הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 347

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי. י"ב אב התשנ"ד (20 ביולי 1994). שעה 09:00



נכחו; חברי הוועדה;

ג' גל - היו"ר

ח' אורון

ר' אלול

אי גולדשמידט

ס' טריף

א"ח שאקי

ג' שגיא

מ"מ

מי איתן

אי ויינשטיין

דורגן לוי - נציב מס הכנסה

חי דוקלר, די שטאוב, גי אגרון,

די קירש, טי אלדר - אגף מס הכנסה, משרד האוצר

די שטאוב

מי דברת - מרכז ההשקעות, משרד התעשיה והמסחר

חי גוטמן, חי ישראל - התאחדות התעשיינים

י' בן-יקר, שי בן-עזרי, אי מירום - התאחדות הקבלנים

אי שניידר

ס' אלחנני

א' קרשנר

ת' שפנייר

1) חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מסי 97), התשנ"ד-1994.

2) צו עסקאות גופים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות ותשלום חובות מס) (תיקון),

התשנ"ד-1994.

3) צר לעידוד השקעות הון (קביעת אזורים לעניין התוספת לחוק) (תיקון),

התשנ"ד-1994.

4) שינויים בתקציב לשנת 1994.



חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מסי 97). התשנ"ד-1994

היו"ר ג' גל;

אני פותרו את הישיבה. לפנינו הצעת הוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 97).

אדוני הנציב, אנא האר את עינינו ותסביר לנו מה אתם רוצים לתקן.

דורון לוי;

הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה מסי 97, כוללת 26 לפקודת מס הכנסה ועוד

מספר הצעות לתיקון בקשר לתמריצים למעסיקים באזור סחר חופשי אילת, הצעות לתיקון

בתחום של מס רכישה, מס שבח ומס רכוש וכמובן גם בתחום המיסים וקנס פיגורים,

סעיף שמופיע גם כאן ומוצע לתקן אותו.

בחלק ההצעות לתיקון פקודת מס הכנסה, אני יכול להצביע על שני ראשים

הראש האחד הוא הצעה לפישוט כל הטיפול בקנסות, ריביות, קנסות על

מקדמות וכן הלאה, כאשר מדובר בהצעה שמבוססת על המלצות ועדה שבראשה עמד חיים

דוקלר והיא כללה גם אנשים עובדי אגף מס הכנסה וגם מייצגים מחוץ לאגף - רואי-

חשבון, יועצי מס וכיו"ב. ההצעה כפי שמופיעה כאן היא עיקר ההצעות של אותה ועדה

עם מספר סטיות שנציג אותן וודאי נשמע גם את ההערות של לשכת רואי-החשבון

בעניין. בנושא הזה, אנחנו מתואמים לגבי רוב הנושאים. הראש השני הוא סוגיות

אחרות בפקודת מס הכנסה, כאשר קיימות כאן מספר סוגיות מרכזיות - האחת, שאלה של

ביטול הפסדים כאשר נרכשת חברה מפסידה ושהכוונה היא לנצל את ההפסדים שלה. נקודה

שנייה, טיפול בסוגיה של רווחים ראויים לחלוקה שנצברו בחברה בשעה שהיא נמכרת.

כל הטיפול בנושא דיבידנדים שמקבלות חברות (חברה אם שמקבלת

מחברת בת) ושאלת ניכוי המס במקור מהם; במהלך השנים, עם ההפחתה בשיעור המס,

הגענו למצב שבעצם חברה לא משלמת מס הכנסה בכלל, ואז היא למעשה פטורה מתשלום

מיסיס על דיבידנד שהיא מקבלת מחברה אחרת. לעומת זאת, הוראות ניכוי המס במקור

נותרו בעינן, ונוצר מצב שכאשר חברה מחלקת לחברת אם דיבידנד, היא צריכה לנכות

לה מס במקור, למרות שבעצם חברת האם לא צריכה לשלם על זה מס. יש לנו כאן הצעה

לתיקון אותן הוראות. באותה הזדמנות הבאנו גם הצעה בקשר לעיתונאי חוץ. בזמנו

הבאנו לוועדה צו של שר האוצר, מכוח סעיף 245 לפקודה, המקל על עיתונאי חוץ

בתקופת השירות הראשונה שלהם בארץ. תוקפו של הצו הזה פג כבר לפני זמן רב, דבר

הגורם לכך שאותם עיתונאים צריכים לשלם מס הכנסה, ואנחנו רוצים להסמיך את שר

האוצר להתקין תקנות בעניין הזה ברוח אותן תקנות, ואולי אפילו זהות לצו שיצא

לפי סעיף 245 באותו מועד. אלה התיקונים העיקריים לפקודת מס הכנסה.

שוחחתי עם יו"ר הוועדה כמה דקות לפני הישיבה ואני מבקש כבר עכשיו, אם

אפשר, לבצע הפרדה מסויימת בין שני החלקים ואסביר מדוע. השלכותיהן של רוב

ההצעות שמופיעות כאן, שדנות בתיקון פקודת מס הכנסה, הן בדרך כלל השלכות שומה;

דהיינו יש לנו עוד זמן - אם תוקפן יהיה מתחילת שנת המס 95', עד שהנושא יגיע

לשלב שומה והכנה של דו"חות, יש לנו מספיק זמן. לעומת זאת, כל ההצעות שדנות

בריבית, קנסות וכיו"ב, תוקפן אמור להתחיל ב-1.1.95, וכשמדובר ברוויזיה כזאת -

וכל הקנסות והריבית מבוצעים במהלכי מהשב - אנחנו חייבים לבצע את כל עידכוני

המחשב עד דצמבר 94', על מנת שנוכל להיערך לקראת תחילת שנת המס הבאה עם אותה

רפורמה בתהום הקנסות. הצעת החוק שלפנינו הוגשה לפני די הרבה זמן, בינואר, ולא

הערכנו שנגיע למצב שמסכן את יכולת ההפעלה החל מינואר 95'. הייתי מבקש, אם

אפשר, להפריד בין סוגיית הריביות והקנסות - מדובר בסעיפים 175 והלאה, חלק

מסויים מהסעיפים - מיתר הסעיפים. לאחר הצגת הנושאים והדיון הראשוני, אבקש

מהוועדה לקדם מהר יותר את חלק הריביות והקנסות כדי שנוכל להיערך לכך.



סי אלחנני;

אם כך, צריך פיצול של החוק, כדי שחלק הריביות והקנסות יעבור במליאה בשבוע

הבא, שהוא השבוע האחרון לפני הפגרה.

היו"ר ג' גל;

האם יש קשר בין החלק של קנסות וריביות לבין שאר סעיפי החוק? במילים

אחרות, והיה אם מסיבה זו או אחרת לא נאשר את הפרקים האחרים או לא נביא אותם

לקריאה שנייה ושלישית - האם ישתבש משהו בסעיפים המדברים על קנסות וריביות?

דורון לוי;

לא. החלק הזה עומד בפני עצמו.

א' ויינשטיין;

אני חושב שבנושא הקנסות והריביות צריך לעשות משהו. אני לא בדיוק מה

מציעים כאן, לא התעמקתי, אבל חייבים לעשות משהו. אני מבין שאנחנו צריכים לראות

את המהלך אחורה. ברגע שאנחנו מאשרים את החוק, הרי הם צריכים לתת הוראות

מקצועיות ולבצע עידכוני מחשב. אנחנו נמצאים ביולי, אנחנו מתכנסים שוב אחרי

הפגרה באוקטובר. הייתי מציע לעשות הכל כדי שהפיצול יתקבל לפני שנצא לפגרה -

ויכול להיות שבפגרה נדון בפרטים - אחרת נאבד שנה. האם אפשר לעשות זאת?

אי שניידר;

יש סעיף בתקנון שמאפשר פיצול הצעת חוק.

היו"ר גי גל;

אלו סעיפים קשורים לנושא הריביות והקנסות?

דורון לוי;

טלי אלדר תסמן את הסעיפים. בעיקרון מדובר מ-175 ואילך, חלקים מהם.

היו"ר ג' גל;

טלי אלדר, תכיני רשימה של הסעיפים שאנו רוצים לפצל מהחוק.

אי ויינשטיין;

אדוני הנציב, סקרת באופן כללי מה מובא לפנינו. אני רוצה לדעת באופן מפורט

יותר מה תיקון לגבי מס רכישה ומס שבח?

דורון לוי;

בתחום של חוק של מס שבח יש כמה הצעות. הסעיף הראשון דן בשאלה של אותם

מקרים בהם חוזי. החכירה מהמינהל הם חוזים לשלוש שנים, מה שנקרא בר-רשות. במקרים

האלה, כאשר מבוצעת עיסקה, העיסקה הזאת - כך קבע בית המשפט בהתאם להגדרה של

זכות במקרקעין - היא לא עיסקה של מכר זכות במקרקעין ואז אין תשלום מס רכישה.

