הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת הכספים

שהתקיימה ביום ד' ד' בניסן התשנ"ד, 16.3.1994 , בשעה 17:00

נכחו;

היו"ר ג. גל

ח. אורון

מ. איתן

י. ביבי

ש. הלפרט

א. ויינשטיין

י. ונונו

א. יחזקאל

ע. לנדאו

ר. נחמן

ר. פנחסי

ח. קופמן

ג. שגב

א. שפר, רשות החברות

ג. אלסגאן, רשות החברות

א. פורטן, משרד הפנים

ב. כהן, המכס

ס. בן-שושן, חברת מל"מ

ר. פרוקלבורג, המכס

ח. פונצמיסטי, סגן החשב הכללי

ב. שפר, סגן החשב הכללי

ליסקה, יו"ר דריקטוריוו מל"מ

י. אגסי, סגן מנהל משרד הפנים

א. שניידר

ס. אלחנני

חבר המתרגמים בע"מ.

1. מכירת אחזקות המדינה בחברת מל''מ מערכות בע''מ

2. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 16). התשנד-1994



1. מכירת אחזקות המדינה בחברת מל"מ מערכות בע"מ

היו"ר ג. גל; במקרה של מל"מ באיזור מידה, הנפילה לא תפגע

בשרות של מערכות מאוד חשובות במשק וחשאיות, וזה

דבר יותר חשוב מהפרטה, כי הפרטה היא לא דבר העומד בפני עצמו.

י. ניצני; אם ההפרטה הזאת תגיע לידי גמר מוצלח, שלו אנחנו

מקווים, אז זו תהיה החברה שנמצאת על רשימת

ההפרטה בתקופה הארוכה ביותר, מכל החברות שטיפלו בעשרות השנים האחרונות.

הסיבה לכך קשורה בשורה של הסדרים, שיש לערוך לפני תהליך ההפרטה. טיפלנו

בשורה ארוכה של נושאים, ברצוני לפתוח בפירוט הדברים שעשינו, כדי שאוכל

אחר כך לעבור לפרטי העיסקה ולענייני הערכת השלבים.

אני מבקש לפתוח ברשימת הדברים שהוסדרו בטרם המכירה. הדבר הראשון שעמד

כשאלה בפני ועדת השרים להפרטה, היה ניגוד העניינים בין הרצון של המדינה

למקם את הכנסותיה מבחירת חברות ממשלתיות, לבין התועלת, שתהליך ההפרטה

צריך לתרום להגברת התחרויות ושכלול הפעילות של המשק. וזאת אולי הדוגמה

הקלאסית ביותר, שעה שמל"מ היא הספק היחידי, שמספק למדינה כמה שרותים

מאוד חשובים בתחום עיבוד הנתונים, ואילו היינו חותמים עם מל"מ הסכמים

ארוכי טווח/ אז היא היתה מקבלת הרבה יותר תמורת מכירת מל"מ, שכן ערכה

היה עולה בהתאם. לעומת זאת, לא כדאי לתת בלעדיות למל"מ לתקופה ארוכה

מאוד ולמכור אותה עם הבלעדיות הזאת, הרי שוווי של חברה זה היוון זרם

ההכנסות, אז מה שהיה יוצא הוא שהמדינה היתה מקבלת סכום גדול, אבל היתה

משלמת אותו אחר כך כקליינט, אם נקבל רווח בסולם, כי אחרת לא כדאי לקוני

החברה לעשות את העסק. לכן, אנחנו המלצנו לממשלה והממשלה קבלה את ההמלצה

לקצר ככל האפשר את החוזים או לחתום על חוזים לתקופה קצרה ככל האפשר,

שתאפשר הן למדינה והן לחברה להערך לקראת פתיחת הנושאים האלה לתחרות,

ואמנם החוזים העיקריים של מל"מ מול המדינה נחתמו מחדש במהלך השנתיים

וחצי האלה, והם נחתמו לתקופה קצובה בזמן שמסתיימת, לכל המאוחר, בדצמבר

95.

ההסכם הראשון הוא הסכם מירשם האוכלוסין שנחתם עם המדינה, כמובן מול

משרד הפנים עד אוגוסט 95, כאשר באוגוסט 95 הצליחה המדינה בינתיים לנצל

מיכרז לשרות הזה, והמכרז הזה הניב זוכה אחר ממל"מ, חברת דיגיטל, שתכנס

החל מאוגוסט 95 לנעלי מל"מ בטיפול בנושא מירשם האוכלוסין עבור המדינה.

ההסכם הזה עם דיגיטל ישנו על פי המכרז שנמצא, וכל האינטרסים של המדינה

מול דיגיטל, החל מאוגוסט 95, הוסדרו באותו הסכם, בלי שום קשר ישיר

להחלטת מל"מ. יש תקופת מעבר שמל"מ צריכה להעביר את השרות, להסב אותו

לדיגיטל, היא התחייבה לשתף פעולה לצורך העניין הזה. את אותה מחויבות,

אנחנו עיגלנו גם בהסכם מכירת מל"מ עכשיו, לבעלים החדש, שהם יגרמו

שהחברה תעביר בצורה מסודרת את ההון ואת ההתחייבויות.

ההסכם השני הוא הסכם התמלוגים מול משרד הפנים, שנתחם בין מל"מ לבין

משרד הפנים, ושמאפשר למל"מ לעשות שימוש או למכור מידע, שיש לה מתוך

מאגר מירשם האוכלוסין. מכיוון שהמאגר הזה הוא המאגר של המדינה, הרי

מל"מ מחויבת בתשלום תמלוגים למדינה מתוקף כך.

ההסכם השלישי, והוא בעצם ההסכם השני המהותי שאותו בקשה הממשלה להסדיר

בטרם המכירה, זה בין מל"מ לבין המדינה ואגף החשב הכללי בשמה. זה כמובן

הסכם עיבוד השכר לעובדי המדינה, הוא נחתם אחרי משא ומתן ארוך מאוד



באוגוסט 93 והוא בתוקף עד דצמבר 95. החשב הכללי, אגב, הודיע שבמהלך שנת

94 הוא יעשה הכל כדי לפרסם מכרז ולהעמיד במבחן גם את השרות הזה, ומי

שיזכה בו יכנס בנעלי מל"מ, או שזאת תהיה מלי'מ עצמה, עם תום ההסכם הקיים

בדצמבר 95. אם המדינה תצליח לעמוד בלוח הזמנים הזה, אז זה יהיה כפי

שתארתי לעיל, אם לא, המדינה יכולה להאריך את ההסכם הקיים, אבל בעקרון

זאת הכוונה וזאת השאיפה. ההסכם השלישי, שהוא הסכם מהותי, גם עבור מלי'מ

וגם עבור המדינה, הוא ההסכם עם המכס, וגם כאן נתבקשו לדאוג להסדרת

מערכת היחסים בין המכס לבין החברה בסרם בחירתה. ההסכם הזה נחתם עוד

בנובמבר 91, וגם הוא בתוקף עד דצמבר 95.

