הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 219

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי. י' כסלו התשנ"ד (24 בנובמבר 1993.) שעה 09:00

ג' גל - היו"ר

אי גולדשמידט

די מגן

ר' פנחסי

ח' קופמן

א"ח שאקי

גי שגיא

מי שטרית

מ"מ

שי אביטל

אי דיין

יי ונונו

ר' נהמן

עי עלי

סי שלום

די תיכון

רענן כהן

י' לס

שר התעשיה והמסחר מי הריש

נ' שרוני - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

י' טורבוביץ - הממונה על ההגבלים העסקיים, משרד התמ"ס

מ' דברת - מנהל מרכז ההשקעות

ש' מרדכי, מי וייס, יי לוי - משרד התעשיה והמסהר

י י שוהט - משרד האוצר

אי דמביץ

סי אלחנני

א' קרשנר

ת' שפנייר

1) תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1994.

2) שינויים בתקציב לשנת 1993.



תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1994

היו"ר ג' גל;

אני פותח את הישיבה. על סדר היום - תקציב משרד התעשיה והמסחר ל 1994.

המבחן של המשרד הוא, באיזו מידה הוא גורם משפיע לגידול הייצור, שזה ללא ספק

התנאי לקליטת עובדים ולקליטת עלייה. גידול הייצור יתאפשר במידה ותהיה התשתית

הנדרשת, והבירוקרטיה תהיה פחות מכבידה. יש גם דברים שלא קשורים למשרד התמ"ס,

כמו שער החליפין שמשפיע על רווחיות היצוא וכיו"ב. ודאי נשמע מכם באיזו מידה

אכן גדלו ההשקעות והיקף היצוא. אני מניח, אדוני השר, שאתה תאמר מה היי ההישגים

ב-93י לעומת היעדים שהצבת, ועד כמה התקציב של 94' משרת את היעדים שאתה רוצה

להשיג. אדוני השר, בבקשה.

שר המסחר והתעשיה מי חריש;

אדוני היו"ר, ברשותך אפתח במספר הערות, שהן יותר בגדר של מדיניות שאיננה

מבוססת דווקא על מספרים. לאחר מכן אציג בצורה קצת יותר מפורטת את התקציב לשנת

94'.

שתי הערות מקדימות. אחת, בתחומים שהמשרד שלי אחראי עליהם, יש כמה נתונים

מאוד מעודדים לגבי צמיחת המשק, וחלקם באים לידי ביטוי מובהק בתקציבים של 93'

לעומת 92', וודאי מהווים בסיס לקראת תקציב 94'. כאשר על תקציב בראשית שנת

כספים, זאת לא כל התמונה של השנה המתקרבת. כפי שאראה כאן, באמצע השנה היו

שינויים די מרחיקי לכת בתקציבים שהועמדו לרשות המשרד, כתוצאה מהוכחת יכולת

ביצוע - דווקא בתחומים של צמיחת המשק, שבהם התוצאות עלו על הציפיות במידה

מסויימת, וגם תאמו את קווי.המדיניות של הממשלה, ובמקרה זה גם את קווי המדיניות

של האוצר. כאשר שני אלה השתוו ביחד, נמצא לפעמים פתרון לנושאים תקציביים; אני

מדבר על תקציבים בתחום של השקעות, קרן השיווק ליצוא, מחקר ופיתוח ובתשתיות

לאזורי תעשיה - כל אותם נושאים שהם מדדים די מובהקים למידת הפעילות התעשייתית

במשק, וגם למידת הפעילות העסקית בכמה תחומים. כאשר התוצאות עלו על הציפיות,

התקציבים השתנו באמצע השנה בצורה די משמעותית. אני צופה שזה יקרה גם ב-94'

הערה שנייה, לא תמיד התקציב הוא קנה מידה לתוצאות, לפעמים השימוש בתקציב

בנקודה פרטנית יכול לתת תוצאות יותר מרחיקות לכת מאשר תקציבים הרבה יותר

גדולים. לכן, חלק מהמאמץ שאנחנו עושים במשרד בשנה האחרונה, הוא לראות איך

מנצלים בצורה היעילה ביותר תקציבים קיימים. דוגמא מובהקת למפעל שהצליח לגרום

לשינוי בסכום יחסית קטן - מוטורולה ערד. אפרט את הנקודה הזאת, משום שלפעמים

השאלה איך משתמשים בתקציבים, היא חשובה לפחות כמו הנתונים המספריים.

עכשיו, כמה מספרים - הגידול של המיגזר העסקי, בעיקר תעשיה, יגיע השנה

לסדר גודל של כ-6% לפחות. השנה, יש קצת בלבול של נתונים בין התל"ג לבין הצמיחה

האמיתית במשק, בגלל נושא הבנייה, כאשר תקציב 93' הוצג בפני הממשלה, נגיד בנק

ישראל עשה אבחנה במדידת התל"ג ואמר; בואו נפריד בין נושא הבנייה לבין יעדי

צמיחת המשק בתחומים האחרים, כאשר התעשיה היא חלק חשוב אבל היא גם מובילה מסחר,

שירותים וכדומה ביחס של 1:4. זאת אומרת, כל מקום עבודה בתעשיה יוצר 4-3 מקומות

עבודה נוספים. בענף הבנייה, היתה מדיניות ממשלתית - שהיום אנחנו שואלים שאלות

לגבי ההמשכיות שלה - שאמרה האטה. בתחום התעשיה, המסחר, השירותים והתיירות -

המגמה היתה צמיחה. אני, לפחות, עושה את האבחנה הזאת מבחינת קנה המידה שאני

בודק את עצמנו, ולכן חשובה התוצאה בתחום הגידול העסקי למעט בנייה.

כשלוקחים את נתוני היצוא, הדבר עוד יותר מרשים. אני מוכרח לומר שפה היתה

לנו הפתעה לטובה. אפילו אני, כאופטימיסט בלתי נלאה, קיוויתי שהנתונים לא יפלו

מאלה של 92', שהראו גידול של 10.9% ביצוא, והנה, גידול הגיע השנה ל- 16% - 17%!



חלק מהגידול הוא התאוששות ביצוא הבטהוני, אבל מעבר לזה, יש גידול ביצוא

האורגני האזרחי, עם כיבוש שווקים חדשים, בתנאי שוק בינלאומיים די קשים. ופה

הקרדיט הוא לתחרותיות של התעשיה הישראלית - גם למדו לעבוד בחו"ל, גם עומדים

ברמות של איכות ושל מחירים תחרותיים מאוד. החלוקה היא לא אחידה. יש שינוי בין

92' ל-93' מבחינת יעדי היצוא: אם ב-92 ה'וא היה די כללי, כמעט לכל הארצות

בעולם, ב-93י יש גידול משמעותי מאוד באסיה - דבר מעודד מאוד, משום ששם עיקר

הצמיחה הכלכלית היום בעולם. יש גידול ביצוא לארה"ב, ואני חושב שהמגמות האלה

תגברנה ב-94: אנחנו עובדים די קשה עם המערכת האמריקאית, ולפי דעתי נשיג שם

תוצאות טובות. יש גידול במזרח אירופה, חבר העמים. אין גידול ביצוא לאירופה,

וחלק מהחברות מחזיקות שם מעמד ממש בשיניים. באירופה יש משבר כלכלי, יש שם השנה

ירידה של התל"ג, אבל יותר מזה - בחלקים מאירופה יש עודף כושר ייצור וזה יוצר

הורדת מחירים גם בתוך אירופה, דבר המקשה על התחרות של היבוא הישראלי.

אולי אחת התופעות המעניינות של שנת 93' - אם הדאגה הגדולה היתה ממדיניות

החשיפה מארצות שלישיות, שאלה יבואו להתחרות עם המוצרים הישראלים, הרי בינתיים

המציאות של 93' מראה שיחסי הסחר של ישראל עם הארצות השלישיות גדלו לטובת

ישראל. התחרות הקשה של היבוא היא דווקא במדינות הקהיליה האירופאית - איטליה,

ספרד, פורטוגל, יוון וכדומה, כאשר שם הכלים שעומדים לרשות הממשלה הם הרבה יותר

מוגבלים, בגלל ההסכמים עם אירופה. ובכן, אירופה מהווה בעיה לא קטנה, אבל בסך-

הכל, בתנאים הקיימים - שהם עדיין תנאים של מיתון - הפריצה היא חשובה מאוד

וטובה מאוד.

נתון נוסף - יש גידול משמעותי בהשקעות במו"פ בארץ, וזאת עוד אינדיקציה

חיובית מבחינת המשק. בסך-הכל, מאחר והתוצאות של רוב החברות הישראלית בסוף 92'

היו טובות, רואים אופטימיות במשק, גידול בהשקעות במו"פ, שזו הכנת התחרותיות של

המחר והמשך התנופה לכיוון היצוא. עוד אלמנט מעודד - מספר החברות החדשות שבאות

לבקש את הסיוע של המדען הראשי בתקציבי המו"פ.

כמה מדדים בתקציב - קודם כל, ביצוע תקציב ההשקעות. בדיוק לפני שנה,

גילינו את הבעיה של הצטברות אישורים במרכז ההשקעות, שלא היה בהם מימוש. למרות

שבסופו של דבר התברר שאי המימוש היה קטן יותר ממה שחששנו בהתחלה, עדיין סדר-

הגודל של אישורים ללא ביצוע הגיע לכ-4-3 מיליארד שקל. ב-93י יש גידול יפה

מאוד; אינני מציע לאף אחד מאיתנו שיישב על זרי דפנה, אבל התחילה תזוזה חיובית.

אתן כמה נתונים של השקעות בהקמת מפעלים - סה"כ ביצוע ב-91': 576 מליון דולר.

92' - 823 מליון דולר; 93' - 1,065 מליון דולר ב-10 חודשים. באופן טבעי,

התזוזה הראשונה של הצמיחה באה באמצעות פרוייקטים שכבר היו מוכנים מבחינת

תוכניות. תכנונים שהתחילו ב-93' יבואו לידי ביטוי רק בשלב יותר מאוחר. אפילו

כשדברים נעשים בקצב מזורז מאוד, זה נמשך שנה. אם אני לוקח כדוגמא את מפעל

המגנזיום של מפעלי ים המלח, ששלבי התכנון שלו נגמרו בכ-10 חודשים, הגענו רק

להנחת אבן פינה. בתחום הזה אפשר למדוד דברים חיים שקורים בשטח - הקמת מפעלים

ויצירת מקומות עבודה, כי הביצוע יוצר מקומות עבודה כבר בשלב ההקמה, לפעמים

יותר בשלב ההקמה מאשר בעבודת הקבע של המפעל.

אכנס לפירוט של ביצוע ההשקעות. תעשיה ומבנים: 91' - 507 מליון דולר;

92' - 734 מליון דולר; 93' - 956 מליון דולר ב-10 חודשים. תיירות: 91' - 68

מליון דולר; 92' - 88 מליון דולר; 93' - 103 מליון דולר ב-10 חודשים.

