הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 148

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, כ"ז בסיון התשנ"ג (16 ביוני 1993). שעה 00;09

חברי הוועדה: ג' גל - היו"ר

ח' אורון

א' גולדשמידט

ש' עמור

ג' שגב

א' הירשזון

מוזמנים; י' ניצני - מנהל רשות חחברות הממשלתיות

נ' ביאליסטוק - רשות החברות הממשלתיות

נ' פלג - " " "

צ' ברוש - " " "

ע' בלר - משרד האוצר

י' נאור - " "

א' לוין - משרד השיכון

צ' אלדורטי - יו"ר חברת השק"ם

יעקב חי - חברת השק"ם

א' טוב - משרד הבטחון

ס' אלחנני

א' קרשנר

א' זכאי

1. מכירת מניות חברת השק"ם בע"מ.

2. שינויים בתקציב לשנת 1993.



מכירת מניות חברת השק"ם בע"מ

אני פותח את הישיבה. על סדר-היום מכירת מניות חברת השק"ם בע"מ. מר יוסי

ניצני, מנהל רשות החברות הממשלתיות, יציג את הנושא.

אחרי מסע ארוך ופתלתל אנחנו באים לכאן ומבקשים מהוועדה לקבל אישור להפריט את

השק"ם. הבקשה באה לאחר החלטת הממשלה - שצריכה את אישור ועדת הכספים - למכור 65%

על-ידי הצעת מכר ועל-ידי דילול אחזקות המדינה, זאת, באמצעות הנפקת מניות וניירות

המירים אחרים על-ידי החברה עצמה, ודילול אחזקות המדינה כתוצאה מהמהלך הזה עד

ל-35%. כלומר דילול של 65%.

מדובר בהצעת מכר לציבור בישראל שמורכבת מכמה סוגים של ניירות ערך, מניות,

אופציות רכישה שהמדינה מנפיקה, אגרות חוב - שאושרו כאן בוועדה כאגרות חוב חדשות

לפני כחודשיים - שניתנות להמרה במניות של חברה ממשלתית שמוחזקות על-ידי המדינה,

במקרה זה השק"ם; אגרות חוב ניתנות לחמרה שמנפיקה החברה, והתמורה הולכת לחברה -

בניגוד לאגרות החוב הקודמות; וכתבי אופציה שמנפיקה החברה, שהתמורה שלהן גם כן

הולכת לחברה. זה הרכב חבילת ניירות הערך שמוצעת לציבור.

למרות שכל החבילה מונפקת ביחד, חלק מהתמורה הולך למדינה, חלק מהתמורה הולך

לחברה. בשלב המיידי, בבוקר למחרת ההנפקה, מידללות אחזקות המדינה בין 22% ל-23%,

כתוצאה ממכירת מניות על-ידי המדינה ועל-ידי החברה; ושאר 40%-42% מדוללים במשך

תקופה של כמה שנים לפי קצב ההמרה או המימוש של ניירות הערך ההמירים שהזכרתי. כאשר

המדינה או החברה מנפיקות אגרות הוב ניתנות להמרה, מייד, ביום ההמרה, התמורה נכנסת

למדינה; כאשר המדינה או החברה מנפיקות אופציות, התמורה נכנסת רק בתהליך המימוש

או ההמרה וזה יכול להתמשך על פני כמה שנים.

למחרת סגירת רשימת החתימות וסיום ההנפקה המדינה תקבל קצת למעלה מ-120 מיליון

שקל, החברה תקבל קצת למעלה מ-70 מיליון שקל, בסך הכל קצת למעלה מ-190 מיליון שקל.

צריך לזכור שהחבילות האלה יוצעו לציבור במכרז כשיהיו בו מחיר מינימום ומחיר

מכסימום, והמחיר ינוע לפי הפקודות שהציבור ימסור.

עבור מה הסכומים שהזכרת?

הסכומים שהזכרתי הם הגיוס המיידי עבור הניירות שיוצעו, אבל הם לא מכסים את כל

הסכום. כ-123 מיליון שקל שהמדינה תגייס תמורת מה שהיא תמכור, וכ-72 מיליון שקל

שהשק"ם יגייס, הם תמורת המניות ואגרות ההוב הניתנות להמרה ששני הגופים האלה

מנפיקים. תמורת האופציות - שתתקבל רק במהלך התקופה שהן חיות - זה כמעט 30 מיליון

שקל למדינה, ולמעלה מ-60 מיליון שקל לשק"ם. בסך הכל המדינה מגייסת למעלה מ-150

מיליון שקל, והשק"ם מגייסת למעלה מ-130 מיליון שקל. בסופו של התהליך זה יוריד את

אחזקות המדינה ל-35%.

זה תמורת 65%?

נכון. אני רוצה להסביר למה נקטנו בדרך הזאת. כפי שאמרתי, החבילה מורכבת

ממניות ומניירות ערך הניתנים להמרה. למניות שבתוך החבילה אורנה אנחנו מוכרים

עכשיו יש מחיר שמשקף שווי מסויים של השק"ם כפי שהוא בא לביטוי בשתי הערכות השווי

שעשינו - על-ידי גורמים חיצוניים - והוא תוצאה של המשא-ומתן שניהלנו עם החתמים.

מה היו הערכות השווי?

י י ניצני ;

הערכת שווי אחת היתה 300 מיליון שקל, והאחרת 350 מיליון שקל, כאשר ההערכות

אינן מדוייקות כי תמיד יש כל מיני הנחות של פארמטרים שמרכיבים את ההערכות האלה.

מי עשה את הערכות השווי?

האחד - משרד ברייטמן, רואה חשבון שיש לו חברת-בת שעוסקת בהערכות שווי של

גופים כלכליים; השני - הלוי ושות'.

קודם כל יש מכירת מניות שמשקפת שווי מסויים של

השק"ם. אם אני לוקח רק את מחיר המניות הוא משקף שווי של השק"ם של 290 מיליון

שקל, אבל כתבי האופציה ואגרות החוב הניתנות להמרה, עם שערי המימוש שלהם, משקפים

שווי של השק"ם שהולך ועולה במשך השנים. זאת משום שעם הכנת החברה להפרטה, בשיתוף

פעולה מלא עם הנהלת החברה, נעשית פעילות פיתוח והבראה לשק"ם שאנחנו מאמינים שתבוא

לביטוי בתוצאות העסקיות העתידיות של השק"ם שישתקף בשווי החברה. אמרתי שהמניות

ישקפו שווי חברה של 290 מיליון שקל, האופציות כבר מדברות על 320 מיליון שקל,

אגרות החוב להמרה של החברה מדברות על שווי חברה של 340 מיליון שקל, ואגרות החוב

להמרה של המדינה כבר מדברות על שווי חברה של 375 מיליון שקל. זאת אומרת, על פני

השנים יש לנו ציפיה להעלאת שווי החברה והשבחתה, וזו נקודה השובה.