הסכם נוסף בין המדינה והמכס בשמה לבין מל"מ נחתם ב-13 במרץ, לפני שלושה

ימים. הסיכום היה כמה ימים קודם, אבל החתימה הפורמאלית על ידי שני

הצדדים היתה ב-13 במרץ 94, וזה הסכם שהעניק למל"מ את האפשרות להפעיל

מערך תקשורת ממוחשב חדיש, מודרני, מתקדם מבחינה טכנולוגית, ושהופעל ממש

לפני מספר ימים לראשונה בהצלחה. כמו כן, נחתמו בפרק מכירת החברה, הסכם

מסגרת להבטחת מעגלי המידע שנמצאים בידי מל"מ ושייכים למדינת ישראל.

הצורך לחתום על הסכם מסגרת כזה ולהסדיר את הנושא הזה, הוא צורך שעלה על

ידי אנשי משרד המשפטים, קבלנו את הברכה וגם את הגושפנקה הפורמלית

הדרושה ממשרד המשפטים כדי שההסכם הזה יענה על הדרישות והאינטרסים של

מדינת ישראל ויבטיח את האינטרסים שלה לטווח ארוך. כמו כן, דאגנו שהחברה

תחתום על הסכם לגיבוי השרותים שהיא נותנת למדינה, לגיבוי המערכות.

מדובר בנתונים רגישים, בשירותים רגישים, וכדי להבטיח את ההספקה הסדירה

של השרותים האלה, נחתם הסכם גיבוי בין החברה לבין צד שלישי, אי.בי.אם,

וזה בין השאר נותן גיבוי לשירותי מירשם האוכלוסין, המכס ושכר עובדי

המדינה. הסכם זה נתחם ב-15 בדצמבר 92.

בכך הוסדרו העניינים העיקריים, שהממשלה בהחלטתה בקשה להסדיר בטרם מכירת

החברה.

בשתי פעמים, בטרם מכירת החברה, משכה המדינה דיווידנד מהחברה על רווחים

שנצברו בחברה, פעם אחת ב-92 - 15 מיליון, פעם שנייה ב-94 - 10 מיליון,

התשלום האחרון הוא תשלום שהוחלט עליו בזמן האחרון והוא ישולם למדינה

בימים הקרובים, כך שבסך הכל, לתמורת המכירה של החברה צריך להוסיף למעלה

מ-25 מיליון שקל, שהמדינה קיבלה בצורת דיווידנד בטרם מכירת החברה.

המדינה דרשה מהמתמודדים מראש ומהרוכשים לחסום את המניות שהמדינה מוכרת

להם, כדי להבטיח שבתקופה שההסכמים העיקריים בין החברה לבין המדינה הם

בתוקף ולמדינה יש אינטרס לקבל את השרותים האלה כסדרם. הקונים לא יכולים

למכור את השליטה בחברה לצד ג', בלי אישור שר האוצר באותה תקופה.

המקסימום של הזמן הוא עד דצמבר 95, כל עוד החוזים הם בתוקף. אם יאריכו

ולו אחד מהם מעבר לדצמבר 95, גם התקופה הזאת תאורך בהתאם, עד שאחרון

החוזים האלה הוא בתוקף והמדינה תלויה בחברה בקבלת השרותים שמניתי קודם.

הדבר היוצא מן הכלל בענין הזה, זה שאנחנו לא נסרב לאשר לקונים לדלל את

אחזקותיהם בחברה, עד 510/0, זאת אומרת, הם יוכלו לדלל ב-49% את אחזקתם

בחברה, בדרך של הנפקת מניות לציבור או מכירת מניות לציבור בבורסה, לזה

אנחנו לא נתנגד, ובלבד שהשליטה תשאר בידיהם.

יותר מזה, בחוזה המכר מתחייב הקונה לכך שנושאי משרד החברה יהיו בעלי

אזרחות ישראלית, גם זה כל עוד מל"מ תהיה קשורה בחוזים להספקת שירותים

למדינה. גם את זה בקשנו לוודא.



אני מבקש לציין, שיש קבוצה של עובדים, כ-66 עובדים, שעברו מהיותם עובדי

מדינה להיותם עובדי חברה. כזכור מל"מ היתה יחידת סמך, או מחלקה במשרד

האוצר בעבר, לפני שהיא הפכה להיות חברה ממשלתית והעובדים האלה עברו

לחברה. נחתם לפני שנים רבות, בעבר, הסכם שהעובדים האלה זכאים לצאת

לפנסיה מוקדמת אם צברו עשר שנות ותק לפחות והם מעל גיל 40, זה הסכם

קיים שמצאנו אותו בחברה, ובלבד שהם יקבלו היתר מנציבות שרות המדינה,

ומכיוון שאנחנו מוכרים עכשיו את החברה, אנחנו רוצים לנתק ככל האפשר את

תפקידה של המדינה כריבון בחברה הזאת, אז הגענו להסדר שאין צורך בהתר של

נציבות שרות המדינה כדי שהעובדים האלה יצאו לפנסיה, ולצורך עניין זה

נעשה הסדר מיוחד, בין השאר כיוון שיש בו רק תמריץ כלכלי לחברה, לא

להוציא אותם לפנסיה מוקדמת בקלות. כמובן שהפנסיה היא פנסיה תקציבית.

בנוסף לזה, בספטמבר 93, התחלנו בתהליך המכירה הפורמלי, אחרי שאת רוב

הדברים האלה הסדרנו, פרסמנו מודעה בנוהל מקובל של מכירה פרטית, עותק

מהנוהל הזה הועבר לעיון חברי ועדת הכספים כבר ב-3. בשלב הראשון היו לנו

19 מתעניינים בתהליך המכירה. באיזשהו שלב, 8 תחליטו שהם לא ממשיכים

ואחד מסר עוד קודם לכן, כך שנשארנו עם עשרה מתמודדים והם עברו כמעט עד

השלב האחרון של תהליך המכרז. החברות שהתמודדו מפורטות בפני הוועדה,

במכתב הפנייה של שר האוצר, יש חברות ישראליות וחברות בינלאומיות. הדבר

שמאפיין את הקבוצות הוא שתמיד, וזאת היתה דרישה של המשרד, תמיד היתה

בין הקבוצות חברה שעיסוקה הוא בתחום המחשבים מעבר לדרישות פיננסיות

שנדרשו. המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע ל-15 במרץ.