בחקלאות המספרים עדיין קטנים מאוד, אך בכל זאת יש גידול בביצוע ההשקעות: 91' -

933 אלף דולר; 92' - מליון דולר ו-93י - 5 מליון דולר.

מה עם השקעות של גורמי חוץ?



שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אין מספיק פעילות של השקעות הוץ בתעשיה, ואני מודאג מכך. יכול להיות

שכיוון שהביצוע שהתחיל הוא של אישורים קודמים, זה עדיין לא אינדיקטור; אבל גם

באישורים שהתבקשו במשך השנה האחרונה, אנחנו רואים את המצב כלא מספק - אין

גידול מספיק בבקשות לאישורים עתידיים. אם תיקח את ההנחיות שלי לשנה הבאה, תמצא

שהמאמץ לגיוס השקעות והפנייתן לאפיקים יוצרי צמיחה, עומד במקום הראשון לקראת

94', משום שזו נקודה שבה כל האינדיקטורים לא מספקים אותנו. אין זה אומר שלא

זורם כסף לארץ או שאין התעניינות בארץ, אך אני מודאג שאין תהליך טבעי של

השתדכות (matching) בין הכסף לבין יצירת נכסים של תעשיה ומפעלים בשטח. בתחום

התיירות נדמה לי שיש יותר השקעות חוץ, שם ההתפתחות כתוצאה מהגידול בתיירות היא

יותר טבעית ומיידית, אך בתעשיה זה לא מספיק. אני מעריך שזה נובע כתוצאה מכך

שהרבה מאוד מהמשקיעים החיצוניים מחפשים השקעות בכספים גדולים, והרבה מאוד ממה

שיש לנו להציע אלו פרוייקטים שמחפשים השקעות יחסית קטנות, שמהווים דווקא

פוטנציאל גדול מבחינת טכנולוגיות חדשניות. יש כאן בעיה, ואני התחלתי לקיים

סדרת התייעצויות עם מומחים איך לגשר בין שני הדברים - בין הפוטנציאל המאוד

חיובי של כספים שרוצים לזרום לבין הפרוייקטים שמבקשים השקעות.

נתונים מעניינים מבחינת החלוקה הגיאוגרפית של ההשקעות. בקווי העימות

הושקעו ב-91' - 29 מליון דולר. ב-92' - 47 מליון דולר. ב-93' - 54 מליון

דולר ב-10 חודשים. עיירות פיתוח: 336 מליון דולר ב-91', 495 מליון דולר

ב-92', 474 מליון דולר ב-10 חודשים של 93'. בצפון: 265 מליון דולר ב-91',

325 מליון דולר ב-92', 457 מליון דולר ב-10 חודשים של 93'. בדרום: 240 מליון

דולר-91', 398 מליון דולר ב-92' ו-346 מליון דולר ב-10 חודשים של 93'.

91' - 32 מליון דולר, 92' - 46 מליון דולר, 93' - 55

מליון דולר.

זה ביצוע השקעות שהיו בצינור, לא השקעות חדשות.

יש בזה משהו... לגבי העתיד, צריך לקחת את העניין של עיירות פיתוח קצת

בזהירות ולקחת יותר את החלוקה של צפון-דרום, מסיבה פשוטה: יש השקעות גדולות

ביצירת אזורי תעשיה בין-ישוביים. המגמה היא לפתח אזורי תעשיה שאינם ביישובים

עצמם. לכן, הרבה פעמים הפתרון לבעיית תעסוקה של כמה ערי פיתוח, איננו בתוך עיר

הפיתוח עצמה אלא באזור תעשיה בין-אזורי. למשל, צ.ח.ר בצפון, שהוא שיתוף פעולה

מובהק בין שלושה ישובים, וכמעט כל אזורי התעשיה משרתים היום ישובים אחדים:

ציפורי לא משרתת רק את נצרת עלית אלא גם ישובים באזור, אותו הדבר תרדיון וגם

אזורי תעשיה בדרום. ובכן, נצטרך לעקוב אחר ההתפתחות האזורית והשפעתה על טיפול

באבטלה ביישובים באזור, ופחות לבדוק כמה מפעלים קמו ביישוב ספציפי, כי המגמה -

גם בגלל בעיות של איכות סביבה - היא התרחקות מיישובים קיימים. בחלק מהמקומות,

הבנייה הגיע עד אזורי התעשיה (ולא להיפך), ומתעוררים עימותים על רקע מטרדי

איכות סביבה באזורי המגורים.

תשתיות לאזורי תעשיה - אחר-כך ניכנס לזה יותר בפירוט, אבל כבר אתן

אינדיקציה אחת מעניינת. ב-92' התקציב היה 128 מליון שקל עם ניצול של כ-65%:

הבסיס של 93' היה 149 מליון, כאשר הביצוע עם התוספות הגיע ל-280 מליון שקל.

אני מציין זאת, משום שב-94' אנחנו מתחילים עם תקציב בסיסי של 176 מליון שקל,

שהוא פחות מהביצוע של 93' אבל יותר מהבסיס של 93'. לעומת 92', שבה הניצול היה

רק 65%, ב-93' יש 90% ביצוע של התקציב המוגדל! זו אחת הדוגמאות שבהן משרד

האוצר הלך לקראתנו באמצע השנה, כתוצאה ממעקב אחרי יכולת ביצוע, והעמיד לרשותנו

תקציבים נוספים מהרזרבה, באישור ועדת הכספים, כדי לממש את הביצועים. אני צופה

שדברים דומים יקרו גם השנה. בנושא הזה קיימת הבעיה של מכרזים ואישורים וועדות



מקומיות וועדות מחוזיות. ברמת צבאים ליד בית שאן, למשל, יש תקציב, אך אנחנו

מחכים לאישור מהוועדה מהמחוזית כדי לצאת לדרך. הרבה פעמים, הדברים הללו

משפיעים על יכולת הביצוע של התקציב, יותר מאשר הדברים שתלויים במשרד. אנחנו די

מתערבים היום גם בנקודות האלה, ולכן ב-'93 הגענו לרמה גבוהה לפגדי של ביצוע

התקציב - כפי שאמרתי, 90% ביצוע של התקציב המוגדל (מעבר לתקציב הבסיס שאושר

בהתחלת השנה).

המדען הראשי - אחד הדברים המעניינים ביותר הוא מספר החברות החדשות שפנו

למדען הראשי. ב-93י פנו 219 הזברות, לעומת 185 חברות ב-92י (גידול של 18%). מה

שיותר מעניין, הוא מספר החברות המתחילות שפנו למו"פ - 149 לעומת 115 חברות

ב-92' (גידול של 30%). כאן אולי טמון אחד מהפוטנציאלים המעניינים ביותר. אני

ממליץ, אדוני היו"ר, להקדיש יום אחד לדיון ודיווח רק על פעילות המדען הראשי עם

החממות הטכנולוגיות, שזה אחד ממקורות הצמיחה החשובים. גם בתקציב המו"פ היה

שינוי גדול מאוד בתקציב במהלך 93', בגלל הפעילות שהגיעה בפועל ל-579 מליון

ש"ח, כאשר התקציב המקורי היה 526 מליון. תקציב 94' מתחיל מ-726 מליון ש"ח.

קרן השיווק - זה נושא מעניין נוסף, שקשור לקידום היצוא. כאן נקלענו באמצע

השנה למצוקה גדולה מאוד בגלל גידול היצוא הבלתי צפוי. אנחנו נמצאים במצב

שבמזומן הוצאנו ב-92י - 85 מליון ש"ח. ב- 93י - 88 מליון וב-94' נגיע ל-109

מליון. אבל בהרשאה להתחייב - ופה העניין התחיל להיות משמעותי מאוד - קיבלנו

בהתחלת 93' 132 מליון שקל, ובשל הגידול ביצוא קיבלנו בינתיים עוד 60 מליון על

חשבון 94'. אנחנו מתחילים את שנת 94' עם 219 מליון ש"ח פחות ה-60 מליון, וברור

שפה אנחנו ב"צרות שמחות". קצב גידול היצוא מכתיב דברים, ואנחנו בודקים יחד עם

משרד האוצר כיצד להתמודד עם הנושא. היתה כבר ישיבה אצל שר האוצר, בה הועלתה

חשיבה אסטרטגית, כי אין אנחנו נתונים פה בין המגמות החיוביות של צמיחה במשק

לבין הלחץ על התקציב כתוצאה מכך. עלינו לממן את חוק עידוד השקעות הון, בחוק

המו"פ, בהנחיות קרן השיווק וכדומה בהתאם לצמיחה הגדלה, כאשר התקציבים מוגבלים.

נתינים לגבי החברות שנהנו מקרן השיווק - 465 הברות קטנות ב-92י לעומת 351

חברות קטנות ב-91' : הקצב הזה ודאי גדל בצורה משמעותית ב-93' אך עוד אין לי

נתונים על כך. נתון יותר מעניין הוא לגבי החברות הבינוניות שיצאו ליצוא ונהנו

מקרן השיווק - 317 חברות ב-92' לעומת 186 חברות בינוניות ב-91'. גם פה המגמה

היא של גידול.

חונכות ועסקים קטנים - מתקציב של 4 מליון עם ניצול של 35% ב-92', הגענו

לתקציב של 11 מליון שקל ב-93י (לאחר שינויים), וב-94' נגיע לתקציב התחלתי של

16 מליון שקל. הסה"כ המצטבר של חברות שנהנו ממפעל החונכות עד 91' הוא כ-511

חברות, כאשר בשנת 93' בלבד נהנו מכך 265 הברות. יוחנן לוי ירחיב את הדיבור

בנושא, כי זה אחד המכשירים היעילים ביותר לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, ופה

היתה קפיצת דרך וגידול משמעותי. מהמפעלים שנהנו מהחונכות ב-93' - 131 היו

בדרום, 86 בצפון ו-46 במרכז.

היו"ר ג' גל;

כמה ערבויות ניתנו להם?

יי לוי;

הוגשו בשלושה חודשים 1,300 בקשות. מהם אושרו 350 בקשות בהיקף של 70 מליון

שקל. לבנק דיסקונט הארכנו כבר, ועוד מעט אנחנו מכניסים בנק רביעי למערכת.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אני רוצה לציין כמה אינדיקטורים לא תקציביים, הקשורים במגמות היצוא הגדל,

שהוא המנוף העיקרי לצמיהה ועליו מבוססת האופטימיות לגבי העתיד. בתחום הזה יש

התפתחויות מאוד חיוביות, ועליהן אני בונה את המשך ההערכה שלי. באסיה, פריצת



הדרך רק התחילה. עם יפן, פיתחנו במשך שנת 93' מערכת שיתוף פעולה עם משרד המסחר

הבינלאומי והתעשיה, שהוא שם המשרד הדומיננטי בתחום הכלכלי. היעד שקבעתי, הוא

להגיע לעוד כ-15 חברות ישראליות ויפניות שעובדות יחד בשנת 94'. החדירה ליפן

דורשת טיפול פרטני, נשימה ארוכה, התחברות עם גורמים יפניים, ובמערכת היחסים

שיצרנו עם ממשלת יפן, הם שותפים בעזרה וביצירת הכלים הללו. היום יש כ-10 חברות

ישראליות שעובדות ביפן, ואני מקווה שב-94' תהיה פריצה מבחינה זאת. לגבי סין -

שנת 93' היתה שנה של התקדמות יפה מאוד, וב-94' לדעתי תהיה התרחבות גדולה.

