הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 145

מישיבת ועדת הכספים

יום חמישי, כ"א בסיון התשנ"ג (10 ביוני 1993), שעה 00;10

חברי הוועדה: ג' גל - היו"ר

ח' אורון

ג' שגיא

מ"מ: מ' איתן

א' גלר - מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

פ' וידר - מנכ"ל איגוד הבנקים

ז' אבלס - המפקת על הבנקים, בנק ישראל

מ' הרצברג - בנק ישראל

ע' שרגאי - הממונה על הגנת הצרכן , משרד התעשיה

והמסחר

א' דויטש - יועצת משפטית, הרשות להגנת הצרכן ,

ההסתדרות

ד"ר א' הלפרי ן - ראש המכון לבנקאות, המכללה למינהל

תל-אביב

ד' יוניסיאן - יועץ כלכלי, יוניסיאן-קורמן יעוץ

כלכלי

א' ריינר - יועץ כלכלי

א' קרשנר

ס' אלחנני

ח' צנעני

המעבר מבנק לבנק.



המעבר מבנק לבנק

אני פותח את ישיבת הוועדה. נושא הדיון הוא המעבר מבנק לבנק,

דהיינו יכולת קליינטים לעבור מבנק לבנק או שיפור יכולת זו. בזמן

האחרון , מדברים רבות וניתנת תשומת לב רבה, בהקשר למערכת הבנקאית,

להנמקה, להפרדה בין קופות הגמל ובין הנכסים הריאליים לבנק, לויכוח

בין משרדים, לעמלות וכיוצ"ב דברים. נושא אחד חשוב, שמדובר בו פחות,

אך להערכתי הוא תנאי להקטנת עלות ההון או ההלוואות שניתנות למאות

יכולתם של אותם לקוחות לעבור מבנק

לבנק, והכוונה היא ליכולת אפקטיבית. ברצוני להניח הנחה בראשית דבריי,

שבהעדר תחרות במערכת הבנקאית, מגלגלים הבנקים, ובזה הם לא שונים משום

פירמה אחרת, על הלקוחות, שכושר ניידותם מוגבל, את הארנונה הגבוהה, את

המע"מ המיותר ואת חוסר היעילות אם קיים כזה. לדעתי, זה מצביע על

הצורך ליצור תחרות על-ידי אפשרות של מעבר לקוחות מבנק לבנק, כי ללא

אפשרות כזו ימשיכו לגלגל על הלקוחות הללו את כל מה שמניתי.

משקי-הבית והעסקים הקטנים. לגבי

משקי-הבית ישנה שמרנות גדולה מאד; הזמנו לישיבה זו את נציגי הצרכנים

ומשרד התעשיה והמסחר, כי להערכתנו יש הרבה מה לעשות בתחום ההסברה

בנושא זה. הנושא שמטריד אותי הוא העסקים הקטנים. כולנו מדברים על

הצורך בצמיחה ובקליטת עליה, ואם ישנם בארץ 60-40 אלף עסקים קטנים,

שכל אחד מהם היה יכול לצמוח קצת, כלומר אם כל מקום עבודה היה לוקח

בממוצע עובד אחד נוסף, היו לנו 40-50 אלף מקומות עבודה נוספים. אנסה

להסביר, בקצרה, מדוע לדעתי עשרות אלפי המפעלים הקטנים האלה נמצאים

בסד כלשהו, שמונע מהם להתפתח. להבדיל מפירמות גדולות, עסקים קטנים

מוגבלים בהליכה לשוק ההון ; הם לא מנפיקים איגרות או יוצאים לבורסה,

והם תלויים במה שהבנק והספקים נותנים להם. להבדיל מעסקים גדולים,

עסקים קטנים הם אלה שכמעט ולא יכולים לעבור מבנק לבנק.

אמנה כמה מהגורמים שמונעים את המעבר האפקטיבי מהקל אל הכבד.

ראשית, ישנה בעיה של הוראות הקבע. לאחר מכן , מתעוררת בעיה של הדרך

להשתחררות משיעבודים למיניהם שנמצאים בבנק. הנושא אולי הכבד ביותר

הוא אותן תוכניות חסכון , שמהוות בטוחה. כדי לשחררן יש לשבור אותן ,

ואם שוברים אותן מפסידים כסף. אפילו אם החשבון מראה שכדאי לשבור את

התוכנית, איזה יהודי יהיה מוכן לשבור תוכנית חסכון ולהפסיד כסף?

הנושא האחרון , שהוא המפתח, הוא הזמן הנדרש לעשיית הפרוצדורה למעבר

מבנק לבנק. מיותר לומר, שאם למישהו יש עסק חי והוא עובד עם בנק, אזי

הפרוצדורה, כפי שאני קורא בספרים, יכולה לקחת כמה חודשים; מי יעיז

לאותת לבנק שהוא עובד איתו, שבעוד 3 חודשים הוא מתכונן לעוזבו? הרי

עד שתבוא תקופה זו, העסק כבר יתמוטט.

הגעתי לנושא המעבר מבנק לבנק, כשהתחלתי בבדיקת הריבית החריגה

במשק. התברר לי, בבדיקה בבנק ישראל, שאם יש במשק הישראלי 14 מיליארד

ש"ח בחח"ד, הרי 4 מיליארד ש"ח בערך זה חריג. זהו חריג ממוצע, ולא

חריג אחיד. לדעתי, שליש, שהוא חריג, הוא כבר built in ולא חריג.

לדעתי, חריג הוא קנס כלשהו שנותנים למישהו כדי שיחזור לסדר הטוב.

לפניי מונח חשבון של עסק קטן , לפיו ב-31/7/92 בעל העסק עומד בחח"ד ב-

63 אלף ש"ח, מזה יש לו 20 אלף ש"ח במסגרת + 47 אלף ש"ח בחריג. כלומר,

המסגרת היא 1/3 מסך הכל החח"ד שלו, ו-2/3 זה בכלל בחריג. על זה, כפי

שנאמר כאן , הוא משלם עוד כ-4% ריבית שנתית. אינני צריך לומר לכם מהי

המשמעות לעסק שנמצא במצב כזה. לדעתי, העסק הזה כבר פשט את הרגל. מי

שנאלץ לקחת בחריג 2/3 מההון החוזר שלו, הוא כבר מקרה אבוד. מה שמטריד

אותי הוא, שלא היתה לבעל עסק זה, לפני שהגיע למצב הזה, יכולת לבוא

לבנק אחר אם הבנק האחר היה מוכן לתת לו תנאים טובים. אני יודע,



שבפועל משק מסוג זה עם השיעבודים שיש לו, החסכון מהווה בטוחה, ואני

יודע; שלפני זה הוא לא יכול היה לעבור לבנק אחר.

אתן דוגמא של עסק אחר, גדול יותר, מיוני 1992 שהעו"ש שלו הוא

25.8 שנתי בשנה של אינפלציה של 10%, וזה 8% .15 שהוא משלם ריאלית על

כמה מליוני ש"ח - מצב כזה לא נראה לי הגיוני, וכך הגעתי לנושא המעבר

מבנק לבנק. פניתי כבר לפני חצי שנה לבנק ישראל, בנושא זה, ואני חייב

לציין בהערכה רבה שהם הבינו וקיבלו על עצמם לבדוק את הנושא; המפקח על

הבנקים, זאב אבלס, מינה ועדה, שהגישה מסקנות לבנק ישראל, ואני יודע

שגם התחילו לבצע את חלקן . מטרת הדיון איננה להתווכח על דבריי, אלא

לבדוק האם יש בהמלצות האלה, שבדו"ח הבדיקה, כדי ליצור מצב שבו ממחר

פירמה, עסק או משק בית שהם בסדר ורוצים לעבור מבנק לבנק יוכלו לעשות

זאת תוך 14 יום. אם לא כן , חבל על כל עבודתנו. אם גם לאחר כל מה

שנעשה הוא יצטרך למעלה מחודש, לדעתי לא עשינו כמעט דבר. אני מבקש

מהמפקח על הבנקים, זאב אבלס, להציג את המסקנות בנושא המעבר מבנק

לבנק.

את הבעיה שהעלית יש לחלק לשניים. חלק אחד הוא איתור אותם צוארי

בקבוק, שמפריעים, אם מבחינה אדמיניסרטיבית ואם מבחינה מהותית, למעבר

חלק ומהיר של לקוח מבנק לבנק. אבל, יושב-הראש הצביע בדבריו גם על פן

אחר של בעיה, שאיננו קשור לבנק ישראל או לוועדת הכספים, אלא לצרכנות

נבונה של לקוחות. הבאת דוגמאות לגבי חשבונות חח"ד, ולדעתי לקוח,

שמכניס ומשתמש לצורך האשראי שלו רק בחשבון חח"ד, כשהיחס בין המסגרת

לאשראי בפועל הוא כזה, עושה טעויות מבחינה עיסקית. לכן , בכל הדברים

האלה צריך קודם כל לחנך את הלקוחות ואת הצרכנים לצרוך בצורה מושכלת

ונבונה. אנו, בפיקוח על הבנקים, במסגרת טיפולנו בפניות ציבור נתקלים

לעיתים באבסורדים של לקוחות שעושים שטויות; יש ללקוח אפשרויות להקטין

משמעותית את הוצאות המימון שלו, אך בגלל שמרנות, נוחיות ומסיבות

אחרות נוח לו בחח"ד. כלומר, יש לו מסגרת, הוא יכול למשוך מתי שהוא

רוצה, הוא לא צריך לפנות בבקשת אשראי כשהוא צריך והוא לא צריך לתכנן

את חזרים המזומנים שלו, ולכן הוא נשאר עם החח"ד ומשלם על זה. לכן ,

הכלל המושכל הוא, שהצרכנות תתנהל בצורה רציונלית ונבונה.

מעבר לכך, ישנן גם בעיות אחרות שגורמות לחיכוך המשמעותי במעבר

מבנק לבנק. גם כאן יש עניין שאיננו רציונלי, והיו"ר רמז עליו -

השמרנות. פעמים רבות אתה שומע לקוחות שמתלוננים על הקשיים או שאומרים

שיש בעיה לעבור מבנק לבנק, ואז אתה שואל לקוח אחד כזה: האם ניסית

לעשות זאת? האם הלכת לברר? ותשובתו היא: לא, מסיבות של שמרנות ברצוני

להישאר באותו בנק. הלקוח מתלונן על הריביות והעמלות הגבוהות, אך

כשאומרים לו לעבור לבנק אחר, הוא עונה שהוא כבר מכיר את הבנק הזה,

ובבנק הזה מכירים אותו ולא נוח לו. אולי אפשר להשוות זאת לכך שלקוח

לא מחליף רואה-חשבון ואשה לא מחליפה גנקולוג, כלומר אולי קורה אותו

דבר לגבי הבנק.

אנו סבורים, שעוצמת התחרות איננה מספיק חזקה בתחום הבנקאות

הקמעונאית, דהיינו הבנקאות שנותנת שירותים למשקי הבית ולעסקים

הקטנים. יש תחרות שם, אך לא בכל התחומים ועוצמתה לא מספיק חזקה.

חשבנו, שאחד הגורמים, שיכולים להגביר את התחרות בתחומים האלה, הוא

לאפשר ניידות קלה וטובה של לקוחות מבנק לבנק, ע"י כך שיתאפשר ללקוח,

אם איננו מרוצה מבנק אחד, מהתעריפים והשירות, לעבור ללא בעיה לבנק

אחר. במסגרת זו עשינו מספר פעולות. אחת הפעולות, שכבר השלמנו, היא

לוח העמלות. על מנת שלקוח יוכל להשוות בצורה מושכלת ובצורה שווה בין

אותם שירותים שניתנים בבנקים שונים, קבעה ועדה, שהשתתפו בה נציגי

הבנקים, נציגי ציבור ובראשה עמד איש הפיקוח על הבנקים, לוח עמלות

אחיד, שמאפשר ללקוח להשוות בין תעריפי אותם שירותים בין בנקים. לוח

זה צמצם את מספר שמות העמלות והשירותים מסדר גודל של כ-500 לכ-120.



הלוח מאפשר ללקוח להבין את מהות השירות ומאפשר ללקוח להשוות, כי זה

אותו שם של שירות, בין שירות בבנק אחד לבין אותו שירות בבנק אחר,

וע"י כך ניתנת ללקוח התשתית לבצע צרכנות נבונה ע"י השוואת מחירים.

במקביל לאותה ועדה מיניתי ועדה, שתפקידה היה לאתר את צוארי

הבקבוק שמפריעים, שלא מאפשרים או שמעכבים את מעבר לקוח מבנק לבנק,

וביקשתי מאותה ועדה לאתר את הגורמים ולהציע פתרונות לפתרון הבעיות

הללו. הוועדה הגישה את מסקנותיה לפני כ-2.5 חודשים, והיא איתרה את

הגורמים והציעה פתרונות. ברצוני למנות את הגורמים והפתרונות. לא כל

הפתרונות הם בתחום סמכותו של בנק ישראל. חלק מהפתרונות הם בתחום

סמכותם של גופים אחרים, וחלקם קשורים לחקיקה ויתכן שוועדה זו תידרש

להם. מה שנמצא בסמכות בנק ישראל כבר מטופל ונמצא בתהליכי יישום.