אני רוצה לייחד כמה מלים. לארועים שארעו סביב החברה בשבועות האחרונים

ושחלקם גם פורסמו באמצעי התקשורת. בפברואר 94 הגישה הבקורת הפנימית של

החברה דוח בדיקה של עיסקה ספציפית שנקראת "עיסקת אורנת", ושמתוך הדוח

הזה עלו לכאורה ממצאים שסברתי שהם מחייבים בדיקה נוספת. הם העידו על

פגמים בתחום המינהל התקין, בתחום הדיווח של ההנהלה לדריקטוריון, ובתחום

תהליך קבלת ההחלטות והאישורים בתוך החברה של אותה עיסקה הידועה כ"עיסקת

אורנת". מנהל רשות החברות הממשלתיות מינה בודק מיוחד חיצוני מטעמו, על

פי סמכות שמוקנת לו בחוק החברות הממשלתיות. להזכיר לוועדה, הוועדה בקשה

ממני לעשות דבר דומה, כשמכרנו מבני תעשייה, בדקנו עיסקה ספציפית של

מבני תעשייה וכך עשיתי על פי אותה סמכות. הבודק המיוחד הזה נתבקש לבדוק

לא רק את העיסקה הזאת, אלא בכלל התאמה של תקציב ההשקעות על גופה של

החברה מול הביצוע של התקציב הזה על ידי ההנהלה, ובדיקת התקשרויות

עסקיות של ההנהלה עם לקוחות או ספקים או שותפויות, והאם זה נעשה על פי

הנחיות הדריקטוריון והאם כל ההתקשרויות האלה קיבלו את אישור מועצת

המנהלים בזמן. תוך כדי העבודה של הבודק הזה ולאור הדוח של הביקורת

הפנימית, התכנס הדריקטוריון כדי לדון בדוח, ובישיבת הדריקטריון הודיע

המנכ"ל של החברה, שהיה המבוקר העיקרי בדוח הביקורת הפנימי, שהוא יוצא

לחופש בלי לציין תאריך לסיום החופש הזה. הבודק החיצוני שמיניתי לאחר

שבדק אפשרות למנכ"ל החברה להגיב ולהעיר הערות על הדוח, הגיש את הדו"ח

הסופי שלו ב-9 במרץ 94. אבל מספר ימים קודם לכן, כשהטיוטה של הדוח היתה

מוכנה, ומאחר ואני עיינתי בטיוטת הדוח לפני שהוא נמסר, ביקשתי להציג את

הממצאים שנוגעים לעסקות החברה ונוגעים לדרכי הרישום של עיסקות החברה

בפני ועדת הכספים של הדריקטוריון של החברה. הסיבה לכך היתה, שבמקביל,

ועדת הכספים של הדריקטוריון והדריקטוריון עצמו, דנו ועסקו באישור הדוח

הכספי ל-1993, ומכיוון שהתקופה שעליה נערכה הביקורת היא 1993, סברתי

שהוועדה בדירקטוריון צריכים לראות מה התוצאות ומה הממצאים שהעלה הבודק

החיצוני. בפני ועדת הכספים והדריקטוריון היתה טיוטה של דוחות כספים של



שנת 93. הדריקטוריון קיים כבר פעמיים או שלוש פעמים על אותה טיוטת, אבל

לא אישר את הדוחות הכספיים באותן ישיבות. ואז ועדת הכספים דנה בממצאים

של הבודק המיוחד וקבלה כמה החלטות לשנות נתונים בדוח רווח והפסד, על פי

אותם הממצאים שהגיש הבודק החיצוני. במקביל, דאגנו לעדכן באופן שוטף,

מכיוון שחשנו שצריך להשלים את תהליך המכירה של הדבר ולא למשוך אותו

יותר, כי המועד כבר נדחה מספר פעמים בעבר, לכן דאגנו לעדכן באופן שוטף

ומדויק את המתמודדים במכרז הזה לגבי כל הדברים שאני מספר לכם עליהם,

פרט לממצאים בדוחות הבקורת שנגעו לדרך תיפקוד ההנהלה או המנכ"ל ושהעירו

לגבי ניהול בלתי תקין, על זה לא חשבנו, בשלב הזה זה מעניינם של

המתמודדים. עניינם של המתמודדים הוא לקבל אינפורמציה על עסקי החברה, על

הנושאים הכספיים, על התוצאות העיסקיות, כדי להעריך נכון כמה כדאי להם

לשלם עבור החברה, אם בכלל לקנות אותה, אבל לא מעבר לזה. כמובן, סברנו

שמי שיקנה את החברה, נפתח בפניו את הכל, החברה תפתח בפניו את הכל, והוא

ידע את כל מה שצריך לדעת בתור בעלים. ועדת הכספים של הדריקטוריון אישרה

דוחות כספיים אחרי שעשתה להם כמה תיקונים, זה הובא לדריקטוריון,

והדריקטוריון בישיבה אל תוך הלילה, ב-9 במרץ, ניהל דיון של כ-5 שעות

בדוחות הכספיים ואישר אותם כמו שהמליצה לו הוועדה, בתוספת כמה הערות

ותיקונים מינוריים בדוחות הכספיים. עיקרי ההמלצות של הוועדה הובאו

ואושרו על ידי הדריקטוריון כפי שהוצגו גם למתמודדים.

החברה עוסקת בעיבוד נתונים מבוקר, בעיקר למשרדי הממשלה,

אבל לא רק, יש לה גם פרויקטים נוספים. מחזור ההעסקות של החברה בשנת 93

הגיעו ל-71 מיליון שקל. בחברה עובדים 385 עובדים, רק 122 בהסכם קיבוצי,

200 בהסכם עבודה אישי, עוד 51 עובדים הם עובדי חברות כח אדם ו-12

עובדים מוצבים אצל לקוחות של החברה, דבר שדי מקובל בחברות לעיבוד

נתונים. כמו שאמרתי, 66 עובדים הם עובדי מדינה לשעבר.

אנחנו עשינו לחברה שתי הערכות שווי כלכליות, כפי שמקובל. עד שלב מסוים

נעשו הערכות השווי האלה על ידי שני המעריכים, אבל מכיוון שתהליך המכירה

מתמשך כל כך הרבה זמן, ומכיוון שהיו שינויים בחוזים שנחתמו די קרוב

לתהליך סגירת המכרז, אחד משני המעריכים הקפיד לעקוב מקרוב אחרי הערכות

השווי ולעדכן אותם באופן שוטף, כך שבסך הכל יש לנו הערכות שווי מבוססות

במקום, גם אחרי העדכונים האחרונים, הערכות השווי הן די דומות זו לזו,

אבל ההערכה המעודכנת ביותר דיברה על על שווי של כ-33 מיליון שקל שווי

החברה, אחרי שמנקים את שני הדיווידנדים שמשכנו, את 25 מיליון השקלים,

כלומר, כולל גם את הדיווידנד האחרון של ה-10 מיליון. 33 מיליון שקל זה

הנטו.