אני מתייחס לשאלה למה יוצאים קודם לבורסה ומשאירים את גרעין השליטה לשלב

השני. יש כל מיני תיאוריות שלא פעם דיברתי עליהן כאן בוועדה, יש מקרים שבהם אפשר

להצדיק מכירת גרעין שליטה קודם ואחר-כך יציאה לבורסה, יש מקרים שבהם אפשר להצדיק

את ההיפך. במקרה של השק"ם סברנו שמכיוון שהפוטנציאל של החברה הזאת לא בא למימוש

בשווי שלה כפי שהוא היום - במלים אחרות, בשנים האחרונות החברה לא הראתה רווחיות -

כשאנחנו מסתכלים על הפוטנציאל של החברה הזאת ועל החברות המתחרות שלה אנחנו רואים

שהחברה הזאת יכולה להרוויח יפה ואין סיבה שהיא לא תרוויח. מכיוון שהיום אני יכול

למכור לציבור רק את מה שהיא שווה, ואולי קצת את הפוטנציאל שלה, לא הרבה, אנחנו

נמכור היום לציבור את החברה לפי השווי שהיא שווה היום ולפי מה שאפשר

לקבל עליה היום, ואילו את מכירת גרעין השליטה למשקיע פרטי בודד נשאיר לשלב יותר

מאוחר, שבו אפשר יהיה להביא לביטוי את הפוטנציאל שלה, ואז הוא ישלם עבורה מחיר

נאות. אם אני צודק, הרי כאשר המשקיע הפרטי יקנה את גרעין השליטה בשק"ם וישלם

מחיר יותר גבוה, הציבור ייהנה מזה מכיוון ששווי המניות בבורסה יעלה בהרנאם. אם

אני צריך לתת למישהו מהמשקיעים אפשרות ליהנות ולהפיק רווח, עדיף לתת את זה קודם

לציבור ולא למשקיע הפרטי כי הוא לא ישלם לי הרבה יותר ממה שהחברה שווה כי הוא איש

עסקים והוא רוצה להשביח את החברה ולקחת את התמורה אליו. לכן לא אמכור לו את

השק"ם במחיר של שווי השק"ם דהיום אלא אמכור לו אותה בעוד שנה כשאנחנו מאמינים

שהשק"ם תשביח והיה שווה יותר ומי שייהנה מזה הוא הציבור.

אני מבקש ממך לרשום על הלוח שלפנינו מה היתה ההערכה, כמה השק"ם מנפיקה, כמה

המדינה מנפיקה, ההרכב של ההבילה של הממשלה - כמה זה אופציות, כמה זה מניות, כמה

זה אגרות חוב להמרה, ואז התמונה תהיה יותר ברורה.

קודם כל, מבנה היחידה הנמכרת. אנחנו מוכרים: מניות - המדינה פלוס השק"ם:

אג"ח להמרה - המדינה; אג"ח להמרה - השק"ם; כתבי אופציה - השק"ם; ואופציות רכישה

- המדינה; בסך הכל 313 שקל. זאת אומרת, יהיה מכרז ומי שמזמין מהציבור חבילה אחת

ישלם מינימום 313 שקל, ומכסימום 350 שקל. יש ויכוח אם צריך מחיר מכסימום ואם זה

הגורם להזמנות היתר.

אמרת בתחילה שהשווי של החברה למדינה מוערך היום ב-350-300 מיליון שקל.

תפריד את מה שהמדינה מוכרת ממה שהשק"ם מוכרת.

מה שרשמתי כאן זו החבילה שתוצע לציבור וזה מה שהוא קונה. ההרכב הזה של

החבילה לא מראה שום דבר על שווי השק"ם ואין לערב את הדברים. אני מפריד את הדברים

מניות מדינה - המדינה מגייסת 18.9 מיליון שקל; מניות השק"ם - השקם

מגייסת 37.3 מיליון שקל. זה תמורת המניות בשלב הראשון.

בכמה אחוז זה מדלל את אחזקות המדינה בשק"ם?

מ-22.4% סך כל הדילול בגין הנפקת המניות - שליש זה המדינה, כלומר בערך 8%;

והשקם בערך 15%.

איזה אחוז יישאר למדינה אחרי זה?

אחרי זה יישאר למדינה 76%.

אבל אתה מדלל ולא מוכר מניות.

אני גם מוכר את המניות הקיימות, וגם השק"ם מנפיקה מניות ומדללת. בחומר

שלפניכם יש טבלה מפורטת.

כמו-כן מונפקות אגרות חוב להמרה שבהן מקבלים את כל הכסף מייד, אחר-כך ממירים

את זה למניות. בשלב הבא של ההמרה אין בזה תנועה של כסף.

מה שיכול להיות הוא שכעבור שבע שנים המדינה תצטרך לקנות את זה בחזרה.

יכול להיות שכעבור שבע שנים המדינה תפרע אגרות חוב אם לא ימירו אותן למניות,

זה נכון.

המדינה מגייסת באגרות חוב להמרה עוד 105 מיליון שקל.

כמה מניות זה? אם אני מבין נכון, המדינה צריכה להחזיק את המניות האלה שבע

שנים כי אם לא ירצו לקנות באגרות החוב אז למדינה לא יהיה מה לתת?

נכון.

זאת אומרת שהמדינה ממשיכה להחזיק שבע שנים מניות בשק"ם.

אתה צודק, מדובר פה ב-19.7% מההון של החברה. אבל אם נבצע את מה שהחליטה

הממשלה - אין סיבה שלא - ובשנה הבאה נמכור את גרעין השליטה, 35%, נעשה הסכם עם מי

שנמכור לו את 35% שיאפשר לנו יד חופשית לגמרי למכור את 19.7% אם לא ימירו אותם

אחרי שבע שנים, כמובן אם הוא יהיה בעל השליטה בחברה.

מה החסרונות של היות המדינה ממשיכה להחזיק 20% מניות שבע שנים קדימה?

אם המדינה ממשיכה להחזיק 20% מהחברה אז החברה היא חברה מעורבת, לא ממשלתית,

והיכולת של המדינה להתערב בניהול היומיומי של החברה היא מינורית, כמעט אפסית.

אחד הדברים שהוועדה כאן מתבקשת לאשר הוא ביטול סעיפים 4(א) ו-33(ג) לחוק החברות

הממשלתיות, וזה חייב להיעשות אחרת אין הנפקה.

אתה לא משאיר מחוייבות של המדינה לחברה?

לא, כי היחסים בין המדינה לחברה כקליינט הם על-פי החוזה שנחתם עם משרד הבטחון

ותו לא.