נושא ראשון, שהוועדה מתייחסת אליו, הוא נוהל סגירת חשבונות.

הסתבר שאם לקוח בא לבנק, אומר שברצונו לסגור את חשבונותיו בבנק זה

ושואל מה עליו לעשות, אף אחד לא יודע מה לומר לו. אין נוהל מסודר

בבנקים לגבי סגירת חשבונות בתחומים השונים, אין דף הסבר כלשהו ללקוח

שמסביר מה עליו לעשות על מנת לסגור חשבונות שונים בבנק ואין דף הסבר

כלשהו שאומר ללקוח בכמה זה יעלה לו וכמה הוא חוסך. - כל הדברים הללו

לא היו קיימים במערכת הבנקאות, ולכן אחת מהמלצות הוועדה הראשונות

היתה לחייב את הבנקים לקיים נוהלים מסודרים לסגירת חשבונות. דבר זה

יבוא לביטוי במסגרת הוראות ניהול בנקאי תקין של בנק ישראל, שאמור

להיות נדון בסוף חודש זה בוועדה המייעצת לענייני בנקאות, ואני מקווה

שבראשית החודש הבא הדבר הזה יהיה כבר הוראה מחייבת. הוראות אלה של

בנק ישראל תאמרנה מה צריך לכלול בנוהל כזה של סגירת חשבונות, למשל

מהו משך הזמן המכסימלי שבו על הבנק לבצע כל פעולה ולהמציא ללקוחות את

המסמכים והאישורים הדרושים לצורך העברת החשבון , מהן ההוצאות שכרוכות

בכל חשבון וחשבון בקשר לסגירתו ומהם הקנסות על שבירת הפקדונות

השונים.

כמו-כן , יובהר בחוזר אלו עמלות, ששולמו מראש ללקוח לבנק בגין

שירות תקופתי, תוחזרנה במקרה של מעבר מבנק לבנק, במקרה של סגירת

החשבונות. בנוסף לקיומו של הנוהל, תהיה חובה על הבנק להכין דף הסבר,

בלשון בני-אדם, לכל לקוח כדי שיידע מה עליו לעשות על מנת לסגור את

חשבונותיו בבנק ולהעבירם לבנק האחר. כאמור, הטיוטה של הנוהל הבנקאי

התקין הזה כבר נמצאת בשלבי דיון סופיים, היא אמורה להגיע לוועדה

המייעצת לענייני בנקאות, ואני מקווה שבחודש הבא היא תיושם. לא קבענו

לוחות זמנים, אלא כל בנק במסגרת הנוהלים שלו, לגבי כל חשבון וחשבון ,

וזה שונה מחשבון לחשבון , צריך לקבוע לוח-זמנים מכסימלי. אם במהלך

ביקורות אנו נראה שלוח הזמנים הזה איננו רציונלי ואיננו סביר, נטפל

בעניין לפי הבנתנו. אינך יכול לקבוע לוח-זמנים אחיד, כי זה שונה

מחשבון לחשבון , יש סוגי חשבונות שונים ויש בעיות רבות ומגוונות. אבל,

הבנק צריך להתחייב לגבי התקופה.

נושא שני, שהוועדה מתייחסת אליו, נוגע לבעיה שאיתרנו במסגרת

העבודה הזו - העברת תשלומים של מוסדות גדולים דרך הבנקים. ישנם

מוסדות רבים, שמעבירים תשלומים לזכות מוטבים, והם מגבילים את ההעברות

הללו לבנקים מסויימים מכל מיני סיבות, הן מסיבות של קשר לבנק הזה, הן

מסיבות של נוחיות והן מסיבות של הקלות בעסקים שמקבל המעביר כתוצאה

מזה שהוא מעביר את ההעברות למוטבים דוקא בבנק ספציפי. הבעיה קיימת

בעיקר אצל מקבלי משכורת, כשמעביד מחייב את עובדיו לקבל את השכר בבנק

מסויים בחשבון מסויים. ואז, אותו עובד, כדי למנוע את הסירבול שבמתן

הוראת קבע או במעקב אחר העברת הכספים מהבנק של המעביד לבנק שלו, נאלץ

לפתוח חשבון בבנק אליו מועבר הכסף ואיננו יכול, גם אם הוא רוצה,

לעבור לבנק אחר. יש כאן אילוץ חיצוני כלשהו לעבוד עם בנק ספציפי.

נושא זה נמצא מחוץ לתחום הסמכויות של בנק ישראל. פנינו למר שרגאי,

הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשיה והמסחר וביקשנו את התערבותו. ידוע

לי, שהוא פנה לגורמים ולמוסדות על מנת לנסות לפתור את הבעיה. יתכן ,



שיצטרכו לפתור את הבעיה בעזרת חקיקה. בכל אופן , הבעיה קיימת, היא לא

בתחום סמכותנו והצבענו עליה. לדעתי, יש לאפשר ללקוח, שמקבל משכורת

למשל, לקבלה בכל בנק ובנק לפי ראות עיניו ונוחיותו.

נושא שלישי, שהוועדה מתייחסת אליו, הוא: פישוט וקיצור משך הזמן של

תהליך השינוי של הוראות החיובים על-פי הרשאה. הסתבר, שכיום, כשברצוני

לשנות הוראת קבע שנתתי לבנק לחייב את חשבוני לטובת גורמים שונים,

השינוי אורך לפעמים מספר חודשים, וזה לא תמיד בגלל הבנק. פעמים רבות

האשמה היא דוקא במוטבים. התהליך אצלם להעביר את הפרטים מבנק אחד לאחר

לוקח זמן רב. יותר מזה, ישנם מקרים, שכתוצאה מפער הזמן שנוצר, לקוחות

קופצים על תשלומים ומאבדים זכויות שיש להם בידי אותם מוטבים, בעיקר

כשמדובר בחברות ביטוח ובצורך לשלם עבור פוליסות ביטוח. בעניין זה

הוועדה הציעה, שיוכן טופס סטנדרטי, שבתוכו תהיה מובנית אפשרות להוראה

שמעבירה את הוראת הקבע לבנק אחר. ביקשנו מאיגוד הבנקים לקחת על עצמו

לטפל בתהליך הזה, ואני מבין שהוא עובד על כך, ובודאי מנכ"ל האיגוד

ידבר על זה.

בעניין זה גם המליצה הוועדת לאסור על הבנקים לגבות עמלה מלקוחות,

בגין אי-כיבוד חיוב על פי הרשאה שהמוטב הציג לאחר שהלקוח ביטל את

ההרשאה. היה בבנקים נוהג שאם ביטלתי הוראת קבע והגיע חיוב כנגד הוראת

הקבע הזו, הבנק חייב ולקח עמלה על כך שהוא החזיר את החיוב כיון

שהחשבון נסגר. הוועדה המליצה, כדי להקטין את פוטנציאל העלויות שכרוך

במעבר מבנק לבנק, לאסור על הבנקים לגבות עמלה זו. הנחיה זו אומצה על

ידי וכבר בוצעה, ולפי נוהל בנקאי תקין מס' 415, שיצא ב-27.4.93

במסגרת טיפול בנושאים נוספים שקשורים בעמלות, הבנק לא צריך לגבות זאת

מהלקוח. אם הבנק רוצה, הוא יכול לגבות זאת מהמוטב, אך אסור לו לגבות

זאת מהלקוח. כאמור, זה כבר קיים בנוהל בנקאי תקין וזה בוצע.

נושא רביעי, שהוועדה מתייחסת אליו, והיושב-ראש נגע בו בדבריו,

הוא: שיעבוד תוכניות החסכון . יש מספר פנים לבעיה. ראשית, קיימת הבעיה

האדמיניסטרטיבית, שאי אפשר לשבור תוכניות חסכון . שבירת תוכנית חסכון

גורמת לקנסות ולהפסדים ללקוח. בעיה זו נמצאת בטיפול בין היועצים

המשפטיים של בנק ישראל לבין אלה של האוצר, כיון שהקנס הוא פועל יוצא

מתקנות, שעליהן מבוססות תוכניות החסכון . אנו מנסים עתה בסיוע הייעוץ

המשפטי של משרד האוצר ובסיוע אנשי הממונה על שוק ההון באוצר להביא

למצב, שאפשר יהיה במסגרת התקנות לתת פטור מקנס שבירה כאשר מדובר על

העברת תוכנית חסכון מבנק אחד לאחר.

קיימת בנושא זה בעיה נוספת, שנראית לי כמעט ולא פחירה, שעוסקת

בתוכנית חסכון עם ספציפיקציות שקיימת בבנק אחד ולא באחר. במקרה כזה,

קשה לדרוש מהבנק אליו מועברת תוכנית החסכון , שיתן את אותם תנאים ושזה

יהיה בהמשכיות לתוכנית החסכון הראשונה. זוהי בעיה קשה מאד לפתרון ,

והצענו לפותרה ע"י כך שתוכנית החסכון תישאר בבנק המקורי ויתאפשר

שיעבוד או מתן ערבות עם עלות זניחה, כי מדובר כאן על ערבות ללא סיכון

כי יש בטחון שהוא תוכנית החסכון עצמה, על מנת שאפשר יהיה להשתמש

בתוכנית החסכון הזו כבטחון לקבלת אשראי בבנק אחר. אנו עובדים על

הנושא. זהו נושא מסובך, הפתרון קשה ואני מקווה שנמצא פתרון מתאים

בעזרת איגוד הבנקים והבנקים כדי לפתור את הבעיה של שיעבוד תוכניות

החסכון .

נושא חמישי, אליו מתיחסת הוועדה, הוא בעית עמלת הפרעון המוקדם.

כשמדובר במשכנתאות, הפרעון המוקדם מוסדר במסגרת חוק ובמסגרת כללים

שקבע נגיד בנק ישראל. אין הסדרה של נושא עמלת הפרעון המוקדם כשמדובר

בהלוואה שאיננה כנגד משכנתא. במקרה הזה, אנו מציעים, ואנו כבר עובדים

על כך, שייקבעו נוהלים לגבי עמלת הפרעון המוקדם שבנק יוכל לקחת

מלקוח, כאשר לקוח רוצה להעביר הלוואה מבנק אחד לבנק אחר וההלוואה הזו

כרוכה בפרעונות ותשלומים נוספים; ישנם מקרים שפרעון של הלוואה כזו

גורם לבנק עלויות אמיתיות, ובמקרים האלה העלויות האמיתיות צריכות



להיות מכוסות ע"י הלקוח. אנו נמצאים בשלבים סופיים של הכנת חוזר

בתחום זה, שקובע, פחות או יותר, מהם הכללים לגביית עמלת פרעון מוקדם,

כשמדובר בעמלה שאיננה כנגד הלוואה במשכנתא.

נושא שישי, שאליו מתיחסת הוועדה, עוסק בבעיה הקשה ביותר, בדברנו

על מעבר מבנק לבנק - העברת בטחונות כנגד פרעון אשראי (.)closing

בנושא זה לקוחות נקלעו פעמים רבות למעגל קסמים כלשהו, כאשר הבנק החדש

אני מוכן לתת לך אשראי ולנהל איתך עסקים, אך העבר אלי את

תיק הבטחונות שלך. במקביל, אומר הבנק הישן ללקוח: אני מוכן לשחרר לך

את הבטחונות, בתנאי שתפרע את כל האשראים שלך. כלומר, נוצר כאן מעגל

קסמים כלשהו, שקשה לפרוץ אותו, כשמצד אחד אין לו מקורות לפרוע את

האשראים ומצד שני אין לו בטחונות לקבל אשראים מהבנק האחר. בארה"ב יש

לכך פתרון מסורבל מאד, שבו כל הצדדים, הלקוח והבנקים, נפגשים אצל

עורך-דין ובאמצעותו הם עושים העברה פיזית של כל הבטחונות והאשראים

מבנק לבנק. חשבנו שזה מסורבל מאד, לא ישים ומחטיא את המטרה.

אנו הצענו ליצור אמנה כלשהי בין הבנקים השונים, דוגמת האמנה

הקיימת לגבי מכתבי אשראי (, )Letters of credit שמבוססת על אמון בין

שני הבנקים. הרי הבנקים, בסופו של דבר, מאמינים זה לזה, ויש לבנק

בעיה לגבי הלקוח. במסגרת זו יתחייב בנק אחד לנגד בנק אחר, שברגע

שהבנק הישן מקבל את תמורת האשראי מהבנק החדש הוא משחרר את הבטחונות

לבנק החדש באופן מיידי. - ע"י כך אפשר לפרוץ את מעגל הקסמים, כאשר

הלקוח בכלל לא נמצא באמצע כל התהליכים האלה והמעברים הם ישירים בין

הבנקים. גם בעניין הזה חשבנו, שעדיף להגיע לאמנה כלשהי שנובעת מהבנה

בין הבנקים, בדיוק כפי שקיים בנושא מכתבי האשראי. פנינו לאיגוד

הבנקים, הוא החל לעבוד על כך ולפי המידע שבידי הם כבר נפגשו מספר

פעמים והם בודקים את הצדדים המשפטיים והמעשיים של הנושא. אני מקווה,

שבתוך פרק זמן סביר הבנקים אכן יגיעו להבנה כזו והבעיה תיפתר.