בשלב האחרון של המכרז, אתמול, קבלנו ארבע הצעות מקבוצות של מתמודדים

שנותרו בתהליך. ההצעה הגבוהה ביותר של מי שזכה במכרז עמדה על 58.7

מיליון. זה אומר כ-25 מיליון שקל יותר גבוה מהערכת השווי שהיתה לנו.

אפשר היה להניח שהערכת השווי לא משקפת את שווי החברה, כי איך יכול

להיות הפרש כזה, אבל שלושת המציעים האחרים, שהם קבוצות מאוד רציניות

ואני מוכן גם לפרט מי הם, ההצעות שהם נתנו היו נמוכות באופן מאוד מהותי

מה-58.7 מיליון שקל, ויותר קרוב להערכת השווי. כל מה שזרם זרם לכולם.

אחד המתמודדים, שנסוג יומיים לפני סגירת העיסקת, הודיע פורמאלית שהוא

נסוג, הנציג שלו התקשר אלי אתמול כדי לשאול איך סגרנו, אמרתי לו, שלפני

שאני אספר לו איך סגרנו, יגיד לי הוא מה ההצעה שהיו מגישים אילו היו

מגישים. היא היתה קצת יותר גבוהה מההצעה הזאת של ה-58.7 מיליון. זה נתן

לי הרגשה עוד יותר טובה שבפני אף אחד לא הוצג מצב לא נכון.



הרגישות סביב המכירה של החברה הזאת וסביב כל מה שהתפרסם לאחרונה היתה

גם אצלנו. עשינו כמה פעולות זהירות מיוחדות. ראשית, ביקשנו מהנהלת

החברה, מהמנכ"ל שנמצא בחופשה, מהמנהלים הקיימים, וקבלנו מדריקטוריון

החברה, ביוזמתם, הצהרה שלא יתנהל שום קשר ולא יועבר שום מידע במישרין

ובעקיפין עם אף אחד מחמתמודדים או עם נציגיהם, מעבר למתכונת המסודרת

שאנחנו בנינו להעביר אינפורמציה למתמודדים. אנחנו יודעים מה הוצג בפני

המתמודדים, אנחנו דאגנו שבפגישות בין הנהלת החברה לבין המתמודדים יהיה

נוכח נציג רשות החברות הממשלתיות, כדי שיראה שכל מתמודד מקבל את אותו

מידע. אנחנו מקפידים על זה תמיד, עד היום לא נכשלנו בזה, ואני חושב שגם

במקרה הזה עשינו את זה כמו שצריך.

יש הצהרה של מ"מ מנכ"ל החברה, שכל המידע שהיה ברשות החברה ושאושר להצגה

בפני המתמודדים הוצג בפני המתמודדים. כיוון שמהמתמודדים רק אחד זוכה,

ונשארים אחרים שלא זוכים, והם מתחרים פוטנציאלים של החברה, אז מידע

שהוא לא חיוני להצגה וכן דברים סודיים-עסקיים לא הוצגו, אבל כל מידע

שהמתמודדים היו צריכים לקבל יש לגביהם אישור בכתב מהנהלת החברה או

מנציג הנהלת החברה. כך שאני חושב שעשינו את כל מה שצריך כדי שהתהליך

הזה יחשב לתהליך ראוי ויעשה כראוי. הכנסנו לתוך החוזה סעיף מיוחד

שמאפשר למבקרת המדינה, אם היא תחפוץ בכך, להכנס לחברה גם אחרי שמכרנו

אותה ולחייב את החברה, או את הקונה, לגרום לחברה להגיש למבקרת המדינה

כל מידע וכל מסמך, אם היא תבקש זאת, לגבי התקופה שמסתיימת עם מכירת

החברה.

ח, קאופמן; הנושא כבד, אנחנו לא מוכנים מספיק, אין לנו את

כל החומר, לדוגמה הערכה, איך העריכו את החברה.

יש כאן תמצית.

ח. קאופמו; אני קצת הכרתי את מל"מ בעבר. זאת חברה שיש לה

פוטנציאל עצום ומתעוררות לי כאן כמה בעיות

רציניות ביותר. אין הרבה חברות במשק שיש להן מונופול כזה כמו שיש

לחברה. החברות החדשות שיחליפו אותן יכולים להעלות את המחירים של

השירותים שלהן לממשלה במשך הזמן. זה לא דבר פשוט כל כך, זה לא דבר

שמעבירים מבית לבית רק בגלל הצעה יותר זולה של מישהו. יש לנו חששות גם

לגבי אי.בי.אם, גם לגבי דיגיטל ולגבי כל מיני גורמים אחרים שיש להם

בעלים זרים, זה לא דבר פשוט. כך שמי שרוכש את מל"מ רוכש בעצם אופציה

ומונופול.

אם התוכנה של המכס היא כל כך מוצלחת, מה שווי התוכנה הזאת במכירתה

למדינות חוץ? הרי לא ימכרו אותה רק לאוטונומיה, ימכרו אותה לכל העולם,

יש לנו מוניטין טוב בכמה שטחים וגם בשטח הזה. לא ברור לי כאן בהערכת

שווי איפה השווי שהשקיעו בתוכנות של סחר חוץ לדוגמא? אם זה שווה 5

מיליון דולר, שני מיליון דולר, זאת לא הערכה לפי דעתי.

לא היה ברור לי, איך הגיעו סכומים אדירים כאלה של טדיפר, ים המלח לא

מביא לנו סכומים כאלה. זה סימן שגם היה עסק רווחי מאוד בשנים האחרונות.

זאת עובדה, שמישהו שיושב ועושה הערכת מצב, עושה גם את ההערכה הזאת

בשווי. אם מעבירים דיווידנדים בסדר גודל כזה, זה כמעט מגיע לערך, הערך

הוא 33 מיליון שקל, פה הועברו 10 מיליון ו-15 מיליון. לא ברור לי למה

היתה ירידה ברווחים בצורה משמעותית מ-92 ל-93 מכ-7 מיליון עד 600,000



שקל, יכול להיות שזה זמנים, יכול להיות שזה הפחיד מישהו מהמשתתפים, אבל

זה מקרי יותר היה. יכול להיות שזה דבר זמני. אין לי מספיק נתונים ואני

לא יודע אם העריך כי נכון את הנושא הזה.

האם במכרז היה ידוע על דיווידנד כל כך גבוה? זה שווה הון.

י, ניצני; כן, זה מופיע.

ח. קאופמן; אני רק נגעתי בקטע אחד של סחר חוץ, אבל גם מירשם

אוכלוסין שווה הון תועפות. אני מציע, על רקע

ניסיון שלנו בעבר, לא להיחפז באישור, כי באמצעות התקשורת, עם כל הבקורת

שלי עליה, פתאום פורצים דברים ופתאום מתפוצצים כתוצאה מיריבות, מתחרות

מהלשנות, אז פתאום מצטיירת תמונה קצת שונה, ודווקא הפער הזה בין ההערכה

ובין מחיר המכירה, וזה לאחר נפילת הבורסה, אומר דרשני, והייתי רוצה

לדעת על מה מדובר.

