פרוטוקול מס' 220

מישיבת ועדת הכספים

יום חמישי, י"א בכסלו התשנ"ג (25 בנובמבר 1993), שעה 10:00

חברי הוועדה: ג' גל - היו"ר

מ"מ: מ' איתן

ש' אביטל

שר התעשיה והמסחר מ' חריש

נ' שרוני - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

מ' דברת - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשיה והמסחר

י' לוי - משנה כמנכ"ל, משרד התעשיה והמסחר

א' חייק - היועץ הכלכלי כשר, משרד התעשיה והמסחר

ש' קלוטמן - מדען ראשי, משרד התעשיה והמסחר

י י שוחט - משרד האוצר

ר' אלון - עוזרת שר התעשיה והמסחר

מ' אשל - משרד התעשיה והמסחר

י' בנטוב - משרד התעשיה והמסחר

מ' ליכט - משרד התעשיה והמסחר

ד' רונן - משרד התעשיה והמסחר

א' קרשנר

ס' אלחנני

ח' צנעני

1) תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 4 9 19.

2) צו היטלי סחר (היטל בטחה על יבוא טובין - הגנה

על הייצור המקומי) (תיקון ), התשנ"ד-1993.



תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 4 99 1

אני פותח את ישיבת הוועדה. בישיבה זו אנו ממשיכים את הדיון על

תקציב משרד התעשיה והמסחר בהשתתפות שר התעשיה והמסחר, שר התעשיה

והמסחר בודאי הכין את התשובות לשאלות ולנושאים, שהועלו בישיבה

הקודמת, והפורום המצומצם מאפשר קצת להרחיב בנושאים אלה.

אמסור את התשובות לפי הסדר בו נשאלו השאלות. הנושא הראשון ,

שהועלה בישיבה הקודמת, היה שילוב מושבים במסגרת עסקים קטנים. יוחנן

לוי יציג שקפים ירחיב בנושא העסקים הקטנים וישלב בדבריו את נושא

המושבים.

(מקרין שקף מס' 1, שכותרתו: פרוייקט חונכות. - ראה נספח

לפר ו ט ו קו ל.)

מדברים על הקמות מפעלים, ואחת הבעיות הגדולות היא סגירת מפעלים.

לפי סטטיסטיקה, שנעשתה לגבי איזורי פיתוח, במהלך 8 שנים עד 1987

נסגרו בממוצע כ-70% מהמפעלים שבאו לשם. נבדק ונמצא, שהסיבה העיקרית

לסגירתם היא כשל ניהולי . מזוית הראיה שלנו, היה כדאי מאד להקדיש

תשומת לב רבה מאד לביסוס מפעלים קיימים מאשר להביא תנועה של מפעלים.

ועדת מנכ"לים לנושא אבטלה ביקרה באופקים לפני כחודשיים, וסגן ראש

העיר ביקש לא להביא מפעלים חדשים לאופקים כי הם נסגרים. כלומר,

השאלה, שעולה, היא מהם הכלים ומהי התשובה לבעיה של ביסוס מפעלים שהיא

בעיה מספר אחת. הכלי המרכזי, שעוזר לביסוס מפעלים, הוא פרוייקט

חונכות; בעקבותיו באה לעולם עוד סדרת כלים, שבעבר הממשלה לא נהגה

להשתמש בהם, שנועדו לא רק לביסוס מפעלים אלא גם לייזום מפעלים חדשים.

בעבר, תמיד הפתרונות שלנו היו בכיוון מתן ערבות מדינה. זוהי פעם

ראשונה, שהכלים האלה אינם בכיוון של ערבות מדינה.

אסביר, בקצרה, מהו פר ו י י קט החונכות. זהו פר ו י י קט , שב ו גייסנו

מומחים ניהוליים בתחומים שונים. אלה מזהים מפעלים, בדרך-כלל לא

מפעלים בעייתיים אלא מפעלים שלמעשה נראים נורמליים אך התברר לנו

שרוב עסק נולד בלי שהיום מבין בעסקים והוא איש מקצוע. עסק בא לעולם

דרך מקצוע, ולא דרך הבנה עיסקית, וכמעט בכל מקרה הוא נקלע לקשיים.

עסק שנראה לכאורה נורמלי הוא כבר לא נורמלי. - הבה

נצמיד לו מומחה. בשלב ראשון , המומחה יעשה איבחון של 30 שעות ויזהה

במה מצויות הסטיות, יכתוב אותן על נייר ויציע מה לעשות בעניין . במשך

170 שעות נוסעות הוא יהיה צמוד למפעל יום בשבוע בפרוייקט שנמשך 6-5

חודשים. זהו, למעשה, פרוייקט חונכות, כאשר הממשלה מסייעת לפרוייקט

הזה בסיבסוד של 75% מעלות היועץ ואילו המפעל משלם 25%. יש לנו 3

חברות חיצוניות עם רכזים, שכל אחת אחראית על איזור אחר: צפון הארץ,

מרכז הארץ ודרום הארץ. , הם מפעילים כ-400 מומחים בתחומים שונים.

בסך-הכל, עד סוף אוקטובר, 511 מפעלים משתתפים בפרוייקט חונכות מאז

1. באיזור הדרום - 226 מפעלים.

2. באיזור הצפון - 209 מפעלים.

3. באיזור המרכז - 16 מפעלים.

כנראה, שחודש באוקטובר לבדו כבר הצטרפו לפרוייקט 4 4 מפעלים



חדשים. כלומר, אם עתה אנו מצויים באמצע נובמבר, אני מניח שישנם עוד

כ- 25 מפעלים שכבר נכנסים לפרוייקט מעבר ל-511 המפעלים. 5 23 מפעלים

סיימו את הפרוייקט. במפעלים האלה מועסקים 13 אלף איש.

יצירת מקומות עבודה נוספים - בנושא זה קרה דבר מעניין. לא הבאנו

את הפרוייקט לעולם רק כדי להגדיל תעסוקה, אך הסתבר שיש לו אפקט מיידי

של הגדלת תעסוקה בתוך זמן קצר מאד. ראשית, הוא מונע סגירת מפעלים.

לפי סטטיסטיקה, שנעשתה, מפעלים קטנים מפטרים עובדים, בממוצע, בערך ב-

8%. בפרוייקט שלנו, שאותו בדקנו, מדובר היה על 1.5%. כלומר, יש כאן

חסכון של אי-פיטורין של 6%. שנית, ישנה כאן תוספת מעשית של עוד 8%,

ו כך מגיעים ל-1,072 עובדים במסגרת הפרוייקט הזה.

בסך-הכל, ישנן 35 רשויות. בפרוייקט: 18 באיזור הדרום, 15 באיזור

הצפון ו-2 באיזור המרכז. למעשה, רק לאחרונה, לפני כ-3 חודשים, התחלנו

את הפרוייקט באיזור המרכז בטיפול בשתי ערים: אשדוד ואשקלון .

הפרוייקט מתייחס גם לקיבוצים, ובשקף הבא הייתם אמורים לראות נתון

המדבר על 4 8 קיבוצים, בדקתי, טלפונית, את הנתון , והתברר שהמספר הנכון

הוא 93 קיבוצים ולא 84. מתוך 93 הקיבוצים סיימו את הפרוייקט 44. גיוס

מפעלים באוקטובר 3 9 19 היה 4 4 מפעלים. דרך אגב, תהיה לי כאן בעיה

תקציבית, כי- בניתי את תקציב השנה הבאה על בסיס של 35 מפעלים מדי

חודש, ואני כבר מתפתח בקצב יותר גבוה. גיוס מצטבר מ-1993 הוא 263

מפעלים. אפשר לראות, בשקף, שב-1993 עשינו כמו בשנים 1992-1991. אם

בשנתיים עשינו בסך-הכל 511 מפעלים, הרי שב-1993 הקצב הוא של התפתחות

גיאומטרית. בהתחלה היה קשה להחדיר את הנושא, ולא היתה מודעות אליו,

אך, עתה, זה רץ. ישנם ישובים, שבהם זה רץ בצורה יפה. הכל תלוי בראש

הבעיה המרכזית במפעלים אלה היא בעיות הניהול. אבל, מה קורה

כשאותו יועץ עוזב? הרי אותו מנהל כושל נשאר.

צלצלתי , בנושא הקיבוצים, עוזה. הם עשו סקר של 93 המפעלים שלהם,

והגיעו למסקנה ש-70% מהקיבוצים, לאחר שמסתיימת תקופת הייעוץ, ממשיכים

להעסיק את אותו יועץ. בהתחלה, כלל לא עלה בדעתם שהם צריכים יועץ.

לאחר שהכנסנו את המערכת, הסתבר שרובם ממשיכים להעסיק את היועץ על

חשבונם שלא במסגרת הפרוייקט. זהו הדבר היפה שבפרוייקט.

אם כך, האם היועץ מנהל את המפעל?

התהליך הוא, שתחילה רכז מבקר במפעל. אם, נניח, הוא מזהה בעיית

ניהול או בעיה בתחום הכספים, הוא חוזר למשרדו , מסתכל במאגר המומחים

ושולח למפעל מישהו מתחום הנדסה וניהול. אם במשך הזמן מגלים שישנה

בעיה כספית, מחליפים אותו ושולחים מישהו מתחום הכספים. תקופה של 5-5

חודשים היא תקופה די ארוכה. חבל, שלא הבאתי מכתב של אחד ממשתתפי

הפרוייקט בירושלים, שיש לו מפעל בן 15 שנה. הוא כותב לנו : כיצד

זיהיתם בדיוק את מה שאני מתחבט בו ועליתם על הבעיה שלי? כדאי להכנס

לנושא בפורום הזה באופן מדוקדק יותר.

היה מפעל במעליות, שהכלכלן , שבדק את המפעל, אמר שיש שם פוטנציאל,



אך חבל להשקיע פרוטה כי מהמנהל הזה לא יצא דבר גם אם תהיה חונכות

וגם אם לא תהיה חונכות. אפשר להביא עוד דוגמאות כאלה.

במקרה כזה, איננו ממשיכים בפרוייקט, אלא אומרים לאדם: אם לא תשנה

את ההנהלה, אין לנו מה לעשות שם.

דרך אגב, יושב-הראש, זה בדיוק מה שקרה בדוגמא שהעלית, נדמה כי

לגבי מפעל כפכפים בקיבוץ חפציבה. ההנהלה השתנתה שם.

(מקרין שקפים מס' 2 ו-3, שכותרתם: מפעלים בטיפול פרוייקט חונכות

מתחילת הפרוייקט עד סוף אוקטובר 1993 לפי פיזורם הגיאוגרפי. - ראה

נספח לפרוטוקול.)

בשקף, שלפניכם, ניתן לראות את מספר המפעלים בפרוייקט. בשלב

ראשון , התרכזנו בעיירות הפיתוח ובקיבוצים. בקיבוצים ישנם 93 מפעלים.

בירושלים ישנם 45 מפעלים. היתה תקופה בירושלים, שבה הנושא לא חדר

למערכת. עשינו פרוייקט פירסומי במקומונים, ובבת אחת פנו אלינו 100

מפעלים והגענו ל-60 מפעלים תוך תקופה קצרה. בכרמיאל ישנם 36 מפעלים.

ראש עירית כרמיאל הכריז, לפני זמן מה, שמאז שהפרוייקט אצלו הוא רואה

שתופעת סגירת מפעלים הצטמצמה בצורה דרסטית. באשדוד ישנם 36 מפעלים,

בבאר-שבע - 35 מפעלים ובגוש שגב - 20 מפעלים. אריק רז במשגב הוא נמרץ

מאר, וכששמע על הפרוייקט בכרמיאל הוא בא והחדיר דברים בכוח. ישנן

ערים, כמו דימונה, שראשי הערים זלזלו בעניין וחונכות נשמע להם כמו

מינוי גננת וכו'. אבל, לאחר שזה הצליח בשטח, הם חזרו וביקשו להוסיף

עוד מפעלים לפרוייקט. בדימונה ישוט 18 מפעלים. כמו כן, יש מפעלים

בבית-שמש, בנצרת עילית, בשדרות, בקרית גת, וביבנה, וכפי שניתן לראות

בשקף אלה הן עיירות פיתוח. משרד האוצר הסכים רק לאחרונה, שנכנס גם

למרכז הארץ, והיתה זאת לכניסה למועצות בהן ישנה אבטלה של 8%. התחלנו

לעבוד, לאחרונה, בחיפה, באשקלון , באשדוד, בחדרה ובלוד.

זה שוחרר בשני שלבים. - בהתחלה זה דובר על מקומות בהם ישנה אבטלה

מ-10% ומעלה, ולאחר מכן זה ירד ל-8%.

כמו כן , ישנם מפעלים בפרוייקט באופקים, בקרית שמונה, בגליל

תחתון , במעלה אדומים, בגלבוע, בבית שאן , ביקנעם, בערד, באילת, בקרית

ארבע, במגדל העמק, בפן , במצפה דמון , במועצה איזורית אשכול ובמקומות

שונים ישנם עוד 11 מפעלים. הבעיה היא עם התחלת הפרוייקט. כיום,

שינינו קצת און הקונצפציה באשדוד, שבה, כדי ליצור השפעה מסיבית בתוך

העיר, החלטנו שבמקום לתת 10 או 15 בלבד ננסה להקיף מכסימום עסקים

בישוב. בישיבה עם דאש העיר- הגדרנו לנו כמטרה את מחצית העסקים בישוב.

ב?????? ישנם כ-0 0 7 עסקים, כלומר הגדרנו לנו למטרה 350 עסקים. אמרנו

לרכז להתמקד באשדוד בעזרת אנשי הפירסום; נוצרת שם מין סיטואציה,

שהעניין מתחיל לחדור, ולא דוקא בתעשיה. ישנם שם 96 מפעלי תעשיה,

ואנו חודרים גם למפעלים ולמסחר ושירותים.

(מקרין שקף מס' 4, שכותרתו : תקציב פרוייקט חונכות 1994-1991. -

ר אה נספח לפר ו ט ו ק ו ל . )

כאמור, פרוייקט החונכות מבסס עסקים כאלה, והגדרנו אותו כפרוייקט



לטיפול במפעלים שבהם ישנם מ-7 עובדים ועד 100 עוברים. בשנתיים

ואחרונות פותחו כלים אחרים כמו מט"י וחממות עיסקיות. מט"י הוא מרכז

טיפוח יזמות, שבו עוזרים ליזם מבראשית, כלומר מרגע שיש רעיון ומחשבה,

לגבי הדריך להקים עסק מתחילתו . כיום, ישנם 15 מט"ים; כידוע לך, הרשות

לעסקים קטנים קיבלה אפשרות להקים עוד 10 מט"ים, וזהו טיפול נוסף. השר

ביקש, מחודש פברואר, לתקוף את בעיקר את נושא המושבים והקיבוצים,

והציע את הגלבוע כאיזור ראשוני לתקיפה. למעשה, התפתח כלי , שאיתו אנו

משתמשים עתה לתקוף בצורה אגרסיבית בעיות נקודתיות. באיזור הגלבוע

הלכנו תחילה לבסס את הקיים. עשינו סקר, והתברר שישנם במקום כ-14

עסקים. יהודי אחד בכפר יחזקאל סגר את לול התרנגולים שלו והקים מפעל

מתכת עם 11 עובדים. היה ברור, שהוא לא יחזיק מעמד יותר משנה, כי אין

לו רקע תעשייתי. הצמדנו לו את תת-אלוף אוריאל תמיר. כעבור 4 חודשים

הוא הגדיל את מספר העובדים ל-17, ועתה הוא מחפש אלף מ"ר באיזור, וכל

זה בגלל מה שעשה איתו אוריאל תמיר. - זהו ביסוס הקיים באיזור.

בנוסף, התחלנו בפעולות יזמיות במקום. הקמנו שם כלי יוצא דופן .

קודם כל, התברר לנו, שאין מודעות ליזמות, ולכן הקדשנו חודש וחצי למסע

התעוררות ליזמות במקום ע"י פלקטים, כנסים וכו'. בסופו של דבר, התחלנו

את הפעילות תחילה ע"י קורס יזמי, כדי שאנשים יידעו מה זה בכלל עסקים.

בגלל הפעילות המוקדמת של מסע ההתעוררות, נרשמו לקורס כ-45 איש וסיימו

אותו כ-30. עשינו כאן דבר יוצא דופן , כשבמהלך הקורס הכנסנו מומחה

ליזמות עיסקית שלא המתין לסיום הקורס אלא במהלך הקורס עזר להקים

עסקים וכבר עומדים שם כ-10 עסקים בהקמה. כשליש ממשתתפי הקורס היו

ממושבים, שליש - מקיבוצים ושליש - מהאיזור.

לגבי הקיבוצים, היתה תפישה חדשה. התברר, שהרכזים בקיבוץ מהווים

נטל, ובמקום לעודד, אם אפשר לומר זאת, הם מדכאים את החבר או מפריעים

לו .קיימנו כנסים איזוריים עם רכזי המשק במקום לפני כחודש וחצי , והיו

שם כ-50 רכזים מאיזור בית שאן . בעקבות כך, פתחנו הכשרה מס' 2 במקום,

במועצה איזורית בית שאן , ומשתתפים בה 70 אנשי קיבוצים ומושבים.

פעילות זו נעשית באותה שיטה, שתיארתי קודם, כשההרגשה היא שהעסק הזה

קורם עור וגידים. לצורך העניין , החלטנו גם להקים בגן-נר מבנים, כדי

שלכל היזמויות האלה יהיה מקום בשטח.

זהו מודל שמצליח, וברצוננו לחקותו ע"י פריסה בכל ההתיישבויות

בצודה מסודרת. ישנו אדם בשם אבנר, שהוא רכז של המושבים. כרגע, הוא

מכין לנו עבודה לגבי הדרך בה נעשית הפריסה כדי שתתקוף את כל המקומות.

לקראת השנה הבאה תיקצבנו פעילויות כאלה ב-10 מקומות. משרד השיכון

מוכן ללכת איתנו בתקציב שכר, וכנראה שנלך לפעילויות ב-20 מקומות.

זוהי פונקציה תקציבית, כי הכלים שלנו בנויים עתה לתקוף כמעט כל

איזור.

ב-1991 תקציבנו עמד על שני מליון ש"ח. והוצאנו כ-1,460,000 ש"ח,

וביתרה לא השתמשנו והחזרנו למשרד האוצר. ב-1992 התקציב היה כ-4 מליון

ש"ח. מבחינת הניצול בפועל, שילמנו בפועל 2,300,000 ש"ח והתחייבנו על

1,600,000 ש"ח שכמובן עברו לשנה הבאה לצורך תשלום. ב-1993 התקציב היה

4.22 מליון ש"ח, וועדת שרים לענייני תעסוקה הוסיפה לנו 5 מליון ש"ח

באופן חד-פעמי . הגענו למצב, שהניצול בפועל היה 2,600,000 ש"ח,

והתחייבויות היו 6 מליון ש"ח - זה מה שקיבלנו . ב-1994 התקציב הוא

1. נתינת טיפול ל-400 מפעלים בצורה שתיארתי, כלומר עד 200-150 שעות.

2. חונכויות מט"י - אנו נותנים חונכויות של עד 20 שעות לעסקים

זעירים, כלומר נוכל לפעול בעוד 300 מפעלים. למעשה, פרוייקט

החונכות מסייע לכל 15 המט"ים בפעילויות של היזמים המתחילים של עד

0 2 שעות חונכות לכל יזם.

יוחנן לוי הזכיר את גן - נר, שם יש מודל חדש של פעילותנו - מרכזי

מלאכה זעירה באיזורי המושבים. הייתי רוצה, שיחיאל בנטוב ירחיב מעט

בנושא זה.

נכנסנו לעניין ואנו מקימים 5 מרכזים למלאכה ותעשיה זעירה כמעט

בכל חלקי הארץ. .באשכול עבור גוש מבטחים אנו מפתחים את אבשלום,

ו במרחבים אנו מפתחים את מבועים. בעזתה יש את איזור תעשיה עזתה,

ובלכיש יש את איזור התעשיה "שלי" שליד קרית גת.