בהודו היה גידול, ויבואו לידי ביטוי גם ארצות אחרות באסיה. הקמנו נציגויות

כמעט בכל אסיה - ביפן כבר היתה נציגות, הקמנו נציגות בסין; השנה פחתנו נציגות

גם בטיוואן, והטיוואנים פתחו נציגות כלכלית במדינת ישראל. אנו פותחים נציגות

בבנגקוק ובקוריאה, בהודו - פתחנו נציגות לפני שנה, ועכשיו אנחנו הולכים לחזק

את הנציגות ביפן ולהכניס לשם עובד מקומי בכיר שיוכל לעמוד לרשות התעשיה

הישראלית שתעבוד שם. זה יותר חשוב מאשר לשלוח עוד ישראלי, כי ההתמודדות עם

הבעיה התרבותית ביפן היא קשה מאוד. אנחנו שוקלים פתיחת נציגות בדרום סין

(בשנחאי), כי הנציגות בבייג'ין לא מסוגלת לכסות את הדרום, והפעילות הישראלית

מתחילה להצדיק נציגות נוספת. וייטנאם מעוניינת ביחסים כלכליים איתנו,

אינדונזיה תעלה עכשיו על הפרק, כך שמבחינה זאת, אסיה, שחיא היום גם המובילה

בצמיחה הכלכלית בעולם, נכנסת מאוד חזק למפה שלנו.

היחסים הם הדדיים, ויש גם הרבה ביקורים של יפנים, סינים, הודים וכדומה

בישראל. יש שני מפעלי טקסטיל הודיים בבאר-שבע שעברו אישור של מרכז ההשקעות.

למי שמתעניין מדוע ההודים מקימים פה מפעלים, הרי ההודים נמצאים בענף הטקסטיל

200 שנה? הם הגיעו למסקנה שטוב להקים מפעל טקסטיל בישראל, עם פנים ליצוא

לאירופה ולמקומות אחרים. אחד מהמשקיעים ההודים סיפר לי שהוא היה פה שמונה

פעמים ובדק את עצמו לפני שהחליט להקים את המפעל. הדבר המעניין הוא, שאותה הודו

שלא התקרבה למדינת ישראל בעבר, רואה בנו היום פוטנציאל גדול מאוד. זה היה נכון

גם לפני תהליך השלום בשלב האחרון, וזה עוד יותר חזק כרגע. יש התעניינות של

חברות שדי נטו לשתף פעולה עם החרם הערבי - אני מציין בעיקר את אירופה שמבחינה

כלכלית מאוד שיתפה פעולה עם החרם הערבי, ועכשיו יש התפתחות מאוד חיובית בעניין

הזה. ארה"ב, ששם המלחמה בחרם היתה יותר חזקה, באופן טבעי עולה עוד מדרגה אחת

מבחינת שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל. בסך-הכל, התמונה מבחינת מדינת ישראל

נראית חיובית ומאפשרת להמשיך את התנופה בנושא היצוא.

מזרח אירופה וחבר העמים הם פוטנציאל פרובלמטי, אבל פוטנציאל. זה אומר

שצריך לפעול שם עם ביטוח סיכון על-ידי הממשלה, מאחר והסיכון היותר גדול הוא לא

להיכנס לשם כאשר מדינות אחרות כן נכנסות. אבל, יש לקחת בחשבון שפה יכולות

להיות בעיות מיוחדות.

הכנתי נייר בסיס לצורך תוכנית עבודת המטרד ל-94', חילקנו אותו פה ואשמח

לתת פרטים לגבי הדברים שכתובים כאן. אני רוצה לעמוד על נקודה אחת בנושא של

ריכוז מאמץ וטיפול נקודתי, וציינתי זאת גם בשנה שעברה כשהייתי פה. לאחר נסיון

של שנה, אני יכול לומר שבנתונים הגיאו-פוליטיים והמקרו-כלכליים שבהם אנחנו

נתונים, חלק לא קטן מהביצוע וההצלחות תלוי בהתמקדות בנקודות מסויימות, על-פי

המיגוון הגיאוגרפי או החברתי; כי אותם הכלים לא עובדים באותה צורה במקומות

שונים. לפני שנה הבאתי לדוגמא את יקנעם. עם מאמץ שהשקענו שם, יקנעם נמצאת כרגע

בתנופה גדולה מאוד שיתנו לה כ-800 מקומות עבודה. היא בעצם מתגברת על בעיית

העבר - חלק מהמפעלים כבר בבנייה, וב-94' יקנעם עומדת עם 800 מקומות עבודה, כך

שהיא תצא מהמצוקה. הדבר ייצור תנופה נוספת, כי קיימת מגמה, שכאשר מתחילה בעיר

פעילות כלכלית נמרצת, הדבר מושך גם גורמים אחרים להיכנס אליה. זה היה נכון

לגבי כרמיאל, לגבי נצרת עלית, מגדל העמק, הצור הגלילית וכדומה. לגבי הגליל,

זיהינו הבדל בין התגובה לכלים הכלכליים עד אזור הקטיושות ובתוך אזור הקטיושות,

דבר שהוא צפוי. התחלנו ללכת לתוכנית של ריכוז מאמץ מיוחד בפיתוח אזור קרית

שמונה והגליל העליון, דווקא אחרי מבצע דין וחשבון, כדי לתקוף את הבעייתיות

המי וחדת.



בחיפה איתרנו בעיה מיוחדת. במספרים, האבטלה הגדולה ביותר במדינת ישראל

מרוכזת בחיפה ובמפרץ. היא היתה באיזשהו שלב בסדר גודל של כ-20 אלף מובטלים,

וגם לאחר כמה חודשים האבטלה עדיין גבוהה - 17 אלף מובטלים. עומק האבטלה שם הוא

גדול למדי - קרוב ל-40' על כל מקום עבודה. אנחנו, ביחד עם גורמים חיפאי ים -

העיריה, הטכניון, אנשי עסקים בחיפה בראשות עוזיה גליל, אנשי מת"ם וגורמים

אחרים - התחלנו להפעיל שם פרוייקט מיוחד, המכוון הן לבעיות של חיפה, הן

לפוטנציאל שלה והן לעובדה שיש בעיר בעיות מיוחדות של איכות סביבה וזיהום

כתוצאה מתעשיות ישנות. והפרוייקט נמצא כרגע בשלבים של יציאה לדרך, כחלק מריכוז

המאמץ בחיפה. אני יכול לדבר על אותו דבר בנגב, ששם יש היום השקעות גדולות מאוד

של כימיקלים לישראל בסדר-גודל של 1.7 מיליארד דולר במשך שלוש-ארבע השנים

הקרובות והשקעות נוספות.

יחד עם זה, אנחנו בודקים את עצמנו גם לגבי מיגזרים שונים - עולים חדשים,

מושבים, קיבוצים, ישובים ערביים ודרוזיים, שאצלם הנושא של העסקים הקטנים הוא

אחד המפתחות העיקריים שנוכל להתקדם בהם. ביצענו כמה פרוייקטים נסיוניים - אחד

מהם באזור התענכים, ששם הסתיים קורס יזמות; פרוייקט שני אנו מבצעים כרגע

בשכונות בבאר-שבע. אלה הדגמים שלפי דעתנו ייצרו פעילות עסקית עתידית של אנשים

בחברות קטנות ובינוניות.

לסיום, אמרתי שאביא דוגמא אחת של ניצול תקציבים בצורה טובה - מוטורולה

ערד. אני רוצה שתדעו שמוטורולה ישראל היא אחת החברות המובילות במשפחת מוטורולה

בעולם. כאשר מוטורולה מצמצמת וסוגרת מפעלים בעולם ובודקת כמעט כל חודש את רמת

האיכות והביצוע של המפעלים שלה - מוטורולה ישראל עומדת בשורה הראשונה; זו אחת

משתי החברות שכל חודש מגיעות למקום הראשון ירוד עם החברה הגרמנית של מוטורולה.

היא זכתה במכרז של הברח מארה"ב; מדובר במוצר שפותח פה (היפנים ניסו לפתה אותו

ונכשלו, ומוטורולה ישראל הצליחה), וזה נתן תוספת תעסוקה די משמעותית. הדרישה

של מוטורולה היתה עמידה בשני תנאים: איכות - כמות הפגמים היתה צריכה להיות

מתחת לאחוז (לעומת כמה עשרות אחוזים במוצר היפני) ועמידה בלוח זמנים של אספקה,

כאשר העניין מתורגם מבהינת החוזה לבונוס במקרה של עמידה בתנאים, או קנסות

במקרה של פיגור או של איכות שלא עומדת בסטנדרט. הבעיה של מוטורולה ערד היתה,

הטסה של המוצרים, ובעקבות זאת השאלה איפה מקימים את המפעל - האם מקימים אותו

קרוב לשדה התעופה לוד, במרכז הארץ, שאין בו כמעט אבטלה, או האם מרחיבים את

המפעל בנגב, ששם יש בעיה של אבטלה. השאלה היתה האם הם יקבלו מינחת מטוסים

בערד, שיוביל את המוצרים עד לשדה התעופה לוד, לקראת ההטסות לארה"ב. לאחר

התלבטות עם משרד האוצר ועם משרד התחבורה, מצאנו את ה-3 מליון שקל שהיו דרושים

להקמת מינחת, אבל לא היה לכך סעיף תקציבי. האוצר פתר את בעיית הסעיף והמינחת

נמצא כרגע בשלבי בנייה (בשלב המעבר מטפלים בעניין בצורה אחרת). היום יש 550

עובדים במוטורולה ערד, והוא מפעל מצליח בצורה יוצאת מן הכלל. בינתיים הם קיבלו

בונוס והרוויחו כ-500 אלף דולר, והמפעל נמצא בהתרחבות כתוצאה מהייצור הזה. מה

שיותר מעניין - גילינו שבערד כבר יש היום תגובת שרשרת והתעניינות של תעשיות

אחרות, שכנראה יוכלו לנצל את המינחת הזה, וארקיע כבר חושבת שזה יכול להפוך

לדבר שיצדיק את עצמו מבחינה עסקית. הזכרתי את הדוגמא הזאת כדי להראות

שההתמקדות של שלושת המשרדים בפתרון הפרטני היתה מאוד חשובה.