מה מאפיין את החברה הקונה, באיזו מידה היא

מסוגלת לנהל את מל"מ, להיות אחראית לה, ומה היא

מתכוונת לעשות? מה מאפיין את הקונה, האם הוא לא בולע דבר שמעבר ליכולת

הקיבול שלו?

י. ניצני; בקשר לעניין של מונופול, תשובתי לזה: היא

הנותנת. מכיוון שמל"מ מספקת שרותים באופן בלעדי

1. למכור את מל"מ. 2. לפתוח את

השרותים האלה לתחרות. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. יותר מזה, אנחנו

דאגנו שהחוזים או מערכת היחסים בין המדינה לבין החברה תחתם מחדש,

בחוזים חדשים, מאוד פרטניים, ומאוד מדוייקים, גם עיסקית, לא רק משפטית,

וזו אחת הסיבות לשאלה אחרת שנשאלה, למה ירד הרווח? הרווח ירד בגלל סיבה

הפוכה לעובדה שהוא היה כל כך גדול קודם. הוא היה כל כך גדול קודם, בגלל

מה שהמדינה סיפקה לחברה ועיקר הרווחיות של החברה, הרוב המכריע של

הרווחיות של החברה, ואני אומר את זה בלשון המעטה, נבע מהתשלומים

שהמדינה שילמה לחברה כל השנים עבור השרותים בתעריפים גבוהים, עבור

השרותים שהחברה סיפקה למדינה. כשנתחתמו החוזים מחדש לקראת ההפרטה, אז

לפחות בחוזה אחד, ונדמה לי שלא רק בחוזה אחד, הוקטנו התעריפים בצורה

מאוד מהותית כך שבדוח הכספי 93 זה כבר בא לידי ביטוי. ובאמת, הפתיחה

הראשונה לתחרות, כפי שהיא באה לידי ביטוי מעשי בשטח, זה המכרז שמדינת

ישראל עשתה בנושא מירשם האוכלוסין, והעובדה שלא מל"מ זכתה בו אלא חברה

אחרת, חברת דיגיטל ואת החוזה הזה בין המדינה ובין חברת דיגיטל, עשתה

המדינה והגורמים המוסמכים בשמה, מול חברת דיגיטל. זה לא נושא ששייך

לעיסקת מל"מ.

ב, טפי; בתעריף שהוא 500/0 מהמחיר שמל"מ הציעה באותו

מיכרז, כלומר מל"מ בנתה לעצמה את החזית של 80

מיליון שקל לאותה תקופת חוזה, ההצעה של דיגיטל היתה 44 מיליון שקל,

כלומר זה פער המחירים שמל"מ ראתה באותו שרות לעומת השוק.

י. ניצני; זאת אומרת שמל"מ היתה עסק רווחי כמו שהיא הייתה

כל השנים, בעיקר על גבו של תקציב המדינה.



לגבי השווי של התוכנות, מ"מ המנ"כל יפרט את זה יותר, אבל אני יכול

לומר, שהתוכנות העיקריות בשרותים שהחברה נותנת למדינה בתחום המכס,

בתחום סחר החוץ, התוכנות שייכות למדינה לא למל"מ.

ח. קאופמן; אם חברה רוצה לרכוש את זה, למשל מגרמניה, מי

יקבל את השווי, את הערך?

ס. בו- שושו; יש להבדיל בהסדר בשלושת החוזים. לגבי משרד

הפנים, מערכת האוכלוסין, התוכנות שייכות למשרד

הפנים ובמידה ואנחנו רוצים להשתמש בתוכנות, למכור אותם לגורם חוץ,

אנחנו צריכים לקבל אישור ממשרד הפנים, תוך סידור תמלוגים. לגבי הנתונים

של מירשם אוכלוסין, אנחנו רשאים להעביר נתונים מתוך המירשם במסגרת

אישור ספציפי לגבי אותו מקבל המידע, ומשרד הפנים נוהג להגביל את המידע

שאנחנו רשאים לתת בהתאם לזהות מקבל המידע. והתמלוגים על מכירת המידע,

הכל סגור במסגרת חוזה התמלוגים שנחתם לאחרונה עם משרד הפנים. יש חוזה

תמלוגים שקובע את התמלוגים שאנחנו צריכים להעביר למשרד הפנים בגין

מכירת מידע. היחס, הוא שיוצא בפועל כ-5%, יוצא ממשרד הפנים בין 25-300/0.

לגבי תוכנה לא נקבע, ובכל מקרה עד עכשיו לא היה מקרה של מכירת תוכנה.

לגבי כל מקרה ומקרה צריכים לשבת עם משרד הפנים ולהגיע להסדר איתם.

היו"ר ג. גל; בלי הסדר עם משרד הפנים אי אפשר למכור תוכנה?

ס. נו-שושן; לא. לגבי מערכת המכס, החוזה קובע שגם התוכנות

וגם המידע הם בבעלות אגף המכס, ונקבע שמסירה או

שימוש במידע ובתוכנות כרוך בתשלום לאגף המכס, ואנחנו לא השתמשנו עד

עכשיו בתוכנות. יש מסירת מידע שגם נעשתה באישור המכס, מבחינת הבטחה

המידע וכל נושא התמלוגים עד לפברואר 94 נסגר במסגרת החוזה, שנחתם לפני

שבוע.

ח. קאופמן; ממשלת הונגריה תוכל לפנות ישירות למכס ולהגיד

אני רוצה לקנות את התוכנה שלכם, או שהיא חייבת

לעבור דרך מל"מל

ס. בן -שושן; אני מעריך שהיא תפנה למל"מ. הנכס הוא של המכס.

זה סעיף 18 בחוזה המכס. במשרד הפנים, לגבי מידע

יש סכום שאנחנו משלמים במסגרת חוזה לתמלוגים למשרד הפנים, בגין שימוש

במידע. בגין שימוש בתוכנות, כל מקרה ומקרה צריכים לקבל אישור תוך כדי

סיכום על סכום התמלוגים.

נ. טפר; לגבי התוכנה של מירשם האוכלוסין, בעוד שנתיים

היא כבר תהפוך ללא רלוונטית, מכיוון שהחברה

החדשה שזכתה במיכרז, דיגיטל, אמורה לפתח מערכת תוכנה למירשם

האוכלוסין.

ב. כהן; ח"כ קאופמן, העניין הוא מאוד מסובך, זה לא פשוט.

מל"מ פיתח בשנה האחרונה מערכת למיחשוב שדה

התעופה בווארשה. ביקשנו ממל"מ תמלוגים. מאוד מסובך להוכיח מה היה החלק

של הנסיון של המכס ומה היה פיתוח מל"מי טהור, והחוזה אומנם מעגן את זה

בחוק, יש סעיף בחוק, אבל קשה מאוד להוכיח מה שלנו ומה נטו מל"מ.

בנוגע למערכת השכר, המידע של עובדי המדינה, זה

נתונים של המדינה ואין מסירת מידע. ולגבי

התוכנות, החוזה קובע בפירוש שזה שלנו, ואנחנו רשאים להשתמש בתוכנות

לצורך מתן שירותי משכורת לגופים אחרים.

מה ידוע לך על הקונהל

אני יודע שהחברה היא חברת בת של כלל-סחר, שהיא

חברת בת של קבוצת כלל. קבלנו היום, במסגרת מפגש

רעים, לא פגישה עסקית, עם מנכ"ל החברה המייצגת של החברה, של חברות

הבנות של כלל, את האסטרטגיה של כלל כלפי החברה, כשהיא משאירה את החברה

קיימת, אולי תהיה התאמת פעילות שולית. מאחר ויש מספר פעילויות לא

מהותיות, שמתקיימות בקבוצת כלל, שמתאימות למיזוג הפעילויות, זה בהחלט

שולי. נאמר לנו שהם מתכוונים להשאיר את מל"מ כמו שהיא כיחידה ובניהול

עצמאי, במסגרת דיווח ושליטה ובקרה לאותו גוף עצמאי.

מה יחסם של העובדים במל"מ לעניין!

ברור שמהלך כהפרטה זה מהלך שגורם לחרדה אצל

העובדים באופן כללי. עם זה, רוב העובדים רואים

בהפרטה מהלך חיובי לחברה, שנותן לחברה אפשרויות שאין לה כחברה

ממשלתית.

באופן פורמאלי, אנחנו מגבילים את הקונה, בהסכם

המכירה של החברה, שבזמן תקופת ההגבלה, אותה

תקופה שלמדינה יש אינטרס ישיר בחברה, הוא לא יבצע כל פעולה אשר עלולה

לסכן את האינטרסים של המדינה ואת החוזים שעליהם דברתי קודם, לרבות כל

נושא של פירוק מרצון, ארגון מחדש, מיזוג עם חבר1ת אחרות, פיצול עסקי

החברה, מכירה או העברה או שעבוד של נכסים או זכויות מהותיות לעסקי

החברה, זאת אומרת, וידנו בחוזה הזה, בהתחייבות שהקונה מתחייב על פיו

שהחברה תשמר, כגון קונצרן, לפחות לתקופת ההגבלה, ואני מניח שגם לאחר

כך. המימון של העיסקה, למרות שזה עניינו של הקונה, יהיה בשלב הראשון

מהלוואה ומאמצעים עצמיים ובשלב השני מהון עצמי שיגויס מבעלי המניות

שלהם בצורה של הנפקת זכויות.

כחלק מהליך המכירה, בחנו את יכולתם של החברות

שהתמודדו בשלב הראשון, האם הם היו מוכנות בכלל

להתמודד על מכירת המל"מ, ובמסגרת זאת קיבלנו גם נתונים מהחברה וגם את

הדוחות הכספיים שלה, כדי שנוכל לבחון את אישוריה ויכולתה של החברה

לעמוד בתנאים שיקבעו בנוהל המכירה. חברת "כלל מכשירים טכנולוגיים" היא

חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בתל אביב. "כלל סחר בע"מ" מחזיקה

ב-52% מהמניות, והיתרה בידי הציבור.

סימטרון, אי.אנ.סי.אי וכלל מחשבים ומערכות

בע"מ. ההון העצמי של החברה ליום 30.6.93 מסתכם ב-34 מיליון שקל חדש

מתואם. החברה וחברות הבת שלה, עוסקות בענף עיבוד מאגרי מידע ממוחשבים,

עיבוד נתונים משך יותר מתקופה של דור. הלכו בעקבותיהם משרדי ממשלה,

חברות ממשלתיות, חברות תעשייתיות ואחרים. בהמשך בחנו גם את הדוחות

הכספיים שלהם. ולהערכתו החברה יכולה לעמוד בתנאים שנקבעו על ידינו.



היו"ר ג. גל; מה לוח הזמנים, והאס הקונה יכול לסגת מהקנייה?

י. ניצני; רק אם בתוך 60 יום, הוועדה הנכבדה לא תאשר את

העיסקה, או שיתברר עוד קודם לכן שאין שום סיכוי

שהוועדה תאשר את העיסקה. הקונה מצידו לא יכול לבטל.

היו"ר ג. גל; יש איזשהי סיבה למהר בהחלטה

ס. בן -שושן; החברה נמצאת בתהליך הפרטה כבר תקופה מאוד ארוכה,

והנזק שנעשה לחברה, הן מבחינת היחסים בין החברה

לבין לקוחות והן בין החברה לבין העובדים, הוא נזק רב. כל הארכה של

התהליך ימשיך ליצור נזק. לאחרונה הוחלט על מועד להגשת הצעות והמועד

נדחה פעמיים. הדבר גרם לחרדות אצל העובדים והיום יש ציפייה חזקה מאוד

בקרב העובדים לגמר התהליך כמה שיותר מהר. בנוסף לזה, כיוון שאין לנו

בעל הבית, לא במועצת המנהלים הקודמת., מאחר והם לא רוצים לקבל החלטות

מג'וריות, כאשר הס רואים את עצמם כיוצאים והקונה עדיין לא נכנס לנעליים

של ניהול, יתכן מאוד שזה ימנע מאתנו קבלת החלטות אופרטיביות מג'וריות,

וזה עלול לגרום נזק לחברה, כמו הגשת הצעות מיכרזים.

י. ניצני; אני הנחתי אתכם לא לקבל שום החלטות שעלולות

לשנות את מצב עסקי החברה עד שלא יוחלט סופית.

ס. בן-שושן; אז לכן, הבקשה היא שהתהליך יהיה מהר ככל האפשר.

אנחנו לוחצים כבר זמן רב באופן קשה מאוד על רשות

החברות, לסיים את תהליך המכירה. המצב של תהליך

הפרטה בחברה מהסוג הזה הוא נזק בלתי הפיך לזמן ממושך. הרכוש של החברה

האמיתי שוכן בראש של האנשים. אין לנו רכוש, פרט למספר כסאות ומחשבים,

הרכוש האמיתי זה האנשים, זה ההון האמיתי של החברה, הם אלה שצברו בה.

השוק הזה מאוד גמיש, וכתוצאה מזה אנשים יכולים לזוז. חוסר הבטחון שלהם

הוא דבר שמאוד משפיע. מיום שפורסם שהחברה למכירה ומאז המכרז בספטמבר,

שזה חצי שנה, אנחנו עדים לתופעות של אנשים שלא יודעים אם להתקשר איתנו

או לא להתקשר אתנו, וכך הלאה.