מה, למשל, אתם עושים באיזור התעשיה "שלי"?

אנו מפתחים את השטח להקמת מרכז מלאכה זעירה בשלי , וזה מתואם עם

הרשות. אנו מביאים את הכביש, המים, החשמל והטלפון עד השטח. מדובר על

מרכזי מלאכה זעירה. עד היום, זה ההיה איזור תעשיה בלבד.

גם לאיזור התענך, הר טוב, עדולם, נחם ולכל המקומות האלה אנו נביא

את כל מה שאמר נתי שרוני. כלומר, נביא את השירותים עד המקום כדי

להוציא את כל המטרדים שנמצאים במשקים, למי שירצה, ותלוי אם המושבים

ידאגו לכך או מועצות איזוריות. אנו עובדים עם המועצות האיזוריות

בנושא הזה. יוציאו את כל בעלי המלאכה למקומות האלה, ואלה יהיו בחורים

תרשים להרחבת הישובים. במקומות אלה הם יוכלו לשים את העסקים הקטנים

שלהם.

בנוסף לתיאור של יוחנן לוי, החונכות מקבלת גם הרחבה או קפיצת

מדרגה בהיבט של ניהול חדשני. כלומר, זה לא רק החונכות שבאה להסתכל על

ניהול ההון החוזר, ניהול ההון העצמי, הגדרתו והניהול השוטף, אלא

כניסה לניהול חדשני בהיבטים של נקרא Total Quality(t.q. m

Management או T.Q.C(Total Quality Control) . זהל יש לנו תקציב,

שמועבר מהשנה הזו לשנה הבאה בהיקפים של 3 מליון ש"ח בנוסף ל-8.3

מליון ש"ח שיוחנן לוי הציג.

כדי להשלים אח התמונה, יש לומר שבמסמך שקיבלתם מופיע עניין

המושבים כריכו ז מאמץ בשנה הקרובה. ברשות לעסקים קטנים יש נציג של

תנועת המושבים, שהיה גם חבר בוועדה שהמליצה על הקמת הרשות. למעשה,

הניסוי לגבי התענכים, שתואר, צריך לשמש כדגם, שעליו מבססים את כל

ההרחבה הזו, כשב-94 19 זה צריך כבר להפוך מניסוי לפעולה די שיטתית

ונרחבת. חבר-הכנסת שמואל. אביטל, אתמול העלית רעיון כלשהו של וועדה

כלשהי משותפת, ולדעתי היא צריכה להתרכז סביב האיש שבמקרה הומלץ עליו

על ידך. כולם מכירים בכך, שתרומתו הסגולית חשובה מאד , מעבר לנושא

המושבים, ואולי סביבו אפשר לבנות צוות מקצועי כלשהו נוסף שגם ייצג את

אותם האיזורים בהם הפעילות הזו נעשית, כי יש כאן אלמנט של שיתוף

פעולה של האוכלוסיה. בכלל, יש לומר כאן, שמצד אחד, נושא העסקים

הקטנים הוא בעל הפוטנציאל הגדול ביותר של יצירת תעסוקה, בגלל מיגוון

הפעילויות שביכולתו לפתח. מצד שני, הוא מבוסס, למעשה, על היענות של

יזמות או של כשרון ליזמות שקיים בשטחים השונים, ולכן התוצאות. הן מאד



לא אחידות. אפשר למצוא מקומות, בהם ישנם אנשים עם כשרון והם מובילים

את העניין.

יושב-הראש שאל על ניהול, וכאן זה נכון פי כמה. אם בקורסים ליזמות

יש סינון מוקדם של האנשים, שמזהים בהם כשרון מסויים לכיוון הזה.

כלומר, הכלי הוא מצויין , אך על כלי זה להתאים לסוג מסויים של תכונות

של אנשים שנכנסים לעניין . אעיר כאן הערה פילוסופית - אנשי תנועת

המושבים, באופי הקצת אינ ר י ב י ר ו אלי סט י שמאפיין א ו תם מבח י נ ת הרקע של

פעילותם החקלאית, י כ ו ל י ם, מבחינה זו, להתאים לכי ו ו ן הזה לפחות בחלקם .

יש כאן את העניין של הרצון לפעול באופן עצמאי, שהוא חלק מהרעיון של

פיתוח עסקים,

זה נכון , כמובן , לאחוז מסויים של אנשים.

הרעיון הוא, שלא כולם הופכים ליזמים, ויוחנן לוי נתן דוגמא, נדמה

כי לגבי כפר יחזקאל, של אדם שמעסיק 17 עובדים. לא כולם נעשים עצמאים,

אך יש פיתוח של עסקים שאחר-כך מתחילים להעסיק את הסביבה, וזהו הכיוון

הנכון .

לרוב, ליד מקומות אלה ישנם מרכזי תעשיה בינעירוניים. לדעתי,

שירות התעסוקה, כאן , צריך לדעת בדיוק מהן הדרישות לעבודה במרכזים

בינעירוניים ולפרסם זאת במושבים, כדי שזה יהיה מקור פרנסה נוסף.

נשאלה שאלה לגבי הבטחת שר התמ"ס ושר האוצר לתת לנגב עדיפות ולגבי

מטה כי"ל. היה מי שאמר לי שהוא תושב שהוא שכנע את שר האוצר, וראיתי

אתמול שזה לא כל כך שיכנע אותו . חבר-הכנסת שמואל אביטל, מאחר וישנן

טענות של כי"ל, כפי שאתה מכירן , הטוענות ליכולת הפעילות העיסקית של

המטה בתל-אביב לעומת הנגב, לגבי חברה בורסאית, לגבי אחריות להצלחה

העיסקית וכו', החלטתי להקים צוות בראשות היועץ הכלכלי שלי כדי לבחון

טענות אלה. עד עתה, שמענו אותן , אך לאחר שנה הגיע הזמן לבחון אותן ,

ותוך חודש נהיה מוכנים להודיע על החלטתנו לגבי העניין .

אין זה לזכותם, אך עובדה שיש להם פעילות בחיפה ולמעשה עיקר המחקר

ברמה הקונצרנית נעשה בחיפה. יש הגיון חלקי כלשהו במה שהם אומרים.

אבל, הם מדברים על הפעילות העיסקית.

ברצוני לומר, שאני כמעט מסכים איתם. אני בטוח, שהמסקנות

הענייניות המקצועיות שלך תהיינה שהם צודקים. השאלה היא האם אתם

שוקלים זאת מההיבט כפי שאני הצבתי אותו.

אומר לך מהו השיקול ומדוע החלטתי לעשות את המהלך הזה. טענתם היא

לא שעושים את הפעילות המחקרית באיזור. זוהי שאלה פיננסית, עיסקית,



משפטית וכדו' . כאן מתחילה שאלה של הביצה והתרנגולת: האם לא בגלל

שהפעילות העיסקיות של גורמי הנזק הכלכליים הרצינים נעשית בתל-אביב לא

מתפתחים משרדים רציניים בבאר-שבע? מתחילות לבוא אלי חברות, וזה נושא

לא, יש לנו משרדים בבאר-שבע ואנו

יכולות לתת שם את השירותים האלה. למשל, בתחום הבנקאות.

השאלה היא מהו הנזק שייגרם בהצבעה. למעשה זוהי הצבעה. זוהי מעין

פעילות הפגנתית. השאלה היא מהו הנזק הצפוי.

יש למצוא את השילוב המתאים ולהיכנס לתהליך.

וה מה שברצוני לבחון . בלי לנקוב בשמות, אחד ממנהלי החברות של

כי"ל עובד באחד המקומות בדרום בנושא בינלאומי גדול ועוסק לא רק בתל

אביב אלא אם במקומות ביבשות אחרות. לכן , החלטתי שבעניין הזה אני הולך

לא מתוך מגמה להוכיח את השלילה, אלא מתוך מגמה שאם לא יוכיחו לי נזק

מהותי המגמה תהיה לכיוון החיוב.

פיתות איזור סתר תופשי בנגב - נדרן בזה, כשיסיימו את התקיקה עם

שר האוצר. בשלב הזה, עד שאינני רואה את הנושא מגובש כולו, אינני רוצה

לדבר על האיזורים, כי נדמה לי שאנו נמצאים בשלב מוקדם מדי בשביל

העניין הזה.

לגבי הגבלים עיסקיים, חבר-הכנסת שמואל אביטל העלה את נושא הקרטל

של משקים בענף הלול.

אני מבין , שהופנתה תלונה ע"י חקלאי בעל משק קטן יחסית, המגדל,

דרך-אגב, עפ"י מיכסה שהוקצתה לו ע"י מועצת הלול, וזה העניין . הפניה

לטענה היתה, שעקב ההסדרים האדמיניסטרטיביים והריכוזיות הגבוהה בענף

והשתיקה סובל החקלאי מהפסדים ניכרים. נטען , שהמשווקים מתאמים מחירים

ומעבירים תוצרת זה לזה במקרה שיש מחסור אצל אחד מהם. הפטור לתוצרת

חקלאית לא מאפשר התערבות של הממונה כנגד התארגנות רוכשי העופות במשא

ומתן עם המגדלים. אין מדובר בתוצרת מעובדת או תעשייתית, ולכן הבעיה

היא של משרד החקלאות. אם היה מדובר בתוצרת מעובדת תעשייתית, הרי שיש

לנו יכולת עי'י הממונה על ההגבלים העיסקיים להיכנס לנושא. כשמדובר

בתוצרת חיה, הנושא איננו בתחום משרדנו, והממונה על ההגבלים העיסקיים,

על-פי חוק, איננו יכול להתערב בעניין זה. משרד החקלאות הוא שצריך

להתערב בעניין זה.

אתמול, למשל, ריבו- יושב הראש, גדליה גל, על העניין המשפחתי .

אתמול, בערך כשסיימנו את הישיבה, הסתיימה אם הישיבה השבועית של כל

המשווקים, והם החליטו להוריד את המחיר ל-0 6. 3. אתה אומר, שבשלב שבו

מדובר על תוצרת חיה אין זה נושא שבטיפול משרדך.

ז ה יכול לבוא לדיון כאן לגב י מד י נ י ו ת כלכל י ת.

לגבי שאלות חבר-הכנסת פרופסור אבנר-חי שאקי . אני מוכרח לומר, שהוא

מתסכל אותי . אתמול דיברתי על קרית-שמונה וצפת לפני שהוא הגיע, ומאוחר



יותר הוא שאל בדיוק את השאלה שהשבתי עליה קודם בואו.

ביקשתי אתמול מנתי שרוני, שתקחו כדוגמא שני איזורים ותתארו לנו

מה קורה בהם. מה קורה באיזור התעשיה צח"ר? אלו מפעלים מקימים שם? מה

קורה באיזור התעשיה קיסריה-בנימי נה?

כוונתך היא לאור עקיבא. זה, בדיוק, מה שברצוני לעשות, ואני מבקש

שתדאג ו להבהיר זאת לפרופ' שאקי כי זו פעם שניה שאני מדבר על זה.

בקרית שמונה עשינו יוזמה לאחר מבצע "דין וחשבון", בדיוק, בגלל הסיבה

שהועלתה,

מה קורה באיזור התעשיה צח"ר? בדברי על איזור התעשיה בקיסריה,

כוונתי היא לשטח שנמצא בכניסה לבנימינה.

איזור התעשיה קיסריה, שבכניסה לבנימינה, הוא איזור תעשיה פרטי.

החברה לפיתוח קיסריה, ששייכת לברון , מפתחת שם איזור תעשיה שהיא מפתחת

מכספה ותנאי היזם הם תנאים של איזור ב'. החברה לא מקבלת פיתוח מממשלת

ישראל. היא מפתחת ומוכרת את הקרקע, אך להקמת המפעל זכאי האדם להטבות

ברמת איזור ב' גם באיזור של הברון . אין לנו שליטה על עניין זה, וזה

קשר בינו לבין היזמים. יש לנו שליטה על איזור התעשיה אור-עקיבא. כמו

כן , הבינו, שאין לנו שליטה על שדות ים. אנו מטפלים רק באור עקיבא.

האם אינכם יודעים מה עומדים לעשות באיזור התעשיה בקיסריה?

אנו יודעים מה קורה שם באמצעות הבקשות למפעלים מאושרים. אישרנו

שם לפני חורש פארק תעשיה, שמתוכנן ל-60 אלף מ"ר בשלב ראשון. בונה זאת

חברת רוייטמן "א.א.ר.ר". הם בונים מבנה על קרקע פרטית, כדברי נתי

שרוני, כרגע על שטח של 10,000 מטר, והפארק כולו מתוכנן ל-50 אלף מטר.

כלומר, זה חלק די קטן מכל מה שיש שם. יש שם 3,000 דונם לפיתוח ב-6

שלבים. אישרנו שם את חברת "קיסריה אלקטרוניקה". בנוסף, ביום ראשון או

ביום ראשון שלפניו אישרנו העברת או ריכוז במקום של כל מפעלי "מגם",

שמפוזרים עתה בפתת-תקוה, כפר סבא ומפרץ חיפה. הם רוצים להרחיב ב-5

מליון דולר ולרכז את כל המפעלים ב-13 אלף מ"ר. אישרנו להם את הריכוז

ואת ההרחבה עצמה. על הריכוז איננו נותנים הטבות.

האם אלה דברים, שמתחילים לגביהם בעבודה?

אני מניח, שכוונתם רצינית ושהם יעשו זאת. ישבתי איתם, והם אמרו

שהם מתכוונים לרכז את המפעל שם. ביקרתי באיזור הזה. שלב א' של 500

הדונם הסתיים, ויש שם פיתוח יפה מאד. עתה עובדים על 500 דונם נוספים

של שלב ב'. יש שם כבישים, חשמל, מים והכל.

איזור תעשיה קיסריה -של הברון הוא יפהפה.

1. בכניסה לאור עקיבא, במקום בו נמצא מפעל "דקסון ".

2. באיזור התעשיה היותר מערבי של אור עקיבא, שנמצא בין הכביש המהיר

לבין הישוב.

הקטע, שבין הכביש המהיר לישוב, נמצא במצב, שבו "מבני תעשיה"

התחילה בבניה של בניה להשכרה. כרגע, כל השטח הזה מוכשר על-ידינו.

הכניסה לבנימינה ונתבצע עם הגשר והכניסה מתואמת עם מע"צ בשנה הבאה,

כאשר יש לנו בעיה קרדינלית של ביוב, שכן כשאנו מכשירים את הקרקע

הביוב צף למעלה. עד שלא נשקיע עתה עם משרד השיכון בשיפור בריכות

הביוב, לא נוכל לעלות על הקרקע עם מפעלים נוספים. מדובר על השקעה של

3 מליון ש"ח, 2/3 משרד השיכון ו-1/3 אנחנו , עד שקו החיבור לחדרה, שבו

הושקעו רק השנה 10 מליון ש"ח בהנחת צינורות, יתחבר אלינו, וזה לא

יהיה לפני שנת 1995. שטח התעשיה החדש של קיסריה מחכה לפתרון בעיית

הביוב, שאני מקווה שתיפתר עד חודש מאי. ואז, יוכלו המפעלים לעלות על

הקרקע. ישנם 22 מפעלים, שנמצאים בהקמות והרחבות באיזור אור-עקיבא.

כיום, רוב המפעלים באור-עקיבא מרוכזים בסביבת מפעל "דקסון", מרכז בתי

המלאכה ליד "דקסון " ובכניסה לאור עקיבא ליד העץ הגדול. המפעלים

המאושרים יעלו על הקרקע באיזור התעשיה החדש, ומדובר בסדר-גודל של 16

מפעלים שמאושרים באיזור אור עקיבא. לדעתי, לא יוכלו להתחיל לחפור

יסודות לפני החודשים מאי-יוני 1994, בגלל בעיית ביוב.

מהו השיקול של מפעל ללכת לאור עקיבא או לקיסריה?

_לגבי קיסריה, מדובר על עלות הקרקע שהיא הרבה יותר יקרה. מה

שביכולתו לקבל כיום ב-30 אלף ש"ח או ב-40 אלף ש"ח, לפי הערכת שמאי של

מינהל מקרקעי ישראל, באור עקיבא, הוא משלם 60 אלף דולר, 80 אלף דולר

או 90 אלף דולר בקיסריה. בקיסריה של הברון מגיעים למחירים גבוהים מאד

של קרקע. באור עקיבא יש לאדם את היתרון של קרקע בהערכת שמאי של אור

עקיבא. היתרון המעשי הוא מיקום אור עקיבא במרכז הארץ.

האם איזור זה איננו טוב יותר מקיסריה?

הוא לא יותר טוב ולא פחות טוב. הוא כמו בנימינה וחדרה. ישנה בעיה

של קרקע. באיזור זה יש קרקע מיידית עם פתרון , ובאור עקיבא יש כיום

בעיה שלפני מאי-יוני לא יוכלו לחפור יסודות. לגבי אור עקיבא, מדובר

על 16 מפעלים.

למיטב הכרתי, פרט למבני תעשיה להשכרה שהוקמו בצח"ר עתה, שני

מבנים של חברת "מבני תעשיה", ישנם בצח"ר 8 מפעלים היום. בעיית צח"ר

כיום היא אמר בעיית הביוב והניקוז, שעתה סיימנו לפתור אותה. ככל שאנו

ממשיכים להכשיר קרקע, הביקושים הולכים וגדלים. כלומר, אין בעיה

בצח"ר, יש שם מפעלים החל ממפעל הגרניט של סטף ורטהיימר דרך מפעלי

מגופים וברזי מתכת, מפעלים בתחום של הרכבות אלקטרוניות, וכלה בזהב

ותכשיטים. נדמה כי, שיש מפעל, שלא יכול היה להתפתח בחצור הגלילית כי

אין לו קרקע והוא עובר לצח"ר.

מדובר במפעלים קטנים, שגדלו מעבר למה שהשטח יכול לתת להם.

בצורה כזו, לדברי יושב-הראש, הוא מפנה מבנה בחצור הגלילית למישהו

אחר.

יש מפעלים גדלים בחצור הגלילית שמתחילים להתפתח, מוסיפים עובדים,

משקיעים במכונות ויוצאים לדרך. הם מוצאים את פתרונם באיזור. מבחינת

הטבע שלהם, זו התפתחות טובה כי המנהלים גרים במקום ובאיזור, והם

הצליחו מבחינה עיסקית. הבטחון של יציבות באיזור של המפעלים האלה היא

הרבה יותר גדולה מאשר של משקיע שבא לפעמים באופן זמני לשם.

יש גם מפעלי הי-טק, שעוברים לאיזור, כמו "לוגל", כי זה מקום

נהדר. יש שדה התעופה צמוד, וזה מקום מרכזי לכל האיזור. זה המיקום

הטוב ביותר שיכול להיות. לעומת זאת, איש לא עובר לפארק של סטף

ורטהיימר, כי יש בעיה הפולה של מקום מבודד מבחינת תקשורת וכו'.

חעיר צפת - למרות העלויות הפרוהיביטיביות באיזור התעשיה של צפת,

השקענו בהכשרת מגרשים, ואלה שניים או שלשה המגרשים האחרונים אם אינני

טועה באיזור התעשיה של צפת העיר. זה נעשה, רק כדי שלא יימצא שם שטת

בתוך העיר שמישהו בתתום המלאכה ירצה להקים משהו ונגיד לו "רד לצח"ר",

כי אולי בצח"ר הוא לא יכול להקים. לכן , אנו משקיעים שם. אם אינני

טועה, המליון האחרון מתוקצב בשנה הבאה לטובת איזור התעשיה בצפת העיר.

כל והטיעונים, שאיננו מטפלים בצפת, הן בצת"ר והן בצפת עצמה, אינם

נכונים.

כמה מקומות עבודה יתווספו השנה ובשנה הבאה בצח"ר?

_אינני יודע. לפי מה שמאושר היום, ולפי מה שאנו יודעים כיום, לגבי

השנה, אני מעריך שמדובר בכ-110 עובדים.