היו"ר גי גל;

אולי תאמר כמה מילים לגבי חוק עידוד השקעות הון?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

הממשלה החליטה להאריך את החוק הקיים בשנה, עד סוף 94', בגלל שהוועדה

שמונתה על-ידי הממשלה בראשותו של אהרון פוגל לא הצליחה לסיים את עבודה בהסכמה

במועד שקבענו (ה-1.2.93). אני חששתי שעם בעיות החקיקה, אנחנו עלולים להגיע

לסוף 93' כאשר פג תוקפו של החוק הקיים, התנאים החדשים עוד לא מוסכמים ועוד לא

נכנסו לתוקפם וחמשקיעים אינם יודעים מח החוק שעומד בפניהם. לכן הסכמנו להאריך



את החוק בשנה, ולקחנו על עצמנו את הדבר הבא - נושאים שבהם תהיה הסכמה במשרד

האוצר ובמשרד התעשיה והמסחר, יובאו - עוד תוך כדי השנה הזאת, לקראת 31 בדצמבר

- לאישור של ועדת הכספים. לגבי נושאים שאינם מוסכמים - שר האוצר ואני לקחנו על

עצמנו שעד ה-1.2.94 נגבש את ההצעות האלטרנטיביות, נביא אותן להכרעה בממשלה, כך

שעד מחצית 94' נוכל לסיים את התהליכים בכנסת.

סי אלחנני;

אני רושמת: מחצית 94'.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

אגב, זו החלטת הממשלה בחוק ההסדרים, כך שאם לא נעמוד בזה - אז לא עמדנו

בהחלטת ממשלה, ואנחנו עושים מאמץ לעמוד בכך. כבר נקבעה פגישה בדצמבר אצל שר

האוצר, עם הוועדה שעבדה על החוק. הבעיה שלנו היא כיצד להכניס תנופת השקעות

ולהרחיב אותה בנתונים הקיימים, מול הלחצים שחוק עידוד השקעות הון יוצר על

התקציב, בהיקפים שלו. אנחנו מנסים למצוא את הפתרון במסגרת הזאת. לא במקרה נתתי

את הדוגמא של מוטורולה ערד, משום שאולי הלק מהכיוון הוא למצוא כיצד מתקצבים

פרוייקטים נקודתיים ומשיגים תוצאות מרחיקות לכת. לדעתי המיקוד הוא חשוב,

כלומר, לקחת את חוק המסגרת ולהתחיל לתת לו קצת יותר פירוט בטיפול הנקודתי,

בתקציבים הנתונים, וכך אפשר להשיג את התוצאות הרצויות שהן, הקמת מפעלים, השגת

שיווק, יצוא לחו"ל ויצירת תעסוקה. זאת הדרך הנכונה.

לפני כשבועיים-שלושה, חברה אמריקאית נוספת חתמה הסכם עם הטכניון כדי

להיכנס לארץ. זו הדינמיקה - ברגע שיש כמה דוגמאות טובות של חברות שמצליהות,

חברות אחרות באות בעקבותיהן. בכיוון הזה אנו עובדים גם בארצות אחרות. לסיום,

אני רוצה לספר על מפעל מיקרוסופט, שהגיע לכאן מארה"ב. הסיפור מעניין כי לפי

דעתי הוא נותן אינדיקציה לכיוון שאנחנו צריכים לחשוב עליו. זו חברה של פיתוח

תוכנה ל-IBM, שהתחילה במרתף ביתי והיום הפכה לאימפריה עולמית של כמה מיליארדי

דולר; היא "הכהן הגדול" של כל עולם המחשבים. לפני כשנה הייתי בסמינר בארה"ב,

והיה שם אדם ממפעל מיקרוסופט בסיאטל. הוא סיפר שעבדו אצלו שני ישראלים והם

ההליטו לחזור הביתה, הוא החליט ללכת יחד איתם, ולהעביר את הפרוייקט שהם עסקו

בו למת"מ חיפה. ביקרתי את שני הבחורים האלה במת"מ, היום כבר יש במפעל שלהם 25

עובדים, והם פיתחו גם מוצרים ישראליים. חברת מיקרוסופט בונה קו לוויינים

מסיאטל לחיפה, כדי לעבוד כאילו המפעל נמצא בארה"ב. אני מספר את הסיפור הזה,

כדוגמא למאמץ שאנחנו מרכזים היום בארה"ב, בהברות שבהן עובדים ישראלים ברמות

טכנולוגיות גבוהות, כדי שישכנעו את המפעלים שלהם להקים שותפויות עם ישראל. זה

מתקדם בקצב די מעניין.

גי שגיא;

האם אתם יוזמים פניות אל ישראלים בארה"ב?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

דרך הנספהים שלנו בארה"ב, התחלנו לאתר את הישראלים במקומות הללו, והם

מצליחים למשוך את החברות שלכם, ולפעמים הישראלי חוזר לנהל פה את ההברה

האמריקאית; הם סומכים על הישראלי, כי הוא מוביל במחקר ופיתוח. הכיוון הזה

הופך, לדעתי, לאחד הכיוונים המעניינים מבחינת יכולת הצמיחה ההמשכית של ישראל

בתחום הטכנולוגי, מאחר ואנחנו מתחילים להיתקל בבעיה של כוח אדם בחלק מן

התהומים. לדוגמא, נושא התוכנה. יצוא התוכנה של ישראל גדל ב-7-6 השנים האחרונות

מסדר גודל של כ-6 מליון ל-300 מליון דולר ב-93' (אני מדבר על יצוא תוכנה ישיר,

בלי התוכנות שנמצאות בתוך היצוא הישראלי ואינן מזוהות כתוכנה בנפרד). יש פריצה

במודעות העולמית כלפי ענף התוכנה הישראלי, וביקוש גדול מאוד. אבל כתוצאה

מהגידול המהיר הזה, מתעוררות בעיות של כוח אדם. אם אתם עוקבים אחרי מודעות

"דרושים", אתם יכולים לראות שחברות התוכנה נתקלות עכשיו בבעיה של כוח אדם



מתאים. חלק מהפתרון מצוי בכך שחברות ישראליות גדולות יוצאות "לצוד" ישראלים,

בעיקר בארה"ב ובמקומות אחרים - מפרסמים מודעות בעיתונות העברית בארה"ב

ומחזירים ישראלים לארץ, ברמות הכנסה לא קטנות. .זין קצת מייקר את העניין,

ומבחינה -זו חענף מתחיל לאבד משחו מהתחרותיות שלו. חברות ECI ,IBM, מוטורולח -

כל אלה יצאו לחפש אנשים שכבר הגדרנו אותם כיורדים ושהם פוטנציאל לעלייה חזרה.

הישראלים החוזרים הם מועילים, כי יש להם גם את ההשכלה הטכנית האמריקאית וגם את

השפה העברית. הבאתם לא עולה למדינת ישראל כל-כך הרבה כסף, ונותנת ערך מוסף

גדול מבחינה ישראלית.

בענפים האלה נקלטו עולים מחבר העמים, בכמויות גדולות למדי. בתעשיה

הישראלית בכלל, יש 55 אלף עובדים מהעלייה החדשה של שלוש-ארבע השנים האחרונות.

לא כולם מרוצים ממה שהם עושים, כי הרבה פעמים הם לא עובדים במקצועות שלהם.

כמה מהם עובדים בהיי-טק?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

קשה להגדיר היי-טק. כאשר אדם עובד "כתר פלסטיק" ליד מכונה, ליד רובוט, זה

אולי לא היי-טק, אבל פה התרומה היחסית שלו. הכרתי עולה שעבד ב"כתר פלסטיק"

וכבר המציא מיכל חדש; הוא התחיל כטכנאי, והיום הוא מהנדס, שזה מקצועו.

היו"ר ג' גל;

רוב העובדים ב"כתר פלסטיק" מקבלים שכר נמוך.

שר התעשיה והמסחר מ' חריש;

חלק מהעובדים עולים בשכר במשך הזמן. בכל אופן, אלה תעשיות מצליחות

שמובילות היום את מדינת ישראל גם ביצוא. לכן המגמה הזאת היא מעניינת וחשובה.

היו"ר ג' גל;

עכשיו נשמע את חברי-הכנסת.

התחושה שמלווה אותנו, בעיקר בחצי השנה האחרונה, שהמשרד ברשותך התייצב

ומתחיל לתת תשובות לנושאים שהוא מופקד עליהם, כאשר קודם היתה תחושה שהעסק עוד

לא ברור לחלוטין. בקטעים שלי יוצא להיות בקשר עם משרד התמ"ס - אם זה באופקים

ובנתיבות בנגב ואם במושבים, שם יש התחלה של תעשיה - נדמה לי שצריך מאוד לברך

את המשרד על הפעילות הזאת, ואני אכן מברך.

אדוני השר, גם במסמך שהצגת פה וגם בהסכמות אתך, כולל בדיון בוועדת הכספים

בדיוק לפני שנה, דיברת על השילוב של המושבים במסגרת הרשות לעסקים קטנים. מאז

נעשו מספר דברים, ובוצעו פרוייקטים בתענכים, בנגב ובגליל התחתון, אבל יש עדיין

לא מעט בעיות, בעיקר בתחומים שקשורים למינהל מקרקעי ישראל; נדמה לי שהעניין

הזה עדיין לא קיבל תנופה. אני מבין שאלו לא בדיוק המשימות של המשרד, והלכת

להתפצלות קטנה מהדרך המרכזית, אך נדמה לי שאנו מפספסים פה משהו. אני מאוד

ממליץ - מעבר לאותם אנשים ששילב במערכת ושבאים למושבים - להקים צוות של אנשי

מקצוע אני שיתן לעניין הזה דחיפה, כי ככל שהצרות בחקלאות גוברות, נושא התעשיה

מתבקש יותר ויותר. אני מעריך שלמשרדים האחרים - בעיקר משרד הבינוי והשיכון

ומינהל מקרקעי ישראל - יהיה קשה מאוד לבצע שינויים שיש להם השלכות על המיגזר

שלנו, לפני שהם רואים שהנושא הזה מקבל תנופה שמחייבת אותו לעשות אותם שינויים.



