הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 428

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ז בטבת התשנ"ה (20 בדצמבר 1994), שעה 10:00

חברי הוועדה: ג' גל - היו"ר

א' פורז

ר' פנחסי

א"ח שאקי

מ' שטרית

ד' תיכון

מ"מ

א' ויינשטיין

דורון לוי - נציב מס הכנסה

ח' דוקלר - סגן נציב מס הכנסה

י' קרוסמן, מירי כהן, א' לבון - משרד האוצר

י' שטראוס, חי לבון - לשכת רואי חשבון

ד' נתנזון - לשכת החשבונאים ויועצי המס

י י שוסטק - איגוד לשכות המסחר

אי סופר, אי דראש - התאחדות המלאכה והתעשייה

י' רבינוביץ -מנכ"ל איגוד יבואני הרכב

ע' ברנר - י ו"ר איגוד יבואני רכב דו גלגלי

עי קליין - יבואן הארלי דוידסון

ד' הלבץ - האיגוד הארצי למסחר

י' ליאב - ארגון מפעלי השמירה

צ' אורן - ארגון מפעלי הנקיון

ד' אלון, ו' לביא, ע' טלמון - משתמשים באופנועים

ס' אלחנני

אי קרשנר

ת' שפנייר

1) תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב} (תיקון), התשנ"ה-1994.

2) תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות) (תיקון),

התשנ"ה-1994.

3) תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (תיקון), התשנ"ה-1994.



תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) (תיקון), התשנ"ה-1994

אני פותח את הישיבה. לפנינו תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב). אני

מבקש מאנשי מס הכנסה להסביר לנו את כוונת התקנות. אדוני הנציב, בבקשה.

אנחנו מביאים בפני הוועדה תיקון לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב). ההצעה

הזאת באה לאהר שנתקבלו המלצות של ועדה שבראשה עמד המשנה לנציב, חיים דוקלר, שיושב

כאן לימיני. תקנות ניכוי הוצאות רכב בפרט, וטיפול בהוצאות רכב בכלל בכל המדינות

בעולם, הוא נושא בעייתי מן הטעם שמדובר בעצם בהוראות טכניות. מדובר במצב שהשימוש

ברכב הוא משולב - גם לצרכים פרטיים וגם לצרכים עסקיים שבגינם ההוצאות אמורות

להיות מותרות. כלל ידוע הוא, שאם נתחיל לטפל בכל נישום ונישום ולנסות לדאוג לכך

שהוא יגיע למשא-ומתן עם פקיד השומה - איזה חלק מהנסיעות היו פרטיות ואיזה חלק היו

נסיעות עסקיות - ראשית, לא נסיים את הדיון באף תיק ושנית, זה יתפוס את הפוקוס של

כל דיון, כאשר הסוגיה כשלעצמה היא זניחה לעומת טיפול שומתי אחר. לכן גם הכללים של

התרת הוצאות רכב - מעצם העובדה שמדובר בהוצאה שברמה העקרונית היא מעורבת - כמעט

תמיד היו כללים טכניים, כללים חותכים. כאשר קובעים כללי ברזל שהם טכניים בעיקרם,

מטבע הדברים יש קבוצת אוכלוסיה מסויימת שנהנית יתר על המידה, דהיינו מכירים לה

בהוצאות יותר ממה שהיה צריד להכיר לה; פירושו של דבר שהוצאות רכב פרטיות הפכו

להיות הוצאות עסקיות. מאידך גיסא, יכול להיות מצב שעל-פי אותם כללים טכניים, אדם

מסויים אולי נפגע; ברגע שקבענו אחוז מסויים שהוא האחוז המותר, פירושו של דבר שאם

הוא נסע יותר נסיעות עסקיות מאשר פרטיות, על-פי הפרופורציות שנקבעו, הוא קיבל

פחות מההוצאה שלו. לטעמנו המגמה צריכה להיות כזאת שהכללים ימשיכו להיות טכניים

אבל ינסו, עד כמה שניתן, לצמצם את הנהנים מאידך ואת הנפגעים מאידך.

הכללים שקיימים היום בתקנות מס הכנסה משנת 87'. יוצרים אפליה ברורה בין רכב

פרטי לבין רכב מסחרי. אפשר לומר שלגבי הרכב הפרטי ההוצאות המהותיות ביותר, שהן

ההוצאות הקבועות - הפחת, הביטוח והרשיונות - אינן מותרות בפועל, כיוון -

למה "אפשר לומר"? הן לא מותרות, לפחות על-פי החוברת שאתה שולח לנישומים.

אני אומר אפשר לומר, מכיוון שעל-פי התקנות האלה מתחילים להכיר בהוצאות

הקבועות רק אחרי שהרכב נוסע מעל 36 אלף קילומטר בשנה, וגם זה על-פי החלק

הפרופורציונלי . דהיינו, נסע 50 אלף קילומטר בשנה - מכירים לו ב-14 חלקי 50 מתוך

ההוצאות הקבועות (כלומר 28% מתוך זה). זאת אומרת שעד שהוא לא נוסע יותר מ-3,000

בחודש, ההוצאות האלה לא מוכרות. כאן אנחנו נתקלים בתופעה שכל מי שנוסע ברכב פרטי,

ברוב המקרים אפשר לומר שההוצאות האלה לא מותרות. אשר להוצאות המשתנות - דלק

ותיקונים - הן מותרות על החלק הפרופורציונלי שמעל 9,000 קילומטר לשנה. מול זה

עומד הרכב המסחרי שמקבל את כל ההוצאות הקבועות, גם אם נעשה ברכב שימוש פרטי . אשר

להוצאות המשתנות - הדלק והתיקונים - הוא מתחיל לקבל את ההוצאות אחרי שהוא נסע

בסך-הכל 4,800 בשנה, זאת אומרת מן הרגע שהוא סיים 400 קילומטר לחודש. עומדים פה

על המאזניים - מצד אחד הרכב הפרטי שכמעט לא מקבל כלום, ומצד שני הרכב המסחרי

שמקבל כמעט הכל. זה אומר שאדם שעושה שימוש עסקי ברכב הפרטי , לא מקבל כמעט שום

דבר, וישנה קבוצה גדולה של נפגעים, ואילו אדם שעושה שימוש פרטי ברכב המסחרי, מקבל

יתר על המידה. במצב כזה, האיש עובר לרכב מסחרי.

אנחנו הקמנו ועדה, שלא הורכבה אך ורק מאנשי מס הכנסה אלא הורכבה גם על-פי

תיאום עם הגופים השונים בסקטור הציבורי - לשכת רואי החשבון, לשכת יועצי המס,

איגוד לשכות המסחר, להב, כולל אפילו נציג משרד התחבורה - אם שכחתי מישהו, חלילה,

אני מבקש סליחה.

נציגי בעלי המלאכה היו בוועדה?

הם לא היו. בכל אופן, היו כ-12 הברי ועדה. הוועדה הגישה שורת המלצות, וחלק

ניכר מתוך ההמלצות אומץ ונמצא כאן בתוך התקנות המוצעות.

אני מבין שמה שמוגש כאן זה לא המלצות הוועדה.

נכון. כפי שאמרתי, לא כל ההמלצות התקבלו אלא הלק ניכר מהן. אני מבקש מחיים

דוקלר להציג את התקנות.

הוועדה היתה ערה לשתי הנקודות שהעלה הנציב, שבשנים האחרונות אנהנו עדים

לתופעה שבעיקר בגלל שיקולי מס, נישומים עברו משימוש ברכב פרטי שהיה מספיק

לעיסוקם, לשימוש בכלי רכב מסחריים - רובם המכריע מפואר - ששימש אותם הן לעסקים

והן לצרכים פרטיים. די אם ניזכר מה יש היום בשוק - פרי ו ו יה, ג'י .אם.סי וכל מי ני

טנדרים דבל-קבינה נוחים וטובים. הוועדה מצאה לנכון לטפל בתופעה הזאת משום

שכלי-הרכב האלה הם גדולים ומבחינה תחבורתית פוגעים בנושא התחבורה.

מדוע הם פוגעים בתחבורה?

ח' דוקלר;

לני חוות דעת של מומחים מהטכניון - שיש לי אותה כאן בכתב - ריבוי כלי הרכב

הגדולים שלא לצורך מהווים פגיעה בנושא התחבורה, הם גורמים לתאונות דרכים. שנית,

כלי הרכב האלה הם יקרים ביותר, ובה בשעה שלבעל מלאכה פרטי היה מספיק לנסוע ברכב

פרטי מסחרי (station), בגלל שיקולי מס הוא קנה רכב מסחרי גדול.

איזה למשל?

חי דוקלר;

איסוזו דבל קבינה, פריוויה, מיצובישי דבל קבינה, מאזדה, גיי.אם.סי - כל כלי

הרכב שאנחנו רואים בכבישים. העלות הכלכלית, בסופו של דבר, יותר יקרה לנישום למרות

שזה מוכר כהוצאה. הוועדה יצאה מתוך נקודת הנוחה שהשימוש ברכב פרטי ומסחרי לצרכים

פרטיים זהה לשני סוגי כלי הרכב. הווה אומר, שאדם שיש לו פריוויה או מיצובישי דבל

קבינה משתמש ברכב לצרכים פרטיים, בנוסף לשימושים המסחריים, באותה מידה כמו בעל

רכב פרטי. לכן הוועדה קבעה שצריכים לקבוע, במסגרת הרצון להגיע לאהידות ולפישוט,

מהו מספר הקילומטרים שאדם משתמש בממוצע לצרכים פרטיים, הן ברכב מסחרי וחן ברכב

פרטי. כשאני מדבר על רכב מסחרי, אני מתכוון לרכב עד 3,500 קילוגרם. ובכן, זאת

היתה הנחה אחת - שהשימוש לצרכים פרטיים זהה, הן ברכב פרטי והן ברכב מסחרי. נקודת

הנחה שנייה היתה, שרצינו לתקן את העיוות שהיה קיים עד כה, שבעלי מקצועות שונים

שמשתמשים ברכבם הפרטי לצורכי עבודתם, נהנו עד כה מהוצאה מועטה, כפי שציין הנציב.

תזכיר לי מה היה לפני 87' - זה היה בדיוק הפוך, כי אז כולם קיבלו.

חי דוקלר;

זה לא היה הפוך ולא כולם קיבלו, בעלי רכב פרטי לא קיבלו. משתי נקודות המוצא

האלה - להביא לאחידות בהכרה בשימוש הפרטי לגבי כל סוגי הרכב ולתת לכל המגזרים

העסקיים הכרה בהוצאות רכב - באה הוועדה וקבעה: א) שתבוטל ההבחנה בין רכב פרטי

לבין רכב מסחרי עד 3,500 קילוגרם. ב) כל ההוצאות של רכב פרטי ומסחרי כאמור -

המשתנות והקבועות כולל פחת - יוכרו כהוצאה, למעט 9,900 הקילומטרים הראשונים

שמשוייכים לשימוש פרטי. רוצה לומר, שאם אדם נוסע ברכב פרטי או מסחרי 20 אלף

קילומטר, הוא יקבל כמחצית מההוצאות המשתנות והקבועות, ואם הוא נוסע 30 קילומטר -

הוא יקבל שני שליש וכן הלאה.

מה עם זה שנוסע רק 9,000 קילומטר בטנדר?

אדם שנוסע רק 9,000 קילומטר בטנדר, לא יקבל דבר לפי התקנות, משום שנקודת

המוצא של הוועדה היתה מתוך כוונה ליצור אחידות וכמו שאמר הנציב, כשרוצים להגיע

לתקנות אחדות ופשוטות, יש מיעוט שנהנה יותר מדי ויש מיעוט ש"סובל" - אני רוצה

לעדכן אתכם שסטטיסטית רק 6% מבעלי הטנדרים נוסעים 9,900 קילומטר ופחות.

אני מניח שה-6% האלה הם השכבה הנמוכה. למשל, מתקן מיזוגי אוויר בחבל תענך.

הוא נוסע בין המושבים ולא מגיע ל-9,900 קילומטר, אבל זה הכלי שלו לפרנסה, זו

ההוצאה העסקית שלו, ועד היום היא היוגה מותרת.

עכשיו תשאלו רק שאלות הבהרה ולא שאלות של למה. הוויכוח על הלמה, יהיה ללא

המשלחות. כבר סיכמנו שלא נעשה ויכוחים מהותיים בנוכחות משלחות.

שאלה אינפורמטיבית - אני מבין שכלי רכב מעל 3.5 טון מקבל הכרה בכל ההוצאות.

האם אין לכם חשש שאנשים יעברו בכלי רכב יותר גדולים?

לא, כי אלו כבר מפלצות. אין חשש שאנשים יעברו לכלי רכב מעל 3.5 טון. אני רוצה

לציין שוב שרק 6% מבעלי כלי הרכב המסחריים - וה-6% האלה כוללים גם משאיות מעל 4

טון, כך שהאחוז הוא עוד יותר נמוך - נוסעים עד 10,000 קילומטר. החלק הארי נוסע

מעל 10,000 קילומטר. דבר שני, רכב מסחרי במדינת ישראל נוסע בממוצע 32.5 אלף

קילומטר בשנה, כאשר רכב פרטי נוסע בממוצע 16.5 אלף קילומטר בשנה. אם אנו רוצים

ליצור תקנות פשוטות ואחידות, כמו שנאמר כאן יש מיעוט שבמיעוט שבהחלט יוצא נפגע

לעומת הפריבילגיות שהיו לו עד כה. אנחנו סבורים שבגדול התקנות נותנות מענה

לעיוותים שהיו קיימים עד היום ונותנים פיצוי לאותם מקצועות שעד היום השתמשו ברכבם

הפרטי ולא נהנו מהכרה בהוצאה,

לגבי בעלי הרכב המסחרי , הפגיעה היא שמספר הקילומטרים שנחשבים כשימוש פרטים

עולה מ-4,800 ל-9,900.

- נכון. אי לכך קבעה הוועדה - וזה מופיע בתקנות - שיש הוראות מעבר לשלוש שנים

לכל בעלי הרכב המסחרי , כאשר מי שרכש רכב מסחרי שמוכר לצורכי מס עד 31.12.94,

ייהנה מהמצב הקודם לגבי ההוצאות הקבועות למשך שלוש שנים. לגבי ההוצאות המשתנות,

יחולו עליו התקנות החדשות.

האם יש כלי רכב פחות מ-3.5 טון שהם יוצאים מן הכלל או יישרתם את ה?????ו לגבי

כולם?

יישרנו קו לגבי רכב מסחרי ופרטי, והוספנו לתקנות האלה את נושא האופנועים.

באנו ואמרנו - עד היום אופנועים בכל הגדלים נחשבו כמו משאיות, כמו רכב עבודה.

עכשיו קבענו שאופנועים עד 500 סמ"ק ימשיכו ליהנות ממלוא ההכרה כאילו הם משאיות,

כי אלו קטנועים שמשמשים לשליחויות ועבודות מהסוג הזה. לגבי אופנועים מעל 500

סמ"ק, קבענו שדינם יהיה כדין רכב פרטי ומסחרי. זאת אומרת, בהגדרה החדשה של רכב

מנועי נכנסים רכב פרטי, רכב מסחרי ואופנועים מעל 500 סמ"ק. אופנועים עד 500 סמ"ק

- מצבם נשאר כמו שהיה עד כה.

אני חוזר לנושא של הוראות מעבר: לרכב מסחרי - ההוצאות הקבועות, שהן ההוצאות

העיקריות, תישארנה מותרות למשך שלוש שנים. לזה צריכים להוסיף שאנחנו נמצאים בהליך

שכ-90% מכלי הרכב המסחריים שנקנים בשנים האחרונות הם כלי רכב עם דבל קבינה או רכב

כמו הפריוויה וה-ג'י.אם.סי. ואילו טנדר פיז'ו עם שני מושבים בקבינה - בסך-הכל

מתחילת השנה ניקנו רק -

למה לא הצלחתם להבחין בין שני הסוגים?

אי אפשר לעשות הבחנה לפי מספר מושבים ליד הנהג, כי מבחינת הביטוה זה לא נתון

חד-משמעי . אין כלל בעניין הזה, ואי אפשר לבדוק את זה - לא במשרד התחבורה ולא

בחברות הביטוח.

אני רוצה להדגיש את התופעה שמינואר עד ספטמבר 94' ניקנו חמישה טנדרים פיז'ו

עם קבינה של שני אנשים, לעומת אלפיים כלי רכב של מאזדה. אני מציין זאת, כדי

שתקבלו מושג לגבי הנטייה של הציבור.

ברגע שלא היתה אפליית מס, ברור שעוברים למאזדה. אבל אם היית יוצר את החייץ,

היית מעודד אנשים לחזור לפיז'ו.

חה"כ פורז, הוועדה דנה בכך עם נציגי הארגונים שונים ונציגי משרד התחבורה -

אין אפשרות לעשות הבחנה בין כלי הרכב, ובמקום שעשו הבחנה, אנשים הוסיפו מושבים

בצורה חוקית או חצי-חוקית כמו ברנו אקספרס ובסיטרואן וכו'. אי אפשר למיין את

הטנדרים. לכן, על רקע המגמה המסתמנת שאנשים עוברים לטנדרים דבל קבינה דו-שימושיים

- גם לצרכים פרטיים וגם לצרכים מסחריים - או שהם עוברים לרכב מהסוג של מאזדה

וג'י.אם.סי, בעקבות זה שנתנו תקופת מעבר של שלוש שנים, אנחנו מאמינים שבאמת, בגלל

העלאת רמת החיים במדינה, בסך-הכל אנשים ייפרדו מאותם טנדרים עם שני מקומות ישיבה

ליד הנהג ויעברו לכי. י רכב דו-שימושיים.

יש כמה דברים שלא נגעת בהם, אני מבין שהתקנות האלה הן רק לגבי עצמאים וחברות.

מה עם שכירים שהם גם עצמאים?

הי דוקלר;

שכיר שהוא גם עצמאי, מקבל הכרה בהוצאות כמו כל עצמאי. בזה לא הל שינוי.

מה עם רכב שמור במפעל סגור?

חה"כ ויינשטיין, כולנו יודעים שאהרי ששומעים את כל המשלחות, רוב הדברים

מתבררים. אם בסוף יישארו שאלות, תשאל אותן. נשמע עכשיו את נציג לשכת ההשבונאים

ויועצי המס.

תקנות הרכב מובאות כאן לדיון בוועדת הכספים בעקבות פעולתה של ועדה בראשותו של

המשנה לנציב, חיים דוקלר. בכתב הסיכום של הוועדה היא כותבת שנבהנו המלצות על

שינויים בתקנות הרכב, כדי להתאימן להתפתחויות שהלו שנים האחרונות ברכישת כלי רכב

לעסקים, וכן כדי לתקן עיוותים הקיימים בתקנות הרכב הנוכהיות. התקנות הקיימות היום

הניעו אנשים לרכוש כלי רכב משיקולים שאינם כלכליים, אלא משיקולים של מיסוי, כמו

שהסבירו הנציב והמשנה. אנהנו מסכימים רק באופן הלקי ביותר לשינוי בתקנות הרכב,

למרות שהיה לנו נציג בוועדה, אלא שלאחר שבחנו את מכלול הנושאים וקיבלנו נתונים

נוספים, שכנראה לא עמדו בפני הוועדה, יש נושאים שאנחנו מתנגדים להם.