בהערכה זו לא נלקחה בחשבון העברת מפעל לתכשיטים וזהב לצח"ר וכו'.

אין זה הוגן לכלול מפעל כזה בחישוב, כי מדובר במפעל שעובר ממקום

למקום ובאותם עובדים ולכן אין לקחת אותו בחשבון בחישוב זה. יכול

לה י ו ת, שהוא י קח עובדים נוספים, אך אינני י ו דע ז את.

דלתון - אין לנו ביקוש בדלתון , פרט לאותה נגריה שיש בדלתון .

אינני יכול לבנות שם דבר, אם לא תהיה לי תשובה לבעיית הביוב. את

הנגריה הזו אני פותר ע"י ספטינג ובור ספיגה. אם יש לי את בור הספיגה,

אני יכול לחיות עם נגריה, אך אם יבוא עוד מפעל אחד, עליי לפתור את

בעיית ביוב. לגבי בעיית הביוב בדלתון , מדובר על השקעה של כ-5-3 מליון



ש"ח, כאמור , אין ביקושים לדלתון , ואין זה מתקבל על הדעת להשקיע היום

3-5 מליון ש"ח בביוב באיזור כשאין ביקושים.

דרך אגב, בדלתון היה לנו סיכום עם מנהל האתר, שהמפעל הראשון

שיבוא, סביר כמובן , גם אם הוא לשוק המקומי , אנו נאשר אותו. בדרך זו

א ו שרה הנגריה, ו ה י א ע ו ברת מהמושב לא י ז ו ר התעש י ה .

אני מוכן להשקיע כסף, אם יש יזמים. אין בעיה, ולא נחסום את

דלתון . התחייבנו על כך באחת הישיבות הקודמות.

בית הגדי - שמנו מעגן סביב למעלה מ-2,000 דונם, שמיועדים בתכנון

להיות מרכז תעשייתי. הפשרנו לטיפול מיידי 250 דונם, ובהם אנו

מכשירים. אמרנו, שנעבור מ-250 -2,000ל, אם הביקושים יצדיקו את

ההשקעה. לא צריך להקים פיל לבן של 2,000 דונם ברוטו, שזה בערך 1,400-

1,300 דונם להקצאה תעשייתית נקיה, כשאין לי ביקושים ועדיין יש לי מה

לתת באופקים. כאמור, אין ביקוש באיזור הזה בכלל. אם יזם ירצה להכנס

לאי זור התעשיה הזה, לא תהיה בעיה.

נניח, שמחר אנו באים עם 4-3 גורמים שרוצים להיכנס לאיזור. תוך

כמה זמן הם עוברים את השלבים השונים במשרד?

זוהי האדמיניסטרציה. הבעיה שלי היא מתי הוא יכול להתחיל לחפור

יסודות. הוא יכול לעשות זאת לא לפני 8 חודשים מהיום, וזה תלוי בהבאת

המים, בהבאת הביוב ובהבאת החשמל למקום. למרות שאני קרוב לקו חשמל,

לכביש ראשי ולכל דבר, יש לי שם בעיה. לעומת זאת, ב-350 הדונם,

שאישרנו בשדרות להגדלת האיזור על חשבון שער הנגב, העסק 'רץ'.

נשאלו שאלות נוספות: מה לגבי ביצוע תקציב? מהן התוכניות שהוגשמו

ומהן התוכניות שלא הוגשמו וכיצד אפשר לטפל בהן?

(מקרין שקף מס' 5, שכותרתו: תקציב משרד התעשיה והמסחר. - ראה

נספח לפרוטוקול.)

אתייחס לנושא ביצוע התקציבים, שלגביו נשאלה השאלה היותר מרכזית.

בנושא מחקר ופיתוח תעשייתי אנו מבצעים השנה 88-6 מהתקציב שהוקצה לנו

כ-1993. במו"פ הבעיה איננה תלויה בנו. כלומר, בראע שאנו מאשרים,

התשלום נעשה כנגד ההוכחה של הביצוע, והוא לא נעשה כולו כמיקדמה מראש.

על הרקע הזה וכתוצאה מהתנהגות ובחברות התעשייתיות, אנו נמצאים היום

במצב שבו יש מימוש של 88%.

אנו שינינו מעט את ההוראות המחייבות שלנו, ואיננו מאשרים תשלומים

אחרונים לפני ביקורת רואה-חשבון לכל תברה. מה שקורה הוא, שיש הרבה

מאד גורמים בחברות, ואיננו מוכנים לוותר, לפני סיכום עם כל חברה

לשביעות רצוננו, ולאפשר להם תשלומים. דרך אגב, ה-88% הוא על ה-597

מליון ש"ח, כלומר כולל התוספות. למעשה, ה-88% יזום על-ידינו -



ברצוננו לקבל תשובות לשביעות רצוננו, כי למעשה יכולנו לנצל את התקציב

הזה אם היינו מתירים את הרסן .

בניגוד לבעיית ניצול תקציב למשל בפיתוח תשתיות לאיזורי תעשיה,

ששם אם לא ניצלת את התקציב לא קרה דבר בשטח או אי-ביצוע תקציבים

במרכז ההשקעות לא קורה, הרי שכאן דוקא קורה. כלומר, עניין ביצוע

התקציב הוא רק לוודא שאומנם הכל התבצע כשורה, כי בדרך כלל החברה

צריכה להשקיע את המו"פ לפני שהיא מקבלת את התשלום.

למעשה, אנו מאשרים את התשלום האחרון לאחר סיום המו"פ ולאחר

ביקורת רואה-חשבון . לעיתים, אנו מעכבים זאת.

בתחום עידוד השקעות הון ביצענו 100% של תקציב המזומנים וגם

ביצענו 100% של תקציב ההרשאה. כלומר, איננו נמצאים כאן בפיגור כלל.

להיפך, קיבלנו תוספות כדי לסגור את הפער בין מימושים בפועל לבין

התקציב.

האם אתה מדבר על מסלול מענקים?

אינני מדבר רק על מענקים, אלא זה אם נבע ממימוש מסלולים אחרים,

שיש להם השלכה על סך-הכל התקציב ברגע שזה מתממש. וזאת, מפני שבתחום

הmust- , נניח, חלק מזה מתחיל לרדת בכלל לאחר 4-2 שנים על אישורים

שהיו לפני 4 שנים. ישנם מסלולים, שאינם פונקציה של המענק, אלא של

המסלול. המימושים הם בכל המסלולים, ולא רק במסלול הזה.

האם אתה אם מבטא כאן מה שלא משלמים מס?

הסכום שמופיע בהרשאה להתחייב זה אם המס.

נכון . דרך-אגב, במענקים אנו נגיע השנה קרוב מאד למיליארד ש"ח

במקום 612 מליון ש"ח שהיו בשנה שעברה.

האם אתה מדבר על תוספת של 70%?

לא. זה יגיע בערך לתוספת של כ-55% בתשלום מענקים. תשלום מענקים

משקף ביצוע.

בתחום מענקי ש י ו ו ק י ש לעש ו ת א בח נ ה מס ו י מת. התוכנית התחילה ב -1991,

ומאחר והיא התחילה ב-1991, והתוכנית היא תלת-שנתית למפעל, המימושים

בפועל של תוכניות השיווק, שאותן אישרנו ובגינן נתנו התחייבות בהרשאה

להתחייב, ממומשים בהיקף של 60%; אנו גוררים עודפי מזומנים, שעל ציר

הזמן בסופו של דבר ייעלמו, אך בנקודת הזמן הנוכחית אנו עדיין גוררים

עודפי מזומנים, ולכן אנו מממשים השנה כנראה 60%. ב-2 199 מימשנו רק

50%. על רקע זה, לקחנו על עצמנו ב-1994 מימד הרשאה להתחייב גבוה

יותר, שהוא כמעט פי שניים ממה שגובה ההרשאה להתחייב ב-1993. כלומר,

ב-1994 יהיו 200 מליון ש"ח בהרשאה להתחייב, וזה נובע מהפיגור במימון ,

שבמקום כלשהו בסוף 5 199 יגיע לקיזוז מלא.

בנושא חונכות ועסקים קטנים ביצענו 45% מהתקציב.

האם המפתחות למענקים לשיווק השתנו?

הקריטריונים השתנו. עתה, לאור כמות החברות שרוצות להשתתף וכמות

המשאבים שעומדת לרשותנו, הגענו למסקנה בדיון , לדברי שר התעשיה

והמסחר, של שר האוצר עם שר התעשיה והמסחר והמטות שלהם, שעלינו לבחון

את הקריטריונים בראיית החמרה. וזאת, משום שאנו כן רוצים להמשיך

להשתמש בכלי ואנו רוצים להרחיב את מספר המשתתפים, אך לא בהכרח את

גובה המענקים ולא בהכרח באותם הקריטריונים.

נדמה לי, שבדיון לפני כ-3/4 שנה בהשתתפותכם, אמרו כמה תעשיינים,

שלדעתם, לו היו מחלקים את מה שנותנים בין מענקים למכונות לבין מענקים

לשיווק, הם היו מגדילים את השיווק אפילו על חשבון מענקים למכונות כי

זה המפתח לכל העניין. - האם זה בא לידי ביטוי?

זה לא בא לידי ביטוי, כי אנו לא העמדנו את נושא החוק לעידוד השקעות

הון מול קרן השיווק על ציר המאזניים. לו היינו שמים זאת על ציר

אנו מורידים X מקורות, שעומדים לרשות

מימוש החוק, ומעתיקים אותם לטובת השיווק. יכול להיות, שזה יהיה

הפתרון לבסוף, אך כרגע זה לא עומד על הפרק. זה לא עומד על הפרק,

במובנים של שינוי החוק לעידוד השקעות הון .

בערבות מדינה, ששם החוק כן מאפשר לנו, אנו בהחלט מיישמים זאת.

הודענו למפעלים, שאם יש להם תוכנית שיווק, בחו"ל ולא בארץ כמובן ,

פירסום, נסיעות ותערכות וכו' . , יהיה אפשר לעשות זאת.

ישנם מספר מפעלים, במספרים לא מעטים, שמשתמשים בזה.

העניין איננו כה פשוט. פה ושם ישנם מקומות בהם קיימת האלטרנטיביות

הזו, אן- ישנם מקרים, שבהם אם האדם לא משקיע בטכנולגיה הנכונה, הוא

לעולם לא יצליח לכבוש את השווקים הנכונים, וההשקעה הזו היא השיווק

הכי חשוב שהוא עושה כי הוא בא ברמת איכות של ייצור, ואת זה הוא צריך

למכור תחילה. לכן , עניין ה-mix הזה הוא קצת יותר מורכב, מאשר חלק

מעמידים אותו ; כשיש למישהו מצוקה בשיווק, הוא אומר שהוא היה מוותר על



חלק מהמכונות. אבל, לאחר מכן הוא בא אלי ואומר: אבל, בלי המכונה הזו

אינני מצליח להשיג חוזה, כיום, נושא האיכות הוא הנושא הקריטי לכניסה

לרוב שווקים בעולם .

ברצוני לדבר על תחומים בהם אחוזי הביצוע נמוכים. בתחום החונכות

אחוזי הביצוע נמוכים, כי איפשרנו קריטריונים לפעילות אם במרכז הארץ

ואם לאיזורים בהם אחוזי אבטלה קטנים מ-10% רק לאחרונה. לכן , לא נוצלו

משאבים, שהיו צריכים להיות מנוצלים, כי היו ויכוחים לגבי השאלות כאן-

הולכים והיכן העדיפויות ועל ויכוחים אלה 'שרפנו זמן '. לו היינו

מתחילים עם התוכנית הזו בתחילת השנה, היינו עומדים היום ב-80%-90%

ביצוע. עם ההרשאה להתחייב, כתוצאה מהביקושים שהיו כבר ביד, אמרנו.

הבעיה היא במימוש המזומנים. - לא הבאנו זאת לידי ביטוי, כתוצאה

מכניסה בשלבים של השליש האחרון של השנה לחלק גדול מהפעילות.

הגבלים עיסקיים - הצד האדמיניסטרטיבי של הנושא הביא לכך, שניצלנו

רק 70% מהתקציב.

פיתוח תעשיה - אם בשנה שעברה ניצלנו רק 65% מתקציב המזומנים, וכאן

זה כמעט הולך בשיטה של "אחד לאחד" כי עליי לסיים את מונחי ההרשאה שלי

עד 31 בדצמבר במזומנים אחרת אני מעביר עודפים לשנה הבאה, הרי שהשנה

ניצלנו 90% מהתקציב. יכולנו לנצל יותר, אך הויכוחים, האם מרכזים

מסחריים נכנסים למשחק או לא, גרמו לנו עיכוב של בערך 6%-7% מסך-הכל

התקציב לפני שנכנסנו לביצוע. כיום, הדברים האלה פתורים. השנה נבצע

בממוצע 91% מסך-הכל התקציב שעומד לרשותנו. אני חושב, שאפשר לחיות עם

ה-9%, כי ישנה דינמיקה במשך השנה, כשמשתנים נושאים מהתוכנית הראשונית

שבה התחלנו; לפעמים, אנו מעבירים משאבים ממה שתכננו לעשות בצפון

לדרום, ואם בעמק שרה ג' יש לפתע ביקושים, אזי אנו מפסיקים העברת

כספים למקום אחד ומעבירים למקום שני, שבו הם דרושים.

כיום, יש לנו אישורים להתקשרויות דו-שנתיות. כלומר, כדי לא ליצור

מצב של מפולת ב-31 בדצמבר, אני, כבר השנה, מתקשר לגבי 64 מליון ש"ח

בפיתוח איזורי תעשיה ל-1994. וזאת, על מנת שתיווצר רציפות של עבודת

הבולדוזר ושלא יהיה מצב של הפסקת פעילות ב-31 בדצמבר. - כל דבריי עד

עתה היו בנושא מימושי התקציב.

למרות שבספר התקציב אנו רואים, כשמשווים תקציב בסיס מול בסיס,

שהתקציב הכלל של המשרד כאילו נשחק במונחים ריאליים בהיקפים של בערך

3%, אנו, בתחומים העיקריים של פעילות המשרד, עולים בבסיס מכ-2 8 1.4

מיליארד ש"ח לכ-3 1.9 מיליארד ש"ת. וזאת, כאשר ישנה הבנה עם משרד

האוצר, וחשוב לומר זאת, שבמידה וייווצרו ביקושים בתחומים העיקריים,

כמו מו "פ והחוק לעידוד השקעות ההון , תהיינה במשך השנה תוספות. ברצוני

להראות, שבין בסיס 1993 לתקציב בפועל 1993 היתה תוספת של למעלה מחצי

מיליארד ש"ת. כלומר, ברגע שהביקושים, בתחומים העיקריים של הפעילות,

קיימים, ישנן חוספות.

מה לגבי ערבות מדינה והנושא של מזרח-אירופה? אני מבקש, שתפרט

בנושא זה.

לגבי ביטוח סיכוני סחר חוץ, אנו הוצאנו 94 מליון דולר פוליסות

בפועל. יש לנו עיסקאות, שאושרו בוועדה הבינמשרדי ת, שזה משרד האוצר

משרד התעשיה והמשרד והבסס"ח, ב-164.5 מליון דולר נוספים. יש לנו,

בצנרת, עיסקאות של כ-308 מליון דולר נוספים. וזאת, מלבד מסגרת תע"ש,

שעמדה בזכות עצמה בהיקף של 50 מליון ש"ח והיתה ביטוח פוליטי לתע"ש,



שאושרה באופן ספציפי.

הוצאנו 94.2 מיליון דולר לפי הפירוט הבא:

1. ל"מרחב" ציוד חקלאי לקזחסטן - 92 מליוך דולר.

2. ל"הראל מיחשוב" -1.2 מליון דולר.

3. ל"אלסינט ציוד רפואי" - 1 מליון דולר.

עיסקאות, שאושרו בוועדה, במסגרת קו ביטוחים של 200 מליון דולר

1. "אורטק" - ציוד ראיית לילה לרומניה - 2.5 מליון דולר

2. "תדיראן" - ציוד תקשורת לרומניה - 16 מליון דולר

3. "הידרוקום" - ויסות זרימת מים - 6.7 מליון דולר

4. "טלרד" - ציוד תקשורת - 1 מליון דולר

5. "מטיל" - מיחשוב משרד הפנים הרומני - 17 מליון דולר

6. "תע"ש" - ציור בטחוני לרומניה - 14 מליון דולר

7. "ממ"ד" - השבחת בתי זיקוק בקזחסטן - 2.5 מליון דולר

8. "לודן" - השבחת בתי זיקוק בקזתסטך - 11 מליון דולר

9 "אומן יי - מתקני יישום - 5 מליון דולר בקזחסטן

10. "אלסינט" - ציוד רפואי קזתסטן - 5 דולר

11. "הראל" - מיחשוב בקזחסטן - 1.1 מליון דולר

12. "תדיראן תקשורת" - בפוליך - 5 מליון דולר

13. "אכסינט" - ציוד רפואי - 6 מליון דולר

14. "יוניק" - מוני חשמל - 2 מליון דולר

15. "אכסינט" - ציוד רפואי לבולגריה - 1.2 מליון דולר.

16. "תדיראן" - תקשורת בבולגריה - 4.5 מליון דולר

אלה ההיקפים, כשהחשיפה להיקפים אלה, במסגרת 200 מליון דולר

לעיסקאות קטנות לאירופה המזרחית, עומדת על חשיפה של 76 מליון דולר,

כי לא את הכל אישרנו ב-100%. את חלקם אישרנו ב-70%, ואת חלקם - ב-

65%.

אני מבין , ש-94 מליון דולר זה סכום של עיסקארת שמבצעות, ואילו

164 מליון דולר הן עיסקאות שטרם התחילו להתבצע.

הסכום של 164 מליון דולר זה לגבי עיסקאות שעוד לא התחילו להתבצע,

כלומר הן אושרו בוועדה, והפוליסות צריכות להיות עתה בהוצאה. כאמור,

יש לנו בצנרת עוד 308 מליון דולר, שנמצאים כרגע בדיונים בין משרד

האוצר לבין משרד התעשיה והמסחר.

מדוע התהליך איטי ?

לדעתי, התהליך איטי, כי הנושא מותנה בכלים שעומדים לרשות ההברה.

כלומר, אם אני יכול לתת פוליסה בתחום סיכונים פוליטיים, שהופכת להיות

אשראי ספקים, אין לה שום ערך מבחינת הספק המקומי. לכן, כל הבעיה שלנו

היא להפוך את הפוליסות האלה לכלים, שיאפשרו אשראי בין-בנקאי או אשראי

לקוחות, כי רק עם שני סוגי הכלים האלה אתה יכול לפעול בזירה עליה אנו

מדברים. היו לנו כמה עיסקאות, שאושרר באמצעות אשראי בין-בנקאי . -

נדמה לי, שהעיסקה של "מיימן" אושרה כך ביך בנק של קזחסטן לבין בנק

הפועלים, ואושרו כך גם 3 עיסקאות אחרות עם רומניה. מאחר וכיום יש לנו



קושי בהתמודדות עם האוצר לגבי שימוש בכלי שלם אשראי בין-בנקאי ואשראי

קונים בגין פוליסות ביטוח לכיסוי סיכונים פוליטיים, הרי שחלק מהדברים

האלה מתעכבים. סיכמנו עם האוצר, שאנו בודקים זאת מהר מאד, תוך כמה

שבועות, כדי כראות שהכלים האלה הם אכן כלים חיים וברי-שימוש ואינם

מגדילים את סיכון המדינה. ואז, אנו נלך לקראת קצב הרבה יותר מזורז.

ברצוני להוסיף, שבסס"ח חייב לעבור התאמה להתפתחות הבינלאומית

העומדת בפני מדינת ישראל, מבחינת הכלים, מבחינת הנושאים ומבחינת

הניהול כולל בשאלות הפרסונליות. ב-1994, סוכם עם שר האוצר, איתי ועם

נתי שרוני, כיו"ר מועצת המנהלים, שהשינויים האלה יתרחשו גם בצד

הפרסונלי של העניין . וזאת, מפני שמוכרחה להיות חשיבה שמסתסלת קדימה,

ויש קפאון לפחות בחלק מהתפישות שהיו נהוגות בעבודה שם.