הנושא השני הוא כי"ל - אתה ושר האוצר מדברים הרבה על הנגב, ובארבעת

החודשים האחרונים, היית לפחות חמש-שש פעמים בנגב, באזור המפעלים. אני מודע לכך

שבמפעלים הללו נוספו קרוב ל-13 אלף מקומות עבודה, אך אם לא תעשו מעשה ציבורי-

ייצוגי ותעבירו את מינהלת כי"ל לנגב, או לפהות תעשו משהו ביניים, איש לא יאמין

לכם שאתם אכן עושים את הפעולה המתבקשת. אני מכיר את הדעות של ויקטור מדינה ושל

כל העוסקים במלאכה, אני יודע שוויקטור מדינה עוסק יום-יום בלשכנע למה לא, אבל

נדמה לי שאין מנוס - אם אתם באמת מתכוונים לדבר על הנגב במושגים שאתם מדברים

וגם עושים, אתם חייבים לעשות מעשה על-מנת שיהיה ברור שהממשלה הזאת אכן הפנתה

פנים לכיוון הנגב. שר האוצר התהייב בזמנו לעניין הזה, נדמה לי שהוא מחוייב גם

היום וצריך לעזור לו לגמור את העניינים.

דבר שלישי - בזמנו אישרתם את אזור התעשיה בבית הגדי, ואני בהחלט מסיר

בפניכם את הכובע. אזור התעשיה הזה יושב בלב המשולש של אופקים-שדרות-נתיבות וכל

ההתיישבות העובדת, על צומת כבישים מרכזית מאוד, כך שגם המרחק מבאר-שבע ב"כביש

פואד" החדש הוא רבע שעה. אדוני השר, יש פוטנציאל עצום לעניין הזה. היום ראשי

המועצות בנגב מתחילים לחשוב במושגים של סחר חופשי, ורוצים לנהל קרב שזה יחול

גם שם. אך אני עוזב את זה כרגע, עובדים על הנושא צוותות מקצועיים והם יגישו

חומר. כפי שאמרתי, בהחלט עשיתם, נדמה לי שההשקעה באזור התעשיה בבית הגדי כבר

הגיעה ל-750 מליון שקל (ואני לא מעודכן בחודש וחצי האחרון), אך אני חושב ששווה

לתת לזה דחיפה משמעותית. יש יזמים קטנים שמתעניינים, וקשה מאוד לכוון אותם;

בשדרות העסק קצת סתום, גם אחרי התוספת. מעבר לוויכוחים שאתה והמנכ"ל שלך

ליוויתם, לדעתי יש לעודד את אזור התעשיה הזה - קודם כל בשביל שלושת ערי הפיתוח

שהזכרתי, ואנחנו גם יודעים מה קורה ביישובים הקטנטנים מסביב.

הנושא הרביעי הוא ההגבלים העסקיים. אני בכוונה מדבר על זה כאן, באופן הכי

פומבי שאפשר. להערכתי, בענף הלול, מתחיל להתפתח בתקופה האחרונה קרטל של

משווקים - יושבת חבורה של משווקים וקובעת ומכתיבה ומתאמת את המחיר; נדמה לי

שכל חקלאי כבר מודע לכך. לצערי הרב, מוסדות שלנו, כמו תנובה, הם גורם מרכזי

בעניין הזה, ואינני מתבייש להגיד זאת. אדוני השר, אני מבקש שמשרדך ייכנס

לעניין הזה במהירות, ויתן כל מיני הצעות סביב הענף הזה, כדי לפתור את הבעיה.

, אדוני השר, תוכן דבריך והטון שלהם היו אופטימיים, וכולנו רוצים להיות

שותפים לכך. גם התקציב מרשים - הברוטו מתקרב ל-3 מיליארד - ואין ספק שיש בו

רצון עז וגם התחלות נכונות.

הייתי רוצה לשאול כמה שאלות ספציפיות. אחת - דובר על שיפור בעיירות

פיתוח. יצא לי להיות כמה וכמה פעמים בצפת ובקרית שמונה בחודשים האחרונים. מי

שיבקר בצפת ובקרית שמונה, ישתכנע תוך שעה שהמקומות מוזנחים לחלוטין - לא רק

שלא מרגישים שהם חלק מהתנופה מהצמיחה ומתוספת התעסוקה, אלא להיפך. פרוספר אזרן

הזמין אותי לא פעם לישיבה של כל מועצת העיר, כדי לומר לי שלאחר כל ההבטחות,

הוא לא מרגיש שנעשה משהו קונקרטי. אין פה עניין פוליטי, כולם צריכים להיות

מעוניינים בפיתוח צפת וקרית שמונה. למרבה הצער, צפת דורכת במקום במשך שנים. לא

רואים בה שום מפעל חדש ואין שום איתור מקומות למפעלים חדשים. אין כל כוונה

להגדיל את העיר הזו, לקלוט בה יותר עולים, כפי שהיתה יכולה לעשות. גם התיירות,

משום מה, עקפה אותה, למרות שזו פנינה מעין כמותה וכל אדם בעל איזושהי הבנה

בתחום התיירות, יכול לראות שלצפת ונופיה וסביבתה יש הרבה להציע. נמשיך לדבר על

כך עם שר התיירות, עוזי ברעם, ואולי הוא יידלק לעניין. אבל אני פונה אליך, כשר

תעשיה ומסחר, אני רואה שיש קרן די נכבדה לעידוד עסקים קטנים, ולדעתי צפת היא

מקום מתאים לעסקים כאלה, כי ייקח זמן עד שיבואו היזמים הגדולים. אולי יש להם

סיבות גיאוגרפיות, כמו הובלה למרחק שמייקרת את המוצר וכל מיני סיבות ענייניות-

אובייקטיביות, אך עדיין ניתן להקים שם מפעלים שיכולים לעזור לתושבים הוותיקים

ובעיקר לחדשים. כי מסתבר שיש נשירה מן העיר - במקום קליטה, עוזבים.



לגבי קרית שמונה אינני צריך להוסיף מילה. אהרי מבצע דין וחשבון, הושמעו

הבטחות מכל כיוון אפשרי, לרבות ראש הממשלה, ובצדק. אבל אתה שומע מתושבי המקום

שהם לא חשים בתוכנית מוגדרת להוסיף לעיר את מה שהיא ראויה לה. נכון, יש

היסוסים בגלל מצבה הבטהוני, בהיותה ישוב עימות מספר אחד, אובייקט לחיזבאללה

והמטורפים האחרים, אבל אם משרדך נערך לתת תשובות גם לצרכים הספציפיים-הלוקליים

של שני המקומות שהזכרתי וסביבתם. הרי יש חוק פיתוח הגליל, ואני לא מתאר לי את ?

הגליל בלי פיתוח ממשי של שני המקומות הללו.

כמה שאלות לגבי הדו"ח שהצגת בפנינו היום. התוכנית, כפי שהיא מופיעה בספר

שלכם, היא לגבי העתיד - מה מתכנן המשרד. גם בתקציב 93' היו תוכניות, והייתי

מבקש לראות סיכום מה הוגשם מהתוכניות שתוכננו אז, מה לא הוגשם, הסיבות לכך

ואיך מנסים להתגבר. הדבר השני הוא כמובן חוק לעידוד השקעות הון. שמתי לב

שתקציב יישום החוק הזה הוא בערך בין רבע לשליש מתקציבו הכולל של המשרד. זה

סימן טוב מאוד, ופירושו שאכן יש יזמים, יש משקיעים ותוכניות להשקיע, דבר

שיגדיל צמיחה, יגדיל תעסוקה ויצמצם אבטלה. אבל למרבה הצער, זה כשנה שאנחנו

נעים אי שם בין 10.8% ל-10.3% אבטלה, ואתה מרגיש שהצמצום הקטן נעשה במאמץ

עילאי, למרות שיש תנופה, יש השקעות ויש תקציבים רציניים שמוקדשים לעניין. מה

מונע את צמצום האבטלה בקנה מידה גדול יותר, מאשר השיעור המזערי בדמות של חצי

אחוז על פני שנה וחצי? במיוחד כשכל מרכיבי הצמיחה קיימים - עלייה שנמשכת, אמנם

לא בקצב הרצוי אבל עדיין 80-70 אלף עולים לשנה; יזמות, השקעות ותוכניות לעתיד

בקנה מידה רציני, הצלחות בקנה מידה בינלאומי, פריצות לשווקים באסיה כולל יפן,

הודו וכל השאר. אם כך, מה מעכב את הגידול בתעסוקה? האם יש לזה הסבר לוגי?

נקודה נוספת - חשיפה. בזמנו המשק נערך לחשיפה, פיצה את מי שצריך היה

לפצות, ניתנו מענקים וניתנה ערבות מדינה בסכום כולל של כ-18 מליון דולר. אבל

התקציב לנושא, שהיה 40 מליון בשנה שעברה, לא מופיע בתקציב של 94'. האם אם אין

בכך צורך יותר? האם הנחשפים באו על סיפוקם ושוב אינם סובלים? האם אין חושפים

יותר תעשיות ישראליות מסויימות? מה פשר היעלמות הסעיף הזה בתקציב של השנה?

הוא לא נעלם. יש עודף שעובר מ-93י ל-94', ואנחנו ננצל אותו השנה. חלקו

נוצל בשנה שעברה. בכל אופן, הייעוד שלו נשאר אותו ייעוד.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

חה"כ שאקי, אני ציינתי שחלק מהחששות מהחשיפה - דווקא מהארצות השלישיות -

התבדו. למשל, בענף הלבידים - בשלב מסויים היתה ירידת מחירים בתאילנד וחשבו שזה

יציף פה את השוק, אך סין יצרה שם ביקוש כזה שתוך כמה חודשים המחיר עלה והתחרות

לא הופיעה. כפי שציינתי, התחרות העיקרית היא דווקא מול הקהילה האירופאית, וזה

לא בדיוק מה שהיה מתוכנן.

א"ח שאקי;

אדוני השר, האם אתה יכול לתת לנו את השורה תחתונה - כמה מקומות עבודה

נוצרו כתוצאה מן ההשקעות שכבר נעשו? מה מספר מקומות העבודה הצפוי, אם ההשקעות

המתוכננות אכן תצאנה לפועל? בשעתו היתה ועדת מנכ"לים שטיפלה בעשרה מוקדי

אבטלה. האם אפשר לשמוע מה תוצאות עבודה של ועדה זו, ובאלו שיעורים ירדה האבטלה

באותם עשרה מוקדים? (נדמה לי שאחד המוקדים הללו היה בגליל).

שאלה אחרונה - דובר על אזורי תעשיה מוכנים שמתכוונים להקים במקומות

שונים. האם אפשר לדעת את הפריסה שלהם מבחינה גיאוגרפית, ובאיזו מידה הצפון

(בעיקר הגליל) נהנה מהם ומה הציפיות שלך לגבי ההתקדמות?



ר' נחמן;

אדוני השר, קודם כל אני רוצה לברך את מנכ"ל המשרד, שהולך להיות נשיא

הבונדס. אני מאחל לך הצלחה.