דהיינו, בעצם כל מכירות בר-רשות אינן עיסקאות שמחייבות בתשלום מס רכישה, כאשר

ברור לנו שהמוכר מוכר והקונה קונה זכות מסויימת, שהיא כנראה לא דמי שכירות

לתקופה מקסימלית של שלוש שנים, אלא מעבר לכך - אחרת לא היה משולם תשלום כזה -

והמחיר של העיסקה משקף, מטבע הדברים, את ציפיות הצדדים לכך שתקופת האחזקה תהיה

ארוכה יותר. נקודה שנייה לגבי חוק מס שבח, היא שאלת הוצאות פיתוח על קרקע,

בעיקר במקרים של בנייה עצמית על קרקע שמשווקת על-ידי המינהל. קרקע שמשווקת על-

ידי המינהל, משווקת עם שני הוזים; 1) חוזה חכירה מהמינהל; 2) במקביל, בו-זמנית

ובאופן תלוי, הרוכש-חוכר חייב לחתום גם על הסכם פיתוח עם החברה המפתחת. בעצם,



אפשר לומר שמה שהוא רוכש מלכתחילה זו קרקע מפותהת, אבל הואיל וההגדרה של זכות

מקרקעין כוללת אך ורק את אלמנט הרכישה של הקרקע מהמינהל ולא את חוזה הפיתוח,

נוצר מצב שתשלום מס הרכישה הוא ורק על המרכיב של קרקע לא מפותהת. אלה הנקודות

העיקריות-המרכזיות - הן אינן שייכות למס שבח, אלא לחלק מס הרכישה שמופיע בתוך

חוק מס שבח.

יש לנו גם התייחסויות, הן בחוק מס שבח והן בחוק מס רכוש, כמו גם בפקודת

מס הכנסה, לנושא של סמכות לערוך חקירות וחיפושים. כשנגיע לנושא הזה בחלק של

הפקודה, אתאר את זה לגבי שלושת החוקים - הן פקודת מס הכנסה, הן מס שבח והן מס

רכוש. כמו כן, יש עוד הצעה לתיקון במסגרת פקודת המיסים (גבייה). אלה ראשי הצעת

החוק, ובהמשך אגיע לפירוט.

א' ויינשטיין;

מה לגבי מס רכישה על העברת נכס בין קרובים ראשונים? אני מציע להקל בכך,

כמו שעשינו לגבי חברות. כתבתי לכם מכתב בנושא.

דורון לוי;

מס רכישה בין קרובים ראשונים לא כלול בהצעת החוק הזאת, אבל יש לנו כמה

נקודות לתיקון שנבקש להעלות אגב הדיונים.

היו"ר ג' גל;

אני רוצה לשאול את האורחים - לאלו סעיפים אתם מעוני ינים להתייחס?

שי בן-עזרי;

לנו יש התייחסות לסעיף 1 להצעת התיקון, שמדבר על סעיף 28 לפקודת מס

הכנסה; לסעיף 6 שדן בסעיף 94ב ולסעיף 22 שמתקן את חוק מס שבח מקרקעין.

חי גוטמן;

אנחנו רוצים להתייחס לסעיפים 1 ו-6.

היו"ר גי גל;

דורון לוי, אני מבקש שתסביר לנו את הסעיפים הללו, ואחר-כך נשמע את

ההערות.

אי שניידר;

אם אנחנו רוצים לפצל, עדיף לגמור את הדיון בסעיפים הקנסות והריביות כדי

שנחיה מוכנים לפיצול.

היו"ר גי גל;

למה את חושבת שצריך לדון בקנסות כדי לפצל? אנחנו יכולים לפנות לוועדת

הכנסת, עוד לפני הדיון, ולבקש פיצול. אם ועדת הכנסת תאשר את הפיצול, נדון בזה

במרוצת הפגרה. נגמור לדון, ובראשית המושב הבא נביא את זה לקריאה שנייה

ושלישית.

אי שניידר;

אבל בתקנון כתוב שהחלטה על פיצול צריכה להיות החלטה של מליאת הכנסת, אז

צריך להביא את זה למליאה לפני הפגרה.



היו"ר ג' גל;

טלי אלדר תכין את רשימת הסעיפים, ועוד מעט נאשר אותיו. אחר-כך נעביר את זה

לוועדת הכנסת. אם ועדת הכנסת תשאר, זה יעלה למליאה, בשבוע הבא נסביר במליאה

למה רוצים לפצל, נקבל אישור, ואז נוכל לדון ולהביא את זה לאחר הפגרה לקריאה

שנייה ושלישית.

דורון לוי;

סעיף 1 להצעת ההוק דן בסעיף 28 לפקודת מס הכנסה, סוגיית קיזוז הפסדים.

אנחנו ערים יותר ויותר לכך שכאשר מדובר בחברות מפסידות, בעלי המניות מוכרים

מניותיהם בחברות המפסידות לרוכשים פוטנציאליים. מדובר בחברה שהיא נישום בפני

עצמו, ועל-ידי הרכישה, בעלי המניות החדשים קיבלו לבעלותם חברה שיש בה כמות

גדולה של הפסדים. כל מה שצריכים לעשות אותם בעלי מניות - זה לדאוג לכך שתוזרם

פעילות לתוך אותה חברה, ובאמצעות הפעילות הזאת ניתן יהיה לקזז הפסדים שנוצרו

בתקופה שבה היו בעלי מניות אחרים בחברה. לשם השוואה או הבדלה - אם מדובר בבעל

עסק עצמאי והעסק הזה מפסיד, כאשר בעל העסק מוכר את העסק, הוא לא יכול למכור

יחד איתו את חבילת ההפסדים; חבילת ההפסדים נותרת שלו. ואז, אם יש לו הכנסות

אחרות מפעילויות עסקיות וכן הלאה (נניח שהוא פותח עסק אחר), חוא רשאי לקזז את

ההפסדים, למרות שהעסק כבר לא בבעלותו. לעומת זאת, כאשר מדובר בחברה מפסידה,

אגב מכירת החברה בעצם נמכרים גם ההפסדים שלה. כתוצאה מכך, אנחנו נתקלים

בתופעות של חברות שהנכס העיקרי-המשמעותי שלהן הוא ההפסדים ולא שום דבר אחר.

במצב כזה, מכירת המניות האלה מבעל מניות אחד לבעל מניות אחרות, היא בעצם מכירת

הפסדים. מכירת ההפסדים מאפשרת לבעל המניות הרוכש להזרים פעילות לחברה, לקזז את

ההפסדים, ועל-ידי כך לא לשלם מס בגין הפעילות שאילו היה מבצע אותה ישירות,

במתכונת הקודמת שלו, ממילא היה צריך לשלם עליה מיסים. דרך הזרמת הפעילות לחברה

שרכש, הוא מנצל את ההפסדים הקיימים בה ומצליח לבצע פעילות עסקית ללא תשלום מס

עד גובה ההפסדים.

ההצעה שלנו כאן מדברת על שינוי מהותי בשליטה בחברה - שלא ייווצר מצב שכל

אדם שמוכר חבילה קטנה של מניות, כבר נמחק לו הפסדים. לכן באה ההצעה ואומרת שאם

מדובר בחבר בני-אדם שיש לו הפסדים ותקופה של 12 חודשים הוא החליף בעלות בסדר

גודל של לפחות 50% מבעלי המניות - חלק מההפסדים, בגובה החלפת בעלי המניות,

יימחק. כפי שאמרתי, מדובר כאן באקט שהוא מוגבל בתקופה, תקופה קצרה - שתוך 12

חודשים יותר מ-50% מבעלי המניות התחלפו. במקרה כזה, הטענה שלנו היא שמהות

החברה במתכונת אי איננה זהה למהות החברה במתכונת בי עקב החלפת בעלי המניות.

בעצם מדובר בסעיף שעיקרו אנטי תכנוני, כדי למנוע את היכולת לבצע את הפעולה

שמבוצעת היום, כאשר היום הכלי היחיד שנתון לנו למנוע את הפעולה הזאת הוא דרך

טענה של עיסקה מלאכותית, באותם מקרים שאפשר לטעון למלאכותיות העיסקה.

אי ויינשטיין;

אני מבין שיש הצדקה למצב הקיים. המטרה היתה לתת אפשרות של גמישות במקרה

שיש חברה מפסידה והיא הולכת להתמוטט ויש חשש לפיטורים, ומישהו קונה אותה. חשבו

שאם מישהו מקבל את החברה, ממשיך להפעיל אותה ושומר על העובדים ועל נפח

הפעילות, מגיעה לו זכות לשחרור ממס.

היו"ר ג' גל;

אני מציע שנחזור לנוהג שלפיו פעלנו בהצעת החוק הקודמת - אנחנו שומעים את

ההסברים; אם אנחנו לא מבינים, אנחנו שואלים שאלות הבהרה. אחר-כך, את הוויכוח,

הדיון והחלפת הדעות אנחנו עושים בסוף, בלי נוכחות האורחים שלנו, שהשתתפותם

חשובה לנו גם כדי שנבין את הנושאים וגם את עמדתם.



דורון לוי;

ברשותכם, אעבור לסעיף 6 להצעה, שדן בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה ושאלת

רווחים ראויים לחלוקה בעת מכירת מניות. כאשר אדם מוכר מניות שיש לו בחברה

ומקבל תמורה בגין המניות, כל שווי שוק שבין מוכר מרצון לקונה מרצון צריך לקחת

בחשבון, בעת שקובעים את שווי החברה, כמה אלמנטים: ההון שהושקע בה, הרווחים

שנצברו בה וכך גם הערכות לגבי רווחים בעתיד, רווחים שלא מומשו, מוניטין

וכיו"ב. סעיף 94ב דן באותם רווחים שנצברו בחברה ולא חולקו כדיבידנד עד ביצוע

המכירה. סעיף זה בא לפתור בעיה של שיעורי מס דיפרנציאליים בין כל אחת

מהחלופות. לשם כך, אני צריך לתת הסבר קצר על שיטת מיסוי חברה: היום, חברה

משלמת מס אחד בלבד, הוא מס חברות, בשיעור הולך ופוחת, שיעמוד בשנת 96' על 36%.