ראשית, ברצוני להזכיר שמדי ארבע שנים אנחנו נפגשים כאן כדי לדון בנושא תקנות

הרכב. היו תקנות שהיו נהוגות עד 86', תקנות שהיו מ-87', תקנות שתוקנו בעקבות פסק

דין לאור ב-91י ותקנות שהן מתוקנות משנת 95'. ייצא שכל ארבע שנים משנים את תקנות

הרכב, כאשר במידה רבה תקנות הרכב מהוות שינוי מהפכני בתחום. בגדול אפשר להגיד

שבמהלך חיי רכב אחד, משתנות תקנות הרכב לגביו פעמיים.

הנושא הראשון שאנחנו מסכימים לו הוא ביטול ההבהנה בין סוגי כלי הרכב, אלא

שאנהנו לא כל-כך מבינים מה עושים בתקנות הרכב האלה אופנועים, כפי שאבהיר בהמשך.

בכל מקרה, ביטול ההבחנה בין סוגי כלי הרכב יוצר שיקול כלכלי לרכישת רכב, במקום

שיקול של מיסוי שגורם נזק כספי.

הנושא הראשון שלו אנהנו מתנגדים הוא השימוש הפרטי ברכב. פנינו ללישכה המרכזית

לסטטיסטיקה, לגף התהבורה, וקיבלנו מהם סקר קילומטרז י (את הטבלה הרלוונטית צירפנו

לנייר העמדה שלנו בעמוד האחרון). מן הסקר הזה עולה שה ישכה בדקה את מספר

הקילומטרים שעושים כלי רכב וכמה הם מהווים באחוזים מכלל כלי הרכב. אבל הם לא עשו

התך שמבדיל בין רכב שנמצא ברשותם של נישומים לבין רכב שנמצא ברשות המדינה, גופים

ציבוריים, הקרן הקיימת וחברות להשכרת רכב. את הנתון הזה הם לא יכולים לספק. אני

מניח שאם נציע לומר בגדול ש-50% מכלי הרכב לא נמצאים ברשותם של נישומים, זאת לא

תהיה טעות גדולה. אם אנהנו לוקהים את כלל המספר שנותנת הלישכה המרכזית

לסטטיסטיקה, כ-6.5% מהטנדרים אפילו לא נוסעים 10,000 קילומטר. אם ניקח חצי מכלל

כלי הרכב (שלהערכתנו זה השיעור שנמצא בידי נישומים), הרי אהוז הטנדרים שלא נוסעים

10,000 קילומטר הוא כפול מכך. שליש מהסנדרים אפילו לא מגיעים ל-18,000 קילומטר

בשנה. אם ניקח את זה ממחצית כלי הרכב, אנחנו מדברים על 40% מהטנדרים שלא מגיעים

ל-18,000 קילומטר לשנה. לגבי המכוניות הפרטיות, שסוף-סוף הובן שגם בעלי צווארון

לבן נוסעים במהלך עבודתם - דבר שנפסק ב-91י בעקבות פסק דין לאור - הרי 71%

מהמכוניות הפרטיות לא מגיעות ל-18,000 קילומטר. פה באים ואומרים: בואו נראה כמה

נוסע רכב ממוצע. נכון שהנתון הממוצע הסופי הוא 32,500 קילומטר לטנדר ו-16,500

למכונית פרטית, אלא שזה כמו להטביע אדם בבריכה שעומקה הממוצע הוא 2 סנטימטר, כי

אם אתה בודק את הנישומים הפרטיים שתקנות הרכב יחולו לגביהם, הרי שמדובר בעשרות



אחוזים שהם חלק גדול של חעצמאים - גם בעלי מקצועות חופשיים וגם בעלי מלאכה -

שלגביהם יימחקו כל הוצאות הרכב או רוב הוצאות הרכב.

כאן אני מגיע לנושא האופנועים, שאמרתי שאינני מבין למה הם נכללים - 63%

מהאופנועים לא מגיעים אפילו ל-10,000 קילומטר. -זאת אומרת, לבוא ולטעון כאן שאנחנו

מאוד נחמדים ונותנים לכם 9,900 קילומטר, גם למכונית הפרטית - כאשר בודקים את

הנישומים, מסתבר שלרוב הנישומים לא יוכרו בכלל הוצאות רכב, ולחלק אחר של הנישומים

לא יוכרו 50% או יותר מהוצאות הרכב. הנושא הזה הוא חמור, כי הוצאת הרכב היא הוצאה

כבדה מאוד במהלך עסקו של נישום והקביעה הזאת תגרום לנזק כלכלי כבד מאוד. אין כאן

התייחסות לכך שיש כלי רכב שאין בהם בכלל שימוש פרטי והם חונים בסוף יום העבודה

במפעל. אין כאן התייחסות לבעלי עסקים שיש להם גם מכונית פרטית ואחרי הצהריים הם

לא נוסעים במכונית העסקית שלהם, למרות שנסיעה מהבית לעבודה היא נסיעה החייבת במס.

נדמה שמה שכל-כך מפריע פה הוא השימוש במכוניות מפוארות, וזה גם מה שהוצג בשנת 91'

כאשר יצא פסק דין לאור; אני זוכר את דברי נציב המס משה גביש כאשר הוא הציג את

רואי החשבון, יועצי המס ועורכי הדין, שהם נוסעים בספארי וגורמים לנזק של כ-10,000

שקל (זה היה המספר אז) לאוצר המדינה. אנחנו חושבים שאנשים עוברים לשימוש בכלי רכב

כאלה כפעולת התגוננות בפני תקנות מס שאינן עומדות על קרקע מוצקה של מציאות המשק,

כי אם נהפוך את האחוזים שהזכרתי - 20% ו-30% ו-70% - למספרים, אנחנו מדברים על

100 עד 150 אלף נישומים. זאת אומרת, אין כאן פגיעה בשוליים ש-20 נישומים ונהנים

ו-20 נישומים נפגעים, אלא מדברים על כך שתהיה פגיעה ממשית ב-150-100 אלף נישומים.

אני חושב שלא ניתן להתיר דבר כזה.

גם שכירים שעובדים בעסקו של מעסיק יחוייבו במשכורות שלהם בשווי שימוש ברכב.

אני רוצה שיהיה ברור - אינני מתרפק בגעגועים על ה-4,800 שהיו נהוגים וגם לא על

שווי השימוש ברכב שהיה קייס לגבי שכירים גם קודם, כי אני לא חושב שזה קנה מידה.

אם החליטה הוועדה שתקנות הרכב מעוותות, לדבריה, וצריך לתקן אותן, הרי שנקודת

הבסיס צריכה להיות לא מה היה נהוג עד היום אלא מה באמת צריך לעשות. כאשר בוחנים

את שווי השימוש שמציעה הנציבות לגבי נישומים, מסתבר שיכולים להיות גם הרבה מאוד

מקרים של רכב שנוסע בין 10,000 ל-16,000 קילומטר, שלמעסיק תצמח הכנסה מהעמדת הרכב

לרשות עובדו או לפחות מכך שכל הוצאות הרכב יוטלו על העובד ובכלל לא על המעסיק,

כאילו לא נעשה שום שימוש לטובת עסקו של אותו בעל עסק. התוצאה היא - וזה קורה כבר

היום - מעבר לטנדרים של 3,900 קילוגרם, שנראים כמו טנדרים נורמליים שניפחו אותם

באוויר. הם ענקיים, מפלצתיים; הם כבר לא טנדרים אבל עוד לא משאיות... כלי הרכב

האלה מצטיינים בעלות אחזקה ענקית, הם ????שים בערך 2 קילומטר לליטר, אבל יש להם

יתרון נהדר - שבכלל לא חלות עליהם תק???ת הרכב. וכך, בעזרת תקנות הרכב החדשות

אנחנו יוצרים כיוון עוד יותר גדול ממה שהיה מקובל עד עכשיו ונעבור לטנדרים יותר

גדולים ויותר כבדים, למשאיות, אולי ל"פול" משאיות להסעה לבעלי עסקים.

תן דוגמא לטנדר כזה.

ג'י.אם.סי 3,900, 4 על 4, זה משהו אדיר. כך אנחנו יוצרים עיוות גדול יותר.

הנושא הבא שאליו אני מבקש להתייחס הוא נושא המע"מ. הוועדה המליצה להתיר קיזוז

מע"מ גם על מכוניות פרטיות, אמנם בשיטה של החזר מס בסוף השנה, אלא שבסוף הגיעו

התקנית לכאן ללא התרה של קיזוז מע"מ על רכישת מכונית פרטית.

אני מבין שאתם כן מחייבים במס רווח הון אם האיש ימכור את המכונית. למה קיזוז

מע"מ לא ותשלום מס רווח הון כן?

מע"מ לא קשור לרווח הון.

יש איזשהו חשש כאילו אנשים ינצלו לרעה את קיזוז המע"מ במכוניות פרטיות. אני

רק אגיד לכם איך מגישים דו"ח מע"מ שכלול בו רכב להחזר - העוסק חייב להתייצב

במשרדי מע"מ, הוא מציג שם חשבונית מס על רכישת הרכב, הוא מציג את רשיון הרכב ואת

העברת הבעלות, והפקיד מפעיל שיקול דעת. כאשר ההבדל בעלות הרכישה בין מכונית פרטית

לבין טנדר היא 20-15 אלף שקל, ברור במה יבחר הנישום - יונצח שוב אותו עיוות של

השימוש בטנדרים היקרים.

הוועדה ממליצה להתקין דלקן 2000 או פזומט בכלי הרכב, ואין לנו התנגדות לכך.

בהתקנה של דלקן 2000 יש בכדי לתת אפשרות לרדת מאותה קביעה של 10,000 קילומטר,

מאחר ואפשר יהיה לדעת בדיוק איזו מכונית צרכה את הדלק, כמה היא נסעה, מה צריכת

הדלק הממוצעת שלה, ובכך להגיע - על משקל מס אמת - לדלק אמת ברכב. לכן אפשר להגיע

למצב שאנחנו מציעים אותו, שהשימוש הפרטי ייקבע כאחוז מסויים מכלל השימוש ולא

קביעה קבועה של מיכסת קילומטרז'.

בהצעה של הוועדה דובר על כך שבעת מכירת רכב מנועי - לצורך חישוב רווח ההון,

יתווסף ליתרת המחיר המקורי של הרכב (לפי הספרים), גם החלק שלא הותר לניכוי לצורכי

מס. בהמלצות שהגיעו בסוף לכנסת, לא ראיתי שיש התייהסות לנושא רווח ההון; צריך

לשים לב לכך, אחרת יהיה תשלום כפול של מס - פעם אחת באי התרת הוצאה ופעם שנייה

בתשלום מס רווח הון על הוצאה שלא הותרה.

נקבעו תקנות מעבר של שלוש שנים לכלי רכב מסחריים שהיו ברשות נישומים. בתקנות

המעבר מדובר גם על כלי רכב ללימוד נהיגה. לא ראיתי שמתייחסים למוניות. אני חושב

שגם מוניות צריכות להיחשב בתקופת המעבר כמו רכב מסחרי.

הנושא הבא הוא תקנות שכר-מכר. מאחר ותקנות הרכב משנות הגדרות ולא יהיה יותר

רכב פרטי ורכב מסחרי אלא רכב או רכב מנועי , צריך לתקן גם את תקנות השכר-מכר ולתת

שם הפניות לקביעה של רכב ואיזה רכב. בעניין תקנות השכר-מכר והוראות המעבר - לא

ברור מה דינה של מכונית שנרכשה בשכר-מכר על-ידי נישום לפני כניסת תקנות הרכב

החדשות לתוקף, האם היא נחשבת בבעלותו של נישום ויחולו עליה תקנות של רכב מסחרי,

או האם לא?

אי פירז ;

מה היה המצב הקודם?

קודם זה הוכר, השאלה מה יהיה עכשיו.

אי פורז ;

אורגה הכרה תהיה גם עכשיו.

אבל צריך לכתוב את זה, אחרת זה לא קיים. לא ברור מה קורה לרכב פרטי שנמצא

בבעלותו של נישום והוא מבקש אותו לרשום אותו בספרי העסק - באיזה ערך הוא נרשם,

באיזה תאריך קנייה הוא נרשם ומה הפחת לגביו.

אני רוצה לסיים בעוד שני משפטים - נטל המס היום הוא מאוד-מאוד כבד. פסילה של

הוצאות הרכב, כולן או רובן, על-ידי שלטונות המס היא גזירה שאי אפשר לעמוד בה.

ישבתי השבוע עם לקוח ותיארתי לו את המצב של הוצאות הרכב. הוא אמר לי: 'אתה יודע

מה? שיקהו את העסק ויתנו לי כל חודש את המקדמה . אני חושב שאנחנו מגיעים למצב

הזה.

דני נתנזון, אני מבקש תשובה במילה איות - אם היה צריך לאמץ את התקנות האלה או

להשאיר את המצב הקיים, הרף העובדה שאנחנו יודעים שארנה היית רוצה תקנות אהרות,

היית מעדיף להשאיר את המצב הקיים?

כן.

תודה, ישראל שטראוס מלישכת רואי ההשבון, בבקשה.

אנחנו הגשנו לכם פה תזכיר שמפרט כל מה שאנחנו רוצים להגיד. אומר בקצרה מה

כתוב בו, מתוך תקווה שאתם גם תקראו אותו. אנחנו נתייחס גם לתקנות ניכוי הוצאות

רכב וגם לתקנות שווי השימוש ברכב. בכוונה אתחיל דווקא מהנושא של שווי השימוש

ברכב. לגבי שווי השימוש, מוצע לעשות שינוי קטן של סמ"קים. אנחנו לא יודעים למה

הוסיפו 50 סמ"ק, אבל זה לא איכפת לנו. לעומת זאת, נקבע שם שההצמדה תיעשה למדד

המחירים לצרכן, בשעה שביל תקנות הניכויים ללא יוצא מן הכלל, עובד מהוייב בשווי

טובת ההנאה שיש לו, ושווי טובת הנאה הוא בעיקרון לפי מה שזה עלה למעביד. ואילו פה

פתאום רוצים לקבוע סכום קבוע שיהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. למעביד לא עולה מדד

המחירים לצרכן אלא מדד מחירי הדלק, מדד מחירי תיקונים וכן הלאה. הלישכה המרכזית

לסטטיסטיקה מפרסמת שני מדדים הנוגעים לרכב - 1) מדד עלות אהזקת רכב; 2) מדד עלות

בעלות על רכב. בזמנו היינה ועדה ציבורית אחרת שהציע סל של 60%:40% של שני המדדים

האלה, בתקנות מ-87' אומץ רק מדד עלות אחזקת הרכב. איך שלא יהיה, מדד אחזקת רכב

הוא פי מאה יותר נכון, יותר הוגן ויותר הולם. כפי שאמרתי, אנחנו לא מתנגדים

לשינוי ה-50 סמ"ק, אך אנחנו חושבים שלא יהיה נכון להמיר את ההצמדה מעלות אחזקת

רכב למדד המחירים לצרכן, כי זה יהיה מקרה חריג שבו עובד מקבל טובת הנאה בלתי

רלוונטית ו????טל עליו מס על בסיס שהוא בלתי רלוונטי לטובת ההנאה שהוא מקבל. זה

לגבי התקנות של שווי שימוש ברכב.

לעניין ניכוי הוצאות הרכב - בעיקרון אנחנו מקדמים בברכה כל רעיון שימנע את

העיוות הקיים היום, שהכבישים מתמלאים ברכב מסחרי שאיננו נחוץ למטרה הזו; זה מהווה

עיוות ובזבוז של משאבי המשק ושל הקצאת המקורות במשק, אנחנו מברכים על הגישה, אך

אנחנו חושבים שהמעשה לא הושלם בכמה דברים - ראשית, חייב להיות טיפול אחיד במע"מ

לכל אורך הקו. כשאני אומר שחייב להיות טיפול, לשכת רואי החשבון לא אומרת כמה צריך

לתת ולמי צריך לתת, היא רק אומרת שברגע שארנה נותן לפריוויה יתרון במע"מ, תשכח מזה

שאתה חושב שפריוויה לא תהיה על הכביש. פריוויה כן תהיה על הכביש, כי האיש מקבל 17

חלקי 117 חזרה. אתה תגיד שכאשר הוא מוכר הוא ישלם מס רווח הון, אבל כאשר האיש

קונה - הוא קודם כל משקיע 17 אלף שקל פחות, לכן לדעתנו צריך ליישר קו, ואנחנו לא

מתווכחים איך צריך ליישר את הקו, אנחנו לא רוצים להיראות אינטרסנטים לא לטובת אלה

ולא לטובת אלה, אלא אם לא יעשו את זה - לדעתנו לא ישיגו את המטרה.

הנושא הבא של יישור קו - אם אתה מבטל את ההבחנה בין רכב מסחרי לרכב פרטי, ארנה

חייב לתקן עוד כמה חוקים ופירטנו פה את החוקים. כך למשל, חוק התיאומים מבדיל בין

רכב פרטי ורכב מסחרי; כך למשל תקנות של שכירת ציוד מבדילות בין רכב פרטי ורכב

מסחרי וכך גם פקודת מס הכנסה. במסמך שהגשנו ציינו את כל החוקים, והנציב יראה

אותם. זאת אומרת, אם אתם מתקנים את הוצאות ההחזקה, אתם חייבים ליישר קו עם החוקים

האחרים.

מה יקרה אם זה י ישאר?



י' שטראוס;

ימשיך להיות יתרון להחזיק רכב מסחרי . הרי כל הרעיון היה שהכבישים לא יתמלאו

ברכב לא רלוונטי, שהם לא יהיו עם רכב של 3.5 טון. אם בכל יתר הנושאים אתה משאיר

את האפליה לטובת רכב מסחרי, עשית חצי עבודה ולא תשיג את התוצאה. השגת התוצאה

מחייבת יישור קו, חלקו הוא בראשותו של דורון לוי - חוק התיאומים, מס הכנסה ותקנות

של שכר-מכר - וחלקו הוא ברמה של שר האוצר שחתום על התקנות שלפנינו, וזה מע"מ. אם

לא ישלימו את המעשה הזה, אני בדעה שהתוצאה של שינוי העיוות בהקצאת המקורות במשק

לא יושג.

לגבי שינוי התקנות של רכב מסחרי - זו תהיה פגיעה בכל אלה שהשקיעו סכומי כסף

ברכב מסחרי. אוטומטית, כתוצאה מהשינוי הנוכחי, וכתוצאה מזה שתקופת המעבר תחול על

בעל הרכב ולא על הרכב עצמו, מיד ערך הרכב חייב לרדת. אם אכן הציבור יחשוב שלא

כדאי יותר לרכוש רכב מסחרי, עקומת הביקוש תרד וכל אלה שקנו עד היום רכב מסחרי

מסיבות מס, לא יקנו מחר. אם הביקוש השנה היה, נניח, ל-150 אלף כלי רכב משומשים

לשנה, הרי מחר הביקוש יירד לחצי. פירושו של דבר, שהמחיר של כלי הרכב המסחריים

המשומשים יירד, אלא אם כן תקופת המעבר ונהיה צמודה לרכב ולא לאיש שמחזיק בו.

העובדה שקבעו בתקנות שרק מי שמחזיק ברכב ימשיך ליהנות מהוראות המעבר, גורמת לכך

שאסור לו להיפרד מהרכב הזה במשך שלוש שנים. בתוך אותן שלוש שנים, אף אדם לא יקנה

ממנו רכב שהוא כבר נחות. לדעתנו זה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מאחר וזו

פגיעה מיידית בשווי הנכסים שנמצאים בבעלותם של אנשים. אם יגידו שמר שטראוס רוצה

להמציא רעיון חדש - לא היא, כבר היו דברים מעולם. ידידי נתי נתנזון סקר לכם את

השינויים מ-86', אך הוא שכח את השינוי מ-79'. גם ב-79י שינו קלסיפיקציות של כלי

רכב ואמרו שהשינוי לא יחול על רכב דו-שימושי משנת ייצור כך וכך ואחר-כך על רכבים

פרטיים מעל 2,000 סמ"ק, וקבעו את הוראות המעבר כשהן היו צמודות לרכב עצמו ולא

גרמו לכך שבן-יום האדם מאבד חלק מנכסיו כאשר הוא רוצה למכור את הרכב.

אם בהוראות המעבר ייקבע זמן של חמש שנים במקום שלוש שנים, זה יעזור?

אני אומר, קודם כל, שהוראת המעבר צריכה להיות צמודה לרכב ולא לאיש שמחזיק

ברכב, כי על-ידי כך גורם לשני דברים - גם לירידת המחיר, וגם אתה מאלץ אותו לא

להחליף את הרכב. יש פה שורה של בעיות, ואני יודע שלדורון לוי יש הערות מכאן ועד

להודעה חדשה. זאת אומרת, תמיד בשקלול -ברים כאלה, אם יש כמה פגיעות בזכויות אזרח,

צריך לראות איזו מהפגיעות היא חמורה יותר. אם נשקלל את כל הפגיעות, הפגיעה

שבן-יום מורידים לאדם את שווי הרכוש שלו רק בגלל שרוצים לעשות סדר ביבוא של רכב

חדש, לא נראית לנו הדרך להשיג את המטרה הזאת.

מר שטראוס, זה טיעון שאני אוהב להשתמש בו אבל הוא לא הגיוני. תאר לך שיורידו

אה המכס שמוטל על מכוניות, גם אז תטען לחופש הקניין?

במסמך שלנו אנחנו עוסקים בשני נושאים נוספים, אחד מהם - הפגיעה התפקודית באלה

שמשתמשים ברכב מסחרי למטרה עסקית, להובלה. אנחנו בטוחים שהמשלחות יטפלו בנושא

הזה. חה"כ ויינשטיין, הדוגמא שנתת כאן מחבל תענך היא לא טובה; דוגמא יותר טובה

היא רופא ילדים בנס-ציונה, שהמרחק שהוא נוסע בין ילד לילד הוא חצי קילומטר או

קילומטר - הוא לא מגיע ל-8,000 קילומטר בשנה, למרות שהוא כל הזמן נוסע ברכב למטרה

עסקית.

הנושא האחרון הוא הדלקן, שאמנם לא נמצא היום על סדר-היום אבל עוד אנשים

יתייחסו אליו. בתוך התקנות האלה כתוב שתנאי לכך שאפשר יהיה לנכות הוצאות רכב, הוא

שהאדם יתקין מכשיר -

כל אחד חייב להתקין מכשיר כזה?

לא היום, אלא במועד שייקבע בעתיד.

אני רוצה להביו מה זה הדלקן.

יש לי רעיון - היות וגם אחרים ידברו על הדלקן, אנחנו נבין את עניין הדלקן

כשאחרים ידברו. אם אף אחד לא ידבר על הדלקן, אתן לך להסביר בסוף. נעבור עכשיו

לנציג איגוד המלאכה והתעשייה.

ראשית, אני רוצה להשיב לחה"כ ויינשטיין בצורה ברורה - להתאחדות המלאכה

והתעשייה לא היינה נציגות בוועדה. מאוד רצינו להיות מוזמנים לשם.

רציתם להיות מוזמנים או שיהיה לכם נציג בוועדה?

א' סופר;

אפילו מוזמנים לא היינו - לא הזמינו אותנו כדי שנציג את עמדתנו. לדעתי, העמדה

שיש בה כמה ייחודים לסקטור שלנו לא הוצגה כיאות, ועל רקע הפליאה שהבעת - היה

הרהור שבכל מיני ועדות שבודקות כל מיני נושאים במשק, צריך לחייב שיהיה חבר

מהסקטורים החלשים. רבותי , פה שמענו על רשימה אין-סופית של כלי רכב מסחריים

מפוארים, וזה לא מסתדר לי עם הסקטור שאני מכיר אותו. בסקטור המלאכה והתעשייה

אנחנו מדברים על בעל עסק קטן שבעצמו משמש כ"כלבויניק" בשרשרת הארוכה של הייצור -

בקבלת הזמנה של חומרי גלם, באריזה ולפעמים גם עוסק במשלוח. אנחנו מדברים, אם כן,

על שימוש ברכב שהוא ייעודי כמעט לחלוטין - אלו הטנדרים הפשוטים, לא המנופחים.

מר דוקלר אמר שהנפגעים מכל התקנות האלה הוא מיעוט שבמיעוט. עם כל הכבוד, אני

חושב ש-50-40 אלף בעלי עסקים בקטגוריה הזאת לא יכולים בשום פנים ואופן להיחשב

כמיעוט מבוטל. כך יצא שהוועדה שבאה לחסל אפליה -ומי יכול להיות נגד רעיון נשגב

שכזה - הנציחה אפליה לגבי סקטור די מוגדר. היום יש באופנה אפליה מתקנת, אני רוצה

שתהיה כאן אפליה מתקנת כי זה בהחלט נחוץ לענין. אני מוכן לסייע לוועדה - בואו

נקבע רכב מסחרי עסקי עם מאפיינים פרטניים - שיהיה רק מושב אחד ליד הנהג, שהרוחב

שלו יהיה 50 סנטימטר, אפילו שמנים לא ייכנסו שם, ותהיה מחיצה בין הקבינה לתא

המטען - מה שאתם רוצים, אבל תשפכו את המים ביחד עם התינוק. זה מה שעשיתם.

מה קורה אם מדובר בזגג שנוסע עם פועל?

לסיכום, אני יודע שלוועדות בדרך כלל נוח לקחת סרגל ולחתוך, אך אנחנו לא רוצים

להיות בשבבים. לדעתי זה לא צודק, זה סקטור יצרני חיובי שמושך את כל הנושא של

קבלנות משנה, וחברי ועדת הכספים יודעים כמה שהסקטור של קבלנות המשנה חשוב למשק.

בשורה התחתונה אני רוצה לומר - בכל הקשור למפעלים קטנים ובינוניים, בתי מלאכה,

אני מבקש שהדבר יתוקן בהמלצות האלה או שהמצב יישאר על כנו.

גם אתם מעדיפים - אם צריך לבחור בין זה לבין המצב הקודם - שיישאר המצב הקודם?

אמת ויציב.

בוודאי, הם המוטבים הגדולים בשיטה הקודמת.

לא רואים פה את עורכי הדין, לא רואים את רואי החשבון, כי הם נהנים מהתקנות

החדשות.

יוסי שוסטק מאיגוד לשכות המסחר, בבקשה.

כיוון שמרבית הדברים נאמרו, אני רוצה להתרכז בעיקר בשלושה וחצי נושאים,

ובעיקר להציע פתרונות. אבל לפני שאגש לנושאים המהותיים לדעתנו, אני רוצה לומר שני

דברים כהקדמה. קודם כל, אני חושב שההצעות האלה היו יכולות להיות חיוביות אלמלא

כמה עיוותים שאעמוד עליהם בהמשך. שנית - בנוסח ההמלצות של ועדת דוקלר, שאכן

התקבלו פה אחד, נאמר; "כי יש לקבלן כמיקשה אחת וכל נסיון לאמץ חלק מהמלצות

הוועדה, יביא ליצירת עיוותים חדשים".

קריאה;

ולגרעון תקציבי.

י י שוסטק;

בסדר. מה שנעשה כאן - באמת לקחו חלק מהמלצות הוועדה, אבל משום מה נשכח דבר

מהותי ביותר כגון האפשרות לקיזוז מעיימ על רכב פרטי.

אתה היית חבר הוועדה?

י י שוסטק;

לא. לגבי אפשרות קיזוז מעיימ ברכישת רכב פרטי - כאשר באו להציע הצעות בתחום של

החזקת רכב, אני חושב שהיה שיקול אחד עיקרי; על רקע המעבר לרכב מסחרי בשנים

האחרונות, לעודד מעבר חזרה לרכב פרטי. הלכו פה בשיטת המקל והגזר. הגזר היה צריך

להיות מתן אפשרות לקיזוז מע"מ וכן הקלה בנושא של החזקת רכב; הצד של המקל היה צריך

להיות החמרות בהכרה של הוצאות רכב מסחרי. מה שקרה בפועל, בהתאם לתקנות שמוצעות

פה, שאת הגזר חתכו לחצי והשאירו את המקל בשלמותו מבחינת ההחמרות על רכב מסחרי.

אם כבר דיברו על אימוץ ההמלצות כמיקשה אחת, אני חוזר ומבקש שיאמצו גם את ההמלצה

המותית ביותר של אפשרות קיזוז מעיימ ברכב פרטי.

נקודה שנייה שאני רוצה להתייחס אליה היא הכבדת הנטל על רכב מסחרי. כבר נאמר

פה שהעלאת הסף מ-4,800 ל-9,900. אי הכרה בהוצאות קבועות ובחלק נוסף של ההוצאות

המשתנות, זו הכבדה משמעותית בהחלט על מי שמחזיק רכב מסחרי. אני לא מציע לשנות את

מה שהוצע, אבל אנחנו מבקשים לתת לנציב מס הכנסה אפשרות לקבוע סוגי עיסוקים

מסויימים או סוגי נישומים מסויימים שלגביהם ההתיחסות לרכב מסחרי תהיה אחרת או כמו

בעבר, ושם יהיה ברור שהרכב המסחרי הזה משמש אך ורק למטרות עסקיות-מסחריות והשימוש

הפרטי הוא זניח או כמעט ולא קיים.

ב-91' אישרו את זה למודדים.

אני מבקש להשאיר פה אופציה לגמישות של נציב מס הכנסה.

נקודה שלישית, שאותה הזכיר גם ישראל שטראוס, זה הנושא של ירידת ערך כלי הרכב

המסחריים שנמצאים ברשות הנישומים. ישנן הברות מסהריות שמחזיקות צי רכב מסחרי, כמו

חברות למתן שירותים מסוג תדיראן ואמפא; יש להם מאות כלי רכב מסחריים שמשמשים

למטרה עסקית לחלוטין, למתן שירות ללקוחות שלהם. אם נעשה חישוב, חברה כזאת יכולה

להחזיק 300 כלי רכב. תכפיל את זה בערך הנכס היום - 50-40 אלף שקל - אתה מגיע לכך

שעלות כלי הרכב האלה יכולה לנוע סביב 12 מיליון שקל. במכה אחת מורידים את ערך

הנכס הזה ב-10%, 20% ואולי יותר אחוזים, וזה הפסד מיידי של כ-2 מיליון שקל לאותן

חברות, אם לוקחים בחשבון שערך הרכב קטן ב-20% כתוצאה מהתקנות האלה.

זה זהה לגבי הבודד. 5,000 שקל אצל אדם בודד הוא כמו 2 מיליון שקל בחברה.

נכון, אבל מבחינת סכומים, אלו כמובן סכומים קטנים. יש חברות שמחזיקות חמישה

כלי רכב, כל אחד בפרופורציות שלו. בכוונה נתתי את הדוגמא של חברות שמחזיקות צי

רכב גדול, ושם הנזק מבחינת ירידת ערך הנכס הוא משמעותי ובולט.

עוד חצי נקודה שאני רוצה להתייחס אליה - נושא הדלקן. נכון שחברות להשכרת רכב

תהיינה פטורות מזה, אבל מי ששוכר רכב - לפי הנוסח המוצע, למעשה יהיה חייב להתקין

דלקן, או שהחברה להשכרת רכב תצטרך למלא דלק עבורו. זה כמובן לא מעשי ולא יתכן. יש

עשרות אם לא מאות לקוחות -

ח ??????????

טכנית, מה שאתה אומר איננו נכון.

זה מאוד נכון טכנית, כיוון שמי שממלא את הדלק הוא הלקוח ולא חברת השכרת הרכב.

לכן ברור שאין שום אפשרות מעשית לחייב את החברות האלה להתקין דלקן בכלי הרכב שהם

משכירים ללקוחות.

דלקן זה משהו אישי.

זה משהו שמחייבים את חשבון הלקוח. אי אפשר לחייב את חשבון החברה להשכרה על

דלק שממלא הלקוח.

יוסי שוסטק, לסיכום - בין המצב המוצע לבין המצב הקודם, מה אתה מעדיף?

אני בנפש חצויה. אלמלא ---

בלי אלמלא. אם כל המשלחות, ואולי אלה שלא באו ויש להן גם עניין, יגידו שהם

מעדיפות את המצב הקודם, ברור לנו שעושים פה דבר שאף אהד לא רוצה בו. לכן אני שואל

אם איזה מעדיף את המצב הקודם או לקבל את התקנות האלה כמות שהן.

יש לי תשובה, אבל עם הסתייגות. היינו יכולים להיות בעד התקנות, אילו היו

מאפשרים גם קיזוז מע"מ. בלי קיזוז מע"מ, אינני חושב שהתקנות טובות.

תודה רבה. דב הלבץ מהאיגוד הארצי למסהר, בבקשה.

אני רציתי להעיר דבר אהד - מהנסיון שלי, אני מכיר קצת את מערכת המס הגרמנית.

בלי להיכנס לקילומטרים, לא קילומטרים, הם קבעו שאחוז אחד

מערך הרכב לחודש זו הכנסה רעיונית של בעל הרכב וזהו. ואז מי שיש לו רכב יקר, משלם

הרבה כסף; מי שיש לו רכב זול, משלם מעט כסף, ובזה נגמר הסינור.

תודה. ישי רבינוביץ, מנכ"ל איגוד יבואני הרכב.

אני מייצג את כל יבואני הרכב בישראל, אני לא שייך לשום חברה ספציפית. לא

אחזור על דברים שנאמרו כאן, אני רק רוצה לציין שני דברים - ועדת דוקלר עשתה עבודה

טובה, אני חושב שהיא היתה קשובה למרבית מיגזרי המשק והוציאה תחת ידה המלצות יחסית

מאוזנות ובהחלט הגיוניות. אני בהחלט רוצה לחזור על משפט אחד שאמר קודמי, יוסי

שוסטק, שבהמלצות הוועדה נאמר במפורש שהן צריכות להתקבל כמיקשה אחת וכל נסיון לאמץ

חלק מהן בלבד יביא לעיוותים חדשים, בעוד שמטרת הוועדה היתה למנוע אותם. מה שמונה

כרגע בפנינו זו למעשה חצי המלצה, שני גורמים עיקריים מההמלצות הושמטו בכלל -

הנושא של מע"מ והנושא של שווי רכב. גם לגבי שווי השימוש ברכב המליצה הוועדה על

שלוש קטגוריות של נפחי מנוע (והעלאת נפח המנוע), דבר שעושה את הדברים הרבה יותר

הגיוניים, אם אנחנו מסתכלים היום על צה"ל ועל רכבי שרים.

אני רוצה לומר בה :רה לחברי הכנסת - להמשך הדיון נכין דף נייר שבו ייכתב מה

היו הצעות ועדת דוקלר, שלא נמצאות פה לפנינו, מה המצב הקיים היום, מה המצב החדש

המוצע על-פי התקנות והערות, ונראה מה אפשר לעשות.

לסיום, אם המלצות הוועדה היו מתקבלות כפי שהן, הדברים היו נראים הרבה יותר

טוב מאשר התיקון לתקנון כפי שהוא כרגע. לשאלתך האוניברסלית, אדוני היו"ר, התשובה

היא שלילית - התקנות האלה לא טובות. עדיף להישאר במצב הקיים.

ישראל שטראוס, עכשיו אני שואל אותך כמייצג את רואי החשבון שיש להם רכב - מה

אתם הייתם מעדיפים?

אני יכול לענות לך שלרוב רואי החשבון יש רכב פרטי, וזה יהיה לא מתאים שאנחנו

נדבר על רכב מסחרי כי יגידו שאנחנו מדברים מהכיס שלנו.

אני שואל מבחינת הכיס שלכם.

מבחינת הכיס שלנו, לרואי החשבון תצמח הנאה גדולה מהתקנות האלה. איתנו רק

מיטיבים, לא מרעים את מצבנו.

אבל המכונית שלך מפסידה 7,000 או 5,000 שקל לשנה וזה ייחשב לך כרווח הון, 50%

מזה תשלם מס. זאת אומרת, אתה משלם עבור הרכב שלך כבר 2,500 שקל לשנה ועשיתי

חשבון שכל ההנאה שיכולה להיות לא מגיעה ליותר מ-4,000-3,000 שקל.

חה"כ ויינשטיין טועה.

היו"ר ג י גל;

אנחנו לא מקיימים עכשיו דיון. למה שאלתי את ישראל שטראוס את השאלה הזאת? כי

לשכת עורכי הדין שמייצגת עורכי הדין לא נמצאת פה ולשכת רואי החשבון באה רק כדי

לייצג אחרים. כל מה שאני רוצה לומר - מי שהיום נוסע ברכב פרטי, התקנות האלה

משפרות את מצבו. מי שיש לו רכב מסחרי ואולי גם רכב פרטי, אומר; תעזבו אותי,

תשאירו את המצב הקיים. זו התמונה הכללית.

השאלה שלי - בכמה זה משפר את מצבם של בעלי הרכב הפרטי, ונראה לי שהשיפור הוא

לא מהותי .

מה זה לא מהותי? כשאני אומר לגבי מיסוי הבורסה ש-10% מס זה לא מהותי, אתה

עושה מזה דבר גדול! כל הלילה דיברת על 10%, ופה אתה אומר על 4,000 שקל שזה לא

מהותי.

אני רוצה לדעת כמה זה בכסף.

י י שטראוס;

במונחי כסף, טועה מי שחושב שאין היום מס רווח הון על רואה חשבון שמשתמש ברכב

שלו. הסיבה היחידה שרואה חשבון לא משלם היום מס רווח הון, זה בגלל סעיף 96

לפקודה, כי הוא כל פעם קונה רכב אחר. אבל אם חס וחלילה הוא יהיה נכה ויחדל לקנות

רכב או לא עלינו ילך לעולמו, אז בשנת הליכתו לעולמו הוא ישלם מס רווח הון גם

היום. זאת אומרת, התקנות החדשות לא משנות כהוא זה לעניין רווח הון , אבל הן כן

משפרות את המצב שהיום לא מכירים בחלק מהוצאות של רכב פרטי .

כמה אנשים כמו רואי חשבון ועורכי דין יש במשק, שיש להם רכב פרטי והם ייהנו

מזה, ולעומת זאת כמה אנשים יסבלו מהתקנות?

י י שטראוס;

בערך 50% מהרכב הפרטי. אם יש 900 אלף כלי רכב פרטיים, 450 אלף איש ייהנו מזה.

אך מטעמי זהירות אני אומר רק 250 אלף.

כמה אנשים יש עם רכב מסחרי?

170 אלף.

אדוני היו"ר, ועדת דוקלר קיבלה הוראה שהדו"ח שלה צריך להיגמר באפס עלויות

לאוצר. פירושו של דבר שכל מה שקיבלו בעלי רכב פרטי, נלקה מבעלי הרכב המסחרי , כי

כך עבדה הוועדה. ההוראה לוועדה בכתב המינוי היתה, שזה לא צריך לעלות כסף.

יוסי ליאב מארגון מפעלי השמירה.

לעומת כל אלה שטענו כאן, המצב שלנו הוא שונה לגמרי. אצלנו הרכב לא נרכש

כתוצאה מהתחשבות בתקנות מס הכנסה, אנהנו נותנים שירות ביום ובלילה. הרכב אצלנו

הוא העיקר, הוא משמש להובלת שומרים, להובלת הומרי נקיון, להובלת עובדים וניודם

ממקום למקום. העלויות שלנו, התחשיבים, ההצעות לעבודות במוסדות הגדולים, העבודה

שלנו סביב השעון יצרה מצב נתון שהשינוי של התקנות רק מפלה אותנו לרעה. לעניות

דעתנו, התקנות צריכות להבדיל בין המשתמש ברכב לבין סוגי הרכב. כל מה שנאמר פה

בהתהלה על-ידי הנציב וסגנו הוא נכון, אבל הוא לא ישים לגבינו. אצלנו כל כלי הרכב

הם טנדרים או מכוניות מסוג טרנזיט שמשמשות לא לצרכים פרטיים אלא להסעה, לניוד

עובדים ולביצוע השירותים והמטלות שבשמן קיימות אותן חברות. יתרה מזאת, לדעתנו

זקיפת טובת ההנאה יוצרת אצלנו מצב שמפקח אומר: 'בשביל מה לי לצאת בלילה לבצע את

השירות, אם ארנה עוד מחייב אותי בתשלום מס הכנסה?'. אנחנו היינו מבקשים - או לתת

לנו פטור מוחלט, אבל הרע במיעוטו זה להשאיר את התקנות כמות שהן. גם התקנות לתקופת

המעבר יוצרות מצב שאחר-כך מפלה אותנו לרעה, כי ברוב המוסדות בהם אנו נותנים

שירות, אנחנו עובדים שנים ארוכות על בסיס חוזים ארוכים. גם כך מצבנו לא טוב,

וכתוצאה מהשינוי בתקנות, כשהרכב משמש רק לצורכי עבודה, ייגרמו לנו נזקים כספיים.

אני מבקש שגם עמיתי, רו"ח צבי אורן, יגיד כמה מילים.

בכמה כלי רכב מדובר לכל חברות השמירה האלה?

אלפים. אלו כלי רכב מסחריים, טנדרים, שעונים על הדרישות של תקנות מס ההכנסה.

אתם לא יודעים בדיוק כמה עובדים אצלכם ולכמה יש כלי רכב?

כמויות העובדים מסתכמות ביותר מ-100 אלף איש המועסקים בשמירה. הרכב משמש את

המפקחים ואת ה---

וכמה כלי רכב יש לכם?

לא בדקנו, אבל מדובר בכמה אלפים.

תודה. צבי אורן, בבקשה.

כתשובה לשאלה ששאל היושב-ראש לגבי מספר המועסקים - רק באבטחת מוסדות החינוך,

לפי החוק שקיבלה הממשלה, מועסקים 3,000 איש. ואני לא מדבר על השומרים בתעשיות

הבטחוניות, התעשייה הצבאית, נמלים וכו' - כל אותם מקומות שמשמר הגבול יצא מהם

וחברות שמירה מספקות להם שירותים והן נדרשות לספק רכב מפעלי למקום. אלו בדרך-כלל

ג'יפים או אפילו טנדרים סוברו 4 על 4. אני במקרה קשור עם חברה שיש לה 250 כלי רכב

מסחריים ואף אחד מהם הוא לא מאזדה ולא אם.פי.וי אלא טרנזיט, טנדר סוברו או טנדר

פיאט שאינם מעל 1,800 סמ"ק.

כאן אני רוצה לענות לוועדת דוקלר - קודם כל, אף נציג שלנו לא השתתף בוועדה

הזאת. לצערי הרב רוב המשתתפים היו רק אלה שמשתמשים ברכב פרטי. אני התרעתי על הדבר

הזה, ולאחר מעשה דיברתי עם עמיתים שלי - אני גם רואה-חשבון וגם מייצג ארגון -

ואמרתי להם בלשון לא כל-כך נעימה: 'בעצם מכרתם אותנו'. התשובה שקיבלתי, כתשובה

'נכון'. אני השתתפתי ביום עיון שמר דוקלר הירצה בו ובכוונה שאלתי

אותו על הנושא הזה, והוא אמר ברוב הגינותו: 'אנחנו יודעים שלחברות שמירה יש בעיה,

אבל אולי היינו צריכים "להקריב" אותם על מזבח הכלל'.

את זה לא אמיתי.

אז אמרת משהו דומה - שהיה צריך לעשות סדר ואין ברירה, מישהו צריך לסבול. גם

היום נגרם לנו עוול, כאשר אי ההכרה ב-400 קילומטרים לחודש מתייחסת גם לרכבי

מצוקה, אבל איכשהו יכולנו לעמוד בתקנות. כשקוראים עכשיו בעיתונים על השוד ברמת

השרון וכו' - כלי רכב שלנו מסתובבים שם 24 שעות על הכביש עם שלוש משמרות של נהגים

שמתחלפים, אף אחד לא לוקח את הטנדר הזה הביתה, ואני צריך לחייב את העובדים בשווי

שימוש ?-לגבי 4,800 קילומטר לשנה ההוצאות לא מוכרות. גם זה לא טוב, אבל זה הרע

במיעוט. כתבנו לשר האוצר וקיבלנו תשובה ב-27 לנובמבר: 'במקרים החריגים אתם

צודקים וצריך למצוא פתרון במסגרת מס הכנסה, במסגרת פקידי שומה'. לי לא נראה

שהפתרון צריך להיות על-ידי פקידי שומה, זה צריך להיות פתרון בתקנות. כי פקיד שומה

יגיד: 'אדוני, יש לי תקנות, אני לא יכול לעשות אחרת.

מה הפתרון שנראה לך?

הפתרון שנראה לי, כמו שמצאו פתרונות לגורמים אחרים, הוא שאם רכב לא צמוד בידי

עובד אלא משמש במפעל והרכב לא יוצא מהמפעל (אולי רק לתדלוק) או שהוא משמש בעבודה

24 שעות ואף עובד לא לוקח אותו הביתה - להכיר במלוא ההוצאה וגם לא לחייב את העובד

בשווי שימוש ברכב; העובדים לא מוכנים שיחייבו אותם בשווי. זה הפתרון שאני מציע,

או הרע במיעוטו - להשאיר את המצב הקיים.

מה לדעתך הנזק הכספי שיכול להיגרם פר מאה מכוניות?

הנזק מתבטא בשני דברים: א) עד היום לא יצאו תקנות, נתנו זמן עד 31 בדצמבר

להתארגן מהדש עם כלי רכב. כל רכב שיירכש מ-1 בינואר נכנס למסגרת התקנות החדשות.

היום אנהנו כבר בסוף דצמבר, ואף אהד לא יכול להספיק לעשות זאת. אין זמן, הברות לא

יכולות להוציא מליונים כדי לההליף את כלי הרכב. זה נזק בל ישוער. ב) ההגדלה, לפי

ההצעה של האוצר, של ההוצאות הלא מוכרות מ-4,800 קילומטר ל-9,900 קילומטר - תגרום

לכך שתוספת ההוצאות הלא מוכרות לכלי רכב אהד תהיה אלף שקל. על זה תשלם מקדמה

והוצאות עודפות של קרוב לחצי , כלומר כ-5,000 שקל לרכב; תכפיל את זה ב-100 או 200

כלי רכב של הברה, זה יוצא תוספת מקדמות של מיליון שקל. לפי הוקי מס הכנסה -

ונציגי מס הכנסה היושבים כאן יודעים זאת טוב מאוד - מקדמות על הוצאות עודפות לא

מוהזרות לנישום. הן נשהקות, הן לא צמודות, ואם ההברה לא מרוויחה כסף - ולצערי הרב

בגלל המצב הכללי יש הרבה הברות שלא מרוויחות היום - תיאורטית המקדמות נשארות

באוצר לעולם ועד, כי לא יכולים לקזז מקדמות כאלה ולקבל אותן הזרה. בהברה גדולה,

רק הנזק במקדמות יכול להתבטא בין הצי מיליון למיליון שקל שהיא לא תקבל בחזרה.

האם זה נכון שמשרדי ממשלה לוקהות הברה שמירה מתהת למחיר מינימום במכרזים?

צ י אורן;

היובי. נתתי פה רמז שבשעתו עמיתי יוסי ליאב ואני הגענו להסדר עם משרדי ממשלה,

עם ההשב הכללי, שלא יקבלו קבלנים לעבודה מתהת לסף של מהיר מסויים, מאחר וכל מי

שנותן הצעה שהיא פהות מאותו מחיר (שהוא כבר נמוך) - הרי או שהוא מרמה את הלקוח,

בין היתר משרדי ממשלה, או שהוא מרמה את העובדים או שהוא מרמה את שלטונות המס.

קיבלו את העמדה שלנו. לפני כמה שנים כנראה שרצו להוזיל את ההוצאות והחליטו לקבל

מי שמגיש מהיר נמוך, בלי לבדוק. זו גם הסיבה שדווקא החברות המאורגנות, ודווקא

ההברות שהרישומים שלהם נכונים, ייפגעו. אני מנהל אצלי תקנות רכב במחשב, ואני

יכול להגיד לכם שאצלי לא יהיה שום שינוי בניהול התקנות. זה לא משנה לי אם יהיה

רשום במחשב 4,800 או 9,900. ומי שיאמר לכם אחרת - הכל סיפורי אגדות. אבל אנחנו

נמצאים היום במצב קשה ביותר בגלל תהרות פרועה מאוד. זה שהאוצר מפסיד מיסיס בדרך,

זו כבר בעיה של האוצר, אך הבעיה שלנו היא מאוד המורה. לכן ציינתי שהרבה מאוד

חברות אצלנו ידווחו השנה על הפסדים, כי הן לא יכולות לעמוד בתהרות הוגנת עם כל מי

שלא משלם ולא מעביר ניכויים ולא מעביר דמי ביטוח לאומי. בהזדמנות אני יכול

להראות לכם את כל התרגילים שעושים - איך מעסיקים שני עולים מרוסיה על תלוש משכורת

אחד ועוד טוענים שמשלמים שכר מינימום.

האם לגבי החברות שאתה מייצג אותן, אתם מקפידים שדברים כאלה לא יקרו?

לא רק שאנחנו מקפידים, אנחנו קיבלנו צלייש. המחלקה הכלכלית של נציבות מס

הכנסה מבקשת את הנתונים מההברה שלי, שהיא במקרה ההברה הכי גדולה בארץ. בביקורת

שנעשו אצלנו ציינו אותנו לשבה בנושא הניהול כל הנושא של התקנות.

לא הבנת את השאלה שלי. האם אתם מקפידים שהעובדים בהברות שמאוגדות אצלכם יקבלו

את השכר ההוגן?

כן. אין אף עובד בחברות המאורגנות שלא מקבל שכר מינימום עם תלושים והכל. זה

בדוק

אנחנו לא חברות כוח אדם שמראים אחר-כך בטלוויזיה איך הן מביאות עובדים

מתורכיה. אנחנו מקפידים מאוד על הנושאים האלה, אבל אנחנו יוצאים ניזוקים.

אני לא רוצה לנקוב בשם המוסד שאנחנו לפעמים מתראים שם. אני אבדוק אם החברה

שנותנת שם שירותים מאורגנת אצלכם. אני לא רוצה להיכנס לעניין באופן פרטני, אבל

אנחנו שומעים כל מיני סיפורים רק במשרדי ממשלה.

בתקנות שמובאות בפנינו עכשיו, אין בקשה לתיקון הנושא של מס ערך מוסף ברכישת

רכב פרטי. אם הי ו מכירים במע"מ, זה היה פותר לכם את הבעיה?

לגבינו הבעיה הזו לא קיימת, כי לגבי רכב מסחרי יכירו במס ערך מוסף בכל מקרה.

הבעיה הזאת קיימת לגבי רכב פרטי. העניין הזה כבר צויין קודם; בעצם, עשו פה חוכא

ואיטלולא - ברגע שלא הכירו במס ערך מוסף, כל הסיפור שאנשים חושבים שברכב פרטי

התוצאה תהיה טובה מאשר התקנות הקיימות, איננו נכון.

אם יכירו במס ערך מוסף ברכישת רכב פרטי, יהיה כדאי לך - כחברת שמירח - לקנות

רכב פרטי קטן במקום לקנות רכב מסחרי?

אני משחרר את צבי אורן מלענות. אני מבקש ממי שעוד לא דיבר להשיב גם על הנקודה

שחהייכ שטרית העלה, אחרת לא נגמור היום. עוזי ברנר, י ו "ר איגוד יבואני רכב

דו-גלגלי , בבקשה.

ע' ברנר;

לפני שאני פותח, אני רוצה לחלק לכם צילום דף מתוך השנתון של הלישכה המרכזית

לסטטיסטיקה, כי אני מסתמך על הנתונים האלה. בשנת 1993 נמכרו בארץ כלי רכב

דו-גלגליים מכל המינים, מ-50 סמייק ועד הנפח הכי גבוה - סך-הכל 11,732 יחידות.

מתוכם מספר כלי הרכב הדו-גלגלי ים שנפח המנוע שלהם 500 סמייק הוא בסך-הכל 733

יחידות, זאת אומרת 6.2% מהסך-הכל.

אני רוצה לדבר על כך שוועדת דוקלר רצינה להסיר את ההכרה מאופנועים בנפח מנוע

שמעל 500 סמייק, זאת הנקודה שאנחנו מייצגים. מתוך ה-733 אופנועים שנמכרו בשנת 93'.

יש להניח שכמחצית מהם נרכשים על-ידי לקוחות שהוצאות הרכישה מוכרות להן לניכוי, כך

שאנחנו מדברים היום על מקסימום 350-300 אופנועים. יותר מזה - התקנות הקיימות היום

מכירות בכל ההוצאות לכל נפחי המנוע, ללא הגבלה. אם היום זה מוכר והמצב הוא טוב,

הרי אין פה ניצול לרעה. אנחנו רואים שבסך-הכל קנו 733 אופנועים מעל 500 סמייק,

המהווים רק 6.2% ממספר כלי הרכב הדו-גלגליים שניקנו ב-93'.



מיהי האוכלוסיה של המשתמשים באופנועים מעל 500 סמ"ק? האוכלוסיה הבולטת היא

בעלי מקצועות שונים כמו צלמי עיתונות, שזה אחוז די ניכר ביניהם, שזקוקים לאופנוע

בנפח מנוע גדול כי הם ניידים בכל מקום בארץ.

אי פורז ;

למה הם צריכים נפח גדול? גם אופנוע של 250 סמ"ק מגיע למהירות המירבית המותרת.

אנחנו לא מדברים על מהירות, אנחנו מדברים על יציבות, על בטיחות, על אחיזת

כביש והתנהגות בכביש. אם אתה נוסע בנסיעה בין-עירונית, איזה לא יכול לנסוע על

אופנוע בנפח מנוע קטן, ארנה שבור כולך. נוסף לזה, כל אוטובוס שעובר על ידך כשאתה

נוסע בכביש בין-עירוני , מסכן את חי יך.

אי פורז ;

אז תיסע במכונית.

מי שהחליט שההוצאות יהיו מוכרות עד 500 סמייק, הוא בוודאי לא אדם שמבין את

הנסיעה באופנוע. בעלי מקצועות חופשיים אחרים שמשתמשים באופנועים מעל 500 סמייק הם

עורכי דין, רואי חשבון, טכנאים, מהנדסים, נותני שירות ואנשי ביטוח, שאופי העבודה

שלהם מחייב אותם לניידות גבוהה בסיעה בין-עירונית. אני לא מדבר על נסיעה עירונית,

מי שנע רק מהבית לעבודה בעיר, לא צריך אופנוע גדול, מספיק לו קטנוע או אופנוע 250

סמייק. אנחנו מדברים על אותם אנשים שהאופנוע משמש להם לנסיעה בין-עירונית. אני

מכיר עורכי דין שנוסעים מתל אביב לבאר שבע או לירושלים לבתי משפט; בשל הצורך

בניידות, הם קונים אופנוע.

היו"ר ג' גל;

מה יותר בטוח - אופנוע גדול או אופנוע קטן?

אין שום ספק - אופנוע גדול. בלי שום השוואה, מבחינת אחיזת הכביש שלו, הביטחון

שהוא נותן לרוכב, ההתנהגות שלו בכביש וגם האפשרות שלו להשתלב בתנועה מהירה מחוץ

לעיר, עדיף האופנוע הגדול. יותר מזה - אנחנו רואים שהפקחים ושוטרי התנועה של

משטרת ישראל, שנוסעים נסיעות בין-עירוניות, רוכבים רק על אופנועים גדולים. יש

יחידות חשאיות עם בעלי תפקידים מסווגים שצריכים להגיע למקומות של אירועים

מסויימים במהירות - כולם נוסעים על אופנועים גדולים, 800 סמייק ומעלה. אני מכיר

אותם באופן אישי .

ציבור המשתמשים באופנועים מעל 500 סמ"ק - אותם 733 שרכשו אופנועים כאלה בשנה

שעברה - הציבור הזה נחשב בארץ לגורם החיובי בכביש. אלו אנשים בשנות ה-30 וה-40,

בעלי מקצועות שתפקידם מחייב אותם להשתמש באופנועים והם לא מנצלים את האופנוע

לצורך פורקן או משהו כזה.

האם זה לא נכון שלרובם יש גם מכונית, והם נוסעים גם במכונית?

לכן האופנוע הוא כלי עבודה, כי יש לו גם מכונית.

בין האוכלוסיה של המשתמשים, יש גם הרבה מאוד רוקלאים שנוסעים באופנועים

דו-שימושיים לצורך בדיקת גידור במכלאות בקר, כדי להגיע למטעים ולמקומות שקשה מאוד

להגיע אליהם עם רכב. אופנוע גדול מאפשר להם לעשות זאת.



דבר נוסף - לאחרונה הוכנסו גם שינויים לתקנות בקשר לזקיפת שווי שימוש ברכב

והכירו גם בנפחי מנוע גדולים יותר, יש כאן גם בעיה אחרת - חלק מהאופנועים

המיובאים לארץ, בעיקר מארצות-הברית, הם בנפחי מנוע יותר גדולים. הנפח הכי נמוך

שארצות-הברית מייצרת הוא 833 סמ"ק. שאם התקנות האלה יאושרו ומעל 500 סמ"ק לא

יוכר, ייווצר מצב שארצות-הברית מופלית אצלנו לרעה ואני לא חושב שלמישהו יש כוונה

בזאת. ועל מה מדובר פה? על כמה מאות בשנה בסך-הכל.

לסיכום, היום בגלל שיקולים של מס, אם האופנועים מעל 500 סמ"ק לא יוכרו לצורכי

מס, אנשים ייאלצו לעבור לאופנועים בנפחי מנוע קטנים יותר ואנחנו מסכנים את חייהם.

דורון לו י ;

הם יעברו למכוניות.

בתוך הקטגוריה של אופנועים מעל 500 סמ"ק, נכללים קטנועים למיניהם שממילא

מוכרים, כך שהכעס יצא רק על קבוצה קטנה של כמה מאות.

ארזה חרד שכתוצאה מהחלטות הוועדה, לא יביאו אופנועים גדולים ושיקנו יותר

אופנועים קטנים. אני שואל אותך - ועדת הכספים, אחרי מאמץ גדול שנעשה בה ובהסכמה

של שלטונות המס, הורידה לפני למעלה משנה את המכס על אופנועים מיובאים לגובה המכס

על כלי רכב רגילים. זאת אומרת - המכס הורד מיותר מ-200% ל-140%. חרף זאת, מחיר

האופנועים לא ירד בצורה משמעותית והיבואנים בעצם הכניסו את ההנחה במס לכיסם.

הרושם שנוצר ברחוב, בציבור, הוא שהמחירים לא ירדו בשווי הערך של הורדת המכס. אינה

יכול לומר לי למה?

כמו שאמרת קודם, זה הרושם ברחוב. כמו בהרבה דברים, הרושם הוא מוטעה לחלוטין.

יש היום בשוק תחרות "כסאח". כל ארבע החברות היפאניות הגדולות, שלא היו פה בעבר,

נמצאות כאן וכל אחת מנסה להוריד את הראש של השנייה. יותר מזה, בנושא של קטנועים

יש לנו יבוא מכל ארצות העולם - אירופה, המזרח הרחוק, יפן וטייוואן.

מה עוזרת התחרות אם יש קרטליזציה של הענף?

אני מוכן שהדבר ייבדק. אני אומר במלוא האחריות שהמירו וחים בארץ באופנועים הם

נמוכים בהרבה ממה שמקובל באירופה, למשל. בגדול, המירו וחים אצלנו הם 10% מקסימום.

תודה, נשמע עכשיו את נציגי הרוכבים על אופנועים.

אני רוצה להעלות את הנקודה, שלגבי שניים-שלושה בארץ - יבוא הארלי דווידסון, יבוא

ב.מ.וו ויבוא של עוד סוג מסויים אחד - במידה והתקנות האלה ייכנסו לתוקף, 50%

מהקליינטים שלנו יירדו לכלים שמתחת ל-500 סמ"ק, וזה כמעל.- גזר דין מוות לגבי

אופנועי הארלי דוידסון.

האם בדקתם פעם כמה קילומטרים עושה אופנוע כזה? יש לי תחושה שהאופנועים האלה

בכלל לא עושים קילומטרז' אלא הם בשביל הנאה.

הם עושים קילומטרז'. יש אנשים שעובדים עם האופנועים האלה יום-יום. רואה

החשבון שלי ממשרד רפפורט-ברקאי רוכב על אופנוע, הוא עושה את כל הנסיעות שלו

באופנוע.

גם מחוץ לעיר?

בוודאי, גם מחוץ לעיר הוא נוסע באופנוע. אני רוצה להבהיר שהיום אין קשר בין

נפח מנוע להספק מנוע. אנחנו יכולים לתת פה דוגמא של אופנוע שמגיע להספק של 61 כוח

סוס על 250 סמ"ק, עם מהירות הרבה יותר גבוהה מהארלי דוידסון, מחיר יותר גבוה

ועלות תחזוקה הרבה יותר גבוה, כך שקטגוריית סמ"ק היא בכלל לא רלוונטית לעניין.

לכן אני מבקש להוריד את הקטגוריה הזו.

לגבי השאלה של היושב-ראש, אנחנו מעדיפים לחזור לתקנות הקודמות.

אני משתמש באופנוע הארלי דוידסון גדול וכבד. ועדת דוקלר קבעה שההוצאות יהיו

מוכרות עד 500 סמ"ק. ממה זה נלקח? למה קבעו 500 ולא 700 ולא 400 ולא 600?

ההוצאות לאופנוע - ולא משנה אם הוא בנפח של 500 או 300 או 1,000 סמ"ק - הן

גבוהות. לי במקרה יש אופנוע בנפח 1,200 סמ"ק, ואני יכול להראות לכם דו"ח הוצאות

של האופנוע שלי לשנה שלמה.

מה העיסוק שלך?

ו' לביא;

יש לי משרד פיננסי. אני גם המזכירה שלי, אני גם הש???ה של המשרד, אני חוסך

הוצאות.

אי פורז ;

יש לך מכונית פרטית?

ו י לביא;

יש לי גם רכב פרטי, ואני צריך גם את זה וגם את זה. אני צריך לעבור 19,800

קילומטר בשנה, כדי שיתחילו להכיר לי בהוצאות.

אי פורז ;

האם אתה מדווח גם על ההוצאות של המכונית שלך למס הכנסה, או שהמכונית שלך לא

מדווחת בכלל לצורכי מס? היא עושה רק נסיעות פרטיות?

ו י לביא;

כן, רק נסיעות פרטיות. לצורכי עבודה אני משתמש באופנוע ואני נוסע במכונית רק

כשאני חייב - אם אני צריך לנסוע עם עוד אנשים, אם אני צריך לסחוב קלסרים, אם יורד

גשם שוטף. יש מקרים שצריך גם את זה וגם את זה.



אני מחזיק פה דו"ח הוצאות רכב של האופנוע - ההוצאות של האופנוע מנוהלות

אצלי בנפרד והרכב לא מוכר. סך-הכל ההוצאות על אופנוע 1,200 סמ"ק, כולל ההשקעה

באופנוע עצמו כדי שאוכל לשים בו דברים - 5,000 שקל מתהילת השנת עד היום. ביחס

לרכב, זה אפילו לא הביטוה שלו. מדוע אתם מחפשים את האזרח באופנוע המסכן שלו?

האם ההוצאות כוללות ביטוח?

כן, זה כולל ביטוח חובה בסכום 1,536 שקל. אני לא עושה ביטוח מקיף, כי זה מאוד

יקר. אם היו דואגים לבעלי האופנועים והיו מוציאים תקנות שלא יקהו מחירים כה

גבוהים, אפילו בסיבסוד של האוצר, לא היו פקקים כאלה בכבישים. אם הייתי נציב המס,

הייתי נותן פרס או נקודות זיכוי למי שנוסע על אופנוע, ולא משנה איזה אופנוע.

אבל זה נגד שוויון זכויות לנשים, כי נשים לא נוסעות על אופנועים.

אתה יודע כמה נשים רוכבות היום על קטנועים בעיר? אני מציע להגביל את ההכרה

לצורכי מס לא בסמ"ק אלא בשווי של מכונית ממוצעת. אם מכונית ממוצעת עולה 80 אלף

שקל, תגידו שאופנוע עד מחיר של 80 אלף שקל מוכר לצורכי מס.

א י פורז ;

למה אתה חושב שאתה צריך להיות מופלה לטובה לעומת מי שיש לו מכונית פיאט אונו,

שעושה בדיוק מה שארנה עושה?

ו' לביא;

לא משנה איזה רכב יש לך, ההוצאות עד 9,900 קילומטר לא מוכרות. כל הנושא של

500 סמ"ק הוא לא משמעותי, לא משנה אזה 600 או 900 או 1,000, בסך-הכל ההוצאה על

אופנוע היא מאוד נמוכה - 5,000 שקל לשנה, כולל ביטוח חובה וכולל גם השקעה לא

צפו יה של 1,200 שקל.

דורון לוי ;

כולל פחת?

ו י לכיא;

לא כולל פחת, אבל פחת זה כבר משהו אחר; אני מדבר על ההוצאה.

אנשי מס הכנסה לא מציעים לבטל את ההכרה באופנועים מעל 500 סמ"ק. התקנות

אומרות שאופנוע מעל 500 סמ"ק יהיה שווה ערך למצב של רכב מסהרי ורכב פרטי.

ו י לביא;

התשובה שלי להה"כ שטרית היא, שלגבי רכב פרטי מחשיבים 9,900 קילומטר כשימוש

פרטי. אני נוסע כבר שנה, ומנובמבר 93' עד היום עשיתי 5,000 קילומטר וזה רק לצורכי

עבודה. לצרכים פרטיים בערב, אני נוסע במכונית הפרטית שלי. לא רק שאותם 5,000

קילומטר לא מוכרים לי, אני עוד צריך להביא כסף מהבית.

מה המרחק מהבית שלך לעבודה?

אני גר ברמת גן והמשרד שלי בתל-אביב.

אנחנו לא עוסקים בויקטור לביא עצמו, אלא בעניין.

אדוני היו"ר, אבל מחשבים לו 19,800 קילומטר כשימוש פרטי וזה בוודאי לא צודק.

ו י לביא;

העובדה שאני גר ברמת גן ונוסע מהמשרד הביתה וזה לא מוכר, גם היא עיוות. האם

אני נוסע לבלות? אני נוסע לעבודה, למה שלא יכירו בזה? כל התקנות של הרכב מעוותות

כבר עשרים שנה. כל פעם משנים אותן ומכירים במשהו אחר. תאמינו לי שהאזרחים ימצאו

פתרון לכל דבר, אבל אתם פשוט הופכים את האנשים לרמאים.

אני רוצה להדגיש שוב - בתוך העיר אופנוע 250 סמ"ק הוא נהדר, קל ונוח. כשאתה

יוצא מחוץ לעיר (אפילו לכביש תל אביב-הרצליה) ונוסע 80-70 קמ"ש, עובר על ידך

אוטובוס ב-100 קמ"ש ומעיף אותך הצידה. למכוניות הפרטיות אין בכלל מודעות

לאופנועים, הן עוברות על ידך במרחק חצי מטר ומעיפות אותך מהכביש. מחוץ לעיר צריך

אופנוע כבד - הוא יותר יציב על הכביש, הוא פחות מועף על-ידי מכוניות, הוא יותר

בטיחותי, יש לו צמיגים יותר רחבים, יש לו מערכת בלמים יותר טובה שלא קיימת

באופנוע קטן; הוא יותר בטיחותי וגם אורך החיים שלו יותר גדול מאשר אופנוע של 250

סמ"ק.

נקודה נוספת - אם אני רוצה לקנות אופנוע מתחת ל-500 סמ"ק, המבחר מצומצם מאוד

- יש רק שניים-שלושה דגמים. יש גם אופנועים של פהות מ-500 סמ"ק שעולים יותר

מאופנועים מעל 500 סמ"ק. בתקנות עושים השוואה בין רכב פרטי לבין אופנוע. כפי

שאמרתי קודם, אופנוע או קטנוע נוסע רוב הזמן בתוך העיר ולא מגיע לקילומטרז' גבוה.

היתה בעיתון כתבה של חבר הוועדה בשם רולי עוגן. פניתי אליו ושאלתי אותו: 'למה

מורידים את האופנועים מעל 500 סמ"ק?'. העליתי בפניו את כל הנקודות והוא אמר לי:

'אינה צודק מאה אחוז, אף אחד לא חשב על זה, לא העלינו על הדעת את הנושא הזה, אבל

אין מה לעשות, הוועדה כבר התפזרה. יש כמה פספוסים וצריך לחיות איתם'.

תמיד אפשר למצוא פתרון ולקנות רכב שהתקנות מכירות בו, אבל מה קורה אם אדם

מחפש את היעילות בעבודה ולא מה שהתקנות אומרות? אני רציתי משהו יעיל, ולכן קניתי

אופנוע. הוא יעיל בתוך העיר ועל אחת כמה וכמה מחוץ לעיר. פה הולכים ופוגעים

בנושא הזה.

לדעתי כדאי לקבוע מחיר מסויים לקילומטר, אני מדבר עכשיו גם על מכוניות, באופן

כללי. יקחו רכב ממוצע במשק - סוברו או מיצובישי - יגיעו למסקנה שהמחיר של

קילומטר הוא 2 שקלים או 10 שקלים. אם אדם עושה 30 קילומטר בשנה (על-פי המכשיר

לקביעת הקילומטרז י שצריכים להתקין), יכירו לו רק ב-15% כפרטי והיתר ייחשב לצורכי

העסק ואת זה אפשר להכפיל במחיר לקילומטר, לא משנה באיזו מכונית מדובר.

אני מייצג את עצמי בלבד. אני חייב להגיד שב-30 לנובמבר מלאו לי 58. אני רוכב

על אופנוע 600 סמ"ק לצורך עבודתי כאיש מקצוע חופשי מזה 11 שנה, מאז שעברתי

לתל-אביב, מהשיקולים שהעלה ויקטור לביא. אני לא רוצה להיכנס לנושא של כן 500 סמ"ק

לא 500 סמ"ק אלא רק לנושא אחד, שאותו העליתי גם במכתבי ליו"ר הוועדה - כאן הופכים

במחי יד את האופנוע שלי - שעשה בשנה שעברה 6,000 קילומטר - לרכב, בעוד שלגבי הרכב

המסחרי לפחות אמרו שתהיה תקופת הסתגלות. אני מציע שלגבי אופנועים כאלה וגם לגבי

ברנשים כמוני שרוכבים על אופנוע - אני מקווה שאף אחד פה לא הושב שאני רוכב על

אופנוע בגלל אפקט מאציו - לומר: מה שהיה הוא שיהיו ; כשתחליף את האופנוע, כשיגיע

זמנו להתחלף, יחולו עליך הכללים החדשים. כשאני אצטרך לקנות אופנוע אחר - לא

משיקולים של מס אלא משיקולים טכניים ואחרים, אני אקנה אופנוע של 400 סמ"ק.



חי דוקלר;

הוראות המעבר לשלוש שנים חלות גם על אופנועים מעל 500 סמ"ק.

אבל שוב עם חלוקה לפי קילומטרים וכל זה. אולי אפשר שהמצב הנוכחי יימשך עוד

שלוש שנים?

חי דוקלר;

לגבי ההוצאות הקבועות, הוראות המעבר של הרכב המסחרי יחולו גם על אופנוע.

אין הוצאות קבועות! באופנוע אתה לא מגיע ל-9,900 קילומטר, ואתם החלטתם

שההוצאות הקבועות ייחשבו רק החל מ-9,900 קילומטרים לשנה.

תודה רבה. אני מוכרח לומר למשלחות שהצגתם יפה את העמדות שלכם, ונביא אותן

בחשבו ו.

(המשלחות יוצאות מהחדר).

יש פה שאלה אחת - אני מבין שעשו פה חישוב אפס. במילים אחרות, התקנות במסגרת

אותו תקציב. לפני שאנחנו נכנסים לדיון, אני מבקש מאנשי מס הכנסה לומר לנו מיהו

הסקטור שיפסיד ומי הסקטור שירוויח ואם יש לו מאפיינים? הרושם שאני קיבלתי - ואולי

אני טועה - שכל העצמאים שיש להם מכוניות פרטיות, ייהנו מהתקנות החדשות. כל אלה

שיש להם רכב מסחרי, הם יהיו התורמים. האם זה נכון?

דורו ן לו י ;

כן.

כאן גם נשאלת השאלה לפי מה זה מתחלק? האם יש לנו עניין היום, כשאנהנו מדברים

על עידוד המיגזר היצרני, לפגוע דווקא בהם?

אני מבין את הבעיה של ועדת דוקלר - ברגע שנתנו לכם הנחיה שהמלצותיכם לא יגרמו

להפסד הכנסות, ברור שכאשר אינם מבטלים את האפליה שהיתה לרעת הרכב הפרטי ונותנים לו

הטבות, הרכב המסחרי "נדפק". אני לא חושב שהוועדה עשתה מישגה, אני חושב שהאילוץ

הראשון הוא תחילת ה????א.

רבותי, יש הבדל בין יישור קו לבין הפסדים קולוסליים. לא סתם שאלתי את השאלה

לגבי הבחור שמתקן מזגנים במושבים ונוסע פחות מ-9,000 קילומטר לשנה. וצדק ישראל

שטראוס כשהביא את הדוגמא היותר קיצונית של רופא ילדים, שהוא כל הזמן נוסע ואלו

הוצאותיו לצורכי עבודה.

אבל הרופא נסע במכונית פרטית, הוא לא נסע ברכב מסחרי, ולכן מצבו לא מורע. גם

המדריך החקלאי לא זקוק לטנדר, הוא יכול לנסוע ברכב פרטי.

חה"כ ויינשטיין, למה לך כבר לנקוט עמדה? בואו נשמע קודם מנציגי מס הכנסה ממי

התקנות האלה לוקחות, למי הן נותנות. דורון לוי, בבקשה.

זה כלל בדוק - האוכלוסיה שראיתם כאן , היא אותה אוכלוסיה שמצבה מורע כתוצאה

משינוי התקנות. לא ראיתם כאן, וגם לא דאגנו להביא אוכלוסיה אחרת. הרי לכאורה

היינו יכולים לומר לבעלי הרכב הפרטי: 'רבותי , אתם רוצים לסייע לנו לפתור לכם את

הבעיה? בואו גם אתם לוועדת הכספים כמשלחת'. היינו מביאים לכאן את איגוד הרופאים,

איגוד המהנדסים, לשכת עורכי-הדין וכוי, אותם סקטורים שעד היום נפגעו ועכשיו מצבם

משתפר. הם היו משנים את הרושם הכללי שהתקבל כאן, והרושם הכללי שהתקבל כאן הוא

טבעי, מכיוון שמי שבא לכאן זו קבוצת אנשים שכתוצאה מהכללים האלה מצבם משתנה לרעה.

זאת נקודת המוצא.

אין ספק שמצבם של כלי הרכב הפרטיים - על-פי הכללים שקיימים היום - הוא גרוע

מאוד. ברגע שלא מכירים לאדם בהוצאות הקבועות, לא בפחת, לא בביטוח ולא ברשיונות -

נוצר מצב שדוחף את האיש לרכוש רכב מסחרי, או שלחילופין הוא נשאר עם הרכב הפרטי

ושיעור המס האפקטיבי שלו יותר גבוה כתוצאה מאי הכרה בהוצאות האלה והוא בעצם מממן

מהנטו שלו פעילות עסקית. כמות כלי הרכב הפרטיים היא, כמובן, כמות אדירה. יש בעלי

מקצוע שבאמת עברו לרכב המסחרי , יש בעלי מקצוע שעברו לרכב מסחרי ואחר-כך עצרנו

אותם באמצעות התקנות; חה"כ ויינשטיין הזכיר את המודדים - קבענו שכל מי שנחשב בעל

מקצוע חופשי, פרט למודד, גם אם הוא קנה רכב מסחרי, ראינו אותו כאילו הוא נוסע

ברכב פרטי. ויש כאלה - מה לעשות - המשיכו לנסוע ברכב פרטי והמשיכו לממן מהנטו

שלהם את ההוצאות האלה.

קיימת כאן הפיקציה של כמות הנסיעות הפרטיות, שהיא מוגזמת כלפי מעלה, כי אדם

סביר ממוצע לא עושה 9,900 קילומטר פרטיים בשנה.

ח' דוקלר;

זה כולל נסיעה מהבית לעבודה וחזרה, שנחשבת נסיעה פרטית.

דורון לוי, אתה צודק, אבל יש הבדל בין מערכת במשק שהתרגלה לחיות עם הוצאות

מסויימות - אלו כל העצמאים שאני קשור אליהם: עורכי דין, רואי חשבון וכו'; הם כבר

חיים במסגרת הזאת, הם בנו את העסקים שלהם במצ.ב שהם מופלים לרעה - לבין מערכת שגם

היא התרגלה לחיות עם הוצאות אך פתאום אתה "דופק" אותם בהיקפים גדולים, כמו אותו

מתקן מזגנים שנוסע פחות מ-9,000 קילומטרים בשנה. יש כאן פגיעה מהותית.

חה"כ ויינשטיין, תן לדורון לוי לסיים, ואחר-כך תדברו.

דני נתנזון צבר את האחוזים ואמר: יעד 26% מכלי הרכב הפרטיים נוסעים פחות

מ-9,900 קילומטר, ועד 71% מגיעים נוסעים 18,000 קילומטר בשנה ופחות ולא מקבלים'.

מה פירוש הם לא מקבלים? הם מקבלים חצי. ברוב התלהבותו הוא צירף את האחוזים ואמר:

'אף אחד לא מקבל כלום'.

תסביר לנו את התיקון. מה יקרה עם מי שקונה רכב פרטי במקום רכב מסחרי?



דורון לוי ;

התיקון אומר את הדבר הבא - חזקה שאדם נוסע ברכבו נסיעות פרטיות ונסיעות

עסקיות. אנחנו צריכים לקבוע מספר קילומטרים מסויים שייחשב כנסיעות פרטיות. יש

הצעה שהנציב יקבע - אולי הייתי צריך לשמוח על כך, אך אני מודה על הכבוד ומשיב

אותו בחזרה, בוודאי בנושא כזה. צריך לקבוע בטכנאות - כך מקובל גם באנגליה

זה מוכר וזה לא מוכר. בעברית פשוטה: 'אלה נסיעות פרטיות,

אלה נסיעות עסקיות'. ברגע שהחלטנו שאלה נסיעות פרטיות ואלה עסקיות, אין הבדל

לעניין זה בין ההוצאות הקבועות לבין ההוצאות המשתנות - אלה הוצאות ואלה הוצאות.

מרך ארגה אומר על הפחת?

גם הפחת זו הוצאה קבועה, גם היא פרופורציונלית. בוודאי שנכיר בפחת. אתן דוגמא

- אדם רכש רכב פרטי חדש ב-100,000 שקלים. שיעור הפחת על רכב הוא 15% בשנה, זאת

אומרת בשנה הזאת, בהנחה שהוא קנה את הרכב ב-1 לינואר ומדובר בשנה שלמה, קודם כל

יש לו בתוך בלק ההוצאות שלו הוצאה שנקראת פחת בסכום של 15,000 שקלים. יש לו ביטוח

חובה, יש לו ביטוח מקיף, הוא משלם טסט - נניח שזה עוד 5,000 שקלים. לצורך העניין

- 20,000 שקלים אלה ההוצאות הקבועות שלו. יש לו גם הוצאות משתנות - דלק, טיפולים

תקופתיים, אם הרכב חדש עדיין אין לו תיקונים, ובסך-הכל הוא מגיע להוצאות קבועות

של 20,000 אלף שקל ונניח עוד 20,000 שקל הוצאות משתנות. כך שבסך-הכל עלות ההחזקה

של הרכב הזה למשך שנה היא 40,000 שקל, כולל פחת, כולל הכל. אנחנו יוצאים מנקודת

מוצא שאומרת - האדם נוסע בשנה X נסיעות פרטיות; מכאן ואילך, אחרי שהוא עובר את

כמות הקילומטרים שאנחנו מחשיבים כנסיעות פרטיות, כל קילומטר נוסף זו נסיעה עסקית.

אם קבענו שהנסיעות הפרטיות הן 10,000 קילומטר לשנה - אם אותו אדם נסע 20,000

קילומטרים בשנה, חצי מההוצאות שלו מוכרות וחצי אינן מוכרות. אם מיכסת ההוצאות

הכוללת היא 40,000 שקל, הוא יקבל חצי מזה. נסע יותר - יקבל חלק יותר גדול; נסע

פחות - יקבל חלק יותר קטן. נסע עד 10,000 קילומטר, אומרים לו: 'חזקה עליך שהכל

נסיעות פרטיותי. בחזקה הזאת אנחנו כוללים כמה סוגים של אנשים - כאלה שאולי נפלו

בול על 10,000 קילומטר, יכול להיות שאלו אנשים שגרים קרוב מאוד לעבודה, מכורים

לעבודה למיניהם, דתיים שלא נוסעים בשבת או אנשים שלא אוהבים לנסוע. יתכן שרוב

הנסיעות שלהם הן נסיעות עסקיות, ואז בחזקה הזאת בעצם פגענו בהם. מולם יכולה להיות

קבוצה אהרת - אנשים שמקום העבודה שלהם הוא תל אביב, עיר מגוריהם היא ירושלים, כל

יום הם נוסעים למקום העבודה והנסיעה הזאת נחשבת פרטית על-פי כללי מס הכנסה; הם לא

דתיים ונוסעים בשבת גם לים, הם גם חובבי ספורט ונוסעים כל הזמן למשחקים של ביתר

ירושלים מחוץ לעיר, ולצורך הקצנת הדוגמא נאמר שהנסיעות העסקיות שלהם מועטות

יחסית. זו, למשל, קבוצת אוכלוסיה שמאוד נהנית מהתקנות החדשות. אין אפשר ת לקחת

תקנות חדות וחותכות כאלה ולפה את השוק. חשוב מאוד שתבינו זאת.

אתה לא יכול להתבסס על דיווח של האנשים, כי זה יגרום להמון עבודה.

אי אפשר. אם אני אבוא אל פקיד השומה ואומר לו: יתפלח את השוק, תבדוק כל נישום

ונישום' - הרסתי את המערכת, כי הוא לא יגמור שומה, הוא יתחיל לריב אם כל האדם. גם

כל הפוקוס של פקיד השומה, במקום שיהיה לנושאים מהותיים בקביעת השומה, יהיה על

הקשקוש שנקרא הוצאות רכב. הוא יתהיל להתווכח עם כל אדם כמה נסיעות פרטיות הוא

נוסע וכמה עסקיות. אני מודה שהכלל שקבענו הוא כלל חותך; המגמה היא לדאוג לכך

שהפגיעה בשוליים תהיה קטנה ככל שניתן, ומאידך שטובת ההנאה שנגרמת לאחרים תהיה גם

היא קטנה ככל שניתן.

כלומר, אם ביישוב כמו כפר ויתקין יש שמונים עצמאיים שלכולם יש אותם צרכים,

ומהם עשרים כבר קנו טנדרים והשישים האחרים לא התרושבו בשיקולי מס ולא קנו טנדרים -

הרי מעכשיו אלה שקנו טנדרים יקבלו פחות, כדי שאפשר יהיה לתת יותר לאלה שלא קנו

טנדרים.

אני אומר לעשרים שקנו טנדרים: 'רבותי, חגגתם כמה שנים, נהניתם, נכון שהכללים

היו קבועים ועל סמך זה קניתם, אבל עכשיו הכללים משתנים',

יש לי כמה שאלות - 1) על סמך מה הגעתם למספר 9,900 קילומטר לשנה כהוצאות

פרטיות? אם הייתם קובעים שנסיעות פרטיות הן לא 9,900 אלא 5,000 קילומטרים לשנה,

יכול להיות שלא היתה צעקה.

הם קבעו 9,900 כדי להגיע לאיזון מבחינת ההכנסות של האוצר, זה שרירותי לגמרי.

שאלה שנייה - אני רוצה שתסביר, אם אפשר, את העניין של האופנועים שעלה פה.

שאלה אחרונה - מה עם המע"מ? למה לא מובאת בפנינו בתקנות האלה גם הכרה במע"מ לגבי

אותם אנשים שאתת מכיר להם בהוצאות של הרכב הפרטי? הרי אותו הגיון חל לגבי המע"מ

ואין שום סיבה בעולם לא להכיר בו.

יש לי כמה שאלות. אני מבין שמאחר ואתה מכיר בפחת, תגבה רווח הון כשהוא ימכור

את הרכב.

אתקן אותך. אני אגבה רווח הון כאשר הוא מוכר את הרכב, אבל איך קובעים רווח

הון? לוקחים את עלות הרכישה, מפחיתים ממנה פחת שנקבע - כך קובעים את המחיר

המופחת, משערכים אותו, ומשווים אותו מול התמורה המתקבלת. כל פחת שלא הותר לנכות

אותו, לא יופחת משווי הרכב לצורך קביעת רווח ההון. זאת אומרת לא אהנה מן הגורן

ומן היקב - לא אומר מחד: 'אדוני, יש לך פחת שלא מוכרי ומאידך אפחית אותו כאשר

הרכב נמכר.

אבל עד היום מי שתבע הוצאות כאלה, בזמן שהוא מכר את הרכב לא היה לו שום סיפור

של רווח הון. היה פטור מי וחד שנתתם על תמונות, חפצים אישיים ומכוניות פרטיות.

זה לא כך.

דורון לוי יענה על זה בסוף.

אם כך, השאלה שלי היא כזאת - האם לא מוטב לא להכיר בכלל בהוצאות פהת, לומר

שפהת הוא מהוץ לעסק, וגם לא לקחת רווח הון. נניח שיש לי מכונית ואני כל הזמן יכול

לנכות פחת, אז אני מרוויח מס הכנה כל שנה מעצם היכולת לנכות, וכשאני אבוא למכור

ויגידו לי לשלם רווח הון, אגיד לעצמי: 'את הפחת הרווחתי, למה לי להפסיד עכשיו על

רווח הון? אחזיק את המכונית עוד עשר שנים', וזה לא טוב מבחינת בטיחות.

אם תמכור, מישהו אחר ייסע עם המכונית הישנה.

כדי למנוע את התמריץ לנסוע במכוניות ישנות, אני מציע לשקול לא להכיר בפחת וגם

לא לגבות מס רווח הון.

שאלה שנייה - לגבי הגילום של שווי השימוש, נושא שדיברו עליו כאן הברות

השמירה. האם זו לא תוספת ודאית לעלות שכר? נקודה נוספת - לא הבנתי את דבריו של

ירכב מסחרי צמוד לאדם'.

זה קשור לשווי השימוש.

עוד נקודה - אמרתי קודם שעצמאים מסוג הצווארון הלבן התרגלו לחיות במציאות

מסויימת, ושמרעים כאן את מצבם של סקטורים שקודם קיבלו הטבות. ודאי שכל מס מרע

מצב של מישהו, אבל יש חברות בסקטורים הללו - חברות השמירה למשל - שקשורות בחוזים

לטווח ארוך. לגבי חב-ות השמירה, אני יודע על מכרזים שהתחרות בהם קשה מאוד; אני

יודע שמשלמים שם, בגלל כל מיני עקיפות בהעדר אפשרות לפקח, מתחת לשכר מינימום,

ולעומת זאת חברות מסודרות מקפידות על מכרזים אמיתיים ומשלמות שכר מינימום ומעלה

והmarging- קטן. אשר לחברות המסודרות שמעסיקות עשרות אלפי אנשים בשמירה - והיום

שומרים בכל מקום - הפגיעה שלנו בהם היא קולוסלית וצריך למצוא פתרון. דורון לוי,

האם יש לך פתרון לשתי קבוצות - אם יש לך פתרון אני אלך על התקנות ההדשות ואם לא

אני אציע להישאר במצב הנוכחי - א) חברות השמירה; ב) החברות שמסתובבות בפריפריה

קטנה של פחות מ-10,000 קילומטר כמו חשמלאים, אנשי תיקונים ובעלי מלאכה מהסוג הזה?

השאלה הראשונה שלי היא לגבי אופנועים - אם מדובר על שירותי שליחים, אופנוע עד

250 סמ"ק הוא מספיק. מעל זה, מה הסיבה לחתוך דווקא ב-500? הנקודה של ה-500 יוצרת

לדעתי אבחנה לא לוגית.

שאלה שנייה - האם חשבתם על האפשרות להשאיר את המצב הקודם לגבי כלים מסויימים,

נניח שיש להם ספסל אחד בקבינה בלי שום דבר נוסף; זאת אומרת טנדר הפיז יו הקלאסי או

הסוסיתא הקלאסית, ולא כלי רכב כמו 015 שהוא לכאורה מסחרי והפך לרכב פרטי . למה אי

אפשר לעשות את הדבר הזה?

אתה מאמין שאפשר לאכוף את זה?

לדעתי אפשר לאכוף את זה, לפי הרשיון של הרכב הזה שנמצא במשרד הרישוי ולפי

הביטוח שלו, בתנאי שיהיה ברור בפוליסה שאין לו יותר משני נוסעים ואסור לעשות את

כל השינויים. אם יסתבר שבטנדר פיז'ו האיש בנה לעצמו מקומות ישיבה נוספים -

אבל למה אסור לו לקחת אנשים? גם בטנדר הפיז'ו הקלאסי יש שני ספסלים מתקפלים.

דורון לוי, יש לי שאלה - הרי ועדת דוקלר היתה בנויה מכל המקצועות: לה"ב,

המהנדסים וכו'. אם כולם הגיעו פה אהד להסכמה ואין בזה הריגה מהתקציב, למה אתה לא

מקבל את ההמלצות כמות שהן? מה זה משנה לנו?

לשאלתך, אדוני היו"ר, אני חושב שבעלי המלאכה לא היו מיוצגים. להב לא מייצג

אותם.

אבל גם הם אמרו שאם יקבלו את ההמלצות כלשונן, זה מקובל עליהם. כל המשלחות

שהיו פה אמרו שאם היו מקבלים את המלצות ועדת דוקלר כפי שהובאו (כולל ההכרה

במע"מ), כולם היו תומכים בזה. התעוררה פה השאלה שאולי עורכי-הדין לא רוצים בזה,

אבל נציג להב היה בוועדה, ואם זה נגמר בתקציב אפס - מה איכפת לכם לקבל את המלצות

הוועדה as is?

אולי תוכלו להסביר את ההבדל בין מה שלהב ממליץ לבין התקנות שהתקבלו?

לגבי רווה ההון והפחת - צריך להבין נקודה אחת, שגם קשורה למה שישראל שטראוס

אמר. בעצם, קיים סעיף 96 לפקודת מס הכנסה שהוא סעיף שיחלוף, שמאפשר לך להחליף נכס

בנכס. אם מכרת נכס הון וקנית נכס הן חילופי, אתה יכול לגלגל את רווח ההון . אי

הכרה בפחת - משמעותה לפגוע בשוטף. אם אתה שואל אותנו מבחינת תועלת גבייה או יתרון

גבייה, תאמין לי שאני מעדיף לא להתיר פחת ולא לקחת רווח הון. כי מה קורה: ערך

הרכב בהגדרה יורד, ברגע שהוא עולה הכביש ערכו יורד.

האם משלמים רווח הון לא על כל החלפת רכב אלא רק על הרכב הסופי?

לא. תיאורטית יכול להיות רווח הון על כל החלפת רכב, ואם נוצר לו רווח הון -

הוא יכול לגלגל את זה על הרכב הבא ולא לשלם את מס רווח ההון. בשנים הטובות של

סוברו, דיברו על סוברו כרכב ששומר על ערכו, אך בהגדרה אין בכלל דבר כזה. לכן אם

אני נותן פהת לאדם, וארנה אומר לי 'אל תיתן לו פחת ואל תחייב אותו ברווח הון',

תאמין לי שאני רק מרוויח מפני שערך הרכב יורד יותר מאשר 15% בשנה, ולכן מהבחינה

הזאת אין לי בכלל בעיה. אם אתה שואל אותי, ברמה הפרקטית מבחינתי כגובה מס - עדיף

לי לא לתת פחת ולא לחייב במס רווח הון. ברמה הערכית אני חושב שזה לא צודק, כי אני

'אתה קונה רכב שאני יודע שהוא משמש לך לפעילות העסקית, ולמרות זאת

לא אתיר לך פחתי. לכן, חה"כ ויינשטיין, הצעתך משחקת דווקא לרעת הנישומים ולא

לטובתם.

לעניין שווי שימוש בחברת השמירה - הואיל והיושב-ראש אסר עלי לשאול שאלות

לגבי הרכב שנמצא בידי חברת השמירה ומסתובב 24 שעות

מסביב לשעון - אין בכלל מה לחייב את העובד בשווי שימוש ברכב. תקנות שווי שימוש

"שוויו של השימוש ברכב שהועמד לרשות העובד", והרכב הזה לא עמד לרשות

העובד, העובד לא קיבל את הרכב לרשותו כי הוא נוסע 24 שעות ביממה בשירות החברה.

למה הם בן מחייבים את העובד בשווי שימוש? מהטעם ששווי שימוש ברכב יוצר הכנסה



לעובד ומקטין את ההוצאה הלא מוכרת למעביד. גם היום יש הלק מסויים של הוצאות לא

מוכרות על הרכב המסחרי.

למה לחברת שמירה אתה לא מכיר בכל הוצאות הרכב?

גם בחברת שמירה יש היום מיגבלה מסויימת על אותם 4,800 ראשונים בשנה, שחזקה

עליהם שאלו נסיעות פרטיות והן לא מוכרות. אין קשר באיזה סוג חברה מדובר, זה הכלל.

גם לגבי חברת השכרה אתה אומר ש-4,800 קילומטרים בשנה אלו נסיעות פרטיות. זה

מוצדק, לדעתך? האם בחברת השכרה מישהו משתמש ברכב לנסיעה פרטית?

בחברת השכרה המודל קצת שונה ואומר כך: אני לוקח את כמות כלי הרכב של חברת

ההשכרה, לוקח את מספר העובדים שלה. כל כלי הרכב שעולים על מספר העובדים - כל

ההוצאות לגביהם מוכרות. רק כלי רכב שהם לפי מספר העובדים, עליהם קובעים את הכלל

של ה-4,800 קילומטר.

האם בחברת שמירה, שבה הרכב נוסע 24 שעות ביממה בשירות החברה - מישהו לוקח את

הרכב הביתה?

אם הרכב משמש 24 שעות לשמירה, אף אחד לא לוקה אותו הביתה. כפי שאמרתי , טנדר

של הברת שמירה, גם על-פי הכללים של היום - מקבל את כל ההוצאות הקבועות ומקבל

הוצאות משתנות מעל 4,800 קילומטר. למה הם מחייבים את העובד בשווי שימוש ברכב? כי

זה הופך אצלם את ההוצאות האלה להוצאות מוכרות. האלטרנטיבה היא לא לחייב את העובד

בשווי שימוש ברכב, ואז ההוצאות האלה לא מוכרות לחברות. דרך חיוב בשווי שימוש

ברכב, הם מגלגלים את ההכנסה על העובד.

אי פורז ;

אם הם לא היו מגלגלים את ההכנסה על העובד והיו משאירים את האמת כמות שהיא,

היה נגרם להם עוול.

לא מוכר להם חלק פרופורציונלי, שהוא 4,800 קילומטר לשנה מתוך רכב שנוסע 24

שעות ביממה, כי אנחנו לא יכולים לעשות fine tuning. לכן התשובה שלי לרו"ח אורן

'אני נאלץ להייב את העובד בשווי שימוש ברכב' - זה פשוט לא נכון.

הוא בעצם מגלגל על העובד את החלק הזה.

ולא כל כלי הרכב בהברות השמירה משמשים מסביב לשעון.

אם עו"ד אורן רוצה, אני מוכן להוציא לו היום נייכר שלגבי כלי רכב שעומדים כל

הזמן לשימושה של החברה ולא עומדים לרשותו ולשימושו של העובד - הוא צריך לחייב את

העובר בכלל בשווי שימוש ברכב.



ח' דוקלר;

חברות השמירה קנו בזמנו כלי רכב מסחריים משיקולי מס, למרות שכדי לנסוע 24

שעות מסביב לשעון היו מספיקים להם כלי רכב פרטיים.

אי פורז;

זה ברור שאנשים פועלים לפי שיקולי מס.

זה גם לגיטימי. לעניין הרעת המצב לחברות שמירה - תראו איך אפשר לקחת יתרון

ולהפוך אותו לחסרון. הרי מה אנחנו אומרים לו? 'אם עכשיו אתה מוכר את הרכב המסחרי

וקונה רכב אחר, דע לך שעל הרכב האחר התנאים הם כבר רגילים; אתה לא מקבל את כל

ההוצאות הקבועות, אתה מתחיל לקבל הוצאות קבועות פרופורציונלית. לעומת זאת, אם

תמשיך להחזיק ברכב שלך, תוכל לקבל עוד שלוש שנים את כל ההוצאות הקבועות'. אנחנו

קובעים את זה כהוראת מעבר שנותן לו יתרון גם לשלוש שנים הבאות. אם הוא יקנה רכב

חדש, הוא כבר לא יקבל את כל ההוצאות הקבועות אלא רק חלק יחסי . אם הוא ימשיך

להחזיק ברכב הזה עוד שלוש שנים, הוא יקבל כל שנה את כל ההוצאות הקבועות - פחת,

רשיונות, ביטוח והכל. אנחנו נותנים לו יתרון, והוא הופך אותו לחיסרון בכך שהוא

'אדוני, אם אני אלך למכור את הרכב זה עכשיו בשוק, באורח אוטומטי מחירו

יירד, כי קונה הרכב לא יוכל לזכות באותה טובת הנאה'.