מדי פעם אנו מקבלים בקשות לאישור ערבות כזו או אחרת, וישנם מקרים

רבים, שלגביהם אנו יודעים מראש שכמעט ולא יתבצע מזה דבר. לו לא היינו

מאשרים את הבקשות אלא מצמצמים אותן , האם זה היה עוזר לכם?

א.

שאלתי שאלה זו, כי יכול להיות שנוח למישהו להודיע בעיתון ,

שאישרנו 200 מליון ש"ח לזה או שאישרנו לחקלאים ערבות מדינה של 100

מליון , ועוברת שנה וכמעט ולא התבצע עם זה דבר; ישנם כאלה, שמסתפקים

בדקלרציה, כלומר הם מודיעים על כך בעתון ובזה הסתיים העסק.

העניין הוא אחר. בסוף 2 199 הבאתי לממשלת ישראל עמדה, האומרת

שנפתחו בפני מדינת ישראל שווקים חדשים, ואני מדבר כרגע בעיקר על

מזרח-אירופה, חבר העמים וכדו', שהם שווקים קשים מבחינת המצב הפוליטי

וגם מבחינה כלכלית בגלל המעבר מהשיטה הכלכלית הריכוזית הקומוניסטית

לשיטת השוק עם כל הקשיים הכרוכים במעבר כזה. אמרתי , שלדעתי, על מדינת

ישראל, יחד עם מדינות אחרות שעושות זאת, להתחיל להיכנס לנושא הזה, כי

נוצר פוטנציאל לפעילות עיסקית ישראלית באיזור, ובעוד כמה שנים הנושא

הזה עלול להיעלם כי המתחרים תופשים את המקום. במצבים כאלה מתקבלים

סיכונים בכל העולם, וממשלות לוקחות על עצמן חלק מהסיכונים של הפעילות

הזו. ישנם סיכונים, כמו למשל מה שראינו שקרה ברוסיה, מבחינה פוליטית,

בשלב מסויים, וזה יכול לקרות מחר מבחינה כלכלית במצבים של אינפלציה

וכדו' . אבל, יש סיכון אחד גדול יותר בעיניי, מבחינה כלכלית, לאורך

לא להכנס כשאפשר להכנס. על סמך המדיניות הזו, שהממשלה נתנה

לה גיבוי, הוקצבו האמצעים. לדעתי, יש פער ביו המדיניות הזו המוצהרת

לבין הביצוע שלה בחלק מהכלים שלה בסס"ח בדברים שפשוט לא הותאמו

מבחינת קצב הביצוע. אני מקווה, שב-1994 נסגור את הפער הזה. אבל,

בפירוש, אמרתי קודם, בצורה דיפלומטית מאד, שאני מאד לא שבע רצון לגבי

חלק מהביצועים שהיו בתחום הזה.

בכמה אחוזים, 'בגדול', היה ביצוע לעומת ההכר ז ו ת?

היה ביצוע של כ-25%.

בסך-הסל, היו 400 מליון דולר. מה בוצע עד עתה? - אנו מטפלים ב-

569 מליון דולר, שמהם הוצאו 4 9 מליון דולר לפוליסות בתחום ביטוח

סיכונים פוליטיים. עיסקאות אושרו, ומתבצע התהליך לגבי 154 מליון

דולר. כאמור, עוד 308 מליון דולר נמצאים בצנרת בוועדה הבינמשרדית. -

כל זה נאמר רק לגבי מזרח-אירופה, ולא לגבי אמריקה הלטינית והמזרח

הרחוק.

נכון, אבל הסכום של 164 מליון דולר יתבצע בשנה הבאה מתוך 400

מליון דולר. זה לא יתבצע השנה.

ברוב הדברים, שהצגנו כאן , היה לנו דוקא תהליך הפוך. - ב-1993

היתה קפיצה קדימה. אם ב-1992 חלק מהתקציבים לא הגיעו לאחוז ביצוע

גבוה, הרי שב-1993 באמצע השנה נאלצנו להוסיף תקציבים וקיבלנו מהאוצר.

בישיבה הקודמת נשאלה השאלה מדוע אין החוק לעידוד השקעות הון-

מצמצם את האבטלה בקצב מהיר יותר. ראשית, קשה לתת על כך תשובה, כי רק

ב-1993, עם הגידול של הביצועים והגידול של ההשקעות שבוצעו בעבר, נדע

להעריך באיזו מידה החוק, כאשר הוא מתבצע וישנן השקעות בפועל ולא

כאשר מאשרים אותו, נותן תוצאות משמעותיות. לפחות בחלק מהמקומות, בחלק

מערי הפיתוח, אנו יודעים שהוא נתן תוצאות ב-1993. אין לי צל של ספק,

שהחוק, אם הוא מתבצע, נותן תוצאות, וכדי לאמוד אותן נצטרך עוד כמה

חודשים כדי לעשות בדיקה כלשהי יותר קונקרטית.

שנית, יש להדגיש שהחוק לעידוד השקעות הון יוצר צמיחה, ולא בהכרח

פותר באותה מידה את בעיות התעסוקה. ישנם מפעלים, שקמים, ונותנים

תשובות לתעסוקה; הבאתי את הדוגמא של "כימיקלים לישראל", שבסך הכל

השקעות שלה, 1.7 מיליארד דולר ב-4 שנים, תיצור כ-10,000 מקומות

עבודה בעיקר בנגב. אבל, אם בודקים את השקעות כי"ל באופן פרטני

במפעלים השונים, מוצאים שבחלקם אין גידול בתעסוקה ובחלקם - יש. אתן

שתי דוגמאות אקטואליות מאד מהחודשים האתרונים. מפעל המגנזיום המתכתי,

שעומד לקום, ייצור 330 מקומות עבודת. יש לנושא זה גם פן תעסוקתי

למרות שיש בו גם ערכים חשובים מאד של יצירת צמיחה עם הכנסות למדינה,

הכנסות בכלל, הקמת תעשיות ומפעלים חדשים וכניסה לכיוונים חדשים. כמו

כן , חנכנו סיום של הקמת מפעל "פריקלס" בשותפות עם חברה יפנית. מפעל

זה מבוסס על המגנזיום ומעלה אותו לרמת עיבוד נוספת, כשהערך המוסף

שלו , נדמה לי, יהיה פי 4 מאשר המוצר בשלב הנוכחי. במפעל זה, למשל,

מדובר על תוספת של 30-20 עובדים. כאן יהיו שווקים חדשים, הכנסות

משמעותיות, יותר מיסים למדינה, והדברים יבואו לידי ביטוי יותר

בחינוך, בתרבות, בבריאות, בבטחון וכו' אך לא בתעסוקה. כאמור, נושא זה

חשוב מאד, אם כי זה לא יפתור תעסוקה, ויש לו ערכים אחרים שהוא מביא

למדינת ישראכ.

אנו לוחצים להגביר את נושא העסקים הקטנים, כי בנושא זה יש את

עניין החונכות והקמת עסקים קטנים וכל אותם דברים שאנו עושים אותם

בקנה מידה גדול שהם נטו תעסוקה. לשמחתי , אנו עוברים עתה תקופה, שבה

רוב המפעלים הגדולים בארץ עברו את שלב ההתייעלות ועתה הם מתרתבים ויש

תוספת תעסוקה. בשנים הקודמות היתה מגמה הפוכה, כשההתייעלות התבטאה

בצמצום דרסטי של כח העבודה, כדי שיהיה אפשר לעמוד בתחרותיות. עתה, זה

קורה בתעשיה האוירית ופחות או יותר מסתיים בתעשיה הצבאית. רוב



החברות, שהתייעלו בשנים הקודמות, מוסיפות השנה כח עבודה. כלומר,

תוספת ההתרחבות ותוספת הצמיחה מלוות בתעסוקה נוספת באותן חברות, שהיו

גורמות האבטלה כמעט הגדולות ביותר במדינת ישראל במשך השנים האחרונות.

לפי מחקר, שנעשה ע"י ד"ר דפנה שוורץ, שהתפרסם לאחרונה, ישנם

1. עסקים עד 5 עובדים תרמו למשק 125 אלף עובדים בתקופה הזו.

2. עסקים מ-25-6 עובדים תרמו עוד 150 אלף עובדים בתקופה הזו.

3. עסקים מ-99-25 עובדים תרמו עוד 125 אלף עובדים בתקופה הזו.

בסך-הכל, מדובר על 400 אלף עובדים בשנים האלה. לעומת זאת, עסקים

שבהם יש מעל 100 עובדים צמצמו את מספר העובדים שלהם ב-110 אלף

עובדים.

כאמור, נוצרה תחרותיות אצל חלק שהיום הן הפורצות

הגדולות בייצוא. אבל, הן היו מוכרחות לצמצם הרבה פעמים במטה. ב"כור"

זה היה מצב מובהק, כשלפני המשבר היו בה מעל 400 ומשהו ומספר ירד.

מדובר גם על צמצום ריכוזיות במשק.

אין ספק שאחד הנושאים, עליהם מדובר, הוא העובדה כשכל יתירה מתחילה

להיות יחידת רווח בפני עצמה.

נשאלו שתי שאלות, לגבי שני נושאים, שנתי שרוני יוכל לקשור את

1. אבטלה - באלו שלבים האבטלה ירדה ועלתה ב-10 מוקדי אבטלה בארץ?

2. ועדת המנכ"לים.

טיפלנו ב-10 מוקדים, לפי החלטת הממשלה ושר האוצר הכתיב את

המוקדים האלה. טיפלנו במוקדים אלה במגמה להשיג את הדברים הבאים:

1. פתרון פלונטרים ביורוקרטיים, שמעכבים התפתחות.

2. הוספת מקומות תעסוקה בישובים אלה - מבחינת ההיתכנות, מדובר היה

בעשרות רבות או במספר מאות. לא דיברנו על פתרון בעיית האבטלה

באופן טוטאלי , שכן לא רק שלא היה לנו מנדט לזה אלא גם לא י כולנו

לעשות זאת.

3. נטיעת תקוה בלב הישובים, שדברים עומדים להיפתר, כלומר שמישהו מטפל

בהם בראיה ממשלתית במגמה לתת פתרונות.

הייתי אומר, שב-3 מהמקומות האלה לא הצלחנו. במקומות, שהצלחנו

בהם, חלק מהתופעות, שמיד אתאר אותן , לא בהכרח קרו "באשמתנו", כי חלק

מהדבדים הללו יכלו לקרות כתוצאה מדברים עונתיים. לכן , אינני זוקף דבר

נטו לוועדת המנכ"לים, כמעט התרומה האמיתית שהיתה לוועדת המנכ"לים,

ומיד אומר לכם במה טיפלנו. ב-30 בנובמבר התחלנו לעבוד בנצרת עילית עם

11.2% אבטלה וסיימנו ב-31 במאי 1993 את פעילותנו, לוועדה, כולל בקרה

לגבי האם ביצענו או לא את מה שהתחייבנו לבצע, עם 7.3% אבטלה לאותו

תאריך. כלומר, ישנה כאן ירידה משמעותית. לחלק מזה תרמה הקמת מפעלים



כמו מפעל "גלי " לנעליים שמעסיק למעלה מ-200 עובדים. זה קרה בדחף

הפעילות של ועדת המנכ"לים.

מפעל היה קם גם ללא ועדת המנכ"לים, אם כי היה לוקח לו קצת יותר

זמן .

חבר-הכנסת מיכאל איתן , זוהי הבעיה.

כשגדי אורון נתקל בבעיית אישורים, הוא הגיע ביום שישי אחר-הצהרים

לבית המנכ"ל, וכך נפתרה הבעיה ע"י קיצור של כמה חודשים של החלטה

בעניין . לגבי דברים שבתנאים אובייקטיביים אפשר היה לקצר, הרי שהמאמץ

הזה נעשה בלא מעט מקומות.

זו היתה אם ההנחיה - לפתור פלונטרים ביורוקרטיים.

אני ממליץ לכם להזמין לכאן את ועדת חבש.

מה לגבי אלה שלא מכירים את המנכ"ל?

באים אלי רבים.

זה באמת לא צריך להיות ככה, אך אין כאלה שאינם מכירים.

אני מכירה אנשים, שלא מכירים אותו.

מסיבה זו הקמתי ועדה, בראשות פרופסור חיים בן-שחר, בסוף השנה

שעברה. היא סיימה את עבודתה, ומסקנותיה נדונות עתה אצל ראש הממשלה;

ישנן בעיות בינמשרדיות קשות מאד בתיאום וכן לגבי ועדות תכנונים וכו'.

אבל, העבודה מוכנה. אני מאד ממליץ, במקביל לדיון הממשלתי , לדון בזה.

ישוט הוא אחד הדברים הקריטיים של הטיפול בביורוקרטיה לגבי אישורים

אלה; לאחר מרכז ההשקעות והאישור שיוצא מאצלנו, ישנן עוד כ-20 תחנות:

המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות, ועדה מקומית, ועדה מחוזית, מכבי

אש, חברת חשמל, ביוב, "בזק", הג"א ומינהל מקרקעי ישראל בחתכיו השונים

זה הכל לאחר שהאישור יצא מאיתנו. כאמור, אני מציע, שתזמינו אותו לכאן

בנושא זה. ישנה עבודה יוצאת מהכלל, שנעשתה בנושא הזה, שנמצאת כרגע

בטיפול ברמה של ראש ממשלה יחד עם שר האוצר ואיתי, שמנסים היום לראות

כיצד אנו מיישמים את ההמלצות כדי להתגבר על הבעיות 1האלה. בינתיים,

אנו עומדים לעזור לקצר תהליכים קיימים היום ושאיתם אנו חיים.

מבחינת המשרד , יצרנו ותהליכים לקיצור - ולהקטנת הביורוקרטיה .

באור עקיבא היו 16.2% אבטלה בנובמבר 1992, וירדנו במאי ל-9.4%.

המשמעות היא ל-200 עובדים. ברגע שאיזור התעשיה יתחיל לקלוט את

המפעלים הנוספים, המציב ישתפר. בינתיים, המפעלים הנוספים האלה מכשירים

עובדים מאור-עקיבא ומסיעים אותם על חשבונם לנתניה ולפתח-תקוה, ואנו

סידרנו שלפחות ההסעה הזו תמומן מכספי המדינה לסיוע של הכשרה מקצועית.

- אלה דברים שטיפלנו בהם. בשדרות ירדה האבטלה מ- 18.6% ל-7.6%. בירוחם

ירדה האבטלה מ-17.5% ל-9.5% . במצפה רמון לא הצלחנו ונשארנו באותה רמת

אבטלה. אני מודה ומתוודה, שלא היינו מסוגלים לתת פתרונות. אנו,

לוועדת מנכ"לים, לא יכולנו להביא לשינוי במצפה רמון . יכולנו לעשות

שינויים קוסמטיים, אבל לשינוי מהותי לא יכולנו להביא. בעכו היתה לנו

הצלחה חלקית, אם כי המצב בעכו יבוא לידי ביטוי ב-1995-1994, ולא ב-

1993. בעכו הלכנו לכיוון בו התיירות הובילה ולא התעשיה, כלומר הלכנו

בדרך של ראיית עכו כעיר תיירותית. בדימונה ירדנו באבטלה מ-10.4% ל-

מצאנו פתרונות בתחום הכשרה ארכיאולוגית לאנשים, שישארו באופן

קבועלעבור בשיקום מבנים ארכיאולוגיים, שזהו קורס מסוג אחד בשונה

מחפירות ארכיאולוגיות שלשם אנשים באים על בסיס עונתי. בנצרת עילית

הבטחנו במשך שנה 100 עובדים נוספים בתחום חפירות, ורק 20 בתחום שיקום

הריסות. כשבאנו לאור-עקיבא, בגלל מה שקורה בקיסריה, יצרנו תעסוקה לכ-

35 איש בשיקום הריסות וחלק קטן יותר בחפירות. כמו כן , טיפלנו בבעיות

ביוב של הרשויות, שחסמו פיתוח נושאי תיירות ותעשיה. זירזנו נושא של

הכשרת קרקע ומפעלים מאושרים. טיפלנו אם בתחום של צוותים מקומיים

ךשיקום שכונות.

אי אפשר לומר מילה רעה על כך, אך עם כל הכבוד לכל ועדת המנכ"לים

אתה מדבר, עתה, על לאלף א י ש בלבד.

אני מדבר על כ-1,800 איש באותם ישובים.

כל אדם הוא אדם, אך, 'בגדול', יכול להיות שיש להשקיע את המחשבה

בכיוון אחר.

אלה הם נתוני הצמיחה הכוללים במשק, והפעילויות יצרו, בכל זאת,

סדר גודל של כ-93 אלף מקומות עבודה ב-1993. הבעיה כאן היתה מוקדים

מסויימים, שבהם תוספת של 160 עובדים משנה את המצב בהם. למשל, היית

צריך לשמוע את ראש המועצה בירוחם, שדיבר בוועדת הכספים או במקום אחר

על מה עשתה לו ועדת המנכ"לים בכך שהיא יצרה לו כמה עשרות מקומות

עבודה ושינתה את את המצב בישוב. תחילה, וה שינה לו את מצב הרוח, כי

קשה להביא יזמים למקום בו ישנה אוירה עכורה. אחת הבעיות, שמצאתי,

כשהתחלתי להתמודד עם העניין הזה, היא שבאותם מקומות היה יאוש. הדוגמא

הקשה ביותר, שכרגע אני רואה אותה, היא הישוב אופקים, שהגיע לנקודת

משבר כשמפעל אחד נשרף ומפעל אחר, "עוף הנגב", נסגר. אומנם מדובר רק

בשני מפעלים, אך זה הביא ל-17% את האבטלה. באופקים קשה להחזיק את

בעלי המפעלים. כבר שנה אנו מחזיקים שם בכח אדם, שרוצה לחזור לפתח



תקוה.

השאלה שנשאלה כאן , כפי שאני מבין ואני מייצג את הצד של השואלים,

היא לא לגבי הפעולה עצמה. השאלה היא האם דרג של ועדת מנכ"לים הוא זה

שצריך להתגייס לפתרון , שיכול לתת דרג הרבה יותר נמוך, ואילו על דרג

של ועדת מנכ"לים לתת פתרונות כמו במקרה מצפה רמון , ששם אי אפשר לעשות

קצורי דרך אלא יש לחשוב בקונצפציה כיצד פותרים את נושא מצפה רמון

לטווח ארוך. כלומר, דרג נמוך יותר יעסוק בבעיות האלה של ריצה, קיצור

ורכים וסיוע להוספת עוד כמה מקומות עבודה פה ושם,

ברצוני לומר, שאם אנו באים למקום כמו ירוחם ונותנים בסך הכל 146

מקומות עבודה בברוטו בכל התחומים שעשינו, ולא יותר, הרי שמבחינת

ירוחם זוהי תפנית. הופנינו למקומות ולעיירות פיתוח, שבאותו מועד אחוז

האבטלה בהם היה מ-10% ומעלה, שבחלקן לא היתה תקוה. שר התמ"ס קורא

לזה: "המנהיגות המיואשת מול המנהיגות עם התקווה". לרשויות המקומיות

שם היתה הרגשה, שהם נמצאים על אי שמנותק ממדינת ישראל.

אתמול חבר-הכנסת רון נחמן דיבר בנושא "מבני תעשיה" ותיאר סדרה של

נקודות ביקורת על "מבני תעשיה" לאחר ההפרטה. הייתי זה שדחפתי את

הפרטת "מבני תעשיה", והסיבות העיקריות שבגללן דחפתי את הפרטת "מבני

תעשיה" הן כל הנקודות שהוא ציין אתמול בצדק שהיו קיימות כשהיא היתה

בידי הממשלה, בנוסף, שכשניסיתי ללחוץ להוריד שכר דירה וכו', אמרו לי,

שאני אהיה אחראי לריווחיות החברה. אמרתי, שאינני רוצה להיות אחראי

לריווחיות החברה. ברצוני ליצור תחרות בחברת "מבני תעשיה", ועד

שהתחרותיות הזו תיווצר, במקומות בהם ל"מבני תעשיה" היה מונופול,

עובר קצת זמן . כיום, אנו מעודדים יזמים ללכת כמקומות רבים, בהם יש

מונופול של "מבני תעשיה".