ראשית, ברצוני לדבר על הפרטת מבני תעשיה. בזמנו הבעתי התנגדות להפרטה, כל

עוד הדברים אינם סגורים. חבל שידידי חה"כ בוחבוט לא נמצא פה, כי אז הייתם

שומעים ממי שנמצא באזור הפריפריה מה קורה שם עם חברת מבני תעשיה; העליתי זאת

גם בוועדת ביקורת המדינה. לפני ההפרטה הובטחו הבטחות, כאן בוועדת הכספים, על

דעתו של יורם טורבוביץ, ומשרד התעשיה והמסחר עמד על כך שביישובים בהם יש לחברת

מבני תעשיה מונופול, היא לא יכולה להעלות שכר דירה, ומצד שני גם לא יכולה

לעשות כל מיני תרגילים שאפשר לעשות במסגרת חברה פרטית. אבל ההבטחות לא קויימו.

אתן לך דוגמא - אצלנו יש פארק תעשייתו של 15 אלף מ"ר שנשרף בו מבנה. חברת מבני

תעשיה קיבלה את דמי הביטוח בגין השריפה, לקחה את הכסף לכיס ואיננה בונה מחדש

את המבנה, ההרוס עד היסוד. מנכ"ל מבני תעשיה אומר לי שזו הוראה של ה"בעלי-

בתים" שלו, אך "הוד רוממותו" פישמן מסרב להיפגש אתי. אני מבקש לזמן אותו לכאן

לוועדה, כדי לבדוק את מימוש הסכם ההפרטה. שאלתי אותו שאלה: 'אילו היה עולה באש

מבנה באוניברסיטת תל-אביב או באר-שבע או חיפה, האם גם אז היית משאיר את המצב

כפי שהוא?' בנושא הזה, אי אפשר לעבור לסדר היום. כמו כן, הבעלים החדשים של

חברת מבני תעשיה לא מממשים את ההתחייבויות של החברה הקודמת, לגבי אחזקת המבנים

והאזורים עצמם. היום אין למי לפנות, כי החברה היא כבר פרטית. זה לא יתכן -

לחברת מבני תעשיה היה מונופול בכל רחבי יש"ע, והיום בלתי אפשרי לשבת עם הבעלים

החדשים ולגבש איתם דברים. מה שהובטח לא מקויים, וזה לא סביר! יורם טורבוביץ

עמד מאחורי ההבטחות, ואני מבקש את התערבות משרד התמ"ס בעניין הזה.

נושא שני, חשיפה - נחתם הסכם נפטא, ואני מבקש לקיים על כך דיון בוועדת

החשיפה, כי מן הראוי שנקבל דיווח מה ההשלכות של התימת הסכם נפטא על נושא

החשיפה. בהקשר הזה, אדוני השר, אני שמח שאמרת מה שאמרת על סין והלבידים. ישבנו

ודנו בוועדה בקשר ללבידים, וכבר אז אמרו שלא תמיד התחזיות מתממשות, בעיקר כשהן

באות מטעם אנשי המקצוע... הנושא של סין מאוד אקטואלי, ולאור השגיאות, אני חושב

שכדאי לקיים על כך דיון בוועדת החשיפה, בהשתתפות נציג שלך ונציג האוצר.

לגבי השקעות ביש"ע - אדוני השר, אמרת שהועברו 91 מליון. אני שמח שלפחות

הסכום הזה הועבר לפרוייקטים שהתחילו, שהיו בצנרת ולא ניתן היה להפסיק אותם בשל

התחייבויות. זה שהאמריקאים הורידו אותנו מהערבויות, זה סיפור אחר, אבל הבעיה

היא המדיניות שלכם, וישנה גם פסיקת בג"ץ בקשר לכך. אמנם זכותה של ממשלה להחליט

על מדיניות כזו או אחרת (כשאני אהיה שר התמ"ס, אני אלך על מדיניות הפוכה..),

אך אי אפשר להגיד מצד אחד שדואגים לרווחתם של התושבים והממשלה מופקדת על

חייהם, ומצד שני לפגוע בהם כלכלית. והנושא הכלכלי הוא זה שיוצא אנשים לרחובות.

אם אהר-כך יביאו את שר המשטרה כדי שיטפל בהתנהגות תושבי יש"ע, האשמה העיקרית

תהיה מונחת על הסקטור הכלכלי בממשלה. אם רוצים לגרום ליהודים לעזוב את יש"ע,

'אנחנו מחסלים את ההתיישבות ביש"ע, תסתלקו

מפה, אתם מפריעים לבן-בריתנו וידידנו יאסר ערפאתי. אבל זאת לא חוכמה להשאיר

אותנו באזור ולייבש אותנו. אזור התעשיה של ברקן מייצא בחצי מיליארד דולר בשנה!

אדוני השר, תיארת בפנינו אלו מאמצים נעשים כדי ליצור עוד מקום עבודה ועוד

מפעל. האם חצי מליון דולר הולכים ברגל? אתם רוצים לחסל את זה? בתקציב 94' אין

אף אגורה אחת ליש"ע!

אבל הבקשות שהוגשו עד אמצע השנה, עד שהחלה המפה החדשה, כן אושרו?



ר' נחמן;

כן, המפעלים שחיו בצנרת וכבר הגיעו לשלב מסויים, קיבלו את חתקציב, דבר

שאיפשר את סיומם. אך היה צריך להגיע אלינו מפעל מעליות של נחושתן, שכבר יש לו

קרקע, חוא הציב שלט והיה צריך לחתחיל בעבודה, אך היא נפסקה בשלב של יסודות.

נוסף לכך, עוד שמונה מפעלים כאלה לא הגיעו אלינו.

ני שרוני;

זה הפסיק מיוזמתו של נחושתן, לא ביוזמתנו.

ר' נחמן;

נחושתן עמד להתחיל בזה, ואז הפסיקו. אחר-כך כבר היו סיבות אחרות.

בעיקרון, כל מפעל שלא עמד בשלב של שלד או בשלב שהתחיל לממש את תוכנית ההשקעות,

הופסק תהליך הקמתו. התוצאה היא, שמאז יולי 1992 לא אושר שום מפעל ליהודה

ושומרון, ואפילו לא הרחבות או שינוי ייעוד של מפעלים קיימים, שרצו לעשות הסבה

של קווי הייצור כתוצאה משינויים בביקוש. יש כאן דבר אנומלי. אי אפשר שמפעל -

שההשקעה הראשונית בו גדולה ומצפים שהוא יעמוד הרבה שנים - לא יקבל תקציב

להרחבות הדרושות לאור שינויים טכנולוגיים. ואני כבר לא מדבר על מפעלים חדשים!

אדוני השר, אני פונה אליך - אנחנו כבר אחרי האופוריה של הבחירות, אתם חייבים

לעשות שינוי של העמדה. אני חושב שזה יהיה נכון וצודק, וגם תרוויחו נקודות בדעת

הקהל, אם במפעלים קיימים, תאפשרו להמשיך את הייצור שמדרך הטבע הוא משתנה. לגבי

מפעלים חדשים, אני מבין את מדיניות הממשלה, אך אתה שר בממשלה ואתה יכול גם

לבקש ממנה לעשות חשיבה מחדש. אני מבקש שתיעשה רוויזיה במחשבה, למרות מפת שבס.

דיברת על מוקדי אבטלה, וכאשר אתה פוגע בתעסוקה - עולה האבטלה. בגלל המדיניות

שלכם ביש"ע, ניכנס מחדש לרשימת ערי הפיתוח, על-פי הקריטריונים שלכם. הרי אתם

עושים צחוק מעצמכם, כי אם האבטלה באריאל תעלה ומצב הבטחון איננו מניח את הדעת

- אני יכול לעתור לבג"ץ בגין שני הפרמטרים האלה, ולזכות במעמד של עיר פיתוח.

יוצא, שבעקבות המדיניות שלכם אתם מכניסים אותי לאותו מצב שרציתם ליווציא אותו

ממנו. לכן אני מציע שצוות של משרדך ביחד אתי, נבדוק את הדברים ביחד באופן

מסודר, ולא נורא אם מתקנים מדיניות.

לגבי אזורי פיתוח - צר לי, המדיניות של המשרד לא תעשה שום דבר באזורי

הפיתוח, והסיפור של מוטורולה ערד הוא חריג. אני אומר לך שכל התעשיה מתרכזת

באזור המרכז מאשקלון ועד חדרה, היא לא תלך לא צפונה ולא דרומה.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

היא הולכת.

ר' נחמן;

נחיה ונראה. יש דו"ח של סמדר אלחנני מה אומר כל העניין של חוק עידוד

השקעות הון בתעשיה.

יש אזורי תעשיח בדימונה, ירוחם, מישור רותם, כרמיאל, חצור, מגדל העמק.

ר' נחמן;

22.5 אלף דונם שיש כאן לאזורי תעשיה במרכז, יחסלו את כל התעשיח בפריפריה.

לגבי עסקים קטנים - היה נושא של העולים מרוסיה בעיקר, בנושא של עסקים קטנים.

אני ממליץ לך - מן הראוי להגדיל את הקרן לעסקים קטנים ולפשט תהליכים. לפי דעתי

זה רעיון טוב, אנחנו נתקלנו גם בפועל ביישום של הדברים האלה. יש מה לתרום, אני

מציע שנשב עם אנשי המקצוע על העניין הזה.



חממות טכנולוגיות - יום העיון של החממות תוכנן אחר-הצהריים כדי לאפשר לשר

את ההשתתפות, לאחר ישיבת הממשלה. אני חושב שיש חשיבות רבה להשתתפות שלך.

אחרון חביב - ההיערכות לאוטונומיה. אדוני השר, איפה אנחנו בכל העניין

הזה? אנחנו גרים שם. אף אחד לא מדבר איתנו, אין joint venture . יושבים מומחי

האוצר ודנים לבד. מה הם יודעים? האם הם ביקרו באזור בכלל? למה לא יושבים

איתנו, שאנחנו היזמים שהקימו את התעשיות האלה?

גי שגיא;

אני רוצה לברך את המנכ"ל, נתי שרוני, על מינויו כנשיא הבונדס.

ע' עלי;

המשרד מפסיד מנכ"ל טוב.

גי שגיא;

אני רוצה לברך אותו, ואני בטוח שהשר ישכיל להביא "שחקן חיזוק" אחר,

שימשיך את התנופה במשרד התמ"ס. אני מניח שבמעט מדינות יכול משרד התעשיה והמסחר

להציג הישגים כאלה בתחום הסחר הבינלאומי, הגידול והצמיחה, ואני בהחלט מברך את

השר, את הנהלת המשרד ואת העובדים.