שינוי סעיף 12א' לפקודת הבנקאות.

זה קשור לשינוי חקיקה לגבי ביטול משכנתא על נכס. כיום, על-פי פקודת

הבנקאות, לקוח ששילם או סיים לפרוע את האשראי ובטחון לאשראי היה נכס

או משכנתא על נכס, תוך 90 יום הוא חייב לשחרר את המשכנתא הזו.

לדעתנו, בעידן של רישומים מהירים ומחשבים ניתן לקצר את התקופה הזו

בצורה משמעותית. לדעתנו, ניתן לקצר את התקופה הזו ל-14 יום, אך זה

דורש שינוי בחקיקה ראשית, וזה סיפור ארוך ומסובך. אנו מחפשים, במקביל

לכך שאנו מבקשים לשנות את החקיקה בנושא הזה, דרכים להגיע להבנה

כלשהי, בצורה של ניהול בנקאי תקין או בצורה אחרת, שאכן הבנקים מרצונם

יקצרו את התקופה הזו.

נושא אחרון וחשוב, שדנו בו, הוא: טיפול בעמלות שכרוכות במעבר

מבנק לבנק. הצוות עשה עבודה סימולטיבית כלשהי לגבי העלויות אצל הלקוח

השכיח של מעבר מבנק לבנק במסגרת עמלות, והגיע למסקנה שזה מגיע לסדר-

גודל של כ-200 ש"ח עמלות אצל משק בית ממוצע. כשבחנו וניתחנו את

העמלות האלה, הגענו למסקנה שישנן-5 עמלות שיש לבחון האם עלותן אכן

נמוכה והאם באמת היא מוצדקח. בימים אלה, אנו מקבלים מהבנקים תחשיבים

לגבי עלויות עמלות אלה. אם נראה שעלויות עמלות אלה גבוהות מדי ולא

משקפות הוצאות ייצור אמיתיות, נמליץ להכניס את העמלות האלה או את

חלקן לפיקוח, על מנת שמחיריהן וגובהן יהיו רציונליים. עקרונית, איננו

אוהבים להכניס עמלות לפיקוח, ואני סבור שאת גובה העמלות צריכים לקבוע

כוחות השוק, כי זהו הכלי הטוב ביותר לקביעת גובה רציונלי של עמלות.

יש לכם הערכה אופטימית מאד לגבי משק בית ממוצע. קבעתם, בדו"ח,

ש"משק בית ממוצע הוא בעל תיק ני"ע של כ-30 אלף ש"ח, חשבונות מט"ח ב-

10,000 דולר ו-8 חיובים עפ"י הרשאה...". - ישנה כאן הטיה כלפי מעלה.

הם מחזיקים סכומים גדולים מאלה. יש 360 מיליארד ש"ח נכסים פיננסיים.

חבר-הכנסת מיכאל איתן , האם אתה יודע כמה יש לעשירים? מדובר,

בדו"ח, על הממוצע.

אם תיקח את המקרה השכיח, זה יוריד את הסכומים. עקרונית, איננו

אוהבים להכניס עמלות לפיקוח, אבל כשיש כשל שוק ויש לעודד דבר מסויים

לפרק זמן מסויים, יש מקום להכניס עמלות לפיקוח. כאמור, אם נראה שיש

כאן הרבה מעבר לעלויות הייצור, נתערב בעניין הזה. אני מקווה, שיישום

כל ההמלצות הללו יצלח. זהו תהליך שיקח פרק זמן , כי לדעתי יש כאן

מהפכה מסויימת. אני מקווה, שיישום המלצות אלה, בסופו של דבר, יתרום.

לפי נתונים שלכם, כמה אנשים עוברים בשנה סבירה, עם הצרות

הקיימות, מבנק לבנק?

אין לנו נתונים לגבי הכמויות ואין לנו סטטיסטיקה, אך מהיכרותנו

את השוק הזה ניתן לומר שמדובר במספר מועט מאד.

זה לא בדיוק כך. כשאתה עובר בנק, וישנם משקי בית שעושים זאת, אתה

משאיר את החשבון שלך בבנק הישן ועובר לבנק אחר.

בדרך כלל, עסקים קטנים עושים זאת, ולא משקי הבית.

עתה, נתייחס לכל סעיף בנפרד, ונראה אם הוא אכן פותר את הבעיה. אם

נעשה רק דיון כללי, לא נצא מזה. מי שירצה לומר דברים שלא כתובים כאן

ולא פתורים, יוכל לעשות זאת בסוף הדיון .

החלוקה שנעשתה נכונה, שכן מדובר על משקי בית ועסקים קטנים. כולנו

יודעים מהם משקי בית, אך לגבי עסקים קטנים הגבול הוא קצת פחות ברור

כי לא ברור תמיד מהו קטן ומהו גדול. משק בית הוא כל מה שאיננו עסק.

אבל, הבנק, למשל, לא יודע אם לבעל החשבון יש גם מכולת, אלא אם כך הוא

רשום כעסק.

ניתן להבדיל בין עסק למשק בית גם לפי גובה האשראי שניתן לאדם

ולפי המשכורת כמסגרת.

שם המשחק הוא צרכנות טובה, וזו חשובה בודאי לצרכנים ולבנקים.

צרכן לא טוב, בסופו של דבר, איננו טוב גם לבנקים. מכיון שכך, התחלתי

לפעול גם בלשכות המסחר לגבי הסברה. תתפלאו לשמוע, שכשמדברים עם עסקים

קטנים, עד כמה האנשים האלה לא מבינים. אתה עומד המום, כשהם נוהגים

בדרך לא סבירה ארוכה וקשה, למרות שיש להם אפשרות ללכת בדרכים אחרות.

לכן , ההסברה חשובה, וישבתי כבר עם אנשי לשכות המסחר כדי לנסות לעסוק

בהדרכה והסברה לעסקים הקטנים. הייתי רוצה מאד, ודיברנו על כך באיגוד

הבנקים, לשתף פעולה עם איגודי הצרכנים עד כמה שאפשר כדי להביא לידיעת

הצרכנים הסבירים דברים בצורה יותר מסודרת. ישנו מושג של אדם סביר,

שהרי מי שמתעקש להתנהג באי סבירות אין מה לעשות לגביו.

אני מאמין שיש לצמצם את העלויות. לגבי משקי בית, ישנם שני

נושא אחד הוא סגירת חשבון , ואין לי מחלוקת לגבי "טופס

הטיולים", כמו שעושים בצבא, עליו דיבר זאב אבלס. הנושא האחר הוא

סגירת הרשאות לחיוב חשבון ; אנו מדברים על עולם, שבו בעצם קיימות

אפשרויות. למעשה, אף אחד לא צריך לתת הרשאה לחיוב חשבון , וכל אחד

יכול לקבל את החשבון וללכת לשלמו. אנו מדברים על אופציה, שמקלה על

החיים. לא צריך גם להגזים במצב היום. היום, כדי לבטל את ההרשאה לחיוב

חשבון בבנק הישן שלך, מדובר בפעולה אחת פשוטה: אתה הולך לבנק, מוציא

את רשימת ההרשאות ונותן הוראה לבנק לבטל את כולן .

במקרה כזה, אתה משלם עמלה.

אבל, אינך משלם עמלה במשך כל השנים שאתה משלם.

לגבי סעיף 1, בדו"ח, העוסק בנוהל סגירת חשבונות, האם הסעיף הזה

נותן תשובה לבעיה?

אין לי הערות לאף סעיף. לדעתי, מערבבים את המעבר מבנק לבנק ואת

השינויים בחשבונות. אדם יכול לבטל תשלום על-פי הרשאה, גם בלי שהוא

עובר מבנק לבנק. למשל, אם איננו מרוצה, הוא סוגר את החשבון , ובמקרה

אחר הוא פותחו מחדש. הוא יכול לנסות לפרוע אשראי, אם בלי לעבור לבנק

אחר. ראינו זאת עם המשכנתאות וזה הגיע לכנסת, בלי לעבור מבנק לבנק.

אני לוקח מדברי זאב אבלס את החלק העוסק בהסכם בין-בנקאי. הייתי

מייעץ, ולא בדקתי את הצד המשפטי עד הסוף, לעשות זאת בדיוק על פי אותו

נוהל, שאם אני נוסע לחו"ל ל-5 שנים ואני מייפה את כוחו של נציגי לטפל

בחשבון , עורך-דין או מישהו אחר, אז במקרה שאני עובר לבנק אחר, אני

עושה את מערכת המסמכים עם הבנק אליו עברתי, ומכאן ואילך יש לו יפוי-

כוח לטפל בכל חשבונותי. מיד תראו, שאת רוב הדברים שנמצאו בבנק הקודם

אין צורך לפרוע. כלומר, תוכנית החסכון תיפרע ובמקום להכנס לחשבון

העו"ש של המעביר הקודם היא תיכנס לחשבון העו"ש בבנק החדש שלו. את

תשלומי האשראי, שהוא צריך לתת כל פעם, לא יחייבו את חשבון העו"ש שלו

בבנק ממנו יצא, אלא את החשבון בבנק בו הוא נמצא כעת. אני בעד נוהל

תקינה ועבודה על פי ייפוי כח, לגבי עבודה בין בנקים. כלומר, אדם נכנס

לסניף בנק לאומי בארלוזורוב חותם על יפוי-כוח, ומאותו רגע האיש בבנק

הפועלים ברחוב שאול המלך יטפל למענו בענינים בבנק, ובכך הוא סיים את

העניין . את רוב הדברים בכלל לא כדאי לפרוע ולהעביר, כי זה קשור

בקנסות, בעמלות וכו'.



בטחונות - לאחר שחדלתי לעבוד בבנק הפועלים, אני מייצג לקוחות. אנו

מדברים על לקוחות עיסקיים, והמעבר של לקוחות לא עיסקיים, במובן זה,

איננו חשוב. ישנם בטחונות ושיעבודים וכו'. נניח, שיש מעבר מבנק

מרקנטיל, שהוא דיסקונט, לבנק המזרחי, כלומר, בנק מרקנטיל הוא הנעבר,

ובנק המזרחי הוא הקולט. בנק מרקנטיל יודע, שיש לו את הערבות של בנק

המזרחי על החובות האלה והבטחונות עברו לבנק המזרחי, וזה נעשה ב-1/4-

1/2 שעה בין שני עורכי-דין . השאלה היא האם בנק המזרחי מוכן לקבל את

הלקוח. אם בנק המזרחי לא מוכן , זה לא יעזור, ובנוסף אולי הוא רוצה

בטחונות מסוג אחר. ברגע שיש יפוי כוח לעורך-דין של בנק המזרחי משדרות

רוטשילד, אז עם בנק מרקנטיל שברחוב אלנבי מסיימים את הנושא. אני מדבר

על עסקים קטנים, שכן עסקים גדולים לא עוברים מבנק לבנק.

עסק קטן לא לוקח עורך-דין , כדי להעבירו מבנק לבנק.

אני מדבר על עורך-דין של הבנק, שיעשה זאת. מדובר על עסק שיש לו

אשראי של כ-300-200 אלף ש"ח וכל מיני חשבונות אחרים. הוא נכנס לבנק

המזרחי, נרשם שם כלקוח ויש לו ממילא 100 ניירות כדי לחתום כדי לפתוח

חשבון . נניח, שמדובר בחברה קטנה באיזור התעשיה חולון . היא פותחת את

החשבון בבנק המזרחי ונותנת את ההוראה לבנק המזרחי לטפל בעניין המעבר.

לבנק המזרחי, שיש לו סניף באיזור, ובנק מרקנטיל שסניפו נמצא ברחוב

אלנבי מסיימים את הנושא ביניהם מהר. זה צריך להיות אמנה והסכם בין

בנקאים בדיוק כמו הparticipation- בהלוואות. זה צריך לעשות על כל

ההעברה.

אני מקבל את רוב הדברים שכתובים בדו"ח, שרובם באים לא לאפשר

העברה מבנק לבנק אלא לאפשר הגנה על הצרכן מצד אחד ולייעל את עבודת

הבנק מצד אחר. זה נראה לי סביר.

דני יוניסיאן הוא זה אשר פתח מעט את עיניי במרוצת השנה האחרונה

לגבי נושא המעבר מבנק לבנק.

זו פעם ראשונה שאני שומע את הצעתו של מר ריינר, ויש בה הגיון רב.