חבר-הכנסת רון נחמן התכוון, בדבריו, לבעיה המקומית שלו . הוא

התכוון לומר ששם אתה לא מעודד מצב כזה.

אנו נבדוק את הבעיה המקומית, שחבר-הכנסת רון נחמן העלה. הוא העלה

נושא ספציפי של התחייבויות שניתנו.

הוא דיבר על איזור התעשיה ברקן .

נבדוק את עניין תיאום ההתחייבויות שניתנו, אך אני אומר לכם שאני

עומד בפני בעיה דומה, לזו שהוא תיאר אתמול, בסדרת ערי פיתוח, שבהן

ל"מבני תעשיה" היה מונופול.

המצב דומה גם בשלומי .

חבר-הכנסת רון נחמן רואה ומפרש את הדברים, כאילו המצב הזה נוצר

בגלל שמדובר באריאל. כאמור, ישנם כמה מקומות, כמו קרית שמונה ומעלות,

שבהם יש לי בדיוק את אותה בעיה.

כשאישרנו את נושא "מבני תעשיה", היתה התחייבות, שבאותם מקומות,

שבהם אין אלטרנטיבה והם מהווים את הגורם היחידי , יהיה פיקוח של

הממונה על ההגבלים העיסקיים. אני מציע, שזה ייבדק.

עובדים על עני ין זה.

חברת "מבני תעשיה" הוכרזה באיזורים מסויימים למונופול כמו:

מטולה, יסוד המעלה, חצור, קצרין , שלומי , בית-שאן , יקנעם, ריחן וערד.

בישובים הנ"ל החברה תהיה רשאית להעלות דמי שכירות בכל שנה בלא יותר

מאשר עליית המדד ובתוספת של 2%. ברגע שהיא חורגת מזה, אנו מטפלים בה.

קיימת כאן סוגיה מסויימת, מבחינה משפטית, ואת זה אמר לי הממונה על

ההגבלים העיסקיים, שמעולם לא הוכרעה הבעיה של תחולת חוק ההגבלים

העיסקיים על איזורי יהודה ושומרון . יש להביא בעיה זו לידי הכרעה. מה

שאמר חבר-הכנסת רון נחמן יהיה נכון , מבחינתנו, גם לגבי מעלה אדומים.

הכרעה בנושא זה צריכה להיות משפטית ובממשלה ע"י היועצים המשפטיים של

הממשלה. אנו נטפל בנושא זה.

מר קרשנר, רשום דברים אלה לפניך. נתי שרוני, בידקו נושא זה. אם

הפתרון נמצא בחוק ההסדרים, אזי עומדים לרשותכם 3-2 שבועות.

נושא נוסף, שעלה בישיבה הקודמת, הוא נושא החשיפה. התבקש דיון

בוועדת הכספים בנושא השלכות הסכם נפט"א, ואתייחס לנושא זה בקצרה. כבר

כמה חודשים אנו נערכים להשלכות הסכם נפט"א, כאשר בעיקר בענף הטכסטיל

אנו חושבים שיכולה להיות להם משמעות מסויימת לגבי הייצוא הישראלי

לארה"ב בגלל מכסיקו. 'בגדול', מסקנתנו היא ללכת למו"מ על הסכם סחר

חופשי תחילה עם קנדה ולנסות להשוות את ההסכמים של ישראל עם קנדה לגבי

ארה"ב. הקנדים משכו את עניין זה זמן רב. קיבלנו, בשבוע האחרון,

תשובה, שהם מוכנים להתקדם בנושא זה, ובאביב הם יבואו לפתיחת שיחות

הסחר בין ישראל וקנדה. אנו נבחן גם את הנושא עם מכסיקו, כאשר עלי

לומר שעם המכסיקנים פחות ברור לנו כיצד יש להתקדם בעניין הזה, אבל

ודאי ניכנס גם לתחום הזה. באופן כללי , לפי הערכה שנעשתה, הסכם נפט"א

לא צריך לפגוע בעיקר הייצוא הישראלי כרגע לארה"ב שגדל בעיקר בתחום

ההי-טק. אלה התחומים, שבהם אנו מתקדמים. לכן , אם המשק האמריקאי

יתאושש כתוצאה מההסכם הזה, מעבר לסימני ההתאוששות שהוא כבר התחיל

לגלות, הרי שהתאוששות זו תהיה בעלת משמעות יותר גדולה מבחינתנו.

מדיניות משרד התמ"ס לגבי פיזור התעשיה ברחבי הארץ והסיבה לנטיה

להתמקר במרכז - יש מדיניות פיזור, ואפשר להראות זאת לגבי איזורי

התעשיה וההשקעה במקומות שונים בצפון הארץ, בדרומה ובאיזוה ירושלים.

איננו מפתחים איזורי תעשיה, אלא במקומות שהם בעדיפות א' או ב', ולכן

במרכז הארץ אין לנו בעניין הזה השקעות.

אגי הושב, שהשאלה נבעה מהתוכנית של 22 אלף דונם ברוטו, עו-6,000

דונם מהם נמצאים במרכז הארץ; אנו ממליצים לשחרר במסדזים, על מנת שלא

ייווצר פקק, כי היום במרכז הארץ אין היכן להקים מפעל.

אין מדובר על השקעות שלנו , אלא על תעשיה שמחפשת אפשרות להתפתחות.

אין קרקע במרכז הארץ גם לייזם פרטי בעסקים שלו .

ישנן תוכניות להקמת איזורי תעשיה לאורך "כביש 6".

זהו נושא שיימשך זמן רב, אך כעת אנו נמצאים במצוקה כמעט מיידית.

מה זה מרכז הארץ? האם קרית מלאכי זה מרכז הארץ?

קרית מלאכי זה לא מרכז הארץ.

כפר-סבא, חדרה, אשדוד ושדה התעופה בן-גוריון , למשל, הם מרכז הארץ.

אם כך, אולי כדי לקדם את עניין הקמת איזורי תעשיה לאורך "כביש

6", כי, בסופו של דבר, תכנון "כביש 6" הוא תכנון ארצי שהיה מבוסס על

תוכנית כלשהי לפרישת איזורי תעשיה דוקא לאורך כל הציר. בזמנו, כשתשבו

על העניין , רצו שלאורך כל הציר יהיו איזורי תעשיה.

אין ספק בכך, אך כרגע מדברים על דברים שהם בטווח של חודשים

שצריכים אותם באופן כמעט מיידי. אינני יודע כמה זמן יעבור על סיום

כביש "מספר 6".

יכול להיות שפרוייקט "כביש 6" יארך זמן , אך אפילו אם הוא יארך

עוד 10 שנים אפשר לפחות לפתח את איזורי התעשיה שלאורך הציר. יש לחשוב

בצורה של תכנון כולל.

כיום, כמעט אשדוד שעתה נפתחת, ישנם במרכז הארץ לא יותר מ-400

י ש קצת בדר ו ם חדרה, קצת באי ז ו ר התעש יה סגולה בפתח -תק ו ה

וקצת ביבנה. אין מקומות להקמת מפעלים במרכז הארץ. לכן , באנו ואמרנו :

לא להמתין כלל ל"כביש 6", אלא לרוץ להאיזורים המוסכמים. יש להוציא

למכרזים, בשלב ראשון , כ-6,000 דונם, וזה מתואם עם המינהל ועם משרד

הפנים. אין להמתין , אלא יש לרוץ, כי ליזמים במרכז הארץ אין היכן

להקים מפעלים. אם מישהו רוצה להקים מפעל ביהוד, באור יהודה, בלוד או



ברמלה, הוא יגלה שאיו קרקע. אם לא נפתח באיזור אחיסמך ורמלה איזור

תעשיה של כמה אלפי דונמים, לא יהיה היכן לבנות. כאמור, כיום, אין

היכן להרחיב מפעלים ואין קרקע.

בטירת יהודה (מתוכננת קריה אדירה. אתם עומדים להקים איזור תעשיה

באחיסמך רמלה, כשבטירת יהודה גוף אחר מתכנן קריה ארירה שנשענת על ציר

כבישים ומחשבות גדולות.

טירת יהודה זה, בהחלט, כמו כפר-סבא. בדקנו עם תוכנית המיתאר

הארצית ועם משרד הפנים את ההתאמה. איננו באים במקום טירת יהודה,

איזור התעשיה טירת יהודה הולך לכיוון ברקת. איזור ברקת עומד להיות לא

איזור תעשיה בעיקרו אלא איזור שיתמוך ויתן את כל השירותים של שדה

תעופה בינלאומי לוד. לכן , יש להבחין בין איזורי תעשיה לבין איזורי

שירותים. איננו מדברים רק על איזורי שירותים. אם ברצוני היום להקים

מפעל בין אשדוד לבין חיפה, הרי שיש לדעת שבאיזור חיפה אין כיום קרקע

לתעשיה.

שאלה נוספת, שישנה, היא האם צריך להיות מתח מסו י ים בין הפריפריות

למרכז .

לא. הפריפריות מקדימות את המרכז.

ב-1993 השקענו 230 מליון ש"ח בפיתוח איזורי תעשיה דוקא

בפריפריות. בפריפריות אנו מספקים ומתקדמים הרבה יותר. אנו מדברים כאן

על מצוקות כמעט מיידיות, שישנן בעניין זה, כאשר ההשקעה הממשלתית בכלל

לא תבוא לכאן . אנו דוחפים זאת חזק מאד, וזה מתחיל לבוא לידי ביטוי

בשטח; איזורים כמו ציפורי, צח"ר וכו' הם בודאי הרבה יותר אטרקטיביים

היום מהרבה בחינות.

אם היינו מצליחים ליצור מצב, שאנו מפתחים דוקא באיזור שהוא לא

נגב, כמו אשדוד וקרית מלאכי וקרית גת, לדעתי הוא יכול להוות מקום

עבודה גם לאנשי אופקים, חולון-בת-ים וכו'.

אנו מפתתים.

לדעתי, זה משפיע על מחיר הדירות וכו'. אם שר השיכון ינסה להתמודד

עם נושא הדירות, הוא לא יצליח. הפתרון היחידי הוא, שאם נהיה מסוגלים

ליצור מצב, שבו אדם יוכל לחיות באופקים כי יש שם חינוך ותהיה לו

נגישות עם כביש טוב ועם תחבורה ציבורית זולה יותר, אזי חלק מהעובדים

יבואו מאופקים למפעל באשדוד וחלק יבואו מתל-אביב וחולון למפעל הזה.

ואז, כל הנושא ייראה אחרת. יש צורך בקונצפציה כוללת.

אנו מדברים על כך, שאולי צריכה להיות קונצפציה, שאיזוהי ההעשיה

לא צריכים להיות בכלל בגוש דן ובסביבתו. מה שקיים קיים, אך בתהליך

הסטורי לטווח ארוך יש ללכת אולי אפילו עד למקומות האלה לאיזוהי

גוש דן יהפוך לא י ז ו ר ת י י רות, לאיזור מלאכה

קלה וכו' ואיזורי תעשיה לא יהיו בו כלל. למשל, הנמל באשדוד - מדוע

אין זה נוח יותר שהמפעל ימוקם במקום כלשהו בין אשדוד לאשקלון ? דוגמא

נוספת היא שדרות, שהיא קרובה יותר לשם מאשר לתל-אביב, והיא תוכל לקבל

מקומות תעסוקה. הוא הדין לגבי נתיבות.

איננו מנהלים את הויכוח הנכון . הפיתוח העיקרי של כל המפה שלנו

הוא דרומה יותר מאשדוד ואפילו אשדוד לא כלולה בו, המפה שלנו מתחילה,

פחות או יותר, באשדוד. אשדוד נחשבת אצלנו למרכז הארץ.

לדעתי, הממשלה מוכרחה לראות את העניין הזה בכל התחומים. אף אחד,

למשל זוג צעיר, לא ילך לגור בשדרות, כי יש שם דירה זולה, אם יהיה לו

חשש שילדיו לא יקבלו חינוך טוב. בנוסף, יש בעיה של תחבורה ומחירה.

ראינו עובד בתתנה המרכזית, שבא מקרית גת לעבודה ואומר ששליש ממשכורתו

הוא מוציא על תחבורה ציבורית. בכל זאת, הוא מתעקש לגור שם. זו צריכה

להיוה התפישה בכל תחומי החיים.

לזה - אני מסכים, כי פעמים רבות בעיית המגורים היא שאדם מוכן

לנסוע מתל-אביב לעבודתו במקום רחוק בגלל נושא חינוך או דברים אחרים.

אם אני חושב, שחלק מהעניין של המשיכה לצפון ולדרום היא לאו דוקא

בדברים הכלכליים אלא ישנם עוד דברים שמשפיעים.

עבודה היא השיקול הראשוני.

אנו מקדמים נושא זה, ותוכל לראות היכן היתה ירידה באבטלה.

איננו באים בטענות על מה שאתם עושים, אלא רק אומרים שישנם לחצים

טבעיים של תעשיינים חזקים, שעסקיהם נמצאים באיזורי תל אביב

וסביבותיה. הם לוחצים להרחבה, הם צריכים עוד שטח והם מסבירים זאת,

וקשה להתמודד איתם. אדם כזה בא ואומה כך: יש לי מפעל בחולון וברצוני

להרחיבו . אינני רוצה עזרה ואינני רוצה דבר, אך ברצוני לקנות קרקע.

אינני יכול לשלם, נניח, 400,000 דולר דונם, ואני רוצה קרקע במחיר

סביר . במקרה כזה, אתה, כפטרון או כרפרנט שלו בממשלה מייצג את האינטרס

שלו , ואתה אומר שאתה חייב לתת לו תשובה. אנו באים ואומרים, שיש סאן

ניגוד אינטרסים. אם תאמר לו, שאין קרקע, ואם ברצונו בכזו שיקנה קרקע

בשוק הפרטי, ואם תאמר לו, שלא תעזרו לו להפשיר דבר, ואם הוא רוצה

קרקע היא ישנה, למשל, בקרית מלאכי , אזי יכול להיות שהלחץ יעזור ויכול

להיות שהלחץ לא יעזור.

זה, בדיוק, מה שאני עושה.

דרך אגב, מאוחר יותר מסתבר שרבים מהתעשיינים עשו חיים מכך שערך

הקרקע עלה והם מכרו לאחר מכן את הקרקע ואילו המפעלים עברו למקום אחר.

עם כל הכבוד, הוא לא מקבל מאיתנו סיוע כלל לעניין זה. יזמים

פרטיים צריים להשקיע. אבל, יש דבר שעליי לענות עליו, ואם לא אענה

עליו, אני אצור אבטלה אם במרכז הארץ, בנוסף למה שאני עושה היום

לעזור לו שיידע היכן הוא יכול להקים מפעל.

שלח אותו לקרית מלאכי , שנמצאת בסך-הכל במרחק של 5 4 ק"מ מתל-אביב

ו-40 ק"מ מחולון . האם בלוס אנג'לס לא נוסעים מרחק 40 ק"מ לעבודה?1

_על קרית מלאכי אני נותן לו בחוק עידוד השקעות הון , מפתח לו את

השטח, נותן לו איזור עדיפות ב' והוא מקבל את כל הדברים האלה שהוא לא

מקבל אותם אפילו באשדוד. אינני מדבר על תל-אביב, שבה אינני נותן לו

זאת כלל.

לאן , בסופו של דבר, יעבור מפעל "רב-בריח"?

מפעל "רב-בריח" רצה לעבור למזכרת בתיה, ולא נתנו לו , אז הולך-

לחפש במקומות, שהם איזור עדיפות א או ב'. כנראה, שהוא ירחיב את

המפעל שלו ביבנה.

מדוע הוא לא עובר, למשל, לקרית מלאכי? מה ההבדל בין קרית מלאכי

ליבנה במציאות של ימינו?

שהיתי אצלו יום שלם כדי לנסות להסביר לו את הנושא. הוא הסביר לי

כיצד אוכלוסית העובדים שלו פרושה בארץ, ולכן הוא לא יכול לעבור למקום

כזה כי ההסעות שלו עומדות להיות פרוהיביטיביות. אינני יכול לומר לו

מה לעשות, שהרי זהו עסק פרטי.

באופקים יש מפעל טכסטיל מרויח בשם "אתגר", שמייצר סריגים, שעבר

מפתח-תקוה כדי להקים את המפעל שלו שם, וזהו איזור פיתוח א'. האיש גר

בפתח-תקוה ונוסע לאופקים מדי בוקר. בעיה אחת שלו היא הנסיעה והזמן

שלוקח לו כדי להגיע מפתח-תקוה לאופקים, שכן המפעל המקורי שלו נמצא

בפתח-תקוה. עתה, יש לו בעיה של התרחבות. הבעיה השניה שלו היא גיוס

עובדים. הוא קיבל 38% מענק. הוא אומר, שהוא מכשיר את העובדים ויש לו

בעיה בנושא. כולנו היינו במפעל, כדי להחזיקו שם ולומר לו: אנו נעשה

את הפיתוח הסביבתי , הכשרת עובדים וכו'.

האם בכל אופקים , עם אלפי המובטלים , אי אפשר למצוא כמה עשרות

עובדים למפעל טכסטיל?

שליש מהאנשים, שהוא הכשיר, מסוממים.

לא כל האנשים במדינה מסוממים. היכן האנשים הנורמלים?

חבר-הכנסת מיכאל איתן , מפעל המתכת "ברנד מתכת" בירוחם לא מצליח

לגייס 15 עובדים, והאמן לי שבירותם ישנה אבטלה. יש שם כ-400 מובטלים,

והם לא רוצים לעבוד אצלו במפעל.

חלק לא רוצה לעבוד, ויכול להיות שחלק אחר מעדיף את דמי האבטלה כי

אם הפער בין המשכורת לדמי אבטלה הוא 300 ש"ח, אז האדם מעדיף לא

לעבוד.

שאלה נוספת, שנשאלה בישיבה הקודמת, היא מדוע לא מציבים את

ההישגים לגבי חממות טכנולוגיות. אנו משתדלים להציגם. שוקי קלוטמן

יתיחס לנושא זה.

החממות הטכנולוגיות - מערכת זו עובדת קצת מעל לשנתיים, כשממוצע

וו1ק הוזממות הוא פחות משנתיים, כי 4 ממחות אחרונות הוקמו ואושרו רק

השנה הזו. נכון לעכשי ו , יצאו 12 פרוייקטים מהחממות, שסיימו תקופה של

שנתיים, שמהם 5 הפכו לעסקים פרטיים במפעלים שהגיעו אלינו לוועדה

וקיבלו מענקי המשך. לדוגמא, בפרוייקט בקצרין היה פרוייקט לפיתוח

מיסבים עדינים ומערכות מרידה עדינות, והם השתלבו כיחידה נפרדת במפעל

"בנטל" במרום הגליל; הם גייסו כסף נפרד, והעסק הזה הולך ומצליח.

מדובר על מיסבים עדינים מאד ושיטות מדידה עדינות מאד, שיש בהם יתרון

וחדשנות. מערך נוסף הוא משהו שקשור למערכת הלחמה. "זיקה" הוא השותף

התעשייתי, אך זה נעשה בחממת באר-שבע. מדובר על פיתוח של חוט הלחמה

שעמיד בטמפרטורות יותר גבוהות ויש לו יתרונות. אגב, שני הפרו ייקטים

האלה הם של עולים מרוסיה. כאמור, הנושא של פיתוח חוט הלחמה השתלב

במסגרת "זיקה", שהוא המפעל לייצור אלקטרודות שהשתתף כמימון משלים.