היום, חברה כבר לא משלמת מיסים ישירים (מס הכנסה), אלא רק מס חברות. כאשר

הרווחים מחולקים לבעלי המניות, בעל המניות שהוא יחיד נדרש לשלם 25% מס בגין

הדיבידנד שהוא מקבל; במצב כזה, המס הכולל (מס חברות + בעלי מניות) בגין אותם

רווחים מגיע לכ-52%. כאשר מעבירים דיבידנד מחברה לחברה, אין עוד מס נוסף, אבל

בסוף, כשהחברח האחרונה בשרשרת שקיבלה את הדיבידנד תחלק אותו לבעלי מניותיה

היחידים, שוב יהיה 25% מס. כוונת המחוקק בקביעה של מיסוי בשני שלבים, היתה

לעודד הותרת רווחים בחברה, על-ידי כך שאותם רווחים ימוסו רק במס חברות ולא במס

הכנסה; רק כאשר הם יוצאים מהחברה אל בעל המניות היחיד, הוא נדרש לשלם מס נוסף

של 25%. כאן עולה השאלה מה קורה כשבעל המניות היחיד מוכר את חמניות שיש לו,

אגב כך שישנם בחברה רווחים שלא חולקו אליו כדיבידנדים, כאשר ההנחה היא שאילו

החברה היתה מחלקת דיבידנדים הוא היה מקבל אותם ומשלם רק 25%.

אני מבין שמכירת מניות כאשר יש בחברה רווחים שלא חולקו, משפיע על מחיר

המניות.

בוודאי, כי יש בחברה רווחים צבורים. כאן אנחנו מגיעים לסיטואציה שאם

הרווחים חולקו יום לפני המכירה, אותו יחיד משלם 25% מס. אם הרווחים לא מחולקים

אבל הוא מוכר את המניות, הוא עלול לשלם מס רווח הון בשיעור של 50%, כך שאנחנו

מגיעים לשיעורי מס שונים בין כל אחת מהחלופות. בא אותו סעיף 94ב - אני עדיין

מסביר את הסעיף המקורי - ואומר: כאשר בעל המניות מוכר את המניות האלה, נתחשב

בעובדה שיש בחברה רווחים שלא חולקו ונעניק לו שיעור מס מופחת כדי למנוע את

הדיפרנציאציה בין שתי החלופות. בזמנו, כאשר נחקק סעיף 94ב, למיטב זכרוני בשנת

78', נקבע בחוק שיתייחסו אל אותם סכומים צבורים כאל עודף אינפלציוני, דהיינו

הם יחוייבו בשיעור מס של 10%. זה הביא, בשיקלול מסויים, את המס הכולל בגין

הרווחים פהות או יותר לשיעור המס שהיה משולם אילו חולקו הדיבידנדים לפני

המכירה.

מה שקרה בינתיים - שיעורי המס ליחיד אמנם פחתו, וכך גם המס הכולל על

דיבידנדים וכן הלאה, ולעומת ז.את שיעורי המס על חברות פחתו מאוד והחברות כבר לא

משלמות מס הכנסת. נוצר מצב שאם אתה מחלק דיבידנדים לפני מכירת המניות, אתה

מגיע למס כולל בגין הרווחים של קרוב ל-52%. לעומת זאת, אם אתה מוכר את המניות,

הגעת לשיעור של 46% ואפילו פחות (משנת 96' תגיע לשיעור של כ-42% ). כתוצאה

משינוי בשיעורי המס משנת 78' ועד היום, גדל הפער בין כל אחת מהחלופות בצורה

מאוד משמעותית. הדרך לתיקון הפער היא כמובן הגדלת השיעור שנקבע בסעיף 94ב

וחזרה אל אותה טבלה ראשונית של המחוקק, כך ששתי החלופות תהיינה זהות או קרוב

לזהות, ולא עם פער כל-כך משמעותי שיוצר עדיפות ברורה למכירת המניות בתדירות

גבוהה ולא לחלוקה של דיבידנדים, שאז שיעור המס גבוה יותר.

נקבע שאותם רווחים שלא חולקו, יחוייבו בשיעור מס

זהה למצב שבו היו מחולקים כדיבידנד לבעל המניות היחיד, דהיינו שיעור מס של

25%. בעצם, אנחנו מציעים להעלות את שיעור המס מ-10% ל-25%, כדי להשוות את

אלטרנטיבת משיכת הדיבידנדים לאלטרנטיבת מכירת המניות בחברה, כאשר בחברה יש

רווחים צבורים שטרם חולקו.

לגבי סעיף 22 - אני מבין שהתאחדות הקבלנים רוצה להתייחס לסעיף 22(2)

שמדבר על מס רכישה על הוצאות פיתוח עתידיות. נתתי לזה הסבר מקיף בפתיחת דבריי,

ואמרתי שכאשר מדובר במכירה של קרקע מפותחת ומכירה של קרקע בלתי מפותחת לכאורה,

נוצר מצב שמוטל מס רכישה בשיעורים שונים. כשאתה קונה קרקע מפותחת בתוך אזור

עירוני, בתוך חלקה שממילא סביבה כבר בוצע פיתוח - שווי הקרקע כולל כמובן גם את

העובדה שהקרקע מפותחת ובהתאם לכך גם נקבע מס הרכישה. לעומת זאת, כאשר אתה רוכש

קרקעות, ומדובר בעיקר בחכירה מהמינהל - המינהל מפתה אזורים חדשים באמצעות חברה

מפתחת, כאשר יש חוזה עקרוני בין החברה המפתחת לבין המינהל, אבל התשלום מבוצע

ישירות באמצעות החוכרים. החוכר הוא זה שפונה למכרז או כל דרך אחרת שבה משווקת

הקרקע על-ידי המינהל. אם זכה במכרז, הוא נדרש לחתום על שני חוזים: 1) חוזה עם

המינהל לחכירה של הקרקע, כקרקע לא מפותחת. 2) במקביל, בו-זמנית, חוזה שני עם

הגוף המפתח, כאשר לגוף המפתח הוא משלם את הוצאות הפיתוח הפרופורציונליות מתוך

סך כל הוצאות הפיתוח של אותו אתר מפותח. בעצם, לחוכר אין זכות לקבוע מי יפתח

את הקרקע, הוא מראש חותם על חוזה עם שני צדדים, שמשמעותו: הוא חוכר קרקע

מפותחת. אנחנו סבורים - וכך גם ההצעה - שכאשר לחוכר לא שמורה שום זכות לבחור

את הקבלן המפתח אלא הוא חותם בו-זמנית על שני החוזים, באותם מקרים יתייחס

המחוקק אל החכירה הזאת כאל חכירה של קרקע מפותח ויטיל את מס הרכישה הן על חלק

הקרקע והן על חלק הוצאות הפיתוח, כאילו מלכתחילה מדובר בקרקע מפותחת.

כשאדם בונה בית בתוכנית "בנה ביתך", הוא משלם לנותן הזכות, למינהל,

הוצאות פיתוח מלאות עבור ביוב ותיעול ועבור מדרכות עד המגרש. אבל כשאדם קונה

דירה באזור מתפתח על קרקע פרטית, הוא לא משלם את כל הדברים הללו במחיר הדירה.

לפעמים העירייה לוקחת היטל תיעול וביוב ומדרכות כעבור שנה שנתיים מאז שהוא

רוכש את הדירה וזה לא נכלל במס רכישה. כך שאם אנחנו רוצים להשוות, יש כאן

בעיה.

אני רואה על פניהם של נציגי הקבלנים שהם מתכוונים להתייחס לזה.

אני רוצה להתייחס לסעיף 22, ודברי ההסבר של הנציב עוזרים לי להסביר את

הנושא ביתר קלות. אין הבדל בין קרקע שרוכשים מן המינהל באזור שטרם התפתח לבין

קרקע שרוכשים באזור עירוני; זו אותה קרקע. כאשר רוכשים את הקרקע מן המינהל

באזור מתפתח, ברוב המקרים מי שמפתח את הקרקע, אלו הברות כלכליות שהמינהל הטיל

עליהן את הפיתוח או משרד הבינוי והשיכון, ובמעט מהמקרים אלו הרשויות המקומיות.

כשרוכשים קרקע באזור עירוני, קרקע שקוראים לה מפותהת - מי שפיתח אותה בעבר או

מי שיפתח אותה בעתיד זו עדיין אותה רשות מקומית. כלומר, גם כאשר מדובר בקרקע

באזור פיתוח וגם כאשר מדובר בקרקע באזור עירוני - הקרקע היא בנפרד והפיתוח

בנפרד.

מכאן אני רוצה לעבור לדברי ההסבר של סעיף 22 להצעת החוק. אני מאוד מקווה

שדברי ההסבר הם טעות ולא היתה להם מטרה להטעות מישהו. כתוב פה כך: "מטרת

התיקון היא להשוות בין מי שבונה את דירת המגורים שלו בבנייה עצמית לבין מי

שרוכש דירה מוכנה" - כאילו שהסעיף הזה הוא רק לנישה אחת; אבל החוק הוא רחב,

הוא לא חל רק על אלה שבונים את דירת המגורים שלהם, ואם החוק יתוקן, הוא יחול

על כל דירה שנבנית בארץ. אני מקווה שיש פה רק טעות ולא איזושהי כוונה אחרת.



היו"ר ג' גל;

תצא מהנחה שזה המצב.

