במיקום גבוה בתחרות הרייטינג,

אבל שיהיו הפקות איכות ודברים ייחודיים.

הערה לגבי רק"ע - אני מתנגד להמשך פעולתה של רק"ע. אתם רוצים לקצץ

בתקציב? אני מציע שתקצצו אותה, אני חושב שזו מערכת דיסאינטגרטיבית. אני חושב

שהעולים צריכים ללמוד עברית, בזה צריך להשקיע כסף, ולא להמשיך ללמד אותם

רוסית. לא ייתכן שעולים נמצאים בארץ שלוש-ארבע שנים וחיים כמו ברוסיה. אם לא

לא תהיה להם ברירה, הם ידברו רק עברית. אגב, לדעתי שווה לטלוויזיה לערוך בדיקה

מה קרה לעולים מרוסיה שהגיעו בעשרות אלפיהם לארה"ב, תבדוק אם שם מישהו מדבר

איתם רוסית. האם הם לא מסתדרים? כולם למדו אנגלית פרפקט. הם למדו את השפה, כי

איש לא עושה להם רשת מיוחדת בשפה הרוסית. אני חושב שכך צריך לנהוג גם בארץ, יש

להפסיק עם הדיסאינטגרציה הזו - שידורים באמהרית, שידורים ברוסית.

חה"כ שטרית, אל תהיה כל כך נמרץ בעניין הזה. עולים נמצאים במצב של בדידות

די קשה. יכול להיות שבתקופה הראשונה הם נאחזים ברשת הזו כאחד האמצעים שלהם

להיות בקשר עם מה שקורה בארץ.

לא מזמן היתה תוכנית "מבט שני" על קליטת העולים. דווקא התיזה שם היתה

שהצירוף בין המשך התרבות הרוסית לבין השילוב בחיים בארץ היא הדרך הנכונה.

אני לא מסכים אתך. אני מוכן להראות לך מחקרים סוציולוגיים על קליטת עולים

בארץ - לא רק עכשיו, גם בשנים קודמות - שמראים בדיוק את ההיפך הגמור.

אז קראו לזה ניתוץ המסגרות.

ניתוץ המסגרות זה לא אומר שאתה שומר את העולים בבידוד. אתה משלב אותם

בחברה, גורם לאינטגרציה. לדעתי השפה היא מכשיר מרכזי. אם יש סיבה שקבוצת עדות

המזרח, בזמנו, התאקלמה בצורה כל כך קשה זה עקב העובדה שאיש, לצערי, לא טרח

ללמד אותם את השפה העברית. הוריי ז"ל לא ידעו לקרוא ולכתוב עברית עד סוף

ימיהם, הם ידעו לדבר קצת אך לא קרוא וכתוב. התוצאה היא שמעולם לא יכלו ליצור

קשר עם המימסד או לטפל בבעיה שלי; במקרה הטוב אבי היה מבקש ממני שאני, כילד,

אכתוב מכתב ואני מניח שאצל מאות אלפי אנשים בארץ היה מצב דומה. השפה ולימודה

היא מכשיר מרכזי להתערות, בלעדיה אתה לא יודע בכלל מה קורה סביבך. לכן אני

חושב שאם רק"ע תנוצל להנחלת השפה העברית, זו התרומה הגדולה ביותר לקליטה

וליצירת אינטגרציה חברתית.

נושא נוסף, תקציב הפיתוח של רשות השידור. תקציב הפיתוח המוצע כאן הוא 11

מיליון שקל, שהוא תקציב עלוב מאוד. מתוך זה רדיו-מינהל: 1.1 מיליון; טלוויזיה-

1.3 מיליון; הנהלה-מינהל: 0.3 מיליון. ביחד 2.7 מיליון מתוך 11 מיליון,

כלומר 30% מינהל. אני לא מבין מה העניין של המינהל והפיתוח.

זה בינוי.

אם הזכרת בינוי, אני אזכיר את הנושא של בית השידור הישראלי. צריך פעם אחת

לחתוך את העניין הזה - אם האוצר באמת רוצה לעזור, צריך לבנות בירושלים בית

שידור ולצאת מכל הבניינים הרבים שנמצאים בהם.

אנחנו עוד נבוא לכאן עם הנושא הזה.

אדרבא, תבואו. אתה יודע שאני תומך בזה בכל לבי. אני לא חושב כמו ידידי,

חה"כ ויינשטיין, שאתם צריכים לבנות חדרי לינה ואירוח ולתת שירותי שידור

לאחרים. צריך לבנות רק בית שידור ישראלי.

הערה אחרונה לגבי הרדיו. אני רואה שהרדיו מפתח רשתות חדשות מקומיות, כמו

הגל הבטוח בחיפה, עכשיו פתחו גל פתוח באזור בתל-אביב. האם אתם רוצים להתחרות

ברשתות המקומיות שהולכות עכשיו למכרזים ליזמים? עם כל הכבוד לשירות הזה - והוא

אולי שירות טוב - אני חושב שזה לא תפקידו של הרדיו הממלכתי. הרדיו הממלכתי

צריך להיות רשת ארצית שתיתן תשובה ארצית, וזה יתרונו היחסי על פני כל תחנה



מקומית. אני חושב שזה לא הוגן מצדכם - מול יזמות פרטית שהתחילה עכשיו לרדיו

אזורי בכל הארץ - להפעיל תחנות רדיו מקומיות באילת, בחיפה, בתל אביב ומחר תעשו

את זה בראשון, באשדוד ובכל מקום. לדעתי זו תחרות לא הוגנת, אתם צריכים לרדת

מהעניין הזה ולהשתמש רק בערוצים הארציים.

א"ח שאקי;

אדוני היו"ר, חברים, אני חושב שמילת המפתח של כל הדיון היום היא עצמאות.

מוטי קירשנבאום שירטט בפנינו את השאלה איך מבטיחים את עצמאותה של רשות השידור.

מהדיון היום נראה שיש חצי הצעות פורחות באוויר, אבל קונקרטית אין מנוס מן

האגרה כפי שהיא היום. כמובן שיכול להיות ייעול בנושא ושמענו פה הצעות האומרות

שאם תהיה גבייה דרך בזק, דרך חברת החשמל או בכל דרך אחרת, אפשר יהיה להוזיל את

הגבייה, לייעל ובכך לחסוך ולהביא להוזלה מסויימת של האגרה וזה באמת דבר גדול.

אבל בינתיים לא שמעתי שום הצעה רצינית איך נפטרים מן האגרה.

מילה אחת על התקציב שהיה יכול להיות תחליף לאגרה, תקציב מדינה. אומרים

שאם הממשלה תממן את רשות השידור דרך התקציב הכולל, הדבר יגרום לאובדן עצמאותה

של הרשות. רבותיי, אזכיר שני מוסדות שמתוקצבים על-ידי המדינה ושעצמאותם היא

מעל ומעבר לכל מחלוקת - מערכת בתי המשפט וההשכלה הגבוהה. לכאורה מנהל בתי

המשפט הוא זה שמשלם את המשכורות ודרכו עוברים כל הדברים הטכניים. האם יש מנהל

בתי משפט שהעז לחלום לשנייה אחת שהוא יוכל להכתיב לשופט כלשהו מילה כלשהי בפסק

כלשהו? אותו הדבר לגבי מוסדות להשכלה גבוהה - כאיש אוניברסיטה אני אומר שאפילו

מי שעסק כאסיסטנט באוניברסיטה יודע שאיש בארץ איננו מסוגל לומר למרצה או

לאסיסטנט מה ללמד, איך ללמד וכמה ללמד. זאת אומרת שעצם העובדה שפעילות מסויימת

מתוקצבת ישירות על-ידי המדינה, איננה מונעת את עצמאותו או אי-תלותו של אותו

גוף. בכל אופן, לשנה הקרובה אינני רואה פיתרון אחר וכולם ודאי מסכימים שהאגרה

צריכה להימשך בשלב זה. אלא שאפשר, כקונספציה, לראות איך בעוד שנתיים-שלוש

משנים זאת. יש פה כמה הצעות שצריכים לבדוק אותן, ואני בטוח שהרשות עצמה צריכה

לבדוק איך להוזיל ואיך לייעל.