אני דולה מזכרוני את הדוגמאות, ולא באתי מוכן . בחממה בדימונה נעשה

פיתוח כלשהו של מסנן למים עם תפישה מהפכנית יפה מאד. "כלל" השקיעה בו

כסף, וזהו מפעל שיוצא להמשך.

ל-7 פרוייקטים אין עדיין פתרון , אך לא סולם יצליחו. ממוצע ההצלחה

בעולם עומד על 10%. אני- תמיד אומר לאנשי י, שהמשמעות של 10% הצלחה היא

90% כשלון שזה אחוז נוראי. אנו מקווים, שלא נעמוד באחוז הזה.

מה קורה לאלה שעדי ין לא השתלבו?



ש' קלוטמן ;

באופן משונה, כל האתרים משתלבים בחממות, והם עדיין מהווים כח

עבודה בחממות ובתעשיה. כלומר, אין לנו בעיה. עקבנו ובדקנו אחרי אנשים

שהשתחררו מהחממות, וכולם מועסקים. זה יקר, ואין זו תכלית מערכת

החממות להכשיר כח אדם לתעשיה.

זוהי ההכשרה הטובה ביותר שישנה.

חאם משהו יצא לפועל ממה שראיתי איתך באופקים ובקרית גת?

מה שראית בקרית גת יוצא לדרך כדי להפוך למפעל. לקרית גת עדיין לא

הגענו, אך בתמ"ד היו עוד 3 פרוייקטים שאמרנו להם, שהנושא נגמר ושלא

ממשיכים הלאה.

חאם אנשים השתלבו בסביבה?

כן . דרך אגב, שלושתם באו אלי לוועדת מחקר ולא עברו את סף ועדת

המחקר. בשיקולים של ועדת המחקר איננו נותנים הנחה לפרוייקטים שעושים

אם אנו מאשרים בוועדת המחקר במסגרת קרן

המחקר הרגילה, החממה צריכה לעמוד בקריטריונים שאנו דורשים מכל מפעל

אחר. וזאת, מפני שהחממה היא שלב מכין להיות מפעל ככל מפעל אחר, ואם

אינך עומד בקריטריונים אינך ממשיך. יהיו לנו נתונים סטטיסטיים, ואם

תרצו אהיה מוכן לתת לכם במהלך השנה נתונים לגבי פרוייקים שנגמרים

בצורה הדרגתית. לדעתי, יש להמתין עם הנושא עוד חצי שנה, ואז, אם

תרצו, אשמח לבוא ולהציג לכם את הנושא בנפרד ובצורה מסודרת.

חאם אתה מעורב, למשל, בנושא של מפעל כמו i .d.s?

אני שותף עם יוחנן לוי בעניין , אך הוא המוביל בגלל שהוא מעוניין

בזה ולא בגלל שזה תחום אחריותו. זה גם לא תחום אחריותי. יוחנן רואה

זאת כמטלה אישית, ואם זה מעניין אתכם אולי כדאי שהוא יתייחס לזה.

למעשה, מה שקרה הוא, שבעבר היו שני תקציבים לעודד קליטת מדענים

אחד לחממות, והשני להשגת עבודות מו"פ בקבלנות משנה מחברות

בחו"ל כדי להעסיק את הרוסים. בנושא זה מה שנעשה לא הצליח. היה לנו

תקציב, ולא השתמשנו בו. כשבדקנו מה קורה, התגלה דבר מעניין . בהתחלה

חשבנו, שאולי לא שי ו וקנו זאת נכון, אך הסתבר שבקרב תעשיות מתקדמות

בארץ לא היתה הערכה רצינית למדענים הרוסיים, והן אמרו שהמדענים

הרוסיים אינם כמו שהם נראים. על רקע זה הופיע מפעל D.S.I וסיפר כך:

יש לי 200 מדענים ישראליים בנושא של השבתת טילים לחיל האויר. קלטתי 3

מדענים רוסיים, מטעמים לאומיים, ולא התלהבתי מהם. אבל, קרה לי מקרה,

שבעקבותיו שיניתי את דעתי מהקצה אל הקצה. התברר, שהמפעל נאלץ



להעסיקם, ולכן הוא שינה את שיטת ההכשרה, הוא לקח את אנשיו הטובים

ביותר, וישב יומם וליל להכשירם באופן אינטנסיבי. העולים, שהיו רגילים

בעבר להיות מוכשרים ולאתר מכן להיות בטלים ולא התייחסו להכשרה, הפעם

הם ידעו שעתידם נמצא כאן והם השקיעו מאמצים. לפתע, לאחר חצי שנה, יצא

מהגרעין שלהם מדען מסויים שהוא יותר טוב ממה שהוא חשב.

על סמך זה, הוא בא אלינו בהצעה ואמר, שהוא פנה ללקוחותיו בחו"ל,

סיפר להם על מה שגילה, והם אמרו שיקח כמה הזמנות שהוא רוצה. הוא אמר

לנו: ברצוני לחתום איתכם חוזה על 10 פרוייקטים, כשעל כל פרוייקט 10

מדענים רוסיים. תנו לי 23 אלף דולר, באופן חד-פעמי, לכל אחד, ואני

מתתחייב להכשירם חצי שנה ולהעסיקם 3 שנים. באותו זמן , משרדי ממשלה

שונים שילמו בין כה וכה כ-15-14 אלף דולר על כל מדען . האוצר הלך

בנושא הזה, ובמסגרת 3 משרדים, המדען הראשי, משרד העליה והקליטה ומשרד

העבודה, נתנו לו את הסכום הזה והוא קלט עד היום 120 מדענים. עתה, הוא

בשלב קליטה של 100 מדענים, סשבין היתר הוא גם מצא 10 פרוייקטים והוא

רוצה להקים חממה אצלו.

האם אתם מממנים לו את 100 המדענים הנוספים?

זה נעשה באותה שיטה של קבלת 120 המדענים הראשונים. תשבנו, שמצאנו

דגם מצויין , שאפשר להרחיבו לכלל התעשיה, והתקיימה ישיבה אצל המדען

הראשי יחד עם נשיא איגוד תעשיית האלקטרוניקה. כששאלתי את מפעלי

האלקטרוניקה כיצד הוא הצליח והם - לא, השיבו לי שהעולים החדשים טובים

במחשבים ולא באלקטרוניקה. החלטנו לזמן אצלו ישיבה, כדי להוכיח שהם

טובים גם באלקטרוניקה, ורצינו לשווק את הרעיון הגדול הזה. הסתבר,

שאין זה פשוט לשווק זאת. אני ונשיא i . d . s הופענו בשני כנסים, אחד

שאנו ארגנו וכנס אחר של איגוד תעשיית אלקטרוניקה, והצגנו את הנושא

בצורה נלהבת, אך לא קרה דבר. הגענו למסקנה, שהצגנו את הדברים כאחראים

על כח אדם, והם אינם אלה שיכולים לעשות מהפכה בחברה. החלטנו ללכת

לבעלי המפעלים, והתחלנו "בינת". ישבתי עם זוהר סיזופל לפני כחו דש

אני מוכן לעשות שני דברים - ראשית, אינני מאמין

שנשארה בארץ שמנת של מדענים. אני מוכן לקלוט 100 מדענים ברוסיה

ישירות אלי ואני מתחייב להעסיקם. ואז, הגשנו זאת לאוצר. הדבר השני,

אם אתה טוען שיש עוד מדענים בארץ, אני מוכן לעשות

כמו מפעל d.s.i. אבל, הוא הגיש לנו פרוייקט קצת שונה, שהאוצר לא

מתפעל ממנו.

מה פירוש "אני מוכן"? ברצוני להבין את הציונות שלו. הוא אומר,

שהוא מוכן לקבל 2.3 מליון דולר ולקלוט 100 עובדים, כלומר 23 אלף דולר

על כל אחד מהמדענים שהוא יקלוט.

הוא לא אמר זאת.

הוא מתכוון לזה.

הוא אומר: ארגנו לי נסיעה לרוסיה למקומות הנכונים. עיזרו לי

לקלוט 100 מדענים, ואולי תסייעו- לי בשלב הכשרה, וזה הכל. הוא לא רוצה



כסף. והוא לא רוצה את 4 2 אלף הדולר לגבי כל אחד מאותם 100 מדענים.

אבל, האם זה לא מגיע לו?! הרי מדובר על אותם התנאים.

ישנה התחייבות להעסיקם 3 שנים בתנאי השכר של המשק, וזו התחייבות

לא פשוטה. הוא התחייב, מטעמו, להעסיקם. מפעל i . d.s עשה חצי שנה של

קורס, שאותו תקציב מימן . נכון , שהוא לא הפסיד בתרגיל הזה, אך מה שאנו

כולנו הרווחנו הוא ש-100 מדענים למעשה עובדים אצלו במפעל שהוא בסדר.

י' לוי ;

זוהר סיזופל התכוון לנסוע, עם אנשיו, לרוסיה לראיין אנשים

ולהביאם. כשהתחלתי לבדוק זאת, הסתבר שזה יהיה כשלון טוטאלי , כי אין

זה פשוט לדעת כיצד לראיין ומה לראיין . אבל, נוצרו בארץ צוותות אחדים

שמומחים לזה. בשבוע הבא אסע עם צוות כזה אל זוהר סיזופל, על מנת

לארגן תוכנית בצורה נכונה כדי לקלוט את ה-100 איש. אם זה יצליח, נלך

לתעשיות אחרות.

היו"ר ג' גל;

מה קורה ב- D.S.I. , לגבי פרוייקט מונה חשמל שהולך לפי שעות צריכה?

כרגע, הם הגישו תוכנית, וזה נמצא בשלב פיתוח.

להתאחדות לכדורגל יש צוות לגיוס כשרונות. - כדאי לכם ללמוד

מהכשרונות שלהם.

אינני מציע לצחוק על מה שהם עושים.

מ' א י חן ;

דבריי נאמרו ברוח טובה.

מפעל D.S.I. הלך לנישה, שהתאימה לתחום העבודה. אין זה קל לקלוט

100 אנשים כאלה לתוך מפעל. מפעל d.s.i היה מפעל של 250 איש והוא גדל

ל-350 איש, וזהו גידול אדיר. היתה לו נישה, שאיפשרה לו לגדול. לא

כולם יכולים לעשות זאת, ולכן יש לנו קשיים עם תעשיות האלקטרוניקה.

לדעתי, מגיעים שבחים למר פוגל מ- D.S.I. , שמנסה להקים חממה משלו ללא

השתתפותנו ב-10 פרוייקטים שיזומים על ידי המדענים. בסך-הכל, הוא ביקש

מאיתנו מסלול מזורז להחלטה. התחייבנו, שנעבוד במסלול מזורז. אצלנו יש

מסלול שלוקח 3 חודשים, והתחייבנו לקצר לו זאת, כדי שיוכל להתארגן

ולהעסיקם במהירות. הוא אמר, שהוא למד לעבוד איתם ושהוא מצליח. זהו

בתור, שמשקיע רבות בנושא זה. זה לא מתאים לכולם, ויש צורך באופי

מסויים ו בסוג מסויים של מפעל.

חבר-הכנסת גדעון שגיא ביקש פירוט לגבי נושא הסחר עם יפן , המוסיקה,

שהתלוותה לדברים, היתה שיפן משתפת פעולה עם החרם הערבי וכו'. ברצוני

לומר, חד-משמעית, שיפו שיתפה פעולה עם החרם הערבי בערך עד ספטמבר

1992. מסיבות של מדיניות יפנית, שקצת פירטתי אותה אתמול, היא החליטה,

בהחלטת ממשלה, לשנות מדיניות לשיתוף פעולה עם מדינת ישראל. היא נתנה

לזה ביטוי פומבי בביקור של סגן השר היפני הטקיימה בנובמבר 1992. לאחר

מכן , כשהוזמנתי לביקור רישמי כאורח והפגישו אותי עם שר החוץ היפני,

הביאו את הטלויזיה היפנית ואת העיתונות הבינלאומית, כדי ולשדר שיפן

נגד החרם הערבי . - זה מה שנעשה ברמה של הצהרת מדיניות.

בביצוע, הממשלה היפנית עוזרת לנו, בצורה מעשית, לזווג ביו חברות

ישראליות לחברות יפניות, לעבוד במשותף בהשקעות ובכניסת חברות

ישראליות ביפו . הם גייסו כבר את הארגונים הכלכליים, הקיידנרו , שהיו

כאן בביקור עם נשיאם ו-11 מראשי חברות הסחר הגדולות של יפן , כמו

"מיצובישי" ו"מיצואי", כדי שילמדו מה הפוטנציאל כאן . אנשי הקיידנוץ ,

שזה מערכת הארגונים הכלכליים ביפו , חזרו ליפן והקימו ועדה מיוחדת

לקידום יחסים כלכליים עם מדינת ישראל. הוציאו אותה מהוועדה למזרח-

התיכון הכללית, ששם היתה ההשפעה הערבית והקימו יחידה מיוחדת לקידום

העסקים איתנו. העניין מתקדם בשלבים. יפן היא מדינה קשה, מבחינת

הפעילות הכלכלית איתה, אך יש לנו כיום את העזרה שלהם בצורה הכי

פורמלית וגלויה, כולל נכונות לממן , למשל, חלקים של שהות חברות

ישראליות שם. ב-1994 אנו שמים את יפו למטרה, כדי שעל בסיס התשתית הזו

נקדם אותה.

בתחום התעשייתי, ההתעניינות הקדימה את החתום הפיננסי. נדמה לי,

שכעת נמצאת ביפן משלחת של המערכת הפיננסית הבנקאית, בראשות אלחנן

הראל שהוא י ו"ר לשכת המסחר יפן-ישראל.

והמשלחת הזו כבר חזרה לארץ.

לשכת המסחר יפן-ישראכ היא אחת הלשכות יעילות ביותר שישנן , מבחינת

העבודה שלהן . הם עובדים בצורה יוצאת מהכלל. המשלחת הישראלית ביקרה

ביפן , כדי להבין את המערכת הבנקאית היפנית שחשובה מאד בנושא זה.

השגריר היפני דיווח לי השבוע, שההסכם התעופה אוסקה-בן-גוריון עומד

להיחתם בשבועות הקרובים. מבחינתם, יש נכונות לכן-. הם התחילו לעודד

תיירות יפנית לישראל. בחחום התיירות היה חלק מהחרם, בעבר, כשהם נמנעו

מלבוא לכאן . כלומר, כעת, המגמה חיובית מאד. אני יודע, שמוזמנים לשם

ראש הממשלה, שר האוצר וגם שר התיירות לביקור במחצית הראשונה של 1994,

כדי לדחוף מעגלים נוספים של שיתוף פעולה. מבחינה זו, יפו עושה מאמץ

מאורגן ושיטתי. היא עושה זאת בדרך יפנית מאד. - משהחליטו לקבל החלטה

בעניין, הם עובדים על זה ברמות המקרו, ברמות המיקרו ובארגונים

השונים, ולדעתי זה יתן תוצאות כבר ב-1994.

ברצוני להוסיף לגבי שתי חברות סחר גדולות. חברת הסחר הגדולה

ביותר ביפן , "מיצואי", פותחת משרד בארץ. נציגיה מקהיר ומטוקיו ביקרו

בארץ, בשבוע הבא, כנראה, צריכים להחליט בנושא. הסיכום הוא, שפותחים

משרד. נציגי חברת הסחר התשיעית בגודלה ביו חברות הסחר ביפן ,

"אינצ'ימנט", שמשרוח למזרח התיכון נמצא בערב-הסעודית, הגיעו לכאן

מערב הסעודית וגם הם פותתחים משרד וממנים כאן נציג איזורי. זוהי רק

התחלה של אינדיקציה של מה פירוש תרגום של מדיניות ממשלתית.



שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

דרך אגב, היפנים עשו עניין גדול, מבחינת פרסום הנושא, מהשותפות

של חברה יפנית ב"פריקלס". הם משחקים אותה 'בגדול'. הלוואי ועם חלק

מהאירופאים אגיע למצב, שבו יעשו דברים כמו שהיפנים עושים זאת כיום,

וזה כולל מדינות ידידותיות מאד.

שאלה נוספת, שנשאלה, היא מדוע אין מתמודדים עם החרם הערבי במסגרת

שיחות השלום. ודאי, שבשיחות השלום הנושא עולה. האמת היא, שבעיניי,

ההתמודדות עם החרם הערבי היא יותר בדברים שאני מדבר עליהם, כלומר

בתקיפה ישירה של חברות שנכנעו לחרם. לדעתי, החרם מתפורר, מבחינה זו,

באותם מקומות בהם אנו משקיעים עבודה. יש כאן כמה כיוונים, ואזכיר אחד

מהם. שר האוצר ואני, בתיאום עם ראש הממשלה, מינינו את דב לאוטמן

למעין שגריר נודד אר שליח נודד. התפקיד, שהטלנו עליו, הוא להגיע

לחברת הרב-לאומיות, שהיו הנכנעות העיקריות לחרם, ולשכנען לבוא לארץ

לשם איתור פעילות קונקרטית או לשם איתור והקמת משרד קשר בארץ שדרכו

הם יאתרו את הפרוייקטים שהם ירצו. אנר מוצאים, שבמקומות שם אנו

תוקפים ישירות, אנו משיגים תוצאות.

דיברתי בחודשים האחרונים עם חברת "דיימלר-בנץ". חברה זו פותחת

משרד בארץ בחודש הבא, ברצונה לשלוח מנהל מרכזי לפתיחת המשרד והיא

עומדת לתת פירסום גדול מאד. הם נכנסו לחברת "יוזמה" עם קרן הון סיכון

להשקעה. נדמה לי, שחברת "דיימלר-בנץ" היא החברה העשירית או האחת-עשרה

בעולם מבחינת היקפה. אין מדובר ב"מרצדס". היא חלק ממנה, אך "מרצדס"

זה האופרציה שהם כבר לא כל כך סומכים עליה מבחינת עתיד החברה, ובנוסף

ישנם שם נושאים בתחומי חלל, בנקאות, פיננסים וכדו '. זו חברה

בינלאומית, שעוסקת בדברים רבים. אנו הולכים 'להתלבש' על חברות

קונקרטיות עם מיקוד של פעילות עליהן . ברצוננו להתחיל למשוך אותן ,

כשמפעילים עליהן לחץ שלנו, לחץ פוליטי , לחץ חוקי , גירס של האמריקאים

וכדו'. לדעתי, זהר התהליך הנכון , מבחינת ההתמודדות האמיתית עם החרם

הרבי .

שאלות נוספת, שנשאלו, הן האם ישנה מדיניות סחר עם השטחים רהמזרח-

התיכון בכלל רהאם קיימת מדיניות בנרשא במסגרת שיחות השלום. בנרשא זה,

יש לומר, שעד שבשיחות בפריז בין שר הארצר לבין הנציגות הפלשתינאית

תיקבע המסגרת המקרר-כלכלית שבה אנו ערבדים, נוכל לעשות רק דבר אחד.

מ' איתן ;

תחילה, עליהם להחליט, ולאחר מכן הם יגיעו לפריז עם החלטה. הם

עצמם לא יודעים מה שהם רוצים.

מבחינתי, מבחינת משרד התעשיה והמסחר, אני מדבר על התחום הכלכלי

רארמר שעד שלא תהיינה המסגרות המקרו-כלכליות מוסכמות, אני יכול לעשות

רק דבר אחד וזה מה שאנו ערשים הירם - אנר ערזרים לאתר את הפוטנציאל

האפשרי לאנשי עסקים ישראליים, לאנשי עסקים בשטחים, לאנשים מחו"ל כולל

ערבים שמגיעים לכאן לבקר רמנסים לאתר אפשרויות ולגורמים בינלאומיים.