י' בן-יקר;

מהצד הכלכלי של הוצאית הפיתוח - אנחנו, הקבלנים, לא רואים בהוצאות פיתוח

שום שוני מאשר הוצאות בנייה אחרות. הוצאות פיתוח זה שירות שמספק במקרים

מסויימים מפתח מסויים, או במקרים עירוניים הרשות המקומית; השירות הזה בא לחבר

הדירה לתשתיות, כדי שהדירה הזאת תהיה ראויה לשימוש. אינני חושבים שהוצאות

הפיתוח שונות מהוצאות על מלט, בטון, שכר עבודה וכו'. כאן אני חוזר לדברי

"לפי המצב החוקי הקיים, לגבי קרקעות הנרכשות ממינהל מקרקעי ישראל או

מגופים אחרים לצורך בנייה עצמית, משולם מס הרכישה על שווי הקרקע בלבד, ללא

הוצאות הפיתוח, למרות שלמעשה תשלום התמורה הוא בעד קרקע והוצאות הפיתוח. מי

שקונה דירה מגורים מוכנה, משלם מס רכישה על כל מרכיבי המחיר, כולל הוצאות

הפיתוח". זה נכון, אבל הוא משלם גם על הבטון, גם על הברזל, גם על הדלת. אולי

מאותה סיבה אפשר להטיל מס רכישה גם על הוצאות עתידיות?...

יש היבט נוסף בנושא מס הרכישה, אבל זה לא הדיון היום - נדמה לנו שבנושא

מס הרכישה, לפחות על מרכיב הקרקע (והיום רוצים להחיל את זה גם על מרכיב

פעם אחת משלמים בעת רכישת הקרקע, פעם אחת הדייר משלם

את המס בעת רכישת הדירה. הנימוק שאפשר להעלות היום כדי לבקש מנציבות מס הכנסה

ומוועדת הכספים להוריד בהסכמה את התיקון הזה מסדר היום, הוא שלנו תיוותר

ברירה, אנחנו פשוט נגלגל את העלות הנוספת הזאת - שתהיה לה, לפי מיטב הבנתי,

השלכה גם על מס רכוש ולא רק על מס רכישה - על הדייר.

אם הבנתי את דבריך - ואנחנו עוסקים בשלב ההבנה ולא בשלב ההסכמות - אתה בא

ואומר שגם היום יש שוויון בין מי שבונה ב"בנה ביתך" לבין מי שרוכש דירה,

מבחינת תשלום מס רכישה, ואין סיבה להשוות.

לפני שישראל בן-יקר משיב, גם אני רוצה לומר משהו. קיימת אולי שאלה האם

היום הזמן להטיל את העניין הזה, שזו בעיה בפני עצמה, אבל מבחינת ההגיון הפנימי

בהצעה - מה שקורה היום, כשאדם קונה דירה מוכנה, הוא נ/שלם מס רכישה שבו כלולים

בנייה, בטון, הוצאות פיתוח, ומקבל מוצר מוגמר. כשאדם רוכש קרקע

ועליה הוא בונה את הבית - ברגע שהוא לא משלם מס רכישה על הוצאות הפיתוח, הוא

מופלה לטובה לעומת רכישה דירה מוכנה, שמשלם מס רכישה על כל המרכיבים. לכן נראה

לי שיש הגיון בתיקון. השאלה אם לעשות זאת היום כשאין בנייה ויש התייקרות של

הדירות - זו שאלה אחרת, זה כבר אולי שיקול פוליטי. אבל מבחינת ההגיון, אני לא

מבין את העמדה של התאחדות הקבלנים.

אם התיקון לחוק היה מסוייג וחל רק על מי שבונה את ביתו, זה היה בסדר. אבל

החוק הוא רחב, הוא חל על כל רכישת קרקע. מדברי ההסבר מבינים שהחוק צריך לחול

רק על מי שרוכש קרקע לשם בנייה עצמית של דירת המגורים שלו; אם היו מגבילים את

החוק רק למטרה הזאת, יש אולי הגיון להשוות אדם שבונה במסגרת "בנה ביתך" לזה

שקונה דירה אצל קבלן. את זה אני יכול להבין. אבל להרויל את זה על כל קרקע

שנרכשת על-ידי קבלן - אני חושב שגם מבחינה כלכלית זה לא נכון כי זה יוצר כפל

מיסים נוסף על הכפל שקיים, וגם מבחינת העיתוי זה לא נכון. אבל מי אני שאומר אם

העיתוי נכון או לא נכון.



היו"ר ג' גל;

אתה טוען שאם יתקבל התיקון הזה, יהיה כפל מס?

אם יתקבל התיקון הזה רק לצורך רכישת קרקע לבנייה עצמית למגורים על-ידי

האיש שקנה את הקרקע ולא לקבלן שרוכש את הקרקע כדי לבנות ולעשות מזה עסק, זה

בסדר. איש שקונה קרקע ובונה במסגרת "בנה ביתך" - אם רוצים להשוות אותו לאדם

שקונה דירה אצל קבלן, יש הגיון בהשוואה הזאת. אבל תיקון ההוק לא מוגבל רק לאדם

שקונה את הקרקע לשימוש עצמי, אלא הוא חל על כל הקרקעות שנרכשות במדינה.

אי ויינשטיין;

כאשר קבלן קונה מגרש לבנייה, הוא משלם מס רכישה?

אי מירום;

מה שנאמר כאן, שקבלן שיקנה מהר קרקע לבנייה, ישלם מס רכישה גם על הוצאות

הפיתוח. כאשר הוא ימכור את הדירה שיבנח על אותה קרקע, הדייר ישלם עוד פעם מס

רכישה על הוצאות הפיתוח.

היו"ר גי גל;

אתם אומרים שאם התיקון הזה היה רק לגבי מי שקונה קרקע ל"בנה ביתך" כדי

להשוות אותו לאדם שקונה דירה מוכנה, אין פה בעיה. אתם טוענים שאם יחילו את

התיקון הזה גם לגבי הקבלנים, יהיה פה כפל מס. העניין ייבדק.

אי ויינשטיין;

אני שואל שוב - כאשר קבלן קונה היום מגרש, הוא משלם מס רכישה?

י י בן-יקר;

היום הוא משלם מס רכישה על הקרקע בלבד, לא על הוצאות הפיתוה.

אני רוצה להוסיף נתון אחד, ברשותכם - אם מדובר בחברה משכנת שרוכשת קרקע,

בונה ומוכרת תוך שנתיים את הדירות, היא משלמת חצי אחוז מס רכישה. לכן כשמדובר

בגופים הגדולים שרוכשים על מנת לבנות ולמכור - באקט הרכישה הם משלמים חצי אחוז

מס רכישה ולא 5% . לכן זה לא כפל מס.

אי ויינשטיין;

מה ההבדל בין חברה משכנת לבין קבלן רגיל? מדוע צריך להפלות לטובה חברה

משכנת? מדוע שקבלן רגיל לא ישלם גם כן חצי אחוז? זה נראה לי מוזר.

אי מירום;

אין בזה הגיון, כמו שבכל המס הזה אין הגיון.

דורון לוי;

עכשיו אנחנו לא מחפשים הגיון, אלא רק מנסים להבין מה שמדובר פה. חה"כ

ויינשטיין, תרשום לך את ההערות, וכשנחזור לדון בסעיף הזה, תעלה אותן. אם אני

מסכם את ההערה שלכם - אתם אומרים שאם מדובר בקבלן שקונה קרקע, יהיה פה כפל מס.



י' בן-יקר;

נכון. גם אין לזה הגיון כלכלי, כי השירות הזה הוא בדיוק כמו בטון, כמו

ברזל, כמו דלת.

היו"ר ג' גל;

תודה. הנקודה ברורה. נשמע עכשיו את התאהדות התעשיינים.

חי גוטמן;

לגבי סעיף 1, ההגבלה על זכות לקזז הפסדים. בעצם, הצעת החוק אומרת; בואו

נטיל קנס על הפעולה של רכישת חברות מפסידות; בכל אקט של רכישת חברה מפסידה -

במגבלה של 50% או יותר שינוי בבעלות של ההברה - לא יותר לקזז הפסדים שנוצרו

בעבר בחברה הנרכשת. במילים אחרות, זו הטלת מס על הפעולה הזאת. הממשלה כאילו

אומרת; אני רוצה לצמצם, להקטין ולהגביל רכישה של חברות מפסידות. כנראה שיש

יותר מדי פעילות של רכישת הברות מפסידות במשק, וצריכים לצמצם את הפעילות

הזאת... הרי כאשר מטילים מס על דבר מסויים, המטרה היא לכווץ ולהקטין אותו.

כשמטילים יותר מס על שכיר, זה מצמצם את ההכנסה הפנויה שלו ואת חצריכה שלו.

היום מדברים על זה הרבה, הממשלה באה עם הצעות שהיא תפחית את נטל המיסים על

הסקטור העסקי בכדי לעודד פעילות, לעודד צמיחה; כאן בעצם יש פעולח הפוכה של

הגדלת מיסים, ודווקא באקט של רכישת חברות מפסידות. אני לא מוצא שום הגיון

בפעולה הזאת; אני לא מדבר על העיתוי, כי אני לא חושב שיש איזשהו עיתוי שנכון

לעשות את הדבר הזה. הנציב דיבר כאן על מקרים מיוחדים - אולי יש גם מקרים כאלה

- של עיסקה מלאכותית, שאדם רוכש חברה מפסידה כדי להכניס אליה פעילות ולהתחמק

מתשלום מס.

אי ויינשטיין;

יש היום סמכות למנוע עיסקה מלאכותית.