לגופו של עניין - ואני פונה ליו"ר, למנכ"ל ואנשי הרשות היושבים כאן - אין

ספק שהערוץ הראשון עולה לאין ערוך, מבחינה איכותית, על הערוץ השני והכבלים,

מבלי לפגוע, חלילה, אפילו בכישרון אחד המצוי בהם והם רוויים כישרונות. זאת מן

הסיבה שהערוץ הראשון רואה את עצמו כרשות ממלכתית ציבורית. פה ניסו להבחין בין

ממלכתית לציבורית ולומר שהרשות הזאת צריכה להיות ציבורית ולא ממלכתית. בואו

אראה לכם למה חשוב להדגיש את המילה ממלכתית. ברגע שאמרת ציבורית ורק ציבורית,

זאת אומרת שאינטרס יהודיים-ציוניים מובהקים, אותם דברים שחוק רשות השידור עיגן

בתוך החוק, ילכו וי יחלשו. אחרי ככלות הכל, העניין של חמישים שנה לאושוויץ -

אני יודע את המגבלות והקשיים שהיו השנה - הוא חשוב ורשות השידור עושה הרבה

להנחלת השואה בסרטים, בתוכניות, בסימפוזיונים, בדיונים וכוי. אוי לו למי

שיתחיל לשכוח כמה חשובה ידיעת השואה להבנת מדינת ישראל ולהבנת עתידו של העם

היהודי וסיכוייו להישרד. לכן החשיבות הגדולה להבטיח המשכיותה של עצמאות זו.

פה אני רוצה לומר כמה מילות שבח. אני חושב שהדבר העיקרי שצריך לאפיין את

הרשות הממלכתית הוא יהדות וציונות, שתי מילים שבשנים האחרונות, לצערי, נכנסו

למרכאות אצל רבים שזהותם היהודית מתחילה להעיק עליהם; לדעתם האוניברסליות,

הכלל-אנושיות כביכול, צריכות לאט-לאט לתפוס את מקומן של היהדות והציונות, ולא

היא. העיסוק ביהדות ובציונות הוא זה שעושה את הרשות הממלכתית לרשות של מדינת

ישראל, שהיא מדינה יהודית. לצערי הרב באחת הוועדות החשובות של הכנסת הזאת,

התבטא חבר-כנסת חשוב מאוד - היום שר בישראל - שאילו הוא היה בשעת ניסוח מגילת

העצמאות, את המילים "אנו מקימים בזאת מדינה יהודית היא מדינת ישראל" היה מוחק

מחיקה טוטלית. זה נובע מתוך תפיסה שכביכול הקוסמופוליטיות, האוניברסליות,

הכלל-אנושיות וההתרחקות מן הזהות היהודית היא הדרך לפתוח את ישראל לעולם. אתם

מביאים תוכניות יהודיות-ציוניות ואני חושב שדווקא על כך גאוותכם, אדוני יו"ר



הרשות, אדוני המנכ"ל. אביא דוגמא אחת של תוכנית יפהפירו שלכם, שלצערי אולי חלק

מן היושבים בה לא צופה בה או לא מחשיב אותה. מדברים פה על "רייטינג", הכל

במינוח אמריקאי, כאשר הכוונה היא לשיעורי צפייה. בודקים ורואים שהנה, רחמנא

לצלן, בשעה זו וזו בתוכנית זו וזו צפו כך וכך אחוזים, מכאן שהתוכנית הזאת טובה

ביום שישי הרב מוטי אלון נותן את פרשת השבוע בצורה

מאוד מקורית, מאוד חדשנית, מאוד חריפה. לדעתי כל ראש בית אב בישראל - ללא הבדל

השקפתו האידיאולוגית והפוליטית אלא משום עצם יהדותו - חייב להקדיש רבע שעה

בשבוע כדי לעקוב אחרי פרשיות השבוע וקצת להתקשר אל זהותו היהודית בצורה הכי

ברורה. אילו היו בודקים שיעורי צפייה, אין לי ספק שיש צופים רבים בתוכנית הזו.

לפי סקרים שלנו צופים בזח בין 130 ל-150 אלף איש. אין הצגת תיאטרון

שהולכים אליה כמות כזאת של אנשים.

אומר לנו מוטי קירשנבאום ש-150-130 אלף איש צופים בתוכנית הזו. כדאי

שתדעו שכאשר הרב מוטי אלון נותן את השיעור השבועי שלו בבית-כנסת ישורון, אנשים

מגיעים מפרוזדור ירושלים, יש כאלה שמגיעים מרמלה ומלוד. כשהוא נותן את השיעור

באוניברסיטת בר-אילן, מגיעים אנשים מהרצליה ורעננה - מי שרק יכול להגיע, מגיע;

סוגרים חנויות, בתי מרקחת ובאים. זה אומר שהאיכות תנצח, אין לי ספק בכך.

מבחינה זאת לא צריך להקדיש אפילו דקה להרגשה שאנחנו מצויים בתחרות -

הבעיה היא שהתקשורת משווקת גם את עצמה, היא לא משווקת רק נושאים.

אבל אומרים לך שבתוכנית הזאת צופים 150 אלף איש, שום תוכנית אחרת לא

מסוגלת להתמודד במספרים כאלה. אני רוצה לתקן פה דבר קטן - יש תוכנית שנקראת

"פולקלור ועדות". אולי פעם אחת ולתמיד נתקן את עצמנו - המושג "עדות", לפי כל

מילון, מבן-יהודה ואילך עד אחרון האחרונים, הוא כלל עדות ישראל. יהודי שבא

מפולין הוא מהעדה האשכנזית, יהודי אחר הוא מהעדה הבוכארית, העדה הכורדית וכו'.

אבל בתוכנית הזאת מתכוונים לעדות המזרח. למה יהודי המזרח הם עדות ויהודי אשכנז

הם לא עדות? מישהו יכול להסביר לי למה? כבר עשרים שנה אני לא מקבל תשובה על

השאלה הזאת.

במסגרת "פולקלור ועדות" שידרנו גם תוכנית באידיש.

בפיהם של פוליטיקאים בארץ - מהעסקן המקומי ברשות מקומית קטנה, דרך הברי-

כנסת ועד שרים - כשהם אומרים עדות, הם מתכוונים לעדות המזרח. זאת טעות מנטלית,

טעות בלשון, טעות בהבנה, אבל היא קיימת וצריך לשרש אותה. אם אפשר למנוע זאת

בשמה של תוכנית פולקלור, זה הרבח יותר טוב, כי ברגע שאומרים "עדות" מתכוונים

בעיקר לעדות מזרח. למה להנציח את המצב שכאילו פלג שלם מן העם, שהוא למעלה

ממחצית, הוא בגדר מושג ביניים קטן? כאילו יש מישהו שהוא ישראל ויש מישהו

"עדות". לא. כולם ישראל, אין עדות, את העדות השארנו שם, את ישראל הבאנו לכאן.

לתשדירי שירות וחסות - ואני פונה ליו"ר הרשות ולמנכ"ל - הקצבתם 21 מיליון

שקל. האם אי אפשר להגדיל את זה במקצת?

אוי ואבוי, יש על בג"ץ גדול של "רשת" וזה הולך וקטן.

הערוץ השני נלחם בזה בכל הכוח.

אייח שאקי;

אני בהחלט בעד עידוד ליצירה המקורית שנעשית על-ידי המפיקים מחוץ לרשות

השידור ובתוך רשות השידור; ודאי שיש בזה ברכה, אלא שאני מצפה, כמובן, להגדלת

האחוז של היצירות שבהם היהדות מוצאת את ביטויה; תנ"ך, תורה שבעל-פה, היסטוריה

יהודית וכל מה שיכול לחזק את יהודיותה ויהדותה של המדינה מבורך. מי שמעיין

היטב בחוק רשות השידור רואה שכלולים בו הנושאים של מורשת ישראל, עם ישראל

ותרבות ישראל. היום יש פחד שמא מישהו יצוץ וישאל איך זה משקף את כל האזרחים.

אין מדינה שמשהו משקף את כל אזרחיה, גם התוכניות בארה"ב אינן משקפות את כל

אזרחיה שבאו מכל העולם כולו. מדינת ישראל זאת מדינה שנועדה מלכתחילה עבור

היהודים ורשות השידור קמה כדי לשקף את מורשת ישראל, את עדות ישראל, את תרבות

ישראל. אין להתבייש בכך אלא להיפך - להגדיל ולהעצים את זה.

עניין אחרון, תאונות הדרכים. כולנו יודעים, לצערנו, שבמשך שנים אנחנו

בעלייה בתאונות. דיברתי עם ראש המועצה למלחמה בתאונות הדרכים והוא אמר לי:

'רשות השידור לא מעמידה לרשותנו זמן חינם בטלוויזיה כדי להזהיר את הציבור מפני

אסונות ומפגעים בדרכים'. כיוון שזה נושא שעומד מעל לכל נושא אחר -

ה-21 מיליון שביקשת להגדיל אותם, אלו תשדירי השירות. אם ניתן להם זמן

חינם, הסכום הזה עוד יקטן.

זה נושא שלא הייתי רואה אותו כתשדיר שירות. אילולא היתה קיימת מועצה

למניעת תאונות דרכים, לדעתי רשות השידור היתה רואה כחובה לתת שירות לציבור איך

לא למות בדרכים. אם אפשר עדיין, תבדקו את האפשרות להקדיש זמן רב יותר לנושא

תאונות הדרכים. ברדיו יש עכשיו תוכנית לנהג שבוודאי עוזרת לו במקצת, אבל

בטלוויזיה מוקדש לכך פחות. מדובר פה על קדושת החיים שהוא ערך עליון ואיש לא

יתווכח על חשיבותו; לדעתי תוכניות ותשדירים בנושא יכולים לתרום רבות.

עוד דבר שאני חייב להזכיר - תוכנית יפהפיה שנקראת "הגיע זמן לשון". קשה

לתאר פנינה יפה מזו בתוך כל התוכניות של רשות השידור.

נמצא פה מר שלמה קור, אביו של עורך ומגיש התוכנית.

אני משוכנע שרבים שהם אוהבי לשון - ואינני חושב שצריך להתבייש בכך שאתה

אוהב את לשונך - נהנים מהתוכנית הזאת, אבל חסרונה אחד: שהיא קצרה ושהיא משודרת

לעתים רחוקות. היה טוב לו היה אפשר להגדיל אותה ולהרחיב אותה, כי הידע בלשון

העברית של הרבה בוגרי אוניברסיטאות הוא עלוב בהשוואה לידע הממוצע של בוגרי

אוקספורד, קיימברידג', סורבון ואוניברסיטאות נורמליות אחרות.

ההערה הראשונה שלי היא לפרופ' שאקי - הטלוויזיה ראויה לשבח על כך שהיא

מטפלת בנושא של תאונות הדרכים בצורה יותר טובה ממה שאתה מציע. תשדירי שירות

בנושא הזה לא שווים שום דבר, אבל אם במהלך החדשות עושים סיכומים שבועיים

ומסקרים ונותנים את זה בצד החדשותי, שיעורי הצפייה הם פי כמה וכמה יותר גבוהים

וזה מעביר את המסר הרבה יותר טוב מאשר מה שאתה מציע. אם תגזים, תחטיא את

המטרה.

עכשיו אומר מה אני רואה בחוברת של הצעת התקציב ומה הבעיה האמיתית על פי

התרשמותי; אמרתי זאת גם בשנים קודמות. רבותיי היקרים, הבעיה של רשות השידור

היא בחוסר פרופורציות מובהק בין רדיו לטלוויזיה. ראיתי שהיום היחס הוא קצת

יותר טוב - פעם זה היה 43%:57%(רדיו מול טלוויזיה) והיום היחס הוא 40%:60%,

אבל זה עדיין רחוק ממה שצריך להיות. אומרים שאתם גוף גדול וצריך לקצץ, ואז

מתחילים לחפש איפה אפשר לקצץ, אבל אתם תקועים בתוך כל הבעיות - לחצים, עובדים,

ועד - ולא מצליחים לקצץ. פה מוכרחים לעשות ניתוח יסודי - הרדיו מוכרח להצטמצם

בהוצאות. תראו מה קורה בכוח אדם - הרדיו הוא 56% לעומת 43%בטלוויזיה וזה

ברור, כי הפקת תשדיר רדיו מתבססת יותר על כוח אדם מאשר הפקת תוכניות טלוויזיה

שחלקן קנויות והן מבוססות על אמצעים טכנולוגיים. אבל זה רק מחזק את דבריי

שצריך להקטין את תקציב הרדיו ולהסיט אותו לכיוון הטלוויזיה. אם לא תעשו את זה,

תמשיכו לדשדש במקום וכל המאבקים כאן יימשכו. לדעתי האגרה כבר מוגזמת וכל שנה

שאתם באים הנה, יש מורת רוח של עוד חבר-כנסת ועוד חבר-כנסת מגובה האגרה.

חה"כ איתן, למה צריך להעביר תקציבים מהרדיו לטלוויזיה?

לדעתי היום ההוצאה היחסית שנדרשת על מנת שרשות השידור תגיע אל המוני בית

ישראל ותיתן את השירותים שלה, צריכה להיות מושקעת בעיקר בטלוויזיה. זה סוג

אמצעי תקשורת שהיום האנשים יותר צופים בו ויותר קשורים אליו. הרדיו משרת

אוכלוסיות אחרות בכמויות יותר קטנות, במצבים שקל לבצע אותם בהוצאה כספית יותר

קטנה. מה זה היום תחנת רדיו? כל שני ילדים פותחים תחנת רדיו, משדרים מוסיקה,

אומרים כמה מילים באמצע ונהגים שומעים את זה לא פחות מאשר את התוכניות

המפולפלות של אלה או אחרים. אני לא שייך לאלה האומרים שצריך להתעלם מקבוצות

ייחודיות; במיוחד הערוץ הממלכתי - גם הטלוויזיה וגם הרדיו - לא צריך ללכת על

בסיס של רייטינג אלא צריך לתת שירותים לקבוצות ייחודיות, אבל הכל בפרופורציה.