זה יוצר את מערכת הקשרים והכרת הפוטנציאל, רברגע שהמסגרות ר[יקבענה

יהיה אפשר להתקדם באופן מעשי. יחד עם זאת, לפי השקפתי, ההתפתחות

הכלכלית, מבחינת זה שאני לוקח קנה מידה רציני למדינת ישראל בעקבות

תהליך השלום, תהיה התפתחות כלכלית עם הגררמים מחוץ לאיזור בשלב

הראשרן , כלומר עם המזרח הרחוק, עם איררפה וארצות-הברית. אני מדבר על

הנרשא, מבחינת פוטנציאל כלכלי. מבחינת הגודל, המגזימים ארמרים שכל

הכלכלה הפלשתינאית היא 3% מהתל"ג הישראלי . אני ארמר "המגזימים"

וכשאני יושב קצת יותר בצררה קונקרטית עם אנשי דני רוטשילד ובודק על

מה מדובר, מתברר שזה לא כל הסיפור. ברמה של איכות ותחרותיות וכל

הדברים, זה עדיין לא בעל משמעות, ריעברר זמן רב עד הפוטנציאל הזה



יהיון מעניין כלככית, ואינני נ7רבר כרגע על בעיות מדיניות.

בדברי על המזרח הרחוק, אני מדבר על הפוטנציאל האדיר ביותר שמתפתח

היונ1 בעולם, שהסחר שלו , כשאתה בודק את הנתונים היום בתוך עצמו, הופך

להיות העיקרי. לאחר מסך , בא האוקיינוס השקט והפסיפי שזה ארה"ב וקנדה,

וביתרת העולם זה הולך וקטן . כיום, אנו נמצאים במגמה חיובית, ואנו גם

רואים את תוצאות הייצוא הישראלי לשם. אנשי העסקים הישראליים למדו

לעבוד עם המזרח הרחוק. יש שיכבה מסויימת, שעוסקת בזה, ויש 'לסחוב'

איתה שיכבה שניה. אבל, כשר תעשיה ומסחר, אני שואל את עצמי במה אשקיע

את המאמצים ב-1994. אני מודה, שעם כל רצוני לקדם את תהליך השלום, הרי

שמבחינה כלכלית בעניין זה הוא נמצא בשוליים. וזאת, בעיקר באותו מקום,

בו הפוטנציאל לצמיחה ישראלית כרגע קיים ומוכח. דרך אגב, ההשקעה היום

בארה"ב, שמתחילה להתעורר, נותנת לנו פירות למרות בעיות המרחק. לצערי,

אירופה היא הקשה ביותר. אי אפשר להזניחה, כי הקירבה ודברים אחרים

משפיעים עלינו , אך היא הקשה ביותר מבחינתנו, קודם כל בגלל המצב

הכלכלי שם.

בענייו של תמיכה בחוק רכש גומלין , הנמצא בוועדת הכלכלה, יש לומר

שאני לפחות נתתי תמיכה לעניין . כרגע, יש בירור בוועדת שרים לענייני

חקיקה. בחוך הממשלה לא כולם מסכימים עם המדיניות. לדעתי, יש לנו

עדיין בעיה, למרות שהגברנו את הפעילות בנושא רכישות גומלין . יש לנו

עדיין בעיות של שיתוף פעוכה בתוך הגורמים הממלכתיים במדינת ישראל.

המערכת עדיין לא קיבלה לגמרי את הגישה הנכונה בעניין הזה. אני מוכרח

לומר, שאני רואה בזה טעות די גדולה, כי אני מאחר היום חברות, שבמסגרת

רכישות גומלין קיבלו את הקשרים הראשונים שלהן ולאחר מכן כבשו את

מעמדן מול אותן חברות שבהתחלה באו כתוצאה מרכישות הגומלין כי עמדו

ברמה של איכות ושל תחרותיות. אבל, את הקשר הראשוני הם קיבלו במסגרת

של רכישות גומלין. מי שלא יכול אחר כך לעמוד בתחרותיות נופל החוצה.

אבל, המכשיר הזה, כמכשיר לחדירה לחברות, הוא מכשיר טוב מאד והוא

מכשיר שמשתמשים בו הרבה מאד.

אבל, האם מכשיר זה לא מעלה את המחיר?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

הוא לא בהכרח מעלה את המחיר ברכישות גומלין , כי פעמים רבות

העיסקה נעשית כחלק מהסדר של דרישות של רכישות גומלין ואינך מקבל שום

יתרונות. הצד השני חייב לקנות משהו בארץ. משהו מתווה אותו, וזה לאחר

לעצמו תחומים בארץ. יושב-הראש, נראה לי שאתה מדבר על נושא של העדפת

תוצרת הארץ וה-%15.

לא. כשמישהו בא כחברה מחוץ לארץ ואתה שם כה תנאים, אתה מעלה,

בהגדרה, את המחיר.

לא. אני שם לה תנאים בתחרות, ואז היא לא מעלה את המחיר כי היא

מתחרה עם גוו מים אחרים. היא תתחרה גם על המחיר. מולנו עומדים

ווהולנדים, הבלגים, הצרפתים ואחרים, שכולם עושים זאת, והתוצאה היא -

אנו עדיין מתחרים במחיר מול מי שאתה מתחרה איתו . הוא לא קונה עדיין

במחיר יותר יקר ממך .

מי אמר, שאם הם עושים זאת, אז זה טוב? האם הם הורידו את האבטלה?!



וואט מצב הצמיחה כיום טוב י ו ונר?!

באותם מקומות, בהחלט, כן . לגבי תוצרת הארץ, אני אומר: כך , בהתאם

לביקוש ו-15%. בקניות גומלין , זה לא בהכרח כך, והוא צריך לאחר לעצמו

את התחומים הכי מעניינים אותו בארץ. אבל, אתה מפנה אותו לעשות עבודה

בארץ, שאחרת הוא לא עושה אותה.

חבר-הכנסת סילבן שלום שאל מה קורה לגבי מסלול מסודר להשקעות

שהובטח בשנה שעברה.

בפועל, הפעלנו זאת לגבי קו העימות בצפון . קבענו, שההשקעות, עד

סדר-גודל מסויים, תעבורנה מסלול של ערבות מדינה, שהוא יותר מקוצר

ואפשר לעשותו אולי תוך שבועיים. למעשה, זהו הקטע היחידי שהפעלנו

באופן ספציפי. מעבר לזה, כדי לעשות מסלול מקוצר וגם כדי להגיע להחלטה

נכונה, עלינו, בהחלט, לעשות כמה היערכויות בתחום הפנימי של המערכת

שלנו. ישנם המתלוננים, שכשבאים לאשר בלי סקר ובלי שום דבר, רמת המידע

היא שולית מאד ולמעשה לא יודעים מה מאשרים, כרגע, אנו עובדים, כדי

לתת באמצעות המחשב רמת מידע כזו, שבעזרתה, לדעתי, נוכל להתחיל לשחרר

בסקר רמות מסויימות של השקעות עד סדרי-גודל סבירים או מפעלים שהם

ברמה כלכלית או רמת רצינות כזו שאפשר לסמוך עליהם ולככת לקראתם גם

ברמונ השקעה גבוהה יותר. עד שלא ניצור כלים כאלה, וכרגע אנו עובדים על

זה, לא נוכל להפעיל זאת. באי-זור קו העימות זה הוכיח את עצמו בצורה

יפה מאד; הצלחנו כאשר שם כמה מפעלים בטווח של 3-2 שבועות, וישנן 5-4

דוגמאות לגבי זה רק בחודשים האחרונים, למשל "מעגני הגליל" ומפעל

חטיפים של צ'יפס מתפוחי עץ.

על נושא כי "ל עניתי. חבר-הכנסת עובדיה עלי שאל, בישיבה הקודמת,

מדוע כשהממשלה רוכשת ציוד מסויים אין היא מתנה זאת ברכש גומלין .

בדרך-כלל, היא מנסה להתנות זאת. כאמור, לא כל המשרדים עדיין משתפים

פעולה בעני ין הזה.

בשלב מוקדם יותר של הדיון השבתי על השאלה מה דעת המשרד בנושא

הביורוקרטיה הרבה בה נתקלים יזמים, ואני חוזר שוב ומציע להזמין לכאן

את מר חבש כדי להציג את נושא זה.

נתי שרוני ישיב על השאלה באיזו מידה הגליל מקבל התייחסות ראויה.

למעשה, אנו עושים בגליל כמה דברים. ראשית, אנו מפחתים תשתיות. אם

תסתכל כאן הולכות ההשקעות, תראה שתרדיון באיזור שגב הוא איזור אחד

וכמו כן יש פעילות לגבי כרמיאל, נצרת, צח"ר וקרית שמונה. השאלה,

בנושא זה, נשאלה לגבי הגליל, ובכוונה אינני רוצה לקחת את הדוגמא של

אלון תבור, כי אלון ונכור קשור לנושא עמק יזרעאל. בגליל המערבי, אנו

הולכים היום לציקלון , כי יש חוסר בקרקעות. אנו מקווים לגבור על בעיית

איכות הסביבה בתחום שיח' דנון , ואנו נכנסים לפיתוח של איזור נוסף,

משותף אולי , וזה תלוי ברשויות, בין מעונה, מעלה יוסף ומעלות. אלה הם

ציקלון-צומת אחיהוד, שיח' דנון באיזור שליד כברי

והאיזור של מעלות ומעלה יוסף בגליל המערבי. - זו הפעילות בתחום

התשתיות שאנו עושים בגליל המערבי. שנית, אנו פועלים בנושא ישובים

בתחום העימות.

מדוע יש צורך באיזור שבמעונה? האם אין- איזורי תעשיה בתפן ? האם

איזוו- התעשיה בתפן לא יכול לספק את הדרישות?

למעשה , איזור תעשיה מעונה זה מעלות.

המרחק ביו שני האי זורים האלה קטן . מדוע יש צורך בעוד מרכז, בעוד

תשתיות וכו' ?

אין זו שאלה של הוספת עוד מרכז. יש גם לראות ולנווט בין המערכות

של יחסי הכוחות הפוליטיים בין הרשויות. אין מדובר בנושא מפלגתי.

הבנתי, ולא התכוונתי לפן מפלגתי . זו תשובה לכל דבר במדינה.

אין זו תשובה לכל דבר. דרך אגב, האלטרנטיבה היא אפס.

אינני בא בטענות, אך האלטרנטיבה איננה אפס, אלא היא מרכז

ומנהיגות כלשהי , תכנון ואי-כניעה ללחצים והתמודדות על גישה רציונלית,

ולא על גישה לא רציונלית שיש בה אולי רציונל של כניעה ללחצים

פוליטיים פנימיים לוקאליים. תמיד אני מספר את הסיפור הבא, כי הוא

אופייני לנו. פעם הזמינו אותי להרצות בישוב שימעה, שנמצא 17 או 11

ק"מ מהכביש שהולך מכיוון חברון כבאר-שבע. ישוב מבודד זה נמצא בדרום

הר חברון לא רחוק מהקו הירוק, ובדרך אליו אין נפש חיה מלבד גבעות

הנגב. בהגיעי לישוב, מצאתי 11 בתים ו-10 משפחות, מעון וכו'. החושבים

עתה, אנו רוצים לקחת אותך לאיזור התעשיה שלנו. אני מספר

זאת, כי אצלנו יש קונצפציה, שלכל כפר קטן מוכרח להיות איזור תעשיה

וכל ראש רשות רוצה איזור תעשיה. חלק מהרצון באיזור תעשיה אכן נובע

מהצורך במיסים שברצונו לקחת וחלק נובע מהצורך בהישג פוליטי . אבל,

מוכרחים לעמוד מול זה, כי זה לא עתיד ועם זה אי אפשר להתקדם.

האיזור, שמחיפה ועד נהריה וצפונה, לא יוקצה יותר לתעשיה לאורך

החוף. ברצוננו לראות כיצד מוציאים תעשיה משם. זהו איזור תיירותי

באופיו, ואסור לנו לקלקלו יותר. אבל, יש ליצור מקום יותר לעומק,

בשיפולי ההר.

לשם כך, יש כך את איזורי התעשיה כרמיאל, תפן ושגב.

בכרמיאל אין דונם לרפואה. במשגב אנו מפתחים עוזה את ה-100 או 150

דונם האחרונים שאפשר לפתתם, ואם לא נלך ע.ם "רפא"ל" לשיתוף כלשהו נהיה

שם בבעיה. לכן, כאמור, ציקלון-צומת אחיהוד הוא איזור אחד, עליו



מדובר, והוא גם איזור התעשיה כיום.

האם איזור התעשיה ציקלון זה לא כרמיאל?

אנו מדברים על אותו דבר, כשאנו אומרים ציקלון או כרמיאל. נשאר

לנו לעשות עוד לגבי איזור תעשיה בשייח' דנון . - אלה הן שתי העדיפויות

שלנו. מעונה, מעלה יוסף וכו' הם האלטרנטיבה למקרה שלא ייווצר "פתרון

פוליטי" כלשהו בין תפן , המועצה התעשייתית של חפן והרשויות המקומיות

של מעלה יוסף, מעלות או מעונה.

איזור התעשיה מעונה נמצא בתוך מעלות.

י י בנטוב;

לא מדובר על איזור חדש, אלא על הרחבת איזור התעשיה של מעלות.

אם אשאל מדוע אני מרחיב שם, הרי שאם לא יימצא פתרון פוליטי, זה

בעדיפות שלישית בגליל המערבי ולא בעדיפות ראשונה. בעדיפות ראשונה

נמצא צומת אחיהוד-כרמיאל כאיזור אחד, שנמצא מול עכו, והאיזור של

שייח' דנון מול איזור התעשיה של נהריה. וזאת, מפני שכמה אני יכול לתת

ל"שטראוס" לבנות את מפעליו בתוך נהריה? יש צורך באלטרנטיבה אחרת.

"שטראוס" מחפש כרגע כיצד להרחיב את מפעלו בתוך העיר, ואנו איננו

רוצים זאת.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

חבר הכנסת עובדיה עלי שאל באיזו מידה תפגע העדפת חיפה, לגבי

טיפול בה למוקד אבטלה, בישובים הסובבים אותה. השקפתי היא, שהתמודדות

עם בעיות חיפה מחזקת את הצפון , ולא מחלישה אותו. איננו מתכוננים לתת

לחיפה את ההטבות של מפעלי תעשיה שנמצאים במרחק של 20 ק"מ משם ויש להם

עדיפות אי או של מפעלים בעכו וכו'. נהריה, בודאי, ומזרחה לה כרמיאל

וציפורי וכל הישובים האלה הם איזור אי.

מה עם ירקא?

נ' שר ו נ י ;

היום הוחלט על כך, וזה יגיע אליך בשבוע הבא כדי שהישוב הזה יהפוך

לאיזור א'.

ישנם דברים מסוי ימים, שהאלטרנטיבה לחיפה היא תל-אביב. הסטגנציה,

שהיתה בחיפה בשנים האחרונות, יצרה מצב גם של אבטלה גבוהה מאד מבחינת

המספרים. אני מדבר על חיפה רבתי כולל ערי המפרץ. בנוסף, ישנה אי-

התפתחות של שירותים מסויימים שצריכים להיות בעיר, שמוגדרת לעיר המחוז

של הצפון . לדעתי, יש לקרב זאת לצפון על פי תוכניות קיימות. הזכרתי

כמה דוגמאות, אך מה שעשינו בעיקר הוא שדחפנו את הגורמים החיפאיים

העיריה, הטכניון, אנשי עסקים ואנשי שירותים.



כאן , אנו משמשים כגורם מאיץ לתכנון משותף יוונר מאשר בהקדשת אמצעים

מיוחדים שלנו לכיוון הזה. זח מתחיל לתת פירות. לפעמים, כתוצאה מהושבת

מספר גורמים יווד צצים פתרונות, רעיונות חדשים כולל אפילו אמצעים

ומימון שדרושים לעניין הזה. נדמה לי, שהזכרתי אתמול, שלפעמים, הבעיה

שלנו איננה תוספת תקציב אלא כיצד להשתמש נכון בתקציבים קיימים. פעמים

רבות, עניין של תכנון וניצול תקציבי נותן לך יותר תוצאות מאשר תוספו.

תקציב.

שאלה נוספת, שנשאלה, היא מדו ע ערי הפיתוח מהוות מאגר עבו דה

למפעלי הקיבוצים. ציינתי, במסגרת נייר, שיש עדיפויות של ערי הפיתוח

ושל אי זורים בגליל בנגב ובהרבה מאד השקעה. ציינתי אם את הקיבוצים. אם

מפעל קיבוצי בעל פוטנציאל של כח-אדם, קרקע וכדו' יכול ליצור גם

מקומות עבודה לאנשים בסביבה, אני רואה זאת רק לדבר חיובי ולא כדבר

שלילי. ההגיון דומה בדיוק למצב שבו מי שמקים מפעל בצח"ר יכול לקחת

היום עובדים גם מהקיבוצים, ונעשתה יותר גמישות בעניין הזה. אני,

בהחלט, רואה מפעלים קיבוציים, ששיטת העבר לפיה המפעל מסתגר בתוך

הקיבוץ הבודד שלו איננה הדבר הנכון מבחינת הפתרון שלו. הרבה פעמים,

הפתרון לבעיה שיש להם עם הסדר הקיבוצים הוא בהקמת מפעל בערברן מוגבל,

שהם מתנגדים לו, עם שותפויות מחוץ למערכת הקיבוצית. במצב כזה, אפשר

למצות את הפוטנציאל שיש כהם. לכן , לדעתי, לא מדובר כאן על מצב הסטורי

מסו י י ם.

פרוספר אזרן אומר, במפורש, שכיום ישנה מערכת יחסי עבודה טובה בין

הישוב לקיבוצים.

בכח מקרה, מכיון שהיתה הערה בנושא זה, השבתי עליה.

בנוסף, נשאלה השאלה כיצד רוצים להסדיר את נושא ייבוא הבשר. ישנן

שתי רמות בנושא זה, שאחת מהן היא שברמה של ממשלה ישנה החלטה לחקיקת

שהיא בטיפול שר המשפטים.

התלבטתי האם לתמוך או לא בחקיקה ממשלתי. האם החקיקה הממשלתית

התנתה את ייבוא הבשר בהיותו בשר כשר וביטלה את המונופול של הרבנות או

שהיא פתרה בכלל את כל עניין הכשרות?

אינני יודע מה להשיב לך ברגע זה, מסיבה פשוטה. - היתה הצעת חוק,

שגובשה ע"י משרדי יחד עם משרד החלקאות והוגשה למליאת הממשלה. הממשלת

העבירה את הצעת החוק לוועדת שרים לחקיקה. עד כמה שאני מבין , בוועדת

שרים לחקיקה, לפני 3-2 ימים, התגבש מהלך שונה מהצעת החוק המקורית

שלנו. עדיין לא ראיתי את ההצעה שמועברת חזרה מוועדת שדים לחקיקה.

מה היה במקור בהצעת החוק? האם במקור זה היה ללא הגבלה?

במקור היתה הפרטה עם היטל אך עם מגבלה של בשר כשר.

במה זה ו-ע? מהי ההתנגדות לכך?

יש תסבוכת משפטית, ולא כלכלית, שכן היתה בעיה של חוק חופש העיסוק.

זה עבר למשרד המשפטים, כי היו שאלות של הסתבכות משפטית. כנראה, שיש

החלטה על חוק חופש העיסוק ו יש שם שי נו י כלשהו , שעדיין אינני מכירו

ועדיין לא ראיתי אותו, ולכך אינני רוצה להטעות כאן . זה קרה לפני

י ומי ים.

השינוי הוא, שהולכים להכניס בחוק חופש העיסוק, הוא שיהיה אפשר

להגביל את חופש העיסוק מטעמים של ערכים או דת.

נדמה לי, שדובר על ערכים לאומיים ויהודיים.

אין זו הדרך הנכונה לעשות זאת. היה עליהם להביא את החוק הזה

ולומר "על אף האמור בחוק חופש העיסוק וכו'", ולהעביר זאת ב-61 קולות

ספציפית לעניין הזה, בלי להסתבך עם הוראה גורפת של הגבלת חופש העיסוק

בענייני דת , כי אין לזה סוף ואינך יודע להיכן זה מגיע. אפשר להעביר

זאת ביותר מ-61 קולות. זה תלויי איזו הצעה מגישים. לדעתי, ישנם בכנסת

רבים, שיתמכו בייבוא ובהשתחררות ממונופול הרבנות שמייקר את הנושא.