יש מצב מיוחד בחברה, שאני מצטער עליו באופן אישי מאוד; מנכ"ל החברה

בחופשה כבר חודש או שלושה שבועות. זה מצב לא רגיל. ערב הפרטה, ערב של

מאזן, זה לא מצב רגיל. גם אצל העובדים, שזה הגוש האמיתי שלנו, אני לא

רוצה לומר שיש תסיסה, אבל יש אי נוחות רבה ויש חוסר ודאות ויש חוסר

בטחון ובחברה מהסוג הזה, אסור למשוך את זה. המצב עכשיו הוא בלתי נסבל.

אני לא רוצה לקחו3 החלטות שמחייבות מישהו שכבר קנה את החברה לעוד כמה

ימים.

היו"ר ג. גל; בדרך כלל, כאשר נחפזנו לקבל החלטה באותו יום,

הצטערתי על כך לא פעם ולא פעמיים. הנושא עכשיו

נידון כאן, מחר זה יתפרסם בעיתון, אנשים ידעו, יש עוד שניים-שלושה

ימים, ואם למישהו יש להגיד משהו מיוחד הוא יגיד. סביר שאנחנו פה

מקיימים עכשיו דיון ואחרי שבוע אנחנו מאשרים, ואין לי שום בעיה לעשות

ישיבה מיוחדת בשבוע הבא. השאלה אם זה עד כדי כך חשוב ודחוף שאתם צריכים

לשכנע אותנו לעשות את זה היום. והיות שגם אני חשבתי שזה דחוף, אז מיד

קיימתי ישיבה.



ליסקה; לא נראה לי שעד שבוע הבא יקרה אסון דרמטי. מצד

שני, המצב הזה נמשך זמן ממושך מבחינתו. זאת

אומרת, זה בעצם השלב הלפני אחרון בהתליך של המכירה. התחושה בהנהלת

החברה היא שכמעט אי אפשר לשאת יותר, מפני שהלחצים על החברה הם גדולים

מאוד. יש לנו בעיה עם סיטואציה מאוד מיוחדת, ובלתי נעימה ולא רצויה של

המנ"כל, שאין בכוונתי להסתיר אותה. לא הייתי רוצה שנעסוק בנושאים האלה

מעבר למידת הדרוש. מחר אנחנו נדרשים להחלטה ויש ישיבת מועצת מנהלים

ביום ראשון בערב, כדי להחליט מה לעשות עם זה.

ח. קאופן; אני לא מבין את הלחץ. אני מבין את הבעיה, אני

לא רואה את הבהלה וזה נושא כבד, עם המונופול שיש

בו, עם התוכנות. ההערכה היא, לדעתי, שטחית ביותר. לא בכדי כתוב במקום

מסויים "לאישור ועדת הכספים".

היו"ר ג. גל; ההחלטה שלנו היא כדלקמן: על פני הדברים, אם לא

יהיה איזשהו דבר שאנחנו לא שמענו עליו היום,

בשבוע הבא החברה תאושר. אי לכך, אני אזמן ישיבה בשבוע הבא על מנת לאשר.

חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 16) התשנ"ד-1994

מ. איתו; אני מבקש שיודיעו לכל חברי ועדת הכספים, שכל

ההסתייגויות חייבות להיות מונחות תוך חצי שעה,

לאחר מכן לא נקבל שום הסתייגות. אינני מוכן שאחר כך במלאה יעלו

הסתייגויות שיפגעו בכל העניין.

מהאינפורמציה החדשה שיש, אני מבין שיש שני

סעיפים, שלגביהם אנחנו צריכים לקבל החלטה. סעיף

אחד לגבי פעילות שוטפת וסעיף שני לגבי חסינות חברי הכנסת.

בסעיף 27-ב-12, אני רוצה להציע שאנחנו נעלה למלאה, מאחר שהיה פה דיון

1. שאין חסינות 2. שהחסינות נשארת. האם יש

למישהו התנגדות? אני מבין שאין התנגדות. אנחנו מחליטים פה אחד להעלות

למעלה שתי חלופות. גירסה א' וגירסה ב'.

נעבור לנושא של פעילות שוטפת.

מ. איתו; זה תיקון סעיף 8-ב. היום החוק קובע, שעל גופים

תנועתיים של סיעה או גופים הקשורים בסיעה, לא

חלה ההגבלה החלה על מפלגה שאסור לה לקבל תרומות, זאת בתנאי שהם גופים

שעוסקים בחינוך או בתרבות. הסעיף הזה, במתכונתו היום, יכול להוות

איזשהו מיפלט למפלגות, כיוון שאנחנו בעצם אומרים: אנחנו לא נקבל יותר

תרומות, ואותם קבלנים שאנחנו אומרים שלא ניקח מהם יותר תרומות, יתרמו

למוסדות התנועתיים שעוסקים בחינוך ותרבות. מאחר שאנחנו רוצים ליצור

מגבלה, קבענו שהמוסדות האלה יכולים להמשיך ולהתקיים, אבל אם קבע מבקר

המדינה, שהוצאה של מוסד כזה משמשמת למימון תעמולת בחירות או לפעילות

מפלגתית, תיחשב ההוצאה כהוצאה של סיעה. אם גם אחרי זה אותו מוסד ממשיך

לפעול בנושאים שקשורים בפעילות מפלגתית, מכריזים עליו שהוא לא יכול

להנות עוד מהפטור הקודם. אם גם אז ימשיך המוסד לגייס תרומות, יחולו על

החברים שלו עבירות כאילו מדובר באיש מפלגה שמגייס תרומות, שהופכות

להיות תרומות בניגוד לחוק.



נניח ש"להבות חביבה" קיימה פעילות שהמבקר אמר לה שבעיניו היא נחשבת

כפעולה מפלגתית, בפעם הראשונה לא נותנים להם עונש.

ח. אומן; אם הוא בא בחודש פברואר וראה 20 פעולות, בזו אחר

זו, האם זה נחשב כאילו שזה נעשה פעם אחת?

הנושא של הפעלה באמצעות גופים, שאינם קשורים

למתמודדים מהווה בעיה רצינית, אבל מצד שני אין

פה גבול. הדבר הזה לא ברור לחלוטין. ההגדרה של מפעל תרבות או חינוך של

סיעה או גוף הקשור לסיעה היא די מסובכת, בעיקר כשאנחנו מדברים עם

הסתדרויות למיניהם ומדברים על גופים אחרים, וכל מיני עמותות. יש כל

מיני עמותות, אשר קשורות בקשרים שאין אפשרות לצאת מהם בכלל. אתה לא

הגבלת את זה.