זה המוטו, שבזמנו התכוונתי אליו, כשאמרתי שבאקט אחד בצורה חלקה אתה

מבצע מעבר. כאן הוא הטיל את כל נושא ההעברה על פקידי הבנק, ואולי הם

האנשים שגם יכולים לטפל בזה. גם הצעתי נוגעת לנושא הבטחונות והיא באה

לעשות מהפכה מסויימת.

הבעיה היא, שאנו קיבלנו את ההצעה ואנו צריכים לעמוד כל הזמן

ולחפש את האבחנה בין היותך בעל נכסים משועבדים לבין מעבר לסטטוס שאתה

נותן למישהו יפוי-כח לעשות בהם ככל העולה על רוחו. יש לחשוב היטב מה

השפעתה של אבחנה זו בחיים עצמם. כאן זה נראה פער פשוט מאד, ולמען

היעילות אנו מוכנים מיד לקבלו, אבל אולי בחיים זה יוצר בעיות שונות

שאיננו מודעים להן כאן .

הקדמת אותי בכמה משפטים. להערכתי, לא כל לקוח ישמח לתת לפקידי

הבנק יפוי כח לעשות זאת. ההצעה, שאני מדבר עליה, נותנת לו את העצמאות



לפקח על זה אישית וגם לעשות זאת בצורה חלקה. ההצעה היא לקחת נייר

מרכז מסויים, שעליו יירשמו כל השיעבודים שלקוח נותן לטובת בנק. במקום

לרשום את השיעבוד או הנכס, החל ממגרש, בית, ציוד תעשייתי כלי רכב,

לטובת הבנק נותן האשראי, יש לרשום זאת לטובת נייר מרכז מסויים, שהבנק

יחזיק בו. הרישום הוא פרוצדורה, שיש לדאוג לה. המחזיק באותו נייר

יוכל לקחת אותו, והמעבר יוכל להיות כמו מי שהולך לעשות shopping

בבוקר מסויים בבנקים אחרים. בדרך-כלל, המעבר נעשה עקב מחלוקת או חוסר

שביעות רצון של הלקוח מהטיפול בבנק איתו הוא עובד. במקרה כזה, ניגש

הלקוח לבנק אחר או לסניף סמוך ושואל: כמה אני שווה עבורך? ונניח,

אני מוכן לתת לך 300-200 אלף ש"ח באובליגו תמורת

הבטחונות שאתה מציג לי. כיום, החיים הם כאלה, שאם אתה רק מזכיר בשמץ

רמיזה, בבנק שלך, שאתה עומד לעבור, מתחיל הלחץ: אם היו צריכים לתת

קצת לחרוג או לתת במשכורות שתוכל לשלמן , לפתע זה נעצר או לפתע יכולים

לחזור קצת צ'קים. אינני רוצה להמשיך הלאה, אך יכולים לקרות דברים

גרועים יותר.

במקרה הזה, אמנה בין-בנקאית היא חצי דרך, כאשר את החצי השני

הנייר הזה יבוא וישלים. וזאת, משום שגם עם האמנה הבין-בנקאית יש את

בעיית הסירבול בעת המעבר והוא לא כה חד וחלק. לפעמים, הניירות שיש

למלא כדי לעבור ממקום אחד לשני במרחק של שני חדרים זה מזה לוקח להם

שבוע, ואל לנו לשלוח שהעסק צריך להמשיך להתקיים באותה תקופה. לאדם יש

פער של 3-2 שבועות, בהם הוא יכול להשאיר לעצמו קופה בצד כדי להמשיך

'להתגלגל' כשהבנק יהיה מוכן לשתף איתו פעולה. אם זה מתמשך מעבר

לתקופה זו, להערכתי הבנק הנעזב יפסיק לשתף פעולה ושוב הוא יהיה

בצרות. אני מדבר על הסירבול בעת המעבר, כשאתה צריך להעביר רישומים

שנעשו בטאבו, אתה צריך להעביר רישומים שנעשו ברשם החברות ואצל רשם

המשכונות והרשימה היא ארוכה ותלוי לטובת מי רשמת זאת.

ההצעה היא לקחת את הנייר, שיעבירו אותו מיד ליד כנגד הצ'ק של

הבנק הקולט בסכום האובליגו ובזה נסגר הסיפור. ישנן בעיות בהצעה זו:

1. מניעת שימוש לרעה בנייר הזה - עובדת היותו נייר חצי סחיר יכולה

לגרום לזה שייעשה בו שימוש לרעה, ויש לסגור את הפינות כדי שהבנקים

לא ישתמשו בו כרצונם אלא כרצון הלקוח.

2. נושא החקיקה.

הוא צריך רק תוספת חתימה של העברה להסכמת הלקוח, וזה לא צריך

להיות נייר סחיר כלל. כל העברה צריכה להיות בהסכמת הלקוח וחתימתו.

ברצוני להעיר דבר מה על הצעה זו. אחת הסיבות לסירבול מסויים

בהעברת נכסים ורישוי בכל מיני משרדים מרכזיים היא ההגנה על הלקוח.

ברגע שזה נעשה ללא חותמת כלשהי של רשות ולא במשרדי רשות מסויימת,

אנשים יכולים להפסיד את כל נכסיהם בן-לילה, וכל זאת בגלל התהליך הקל

הזה של המעבר.

אבל, הלקוח חותם על זה במו ידיו. אתה אומר, שהמוסדות יגנו על

הלקוחות, ואני רואה כיצד המוסדות מגנים על האזרחים בכל מקום ובכל

העולם. אדם חותם ורוצה להעביר את חשבונו לבנק אחר, ואתה אומר שהוא לא

אחראי, שאתם דואגים לו ושיודעים טוב יותר מה טוב ומה רע לו.

אם כך, מדוע חוקקתם את חוק הריבית בשוק האפור?

אני מתנגד לחלקו. אני מתנגד לריבית היסוד.

אנשים חותמים ומפסידים, וזה בדיוק מה שקורה בשוק האפור.

מה קורה בשוק האפור? מדוע אתם חכמים כה גדולים? אם יעשו חוק לשוק

האפור, ייווצר שוק שחור עם מאפיה כמו שיש תמיד כל החיים. כל החוכמות

האלה, שאנו יודעים יותר טוב מהאדם שחותם בכתב ידו שהוא רוצה לעבור,

אנו נשלח אותך לטאבו, שם יושב פקיד שיציל

אותך, כי אתה לא יודע מה נעשה איתך ואתה תאבד את כל כספך מהיום למחר.

אולי בגלל שהוא הלך לטאבו ביום הזה, הוא הפסיד מליונים.

לא הפקיד בטאבו יציל אותך, אלא העובדה שזה רשום בטאבו בצורה

מסודרת.

מדוע אינכם סומכים על האזרחים? הרי זו חתימתו של הלקוח, והוא

מסכים. הוא רוצה לחתום ולהעביר את המשכונות ביום אחד, ואתה אומר לו:

אסור לנו, הוא יכול להפסיד יום אחד, אך עדיף שתהיה פרוצדורה ובדיקה

וזה יקח 10 ימים, ואולי הוא יפסיד עסק של מליון באותו יום בגלל שהוא

לא עשה זאת.

אם כך, אל תרשום נכסים בטאבו בכלל ואל תרשום ברשם החברות.

זה לא רלוונטי, שכן הטאבו בא להגן על כלל הציבור. כאן מדובר על

אדם בעל רכוש פרטי שלו, הוא שיעבד אותו בבנק אחד, והוא רוצה לחתום

בחתימת ידו להעביר זאת לבנק אחר. - האם האם אתה רוצה להתערב בשיקול

דעתו?

הרעיון הוא, שהעברת שיעבוד על נכס או בעלות עליו לא תוכל להיעשות

במשיכת קולמוס וכלאחר יד.

מדובר במשיכת קולמוס אישית של הלקוח.

כיצד נמנע ממנו מלשעבד את הנכס שוב?

הוא לוקח את הנייר מהבנק ומעביר אותו לבנק השני, בחתימת ידו.

מי מבטיח לך, שהוא לא ילך לבנק שלישי וישעבד שוב את אותם דברים?

מי מבטיח לך, שהוא לא יעשה זאת מדי יום? דבריך לא הגיוניים.

יכול להיות, שנושא זה הוא לב העניין בסוג כזה של עסקים, ומדובר ביותר

מאשר 200 ש"ח לכאן או לשם.

חבר-הכנסת מיכאל איתן , הנושא שהעלית הוא נושא לדיון בפני עצמו,

וטוב שהעלית אותו. טוב, שדן יוניסיאן הניח את הרעיון על השולחן. כבר

היינו יחד במשרד המשפטים והתחלנו לבדוק זאת, ומתעוררות שם שאלות רבות

בנושא. שתלנו שם את הרעיון , והיה שם גם מר הרצברג. דן יוניסיאן , האם

יש לך הערות לגבי סעיף 1 בדו"ח?

למעשה, ההצעה שהצגתי סוגרת את כל שאר הדברים. אלה הם סעיפים, כפי

שאמר מר ריינר, שקיימים גם כשאתה רוצה לעבור מבנק לבנק או כשברצונך

להפסיק פעולה מסויימת אתה צריך לעשותה בקלות. הנושא החשוב שיש להתמקד

בו הוא המעבר מבנק לבנק.

סליחה, שאני מתפרץ, אך אינני מבין את העניין הזה, ואולי אנו בכלל

מדברים על דברים אחרים. מדובר כאן על נכסים משועבדים לבנק על פי

הסכמת הבנק ברצונו וזה מספק אותו. אנו מדברים על כך שמה שלקח הבנק

הזה יעבירו לבנק שני. לכן , מה זה רלוונטי שהוא ישעבד זאת בעוד 10

בנקים אחרים? הוא לא צריך לעבור מבנק לבנק כדי לשעבד זאת. אני מבקש

הסבר לכך, שכן זהו לב העניין .

אני מבטיח לך, שנגיע לנושא זה. תחילה נעסוק בדברים הטכניים,

ולאחר מכן ככל שיאפשר לנו זמננו נבדוק עניין זה. אם אני חושב שזה

חשוב. לגבי סעיף 1, מי יקבע את הזמן המכסימלי לנוהל סגירת חשבון

הבנקים או שאתה, זאב אבלס, תאמר להם: תקבעו אתם כמה זמן אך יש לכם

תקרה של זמן ?

המפקח על הבנקים דיבר על צרכנות נבונה, ומאז פרישתי זה מה שאני

עושה - הקמתי מכון לבנקאות במכללה למינהל, שתפקידו העיקרי הוא הדרכת

הציבור לשימוש נכון בשירותי בנקאות. אני הולך ליזמים צעירים, בעלי

מלאכה, ועדי עובדים, רכזי צרכנות במועצות פועלים וקבוצות גמלאים רבות

ומדבר איתם על הנושאים הכלליים של הצרכנות הבנקאית כמו: זכויות

הגמלאים, סוגי ערבויות וסוגי אשראי. ישנם 10 סוגי אשראי, אחד מהם יקר

יחסית ו-9 זוכים וכמה מהם הזוכים בתבל. לא כולם מוכרחים לקחת את היקר

ביותר. זה מה שאני עושה ואני רואה בזה שליחות, למרות שכמה מעמיתיי

מסתכלים עלי מעט בחיוך.



לפני כמה חודשים התבקשתי ע"י ארגוני העצמאים להכנס לנושא המעבר

מחשבון לחשבון , ובזמנו שלחתי תזכיר לך ולמפקח על הבנקים בעניין זה;

עברתי מבנק לבנק, בכל בנק אמרו לי שלא מרגישים בבעיה. אין אף תלונה

אחת במשך השנה האחרונה בנושא זה, מאידך, אני יודע שהלקוחות לוחצים,

לא מתכוננים בעניין הזה, ובכל זאת יש תחושה שקשה לעבור מבנק לבנק ויש

קושי לעבור לחשבונות קרדיטוריים, לחשבונות של פקדונות ודברים אחרים.

המפקח על הבנקים הוציא טיוטת חוזר או חוזר, שם נאמר שיש להחזיר את

פנקסי הצ'קים, לבטל את הוראות הקבע ולבטל את כרטיס האשראי. כלומר, על

הלקוח, שרוצה לעבור מבנק לבנק, לבצע שורת פעולות ארוכה.

לגבי החשבונות הקרדיטוריים, יש שתי דרכים להקל על הבעיה וזה דומה

לנאמר כאן קודם ע"י דני יוניסיאן , בלי שהיה מגע ביננו בנושא:

1. כיום, יש סידור במערכת שנקרא ערבות מותנית - הבנק הנערב, כלומר

הבנק שאליו מעבירים, נותן ערבות מותנית לבנק המעביר, ואז הבנק

המעביר יקבל את הכסף ברגע שיעביר את הבטחונות לבנק הנעבר. אם יש

את הערבות הזו , הלקוח לא צריך לשלם את כל החוב בפועל, אם כי כמובן

שאם היה לו לשלם מה טוב ואין בעיה לעבור, ואז שני הבנקים בטוחים

בנושא. אומרים, שבפועל זה קיים במקרים רבים בעסקים.