לא ייאמן ש-40% מהתקציב הולך לתחנות הרדיו. שילכו לבדוק מה נעשה שם. חה"כ עלי,

אתה תשתגע על מה מוציאים שם את הכסף, תוכניות שאף פעם בחיים שלך לא שמעת את

שמן עם מוניטין של מאות שנים כמו ימי המקרא, והן ממשיכות לרוץ הלאה. אני מדבר

בביטחון, בלי לדעת מה קורה שם, אלא רק מניתוח המספרים. אתה יודע על אלו סכומים

מדובר? רדיו בעברית ובערבית - 160 מיליון שקל בשנה! הוצאה של 160 מיליון שקל

על רדיו! לא יאומן! אנשי רשות השידור, תתקנו אותי אם אני טועה.

לגבי אגרת הרכב, אתם מוכרחים לעשות ניתוח. אבל לפני שאגע באגרת הרכב,

ברצוני לדבר על דבר אבסורדי שאני מציע לחשוב עליו בהגיון. אתם אומרים: ילאור

העובדה שיש ערוץ שני, אנחנו צריכים יותר משאבים על מנת להתחרות בו'. אני שואל

אם יש עכשיו ערוץ שני, אז צריך להוריד לכם את התקציבים כי

חצי מסתכלים בערוץ השני, למה אתם צריכים עוד תקציב? למה אין מדד שאומר: היום

יש פחות משתמשים בשירות הזה אז צריך לשלם פחות. התנהגות רציונאלית צריכה לומר

כך: השירות מתחלק, יש להיות יותר יעילים, לקצץ ולחשוב איך לעשות את זה.



היו"ר אי פורז;

אבל הפקת תוכנית עולה אותו הדבר, בין אם צופים בה שני אנשים ובין אם

צופים בה מיליארד.

זה לא מדוייק, כי אם בשעה מסויימת דודו טופז מרתק אחוזי צפייה גבוהים,

אתה יכול להניח לו בשעה הזאת ולהתחרות במקום אחר. אבל אתה הולך להפיק משהו

שינסה להתחרות בו ואז היחסים בין הצפייה להשקעה אינם הגיוניים, השקעה רבה

הולכת לאיבוד ואתה מבזבז כסף. כיצד אני רואה שירות ציבורי הגיוני? אם היו

'דודו טופז עושה את שלו, אנחנו ננצל את הזמן הזה בצורה אחרת. נעשה סקר

דעת קהל; נניח שנמצא שחובבי אופרה לא אוהבים את דודו טופז, אז בשעה הזאת נגיש

אופרה'. זה לעניין וגם משרת את המטרה.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. כ-35% מהצופים אוהבים את דודו טופז, מכורים

לתוכנית שלו; יש אחוזים מסויימים שלא צופים בו בכלל, הם רואים דברים אחרים;

ויש 20% - 30% שלא אוהבים את דודו טופז. התוכנית שאנחנו מבקשים לעשות ביום שישי,

אולי בחוסר הצלחה, היא האלטרנטיבה לדודו טופז. זאת אומרת, איננו מנסים לעשות

מה שעושה דודו טופז ולהתחרות בו על אותו קהל, אלא אנחנו מגישים תוכנית לאנשים

שמחפשים בידור אחר שדורש יותר מחשבה. בעצם, אני מסכים עם חה"כ איתן, אנחנו

מגישים תוכנית מסוג אחר אבל גם הפקת התוכנית הזו עולה כסף.

הערה נוספת - ראיתי שיש לכם תוכניות לנהגים. אני מבין שזה ה"אתנן" שאתם

משלמים למשרד התחבורה. טוב מאוד שאתם לא גובים דרך חברת השמל, כי אז ודאי היתה

לנו תוכניות מחשמלות על עלילות חברת החשמל בישראל. הדבר הכי אידיוטי בעולם זה

ליצור קשר בלתי הגיוני בין כמות כלי הרכב הנמכרים לבין הכנסות רשות השידור. זה

בעצם יוצר מצב שככל שמוכרים בישראל יותר כלי רכב, הכנסות רשות השידור עולות.

אני לא מבין מה הקשר בין הדברים.

ככל שנולדים היום יותר ילדים, בעוד 18 שנה יהיו יותר אגרות...

הקשר צריך להיות בין הכנסות לבין מדד של יעילות ותפוקה, אבל מה הקשה בין

בין כמות כלי הרכב במדינת ישראל לבין רמת ההכנסות של רשות השידור? כמובן ששמתי

לב שההכנסות עלו ב-23% בסעיף זה בלבד ומשלמים זאת הרבה מאוד אנשים שבכלל לא

היו צריכים לשלם. זה דבר שנוגד את הצדק האלמנטרי.

נעבור הלאה. אני קורא בדברי ההסבר שלכם ארבע סיבות טובות מדוע רשות

הפעלת הערוץ השני, הסכמי שכר, נחתמו הסכמי שלום - אני

מבין שאם השנה יהיה קיפאון בשלום, אז תהיה ירידה בהוצאות ואפשר יהיה להקטין את

האגרה, או שגם בקיפאון יש לכם הוצאות גדולות...

אני לא אומר את זה בהומור, חלילה, אבל היו שידורים ישירים מפיגועים

כתוצאה מהשלום. גם זה עולה כסף. אך כשאנחנו מדברים על שידורים כתוצאה מהשלום,

אנחנו מתכוונים לסיקור התהליך המדיני.



מי איתן;

יש לי טענה כבדה לשלטון החוק במדינת ישראל. אני קורא בחוק יסודות התקציב

שכל "עובד גוף מתוקצב" - ואתם עובדי גוף מתוקצב לפי הגדרה - "שעשה ביודעין אחת

מאלה, אשם בעבירת משמעת - לא קיים הוראה מהוראות חוק זה או תקנה או הוראת

מינהל שניתנה לפיו, שילם כספים מעבר לסכום הקבוע לאותה מטרה.,.". בנימוקים

שהזכרתי, אתם מצדיקים עבירות משמעת ועבירות על חוק יסודות התקציב. גם שר האוצר

"כאשר ראה שר האוצר שתאגיד עושה אחת מאלה - מבצע עבודה או פעולה ללא

הקצבה בתקציבו המאושר או חורג מתקציבו המאושר בדרך אחרת ... מוטלת עליו החובה

להפסיק את העבודה או הפעולה". אני רוצה לשאול אותך, אדוני נציג האוצר, האם אתם

עושים צחוק מהחוק? יש פה גוף שחרג ב-50 מיליון שקל מהתקציב המאושר, ביצע

עבירות משמעתיות. אני רוצה לדעת מי הועמד לדין, האם נפתחה חקירה, האם האוצר

עשה מעשה? אתם רוצים שככה המדינה תתנהל? לאן הגענו? אתם עושים מזה בדיחה - גוף

ממלכתי חרג ב-50 מיליון שקל בניגוד לחוק.

האם גם מי שהופיע עבר על החוק?

המופיעים בטלוויזיה, גם בממשלה הקודמת וגם בממשלה הנוכחית, הם אלה

שממונים על אכיפת החוק; הרי אלו נציגי הממשלה. אז אל תספר לי היום, כנציג

האופוזיציה, מי הופיע ומי לא הופיע; גם על זה אני יכול לעשות אתך הערכת מצב.

חה"כ איתן, מיכה ינון אמר זאת בתור בדיחה.

עכשיו אני רוצה לומר מילה לגבי הגבייה, זה נושא כרוני, אנחנו מדברים עליו

פעם אחר פעם. אתם אומרים שאין גבייה במיגזר הערבי - זו לא מכת טבע, אפשר לפתור

את הבעיה. עלייה בגבייה של 8% אינה משמחת אותי, יש עדיין פער עצום בין כמה

שניתן לגבות לעומת הגבייה בפועל. אני לא יודע איך מדדי הגבייה של ה-8%, אבל את

זח תסבירו לי אחר כך בלי להטריח את כולם.

למה? זה מעניין את כולנו. עלייה של 8% ממה?

הם לא הסבירו איך זה ומה זה. אני רוצה לסיים בנושא אישי, אבל יש לו

השלכות ציבוריות. אני הגשתי תלונה בעקבות איזה אירוע על אמנון נדב, שלי

יחימוביץ' ושורה שלמה של כתבים. אמרו לי כמו בכל מוסד מסודר: 'העברנו את

התלונה לנציב הקבילות' (זה חלק מהוצאות הארגון והמינהלה). אחרי שהוא בדק זאת,

'אדוני, זה באמת לא בסדר, אנשים יקבלו על הראשי. פתאום אני מקבל

מכתב שבו טוענים שהם לא אשמים ואני אשם, כלומר אני מקבל על הראש. זח יכול

להיות, אני לא רוצה לנקוט כרגע עמדה אם אני בסדר או לא בסדר. אני מצלצל אליו:

'איך זה יכול להיות?' ושולח לו מכתב נוסף, והוא עונה לי במכתב שראוי להיות

משונן בכל מוסד שלומדים בו פרקים בדמוקרטיה: 'הנני להודיעך שבתגובה לדבריך

מודיע אמנון נדב כך וכך'. הרי אמנון נדב הוא זה שנגדו התלוננתי, אז אמנון נדב

נותן לי גם את התשובה. אני שואל שאלה פשוטה - האם אתם מתייחסים ברצינות או

שאתם עושים צחוק מהעבודה? כשאזרח מגיש תלונה על אחד מהעובדים שלכם, העובד הזה

מכתיב לממונה על הקבילות מה הוא צריך לענות? זה לא יאומן! אני מבקש לקבל תשובה

גם על העניין הזה.

רבותי, היות והרשות היא רשות ממלכתית, אני לא חושב שבעיית יזרייטינג

ושיעורי הצפייה היא השיקול המרכזי. כמובן שהנושא הזה צריך להיות שיקול במידה

מסויימת, כי אם יש דבר שאין לו בכלל דרישה ציבור, אין שום הגיון שהוא ימשיך

להתקיים. אבל בעיקרון, אם אתם ערוץ מסחרי, מה מבדיל אתכם מהערוצים האחרים? למה

שנאשר לכם תקציב של 538 מיליון שקל, למה צריך לשלם אגרה של מאות שקלים? עבור

מה? הציבור משלם את האגרה כדי שאתם תספקו לו שירות שהוא לא יכול לקבל אותו

בדרכים אחרים. אחרת, יש ערוצים רגילים, מסחריים - שיתחרו ביניהם. זה ההגיון

שעומד מאחורי ההחלטה שלנו לאשר לכם אגרה בסכום די נכבד - 383 שקלים - ובנוסף

לזה האגרה שבאה מאגרת הרכב, גם זה תשלום לא מבוטל. לכן, לדעתי, הדבר המרכזי

שאתם צריכים להקפיד עליו זה כל הנושא של היצירות המקוריות. כמו כן, כל חלקי

האוכלוסיה שאין להם מענה בערוצים האחרים, צריכים לקבל את התשובות אצלכם.

הערה שנייה - אני, בניגוד לידידי חה"כ איתן, חושב שדווקא הרדיו אצלכם הוא

לא פחות מוצלח, אולי יותר מוצלח, מאשר הטלוויזיה. אל תחשוב שאני מסכים עם כל

מה שקורה שם, יש לי ביקורת על הרבה דברים שלפעמים אינני מבין איך עושים אותם,

אני חושב שיש שם חוסר איזון מוחלט, כתבים לא מביאים -

מי איתן;

אני לא רוצה שישתמע מדבריי שהרדיו רע והטלוויזיה טובה. אמרתי שבהיערכות

נכונה של רשות שידור, הפרופורציות של ההוצאות צריכות להיות אחרות.

ע' עלי;

הבנתי את דעתך, אני רציתי לציין שהרדיו הוא מוצלח. לגבי הטלוויזיה, ברגע

שיש כבלים ויש תוכניות רבות שאני מקבל אותן בערוצים אחרים, אני לא חושב שרשות

השידור צריכה להתחרות. אם יש דודו טופז מוצלח, אין צורך לשים מולו מישהו

שיתחרה על אותו קהל. אתם לא ערוץ מסחרי שצריך להתהרות על נישות, פרסומות

ודברים כאלה.

הערה שלישית, וזו הערה שחוזרת בכל דיון על רשות השידור - הכתבים, שהם

עובדי רשות ממלכתית, צריכים להיות אנשים שמבטאים דעות אובייקטיביות, הם לא

באים לבטא את דעותיהם. כשכתב משדר חדשות, האם הוא בא לשדר את דעותיו האישיות,

את השקפת עולמו הפוליטית? אני יכול להכביר בדוגמאות, אני רואה גם מה שנעשה

בימים האחרונים - פשוט לא להאמין מה שקורה! למשל, הסיפור של הנשיא שהייתי

מעורב בו - שמעתי אתמול דברים שלא ייאמנו. איזה קמפיין, אלוהים אדירים! על מה?

על נושא שהוא בסימן שאלה גדול - אם נאמר, לא נאמר, מה נאמר, מה לא נאמר? אני

עדיין לא יכול לשחרר את עצמי מחתחושח שלא במקרה התנפלו על הנשיא. מה פתאום כלי

התקשורת "מכסחיםי' אותו עכשיו? משהו מפריע לי בכל הנושא, וזו רק דוגמא אחת מיני

רבות. לדעתי התפקיד שלכם הוא לתת תקשורת מאוזנת. בראש רשות השידור ישנם אנשים

מאוד מוכשרים; אני לא בא להחמיא לכם, אני לא מכיר את מוטי קירשנבאום, מעולם לא

היתה לי שיחה אישית איתו, גם מעולם לא פניתי אליו בשום נושא ויש להניח שלא

אפנה אליו כך שאין לי עניין להחניף לו, אבל מבחינת יכולות יש לכם אנשים טובים.

צריכים לתפוס כאן פיקוד, לא יכול להיות דבר כזה - כל כתב לוקח את המיקרופון-

והמצלמה ועושה בהם ככל העולה על רוחו.

הערה רביעית; מעבר לנושא התקציבי - אני לא רוצה לנתח כרגע את התקציב -

אני חושב שהאגרה הזאת מטבעה, היות וזו אגרה ולא מס, היא לא פרוגרסיבית, זה

תשלום תמורת שירות שמקבלים. היות וזאת אגרה והיא כאילו שווה לכל נפש, יש בה

כמה פרמטרים לא הגיוניים ולא הוגנים כלפי הציבור. צריך למצוא דרך איך לשחרר

מהתשלום הזה אוכלוסיות מסוי ימות, למשל גמלאים. לא איכפת לי, כדי שזה לא יפגע

בסך-הכל התקציב, אפילו להעלות לאחרים. אני לא אומר; תתייעלו ותכסו. אמנם אם



אפשר לייעל ולחסוך, זה טוב תמיד, אבל זה דבר שקל לומר. צריך לחשוב איך אפשר

לשחרר אוכלוסיות מסויימות -

מי איתן;

אם אתה משלם לכבלים 100 שקלים לחודש, כ-1,000 שקל לשנה, ועוד 380 אגרת

טלוויזיה ועוד 100 שקל אגרת רדיו (הכלולה באגרת הרכב), יוצא שאתה משלם 1,500

שקל לשנה כדי לקבל שירותי תקשורת אלקטרונית. זה הרבה כסף.

היו"ר אי פורז;

לא חייבים להיות מנויים בכבלים, אפשר לוותר על זה.

עי עלי;

צריך למצוא דרך לשחרר אוכלוסיות מסויימות מתשלום. אם תהיה לכך השלכה

משמעותית על תקציב רשות השידור, לא מפריע לי שהעניין הזה יכביד על אוכלוסיות

י ותר מבוססות.

קריאה;

כך זה מקובל בכל העולם.

עי עלי;

ישנן אוכלוסיות מסויימות שבשבילן זה סכום גדול. אולי לנו זה נראה סכום לא

גדול - אני מדבר כרגע על החלק של רשות השידור, אני לא מדבר כרגע על הכבלים -

אבל צריך למצוא פיתרון ומענה לאוכלוסיות הללו. .

בהערה שלי על הנשיא לא התכוונתי, חלילה, לכתב שהביא את הידיעה. זה בסדר,

זו ידיעה שצריכה לבוא לידיעת הציבור והיא הובאה על-ידי כתב שהוא לדעתי הכתב

הכי אמין שיש לכם. כך שאני לא מתכוון לכתב הפרלמנטרי, אני מתכוון לכל הקמפיין

שהיה מסביב - עשו מזה קמפיין שאי אפשר לתאר אותו.

מי קירשנבאום;

סליחה, אתמול בייפופוליטיקהיי היה ביטוי בדיוק לחשש שלך. טומי לפיד אמר

בפירוש שיכול להיות שכל חסיפור עם הנשיא הוא קמפיין נגדו בגלל שהוא יצא בקריאה

ע' עלי;

אם אתה מזכיר את ייפופוליטיקהיי, זו דוגמא טובה. אתמול בערב התקשרה אליי

ילא היו דברים מעולם'. כמובן שאני כבר לא הייתי טוב

בשבילה לצורך התוכנית. ברגע שיש ויכוח בעניין הזה, צריך להראות את כל הצדדים;

בכל אופן הנשיא הוא סמל, האם רוצים להרוס את כל הסמלים? אני אומר לך בנקיטת

חפץ שאני הייתי שם, אני גם אירגנתי את הפגישה, ולא שמעתי מילה וחצי מילה. אני

חושב שכללי הצדק הטבעי מחייבים - לא מפאת כבודי, מפאת כבודו של הנשיא; אפילו

לא כבודו של הנשיא, נניח שאין שום קמפיין תקשורתי נגדו, אלא כבודה של האמת -

שאתה תזמין אותי לתוכנית כדי שישמעו אותי אומר שלא היו דברים מעולם. למה אתה

שומע רק את הדעה האחרת, רק מה שנוח לך? האם טומי לפיד היה בפגישה? אני אמרתי

להם את זה, למה לא שמעו אותי? מבחינה תקשורתית, מבחינת הצדק, מבחינת ההוגנות

היה צריך להזמין אותי. אמרתי לתחקירנית; גבירתי היקרה, אם אתם באים ודורשים

לפטר את הנשיא ומכסחים אותו מכל הכיוונים, ראוי שתשמעו עוד דעה. אני בא -

וידוע שהנשיא הוא לא מהמפלגה שלי, אני לא הצבעתי בשבילו והוא יודע את זה -

ואומר לך שלא היו דברים מעולם. האם לא צריכים לשמוע אותי? לא אותי, קחו את

חהייכ צוקר, קהו מישהו שהיה שם. אתם רואים שהכל מגמתי, לא יעזור לכם.

אבל לא לקחו את חה"כ צוקר, לקחו את חה"כ דוד מנע.

זאת הטענה של חה"כ עלי - הוא אומר שהיו שלושה אחרים שאמרו שהנשיא לא אמר;

חה"כ מנע אמר שהנשיא אמר. מאחר וזה התאים להם, הם לקחו אותו לתוכנית.

חה"כ מנע ייצג את אלה שאמרו שהנשיא לא אמר. הוא אמר ששמע רק את המילה

"בלטה" אבל "לא "זקנה בלטה".

אבל זה לא נכון, אנחנו יודעים את זה מהצד שלנו.

שניים טוענים שהנשיא אמר - אלו חה"כ עזרן וחה"כ מנע; שניים טוענים שהנשיא

לא אמר - אלו חה"כ צוקר ואני.

אתם לא יכולים לדעת אם הוא לא אמר. אתם לא שמעתם שהוא אמר.

נכון, לא שמענו. אמרתי שזו לא ראיה.

שניים שמעו ושניים לא שמעו, יכול להיות שהוא אמר והם לא שמעו.

אני לא רוצה להפוך את הדיון הזה לדיון סביב הנושא של הנשיא. רויות והעניין

טרי, הבאתי אותו לדוגמא.

הנקודה ברורה, אני מבין את הטענה שלך.

אני יכול להביא לך עוד דוגמאות. למשל קם כתב, סגל, והוא כאילו בעל בית של

הטלוויזיה. הוא מנחה בצורה לא הוגנת, ממש מגעילה, בחוסר הגינות כל כך בולט שזה

פשוט מרתיח לי את הדם. כל פעם שאני רואה אותו, אני מתרגז, אני גם לא רוצה

להתראיין אצלו יותר. אתה רואה את חוסר האובייקטיביות, כתבים תופסים מכשיר של

המדינה ומנצלים אותו כשופר אישי לדעות שלהם. התפקיד שלך - אתה הרי אדם הגון

בעיניי - הוא לבוא ולאזן, ודווקא לך נוח לעשות זאת כי אתה אדם שידוע בעמדותיו

הציבוריות. אולי לשלמה קור זה יותר קשה, כי הוא מייצג אגף ימני, אז מיד

הוא מייצג את הליכוד.

היום אומרים את זה גם עליי...



עי עלי;

הבעיות האלה הן לא מהיום, אנחנו כל הזמן מלווים את העניין. הנקודה

המרכזית היא שכתב, תהקירן ועורך תוכנית צריך לדעת שהוא משמש את הציבור וזה

מכשיר של הציבור. מי שרוצה לדבר, שירכוש לו תחנת רדיו ויגיד מה שהוא רוצה. כל

זמן שהוא ברשות השידור, הוא צריך להיות אובייקטיבי. האמינות שלכם היא חשובה,

האמצעי הכי חשוב שלכם זו אמינות. ברגע שאתם תאבדו את האמינות, זה בומרנג אדיר

- אף אחד ישים לב למה שאתם מדברים.

מי ינון;

אני מסכים שיש בעיות באיזון.

אני לא בא בטענות כלפי הכתב ששמע את הדברים, הוא היה צריך להביא מה ששמע;

אני לא מדבר על החדשה שהיתה. חיים הכט שמע - הוא הכתב הכי אמין שלכם ואני לא

אומר זאת כדי להחמיא לו - ואני חושב שתפקידו להביא את הדברים. לא זה הוויכוח

שלי. אני מדבר על איזון, על כך שכתב יביא את העובדות ולא יספר מה שנוח לו. לא

פעם אני רואה שהאנשים האלה באים לייצג, עושים קמפיינים. לפני הבחירות להסתדרות

זה פשוט זעק לשמיים וכך היה בעוד כל מיני מערכות אחרות. לדעתי התפקיד שלכם הוא

להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה.

גם אני רוצה לקחת את רשות הדיבור ולומר כמה דברים. דבר ראשון, אני מציע

לכולנו - ואני אומר זאת גם לכם, אנשי רשות השידור - להיות הרבה פחות רגישים

למה שאומרים גם ברדיו וגם בטלוויזיה, גם ברשת הזאת וגם ברשת השנייה. מידת

ההשפעה שאנחנו, חברי-הכנסת, מייחסים לכל המדיה היא מוגזמת. אני חושב שאנחנו

היסטרים בעניין הזה.

ניפגש אחרי הפריימריס.

האם אתה יכול להיבחר היום בלי החשיפה הזאת?

זה הרבה פחות חשוב ממה שאנחנו חושבים. אם אתה חושב שסיכויי הליכוד או

סיכויי מרצ להצליח תלויים בכתב הזה או בכתב אחר, זה לא כך.

דבר שני, במערכת של כתבים שעובדים בה מאות אנשים, מטבע הדברים כל אחד

מכניס את השיפוט האישי שלו. אין מה לעשות, הרי מוטי קירשנבאום הוא לא האח

הגדול, הוא לא יכול לשבת על-יד המיקרופון של כל אחד ולתעל אותו. אז יש כתבים

שאני יודע מראש מה הם יאמרו, למשל, בנושאים הכלכליים ואני לא אוהב את ההגשה

הזאת אבל היא חלק מהסגנון היום. לפעמים קשה לך לדעת מה הדיווח של העובדות

ואיפה נכנסות הדעות של הכתב ומתערבבות בידיעה. אבל זה כך גם בעיתונות הכתובה -

כשאתה קורא ידיעה אינפורמטיבית, אתה רואה איך היא מנוסחת. זה סגנון. אולי זה

טוב, אולי זה רע, בכל אופן אני מציע לכולנו להיות פחות רגישים לעניין.

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר - סיפור הרייטינג צריך לרדת מכם. אתם רשות

ממלכתית, יאשרו לכם פה עוד מעט אגרות כדי שתברחו מסיפור הרייטינג. לי היתה

תרומה לא קטנה בהקמתו של הערוץ השני, ולי בתור צופה אין מה לראות בערוץ השני

זולת החדשות. אני, באופן אישי, לא צופה שם בשום דבר זולת החדשות. אני חושב



שאין זה תפקידה של רשות השידור להתהרות איתם בקטע של הרייטינג. כמובן- שאני

מבין את החשש שלכם - אתם פוחדים שתגיעו לכאן בעוד שנה או בעוד שנתיים ויגידו:

'סליחה, אתם בסך-הכל מייצגים קבוצה אליטיסטית קטנה של 5% מהאוכלוסיה, בשביל זה

אתם צריכים 200 מיליון בשנה לטלוויזיה?', כמו שאמר חה"כ איתן: 'אם חצי צופים

בכם, תקבלו את חצי הכסף'. אני חושב שזה לא המבחן הנכון.

אני לא אמרתי כך. אני בעד זה שהם ישדרו עשרים פעם ל-5% של האוכלוסיה, כך

שהם ישדרו ל-100% של האוכלוסיה ב-20 תוכניות שונות.

בסדר, אבל כשאתה רואה טלוויזיה בעולם, אתה רואה בכל מקום שיש מכנה משותף

- בואו לא נקרא לו נמוך כי אני לא רוצה לבוא מתוך גישה מתנשאת, אבל לא בהכרח

התוכניות שזוכות לאחוז צפייה גבוה, הן גם אלה שמוצאות חן בעיני המיעוט. גם

למיעוט יש זכות לצפות בטלוויזיה. לכן אני חושב שרשות שידור ממלכתית צריכה

להיות משוחררת מנושא הרייטינג; אני לא אומר שלא צריכים לחשוב גם על הצפייה,

אבל זה לא צריך להיות המאפיין העיקרי. אל תהיו עם היסטריית הרייטינג, לדעתי

הכנסת תמשיך לתת לכם את האגרה והציבור ימשיך לשלם את האגרה כדי שתעשו תוכניות

כמו קסטנר, שהן תוכניות איכות, גם אם הצפייה בהן היא רק 15% וגם אם בתוכנית של

הגרלות או שטות אחרת שעושים בערוץ השני צופים אחוזים גבוהים.

ובתנאי שתמשיכו תמיד להעדיף את מפלגות השלטון - לא משנה מי יהיה שם - זה

'בילט אין' בשיטה!, אחרת לא תקבלו אגרה.

זה לגמרי לא נכון. אם היית יודע כמה השלטון מחומם עלינו...

זה נכון וזה קיים. השלטון עושה את עצמו. יש סטטיסטיקות, אנחנו יודעים,

הרי עשינו השוואה. אני היום מבין אלה שפחות תוקפים את רשות השידור, כי עשיתי

השוואה למה שהיה בזמן שלטון הליכוד וראיתי שהפערים לא כל כך גדולים - אז דפקו

את האופוזיציה וגם היום דופקים את האופוזיציה, וזו רשות ממלכתית וטבעי שכך

יקרה. לכן הממשלה מגינה על האגרה, אחרת כבר מזמן לא היתה אגרה.

לדעתי אתה לא צודק. בתקופה שאנחנו היינו באופוזיציה, לא חשתי מעולם

בקיפוח בכלי התקשורת הממלכתיים.

תשאל את מיכה ינון, והוא יגיד לך כמה תלונות באו אז מצד האופוזיציה, כמו

שהאופוזיציה מתלוננת היום, אולי אפילו יותר מהיום.

לדעתי התלונות אז לא היו מוצדקות והתלונות היום לא מוצדקות, משום שמטבע

הדברים כשיש רשת של עשרות כתבים, כל הסיפור צריך להתאזן בגדול ולא בכל נקודת

זמן ולא בכל קטע קטן.



הערה נוטפת - גם אני שותף לדעה שזה לא תפקידכם לעשות רדיו אזורי. הולכים

היום למכרזים, תן להם זכות קיום. אני בעד תחרות וגם אתם צריכים להיות בעד

תחרות. לרדיו האזורי יש הנישה הקטנה שלו - תנו לו לחיות בנישה הקטנה שלו. אתם

צריכים ללכת לעניין הזה, אתם צריכים להיות רשת ממלכתית.

אני חושב שהשידורים לחוץ-לארץ הם שידורים חשובים. אני יודע שיש בעיית

מימון של משרד החוץ ולדעתי צריך לדאוג שהמקורות האלה יהיו. אם זה היה תלוי בי,

הייתי מסכים שכל בית אב ישלם אגרה של עוד כמה שקלים כדי שהשידורים האלה

יימשכו, למרות שאני יודע שבמונחי עלות-תועלת זה לא הדבר הכי מוצלח. אבל אני

חולק על מה שניסו לומר פה, בין היתר, שלעולים לא מגיעים שידורים בשפתם. האם

אנחנו רוצים שהעולים מחבר-העמים יראו רק את השידורים שבאים מרוסיה (בכבלים)

וינסו לקלוט בגלים קצרים את השידורים ברוסית שבאים ממוסקבה ושפה לא יהיו להם

תוכניות? יש שידור גם ברומנית, יש שידור גם בהונגרית ועוד כמה שפות, שיישארו

עם הנישה הקטנה הזאת. הרי הקליטה היא תהליך הדרגתי, היא לא באה ביום אחד.

דבר אחרון - מדאיג אותי שהאגרה לא נגבית במלואה. אני יודע שיש התנגדות

נחרצת, אבל לדעתי הפיתרון הוא על-ידי חברת החשמל. לדעתי הם היו יכולים לגבות

את זה בקלות רבה, זה גם מאוד מסתדר עם בתי אב. אני יודע שיש התנגדות לכך,

ולדעתי אנחנו נצטרך פעם לעסוק בעניין הזה. אני בכל אופן בעד שהאגרה תיגבה

באופן עצמאי ושהיא לא תהיה הלק מתקציב המדינה, כי באמת הייתי רוצה שההשפעה

עליכם תהיה יותר קטנה. אבל דבר אהד חשוב - ברגע שיש לנו כמה רשתות וכמה

מהדורות חדשות וכמה מהדורות חדשות גם בכבלים, לדעתי הדרמה היא יותר קטנה. אני

זוכר את הסיפור שהיה פעם עם חיים יבין והרמת הגבה - זה דבר מטורף, בשום מדינה

נורמלית זה לא קורה. היום, לדעתי, אנחנו הופבים ליותר נורמליים כי לבל ערוץ יש

את הקטע שלו אבל הוא לא מונומנטלי כל כך. אני סיימתי. מוטי קירשנבאום, עכשיו

אתה צריך להשיב.

רק הערה אחת - העניין של הרמת הגבה עוד נמשך. גם הלילה כבר היו לי

טלפונים ביהס להערה שחיים יבין אמר על זה שהממשלה עוד לא נפלה. קיבלתי על כך

הערות חריפות מאוד.

אתן למיכה ינון להשיב, אבל לפני כן ישיב אביגדור שוורצשטיין ממשרד האוצר.

רציתי להתייחס לכמה נקודות, גם לחלק מהנקודות שהעלו חברי-הכנסת. אנחנו

רואים בחלוקת ההכנסות היום בתחום חשידורים לציבור - הכבלים דרך דמי מנוי, רשות

השידור דרך אגרה, ערוץ 2 באמצעות פרסומת - חלוקה נכונה. אנחנו חושבים שזאת

הדרך שצריכה להימשך - כאמור, רשות השידור דרך אגרה. אנחנו לא חושבים שצריך

להעביר את רשות השידור בחזרה לתקציב המדינה. למרות שבמצב כזה יהיה לנו יותר

כוח גם בפיקוח וגם ביכולת הכרעה, זה לא דבר שאנחנו מעוניינים בו. אנחנו לא

רוצים להחזיר את רשות השידור לתקציב ולדיונים שוטפים ולהיכנס לפירוט של

התקציב. אנהנו חושבים שצריך לשמור את העצמאות שיש בידיה היום, גם ברמה

הפוליטית וגם ברמה הכלכלית, היכולת להחליט על תמהיל השידורים וכו'.

מנכ"ל רשות השידור הזכיר שהאגרה נשחקה בשנים האחרונות, וזה נכון. כל

האגרות הממשלתיות מתעדכנות, לפי החלטת הממשלה, עם נוסהה של הצמדה למדדים

מסויימים.

אז יש עצמאות או אין עצמאות?

אין התערבות בניהול השוטף, אבל כמו כל מחיר בפיקוח - כמו בזק וכמו כל

מחיר שהוא במונופול - יש פיקוח ממשלתי. האגרה מתעדכנת כמו כל האגרות הממשלתיות

עם הצמדה למדדים ידועים מראש, לפי סל הוצאות של הרשות, עם מקדם התייעלות

מסויים, כפי שחל על כל אגרה אחרת וכל גוף שנמצא בפיקוח של תעריפים מסיבה כזאת

או אחרת. כך הדבר גם ברשות השידור, מאחר וזה גוף ציבורי וזו אגרה שנקבעת על-פי

חוק.

אמנם האגרה נשחקה, אבל אם אנחנו בודקים בפועל, אם אנחנו משווים ריאלית את

תקציב הרשות בשנת 90' לתקציב של היום, אין שחיקה ריאלית בסך-הכל התקציב למרות

שהאגרה נשחקח במעט, בגלל שיש לרשות מקורות הכנסה אחרים. לכן צריך לראות את

התמונה כולה ולא רק את התמונה של האגרה.

(היו"ר גי גל חוזר).

מבחינת התקציב שמוצג בפניכם, הרשות אמנם סיימה את שנת 94' עם גרעון

תקציבי גדול. המימון ב-94י היה ממקורות פנימיים של הרשות ואנחנו נכנסנו לדיון

איתם מה עושים ב-95י כדי לפתור את הבעיה. המטרה שלנו, כפי שהציג קודם מנכ"ל

רשות השידור, היתה להגיע למצב שהחל משנת 96', או לכל המאוחר משנת 97', הגרעון

ייסגר ורשות השידור - עם אגרה שלא תעלה ריאלית - תוכל לעמוד שוב בצורה עצמאית

ולא תהיה זקוקה לתמיכה של האוצר בשנים הבאות. לכן התמהיל שאתם רואים לפניכם זו

תמיכה חד-פעמית של 30 מיליון שקל בשנת 95' ועוד 20 מיליון שקל בשנת 96', כאשר

מצד שני הרשות התחייבה לבצע צעדי התייעלות שתיאר אותם המנכ"ל, לרבות בדיקה

מקצועית לטווח ארוך על-ידי גורמים חיצוניים שיתייחסו גם להערות שהעלו פה חברי-

כנסת - בדיקה של יחסי עבודה, של שיטות עבודה בתוך הרשות, של תמהיל הקצאת

המקורות לפונקציות השונות או לשירותים השונים בתוך הרשות. הכוונה והתקווה היא

ששני הדברים האלה יביאו את הרשות, כבר החל משנת 97', למצב שהיא מאוזנת מבחינה

תקציבית ולא תצטרך להינתן תמיכה תקציבית נוספת.

אני רוצה להתייחס לנושא של גבייה באמצעות גופים חיצוניים. דובר על חברת

החשמל, דובר על בזק.

היו"ר גי גל;

יש לי הצעה, הרי מחר אנחנו ממשיכים בנושא הזה. אני מציע שעכשיו נגמור את

עניין ההעברה התקציבית ומחר יינתנו התשובות ונמשיך בדיון.



שינויים בתקציב לשנת 1993

לפנינו פנייה תקציבית מס' 17 - העברה של 30 מיליון שקל לתקציב רשות

השידור מכספים פנימיים שלהם, כפי שמוטי קירשנבאום הסביר עכשיו.

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

פנייה מסי 17 אושרה. תודה רבה. ישיבה זו נעולה. נמשיך מחר בשעה 9:00.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.