חי גוטמן;

נכון. אם מוצאים מקרה של עיסקה מלאכותית, יש סמכות למנוע אותה. לכן אני

לא מוצא שום הגיון בתיקון הזה. כדאי לשים כאן לב לעוד שני דברים - הרבה פעמים

חברה מפסידה היא במצב של חברה מפסידה כתוצאה מכל מיני הטבות שהחוק היקנה לה,

למשל פחת מואץ. חברה תעשייתית, לדוגמא, שנמצא במצב של הפסד כתוצאח מזה שלפני

שלוש שנים היה 100% פחת מואץ לתקופה של שנה וחצי-שנתיים; פירוש הדבר שהוצאות

הפחת באותה תקופה גדלו מאוד וחברות נכנסו להפסדים. בתיקון שלפנינו אתם אומרים;

'עכשיו לא נתיר לנכות את ההפסדים האלה, אם יהיה שינוי בבעלותי. התיקון הזה

מאוד מוזר.

יש גם אלמנט של רטרואקטיביות בחקיקה הזאת. נניח שמחר בבוקר החוק נכנס

לתוקפו, אתם לא אומרים; 'לגבי הפסדים ממחר בבוקר ואילך, לא יותר הקיזוז', אלא

גם לגבי הפסדים שנוצרו בעבר. יכול להיות שבעבר חברות קיבלו כל מיני החלטות

ונכנסו להפסדים מסיבות כאלה ואחרות - לפעמים אולי אפילו נכנסו למצב כזה

מלכתחילה במודע - ועכשיו אומרים; 'רגע, רטרואקטיבית לא נאפשר קיזוז של חלק

מההפסדים שנוצרו בעבר, עוד לפני שהתיק הזה היה קיים'.

עוד נקודה שכדאי מאוד לשים לב אליה - בעצם כאן אתה הולך לפגוע לא רק

ברוכש החברה המפסידה, אלא באותה מידה הולכים להטיל כאן עונש גם על המוכר של

החברה המפסידה. נניח שבאמת יש מקרים כאלה שאדם רוכש חברה כדי להזרים אליה

פעילות ולקזז את ההפסדים מהרווחים שלו בעתיד, ולמס הכנה אין שום אפשרות למנוע

את ההתחמקות במס, אבל מה ההגיון להטיל עונש על מוכר החברה? מה הוא אשם? כתוצאה

מהחוק הזה, הוא ייאלץ למכור את החברה שלו בתנאים הרבה יותר גרועים. זו מכת

מוות לחברה המפסידה.



היו"ר ג' גל;

אם יש בזה הגיון - זו שאלה אחרת. אם העיתוי נכון והאם זה פוגע בצמיחה -

אלו שאלות אחרות. אני רוצה להבין מה שאתה אומר - נניח שלפלוני יש חברה מרוויחה

ולאלמוני יש חברה מפסידה. אלמוני לא יבול להמשיך כי הוא יגיע לפשיטת רגל; הוא

'אני אמכור לך את החברה שלי, שהיא מפסידה, אתה תקזז את

ההפסדים מהרווחים שלך ותקבל נכס, ובקיזוז נתחלק שנינו', אני מבין שזה לא נותן

רווח צפוי, אבל במה זה פוגע רטרואקטיבית?

ח' גוטמן;

אם לא תגביל את האפשרות של קיזוז הפסדים, שני הצדדים הולכים להיפגע באותה

מידה, ביחס למצב היום.

א' ויינשטיין;

הרי המצב הקיים נחקק בשעתו. מה היה, לדעתך, ההגיון לחקיקת המצב הקיים,

שאפשר לקנות חברה מפסידה תוך קיזוז? אני פשוט רוצה לחזק עמדה שלי, על-ידי זה

שאשמע אותך - קיזוז ההפסדים מאפשר המשך קיומה של חברה בפעילות, המשך התפוקה,

העסקת העובדים, אי בזבוז משאבים שהולכים לאיבוד אם החברה לא תימכר.

ח' גוטמן;

למה להתייחס בצורה שונה למצב של השתקמות חברה שלא על-ידי רכישה? הרי יש

כל מיני צורות השתקמות אחרות של חברה, ובמקרה אהר בוודאי תאפשר לה לקזז

הפסדים. נניח שבנק נתן אשראי לחברה מפסידה והוא מאפשר לה להשקיע, לפתח ולצאת

למצב של רווח. האם גם אז תגיד: בואו לא נאפשר לו לקזז את ההפסדים שנוצרו בעבר?

בוודאי שלא תגיד זאת. אז מה ההבדל בין המקרה חזה לבין הפעולה של הכנסת שותף?

אני עובר לסעיף 6. לפני כמה שנים, התחילה הממשלה במהלך של הפחתת מס

חברות. בשנת 87' הורידו את המס ל-45%, אחר-כך ל-40%, ועכשיו יש תהליך של ירידה

ל-36%. פה אומרים: אם יש תהליך של ירידת מס חברות, והמס השולי על היחיד לא

השתנה - חוץ מאשר ב-87', אבל מ-87י ואילך היתה כל הזמן הפחתה חד-צדדית של מס

חברות בעוד המס השולי הגבוה על היחיד כמעט ולא השתנה - הולך ונוצר כאן פער

שבאמת יוצר בעיה. יוצא מכך, שאם יחיד עושה פעילות כלכלית מסויימת, כדאי לו

לעשות את זה במסגרת של חברה ולשלם קצת פחות מס. אתם מציעים לאזן את הדבר הזה.

אבל בעצם, מה שהממשלה עושה כאן, היא מקזזת את מה שהצהירה מלכתחילה - המהלך של

הממשלה הוא להפחית מיסים, אבל פה אתם אומרים: 'מכיוון שהפחתנו בקטע מסויים ולא

בקטע אחר, בואו נחזיר את המס הזה בדלת האחורית; ברגע שתמכור את המניות שלך

בחברה, נגדיל את המס על רווחי הון דרך הקטע של רווחים ראויים לחלוקה, ואז

למעשה נחזור לסדר גודל של 50% מס שיש על היחיד שאותו לא הפחתנו'. כלומר, אם

תמכור את החברה, בעצם לא הקטינו לך את המס. הקטינו לך את המס, רק אם אתה נשאר

כחברה ולא מוציא ממנה את הרווחים.

נכון.

ח' גוטמן;

באותה מידה היית צריך גם להגדיל את המס על משיכת דיבידנדים באופן שוטף.

הוא כבר ממילא גבוה - 36% משלמת החברה, ובעל המניות משלם עוד 25% על

היתרה.



ח' גוטמן;

אבל ה-25% לא השתנו מאז שמס החברות התחיל לרדת.

דורון לוי;

המס הכולל על רווחים מהולקים הוא חמישים ומשהו אחוז . אנחנו רוצים להגיע

למצב שכאשר בעל המניות מוכר את המניות שלו - אם הוא חילק דיבידנד ואם הוא לא

חילק דיבידנד, התוצאה תהיה אותה תוצאה.

חי גוטמן;

אני מדבר על בעלים של חברה, שכל שנה מושך את כל הרווחים מהחברה ולא משאיר

רווחים ראויים לחלוקה. במצב של 36% מס חברות שהולך להיות ב-1996, הוא ישלם

פחות מס מאשר במצב של 45% מס חברות (כפי שהיה ב-1978).

דורון לוי;

לא. הוא משלם אותו הדבר. העלות הכוללת היא אותו הדבר.

חי גוטמן;

אני חושב שבאיזשהו מקום הממשלה כאן עושה מין מעקף וסותרת את ההצהרה שלה

שהיא הולכת להפחית מיסים.

אי ויינשטיין;

האם אדם שמוציא את כל הרווחים, משלם את המס השולי שלו?

חי גוטמן;

אם כל שנה החברה מחלקת את כל הרווחים שלה, בעל המניות משלם על הדיבידנד

הזה 25% מס, הוא לא משלם את המס השולי שלו.

היו"ר גי גל;

דורון לוי, גש בבקשה ללוח ותיתן דוגמא מהחיים של המצב על-פי החוק הקיים,

ומה יקרה אם נאשר את התיקון.

דורון לוי;

נניח שיש לנו יחיד בעל עסק עצמאי, שיש לו הכנסה של 100 שקלים. לצורך

העניין, אין לו שיעורי מס שוליים, הוא כבר נמצא מכוח ההכנסות האחרות שלו

בשיעור המס המקסימלי של 50%. בגין ההכנסה של 100, הוא יצטרך לשלם 50 שקלים מס

וייוותרו לו 50. עכשיו נעבור לחברה - נניח שאותו אדם מחליט להפעיל את העסק שלו

בתור חברה. להברה יש הכנסה של 100 שקלים, היא תשלם בשלב הסופי (ב-1996) 36%

מס הברות. יישארו בחברה 64 שקלים עודפים. לצורך העניין, בעל החברה רוצה למשוך

את העודפים האלה אליו, ואז הם תופכים להיות דיבידנדים. בגין אותם דיבידנדים

שקיבל, הוא צריך לשלם 25% מסן על 64 שקלים, הוא צריך לשלם 16 שקלים מס. בסך-

הכל הוא יישאר עם 48 שקלים. יוצא שבמקרה זה המס הכולל על הכנסה של 100 הוא

52%, בעוד שאם הוא היה עובד כיחיד הוא היה משלם 50%. נטו כיחיד הוא היה נשאר

עם 50 שקלים, נטו כחברה הוא נשאר עם 48 שקלים.