ברצוני להעיר כמה הערות ולשאול כמה שאלות. ראשית, הייתי מבקש, אדוני השר,

שתפרט יותר בנושא של הסחר עם יפן. למרות הצמיחה האדירה בלא מעט מדינות בדרום

מזרח אסיה, עדיין יפן היא הסמן והמעצמה העולמית בתחום הסחר, וההתנהגות של

הממשלה היפנית מכתיבה כיוונים. אני לא בטוח שכבר יצאנו מכל הצרות במערכת הסחר

עם יפן, וחלק מהמגבלות עוד קיימות. למרות המדיניות, אני לא בטוח שבפועל הם

יצאו מהמחוייבות שהיתה להם כלפי החרם הערבי, ואני מבקש לדעת פרטים נוספים על

כך. אני חושב שהיעד של המשרד צריך להיות מאבק בחרם הערבי. חוסר ההתמודדות עם

הנושא במסגרת הסכמי השלום הוא אחד הגורמים שמעכבים את התקדמות תהליך השלום. אם

אנחנו עושים אנלוגיה לגבי מה שנעשה בדרום אפריקה, מנדלה עצמו יצא וביקש לשנות

מדיניות, ואילי אנחנו מאפשרים לפלשתינאים וגם למנהיגים שנמצאים איתנו בקשר

להתעלם מחובתם האלמנטרית להפסיק את החרם הערבי. בלי ביטול החרם הערבי, אינני

מאמין שיכולים להיות יחסי כלכלה, ובעקבות זה התקדמות בתהליך השלום. גם מהטעם

הזה - אבל לא פחות מהטעמים הכלכליים - אני הושב שצריך להגדיר את זה כיעד; זו

נישה שדרכה המשרד חייב להיות מעורב בתהליך השלום ולתת לכך ביטוי מרכזי. כי

ביטול החרם הערבי פותח בפנינו הרבה מאוד אופציות, והוא יכול להשפיע בצורה

דרמטית על הסחר שלנו.

אני מבקש התייחסות גם בנושא נפטא - ההשלכות ואיך הדברים משפיעים על הסחר

שלנו עם מדינות צפון אמריקה. העברתי אליך שאילתא במליאה בנושא הזה, אך אני

מבקש שתתייחס לכך גם כאן בוועדה.

האם יש מדיניות לגבי הסחר עם השטחים בפרט והמזרח התיכון בכלל, לאור

ההתפתחויות הצפויות? האם יש חשיבה בנושא? אני חושב שמתפקידו של משרד התמ"ס

ללמוד את הנושא, להתייחס אליו, לקבוע מדיניות ולהנחות את כל המערכות הכלכליות;

הוא צריך להיות הגורם המוביל בתחום. אני יודע שיש הרבה מאוד יזמים שעוסקים

בכך, אבל אני חושב שצריכה להיות מדיניות מכוונת, מונחית על-ידי המשרד.

כפי שידוע להנהלת המשרד, הצעתי הצעת חוק בנושא רכש הגומלין, היא נמצאת

בוועדת הכלכלה וב-14 בדצמבר ימשיך הדיון בה. נדמה לי שיש תמיכה בהצעת החוק,

ואני חושב שצריך לקדם את הנושא.

יש הצעת חוק נוספת, שהנחתי בנושא עידוד השקעות הון, לגבי ההשקעות מן

הרווחים של מפעלים ולאו דווקא מההון העצמי. כרגע לא אכנס לזה, אבל גם כאן אני

מצפה לסיוע ולתמיכה של המשרד. אני חושב שהדבר עולה בקנה אחד עם המדיניות שלכם.



אשר לתקציב - אני חושב שהמגמה בתקציב היא נכונה, גם בתחום הפיתוח, גם

בתחום השיווק וגם בתחום המו"פ, אבל בחלק מהנושאים האלה אינני רואה ניצול מירבי

של התקציב שאושר למשרד, ואני מציע להתמקד בנושא הזה. אני הייתי רוצה לראות

הגדלה של התקציב, כי בעיניי משרד התמ"ס הוא משרד מרכזי וחשוב שהוא יפרוץ

קדימה.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

הסעיפים שציינת גדלו באמצע השנה בגלל עודף ניצול.

גי שגיא;

הם גדלו, אבל לאחר הגידול תישאר יתרה ולא יהיה ניצול מלא של הסעיפים

האלה. אני רוצה להיות הגורם שדוחף את המשרד קדימה מבחינה תקציבית, ואני משער

שהנושא של מידת ניצול התקציב יהיה אחד הגורמים שישפיעו על כך. המשרד הזה נראה

לי גורם מרכזי שמוביל גם מבחינת הצמיחה במשק וגם מבחינת התעסוקה. לכן אני מציע

שתוקדש מחשבה לפעילות כדי לנצל את סעיפי התקציב, בעיקר בתחומים שהזכרתי.

אני חושב ש"ציד העובדים הישראלים" שאתם מבצעים בארה"ב - ששמעתי עליו

לראשונה - הוא כיוון מדהים ומרתק, שיכולה להיות לו השפעה מרחיקת לכת על

התעשיות הטכנולוגיות המתקדמות בישראל. כך נוכל להתמודד עם צוואר הבקבוק של

חוסר כוח אדם מקצועי בתחום הזה, אבל אני חושב שהמשרד צריך להתחיל מיד גם

בהכשרה, כי אחרת זה יהיה הבלם בפני מדינות שמתעניינות בישראל - כמו מעצמות

אזוריות מדרום-מזרח אסיה ומדינות אחרות - ורוצות להיכנס אליה. לדעתי המשרד

צריך להיות שותף פעיל בהכשרה של אקדמאים בתחומי ההנדסה ובתחומים דומים. אני

מציע לא להסתפק בנסיון המעניין כשלעצמו של גיוס אנשים מארה"ב, אלא גם להתמודד

בארץ עם בעלי מקצוע מקבילים שיכולים לעשות הסבה מתאימה לתעשיות שמגלות עניין

במדינת ישראל.

סי שלום;

אדוני השר, אנחנו רואים כל שנה את ספר התקציב, ולדעתי היה טוב יותר אם

היה גם עמוד השוואה לתקציב והביצוע של השנה הקודמת.

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

בתיק שחילקנו לכם, קיבלתם נתונים השוואתיים. אפשר לראות שם את 94' לעומת

93' ו-92י.

סי שלום;

אם כך, זה בסדר, ואני מקווה שגם שאר המשרדים ילכו בעקבותיכם. יש כרגע

ויכוח גדול בין שני שרים בממשלה מי אשם במצב התעסוקה והצמיחה. נושא הצמיחה

בדרך כלל תלוי בשני משרדים - משרד האוצר ומשרד התעשיה והמסחר. משרד האוצר -

על-ידי יצירת תנאים מקרו-כלכליים להשקעה, יחד עם בנק ישראל, ומשרד התמ"ס בתחום

המיקרו - ההרחבות והיישום בפועל. השנה הזאת לא היתה שנה מוצלחת, והשנה הבאה

הופכת להיות עוד פחות מוצלחת, כאשר שיעור הצמיחה יהיה 3%. אמנם עניין הבנייה

ירד, דבר שבוודאי משפיע. היצוא התעשייתי גדל לאורך כל הדרך, וזו נקודת אור

גדולה מאוד, אבל השאלה אם זה לא נובע בגלל עלייה חדה בשער החליפין. האם יש בזה

גם אלמנט של פיתוח והשקעות, או שזה כתוצאה מעלייה ריאלית די גדולה בשער? לגבי

הצמיחה, דיברתם על שינוי סדרי עדיפויות - כספים לשכונות ולעיירות ולא

להתנחלויות. ואכן, הקפאתם את ההתנחלויות, אך הכספים האלה לא הופנו לגידול

תעסוקה בשכונות ובעיירות, אלא הם הלכו לסקטורים אחרים שאולי יש להם יותר כוח

והשפעה.



שר התעשיה והמסחר מי חריש;

ההערה הזאת ודאי לא מכוונת לתקציב המשרד שלי, כי אנחנו השקענו בצפון

ובדרום.

סי שלום;

נכון שבבאר-שבע יש פיתוח עצום; כמובן שהעובדה שקיבלו אזור פיתוח אי עוזרת

להם מאוד לעומת שאר האזור, אבל בסופו של דבר יש שם פיתוח גדול. אחוז האבטלה

בבאר-שבע הוא 6%-7%, שיעור נמוך יחסית לכל מקום אחר בארץ. כמובן שזה גם הודות

לכך שזו עיר מחוז ונמצאים בה כל המוסדות הממשלתיים, אבל יש שם פיתוח תעשיה וזה

דבר טוב.

לפני שנה אמרת שתעשה מסלול מזורז להשקעות. האם הדבר נעשה וייעשה? האם

"דרך הייסורים" של 32 תחנות קוצרה, כדי שאפשר יהיה להשקיע ביותר קלות - לא רק

השקעות מקומיות אלא גם השקעות של יזמים מחו"ל?

אני רואה בספר התקציב שמדובר על מכון הסיבים. מכון הסיבים היה כל שנה

בדיחה לכתבים כלכליים, כאשר בכל הצעה של תקציב המדינה היה כתוב "יבוטל מכון

הסיבים".

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

זח כתוב גם חשנה, בחוק ההסדרים.

סי שלום;

כימיקלים לישראל - לצערי הרב, כל הזמן השרים נכנעו להנהלת כי"ל, ולמרות

שאריק שרון כבר הקים משרדים בנגב, הם היום כאבן שאין לה הופכין, אולי יש שם

קצת פעילות. הדבר הזה חייב להסתיים, ואמרתי זאת גם להנהלת כי"ל: 'לא יתכן

שבגלל שאתם גרים באזור המרכז ולא נוח לכם לעבור לאזור הדרום, או שאתם לא רוצים

לנסוע כל יום שעה, יתלו תילי תילים של פרשנויות מדוע אי-אפשר להעביר את

המשרדים לנגב'. בבאר-שבע נמצאים כל הבנקים של אזור הדרום, כל משרדי הממשלה

ולכן הטענה שצריכים את אזור המרכז איננה במקומה. חוץ מזה, בעידן של טלפון

ופקס, לא צריך שום דבר. כבוד שר התמ"ס, אם תפעל להעברת הנהלת כי"ל לנגב, אתה

תיזכר שעשה את זה. עניין הניתוק ממרכז הארץ מורגש על-ידי אנשי הנגב כל הזמן

ומהווה מקור לתיסכול ולאכזבה, ועניין כי"ל הפך זאת לסמל; הנה עוד פעם המרכז

ניצח, ולא מעבירים לנגב את מה שבאמת צריך להעביר, למרות שכל המפעלים של כי"ל

נמצאים שם.

אזור סחר חופשי - החוק הזה תופס תאוצה די גדולה. הוקמה ועדת משנה של ועדת

הכספים וועדת הכלכלה,' שאני חבר בה. יש לזה צדדים לכאן ולכאן, והייתי רוצה

לשמוע את עמדת משרד התמ"ס לגבי הצעת החוק הזאת. אדוני השר, האם אתה משוכנע עד

הסוף שזה טוב? אם כן - למה? ואם לא - מה אתה חושב שרע בזה?