2. משרדי עורכי-דין או מעין חברות נאמנות, שיקבלו על עצמם את הנאמנות

הזו להיות הגוף שמקשר - במכירת דירה, מוכר הדירה לא רוצה להעביר

את הדירה בטאבו לפני שהוא מקבל את הכסף, והקונה לא רוצה לשלם את

כל הכסף לפני שקיבל את הדירה, ויש עורך-דין שמקשר ביניהם. כלומר,

גם כאן יהיה עורך-דין , שיקשר בין בין הלקוח, שעובר מבנק לבנק,

לבין הבנק.

פירושו של דבר, שיהיה צורך לשלם עמלה נוספת.

מי שכל כך כועס על בנק ורוצה לעבור שישלם את העמלה הזו לעורך-דין

ולא לבנק. בנוסף, כאמור, הוא יכול להעביר הכל מבנק לבנק באמצעות

הערבות המותנית.

אשר הלפרין, אתם מדברים על הטכניקה של האמנה, ואילו אני דיברתי

על המסגרת.

כאן רק הטכניקה חשובה, וכל השאר - לא. עקרונית, אין בעיה ומי

שרוצה לעבור שיעבור.

הסבירו לי נושא זה במשך 5 שנים לגבי חברות הגז . שברנו את כל ברזי

הגז, ובכל זאת אף אחד לא עבר.

אין זה נכון . למשל, אני וכ-300 איש נוספים עברנו לחברת גז אחרת.

אני מתקומם נגד השוואת חברות הגז לבנקים. לדעתי, יש היום הליך של

סגירה, שהוא בהחלט סביר. השאלה היא האם ניתן לתחום אותו בזמן .

להערכתי , עיקר ההשתהות היא לא בגין הבנק, אלא בגין הלקוח, שלא מבצע

הצעדים שהוא צריך לבצע. ההליך הסגירה קיים.

לגבי הדו"ח, אני רק יכול לשבח. כל הנאמר בדו"ח הוועדה ובהמלצות

המעשיות הוא לכיוון החיוב, וגם אם לא 100% מהדברים ייצאו לפועל, מה

שכן ייצא לפועל הוא כבר טוב. לגבי הסעיף על העברת תשלומים של מוסדות

גדולים דרך הבנקים, איך ברצוני להתייחס רק לדוגמא שניתנה כאן קודם,

שאנשים מקבלים שכר ע"י מעביד מבנק שהמעביד קובע, אלא דוקא לסיפא

בהמלצה שמדברת בעיקר על גמלאים ונותנת את הדוגמא של "מבטחים". ישנן

עשרות חברות, שעדיין מעבירות את המשכורת ללקוח לאותו בנק ולאותו סניף

ולאותו מקום שהלקוח מבקש. ברגע שאותו לקוח/צרכן מגיע לגיל פרישה,

והוא מבוטח נניח ב"מבטחים", הרי הגמלה שלו מועברת לאותו בנק שקופת

"מבטחים" עובדת איתו, לדוגמא בנק הפועלים או בנק לאומי. הבעיה היא,

שיתכן שאותו צרכן/גמלאי איננו מנהל חשבון באותו סניף והוא חייב,

כנאמר בדו"ח, לדאוג לפתיחת חשבון נוסף. אינני מדבר על הטרדה וההוצאות

ומניעת תחרות.

הובא לידיעתי לא מזמן , שכיום המצב הוא הרבה יותר חמור - גם אם יש

לאותו לקוח חשבון עו"ש רגיל באותו סניף של בנק הפועלים, מבקשת קופת

הגמל "מבטחים" שייפתח חשבון נוסף באותו סניף בנק, שרק לשם יוכנס

התשלום. זה נעשה, שמא אותו איש יתן הוראות קבע, מה שנקרא חיוב על פי

הרשאה, לאותו חשבון , או שמא ילך האיש לעולמו ואותה קופת גמל "מבטחים"

לא תדע שהוא הלך לעולמו ותמשיך להעביר לו עוד גמלה אחת והבנק ינכה

לאותה הרשאה הלאה מהחשבון . לכן , הוא נדרש היום לא רק לאותו סניף אלא

שבאותו סניף הוא נדרש לחשבון נוסף, שיהיה מיועד לנושא זה בלבד.

הדברים כאן הגיעו, נדמה לי , עד אבסורד או קיצוניות, ובעיקר בנושא

הגמלאים. כשיש לי 100 אלף מעבידים, אזי כל אחד פחות או יותר נוהג

בתבונה. אבל, כשכל אותם 100 אלף מעבידים משלמים לאותו קופת גמל ואז

אותה קופה מחייבת, אז הבעיה הולכת וגדלה. - לא שאין שם בעיה, אלא

שבעיקר אצל הגמלאים הבעיה הופכת לבעיה משמעותית, ונתתי את הדוגמא

לפיה הלקוח נדרש לשני חשבונות שונים באותו סניף בנק, וזה מגיע לכדי

אבסורד.

שמי אורנה דויטש ואני מייצגת את הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות. אני

מברכת את הוועדה שהזמינה אותנו. במועצה המייעצת של מדינת ישראל

שיושבים עם האוצר אין נציג של הצרכנים. כנראה, שמנסים לטפל בנושא

גורמים אחרים מאשר גורמים, שאנו חושבים שתפקידם לטפל בו.

התכוונת לוועדה המייעצת לענייני בנקאות, ולא למועצה המייעצת.

אמרת, שיושבת מועצה מייעצת לגבי הדו"ח שהוכן .

זו ועדה מייעצת, ויש לנו נציג של הצרכנים - מר נהרי.

אין נציגי צרכנים. יש נציגים, שכולם יודעים מי הם. כדברי מר

ריינר, אולי כדאי לדון כאן בעיקר במעבר מבנק לבנק. בסעיף 1, בדו"ח,

לגבי חוזר בנושא נוהל סגירת חשבונות, נאמר: "בבנקים לא קיימים נוהלים

מסודרים לסגירת החשבונות השונים, להוציא סגירת חשבון עובר-ושב שהוסדר

בחוזר של הפיקוח על הבנקים." - אנו מתקוממים על הנושא שעליו נאמר כי

"הוסדר". בעבר היה נוהל סגירת חשבון עו"ש שלמעשה אפשר לעבור ואי אפשר

לעבור. באו ותיקנו זאת לשביעות רצונו של בנק ישראל, שהוא ניסח את

הדברים, וסעיף 2, בדו"ח, לגבי סגירת חשבון עובר ושב של לקוח, אומר

כך: "למעט כל ספק מובהר, שבנק רשאי לסרב לסגור חשבון המשמש גם חשבון

קשר ("חשבון תמורה") לחשבונות אחרים שאינם מיועדים לסגירה (כגון :

פח"ק, פק"מ, פקדונות לזמן קצוב, תוכניות חסכון , פקדונות ניירות ערך

למשמרת וכדו').". סעיף 5(א)(4) אומר, שבנק גם לא יסגור את החשבון , אם

יש לבנק התחייבות לצד שלישי שהבנק קיבל על עצמו מבחינת הלקוח.

אני מציעה לוועדה לקחת את הנוהל הזה ליד. נשמח להשמיע את

הערותינו, ואנו גם העברנו אותן לבנק ישראל. המשמעות היא, שאם אין לך

כסף בבנק, ולא פקדון ושום בטחונות, תוכל לעבור, והבנק פוטר אותך.

אבל, אם יש לך משהו, וזה כולל אפילו כרטיס אשראי שכל אחד היום מקבל,

אתה לא סוגר חשבון . כי נאמר, ונהלתי בנושא זה דיון ארוך מאד עם בנק

ישראל, שהבעיה של הבנקים היא בעניין חברות האשראי שהן למעשה תאגיד

עזר בנקאי של הבנק עצמו. אמרו לי: איננו יכולים לדעת מתי אותו סוחר

יפקיד את השובר, שהרי הוא גם מגלגל את השוברים. ובכלל, על פי החוזה

בינינו הוא לא חייב להציג לנו את השוברים. כיום, נכנס נושא חדש של

הקרדיט והעסקאות שעושים הבנקים, שזה תשלומים לטווחים ארוכים מאד של

עד 36 תשלומים, ומכאן ניתן להבין על אלו סכומים מדובר. הם רוצים

להבטיח את עצמם שהם יקבלו את הכסף, כי יש הסדר בין הבנק לבין חברת

האשראי.

תתפלאו, אך אנו מסכימים עם חבר-הכנסח מיכאל איתן , שברגע שיש

התערבות של הממסד בדרך כלל זה לא יוצא לטובת מי שהתערבו להגנתו.

דוגמא לכך היא סגירת חשבון עו"ש. כדי להבין מה זה סגירת חשבון עו"ש,

יש לדעת שכשפתחת חשבון עו"ש, זה נעשה על בסיס חוזה שהוכתב לך ע"י

הבנק. דרך אגב, היום עומד לדיון בבית-הדין חוזה זה, שיש בו אין סוף

תנאים מקפחים. אנו מתווכחים רק על סעיף סגירת החשבון . אם בנק ישראל

עצמו בנוהל שלו מאפשר לבנק לא לסגור חשבון עו"ש, כאן נמצא שורש כל

הבעיה. וזאת, כאשר הוא לעצמו, עושה אחרת, כמו שנאמר בסעיף 7: "החליט

הבנק לסגור את חשבון , ישלח ללקוח מכתב בכתב." - זה הדבר הפשוט ביותר.

חוסר האיזון הזה, שבא לידי ביטוי בנוהל סגירת חשבון עו"ש של בנק

ישראל שמאומץ לתוך החוזה, מהווה למעשה את הפרת העיקרון של חופש

ההתקשרות. לכן , כל הבעיות נובעות ממנו. אנו באים ואומרים דבר אחד -

אם באמת רוצים לשנות ולגרום לכך שכל אדם יוכל לעבור מחשבון לחשבון ,

יש לדאוג שהבנקים לא ייכנסו להתחייבויות כלפי חברות האשראי באופן

גורף, שהרי זה לא יתכן . אם בנק ישראל דואג ליציבות הבנקים, הוא לא

יכול להרשות לחברות האשראי שלו לתת כאלה הלוואות.

אינך יודעת את העובדות - לא חברות האשראי נותנות את ההלוואות.

מה שקורה הוא, שהבנק נותן את ההלוואה באמצעות חברת האשראי.

לא נכון . הבנק נותן את ההלוואה בספריו הוא, והוא קובע את התקרה



לחברת האשראי כמה לתת. חברת האשראי היא בסך-הכל שליח של הבנק. כשיש

פגזים בדרך, את צריכה להתכונן לנחיתה ולנפילות שלהם. אם יש שוברים

בדרך, הבנק לא יכול לסגור את החשבון ולאחר מכן לחפש את הלקוח בסיבוב.

יש צורך במערכת הוגנת.

לכן , יש לי הצעה פשוטה מאד. הבנקים עובדים לא רק עם כרטיסי

אשראי, אלא גם עם צ'קים וכל מיני דברים. אינני אומרת שהבנק יסגור את

החשבון כשהלקוח רוצה, אלא בטווח הזמן שהוא ירצה, אבל שלא יידרש

מהלקוח לעשות שום פעולה מעבר לפעולות שהוא עצמו אחראי עליהם. כלומר,

אנו רוצים שלקוח יוכל לבוא לבנק ולהודיע שהוא סוגר את החשבון , והבנק

מצידו יפנה לחברת האשראי. מה ההבדל בין צ'ק שחוזר לבין אשראי שחוזר?

אפשר להחזיר צ'ק, אך אי אפשר להחזיר אשראי.

נכון , כי יש לו הסכם. עם מי יש לו הסכם?

יש לו הסכם גם עם הלקוח.

לא.

ודאי שכן . מהו כרטיס אשראי?

הרי אתה יודע, יש לך את האישורים בחברת האשראי, ואין לך בעיה

שאתה לא יודע את הסכומים. לגבי בנק ישראל, במידה וסגרת את החשבון

והגיע חיוב מכרטיס אשראי, הוא נתן לבנק אפשרות בחשבון סגור לחייב את

החשבון הסגור. הוא הפך להיות גם השופט וגם המוציא לפועל. כלומר, הוא

גרם לכך שהבנק 'סגור' ואין בעיה, אבל הוא לא דאג לכך שהלקוח באמת,

בהודעה חד-צדדית, יוכל לצאת במידה ויש לו את החשבון. לגבי פקדונות

לטווח ארוך, אין בעיה אם הפקדון הזה יעבור במועד מסויים לבנק אחר.

חשבון העו"ש איננו מחוייב המציאות.

פנינו לבנקים בנושא הזה גם בגלל תלונות רבות, שהגיעו אלינו לגבי

חשבונות רדומים. אדם מסויים פותח חשבון חסכון לטווח ארוך, ולפעמים

מדובר באנשים מבוגרים שפותחים חשבון לנכדה, למשל מישהי שנפטרה ולא

אמרה לאיש שקיים חשבון כזה. כעבור שנים, לפתע מוצאים את זה, ומתברר

שבדברים האלה נעשו פעולות והן חזרו והחשבון הזה עובד, ואין שליטה של

הלקוח על הקורה בבנק בעסקים שלו. יש לשים לב גם לנושא זה. כשאדם רוצה

לסגור חשבון , לא צריכה להיות בנושא יותר מהודעה אחת וביקור אחד בבנק

כדי לסיים את העניין .

נציגי הצרכנות, מה בכוונתכם לעשות, כדי שאשתי תתחיל לבדוק איזה

בנק טוב לה יותר או האם כדאי לה לעבור לבנק אחר?

הציבור יודע את מה שכולם יודעים, שבסופו של דבר אין תחרות בין מה

שבנק אחד ואחר נותנים; כל הבנקים מכירים את הנוהל של סגירת חשבון

עו"ש, וכולם חייבים לעבוד לפי הנוהל הזה ברמה המינהלית ולא ברמה

האישית.

את עושה כאן חיים קלים. למיטב הכרתי, גם גברים וגם נשים ברובם לא

מתעניינים ולא הולכים לשאול בבנק אחר.

האם אתה לא חושב שזה נובע מהעובדה, שאולי הם חושבים שאין להם מה

להתעניין ?

אם בזה פתרת את הבעיה, אז אני מצטער מאד על כך.

אם בנק יבוא ויאמר שהוא לא מאמץ את נוהל סגירת חשבון של בנק

ישראל, אלא נותן ללקוח בהודעה חד-צדדית לעבור, אני לוקחת על עצמי

לצאת בהודעות בראש חוצות שבבנק המסויים הזה יש את היתרון הגדול

ביותר.

שמי אסתר גלר, ואני מייצגת את המועצה לצרכנות. ישנה תחרות מפרה

בין שני הגופים, והטיפול בנושא הוא יסודי. אני מברכת על היוזמה ועל

התזכיר, אבל גם מהתזכיר ומהדיון עד כה הרושם הוא שאכן ההגנה היא על

הסוחרים הגדולים יותר ולא על האזרח הקטן . אותנו, הצרכנים, לא שאלו,

ולא צרפו לוועדה הזו. כתבתי למפקח וביקשתי, שימנו נציג מטעם ארגוני

הצרכנים ומחיתי על כך.

לגבי האינפורמציה, למשל בסעיף 1 נאמר: "בנוסף לנוהל יתבקשו

הבנקים להכין דף הסבר ללקוחות שיכיל אינפורמציה בהירה ומפורטת על דרך

המעבר" - יש לוח עמלות, שכיום חובה על כל בנק לפרסמו. עשינו סקר

כלשהו ובדקנו בלמעלה מ-20 סניפי בנק את אופן פרסום עמלות אלה.

במקום אחד הוא הוסתר מאחורי לוח, ובמקום אחר - בעמודה שולית

וכו'. לא רואים זאת, והציבור לא יודע. אם היו יושבים שם ארגוני

צרכנים, הם היו בהחלט עומדים על אופן הפרסום, כלומר שיש לפרסם

במודעות גדולות שיש עמלות ויש לשים לב אליהן או שיש לשלוח אותן עם

חשבונות הבנק הקרובים בצורה מתומצתת בהירה ומובנת לאזרח הקטן , שכן לא

כל אחד מבין את עשרות השורות ולא יוכל גם להשוות ביניהם. יש צורך

חיוני, שנשב, על מנת שישמעו את קולו של הצרכן הקטן , ובכך נביא את

הפרסום לידיעת הציבור.

אני קצת מבולבל וקצת לא מבין . אורנה דויטש, בטיעון הבסיסי שלך,

אדם קנה מקרר ב-36 תשלומים באשראי, שילם 2 תשלומים

וכתב הוראה לבנק שהוא עובר לבנק אחר, ואומר לבנק: "חפש אותי".

הוא לא אומר "חפש אותי", אלא הוא מודיע שהוא עובר לבנק אחר. ואז,

בסדר, אני לוקח לי 1-1/2 שנה. אין לי בעיה עם זה,

ואינני אומרת, שהבנק, בדקה שאני רוצה לסגור, אכן יסגור. הבנק לא עושה

זאת, ואף אחד לא מצפה ממנו לעשות זאת. תפקיד הבנק הוא להרויח כסף

ולעמוד איתן על רגליו, ואף אחד לא רוצה למוטט אף אחד. אבל, ההגינות

מחייבת שהחשבון מכאן ואילך יהיה סגור. חברת האשראי היא חברה או תאגיד

עזר בנקאי של הבנק, והבנק יכול לברר, ללא בעיה, האם מדובר ב-2

תשלומים בלבד ששולמו מתוך 36.

מההיבט המעשי, ולא נתיחס כרגע לחברת האשראי, השאלה היא מה הבנק

אומר כשאדם עזב את אותו. הבנק תמיד יחזיק את החשבון עוד 2-3 חודשים

או 10 חודשים, אך מה הוא יעשה פיזית עם החשבון? מה יקרה שם? מבחינתך,

מה הוא יעשה עם החשבון? הרי אין כסף, אין פקדונות, אין בטחונות ואין

כלום מלבד שם וכתובת.

אתה אומר זאת, משום שאתה מניח שהוא קודם סוגר ולאחר מכן מודיע.

ההודעה על הסגירה היא במועד מסויים, אך החיובים באותם מועדים הם

חיובים שעומדים לבנק כמו כל אחד אחר. אין הבדל בין חובות פרטיים שלי

לך, למשל, לבין חובתיי לבנק. כשם שעלי לסיים לשלם את חובותיי לכל

אדם, עליי לסיים לשלם את חובותיי גם לבנק. אין לי בעיה עם נושא זה.

אמרת, שהחשבון לא ייסגר מיד וזה יקח זמן בגלל התשכומים הדחויים,

מה היתרון של הבנק שהחשבון יישאר פתוח?

אתה משלם על הניהול כסף. הוא משאיר את חשבון העו"ש פתוח, כי הוא

חי מזה. אם לא שילמת לבנק דמי ניהול, אז על זה יש ריבית וזה יכול

להגיע לאלפי שקלים תוך 3 שנים.

למעשה, את אומרת שמדובר כאן בדמי הניהול לגביית התשלומים הדחויים.

כן , זה באמת יתרון של הבנק.

מדוע הבנק למשל לא יכול לקחת על עצמו את הנושא? אם אותו אדם

מודיע על סגירת חשבון או מאידך מודיע על פתיחת חשבון בבנק אחר או

בסניף אחר, אולי כדאי שיהיה הסדר בין הבנקים לדיווח ביניהם, כדי

שיידע הבנק שאם אותו לקוח פתח חשבון גם בבנק אחר כל החיובים יעברו

לאותו חשבון , וגם הלקוח יתחייב על כך. ברור, שהבנקים לא מעוניינים

בכך.

אני עדיין דבק בשאלתי - האם לגבי כל הבעיה של דחיית הסגירה לתאריך



מאוחר יותר מדובר רק על עמלה בכדי לגבות את התשלומים שיגיעו בהמשך?

כן .

האם יכול להיות שיש כאן גם עניין של בטחונות, נוחות של גביה וכו'?

לא. מדובר על נוחות גביה.

יש התייחסות בחוזה, אך אינני זוכר בעל-פה, ואת הקראת ממנו, כאשר

שיטוח העבודה של הבנקים הן שכל פעולה בחשבונות הלקוח עוברת דרך חשבון

העו"ש. השיטה, לפיה עובדים הבנקים, היא שחשבון עו"ש למעשה מהווה

חשבון מנקז לכל הפעולות הבנקאיות בכל חשבונות הלקוח. מבחינה טכנית,

אם יש ללקוח חשבון פח"ק, חשבון הלוואה או כל חשבון אחר, שעוברות בו

זרימות כספיות, לא יתכן שלא להחזיק חשבון עו"ש, שכן כך זה בנוי שם.

לכן , אמרנו שאיננו מחייבים את הבנק, כי הנוהל הזה הוא נוהל מחייב,

לבצע סגירת חשבון גם עם העו"ש, ומדובר כאן רק על העו"ש, גם אם הלקוח

מבקש כאשר ישנם חשבונות אחרים שהחמורה שלהם או ההתחשבנות שלהם צריכות

לצבור בעו"ש. כלומר, מבחינה טכנית זה בלתי אפשרי. זו הסיבה שאמרנו

שבמקרה כזה יש להותיר את העו"ש.

אורנה דויטש ואסתר גלר, יש כאן המלצה, שתסתערנה על הנושא של

המשכורות באותן הפירמות, שמונעות מאנשים לבחור לקבלן היכן שהם רוצים.

כאמור, הנושא הוא נושא הסכמי. אם ברצונכם לגרום לכך, הדרך לעשות

זאת היא באמצעות החוק. וזאת, משום שברור שבאופן וולונטרי אף גוף לא

יעשה זאת.

את צודקת. אורנה דויטש מקבלת משכורת מגוף כזה, ואתה שולח אותה

לסדר דברים כאלה?

אני דוקא נגד העקרון הזה.

מה אתן מתכוונות לעשות, כדי להגביר את התודעה של הצורך לבדוק

היכן מקבלים תנאים טובים יותר?

איננו חושבים, שיש הבדל בין הבנקים. באופן אישי, עברתי על כמה

רשימות של העמלות, ואינני חושבת עצמי כמכנה המשותף הנמוך ביותר,

ובסופו של דבר הבחירה בבנק היא בגלל היחס שהלקוח מקבל בו, ולא העמלות



שבהן אין תחרות. הבעיה היא, שישנם אנשים עשירים, וחצי שקל ימינה או

שמאלה עדיין לא הזיז איש לשום מקום.

אינני מסכימה עם אורנה דויטש, והשתתפתי בתוכנית בקול ישראל שם

בפירוש קראתי לציבור להימנע מאותה שמרנות שדיברנו עליה. חשוב, שנקבל

שירות נעים ויחס אדיב. כפי שהמועצה עשתה סקר על אופן הפרסום, נחזור

לבצע סקר שיכלול השוואה בין עמלות בין הבנקים ונביא זאת לידיעת

הציבור, באופן בו אנו מביאים לידיעתו כל סקר ע"י פרסומים בעיתונים

יומי ים.

עשו סקר גל על תנאי הלוואות, ולא רק על עמלות.

נעשה זאת, נכין לעצמנו טבלה מסויימת שתכלול את כל הנושאים. אנו

כוללים נושאים אלה בהרצאות שאנו עורכים בציבור. נבצע סקר בנושאים

אלה, ונפרסם את התוצאות. יש לזכור, שחצי שקל תופח לכסף רב.

מדוע שהבנקים לא יפרסמו זאת, הרי הם יודעים שיש תחרות?

אנו, ארגוני הצרכנים, ועלינו לדאוג לזה.

לדעתי, אם לבנק מסויים היה מה להציע בתחום הזה, הוא היה דואג

להציע זאת.

זאב אבלס, האם אתם ממליצים שהבנק יקבע מהו הזמן המכסימלי? האם לא

אתם צריכים לקבוע זמן זה?

לגבי הדוגמא של הזקנה שנפטרה והותירה חשבון לנכדתה, ברצוני

להפנות את תשומת לבה של אורנה דויטש לפקודת הבנקאות, שם ישנה

התייחסות לחשבונות ללא תנועה. יש גם כללים, שקבע הנגיד לגבי חשבונות

ללא תנועה. ישנן הנחיות מדוייקות מאד לבנקים מה עליהם לעשות וכיצד

עליהם לנהוג כשיש חשבון ללא תנועה מעבר לתקופה מסויימת. את הדברים

האלה אנו בודקים במסגרת ביקורות שוטפות בבנקים, והבנקים, באופן כללי,

מקיימים את הוראות החוק הזה. נדמה לי, שלאחר 10 שנים חשבון כזה עובר

לרשות האפוטרופוס הכללי אם אין בו תנועה ולא ידוע של מי הוא. כלומר,

לגבי עניין זה, הבנק צריך לעשות מאמצים לאתר את הלקוח, ונושא זה נמצא

בבדיקה ובפיקוח.

זה בניגוד לסעיף שלך בדו"ח. בסעיף 2 בנוהל סגירת חשבון עו"ש של

הלקוח כתוב, שאתה יכול לא לסגור חשבון עו"ש, ואילו עתה אמרת שיש חובה

לסוגרו, אם בין השאר יש בו תוכניות חסכון .

אינני מבין מה הקשר. כיצד תזוכה הריבית ולאן תזוכה תוכנית החסכון

אם יסגר חשבון העו"ש?

נניח, שהיה לאותה לקוחה חשבון, והיא סגרה אותו לתקופה מסויימת.

המצב העובדתי הוא, שהיה סכום. אתה, לפי נוהל סגירת חשבון עו"ש של

הלקוח, אומר שבמצב כזה הבנק רשאי לסגור את החשבון , וזה נוגד את מה

שאתה אומר עתה.

לא הבנת את דבריי, שכן דיברתי על קיומן של הוראות לגבי חשבונות

ללא תנועה.

אורנה דויטש, האם תוכלי להיפגש עם זאב אבלס ולדון בנושא זה?

עד היום, לא נפגשנו.

האם פעם ביקשת להיפגש עימי וסירבתי?

היא לא אמרה זאת כתלונה, אלא בפליאה.

משתמע מדבריה ההיפך.

ציינתי זאת כעובדה בלבד.

תוכלו להיפגש וזאב אבלס בודאי יהיה מוכן להקדיש את הזמן לכך.

פרדי וידר, אני מבקש לדעת מה אתם מתכוונים לעשות, כדי שקמעונאים לא

יהיו מחוייבים לפתוח חשבון נוסף? היכן עומד העניין הזה?

כל העניין , של היכן חייבים והיכן לא חייבים, לא שייך לבנק. למיטב

ידיעתי, גם כשמקבלים גמלה מביטוח לאומי ישנה איזו שהיא חובה שחלה

וכו'. ישנם חוקים שמקורם לא בבנקים, אלא כללים מהמחוקק שבאים להגן על

הגמלאים. אינני יודע את הפרטים, ההגיון הבסיסי הוא נכון.

אם גוף כמו "מבטחים", ולא מדובר דוקא ב"מבטחים" אלא בכל גוף אחר

ו"מבטחים" בכלל זה, מצליח לחסוך בהוצאותיו, משום שהוא מאחד, ובסך הכל



כל ההוצאה שכר היא פונקציה ממה שהוא משלם ללקוח, אז מדוע עלינו לומר

התפצל, והקם מערכת שלמה באלף מקומות. יש כאן איזון

אינטרסים כלשהו. מצד אחד, אתה אומר: אני רוצה שהוצאות הניהול של

הגופים האלה יהיו מינימליות. אני מתאר לעצמי שהוא יכול היא לומר:

אעביר את כל התשלומים דרך בנק אחד, אבל, על מה שאתה מרויח ב-4 2 שעות

הללו, וחלק לא לקחו בזמן ויש כאן איזה סיבוב, אתה נותן לי,

ל"מבטחים", רבע עמלה, בהנחה שזה לא הולך לכיס של מישהו.

הצגת את עמדת הקפיטליזם, עמדת בעלי ההעדפה למעבידים ולנותני

המשכורות, ואני אייצג עתה עמדה סוציאליסטית. שכר העבודה הוא זכותו של

העובד. עקרונית, העובד רשאי לבוא למעביד במקום העבודה ולקבל את הכסף

אינני נותן לך את הכסף ביד, אלא בחשבון בנק. אם

זכות העובד לקבל את שכר העבודה ביד במקום העבודה, הרי שזכותו הבסיסית

לקבל היכן שהוא רוצה את הכסף. אם אתה, חבר-הכנסת חיים אורון , אומר

שהמעביד מרויח כסף בזה שהוא מרכז, הרי שהוא מרויח זאת על חשבון

העובד.

אין ויכוח על זכותו של העובד. אבל, אני דיברתי, למשל, על הביטוח

הלאומי או על "מבטחים".

זה אותו דבר, ו"מבטחים" זה פנסיה.

הוועדה כאן קובעת, שהדבר לא יהיה כרוך בסירבול או בדמי העברה. יש

מושג של סליקה של הבנקים (clearing), שדי להעביר זאת לנקודה אחת והכל

עובר לצד שני ללא שום תשלום עמלה.

בגלל השונות במערכות התפעוליות של הבנקים ובגלל השונות בין

הסעיפים וסוגי החשבונות השונים, איננו רוצים, בנוהל, להכתיב לכל סוג

חשבוך ולכל סוג פעולה תאריכי מכסימום. אבל, במסגרת הביקורות השוטפות

נבקר את הנוהלים האלה, כפי שאנו עושים בכל התחומים של הבנקים. אם אנו

נראה תחומים בהם משך הזמן המכסימלי איננו סביר ביחס למה שזה צריך

להיות על פי מהות העניין , נעיר על כך לאותו בנק ונבקשו לקצר את

התקופה בהתאם למתחייב מהעניין עצמו.

לגבי קיצור ופישוט משך הזמן של תהליך השינוי, נאמר שאיגוד הבנקים

יטפל בעניין. פרדי וידר, מה יש לך לומר לנו בעניין זה? מתי תשלח

לחברי הכנסת דף נייר, בו ייכתב מה החלטתם, מה עושים ומה קורה?

אני יכול לדווח כבר עתה. נקודת המוצא היא, שלמעשה למשק בית

ישראלי פתוחה האפשרות לתת הרשאה לחיוב חשבון . הדברים מתנהלים כך,

כשכל חודש המוטב שולח את החיוב לבנק, הבנק מחייב את חשבון הלקוח וזה

עובר לטובת המוטב, ואין בעיה. גם היום אם ברצוני להפסיק את הדברים

האלה, וזה נאמר, אני הולך לבנק ונותן הוראה להפסיק זאת. גם אין בעיה

ללכת לבנק האחר ולתת לו הוראה: ברצוני לתת לך הרשאה לחייב את חשבוני



וכו'. במשולש הזה הקודקוד הפרובלמטי הוא המוטב, וזה יכול להיות

עיריה, חברת ביטוח, חברת חשמל, בזק או ספק כלשהו, שעליו לעשות אצלו

את העדכון שהוא כבר לא שולח את החיוב לבנק א' אלא לבנק ב'.

אנו עובדים על כך, וישב צוות של נציגי בנקים וגם של מס"ב (מרכז

סליקה בנקאית). מנסים למכן את הדבר הזה ולהגיע למערכת כלשהי ברוח

הדברים, שאומר אותם עתה. כמובן , שלסגור חשבון ולבטל הרשאות יש לעשות

בבנק שאותו אתה עוזב, ובבנק החדש אתה ממלא טופס אחד, שאמור לעדכן גם

את המוטב, גם את הבנק הקודם וגם במס"ב, ודרכו הוא אמור לעשות את כל

העידכונים. מדובר בהכנת תוכנות מחשב. אינני יודע לכמה מהנוכחים יש

נסיון אישי בהכנת תוכנה, אך אני צברתי מעט נסיון כלקוח של אנשי מחשב.

מי שחושב שדברים כאלה נעשים מיד תוך כמה שעות, לא עבד מול אנשי

מיכון. הצוות עובד, יש ניירות עבודה ובודקים את כל הפיזיביליות

הטכנית של הדברים האלה. הכוונה היא, שמטופס אחד, שממלאים בבנק החדש,

יזרום הכל לכל הכיוונים. לגבי הערכת זמן , אני מרגיש שלא אהיה אחראי

אם עתה אתן הערכת זמן , לפני שאדבר עם אנשי המיכון שאמורים לטפל בזה

בבנקים. זה ודאי יקח יותר מחודשיים. לגבי ביצוע שינוי בתוכנה, יש

לדעת שמדובר על עסק מסובך ועל תוכנות מחשב, שעל כל בנק להכין לעצמו

וגם מס"ב צריכה להכין תוכנה, והדברים לוקחים זמן .

כמה זמן לוקח להכין תוכנה שיהיה חיוב נוסף?

אני מוכן לנסות להשיב על כך אפילו בחיוך. אם מדובר על החלפת

הספרה 2 ב-3, השינוי נעשה מיד. אם מדובר בדבר חדש, תתפלא לשמוע שיש

לעבוד עליו. אני יכול להבטיח, שאני לוחץ חזק, וקודם אדווח לך היכן זה

עומד. כדאי לדעת שהמצב איננו זה שאנשי מערכות המיכון בבנק לא עושים

כלום, ומחכים לעבודה כלשהי. יש תוכנית עבודה ויש סדר יום, ואי אפשר

שכל העבודה תזוז הצידה. זה לא המצב, וגם אינני חושב שזה מצדיק.

היו"ר ג' גל;

לגבי סעיף 4, העוסק בשיעבוד תוכניות חסכון , הבנתי שישנן שתי

אלטרנטיבות בתוכניות חסכון ושתיהן בסדר.

בענין תוכניות החסכון החוליה הקריטית היא החוליה המשפטית החוקית.

כיום, אנו מודעים לכך שאי אפשר להעביר.

אינני מסכים לכך שהחוליה הקריטית היא החוליה המשפטית, שכן היא

עומדת להיפתר.

יש להבין מהי תוכנית חסכון - בנקודת זמן כלשהי קיבל בנק ממישהו

1,000 ש"ח ויש לו התחייבות שבעוד x שנים יקבל אותו לקוח, נניח, 1,422

ש"ח. אי אפשר להעביר זאת לבנק אחר, כי הבנק עשה את השימוש בזה, לכן

מה שנשאר לעשות הוא להשתמש בזה לבטוחה לבנק השני. אני מודה שכאן יש

היבט משפטי שטעון חידוד, כי לא ברור שמותר כיום לשעבד זאת. אסביר מה

היה ההגיון הכלכלי של האוצר בזמנו; לתוכניות חסכון ניתנו הטבות במס

וכו', וההגיון הכלכלי של האוצר היה שהוא עושה זאת מפני שהפרט מוכן

להיפרד מכספו ל-5 שנים. אבל, ברגע שאתה מאפשר להשתמש בזה לשיעבוד



לקבלת אשראי, הרי שהיינו חכמים והנזכתי זאת.

סליחה, אך גם כאן הוא נפרד מהכסף. אינך מגדיל את כמות האשראי, כי

את אותו האשראי האדם כבר קיבל על התוכנית. האם איך זה נכון שזה כבר

משועבד פעם אחת?

אנסה להשיב לך. לגבי תוכניות חסכון , האוצר לא רצה שישעבדו, כי

היום למעשה עניין שיעבוד הוא לא נקי ובנקים עושים משהו עם זכות

קיזוז, ואף יועץ משפטי בבנק לא בטוח שהוא יכול לעשות זאת. לא משעבדים

זאת.

לא משעבדים, וקוראים לזה x.

קוראים לזה זכות קיזוז בתוך אותו בנק, ואת זה אי אפשר להעביר

לבנק אחר.

אם שני הבנקים עושים זאת במקביל, אז מדוע אי אפשר להעביר זאת

לבנק אחר?

אי אפשר להעביר זאת לבנק אחר, כי החוק לא מאפשר לך לעשות זאת.

כדי שהעברה כזו תהיה אפשרית, יש לבטל את החוק בנושא זה.

אני מבין הכל, אך אתה חוזר על זה שוב ושוב. האוצר רצה חסכונות

לטווח ארוך, ולא ליצור אמצעי תשלום ולהרבות את המחזוריות של הכסף או

שוה כסף, ואינני זוכר איך קראו לזה באוצר וכיצד הם עושים זאת.

קוראים לזה: להגדיל את העקום שלהם ולהזיזו - .Ml

בפועל בחיים פעם אחת נתתם, מכפלה אחת נחתם, ואיננו רוצים להכפיל

זאת כעת בשניים, אלא להשאיר את זה באותו כיפוף.

תפקידך לשנות את החוק, כך שיתאפשר לעשות זאת. אנו עובדים על הצד

המשפטי.

אל לנו להתבלבל ולחשוב שיש כאן מעין הגדלה של אמצעי התשלום. הכל

נשאר אותו דבר.

דווחתי על ידי בנק ישראל, שהסוגיה המשפטית מטופלת.

יושב-הראש, הם רומזים לך, שאם ברצונך לקדם את הענין , הזמן לכאן

את עורכי-הדין שמכינים זאת.

בסוף הישיבה אומר, שסמדר אלחנני תיקח את הפרוטוקול ותעקוב אחרי

כל מה שהם התחייבו כאן . לא נקיים ישיבה נוספת, והדברים נובעים

מהדיון . נאמרו כאן שני דברים, שלדעתי פותרים את הבעיה:

1. נתינת אפשרות להעביר חסכון .

2. אפשרות שהחסכון יישאר בבנק ויהווה בטוחה.

זאב אבלס, מתי המשפטנים שלכם, להנחתך, יסיימו את העניין הזה?

אחזור אליך עם תשובה.

המתכנתים עובדים קשה מאד, אך כדאי שפרדי וידר יברר אצלם בשבועיים

הקרובים מתי הם יהיו פנויים לעסוק בנושא.

אברר זאת. היה מקרה, שרציתי לשנות ריבית על פת"מ ורציתי שיכניסו

זאת למחשב מיד, כהשתגעתי כשאמרו לי שלביצוע פעולה זו דרושים 3

שבועות.

קיבלנו את המלצתו של חבר-הכנסת אורון . לגבי סעיף 6, העוסק

בהעברת בטחונות כנגד פירעון אשראי, מיכאל הרצברג, מהי תגובתכם לרעיון

שהעלה דני יוניסיאן לגבי נייר שעליו יהיה השיעבוד כדי שיהיה אפשר

להעביר זאת ביתר קלות.

דילגת על סעיף 5, לגבי עמלת פרעון מוקדם. החוזר שיקבע עקרונות,

על פיהם יחושב הפרעון המוקדם, הוא אחד הדברים החשובים ביותר בנושא

הזה.

דילגתי על סעיף 5 בטעות.

אחזור על דבריי בתחילת הישיבה. כיום, החקיקה מתייחסת לעמלת פרעון

מוקדם, רק כשמדובר בהלוואה במשכנתא על נכס ולא בהלוואה רגילה. עתה,

אנו נמצאים בשלבים סופיים בעבודה על חוזר של נוהל בנקאי תקין , שיקבע

כללים לגבי עמלת פרעון מוקדם בכל סוג של הלוואה. יעברו כ-2-1 חודשים



עד שהכלליים יהיו.

כיצד זה עומד מול הטענה המסורתית של הבנקאים, שאומרים שאנו לעולם

לא יכולים לעשות זאת? אנו לוקחים כסף והם מחזירים כסף. כיצד זה עומד

אחד מול אחד?

זה בדיוק עולה בקנה אחד. אנו נקבע עמלה שתיגזר מנוסחה, שלא תגרום

לבנק נזק כשלקוח עוזב. החישוב הוא פשוט - אתה עושה חישוב כמה הריבית

היום ביחס להיוון של הריבית שיש בהלוואה, וההפרש ביניהן זה עמלת

הפרעון . אמרתי זאת בצורה פשטנית, אך זוהי נוסחה מתימטית, שקובעת את

הנזק.

אני מניח הנחה, שעליה יש את הויכוח הגדול לגבי משכנתאות. השאלה

היא האם השקלים אכן מסומנים.

זוהי נוסחה אחרת. אתה, חבר-הכנסת חיים אורון , מדבר על הליכה

אחורה לגבי כספים שגוייסו בעבר, אך זאב אבלס מדבר על מדד שכל יום

ימדדו אותו מחדש. למשל, במקרה שברצונך לפרוע היום הלוואה, עמלת

הפרעון המוקדם תיגזר מנוסחה, שעל פיה תחושב הריבית הנוכחית, שהבנק

כאילו יצטרך לגייס הלוואה נוספת כדי להחזיר לך את הכסף, ואז לחשב את

הפער בין שתיהן .

זה בדיוק אותו דבר. אסביר על מה היה הויכוח. כשפעם הגיע אלינו תיק

נכסים של הבנקים למשכנתאות מול תיק ההלוואות שלהם, ראינו שהסיפור הזה

של back to back הוא נכון בתיאוריה הכלכלית. בחיים יש כשל שוק, ויש

להם יותר הלוואות קצרות בריבית יותר ארוכה. חבל, שמר ריינר עזב את

הדיון .

זה גם לא שווה בכל בנק. לגבי הצעת דני יוניסיאן , היו"ר כבר סיפר

שהיתה פגישה עם אנשי משרד המשפטים שעוסקים בכך וגם אנשי בנק ישראל

עוסקים בזה, והצעה זו נבדקת. אישית אינני עוסק בזה, אך העוזרת שלי

ורדה עוסקת בנושאים האלה, ויחד בוחנים האם ההצעה היא פיזיבילית או

לא. ברור, שאם ימצאו שהיא פיזיבילית וניתן לעשות זאת, נעשה זאת באופן

מלא או חלקי לפי הדו"ח. אנו בעד לאפשר ללקוחות לעבור בקלות מבנק

לבנק.

יש לי הערה לא של משפטן לנושא זה. אין זה מקרה, שיש רישוי

מקרקעין זה אלפי שנים. יש בעיה של הגנה על הבעלות ועל בעלי המקרקעין ,

כדי שלא בקלות יעברו בלי לשים לב אחד לשני. למשל, לגבי רכבים, שכשאתה

קונה רכב כיצד אתה יודע אם הרכב הוא שלך או לא? הרי משרד הרישוי נותן

משהו ללא כיסוי משפטי. בכל העולם מתעסקים בנושאים אלה.

כיום, כשאתה נכנס לבנק, הוא דורש ממך שיעבוד מסויים. מדוע הוא לא

הולך לרשום זאת בטאבו? אין מוסד מיוחד לרישום הבטוחות, שאתה מחזיק

בבנק.

סליחה, אך אחד מאיתנו לא מכיר את המצב. יש את רשם המשכונות.

מה שקיים היום יהיה קיים אם מספיק שנים. אל תוסיפו גוף חדש.

אחזור על הצעתי. רק לקראת סוף הדיון תפשתם את העוקץ של העניין .

הרישום הוא לטובת נייר מסויים. היכן שאתה רושם רישום בטאבו, עליך

לעשות רישום בטאבו, ולא לטובת בנק לאומי אלא לטובת נייר מספר 4,3,2,1

או 5. אותו דבר תעשה לגבי רשם החברות. ואינך יכול לרשום פעמיים, כי

ברגע שרואים שרשום על הנכס הזה לטובת מישהו מסויים אומרים לאדם:

תחזור שוב, ואם רצונך בכך תוכל לרשום הערת אזהרה לטובת אותו נייר.

אינך משנה שום הליך קיים.

הצעה זו לא קיימת היום בחקיקה. מה שקיים היום הוא שיש, למעשה, 3

1. מקרקעין - יש לרשום לרשום בטאבו.

2. חברות - אם זה מקרקעין יש לרשום זאת גם ברשם החברות, ואם זה דברים

אחרים רק אצל רשם החברות.

3. דברים אחרים - יש לרשום אצל רשם המשכונות.

הטאבו הוא די מסודר, ורשם החברות הולך לקראת סדר.

יש רישום מקרקעין אם אצל חברות בניה ומינהל.

אל תאמרו כי שהטאבו מסודר, שהרי יש 400 אלף דירות בארץ שעדיין לא

רשומות בטאבו.

מ' הרצברג

הכל יחסי, ויחסית לגופים אחרים הטאבו הוא בסדר.

מי בודק זאת? האם אתם מעורבים? האם נוכל לרשום שהעניין סגור

ויהיה המשך בדיקה וטיפול?

כן .

בסעיף 7, לגבי שינוי סעיף 12א' לפקודת הבנקאות, "אנו נבחן

דרכים אפשריות לגרום לכך שהבנקים יקצרו את ממך הזמן הדרוש לביטול

משכנתא עד 14 יום ממועד פירעון ההלוואה.". - מתי זה יהיה?

נכון , שכיום אפשר לרשום בפחות מ-90 יום, אבל לפעמים ישנן בעיות

בתוך ה-90 ימים.

סעיף 7 הוא תוצר לוואי של הוועדה, ואיננו סעיף חשוב.

לפניכם יושבים המחוקקים. מדוע אתם צריכים לומר לנו שזה מסובך?

האמינו לנו, שאם תיתנו לנו הצעה לחוק, שאתם לא תתנגדו לו, הוא יעבור

תוך 3 ימים, ואם חבר-הכנסת מיכאל איתן יתמוך בו.

אנו עומדים להציע שורת תיקונים, ואנו רוצים לכלול נושא זה

בתיקונים השגרתיים של דברים שהזמן גרמם.

זה לא נושא קריטי.

אין לנו בעיה בתחום הזה, בו עוסק סעיף 7.

מתי ייצא לפועל סעיף 8?

בימים אלה, קיבלנו מהבנקים תשובות על מכתבים שהפנינו אליהם ביחס

לתחשיבי עלויות היצור של השירותים האלה. אנו עוסקים עתה בבדיקת

תחשיבים אלה, ואני מעריך שבפרק זמן , ואינני מתחייב, של 6 שבועות נוכל

להגיע למסקנות בתחום הזה של עמלות ונבדוק אם יש מקום להכניסן לפיקוח,

ואם כן אז אלו מהן יש להכניס לפיקוח.

האם יש כאן סבסוד צולב?

ז' אבלס;

אנו בודקים זאת.

יש לשים לב, שמדובר כאן בחוזה בין בנק ללקוח. אין , למעשה, לבנק,

לא לבנק ישראל ולא לבנק אחר, מי שמכתיב לבנק את החוזה שלו. בנקודת



הזו, כשמדברים למשל גם על נושא ההתערבות בעמלת פרעון המוקדם, יש לקחת

בחשבון שכל נושא העמלות, שפעם היה תחת פיקוח של בנק ישראל, יצא

מהפיקוח. כלומר, חשוב לסגור את הדברים מסביב. אם אתה אומר לבנק

להוריד את עמלת הפרעון המוקדם, תדאג שהוא לא יקח לו את ההפרש בעמלת

הבנק בטיפול בענין , וזה קורה. לא חשוב לי כיצד קוראים לכסף.

השימוש במינוח "עמלת פרעון מוקדם" הוא דלות של השפה או של מי

שקבע זאת בחוק. - אין מדובר בעמלה ואין מדובר במחיר, אלא בעלות הנזק,

שנגרם לבנק בגלל שינוי בתנאי העיסקה.

התחלנו לפני חצי שנה להתעסק עם עניין העמלות, והמסקנה שהגענו

אליה היא שאם לא ניצור מצב שקליינטים יתחילו לזוז ולא תהיה תחרות, אז

אם לא תהיה עמלה תהיה פתיחה וריבית בכל שם שלא נקרא לזה. לכן , לדעתי,

החשוב ביותר הוא לדעת כיצד אנו מביאים למודעות הציבור כלים לעבור

מבנק לבנק. לא ציינתי לשוא את נושא השמרנות. למרבית הקליינטים חשובה

הדרך בה הפקיד מדבר איתו, והוא לא הולך לבדוק בנקים אחרים. אני יודע

שבמשכנתאות הבנקים נותנים תנאים שונים, ואנשים בד"כ לא הולכים לבדוק

מה נותן הבנק האחר. אני מצטער שארגוני הצרכנים לא יוצאים במסע פרסום.

לדעתי, הבנקים יודעים לפרסם את עצמם היטב, ובנק אטרקטיבי דואג

שהציבור יידע זאת. יש לעשות הפרדה בין פתיחת חשבון עו"ש, שהוא כמו

צינור שדרכו הבנק עושה את כל הפעולות עם הלקוח, לבין מה שציינת לגבי

ההלוואות. מתוך נסיונות של אנשים הפונים לרשות, הרי שלגבי הלוואות,

משכנתאות והלוואות לרכב אנשים כן בודקים והולכים למקום זול יותר

לקבלן . אבל, המוקד הוא חשבון העו"ש, שממנו הבנקים למעשה חיים.

אורנה דויטש צודקת. אחוז גבוה מהכנסות הבנקים נובע מעמלות

הקשורות במשקי הבית.

ח י אורון ;

ההגדרה היא לא של חשבון העו"ש, אלא של כל מה שהוא מנקז פנימה.

חשבון העו"ש הוא, בסופו של דבר, הכלי הטכני.

א' דויטש;

חשבון העו"ש הוא הברז, שיש צריך לפתוח.

היו"ר ג' גל

אורנה דויטש, אני מצפה שאם אתם תעשו שיקול נוסף לגבי תרומתכם

לתודעה. אולי לא הצלחתי לשכנע, שמשהו לא בסדר בכך שהתרגלנו לדלפק

הרגיל שלנו בבנק ואיננו הולכים לבדוק בנקים אחרים. אולי אני טועה,

ואת חושבת שזה קיים.

אינני זו שקובעת ומחליטה לגבי מדיניות הפרסום אצלנו במשרד.

הבעתי, בנושא זה, את דעתי האישית. אני, בהחלט, אעביר את בקשת הוועדה.



בסיפא של סעיף 8 נאמר, ש"אם העמלות על שירותים אלה יימצאו בלתי

סבירות יוכנסו גם הן לפיקוח." - מי יחליט אם הן סבירות או בלתי

סבירות? כיצד אנו נוכל לדעת עליהן לפני שיוחלט אם הן סבירות או לא?

הרי יכול להיות שמה שסביר בעיניכם לא סביר כל כך בעיני הצרכנים.

מה הכלי שלך לקבוע את הסבירות הזו?

כרגע אין לי נתונים להחליט על כך, אך זה צריך להיות סביר ללקוח.

אנו מבקשים שמישהו יעדכן אותנו בנושא.

לשם כך, כדאי שתהיו בקשר עם המפקח על הבנקים. פרדי וידר, יחסית

לדיונים קודמים, מדיון זה יצאת בחסד. ברצוני להביע הערכה לנעשה עד

עתה, אם כי אנו, בהחלט, נמצאים בראשית הדרך. סמדר אלחנני , תוציא

מהפרוטוקול את כל הדברים שהתחייבתם עליהם ותעקוב אחרי מה שיתבצע.

היות והיוזמה, בנושא זה, היתה של דן יוניסיאן , ומגיעות לו ברכות על

כך, אני מבקש שתשתפו אותו בנושא של המשך בדיקת הרעיון שלו. אני מבקש

מאנשי הצרכנות, שבנוסף לכניסה לפירסום יעקבו ויבדקו מה קורה בשטח

ויעבירו לנו מסרים. אם לדעתכם ישנן נקודות, שבהן יש פקקים ובעיות,

סמדר אלחנני עומדת לרשותכם, והיא תעשה זאת היטב וברצון .

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

12:15.