אס אני מבטל את הסעיף הזה, אז אנחנו גם מבטלים

את הסעיף שעוסק בתרומות. אנחנו שמנו את הסעיף

הזה על מנת שלא יקבלו תרומות.

היו"ר ג. גל; אני מציע שנאשר את זה.

סעיף 15 - מי בעד? מי נגד? סעיף 15 אושר.

אני מבקש לעבור לעמוד 12, סעיף 28. אנחנו, בסעיף זה, מעלים את יחידת

המימון ב-33% .

מי בעד לאשר את סעיף 28? מי נגד? סעיף 28 אושר.

נעבור לסעיף 29.

מ. איתן; הסעיף שאישרנו אותו כפיצוי למפלגות, על כל מה

שנכלל כאן, העלאה בשיעור של 330/0, מדבר בתוספת

תקציבית של 15 מיליון שקלים לשנה מאוצר המדינה, לכל המפלגות.

דיברו על מספרים כמו 60 מיליון או 50 מיליון, אבל למעשה מדובר על תוספת

תקציבית של 15 מיליון שקל, לא יותר. בסעיף 29 מדובר על הלוואות

שהמפלגות יקבלו מבנקים. על מנת לאפשר למפלגות לקבל את ההלוואות

מהבנקים, הסיעות יוכלו להשתמש במימון המפלגות, על מנת להבטיח, וממנו הם

גם יחזירו את ההלוואות. זה יעשה באמצעות מנגנון כדלקמן: הסיעות ילכו

לבנקים, יקחו הלוואות, בתנאים כלכליים, כפי שהבנקים יעמידו לרשותם.

לאחר מכן, כשיהיה הסכם הלוואה, המדינה תתן ערבות להלוואה הזאת וחשב

הכנסת יקבל העתק על ההלוואה. מהתשלומים החודשיים ינוקה הסכום לטובת

החזרת ההלוואה. חייבים לקחת את זה מתאגיד בנקאי. מנגנון הערבות קטן כל

חודש ב-1/120 מהיקפו. בעצם, אין כאן הטבה כספית, יש כאן רק מתן ערבות

מדינה, קטנה והולכת, כאשר מנגנון תשלום ההוצאות החודשיות משמש להחזר

ההלוואה.

היו"ר ג. גל; מה סיכמת עם הסיעות הגדולות?

סכום ההלוואה לא יעלה על 175,000

שקלים. בעניין זה, שיהיה ברור לכל חברי הוועדה,

החוק הזה הוא חוק שנעשה כעיסקת חבילה. כלומר, מצד אחד המפלגות צריכות



לעשות ויתורים והגבלות, אבל מצד שני הן מקבלות כסף. כשרושמים הסתייגות,

הסעיף של הכסף בא בסוף. אם יראו רבים שחלק מהרפורמה הזאת נתקע בדרך כי

הדברים שהוסכמו עליהם לא יבואו לידי ביטוי, מתוך הנחה שהמפלגות במליאה

יקחו רק את הכסף, לא יהיה חוק. כי רבים שתומכים בחוק הזה רק על התנאי

הזה, יצביעו נגד החוק כולו. וגם יו"ר הוועדה הודיע באחת הישיבות, שאם

ירצו לסרס את ההסכמות הכתובות פה, הוא ימשוך את החוק.

לגבי הסכום, אחת מההסכמות היא, שההלוואה לא תעלה על 175,000 שקל. אמרתי

ליו"ר, שידוע לי שעומדת לעלות הסתייגות, שהיא 200,000 שקל, אבל לא יעלו

הסתייגויות מעבר לסכום הזה. אנחנו לא רוצים להתבזות, אנחנו לא רוצים

לבזות את עצמנו ואת ההסכמות שהשגנו. אז אם מישהו רוצה להגיש הסתייגות

מלמטה - אין בעיה. אנחנו מבקשים, מי שרוצה לתמוך בחוק הזה, שלא יעלו את

ההסתייגויות מעל ל-200,000 שקלים. בהחלטת הוועדה אנחנו מציעים 175,000

שקלים. על דעת שתיים מהסיעות הגדולות בבית, שי'ס והעבודה, אנחנו מציעים

שלא יוגשו הסתייגויות לסעיף ההלוואה של 175,000 שקלים.

היו"ר ג. גל; מי בעד לאשר את סעיף 29? מי נגדל סעיף 29 אושר.

מ. איתו; החוק הזה הוא חוק שבא בהסכמה על בסיס של תן וקח.

יש צד אחד של הגבלות וצד שני של כספים. אנחנו'

בנינו את זה על סמך הסכמה ואני מבקש, על מנת שאפשר יהיה להעביר את

החוק, שההסכמה שהגעתי אליה עם ח"כ דרעי ועם ח"כ זוילי תתבטא בכך שלא

תוגש הסתייגות מעבר ל-200,000 שקלים.

א. שניידר; סעיף 30: א. "על אף האמור בסעיף 15 לחוק העיקרי

(שאומר שאסור לשעבד כספי מימון), תהא סיעה רשאית

לשעבד ולהנות את זכותה לסכום נקודת המימון שיתוסף לפי סעיף 28 לחוק

זה. הוראה זאת תעמוד בתוקפה עד לתום תקופת כהונתה של הכנסת ה-13".

ב. "חובות שחבה סיעה לאוצר המדינה עקב תחילתו של חוק זה יוחזרו בלא

יותר מ-120 תשלומים חודשיים שווים, שינותקו מכספי יחידת המימון שלה

זכאית הסיעה בשיעור יחסי קבוע מתוך סכום יחידת המימון".

מ. איתן; הסיעות מקבלות היום מימון שוטף של כ-32,500

שקלים לח"כ. עכשיו אנחנו מעלים את זה, וזה יגיע

למעל 40,000 שקלים. יש מספיק מקום גם להוריד וגם שישאר די כדי להחזיר

את החובות.

היו"ר ג. גל; מי בעד לאשר את סעיף 30? מי נגד? סעיף 30 אושר.

מי בעד סעיף 31-א? מי נגד? סעיף 31-א אושר.

הרטרואקטיביות של שיקול הדעת של המבקרת -

סעיף 31-ב-1; מי בעדי מי נגד? הסעיף אושר.

0/, איתן; ביקשתי למחוק את סעיף 7 לחוק העיקרי. לאחר

שהגדלנו את היחידה, זו תקרת ההוצאות.

אס טעיתי, אני אתקן. סעיף 3-ב לחוק העיקרי,

כניסוחו בסעיף 5 לחוק זח, יחול לגבי הבחירות

לכנסת ה-15 ואילך.

היו"ר ג. גל; מי בעד לאשר את סעיף ב-2? מי נגד? סעיף ב-2

אושר. הסתייגויות תוך חצי שעה. נעלה את החוק

לקריאה שנייה ושלישית במליאה.

הישבה ננעלה בשעה 00;19