הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת הכספים שהתקיימה ביום חמישי, י"ח באב התשנ"ג - 5.8.93, בשעה 12.30

ג' גל - יו"ר

חי אורון

י י ונונו

אי פורז

עי עלי

חי קופמן

גי שגיא

ג' שגב

מי שטרית

מוזמנים;

מי קרת - מנכ"ל התעשייה האוירית

מי אורטס - התעשייה האוירית

שי פרץ - התעשייה האוירית

אי אלקינד - משרד האוצר

עי לוי - משרד האוצר

ר' קוקולביץ - החשב הכללי

מזכיר הוועדה;

א' קירשנר

סי אלחנני

שי אלתרמן

1. ערבות מדינה לתעשייה האוירית לישראל בע"מ לפרויקט "עמוס" בסך

100 מליון דולר, מכתב שר האוצר מיום כ"ג בתמוד התשנ"ג-12.7.93.

2. שינויים בתקציב לשנת 1993.



פרויקט "עמוס"

היו"ר גי גל;

אנחנו ממשיכים את הדיון בערבות המדינה בסך 100 מליון דולר לתעשייה אוירית

לישראל למימון "עמוס". בינתיים קיבלנו חומר שהיה בוועדה ומי שרצה לעיין עיין.

נשאלו גם שאלות שודאי היום נקבל עליהן גם תשובה. אחד החברים שלנו גם עשה ביקור

בתעשייה האוירית והתרשם, ויהיה לו ודאי גם מה לומר לנו לחיוב או לשלילה. נשמע

בהמשך. ראובן בבקשה.

אני חוזר על עיקרי הדברים. מדובר כאן בפרויקט שהיקפו 190 מליון דולר.

בעקבות החלטה ממשלה שהיתה ב-31 בינואר 1993 הוחלט להעניק ערבות מדינה של 100

מליון דולר למימון הפרויקט, זה פרויקט תקשורת ראשון מטיפוס "עמוס" שמפותח על

ידי התעשייה האוירית ומיועד לשיגור ומתן שירותי תקשורת לויינית.

הממשלה עוד החליטה באותו דיון לתמוך בפיתוח וייצור הלויין על ידי מתן

התחיבות. לחכור מהתעשייה האוירית קיבולת של 3 משיבים (טרנספונדרים) למשך 10

שנים במחיר קבוע של 5 מליון דולר לשנה למשיב, קרי 15 מליון דולר לשנה. התעשייה

האוירית התחייבה לייצר את הלויין במקצועיות, במיומנות ולפעול לשיווק הנפח

שלמעשה מתאפשר מהמסגרת הזאת. כאמור, כרגע יש מחויבות ממשלה לחכור 3 מתוך 7

המשיבים.

ההיקף הכספי הכולל של הפרויקט הוא 190 מליון דולר. התעשייה האוירית

התקשרה עם קבלני מישנה באירופה, שלמעשה מממנים חלק מהפרויקט. כמו כן היא קיבלה

9 מליון דולר מימון באמצעות מענקי המדען הראשי.

מדובר בסכום של 100 מליון דולר לתקופה של 12.5 שנים, מתוכן 2.5 ראשונות

יהיו גרייס על קרן וריבית. לאחר מכן יתרת התשלום תשולם כאשר היא פרוסה על פני

10 שנים. תנאי הריבית טרם סוכמו והם ייקבעו בין החשב לבין הבנקים שיעמידו את

ההלוואות. בין היתר כבטחון לפרעון ההלוואה תשעבד התעשייה האוירית את התקבולים

בגין המשיבים, שאותם התחייבה הממשלה לחכור כפי שאמרתי קודם.

חי אורון;

אתה מדבר על ערבות והלוואה. אתם נותנים את ההלוואה?

ר' קוקולביץ;

אנחנו נותנים ערבות לבנק והבנק נותן הלוואה. לגבי הפרטים אנחנו כרגע במשא

ומתן עם הבנקים. ייעשה מכרז בדרך כל שהיא גם לגבי הערבות וגם לגבי הריבית וגם

לגבי המירווח. הדברים האלה יידונו בנפרד כי זאת חבילת מימון מסוימת נפרדת, אני

מעריך, מהפעילות האחרת של החברה. אנחנו כאן באים אל הבנקים בערבות מדינה מלאה

ולמעשה לבנק שנותן את הערבות אין למעשה סיכון.

אי פורז;

הבנקים לא מוכנים לקחת חלק מהסיכון?



ר' קוקולביץ;

מדובר כרגע במאה אחוז. זו הקומבנציה שנבנתה כרגע. בהתאם לרווק הערבויןות

מטעם המדינה אנחנו מבקשים את אישור ועדת הכספים לתת ערבות מדינה בסך 100 מליון

דולר כדי לאפשר את מימון פרויקט "עמוס". הערבות היא כאמור במסגרת הנפח של % 10

מתקציב המדינה שמאפשר מתן ערבויות מהסוג הזה.

עד כאן הדברים כפי שלמעשה הועברו על ידי שר האוצר לדיון בוועדת הכספים

בבקשה להעניק ערבות מדינה בהיקף של 100 מליון דולר למימון הפעילות שנדרשת

לפרויקט "עמוס".

עי עלי;

כמה הושקע עד היום?

ר' קוקולביץ;

אני מציע שהתעשייה האוירית תענה. אני מעריך שכ-40 מליון דולר.

משה, אני מציע שניתן לחברים לשאול ואחר כך תשיב על השאלות.

מי שטרית;

בהמשך לדיון הקודם שהיה בוועדה, אני ביליתי יום שלם בתעשייה האוירית

בפרויקט הזה במטרה ללמוד שני דברים עיקריים; האם יש בידי התעשייה כושר ייצור

ראוי בשביל לייצר ומה מידת ההיתכנות של ביצוע הפרויקט הזה? עד כמה אנחנו

עומדים לאשר דבר שיש לו סיכוי קונקרטי להתבצע ולתת תשובה בתחום הזה של שירות

תקשורת לוינים למדינת ישראל. שאלה שניה; מדוע לא לקנות שירותי לויין ממישהו

אחר?

ביליתי יום שלם בתעשייה האוירית רק לצורך הענין הזה. קראתי את כל החומר

הרלבנטי שנשלח לוועדה, החוברת שמתארת את הפרויקט "עמוס" ואת החוזים שנעשו בין

התעשייה האוירית לחברות אירופאיות ואת המסמכים של ההתקשרויות. אני רוצה לומר

שההתרשמות שלי הן מהביקור והן מלימוד החומר היא א. יש בידי התעשייה אוירית את

היכולת לגמור את הפרויקט הזה בזמן. ראיתי כבר הלכה למעשה היכן זה עומד היום,

השלב שבו עומד ייצור הפרויקט.

הדבר המרגיע והחשוב ביותר הוא שכבר קשורים בתעשייה האוירית בחוזים חברות

גדולות אירופאיות הן לצורך השיגור והן לצורך שותפות הלכה למעשה ביכולת של

השיגור של המשיבים שהממשלה איננה רוכשת. הם משתתפים הלכה למעשה במימון בהיקף

של כ-50 מליון דולר מתוך סך הכל של 190 מליון דולר.

התעשייה האוירית כבר השקיעה בזה סכום די גדול עד היום בפיתוח של הפרויקט

עוד לפני שבאו לבקש ערבות מדינה מאמציה היא. דבר שכמובן יוצר בתקציב של

התעשייה האורית תעוקה על התקציב ותזרים המזומנים שלה.

אני רוצה קודם כל לשבח את התעשייה האוירית על העבודה. אני מוכרח להגיד

שהתרשמתי בצורה בלתי רגילה מהעבודה שנעשית שם בתהום הזה. לאחר עיון מעמיק

בחומר הזה אני השתכנעתי לחלוטין שיש מלא ההצדקה לתמוך בתעשייה האוירית ולאשר

להם את ערבות המדינה.



ע' עלי;

אקדים ואומר שאני כמובן תומך בהמשך הפרויקט ומטרותיו. המטרות שהוזכרו כאן

ומטרות נוספות שלשמן נועד הפרויקט. אין כאן אפשרות לבוא ולקנות לויין מוכן כי

יש כל מיני צרכים נוספים שהפרויקט הזה צריך לתת להם מענים ותשובות. אני הושב

שבסך הכל יש כאן פרויקט רציני מאד שיש לו השלכות חשובות מאד גם על הפיתוח

הטכנולוגי ולא רק של התעשייה האוירית. גם לצרכים נוספים וגם למפעלים אחרים. מי

שבעד פיתוח טכנולוגי ומי שבעד העסקת עובדים בעלי מיומנות וכישורים גבוהים

במיוחד, בוודאי יתמוך תמיכה מוחלטת בפרויקט הזה.

יחד עם זאת, אני מבקש קצת יותר פרטים על הפרויקט. באיזה שלב הוא נמצא? מה

התחדש בשנה האחרונה בפרויקט הזה? מה הצפי שלכם? האם אתם עומדים במטרות

שהוגדרו, בשלבי העבודה השונים? מתי הענין הזה יתחיל לפעול הלכה למעשה כדי שיתן

את התשובות שאנחנו מבקשים שיתן? האם יש לו קשר עם פרויקט אחר ועם דברים אחרים?

קצת יותר פרטים על הענין הזה כדי שנוכל לקבל מושג. למרות שקיבלתם מראש את

התמיכה, כדאי שהדברים יהיו יותר ברורים.

חי אורון;

א. האם מדובר בפרויקט של 190 מליון? בפרויקטים כאלה בסוף יכולים לגמור

בסכום כפול. איך אתם עומדים בהערכה היום?

ב. אם משיב עולח 5 מליון, פה מדובר על 35 מליון לשנה כפול 10 שנים, 350

מליון על 200 מליון פחות או יותר. יכול להיות שזה לא כל התחשיב. אלי ההערכה

היא ש-10 שנים זה מינימום, אבל בעצם הוא יעבוד הרבה יותר. יש גם שאלות של בלאי

טכנולוגי והשתנות. פה אומרים שדור זה חמש שנים. השאלה בכלל אם חדור הזה יחזיק

מעמד מעבר לתקופה הזאת. יש כבר נסיון שאומר שכן.

היתה שאלה בקריאת ביניים ואתה ראובן ענית עליה, שמראש היה מדובר ב-100%

ערבות מדינה. לא היה שום נסיון לבנות את חבילת המימון על בסיס של 70% ערבות

מדינה ולא 100%. זה היה בשביל להוזיל את המימון? זה היה משום שלא היתה שום

מערכת בנקאית לא תהיה מוכנה להסתכן אפילו ב-15 מליון של המדינה?

אי פורז;

האמת היא שהשאלה שלי היא לא לאנשי התעשייה האוירית אלא דווקא לאנשי

האוצר. אני מבין שאם יש פרויקט של 190 מליון דולר, שמובטח לנו שהמדינה תיקח

למשך 10 שנים 5 מליון דולר לכל משיב, אז לכאורה נראה שזה מכסה. השאלה שלי היא

זאת: א. למה ההיקף הכספי הוא 190 מליון דולר? האם אי אפשר לעשות פרויקט כזה

במקום אחר בפחות מ-190 מליון דולר?

ב. למה אתם מתחייבים לתת 5 מליון דולר בשנה למשיב? האם המדינה לא יכולה

לקבל משיב מלויין אחר במקומות אחרים במחיר יותר נמוך? אם תגידו לו שיש פה איזה

שיקול בטחוני רם מעלה שבפניו צריך להוריד את הכובע, תגידו לנו את זה באופן

גלוי כדי שנדע.

לכאורה הם הולכים לפרויקט הכי בטוח בעולם. א. יש להם ערבות מדינה כמעט על

הכל, את היתר נותנים ספקים. ב. יש קונה שנותן את מלוא התמורה מראש ומתחייב

לרכוש. אין לי שום טענה לתעשייה חאוירית, הטענה העיקרית היא אליכם, האם אתם

עושים עסק טוב. אותם הייתי שואל: עם ציבור עובדים מיליטנטי כזה ועם יחסי עבודה

כאלה איך חם רוצים לחוביל את הענין הזה? זה לא שייך בכלל לפרויקט "עמוס".



חי קופמן;

אני מצטער' שהחומר שתוגש, והוגש לפי דעתי בצורה רצינית, הוגש רק ברגע

האחרון. אני הספקתי קצת לעיין. יש כאלה שבכלל לא הספיקו על רקע הלחצים שהיו

בכנסת. בלי להיכנס לויכוחים הייתי מציע לשמוע את הפיזיביליטי שלהם. מה גודל

הסיכון? קוסמטיקה של ערבות מדינה, פחות 15 מליון דולר או יותר 15 מליון דולר

היא לא משמעותית בסכומים האלה. מדוע? זו תעשייה ממשלתית וכל בנק בעולם מתייחס

אליה כאל תעשייה ממשלתית. אם חס וחלילה יקרה משהו, יורידו להם 4-3 מליון דולר.

אני לא חושב שזו מציאה גדולה. בפוליטיקה שישנה במדינות כאלה כמו ישראל בסופו

של דבר ישלמו את החשבון.

הנקודה המרכזית שהם צריכים לפרט היא של ההכנסות. יש גם אלמנט בטחוני

שקראתי אותו אתמול לגבי קצין תצפית תותחנים. אני לא יודע כמה זה שווה ואני לא

יודע עד כמה הטענה שאי אפשר לשכור לויינים זרים היא נכונה. היום הכל נפרץ,

השאלה של זמן, רבע שעה או חצי שעה או שעה.

לעצם הענין מה קורה, מה הסיכויים. איפה אנחנו עומדים והאם באמת הפער בין

ההכנסות הצפויות ואלה הבלתי צפויות הוא גדול, והאם יש סיכון גדול או לא?

גי שגיא;

קודם כל אני מבקש לציין שאני אתמוך בסיוע ובכוונה של התעשייה האוירית

להיכנס לתחומים חדשים, במקרה הזה לתחום של לוייני התקשורת. אני חושב שמצב

התעשייה האוירית ידוע ומוכר לכולם. מסיבות כאלה ואחרות שאני כרגע לא רוצה לפרט

ואין צורך לפרט, התעשייה האוירית נאלצת לצמצם פעילויות שלה בתחומים ידועים.

הברירות שעומדות לפניה גם כן ידועות. אחת הברירות, הברירה הכלכלית היא

להיכנס ולפתח תחומים חדשים, ביניהם הנושא הזה. אני חושב שהשאלה ששאל כאן חבר

הכנסת פורז היא בהחלט שואלה לגיטימית, האם יש למדינה אינטרס שלא מונח כאן על

השולחן, אינטרס בטחוני או אינטרס אחר. אני חושב שיש אינטרס בטחוני ממעלה

ראשונה לשמור ולקיים את התעשייה האוירית. יש למדינה אינטרס כלכלי ברור לשמור

ולקיים את התעשייה הזאת. הערך המוסף שלה, מלבד הפעילות הכלכלית הישירה שלה,

הוא מרחיק לכת. ולכן התשובה לפי דעתי לגבי השאלה הזאת היא חד משמעית ואני חושב

שהוועדה צריכה פה בנושא הזה, בהתחשב במצב של התעשייה האוירית, להתאחד בתמיכה

בבקשה שמונחת לפנינו.

היו"ר ג' גל;

אני רוצה להוסיף שתי שאלות; א. 200 העובדים שאמורים לעבוד, כפי שקראתי

בחומר, מה מאפיין אותם? הם עובדים מתוך המערכת או עובדים נוספים? מה יעשו אם

לא יהיה פרויקט "עמוס"? ב. מה ההזמנות הנדרשות כדי שתהיה נקודת איזון? ג. מה

יש כבר חתום בפועל ומה אתם מצפים ומה הסיכוי שאכן תהיינה הזמנות ממה שאתם

יודעים עד עכשיו?

מי קרת;

שני משפטים קצרים ואחר כך נשיב לכל הדברים. אמרנו בפעם שעברה ואני רוצה

לחזור. הכניסה שלנו לנושא "עמוס", שתחילתה כבר לפני כמה שנים, היא בעצם מעוגנת

גם באסטרטגיה של התעשייה האוירית, שבחלק חופפת גם את האסטרטגיה הלאומית.

מנקודת ראות של התעשייה האוירית, שהיא רוצה לגוון את סל המוצרים ולהגדיל אותו

בנתה האזרחי כדי לא להיות תלויה במידה כל כך גדולה בשוק הצבאי.

נושא כמו "עמוס" הוא גם עיסוק בתחום חלל שהוא תחום אסטרטגי לכל הדיעות,

ואני חושב שפה אפשר למצוא את הקשר לשאלות שנשאלו קודם לגבי היבטים אחרים ואני



לא ארחיב. נושא שני - תקשורת. זי! בוודאי תחום שמתפתח במהירות הגדולה ביותר

בעולם המודרני שהוא אזרחי. הלויין הזה בנוי לשוק האזרחי. ועל אף מה שאמרתי

לגבי הענין של ההסתכלות באסטרטגיה הלאומית מבחינת יכולת איסוף בחלל, אנחנו

לצורך הפרויקט הזה לא הבאנו את זה בחשבון. בנינו את כולו כרגע על רגליים

אזרחיות. בקטע מסוים של הדרך בתחילת הפרויקט כן דובר על זה, כרגע שמנו את זה

בצד. צריך לשפוט את הנושא הזה כמו שאנחנו מביאים אותו היום רק על הבסיס המסחרי

הכלכלי האזרחי. אבל הוא חשוב מאד, כי הוא חלק שאנחנו רואים בו חשיבות רבה מאד

להתפתחות בתחום האזרחי ובתחומי תקשורת לויינית.