אבל אתה יודע שכאשר המדינה מעורבת בחברה יש בעיה עם עובדים.

אם הייתי יכול למכור את כל 65% מחר בבוקר הייתי עושה את זה, אבל זו הסחורה

הנמכרת.

אני ממשיך. יש אגרות חוב להמרה של השק"ם ואחר-כך באות האופציות של החברה

ואופציות של המדינה.

אתה צריך להגיד לנו מה משלמים בשביל האופציה אם משתמשים בה.

אם אני מבין נכון את הטבלה שלכם, באוגוסט 1993 המדינה מקבלת 18.8 מיליון שקל,

ו-105 מיליון שקל. כל השאר או שהוא בשק"ם או שהוא בחברה בעתיד?

נכון. המדינה מקבלת מייד 123.9 מיליון שקל, השק"ם מקבלת מייד 71.7 מיליון

שקל, בעתיד המדינה מקבלת עוד 29 מיליון שקל והשק"ם מקבלת עוד 60 מיליון שקל.

זה תמורת 65%?

נכון.

זה לא המחיר שהמדינה מקבלת עבור 65%, כי ב-65% יש גם אופציות.

אמרתי שבשלב הבא יש עוד 29 מיליון שקל ואלה הן האופציות.

זה קרוב ל-160 מיליון שקל?

נכון. אתם צריכים לזכור שאנחנו מדברים על מחיר המינימום במכרז שאני לא יודע

מה יהיה בו, הלוואי והמכרז יהיה יותר.

אדוני היושב-ראש, ביקשת לדעת מה הציבור משלם מייד ומה הוא משלם בעתיד, אלה

הסכומים שרשמתי כאן. אני מציין שכאשר הציבור קונה מניה - הוא משלם עכשיו את מחיר

המניה, כשהוא קונה אופציה - הוא מקבל אווזה עכשיו בחינם ויש לו פררוגטיבה בלעדית

להחליט אם הוא מממש את האופציה ומשלם תמורת המניה שהוא יקבל בעתיד או לא.

במחיר המניות בשוק?

לא, זה במחיר קבוע מראש מהיום, זאת אומרת שהסיכון שהציבור לוקח על עצמו

חלק הוא קונה היום ואם המניה תעלה הוא שמח ואם היא תרד הוא עצוב; לגבי

החלק של האופציות - הסיכון הרבה יותר קטן מה גם שזה מקטין את הסיכון לגבי כל

החבילה כי הוא מקבל את האופציה בחינם והוא יכול להחליט בעתיד אם הוא משקיע וקונה

את המניה או לא מממש את האופציה.

לשאלה למה באגרות החוב הניתנות להמרה יש הקטנה של הסיכון ולמה חשוב לציבור

שאנחנו מכניסים את זה לתוך החבילה. אם הציבור קונה אגרת חוב ניתנת להמרה, אמנם

הוא משלם את כל המחיר היום אבל בעתיד הוא יכול להחליט האם הוא מעביר אותה למסלול

של מניה שעולה ויורדת, או שהוא לא רוצה סיכונים והוא נשאר עם אגרת חוב כשהקרן

מובטחת ויש ריבית שהוא יכול לקבל אותה. כלומר, כשהכנסנו אגרות חוב הניתנות להמרה

הורדנו את הסיכון מהציבור. חשוב גם לדעת שזה מאפשר למשקיעים המוסדיים - שהם

המשקיעים לטווח ארוך, הסולידיים ואלה שמסתכנים פחות - להתעניין בהנפקה הזאת באופן

מסיבי .

20% מניות של מדינת ישראל זה לא 20% של משקיע פרטי, יש לכך השלכות נילוות, זה

יפריע בעתיד לפעילות החברה משום שיהיו לחצים והמדינה לא תוכל לעמוד בהם.

אני לא מוטרד ממה שיקרה בשלב השני של מכירת החברה משום שיש לי תחושה קשה שאתם

לא מתכוונים לשלב שני או שלישי, אלא אתם מתכוונים לצאת עכשיו לבורסה, לגייס הון

מסויים אם מהציבור או מגופים מוסדיים, ולהישאר בזה. חוץ מאשר דיבורים אני לא

רואה היום את האוצר יוצא להפרטה מסיבית של חברות ממשלתיות כפי שהוא מבטיח. אם כן

- תאמרו לנו איזה חברות אתם עומדים להפריט, באיזה תקופות זמן.

תסתכל בספר.

אני לא רוצה להסתכל בספר, אני רוצה לראות את זה למעשה. לפני מספר חודשים

חברת "אגרידב" היתה מוכנה לצאת להפרטה במכרז, פתאום הענין נגנז. למה? זה לא היה

נוח לשר החקלאות, או למדינה? רוצים להמשיך עם מועצות מנהלים? המספרים שעל הלוח לא

כל כך מעניינים, מה שמעניין אותי הוא מהי מדיניות האוצר לגבי הפרטת חברות כי נדמה

לי שאתם לא מתכוונים לעשות את זה.

כפי שאמר מר ניצני, יש שאלה כמה רוכשים יהיו בעתיד למניות של השק"ם.

השק"ם אוחז בנכסים בעלי ערך גבוה. אני שואל: למה לא ללכת עם השק"ם לשיטת

הפרטה שונה? בשביל לא להיתקע עם מניות שלא יהיה להן קונה, למה לא ללכת על מימוש

כמה נכסים מרכזיים של החברה ויציאת הממשלה, בחלק, על-ידי החזר הון או בשיטה אחרת?

המשמעות של הדברים היא כאילו המדינה מנפיקה רשת של סופרים. היום יש לנו שלוש

רשתות גדולות של סופרים אז למה יש צורך בחמש רשתות כאלה? יכול להיות שהגיוני שאת

השק"ם בבאר-שבע יקנה "המשביר", את השק"ם בתל-אביב תקנה רשת אחרת. אני שואל מה

נבחן כאן - האם הבחינה הכלכלית שכך זה משתלם יותר, או הבחינה הציבורית? האם יש

ענין להגדיל את התחרות? האם רוצים להעיף החוצה מתחרה אחת ואז הרשתות האחרות יתחרו

בפלח השוק?



אני מודה שלא עקבתי אחרי הנושא של ההתקשרות בין מערכת הבטחון לבין השק"ם,

אחרי הזכויות והמשפטים. אני מבין שזה ירד מ-6 שנים ל-3 שנים.

לא, זה ירד מ-10 שנים ל-5 שנים.

ובתום חמש שנים, לשק"ם במחנות צה"ל אין שום יתרון?

לא, יהיה מכרז.