נכון, אתה מפחית לו את ערך הרכב.

אם הוא יקנה רכב חדש, הוא יתחיל לקבל רק חלק יחסי, אבל אני דואג לו שאם הוא

ממשיך להחזיק את הרכב שנמצא עכשיו ברשותו, במשך שלוש שנים מצבו לא יורע.

ואם הוא רוצה למכור את הרכב אחרי שלוש שנים?

אחרי שלוש שנים הוא יכול למכור את הרכב, אחרי שהוא ניצל ממנו 15% פחת לשנה

למשך שלוש השנים הבאות. נניח שהוא החזיק בו כבר שנתיים, הוכר לו כבר פחת של 30%,

חוא יחזיק אותו עוד שלוש שנים ויוכר לו בעוד 45% פחת - 75% מערך הרכב אני כבר

נותן לו כפחת. לכן אני אומר שלקחו נקודה שיש בה יתרון - זה שאני ממשיך לתת לו את

ההטבות במשך שלוש שנים נוספות - והפכו אותה לחיסרון.

האם בא בחשבון שהוראות המעבר לרכב המסחרי תהיינה לארבע-חמש שנים במקום לשלוש

שנים?

היו"ר ג' גל;

למה ארזה רוצה כבר להגיע לנקודות הסיכום? נגיע לזה בסוף.

חי דוקלר;

רק משפט אחד - אם אורך חיי הרכב בממוצע הוא שש שנים - באנו ואמרנו; הרי לא כל

כלי הרכב ניקנו היום. הנחנו שהגיל הממוצע של כלי הרכב שבידי הנישומים הוא שלוש

שנים, נתנו עוד שלוש שנים ובזה גמרנו את חיי הרכב.

במדינת ישראל רכב, גם מסחרי , מחזיק מעמד יותר משש שנים. אתה אומר שכלכלית

הפחתת אותו לאפס במשך שש שנים, אבל זה לא בדיוק כך.

יש ירידה בזמן אחזקת הרכב.

אשר לקילומטרז' השנתי - עד היום, כפי שמופיע בתקנות, הקילומטרז י השנתי לגבי

רכב פרטי עמד על 9,000 קילומטר ולגבי מסחרי - על 4,800. המלצות הוועדה היו להעמיד

את החזקה על נסיעות פרטיות - ואין לי ספק שכמות הנסיעות הפרטיות ברכב פרטי וברכב

מסחרי היא זהה - על 9,000 . ההצעה שמובאת כאן מדברת על 9,900 קילומטר; אמנם 10,000

בדיוק הוא מספר עגול אבל הוא לא מתחלק טוב לפי 12 חודשים, 9,900 מתחלק יותר טוב

ל-12 חודשים - זה 825 לחודש - ולכן הלכנו על המספר הזה.

הסטטיסטיקה לגבי הרכב הפרטי, כפי שגם הובאה פה, היא כזו - 26% מכלי הרכב

הפרטיים מגיעים עד 9,900 קילומטר בשנה. דהיינו, 74% מכלי הרכב נוסעים מעל 10,000

קילומטר לשנה, כשהפרופורציות הן כאלה - החלק הארי של כלי הרכב נוסעים בין 10,000

ל-18,000 קילומטר; מ-18,000 עד 24,000 נוסעים עוד 12%-13% מכלי הרכב, מ-24,000

עד 30,000 נוסעים עוד כ-6%, ומעל 30,000 מדובר בקרוב ל-10% מכלי הרכב. זאת אומרת

26% מכלי הרכב מגיעים עד 9,900 קילומטר בשנה, רבים מכלי הרכב מגיעים עד 18,000

קילומטר לשנה; ב-18,000 קילומטר אנחנו נמצאים בפילוח של %71 מכלל כלי הרכב.

מ-18,000 קילומטר לשנה והלאה אנחנו עולים עד ה-%100 לפי השיעורים שציינתי. מדובר

על רכב פרטי בכל המשק, כולל שכירים, כשברור שרכב שמשמש גם לפעילות עסקית וגם

לשימוש פרטי, מטבע הדברים תמצא אותו במספר קילומטרים גבוה יותר, כי הוא עושה גם

פעילות עסקית ולא רק נסיעות פרטיות.

הסטטיסטיקה לגבי הרכב המסחרי - בסך-הכל 6.5% מכלי הרכב המסחריים נוסעים עד

9,900 קילומטר. כלומר, 93.5% מכלי הרכב המסחריים נוסעים מעבר לזה, כאשר עוד 21%

נוסעים עד 18,000 קילומטר. אפשר לומר ש-28% מכלי הרכב המסחריים מגיעים עד סף של

18,000 קילומטר ועוד 72% מכלי הרכב המסחריים נוסעים מעל 18,000 קילומטר בשנה, כך

שמעל חצי מההוצאות שלהם יוכרו לצורכי מס, לפי הפרופורציות שיש לנו בהמשך. במספרים

מוחלטים, אם אינני טועה מדובר ב-180-170 כלי רכב מסחריים, שמתוכם 6.5% לא מגיעים

לסף ה-9,900 קילומטר בשנה.

כלומר, מדובר בערך ב-10,000 אנשים, שהם הנפגעים הקשים מהשינוי בתקנות.

אני לא יודע אם הם הנפגעים הקשים. מצבם השתנה לרעה, אך יש בתוך זה גם כל מיני

כלי רכב שנוסעים רק בשבת - למשל ג'יפים שר,אים אותם בטיולי שבת.

חלקם מכלי הרכב הללו הם לא של יחידים, אלא של חברות. לכן המספר הרבה יותר

נמוך מ-10,000.

אשר לאופנועים - פה לא הבנתי את השאלה של חה"כ פורז, שאמר שאין הגיון

בקביעה שדווקא לגבי האופנועים מעל 500 סמ"ק לא יוכרו כל ההוצאות.

וספות מוכרות לצורכי מס?

כן. המצב הנוכחי הוא, שכל הקטנועים והאופנועים, גם של 800 ו-1,200 סמ"ק -

מקבלים היום הכרה בהוצאות בצורה מוחלטת, י והנר מאשר רכב מסחרי. הוועדה בחנה את

העניין מההיבט הציבורי, שכן התופעה - למרות שעוזי ברנר דיבר פה באמת על כמויות

זעירות - שאנשים שונים, כאורח של סגנון חיים מתקדם, קונים אופנועים לאו דווקא

לצורכי עבודה, אלא לצורכי בילוי, ומקבלים היום הכרה מוחלטת בהוצאות. באנו ואמרנו:

מן הטעמים הציבוריים, בואו נגביל את הנושא ונראה את האופנועים מעל 500 סמ"ק כרכב

פרטי והם יקבלו את החלק היחסי כמו רכב פרטי . ואילו אופנועים עד 500 סמ"ק ימשיכו

ליהנות מהכרה מוחלטת כמו משאיות. אני רוצה להדגיש - היום עורך-דין שקונה לו

אופנוע לבילוי, נהנה מהכרה מוחלטת בהוצאות כאילו זו היינה משאית. מטעמים ציבוריים

אמרנו שלא יתכן שהחבריה האלה יקנו, על חשבון מס הכנסה, אופנוע ב-50 אלף שקל

ויקבלו את המע"מ חזרה, יכירו להם בפחת ובהוצאות שוטפות. לכן החלטנו לעשות חיתוך

ב-500 סמ"ק.

החיתוך של 500 הוא לא במקום הנכון.

חי דוקלר;

אני לא מקבל את הטענה שאין אופנועים יציבים על הכביש מתחת ל-500 סמ"ק. יש

אופנועים יציבים ב-400, ב-500 וב-350 סמ"ק.

כל עוד לא יסעו מחוץ לעיר, כי זה לא בטוח.

השיקול היה שיקול ציבורי.

כשקיבלתי את התזכירים לגבי האופנועים, כיוון שבפקודה הקיימת האופנוע מומעט

מהגדרת רכב, שאלתי מה עושים איתו. אמרו לי: זה שיקול דעת של פקיד שומה.

זאת כל הבעיה בכל התקנה הזאת. בסוף הרי פקיד השומה מחליט.

אני חקרתי את העניין אצל פקיד ניכויים ראשי ושאלתי אותו מה עושים. הוא אמר:

זה תלוי בפקיד השומה. אם הנישום מוכיח שהאופנוע משמש לו לצורך ייצור הכנסה,

מכירים לו בכל ההוצאות. אם האופנוע איננו לצורך ייצור הכנסה, למשל אם עורך-דין

בעל אופנוע מביא המון קבלות של מוניות, לא יכירו לו בהוצאות על האופנוע.

האינפורמציה הזאת שקיבלתי היא שונה לחלוטין ממה שאמרו פה.

אני אסביר. פסק דין לאור, שניתן לפני שלוש שנים - לגבי סוכן ביטוח שנסע ברכב

מסחרי - אומר את הדבר הבא: האיש נסע נסיעות עסקיות, אי אפשר לשאול אותו למה הוא

נסע ברכב מסחרי ולא ברכב פרטי, כי ככה הוא רצה. --רגע שהאיש הוכיח שהוא עושה ברכב

שימוש עסקי, די בכך כדי שתהיה חייב להכיר לו בהוצאות על-פי סוג הרכב שהוא נסע בו.

אני חושב שזאת החלטה נכונה.

לכן גם לא עירערנו לבית המשפט העליון. ברגע שעורך הדין, למשל, מוכיח שהוא עשה

באופנוע שימוש עסקי, והוא גם לא צריך להגדיר כמה, הוא לא צריך להגדיר אם השימוש

העסקי שהוא עשה הוא 5,000 קילומטר לשנה או 10,000 או 2,000 קילומטר בשנה; הוא בא

אני צריך להגיע לבית המשפט בתל אביב, יש פקקים בדרך, אני נוסע עם האופנוע.

אגב, זה גם לא ניתן לשלילה על-ידי פקיד השומה.

הוא גם מקל על הכבישים.

ברגע שעורך דין אומר דבר כזה, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה פקיד השומה צריך

לקבל - ואני לא מכיר מקרה כזה, זה צריך להיות מקרה יוצא דופן - את הודעתו של

הנישום שאכן הרכב הזה עושה גם שימוש עסקי. מכאן אני מגיע לנקודה הבאה בפרשנות

המשפטית.

שאלת הבהרה - מספיק שהוא עשה נסיעה עסקית אחת בשנה כדי שהוא ייפול לתוך

התקנות?

תיאורטית כן. באופן מעשי זה אף פעם לא מגיע. אולי זה עולה רק בתשובות לשאלות

של תלמידים באוניברסיטה, אבל בחיים, במציאות האיש אומר: 'אני עושה בזה שימוש

עסקי, אני נוסע לבית המשפט, אני נוסע ללקוחות. כל מה שאחרים עושים עם מכונית, אני

עושה עם אופנוע'.

גם אין יכולת לבדוק את זה.

נכון. כשעורך דין נוסע באופנוע למטרות עסקיות, הוא לא צריך למדוד כמה. מכאן

נעבור לכלל הבא - מתוך העובדה שמחוקק המשנה בתקנות מזכיר סוגי רכב מסויימים, ולא

מאזכר סוגי רכב אחרים כמו אופנועים, כמו מטוסים, כמו הליקופטרים או כמו רכב כבד

יותר מעל 3.5 טון - מכלל ההן של ההתייחסות בתקנות לגבי כלי הרכב האלה, נשמע הלאו

לגבי האחרים, דהיינו האחרים לא כפופים למיגבלות כאלה.

זאת אומרת, לגבי מטוס פרטי כן מכירים בהוצאות?

תיאורטית כן. אם איש עסקים שגר באזור תל-אביב, טס לירוחם או קרית שמונה,

מכירים לו בהוצאות. תסעו לשדה התעופה בהרצליה ותהיו המומחים מכמות המטוסים שיש שם

- יופי של מטוסים.

ומכירים להם בכל ההוצאות?

כן. פחת, דלק - הכל.

בצדק.

השאלה אם המטוס באמת משמש לעבודה או שהוא משמש לטיולים בשבת עם המשפחה?

גם וגם. אני ממשיך - צריך להגיע ממש לדוגמת קצה שאני יכול להראות שהוא נסע

רק נסיעה עסקית אהת באופנוע, וזו דוגמת קצה יהידה, שהיא בתיאוריה בלבד, ואני יכול

לטפל בה דרך ההוראות האחרות של פקודת מס הכנסה. אבל ככלל ברגע שהאופנוע לא נכלל

בהגדרת כלי רכב, הסיכוי לטפל בזה הוא כמעט אפסי.

הלקונה הכי גדולה בתקנות החדשות זה עניין המע"מ.

לעניין מע"מ, עמדת הוועדה אמרה את הדבר הבא ---

האם מישהו מאגף המכס השתתף בוועדה?

כן , בחלק מהדיונים.

ואותם לא עניין כלום?

הם לא חתומים על ההמלצות. ובכן, לעניין מע"מ - המצב הקיים הוא שלגבי רכישת

רכב מסחרי מע"מ התשומת מוחזר. לגבי רכישת רכב פרטי, מע"מ התשומות לא מוכר.

אי פורז ;

בתקנות החדשות לא מציעים שינוי בעניין הזה.

למה לא?

א' פורז;

בעניין הזה לא צריכים לדבר עם דורון לוי. צריך להזמין לכאן את אריה זייף.

השינוי בנושא המע"מ נשאר בגדר המלצות, ואני באמת מציע לכם להזמין את אריה

זייף. המלצות וועדה אומרות כך - בואו נעמיד את נושא המע"מ כמו מס הכנסה.

זה לא יכול להיות אחרת, כי זה לא סימטרי. האם מס הכנסה יכיר בהוצאות ומס ערך

מוסף לא?

הוועדה המליצה שלגבי פל כלי הרכב - פרטיים כמסחריים - 75% מהמע"מ יוכר בלי

הבחנה, כי בנושא הזה אי אפשר ללכת לפי קילומטרז', מתוך נקודת מוצא שנעשה בזה גם

שימוש פרטי וגם שימוש עסקי, יוחזרו 75% מהמע"מ. הטכניקה של החזר המע"מ - מתוך

החשש שמא עכשיו יתחילו להכניס פנימה לעסקים כלי רכב שעד היום נעשה בהם רק שימוש

פרטי ויבקשו את המע"מ חזרה - זו לכאורה פירצה קוראת לגנב - הוועדה המליצה שהחזר

המע"מ ייעשה מתוך קופת מס הכנסה. דהיינו, האיש לא יקבל את החזר המע"מ מיד בדו"ח

החודשי שהוא מגיש אלא ימתין לדו"ח השנתי, יצהיר למס הכנסה שהרכב הזה משמש בתוך

העסק, יתייחסו אל הרכב הזה כמשמש בתוך העסק ורשום בספרי העסק, ומס הכנסה יחזיר

לאדם את ה-75% ממע"מ התשומות, אלה המלצות ועדת דוקלר. שר האוצר - בניגוד לרווח

ההון ולחוקי מס אחרים שהועלו כאן בהקשר של תקנות הרכב והצורך ליישור קו וכן הלאה,

שלגביהם אנחנו נביא הצעת חקיקה (זה ההבדל בין תקנות לבין הצעת חוק, הצעת חוק היא

הליך מורכב יותר); אנחנו נביא הצעת חקיקה שתטפל ברווחי הון ובחוק התיאומים וכן

הלאה. לגבי מע"מ אין כוונה - לפחות לא בשנת המס הנוכחית - לשנות את המצב המשפטי

הקיים, דהיינו מע"מ תשומות יוכר לרכב מסחרי ולא יוכר לרכב פרטי.

איך זה יכול להיות? תסביר לי מה ההגיון.

חי דוקלר;

להשלמת התמונה של המע"מ - אני רוצה שתדעו שברגע שאנחנו מכירים לגבי רכב פרטי

בהוצאות קבועות כולל המע"מ, בעל רכב פרטי יקבל את החזר המעיימ דרך הפחת במשך שש

שנים. זה לא כמו לקבל את ההוצאות תוך חודש.

אי פורז ;

ומה יקרה במכירת רכב משומש? המע"מ יגולם בתוך מס הכנסה?

חברים, אני מציע כך - ראשית, אני מבקש מסמדר אלחנני להכין את הטבלה; מה מוצע

בוועדת דוקלר לגבי כל סעיף, מה המצב הקיים וכו'. ברשותכם, הייתי מציע שנדחה את

ה- יון בנושא לישיבה נוספת.

אני מבקש שבישיבה הבאה בנושא הזה, מאחר ולדעתי אחד הנושאים המרכזיים זה נושא

המעיימ - תזמין גם את אריה זייף. אני רוצה לבקש ממך, אדוני היו"ר, שנעמיד על

השולחן שבתקנות האלה נעביר גם את העניין של המעיימ, שווה ערך למס הכנסה.

הוא לא יכול. אם תעמוד על זה, האוצר יגנוז את התקנות.

חה"כ שטרית, אני אנסה לעשות גם טיפול מוקדם. בואו לא נמהר, החיפזון מהשטן.

די תיכון ;

אני מוכרח לומר משהו. אני השתתפתי בכל הדיונים בנושא הזה מאז 1981. אני רוצה

להציג את שאלתי הנצחית בעניין הזה - תגיד לי, חיים דוקלר, הרי הכל עניין של הצהרה

והערכה. למה לך להיכנס לנוסחאות שכולן נכשלו. אתה בעצם מחזיר אותנו עכשיו לשיטה

הקודמת-קודמת שאותה שינית בעצמך, בשינויים קלים. מדוע לא תתמקח עם כל נישום

ונישום כאילו זה סעיף הכנסה?

דורון לוי הסביר את זין לפני שבאת. אם ינהגו כך, הוא יצטרך עוד מארז מפקחים

שיעסקו בזה.

תאמין לי שהוא לא צריך.

דורון לוי, האם יש לוה זמנים מסויים לעניין הזה?

כן, אנהנו רוצים להתהיל את זה מה-1 בינואר?

מה יקרה אם זה יוחלט ב-10 בינואר?

יש פה שתי תקנות - א) תקנות שווי שימוש ברכב, לגבי התקנה הזאת ביקשנו שני

תיקונים - אהד, ההוספה של ה-50 סמ"ק שנובעת מכך שבתקנות הקיימות הלכנו על רכב

בנפח מנוע מעל 3,100. אני חושב שאפשר לטפל בשווי שימוש ברכב לפני ה-1 בינואר.

אבל בשבוע הבא אנהנו עסוקים בתקציב. מה יקרה אם זה יאושר בשבוע שלאחר מכן?

אנחנו צריכים את האישור עד סוף השנה.

מה יקרה אם זה יהיה ב-ך, ב-8 או ב-10 בינואר?

זו כאילו חקיקה רטרואקטיבית.

לא נכון. אם זה יאושר ב-4-3 לינואר, לא יקרה אסון.

צריך לקחת בחשבון דבר אחד - אנחנו יוצרים חקיקה לגבי רכב מסחרי שהוחזק בידי

אדם עד 31.12.94, ואנחנו נותנים לו עוד שלוש שנים קדימה. כל יום שעובר, הוא יום

שאני לא יודע מה אנשים יעשו עם הרכב המסחרי.

למה? המועד הקובע יהיה מי שקנה רכב מסחרי עד 31 לדצמבר.

אומר לך למה. מכיוון שיבוא אדם ויאמר לך: 'אדוני, ב-3 לינואר יש תקנות ישנות.

על-פי התקנות הקיימות האלה קניתי רכב מסחרי, ולגביו ארנה מרע את מצבי בן יום'.

אז ניתן שלוש שנים מסוף ינואר. כמה מכוניות כבר יקנו בהודש הזה?

חיים דוקלר, מה אתה רוצה שאומר לך? אני אשתדל. אני יכול לשאול אותך - למה

באתם אלינו לפני שבוע, כשאתם יודעים שזה סוף שנה? גם לי יש כמה שאלות. שמענו את

המשלחות, העלו פה טיעונים, אני לא רוצה לההליט בפזיזות. אני רוצה לבדוק עוד כמה

דברים עם שר האוצר ועם אגף המכס ומע"מ.

האלטרנטיבה היא להכניס את הנושא הזה בשבוע הבא, באמצע דיוני התקציב,

היושב-ראש יהיה פה לבד והוא יעביר את זה.

אני חושב שהמגמה של התקנות היא מאוד חיובית בגלל שבעקבות התיקון הזה יפסיקו

עם ה"בלוף" הגדול שקיים בנושא הרכב בארץ, שבעצם מכריחים אנשים לקנות כלי רכב

מסחריים הרבה יותר יקרים. לדעתי, לאור התיקון הזה, הרבה אנשי עסקים יעדיפו לקנות

כלי רכב פרטיים יותר קטנים, ולא לקנות כלי רכב מסחריים (כפי שהם עושים במצב

הנוכחי, מחוסר ברירה), אבל בתנאי אחד - שעניין המע"מ ייפתר. אם לא ניתן את המע"מ,

לדעתי לא שינינו כלום. לכן צריך להביא לכך שגם העניין של המע"מ יוכר.

אני מבטיח לך שבעוד שנה הוא יבוא לשנות את התקנות האלה, כי הוא אומר שהוא

מפסיד הרבה מס.

חברים, למה להתווכח עכשיו? הרי נקיים עוד דיון בענייו הזה.



תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות) (תיקון), התשנ"ה-1994

אנהנו עוברים לנושא הבא - תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה

במשמרות) (תיקון).

אדוני היו"ר, נציב המס בא פעם נוספת להאריך את העניין הזה. כל שנה מאריכים את

זה מחדש.

מי שטרית;

למה זה רע?

זה טוב מאוד לעובדים שעובדים במשמרות, אבל לא הבנתי למה זה טוב לקופת האוצר.

נותנים פה לעשירים.

קודם כל, תיתנו לדורון לוי להסביר את הנושא.

סעיף 10 לפקודת מס הכנסה מסמיך את שר האוצר להתקין תקנות לגבי שיעור מס מופהת

על הכנסה של עובד במשמרת שנייה או שלישית. מתוקף זאת, משנת 86' נקבעו למשמרת

שנייה ושלישית זיכוי לעובד זיכוי בשיעור של 15% מההכנסה שלו; בשנת 90', בהוק

ההסדרים, גם נקבעה לזה תקרה, כאשר היא עומדת על כ-40 אלף ש"ח לשנה בערכי דצמבר

94' וזה כמובן מתעדכן משנה לשנה.

היום זה כבר 55 אלף ש"ח. נכון?

כן. התקנות האלה מתעדכנות כל שנה. כעת התוקף הסופי של התקנות הוא דצמבר 94'

ובמועד זה פג תוקפן. הבקשה היא להאריך את תוקף התקנות לשנה נוספת.

במקור התקנה הזו באה להגדיל ניצול ציוד שקיים. בתקופה שיש אבטלה - ועדיין יש

אבטלה -

לא בכל הענפים.

בענפים שאין בהם ציוד - בהיי-טק - אין אבטלה. אבל יש הרבה מקומות שעדיין יש

אבטלה. בתקופה כזאת, אני לא רואה סיבה לתת תמריצים למעבידים, ומדובר ב-120

מיליון ש"ה לשנה. אם זה סדר העדיפויות שלכם, אני מציבה בפניכם סימני שאלה. אין לי

סמכות להצביע, אבל אני אומרת את זה הרבה שנים - גם כשהיה צריך לנצל את הציוד, לא

היה צריך לתת את זה, כי אם כדאי למעביד לנצל את הציוד, הוא יעשה זאת. התיקונים

האחרונים עשו קצת סדר עם הדבר הזה, כי יש תקרות לסכומים, אבל עדיין זה עולה 120



מיליון ש"ח לשנה והנהנים העיקריים הם אנשים שלא חשבתם שהם צריכים ליהנות - בעיקר

חברת החשמל וכו'. אספנו נתונים על הדברים האלה.

מה אומרים הנתונים?

מי שנמצא ברמת שכר נמוכה, ממילא לא משלם מס. 50% מהמועסקים לא מגיעים בכלל

לשלם מס הכנסה - כך אומר יורם גבאי ואני מקבלת את נתוניו - וכל שנה מעלים את סף

המס. לכן, היום תמריא דרך מס הוא רק לעשירים. אני לא אומרת שזה לא טוב, אבל כשאיש

ציבור צריך לשקול בין אלטרנטיבות שונות שעומדות לפניו בסכום של 120 מיליון ש"ח,

הוא צריך לראות את זה לעומת צעדים אחרים שניתן לעשות, שמגדילים את התעסוקה במשק.

אני לא מסכים עם סמדר מכל וכל. ראשית, יש הרבה מאוד מפעלים שעובדים משמרת

שנייה ושלישית בכלל בלי קשר לניצול הציוד, כי אין להם ברירה, כיוון שהם לא יכולים

לכבות את התנורים שלהם ולהדליק אותם כל בוקר מחדש והתנור עובד כל השנה ללא הפסקה.

לכן הם מוכרחים לעבוד לא בשתי משמרות אלא בשלוש משמרות. אני מכיר מפעלים רבים

כאלה - גם מפעלי היי-טק (מפעלים של סטף ורטהיימר), גם מפעלי טקסטיל ועוד -

שעובדים 24 שעות סביב השעון. אני חושב שיש אינטרס ראשון במעלה, לעודד ככל שאנחנו

יכולים עבודה במשמרות, כי אז באותו מפעל מעסיקים יותר עובדים, על אותו ציוד

מעסיקים יותר עובדים, מייצרים יותר ואם זה מפעל יצוא - מייצאים יותר. כל העניין

הוא שלאדם לא בדיוק נוח לעבוד בלילה בין השעות 5:00 אחר הצהרים ל-11:00 בלילה

ובין 11:00 בלילה ל-7:00 בבוקר, זה משבש את כל החיים. אם נחליט שאין הטבה, בעצם

אנחנו מחסלים את הסיכוי של מפעלים לעבוד משמרת שנייה ושלישית כי אף אחד לא ירצה

לעבוד במשמרות הללו. ככה עובדים עושים את החשבון - אם הם יכולים להרוויח עוד קצת

מפני שהם עובדים משמרות, זה כדאי להם. עיני לא צרה ב-120 מיליון שקל, אם הם

מייצרים למדינה רווח יותר גדול.

אני מתנגד לדברי חה"כ שטרית ותומך חד-משמעית בעמדתה של סמדר אלחנני. כל סיפור

התמריץ הוא מיותר; אם למעביד ולעובד זה נוח, הם יעבדו במשמרות גם ללא תמריץ.

לדעתי כל הסיפור של מקלטי מס גורם להקצאה לא נכונה של מקורות וגם לרמאות. אני לא

יודע כמה אנשים במפעל עובדים במשמרות, כמה מקבלים את ההטבה ולא היו במשמרות,

והסוף הוא - אם זה כדאי כלכלית, יעשו את זה עם המס או בלי המס. אין לזה שום

קורלציה לעניין הזה; הגיע הזמן, אדוני היו"ר, שנתחיל להרוג אחת-אחת את כל

השטויות האלה, את כל הנישות והפטורים והקשקושים והעניינים. נוריד את שיעורי המס

באופן כללי עד כמה שניתן, נבטל את כל המקלטים למיניהם וגמרנו. אני אצביע נגד

העניין הזה.

הוויכוח הזה הוא ארוך והוא מתנהל כל שנה, כבר עשרות שנים. המומחית לעניין הזה

היא סמדר אלחנני, שבאמת גרמה למהפכה גדולה בנושא, כי פעם היו עיוותים גדולים פי

כמה וכמה מן העיוותים שאתה, חה"כ פורז, כביכול מצביע נגדם. השאלה היחידה שנותרה -

ועוד לא נפתרה - היא מדוע למיגזרים כגון מלונאות ושירותים, שעובדים במשמרות, לא

נותנים את הזיכוי הזה. לזה לא מצאנו עדיין תשובה הגיונית, אך מאחר ולא נשנה זאת

בדקה הזו, תצביע ונגמור את העני י ן .

מי בעד לאשר את התקנות?



הצבעה. 3 בעד. 1 נגד.

אושרו תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות) (תיקון).



תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (תיקון), חתשנ"ה-1994

אנחנו עוברים לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (תיקוו). דורון לוי, תסביר

במה מדובר.

אנחנו מציעים להכניס שני תיקונים בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), שווי

שימוש ברכב פירושו של דבר שכאשר רכב הועמד לרשותו של העובד, מחייבים את העובד

בהכנסה זקופה בגין השימוש שנעשה ברכב. החיוב של העובד בהכנסה זקופה נעשה על-פי

קריטריונים קבועים ובדוקים וקביעה של סכום.

זה לא ריאלי .

דורון לו י ;

קביעת הסכום נעשית ללא קשר לטובת ההנאה. בזמנו הבאנו הצעה למדרגה נוספת - עד

נפח מנוע של 3,100 סמ"ק, ואנהנו מבקשים להעלות את זה ל-3,150 סמ"ק, כלומר להוסיף

עוד 50 סמ"ק כי מסתבר שטעינו באמת המידה.

באיזה רכב ספציפי מדובר?

ח' דוקלר;

כל המטרה של המדרגה הנוספת שקבענו - 3,100 - היוזה כדי להכניס את כלי הרכב

האמריקאיים הזולים, אך הסתבר שכלי הרכב הללו הם בעלי נפח מנוע של 3,120 או 3,140.

לכן אנחנו מבקשים לשנות את המדרגה הזו מ-3,100 ל-3,150 סמייק.

כלומר, שרכב שעד עכשיו היה מחוץ למדרגה הזו, ייכנס פנימה.

מה היתה ההערה של ישראל שטראוס בעניין הזה?

ההערה של ישראל שטראוס התייחסה לכך שמזה שנים אנחנו מעדכנים את הדברים האלה

לפי מדד הוצאות רכב. מסתבר שבמשך כל שמונה השנים האחרונות, ההבדל בין מדד הוצאות

רכב למדד המחירים לצרכן הוא הבדל של 9%-10% .מאחר ואצלנו כל המערכות עובדות לפי

מדד המחירים לצרכן ואנחנו מעבירים את זה עכשיו למיכון - לצורך פישוט המערכות,

אנחנו רוצים להעביר גם את הנושא הזה למדד המחירים לצרכן ולא מדד הוצאות הרכב,

כאשר, כפי שאמרתי, הפער בטל בשישים על פני שמונה שנים. כמו כן, מדד הוצאות הרכב

הוא גם מדד שלא מתפרסם.

במשך שנים אני הוזר ואומר שהזקיפה הזאת לא מעודכנת, ואני לא מרגיש בנוח מאחר

ומדובר כאן בבכירים. בשקט-בשקט אנחנו מאריכים את זה כל שנה ובשקט-בשקט מנציחים את

הפערים הללו, שהולכים וגדלים. אם השיטה לא עובדת, צריך לאמץ שיטה אחרת, אבל אי

אפשר סתם לתת הנחה, כי בצורה כזו כל אחד מאיתנו דואג לעצמו - חברי-הכנסת כבר לא,

כי אין לנו נהגים, אבל הפקידות הבכירה דואגת לעצמה.

מדובר בכל מי שיש לו רכב צמוד. והם לא משלמים את שווי ההטבה של הנהג.

לדעתי , צריך לעשות סדר בכל העניין הזה.

מ' שטרית;

אני תומך בעניין של שווי שימוש ברכב נמוך ככל האפשר ובמידה שההטבה היא לא

ריאלית, האמת היא שלא צריך אווזה בכלל. בכירים שיש להם נהג צמוד,זה חלק מתנאי

העבודה שלהם ולא צריך לחייב אותם בכלל בגין שווי שימוש. מה אתם רוצים? ששר יתחיל

לשלם חצי ממשכורתו בגלל שיש לו נהג או שהוא יתחיל לנהוג בעצמו מהבית לעבודה

ומהעבודה לבית?

הזקיפה היא על השימוש הפרטי שהוא עושה ברכב, לא בנהג.

אני יודע, אבל סמדר אלחנני העירה קודם שלא מחייבים אותם על ההטבה של השימוש

בנהג. מה את מצפה? שהשר יתחיל לנהוג בעצמו ולחפש חניה? לגבי רכב, מה ה"מציאה"

הגדולה? אני הייתי ראש עיר במשך שלוש-עשרה שנים, מתוכן שבע שנים היה לי נהג;

אחר-כך הייתי בסוכנות עוד ארבע שנים והיה לי נהג צמוד. לאן נסעתי באופן פרטי?

כשכבר הגעתי לשבת הביתה, היה מאוד קשה להוציא אותי מהבית. אני חושב שזה לא מוצדק

- כשאתה מחייב אדם שנוסע ברכב פרטי שלו בין 1,600 ל-2,000 סמ"ק בשווי הטבה בסך

1,430 שקל, זאת אומרת שהוא משלם על זה 50% מס שולי, יוצא שהוא צריך לשלם 800-700

שקל מתוך הנטו של משכורתו על שווי השימוש ברכב פרטי. לאן השר הזה נוסע ברכב הפרטי

שלו? הוא נוטע לאירועים? אם זה היה תלוי בי, הייתי אומר לו: 'אל תיסע בכלל ברכב

פרטי לאירועים משפחתיים ואל תשלם פרוטה. תיסע לשם ברכב הפרטי של אשתך'. אינני

חושב שמוצדק לחייב את האנשים האלה לשלם סכומים גבוהים בגין שווי השימוש ברכב.

לדעתי, הסכומים כאן גבוהים. אם זה היה תלוי בי, הייתי מוריד אותם עוד יותר

ומחייב אותם לשלם משהו סמלי בלבד, כי השימוש הפרטי שלהם ברכב הוא סמלי.

אחד הדברים שאני רוצה להעיר למה שמוצע פה - אני חושב שההפרש בין המדרגה של עד

1,600 סמ"ק, שבה הזקיפה היא 780 שקל לחודש, ובין המדרגה של 2,000-1,600 סמ"ק,

לגביה הזקיפה היא 1,430 שקל לחודש - היא גבוהה מדי. זה פי שניים! לגבי המדרגה

השלישית - נפח מנוע מ-3,150-2,000 סמ"ק - קבעתם זקיפה של 1,800 שקל. אני מציע

להוריד את המדרגה האמצעית ל-1,000 שקל במקום 1,450, ואת המדרגה השלישית לקבוע

1,500. זה בהחלט מספיק.

דבר נוסף - הבנתי שאתם גם מתכוונים לשנות שלגבי רכב מסחרי, תחייבו כמו רכב

פרטי .

פה לא מדברים על הנושא הזה. פה מדברים על שני דברים בלבד - ראשית, שההצמדה לא

ותהיה למדד הוצאות הרכב, אלא למדד הכללי. הדבר השני, שרכב גדול שייכלל כאן, הוא לא

עד 3,100 סמ"ק אלא עד 3,150 סמ"ק.



אי פורז;

כמו סידרת התקנות שטיפלנו בה קודם, שבבסיסה עומדת ההנחה; שאדם נוסע לצרכים

פרטיים X קילומטרים בשנה, גם התקנות של שווי השימוש ברכב מבוססות על אותם

אלמנטים שרירותיים; הכל עניין שרירותי, חה"כ שטרית, אתה צריך לזכור דבר אחד -

נסיעות מהבית לעבודה וחזרה לא נחשבות כהוצאה עסקית ולכן הנסיעות של אותו שר

שנוסע מתל-אביב לירושלים עם נהג, נחשבות כנסיעות פרטיות.

מי שטרית;

אז איך אתה רוצה שהוא יגיע לעבודה?

אי פורז;

אם אצל כל אזרחי המדינה הקטע של הנסיעה מהבית לעבודה וחזרה לא נחשב

כהוצאה עסקית, גם אצל השר זה לא יכול להיחשב כהוצאה עסקית ולכן מוצדק, לפחות

את הקטע הזה, לחשב כנסיעה פרטית.

אני בעד התיקון לתקנות שלפנינו, למעט דבר אחד - כל ההיצמדות לנפחי מנוע

היא אבסורדית, כי אין לה שום קורלציה עם ערכי המכוניות. יכולה להיות מכונית עם

מנוע בנפח גדול, וזו מכונית אמריקאית בסיסית מאוד; לעומת זאת, יכולה להיות

מכונית איטלקית או איטלקית עם נפח מנוע קטן והיא שווה הרבה מאוד כסף. אני מציע

לגמור עם הסיפור של עד 3,100 סמייק - כל המכוניות מ-2,000 סמייק עד מיליון סמ"ק

יהיו בדרגה אחת, אחרת זח דופק סתם, בלי שום טעם, את כלי הרכב האמריקאיים שיש

להם מנועים גדולים. אפשר לקנות היום מרצדס עם מנוע של פחות מ-2,000 סמייק והיא

מכונית הרבה יותר יקרה ויוקרתית מאשר מכונית של ג'נרל מוטורס, ביואיק או משהו

כזה, שנפח מנועה גדול. אותו הדבר לגבי סאאב - אפשר לקנות סאאב שהיא הרבה יותר

יקרה ממכונית אמריקאית. לשברולט קורסיקה, למשל, יש מנוע של 2,400 סמ"ק והיא

עולה 80 אלף שקל.

בגלל זה הכנסנו לפני שנה את התיקון של 3,100.

אי פורז;

אני אומר שמעל 2,000 סמייק, אין שום חשיבות לנפח המנוע.

ח' דוקלר;

חיום מדובר רק בתיקון טכני - מ-3,100 ל-3,150.

מה איכפת לי נפח המנוע? זו פשוט שרירות שאין לה שום מקום.

היוייר גי גל;

חהייכ פורז, אני מבין שאתה מקבל את הכל, להוציא התקרה של 3,150. במקום

3,151, אתה מציע שזה יהיה אין-סופי.

אי פורז;

לא, אני אומר שמ-2,001 סמייק ומעלה, זה יהיה אינסופי. אני מציע שלוש

קבוצות - א) עד 1,600; ב) מ-1,600 עד 2,000; ג) מעל 2,000 סמייק.

היוייר גי גל;

דורון לוי, מה אתה אומר?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לשלוף עכשיו תשובה. חה"כ פורז בעצם מבקש לבטל

את התקרה של המדרגה השלישית, ואז ייכלל בה כל רכב מעל 2,000 סמ"ק, יהיה אשר

יהיה.

כמה כלי רכב כאלה יש? בדקת את זה?

אין לי מושג. אני רק יודע שהשרים נסעו ברכב של 2,000 סמ"ק בגלל הבעיה של

שווי השימוש.

זה אבסורד - הוולוו של השר עולה יותר ממכונית אמריקאית עם נפח מנוע גדול

יותר.

האם אפשר שבעתיד נקיים דיון לגבי מדרגות שווי השימוש של רכב צמוד?

יש לי הצעה. עכשיו נאשר את התקנות שלפנינו, ונרשום לפנינו לקיים דיון בכל

הנושא של שווי השימוש ברכב. בזמן הדיון נראה אם אפשר לתקן את המדרגות. מי בעד

אישור התיקון לתקנות?

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

אושרו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב). תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.