עכשיו, נניח שלא מחולק דיבידנד, העודפים בחברה הם 64 שקלים, ואחרי שנה

בעל המניות מחליט למכור את החברה. נתעלם מההון הראשוני שהוא השקיעה בחברה כי

זה חוזר אליו חזרה, נניח שאין מוניטין ואין שום דבר - הוא אמור לקבל תמורה

נוספת של 64. דהיינו, אם הוא השקיע בחברה 100 במזומן - היום, כתוצאה מהעודפים



בסך 64 שלא חולקו, שווי החברה הוא 164 שקלים. רווח ההון שלו (שווי חחברה פחות

מה שהוא השקיעה) יהית 64 שקלים. בהנחת מס שולי של 50%, הוא יצטרך לשלם 32

שקלים. במצב כזה, לא די בכך שהחברה כבר שילמה 36, אלא הוא יידרש לשלם עוד מס

רווח הון 32 שקלים (במקום 25% על דיבידנד); המס יהיה אדיר, הוא יגיע ל-68% וזה

בלתי אפשרי. מוז אומר המחוקק? נכון להיום, בסעיף 94ב אומר המחוקק: אם מקורו של

רווח ההון בעודפים שלא חולקו כדיבידנדים, במקום מס רגיל תשלם רק 10% מס. זאת

אומרת, הוא לא ישלם כאן 32 אלא ישלם 6.4 שקלים. בסך-הכל, 36 פלוס 6.4 - הוא

יגיע ל-42.4%.

אם הוא היה מושך את הדיבידנד יום לפני כן, הוא

היה משלם בגין הרווחים 52% (36 שהחברה כבר שילמה והוא משלם עוד 16). אם הוא

ישאיר את הרווחים בחברה ויום אחרי כן ימכור את המניות - ההברה שילמה 36% והוא

יצטרך לשלם 6.4% , בסך-הכל 42.4% . הפער של 10%,בין 52% לבין 42%, על המס הסופי

והמוחלט לא קשור לעיתוי. שאלת העיתוי שזאת מטרת המחוקק, היא האבחנה בין השלב

הראשון והשני, והיא בא לידי ביטוי בהוראה שאומרת: בשלב הראשון רק חחברה משלמת

36%; כל זמן שהעודפים נותרים בחברה וישמשו לפעילות שלה, לא ישולם על זה מס

נוסף. אבל אם בעל המניות רוצה להוציא את הכסף החוצה, אז באמת ישולם הסרח

העודף, אותו מס של 25% על הדיבידנד. נוצר מצב שהפערים הם כל-כך משמעותיים,

נכון שעל ה-64 הוא לא ישלם 50% מס, אבל בואו נתקן את זה

כך שבמקום 10% הוא ישלם כאן 25%. אם במקום 6.4% , הוא ישלם 25% מ-64, זה יוצא

16 שקלים בנוסף על ה-36 שקלים שהחברה משלמת, ובסך-הכל 52%, כך אני משווה את

המצבים והופך אותו לאדיש לגבי אחת מהחלופות.



חברה (מכירת מניות

אחרי התיקון)�
חברח (מכירת מניות

לפני התיקון)�
חברה (חלוקת

(דיבידנדים)�
יחיד�
�
�
100

36�
100

36�
100

36�
100

50�
הכנסות

מס�
�
64�
64�
50�
50�
עודפים�
�
16 (25%)�
6.4 (10%)�
16 (25%)�
�
מס רווח הון�
�
52�
42.4�
52�
50�
סה"כ מס�
�

האם התיקון נובע מהעובדה שמס החברות יורד?

כאשר המס יורד, זה מגדיל את הפערים, אבל כל העניין הזה נובע מתוך כך

שהמחוקק התכוון להותיר את הרווחים בחברה ולא לתת לבעל המניות תמריץ למשוך

דיבידנד. באותה נקודת זמן, בשנת 87', היינו צריכים להרים את המס על רווחי הון

מ-10% ל-18% ולא הרימו. עכשיו, כתוצאה מירידת מס החברות, הפער גדל וגדל וצריך

להרים אותו ל-25% כדי לעשות את ההשוואה בין שתי האלטרנטיבות (בין משיכת

דיבידנדים לבין מכירת המניות כאשר יש בחברה רווחים לא מחולקים).

הזי גוטמן, האם החישוב הזה משקף את התמונה?

החישוב הוא בסדר, אבל יש לי עוד כמה הערות לעניין הזה. אתה מתייחס כאן

באופן חד-צדדי רק לאלטרנטיבה השלישית; אתה הולך לנגוע רק במקרה שלא מחולקים

רווחים וכאשר מוכרים את המניות, אז משלמים את המס על הרווחים שלא חולקו. אתה

משנה את היחסיות בין שלוש האלטרנטיבות על-ידי זה שאתה מרע אלטרנטיבה אחת.



דורון לוי;

תרשה לי להשלים את הדוגמא במשפט אחד, כי זה מתקשר לעניין. כאשר נקבע החוק

בשנת 78', המצב היה כזה: בגין רווחים מחולקים, המס הכולל היה 67% או 61% :אלה

היו שתי האלטרנטיבות העיקריות. הפער נבע מתוך כך שכאשר היה מדובר על בעל מניות

"עני" שמגיע לשיעור מס של 35%, התוצאה הכוללת היתה 61% וכשמדובר בבעל מניות

"מן השורה" ששיעור המס שלו היה 45%, הסכום הכולל היה 67%. באותו מועד שנקבע

סעיף 94ב, המס על רווחים מחולקים עמד על סביבות 65%. לכן אתה לא יכול לבחון את

ההיסטוריה משנת 87' או משנת 90'; אתה צריך לבחון את ההיסטוריה משנת 78', אז

הוחק החוק, ובעצם הקביעה של ה-10% באה כדי לא ללכת על יותר מדי אלטרנטיבות אלא

ללכת על אלטרנטיבה ממוצעת, קרובה יותר לאלטרנטיבה של 67%, שזה היה המצב השכיה

בשוק. לכן אתה לא יכול לחתוך מצב ב-90י ולהגיד שההצעה הזאת פוגעת באלטרנטיבה

השלישית, אלא תלך ל-78', תראה מה היה אז, זה שיקף את הכוונה של המחוקק, ולפי

זה תגזור את ההצעה שלנו ב-94'.

חי גוטמן;

על המספרים והעובדות אין כאן ויכוח. אתה היית יכול לצמצם את הפערים

ולעשות את שלושת האלטרנטיבות יותר מאוזנות בעקבות ההפחתה של מס החברות גם

בדרכים אחרות - לא על-ידי העלאת ה-10% ל-25% ברווחים ראויים לחלוקה. למשל,

היית יכול להפחית את ה-50% על היחיד ל-48% גאולי ל-45%, כמהלך משלים להפחתת מס

חברות. היית יכול להוריד את מס ההכנסה על דיבידנד במסגרת ההפחתה של מס חברות.

אתה בחרת בדרך של העלאת מס באלטרנטיבה השלישית, מבלי לשנות את המס בשתי

האלטרנטיבות האחרות. אתה לא משנה את המס על היחיד.

אני משנה את המס על היחיד. שיניתי אותו ב-94י ואשנה אותו ב-95י.

אתה לא משנה את המס השולי. אם תשנה, הכל בסדר, אבל הדרך להקטנת הפער היא

גם על-ידי הפחתת מיסים באלטרנטיבות האחרות, לאו דווקא העלאת מס באלטרנטיבה

היותר מועדפת מבחינת מס. אתה בעצמך התחלת לפני כמה שנים בהליך של הפחתת מס, אז

תעשה גם את האיזון בין כל האלטרנטיבות על-ידי הפהתות מיסים ולא על-ידי הגדלת

מס בקטע מסויים. אתה בעצם אומר לבעלים של חברה: ימה שעכשיו אני מפחית לך, עוד

כמה שנים כשתמכור את החברה, אני אקח ממך חזרה. בסופו של דבר, אקח לך את ההטבה

שעכשיו אני נותן לך'. אז מה עשית? ביד אחת אתה מפחית את המס וביד שנייה אתה

הולך להגדיל המס.

כדאי לשים לב לעוד שלושה דברים. לגבי הצבירה של רווחים ראויים לחלוקה -

אם אני לא טועה, זה מוגבל לתקופה של שבע שנים אחרונות שבסמוך למכירה. זאת

אומרת, כל מה שתואר כאן, זה במגבלות - לא מדובר על כל הרווחים הראויים לחלוקה,

אלא רק לתקופה של שבע שנים. מבחינה זאת, יש איזושהי הצדקה ששיעור המס שם יהיה

נמוך יותר. דבר שני - אני חושב שהרווחים הראויים להלוקה שמצטברים מהשנה שהם

נוצרו ואילך, הם נומינליים, הם לא משוערכים. זאת אומרת, הם נשחקים עם השנים

כתוצאה מן האינפלציה. איפה זה נכנס בחשבון? אם אתה מבצע מהלך של העלאת מס

מ-10% ל-25% ברווחים הראויים לחלוקה, לפחות שידיך יהיו נקיות - תתקן את הדברים

האלה: תסיר את המיגבלה של שבע שנים, תקבע שהרווחים הראויים לחלוקה יהיו צמודים

ומשוערכים ולא נשחקים כל שנה. דבר שלישי - אני מבין שכאשר חברה מקבלת דיבידנד

במניות שהיא מחזיקה בחברה אחרת, שיעור המס הוא אפס. לעומת זה, כאשר חברה מוכרת

ארג המניות - על הרווחים הראויים לחלוקה היא כן משלמת היום 10% מס. בקטע הזה,

שבין חברה להברה, לא היו צריכים להעלות ל-25% אלא להוריד לאפס, כדי להשוות. אם

חברה לא משלמת מס על דיבידנד, למה היא צריכה לשלם מס על הרווחים הראויים

להלוקה בעת שהיא מוכרת את המניות? אם היית עושה את שלושת התיקונים האלה, אפשר



היה עוד איכשהו להבין את העסק הזה, אבל אני חוזר להערה הראשונה שלי: אם יש כאן

פערים ועיוותים, אפשר גם לעשות את זה - ואני הושב שזה ההגיון הכלכלי - על-ידי

הפחתות במיסים באלטרנטיבות האחרות.

היו"ר גי גל;

אני מבין שאלה היו ההערות שלכם. תודה רבה. לא מן הנמנע שאזמין אתכם פעם

נוספת בהמשך.

דורון לוי, לגבי סעיף 1 - האם אפשר לקבל מכם שתיים-שלוש דוגמאות מהמציאות

(בלי שמות) שמייצגות מצבים שונים לגבי קיזוז הפסדים: מה קרה עד היום ומה יהיה

אם יתקבל התיקון?

אם אפשר, הייתי רוצה לקבל על דף את הדוגמאות שנתת על הלוח עם מילות הסבר,

כדי שנוכל להתי יחס.

דבר שני, אני רוצה גם דוגמאות לגבי מה שהעלה ישראל בן-יקר - תיתן לנו

דוגמא בעיר מסויימת או מקום מסויים: כמה משלמים היום מס רכישה כשבונים במסגרת

"בנה ביתך" וכמה מס רכישה משלמים כאשר קונים דירה, ומה יהיה אם חתקבל התיקון?

ומהות ההבדל בין חברה משכנת לבין חברה רגילה לגבי תשלום מיסים.

אני רוצה להעיר לסעיפים 1 ו-6. בסעיף 6 - לגבי הרווחים הראויים לחלוקה,

אני מסכים עם ההערח החשובה של חזי גוטמן בעניין של חברה שמחזיקה בחברה: באמת

אין כל הצדקה שעל מכירת מניות של חברה אהרת על-ידי חברה, יוגדל המס ל-25%. לפי

כל הגיון, כולל ההגיון שהנציב הסביר, זה צריך להיות אפס אחוז. דבר שני -

בהזדמנות חגיגית זאת, המושג שנקרא בסעיף 94ב "רווחים הראויים לחלוקה" הוא

מעוות לגמרי. כמת עיוותים הועלו כאן, הנציב מכיר היטב את כל העיוותים האלה. אם

כבר עושים צדק, צריך לעשות צדק עד הסוף ולהתהשב בכך שהיו בינתיים חוקי

אינפלציה שנתנו הרבה "הכנסות" במרכאות, אבל לא חוייבו במס מכיוון שהן לא היו

הכנסות ריאליות; יש להתחשב בעניין הרווחים הנומינליים וכדומה.

לגבי סעיף 1, עניין ההפסדים - דווקא לגבי ההפסדים בההלט אפשר להבין את

גישת הנציבות שרוצה להקל על עצמה. גם כיום ישנו סעיף שיכול לפסול עיסקה

מלאכותית, ואנשי מס הכנסה מתמודדים בעזרתו במקרה של רכישת חברה שכל מה שיש לה

זה הפסד ומעבירים אליה הכנסות ממקומות אחרים. נכון שהסעיף הזה קצת קשה לביצוע,

ואין ספק שקיימת הצדקה לשפר את המצב מבחינה זאת שישנה פעולה מלאכותית של העברת

רווחים לחברה מפסידה שנרכשה רק לצורך זה. אבל כל עניין ההפסדים הוא פרובלמטי

ולא ברור עד הסוף. יש הרבה מצבים שדווקא לחברה שנכנסה להפסדים יש צורך בגורם

חיצוני, משקיע חדש שיבריא אותה. כתוצאה מהתיקון שלפנינו, למעשה נשפוך את

התינוק ביחד עם המים. בחברה כזאת, אם חלק מבעלי המניות ייצאו, אלה שיישארו

באמת יוכו; יוכו החברה והמשקיע החדש שבונה פידה רוצה להבריא אותה. כל זאת כאשר

באופן כללי קיים מצב אבסורדי לגבי הפסדים בהברות - אם לחברה היה פעם הפסד, היא

תוכל לקזז את ההפסד כנגד הכנסות בעתיד. לעומת זאת, אם היתה לה הכנסה ושנה אחרי

כן יש לה הפסד, היא נתקעת עם ההפסד ואף פעם לא תוכל לקזז אותו אלא רק אם יהיו

רווחים בעתיד, תוכל לחזור ולקזז את ההפסד.



היו"ר גי גל;

אני לא רלצת להביע את דעתי, כי הנושא הוא באמת לא פשוט. אבל למעשה מה

שאומרים כאן - שאם הברה שנידונה להיסגר בגלל הפסדים, על-ידי זה שמונעים ממשקיע

או שותף להצטרף, מונעים מאותה חברה את זכות ההמשך שלה. אבל באותה מידה יכול

אתה בעצם נותן לחברה הזו מענק.

אי מירום;

לא לחברה, אלא לבעל המניות החדש.

היו"ר גי גל;

אתה נותן לו מענק. כאן אפשר לבוא ולשאול; למה נותנים מענק רק למי שמצא

קונה? אם יש חברה עם הפסדים ועל-ידי מחיקה קטנה של חוב ומענק קטן אפשר להבריא

אותה, למה לא לעשות זאת? ואז אומרים: זו התערבות. נניח שבאה אלי חברה משלומי

'אם הממשלה תמחק לי שליש מהחוב, אני אוכל להמשיך להתקיים'. אני אומר

'אני לא יכול לעשות את זה, אבל אם תמצא קונה שיש לו רווח והוא

יוכל לקזז את ההפסד שלך, זה בסדרי. כך בעצם מס הכנסה נתן לחברה הזו את המענק

שביקשה ולא קיבלה מהחשב הכללי.

יש בזה הגיון, כי הגורם הקיים בחברה הוא מפסיד, ומעוניינים שייכנס אליה

מישהו חדש.

אמרתי שאני לא רוצה - בכל המקרים - שנשמיע את דעתנו לפני האורחים שלנו.

לא אמרתי את דעתי, רק חשפתי את הפרובלמטיקה.

אני רק רוצה להסביר את ההגיון. אם יש חברה מפסידה והגורם הקיים בה לא

מסוגל לנהל אותה והוא רק גורם הפסדים לחברה ולמשק הלאומי - אנחנו אומרים לו:

אדוני, אנחנו לא מוכנים לתת לך מענק, אתה גרמת מספיק הפסדים. בא גורם חדש

שיכול לשמור על הציוד, על ההשקעות בתשתית ועל העובדים, ולו אנחנו מוכנים לתת

מענק בצורת מתן אפשרות לקיזוז הפסדים. זו ההצדקה שאני מוצא לעניין הזה.

לא פסלתי את זה, אבל הסברתי את הבעייתיות.

אני הושב שזה לא פסול, מכיוון שמס הכנסה הוא שותף גם לתקופות של הכנסות,

אז הוא צריך להיות שותף גם בתקופות של הפסדים. נוסף לכך, הרבה יותר טוב והרבה

יותר בריא שלא המדינה תיתן מענק למפעל מפסיד, אלא שהוא ימצא משקיע שמוכן

להסתכן. נכון שבמקרה של חברה שגמרה את הכל, אין לה אמצעי ייצור ואין לה שום

דבר, ונשאר לה נכס אחר - ההפסדים - זאת באמת בעיה, וכן כנראה שהצדק עם מס

הכנסה. לא כן הדבר במקרה של חברה שנשארה עם עובדים ואמצעי ייצור ויש לה גם

הפסד, והיא מחפשת דרך להבריא.



היו"ר גי גל;

אמרו לי שבן-אדם נורמלי לא יכול לעסוק בענייני מס הכנסה יותר משעה

וחצי... ובכן, גמרנו היום לדון בנושא הזה. אנחנו צריכים רק להצביע בעניין

הפיצול.

אני מביא לאישור הוועדה הצעה לפצל את ההוק - להוציא ממנו את סעיפים 12 עד

16 ו-22(5), להקדים את הדיונים בסעיפים הללו ולאפשר לנו להביא אותם לקריאה

שנייה ושלישית בנפרד מהחוק שיבוא יותר מאוחר. האם יש אישור להצעה הזו?

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

היו"ר גי גל;

ההצעה לפיצול אושרה.



צו עסקאות גיפים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות ותשלום חובות מס) (תיקון).

התשנ"ד-1994

היו"ר גי גל;

אנחנו עוברים לסעיף הבא - צו עסקאות גופים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות

ותשלום חובות מס) (תיקון). על מה מדובר פה, והאם לצורך זה אין גופים שרצו

להעיר הערות?

דורון לוי;

זו הקלה, ואין משלחות שרוצות לדבר נגד ההקלה...

חוק עסקאות גופים ציבוריים קובע בסעיף 2 הוראה שאומרת: "לא יתקשר גוף

ציבורי עם תושב ישראל בעיסקה למכירת נכס או למתן שירות אלא לאחר שהומצא לאותו

גוף ציבורי אישור מרואה חשבון או מפקיד השומה, שמי שנותן את השירות מנהל את

פנקסי החשבונות שלו על-פי הוראות פקודת מס הכנסה והוראות ניהול ספרים ונוהג

לדווח לפקיד השומה על ההכנסות שלו. כדי לא לסרבל את אותה קביעה על כל 10 שקלים

ו-5 שקלים, נקבעה גם הוראה שאומרת; מדובר בעסקאות מעל 1,000 שקלים. בינתיים

1,000 זה כבר לא סכום גדול, ואנחנו מציעים, מכיוון שבסעיף 2(ג) לחוק ניתנה

סמכות לשר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לשנות בצו את הסכום הנקוב

בסעיף קטן (ב), שר האוצר מגיש הצעה לשנות את הסכום מ-1,000 שקלים ל-2,000

שקלים.

היו"ר גי גל;

מה זה גוף ציבורי? מה גוף ציבורי מוכר ב-2,000 שקל?

דורון לוי;

מדובר על גוף ציבורי שקונה שירות. בא ההוק ואומר לגוף ציבורי; אתה לא

תקבל שירות ולא יהיה לך חוזה עם אדם שלא מדווח למס הכנסה ולא מנהל ספרים.

אי ויינשטיין;

יש לי שאלה - הרי גוף ציבורי שעושה עיסקה, מקבל חשבונית מנותן השירות.

למה דורשים ממנו גם להביא ניירות שהוא מנהל ספרים?

דורון לוי;

יכול להיות שהוא נותן חשבונית ולא מנהל ספרים כמו שצריך. באה ההוראה

ואומרת שהוא צריך להביא אישור על ניהול הספרים, וזה הולך בהליך אוטומטי; אין

בעיה, כל שנה ושנה אנחנו נותנים אישורים לפי החוק. אלא שהיום סכום של 1,000

שקלים הוא סכום פעוט שבעטיו לא כדאי להטריד כל חשב של משרד ולבקש להבי.א אישור.

לכן הצענו להרים את הסכום מ-1,000 ל-2,000.

ס' אלהנני;

למשל קיוסק שמוכר סנדביציים לעובדי המשרד לא צריך להביא אישור. דורון

לוי, האם אין מנגנון עידכון אוטומטי של הסכום?

דורון לוי;

לא.



ס י אלחנני;

ולמה ההגדלה היא דווקא ב-100%?

דורון לוי;

הקביעה של 1,000 שקלים היתה ב-91י. אנחנו ראינו שכאשר מדובר ב-1,000

שקלים, הסירבול שזה גורם יותר גדול מהתועלת. לכן מצאנו לנכון להעלות את הסכום

ל-2,000 שקלים, הרהבה שהיא מעבר לאינפלציה.

בוא נחשוב מה משרד ממשלתי קונה ב-2,000-1,000 שקלים? ציוד מתכלה, קומקום,

מכשירי כתיבה וכל הדברים האלה. זה בדרך כלל נעשה אצל גורמים של מסתר תקין

וסדיר. מה משרד קונה בסכומים האלה? תיקוני מחשבים, שיפוץ קטן?

היו"ר ג' גל;

אם אני מבין מה שהם אומרים פה, הם אומרים שכל אחד צריך לנהוג בסדר עם מס

הכנסה, אנחנו לא משחררים אף אחד, אבל אנחנו לא רוצים להכביד על משרדי הממשלה

שיבדקו כל אחד, אז אנחנו אומרים שגוף ציבורי לא צריך לבדוק מי שהוא קנה אצלו

שירותים עד 2,000 שקל. מטרת ההוראה הזו היא, שלמי שמוכר שירותים לגוף ציבורי

בכמויות, יהיה תמריץ לנהל ספרים כמו שצריך.

א' ויינשטיין;

אבל למה מציעים להעלות את הסכום? כי אחרת הגזברים שצריכים לשלם, צריכים

לבקש אישורים על כל סכום קטן. אני רוצה להקל גם על מי שמקבל את הכסף מהמשרדים

הממשלתיים.

היו"ר גי גל;

העלו את זה מ-1,000 ל-2,000, זו הצמדה של 100%.

סי אלחנני;

זו עלייה מעבר לריאלי.

אי ויינשטיין;

אבל מי אמר שדווקא זרז הסכום הנכון?

דורון לוי;

אם ניתקל בבעיה של דרישה מעבר לזה, דהיינו שתהיה טענה שהסירבול רב אל

התועלת, נגיש הצעה להגדלת הסכום.

אי ויינשטיין;

אתם לא יכולים להגדיל את זה קצת?

דורון לוי;

הגדלנו, הרי לשם כך באנו עם התיקון.

ס י אלחנני;

למה שמי עושה עסקאות ב-2,000 שקל לא ינהל ספרים כראוי?

מי אומר שהוא לא ינהל. ספרים? אותו "פנצ'ר-מאכער" שהולך לעשות תיקון במשרד

ממשלתי ומקבל צ'ק, לוקת בחשבון שזה ודאי נרשם שם ומנהל ספרים כראוי. לכן אני

חושב שיש מקום להגדיל קצת את הסכום.

היו"ר ג' גל;

בסדר, נגדיל את הסכום ל-2,500 שקל. אושר.



צו לעידוד השקעות הון (קביעת אזורים לעניין התוספת לחוק) (תיקון), התשנ"ד-1994

היו"ר ג' גל;

אנחנו עוברים לנושא הבא. משה דברת, בבקשה.

זה המשך הדיון שהיה לפני כשבועיים בעניין קביעת אזורים לפי חוק עידוד

השקעות הון, בעקבות החלטה של הממשלה לתת אזור עדיפות לאומית אי לעוד מספר

ישובים. ירכא וכסרא-סמיע אושרו כאן; מה שנותר זה מתן מעמד של אזור עדיפות

לאומית אי לקיבוצים גזית, עין דור ודברת באופן קבוע ולמפעלי העמק - לתקופה של

שנתיים.

איזה מעמד יש לאזור התעשיה של מגדל העמק?

יש שם שני אזורים - יש האזור החדש, היפה יותר, ויש האזור הישן הצמוד לו,

לשניהם יש מעמד של אזור עדיפות לאומית אי; כל מגדל העמק אושרה כאזור עדיפות

לאומית אי למשך שנתיים, שמסתיימות ב-30 לאוגוסט 95', כלומר היום נשארה שנה.

לכמה זמן אתה מציע לתת למפעלי העמק את האישור הזה.

אני הצעתי שמפעלי העמק יאושרו לתקופה זהה למגדל העמק, כי זו היתה הסיבה

לאישור. הבקשה היא לאשר אותם עד 30.8.95, אבל למעשה רטרואקטיבית, מהיום

שפורסמה הקביעה הראשונה ב-14.11.93.

אין בעיה עם הרטרואקטיביות?

אני לא מניח שיש בעיה. זו היתה החלטת הממשלה ולכן הצו הוא מה-14.11.93.

לכמה זמן קיבל אלון מורה אזור עדיפות אי?

אלון מורה קיבל לארבע שנים אזור עדיפות אי, כי זה אזור תעשיה בין אזורי.

מה לגבי כפר תבור?

כפר תבור זה אזור ב'.

אז למה צריך לתת אישור קבוע של אזור אי לגזית ואין דור?



מ' דברת;

זו היתה החלטת הממשלה, שרצתה לסייע לקיבוצים האלה. לדברת יש הרבה קשיים.

בעין דור היתה לנו בעיה אחרת, שיש מפעל שהציו ---

היו"ר גי גל;

מה קיבלה עפולה?

מי דברת;

עפולה קיבלה למשך שנתיים אזור עדיפות אי, עד ה-30.8.95, מקביל למגדל

העמק.

מה עם אלון תבור?

מ' דברת;

אלון תבור נקבע כאזור אי לארבע שנים, עד אוגוסט 1997, כפי שנקבע לגבי

אזורי תעשיה בין-אזוריים אחרים, כמו ציפורית וכו'.

היו"ר גי גל;

אני לא מבין לפי מה הולכים פה. אז למה לכפר תבור לא נותנים אזור אי? ומה

יש בצומת גולני?

מי דברת;

אם אני לא טועה, זה לארבע שנים.

היו"ר ג' גל;

לכמה זמן מבקשים את האישור לגבי עין דור, גזית ודברת?

מ' דברת;

את האישור לקיבוצים אנו מבקשים באופן קבוע, ואת האישור למפעלי העמק - עד

אוגוסט 95'. בישיבה הקודמת אישרתם קביעת אזור אי למפעלי העמק ולגזית, עין דור

ודברת רק להרחבת מפעלים קיימים. אני בדקתי, ומבחינת החוק זה לא יכול ללכת רק

להרחבות, כי לפי סעיף 40ד לחוק עידוד השקעות הון הסמכות שרים היא רק לקבוע

אזור ולא לקבוע מגבלות.

היו"ר גי גל;

אני מוכן לאשר את הבקשה, בתנאי שגזית, עין דור ודברת יאושרו כאזור אי רק

עד אוגוסט 97' כמו אלון תבור. אני לא יכול לתת להם מעבר לאלון תבור, זה לא בא

בחשבון. אני בכלל לא אוהב את זה, אני אומר זאת במפורש, אבל אני לא הולך

להתעקש; זה לא דרמטי, הם לא יפוצצו את העולם, אבל אי אפשר לתת להם יותר מאשר

לאלון תבור. אני מקבל את הערעור של הממשלה שאי אפשר להתנות את זה רק להרחבת

מפעלים, אבל אני רוצה שזה לא יהיה מעבר לעוד שלוש שנים.

ובכן, הסיכום שלנו הוא כזה - למפעלי העמק נותנים מעמד של אזור עדיפות

לאומית אי עד המועד שבו פג האישור במגדל העמק; לדברת, עין דור וגזית - עד אותו

מועד שבו פג האישור של אזור א' באלון תבור. מר קרשנר יבדוק עם משה דברת את

התאריכים המדוייקים, ובמכתב שלי ייכנסו התאריכים.

אנחנו עושים הפסקה של 10 דקות עד הרוויזיה שנקבעה ל-55;11.



הישיבה הופסקה בשעה 10:40.

הישיבה חודשה בשעה 10:55.

שינויים בתקציב לשנת 1994

אנחנו עושים הצבעה חוזרת לשתי פניות תקציביות. מי בעד לאשר את פנייה מסי

139, הנוגעת למשרד החינוך?

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

פנייה מסי 139 אושרה. מי בעד אישור פנייה 181?

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

פנייה מסי 181 אושרה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.