האם משמעות המכרז היא שאנחנו הולכים להכניס לצה"ל חברה אחת שתחליף את השק"ם,

או שאנחנו אומרים שבגיוליס יהיה שקיים ובנבטים יהיה "גזלן"? יכול להיות שעושים פה

מה שעשו בדברים אחרים כשבכל שבוע בא מישהו ואומר שצריך להקים מבני תעשיה חדשים,

וגם כאן אין ברירה וצריך להקים שקיים חדש שנפריט אותו מחדש בעוד 30 שנה. מה

התמונה הכוללת?

אני לא חושב שיש בעיח להקים רשת של קנטינות על-ידי מכרז עם מכסימום של

מוצרים.

אני שואל אם תהיה חברה אחת או כמה חברות? בבסיס אחד תהיה חברה כזאת ובבסיס

אחר תהיה חברה אחרת?

בתחום המרכולים במדינת ישראל לא חסרה תחרות והמכירה של נכס נכס היא אופציה

ריאלית. המבנה המורכב של המכירה הזאת מחטיא את המטרה של ההפרטה. מטרת ההפרטה

היתה שהמדינה תצא מכל מיני דברים וכאן בדיוק המקום שהמדינה תעשה את זה, לכן

הנוסחה הזאת סותרת, לדעתי, את כל מטרת ההפרטה.

בנוסחה המקורית השק"ם היתה צריכה לשלם את התמלוגים אחרי 5 שנים כי החוזה היה

ל-10 שנים. בג"צ פסק ש-5 שנים היא התקופה המירבית שאפשר להישאר בה. אני גוזרת

גזרה שווה ואומרת שצריך להתחיל לשלם אחרי שנתיים וחצי. צריך לבדוק למה זה לא

יהיה אחרי מחצית התקופה.?

לזכויות העובדים. לא מפורט כמה העובדים יקבלו ובאיזה תנאים, האם יעמידו

לרשותם אשראי ללא ריבית, לפי איזה אחוזים יחלקו את זה? אני לא מבינה למה לעובדי

השק"ם, שתרמו להפסדי השק"ם, מגיע לקבל מניות בה? מאחר שזה רכוש המדינה, צריך היה

לכתוב את כל התנאים והזכויות במפורש.

בחומר שלפנינו יש אמנם ציטוטים מתוך דו"חות כספיים אבל מן הראוי היה ללוות את

זה בדו"ח מאושר וחתום בידי רואה חשבון של החברה, כי התאריכים לא זהים לדו"חות של

רשות החברות הממשלתיות, מה גם שיש שנה אחת שיש בה שינויים רטרואקטיביים בלי שום

הסבר. יש הבדל בין מה שכתוב בשנת 1992 לגבי 1991 לבין שנת 1991.

אם חשבנו שצריך את זה יכולנו להודיע להם לפני שבוע והם בוודאי היו שולחים לנו

את הדו"ח.

אני מדבר על ההתייחסות העקרונית של הוועדה לסוגיות ההפרטה. אני רוצה לגבות

את הממשלה, לעודד אותה ולהעמיד בדרכה כמה שפחות מכשולים בתהליך ההפרטה. אני לא

אומר זאת כאיש קואליציה אלא בגלל שאני חושב שזה טוב למשק ולכן צריך לקדם -זאת כמה

שיותר מהר.

ברור לכולנו שהדרך של יציאה לציבור היא דרך יותר נכונה לממשלה לעשות את

ההפרטה. ההצעה של חבר-הכנסת שגב נראית הגיונית לכאורה אבל זה אומר שהממשלה נשארת

בפנים והיא רק מצמצמת את מעורבותה. הבעיה היא לא רק גבייה של כספים אלא בעיקר

יציאה מהמעורבות, כאשר אתה מוכר נכס ומכניס את הממשלה למשא-ומתן עם גורמים שונים

לגבי רכישה של מבנים, קודם כל ארנה מאריך את התקופה. שנית, אני לא בטוח שישיגו את

המחירים הכי טובים, וגם אם ישיגו מחירים טובים, יבואו לוועדת הכספים ויסבירו

שאפשר לקבל מחיר עוד יותר טוב.

מותר להגיד מלה טובה למנהל רשות החברות הממשלתיות, לממונה על ההפרטה ולמשרד

האוצר. אני לא חושב שמישהו יכול לבוא בטענות שהדברים נעשו בצורה לא נכונה בהפרטה

כלשהי. היתה תקלה בבנק מזרחי ואולי מזה הבינו שקשה לצאת ולמכור גרעיני שליטה

בהיקפים גדולים כאלה. לכן אני מציע שנאשר את ההצעה שהובאה בפנינו.

גב' אלחנני, יכול להיות שזה לא צודק לתת לעובדים זכויות כאלה. אני לא מבין

מה זה "העובדים תרמו להפסד", אני לא רואה במה הטלרית שיושבת שם תרמה להפסד של

השק"ם. אני רק יודע שאי-אפשר להשוות את ההפסד הזה להפסד הפנומנאלי של הבנקים ושם

נתנו לפקידים זכויות. אי-אפשר להפלות היום בין עובדי השק"ם לבין עובדי בנק

הפועלים וכל בנק אחר.

לפני שלוש שנים היה כאן דיון על שיתוף עובדים בהנהלות ובבעלות. אני רואה את

הענין של שיתוף עובדים מזווית אחרת ולא מתוך זה ש"מגיע להם".

כולנו רוצים לצאת מהמעורבות בחברה. מאחורי האחוזים עומדים סכומי כסף, אם אתה

מדבר על מכירה של נכסים והישארות בחברה יותר קטנה, אז תלך להפרטה אחר-כך למרות

שאולי זה יקח קצת יותר זמן. אם באמצעות מכירת הנכסים תוכל לגייס את הסכום שלא

היית יכול לגייס אותו במכירת מניות, ואחרי-כן תצא באחוזים ב-10 מיליון שקל - כי

הבעיה שלך היא שלא תישאר לך שליטה גם בחברה שתהיה רק של הקנטינות - אין בעיה.

לענין העובדים. הגישה שהיתה מקובלת - אני תומך בה ומציע שנלך בה - של מכירת

מניות לעובדים נוגעת בשאלה את מי אתה רוצה לראות כנושא באחריות לחברות האלה. זה

השוב בבנק הפועלים, בכי"ל וגם בשק"ם.

אני מבין שיש פה כמה פחדים. אם המטרה בהפרטה היתה רק למכור ולהיפטר מהחברה -

אפשר להעמיד את זה למכירה באמצע הכיכר ומי שיקח - יקח. יש פה רצון למצוא איזון

בין השגת המחיר הכי גבוה ובין אי-מכירת החברה בשנים שהיו גרועות בהנחה שהיא שווה

יותר.