כלומר, יוכלו לייבא את הכשרות ממקום אחר.

בזה אתה טועה.

חבר-הכנסת מיכאל איו1ן , אינך יכול להתערב בנושא זה.

אני יכול להביא בשר כשר מהרבנות באנדוורפן. מדוע עליי להביא זאת

בהכשר של הרבנות של ישראל? יושב-הראש, אינני טועה בנושא זה. אני

רוצה, שתהיה תחרות גם ברבנות. אני רוצה להפריט גם את הרבנות. אני

מכיר ויודע, שהם שולחים אנשים מכאן לחו"ל. המשגיח, השוחט וכו' הם

אנשים שמחוייבים למפלגה. שולחים אותם, לפי סבב האנשים, והם חיים מזה

טוב. למשל, הם הולכים לשחוט במשך 3 חודשים בריו-דה-ז'ניירו.

המצב הזה ישאר.

לא. יכול להיות, שאוכל להביא בשר מוכשר ע"י הרבנות בריו-דה-

ז'ני ירו ו יהיה לי רווח.



הי ו "ר ג' אל.'.

בחוק זה לא יהיה לך 61 קולות, כי לא את זה הם רוצים. לא תצליח

בנושא זה.

אבל , על זה יש להתווכח ולהילחם. יש להוריד את המסווה של הדת

מענייו העסקנות הז ו .

אני מוכן לספק כחברי ועדת הכספים את הכתובת, לגבי עם מי יש לדבר

על העניין הזה.

חבר-הכנסת יוסי ונונו שאל על איזור תעשיה .מרחביים והאם יש טיפול

נקודתי בדימונה וירותם. נדמה לי, ששאלה זו נענתה. זה טיפול נקודו[י עד

כדי כך, שאני מטפל בבעיות שונות ובאופן פרסונלי.

כל שנותר לנו הוא להודות לשר התעשיה והמסחר ולאנשי משרדו. נוציא

מהפרוטוקול את הדברים, שנחשוב שנרצה לעקוב אחריהם במשך השנה. כמו כן ,

נזמין אתכם גם באמצע השנה ונקיים גם דיונים ספציפיים נוספים. לדעתי,

הממשלה עדיין לא ניסתה לתקוף את נושא פיזור האוכלוסיה בראיה כוללת.

אין צורך לומר מרוע פיזור האוכלוסיה הוא טוב, ואם אם הוא חשוב כדי

לשמור על האינדקס אז באמצעות הדירות אם זה חשוב. לדעתי, יש לזה גם

השלכות נוספות, וזה כולל מחירי תחבורה, צירי תחבורה וחינוך. בעצמכם

אמרתם קודם, שבאופקים ישנה אוכלוסיה מסויימת. שאלתי מהנדס, שעובד

במאדל העמק, מדוע איננו בא לגור במגדל העמק בה הוא עובד. הוא אמר: רק

כשהחינוך לילדיי יהיה טוב כמו בחיפה אעבור למגדל העמק, כי מכל שאר

הבחינות מגדל העמק היא יותר סימפטית למגורים.

אם אני ואם חבר-הכנסת מיכאל איתן תומכים בביטול הנחות מס

בפריפריה; היינו לוקחים את 260 או 300 מליון הש"ח, שנותנים לבעלי

הכנסות גבוהות יותר, ומשקיעים זאת בתוספת כדי להביא לשם את המורים

הטובים ביותר בארץ. אינני יודע אם שמתם לב, אך בטלויזיה היה משדר על

בית-הספר "אנקור", שהתחיל לבית ספר לתלמידים אקסטרנים שנפלטו מבתי-

ספר והפך להיות מקום שתלמידים רצים לשם בהתלהבות בלתי רגילה, כי

לדבריהם וקמורים מצויינים ותענוג ללמוד שם. אבל, יש לזכור, שכל מורה

שם מקבל שכר פי 3. יכול להיות, שבמקום לחלק את השכר לכולם, יש לחלקו

ולהביא אותו למורים, אם לדעתנו החינוך הוא דבר חשוב. אינני מדבר על

זה, וזה לא שייך לכאן אלא נאמר זאת בדיון על החינוך, שבתקציב הזה

עומדים לתת לחינוך 1.2 מיליארד ש"ח. מעלים את שכר המורים ב-25%

ריאלית ומה קיבלו מהם בתמורה? אי אפשר יהיה לפטר מורים לא טובים

ולקלוט מורים טובים, אלא תהיה להם השתלמות נוספת.

כלומר, חלק מהמורים, שמשאעים את התלמידים ומבריחים אותם מהכיתות,

יקבלו השתלמות נוספת. למשל, אומר לי מנהל בית-ספר: יש לי 90 מורים,

ועליי לשלוח הביתה 20 מהם כמה שיותר מהר. בראע שהודעתי שאני הולך

לפטר אחד, הודיעו לי שמשביתים את בית-הספר. שמנו 1.2 מיליארד ש"ח

בתקציב המדינה לחינוך, וכולנו מתגאים בכך. אבל, אם המערכת הזו לא

תיפתח לקליטת מורים חדשים, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם העלית את

השכר והמערכת עזיין מאובנת, לא ייצא מזה דבר. שר התעשיה והמסחר, נושא

זה איננו בתחום שלך. אמרנו את אותם דברים לשר התחבורה: אולי כדאי

שתבטל את הסובסידיה לתחבורה בתוך העיר, ותיתן סובסידיה למי שנוסע

לקרית גת או לאופקים.

האם זה לא מסובסד? והרי "אגד" מסובסד.

אבל, חלק ניכר הוא בתוך העיר. השאלה היא מהו היעד שלנו. אם היעד

הוא, כפי שאמרנו, שאדם יוכל לגור בכל מקום כרצונו ולנסוע לעבוד

באשדוד או מתל-אביב לאשדוד, אזי, לדעתי יש צורך בתפישה כוללת של

הנושא.

בתוך העיר נוסעת בדרך כלל אוכלוסיה חדשה.

אם כך, אולי כדאי לסבסד עוד קצת, כי אחרת אתה משלם את זה בדירות,

באינדקס ובצרות אחרות.

אני מודה לשר התעשיה והמסחר ולאנשי משרדו על השתתפותם בדיון

בנושא תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1994.

' בטחה ערי יבוא טובין - האנה

על היצור המקומי) (תיקון ), התשנ"ד-1993

הי ו "ר ג י גל.

לפנינו מונח צו היטלי סחר (היטל בטחה על יבוא טובין - הגנה על

היצור המקומי ) (תיקון ), התשנ"ד-1993, העוסק בנושא הטוגנים. לאה ליכט

ממשרד התעשיה והמסחר ו1ציג צו זה.

צו זה עוסק בטוגנים, שהם צ'יפס קפוא. הממשלה החליטה, ב-2

בספטמבר, לפתוח את יבוא הטוגנים לתקופה מוגבלת של 7 חודשים א7 עד

שיוקם המפעל, והוטל היטל של 30 סנט לקילו. עלל צו זה אנו באים לקבל

אישור היום. הגדרת "טוגנים" מופיעה בצו ההיטלים, ויש אם האדרה

באנגלית. זהו סעיף מכס מסויים, שאומר שטוגנים הם תפוחי אדמה קפואים

וחתוכים שעברו עיבוד. אינני זוכרת כרגע מהו סעיף המכס המדוייק, העוסק

בנושא, אך אי אפשר להביא על-פיו מוצר אחר. מלבד זאת, יתר תפוחי האדמה

הם ממילא פתוחים לייבוא, כלומר זהו המוצר היחיד שהיה סגור לייבוא.

זה היה סאור לייבוא, כי יש בארץ מפעל שמייצר זאת.

נכון . יש מפעל "תפודי', שעוסק בנושא זה, המעסיק 80 עובדים, ורוצים

להגן עליו. מדובר בתעשיה של ממש - לאחר חיתוכם, המפעל מעביר את

תפוחי-האדמה עיבוז כלשהו. הטואנים עוברים שלב מסויים בטיאון , ולאחר

מכן הם מוקפאים. זה מה שהותר לייבוא עתה, ואשר היה אסור לייבוא עד

הי ום. הוטל עליו היטל בשיעור 0 3 סנט, כדי להגן על המוצר בארץ.

מי יכול היה לבוא ולהתנגד לצו הזה?

המפעל יכול להתנאד לייבוא. לגבי התנאדות לצו, אם מישהו רצה לבטל

לגמרי את ההיטל לגמרי אז אלה הם בדרך כלל, לדערתי, הצרכנים וכל אלה

שמשתמשים במוצר. תלוי כמה הכוונה במילה "להתנגד".

האם מישהו דיבר איתכם על כך? האם האיעו בנושא זה להסכמה?

היה ויכוח ארוך בנושא. בסופו של רבר , הגיעו להסכמה,

ההיטל נעשה בהסכמה.

ההיטל נקבע יחד עם משרד החקלאות.

בדרך-כלל, אנו נותנים אפשרות ליבואנים ולכל- אחד לבוא ולהשמיע

דבר י ר .

נושא זה פורסם לפני 5 שבועות.

א' חירק;

ל"מקדונלד" לא היינה בעיה עם ההיטל.

בדברי ההסבר לצו נאמר, שהמחיר המקומי הממוצע לקילוגרם טוגנים הוא

1.65 דולר, ועתה המחיר לייבוא כולל מכס יהיה בשיעור של 14% ויהיה

1.35 דולר לק"ג. עתה, יוסיפו עוד 30 סנט, והמחיר יהיה 1.65 דולר. -

זה ישו-וה את המחיר למחיר תוצרת הארץ.

זה היה הרעיון . עתה, זה נמצא בבג"ץ.

כלומר, עתה ונהיה תחרות רק על טיב המוצר.

אם זה אותו מוזיר, אז מדוע שיקנו את תוצרת הארץ? ב"מקדונלד" טענו,

שאיכות המוצר גברהה יותר, אז מרוע שיקנו תוצרת הארץ? לפי זה, הם היו

צריכים להוסיף עוד כמה סנטים, כי זה בדיוק אותו המחיר של 1.65 דולר.

הייבוא מוגבל למסעדות בלבד, ואין יבוא לשוק החופשי. אין יבוא

לשוק החופשי, כדילהגן על תוצרת הארץ. רוצים לעודד את הייצור, כי

בשלב מסויים זה יכול להפוך לתחרותי.

אתה לא יכול לעשות זאת, כי יש נושא של חופש העיסוק.

אני יודע שאחד הדיונים, שכבר התקיימו בוועדת השרים לחקיקה, עוד

לפני פרשת הבשר, עסק בדיוק בנקודה שאתה מעלה. יש בעיה להגן על תוצרת

הארץ בחקלאות, אם חוק חופש העיסוק הוא כפי שהוא במבנה התיאורטי שלו.

אני מקווה, שלך יש פאזה נוספת. כשיש חופש עיסוק ויש מדיניות לא

לייבא, אז זהו דבר אחד. אבל, מישהו יכול לומר לך: אני רוצה להיות

יבואן , ואתה מגביל אותי. כלומר, כאן אתה מתיר את הייבוא, ולא משנה אם

זה לתקופה מוגבלת או לא, אך אתה אומר שינתן רשיון רק לסוג מסויים של

אנשים.

מדובר גם על סוג מסריים של תפוחי אדמה.

זה לא משנה. אני מדבר על התחרות בשוק בין היבואנים. אתה אומר,

שאתה נותן רשיון רק לסוג מסויים של אנשים, ובעניין זה לא תעבור

בבג"ץ.

יש כבר בג"ץ על נושא זה.

שר התעשיה והמסחר, האם עברת כבר בג"ץ ,שאתה תיתן רק לסוג מסויים

של אנשים לייבא ולאחרים - לא?

שר התעשיה והמסתר מי חריש;

כן . המגמה כאן היתה להביא דוקא להגנה על תוצרת הארץ. כניסת

"מקדונלד" לארץ היתה, למעשה, במגמה ליצור מקומות תעסוקה בארץ וגם

לקנות בארץ את הטוגנים. טענת "מקדונלד" היתה, שהם רוצים סוג ותפוחי

אדמה מסויים ואיכות מסויימת, שכן אחרת הם יכולים לקנות את מה שהם

רוצים בארץ. הם אכן קונים מהחקלאים מוצרי חלב ושאר מוצרים בארץ. דרך

אגב, הם היו מוכנים להיערך מול "תפוד" ולקנות אצלם את הטוגנים, אם

אלה היו עושים את ההיערכות הנכונה. הבאתי אותם לשיתוף פעולה. שם,

ב"תפוד", נעשתה טעות.

עתה, "מקדונלד" מקים מפעל אחר, והוא יתחרה ב"תפוד" ולא רק על

הצ'יפס הזה.

אנו עומדים לנסות לסייע להביא לרמת איכות מסויימת של "תפוד".

ההיטל הזה בא, כדי לשמור על 80 מקומות העבודה ב"תפוד". אבל, לפי

מה שאתה מספר כאן , בעיית "תפוד" לא תיפתר כאן .

לא.

אם אני מבין נכון , לפי דברי שר התעשיה והמסחר, ישבו עם "מקדונלד"

וסיכמו איתם באיזה מחיר הם יביאו את המוצר שלהם ויעברו את כמה

החוזשים שנשארו עד אשר המפעל יקום והתוצרת תופק בארץ.

ב"מקדונלד" היתה אדישות, והם היו מוכנים לשלם את המחיר והמקומי.

יכולנו- להטיל על "מקדוכנד" יותר. הוא היה מוכן לייבא זאת גט

בהיטל גבוה יותר, כי הבעיה שלו היתה גם עקרונית, שכן הוא רוצה רמת

איכות אחירה בכל העולם. בדקנו זאת.

לשם כך, יש לבדוק את הטוגנים בכל מקום.

לפני חודש היינו בפראג וביקשתי לאכול ב"מקדולנד", כדי לבדוק את

הטוגנים, עליהם מדובר. מכל הויכוח בעניין נוצר הרושם שמדובר בטוגנים

שהם משהו אחר. למעשה, אינני יכול להבחין בין סוגי הטוגנים.

מדובר בטוגנים מסוג אחר. יש הבדל בין טוגני "תפוגן" לבין אלה של

"מקדונלד".

כאחד הצרכנים הגדולים של "תפוד", אני יכול לומר שהטוגנים של

|תפוד" הם קשים יותר ופריכים פחות.

נאמר כאן , ששקית "תפוד" עולה 15 ש"ח לקילו .

הם עושים זאת, כדי לכסות את גרעונות העבר.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

לא הצלחתי לשכנע אותם, ועתה הם החליפו את המנהל. מדובר בכשל של

ניהול. נכנעתי לאמריקאים. ברגע מסויים זה היה קרב, והיתה התערבות של

ארצות-הברית כולל מכתבים לראש הממשלה.

השגריר דיבר על כך. גם המחיר, שקבעתם, 5 1.3 דולר, גבוה מאד. אפשר

ליבא טוגנים יותר זולים, ואתה יודע זאת, למשל מבולגריה אפשר להביא

זאת בחצי חינם.

יכול להיות.

מ' איתו ;

שר התעשיה והמסחר, האם ברצונך לומר לי, שאם מחר אבקש רשיון ייבוא

ולא תיתן לי, תוכל לעמוד בבגייץ, כשאתה אומר שאתה נותן רק ל"מקדונלד"?

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אינני נותן רק ל"מקדונלד", אלא לכל דבר. זה ניתן לכל הרשתות כמו:

'יבורגראנץ' ", "בורגרקינגיי וכו', ואני נותן זאת רק לארצות-הברית.

הצו פורסם ב-19 באוקטובר, ותוקפו עד ה-19 בדצמבר. אבל, הצו

העיקרי , שמכוחו צו זח חוקק, בטל ב-8 בדצמבר. אם תאשרו זאת, זה יהיה

בדיוק כמו בנושא הסירים. תוכלו להחליט על כך עתה, ואז זה יהיה גורף.

נאמר כאן , שהצו הוא לתקופת ביניים, ולסך שיחליטו אז ויקבעו תאריך. יש

לזכור, שעל תפוחי אדמה, על הטוגנים, יש לחשוב שוב, או לא לעשות סכום

עתה. לגבי התפודים זו בעיה.

הם יחשבו על כך. חבר-הכנסת מיכאל איתן , האם אפשר כאשר את הצו?

אני יכול לאשר אותו, אך במקרה שאני מתנגד לו האם אוכל לדבר

במליאה או לא?

אתה יכול לדבר במכיאה.

מ' איתן ;

אם כך, אני אמנע, בהצבעה, ואתה תצביע בעד הצו ותאשר אותו.

אני מעמיד להצבעה את צו היטלי סחר (היטל בטחה על ייבוא טובין -

הגנה על הייצור המקומי) (תיקון), התשנ"ד-1993.

הצבעה

צו היטלי סחר (היטל בטחה על ייבוא טובין - הגנה על

הייצור המקומי) (תיקון), התשנ"ד-1993, התקבל.

צו היטלי סחר (היטל בטחה על ייבוא טובין - הגנה על הייצור

המקומי) (תיקון), התשנ"ד-1993, אושר.

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55.







מספר מפעלים מפרויקס�
ישוב�
מספר�
�
93 £:�
קיבוצים�
1.�
�
�
ירושלים�
2.�
�
36י.�
כרמיאל�
ו 3,�
�
36�
אשדוד�
4.�
�
35- :�
באר שבע�
5.�
�
�
גוש שגב�
6.�
�
18.�
דימונה�
7.�
�
16�
בית שמש�
_ 8.�
�
16�
נצרת עילית�
9,�
�
16�
שדרות�
10.�
�
14 .�
יבנה�
_ 11.�
�
? 13�
קריתגת י�
12.�
�
�
מעלות�
13.�
�
- 12�
נתיבות�
14.�
�
13�
חיפה�
15.�
�
10�
קרית מלאכי�
16.�
�








מספר מפעלים בפרויקט

6

6

6

5

4

4

4

4

2

11�
ישוב

אופקים

גליל תחתון

מעלה אדומים

גלבוע

בית שאן

אילת

ערד

קרית ארבע

מגדל העמק

תפן

רותם

מצפה רמון

מועצה איזורית אשכול

שונים�
מספר

-

17.

19.

20.

21.

22.

23.

24

25.

26.

27.

28.

29.

30.

31.

32�
�








�
�
�
�
�
�
�
�
450�
�


1,460�
2,000�
1991�
�
היתרה הועברה לתקציב 1993

לכיסיי התחייבויות שנוצרו ב- 1992�
0�
1,678�
2,382�
4,050�
1992�
�
�
780�
6,016�
2,635�
4,222

5,000+�
1993�
�
�
�
�
�
8,833�
1994�
�








תקציב בסיס

לשנת 94F

ו�
תחזית נצול

תקציב 1993 לאחר

שינויים (אחוזים)�
לאחר שינויים

ינואר אוקטובר�

בסיס�
נצול תקציב 1992

לאחר שינויים

(אחוזים)�
תקציב 1992

לאחר�
1�
�
551,726�
88�
�
570,526�
76�
553,602�
מחקר פיתוח תעשייתי�
�
634,834�
100�
�
661,115�
�
698,744�
הטבות לעידוד השקעות הון�
�
109,702�
60�
�
�
52�
141,218�
מענקי שיווק�
�
57,922�
80�
56,289�
48.218�
�
49,522�
סחר חוץ (כוללהמטה לקידום עסקים)�
�
16,910�
45�
�
4,222�
35�
�
חונכות וקידום עסקים קטנים�
�
3,421�
60�
�
2,246�
70�
2,449�
צרכנות ומחירים�
�
4,053�
70�
�
2,581�
(1CX�
315�
הגבלים עסקיים�
�
-176,812�
�
�
149,383�
�
128,890�
£יר3וח תעשייה�
�
�
�
�
�
�
�
�
�
2,157,234�
�
�
�
�
�
�
