הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 132

מישיבת ועדת הכספים

יום חמישי, כ"ב באייר התשנ"א (13 במאי 1993), שעה 10:00

חברי הוועדה: ג' גל - היו"ר

ח' אורון

ח' קופמן

מ"מ: מ' איתן

ס' שלום

א' זייף - מנהל המכס והמע"מ

י' מזוז - משרד האוצר

ח' חפץ - משרד הפנים

מ' אבני - משטרת ישראל

מ' בר-נץ - משטרת ישראל

א' קרשנר

א' דמביץ

ס' אלחנני

ת' צנעני

1) צווי תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין

(תיקונים מס' 16 ו-17) התשנ"א-1993.

2) צו מס קניה (פטור) (תיקון ) - מכתב שר האוצר

מיום ט' בניסן התשנ"א (31.3.93).

3) תקנות כלי היריה (אגרת רשיון) (תיקון) -

מכתב שר הפנים מיום א' באייר התשנ"ג

(22.3.93).

4) צו הריבית (שינוי שערים) - מכתב שר האוצר

מיום י"א באייר התשנ"א (3 2.5.9).

5) החלטה בדבר הארכת מועד לפי חוק מימון מפלגות

התשל"ג-1973. (מכתב א. מזרחי מיום ט"ז באייר

התשנ"א - 3 7.5.9, ומכתב מבקר המדינה מיום

ט"ז באדר התשנ"א -9.3.93).

6) שינויים בתקציב לשנת 1993.

7) החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס'

2) התשנ"א-1993 - מכתב השופט י. קדמי מיום

י"א באייר התשנ"א (2.5.93).

8) החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון), התשנ"ג-

1993.

9) צווים לעידוד החסכון - אמיסיות של לה-נסיונל

חב' ישראלית לביטוח בע"מ, ח.ל. מימון

ושירותים בע"מ ומרדכי אביב תעשיות בניה

(1973) בע"מ.



צווי תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין

(תיקונים מס' 16 ו-17), התשנ"ג-1993

אני פותח את ישיבת הוועדה, על סדר יומנו צווי תעריף המכס

והפטורים ומס קניה על טובין (תיקונים מס' 16 ו-17), התשנ"ג-1993.

אריה זייף, מנהל המכס, יציג צווים אלה.

בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 16) מדובר

על פריט מסויים, שחלה לגביו טעות בהדפסה, כאשר במקום שיודפס "18.4%

אל"פ מ-4.80 מ"ר" הודפס, בטעות: "4.08 אל"פ מ-4.80 מ"ר". הצו כבר

פורסם וכבר חתום, ומדובר על טעות טכנית בהדפסה בלבד. הפריט עליו

מדובר הוא אריתי קרמיקה לקיר, כאשר יש שם סט שלם של סוגים שנוים של

אריחים.

תמיד קורה משהו עם הפריט של האריחים והשיש, אם אתה זוכר. האם

מישהו הרויח מהטעות הזו?

הנושא כבר היה בדיון , כשאישרנו זאת בלי הטעות. לא הרויחו מהטעות.

יש פרסום ברשומות, וכשעלו על טעות הסופר בפרסום התעריף החדש, היו

צריכים לבוא לכאן .

אני מבקשת, שבבקשות לוועדה יצויין לא רק מספר הפריט, בו מדובר,

אלא גם מהו הפריט.

בדברי ההסבר, שהונחו על שולחן הכנסת, דאגתי שיהיה כתוב במה מדובר.

אני מעמיד להצבעה את צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין

(תיקון מס' 16), התשנ"ג-1993.

הצבעה

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין

(תיקון מס' 16), התשנ"ג-1993, התקבל.

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 16),

התשנ"ג-1993 אושר.

בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 17),

התשנ"ג-1993 מדובר על היטל שלום הגליל. זהו היטל כללי של 2%,

והאמריקאים והאירופאים מתקיפים אותנו על סך ללא הפסק. נמצאת בארץ

המשלחת האמריקאית של הustr-, וחבריה העלו נושא זה. אנו מאריכים, מדי

שנה, את היטל שלום הגליל, שהוטל במסגרת המלחמה, ועתה אנו מבקשים

הארכה בשנה נוספת. אומדן הכנסות המדינה מהיטל זה הינו כ-750 מליון

ש"ח. בעקבות הלחצים, שישנם עלינו ממדינות העולם למיניהן , הודענו

לנציגי הקהילה האירופית, שישנה כוונה לבטל היטל זה בהדרגה, כאשר ב-1

בינואר 1995 ההיטל יופחת מ-2% ל-1%. הודענו זאת לקהילה, ויכול להיות

שתתקבל החלטה כלשהי אחרת, בשלב ביניים, לרדת מזה.

כאמור מדובר על היטל של 2%, שמוטל על כל מוצר שמובא למדינת

ישראל. למעשה, כשמחשבים היום אפילו על מוצרים שפטורים ממיסים ממכסים

וממס קניה, אז החישוב נעשה כך: 17% מע"מ + 2% היטל שלום הגליל, ובסך

הכל מדובר על 19% על הייבוא למדינת ישראל. מבחינה לוגית, זה לא עומד

בהסכמים הבינלאומיים שלנו, כי למעשה אנו מפלים בין הייבוא לבין

הייצור המקומי. יש לחץ גדול עלינו בנושא זה. כשהצגנו נושא זה וכשהשוק

העלה את הנושא בדיונים ב-1985, אנו טענו שמדובר בנסיבות מיוחדות של

מלחמה והוצאות גדולות בתקציב שמדינת ישראל נאלצה לממן .

עד איזה תאריך מאריכים צו זה?

מועד הצו פג ב-31 במרץ.

עתה, צו זה בתוקף.

הצו נמצא כאן במסגרת האישרור של ה-60 יום שיש לשר.

ראשית, אתלה באילנות גדולים. אם האמריקאים כל כך לוחצים ואני

מכירה את גישתם, אזי מדוע צריך להיאנס ולא להחליט כבר קודם שמבטלים

את זה, כי זה מכס עקום?

שנית, נאמר שאומדן הכנסות המדינה מהיטל זה הוא 750 מליון ש"ח. אם

מדובר על 2% על כל הייבוא, האם פירוש הדבר שהייבוא שלנו הוא 37

מיליארד ש"ח?

ישנם החזרים.

יש אישבון - ייבוא לשם ייצוא.

מדובר על אישבון , למשל יבואן שמייבא חומר גלם ומייצא.

זה לא שייך לנושא. החישוב לא נראה לי. האם הסכום של 750 מליון

ש"ח הוא נטו או לפני האישבון ?

זהו הסכום אחרי האישבון , אחרי שמחזירים.

כלומר, זהו הסכום נטו לאחר האישבון . שלישית, חיפשתי אתמול בכל

הספרות של תקציב המדינה את אומרן ההכנסות מהיטל זה. האם יש אומרן

כזה? יש אומדן הכנסות נפרד לכל דבר, על דברים הרבה יותר קטנים, ואילו

להיטל זה אין אומדן , וזה מופיע יחד עם המכס. כשעושים את תוכנית

העבודה ובתקציב הרב-שנתי אולי כדאי לכלול זאת. למשל, יש כבר מס בולים

ויודעים מתי יבטלו אותו לפי התוכנית, ויש היטל על שירותים מיובאים

וקיימת תוכנית. תוכנית הביטול לא כתובה כאן .

בשבוע שעבר התקיים דיון , בפורום גדול, על תקציב המדינה בשנה

הבאה. בדיון היתה התייחסות גם לעניין ההכנסות, ונכח בו הממונה על

הכנסות המדינה. ברצוני לומר דבר מה לחברי הוועדה, דוקא בפורום הזה,

כך שזה לא יעלה תגובות המשכיות: אני מפחד. ישנה אוירה של הורדת מיסים

לאורך כל הקו. אינני יושב בוועדה על שוק ההון , כך שקל לי יותר לדבר.

אני יושב בוועדה למיסים עקיפים, ושם הורדנו %l מע"מ, 1.5 מיליארד ש"ח

עם השנה בגין הסכמים ומס בולים יוריד עוד 300 מליון ש"ח בשנה הבאה.

ישנה מגמה של הורדת תשומות לבניה, מיסים על תשומות לבניה, ועשינו

חשבון שזה עוד כ-300-200 מליון ש"ח. ישנה מגמה להוריד על מוצרים ברי-

הברחה, ואולי ישנם מעט שינויים לגבי מכוניות. אני מפחד, שבעוד שנה או

שנתיים ייכנסו לבעיה. קל מאד להוריד מיסים, וקשה להעלותם. לכן , 750

מליון הש"ח הם במסגרת המדיניות הפיסקלית של הממשלה. אפשר היה לקבל

החלטה לא להוריד את המע"מ ולהוריד את זה, אך זהו שיקול פיסקלי, שר

האוצר החליט ואני מקבל את החלטתו. כלומר, זה במסגרת המדיניות, ו-750

המליון הש"ח האלה הם עוד חלק מהתקציב. במסגרת הכוללת, כשתתקבל החלטה

מה להוריד כיצד להוריד וכיצד משנים מיסים, יכול להיות שתתקבל החלטה

להוריד גם היטל זה.

הנושא לא מופיע כדבר נפרד בתקציב והסיבה שלא מופיע בו לוח-זמנים,

מהסיבות הבינלאומיות שלנו. וזאת, מכיון שכוח-זמנים מחייב, ואם

ייווצרו נתונים פיסקליים כלשהם הממשלה רוצה לשמור לעצמה את חופש

ההחלטה. אם אתה מכניס את עצמך לסד, אינך יכול לומר לאחר מכן : שיניתי

את דעתי. לכן , הממשלה רוצה לשמור לעצמה את חופש ההחלטה מתי לבטל זאת,

כשהיא מצהירה שהמגמה היא לבטל בלי לקבוע לוח-זמנים; השיקול, לעשות

זאת או לא, יהיה פיסקלי, בפירוש, וזה השיקול המרכזי. בגלל שיש לנו

בעיה עם זה בהסכמים בינלאומיים, המדינה גם לא מבודדת את זה בתקציב

שלה, כי זה exception. לכן , אנו מכניסים את זה בנושא הכולל, כדבר

שנכנס במיסים על הייבוא, ואיננו מבודדים זאת, כאמור, מהסיבות

הבינלאומיות.

בדברי ההסבר נאמר, ש"ב-1 בינואר 5 199 יופחת מכס זה לשיעור של 1%" -



האם פירוש הדבר שהוועדה תצטרך לדון בזה שוב או שזה כבר נכנס למסלול?

זוהי הודעה, שאנו נתנו למדינות אפת"א. במסגרת המשא ומתן , שהיה

לנו עם מדינות אפת"א וההסכם שנכנס לתוקף ב-1 בינואר, היה לחץ גדול

מאד מצידם לבטל היטל זה. הצגנו להם את השיקולים הפיסקליים ואת כל

הבעיות התקציביות של עליה וכל מה שהיה אז, ונאמר להם שקיימת מגמה

במדינת ישראל, ואנו נתנו הצהרת כוונות, וזה מופיע בהסכם, שב-1 בינואר

1995 נוריד זאת ל-1%. אנו נתנו הצהרה, ולדעתי, יצטרכו לעמוד בזה.

כלומר, אם המצב יהיה נורמלי, אי אפשר יהיה לברוח מהתחייבות זו.

האם ישנן מדינות, שבהן יש מע"מ סלקטיבי בין ייבוא וייצוא?

ישנן מדינות, שיש להן שיעורי מע"מ שונים. ישנם שיעורים שונים

ומדובר גם על הייבוא, על בגדים וכו'.

כלומר, זה עובד לכל הכיוונים.

אני בונה לוח מעקב ארוך טווח - האם עליי לכתוב שההיטל יורד או

שישנה כוונה להורידו?

עלייך לכתוב, על פי המופיע במסמך שאני מגיש.

אריה זייף, שאלתי שאלה זו את היועצים שלך. קיבלתי תשובה, לאחר

בירור, שאני יכול לכתוב בדברי ההסבר לנושא "יורד".

בסדר, אבל אני אומר שההתחייבות הזו היא בהסכם עם אפת"א. זה נאמר

בדברי ההסבר, ולא בחוק.

הכנסות המדינה מהיטל זה השנה מסתכמו בכ-750 מליון ש"ח. בדיון ,

שהיה על הנושא מהיכן יפחיתו את 50 7 מליון הש"ח, שהממשלה בתקציב

החליטה להקטין , היה ויכוח, כזכור, לגבי הורדת מע"מ ודברים אחרים והיו

החלטות שונות. הויכוח הוכרע, למיטב הכרתי, כשהרוב תמך בהחלטה להוריד

את המע"מ ולא בהורדת דבר זה או אחר או בהורדת היטל שלום הגליל. אי

לכך, נאמנים לתקציב המדינה של השנה, נדמה לי, שאין אלא לאשר את הבקשה

שלפנינו.

יש לי קושי אחד - למעשה, אנו החלטנו, עתה, על הארכת הצו לשנה

וחצי.

יצטרכו לחדש את הצו שוב בעוד שנה, באפריל 1994.

אני מקווה, שהפעם תהיה אפשרות לקיים את הדיון על המע"מ לא כמו

שהוא נעשה אז, וזה נאמר למשל, אלא כשתגובש תוכנית מיסוי כלשהי. ואז,

הויכוח לא יהיה כמו עכשיו, כששואלים: האם אתה מציע להוריד 750 מליון

ש"ח? מהיכן יביאו 750 מליון ש"ח בתקציב עכשיו? לדעתי, יש להעביר בקשה

לשר האוצר, שבמסגרת הנייר היפה שהוא שלח לנו לגבי הצורה בה הוא מנהל

את דיוני התקציב, שאחד ההיבטים המרכזיים בדיוני התקציב יהיה נושא זה,

כמובן לאחר שהאוצר יגבש מדיניות, אם כי נדמה לי שיש גם שלב כלשהו

לפני גיבוש המדיניות הסופית, כי זה אחד הויכוחים המרכזיים איתו; אריה

זייף צודק באומרו שישנה אוירה של הורדת מיסים, ואני גם מנחש שתהיה

אוירה של 2.5% גרעון . בשתי ההחלטות האלה נגמר התקציב לשנה הבאה, לא

צריך יותר דיונים ואת החישובים תעשו במחשב.

יכול להיות, שיושב-הראש איננו מסכים לדבריי, אך אמרתי משהו, שהוא

נכון מבחינת הדברים האלה. כל הזמן , אני מרגיש שהחגיגה מוקדמת. אני

שמח לה, אך יש לי הרגשה כלשהי שמישהו השתחרר מלחץ וחופש כל בדל של

מידע מעודד. למשל, ירידה של 12% אבטלה בחודש אחד, כאשר היה סגר והיו

חגים. רק אם המצב יישאר כך 4-3 חודשים, אומר שאכן השתנתה המגמה. אות

הדבר לגבי הייצוא. אנו יודעים, שישנם כמה אינדיקטורים בהחלט חיוביים,

אך אני קולט חגיגה כלשהי שמזינה את המחשבות הללו, שממילא רצו אותם

כבר קודם. אני רואה כבר את הנעילה, 2.5%, הורדת מיסים, אין כסף לשום

דבר נוסף וזה מסתדר מצויין עם כמה תיאוריות התקציבים. גישתי, לפחות

ברמה כמותית ולא ברמה העקרונית, קצת שונה; לדעתי, יש למהר לנסות

להתמודד עם זה, כי אני רואה בשנה הבאה תקציב עם גרעון של 2.5%.

ואינני יודע מהיכן הוא ישלם את המורים וכו'. כלומר, אני כן יודע

מהיכן הוא ישלם, אבל אז אני גם מבין מה שקורה.

ראשית, נדמה לי, שבעוד שבועות אחדים נקיים דיון בנושא השינויים

במס, ולכן אין צורך לבקש שיתקיים דיון כזה. שנית, הקדמת הדיון על

התקציב תהיה גם בהכנסה וגם בהוצאה, כך שממילא לפני החלטות הממשלה

יתנו לחברי הוועדה את ההזדמנות להשמיע את ההשגות השונות, ולכן אן

צורך לבקש זאת. כל הבקשות שלנו שהתקבלו, לגבי הקדמת דיון בוועדת

הכספים להחלטת ממשלה, באו על מנת לתת ביטוי לכל מה שאמר חבר-הכנסת

חיים אורון . לכן , אין צורך לבקש שהדברים ייעשו, כאשר זה ממילא מה

שיקרה. אני מעמיד להצבעה את צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על

טובין (תיקון מס' 17), התשנ"ג-1993.

הצבעה

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין

(תיקון מסי 17), התשנ"ג-1993, התקבל.

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 17),

התשנ"ג-1993, אושר.



צו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993 -

מכתב שר האוצר מיום ט' בניסן התשנ"ג (31.3.93)

לפנינו מונח צו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993, שאותו יציג

אריה זייף.

אריה זייף, היתה אשה שפנתה אלינו לגבי הרדיו-טרנזיסטור של הילד

שלה. האם תחזירו את הכסף?

לצערנו, איננו יכולים להחזיר רטרואקטיבית, אבל אנו משתדלים לתקן

דברים שאולי יש בהם מידה מסויימת של אי-צדק לגבי העתיד.

בצו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993, מדובר תיקון העוולה

לגבי ילדים. במסגרת עבודתנו, אנו עוברים בתחנות המכס ומוצאים כל מיני

עיוותים שנעשו מימים ימימה, ואז אנו מבצעים תיקונים להם. גילינו דבר

שיש בו מידה מסויימת של אי-צדק, ולכן הבאנו לוועדה בקשה זו לאישור

הוועדה. התקנה, שדיברה על הפטור בהבאת מתנות מחו"ל כמו לכל אזרח

שחוזר מחו"ל, חלה מגיל 17 ומעלה ויצרה עיוות מסויים של אי-צדק, מפני

שאם היה חוזר ילד עם ווקמן או משהו אחר היה עליו לשלם מיסים, לעומת

המבוגר שלא משלם. כלומר, ילד מגיל שנתיים ומעלה שילם מס נסיעות וגם

כרטיס, אבל לא נהנה מהזכויות הללו. קבלנו פניות ומכתבים רבים בנושא

גם מילדים, וראינו שיש בזה צדק. היה צדק לעשות זאת עוד לפני שנה.

ילד, שהיה בא, היו עושים אותו, בדין , לעבריין , ויש צדק לתקן זאת.

מגיל שנה עד גיל 12 משלמים חצי כרטיס.

התקנה, שהבאנו לכאן , מדברת על ה-150 דולר, וקיימת בה המגבלה שילד

עד גיל 17 לא יהיה פטור מאלכוהול וסיגריות, ויש בזה הגיון . כלומר,

תהיינה לילד זכויות, כמו לכל אזרח במדינת ישראל, להביא דברים אישיים

+ מוצרי חשמל ב-150 דולר, כמעט אלכוהול וסיגריות. אני מעריך את הנושא

הזה במליונים בודדים, 2-1 מליון ש"ח.

האם זה נכון , שלפני הצו, למשפחה עם 3 ילדים היה פטור של 300

דולר?

הפטור הוא ל-150 דולר לכל אחד, ואין איחוד שומות. אם הם מביאים

איתם מכשיר וידאו, הם לא מקבלים פטור של 300 דולר; לכל אחד מותר

להביא ב-150 דולר בלבד, ואין איחוד סכומים.

אנו יודעים מה קורה בשטח. - הבעל מביא את הרמקול, האשה מביאה את



הקומפקט וכו'.

יש לנו בעיות רבות עם זה, ובאים אלינו אנשים רבים ואומרים, למשל:

אני בא עם אשתי, והמגיע לי פטור ב-300 דולר. יכול להיות שלגבי מערכת

סטריאו אפשר לחלק או לעשות קומבינציה כלשהי, אם כי זה לא 'עובד' כל

כך, אבל וידאו או מצלמת וידאו אי אפשר לחלק. כיום, מותר לאדם שמגיע

מחו"ל, ואנו ליברלים בקו הזה, להביא שתי קופסאות סיגריות, בקבוק יין ,

בקבוק אלכוהול, בגדים או מוצרים לשימוש אישי וכמות מסויימת של בשמים.

בנוסף, מותר להביא ב-150 דולר מוצרי אלקטרוניקה או רהיט. - זה מה

שאנו מתירים להביא, אם זה לשימוש אישי ולא ברמה מסחרית. אם מישהו

מביא 3 זוגות נעלי רייבוק לילדיו, איננו עושים לו צרות. אבל, אם הוא

מביא 10 זוגות, זה נחשב מסחרי והוא משלם על הכל.

לא אצביע נגד, אך הבעיה שלי היא אחרת. בכל נושא הפטורים, ודיברנו

על כך בעבר, ישנה הטבה לשכבה מסויימת, וזה לא סיפור לה פשוט. את

כרטיס הנסיעה משלמים במחיר 3-2 זוגות נעלי רייבוק, שהרי משלמים חצי

כרטיס עד גיל 12.

אתה מגזים בהערכה זו.

אני יכול רק להיאנח, בנושא זה. לא יושבים כאן אנשים, שבחייהם לא

נסעו לחו"ל, ולדעתי זה בונוס שניתן לשכבה מאד מסויימת באוכלוסיה. הרי

לא כל המדינה נוסעת לחו"ל, אלא כ-750 אלף בלבד מדי שנה. לא אצביע נגד

בקשה זו, ולא אצביע נגד הנושא של הילדים. אבל, ברצוני שיירשם

בפרוטוקול, שיש לי כאב בטן בנושא זה.

אני עומד לפעול, כפי שהצהרתי. בקדנציה הקודמת, בוועדת הכספים,

כשחבר-הכנסת אברהם פורז ביקש להעלות את הפטור ל-250 דולר, התנגדתי

ועמדתי על 150 דולר בלבד כשהיה 100 דולר, מאותן סיבות שחבר-הכנסת

חיים אורון הזכיר. ב-150 עדיין לא נכנסים מוצרי חשמל רבים, אלא מעט.

אמרתי, שלא יתכן, שבמסחר כאן יקנו אלה שלא נוסעים לחו"ל, ואלה

שנוסעים לחו"ל יוכלו תמיד להביא ב-250 דולר. הרי אפשר להביא טלויזיה

צבעונית ב-250 דולר. לכן, התעקשתי, והוועדה קיבלה את עמדתי. בבקשה

הנוכחית, אין לזה משמעות, ופשוט אנו מתקנים עוולה. המכלול קיים בכל

העולם, והיום נוסעים יותר ויותר. אני שואף להוריד את המיסים על חלק

מהמוצרים ברי-ההברחה גם מסיבות ריווחיות למדינת ישראל, כגון תמרוקים,

בשמים, שעונים וכו'. כמעט כל מי שנוסע לחו"ל קונה בדיוטי-פרי כמות

מסויימת של דברים אלה, ובאפטרשייב ובבושם משתמשת רוב האוכלוסיה.

לדעתי, אלה הם מוצרים, שאם אני אוריד את המכס עליהם, תגדל הצריכה

בארץ, ואני אקבל חזרה במע"מ, לעומת מוצרים אחרים שהם יותר יוקרתיים

ויש להם משמעות סוציאלית חברתית. - זו המגמה. בבקשה שלפניכם אנו

מתקנים דבר, שאין לו שום משמעות.

בנושא זה, חבר-הכנסת חיים קופמן מבקש לציין שזה לא יחול על

כמויות מסחריות. למשל, כשמשפחה עם 5 ילדים ושני הורים שכל אחד מביא

שני זוגות נעלי רייבוק הכמות היא מסחרית. חבר-הכנסת חיים קופמן ביקש



לציין שבמקרה כזה, הפטור לא יחול.

בדקתי זאת משפטית, בעקבות שיחה שלו איתי. הסכמתי, אבל יש לי

בעיה. לילדים אין 5 ילדים, כי הצו הוא לא משפחתי. הצו הוא לא על

הורים, אלא על ילדים בלבד. אם אני כותב כאן : "לא מסחרי", פירוש הדבר

שבלי ילדים מותרת כמות מסחרית. - את זה אמרו לי המשפטנים.

אני טוען , שמצד אחד אנו צועקים שיש צורך בעידוד עסקים קטנים

ובהקמת עסקים בארץ, ומצד שני יש לנו את הבעיה של הגנה על תוצרת הארץ.

בין שני הדברים האלה, מאות אלפי אנשים, שנוסעים לתורכיה ליוון או

למקומות אחרים, חוזרים לארץ עם כמויות עצומות של דברים, וכך הם

מורידים את המורל של החנויות בארץ. בדברים שירד בהם המכס, הפגיעה היא

כמעט אפסית, כי רואים שזה לא משתלם. כשהייתי בהולנד הלכתי לקנות זוג

מכנסיים ונבהלתי מהמחירים שהם גבוהים ביותר, וכאן בארץ זה יותר בזול.

אבל, בדברים אחרים, זה מוריד את המורל, למשל נעלי רייבוק. - מדוע שכל

ילד יבוא עם 4-3 זוגות, ולמשפחה עם 3 ילדים ושני הורים מספר זוגות

הנעליים הוא 15? טענתי, שיש להכניס את התיקון הזה, ובלבד שלא תהיה

כמות מסחרית. לא ברור לי אם המוכס יבדוק זאת או לא יבדוק זאת. יכול

להיות, שלאחר כמה פעמים יראו שזה מופרז, ואז מישהו יעצור זאת. - זו

היתה כוונתי כשביקשתי שזה לא יהיה מסחרי. אריה זייף, לדעתי, המשפטן

שלך יגיד לך, שבלאו הכי זה היה צריך להיות כך.

לא רק בלאו הכי, אלא ההחלטה יוצרת בעיה. הלכתי לאנה שניידר, לאור

דבריך, ונאמר לי שישנה כאן בעיה - בצו הכללי זה כתוב, ואני בסך-הכל

משווה את הילדים לאזרחים. בצו הכללי מדובר שזה רק לצרכים אישיים,

כלומר שאם מכניסים כאן אז למבוגרים מותר. מאחר והצו הזה נגזר מהצו

ההוא, כלומר מה ששם עשו גם כאן עשו, הרי שאם אומר שכאן זה יהיה אז גם

שם זה יהיה מותר. אני יוצא בהנחיות ובהודעות לבתי המכס בלוד

ובפירסום, על כך שאנו נקפיד יותר.

שמעתי, שאנשים נוסעים לאיטליה ומכסים את נסיעתם בקניית מוצרי

טכסטיל. לגבי נושא ההברחות, מדובר גם על העלמות מע"מ לבסו, כי האדם

לא יכול למכור דבר שהוא לא הביא אותו.

אריה זייף אומר, שכל הסיפור של הילדים זה 2-1 מליון ש"ח, אם

ההערכה היא נכונה. זה לא מסתדר עם דברי חבר-הכנסת חיים קופמן , שלדברי

מדובר בנושא משמעותי.

מוכרי מוצרי האלקטרוניקה בארצות-הברית, או במקומות אחרים,

אומרים, שאם ישראל תוריד את המכסים, הם יפשטו את הרגל.

כפי שאמרתי קודם, אנו נחמיר יותר בנושא זה.

אני מעמיד להצבעה את צו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993.

הצבעה

צו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993, התקבל.

צו מס קניה (פטור) (תיקון), התשנ"ג-1993, אושר.

ברצוני לומר דבר מה בנושא הברחות, סדי שחבר-הכנסת חיים קופמן

יידע. אנו פיתחנו מערכת לבדיקת הנושא. יש לנו בעיה גדולה מאד עם

הבוטיקים, שכן, כיום, אנשים נוסעים, בפסח בדרך כלל, וברחוב סן-דניז

בפריז, שהוא רחוב שלם של יהודים שמוכרים מוצרי טכסטיל אופנתיים

בכמויות לבוטיקים במחירים זולים. במערכת השיקוף שלנו, בלוד, ניתן

לדעת לפי כמות הכפתורים אם הכמויות הן מסחריות. המתחלמים מורידים את

הכפתורים ותופרים אותם בארץ. כלומר, הטכניקות משתכללות.

אריה זייף, מתי תבוא לוועדה עם השינויים במס על מכוניות?

הוועדה שאני עומד בראשה, שכמעט, לשמחתי, אין ממנה הדלפות, סיימה

את עבודתה לגבי מיסוי על רכב. מבחינה פרוצדורלית, ישנן המלצות, ובעוד

10 ימים הנושא יובא לוועדת המיסוי העליונה.

ועדת מיסוי העליונה לא קיימת.

ועדת המיסוי העליונה קיימת. הוועדה על שוק ההון לא קיימת. את

המלצותי לגבי המיסוי העקיף יש להביא לוועדה העליונה. אני מעריך,

שאהיה אצלכם בערך ב-10 בחודש הבא, אם הכל ילך כשורה. על ההמלצות

להגיע לשר. אם הוא לא יקבל אותן , אבוא ואודיע לכם על כך.

אם כך, יירשם כי ב-10 בחודש הבא נקיים ישיבה בעניין זה.

אני מבקש, שיסלחו לי חבריי היבואנים על מה שאני עומד לומר. הדולר

ירד, הלירטה נחתכה לתחיכות וכך גם הפזות הספרדיות, ובכל זאת לא

מרגישים את השינויים במחירים כאן כבר כמה חודשים. אולי עושים מבצעים

וקומבינציות, אך אפשר להשוות את המחירים. הרי על כך בנוי התחשיב של

מס קניה ותחשיבים אחרים. זה בא לידי ביטוי, בכך, שלמעשה, אתה קונה

בשקלים היום באותו מחיר שקנית לפני 3 חודשים, למרות שהשקל תוסף.

אתמול, בעיתון, נאמר ששוב ישנה ירידה של 17% במכירות של מכוניות

באירופה. אז, תחשוב כיצד בודאי 'דוחפים' לארץ את המכוניות. אבל,



הקליינט בארץ לא זוכה לכל ההנחות האלה.

ח י אורון ;

למדנו כאן , ואני אומר זאת כל שבוע מחדש, שהכלי הנכון ביותר להעלות

או להוריד מחירים הוא התחרות.

רד לסוף דעתי - זו מדינה קטנה, כנראה שישנם הסדרים, ולא ברור מה

שקורה. אתה לא מרגיש את ההנחות. עשיתי חשבון שמחירי הלירטה ירדו ב-

27% תוך 4 חודשים. אבל, בארץ לא מרגישים את ההנחות.

סמדר אלחנני, כיתבי למר צ'ציק, שהוועדה שואלת מה קרה בחודשים

האחרונים ומה השתנה במחירי הרכב לגבי מחירי המטבעות שבהם היו

המכוניות? היה לי נסיון אישי בנושא, כאשר בעקבות מכתב של סמדר אלחנני

קיבלתי חזרה קצת כסף על מכונית שקניתי. המוכרים, משום שהם, זוכרים

להעלות ושוכחים להחזיר.

מבחינת איש מיסים, אני יכול לומר שככל שמוכרים יותר מכוניות יש

יותר מיסים, ואני מקבל שקל על שקל. אבל, ברפורמה, שאנו נציע, למעשה

נפתח את השוק לתחרות חופשית. ואז, לדעתי, מי שיהיה יותר זול ימכור

יותר.

לגבי נושא הסיגריות, כשתזמינו אותנו, נבוא. תחילה, יורם גבאי

צריך להחתים את השר, ולאחר מכן נבוא לוועדת הכספים.

אנו מודים לאריה זייף שהשתתף בישיבה זו.



תקנות כלי היריה (אגרת רשיון). (תיקון), התשנ"ג-1993 -

מכתב שר הפנים יום א' באייר התשנ"ג (22.4.93)

הנושא הבא על סדר יומנו הוא: תקנות כלי היריה (אגרת רשיון )

(תיקון), התשנ"ג-1993. חגי חפץ ממשרד הפנים נושא זה.

הצורך בתיקון התקנות הקיימות בנושא אגרות לרשיונות לכלי יריה

1. לגבי חלק מהרשיונות, אנו תיקנו את תוקף הרשיונות. את חלק

מהרשיונות, שתוקפם היה לשנה, שינינו לשנתיים וחלק שינינו ל-5

שנים. רצינו שזה יימצא גם בתקנות עצמן .

2. כתוצאה מהחיוב באימון, אנשים רבים הגיעו למסקנה שכלי היריה

שברשותם איננו די טוב או איננו טוב וכדאי להחליפו. כדי לעודד

החלפת כלים ישנים או לא תקינים, הכוונה היתה לא לחייב את האדם

בתשלום מחדש. עד היום, אם אדם קנה אקדח, הוא שילם עליו ל-5 שנים.

אם הוא החליפו לאחר חודש-חודשיים, הוא נדרש שוב לשלם ל-5 שנים.

3. ישנם כאן שני סכומים, שהם יחסית גדולים. תשלום לכלי הוא בערך 25

ש"ח לשנה. תשלום על פתיחת חנות הוא כ-1,225 ש"ח. ישנם כאלה,

הפותחים חנות לקראת סופה של שנה, ונשאלה השאלה: האם ישנה הצדקה

שאדם זה ישלם את כל הסכום או את חלקו? הגענו למסקנה, שכדאי לחלק

זאת לשנה שלמה או לחצי שנה.

4. ניהול מיטווח - התשלום עבור ניהול מיטווח הוא 245 ש"ח לשנה. אנו

תיקנו זאת ל-5 שנים, והאדם יצטרך לשלם עבור 5 שנים. החלטנו, שאם

הוא מפעיל את המיטווח רק חלק של שנה, נבקש ממנו לשלם חצי מהסכום.

5. לפני לשנתיים הוחלט, שמיכל אז לא ייקרא יותר "כלי יריה". כלומר,

יש למחוק אותו מהתקנות הקיימות.

6. עד היום, היו הקמת מיטווח וניהול מיטווח בסעיף אחד בתקנות. מאחר

וההקמה היא פעולה חד-פעמית והניהול הוא דבר שוטף, שינינו זאת משנה

אחת ל-5 שנים. כלומר, בסך הכל, נעשית כאן הפרדה בלבד בין שתי

הפעולות.

בסך הכל, לא שינינו את גובה האגרות שהיה. חלק מהסכומים, שמופיעים

במסמך שלפניכם, הם כבר הסכומים שפורסמו לאחרונה בתיקון האחרון שיצא

ב-1 במאי.

אינני מתנגד לכל מה שקשור למיטווח והדרכה. אני מתנגד לכך, שיחלקו

אגרה לחצי שנה. כשאדם מקים עסק, הוא משקיע כסף רב, שוכר את החנות,

משלם מיסים עירוניים, ועובר זמן עד שהוא אוסף לו מוניטין וכו'. לפתע,

בא מישהו, פותח עסק דומה לעונה קצרה ונוצרת תחרות. האם יש צורך לתת

לאותו אדם הנחה, בך שלא ישלם אגרה של שנה שלמה, בגלל שפתח את העסק

בסוף שנה?

אם הוא פתח את החנות באוגוסט, אז הוא צריך לשלם בינואר?

אינני יודע. זהו מצב אחר.

זהו המצב, שעליו מדבר חגי חפץ.

ישנם כאלה שפותחים עסק לתקופה קצרה בלבד, נניח לחצי שנה. דרך

אגב, אם אדם פתח עסק באוגוסט, שכר מקום והשקיע במדפים וברשיונות, אזי

500 הש"ח לחצי שנה זה לא סכום גדול. הבעיה היא, שישנם טרמפיסטים,

מעין 'חאפרים', שבאים ל-4-3 חודשים, משלמים 600 ש"ח ולאחר מכן סוגרים

ודי. אינני חושב, שתיקון זה הוא נכון , וזה לא קיים בשום ענף. אני

מכיר כאלה שאומרים שהם מתפרנסים ממכירת נשק במושבים. כלומר, יש לאדם

כזה חנות, אך הוא מוכר את הנשק מבית לבית, כאילו מכר בחנות.

אם אין לו רשיון , הוא לא משלם לא חצי שנה ולא שנה. עתה, נקיים

דיון על כל סעיף וסעיף בנפרד.

פירסמו תקנות לפני כ-1.5 שנים, ששינו את תוקפם שכ רשיונות, ובכל

מקום שחל שינוי מופיע הנושא.

תיקון 1(1) בא להדגיש שהאגרה של 25 ש"ח היא עבור כל כלי, שכן

היום מופיע סעיף כללי בלבד שבו נאמר: "לעשיית כלי ירי". התוספת

המבוקשת של "לכל כלי" באה להבהיר שמדובר על תשלום על כל כלי. כשבחוק

מופיעה המילה "עשיה", הכוונה היא לייצור כלי יריה.

זהו נוסח התקנות המקוריות [תקנות כלי היריה (אגרות רשיון),

"(1) לעשיית כלי יריה (סעיף 2(א) כחוק). - 90 ש"ח.

(2) "ליבוא או ליצוא של כלי יריה (סעיף 2(ג) לחוק):

(א)(1) לבעל רשיון לעשיית כלי יריה לפי סעיף 2(א) לחוק - 20

ש"ח.

(2) לבעל רשיון לעשיית עסק בכלי יריה לפי סעיף 3(א) לחוק -

שני אחוזים מערך כלי היריה.

(ב) במקרים אחרים - (1) לרובה אויר, לאקדח אויר או למכל גז

מדמיע לכל כלי 20 ש"ח.

(2) לכלי יריה אחרים, לכל כלי 20 ש"ח."

מדוע התקנות המקוריות אינו מונחות לפנינו?

חגי חפץ, כשאתה מוסיף "לכל כלי" בפסקה (2)(א)(1), אתה מספיל את

האגרה פי כמה וכמה. אינני יודע כמה כלים מייצר אותו אדם אותו כשהוא

מייצא או מייבא. אנא, מסור לוועדה כמה כלים אדם כזה, מייצא או מייבא

ואת כל זה יש להכפיל בסכום X. אם עלי לשלם ברשיון , ללא חישוב כמה

כלים אני מייבא או מייצא, אז ההבדל הוא עצום.

מהו ההבדל ביו החוק הקיים לבין מה שיהיה לאחר התיקון המבוקש?

כיום, האדם משלם פעם אחת בשביל עצם העובדה שהוא מייבא, ואילו עתה

מבקשים שהוא ישלם על כל כלי בנפרד.

לא. מה שמדובר כאן איננו לגבי ייבוא. התקנות האלה קיימות שנים

רבות, ומדובר כאן על האגרה על "עשיית כלי יריה", כלומר על ייצור כלי

יריה.

נניח שיש בית מלאכה, ואני מכיר בפתח תקוה מישהו בעל בית מלאכה

כזה, שבעבר אחת לשנה הוא שילם 20 ש"ח או 100 ש"ח. עתה, אתה מבקש שהוא

ישלם פר-יחידת ייצור שלו.

גם עכשיו הוא משלם פר-יחידה. אנו מבקשים להוסיף "לכל כלי", כדי

שיהיה ברור לחלוטין שמדובר על כל כלי, ושעל כל יחידה אותו אדם מתבקש

לשלם 20 ש"ח.

המשמעות היא, שלא הייתם מספיק חזקים בתקנה הקודמת. מה אתם עושים

תמורת תשלום זה?

יש לפקח על הניהול. יש לפקח ולבדוק, שהכל מתנהל שם בהתאם לתנאים.

בתקנות המקוריות נאמר "כלי", והיה אפשר לטעות ולחשבו שמדובר

בלשון רבים. עתה, להוסיף "לכל כלי", כדי להבהיר שהכוונה היא לכל כלי

בנפרד.

במקרה שאדם מייצר 1,000 יחידות, האם עליו לשלם 20 אלף ש"ח לשנה?

מה משרד הפנים עושה בסכום כזה? כיצד הוא מפקח? האם בודקים את הנוקר

של כלי הנשק וכו'? צריך לפקח, אבל לא עושים זאת. משמע, שהכסף הולך

לשוא.

ישנה חובה לפקח. מדי פעם, ישנה ביקורת, שכל נושא כלי יריה לא מקבל

את הפיקוח המתאים, ולא נבדק אם האדם ייצר 1,000 כלים או 200 כלים.

אפשר גם לבדוק למי הוא מכר וכו'. כלומר, ישנה חובה לבדוק את הנושא.

למטרה זו קיימת המשטרה.

החובה והאחריות לביצוע נושא זה מוטלות על שר הפנים.

חגי חפץ, כשמביאים תיקון להוספת דבר מה, אין זה מפריע לבדוק אם

מה שהיה עד עתה הוא בסדר. בדרך-כלל, באומרנו "אגרות", אנו מתכוונים

לכך שהאגרה צריכה לממן את העלות של הפעולה הממשלתית כדי לבצע דבר x,

מהי עלות הפיקוח שלכם על מפעל שמייצר כלי נשק? האם יש קשר בין עלות

הפיקוח לבין כמות הנשק שמייצרים? אם יש קשר, אז ודאי שלמספר כלי הנשק

יש משקל.

לדעתי , יש לציין בסעיף (2)(א)(1): "ובלבד שלא יהיה מעל 5,000 ש"ח

לשנה". כדי לבדוק את אותו מתקן, שולחים פעמיים בשנה אדם לבדוק אם הכל

כשורה. כלומר, לא ניתן תו תקן על כל אקדח ואקדח, אלא ישנה ביקורת אחת

ל-3 או ל-6 חודשים. לדעתי, אם התקרה היא 5,000 ש"ח או 4,000 ש"ח, זה

בסדר. מדוע מעניין אתכם אם אותו אדם עושה 40 אלף כלים, למשל? אתם לא

נותנים לו שירות תמורת זה. האם גם על הייצוא יש לשלם 20 ש"ח על כל

אקדח?

על הייצוא משלמים באחוזים.

אנו מדברים עתה על המפעל הבודד. האם יש מקום לשים תקרה למפעל

בודד?

באופן כללי, אנו מוציאים בארץ כ-10,000-8,000 רשיונות לכלי יריה.

מעל מחציתם כלים מיובאים. אין לנו כמעט יצרני כלי נשק בארץ, מלבד 5-4

בכל הארץ. מר שניקמן באיזור פתח-תקוה הוא אחד מהם. אנשים אלה עוסקים

יותר בהרכבה, מאשר בייצור כלי יריה. מה שיכול היום להיכנס כגורם

משמעותי יותר הוא תע"ש, שהפך להיות חברה ממשלתית. הוא כבר פנה לשר

וביקש לשקול להתחשב בו, כדי שיתחזקו בנושא. אבל, מה שהאחרים מייצרים

מסתכם בכמה מאות כלים בשנה. אין לי אומדן כמה באמת הפיקוח יעיל, כי

אין כוונה לבדוק כל כלי. חובה על אותו יצרן שתהיה לו אחריות של פיקוח

כלשהו של מכון תקנים, והוא חייב לתת תעודת אחריות.

מהי, פחות או יותר, עלות השגחה על מפעל? אולי כדאי שנקבע תקרה

של 0 1,00 ש"ח.

זה אפשרי.

אני חייב לחזור בי ממה שאמרתי . עצם הרעיון שמדובר כאן ב"כלי"

(לשון רבים) ולא ב"כלי" (לשון יחיד) זה בודאי נכון. בסעיף (2)(א)(1)

נאמר: "לבעל רשיון לעשיית כלי יריה לפי סעיף 2(א) לחוק" - גובה האגרה

היה 20 ש"ח, ובמאי 1993 שינו זאת ל-25 ש"ח. לא יעלה על דעתי, שמדובר

בבעל רשיון לעשיית כלי יריה והוא ישלם לפי מה שכתוב כאן עד התיקון ,

כלומר שהוא ישלם יותר מהאגרה האמורה ליד הפיסקה. אינני יודע כמה בעלי

רשיון ישנם לפי סעיף 2(ג) לחוק לייצוא או לייבוא של כלי יריה. אבל,

אני יכול להעלות על דעתי, שאם נאשר את העניין של "לכל כלי" תצא זעקה

מלפניהם. מוצע כאן להוסיף בפסקה (2)(א)(1) "לכל כלי", ואינני יודע

כמה כלים עושה אותו אדם. אם נצא מהנחה שהוא עושה רק 1,000 כלים בשנה,

הוא צריך לשלם על הייבוא או על הייצוא של כלי יריה ומחמת שהוא בעל

רשיון לעשייתם הוא משלם 25 ש"ח לשנה. חגי חפץ אומר: הוא ישלם 25 ש"ח

על כל כלי. כלומר, אם הוא עושה 1,000 כלים, אפשר לחשב כמה יהיה עליו

לשלם אגרה.

עד עתה, בעל הרשיון שילם 20 ש"ח בלבד, וזה נאמר במקור בחוק.

חגי חפץ אומר, שלא כך היה.

אנו מבקשים להוסיף "לכל כלי", עקב אי הבהירות הזו. אם בעל חנות

שילם 1,250 ש"ח, בעל מפעל לא יכול לשלם אגרה של 20 ש"ח עבור מפעל

שמייצר. כלומר, הנושא קשור גם להיקף הייצור.

זוהי הפרשנות שלך, בתקנות המקוריות נאמר, בעברית צחה: "לבעל

רשיון לעשיית כלי נשק" - "כלי" בלשון רבים. מדברים על בעל הרשיון ,

ולא על כלי.

חגי חפץ, אני מבקש שתבדוק את הנושא. אם יתברר שהוא שילם עד היום

25 ש"ח על הכל, נחזור לדון בנושא ונשים תיקרה של 1,000 ש"ח למפעל

בודד צמוד. כלומר, אנו משאירים נושא זה פתוח.

חגי חפץ יכול לתת לך אינפורמציה לא נכונה, בלי כוונה, ואתה מכשיל

אותו. אתה אומר לו, שאם יתברר שהוא שילם 25 ש"ח על הכל נחזור לדיון.

לדעתי, זה לא מעניין מה הוא שילם, אלא שהוא לא היה צריך לשלם יותר מ-

20 ש"ח ובטעות הוא שילם להם יותר. הם צריכים להחזיר לו את כל הכסף

חזרה. נמצא כאן משפטן בכיר, ואפשר לשאול אותו.

אין מדובר על יצרן , אלא רק על ייבוא וייצוא.

היצרן משלם, אם הוא מייצא או מייבא.

חבר-הכנסת חיים קופמן , מה הוא יעשה לגבי העבר, כלומר האם הוא

יתבע או לא יתבע, איננו עניין שלנו. לא נקבל החלטה רטרואקטיבית. אם

זה מחייב 3-2 ביקורים בשנה וסביר שיהיה 1,000 ש"ח, אז את זה נאשר.

אני מחמיר ואומר: אם יתברר שעד עתה מפעל שילם 25 ש"ח לשנה והכוונה

שלהם לא היתה להוסיף, נחזור לדון .

אני מתחיל לחזור בי, כי להקפיץ את סכום האגרה מ-25 ש"ח ל-1,000

ש"ח זה יותר מדי.

לא אמרתי "להקפיץ", ולא שמעת את דבריי. אם זה היה 25 ש"ח למפעל,

לא נאשר את התיקון . אם יתברר שהוא כן שילם על כל כלי יריה, אז נתקן

את הנושא עם תיקרה של 1,000 ש"ח צמוד למפעל בודד.

תיקון 1(2) בא לבטל את האיזכור של "מיכל גז" בסעיף 2(ב) בתקנות

המקוריות.

תיקון זה מקובל.

תיקון מספר (3) אומר שאדם שקיבל רשיון לעשיית עסק, כלומר חנות

לממכר כלי יריה, ומגיש את הבקשה חודש-חודשיים או מספר חודשים לפני

חום השנה, ישלם מחצית האגרה. עד היום, הוא שילם אגרה מלאה של 1,200

ש"ח. מהיכרותי את הנושא, מאז שנת 1989, כמעט אינני זוכר מקרה של

מישהו שפתח עסק וסגר, אם כי ישנה, בהחלט, תנודה, אחת לכמה שנים,

שכתוצאה ממתחרים או מסיבות אחרות, מישהו סגר את החנות.

הוא, בודאי, משלם מס עירוני כ-5,000-4,000 ש"ח. כאן, כאן אתם

מורידים מ-1,200 ש"ח ל-600 ש"ח. עתה, הלכתם להחמיר עם בעל מלאכה קטן

או עם תע"ש.

בהמשך לדברי חבר-הכנסת חיים קופמן , ברצוני לומר, שיש כאן משהו

שהוא תקדים, ועשויה להיות חקיקה גורפת בכל הדברים שיש בהם רשיון

לשנה, ולא חשוב מתי ביקש האדם את הרשיון . זה קיים בתחומים רבים,

באגרות רבות וברשיונות רבים. למשל, אגרת רשות השידור. אם רוצים לשלם

את האגרה פר-חודש, הרי שזה לא צריך להיות רק לעסקים.

האם במגזר העירוני משלמים לכל השנה?

אינני יודע, כמה אדם משלם לרשות העירונית אם הוא פותח עסק ביולי

-דצמבר של אותה שנה.

אני מבקש, שזה ייבדק. אם יתברר שברשות העירונית מתחשבים בחצי

שנה, אצי לאשר תיקון זה. אם יתברר שבעיריה אדם משלם אותה אגרה, בלי

להתחשב אם הוא פתח את העסק ביולי או בראשית השנה, אזי לא נאשר תיקון

זה.

לאחר שאני שומע את הפרשנויות, אני מציע להבהיר שמדובר בחצי השנה

הראשונה של בית העסק. וזאת, מפני שלא יעלה על הדעת, וזה אבסורד,

שבינואר יופיע בעל העסק וירצה לשלם אגרה רק עד יוני.

אני מציע, שנצמיד זאת כמה שקורה עם הרשיון העירוני.

אתה צודק.

סמדר אלחנני, אני מבקש שתבדקי את נושא זה.

ביקשו מאיתנו בוועדה הבינמשרדית לאגרות להוסיף לאחר סעיף זה,

"מי ששילם עבור רשיון לשנה מראש ופעילותו נמשכה תקופה של

חצי שנה ובלבד או פחות לא יקבל החזר".

ראשית, בסעיף (3)(ב), בתיקונים המבוקשים, נאמר: "ואם ניתן

הרשיון לראשונה... " - מה פירוש "לראשונה"?

זה עוסק במה שאמר חבר-הכנסת חיים קופמן , כלומר במישהו שמישהו

שפתח את העסק לראשונה, ולא במי שפתח אותו, סגר אותו ופתח את עותו עסק

מחדש ברחוב אחר.

זה מקובל עלי, ואני מוריד את שאלתי.

אני מציע להוריד את המילה "לראשונה". אחרת, אותו אדם יתחיכ



להתוכח עם פקיד העיריה מה פירוש "לראשונה". יש לומר, שאם זה אחרי

יוני, הוא ישלים חצי אגרה.

חגי חפץ, ישנה הצעה להוריד את המילה "לראשונה" מסעיף (3) (ב).

בדוק אם יש לזה חשיבות כלשהי שלא באה כאן לידי ביטוי.

בסעיף (3) (ב), בתיקונים המבוקשים, נאמר: "ואם ניתן הרשיון

לראשונה אחרי 30 ביוני...", ואילו בסעיף (6) (ב) נאשר: "ואם ניתן

הרשיון לראשונה אחרי 31 באוקטובר..." - מה המיוחד של ה-31 באוקטובר

שהוא שונה משנה שמתחילה במרץ לעומת שנה שמתחילה במאי?

כיום, כל הרשיונות לכלי יריה מתחילים בתאריך מסויים ומסתיימים

בתאריך מסויים. אין זה כמו רשיון הרכב, שיוצא באותו מועד שיש את

רשיון הרכב. עשו כאן חלוקה, כדי שלא יפול כאן כל העומס על כל סוגי

הרשיונות. למשל, ברשיונות לינואר, חלק מהרשיונות מתחילים מאפריל וחלק

מתחילים מינואר.

בסעיף (6)(ב), שבתיקון 1(5), הרשיון מתחיל במאי דוקא, ואינני

יודע מדוע.

אבדוק אם לא נפלה טעות בחודש בסעיף זה.

תיקון 1(4) מדבר על הפרדה. עד היום היה כתוב בסעיף 5, בתקנות

"להקמת מטווח וניהולו אגרה בגובה 230 ש"ח" - הכוונה היא

להפריד בין שתי הפעולות. ההקמה היא חד-פעמית ויש לשלם את האגרה על

הקמת המיטווח. אם אותו אדם ממשיך לנהל את המיטווח, הרי ששינינו את

תקופת הרשיון משנה ל-5 שנים, והוא ישלם עבור ניהול אגרה בנפרד.

עד היום, בשנה הראשונה הוא היה משלם רק על הקמתו.

מדובר על שני רשיונות שהוא מקבל מאיתנו: הקמה וניהול. רשיון

הקמה דומה לחוק תכנון ובניה ואישור של הבניה.

האם יש פיקוח שלכם על ההקמה? האם אתם באים, בודקים ומפקחים

בשטח, למשל לגבי גובה חומות המיטווח וכו'?

יש פיקוח על ההקמה. חוק התכנון והבניה תמיד צריך לבדוק זאת. קצין

הקליעה של המשטרה הוא היועץ שלנו. נושא הניהול יופיע בדיוק מתחת

לסעיף העוסק בהקמה.

נושא ה-5 שנים בכלי יריה מעורר אצלי שאלה. בתקופה, שבה ישנה מגמה

לריבוי כלי יריה, יש גם מציאות שכל אחד יודע על התופעה שקיימת שאין

לה תשובה. לעיתים, אדם קיבל רשיון בזמן כלשהו , ומאז יש לו רשיון

והאקדח 'תקוע' במקום כלשהו בחדר בדירתו. ואז, מתרחשים אסונות.

אדם כזה חייב לעבור קורס.

חי אורון ;

לדעתי, צריך להיות מנגנון , אפילו בדואר, כדי לפקח על כך וכדי

שתהיה התחייבות שאני יודע מה היא שווה; כשאתה מקבל רשיון נהיגה, אתה

חותם שלא היה לך שום דבר, שאתה לא עיוור ואתה לא חירש, ואני יודע מה

התחייבות זו שווה. אינני מציע, עתה, שכל אחד יבוא כל שנה לתחנת

המשטרה להיבדק. למעשה, אנו עוד יותר מרחיבים את המצב הקיים, בכך שאנו

אומרים שזה יהיה אחת ל-5 שנים. 5 שנים זה עידן ותקופה ארוכה. בתקופה

של כמות כזו של כלי יריה, האם המגמה הזו היא נכונה?' אינני מציע,

היום, להביא את כולם לתחנות משטרה או למשרד הפנים להיבדק, כי אני

יודע מה שיש שם. אבל, אפשר להשתמש בפעולה פשוטה, והיום הכל ממוחשב,

שבה האדם מצהיר, שהאקדח קיים והוא לא איבד אותו. כלומר, שהאדם יאמר,

למשל: אני מצהיר בזה, שהאקדח ברשותי, אני אחראי עליו, עשיתי קורס

כלשהו ואין לי שום בעיה בריאותית. לגנבים או לפושעים אולי זה לא

יעזור, אבל אדם נורמלי לא יתן את חתימתו על דבר שקר.

ברצוני לחזק דברי חבר-הכנסת חיים אורון . אין מדובר רק באימון

לכלי נשק במטווח או ביריה, אלא גם בכללי זהירות, אנשים שוכחים אותם

במשך השנים. לפעמים, אני לוקח אנשים, בזמן מתח, בטרמפים, ואינני מדבר

על חיילים. אני נדהם לראות כיצד הם נושאים אקדחים ומה קורה איתם.

חברי-הכנסת חיים אורון וחיים קופמן , לדעתי אתם שוגים, משום שהיה

תיקון חקיקה, בנושא זה, של חבר-הכנסת חגי מירום במסגרת התיקונים. אני

יכול להעיד על עצמי, שכשקיבלתי הזמנה לחידוש הרשיון , שעד היום היה

אחת לשנה, היה עלי להביא אישור שעברתי אימון .

אבל, עתה מבקשים שזה יהיה אחת ל-5 שנים בלבד.

מה שאתה אומר זה יהיה בעוד שנה. כלומר, כל אלה שקיבלו עד עתה

רשיונות, אלה שמקבלים עתה וכל מי שמחדש את הרשיון הקודם צריך נדרשים

להביא אישור שהם עשו אימון . מי שמקבל כיום רשיון , חייב לעבור אימון .

האם אתה מודאג ממה יהיה בעוד שנתיים?

כן

אם כך, זהו עניין של חקיקה.

לגבי כלי יריה, תיאורטית, אדם שהיה לו נשק ב-1948 יכול היה לגשת

לבנק הדואר בכל חידוש ולחדש. זה היה המצב בזמנו. אבל, היה פיקוח

כלשהו, כשמדי פעם העברנו את כל רשימת מחזיקי כלי היריה למשטרה, ולגבי

כל מי שהופיע אצלו רישום פלילי נעשה טיפול לביטול רשיון . אותו דבר

אנו עושים עם משרד הבריאות. חבר-הכנסת חגי מירום הגיש את הצעת החוק

שלו לאימון חובה לכל הרוצה לקבל כלי יריה ולכל המחדש רשיון כלי יריה,

והיום כל האנשים חייבים לבוא למיטווח וישנה הוראה לבדוק שהכלי הוא

אכן שלו, לבדוק את תקינות הכלי ולחייבו באימון בן השעתיים כדבר

מינימלי כשהדגש העיקרי הוא הוראות הבטיחות ואימונים. לא נאמר בחוק

אחת לכמה זמן יהיה האימון . יכול להיות, שבעתיד האימון יהיה כל שנתיים

או כל שלוש שנים.

חבר הכנסת חגי מירום תיקן את החוק, ולא נתייחס לשאלה אם זה טוב

או רע, בהנחה שכל שנה מחדשים את הרשיון .

לא כתוב כך בחוק.

זו היתה ההנחה. אם היום זה יהיה אחת ל-5 שנים, נשאלת השאלה: האם

לא צריך להכניס תיקון בחוק, שאיננו מופיע כאן , שכל שנתיים יצטרכו

לעשות אימון ?

מדובר על קרוב ל-200-180 אלף איש, שצריכים לעבור את האימון . זהו

נושא אזרחי, ואי אפשר לקרוא לאדם ליום מילואים לשם כך. אמרנו, שננסה

'להריץ' פעם אחת את הנושא, אבל עד היום ההיענות היתה בינונית.

יושב-הראש, אני מצטער להקשות עליך הבוקר, אך האם אנו מאשרים

היום, לגבי הרשיון , את המעבר משנה ל-5 שנים?

תקנות אלה כבר פורסמו והן בתוקף.

הציבור לא יודע מזה.

אתם מבלבליים כאן 3 דברים: אימון, רשיון ומה הוא עושה תמורת

הרשיון. כרגע, לא מעסיק אותי האימון או משהו אחר, אלא שיהיה מנגנון

כלשהו של בקרה, שבחלקו יהיה אישי, על ידי כך שהאדם יחתום מדי שנה

שהאקדח ברשותו, כלומר שהאקדח קיים.

נושא זה לא שייך לאגרה.

נוכל לומר שהאגרה תהיה לשנתיים, ולא נאשר את התקופה של 5 שנים.

מדוע דוקא שנתיים?

אני רוצה, שכל שנתיים כל בעל אקדח יצהיר שהאקדח קיים, שהאקדח

שלו , וכמו ברשיון נהגות יצהיר לגבי בריאותו, למשל שהוא לא עיוור.

גם רשיון נהיגה הוא ל-5 שנים. - האם תרצה לחדש גם אותו כל שנתיים

היו כאן הרבה התנגדויות לזה.

חי אורון ;

לגבי רשיון הנהיגה, ישנה מערכת אכיפה עצומה. כל נהג סביר, מקבל

אחת לשנה רפורט או שסתם תופש אותו שוטר שמבקש לראות את רשיונו וכו'.

אינני ממציא תופעה מחדש, אלא היו בעיתונות סיפורים על אנשים שלפתע

מצאו אקדח בבויידם, שהם לא ידעו על קיומו.

כיום, חובה להתייצב פיזית. אמרנו, שנבדוק כיצד פועל נושא האימון ,

ויכול להיות שהאימון יהיה אחת לשנה או אחת לשנתיים.

ח י אורון ;

כיום, האימון הוא אחת ל-5 שנים.

מי שאומר שצריך לעשות אימון אחת לתקופה, שהיא קצרה מ-5 שנים? האם

המקצוענים אומרים זאת? האם אימון אחת ל-5 שנים אינו מספיק?

זה איננו מספיק.

אינני יודע מה קורה בביתכם, אך בביתי שמתי את האקדח בתיק כסף,

כדי שלא כל אחד שנכנס לבית יראה היכן הוא ויקח אותו. אני שם אותו

במקום, שאף אחד לא חושב שהוא שם ולוקח אותו איתי במכונית. אבל, אינני

מכניס אותו איתי לבניין הכנסת, אלא משאירו במכונית. הבה נגביר קצת את

המתח ואת גורם הבטחון, כך שאחת לשנתיים או אחת לשנה מישהו יסתכל

ויבדוק את כלי הנשק שברשותו.

חגי חפץ, ההערות וההשגות. בדוק עם אנשי המקצוע שלך כיצד

ניתן לענות על זה שב-5 שנים שתהיה יותר בקרה למה שקורה עם הנשק.

בינתיים, דבר עדיין לא אושר.

בתיקון 1(6) נאמר: "אחרי פסקה 6 יבוא: (7) למפקח על מטווח קליעה

(סע' 7(ג) לחוק) לכל שנה או חלק ממנה - 25"- זה קיים גם עכשיו. מאחר

ושינינו את התקופה משנה ל-5 שנים, נאמר כאן : "לכל שנה או חלק ממנה".

תיקון אחר מתייחס לנושא שלא היה עד היום ומופיע כסעיף בחקיקה:

החלפת כלי יריה. הגישה היתה לעודד אנשים ולאפשר להם לעבור מכלי לא

אמין לכלי אמין יותר. בוועדה בינמשרדית אמרו, שאם זו המדיניות וזו

הגישה, הרי שלדעתנו מאחר ורוב האנשים משלמים מראש על 5 שנים ורובם

מחליפים את הכלים, יש לתת להם את השירות ולא לגבות מהם דבר. חלק

מחליף בתקופה הראשונה לאחר שקנה את הכלי. אנו חוסכים בדיקה חוזרת

במשטרה ובמשרד הבריאות, אם זה תוך תקופה קצרה, כי סביר להניח שאותו

אדם לא הפך למקרה נפשי או לקרימינל בתקופה קצרה. המלצת הוועדה

הבינמשרדית היתה, שישנה הצדקה מלאה בהחלפה לתת לו זאת כשירות ולהחליף

לו את הכלי ללא אגרה.

זה נשמע סביר.

אם אני מביא ל"להב" אקדח וקונה חדש, אזי דבריך סבירים. אבל, מה

קורה אם אדם מכר לך באופן אישי את האקדח, וקונה אקדח חדש? למשרד

הפנים תהיה קצת עבודה במקרה כזה. האם גם אז הוא יהיה פטור מאגרה?

מבחינת פקיד הרישוי, זה לא משנה. מבחינת פקיד הרישוי, אין זה

משנה אם אדם מכר את הכלי לי או ל"להב". בשני המקרים הוא לא ישלם

אגרה.

חגי חפץ דיבר על תיקון 4 לגבי החלפת רשיון , שעוסק בסעיף 7

שבתקנות העיקריות. תיקונים מספר 2, 3 ו-5 הם לגבי עניינים שאינם

קיימים.

נכון. מדובר בסעיפים, שבוטלו בעבר.

כלומר, סעיף 5 וסעיף 6 שעוסק בתחולה הם בסדר.

בסעיף 2, בתקנות המקוריות, נאמר שחבר-כנסת וחבר ממשלה פטורים

מתשלום האגרה. מדוע הם פטורים? האם אין להם משכורות? אני מציע למחוק

את סעיפים 2(2) ו-2(3), שבתקנות המקוריות, האומרים שחבר-כנסת וחבר



ממשלה פטורים מתשלום האגרה.

שילמתי אגרה, ולא ידעתי כלל שחבר-כנסת פטור.

ח י אורון ;

האקדח שלי הוא, למעשה, של הכנסת.

חגי חפץ, בדוק מהי עמדת משרדך לגבי ההצעה לביטול הפטור מאגרה של

שליחי ציבור.

זו החלטה של הכנסת בנושא זה.

חגי חפץ יבדוק מהי עמדת משרדו, והנושא יובא לדיון נוסף, שבו

נדון שוב בכל סעיפי התיקונים המוצעים. אני מודה לחגי חפץ. כאמור, הוא

יוזמן לישיבה נוספת בנושא.



צו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג-1993 -

מכתב שר האוצר מיום י"א באייר התשנ"ג (22.4.93)

ביום שני ב-09:00 עלי לנהל את ישיבת ועדת כלכלה של הליכוד,

וכנראה שאם חברי ועדה כמו מאיר שטרית ואחרים לא יוכלו להגיע לישיבת

ועדת הכספים ביום שני. יש לנו בעיה רצינית בנושא זה, למרות שהועידה

מתחילה בשעה 12:00, שכן ישנה ישיבה גם בשעה 09:00.

אנו רוצים להיות נוכחים בישיבת ועדת הכספים, ואם לא נוכל להיות

נוכחים בה זה לא יהיה רציני בשביל הליכוד או בשביל ועדת הכספים.

מישהו ביקש שלא אקיים ישיבה בשעה 09:00, ונעניתי לכך. לא היתה

שום סיבה לא לקיים את הישיבה ביום חמישי, אך לא נכנס לנושא זה עתה.

הקדמתי את הדיון בשבוע, כי חשבתי שביום חמישי יהיה אפשר לסיים את

הנושא. אבל, ביקשתם לקיים את הדיון ביום שני, ונעניתי לכך.

תוכל להזמין את מבקרת המדינה, להתחיל את הישיבה בשעה 09:00

ולקיים את ההצבעה בשעה 10:00. מיד לאחר מכן ניסע לועידת הליכוד בתל-

אביב.

אני מוכן להקדים את ישיבת הוועדה בשבוע הבא לשעה 12:00 או 13:00.

על סדר יומנו מונח צו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג-1993,

שאותו תציג ימימה מזוז ממשרד האוצר.

אין מדובר כאן במס-הכנסה. אנו מדברים על הפחתת ריבית על חובות.

1. חובות לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

2. חובות שחוק ההוצאה לפועל חל עליהם.

3. חובת מס למיניהם.

ב-1989 היה שלב, שבו קבעו את הריבית של 8%, והיא היתה נכונה גם

לגבי חובות, חובה וזכות במס הכנסה ומיסים אחרים. בהוצאה לפועל קבעו

ריבית של 10%. במס הכנסה תיקנו זאת לפני יותר משנה לריבית של 6%,

ועתה מפחיתים זאת לריבית של 4% ריאלית בנוסף להצמדה. נתקענו מעט

בהוצאה לפועל עם ה-8% וה-10%, וכבר זמן רב זה גבוה מעבר לסביר.

הצעתנו היא להוריד את הריבית ל-8% בפיסקי דין ול-5% בהוצאה לפועל.

כלומר, תהיה ריבית של 4% ו- 5% במקום 8% ו-10% בהתאמה. היתה ריבית של

6% לפני יותר משנה, ועתה היא ירדה ל-4%, ושם זה הולך על חובה וזכות

ביחד.

נושא ההוצאה לפועל אינו מופיע בצו שלפניכם, כי התברר, ומר דמביץ

גילה זאת, שישנה סמכות מיוחדת לשר המשפטים בנושא זה, והנושא יובא,



במקביל, השבוע לוועדת חוקה. לפניכם מונח עתה נוסח מתוקן, שבסעיף 1 בו

מופיעה הריבית של 4%. סעיף 2, בנוסח שלפניכם, מדבר על ריבית

נומינלית. קודם דיברנו על צמוד פלוס. כלומר, לפני ה-17%, שבנוסח

שלפניכם, היה כתוב 24%.

במידה וההנחה היא שתהיה אינפלציה של 10%-11%, האם כאן זה יהיה 6%?

כן , אבל מכיון שההנחות הן קצת ספקולטיביות, אף פעם אינך יכול

לדעת מה יהיה. אתך הבעיה היא, שלא ברור אם הריבית הזו היא זכות או

חובה. לפעמים המהות שלה היא חובה, ולפעמים המהות שלה היא זכות. לכן ,

צריך להיות משהו באמצע. ריביות זכות, לפי המקובל בבנקים בנומינלי, על

פקדונות לא צמודים ועל מק"מ, הן %l2%-ll. אבל, ריבית ממוצעת לאשראי

היא 17.5%.

האם אפשר לרדת מ-17% ל-16%.

אפשר לרדת מ-17% קצת, ולא נתנגד ל-16%.

ראשית, יש לברך על נושא זה, שכן היו טענות רבות מכל הכיוונים על

הריבית הזו. לדעתי, יש לקבוע מנגנון אוטומטי לקביעת הריבית התחשיבית,

לצורך כל המקומות שבהם נקבעת הריבית על פי חוק הן נומינלית והן

ריאלית. יש לי אפילו מודל שאומר כיצד תיקבע הריבית.

סמדר אלחנני, את כל הזמן מסבירה לי שיש לבטל את ההצמדות.

נכון , אך לא על זה אני מדברת.

אין מדובר בהצמדה. סמדר אלחנני אומרת שיש צורך במנגנון התאמה,

כלומר יש ללכת עם הרבעון של השוק ולהתאים את הריביות האלה.

לקח זמן רב, עד שהתאימו את זה לירידת הריבית בפועל, והיה נזק

לשני הכיוונים. עתה, הכיוון יכול גם להתהפך, ואז הנזק יהיה לכיוון

השני. יש לי את המודל למנגנון לקביעת הריבית הזו, שאולי הוא לא כל כך

טוב, אבל הוא עובד היטב ללא הצמדה והוא פשוט: התאמה לתנאי השוק. נגיד

בנק ישראל קובע כל חודש את הריבית, שהיא בסיס החישוב לחישוב עמלת

הפרעון המוקדם על ריבית על משכנתאות. בנק ישראל קובע את שיעור הריבית

השכיח בשוק.

זה לא רלוונטי. במשכנתאות מדובר על ריבית של 20 שנה.

אבל, כשאת עושה פרעון מוקדם, הרי מה שקובע זה הריבית באותו רגע.

אם כך, תהיה לו הריבית באותו רגע. כיצד הוא קובע אותה? יש מנגנון

מסויים, שמופיע בחוק, לגבי הדרך בה בודקים אותה וכו'. אני מביאה

דוגמא זו, כדי להראות שישנה התחשבות בתנאי השוק.

בפעם הבאה זה יהיה תיקון חוק. לא כתבנו זאת בפניה לוועדה, אבל

אנו כבר יושבים על תיקון החוק, כדי ליצור את המנגנונים האלה שאינם

קיימים כעת.

ישנה כאן הצעת תיקון מוסכמת, שבסעיף 2 בפניה שלפנינו במקום 17%

ייכתב 16%.

בנושא שיעורי הריבית, ההגיון של 4% וכו' הוא שיש כאן מרכיב כלשהו

של קנס. כלומר, לא תהיה נטיה לאדם להשאיר את חשבונו בבנק, ולא לשלם

את זה. - האם נכון שזוהי המגמה?

זה לא לגמרי ברור. ישנם שני מצבים, ששניהם נכללים כאן . מצב אחד,

הוא כאשר אתה תובע מחברת ביטוח סכום פיצויים. את הכסף תוכל לשים בבנק

או באג"ח, במיוחד כשישנם סוגים מסויימים של פיצויים שבכלל אסור לך

לעשות בהם שימושים אחרים אלא אתה חייב לשים אותם בפקדונות כאלה

לזמנים הרלוונטיים. אז, למעשה, הריבית הרלוונטית היא ריבית הזכות.

לכן , לפעמים, נוח מאד לאנשים להתדיין עם חברת הביטוח זמן רב, כאשר

ברור שהסכום שיקבלו הוא אותו סכום שחברת הביטוח היתה מוכנה לתת להם

והם יקבלו עליו ריבית שהיתה עד היום 8% במקום ה-2%-3%.

חברת הביטוח תוכל לומר: אם הוא יקבל את מליון הש"ח בעוד שנה, הרי

שאני בינתיים קיבלתי על הכספים האלה לא 4% אלא 6%.

גם בחברת ביטוח, רוב הכספים מושקעים באיגרות-חוב ממשלתיות, שזה

3.5% או 3% לתקופות ארוכות, כשמדובר בהתדיינות שנמשכת 4-3 שנים.

מה עולה מהנתונים שלכם? האם יש יותר מהפלוס או מהמינוס?

ישנה בעיה אדירה עם חברות הביטוח. לחברות הביטוח זה עולה הרבה

יותר. זה לא תחליף למימון אשראי, כי הן מקור לכסף ולא מי שלווה

כספים. לכן , זה לא תחליפי לריבית ככ"ד שלהם או משהו דומה.

הנושא של פיצוי נפגעי תאונות דרכים, ממתין לחוק הזה. החוק הזה

הוא אחד הביקורות להקטנת הגרעון ב"אבנר". החוק הזה הוא בסדר גמור.

מדוע שתעלה את הריבית מ-16% ל-17%?

זה נומינלי. זה לא צמוד.

איזה מכשיר תיקון יהיה לנו?

הם מכינים חוק בנושא זה.

במס הכנסה נושא זה קובע לשני הכיוונים. אבל, בידי הודעת שר האוצר

לעיתונות מה-3 במרץ, האומרת: "כמו כן, נשקלת הפחתת הריבית על פי

פקודת מס הכנסה מ- ל-4% בשנה, וזאת על רקע הורדת שיעורי הריבית".

השבוע התקיימה ישיבה, בה החליטו להוריד זאת ל-4%.

בצו מופיע תאריך תחולתו. מדוע שלא ניתן זאת עם הגבלה של זמן?

זה נעשה כך, כדי שהנושא יהיה מתואם עם שר המשפטים.

לא הסברתי זאת, אך זה נעשה כך, כדי שהנושא ילך יחד עם החוק

להוצאה לפועל, שיאושר ע"י ועדת החוקה.

מדוע לא לבוא ולהכריח אתכם לבחון זאת כל שנה או כל תקופה?

תוכלו להחליט כי תקיימו דיון נוסף בוועדה, אם כא נבוא תוך 3

חודשים עם הצעת חוק.

השאלה היא לאן אתה חוזר אם זה פוקע, ולכן זה לא כדאי. רשום

לפניך, שבעוד חצי שנה אתה מבקש לקיים דיון בנושא.

אני מעמיד להצבעה את צו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג-1993 עם

התיקון בסעיף 2 בצו, בו יירשם "16%" במקום "17%" .

הצבעה

צו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג-1993, והתיקון

בסעיף 2 בצו, בו יירשם "16%" במקום "17%", התקבלו .

צו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג-1993, והתיקון בסעיף 2 בצו,

בו יירשם "16%" במקום "17%" , אושרו.



החלטה בדבר הארכת מועד לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973

(מכתב א. מזרחי מיום ט"ז באייר התשנ"ג 7/5/93, מכתב

מבקר המדינה מיום ט"ז באדר התשנ"ג 9/3/93)

חבר-הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי היה אמור להגיש דו"חות למבקרת

המדינה על הוצאות המימון של מפלגתו. הוא קיבל התראות על כך, אך לא

הגיש את הדו"חות. ואז, קבעו לו קנס. הוא פנה אלי בבקשה לתת לו ארכה

של X זמן , כדי שיוכל שוב להגיש את החשבונות שלו. ביקשתי את חוות הדעת

של מבקרת המדינה. בתשובתה, המופיעה לפניכם, היא לא ממליצה לתת לו

ארכה. עתה, משקראתם את מכתבו של חבר-הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי אלי

מלפני 5 ימים, ואת מכתבה של מבקרת המדינה אלי בנושא, נוכל להמשיך

בדיון. אליעזר דמביץ, מהי סמכות הוועדה בעניין זה?

יש לוועדה סמכות. בסעיף קטן ו, שנזכר במכתב מבקרת המדינה, יש

סמכות להאריך כל מועד שאמור בסעיף 10 חולק מימון מפלגות. הוועדה, אכן

מאריכה, לעיתים קרובות, מועדים. רק לפני כמה ימים הוארך מועד, לפי

בקשת מבקרת המדינה. לדעתי, ההגינות מחייבת לומר, שמבקרת המדינה היתה

מאד רגישה לעניין הזה שהוועדה תקבל את ההחלטה לפני שהמועד מסתיים,

שהרי בינתיים היא היתה חייבת למסור דין וחשבון , ומה יהיה אם חס ושלום

הוועדה לא תאריך לה את המועד? זוהי הארכת מועד בשבילה.

כאן מדובר על הארכת מועד של למעלה מ-4 חודשים לאחר שהוא תם, וזה

דבר שעוד לא עשתה הוועדה כמוהו. אוסיף ואומר דבר אחד - אילו היתה זו

סיעה מהמניין, מפלגה מהמניין , מנוסה ויודעת כיצד לנהל עניין , היינו

רבותי, אם עד כדי כך איחרתם ולא נשמעתם לכל ההתראות, ההוראות

וההנחיות של מבקרת המדינה ושל עושי דברה, קבלו את העונש שלכם ואיכלו

אותו. מכיון שאני מדבר גם לפרוטוקול, ביכולתי רק לומר, שאמרתי גם לרב

אליעזר מזרחי, שההיענות לבקשה כשלו יכולה להיות רק מתוך סיבה, שיש בה

אתם כאלה, שאי אפשר לדרוש מכם שתבינו

בכלל מה שאתם עושים, ועל כן נתייחס אליכם כאל מי שהנורמות המקובלות

של התנהגות אחראית אינן חלות עליו. כיצד אחה יכול לסבול עלבון כזה?

הוא לא ענה לי על כך, ואינני יודע כיצד הוא מרגיש בשומעו דבר כזה.

אבל, מצד אחר, יש לומר שזוהי רשימה קקיונית, שלא היה לה מעולם הרבה

כסף. עתה, יש לה הרבה פחות. יש לה בודאי גרעונות וחובות בלבד, והכל

רובץ על בעל משפחה וכו'. - זה רק עניין של רגש.

אמור את דעתך לגבי התסריט - אם נחליט לא להאריך לו, אז אין בעיה.

והיה והחלטנו להאריך לו את התקופה, מהי הפרוצדורה?

במקרה כזה, אתה מחזיר את כל השעונים אחורה. על אף העובדה שכבר

נמסר דין וחשבון , תחוייב מבקרת המדינה לעיין בדין וחשבון הזה, ואם

תמצא שהדין וחשבון יכול לקבל דו"ח משלה, דו"ח חיובי, אז הרב מזרחי

יהיה פטור מכל. היא אומרת במכתבה, שאם זה יהיה שלילי, הוא ישלם שוב.

לי זה נראה, שזה לא יהיה. לכאורה, זה לא נראה כל כך שלילי. לדעתי,

מוגזם היה מצד מבקרת המדינה להשתמש בשיקול של מה תעשה אם זה יהיה

שלילי גם עכשיו, כי יתכן שיש לה נסיון בזה שמי שבא באיחור של 4

חודשים, חזקה עליו שהוא שלילי, אך אני לא יודע דבר כזה.

אני מתחיל את דבריי מהפיסקה האחרונה במכתבו של אליעזר מזרחי,

היות והוא העלה כאן את העניין האישי שלו וכו'. אינני בוחן את הפניה

הזו. קצת מתקבל לקבל את האמירה של מד דמביץ, וברצוני ללכת איתה מעט

יותר רחוק. אם היה מדובר במפלגה או בגוף פוליטי, שנמצא בתוך מערכת

פוליטית והוא נוטל על עצמו מחוייבויות, מטיף וכו', לדעתי דבר מבקרת

המדינה היה נכון והיה צריך לפעול על פיו. מדובר בפרט, שהיה חבר-כנסת

וסגן שר, שהתמודד ברשימה אישית לחלוטין לכנסת, וזה ברור ממכתבו,

ונקלע למצוקה. אין במחשבה להיענות לפנייתו נורמה לגבי מפלגות או

גופים ציבוריים אחרים. זה לא דומה, נניח, ל"תחיה" שלא עברה את אחוז

החסימה או מכיוון שני לרשימת אותה קבוצת אנשים מהרצליה עם רות רזניק

חבר'ה, אתם בתוך המשחק, הכללים חלים

עליכם ואל תבלבלו את הראש. אם אינכם מסוגלים אפילו לעמוד בדברים

האלה, מדוע הלכתם לבקש את אמונו של הבוחר?

אני, את כל הקריטריונים, לא מפעיל במקרה הזה. בסופו של דבר, מה

שאנו עושים כאן הוא לתת למבקרת המדינה את שיקול הדעת פעם נוספת. אם

היא תחליט שהקנס תקף גם בבחינה מחודשת, היא תטיל אותו. אם היא תחליט

שהקנס איננו תקף, היא תבטל אותו. איננו קובעים לה מה להחליט. שיקול

הדעת הוא שלה. אנו אומרים לה: שיקלי שוב. איננו רוצים, בגלל החלק

הפורמלי, שהוא לא הגיש את הדו"ח בזמן , לקנוס אותו ב-15% שהם כ-60 אלף

ש"ח. אני יכול לתאר לעצמי שזה קשה לאדם כזה עם פנסיה של הכנסת. אני

בעד הארכת המועד, אך, אם הוועדה תקבל את עמדתי, הייתי מבקש שבמכתב

התשובה יועבר הפרוטוקול; אין כאן שום דבר מחוץ כמה שאמרתי עתה, ושלא

יתלו בזה שום דבר אחר. זה שייך להיענות לפניית אליעזר מזרחי, ולא

לקביעת נורמות למפלגות ולא לשום דבר שלא שייך לעניין .

אני מעריך מאד את דברי חבר-הכנסת חיים אורון. זו תופעת טבע שכבר

לא תהיה קיימת, כי אנו, המפלגות הגדולות, חסמנו את הדרך של המפלגות

הקטנות להיכנס לכנסת. יש לנו עיניים ואוזניים, ואנו שומעים. אין זה

מקרה כמו שנתנו לבחור ישיבה כלשהו, והוא, בגלל שתורתו אומנותו, איננו

יכול לתת קבלה. - אגב, זוהי עקיפת החוק בצורה ברורה. הם אומרים, שהם

לא רוצים להסגירם בידי המשטרה היום הזה. זה לא הסיפור וזה לא המקרה

שלפנינו. זה מקרה ממש אומלל עם אדם, שהוא קצת תמים ובחור טוב בסך-

הכל. בנוסף, יש לו 9 ילדים. לגבי פנסיה, הוא היה רק קדנציה אחת בכנסת

ופחות מ-4 שנים, והפנסיה היא לא מי יודע מה. אני אפילו לא הייתי

מתבייש לפנות למבקרת המדינה, מעבר לפרוטוקול ומכתבים וכו'. אין זה

המקרה, שצריך למצות בו את הדברים.

אני מעמיד להצבעה את בקשתו של חבר-הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי, לתת

לו ארכה להגשת הדו"ח הכספי.

הצבעה

בקשתו של חבר-הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי, לתת לו ארכה

להגשת הדו"ח הכספי, התקבלה.

בקשתו של חבר-הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי, לתת לו ארכה להגשת הדו"ח

הכספי, אושרה. באישור בקשה זו תומכים גם חברי-הכנסת מיכאל איתן

וסילבן שלום. אני מבקש להכין מכתב ברוח הדברים שנאמרו כאן , ואין צורך

בפרוטוקול.



שינויים בתקציב לשנת 1993

הנושא הבא על סדר יומנו הוא: שינויים בתקציב לשנת 1993 - בקשה

מספר 009 07. מנחם אבני ומשה בר-נץ ממשטרת ישראל יציגו בקשה זו. אני

מקווה, שאינכם כועסים על כך, שהקדמנו את הדיון בנושא הקודם ואתם

המתנתם.

אני מבקש שיצויין בפרוטוקול, שנציגי המשטרה נהנו מהדיון על הנושא

הקודם.

שמי פקד מנחם אבני ואני תקציבן במחלקת אספקה במשטרת ישראל.

לפניכם בקשה להשוואת תנאי שירות של אנשי משטרה לתנאי השירות של אנשי

הקבע בצה"ל. זוהי בקשה להעברת שינויים פנימיים בתקציב הפנימי של

משטרת ישראל, ואנו מבקשים לאשרה, כדי שנוכל לממש את התוכנית. לנושא

זה יש משמעות תקציבית ואנושית.

המטרה היא רווחת השוטר, ומבחינת פעילותו היומיומית ברצוננו לשפר

את תנאי שירותו. אם בקשה זו תאושר, זה בהחלט יתרום לעניין הזה.

כשדנים בנושא שקשור לצה"ל, מגיע נציג מהצבא ולא ממשרד הבטחון .

מדוע נציגי משטרת ישראל באו לכאן, ולא נציגי משרד המשטרה, כדי לדון

בבקשה זו?

אתה צודק, אך נציג משרד המשטרה נמצא במזרח הרחוק ולא יכול היה

להופיע בדיון .

זו תשובה לא מספקת. עם כל הכבוד, מדובר במשרד ממשלתי, ולאותו

נציג בודאי יש גם סגן שיכול היה להגיע.

קיבלנו מכתב מנשים של עובדי שירות בתי הסוהר, ששם, מבחינת

ההשוואה, כאילו מופלים לרעה. האם אתם יודעים במה מדובר?

התוכנית מדברת גם על עובדי שב"ס.

האם אתה יודע על בעיה זו?

לא, אך אני יודע, שההשוואה היא עד 1,200 ש "ח, ועתה מדובר על

1,000 ש"ח בשלב א'.

אני יודעת מהי הבעיה, ואדבר אל חברי-הכנסת, כי אינני חושבת שאתם

הגוף שיכול להחליט על זה. התנקזו אצלי כל העתקי המכתבים לחברי-הכנסת

מארגון נשות השוטרים ושירות בתי-הסוהר. הן טוענות, שנכון שנעשתה

השוואת תנאי השכר בין צה"ל למשטרה והשב"ס, אבל אין השוואה פנימית.

מבנה הדרגות במשטרה ובשב"ס שונה לחלוטין מאשר בצה"ל. אינני מכירה את

כל סוגי הדרגות, אך לוקח זמן רב יותר להגיע לדרגה בינונית במשטרה

ובשב"ס מאשר בצה"ל. לפיכך , ההשוואה איננה השוואה באותו גיל עם אותו

מספר ילדים, ואז לזה יש הרבה פחות מאשר לאחר,

כדי לחזק את דברייך, ברצוני לומר שסרן בצה"ל הוא בן 23 בשירות

חובה או בשנת קבע ראשונה, ואילו פקד במשטרה, כמו מנחם אבני, הוא בערך

בן 35 עם 5-4 ילדים.

היתה ועדה בינמשרדית, וישנה החלטה אך היא הוסרה למעשה. איננו

מבקשים כאן תוספת תקציב, אלא שינויים פנימיים.

ברצוני להביא לידיעתכם, כי פניתי, בשם יושב-הראש, וביקשתי משר

המשטרה תשובה לטענת אותן נשים. בנוסף, אין מדובר כאן בהשוואת שכר אלא

בהשוואת תנאים, והשוואת תנאים זו בעיה, כי זה תלושי ספורט וכו'.

השוואת תנאים זה ציוד אישי ומדים.

אני מבין , שישנה החלטה של ועדה בינמשרדית להשוות התנאים בין אנשי

משטרה ושירות בתי-הסוהר לאנשי קבע ושהמימון הוא מהתקציב הפנימי.

ישנה כאן גם רזרבה של 1.5 מליון ש"ח.

הבקשה היא די ברורה - המימון הוא מהתקציב הפנימי +1.5 מליון ש"ח

שימוש ברזרבה הכללית בהרשאה. אני מעמיד להצבעה את בקשה מספר 009 07.

הצבעה

בקשה מס' 009 07 התקבלה.

היו"ר ג' גל: בקשה מספר 009 07 אושרה.

אני מבקשת לקבל תשובה לגבי המקורות שלכם.

השר נשאל על סך. את תשובתכם שילחו לסמדר אלחנני בדואר ישראל.

ברצוני להיות, לרגע, הרע בוועדה. לדעתי, יש הבדל בין שירות בתי-

הסוהר לבין משטרה. הדבר דומה לדיון שהתקיים לגבי אנשי משמר הכנסת

וסדרני הכנסת. למשמר הכנסת יש תנאים כמו במשטרה, וישנם פערים עצומים

ביניהם. נושא כזה לא צריך להיות סוחף, כלומר שכל אחד צמוד לאחר.

שמתי לב, שהרזרבה ירדה ל-394 מליון ש"ח. שאלתי את סמדר אלחנני על

כך, ואין לה תשובה.

רזרבה זה דבר, שמנהלים אותו.

נדמה לי, ובלי ידיעה שאני יודע במה מדובר ב-100%, שהרזרבה זה גם

מקום שיש בו כל מיני תקציבים אחרים נוספים, שלא מופיעים בשום מקום

אחר. לכן , זו לא דרך לדעת דברים אחרים. ישנה כאן נפילה כלשהי ברזרבה,

שלא נראית לי הגיונית, והייתי מבקש שמישהו יבדוק זאת.

האם כבר דנתם בנושא אליעזר מזרחי?

סיימנו זאת, ומליץ היושר הגדול ביותר שלו היה חבר-הכנסת חיים

אורון .

כאמור, בקשה מספר 009 07 אושרה. אני מודה לנציגי המשטרה שנכחו

כאן .



החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס' 2), התשנ"ג-1993

(מכתב השופט י. קדמי מיום י"א באייר התשנ"ג-3 2.5.9)

הנושא הבא הוא: החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס' 2),

התשנ"ג-1993. מונחים לפניכם, הבקשה, בכתב ידה של סמדר אלחנני,

החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית - עדכון מספר שנות הכהונה

המזכות בתוספת ותק שיפוטי, שמסבירה במה מדובר ומכתבו של מר קדמי נשיא

בית משפט מחוזי, מנוהל בתי המשפט, לסמדר אלחנני. סמדר אלחנני, מדוע

הבקשה התעכבה זמן רב, מה-10 בינואר ועד היום?

אשיב על כך לפרוטוקול. הפניה הראשונה של מנהל בתי-המשפט מר קדמי

היתה בינואר, והדיון בוועדה היה במרץ. הוא אמר, שכיון שלעובדי המדינה

העלו את שיא הותק ל-35 שנה, הוא מבקש שזה יהיה גם לשופטים. ועדת

הכספים נוהגת אכן שהתנאים האלה יהיו זהים לשופטים ולעובדי מדינה. זה

היה מקדמת דנה. הוא ביקש, שזה יהיה רטרואקטיבי ל-1 ביולי 1990. משהו

לא היה ברור בנושא, ויושב-ראש הוועדה ביקש שאבדוק את הנושא, וזה מצוי

בפרוטוקול. כשבדקתי את הנושא, קיבלתי את ההסכמים הקיבוציים שנתחמו עם

עובדי המדינה והמגזר הציבורי, והנתונים היו שונים במעט. הנתונים הם,

ל-34 שנים מתאריך מסויים ול-35 שנים מתאריך

מסויים. - זה היה בהסכם הקיבוצי. כאמור, מנהל בתי המשפט ביקש ש-35

שנה יהיה מ-1 ביולי 1990. אנו יכולים להשיב רק על בקשתו. כתבתי לו ,

שהדברים הם לא בדיוק כך, אלא אחרת, ביקשתי שימציא מכתב מתוקן , כי

אחרת הוועדה לא תוכל לאשר דבר שאיננו לפי בקשתו. התשובה היתה, שעתה

הם מבקשים 35 שנה מ-1 לאפריל 1991. חזרתי וכתבתי לו: אתה פוגע

בשופטים, כי אפשר לתת להם את ה-34-33 מ-1 לאפריל 1991. אינני זוכרת

את התאריכים במדוייק. חזרתי וביקשתי, שיכתוב מכתב מתוקן. לאחר שמר

דמביץ חזר ופנה אליו טלפונית פעמים רבות, קיבלנו אתמול את המכתב

המתוקן , שעל פיו אתם מתבקשים להחליט עתה.

לגבי שכר שופטים, הייתי בין אלה שהובילו, כי זה נושא כבד, ראוי

וכו'. רציתי להפריד בזמנו, ברוח המחוקק, אם אפשר לומר, את כל הקבוצה

של יועצים משפטיים ושופטים וכו', ולא ניכנס לכל הפרטים. רציתי הפרדה

בכל התנאים. כך בנינו זאת, וכך הם דרשו זאת בזמנו, שלא תהיה הצמדה.

היו משכורות שהן פי 2.5. אני ממליץ לאשר בקשה זו.

ראשית, סמדר אלחנני, המכתב מינואר היה משר המשפטים ולא ממר קדמי.

שנית, כיועץ לוועדה, אילו היו שואלים אותי שאלה משפטית

האם הוועדה מוכרחה להמתין עד שאדון קדמי יכתוב את המכתב

בצורה נכונה והיא איננה יכולה לתת יותר או פחות ממה שאדון קדמי מבקש?

היא יכולה. אבל, המסורת שבידי סמדר אלחנני היא טובה,

ולכן אני מצדיק את ההשהייה של כל העניין עד אשר מנהל בתי המשפט יידע

שהוא מבקש משהו מסויים ולא שהוא מבקש משהו אחר, ושאכן תהיה התאמה

מכובדת בין מה שהוא מבקש לבין מה שהו ועדה מאשרת.

אני מעמיד להצבעה את החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס'



2), התשנ"ג-1993.

החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס' 2),

התשנ"ג-3 199 התקבלה.

החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית (תיקון מס' 2), התשנ"ג-1993

אושרה.



החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון). התשנ"ג-1993

הנושא הבא על סדר יומנו הוא: החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון),

התשנ"ג-1993. לדעתי, הבעיה שלנו היא אחת: הנשיא צריך לקבל שקל אחד

יותר מאחרים, ועל כך אין חולקים. אבל, האם יש לקבל תיקון זה מהיום

והלאה, עם בחירת הנשיא החדש או לקבל תיקון רטרואקטיבי?

הייתי בין אלה שעיכבו זאת זמן רב. לא ברור לי מה עומד מאחורי

השינוי, שמאי-תשלום מס הכנסה ממשכורת הנשיא פתאום התנדבו לעבור

לתשלום שכר ברוטו ומזה יירד מס הכנסה. בנושאים כאלה אני טיפוס חשדן .

היוזמה באה, כאילו , מוועדת הכספים. הבעיה היא, שלא ברור לי בדיוק מה

זה וכיצד לפתע זימנו דבר כזה. כל השנים, היה ידוע שהנשיא לא משלם מס,

ולא ברור לי האם זה על הכנסות אחרות, שכן מיגיע כפיו או לא מיגיע

כפיו, ולפתע השינוי הזה עבר.

אינני רוצה לעשות שום עוול למר הרצוג. יכול להיות, שתכננו את זה.

אני מציע לאשר זאת מאז, רטרואקטיבי, ולא לבוא ולומר, וסליחה שאני

זה כמו נזיפה בעזרה הזו שהיתה עם הרצוג וכו', כי אני מניח

שהרצוג נתן את ידו לזה, אחרת שפירא לא היה ממלא זאת. ביום כזה, של

בחירת הנשיא, לבוא ולומר שעושים זאת מהיום בלבד, זה כמו יריקה

בפרצוף. אינני רואה כאן , כרגע, את ההפסדים הגדולים של האוצר וכו'.

לדעתי, נושא הטלת מס הכנסה על נשיא המדינה הוא במקום. לא יכול

להיות שהדבר, שהוא הכי בלתי פופולרי במדינת ישראל - מס-הכנסה, יהיה

פריבילגיה של הנשיא והוא לא ישלם מס-הכנסה. אינני מבין מדוע הנשיא לא

צריך לשלם מס הכנסה.

אני מסכים איתך, אך זה מבוסס על החוק הבריטי, לפיו הכתר לא שילם

מס הכנסה.

זה לא היה מקובל עלי אז, וגם לא היום. דעתי הפוכה מזו של חבר-

הכנסת חיים קופמן. הוא חושב שלא היה זה טוב לבטל לנשיא את הפטור ממס-

הכנסה, ואני חושב שזה היה מעולה וכך צריך היה לנהוג.

עניין מס הכנסה על משכורת נשיא המדינה היה מעין עונש שהכנסת

הטילה על הנשיא בן-צבי. הוא דרש לקבל משכורת נמוכה ככל האפשר, ולכן

אם רצונך במשכורת נמוכה, אז תקבל אותה בלי מס.

אני בעד שיהיה מס הכנסה, ואני בעד שיתנו לנשיא משכורת גבוהה, כדי

שהציבור יראה את האמת וכדי שנחיה כולנו באותו עולם ולא כמו שאנו חיים

בתחומים רבים אחרים. דברי אליעזר דמביץ חיזקו את דבריי ואת גישתי.



אנו מעדכנים את משכורת נשיא המדינה רטרואקטיבית, וזה יהיה

לחישובי הפנסיה. מדובר על סכום של 19 אלף ש"ח, ממנו הוא יקבל 70%

פנסיה ומזה יירד לו מס. אני תומך בזה בשתי ידיים בעניין, ולא צריך

להתבייש בזה.

ישנם נושאים, שכשהם עולים אי אפשר להשיב עליהם בשלילה. אי אפשר,

שוועדת הכספים תחליט שזה לא רטרואקטיבי. אם ההגיון אומר שצריך להציע

נושא זה, אז יש לתת אותו. בודאי שאי אפשר להחליט היום, שעידכון השכר

יתחיל רק עם הנשיא הבא, כי זה יהיה סטירת לחי.

הויכוח הכבד, אם ההחלטה היא נכונה או לא, הסתיים, ואף אחד

מהחברים לא אמר שאיך לעשות זאת. למען הפרוטוקול, יש לומר שאף אחד לא

ביקש מאיתנו דבר. ביום בהיר אחד באה אלי סמדר אלחנני ואמרה, שהנושא

הזה נשכח. התלבטנו הרבה אם לשאול את הנשיא או לא, והחלטתי לא לשאול

אותו. כלומר, איש לא יודע, והיוזמה באה מסמדר אלחנני שאמרה לי: ישנה

החלטה שיהיה שקל אחד יותר, עברו כמה שנים והעניין הזה נשכח.

אני מודה מאד ליושב-ראש הוועדה, שהזכיר שכבר חודשים רבים אני

חוזרת ומבקשת שיתקנו את זה, כי ישנה ההחלטה והבאתי את הצעת החוק

בנושא. חבר-הכנסת חיים קופמן הזכיר את העניין של משכורת הנטו של

הנשיא שהיה עד 1988. בעקבות הערתו בדיון סגור שהיה אצל יושב-הראש,

ישבתי ובדקתי את כותרת השכר שהיו קיימים לפני 1988 ואחרי 1988. מכיון

שהייתי שותפה לכל החישובים וההחלטות שנעשים בוועדת הכספים, אני יכולה

להעיד שמה שנעשה בזמנו היה צילום מצב. כלומר, היו מחשבים בצורה שייצא

הנטו כאילו תוצר של הברוטו, וכשעשו את הברוטו עשו אותו גילום של

הנטו. אבל, אז גם החליטו, כדי שזה ייראה מסודר, שלהבא ההצמדה תהיה

אוטומטית שיהיה שקל יותר מנשיא בית המשפט העליון. ההחלטה נבעה

מפעולתה של הוועדה לרפורמה במס-הכנסה בראשות איתן ששינסקי. הדבר

היחיד, שהיא הצליחה לבטל מרשימת הפטורים, שהיא הציעה לבטל, הוא סעיף

9(1) שם נאמר שנשיא המדינה פטור. את זה היא הצליחה להעביר כאן ,

ולפניי מונח חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 77), התשמ"ח-1988, שעוסק

בנושא זה.

לא הטריד אותי מה היה לפני כן ולא הרציו של העניין , אלא עניין

הרטרואקטיביות. כל השאר הוא פחות רלוונטי לדיון . אני מבין , שהעניין

מקובל עליכם. אני מעמיד להצבעה את החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון),

התשנ"ג-1993, שלפניכם, עם התיקונים שמופיעים בה.

הצבעה

החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון), התשנ"ג-1993,

עם התיקונים שמופיעים בה, התקבלה.

החלטת משכורת נשיא המדינה (תיקון), התשנ"ג-1993, שלפניכם, עם

התיקונים שמופיעים בה, אושרה.



צווים לעידוד החסכון - אימיסיות של לה-נסיונל חב' ישראלית בע"מ,

ח.ל. מימון ושירותים בע"מ ומרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ

הנושא האחרון סדר יומנו הוא: צווים לעידוד החסכון- 3 בקשות של

הרשות לניירות ערך לאמיסיות.

לפניכם שלוש בקשות של יושב-ראש הרשות לניירות ערך לתת אישור

1. חברת "לה-נסיונל" חברה ישראלית לביטוח בע"מ.

2. ח.ל. מימון ושירותים בע"מ.

3. מרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ.

בדרך כלל הודעות כאלה ממתינות 14 יום. היות ורוצים לצאת היום או

מחר עם ההנפקה, הם מבקשים אישור פוזיטיבי בלי להמתין 14 יום.

אני מעמיד להצבעה את שלוש הבקשות של הרשות לניירות ערך, שפורטו

לעיל.

הצבעה

שלוש הבקשות של הרשות לניירות ערך,

שפורטו לעיל, התקבלו.

שלוש הבקשות של הרשות לניירות ערך, שפורטו לעיל, אושרו.

אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.