אני מציע כאן הצעה שפה היא פחות מסוכנת והיא קשורה במחיר מכסימום ומינימום

ובהרשמת יתר פי עשרת אלפים. אף אחד לא יודע כמה המדינה השקיעה עד היום בשק"ם ומה

היא מקבלת ממנה, בוודאי שזה לא אחד לאחד. אם יש פה נכס שהוא שווה, אני רוצה לתת

אותו לציבור כי זה נכס של הציבור. יש כאן הזדמנות לנסות את ההצעה שלי: מי שמזמין

במחיר המכסימום חבילת מניות מינמלית - אני לא יודע אם 1000 מניות זה נכון כי אני

לא יודע כמה תהיה היחידה - הוא זה שיקבל אותה ולא יקטינו או ידללו לו אותה.

מר צבי אלדורטי, יושב-ראש חברת השק"ם, בבקשה.

אני מציין את היום הזה כיום שמחה אחרי שנה ורבע של מאמצים בלתי פוסקים להפרטה

של השק"ם שהיתה קשורה בתהליך מרתק אבל מעייף. אני שמח שאנחנו נמצאים כבר בסוף

הדרך ולולא הבג"צ היינו מופרטים כבר ב-20 במאי.

אני אומר לחברי הוועדה שלא הרי השק"ם כחברות אחרות מופרטות ולו רק בגלל זה

שההברה קיימת מיום הקמת המדינה, עסקה בנושאים רגישים, בוודאי מצד העובדים ששירתו

בה. כאשר עובדת באחת הערים אומרת שהיא מרגישה כמו הבן שלה שיושב בטנק בגבול

לבנון, מה אני יכול להגיד? היתה התייחסות מיוחדת של העובדים למקום העבודה, טיפוחו

ופיתוחו, וההערה שהעובדים אשמים בהפסד איננה נכונה.

בחברת השק"ם יש כ-3,600 עובדים ויכולנו לעשות את ההפרטה עם רעש גדול. אבל עד

היום העובדים שיתפו פעולה כי הם הבינו שעתיד השק"ם ושיבוחה תלוי בהם, כשהם מקבלים

תמורה בעד השיבוח. העובדים יקבלו 10% מערך המניות ובמושגים הכספיים של היום זה

16 מיליון שקל עם התנאים שמתיר מס הכנסה.

כמה הם ישלמו בשביל זה?

הם ישלמו 1,450,000 שקל, ויקבלו בלא תמורה 11.750,000 לא אנחנו המצאנו את

השיטה של שיתוף עובדים בבעלות. גם אידיאולוגית וגם מעשית אני רואה בזה פתיחת דרך

לשק"ם בעתיד ולשיבוחה, לכן ככל שהשק"ם ישתבח יותר, מי שיבוא בעתיד להמיר את אגרות

החוב או את האופציות שלו במניות בוודאי יזכה בתשואה יותר גבוהה. גם העובדים

מבינים את זה והם יודעים שהם יצטרכו לעבוד יותר קשה ועם מוטיבציה יותר גבוהה כדי

להשביח את השק"ם כי הם שותפים בבעלות אבל לא שותפים בהנהלה. זה נושא ייחודי לנו

כי אני לא חושב שהממשלה צריכה למכור מקררים ובמבות. יכול להיות שאפשר היה לגזור

ממנה חלקים ולמכור את הנכסים האדירים שלה שאינם משועבדים, אבל אנחנו מוכרים אותה

כגואינג-קונצרן, וככזאת, אנחנו רוצים לקבל את התשואה הגבוהה ביותר על המניות

שאנחנו מציעים לציבור.

התמהיל של החבילה המוצעת הוא מתוחכם, ונאמר לי שזו הפעם הראשונה שזה נעשה.

ראשית, הוא מראה על רצינותה של הממשלה בכוונתה לצאת מהתהליך הזה כי אין פה דרך

חזרה. אין סכנה שהמדינה תחזיק לאורך זמן את האחזקות שלה בשק"ם מה עוד שאנחנו

הולכים לקראת השלב בו המדינה יכולה למכור 35% למשקיע או לשותף אסטרטגי וזה יכול

להיעשות בכל עת, אפילו בעוד חצי שנה, למרות שכאן כתוב שזה יהיה בדצמבר 1994. אני

בטוח שהמדינה תצא מהר מהניהול.

אין סכנה שהיא תעשה את זה.

אם היית אומר לי את זה לפני שנה אולי היית צודק, אבל אנחנו נמצאים אחרי תהליך

של שנה ורבע, בסופו, ומגיעה מלה טובה למי שעשה את העבודה.

השק"ם הרוויח במשך 40 שנה אבל מזה שלוש שנים הרווחיות שלו נפגמה עד לכלל

הפסד. אני לא מאשים את העובדים, אני מאשים את המנהלים.

מה הגורמים שהביאו להפסד?

ניהול לקוי. בארבעה החודשים האחרונים הוחלפו כל המנהלים במנהלים חדשים,

המנכ"ל ועוד שישה מנהלים בכירים. אני מקווה שזה יביא לפריצת דרך בגיוס ההון

ובהשבחת השק"ם.

בבקשה, מר אמרי טוב ממשרד הבטחון.

אי טוב;

לחבר-הכנסת אורון, השק"ם יוצאת להפרטה מיוחדת מנקודת מבטו של משרד הבטחון.

בפועל, יש רשת קמעונאית שמחזיקה בפקדון את כל מערך השקמיות. הפקדון הזה הוסדר

בהסכם במשך 10 שנים ובג"צ הוריד את זה ל-5 שנים, כך שבעוד 5 שנים מערכת הבטחון

תצטרך להחליט מה לעשות וקרוב לוודאי תוציא מכרז על-פי חוק חובת מכרזים. נצטרך

להחליט אם לפתוח זאת לפני כמה חברות או לפני חברה אחת שתוכל לעשות זאת. להערכתי,

אי-אפשר יהיה לפרק את זה בעיקר בגלל המשמעות של השק"ם בשעת חירום כי אז השק"ם

מתפקדת כיחידה צבאית בתוך מערך הכוחות הכללי של צה"ל.

אני לא יודע מה תהיה תמונת השקמיות בתום ההסכם הנוכחי. צריך לזכור שזה ניתן

כרגע לשק"ם כפקדון ל-5 שנים בתנאים נוחים. ההסכם נחתם תוך מלחמה לא קטנה ונדרשה

התערבות עד ראש הממשלה - לא שר הבטחון - על-מנת להפוך את ההסכם לאפשרי. לכן אני

מציע שלא לגעת בהסכם אלא לאפשר לתהליך לצאת לדרך אחרת הוא יתקע.

כדאי לזכור שלאחר המכירה הזאת רשות החברות מתכוונת למכור עוד הרבה חברות.

אולי בהנפקה אחת אפשר לעשות הרבה כסף אבל לגרום נזק בלתי הפיך להמשך המכירות.

צריך גם לזכור שכאן המדינה מוכרת לחלק מציבור אזרחיה ולכן השאלה כמה אפשר להוציא

במכירה קונקרטית לא יכולה להיות השיקול היחיד אלא אחד השיקולים.

יש פה נסיון מעניין להשתמש במגוון כלים העומדים לרשות המוכרים כמו גם אגרות

החוב ההמירות שהחלטנו עליהן לפני כחודש ימים. אולי מצד אחד זו תשובה נכונה למכירת

חברה, שבמקום להראות בשנים האחרונות רווחים היא מראה הפסדים, וכאן היא נותנת

לאזרחי המדינה אפשרות לקחת סיכון מוגבל. והיה והציפיות לשיפור בחברה לא תתממשנה,

הם לא ימירו את אגרות החוב אלא יחזירו אותן לממשלה; מצד שני זה יתן תמריץ לעובדים

ולהנהלה לשפר את המצב.



כשאני חושב מה היה קורה אילו היו מוכרים במפוצל - במכירה במפוצל אנחנו מוכרים

נכסים קונקרטיים נפרדים עם הקליינטים שלהם. אם אני מוכר את השק"ם של באר-שבע,

אני מוכר את הנכס הפיזי עם הערך שלו ועם הפוטנציאל או אי-הפוטנציאל של הקליינטים

שלו. עם העניו של הניהול אנחנו נכנסים כאן לדרמה עם העובדים שהנזק שלה גדול פי

כמה וכמה מהתועלת ואם מוסיפים לזה את הערך שיש לרשת - ויש לה - עם המוניטין שלה,

אנחנו הופכים את הערך הזה לשום דבר. לפני שנעשתה בדיקה אני לא מוצא הגיון בכך

שלוקחים רשת ומוכרים אותה במפוצל. מה היתה כל המהומה בבנק איגוד? הם פחדו שהבנק

הבינלאומי יקנה אותם ויפטר את רוב העובדים.

חבר-הכנסת אורון, בגלל החברה עם הנתונים המיוחדים, לא הייתי מציע שנלך לפי

ההצעה שלך כי החבילה מורכבת מאוד והחברה נמכרת מתוך הנחה שהיא תשביח את עצמה.

לא כל כך הבינותי מה מקבלים העובדים.

מטריד אותי - זו נקודת התורפה - שהמדינה נשארת בתוך העסק הזה לפחות שבע שנים.

אם אפשר היה לדלג על זה, או לצמצם את התקופה, הייתי שמח על כך.

כמו שעושים תכנית עסקית עם מסלול אופטימי או מסלול פסימי יש לממשלה תכנית

הפרטה בכמה מסלולים. אנחנו עובדים לפי תכנית ההפרטה של שנת 1993, וזו פעם ראשונה

מאז שהממשלה התחילה לעשות הפרטה שאנחנו עוברים את התחזית מבחינת הקצב ואני מקווה

שנתמיד בו גם בעתיד. אם רוצים דוגמה למה תהליך ההפרטה הוא כל כך ארוך, צריך לקחת

את השק"ם כדוגמה. מר אלדרוטי הזכיר שאנחנו עובדים על כך כשנה ורבע. כמעט שאין

שלב או תקלה שלא נתקלנו בהם בהפרטה של השק"ם וזה בא מכל הכיוונים, החל מההתלבטות

בדרג המיניסטריאלי, דרך ההתלבטויות עם העובדים. נכון שלא שמעו על כך בחוץ, אבל

מר אלדורט' ואני שמענו את זה מבפנים ועבדנו עבודה קשה עם העובדים כדי לשכנע אותם

שלא יאונה להם רע אלא להיפך, כי זה טבעי שהיו להם חששות. אני אומר לגבי אלחנני,

אני לא מכיר רמת שכר כל כך נמוכה של עובדים בחברה ממשלתית כמו השכר של עובדי

השק"ם, חלק מכריע מעובדי השק"ם, 70%, נזקק להשלמת הכנסה. זה מרחיק לכת לראות בהם

אחראים להפסדים וגם לראות בצרות עין את מה שהם מקבלים אגב תהליך ההפרטה. לכן

תהליך ההפרטה הוא ארוך, קשה ומייגע.

מה קרה עם "אגרידב".

משרד החקלאות העלה ספקות לגבי היכולת להשתחרר מהכלי הזה למטרות של הממשלה ועל

גורם אובייקטיבי חיצוני הוטל לבדוק את הענין ולהביא המלצה לממשלה. אני מקווה

שבתוך חודש תהיה המלצה שאפשר להפריט את "אגרידב" - אני חושב כך - אבל הוא גם יכול

להחליט אחרת, ואנחנו נעשה מה שהממשלה תחליט. יש עוד שורה ארוכה של כ-20 חברות

ברשימה, שאנחנו עובדים עליה ומתקדמים. אנחנו מדברים על הפרטה של כ-40 חברות

ממשלתיות עסקיות, כלומר על 10 חברות גדולות שתופסות 75% מהפעילות.

לגבי הסוגיה של מכירת נכס נכס. ההחלטה של הממשלה היא לא לפרק את החברה.

החלופה של מכירת נכס נכס, שהוצעה כאן, אומרת שצריך לפרק את החברה ולמכור אורנה

בנכסים. השווי ברוטו לפני מס של נכסי השק"ם הקבועים הוא בערך השווי שלפיו אנחנו

מוכרים את השק"ם, קצת פחות מזה. זה לא מביא לביטוי את הפוטנציאל ואת הערך המוסף

שיש לניהול עסקים על-ידי השק"ם. הנהלת החברה - זה יהיה כתוב בתשקיף - ביחד עם גוף

ייעוץ חיצוני נותנת תכנית הבראה לשק"ם שחלק ממנה זו החלפה טוטאלית של כל ההנהלה,

דבר שאין לו אח ורע, ולכך יש מטרה אחת: להשביח ולתת תנופה לחברה הזאת

כגואינג-קונצרן ולא לפרק אותה למכירת נכסים. צריך לדעת שלפירוק ולמכירת נכס נכס

יש לא רק מחיר כלכלי אלא גם מחיר מנקודת מבטה של הממשלה שעושה תהליך הפרטה. אם

נניח שאפשר היה לעשות את זה, זה היה מתמשך על פני זמן אין סופי בלי שאף אחד היה

יודע מה התוצאה שלו. מי שחושב שלא צריך יותר את רשת השק"ם כמתחרה הוא טועה.

זו תחושה או שבדקתם את זה בדיקה כלכלית?

העובדה שיש תחרות חריפה בין השק"ם לבין הרשתות האחרות הביאה להורדת מחירים

ולמבצעי הנחות, והיא הנותנת. אנחנו מלווים את ההנהלה בעסקים היומיומיים וראינו

שחלק מן הסיבות בגללן הפסידה החברה בשנה האחרונה היא התחרות הזאת, אחרים היו

מתוחכמים וידעו לא להפסיד. אני לא מדבר על המשמעות של פירוק השק"ם ומכירתה

כנדל"ן לגבי 3,600 עובדים. אנחנו מבריאים את השק"ם במקום לסגור אותה.

נאמר כאן שהנוסחה מסובכת וסותרת את מטרות ההפרטה. אני חוזר על דברי: הלוואי

והמדינה היינה יכולה למכור 65% ממניות השק"ם בלי דילול, בלי גיוס הון לתוך השק"ם,

בלי אגרות חוב להמרה ובלי אופציות ולקום מחר בבוקר עם מינוס 65%, לא, עם מינוס

100%, אלא שהשאלה היא עם מה אנחנו מתמודדים. על דעתנו ועל דעת היועצים ששכרנו

לענין הזה מצאנו שהדרך היעילה, הטובה והמבטיחה להצלחת התהליך היא הדרך הזאת. זו

הפעם הראשונה שהולכים בדרך הזאת בהפרטה, אבל זו איננה הפעם הראשונה ששוק ההון

מכיר את הדרך הזאת, אם אנחנו רוצים להתמודד עם הסקטור האהר שמגייס הון בשוק הזה,

עם הסקטור הפרטי, אנחנו צריכים ללכת בשיטות ובדרכים המקובלות בשוק הזה. כשמכרנו

את מבני-תעשיה, מכרנו מניות לגורם פרטי; כשמכרנו את כי"ל, מכרנו מניות לשוק

ההון, ולא נזקקנו לנוסחאות כאלה, בשק"ם אנחנו נזקקים לנוסחאות האלה.

לשאלת מעמדם של העובדים. הסכם העבודה של העובדים קיים, חתום ונשאר בתוקף גם

כאשר אנחנו מוכרים את השק"ם לציבור וגם כאשר נמכור את השליטה בשק"ם לגורם פרטי.

שי עמור;

מה עם ההנהלה?

תהליך ההחלפה של המנהלים מסתיים עכשיו כאשר לחלק מהם יש חוזים אישיים לפי

כללי רשות החברות הממשלתיות.

לגבי שיתוף העובדים ברנהליך ההפרטה. לפי הכללים של הרשות יש תקציב שהרשות

אישרה להנהלת השק"ם כהטבה לעובדים והמספרים נמסרו קודם. במסגרת הכללים של התקציב

הזה, העובדים מקבלים מניות בהטבה משמעותית וניכרת כשהתקציב של ההטבה, לא השווי של

מה שהם מקבלים, מגיע ל-16 מיליון שקל.

אמרתי שאני ספקן לגבי ההפרטה. הוזכר כאן ש-70% מהעובדים מקבלים פחות משכר

המינימום במשק, האם העובדים יקבלו משכורות יותר גבוהות בשק"ם בשלב של גיוס ההון

בבורסה?

אין לזה קשר עם המשכורות שהעובדים מקבלים. בשלב ההנפקה הזה העובדים מקבלים

ניירות ערך במחיר שנותן להם הנהה של 16 מיליון שקל על הנייר. ענין המשכורות הוא

ענין עסקי שתלוי בדרך בה מתנהלת השק"ם.

אהיה המאושר באדם כאשר יגיע היום בו נחלק בונוסים לעובדים.

לגבי דו"חות כספיים. כל הנתונים שהוצגו כאן בוועדה מבוססים על דו"חות כספיים

מאושרים על-ידי רואה חשבון, האחרון שבהם ממרץ 1993. הדו"חות הכספיים האלה נכללים

בתשקיף והם יועברו לבדיקת רשות ניירות ערך ולבדיקת הבורסה. אם בעתיד, כקו,

הוועדה רוצה לקבל דו"חות כספיים מלאים, נשמח להעביר לה אותם.

להצעתו של חבר-הכנסת אורון בענין מחיר המינימום והמכסימום. יש לי הרבה מה

להגיד בענין זה. חבר-הכנסת אורון מציע לתת לאזרח הקטן שמבקש כמות לא דרמטית

במחיר המכסימום את הכל, עד כמה שניתן, אבל אם גם זה יצור עודף ביקוש אז גם שם

יהיה צורך להקצות, כלומר ההצעה היא להעדיף את האזרח הקטן על המשקיעים הגדולים. זה

אחד הפתרונות שמדובר בהם אבל אני לא מאמין שזה יפתור את הבעיה כי יהיה קשה לעשות

הבחנה בין משקיע קטן למשקיע גדול. למשל, קרן נאמנות שמייצגת משקיעים קטנים רבים,

או קופת גמל שמייצגת משקיעים קטנים רבים - למה להפלות אותה לרעה? להיפך, לקופות

גמל אסור לקחת אשראי כדי לנפח הזמנות - דבר שעושים כל האחרים - הן נחותות

מלכתחילה ואתה רוצה להביא אותן לעמדה עוד יותר נחותה. אנחנו דנים ברעיון הזה אבל

יש לי ספק אם הוועדה כאן מוסמכת לעסוק בענין כי זה חלק מכללי ההקצאה של תקנות

בורסה שמאושרות על-ידי רשות ניירות ערך, באישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת.

מלבד זאת אני לא חושב שזה המקרה שכדאי לעשות בו אכספרימנטים מהסוג הזה.

לא קיבלתי תשובה אם אפשר לצמצם את תקופת מעורבותה של הממשלה לפחות משבע שנים.

הרכב החבילה, עם משקלו של כל סוג נייר ערך, עם מחירי ההמרה של ניירות הערך

הניתנים להמרה ועם אורך התקופה הם תוצאה של מיקס של משא-ומתן שלנו עם החתמים,

כשהתוצאה הסופית היא שווי משוקלל של השק"ם. אחרי שעושים את החישובים הכלכליים

בתנאים האלה אפשר יהיה למכור את השק"ם, במחיר יותר גבוה מזה

תהיה בעיה למכור את השק"ם. אם אני מוריד את אורך התקופה של אגרות החוב להמרה -

הורדתי משווי החבילה ואני צריך לפצות במקום אחר, קרי: למכור את המניות יותר בזול

או למכור את האופציות במחיר מימוש יותר נמוך. אני מבין את הבקשה לצמצם את התקופה

בה יש לממשלה אחזקות בפנים. אני מוכן לבדוק פעם נוספת עם החתמים אם אפשר לקצר את

הזמן משבע שנים לחמש שנים ובלבד שזה לא יעכב לנו את לוח הזמנים של הגשת הטיוטה

לרשות לניירות ערך, שהוא לוח זמנים צפוף.

אני נדהם לשמוע ש-70% מהעובדים מקבלים שכר מינימום. בתום התקופה הזאת, אני

רוצה להביע הערכה לעובדי השק"ם שעשו ועושים עבודה נפלאה, ובראשם למר צבי אלדורטי.

השאלות הובהרו. אני חוזר על דברים שאני אומר בהזדמנויות כאלה: אין הנפקה

שלא יגידו שיש סיבות לשנות אותה או להפוך בגללה סדרי בראשית, אבל אני בטוח

שהשקעתם בנושא הרבה עבודה.

מה שצריך לעמוד לנגד עיני הוועדה באופן עקרוני: א. האם ההליך של ההערכה היה

תקין, אם נלקחו אנשים מתאימים ואין קשר ביניהם; ב. האם המבנה המוצע כאן הוא

הגיוני גם אם לכל אחד יש הצעות לתיקונים.



על דעת החברים, אני מעמיד להצבעה את אישור מכירת מניות חברת השק"ם, כשאנחנו

רושמים לפנינו שתבדקו את האפשרות של קיצור התקופה של מעורבות הממשלה. מי בעד? מי

נגד?

הצבעה

הבקשה למכור את מניות דוברת השק"ם אושרה פה אחד

הבקשה למכור את מניות חברת השק"ם אושרה פה-אחד.

אנחנו צריכים לאשר פטור החברה מחלות הוראות סעיפים 4(א) ו-33(ג) לחוק החברות

הממשלתיות, וסעיף 11א לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

דרך קבע, כאשר אנחנו מוציאים ניירות ערך לציבור בישראל או בחוץ-לארץ, על-פי

סעיף ספציפי בחוק החברות הממשלתיות, אנחנו מבקשים מהוועדה כאן, שיש לה סמכות לכך,

לפטור מחלות הסעיפים האלה על אותן חברות.

הסעיף הראשון מדבר על כך שהממשלה לא תוכל להתערב בשיקולים לא עסקיים ולתת

הוראות לא עסקיות לשק"ם. הסעיף השני אומר שהממשלה לא תוכל להתערב ולכפות על

השק"ם חלוקת דיווידנד כאשר הנהלת השק"ם חושבת שהשיעור צריך להיות אחר. הסעיף

השלישי נותן בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים אפשרות לשר האוצר להתערב בשיקולים

עסקיים של השק"ם ואנחנו מבקשים פטור ממנו.

כל השאלות שרמז עליהן מר אמרי טוב מוסדרות בהסכם עם משרד הבטחון?

בוודאי, לתקופה של 5 שנים ולאחר מכן יהיה מכרז.

אנחנו מצביעים על אישור פטור החברה מחלות הוראות סעיפים 4(א) ו-33(ג) לחוק

החברות הממשלתיות וסעיף 11א לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

הבקשה אושרה

אני מודה לכם על העבודה היפה שעשיתם ועל ההסברים שנתתם לנו.



שינויים בתקציב לשנת 1993

אנחנו עוברים להעברות תקציביות. פניה מס' 179. להעברת 8,100,000 שקל למשרד

הבינוי והשיכון.

בבקשה, מר אריה לוין.

בשנת 1991 פורסמו שני מכרזים לסיום בנייתם של שני בתי-ספר באילת. הקבלן שזכה

בבניית בתי-ספר אלה פשט את הרגל. הוצאנו כספים כדי שבנייתם של בתי-ספר אלה

תסתיים עד לשנת הלימודים תשנ"ד. ההעברה היא של יתרות תקציביות פלוס תוספת בגין

פסק-זמן מתהילת העבודה עד לסיום המכרז האומדני שיהיה.

יש הליך משפטי ?

כן.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 179.

אנחנו עוברים לפניה מס' 163. בבקשה, מר עמיקם בלר.

יש צווארי בקבוק בבניית כיתות וזה נובע מכך שהתכנון מתחיל להתבצע אחרי שמשרד

החינוך מוציא את ההרשאה לרשות. על מנת שלא יהיה עיכוב בתהליך הבניה, אנחנו

מקדימים את מימון התכנון, הרשויות יתכננו את בתי-הספר שיהיו בפרוגרמות לשנה הבאה

אם לא לשנתיים הבאות, הן יחזיקו תכנית מוכנה וברגע שיקבלו את ההרשאה ממשרד החינוך

הם יתחילו לבנות ישר ולא יגשו לתכנון כמו שקורה היום.

אני מברך על הגישה, לא רק בנושאים האלה אלא בנושאים רבים אחרים, שלפיה

משקיעים כספים יותר גדולים בתכנון ובתשתיות, כי בלי תכנון אי-אפשר לבצע אחר-כך את

העבודה, וזמינות תכניות היא חלק מהתנאים לביצוע הדברים.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 163.

אנחנו עוברים לפניה מס' 165. בבקשה, מר אריה לוין.

משרד השיכון הפעיל בעבר מתקציבו כבישים אזוריים והוא ביצע זאת על-ידי הזמנה

של עבודה למע"צ. אגף התקציבים מתנגד, מסיבות טכניות, שזה יופיע גם בתקציב משרד

הבינוי והשיכון וגם בתקציב מע"צ כי מי שמבצע את העבודה למעשה הוא מע"צ. לכן, כדי

שההרשאה לא תהיה רשומה פעמיים, הוא מעביר את ההרשאה להתחייב למע"צ ומע"צ הוא

שמתחייב ומבצע.

זו לא תוספת תקציב?

לא.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 165.

אנחנו עוברים לפניה מס' 166. בבקשה, מר אריה לוין.

זו השלמה: העברה ממשרד הבינוי והשיכון לרזרבה ומהרזרבה למע"צ עבור פיתוח

כבישים.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 166.

אנחנו עוברים לפניה מס' 172.

זו העברה של 4,500,000 שקל מהרזרבה לפעולות שיווק בארץ ובחוץ-לארץ של משרד

התיירות.

מר קרשנר, אני מבקש שתבדוק אם זה כולל גם שיווק רפואי של בתי-חולים לתיירים.

דיברתי אתם על הנושא הזה ואין סיבה שלא נעשה מאמץ אגרסיבי להביא לארץ קליינטים

שיעברו ניתוחים בבתי-חולים.

אני שואל: מתוך התקציב הזה איזה תקציב הולך באופן פרופורציוני לתיירות עממית

בארץ.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 172.

אנחנו עוברים לפניה מס' 177.

זו העברה של 300,000 שקל מהרזרבה למתן פיצוי כספי למשפחות ארבע העובדות של

משרד הבריאות שנרצחו במרפאה בקרית-יובל.

אנחנו מאשרים את פניה מס' 177.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.