מר אורטס ימסור קצת פרטים לחבר הכנסת עובדיה עלי על סטטוס התוכנית.

בגדול אנחנו נמצאים באמצע 1993. היעד לשיגור הוא הרבעון הראשון של 1995, היינו

בעוד שנה וחצי. במלים אחרות אנחנו נמצאים כרגע במחצית הדרך. על סמך העובדה

שאנחנו במחצית הדרך זה גם יענה לחלק מהשאלה שאתה שאלת. יש לנו לפי דעתי הערכה

די טובה לגבי היכולת שלנו לפקח על ההוצאות כפי שאנחנו רואים אותן מצטברות עד

עכשיו.

מי אורטס;

אני אסקור את מצב הפרויקט, את ההיבטים הפיננסיים, בעיות של מחיר למדינת

ישראל .

היו"ר ג' גל;

מה המסלול שלו?

מי אורטס;

יש מה שנקרא חגורה גיאוסינכרונית. החגורה הגיאוסינכרונית נמצאת בגובה 36

אלף ק"מ. כאשר לויין נמצא בגובה הזה הוא עושה סיבוב אחד ל-24 שעות. הוא נמצא

מעל קו המשווה. לויין כזה עושה סיבוב אחד במשך 24 שעות, כך שלגבי צופה על

הקרקע שעושה גם הוא סיבוב ב-24 שעות הוא תמיד מעליו.

כאשר אנחנו שולחים אינפורמציה אל הלויין הזה הוא מאיר כפנס, הוא שולח

אנרגיה. ההספק של הלויין הזה גבוה במיוחד. הוא נמצא בין ההספקים הגבוהים

שאנחנו יודעים. כל אדם מכל נקודה שהיא בתחום הארת האלומה, ברדיוס של 500 ק"מ,

דהיינו 1000 ק"מ מקצה לקצה, מסוגל לקלוט בקליטה ישירה באנטנה של 60 ס"מ.

כמובן מי שנמצא מעבר ל-500 ק"מ, עם אנטנה יותר גדולה, נניח 1.2 מטר, יכול

להגיע לעירק וגם כן לקלוט. בדמיון אני מעביר לכם מה המשמעות כלפי מצרים, כלפי

ירדן וכמובן עם פריסת העתיד לפנינו.

הלויין הזה שונה מהלויינים האחרים שאנחנו מכירים. קודם הוא נמצא בתפיסת

עולם של דומסטיק מיני סטרלייט. רבותי, היינו הראשונים שהבאנו את תפיסת העולם

המיני סטרלייט כדומסטיק, אבל היום מחקים אותנו. משום שהיום אתה יכול להעביר

דרך ערוץ תקשורת אחד טכנולוגיות שנקראות וידאו קופרשן. אתה יכול להעביר מספר

גבוה יותר של אינפורמציה וליצור יותר תקשורת דרך משיב אחד.

לכן זאת אחת המדיות, בנוסף למדיות הקיימות, כמו הכייבל D.2, פייבל

אופטיקס, מיקרוגל. אלה טכנילוגיות משלימות אחת עם השניה. כל מי שרוצה הרצאה על

הדברים האלה יקבל אותה אצלי בצורה המקצועית ביותר.

אי פורז;

יש כוונה לשדר ישירות.



מי אורטס;

בוודאי, זה המודוס שבנינו אותו. זאת תפיסת הבסיס. זיו הדיירקט ברודקסטינג

סרויס. יש היום שלשה סוגי תקשורת שאנחנו מכירים: תקשורת של כייבל .D2 או 5.0,

שהוא ללא ספק מכשיר השוב במערך התקשורת; מיקרוגל. הפרעות גדולות, התהפכויות -

בעיה לצה"ל ממדרגה ראשונה. היום רק הפלאפון, הטלפון הסלולרי כנראה ישתמש בו.

היתה בעיה גדולה של תדרים. אם היית שואל היום אדם המיועד למנ"כל משרד התקשורת,

אם ניתן היה לחסל את כל השידור מתחת ל-1 ג'גה-הרץ הוא היה

מחסל אותו. כאשר בעית המיקרוגל כנראה מהווה בעיה גם במדינת ישראל בגלל התחומים

הצבאיים שבהם אתה משדר לכלים האלה. ונשארה המדיה של החלל.

מה ביקשנו לראות? שלש תכונות יסוד שלא כל כך מצויות: 1. הספק גבוה

ביציאה, D.B 54. זה אומר במושגי קליטה שאתה יכול להחזיק ב-60 ס"מ ולקלוט,

כאשר אתה נמצא בנקודת ה-D.B 3, כלומר ב-500 ק"מ, ותוכל עם צלחות גדולות יותר

להמשיך לקלוט. זה תודות לטכנולוגיה של סוף שנות השמונים שאיפשרה את הדברים

האלה. הטכנולויות המצויות היום בחלל הן טכנולוגיות מיושנות ולכן הדבר הזה קשה.

2. יש לה רוחב סרט גדול. היום אני יכול להעביר שני ערוצי טלויזיה במשיב

אחד מעל ומתחת. אם בעתיד, בשנים שבהן הלויין הזה ישרת, ייכנסו למדינת ישראל

ההיי-דפינישן TV, לא נוכל לומר שאי אפשר לקלוט את זה, מפני שרוחב הסרט 72 מגה-

הרץ והוא נכנס בתוך התחום הזה.

3, מעל ומתחת - יש לנו שתי אלומות במכתש שניתן לשדר בו-זמנית. האחת מול

מדינת ישראל, כלומר כל השוק שהוא פוטנציאלי.

יש שלש אלומות בסך הכל?

יש לו שתי אלומות בו-זמנית. יש לו שלש אלומות, שתים פעילות.

מהתחיבות של המדינה היא על כל המשיבים.

אני מדבר על אלומות. יש לי אלומה אחת שאני יכול ממנה לשדר בתחום הארת

האלומה ולקבל את האינפורמציה בתחום ה-500 קיימ רדי וס. ובו זמנית מישהו אחר

באירופח, למשל מול הונגריה, יכול לשדר בתחום 500 קיימ אינפורמציה ולקבל את זה

לכל אותם האנשים, ולהשתמש באותו לויין שנמצא בגובה. זהו הצד הייחודי כאן. וזאת

למה? בראייה של תפיסת השוק. אמרנו השוק המקומי יהיה אשר יהיה, הבה ונבנה לנו

כאן שוק נוסף, שוק באירופה.

לכן בנינו פוטנציאל של שתי אלומות, שאחת מהן אפשרית. אחת באיזור של איזור

בולגריה-צ'כוסלובקיה-עמי מזרח אירופה; והאיזור השני באיזור פורטוגל. תפיסת

השוק משולבת בתפיסת תליך.

ישנם 7 משיבים. אנחנו מעריכים על פי חישובים בין 3.5 ל-7 משיבים במדינת

ישראל. אני לא רוצה למנות את משרד הבטחון. התפתחות כלכלית הולכת עם התפתחות

תקשורת. רשתות תקשורת קיימות בצורות שונות. חלקן יהיה באמצעות כבלים וחלקן

באמצעות לוויני תקשורת. מדינת ישראל אינה שונה בהתנהגות שלה מאחרים, בעולם

משתמשים בלוייני תקשורת.



ועכשיו לגבי השוק. מדובר על 100 לוייני תקשורת בעשור הקרוב, מתוכם 20

לויינים מהסוג שבו אנחנו מדברים על "עמוס". "עמוס" אחד הוא רק פריצת דרך, הוא

לא בא רק לשרת את מדינת ישראל. אם היינו צריכים לקבל את ההחלטה, לא הייתי הולך

על הפרויקט הזה. הלכנו לנושא הזה לאחר שנעשה מחקר יסודי. אחרי שאנחנו עשינו את

המחקר עשתה ג'ין עבורנו מחקר עב-כרס באיזה תחומים על התעשייה האוירית, עם

סקסט-פקטור, עם מידת אמת הצלחה. הנושא הזה של גוף תקשורת לוייני הוגדר כאחת

האפשרויות של מידת אמת הצלחה, אם ניכנס לזה. כלומר נצוד במקביל שניים: מעל

ומתיות נצוג אנחנו, הצרפתים והגרמנים במידת הסבירות. עשינו עבודת מחקר. התבססנו

על. נתונים מבצעיים אצלנו. יש עבודה גדולה של ג'ין שכל אחד מוזמן לראות מה

רלבנטי לגבי תעשייה אוירית בניצול היתרון התחרותי שלה. והנושא הזה של תקשורת

הוגדר.

לכן אנחנו מסתכלים על הנושא הזה לא רק במבט של פעילות טכנולוגית או עבודה

בלבד. אנחנו רואים בזה אחד השטחים שלדעתי מדינת ישראל, אם היא רוצה להיות

בתחום של העל-ידע, היא צריכה להיכנס לתחומים שבהם היא נותנת את היתרון

התחרותי. לפי מיטב הבדיקה שבוצעה בנושא הזה, זהו אחד השטחים.

עכשיו לשאלה האם להיכנס או לא. לנו, לתעשייה האוירית, פרפורי הבטן

קיימים. בסך הכל זה אתגר לא קטן. בסופו של דבר יחד עם הקונסורציום שבנינו,

בתפיסת העולם השניה שלנו, מעורבות בינלאומית שבה הלכה אלקטר. בכמה מלים, אלקטר

זו הברת התקשורת הגדולה בעולם. יש לאלקטר 156 אלף עובדים ו-15 בליון דולר.

לאלקטר אלסרום יש כמה גופים ואחד הגופים עוסק בנושא חלל, בנושא בטחון וכו'.

סגן הנשיא של אלקטר הפך לידיד ישראל.

הפרטנר שלנו הוא הדוישטה רוספייס, שהוא ודאי ידוע. זו התעשיה הגדולה

ביותר בגרמניה ובתוכה דורנייר. דורנייר היא אחת החברות הגדולות שהיא אחראית

במסגרת הקונסורציום הזה לנושא חלל. בנושאי חלל באירופה אתה תשמע את השמות

אירוספסייל, גאזה, הלניה ואחרות, ואנחנו משולבים עם הטובים שבהם.

לגבי האמון ולגבי המחיר. אני הצגתי בזמנו לאוצר מחיר של פייר ווליו מרקט,

פלוס מינוס 10%. אם הוא יהיה יותר גבוה, מדינת ישראל תשלם פחות. אם הוא יהיה

פחות, אז אני אחנה. דווקא האוצר קיבל תנאים מצוינים, זה 5 מליון דולר גם בעוד

שבע שנים.

למה המדינה צריכה את זה?

מדינת ישראל בונה תשתיות. חובת המדינה להבטיח שתהיינה תשתיות. תקשורת חלל

היא אחת מתשתיות התקשורת. לכן זה הקשר עם המדינה שלפי תפיסתי כאזרח צריך

להיות.

לגבי הבנקים. הבנקים האירופאים, גם הבנק הצרפתי וגם האמריקאי, בדקו את

התוכניות ונתנו לנו אישור.

התשובה היא ברורה, הם לא רואים את הפרויקט של "עמוס" בלבד. בשבילם קיימת

מערכת ההתחיבויות של התעשייה האוירית.



מ' אורטס;

בכל פרויקט יש מה שנקרא קריטיקל דזיין רביו. וזה המצב שבו

מקפיאים תצורה ומתחילים לשהרר לייצוא. אנחנו מאוחרי התהליך הזה. הייצור עובד.

אנחנו כבר בשלבי קבלה של חלקי ציוד. הפנלים הסולריים כבר נמצאים בתהליך של

בדיקות קבלה. תת מערכות נמצאות בחלק בייצור ובחלק בהשלמה. והכוונה היא עד לסוף

השנה הזאת להתחיל לקלוט את תת המערכות בבדיקתן.

גמר הייצור, התחלת בדיקת. שנת 1994 מיועדת להתחלת בדיקות

ושינויים עד לקראת סוף השנה, כאשר לקראת סוף השנה נעביר לאיזור השיגור. שיגור

ברבעון הראשון.

מי אמור לשגר?

אריאן. חתמנו איתה חוזה לפני כחודש ימים. הוא נמצא כפרטנר האמין ביותר.

בנושא של שי גורים יש בעיה של אמינות. בדקנו אופציות נוספות, כולל קבוצות

מרוסיה, כולל המרש הסיני. מכל הבדיקות האלה הגענו למסקנה חד משמעית שזה נותן

קונפידנט לבל גבוה מבחינת אמינות השיגור והמחיר.

יש מטרות נוספות?

שום מטרה נוספת.

לגבי הפיתוח של הלויין, אם הוא לא מונח במקום? על מה הוא מבוטח? על עלות

הפיתוח שלו?

אנחנו הולכים לפיתוח מרחיב ולא פיתוח מצמצם. בימים אלה ממש אנחנו במגעים

עם מבטחים, עם יועצים שיש לנו. הדבר הזה מחייב מרגע הכנת לויין חלילה וחס קורה

לו משהו. לכן מהרגע הזה ועד לרגע השיגור הכוונה להגיע לשנתיים נוספת של ביטוח.

הביטוח יכסח עד לכדי החזרת כסף שיאפשר לך לבנות, לשגר ולבטח לויין נוסף.

תוך כמה זמן בנייה של חדש כזה?

בערך 18 חודש, עד לשיגור שנתיים. אנחנו כעת דנים עם הונגריה, ואני מקווה

שעד סוף שנה זו נוכל להתחיל לבנות את השני. הכוונה היא לעניין אותם באותו

מקום, באופן שאז יהיה גיבוי לשני.



ש' פרץ;

בפרויקט תזה לצד הסיכונים הטכנולוגיים היו לנו שני סיכונים גדולים מאד.

הסיכון- הראשון - הסיכון השיווקי. הסיכון השני - הסיכון הביטוחי. כאשר התהלנו

לדון היה ברור לנו שפרויקט בסדר גודל של 150 מליון דולר זה סיכון גדול מאד

לתעשייה האוירית. אנחנו הצגנו את הנושא למועצת המנהלים ומועצת המנהלים הנחתה

אותנו לבנות פרוגרמה שבה חשיפה מקסימלית של ההברה זה 25 מליון דולר. מתוך הנהה

ש-25 מליון דולר בפרויקט ראשון אפשר לכסות. אם אתה מפסיד 25 מליון דולר

בפרויקט ראשון אתה יכול בקלות לכסות בשני ה"עמוסים" הבאים ולהתאזן.

אנהנו התחלנו לבנות את הדבר הזה. הקורבן הראשון היו השותפים. אנחנו באנו

וביקשנו מהשותפים להשתתף בסיכון, והם לקחו על עצמם להשתתף בסכום של כ-20 מליון

דולר. זאת אומרת שאם לא תהיינה מכירות הם לא יקבלו כסף. על ידי כך הורדנו את

העלות הכוללת ל-170 מליון דולר.

אחרי זה באנו לממשלה, באופן טבעי כגוף שצריך לקחת סיכונים של פיתוח

תשתית, וביקשנו ממנה לתת לנו ערבות שתכסה לנו את יתרת הסיכון. וזה בעצם מה

שהחליטה הממשלה, לאחר חישובים, לאחר בדיקת השוק בארץ, במה ניתן להשתמש וכמה

הפוטנציאל של השימוש בארץ. ממשלת ישראל לאחר שהיא בדקה עם משרד התקשורת, עם

בזק ועם כל.הגורמים החליטה שממילא מדינת ישראל צריכה לפחות 3 משיבים, ועל ידי

כך נתנה לנו את הערבות .

כאשר אנחנו מנתחים בערכים נוכחיים של היום את כל הסכומים, אנחנו מגיעים

לידי מסקנה שהשווי של התחיבות הממשלה במחירים של היום הוא סדר גודל של 100

מליון דולר. כלומר 15 ערבות הממשלה ל-3 משיבים למשך 10 שנים ב-5 מליון דולר

אחד, זה 150 מליון נומינלי. הערך היום 100 מליון דולר. הערך של השתתפות

המשקיעים כ-20 מליון דולר. הערך הכספי 190 מליון דולר. לאחר שהוצאנו כספים

בעבר הוא 178 מליון דולר. ואם מחסירים מקבלים חשיפה מקסימלית בפרויקט הזה

לתעשייה אוירית סדר גודל של 25 מליון דולר. על ידי כך איזנו את הפרוגרמה כדי

להבטיח שלא יקרה לתעשייה האוירית זעזוע, אם הס וחלילה לא נמכור יותר מ-3

משיבים.

אחרי שהקטנו את הסיכונים ניגשנו לבדוק את הכדאיות הכלכלית המלאה של

הפרוגרמה. אהרי סקר שוק מפורט הן לגבי כמויות והן לגבי מחירים, הבעיה שלנו

היתה להניח באיזה קצב ייכנסו המשיבים לפעולה. זה קובע כמובן את זרם ההכנסות

מהפרויקט. אנחנו הנחנו למשל שבשנה הראשונה יופעלו רק 3.5 משיבים מתוך כל

הפוטנציאל של ה-7. בשנה השניה יופעלו רק 5. בשלש שנים אחרי זה נגיע למלוא

הפוטנציאל של 6 מלאים. אחרי כן הולך ויורד, כי אנחנו מניחים שעם הזמן עשויה

להיות שחיקה מסוימת באיכות התדרים.

על ידי בנייה של הדבר הזה בדקנו מהי נקודת האיזון שתאזן את הפרוגרמה

מנקודת מבט כלכלית.

אי פורז;

למי אתם רוצים לשווק את זה למעשה, למזרה אירופה?

מי אורטס;

חלק למזרח אירופה.

מ' קרת;

גם בארץ וגם באירופה.



אי פורז;

במיקרוגל?

מי אורטס;

ממה שידוע לי התחילה תוכנית בין הגרמנים לבין הרוסים בנושא הלויינים.

ש' פרץ;

בדקנו את הנושא הזה והגענו למסקנה שהפרויקט הזה מתאזן אם אנחנו מקבלים

הכנסה ממוצעת שנתית של כ-26 מליון דולר לשנה על פני 10 שנים, כלומר 260 מליון

מתוך פוטנציאל של 350 מליון. אם נקבל בממוצע 26 מליון דולר לשנה הפרויקט הזה

מאזן את עצמו.

במונחי משיבים, אם במשך התקופה של 10 שנים אנחנו נפעיל במשך 10 שנים 5.5

משיבים מתוך פוטנציאל של 7 הפרויקט הזה מתאזן. וזה בהנחה של כניסה הדרגתית של

המשיבים. על ידי כך הגענו למקסנה לאור סיקרי השוק שיש לפרויקט הזה סיכוי טוב

להתאזן. במיוחד עכשיו כאשר ממשלת ישראל חתמה איתנו חוזה ל-3 ואנחנו מנהלים

משאים ומתנים שונים לגבי שימוש.

היו"ר גי גל;

יש כבר מישהו מחו"ל שהולך לחתום על משהו?

מי אורטס;

קודם כל הונגריה. יש הסכם הבנה בינינו. הוא מותנה עכשיו בהונגרים, בכסף

הדרוש להם כדי להכניס לנו את הכסף. יש חברה גרמנית שנקראת ספייס ליין שהחליטה

עקרונית להיכנס ולממן את הפרויקט ההונגרי..

שי פרץ;

השלב האחרון שטיפלנו בו הוא נושא המימון. הבנקים האירופאיים מממנים

בערבות ממשלות 50 מליון, ממשלת ישראל תממן 100 מליון, ובזה סידרנו את כל

הקצוות.

הי ו"ר ג' גל;

איך מתקנים אותו?

מי קרת;

לשאלתך, היום עובדים בפרויקט כ-200 איש, מהם כ-50 מהנדסי מכונות, כ-50

מהנדסי תוכנה, מהנדסי אלקטרוניקה, אוירונוטיקה וכוי, 30 טכנאים ועובדי ייצור.

כל העובדים ברמה הגבוהה ביותר. כפי שאמרנו אנשים בעלי מקצועות ייחודיים.

היו"ר גי גל;

מה אם הפרויקט הזה לא מתקיים? מה אתם עושים איתם?



מ' קרת;

מה שעושים עם כל היתר.

הי אורון;

אני שואל דווקא שאלת הפוכה, משה. מה עושים עם כל הצוות הזה אם הפרויקט

מצליין? עושים שנים-שלשה לוינים, מה הלאה? מה פוטנציאל הפיתוה של המסלול הזה?

אתם ודאי הושבים עליו כי הוא לא מעבר להרי ההושך.

מי אורטס;

כבר עוסקים היום בתכנון. כאשר אתה נכנס לשטח אתה מתחיל להיות מוכר.

התחלנו את זה ב"אופק". התחלנו להיות מוכרים כמי שעוסקים בחלל. אחד הלוינים

ששוגרו לא שמזמן בארצות הברית יש לו את הפנלים הסולריים שאנחנו פיתחנו, כתוצאה

מידע שנוצר כאן.

יש תוכנית אליפסה ששמעתם עליה, מקבילה לתוכנית אירידיום של מוטורולה,

ללוייני תקשורת בגובה נמוך שינועו. מאחר ויודעים שאנחנו בנושאים האלה, פנו

אלינו. אנחנו היום מצוותים לצוות של אליפסה לתכנון ופיתוח לויין התקשורת. אתה

נמצא בכמה מהלכים. יש לנו פניות מלורה, הברה אחרת, שהציעה מערכת תקשורת אחרת,

אבל ניתן להשתמש במיבנה של "עמוס" בלי מטעדים, וביקשנו מאיתנו הוראות מדויקות,

מתוך כוונה שאם היא זוכה גם אנחנו זוכים.

מ י קרת;,

אתה מקבל כרטיס כניסה שמאפשר לך להשתלב.

אי פורז;

למה המדינה צריכה 3 משיבים? איזה משיבים יש היום בידי המדיני!? כמה מהם

הולכים להיות מושבתים? לאיזה צרכים - ערוץ ראשון, ערוץ שני? זה מחליף מיקרוגל?

זה מחליף כבלים? במקרה אני קצת בקיא בתחום הזה.

עי לוי;

המדינה נתנה ערבות לשלשה משיבים. בוצע סקר על ידי חטיבת הנדסה של משרד

התקשורת ויועץ הצוות שעבד על ה"עמוס" ונעשה נסיון להעריך את הביקושים בתוך

מדינת ישראל.

צריך להזכיר צד נוסף. חוזה החכירה בין מדינת ישראל לבין התעשייה האוירית

הוא חוזה בר-הסבה. כלומר, המדינה אמנם לשלם בעבור שלשה משיבים, אבל בתוך החוזה

מוקנית זכות למדינה להסבר את החכירה לגופים אחרים, כאשר האחריות לביצוע השיווק

של המשיבים מוטלת על התעשייה האוירית.

בתוך המבנה הזה ההנחה היא שאפשר יהיה לשלב את כל השלשה, כאשר חלק מהם

יהיו בשימושים ממשלתיים וחלק מהם אכן יוסבו לגופים אחרים, אם זה בנקים ואם

חברות שיעסקו בתקשורת.

אי פורז;

אתה לא נותן לי תשובה. אתה אומר לך לשמואל קלפנר ותשאל אותו.



מי אורטס;

הצרכנים מחולקים לכמה קבוצות. כוונת רשות השידור להשתמש בלויין.

אי פורז.

בDBS-?

מ' אורטס;

ב-DBS רשויות השידור נמצאות איתנו בקשר.

הערוץ השני מופץ באמצעות לויין במשדרים הקרקעיים. יש שם תחזית שזה הולך

להיגמר? המשיב של אינטר-סט מת?

מי אורטס;

כן, לידיעתך הוא הולך למות בעוד שנה. אם אני אציע לו מחיר טוב למה שהוא

לא יקח ממני? אפשר לקנות כל דבר. באיזה מחיר - זאת שאלה אחרת. אני מבטיח מחיר

מתחרה.

אי פורז;

המדינה היתה צריכה להגיד למי היא מוכרת שלשה משיבים.

מי אורטס;

המדינה נתנה ערבות לביקושים בהנחה שאלה יהיו צרכני התשתית הזאת. הצרכנים

מפוזרים בין- רשויות שידור, משטרת ישראל, מערכות סהר, המשביר, קופות חולים. יש

לך רקע לראות איפה הכייבל TV מתחיל ואיפה הוא נגמר ביכולת שלו, ואיפה מתחיל

ונגמר הפוטנציאל של התקשורת הלווינית. יש לנו צרכנים במדינת ישראל.

כאשר אומרים כל הזמן המדינה ואתה שואל מה המדינה צריכה, המדינה מנקודת

מבט של יוצרת התשתית כלפי אלה. זה הכל. והצרכנים הם מגוונים.

חי אורון;

הכבלים מרשתים בערך % 60 מהמדינה. אני רוצה לשאול שאלה אחרת. החוזה שלכם

על שלשה משיבים. האם השלשה האלה לצרכים ממשלתיים או כל השוק הישראלי. זאת

אומרת, הם יכולים למכור מחר למשביר ולהשאיר אותכם עם שלכם?

אי אלקינד;

הסכם החכירה שיש לנו או ההסכם בין התעשייה האוירית לממשלה אומר שאנחנו

מקבלים התחייבות לשלם עבור השלשה. כל מכירה באלומה הישראלית קודם כל צריכה

לבוא מהמשיבים שלנו, דהיינו לשחרר את מחויבות הממשלה. רק אחרי שגמרו את שלשת

המשיבים, כל היתר נכנס לתעשייה האוירית.

גי שגב;

אתה בא להצביע בתור המוכר. יש לך בעיה עם הקונה. למרות שיש קשר, זה לא

המקום לשאול.



ח' אורון;

אתה צריך לאשר את שני הצדדים.

היו"ר גי גל;

השאלה היתה במקומה. הדבר היהידי שאפשר להגיד שהוא בטוח מבהינת הרוכשים זה

ה-5 מליון שהמדינה מתחייבת לרכוש.

אי פורז;

המדינה כבר עשתה את זה. היא קנתה משיבים שהיו ריקים תקופה ארוכה.

יש פה שני דברים. מצד אהד יש בקשה לערבות מדינה שאנחנו צריכים לאשר על

100 מליון דולר. מצד שני, האם המדינה אכן צריכה את ה-3 משיבים ולהשקיע בהם 5

מליון דולר.

הערה אחת לערוץ השני. כל פעם שאתה נכנס למשהו נדמה לך שאתה יודע. וכמה

שאתה מתחפר יותר יש לך יותר בעיות. הייתי בטוח שאם אנחנו ניקח ונשים שני

משדרים כדי לפתור את בעית הערוץ השני בגליל. מסתבר שבקרית שמונה הערוץ השני

נקלט בכבלים, אבל רק % 50 מהאוכלוסיה התקשרה לכבלים.

אי פורז;

יש תוכנית להנחת כבלים. היא תתקשר.

היו"ר גי גל;

אני לא יודע כמה שנים זה יקה. מסתבר שזה הרבה מלי ונים.

הי קופמן;

אני מאמין בכבלים.

מי שטרית;

א. צריך לציין ולומר שבכניסה של תעשייה אוירית לייצור של לויין כמו

"עמוס" היא נכנסת לתחום של טכנולוגיה מאד גבוהה. מדינות אחרות בעולם מימנו מלא

את פיתוה הלויינים של המדינות שלהם כאשר רצו ללכת לכיוון הזה. זה לא חטא גדול

לתת לתעשייה האוירית סיוע בפיתוח הלוויין.

ב. השימוש במשיבים על ידי המדינה תלוי בכושר החשיבה של השרים שמבינים אשת

זה. היכולת לנצל אותם היא פנטסטית. ראה תקשורת טלפונית בארץ. היא על הפנים.

היו"ר ג' גל;

כולנו תקוה שהלוויין הזה יצליח ויהיה רב מעללים. אנחנו לוקחים בחשבון

שאנחנו נותנים פה ערבות מדינה בידיעה שזה יכול חס וחלילה גם לא להצליח. לפחות

אלה שיושבים כאן ידעו שהם יהיו שותפים לסיכון בתחום שיש בו טכנולוגיה גבוהה,

יש בו השלכות רוחב ורוחק שאי אפשר למדוד אותן בדיוק. יכול להיות שאנחנו חולמים

הלום שלא יתגשם. הכל אפשרי. מי בעד לאשר.



הצבעה

הוחלט לאשר את הערבות לתעשייה האוירית ( מתנגד אהד }

2. שינויים בתקציב לשנת 1993.

היו"ר גי גל;

יש בקשה מיוחדת של ראש פיקוד העורף לשינויים בתקציב.

הצבעה

הוחלט לאשר פניה מס' 16001 של הממונה על התקציבים.

הישיבה ננעלה בשעה 13.30