אזורי תעשיה זה דבר טוב, אבל לא צריך לתת אזור תעשיה כל מקום שרוצה. כל

ראש רשות, מיד כשהוא נבחר, רוצה אזור תעשיה. חה"כ בדש פתח אזור תעשיה בעומר,

ואינני בטוח שזה דרוש דווקא שם. לצערי הרב, גם אתם חטאתם בזה - פתחתם אזור

תעשיה בג'וליס, למרות ש-200 מטר משם, בירכא, יש כבר אזור תעשיה. לדעתי עשיתם

זאת משום שמי שהיה ראש-הרשות בג'וליס הוא חבר כנסת ולוחץ. אבל לא כל מי שמקורב

לשלטון, צריך לקבל אזור תעשיה.



עי עלי;

ראשית, אני מצטער שהמנכ"ל עוזב את המשרד. אני חושב שנתי שרוני היה מנכ"ל

טוב. משרד התעשיה והמסחר הוא אחד המשרדים המרכזיים, והמשימות שעומדות בפניו

הן, לדעתי, בין המשימות החשובות של המדינה, וחבל שאיש כזה עוזב דווקא בעיצומה

של העשייה. אני מקווה שמי שיתמנה במקומו, ימשיך באותה דרך שהוא ניהל את

הדברים.

ברצוני להעיר כמה דברים. קודם כל, ראיתי שיש עלייה של 3.6% במספר

המועסקים. אני מניח שההשוואה ל-1989-90. האם תוכלו לעשות גם השוואות של 1989-

90 ביחס ל-1991-92?

לדעתי יש כמה נושאים שמשרד התמ"ס צריך לתת עליהם את הדעת. הנושא של רכש

גומלין - ראיתי שתקציב רשפ"ת יתוגבר, אבל לא אחת יש לי רושם שחברות ממשלתיות

לא תמיד עושות את החשבון של רכש גומלין, ולא תמיד מקדישות תשומת-לב לכך. לא

מזמן התקיים דיון בוועדת הכספים בנושא אל-על, ובין היתר שאלתי מדוע כשחברות

ממשלתיות או המדינה רוכשות ציוד כזה או אחר, זה לא מותנה בצורה ברורה ברכש

גומלין? אני חושב שלרכש הגומלין צריך להיות משקל יותר גדול בשיקולים של המכרז.

הדוגמא הבולטת היתה בכל הנושא של הבואינג באל-על וההזמנות מהתעשיה האווירית.

בזמנו הציעו 100% רכש גומלין וזה לא הובא בחשבון. נכון שיש גם שיקולים נוספים;

לא הייתי רוצה שנתפשר על טיב בצורה דרמטית, אבל לדעתי נושא רכש גומלין חייב

להיות אחד השיקולים המרכזיים. כשמקפידים ובודקים בכל עיסקה מה קורה עם רכש

הגומלין, מתברר שאחר-כך העובדים נותנים על כך את דעתם על כל המשתמע מכך, ויש

לזה השלכות משמעותיות. אפשר לראות נתונים בנושא הזה.

חה"כ שלום הזכיר את נושא הבירוקרטיה. כל מי שניסה פעם לעניין יזמים,

בייחוד משקיעי חוץ, נתקל בבעיה הגדולה הזאת. זה נושא שעולה בכל פגישה עם יזם.

נכון שנעשו מאמצים בעניין הזה, אבל לדעתי הם לא מספיקים. זה אחד הדברים

החשובים ביותר היום, אם רוצים להגדיל את מספר המועסקים. אני מדבר על מקומות

עבודה לטווח ארוך, לא כאלה שמתפנים כתוצאה מהפסקת עבודתם של פועלים מיהודה

שומרון ועזה; אני מדבר על מפעלים יצרניים, שגורמים לגידול ביצוא ומכניסים מטבע

חוץ. ראיתי שהיה גידול של 14% ביצוא התעשייתי, וזה מרשים, ולדעתי זאת צריכה

להיות המגמה. האינדיקציה היא באיזו מידה אנחנו מייצרים מקומות עבודה מהסוג

הזה, ונקודת המפתח היא פישוט הבירוקרטיה. השאלה אם נתתם את דעתכם איך להתמודד

עם הבעיה הקשה הזאת, שהפכה למכת מדינה. אני לא מטיל אשמה על מישהו, אבל לדעתי

זה צריך להיות המבחן שלכם.

לגבי הגליל - השאלה באיזו מידה נושא הגליל זוכה לעדיפות לאומית ראויה?

ראיתי שאתם מקדישים תשומת-לב לחיפה, כי אתם טוענים, ובצדק, שזו עיר מוכית

אבטלה ולכן יש לתת לה העדפה. אבל דווקא בגלל המיקום של חיפה, השאלה באותה

הזדמנות לא תפגעו בערי הפיתוח הסמוכות או ברדיוס של 50 ק"מ? במקביל להעדפה של

חיפה, אנחנו שומעים בתוכנית שבס על אפליה לרעה של ערי פיתוח ברדיוס הזה. בצורה

כזו הם יוכו פעמיים, כי איזה מפעל, איזו תעשיה, איזה יזם יבוא לעפולה, למשל,

כשבאותה עת אתה מבטיח אותם תנאים לחיפה?

שר התעשיה והמסחר מי חריש;

אין כוונה לפגוע בערי הפיתוח. אבהיר זאת מחר בתשובותיי.

עי עלי;

עיני לא צרה בחיפה. אני בעד חיזוקה והעדפתה על גוש דן, דבר שיכול להקרין

ולהשפיע לטובה על כל אזור הצפון, אבל יש לעשות זאת בצורה שלא תפגע בערי

הפיתוח.



הערה אחרונה - אני שומע כאן שאתם נותנים את הדעת על פיתוח התעשיה

הקיבוצית. אני בעד פיתוח מפעלים שיכולים לייצר דולרים, אבל בחוברת שלכם ראיתי

"לטפח את התעשיה בקיבוצים, כדי שיתנו גם תעסוקה לערים

הסמוכות". היתה תקופה שערי הפיתוח היו מאגר של כוח עבודה, מין שוק של עובדים,

לקיבוצים. ישראל היא המקום היחיד בעולם שאנשים מן העיר יוצאים לעבודה בכפר...

יש לי הרגשה שממשיכים עם אותה מגמה בולשביקית. זה דבר שלא יעלה על הדעת, ביהוד

אם הדבר הזה יבוא על חשבון ערי הפיתוח. אתם עולים כאן על מוקש בלתי רגיל גם

מבחינה חברתית. אתם רוצים שנהיה שכירים של הקיבוצים?

גם אני רוצה להצטרף לברכות למנכ"ל על מינויו כנשיא הבונדס. ברצוני לשאול

שאלה קצרה - הרבנות פנתה אלי לגבי תרומות ומעשרות של החיטה. אני מבין שנושא

החיטה פתוח עכשיו ליבוא חופשי, אבל יש יבואן אהד גדול שמייבא את רוב ההיטה,

ואחוז קטן של יבואנים פרטיים. הם זקוקים לתקציב של כ-50 אלף שקל, כדי שיוכלו

להפריש תרומות ומעשרות. האם השאלה הזו קשורה למשרד התמ"ס או שצריך להפנות אותה

למשרד החקלאות?

לגבי יבוא הבשר - אני יודע שאתם עושים מאמצים להסדיר את הנושא, אבל בספר

התקציב לשנת 92' אני רואה 386 מליון שקל למטרה זו, ב-93י - יש תקציב וב-94'

אין. האם יש תקציב משוריין ברזרבה, או שבהתאם לתיקון החוק, יתקנו גם את זה?

י' ונונו;

ראשית, ברכה לשר ולמנכ"ל על הפעילות הענפה השנה. אני רוצה להעלות כמה

נקודות. הקמת אזורי תעשיה מרחביים, בבית הגדי ובמקומות אחרים - אני רואה שהשנה

התחלתם בטיפול נקודתי, וצריך לתת את הדעת גם על הבעיות של ירוחם ודימונה.

לגבי ההיטל, הבנתי מהמנכ"ל שלא הוטל היטל על בקבוקי הזכוכית המיובאים.

האם יש לכם תשובה מוסמכת מה קורה עם ההיטל הזה?

אזור סהר חופשי ליצוא - אני מבקש שהאזור הזה ימוקם בדרום, שהוא אזור

בעייתי מבחינת תעסוקה.

שאלה אחרונה - באיזו מידה היה מימוש ההשקעות של כי"ל בנגב? מה קורה לגבי

שדרות, נתיבות ואופקים וגם באר-שבע? האם חל שינוי משמעותי בהקמת המפעלים? מה

קורה עם ההנהלות של כי"ל, האם הם יעברו מאזור המרכז אל הדרום?

היו"ר גי גל;

תודה רבה לשר ולהנהלת המשרד. ניפגש מחר ב-10:00 בתל-אביב, ונשמע תשובות.

הישיבה לא הסתיימה.



שינויים בתקציב לשנת 1993

היו"ר גי גל;

לפני שבוע דנו בפנייה מס' 427 - הרשאה להתחייב בסך 6 מליון ש"ח ותקציב של

2.5 מליון ש"ח נועדה להקדים תיקוני בנייה שתוכננו ב-1994 לדירות שנבנו על-ידי

משרד השיכון.

סי שלום;

מי ביקש את הרוויזיה?

ר' נחמן;

חה"כ אלי דיין. אנחנו עיכבנו את זה. הם רוצים לתחזק דירות שהם לא רוצים

למכור אותן. אם ימכרו את הדירות, לא יצטרכו כסף בשביל התיקונים!

סי שלום;

על-פי התקנון, אין רוויזיה אלא למחרת ההצבעה.

היו"ר ג' גל;

חה"כ דיין ביקש את הרוויזיה באותו יום.

ר' נחמן;

מדוע חה"כ רענן כחן בא להצביע? הוא לא חבר ועדה.

אי די ין;

אני הבאתי אותו כגיוס, הוא מקוזז עם ממלא מקום.

היו"ר ג' גל;

רבותי, אני מציע לכם לא לעלות על המסלול הזה. ובכן, מי שמצביע בעד

הרוויזיה, זאת אומרת שהוא בעד הפנייה. מי שמצביע נגד הרוויזיה, זאת אומרת שהוא

נגד הפנייה. מי בעד הרוויזיה?

הצבעה. 7 בעד. 5 נגד.

היו"ר גי גל;

פנייה מסי 427 אושרר!. יש לנו פה פנייה מס' 485, שנידונה בהשתתפות חה"כ

תיכון ואני בלבד - להעביר 350 מליון ש"ח עודפי הכנסה ממכירת דירות לרזרבה

כללית, כדי לתת אותם למענקי המשכנתאות שההיקף שלהם גדל. חה"כ תיכון מסר לי דרך

מר קרשנר שהוא עבר על זה ואין בעיה. כך שזו לא רוויזיה, אלא פשוט אישור פורמלי

של בקשה. מי בעד הפנייה?

הצבעה. כולם בעד. אין נגד.

היו"ר גי גל;

פנייה מסי 485 אושרה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;11.